gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: לך לך (2026-10-19)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לקבלת השיעור והמדריך לשולחן שבת‪ ,‬וכן להצטרפות לרשימת התפוצה‬ ‫ניתן לשלוח מייל לכתובת ‪lemala2626@ gmail.com‬‬ ‫לחץ כאן‬ ‫ב״ה | פרשת נח | חלק ב׳‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫למעלה מהזמן | תשפ״ז‬ ‫המשך מאמר ַמ ֲא ֶכֶלת ַה ּט ֹו ב ַה ֻּמ ְח ָל ט‬ ‫ַה ְּׁש ִא יָפה ְלִא יֵד ָא ל ְׁש ֵמ יִמ י ָט הֹו ר ׁשֹו ֶח ֶט ת ֶא ת ַה ְּמ ִצ יאּות ַע ד ַּד ק‪ַ ,‬א ְך ַה ַה ְׁש ָלָמ ה ַה ְּס דֹו ִמ ית ִע ם ַה ֶּׁש ֶק ט ַמ ְק ִּפ יָא ה ֶא ת ְּפִע יַמ ת ַה ַח ִּיים‪ַ .‬ה ִא ם ַּת ְס ִּכ ים ַלֲע ֹמד ְּבֶק ַר ע‬ ‫ַה ְּס ִת יָר ה ּוְלַד ֵּמ ם אֹו ָת ּה ִל ְפֵני ה'‪ ,‬אֹו ֶׁש ַּת ֲע ִד יף ְלַה ְט ִּב יַע ֶא ת ַיִּק יֶר יָך ְּבֵׁש ם ַה ְּׁש ֵלמּות?‬ ‫משלי‪ .‬זו סדום‪ .‬והדרך השלישית הנכספת‪ ,‬היא הקשה מכולן‪,‬‬ ‫תקציר‬ ‫והיא‪ :‬לא לנסות לפתור את השבר בכלל‪ .‬אלא לעמוד בתוכו‪ ,‬ולבקש‬ ‫• אחרי המבול האדם עובר לחיות בארץ‪ .‬הוא יודע שהקב"ה הוא‬ ‫מהקב"ה שיעזור לעמוד בו‪ .‬זהו עמידתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫הטוב המושלם‪ ,‬אבל הוא חי בעולם שסותר את הטוב הזה‪ .‬זה השבר‬ ‫א‪ .‬שלושה שאין להם חלק‬ ‫שעליו עומד החלק הזה‪.‬‬ ‫בפרק חלק שבמסכת סנהדרין שנינו ‪" :‬דור המבול אין להם חלק‬ ‫• המשנה בסנהדרין מעמידה ברצף את דור המבול‪ ,‬דור הפלגה‬ ‫לעולם הבא"‪" ,‬דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא"‪" ,‬אנשי סדום‬ ‫ואנשי סדום‪ .‬אפשר לקרוא אותם כשלושה כישלונות יסוד של‬ ‫אין להם חלק לעולם הבא"‪ .‬המשנה מעמידה את שלושתם ברצף‬ ‫האנושות‪ ,‬ושני האחרונים הם שתי דרכים לפתור את השבר לבד‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ולכל אחד היא מביאה פסוק משלו‪ .‬על דור המבול נאמר "לא‬ ‫בלי למסור אותו לקב"ה‪.‬‬ ‫ידון רוחי באדם לעולם"‪ .‬על דור הפלגה נאמר "ויפץ ה' אותם משם‬ ‫• חז"ל אומרים גם על דור הפלגה וגם על לוט‪ ,‬שבחר בסדום‪ ,‬אותן‬ ‫על פני כל הארץ"‪ .‬ועל סדום נאמר "ואנשי סדום רעים וחטאים לה'‬ ‫מילים‪" :‬הסיעו עצמן מקדמונו של עולם"‪ .‬שני הכישלונות‬ ‫מאד"‪.‬‬ ‫מתחילים בשכחה מן הטוב של אלוקים‪.‬‬ ‫אפשר לקרוא את המשנה הזאת כרשימה של דורות רשעים‪ .‬אבל‬ ‫• דור הפלגה הוא האדם שהתפכח מן התמימות‪ ,‬אבל אינו מוכן‬ ‫אפשר לקרוא אותה גם אחרת‪ :‬כשלושה כישלונות יסוד של‬ ‫לוותר על החלום‪ .‬הוא מנסה לסגור את השבר כלפי מעלה‪ :‬לייצר‬ ‫האנושות‪ .‬המבול הוא אי היכולת של הבריאה לעמוד מול הטוב‬ ‫טוב משלו‪ ,‬לפי אמות המידה שלו‪ ,‬ולכפות אותו על כולם‪ .‬וטוב‬ ‫המוחלט‪ .‬דור הפלגה הוא הניסיון של האדם לקחת את מקום מקור‬ ‫כזה‪ ,‬כשהוא מנסה להיות מוחלט‪ ,‬סופו להתרסק ולהוביל להרג‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬ולייצר אותו בעצמו‪ .‬וסדום היא עולם שהתייאש מן הטוב‪,‬‬ ‫• סדום היא מה שבא אחרי שהמגדל מתרסק‪ .‬היא רואה שהטוב‬ ‫וסגר את עצמו בתוך חוקיו‪.‬‬ ‫מנוצל בידי נצלנים‪ ,‬ומסיקה שאי אפשר לנהל כאן חיים של טוב‪.‬‬ ‫שלושת הדורות הם שלוש הנפילות‪ ,‬ונח הוא הציר שסביבו הן‬ ‫לכן היא עושה חוקים משלה ומבטלת את החסד‪" :‬בואו ונשכח‬ ‫סובבות‪ .‬דור המבול נופל לפניו‪ .‬דור הפלגה וסדום נופלים אחריו‪,‬‬ ‫תורת רגל מארצנו"‪ .‬סדום איננה אנרכיה‪ ,‬אלא עולם שהחוק הוא‬ ‫משני צדיו‪.‬‬ ‫כל מה שיש בו‪ .‬דור הפלגה מקריב את האדם על מזבח הטוב‪ .‬סדום‬ ‫ב‪ .‬דור הפלגה‪ :‬טוב לפי אמות המידה של האדם‬ ‫מקריבה את הטוב על מזבח השקט‪.‬‬ ‫• העולם המודרני עבר את שתי התחנות באותו סדר‪ :‬ניסיון להפוך‬ ‫הפרשה של דור הפלגה נפתחת במילים "ויהי בנסעם מקדם"‪.‬‬ ‫את הטוב האנושי לטוב מוחלט שהגיע להרג‪ ,‬ואחריו התפכחות אל‬ ‫וחז"ל דורשים‪" :‬הסיעו עצמן מקדמונו של עולם"‪ .‬זו נקודת‬ ‫טוב מנומס של "שלי שלי ושלך שלך"‪ ,‬מוסר של אי פגיעה ולא של‬ ‫ההתחלה של כל הכישלון‪ .‬הדור הזה ניצל מן המבול בזכות טוב‬ ‫נתינה‪.