gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: וירא (2026-10-26)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫וירא תשפ"ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ו‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח‪ .‬וברש"י במלח חטאה ובמלח לקתה‪ ,‬אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו‪ ,‬אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג‬ ‫במקום הזה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונראה שבודאי לא נתכוונה לטעון עליו על מנהג הכנסת אורחים שעשה עמהם‪ ,‬דא"כ היתה צריכה לטעון עליו בכל שאר צרכי הסעודה‪ .‬וא"כ יש‬ ‫להבין מדוע מיאנה דוקא במנהג נתינת מלח יותר מכל שאר צרכי הסעודה שהכין לוט עבורם‪.‬‬ ‫וי"ל ע"פ מה שהביאו הפוסקים )או"ח סי' קס"ז( בשם מדרש‪ ,‬דאם יש מלח על השולחן‪ ,‬נעשה השולחן מזבח כפרה‪ ,‬והמלח מגין על הפורענות‪ ,‬ועוד‪ ,‬דבעת‬ ‫שממתינים זה לזה‪ ,‬השטן מקטרג עליהם‪ ,‬וברית מלח מכפר עליהם‪ .‬והנה אמרו בסנהדרין )דף קט‪ (.‬דאנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והיינו שלא היה חסר להם מאומה‪ ,‬ולא היו מתייראין כלל מן הדין ומן המזיקים ונתגברו על הכל‪.‬‬ ‫וכששמעה אשתו של לוט שרוצה להניח מלח על השולחן‪ ,‬אמרה לו מפני מה אתה צריך לכך‪ ,‬הלא במקום זה אין לדאוג מפורענות וממזיקים‪ ,‬וכשאתה תתחיל‬ ‫להניח מלח על השולחן‪ ,‬הרי זה מנהג רע‪ ,‬דהרי אמרו )ברכות יט‪ (.‬לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן‪ .‬אמנם לוט היה מאמין לדברי המלאכים‪ ,‬והיה יודע שאכן‬ ‫הפורענות כבר ממשמשת ובאה‪ ,‬לכך רצה שיהיה מלח על השולחן כדי שזה יועיל להגין עליהם‪.‬‬ ‫ונראה דלכן אמרו )עירובין יז‪ (:‬שמלח סדומית מסמא את העינים‪ ,‬משום שהמלח מגין מפני הפורענות‪ ,‬והפורענות הראשונה שלא הגינה המלח ממנה היתה בסדום‬ ‫שלקו במכת הסנורים‪ .‬והטעם שלקו דוקא בעונש זה‪ ,‬היינו לפי שחטאו בעין‪ ,‬שהיה להם עין רעה וחמדו תמיד את ממון חבריהם‪ ,‬ומדה כנגד מדה לקו בעין‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪ ,‬המגיד‬ ‫מסאמבור‬ ‫ואמר רבא דקסבר ר' ישמעאל‪,‬‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב‬ ‫לזכות ש‪.‬ה‪.‬ב‪.‬מ‪.‬ר‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת‬ ‫דעשרון מובחר במעט טירחת ניפוי‪,‬‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‬ ‫דקדושה מכל יו"ח‬ ‫אתי מחמש סאין‪ .‬ואילו בטירחא‬ ‫)ב"ר‬ ‫במדרש‬ ‫וסעדו לבכם‪.‬‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם ארובות‬ ‫מח‪:‬יא(‪ :‬אמר ר' חמא 'וסעדו‬ ‫בריבוי ניפוי‪ ,‬אתי אף משלש סאין‪ .‬לכן‬ ‫השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום‬ ‫בחול מביאים עשרון מחמש סאין‪ ,‬כיון‬ ‫לבבכם' אין כתיב כאן‪ ,‬אלא 'וסעדו‬ ‫דכך משובח יותר‪ .‬אבל בשבת אינו‬ ‫ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור לכל מי‬ ‫לבכם'‪ ,‬הדא אמרי אין יצה"ר‬ ‫קוצר אלא שלש סאין ומנפה אותם‬ ‫שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪ ,‬ויזדככו כל אבריו‪ ,‬ויהיו כולם‬ ‫שולט במלאכים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויש לדייק‬ ‫הרבה‪ ,‬כי מוטב שירבה במלאכה אחת‬ ‫אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי שולחנות‬ ‫איך יצדק 'סעד לב' אצל‬ ‫בהרקדה‪ ,‬ואל ירבה במלאכות הרבה‪,‬‬ ‫המלאכים‪ .‬ויראה כי אמר 'כי על כן‬ ‫כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה‬ ‫עברתם על עבדכם'‪ ,‬כי הוא יתברך‬ ‫בקצירה‪ ,‬זרייה‪ ,‬ברירה‪ ,‬טחינה‪,‬‬ ‫בגזירת הבורא‪ ,‬ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫והרקדה של שתי סאין נוספות‪.‬‬ ‫שלחם למען הפיק רצונו בהכנסת‬ ‫וירא אליו ה'‪ .‬וברש"י שנתן לו עצה על המילה‪ .‬נראה לפרש דהנה עבודת המלאכים‬ ‫אורחים‪ ,‬והנה המלאך מתעלה‬ ‫ואמר רבה‪ ,‬ר' ישמעאל ור' חנינא אמרו‬ ‫שעובדים להבורא ב"ה אין לו שיעור‪ ,‬ותמיד מספרים כבוד אל וקדושתו‪ ,‬ומשמיעים‬ ‫בעשותו שליחותו יתברך‪ ,‬כמו‬ ‫דבר אחד‪ ,‬מי לא קאמר ר' חנינא באופן‬ ‫ביראה יחד בקול דברי אלקים חיים‪ ,‬וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם‪ .‬ועם כל‬ ‫שכתוב 'עושי דברו לשמוע בקול‬ ‫הקצירה‪ ,‬כיון דאפשר לקצור באדם‬ ‫זה מקבל הקב"ה תענוג יותר מעבודת האדם‪ ,‬כי עבודת המלאכים לאל יתברך אין‬ ‫דברו'‪ ,‬וא"כ אתי שפיר 'וסעדו‬ ‫אחד לא טרחינן לעשותה בהרבה‬ ‫חידוש‪ ,‬כי המה נטבעו כך‪ ,‬ואין להם שום מניעה ועיכוב בעבודתם‪ ,‬אדרבה זה חיותם‪,‬‬ ‫לבכם'‪ ,‬כי אף כי מלאכי ה' המה‪,‬‬ ‫אנשים‪ ,‬הכא נמי בנוגע ריבוי התבואה‬ ‫כמו האדם יש לו חיות מאכילה ושתיה‪ ,‬ואם לא יאכל ימות לשחת‪ ,‬כן הוא חיות‬ ‫יצדק בהם סעד לב במה שעושים‬ ‫הנקצרת‪ ,‬כיון דאפשר בשלש סאין‬ ‫המלאכים משירה וזמרה ועבודה שעובדים למלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬אבל האדם‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬וזהו 'כי על כן‬ ‫ובריבוי מלאכה אחת בלבד‪ ,‬לא‬ ‫הזה אשר יצר‪ ,‬תהלתו יספרו בכמה מניעות‪ ,‬והיצה"ר אשר כורה שוחה בכל עת ורגע‬ ‫עברתם' שתתעלו ע"י שליחותכם‬ ‫טרחינן לעשותו מחמש סאין בריבוי‬ ‫ללכדו‪ ,‬ובכל זה מעביר מעליו כל הטרדות והמניעות והמסכים‪ ,‬ועובד עבודתו ליתן‬ ‫)מלא העומר(‪.‬‬ ‫כמה מלאכות‪.‬‬ ‫נחת רוח לאבינו שבשמים להשמיע בקול תודה ולספר נפלאותיו‪ ,‬ואת פני ה' יבקש‪,‬‬ ‫בהר‬ ‫)פרשת‬ ‫המנחה‬ ‫וכ"כ בקומץ‬ ‫וכתב הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬שמעינן מכאן‬ ‫שאל יסתר פניו ממנו‪ ,‬ויורה לו ה' דרכו הטוב‪ ,‬ויעזור לו נגד היצה"ר למען ילך בדרך‬ ‫כי‬ ‫ידוע‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫ד'(‪,‬‬ ‫אות‬ ‫דרוש כ"ט‬ ‫דריבוי במלאכה‪ ,‬ולרבויי בגברי‪ ,‬שוה‬ ‫תמים באורח מישור‪ ,‬מזה מקבל אבינו אב הרחמן תענוג גדול‪.