אורח חיים למעלה למשכיל · Oirach Chaim L'maalah L'maskil — נח (2026-10-12)

פרשת נח תשפ“ז
גליון מס‘ 30
הרה“צ ר‘ אביעזר ז .א .שפירא זצ“ל
נכד הס“ק מרוז‘ין זצוק“ל
רב ביהכ“נ
ע“ש האדמו“ר מדרוהוביץ זצ“ל
בסייעתא דשמיא משגיח ישיבת ’קול תורה‘ לצעירים
הכרת הטוב /חיוב העבודה כ“א לפי גדלותו
לתת לכ"א מהם מזונו בזמן ,ע"י החסד שבהצלתו הוא הרגיש צורך ואני הנני מביא את המבול מים וכו' איתא בגמרא סנהדרין ק"ח ת"ר
שהוא צריך להיטיב לבריאה מה שלא עשה קודם לכן ,וזה הפך את דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפעתי עליהם וכו',
מידת הדין לרחמים כמ"ש המדרש ב"ר פל"ג מה זכירה זכר לו שזן כשנתבונן בזה נראה שראשית דבר חובת האדם להכיר בחסדי ה',
ופרנס אותם כל י"ב חודש ,וזה הכונה תיבתך מטהרתך ]במדרש - וכשהקב"ה מרבה שפע ברכה על האדם אז עליו להכיר כי כל זה
קנים תעשה את התיבה מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אתה רק מיד הקב"ה בא לו ולא בכוחו ועוצם ידו ,כי אם חושב שהוא עשה
תיבתך מטהרתך[ כי ע"י הישיבה בתיבה שעשה חסד עם הבריאה את החיל הזה אז עלול הוא שע"י השפע משחית דרכו בכל מיני
זה היה הגורם שיצא מהתיבה ויהיה לו זכות הצלה ,וזה טיהר את השחתות ,וזה כוונת הגמרא שאמנם מבואר בתורה שהשחיתו
התביעה שהיתה נגדו קודם דרכם בחמס עריות וש"ד ,אך מה גרם להם שהשחיתו דרכם משום
ועליה זו גרמה לו לעליה נוספת ,ויבן נח אומר המדרש מלשון שלא הכירו בחסד ה' שהשפיע להם רוב טובה ,ואדרבה בטובה
התבוננות הוא הרגיש צורך נפשי להביע תודה לה' על הצלתו שרק שהשפיע להם הכעיסו אותו ,ודבר זה בא להם משום שחשבו שהם
ברחמיו הגדולים נשאר בחיים והתבונן וחיפש כיצד להודות ,והבין החכמים והם עשו את החיל הזה ,וכשאדם מטפח את האני שלו
מדוע נצטווה להביא מהטהורים שבעה ,אלא הכונה כדי להקריב שהכל מגיע לו ממילא הוא מתדרדר עד לידי השחתה
קרבן לה' ,ועי"ז מביע האדם את נכונותו להקריב עצמו עבור כבוד והמגיד מדובנא אומר על הפסוק לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי
הי"ת, סור מן המצוה ולכאורה מה שייכות של שני הדברים ,אלא לפי מה
וירח ה‘ את ריח הניחוח אומר המדרש הריח ריחו של אברהם אבינו שכתב בחובת הלבבות שער ו' שכל אדם חייב לעבוד את ה' כפי
עולה מכבשן האש ,הריח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה רוב הטובה שהקב"ה משפיע עליו ,שהרי כלפי שמיא אין יחסנים ומי
מכבשן האש כלומר הקב"ה ראה בקרבן של נח שיש רצון וכח שמקבל הרבה טובה מהקב"ה בעוה"ז באותה מדה עליו להכיר
באדם להגיע עד כדי מסירות נפש לכבוד הי"ת ,שלמרות שיצר לב טובה ע"י הודאה או מעשה צדקה כפי ערך הטובה שקיבל ,כמו
האדם רע מנעוריו בכל זאת יכול להתרומם לדרגה שהוא מכיר שכתוב בפרקי אבות החנות פתוחה והחנוני מקיף והיד כותבת