‬‬ ‫אלוקי‪ ,‬ומיד אחר כך הוא מסיע את עצמו ממנו‪.‬‬ ‫• הדרך השלישית היא לא לסגור את השבר אלא לעמוד בתוכו‪,‬‬ ‫דור הפלגה איננו דור שוויתר על הטוב‪ .‬להפך‪ ,‬הוא רוצה טוב‪,‬‬ ‫ולבקש מהקב"ה שיחזיק אותו איתך‪ .‬זה אברהם‪ :‬מכניס האורחים‬ ‫ורוצה אותו בגדול‪ .‬הוא רוצה ביטחון‪ ,‬אחדות‪ ,‬סדר וקיום‪ .‬רש"י‬ ‫הגדול‪ ,‬שיודע גם להתרחק מלוט ובכל זאת יוצא למלחמה בשבילו‪,‬‬ ‫מביא שהם אמרו שאחת לאלף ושש מאות וחמישים ושש שנים‬ ‫שמשלח את ישמעאל ו"וירע הדבר מאד בעיניו"‪ ,‬ושעומד לפני ה'‬ ‫הרקיע מתמוטט‪ ,‬כמו שהיה בימי המבול‪ ,‬ולכן צריך לעשות לו‬ ‫ומחפש את הצדיק שבסדום‪ .‬אברהם אינו חוזר לתמימות של‬ ‫סמוכות‪ .‬הם ראו את השבר‪ ,‬ראו שהעולם יכול להתמוטט‪ .‬הם ראו‬ ‫בראשית‪ ,‬אלא לטוב של בראשית‪ ,‬אחרי שלמד את כל מה שלימד‬ ‫את הקשת ולא סמכו עליה‪ .‬הם החליטו לסגור את השבר בעצמם‪.‬‬ ‫אותו נח‪.‬‬ ‫ומי הוא האדם של דור הפלגה? הוא האדם שהתפכח מן התמימות‬ ‫• בנפש‪ :‬אידאל‪ ,‬משבר‪ ,‬קבלת המציאות‪ ,‬ואז שתי סכנות שבאות זו‬ ‫של בראשית‪ ,‬אבל אינו מוכן לוותר על החלום‪ .‬הוא כבר יודע‬ ‫אחר זו‪ .‬האדם שכופה על כולם את הטוב שלו‪ ,‬וכשזה מתרסק‪,‬‬ ‫שאנשים אינם טובים כל כך‪ ,‬שאי אפשר לסמוך עליהם‪ ,‬ושאם יניחו‬ ‫האדם שקורס לחיים סגורים בלי חסד‪ .‬התיקון הוא התפילה‪:‬‬ ‫לכל אחד לעשות כרצונו‪ ,‬העולם ייהרס‪ .‬אבל הוא אומר לעצמו‪:‬‬ ‫לעמוד בקרע‪ ,‬ולא לנסות לסגור אותו לבד‪.‬‬ ‫אינני מוכן להשלים עם זה‪ .‬אם הטוב אינו צומח מעצמו‪ ,‬אבנה‬ ‫מערכת שתייצר אותו‪ .‬במקום אנשים טובים‪ ,‬מערכת טובה‪ .‬במקום‬ ‫פתיחה‪ :‬השבר שאחרי המבול‬ ‫אהבה‪ ,‬מסגרת שתבטיח התנהגות נכונה‪ .‬במקום אמון‪ ,‬פיקוח‪.‬‬ ‫בחלק הראשון ראינו כיצד העולם עובר מבראשית לנח‪ .‬בבראשית‬ ‫במקום עולם שצומח‪ ,‬מגדל שמתוכנן לפרטי פרטים‪ .‬והדבר‬ ‫הארץ אמורה להיות שמים‪ .‬היא נבראת מצד הבורא ונמדדת לפי‬ ‫המדהים הוא שכוונתו יכולה להיות טובה באמת‪ .‬הוא יצא להציל‬ ‫טובו‪ ,‬ומפני שאינה מסוגלת לשאת את השלמות הזאת היא מגיעה‬ ‫את העולם‪ .‬אבל מפני שאינו מאמין עוד שהטוב יכול לצמוח מתוך‬ ‫בסוף ל"אמחה" ולמבול‪ .‬בנח הארץ מקבלת רשות להיות ארץ‪.‬‬ ‫המציאות השבורה‪ ,‬הוא מחליט להכריח אותה להיות טובה‪.‬‬ ‫הטוב האלוקי לא השתנה‪ ,‬אבל קיום העולם כבר אינו מותנה בכך‬ ‫והטוב שהם בונים הוא טוב לפי אמות המידה של האדם‪ .‬התורה‬ ‫שישקף אותו בשלמות‪.‬‬ ‫מספרת את זה בלשון שמהדהדת את פרשת בראשית‪ .‬שם נאמר‬ ‫אבל המעבר הזה משאיר את האדם במקום קשה מאוד‪ .‬הוא עדיין‬ ‫"ויאמר אלקים"‪ ,‬וכאן "ויאמרו איש אל רעהו"‪ .‬שם נאמר "נעשה‬ ‫יודע שהקב"ה הוא הטוב המושלם‪ .‬הוא ראה את "וירא אלקים כי‬ ‫אדם"‪ ,‬וכאן "הבה נבנה לנו עיר ומגדל‪ ...‬ונעשה לנו שם"‪ .‬והם‬ ‫טוב" ‪ ,‬והוא נושא את הזיכרון הזה בתוכו‪ .‬ועכשיו הוא חי בארץ‪,‬‬ ‫מייצרים לעצמם את חומרי הבריאה‪ :‬ותהי להם הלבנה לאבן‪,‬‬ ‫בעולם שסותר את הטוב הזה בכל צעד‪ .‬יש בו יצר‪ ,‬יש בו גזל‪ ,‬יש בו‬ ‫והחמר היה להם לחמר ‪ .‬אם הארץ אינה נותנת אבן‪ ,‬האדם מייצר‬ ‫נצלנים ואנשים רשעים שמנצלים כל פרצה של טוב לצרכים שלהם‪.‬‬ ‫אבן‪ .‬ואחד מהוגי הדעות במאה הקודמת כתב שהאדם‪ ,‬ביסודו‪,‬‬ ‫האדם עומד בין הטוב שהוא יודע לבין העולם שבו הוא חי‪ ,‬וביניהם‬ ‫הוא התשוקה להיות אלוהים‪ .‬דור הפלגה הוא התשוקה הזאת‬ ‫יש שבר‪.‬‬ ‫כשהיא מקבלת לבנים וחומר לברוא מערכת של חסד וצדק‪.‬‬ ‫השבר הזה איננו טעות‪ .‬הוא המצב האמיתי של האדם אחרי‬ ‫עלינו להבין‪ ,‬כי מערכת של טוב שהאדם מייצר לפי אמות המידה‬ ‫המבול‪ .‬השאלה היא מה האדם עושה איתו‪ .‬והטענה שיתבאר‬ ‫שלו‪ ,‬סופו שהוא נכפה על כולם‪ .‬שהרי לכל אדם יש מערכת של טוב‬ ‫בחלק הזה של המאמר היא‪ ,‬שהטעות של דור הפלגה ושל סדום‬ ‫לפי המושגים שלו‪ .‬והנה ההמשך‪" :‬ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים‬ ‫איננה שהם ראו את השבר‪ ,‬אלא שהם לא הקריבו את השבר לפני‬ ‫אחדים"‪ .‬זו איננה רק אחדות‪ ,‬זו אחידות‪ .‬כולם מדברים אותו דבר‬ ‫הקב"ה‪ .