אלף המגן · Elef Hamugein — וירא (2026-10-26)

בעזהשי"ת
שנת תשפ"ז לפ"ק פרשת וירא שנה כ"ג גליון ז' (תשל"ב)
וכתב שם לתרץ וזלה"ק ,ונראה לי דאיתא במסכת נדרים (ח ):דלעתיד כמה ימים לפני השבת מותר למול מילה שלא בזמנה
יוציא הקב״ה חמה מנרתקה ,הרשעים נדונים בה והצדיקים מתעדנים בה.
וירא אליו ה' (יח ,א) .ופירש״י ,לבקר אה החולה כו' יום ג' למילתו היה.
ופרשתי על פי דאיתא בכתבי האריז״ל (קהלת יעקב ערך הכ׳) ולמלשינים לא
תהי תקוה (תפילת י״ח) ,שמתפללים שהמלשינים שהם הקליפות לא יהיה להם בספר דרך פקודיך מצות עשה ב' (חלק הדיבור אות ז') כתב הדין שהביא
אחיזה אפילו ביצירה ועשיה שהם תיק ונרתק לו״ה ע״ש .וידוע (פרי עץ חיים שער הבית יוסף (בבדק הבית על הטור יו"ד סי' רס"ח הל' גרים) בשם הרשב"ץ בשו"ת
הזמירות פ״ד) דחמה הוא ביצירה וחרס הוא בעשיה ,עיין במשנת חסידים [להגאון התשב"ץ [להג"ר שמעון ב"ר צמח זצ"ל] (ח"א סי' כ"א) דמילה שלא בזמנה אין למול
המקובל מוה"ר רפאל עמנואל חי ב"ר אברהם ריקי זצ"ל]]ג[ מסכת יצירה (פ"א מ"ה). ביום ה' ,דא״כ יחול יום הג' בשבת ויש חשש סכנה ,ויצטרכו לחלל שבת ח"ו,
וכן ביום ו׳]א[ ,וכתב על זה בדרך פקודיך וז"ל ,ונ"ל הקטן ראי' דמלין ,דאמרינן
וז״א שלעתיד יוציא חמה שביצירה ,מנרתקה היינו מקליפות ,וצדיקים במתניתין (שבת קלז ).תינוק נימול לתשעה כו' לי"ב וכו' ,נולד בין השמשות של
היינו צדיק וצדק ,מתעדנין בה ,כי ע״י ביטול הקליפות שיפרדו משם יהיה ערב שבת ויו"ט של ראש השנה אחר שבת הבא ,ששבת הוא תשיעי ,וב' ימים
יחוד שלם ,ע״ד (תפלת שבת) וטהר לבנו לעבדך באמת ,שלא יבא בה ערל וטמא דיו"ט של ראש השנה ,נימול לי"ב ,וא"כ לפי"ז משכחת לה ב' ימים של ראש
שיהיה יחוד שלם .וכן הצדיקים של מטה שכל מעשיהם לזכות לדביקות השנה ביום ג' ד' ואח"כ יהי׳ ביום ה' מילה שלא בזמנה ,ומשכחת לה טובא,
יתברך וליהנות מבהירות עליון שיושפע עליהם ורגילין בה תדיר ,ואז כשיתגלה אלא ע"כ צ"ל דמלין גם במילה שלא בזמנה ביום ה' ודו"ק נ"ל ,עכלה"ק.
הבהירות עליון ביציאת חמה מנרתקה ,יהנו ויתענגו תענוג גדול שאין לו שיעור.
מה שאין כן הרשעים שהם הקליפות ידונו בה ,שאינם יכולים לסבול כשיתגלה והקשה על זה בספר נר מצוה [להג"ר יהושע פאליק זצ"ל] וז"ל ,הא הש״ך
בהירות אור עליון ,כדאיתא (שער הכוונות דרושי סדר שבת דרוש א') ברחיצת חמין (יו"ד סי' רס"ו ס"ק י"ח) כבר הקשה על הרשב"ץ ממשנה זו]ב[ ,וכן לא זכיתי
בערב שבת ,שבהתגלות שלהבת י״ה שמוריד הקליפות עד עמקי תהום רבה. להבין במ"ש הדרך פקודיך בשם הרשב"ץ וכן יום ו' ,והא דעת הרשב"ץ הוא
וכן הרשעים שלמטה שכל ימיהם עוסקים בגופניות ותאוות רעות וגורמים דדוקא אם חל ג' למילה בשבת שמרחיצין דהוא סכנה (שבת פו ,).אבל ביום
פירוד למעלה ,אינם יכולים לסבול שום קדושה ובפרט התגלות הבהירות ב' דמילה אין סכנה ,ממילא לדעתו ז״ל הא דנקט הבית יוסף בשמו דמילה
גדול .והוא על דרך משל מי שחוש הראות אצלו יפה ובריא נהנה מאור השמש שלא בזמנה אין מוהלין ביום ה' הוא דוקא ,אבל ביום ו' מותר למול דלא יבא
הנאה גדולה ,מה שאין כן מי שחוש הראות אצלו חלוש במאוד ,צריך לישב לידי חילול שבת כנ"ל ,ובאמת בסיום דברי הבדה"ב שם בשם הרשב"ץ כתב
בחדר אפל ,שאי אפשר לו לסבול אור השמש ,לכך הרשעים נדונים בו. בהדיא ממתינין לו עד למחר (היינו יום ו') ,וכ"כ הברכ"י (בסי' רמ"ח) לתמוה כן
על הט"ז עיי"ש ,אך דעת רש"י הוא דכ"ש ביום ב' הוא סכנה ,דפירש"י (שבת
ונודע שכוונת מילה הוא ,כי כל זמן שערלה זו שם ,אין החסדים דנצח פו ).דאף ביום ג' הוא מסוכן ,משמע דכ"ש ביום ב' ,וכ"כ בשם הרמב"ן בשמו
והוד ושני שלישי ת״ת המגולים יורדים במקומם ,אלא עומדים למעלה בדעת של רש"י ז"ל ,ולדבריו אם ס"ל כהרשב"ץ באמת אין למול מילה שלא בזמנו
כדי שלא יתאחזו בערלה הזאת ,ועל ידי כריתות הערלה אנו מורידים אותם גם ביום ו' ,אבל דברי בעל דרך פקודיך צע"ג ,ומצוה ליישב דברי הקדושים,
למקומם (קהלת יעקב ערך מילה) .והנה עד שלא נימול אברהם היה הערלה עכ"ל.
