gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: וירא (2026-10-26)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫תבא‬ ‫כיפרשת‬ ‫וירא‬ ‫תבא‬ ‫אלול‬ ‫כי‬ ‫טזכ' חשון‬ ‫תשפ”ו‬ ‫אלול‬ ‫טזתשפ"ז‬ ‫תשפ”ו‬ ‫שבת מברכים חשון | ר"ח יום ראשון‪-‬שני | המולד יום ראשון ‪ 2 | 9:43‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪859‬‬ ‫‪850‬‬ ‫וַ ִ ּי ּ ַטע ֵא ׁ ֶשל ִּב ְב ֵאר ׁ ָש ַבע וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ָשם ְּב ׁ ֵשם ה’ ֵא‪-‬ל‬ ‫עו ָֹלם‪( :‬כא‪ ,‬לג)‬ ‫ופירש”י‪ :‬ויקרא שם וגו’ ‪ -‬על ידי אותו אשל‬ ‫נקרא שמו של הקב”ה אלוה לכל העולם‪ .‬לאחר‬ ‫שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫משלו‪ ,‬סבורים אתם שמשלי אכלתם‪ ,‬משל מי‬ ‫שאמר והיה העולם אכלתם‪:‬‬ ‫הפרשה‬ ‫בכ_‪+‬ל‬ ‫קצרה’ תהיה מתוך השגה פנימית‪.‬‬ ‫חיזוקאת‬ ‫לעבוד‬ ‫הנה רש”י מספר לנו דברים כהווייתם‬ ‫ושפירלפרשת‬ ‫מובן לפי זה למה לא הלך יצחק‬ ‫השבוע‬ ‫– כך הייתה דרכו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫וימהר אברהם‪.‬‬ ‫בעקבות אביו ולא עבד את השי”ת במידת‬ ‫האכיל והשקה את הבריות‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫דרכיך‬ ‫החיזוק‬ ‫ה’חסד’ כי אם ב’גבורה’‪ ,‬היה זה מפני‬ ‫המשנה באבות אומרת‪‘ :‬יהודה בן תימא‬ ‫ביקש מהם להודות למי שהמזון שלו‬ ‫שראה שהשתנו המצבים‪ ,‬והבין שלאור‬ ‫אומר‪ ,‬הוי עז כנמר‪ ,‬קל כנשר‪ ,‬רץ כצבי‬ ‫הוא הקב”ה‪ .‬אמנם כשמעיינים בעומק‬ ‫המצב הנוכחי היה גם אברהם עובד את‬ ‫וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים’‪,‬‬ ‫הכוונה של אברהם אבינו‪ ,‬יכולים‬ ‫דעהו‬ ‫ה’ ב’גבורה’ עכתו”ד‪.‬‬ ‫ואפשר לומר שזהו מושג בסיסי בקיום‬ ‫הדברים להאיר דרכנו בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫אלו הדברים יש להם סעד ממאמרו של‬ ‫הבנין‬ ‫ובתחילה נביא את תוכן דבריו של‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬כמו שהארכנו כאן כמה‬ ‫פעמים‪ ,‬שאדם המזדרז לקיים את המצוות‬ ‫רש”י שלפנינו‪ ,‬בו נאמר שאברהם עבד‬ ‫הגה”ק בעל ה’דברי יחזקאל’ משינאווא‬ ‫בזמנם ובהידור הריהו מראה שמקיים את‬ ‫את בוראו במידת ה’חסד’ – הוא היטיב‬ ‫זי”ע (פרשת לך לך)‪ ,‬שהקשה על כך‬ ‫המצוות מתוך אהבה‪ ,‬כי זאת כל ילד יכול‬ ‫לבריות בזה שהאכיל והשקה אותם; אמנם מסוף‬ ‫שאברהם לא החשיב את אליעזר עבדו כבן‪ ,‬ואמר‬ ‫להבין ששום בר דעת לא ירוץ לקראת‬ ‫דבריו רואים שלא הייתה פעולת ה’חסד’ תכלית‬ ‫להקב”ה (לעיל טו‪ ,‬ג)‪‘ :‬הן לי לא נתתה זרע’‪ ,‬הרי‬ ‫דבר שאינו אוהב‪ ,‬אבל כשמגיע דוד‬ ‫לעצמה‪ ,‬היתה גם נקודה פנימית לפעולה זו‪,‬‬ ‫שנינו (סנהדרין יט‪ ):‬ש’כל המלמד את בן חֲ בֵ ר ֹו‬ ‫חשוב מארץ רחוקה‪ ,‬או אורח רם מעלה‪,‬‬ ‫והיא לגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה‪,‬‬ ‫תורה כאילו ילדו’‪ ,‬ועל תיבת ‘דמשק’ דרשו‬ ‫אנחנו מזדרזים לקראתו‪ ,‬כך גם לאירועים‬ ‫כמו שאמרו חכמים (סנהדרין קג‪‘ ):‬גדולה לגימה‬ ‫בגמרא (יומא כח‪ ):‬שהוא נוטריקון ‘דולה ומשקה‬ ‫שאנחנו מתרגשים לקראתם אנחנו‬ ‫שמקרבת את הלבבות’‪ .‬ועל כן‪ ,‬אחר שסעדו‬ ‫אצלו ובאו להודות לו‪ ,‬היה ביכולתו לשבר את‬ ‫ההלכה‬ ‫מתורת רבו לאחרים’‪ ,‬ולכאורה הכוונה שאליעזר‬ ‫היה תלמיד מובהק לאברהם עד שהיה ביכולתו‬ ‫מזדרזים להיות מוכנים ולהגיע בזמן‪.‬‬ ‫אברהם אבינו יושב בפתח האוהל ביום‬ ‫אוזנם שלא משלו אכלו‪ ,‬ועליהם להודות להקב”ה‬ ‫גם להפיץ את תורת רבו לאחרים‪ ,‬ואם כן שפיר‬ ‫השלישי למילתו ומחכה לאורחים‬ ‫שמשלו אכלו‪ ,‬ואז היה לבם פתוח וְ ִה ּט ּו אוזניהם‬ ‫נחשב כאילו אברהם ילדו‪ ,‬ויש זרע לאברהם‪.‬‬ ‫שמשום מה דווקא היום אינם באים‪,‬‬ ‫לדברי אברהם שביאר לפניהם שיש מנהיג לבירה‪.‬‬ ‫וכשהוא רואה עוברי אורח מתארת לנו‬ ‫ותירץ שהתואר ‘תלמיד’ אינו ראוי אלא לזה‬ ‫התורה את התנהגותו המיוחדת‪‘ :‬וירא‬ ‫זו הייתה העבודה הרצויה בימי אברהם;‬ ‫העומד על דעת רבו ומבין את עומק כוונותיו‬ ‫וירץ לקראתם’‪ ,‬וכשהם מסכימים לסור‬ ‫כשהבריות לא ידעו עדיין שיש בורא עולם‪ ,‬היו‬ ‫בכל הנהגותיו‪ ,‬ומתוך כך יכול לחדש דרך חדשה‬ ‫אליו‪‘ :‬וימהר אברהם האוהלה אל שרה‪,‬‬ ‫צריכים לקרבם בעבודת החסד והאהבה‪ ,‬אולם‬ ‫בעבודת הבורא; כלומר‪ ,‬מאחר שמבין את עומק‬ ‫המעשיות‬ ‫ויאמר מהרי’‪‘ ..‬ואל הבקר רץ אברהם‪..‬‬ ‫אחר שידיעה זו כבר הייתה חדורה בכל הגרים‬ ‫הליכותיו של רבו‪ ,‬הוא גם מבין באילו מצבים‬ ‫ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו’‪ ,‬כל‬ ‫שגייר אברהם‪ ,‬כבר היו צריכים להרגילם אל‬ ‫ראויות הליכות אלו להיעשות‪ ,‬ובאילו מצבים‬ ‫כך הרבה לשונות של זירוז ומהירות‪ ,‬עד‬ ‫העבודה שתחילתה ‘יראה’‪ ,‬וזו הייתה עבודתו‬ ‫צריכים לעובדו בדרכים אחרות‪ .