‬הם ניסו לפתור אותו לבד‪.‬‬ ‫וחושבים אותו דבר‪ .‬וחז"ל מעמידים בראש הדור הזה את נמרוד‪,‬‬ ‫ויש שתי דרכים לפתור את השבר לבד‪ ,‬והן באות זו אחר זו‪.‬‬ ‫"שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו"‪ .‬רש"י מפרש "גבור‬ ‫הזיכרון של הטוב הראשון אינו נמחק בנח‪ ,‬והוא ממשיך לדפוק‬ ‫ציד" כמי שצד את דעתן של הבריות בפיו‪ .‬זה האדם שמחליט מהו‬ ‫בלב‪ .‬ולכן הדרך הראשונה היא לסגור את השבר כלפי מעלה‪ :‬לייצר‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫טוב משלי‪ ,‬לפי אמות המידה שלי‪ ,‬ולכפות אותו על העולם‪ .‬זה דור‬ ‫רבים‪ ,‬כשהם לומדים על דור הפלגה‪ ,‬מציירים לעצמם דור של‬ ‫הפלגה‪ .‬וכשהבניין הזה קורס‪ ,‬באה הדרך השנייה‪ :‬לקרוס כלפי‬ ‫מורדים‪ .‬אנשים שחיפשו תירוץ לבנות מגדל כדי לנצח את הקב"ה‪,‬‬ ‫מטה‪ ,‬להחליט שאי אפשר לחיות כאן חיים של טוב‪ ,‬ולעשות חוקים‬ ‫"ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"‪ .‬זה המגדל‪ ,‬וזו הלבנה‬ ‫ובשם המרד הזה רצחו בני אדם‪ .‬אבל היום‪ ,‬אחרי מה שראו עינינו‬ ‫שחשובה מן האדם‪ .‬וראה בסוף המאמר את 'המעשה במלומד' ומה‬ ‫בדורות האחרונים‪ ,‬אנחנו כבר יודעים לקרוא את הפרשה הזאת‬ ‫שהבאנו שם‪.‬‬ ‫אחרת‪ .‬המגדל של דור הפלגה היה אידאל עליון של טוב‪ .‬ורבים‬ ‫והמהלך בתורה נסגר באירוניה‪ .‬הם אמרו "הבה נבנה"‪ ,‬והקב"ה‬ ‫יאמרו‪ ,‬ובצדק‪ ,‬שיש בו משהו שדומה מאוד לקומוניזם‪.‬‬ ‫עונה "הבה נרדה"‪ .‬הם רצו "ונעשה לנו שם"‪ ,‬ובסוף הקב"ה הוא‬ ‫נצייר לעצמנו את נמרוד עומד בבקעה בארץ שנער ומדבר אל העם‪.‬‬ ‫שנותן את השם‪ :‬על כן קרא שמה בבל‪ ,‬כי שם בלל ה' שפת כל הארץ‪.‬‬ ‫הוא אינו אומר להם‪ :‬בואו נמרוד בבורא‪ .‬הוא אומר להם‪ :‬ראיתם‬ ‫השם שרצו לייצר בעצמם ניתן להם מלמעלה‪ ,‬והוא שם של בלבול‪.‬‬ ‫את המבול‪ .‬ראיתם איך העולם כולו נמחה‪ ,‬ואיש לא היה בטוח‬ ‫ולמה לא נמחו? רש"י כותב שדור המבול‪ ,‬שהיו גזלנים ומריבה‬ ‫בחייו‪ .‬מעתה זה לא יקרה‪ .‬בואו נבנה עיר שבה לכל אחד יהיה‬ ‫ביניהם‪ ,‬נאבדו‪ ,‬ואילו דור הפלגה‪ ,‬שנהגו אהבה וריעות ביניהם‪ ,‬לא‬ ‫ביטחון‪ .‬לכל אחד יהיה לחם‪ ,‬ויהיה בית‪ ,‬ויהיה מקום‪ .‬לא משנה‬ ‫נאבדו מן העולם‪ .‬הם עדיין רצו טוב‪ ,‬גם אם בדרך פסולה‪ .‬ולכן הם‬ ‫מאיזו משפחה באת‪ ,‬לא משנה אם אתה חזק או חלש‪ ,‬חכם או‬ ‫לא נמחקו‪ ,‬אלא פוזרו‪ .‬והפיזור הוא בעצם החזרה בכוח אל העולם‬ ‫פשוט‪ ,‬כל אחד יקבל את חלקו וכל אחד יקבל את מעמדו‪ .‬לא יהיה‬ ‫של נח‪ .‬הם פחדו "פן נפוץ על פני כל הארץ"‪ ,‬ונח נצטווה "ומלאו את‬ ‫בינינו עני ולא יהיה עשיר‪ ,‬ולא יהיה מי שנשאר מאחור‪ .‬זה פירוש‬ ‫הארץ"‪ .‬הקב"ה מחזיר אותם להיות בני אדם בארץ‪ ,‬תלויים‪,‬‬ ‫"הבה נבנה לנו עיר"‪ :‬לנו‪ ,‬לכולנו‪ .‬וזה פירוש "פן נפוץ על פני כל‬ ‫מפוזרים‪ ,‬בתוך השבר‪.‬‬ ‫הארץ"‪ :‬שאיש מאיתנו לא יישאר עוד לבדו‪ ,‬חשוף לשמים‪.‬‬ ‫זהו הניסוח המרכזי של הפרק‪ :‬דור הפלגה הוא הניסיון לחזור‬ ‫ומכאן צריך לחדד את הנקודה‪ .‬הטוב של דור הפלגה הוא טוב‬ ‫לבראשית בלי הבורא‪ .‬לסגור את השבר כלפי מעלה‪ ,‬בטוב שהאדם‬ ‫אמיתי‪ ,‬אבל הוא הטוב של הבונים‪ .‬הוא טוב שנמדד לפי המגדל‪,‬‬ ‫מייצר לבדו‪.‬‬ ‫ומי שנמצא בתוך הבניין מקבל אותו בשפע‪ .‬הביטחון‪ ,‬הלחם‬ ‫ג‪ .‬סדום‪ :‬הקריסה‬ ‫והמקום מובטחים לכל לבנה שמונחת במקומה‪ .‬ומה עם האדם‬ ‫אם דור הפלגה מנסה לסגור את השבר כלפי מעלה‪ ,‬סדום קורסת‬ ‫שאיננו לבנה? מה עם מי שחושב אחרת‪ ,‬שמדבר בשפה שלו‪ ,‬שאינו‬ ‫לתוכו כלפי מטה‪ .‬וגם כאן הכול מתחיל באותה נקודה‪ .‬כשלוט נפרד‬ ‫מתאים לתבנית? הוא מחוץ לטוב‪ .‬הוא מכשול בדרך אליו‪" .‬שפה‬ ‫מאברהם ובוחר בסדום‪ ,‬נאמר "ויסע לוט מקדם"‪ .‬ורש"י כותב‬ ‫אחת ודברים אחדים" הוא החלום‪ ,‬והאדם השונה הוא האיום על‬ ‫באותה לשון שחז"ל אמרו על דור הפלגה‪ :‬הסיע עצמו מקדמונו של‬ ‫החלום‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬אמר‪ :‬אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו‪ .‬הדרך לסדום‬ ‫וכך הטוב הזה עצמו מוחק את האנשים‪ .