שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — וירא (2026-10-26)

בכור שלא נפדה והגיע האם נאסרים ביחוד כ שנאבדה הכתובה
לגיל י"ג על מי מוטל א .חובת כתיבת כתובה .ב .טעם החובה לכתוב כתובה במקום שנוהגים לכתוב כתובה .ג .איסור יחוד לפני שכתב לה כתובה או שנאבדה.
ד .התפסת מטלטלים עד שיכתוב לה כתובה .ה .להתפיס מטלטלים בשבת .ו .לעשות קנין על הכתובה בפני עדים.
חיוב הפדיון א .חובת כתיבת כתובה
תנן בכתובות )פח (:הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה .ופרש"י גובה כתובתה -ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר
נאמר בתורה )שמות יג יב-יג( והעברת כל פטר רחם לה' כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי ,עיי"ש .ואמרו בגמ' ש"מ כותבין
וכו' וכל בכור אדם בבניך תפדה .עוד כתיב )במדבר יח שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה ,אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ,ושמואל
טו-טז( כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם אמר אף במקום שכותבין כתובה כו' לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה
ובבהמה יהיה לך ,אך פדה תפדה את בכור האדם ואת
בכור הבהמה הטמאה תפדה .ופדויו מבן חדש תפדה במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה ,ע"כ.
בערכך כסף חמשת שקלים שקל הקודש וגו'. וכת' הרמב"ם )אישות פט"ז הכ"ב( שבמקום שאין דרכן לכתוב כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד הר"ז גובה עיקר כתובה אע"פ שאין
ותנן )קידושין כט (.כל מצות הבן על האב אנשים חייבין בידה שטר כתובה כו' ,אבל תוספת אין לה בכל מקום אלא בראיה ברורה .וכן הוא בשו"ע )אה"ע סי' ק סע' ו ,ט ויב וסי' צו סע' טו(.
ונשים פטורות .ומפרש בגמ' )שם( דהכי קאמר כל ב .טעם החובה לכתוב כתובה במקום שנוהגים לכתוב כתובה
מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו ,אנשים איתא בכתובות )ז (.רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת אמרי ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתה ,אמר להו אתפסוה מטלטלין.
חייבין ונשים פטורות .תנינא להא דת"ר האב חייב ופרש"י אתפסוה מטלטלי -תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות.
בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו' .לפדותו מנלן, ואיתא עוד שם )נו (:אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא אירכס )נאבדה( כתובתה ,אתו לקמיה דרב יוסף ,א"ל הכי אמר
דכתיב כל בכור בניך תפדה .והיכא דלא פרקיה אבוה ר"י אמר שמואל זו דברי ר"מ ,אבל חכ"א משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה ,א"ל אביי והא אמר ר"נ אמר
מחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה. שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו ,אי הכי זיל כתוב לה .ופרש"י זו דברי ר"מ -דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה ממאתים ואפי'
וכת' הרא"ש )הל' פדיון בכור סי' א( מי שנולד לו בן בכור בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה ,והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה
חייב לפדותו בה' סלעים כסף לאחר שיהיה בן ל' יום
כו' .ואחר שיהיה בן ל' יום יפדנו מיד לא יאחר מצותו, ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך הלכך בעילת זנות
כמו שאחז"ל )מכילתא( ושמרתם את המצות כו' אם היא .אבל חכ"א כו' -דלית לן למיחש משום מסמך דעתא דתיהוי בעילת זנות .אי הכי זיל כתוב לה -כתובה אחריתי והא דאמרינן
באת מצוה לידך אל תחמיצנה. בכתובות )נא( לא כת' לה כתובה בתולה גובה מאתים ואוקמינן כר"מ התם במקום שאין כותבין כתובה דכולהו אתנאי קא סמכי
ולדינא כתב השו"ע )יו"ד סי' שה ס"א ,סי"א וסט"ו( מ"ע א"נ במקום שכותבין וגובה לר"מ ,מיהו בעילת זנות באיסור היא ,ע"כ.
לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור וכו' .אין ועי' בב"ק )פח - :פט (.דאיתא אמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא
הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ,ואחר ל' מיד הלקוחות כו' תנינא לתקנת אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי ס"ד ליתא
יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה וכו' .עבר האב ולא לתקנת אושא כו' ,ותזבין כתובתה בטובת הנאה ותתן ליה הא מני ר"מ היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפי' שעה
פדה את בנו כשיגדל חייב לפדות עצמו. א' בלא כתובה ,וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ,הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה
ומצינו בבדק הבית )שם( שכת' -נשאל הרשב"א על לכתובתה מיניה ,אלא טובת הנאה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי.
