gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: וירא (2026-10-26)

אברך · AVUREICH — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז • שנה ו' ‪ -‬גליון רצ"ו • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫בן פקועה מפאת שנחשב העובר נשחט‪ ,‬או היתיר גרידא‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬מפני כבודו של יצחק‪ .‬שכשאתה‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫הוא‪ ,‬יעויין שם היטב‪ ,‬דסברת התוספות הוא דנחשב‬ ‫אומר 'ועקידת יצחק היום לזרע יעקב תזכור'‪ ,‬משמע‬ ‫נדרים לא‪.‬‬ ‫נשחט‪ ,‬ולרש"י היתיר גרידא הוא‪ ,‬וכמובן ה‪.‬‬ ‫שזכות יצחק לבדו לא היה מועיל לולא זכות יעקב‪ ,‬לכך‬ ‫והיה נראה לחדש‪ ,‬דגם ולד בן פקועה דכהאי‬ ‫יש לומר 'ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור'‪ ,‬דמשום זכות‬ ‫ּכִ י בְ יִ ְצ ָחק יִ ָּק ֵרא לְ ָך זָ ַרע (כא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫גוונא‪ ,‬אפילו נימא דהיתיר בן פקועה היתיר גרידא הוא‬ ‫יצחק לבדו ראוי לזכור העקידה למי שהוא זרעו ‪ -‬יהיה‬ ‫מי שיהיה‪ ,‬וידוע שאינו אלא יעקב]‪.‬‬ ‫בנוסח התפלה 'ועקידת יצחק‬ ‫שהתירתו תורה‪ ,‬ואין נחשב כנשחט‪ ,‬עם כל זה הוא‬ ‫היום לזרע יעקב תזכור'‬ ‫פסול לגבוה‪ ,‬מפאת דמצינו בכמה דוכתי דהשחיטה‬ ‫ועיין שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קמד ד"ה עוד ‪ -‬ד"ה דבר)‪,‬‬ ‫בקדשים נקראת מתיר‪ ,‬וכמבואר ביבמות (קד‪ ,):‬דקרי‬ ‫בנדרים (לא‪ ).‬במשנה‪ ,‬שאיני נהנה לזרע אברהם ‪ -‬ועיין שו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן מג) ב‪.‬‬ ‫לשחיטה וזריקה 'שני דברים המתירים' כו'‪ .‬ויעוין‬ ‫אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים‪ .‬ובגמרא‪ ,‬והאיכא‬ ‫במנחות (יד‪ ,):‬שחיטה וזריקה דתרוייהו מתירין כו'‪ ,‬וכן‬ ‫ישמעאל‪' .‬כי ביצחק יקרא לך זרע' כתיב‪ .‬והאיכא עשו‪.‬‬ ‫הוא בכמה דוכתי (שם עט‪ ;.‬פסחים יג‪ .):‬והיתיר דשחיטה‬ ‫שו"ת בן פורת‬ ‫'ביצחק' ‪ -‬ולא כל יצחק‪.‬‬ ‫הוא מה שמתיר איסור אבר מן החי (ראה חולין לג‪).‬‬ ‫ח"א סימן ד‬ ‫עיין שו"ת הריב"ש (ח"א סימן לח) [וז"ל‪ :‬עוד שאלת‪,‬‬ ‫ונבילות (ראה זבחים ע‪ ):‬כו'‪ .‬ואם כן בן פקועה דמותר בלאו‬ ‫הכי‪ ,‬ואין השחיטה עושה פעולת ההיתיר‪ ,‬יש לומר דהוא‬ ‫היום וַ ּיִ ַּקח ַאבְ ָר ָהם וגו' וְ ֶאת ַה ַּמ ַאכֶ לֶ ת (כב‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫אם היא נוסחא משובשת לומר 'ועקידת יצחק‬ ‫לזרע יעקב תזכור'‪ ,‬שכבר דרשו חכמינו ז"ל 'כי ביצחק'‬ ‫פסול‪ ,‬כיון דפעולת השחיטה הוא ההיתיר‪ ,‬וכאן הרי אין‬ ‫ביסוד פסול בן פקועה להקרבה‬ ‫‪ -‬ולא כל יצחק‪.‬‬ ‫השחיטה עושה פעולה זאת‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬הנוסחא המפורסמת והשגורה בפי הכל‪ ,‬מה שכתב כבוד תורתו ג‪ ,‬בשם השער המלך ממעשה‬ ‫וביותר יש לומר כן‪ ,‬לפי המבואר בזבחים (צז‪):‬‬ ‫ובכל הסדורים היא 'היום לזרעו תזכור'‪ ,‬והמשנה ממטבע הקרבנות‪ ,‬דמשכחת בן פקועה כשר לגבוה‪ ,‬אם אביו‬ ‫דשחיטת כל קדשים בעי כלי‪ ,‬מפאת הלימוד מ'ויקח‬ ‫שטבעו בברכה אינו אלא טועה‪ .‬והמדקדק להוסיף 'לזרע ואמו היו בני פקועה ונולד דרך לידה‪ .‬אין השער המלך‬ ‫אברהם את המאכלת לשחוט את בנו'‪ ,‬אם כן יש לומר‪,‬‬ ‫יעקב' לא מחכמה דקדק‪ .‬שהרי שנינו‪ ,‬קונם שאיני נהנה במעשה הקרבנות‪ ,‬רק באיסורי מזבח (פ"ה הי"א)‪ ,‬ואין‬ ‫אכל שחיטת קדשים דבעי‬ ‫דכי היכי דילפינן מהאי קרא ָּ‬ ‫לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם‪ .‬מבואר שם כן‪ ,‬רק דהביא רש"י חולין (עד‪ :‬ד"ה דגמר) ד‪.‬‬ ‫כלי‪ ,‬הכי נמי יש ללמוד דצריך שתעשה השחיטה פעולת‬ ‫ומדברי רש"י בפשיטות נשמע כן‪ ,‬דכתב דהפסול בן‬ ‫וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות נדרים (הכ"א)‪,‬‬ ‫היתיר‪ .‬וזה על פי המבואר במדרש תנחומא (בפרשתנו‬ ‫נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו‪ ,‬ואינו פקועה לגבוה מפאת יוצא דופן‪ ,‬דפסולו מפאת שאינו‬ ‫סימן כג) על הכתוב הנ"ל 'ויקח אברהם את המאכלת'‪,‬‬ ‫אסור אלא בישראל‪ ,‬שנאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬דרך לידה‪ ,‬כמבואר בגמרא בכמה דוכתי (חולין לח‪ :‬בכורות‬ ‫וז"ל‪ :‬למה מאכלת‪ ,‬שהיא מתירה את האוכלין לתוך‬ ‫והרי יצחק אמר ליעקב (להלן כח‪ ,‬ד) 'ויתן לך את ברכת נז‪ ).‬דיוצא דופן אימעוט מ'כי יולד' (ויקרא כב‪ ,‬כז) דבעינן‬ ‫פיו של אדם‪ ,‬עכ"ל‪[ ,‬וכוונת הדרש‪ ,‬מדלא כתיב 'ויקח‬ ‫דרך לידה‪ ,‬ואם כן ולד הנולד מבן פקועה דרך לידה ‪-‬‬ ‫אברהם'‪.‬‬ ‫את המחתך'‪ ,‬או לשון אחר‪ ,‬רק קרי ליה 'מאכלת']‪ .‬ואם‬ ‫ממילא דכשר‪.