gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליבון הלכה · Libun Halacha — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: ליבון הלכה · Libun Halacha

שבוע: לך לך (2026-10-19)

ליבון הלכה · Libun Halacha — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל‬ ‫חדש‬ ‫טעלפון‪ | 1-630-996-2499 :‬דוא"ל‪ | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬ק"פל ז"פשת ךל ךל ‪' -‬ד ןוילג‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫שהרי אצלם העיקר שיהא שחוט ואין צריך להיות סכין גדול‬ ‫של גסות דוקא‪ ,‬וא"כ אולי כן אנו צריכים לחוש לד"א‪.‬‬ ‫אמנם באמת בגמ' שם משמע דאם יש הו"א שיכול להשתמש‬ ‫לצרכו מותר‪ ,‬וא"כ שרי‪.‬‬ ‫טו) שאלה מעניינת אינה ה' לדרכי משו"ב תלמיד חכם‬ ‫ויש לציין דע"ז עצמו אי"צ לדון דאי"ז עשוי להרוג ח"ו בנ"א‬ ‫חשוב דכידוע נהוג אצל כמה בתי שחיטות שהטריפות‬ ‫דכבר היו מעשים כאלו ה"י‪.‬‬ ‫הולכים לערביים‪ ,‬וכדי שיסכימו לקנותם צריך שאחד‬ ‫ומאידך אין לדמותו להתיר להמבואר שם לענין לפני עור לא‬ ‫מאנשיהם יעמוד שם ויגיד הברכה שלהם להבדיל‪ ,‬ושאל‬ ‫תתן מכשול (דבהא עצמו יש דיון אם ישראל לגוי הוי מה"ת או דרבנן)‪,‬‬ ‫הערבי מהשו"ב הנ"ל אם יכול למכור לו סכין אחד של‬ ‫דרואים שם דלענין לפנ"ע אם לא הוי בתרי עברי דנהרא אין‬ ‫שחיטה מכיון שרואה שחותך יותר טוב משלו כששוחט‬ ‫חשש אפי' בנזיר ישראל‪ ,‬וכאן לכאו' הרי יכול לקנותו בעצמו‬ ‫לעצמו‪ ,‬ומיד עלה במחשבתו של השוחט שיש גמ' (בע"ז טו‪):‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ואי"צ לעזרתינו‪ ,‬דבגמ' שם מבואר סתמא דאין מוכרין להם‬ ‫שאסור למכור כלי זיין לגוי‪ ,‬ושאלני לחוות דעתי בזה‪.‬‬ ‫ואינו מתנה אם יכול לקנותו במקום אחר‪ ,‬רק הדיון אם תלינן‬ ‫במחשבתו אם ישתמש בזה להריגה‪.‬‬ ‫ומשמע שהגדר בזה שיש להישראל להיות נזהר שעל ידו לא‬ ‫יהרג אדם בשום אופן אפי' ע"י גרמא רחוקה‪.‬‬ ‫ומאידך לא ראינו ולא שמענו שיהודי שיש לו איזה חנות של‬ ‫והשבתי דלמעשה לא שייך לומר דיהא איסור בזה‪.‬‬ ‫סכינים ויכולים להרוג בהם ח"ו שיהא עליו איסור בזה‪.‬‬ ‫אמנם יעצתי לו דיכול להשתמט ולומר לו דסכין של שחיטה‬ ‫ומאידך לא ראינו אינו ראייה‪ ,‬ובפרט שבזמנינו רואים‬ ‫לאו דוקא שחותך היותר הכי טוב ששייך משום דסכין שיהא‬ ‫שמשתמשים בהם הרוצחים ימ"ש להריגת בנ"א יש לדון אם‬ ‫כשר לשחיטה כשירה צריך שיהא גם חד וגם חלק‪ ,‬ויתכן‬ ‫אינו נכנס בגדר מכירת כלי זיין‪.