בכור שלא פדאו אביו והגדיל ובא לפדות עצמו ,ולא והקשה הרשב"א )שם ד"ה מידי( דבב"ק משמע דהיינו טעמא מפני שאין לה כתובה קלה בעינו להוציאה ,ואילו בכתובות מבואר
הניחו אביו ואמר שהוא יפדנו .והשיב דלא פקע זכות
האב לעולם ,ואם בא לפדות פודה ,ואם לא רצה האב דהוא משום דמשויא בעילתו בעילת זנות ואע"ג דאית לה ,ויישב דמסתברא לי דחד טעמא הוא דה"נ ה"ק כדי שלא תהא קלה
לפדות אחר שהגדיל הבן אין כופין האב ,אלא הבן כל בעיניו להוציאה דכיון שכן אף היא לא סמכה דעתה שיעכבנה אצלו והויא בעילתו בעילת זנות ,שאם על פחיתת כתובתה שהתנה
שהוכר שהוא בכור ויש לו נכסים .והובא בב"ח )שם(. עמה הבעל לא סמכה דעתה שלא יגרשנה ומשויא בעילתו בעילת זנות ואע"ג דאלו יגרשנה אית לה ,זו שאין לה לא כ"ש ,ע"כ.
והנה הרשב"א הנזכר נמצאת בשו"ת הרשב"א ח"ב והתוס' )כתובות נו .ד"ה מני( כת' דפירש ריב"ן הא דכתובות דבכל מקום דאית לה ואין האשה בטוחה בו דלא סמכה דעתה תקנו
סי' שכא ,וסיים שם דאם רצה הבן לפדות א"ע ,בין יש חכמים שיהא בעילתו בעילת זנות .והקשה ר"י דבב"ק )שם( משמע דאפי' היכא דלית לה הוי לר"מ בעילת זנות משום שלא תהא
נכסים לאב בין שאין לו ,פדוי ,מדכתיב תפדה ,וכל קלה בעיניו להוציאה כו' ,ע"כ נר' דר"מ לא מבעיא קא' לא מבעיא היכא דלית לה דהויא בעילתו בעילת זנות משום דקלה בעיניו
הקודם בפדיונו זכה ומברך על פדיונו שהמצוה מוטלת להוציאה אלא אפי' אית לה כיון דלא סמכה דעתה הויא בעילתו בעילת זנות .ומבואר שתקנו כתובה שלא תהיה קלה בעיניו
על שניהם .ומיהו מסתברא שהאב קודם ,שמצות הבן להוציאה .ובשמעתא עמיקתא גליון תש"ח נביא בעז"ה שיש סוברים שחיוב כתובה הוא מה"ת.
על האב ,ואם לא רצה האב לפדות אחר שהגדיל הבן ג .איסור יחוד לפני שכתב לה כתובה או שנאבדה
ויש לו נכסים אין כופין את האב אלא את הבן. ועי' ברמב"ם )אישות פ"י ה"ז( שכתב דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו .ומשמע דאסור להכנס
וכהרשב"א כת' החינוך )מצוה שצב( דלפי הדומה שהאב
חייב לעולם לפדות בנו ואפי' אחר שהגדיל הבן ,וכמו לחופה ללא כתובה .וכת' במגיד משנה דמש"כ הרמב"ם קודם כניסה לחופה הוא מפני שהוא סובר דבעינן לכתח' חופה הראויה
שאמר הכתוב )שמות יג יז( וכל בכור אדם בבניך תפדה, לביאה שלא יחסר דבר אפי' מדבריהם .והרמב"ן הקשה ע"ז מהא דכתובות )שם( דר' אמי שרא למבעל לכתח' בשבתא כו' והא
הרי שהטיל המצוה על האב ,וכן נר' בקידושין. ודאי ברביעי נשאה ,ע"כ .ויש לדחות שכך היה מעשה שאירע כן ,ומ"מ מן הדין לכתח' היה ראוי שתהיה לה כתובה קודם חופה
וכת' המנ"ח )ס"ק א( דנר' דעל האב המצוה יותר מהוא וזהו שר' אמי לא שאל להם אם היה לה כתובה לפי שחשב שעשו כראוי לעשות זהו דעת הרמב"ם ,ע"כ .ולפי המגיד משנה יוצא
עצמו ,ואסור לבן לחטוף המצוה כי האב הוא העיקר, שהאיסור הוא משום דיחוד שאינו ראוי לביאה לא מהני לחופה ,וא"כ היכן שכבר נשאו ונאבדה הכתובה י"ל דאע"פ שיש איסור
ואח"ז מצאתי בתשובת הרשב"א שפלפל בזה .ע"כ. בעילה אכתי מותרים ביחוד .ואע"פ שמבואר לעיל דלר"מ אסור לשהות עם אשתו כשאין לה כתובה אף אם כתב לה ונאבדה ,וכן
מיהו מדברי הרשב"א נראה דלא חשיב כחוטף מצווה פסק הרמב"ם )שם ה"י( לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה .אכתי י"ל דאין איסור יחוד בעצם ,אלא
מאחר ,דהרי כתב דכל הקודם בפדיונו זכה דהמצוה השהייה דהיינו לחיות עמה ללא כתובה אסורה ועל כן עליו לכתוב מיד.