‬‬ ‫כן יש ללמוד נמי דבעינן שיעשה פעולת היתיר האוכל‬ ‫ומה שאמרת שזקנך הרב רבי עמרם ז"ל צוה לרבי‬ ‫ולדעת התוספות חולין (שם ד"ה דגמר) דפסול בן‬ ‫שלמה החזן למחוק אותה הנוסחא המשובשת מספרו‪,‬‬ ‫לאדם‪ ,‬ועל כן בן פקועה דמותר בלאו הכי‪ ,‬ואין השחיטה‬ ‫פקועה מפאת דהוא נשחט‪ ,‬אם כן גם ולד הנולד מבן‬ ‫עושה פעולת ההיתיר‪ ,‬שפיר הוא פסול‪.‬‬ ‫עשה הראוי לרב מובהק וחכם כמוהו‪.‬‬ ‫פקועה פסול כיון דנחשב כבר נשחט‪ ,‬ויוחסר איפוא‬ ‫ואולם ברש"י מנחות (יד‪ :‬ד"ה בשעת) כתב‪ ,‬דהשחיטה‬ ‫אמר שמואל א‪ ,‬עדיין יש לשאול למה נכניס עצמנו עבודת השחיטה דהיא אחת מארבע עבודות‪.‬‬ ‫נקראת 'מתיר'‪ ,‬מפאת שבא לקדש‪ ,‬וכמבואר שם (טז‪.):‬‬ ‫ומחלוקת רש"י ותוספות‪ ,‬נראה דהוא בספק‬ ‫בלשון סתום שצריך פלפולים ודרשות‪ ,‬ולא נאמר 'לזרע‬ ‫ויש ליישב גם זה‪ ,‬ואין להאריך‪ ,‬כי באתי רק להעיר‪.‬‬ ‫יעקב' בלא גמגום‪ .‬ויש לומר‪ ,‬מברכותיו של אדם נכר שנסתפקתי באתוון דאורייתא (כלל יד פיסקא ד) אם היתיר‬ ‫אם תלמיד חכם הוא (ראה ברכות נ‪ ).‬וכו'‪.‬‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫)א מכאן עד סוף התשובה היא הגהה‪ ,‬ואינה מהריב"ש‪ ,‬ראה בשו"ת‬ ‫הריב"ש מהדורת מכון ירושלים בבירור זהות החכם המגיה‪.‬‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫)ב שהסכימו לדברי הריב"ש‪ ,‬והאריכו בדברי המגן אברהם סימן‬ ‫איך קראו בשם 'טיטס'‬ ‫תקצא ס"ק ז‪ ,‬שכתב להשיג על דברי הריב"ש‪.‬‬ ‫)ג נכתב אל‪" :‬כבוד האברך ה"ה הרב החריף ובקי חסיד וירא ד' בנן‬ ‫בירושלמי ברכות (פ"ג ה"ד)‪ ,‬אמר רבי יודה בר טיטס רבי אחא כו'‪ .‬נזכר גם בירושלמי סוכה (פ"ה ה"ח)‪,‬‬ ‫של קדושים גפן אדרת המפורסם לשם ולתפארת כבוד שם מעלתו‬ ‫רבי יודה בן טיטס בשם רבי אחא‪.‬‬ ‫מו"ה יעקב יוסף הכהן שליט"א בק"ק רדאמסק"‪ ,‬נכד הגה"ק בעל‬ ‫'תפארת שלמה' זצ"ל ובעמח"ס 'אמת ליעקב' ‪ -‬פיעטרקוב תרס"ח‪.‬‬ ‫וצריך עיון בשם 'טיטס'‪ ,‬הא 'שם רשעים ירקב' (משלי י‪ ,‬ז) ‪ -‬ולא מסקינן בשמיה (ראה יומא לח‪ .):‬וצריך‬ ‫היה ידוע כגאון אדיר ועצום‪ ,‬התכתב עם כל גדולי דורו‪ ,‬ושמו‬ ‫לומר‪ ,‬דשאני 'טיטס' מ'טיטוס'‪.‬‬ ‫מופיע בספרי שו"ת רבים מגדולי זמנו‪ .‬בפתח ספרו ישנם הסכמות‬ ‫מהמהרש"ם מברעז'אן זצ"ל ומהרה"ק מאוסטרובצא זצ"ל‪.‬‬ ‫ועיין בירושלמי שביעית (פ"ה ה"ד)‪ ,‬שם נזכר רבי יודא בר סוטס‪ .‬ואולם סוגיא דירושלמי שביעית שם‬ ‫)ד השער המלך קאי על דברי הרמב"ם שם‪ ,‬דחשיב ארבעה עשר‬ ‫הוא גם כן בירושלמי גיטין (פ"ה ה"י)‪ ,‬ושם הגירסא רבי יהודה בן טיטס‪.‬‬ ‫אסורין לגבי מזבח‪ ,‬כמו יוצא דופן וכדומה‪ ,‬וכתב‪" :‬קצת קשה‪ ,‬ותו‬ ‫וראיתי בירושלמי תרומות (פ"ח ה"ג)‪ ,‬נזכר רבי חייא בר טיטס‪ .‬ועיין שם בגליון הש"ס (ד"ה רבנן) דעמד‬ ‫ליכא‪ ,‬והא איכא בן פקועה דפסול להקרבה‪ ,‬כדמוכח בהדיא בחולין‬ ‫(עד‪ ,):‬דאמרינן התם‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דגמר 'שה' (שמות יב‪ ,‬ה) 'שה' (שם יג‪ ,‬יג)‬ ‫על זה‪ ,‬דהא לא מסקינן בשמיה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫מפסח‪ ,‬עיין שם‪ .‬ונראה שדעת רבינו‪ ,‬דבן פקועה פסול משום יוצא‬ ‫ועיין עוד ירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג)‪ ,‬יהודא בן טיטוס הוי ברומי ומנוניה על מנת דיחזור‪.‬‬ ‫דופן כדעת רש"י שם (ד"ה דגמר)‪ ,‬ואם כן הרי הוא בכלל יוצא דופן‬ ‫שמנה רבינו‪ .‬אך התוספות שם (ד"ה דגמר) חלקו עליו בזה‪ ,‬וסבירא‬ ‫ובירושלמי עבודה זרה (פ"ב ה"ג) נמצא גם כן יודה בר טיטוס‪ ,‬והיא אותה מעשה שנזכרה בירושלמי‬ ‫להו דבן פקועה לא מפסיל משום יוצא דופן‪ ,‬אלא דחשיב כשחוט‪,‬‬ ‫תרומות (פ"ח ה"ג) בשם חייא בר טיטס‪ .‬ועיין עוד ירושלמי שבת (פי"ד ה"ב)‪ ,‬דנזכרה גם שם מימרא‬ ‫ושחוטים פסולין למזבח"‪.‬‬ ‫א‬ ‫בשם רבי יהודה בן טיטס‪.‬‬ ‫)ה וראה שם פיסקא ט‪-‬יז‪ ,‬שהאריך בזה מכמה דוכתי‪.‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫חילוק בין שאר מלאכות שפטור בתיקון‬ ‫לחוד ‪ -‬למקלקל בחבורה שהוא חייב‬ ‫פרק כ (ג)‬ ‫ואולי סברתו‪ ,‬דכיון דאין איסור מלאכה רק בתיקון‪,‬‬ ‫לכן גם התיקון עצמו מן האיסור‪ ,‬ורק בשאר מלאכות‬ ‫דגם בקלקולו יתר על תיקונו חייב‪ ,‬אף דלא חשיב הנאה‬ ‫לא תעשה כל מלאכה‬ ‫לגבי איסורי הנאה‪ ,‬כתוספות חולין (ח‪ .