gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: נהורא נפישא · Nehora Nefisha

שבוע: לך לך (2026-10-19)

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫א‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫לעילוי נשמת רבינו הקדוש‬ ‫רבי קלונימוס אליעזר בן רבי שלמה‬ ‫צבי זצוקללה"ה‬ ‫גאב"ד דקהילתינו הק'‬ ‫יומא דהילולא יום י"א חשון‬ ‫ב‬ ‫ויאמר ה' אל אברם 'לך לך מארצך‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫מאמר בענין כוונת התפילה‬ ‫יקרה אתו שם‪ ,‬הלא אין זה נסיון של מה‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‬ ‫בכך‪ ,‬אלא באמת קשה מאד‪ .‬אבל לגבי‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬יש להבין מהו הדבר‬ ‫אראך‪.‬‬ ‫הגדול כל כך בנסיון הזה?]‬ ‫הקשו המפורשים‪ :‬מהו גודל הנסיון‬ ‫עד כדי כך שיש ספק במדרשא‪ :‬איזה‬ ‫הזה לאברהם אבינו ‪ -‬שיעזוב את ארצו‬ ‫נסיון היה גדול יותר‪ ,‬הנסיון הזה של 'לך‬ ‫ומולדתו? הרי כל חייו מסר רק עבור‬ ‫לך מארצך' או הנסיון של העקידה?‬ ‫הבורא ב"ה‪.‬‬ ‫דבתרווייהו נאמר 'לך לך' [לֶך לך‬ ‫ֵמ ַארצך וכו'; ולֶך לך ֶאל ֶארֶץ ַה ֹּמרִיה‬ ‫[באמת‪ ,‬אצל סתם בני אדם מובן מהו‬ ‫וכו' (בראשית כב‪ ,‬ב)]‪ .‬ולבסוף מסיק‬ ‫הנסיון בזה ‪ -‬כשאומרים לאדם שהוא‬ ‫במדרש שהעקידה היה גדולה יותר‪.‬‬ ‫צריך לשנות מקום דירתו‪ ,‬אל מקום זר‬ ‫אבל משמע שהיה הוא אמינא לומר‬ ‫אשר אין לו שם שום קרוב משפחה‬ ‫כאילו הנסיון של 'לֶך לך ֵמ ַארצך‬ ‫וכדו'‪ ,‬והוא אינו יודע כלל לאן הוא‬ ‫צריך ללכת‪ ,‬ואי אפשר לו לידע מה‬ ‫א‪ .‬במדרש רבה (פרשה לט ט)‪ :‬אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך‪ ,‬ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השניה אם הראשונה‪ ,‬ממה דכתיב (בראשית‬ ‫כב‪ ,‬ב)‪ :‬אל ארץ המוריה‪ ,‬הוי השניה חביבה מן הראשונה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫האהבה הזה היה צריך לשבור את טבעו‬ ‫ּוממוֹּלַדתך' הוא גדול יותר מהעקידה!‬ ‫ִ‬ ‫ולהילחם נגד האהבה שנטע בו אז‬ ‫והאיך יעלה כך על הדעת?‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫בפרשת העקידה ישנו דיבור עמוק‬ ‫וכן נמי יש לומר כאן בנסיון הזה‪ :‬בשעה‬ ‫מה'חידושי הרי"ם'ב‪ :‬לבאר בפסוק‪ַ ' :‬קח‬ ‫שאמר השי"ת לאברהם אבינו 'לך לך‬ ‫נא ֶאת־בִנך ֶאת־י ִחידך ֲא ֶשר־א ַהבת ֶאת־‬ ‫'מארצך'‪' ,‬וממולדתך'‪' ,‬ומבית אביך' ‪-‬‬ ‫יִצחק' וכו' ופירש"י (ד"ה את יחידך) 'ולמה‬ ‫בזה הכניס ה' ועורר בתוך לבו‪ ,‬אהבה‬ ‫לא גילה לו מתחלה‪ ,‬אלא ליתן לו שכר‬ ‫גדולה מאד לארצו אשר גר בה‪,‬‬ ‫על כל דבור ודבור'‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫ומולדתו שנתגדל שם‪ ,‬ואהבה רבה‬ ‫למשפחתו ובית אביו‪ .‬ומתוך אהבה עזה‬ ‫ומחדש ה'חידושי הרי"ם' חידוש גדול‬ ‫כזה‪ ,‬היה צריך לשבור את עצמו וללכת‬ ‫בעומק נסיון העקידה‪ :‬כאשר צוה‬ ‫מיד על פי צווי ה'‪.‬‬ ‫השי"ת לאברהם אע"ה להביא את יצחק‬ ‫על גבי המזבח‪ ,‬ופרט לו בפרטות 'את‬ ‫וזה אינו דבר פשוט כלל ‪ -‬שאחרי‬ ‫בנך'‪' ,‬את יחידך'‪' ,‬אשר אהבת'‪' ,‬את‬ ‫שהשי"ת בעצמו מעורר אצל האדם‬ ‫יצחק' ‪ -‬באותו זמן הוא עורר אצלו‬ ‫אהבה לאיזה דבר מסוים‪ ,‬שיבוא וישבור‬ ‫אהבה רבה ועצומה‪ ,‬ורגשי חמלה‪ ,‬על‬ ‫בנו יצחק‪ ,‬ומתוך כך צוה לו להעלות‬ ‫אותו לעולה לשחוט אותו ‪ -‬ועם כל‬ ‫ב‪ .‬מובא בליקוטי הרי"ם פר' וירא (מכת"י הג"ר שמחה יאיר אב"ד פיעטרקוב)‪ :‬את בנך וגו' אשר אהבת וגו'‪ :‬ומה היה הנסיון כה גדול‪ ,‬הלא ראינו‬ ‫הרבה אנשים שמסרו את נפשם על קידוש השם‪ ,‬אלא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם‪" ,‬את בנך"‪ ,‬נעשה יצחק לבן דבוק לאברהם‪,‬‬ ‫שכמוהו עוד לא היה ולא יהיה‪ .‬ורחמיו של אברהם ליצחק היו כה גדולים‪ ,‬שלא היו להם שיעור‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא‪" ,‬אשר אהבת"‪ ,‬נכנס לאברהם כח אהבה עצומה ליצחק‪ ,‬ממש לא לפי דרך הטבע‪ .‬כמו דאיתא‪ ,‬בשעה‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא‪" ,‬יהי רקיע"‪ ,‬התחילו הרקיעים להתפשט‪ ,‬עד שגער בהם הקדוש ברוך הוא ואמר‪" ,‬די"‪ .