gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: וירא (2026-10-26)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בכור שלא נפדה והגיע‬ ‫האם נאסרים ביחוד כ שנאבדה הכתובה‬ ‫לגיל י"ג על מי מוטל‬ ‫א‪ .‬חובת כתיבת כתובה‪ .‬ב‪ .‬טעם החובה לכתוב כתובה במקום שנוהגים לכתוב כתובה‪ .‬ג‪ .‬איסור יחוד לפני שכתב לה כתובה או שנאבדה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬התפסת מטלטלים עד שיכתוב לה כתובה‪ .‬ה‪ .‬להתפיס מטלטלים בשבת‪ .‬ו‪ .‬לעשות קנין על הכתובה בפני עדים‪.‬‬ ‫חיוב הפדיון‬ ‫א‪ .‬חובת כתיבת כתובה‬ ‫תנן בכתובות )פח‪ (:‬הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה‪ .‬ופרש"י גובה כתובתה ‪ -‬ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר‬ ‫נאמר בתורה )שמות יג יב‪-‬יג( והעברת כל פטר רחם לה'‬ ‫כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואמרו בגמ' ש"מ כותבין‬ ‫וכו' וכל בכור אדם בבניך תפדה‪ .‬עוד כתיב )במדבר יח‬ ‫שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה‪ ,‬אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן‪ ,‬ושמואל‬ ‫טו‪-‬טז( כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם‬ ‫אמר אף במקום שכותבין כתובה כו' לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה‬ ‫ובבהמה יהיה לך‪ ,‬אך פדה תפדה את בכור האדם ואת‬ ‫בכור הבהמה הטמאה תפדה‪ .‬ופדויו מבן חדש תפדה‬ ‫במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בערכך כסף חמשת שקלים שקל הקודש וגו'‪.‬‬ ‫וכת' הרמב"ם )אישות פט"ז הכ"ב( שבמקום שאין דרכן לכתוב כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד הר"ז גובה עיקר כתובה אע"פ שאין‬ ‫ותנן )קידושין כט‪ (.‬כל מצות הבן על האב אנשים חייבין‬ ‫בידה שטר כתובה כו'‪ ,‬אבל תוספת אין לה בכל מקום אלא בראיה ברורה‪ .‬וכן הוא בשו"ע )אה"ע סי' ק סע' ו‪ ,‬ט ויב וסי' צו סע' טו(‪.‬‬ ‫ונשים פטורות‪ .‬ומפרש בגמ' )שם( דהכי קאמר כל‬ ‫ב‪ .‬טעם החובה לכתוב כתובה במקום שנוהגים לכתוב כתובה‬ ‫מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו‪ ,‬אנשים‬ ‫איתא בכתובות )ז‪ (.‬רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת אמרי ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתה‪ ,‬אמר להו אתפסוה מטלטלין‪.‬‬ ‫חייבין ונשים פטורות‪ .‬תנינא להא דת"ר האב חייב‬ ‫ופרש"י אתפסוה מטלטלי ‪ -‬תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות‪.‬‬ ‫בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו'‪ .‬לפדותו מנלן‪,‬‬ ‫ואיתא עוד שם )נו‪ (:‬אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא אירכס )נאבדה( כתובתה‪ ,‬אתו לקמיה דרב יוסף‪ ,‬א"ל הכי אמר‬ ‫דכתיב כל בכור בניך תפדה‪ .‬והיכא דלא פרקיה אבוה‬ ‫ר"י אמר שמואל זו דברי ר"מ‪ ,‬אבל חכ"א משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה‪ ,‬א"ל אביי והא אמר ר"נ אמר‬ ‫מחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה‪.‬‬ ‫שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו‪ ,‬אי הכי זיל כתוב לה‪ .‬ופרש"י זו דברי ר"מ ‪ -‬דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה ממאתים ואפי'‬ ‫וכת' הרא"ש )הל' פדיון בכור סי' א( מי שנולד לו בן בכור‬ ‫בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה‪ ,‬והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה‬ ‫חייב לפדותו בה' סלעים כסף לאחר שיהיה בן ל' יום‬ ‫כו'‪ .