‬ד"ה מותר)‪ ,‬אם כן‬ ‫גם אם יש שם תיקון גרידא בלי קלקול כלל‪ ,‬והוי גם‬ ‫במלאכה‪ ,‬ואם כן הרי אין התיקון האיסור‪ ,‬רק המלאכה‬ ‫הנאה‪ ,‬מכל מקום אין לומר דיתחייב במתעסק מטעמא‬ ‫היא האיסור‪ ,‬ומן המלאכה הרי אין נהנה‪ ,‬רק מקיום‬ ‫מלאכת מחשבת‪ ,‬מתעסק ומקלקל‬ ‫דשכן נהנה‪ ,‬דהא אין ההנאה האיסור‪ ,‬דהא גם אילו היה‬ ‫קלקולו יתר על תיקונו ‪ -‬דלא היה נחשב הנאה ‪ -‬גם‬ ‫המצוה שבה‪ ,‬דהיא התיקון‪ ,‬והתיקון אינו איסור כלל‪,‬‬ ‫למאן דאמר מצוות ליהנות ניתנו ‪ -‬האם שייך לחייב‬ ‫כן היה חייב‪ ,‬ואם כן תו מה שיש תיקון גרידא והוי גם‬ ‫רק גוף המלאכה היא האיסור‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫על מתעסק בשבת במצוה מטעם 'שכן נהנה'‬ ‫הנאה‪ ,‬אין להנאה הזאת שייכות להאיסור‪ ,‬דהאיסור‬ ‫אׁשכַ ח ומל שלאחר‬ ‫מה שהקשה א‪ ,‬בכריתות (יט‪ ):‬דפריך ָ‬ ‫הוי בלאו הכי גם במעט תיקון והקלקול מרובה עליו‪,‬‬ ‫גור אריה‪ :‬תיקון הוא הנאה‬ ‫ומתחייב משום מתעסק‬ ‫שבת בשבת ‪ -‬דמחייב רבי אליעזר‪ ,‬הא הוי מתעסק‪.‬‬ ‫שאין אז הנאה‪ ,‬ואם כן תו‪ ,‬גם ביש הנאה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫והקשה כבודו‪ ,‬הא מתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה‬ ‫ההנאה דבר בפני עצמו‪ ,‬שכך היה הדבר גם בהנאה‪,‬‬ ‫ויש מקום עיון בזה בחידושי גור אריה למהר"ל‬ ‫(שם)‪ ,‬ואם כן לדיעות הפוסקים (עיין רא"ש שבת פי"ט‬ ‫אבל אין אל ההנאה שייכות אל האיסור‪ ,‬ואין ההנאה‬ ‫מפראג ז"ל שבת (עה‪ .‬ד"ה ולחייב)‪ ,‬דאמאי דמוכח בסוגיא‬ ‫סימן ה; שולחן ערוך יו"ד סימן רסב סעיף א בהג"ה) דמל תוך‬ ‫חלק האיסור‪ ,‬ולא מהני ההנאה כלל לחייב‪ ,‬דו"ק מאוד‪.‬‬ ‫שם דפטר רבי שמעון גם בחבורה באין צריך לגופה‪,‬‬ ‫שמונה קיים המצוה‪ ,‬ורבי אליעזר הא סבירא ליה‬ ‫והתינח בכל שאר מלאכות‪ ,‬ומה שאין כן בחבורה ‪-‬‬ ‫ובתוספות שם (ד"ה טפי) הקשו‪ ,‬דהא פטור מלאכה שאינה‬ ‫בעירובין (ל‪ ).‬דמצות ליהנות ניתנו‪ ,‬ואם כן הא הוי‬ ‫צריכה לגופה משום דבעינן 'מלאכת מחשבת' (ראה חגיגה‬ ‫דהוא קלקול באמת‪ ,‬ואחשביה רחמנא לתיקון‪ ,‬אם כן‬ ‫קיום המצוה הנאה‪ ,‬ושפיר חייב גם במתעסק מטעמא‬ ‫כל הקלקול כמו שהוא ‪ -‬הא אחשביה רחמנא לתיקון‪,‬‬ ‫י‪ ,):‬אם כן בחבורה לרבי שמעון דמחייב מקלקל בחבורה‬ ‫דשכן נהנה‪.‬‬ ‫והוי ליה תיקון גרידא בלא קלקול‪ ,‬והוי גם הנאה‪ ,‬ולא‬ ‫(ראה סנהדרין פד‪ ,):‬ולא בעי בה 'מלאכת מחשבת'‪ ,‬אם כן‬ ‫הנה קושית הש"ס שם בכריתות הוא על רבי יהושע‬ ‫משכחת בחבורה כלל שלא יהיה הנאה‪ ,‬דאפילו הוא‬ ‫במלאכה שאינה צריכה לגופה נמי יתחייב‪.‬‬ ‫‪ -‬יעיין ויראה ב [ואפילו לרבי אליעזר נמי אין לו הכרח‬ ‫בקלקולו יתר על תיקונו‪ ,‬מכל מקום הקלקול שחבורה‬ ‫וכתב הגור אריה שם על זה וז"ל‪ :‬ולפי הנראה לא‬ ‫מהך דעירובין (ל‪ ).‬דסבר מצות ליהנות ניתנו‪ ,‬דדילמא‬ ‫הא אחשביה רחמנא לתיקון‪ ,‬דאפילו הוא קלקול לבד‬ ‫קשה‪ ,‬וכי בשביל דגלי רחמנא גבי מילה דמקלקל‬ ‫סבר מערבין לדבר הרשות (ראה שם לא‪ ,).‬יעוין שם‪.‬‬ ‫גם כן הא נחשב תיקון‪ ,‬ואם כן הרי תמיד מלאכת‬ ‫בחבורה חייב (ראה שבת קו‪ ).‬לא בעי 'מלאכת מחשבת'‬ ‫וגם הרי תיקשי לאידך תנא דסבירא ליה אליבא דרבי‬ ‫חבורה הוא בתיקון גרידא ‪ -‬בלי קלקול‪ ,‬מפאת‬ ‫וחייב‪ ,‬מלאכה שאינה צריכה לגופה נמי חייב‪ .‬דזה‬ ‫אליעזר בעירובין שם (ל‪ ).‬דמערבין כו'‪ ,‬ואם כן הא‬ ‫האחשביה‪ ,‬דו"ק מאוד‪ .‬ואם כן כיון דהמלאכה תמיד רק‬ ‫לא קשה‪ ,‬דהכי קאמר‪ ,‬כיון דכל מתעסק [נראה צריך‬ ‫סבירא ליה דמצות לאו ליהנות ניתנו]‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬תו יש לנו לומר דרק בהכי חייב רחמנא במלאכת‬ ‫לומר 'מקלקל'] פטור‪ ,‬ומקלקל בחבורה חייב‪ ,‬דנחשב‬ ‫וגם‪ ,‬הסברא דמל תוך שמונה קיים המצוה‪ ,‬הרי‬ ‫חבורה‪ ,‬היינו רק בהנאה‪ ,‬כיון דלא מצינו בה חיוב בלי‬ ‫למקלקל כאילו תיקן‪ ,‬הכי נמי דאחשביה כאילו נהנה‪,‬‬ ‫תמוה באמת מסוגיא דכריתות שם דאמר דחשיב טעה‬ ‫הנאה‪ ,‬דו"ק היטיב מאוד‪ ,‬ושוב ההנאה עצמה שפיר מן‬ ‫דסתם תיקון הוא נהנה‪ ,‬ומתעסק גבי נהנה חייב‪ ,‬אבל‬ ‫בדבר מצוה ולא עשה מצוה‪ .‬ועל כל פנים סוגיא‬ ‫האיסור‪ ,‬ושוב דמי שפיר למתעסק בחלבים כו' דחייב‬ ‫שיהיה בשביל זה חייב מלאכה שאינה צריכה לגופה ‪-‬‬ ‫דכריתות הנ"ל הא סוברת להדיא דמל תוך שמונה לא‬ ‫מטעמא דשכן נהנה‪ ,‬דגם כאן ההנאה עצמה מן האיסור‪,‬‬ ‫זהו מילתא אחריתא‪ ,‬ואין לומר כך‪ ,‬ולא קשיא מידי‪,‬‬ ‫קיים המצוה‪ ,‬ואם כן איך הקשה על זאת הסוגיא עצמה‬ ‫דו"ק מאוד כי עמוק בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫מן הסברא דמל תוך שמונה קיים המצוה‪.‬‬ ‫ואם דיש לומר גם בה'אחשביה' דחבורה ‪ -‬דאחשביה‬ ‫והנה כוונתו ז"ל‪ ,‬דהא דאמרינן בכריתות (יט‪):‬‬ ‫וגם‪ ,‬יש ספק אי הא דמתעסק בחלבים כו' חייב‬ ‫רחמנא רק לחלק מיעוט מן הקלקול לתיקון‪ ,‬ונשאר‬ ‫דהואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב‪,‬‬ ‫שכן נהנה‪ ,‬הוא רק בהנאת אכילה וביאה או גם בשארי‬ ‫הכוונה דכיון דמקלקל חייב ‪ -‬ונראה מזה דאחשביה‬ ‫הנאות (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא סימן ח ד"ה אמנם; אמרי‬ ‫באמת קלקולו יתר על תיקונו‪ ,‬וחייב משום הכי‪ ,‬ואכתי‬ ‫אין הנאה גם בחבורה‪ .