gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: וירא (2026-10-26)

אלשיך · Alshich — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫המזבח‪ ,‬שהוא ממעל לעצים‪ ,‬ולא (רק) על (ג) וגם מה ענין אומרו אחר? והראוי‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫יאמר והנה איל נאחז וכו'?‬ ‫אשר מתחת לעצים‪.‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫והטיב אשר דבר באומרו‪ ,‬ממעל ולא 'על (ד) ועוד מה יתן ומה יוסיף כי נדע אם‬ ‫העצים'‪ ,‬לרמוז על מה שהוא ממעל ברחוק היה נאחז בסבך?‬ ‫פ' וירא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(ה) וגם שהיה בקרניו?‬ ‫שהוא העליון‪.‬‬ ‫עקידת יצחק היה בעיקר במזבח הר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המוריה של מעלה‬ ‫(ו) ועוד למה עשה ה' ככה להביא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(ביאר ספה"ק אור המאיר) איתא תמורה תחת יצחק מה צורך אל תמורתו?‬ ‫פכ"ב‪ :‬ט‪ :‬ויבאו אל המקום אשר אמר לו באלשיך על פסוק‪ ,‬וישם אותו על המזבח‬ ‫הא‪-‬להים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך ממעל לעצים‪ ,‬ותוכן הדברים‪ ,‬מזבח תחתון (ז) ועוד למה בראו בין השמשות של‬ ‫את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו היה באמת גשמי מעצים הגשמיים‪ ,‬אמנם ערב שבת של בריאה ולא בראו שנה או‬ ‫עיקר מחשבתו של אברהם עליו השלום‪ ,‬שנתים קודם לעקידה?‬ ‫על המזבח ממעל לעצים‪:‬‬ ‫הנה אחר אומרו‪ ,‬ויערוך את העצים לעשות בתחתון‪ ,‬ולרמוז בעליון‪ ,‬מזבח והנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫והוא‪:‬‬ ‫שהוא על המזבח‪ ,‬אם כן‪ ,‬היה די יאמר‪ ,‬העליון‪ ,‬רוחניות אור בהיר הוא‪,‬‬ ‫'וישב אותו ממעל לעצים'‪ ,‬וידוע כי על וזהו‪ ,‬וישם אותו על המזבח‪ ,‬העליון שהוא אותו איל שנברא בין השמשות לא היה‬ ‫המזבח היה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אומרו על המזבח הוא רוחני אשר ממעל לעצים‪ ,‬היינו למזבח בו דבר לבטלה‪,‬‬ ‫העצים התחתון שהוא גשמי (עכל"ק גידיו הן עשר מיתרי נבלו של דוד‪.‬‬ ‫מיותר!‬ ‫עורו עור אזור במתניו של אליהו‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬לזה נזכיר מאמרם ז"ל‪ ,‬באומרם‪ ,‬ספה"ק אור המאיר)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קרניו‪ :‬של שמאל‪ ,‬במתן תורה‪,‬‬ ‫ממעל לעצים‪ ,‬מכוון כנגד כסא הכבוד‪,‬‬ ‫של ימין‪ ,‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר‬ ‫אילו של יצחק היה בחי' מלאך‪.‬‬ ‫כד"א 'שרפים עומדים ממעל לו'‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫היה לו נשמה של שבת‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוקשה למו‪ ,‬שהיה לו לומר‪' ,‬על‬ ‫(ח) והלא יראו דברים תמוהים‪ :‬מי נתן‬ ‫שנברא אז בבין השמשות‪.‬‬ ‫העצים'!‬ ‫לדוד‪ ,‬גידי אילו של יצחק? (היינו מה‬ ‫כל חטאי בנ"י‪ ,‬הנשרשים בחטא עץ הדעת‬ ‫תיקונם בכל הדורות הנם תלויים באיל זו‬ ‫אך‪ ,‬היה לגזרה שוה‪.‬‬ ‫הקשר ביניהם)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועל דרך זה יתכן‪ ,‬במה שידענו ‪-‬‬ ‫(ט) והעור לאליהו?‬ ‫והזכרנוהו למעלה ‪ -‬כי המקריב במזבח של‬ ‫(י) ולמה שם אותו במתניו?‬ ‫מטה‪ ,‬כאילו מקריב במזבח של בית פכ"ב‪ :‬יב‪-‬יג‪ :‬ויאמר אל תשלח ידך אל הנער‬ ‫ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא‬ ‫המקדש של מעלה‪ ,‬כי נגדו הוא‪.‬‬ ‫(י"א) ולמה אזר עצמו בו הוא יותר‬ ‫אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך‬ ‫מזולתו?‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬הנה‪ ,‬ויבן שם אברהם את ממני‪ :‬וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל‬ ‫(י"ב) וגם דוד‪ ,‬למה נתייחדו לו גידיו‬ ‫אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח‬ ‫המזבח‪ ,‬שם‪ ,‬על ההר‪.