‬תלמיד זה‪ ,‬היורד‬ ‫שנדמה שאין עוד בכל התורה במשפט‬ ‫של יצחק במידת ה’גבורה’‪ .‬והנה ידוע מהספרים‬ ‫לסוף דעתו של רבו‪ ,‬נחשב ל’תלמיד הגון’ כי לא‬ ‫כזה קצר כל כך הרבה לשונות של זריזות‪,‬‬ ‫הקדושים שכל יראה מולידה באדם בחינה יתירה‬ ‫יבוא לידי מכשול על ידי הליכותיו של רבו‪ .‬מה‬ ‫וזאת עלינו לזכור‪ :‬כי אברהם אבינו היה‬ ‫של אהבה‪ ,‬וכל אהבה מולידה בחינה יתירה של‬ ‫שאין כן בתלמיד שאינו יורד לסוף דעתו של רבו‪,‬‬ ‫באותו יום חולה וחלש‪ ,‬ולא סתם הוציא‬ ‫יראה‪ .‬ושפיר מובן ג”כ עניין מידתו של יעקב‪,‬‬ ‫שעלול להיכשל על ידן‪ ,‬כיוון שיילך בעקבות רבו‬ ‫הקב”ה חמה מנרתיקה‪ ,‬זה היה ממש‬ ‫היא מידת ה’תפארת’‪ ,‬שהייתה מיזוג של ‘חסד’‬ ‫ו’גבורה’ – ‘אהבה ויראה’; כי אחר שהשריש‬ ‫יצחק את מידת הגבורה בעובדי ה’‪ ,‬המשיך יעקב‬ ‫ההתחזקות‬ ‫בכל מצב‪ ,‬גם בזמנים שאין הליכות אלו רצויות‪.‬‬ ‫לאור יסוד זה מסביר הרה”ק משינאווא זי”ע‪,‬‬ ‫לטובתו‪ ,‬אבל הוא כלל לא התחשב בכל‬ ‫זה‪ ,‬ולמרות זקנתו וחולשתו‪ ,‬הזדרז לעשות‬ ‫את כל הדברים מתוך ריצה וזריזות יתרה‪.‬‬ ‫ללמדם איך משתמשים בשתי מידות אלו יחדיו‪,‬‬ ‫שאליעזר לא זכה לרדת לעומק דעתו של אברהם‪,‬‬ ‫ומה שאמרו חז”ל שהיה ‘דולה ומשקה מתורת‬ ‫כולנו מתרגשים כשמגיעים זמנים מיוחדים‬ ‫כי לפעמים צריכים לזו ולפעמים לזו‪ ,‬שכן שתי‬ ‫כמו חנוכה‪ ,‬ואנחנו מתכוננים בדחילו‬ ‫מידות אלו הן הסולם לקרבת אלוקים‪.‬‬ ‫רבו לאחרים’ רצונם לומר שכמו שראה אצל‬ ‫רבו כך היה עושה‪ ,‬בלא דעת וכוונה‪ ,‬וכך גם‬ ‫ורחימו לקיום המצוות המיוחדות‪ ,‬אבל‬ ‫הכלל היוצא מהאמור הוא שכל מידה נכונה‬ ‫לימד לאחרים לעשות‪ ,‬ולכן לא התרצה אברהם‬ ‫אברהם אבינו מלמד אותנו כאן שלא רק‬ ‫צריכה שיקול דעת מתי ראוי לנהוג בה ומתי לא‪,‬‬ ‫בתלמיד שכמותו שיהיה נחשב כבן‪ ,‬ושפיר טען‬ ‫לקראת מצוות נדירות צריכים להתרגש‬ ‫ולרוץ‪ ,‬אלא אפילו אם אתה בן מאה וכל‬ ‫כי העיקר צריך להיות הרצון לעשות נחת רוח‬ ‫לבורא ב”ה‪ ,‬וכשזהו אכן הרצון‪ ,‬ניתן לשקול אם‬ ‫זוהי השעה הרצויה לפעולה זו אם לאו‪.‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫לפני הקב”ה ‘הן לי לא נתת זרע’‪ ,‬כי אין זה בגדר‬ ‫בן‪ .‬ומובן גם הלשון שהשיבו הקב”ה ‘לא יירשך‬ ‫זה כי אם אשר יצא ממעיך’ כי לכאורה הכפיל‬ ‫ימיך אתה מקיים מצוות הכנסת אורחים‬ ‫בהידור‪ ,‬ועכשיו מגיעה שוב אותה מצווה‪,‬‬ ‫את דבריו‪ ,‬כי מאחר שאמר לו ‘לא יירשך זה’ כבר‬ ‫ואפילו שאתה חולה וחלוש‪ ,‬עליך לעשות‬ ‫הבין אברהם שיזכה לבן‪ ,‬ולמה הוסיף ‘כי אם אשר‬ ‫את המצווה באותה זריזות והתלהבות‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫כמו מצווה נדירה‪ ,‬אבל איך מגיעים לזה?‬ ‫יצא ממעיך’‪ ,‬אמנם לפי ההסבר הנ”ל בדברי‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫אברהם יש לומר שהשיבו הקב”ה שאותו‬ ‫התשובה נמצאת בדברי התנא‪‘ :‬לעשות‬ ‫‪ 0534-100024‬ורבינו שליט”א‬ ‫שיחות‪:‬של מורינו‬ ‫שיחותיו‬ ‫ניתן לשמוע אתעדכוני‬ ‫בן שייוולד לו יהיה גם תלמיד הגון‪ ,‬ויבין‬ ‫רצון אביך שבשמים’‪ ,‬בכל מצווה ומעשה‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫ג”כ עומק פנימיות עבודתו‪ ,‬וזהו ‘אשר‬ ‫נזכיר לעצמנו שבכך אנחנו עושים רצון‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬ואז נוכל לעוף כנשר‬ ‫פנינים‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫ֵיצֵא ממעיך’ מלשון ‘פנימיות’ – שיציאתו‬ ‫ולרוץ כצבי כדי לעשות רצונו יתברך‪.‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ – וירא )‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫הבנין‬ ‫יום‬ ‫אמירת העקידה בכל‬ ‫לציון‪ ,‬שיפסע השלוש פסיעות אחר‬ ‫השמו”ע כדי שיוכל לצאת ממקומו‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫עניניה וסגולותיה • טעמים לאמירת העקידה‬ ‫דבכה”ג לא יפסע הש”ץ הראשון‬ ‫להפסיק‬ ‫הנה נפסק בשו”ע (או”ח סימן א סעיף ה)‪‘ :‬טוב לומר פרשת‬ ‫העקידה’‪ ,‬והיינו שבכל יום ראוי לאומרה‪ .‬ואכן ישראל קדושים‬ ‫השולחן‬ ‫השלוש פסיעות אחר קדיש תתקבל‪.‬‬ ‫בתפילת‬ ‫נוהגים לאומרה קודם פרשת הקרבנות‪ ,‬וכפי שנדפס בסידורים‪.‬‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫‪.‬חבכל מקום שפוסק‪ ,‬אם שהה כדי‬ ‫לגמור את כולה‪ ,‬חוזר לראש התפילה‪,‬‬ ‫שמונה‬ ‫ההלכה‬ ‫אמירת העקידה מעוררת זכות אבות‬ ‫(ב) ואפילו אם שהה רק בשתיקה בעלמא‬ ‫עשרה‬ ‫בלי דיבור‪ ,‬ואפילו היה שהייתו רק בין‬ ‫‪.