היינו קליפות נוגה דבוקה ,ולא היו החסדים הנ״ל יורדים למטה ,וכשהוא
היה הראשון שנימול וכרת הערלה מלמעלה ,ואז הורידו החסדים המגולים לצדיקים אינו מזיק חום היום
שבדעת למטה. וירא אליו ה׳ וגו׳ והוא יושב פתח האהל כחום היום (יח ,א) .פירש״י ,הוציא חמה
מנרתיקה שלא להטריחו באורחים.
וז״א וירא אליו ה׳ ,שנתגלה ע״י כריתות הערלה ,והוא היינו שם הוי״ה
הנ״ל ,יושב פתח האהל ,היינו מלכות (עי׳ זח״ג יד ).והיה יחוד זו״נ ,וכל זה גרם בספה"ק תורי זהב [להרה"ק ר' בנימין זצ"ל מ"מ דק"ק זלאזיץ וזאלישטשיק]
כחום היום ,שהוציא חמה מנרתקה ,היינו שנפרדו הקליפות נוגה מהחמה ע״י מדקדק ,היאך היה יכול אברהם לרוץ לקראתם .ועוד יש לדקדק ,היאך לא
כריתות הערלה ,ועי״ז היה התגלות והורדת החסדים מדעת למקומם .וז״א הבין תיכף שהם מלאכים ,דבני אדם וודאי אינם יכולים לילך בחמימות כזה.
א .בענין למול ביום ו' לא כתב הבית יוסף שם בבדק הבית כלום ,וראה להלן.
ב .וכן בספר קרבן נתנאל במס' שבת פרק רבי אליעזר דמילה על הרא"ש סי' ח' ובקרבן נתנאל שם (אות ה') שמתרץ את הרשב"ץ.
ג .נדפס מעוטר עם הסכמת הג"ר חיים אבולעפיא זצ"ל .וראה מה שכתב בשו"ת דברי חיים ח"א אהע"ז (סימן ק"א) וז"ל ,כן מבואר במשנת חסידים אשר ידוע שכל
דבריו המה סולת ברורה ,וממנו אין להסיר ואל ישמע לקול המולה ,ע"כ .וגם כתב שדברי המשנת חסידים הוא מהאריז"ל ותלמידיו ,עיי"ש.
א
אריו תשרפ תשפז אלף המגן
כבהמות]ד[ .והגה"ק מצאנז בספרו המעשה ,הסביר הענין ,כי כ"ק ממעזבוש כחום היום ,שהוא מדת ז״א ,שהיה מבהיק בה בהירות החסדים במקומם ,ולכך
לרוב קדושתו ,כאשר בא לעת זקנותו נתעלה במדרגה גדולה מאד ,עד שבא כשראה המלאכים ,סבר שהם אנשים צדיקים ,לכך אינו מזיק להם חמימות
לבחינה זו שלא יראו עיניו רק דבר שבקדושה ,לכן כאשר באו לפניו אינשי דלא החמה ,כי הוא מעין דוגמא שלעתיד שהצדיקים מתעדנים בה.
