אברך · AVUREICH — וירא (2026-10-26)

בס"ד
פרשת וירא תשפ"ז • שנה ו' -גליון רצ"ו • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
בן פקועה מפאת שנחשב העובר נשחט ,או היתיר גרידא ועוד יש לומר ,מפני כבודו של יצחק .שכשאתה גליוני הש"ס
הוא ,יעויין שם היטב ,דסברת התוספות הוא דנחשב אומר 'ועקידת יצחק היום לזרע יעקב תזכור' ,משמע נדרים לא.
נשחט ,ולרש"י היתיר גרידא הוא ,וכמובן ה. שזכות יצחק לבדו לא היה מועיל לולא זכות יעקב ,לכך
והיה נראה לחדש ,דגם ולד בן פקועה דכהאי יש לומר 'ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור' ,דמשום זכות ּכִ י בְ יִ ְצ ָחק יִ ָּק ֵרא לְ ָך זָ ַרע (כא ,יב).
גוונא ,אפילו נימא דהיתיר בן פקועה היתיר גרידא הוא יצחק לבדו ראוי לזכור העקידה למי שהוא זרעו -יהיה
מי שיהיה ,וידוע שאינו אלא יעקב]. בנוסח התפלה 'ועקידת יצחק
שהתירתו תורה ,ואין נחשב כנשחט ,עם כל זה הוא היום לזרע יעקב תזכור'
פסול לגבוה ,מפאת דמצינו בכמה דוכתי דהשחיטה ועיין שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קמד ד"ה עוד -ד"ה דבר),
בקדשים נקראת מתיר ,וכמבואר ביבמות (קד ,):דקרי בנדרים (לא ).במשנה ,שאיני נהנה לזרע אברהם -ועיין שו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן מג) ב.
לשחיטה וזריקה 'שני דברים המתירים' כו' .ויעוין אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים .ובגמרא ,והאיכא
במנחות (יד ,):שחיטה וזריקה דתרוייהו מתירין כו' ,וכן ישמעאל' .כי ביצחק יקרא לך זרע' כתיב .והאיכא עשו.
הוא בכמה דוכתי (שם עט ;.פסחים יג .):והיתיר דשחיטה שו"ת בן פורת 'ביצחק' -ולא כל יצחק.
הוא מה שמתיר איסור אבר מן החי (ראה חולין לג). ח"א סימן ד עיין שו"ת הריב"ש (ח"א סימן לח) [וז"ל :עוד שאלת,
ונבילות (ראה זבחים ע ):כו' .ואם כן בן פקועה דמותר בלאו
הכי ,ואין השחיטה עושה פעולת ההיתיר ,יש לומר דהוא היום וַ ּיִ ַּקח ַאבְ ָר ָהם וגו' וְ ֶאת ַה ַּמ ַאכֶ לֶ ת (כב ,ו). אם היא נוסחא משובשת לומר 'ועקידת יצחק
לזרע יעקב תזכור' ,שכבר דרשו חכמינו ז"ל 'כי ביצחק'
פסול ,כיון דפעולת השחיטה הוא ההיתיר ,וכאן הרי אין ביסוד פסול בן פקועה להקרבה -ולא כל יצחק.
השחיטה עושה פעולה זאת. תשובה .הנוסחא המפורסמת והשגורה בפי הכל ,מה שכתב כבוד תורתו ג ,בשם השער המלך ממעשה
וביותר יש לומר כן ,לפי המבואר בזבחים (צז): ובכל הסדורים היא 'היום לזרעו תזכור' ,והמשנה ממטבע הקרבנות ,דמשכחת בן פקועה כשר לגבוה ,אם אביו
דשחיטת כל קדשים בעי כלי ,מפאת הלימוד מ'ויקח שטבעו בברכה אינו אלא טועה .והמדקדק להוסיף 'לזרע ואמו היו בני פקועה ונולד דרך לידה .אין השער המלך
אברהם את המאכלת לשחוט את בנו' ,אם כן יש לומר, יעקב' לא מחכמה דקדק .שהרי שנינו ,קונם שאיני נהנה במעשה הקרבנות ,רק באיסורי מזבח (פ"ה הי"א) ,ואין
אכל שחיטת קדשים דבעי דכי היכי דילפינן מהאי קרא ָּ לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם .מבואר שם כן ,רק דהביא רש"י חולין (עד :ד"ה דגמר) ד.
כלי ,הכי נמי יש ללמוד דצריך שתעשה השחיטה פעולת ומדברי רש"י בפשיטות נשמע כן ,דכתב דהפסול בן וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות נדרים (הכ"א),
היתיר .וזה על פי המבואר במדרש תנחומא (בפרשתנו נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו ,ואינו פקועה לגבוה מפאת יוצא דופן ,דפסולו מפאת שאינו
סימן כג) על הכתוב הנ"ל 'ויקח אברהם את המאכלת', אסור אלא בישראל ,שנאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ,דרך לידה ,כמבואר בגמרא בכמה דוכתי (חולין לח :בכורות
וז"ל :למה מאכלת ,שהיא מתירה את האוכלין לתוך והרי יצחק אמר ליעקב (להלן כח ,ד) 'ויתן לך את ברכת נז ).דיוצא דופן אימעוט מ'כי יולד' (ויקרא כב ,כז) דבעינן
פיו של אדם ,עכ"ל[ ,וכוונת הדרש ,מדלא כתיב 'ויקח דרך לידה ,ואם כן ולד הנולד מבן פקועה דרך לידה - אברהם'.
את המחתך' ,או לשון אחר ,רק קרי ליה 'מאכלת'] .ואם ממילא דכשר.
כן יש ללמוד נמי דבעינן שיעשה פעולת היתיר האוכל ומה שאמרת שזקנך הרב רבי עמרם ז"ל צוה לרבי
ולדעת התוספות חולין (שם ד"ה דגמר) דפסול בן שלמה החזן למחוק אותה הנוסחא המשובשת מספרו,
לאדם ,ועל כן בן פקועה דמותר בלאו הכי ,ואין השחיטה פקועה מפאת דהוא נשחט ,אם כן גם ולד הנולד מבן
עושה פעולת ההיתיר ,שפיר הוא פסול. עשה הראוי לרב מובהק וחכם כמוהו.