‬ואחר שיהיה בן ל' יום יפדנו מיד לא יאחר מצותו‪,‬‬ ‫ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך הלכך בעילת זנות‬ ‫כמו שאחז"ל )מכילתא( ושמרתם את המצות כו' אם‬ ‫היא‪ .‬אבל חכ"א כו' ‪ -‬דלית לן למיחש משום מסמך דעתא דתיהוי בעילת זנות‪ .‬אי הכי זיל כתוב לה ‪ -‬כתובה אחריתי והא דאמרינן‬ ‫באת מצוה לידך אל תחמיצנה‪.‬‬ ‫בכתובות )נא( לא כת' לה כתובה בתולה גובה מאתים ואוקמינן כר"מ התם במקום שאין כותבין כתובה דכולהו אתנאי קא סמכי‬ ‫ולדינא כתב השו"ע )יו"ד סי' שה ס"א‪ ,‬סי"א וסט"ו( מ"ע‬ ‫א"נ במקום שכותבין וגובה לר"מ‪ ,‬מיהו בעילת זנות באיסור היא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור וכו'‪ .‬אין‬ ‫ועי' בב"ק )פח‪ - :‬פט‪ (.‬דאיתא אמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא‬ ‫הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום‪ ,‬ואחר ל'‬ ‫מיד הלקוחות כו' תנינא לתקנת אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי ס"ד ליתא‬ ‫יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה וכו'‪ .‬עבר האב ולא‬ ‫לתקנת אושא כו'‪ ,‬ותזבין כתובתה בטובת הנאה ותתן ליה הא מני ר"מ היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפי' שעה‬ ‫פדה את בנו כשיגדל חייב לפדות עצמו‪.‬‬ ‫א' בלא כתובה‪ ,‬וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪ ,‬הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה‬ ‫ומצינו בבדק הבית )שם( שכת' ‪ -‬נשאל הרשב"א על‬ ‫לכתובתה מיניה‪ ,‬אלא טובת הנאה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי‪.‬‬ ‫בכור שלא פדאו אביו והגדיל ובא לפדות עצמו‪ ,‬ולא‬ ‫והקשה הרשב"א )שם ד"ה מידי( דבב"ק משמע דהיינו טעמא מפני שאין לה כתובה קלה בעינו להוציאה‪ ,‬ואילו בכתובות מבואר‬ ‫הניחו אביו ואמר שהוא יפדנו‪ .‬והשיב דלא פקע זכות‬ ‫האב לעולם‪ ,‬ואם בא לפדות פודה‪ ,‬ואם לא רצה האב‬ ‫דהוא משום דמשויא בעילתו בעילת זנות ואע"ג דאית לה‪ ,‬ויישב דמסתברא לי דחד טעמא הוא דה"נ ה"ק כדי שלא תהא קלה‬ ‫לפדות אחר שהגדיל הבן אין כופין האב‪ ,‬אלא הבן כל‬ ‫בעיניו להוציאה דכיון שכן אף היא לא סמכה דעתה שיעכבנה אצלו והויא בעילתו בעילת זנות‪ ,‬שאם על פחיתת כתובתה שהתנה‬ ‫שהוכר שהוא בכור ויש לו נכסים‪ .‬והובא בב"ח )שם(‪.‬‬ ‫עמה הבעל לא סמכה דעתה שלא יגרשנה ומשויא בעילתו בעילת זנות ואע"ג דאלו יגרשנה אית לה‪ ,‬זו שאין לה לא כ"ש‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והנה הרשב"א הנזכר נמצאת בשו"ת הרשב"א ח"ב‬ ‫והתוס' )כתובות נו‪ .‬ד"ה מני( כת' דפירש ריב"ן הא דכתובות דבכל מקום דאית לה ואין האשה בטוחה בו דלא סמכה דעתה תקנו‬ ‫סי' שכא‪ ,‬וסיים שם דאם רצה הבן לפדות א"ע‪ ,‬בין יש‬ ‫חכמים שיהא בעילתו בעילת זנות‪ .‬והקשה ר"י דבב"ק )שם( משמע דאפי' היכא דלית לה הוי לר"מ בעילת זנות משום שלא תהא‬ ‫נכסים לאב בין שאין לו‪ ,‬פדוי‪ ,‬מדכתיב תפדה‪ ,‬וכל‬ ‫קלה בעיניו להוציאה כו'‪ ,‬ע"כ נר' דר"מ לא מבעיא קא' לא מבעיא היכא דלית לה דהויא בעילתו בעילת זנות משום דקלה בעיניו‬ ‫הקודם בפדיונו זכה ומברך על פדיונו שהמצוה מוטלת‬ ‫להוציאה אלא אפי' אית לה כיון דלא סמכה דעתה הויא בעילתו בעילת זנות‪ .‬ומבואר שתקנו כתובה שלא תהיה קלה בעיניו‬ ‫על שניהם‪ .‬ומיהו מסתברא שהאב קודם‪ ,‬שמצות הבן‬ ‫להוציאה‪ .‬ובשמעתא עמיקתא גליון תש"ח נביא בעז"ה שיש סוברים שחיוב כתובה הוא מה"ת‪.‬‬ ‫על האב‪ ,‬ואם לא רצה האב לפדות אחר שהגדיל הבן‬ ‫ג‪ .‬איסור יחוד לפני שכתב לה כתובה או שנאבדה‬ ‫ויש לו נכסים אין כופין את האב אלא את הבן‪.‬‬ ‫ועי' ברמב"ם )אישות פ"י ה"ז( שכתב דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו‪ .