‬אבכל מקום שאין חשש סכנה ברכה לברכה‪ ,‬וה”מ שהיה אונס גמור‬ ‫ומן הראוי לשים לב למה שנפסק בטור ובשו”ע הרב (סימן א סעיף ט) שענין האמירה היא‬ ‫כדי לעורר ‘זכות אבות’‪ .‬גם ב’משנה ברורה’ (ס”ק יג) הביא שהטעם לאמירתה הוא כדי‬ ‫אסור לצאת ממקומו עד שיגמור את‬ ‫(ס”ה ומ”ב סקי”ג ט”ו)‪.‬‬ ‫לעורר זכות אבות‪.‬‬ ‫תפילתו‪ ,‬אם לא שהוא לצורך התפילה‬ ‫‪.‬טוהא דאמרינן אם שהה כדי לגמור‬ ‫(סי’ ק”ד ס”ב ומ”ב סק”ז)‪.‬‬ ‫את כולה‪ ,‬בקורא משערינן (ס”ו)‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫קבלת עול מלכות שמים ע”י אמירת העקידה‬ ‫בהמתפלל משערינן‪ ,‬דאם לפי תפילתו‬ ‫שלא‬ ‫ליזהר‬ ‫צריך‬ ‫‪.‬בולכתחילה‬ ‫טעם נוסף לאמירתה מביא ב’משנה ברורה‪ ,‬והוא כדי להכניע היצר‪ ,‬וכמו שעשה יצחק‬ ‫כשמסר נפשו בשעת העקידה מתוך הכנעה לרצון ה’‪ ,‬וכדי להבין היטב כוונתו צריכים‬ ‫היה ההפסק כדי שיוכל הוא להתפלל‬ ‫מראש התפילה עד סופה‪ ,‬מקרי שהה‬ ‫לידי‬ ‫שיבא‬ ‫שאפשר‬ ‫המעשיות‬ ‫במקום‬ ‫הפסק באמצע התפילה (כה”ח אות י”ב)‪.‬‬ ‫יתפלל‬ ‫‪.‬גויש לגעור בחזנים שעוקרין כדי לגמור את כולה‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬אם‬ ‫לתת לב להעובדא שיצחק כבר היה בזמן העקידה איש שכוחו במתניו‪ ,‬שהרי בן ל”ז‬ ‫שנה היה‪ ,‬ואברהם כבר היה בן קל”ז שנה‪ ,‬וכבר לא היה בעל כח כבנו הצעיר‪ ,‬וכששמע‬ ‫יצחק שברצונו של אברהם אביו להעלותו לעולה היה ביכולתו להתנגד ולבעוט באביו‬ ‫ממקומן ביום הכיפורים כשמגיעין לפי תפילתו לא שהה כדי לגמור את‬ ‫המבקש להקריבו‪ ,‬אבל מאחר שרבתה אמונתו בבוראו לא התנגד לרצונו ומתוך הכנעה‬ ‫אל ואנחנו כורעים‪ ,‬וכן בסדר עבודה‪ ,‬כולה‪ ,‬אף ע”ג דלפי תפילת אחרים הוי‬ ‫נתן לאביו לעוקדו ולהקריבו‪ .‬הכנעה זו צריכה להיאמר בכל יום כדי ללמד לכל הדורות‬ ‫אלא מעמידין לו שטענדע”ר כנהוג כדי לגמור את כולה‪ ,‬אינו חוזר לראש‪,‬‬ ‫עד כמה חייבים גם אנו להכניע את יצרינו כדי לקיים רצון בוראינו‪.‬‬ ‫בינו לבין התיבה‪ ,‬ובעבודה מסלקין דרק בדידיה משערינן ולא באחרים‬ ‫השטענדע”ר‪ ,‬ועל ידי זה אינו צריך‬ ‫אמירת העקידה מאיר דרך לעבודה מאהבה‬ ‫‪.‬יאפילו עומד בסוף התפילה‬ ‫משערינן מתחילת התפילה עד סופה‬ ‫(ערוה”ש סי”א)‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫ממקומו‬ ‫ההתחזקות‬ ‫לעקור את רגליו (מ”ב סק”ח)‪.‬‬ ‫‪.‬דובדיעבד אם יצא‬ ‫מלבד מה שפרשה זו מעוררת ל’קבלת עול מלכות שמים’ שהיא ‘עבודה מיראה’‪ ,‬מלמדת‬ ‫שהה כדי לגמור את כולה‪ ,‬כל זמן‬ ‫(מ”ב סקי”ד)‪.‬‬ ‫אותנו פרשה זו גם הדרכה ב’עבודה מאהבה’‪ .‬דהנה ידועים הם דבריו של הרמב”ן‬ ‫(הובאו ב’קדושת לוי’ כמה פעמים) לפרש מאמר הכתוב (שיר השירים ב‪ ,‬ז) ‘אם תעירו‬ ‫שלא הפסיק בדיבור אין לו להתחיל ‪.‬איואם לא חזר לראש התפילה‬ ‫ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ’‪ ,‬שכשמגיע לאדם איזה התעוררת של יראה ואהבה‬ ‫אח”כ מתחילת הברכה לכו”ע‪ ,‬אלא אלא רק למקום שפסק והמשיך‬ ‫להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי‪ ,‬היינו שיעשה תיכף איזה מצוה‪,‬‬ ‫חוזר רק לאותה תיבה שהפסיק בה וגמר תפילתו‪ ,‬לא עלתה לו תפילה‪,‬‬ ‫(ביה”ל ד”ה אבל)‪.‬‬ ‫דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה‪ ,‬כי ידוע שהתעוררת הבאה אל האדם‬ ‫וצריך לחזור לראש ולהתפלל את כל‬ ‫התפילה‪ ,‬וה”מ שהיה לו אונס גמור‪,‬‬ ‫‪.‬הבעת שאומר תחנונים שלאחר‬ ‫בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה‪ ,‬אזי צריך האדם‬ ‫להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע למביני‬ ‫מדע‪ .‬וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ ,‬כי חפץ הוא‬ ‫אבל באונס ליסטים וכה”ג בדיעבד‬ ‫יצא (מ”ב סקט”ו)‪.‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫התפילה מותר לעקור ממקומו‪ ,‬אם‬ ‫העקירה הוא לצורך מצוה קצת‪ ,‬כגון‬ ‫ ‪.‬ביי”א דאפילו אם פסק בדיבור‬ ‫מה שאנו נוהגין בש”ץ שתיכף אחר‬ ‫מלשון כלי‪ ,‬דהיינו ההתעוררת ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד‬ ‫שתחפץ‪ ,‬עד כאן תוכן דבריו‪.‬‬ ‫ושהה כדי לגמור את כולה‪ ,‬אם עבר‬ ‫חזרת התפילה עוקר רגליו‪ ,‬ויושב‬ ‫וגמרה ממקום שפסק ולא חזר לראש‬ ‫לתחנון במקומות שנוהגין לומר תחנון‬ ‫כעין זה היה ג”כ אצל אברהם אבינו במעמד העקידה‪ ,‬וכדאיתא בספה”ק ‘נועם אלימלך’‬ ‫אין מחזירין אותו (כה”ח אות כ”ט)‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬וכן הוא עולה לבימה לקריאת‬ ‫(בסוף פרשתן)‪ ,‬שהקשה למה הוצרך אברהם אבינו לישא עמו עצים ממקום מושבו‬ ‫התורה‪ ,‬אף שלא הגיע עדיין להקדיש‬ ‫עד מקום העקידה ב’הר המוריה’‪ ,‬הרי בקל היה יכול למצוא אילני סרק גם סמוך להר‬ ‫ ‪.