מעלי ,לא הכיר עליהם את צלם הקדושה ,לכן ראו אותם עיניו הקדושות רק והא דציוה להרחיץ רגליהם ,שנדמו להם כערביים ,הגם שבודאי לפי
בצורתם הבהמית ,ע"כ]ה[. דעתו היו צדיקים ,מכל מקום הואיל שסבר שהם ערביים ,ואותה אומה
ואולי י"ל גם כאן לפרש ב' פעמים וירא ,דאברהם אבינו ע"ה היה עובדים לאבק ,לכן ציוה להרחיצם ,שעכו״ם בעצמו צריך לבטל עבודה זרה
אחר המילה ,ונתקדש יותר ,והיה באותה מדריגה הגבוה לראות רק דברים שלהם ,כמו שמצינו (ע"ז מד ).ויקח את עטרת מלכם (שמואל-ב' יב ,ל) .והיה רוצה
שבקדושה ,וז"ש וישא עיניו וירא וגו׳ ,כיון שראה ,וירא ,לשון הבנה ,שהבין שהם בעצמם יבטלו עבודה זרה שלהם ,והם היו צדיקים בעיניו ,לכך לא הרגיש
שהם מלאכים או צדיקים ,ע"כ וירץ לקראתם. שיהיה מלאכים ,וק״ל ,עכלה"ק.
אברהם אבינו היה זריז במצוות יותר משרה ועדיין לא מיושב קושיא ראשונה שהקשה היאך היה יכול אברהם לרוץ
מהרי שלש סאים קמח וגו' ,ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ ,ויתן אל הנער ,וימהר לקראתם .ויש להביא מה דאיתא בספר אזור אליהו [להג"ר אליהו הארשאווסקי
לעשות אותו (יח ,ו-ח). זצ"ל אב"ד דראהביטש] עה"פ (יח ,ב) וירא וירץ לקראתם ,ופירש״י ,שהקשה מאי
וירא וירא ב״פ .וכתב שם ,עפ"י פשטא נראה ,דהנה באמת אברהם לא הי׳ אז
בספר חתם סופר [הוצאת הרב שלמה אלכסנדרי סופר ז"ל] בהקדמה למסכת כח בידו לרוץ נגד המלאכים ,מפני כאב המילה ,רק שמובא בילקוט הראובני
חולין (על המשנה הכל שוחטין וכו' ואחד נשים וכו' ,בד"ה פתח דברי) מבאר הפסוק [להג"ר אברהם ראובן ב"ר יהושע האשקי הכהן כ"ץ זצ"ל] (בפרשתינו ד"ה לפי) בשעה
עם מה שכתוב צופי׳ הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל (משלי לא ,כז) האמור שנגלה אליו ה' באור פני מלך חיים ,מיד חיתה המכה וקם על רגליו ורץ ,שנאמר
בשרה אמנו (ילקוט על משלי שם) ,וכתב דהנה כתיב מהרי שלש סאים קמח סולת וירא וירץ .א״כ י"ל דזהו הפירוש וירא השני ,והיינו שהתבונן בעצמו אם יכול
לושי ועשו עוגות ,ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ ,ויתן אל הנער ,וימהר לעשות אותו, לרוץ ,וירא שחיתה המכה ,מיד וירץ לקראתן ,וק״ל ,עכ"ד.
לא אאריך בדיקדוקים ,אבל אומר כי בתשו׳ רדב״ז (ח"ב סי' אלף פ"ז [ועי' בשו"ת
חכ"צ סי' ק"י שחולק עליו]) מסתפק אי זריזות מצוה עדיף או מצוה מן המובחר לפרש מהו וירא השני
עדיף ,והעלה למהר המצוה עדיף ,אפי׳ לא יהיו מהמובחר כל כך .והנה נשים וישא עיניו וירא וגו׳ ,וירא וירץ לקראתם וגו׳ (יח ,ב) .ופירש"י ,מהו וירא וירא
עצלניות הן ,ומפני כן נ״ל אפי׳ אי נשים ישחטו מ״מ לא יבדקו סכין ,כי עצלניות ב' פעמים ,הראשון כמשמעו ,והשני לשון הבנה ,נסתכל שהיו נצבים במקום
הן ולא יבדקו כל צרכן ,כמ״ש הר״ן בשמעתין מהא דבדיקת חמץ ,וכן העלה אחד ,והבין שלא היו רוצים להטריחו ,ואע"פ שיודעים היו שיצא לקראתם,
פני יהושע בשמעתין ,אלא שצ״ל ,א״כ הול״ל הכל דמתני׳ בנשים ובבודק סכין עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו ,וקדם הוא ורץ לקראתם.