‬ומשמע דאסור להכנס‬ ‫וכהרשב"א כת' החינוך )מצוה שצב( דלפי הדומה שהאב‬ ‫חייב לעולם לפדות בנו ואפי' אחר שהגדיל הבן‪ ,‬וכמו‬ ‫לחופה ללא כתובה‪ .‬וכת' במגיד משנה דמש"כ הרמב"ם קודם כניסה לחופה הוא מפני שהוא סובר דבעינן לכתח' חופה הראויה‬ ‫שאמר הכתוב )שמות יג יז( וכל בכור אדם בבניך תפדה‪,‬‬ ‫לביאה שלא יחסר דבר אפי' מדבריהם‪ .‬והרמב"ן הקשה ע"ז מהא דכתובות )שם( דר' אמי שרא למבעל לכתח' בשבתא כו' והא‬ ‫הרי שהטיל המצוה על האב‪ ,‬וכן נר' בקידושין‪.‬‬ ‫ודאי ברביעי נשאה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויש לדחות שכך היה מעשה שאירע כן‪ ,‬ומ"מ מן הדין לכתח' היה ראוי שתהיה לה כתובה קודם חופה‬ ‫וכת' המנ"ח )ס"ק א( דנר' דעל האב המצוה יותר מהוא‬ ‫וזהו שר' אמי לא שאל להם אם היה לה כתובה לפי שחשב שעשו כראוי לעשות זהו דעת הרמב"ם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי המגיד משנה יוצא‬ ‫עצמו‪ ,‬ואסור לבן לחטוף המצוה כי האב הוא העיקר‪,‬‬ ‫שהאיסור הוא משום דיחוד שאינו ראוי לביאה לא מהני לחופה‪ ,‬וא"כ היכן שכבר נשאו ונאבדה הכתובה י"ל דאע"פ שיש איסור‬ ‫ואח"ז מצאתי בתשובת הרשב"א שפלפל בזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫בעילה אכתי מותרים ביחוד‪ .‬ואע"פ שמבואר לעיל דלר"מ אסור לשהות עם אשתו כשאין לה כתובה אף אם כתב לה ונאבדה‪ ,‬וכן‬ ‫מיהו מדברי הרשב"א נראה דלא חשיב כחוטף מצווה‬ ‫פסק הרמב"ם )שם ה"י( לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה‪ .‬אכתי י"ל דאין איסור יחוד בעצם‪ ,‬אלא‬ ‫מאחר‪ ,‬דהרי כתב דכל הקודם בפדיונו זכה דהמצוה‬ ‫השהייה דהיינו לחיות עמה ללא כתובה אסורה ועל כן עליו לכתוב מיד‪.‬‬ ‫מוטלת על שניהם‪ ,‬אלא דמסתבר דהאב קודם‪.‬‬ ‫והבעל העיטור )ח"ב שער ברכת חתנים ח"ג סד ע"א( כת' דאותן שנהגו לברך ברכת נשואין שחרית קודם כתובה ומכניסין אותה בבית‬ ‫ומשמע דלא דמי לחוטף כיסוי הדם מחבירו דהמצוה‬ ‫מוטל על השוחט וזה בא וחטף המצוה שאינה מוטלת‬ ‫החתן אינו מנהג שאסור להתייחד בלא כתובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר דאיכא איסור יחוד‪ ,‬אלא דאכתי יש לדון אם איסור יחוד זה הוא‬ ‫עליו‪ .‬אלא דלכתחילה האב קודם בקיום המצוה‪.‬‬ ‫אף לאחר הנשואין ונאבדה הכתובה‪ .‬ומדברי הר"ן דבסמוך משמע דס"ל בדעת הרמב"ם דהאיסור בזה הוא משום איסור‬ ‫וכדבריהם דהמצוה מוטלת על האב לעולם‪ ,‬מבואר‬ ‫להתיחד ללא כתובה ולא משום דבעי יחוד הראוי לביאה‪.‬‬ ‫בדברי המאירי בסוף פסחים שכתב ‪ -‬לא פדאו האב‬ ‫וכתב הר"ן בריש כתובות )א‪ .‬ד"ה או( דכת' בעל העיטור )שם( שאין מכניסין אותה לחופה עד שיכתוב כתובה שקודם לכן אסורה‬ ‫הרי הוא חייב לפדות את עצמו כשיגדל‪ ,‬ואם פדה את‬ ‫לבעלה‪ ,‬וכן דעת הרמב"ם )שם ה"ז( דהא ודאי לא נהירא מדאמרינן לקמן )ז‪ (.‬רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת וכו'‪ ,‬אמר להו‬ ‫עצמו האב פטור ואין בידו עוד לברך‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אתפסוה מטלטלי ובודאי ביום רביעי כנסה דלא עבר אתקנתא דרבנן אלמא שרי לכנסה בלא כתובה‪ ,‬וכן בדין שלא מצינו שתהא‬ ‫אולם מצינו בריב"ש )סי' קלא( שנשאל בטעמא‬ ‫אסורה להתייחד בלא כתובה וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא‪ ,‬ועוד מפני שהיא לא‬ ‫דהרמב"ם )מתנ"כ פי"א ה"ה( כת' דהפודה את בנו מברך‬ ‫תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה‪ ,‬ועוד דלא מיתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי ב"ד יש‬ ‫על פדה"ב‪ ,‬ואילו הפודה א"ע מברך לפדות את הבכור‪.