‬גיאם שהה כדי לגמור את כולה ולא‬ ‫שעם תתקבל שבו הוא פוסע בו‬ ‫המוריה‪ ,‬ומשם יטול עצים לעקידה‪ ,‬ולחסוך כל טורח המשא משך שלושת ימי ההליכה‪.‬‬ ‫היה אנוס‪ ,‬חוזר לתחילת הברכה‪ ,‬דאז‬ ‫השלוש פסיעות‪ ,‬או כגון מה דאמרינן‬ ‫ותירץ בזה הלשון‪‘ :‬מדרך בני אדם כשיעלה על מחשבתם לעשות איזה מצוה אזי תחילת‬ ‫המחשבה הוא בחשק גדול כל אחד לפי מדריגתו‪ .‬והצדיק גמור אשר יעלה מחשבתו‬ ‫הוא רק מדרגה אחת למטה מן השוהה‬ ‫כדי לגמור את כולה באונס‪ ,‬שאז צריך‬ ‫פנינים‬ ‫בגמרא בר”ע שהיה אדם מניחו בזוית‬ ‫זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות‬ ‫ורצונו לעשות מצוה הוא גם כן לפי גודל צדקתו כן גודל חושקו והשתוקקותו בחמימות‬ ‫לחזור לראש (ביה”ל ד”ה ואם לאו)‪.‬‬ ‫והשתחויות‪ ,‬והיינו בתחנונים שלאחר‬ ‫והתלהבות אש ה’ תבער בו לעשות המצוה בתוכן השלימות‪ .‬וזה היה כוונת אברהם‬ ‫ ‪.‬דיהיה מתפלל בדרך ובאה בהמה‬ ‫התפילה‪ ,‬אבל אם הוא שלא לצורך‪,‬‬ ‫אבינו עליו השלום כאשר אמר לו השם יתברך קח את בנך כו’ והעלהו לעולה‪ .‬היה‬ ‫או קרון כנגדו‪ ,‬יטה מן הדרך ולא‬ ‫אסור לאדם לזוז ממקומו עד שיפסע‬ ‫מתחיל לבו לבער כגחלת אש ושלהבת‪ .‬אך אחר המשכה ועכבה שיתמהמה האדם‬ ‫יפסיק‪ ,‬ור”ל‪ ,‬שאף דהוא סכנתא שלא‬ ‫השלוש פסיעות (ס”ב ומ”ב סק”ט)‪.‬‬ ‫לעשות המצוה ולגומרה במעשה נופל האדם מתשוקתו הגדולה שהיה לו מתחילה‬ ‫יבוא הבהמה והקרון עליו‪ ,‬מ”מ כיון‬ ‫בעלותו על מחשבתו‪ .‬ומזה היה מתירא אברהם שיפול מתשוקתו הגדולה מאש הגדולה‬ ‫‪.‬וכתב הע”ת‪ ,‬לאחר שסיים את‬ ‫דאפשר לו להנצל מזה ע”י שיטה מן‬ ‫הזאת הבוער בלבו‪ .‬בהתמהמה בדרך שלשה ימים לכן מיד ויבקע עצי עולה כדי שיהיה‬ ‫התפילה קודם שאמר עושה שלום‪ ,‬אין‬ ‫הדרך‪ ,‬אסור להפסיק בדיבור לומר‬ ‫המעשה מיד גם כן בשלהבת הגדול הזה’ עכ”ל‪ .‬הרי לנו מדבריו שקריאת פרשת העקידה‬ ‫איסור אם עקר רגליו למצוה קצת‪ ,‬כגון‬ ‫לאיש אחר שיכה במקל להבהמה‪ ,‬או‬ ‫בכוונה בכל יום היא סיבה לחדד זכרונינו גם לדרך העבודה מאהבה‪.‬‬ ‫לגעור בבעל הקרון שלא יבוא כנגדו‬ ‫(ס”ב ומ”ב סק”ו)‪.‬‬ ‫המערכת‬ ‫שכיבדו אותו לפתיחת ארון הקודש‬ ‫בעת שאומרים אבינו מלכנו‪ ,‬שהעולם‬ ‫חושבים זה קצת למצוה‪ ,‬ומ”מ נראה‬ ‫‪ -‬כמה סגולות באמירת העקידה ‪-‬‬ ‫ ‪.‬וטמיהו אם אפשר לרמוז לאחר‬ ‫דיש לומר קודם לכן יהיו לרצון וגו’‬ ‫ביד או בקול לעשות לו תנועה למנוע‬ ‫(מ”ב סק”ט)‪.‬‬ ‫‪ .1‬מבטלת מחשבות זרות‬ ‫הבהמה שלא תבא כנגדו‪ ,‬וכן לקרון‬ ‫‪.‬זויש לנהוג כשהש”ץ עוזב את‬ ‫בספר ‘אמרי פנחס להרה”ק רבי פנחס מקאריץ (שער סדר היום אות סט) מביא שהרה”ק‬ ‫שלא יבא כנגדו‪ ,‬יעשה‪ ,‬דזה יותר טוב‬ ‫העמוד אחר חזרת הש”ץ‪ ,‬ואדם אחר‬ ‫רבי פנחס היה נוהג לומר פרשת העקידה גם בשבת‪ ,‬ותלמידו הרה”ק רבי רפאל הזכיר‬ ‫משיטה מן הדרך (כה”ח אות ט”ו)‪.‬‬ ‫עובר לפני התיבה קודם אשרי ובא‬ ‫לפניו פ”א שבסידור האריז”ל מובא שאין לומר פרשת‬ ‫העקידה בשבת‪ ,‬והשיבו הרה”ק רבי פנחס‪ :‬וכי בשבת אין‬ ‫השולחן‬ ‫המע‬ ‫לך מחשבות?! ומסיים שם שמעובדא זו משמע שפרשת‬ ‫העקידה מועלת למחשבות זרות‪.‬‬ ‫חיזוק קצר הכח שבדוגמה האישית‬ ‫לפרשת‬ ‫ֹאמר‬ ‫השבוע וַ יְ ַמ ֵהר ַא ְב ָר ָהם ָהאֹהֱ לָ ה ֶאל ָ ׂש ָרה וַ ּי ֶ‬ ‫‪ .2‬מגינה מן הפורעניות‬ ‫הם (יח‪ ,‬ו‪-‬ז)‬ ‫ַמהֲ ִרי‪ ..‬וְ ֶאל ַה ָּב ָקר ָרץ ַא ְב ָר ָ‬ ‫בספר ‘סדר היום’ הביא בשם הזוהר (תיקוני זוהר לט‪ ):‬שאין‬ ‫לך דבר שמבטל המוות מבני אדם כאמירת פרשת העקידה‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו האורחים אל אברהם אבינו‪ ,‬הוא אמר לשרה‬ ‫למהר ללוש כמות גדולה של בצק בעבורם‪ .‬לכאורה‪ ,‬כיצד אפשר‬ ‫החיזוק‬ ‫וכתב שלכן ‘טוב לישראל להזכיר בגלות בכל יום פרשת‬ ‫העקידה‪ ,‬שתגן עליהם מכל מקרים רעים‪ .‬ובת קול יוצאת‬ ‫לדרוש מאחרים להזדרז ולעשות?‬ ‫התשובה נמצאת בפסוק הבא‪‘ :‬וְ אֶ ל הַ ָּב ָקר ָרץ אַ בְ ָרהָ ם’‪ .‬אברהם‬ ‫הדרך הטובה‬ ‫ואומרת‪ :‬אל תעש לו מאומה’ עכ”ל‪ .‬גם בסידור יעב”ץ כתב‬ ‫ש’אמירת פרשת העקידה בכל יום מבטל המיתה מבני אדם‬ ‫אבינו לא עמד מן הצד וחילק הוראות‪ .‬הוא עצמו היה הראשון שמיהר‬ ‫לעשות בעבור האורחים‪ .‬חז”ל אומרים‪ ,‬שבזכות שאברהם הגיש את‬ ‫ביותר לחנך‬ ‫ומגין מכל חלאים רעים ומכפר עוון’ עכ”ל‪.‬‬ ‫האוכל בעצמו‪ ,‬זכו בני ישראל למן שירד מן השמים על ידי הקב”ה‪.‬‬ ‫אינה לומר‬ ‫שואל רבי משה פיינשטיין‪ :‬והרי את המים נתן על ידי ישמעאל כדי לחנכו‬ ‫‪.3‬מכפרת עוון‬ ‫למצווה‪ ,‬ואם כן מדוע נענשו ישראל שהמים יגיעו אליהם רק דרך שליח?‬ ‫‘מהרי’ – אלא‬ ‫בספר ‘ציפורן שמיר’ להחיד”א (סימן ב אות יג) כתב‪‘ :‬סגולת‬ ‫ומכאן יסוד גדול‪ :‬אין חינוך גדול מן הדוגמה האישית‪ .