‬‬ ‫שיכול למצוא סכין שיותר חד רק אינו חלק‪ ,‬שהרי הם אינם‬ ‫מקפידים על חלק‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫אבל למעשה י"ל דאין זה כלי זיין דפירוש של כלי זיין היינו‬ ‫המיוחד דוקא להרוג משא"כ בזה‪.‬‬ ‫דהאם נאמר דאם אירע ח"ו שגוי הרג לאחד עם אבנים שיהא‬ ‫אסור למכור אבנים‪ ,‬אלא ע"כ צ"ל דהאיסור קאי על כלים שהם‬ ‫הנה מבואר בגמ' ע"ז (טו‪ ):‬אין מוכרין לגויים כלי זיין דשמא‬ ‫עשויים להרוג בהם‪.‬‬ ‫יהרוג אדם עם הכלי זיין‪ ,‬ונפסק בשו"ע סי' קנ"א ס"ה‪.‬‬ ‫עוד נראה להביא סמוכין להתירא דבש"ך סקי"ג כתב דהאידנא‬ ‫והיה ראוי לחשוב עפ"י המבואר שם בהמשך דאם יש לתלות‬ ‫מוכרין להם כל כלי זיין עפ"י המבואר בס"ו דאם שוכנים בין‬ ‫שקונה לד"א מותר‪ ,‬וכאן לא רק שיכולים אנו לתלות‪ ,‬רק גם‬ ‫הגויים והם שומרים אותנו מותר למכור להם‪ ,‬וציין הש"ך דהוא‬ ‫ידעינן בודאות למה הוא צריך לו‪.‬‬ ‫מהטור והפוסקים והש"ס והביאו השו"ע בס"ו‪.‬‬ ‫אבל מאידך יש סברא לומר שלא רק לשחיטה הוא צריך לו‬ ‫א‬ ‫ולכן נראה דכוונתו לומר דמטעם דס"ו הוסר כל האיסור של‬ ‫ולכאורה תמוה מאוד אם כוונת הש"ך לומר דיהא מותר רק‬ ‫למכור להם כלי זיין‪ ,‬וכמובן שזה בתנאי שאינו ודאי שברצונו‬ ‫באופן שיודע שהם לשמור המדינה וכדומה‪ ,‬למה הוצרך לכתבו‬ ‫סתם כדי להרוג בנ"א בהם‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬הרי דינו מפורש להדיא בשו"ע בסעיף שאחרי זה‪.‬‬ ‫רבא עם עלי לולב שאין לתלוש מהלולב שהוקצה למצוותו‪,‬‬ ‫מכיון שהוקצה למצוותו‪ ,‬וראיתי שיש שהשוהו גם לענין אגידת‬ ‫הד' מינים‪.‬‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫והגם שיש להשיב על זה דלצורך אגידת הד' מינים שאני‬ ‫טז) בחג הסוכות שעעל"ט נשאלתי מאברך ירא שמים‬ ‫דיש מצוה לאגדם‪ ,‬וא"כ יחשב לצורך הלולב עצמו ולא הוי‬ ‫שברצונו לנהוג כמו שכתב הרמ"א (סי' תרנ"ד) להחליף‬ ‫הורדה מקודשתן‪ ,‬משא"כ לצורך ההושענות דהוי רק מנהג‬ ‫הערבות בחול המועד אבל חסר לו עלי לולב לאוגדם בהלולב‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫נביאים כמבואר בסי' תרס"ד ס"ב‪ ,‬וגם במ"ב סקי"ב מבואר‬ ‫שלו‪ ,‬האם מותר לו לתלוש מהלולב שמשתמש בו להמצוה‪.‬‬ ‫די"א שדוקא אדרבא שיקח דווקא בלתי קשורים כמבואר‬ ‫במ"ב שם סקי"ז מהמ"א‪ ,‬ועוד מהרמ"ז שהמנהג כוותיה דכן‬ ‫יש לקושרם‪ ,‬ואפי' לדעתו לא מבואר שיאגדם בעלי לולב‪ ,‬רק‬ ‫יש נוהגים כך‪.‬‬ ‫השבתי דלא נכון לעשות כן אחרי שהשתמש בו למצוה‪.