פקועה פסול כיון דנחשב כבר נשחט ,ויוחסר איפוא
ואולם ברש"י מנחות (יד :ד"ה בשעת) כתב ,דהשחיטה אמר שמואל א ,עדיין יש לשאול למה נכניס עצמנו עבודת השחיטה דהיא אחת מארבע עבודות.
נקראת 'מתיר' ,מפאת שבא לקדש ,וכמבואר שם (טז.): ומחלוקת רש"י ותוספות ,נראה דהוא בספק בלשון סתום שצריך פלפולים ודרשות ,ולא נאמר 'לזרע
ויש ליישב גם זה ,ואין להאריך ,כי באתי רק להעיר. יעקב' בלא גמגום .ויש לומר ,מברכותיו של אדם נכר שנסתפקתי באתוון דאורייתא (כלל יד פיסקא ד) אם היתיר
אם תלמיד חכם הוא (ראה ברכות נ ).וכו'.
מרגניתא דיוסף )א מכאן עד סוף התשובה היא הגהה ,ואינה מהריב"ש ,ראה בשו"ת
הריב"ש מהדורת מכון ירושלים בבירור זהות החכם המגיה.
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע
)ב שהסכימו לדברי הריב"ש ,והאריכו בדברי המגן אברהם סימן
איך קראו בשם 'טיטס' תקצא ס"ק ז ,שכתב להשיג על דברי הריב"ש.
)ג נכתב אל" :כבוד האברך ה"ה הרב החריף ובקי חסיד וירא ד' בנן
בירושלמי ברכות (פ"ג ה"ד) ,אמר רבי יודה בר טיטס רבי אחא כו' .נזכר גם בירושלמי סוכה (פ"ה ה"ח), של קדושים גפן אדרת המפורסם לשם ולתפארת כבוד שם מעלתו
רבי יודה בן טיטס בשם רבי אחא. מו"ה יעקב יוסף הכהן שליט"א בק"ק רדאמסק" ,נכד הגה"ק בעל
'תפארת שלמה' זצ"ל ובעמח"ס 'אמת ליעקב' -פיעטרקוב תרס"ח.
וצריך עיון בשם 'טיטס' ,הא 'שם רשעים ירקב' (משלי י ,ז) -ולא מסקינן בשמיה (ראה יומא לח .):וצריך היה ידוע כגאון אדיר ועצום ,התכתב עם כל גדולי דורו ,ושמו
לומר ,דשאני 'טיטס' מ'טיטוס'. מופיע בספרי שו"ת רבים מגדולי זמנו .בפתח ספרו ישנם הסכמות
מהמהרש"ם מברעז'אן זצ"ל ומהרה"ק מאוסטרובצא זצ"ל.
ועיין בירושלמי שביעית (פ"ה ה"ד) ,שם נזכר רבי יודא בר סוטס .ואולם סוגיא דירושלמי שביעית שם )ד השער המלך קאי על דברי הרמב"ם שם ,דחשיב ארבעה עשר
הוא גם כן בירושלמי גיטין (פ"ה ה"י) ,ושם הגירסא רבי יהודה בן טיטס. אסורין לגבי מזבח ,כמו יוצא דופן וכדומה ,וכתב" :קצת קשה ,ותו
וראיתי בירושלמי תרומות (פ"ח ה"ג) ,נזכר רבי חייא בר טיטס .ועיין שם בגליון הש"ס (ד"ה רבנן) דעמד ליכא ,והא איכא בן פקועה דפסול להקרבה ,כדמוכח בהדיא בחולין
(עד ,):דאמרינן התם ,מאי טעמא ,דגמר 'שה' (שמות יב ,ה) 'שה' (שם יג ,יג)
על זה ,דהא לא מסקינן בשמיה ,עיין שם. מפסח ,עיין שם .ונראה שדעת רבינו ,דבן פקועה פסול משום יוצא
ועיין עוד ירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג) ,יהודא בן טיטוס הוי ברומי ומנוניה על מנת דיחזור. דופן כדעת רש"י שם (ד"ה דגמר) ,ואם כן הרי הוא בכלל יוצא דופן
שמנה רבינו .אך התוספות שם (ד"ה דגמר) חלקו עליו בזה ,וסבירא
ובירושלמי עבודה זרה (פ"ב ה"ג) נמצא גם כן יודה בר טיטוס ,והיא אותה מעשה שנזכרה בירושלמי להו דבן פקועה לא מפסיל משום יוצא דופן ,אלא דחשיב כשחוט,
תרומות (פ"ח ה"ג) בשם חייא בר טיטס .ועיין עוד ירושלמי שבת (פי"ד ה"ב) ,דנזכרה גם שם מימרא ושחוטים פסולין למזבח".
א בשם רבי יהודה בן טיטס. )ה וראה שם פיסקא ט-יז ,שהאריך בזה מכמה דוכתי.
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
חילוק בין שאר מלאכות שפטור בתיקון
לחוד -למקלקל בחבורה שהוא חייב
פרק כ (ג)
ואולי סברתו ,דכיון דאין איסור מלאכה רק בתיקון,
לכן גם התיקון עצמו מן האיסור ,ורק בשאר מלאכות
דגם בקלקולו יתר על תיקונו חייב ,אף דלא חשיב הנאה לא תעשה כל מלאכה
לגבי איסורי הנאה ,כתוספות חולין (ח .ד"ה מותר) ,אם כן
גם אם יש שם תיקון גרידא בלי קלקול כלל ,והוי גם
במלאכה ,ואם כן הרי אין התיקון האיסור ,רק המלאכה
הנאה ,מכל מקום אין לומר דיתחייב במתעסק מטעמא
היא האיסור ,ומן המלאכה הרי אין נהנה ,רק מקיום
מלאכת מחשבת ,מתעסק ומקלקל
דשכן נהנה ,דהא אין ההנאה האיסור ,דהא גם אילו היה
קלקולו יתר על תיקונו -דלא היה נחשב הנאה -גם המצוה שבה ,דהיא התיקון ,והתיקון אינו איסור כלל,
למאן דאמר מצוות ליהנות ניתנו -האם שייך לחייב
כן היה חייב ,ואם כן תו מה שיש תיקון גרידא והוי גם רק גוף המלאכה היא האיסור ,ודו"ק. על מתעסק בשבת במצוה מטעם 'שכן נהנה'
הנאה ,אין להנאה הזאת שייכות להאיסור ,דהאיסור אׁשכַ ח ומל שלאחר מה שהקשה א ,בכריתות (יט ):דפריך ָ
הוי בלאו הכי גם במעט תיקון והקלקול מרובה עליו, גור אריה :תיקון הוא הנאה
ומתחייב משום מתעסק שבת בשבת -דמחייב רבי אליעזר ,הא הוי מתעסק.