‬‬ ‫מלזולתו?‬ ‫אך דע איפה‪ ,‬כי כאשר שם אותו‪ ,‬לא את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו‪:‬‬ ‫(י"ג) וכן שתי קרניו‪ ,‬היתכן כי קרן מתן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בלבד על מזבח זה‪ ,‬הושם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על אותו‬ ‫תורה ושופר גדול יהיו של איל? והלא‬ ‫המזבח אשר הוא ממעל לעצים‪ ,‬הוא (א) אל תשלח ידך כו' ואל תעש כו' כי‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל ויהי קול השופר הולך‬ ‫המזבח שבמקדש של מעלה‪ ,‬ולא בלבד על הנה מלת הנער ומלת לו מיותר!‬ ‫וחזק קולו של הקב"ה אינו כקולו של בשר‬ ‫המזבח שתחת לעצים‪.‬‬ ‫(ב) ראוי לשום לב מה ראה אברהם‬ ‫ודם שהולך ונחלש‪ ,‬כי‪-‬אם הולך וחזק‪ :‬הנה‬ ‫ובזה (השתא דאתית להודעת חז"ל‪ ,‬לדעת שחפץ ה' היה להמיר את יצחק‬ ‫כי קול שופר מתן תורה הוא קולו של‬ ‫אשר שם אותו על המזבח שלמעלה‪ ,‬אז) באיל‪ ,‬שנשא עיניו ויראהו ויקחהו לעולה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואיך יעלה על לב יותן קולו יתברך‬ ‫מבלי הגזרה שוה (גם כן) יאמר הענין תחת בנו?‬ ‫תוך שופר של איל?‬ ‫(ואפשר לפרש) כפשוטו‪ ,‬כי שם אותו על‬ ‫‪1‬‬ ‫אך כאשר עלה במחשבה להשאירו‬ ‫והוא כי ל'מה שעל ידי קלקול אדם‬ ‫(י"ד) ועוד כי אחר שמימינו אש דת למו‪,‬‬ ‫לאביו‪ ,‬הוצרך להשאיר תמורתו איל‬ ‫ואשתו מצא מקום היצר הרע לשלוט‬ ‫גם השופר יהיה קרן של ימין לא של‬ ‫לעולה‪ ,‬למען ישאר דבר מסויים להיות‬ ‫בעולם בכח אמיץ והנה על כן בכל‬ ‫שמאל?‬ ‫תמיד נגד המנגדים על ישראל‪ ,‬כאילו‬ ‫העשרים דור שמאדם ועד אברהם היו כל‬ ‫(ט"ו) וגם נדקדק בלשונו שלא אמר אילו‬ ‫רואים אפרו של יצחק‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫הדורות מכעיסין ובאין‪ ,‬כי על כן לא יצא‬ ‫של יצחק לא היה בו דבר לבטלה‪ ,‬אלא‬ ‫זרע ישראל כי‪-‬אם מאז והלאה‪ .‬ועדיין כל קושיא ו‪ :‬למה עשה ה' ככה להביא‬ ‫איל שנברא בין השמשות!‬ ‫זה איננו שוה נגד היצר הרע שלא תשש תמורה תחת יצחק? מה צורך אל‬ ‫כחו מאז ועודנו מחזיק בטומאתו דור דור‪ .‬תמורתו?)‬ ‫(ט"ז) הנה הקריב את האיל תחת מה‬ ‫שנצטווה להקריב את בנו‪ ,‬אבל מה‬ ‫והנה עדיין אפשר לומר יהי נא איל אחר‬ ‫והנה תקון קלקול אדם איננו עד לעתיד‬ ‫שאמר לעולה תחת בנו משמע אשר האיל‬ ‫נולד סמוך לעקידה‪ .‬על כן אמר שהיה בין‬ ‫לבא‪ ,‬ואיך יבא התקון לידי גמר אם עד‬ ‫מבהמת שדה יש לו שווי בצד מה ליצחק‬ ‫השמשות למען יוכן לתקן על ידו שלשה‬ ‫עבור הזמן הרב שמאדם ועד ימות משיחנו‬ ‫אבינו ע"ה והוא פלאי!‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫ירבו לפשוע‪ ,‬וכאדם יעברו ברית‪ ,‬וישוב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אחד בגידיו‬ ‫הרע אל קלקולו הראשון ואיך יתוקן‪:‬‬ ‫ואחד בעורו‬ ‫תיקון כל הרע‪ ,‬שהוא מחטא עץ הדעת על כן הוצרך יעקוד אברהם את יצחק‬ ‫ואחד בשני קרניו כל אחד בזמן המיוחד‬ ‫לא יתקיים אלא לאט לאט עד לעתיד למען תהיה עקידתו זכרון לבני ישראל‬ ‫לו‪:‬‬ ‫לבא‪ .‬וכיון שהוא זמן רב‪ ,‬לעת עתה ביום סליחה‪ ,‬כי אז היתה עקידתו‪ ,‬כמו‬ ‫אפשר שיקלקלו כל כך וימנעו תיקון שאמרו ז"ל‪ .‬ועל ידי כן ימשך שהעולם והנה לבא אל הביאור נקדים שלש‬ ‫הקדמות‪ :‬ראשונה‪ ,‬כי הנה פגימות אשר‬ ‫השלם‪ ,‬לכן צריך כח קדושה להיות יהיה הולך ונתקן עד הסוף‪.‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שאמר אברהם יהי נפגם העולם יוכללו בשלשה תחת שלשת‬ ‫מגן ומושיע לבני ישראל לחזק‬ ‫קדושתם‪ ,‬ולהכניע רעתם‪ ,‬ולמחול רצון שכל מה שמסתבכים ישראל גופי עבירות‪,‬‬ ‫חטאותם‪ ,‬עד תיקון השלם‪ ,‬והוא זכות‬ ‫בעבירות כל השנה תזכור להם עקידת אחד כי מלבד המות נתקללו אדם‬ ‫עקידת יצחק‬ ‫ואשתו עשרה קללות‪ ,‬כמו שאמרו בספר‬ ‫יצחק וכו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הזוהר שעל כן לעומתן נתברך יעקב עשרה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ברכות‪ .‬והוא כי מין היה או למאן דאמר‬ ‫אמנם כל כוונת רבותינו ז"ל הוא להשיב‬ ‫כל תיקון הנ"ל של עקידת יצחק הוא כופר בעיקר היה‪ ,‬ובחינותיו יתברך הם‬ ‫על מה שהקשינו‪:‬‬ ‫רק באם היה עקידתו יוצאה מכח אל עשרה כנודע ליודעי חן‪.‬‬ ‫(ז) למה בראו יתברך בין השמשות?‬ ‫הפועל‪.‬‬ ‫שנית להיותו משוך בערלתו‪ ,‬כי מזה‬ ‫אבל כיון שרצונו ית' להשאירו לאביו‪,‬‬ ‫* ולא שנה או שתים קודם לעקידה!‬ ‫נמשך שטוף זמה ליוצאי ירכו‪ ,‬ומזה יצאו‬ ‫הוצרך תמורתו‪ ,‬והוא האיל שנברא‬ ‫* או‪ ,‬יצוה על אברהם יקח שה מהעדר‬ ‫קלקולי המשפחות עד יבא מלאך הברית‬ ‫ביום חטא עץ הדעת 'רפואה למכה'‪,‬‬ ‫שלו!‬ ‫הוא אליהו להשיב לב אבות על בנים וכו'‬ ‫בין השמשות של שבת בראשית‪,‬‬ ‫ולטהר אותם כצרוף את הכסף‪.‬‬ ‫* או יקנה ממקום קרוב מזולתו‪ ,‬ולא‬ ‫וקיבל נשמת השבת‪.‬‬ ‫שיקריב מן הבא לידו בלא כסף ובלא‬ ‫שלישית המות הזה לו ולזרעו לדורותם‬ ‫וע"י קדושתו זאת‪ ,‬בפרטיות כל חלק‬ ‫מחיר!‬ ‫שהיה זה על שאכל מן העץ ההוא‪ .‬כי גם‬ ‫וחלק מן האיל‪ ,‬מתקן כל חלק וחלק‬ ‫לכל הסברות לא יבצר שהיתה גם אכילה‬ ‫מן הרע שנעשה ע"י חטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫על כן היחל ואמר איל שנברא בין‬ ‫ממש‪ .‬כמו שאמרו ז"ל כי כל הבעלי חיים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השמשות‪ ,‬תדע מה יתרון היה לו ‪ -‬מה‬ ‫והנה אם היתה עקידתו יוצאה אל הפועל אכלו ומתים זולת החול (שם עוף) וחי‬ ‫שאין כן אם היה נברא ממקום אחר בזמן‬ ‫‪ -‬היו נתקנים על ידה כל יתר הדברים לעולם שנאמר וכחול ארבה ימים‪:‬‬ ‫אחר ‪ -‬הלא הוא כי לא היה בו דבר לבטלה‪,‬‬ ‫כי בהבראו בזמן ההוא היה לו איכות אל‬ ‫ועל כן יתכן שעל הראשונה ניטל זיוו הוא‬ ‫המסתעפים מחטאו‪.‬‬ ‫כל הכבוד ההוא‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הוא מקום לנשמות הצדיקים כמאמרם‬ ‫רוח חיים‪.‬‬ ‫זיו השכינה שכפר בה‪ .‬כמאמרם ז"ל כי‬ ‫אך פי הארץ היה מושכם מרחוק ובולעם ז"ל‪:‬‬ ‫בעצמו לקה בשלשה דברים שניטלו ממנו‬ ‫כבלע פי איש בכורה בתאנה בראשיתה‪( .‬י"ז) ואיך שם ירעה איל מבהמות ארץ‬ ‫זיוו קומתו חייו‪.‬‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו שאפילו אם בגוף ונפש? האם נמצא כזה למין האדם?‬ ‫ועל השנית ניטלה קומתו שהיה מגיע‬ ‫אשת אחד מהם השאילה כברה לאשה בלעדי אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן?‬ ‫השמימה‪ ,‬כי השומר בריתו תוארו צדיק‬ ‫שבקצה המחנה היה פי הארץ ממשיכו ואיך בהמת הבקעה בצלו תחיה?‬ ‫כדעת חכמי האמת והוא יסוד עולם‪ .‬כך‬ ‫אך אין ספק כי לא כיתר כל בהמה חיה‬ ‫אליו ובולעו‪.‬‬ ‫היה יסודו מגיע השמימה מקיים ומחבר‬ ‫ועוף אשר על פני כל הארץ היה‪ ,‬אשר‬ ‫השני עולמות‪ ,‬ובמשוך ערלתו נגדעה וכן פי הבאר היה רוחני הולך עם ישראל‬ ‫הוציאה האדמה ואשר שרצו המים‬ ‫בכל מסעיהם וממשיכים ממנו נהרות‬ ‫קומתו מהגיע איכותה השמימה‪.‬‬ ‫הגשמיים‪ ,‬היה האיל ההוא‪,‬‬ ‫ועל השלישי נעכר חומרו וניטלו חייו‪ ,‬כי במשענותם‪ .‬ושוטח לגוים האמוריים לפני‬ ‫כי‪-‬אם גבוה מעל גבוה מאיכותן‪ ,‬ומרוח‬ ‫בטלה תקנת השראת שכינה על האדם עד מחנה ישראל איברים איברים‪.‬‬ ‫אשר נשב הוא יתברך על הארץ לתת‬ ‫ימות ‪ -‬מפאת זוהמת הנחש ‪ -‬וישוב בתחיה וכן פי האתון אינו כיתר אתונות‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫לעולם חיות וקיום‪ ,‬שהיה מהתפשטות‬ ‫בו כח רוחני על הבראה בין השמשות‪.