‬‬ ‫בעשותו‬ ‫מתעלה‬ ‫המלאך‬ ‫לענין חילול השבת‪ .‬ומוכח התם דאין‬ ‫והנה אמרו חז"ל שפסק היצה"ר מאברהם אבינו‪ ,‬כמו שכתוב "ומצאת את לבבו נאמן‬ ‫שאיתא‬ ‫וכמו‬ ‫קונו‪,‬‬ ‫ורצון‬ ‫שליחותו‬ ‫חילוק בין ]מלאכה לצורך[ עבודה‬ ‫לפניך"‪ ,‬והנה כשאמר לו הקב"ה למול את עצמו‪ ,‬התחיל להשתוקק מאוד לקיים‬ ‫'ששים ושמחים לעשות רצון‬ ‫]כגון קצירת העומר[‪ ,‬לשאר חילול‬ ‫המצוה‪ ,‬וראה שאין לו שום מניעה מהיצה"ר‪ ,‬כי כבר בטל היצה"ר ממנו‪ ,‬אז פחד לבבו‬ ‫קונם'‪ ,‬כי בזה הם מתעלים‪' .‬גבורי‬ ‫שבת‪ .‬דגרסינן התם‪ :‬בעי רבא חולה‬ ‫לאמר א"כ כיון שהיצה"ר פסק ממני‪ ,‬א"כ במה אתענג להבורא‪ ,‬כיון שכל תענוג‬ ‫כח עושי דברו לשמוע בקול דברו'‬ ‫שאמדוהו לשתי גרוגרות‪ ,‬ויש ב'‬ ‫הבורא הוא מאדם מחמת שיש לו יצה"ר ויש לו מניעות‪ .‬לכן אמר לו לבו לשאל עצה‬ ‫יתברך‪ ,‬וכל שמתקדש ה' על ידו‪,‬‬ ‫גרוגרות בשני עוקצין‪ ,‬ושלש בעוקץ‬ ‫מענר אשכול וממרא‪ ,‬ובודאי המה ימנעו אותו מזה‪ ,‬ויעשו המה פעולות היצה"ר‪ ,‬והוא‬ ‫הוא לו עילוי יותר ביתר שאת‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬הי מינייהו מייתי‪ ,‬שתים מייתי‬ ‫לא ישמע להם‪ ,‬ובזה יעשה נחת רוח להבורא ב"ה‪ ,‬ועשה כך‪ ,‬ושאל להם‪ ,‬וענר ואשכל‬ ‫דחזי ליה‪ ,‬או דילמא ג' מייתי דקא‬ ‫גערו בו בנזיפה לאמור‪ :‬כדבר אחד הריקים בלא דעת ותבונה תדבר‪ ,‬הלא אתה חלוש‬ ‫ממעט בקצירה‪ .‬פשיטא דג' מייתי‪,‬‬ ‫וזקן‪ ,‬אם יעשו בך חבורה קטנה במקום מסוכן כזו אתה הולך לאבדון‪ .‬אבל ממרא ידע‬ ‫דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל אלא‬ ‫בחכמתו כי אברהם אבינו בודאי יעשה כמו שצוה אותו אלקים‪ ,‬ושאלתו הוא רק למען‬ ‫לע"נ הג"ר נפתלי סימון ב"ר שלום זצ"ל יא"צ‬ ‫דכי ממעט באכילה ]דקוצר רק ג'‬ ‫י"ח חשון‬ ‫יעשה המצות בשלימות יותר גדול וכנ"ל‪ ,‬לכן אמר בלבו למה לי לייעץ אותו‪ ,‬והוא לא‬ ‫סאין[‪ ,‬קא ממעט קצירה‪ ,‬אבל הכא‬ ‫למול בשבת ע"י שני מוהלין‪.‬‬ ‫יעשה עצתי‪ ,‬מוטב לי שאייעץ אותו למול את עצמו‪ ,‬ואז יעשה עצתי‪ .‬אך מ"מ דיבר‬ ‫דכי קא ממעט באכילה‪ ,‬קא מפיש‬ ‫בשו"ת הרמ"א )סימן ע"ו( נשאל‬ ‫טוב וכראוי‪ ,‬לכן זכה שנגלה עליו בחלקו‪.‬‬ ‫קצירה‪ ,‬ודאי שלש מייתינן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אם מותר למול בשבת ע"י ב'‬ ‫והשתא יש לדקדק דדוקא שלש בעוקץ אחד‪,‬‬ ‫מוהלין‪ ,‬דהיינו שאחד ימול והשני יפרע‪ ,‬או‬ ‫אבל ג' בב' עוקצין משמע דאסור‪ ,‬הואיל ולא‬ ‫דילמא כיון שאפשר לעשות ע"י מוהל אחד‬ ‫ממעט בקצירה‪ ,‬דאל"כ הוה ליה לאשמועינן‬ ‫שימול ויפרע‪ ,‬אין מחללין את השבת ע"י שני‬ ‫רבותא טפי‪ .‬וה"ה בתרי גברי במקום דיש לעשות‬ ‫מוהלין‪.‬‬ ‫בחד גברא‪ ,‬דהוא דומה לזה וכו'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬דהנה במנחות )דף סג‪ (:‬תנן בנוגע קצירת‬ ‫ואפשר לענין חולה נמי שרי ג' גרוגרות בב'‬ ‫העומר כשחל ט"ז ניסן בשבת‪ ,‬דאמר ר' חנינא‪,‬‬ ‫עוקצין‪ ,‬והא דנקט ג' בחד עוקץ‪ ,‬לרבותא קאמר‪,‬‬ ‫דהיה נקצר באדם יחיד‪ ,‬ובמגל אחד‪ ,‬ובקופה‬ ‫דהו"א דאפי' בכי האי גוונא אסור‪ .‬והא דקאמר‬ ‫אחת בה היו מכניסים את התבואה הקצורה‪.‬‬ ‫דקא מפיש קצירה ולכן אינו מביא שתים‪ ,‬היינו‬ ‫ואילו בחול היה נקצר בשלשה אנשים‪ ,‬בשלש‬ ‫דוקא אליבא דר' ישמעאל דחייש לרבוי מלאכה‪,‬‬ ‫קופות‪ ,‬ובשלש מגלות‪ ,‬וזאת כדי לפרסם את‬ ‫אבל לחכמים בכל ענין שרי‪ .‬והשתא לפ"ז מאחר‬ ‫הקצירה‪ ,‬להוציא מדעתם של הבייתוסים שהיו‬ ‫דשרי להרבות במילה במלאכה‪ ,‬ה"ה בתרי גברי‬ ‫מפרשים "ממחרת השבת" כפשוטו‪ ,‬דהיינו‬ ‫נמי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ביום ראשון בשבוע‪ .‬ומפרש בגמ' דטעמא דר'‬ ‫אבל השאגת אריה )סימן נ"ט(‪ ,‬חולק על הרמ"א‬ ‫חנינא משום כיון דאפשר ע"י אדם אחד‪ ,‬לא‬ ‫במה שכתב דתרי גברי דומה לתרי מלאכות‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫טרחינן ע"י ג' אנשים‪.‬‬ ‫לא דמי ריבויי דגברי‪ ,‬לריבוי מלאכה‪ ,‬דאע"ג‬ ‫עוד אמרו שם‪ ,‬דר' ישמעאל אומר דכשחל ט"ז‬ ‫דריבוי מלאכה אסורה‪ ,‬התם מן הדין הוא‬ ‫ניסן בשבת היה מביא העומר משלש סאין של‬ ‫שתאסר ריבוי מלאכה וכו'‪ ,‬וכגון שנים בעוקץ‬ ‫שעורים‪ ,‬והיו טוחנים אותם ומנפים אותם‬ ‫אחד‪ ,‬וג' בעוקץ אחד‪ ,‬דשנים מייתינן‪ ,‬ג' לא‬ ‫הרבה עד שהיו מעמידים את כל שלשת הסאין‬ ‫מייתינן‪ ,‬משום דאין ראוי לחלל את השבת יותר‬ ‫על עשרון מובחר של סולת‪ ,‬ואותו היו‬ ‫על רשות שנתנה תורה‪ ,‬הילכך ריבוי מלאכה‬ ‫מקריבים למנחת העומר‪ .‬ואילו כשהיה חל ט"ז‬ ‫נוסף מלצרכי פיקוח נפש אסורה אי מה"ת אי‬ ‫ניסן בחול‪ ,‬היו מקריבים עשרון הבא מחמש‬ ‫מדרבנן‪ .‬אבל ריבויי גברי כיון דאין כאן חילול‬ ‫סאין של שעורים‪ ,‬והיו נוטלים מכל סאה מעט‬ ‫שבת יותר על הצורך אלא כשיעור שנתנה תורה‬ ‫סולת‪ ,‬שהיא סולת דקה היוצאת ראשונה מן‬ ‫רשות‪ ,‬מה לי נעשה חילול זה של רשות שנתנה‬ ‫הנפה‪.‬‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב‬ ‫כתב בהקדמת הספר‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה‪ ,‬ועני בלב נשבר ונדכה‪ ,‬נפשי‬ ‫ולפ"ז הא דשני מוהלין בשבת‪ ,‬ודאי‬ ‫בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא‪ ,‬די יתאמר מילי דשמיא מספרי‬ ‫תורה ע"י אחד‪ ,‬מה לי ע"י שנים‪,‬‬ ‫דמי להא דר' חנינא דבחול בג' ובשבת‬ ‫אשר כתבתי‬ ‫ואפי' ע"י מאה שפיר דמי‪ ,‬הילכך‬ ‫ביחיד‪ ,‬ולחכמים דס"ל דבשבת נמי‬ ‫הנה שרשי התורה ועבודה האמונה הטהורה‪ ,‬שיאמין שבמדה שאדם מודד מודדין לו‪,‬‬ ‫ודאי לא דמי ריבוי דגברי לריבוי‬ ‫בג' אי טעמייהו משום דס"ל דאין‬ ‫שבאיתערותא דלתתא איתער לעילא‪ ,‬שלכך נבראו כל העולמות ונכללו בקומת אדם‬ ‫דמלאכה‪.