מוטלת על שניהם ,אלא דמסתבר דהאב קודם. והבעל העיטור )ח"ב שער ברכת חתנים ח"ג סד ע"א( כת' דאותן שנהגו לברך ברכת נשואין שחרית קודם כתובה ומכניסין אותה בבית
ומשמע דלא דמי לחוטף כיסוי הדם מחבירו דהמצוה
מוטל על השוחט וזה בא וחטף המצוה שאינה מוטלת החתן אינו מנהג שאסור להתייחד בלא כתובה ,ע"כ .מבואר דאיכא איסור יחוד ,אלא דאכתי יש לדון אם איסור יחוד זה הוא
עליו .אלא דלכתחילה האב קודם בקיום המצוה. אף לאחר הנשואין ונאבדה הכתובה .ומדברי הר"ן דבסמוך משמע דס"ל בדעת הרמב"ם דהאיסור בזה הוא משום איסור
וכדבריהם דהמצוה מוטלת על האב לעולם ,מבואר להתיחד ללא כתובה ולא משום דבעי יחוד הראוי לביאה.
בדברי המאירי בסוף פסחים שכתב -לא פדאו האב וכתב הר"ן בריש כתובות )א .ד"ה או( דכת' בעל העיטור )שם( שאין מכניסין אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה
הרי הוא חייב לפדות את עצמו כשיגדל ,ואם פדה את לבעלה ,וכן דעת הרמב"ם )שם ה"ז( דהא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן )ז (.רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת וכו' ,אמר להו
עצמו האב פטור ואין בידו עוד לברך .ע"כ. אתפסוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה ,וכן בדין שלא מצינו שתהא
אולם מצינו בריב"ש )סי' קלא( שנשאל בטעמא אסורה להתייחד בלא כתובה וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא ,ועוד מפני שהיא לא
דהרמב"ם )מתנ"כ פי"א ה"ה( כת' דהפודה את בנו מברך תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ,ועוד דלא מיתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי ב"ד יש
על פדה"ב ,ואילו הפודה א"ע מברך לפדות את הבכור. לה כו' ,הילכך אפי' את"ל דחופה היינו יחוד כיון דלא מתסרא ביחוד בלא כתובה שרי לכנסה לחופה אבל פירסה נדה כיון
והשיב שלפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו ע"י הבן
כשיגדל ,וכשיגדל אז א"א לעשותה אלא ע"י עצמו. שאסורה להתיחד אי חופה היינו ייחוד לאו בת חופה היא ומיהו בדיעבד מהניא ,ע"כ.
וגם שאם היה לו לפדות עצמו ובנו ,קי"ל שהוא קודם יוצא דלפי הר"ן בהבנת בהע"ט והרמב"ם אסור להכנס לחופה ללא כתובה ואף אסור להתייחד ,והר"ן חולק דלעולם איכא
לבנו ,דאלמא עיקר המצוה בעצמו אלא שבקטנותו איסור ביאה אבל ליכא איסור יחוד ,ועל כן אף אם נימא דחופה היינו יחוד מהני כי לא בעינן יחוד ראו לביאה .אולם למגיד
א"א .ע"כ .והובאו דבריו בב"י. משנה י"ל דלעולם שיטת הרמב"ם דהאיסור הוא הבעילה ועל כן ללא כתובה לא הוי יחוד הראוי לביאה.