ונותן להו ,וכאוקמתא דרב אשי במומר. אולי יש לפרש לפי דברי רש"י שוירא השני לשון הבנה ,בהקדם מה
הנה זריזותי׳ דאברהם אבינו ע״ה שאמר מהרי וגו' קמח ,אע״ג דסולת שמובא בספה"ק קדושת ציון פרשת ויחי (ד"ה וירא ישראל) ששמע אביו כ"ק
מובחר מ״מ זריזות עדיף ,ע״כ מהרי דייקא ,אך נשים עצלניות ס״ל מובחר אדמו"ר הראשון זצוק"ל ,כי זקינו הגה"ק מצאנז זצוק"ל כאשר בא בימים והגיע
עדיף מזריזות ,ע״כ היתה מנפה הקמח בשלש עשרה נפה לעשותו סלת, לגבורות ,והיתה זאת בשנה האחרונה קודם הסתלקותו הי' אומר כי נחלש כח
כמ״ש רמב״ן שמזה הקמח עשתה סלת ,ואיתתא לא איכפת לה בזריזות ,ומזה ראיתו עד שאינו מכיר בני אדם ,רק בספר עדיין יש ביכולתו לעיין ,וכשהרגיש
הטעם אמר בפסוק ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ ויתן אל הנער לעשות אותו ,כי בתמהון העומדים עליו ,סיפר כי הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע כשהי'
לא מסר לה שחיטת בן הבקר ,כי עצלניות הן ואינן בודקות סכין כל צרכן ,והנה דר במעזיבוש היתה דירתו בעלי' והיו עולים אליו במעלות ,פעם אחת באו
בין כך נטמאה שרה ,ונטמא לחם עמה ולא הביאה ,ואלו היתה זריזה למהר לפניו שני אנשים גרועים פחותי ערך מבני עירו ,ויהי כצאתם שאל לאשר על
לאפות קמח עדיין לא נטמאה והיתה מביאה לחם ,אך היא התעצלה ועי"ז ביתו ,ואמר בתמימות ,היאך יתכן אשר בהמות יעלו במדרגות העלי' ,והאיש
ולחם עצלות לא תאכל. נשתומם בשמעו השאלה ,ויאמר ,וכי אין רבינו מכירם ,הלא המה פלוני
ופלוני מאנשי עירנו ,ויאמר הרה"ק ממעזיבוש ,לא הכרתי אותם ונדמו לעיני
ד .ראה בספה"ק תפארת שלמה פרשת וילך (ד"ה ה' אלקיך) שכתב וזלה"ק ,יש צדיק אשר קדושתו בוערת כל כך עד אשר מי שפגם מעט בעונותיהם ולא תיקן
כראוי אי אפשר להתקרב אליו ,וכידוע מאדומ"ו הרב איש אלקים מוה' אלימלך זלה"ה שלעת זקנתו היה קדושתו גדולה מאד שלא היה באפשרי לדבר עם
המסתופפים בצילו ,עכ"ל.
ה .וממשיך שם לפרש הפסוקים (מח ,ח) וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה וגו' ,ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וגו' ,כי יעקב אבינו בראותו
שנסתלקה הימנו שכינה והבין מזה שאינם ראויים לברכה ,סבר שהוא מצד מעשיהם ,תמה ,אם מעשיהם אינם הגונים מדוע עיניו רואות אותם ,וזה פי' הפסוק
וירא ישראל את בני יוסף ,ויאמר מי אלה ,שאינם ראויים לברכה (עי' פירש"י) ואעפי"כ עיני רואות אותם ,הלא זה שני הפכים בנושא אחד ,ויאמר יוסף בני הם
אשר נתן לי אלקים בזה ,במקום הזה שהוא ערות הארץ ,הרבה נסיונות עברו עלי ועליהם שלא ילכו בחוקות הגוי ולא ילבשו מלבושי נכרים רק יתנהגו כראוי
לבית יעקב ,והמה צדיקים גמורים ,לא הם הגורמים שנסתלקה השכינה ממך ,רק מחמת בני בניהם שעתידין לעמוד מהם ,ירבעם ואחאב מאפרים ,ויהוא ובניו
ממנשה ,ולאחר שהתפלל יוסף עליהם מיד ויאמר קחם נא אלי ואברכם ,כי המה זרע ברך ה' ,וזה שבא הכתוב השני לפרש מה היתה תמיהתו ,ואמר ועיני ישראל
כבדו מזוקן ,ותרגם אונקלוס יקרן מסיבו ,היינו כי בהגיעו לימי הזקנה וזקני ת"ח כל זמן שמזקינים עולים במדרגתם עד שהיו עיניו יקרות ומקודשות עד שלא
יוכל לראות רק דבר שבקדושה ,לכן תמה ואמר מי אלה שעיני רואות אותם ועם כל זאת לא יהיו ראויים לברכה ,כיון שנתברר לו שאין המניעה מצד מעשיהם,
ויגש אותם אליו וישק להם.
וכעין זה איתא בספר תורת משה [להגאון הגדול בעל חתם סופר זצ"ל] פרשת ויחי (ד"ה ועיני ישראל) ,וראה בספר ברכת אברהם [להג"ר אברהם זצ"ל דומ"ץ מונקאטש] פרשת ויחי
(ד"ה וישלח ישראל את ימינו) שכתב וז"ל ,שמעתי מאדמו"ר הק' מ' צבי אלימלך זצ"ל אשר היה בלובלין אצל הרבי ,ובא כלתו של הרבי ואמרה להצדיק אשר הילד
שלה חולי ,ואמר הרבי ,שאינו מכיר אותה ,אשר למד לעינים שלו שלא יראו שום דבר שאינו ברצון הבורא[ ,ופי' כמו הקדושת ציון מי אלה שאני יכול לראותם] ,ע"כ .וראה
בספר צמח דוד עה"ת [להרה"ק ר' דוד מדינוב זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה וירא והנה) וז"ל ,עי' פרש"י שהקשה מהו וירא וירא ב' פעמים ,וי"ל כי הנביאים כששורה עליהם
רוה"ק ,באים להתפשטות הגשמיות ואינם רואים כלל זה העולם ,והרואים באספקלריא המאירה אפי' מלאך אינם רואים וכו' ,וירא השני ,התבונן מה זאת שאני
רואה אנשים בשעת גלוי שכינה וכו'.
