פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — לך לך (2026-10-19)

בס״ד
לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל
שבת פרשת לך לך תשפ״ז שנה א | עלון מס׳ 3
פרשת לך לך
בענין ריבוי הכמות אם מכריע את האיכות
מלעבור על איסור אשת איש ,ועל כרחך משום דאיסור הריגה הוא פעם ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי
אחת ואשת איש הוא בכל ביאה וביאה ,ועדיף להם לעבור על איסור אשה יפת מראה את .והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת
חמור אחד מעל הרבה איסורים קלים ,וכמ"ש בדעת זקנים ,וא"כ מכאן והרגו אותי ואותך יחיו .אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך
נלמד ששוחטין לחולה בשבת ולא מאכילים אותו נבילה ,אע"פ שאיסור וחיתה נפשי בגללך) .בראשית יב יא-יג(.
נבילה הוא לאו ושחיטה בשבת הוא סקילה ,דבאיסור נבילה עובר בכל
כזית וכזית וחמור יותר מאיסור סקילה שעובר רק פעם אחת ,וכמ"ש א .איתא במדרש פליאה' :אמרי נא אחותי את ,מכאן ששוחטין לחולה
הר"ן ודפח"ח. בשבת' .ותמוה.
ב .וביסוד זה פירש הר"ן בדרשותיו )סוף דרוש העשירי( מה שאמרו וכתבו המפרשים לבאר )דברי יהונתן ,חת"ס ,ועוד( ,על פי מה שכתב
ביומא )ט (:דמקדש ראשון חרב בגלל ג' עבירות חמורות ,עבודה זרה הר"ן ביומא )ד :מדפי הרי"ף ד"ה וגרסי'( על הא דת"ר מי שאחזו בולמוס
גילוי עריות ושפיכות דמים ,ומקדש שני חרב בגלל שנאת חינם ,ללמדך מאכילין אותו הקל הקל תחילה ,כלומר שאם יש שני איסורים לפנינו
ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. האחד איסור לאו כגון נבילה והאחד איסור כרת מאכילים אותו את
וכתב הר"ן ,לפי שהדבר היותר קל שבעולם משיכפל הרבה פעמים נעשה איסור הלאו הקל .ונשאל הראב"ד לפי"ז אמאי קיי"ל דמותר לשחוט
חזק ביותר ,כאשר נראה בחוט אחד של פשתן שאם נכפילהו פעמים לחולה שיש בו סכנה בשבת ,למה לא נאמר לנכרי שינחור לו ונאכילנו
הרבה יהיו כפליו חזקים יותר מחוט ברזל אחד ,ולכן עון שנאת חינם נבילה שאין בה אלא איסור לאו ,ולא נשחוט ונדחה שבת שיש בה איסור
חמור מאוד ושקול כנגד ג' עבירות חמורות ,לפי שהנכשל באותן עבירות סקילה.
אינו נכשל בהם אלא פעם אחת בזמן מרובה ועון שנאת חנם נכשל האדם
תמיד] .וע"ש עוד טעם לזה[. ותירץ הר"ן דנהי דנבילה לאו ושבת סקילה ,מצד אחר חמור יותר נבילה,
כיון שהאוכלה עובר באיסור על כל כזית וכזית שבה ,אבל בשבת אינו
וכן כתב רבינו יונה בשערי תשובה )שער ג אות רג( לבאר הא דאיתא עובר אלא פעם אחת בשעת שחיטה ,ולכן הרבה לאוין דנבילה אינו
בערכין )טו (:שקולה לשון הרע כנגד שלש עבירות ,עבודה זרה וגילוי נקרא איסור קל לגבי לאו אחד של שבת אפילו שהוא איסור סקילה.