‬ועם אהבתו וחמלתו זו‪ ,‬הלך‬ ‫אברהם לשחוט אותו‪ ,‬וזה היה הנסיון‪.‬‬ ‫ד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫במדרש (הביאו בפירש"י) על הפסוק‬ ‫את האהבה הזו לגמרי‪ ,‬כדי לעשות את‬ ‫'ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה‬ ‫רצון קונו‪.‬‬ ‫שמך והיה ברכה' ‪ -‬ואעשך לגוי גדול ‪-‬‬ ‫זה שאומרים 'אלקי אברהם‪ ...‬אלקי‬ ‫ונמצא‪ ,‬נסיון דהכא ונסיון העקידה‬ ‫יצחק‪ ...‬ואלקי יעקב'‪' ...‬והיה ברכה' ‪-‬‬ ‫תרווייהו ענין אחד הן‪ .‬ולכן נסתפק‬ ‫בך חותמין‪' ,‬מגן אברהם'‪ .‬הרי דכל ענין‬ ‫במדרש איזה גדול יותר‪ .‬ולזה נאמר 'לך‬ ‫התפלה רמוז בפרשה זו‪.‬‬ ‫לך' בשניהם‪.‬‬ ‫ובאמת כל הנושא של 'תפילה' בכלל‪,‬‬ ‫***‬ ‫צריך חיזוק גדול‪ .‬והרי נפסק להלכה‪,‬‬ ‫שאם לא כיון בברכה הראשונה ‪-‬‬ ‫ומובא בשם הרבי מלובלין זצ"ל‪,‬‬ ‫בברכת 'מגן אברהם'‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‬ ‫שאמר‪ :‬לפני שהגיע פרשת לך לך‪,‬‬ ‫בתפלהד‪.‬‬ ‫הרגיש ממש חושך ואפילה בעולם‪.‬‬ ‫וכאשר הגיעה פרשת לך לך‪ ,‬הרגיש‬ ‫כי אם אינו מכון את פירש המילות‪,‬‬ ‫פתאום אור גדול מאוד מקדושתו של‬ ‫ואינו נותן לב לחשוב עליהן ‪ -‬הברכה‬ ‫אברהם אבינוג‪.‬‬ ‫הזו אינה מועילה לאדם‪.‬‬ ‫***‬ ‫שהרי ידוע מה שאמרו צדיקים על הא‬ ‫דבלשון אידיש קוראים לתפילה‬ ‫ג‪ .‬ראה ליקוטי יהודה (ד"ה ויאמר ה')‪ :‬ואמר (החי' הרי"ם) בשם הרבי מלובלין זצ"ל שבהגיעו לפ׳ לך לך‪ ,‬הי׳ אצלו הבדל כמו בין האור לחושך‪ ,‬יען‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה מאיר את העולם‪.‬‬ ‫עוד מביא בליקוטי הרי"ם (מכתבי החסידים)‪ :‬על השבת הזה אמרו עד מתי תתנהג העולם באפילה‪ ,‬תבוא אורה‪ ,‬וכל אחד ואחד שיש לו געגועים‬ ‫להוציא את עצמו מאפילה בודאי סבוא עליו אורה מאברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כמבואר בשו"ע (או"ח סי' ק"א)‪ :‬המתפלל צריך שיכוין‪ ...‬ואם לא כיון באבות‪ ...‬יחזור ויתפלל‪.‬‬ ‫ה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫הראשונה היא כל הכח של התפילה‪,‬‬ ‫'דאווענען'‪ - .‬שהיא מלשון‪' :‬דאבונון'‪,‬‬ ‫שעל ידה מתקשר עם האבות הק'‪.‬‬ ‫כלומר 'של אבותינו'‪ .‬כי 'תפילות אבות‬ ‫משום הכי‪ ,‬איכא חובה גמורה שיכוין‬ ‫תיקנום' (ברכות כו‪ .):‬תפילת שחרית תיקן‬ ‫בברכת אבות‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ‪ַ ' -‬ויַשכֵם ַאברהם ב ַֹּב ֶקר‬ ‫מד שם' (בראשית יט‪ ,‬כז)‬ ‫ֶאל ַהמקוֹּם ֲא ֶשר ע ַ‬ ‫***‬ ‫ואין עמידה אלא תפלה‪ .‬ותפילת מנחה‬ ‫ׂשּוח‬ ‫תיקן יצחק אבינו ‪ַ ' -‬וי ֵֵצא יִצחק ל ַ‬ ‫ולמעשה אם כבר סיים ואמר 'מגן‬ ‫בַשדֶה' (בראשית כד‪ ,‬סג)‪ ,‬וערבית‪ ,‬יעקב‬ ‫אברהם' ונזכר שלא התכוין בברכה‬ ‫אבינו ‪ַ' -‬ויִפגַע בַמקוֹּם' (בראשית כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬ישנן שתי עצות לזה‪ :‬עצה‬ ‫אחת‪ :‬שלפחות במחשבתו יחזור מיד‬ ‫אם כן כל כח התפילות כולן‪ ,‬הכל היא‬ ‫על כל הברכה הראשונה מתחילתה‪ .‬כי‬ ‫מהאבות הקדושים‪ .‬ולולא כחם וזכותם‬ ‫'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה'‬ ‫של האבות הקדושים לא היה בידינו‬ ‫(קידושין מ‪ ).‬ה ‪ .‬או עצה שניה‪ :‬שישמע‬ ‫שום פתחון פה לשפוח שיח‪ ,‬ולהתפלל‬ ‫ויכוין היטב בחזרת השליח ציבורו‪.‬‬ ‫שום תפילה לפני המקום כלל‪.‬‬ ‫כי למעשה אינו חוזר שוב להתפלל‬ ‫וביותר נמצא הכח של האבות בברכה‬ ‫שמונה עשרה ז‪ ,‬אף דלפי עיקר שורת‬ ‫הראשונה הנקראת 'ברכת אבות'‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫הדין היה צריך לחזור להתפלל כנ"ל‪.‬‬ ‫אם לא כיון בברכה הראשונה‪ ,‬אזי לא‬ ‫קיים את התפילה כלל‪ ,‬כי הברכה‬ ‫ה‪ .‬עצה זאת הובאה גם כן בס' ארחות רבינו עמ' נט בשם החזון איש ובהליכות שלמה פרק ח אות ט‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וז"ל הביאור הלכה (סימן קא‪ ,‬ד"ה והאידנא)‪ :‬ויותר נ"ל עצה אחרת באופן זה שלא יאמר עוד עתה כלל וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות‬ ‫ויכוין לצאת וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי משא"כ באבות כיון שאינו‬ ‫יכול לברך אותה בעצמו; וראה שו"ת ארץ צבי (קאזיקלוב ‪ -‬או"ח סי כב); ובמקור חיים בשם הג' יש נוחלין (דף כג‪.).