ב
אריו תשרפ תשפז אלף המגן
והנה כי כן א"ש ,כשנלקחה לפרעה עדיין לא הי' אברם כהן ,וא"כ אף א"נ לא לשנות מה שהוא אוכל ממה שנותן להאורח
לא הי' נביא ולא הי' יודע שלא שלט בה פרעה ,מ"מ מותרת היא לו ,דאשת
ישראל שנאנסה שריא לבעלה ,אבל באבימלך כבר הי' כהן]ח[ ,ושבויה שיש והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (יח ,ח).
עדים שנשבית אסורה לבעלה כהן ,אפי' אומרת טהורה אני ,ע"כ אמר כי נביא
בספה"ק קדושת לוי כתב ,הכלל הוא כמבואר ,שבעל הבית לא יהיה
הוא ,וה"ל כאלו יש עדים שלא נטמאת ושרי' לבעלה כהן ,כמבואר כל זה פ"ק
מתנהג בפני האורח יותר מגדולת האורח ,כדי שהאורח לא יקנא את בעל
דכתובות (סוגיא ראוה מדברת).
הבית .והנה צדיק נקרא מהלך ,שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה ,ומלאך
והנה מ"מ נהי דבשעת מעשה של פרעה לא הי' צריכים לנבואתו של נקרא עומד ,וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים ,התלבש עצמו בבחינת
אברהם משום דאף נימא נאנסה היתה נמי שריא לבעלה ,מ"מ איכא למיחש מלאך להיות עומד ,וזהו והוא עומד עליהם ,עכ"ד.
משום אבוה דשמואל (כתובות נא ,):דחיישי' שמא תחלתו באונס וסופו ברצון,
וצ"ל כמ"ש תוס' (ד"ה אסורה) באסתר ,שהיתה צדיקת גמורה ,עי"ש .וכן נמי וכעין זה כתב בספר פני דוד [להגה"ק החיד"א זצ"ל] בפרשתינו (אות מ"ט)
צ"ל בלא"ה ,דאי לא תימא הכי לא הי' אפשר לאברהם להתכהן ,דהרי ביבמות עה"פ (יח ,ה) ואקחה פת לחם ,וז"ל ,כתב רבינו בעל הטורים בפרפראותיו ,מכאן
(סא ).היה אוסרים לכהן שאירס האלמנה ונתמנה אח"כ להיות כה"ג אי לאו רמז שבעה"ב בוצע [מדכתיב ואקחה ולא כתיב קחו] .שמעתי מפי השר המרומם
דכתיב יקח אשה ,וא"כ אי היה שום חשש זונה אפי' רק באונס לא הי' שוב הרב ר' משה קאן מידי עוברי בעיר מגנצא שנת תקט"ו ,שפי' במשז"ל (ב"מ פז).
אפשר להתכהן ,אע"כ דבטוח הי' בצדיקת שרה מכל וכל .והנה לא מצינו כלל ולחם לא הביא שפירסה נדה ,וקשה שהם נדמו אליו כערביים ,ואם אברהם
שנתן אברהם מעשר מאותו יום ואילך [שהרי אבימלך נתן לו ממון לכסות עינים (כ, אע"ה אוכל חולין בטהרה ,אמאי לא הביא להם ,שכל אדם אינו נזהר בזה וק"ו
טז) ,ולעיל (יד ,כ) כתיב שנתן מעשר ,שעדיין לא היה כהן אלא מאז והלאה] ,משום שנתכהן הערביים ,אלא מוכרח שבעה"ב בוצע ,ואם היה מביא לחם היה צריך לבצוע,
אז לא הי' צריך לחסר ממונו מן אז והלאה .והיינו דקאמר אשת חיל מי ימצא והוא אינו אוכל ,ולאמר להם שהלחם אינו טהור אך הם יאכלו בלחמו ,הוא
ורחוק מפנינים מכרה שנכנס לפני ולפנים ,שהותרה לבעלה ואינו פוסלו מן מזלזל בכבודם ,ולכן לא הביא לחם]ו[ .והשתא א"ש דמאמר ואקחה פת לחם,
הכהונה ,משום דבטח בה לב בעלה שלא נבעלת ,ועי"ז שלל לא יחסר לתת עיקרו לומר שהוא בוצע ,וירא כי לא יכול ,ולכך לא הביא לחם ,והוא עומד
שוב מעשר. עליהם ,דכיון דליכא פת הוא אכילת עראי וא"צ לישב כלל ,ודו"ק]ז[.
למה צריך לטעם כי נביא הוא מהו הנתינת טעם של אשת נביא על החזרת שרה
ויאמר ה׳ לאבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא (כ ,ז). ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (כ ,ז).