ומבואר דאחר שיגדל הבן א"א לעשות המצוה ע"י ועי' בטור )אה"ע סי' סו( שכת' דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה .אבל הב"ח )אות א( דחה דברי הטור דאין כאן
האב .וזה דלא כהרשב"א בתשובה .וכבר עמד בזה איסור יחוד אלא אין לו להכניסה לחופה עד שיכתוב הכתובה תחלה כדי שלא יבוא לידי איסור לבוא עליה קודם כתיבת הכתובה
בשכנה"ג )הגב"י טו( ואחר שהביא דברי תשובת וזה כוונת הרמב"ם שכת' דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה וכו' עיי"ש .וההפלאה )סי' סו קו"א אות ב( פירש שהטור כת'
הרשב"א סיים דמהריב"ש בסי' קלא נר' שחולק ע"ז. דאסור להתייחד מסברא דנפשיה כת' כן דלכתח' בעינן שתהי' החופה ראוי' לביאה בלא איסור אף מדרבנן ,אבל אין לומר דאסור
ונפק"מ רבתי איכא בדין זה ,דלריב"ש נמצא דבבן בו היחוד ,דהא ביהודה היו מקומות שהיו מייחדין בשעת סעודת אירוסין כדאיתא במתני' דף י"ב ,ע"כ.
גדול אין האב יכול לפדותו ,ואם יפדהו בברכה אינו
פדוי וברכתו לבטלה .ואילו לרשב"א אדרבה עיקר והשו"ע )שם סע' א( כת' דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה .ופירש בביאור הגר"א )אות א( דהיחוד אסור כי אסור
המצוה על האב וראוי שהוא יפדה ויברך על המצוה. לבעול כמ"ש בכתובות )ז .ונז ,(.ואסור ג"כ ביחוד וכמ"ש שם )ז (:לענין ברכה ,וביהודא וכו' וכמש"ל ר"ס נ"ה בהג"ה ,ע"כ .וכוונתו
ולכאו' לדינא כיון דלריב"ש א"א לאב לפדות בנו דהשו"ע אוסר כאן כהפוסקים שהביא הרמ"א בסי' נ"ה סע' א' דס"ל דארוס וארוסה אסורים אפי' ביחוד ,עיי"ש.
הגדול ,ואילו אם הבן יפדה עצמו מהני אפי' לרשב"א, והרמ"א סי' ס"ו כת' דיש מקילין ומתירין להתייחד בלא כתובה ,ובלבד שלא יבעול .ועי' בלבוש )סי' סה אות א( שכת' דיש מקילין
היה מן הראוי דהבן יפדה עצמו ויברך על פדיונו ומתירין להתייחד עמה בו ביום או שנים או ג"י בלא כתובה .ומש"כ ג"י מבואר כן במרדכי )סי' קל( ,וכן נקט הב"ח )סוף אות ד( אף
ויוציא עצמו מכל ספק. בדעת הטור .וכן הוא מהרי"ק )ססי' קטז( דיש לשוב לכותבה עד ג"י .אולם שאר הפוסקים לא הזכירו מספר ימים.
אולם בשבט הלוי )ח"ח סי' רמ( נשאל בזה והשיב דכיון אלא דלפי הגר"א צ"ע על הרמ"א שבסי' נ"ה פסק שיש איסור יחוד בארוסה .שו"מ בהגהות מהרי"ם )על הגר"א( שמפרש שבסי'
שהרשב"א פסק כן למעשה דיפדה האב ,וכן הב"י נ"ה הר מ"א החמיר ב יחוד כי ס"ל דכיון שמצינו שגזרו חז"ל על יחוד דפנויה כדאיתא בע"ז )יז (.על כן גזרו נמי על יחוד דארוסה,
הביא רק דעתו ,יראה דיפדה האב עם ברכה .ומ"מ וממילא היחוד בעצמו אסור כאיסור יחוד דפנויה .ובסי' ס"ו היקל הרמ"א כי ס"ל שלא אסרו יחוד מפני הביאה ולשו"ע אסרו
כדי לצאת ידי הריב"ש יעשה הבן את האב שליח
לפדותו ,וכהסוברים דמהני שליחות בפה"ב ,דשיטתם יחוד מפני חשש ביאה וכולל יחוד עם ארוסתו משא"כ הכא דלדעתו לא גזרו על יחוד והשו"ע ס"ל דאסרו יחוד.