‬‬ ‫זך‪ ,‬על ידי טל אורות‪ ,‬וחי לעולם‪:‬‬ ‫וכן השני לוחות שהיו רוחניות באמת קדושת שבת‪ ,‬היה רוח של האיל אשר לא‬ ‫עוד הקדמה שנית והיא מה שאמרו‬ ‫וכמו שאמרו חכמינו ז"ל כי במתן תורה היו ככל נפש בהמה וחיה‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫רבותינו ז"ל כי לולי בא שבת סמוך לחטאו‬ ‫כל אחד מעשרה הדברות הולך ונחקק על קושיא י"ג וי"ז‪( :‬י"ג) שתי קרניו‪ ,‬היתכן‬ ‫של אדם היה מת ביומו אלא ששבת הגין‬ ‫הלוח שנאמר קול ה' חוצב להבות אש‪ ,‬כי קרן מתן תורה‪ ,‬ושופר גדול יהיו של‬ ‫עליו‪ .‬ועמד וזימר מזמור שיר ליום השבת‪:‬‬ ‫איל? והלא אמרו רבותינו ז"ל ויהי קול‬ ‫הנה כי קראו אל הלוחות להבות אש‪.‬‬ ‫עוד הקדמה שלישית והיא כל מה‬ ‫השופר הולך וחזק‪ :‬קולו של הקב"ה‪,‬‬ ‫אינו כקולו של בשר ודם שהולך ונחלש‪,‬‬ ‫שנברא בין השמשות איכותו רם ונשא וגם איך היו בידו יתברך בתת אותם ביד‬ ‫משה אם גשם היו‪ .‬אלא שאחרי כן‬ ‫מכל יצורי עולם‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם הולך וחזק‪ :‬הנה כי קול שופר‬ ‫מתן תורה הוא קולו של הקב"ה‪ ,‬ואיך‬ ‫והוא מה שכתבנו למעלה בפסוק ויכלו הלבישם ה' ליתפש בידי בני אדם‪ .‬וההיקש‬ ‫יעלה על לב יותן קולו יתברך תוך שופר‬ ‫השמים וכו'‪ ,‬כי עד בא שבת היה כל בכל שאר העשרה דברים‪...‬‬ ‫של איל?‬ ‫העולם ‪ -‬שמים וארץ וכל צבאם ‪ -‬כגוף בלי והנה על דרך הזה יהיה ענין אילו של יצחק‪.‬‬ ‫(י"ז) איך שם ירעה איל מבהמות ארץ‬ ‫נשמה‪ .‬וכבא השבת באה רוח קדושה (ובזה נתיישב קושיא ז‪ :‬למה בראו בין‬ ‫בגוף ונפש? האם נמצא כזה למין האדם?‬ ‫לעולם ויהי כנופח בו נשמה‪ .‬וכמו שכתבנו השמשות של ערב שבת של בריאה ולא‬ ‫בלעדי אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן?‬ ‫על פסוק וביום השביעי שבת וינפש‪ ,‬כי בראו שנה או שנתים קודם לעקידה?‬ ‫ואיך בהמת הבקעה בצלו תחיה?)‬ ‫וקושיא ט"ו‪ :‬נדקדק בלשונו שלא אמר‬ ‫ניתן נפש לעולם‪.‬‬ ‫אילו של יצחק לא היה בו דבר לבטלה‪ ,‬ונבא אל הענין והוא כי זה דרכו יתברך כי‬ ‫ואם כן איפה אין ספק כי כל מה שנברא‬ ‫בעת בא המכה מאז תצמח ישועת‬ ‫אלא איל שנברא בין השמשות!)‬ ‫בעת ההיא אינו מאיכות כל הנברא בעולם‬ ‫שלא על חנם נחשב אפרו לפניו יתברך רפואתה (ובזה נתיישב באופן ב' קושיא‬ ‫עודנו מתייחס לגוף בלי נשמה‪ ,‬לנברא‬ ‫ז‪ :‬למה בראו בין השמשות של ערב שבת‬ ‫כאפרו של יצחק עצמו‪,‬‬ ‫בעת שפע הנשמה‪ .‬ועל כן כל העשרה‬ ‫של בריאה ולא בראו שנה או שנתים‬ ‫דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות‬ ‫והוא (אפרו) קיים עדיין‪.‬‬ ‫אינן כאיכות הדומים למו מהנברא תחלה‪:‬‬ ‫קודם לעקידה?)‬ ‫ולא על חנם חיה אלפים ומאת שנה מאז‬ ‫והוא‪,‬‬ ‫והענין כי מאז קלקל אדם‪ ,‬הציץ ופרח‬ ‫פי הארץ אינו כאשר כי יכרה איש בור או עד זמן העקידה‪,‬‬ ‫קדושת שבת לתקן את אשר עותו‪.‬‬ ‫כי יפתח איש בור‪ ,‬כי יפול הנופל בתוכה כי וגם היה בגן עדן כל אותו הזמן תחת עץ‬ ‫יעבור על פיו‪ ,‬אך אם רחוק יהיה מפיו לא החיים שבתוך הגן כאשר נזכיר מאמרם ובמקום עצמו אשר קלקל‪ ,‬שם בגן עדן‬ ‫ימשיכנו פי הבור עדיו ויבלענו‪ ,‬כי אין בו ז"ל בסמוך בס"ד‪ .‬והנה תחת עץ החיים הצמיח ישועת תרופתו‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אמור לפני הקב"ה ויסיר ממנו יצר הרע‪,‬‬ ‫ששיבר השינה שהיא המיתה שג"כ בא‬ ‫כי מאז ברא איל אחד‪,‬‬ ‫אמר להם אין זה עתה אלא לעתיד לבא‪.‬‬ ‫ע"י חטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫ושם מתחת עץ החיים היה רועה‪,‬‬ ‫וזה יאמר כי קרן החירות של מתן תורה‬ ‫ויש להוסיף‪ :‬שזכה לגידי האיל‪ ,‬שהם‬ ‫ומן המים שתחת עץ החיים היה שותה‬ ‫היה של שמאל כי צד שמאל הוא יצר הרע‬ ‫מיתרי הנבל‪ ,‬שבקדושתם עוררו אותו מן‬ ‫כמאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫היה עדיין‪ ,‬ועל כן עשו את העגל וחזר‬ ‫והיה מעין המקום שנברא בו‪ ,‬זך האיכות‪ ,‬השינה‪ ,‬כי גם מדתו היה‪ ,‬לשבור את‬ ‫הקלקול למקומו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫השינה)‬ ‫למען קדושת שבת אשר נברא בה‪.