ותמוה ,ואם אין נביא אינו מחויב להחזיר .ובספר מדרש יהונתן כתב לכאורה קשה דמאי שייכות יש להחזרת שרה עם זה שאברהם הוא
לפרש ע"פ מה דאיתא במסכת יבמות (טו ).איילונית אין קידושין תופסין בה, נביא ,ועי' בחתם סופר (פר' לך ד"ה סוף משלי) שתי' עפ"י הפסוק אשת חיל מי
וזאת ידוע (שם סד ):ששרה אמנו איילונית היתה ,ואבימלך לקח אותה בחזקת ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר (משלי לא ,י-יא)
שהיא פנויה .אבל הדין (שם טו ).בהכיר בה שהיא איילונית ,קידושין תופסין וידוע דכל הפרשה נדרשת על אמנו שרה (ילק"ש שם) ,ועפ"י דרכם יש לפרש
בה .וזה שאמר הקב״ה לאבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא ,וידע שהיא הפסוקים האלו כך ,בשנבין דכל מקום דכתיב פנינים דרשוה אכהנים שנכנסים
איילונית ,ותפסו בה קידושין והיא אשת איש ,ודו״ק]ט[. לפנים ,לגבי יקרה היא מפנינים וכדומה (סוטה ד ,):וע"כ הכא נמי הכי פי'.
אופן מיוחד על תפלה וכתב ,והנלע"ד כך ,דהנה מצינו כשנלקחה אמנו שרה לאבימלך ,נאמר לו
ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים (כא ,טו). השב אשת האיש כי נביא הוא ,ולא נאמר כן לפרעה .נלע"ד הטעם כך ,משום
דאמרו חז"ל (נדרים ספ"ג) בתחילה היתה הכהונה ניתנה לשם בן נח ,היינו מלכי
בספה"ק דברי יחזקאל [שינאווא] כתב (בכתי"ק) וזלה"ק ,שמעתי ממו״ח צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון ,וכיון שהקדים ברכת אברהם לברכת ה',
הרה״ק [בעל ארי' דבי עילאי] מווישניצא זלה״ה וכמדומה לי שאמר זאת בשם רבו דכתיב ברוך אברם לאל עליון ,וברוך אל עליון וגו' (יד ,יט -כ) ניטלה הכהונה
הרה״ק מלובלין זלה״ה זי״ע ועכ״י]י[ ,מה שנאמר גבי ישמעאל שהשליכה הגר ממנו וניתנה לאברהם ,שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (תהלים
אותו תחת אחד השיחים ,היתכן שבנה מאברהם אשר היה חביב אצלה כבבת קי ,ד).
ו .לכאורה צריך עיון קצת ממה שכתב הטור או"ח סי' קס"ח ,מובא שם בבית יוסף בשם הירושלמי ,דאם הבעה"ב אוכל רק בטהרה ,והאורח אוכל בטומאה והיא
יותר נקייה ,צריך הבעה"ב לבצוע מפת הטמאה בשביל האורח ,ובפרט כאן שימנע פת מן האורח מחמת פרישותו ודו"ק ,ויש לתרץ.
ז .ובענין זה כתב בספר ליקוטי חיים [להג"ר חיים יצחק דוד ווייץ זצ"ל מטארניפאל תלמיד מובהק להגאון בעל מנחת חינוך זצ"ל] עה"פ (דברים ב ,ו) אוכל תשברו מאתם בכסף
ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף .וז"ל ,לכאורה האי ואכלתם ושתיתם הוא מיותר .ונ"ל דרומז בזה ,למש"כ באו"ח סי' קס"ח ס"ה ,אם בעה"ב נזהר מפת
עכו"ם ,וישראל שאינו נזהר בכך מיסב עמו על השלחן ,כיון דמצוה מוטלת על הבעה"ב לבצוע ,יבצע מן היפה של עכו"ם ,וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה,
ועי' ביו"ד סי' קי"ב סעיף י"ג ,ובש"ך שם ס"ק כ"א ,דהטעם משום איבה ,כיון דהמצוה לברך על היפה המוציא ,ואם לא יברך על היפה של העכו"ם ,איכא איבה
טובא ,אע"ג דהוא חד נגד חד ,והוא אורח אצלו.
ה"נ יש לומר בכאן ,אע"ג דהישראל לא היו צריכין לאוכלין ומים דידהו ,שהיו אוכלין לחם מן השמים ,שהיה בו קדושה ,וגם מים שבבאר היה פועל אלקי,
ומסתמא היה בו ג"כ קדושה ,והיה ההו"א נותן אע"ג דהדרך ארץ נותן דמ"מ יקנו מהם בכדי להנותם ,כפירש"י במדבר כ' פסוק י"ז עי' שם ,מ"מ לא יאכלו ולא
ישתו מה שקנו מהם ,כ"א יחזרו להם במתנה או יפקרו אותם כו' ,עכ"פ לא גרע מחילוק שבין פת עכו"ם לשל ישראל ,ע"כ אמר דוקא ואכלתם ושתיתם מהם ,ולא
מבכם ,מחמת איבה ,כמו בפת עכו"ם הנ"ל .ולזה נתכיון רש"י ז"ל שם במדבר כ' פסוק י"ז ,מ"ש שם מהמדרש רבה על מי באר ,עי' שם ודו"ק.