שאין אז הנאה ,ואם כן תו ,גם ביש הנאה ,מכל מקום והקשה כבודו ,הא מתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה
ההנאה דבר בפני עצמו ,שכך היה הדבר גם בהנאה, ויש מקום עיון בזה בחידושי גור אריה למהר"ל (שם) ,ואם כן לדיעות הפוסקים (עיין רא"ש שבת פי"ט
אבל אין אל ההנאה שייכות אל האיסור ,ואין ההנאה מפראג ז"ל שבת (עה .ד"ה ולחייב) ,דאמאי דמוכח בסוגיא סימן ה; שולחן ערוך יו"ד סימן רסב סעיף א בהג"ה) דמל תוך
חלק האיסור ,ולא מהני ההנאה כלל לחייב ,דו"ק מאוד. שם דפטר רבי שמעון גם בחבורה באין צריך לגופה, שמונה קיים המצוה ,ורבי אליעזר הא סבירא ליה
והתינח בכל שאר מלאכות ,ומה שאין כן בחבורה - ובתוספות שם (ד"ה טפי) הקשו ,דהא פטור מלאכה שאינה בעירובין (ל ).דמצות ליהנות ניתנו ,ואם כן הא הוי
צריכה לגופה משום דבעינן 'מלאכת מחשבת' (ראה חגיגה
דהוא קלקול באמת ,ואחשביה רחמנא לתיקון ,אם כן קיום המצוה הנאה ,ושפיר חייב גם במתעסק מטעמא
כל הקלקול כמו שהוא -הא אחשביה רחמנא לתיקון, י ,):אם כן בחבורה לרבי שמעון דמחייב מקלקל בחבורה דשכן נהנה.
והוי ליה תיקון גרידא בלא קלקול ,והוי גם הנאה ,ולא (ראה סנהדרין פד ,):ולא בעי בה 'מלאכת מחשבת' ,אם כן הנה קושית הש"ס שם בכריתות הוא על רבי יהושע
משכחת בחבורה כלל שלא יהיה הנאה ,דאפילו הוא במלאכה שאינה צריכה לגופה נמי יתחייב. -יעיין ויראה ב [ואפילו לרבי אליעזר נמי אין לו הכרח
בקלקולו יתר על תיקונו ,מכל מקום הקלקול שחבורה וכתב הגור אריה שם על זה וז"ל :ולפי הנראה לא מהך דעירובין (ל ).דסבר מצות ליהנות ניתנו ,דדילמא
הא אחשביה רחמנא לתיקון ,דאפילו הוא קלקול לבד קשה ,וכי בשביל דגלי רחמנא גבי מילה דמקלקל סבר מערבין לדבר הרשות (ראה שם לא ,).יעוין שם.
גם כן הא נחשב תיקון ,ואם כן הרי תמיד מלאכת בחבורה חייב (ראה שבת קו ).לא בעי 'מלאכת מחשבת' וגם הרי תיקשי לאידך תנא דסבירא ליה אליבא דרבי
חבורה הוא בתיקון גרידא -בלי קלקול ,מפאת וחייב ,מלאכה שאינה צריכה לגופה נמי חייב .דזה אליעזר בעירובין שם (ל ).דמערבין כו' ,ואם כן הא
האחשביה ,דו"ק מאוד .ואם כן כיון דהמלאכה תמיד רק לא קשה ,דהכי קאמר ,כיון דכל מתעסק [נראה צריך סבירא ליה דמצות לאו ליהנות ניתנו].
בכך ,תו יש לנו לומר דרק בהכי חייב רחמנא במלאכת לומר 'מקלקל'] פטור ,ומקלקל בחבורה חייב ,דנחשב וגם ,הסברא דמל תוך שמונה קיים המצוה ,הרי
חבורה ,היינו רק בהנאה ,כיון דלא מצינו בה חיוב בלי למקלקל כאילו תיקן ,הכי נמי דאחשביה כאילו נהנה, תמוה באמת מסוגיא דכריתות שם דאמר דחשיב טעה
הנאה ,דו"ק היטיב מאוד ,ושוב ההנאה עצמה שפיר מן דסתם תיקון הוא נהנה ,ומתעסק גבי נהנה חייב ,אבל בדבר מצוה ולא עשה מצוה .ועל כל פנים סוגיא
האיסור ,ושוב דמי שפיר למתעסק בחלבים כו' דחייב שיהיה בשביל זה חייב מלאכה שאינה צריכה לגופה - דכריתות הנ"ל הא סוברת להדיא דמל תוך שמונה לא
מטעמא דשכן נהנה ,דגם כאן ההנאה עצמה מן האיסור, זהו מילתא אחריתא ,ואין לומר כך ,ולא קשיא מידי, קיים המצוה ,ואם כן איך הקשה על זאת הסוגיא עצמה
דו"ק מאוד כי עמוק בסייעתא דשמיא. עכ"ל ז"ל. מן הסברא דמל תוך שמונה קיים המצוה.
