gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הגן · BEER HAGAN — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: באר הגן · BEER HAGAN

שבוע: וירא (2026-10-26)

באר הגן · BEER HAGAN — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫מוצאי שבת קודש‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫אור לי"ד מרחשון תשפ"ז‬ ‫בבית המדרש 'רבינו חנה' קאלאשיץ‬ ‫בני ברק תובב"א‬ ‫ישמח לב מבקשי השם‬ ‫בס"ד מגישים אנו בזה‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫ערוך ומסודר לטובת דורשי ומבקשי תורה וחסידות‬ ‫ופונים אנו בזה בקריאה של חיבה‬ ‫להיות שותפים לזכות את ישראל‬ ‫וזכות התורה וזכות הצדיקים יגן בעדכם באלף המגן‬ ‫החפצים לקחת חלק בזיכוי הרבים להעמיד בסיס איתן‬ ‫אפשר לפנות להמייל של המערכת ‪Bhagan111@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון של השיעורים‬ ‫ארץ ישראל‪ | 073-888-1889 :‬ארה"ב‪ | 1-518-613-0137 :‬אנגלי'‪020-8147-7102 :‬‬ ‫ולהשאיר הודעה ברורה בשלוחה ‪6-1‬‬ ‫כמו"כ אפשר לפנות‬ ‫בארה"ק‪050-410-7962 :‬‬ ‫בחו"ל‪00447432097989 :‬‬ ‫פרנס הגליון ‪ -‬פרשת וירא‬ ‫נדבת‬ ‫הרה"ח ר' שמחה בונם שווארטץ הי"ו‬ ‫מאנטריאל‬ ‫לזכר נשמת‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע‬ ‫בן הגה"ח רבי דוד יצחק זצ"ל‬ ‫נסתלק ז"ך מרחשון תשנ"ט‬ ‫יה"ר שזכותו הגדול וזכות כל הצדיקים‬ ‫יגינו בעדו להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫יו"ל‬ ‫ע"י מערכת "באר הגן"‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מאמר פ˙יחה‬ ‫‪ ‬דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא ‪‬‬ ‫מצינו רמז נפלא בספה"ק 'אגרא דכלה' בפרשתן בענין 'סעודת מלוה מלכה'‪ ,‬על‬ ‫הכתוב )בראשית יג‪ ,‬יב( 'ויאהל עד סדום'‪ ,‬דתיבת ויאה"ל היא אותיות אליה"ו‪ ,‬ותיבת‬ ‫סד"ם נוטריקון ס'עודתא ד'דוד מ'לכא‪ ,‬לרמז כי אליהו הנביא זכור לטוב כותב בעת‬ ‫סעודת מלוה מלכה את כל אשר פעלו ישראל ביום שבת קודש לקרב הגאולה‪.‬‬ ‫ובהגהות שם הובאו דברי המדרש )בראשית רבה מא‪ ,‬ד( על הפסוק )תהלים פט‪ ,‬כא(‬ ‫מצאתי דוד עבדי‪ ,‬היכן מצאתיו‪ ,‬בסדום‪ .‬ובספה"ק רמזו בזה‪ ,‬דסד"ם ר"ת ס'עודתא‬ ‫ד'דוד מ'לכא משיחא‪ ,‬אשר שם בסעודת מלוה מלכה נמצא דוד המלך ע"ה‪ ,‬והוא רמז‬ ‫נפלא על גודל קדושת סעודה זו‪.‬‬ ‫ענינא דפר˘ה‬ ‫‪ ‬בענין אורו של אברהם אבינו ‪‬‬ ‫הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע היה אומר‪ ,‬דכאשר נכנסים לפרשת לך לך‪ ,‬הרי זה‬ ‫בבחינת 'יתרון האור מן החושך'‪ ,‬כי אורו של אברהם אבינו ע"ה מאיר את העולם‪ ,‬עס‬ ‫באלייכט די וועלט‪ .‬וידועים דברי הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע מגור בביאור חתימת‬ ‫הברכה 'מגן אברהם'‪ ,‬כי בכל איש ישראל נמצא ניצוץ מאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬אשר אי‬ ‫ג‬ ‫אפשר לו להתקלקל לעולם‪ ,‬ובזה יש לכל אחד ואחד מישראל חיזוק גדול בכל מצב‬ ‫שהוא‪ ,‬כי אורו של אברהם אבינו מאיר בקרבו תמיד‪.‬‬ ‫והנה אורו של אברהם אבינו‪ ,‬הוא האור של אמונה‪ ,‬וכדאי' באור החיים הק' )פרשת‬ ‫ויצא עה"כ לולי אלקי אברהם( בלשונו הק' 'אלקי אברהם' ‪ -‬פירוש‪ ,‬אלקי שפירסם אלקותו‬ ‫ואמיתתו‪ ,‬והודיע בעולם נוראותיו‪ ,‬אשר הוא הבורא הוא המשפיע ושופט בצדק‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ואיתא בשל"ה הק' )שער האותיות‪ ,‬אות א' – אמת ואמונה‪ ,‬פסקא מ"ח( דלא די במה שהאדם‬ ‫מאמין בלבו שהכל מאת השי"ת‪ ,‬אלא צריך להוציא האמונה בפיו‪ ,‬וכותב בלשונו הק'‪:‬‬ ‫'וכל מה שיקרה לאדם יאמין שהוא מאתו יתברך‪ ,‬כגון שפגע בו אדם רע וביזה אותו‬ ‫וקללו יקבל באהבה כי ה' אמר לו קלל‪ ,‬והוא שלוחו של מקום מפני חטאיו‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫דוד על שמעי בן גרא )שמואל ב ט"ז‪ ,‬י(‪ .‬ומסיים השל"ה הק'‪' :‬ככה יתנהג בכל המקראות‬ ‫הן טובים הן רעים יאמין ויאמר מאת ה' היתה זאת'‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והרה"ק רמ"ח מסלאנים זי"ע היה אומר בשם הרה"ק מרוזין זי"ע‪ ,‬וחזר על דבריו‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬בביאור הכתוב )דברי הימים א טז‪ ,‬כז( 'עוז וחדוה במקומו'‪ ,‬דהנה השי"ת‬ ‫הוא מקומו של עולם )מדרש ריש פרשת ויצא(‪ ,‬ומי שזוכה להכיר ולידע שהשי"ת הוא‬ ‫מקומו של עולם‪ ,‬ומשגיח על הכל בהשגחה פרטית‪ ,‬בפרטות ובפרטי פרטות ‪ -‬הרי‬ ‫הוא שרוי תמיד בעוז וחדוה‪ ,‬כי כאשר האדם יודע שכל אשר נעשה עמו הוא מאת‬ ‫השי"ת‪ ,‬אין לו מקום לעצבות ודאגה‪ ,‬אלא לבו מלא שמחה ובטחון בהשי"ת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וכעין זה היה הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זי"ע מפרש‪ ,‬דמי שאינו חי באמונה‪ ,‬הרי כל‬ ‫דבר הנקרה לפניו עלול להביאו לידי עצבות ומרה שחורה וחייו אינם חיים‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫לזכות לשמחה אמיתית אלא על ידי אמונה בהשי"ת‪.‬‬ ‫ובזה פירש הכתוב בפרשת עקב )דברים ח‪ ,‬ג( 'על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'‪ ,‬דהיינו‬ ‫על כל מוצא ‪ -‬כל דבר ומאורע אשר ימצא את האדם‪ ,‬יאמר פי ה' ‪ -‬שכך יצא מפי‬ ‫השי"ת וכך גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬ועל ידי זה יחיה האדם ‪ -‬כי בכח האמונה יזכה לחיות‬ ‫בעולם‪ ,‬שזהו חיים של שמחה וחיות דקדושה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ענינא דפר˘ה‬ ‫‪ ‬עבודתו של אברהם אבינו ‪‬‬ ‫בספר דברי יצחק )להגאון מסוואליווא זצ"ל‪ ,‬הוספות מבן המחבר אות י"ב( מביא בזה"ל‪,‬‬ ‫שמעתי מש"ב אדמו"ר הגה"ק מהרי"מ מסאפינקע שליט"א )‪-‬ה"ה הרה"ק בעל אמרי יוסף‬ ‫זי"ע(‪ ,‬בשם אביו‪ ,‬הוא דודי הרה"ק מוה"ר שמואל צבי זצ"ל ראב"ד מונקאטש‪ ,‬בשם‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע‪ ,‬על הפסוק )בראשית יד‪ ,‬יח( ומלכי צדק מלך שלם‬ ‫הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪.‬‬ ‫ודקדק על תיבת 'והוא'‪ ,‬דנראה לכאורה כמיותר לגמרי‪ ,‬דהיה יכול לכתוב 'ומלכי‬ ‫צדק מלך שלם כהן לאל עליון'‪ ,‬ולמה הוצרך לכתוב תיבת 'והוא'‪.‬‬ ‫וביאר בדרך צחות כדרכו בקודש‪ ,‬וסיפר כי שם בן נח היה צדיק זקן‪ ,‬גדול הדור ורבי‬ ‫מפורסם‪ ,‬ויקם רבי חדש‪ ,‬אברך רבי אברעמילע ‪ -‬כלשונו הקדוש של הרה"ק‬ ‫מפרימישלאן ‪ -‬ונעשה מפורסם מאד‪ ,‬ונהרו אליו מכל העברים לשמוע דברי אלקים‬ ‫חיים‪ ,‬ועזבו את הרבי הזקן ונתקרבו כולם אל הרבי החדש‪.‬‬ ‫והתחיל שם בן נח לשאול אחר מעשיו של הרבי החדש ומה טיבו‪ ,‬כי כולם עזבו אותו‬ ‫ודבקו באברהם‪ ,‬והשיבו לו שהוא מכניס אורח גדול‪ ,‬וביתו פתוח לרווחה בהפלגה‬ ‫יתירה‪ ,‬אמר להם‪ ,‬אם כן הרי הוא רק מכניס אורח ולא רבי‪ ,‬עוד סיפרו לו מפזרון‬ ‫צדקתו ומנדיבת לבו אשר עושה‪ ,‬אמר להם‪ ,‬אם כן הרי הוא גם בעל צדקה‪ ,‬אבל על‬ ‫כל פנים ענין רבי מנין מגיע לו‪ .‬אבל עם כל זה‪ ,‬כאשר ראה ושמע כי כולם נוסעים‬ ‫אליו‪ ,‬נתיישב בדעתו לתהות על קנקנו‪ ,‬ואמר אלך ואראנו מה הוא בלא מעלותיו של‬ ‫צדקה וגמילות חסדים‪.‬‬ ‫וזה יאמר הכתוב‪ ,‬ומלכי צדק מלך שלם ‪ -‬זה שם בן נח כידוע‪' ,‬הוציא לחם ויין' ‪-‬‬ ‫היינו שהוציא מן החשבון מה שאברהם אבינו ע"ה היה בעל צדקה ומכניס אורח‪,‬‬ ‫והעמיד זאת מן הצד‪ ,‬כי אמר אראה את פניו בלא זה‪ ,‬ואז ראה כי והוא‪ ,‬גם כן‪ ,‬כהן‬ ‫ה‬ ‫לאל עליון ‪ -‬היינו שחוץ ממה שהוא בעל צדקה ומכניס אורח‪ ,‬הרי הוא עובד השם‬ ‫גדול וקדוש עליון‪ .‬ע"כ שמעתי ממנו‪ ,‬ודפח"ח וש"י‪) ,‬ומובא בקיצור בספה"ק אמרי יוסף(‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ואפשר להמליץ את זה גם על האי צדיק וקדוש הרה"ק רבי ישעי' מקערעסטיר זי"ע‪,‬‬ ‫אשר נודע בשערים גודל מדת הכנסת אורחים שלו‪ ,‬והיה מאכיל ומשקה לכל דורש‬ ‫ומבקש‪ ,‬והשפיע לחם ומזון לרעבים ולצמאים בהפלגה יתירה‪ ,‬עד אשר נתקיים בו‬ ‫הוציא לחם ויין כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫אמנם מלבד כל זאת‪ ,‬הרי היה צדיק וקדוש עליון‪ ,‬ועבודתו בקודש היתה נשגבה‬ ‫מאד‪ ,‬וגם אצלו יש לקיים הכתוב 'הוציא לחם ויין'‪ ,‬שלא להפליג רק במעלת הצדקה‬ ‫וחסד שלו‪ ,‬רק לדבר אשר 'והוא כהן לקל עליון' שהיה קדוש עליון בכל מעשיו‪.‬‬ ‫ויהי רצון שבזכות אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬אשר האיר את העולם באור האמונה‪ ,‬ובזכות‬ ‫דוד מלכא משיחא‪ ,‬נזכה כולנו להתחזק באמונה שלימה וטהורה בהשי"ת ובהשגחתו‬ ‫הפרטית על כל דבר ודבר‪ ,‬ויתקיים בנו עוז וחדוה במקומו‪ ,‬ונזכה לכל הישועות‬ ‫וההשפעות טובות‪ ,‬בני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬ולגאולה השלימה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‬ ‫ענינא דפר˘ה‬ ‫‪ ‬מענין מצות 'ברית מילה' ‪‬‬ ‫בספר תולדות שמואל בתולדות הגאון רבי שמואל מאונסדארף זצ"ל שכתב אחד‬ ‫התלמידיםא‪ ,‬מסופר‪ ,‬שרבי שמואל זצ"ל שמע זאת מרבו הגאון רבי נטע וואלף ליבער‬ ‫א‪ .‬הוא כיהן ברבנות בעיר הקטנה אונסדארף‪ ,‬ואע"פ שהציעו לו רבנות לכהן בעיירות גדולות‪ ,‬לא אבה לעזוב‬ ‫את מקומו‪ ,‬מחמת טובת הבחורים שלמדו בישיבתו‪ ,‬באמרו שטובת תלמידיו הוא לישאר בעיר קטנה ולא‬ ‫ו‬ ‫זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי החת"סב‪ .‬שסיפר מעשה נורא על מרן החתם סופר זי"ע‪,‬‬ ‫דבאותם הימים היתה גזירת המלכות שאסור לגייר גרים‪ ,‬ופעם אחת בגלילות‬ ‫פרעשבורג הגיע גוי שרצה להתגייר והגיע אל השוחט דמתא לבקשו שיסדר לו גירות‬ ‫וימול אותו‪ ,‬ואכן עשו את הכל בצנעא‪ ,‬אמנם אחר המילה לא פסק הדם מלזוב‪ ,‬והיתה‬ ‫סכנה גדולה לחיי הנימול‪ ,‬והגוי התחיל לצעוק שחשב שרצו להרגו‪ .‬והשוחט נחרד‬ ‫מאוד כי אם יוודע הדבר של המילה הרי הם וכל ישראל בהסכנה מהשלטונות‪.‬‬ ‫ומחמת גודל הסכנה‪ ,‬לקח את הנימול ונסע עמו עם העגלה לפרעשבורג‪ ,‬ונכנס לפני‬ ‫מרן החתם סופר זי"ע לשאול כדת מה לעשות‪ ,‬והשיב לו מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬כי‬ ‫מאחר שהדבר נוגע לסכנת כלל ישראל‪ ,‬אין עצה אחרת אלא שיסע עם העגלה שלו‬ ‫אל נהר הדונא‪ ,‬ויכנסו שניהם יחד אל תוך המים במסירות נפש ממש‪ ,‬כדי שלא יוודע‬ ‫הדבר ויבואו לידי סכנה‪.‬‬ ‫וקיבל עליו את פסק דינו של מרן החתם סופר‪ ,‬ויצא לדרכו‪ .‬ויהי בהיותם באמצע‬ ‫הדרך‪ ,‬כאשר נטה מדרך המלך והתחיל לנסוע לעבר הנהר‪ ,‬שמע לפתע קול‬ ‫מאחוריהם‪ ,‬והנה זקן אחד רץ אחריו וקורא לעברם‪' ,‬למה אתם סרים מן הדרך'‪ ,‬ואז‬ ‫סיפר לו השוחט בהצנע את כל אשר אירע להם ופסקו של החתם סופר זי"ע‪ ,‬אז הוציא‬ ‫אותו זקן עלה אחד‪ ,‬ונתן לו להניחו על גבי פצע המילה‪ ,‬ואכן מיד נעצר הדם מלזוב‪,‬‬ ‫והיתה להם ישועה גדולה‪ ,‬ונתרפא הגר‪ .‬וחזר אל מרן החתם סופר זי"ע וסיפר לו את‬ ‫אשר אירע לו בדרך‪ ,‬וכי נושע בדרך פלא‪.‬‬ ‫להסתובב בעיר גדולה‪ ,‬ולכן וויתר על רבנות בעיר גדולה‪ ,‬ואכן זכה להעמיד תלמידים גדולי תורה‪ ,‬וביניהם‬ ‫הגאון מגאלאנטא זצ"ל והגאון מנייטרא זצ"ל‪ ,‬ועוד‪) .‬ובהסכמה לספר זה‪ ,‬מפליג הרב מגאלאנטא זצ"ל בשבח הספר(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ועל האופן שקנה תורה אצל רבי נטע וואלף זצ"ל מובא ג"כ שם בספר‪ ,‬שהרב מאונסדארף זצ"ל למד בימי‬ ‫בחרותו בפרעשבורג אצל הגאון הכתב סופר זי"ע‪ ,‬והשתוקק מאד לקבל תורה גם מפי רבי נטע וואלף זצ"ל‬ ‫שהיה הראש ב"ד בפרעשבורג‪ ,‬אלא שרבי נטע וואלף היה מוסר שיעורים לבעלי בתים בלבד‪ ,‬ולא הניח‬ ‫לבחורי הישיבה להשתתף בהם‪ ,‬באמרו כי מקומם של הבחורים הוא בישיבה‪ ,‬ואין להם לבוא לשיעורים‬ ‫המיועדים לבעלי בתים‪ .‬אך מחמת גודל תשוקתו לשמוע דברי תורה מפיו‪ ,‬היה רבי שמואל עומד מבחוץ אצל‬ ‫החלון בהיחבא‪ ,‬ומטה אזנו לשמוע את השיעור משם‪ .‬והיה אומר‪ ,‬כי אי אפשר לו לאדם להשיג תענוג גדול‬ ‫יותר בעולם הזה‪ ,‬מן התענוג שהיה לו בשמיעת דברי תורה מפי רבי נטע וואלף‪.