‬הוא מוחק אותם מתוך‬ ‫מתחילה בשכחה מן האלוקים‪.‬‬ ‫הטוב‪ .‬כי מי שבונה עולם שבו לכולם יהיה טוב‪ ,‬אינו יכול להרשות‬ ‫ומה לוט רואה? "וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה‪ ...‬כגן ה'‬ ‫לאדם אחד לקלקל את התוכנית של כולם‪ .‬ובשם האדם‪ ,‬הוא מוחק‬ ‫כארץ מצרים" ‪ .‬סדום היא ארץ שופעת‪ ,‬כמעט גן עדן‪ .‬והיא "כארץ‬ ‫את האדם‪.‬‬ ‫מצרים"‪ ,‬הארץ שהתורה מתארת כמי ששותה מן היאור‪ ,‬בניגוד‬ ‫ויש כאן תמונה קשה‪" .‬הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה"‪.‬‬ ‫לארץ ישראל ש"למטר השמים תשתה מים"‪ .‬סדום היא ארץ שאינה‬ ‫הלבנים נשרפות בכבשן כדי שיתאימו לתבנית‪ .‬ובאותו דור‪ ,‬לפי‬ ‫צריכה להרים את עיניה לשמים‪.‬‬ ‫חז"ל‪ ,‬נמרוד משליך את אברהם לכבשן האש באור כשדים‪ ,‬מפני‬ ‫אני רגילים לחשוב על סדום כשיא הרשע‪ ,‬ומיד במחי יד להביע‬ ‫שסירב להתאים ולהשתחוות‪ .‬כאילו הכבשן ששורף את הלבנים כדי‬ ‫סלידה‪ .‬אבל אחרי התבוננות‪ ,‬ספק רב האם אנחנו סולדים כל כך‬ ‫שיתאימו לבניין הוא אותו כבשן שאליו משליכים את מי שאינו‬ ‫מסדום‪ .‬חשוב להבין‪ :‬סדום עונה על משבר שרבים מן האנשים‬ ‫מתאים‪ .‬זה הטוב הכפוי‪ :‬הוא צורב בתבנית את מי שמתאים לה‪,‬‬ ‫נקלעים אליה‪ .‬בגמרא בסנהדרין מובא הנימוק של אנשי סדום‪:‬‬ ‫ושורף את מי שלא‪.‬‬ ‫הואיל וארץ ממנה יצא לחם‪ ,‬למה לנו עוברי דרכים‪ ,‬שאינם באים‬ ‫ולכן גם המדרש בפרקי דרבי אליעזר איננו מפתיע‪ .‬אם נפל אדם מן‬ ‫אלא לחסר את ממוננו? סדום רואה בדיוק את מה שכל אדם ישר‬ ‫המגדל ומת‪ ,‬לא שמו לב‪ .‬ואם נפלה לבנה אחת‪ ,‬ישבו ובכו‪ :‬אוי לנו‪,‬‬ ‫רואה אחרי המבול‪ .‬יש נצלנים‪ .‬יש מי שבא רק כדי לקחת‪ .‬יש מי‬ ‫מתי תעלה אחרת במקומה‪ .‬ברגע שהאדם רוצה להיות מקור הטוב‪,‬‬ ‫שמנצל כל פרצה של טוב לצרכים שלו‪ .‬סדום לא המציאה את הבעיה‬ ‫הפרויקט נעשה חשוב מן האדם‪ ,‬ובני האדם עצמם נעשים חומרי‬ ‫הזאת‪ .‬היא עומדת מול השבר האמיתי שבין הטוב לבין העולם‪.‬‬ ‫בניין‪ .‬זו ההתרסקות האדירה שהאדם הזה גורם בכל הסביבה שלו‪.‬‬ ‫ההבדל הוא במה שהיא עושה איתו‪ .‬סדום מסיקה שאי אפשר‬ ‫הוא בונה מגדל לשמים‪ ,‬ומשלם עליו בבני אדם‪.‬‬ ‫לנהל כאן חיים של טוב‪ .‬אם החסד מנוצל‪ ,‬נבטל את החסד‪ .‬אם‬ ‫וזה בדיוק מה שראה העולם במאה העשרים‪ .‬הקומוניזם יצא‬ ‫האורח מחסר ממוננו‪ ,‬נבטל את האורח‪" .‬בואו ונשכח תורת רגל‬ ‫לבנות עולם של צדק‪ .‬עולם שבו לא יהיה עני ועשיר‪ ,‬שבו כל אדם‬ ‫מארצנו"‪ .‬והמילה של חז"ל כאן מדויקת‪ :‬נשכח‪ .‬סדום איננה רק‬ ‫יקבל לפי צרכו‪ ,‬שבו לאיש לא יחסר לחם‪ ,‬ושבו הפועל הפשוט יהיה‬ ‫סוגרת את השער‪ .‬היא שוכחת שהיה פעם טוב אחר‪ .‬היא מחליטה‬ ‫שווה לכל אדם‪ .‬זה הוא חסד במיטבו באמת‪ .‬מיליוני בני אדם‬ ‫שהעולם כמו שהוא‪ ,‬עם הנצלנים שבו‪ ,‬הוא כל מה שיש‪ ,‬ושעליו‬ ‫האמינו בזה בכל לבם‪ ,‬ומסרו את נפשם על החלום הזה‪ .‬וכדי לבנות‬ ‫צריך לבנות‪.‬‬ ‫את המגדל‪ ,‬היה צריך לצקת את בני האדם בתבנית אחת‪ .‬האיכרים‬ ‫ויש לסדום שורש עמוק עוד יותר‪ .‬בנפש האדם‪ ,‬סדום איננה רק‬ ‫שלא רצו למסור את אדמתם לחווה המשותפת נקראו אויבי העם‪,‬‬ ‫ההפך של דור הפלגה‪ .‬היא מה שבא אחריו‪ .‬האדם של המגדל אומר‪:‬‬ ‫וגורשו או נרצחו‪ .‬מן הכפרים באוקראינה הוחרם הלחם‪ ,‬ומיליונים‬ ‫אני אבנה עולם טוב‪ .‬ואז הפרויקט מתפרק‪ ,‬אנשים אינם עומדים‬ ‫מתו ברעב‪ ,‬בשם התוכנית שנועדה להבטיח לחם לכולם‪ .‬מי שחשב‬ ‫בציפיות‪ ,‬מי שהיטיב איתם מנצלים אותו‪ ,‬ומי שהאמין בהם בוגדים‬ ‫אחרת נשלח למחנות העבודה‪ ,‬אל הקור של סיביר‪ .‬ובקמבודיה‪,‬‬ ‫בו‪ .‬והוא נשאר הרוס‪ ,‬ואומר לעצמו משפט חדש‪ :‬כבר הייתי שם‪.‬‬ ‫שנים אחר כך‪ ,‬ניסו לייסד מחדש חברה שוויונית ונקייה‪ ,‬ורצחו‬ ‫כבר ניסיתי להיות טוב‪ ,‬כבר ניסיתי לתקן את העולם‪ .‬עכשיו אני‬ ‫כרבע מן העם‪ .‬ובין תומכי המהפכה הייתה שגורה אמרה‪ :‬אי אפשר‬ ‫רוצה לחיות בשקט‪ .‬הוא כבר אינו מבקש לתקן את העולם‪ .‬הוא‬ ‫להכין חביתה בלי לשבור ביצים‪ .‬זו ממש הלבנה שעליה בכו‪ ,‬והאדם‬ ‫מבקש שהעולם יפסיק לפגוע בו‪ .