‬‬ ‫לחלק בין ג' לא' כיון דסוף סוף אין כאן‬ ‫וכו'‪ ,‬והתורה שכללותיה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה‪ ,‬נצטרפה בתיבותיה‬ ‫מלאכה‬ ‫ריבוי‬ ‫הגמ'‬ ‫דמדמי‬ ‫והא‬ ‫ריבוי מלאכה‪ ,‬הכי נמי מותר למול ע"י‬ ‫ואותיותיה להתנהג האדם בעוה"ז כשהוא מלובש בגוף החומרי העכור הגשמי‪ .‬כי כך‬ ‫לריבוי‬ ‫ישמעאל‪,‬‬ ‫דר'‬ ‫סאין‬ ‫דה'‬ ‫ב' מוהלין בשבת‪ ,‬דאין ריבוי מלאכה‬ ‫עלה ברצונו יתברך‪ ,‬ושום עולמות עליונים וכל מיני כחות השכליים שבהם‪ ,‬אינם יכולין‬ ‫חנינא‪,‬‬ ‫דר'‬ ‫אדם‬ ‫בני‬ ‫דג'‬ ‫דגברי‬ ‫בב' מוהלין ממוהל אחד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להשיג רצונו בזה למה רצה כך‪ ,‬רק טובו וחסדו הבלתי בעל תכלית מושג מריש כל דרגין‬ ‫היינו טעמא משום דהתם אמרו‬ ‫והקשה האבני נזר )או"ח סימן קנ"ח(‬ ‫עד סופא דכל דרגין‪ ,‬שרצונו להטיב בחסדו הגדול‪ ,‬כדכתיב 'טוב ה' לכל'‪ ,‬ושיוחזר כל הרע‬ ‫עשרון מובחר בלא טירחא אתי‬ ‫על מה שכתב השאגת אריה דבקוצר‬ ‫לטוב‪ ,‬ויתגלה יחודו ואחדותו ב"ה וב"ש בסופא דכל דרגין‪ ,‬ושיתנהג הכל ע"י מעשה בני‬ ‫מחמש‪ ,‬בטירחא אתי משלשה‪,‬‬ ‫חמש סאין אין בזה ריבוי מלאכה‪ ,‬כיון‬ ‫אדם ישראלים‪ ,‬וכאמרם 'בעשרה מאמרות נברא העולם וכו'‪ ,‬כדי להפרע מן הרשעים‬ ‫בחול מייתינן מחמש דהכי‬ ‫דאם בא משלש סאין צריך להרבות‬ ‫וליתן שכר טוב לצדיקים'‪ ,‬ולכך סיימו ב'ליתן שכר טוב'‪ ,‬כי זה היה תחלת המחשבה‬ ‫שביחא מילתא‪ ,‬בשבת מוטב‬ ‫בהרקדה כמה פעמים‪ ,‬דאה"נ דאין‬ ‫שיוחזר הכל לטוב‪ ,‬וכן יהיה לעתיד‪.‬‬ ‫שירבה במלאכה אחת בהרקדה‪,‬‬ ‫בזה משום 'ריבוי מלאכה'‪ ,‬אבל יש‬ ‫והנה שורש איתערותא דלתתא לכאורה יפלא‪ ,‬איך המלובש בגוף בשר בעוה"ז החומרי‬ ‫ואל ירבה במלאכות הרבה‪ .‬וכיון‬ ‫בזה משום 'ריבוי אוכלא' במה שקוצר‬ ‫שכולו רע ומעט טוב‪ ,‬מאין יבוא לו השתוקקות הזה שירצה בלב שלם ונפש חפיצה‬ ‫דהיינו טעמא‪ ,‬א"כ אין כאן ריבוי‬ ‫חמש‪.‬‬ ‫לעשות רצונו יתברך במסירת נפשו לשמו יתברך‪ ,‬ובפרט שהוא מלא תאוות ומידות‬ ‫מלאכה בקצירת ה' סאין מאם‬ ‫וז"ל‪ :‬ראיתי בשאגת אריה שהביא‬ ‫הפכיות‪ ,‬ואעפ"כ נראה בחוש מכלל ישראל‪ ,‬ובפרט מצדיקים עובדי ה' תמיד לא יחשו‪.‬‬ ‫קוצר ג' סאין‪ ,‬אי משום שמרבה‬ ‫תשובת הרמ"א שהוכיח דאסור‬ ‫ובאמת שזה נשפע מרצונו הקדום שעלה ברצונו להטיב וחידש עולמו ע"י בראשית‬ ‫בקצירה ובשאר מלאכות בה'‬ ‫להיות שני מוהלים בשבת‪ .‬והשאגת‬ ‫שהוא חכמה‪ ,‬שהוא ממוצע בין האין והיש‪ ,‬ובראשית בשביל ישראל והתורה‪ ,‬שיהיה‬ ‫סאין יותר מג' סאין‪ ,‬אפ"ה אין‬ ‫אריה דחה‪ ,‬דשני בני אדם לא חשוב‬ ‫איתערותא דלתתא ושיתנהג ע"י האדם הישראלי‪ ,‬ואז עדיין לא היה איתערותא דלתתא‪.‬‬ ‫בזה חילול שבת בה' סאין יותר‬ ‫תוספות חילול כמו ריבוי אוכלא‪.‬‬ ‫כמו כן ברצונו המופלא ומכוסה‪ ,‬נשפע עד סופא דכל דרגין בחסדו הגדול ע"י בני ישראל‬ ‫מג'‪ ,‬שהרי אם לא יקצור אלא ג'‬ ‫והש"ס דמדמי להא דר' ישמעאל‪,‬‬ ‫עם קרובו שישתוקקו לרצונו יתברך למלאות רצונו‪.‬‬ ‫סאין וימעט בקצירה‪ ,‬מ"מ ירבה‬ ‫היינו דבהא דר' ישמעאל נמי לא‬ ‫וזהו 'ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים וגו'‪ ,‬תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו‬ ‫במלאכה אחד בהרקדה הרבה‬ ‫חשיב תוספות חילול גמור‪ ,‬שהרי אם‬ ‫בני אדם'‪ ,‬כי זה הוא פליאה נשגבה שתשוב אנוש עד דכא‪ ,‬שהוא דכדוכו של נפש‪,‬‬ ‫פעמים‪ ,‬ומה לי אם מחלל שבת‬ ‫בא משלש‪ ,‬צריך לרקד הרבה פעמים‪,‬‬ ‫שהנפש הוא בצמצום גדול תוך גוף העכור החומרי הלזה‪ ,‬ותאמר אליו 'שובו בני אדם'‬ ‫בהרבה מלאכות כגון שיעשה‬ ‫ואין נפ"מ רק דאם יבא מחמש יהיה‬ ‫שישוב משפל מדרגתו עד מקום חוצבו‪ .‬והתירוץ לזה‪' ,‬ה' מעון אתה היית לנו וגו' בטרם‬ ‫עשרה מלאכות כל מלאכה פעם‬ ‫הריבוי מהרבה מלאכות‪ ,‬ושפיר דמי‬ ‫הרים יולדו'‪ ,‬שהוא כח האין שהוא למעלה מן ההרים‪ ,‬בחינת אשא עיני אל ההרים מאין‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬ומה לי אם יעשה מלאכה‬ ‫להא דר' חנינא דריבוי בהרבה בני‬ ‫שהוא רצונו המכוסה משום רעיון ועולמות עליונים‪ ,‬רצונו הקדוש דלית מחשבה תפיסא‬ ‫אחד עשרה פעמים‪ ,‬סו"ס בין בזה‬ ‫אדם‪] ,‬עכ"ד השאגת אריה[‪ .‬ובמחילת‬ ‫ביה כלל‪ ,‬משפיע בכח החכמה בכל רגע בחסדו הגדול‪ ,‬ומשם נתגלה חסד אל כל היום‬ ‫בין בזה מחלל שבת עשרה‬ ‫כבוד תורתו אין בדבריו ממש‪,‬‬ ‫עד סופא דכל דרגין‪ .‬וזהו 'מעון אתה היית לנו וגו' בטרם הרים יולדו'‪ ,‬עלה כך ברצונו‬ ‫פעמים‪ ,‬מה לי עשרה פעמים‬ ‫דבריבוי הרקדה אין כאן ריבוי‬ ‫הפלא‪ ,‬ומעולם ועד עולם אתה 'אל'‪ ,‬שהוא נהורא דחכמתא )זוה"ק לך לך צד‪ (.‬שנמשך‬ ‫בחד מלאכה‪ ,‬מה לי עשרה‬ ‫באוכלא‪ ,‬דסו"ס לא ירקד רק עשרון‪,‬‬ ‫מהעולם ועד העולם‪ ,‬ועיד"ז 'תשב אנוש עד דכא'‪ ,‬שהיא דכדוכו של נפש בצמצום גדול‪,‬‬ ‫פעמים בעשרה מלאכות‪ ,‬אין כאן‬ ‫וא"כ אכתי הוה רבוי באוכלא‬ ‫ואעפ"כ 'ותאמר שובו בני אדם'‪.‬‬ ‫לא תוספת ולא גרעון לענין‬ ‫כשנקצר חמש‪ ,‬ועוד יש בזה הרבה‬ ‫חילול שבת בזה מזה‪ ,‬ומן הדין‬ ‫תשובות ואין להאריך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אין בין זה לזה כלום‪ .‬אלא דס"ל לר'‬ ‫והנה אמרו במנחות )דף סד‪ ,(.‬בעי רבא‪ ,‬חולה‬ ‫ישמעאל דמ"מ מוטב שירבה במלאכה אחד‬ ‫שאמדוהו לשתי גרוגרות‪ ,‬ויש שתי גרוגרות בשתי‬ ‫ואל ירבה במלאכות הרבה‪ ,‬אע"ג דאין בין‬ ‫עוקצין‪ ,‬ושלש בעוקץ אחת‪ ,‬הי מינייהו מייתינן‪,‬‬ ‫זה לזה כלום לענין חילול שבת‪ ,‬אפ"ה קפיד‬ ‫שתים מייתינן דחזו ליה‪ ,‬או דלמא שלש מייתינן‬ ‫ר' ישמעאל על שם מלאכות הרבה משם‬ ‫דקא ממעטא קצירה‪ ,‬פשיטא שלש מייתינן‪.