‬‬ ‫לה כו'‪ ,‬הילכך אפי' את"ל דחופה היינו יחוד כיון דלא מתסרא ביחוד בלא כתובה שרי לכנסה לחופה אבל פירסה נדה כיון‬ ‫והשיב שלפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו ע"י הבן‬ ‫כשיגדל‪ ,‬וכשיגדל אז א"א לעשותה אלא ע"י עצמו‪.‬‬ ‫שאסורה להתיחד אי חופה היינו ייחוד לאו בת חופה היא ומיהו בדיעבד מהניא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וגם שאם היה לו לפדות עצמו ובנו‪ ,‬קי"ל שהוא קודם‬ ‫יוצא דלפי הר"ן בהבנת בהע"ט והרמב"ם אסור להכנס לחופה ללא כתובה ואף אסור להתייחד‪ ,‬והר"ן חולק דלעולם איכא‬ ‫לבנו‪ ,‬דאלמא עיקר המצוה בעצמו אלא שבקטנותו‬ ‫איסור ביאה אבל ליכא איסור יחוד‪ ,‬ועל כן אף אם נימא דחופה היינו יחוד מהני כי לא בעינן יחוד ראו לביאה‪ .‬אולם למגיד‬ ‫א"א‪ .‬ע"כ‪ .‬והובאו דבריו בב"י‪.‬‬ ‫משנה י"ל דלעולם שיטת הרמב"ם דהאיסור הוא הבעילה ועל כן ללא כתובה לא הוי יחוד הראוי לביאה‪.‬‬ ‫ומבואר דאחר שיגדל הבן א"א לעשות המצוה ע"י‬ ‫ועי' בטור )אה"ע סי' סו( שכת' דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה‪ .‬אבל הב"ח )אות א( דחה דברי הטור דאין כאן‬ ‫האב‪ .‬וזה דלא כהרשב"א בתשובה‪ .‬וכבר עמד בזה‬ ‫איסור יחוד אלא אין לו להכניסה לחופה עד שיכתוב הכתובה תחלה כדי שלא יבוא לידי איסור לבוא עליה קודם כתיבת הכתובה‬ ‫בשכנה"ג )הגב"י טו( ואחר שהביא דברי תשובת‬ ‫וזה כוונת הרמב"ם שכת' דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה וכו' עיי"ש‪ .‬וההפלאה )סי' סו קו"א אות ב( פירש שהטור כת'‬ ‫הרשב"א סיים דמהריב"ש בסי' קלא נר' שחולק ע"ז‪.‬‬ ‫דאסור להתייחד מסברא דנפשיה כת' כן דלכתח' בעינן שתהי' החופה ראוי' לביאה בלא איסור אף מדרבנן‪ ,‬אבל אין לומר דאסור‬ ‫ונפק"מ רבתי איכא בדין זה‪ ,‬דלריב"ש נמצא דבבן‬ ‫בו היחוד‪ ,‬דהא ביהודה היו מקומות שהיו מייחדין בשעת סעודת אירוסין כדאיתא במתני' דף י"ב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫גדול אין האב יכול לפדותו‪ ,‬ואם יפדהו בברכה אינו‬ ‫פדוי וברכתו לבטלה‪ .‬ואילו לרשב"א אדרבה עיקר‬ ‫והשו"ע )שם סע' א( כת' דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה‪ .‬ופירש בביאור הגר"א )אות א( דהיחוד אסור כי אסור‬ ‫המצוה על האב וראוי שהוא יפדה ויברך על המצוה‪.‬‬ ‫לבעול כמ"ש בכתובות )ז‪ .‬ונז‪ ,(.‬ואסור ג"כ ביחוד וכמ"ש שם )ז‪ (:‬לענין ברכה‪ ,‬וביהודא וכו' וכמש"ל ר"ס נ"ה בהג"ה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכוונתו‬ ‫ולכאו' לדינא כיון דלריב"ש א"א לאב לפדות בנו‬ ‫דהשו"ע אוסר כאן כהפוסקים שהביא הרמ"א בסי' נ"ה סע' א' דס"ל דארוס וארוסה אסורים אפי' ביחוד‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬ואילו אם הבן יפדה עצמו מהני אפי' לרשב"א‪,‬‬ ‫והרמ"א סי' ס"ו כת' דיש מקילין ומתירין להתייחד בלא כתובה‪ ,‬ובלבד שלא יבעול‪ .‬ועי' בלבוש )סי' סה אות א( שכת' דיש מקילין‬ ‫היה מן הראוי דהבן יפדה עצמו ויברך על פדיונו‬ ‫ומתירין להתייחד עמה בו ביום או שנים או ג"י בלא כתובה‪ .‬ומש"כ ג"י מבואר כן במרדכי )סי' קל(‪ ,‬וכן נקט הב"ח )סוף אות ד( אף‬ ‫ויוציא עצמו מכל ספק‪.‬‬ ‫בדעת הטור‪ .‬וכן הוא מהרי"ק )ססי' קטז( דיש לשוב לכותבה עד ג"י‪ .‬אולם שאר הפוסקים לא הזכירו מספר ימים‪.‬‬ ‫אולם בשבט הלוי )ח"ח סי' רמ( נשאל בזה והשיב דכיון‬ ‫אלא דלפי הגר"א צ"ע על הרמ"א שבסי' נ"ה פסק שיש איסור יחוד בארוסה‪ .‬שו"מ בהגהות מהרי"ם )על הגר"א( שמפרש שבסי'‬ ‫שהרשב"א פסק כן למעשה דיפדה האב‪ ,‬וכן הב"י‬ ‫נ"ה הר מ"א החמיר ב יחוד כי ס"ל דכיון שמצינו שגזרו חז"ל על יחוד דפנויה כדאיתא בע"ז )יז‪ (.‬על כן גזרו נמי על יחוד דארוסה‪,‬‬ ‫הביא רק דעתו‪ ,‬יראה דיפדה האב עם ברכה‪ .