המאיר · HAMEIR — וירא (2026-10-26)

פרשת בה"י
שנה ו’
וירא גליון
רנ"א
תשפ”ז
˛מאמר המאיר˚
בכח התשובה אפשר להחזיר את שנות הנעורים ולתקנם כראוי
מה שהלכה והזיקה אחר כך נחשב כאילו אירע ברגע שהדליקה ,כמו כבתה ‘אין’ זקוק לה
זורק חץ ,שהכל מתייחס אל תחילת המעשה ,כמבואר בנמוקי יוסף
בפרשתן (בראשית כב יד)‘ :ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’ יראה ,שם ,ואם כן אדרבה ,כיון שהציתו האויבים את האור בתשעה באב ,אף
אשר יאמר היום בהר ה’ יראה’ .ובמדרש (בר”ר נו י)‘ :מלמד שהראה לו על פי שהלכה ודלקה כל עשירי ,מכל מקום ההיזק והחורבן מתייחסים
המעשה לתחילת הקב”ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי’ .וצריך ביאור הענין בזה.
שאירע בתשיעי. ויש לומר בהקדם
ותירץ הרה”ק רבי דברי הגמרא בשבת (כא:):
סעודת ברית על ערלת הלב
משה מבאיאן זצ”ל בעל ‘אמר ר’ זירא אמר רב
מסופר על צדיק אחד שהיה בעירו עשיר גדול עתיר נכסין ,אך ידו קפוצה לכל דבר מתנה ,ואמרי לה אמר
שו”ת דעת משה (בהערות
שבקדושה ,פעם אחת בשעת הכושר ניצל הצדיק את ההזדמנות והוציא מן העשיר
על ארץ צבי ח”ב) שדווקא ר’ זירא אמר רב ,פתילות
בעל כרחו סכום עצום לצדקה .והנה מני אז נהפך לבו של העשיר בקרבו והוא נעשה
גבי בשר ודם מייחסים נדיב גדול ופזרן לצדקה עד שהכל דיברו מפלא הגדול ,אף העשיר בעצמו הפליא ושמנים שאמרו חכמים
את הנזק לתחילת את המהפכה שעברה עליו ומרוב שמחה ערך סעודה גדולה לכל בני העיר ,וכאשר אין מדליקין בהן בשבת
הפעולה ,דכיון שהוציא שאלוהו מה זה ועל מה זה ענה בצחות שהוא עורך סעודת ברית לעצמו ,שכן הוא זכה מדליקין בהן בחנוכה ,בין
את החץ מתחת ידו שוב לקיים בעצמו (דברים י טז) ‘ומלתם את ערלת לבבכם’... בחול בין בשבת ,אמר ר’
אי אפשר לו להחזירה, והנה בחינה זו מצינו אצל אנשי סדם שהיו מושרשים במדות רעות וכמו שהעיד דרב, ירמיה ,מאי טעמא
ואם כן חשבינן כבר הפסוק ‘ואנשי סדם רעים וחטאים לה’ מאד’ ,והדרך לבטל מדה מגונה זו רמוז בה קסבר כבתה אין זקוק
אז כאילו אירע הכל, גופה ,ד’סדם’ ראשי תיבות ‘סוכה ,ד’ מינים’ ,כי הנה בספה”ק מבואר בטעם מצות להשתמש לה ואסור
כיון שבוודאי יגיע החץ, סוכה ,כי האדם רואה את עצמו שרוי בטובה ,עם דירה נאה ,ומחמת כן הוא משתקע לאורה ,אמרוה רבנן
משא”כ גבי הקב”ה, בהם ושוכח את התכלית שבשבילה נשלח לכאן ,על כן צוה הקב”ה שיצא שבעת ימים קמיה דאביי משמיה דר’
שאף על פי שזורק מדירת קבע וישב בדירת עראי ,בכדי שישים על לבו שכל העולם הזה עראי הוא וחולף ירמיה ולא קיבלה ,כי
חץ כביכול עדיין יכול במהרה ,וירבה בממונו צדקה וחסד .וכן הוא במצות ד’ מינים ,דאיתא במדרש (ויקר”ר אתא רבין אמרוה רבנן
להחזירה לא אמרינן ל יב) שארבעת המינים הללו רומזים על ארבע מדריגות שבישראל ,בעלי תורה ובעלי קמיה דאביי משמיה
כן אלא חשבינן את מעשים טובים וכו’ ואוגדים אותם כולם ביחד כדי שילמדו זה מזה. דר’ יוחנן וקיבלה,
הנזק בשעה שאירע ויש לרמז זה בפסוק (קהלת יא ב)‘ :תן חלק לשבעה וגם לשמונה’‘ ,תן חלק לשבעה’ זה חג אמר אי זכאי גמירתיה
בפועל ,וכיון שבחורבן הסוכות שכולל בו מצוות ישיבת סוכה ומצוות נטילת לולב ,ומתוך כך ‘וגם לשמונה’,
לשמעתיה מעיקרא,
הבית סייע הקב”ה ביד שתעשה סעודה כמו הנימול לשמונה ,לכבוד מילת הלב שנהפך לטובה.
