ליבון הלכה · Libun Halacha — לך לך (2026-10-19)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
חדש
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :ק"פל ז"פשת ךל ךל ' -ד ןוילג
ש+אלה
שהרי אצלם העיקר שיהא שחוט ואין צריך להיות סכין גדול
של גסות דוקא ,וא"כ אולי כן אנו צריכים לחוש לד"א.
אמנם באמת בגמ' שם משמע דאם יש הו"א שיכול להשתמש
לצרכו מותר ,וא"כ שרי.
טו) שאלה מעניינת אינה ה' לדרכי משו"ב תלמיד חכם
ויש לציין דע"ז עצמו אי"צ לדון דאי"ז עשוי להרוג ח"ו בנ"א
חשוב דכידוע נהוג אצל כמה בתי שחיטות שהטריפות
דכבר היו מעשים כאלו ה"י.
הולכים לערביים ,וכדי שיסכימו לקנותם צריך שאחד
ומאידך אין לדמותו להתיר להמבואר שם לענין לפני עור לא מאנשיהם יעמוד שם ויגיד הברכה שלהם להבדיל ,ושאל
תתן מכשול (דבהא עצמו יש דיון אם ישראל לגוי הוי מה"ת או דרבנן), הערבי מהשו"ב הנ"ל אם יכול למכור לו סכין אחד של
דרואים שם דלענין לפנ"ע אם לא הוי בתרי עברי דנהרא אין שחיטה מכיון שרואה שחותך יותר טוב משלו כששוחט
חשש אפי' בנזיר ישראל ,וכאן לכאו' הרי יכול לקנותו בעצמו לעצמו ,ומיד עלה במחשבתו של השוחט שיש גמ' (בע"ז טו):
+תשובה:
ואי"צ לעזרתינו ,דבגמ' שם מבואר סתמא דאין מוכרין להם שאסור למכור כלי זיין לגוי ,ושאלני לחוות דעתי בזה.
ואינו מתנה אם יכול לקנותו במקום אחר ,רק הדיון אם תלינן
במחשבתו אם ישתמש בזה להריגה.
ומשמע שהגדר בזה שיש להישראל להיות נזהר שעל ידו לא
יהרג אדם בשום אופן אפי' ע"י גרמא רחוקה.
ומאידך לא ראינו ולא שמענו שיהודי שיש לו איזה חנות של והשבתי דלמעשה לא שייך לומר דיהא איסור בזה.
סכינים ויכולים להרוג בהם ח"ו שיהא עליו איסור בזה. אמנם יעצתי לו דיכול להשתמט ולומר לו דסכין של שחיטה
ומאידך לא ראינו אינו ראייה ,ובפרט שבזמנינו רואים לאו דוקא שחותך היותר הכי טוב ששייך משום דסכין שיהא
שמשתמשים בהם הרוצחים ימ"ש להריגת בנ"א יש לדון אם כשר לשחיטה כשירה צריך שיהא גם חד וגם חלק ,ויתכן
אינו נכנס בגדר מכירת כלי זיין. שיכול למצוא סכין שיותר חד רק אינו חלק ,שהרי הם אינם
מקפידים על חלק.
נימוק הדין:
אבל למעשה י"ל דאין זה כלי זיין דפירוש של כלי זיין היינו
המיוחד דוקא להרוג משא"כ בזה.
דהאם נאמר דאם אירע ח"ו שגוי הרג לאחד עם אבנים שיהא
אסור למכור אבנים ,אלא ע"כ צ"ל דהאיסור קאי על כלים שהם הנה מבואר בגמ' ע"ז (טו ):אין מוכרין לגויים כלי זיין דשמא
עשויים להרוג בהם. יהרוג אדם עם הכלי זיין ,ונפסק בשו"ע סי' קנ"א ס"ה.
עוד נראה להביא סמוכין להתירא דבש"ך סקי"ג כתב דהאידנא והיה ראוי לחשוב עפ"י המבואר שם בהמשך דאם יש לתלות
מוכרין להם כל כלי זיין עפ"י המבואר בס"ו דאם שוכנים בין שקונה לד"א מותר ,וכאן לא רק שיכולים אנו לתלות ,רק גם
הגויים והם שומרים אותנו מותר למכור להם ,וציין הש"ך דהוא ידעינן בודאות למה הוא צריך לו.