‬‬ ‫ז‪ .‬כמבואר ברמ"א שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬הגה‪ :‬והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין‪ ,‬א"כ למה יחזור‪ .‬וכ"כ בשבלי הלקט‬ ‫יז‪ ,‬בשם הראשונים‪ .‬ועיי"ע בכה"ח קא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫אל תירא‪ ,‬כי 'עבור בניך אני נעשה‬ ‫***‬ ‫מגינים הרבה'ט‪.‬‬ ‫עוד ביאר ה'חידושי הרי"ם' בנוסח‬ ‫וזה רמוז בברכה זו של 'מגן אברהם'‬ ‫חתימת הברכה 'מגן אברהם'‪ .‬ואמר‪ ,‬כי‬ ‫כלומר‪ :‬שהשי"ת מגין ושומר על כל‬ ‫השי"ת הטביע ושתל ניצוץ קדוש בתוך‬ ‫איש ישראל‪ ,‬שיהא שמור מפני חבלים‬ ‫כל איש ישראל ‪ -‬באמצעות כוחו של‬ ‫ומזיקים ומשחיתים בגשמיות ח"ו‪ ,‬וכן‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬והוא שומר ומגן על‬ ‫ברוחניות‪ ,‬שהניצוץ הקדוש שבו ‪ -‬שבא‬ ‫הניצוץ הזה‪ ,‬כדי שינצל ממחבלים‬ ‫בכוחו של אברהם אע"ה‪ ,‬לא יאבד‬ ‫וממזיקים רבים הסובבים אותו‪,‬‬ ‫לעולם בגלות‪.‬‬ ‫ומלהאבד בתוך החושך הגדול של‬ ‫העולם הזהח‪.‬‬ ‫***‬ ‫ועוד אמרו במדרש‪ :‬כשאמר הקב"ה‬ ‫ומובא מהרה"ק רבי שלום מ'בעלזא‬ ‫לאברהם אבינו 'אנכי מגן לך'‪ ,‬אמר‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר‪ :‬יש אנשים החושבים‪ ,‬שכדי‬ ‫אברהם‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬זה בשבילי‪,‬‬ ‫שאדם יזכה להגיע למדרגה של רוח‬ ‫אבל מה יהיה עם בני? אמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫הקודש‪ ,‬או גילוי אליהו הנביא‪ ,‬צריך‬ ‫לעשות סיגופים וכיוצא בזה‪ .‬אולם אין‬ ‫ח‪ .‬כ"כ בחידושי הרי"ם עה"ת‪ :‬אולם השי"ת הבטיח לאברהם אבינו ע"ה כי ישאיר מאתו נקודה בפנימיות ישראל בניו‪ ,‬ואת הנקודה הזאת לא‬ ‫יקלקל אדם לעולם‪ ,‬ועל הנקודה הזאת השי"ת מגן תמיד‪ ,‬וזהו מגן אברהם‪ ...‬והיתה זאת הבטחה‪' ,‬בך חותמין'‪ ,‬שמדתו תמיד תשאר בלב ישראל‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫וכזה מביא בשפת אמת (לך תרל"ה)‪ :‬ופי' מו"ז ז"ל מ"ש מגן אברהם שהקב"ה הבטיח לו שיהי' ממנו נקודה בכל איש ישראל אשר הוא ית' מגין‬ ‫עלי' שלא יוכל לקלקל אותה כו'‪ .‬ונקודה זו מסייע לכל איש ישראל כפי מדריגתו וז"ש מנח לא העמדתי מגינים כו'‬ ‫וראה עוד שם (תרנ"א)‪ :‬כמ"ש מו"ז ז"ל שע"ז מברכין מגן אברהם שהשי"ת מגין על זו הנקודה שנטע אאע"ה בלב איש ישראל‪ .‬ואותו התשוקה‬ ‫נמצא לעולם בכל איש ישראל וע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪.‬‬ ‫ועיי"ע שם בפ' תולדות (תרל"ב ד"ה גם עשרה); ולחנוכה (תרל"ג ליל ג'; ותרמ"ו;) ובפ' ויחי (תרל"ג ד"ה ויברך את יוסף)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬במדרש שיר השירים רבה (פרשה ד ו)‪ :‬רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר‪ ,‬אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבונו של עולם לי נעשית מגן‬ ‫ולבני אין אתה נעשה מגן‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לך הייתי מגן אחד‪ ,‬שנאמר (בראשית טו‪ ,‬א)‪ :‬אנכי מגן לך‪ ,‬אבל לבניך אני נעשה מגנים הרבה‪,‬‬ ‫הדא הוא דכתיב‪ :‬אלף המגן תלוי עליו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫נסיונות גדולות בענין זה ‪ -‬לכוין‬ ‫הדבר כן! אלא בכונה אמיתית בתפילה‪,‬‬ ‫בתפילת שמונה עשרה כראוי‪.‬‬ ‫אדם יכול להגיע לגילוי אליהו‪ ,‬ולרוח‬ ‫הקודש והרבה יותר מזה!‬ ‫[כמובן‪ ,‬המניעה שלו לא היתה משום‬ ‫שהיו לו מחשבות בעניני עסקים‪ ,‬כמו‬ ‫***‬ ‫לאדם רגיל‪ .‬אלא היתה לו מחשבות של‬ ‫חידושי תורה שעלו לו ברעיונו‪ ,‬כגון‬ ‫ומביאים עוד מהרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫בהלכות לשון הרע‪ ,‬או הלכות אחרות‬ ‫מפשעווארסק זי"ע‪ :‬הוא היה אומר‪,‬‬ ‫ועמוקות של התורה הק'‪.‬‬ ‫שאנשים רודפים אחר כל מיני סגולות‬ ‫לפרנסה‪ ,‬אבל באמת הסגולה הגדולה‬ ‫הרי אלו הם הנסיונות של תלמידי‬ ‫ביותר להמשיך פרנסה לאדם היא‪:‬‬ ‫חכמים גדולים ‪ -‬סוג אחר לגמרי של‬ ‫פשוט לומר את תפילת שמונה עשרה‬ ‫נסיונות ‪ -‬כשהוא עומד בתפילת שמונה‬ ‫בכונה‪ ,‬לחשוב על כל מילה שמוציא‬ ‫עשרה‪ ,‬עולה לו פתאום סברא או‬ ‫מפיו! כך אמר רבי איציק'ל‬ ‫מחשבה עמוקה של תורהי‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זי"ע‪.