‬‬ ‫מלאכה אחד‪ .‬לזה שפיר דמויי מדמינן הא‬ ‫וכתב האבני נזר‪ ,‬וז"ל‪ :‬הוכיחו הפוסקים מהא‬ ‫דר' חנינא דבחול היה נקצר בג' ובשבת‬ ‫דאמרו בחולה שאמדוהו לשני גרוגרות ויש שנים‬ ‫ביחיד‪ ,‬דמוטב שיחלל היחיד את השבת‬ ‫בשני עוקצין‪ ,‬ושלש בעוקץ אחד‪ ,‬הי מינייהו‬ ‫יותר בקצירתו לבדו‪ ,‬ואל יחללו ג' בני אדם‪,‬‬ ‫מייתינן‪ .‬מבואר דשנים בעוקץ אחד‪ ,‬ושלש‬ ‫אע"ג דכל אחד ואחד ימעט בחילול שבת‬ ‫בעוקץ אחד‪ ,‬ודאי שנים מייתינן‪ ,‬משום שמוסיף‬ ‫יותר מאילו קצרו אחד‪ ,‬דשיעור הקצירה‬ ‫גרוגרת שאינו לצורך החולה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫של ג' סאין אם אחד קוצרם‪ ,‬מחלל שבת‬ ‫ואם יש שנים בעוקץ אחד‪ ,‬ושנים בשני עוקצין‪,‬‬ ‫יחידי בכל הג' סאין‪ ,‬ואם יקצרו ג'‪ ,‬כל אחד‬ ‫כתב האבני נזר )סימן קנ"ז אות י'( דמותר לכרות‬ ‫אינו מחלל שבת אלא בקצירת סאה אחד‬ ‫השנים בשני עוקצין‪ ,‬דכיון דהכל לצורך החולה‪,‬‬ ‫לבד‪ ,‬אמרינן מוטב שיחלל אדם אחד הרבה‬ ‫ואע"ג דמרבה בבצירה‪ ,‬כיון דהכל הוא לצורך‬ ‫פעמים‪ ,‬דדמי לירבה במלאכה אחד‬ ‫החולה‪ .‬דדוקא שנים בעוקץ אחד ושלש בעוקץ‬ ‫בהרקדה לר' ישמעאל‪ ,‬ואל ירבו לחלל בג'‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬דמוסיף גרוגרות שאינו לצורך החולה‪ ,‬אז‬ ‫דדמי לאל ירבה במלאכות הרבה דר'‬ ‫אסור לקוץ שלשה גרוגרות‪ .‬וז"ל‪ :‬הא דמבואר‬ ‫ישמעאל‪ ,‬דאדם אחד דמי למלאכה אחד‪,‬‬ ‫במנחות )דף סד‪ (.‬דחולה שאמדוהו לשני גרוגרות‪,‬‬ ‫והרבה בני אדם דמו למלאכות הרבה‪.‬‬ ‫ויש שנים בעוקץ אחד‪ ,‬ושלש בעוקץ אחד‪ ,‬כורתין‬ ‫ולחכמים כיון דמ"מ צריך לחלל את השבת‪,‬‬ ‫העוקץ שיש בו השנים‪ ,‬ולא שיש בו השלש‪ ,‬היינו‬ ‫ואין חילול מרובה בזה מזה‪ ,‬אין חילוק בין‬ ‫משום שהגרוגרת השלישי אינו לצורך החולה‪.‬‬ ‫מלאכה אחד פעמים הרבה‪ ,‬ובין מלאכות‬ ‫ועל כן לא נתבאר בפוסקים דאם יש שנים בעוקץ‬ ‫הרבה פעמים מועטין‪ ,‬ובין אדם אחד‬ ‫אחד ושנים בשני עוקצין‪ ,‬דאסור לכרות השנים‬ ‫בחילול רב‪ ,‬לבין כמה בני אדם כל אחד‬ ‫בשני עוקצין‪ ,‬דבאמת מותר בזה‪ ,‬כיון שהכל‬ ‫ואחד בחילול מועט‪ ,‬כיון דאין כאן חילול‬ ‫לצורך אף שמרבה בבצירה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בריבוי מלאכה בזה מזה וכו'‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם‬ ‫כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(‪' :‬מצות עשה של תלמוד תורה על‬ ‫כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה'‪ .‬וכ"כ‬ ‫על ההרים'‪ .‬אבל הכא לענין לפנות אל‬ ‫בסעיף י' וז"ל‪ :‬ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי‬ ‫והוסיף האבני נזר‪ ,‬דכן מוכח מהא דבמילה‬ ‫האלילים‪ ,‬לא גלי קרא לחלק כלל‪ ,‬ומשמע‬ ‫וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים‬ ‫בשבת מביאין איזמל דרך רה"ר‪ ,‬ולא‬ ‫בכל גווני אסור‪ ,‬בין שיש בו תפיסת ידי‬ ‫מתנאים ואמוראים כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן‬ ‫אמרינן שיש להביא התינוק אצל איזמל‬ ‫אדם בין שאין בו‪ .‬וקשה דא"כ איך סלק"ד‬ ‫ומדרשי רשב"י )‪-‬זוהר( כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה‬ ‫דחי נושא את עצמו‪ ,‬משום דכיון ממילא‬ ‫למידרש 'לא תפנו אל האלילים' על ראיית‬ ‫פעם אחת בחייו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מילה דוחה שבת‪ ,‬לכן אין חילוק אם דוחה‬ ‫העינים‪ ,‬והרי מצינו שאמר לו ה' לאברהם‬ ‫שבת פעם אחת‪ ,‬או שני פעמים‪ .‬וז"ל‪ :‬וכן‬ ‫בברית בין הבתרים 'הבט נא השמימה‬ ‫משמע ברשב"א ור"ן )שבת קל‪ (.‬שתירצו זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה‪ ,‬וקל מאד לקיימה‬ ‫וספור הכוכבים'‪ ,‬והרי אז כל גויי הארצות‬ ‫קושית התוס' שאפשר לשאת התינוק אל אם מקציבים לזה זמן מועט בכל יום‪ ,‬ובזה זוכים לקיים מצוה‬ ‫היו עובדים לכוכבים ומזלות‪ ,‬ומצינו‬ ‫האיזמל‪ ,‬משום דסוף סוף יצטרך לחלל נדירה של מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות‪ ,‬ואין לשער גודל‬ ‫שקיים אברהם כל התורה כולה עד שלא‬ ‫שבת במילה‪ ,‬לא איכפת לן בתוספות השכר שזוכים עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב‬ ‫ניתנה‪ ,‬וא"כ איך ציוהו ה' להביט אל‬ ‫חילול‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נתפרסם לזכות י‪.‬ב‪.‬ח‪.‬ה‪ .‬לנחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫הכוכבים‪ ,‬והרי אסור להסתכל אל‬ ‫וכ"כ האבני נזר ביו"ד )סימן של"ח אות‬ ‫האלילים‪ .‬ועל כרחך ד'לא תפנו אל‬ ‫י"ד(‪ ,‬וז"ל‪ :‬אין המנהג כדברי השאגת‬ ‫האלילים' לאו לאיסור הסתכלות באלילים‪,‬‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫אריה ]דאסור למול בשבת בשני מוהלין[‪,‬‬ ‫]וזה היה קושית הגמ'[ 'מאי גמרא'‪ .‬ומשני‪:‬‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫משום שכל מה שדוחה שבת‪ ,‬אין חילוק‬ ‫'אל תפנו אל מדעתכם'‪ ,‬וכפירש"י שרק מה‬ ‫אם עושהו בפעם אחת או בשני פעמים‪.‬‬ ‫שאתם עושים מדעתכם ומחלל לבכם לזה‬ ‫'הגדרות רבי צדוק על התורה'‬ ‫וכן מוכח ברשב"א )שבת קל‪ (.‬בהא‬ ‫אל תפנו‪ ,‬אבל לא מה שאין תפיסת יד אדם‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫דמביא איזמל דרך רה"ר‪ ,‬ולא נביא תינוק‬ ‫שלא נעשה מדעתו כהרים וגבעות וכוכבים‬ ‫אצל איזמל דחי נושא את עצמו‪ .‬משום‬ ‫ומזלות‪ ,‬וא"כ שפיר גמרא גמירי לן מהאי‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫דמילה עצמה דוחה שבת‪ ,‬ומילה אריכתא‬ ‫קרא ד'אל תפנו' היינו אף להסתכל‪ ,‬ולא‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫הוא‪ ,‬ע"ש‪ .