‬ומ"מ‬ ‫וממילא היחוד בעצמו אסור כאיסור יחוד דפנויה‪ .‬ובסי' ס"ו היקל הרמ"א כי ס"ל שלא אסרו יחוד מפני הביאה ולשו"ע אסרו‬ ‫כדי לצאת ידי הריב"ש יעשה הבן את האב שליח‬ ‫לפדותו‪ ,‬וכהסוברים דמהני שליחות בפה"ב‪ ,‬דשיטתם‬ ‫יחוד מפני חשש ביאה וכולל יחוד עם ארוסתו משא"כ הכא דלדעתו לא גזרו על יחוד והשו"ע ס"ל דאסרו יחוד‪.‬‬ ‫עיקרית‪ ,‬ויש גם מקום בהלכה דאח"כ יפדה הבן עצמו‬ ‫והח"מ )ס"ק א( הביא להלכה דעת הב"ח הנ"ל‪ .‬ועיי"ש )ס"ק ב( שכת' שא' מן הטעמים שכתב הר"ן להתיר היחוד‪ ,‬שהיא לא תשמע‬ ‫בלי ברכה‪ ,‬אבל לענ"ד א"צ בזה‪ .‬ע"כ‪ .‬ור"ל דלצאת‬ ‫לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה ע"כ טוב להודיע לה זה אם מתייחד עמה בלא כתובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וככל דברי הח"מ‬ ‫נמי דעת הסוברים דלא מהני שליחות‪ ,‬יש מקום דשוב‬ ‫פסק הב"ש )ס"ק א‪-‬ב(‪ .‬ומהביאור הגר"א )אותיות א‪-‬ב( משמע דס"ל דהעיקר להקל בזה‪ ,‬שהרי תלה האיסור יחוד בהאם גזרו על‬ ‫יפדה הבן עצמו בלא ברכה‪ ,‬אלא דא"צ לזה‪ ,‬דהעיקר‬ ‫יחוד היכן שיש איסור ביאה מדרבנן‪ ,‬ובסי' נ"ה אות ג' משמע מלשונו שנקט להקל בזה‪ .‬והחכ"א )כלל קכט אות יח( כת' דאסור‬ ‫כהרשב"א וכדעות דס"ל דמהני שליחות בפה"ב‪.‬‬ ‫לאדם לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה ובעילתו בעילת זנות שכך תיקנו חז"ל כדי שלא תהא קלה בעיניו לגרשה כו'‪ ,‬ולכן‬ ‫ואע"ג דמ"ש הרמ"א דאין האב יכול לפדות ע"י שליח‪,‬‬ ‫אם נאבדה הכתובה צריך לכתוב אחרת‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומשמע מדבריו דאיסור זה הוא מדרבנן‪ .‬וכן מבואר בר"ן הנ"ל וכן משמע מסתמית‬ ‫מקור דבריו הוא מהריב"ש הנזכר כמבואר בד"מ שם‪.‬‬ ‫שאר פוסקים הנ"ל שאף למ"ד דכתובה מה"ת איסור זה הוא מדרבנן‪ .‬ועי' באוצר הפוסקים )ס"ק כ אות א(‪.‬‬ ‫וא"כ נמצא דלריב"ש גופיה אין הבן פדוי אפי' יעשה‬ ‫ד‪ .‬התפסת מטלטלים עד שיכתוב לה כתובה‬ ‫האב לשליח‪ .‬נר' דדעתו דכיון דלא קי"ל הכי עיקר‬ ‫לדינא‪ ,‬א"צ לחוש ולהחמיר ב' חומרות גם דאין האב‬ ‫איתא בכתובות )ז‪ (.‬רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת אמרי ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתה אמר להו אתפסוה מטלטלין‪.‬‬ ‫חייב בפדיון בנו‪ ,‬וגם דא"א לעשות המצוה ע"י שליח‪.‬‬ ‫ופרש"י אתפסוה מטלטלי ‪ -‬תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות‪.‬‬ ‫דאין ב' דינים אלו של הריב"ש קשורים זל"ז‪ .‬ויעוי'‬ ‫וכן פסקו הרי"ף )ב‪ .‬ברי"ף(‪ ,‬הרמב"ם )שם ה"ט(‪ ,‬הטור )סי' סו( והשו"ע )סע' ב( דאם אינו יכול לכתוב לה כתובה‪ ,‬כגון בשבת‪ ,‬או ששכח‬ ‫בט"ז )ס"ק יא( דכת' דמש"כ בריב"ש דאין האב יכול‬ ‫לכתבה‪ ,‬יכול ליתן לה מטלטלין כנגד כתובתה‪ ,‬ואז מותרים עד שיהיה לו פנאי לכתוב )ואז כותב לה מיד(‪ .‬וביאר הח"מ )ס"ק י(‬ ‫לעשות שליח הוא מהשואל‪ ,‬והריב"ש לא ס"ל כן‪ .‬ואף‬ ‫דהדין כן אפי' בחול אם שכח לכתבה ונזכר לאחר שנתייחד עמה בלילה וקשה לשלוח אחר סופר ועדים בלילה‪.‬‬ ‫בש"ך )שם( נקט דאף לריב"ש יכול האב לעשות שליח‪.‬‬ ‫ויעוי' בכתובות )נו‪ (:‬שמבואר דלדעת רבי יוסי לא מועיל לתת מטלטלים לצורך הכתובה אף אם מקבל אחריות דחיי' לפחתא‪.‬‬ ‫מיהו אכתי יש להעיר דהב"י בסי' שה הביא גם‬ ‫וכת' שם תוס' )ד"ה אין עושין( דלפי"ז הא דאמרינן שם אמר להו אתפסוה מטלטלי כשקבל עליו אחריות אם יאבדו או יזולו‪ .‬כ"כ‬ ‫תשובת הריב"ש שכתב דכשיגדל הבן א"א לעשות‬ ‫בסמ"ג )עשין מח( כדמוכח בכתובות )שם(‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו הב"י )שם(‪ ,‬וכן פסק השו"ע )שם סע' ב(‪ .