‬‬ ‫ודרך אגב ‪ -‬יש בענין זה סיפור נפלא‪,‬‬ ‫***‬ ‫שהי' עם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע‬ ‫‪ -‬שהיה לו מנהג מיוחד לקרוא ספרים‬ ‫ומסופר על ה'חפץ חיים' זצ"ל ‪ -‬שהעיד‬ ‫של חכמות העולם וחכמי הגוים בזמן‬ ‫על עצמו‪ :‬שלו עצמו היתה לפעמים‬ ‫י‪ .‬מהראוי להסמיך דברי הירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) בענין זה‪' :‬אמר רבי חייא רובא‪ :‬אנא מן יומי לא כוונית' וכו' ופי' שם בפני משה‪' :‬לפי שהיה‬ ‫טרוד בהרהור תורה‪ ,‬וכן אלו דלקמן'‪.‬‬ ‫ח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫אולם‪ ,‬אחרי המקרה הזה שוב לא קרא‬ ‫ששהה בבית הכסא‪ ,‬כדי שלא לחשוב‬ ‫עוד בספרים ההם‪ .‬ואמר‪ :‬שכל מה‬ ‫ח"ו בדברי תורה במקום המטונף‪.‬‬ ‫שקרא בחכמות ההן היה אך ורק כדי‬ ‫שלא להרהר בדברי תורה במקום‬ ‫הוא קרא שם בספר אחד של חכמי‬ ‫האסור‪ .‬ועכשיו תוך כדי התפילה‬ ‫העולם שכתב‪ :‬מי שמבשל חלב יחד עם‬ ‫בשמונה עשרה עלה לו מזה פשט נפלא‬ ‫בשר‪ ,‬יש בזה כח טבעי עצום כל כך‪,‬‬ ‫בתורה‪ .‬אלו הם הנסיונות והמכשולות‬ ‫שאם לוקחים אותם ביחד ושופכים‬ ‫אצל הצדיקים‪...‬‬ ‫אותו על שורש של עץ‪ ,‬הדבר גורם‬ ‫לפירות של העץ לצמוח במהירות‬ ‫ואכן‪ ,‬למי שיש לו קושי זה‪ ,‬ישנה סגולה‬ ‫עצומה‪ ,‬והרבה יותר טוב ובאיכות גבוה‪.‬‬ ‫ידועה לומר‪' :‬התכבדו מכובדים' שזה‬ ‫מסוגל שלא יחשוב מדברי תורה‬ ‫וכאשר הוא עמד בתפילת שמונה‬ ‫במקומות המטונפים‪[ .‬כן הוא הדבר‪...‬‬ ‫עשרה‪ ,‬עלה לו פתאום פשט נפלא בתוך‬ ‫אותו יצר הרע שכל היום מפריע ומונע‬ ‫ֵאשית בִכּורֵי ַאדמתך תבִיא‬ ‫הפסוקים ' ר ִ‬ ‫את האדם לחשוב מחשבות של תורה‪,‬‬ ‫ַחלֵב‬ ‫ַשל גדִי ב ֲ‬ ‫בֵית ה' אלוקיך ֹּלא תב ֵ‬ ‫הוא עצמו ‪ -‬בזמן התפילה בשמונה‬ ‫ִאמו' ‪ -‬שפירושו‪ ,‬כשתביא את הביכורים‬ ‫עשרה או במקום שאסור‪ ,‬פתאום מביא‬ ‫לבית ה'‪ ,‬האדמה תהיה מבורכת‬ ‫לו מחשבות של תורה‪ .]...‬אבל האמת‬ ‫מעצמה כל כך ‪ -‬שלא תצטרך לבשל‬ ‫היא שהיו צדיקים כאלה שלא היו‬ ‫גדי בחלב אמו כדי להפרות ולהצמיח‬ ‫אומרים אותו]‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬אלא הארץ תצמח ותתן פירותיה‬ ‫מתוך הברכה האלוקית מעצמה!‬ ‫ובאמת לכל הצדיקים הי' להם זה‬ ‫הנסיון וקושי גדול לכוין בשמונה עשרה‬ ‫ט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫שהדבר הזה יחזיק וישמור עליו 'ער זאל‬ ‫מרוב מחשבותם ועשתונותם בתורה‪,‬‬ ‫נישט פארלירן זיין כונה' (שלא יאבד את‬ ‫וכמו שהעיד החפץ חיים כנ"ל‪.‬‬ ‫כונתו) ולא יכנסו לו מחשבות זרות‬ ‫בתפלתו‪[ .‬אכן‪ ,‬בכל אדם הדבר שונה‪,‬‬ ‫ואמר החפץ חיים זי"ע שיש עצה נפלאה‬ ‫כי הרי לכתחילה קודם כשמזכירים את‬ ‫שהיה מסייע אותו‪ :‬לפני כל ברכה‬ ‫השם ב'ברוך' צריך לעצור ולכוין‪ ,‬ואחרי‬ ‫וברכה שהוא מתחיל לומר בתפילת‬ ‫כל ברכה צריך לעשות הפסקה קטנהיג‪.‬‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬לעצור לחלוטין לזמן‬ ‫אבל כל אחד ואחד צריך לחקור אחר‬ ‫מועט‪ ,‬ולחשוב בדעתו‪ ,‬מה היא ענין‬ ‫העצות המתאימות לו כדי להצליח‬ ‫הברכה הזאת‪ ,‬מה אני הולך לבקש‬ ‫לכוין בתפילה]‪.‬‬ ‫עכשיו מרבונו של עולם בברכה זו?‬ ‫באופן כזו יוכל לכוין כראוי וכיאות בלי‬ ‫***‬ ‫שישוטט מחשבתו עם דברים שונים‬ ‫שלא מענין התפלהיא‪.‬‬ ‫ידוע על בעל 'תפארת שלמה'‪ ,‬שלפני‬ ‫שניגש לערוך את הסדר בליל התקדש‬ ‫ויש עוד עצה אחרת לענין זה‪ ,‬מהחיד"א‬ ‫חג הפסח‪ ,‬היה מניח אצלו את ספר הק'‬ ‫זצ"ליב‪ :‬שיאמר תיבות הרבה בבת אחת‬ ‫'נועם אלימלך'‪ ,‬וספה"ק 'דברי אמת' של‬ ‫ברצף ובנשימה אחת‪ .‬ומסביר שם‬ ‫יא‪ .‬ראה בהשמטות לספר שמירת הלשון שכתב בזה"ל‪ :‬וכן נמי בענין תפלת י"ח ברכות שקבעו חז"ל בהם הרבה עניני שבח המקום והרבה עניני‬ ‫בקשות הנוגע לגופו ונפשו ובכל אחת ברכה לה' צריך להתבונן מתחלה מה הוא רוצה לבקש מה' ועל מה יברכנו ואח"כ יאמר אותו הברכה‪ .