‬גם כשמחנ־‬ ‫העקידה לכבוש הדין‪ ,‬ולכן יתאמץ בכונתה‪ ,‬וכתבו ז”ל‪ ,‬דאם‬ ‫כים את הילדים למצוות‪ ,‬אין די לומר להם‪‘ :‬תעשו’‪ .‬הם צריכים לראות את‬ ‫לרוץ ראשון‪.‬‬ ‫שב בתשובה בכוונת העקידה יכופר עוונו’‪.‬‬ ‫ההורים רצים בעצמם‪ .‬רק מי שרץ בעצמו‪ ,‬רשאי לומר לאחרים‪‘ :‬מַ הֲ ִרי’‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫י ְֵרא אֱ ל ִֹקים אַ ּ ָתה!‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫פירוש נפלא פירש בזה הרה”ק הרבי ר’ שמעלקא התיירים והנופשים‪ ,‬וברצונם להתרחק מקול המולה‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫מניקלשבורג זצוק”ל‪ ,‬ומביאו תלמידו הרה”ק החוזה ורחובה של עיר יצאו אל השבילים המובילים אל מחוץ לעיר‬ ‫מלובלין זצוק”ל בספרו “דברי אמת” פרשא דידן‪ .‬בהקדם קרעמניץ‪ .‬והנה בהגיעם אל קצה העיר התגלה לפניהם בנין‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫דיוק לשון הפסוקים‪ ,‬שמתחילה אמר ‘ולא חשכת את בנך הדור ונאה גדול ורחב ידיים‪ ,‬היה זה מתחם האוניברסיטה‬ ‫‘טעות מושלמת’‬ ‫יחידך ממני’‪ ,‬ולבסוף אמר רק ‘את בנך יחידך’ והשמיט של קרעמניץ‪ ,‬שם הגיעו הגויים הצעירים מכל ערי המחוז‬ ‫כשעליתי לארץ הקודש‪ ,‬תרתי‬ ‫אחר מקור פרנסה‪.‬‬ ‫והגלילות‪ ,‬בהיותו בנין מפואר בנוי ומשוכלל כראוי וכיאות‬ ‫וזלה”ט‪“ :‬הנה העקידה היה נסיון אחד‪ ,‬ועשה אברהם לסטודנטים אקדמאיים מן העשירון העליון‪...‬‬ ‫אבינו ע”ה לכבודו יתברך וכבש רחמיו באהבה‪ .‬אחר סביבות המתחם הענק נבנו מדשאות ומזרקות מים‪,‬‬ ‫ההתחזקות‬ ‫תיבת ‘ממני’‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫תחום ההתמחות שלי הוא‬ ‫בתחום ההנדסה‪ ,‬וכעולה חדש‬ ‫שבילי פאר בתוככי צמחיית פרחים מלבלבים‪,‬‬ ‫כך כשמנעו יתברך לכאורה היה לו ללקחו‬ ‫התקשיתי למצוא עבודה עם‬ ‫הכנסה מכובדת‪.‬‬ ‫ומגרשי ספורט גדולים‪ – .‬בעודם מתהלכים לפי‬ ‫תומם במשעולי השבילים הסמוכים‪ ,‬הגיחה‬ ‫“אַ ל ִּת ׁ ְשלַח‬ ‫מן המזבח בשמחה‪ ,‬כיון שיצא ידי שמים‪.‬‬ ‫ואברהם אבינו לא עשה כן לשמוח במה‬ ‫באחד האירועים שהשתתפתי‬ ‫בהם‪ ,‬פגשתי בעלים של חברה‬ ‫לפתע למולם קבוצת גויים צעירים‪ ,‬סטודנטים‬ ‫חופשיים שיצאו בדרכם להשתעשע במשחקי‬ ‫י ְָד ָך אֶ ל הַ ּנַעַ ר‬ ‫שמנעו מהקרבה בשביל אהבת בנו‪ ,‬אדרבא‬ ‫מאוד היה שמח לשוחטו‪ .‬כי אם כמו ששמח‬ ‫גדולה שבדיוק חיפש עובד בכיר‬ ‫הספורט כדרכם הריקנית‪ .‬וכראותם לנגד‬ ‫וגו’ ִּכי עַ ּ ָתה‬ ‫לשוחטו למענו יתברך‪ ,‬כן כשציווהו יתברך‬ ‫בתחום עם שכר חודשי נאה‪.‬‬ ‫הצעתי את עצמי‪ ,‬והוא אמר‬ ‫עיניהם רבי יהודי בעל צורה והדרת פנים‬ ‫מכובדת‪ ,‬ההליטו לחמוד לו לצון‪ ,‬כדי לשעשע‬ ‫י ַָדעְ ִּתי ִּכי י ְֵרא‬ ‫ההשגחה‬ ‫‘אל תשלח ידך’ שמח בעשיית רצונו יתברך‬ ‫להחיותו‪ ,‬לא היה כלל ענין בנו בליבו‪ ,‬רק‬ ‫את עצמם מעט‪...‬‬ ‫מפני שהוא רצונו יתברך להורידו מעל‬ ‫שמחפש זמן רב עובד והוא‬ ‫משלם הרבה מעל לממוצע‬ ‫הם ניגשו אל הרבי בברכת שלום‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫אֱ ל ִֹהים אַ ּ ָתה‪,‬‬ ‫המזבח‪ ,‬וזה מדרגת אהבה יותר‪ .‬וזה ‘יען אשר‬ ‫עשית את הדבר הזה’ שלא חשך את בנו יחידו‬ ‫בשוק‪ ,‬אבל יש לו תנאי קבלה‬ ‫אחת ויחידה והוא לפתור תרגיל‬ ‫העמידו פני תם ושאלו‪ ,‬הער רבינער‪ ,‬האם‬ ‫יירד גשם היום? – היה זה יום בהיר חם ויבש‪,‬‬ ‫שכְ ּ ָת‬ ‫וְ ל ֹא חָ ַ ׂ‬ ‫כי אם שעשה רצונו כנ”ל”‪.‬‬ ‫מסובך בהנדסה‪.‬‬ ‫“אם הצלחת לפתור את התרגיל‪,‬‬ ‫אף לא עננה קטנה נראתה ברקיע‪ ,‬והם שאלו‬ ‫את שאלתם בהתרסה‪ ,‬כאילו היתה זו שאלה‬ ‫אֶ ת ִ ּבנ ְָך אֶ ת‬ ‫ולכן מתחילה נאמר רק ‘כי עתה ידעתי כי ירא‬ ‫אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך‬ ‫התקבלת לעבודה!!!”‬ ‫הסכמתי בשמחה והוא נתן לי את‬ ‫פני הרבי הקדוש הרצינו לנוכח שאלתם‪,‬‬ ‫המציקה להם מאוד‪...‬‬ ‫י ְִח ְיד ָך ִמ ּ ֶמ ּנִי‬ ‫פנינים‬ ‫ממני’‪ ,‬היינו שבשליפת המאכלת מנדנה‬ ‫לשוחטו הוכחת רק כי אתה ירא אלקים שהיא‬ ‫התרגיל‪.‬‬ ‫ובשרף אש קדשו נענה לעומתם ואמר‪ :‬אפשר‬ ‫לומר שירד גשם‪ ,‬אך אפשר גם לומר שלא‬ ‫וכו’‪ .‬יַעַ ן אֲ ׁ ֶשר‬ ‫מידת היראה‪ ,‬ולכן לא חשכת את בנך מחמת‬ ‫‘ממני’ כי ציוויתיך בדבר הזה ויראת ממני‪.‬‬ ‫עבדתי על התרגיל שהוא בעצמו‬ ‫הכין ושלחתי לו את הפתרון‪.‬‬ ‫ירד גשם‪ ...‬אבל אני אומר שיירד גשם חזק‬ ‫וממטרות עוז! – הנערים הגויים שחקו למשמע‬ ‫עָ ִׂשיתָ אֶ ת‬ ‫אבל בפעם שנית מבטיחו המלאך בדבר ה’‪ ,‬כי‬ ‫יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את‬ ‫כעבור שלושה ימים קבלתי שיחה‬ ‫שהתקבלתי וכבר מיום ראשון‬ ‫תשובתו התקיפה של הרבי‪ ,‬שנאמרה בקול‬ ‫ובהתרגשות‪ ,‬ויצאו להמשך דרכם‪.