‬‬ ‫י"ד‪ :‬אחר שמימינו אש דת למו‪ ,‬גם‬ ‫השופר יהיה קרן של ימין לא של‬ ‫ובאיזה זכות זכה להעשות התקון ההוא‬ ‫למען זולת גופו אשר יבא תמורת יצחק‪,‬‬ ‫שמאל?)‬ ‫על ידו (הרי הוא) בזכות גידי האיל‬ ‫גם כל הדברים הנמצאים בו יועילו‪ ,‬שעל‬ ‫שהוקרב תחת יצחק‪ ,‬ועל כן היה רוח‬ ‫ידי הקרבתו יהיה זכות כל דבר מעלה‬ ‫צפונית שהוא מבחינת יצחק מנשב במיתרי אך לעתיד יהיה של ימין‪ ,‬משולל סיטרא‬ ‫ארוכת כל הדברים אשר נתקללו סמוך‬ ‫הנבל לעוררו להלל את ה'‪ ,‬כי כל זה על ידי דשמאלא שיוסר לב האבן‪ ,‬ואז יבולע‬ ‫לבין השמשות אשר נברא מאז‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬כמאמר חכמי האמת האומרים כי המות לנצח‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי לעומת העשר קללות‪ ,‬זכה דוד ‪-‬‬ ‫עקידת יצחק היתה לכפר בעד אדם‪ ,‬כי גם באופן כי בזכות הקרבת אותו איל למה‬ ‫שהוא אדם כנודע‪ ,‬לתקן על ידי נבל עשור‬ ‫שנברא בין השמשות‪ ,‬הועיל זכות כל‬ ‫בו היה צד גלגול אדם‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא י"ב‪ :‬דוד‪ ,‬למה‬ ‫על כן באילו של יצחק היה תקון לאדם‪ :‬פרטיו‪ .‬אפילו הטפלים לגופו‪ .‬והוא מצד‬ ‫נתייחדו לו גידיו מלזולתו?)‬ ‫איכותו והיות רוחו מצד שפע השבת‬ ‫ובזכות העור מהאיל ההוא שהוקרב גם שהגין על אדם כמדובר‪:‬‬ ‫כי יהלל ישבח ויברך יה (בנגינה אשר ע"י‬ ‫כנגד עורו ‪ -‬כי גם בו היה איכות כנודע ‪ -‬ניתן‬ ‫גידי האיל‪ ,‬שהן מיתרי נבלו)‪ ,‬לתקן על‬ ‫כח וזירוז מתנים למלאך הברית הוא אליהו והנה לפי זה יראה כי צורך גדול היה‬ ‫ידו לעתיד‪ ,‬מה שמין או כופר בה' היה‪.‬‬ ‫לתקן אשר משכו עור ערלתם בטמאם האיל כמדובר‪ .‬על כן העיר את אברהם‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ח‪ :‬מי נתן לדוד‪,‬‬ ‫מילתם‪ ,‬שיהיה לו זכות עור בעד עור‪ ,‬שעל ישית לב לבקש את האיל ויקרבנו‪.‬‬ ‫גידי אילו של יצחק? (היינו מה הקשר‬ ‫ידו יטהר ויזקק כל פיסול הבא מטומאת * והוא כי אמר א‪-‬להים‪( :‬א) אל תשלח‬ ‫ביניהם))‬ ‫הברית‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ט' וי' וי"א‪ :‬ידך כו' ואל תעש כו' כי הנה מלת הנער‬ ‫ולבטל העשר קללות שנתקלל אדם‪.‬‬ ‫(ט) מי נתן העור‪ ,‬לאליהו? (היינו מה ומלת לו מיותר!‬ ‫כמפורש אצלנו שאמר אדם טוב להודות‬ ‫אך כיוון‪ ,‬אל הנער אל תשלח יד‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫כו' עלי עשור וכו'‪ ,‬כי יבא תקונו בהודות הקשר ביניהם)‬ ‫לזולתו‪ .‬וכן אל תעש לו כו' כלומר לו אל‬ ‫(י) למה שם אותו במתניו?‬ ‫עלי עשור כו'‪:‬‬ ‫(י"א) למה אזר עצמו בו הוא יותר תעש כי‪-‬אם לזולתו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫ועל כן היה בשלילת שינה כי לא ישן‬ ‫א' וב‪( :‬א) אל תשלח ידך כו' ואל תעש‬ ‫מזולתו?)‬ ‫שיתין נשמי יחד לבל יכנס בכלל מות‪,‬‬ ‫כו' מלת הנער ומלת לו מיותר!‬ ‫וכמאמר ספר הזוהר כי על כן נאמר עליו ועל השלישית הנה נתקן פעם אחת‬ ‫(ב) מה ראה אברהם לדעת שחפץ ה'‬ ‫דוד חי וקים‪ .‬ויהיה לפי דרכנו להיותו מתקן שפסקה זוהמתן‪ .‬והיה להם חירות ממלאך‬ ‫היה להמיר את יצחק באיל‪ ,‬שנשא עיניו‬ ‫בעד אשר הביא את המות‪ ,‬למען יועילו המות במתן תורה‪ ,‬כי היה השופר להיות‬ ‫ויראהו ויקחהו לעולה תחת בנו?)‬ ‫הודאותיו לה' לתקן‪ ,‬הוצרך להיות על ידי חירות ממלאך המות‪.‬‬ ‫מי שלא יטעום טעמה‪( .‬ובזה נתיישב ולא הועיל‪ ,‬כי חזרו וקלקלו בעגל כי היה אז נתעורר אברהם לבקש מה זה האחר‪,‬‬ ‫באופן ב' קושיא י"ב‪ :‬דוד‪ ,‬למה נתייחדו של שמאל‪ .