‬ואולם הסברא אין מחייבת זה‪,‬‬ ‫רחמנא בחבורה להקלקול כאילו היה תיקון‪ ,‬אם כן‬ ‫בינה או"ח דיני שבת סימן ז ד"ה אגב)‪ ,‬ויעיין בקונטרס ע'‬ ‫דאי אחשביה רחמנא את הקלקול לתיקון‪ ,‬מה טעם‬ ‫כיון דנחשב תיקון הרי נחשב גם כן הנאה‪ ,‬דכל תיקון‬ ‫פנים לתורה (אות ב)‪ ,‬ורשום אצלי בכתבים שלי הרבה‬ ‫לשיוחשב חלק ממנו תיקון יותר משאריתו‪ ,‬ואם נחשב‬ ‫הוא הנאה‪ ,‬וכיון דהוא הנאה לכן מתעסק נמי חייב‪,‬‬ ‫בזה עוד (ראה גליוני הש"ס שבת עה‪ .‬בתוספות ד"ה טפי)‪.‬‬ ‫הקלקול תיקון ‪ -‬הנה כולו וודאי דנחשב תיקון‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫דבנהנה הא גם מתעסק חייב ‪ -‬כמתעסק בחלבים כו'‬ ‫מל בשבת ‪ -‬תיקון המצוה אין בו‬ ‫דחייב מטעמא דשכן נהנה ג‪.‬‬ ‫איסור ומותר ליהנות מעשייתה‬ ‫מקיים המצוה שלא באופן‬ ‫והנה גם דבריו ז"ל צריכים עיון כנ"ל‪ ,‬דמתעסק‬ ‫ומלבד כל אלה‪ ,‬גם גוף הקושיא טעות‪ .‬דרק במתעסק‬ ‫הלכתחלה ‪ -‬אם אומרים ליהנות ניתן‬ ‫בחלבים כו' דחייב מטעמא דשכן נהנה‪ ,‬היינו לפי‬ ‫בחלבים ועריות שייך להתחייב מפאת שכן נהנה‪ ,‬הואיל‬ ‫ואשוב לדברי כבודו ואומר‪ ,‬דיש עוד סברא‪ ,‬דכשאין‬ ‫שההנאה שם האיסור‪ ,‬ומה שאין כן כאן‪ ,‬אין התיקון‬ ‫וההנאה ָׁשם האיסור‪ ,‬יעיין אתוון דאורייתא (כלל כד‬ ‫מקיים המצוה באופן החיוב דלכתחלה‪ ,‬לכולי עלמא‬ ‫וההנאה האיסור‪ ,‬רק המלאכה‪ ,‬אלא דמלאכה בלי תיקון‬ ‫פיסקא ז‪-‬טו)‪ ,‬ומה שאין כן במל בשבת‪ ,‬ונהנה במה‬ ‫לאו ליהנות ניתן‪ ,‬כיון דיותר הוי ניחא ליה שלא‬ ‫לא הוי 'מלאכת מחשבת'‪ ,‬ולא חייבה תורה על מלאכה‬ ‫שמקיים המצוה‪ ,‬רק החבורה היא איסור‪ ,‬אבל ההנאה‬ ‫תתקיים‪ ,‬ויקיימנה בזמנה כחיוב לכתחלה המוטל עליו‪.‬‬ ‫כזאת‪ ,‬אבל כשיש תיקון הרי אין התיקון האיסור‪ ,‬רק‬ ‫שיש לו ממה שקיים מצוה הרי היא הנאת היתיר‪,‬‬ ‫ואולם יש סברא גם להיפוך בזה‪ ,‬דתוך שמונה לכולי‬ ‫המלאכה ד‪.‬‬ ‫והרי מותר לו ליהנות הנאה זאת‪ ,‬ואם כן דבר שהוא‬ ‫עלמא ליהנות ניתן ‪ -‬אם מל וקיים המצוה‪ ,‬כיון דאין‬ ‫וגם צריך עיון גדול בדבריו‪ ,‬דמה בכך דאחשביה‬ ‫היתיר ‪ -‬מה יתן ומה יוסיף לפעול חיוב‪ ,‬ומה עניין‬ ‫מחויב אז למול‪ ,‬ולא שייך לעול על צואריהם ניתנו‪,‬‬ ‫רחמנא לקלקול דחבורה תיקון‪ ,‬הא לא עדיף מכל שאר‬ ‫שיתחייב על החבורה מפאת שנהנה ממנה הנאה שהיה‬ ‫ואין להאריך יותר‪.‬‬ ‫מלאכות דבעינן תיקון באמת‪ ,‬ויש בם תיקון בפועל‪,‬‬ ‫מותר לו ליהנות‪ .‬וגם אין שם הנאה מאיסור‪ ,‬דהאיסור‬ ‫שו"ת בן פורת ח"א סימן י אות ג ד"ה ומה ‪ -‬ד"ה ויש‬ ‫ואפילו הכי מתעסק פטור בהו (ראה כריתות שם)‪.‬‬ ‫הוא החבורה דהיא המלאכה‪ ,‬והמצוה היא התיקון שיש‬ ‫משום דקסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור‪ ,‬אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה‪ ,‬אפילו רבי יהושע‬ ‫)א התשובה מופנית אל‪" :‬כבוד הבחור החריף ובקי חרוץ ושנון כמר דוב שיחיה לאוי"ט [כעת אב"ד‬ ‫מחייב"‪.‬‬ ‫דק"ק אמסטוב]"‪.‬‬ ‫)ג בגליוני הש"ס שבת עה‪ .‬בתוספות ד"ה טפי‪ ,‬הביא דברי גור אריה אלו‪ ,‬וכתב‪" :‬ועיין קונטרס ע' פנים‬ ‫)ב ז"ל הגמרא שם‪" :‬אמר רב נחמן אמר שמואל‪ ,‬מתעסק בחלבים ועריות ‪ -‬חייב‪ ,‬שכן נהנה‪ .‬מתעסק‬ ‫לתורה (אות ב) דנסתפקתי‪ ,‬אם הא דמתעסק בחלבים כו' חייב שכן נהנה‪ ,‬הוא רק בהנאת אכילה וביאה או‬ ‫בשבת ‪ -‬פטור‪ ,‬מלאכת מחשבת אסרה תורה‪ .‬אמר ליה רבא לרב נחמן‪ ,‬והא תינוקות דכי מתעסק דמי‪,‬‬ ‫גם בשארי הנאות‪ .‬והנה מדברי הגור אריה הנ"ל מתבאר‪ ,‬דהוא הדין בשארי הנאות"‪.‬‬ ‫ותנן (שבת קלז‪ ,).‬מי שהיו לו שני תינוקות‪ ,‬אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת‪ ,‬ושכח ומל את של‬ ‫)ד וכן הקשה בגליוני הש"ס שם‪.‬‬ ‫אחר השבת בשבת‪ ,‬רבי אליעזר מחייב חטאת‪ ,‬ורבי יהושע פוטר‪ ,‬עד כאן לא פטר רבי יהושע אלא‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫מעלין בקודש ‪ -‬להעלות התחתון למדריגת העליון‬ ‫"עניין מעלין בקודש ואין מורידין‪ ,‬דיש לפעול תחלה בהתחתון והנמוך במדריגה מה שיש לפעול בו‪ ,‬ואחר כך הוא שיש לפעול בהעליון והגדול במדריגה‪ ,‬כדי להעלות‬ ‫בזה התחתון אל העליון‪ ,‬ולא שנפעול תחלה בהעליון‪ ,‬ואחר כך נרד ונפעול בתחתון‪ ,‬כי יהיה בזה הורדת העליון אל התחתון‪ ,‬וזה אין ראוי להוריד בקודש‪ ,‬רק יש‬ ‫ציונים לתורה כלל לה פיסקא לח‬ ‫להעלות ולא להוריד"‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫ב‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫וגם דבריו צריכים עיון‪ ,‬דמניין לנו לדמות כן‪ ,‬לומר‬ ‫דכי היכא דגבי סחורה לא העמידו כו' הכי נמי לעניין‬ ‫חזרת הדמים במכירה‪ ,‬ואין לדמות גזירות חכמים זו‬ ‫לזו (ראה תוספות חולין קד‪ .