‬ולכן סדום איננה רק ויתור על‬ ‫שעליו לא שמו לב‪.‬‬ ‫הטוב‪ .‬סדום היא הניסיון האחרון של האדם להגן על עצמו מפני‬ ‫ושימו לב לדבר המבהיל ביותר‪ .‬בני האדם האלה נהרגו בגלל‬ ‫הטוב‪ ,‬שפעם החריב את עולמו‪.‬‬ ‫הטוב‪ .‬ככל שהחלום היה גדול יותר וצודק יותר‪ ,‬כך המחיר של מי‬ ‫והסדר הזה צריך דיוק‪ .‬בתורה הוא סדר של זמן‪ :‬קודם המגדל‪,‬‬ ‫שעמד בדרכו היה כבד יותר‪ .‬עשרות מיליוני בני אדם נהרגו בשם‬ ‫ואחר כך סדום‪ .‬בנפש הוא סדר של סיבה ותוצאה‪ .‬מי שניסה לכפות‬ ‫הצדק‪ .‬זה דור הפלגה בגילויו המלא‪.‬‬ ‫את הטוב על המציאות ונכשל‪ ,‬עלול לבסוף להתייאש מן הטוב‬ ‫דור הפלגה אינם סתם אנשים שמקריבים בני אדם בשביל לבנות‬ ‫עצמו‪ .‬ואפשר לראות את שתי התחנות באדם אחד‪ .‬נניח אדם‬ ‫מגדל צבעוני‪ .‬מדובר באנשים שיצאו להציל את האנושות‪ ,‬ובמהלך‬ ‫שעומד בראש ועד השכונה‪ .‬בשנים הראשונות הוא רוצה לתקן‬ ‫הצלת האנושות הפסיקו לראות את האדם‪ .‬זו הטרגדיה של דור‬ ‫הכול‪ .‬הוא כותב תקנות‪ ,‬קובע סדרים‪ ,‬מחליט מה נכון לכל בית‪,‬‬ ‫הפלגה‪ .‬האדם שהיה פעם רגיש לכל אדם ולכל כאב‪ ,‬מתחיל לראות‬ ‫ומי שאינו מתאים נדחק הצידה‪ .‬זה המגדל‪ .‬ואז הכול מתפרק‪.‬‬ ‫בבני האדם מכשולים בדרך לתיקון הגדול‪.‬‬ ‫השכנים קמים נגדו‪ ,‬מי שעזר לו מתחמק ממנו‪ ,‬והוא נשאר לבדו‪.‬‬ ‫והטענה הזאת‪ ,‬שטוב שבני אדם מייצרים סופו להתרסק ולהוביל‬ ‫וכעבור שנה אנו מוצאים אותו נועל את דלתו‪ ,‬מסרב להיכנס לשום‬ ‫להרג ולאכזריות‪ ,‬איננה רק מדרש‪ .‬אין זה כלל‪ ,‬אלא מקרה קיצון‪,‬‬ ‫עניין‪ ,‬ואומר‪ :‬מה ששלי שלי‪ ,‬ומה ששלהם שלהם‪ .‬זו סדום‪ .‬אותו‬ ‫אבל ההיסטוריה של הדורות האחרונים מראה אותו בצורה‬ ‫אדם‪ ,‬אותו לב‪ ,‬שתי תחנות‪ ,‬והשנייה נולדה מן הראשונה‪.‬‬ ‫מבהילה‪ .‬המוסר המודרני העמיד את הטוב על תבונת האדם ולא על‬ ‫זו הקריסה‪ .‬אדם שאינו מוסר את השבר לקב"ה‪ ,‬ואינו מתפלל‬ ‫הבורא‪ .‬וכשבני אדם לקחו את הטוב הזה וניסו להפוך אותו לטוב‬ ‫שיעזור לו לעמוד בו‪ ,‬נשבר בסוף בעצמו‪ .‬הוא אומר‪ :‬ממילא אין כאן‬ ‫מוחלט‪ ,‬הוא הגיע למקומות הנוראים ביותר‪ .‬המהפכה הצרפתית‬ ‫מקום לטוב‪ ,‬אז אני אכתוב חוקים משלי‪ .‬והנביא יחזקאל פותח את‬ ‫יצאה לייסד עולם של צדק‪ ,‬שוויון ואחווה‪ ,‬ותוך שנים ספורות‬ ‫תיאור חטאה של סדום לא בתועבות שאנו נוטים לייחס לה‪ ,‬אלא‬ ‫הגיעה לשלטון האימה‪ ,‬ומנהיגיה הסבירו בגלוי שהאימה נחוצה‬ ‫בזה‪ :‬גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה‪ ,‬ויד עני‬ ‫כדי שהמידה הטובה תתממש‪ .‬ועל המהפכות של המאה העשרים‬ ‫ואביון לא החזיקה‪ .‬סדום שבעה ושקטה‪ ,‬והיד שלה סגורה‪.‬‬ ‫כבר דיברנו‪ .‬אחד מגדולי הסופרים הרוסים שם בפי אחת‬ ‫מדמויותיו‪ ,‬שהגתה תוכנית לעולם מושלם‪ ,‬את המשפט‪ :‬יצאתי‬ ‫מחירות בלתי מוגבלת‪ ,‬והגעתי לעריצות בלתי מוגבלת‪ .‬זה בדיוק‬ ‫וגם הגזל לא נעלם מן העולם‪ .‬הוא רק החליף מקום‪ .‬חז"ל‬ ‫ד‪ .‬עולם שהחוק הוא כל מה שיש בו‬ ‫מספרים על דור המבול שכל אחד היה נוטל מן הסל של חברו פחות‬ ‫הדבר המפתיע ביותר בסדום של חז"ל הוא שהיא איננה אנרכיה‪.‬‬ ‫משווה פרוטה‪ ,‬כך שאי אפשר היה לתבוע אותו בדין‪ .‬ובסדום‬ ‫היא איננה עולם בלי חוק‪ .‬להפך‪ ,‬היא חברה מסודרת מאוד‪ ,‬עם בתי‬ ‫הדיינים עצמם הפכו את העוול לחוק‪ .‬נכון שאין היום שודדים ביער‬ ‫דין‪ ,‬דיינים‪ ,‬תקנות ופסקי דין‪ .‬סדום לוקחת את העצמאות של‬ ‫כמו שהיו בעבר‪ .‬אבל מי שבונה בתוך המערכת הכלכלית מבנה של‬ ‫הבריאה שאחרי נח עד הסוף‪ ,‬ואומרת‪ :‬אם האנושות אינה יודעת‬ ‫אמון‪ ,‬וגוזל דרכו מיליארדים מאנשים שהפקידו בידו את כל‬ ‫איך מקבלים את הטוב‪ ,‬ניתן לה להתנהל על פי מידותיה‪.‬‬ ‫חסכונותיהם‪ ,‬הוא גזלן לא פחות משודד הדרכים‪ .‬רק שהוא אינו‬ ‫כשהמלאכים מגיעים‪ ,‬נאמר "ולוט יושב בשער סדום"‪ .‬רש"י כותב‬ ‫עומד ביער‪ ,‬אלא יושב במשרד‪ ,‬והגזל שלו עובר דרך החוק ולא‬ ‫שבאותו יום מינו אותו לשופט עליהם‪ .‬השער הוא מקום המשפט‪,‬‬ ‫מחוצה לו‪ .‬ובכל יום שעובר‪ ,‬אנחנו שומעים על אדם אחר שנדמה‬ ‫ולוט יושב בו כדיין‪ .‬סדום היא עיר של משפט‪.