‬‬ ‫מכל מקום מכיון דפסקינן דלולב אי"צ אגד רק מצוה לאוגדם‬ ‫משום זה קלי ואנוהו כמבואר בסי' תרנ"א ס"א ובמ"ב סקי"ז‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫נכון שלא יטלנם מהלולב עצמו‪.‬‬ ‫באמת ראיתי בזה בענין המנהג שאוגדים ההושענות להושענא‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫הסיבה שכדאי להאזין להש"ץ פשוט דבין דלא גרע משאר ימות‬ ‫השנה‪ ,‬ומבואר עוד דגם ת"ח לא ילמוד בעת אמירת הפיוטים‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫ובהארכת הניגונים שיסודתם בהררי קודש כמבואר ביסוד‬ ‫ושורש העבודה (שער י"א סדר שופרות)‪.‬‬ ‫יז) נשאלתי מאברך כהלכה בעד נוות ביתו החשובה‬ ‫אבל מכל מקום כתבנו דמי שקשה לו להתרכז ולהאזין להש"ץ‬ ‫שהתפללה ביום ראש השנה בעזרת הנשים את תפילת‬ ‫יש להקל בזה‪ ,‬ובפרט שאם אין מתרכז בשמיעה מהחזן בלא"ה‬ ‫המוסף ביחד עם הציבור ובשעת הארכת הש"ץ חזרת‬ ‫הוי אין עושה כלום ויושב בטל כישן דמי (כמבואר ביסוד ושורש‬ ‫התפילה בסדר מלכיות זכרונות ושופרות קשה לה קצת‬ ‫העבודה שם) ומבואר בירושלמי דהישן בר"ה דמיך מזליה‪.‬‬ ‫להתרכז ולהאזין‪ ,‬לכן ברצונה להגיד קצת תהילים‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫להתפלל לשנת ברכה והצלחה בעדה ובעד משפחתה‪.‬‬ ‫ובפרט לנשים שקשה להן להאזין להש"ץ‪ ,‬וי"ל עוד דאין‬ ‫אפי' מחוייבות בזה‪ ,‬והגם שבודאי שאסור להן לדבר בחזרת‬ ‫הש"ץ‪ ,‬וגם משום הפסק בין התקיעות‪ ,‬הרי נשים בלא"ה‬ ‫פטורות מתקיעות שופר משום מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫והגם שעשו עליהן חיוב‪ ,‬מ"מ על המאה קולות אין צריכות‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫התשובה שהגם שיש מחמירים בזה להצריך לשמוע ולהאזין‬ ‫להש"ץ כמו חובת שמיעת חזרת הש"ץ בכל השנה‪ ,‬וגם‬ ‫אמנם אין די בזה לחוד שמסתבר שאם כבר באה לבית הכנסת‬ ‫כדי לשמוע התקיעות על סדר התפילה כתיקון חז"ל‪ ,‬מכל‬ ‫יש עדיפות לשמוע כהלכתה לפי פרטי הדין כפשוטו‪.‬‬ ‫מקום מי שקשה לו להתרכז ולהאזין להש"ץ יש להקל‪ ,‬שיש‬ ‫ומאידך יש לומר דאין להחמיר בזה על נשים שהרי מתפללות‬ ‫מתירים בזה אף לכתחילה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ומובא עוד דהגרי"ז מבריסק לענין שאר היום אחר התפילה‬ ‫בעזרת נשים ויש מקום לומר דאין מצטרף לביהכ"נ אם‬ ‫העדיף באמירת תהילים יותר מללמוד בנימוקו דבלימוד‬ ‫אין רוצה‪.