ואם דיש לומר גם בה'אחשביה' דחבורה -דאחשביה והנה כוונתו ז"ל ,דהא דאמרינן בכריתות (יט): וגם ,יש ספק אי הא דמתעסק בחלבים כו' חייב
רחמנא רק לחלק מיעוט מן הקלקול לתיקון ,ונשאר דהואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב, שכן נהנה ,הוא רק בהנאת אכילה וביאה או גם בשארי
הכוונה דכיון דמקלקל חייב -ונראה מזה דאחשביה הנאות (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא סימן ח ד"ה אמנם; אמרי
באמת קלקולו יתר על תיקונו ,וחייב משום הכי ,ואכתי
אין הנאה גם בחבורה .ואולם הסברא אין מחייבת זה, רחמנא בחבורה להקלקול כאילו היה תיקון ,אם כן בינה או"ח דיני שבת סימן ז ד"ה אגב) ,ויעיין בקונטרס ע'
דאי אחשביה רחמנא את הקלקול לתיקון ,מה טעם כיון דנחשב תיקון הרי נחשב גם כן הנאה ,דכל תיקון פנים לתורה (אות ב) ,ורשום אצלי בכתבים שלי הרבה
לשיוחשב חלק ממנו תיקון יותר משאריתו ,ואם נחשב הוא הנאה ,וכיון דהוא הנאה לכן מתעסק נמי חייב, בזה עוד (ראה גליוני הש"ס שבת עה .בתוספות ד"ה טפי).
הקלקול תיקון -הנה כולו וודאי דנחשב תיקון ,וכמובן. דבנהנה הא גם מתעסק חייב -כמתעסק בחלבים כו'
מל בשבת -תיקון המצוה אין בו
דחייב מטעמא דשכן נהנה ג. איסור ומותר ליהנות מעשייתה
מקיים המצוה שלא באופן והנה גם דבריו ז"ל צריכים עיון כנ"ל ,דמתעסק ומלבד כל אלה ,גם גוף הקושיא טעות .דרק במתעסק
הלכתחלה -אם אומרים ליהנות ניתן בחלבים כו' דחייב מטעמא דשכן נהנה ,היינו לפי בחלבים ועריות שייך להתחייב מפאת שכן נהנה ,הואיל
ואשוב לדברי כבודו ואומר ,דיש עוד סברא ,דכשאין שההנאה שם האיסור ,ומה שאין כן כאן ,אין התיקון וההנאה ָׁשם האיסור ,יעיין אתוון דאורייתא (כלל כד
מקיים המצוה באופן החיוב דלכתחלה ,לכולי עלמא וההנאה האיסור ,רק המלאכה ,אלא דמלאכה בלי תיקון פיסקא ז-טו) ,ומה שאין כן במל בשבת ,ונהנה במה
לאו ליהנות ניתן ,כיון דיותר הוי ניחא ליה שלא לא הוי 'מלאכת מחשבת' ,ולא חייבה תורה על מלאכה שמקיים המצוה ,רק החבורה היא איסור ,אבל ההנאה
תתקיים ,ויקיימנה בזמנה כחיוב לכתחלה המוטל עליו. כזאת ,אבל כשיש תיקון הרי אין התיקון האיסור ,רק שיש לו ממה שקיים מצוה הרי היא הנאת היתיר,
ואולם יש סברא גם להיפוך בזה ,דתוך שמונה לכולי המלאכה ד. והרי מותר לו ליהנות הנאה זאת ,ואם כן דבר שהוא
עלמא ליהנות ניתן -אם מל וקיים המצוה ,כיון דאין וגם צריך עיון גדול בדבריו ,דמה בכך דאחשביה היתיר -מה יתן ומה יוסיף לפעול חיוב ,ומה עניין
מחויב אז למול ,ולא שייך לעול על צואריהם ניתנו, רחמנא לקלקול דחבורה תיקון ,הא לא עדיף מכל שאר שיתחייב על החבורה מפאת שנהנה ממנה הנאה שהיה
ואין להאריך יותר. מלאכות דבעינן תיקון באמת ,ויש בם תיקון בפועל, מותר לו ליהנות .וגם אין שם הנאה מאיסור ,דהאיסור
שו"ת בן פורת ח"א סימן י אות ג ד"ה ומה -ד"ה ויש ואפילו הכי מתעסק פטור בהו (ראה כריתות שם). הוא החבורה דהיא המלאכה ,והמצוה היא התיקון שיש
משום דקסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור ,אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה ,אפילו רבי יהושע )א התשובה מופנית אל" :כבוד הבחור החריף ובקי חרוץ ושנון כמר דוב שיחיה לאוי"ט [כעת אב"ד
מחייב". דק"ק אמסטוב]".
)ג בגליוני הש"ס שבת עה .בתוספות ד"ה טפי ,הביא דברי גור אריה אלו ,וכתב" :ועיין קונטרס ע' פנים )ב ז"ל הגמרא שם" :אמר רב נחמן אמר שמואל ,מתעסק בחלבים ועריות -חייב ,שכן נהנה .מתעסק
לתורה (אות ב) דנסתפקתי ,אם הא דמתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה ,הוא רק בהנאת אכילה וביאה או בשבת -פטור ,מלאכת מחשבת אסרה תורה .אמר ליה רבא לרב נחמן ,והא תינוקות דכי מתעסק דמי,
גם בשארי הנאות .והנה מדברי הגור אריה הנ"ל מתבאר ,דהוא הדין בשארי הנאות". ותנן (שבת קלז ,).מי שהיו לו שני תינוקות ,אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ,ושכח ומל את של
)ד וכן הקשה בגליוני הש"ס שם. אחר השבת בשבת ,רבי אליעזר מחייב חטאת ,ורבי יהושע פוטר ,עד כאן לא פטר רבי יהושע אלא
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
מעלין בקודש -להעלות התחתון למדריגת העליון
"עניין מעלין בקודש ואין מורידין ,דיש לפעול תחלה בהתחתון והנמוך במדריגה מה שיש לפעול בו ,ואחר כך הוא שיש לפעול בהעליון והגדול במדריגה ,כדי להעלות
בזה התחתון אל העליון ,ולא שנפעול תחלה בהעליון ,ואחר כך נרד ונפעול בתחתון ,כי יהיה בזה הורדת העליון אל התחתון ,וזה אין ראוי להוריד בקודש ,רק יש