‬ואל‬ ‫יחשוב הקורא שדבר זה צריך שיהוי גדול לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי אלא יהיה פתוח הסידור נגד עיניו ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם‬ ‫כל ברכה דהיינו למשל קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלקינו ואלקי האבות וקונה הכל ולברך אותו על שהגין‬ ‫על אברהם וכן קודם ברכה שניה יתבונן שרוצה לברכו על תחית המתים‪ .‬וקודם ברכה ג' לברכו שהוא אל קדוש וכן קודם רביעית לבקשו על הדעה‬ ‫ולברכו ע"ז וכן קודם החמישית לבקשו על התשובה ולברכו ע"ז וכן בכל הי"ח ברכות וכן כה"ג יעשה בברכת השחר וכן בברכת המזון יתבונן קודם‬ ‫שמתחיל הברכה על מה רוצה לברכו כלל הדברים לא יאמר הברכות כפי הרגלו בפיו רק יתבונן על מה הוא מברך לה' ויאמר בזריזות ובשמחה כל‬ ‫ברכה על שזכה לברך לה' אלקי השמים‪.‬‬ ‫יב ‪ .‬ראה בשו"ת יוסף אומץ סי ע' בשם ר' אליעזר נחמן פואה ז"ל תלמיד הרמ"ע מפאנו‪ ,‬בשם ספר גורן ארנן‪ .‬ובספר המנהגות עמוד קנב‪.‬‬ ‫יג‪ .‬וראה בשל"ה (עשרת הדברות מס' תמיד פרק נר מצוה אות יא) שכתב וז"ל‪ :‬בענין הדבור‪ ,‬אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני‬ ‫האלהים (קהלת ה‪ ,‬א)‪ ,‬רק במתון ובאימה וביראה‪ .‬ותראה שכל תיבה ותיבה שתזכיר יהיה בשפה ברורה לא חטופה‪ ,‬ותקרא אותה בנקודותיה ואל‬ ‫תטעה אפילו בנקודה אחת‪ ,‬כי בנקודה אחת משתנה התיבה לענין אחר‪ ,‬ולפעמים ח"ו בא לידי חירוף וגידוף וזהו במקומות בלי סיפור‪ .‬ואין חילוק‬ ‫בין השתנות אות או נקודה להשתנות ענין שלם‪ ,‬כל דבר רע כל דיבור רע פיגול הוא לא ירצה‪:‬‬ ‫י‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫חיים'‪' ,‬בני יששכר'‪ ,‬או 'מאור ושמש'‬ ‫הרבי מלובלין וספה"ק 'עבודת ישראל'‬ ‫וכדומה‪ .‬ועי"ז יתפלל יחד עם הצדיקים‬ ‫מהמגיד מקאזניץ זי"ע‪ .‬ואמר‪' :‬דעו לכם‪,‬‬ ‫האלו זכותם יגן עלינו! והם יסייעו‬ ‫עם הצדיקים הגדולים האלו אנחנו‬ ‫ויעזרו בעדו שיוכל לכוין בתפלתו‬ ‫הולכים עכשיו לערוך את הסדר של‬ ‫באמת! ובזכותם יתקבלו תפלותיו‬ ‫הפסח!'‪.‬‬ ‫לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫ומה הפירוש של מימרא זו 'עם‬ ‫***‬ ‫הצדיקים האלו נעשה את הסדר'?‬ ‫בודאי הוא התכונן היטב עם הכנה‬ ‫כבר הזכרנו את דברי הזוהר הק' על‬ ‫הראויה‪ ,‬ולמד הדיבורים הקדושים של‬ ‫פרשה זו‪' ,‬פרשת לך לך' ‪ -‬בענין מאה‬ ‫הצדיקים הללו‪ ,‬וממילא אמר‬ ‫ברכות בכל יום‪ ..‬שכתב שם כי כאשר‬ ‫שהצדיקים האלו ‪ -‬שנאמר עליהם‬ ‫שולחים את הנשמה מן השמים‪ ,‬לרדת‬ ‫בקבר'‬ ‫דובבות‬ ‫ש'שפתותיהם‬ ‫למטה לעולם הזה‪ ,‬היא בוכה ומצטערת‬ ‫כשאומרים שמועה מפיהם ‪ -‬הם יעמדו‬ ‫ואומרת‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬איך אלך‬ ‫לצדו ויעזרו לו לערוך את הסדר‬ ‫ואשכון בתוך עולם שפל וגשמי כל כך‪,‬‬ ‫בקדושה העליונה‪.‬‬ ‫מקום שמלא בסכנות נוראות‬ ‫ברוחניות? ואיך אחזור משם בשלום‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬אנחנו רואים מזה יסוד גדול‪:‬‬ ‫ולא אכשל בחטאים ח"ו? ואין הנשמה‬ ‫שאם רוצה האדם שהצדיקים הק' יעזרו‬ ‫רוצה בשום אופן לרדת לעולם הזה!‬ ‫לו משמים 'ער זאל קענען גוט דאווענען'‬ ‫(שיוכל להתפלל כדבעי)‪' ,‬זאל ער לערנען‬ ‫ואז אומר לה השי"ת‪ :‬אל תפחד‪ ,‬כי אני‬ ‫חסידישע ספרים' (ילמד בספרי חסידות)‬ ‫נותן לך ברכות קדושות ‪ -‬לומר שם‬ ‫לפני התפילה! כמו בספה"ק 'באר מים‬ ‫יא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫קדושה‪' :‬לך לך מארצך' וכו' ‪ -‬עם הכח‬ ‫בעולם הזה בכל יום‪ .‬והם יהיו המגן‬ ‫הזה של מאה ברכות תלך מארצך‬ ‫והשמירה עליך מפני כל פגעיד‪.‬‬ ‫וממולדתך‪ ...‬תרד למטה לארץ‪...‬‬ ‫ותרד לעולם מגושם מאוד‪ ,‬אבל הכח‬ ‫והרי העיקר ורוב הגדול של כל הברכות‬ ‫הרוחני של הברכות ישמור עליך‪,‬‬ ‫היא 'תפלת שמונה עשרה' שאומרים‬ ‫ויצילך בכל העתות הקשות כל ימי‬ ‫אותה שלש פעמים בכל יום תמיד‪...‬‬ ‫חייך!‬ ‫ואומר הבורא ית' אל הנשמה‪ :‬עם הכח‬ ‫לברכות הללו יש כח עצום ורב מאוד‬ ‫הזה תרד לעולם הזה ותהי מוגנת‬ ‫בשמים‪ .‬אבל התנאי הוא שאדם צריך‬ ‫ותינצל מכל רע! אין לך שום סיבה‬ ‫לנצל את המתנה הזו ‪ -‬לומר את‬ ‫לפחד! רק בקשה אחת לי אליך ‪ -‬שמור‬ ‫הברכות הללו בכוונה כראוי‪.