‬ולא נמשכה תקנתו‪ ,‬עד בא וישא עיניו לראות וירא והנה איל‪.‬‬ ‫זכות קרן של ימין במהרה בימינו כי אז ואחר שראהו בלתי מסובך ראהו מיד‬ ‫לו גידיו מלזולתו?‬ ‫נאחז בסבך בקרניו‪ .‬וזהו אחר שהוא סמוך‬ ‫התשובה היא‪ :‬כי בזה ששיבח דוד יבולע המות לנצח‪.‬‬ ‫וענין השמאל והימין הוא כי הנה במדרש נאחז ולא מתחלה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫להשי"ת וניגן בתהילותיו להשי"ת עלי‬ ‫עשור גידי האיל‪ ,‬תיקן המינות והכפירה חזית אמרו רבותינו ז"ל כי כששמעו ג‪ :‬מה ענין אומרו אחר? והראוי יאמר‬ ‫שבא ע"י חטא עץ הדעת‪ ,‬וזכה לזה ע"י ישראל דברותיו יתברך‪ ,‬אמרו למשה והנה איל נאחז וכו'?)‬ ‫‪4‬‬ ‫מצוה שם ינוח המלאך שנעשה במצוה‪ .‬החיים היה רועה‪ ,‬וממים שתחת עץ החיים‬ ‫אז (הקשה אברהם ו)אמר‪:‬‬ ‫(י"ח) מה זה שנאחז? אם מאתו יתברך ומה גם אם היא בהתמדה או מצוה רבה היה שותה‪ ,‬והיה ריחו נודף מסוף העולם‬ ‫כזאת‪ .‬ואמרו כי המלאכים אשר נבראו ועד סופו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הוא זה שאקרבנו איך מתאחז אחר כך?‬ ‫ואפשר כיוונו לתת טעם‪ ,‬איך יצאת‬ ‫הם‬ ‫רגלים‪,‬‬ ‫עולי‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫ההם‬ ‫בדרכים‬ ‫אך בהסתכלו כי מה שנאחז בסבך היה‬ ‫בקרניו‪ ,‬אז אמר כי אין זה כי‪-‬אם שאיל זה המתאבלים בחורבן‪ ,‬ועליהם אמר 'דרכי האמנה זו בכל העולם? ולא היה איש‬ ‫משים שום ספק בדבר‪ ,‬עם שובו עם בנו!‬ ‫ציון אבלות'‪.‬‬ ‫יועיל לדברים הנזכרים‪ ,‬שבכללם הקרנות‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אל תתמה‪ ,‬כי הלא תקשה לך‬ ‫רבה‬ ‫מצוה‬ ‫בהיעשות‬ ‫זה‪,‬‬ ‫דרך‬ ‫על‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫להיות חירות ממלאך המות הוא שטן‬ ‫קושיא אחרת‪ ,‬כי הלא נברא בין השמשות‪,‬‬ ‫נמצא‪,‬‬ ‫שם‬ ‫כי‬ ‫ספק‪,‬‬ ‫אין‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫בהר‬ ‫כזאת‪,‬‬ ‫כנודע‪ ,‬ועל כן השטן מאחז אותו בקרניו‪ ,‬כי‬ ‫על שופר מתן תורה ושלעתיד לבא שיבלע ושם היה מלאך הנעשה מהמצוה‪ ,‬מהלל ואיך חיה אלפים ומאה שנה?‬ ‫ומשבח לה'‪ ,‬ומליץ טובה על אברהם‪ ,‬כי‬ ‫המות לנצח מקפיד ומיצר‪ ,‬על דרך מה לא חשך את בנו יחידו‪ .‬וזה מלבד מה אך הוא‪ ,‬כי תחת עץ החיים היה רועה‬ ‫שמתערבב בשופר בראש השנה‪( .‬ובזה שאמרו ז"ל‪ ,‬שהיו שם מלאכים בוכים וממים שתחת עץ החיים היה שותה‪ ,‬ואם‬ ‫נתיישב קושיא ד' וה' וי"ח‪( :‬ד) מה יתן ששלשה דמעות שנשרו מהם פגמו הסכין‪ .‬כן‪ ,‬לא יפלא‪ ,‬מה שהיה ריחו נודף‪ ,‬שיצא‬ ‫שומעו בכל הארץ‪.‬‬ ‫ומה יוסיף כי נדע אם היה נאחז בסבך?‬ ‫(ה) וגם שהיה בקרניו?‬ ‫ונבוא אל הענין והוא‪ ,‬כי הלא היה כי מלאך ריח ניחוחו נדף בכל העולם‪,‬‬ ‫(י"ח) מה זה שנאחז? אם מאתו יתברך‬ ‫אברהם במבוכה גדולה באמת‪ ,‬באמור‪ :‬ל'מה שאיכותו גדול‪.‬‬ ‫הוא זה שאקרבנו איך מתאחז אחר כך?)‬ ‫(ולכן) גם‪ ,‬מלאך (כשריחו עולה‪ ,‬אזי‬ ‫'אוי מי יצילני מריב לשונות? למה יאמרו‬ ‫על כן אז נחרץ וילך וכו'‬ ‫הגוים 'איה גדולת אברהם ומעשהו? כי המצוה) הנעשה בו יעלה עמו‪( ,‬ולכן‬ ‫היעלה על רוחנו שלבו הלך לשחוט את נתפרסם אמתיית מעשה העקידה)‪.‬‬ ‫ויהי מאתו יתברך תחת בנו ממש והוא‬ ‫בנו‪ ,‬והנה שב עמו‪ ,‬ואין זה כי אם גנב‬ ‫מהטעמים הנאמרים‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫מה שלא היה (נתפרסם) כך‪ ,‬אם (לא‬ ‫קושיא ט"ז‪ :‬הנה הקריב את האיל תחת‬ ‫היה בזה מצוה‪ ,‬רק) תחבולה היתה‬ ‫דעתנו?''‬ ‫מה שנצטווה להקריב את בנו‪ ,‬אבל מה‬ ‫מאברהם לבלתי עקוד את בנו‪.‬‬ ‫על כן אמר‪ ,‬כמתפלל ואומר‪ ,‬ה' יראה‬ ‫שאמר לעולה תחת בנו משמע אשר האיל‬ ‫ונבוא אל הענין‪ ,‬אמר אברהם‪' ,‬ירא אני‬ ‫וישגיח (שהעולם אכן יאמינו)‪.