‬הרי דאין נפ"מ אם דוחה שבת‬ ‫קשה מאברהם אבינו‪ ,‬דלראות בכוכבים‬ ‫פעם אחת במילה לבד‪ ,‬או ידחה גם‬ ‫שאין בו תפיסת יד אדם שפיר דמי‪ ,‬כן נראה‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫בהבאת איזמל ג"כ‪ ,‬כיון דלר' אליעזר גם‬ ‫לי‪.‬‬ ‫מכשירין חשיב כמילה‪ ,‬לכן הוי מילה‬ ‫אך קשה לכאורה למה ליה למימר מקרא‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫אריכתא‪ ,‬ואין חילוק בין חילול אחד בין‬ ‫ד'אל תפנו'‪ ,‬ודנימא דקאי אף להסתכל‪.‬‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com 732-‬‬ ‫‪732-510-‬‬ ‫‪510-0560‬‬ ‫שני חילולין‪ ,‬כיון שהכל במילה שדוחה‪,‬‬ ‫תיפוק ליה בלאו הכי הא אמרינן )פסחים‬ ‫עכ"ל‪] .‬המשך בשבוע הבא[‪.‬‬ ‫כו‪ :(.‬קול מראה וריח אין בהם משום‬ ‫מעילה‪ ,‬מעילה היא דליכא הא איסורא‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה‬ ‫איכא‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ הכי נמי הכא במראה‬ ‫עינים אסור משום נהנה מן העכו"ם‪.‬‬ ‫שהבטחתנו!‬ ‫לע"נ הג"ר אברהם יעקב ב"ר ישראל מרדכי‬ ‫וכ"כ בשלטי גבורים שם בשם ריא"ז‪,‬‬ ‫טייטלבוים זצ"ל יא"צ י"ז חשון‬ ‫פאר א נדבה פון ‪ $250‬פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין‬ ‫אל תפנו אל האלילים‪ .‬אמרו בשבת‬ ‫וז"ל‪ :‬וכן אם היה רואה נויי עכו"ם או‬ ‫ביי די ציונים פון די פלאצקע גאון ‪ -‬ווארשא‪ ,‬אבני נזר ‪ -‬סוכאטשוב‪,‬‬ ‫שומע וכו'‪ ,‬ואם היה מתכוין ליהנות‬ ‫)דף קמט‪ :(.‬ודיוקנא עצמה אפי' בחול‬ ‫שאף הקול והמראה אע"פ שאין בהם‬ ‫הר‬ ‫‪-‬‬ ‫העברי‬ ‫לב‬ ‫פאקש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫סופר‬ ‫ילקוט‬ ‫לובלין‪,‬‬ ‫–‬ ‫הצדיק‬ ‫צדקת‬ ‫אסור‪ ,‬משום שנאמר 'אל תפנו אל‬ ‫ממש‪ ,‬אסור ליהנות בהם עכ"ל‪ .‬ושמא‬ ‫‪-‬‬ ‫זבול‬ ‫שערי‬ ‫יחזקאל‬ ‫חזון‬ ‫לאשרי‬ ‫בן‬ ‫ויען‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ענגיל‬ ‫יוסף‬ ‫ר'‬ ‫הזיתים‪,‬‬ ‫האלילים'‪ ,‬מאי גמרא‪ ,‬אמר ר' חנין אל‬ ‫י"ל דבעי לאוקמא בלאו ד'אל תפנו'‪ .‬אי‬ ‫הר המנוחות‬ ‫תפנו אל מדעתכם‪ .‬ופירש"י‪ :‬דיוקנא‬ ‫נמי י"ל דבעי למימר אפי' כשאינו נהנה‬ ‫צורה מציורת שמציירים בכותל‪.‬‬ ‫אז איר האט מקיים געווען די צוואה‪ ,‬און יעצט איז די צייט פאר זיי‬ ‫והתוס' פירשו דהיינו צורה הנעשית‬ ‫בראייתו כלל וליכא איסור הנאת עכו"ם‬ ‫מקיים צו זיין זייערע הבטחה!‬ ‫כלל‪ ,‬אפ"ה אסור משום אל תפנו‪.‬‬ ‫לעבודה זרה‪ .‬והרמב"ם )פ"ב הלכות‬ ‫עבודה זרה ה"ב( פירש כדברי התוס'‪,‬‬ ‫והשלטי גבורים שהוצרך לטעמא‬ ‫געדענקט "מקח בלייבט מקח"!‬ ‫דכתב וז"ל‪ :‬ספרים רבים חברו עובדי‬ ‫דהנאת עכו"ם‪ ,‬ולא סגי ליה בטעמא‬ ‫‪732-510-0560 gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫ד'אל תפנו אל האלילים' דהיינו אף‬ ‫כוכבים בעבודתה היאך עיקר‬ ‫הסתכלות‪ ,‬צ"ל דמיירי בנויי עכו"ם ולא‬ ‫עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה‪ ,‬צונו‬ ‫בעכו"ם עצמם‪ ,‬ו'אל תפנו' לא שייך אלא באלילים‬ ‫הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא‬ ‫עצמם‪ ,‬לא בנויים‪ .‬ובאלילים עצמם באמת אף היכא‬ ‫נהרהר בה ולא בדבר מדבריה‪ ,‬ואפילו‬ ‫דלא נהנה אסור משום 'אל תפנו'‪ ,‬רק בנויי עכו"ם‬ ‫להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל‬ ‫דלא שייך 'אל תפנו'‪ ,‬בזה כתב דמ"מ אסור כשנהנה‬ ‫בצורה‬ ‫תפנו אל האלילים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי דרק‬ ‫משום הנאת עכו"ם‪ .‬וכן צריך לפרש לשון השו"ע‬ ‫לעכו"ם אסור‪ ,‬אבל לא לצורה דעלמא‪.‬‬ ‫)יו"ד סי' קמ"ב סט"ו( שכתב‪ :‬אסור לשמוע וכו' או‬ ‫והקשה הכסף משנה שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬רבינו מפרש‬ ‫להסתכל בנויי אלילים כיון שנהנה בראייתם ע"כ‪.‬‬ ‫דהני דיוקנות של עבודת כוכבים הן‪ ,‬ואם‬ ‫הרי שכתב 'כיון שנהנה'‪ ,‬ומשמע הא אי לא נהנה‬ ‫תאמר הא אמרינן עלה )שבת שם(‪ :‬מאי גמרא‪,‬‬ ‫ליכא איסור‪ ,‬משום דמיירי בנויי עכו"ם‪ ,‬דליכא‬ ‫אמר ר' חנן אל תפנו אל מדעתכם‪ .‬ואי כפירוש‬ ‫איסור ד'אל תפנו'‪ ,‬רק משום הנאת עכו"ם‪.‬‬ ‫רבינו דהני דיוקנות של עבודת כוכבים‪ ,‬מאי‬ ‫מיהו צ"ע קצת על בעל השו"ע שלא זכר כלל דין‬ ‫בעי 'מאי גמרא'‪ ,‬הא פשטיה דקרא הכי משמע‬ ‫ההסתכלות בעצמה של עכו"ם דאפי' כשאינו נהנה‬ ‫שלא יפנה ויביט אל האלילים וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממנה אסור משום לאו ד'אל תפנו אל האלילים'‪ ,‬ולא‬ ‫)ע"ז‬ ‫אמרו‬ ‫ונראה לי דלא קשה מידי‪ ,‬דהנה‬ ‫ביארו כלל‪ ,‬ומסתימת הדברים אפשר לטעות ולומר‬ ‫ההרים'‪,‬‬ ‫על‬ ‫מה‪ (.‬דנפקא לן מקרא ד'אלהיהם‬ ‫דדין עכו"ם עצמה כדין נויה‪ ,‬דרק כיון שנהנה בה‬ ‫בה‬ ‫שיש‬ ‫זרה‬ ‫ולא ההרים אלהיהם‪ ,‬דרק עבודה‬ ‫אסור ולא בלאו הכי‪ ,‬ובאמת עכו"ם עצמה בכל גווני‬ ‫בה‬ ‫שאין‬ ‫אבל‬ ‫תפיסת ידי אדם אסורה בהנאה‪,‬‬ ‫אסור משום 'אל תפנו'‪) .‬אוצר המלך פ"ב ע"ז ה"ב(‪.‬‬ ‫זהו‬ ‫והנה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫תפיסת ידי אדם מותרת בהנאה‪,‬‬ ‫התם לענין איסור הנאה‪ ,‬דגלי קרא ד'אלהיהם‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫יתעלף או יתרשל‪ ,‬וממרא נתן 'לו' עצה‬ ‫שימול את עצמו לבדו‪ ,‬והקב"ה עזרו‬ ‫כדכתיב 'וכרות עמו הברית'‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫במדרש רבה )פ' מ"ט( אשר כביכול כרת‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא‪ .‬וברש"י הוא שנתן‬ ‫עמו ביחד‪.‬‬ ‫לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו‪.