טובות הי"ת וחסדו עד שמוכן למסור נפשו ,וממילא לא אוסיף עוד דהיינו כל טובה שאדם מקבל בעוה"ז הוא כמו הקפה שמוטל עליו
לקלל את האדם ובזה גרם הצלה לכל הבריאה, שיעבוד חוב ,וא"כ אחד שחננו אותו הרבה הוא נעשה בע"ח גדול
וכל מה שגדל בעשירות הוא בע"ח יותר גדול ,וזה מה שאומר
אולם נח לא התמיד בעלייתו וממילא נגרם לו ירידה ,ויחל נח איש הכתוב אצל מלך אם המלך יתבונן בחובות שיש עליו בגלל רוב
האדמה א"ר ברכיה חביב מה שנאמר במשה ממה שנאמר בנח ,נח הטובה שהקב"ה השפיע עליו בזה שהעמידו למעלה מאחיו אז לא
משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה משה משנקרא איש מצרי ירום לבבו מאחיו כלל ,ורק אם יסור מן המצוה שלא יכיר שהכל מיד
נקרא איש אלוקים חז"ל מצאו שעיקר החילוק בין משה רבנו לבין ה' ניתן לו אז ירום לבבו ,אבל אם בלתי יסור מן המצוה ויבין שהכל
נח שמשה רבינו היה כל הזמן במצב של עליה הגיע מאיש מצרי עד מיד ה' וא"כ הוא בע"ח גדול א"כ ודאי שלא ירום לבבו כי על מה
איש אלוקים ,אבל נח לא התמיד בעלייתו וממילא נגרם לו ירידה יתגאה בזה שהוא בע"ח ,כמו שלא נמצא מי שלוקח הלואה של
מאיש צדיק נח לעליונים ונח לתחתונים )מדרש( ירד עד איש מליון לירות ואח“כ יתגאה שהוא עשיר,
האדמה ,כפי שאומרים חז"ל ויחל נח נעשה חולין.
אצל נח היתה התביעה נגדו כי מי נח וכו' כלומר היות ולא הגן על
דורו ולא התפלל עליהם ולכן החשיבו בשמים כאילו נח הביא את
המבול והוא גרם להשמדת דורו ,ואחרי שנכנס לתיבה והיה שם
שנה שלמה הוא טרח לזון ולפרנס את כל החיות הבהמות והעופות
שיתקן אותם ממעשיהם אבל בשמים ראו לפי גדלותו פגם,
ובפרשת במדבר אומר הרמב"ן כי בעבור הדיבה שהביא
יוסף על אחיו יחס עליו מוציאי דיבה תובעים ממנו בתור תביעה מהאדם לפי גדלותו
מוציא דיבה ומיחסים לו מוציאי דיבה ,וכמובן שזה בזיון
בשביל יוסף שלנצח נצחים מיחסים אליו מוציאי דיבה.
חז"ל באבות דר"נ ל"ח ג' מביאים וכשתפסו את רבן שמעון אנחנו מוצאים שאצל אנשים גדולים תבעו אותם לפי
בן גמליאל ואת ר' ישמעאל להריגה היה רשב"ג יושב ותוהה גדלותם על כל מעשה קטן ,איתא בילקוט וישלח ,כששלח
בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגים כמחללי שבתות וכעובדי יעקב לעשו כה אמר עבדך יעקב אמר הקב"ה לא דייך
כוכבים וכשופכי דמים א"ל ר' ישמעאל רצונך שאומר לפניך שעשית את הקודש חול אלא שאמרתי ורב יעבוד צעיר ואתה
דבר אחד א"ל אמור א"ל שמא כשהיית מיסב בסעודה באו אמרת עבדך יעקב חייך כדברך והוא ימשול בך בעוה"ז
עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם להיכנס שיכנסו לאכול ואתה תמשול בו לעתיד לבוא ,והדברים מבהילים בגלל
א"ל השמים אם עשיתי כן אלא שומרין היו לי יושבין על ביטוי של שתי מילים שלא בדקדוק קיבל עונש כזה שמאבד
הפתח כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין את כל הזכות מה שהקב"ה הבטיחו ורב יעבוד צעיר ומפסיד