‬‬ ‫לפעמים צריך להפסיק ולחשוב‪ ,‬והגם שזה ג"כ ללימוד יחשב‬ ‫"ויתירה מזו אשה שהטריחה את עצמה בטירחה דגופה ועזבה‬ ‫מכל מקום לגדול כמותו חשש אולי לביטול נחשב‪ ,‬וביום קדוש‬ ‫את צרכי ביתה כדי לבוא לתפילה אין ליטול ממנה את זמן‬ ‫כזה דמבואר דאין לישן בו משום שלא יישן למזלו‪ ,‬והרי יושב‬ ‫קדושת היום מלהעתיר בתפילה בעדה ובעד בני ביתה ודי בזה‪".‬‬ ‫בטל כישן דמי ולכן העדיף באמירת תהילים‪.‬‬ ‫ויש אף מגדולי ישראל שנהגו כן בעצמם‪.‬‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫אי"צ להקשיב להש"ץ ויכול גם להמשיך בתפילתו וכן מבואר‬ ‫בהליכות שלמה (פ"ח אות ל"ז)‪.‬‬ ‫ונראה דיתכן דיכול ליחשב להפסק ג"כ אם שותק לזמן רב‪.‬‬ ‫וזה אמור כשהמתפלל עדיין באמצע תפילתו‪ ,‬אכן באופן‬ ‫שהתחיל להתפלל ביחד עם הש"ץ מבואר בסי' ק"ט ס"ב דיכול‬ ‫יח) נשאלתי מאברך מו"מ בתוירא"ש שליט"א מה הדין‬ ‫להתפלל מלה במלה ביחד עם הש"ץ ולומר קדושה ביחד עמו‪.‬‬ ‫בשבת קודש כשהש"ץ כבר התחיל חזרת הש"ץ והוא עדיין‬ ‫והגם שהרמ"א כתב שזה רק בדיעבד משום שהשעה עוברת או‬ ‫באמצע תפילתו ורצה לצאת חובת עניית קדושה‪ ,‬שהדין‬ ‫בשחרית שרוצה לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬מ"מ כתב המ"ב בסקי"ד‬ ‫ששותק ושומע קדוש ברוך ימלוך מהש"ץ ויוצא בזה‬ ‫בשם כמה פוסקים דיכול לעשות כן אפי' לכתחילה‪.‬‬ ‫מטעם שומע כעונה‪ ,‬אמנם ברצונו לדעת אם הש"ץ מאריך‬ ‫בנגינה אצל ממקומך האם צריך להמתין כל הזמן‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ויש לציין דיש חת"ס שאומר חידוש פליאה דאדרבא בזה חשוב‬ ‫מדריגה של תפילה בציבור יותר מהתפלה שהציבור מתפללים‬ ‫קודם הש"ץ‪.‬‬ ‫אמנם בשלמת חיים (שו"ת ק"ל) ס"ל דל"ח תפילה בציבור‪ ,‬רק‬ ‫חשוב יותר מהמתפלל לגמרי ביחידות‪.‬‬ ‫וכן באגר"מ (שו"ת או"ח ח"ג סי' ט') תמה על חידושו של החת"ס‪,‬‬ ‫התשובה שאדרבא יותר כדאי שימשיך אז להתפלל ולא‬ ‫ולמד דכן גם דעת החזו"א‪.‬‬ ‫יצטרך להפסיק לכל כך זמן‪ ,‬ורק כשהש"ץ ממשיך בימלוך‬ ‫ומאידך בשה"ל (ח"ד סי' י"א אות א') כתב ליישב דעת החת"ס‪.‬‬ ‫יפסיק לשמוע‪.‬‬ ‫וכן כתב הגר"ח קנייבסקי (בספרו שונה הלכות) ונקט בדעת החזו"א‬ ‫וכל זה דוקא באופן הנתבאר‪ ,‬אבל אם התחיל להתפלל‬ ‫כדעת החת"ס‪.‬‬ ‫שמונה עשרה ביחד עם הש"ץ ואומר ביחד אתו‬ ‫קדושה‪ ,‬אז לכתחילה וודאי שלא יפסיק באמצע קדושה‬ ‫ומבואר עוד שם דיתפלל ביחד עם הש"ץ עד אחר אמן דהקל‬ ‫להמשיך בתפילתו‪.‬‬ ‫הקדוש דיש ג"כ חיוב לענותו‪ ,‬אבל אם גומר הברכה ביחד עם‬ ‫הש"ץ הוי כמו הש"ץ עצמו ואי"צ לענות אמן דוקא‪.