עריות ושפיכות דמים ,ואיך יתכן דבר זה .וביאר כי בעל הלשון שונה הנה חידש הר"ן שריבוי הכמות של הלאוין מכריע את האיכות ,ולכן
באולתו עשר פעמים ביום ,יכלים ויבאיש ויחפיר וידבר שפת יתר ויכה הרבה לאוין יהיו חמורים יותר מאיסור סקילה.
בסתר ,ומי יתן קץ לענשו ,בשגם עבירה קלה כבדה מאוד על השנות
האיולת פעמים רבות] .וכ"כ גם בשער א אות לח[ .והרי זה כיסוד הר"ן. והנה בדעת זקנים מבעלי התוספות הקשה ,שהנה אברהם היה מתיירא
שיהרגוהו אם יאמר שהיא אשתו ,מפני שירצו ליקח אותה והרי הם
אמנם לענין חומר עון שנאת חינם )שער ג אות לט( ,לא פירש רבינו מצווים על העריות ,ותימה שהרי כמו כן הם מצווים על שפיכות דמים,
יונה כמו הר"ן שזה מטעם שאיסור קל כשנכפל הרבה פעמים נעשה חמור ואם יודע אברהם שהם נזהרים במה שהם מצווים ,א"כ לא היה לו לירא
מן החמור ,אלא כתב טעם אחר משום שהיא גורמת ומסבבת כמה עוונות שיהרגוהו .ותירץ כי טוב יהיה להם שיהרגוהו ויעשו עבירה דשפיכות
וכמה נזקים כמו לשון הרע ודרישה רעה והשמחה לאיד וגרמת נזקים דמים פעם אחת ,משיבוא עליה בלא הריגה .והנה שפיכות דמים הוא
לחברים והליכת רכיל ונקימה ונטירה ומאבדת טובה הרבה מן הנפש. בסקילה ואשת איש בחנק ,ואפ"ה עדיף היה להם לעבור על שפיכות
וצ"ע אמאי נד השערי תשובה מטעם הר"ן שהוא נמי ס"ל כן. דמים החמור פעם אחת ,מלעבור על אשת איש הקל הרבה פעמים,
ומוכח כיסוד הר"ן ,דריבוי הכמות מכריע את האיכות.
ונראה דהנה יש להסתפק בעיקר עבירת הלאו דלא תשנא אי עובר בכל
רגע ורגע כששונא את חבירו ,או שאינו עובר אלא על כל שנאה ושנאה ]ועי' בלקח טוב להגר"י ענגיל זצ"ל )כלל טו אות יח( דאף לר"ש
בפני עצמה ,והרבה אחרונים נקטו שבכל רגע ורגע עובר על איסור ,עי' בסנהדרין )מט (:דחנק חמור מסייף ,ותו דבלא"ה גבי ב"נ שניהם שוים
פלא יועץ )ערך שנאה( ובספר אהבת ישראל להח"ח )פ"ב אות א( ,וכבר דכל הז' מצוות שלהם ענשם שוה בסייף .ומ"מ שפיכות דמים חמור
מפורש הדבר בשערי קדושה להרח"ו )ח"ב ש"ד( שכתב 'ולא נתארך הקץ שחייבים למסור על זה נפש ,משא"כ אשת איש שאין ב"נ מצווה על
ולא נעלם אלא לסיבת שנאת חינם ,ולא עוד אלא ששאר העבירות אינו קידוש ה' ,יעו"ש בכל אריכות דבריו[.