ציונים לתורה כלל לה פיסקא לח להעלות ולא להוריד"
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
וגם דבריו צריכים עיון ,דמניין לנו לדמות כן ,לומר
דכי היכא דגבי סחורה לא העמידו כו' הכי נמי לעניין
חזרת הדמים במכירה ,ואין לדמות גזירות חכמים זו
לזו (ראה תוספות חולין קד .ד"ה ומנא) ,ויוכל להיות דבזה בטעם שאין מבטלין איסור לכתחלה
העמידו ובזה לא העמידו ,ואין לנו לבדות דברים
כאלה מעצמינו. ~ מתוך :גליוני הש"ס משניות תרומות ~
חזרת דמים משום איסור
סחורה -ובדרבנן אין איסור
ונראה לענ"ד פשוט בזה ,דכוונת הרב המגיד הוא בביטול איסור שמרויח מכך -גם בנזדמנו אסור כתב בספר שו"ת הרי"מ בסופו בחידושיו -סוגיא
על דרך זה ,היינו דהרב המגיד בא לחדש ,דהרמב"ם ואם כן מי שנזדמן לו איסור בביתו ,שנתנבלה דזרוע בשלה (צח :ד"ה מכלל) ,בטעמא דאין מבטלין
הבין דדין הנ"ל -דהמוכר לישראל דבר איסור ואכלו בהמתו וכדומה ,נהי דהנבילה שלו ויש לו שיווי איסור לכתחלה (ביצה ד - ):לראב"ד (איסור משהו פ"ב
ואחר כך נודע ,צריך להחזיר הדמים ,הוא עצמו משום הנבילה ,מכל מקום שיווי הנבילה הרי הוא רק לאכילת עמוד קכ ד"ה והא) דאיסורו דאורייתא ,עיין שם שכתב
איסור סחורה במאכלות אסורות. עכו"ם ,דלישראל הרי אסורה באכילה ,ונמצא שאין דעניין האיסור הוא ,דמה שבא להתיר האיסור לעצמו
וזה ,שאילו יחזיק הדמים ,נמצא שהוא נוטל דמים לו רק שיווי אכילת עכו"ם ,ועל כן למוכרה לעכו"ם על ידי ביטול ,הוא כמו סחורה ,ואסור משום סחורה
בעד אכילת ישראל ,וזה הרי לא היה לו בהדבר תחלה, שפיר שרי ,דאילו נאסור לו ,נמצא שהוא נפסד מה במאכלות אסורות (ראה שביעית פ"ז מ"ג) ,ובנפל מאיליו
שהרי נודע דהיה אסור והיה לו בו רק שיווי וזכות שיש לו ,שהרי יש לו בדבר השיווי שלו -דיש בו הוי כנזדמנו (ראה שם מ"ד) ,מה שאין כן במבטל בידים,
לאכילת עכו"ם ,אבל לא שיווי אכילת ישראל ,ועל שיווי לאכילת עכו"ם. עיין שם.
כן אם נֶ ֱאכַ ל מישראל והוא יטול דמים בעד זה ,נמצא ומה שאין כן אם בא לבטלה ברוב היתיר - מדוע כל ביטול איסור אינו נחשב 'נזדמנו'
שהוא נוטל דמים בעד מה שלא היה לו בהדבר - לשתותר גם לאכילת ישראל ,נמצא שהוא בא להרויח ודע ,דסברת השו"ת הרי"מ הנ"ל -מעודי הייתי
היינו בעד אכילת ישראל ,שזכות אכילת ישראל לא בהדבר מה שאין לו בה עתה ,דעתה אין לו בה רק תמה עליה ,דאיך שייך לאסור ביטול איסור מטעם
היה לו כלל בהדבר ,ונמצא שהוא מרויח ליטול דמים שיווי וזכות אכילת עכו"ם ,והוא בא להרויח גם שיווי סחורה ,הרי הוא ממש כנזדמנו ,וכדין ציידי חיה
בעד מה שלא היה לו בהאיסור ,וזה הרי חשיב סחורה וזכות אכילת ישראל שתהיה מותרת גם לישראל -מה ועופות כו' שנזדמנו להן מינין טמאין -דמותרין
ממש כנ"ל ,ועל כן מהאי טעמא צריך להחזיר הדמים, שעתה אינה ,ואם כן כל שבא להרויח מה שאין לו למוכרן ,כמבואר בשביעית (פ"ז מ"ד) ,והכי נמי אם
ואסור לו להחזיקם משום איסור סחורה במאכלות עתה בהדבר ,הרי גם בנזדמנו אסור משום סחורה, נֶ ֶא ַסר לאדם אֹוכֶ ל בביתו ,שנתנבל או נטרף לו בהמה
אסורות .וכיון שהטעם רק משום איסור סחורה ,על ועל כן שפיר הוי ליה הביטול -שבא להתירו לאכילת או עוף וכהאי גוונא ,הרי הוא כמי שנזדמן לו איסור,
כן באיסור דרבנן דמותר לעשות בו סחורה ,לכן שפיר ישראל מה שעתה אינו ,אם כן שפיר הא הוי ליה ומה זה שכתב דבנפל מאיליו הוי כנזדמנו ,הרי גם
ממילא אין צריך להחזיר הדמים ,ודו"ק היטיב כי זה סחורה ,ושפיר אסור משום סחורה ,ודו"ק היטיב. בלא נפל ,מכל מקום הרי כל עיקרו של האיסור
טעם נכון מאוד לדברי הרמב"ם הנ"ל.
נזדמן לו -אם נאסר לו דבר בביתו ,והרי לא קנה
וזהו שכתב הרב המגיד דיצא להרמב"ם דין זה מקור שהמוכר איסור דרבנן
לא צריך להחזיר הדמים
האיסור כדי למוכרו ,רק שנזדמן לו על ידי שנתנבלה
מהך דבאיסור תורה אסור לעשות סחורה ובאיסור בהמתו בשחיטה וכדומה .וכן מבואר להדיא בטור
דרבנן שרי ,ואפשר שאף זה כן .רצה לומר ,דאפשר ובזה אשכחנא פתרי להבין דברי הרב המגיד שלחן ערוך יורה דעה (סימן קיז סעיף א) ,דמי שנזדמן
שאף זה הוא דין איסור הסחורה עצמו ,היינו דהבין הלכות מכירה (פט"ז הי"ד ד"ה אבל) ,דעל מה שכתב לו נבילה וטריפה בביתו -הוי ליה נזדמנו ,עיין שם,
הרמב"ם דכי היכא דאסור לעשות סחורה במאכלות הרמב"ם (שם) ,המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר והוא פשוט.