‬ובב"ח )סוף אות ד( הוסיף דבעינן שומא‪.‬‬ ‫המצוה אלא ע"י עצמו‪ .‬אלא דבהמשך דבריו הביא‬ ‫ועי' בח"מ )ס"ק יב( שכת' דשאר הפוסקים לא כתבו האי דקבלת אחריות כי ס"ל דלזמן מועט לא חיי'‪ ,‬ועיי"ש שצידד דאף לסמ"ג‬ ‫בבדק הבית גם דברי הרשב"א דלא פקע זכות האב‬ ‫לעולם‪ .‬אך לא העיר מידי דהדברים סותרים זא"ז‪.‬‬ ‫י"ל דאם מוחלת שתקבל גם מהני כי הוא לזמן מועט‪ .‬ושוב הביא מהתוס' הנ"ל דמשמע דלא מהני אף במוחלת‪ .‬והב"ש )ס"ק ח(‬ ‫וא"כ לכאו' נר' דעדיף טפי דהבן יפדה עצמו‪ ,‬דאז‬ ‫אחר שהביא דעת הסמ"ג והתוס' "מיהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו סוגיא זו דאתמר בדף נ"ו ועל עובדא דר"א הנ"ל‬ ‫יועיל הפדיון אליבא דכו"ע‪ .‬וכדי לחוש לכתח'‬ ‫כת' לפי שעה מהני התפסת מטלטלין משמע דס"ל דא"צ לקבל אחריות"‪ .‬ומשמע שנוקט כהרי"ף ודעימיה דלא בעינן בכה"ג‬ ‫לרשב"א דס"ל דהמצוה על האב‪ ,‬יאמר האב דאם‬ ‫קבלת אחריות‪ .‬ובביאור הגר"א )אות יב( כת' שהסמ"ג אזיל כשיטת תוס' הנ"ל דס"ל דלכו"ע קבלת אחריות מהני ועל כן הקילו‬ ‫המצוה מוטלת עליו הרי הוא ממנה את בנו להיות‬ ‫בדף ז' לסמוך על אתפסת מטלטלים ודלא כרי"ף‪ ,‬רא"ש ורמב"ם‪ ,‬דס"ל דלעולם לא מהני קבלת אחריות‪ ,‬ובדף ז' סמכו דהוי‬ ‫שלוחו‪ .‬ויברך הבן על הפדיון ויציא עצמו מכל ספק‪.‬‬ ‫לזמן מועט‪ .‬אלא דהסמ"ג פסק להקל בדאיכא תרתי קביל אחריות ולזמן מועט‪ .‬ועי' במשפט הכתובה )פס"א אות ד ד"ה ושי"ק(‪.‬‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬בכור שהגדיל ואביו לא פדאו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ה‪ .‬להתפיס מטלטלים בשבת‬ ‫מחוייב לפדות א"ע‪ .‬ואם האב קיים נר' דטוב שימנה‬ ‫והקשה הרמב"ן )כתובות שם( על ש"ס הנ"ל דהרי נמצאת כקונה קנין בשבת ואסור כדאמרי' בביצה )יז‪ (.‬דלמקני ביתא בשבת לא‪,‬‬ ‫את בנו שליח על תנאי ‪ -‬שאם המצוה מוטלת על האב‬ ‫הרי הוא ממנה אותו להיות שלוחו לפדות עצמו‪ ,‬ואם‬ ‫ואפשר שמפני מצוה התירו כדאמרינן בפרק המגרש ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ואע"פ שהיא קונה בשבת התירו משום מצוה‬ ‫המצוה מוטלת על הבן הרי הוא פודה עצמו‪ .‬והבן‬ ‫דחוקה‪ ,‬ואפשר לפרש שבער"ש שאלו לו ולא היה שהות ביום לכתוב הכתובה והיה שהות להתפיסה מטלטלין‪ ,‬ע"כ‪ .‬והר"ן )כתובות‬ ‫יברך על הפדיון ויפדה עצמו‪ .‬וי"א דעדיף יותר שיעשה‬ ‫ב‪ .‬ברי"ף( תירץ דאפשר שמפני מצוה התירו כו' ואע"פ שאמרו בירושלמי ]ריש פירקין[ אלין דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעו"י‬ ‫האב את הפדיון ויברך‪ ,‬והבן ימנה את האב להיות‬ ‫שלא יהא כקונה קנין בשבתא‪ ,‬אלמא אפי' במקום מצוה לא התירו‪ ,‬שאני נשואין דהוי מילתא דפרהסיא טובא ומשו"ה לא שרי‬ ‫שליח על תנאי לפדותו‪.‬‬ ‫אפי' במקום מצוה‪ ,‬א"נ אפשר דמבעו"י מיירי והיה שהות ביום כדי להתפיסה מטלטלין ולא כדי לכתוב לה כתובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫הח"מ )שם ס"ק יא( והב"ש )סס"ק ח(‪ .‬ועי' במ"ב )סי' שו ס"ק לג( שפסק דאסור ליתן מתנה לחבירו בשבת ודמי למקח וממכר‪ ,‬אלא‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו"ט וכן לצורך מצוה וכן אסור ליתן משכון לחבירו אא"כ הוא לצורך מצוה או לצורך שבת‪.‬‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫והנה כתב השו"ע )שם( אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת יכול ליתן לה מטלטלין כנגד כתובתה‪ .‬וכת' הפלאה )סי' סו קו"א‬ ‫אות ב( דלדעת השו"ע דמהני שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חייב לה מנה או מאתים )כמבואר להלן( צ"ל דהא דר' אמי ציוה‬ ‫להתפיס מטלטלין אע"ג דקנין עדיף טפי היינו משום דמיירי התם שכבר קידש היום וקנין סודר אסור בשבת כדאי' בב"ב במתני'‬ ‫)קנו‪ .