מהטור והפוסקים והש"ס והביאו השו"ע בס"ו. אבל מאידך יש סברא לומר שלא רק לשחיטה הוא צריך לו
א
ולכן נראה דכוונתו לומר דמטעם דס"ו הוסר כל האיסור של ולכאורה תמוה מאוד אם כוונת הש"ך לומר דיהא מותר רק
למכור להם כלי זיין ,וכמובן שזה בתנאי שאינו ודאי שברצונו באופן שיודע שהם לשמור המדינה וכדומה ,למה הוצרך לכתבו
סתם כדי להרוג בנ"א בהם. כלל ,הרי דינו מפורש להדיא בשו"ע בסעיף שאחרי זה.
רבא עם עלי לולב שאין לתלוש מהלולב שהוקצה למצוותו,
מכיון שהוקצה למצוותו ,וראיתי שיש שהשוהו גם לענין אגידת
הד' מינים.
ש+אלה
והגם שיש להשיב על זה דלצורך אגידת הד' מינים שאני טז) בחג הסוכות שעעל"ט נשאלתי מאברך ירא שמים
דיש מצוה לאגדם ,וא"כ יחשב לצורך הלולב עצמו ולא הוי שברצונו לנהוג כמו שכתב הרמ"א (סי' תרנ"ד) להחליף
הורדה מקודשתן ,משא"כ לצורך ההושענות דהוי רק מנהג הערבות בחול המועד אבל חסר לו עלי לולב לאוגדם בהלולב
+תשובה:
נביאים כמבואר בסי' תרס"ד ס"ב ,וגם במ"ב סקי"ב מבואר שלו ,האם מותר לו לתלוש מהלולב שמשתמש בו להמצוה.
די"א שדוקא אדרבא שיקח דווקא בלתי קשורים כמבואר
במ"ב שם סקי"ז מהמ"א ,ועוד מהרמ"ז שהמנהג כוותיה דכן
יש לקושרם ,ואפי' לדעתו לא מבואר שיאגדם בעלי לולב ,רק
יש נוהגים כך.
השבתי דלא נכון לעשות כן אחרי שהשתמש בו למצוה.
מכל מקום מכיון דפסקינן דלולב אי"צ אגד רק מצוה לאוגדם
משום זה קלי ואנוהו כמבואר בסי' תרנ"א ס"א ובמ"ב סקי"ז נימוק הדין:
נכון שלא יטלנם מהלולב עצמו. באמת ראיתי בזה בענין המנהג שאוגדים ההושענות להושענא
נימוק הדין:
הסיבה שכדאי להאזין להש"ץ פשוט דבין דלא גרע משאר ימות
השנה ,ומבואר עוד דגם ת"ח לא ילמוד בעת אמירת הפיוטים
ש+אלה
ובהארכת הניגונים שיסודתם בהררי קודש כמבואר ביסוד
ושורש העבודה (שער י"א סדר שופרות). יז) נשאלתי מאברך כהלכה בעד נוות ביתו החשובה
אבל מכל מקום כתבנו דמי שקשה לו להתרכז ולהאזין להש"ץ שהתפללה ביום ראש השנה בעזרת הנשים את תפילת
יש להקל בזה ,ובפרט שאם אין מתרכז בשמיעה מהחזן בלא"ה המוסף ביחד עם הציבור ובשעת הארכת הש"ץ חזרת
הוי אין עושה כלום ויושב בטל כישן דמי (כמבואר ביסוד ושורש התפילה בסדר מלכיות זכרונות ושופרות קשה לה קצת
העבודה שם) ומבואר בירושלמי דהישן בר"ה דמיך מזליה. להתרכז ולהאזין ,לכן ברצונה להגיד קצת תהילים
+תשובה:
להתפלל לשנת ברכה והצלחה בעדה ובעד משפחתה.