עיקרית ,ויש גם מקום בהלכה דאח"כ יפדה הבן עצמו והח"מ )ס"ק א( הביא להלכה דעת הב"ח הנ"ל .ועיי"ש )ס"ק ב( שכת' שא' מן הטעמים שכתב הר"ן להתיר היחוד ,שהיא לא תשמע
בלי ברכה ,אבל לענ"ד א"צ בזה .ע"כ .ור"ל דלצאת לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ע"כ טוב להודיע לה זה אם מתייחד עמה בלא כתובה ,ע"כ .וככל דברי הח"מ
נמי דעת הסוברים דלא מהני שליחות ,יש מקום דשוב פסק הב"ש )ס"ק א-ב( .ומהביאור הגר"א )אותיות א-ב( משמע דס"ל דהעיקר להקל בזה ,שהרי תלה האיסור יחוד בהאם גזרו על
יפדה הבן עצמו בלא ברכה ,אלא דא"צ לזה ,דהעיקר יחוד היכן שיש איסור ביאה מדרבנן ,ובסי' נ"ה אות ג' משמע מלשונו שנקט להקל בזה .והחכ"א )כלל קכט אות יח( כת' דאסור
כהרשב"א וכדעות דס"ל דמהני שליחות בפה"ב. לאדם לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה ובעילתו בעילת זנות שכך תיקנו חז"ל כדי שלא תהא קלה בעיניו לגרשה כו' ,ולכן
ואע"ג דמ"ש הרמ"א דאין האב יכול לפדות ע"י שליח, אם נאבדה הכתובה צריך לכתוב אחרת ,ע"כ .ומשמע מדבריו דאיסור זה הוא מדרבנן .וכן מבואר בר"ן הנ"ל וכן משמע מסתמית
מקור דבריו הוא מהריב"ש הנזכר כמבואר בד"מ שם. שאר פוסקים הנ"ל שאף למ"ד דכתובה מה"ת איסור זה הוא מדרבנן .ועי' באוצר הפוסקים )ס"ק כ אות א(.
וא"כ נמצא דלריב"ש גופיה אין הבן פדוי אפי' יעשה ד .התפסת מטלטלים עד שיכתוב לה כתובה
האב לשליח .נר' דדעתו דכיון דלא קי"ל הכי עיקר
לדינא ,א"צ לחוש ולהחמיר ב' חומרות גם דאין האב איתא בכתובות )ז (.רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת אמרי ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתה אמר להו אתפסוה מטלטלין.
חייב בפדיון בנו ,וגם דא"א לעשות המצוה ע"י שליח. ופרש"י אתפסוה מטלטלי -תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות.
דאין ב' דינים אלו של הריב"ש קשורים זל"ז .ויעוי' וכן פסקו הרי"ף )ב .ברי"ף( ,הרמב"ם )שם ה"ט( ,הטור )סי' סו( והשו"ע )סע' ב( דאם אינו יכול לכתוב לה כתובה ,כגון בשבת ,או ששכח
בט"ז )ס"ק יא( דכת' דמש"כ בריב"ש דאין האב יכול לכתבה ,יכול ליתן לה מטלטלין כנגד כתובתה ,ואז מותרים עד שיהיה לו פנאי לכתוב )ואז כותב לה מיד( .וביאר הח"מ )ס"ק י(
לעשות שליח הוא מהשואל ,והריב"ש לא ס"ל כן .ואף דהדין כן אפי' בחול אם שכח לכתבה ונזכר לאחר שנתייחד עמה בלילה וקשה לשלוח אחר סופר ועדים בלילה.
בש"ך )שם( נקט דאף לריב"ש יכול האב לעשות שליח. ויעוי' בכתובות )נו (:שמבואר דלדעת רבי יוסי לא מועיל לתת מטלטלים לצורך הכתובה אף אם מקבל אחריות דחיי' לפחתא.
מיהו אכתי יש להעיר דהב"י בסי' שה הביא גם וכת' שם תוס' )ד"ה אין עושין( דלפי"ז הא דאמרינן שם אמר להו אתפסוה מטלטלי כשקבל עליו אחריות אם יאבדו או יזולו .כ"כ
תשובת הריב"ש שכתב דכשיגדל הבן א"א לעשות בסמ"ג )עשין מח( כדמוכח בכתובות )שם( ,ע"כ .והביאו הב"י )שם( ,וכן פסק השו"ע )שם סע' ב( .ובב"ח )סוף אות ד( הוסיף דבעינן שומא.
