מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — וירא (2026-10-26)

וירא תשפ"ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ו הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח .וברש"י במלח חטאה ובמלח לקתה ,אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו ,אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג
במקום הזה ,ע"כ .ונראה שבודאי לא נתכוונה לטעון עליו על מנהג הכנסת אורחים שעשה עמהם ,דא"כ היתה צריכה לטעון עליו בכל שאר צרכי הסעודה .וא"כ יש
להבין מדוע מיאנה דוקא במנהג נתינת מלח יותר מכל שאר צרכי הסעודה שהכין לוט עבורם.
וי"ל ע"פ מה שהביאו הפוסקים )או"ח סי' קס"ז( בשם מדרש ,דאם יש מלח על השולחן ,נעשה השולחן מזבח כפרה ,והמלח מגין על הפורענות ,ועוד ,דבעת
שממתינים זה לזה ,השטן מקטרג עליהם ,וברית מלח מכפר עליהם .והנה אמרו בסנהדרין )דף קט (.דאנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להם
הקב"ה ,והיינו שלא היה חסר להם מאומה ,ולא היו מתייראין כלל מן הדין ומן המזיקים ונתגברו על הכל.
וכששמעה אשתו של לוט שרוצה להניח מלח על השולחן ,אמרה לו מפני מה אתה צריך לכך ,הלא במקום זה אין לדאוג מפורענות וממזיקים ,וכשאתה תתחיל
להניח מלח על השולחן ,הרי זה מנהג רע ,דהרי אמרו )ברכות יט (.לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן .אמנם לוט היה מאמין לדברי המלאכים ,והיה יודע שאכן
הפורענות כבר ממשמשת ובאה ,לכך רצה שיהיה מלח על השולחן כדי שזה יועיל להגין עליהם.
ונראה דלכן אמרו )עירובין יז (:שמלח סדומית מסמא את העינים ,משום שהמלח מגין מפני הפורענות ,והפורענות הראשונה שלא הגינה המלח ממנה היתה בסדום
שלקו במכת הסנורים .והטעם שלקו דוקא בעונש זה ,היינו לפי שחטאו בעין ,שהיה להם עין רעה וחמדו תמיד את ממון חבריהם ,ומדה כנגד מדה לקו בעין.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל ,המגיד
מסאמבור
ואמר רבא דקסבר ר' ישמעאל, תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת
דעשרון מובחר במעט טירחת ניפוי, כתב בהקדמת ספרו דקדושה מכל יו"ח
אתי מחמש סאין .ואילו בטירחא )ב"ר במדרש וסעדו לבכם.
וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם ארובות מח:יא( :אמר ר' חמא 'וסעדו
בריבוי ניפוי ,אתי אף משלש סאין .לכן השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום
בחול מביאים עשרון מחמש סאין ,כיון לבבכם' אין כתיב כאן ,אלא 'וסעדו
דכך משובח יותר .אבל בשבת אינו ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי לבכם' ,הדא אמרי אין יצה"ר
קוצר אלא שלש סאין ומנפה אותם שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל אבריו ,ויהיו כולם שולט במלאכים ,ע"כ .ויש לדייק
הרבה ,כי מוטב שירבה במלאכה אחת אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות איך יצדק 'סעד לב' אצל
בהרקדה ,ואל ירבה במלאכות הרבה, המלאכים .ויראה כי אמר 'כי על כן
כשורה ,בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה עברתם על עבדכם' ,כי הוא יתברך
בקצירה ,זרייה ,ברירה ,טחינה, בגזירת הבורא ,ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה
והרקדה של שתי סאין נוספות. שלחם למען הפיק רצונו בהכנסת
וירא אליו ה' .וברש"י שנתן לו עצה על המילה .נראה לפרש דהנה עבודת המלאכים אורחים ,והנה המלאך מתעלה
ואמר רבה ,ר' ישמעאל ור' חנינא אמרו
שעובדים להבורא ב"ה אין לו שיעור ,ותמיד מספרים כבוד אל וקדושתו ,ומשמיעים בעשותו שליחותו יתברך ,כמו
דבר אחד ,מי לא קאמר ר' חנינא באופן
ביראה יחד בקול דברי אלקים חיים ,וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם .ועם כל שכתוב 'עושי דברו לשמוע בקול
הקצירה ,כיון דאפשר לקצור באדם
זה מקבל הקב"ה תענוג יותר מעבודת האדם ,כי עבודת המלאכים לאל יתברך אין דברו' ,וא"כ אתי שפיר 'וסעדו
אחד לא טרחינן לעשותה בהרבה
חידוש ,כי המה נטבעו כך ,ואין להם שום מניעה ועיכוב בעבודתם ,אדרבה זה חיותם, לבכם' ,כי אף כי מלאכי ה' המה,
אנשים ,הכא נמי בנוגע ריבוי התבואה
כמו האדם יש לו חיות מאכילה ושתיה ,ואם לא יאכל ימות לשחת ,כן הוא חיות יצדק בהם סעד לב במה שעושים
הנקצרת ,כיון דאפשר בשלש סאין
המלאכים משירה וזמרה ועבודה שעובדים למלך מלכי המלכים הקב"ה .אבל האדם רצונו יתברך ,וזהו 'כי על כן
ובריבוי מלאכה אחת בלבד ,לא
הזה אשר יצר ,תהלתו יספרו בכמה מניעות ,והיצה"ר אשר כורה שוחה בכל עת ורגע עברתם' שתתעלו ע"י שליחותכם
טרחינן לעשותו מחמש סאין בריבוי
ללכדו ,ובכל זה מעביר מעליו כל הטרדות והמניעות והמסכים ,ועובד עבודתו ליתן )מלא העומר(.
כמה מלאכות.
נחת רוח לאבינו שבשמים להשמיע בקול תודה ולספר נפלאותיו ,ואת פני ה' יבקש, בהר )פרשת המנחה וכ"כ בקומץ
וכתב הרמ"א ,וז"ל :שמעינן מכאן
שאל יסתר פניו ממנו ,ויורה לו ה' דרכו הטוב ,ויעזור לו נגד היצה"ר למען ילך בדרך כי ידוע וז"ל: ד'(, אות דרוש כ"ט
דריבוי במלאכה ,ולרבויי בגברי ,שוה
תמים באורח מישור ,מזה מקבל אבינו אב הרחמן תענוג גדול. בעשותו מתעלה המלאך
לענין חילול השבת .ומוכח התם דאין
והנה אמרו חז"ל שפסק היצה"ר מאברהם אבינו ,כמו שכתוב "ומצאת את לבבו נאמן שאיתא וכמו קונו, ורצון שליחותו
חילוק בין ]מלאכה לצורך[ עבודה
לפניך" ,והנה כשאמר לו הקב"ה למול את עצמו ,התחיל להשתוקק מאוד לקיים 'ששים ושמחים לעשות רצון
]כגון קצירת העומר[ ,לשאר חילול
המצוה ,וראה שאין לו שום מניעה מהיצה"ר ,כי כבר בטל היצה"ר ממנו ,אז פחד לבבו קונם' ,כי בזה הם מתעלים' .גבורי
שבת .דגרסינן התם :בעי רבא חולה
לאמר א"כ כיון שהיצה"ר פסק ממני ,א"כ במה אתענג להבורא ,כיון שכל תענוג כח עושי דברו לשמוע בקול דברו'
שאמדוהו לשתי גרוגרות ,ויש ב'
הבורא הוא מאדם מחמת שיש לו יצה"ר ויש לו מניעות .לכן אמר לו לבו לשאל עצה יתברך ,וכל שמתקדש ה' על ידו,
גרוגרות בשני עוקצין ,ושלש בעוקץ
מענר אשכול וממרא ,ובודאי המה ימנעו אותו מזה ,ויעשו המה פעולות היצה"ר ,והוא הוא לו עילוי יותר ביתר שאת.