ובפרט לנשים שקשה להן להאזין להש"ץ ,וי"ל עוד דאין
אפי' מחוייבות בזה ,והגם שבודאי שאסור להן לדבר בחזרת
הש"ץ ,וגם משום הפסק בין התקיעות ,הרי נשים בלא"ה
פטורות מתקיעות שופר משום מצות עשה שהזמן גרמא,
והגם שעשו עליהן חיוב ,מ"מ על המאה קולות אין צריכות
להחמיר. התשובה שהגם שיש מחמירים בזה להצריך לשמוע ולהאזין
להש"ץ כמו חובת שמיעת חזרת הש"ץ בכל השנה ,וגם
אמנם אין די בזה לחוד שמסתבר שאם כבר באה לבית הכנסת כדי לשמוע התקיעות על סדר התפילה כתיקון חז"ל ,מכל
יש עדיפות לשמוע כהלכתה לפי פרטי הדין כפשוטו. מקום מי שקשה לו להתרכז ולהאזין להש"ץ יש להקל ,שיש
ומאידך יש לומר דאין להחמיר בזה על נשים שהרי מתפללות מתירים בזה אף לכתחילה.
ב
ומובא עוד דהגרי"ז מבריסק לענין שאר היום אחר התפילה בעזרת נשים ויש מקום לומר דאין מצטרף לביהכ"נ אם
העדיף באמירת תהילים יותר מללמוד בנימוקו דבלימוד אין רוצה.
לפעמים צריך להפסיק ולחשוב ,והגם שזה ג"כ ללימוד יחשב "ויתירה מזו אשה שהטריחה את עצמה בטירחה דגופה ועזבה
מכל מקום לגדול כמותו חשש אולי לביטול נחשב ,וביום קדוש את צרכי ביתה כדי לבוא לתפילה אין ליטול ממנה את זמן
כזה דמבואר דאין לישן בו משום שלא יישן למזלו ,והרי יושב קדושת היום מלהעתיר בתפילה בעדה ובעד בני ביתה ודי בזה".
בטל כישן דמי ולכן העדיף באמירת תהילים. ויש אף מגדולי ישראל שנהגו כן בעצמם.
ש+אלה
אי"צ להקשיב להש"ץ ויכול גם להמשיך בתפילתו וכן מבואר
בהליכות שלמה (פ"ח אות ל"ז).
ונראה דיתכן דיכול ליחשב להפסק ג"כ אם שותק לזמן רב.
וזה אמור כשהמתפלל עדיין באמצע תפילתו ,אכן באופן
שהתחיל להתפלל ביחד עם הש"ץ מבואר בסי' ק"ט ס"ב דיכול יח) נשאלתי מאברך מו"מ בתוירא"ש שליט"א מה הדין
להתפלל מלה במלה ביחד עם הש"ץ ולומר קדושה ביחד עמו. בשבת קודש כשהש"ץ כבר התחיל חזרת הש"ץ והוא עדיין
והגם שהרמ"א כתב שזה רק בדיעבד משום שהשעה עוברת או באמצע תפילתו ורצה לצאת חובת עניית קדושה ,שהדין
בשחרית שרוצה לסמוך גאולה לתפלה ,מ"מ כתב המ"ב בסקי"ד ששותק ושומע קדוש ברוך ימלוך מהש"ץ ויוצא בזה
בשם כמה פוסקים דיכול לעשות כן אפי' לכתחילה. מטעם שומע כעונה ,אמנם ברצונו לדעת אם הש"ץ מאריך
בנגינה אצל ממקומך האם צריך להמתין כל הזמן.
+תשובה:
ויש לציין דיש חת"ס שאומר חידוש פליאה דאדרבא בזה חשוב
מדריגה של תפילה בציבור יותר מהתפלה שהציבור מתפללים
קודם הש"ץ.
אמנם בשלמת חיים (שו"ת ק"ל) ס"ל דל"ח תפילה בציבור ,רק
חשוב יותר מהמתפלל לגמרי ביחידות.
וכן באגר"מ (שו"ת או"ח ח"ג סי' ט') תמה על חידושו של החת"ס, התשובה שאדרבא יותר כדאי שימשיך אז להתפלל ולא
ולמד דכן גם דעת החזו"א. יצטרך להפסיק לכל כך זמן ,ורק כשהש"ץ ממשיך בימלוך
ומאידך בשה"ל (ח"ד סי' י"א אות א') כתב ליישב דעת החת"ס. יפסיק לשמוע.