‬‬ ‫הַ דָּ בָ ר הַ ּזֶה‬ ‫בנך את ‘יחידך’ – וזה לא משום ‘ממני’ ויראתך‬ ‫אותי‪ ,‬אלא עתה אחרי שהורדת אותו מן המזבח‬ ‫הקרוב עלי להתחיל לעבוד‪.‬‬ ‫תיכף משעזבוהו אותם גויים פוחזים‪ ,‬תפס הרבי‬ ‫שכְ ּ ָת‬ ‫וְ ל ֹא חָ ַ ׂ‬ ‫רק בגלל ציווי השי”ת להורידו‪ ,‬דרחמנא אמר‬ ‫אֶ ת ִ ּבנ ְָך אֶ ת‬ ‫לעבוד‬ ‫התחלתי‬ ‫לשמחתי‬ ‫המערכת‬ ‫הקדוש בידו של אלעזר והחל למהר ולהאיץ את‬ ‫‘אסקיה’ ורחמנא אמר ‘אחתיה’ (רש”י שלהי ד”ה‬ ‫והמשרה הייתה למעלה מכל‬ ‫דרכו בחזרה העירה אל מתחמי האכסניות‪,‬‬ ‫כי עתה ידעתי)‪ ,‬בזה הוכחת ששמחה יתרה יש‬ ‫י ְִח ֶיד ָך”‬ ‫הציפיות שלי וגם הבוס שמח בי‬ ‫באומרו לבחור שעליהם להזדרז בטרם תפרוץ‬ ‫לך באהבת מצות ה’ יותר מאהבת בנך‪ ,‬ומזה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫עליהם הסערה!‬ ‫נודע כי לא חשכת את בנך‪ .‬ובכך הראית את‬ ‫כעבור תקופה חזרתי שוב‬ ‫(כב‪ ,‬יב ‪ -‬טז)‬ ‫גודל אהבתך להשי”ת באהבה עצומה רק אליו‬ ‫והנה משרק דרכו רגלי קדשו של הרבי פנימה‬ ‫על התרגיל קבלה וגיליתי שם‬ ‫יתברך ומצוותו‪ ,‬לפיכך ‘ברך אברכך וארבה‬ ‫אל בית האכסניה‪ ,‬נפתחו לפתע ארובות‬ ‫שטעיתי בתהליך והפתרון לא‬ ‫הרבה את זרעך וגו’’‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬וגשם חזק ניתך ארצה‪ ,‬כדבר איש האלקים‬ ‫נכון‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫ששערה אחת מדברת קדשו לא נפלה ארצה‪ ,‬וכאשר אמר‬ ‫אחרי שבדקתי את עצמי כמה‬ ‫פעמים ניגשתי לבוס ושאלתי‬ ‫סיפר הגה”ח רבי אלעזר ביין זצ”ל‪ ,‬מזקני חשובי חסידי כן היה‪ ,‬צדיק גוזר והקב”ה מקיים!‬ ‫פיאסעצנע – גור‪ ,‬שבשנות בחרותו בפולין של מעלה נתקף כשמוע הרבי את קול הסערה שהחלה בחוץ‪ ,‬הסתובב‬ ‫השולחן‬ ‫אותו על סמך מה קיבל אותי ‪ ,‬הרי‬ ‫הפתרון לא נכון?!‬ ‫במחלה קשה בריאותיו ל”ע‪ ,‬ושלחוהו הרופאים למעיינות להביט בממטרים העזים‪ ,‬ואמר בקול לוהט את הפסוק‬ ‫עיר המרפא ‘קרעמניץ’ שבפולניה‪ .‬כדרך הרופאים בימים (דברים כח‪ ,‬י) “וְ ָראוּ ּכָל עַ ּ ֵמי הָ אָ ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה’ נִ ְק ָרא עָ לֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫הוא השיב שרבים וטובים ניסו‬ ‫ההם‪ ,‬בטרם עידן ה’אנטיביוטיקה’ והרפואות שבימינו‪ ,‬וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמךּ ָ ”!‬ ‫להתקבל‪ ,‬אבל כולם טעו ורק‬ ‫לשלוח את החולים להבראה ומנוחה למעיינות המרפא‪.‬‬ ‫אני היחיד שפתרתי את התרגיל‬ ‫פנה ר’ אלעזר אל הרבי הקדוש ושאלו‪ ,‬מדוע נצרך הרבי‬ ‫להיטפל אליהם לשקצים הללו?‬ ‫מוהרשד”י‬ ‫בהיותו בקרעמניץ פגש בו הרה”ק הצעיר‬ ‫המסובך הזה‪.‬‬ ‫מסלונים זצוק”ל הי”ד‪ ,‬שהגיע אף הוא להתרפא באותם‬ ‫הראיתי לו היכן הטעות‪ ,‬ואז הוא‬ ‫התלהב הרבי המהרשד”י וזעק‪ ,‬וכי אין הם בריותיו של‬ ‫מעיינות‪ .‬הרבי הקדוש שמח לפגוש בחור חסיד פיקח וירא‬ ‫בדק אצלו בדף והתברר ששנינו‬ ‫הקב”ה? – גם הם צריכים לדעת שיש בורא לעולם! גם‬ ‫שמים‪ ,‬וקירבו ושוחח עימו הרבה באהבת תורה ויראת‬ ‫טעינו בדיוק באותו נקודה באמצע‬ ‫עליהם יש להטיל מורא שמים!‬ ‫שמים‪ .‬כידוע היה ליבו של אותו צדיק בוער באש להבת‬ ‫התרגיל ולכן הגענו לאותו פתרון‬ ‫שלהבת‪ ,‬כפי שקיבל מאביו ומזקנו הקדושים זי”ע‪ ,‬ושמח ויהי המקום לחרדת אלקים!‬ ‫מוטעה‪.‬‬ ‫*‬ ‫מאוד שמצא לו בחור כלבבו מלא וגדוש בתורה וחסידות‬ ‫עתה התברר שהקב”ה שמר לי‬ ‫אחד מאנשי ירושלים של מעלה‪ ,‬היה הרה”ג רבי יוסף‬ ‫צרופה‪.‬‬ ‫את התפקיד הזה וגרם לטעות‬ ‫באחד הימים לאחר תפילת שחרית קרא לו הרבי‪ ,‬וביקשו שטיינברג זצ”ל‪ ,‬בילדותו היה יתום מאביו‪ ,‬והתגדל‬ ‫המדויקת הזו כדי שאתקבל‬ ‫להתלוות אליו לטיול היומי לאחר שיאכל את ארוחת והתחנך בביתו של מרן הבריסקער רב הגרי”ז זצוק”ל‪.‬‬ ‫למשרה הנחשקת שרבים וטובים‬ ‫הבוקר‪ .‬שמח הבחור אל ההזמנה‪ ,‬הזדרז מהרה אל בית – כאשר באותם ימים היו הנערים היתומים עזובים בלא‬ ‫חלמו לקבל‪.‬‬ ‫האכסנייה שלו‪ ,‬סעד פת שחרית כדין‪ ,‬ואץ רץ אל ביתו משען ומשענה‪ ,‬וחכמי ירושלים היו פורשים את אחריותם‬ ‫בתודה לה’ !!!‬ ‫של הצדיק‪ ,‬שכבר המתין עליו בפתח הבית‪ ,‬ותיכף יצאו עליהם‪ ,‬לגדלם לתורה ויראת שמים‪ ,‬וכך מצא את עצמו‬ ‫בעל המעשה‪:‬א‪.‬ש‪.‬‬ ‫שניהם יחדיו בהליכת מרפא בשבילי מעיינותיה של ‘יוסל’ה’ היתום רבות בביתו של הרב‪ ,‬עד שהיה כאחד‬ ‫•••‬ ‫מבני הבית‪.‬‬ ‫קרעמניץ השקטה‪.‬‬ ‫הרבי הקדוש הפליג בשיחותיו עם הבחור‪ ,‬מעיינות ליבו כשישבו פעם באחת הארוחות‪ ,‬היה זה יום היארצייט של‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫ומוחו הק’ נבעו כמעיין המתגבר‪ ,‬וכך היו מתלהטים יחדיו הגאון בעל ‘שאגת אריה’ זצוק”ל‪ ,‬וסיפר שם אחד מבניו‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפלפולה של תורה‪ ,‬והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני‪ .