והא גמרה?! ,נפקא מינה
האויבים והצית בעצמו
לגירסא דינקותא’ .ע”כ.
את האור כביכול ,אם
כן שוב מסתברא לרבי יוחנן לומר שהולכים אחר זמן המקרה בפועל ותאחז במשפט ידי
וצריך לצום דווקא בעשירי שבו נשרף רוב הבית .והביא סמך לזה מן
ונראה לבאר בהקדם מה דמצינו במסכת תענית (כט ).שאמר רבי יוחנן הפסוק (דברים לב מא) ‘אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי’ ,דפירש
שאלמלי היה באותו הדור שבחורבן הבית היה קובע את צום תשעה באב רש”י שם‘ :למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ‘ותאחז
בעשרה בו ,מפני שבו נשרף רובו של היכל .והקשו האחרונים ,דאדרבה במשפט ידי’ ,לא כמדת בשר ודם מדת הקב”ה ,מדת בשר ודם זורק חץ
איפכא מסתברא לשיטתיה ,דהא רבי יוחנן סבירא ליה בבבא קמא (כב ).ואינו יכול להשיבו ,והקב”ה זורק חציו ויש בידו להשיבן כאילו אוחזן
‘אשו משום חציו’ ,דהיינו שהמדליק אש חייב על רגע ההדלקה ,דכל בידו’ ,ע”כ.
א
˛מאמר המאיר˚
בו ‘אשו משום חיציו’ ומייחסים הכל לרגע כחצים ביד הקב”ה
ההדלקה ,וזאת משום שאי אפשר להחזיר תפילה כדבר איש אל רעהו כן בני הנעורים
את האש לאחר שכבר יצא ,כמו כן גם ימי סיפר לי ידידי שישב פעם ולמד עם חבירו בבית ובזה יש לפרש את הפסוק (תהלים קכז ד)
כבר עברו וחלפו להבל ולריק ואיני יכול המדרש ,והנה הבחינו באחד המתפללים שיושב ‘כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים’ ,דהיינו
להחזירם ,ואם כן ‘איה השה לעולה’ ,הרי לידם ועל פניו ניכר שהוא שרוי בעצבות ובמרה
שכמו החצים ביד הקב”ה שהוא גיבור
איני ראוי כלל לעלות לקרבן על המזבח. שחורה ,בתחילה לא הרגישו בנעימות לפנות אליו
ולהתערב בעניניו ,אך אחר כך חשבו שמא יש ואיש מלחמה ,שבידו להחזירם גם לאחר
ועל זה השיב לו אברהם אבינו‘ :אלוקים שכבר יצאו ,כן בני הנעורים שאפשר
יראה לו השה’ ,כלומר הרי לגבי הקב”ה כאן ענין הצלת נפשות ,ואם יתעלמו יעשו חטא
בנפשם ,על כן פנו אליו וגלגלו עמו שיחה על דא להחזיר את ימי הנעורים גם לאחר שכבר
נחשבות גם פעולות האש והחץ כנעשו חלפו ועברו על ידי תשובה ,וכמו שאמרו
רק בשעת מעשה ,שהרי הכל בידו והוא ועל הא עד שהלה סיפר להם את צרתו ,בן מבוגר
יש לו בביתו אשר מזה עידן ועידנים כבר הגיע חז”ל (סוכה נג ).גבי שמחת בית השואבה,
יכול להחזיר את החץ גם לאחר שכבר
לפרקו ,והוא מחכה בכליון עינים לשדכן שיצלצל שבעלי תשובה שבהם אמרו ‘אשרי
יצא ,וכמו כן בכחו גם להחזיר את ימי
ויציע להם שידוך אך אין קול ואין עונה ,וזהו זקנתינו שכיפרה את ילדותינו’.
נעוריך שכבר עברו ולהשיבם אליך על הסיבה שהוא עצב כל כך .שאל אותו ידידי‘ :אמור
ידי תשובה אמיתית מעומק הלב ,ואם כן והנה בבית אהרן פירש את מאמר
לי ,עם ה’ יתברך כבר דברת על זה?’‘ ,וודאי!’ נזעק הגמרא ‘כבתה אין זקוק לה’ ,דבא לומר
‘לעולה בני’ ,כי בידך הדבר. הלה‘ ,יש לך מושג כמה תפילות כבר התפללתי
שגם מי שהוא בבחינת ‘כבתה’ וכבר אין בו
וזהו ‘וישב אברהם אל נעריו’ (בראשית על זה?!’ ,אך ידידי הבהיר שלא לזאת היתה
כוונתו ,אלא לתפילה אמיתית שבו יראה כאילו ה’ תקוה ,מכל מקום “אין” זקוק לה’ ,כלומר,
כב יט) ,דהיינו שאברהם אבינו גם הוא
יתברך עומד לנגדו וישיח לפניו את צרתו כדבר דהאין סוף ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא
השתמש בעצה זו וחזר בתשובה על ימי
נעוריו ,אותם שנים שעברו עליו עד שלא איש אל רעהו ויתפלל אליו מעומק הלב. מזדקק לו לחזור ולהדליקו ,ומחזיר את
הכיר את בוראו ,ועל ידי זה החזירם אליו למחרת חזר היהודי וסיפר לו בפנים שוחקות: ימי נעוריו.