המצוה אלא ע"י עצמו .אלא דבהמשך דבריו הביא ועי' בח"מ )ס"ק יב( שכת' דשאר הפוסקים לא כתבו האי דקבלת אחריות כי ס"ל דלזמן מועט לא חיי' ,ועיי"ש שצידד דאף לסמ"ג
בבדק הבית גם דברי הרשב"א דלא פקע זכות האב
לעולם .אך לא העיר מידי דהדברים סותרים זא"ז. י"ל דאם מוחלת שתקבל גם מהני כי הוא לזמן מועט .ושוב הביא מהתוס' הנ"ל דמשמע דלא מהני אף במוחלת .והב"ש )ס"ק ח(
וא"כ לכאו' נר' דעדיף טפי דהבן יפדה עצמו ,דאז אחר שהביא דעת הסמ"ג והתוס' "מיהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו סוגיא זו דאתמר בדף נ"ו ועל עובדא דר"א הנ"ל
יועיל הפדיון אליבא דכו"ע .וכדי לחוש לכתח' כת' לפי שעה מהני התפסת מטלטלין משמע דס"ל דא"צ לקבל אחריות" .ומשמע שנוקט כהרי"ף ודעימיה דלא בעינן בכה"ג
לרשב"א דס"ל דהמצוה על האב ,יאמר האב דאם קבלת אחריות .ובביאור הגר"א )אות יב( כת' שהסמ"ג אזיל כשיטת תוס' הנ"ל דס"ל דלכו"ע קבלת אחריות מהני ועל כן הקילו
המצוה מוטלת עליו הרי הוא ממנה את בנו להיות בדף ז' לסמוך על אתפסת מטלטלים ודלא כרי"ף ,רא"ש ורמב"ם ,דס"ל דלעולם לא מהני קבלת אחריות ,ובדף ז' סמכו דהוי
שלוחו .ויברך הבן על הפדיון ויציא עצמו מכל ספק. לזמן מועט .אלא דהסמ"ג פסק להקל בדאיכא תרתי קביל אחריות ולזמן מועט .ועי' במשפט הכתובה )פס"א אות ד ד"ה ושי"ק(.
העולה לדינא -בכור שהגדיל ואביו לא פדאו ,הרי הוא ה .להתפיס מטלטלים בשבת
מחוייב לפדות א"ע .ואם האב קיים נר' דטוב שימנה והקשה הרמב"ן )כתובות שם( על ש"ס הנ"ל דהרי נמצאת כקונה קנין בשבת ואסור כדאמרי' בביצה )יז (.דלמקני ביתא בשבת לא,
את בנו שליח על תנאי -שאם המצוה מוטלת על האב
הרי הוא ממנה אותו להיות שלוחו לפדות עצמו ,ואם ואפשר שמפני מצוה התירו כדאמרינן בפרק המגרש ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ואע"פ שהיא קונה בשבת התירו משום מצוה
המצוה מוטלת על הבן הרי הוא פודה עצמו .והבן דחוקה ,ואפשר לפרש שבער"ש שאלו לו ולא היה שהות ביום לכתוב הכתובה והיה שהות להתפיסה מטלטלין ,ע"כ .והר"ן )כתובות
יברך על הפדיון ויפדה עצמו .וי"א דעדיף יותר שיעשה ב .ברי"ף( תירץ דאפשר שמפני מצוה התירו כו' ואע"פ שאמרו בירושלמי ]ריש פירקין[ אלין דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעו"י
האב את הפדיון ויברך ,והבן ימנה את האב להיות שלא יהא כקונה קנין בשבתא ,אלמא אפי' במקום מצוה לא התירו ,שאני נשואין דהוי מילתא דפרהסיא טובא ומשו"ה לא שרי
שליח על תנאי לפדותו. אפי' במקום מצוה ,א"נ אפשר דמבעו"י מיירי והיה שהות ביום כדי להתפיסה מטלטלין ולא כדי לכתוב לה כתובה ,ע"כ .והביאו
נכתב ע"י הח"מ )שם ס"ק יא( והב"ש )סס"ק ח( .ועי' במ"ב )סי' שו ס"ק לג( שפסק דאסור ליתן מתנה לחבירו בשבת ודמי למקח וממכר ,אלא
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו"ט וכן לצורך מצוה וכן אסור ליתן משכון לחבירו אא"כ הוא לצורך מצוה או לצורך שבת.