אחד ,הי מינייהו מייתי ,שתים מייתי
לא ישמע להם ,ובזה יעשה נחת רוח להבורא ב"ה ,ועשה כך ,ושאל להם ,וענר ואשכל
דחזי ליה ,או דילמא ג' מייתי דקא
גערו בו בנזיפה לאמור :כדבר אחד הריקים בלא דעת ותבונה תדבר ,הלא אתה חלוש
ממעט בקצירה .פשיטא דג' מייתי,
וזקן ,אם יעשו בך חבורה קטנה במקום מסוכן כזו אתה הולך לאבדון .אבל ממרא ידע
דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל אלא
בחכמתו כי אברהם אבינו בודאי יעשה כמו שצוה אותו אלקים ,ושאלתו הוא רק למען לע"נ הג"ר נפתלי סימון ב"ר שלום זצ"ל יא"צ
דכי ממעט באכילה ]דקוצר רק ג' י"ח חשון
יעשה המצות בשלימות יותר גדול וכנ"ל ,לכן אמר בלבו למה לי לייעץ אותו ,והוא לא
סאין[ ,קא ממעט קצירה ,אבל הכא למול בשבת ע"י שני מוהלין.
יעשה עצתי ,מוטב לי שאייעץ אותו למול את עצמו ,ואז יעשה עצתי .אך מ"מ דיבר
דכי קא ממעט באכילה ,קא מפיש בשו"ת הרמ"א )סימן ע"ו( נשאל
טוב וכראוי ,לכן זכה שנגלה עליו בחלקו.
קצירה ,ודאי שלש מייתינן ,ע"כ. אם מותר למול בשבת ע"י ב'
והשתא יש לדקדק דדוקא שלש בעוקץ אחד, מוהלין ,דהיינו שאחד ימול והשני יפרע ,או
אבל ג' בב' עוקצין משמע דאסור ,הואיל ולא דילמא כיון שאפשר לעשות ע"י מוהל אחד
ממעט בקצירה ,דאל"כ הוה ליה לאשמועינן שימול ויפרע ,אין מחללין את השבת ע"י שני
רבותא טפי .וה"ה בתרי גברי במקום דיש לעשות מוהלין.
בחד גברא ,דהוא דומה לזה וכו'. וכתב ,דהנה במנחות )דף סג (:תנן בנוגע קצירת
ואפשר לענין חולה נמי שרי ג' גרוגרות בב' העומר כשחל ט"ז ניסן בשבת ,דאמר ר' חנינא,
עוקצין ,והא דנקט ג' בחד עוקץ ,לרבותא קאמר, דהיה נקצר באדם יחיד ,ובמגל אחד ,ובקופה
דהו"א דאפי' בכי האי גוונא אסור .והא דקאמר אחת בה היו מכניסים את התבואה הקצורה.
דקא מפיש קצירה ולכן אינו מביא שתים ,היינו ואילו בחול היה נקצר בשלשה אנשים ,בשלש
דוקא אליבא דר' ישמעאל דחייש לרבוי מלאכה, קופות ,ובשלש מגלות ,וזאת כדי לפרסם את
אבל לחכמים בכל ענין שרי .והשתא לפ"ז מאחר הקצירה ,להוציא מדעתם של הבייתוסים שהיו
דשרי להרבות במילה במלאכה ,ה"ה בתרי גברי מפרשים "ממחרת השבת" כפשוטו ,דהיינו
נמי ,עכ"ל. ביום ראשון בשבוע .ומפרש בגמ' דטעמא דר'
אבל השאגת אריה )סימן נ"ט( ,חולק על הרמ"א חנינא משום כיון דאפשר ע"י אדם אחד ,לא
במה שכתב דתרי גברי דומה לתרי מלאכות ,וז"ל: טרחינן ע"י ג' אנשים.
לא דמי ריבויי דגברי ,לריבוי מלאכה ,דאע"ג עוד אמרו שם ,דר' ישמעאל אומר דכשחל ט"ז
דריבוי מלאכה אסורה ,התם מן הדין הוא ניסן בשבת היה מביא העומר משלש סאין של
שתאסר ריבוי מלאכה וכו' ,וכגון שנים בעוקץ שעורים ,והיו טוחנים אותם ומנפים אותם
אחד ,וג' בעוקץ אחד ,דשנים מייתינן ,ג' לא הרבה עד שהיו מעמידים את כל שלשת הסאין
מייתינן ,משום דאין ראוי לחלל את השבת יותר על עשרון מובחר של סולת ,ואותו היו
על רשות שנתנה תורה ,הילכך ריבוי מלאכה מקריבים למנחת העומר .ואילו כשהיה חל ט"ז
נוסף מלצרכי פיקוח נפש אסורה אי מה"ת אי ניסן בחול ,היו מקריבים עשרון הבא מחמש
מדרבנן .אבל ריבויי גברי כיון דאין כאן חילול סאין של שעורים ,והיו נוטלים מכל סאה מעט
שבת יותר על הצורך אלא כשיעור שנתנה תורה סולת ,שהיא סולת דקה היוצאת ראשונה מן
רשות ,מה לי נעשה חילול זה של רשות שנתנה הנפה.
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק זוואלוב
כתב בהקדמת הספר ,וז"ל:
ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה ,ועני בלב נשבר ונדכה ,נפשי
ולפ"ז הא דשני מוהלין בשבת ,ודאי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא ,די יתאמר מילי דשמיא מספרי תורה ע"י אחד ,מה לי ע"י שנים,
דמי להא דר' חנינא דבחול בג' ובשבת אשר כתבתי ואפי' ע"י מאה שפיר דמי ,הילכך
ביחיד ,ולחכמים דס"ל דבשבת נמי הנה שרשי התורה ועבודה האמונה הטהורה ,שיאמין שבמדה שאדם מודד מודדין לו, ודאי לא דמי ריבוי דגברי לריבוי
בג' אי טעמייהו משום דס"ל דאין שבאיתערותא דלתתא איתער לעילא ,שלכך נבראו כל העולמות ונכללו בקומת אדם דמלאכה.