‬ד"ה ומנא)‪ ,‬ויוכל להיות דבזה‬ ‫בטעם שאין מבטלין איסור לכתחלה‬ ‫העמידו ובזה לא העמידו‪ ,‬ואין לנו לבדות דברים‬ ‫כאלה מעצמינו‪.‬‬ ‫~ מתוך‪ :‬גליוני הש"ס משניות תרומות ~‬ ‫חזרת דמים משום איסור‬ ‫סחורה ‪ -‬ובדרבנן אין איסור‬ ‫ונראה לענ"ד פשוט בזה‪ ,‬דכוונת הרב המגיד הוא‬ ‫בביטול איסור שמרויח מכך ‪ -‬גם בנזדמנו אסור‬ ‫כתב בספר שו"ת הרי"מ בסופו בחידושיו ‪ -‬סוגיא‬ ‫על דרך זה‪ ,‬היינו דהרב המגיד בא לחדש‪ ,‬דהרמב"ם‬ ‫ואם כן מי שנזדמן לו איסור בביתו‪ ,‬שנתנבלה‬ ‫דזרוע בשלה (צח‪ :‬ד"ה מכלל)‪ ,‬בטעמא דאין מבטלין‬ ‫הבין דדין הנ"ל ‪ -‬דהמוכר לישראל דבר איסור ואכלו‬ ‫בהמתו וכדומה‪ ,‬נהי דהנבילה שלו ויש לו שיווי‬ ‫איסור לכתחלה (ביצה ד‪ - ):‬לראב"ד (איסור משהו פ"ב‬ ‫ואחר כך נודע‪ ,‬צריך להחזיר הדמים‪ ,‬הוא עצמו משום‬ ‫הנבילה‪ ,‬מכל מקום שיווי הנבילה הרי הוא רק לאכילת‬ ‫עמוד קכ ד"ה והא) דאיסורו דאורייתא‪ ,‬עיין שם שכתב‬ ‫איסור סחורה במאכלות אסורות‪.‬‬ ‫עכו"ם‪ ,‬דלישראל הרי אסורה באכילה‪ ,‬ונמצא שאין‬ ‫דעניין האיסור הוא‪ ,‬דמה שבא להתיר האיסור לעצמו‬ ‫וזה‪ ,‬שאילו יחזיק הדמים‪ ,‬נמצא שהוא נוטל דמים‬ ‫לו רק שיווי אכילת עכו"ם‪ ,‬ועל כן למוכרה לעכו"ם‬ ‫על ידי ביטול‪ ,‬הוא כמו סחורה‪ ,‬ואסור משום סחורה‬ ‫בעד אכילת ישראל‪ ,‬וזה הרי לא היה לו בהדבר תחלה‪,‬‬ ‫שפיר שרי‪ ,‬דאילו נאסור לו‪ ,‬נמצא שהוא נפסד מה‬ ‫במאכלות אסורות (ראה שביעית פ"ז מ"ג)‪ ,‬ובנפל מאיליו‬ ‫שהרי נודע דהיה אסור והיה לו בו רק שיווי וזכות‬ ‫שיש לו‪ ,‬שהרי יש לו בדבר השיווי שלו ‪ -‬דיש בו‬ ‫הוי כנזדמנו (ראה שם מ"ד)‪ ,‬מה שאין כן במבטל בידים‪,‬‬ ‫לאכילת עכו"ם‪ ,‬אבל לא שיווי אכילת ישראל‪ ,‬ועל‬ ‫שיווי לאכילת עכו"ם‪.‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫כן אם נֶ ֱאכַ ל מישראל והוא יטול דמים בעד זה‪ ,‬נמצא‬ ‫ומה שאין כן אם בא לבטלה ברוב היתיר ‪-‬‬ ‫מדוע כל ביטול איסור אינו נחשב 'נזדמנו'‬ ‫שהוא נוטל דמים בעד מה שלא היה לו בהדבר ‪-‬‬ ‫לשתותר גם לאכילת ישראל‪ ,‬נמצא שהוא בא להרויח‬ ‫ודע‪ ,‬דסברת השו"ת הרי"מ הנ"ל ‪ -‬מעודי הייתי‬ ‫היינו בעד אכילת ישראל‪ ,‬שזכות אכילת ישראל לא‬ ‫בהדבר מה שאין לו בה עתה‪ ,‬דעתה אין לו בה רק‬ ‫תמה עליה‪ ,‬דאיך שייך לאסור ביטול איסור מטעם‬ ‫היה לו כלל בהדבר‪ ,‬ונמצא שהוא מרויח ליטול דמים‬ ‫שיווי וזכות אכילת עכו"ם‪ ,‬והוא בא להרויח גם שיווי‬ ‫סחורה‪ ,‬הרי הוא ממש כנזדמנו‪ ,‬וכדין ציידי חיה‬ ‫בעד מה שלא היה לו בהאיסור‪ ,‬וזה הרי חשיב סחורה‬ ‫וזכות אכילת ישראל שתהיה מותרת גם לישראל ‪ -‬מה‬ ‫ועופות כו' שנזדמנו להן מינין טמאין ‪ -‬דמותרין‬ ‫ממש כנ"ל‪ ,‬ועל כן מהאי טעמא צריך להחזיר הדמים‪,‬‬ ‫שעתה אינה‪ ,‬ואם כן כל שבא להרויח מה שאין לו‬ ‫למוכרן‪ ,‬כמבואר בשביעית (פ"ז מ"ד)‪ ,‬והכי נמי אם‬ ‫ואסור לו להחזיקם משום איסור סחורה במאכלות‬ ‫עתה בהדבר‪ ,‬הרי גם בנזדמנו אסור משום סחורה‪,‬‬ ‫נֶ ֶא ַסר לאדם אֹוכֶ ל בביתו‪ ,‬שנתנבל או נטרף לו בהמה‬ ‫אסורות‪ .‬וכיון שהטעם רק משום איסור סחורה‪ ,‬על‬ ‫ועל כן שפיר הוי ליה הביטול ‪ -‬שבא להתירו לאכילת‬ ‫או עוף וכהאי גוונא‪ ,‬הרי הוא כמי שנזדמן לו איסור‪,‬‬ ‫כן באיסור דרבנן דמותר לעשות בו סחורה‪ ,‬לכן שפיר‬ ‫ישראל מה שעתה אינו‪ ,‬אם כן שפיר הא הוי ליה‬ ‫ומה זה שכתב דבנפל מאיליו הוי כנזדמנו‪ ,‬הרי גם‬ ‫ממילא אין צריך להחזיר הדמים‪ ,‬ודו"ק היטיב כי זה‬ ‫סחורה‪ ,‬ושפיר אסור משום סחורה‪ ,‬ודו"ק היטיב‪.‬‬ ‫בלא נפל‪ ,‬מכל מקום הרי כל עיקרו של האיסור‬ ‫טעם נכון מאוד לדברי הרמב"ם הנ"ל‪.‬‬ ‫נזדמן לו ‪ -‬אם נאסר לו דבר בביתו‪ ,‬והרי לא קנה‬ ‫וזהו שכתב הרב המגיד דיצא להרמב"ם דין זה‬ ‫מקור שהמוכר איסור דרבנן‬ ‫לא צריך להחזיר הדמים‬ ‫האיסור כדי למוכרו‪ ,‬רק שנזדמן לו על ידי שנתנבלה‬ ‫מהך דבאיסור תורה אסור לעשות סחורה ובאיסור‬ ‫בהמתו בשחיטה וכדומה‪ .‬וכן מבואר להדיא בטור‬ ‫דרבנן שרי‪ ,‬ואפשר שאף זה כן‪ .‬רצה לומר‪ ,‬דאפשר‬ ‫ובזה אשכחנא פתרי להבין דברי הרב המגיד‬ ‫שלחן ערוך יורה דעה (סימן קיז סעיף א)‪ ,‬דמי שנזדמן‬ ‫שאף זה הוא דין איסור הסחורה עצמו‪ ,‬היינו דהבין‬ ‫הלכות מכירה (פט"ז הי"ד ד"ה אבל)‪ ,‬דעל מה שכתב‬ ‫לו נבילה וטריפה בביתו ‪ -‬הוי ליה נזדמנו‪ ,‬עיין שם‪,‬‬ ‫הרמב"ם דכי היכא דאסור לעשות סחורה במאכלות‬ ‫הרמב"ם (שם)‪ ,‬המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר‬ ‫והוא פשוט‪.