‬‬ ‫מבהמת שדה יש לו שווי בצד מה ליצחק‬ ‫והוא‪ ,‬כי כאשר יאמר היום בהר ה'‪ ,‬מפי פן יאמרו כי מעצמי הנחתיו חי‪ ,‬כי כך היה‬ ‫אבינו ע"ה והוא פלאי!)‬ ‫המלאך הנעשה במצוה‪ ,‬הוא אשר יראה לבי מתחילה להשיבו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לכן אומר‪' ,‬כי ה' ודאי יראה‪ ,‬שהוא‬ ‫בעולם‪ ,‬שיתפרסם ויתגלה בעולם‪.‬‬ ‫מה שנתאמתה בעולם אמונת מעשה‬ ‫והוא על דרך‪ ,‬ויהללוה בשערים מעשיה‪ ,‬ללבב‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬הוא על ידי המלאך ‪ -‬האיל ‪-‬‬ ‫ו(אבל הרי) לא בני אדם‪( ,‬רואים ללבב)‪,‬‬ ‫כי המעשים עצמם הם המלאכים הנעשים‬ ‫שריח קדושתו נודף ומתפרסם בכל העולם‬ ‫בם‪ ,‬המה יפרסמוהו וישימוהו בלב הכל ואוחילה‪ ,‬כי מה שיאמר היום‪ ,‬פה בהר ה'‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שתהיה (מצוה זו מתאמרת ו)גוזרת לפני‬ ‫פכ"ב‪ :‬יד‪ :‬ויקרא אברהם שם המקום מעשיה‪ ,‬אשר עשתה בסתר‪.‬‬ ‫ההוא י‪-‬הוה יראה אשר יאמר היום בהר והנה סייע לזה היות גם רוח האיל מכח ה' השוכן בו‪,‬‬ ‫יהיה (כמו כן) כי יראה בעולם (שהעולם‬ ‫רוחניות טהור‪ ,‬כי המצוה הנעשית בו‬ ‫י‪-‬הוה יראה‪:‬‬ ‫היה אפשר שיסתפקו‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ש'יאמרו כי‬ ‫הנה דברים אלה קשים להולמם ובלתי התפרסם על ידי המלאך הנעשה בה‪.‬‬ ‫מעצמי הנחתיו חי'‪ ,‬ע"כ אוחילה‪,‬‬ ‫וזה אחשוב בכוונת מאמרם ז"ל‪ ,‬וזה‬ ‫מיושבים על טבע הלשון!‬ ‫שהעולם יאמינו כאילו רואים‪ ,‬מה שהיה‬ ‫ואפשר‪ ,‬בהזכיר מאמר ספר הזוהר‪ ,‬על לשונם‪:‬‬ ‫בלבבי במעשה העקידה‪ ,‬כמו) מה שה'‬ ‫'דרכי ציון אבלות' כי בכל מקום שנעשה 'האיל שנברא בין השמשות‪ ,‬מתחת עץ‬ ‫יראה‪ ,‬שהוא הלבב‪ ,‬כי שלם היה'‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫היה פתוח‪ ,‬כי לא נסגר עד שיצא עליהם‬ ‫לוט והדלת סגר אחריו‪ .‬ובעוד הפתח פתוח‪,‬‬ ‫ל‬ ‫* צורי * אורי * קוטי * אשוב‪ ,‬כי אין שכינה בלי מלאכי המרכבה‪,‬‬ ‫כי בלידת יצחק אין ספק תבוא השכינה‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫הביטו משם‪ ,‬ולא היו רואים אדם‪ ,‬כי‬ ‫שמה‪ ,‬כענין בלידת משה רבנו ע"ה‪' ,‬ותרא‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫המלאכים לא היו מתראים להם‪ ,‬ועל כן‬ ‫אותו כי טוב הוא' שנתמלא הבית אורה מזיו‬ ‫פניני פ' וירא‬ ‫תחילה נסבו על הבית לבל יהיה למו‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(למלאכים) בית מנוס מסביב‪.‬‬ ‫וכן היה‪ ,‬כי הוא יתברך אמר אליו‪ ,‬למועד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פי"ח‪ :‬ו‪ :‬וימהר אברהם האהלה אל שרה אשוב אליך וכו'‪.‬‬ ‫פי"ט‪ :‬ה‪ :‬ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי‬ ‫האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם‬ ‫ועשי עגות‪:‬‬ ‫פי"ח‪ :‬יא‪ :‬ואברהם ושרה זקנים באים‬ ‫אלינו ונדעה אתם‪:‬‬ ‫הורנו שתי הדרכות טובות אשר יעשה בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים‪:‬‬ ‫ויקראו אותו בפתח‪ ,‬כי לא היו רואים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אותו האדם בעשותו כל מצוה‪:‬‬ ‫אותם‪ ,‬ואמרו לו‪ ,‬איה האנשים כי אינם‬ ‫ואברהם ושרה זקנים וכו'‪ .‬אמר‪ ,‬כי הצד‬ ‫הזריזות‪.‬‬ ‫נראים לנו‪ .‬לכן אתה הרואה אותם‪ ,‬הוציאם‬ ‫שכל מה שיכול לעשות בכבודו בעצמו השוה שבהם‪ ,‬כי אברהם ושרה זקנים באים‬ ‫אלינו‪ ,‬ואל תירא מלהוציאם פן נמיתך על‬ ‫בימים‪ ,‬אך מה שחדל להיות לשרה הוא‬ ‫יעשה‪ ,‬ולא יניח למשרתיו עושי רצונו‪.‬‬ ‫הכניסך אורחים כמשפטנו‪ .‬כי הנה‪ ,‬אין‬ ‫וזהו שעל האחד אמר‪ :‬וימהר אברהם‪ .