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים והנה כתב השו"ע )שם( אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת יכול ליתן לה מטלטלין כנגד כתובתה .וכת' הפלאה )סי' סו קו"א
אות ב( דלדעת השו"ע דמהני שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חייב לה מנה או מאתים )כמבואר להלן( צ"ל דהא דר' אמי ציוה
להתפיס מטלטלין אע"ג דקנין עדיף טפי היינו משום דמיירי התם שכבר קידש היום וקנין סודר אסור בשבת כדאי' בב"ב במתני'
)קנו .(:ולפ"ז מוכח דמותר ליתן משכון בשבת במקום מצוה כדאי' בחו"מ סי' ע"ג ,דדוחק לומר שהיה זמן להתפסת מטלטלין
מבעו"י ,ולא היה זמן לעשות קנין סודר ,ע"כ .ומבואר דס"ל דמש"כ השו"ע כגון בשבת היינו אפי' אם כבר נכנס שבת .ובאמת
הב"ח )סוף אות ד( עמד בשאלה זו אמאי לא אמרו בכתובות להביא עדים והשיב דחדא מתרי תקנתא נקט.
ו .לעשות קנין על הכתובה בפני עדים
וכתב הרמב"ם )אישות פ"י הל' ז -ט( דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו וכו' אחד הכותב את
הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה ק' או ק"ק ה"ז מותר ,וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה
שעות בית ההוראה ה"ז מותר לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב .וכת' המגיד משנה דמ"ש דמהני עדים יליף לה מהא דכתובות )נה (.שאם אמר לעדים
כתבו וחתמו והבו לה אם קנו ממנו א"צ להמלך בו והוא אפי' במתנת קרקע וג"כ ידוע דסתם קנין לכתיבה עומד ,ע"כ.
ימי ראשון ועי' בטור )אה"ע סי' סו( שכת' שאם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת או ששכח לכותבה יכול ליחד לה מטלטלין בשבילה כדי
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" שיבעול ויכתוב לה מיד אח"כ וכת' הרמב"ם וכן אם העידו עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה ק"ק או ק' זהובים ה"ז מותר עד
רח' המור 3גילה ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל שיהא לו פנאי לכתוב לה ,ע"כ .מבואר דתפיסת מטלטלים מהני רק כשיהיה לו פנאי לכתוב צריך עשות כן ,וכן הדין בקנה בפני
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת -יש עדים .והמהרי"ק )שורש סד( כת' שאין להתיר לשהות אצל אשתו ע"י קנין בפני עדים ,אלא ע"י הדחק.
לציין מספר טלפון. אולם הב"י שם כת' שמדברי הרמב"ם שכתב על קנין מטלטלים "הרי זה מותר" ,משמע בהדיא דסתם קנין אע"פ שלא נכתב
דינו שוה לכותב ממש ובשניהם מותר לגמרי ,ולא כתב עד שיהיה לו פנאי לכתוב אלא בנתן לה מטלטלין כנגד כתובתה וזה שלא
ימי שני כנר' מהטור ולא דק .ודלא המהרי"ק ,ואפשר שנמשך אחר דעת הטור בהבנת דברי הרמב"ם ולא דק ,ע"כ.
21:30-22:00בהכ"נ "חניכי הישיבות" אבל הב"ח )אות ג( דקדק מדסיים הרמב"ם עד שיהא לו פנאי לכתוב ולא כתב לכתוב או לקנות ש"מ דקנין לא מהני רק בשעה"ד.
רח' ייבא סבא 11בית שמש רמה ד').(4 והשו"ע )סי' סו סע' א( פסק דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה כו' ואפ' אם ירצה לייחד לה כתובה במעות ,או
ימי שלישי בשאר מטלטלין ,אין שומעין לו ,אלא צריך שיכתוב לה שטר ע"ע בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משועבדים לה ,או שיעידו עליו
19:20-20:00בית הוראה "יודה דעת ודין" עדים ויקנו מידו מה שהוא חייב לה .והח"מ )ס"ק ה( דחה דברי הב"ח דאין דקדוק זה כדאי להוציא דברי הרמב"ם מפשטן ,עיי"ש.