אסורות ,הכי נמי צריך להחזיר הדמים במוכר כו', בכור ,פירות ונמצאו טבלים כו' ,מה שאכל אכל -
דאם לא יחזיר הוי ליה סחורה וכנ"ל ,ועל כן ממילא ויחזיר לו את הדמים ,וכן כל המוכר דבר שאסור איסור סחורה הוא רק משום שמרויח
באיסור דרבנן דשרי לעשות סחורה ,לכן גם כן ממילא לאוכלו מן התורה כו' .אבל המוכר דבר לחבירו מה שאין לו -ובנזדמנו מותר דיש לו רק שיווי
אין צריך להחזיר הדמים ,ולא חידש הרמב"ם בזה שאיסור אכילתו מדברי סופרים ,אם היו הפירות ואולם כעת התבוננתי ,כי סברת השו"ת הרי"מ
כלום מסברת עצמו ,רק זה עצמו הוא דין הירושלמי קיימין ,מחזיר את הפירות ונוטל את דמיו ,ואם הזאת כנה מאוד .דהא גם בנזדמנו נמי ,רשאי רק
דבאיסור תורה אסור לעשות סחורה ובאיסור דרבנן אכלן -אכל ,ואין המוכר מחזיר לו כלום ,עכ"ל. למוכרה מיד ,אבל להשהותה כדי למוכרה אחר כך
שרי ,ודו"ק היטיב .ואם גם לא תרצה לפרש כן כוונת ביוקר אסור ,וכמו שהבאתי בגליון שביעית (פ"ז מ"ג
ודבר זה דבאיסור דרבנן אין צריך להחזיר הדמים ד"ה שאין) בשם התשב"ץ (ח"ג סימן רצב ד"ה והיוצא) ,וכן
הרב המגיד ,מכל מקום בגוף דברי הרמב"ם בוודאי
-לא נודע מקורו .דבבכורות (לז ).דנאמר שם גוף מבואר בשלחן ערוך יורה דעה שם ,דבנזדמן לו חיה
הוא טעם דמיסתבר ונכון מאוד בסייעתא דשמיא.
הדין הנ"ל -דצריך להחזיר הדמים ,לא נתבאר ועוף טמא ,אסור לשהותה בביתו עד שתהא שמינה
טעם שאין סחורה וריוח ללוקח כשיקבל הדמים כלל דבאיסור דרבנן אין צריך .וכתב הרב המגיד אצלו.
ואין לפקפק ולומר ,דמדוע אמרינן דצריך להחזיר שם ,דהרמב"ם יצא לו זה ממה שאמרו בירושלמי
והעניין ,דאיסור הסחורה הוא שאסור ליקח בזול
הדמים -לשלא יהיה שם סחורה וריוח אצל המוכר, דשביעית (שם פ"ז ה"א) ,כל דבר שאיסורו דבר
כדי למכור ביוקר ,היינו שבא להרויח מה שאין לו
אדרבה הא אם יחזיר נמצא שיהיה סחורה וריוח אצל תורה -אסור לעשות בו סחורה ,וכל דבר שאיסורו
עדיין ,וזהו האיסור ,ועל כן בנזדמנו לו בצידתו,
הלוקח ,שאכל אכילת איסור בחנם ,והרויח דמי האכילה מדבריהן -מותר לעשות בו סחורה ,ואפשר שאף
שנתכוון לטהורים והעלתה מצודתו מינין טמאין ,הרי
שהיה צריך לאכול היתיר אחר תחת זה ולשלם דמיו, זה כן ,עכ"ל .ודבריו בלתי מובנים כלל לכאורה,
המינין הטמאים כבר הם שלו ,ואם כן הרי כבר יש לו
ומאי חזית דאזלת בתר מוכר ,זיל בתר לוקח. דמניין לנו לדמות דמיון זה ,והם נושאים שונים
השיווי שלהם ,ואם לא נתיר לו למכור ,נמצא שהוא
לגמרי לכאורה.
דזה אינו ,דמצד הלוקח לא חשוב ריוח ,דאפשר נפסד מה שיש לו ,ולהפסיד אין חייב ,דעניין סחורה
שהיה מתענה ,כמבואר כזה בתוספות חולין (קלא .ד"ה ועיין ש"ך יורה דעה (סימן קיט ס"ק כז) דכתב, הוא רק הריוח ,אבל הרי אין צריך להפסיד ,ועל כן
שאני) ,עיין שם היטב .ועוד ,דנפשו של אדם קצה דטעם הדין הנ"ל שחידש הרמב"ם דבאיסור דרבנן בנזדמנו -מותר למכור.
באכילת איסור ,כמבואר בבכורות שם ובירושלמי אין צריך להחזיר הדמים ,היינו משום דחכמים לא ועל כן אם הם עתה בזול ,והוא בא להשהותם עד
תרומות (פ"ו ה"ב) ,ועל כן לא חשובה האכילת איסור גזרו איסור כדי להוציא ממון ,דלעניין ממון אוקמוהו שיתייקרו ,נמצא שהוא בא להרויח מה שאין לו עדיין,
ריוח ,ורק דעם כל זה היה צריך לשלם ,דאף דלא אדין תורה ,וכן משמע מדברי הרב המגיד שכתב דמה שיש לו עתה ,הרי יש לו רק השיווי של עכשיו
נהנה הואיל ונפשו קצה ,מכל מקום סוף סוף הרי כו' ,דמה שכתב הרמב"ם דבאיסורי דרבנן אין המוכר שהוא עתה בזול ,ובשהיה עד שיתייקר ויהיה שוה
כילה ממון חבירו ,ולא יהא אלא מזיק דצריך לשלם. מחזיר לו כלום ,יצא לו ממה שאמרו בירושלמי יותר ,הרי בא להרויח מה שאין לו עדיין ,ועל כן זה
ואך דעבור שלא יהא שם סחורה וריוח מצד המוכר, שביעית דכל דבר שאיסורו מן התורה כו' ,וכל שפיר תו הוי סחורה ,ואסור שפיר .וכן להשהותה עד
לכן צריך המוכר להחזיר הדמים ,ואין כאן תשלומין, דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה, שתהא שמינה ,כיון דעתה היא כחושה ,נמצא שאין
ועל כן באיסור דרבנן דמותר לעשות סחורה ,לכן ואפשר דאף זה כן ,עכ"ל ,משמע דרצה לומר ,דכי לו רק שיווי הכחושה ,ומה שמשהה אותה לשתהא
שפיר יש חיוב תשלומין ,ושפיר המוכר מחזיר היכא דגבי סחורה לא העמידו חכמים דבריהם לענין שמינה ,הרי בא להרויח מה שאין לו עדיין ,וזה הוי
הדמים ,ודו"ק. ממון ,הכי נמי כאן לעניין מכירה ,עכ"ל הש"ך בזה. סחורה ,ואסור שפיר.