וכן כתב הגר"ח קנייבסקי (בספרו שונה הלכות) ונקט בדעת החזו"א וכל זה דוקא באופן הנתבאר ,אבל אם התחיל להתפלל
כדעת החת"ס. שמונה עשרה ביחד עם הש"ץ ואומר ביחד אתו
קדושה ,אז לכתחילה וודאי שלא יפסיק באמצע קדושה
ומבואר עוד שם דיתפלל ביחד עם הש"ץ עד אחר אמן דהקל להמשיך בתפילתו.
הקדוש דיש ג"כ חיוב לענותו ,אבל אם גומר הברכה ביחד עם
הש"ץ הוי כמו הש"ץ עצמו ואי"צ לענות אמן דוקא. ובענין שאין יכול לגמור את המשך הקדושה בפני עצמו,
דאינו אלא בעשרה ,אי"צ לפנים ופשוט.
והגרי"י פישער זצ"ל (בספרו משנ"ב אב"י) ביאר דהרי גם הש"ץ
נימוק הדין:
חייב בעניית אמנים אלה ובהכרח שעניית הציבור נחשב כענה
בעצמו א"כ ה"ה למתפלל ביחד עם הש"ץ.
וזה פשוט דאין יכול לגמור קדושה בעצמו דאינו אלא בעשרה,
ואם הקדים לאמרו קודם הציבור י"ל דלא יצא וצריך לאמרו מבואר בשו"ע סי' ק"ה ס"ז דאסור להפסיק באמצע שמונה
שנית כמבואר בסי' קכ"ה במ"ב סק"ג ,ובביה"ל (ד"ה אלא) מסתפק עשרה אפי' לקדיש וקדושה ,רק ישתוק ויכוין למה שהש"ץ
לומר שאפי' הש"ץ יצטרך לאמרו ביחד עם הציבור דוקא. אומר ויהא נחשב כעונה.
אמנם בשבת שהש"ץ מאריך בניגונים אולי יש מקום לחשוב ובמ"ב סקכ"ח שנחשב כעונה לענין שיצא יד"ח עניית
דמכיון דרק 'קדוש' 'ברוך' הוא חיוב לכו"ע ו'ימלוך' הוי קדיש וקדושה ,ואפ"ה ל"ח הפסק ,ומבאר הביה"ל דבאמת
מחלוקת אם הוי מעיקר הקדושה ,י"ל דאם מרגיש דעיכוב נחלקו הפוסקים בזה דאם הוי כעונה יחשב גם להפסק ,מ"מ
תפילתו מפריע לו מלכוון אולי מותר לו להמשיך בתפילתו המנהג כנ"ל.
אחרי שאמר ברוך כבוד וכו'. ולענין הפיוטיים שמוסיפים בשבת והש"ץ מאריך בניגונים
ג
אבל מכל מקום זה ודאי שאין לומר דאם ירצה להתפלל עם וכמבואר במ"ב סק"א דאי"צ לשמוע מהש"ץ רק קדוש ברוך
הש"ץ שיחשב הפסק משום הארכתו ,דחשוב הוא כהש"ץ עצמו ימלוך וי"א דגם ימלוך אי"צ ,וי"א שאף אסור לו לומר רק
שמתפלל עמו ביחד ,וכן משמע מסתימת הלשון בסי' ק"ט ס"ב. לשתוק ולשמוע מהש"ץ (עי' הליכות שלמה פ"ח הערה ס"ד).
ש+אלה
וברמ"א ממשיך דה"ה כלים המיוחדים לסחורה שמקפיד עליהם
שלא להשתמש בהם הם בגדר מוקצה מחמת חסרון כיס.
ובמ"ב מציין דאיה"נ אם אינו מקפיד ל"ה מוקצה מחמת
חסרון כיס.