‬‬ ‫ויש לפרש בהקדם מה שיש לבאר על מה‬ ‫שנטל אברהם אבינו עצה על המילה‪ ,‬ונראה‬ ‫לע"נ הג"ר ישראל ב"ר יצחק אייזיק אייזיקסאן זצ"ל‬ ‫לי דבאמת לא היה צריך אברהם עצה כלל‪,‬‬ ‫יא"צ ט"ז חשון‬ ‫רק למד מהקב"ה‪ ,‬וכמו שהקב"ה נמלך‬ ‫ברכה על הריח‪ .‬אמרו בברכות )דף מג‪:(:‬‬ ‫הגדול בקטן‪ ,‬וכפי שפירש"י עה"פ 'נעשה‬ ‫אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין‬ ‫אדם'‪ ,‬שמכח ענותנותו של הקב"ה נמלך עם‬ ‫שמברכין על הריח‪ ,‬שנאמר 'כל הנשמה‬ ‫המלאכים‪ ,‬ולא נמנע הכתוב מללמד דרך‬ ‫תהלל יה'‪ ,‬איזהו דבר שהנשמה נהנית‬ ‫ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל‬ ‫ממנו ואין הגוף נהנה ממנו‪ ,‬הוי אומר זה‬ ‫רשות מן הקטן‪ ,‬ע"ש‪ .‬והכי נמי אברהם‬ ‫הריח‪ .‬והעיר הצל"ח‪ ,‬שהרי אמרו שם‬ ‫ממדת קונו יש בו ונמלך בממרא אף שלא‬ ‫שסברא הוא שאסור ליהנות מעוה"ז‬ ‫היה לו צורך בזה‪ ,‬ויש לומר כי לכן בפעם‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬וא"כ כיון שגם מריח נהנה‬ ‫הראשון נגלה אליו ה' באלוני ממרא‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬מהיכי תיתי ישתנה משאר הנאות‬ ‫להראות שהוא הוא הדרך הישרה לאלהים‬ ‫ששואל מנין שמברכין על הריח‪ .‬ותירץ‪,‬‬ ‫ולאנשים‪ ,‬ודבר זה נלמד גם מהשראת‬ ‫משום דאמרו דאסור לאדם שיהנה‬ ‫השכינה לבשר ודם‪ ,‬דבמקום גדולתו שם‬ ‫מעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬וכל הנהנה מעוה"ז‬ ‫אתה מוצא ענוותנותו להיות שוכן בתוך‬ ‫בלא ברכה מעל‪ .‬והרי קיי"ל דקול מראה‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫וריח אין בהם משום מעילה‪ ,‬לכך שאל‬ ‫מנין שמברכין על הריח‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והגר"י ענגיל )בציונים לתורה סימן ז'(‬ ‫הביא מהרא"ש )ברכות פ"ג סי' כ"א(‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫שפירש הטעם דאינו יכול להוציא חבירו‬ ‫באלני ממרא‪ .‬פירש"י‪ :‬הוא שנתן לו עצה על‬ ‫בברכת הנהנין כשהוא אינו נהנה‪ ,‬כמו‬ ‫המילה‪ .‬וכבר עמלו בו לפרשו‪ ,‬כדכתב‬ ‫שאר ברכות מכח ערבות‪ ,‬שזהו משום‬ ‫בשפתי חכמים‪ ,‬דאטו סלק"ד שאברהם‬ ‫דסו"ס עובר חבירו באיסור של‬ ‫אבינו שעמד בעשרה נסיונות יבקש‬ ‫נהנה מעוה"ז בלא ברכה‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע‬ ‫עצה‪ .‬והייתי מחשב דאפשר שקודם‬ ‫בכל הברכות כולן אע"פ שיצא‬ ‫כתב בצוואתו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שצוה ה' את אברהם על מצות מילה‪,‬‬ ‫מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת‬ ‫"כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים וכו'‪,‬‬ ‫נתן לו ממרא עצה לכך מצד השגה‪,‬‬ ‫היין‪ ,‬וטעמא משום דכל ישראל‬ ‫כשם שהשיג אברהם אבינו כל המצות‬ ‫ערבים זה לזה‪ ,‬ומיהו ברכת הלחם‬ ‫חפנא‬ ‫מלא‬ ‫ימי‬ ‫כל‬ ‫לו‬ ‫להחזיק‬ ‫הנני‬ ‫שלי‪,‬‬ ‫ספרים‬ ‫להדפיס‬ ‫אחד‬ ‫ירצה‬ ‫ואם‬ ‫טיבותא ויבורך בברכת השמים ממעל‪ ,‬ויחולו עליו כל הברכות הכתובים‬ ‫אפילו עירובי תבשילין מקודם שנצטוה‪.‬‬ ‫והיין שרוצים ליהנות מעוה"ז בלא‬ ‫ועוד י"ל כי הרמב"ם )מו"נ ח"ג פמ"ט(‬ ‫ברכה‪ ,‬ואסור ליהנות מעוה"ז בלא‬ ‫בתורה"‪.‬‬ ‫מסביר טעם מצות מילה להחליש‬ ‫ברכה‪ ,‬אינו מוציא אא"כ צריך לה‬ ‫יוקח נא מעט מים וגו' אחר תעבורו וגו' ויאמרו כן תעשה כאשר דברת‪ .‬נראה דהנה‬ ‫יצה"ר‪ ,‬ואברהם אבינו שקיים המצות‬ ‫המברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב על זה הגר"י‬ ‫מדרך העוברי דרכים דלא ניחא להו להתעכב עצמן על הדרך יותר מדאי‪ ,‬באשר‬ ‫בלא מילה‪ ,‬א"כ היה עבודתו יותר‬ ‫ענגיל‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונראה דהוא אינו‬ ‫המה נחוצים לדרכם‪ ,‬וגם לא ניחא להו שהבעל הבית ירבה בהוצאות עבורם‪ .‬והנה‬ ‫גדולה‪ ,‬כמו שאמרו בטעם על גדול‬ ‫מפרש הטעם בהא דברכת הלחם‬ ‫אמרו רז"ל 'אחר' סמוך‪' ,‬אחרי' מופלג‪ .‬וזה שאמר להם 'יוקח נא מעט מים ואקחה‬ ‫המצווה ועושה ממי שאינו מצווה‬ ‫אינו מוציא כרש"י )סוף פ"ג ר"ה(‬ ‫פת לחם' דהיא הוצאה מועטת‪ ,‬ורמז עוד באמרו תיבת 'נא' לומר עתה תיכף יוקח‬ ‫ועושה‪ ,‬לפי שצריך להתגבר על יצרו‪,‬‬ ‫שכתב דכיון דאי בעי לא ליתהני‬ ‫מעט מים‪ ,‬ואני אקחה באותו זמן פת לחם כדי שלא יומשך הזמן כלל ויהיה הכל‬ ‫לכן ביקש עצה אם לא טוב לפניו גדולה‬ ‫ולא ליברך‪ ,‬לכן אין כאן ערבות‪.‬‬ ‫במהירות‪ ,‬ואמר 'אחר תעבורו'‪ ,‬כלומר 'אחר' סמוך‪ ,‬שלא תצטרכו להתעכב פה‪.‬‬ ‫עבירה לשמה שלא ימול כדי לעבוד‬ ‫דמלשון הרא"ש נראה דמפרש‬ ‫ואמנם הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה‪ ,‬ולכן אמרו 'כן תעשה כאשר דברת'‪,‬‬ ‫הקב"ה ביתר עוז ]ע"י שיצטרך להתגבר‬ ‫דכיון דברכת הנהנין הוא מטעם‬ ‫שלא תרבה בהוצאות‪ ,‬ולא תעכב אותנו‪.‬‬ ‫על יצרו[‪ .‬וכל זה אינו‪ ,‬כי בזוה"ק‬ ‫מתיר‪ ,‬אין בברכתו כח להתיר‬ ‫ובזה יתיישב הא דמקשים המפרשים למה אמר אברהם תחילה הרחיצה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מפורש שעיקר עצה שנתן לו ממרא היה‬ ‫הקדש ואיסור דחבירו‪ .‬ואם שלפ"ז‬ ‫אמר 'והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם'‪ ,‬ולוט אמר בהיפך 'לינו ורחצו רגליכם'‪.‬‬ ‫אם מצד זקנותו יביא עצמו לסכנה ע"ש‪.‬‬ ‫צ"ע מדוע כשצריך לה המברך‬ ‫ועל פי דברינו אתי שפיר‪ ,‬דאברהם אמר כן על מהירות הענין שלא יצטרכו לבלות‬ ‫לכן נראה לי דהלשון 'שנתן לו עצה'‪,‬‬ ‫מוציא‪ ,‬וצ"ל דהוא מטעם 'מגו'‪,‬‬ ‫את הזמן לאחר האכילה ברחיצות רגלים‪ ,‬אלא בשעה שהם ירחצו רגליהם‪ ,‬יקח הוא‬ ‫הלשון 'לו' שפת יתר הוא‪ ,‬אלא כי היה‬ ‫דמגו דמתיר הקדש דידיה‪ ,‬מתיר‬ ‫הפת לחם‪ ,‬ותיכף אחרי שיסעדו לבם באכילה ילכו‪ ,‬וזהו 'ואחר תעבורו'‪ .‬אבל לוט‬ ‫הספק אצלו אם ימול ע"י זולתו‪ ,‬יש‬ ‫גם דחבירו‪ ,‬משא"כ שיועיל דיבורו‬ ‫ידע כי בלאו הכי ילונו אצלו‪ ,‬ואינם נחוצים כל כך לרחוץ תיכף‪.