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
בזכרון קדוש בכורות לז-מג בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים
מעד נאמן טו"ב שנים -נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל
הוי מומא ,אמר רב פפא ,אינו ניכר מחמת עצמו ,אבל איסור דאורייתא שלא נתבטל מדרבנן
בניגוד לאביו ר' הערצל ואבי-אביו ר' יהודה ,ובניגוד ניכר מחמת מלאכה .וברש"י (ד"ה מחמת) :אינו ניכר -אם הוא איסור חפצא
לחותנו ר' משה דוד שטיגליץ ,לא היה אביו של רבינו מחמת עצמו -שאין השבר נראה ,אבל ניכר הוא איסורים דרבנן -אם המה איסורי חפצא או איסורי
'חסיד' -מוסר לנו נכדו של רבינו: מחמת שצולע ,והילוך הרגל זו היא מלאכתו ,עכ"ל. גברא (ראה נתיבות המשפט סימן רלד ביאורים ס"ק ג; שו"ת
"בניגוד לאביו ולסבו ,לא היה ר' יהודה חסיד .הוא הרי דאף על גב דעצם המום דהוא השבר אין נראה, תורת חסד או"ח סימן לא אות ה) ,יש להסתפק לפי צד
לא היה 'מתנגד' פעיל לכת החסידות ,אלא שהוא עם כל זה ,כיון דעל ידי הצליעה נודע שיש שם שבר, הסברא דאיסורים דרבנן רק איסורי גברא המה ,אי
עצמו לא השתייך לכל 'רבי' של חסידים ,וכן לא והצליעה הרי נראית ,על כן חשוב ניכר .אם כן הכא אמרינן כן גם באיסור דאורייתא שנתערב ובטל מן
היה מתפלל בכל 'שטיבעל' של חסידים .מקום
נמי ,כיון דעל ידי הסימנים נודע ממילא שהוא חסר, התורה ,ורק מדרבנן לא בטל ,אי הוא גם כן רק איסור
תפילתו היה בבית המדרש הכללי".
והסימנים הרי נראים ,שפיר חשוב ניכר. גברא -כשאר דרבנן ,או דילמא ,כיון דהאיסור תורה
כשרונותיו הכבירים של רבינו באו לו -בין היתר הוא איסור חפצא (ראה רש"י כריתות יד .ד"ה איסור; הגהות
-בתורשה מאביו: ונתיישבתי עוד ,דקושיא מעיקרא ליתא .דלענין רעק"א יו"ד סימן רטו אות ד) ,והחכמים גוזרים שהאיסור
"ר' יהודה הצטיין כבעל מוח מזהיר ביותר .נוסף 'מום' הוא דאמרינן דלא חשוב מום רק בגלוי - תורה עדיין לא נתבטל ,אם כן אכתי האיסור חפצא
לזה שהיה תלמיד חכם גדול ,רכש לו מעצמו ,ללא וכשאינו גלוי לא חשוב מום ,ועל כן מה ש'תמים' דאורייתא במקומו עומד מדרבנן ,ודו"ק.
עזרת כל מורה ,גם את השפה הגרמנית ,ושלט בה ממעט מום ,שפיר בעינן מום שבגלוי ,דכשאינו גלוי
שליטה מושלמת... הרי לא חשיב מום ,ואם כן ממילא הא לא אימעיט וראיתי שהדבר מוכרע ממקומו ,שהרי בסוגיין (לז).
ר' יהודה זצ"ל שלא רצה לעשות מתורתו קרדום מ'תמים' .מה שאין כן 'חסרון' הוא דבר בפני עצמו, איתא ,דבהשקה לחבירו יין נסך על ידי תערובות,
לחפור בה ,היה איש עסקים .ברם ההצלחה ואין לו ענין למום ,ושפיר גם חסרון שאינו ניכר חשוב צריך להחזיר הדמים ,עיין שם .ואף על גב דבשאר
לא האירה לו פנים בעסקיו .המצב הכלכלי של ש'תּמּות' ממעט חסרון ,שפיר אין
חסרון .ועל כן מה ַ איסורים דרבנן כתבו האחרונים (ראה סמ"ע סימן רלד
המשפחה היה קשה .כל רכושו של ר' יהודה היה ס"ק ד; נתיבות המשפט שם ביאורים ס"ק ג; שו"ת תורת חסד חילוק בין חסרון הניכר לאינו ניכר ,וכן מוכח להדיא
מוחו החריף וידיעתו המושלמת בשפה הגרמנית. או"ח סימן לא אות ה) דאין צריך להחזיר הדמים מפאת מגמרא להלן (לט ,).עיין שם היטב.
ולכן כדי למצא מקור לפרנסה הוא החליט דרק איסורי גברא המה ,ולא שייך נפשו קצה באכילת
ללמוד את מקצוע המשפטים .הוא קרא בספרי ואם כי בתמורה (יז ).מבואר דגם מום הוא פסול איסור וכנודע ,ואם כן על כרחך דאיסור תורה שלא
החוק האזרחי הנדרשים ,ובמשך זמן קצר רכש נתבטל מדרבנן ,אכתי איסור חפצא הוא גם מדרבנן ,חסרון ,עם כל זה רק 'פסול חסרון' נחשב ,אבל אין
ידיעות והיכרות בעניני חוק ומשפט .ידיעתו בחוק, הפסול מפאת חסרון ממש ,דחסרון בקדשים לא פסיל וזה פשוט.