‬‬ ‫אסורות‪ ,‬הכי נמי צריך להחזיר הדמים במוכר כו'‪,‬‬ ‫בכור‪ ,‬פירות ונמצאו טבלים כו'‪ ,‬מה שאכל אכל ‪-‬‬ ‫דאם לא יחזיר הוי ליה סחורה וכנ"ל‪ ,‬ועל כן ממילא‬ ‫ויחזיר לו את הדמים‪ ,‬וכן כל המוכר דבר שאסור‬ ‫איסור סחורה הוא רק משום שמרויח‬ ‫באיסור דרבנן דשרי לעשות סחורה‪ ,‬לכן גם כן ממילא‬ ‫לאוכלו מן התורה כו'‪ .‬אבל המוכר דבר לחבירו‬ ‫מה שאין לו ‪ -‬ובנזדמנו מותר דיש לו רק שיווי‬ ‫אין צריך להחזיר הדמים‪ ,‬ולא חידש הרמב"ם בזה‬ ‫שאיסור אכילתו מדברי סופרים‪ ,‬אם היו הפירות‬ ‫ואולם כעת התבוננתי‪ ,‬כי סברת השו"ת הרי"מ‬ ‫כלום מסברת עצמו‪ ,‬רק זה עצמו הוא דין הירושלמי‬ ‫קיימין‪ ,‬מחזיר את הפירות ונוטל את דמיו‪ ,‬ואם‬ ‫הזאת כנה מאוד‪ .‬דהא גם בנזדמנו נמי‪ ,‬רשאי רק‬ ‫דבאיסור תורה אסור לעשות סחורה ובאיסור דרבנן‬ ‫אכלן ‪ -‬אכל‪ ,‬ואין המוכר מחזיר לו כלום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫למוכרה מיד‪ ,‬אבל להשהותה כדי למוכרה אחר כך‬ ‫שרי‪ ,‬ודו"ק היטיב‪ .‬ואם גם לא תרצה לפרש כן כוונת‬ ‫ביוקר אסור‪ ,‬וכמו שהבאתי בגליון שביעית (פ"ז מ"ג‬ ‫ודבר זה דבאיסור דרבנן אין צריך להחזיר הדמים‬ ‫ד"ה שאין) בשם התשב"ץ (ח"ג סימן רצב ד"ה והיוצא)‪ ,‬וכן‬ ‫הרב המגיד‪ ,‬מכל מקום בגוף דברי הרמב"ם בוודאי‬ ‫‪ -‬לא נודע מקורו‪ .‬דבבכורות (לז‪ ).‬דנאמר שם גוף‬ ‫מבואר בשלחן ערוך יורה דעה שם‪ ,‬דבנזדמן לו חיה‬ ‫הוא טעם דמיסתבר ונכון מאוד בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הדין הנ"ל ‪ -‬דצריך להחזיר הדמים‪ ,‬לא נתבאר‬ ‫ועוף טמא‪ ,‬אסור לשהותה בביתו עד שתהא שמינה‬ ‫טעם שאין סחורה וריוח ללוקח כשיקבל הדמים‬ ‫כלל דבאיסור דרבנן אין צריך‪ .‬וכתב הרב המגיד‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫ואין לפקפק ולומר‪ ,‬דמדוע אמרינן דצריך להחזיר‬ ‫שם‪ ,‬דהרמב"ם יצא לו זה ממה שאמרו בירושלמי‬ ‫והעניין‪ ,‬דאיסור הסחורה הוא שאסור ליקח בזול‬ ‫הדמים ‪ -‬לשלא יהיה שם סחורה וריוח אצל המוכר‪,‬‬ ‫דשביעית (שם פ"ז ה"א)‪ ,‬כל דבר שאיסורו דבר‬ ‫כדי למכור ביוקר‪ ,‬היינו שבא להרויח מה שאין לו‬ ‫אדרבה הא אם יחזיר נמצא שיהיה סחורה וריוח אצל‬ ‫תורה ‪ -‬אסור לעשות בו סחורה‪ ,‬וכל דבר שאיסורו‬ ‫עדיין‪ ,‬וזהו האיסור‪ ,‬ועל כן בנזדמנו לו בצידתו‪,‬‬ ‫הלוקח‪ ,‬שאכל אכילת איסור בחנם‪ ,‬והרויח דמי האכילה‬ ‫מדבריהן ‪ -‬מותר לעשות בו סחורה‪ ,‬ואפשר שאף‬ ‫שנתכוון לטהורים והעלתה מצודתו מינין טמאין‪ ,‬הרי‬ ‫שהיה צריך לאכול היתיר אחר תחת זה ולשלם דמיו‪,‬‬ ‫זה כן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ודבריו בלתי מובנים כלל לכאורה‪,‬‬ ‫המינין הטמאים כבר הם שלו‪ ,‬ואם כן הרי כבר יש לו‬ ‫ומאי חזית דאזלת בתר מוכר‪ ,‬זיל בתר לוקח‪.‬‬ ‫דמניין לנו לדמות דמיון זה‪ ,‬והם נושאים שונים‬ ‫השיווי שלהם‪ ,‬ואם לא נתיר לו למכור‪ ,‬נמצא שהוא‬ ‫לגמרי לכאורה‪.‬‬ ‫דזה אינו‪ ,‬דמצד הלוקח לא חשוב ריוח‪ ,‬דאפשר‬ ‫נפסד מה שיש לו‪ ,‬ולהפסיד אין חייב‪ ,‬דעניין סחורה‬ ‫שהיה מתענה‪ ,‬כמבואר כזה בתוספות חולין (קלא‪ .‬ד"ה‬ ‫ועיין ש"ך יורה דעה (סימן קיט ס"ק כז) דכתב‪,‬‬ ‫הוא רק הריוח‪ ,‬אבל הרי אין צריך להפסיד‪ ,‬ועל כן‬ ‫שאני)‪ ,‬עיין שם היטב‪ .‬ועוד‪ ,‬דנפשו של אדם קצה‬ ‫דטעם הדין הנ"ל שחידש הרמב"ם דבאיסור דרבנן‬ ‫בנזדמנו ‪ -‬מותר למכור‪.‬‬ ‫באכילת איסור‪ ,‬כמבואר בבכורות שם ובירושלמי‬ ‫אין צריך להחזיר הדמים‪ ,‬היינו משום דחכמים לא‬ ‫ועל כן אם הם עתה בזול‪ ,‬והוא בא להשהותם עד‬ ‫תרומות (פ"ו ה"ב)‪ ,‬ועל כן לא חשובה האכילת איסור‬ ‫גזרו איסור כדי להוציא ממון‪ ,‬דלעניין ממון אוקמוהו‬ ‫שיתייקרו‪ ,‬נמצא שהוא בא להרויח מה שאין לו עדיין‪,‬‬ ‫ריוח‪ ,‬ורק דעם כל זה היה צריך לשלם‪ ,‬דאף דלא‬ ‫אדין תורה‪ ,‬וכן משמע מדברי הרב המגיד שכתב‬ ‫דמה שיש לו עתה‪ ,‬הרי יש לו רק השיווי של עכשיו‬ ‫נהנה הואיל ונפשו קצה‪ ,‬מכל מקום סוף סוף הרי‬ ‫כו'‪ ,‬דמה שכתב הרמב"ם דבאיסורי דרבנן אין המוכר‬ ‫שהוא עתה בזול‪ ,‬ובשהיה עד שיתייקר ויהיה שוה‬ ‫כילה ממון חבירו‪ ,‬ולא יהא אלא מזיק דצריך לשלם‪.‬‬ ‫מחזיר לו כלום‪ ,‬יצא לו ממה שאמרו בירושלמי‬ ‫יותר‪ ,‬הרי בא להרויח מה שאין לו עדיין‪ ,‬ועל כן זה‬ ‫ואך דעבור שלא יהא שם סחורה וריוח מצד המוכר‪,‬‬ ‫שביעית דכל דבר שאיסורו מן התורה כו'‪ ,‬וכל‬ ‫שפיר תו הוי סחורה‪ ,‬ואסור שפיר‪ .‬וכן להשהותה עד‬ ‫לכן צריך המוכר להחזיר הדמים‪ ,‬ואין כאן תשלומין‪,‬‬ ‫דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה‪,‬‬ ‫שתהא שמינה‪ ,‬כיון דעתה היא כחושה‪ ,‬נמצא שאין‬ ‫ועל כן באיסור דרבנן דמותר לעשות סחורה‪ ,‬לכן‬ ‫ואפשר דאף זה כן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬משמע דרצה לומר‪ ,‬דכי‬ ‫לו רק שיווי הכחושה‪ ,‬ומה שמשהה אותה לשתהא‬ ‫שפיר יש חיוב תשלומין‪ ,‬ושפיר המוכר מחזיר‬ ‫היכא דגבי סחורה לא העמידו חכמים דבריהם לענין‬ ‫שמינה‪ ,‬הרי בא להרויח מה שאין לו עדיין‪ ,‬וזה הוי‬ ‫הדמים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ממון‪ ,‬הכי נמי כאן לעניין מכירה‪ ,‬עכ"ל הש"ך בזה‪.