‬‬ ‫כנגדו משום 'מצוה בו יותר מבשלוחו'‪,‬‬ ‫להתיר הקדש חבירו לבד‪ ,‬לזה אין‬ ‫ויומתק עוד באמרו 'כי על כן עברתם על עבדכם'‪ ,‬דאברהם חשב שלא יהיה נראה‬ ‫ועוד דכתיב 'המול ימול' )עי' ע"ז כ"ז(‬ ‫לו כח וכו'‪.‬‬ ‫להם לפחיתות כבוד על אשר אמר להם שלא יתן להם רק 'פת לחם'‪ ,‬וגם שלא‬ ‫]דרק מי שנימול יוכל למול אחרים‪ ,‬לכן‬ ‫והנה לפי דברי הרא"ש הנ"ל א"כ‬ ‫יתעכבו אצלו כלום‪ ,‬כי זהו באמת מדות הקמצנים השונאים את האורחים‪ .‬ואמנם‬ ‫אין לו למול ע"י זולתו שלא נימול[‪,‬‬ ‫בריח דאינו מטעם מתיר )וכמו‬ ‫לפי משמעות הכתובים היה נראה כאלו רצו לילך ולעבור מלפני אברהם ולא לילך‬ ‫ואצלו ע"י עצמו יש סברא ]דאע"ג דאינו‬ ‫שכתב הצל"ח הנ"ל(‪ ,‬שפיר מוציא‬ ‫אצלו‪ ,‬שהרי כתיב לעיל 'וירא וירץ לקראתם'‪ ,‬וגם אמר 'אם נא מצאתי חן בעיניך אל‬ ‫נימול‪ ,‬יכול למול את עצמו[‪ ,‬כמו 'גיטו‬ ‫את חבירו אפי' כשאין המברך‬ ‫נא תעבור מעל עבדך'‪ ,‬ומשמע שהיה נראה לו כאלו רצו לעבור מלפניו ולא‬ ‫וחצירו באים כאחד'‪ ,‬כיון שנעשה בזה‬ ‫מריח‪ .‬ואולם באמת סברא הנ"ל‬ ‫להתעכב אצלו‪ ,‬וזה שאמר להם להתנצלות על אמרו 'ואקחה פת לחם'‪ ,‬וגם אמר‬ ‫תוך כדי דיבור נימול )כתוס' כתובות‬ ‫הנראית מדברי הרא"ש הנ"ל‬ ‫'אחר תעבורו'‪ ,‬שלא יחשדו אותו לצר עין‪ ,‬ולזה אמר 'כי על כן עברתם על עבדכם'‪,‬‬ ‫י"א( ]עי' בהגדרות אבני נזר על מילה‪,‬‬ ‫תמוה‪ ,‬מהא דאמר בר"ה שם‬ ‫כלומר בתחילה שעברתם ולא היה בדעתיכם לבוא לצל קורתי‪ ,‬זה היה מחמת שלא‬ ‫במילואים סימן א'[‪ .‬אך ]לאידך גיסא[‬ ‫דברכת המוציא דמצה וברכת היין‬ ‫רציתם להרבות עלי הוצאות‪ ,‬וגם שלא תעכבו עצמכם‪ .‬ולכן אני אומר לכם כי לא‬ ‫אם ימול ע"י עצמו‪ ,‬יש חשש שמא‬ ‫ארבה בהוצאות‪ ,‬וגם לא תעכבו‪ .‬ושוב מצאתי קצת מעין דברי להגאון בעל מטה‬ ‫משה בספרו באר התורה )עי' בספרו 'הואיל משה'(‪ ,‬עיין בדבריו שנדחק קצת‬ ‫בהבנת הכתובים‪ ,‬ולפי מה שכתבנו אין בהם שום דוחק בעזר השי"ת‪.‬‬ ‫מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל‬ ‫'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן‬ ‫שמואל וצפורה'‪ ,‬להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה‬ ‫שצריך במהרה דידן'‬ ‫דקידוש יכול להוציא אפי' כשיצא ע"ש‪,‬‬ ‫ולסברא הנ"ל מאי שנא‪ .‬אבל לרש"י ניחא‪,‬‬ ‫לע"נ הג"ר יהודה ליאון פטילון בן שרה זצ"ל יא"צ ט"ו חשון‬ ‫עם בריאתם של אדם וחוה‪ ,‬נוצר מין 'האדם'‪ ,‬כתיב 'וייצר ה' אלקים‬ ‫דכיון דמוכרח ליהנות מצד המצוה‪ ,‬שוב גם‬ ‫למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה‪ .‬מפרש‬ ‫עפר מן האדמה'‪ ,‬וכתב רש"י‪' :‬וייצר'‪] ,‬עם שני יו"ד[‪ ,‬שתי יצירות‪,‬‬ ‫במשך חכמה כוונת הכתוב 'אשר בקרבה'‪ ,‬דאף‬ ‫על ברכת הנהנין יש ערבות ושפיר מוציא‪.‬‬ ‫יצירה לעוה"ז ויצירה לתחיית המתים‪ ,‬אבל בהמה שאינה עומדת‬ ‫אם הם אינם צדיקים בעיר אחרת‪ ,‬רק שלנגד‬ ‫לדין לא נכתב ביצירתה שני יו"ד‪.‬‬ ‫אנשי סדום הם צדיקים‪ ,‬לא תשחית 'למען‬ ‫גופו של האדם עפר מן האדמה הוא‪ ,‬ועפר לכל גובה שתזרקהו הוא‬ ‫חמשים הצדיקים אשר בקרבה'‪ ,‬דבקרבה הם‬ ‫יפול מיד למטה‪ .‬היפוכו של דבר עם הנפש‪ ,‬היא שואפת רק למעלה‬ ‫צדיקים‪ ,‬אפילו שבעיר אחרת אינם צדיקים‪,‬‬ ‫אל מקור מחצבתה אל כסא הכבוד‪ ,‬ובמצבה הירוד ביותר היא‬ ‫לע"נ הג"ר לייב ב"ר יצחק מחברון זצ"ל 'בעל היסורים'‪,‬‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫יא"צ ט"ו חשון‬ ‫זועקת מבעד לסורג הכלא של הגוף הכובלה בתוכו 'צמאה לך‬ ‫ומפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל‬ ‫וצ"ב דאיך אפשר לחמשים צדיקים שהם‬ ‫נפשי כמה לך בשרי'‪.‬‬ ‫בסדום להציל כל סדום‪ ,‬הא במקום אחר לא‬ ‫אדמתנו‪' .‬ומפני חטאינו' היינו חסרון עבודה‪,‬‬ ‫היו צדיקים‪ ,‬וא"כ כיון שהם גרים בתוך רשעים‪,‬‬ ‫חז"ל‬ ‫אמרו‬ ‫‪,‬‬ ‫דוקא‬ ‫סולת‬ ‫לאורחים‬ ‫לתת‬ ‫שרצתה‬ ‫שרה‬ ‫אמנו‬ ‫על‬ ‫'גלינו מארצינו' היינו מרצון השי"ת‪ ,‬על דרך‬ ‫הם נקראים צדיקים לגבי עצמם דיש להם‬ ‫מכאן שאשה עיניה צרה באורחים‪ .‬מכאן ראיה שדבר שנאה מדאי‪,‬‬ ‫שאמרו )בראשית רבה פ"ה ז'(‪ ,‬למה נקרא‬ ‫זכות להנצל‪ ,‬אבל בשביל להציל כל סדום‬ ‫נובע דוקא מצרות עין‪ ,‬ודוקא הקמח הפשוט שאברהם אמר לתת‪,‬‬ ‫שמה 'ארץ'‪ ,‬שרצתה לעשות רצון קונה‪.‬‬ ‫בגללם‪ ,‬איזה סברא לומר כך‪ .‬בשלמא אם היו‬ ‫ין‬ ‫וא‬ ‫‪,‬‬ ‫העין‬ ‫את‬ ‫מרהיבים‬ ‫שאינם‬ ‫פשוטים‬ ‫דברים‬ ‫‪.‬‬‫יפה‬ ‫ין‬ ‫ע‬ ‫על‬ ‫מורה‬ ‫'ונתרחקנו מעל אדמתנו' מהאנושיות שלנו‪,‬‬ ‫אומרים הבחינה 'בדורותיו' היה צדיק‪ ,‬כמו‬ ‫האורח‬ ‫על‬ ‫שמשרים‬ ‫דוקא‬ ‫הם‬ ‫‪,‬‬ ‫המסנוורת‬ ‫בחיצוניותם‬ ‫מתבלטים‬ ‫מלשון 'אדם'‪ ,‬היינו השקפה הישראלית‪,‬‬ ‫דרשת חז"ל לגבי נח‪ ,‬אז בכל הדור הוא היה‬ ‫הרגשת נוחות פנימית‪ ,‬ומזמינים אותו לבא פעם נוספת‪.‬‬ ‫ונתיפה בעינינו אנושיות העכו"ם‪ ,‬ה' ירחם‪.‬‬ ‫הצדיק‪ .‬אבל כאן דרק בשביל שהם בסדום הם‬ ‫המילדות העבריות במצרים הן שזכו להקים דורות ישרים‬ ‫צדיקים‪ ,‬אבל באותו זמן בעיר אחרת הם לא‬ ‫לישראל‪ ,‬כי הן לא רצו אחר המדות של הגוים‪ ,‬ולא רצו לשמוע‬ ‫כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו‪ .‬תיבת 'לנו'‬ ‫צדיקים‪ ,‬וא"כ איך הם יכולים להציל כל העיר‬ ‫לקול‬ ‫בקולן‪ ,‬וזכו לבתי כהונה ולויה ומלכות‪ ,‬מפני שלא שמעו‬ ‫גימטריה 'אלקים' מידת הדין‪ ,‬אבל על ידי‬ ‫סדום‪.‬‬ ‫פרעה‪ .‬אין לחשוב על מה שיאמרו בני אדם‪ ,‬אלא על מה שיאמר‬ ‫הנקודות של תיבת 'לנו'‪ ,‬שהוא 'קמץ' שהוא‬ ‫עוד יש להבין למה היה צריך הקב"ה להפוך‬ ‫בורא העולם בעוה"ב ביום החשבון‪.