‬של הרב אודות גדולתו ורוממות קדושתו של ה’שאגת‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫מרוב דבקות אש התורה שדבקה בהם לא שמו אל ליבם אריה’‪ ,‬שפעם החל ‘פוגרום’ בעירו‪ ,‬הגויים האכזריים צמאי‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫שהם מתרחקים ממרכזה של העיר‪ ,‬שם היו פזורים הדם פרצו לרחובות היהודים‪ ,‬והחלו בשאגות טרף לחמוס‬ ‫מכל הבא לידם‪ ,‬ולפתע פרצה קבוצה | המשך בעמוד הבא |>‬ ‫האכסניות והמלונות השונים‪ ,‬ושם היו מתהלכים כל‬ ‫‪3‬‬ ‫נזהר להתרחק ולברוח מאותה עבירה? אתמהא!‬ ‫גדולה של ‘לסטים מזויינים’ אל תוך ביתו של הרב‪,‬‬ ‫נענה אותו צדיק ואמר‪ ,‬דע לך היטב את מה‬ ‫כדי להרוג ולשדוד הכל כדרכם‪ ,‬ה’ ישמרנו מהם‬ ‫שלימדו אותנו רבותינו הקדושים‪ ,‬שיכול להיות‬ ‫ומהמונם‪.‬‬ ‫החכם הגדול ביותר‪ ,‬בשעת הניסיון אין עומד‬ ‫אותה שעה יושב היה ה’שאגת אריה’ בחדרו‬ ‫לאדם כי אם ‘יראת שמים’ בלבד!‬ ‫פנימה עטור ומעוטף בטלית ותפילין‪ ,‬וכולו שקוע‬ ‫החכם הגדול‪ ,‬חכם היה וחכם יהיה! וחכמתו‬ ‫בשרעפי קודש בעומק תורתו הקדושה‪ .‬מתחילה‬ ‫רק תוסיף יגון על יגונו! כי בעת שמנסים את‬ ‫לא שם לב כלל לכל המתרחש בהיותו ‘שקוע’ כל‬ ‫האדם מן השמים באותה השעה נוטלים ממנו‬ ‫כולו בהגיונה של תורה‪ ,‬אך משפרצו הבריונים אל‬ ‫את תורתו ואת חכמתו‪ ,‬ולפי שעה הוא אכן נהפך‬ ‫תוך חדרו בקול רעש גדול‪ ,‬הרים הרב את עיניו‬ ‫כמו טיפש‪ ,‬פשוטו כמשמעו! כאשר העידו בנו‬ ‫הקדושות לראות במי המדובר‪ ,‬ומה קול הרעש‬ ‫חז”ל (סוטה ג‪‘ ).‬אין אדם עובר עבירה אלא אם כן‬ ‫והבלגן המתחולל סביבו‪ – .‬וכראותו לפניו את‬ ‫נכנסו בו רוח שטות’‪ ,‬ואותה רוח שטות הנכנסת‬ ‫אותם גויים רוצחים‪ ,‬הסיר לפתע את הטלית מעל‬ ‫בו מתיישבת בו במקום חכמתו‪ ,‬ואין שום כוח‬ ‫ראשו‪ ,‬והתגלו התפילין שבראשו!‬ ‫שעומד בפניו כי אם ‘יראת שמים’ בלבד‪ ,‬מאשר‬ ‫תיכף ומיד כשראו אותם גויים את התפילין‬ ‫הרגיל את עצמו בפחד השם יתברך ומהדר גאונו‪,‬‬ ‫הקדושות שעל ראשו נתפסו בפחד גדול ובהלה‪,‬‬ ‫להיזהר ולהישמר ולהתיירא מן החטא! – רק‬ ‫הם עזבו את הכל והחלו לנוס על נפשם‪ ,‬כשכל‬ ‫במצב כזה הוא אכן נקרא ‘ניסיון’‪ ,‬שכן אם לא היו‬ ‫חבריהם הגויים מצטרפים עימהם בפחד ומורא‬ ‫נוטלים ממנו את מדרגותיו אין בכך שום ניסיון‬ ‫גדול‪ ,‬ועל אתר עזבו את העיר בחרדתם וברחו‬ ‫לעמוד איתן על עומדו כפי שמשיג ומבין היטב‪.‬‬ ‫הרחק כמטחווי קשה‪ ,‬כל עוד נשמתם בם‪ – .‬וכך‬ ‫לפיכך בעת הניסיון ניטלים כל ההשגות וכל‬ ‫הציל הרב הקדוש את כל בני העיר מן הפוגרום‬ ‫המדרגות‪ ,‬ואף החכמה וההיגיון הפשוט אין‬ ‫הקשה‪.‬‬ ‫בכוחם למנוע את האדם מן העבירה‪ ,‬כי אם‬ ‫כששמע הבריסקער רב את הסיפור מפי בנו‪ ,‬נענה‬ ‫יראת שמים בלבד‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬זה הרי גמרא מפורשת (ברכות ו‪“ :).‬וְ ָראוּ ּכָל‬ ‫ועל כך מעיד הכתוב להדיא בפרשתנו (בראשית כ‪,‬‬ ‫יך וְ י ְָראוּ ִמ ּ ֶמךּ ָ ‪ ,‬תניא‬ ‫עַ ּ ֵמי הָ אָ ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה’ נִ ְק ָרא עָ לֶ ָ‬ ‫“רק ֵאין י ְִראַ ת אֱ ל ִֹקים ַּב ּ ָמקוֹם הַ ּזֶה וַהֲ ָרגוּנִ י”!‬‫יא)‪ַ :‬‬ ‫רבי אליעזר הגדול אומר‪ ,‬אלו תפילין שבראש”!‬ ‫לפיכך יש לחנך ולהתחנך ליראת שמים‬ ‫נענה רבי יוסף שטיינברג ושאל‪ ,‬ואולי ברחו‬ ‫לבקשותיו של בנו‪ ,‬באומרו שהוא כבר זקן‪ ...‬ואין לו‬ ‫אותם הגויים מחמת שראו את הפנים הקדושות‬ ‫אשית חָ כְ מָ ה י ְִראַ ת ה’‬ ‫“ר ׁ ִ‬‫טהורה‪ ,‬וכד”א (תהלים קיא‪ ,‬י) ֵ‬ ‫כוח לעבוד!‬ ‫והמפחידות של ה’שאגת אריה’?‬ ‫ֵׂשכֶל טוֹב לְ כָל עֹ ֵׂשיהֶ ם”‪.‬‬ ‫הצעירצ’יק הנמרץ לא קיבל את תירוצי אביו‪,‬‬ ‫גער בו הרב מבריסק ואמר‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬התפילין בעצמם‬ ‫*‬ ‫והמשיך לגעור בו‪ ,‬יש לך כוח! אם רק תרצה תיווכח‬ ‫הם שהפחידו אותם! לא צריך לשנות מן הפשטות‬ ‫סיפר לי שכני היקר הרה”ג רבי שמואל צ’צ’יק‬ ‫שכוחותיך במותניך! צא לעבוד! – אך כל צעקותיו‬ ‫שבגמרא שהתפילין מצד עצמם מפחידות‪ ,‬לא מראה‬ ‫שליט”א‪ ,‬שפעם התלווה עם אביו הגאון רבי זאב‬ ‫ללא הועיל‪ ,‬האב נטוע במקומו ולא רוצה לנקוף‬ ‫הפנים של הרב ולא מראה ראשו הקדוש‪ ,‬כי אם‬ ‫[וועלוויל] צ’צ’יק זצ”ל‪ ,‬אל רבו מרן הרב מבריסק‬ ‫אצבע ולסייע במלאכה הקשה‪.‬‬ ‫התפילין שבראש בלבד עליהם העיד הכתוב‪“ :‬ויראו‬ ‫זצוק”ל‪ ,‬וכשהציג לפני רבו את בנו ביקש שיברכהו‬ ‫לפתע התקרב הבן אל אביו בכעס עצור‪ ,‬כשהוא‬ ‫ממך”‪.‬‬ ‫הרב שיגדל בתורה וביראת שמים‪.