עובר עליהם אלא בשעתם אבל שנאת חינם בלב היא תמיד ובכל רגע
עובר על לא תשנא' .וכן כתב החיד"א בספרו דברים אחדים )דרוש כז ומהשתא אתי שפיר מאוד המדרש פליאה ,דממה שאמר אברהם לשרה
לשבת תשובה ד"ה ועלה בידינו( וז"ל' ,והשנאה היא בלב תמיד ורעה 'אמרי נא אחותי את' כדי שלא יהרגוהו ,וקשה למה יעדיפו להרגו
המשך בעמוד הבא
1
בס״ד
שבת פרשת לך לך תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ 3 פלפלת בחכמה
בענין ריבוי הכמות אם מכריע את האיכות — המשך
ג .והנה המנחת חינוך )מצוה שסד אות לג( כתב לחדש עפ"י יסוד הר"ן משאר עבירות ,כי שאר עבירות אינו עובר עליהן אלא בעת שעושה
דעבירת הרבה לאוין חמורה אפי' מאיסור סקילה ,דא"כ אפשר שאם עבר העבירה ,אבל השנאה תמיד אין רגע שאינו עובר על לא תשנא את
עבירה של לאו הרבה פעמים ,הרי זה חמור כמו כריתות ומיתות בי"ד אחיך'.
ואין מועיל תשובה ויום הכפורים כמו כשעבר על לאו רגיל ,וכן אם עבר
עבירה שיש בה כמה לאוין דא"כ לענין תשובה ג"כ הרי זה יותר חמור. וכן נקט החקרי לב )יו"ד סי' פ( בביאור דעת הרמב"ם ,אבל שם כתב
בדעת הכסף משנה שס"ל שאינו עובר על לא תשנא אלא במה ששנא
וצ"ע במה שלא הזכיר השערי תשובה בשום מקום חומרא כזו אע"פ את חבירו אבל לא בכל רגע ורגע ,וכן משמע קצת מלשון החינוך )מצוה
שמסכים ליסוד הר"ן ,ובתחילת הספר )שער א אות ד והלאה( האריך רלח( שכתב 'והעובר על זה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל
רבינו יונה בחומרת המתאחר מן התשובה ורעת השונה בחטאו ,ואם הכשרים עבר על לאו זה'.
איתא שמסכים לדברי המנ"ח היה לו להביא עוד חומרא שאף לענין
תשובה כבר לא תספיק לו תשובה רגילה ,ולכאורה נראה ממה שלא ונראה לי ראיה גדולה לנידון זה ממה שהקשו התוספות ישנים ביומא
הביאו דלא ס"ל כן .אבל צ"ע דמסברא לכאורה צודק המנ"ח ,ומ"ש )פה (:לדעת רבי שיוה"כ מכפר אף לשאינם שבים למה חרב הבית ,והלא
לענין תשובה דלא. נתכפרו כל עוונותיהם אף בלי תשובה .ואין קושייתם על בית ראשון
שנחרב עבור ג' עבירות ,שהרי מודה רבי שאין יוה"כ מכפר על הפורק
ונראה לחלק בין הדבקים ,דס"ל לרבינו יונה שאף שיותר חמור מי עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומפר ברית בשר ,כמבואר בכריתות
שעובר הרבה לאוין אף מאיסור סקילה ,ולכן שקולה לשה"ר כג' עבירות, )ז ,(.וא"כ אינו מכפר על עון ע"ז .אלא קושייתם על בית שני .ואם
היינו רק מצד הסך הכללי ,שהחוטא הרבה פעמים העונש המצטבר אצלו איתא דעון שנאת חינם הוא איסור נמשך ועובר עליו בכל רגע ורגע,
הרי הוא יותר מעונש העובר על ג' עבירות פעם אחת בלבד ,ונמצא בסך איך יכפר יוה"כ הלא מודה רבי שאין יוה"כ מכפר בשעת העבירה,
הכללי שיותר חמור עבירה לאו הרבה פעמים מאיסור סקילה ,ולכן לענין כמבואר בכריתות )שם( דלהכי אכל אומצא וחנקתיה ומת אין יוה"כ
דחיית האיסור בפקוח נפש עדיף לעבור על האיסור החמור פעם אחת מכפר ,דלא הוה שהות ליוה"כ לכפר .וע"כ דנקטו התוספות ישנים דעון
מעל איסור קל הרבה פעמים .אבל כשאנו דנים על העבירה עצמה ,הרי שנאת חינם אינו עובר בכל רגע אלא פעם אחת בלבד בשעה שקבע את
כל לאו בפני עצמו הוא יותר קל מאיסור סקילה אף אם עבר על הלאו השנאה בלבו.