‬‬ ‫היטב על הברכות הללו בתפילתך!‬ ‫שהרי אלו הם המפתחות לפתוח את כל‬ ‫***‬ ‫השערים והיכלות העליונים בשמים!‬ ‫איתא בגמרא במס' ברכות (לב‪' ).‬לעולם‬ ‫ובזה מפרש שם בזוהר הק'‪ ,‬כי 'לך לך'‬ ‫יסדר אדם שבחו של הקב''ה ואחר כך‬ ‫בגימטריא בדיוק למספר מאה [‪.]100‬‬ ‫יתפלל'‪ ,‬שצריך לומר תחילה את שבחו‬ ‫ואברהם אבינו מרמז על הנשמה‬ ‫של מקום‪ ,‬ורק אחר כך יתפלל ויבקש‬ ‫הקדושה ‪ -‬שאומר ה' אל הנשמה‬ ‫יד‪ .‬כד בעיא (נפשא) לנחתא להאי עלמא‪ ,‬אומי לה קודשא בריך הוא למיטר פקודי אורייתא ולמעבד רעותיה‪ .‬ומסר לה מאה מפתחאן דברכאן‬ ‫(ומולדתך דא גופא דאתקרי אילנא דחיי דאיהו תריסר שבטין עלאין‪ .‬ומבית אביך דא שכינתא‪ .‬אביך דא קודשא בריך הוא‪ .‬שנאמר (משלי‬ ‫כ״ח‪:‬כ״ד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו'‪ .‬ואין אביו אלא קודשא בריך הוא ואין אמו אלא כנסת ישראל‪ .‬אל הארץ אשר אראך דא איהו האי‬ ‫עלמא)‪( ,‬נ"א ומולדתך דא אילנא דחיי‪ ,‬ומבית אביך תריסר תחומין שבטין עלאין‪ .‬אל הארץ אשר אראך דא איהו האי עלמא (פרשת לך דף עו‪.) :‬‬ ‫ובספר שער מאמרי הרשב"י מבאר האר"י ז"ל‪ :‬מאמר בס' הזוהר בס"ת בדע"ו ע"ב שורה ל' וז"ל ומסר לה מאה מפתחן דברכאן בכל יומא כו'‪ .‬ענין‬ ‫אלו המאה מפתחן הנרמזים במילת לך לך שהם בגמטריא מאה כבר ביארתי ענינה בחלק כונת היחודים ועיין ביחוד שם שם שד"י וע"ש‪:‬וכן מביא‬ ‫בפנעח רזא (מבעלי התוספות) בפרשתן וז"ל‪ :‬לך לך פירש"י להנאתך וכו' דשם אתה זוכה לבנים‪ ,‬לכן ל"ך ל"ך בגימט' מא"ה לרמוז על מאה ברכות‬ ‫שעתידין בניו לברך בכ"י‪.‬‬ ‫יב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫תפלתו‪ ,‬יש לו עצה נפלאה על כך‪:‬‬ ‫את בקשותיו‪ ,‬כמו שמסודר בתפילת‬ ‫שכשהוא אומר את ברכת 'אתה גבור'‪,‬‬ ‫שמונה עשרה ‪ -‬קודם כל אומרים‬ ‫ומזכיר בתוכה את שבחי הבורא ואומר‬ ‫שלוש ברכות ראשונות שהן שבח‪ ,‬ואחר‬ ‫'מחיה מתים'‪' ,‬סומך נופלים'‪' ,‬רופא‬ ‫כך מתחילים לבקש את הבקשות כמו‬ ‫חולים' ‪ -‬אזי בתוך השבח עצמו‪ ,‬יבקש‬ ‫'אתה חונן'‪.‬‬ ‫בלבו את בקשותיו‪ ,‬כגון אם נצרך‬ ‫לרפואה ‪ -‬יכוין ב'רופא חולים' להמשיך‬ ‫[מתחילין את ברכה הראשונה מברכות‬ ‫רפואה‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫הבקשה בברכת 'אתה חונן לאדם דעת'‪,‬‬ ‫וזהו משום שזו הברכה החשובה ביותר‬ ‫ומבאר בטוב טעם‪ ,‬כי באופן זה אין מי‬ ‫מכל הברכות של הבקשות‪ .‬דעת היא‬ ‫שיכול לבוא לקטרג‪ ,‬כי הרי באומרו‬ ‫ההיסוד ודבר החשוב והנחוץ ביותר‬ ‫שבח לקל עליון אי אפשר להמקטריגים‬ ‫לאדם! 'דדא ביה כולא ביה דלא דא‬ ‫להתנגד על דיבוריו ‪ -‬האם הוא יכול‬ ‫ביה מה ביה' (נדרים מא‪ ).‬אם אין לאדם‬ ‫להכחיש שהבורא עולם הוא רופא‬ ‫דעת‪ ...‬מה יש לו בכלל? הוא לא יודע‬ ‫חולים? הרי מוכרחים המה להסכים‬ ‫ולא מבין כלום‪ .‬לכן קודם כל מבקשים‬ ‫עמו!‬ ‫דעת‪ ,‬אבל כאמור‪ ,‬תחילה חובה לסדר‬ ‫שבח]‪.‬‬ ‫וזהו עומק הענין שתיקנו חכז"ל‪ ,‬לסדר‬ ‫תחלה את שבחו של מקום ‪ -‬כדי שאז‬ ‫וכתב בזה 'בני יששכר' זי"ע‬ ‫(מאמרים לחודש‬ ‫יהיו כולם מוכרחים להסכים ולאשר את‬ ‫תשרי מאמר ב' אות ו)‪ :‬שאם חושב אדם‬ ‫השבח‪ ,‬ואז כשמתחיל אח"כ לבקש את‬ ‫ומתיירא שאינו ראוי שיתקבלו תפלותיו‬ ‫הבקשות ‪ -‬שוב אין המקטריגים יכולים‬ ‫ובקשותיו בשמים ממעל ‪ -‬שיש‬ ‫לבוא ולהתנגד‪ ,‬שהרי הם עצמם‬ ‫מקטרגים למעלה החוסמים בפני‬ ‫יג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫ומתרץ הריטב"א‪' :‬עני חשוב כמת' ‪-‬‬ ‫הסכימו כולם פה אחד קודם לכן‬ ‫לכן‪ ,‬ה'מחיה מתים' הראשון שמוזכר‬ ‫בשבח‪.‬‬ ‫בברכה זו 'אתה גיבור לעולם השם‬ ‫מחיה מתים אתה רב להושיע'‪ ,‬הוא‬ ‫אבל הוא מגלה עוד דבר עמוק יותר‬ ‫מכוון על העניים‪ ,‬להחיות אותם‬ ‫מזה‪ :‬שעוד בזמן אמירת השבח‪ ,‬יתפלל‬ ‫ולהשפיע להם פרנסה ‪ -‬שאומרים שם‬ ‫בקשותיו בתוך מחשבתו ‪ -‬ויבקש‬ ‫מיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' או‬ ‫במחשבתו ב'רופא חולים' על החולה‬ ‫'מוריד הטל'‪ ,‬שזהו כל הענין של‬ ‫שיתרפא‪ ,‬או ב'סומך נופלים' על מי‬ ‫השפעת הפרנסה לעולם‪ ,‬וכן 'מכלכל‬ ‫שנמצא ב'נפילה' וצריך ישועה‪ ,‬או על‬ ‫חיים בחסד'‪ ...