לחלק בין ג' לא' כיון דסוף סוף אין כאן וכו' ,והתורה שכללותיה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה ,נצטרפה בתיבותיה מלאכה ריבוי הגמ' דמדמי והא
ריבוי מלאכה ,הכי נמי מותר למול ע"י ואותיותיה להתנהג האדם בעוה"ז כשהוא מלובש בגוף החומרי העכור הגשמי .כי כך לריבוי ישמעאל, דר' סאין דה'
ב' מוהלין בשבת ,דאין ריבוי מלאכה עלה ברצונו יתברך ,ושום עולמות עליונים וכל מיני כחות השכליים שבהם ,אינם יכולין חנינא, דר' אדם בני דג' דגברי
בב' מוהלין ממוהל אחד ,עכ"ל. להשיג רצונו בזה למה רצה כך ,רק טובו וחסדו הבלתי בעל תכלית מושג מריש כל דרגין היינו טעמא משום דהתם אמרו
והקשה האבני נזר )או"ח סימן קנ"ח( עד סופא דכל דרגין ,שרצונו להטיב בחסדו הגדול ,כדכתיב 'טוב ה' לכל' ,ושיוחזר כל הרע עשרון מובחר בלא טירחא אתי
על מה שכתב השאגת אריה דבקוצר לטוב ,ויתגלה יחודו ואחדותו ב"ה וב"ש בסופא דכל דרגין ,ושיתנהג הכל ע"י מעשה בני מחמש ,בטירחא אתי משלשה,
חמש סאין אין בזה ריבוי מלאכה ,כיון אדם ישראלים ,וכאמרם 'בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' ,כדי להפרע מן הרשעים בחול מייתינן מחמש דהכי
דאם בא משלש סאין צריך להרבות וליתן שכר טוב לצדיקים' ,ולכך סיימו ב'ליתן שכר טוב' ,כי זה היה תחלת המחשבה שביחא מילתא ,בשבת מוטב
בהרקדה כמה פעמים ,דאה"נ דאין שיוחזר הכל לטוב ,וכן יהיה לעתיד. שירבה במלאכה אחת בהרקדה,
בזה משום 'ריבוי מלאכה' ,אבל יש והנה שורש איתערותא דלתתא לכאורה יפלא ,איך המלובש בגוף בשר בעוה"ז החומרי ואל ירבה במלאכות הרבה .וכיון
בזה משום 'ריבוי אוכלא' במה שקוצר שכולו רע ומעט טוב ,מאין יבוא לו השתוקקות הזה שירצה בלב שלם ונפש חפיצה דהיינו טעמא ,א"כ אין כאן ריבוי
חמש. לעשות רצונו יתברך במסירת נפשו לשמו יתברך ,ובפרט שהוא מלא תאוות ומידות מלאכה בקצירת ה' סאין מאם
וז"ל :ראיתי בשאגת אריה שהביא הפכיות ,ואעפ"כ נראה בחוש מכלל ישראל ,ובפרט מצדיקים עובדי ה' תמיד לא יחשו. קוצר ג' סאין ,אי משום שמרבה
תשובת הרמ"א שהוכיח דאסור ובאמת שזה נשפע מרצונו הקדום שעלה ברצונו להטיב וחידש עולמו ע"י בראשית בקצירה ובשאר מלאכות בה'
להיות שני מוהלים בשבת .והשאגת שהוא חכמה ,שהוא ממוצע בין האין והיש ,ובראשית בשביל ישראל והתורה ,שיהיה סאין יותר מג' סאין ,אפ"ה אין
אריה דחה ,דשני בני אדם לא חשוב איתערותא דלתתא ושיתנהג ע"י האדם הישראלי ,ואז עדיין לא היה איתערותא דלתתא. בזה חילול שבת בה' סאין יותר
תוספות חילול כמו ריבוי אוכלא. כמו כן ברצונו המופלא ומכוסה ,נשפע עד סופא דכל דרגין בחסדו הגדול ע"י בני ישראל מג' ,שהרי אם לא יקצור אלא ג'
והש"ס דמדמי להא דר' ישמעאל, עם קרובו שישתוקקו לרצונו יתברך למלאות רצונו. סאין וימעט בקצירה ,מ"מ ירבה
היינו דבהא דר' ישמעאל נמי לא וזהו 'ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור בטרם הרים וגו' ,תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו במלאכה אחד בהרקדה הרבה
חשיב תוספות חילול גמור ,שהרי אם בני אדם' ,כי זה הוא פליאה נשגבה שתשוב אנוש עד דכא ,שהוא דכדוכו של נפש, פעמים ,ומה לי אם מחלל שבת
בא משלש ,צריך לרקד הרבה פעמים, שהנפש הוא בצמצום גדול תוך גוף העכור החומרי הלזה ,ותאמר אליו 'שובו בני אדם' בהרבה מלאכות כגון שיעשה
ואין נפ"מ רק דאם יבא מחמש יהיה שישוב משפל מדרגתו עד מקום חוצבו .והתירוץ לזה' ,ה' מעון אתה היית לנו וגו' בטרם עשרה מלאכות כל מלאכה פעם
הריבוי מהרבה מלאכות ,ושפיר דמי הרים יולדו' ,שהוא כח האין שהוא למעלה מן ההרים ,בחינת אשא עיני אל ההרים מאין, אחת ,ומה לי אם יעשה מלאכה
להא דר' חנינא דריבוי בהרבה בני שהוא רצונו המכוסה משום רעיון ועולמות עליונים ,רצונו הקדוש דלית מחשבה תפיסא אחד עשרה פעמים ,סו"ס בין בזה
אדם] ,עכ"ד השאגת אריה[ .ובמחילת ביה כלל ,משפיע בכח החכמה בכל רגע בחסדו הגדול ,ומשם נתגלה חסד אל כל היום בין בזה מחלל שבת עשרה
כבוד תורתו אין בדבריו ממש, עד סופא דכל דרגין .וזהו 'מעון אתה היית לנו וגו' בטרם הרים יולדו' ,עלה כך ברצונו פעמים ,מה לי עשרה פעמים
דבריבוי הרקדה אין כאן ריבוי הפלא ,ומעולם ועד עולם אתה 'אל' ,שהוא נהורא דחכמתא )זוה"ק לך לך צד (.שנמשך בחד מלאכה ,מה לי עשרה
באוכלא ,דסו"ס לא ירקד רק עשרון, מהעולם ועד העולם ,ועיד"ז 'תשב אנוש עד דכא' ,שהיא דכדוכו של נפש בצמצום גדול, פעמים בעשרה מלאכות ,אין כאן
וא"כ אכתי הוה רבוי באוכלא ואעפ"כ 'ותאמר שובו בני אדם'. לא תוספת ולא גרעון לענין
כשנקצר חמש ,ועוד יש בזה הרבה חילול שבת בזה מזה ,ומן הדין
תשובות ואין להאריך ,עכ"ל. אין בין זה לזה כלום .אלא דס"ל לר'
והנה אמרו במנחות )דף סד ,(.בעי רבא ,חולה ישמעאל דמ"מ מוטב שירבה במלאכה אחד
שאמדוהו לשתי גרוגרות ,ויש שתי גרוגרות בשתי ואל ירבה במלאכות הרבה ,אע"ג דאין בין
עוקצין ,ושלש בעוקץ אחת ,הי מינייהו מייתינן, זה לזה כלום לענין חילול שבת ,אפ"ה קפיד
שתים מייתינן דחזו ליה ,או דלמא שלש מייתינן ר' ישמעאל על שם מלאכות הרבה משם
דקא ממעטא קצירה ,פשיטא שלש מייתינן. מלאכה אחד .לזה שפיר דמויי מדמינן הא
וכתב האבני נזר ,וז"ל :הוכיחו הפוסקים מהא דר' חנינא דבחול היה נקצר בג' ובשבת
דאמרו בחולה שאמדוהו לשני גרוגרות ויש שנים ביחיד ,דמוטב שיחלל היחיד את השבת