(:‬ולפ"ז מוכח דמותר ליתן משכון בשבת במקום מצוה כדאי' בחו"מ סי' ע"ג‪ ,‬דדוחק לומר שהיה זמן להתפסת מטלטלין‬ ‫מבעו"י‪ ,‬ולא היה זמן לעשות קנין סודר‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דס"ל דמש"כ השו"ע כגון בשבת היינו אפי' אם כבר נכנס שבת‪ .‬ובאמת‬ ‫הב"ח )סוף אות ד( עמד בשאלה זו אמאי לא אמרו בכתובות להביא עדים והשיב דחדא מתרי תקנתא נקט‪.‬‬ ‫ו‪ .‬לעשות קנין על הכתובה בפני עדים‬ ‫וכתב הרמב"ם )אישות פ"י הל' ז ‪ -‬ט( דצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו וכו' אחד הכותב את‬ ‫הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה ק' או ק"ק ה"ז מותר‪ ,‬וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה‬ ‫שעות בית ההוראה‬ ‫ה"ז מותר לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב‪ .‬וכת' המגיד משנה דמ"ש דמהני עדים יליף לה מהא דכתובות )נה‪ (.‬שאם אמר לעדים‬ ‫כתבו וחתמו והבו לה אם קנו ממנו א"צ להמלך בו והוא אפי' במתנת קרקע וג"כ ידוע דסתם קנין לכתיבה עומד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ימי ראשון‬ ‫ועי' בטור )אה"ע סי' סו( שכת' שאם אינו יכול לכתוב לה כתובה כגון בשבת או ששכח לכותבה יכול ליחד לה מטלטלין בשבילה כדי‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫שיבעול ויכתוב לה מיד אח"כ וכת' הרמב"ם וכן אם העידו עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה ק"ק או ק' זהובים ה"ז מותר עד‬ ‫רח' המור ‪ 3‬גילה ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫שיהא לו פנאי לכתוב לה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר דתפיסת מטלטלים מהני רק כשיהיה לו פנאי לכתוב צריך עשות כן‪ ,‬וכן הדין בקנה בפני‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת ‪ -‬יש‬ ‫עדים‪ .‬והמהרי"ק )שורש סד( כת' שאין להתיר לשהות אצל אשתו ע"י קנין בפני עדים‪ ,‬אלא ע"י הדחק‪.‬‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫אולם הב"י שם כת' שמדברי הרמב"ם שכתב על קנין מטלטלים "הרי זה מותר"‪ ,‬משמע בהדיא דסתם קנין אע"פ שלא נכתב‬ ‫דינו שוה לכותב ממש ובשניהם מותר לגמרי‪ ,‬ולא כתב עד שיהיה לו פנאי לכתוב אלא בנתן לה מטלטלין כנגד כתובתה וזה שלא‬ ‫ימי שני‬ ‫כנר' מהטור ולא דק‪ .‬ודלא המהרי"ק‪ ,‬ואפשר שנמשך אחר דעת הטור בהבנת דברי הרמב"ם ולא דק‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫אבל הב"ח )אות ג( דקדק מדסיים הרמב"ם עד שיהא לו פנאי לכתוב ולא כתב לכתוב או לקנות ש"מ דקנין לא מהני רק בשעה"ד‪.‬‬ ‫רח' ייבא סבא ‪ 11‬בית שמש רמה ד')‪.(4‬‬ ‫והשו"ע )סי' סו סע' א( פסק דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה כו' ואפ' אם ירצה לייחד לה כתובה במעות‪ ,‬או‬ ‫ימי שלישי‬ ‫בשאר מטלטלין‪ ,‬אין שומעין לו‪ ,‬אלא צריך שיכתוב לה שטר ע"ע בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משועבדים לה‪ ,‬או שיעידו עליו‬ ‫‪ 19:20-20:00‬בית הוראה "יודה דעת ודין"‬ ‫עדים ויקנו מידו מה שהוא חייב לה‪ .‬והח"מ )ס"ק ה( דחה דברי הב"ח דאין דקדוק זה כדאי להוציא דברי הרמב"ם מפשטן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫רח' חזון איש ‪ 10/7‬רמת שלמה ירושלים‪ .‬מעבר‬ ‫אולם הרמ"א כתב שי"א דאין לסמוך אעדים רק בשעה"ד‪ ,‬ומיד שיש לו פנאי לכתוב‪ ,‬צריך לכתוב‪ ,‬כ"ש שאין לסמוך עלייהו‬ ‫לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות בתיבה‬ ‫לכתח'‪ ,‬וכן ראוי להורות‪ .