‬הכל מענין הפרנסה‪.‬‬ ‫מי שצריך פרנסה שזה נכלל גם כן‬ ‫בתוך ברכת 'מחיה מתים'‪.‬‬ ‫ה'מחיה מתים' השני‪' ,‬מחיה מתים‬ ‫ברחמים רבים'‪ ,‬וסמוך לזה 'סומך‬ ‫***‬ ‫נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים' ‪-‬‬ ‫אנו מזכירים על החולים‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫אבל באמת אפשר לבקש על הכל‬ ‫מחיה ומרפא אותם מחליים‪ ..‬שהרי‬ ‫ב'אתה גבור'‪ .‬כבר אמרנו שברכה זו של‬ ‫אדם שהוא חולה‪ ,‬הוא נמצא במצב כזה‬ ‫'אתה גבור' יש בה שלשה חלקים‪ ,‬על פי‬ ‫שנחשב כמו מת ח"ו‪ ,‬והוא צריך חיות‬ ‫דברי הריטב"א במסכת תענית‪ .‬שהוא‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫מקשה שם‪ :‬מדוע אנחנו חוזרים‬ ‫ואומרים הרבה פעמים התיבות 'מחיה‬ ‫ואחר כך אומרים 'מלך ממית ומחיה‬ ‫מתים' בתוך ברכה שניה? הרי לכאורה‬ ‫ומצמיח ישועה' ‪ -‬שזה מתייחס לחולים‬ ‫נראות כפולות ומיותרות!‬ ‫קשים ביותר שנמצאים כבר במצב‬ ‫יד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫הרבה ענינים עמוקים והרבה סודות‬ ‫חמור ביותר ‪ -‬כמעט כמו מתים ממש‬ ‫נוראים הטמונים בכל ברכה של תפילת‬ ‫רח"ל‪ ,‬וה' ברחמיו הגדולים מעניק להם‬ ‫שמונה עשרה‪.‬‬ ‫חיות וחיים חדשים‪ ,‬בזכות בקשות‬ ‫ותפילות רבות‪ ,‬ועל ידי הכח הגדול של‬ ‫ועל פי זה מבאר ה'בני יששכר' את דברי‬ ‫הצדיקים שיכולים לפעול בשמים‬ ‫המדרש (ד"ר ב) 'אמר משה לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫להחיות אותם‪.‬‬ ‫רבונו של עולם כשתהא רואה בניך‬ ‫בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים‪,‬‬ ‫ואחר כך 'ונאמן אתה להחיות מתים' ‪-‬‬ ‫מיד ענה אותם' ‪ -‬שזה היתה בקשת‬ ‫שזהו מוסב על תחיית המתים העתידה‬ ‫משה רבינו ע"ה שהתפלל להקב"ה ‪-‬‬ ‫לבוא‪ .‬וחותמים את הברכה 'ברוך אתה‬ ‫שיהיה כח כזה‪ ,‬שכאשר כלל ישראל‬ ‫השם מחיה המתיםטו'‪.‬‬ ‫יעמדו להתפלל‪ ,‬ומיד תעזור להם‬ ‫ותושיע אותם! ומבאר שם שהפירוש‬ ‫חזינן מכאן שאין אפילו מילה אחת‬ ‫של 'מיד' הוא ‪ -‬שכבר בזמן שהם‬ ‫שהיא כפולה או מיותרת בתפילה!‬ ‫אומרים את השבח של הבורא‪ ,‬עוד לפני‬ ‫האדם טועה וחושב שהמילים הללו‬ ‫שמתחילים לבקש את הבקשות‪ ,‬כבר‬ ‫חוזרות על עצמן בסתם‪ .‬כל דבר וכל‬ ‫באותו רגע תצמח ותתחיל ישועתםטז‪.‬‬ ‫מילה בתפילה ‪ -‬אם אדם יעצור ויחשוב‬ ‫על כל מילה ומילה‪ ,‬יתגלה לו שישנם‬ ‫טו ‪ .‬וז"ל הריטב"א (תענית ב‪ .‬ד"ה מאמתי)‪ :‬וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג׳ פעמי׳ מחיה המתי׳ והאחרון שבברכה הוא בלבד על תחיית המתי׳‬ ‫ממש באמרו ונאמן אתה להחיות מתים וע״ד הנגלה הראשון הסמוך לגבורת הגשמי׳ הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם ע״י הגשמי׳ שמכין‬ ‫בהם מזונותיהן והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב״ה מאריך ימיה׳ וישלח דברו וירפאם‪ .‬וה״ג שאומר מלך ממית‬ ‫ומחיה הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעה״ז ע״י נביאיו כמתי׳ שהחיה אליהו ואלישע ועל אותם שמחיה בעול׳ הנשמות אח״כ אומר על‬ ‫העתיד לבא ונאמן אתה להחיות מתים ועל זה שנינו בברכות מזכירין גבורת גשמי׳ בתחיית המתים‪:‬‬ ‫טז ‪ .‬וזה לש"ק בבני יששכר שם‪ :‬במדרש אמר משה לפני הקב"ה‪ .‬רבש"ע כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים‪ .‬מיד ענה אותם‪.‬‬ ‫א"ל הקב"ה משה חייך בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם‪ .‬דכתיב כי"י אלקינו בכל קראנו אליו עכ"ל‪ .‬הדקדוקים רבו (עיין בס' בינה לעתים)‬ ‫א' הרי משה ביקש כשלא יהיה מי שיבקש עליהם רחמים‪ .‬אעפ"כ יענה אותם הקב"ה‪ .‬והש"י השיבו כשיקראו אותי אנ"י אענה‪ .‬ובזולת קריאה לא‬ ‫ב' מהו הלשון הזה שאמר משה מי"ד ענה אותם‪ .‬ג' למה אמר הש"י אנ"י אענה אותם תיבת אנ"י מיותר‪.‬‬ ‫ונ"ל עפ"י מה שקבלנו כשהאד' מתיירא להתפלל מחמת שחושש פן בבואו להתפלל יבואו המקטריגי' לקטרג על תפלתו אם ראוי זה האיש‬ ‫שתקובל תפלתו‪ .‬וח"ו עי"ז יבואר פנקסו אזי יותר טוב לספר שבחו של מקום בנידון המצטרך‪ .