‬‬ ‫סחורה‪ ,‬ואסור שפיר‪.‬‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ג‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫בכורות לז‪-‬מג‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים‬ ‫מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫הוי מומא‪ ,‬אמר רב פפא‪ ,‬אינו ניכר מחמת עצמו‪ ,‬אבל‬ ‫איסור דאורייתא שלא נתבטל מדרבנן‬ ‫בניגוד לאביו ר' הערצל ואבי‪-‬אביו ר' יהודה‪ ,‬ובניגוד‬ ‫ניכר מחמת מלאכה‪ .‬וברש"י (ד"ה מחמת)‪ :‬אינו ניכר‬ ‫‪ -‬אם הוא איסור חפצא‬ ‫לחותנו ר' משה דוד שטיגליץ‪ ,‬לא היה אביו של רבינו‬ ‫מחמת עצמו ‪ -‬שאין השבר נראה‪ ,‬אבל ניכר הוא‬ ‫איסורים דרבנן ‪ -‬אם המה איסורי חפצא או איסורי‬ ‫'חסיד' ‪ -‬מוסר לנו נכדו של רבינו‪:‬‬ ‫מחמת שצולע‪ ,‬והילוך הרגל זו היא מלאכתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גברא (ראה נתיבות המשפט סימן רלד ביאורים ס"ק ג; שו"ת‬ ‫"בניגוד לאביו ולסבו‪ ,‬לא היה ר' יהודה חסיד‪ .‬הוא‬ ‫הרי דאף על גב דעצם המום דהוא השבר אין נראה‪,‬‬ ‫תורת חסד או"ח סימן לא אות ה)‪ ,‬יש להסתפק לפי צד‬ ‫לא היה 'מתנגד' פעיל לכת החסידות‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫עם כל זה‪ ,‬כיון דעל ידי הצליעה נודע שיש שם שבר‪,‬‬ ‫הסברא דאיסורים דרבנן רק איסורי גברא המה‪ ,‬אי‬ ‫עצמו לא השתייך לכל 'רבי' של חסידים‪ ,‬וכן לא‬ ‫והצליעה הרי נראית‪ ,‬על כן חשוב ניכר‪ .‬אם כן הכא‬ ‫אמרינן כן גם באיסור דאורייתא שנתערב ובטל מן‬ ‫היה מתפלל בכל 'שטיבעל' של חסידים‪ .‬מקום‬ ‫נמי‪ ,‬כיון דעל ידי הסימנים נודע ממילא שהוא חסר‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬ורק מדרבנן לא בטל‪ ,‬אי הוא גם כן רק איסור‬ ‫תפילתו היה בבית המדרש הכללי"‪.‬‬ ‫והסימנים הרי נראים‪ ,‬שפיר חשוב ניכר‪.‬‬ ‫גברא ‪ -‬כשאר דרבנן‪ ,‬או דילמא‪ ,‬כיון דהאיסור תורה‬ ‫כשרונותיו הכבירים של רבינו באו לו ‪ -‬בין היתר‬ ‫הוא איסור חפצא (ראה רש"י כריתות יד‪ .‬ד"ה איסור; הגהות‬ ‫‪ -‬בתורשה מאביו‪:‬‬ ‫ונתיישבתי עוד‪ ,‬דקושיא מעיקרא ליתא‪ .‬דלענין‬ ‫רעק"א יו"ד סימן רטו אות ד)‪ ,‬והחכמים גוזרים שהאיסור‬ ‫"ר' יהודה הצטיין כבעל מוח מזהיר ביותר‪ .‬נוסף‬ ‫'מום' הוא דאמרינן דלא חשוב מום רק בגלוי ‪-‬‬ ‫תורה עדיין לא נתבטל‪ ,‬אם כן אכתי האיסור חפצא‬ ‫לזה שהיה תלמיד חכם גדול‪ ,‬רכש לו מעצמו‪ ,‬ללא‬ ‫וכשאינו גלוי לא חשוב מום‪ ,‬ועל כן מה ש'תמים'‬ ‫דאורייתא במקומו עומד מדרבנן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עזרת כל מורה‪ ,‬גם את השפה הגרמנית‪ ,‬ושלט בה‬ ‫ממעט מום‪ ,‬שפיר בעינן מום שבגלוי‪ ,‬דכשאינו גלוי‬ ‫שליטה מושלמת‪...‬‬ ‫הרי לא חשיב מום‪ ,‬ואם כן ממילא הא לא אימעיט‬ ‫וראיתי שהדבר מוכרע ממקומו‪ ,‬שהרי בסוגיין (לז‪).‬‬ ‫ר' יהודה זצ"ל שלא רצה לעשות מתורתו קרדום‬ ‫מ'תמים'‪ .‬מה שאין כן 'חסרון' הוא דבר בפני עצמו‪,‬‬ ‫איתא‪ ,‬דבהשקה לחבירו יין נסך על ידי תערובות‪,‬‬ ‫לחפור בה‪ ,‬היה איש עסקים‪ .‬ברם ההצלחה‬ ‫ואין לו ענין למום‪ ,‬ושפיר גם חסרון שאינו ניכר חשוב‬ ‫צריך להחזיר הדמים‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואף על גב דבשאר‬ ‫לא האירה לו פנים בעסקיו‪ .‬המצב הכלכלי של‬ ‫ש'תּמּות' ממעט חסרון‪ ,‬שפיר אין‬ ‫חסרון‪ .‬ועל כן מה ַ‬ ‫איסורים דרבנן כתבו האחרונים (ראה סמ"ע סימן רלד‬ ‫המשפחה היה קשה‪ .‬כל רכושו של ר' יהודה היה‬ ‫ס"ק ד; נתיבות המשפט שם ביאורים ס"ק ג; שו"ת תורת חסד חילוק בין חסרון הניכר לאינו ניכר‪ ,‬וכן מוכח להדיא‬ ‫מוחו החריף וידיעתו המושלמת בשפה הגרמנית‪.‬‬ ‫או"ח סימן לא אות ה) דאין צריך להחזיר הדמים מפאת מגמרא להלן (לט‪ ,).‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫ולכן כדי למצא מקור לפרנסה הוא החליט‬ ‫דרק איסורי גברא המה‪ ,‬ולא שייך נפשו קצה באכילת‬ ‫ללמוד את מקצוע המשפטים‪ .‬הוא קרא בספרי‬ ‫ואם כי בתמורה (יז‪ ).‬מבואר דגם מום הוא פסול‬ ‫איסור וכנודע‪ ,‬ואם כן על כרחך דאיסור תורה שלא‬ ‫החוק האזרחי הנדרשים‪ ,‬ובמשך זמן קצר רכש‬ ‫נתבטל מדרבנן‪ ,‬אכתי איסור חפצא הוא גם מדרבנן‪ ,‬חסרון‪ ,‬עם כל זה רק 'פסול חסרון' נחשב‪ ,‬אבל אין‬ ‫ידיעות והיכרות בעניני חוק ומשפט‪ .‬ידיעתו בחוק‪,‬‬ ‫הפסול מפאת חסרון ממש‪ ,‬דחסרון בקדשים לא פסיל‬ ‫וזה פשוט‪.