רח' חזון איש 10/7רמת שלמה ירושלים .מעבר אולם הרמ"א כתב שי"א דאין לסמוך אעדים רק בשעה"ד ,ומיד שיש לו פנאי לכתוב ,צריך לכתוב ,כ"ש שאין לסמוך עלייהו
לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות בתיבה לכתח' ,וכן ראוי להורות .ודקדק הח"מ )ס"ק ו( משמע מיהא דבשעה"ד סומכין על עידי קנין לפי שעה כו' ,אבל בב"ח כתוב דאפי'
בשעה"ד אין לסמוך על עידי קנין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפס' מטלטלין כו' עכ"ל ,ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב
המיועדת -יש לציין מספר טלפון. אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ודעימיה ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר ולבטל מצות
21:30-22:15בית הכנסת "זכרון יצחק" עונה ופ"ו ובפרט בזה"ז שאין מגרשין בע"כ )וא"כ ליכא טעמא שיהי' קל בעיניו להוציא'( .ומוכח מהח"מ דמשום ביטול מצות
ליד רח' אהרון אשכולי 110רמות ב' ירושלים. עונה לחוד חשיב שעה"ד .והב"ש )ס"ק ד( הסכים לח"מ דבשעה"ד ודאי מקילינן .וכ"כ החכ"א )כלל קכט אות יח( דבשעה"ד יש לסמוך
ימי רביעי שמקבל קנין אגב סודר בפני עדים שיכתבו לה כתובה ומיד כשיהיה פנאי יכתבו .וכן הוא במ"ב )סי' תקמה ס"ק כז(.
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" וע' בישועות יעקב )ס"ק ב( שהכריע דאם בעה שקיבל בקנין היה פנאי לכתוב והיה בכח האשה לבקש מהעדים שיכתבו לה דהא
רח' המור 3גילה ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל קיי"ל קנו מיניה לא צריך אימלוכי ביה מהני הקנין ואף שלא הלכה האשה לבקש מהעדים היא גופא ראיה דסמכא דעתה ולכן
מהני הקנין כמו כתיבה אף בלא שעה"ד וכדעת הב"י ,משא"כ אם באותו עת שקיבל בקנין לא היה אפשר לכתוב כגון בשבת או
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת– יש שאין פנאי לכתוב בזה אמרינן דלא סמכה דעתה בקנין ולא מהני רק כמו התפסת מטלטלין דלא מהני רק בשעה"ד .וכן פסק
לציין מספר טלפון. הפת"ש )ס"ק א( .ובערך שי )שם על סע' א ד"ה אמנם( כת' כדרכו של הישוע"י .ובהפלאה דלעיל מבואר דהאיסור לעשות קנין בשבת
ימי חמישי מפני העדים הוא משום הקנין .ואיכא נפ"מ דלסוברים דהאיסור הוא משום קנין בשבת בדיעבד אם עשו מהני משא"כ לישוע"י.
19:20 -20:00בית הוראה "יודה דעת ודין"
רח' חזון איש 10/7רמת שלמה ירושלים .מעבר
לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות בתיבה א' חכמים תקנו שהנושא אשה עליו לכתוב לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה .ב' י"א שאסור מדרבנן להתייחד
קודם שיכתוב לה כתובה ,וכן אם נאבדה עד שיכתוב לה כתובה חדשה .וי"א שעד כתיבתה רק חל עליהם איסור אבל אינם
המיועדת -יש לציין מספר טלפון. אסורים ביחוד .ולשו"ע העיקר כדעה הראשונה ולרמ"א העיקר כדעה השניה .ג' אם אינו יכול לכתוב לה כתובה ,כגון בשבת או
ימי שישי אף בחול כגון ששכח לכתבה ונזכר מאוחר בלילה וקשה לחפש סופר ועדים ,יכול ליתן לה מטלטלין כמשכון כנגד כתובתה ,ואז
10:45 - 11:30בהכ"נ "חניכי הישיבות" מותרים עד שיהיה לו אפשרות לכתוב ואז כותב לה מיד .ד' דעת השו"ע שאם מעידים עליו עדים על חיוב הכתובה ועושה בפניהם
ליד רח' צונדק 129רמות ב' ירושלים. קנין על מה שהוא חייב לה בעיקר הכתובה ,מועיל במקום כתיבת כתובה אפילו לכתחלה דסתם קנין לכתיבה עומד .וי"א דאין
לסמוך על עדים רק בשעת הדחק ,וע"כ מיד שיש לו פנאי לכתוב צריך לכתוב לה כתובה .וכן פסק הרמ"א .ה' בשבת אסור לעשות
העצה הנ"ל של קנין בפני עדים משום איסור קנין בשבת .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ח שבעז"ה נכתוב עוד בכל זה.
נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