‬‬ ‫כאיש 'העולם הנאור' שהוא גזלן ושודד‪ ,‬בדיוק כמו שודדי הים‬ ‫ובמשנה במסכת אבות יש משפט שכדאי לעמוד עליו‪ :‬האומר שלי‬ ‫העתיקים‪.‬‬ ‫שלי ושלך שלך‪ ,‬זו מידה בינונית‪ ,‬ויש אומרים זו מידת סדום ‪.‬‬ ‫ויש כאן דבר מפתיע‪ .‬העולם המודרני עבר בעצמו את שתי‬ ‫המשפט הזה מבהיל דווקא משום שהוא סביר כל כך‪ .‬אין בו גזל ואין‬ ‫התחנות‪ ,‬ובאותו סדר שבתורה‪ .‬קודם הוא ניסה להפוך את הטוב‬ ‫בו פגיעה‪ .‬כל אחד שומר את שלו ואינו נוגע בשל חברו‪ .‬התנא‬ ‫האנושי לטוב מוחלט‪ ,‬והגיע להרג ולרצח ההמונים‪ .‬זה דור הפלגה‪,‬‬ ‫הראשון רואה בזה מידה בינונית‪ ,‬ויש אומרים שזו מידת סדום‪.‬‬ ‫שראינו למעלה‪ .‬וכשהמגדל הזה התרסק‪ ,‬והכל שקע למצולות‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬המרחק בין חיים הוגנים לבין סדום איננו גדול‪ .‬סדום‬ ‫העולם התפכח‪ ,‬ונסגר בתוך מידה בינונית ומנומסת‪" ,‬גאון שבעת‬ ‫איננה עולם שמפר את החוק‪ .‬היא עולם שבו החוק הוא כל מה שיש‪.‬‬ ‫לחם ושלות השקט"‪ ,‬מוסר של אי פגיעה ולא של נתינה‪ .‬וזה המקום‬ ‫ו"שלי שלי ושלך שלך" איננו רק סדר כלכלי‪ .‬זו השקפה של הנפש‪:‬‬ ‫שבו מתחילה מידת סדום‪ .‬האנושות אינה יכולה להציג טוב מוחלט‪.‬‬ ‫לא אבקש ממך דבר‪ ,‬ואתה אל תבקש ממני דבר‪ .‬אל תיכנס לעולמי‬ ‫כשהיא מנסה‪ ,‬היא הורגת‪ .‬וכשהיא מוותרת‪ ,‬היא נעשית מנומסת‬ ‫ואני לא אכנס לעולמך‪ ,‬וכך לא ניפגע עוד‪ .‬מי שגילה שיש מחיר‬ ‫וסגורה‪.‬‬ ‫לטוב‪ ,‬מחליט שלא לשלם אותו עוד‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מי מחזיק את השבר‬ ‫חשוב להבין‪ :‬סדום מציגה פילוסופיה עמוקה ומסודרת‪ .‬הטוב‬ ‫עכשיו אפשר לראות את המהלך כולו כתנועה אחת‪ .‬בבראשית‬ ‫בעולם הזה מועד לריסוק‪ .‬כל מי שניסה אי פעם להתמסר ולהרגיל‬ ‫הארץ אמורה להיות שמים‪ .‬במבול מתברר שעולם שאמור להיות‬ ‫את עצמו בחסד ובהטבה יודע שהעולם הזה מרסק‪ ,‬מועך ומנצל עד‬ ‫אלוקי אינו מצליח להתקיים‪ .‬בנח הארץ מקבלת רשות להיות ארץ‪,‬‬ ‫תום את האנשים הטובים‪ .‬העולם הזה לוקח את הטוב האלוקי‬ ‫ומאותו רגע האדם חי בשבר‪ :‬הוא יודע את הטוב המושלם של‬ ‫ומשפיל אותו עד עפר‪ .‬ומכאן שחוקי סדום הם חוקים הגיוניים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וחי בעולם שסותר אותו‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬כל אדם עמל על שלו‪ ,‬והעולם מתנהל בחוקים נוקשים‪.‬‬ ‫וכבר בנח עצמו יש זרע של הסכנה‪ .‬הזוהר מבקר את נח שלא ביקש‬ ‫פתיחת הדלת למעשי חסד מזמינה אנרכיה ופרזיטיות‪ ,‬ויוצרת‬ ‫רחמים על דורו‪ .‬הוא קיבל את הגזירה‪ ,‬בנה תיבה‪ ,‬והציל את עצמו‬ ‫אנשים מנצלים‪ ,‬לא הוגנים‪ ,‬ואף רמאים ממש‪.‬‬ ‫ואת ביתו‪ .‬במילים של המאמר‪ :‬נח קיבל את הארץ‪ ,‬אבל לא הביא‬ ‫בגמרא מסופר על ריבה אחת שהוציאה פת לעני בתוך כד‪ ,‬כדי שלא‬ ‫את השבר לפני הקב"ה‪ .‬הוא חי בתוך המציאות‪ ,‬ולא התפלל עליה‪.‬‬ ‫יראו‪ .‬כשנודע הדבר‪ ,‬ענשו אותה בעונש אכזרי‪ ,‬ועל זה נאמר‬ ‫ומשם קצרה הדרך לשכחה‪ .‬מי שחי בארץ ואינו מתפלל‪ ,‬שוכח בסוף‬ ‫"הזעקה‪ ...‬הכצעקתה"‪ .‬בסדום החסד עצמו הוא עבירה‪ .‬לא משום‬ ‫שיש טוב אחר‪.‬‬ ‫שאנשי סדום אהבו את הרע לשמו‪ ,‬אלא משום שהם הבינו את‬ ‫ושני הדורות שאחריו הם שתי דרכים לגמור עם השבר לבד‪ ,‬וזו‬ ‫הבעייתיות שיש בטוב האנושי‪ .‬מי שנותן לעני דבר שאינו מגיע לו על‬ ‫נולדת מתוך זו‪ .‬דור הפלגה אומר‪ :‬אם הרקיע עלול ליפול‪ ,‬אנחנו‬ ‫פי דין‪ ,‬פותח צוהר לשבר‪ .‬הוא שובר את הסדר‪ .‬הוא מכניס לעולם‬ ‫נבנה לו סמוכות‪ .‬אם העולם אינו טוב‪ ,‬אנחנו נייצר טוב ונכפה אותו‬ ‫טוב שיוליד פרזיטים‪ ,‬נצלנים‪ ,‬רמאים‪ ,‬פורעי חוק‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫על כולם‪ .‬זו סגירה של השבר כלפי מעלה‪ .‬וכשהמגדל קורס‪ ,‬סדום‬ ‫ומכאן ההבדל העמוק בין החוקים של דור הפלגה לחוקים של‬ ‫אומרת‪ :‬אם הטוב מנוצל‪ ,‬נבטל את הטוב‪ .‬אם אי אפשר לחיות כאן‬ ‫סדום‪ .‬בדור הפלגה האדם בונה חוקים כדי להכריח את העולם‬ ‫כמו שצריך‪ ,‬נחיה כמו שאפשר‪ ,‬לפי חוקים שאנחנו נכתוב‪ .‬זו‬ ‫להיות טוב‪ .