הרבה פעמים .ולכן לענין התשובה שאנו דנים על עשיית תשובה על כל
עבירה בפני עצמה ,הנה כל עבירה היא עומדת לעצמה ,ואף אם עבר על ודאתינן להכי י"ל דבהא אפלגו הר"ן ורבינו יונה ,דלדעת הר"ן השונא
הרבה לאוין ,מ"מ תשובת כל לאו היא בתשובה ויוה"כ לבד ,ולא את חבירו עובר בכל רגע בלאו דלא תשנא ,ולכן ס"ל דהאיסור נכפל
משתנית כפרתו. פעמים רבות ונעשה כחבל עבה מאוד ולכן הוא שקול כנגד עבירות
חמורות ,אבל רבינו יונה ס"ל דאינו עובר על הלאו אלא בשעה שקובע
אבל המנ"ח הבין דכשעובר הרבה פעמים על לאו אז עבירת הלאו עצמו את השנאה בלבו ואינו אלא ככל שאר העונות ,ולכן פירש שחומר עון
נהיית יותר חמורה ,וכשדנים אנו על לאו זה גופא ,הרי זה יותר חמור לה"ר הוא מה שמביא לשאר עבירות ולא מצד עצמו.
מסתם לאו ,ואף מאיסורי סקילה ,וא"כ ה"נ לענין תשובה משתנית כפרתו
ואינו מתכפר בתשובה וביוה"כ לבד ככל חיובי לאוין.
רמב״ם על התורה
ונמצא לפי"ז שרש"י הוא דלא כהרמב"ם ,שלפי רש"י העונש על ביטול וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ,ונכרתה הנפש ההיא מעמיה,
המילה הוא בעוה"ז שמת ערירי ,וע"כ דבכל יום הוא עומד באיסור כרת את בריתי הפר) .בראשית יז יד(
כדעת הראב"ד ,ואילו לפי הרמב"ם בעוה"ז לא שייך עונש שהרי עדיין
אינו חייב כרת ,ורק לאחר שמת יתחייב כרת לנפש. ופרש"י ,ונכרתה הנפש – הולך ערירי ומת קודם זמנו .אמנם הרמב"ם
)הל' מילה פ"א א-ב( כתב' :מילה מצות עשה שחייבין עליה כרת שנאמר
ולכאורה יהיה תלוי במה שאמרה תורה 'את בריתי הפר' ,ופירש הרד"ק וערל זכר וכו' .וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו,
דהפר היינו ביטל ,אמנם התרגום כתב 'ית קימי אשני' מלשון שינוי הרי הוא מבטל מצות עשה ,אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל
וסילוף .ולפי הרמב"ם צ"ל כהרד"ק דהפר היינו ביטל ,וזהו דוקא עד במזיד' .והראב"ד שם השיג עליו דכל יום הוא עומד באיסור כרת.
שמת והוא ערל ,דרק אז ביטל את הברית שכבר לא יוכל לעשות עוד,
ולפי רש"י י"ל כהתרגום שהפר היינו שינוי וסילוף ולכן בכל יום שעובר וע"ש בכסף משנה שלפי הרמב"ם אינו חייב כרת אלא עד שיבטל את
הרי הוא באיסור כרת. המצוה שלא יוכל למול עוד ,ולכן כל זמן שהוא חי ועדיין יכול למול
אינו חייב כרת ,עד שימות והוא ערל במזיד .ואז יתחייב כרת לנפש
כמבואר ברמב"ם בהל' תשובה )פ"ח ה"א וה"ה(.
נתרם לזכות וזיווג הגון בקרוב שרה בת לינדה
הערות והארות יתקבלו בברכה shlomo@ben-hamu.com
2