‬‬ ‫י' ו' ו'מלפים' שהיא י'‪ ,‬הרי כ"ו‪ ,‬גימטריה‬ ‫סדום בעונש כדכתיב 'וה' המטיר על סדום ועל‬ ‫'הוי"ה' מידת הרחמים‪ ,‬נמצא שתיבת 'לנו'‬ ‫עם הנקודות גימטריה 'יב"ק' וחסדי הוי"ה ממתיקים גבורת 'אלקים'‪ ,‬נמצא עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים'‪ ,‬האם לא היה דרך אחרת להעניש אנשי‬ ‫סדום‪ ,‬הא יכול להיות מגיפה בסדום ולהמית כל אנשי סדום ועמורה‪ ,‬ולמה דוקא‬ ‫דמ'אלקים' נעשה גדולה שהיא מידת החסד‪ ,‬וזה 'הגדיל' לנו‪.‬‬ ‫בגפרית ואש‪ .‬ועוד למה הקב"ה היה צריך להפוך את הערים האלה ואת כל הככר‬ ‫ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה‪ ,‬הלא מספיק שכולם ימותו‪.‬‬ ‫ונראה לתרץ‪ ,‬שבסדום ועמורה היה חפצא של רשעות על המקום והאויר‪ ,‬שהיה‬ ‫שם חלות של רשעות‪ ,‬שמי שהיה גר שם‪ ,‬היה חל עליו הרשעות והטומאה של‬ ‫לע"נ הג"ר שמאי ב"ר פרץ אקסל זצ"ל יא"צ ט"ו חשון‬ ‫יוצאין בתפילין עם חשיכה )תוספתא פ"א ה"ו(‪ .‬ולא חיישינן שמא ישכח ויצא בהם מעשה הרשעים‪ ,‬והיה עושה אותם מעשים הרעים‪ ,‬ומי שהיה נולד שם‪ ,‬היה חל‬ ‫בשבת‪ ,‬וכשיצטרך לפנות‪ ,‬יסירם ויבוא להעבירם ד' אמות ברה"ר‪ ,‬קמ"ל דלא עליו אותו מעשה רשע שנמצא באויר‪ ,‬ולכך היה צריך הקב"ה להמטיר גפרית ואש‬ ‫מן השמים בשביל ב' דברים‪ :‬א(‬ ‫חיישינן לזה‪ ,‬דכיון דחייב למשמש‬ ‫משום עונש המוטל עליהם‪ .‬ב(‬ ‫'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה‬ ‫אדם בתפילין‪ ,‬כל שעה ושעה מידכר‬ ‫לטהר את האויר‪ ,‬ולהפוך את הערים‬ ‫כתב בהקדמת ספרו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫להו‪ .‬וכדאמרו בשבת )דף יב‪ .(.‬והקשה‬ ‫שלא יהיה החלות הטומאה לדורות‬ ‫"והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו‬ ‫הב"י והט"ז )סי' רנ"ב(‪ ,‬דהא בלא‬ ‫הבאים‪ ,‬כיון שהיה באויר ובמקום‬ ‫פעם אחת בשבוע‪ ,‬ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים‬ ‫טעמא דחייב אדם למשמש בתפילין‬ ‫חלות של טומאה שהיה שורה על‬ ‫פה‪ ,‬יאריך ימים ושנים ביראת ה'‪ ,‬וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה‬ ‫כל שעה ושעה ומתוך כך מידכר להו‪,‬‬ ‫המקום ממעשים הנוראים של אנשי‬ ‫נמי יהא מותר לצאת בהם עם חשיכה‬ ‫וצוקה‪ ,‬אמן כן יהי רצון"‪.‬‬ ‫סדום ועמורה‪.‬‬ ‫מטעם אחר‪ ,‬דהא לא גזרו סמוך‬ ‫ועכשיו נראה לי לחדש שבמצב כזה‬ ‫לחשכה אלא אם היה בשבת חייב‪,‬‬ ‫להיות צדיק בסדום‪ ,‬זהו נסיון גדול‬ ‫סמיכות פרשת לך לך לפרשת וירא‪ ,‬אפשר לומר לפי מה שאיתא בזוה"ק )ח"ג דף‬ ‫אבל המוציא תפילין בראשו בשבת‬ ‫מאד להתגבר על מקום שיש שם כל‬ ‫קסו‪ ,‬ומובא ביערות דבש ח"ב דרוש י"ב(‪ ,‬כי מי שאינו תמים הולך לפני השכינה‪ ,‬כדי‬ ‫אפילו ברה"ר פטור‪ ,‬מטעם דהוא דרך‬ ‫כך טומאה שמכשיל את האנשים‬ ‫שלא יסתכל בשכינה‪ ,‬והשכינה אחריו‪ ,‬כדכתיב 'התהלך לפני והיה תמים'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב‬ ‫מלבוש‪ ,‬וא"כ סמוך לחשכה הוה רק‬ ‫הדרים שם במעשים נוראים‬ ‫רש"י‪' :‬התהלך לפני' כתרגומו וגו'‪ ,‬ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה‪ ,‬ובדבר‬ ‫גזירה לגזירה‪.‬‬ ‫ועבירות חמורות‪ ,‬ולכך החמשים‬ ‫הזה תהיה תמים‪ ,‬שכל זמן שהערלה בך‪ ,‬אתה בעל מום לפני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובביאור הגר"א )שם אות כ"ט( כתב‬ ‫צדיקים שבסדום היה באמת זכותם‬ ‫נמצא שע"י מצות המילה נקרא 'תמים'‪ ,‬ויזכה לראות פני השכינה‪ .‬וזה שאמר 'בעצם‬ ‫בישוב הקושיא הזאת‪ ,‬דאימתי לא‬ ‫גדול מאוד גם לגבי להציל את סדום‬ ‫תמים‬ ‫היום הזה נימול אברהם'‪ ,‬וסמיך ליה 'וירא אליו ה' '‪ ,‬לרמוז שאחר שהיה‬ ‫גזרו על הוצאה שאין חייב עליה‬ ‫ועמורה‪ .‬אבל במקום אחר אם היו‬ ‫במצות המילה‪ ,‬זכה לראות את פני השכינה‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬היינו דוקא 'סמוך לחשיכה'‪,‬‬ ‫גרים במקום שאין שם כ"כ הרבה‬ ‫אבל 'עם חשיכה' כדקתני הכא גבי‬ ‫תפילין‪ ,‬גזרו‪ .‬ד'עם חשכה' הוה כודאי שיוציא בשבת‪ ,‬ואין כאן עוד אלא חדא גזירה‪ ,‬טומאה‪ ,‬לא היו נחשבים כצדיקים‪ ,‬ששם הצדיקים הם צדיקים ממש‪ ,‬אבל הם‬ ‫שהיו גרים בסדום ולא היו עושים מעשה הרשע של סדום‪ ,‬הם במדריגה גבוה‪ ,‬והיו‬ ‫דגזרינן שמא יוציא דרך משאוי‪.‬‬ ‫והנה בתוספתא שם אמרו 'וקורין בכתבי הקודש עם חשיכה'‪ ,‬דהו"א שגזרו שלא מצילים כל אנשי סדום ועמורה‪ ,‬ולכך מובן מאד דברי המשך חכמה בביאור הפסוק‬ ‫יקרא בכתבי הקודש עם חשיכה מחשש שמא יקרא לאור הנר ויטה‪ ,‬קמ"ל דלא 'אשר בקרבה'‪.‬‬ ‫גזרינן‪ .‬והקשה החזון יחזקאל )תוספתא שם(‪ ,‬דלפי דברי הגר"א קשה דאיך תני ובאמת כפי מה שהסברנו לא היה שם בכלל צדיקים‪ ,‬שבגלל אויר וחלות הטומאה‬ ‫קורין בכתבי הקודש עם חשכה‪ ,‬דלמה לא נאמר דכיון שקורא עם חשכה‪ ,‬הוה שבמקום‪ ,‬לא היה שם בן אדם שהיה מתגבר על כח הרע‪ ,‬ולכך הפך הקב"ה את‬ ‫סדום ועמרה כדי לטהר את האויר הרע מהמקום הזה‪ .‬וראיה למה שאמרנו לגבי‬ ‫כודאי שיקרא בשבת‪ ,‬וליכא כאן אלא חדא גזירה דגזרינן שמא יטה‪.‬‬ ‫ותירץ וז"ל‪ :‬ויש לחלק ולומר דשאני קריאה שאינה חדא מעשה אריכא‪ ,‬אך כל רגע סדום ועמורה יש מחדושי מרן הבית יוסף על התורה בפרשת נח שטוען דברים‬ ‫מקריאתו הוה מעשה אחרינא‪ ,‬וליכא למיגזר באותו מעשה קריאה שעם חשכה‪ ,‬כאלו על הפסוק 'ותשחת הארץ'‪.‬‬ ‫משום מעשה קריאה אחרת שלאחר חשכה‪ ,‬אשר גם אז היא אסורה רק משום‬ ‫גזירה שמא יטה‪ .‬משא"כ בתפילין שמונחים כבר על ראשו‪ ,‬שכל זמן שאינו עושה‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪:‬‬ ‫מעשה לחלצם‪ ,‬הוה כודאי שיוציאם בשבת‪) .‬חזון יחזקאל שם(‪.‬‬ ‫כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי‬ ‫ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל‬ ‫אעשה לו טובה‬