בשני עוקצין ,ושלש בעוקץ אחד ,הי מינייהו יותר בקצירתו לבדו ,ואל יחללו ג' בני אדם,
מייתינן .מבואר דשנים בעוקץ אחד ,ושלש אע"ג דכל אחד ואחד ימעט בחילול שבת
בעוקץ אחד ,ודאי שנים מייתינן ,משום שמוסיף יותר מאילו קצרו אחד ,דשיעור הקצירה
גרוגרת שאינו לצורך החולה ,עכ"ל. של ג' סאין אם אחד קוצרם ,מחלל שבת
ואם יש שנים בעוקץ אחד ,ושנים בשני עוקצין, יחידי בכל הג' סאין ,ואם יקצרו ג' ,כל אחד
כתב האבני נזר )סימן קנ"ז אות י'( דמותר לכרות אינו מחלל שבת אלא בקצירת סאה אחד
השנים בשני עוקצין ,דכיון דהכל לצורך החולה, לבד ,אמרינן מוטב שיחלל אדם אחד הרבה
ואע"ג דמרבה בבצירה ,כיון דהכל הוא לצורך פעמים ,דדמי לירבה במלאכה אחד
החולה .דדוקא שנים בעוקץ אחד ושלש בעוקץ בהרקדה לר' ישמעאל ,ואל ירבו לחלל בג',
אחד ,דמוסיף גרוגרות שאינו לצורך החולה ,אז דדמי לאל ירבה במלאכות הרבה דר'
אסור לקוץ שלשה גרוגרות .וז"ל :הא דמבואר ישמעאל ,דאדם אחד דמי למלאכה אחד,
במנחות )דף סד (.דחולה שאמדוהו לשני גרוגרות, והרבה בני אדם דמו למלאכות הרבה.
ויש שנים בעוקץ אחד ,ושלש בעוקץ אחד ,כורתין ולחכמים כיון דמ"מ צריך לחלל את השבת,
העוקץ שיש בו השנים ,ולא שיש בו השלש ,היינו ואין חילול מרובה בזה מזה ,אין חילוק בין
משום שהגרוגרת השלישי אינו לצורך החולה. מלאכה אחד פעמים הרבה ,ובין מלאכות
ועל כן לא נתבאר בפוסקים דאם יש שנים בעוקץ הרבה פעמים מועטין ,ובין אדם אחד
אחד ושנים בשני עוקצין ,דאסור לכרות השנים בחילול רב ,לבין כמה בני אדם כל אחד
בשני עוקצין ,דבאמת מותר בזה ,כיון שהכל ואחד בחילול מועט ,כיון דאין כאן חילול
לצורך אף שמרבה בבצירה ,עכ"ל. בריבוי מלאכה בזה מזה וכו'.
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם
כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד תורה על
כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה' .וכ"כ
על ההרים' .אבל הכא לענין לפנות אל בסעיף י' וז"ל :ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי והוסיף האבני נזר ,דכן מוכח מהא דבמילה
האלילים ,לא גלי קרא לחלק כלל ,ומשמע וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים בשבת מביאין איזמל דרך רה"ר ,ולא
בכל גווני אסור ,בין שיש בו תפיסת ידי מתנאים ואמוראים כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן אמרינן שיש להביא התינוק אצל איזמל
אדם בין שאין בו .וקשה דא"כ איך סלק"ד ומדרשי רשב"י )-זוהר( כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה דחי נושא את עצמו ,משום דכיון ממילא
למידרש 'לא תפנו אל האלילים' על ראיית פעם אחת בחייו ,עכ"ל. מילה דוחה שבת ,לכן אין חילוק אם דוחה
העינים ,והרי מצינו שאמר לו ה' לאברהם שבת פעם אחת ,או שני פעמים .וז"ל :וכן
בברית בין הבתרים 'הבט נא השמימה משמע ברשב"א ור"ן )שבת קל (.שתירצו זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד לקיימה
וספור הכוכבים' ,והרי אז כל גויי הארצות קושית התוס' שאפשר לשאת התינוק אל אם מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה זוכים לקיים מצוה
היו עובדים לכוכבים ומזלות ,ומצינו האיזמל ,משום דסוף סוף יצטרך לחלל נדירה של מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות ,ואין לשער גודל
שקיים אברהם כל התורה כולה עד שלא שבת במילה ,לא איכפת לן בתוספות השכר שזוכים עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב
ניתנה ,וא"כ איך ציוהו ה' להביט אל חילול ,עכ"ל.
נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח
הכוכבים ,והרי אסור להסתכל אל וכ"כ האבני נזר ביו"ד )סימן של"ח אות
האלילים .ועל כרחך ד'לא תפנו אל י"ד( ,וז"ל :אין המנהג כדברי השאגת
האלילים' לאו לאיסור הסתכלות באלילים, קח לך סניגור אריה ]דאסור למול בשבת בשני מוהלין[,
]וזה היה קושית הגמ'[ 'מאי גמרא' .ומשני: מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר משום שכל מה שדוחה שבת ,אין חילוק
'אל תפנו אל מדעתכם' ,וכפירש"י שרק מה אם עושהו בפעם אחת או בשני פעמים.
שאתם עושים מדעתכם ומחלל לבכם לזה 'הגדרות רבי צדוק על התורה' וכן מוכח ברשב"א )שבת קל (.בהא
אל תפנו ,אבל לא מה שאין תפיסת יד אדם )עניני הלכה( דמביא איזמל דרך רה"ר ,ולא נביא תינוק
שלא נעשה מדעתו כהרים וגבעות וכוכבים אצל איזמל דחי נושא את עצמו .משום
ומזלות ,וא"כ שפיר גמרא גמירי לן מהאי אם לא עכשיו אימתי? דמילה עצמה דוחה שבת ,ומילה אריכתא
קרא ד'אל תפנו' היינו אף להסתכל ,ולא עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! הוא ,ע"ש .הרי דאין נפ"מ אם דוחה שבת
קשה מאברהם אבינו ,דלראות בכוכבים פעם אחת במילה לבד ,או ידחה גם
שאין בו תפיסת יד אדם שפיר דמי ,כן נראה "אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! בהבאת איזמל ג"כ ,כיון דלר' אליעזר גם
לי. מכשירין חשיב כמילה ,לכן הוי מילה
אך קשה לכאורה למה ליה למימר מקרא מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת אריכתא ,ואין חילוק בין חילול אחד בין
ד'אל תפנו' ,ודנימא דקאי אף להסתכל. gilyonmy@gmail.com 732- 732-510-
510-0560 שני חילולין ,כיון שהכל במילה שדוחה,
תיפוק ליה בלאו הכי הא אמרינן )פסחים עכ"ל] .המשך בשבוע הבא[.