‬‬ ‫שליטתו בשפה הגרמנית‪ ,‬ושכלו החריף‪ ,‬הוציאו‬ ‫רק במחוסר אבר‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫לו מוניטין כמומחה ממדרגה ראשונה"‪.‬‬ ‫בשבוע הבא אי"ה‪:‬‬ ‫טעם פסול אתרוגים‬ ‫על צדקתה של אם רבינו‪ .‬לאחר מכן‬ ‫המורכבים אף שאין חסרונן ניכר‬ ‫טעם שאין דיחוי במום עובר‬ ‫נשוב לתיאור עיסוקי האב והשפעתם על רבינו‬ ‫אתרוגים המורכבים ‪ -‬האריכו בזה לפוסלם מטעם‬ ‫הנה הא דמום עובר כשר (ראה יומא סד‪ ).‬ולא אמרינן‬ ‫חסר‪ ,‬כיון דמורכב מאתרוג ולימונ"י‪ ,‬ואם כן בחלק‬ ‫דיחוי (ראה שם)‪ ,‬יש לומר דטעמא רבתא אית ביה‪,‬‬ ‫הלימונ"י שבו‪ ,‬הרי חסר מציאות האתרוג (ראה שו"ת‬ ‫במום שיהיה גלוי וניכר‪ ,‬ואי לאו הכי אינו פוסל‪ ,‬עם‬ ‫דעיקרו של מום הרי הוא פיסול רק אם הוא ניכר‪,‬‬ ‫מהר"ם אלשיך סימן קי ד"ה ועוד דהא; טורי זהב או"ח סימן‬ ‫כל זה זהו רק אם מתחלת הויית המום לא היה ניכר‬ ‫כמבואר בסוגיין (לט‪ ).‬דבעינן מום שבגלוי‪ ,‬וכל הסוגיא‬ ‫תרמט ס"ק ג)‪.‬‬ ‫מעולם‪ .‬אבל היכא דהיה ניכר פעם אחת‪ ,‬שפיר יש‬ ‫כאן מלאה מזה ‪ -‬דלענין מום בעינן שיהיה גלוי וניכר‪,‬‬ ‫לומר דפוסל גם אחרי שנסתלק ההיכר‪ ,‬דלא בעינן‬ ‫ויש לעיין לפי המבואר בתוספות סוכה (כט‪ :‬ד"ה ואי לאו הכי אינו פוסל כלל‪.‬‬ ‫שיהיה המום ניכר כל זמן הוייתו‪ ,‬ורק אם היה ניכר‬ ‫ולפי זה נראה‪ ,‬דענין דיחוי בקדשים הוא רק‬ ‫בעינן) וברש"י שם (לו‪ :‬ד"ה ומשנינן) ושאר ראשונים‬ ‫פעם אחת שפיר חשוב היכר ופוסל לעולם‪.‬‬ ‫(אור זרוע ח"ב הלכות סוכה סימן שח; רא"ש סוכה פ"ג סימן דהתורה גזרה דאף אחר שנסתלק הפסול‪ ,‬עם כל זה‬ ‫ג)‪ ,‬דפסול חסר הוא מפאת 'ולקחתם' (ויקרא כג‪ ,‬מ) חשוב כאלו לא נסתלק עדיין‪ .‬ואם כן בכל הפסולים‬ ‫‪ -‬לקיחה תמה (ראה סוכה לד‪ ;:‬שם לז‪ ,).‬דכשחסר אינו שפיר שייך דיחוי‪ ,‬מה שאין כן במום‪ ,‬אחרי שעבר‬ ‫טריפה ‪ -‬איסור עצמי או מדין נבילה‬ ‫תם‪ .‬אם כן לפי המבואר בסוגיין (לז‪ ).‬ובכמה דוכתי המום אי אפשר לך לומר מכח דיחוי דנחשב כאלו‬ ‫נסתפקתי‪ ,‬איסור טריפה מה עניינו‪ ,‬אם איסורו הוא‬ ‫(לעיל לה‪ ;.‬להלן לט‪ ,).‬דמום שאינו גלוי וניכר אינו המום ישנו עדיין ופסול‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דהרי אפילו אלו‬ ‫איסור מבחוץ כשאר איסורים‪ ,‬ואיננו חסרון בשחיטה‬ ‫פוסל בקדשים‪ ,‬ואם כן על כרחך דכל שאינו ניכר ‪ -‬היה המום עצמו עדיין באופן כזה שהוא עתה הדיחוי‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬או דילמא עניינו שבטריפה גזרה תורה שלא‬ ‫חשוב 'תם'‪ ,‬דאם לא כן‪ ,‬ליפסול מיהת מקרא ד'תמים הרי גם כן היה כשר‪ ,‬דהדיחוי הרי אינו ניכר‪ ,‬ולענין‬ ‫תועיל בו השחיטה לענין אכילה‪ ,‬והוי נבילה לענין‬ ‫יהיה' דכתיב (שם כב‪ ,‬כא; עיין גמרא לט‪ ).‬וכמובן‪ .‬ועל פסול מום הרי בעינן ניכר‪ ,‬ואם כן אי אפשר שיהיה‬ ‫אכילה‪.‬‬ ‫כרחך‪ ,‬דכיון דאינו ניכר חשוב גם כן 'תמים'‪ ,‬ואם כן הדיחוי גרע מפסול המום עצמו‪ ,‬דהיה כשר אם היה‬ ‫הוא הדין באתרוג המורכב דאין חסרונו ניכר‪ ,‬שפיר באופן שהוא עכשיו הדיחוי‪ ,‬ועל כן שפיר מום עובר‬ ‫ועיין בחולין (נו‪ ,).‬אמר ליה מאן דבדק במחטא‬ ‫כשר‪ ,‬ולא שייך דיחוי‪.‬‬ ‫חשוב 'תם'‪.‬‬ ‫למאן דבדיק בידא‪ ,‬עד מתי אתה מאכיל לישראל‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דכיון דאתרוג המורכב יש לו סימנים‬ ‫נבילות‪ .‬ופריך‪ ,‬נבילות‪ ,‬והא שחיטה היא‪ ,‬אלא טריפות‬ ‫ונהי דיש לומר‪ ,‬דכיון דהמום בשעתו הרי היה‬ ‫וכו'‪ .‬וכלשון הזה נאמר גם כן בסוגיין (מ‪ ).‬ובסוטה‬ ‫המבוארים בשו"ת הרמ"א (סימן קכו)‪ ,‬והסימנים הרי ניכר‪ ,‬וכבר היה פיסול‪ ,‬ועל כן ענין הפיסול הוא גם‬ ‫(מח‪ ,).‬עיין שם‪ .‬ומוכח‪ ,‬דטריפה אין איסורה מטעם‬ ‫ניכרים‪ ,‬על כן חשוב מפאת הסימנים כאילו היה עכשיו‪ ,‬עם כל זה אין זה מוכרח‪ ,‬ושפיר יש לומר‬ ‫כדברינו ‪ -‬דאי אפשר שיהיה הדיחוי עדיף מעצם‬ ‫חסרונו ניכר‪.‬‬ ‫נבילה‪ .‬אולם זה אינו‪ ,‬דבלשון ‪ -‬קאי 'נבילות' סתם‬ ‫רק אנבילה ממש שמטמאה‪ ,‬ואין ראיה מזה לשלא‬ ‫ועיין במשנה (מ‪ ,).‬נשבר עצם ידו ועצם רגלו‪ ,‬אף הפסול‪ ,‬דאינו פסול רק כשהוא ניכר וכנ"ל‪.‬‬ ‫אמנם נתיישבתי דיש לומר‪ ,‬דנהי דהצריכה תורה יהיה איסור אכילת טריפה מטעם נבילה‪.‬‬ ‫על פי שאינו ניכר כו'‪ .‬ובגמרא‪ ,‬אינו ניכר ‪ -‬מי קא‬ ‫)א שכתב‪" :‬גייריה ‪ -‬וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו‪ ,‬דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד‪ ,‬שלא היה כופר בתורה שבעל פה‪ ,‬אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה‪ ,‬והלל הובטח שאחר שילמדנו‬ ‫יסמוך עליו"‪.‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪a1800200855@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ד‬