שלמים ונקיים עד שנתקיים בו ‘ואברהם ‘אתמול קבלתי את דבריך והתפללתי כמו שאמרת ובזה יש לבאר הגמרא ,דדוקא כאשר
זקן בא בימים’ (שם כד א) ,שהביא את כל לי ,ואחר עשר רגעים התקשר אלי שדכן עם אמרו הלכה זו לאביי בשם רבי יוחנן שהוא
ימיו עמו בשלימות ,כדאיתא בספה”ק. הצעה מצויינת’ .ידידי שמח בשמחתו ואיחל לו אמר שראוי לקבוע את הצום בעשירי
וזהו הענין המובא בספה”ק בית עין (חנוכה) הצלחה וברכה .והנה לאחר כמה ימים שוב נראה באב ,דמזה משמע שביד הקב”ה להחזיר
שהפסוק (בראשית כב ה) ‘ואני והנער נלכה הלה עם פנים של תשעה באב‘ ,מה עכשיו?’ שאל את החצים גם לאחר שיצאו ,דייקא אז
עד כ”ה’ רומז על חנוכה שהוא בכ”ה ידידי‘ ,אל תשאל’ השיב הלה‘ ,כבר הייתי בטוח קבלו ,דלפי זה שפיר אמרינן שאפילו
שהישועה באה ,אך כעת נראה שהשידוך לא יבוא
בכסלו ,עיי”ש .ולענינינו יש לומר שקאי ‘כבתה’ ה’אין’ זקוק לה’ ,ולזה אמר ‘נפקא
לידי גמר’‘ ,אולי תתפלל שוב כמו שהתפללת לפני
על ימי הנעורים‘ ,ואני והנער נלכה עד מינה לגירסא דינקותא’ ,דהיינו שלפי זה
השידוך’ הציע ידידי‘ ,אכן’ תפס הלה את עצמו,
כה’ ,להורות שאפשר להחזירם ולתקנם ‘איך לא חשבתי על זה בעצמי’ ,ואכן כעבור כמה אפשר להחזיר את ימי הינקות שכבר
על ידי תשובה אמיתית מעומק הלב בכח ימים הגיע לבשר שגמר את השידוך למזל טוב עברו על ידי תשובה שלימה.
הדין של חנוכה ‘כבתה אין זקוק לה’. בשעה טובה ומוצלחת.
ובזה יבואר המדרש שהראהו בית ואפשר להעמיס זה בפרשתן (בראשית יח כז)‘ :הנה
ואני והנער נלכה עד כה
המקדש חרב ובנוי ,כי שם רואים ענין נא הואלתי לדבר אל ה’ כדבר איש אל רעהו,
לתקן את ימי הנעורים בכח
זה שאצל הקב”ה נחשב הכל רק בשעת וסיבת הדבר הוא משום ש’אנכי עפר ואפר’ ,שאני
הדין של ‘כבתה אין זקוק לה’
מעשה ,כי הוא יכול להחזיר את החץ גם שרוי בעצבות ובמרה שחורה ,וחייב אני להשיח ובזה יש לבאר הדין ודברים בין יצחק
לאחר שכבר יצא לדרכו ,וממילא גם בני את לבי למי שבידו להועיל באמת ,ואולי רמוז לאברהם בפרשתן ,דיצחק ברוב ענוותנותו
הנעורים שהם כחץ הזה אפשר לתקנם בחינה זו גם בדיבורו של הקב”ה ‘היפלא מה’ דבר’ החשיב את עצמו שלא ניצל כראוי את
ולהחזירם על בוריים גם לאחר שכבר ששום דיבור להקב”ה כדבר איש אל רעהו לא ימי נעוריו ,ועל כן אמר לאברהם אביו
עברו על ידי תשובה. יתכסה ,ובוודאי יתקבל תפלתו. ‘הנה האש’ ,פירוש שכמו האש שאומרים
ליטול חלק בהוצאת הגליון ולהארות והערות או לקבל הגליון ,ניתן לפנות gilyonhamier@gmail.com
דפוס עריכה
והוצאה לאור מיוחד
ל גליון זה ועוד ספרים וגליונות
עת הצורך
ה רבים וחשובים נערכו ע"י עורכי
דפוס מלכות בארה"ק דפסה של חדש!!!
2ימים הדפסת מלכות הוצאה לאור בארה"ק
עוסק כבר מזה שנים ספרים גם
בהדפסת ספרים באיכות בכמות צוות אברכים תלמידי חכמים
ובמהירות הנדרשת קטנה
שידם רב להם
עימוד -גראפיק -הדפסה -שופינג במכמני התורה והחסידות
@ ב
ma0733834811@gmail.com ✆ 347-584-8866