עכ"פ לכאורה ה"ה אצל הנדון בשאלתינו לכאורה הכלה מקפדת יט) נשאלתי מכלה שנתארסה וכדרך העולם ששולחים
שלא להשתמש בהם. תמונות להמיועדת להיות חמותה רצתה לדעת אם
אבל מאידך למעשה לכאורה כן משתמשים עמהם כדי להסתכל מותרת להסתכל בהם בשבת קודש ,או שיהא עליהם דין
עליהם ,רק נזהרים שלא יפסדו ,וא"כ לכאורה אין עליהם שם מוקצה.
+תשובה:
מוקצה כלל ,אבל באופן שנמנעת מלהסתכל בהם עד שתשלח
לחמותה ,אז הוי מוקצה מחמת חסרון כיס.
ואם באמצע השבת שינתה דעתה שלא לימנע מלהשתמש בהם
נכנס במחלוקת הפוסקים אם מותרת להשתמש בהם ,די"א (עפ"י
שי' המ"א שהובא במ"ב סקל"ה) דנכנס בגדר של מיגו דאתקצאי לבין
השמשות אסור לכל היום (כמבואר בסי' ש"י ס"ג) ,משום דכיון דהוי התשובה בזה דאם חשבה לפני השבת דתרצה להסתכל בהם
חסרון כיס בזה עצמו הוי כדחאו בידים. שרי ,ודי שתחשוב אפילו רק לשבוע זו ואי"צ שתחשוב
להסתכל עליהם עד שתשלחנה למיועדת להיות חמותה.
ומאידך ישנם שסוברים דמכיון דיתכן שהבעה"ב יחזור בדעתו
ולהשתמש בהם ל"ה בגדר מיגו דאתקצאי ,כן הוא דעת הרע"א אבל אם לא חשבה מלפני השבת להסתכל בהם ורק בשבת
שחולק על המ"א ,וס"ל דאם הלך הסיבה דליהוי מוקצה מחמת החליטה להסתכל בהם יש להחמיר בזה.
נימוק הדין:
חסרון כיס שוב מותרת ול"א מיגו דאתקצאי רק במוקצה
שדחאו בידיים ,וכן לענינינו דבר מצוי הוא שיחזרו לחשוב
להסתכל בהם בזהירות.
אבל אם לפני השבת חשבה שלא לימנע מלהסתכל בהם ל"ה בפשטות במושכל ראשון הייתי אומר דיהא אסור משום דכיון
מוקצה כלל לכו"ע כמבואר בסי' ש"ח סכ"ו. דצריכה להם כדי לתת במתנה ,ובפרט אצל כלה לשלוח
ובענין היחוד דעת המ"ב בסי' ש"ח סקצ"ג דסגי במחשבה למיועדת להיות חמותה יש מקום לחשוב דיהא אפי' מוקצה
לחוד ,אבל בשעה"צ סקפ"ה ציין דהפרמ"ג מחמיר בזה ומצריך מחמת חסרון כיס.
לייחדו בפה. וכמבואר בסי' ש"ח ס"א דכלים המוקצים מחמת חסרון כיס
ולענין אם צריך לייחדו לעולם ,דהיינו שלא יחשוב רק לשבת אסור לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו.
זו ,מכיון שהדרך בזה שלא להימנע מלהשתמש בהם ,לכן מותר ובמ"ב סק"ב דחסרון כיס הכוונה שמחמת חשש הפסד מקפיד
אפילו אם רק יחדו רק לשבת זו ,כדעה הראשונה בשו"ע סכ"ב. עליהם שלא לטלטלם ,ומקצה אותם מדעתו לגמרי.
ובמ"ב סקצ"ז חושש לכתחילה להמחמירים אם לא לעת הצורך, ולצורך גופו כתב בסק"ד דהיינו אפילו שרוצה להשתמש עם
אבל בשועה"ר סנ"ג ועוד ,וגם הבעל מ"ב עצמו סתם להתירא המוקצה בגוף המוקצה לצורך דבר אחרת המותרת בשבת ,מ"מ
בשאר מקומות. אסור ,משום דהקצהו מערב שבת מדעתו.
845-210-6668
מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת
הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלgilyoinlibunhalacha@gmail.com :
ד