‬‬ ‫ועוד אמר‪ ,‬כי אופן לימוד דף גמרא למד אצל רבי נטע וואלף‪ ,‬שהיה מדקדק בכל תיבה ותיבה מדברי רש"י‬ ‫הק' ומראה היאך כל קושיות הראשונים מיושבות בדקדוק לשונו של רש"י‪.‬‬ ‫ז‬ ‫והשיב לו מרן החתם סופר‪ ,‬כי באמת לא מצא עצה אחרת להצלתם‪ ,‬רק שיקבל על‬ ‫עצמו מסירות נפש בפועל ממש להציל את כלל ישראל‪ ,‬וידע בטח כי בזכות מסירות‬ ‫נפשם ישלח השי"ת עזרו מקודש לרפא את הנימול‪ ,‬ואותו זקן שנזדמן להם בדרך לא‬ ‫היה אלא אליהו הנביא זכור לטוב‪ ,‬וה'עלה' אשר נתן להם היה עלה מגן עדן‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי צבי הירש מטשורטקוב זצ״ל‬ ‫ט"ו מרחשון תקי"ד‬ ‫רבי צבי הירש זצ"ל היה אביהם של האחים הק' הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‬ ‫ובעל ההפלאה זי"ע‪ .‬ורבי צבי הירש זצ"ל עוד זכה להיות בהיכלו של הבעש"ט הק'‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫~ שלום עליכם מלאכי השלום ~‬ ‫סיפר כ"ק אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א‪ ,‬כי זקינו הרה"ק רבי איציקל‬ ‫מפשעווארסק זי"ע היה מרבה לספר עובדא דלהלן‪ ,‬והיתה תקופה של כמה חדשים‬ ‫שהיה מספר עובדא זו מדי שבת בשבתו‪.‬‬ ‫דהנה רבי צבי הירש זצ"ל היה שאר בשרו של הגה"ק רבי חיים כהן אב"ד לעמבערג‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ופעם כאשר הגיע רבי הערשל טשארטקובער ללעמבערג‪ ,‬התאכסן בבית קרובו‬ ‫רבי חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫והנה בלעמבערג היה בית מדרש של חסידים‪ ,‬ורבי הערשל הלך להתפלל שם בליל‬ ‫שבת קודש‪ ,‬ואילו רבי חיים כהן היה מתפלל בבית הכנסת שבעיר‪ ,‬ולאחר התפילה‬ ‫המתין רבי חיים כשתי שעות עד שחזר רבי הערשל מבית המדרש‪ .‬ורבי חיים כהן היה‬ ‫כהן‪ ,‬וידוע דכהנים קפדנים הם‪ ,‬וגם היה מבוגר קצת מרבי הערשל‪ ,‬ובדרך כלל היה‬ ‫ח‬ ‫מקפיד על אלו המאחרים לבוא לסעודתו‪ ,‬ולכן היו סבורים כי גם עתה כאשר יחזור‬ ‫רבי הערשל מבית המדרש‪ ,‬בודאי יעיר לו על איחורו משך כמה שעות‪.‬‬ ‫אמנם כאשר נכנס רבי הערשל לביתו‪ ,‬לא אמר לו רבי חיים מאומה‪ ,‬והיה הדבר‬ ‫לפלא גדול בעיני הנוכחים‪ .‬ולאחר מכן שאלו בנו או אחד ממקורביו‪ ,‬מפני מה לא אמר‬ ‫לו מאומה‪ ,‬והלא ראו עליו שהיה מקפיד על אשר המתין זמן רב כל כך‪.‬‬ ‫והשיב רבי חיים כהן‪ ,‬הנה בגמרא איתא )שבת קיט‪ ,‬ב( 'שני מלאכי השרת מלוין לו‬ ‫לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו'‪ ,‬ועד עתה ידעתי מאמר חז"ל זה ממה שלמדתי‬ ‫בגמרא‪ ,‬אמנם עתה כאשר נכנס רבי הערשל לבית‪ ,‬ראיתי בעיני ממש את שני‬ ‫המלאכים המלווים אותו‪ ,‬וממילא לא הייתי יכול לומר לו מאומה‪.‬‬ ‫~ מי יתן מ'ציון' ישועת ישראל ~‬ ‫הרה"ק רבי הערש מטשארטקוב זי"ע אמר כי מי מנכדיו אשר יצטרך לאיזה ישועה‪,‬‬ ‫ויבוא על קברו יוושע‪ .‬ובספר סמיכות משה שכתב נכד הרה"ק הרבי רבי שמעלקא‬ ‫זי"ע מביא המו"ל בההקדמה אודות צוואת זקינו‪ ,‬ומביא על הרה"ק רבי הערש מרימנוב‬ ‫זי"ע והרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬שכאשר באו ממשפחתו לבקש מהם ישועה‪,‬‬ ‫שלחו אותם ללכת על ציון זקינם רבי צבי הירש‪ ,‬ששם מובטח להם שיוושעו‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ומענין לענין מסופר על הגאון רבי מנחם ווייס זצ"ל‪ ,‬דומ"ץ מונקאטש‪ ,‬אשר נתייתם‬ ‫בהיותו בן שמונה שנים‪ ,‬ונתגדל בבית דודו הרה"ק רבי אהרן מקרייז זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬כי אמו היתה בת הגה"צ רבי יעקב וויינבערגער זצ"ל‪ ,‬אשר היה גם חותנו‬ ‫של רבי אהרן מקרייז‪.‬‬ ‫ופעם אחת השתוקק רבי מנחם לנסוע אל הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זי"ע‪,‬‬ ‫אמנם היה קשה לנסוע מצאנז לשם‪ ,‬על כן אמר כי הוא נכד רבי הערש מטשארטקוב‬ ‫זי"ע והוא הבטיח שנכדיו שיעלו על ציונו יוושעו לכן רוצה לנסוע לפקוד את הציון‪,‬‬ ‫ואכן הסכים הרב מקרייז זי"ע‪.‬‬ ‫ויהי כאשר הגיע לטשארטקוב ונכנס להיכלו של רבי דוד משה זי"ע‪ ,‬קיבלו בסבר‬ ‫פנים יפות‪ ,‬ומיד תפס את מחשבתו ואמר לו בלשון קדשו‪' ,‬איר זענט דאך געקומען צו‬ ‫אייער זיידן‪'...‬‬ ‫ט‬ ‫הגאון בעל חזון איש זצ״ל‬ ‫ט"ו מרחשון תשי"ד‬ ‫~ הלומד תורה לשמה ~‬ ‫אחרי הסתלקותו הספידו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בישיבת 'עץ חיים'‪ ,‬ובין‬ ‫הדברים אמר דרבי חיים וויטאל זצ"ל כתב שהאומר שלמד תורה לשמה ‪ -‬התנא רבי‬ ‫מאיר מכחישו כי במשנה מצינו הרבה דברים שנאמר על הלומד תורה לשמה ולא‬ ‫נתקיימו בו‪ ,‬והפטיר רבי איסר זלמן‪ :‬אבל על החזון איש אפשר לומר שלמד תורה‬ ‫לשמה ‪ -‬והתנא רבי מאיר מסייעו! – שאכן זכה לכל המעלות שנמנו במשנה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ובזה שזכה ללמוד תורה לשמה הרי בלימודו השפיע קדושה בכל סביבו‪ .‬ושמעתי‬ ‫סיפור נפלא מגודל ההשפעה של קדושת לימודו‪ ,‬מה שסיפר לי נכדו של המחנך הר"ר‬ ‫יוסף דב הלוי רוזענשטיין ז"ל מב"ב על זקינו ששימש משך שנים רבות כמחנך בכיתה‬ ‫גבוהה בת"ת בבני ברק‪ ,‬ודרכו היה תמיד שביום האחרון בשנה לקח את תלמידיו‬ ‫למעונו של החזו"א שיבחן אותם‪ ,‬ובזה נגמרה שנת הלימודים ושנות לימודם של‬ ‫הילדים בין כותלי הת"ת ואח"כ עלו לישיב"ק‪.‬‬ ‫באחד השנים היה לו לר' יוסף דב בכיתתו ילד אחד שלא למד כראוי וגם התנהגותו‬ ‫לא היה בסדר‪ ,‬ועשה מהפיכות בכיתה וכדו'‪ ,‬ובסוף השנה כשנכנסו כל הכיתה לבית‬ ‫החזו"א אז גם שם עשה רעש ומהפיכות‪ ,‬והמלמד התנצל להחזו"א שהילד הוא תמיד‬ ‫ככה ואינו לומד כלום בכיתה והתנהגותו ג"כ אינו כראוי‪ ,‬אמר לו החזו"א שבצאתם‬ ‫ישאיר את הילד אצלו לכמה זמן‪ .‬ואכן כשנגמר הבחינה יצאו המלמד ועמו כל הילדים‪,‬‬ ‫ורק ילד זה נשאר בפנים‪.‬‬ ‫והמשיך המלמד לספר‪ ,‬שהוא פנה לביתו ושכח מכל הענין‪ ,‬והיות שהיה יום האחרון‬ ‫בת"ת שוב לא פגש את הילד ולא ידע מה היה שיחתו עם מרן החזו"א‪.‬‬ ‫י‬ ‫והנה עברו כמה שנים מאז‪ ,‬ופעם בליל שמחת תורה עלה המלמד להיכל ישיבת‬ ‫פוניב'ז להשתתף בהקפות‪ ,‬וראה שמוכרים שם את ההקפות תמורת דפי גמרא‪ ,‬ושמע‬ ‫שהכריזו שם של בחור שהוא רכש הקפה עבור סכום עצום של דפי גמרא‪ ,‬וכששמע‬ ‫את השם נזכר שזהו ילד ההוא שלא למד כלום אצלו בכיתה‪ ,‬וכאן קנה ההקפות בסך‬ ‫גדול של דפים‪ ,‬והבין שיש לזה קשר לשיחתו הפרטית עם החזון איש אז‪.‬‬ ‫וחיפש את הבחור ושאלו אם מכירו‪ ,‬ונענה שבוודאי זוכרו שהוא המלמד בת"ת‪,‬‬ ‫ושאלו שוב אם זוכר את הפגישה עם החזו"א והשיחה עמו‪ ,‬וענה שבוודאי זוכר‪,‬‬ ‫וכששאלו מה היה תוכן השיחה‪ ,‬אמר הבחור‪ :‬לא היה שום שיחה כלל וכלל‪ ,‬רק‬ ‫החזו"א ביקש ממני שאתיישב לצידו ופתח גמרא ומשך רבע שעה למד עמי גמרא‪,‬‬ ‫ובשעת הלימוד הכניס בי מתיקות כזו בתורה‪ ,‬ומאז ועד היום לא פסקתי פומי‬ ‫מגירסיה! – זהו הכח של לימוד תורה לשמה‪.‬‬ ‫~ למען לא ניגע לריק ~‬ ‫מסופר על הגאון החזון איש זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת שלחו שליח מטעם הכולל שלו‬ ‫לענגלאנד‪ ,‬כדי לאסוף מעות לטובת הכולל‪ ,‬ואמרו לו כי שם יוכל לאסוף גם המעות‬ ‫הנצרכים לו להוצאות הדרך בחזרה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אמנם למעשה לא עלתה בידו מאומה‪ ,‬ולא הצליח לאסוף מעות כלל‪ ,‬עד שהוצרכו‬ ‫לשלוח לו מעות מארץ ישראל להוצאות הדרך בחזרה‪ ,‬והיה האיש מלא בושה וכלימה‬ ‫על אשר לא הצליח בשליחותו‪ ,‬ולכן הסתתר ולא רצה לפגוש את החזו"א מחמת‬ ‫בושה‪.‬‬ ‫והנה כעבור כמה שבועות‪ ,‬פגש בו מרן החזון איש זי"ע ברחוב‪ ,‬והקדים לו שלום‬ ‫עליכם‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬שמעתי שחזרתם מענגלאנד‪ ,‬ושמעתי שהיתה לכם הצלחה גדולה‪.‬‬ ‫והאיש נבוך מאד למשמע הדברים‪ ,‬כי הלא ידע שלא הצליח מאומה בשליחותו‪ ,‬ולא‬ ‫הבין כוונת החזון איש‪.‬‬ ‫אמר לו החזון איש‪ ,‬וכי לא שמעתם‪ ,‬הלא הגיע משווייץ עשרת אלפים דולר לטובת‬ ‫הכולל‪ .‬השיב האיש בתמיהה‪ ,‬והלא אני נסעתי לענגלאנד ולא לשווייץ‪ ...‬נענה החזון‬ ‫יא‬ ‫איש ואמר לו‪ ,‬וכי מי אמר לך שההצלחה צריכה לבוא דווקא מאותו מקום שעשית‬ ‫ההשתדלות?! )‪-‬דהיינו שהוא עשה השתדלות בענגלאנד‪ ,‬והפירות באו משווייץ(‪...‬‬ ‫וזה יסוד גדול‪ ,‬והדברים הם מה שכתב רבינו הרמח"ל במסילת ישרים )פרק כ"א(‪,‬‬ ‫כי לא ההשתדלות הוא המועיל‪ ,‬אלא שההשתדלות מוכרח‪ ,‬וכיון שהשתדל הרי יצא‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו‪.‬‬ ‫*‬ ‫~ שומע תפילת כל פה ~‬ ‫בספר מעשה איש )ח"ו( מובא מכת"י הגאון בעל שבט הלוי זצ"ל‪ ,‬שכתב אודות‬ ‫הגאון חזון איש זצ"ל‪ ,‬ובין הדברים כותב בזה"ל‪' ,‬כח הבטחון שלו והאמונה‪ ,‬שרק‬ ‫בתפילה בכוונה יכולים להעביר כל גזירה וצרה ‪ -‬היו שגורים בפיו‪ ,‬ורוב פעמים השיב‬ ‫על ענינים כאלה‪' :‬נו הקב"ה רוצה שתתפללו'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫*‬ ‫~ זהירות בכבוד הבריות ~‬ ‫סיפר הגה"ח רבי דוד לייב שווארץ ז"ל‪ ,‬גבאי צדקה המפורסם‪ ,‬כי בימים ההם עדיין‬ ‫לא היתה בני ברק בנויה כולה‪ ,‬והיה רגיל ללכת משיכון ויזניץ עד לבית החזון איש‬ ‫זי"ע‪ ,‬והוצרך לעבור דרך שדות ופרדסים‪ ,‬אמנם היה אומר כי כדאי היתה לו כל‬ ‫ההליכה כדי לזכות לקבל מטבע מידיו של החזון איש‪.‬‬ ‫והיה החזון איש אומר לו‪ ,‬אם אני עומד ב'פרשה ראשונה' של קריאת שמע‪ ,‬תקח‬ ‫בעצמך‪ ,‬ואם אני עומד בפרשה שניה‪ ,‬אתן לך בעצמי‪ ,‬ואמר רבי דוד לייב כי אע"פ‬ ‫שלפעמים הגיע בפרשה ראשונה‪ ,‬ונטל בעצמו‪ ,‬אך לא היה נוטל הרבה ‪...‬‬ ‫וסיפר‪ ,‬כי פעם אחת עבר שם בשעת הצהרים‪ ,‬והחזון איש זי"ע עמד להתפלל מנחה‬ ‫גדולה‪ ,‬והיה רבי דוד לייב העשירי למנין‪ ,‬אמנם החזון איש לא התחיל להתפלל‪ ,‬אלא‬ ‫המתין שיבוא עוד אחד להשלים המנין‪ ,‬וכשנכנס הראה החזון איש להרה"ח ר' דוד‬ ‫לייב ז"ל שיגש לפני התיבה‪ ,‬ואכן ניגש והתפלל לפני העמוד‪.‬‬ ‫לאחר התפילה ניגש אל החזון איש ואמר לו‪ ,‬שתי קושיות יש לי‪ ,‬חדא‪ ,‬מפני מה‬ ‫המתין רבינו לאחד עשר‪ ,‬ולא הסתפק בעשרה שהיו שם? ועוד‪ ,‬מפני מה שלח אותי‬ ‫יב‬ ‫לגשת לפני התיבה‪ ,‬והלא אני חסיד‪ ,‬וכי מקפיד שדייקא חסידים יתפללו לפני התיבה‬ ‫אצלו?‪.‬‬ ‫והשיב לו החזון איש‪ ,‬אענה לך על שתי קושיותיך בחדר מחתא‪ ,‬הנה היה כאן יהודי‬ ‫בין המתפללים אשר מחמת ענין של גוף נקי חששתי מלצרפו למנין‪ ,‬ועל כן הוצרכתי‬ ‫להמתין עד שיהיו אחד עשר אנשים‪ ,‬כדי שיהיו עשרה הראויים להצטרף למנין‪ ,‬אמנם‬ ‫חששתי שמא תחשבו שלא רציתי לצרף אתכם מחמת היותכם חסיד‪ ...‬על כן שלחתי‬ ‫אתכם לגשת לפני התיבה‪ ,‬כדי שתדעו שאני מחשיב אתכם וכן מצרף אתכם למנין‪.‬‬ ‫*‬ ‫אגב מסופר‪ ,‬כי פעם אחת בערב שבת קודש‪ ,‬כאשר התפלל החזון איש מנחה גדולה‬ ‫וחיפשו עשירי למנין‪ ,‬והחזון איש היה מקפיד שכל העשרה יתפללו עמו‪ .‬ועבר שם‬ ‫חסיד‪ ,‬אמר החזון איש שלא לקראו להצטרף למנין‪ ,‬כי אצל החסידים יש כבר בתפילת‬ ‫מנחה של ערב שבת טעם של שבת‪ ,‬א שבת'דיגע טעם‪ ,‬ואינו רוצה ליטול זאת ממנו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זי"ע‬ ‫בעל אהבת שלום‬ ‫י"ז מרחשון תקפ"ו‬ ‫~רגלי מוליכות אותי ~‬ ‫בספה"ק רמתיים צופים )פרק ג אות י"ד( מביא‪ ,‬כי בעת שבא בפעם הראשונה‬ ‫להסתופף בצל הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע על חג הפסח‪ ,‬והזכיר לפניו כי‬ ‫ביום טוב העבר היה אצל הרה"ק בעל אהבת שלום מקאסוב זי"ע‪ ,‬נענה הרבי ר' בונם‬ ‫ואמר 'מיינע פוס ברענען צו גיין צו דעם איד'‪ - .‬אף שמעולם לא הכירו‪.‬‬ ‫*‬ ‫יג‬ ‫~שבת 'שלום' ומבורך ~‬ ‫שמו של רבינו לא היה שלום‪ ,‬אלא ספרו הקדוש נקרא בשם אהבת שלום‪ ,‬ובהקדמת‬ ‫הספר מבארים צאצאיו טעם קריאת שם זה‪ ,‬על שם שלשה ענינים של שלום אשר‬ ‫רבינו מרבה לדבר אודותם בספרו‪ ,‬האחד הוא שבת קודש הנקראת שלום‪ ,‬והשני הוא‬ ‫מדת הצדקה‪ ,‬כדכתיב )ישעיה לב‪ ,‬יז( והיה מעשה הצדקה שלום‪ ,‬והשלישי הוא מדת‬ ‫היסוד הנקראת שלום‪ ,‬בריתי שלום‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שמעתי מהרה"צ רבי יוסף נפתלי וואגשאהל שליט"א האדמו"ר משינאווא‪ ,‬וחתן כ"ק‬ ‫אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א‪ ,‬שסיפר‪ ,‬שזקינו הרה"ק רבי איציקל זי"ע היה מרבה‬ ‫ללמוד בספה"ק אהבת שלום‪ ,‬ואף כתב עליו הגהות‪ .‬ואמר לי הנ"ל אשר לכאו' טעם‬ ‫הדבר‪ ,‬כי בספה"ק אהבת שלום מרבה לדבר מעניני קדושת שבת קודש‪ ,‬והרה"ק רבי‬ ‫איציקל זי"ע היה דבוק מאד בקדושת השבת‪ ,‬ער האט זיך זייער געקאכט אין שבת‪.‬‬ ‫וכן נחקק על מצבת קדשו של הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע ‪" -‬כלתה נפשו ברוב עוז‬ ‫ותעצומות לקדושת שבת"‪.‬‬ ‫*‬ ‫~ קדושת ארץ ישראל ~‬ ‫האדמו"ר מטשעחויב זי"ע מביא בספרו 'אוהל קדושים' מה שקיבל מאבותיו )וכן‬ ‫סיפר כעי"ז הרה"ק מהר"י מפשעווארסק זי"ע(‪ ,‬כי זקינו הרה"ק בעל דברי יחזקאל‬ ‫משינאווא זי"ע‪ ,‬בחזרתו מארץ ישראל‪ ,‬נסע דרך קאסוב להשתטח על ציון קדשו של‬ ‫הרה"ק בעל אהבת שלום זי"ע‪.‬‬ ‫והנה הגה"צ רבי פנחס יוסף דכנר מקאסוב זי"ע )חתן בעל תורת חיים זי"ע( ביקשו שיסור‬ ‫לביתו לסעוד אצלו‪ ,‬והשיבו הרה"ק משינאווא זי"ע כי בא להשתטח על הציון‪ ,‬והבטיחו‬ ‫כי לאחר מכן יבוא לביתו‪ ,‬ואף קבע עמו זמן לביאתו‪.‬‬ ‫ויהי כאשר עלה על הציון‪ ,‬נתעכב שם זמן רב מאד‪ ,‬עד שעבר הזמן אשר קבע לבוא‬ ‫לבית הרה"ק מקאסוב‪ ,‬וכאשר הגיע לבסוף לביתו‪ ,‬התנצל על אשר נתאחר כל כך‪,‬‬ ‫ואמר כי היה קשה לו לעזוב את הציון‪ ,‬כי הרגיש שם קדושת ארץ ישראל‪ ,‬ולא היה‬ ‫ניחא לו לפרוש משם‪.‬‬ ‫יד‬ ‫נענה רבי פינחס יוסף‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬האסט געטראפען‪ ,‬וסיפר לו כי הרה"ק בעל אהבת‬ ‫שלום זי"ע וגיסו הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע )היה חתן אביו הרה"ק רבי יעקב קאפל‬ ‫חסיד זי"ע( נסעו פעם יחד אל הרה"ק רבי ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע‪ ,‬אביו של‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע‪ ,‬ורבי מאיר'ל היה אז ילד קטן‪ ,‬וכאשר יצאו שני‬ ‫הצדיקים מלפניו‪ ,‬שאל רבי אהרן לייב את בנו רבי מאיר'ל‪ ,‬וועלכער געפעלט דיר‬ ‫בעסער פון די צוויי‪ ,‬והשיב הילד על הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק‪.‬‬ ‫אמר לו אביו רבי אהרן לייב‪ ,‬לא כן‪ ,‬אכן הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק עבד על עצמו‪,‬‬ ‫שלאחר מאה ועשרים שנה יוליכוהו המלאכים לארץ ישראל‪ ,‬ואילו הרה"ק בעל אהבת‬ ‫שלום עבד על עצמו‪ ,‬שבכל מקום אשר יהיה מונח שם‪ ,‬יביאו לשם קדושת ארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫נענה הרה"ק משינאווא זי"ע‪' ,‬ממש ממש מרגישים קדושת ארץ ישראל על הקבר'‪.‬‬ ‫בך חותמין‬ ‫בספה"ק זרע קודש )פרשת לך לך‪ ,‬ד"ה והיה ברכה( כותב בזה"ל‪" :‬בך חותמין‪,‬‬ ‫כשח"ו מתעוררים דינים וגבורות ומשם נמשך דברים לא טובים לנו ח"ו‪ ,‬יש כח בנו‬ ‫עמו ישראל להמשיך חסדים ממדה של אברהם שיפסקו הדינים והגבורות והדברים‬ ‫ההם‪ .‬וז"ש 'בך חותמין' ע"י מדה שלך חותמין וסותמין את הדינים שלא יתפשטו‬ ‫ועושים אותם וסוף להדברים ההם שיהי' סוף להם ויפסוק ויתגלה החסד‪.‬‬ ‫*‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כאשר מתארכים לילות מוצאי שבת קודש‪ ,‬ונוספת לנו שעה אחת‪ ,‬וראוי‬ ‫לנצל שעה זו לעסק התורה כראוי‪ .‬ואמר הרה"ק האמרי חיים מוויזניץ זצ"ל על מאמר‬ ‫חז"ל )בראשית רבה ס‪ ,‬ח( "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים"‪ ,‬דשיחתן‬ ‫טו‬ ‫של עבדי אבות‪ ,‬היינו השיחה והסיפור ממעשי הצדיקים ודרכיהם הקדושים‪ ,‬דבר יפה‬ ‫ונעלה הוא עד מאד‪ ,‬אמנם צריך שיהא מתורתן של בנים‪ ,‬היינו לאחר שכבר עסקו‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬כי תחילה יש לקבוע עתים לתורה‪ ,‬ורק לאחר מכן לעסוק בשיחתן של‬ ‫עבדי אבות ובסיפורי צדיקים‪.‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה לכל ההשפעות טובות‪ ,‬וזכות אברהם אבינו ע"ה ודוד מלכא משיחא‬ ‫וכל הצדיקים יעמדו בעדנו ובעד כל ישראל‪ ,‬להיוושע בכל מילי דמיטב‪ ,‬בחסדים‬ ‫וברחמים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫טז‬ ‫גליון‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ממעיינו של הגה"ח‬ ‫פרשת וירא‬ ‫רבי נפתלי גרוס שליט"א‬ ‫[משיעור ליל ששי תשע"א‪-‬ד ]‬ ‫בני ברק ת"ו‬ ‫בזה מפרש הרה"ק מסקולען לשון הכתוב דכתבה תורה‬ ‫עבודת אברהם אבינו ‪ -‬מדי יום ביומו בלי הפסק‬ ‫'כחום היום'‪ ,‬ולכאו' לפי דקדוק הלשון היה נכון יותר לכתוב‬ ‫והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א) רש"י‪:‬‬ ‫'כחום השמש' (כדכתיב במקום אחר (שמואל א יא‪ ,‬ט) מחר תהיה לכם‬ ‫הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו‬ ‫תשעה 'כחום השמש')‪ ,‬אך לפי הנ"ל מבאר על נכון‪ ,‬שזהו נתינת‬ ‫באורחים וכו'‬ ‫הטעם על שישב אברהם פתח האוהל ‪ -‬ולכאו' הלא חולה הוא‬ ‫בספה"ק "נועם אליעזר" (להרה"ק מסקולען זי"ע) מפרש בזהא‬ ‫ומה יהיה אם ימנע עצמו יום אחד מהכנס"א‪ ,‬אך לא כן היה ‪-‬‬ ‫רק כחום היום ‪ -‬כי בלבו בערה ההתלהבות והקדושה של היום‬ ‫ע"פ הידוע מספה"ק שסיפורי התורה הם נצחיים‪ ,‬ומראש צורים‬ ‫‪ -‬שאיך יעזוב יום אחד בלא מידת החסד‪ ,‬בלא דביקות‬ ‫אראנו ללמוד ממעשיהם הטובים‪ ,‬ובפרשה זו בסיפור הענין של‬ ‫במידותיו ית"ש בפועל ממש‪ ,‬וכידוע מזוה"ק (בפרשתנו קג‪).‬‬ ‫שליחות המלאכים הורה לנו התוה"ק על מדת הכנסת אורחים‬ ‫עה"כ (חיי שרה כד‪ ,‬א) 'ואברהם זקן בא בימים' ‪ -‬שבא עם כל‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬הגם שלא רק בפעם הזאת קיים מצוה זו‪,‬‬ ‫הימים‪ ,‬שכל יום תיקן במעשיו הטובים ולא עבר אצלו אפילו יום‬ ‫ואיתא בזוה"ק (ח"ג קד‪ ).‬שבכל יום ויום היה הולך על פרשת‬ ‫אחד לבטלה בלא תיקון ח"ו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫דרכים לחפש אחר אורחים ולא נח ולא שקט עד שהכניס‬ ‫*‬ ‫אורחים לביתו‪.‬‬ ‫דבריו הקדושים הם יסוד גדול בעבודת השי"ת‪ ,‬שבזמן‬ ‫ובכל זאת ציינה לנו התוה"ק עובדא זו דייקא כי בזאת נתגלה‬ ‫שמתעורר אצל האדם חשק לעבודת הבורא אל יחשוב בדעתו‬ ‫ביותר עוצם הפלגת מדת החסד שלו‪ ,‬שאחרי שמל את עצמו‬ ‫להניחו על מחר‪ ,‬רק 'כחום היום' מדי יום ביומו עליו להשתדל‬ ‫לנצלו לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫לעת זקנותו בהיותו בן תשעים ותשע שנים‪ ,‬ועוד ביום השלישי‬ ‫הגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל מראשי בני העליה בחבורתא‬ ‫למילתו שהחולשה גוברת אז מאוד‪ ,‬וע"פ הטבע היה צריך‬ ‫קדישתא דחסידי סלונים‪ ,‬הלך פעם בדרכו מהישיבה‬ ‫במצב כזה לנוח על משכבו‪ ,‬ועוד דהרי היה כחום היום שהוציא‬ ‫בבראנאוויטש (שם כיהן כר"י) לביתו‪ ,‬וכשכבר היה קרוב לביתו‬ ‫הקב"ה חמה מנרתיקה ואין יוצא ואין בא‪ ,‬וראה והבין שהקב"ה‬ ‫נעצר לידו מרכבה‪ ,‬וביקשו בעל העגלה שיעלה למרכבתו ליסע‬ ‫עשה כן כדי שלא להטריחו באורחים‪ ,‬ומה בכך אם יום אחד לא‬ ‫עמו עד המקום שהוא צריך להגיע‪ ,‬רבי משה הודה לו אך‬ ‫יקיים מצוה זו‪ ,‬הרי אונס רחמנא פטריה וכבר קיימה עד עתה‬ ‫השתמט מלעלות באמרו שגר בקירוב מקום‪ ,‬אך ההוא לא‬ ‫בכל יום ויום‪ ,‬וגם להבא יוכל להמשיך בקיומה‪ ,‬ולמה לא ינוח‬ ‫הניחו וביקש שוב ושוב עד שהחליט לגמול חסד עם בעל עגלה‬ ‫ועלה למרכבתו‪.‬‬ ‫יום אחד מכאביו הגדולים ‪ -‬בכל זאת אברהם אבינו ע"ה לא‬ ‫בדרך‪ ,‬שאל את בעל העגלה לפשר מעשהו שכ"כ הפציר בו‬ ‫רצה להניח שיעבור עליו אף יום אחד בלי קיום מצות הכנסת‬ ‫שיעלה למרכבתו‪ ,‬נענה בעל העגלה‪ :‬איש פשוט אני‪ ,‬ובהיותי‬ ‫אורחים‪ ,‬וישב בפתח אהלו ועיניו רחפו וחפשו אולי יראה‬ ‫בעל עגלה אני מביא לפעמים חסידים לרבותיהם‪ ,‬ופעם‬ ‫עוברים ושבים ויכניסם לביתו‪ ,‬כל כך הגיעה התלהבות דקדושה‬ ‫הבאתי קבוצת חסידים אל הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע‪,‬‬ ‫של אברהם אבינו שלא לעזוב את מדת החסד הגדולה‪ ,‬מדת‬ ‫ושאלתי מהם שיחזרו בפני על מאמר בשם רבם‪ ,‬אמרו לי‬ ‫הכנסת אורחים אף על יום אחד‪ ,‬ואפילו באונס גדול‪ ,‬וכשראה‬ ‫בשמו‪' ,‬שאיש יהודי צריך ליזהר שלא יעבור עליו יום מבלי‬ ‫לגמול חסד ליהודי' ‪ -‬מאז קבלתי על עצמי לעשות חסד בכל‬ ‫את האנשים וירא וירץ לקראתם‪ ,‬לא הלך לקראתם כדרך איש‬ ‫יום ויום‪ ,‬ועכשיו כבר פנה יום וראיתי שעדיין לא גמלתי שום‬ ‫חולה וזקן בן צ"ט שנה המתגולל בכאביו ביום שלישי למילתו‪,‬‬ ‫חסד עם אף אחד‪ ,‬לכן הפצרתי בכם כ"כ שתעלו למרכבתי‪,‬‬ ‫כי אם וירץ לקראתם כאיש גבור‪ ,‬בשביל אהבת המצוה שיקדה‬ ‫נענה לו רבי משה‪' :‬עכשיו עשית החסד האמיתי של היום‪- '...‬‬ ‫כאש בקרבו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בזה שגילה לו מאמר יקר מהרה"ק מקאברין זי"ע עשה‬ ‫עמו חסד הרבה יותר ממה שהסיעו במרכבתו‪.‬‬ ‫הרי לך בזה ג"כ כהענין של 'כחום היום'‪ ,‬כמו אאע"ה שלא‬ ‫א‪ .‬בגודל צדקתו מציין שמאמר זה עלתה בדעתו 'בקידוש של שבת‬ ‫וויתר אף על יום אחד מעשיית חסד‪.‬‬ ‫קודש'‪.‬‬ ‫א‬ ‫מעשה זו להודיענו שהעיקר מה שהשי"ת דורש מאתנו הוא‬ ‫עוד מסופר על הגה"ח רבי מרדכי חנא פוקס ז"ל שהיה‬ ‫החשק והרצון בפיך ובלבבך רעותא דלבא‪ ,‬וגמר המעשה יגמור‬ ‫מהחסידים המובהקים אצל הרה"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע‪,‬‬ ‫ופעם בבוקר ביקשה ממנו בתו שיסור לביתה לשתות קאווע‬ ‫השם יתברך שיהיה לטוב‪.‬‬ ‫לפני כניסתו לביהמ"ד לתפילה‪ ,‬ומתחילה סירב ורק‬ ‫*‬ ‫וע"ז מביא רבי צדוק עוד‪ :‬שמעתי בשם רבינו ר' בונם (‪-‬‬ ‫כשהפצירה בו הרבה ‪ -‬הסכים‪ ,‬אדהכי והכי התאחר קצת‬ ‫וכשנכנס לביהמ"ד‪ ,‬ראה שהפסיד שמיעת ברכת השחר מפי‬ ‫מפרשיסחא) זצוקללה"ה שאמר‪ ,‬שהמכוון בכתוב (תהלים כז‪ ,‬ד)‬ ‫האהב"י‪ ,‬והצטער מאוד על זה‪ ,‬ואחר התפילה שמעו איך‬ ‫'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ‪ -‬היינו ששאל מאת ה'‬ ‫שמייסר את עצמו ואומר בינו לבין עצמו 'בעל תאווה שכמותך‪,‬‬ ‫שזה יהיה המבוקש שלו‪ .‬וזהו שנאמר 'אותה אבקש' ‪ -‬אשר ‪-‬‬ ‫וכי קאווע היית צריך?! הרי הפסדת הברכות'‪ ,‬ניגש אליו אחד‬ ‫'שבתי בבית ה'' וגו כי העיקר הוא הרצון‪ ,‬עיי"ש‬ ‫המתפללים ושאלו על מה מצטער כ"כ‪ ,‬הלא שמע הברכות‬ ‫ובספה"ק "נועם אלימלך" מבאר בחינה זו בפרשתנו לגבי‬ ‫אתמול ובע"ה גם ישמע למחר‪ ,‬ומה בכך שהחסיר יום אחד‪ ,‬אך‬ ‫נסיון העקידה‪ ,‬שלמעשה הלא היה כולו רק רצון ולא מעשה‪,‬‬ ‫רבי מרדכי חנא שראה בשמיעת הברכות עבודה גדולה של‬ ‫התחזקות בעבודת ה' לאותו יום‪ ,‬נענה לו בבחינה הנ"ל‪' :‬נעכטן‬ ‫שבסופו של דבר לא נשחט יצחק‪ ,‬וכותב בזה"ל‪' :‬אך הענין הוא‬ ‫איז געוועהן פאר נעכטן‪ ,‬און מארגן איז פאר מארגן‪ ,‬אבער‬ ‫דהנה הבורא ברוך הוא וברוך שמו יתעלה אשר קדשנו במצותיו‬ ‫היינט האב איך פארפאסט' (‪-‬אתמול היה בשביל אתמול ומחר‬ ‫וצונו לקיים מצותיו‪ ,‬אין צורך לו יתברך עשיית מצותיו רק שזה‬ ‫יהיה בשביל מחר‪ ,‬אבל זה של היום הפסדתי)‬ ‫ריח ניחוח לפניו יתברך שאמר ונעשה רצונו‪ ,‬שעיקר רצון הבורא‬ ‫‪‬‬ ‫יתברך הוא שיהיה לאדם רצון מלא ושלם לעשות רצונו יתברך‬ ‫אצל הקב"ה נחשב הרצון כמעשה‬ ‫ונמצא אחר כוונת הלב הן הן הדברים אם כיוון לבו לעשות איזה‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וגו' (יח‪ ,‬ח)‬ ‫מצוה לשמו יתברך ברצון מלא ושלם חשיב לפניו יתברך מיד‬ ‫בספה"ק "פרי צדיק" (אות י') מדייק דלכאורה טפי היה‬ ‫כאלו כבר עשאה מאחר שכוונתו שלימה'ג עכל"ק‪.‬‬ ‫להתורה להזכיר מה שזן אברהם אבינו לבני אדם הצריכין‬ ‫‪‬‬ ‫למזונות‪ ,‬ואיך שפרסם אלקותו יתברך שיהיה נקרא אלקי‬ ‫עקידת יצחק ‪ -‬הזכרת זכותה בכל יום‬ ‫הארץ‪ ,‬אמנם מכל פעולות אלו לא נכתב בתורה רק ברמז 'ויטע‬ ‫אי' בשו"ע (סימן א' סעיף ה') "טוב לומר פרשת העקידה בכל‬ ‫אשל וגו' ויקרא שם בשם ה'' (להלן כא‪ ,‬לג)ב‪ ,‬ואילו כאן בתחילת‬ ‫יום"‪ .‬ואכן כך נוהגים בכל תפוצות ישראל כחלק מהתפילה לומר‬ ‫פרשתנו כשהכניס המלאכים לביתו‪ ,‬שהם לא הוצרכו למזונות‬ ‫את פרשת העקידה‪ ,‬ובתפילה להשי"ת שיזכור גם לנו את‬ ‫וגם לא לפרסום מלכות שמים‪ ,‬כתבה תורה כל פרטי הסעודה‬ ‫הזכות של אברהם אבינו שכבש את רחמיו לעשות רצונך‪ .‬וכן‬ ‫באריכות האיך שהאכיל למלאכים שכלל לא היו צריכין‬ ‫אי' בטורי זהב (סק"ד) ליתן טעם לדבר לאמרה בכל יום שהוא‬ ‫למזונותיו ‪ -‬ואכלו רק לכבודו (וכמו שאמרו במדרש רבה (שמו"ר מז‪,‬‬ ‫בכדי להזכיר זכות אבות בכל יום ויום‪.‬‬ ‫ה) 'עלת לקרתא הלך בנימוסה' [‪-‬הנכנס לכרך יתנהג כמנהגיו])‪ ,‬ובגמרא‬ ‫*‬ ‫ובמדרש חשיב על כל פרט שפרע הקב"ה לבניו במדבר‪ ,‬בישוב‪,‬‬ ‫וידוע שזכותה של העקידה נמשך מאז ועד היום‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ולעתיד לבא?!‬ ‫ברש"י בלשון הכתוב על סכין העקידה שנקרא בשם 'מאכלת'‬ ‫ומבאר הענין‪ ,‬על פי מה שנאמר (נצבים ל‪ ,‬יד) כי קרוב אליך‬ ‫(כב‪ ,‬ו) ‪' -‬שאוכלים מתן שכרה עד היום'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וטעם לדבר‬ ‫הדבר מאוד 'בפיך ובלבבך לעשותו' ‪ -‬ולא כתיב ובמעשיך‪,‬‬ ‫שנוחלין שכרה עד עולם‪ ,‬מובא מהרה"ק הרבי ר' מנחם מענדיל‬ ‫והטעם‪ ,‬שהשי"ת דורש מהאדם רק הרצון ‪ -‬בפיך ובלבבך‪ ,‬וגמר‬ ‫המעשה מסייע השם יתברך וזהו שנאמר לעשותו ‪ -‬וכמו‬ ‫ג‪ .‬אמנם כמובן דאי אפשר לישאר במחשבה בלי מעשה‪ ,‬כפי‬ ‫שאמרו בגמרא (סנהדרין קו‪ ):‬הקב"ה ליבא בעי וכו'‪ .‬ונכתב בתורה‬ ‫שממשיך הרבי ר' אלימלך זי"ע‪' :‬ואף על פי כן ההכרחי לאדם לעשות‬ ‫ולגמור המצוה במעשה כי זה בלתי אפשרי לאדם שיעמוד על כוונתו‬ ‫ב‪ .‬ונדרש (סוטה י‪' ).‬ויקרא שם בשם ה'' ‪ -‬אמר ריש לקיש אל תקרי‬ ‫בבירור שיהא בכוונה שלימה ברצון מלא גם אם ידמה לו לאדם‬ ‫ויקרא אלא ויקריא ‪ -‬מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה‬ ‫שכוונתו כוונה שלימה לעשות המצוה לשמו יתברך לא יאמין לעצמו‬ ‫בפה כל עובר ושב‪ ,‬כיצד‪ ,‬לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם‬ ‫עד שיגמור המצוה כי כן טבע חומר גוף האדם למנעו מלחשוב‬ ‫וכי משלי אכלתם משל אלקי עולם אכלתם ‪ -‬הודו ושבחו וברכו למי‬ ‫מחשבות ברצון מלא ושלם'‪.‬‬ ‫שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וצלול כבשעת הנסיון כמקדם‪ ,‬לא היה הנסיון נחשב לכלום‪,‬‬ ‫מרימנוב זי"ע (ילקוט מנחם בד"ה ויאמר אברהם) בזה"ל‪ :‬ידוע מכל‬ ‫ובוודאי אין תימה מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא‬ ‫הספרים ומהמדרשים גודל המניעות שהיה לו לאבינו אברהם‬ ‫ימרוד בו והוא רואהו‪ .‬אמנם ענין הנסיון שמסתלק בהירות‬ ‫ע"ה אז בשעת העקידה‪ ,‬שהיה לו אז כל המניעות שיכול להיות‬ ‫האדם‪ ,‬והרי הוא בא לידי נסיון‪ ,‬וכובש יצרו באמונתו ומתחזק‬ ‫בעולם‪ ,‬כי לא לחינם המצוה הזאת עומדת לנו מאז ועד עתה‬ ‫לשוב לבוראו ‪ -‬אז הוא נקרא עומד בנסיון‪.‬‬ ‫ולדורנו ולדורות דורותינו עד עולם‪ ,‬ובזכותה ניצלים אנחנו מכל‬ ‫ומפרש‪ :‬כן היה אצל אברהם אבינו‪ ,‬וכמבואר בכתוב (כב‪ ,‬ד)‬ ‫מיני פורעניותד‪ ,‬אזי בוודאי עשה אז השטן כל מיני התחבולות‬ ‫'וירא את המקום מרחוק'‪ ,‬כי הקב"ה נקרא מקום‪ ,‬שהוא מקומו‬ ‫אשר היה באפשר לעשות ועם כל זה לא עלתה בידו‪ ,‬ואבינו‬ ‫של עולם‪ ,‬שהשי"ת היה נראה לו כעומד 'מרחוק'‪ ,‬ולא היה יכול‬ ‫אברהם ע"ה בגודל חמימות והתלהבות הבוערת בקרבו אש‬ ‫אברהם אבינו להשיג דרך דביקותו כמו בשאר פעמים‪ .‬אח"כ‬ ‫גדול ונורא לעשות ולקיים רצון כבוד קונו‪ ,‬לא הביט על כל זאת‬ ‫אומר עוד בביאור דברי אברהם לנעריו (שם פסוק ה)‪' :‬שבו לכם‬ ‫וגבר על הכל והלך בשמחה גדולה להעלות לעולה את בנו יחידו‪,‬‬ ‫פה עם החמור'‪ ,‬שאברהם אבינו המשיך בדרכו בלעדם‪ ,‬וטעם‬ ‫עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫הדבר כיון שחשב‪ ,‬שכמו בזמן יציאתו מבית אביו ולוט היה עמו‬ ‫‪‬‬ ‫לא התייחד הדיבור אליו‪ ,‬לכן חשב שגם כעת נסתלקה ממנו‬ ‫עקידת יצחק ‪ -‬יסוד מסירות נפש לדורות‬ ‫שכינה בשבילם‪.‬‬ ‫ובטורי זהב (שם) מביא עוד טעם לאמירת פרשת העקידה‬ ‫וכך עבר על אברהם כל מעשה העקידה מבלי שום בהירות‪,‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬והוא בכדי להכניע את יצרו כמו שמסר יצחק נפשו‬ ‫ורק אחרי העקידה שב אברהם אבינו אל מדריגתו הראשונה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה ידוע מספה"ק שפרשה זו הוא היסוד של‬ ‫והבהירות והדביקות‪ .‬ובזה ביאר ג"כ דברי ה"תרגום ירושלמי"‬ ‫מסירת נפש בכלל ישראל‪ ,‬שבמשך הדורות מסרו רבים את‬ ‫בסוף העקידה עה"כ (פסוק יד) "ה' יראה" ‪ -‬אתה הוא דחמי‬ ‫נפשם לה'‪ ,‬והכח שבקרבם הוא מעקידת יצחק‪.‬‬ ‫ולא מתחמי' (‪ -‬אתה הוא 'רואה ואינו נראה')‪ ,‬דהיינו שאחרי‬ ‫בספר "משך חכמה" (אמור‪ ,‬עניני ר"ה) מבאר מענין עקידת‬ ‫העקידה כשחזר לאברהם בהירותו נודע לו עתה שהקב"ה רואה‬ ‫יצחק שהשפעתה לכל דור ודור‪ ,‬וז"ל‪ :‬זכות ישראל מה שנחלו‬ ‫את האדם תמיד‪ ,‬גם כשהאדם אינו מרגיש הבהירות כנ"ל‪,‬‬ ‫מיצחק‪ ,‬למסור עצמם לחרפה ולמכה ולביזה עבור שם השי"ת‬ ‫עכתודה"ק‪.‬‬ ‫הנקרא עליהם ‪ -‬זהו בזכות עקידה‪ ,‬שבניו עוקדים כל‬ ‫‪‬‬ ‫תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת ה'‬ ‫עקידת יצחק היה נגד המושכלות‬ ‫ותורתו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫של אברהם אבינו ‪ -‬ובכל זאת לא הרהר‬ ‫והעומק בדבריו‪ ,‬שאין כוונת 'עקידה' ‪ -‬דווקא לעלות על‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את‬ ‫המוקד למען קדושת שמו יתברך‪ ,‬אלא כל אחד ואחד מישראל‬ ‫אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני (כב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫שמוסר מרצונו העצמי ושאלת חייו ‪ -‬היינו שמקריב ומבטל‬ ‫רש"י‪ :‬יש מרבותנו אומרים אחרי דבריו של שטן‪ ,‬שהיה מקטרג‬ ‫רצונו להשי"ת ‪ -‬הוא עקידה‪ ,‬ודבר זה שייך לכל אחד בכל עת‬ ‫ואומר שמכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך לא פר‬ ‫וזמן ‪.‬‬ ‫ולא איל‪ ,‬אמר לו הקב"ה כלום עשה אלא בשביל בנו‪ ,‬אילו‬ ‫הייתי אומר זבח אותו לפני לא היה מעכב‪.‬‬ ‫*‬ ‫ומנסיון העקידה יש ללמוד גם לדורות עולם איך יתגבר האדם‬ ‫ולכאו' תמוה‪ ,‬הלא טענת השטן לא נתיישב בזה שיביא את‬ ‫על כל נסיון העובר עליו‪ ,‬וראוי ללמוד ולהתחזק בדברי הרה"ק‬ ‫יצחק לקרבן‪ ,‬כי למעשה בעת שערך הסעודה לא הביא שום‬ ‫המגיד מקאזניץ זי"ע בספה"ק "עבודת ישראל" בפרשתנו (ד"ה‬ ‫קרבן להשי"ת? ומבאר ה"חתם סופר" (ויקרא‪ ,‬עה"כ "אם עולה‬ ‫ויקרא) וזל"ק‪ :‬דהנה בשעת הנסיון כשמנסה הקב"ה את האדם‬ ‫קרבנו"‪ ,‬בד"ה ועד"ז) בהקדם קושיא על עצם טענת השטן‪ ,‬למה‬ ‫בדבר‪ ,‬מסתמא בזו הרגע כביכול מסתיר קדושתו‪ ,‬וממעט‬ ‫בכלל היה לו להביא קרבן בעת סעודתו‪ ,‬ומבאר שהכוונה בקרבן‬ ‫השגת האדם אשר היה לו מקדם‪ ,‬כי לולי האדם יהיה ברור‬ ‫זו הוא‪ ,‬כי מרוב אכילה ושתיה‪ ,‬יכול האדם לבוא לידי חטאיםה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ובספה"ק "שפת אמת" (תרל"ה‪ ,‬בד"ה עתה) מבאר לשון הכתוב‬ ‫ה‪ .‬כי לפעמים‪ ,‬רוב טובה מביא את האדם לבעוט בה'‪ ,‬ע"ד "וישמן‬ ‫(תהלים ס‪ ,‬ו) 'נתת ליראיך נס להתנוסס'‪ ,‬דכל הניסים הנעשים לבני‬ ‫ישורון ויבעט" (האזינו לב‪ ,‬טו)‪ ,‬וכן "ורם לבבך ושכחת" (עקב ח‪ ,‬יד)‪ .‬ואכן‬ ‫ישראל‪ ,‬באים מכח הנסיונות של אברהם אבינו שעמד בכולם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ג‬ ‫נח"ר מזה‪ ,‬כבר היה אברהם מביא את ישמעאל ואפי' את יצחק‬ ‫והן הנה היה טענתו של שטן‪ ,‬שאמנם ראה שלא חטא אברהם‬ ‫לקרבן להשי"ת‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬אבל איך אפשר שבכל הסעודות הללו לא הרהר אברהם‬ ‫והנה כאן אמר לו השי"ת‪' :‬קח נא את בנך את יחידך והעלהו‬ ‫אבינו אפילו פעם אחת ‪ -‬והשטן הלא אינו יודע מחשבות‬ ‫לעולה'‪ ,‬ושמע אברהם אבינו בקשה מהשי"ת דבר הנוגד את כל‬ ‫שבלבו‪ ,‬ולכן טען שבוודאי אי אפשר לערוך סעודה מבלי שום‬ ‫הדברים שהשיג‪ ,‬כי לפי ידיעתו והשגתו הלא אין ה' חפץ בקרבן‬ ‫הרהור‪ ,‬ולכן היה לו לאברהם להביא לכה"פ 'עולה' ‪ -‬המכפר על‬ ‫אדם‪ ,‬וכאן מבקש שישחט את יצחק‪ ,‬א"כ אולי טעה בכל‬ ‫הרהור הלב‪ ,‬וזה היה טענתו של שטן ‪ -‬שמכל הסעודה לא הביא‬ ‫המושכלות שלו‪ ,‬וכל אמונתו הלא בנויה על המושכלות‪ ,‬ואפשר‬ ‫שום קרבן אפילו על חטא בהרהור‪.‬‬ ‫הכל טעות‪ ,‬וגם טעה בזה שהתקוטט עם אנשי דורו על האמונה‪.‬‬ ‫והקב"ה רצה להשקיטו ולהביא לו ראי' שאברהם מתנהג‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אברהם אבינו בתום לבבו לא הרהר כלל אחרי דברי‬ ‫בתום לבבו‪ ,‬ואינו מהרהר כלום על השי"ת‪ ,‬והא ראי' ‪ -‬כי גם אם‬ ‫השי"ת‪ ,‬ועשה המצוה בתמימות בלי חכמה‪ .‬והנה אברהם‬ ‫יצטרך להביא את בנו שזהו הדבר הגדול שיכול להביאו לידי‬ ‫ששמע מה' בעצמו היה לו מסי"נ ל'תורה שבכתב'‪ ,‬ויצחק אבינו‬ ‫הרהור אחרי מידותיו יתברך‪ ,‬והיש מקום להרהר יותר מזה‪,‬‬ ‫שלא שמע רק מפי אביו וגם הוא ידע כמותו שאין ה' חפץ‬ ‫אפ"ה לא יהרהר‪ ,‬ולכן מוכח מזה שלא הצטרך להביא קרבן‬ ‫בקרבן אדם ובכל זאת הסכים לישחט‪ ,‬וזהו 'אמונת חכמים'‪,‬‬ ‫בסעודתו‪ ,‬כי לא חטא בשום חטא אפילו בהרהור‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובזה הראה מסי"נ ל'תורה שבעל פה'‪.‬‬ ‫*‬ ‫ובסוף דבריו מסיים החת"ס‪ :‬בהא סלקינן‪ ,‬יצחק מסר נפשו‬ ‫ובענין שהיה לו לאברהם להרהר במעשה עקידת יצחק ולא‬ ‫על דברי חכמים במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחר חכמים‬ ‫הרהר‪ ,‬ראוי להסמיך בזה את דבריו הק' של ה"חתם סופר" זצ"ל‬ ‫בתשובותיו (או"ח סי' ר"ח בד"ה אך) שמבאר על נכון ענין נסיון‬ ‫ומשום הכי אמרינן (תפילת זכרונות במוסף דר"ה) 'ועקידת יצחק‬ ‫העקידה‪ ,‬שאברהם ויצחק היו חכמים גדולים‪ ,‬ככתוב (בחקותי כו‪,‬‬ ‫לזרעו היום ברחמים תזכור' ‪ -‬היינו להמצייתין לתורה שבע"פ‬ ‫מב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק" וגו' ומפרש‬ ‫ואינם מהרהרים אחר דברי החכמים ותקנותיהם וגזירותיהם‪,‬‬ ‫כמו יצחק אבינו בשעת העקידה‪ ,‬אבל מי שאינו בכלל זה ‪ -‬אין‬ ‫רש"י שכל אחד היה כדאי לעצמו ‪ -‬היינו שכל אחד השכיל‬ ‫לו חלק בתפילה זו‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫בעצמו מה שהשכיל אביו‪ .‬והנה האנשים האלו השכילו ענין‬ ‫וסוד הקרבנות‪ ,‬שהיו בונים מזבחות והקריבו קרבנות וידעו עד‬ ‫היוצא מזה‪ ,‬שאם כי היה לו לאברהם להרהר‪ ,‬אחר שבדברי‬ ‫היכן הדבר מגיע‪ ,‬ומה שאפשר להשכיל בו‪ .‬וברמב"ם בסוף‬ ‫ה' שישחט את בנו נמצא שטעה בכל המושכלות שהשיג‪ ,‬בכל‬ ‫הלכות מעילה (פ"ח ה"ח) כתב שענין הקרבנות הוא חק וסוד‬ ‫זאת עשה הכל בתום לבבו‪ .‬ובמאמר זה מחת"ס מובן היטב‬ ‫שלא נגלה לנו‪[ ,‬ואע"פ שאי' ברמב"ם (במורה נבוכים) טעמים‬ ‫דבריו לעיל מה שהשיב הקב"ה להשטן‪ ,‬שאילו היה מצווה את‬ ‫לקרבנות ‪ -‬שם כתב רק בכדי להשקיט לב ההדיוטים ואין זה סוד‬ ‫אברהם להקריב את בנו‪ ,‬דבר שיסתור להמושכלות שלו‪ ,‬ויהיה‬ ‫הדבר]‪ ,‬אבל האבות הם הבינו סוד זה כדאי' ברמב"ן (ויקרא)‪,‬‬ ‫לו מקום להרהר ‪ -‬ובכל זאת יקיים דברי ה' ולא יהרהר‪ ,‬כי‬ ‫וראי' לדבר כי הלא לא היה להם תורה‪ ,‬ובכל זאת הקריבו‬ ‫אברהם אבינו אינו מהרהר על ה'‪.‬‬ ‫קרבנות‪ ,‬וזאת כיון שהשיגו את סוד הקרבנות‪ ,‬ובעת השגת סוד‬ ‫הקרבנות מבינים שא"א בשום אופן כלל שירצה הקב"ה בקרבן‬ ‫אדם‪ .‬וממשיך החת"ס בראי' לדבר‪ :‬שאילו היה לו להשי"ת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרת הענא ב"ר שמואל ע"ה‬ ‫טהאלער‬ ‫ַ‬ ‫נהגו בשביל זה להתענות תעניות בה"ב אחרי המועדים‪ ,‬כלשון המגן‬ ‫נלב"ע כ"ב מרחשון תשכ"ט‬ ‫אברהם (סי' תצ"ב סק"א) מחשש שמתוך משתה ושמחה בא לידי‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫עבירה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש נידון בזה‪ ,‬בתוס' מסכת שבת (יב‪ ):‬מבואר שהמלאכים יודעים‬ ‫מחשבות האדם‪ ,‬אולם השל"ה הק' (עשרה מאמרות) מאריך בזה‪ ,‬ומסיק‬ ‫שאינם יודעים‪.‬‬ ‫לקבל הגליון או ליטול חלק בההוצאות לזכות את הרבים ניתן לפנות‪bhagan111@gmail.com :‬‬ ‫להארות והערות ניתן לפנות‪ 0548449360 :‬או לפקס‪074.701.2640 :‬‬ ‫ד‬