‬‬ ‫ובענין שאין יכול לגמור את המשך הקדושה בפני עצמו‪,‬‬ ‫דאינו אלא בעשרה‪ ,‬אי"צ לפנים ופשוט‪.‬‬ ‫והגרי"י פישער זצ"ל (בספרו משנ"ב אב"י) ביאר דהרי גם הש"ץ‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫חייב בעניית אמנים אלה ובהכרח שעניית הציבור נחשב כענה‬ ‫בעצמו א"כ ה"ה למתפלל ביחד עם הש"ץ‪.‬‬ ‫וזה פשוט דאין יכול לגמור קדושה בעצמו דאינו אלא בעשרה‪,‬‬ ‫ואם הקדים לאמרו קודם הציבור י"ל דלא יצא וצריך לאמרו‬ ‫מבואר בשו"ע סי' ק"ה ס"ז דאסור להפסיק באמצע שמונה‬ ‫שנית כמבואר בסי' קכ"ה במ"ב סק"ג‪ ,‬ובביה"ל (ד"ה אלא) מסתפק‬ ‫עשרה אפי' לקדיש וקדושה‪ ,‬רק ישתוק ויכוין למה שהש"ץ‬ ‫לומר שאפי' הש"ץ יצטרך לאמרו ביחד עם הציבור דוקא‪.‬‬ ‫אומר ויהא נחשב כעונה‪.‬‬ ‫אמנם בשבת שהש"ץ מאריך בניגונים אולי יש מקום לחשוב‬ ‫ובמ"ב סקכ"ח שנחשב כעונה לענין שיצא יד"ח עניית‬ ‫דמכיון דרק 'קדוש' 'ברוך' הוא חיוב לכו"ע ו'ימלוך' הוי‬ ‫קדיש וקדושה‪ ,‬ואפ"ה ל"ח הפסק‪ ,‬ומבאר הביה"ל דבאמת‬ ‫מחלוקת אם הוי מעיקר הקדושה‪ ,‬י"ל דאם מרגיש דעיכוב‬ ‫נחלקו הפוסקים בזה דאם הוי כעונה יחשב גם להפסק‪ ,‬מ"מ‬ ‫תפילתו מפריע לו מלכוון אולי מותר לו להמשיך בתפילתו‬ ‫המנהג כנ"ל‪.‬‬ ‫אחרי שאמר ברוך כבוד וכו'‪.‬‬ ‫ולענין הפיוטיים שמוסיפים בשבת והש"ץ מאריך בניגונים‬ ‫ג‬ ‫אבל מכל מקום זה ודאי שאין לומר דאם ירצה להתפלל עם‬ ‫וכמבואר במ"ב סק"א דאי"צ לשמוע מהש"ץ רק קדוש ברוך‬ ‫הש"ץ שיחשב הפסק משום הארכתו‪ ,‬דחשוב הוא כהש"ץ עצמו‬ ‫ימלוך וי"א דגם ימלוך אי"צ‪ ,‬וי"א שאף אסור לו לומר רק‬ ‫שמתפלל עמו ביחד‪ ,‬וכן משמע מסתימת הלשון בסי' ק"ט ס"ב‪.‬‬ ‫לשתוק ולשמוע מהש"ץ (עי' הליכות שלמה פ"ח הערה ס"ד)‪.‬‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫וברמ"א ממשיך דה"ה כלים המיוחדים לסחורה שמקפיד עליהם‬ ‫שלא להשתמש בהם הם בגדר מוקצה מחמת חסרון כיס‪.‬‬ ‫ובמ"ב מציין דאיה"נ אם אינו מקפיד ל"ה מוקצה מחמת‬ ‫חסרון כיס‪.‬‬ ‫עכ"פ לכאורה ה"ה אצל הנדון בשאלתינו לכאורה הכלה מקפדת‬ ‫יט) נשאלתי מכלה שנתארסה וכדרך העולם ששולחים‬ ‫שלא להשתמש בהם‪.‬‬ ‫תמונות להמיועדת להיות חמותה רצתה לדעת אם‬ ‫אבל מאידך למעשה לכאורה כן משתמשים עמהם כדי להסתכל‬ ‫מותרת להסתכל בהם בשבת קודש‪ ,‬או שיהא עליהם דין‬ ‫עליהם‪ ,‬רק נזהרים שלא יפסדו‪ ,‬וא"כ לכאורה אין עליהם שם‬ ‫מוקצה‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫מוקצה כלל‪ ,‬אבל באופן שנמנעת מלהסתכל בהם עד שתשלח‬ ‫לחמותה‪ ,‬אז הוי מוקצה מחמת חסרון כיס‪.