ח .ראה בספר אלף המגן פר' לך (אות ג') ובהג"ה שם (אות ו') אי היה באמת כהן או הכוונה שהעבודה היה שייך לו כבכור ,עיי"ש.
ט .וכן כתב בספר חנוכת התורה בשם הגאון הגדול מוהר"ר העשיל זצ"ל בפרשתינו (אות ט"ו) ,ובספר זבח השלמים [להג"ר משה גאלאנטי זצ"ל אב"ד ור"מ ירושלים בעמח"ס
קרבן חגיגה] אות כ' ,ובספר שני המאורות [להרה"ק ר' צבי הירש מקאמינקא זצוק"ל מבני היכלא של הבעל שם טוב הק' זי"ע] בפרשתינו (ד"ה בפרשה הנ"ל) כתב ג"כ כזה ,וראה
בספה"ק אגרא דכלה בפרשתינו (ד"ה ועתה) ,וראה בספר חקל יצחק [ספינקא] בפרשתינו (ד"ה ועתה) ,בענין זה.
י .ובספר משנה למלך [להרה"ק ר' אלעזר מריישא זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה ויכלו) כתב ששמע זאת מהגה"ק מצאנז זצוק"ל בשם צדיק אחד.
ג
אריו תשרפ תשפז אלף המגן
אחד ,בשעה שהוכיח אברהם את אבימלך ,היה עומד לאותו זמן גם פיכול שר עינה השליכה אותו .ואמר הפירוש שהיא התפללה בכל כחה ,ואח״כ השליכה
צבאו עמו ,והיה אבימלך מתנצל נגד אברהם ,באומרו לא ידעתי מי עשה את את הדבר על רצון השי״ת ,ועצה זו מועלת כמיוחדת שבתפלות.
הדבר הזה ,ודיבר אבימלך לפיכול שר צבאו ,וגם אתה מה טעם לא הגדת לי,
וכן הוא הפירוש ותשלך את הילד ,היינו שהשליכה את ענינה על רצון
ויאמר פיכול שר צבאו ,וגם אנכי לא ידעתי ,והבן]די[.
הבורא ב״ה ,וזה הועיל תחת אחד השיחם ,היינו שיחם הוא תפלות ,כמו ויצא
יצחק לשוח בשדה ,ותחת הוא במקום ,כמו תחת השור תחת השה ,ואחד הוא
למה לא הזכיר ג"כ המאכלת המיוחד ,כמו שמוזכר בגמרא בכמה מקומות אחד המיוחד ,עכ"ל]אי[.
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה (כב ,ז). ולזה יש לקשר מה ששמעתי ממו"ר הגה"ח ר' יהושע זאב זאפערן ז"ל
מקראס ,לפרש בדרך צחות מה שאנו אומרים אני מאמין באמונה שלימה
בספר צוף דבש [להג"ר וידאל צרפתי זצ"ל] כתב ,הנה האש והעצים הם בכל שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין לזולתו ראוי להתפלל ,היינו
מקום ולמה הבאתם .או הוא ע״ד בשלמא אש ועצים ניחא שהנה לקרבן עצים, שהקב"ה שהוא יכול להתפלל ,ע"כ הוא יתפלל ,ואין אנחנו ראוים להתפלל]בי[.
כי כן היו מקריבין מחלוקת סנאב בן יהודה בתעניות ,אבל המאכלת קשה למה,
וכ״ת לעולת ב״ח ,איה השה ,עכ"ד. לפרש כפל הלשון
ויאמר אבימלך לאברהם לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת
בזה מיושב למה לא אמר גם והמאכלת]וט[ ,ולפי דבריו מרומז באמת גם לי וגם אנכי לא שמעתי (כא ,כו).