‬דהיינו אם יצטרך להתפלל על רפואה לא יתפלל‬ ‫טו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫***‬ ‫וזהו ענין נשגב מאוד‪ ,‬וצריך לדעת‬ ‫לנצל את הכח הזה היטב‪ ,‬משום שישנם‬ ‫הרי אמרו הצדיקים הגדולים בדורות‬ ‫רחמים גדולים ועצומים מאוד שיורדים‬ ‫הקודמים שהם ממש מפחדים ורועדים‬ ‫מן השמים כיום לעולם‪.‬‬ ‫רק מלחשוב ולראות את התקופה הזו‬ ‫של חבלי משיח קודם שיבא הגואל‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמנם אין לנו שום השגה בזה‪ ,‬אבל אלו‬ ‫הצדיקים התפללו תמיד ועשו פעולות‬ ‫העיקר והחובה של האדם הוא‪ :‬שצריך‬ ‫בשמים כדי למתק את דינים‪ .‬כמו‬ ‫לעשות הכנה ראויה ופנימית לפני‬ ‫שאומרים אל הרבי ר' אלימלך‬ ‫שהוא ניגש לתפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫מליזענסק זי"ע שהוא פעל ועשה מיתוק‬ ‫לדעת ולהרגיש באמת שעומד ומדבר‬ ‫עצום לכל החבלי משיח הקשים הללו‪,‬‬ ‫עם מלכו של עולם‪.‬‬ ‫וכן צדיקים אחרים בכל דור ודור‪.‬‬ ‫ועם הכח העצום הזה של התפילות‬ ‫אבל בכל זאת‪ ,‬כיון שבדורות‬ ‫הקדושות‪ ,‬עם זה אנחנו מחזיקים מעמד‬ ‫האחרונים ישנם הרבה אפיקורסים כל‬ ‫בגלות הזו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬וטומאה גדולה בעולם כל כך ‪-‬‬ ‫דרך תפלה תיכף רק ישבח דרך שבח להבורא עולם שהוא רופא חולים‪ .‬ובמחשבתו יכוין להמשיך רפואה להנרצה והבורא עולם היודע תעלומות‬ ‫לב (משא"כ המלאכים) הנה הוא יעשה בקשתו והטעם הוא כיון דמזכיר שבח הבורא שהוא פועל הישועה הזאת מי הוא שיקטרג על הדבר הזה‬ ‫הנה כל המלאכים מסכימים‪ .‬והקב"ה עושה כפי מחשבתו של המשבח להמשיך ישועה להנרצה‬ ‫ולדעתי זה שתקנו חז"ל (למדוהו מן המקרא) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל דכיון שמסדר שבחו של מקום למשל‬ ‫כשמשבח את הבורא שהוא רופא חולים הנה כל המלאכים עונים אמן ומסכימים לשבח הלזה‪ .‬הנה הגם כשאח"כ יבא המבקש לבקש ברחמים על‬ ‫הרפואה במו פיו שוב לא יק טרגו המלאכים דהוה ח"ו כנוגע בכבוד המלך ובשבחו כאשר ירצו ח"ו למנוע הרפואה אשר זה כרגע שבחוהו שהוא‬ ‫רופא חולים‪ .‬והנה להיות הש"י יודע אשר שוב לא יקטרגו המלאכים‪ .‬גם בעת הבקשה הנה הוא ית"ש עונהו גם בטרם יקרא בתפלה ובקשה‪ .‬רק‬ ‫עונהו מקודם ובטרם יקרא היינו בעת סידור בשבח‪.‬‬ ‫וזה שביקש משה רבש"ע כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שמבקש עליהם רחמים (דהיינו שאין מי ראוי לבקש עליהם רחמים שלא יתיירא מן‬ ‫המקטריגים) מי"ד ענה אותם (היינו מיד בסידור השבח קודם התפלה ובזה ידוקדק נמי לשון ענ"ה אות"ם דקשה במקום שאין קריאה לא תצדק‬ ‫עני'‪ .‬אבל היא קר יאה נעלמת בסידור השבח) וזה שהשיב לו הש"י בכל שעה שיקראו אות"י (היינו אותי בלבד היינו בעת סיפור השבח קודם‬ ‫הבקשה‪ .‬וכוונת המספר בשבח ג"כ במחשבה על המבוקש‪ .‬וזה אינו מכיר בקריאה הזאת רק הבורא ית"ש) אני אענה אותם כי אני הוא היודע‬ ‫תעלומו' שהנרצ' הוא למסד' השבח להיות' נעזרי' בדב' המצטרך לה' והבן‪.‬‬ ‫טז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫לך‬ ‫תירא ואל תחת מפני החשכות הגדול‬ ‫ממילא אי אפשר לידע מה הדבר הזה‬ ‫שתהיה בעולם לפני ביאת המשיח‪.‬‬ ‫גורם‪ ,‬ואם מעורר למעלה את הדינים‬ ‫של חבלי משיח ח"ו‪.‬‬ ‫הבורא עולם הבטיח ואמר לו‪ :‬אל‬ ‫תפחד‪ ,‬אני בעצמי אגן ואשמור על כל‬ ‫וממילא‪ ,‬החובה עלינו היא שצריכין‬ ‫אותם שרוצים באמת להיות טובים‬ ‫להתפלל הרבה מאוד על הענין הזה‬ ‫וישרים ולעשות את רצוני‪ .‬אני אשמור‬ ‫בכל יום‪ ,‬שלא יפגע ולא ינזק ח"ו אף‬ ‫עליהם מכל רע‪' .‬שכרך הרבה מאוד' ‪-‬‬ ‫אחד מישראל‪ .‬ושירחם ה' ויכניס בתוך‬ ‫לאדם שמחזיק מעמד באמונה‬ ‫הלבבות של כל אותם הרחוקים‬ ‫ובקדושה בתוך החושך של חבלי‬ ‫ברוחניות ‪ -‬את הרצון והכח לעשות‬ ‫משיח‪.‬‬ ‫תשובה שלמה‪ ,‬ויחזרו כולם בתשובה‬ ‫לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫'דער באשעפער זאל העלפן' (הבורא עולם‬ ‫יעזור) שנזכה כולנו לראות בעינינו בגילוי‬ ‫וצריכין להתפלל בכל יום שנוכל‬ ‫השלם והאמיתי של משיח צדקנו‬ ‫להחזיק מעמד בקדושה ובאמונה‪ ,‬כמו‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שאמר הקב"ה לאברהם אבינו בברית‬ ‫בין הבתרים‪' :‬אל תירא אברם' ‪ -‬אל‬ ‫יז‬