‬בסדום האדם כבר מיואש‪ ,‬והוא בונה חוקים כדי‬ ‫קריסה של השבר כלפי מטה‪ .‬דור הפלגה מנסה להיות אלוהים‪.‬‬ ‫שהעולם לא ידרוש ממנו להיות טוב‪ .‬האחד רוצה לשלוט בעולם‪,‬‬ ‫סדום מחליטה שאינה צריכה עוד אלוהים‪ .‬דור הפלגה אומר‪ :‬אנחנו‬ ‫והשני רוצה להתגונן מפניו‪ .‬האחד מבקש שלא יהיה עוד רע‪ ,‬והשני‬ ‫נייצר הכול‪ .‬סדום אומרת‪ :‬כבר יש לנו הכול‪.‬‬ ‫מבקש שלא יהיה עוד כאב‪ .‬דור הפלגה מקריב את האדם על מזבח‬ ‫ולכאורה הם הפכים גמורים‪ .‬אבל השורש שלהם אחד‪ .‬שניהם‬ ‫הטוב‪ .‬סדום מקריבה את הטוב על מזבח השקט‪.‬‬ ‫אינם יכולים לשאת את השבר‪ .‬שניהם רוצים לגמור את המתח בין‬ ‫וכאן נכנסת גם השאלה של היחיד והרבים‪ .‬בדור הפלגה הכול‬ ‫הטוב לבין העולם‪ ,‬אחד על ידי כך שיכריח את העולם להיות טוב‪,‬‬ ‫מרוכז בעיר אחת ובשפה אחת‪ .‬האדם מוחק את היחיד בתוך‬ ‫והשני על ידי כך שיוותר על הטוב‪ .‬ושניהם עושים את זה בלי‬ ‫הקולקטיב שהוא בונה‪ ,‬עד שהלבנה חשובה ממנו‪ .‬בסדום כל אחד‬ ‫הקב"ה‪ .‬הם לא נתנו לו להחזיק את השבר‪.‬‬ ‫אומר "שלי שלי"‪ ,‬וכל יחיד מבודד בתוך רכושו‪ .‬אבל צריך לשים לב‬ ‫ולמה אינם יכולים לשאת אותו? מפני ששניהם מבקשים שלמות‬ ‫שגם סדום יודעת להתאחד‪ .‬כשמגיעים אורחים לבית לוט‪" ,‬אנשי‬ ‫בלי סתירה‪ .‬וזה בדיוק מה שנברא אינו יכול לקבל‪ .‬השלמות‬ ‫העיר אנשי סדום נסבו על הבית‪ ,‬מנער ועד זקן‪ ,‬כל העם מקצה"‪.‬‬ ‫האמיתית מחזיקה הפכים‪ ,‬והיא שייכת לבורא בלבד‪ .‬מי שמנסה‬ ‫סדום מתאחדת כולה‪ ,‬אבל לא כדי לבנות דבר משותף‪ .‬היא‬ ‫לבנות שלמות בכוחות עצמו‪ ,‬בונה בהכרח שלמות שטוחה‪ ,‬שלמות‬ ‫מתאחדת נגד הזר‪ ,‬כדי לשמור לכל אחד את שלו‪ .‬דור הפלגה‬ ‫שהשיגה את האחדות שלה על ידי כך שחתכה את מה שאינו‬ ‫מתאחד כדי לטפס לשמים‪ .‬סדום מתאחדת כדי לסגור את השער‪.‬‬ ‫מתאים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬סדום שבעולם שלנו‬ ‫דור הפלגה מבטל את הסתירה מלמעלה‪" .‬שפה אחת ודברים‬ ‫כל מי שאוזניו קשובות‪ ,‬לא יכול שלא לשמוע את סדום גם בעולם‬ ‫אחדים"‪ :‬אין עוד דעות שונות‪ ,‬אין עוד מתח‪ ,‬הכול אחיד‪ .‬זו שלמות‬ ‫שבו אנו חיים‪ .‬המוסר המודרני מתגאה בכך שהצעיד את האנושות‬ ‫שנקנתה בכפייה‪ ,‬והלבנה שאינה מתאימה נשרפת בכבשן‪ .‬וסדום‬ ‫קדימה‪ .‬ואין להכחיש שיש בעולם של היום הרבה מאוד טוב אמיתי‪.‬‬ ‫מבטלת את הסתירה מלמטה‪ .‬החוק הוא כל מה שיש‪ ,‬ואין בו יוצא‬ ‫יש פחות רצח מבעבר‪ ,‬העבדות בוטלה‪ ,‬אנשים תורמים ומתנדבים‪.‬‬ ‫מן הכלל‪ .‬ומיטת סדום היא התמונה המדויקת ביותר של זה‪ :‬מה‬ ‫אבל כדאי לשאול איזה טוב הוא הטוב הזה‪ .‬ולאיזה קטגוריה בדיוק‬ ‫שאינו מתאים למיטה‪ ,‬קוצצים‪ .‬שתיהן הגיעו לשלמות‪ ,‬אבל‬ ‫היא משתייכת‪.‬‬ ‫לשלמות שאין בה מקום לסתירה‪ ,‬ולכן אין בה מקום לאלוקים‪.‬‬ ‫החוק המודרני דורש מן האדם שלא יפגע בחברו‪ ,‬שיכבד את‬ ‫וזו הדרך השלישית‪ .‬לא לסגור את השבר‪ ,‬ולא לקרוס לתוכו‪ ,‬אלא‬ ‫רכושו‪ ,‬שיהיה מנומס‪ .‬הוא מחייך לאדם ברכבת ואומר לו סליחה‬ ‫לעמוד בו‪ .‬לדעת שהעולם הזה סותר את ערכי הטוב‪ ,‬ולדעת שאני‬ ‫כשדרך על רגלו‪ .‬אבל להיטיב עם מישהו פירושו לקחת מעצמך ולתת‬ ‫נדרש לעמוד מול נצלנים ורשעים שמנצלים כל פרצה של טוב‪ .‬ובכל‬ ‫לו‪ .‬ובזה החוק לא מכיר בכלל‪ ,‬ורוב בני האדם אינם מוכנים לעשות‪.‬‬ ‫זאת לא לבטל את הטוב‪ ,‬וגם לא להכריח את העולם להיות מה‬ ‫האיש המערבי לא יוותר על כסף שלו‪ ,‬ולא יוותר על האנוכיות שלו‬ ‫שאינו‪ .‬אלא לבקש מהקב"ה שיעזור לעמוד בקרע הזה‪ .‬התפילה‬ ‫אפילו במעט‪ ,‬בשביל חבר‪ .‬נסה פעם לחנות בחנייה שלו‪ ,‬ואז תכיר‬ ‫היא בדיוק המעשה הזה‪ :‬האדם מודה שאינו יכול לסגור את השבר‬ ‫את מידת נדיבתו‪ .‬הטוב המנומס הזה הוא בדיוק "שלי שלי ושלך‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובאותה שעה אינו מוותר עליו‪ .‬הוא מוסר אותו למי שיכול‬ ‫שלך"‪ .‬הוא איננו רשע‪ ,‬ואין בו גזל‪ .‬זו מידה בינונית‪ .‬אבל המשנה‬ ‫להחזיק אותו‪.‬‬ ‫כבר הזהירה‪ :‬יש אומרים שזו מידת סדום‪.