ושותין אצלי ומברכים לש"ש א"ל שמא כשהיית יושב ודורש את הממשלה בעוה"ז,
בהר הבית והיו כל אוכלסי ישראל יושבים לפניך זחה דעתך וכן אנו מוצאים אצל דבורה הנביאה כששרתה עליה רוה"ק
עליך וכו' ,והדברים מבהילים גדולי התנאים ישבו ותהו על לאחר הנצחון במלחמה אמרה בדבריה חדלו פרזון בישראל
מה הורגים אותם במה הם פגמו ומה הם צריכים לתקן ,ור' חדלו עד שקמתי דבורה )שופטים ה'( ואמרו חז"ל בפסחים
ישמעאל התחיל לחפש סיבות וחשב אולי נמנעו מלעשות ס"ז כל המתיהר אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מנלן
חסד ,והכונה ע"י השמשים של נשיא ישראל שלא הכניסו מדבורה אפילו שהיתה במצב של רוממות במצב של רוה"ק
אותם ,אבל יתכן שבשמים מסתכלים על זה שאם לא אבל נכנס בה שמץ של יהירות והתבטאה בביטוי של יהירות
הצליחו להכנס לביתו של נשיא ישראל התבזו עי"ז ,והרי"ז עד שקמתי דבורה ועי"ז נגרם לה שהסתלקה ממנה הנבואה
כאילו שפכו דמים ,ולכן יש הצדקה להוצאתם להורג ,שגם והיתה צריכה לעורר את זה מחדש עורי עורי דבורה זירזה
התנאים עצמם הבינו שאז יש הצדקה ,אלא שרשב"ג טען עצמה לתקן מה שקלקלה,
שלא היה דבר כזה ,אלא אדרבא העמיד שומרים שיכניסו,
ואז יושבים התנאים ועושים חשבון אחר ור' ישמעאל טוען ומוצאים אנחנו אצל יוסף )במדרש"ר נשא( אומרים חז"ל על
אולי בשעה שאמרת דרשה זחה דעתך ,ועל זה מבינים הם הפסוק גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד גאות אדם
שאם יש כזו זחיחות דעת אצל רשב"ג מגיע לו העונש הזה, זה יוסף שהנהיג שררה שאחיו יהודה אמר לפניו עבדך אבינו
ושתק נקרא עצמות בחייו שנאמר והעליתם את עצמותי מזה
וא"כ האדם צריך לדעת שכל מעשה שלו וכל דיבור שלו וכל אתכם )למרות שהוא בעצמו אמר זאת חז"ל ראו בזה
מחשבה שלו יש להם משקל וערך רב ,וכל אחד התביעה לפי עונש!( ושפל רוח יתמוך כבוד זה יהודה שהשפיל עצמו לפני
דרגתו ,ואדם צריך לפקח על מידותיו ולסדרם במידה נכונה יוסף בדבר בנימין לפיכך כשהקריבו בהקמת המשכן חלקו
לעשות את רצון ה' יתברך ,ואם לא יעמידם בצורה נכונה כל לו כבוד ראשון ,חז"ל מצאו בעומק תביעה על יוסף לא
מידה יכולה להחריב עולמות, הבזיון על כבוד אביו אלא הרגשת התנשאות מצדו ,אע"פ
ואהבת את ה' בכל לבבך לא כתוב בכל גופך אלא לבבך שהיה לו חשבון לא למחות כדי לא לגלות מי הוא ,אך בעומק
שהם המידות של האדם שהם תלויים בלב כוחות הנפש, לפי מדרגתו של יוסף מצאו חז"ל פגם של התנשאות,
והמדות הם בלב ,ולכן צריך האדם לראות שיהיו מאוחדים וכן מצאנו אצל יוסף ויבא את דיבתם רעה אל אביהם והרי
לאהוב את הי"ת. מבואר במפרשים שכל כונתו היתה לספר לאביהם כדי
להנצחות ולהפצה נא לשלוח הודעה לכתובת המערכת
כתובת המערכתlemalolemaskil@gmail.com :
לקבלת העלון במייל יש לשלוח בקשת הצטרפות