כו :(.קול מראה וריח אין בהם משום
מעילה ,מעילה היא דליכא הא איסורא עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה
איכא ,ע"ש .וא"כ הכי נמי הכא במראה
עינים אסור משום נהנה מן העכו"ם. שהבטחתנו! לע"נ הג"ר אברהם יעקב ב"ר ישראל מרדכי
וכ"כ בשלטי גבורים שם בשם ריא"ז, טייטלבוים זצ"ל יא"צ י"ז חשון
פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין אל תפנו אל האלילים .אמרו בשבת
וז"ל :וכן אם היה רואה נויי עכו"ם או ביי די ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב,
שומע וכו' ,ואם היה מתכוין ליהנות )דף קמט :(.ודיוקנא עצמה אפי' בחול
שאף הקול והמראה אע"פ שאין בהם הר - העברי לב פאקש, - סופר ילקוט לובלין, – הצדיק צדקת אסור ,משום שנאמר 'אל תפנו אל
ממש ,אסור ליהנות בהם עכ"ל .ושמא - זבול שערי יחזקאל חזון לאשרי בן ויען, - ענגיל יוסף ר' הזיתים, האלילים' ,מאי גמרא ,אמר ר' חנין אל
י"ל דבעי לאוקמא בלאו ד'אל תפנו' .אי הר המנוחות תפנו אל מדעתכם .ופירש"י :דיוקנא
נמי י"ל דבעי למימר אפי' כשאינו נהנה צורה מציורת שמציירים בכותל.
אז איר האט מקיים געווען די צוואה ,און יעצט איז די צייט פאר זיי והתוס' פירשו דהיינו צורה הנעשית
בראייתו כלל וליכא איסור הנאת עכו"ם מקיים צו זיין זייערע הבטחה!
כלל ,אפ"ה אסור משום אל תפנו. לעבודה זרה .והרמב"ם )פ"ב הלכות
עבודה זרה ה"ב( פירש כדברי התוס',
והשלטי גבורים שהוצרך לטעמא געדענקט "מקח בלייבט מקח"! דכתב וז"ל :ספרים רבים חברו עובדי
דהנאת עכו"ם ,ולא סגי ליה בטעמא 732-510-0560 gilyonmy@gmail.com
ד'אל תפנו אל האלילים' דהיינו אף כוכבים בעבודתה היאך עיקר
הסתכלות ,צ"ל דמיירי בנויי עכו"ם ולא עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה ,צונו
בעכו"ם עצמם ,ו'אל תפנו' לא שייך אלא באלילים הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא
עצמם ,לא בנויים .ובאלילים עצמם באמת אף היכא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה ,ואפילו
דלא נהנה אסור משום 'אל תפנו' ,רק בנויי עכו"ם להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל
דלא שייך 'אל תפנו' ,בזה כתב דמ"מ אסור כשנהנה בצורה תפנו אל האלילים ,עכ"ל .הרי דרק
משום הנאת עכו"ם .וכן צריך לפרש לשון השו"ע לעכו"ם אסור ,אבל לא לצורה דעלמא.
)יו"ד סי' קמ"ב סט"ו( שכתב :אסור לשמוע וכו' או והקשה הכסף משנה שם ,וז"ל :רבינו מפרש
להסתכל בנויי אלילים כיון שנהנה בראייתם ע"כ. דהני דיוקנות של עבודת כוכבים הן ,ואם
הרי שכתב 'כיון שנהנה' ,ומשמע הא אי לא נהנה תאמר הא אמרינן עלה )שבת שם( :מאי גמרא,
ליכא איסור ,משום דמיירי בנויי עכו"ם ,דליכא אמר ר' חנן אל תפנו אל מדעתכם .ואי כפירוש
איסור ד'אל תפנו' ,רק משום הנאת עכו"ם. רבינו דהני דיוקנות של עבודת כוכבים ,מאי
מיהו צ"ע קצת על בעל השו"ע שלא זכר כלל דין בעי 'מאי גמרא' ,הא פשטיה דקרא הכי משמע
ההסתכלות בעצמה של עכו"ם דאפי' כשאינו נהנה שלא יפנה ויביט אל האלילים וכו' ,עכ"ל.
ממנה אסור משום לאו ד'אל תפנו אל האלילים' ,ולא )ע"ז אמרו ונראה לי דלא קשה מידי ,דהנה
ביארו כלל ,ומסתימת הדברים אפשר לטעות ולומר ההרים', על מה (.דנפקא לן מקרא ד'אלהיהם
דדין עכו"ם עצמה כדין נויה ,דרק כיון שנהנה בה בה שיש זרה ולא ההרים אלהיהם ,דרק עבודה
אסור ולא בלאו הכי ,ובאמת עכו"ם עצמה בכל גווני בה שאין אבל תפיסת ידי אדם אסורה בהנאה,
אסור משום 'אל תפנו') .אוצר המלך פ"ב ע"ז ה"ב(. זהו והנה ע"ש. תפיסת ידי אדם מותרת בהנאה,
התם לענין איסור הנאה ,דגלי קרא ד'אלהיהם
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
יתעלף או יתרשל ,וממרא נתן 'לו' עצה
שימול את עצמו לבדו ,והקב"ה עזרו
כדכתיב 'וכרות עמו הברית' ,כדאיתא לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח
במדרש רבה )פ' מ"ט( אשר כביכול כרת וירא אליו ה' באלוני ממרא .וברש"י הוא שנתן
עמו ביחד. לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו.
ויש לפרש בהקדם מה שיש לבאר על מה
שנטל אברהם אבינו עצה על המילה ,ונראה
לע"נ הג"ר ישראל ב"ר יצחק אייזיק אייזיקסאן זצ"ל לי דבאמת לא היה צריך אברהם עצה כלל,
יא"צ ט"ז חשון רק למד מהקב"ה ,וכמו שהקב"ה נמלך
ברכה על הריח .אמרו בברכות )דף מג:(: הגדול בקטן ,וכפי שפירש"י עה"פ 'נעשה
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין אדם' ,שמכח ענותנותו של הקב"ה נמלך עם
שמברכין על הריח ,שנאמר 'כל הנשמה המלאכים ,ולא נמנע הכתוב מללמד דרך
תהלל יה' ,איזהו דבר שהנשמה נהנית ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל
ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ,הוי אומר זה רשות מן הקטן ,ע"ש .והכי נמי אברהם
הריח .והעיר הצל"ח ,שהרי אמרו שם ממדת קונו יש בו ונמלך בממרא אף שלא
שסברא הוא שאסור ליהנות מעוה"ז היה לו צורך בזה ,ויש לומר כי לכן בפעם
בלא ברכה ,וא"כ כיון שגם מריח נהנה הראשון נגלה אליו ה' באלוני ממרא,
ממנו ,מהיכי תיתי ישתנה משאר הנאות להראות שהוא הוא הדרך הישרה לאלהים
ששואל מנין שמברכין על הריח .ותירץ, ולאנשים ,ודבר זה נלמד גם מהשראת
משום דאמרו דאסור לאדם שיהנה השכינה לבשר ודם ,דבמקום גדולתו שם
מעוה"ז בלא ברכה ,וכל הנהנה מעוה"ז אתה מוצא ענוותנותו להיות שוכן בתוך
בלא ברכה מעל .והרי קיי"ל דקול מראה עמו.