המאכלת ,כי זה עצמו היתה כוונת יצחק ,שהאש והעצים הוא מבין למה באו,
אבל על המאכלת לא הבין ,ואם תאמר לשחוט ,ואיה השה לשחטו ,נמצא בספר חלקי אבנים [להג"ר דוד לידא זצ"ל אב"ד ור"מ אמסטרדם (יוד"ה כ"ז
שהיתה כוונתו על המאכלת. חשון)]]גי[ כתב וז"ל ,חיבור ופירש הפסוק הזה ,שמעתי אומרים בשם ירושלמי
אי .וראה בספר אילה שלוחה [להרה"ק ר' נפתלי זצ"ל אבד"ק ליטאוויסק בנו של הרה"ק ר' שמעון מיערסלוב זצוק"ל] בפרשתינו (ד"ה שמעתי בשם הרב הקדוש) שמביא בשם הרה"ק
ר' צבי הירש מזידיטשוב זצוק"ל שאמר סגולה באם אחד צריך לרפואת א' מבניו הקטנים ,יסיח דעתו ,ואמר על שם הפסוק (כא ,טו) ותשלך את הילד תחת אחד
השיחים ,עי"ז וישמע ה' את קול הנער וגו' (שם ,יז) .וכתב לרמז זה בתיבת ואת"ה מחי' את כולם (נחמי' ט ,ו) ,כי ואת"ה נוטריקון ו'תשלח א'ת ה'ילד ת'חת א'חד
ה'שיחים ,ע"כ .ובספר בית אהרן [להרה"ק ר' אהרן מקארלין זצוק"ל] בליקוטים (דף קמ"ה ,ד"ה מבנו) כתב וז"ל ,שפעם אחת נחלה הרה״ק מוה״ר ר׳ משה זצוק״ל [מקאזניץ,
בעמח"ס באר משה] בנו של הרה״ק המגיד מקאזניץ בהיותו ילד קטן אהוב לאביו הרה״ק הנ״ל ,וייאשו אותו הרופאים ,והיה אביו הרה״ק שרוי בצער גדול ,ובהגיע זמן
התפלה גמר בדעתו להסיח דעתו מחולי בנו הילד ,ופי׳ ואמר ותשלך את הילד תחת אחד השיחים (כא ,טו) ,שיח לשון תפלה ,עבור תיבה אחת מהתפלה שתהיה
בשמחה .והרגיש בדבר הרה״ק מברדיטשוב זצוק״ל והלך לטבול במקוה ,ואמר שפעל בטבילתו לשנות דעת הרה״ק אבי הילד הנ״ל שיתפלל על רפואת הילד,
ואמר שע״י ששינה דעתו להתפלל על הרפואה היה המתקת דינים מעל כלל ילדי ישראל ,עכ"ד.
בי .וראה בספה"ק קדושת לוי פרשת שמות (ד"ה לכה ואשלחה) שכתב שדוד המלך בעומדו במלחמה עם אויביו וכן אברהם אבינו ע"ה כשלחם עם ד' מלכים ,דבקו
עצמם במדות האין .ועי' בספר אמרי פנחס [קאריץ] ח"א שער אמת ואמונה (אות נ"ו) שכתב גם כעין זה.
גי .בהקדמתו לקונטרס דברי דוד [הדפסתיה בסוף ספרו חלקי אבנים] כתב על כל מי שילמוד בספר זה ,שביום שתקראנה יענך מן השמים ,ותצליח בכל דרכיך ,ותזכה
לעוה״ב הצפון לצדיקים ,שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (משלי ט ,יא) ,ע"כ .ושם ליום השבת כתב ,ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיזכנו לעשות
ספרים אין קץ ,ואותן שחיברתי ועומדים להביא לדפוס ,יזכני המאציל ב״ה להוציאם לאור מהרה אמן ,ע"כ.
ובדרך אגב ,יש י"ד ספרים שחיבר הג"ר דוד לידא זצ"ל ,ואחד מהם נקרא שומר שבת על עניני שבת קודש ,ונדפס על ידי הגה"ק המגיד מקאזניץ זצוק"ל ,ויש ספר
עיר מקלט אשר הוא על מנין המצוות וטעמיהן ,עונשיהן ותיקוניהן ,ונדפס על ידי הרה"ק מליסקא זצוק"ל בעל אך פרי תבואה .רואים מזה שהיתה לספריו חיבה
יתירה בעיני צדיקים הקודמים .ובספר אור פני משה על המשניות מביא הרבה פעמים מספרו ,וכן הבני יששכר הביא מספריו הרבה פעמים.
די .כן הוא בספר צדה לדרך עה"ת [להג"ר יששכר בער איילינבורג זצ"ל אב"ד ור"מ גוריציאה בעל מחבר ספר באר שבע על הש"ס ,תלמיד מהסמ"ע והלבוש] בפרשתינו (ד"ה וגם אנכי)
מביאו בשם החכם ר"א אשכנזי .ועי׳ בספר אהבת שלום תנינא [להרה"ק ר' מנחם מענדל זצוק"ל אבד"ק קאסוב (יוד"ה י"ז חשון)] (ד"ה והוכיח) תירוץ נוסף על זה בדרך אגדה
וחסידות.
וט .כמו שהקשה האלשיך הק' בפרשתינו אות ז' (ד"ה ויאמר יצחק).
i i
iתודתינו נתונה לאלו שהשתתפו בהוצאות הגליון i
הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח הרב יוסף שמחה טויבער הי"ו כל מי שרוצה להשתתף
הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר אהרן קרויס הי"ו
לרגל השמחה השרוי' במעונו בנישואי בנו בהוצאות הגליון לרגל השמחה
לרגל השמחה השרוי' במעונו בהולדת הבן אצל בנו
החתן יעקב מנחם ני"ו ממציוני ישיבתינו הק' -עב"ג בת הרה"ג ר' בן ציון שלום שבמעונו או לעילוי נשמת יפנה
למכון אלף המגן 347-930-8759הורוויץ שליט"א בן הגה"צ ראש הישיבה שליט"א ,למזל טוב ובשעה טובה מוה"ר דוד משולם שלמה הי"ו למזל טוב,
ומוצלחת ,ויהי רצון שהזיווג יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל ולהשאיר הודעה תזכה למצות ויהי רצון שיזכה לגדלו ולחנכו לתורה ולחופה ולמעשים טובים
ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד'
ד