‬‬ ‫ולכן להקריב את הסתירה לקב"ה איננו ויתור‪ ,‬ואיננו בריחה מן‬ ‫ולמה אין היום רצח והרג כמו בעבר? יש לכך שתי סיבות‪ .‬הראשונה‬ ‫האחריות‪ .‬קרבן הוא מלשון קירוב‪ .‬להקריב את השבר פירושו‬ ‫והעיקרית היא שאין היום אידיאולוגיה‪ .‬למה שאהרוג מישהו‬ ‫להתקרב אל מקור האלוקות‪ ,‬אל המקום שבו ההפכים מוחזקים‬ ‫אחר‪ ,‬אם אינני מאמין בשום דבר שבשבילו כדאי להרוג? והשנייה‬ ‫יחד‪ .‬זה מקום שהאדם אינו יכול להבין‪ ,‬ובדיוק משום כך הוא אינו‬ ‫היא שבסכסוך על ממון אנשים מפחדים מן החוק ומן המשפט‪ .‬אבל‬ ‫יכול לנהל את הסתירות לבדו‪ .‬הן גדולות ממנו‪ .‬ומי שמנסה לנהל‬ ‫לומר שהיום אנשים מוותרים על כסף יותר מבעבר בגלל המוסר‬ ‫אותן לבדו‪ ,‬יכריע בסוף לאחד הצדדים‪ :‬או שיכפה את הטוב‪ ,‬או‬ ‫שנוסד בתבונה‪ ,‬מופרך מעיקרו‪.‬‬ ‫שיוותר עליו‪ .‬רק מי שמביא אותן אל מעבר לעצמו‪ ,‬יכול להמשיך‬ ‫לחיות בתוכן‪.‬‬ ‫ואפשר לסכם את המהלך כולו כך‪:‬‬ ‫המשפט שבנפש‬ ‫מה עושים עם השבר‬ ‫התחנה‬ ‫"כך ראוי שהחיים ייראו"‬ ‫עוד אין שבר‪ .‬הטוב‬ ‫בראשית‬ ‫והמציאות אחד‬ ‫"אם זה אינו כפי שצריך‪ ,‬אין לזה זכות‬ ‫סוגרים אותו במחיקת‬ ‫המבול‬ ‫קיום"‬ ‫המציאות‬ ‫"גם החיים החלקיים האלה ראויים‬ ‫מקבלים אותו‪ .‬המציאות‬ ‫נח‬ ‫להימשך"‬ ‫רשאית להתקיים‬ ‫"אם הטוב אינו קיים מעצמו‪ ,‬אבנה עולם‬ ‫סוגרים אותו מלמעלה‪.‬‬ ‫דור הפלגה‬ ‫שבו יהיה מוכרח"‬ ‫המציאות נכפית לטוב שלי‬ ‫"ניסיתי מספיק‪ .‬לא אתן לטוב לסכן את‬ ‫סוגרים אותו מלמטה‪ .‬הטוב‬ ‫סדום‬ ‫החיים שסידרתי לעצמי"‬ ‫נחתך לפי המציאות‬ ‫"אינני יכול להחזיק את זה לבד‪ ,‬ואינני‬ ‫מקריבים אותו‪ .‬מביאים את‬ ‫אברהם‬ ‫מוותר"‬ ‫הסתירה לפני ה'‬ ‫עמידה זו לפני ה'‪ ,‬אינה סיסמא או שיטה לפתור בעיות‪ ,‬אלא צורת‬ ‫חיים שלמה‪ .‬ואני רוצה להביא דוגמה מן העולם שאני מכיר מקרוב‪,‬‬ ‫עולם המשפט‪ .‬הקרע שהדיין נוכח בו‪ ,‬והדרך שבו הרבה דיינים‪ ,‬או‬ ‫שופטים להבדיל‪ ,‬מתמודדים איתה‪.‬‬ ‫לפני יותר מעשור‪ ,‬פגשתי דיין‪ ,‬חבר טוב‪ ,‬שפניו נפולות‪ .‬זה לא היה‬ ‫הוא‪ .‬דחקתי בו‪ ,‬מה עובר אתך‪ .‬אז הוא סיפר‪ :‬הייתי דיין אתמול‬ ‫בדין תורה‪ ,‬שבו שמעון יצא חייב לשלם לראובן סכום של חמישים‬ ‫אלף ‪ .₪‬ובאמת על פי הסיפור והפסק באמת שורת הדין שהוא חייב‪.‬‬ ‫אבל אני גם יודע את ההמשך‪ ,‬אני יודע שהסכום הזה הולך למוטט‬ ‫אותו מבחינה כלכלית‪ .‬אני מכיר את ביתו מקרוב‪ ,‬ואוכל לומר‬ ‫כמעט בבירור‪ ,‬זה כנראה יגרום שאחד הילדים שלו יצטרך לעזוב את‬ ‫הישיבה המיוחדת שהסכימה לקבל אותו תמורת סכום גבוה‪ .‬ועוד‬ ‫תוצאות שאינני רוצה לפרט‪.‬‬ ‫הדיין שח‪ :‬מרוב שכאב ליבי‪ ,‬כמעט חשבתי לצדד בזכותו‪ .‬ליבי‬ ‫נקרע‪ ,‬כיצד ישלם חמישים אלף ‪ .₪‬חשבתי אולי זה פיקוח נפש לא‬ ‫יודע מה‪ .‬אך התעלמתי מכך‪ ,‬ונצמדתי לשורת הדין‪ ,‬וכך פסקנו‪.‬‬ ‫אבל אתה שואל אותי‪ :‬לא ישנתי בלילה‪.‬‬ ‫פירוש הסיפור הזה‪ :‬אם יטה הדיין את הדין‪ ,‬הרי שהוא נעשה‬ ‫שותף לדור הפלגה‪ .‬אם יחנוק הדיין את התחושה הטבעית‬ ‫שמבעבעת בו‪ ,‬הרי שהוא נעשה שותף לסדום‪ .‬ומכאן הקרע הנורא‬ ‫שהדיין שרוי בו‪ .‬ומהו הפתרון‪ :‬לעמוד לפני הקב"ה ולבקש‬ ‫ולהתחנן להישאר שפוי בתוך השבר‪ .‬לשמש כדיין בעולמו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ובד בבד לצעוק אל השם יתברך על השבר העמוק בו העולם‬ ‫מתנהל‪.‬‬ ‫אני עצמי הרהרתי רבות על סיפור זה‪ ,‬וכעבור יומיים הראיתי‬ ‫לאותו דיין את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף ו‪ ):‬כן בדוד הוא‬ ‫אומר 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'‪ ,‬ומפרשת הגמרא‪:‬‬ ‫'משפט' לזה שהחזיר לו את ממונו‪' ,‬וצדקה' לזה ששילם לו מתוך‬ ‫ביתו‪ .‬דוד המלך שילם למסכן מכספו האישי‪ .‬ואכן הדיין דאז ביקש‬ ‫מאחד הקופות שבעיר לתמוך ביד שמעון ברוח נדיבה‪ .‬אינני יודע‬ ‫את המשך הסיפור‪ .‬אבל זו דוגמא טובה למה שאנו נוגעים במאמר‬ ‫זה‪.‬‬ ‫הדרך הזאת‪ .‬הראשון שעמד בה‪ .‬הוא אבינו אברהם‪ .‬הדרך הזאת‬ ‫התורה איננה מתארת במושגים‪ .‬היא מתארת אותה באדם אחד‬ ‫יחיד ומיוחד אברהם אבינו‪.‬‬ ‫חלק שלישי והמשך המאמר‪ :‬בשבוע הבא בעזרת ה'‬