‬‬ ‫ואם באמצע השבת שינתה דעתה שלא לימנע מלהשתמש בהם‬ ‫נכנס במחלוקת הפוסקים אם מותרת להשתמש בהם‪ ,‬די"א (עפ"י‬ ‫שי' המ"א שהובא במ"ב סקל"ה) דנכנס בגדר של מיגו דאתקצאי לבין‬ ‫השמשות אסור לכל היום (כמבואר בסי' ש"י ס"ג)‪ ,‬משום דכיון דהוי‬ ‫התשובה בזה דאם חשבה לפני השבת דתרצה להסתכל בהם‬ ‫חסרון כיס בזה עצמו הוי כדחאו בידים‪.‬‬ ‫שרי‪ ,‬ודי שתחשוב אפילו רק לשבוע זו ואי"צ שתחשוב‬ ‫להסתכל עליהם עד שתשלחנה למיועדת להיות חמותה‪.‬‬ ‫ומאידך ישנם שסוברים דמכיון דיתכן שהבעה"ב יחזור בדעתו‬ ‫ולהשתמש בהם ל"ה בגדר מיגו דאתקצאי‪ ,‬כן הוא דעת הרע"א‬ ‫אבל אם לא חשבה מלפני השבת להסתכל בהם ורק בשבת‬ ‫שחולק על המ"א‪ ,‬וס"ל דאם הלך הסיבה דליהוי מוקצה מחמת‬ ‫החליטה להסתכל בהם יש להחמיר בזה‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫חסרון כיס שוב מותרת ול"א מיגו דאתקצאי רק במוקצה‬ ‫שדחאו בידיים‪ ,‬וכן לענינינו דבר מצוי הוא שיחזרו לחשוב‬ ‫להסתכל בהם בזהירות‪.‬‬ ‫אבל אם לפני השבת חשבה שלא לימנע מלהסתכל בהם ל"ה‬ ‫בפשטות במושכל ראשון הייתי אומר דיהא אסור משום דכיון‬ ‫מוקצה כלל לכו"ע כמבואר בסי' ש"ח סכ"ו‪.‬‬ ‫דצריכה להם כדי לתת במתנה‪ ,‬ובפרט אצל כלה לשלוח‬ ‫ובענין היחוד דעת המ"ב בסי' ש"ח סקצ"ג דסגי במחשבה‬ ‫למיועדת להיות חמותה יש מקום לחשוב דיהא אפי' מוקצה‬ ‫לחוד‪ ,‬אבל בשעה"צ סקפ"ה ציין דהפרמ"ג מחמיר בזה ומצריך‬ ‫מחמת חסרון כיס‪.‬‬ ‫לייחדו בפה‪.‬‬ ‫וכמבואר בסי' ש"ח ס"א דכלים המוקצים מחמת חסרון כיס‬ ‫ולענין אם צריך לייחדו לעולם‪ ,‬דהיינו שלא יחשוב רק לשבת‬ ‫אסור לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬מכיון שהדרך בזה שלא להימנע מלהשתמש בהם‪ ,‬לכן מותר‬ ‫ובמ"ב סק"ב דחסרון כיס הכוונה שמחמת חשש הפסד מקפיד‬ ‫אפילו אם רק יחדו רק לשבת זו‪ ,‬כדעה הראשונה בשו"ע סכ"ב‪.‬‬ ‫עליהם שלא לטלטלם‪ ,‬ומקצה אותם מדעתו לגמרי‪.‬‬ ‫ובמ"ב סקצ"ז חושש לכתחילה להמחמירים אם לא לעת הצורך‪,‬‬ ‫ולצורך גופו כתב בסק"ד דהיינו אפילו שרוצה להשתמש עם‬ ‫אבל בשועה"ר סנ"ג ועוד‪ ,‬וגם הבעל מ"ב עצמו סתם להתירא‬ ‫המוקצה בגוף המוקצה לצורך דבר אחרת המותרת בשבת‪ ,‬מ"מ‬ ‫בשאר מקומות‪.‬‬ ‫אסור‪ ,‬משום דהקצהו מערב שבת מדעתו‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬ ‫מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת‬ ‫הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬‬ ‫ד‬