gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלף המגן · Elef Hamugein — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אלף המגן · Elef Hamugein

שבוע: וירא (2026-10-26)

אלף המגן · Elef Hamugein — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת וירא שנה כ"ג גליון ז' (תשל"ב)‬ ‫וכתב שם לתרץ וזלה"ק‪ ,‬ונראה לי דאיתא במסכת נדרים (ח‪ ):‬דלעתיד‬ ‫כמה ימים לפני השבת מותר למול מילה שלא בזמנה‬ ‫יוציא הקב״ה חמה מנרתקה‪ ,‬הרשעים נדונים בה והצדיקים מתעדנים בה‪.‬‬ ‫וירא אליו ה' (יח‪ ,‬א)‪ .‬ופירש״י‪ ,‬לבקר אה החולה כו' יום ג' למילתו היה‪.‬‬ ‫ופרשתי על פי דאיתא בכתבי האריז״ל (קהלת יעקב ערך הכ׳) ולמלשינים לא‬ ‫תהי תקוה (תפילת י״ח)‪ ,‬שמתפללים שהמלשינים שהם הקליפות לא יהיה להם‬ ‫בספר דרך פקודיך מצות עשה ב' (חלק הדיבור אות ז') כתב הדין שהביא‬ ‫אחיזה אפילו ביצירה ועשיה שהם תיק ונרתק לו״ה ע״ש‪ .‬וידוע (פרי עץ חיים שער‬ ‫הבית יוסף (בבדק הבית על הטור יו"ד סי' רס"ח הל' גרים) בשם הרשב"ץ בשו"ת‬ ‫הזמירות פ״ד) דחמה הוא ביצירה וחרס הוא בעשיה‪ ,‬עיין במשנת חסידים [להגאון‬ ‫התשב"ץ [להג"ר שמעון ב"ר צמח זצ"ל] (ח"א סי' כ"א) דמילה שלא בזמנה אין למול‬ ‫המקובל מוה"ר רפאל עמנואל חי ב"ר אברהם ריקי זצ"ל]]ג[ מסכת יצירה (פ"א מ"ה)‪.‬‬ ‫ביום ה'‪ ,‬דא״כ יחול יום הג' בשבת ויש חשש סכנה‪ ,‬ויצטרכו לחלל שבת ח"ו‪,‬‬ ‫וכן ביום ו׳]א[‪ ,‬וכתב על זה בדרך פקודיך וז"ל‪ ,‬ונ"ל הקטן ראי' דמלין‪ ,‬דאמרינן‬ ‫וז״א שלעתיד יוציא חמה שביצירה‪ ,‬מנרתקה היינו מקליפות‪ ,‬וצדיקים‬ ‫במתניתין (שבת קלז‪ ).‬תינוק נימול לתשעה כו' לי"ב וכו'‪ ,‬נולד בין השמשות של‬ ‫היינו צדיק וצדק‪ ,‬מתעדנין בה‪ ,‬כי ע״י ביטול הקליפות שיפרדו משם יהיה‬ ‫ערב שבת ויו"ט של ראש השנה אחר שבת הבא‪ ,‬ששבת הוא תשיעי‪ ,‬וב' ימים‬ ‫יחוד שלם‪ ,‬ע״ד (תפלת שבת) וטהר לבנו לעבדך באמת‪ ,‬שלא יבא בה ערל וטמא‬ ‫דיו"ט של ראש השנה‪ ,‬נימול לי"ב‪ ,‬וא"כ לפי"ז משכחת לה ב' ימים של ראש‬ ‫שיהיה יחוד שלם‪ .‬וכן הצדיקים של מטה שכל מעשיהם לזכות לדביקות‬ ‫השנה ביום ג' ד' ואח"כ יהי׳ ביום ה' מילה שלא בזמנה‪ ,‬ומשכחת לה טובא‪,‬‬ ‫יתברך וליהנות מבהירות עליון שיושפע עליהם ורגילין בה תדיר‪ ,‬ואז כשיתגלה‬ ‫אלא ע"כ צ"ל דמלין גם במילה שלא בזמנה ביום ה' ודו"ק נ"ל‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫הבהירות עליון ביציאת חמה מנרתקה‪ ,‬יהנו ויתענגו תענוג גדול שאין לו שיעור‪.‬‬ ‫מה שאין כן הרשעים שהם הקליפות ידונו בה‪ ,‬שאינם יכולים לסבול כשיתגלה‬ ‫והקשה על זה בספר נר מצוה [להג"ר יהושע פאליק זצ"ל] וז"ל‪ ,‬הא הש״ך‬ ‫בהירות אור עליון‪ ,‬כדאיתא (שער הכוונות דרושי סדר שבת דרוש א') ברחיצת חמין‬ ‫(יו"ד סי' רס"ו ס"ק י"ח) כבר הקשה על הרשב"ץ ממשנה זו]ב[‪ ,‬וכן לא זכיתי‬ ‫בערב שבת‪ ,‬שבהתגלות שלהבת י״ה שמוריד הקליפות עד עמקי תהום רבה‪.‬‬ ‫להבין במ"ש הדרך פקודיך בשם הרשב"ץ וכן יום ו'‪ ,‬והא דעת הרשב"ץ הוא‬ ‫וכן הרשעים שלמטה שכל ימיהם עוסקים בגופניות ותאוות רעות וגורמים‬ ‫דדוקא אם חל ג' למילה בשבת שמרחיצין דהוא סכנה (שבת פו‪ ,).‬אבל ביום‬ ‫פירוד למעלה‪ ,‬אינם יכולים לסבול שום קדושה ובפרט התגלות הבהירות‬ ‫ב' דמילה אין סכנה‪ ,‬ממילא לדעתו ז״ל הא דנקט הבית יוסף בשמו דמילה‬ ‫גדול‪ .‬והוא על דרך משל מי שחוש הראות אצלו יפה ובריא נהנה מאור השמש‬ ‫שלא בזמנה אין מוהלין ביום ה' הוא דוקא‪ ,‬אבל ביום ו' מותר למול דלא יבא‬ ‫הנאה גדולה‪ ,‬מה שאין כן מי שחוש הראות אצלו חלוש במאוד‪ ,‬צריך לישב‬ ‫לידי חילול שבת כנ"ל‪ ,‬ובאמת בסיום דברי הבדה"ב שם בשם הרשב"ץ כתב‬ ‫בחדר אפל‪ ,‬שאי אפשר לו לסבול אור השמש‪ ,‬לכך הרשעים נדונים בו‪.‬‬ ‫בהדיא ממתינין לו עד למחר (היינו יום ו')‪ ,‬וכ"כ הברכ"י (בסי' רמ"ח) לתמוה כן‬ ‫על הט"ז עיי"ש‪ ,‬אך דעת רש"י הוא דכ"ש ביום ב' הוא סכנה‪ ,‬דפירש"י (שבת‬ ‫ונודע שכוונת מילה הוא‪ ,‬כי כל זמן שערלה זו שם‪ ,‬אין החסדים דנצח‬ ‫פו‪ ).‬דאף ביום ג' הוא מסוכן‪ ,‬משמע דכ"ש ביום ב'‪ ,‬וכ"כ בשם הרמב"ן בשמו‬ ‫והוד ושני שלישי ת״ת המגולים יורדים במקומם‪ ,‬אלא עומדים למעלה בדעת‬ ‫של רש"י ז"ל‪ ,‬ולדבריו אם ס"ל כהרשב"ץ באמת אין למול מילה שלא בזמנו‬ ‫כדי שלא יתאחזו בערלה הזאת‪ ,‬ועל ידי כריתות הערלה אנו מורידים אותם‬ ‫גם ביום ו'‪ ,‬אבל דברי בעל דרך פקודיך צע"ג‪ ,‬ומצוה ליישב דברי הקדושים‪,‬‬ ‫למקומם (קהלת יעקב ערך מילה)‪ .‬והנה עד שלא נימול אברהם היה הערלה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫היינו קליפות נוגה דבוקה‪ ,‬ולא היו החסדים הנ״ל יורדים למטה‪ ,‬וכשהוא‬ ‫היה הראשון שנימול וכרת הערלה מלמעלה‪ ,‬ואז הורידו החסדים המגולים‬ ‫לצדיקים אינו מזיק חום היום‬ ‫שבדעת למטה‪.‬‬ ‫וירא אליו ה׳ וגו׳ והוא יושב פתח האהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪ .‬פירש״י‪ ,‬הוציא חמה‬ ‫מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪.‬‬ ‫וז״א וירא אליו ה׳‪ ,‬שנתגלה ע״י כריתות הערלה‪ ,‬והוא היינו שם הוי״ה‬ ‫הנ״ל‪ ,‬יושב פתח האהל‪ ,‬היינו מלכות (עי׳ זח״ג יד‪ ).‬והיה יחוד זו״נ‪ ,‬וכל זה גרם‬ ‫בספה"ק תורי זהב [להרה"ק ר' בנימין זצ"ל מ"מ דק"ק זלאזיץ וזאלישטשיק]‬ ‫כחום היום‪ ,‬שהוציא חמה מנרתקה‪ ,‬היינו שנפרדו הקליפות נוגה מהחמה ע״י‬ ‫מדקדק‪ ,‬היאך היה יכול אברהם לרוץ לקראתם‪ .‬ועוד יש לדקדק‪ ,‬היאך לא‬ ‫כריתות הערלה‪ ,‬ועי״ז היה התגלות והורדת החסדים מדעת למקומם‪ .‬וז״א‬ ‫הבין תיכף שהם מלאכים‪ ,‬דבני אדם וודאי אינם יכולים לילך בחמימות כזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בענין למול ביום ו' לא כתב הבית יוסף שם בבדק הבית כלום‪ ,‬וראה להלן‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכן בספר קרבן נתנאל במס' שבת פרק רבי אליעזר דמילה על הרא"ש סי' ח' ובקרבן נתנאל שם (אות ה') שמתרץ את הרשב"ץ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נדפס מעוטר עם הסכמת הג"ר חיים אבולעפיא זצ"ל‪ .‬וראה מה שכתב בשו"ת דברי חיים ח"א אהע"ז (סימן ק"א) וז"ל‪ ,‬כן מבואר במשנת חסידים אשר ידוע שכל‬ ‫דבריו המה סולת ברורה‪ ,‬וממנו אין להסיר ואל ישמע לקול המולה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וגם כתב שדברי המשנת חסידים הוא מהאריז"ל ותלמידיו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫א‬ ‫אריו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫כבהמות]ד[‪ .‬והגה"ק מצאנז בספרו המעשה‪ ,‬הסביר הענין‪ ,‬כי כ"ק ממעזבוש‬ ‫כחום היום‪ ,‬שהוא מדת ז״א‪ ,‬שהיה מבהיק בה בהירות החסדים במקומם‪ ,‬ולכך‬ ‫לרוב קדושתו‪ ,‬כאשר בא לעת זקנותו נתעלה במדרגה גדולה מאד‪ ,‬עד שבא‬ ‫כשראה המלאכים‪ ,‬סבר שהם אנשים צדיקים‪ ,‬לכך אינו מזיק להם חמימות‬ ‫לבחינה זו שלא יראו עיניו רק דבר שבקדושה‪ ,‬לכן כאשר באו לפניו אינשי דלא‬ ‫החמה‪ ,‬כי הוא מעין דוגמא שלעתיד שהצדיקים מתעדנים בה‪.‬‬ ‫מעלי‪ ,‬לא הכיר עליהם את צלם הקדושה‪ ,‬לכן ראו אותם עיניו הקדושות רק‬ ‫והא דציוה להרחיץ רגליהם‪ ,‬שנדמו להם כערביים‪ ,‬הגם שבודאי לפי‬ ‫בצורתם הבהמית‪ ,‬ע"כ]ה[‪.‬‬ ‫דעתו היו צדיקים‪ ,‬מכל מקום הואיל שסבר שהם ערביים‪ ,‬ואותה אומה‬ ‫ואולי י"ל גם כאן לפרש ב' פעמים וירא‪ ,‬דאברהם אבינו ע"ה היה‬ ‫עובדים לאבק‪ ,‬לכן ציוה להרחיצם‪ ,‬שעכו״ם בעצמו צריך לבטל עבודה זרה‬ ‫אחר המילה‪ ,‬ונתקדש יותר‪ ,‬והיה באותה מדריגה הגבוה לראות רק דברים‬ ‫שלהם‪ ,‬כמו שמצינו (ע"ז מד‪ ).‬ויקח את עטרת מלכם (שמואל‪-‬ב' יב‪ ,‬ל)‪ .‬והיה רוצה‬ ‫שבקדושה‪ ,‬וז"ש וישא עיניו וירא וגו׳‪ ,‬כיון שראה‪ ,‬וירא‪ ,‬לשון הבנה‪ ,‬שהבין‬ ‫שהם בעצמם יבטלו עבודה זרה שלהם‪ ,‬והם היו צדיקים בעיניו‪ ,‬לכך לא הרגיש‬ ‫שהם מלאכים או צדיקים‪ ,‬ע"כ וירץ לקראתם‪.‬‬ ‫שיהיה מלאכים‪ ,‬וק״ל‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫אברהם אבינו היה זריז במצוות יותר משרה‬ ‫ועדיין לא מיושב קושיא ראשונה שהקשה היאך היה יכול אברהם לרוץ‬ ‫מהרי שלש סאים קמח וגו'‪ ,‬ואל הבקר רץ אברהם וגו׳‪ ,‬ויתן אל הנער‪ ,‬וימהר‬ ‫לקראתם‪ .‬ויש להביא מה דאיתא בספר אזור אליהו [להג"ר אליהו הארשאווסקי‬ ‫לעשות אותו (יח‪ ,‬ו‪-‬ח)‪.‬‬ ‫זצ"ל אב"ד דראהביטש] עה"פ (יח‪ ,‬ב) וירא וירץ לקראתם‪ ,‬ופירש״י‪ ,‬שהקשה מאי‬ ‫וירא וירא ב״פ‪ .‬וכתב שם‪ ,‬עפ"י פשטא נראה‪ ,‬דהנה באמת אברהם לא הי׳ אז‬ ‫בספר חתם סופר [הוצאת הרב שלמה אלכסנדרי סופר ז"ל] בהקדמה למסכת‬ ‫כח בידו לרוץ נגד המלאכים‪ ,‬מפני כאב המילה‪ ,‬רק שמובא בילקוט הראובני‬ ‫חולין (על המשנה הכל שוחטין וכו' ואחד נשים וכו'‪ ,‬בד"ה פתח דברי) מבאר הפסוק‬ ‫[להג"ר אברהם ראובן ב"ר יהושע האשקי הכהן כ"ץ זצ"ל] (בפרשתינו ד"ה לפי) בשעה‬ ‫עם מה שכתוב צופי׳ הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל (משלי לא‪ ,‬כז) האמור‬ ‫שנגלה אליו ה' באור פני מלך חיים‪ ,‬מיד חיתה המכה וקם על רגליו ורץ‪ ,‬שנאמר‬ ‫בשרה אמנו (ילקוט על משלי שם)‪ ,‬וכתב דהנה כתיב מהרי שלש סאים קמח סולת‬ ‫וירא וירץ‪ .‬א״כ י"ל דזהו הפירוש וירא השני‪ ,‬והיינו שהתבונן בעצמו אם יכול‬ ‫לושי ועשו עוגות‪ ,‬ואל הבקר רץ אברהם וגו׳‪ ,‬ויתן אל הנער‪ ,‬וימהר לעשות אותו‪,‬‬ ‫לרוץ‪ ,‬וירא שחיתה המכה‪ ,‬מיד וירץ לקראתן‪ ,‬וק״ל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לא אאריך בדיקדוקים‪ ,‬אבל אומר כי בתשו׳ רדב״ז (ח"ב סי' אלף פ"ז [ועי' בשו"ת‬ ‫חכ"צ סי' ק"י שחולק עליו]) מסתפק אי זריזות מצוה עדיף או מצוה מן המובחר‬ ‫לפרש מהו וירא השני‬ ‫עדיף‪ ,‬והעלה למהר המצוה עדיף‪ ,‬אפי׳ לא יהיו מהמובחר כל כך‪ .‬והנה נשים‬ ‫וישא עיניו וירא וגו׳‪ ,‬וירא וירץ לקראתם וגו׳ (יח‪ ,‬ב)‪ .‬ופירש"י‪ ,‬מהו וירא וירא‬ ‫עצלניות הן‪ ,‬ומפני כן נ״ל אפי׳ אי נשים ישחטו מ״מ לא יבדקו סכין‪ ,‬כי עצלניות‬ ‫ב' פעמים‪ ,‬הראשון כמשמעו‪ ,‬והשני לשון הבנה‪ ,‬נסתכל שהיו נצבים במקום‬ ‫הן ולא יבדקו כל צרכן‪ ,‬כמ״ש הר״ן בשמעתין מהא דבדיקת חמץ‪ ,‬וכן העלה‬ ‫אחד‪ ,‬והבין שלא היו רוצים להטריחו‪ ,‬ואע"פ שיודעים היו שיצא לקראתם‪,‬‬ ‫פני יהושע בשמעתין‪ ,‬אלא שצ״ל‪ ,‬א״כ הול״ל הכל דמתני׳ בנשים ובבודק סכין‬ ‫עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו‪ ,‬וקדם הוא ורץ לקראתם‪.‬‬ ‫ונותן להו‪ ,‬וכאוקמתא דרב אשי במומר‪.‬‬ ‫אולי יש לפרש לפי דברי רש"י שוירא השני לשון הבנה‪ ,‬בהקדם מה‬ ‫הנה זריזותי׳ דאברהם אבינו ע״ה שאמר מהרי וגו' קמח‪ ,‬אע״ג דסולת‬ ‫שמובא בספה"ק קדושת ציון פרשת ויחי (ד"ה וירא ישראל) ששמע אביו כ"ק‬ ‫מובחר מ״מ זריזות עדיף‪ ,‬ע״כ מהרי דייקא‪ ,‬אך נשים עצלניות ס״ל מובחר‬ ‫אדמו"ר הראשון זצוק"ל‪ ,‬כי זקינו הגה"ק מצאנז זצוק"ל כאשר בא בימים והגיע‬ ‫עדיף מזריזות‪ ,‬ע״כ היתה מנפה הקמח בשלש עשרה נפה לעשותו סלת‪,‬‬ ‫לגבורות‪ ,‬והיתה זאת בשנה האחרונה קודם הסתלקותו הי' אומר כי נחלש כח‬ ‫כמ״ש רמב״ן שמזה הקמח עשתה סלת‪ ,‬ואיתתא לא איכפת לה בזריזות‪ ,‬ומזה‬ ‫ראיתו עד שאינו מכיר בני אדם‪ ,‬רק בספר עדיין יש ביכולתו לעיין‪ ,‬וכשהרגיש‬ ‫הטעם אמר בפסוק ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ ויתן אל הנער לעשות אותו‪ ,‬כי‬ ‫בתמהון העומדים עליו‪ ,‬סיפר כי הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע כשהי'‬ ‫לא מסר לה שחיטת בן הבקר‪ ,‬כי עצלניות הן ואינן בודקות סכין כל צרכן‪ ,‬והנה‬ ‫דר במעזיבוש היתה דירתו בעלי' והיו עולים אליו במעלות‪ ,‬פעם אחת באו‬ ‫בין כך נטמאה שרה‪ ,‬ונטמא לחם עמה ולא הביאה‪ ,‬ואלו היתה זריזה למהר‬ ‫לפניו שני אנשים גרועים פחותי ערך מבני עירו‪ ,‬ויהי כצאתם שאל לאשר על‬ ‫לאפות קמח עדיין לא נטמאה והיתה מביאה לחם‪ ,‬אך היא התעצלה ועי"ז‬ ‫ביתו‪ ,‬ואמר בתמימות‪ ,‬היאך יתכן אשר בהמות יעלו במדרגות העלי'‪ ,‬והאיש‬ ‫ולחם עצלות לא תאכל‪.‬‬ ‫נשתומם בשמעו השאלה‪ ,‬ויאמר‪ ,‬וכי אין רבינו מכירם‪ ,‬הלא המה פלוני‬ ‫ופלוני מאנשי עירנו‪ ,‬ויאמר הרה"ק ממעזיבוש‪ ,‬לא הכרתי אותם ונדמו לעיני‬ ‫ד‪ .‬ראה בספה"ק תפארת שלמה פרשת וילך (ד"ה ה' אלקיך) שכתב וזלה"ק‪ ,‬יש צדיק אשר קדושתו בוערת כל כך עד אשר מי שפגם מעט בעונותיהם ולא תיקן‬ ‫כראוי אי אפשר להתקרב אליו‪ ,‬וכידוע מאדומ"ו הרב איש אלקים מוה' אלימלך זלה"ה שלעת זקנתו היה קדושתו גדולה מאד שלא היה באפשרי לדבר עם‬ ‫המסתופפים בצילו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וממשיך שם לפרש הפסוקים (מח‪ ,‬ח) וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה וגו'‪ ,‬ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וגו'‪ ,‬כי יעקב אבינו בראותו‬ ‫שנסתלקה הימנו שכינה והבין מזה שאינם ראויים לברכה‪ ,‬סבר שהוא מצד מעשיהם‪ ,‬תמה‪ ,‬אם מעשיהם אינם הגונים מדוע עיניו רואות אותם‪ ,‬וזה פי' הפסוק‬ ‫וירא ישראל את בני יוסף‪ ,‬ויאמר מי אלה‪ ,‬שאינם ראויים לברכה (עי' פירש"י) ואעפי"כ עיני רואות אותם‪ ,‬הלא זה שני הפכים בנושא אחד‪ ,‬ויאמר יוסף בני הם‬ ‫אשר נתן לי אלקים בזה‪ ,‬במקום הזה שהוא ערות הארץ‪ ,‬הרבה נסיונות עברו עלי ועליהם שלא ילכו בחוקות הגוי ולא ילבשו מלבושי נכרים רק יתנהגו כראוי‬ ‫לבית יעקב‪ ,‬והמה צדיקים גמורים‪ ,‬לא הם הגורמים שנסתלקה השכינה ממך‪ ,‬רק מחמת בני בניהם שעתידין לעמוד מהם‪ ,‬ירבעם ואחאב מאפרים‪ ,‬ויהוא ובניו‬ ‫ממנשה‪ ,‬ולאחר שהתפלל יוסף עליהם מיד ויאמר קחם נא אלי ואברכם‪ ,‬כי המה זרע ברך ה'‪ ,‬וזה שבא הכתוב השני לפרש מה היתה תמיהתו‪ ,‬ואמר ועיני ישראל‬ ‫כבדו מזוקן‪ ,‬ותרגם אונקלוס יקרן מסיבו‪ ,‬היינו כי בהגיעו לימי הזקנה וזקני ת"ח כל זמן שמזקינים עולים במדרגתם עד שהיו עיניו יקרות ומקודשות עד שלא‬ ‫יוכל לראות רק דבר שבקדושה‪ ,‬לכן תמה ואמר מי אלה שעיני רואות אותם ועם כל זאת לא יהיו ראויים לברכה‪ ,‬כיון שנתברר לו שאין המניעה מצד מעשיהם‪,‬‬ ‫ויגש אותם אליו וישק להם‪.‬‬ ‫וכעין זה איתא בספר תורת משה [להגאון הגדול בעל חתם סופר זצ"ל] פרשת ויחי (ד"ה ועיני ישראל)‪ ,‬וראה בספר ברכת אברהם [להג"ר אברהם זצ"ל דומ"ץ מונקאטש] פרשת ויחי‬ ‫(ד"ה וישלח ישראל את ימינו) שכתב וז"ל‪ ,‬שמעתי מאדמו"ר הק' מ' צבי אלימלך זצ"ל אשר היה בלובלין אצל הרבי‪ ,‬ובא כלתו של הרבי ואמרה להצדיק אשר הילד‬ ‫שלה חולי‪ ,‬ואמר הרבי‪ ,‬שאינו מכיר אותה‪ ,‬אשר למד לעינים שלו שלא יראו שום דבר שאינו ברצון הבורא‪[ ,‬ופי' כמו הקדושת ציון מי אלה שאני יכול לראותם]‪ ,‬ע"כ‪ .‬וראה‬ ‫בספר צמח דוד עה"ת [להרה"ק ר' דוד מדינוב זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה וירא והנה) וז"ל‪ ,‬עי' פרש"י שהקשה מהו וירא וירא ב' פעמים‪ ,‬וי"ל כי הנביאים כששורה עליהם‬ ‫רוה"ק‪ ,‬באים להתפשטות הגשמיות ואינם רואים כלל זה העולם‪ ,‬והרואים באספקלריא המאירה אפי' מלאך אינם רואים וכו'‪ ,‬וירא השני‪ ,‬התבונן מה זאת שאני‬ ‫רואה אנשים בשעת גלוי שכינה וכו'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫אריו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫והנה כי כן א"ש‪ ,‬כשנלקחה לפרעה עדיין לא הי' אברם כהן‪ ,‬וא"כ אף א"נ‬ ‫לא לשנות מה שהוא אוכל ממה שנותן להאורח‬ ‫לא הי' נביא ולא הי' יודע שלא שלט בה פרעה‪ ,‬מ"מ מותרת היא לו‪ ,‬דאשת‬ ‫ישראל שנאנסה שריא לבעלה‪ ,‬אבל באבימלך כבר הי' כהן]ח[‪ ,‬ושבויה שיש‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (יח‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫עדים שנשבית אסורה לבעלה כהן‪ ,‬אפי' אומרת טהורה אני‪ ,‬ע"כ אמר כי נביא‬ ‫בספה"ק קדושת לוי כתב‪ ,‬הכלל הוא כמבואר‪ ,‬שבעל הבית לא יהיה‬ ‫הוא‪ ,‬וה"ל כאלו יש עדים שלא נטמאת ושרי' לבעלה כהן‪ ,‬כמבואר כל זה פ"ק‬ ‫מתנהג בפני האורח יותר מגדולת האורח‪ ,‬כדי שהאורח לא יקנא את בעל‬ ‫דכתובות (סוגיא ראוה מדברת)‪.‬‬ ‫הבית‪ .‬והנה צדיק נקרא מהלך‪ ,‬שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה‪ ,‬ומלאך‬ ‫והנה מ"מ נהי דבשעת מעשה של פרעה לא הי' צריכים לנבואתו של‬ ‫נקרא עומד‪ ,‬וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים‪ ,‬התלבש עצמו בבחינת‬ ‫אברהם משום דאף נימא נאנסה היתה נמי שריא לבעלה‪ ,‬מ"מ איכא למיחש‬ ‫מלאך להיות עומד‪ ,‬וזהו והוא עומד עליהם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫משום אבוה דשמואל (כתובות נא‪ ,):‬דחיישי' שמא תחלתו באונס וסופו ברצון‪,‬‬ ‫וצ"ל כמ"ש תוס' (ד"ה אסורה) באסתר‪ ,‬שהיתה צדיקת גמורה‪ ,‬עי"ש‪ .‬וכן נמי‬ ‫וכעין זה כתב בספר פני דוד [להגה"ק החיד"א זצ"ל] בפרשתינו (אות מ"ט)‬ ‫צ"ל בלא"ה‪ ,‬דאי לא תימא הכי לא הי' אפשר לאברהם להתכהן‪ ,‬דהרי ביבמות‬ ‫עה"פ (יח‪ ,‬ה) ואקחה פת לחם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כתב רבינו בעל הטורים בפרפראותיו‪ ,‬מכאן‬ ‫(סא‪ ).‬היה אוסרים לכהן שאירס האלמנה ונתמנה אח"כ להיות כה"ג אי לאו‬ ‫רמז שבעה"ב בוצע [מדכתיב ואקחה ולא כתיב קחו]‪ .‬שמעתי מפי השר המרומם‬ ‫דכתיב יקח אשה‪ ,‬וא"כ אי היה שום חשש זונה אפי' רק באונס לא הי' שוב‬ ‫הרב ר' משה קאן מידי עוברי בעיר מגנצא שנת תקט"ו‪ ,‬שפי' במשז"ל (ב"מ פז‪).‬‬ ‫אפשר להתכהן‪ ,‬אע"כ דבטוח הי' בצדיקת שרה מכל וכל‪ .‬והנה לא מצינו כלל‬ ‫ולחם לא הביא שפירסה נדה‪ ,‬וקשה שהם נדמו אליו כערביים‪ ,‬ואם אברהם‬ ‫שנתן אברהם מעשר מאותו יום ואילך [שהרי אבימלך נתן לו ממון לכסות עינים (כ‪,‬‬ ‫אע"ה אוכל חולין בטהרה‪ ,‬אמאי לא הביא להם‪ ,‬שכל אדם אינו נזהר בזה וק"ו‬ ‫טז)‪ ,‬ולעיל (יד‪ ,‬כ) כתיב שנתן מעשר‪ ,‬שעדיין לא היה כהן אלא מאז והלאה]‪ ,‬משום שנתכהן‬ ‫הערביים‪ ,‬אלא מוכרח שבעה"ב בוצע‪ ,‬ואם היה מביא לחם היה צריך לבצוע‪,‬‬ ‫אז לא הי' צריך לחסר ממונו מן אז והלאה‪ .‬והיינו דקאמר אשת חיל מי ימצא‬ ‫והוא אינו אוכל‪ ,‬ולאמר להם שהלחם אינו טהור אך הם יאכלו בלחמו‪ ,‬הוא‬ ‫ורחוק מפנינים מכרה שנכנס לפני ולפנים‪ ,‬שהותרה לבעלה ואינו פוסלו מן‬ ‫מזלזל בכבודם‪ ,‬ולכן לא הביא לחם]ו[‪ .‬והשתא א"ש דמאמר ואקחה פת לחם‪,‬‬ ‫הכהונה‪ ,‬משום דבטח בה לב בעלה שלא נבעלת‪ ,‬ועי"ז שלל לא יחסר לתת‬ ‫עיקרו לומר שהוא בוצע‪ ,‬וירא כי לא יכול‪ ,‬ולכך לא הביא לחם‪ ,‬והוא עומד‬ ‫שוב מעשר‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬דכיון דליכא פת הוא אכילת עראי וא"צ לישב כלל‪ ,‬ודו"ק]ז[‪.‬‬ ‫למה צריך לטעם כי נביא הוא‬ ‫מהו הנתינת טעם של אשת נביא על החזרת שרה‬ ‫ויאמר ה׳ לאבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא (כ‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (כ‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ותמוה‪ ,‬ואם אין נביא אינו מחויב להחזיר‪ .‬ובספר מדרש יהונתן כתב‬ ‫לכאורה קשה דמאי שייכות יש להחזרת שרה עם זה שאברהם הוא‬ ‫לפרש ע"פ מה דאיתא במסכת יבמות (טו‪ ).‬איילונית אין קידושין תופסין בה‪,‬‬ ‫נביא‪ ,‬ועי' בחתם סופר (פר' לך ד"ה סוף משלי) שתי' עפ"י הפסוק אשת חיל מי‬ ‫וזאת ידוע (שם סד‪ ):‬ששרה אמנו איילונית היתה‪ ,‬ואבימלך לקח אותה בחזקת‬ ‫ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר (משלי לא‪ ,‬י‪-‬יא)‬ ‫שהיא פנויה‪ .‬אבל הדין (שם טו‪ ).‬בהכיר בה שהיא איילונית‪ ,‬קידושין תופסין‬ ‫וידוע דכל הפרשה נדרשת על אמנו שרה (ילק"ש שם)‪ ,‬ועפ"י דרכם יש לפרש‬ ‫בה‪ .‬וזה שאמר הקב״ה לאבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא‪ ,‬וידע שהיא‬ ‫הפסוקים האלו כך‪ ,‬בשנבין דכל מקום דכתיב פנינים דרשוה אכהנים שנכנסים‬ ‫איילונית‪ ,‬ותפסו בה קידושין והיא אשת איש‪ ,‬ודו״ק]ט[‪.‬‬ ‫לפנים‪ ,‬לגבי יקרה היא מפנינים וכדומה (סוטה ד‪ ,):‬וע"כ הכא נמי הכי פי'‪.‬‬ ‫אופן מיוחד על תפלה‬ ‫וכתב‪ ,‬והנלע"ד כך‪ ,‬דהנה מצינו כשנלקחה אמנו שרה לאבימלך‪ ,‬נאמר לו‬ ‫ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים (כא‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫השב אשת האיש כי נביא הוא‪ ,‬ולא נאמר כן לפרעה‪ .‬נלע"ד הטעם כך‪ ,‬משום‬ ‫דאמרו חז"ל (נדרים ספ"ג) בתחילה היתה הכהונה ניתנה לשם בן נח‪ ,‬היינו מלכי‬ ‫בספה"ק דברי יחזקאל [שינאווא] כתב (בכתי"ק) וזלה"ק‪ ,‬שמעתי ממו״ח‬ ‫צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון‪ ,‬וכיון שהקדים ברכת אברהם לברכת ה'‪,‬‬ ‫הרה״ק [בעל ארי' דבי עילאי] מווישניצא זלה״ה וכמדומה לי שאמר זאת בשם רבו‬ ‫דכתיב ברוך אברם לאל עליון‪ ,‬וברוך אל עליון וגו' (יד‪ ,‬יט‪ -‬כ) ניטלה הכהונה‬ ‫הרה״ק מלובלין זלה״ה זי״ע ועכ״י]י[‪ ,‬מה שנאמר גבי ישמעאל שהשליכה הגר‬ ‫ממנו וניתנה לאברהם‪ ,‬שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (תהלים‬ ‫אותו תחת אחד השיחים‪ ,‬היתכן שבנה מאברהם אשר היה חביב אצלה כבבת‬ ‫קי‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬לכאורה צריך עיון קצת ממה שכתב הטור או"ח סי' קס"ח‪ ,‬מובא שם בבית יוסף בשם הירושלמי‪ ,‬דאם הבעה"ב אוכל רק בטהרה‪ ,‬והאורח אוכל בטומאה והיא‬ ‫יותר נקייה‪ ,‬צריך הבעה"ב לבצוע מפת הטמאה בשביל האורח‪ ,‬ובפרט כאן שימנע פת מן האורח מחמת פרישותו ודו"ק‪ ,‬ויש לתרץ‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ובענין זה כתב בספר ליקוטי חיים [להג"ר חיים יצחק דוד ווייץ זצ"ל מטארניפאל תלמיד מובהק להגאון בעל מנחת חינוך זצ"ל] עה"פ (דברים ב‪ ,‬ו) אוכל תשברו מאתם בכסף‬ ‫ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף‪ .‬וז"ל‪ ,‬לכאורה האי ואכלתם ושתיתם הוא מיותר‪ .‬ונ"ל דרומז בזה‪ ,‬למש"כ באו"ח סי' קס"ח ס"ה‪ ,‬אם בעה"ב נזהר מפת‬ ‫עכו"ם‪ ,‬וישראל שאינו נזהר בכך מיסב עמו על השלחן‪ ,‬כיון דמצוה מוטלת על הבעה"ב לבצוע‪ ,‬יבצע מן היפה של עכו"ם‪ ,‬וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה‪,‬‬ ‫ועי' ביו"ד סי' קי"ב סעיף י"ג‪ ,‬ובש"ך שם ס"ק כ"א‪ ,‬דהטעם משום איבה‪ ,‬כיון דהמצוה לברך על היפה המוציא‪ ,‬ואם לא יברך על היפה של העכו"ם‪ ,‬איכא איבה‬ ‫טובא‪ ,‬אע"ג דהוא חד נגד חד‪ ,‬והוא אורח אצלו‪.‬‬ ‫ה"נ יש לומר בכאן‪ ,‬אע"ג דהישראל לא היו צריכין לאוכלין ומים דידהו‪ ,‬שהיו אוכלין לחם מן השמים‪ ,‬שהיה בו קדושה‪ ,‬וגם מים שבבאר היה פועל אלקי‪,‬‬ ‫ומסתמא היה בו ג"כ קדושה‪ ,‬והיה ההו"א נותן אע"ג דהדרך ארץ נותן דמ"מ יקנו מהם בכדי להנותם‪ ,‬כפירש"י במדבר כ' פסוק י"ז עי' שם‪ ,‬מ"מ לא יאכלו ולא‬ ‫ישתו מה שקנו מהם‪ ,‬כ"א יחזרו להם במתנה או יפקרו אותם כו'‪ ,‬עכ"פ לא גרע מחילוק שבין פת עכו"ם לשל ישראל‪ ,‬ע"כ אמר דוקא ואכלתם ושתיתם מהם‪ ,‬ולא‬ ‫מבכם‪ ,‬מחמת איבה‪ ,‬כמו בפת עכו"ם הנ"ל‪ .‬ולזה נתכיון רש"י ז"ל שם במדבר כ' פסוק י"ז‪ ,‬מ"ש שם מהמדרש רבה על מי באר‪ ,‬עי' שם ודו"ק‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ראה בספר אלף המגן פר' לך (אות ג') ובהג"ה שם (אות ו') אי היה באמת כהן או הכוונה שהעבודה היה שייך לו כבכור‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכן כתב בספר חנוכת התורה בשם הגאון הגדול מוהר"ר העשיל זצ"ל בפרשתינו (אות ט"ו)‪ ,‬ובספר זבח השלמים [להג"ר משה גאלאנטי זצ"ל אב"ד ור"מ ירושלים בעמח"ס‬ ‫קרבן חגיגה] אות כ'‪ ,‬ובספר שני המאורות [להרה"ק ר' צבי הירש מקאמינקא זצוק"ל מבני היכלא של הבעל שם טוב הק' זי"ע] בפרשתינו (ד"ה בפרשה הנ"ל) כתב ג"כ כזה‪ ,‬וראה‬ ‫בספה"ק אגרא דכלה בפרשתינו (ד"ה ועתה)‪ ,‬וראה בספר חקל יצחק [ספינקא] בפרשתינו (ד"ה ועתה)‪ ,‬בענין זה‪.‬‬ ‫י‪ .‬ובספר משנה למלך [להרה"ק ר' אלעזר מריישא זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה ויכלו) כתב ששמע זאת מהגה"ק מצאנז זצוק"ל בשם צדיק אחד‪.‬‬ ‫ג‬ ‫אריו תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫אחד‪ ,‬בשעה שהוכיח אברהם את אבימלך‪ ,‬היה עומד לאותו זמן גם פיכול שר‬ ‫עינה השליכה אותו‪ .‬ואמר הפירוש שהיא התפללה בכל כחה‪ ,‬ואח״כ השליכה‬ ‫צבאו עמו‪ ,‬והיה אבימלך מתנצל נגד אברהם‪ ,‬באומרו לא ידעתי מי עשה את‬ ‫את הדבר על רצון השי״ת‪ ,‬ועצה זו מועלת כמיוחדת שבתפלות‪.‬‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬ודיבר אבימלך לפיכול שר צבאו‪ ,‬וגם אתה מה טעם לא הגדת לי‪,‬‬ ‫וכן הוא הפירוש ותשלך את הילד‪ ,‬היינו שהשליכה את ענינה על רצון‬ ‫ויאמר פיכול שר צבאו‪ ,‬וגם אנכי לא ידעתי‪ ,‬והבן]די[‪.‬‬ ‫הבורא ב״ה‪ ,‬וזה הועיל תחת אחד השיחם‪ ,‬היינו שיחם הוא תפלות‪ ,‬כמו ויצא‬ ‫יצחק לשוח בשדה‪ ,‬ותחת הוא במקום‪ ,‬כמו תחת השור תחת השה‪ ,‬ואחד הוא‬ ‫למה לא הזכיר ג"כ המאכלת‬ ‫המיוחד‪ ,‬כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות אחד המיוחד‪ ,‬עכ"ל]אי[‪.‬‬ ‫ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה (כב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ולזה יש לקשר מה ששמעתי ממו"ר הגה"ח ר' יהושע זאב זאפערן ז"ל‬ ‫מקראס‪ ,‬לפרש בדרך צחות מה שאנו אומרים אני מאמין באמונה שלימה‬ ‫בספר צוף דבש [להג"ר וידאל צרפתי זצ"ל] כתב‪ ,‬הנה האש והעצים הם בכל‬ ‫שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין לזולתו ראוי להתפלל‪ ,‬היינו‬ ‫מקום ולמה הבאתם‪ .‬או הוא ע״ד בשלמא אש ועצים ניחא שהנה לקרבן עצים‪,‬‬ ‫שהקב"ה שהוא יכול להתפלל‪ ,‬ע"כ הוא יתפלל‪ ,‬ואין אנחנו ראוים להתפלל]בי[‪.‬‬ ‫כי כן היו מקריבין מחלוקת סנאב בן יהודה בתעניות‪ ,‬אבל המאכלת קשה למה‪,‬‬ ‫וכ״ת לעולת ב״ח‪ ,‬איה השה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לפרש כפל הלשון‬ ‫ויאמר אבימלך לאברהם לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת‬ ‫בזה מיושב למה לא אמר גם והמאכלת]וט[‪ ,‬ולפי דבריו מרומז באמת גם‬ ‫לי וגם אנכי לא שמעתי (כא‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫המאכלת‪ ,‬כי זה עצמו היתה כוונת יצחק‪ ,‬שהאש והעצים הוא מבין למה באו‪,‬‬ ‫אבל על המאכלת לא הבין‪ ,‬ואם תאמר לשחוט‪ ,‬ואיה השה לשחטו‪ ,‬נמצא‬ ‫בספר חלקי אבנים [להג"ר דוד לידא זצ"ל אב"ד ור"מ אמסטרדם (יוד"ה כ"ז‬ ‫שהיתה כוונתו על המאכלת‪.‬‬ ‫חשון)]]גי[ כתב וז"ל‪ ,‬חיבור ופירש הפסוק הזה‪ ,‬שמעתי אומרים בשם ירושלמי‬ ‫אי‪ .‬וראה בספר אילה שלוחה [להרה"ק ר' נפתלי זצ"ל אבד"ק ליטאוויסק בנו של הרה"ק ר' שמעון מיערסלוב זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה שמעתי בשם הרב הקדוש) שמביא בשם הרה"ק‬ ‫ר' צבי הירש מזידיטשוב זצוק"ל שאמר סגולה באם אחד צריך לרפואת א' מבניו הקטנים‪ ,‬יסיח דעתו‪ ,‬ואמר על שם הפסוק (כא‪ ,‬טו) ותשלך את הילד תחת אחד‬ ‫השיחים‪ ,‬עי"ז וישמע ה' את קול הנער וגו' (שם‪ ,‬יז)‪ .‬וכתב לרמז זה בתיבת ואת"ה מחי' את כולם (נחמי' ט‪ ,‬ו)‪ ,‬כי ואת"ה נוטריקון ו'תשלח א'ת ה'ילד ת'חת א'חד‬ ‫ה'שיחים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובספר בית אהרן [להרה"ק ר' אהרן מקארלין זצוק"ל] בליקוטים (דף קמ"ה‪ ,‬ד"ה מבנו) כתב וז"ל‪ ,‬שפעם אחת נחלה הרה״ק מוה״ר ר׳ משה זצוק״ל [מקאזניץ‪,‬‬ ‫בעמח"ס באר משה] בנו של הרה״ק המגיד מקאזניץ בהיותו ילד קטן אהוב לאביו הרה״ק הנ״ל‪ ,‬וייאשו אותו הרופאים‪ ,‬והיה אביו הרה״ק שרוי בצער גדול‪ ,‬ובהגיע זמן‬ ‫התפלה גמר בדעתו להסיח דעתו מחולי בנו הילד‪ ,‬ופי׳ ואמר ותשלך את הילד תחת אחד השיחים (כא‪ ,‬טו)‪ ,‬שיח לשון תפלה‪ ,‬עבור תיבה אחת מהתפלה שתהיה‬ ‫בשמחה‪ .‬והרגיש בדבר הרה״ק מברדיטשוב זצוק״ל והלך לטבול במקוה‪ ,‬ואמר שפעל בטבילתו לשנות דעת הרה״ק אבי הילד הנ״ל שיתפלל על רפואת הילד‪,‬‬ ‫ואמר שע״י ששינה דעתו להתפלל על הרפואה היה המתקת דינים מעל כלל ילדי ישראל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫בי‪ .‬וראה בספה"ק קדושת לוי פרשת שמות (ד"ה לכה ואשלחה) שכתב שדוד המלך בעומדו במלחמה עם אויביו וכן אברהם אבינו ע"ה כשלחם עם ד' מלכים‪ ,‬דבקו‬ ‫עצמם במדות האין‪ .‬ועי' בספר אמרי פנחס [קאריץ] ח"א שער אמת ואמונה (אות נ"ו) שכתב גם כעין זה‪.‬‬ ‫גי‪ .‬בהקדמתו לקונטרס דברי דוד [הדפסתיה בסוף ספרו חלקי אבנים] כתב על כל מי שילמוד בספר זה‪ ,‬שביום שתקראנה יענך מן השמים‪ ,‬ותצליח בכל דרכיך‪ ,‬ותזכה‬ ‫לעוה״ב הצפון לצדיקים‪ ,‬שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (משלי ט‪ ,‬יא)‪ ,‬ע"כ‪ .‬ושם ליום השבת כתב‪ ,‬ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיזכנו לעשות‬ ‫ספרים אין קץ‪ ,‬ואותן שחיברתי ועומדים להביא לדפוס‪ ,‬יזכני המאציל ב״ה להוציאם לאור מהרה אמן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובדרך אגב‪ ,‬יש י"ד ספרים שחיבר הג"ר דוד לידא זצ"ל‪ ,‬ואחד מהם נקרא שומר שבת על עניני שבת קודש‪ ,‬ונדפס על ידי הגה"ק המגיד מקאזניץ זצוק"ל‪ ,‬ויש ספר‬ ‫עיר מקלט אשר הוא על מנין המצוות וטעמיהן‪ ,‬עונשיהן ותיקוניהן‪ ,‬ונדפס על ידי הרה"ק מליסקא זצוק"ל בעל אך פרי תבואה‪ .‬רואים מזה שהיתה לספריו חיבה‬ ‫יתירה בעיני צדיקים הקודמים‪ .‬ובספר אור פני משה על המשניות מביא הרבה פעמים מספרו‪ ,‬וכן הבני יששכר הביא מספריו הרבה פעמים‪.‬‬ ‫די‪ .‬כן הוא בספר צדה לדרך עה"ת [להג"ר יששכר בער איילינבורג זצ"ל אב"ד ור"מ גוריציאה בעל מחבר ספר באר שבע על הש"ס‪ ,‬תלמיד מהסמ"ע והלבוש] בפרשתינו (ד"ה וגם אנכי)‬ ‫מביאו בשם החכם ר"א אשכנזי‪ .‬ועי׳ בספר אהבת שלום תנינא [להרה"ק ר' מנחם מענדל זצוק"ל אבד"ק קאסוב (יוד"ה י"ז חשון)] (ד"ה והוכיח) תירוץ נוסף על זה בדרך אגדה‬ ‫וחסידות‪.‬‬ ‫וט‪ .‬כמו שהקשה האלשיך הק' בפרשתינו אות ז' (ד"ה ויאמר יצחק)‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ i‬תודתינו נתונה לאלו שהשתתפו בהוצאות הגליון ‪i‬‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח הרב יוסף שמחה טויבער הי"ו‬ ‫כל מי שרוצה להשתתף‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר אהרן קרויס הי"ו‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בנישואי בנו‬ ‫בהוצאות הגליון לרגל השמחה‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בהולדת הבן אצל בנו‬ ‫החתן יעקב מנחם ני"ו ממציוני ישיבתינו הק' ‪ -‬עב"ג בת הרה"ג ר' בן ציון שלום‬ ‫שבמעונו או לעילוי נשמת יפנה‬ ‫למכון אלף המגן ‪ 347-930-8759‬הורוויץ שליט"א בן הגה"צ ראש הישיבה שליט"א‪ ,‬למזל טוב ובשעה טובה‬ ‫מוה"ר דוד משולם שלמה הי"ו למזל טוב‪,‬‬ ‫ומוצלחת‪ ,‬ויהי רצון שהזיווג יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ולהשאיר הודעה תזכה למצות‬ ‫ויהי רצון שיזכה לגדלו ולחנכו לתורה ולחופה ולמעשים טובים‬ ‫ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד'‬ ‫ד‬