‬‬ ‫מנופף לפניו עם המעדר שבידו‪ ,‬וצעק לעברו‪ :‬אילולי‬ ‫ולמדנו אגב אורחא‪ ,‬מלבד עצם מידת יראת שמים‬ ‫התחייך הרב והשיב לו בחכמה‪ ,‬ברכת גדולתו בתורה‬ ‫שהייתי מפחד מהשם יתברך‪ ,‬הייתי הורג אותך כאן‬ ‫ופחד אלקים שיש בכוח התפילין הקדושות להטיל‬ ‫הלא היא מיתלא תלי וקאי בשקידת תלמודו‪ ,‬ובמידה‬ ‫ועכשיו! אם לא היראה והפחד שיש לו מן העבירה‪,‬‬ ‫אפילו על גוי לסטים מזוין! – גם דרכי האמונה‬ ‫מסוימת תלויה גם בך‪ ...‬שתלמד עימו היטב! ואילו‬ ‫כבר היית שולח יד בנפשך! רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫הפשוטה בדברי רבותינו ז”ל‪ ,‬שכָל דִּ בְ ֵריהֶ ם ְּכגַחֲ לֵ י‬ ‫ברכת היראה שיזכה הנער ליראת שמים‪ ,‬הלא היא‬ ‫ראו נא‪ ,‬אמר הרבי ר’ דוד לחסידיו‪ ,‬עד היכן מגעת‬ ‫אש! (אבות פ”ב שלהי מ”י)‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫תלויה בזוגתך הרבנית‪ ,‬ככל שהיא תרבה בתחינותיה‬ ‫‘יראת שמים’‪ ,‬שאפילו איכר פשוט וגס רוח‪ ,‬שמוכן‬ ‫*‬ ‫ותפילותיה ותשפוך לב כמים שיזכה בנה להתהלך‬ ‫להרוג את אביו בכעסו‪ ,‬נעצר ונבלם מחמת היראה‬ ‫בדרכי תורה ויראה‪ ,‬כן יגדל הבן ויזכה ליראת שמים‬ ‫הרה”ק רבי דוד מלעלוב זצוק”ל‪ ,‬איחר פעם להגיע‬ ‫והפחד מהשם יתברך שנפל עליו!‬ ‫כראוי!‬ ‫אל בית המדרש‪ ,‬קהל החסידים והתלמידים המתינו‬ ‫*‬ ‫זמן רב והצדיק עדיין בושש ולא בא‪.‬‬ ‫*‬ ‫מעשה באיש נכבד‪ ,‬ששימש כר”ם באחת הישיבות‬ ‫לאחר המתנה ארוכה החלו המשמשים והתלמידים‬ ‫סיפר לי מחותני הרה”ג רבי יצחק דוד ברטשטיין‬ ‫הנכבדות‪ ,‬וביום מן הימים נקלע לפניו ניסיון קשה‪,‬‬ ‫המקורבים לדאוג‪ ,‬מדוע מתאחר הרבי? שמא קרה‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שבילדותו למד כתלמיד מן המנין אצל כ”ק‬ ‫ומרוב אש תבערת הייצר הרע הבוער בקרבו לא עמד‬ ‫לו משהו‪ ,‬או אולי זקוק הוא לעזרה?‬ ‫אאמו”ר זצוק”ל בעל “מעדני השלחן”‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫בניסיונו ונכשל בעבירה הקשה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬אשר‬ ‫נצרך אבי לגעור בתלמידים‪ ,‬אלא כשראה אצל אחד‬ ‫יצאו אפוא כמה תלמידים מסורים מהרה והתפזרו‬ ‫הפילה אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪ .‬עד מהרה‬ ‫מתלמידיו הנהגה שאינה ראויה‪ ,‬היה נתקף בפחד‬ ‫ברחבי העיירה בחיפושים קדחתניים אחר הרב‬ ‫הוא ‘נתפס’ ונידון לעונש קשה‪ ,‬וכשהתפרסם הדבר‬ ‫גדול‪ ,‬ומנענע חזק בראשו‪ ,‬בזעקת ליבו‪ :‬אוי! אוי!‬ ‫שנאבד פתאום‪.‬‬ ‫אבד את כל מעמדו הר”ם‪ ,‬ויצא מכל אותו עסק ביש‬ ‫תגובה זו הועילה להם לתלמידים הרבה יותר מכמה‬ ‫בביזיונות קשים ומרים‪.‬‬ ‫והנה בהגיעם אל קצה העיירה מצאו את הרבי‬ ‫וכמה גערות ושיחות מוסר‪ .‬כמ”ש בפ”ק דברכות‬ ‫הקדוש כשהוא עומד על יד אחת השדות ומסתכל‬ ‫הדבר היה לפלא גדול ולחידה סתומה‪ ,‬בהיותו אדם‬ ‫(ז‪“ ).‬טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה‬ ‫חזק פנימה‪ ,‬עד מהרה ניגשו הגבאים אל הרבי‬ ‫נכבד ומקובל בציבור כתלמיד חכם שתורה וגדולה‬ ‫מלקיות‪ ,‬שנאמר (משלי יז‪ ,‬י) ‘תחת גערה במבין‪ ,‬מהכות‬ ‫ושאלוהו מדוע מתאחר הוא בדרכו‪ ,‬ועל מה מביט‬ ‫גם יחד בידו‪ ,‬וכיצד נפל בעבורה חמורה כזו?‬ ‫כסיל מאה’”‪.‬‬ ‫הוא כאן בתוך השדה?‬ ‫באותם ימים שאל אחד ממקורביו של הרה”ק רבי‬ ‫כמובן מידה זו לא תועיל רק כשהיא נובעת מיראת‬ ‫ענה להם הרבי‪ ,‬למדתי כאן ‘יראת שמים’!‬ ‫משה מרדכי מלעלוב זצוק”ל מלפניו‪ ,‬כיצד יתכן‬ ‫שמים שלמה וטהורה‪ ,‬ולא כהצגה חיצונית‪...‬‬ ‫כשהסתכלו התלמידים אל תוך אותה חצר‪ ,‬ראו‬ ‫כזאת‪ ,‬שאף לו יהא שאין תוכו כברו‪ ,‬הרי אדם זה‬ ‫התלמידים חשים ומרגישים היטב אם הזעזוע‬ ‫איש יהודי פשוט חקלאי עובד אדמה‪ ,‬שעושה את‬ ‫מספיק חכם להבין שאם רק יתגלו מעשיו ויתפרסמו‬ ‫שמביע המלמד הוא כנה או מעושה‪ ...‬ואין ספק‬ ‫מלאכתו הקשה בשדה‪ ,‬ומן הצד יושב לו אביו הזקן‬ ‫עתיד הוא לשלם על כך מחיר יקר עד מאוד‪ .‬ובחשבון‬ ‫שכשהמלמד מלא ביראת שמים‪ ,‬משפיע הדבר‬ ‫כבן תשעים שנה! והנה ניגש הבן הצעיר אל אביו‬ ‫פשוט ביותר יודע ומבין בוודאי את העונשים הקשים‬ ‫ומקרין מאוד על תלמידיו‪ ,‬שכן ‘מאן דנפח מדיליה‬ ‫הזקן כשהמעדר בידו וביקשו לקום ולסייע בעבודות‬ ‫הצפויים על כך הן בזה והן בבא‪ ,‬ושאם יתפסוהו‬ ‫נפח’ (ספר הקנה בראשית ח‪ ,‬עג)‪ ,‬ובכך נזכה לגדל‬ ‫הרבות‪ ,‬כשהוא מגיש לו את המעדר לעבודה!‬ ‫השלטונות ויתפרסם הדבר הוא יתדרדר בכך‬ ‫ולחנך את בנינו לתורה וליראת שמים‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫לתחתית השפלות! – כיצד לא חשב על כל זאת‪ ,‬ולא‬ ‫אולם האב סירב לקחת את המעדר‪ ,‬ולא נענה‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