וריח אין בהם משום מעילה ,לכך שאל
מנין שמברכין על הריח ,עכ"ד.
והגר"י ענגיל )בציונים לתורה סימן ז'(
הביא מהרא"ש )ברכות פ"ג סי' כ"א( לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
שפירש הטעם דאינו יכול להוציא חבירו באלני ממרא .פירש"י :הוא שנתן לו עצה על
בברכת הנהנין כשהוא אינו נהנה ,כמו המילה .וכבר עמלו בו לפרשו ,כדכתב
שאר ברכות מכח ערבות ,שזהו משום בשפתי חכמים ,דאטו סלק"ד שאברהם
דסו"ס עובר חבירו באיסור של אבינו שעמד בעשרה נסיונות יבקש
נהנה מעוה"ז בלא ברכה .וז"ל: 'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע עצה .והייתי מחשב דאפשר שקודם
בכל הברכות כולן אע"פ שיצא כתב בצוואתו ,וז"ל: שצוה ה' את אברהם על מצות מילה,
מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת "כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים וכו', נתן לו ממרא עצה לכך מצד השגה,
היין ,וטעמא משום דכל ישראל כשם שהשיג אברהם אבינו כל המצות
ערבים זה לזה ,ומיהו ברכת הלחם
חפנא מלא ימי כל לו להחזיק הנני שלי, ספרים להדפיס אחד ירצה ואם
טיבותא ויבורך בברכת השמים ממעל ,ויחולו עליו כל הברכות הכתובים אפילו עירובי תבשילין מקודם שנצטוה.
והיין שרוצים ליהנות מעוה"ז בלא ועוד י"ל כי הרמב"ם )מו"נ ח"ג פמ"ט(
ברכה ,ואסור ליהנות מעוה"ז בלא בתורה".
מסביר טעם מצות מילה להחליש
ברכה ,אינו מוציא אא"כ צריך לה יוקח נא מעט מים וגו' אחר תעבורו וגו' ויאמרו כן תעשה כאשר דברת .נראה דהנה יצה"ר ,ואברהם אבינו שקיים המצות
המברך ,עכ"ל .וכתב על זה הגר"י מדרך העוברי דרכים דלא ניחא להו להתעכב עצמן על הדרך יותר מדאי ,באשר בלא מילה ,א"כ היה עבודתו יותר
ענגיל ,וז"ל :ונראה דהוא אינו המה נחוצים לדרכם ,וגם לא ניחא להו שהבעל הבית ירבה בהוצאות עבורם .והנה גדולה ,כמו שאמרו בטעם על גדול
מפרש הטעם בהא דברכת הלחם אמרו רז"ל 'אחר' סמוך' ,אחרי' מופלג .וזה שאמר להם 'יוקח נא מעט מים ואקחה המצווה ועושה ממי שאינו מצווה
אינו מוציא כרש"י )סוף פ"ג ר"ה( פת לחם' דהיא הוצאה מועטת ,ורמז עוד באמרו תיבת 'נא' לומר עתה תיכף יוקח ועושה ,לפי שצריך להתגבר על יצרו,
שכתב דכיון דאי בעי לא ליתהני מעט מים ,ואני אקחה באותו זמן פת לחם כדי שלא יומשך הזמן כלל ויהיה הכל לכן ביקש עצה אם לא טוב לפניו גדולה
ולא ליברך ,לכן אין כאן ערבות. במהירות ,ואמר 'אחר תעבורו' ,כלומר 'אחר' סמוך ,שלא תצטרכו להתעכב פה. עבירה לשמה שלא ימול כדי לעבוד
דמלשון הרא"ש נראה דמפרש ואמנם הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה ,ולכן אמרו 'כן תעשה כאשר דברת', הקב"ה ביתר עוז ]ע"י שיצטרך להתגבר
דכיון דברכת הנהנין הוא מטעם שלא תרבה בהוצאות ,ולא תעכב אותנו. על יצרו[ .וכל זה אינו ,כי בזוה"ק
מתיר ,אין בברכתו כח להתיר ובזה יתיישב הא דמקשים המפרשים למה אמר אברהם תחילה הרחיצה ,ואח"כ מפורש שעיקר עצה שנתן לו ממרא היה
הקדש ואיסור דחבירו .ואם שלפ"ז אמר 'והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם' ,ולוט אמר בהיפך 'לינו ורחצו רגליכם'. אם מצד זקנותו יביא עצמו לסכנה ע"ש.
צ"ע מדוע כשצריך לה המברך ועל פי דברינו אתי שפיר ,דאברהם אמר כן על מהירות הענין שלא יצטרכו לבלות לכן נראה לי דהלשון 'שנתן לו עצה',
מוציא ,וצ"ל דהוא מטעם 'מגו', את הזמן לאחר האכילה ברחיצות רגלים ,אלא בשעה שהם ירחצו רגליהם ,יקח הוא הלשון 'לו' שפת יתר הוא ,אלא כי היה
דמגו דמתיר הקדש דידיה ,מתיר הפת לחם ,ותיכף אחרי שיסעדו לבם באכילה ילכו ,וזהו 'ואחר תעבורו' .אבל לוט הספק אצלו אם ימול ע"י זולתו ,יש
גם דחבירו ,משא"כ שיועיל דיבורו ידע כי בלאו הכי ילונו אצלו ,ואינם נחוצים כל כך לרחוץ תיכף. כנגדו משום 'מצוה בו יותר מבשלוחו',
להתיר הקדש חבירו לבד ,לזה אין ויומתק עוד באמרו 'כי על כן עברתם על עבדכם' ,דאברהם חשב שלא יהיה נראה ועוד דכתיב 'המול ימול' )עי' ע"ז כ"ז(
לו כח וכו'. להם לפחיתות כבוד על אשר אמר להם שלא יתן להם רק 'פת לחם' ,וגם שלא ]דרק מי שנימול יוכל למול אחרים ,לכן
והנה לפי דברי הרא"ש הנ"ל א"כ יתעכבו אצלו כלום ,כי זהו באמת מדות הקמצנים השונאים את האורחים .ואמנם אין לו למול ע"י זולתו שלא נימול[,
בריח דאינו מטעם מתיר )וכמו לפי משמעות הכתובים היה נראה כאלו רצו לילך ולעבור מלפני אברהם ולא לילך ואצלו ע"י עצמו יש סברא ]דאע"ג דאינו
שכתב הצל"ח הנ"ל( ,שפיר מוציא אצלו ,שהרי כתיב לעיל 'וירא וירץ לקראתם' ,וגם אמר 'אם נא מצאתי חן בעיניך אל נימול ,יכול למול את עצמו[ ,כמו 'גיטו
את חבירו אפי' כשאין המברך נא תעבור מעל עבדך' ,ומשמע שהיה נראה לו כאלו רצו לעבור מלפניו ולא וחצירו באים כאחד' ,כיון שנעשה בזה
מריח .ואולם באמת סברא הנ"ל להתעכב אצלו ,וזה שאמר להם להתנצלות על אמרו 'ואקחה פת לחם' ,וגם אמר תוך כדי דיבור נימול )כתוס' כתובות
הנראית מדברי הרא"ש הנ"ל 'אחר תעבורו' ,שלא יחשדו אותו לצר עין ,ולזה אמר 'כי על כן עברתם על עבדכם', י"א( ]עי' בהגדרות אבני נזר על מילה,
תמוה ,מהא דאמר בר"ה שם כלומר בתחילה שעברתם ולא היה בדעתיכם לבוא לצל קורתי ,זה היה מחמת שלא במילואים סימן א'[ .אך ]לאידך גיסא[
דברכת המוציא דמצה וברכת היין רציתם להרבות עלי הוצאות ,וגם שלא תעכבו עצמכם .ולכן אני אומר לכם כי לא אם ימול ע"י עצמו ,יש חשש שמא
ארבה בהוצאות ,וגם לא תעכבו .ושוב מצאתי קצת מעין דברי להגאון בעל מטה
משה בספרו באר התורה )עי' בספרו 'הואיל משה'( ,עיין בדבריו שנדחק קצת
בהבנת הכתובים ,ולפי מה שכתבנו אין בהם שום דוחק בעזר השי"ת.