שליטתו בשפה הגרמנית ,ושכלו החריף ,הוציאו רק במחוסר אבר ,ופשוט.
לו מוניטין כמומחה ממדרגה ראשונה".
בשבוע הבא אי"ה: טעם פסול אתרוגים
על צדקתה של אם רבינו .לאחר מכן המורכבים אף שאין חסרונן ניכר
טעם שאין דיחוי במום עובר
נשוב לתיאור עיסוקי האב והשפעתם על רבינו אתרוגים המורכבים -האריכו בזה לפוסלם מטעם
הנה הא דמום עובר כשר (ראה יומא סד ).ולא אמרינן
חסר ,כיון דמורכב מאתרוג ולימונ"י ,ואם כן בחלק
דיחוי (ראה שם) ,יש לומר דטעמא רבתא אית ביה,
הלימונ"י שבו ,הרי חסר מציאות האתרוג (ראה שו"ת
במום שיהיה גלוי וניכר ,ואי לאו הכי אינו פוסל ,עם דעיקרו של מום הרי הוא פיסול רק אם הוא ניכר,
מהר"ם אלשיך סימן קי ד"ה ועוד דהא; טורי זהב או"ח סימן
כל זה זהו רק אם מתחלת הויית המום לא היה ניכר כמבואר בסוגיין (לט ).דבעינן מום שבגלוי ,וכל הסוגיא
תרמט ס"ק ג).
מעולם .אבל היכא דהיה ניכר פעם אחת ,שפיר יש כאן מלאה מזה -דלענין מום בעינן שיהיה גלוי וניכר,
לומר דפוסל גם אחרי שנסתלק ההיכר ,דלא בעינן ויש לעיין לפי המבואר בתוספות סוכה (כט :ד"ה ואי לאו הכי אינו פוסל כלל.
שיהיה המום ניכר כל זמן הוייתו ,ורק אם היה ניכר ולפי זה נראה ,דענין דיחוי בקדשים הוא רק בעינן) וברש"י שם (לו :ד"ה ומשנינן) ושאר ראשונים
פעם אחת שפיר חשוב היכר ופוסל לעולם. (אור זרוע ח"ב הלכות סוכה סימן שח; רא"ש סוכה פ"ג סימן דהתורה גזרה דאף אחר שנסתלק הפסול ,עם כל זה
ג) ,דפסול חסר הוא מפאת 'ולקחתם' (ויקרא כג ,מ) חשוב כאלו לא נסתלק עדיין .ואם כן בכל הפסולים
-לקיחה תמה (ראה סוכה לד ;:שם לז ,).דכשחסר אינו שפיר שייך דיחוי ,מה שאין כן במום ,אחרי שעבר
טריפה -איסור עצמי או מדין נבילה תם .אם כן לפי המבואר בסוגיין (לז ).ובכמה דוכתי המום אי אפשר לך לומר מכח דיחוי דנחשב כאלו
נסתפקתי ,איסור טריפה מה עניינו ,אם איסורו הוא (לעיל לה ;.להלן לט ,).דמום שאינו גלוי וניכר אינו המום ישנו עדיין ופסול ,דזה אינו ,דהרי אפילו אלו
איסור מבחוץ כשאר איסורים ,ואיננו חסרון בשחיטה פוסל בקדשים ,ואם כן על כרחך דכל שאינו ניכר -היה המום עצמו עדיין באופן כזה שהוא עתה הדיחוי,
כלל ,או דילמא עניינו שבטריפה גזרה תורה שלא חשוב 'תם' ,דאם לא כן ,ליפסול מיהת מקרא ד'תמים הרי גם כן היה כשר ,דהדיחוי הרי אינו ניכר ,ולענין
תועיל בו השחיטה לענין אכילה ,והוי נבילה לענין יהיה' דכתיב (שם כב ,כא; עיין גמרא לט ).וכמובן .ועל פסול מום הרי בעינן ניכר ,ואם כן אי אפשר שיהיה
אכילה. כרחך ,דכיון דאינו ניכר חשוב גם כן 'תמים' ,ואם כן הדיחוי גרע מפסול המום עצמו ,דהיה כשר אם היה
הוא הדין באתרוג המורכב דאין חסרונו ניכר ,שפיר באופן שהוא עכשיו הדיחוי ,ועל כן שפיר מום עובר
ועיין בחולין (נו ,).אמר ליה מאן דבדק במחטא כשר ,ולא שייך דיחוי. חשוב 'תם'.
למאן דבדיק בידא ,עד מתי אתה מאכיל לישראל ויש לומר ,דכיון דאתרוג המורכב יש לו סימנים
נבילות .ופריך ,נבילות ,והא שחיטה היא ,אלא טריפות ונהי דיש לומר ,דכיון דהמום בשעתו הרי היה
וכו' .וכלשון הזה נאמר גם כן בסוגיין (מ ).ובסוטה המבוארים בשו"ת הרמ"א (סימן קכו) ,והסימנים הרי ניכר ,וכבר היה פיסול ,ועל כן ענין הפיסול הוא גם
(מח ,).עיין שם .ומוכח ,דטריפה אין איסורה מטעם ניכרים ,על כן חשוב מפאת הסימנים כאילו היה עכשיו ,עם כל זה אין זה מוכרח ,ושפיר יש לומר
כדברינו -דאי אפשר שיהיה הדיחוי עדיף מעצם חסרונו ניכר.
נבילה .אולם זה אינו ,דבלשון -קאי 'נבילות' סתם
רק אנבילה ממש שמטמאה ,ואין ראיה מזה לשלא ועיין במשנה (מ ,).נשבר עצם ידו ועצם רגלו ,אף הפסול ,דאינו פסול רק כשהוא ניכר וכנ"ל.
אמנם נתיישבתי דיש לומר ,דנהי דהצריכה תורה יהיה איסור אכילת טריפה מטעם נבילה. על פי שאינו ניכר כו' .ובגמרא ,אינו ניכר -מי קא
)א שכתב" :גייריה -וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו ,דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד ,שלא היה כופר בתורה שבעל פה ,אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה ,והלל הובטח שאחר שילמדנו
יסמוך עליו".
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון:
טל | 1800-200-855 :דוא"לa1800200855@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