‬ודקדק הח"מ )ס"ק ו( משמע מיהא דבשעה"ד סומכין על עידי קנין לפי שעה כו'‪ ,‬אבל בב"ח כתוב דאפי'‬ ‫בשעה"ד אין לסמוך על עידי קנין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפס' מטלטלין כו' עכ"ל‪ ,‬ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב‬ ‫המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ודעימיה ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר ולבטל מצות‬ ‫‪ 21:30-22:15‬בית הכנסת "זכרון יצחק"‬ ‫עונה ופ"ו ובפרט בזה"ז שאין מגרשין בע"כ )וא"כ ליכא טעמא שיהי' קל בעיניו להוציא'(‪ .‬ומוכח מהח"מ דמשום ביטול מצות‬ ‫ליד רח' אהרון אשכולי ‪ 110‬רמות ב' ירושלים‪.‬‬ ‫עונה לחוד חשיב שעה"ד‪ .‬והב"ש )ס"ק ד( הסכים לח"מ דבשעה"ד ודאי מקילינן‪ .‬וכ"כ החכ"א )כלל קכט אות יח( דבשעה"ד יש לסמוך‬ ‫ימי רביעי‬ ‫שמקבל קנין אגב סודר בפני עדים שיכתבו לה כתובה ומיד כשיהיה פנאי יכתבו‪ .‬וכן הוא במ"ב )סי' תקמה ס"ק כז(‪.‬‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫וע' בישועות יעקב )ס"ק ב( שהכריע דאם בעה שקיבל בקנין היה פנאי לכתוב והיה בכח האשה לבקש מהעדים שיכתבו לה דהא‬ ‫רח' המור ‪ 3‬גילה ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫קיי"ל קנו מיניה לא צריך אימלוכי ביה מהני הקנין ואף שלא הלכה האשה לבקש מהעדים היא גופא ראיה דסמכא דעתה ולכן‬ ‫מהני הקנין כמו כתיבה אף בלא שעה"ד וכדעת הב"י‪ ,‬משא"כ אם באותו עת שקיבל בקנין לא היה אפשר לכתוב כגון בשבת או‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת– יש‬ ‫שאין פנאי לכתוב בזה אמרינן דלא סמכה דעתה בקנין ולא מהני רק כמו התפסת מטלטלין דלא מהני רק בשעה"ד‪ .‬וכן פסק‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫הפת"ש )ס"ק א(‪ .‬ובערך שי )שם על סע' א ד"ה אמנם( כת' כדרכו של הישוע"י‪ .‬ובהפלאה דלעיל מבואר דהאיסור לעשות קנין בשבת‬ ‫ימי חמישי‬ ‫מפני העדים הוא משום הקנין‪ .‬ואיכא נפ"מ דלסוברים דהאיסור הוא משום קנין בשבת בדיעבד אם עשו מהני משא"כ לישוע"י‪.‬‬ ‫‪ 19:20 -20:00‬בית הוראה "יודה דעת ודין"‬ ‫רח' חזון איש ‪ 10/7‬רמת שלמה ירושלים‪ .‬מעבר‬ ‫לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות בתיבה‬ ‫א' חכמים תקנו שהנושא אשה עליו לכתוב לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪ .‬ב' י"א שאסור מדרבנן להתייחד‬ ‫קודם שיכתוב לה כתובה‪ ,‬וכן אם נאבדה עד שיכתוב לה כתובה חדשה‪ .‬וי"א שעד כתיבתה רק חל עליהם איסור אבל אינם‬ ‫המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫אסורים ביחוד‪ .‬ולשו"ע העיקר כדעה הראשונה ולרמ"א העיקר כדעה השניה‪ .‬ג' אם אינו יכול לכתוב לה כתובה‪ ,‬כגון בשבת או‬ ‫ימי שישי‬ ‫אף בחול כגון ששכח לכתבה ונזכר מאוחר בלילה וקשה לחפש סופר ועדים‪ ,‬יכול ליתן לה מטלטלין כמשכון כנגד כתובתה‪ ,‬ואז‬ ‫‪ 10:45 - 11:30‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫מותרים עד שיהיה לו אפשרות לכתוב ואז כותב לה מיד‪ .‬ד' דעת השו"ע שאם מעידים עליו עדים על חיוב הכתובה ועושה בפניהם‬ ‫ליד רח' צונדק ‪ 129‬רמות ב' ירושלים‪.‬‬ ‫קנין על מה שהוא חייב לה בעיקר הכתובה‪ ,‬מועיל במקום כתיבת כתובה אפילו לכתחלה דסתם קנין לכתיבה עומד‪ .‬וי"א דאין‬ ‫לסמוך על עדים רק בשעת הדחק‪ ,‬וע"כ מיד שיש לו פנאי לכתוב צריך לכתוב לה כתובה‪ .‬וכן פסק הרמ"א‪ .‬ה' בשבת אסור לעשות‬ ‫העצה הנ"ל של קנין בפני עדים משום איסור קנין בשבת‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ח שבעז"ה נכתוב עוד בכל זה‪.‬‬ ‫נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