מוסרי הג"ר אלחנן יוסף הרצמאן זצ"ל
'מבטיח אני להעושים לטובת נשמתי 'אלחנן יוסף בן
שמואל וצפורה' ,להתפלל בעדם שיהיה נפקד בכל מה
שצריך במהרה דידן' דקידוש יכול להוציא אפי' כשיצא ע"ש,
ולסברא הנ"ל מאי שנא .אבל לרש"י ניחא,
לע"נ הג"ר יהודה ליאון פטילון בן שרה זצ"ל יא"צ ט"ו חשון
עם בריאתם של אדם וחוה ,נוצר מין 'האדם' ,כתיב 'וייצר ה' אלקים דכיון דמוכרח ליהנות מצד המצוה ,שוב גם
למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה .מפרש עפר מן האדמה' ,וכתב רש"י' :וייצר'] ,עם שני יו"ד[ ,שתי יצירות,
במשך חכמה כוונת הכתוב 'אשר בקרבה' ,דאף על ברכת הנהנין יש ערבות ושפיר מוציא.
יצירה לעוה"ז ויצירה לתחיית המתים ,אבל בהמה שאינה עומדת
אם הם אינם צדיקים בעיר אחרת ,רק שלנגד לדין לא נכתב ביצירתה שני יו"ד.
אנשי סדום הם צדיקים ,לא תשחית 'למען גופו של האדם עפר מן האדמה הוא ,ועפר לכל גובה שתזרקהו הוא
חמשים הצדיקים אשר בקרבה' ,דבקרבה הם יפול מיד למטה .היפוכו של דבר עם הנפש ,היא שואפת רק למעלה
צדיקים ,אפילו שבעיר אחרת אינם צדיקים, אל מקור מחצבתה אל כסא הכבוד ,ובמצבה הירוד ביותר היא לע"נ הג"ר לייב ב"ר יצחק מחברון זצ"ל 'בעל היסורים',
עכ"ד. יא"צ ט"ו חשון
זועקת מבעד לסורג הכלא של הגוף הכובלה בתוכו 'צמאה לך ומפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל
וצ"ב דאיך אפשר לחמשים צדיקים שהם נפשי כמה לך בשרי'.
בסדום להציל כל סדום ,הא במקום אחר לא אדמתנו' .ומפני חטאינו' היינו חסרון עבודה,
היו צדיקים ,וא"כ כיון שהם גרים בתוך רשעים, חז"ל אמרו , דוקא סולת לאורחים לתת שרצתה שרה אמנו על 'גלינו מארצינו' היינו מרצון השי"ת ,על דרך
הם נקראים צדיקים לגבי עצמם דיש להם מכאן שאשה עיניה צרה באורחים .מכאן ראיה שדבר שנאה מדאי, שאמרו )בראשית רבה פ"ה ז'( ,למה נקרא
זכות להנצל ,אבל בשביל להציל כל סדום נובע דוקא מצרות עין ,ודוקא הקמח הפשוט שאברהם אמר לתת, שמה 'ארץ' ,שרצתה לעשות רצון קונה.
בגללם ,איזה סברא לומר כך .בשלמא אם היו ין וא , העין את מרהיבים שאינם פשוטים דברים .יפה ין ע על מורה 'ונתרחקנו מעל אדמתנו' מהאנושיות שלנו,
אומרים הבחינה 'בדורותיו' היה צדיק ,כמו האורח על שמשרים דוקא הם , המסנוורת בחיצוניותם מתבלטים מלשון 'אדם' ,היינו השקפה הישראלית,
דרשת חז"ל לגבי נח ,אז בכל הדור הוא היה הרגשת נוחות פנימית ,ומזמינים אותו לבא פעם נוספת. ונתיפה בעינינו אנושיות העכו"ם ,ה' ירחם.
הצדיק .אבל כאן דרק בשביל שהם בסדום הם המילדות העבריות במצרים הן שזכו להקים דורות ישרים
צדיקים ,אבל באותו זמן בעיר אחרת הם לא לישראל ,כי הן לא רצו אחר המדות של הגוים ,ולא רצו לשמוע כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו .תיבת 'לנו'
צדיקים ,וא"כ איך הם יכולים להציל כל העיר לקול בקולן ,וזכו לבתי כהונה ולויה ומלכות ,מפני שלא שמעו גימטריה 'אלקים' מידת הדין ,אבל על ידי
סדום. פרעה .אין לחשוב על מה שיאמרו בני אדם ,אלא על מה שיאמר הנקודות של תיבת 'לנו' ,שהוא 'קמץ' שהוא
עוד יש להבין למה היה צריך הקב"ה להפוך בורא העולם בעוה"ב ביום החשבון. י' ו' ו'מלפים' שהיא י' ,הרי כ"ו ,גימטריה
סדום בעונש כדכתיב 'וה' המטיר על סדום ועל 'הוי"ה' מידת הרחמים ,נמצא שתיבת 'לנו'
עם הנקודות גימטריה 'יב"ק' וחסדי הוי"ה ממתיקים גבורת 'אלקים' ,נמצא עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים' ,האם לא היה דרך אחרת להעניש אנשי
סדום ,הא יכול להיות מגיפה בסדום ולהמית כל אנשי סדום ועמורה ,ולמה דוקא דמ'אלקים' נעשה גדולה שהיא מידת החסד ,וזה 'הגדיל' לנו.
בגפרית ואש .ועוד למה הקב"ה היה צריך להפוך את הערים האלה ואת כל הככר
ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה ,הלא מספיק שכולם ימותו.
ונראה לתרץ ,שבסדום ועמורה היה חפצא של רשעות על המקום והאויר ,שהיה
שם חלות של רשעות ,שמי שהיה גר שם ,היה חל עליו הרשעות והטומאה של לע"נ הג"ר שמאי ב"ר פרץ אקסל זצ"ל יא"צ ט"ו חשון
יוצאין בתפילין עם חשיכה )תוספתא פ"א ה"ו( .ולא חיישינן שמא ישכח ויצא בהם מעשה הרשעים ,והיה עושה אותם מעשים הרעים ,ומי שהיה נולד שם ,היה חל
בשבת ,וכשיצטרך לפנות ,יסירם ויבוא להעבירם ד' אמות ברה"ר ,קמ"ל דלא עליו אותו מעשה רשע שנמצא באויר ,ולכך היה צריך הקב"ה להמטיר גפרית ואש
מן השמים בשביל ב' דברים :א( חיישינן לזה ,דכיון דחייב למשמש
משום עונש המוטל עליהם .ב( 'אמרות טהורות' להג"ר בנימין ב"ר לוי חדאד זצ"ל מג'רבה אדם בתפילין ,כל שעה ושעה מידכר
לטהר את האויר ,ולהפוך את הערים כתב בהקדמת ספרו ,וז"ל: להו .וכדאמרו בשבת )דף יב .(.והקשה
שלא יהיה החלות הטומאה לדורות "והני מברך בברכה המשולשת בני חיי ומזוני לכל הלומד בספרי זה אפילו הב"י והט"ז )סי' רנ"ב( ,דהא בלא
הבאים ,כיון שהיה באויר ובמקום פעם אחת בשבוע ,ברך ה' חילו להיות מוצלח בנכסיו בזכות הרבנים הנזכרים טעמא דחייב אדם למשמש בתפילין
חלות של טומאה שהיה שורה על פה ,יאריך ימים ושנים ביראת ה' ,וכל ימיו יהיה דשן ורענן וינצל מכל צרה כל שעה ושעה ומתוך כך מידכר להו,
המקום ממעשים הנוראים של אנשי נמי יהא מותר לצאת בהם עם חשיכה
וצוקה ,אמן כן יהי רצון".
סדום ועמורה. מטעם אחר ,דהא לא גזרו סמוך
ועכשיו נראה לי לחדש שבמצב כזה לחשכה אלא אם היה בשבת חייב,
להיות צדיק בסדום ,זהו נסיון גדול סמיכות פרשת לך לך לפרשת וירא ,אפשר לומר לפי מה שאיתא בזוה"ק )ח"ג דף
אבל המוציא תפילין בראשו בשבת
מאד להתגבר על מקום שיש שם כל קסו ,ומובא ביערות דבש ח"ב דרוש י"ב( ,כי מי שאינו תמים הולך לפני השכינה ,כדי
אפילו ברה"ר פטור ,מטעם דהוא דרך
כך טומאה שמכשיל את האנשים שלא יסתכל בשכינה ,והשכינה אחריו ,כדכתיב 'התהלך לפני והיה תמים' ,ע"כ .וכתב
מלבוש ,וא"כ סמוך לחשכה הוה רק
הדרים שם במעשים נוראים רש"י' :התהלך לפני' כתרגומו וגו' ,ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה ,ובדבר
גזירה לגזירה.
ועבירות חמורות ,ולכך החמשים הזה תהיה תמים ,שכל זמן שהערלה בך ,אתה בעל מום לפני ,עכ"ל.
ובביאור הגר"א )שם אות כ"ט( כתב
צדיקים שבסדום היה באמת זכותם נמצא שע"י מצות המילה נקרא 'תמים' ,ויזכה לראות פני השכינה .וזה שאמר 'בעצם
בישוב הקושיא הזאת ,דאימתי לא
גדול מאוד גם לגבי להציל את סדום תמים היום הזה נימול אברהם' ,וסמיך ליה 'וירא אליו ה' ' ,לרמוז שאחר שהיה
גזרו על הוצאה שאין חייב עליה
ועמורה .אבל במקום אחר אם היו במצות המילה ,זכה לראות את פני השכינה.
בשבת ,היינו דוקא 'סמוך לחשיכה',
גרים במקום שאין שם כ"כ הרבה אבל 'עם חשיכה' כדקתני הכא גבי
תפילין ,גזרו .ד'עם חשכה' הוה כודאי שיוציא בשבת ,ואין כאן עוד אלא חדא גזירה ,טומאה ,לא היו נחשבים כצדיקים ,ששם הצדיקים הם צדיקים ממש ,אבל הם
שהיו גרים בסדום ולא היו עושים מעשה הרשע של סדום ,הם במדריגה גבוה ,והיו דגזרינן שמא יוציא דרך משאוי.
והנה בתוספתא שם אמרו 'וקורין בכתבי הקודש עם חשיכה' ,דהו"א שגזרו שלא מצילים כל אנשי סדום ועמורה ,ולכך מובן מאד דברי המשך חכמה בביאור הפסוק
יקרא בכתבי הקודש עם חשיכה מחשש שמא יקרא לאור הנר ויטה ,קמ"ל דלא 'אשר בקרבה'.
גזרינן .והקשה החזון יחזקאל )תוספתא שם( ,דלפי דברי הגר"א קשה דאיך תני ובאמת כפי מה שהסברנו לא היה שם בכלל צדיקים ,שבגלל אויר וחלות הטומאה
קורין בכתבי הקודש עם חשכה ,דלמה לא נאמר דכיון שקורא עם חשכה ,הוה שבמקום ,לא היה שם בן אדם שהיה מתגבר על כח הרע ,ולכך הפך הקב"ה את
סדום ועמרה כדי לטהר את האויר הרע מהמקום הזה .וראיה למה שאמרנו לגבי כודאי שיקרא בשבת ,וליכא כאן אלא חדא גזירה דגזרינן שמא יטה.
ותירץ וז"ל :ויש לחלק ולומר דשאני קריאה שאינה חדא מעשה אריכא ,אך כל רגע סדום ועמורה יש מחדושי מרן הבית יוסף על התורה בפרשת נח שטוען דברים
מקריאתו הוה מעשה אחרינא ,וליכא למיגזר באותו מעשה קריאה שעם חשכה ,כאלו על הפסוק 'ותשחת הארץ'.
משום מעשה קריאה אחרת שלאחר חשכה ,אשר גם אז היא אסורה רק משום
גזירה שמא יטה .משא"כ בתפילין שמונחים כבר על ראשו ,שכל זמן שאינו עושה
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר: מעשה לחלצם ,הוה כודאי שיוציאם בשבת) .חזון יחזקאל שם(.
כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי
ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל
אעשה לו טובה