‬וגם אורח כנשים‪ ,‬כלומר אורח טבעי כנשים‪ ,‬אך‬ ‫עליך אשמת דבר‪ ,‬כי לא קראתם אתה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה‪ ,‬כי‪ -‬אורח שלא כנשים‪ ,‬שהוא דרך נס‪ ,‬אחר‬ ‫אם‪ ,‬הם באו אליך מעצמם‪ ,‬וזהו אומרו‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬טרם גלותו הציווי אמר מהרי‪ ,‬לומר‪ ,‬כי תשעים שנה‪ ,‬לא חדל ממנה‪ ,‬כי חזרה‬ ‫אשר באו אליך הלילה‪ ,‬ובחושך הלילה לא‬ ‫קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות לנערותה‪ ,‬ופירסה נדה‪ ,‬אחרי זקנתה הפך‬ ‫הרגשת‪.‬‬ ‫הנשים‪( .‬ובזה נתיישב‪ ,‬אשר אחרי רמזו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והמהירות‪ ,‬אחר כך אמר הציווי‪.‬‬ ‫שפירסה נדה‪ ,‬בחוסר הלחם‪ ,‬יאמר שחדל‬ ‫פי"ט‪ :‬יב‪ :‬ויאמרו האנשים אל לוט עד מי‬ ‫ועל השנית אמר‪ ,‬לושי כו'‪ ,‬והוא בשום לב כו'? והתשובה שאף אחרי שפירסה דרך‬ ‫לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר‬ ‫אל אומרו לושי‪ ,‬כי האם ללמדה סדר נס‪ ,‬עדיין חדל אורח טבעי)‬ ‫הוצא מן המקום‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עשיית הפת בא אברהם‪ ,‬כי מי לא ידע שעל‬ ‫ידי לישה יעשה העוגות?‬ ‫ראוי לשים לב על אומרו ובניך‪ ,‬ובנים לא‬ ‫פי"ח‪ :‬כב‪ :‬ויפנו משם האנשים וילכו‬ ‫היו לו!‬ ‫אך כיון‪ ,‬אל תאמרי‪ ,‬הנה שפחתי הגר סדמה ואברהם עודנו עמד לפני י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫וחברותיה‪ ,‬הן יעזרוני‪ ,‬ותהיה אחת לשה‬ ‫וכן אומרו חתן‪ ,‬והיו שנים!‬ ‫ואחת מקטפת ועושה העוגות‪ ,‬על כן אמר הורה גודל בטחון אברהם בקונו‪ ,‬וגודל‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הלא לא יבצר מהם‪ ,‬כי חתניו לא‬ ‫אליה‪ ,‬אוחזי במצוה על ידי עצמך‪ ,‬כי את חשקו לזכות את הבריות‪ ,‬שאף אחרי לכת‬ ‫היו ראויים לינצל‪ ,‬ולמה אמר עוד מי לך פה‬ ‫המלאכים לסדום להשחיתם בגזירתו‬ ‫לושי וגם עשי העוגות‪.‬‬ ‫חתן?‬ ‫יתברך‪ ,‬לא השיב ידו מתפלה‪ ,‬רק עודנו‬ ‫ולמאן דאמר כי פסח היה‪ ,‬שעל כן‪ ,‬לוט עומד לפני ה'‪ ,‬לבקש רחמים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫אך‪ ,‬המה ידעו את אשר יקרה לו עם‬ ‫מצות אפה ויאכלו‪ ,‬אפשר כיון‪ ,‬לושי ומיד המתרגם משמש בצלו כו'‪.‬‬ ‫בנותיו שיוליד שני בנים מהן‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עשי עוגות‪ ,‬ואל תאחרי בין לישה ועשיית‬ ‫וזהו שאמרו לו‪ ,‬עוד מי לך פה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אל‬ ‫העוגות‪.‬‬ ‫פי"ט‪ :‬ג‪-‬ד‪ :‬ויפצר בם מאד ויסרו אליו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תחוש אל מי שילך חוץ מהבית‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה‬ ‫עוד מי לך (כל מי ששייך אליך ולינצל)‪ ,‬פה‬ ‫פי"ח‪ :‬י‪ :‬ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה ויאכלו‪ :‬טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם‬ ‫הוא‪ ,‬ולא בחוץ‪ ,‬כלומר כי אין לך זולת אלה‪,‬‬ ‫והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה‪:‬‬ ‫כי כל חתניך שבחוץ‪ ,‬לא לך יהיו‪ ,‬כי היו כלא‬ ‫האהל והוא אחריו‪:‬‬ ‫היו‪.‬‬ ‫הנה המה ידעו כי אורחים שם‪ ,‬או‪ ,‬כמו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬על ידי אשתו שהלכה מבית‬ ‫כי הנה‪ ,‬במה שיש לך פה‪ ,‬הוא חתן ובניך‬ ‫ויאמר שוב אשוב אליך‪ ,‬הנה בזה החל לבית לשאול מלח לאורחים שעל כן‬ ‫ובנותיך‪ .‬כי חתן שלך‪ ,‬בעצם הוא פה‪ ,‬וגם‬ ‫לגלות כי מלאך ממלאכי המרכבה הוא‪ ,‬נעשתה נציב מלח‪ ,‬וזהו ומצות (היא) אפה‪,‬‬ ‫בניך ובנותיך‪.‬‬ ‫בכפל אומרו שוב אשוב‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה לשון מצות ומריבה‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוא עצמו ובנותיו‪ ,‬ממנו ומהן יש‬ ‫הבאים אז אל אברהם היו שכינה ושלשה‬ ‫מלאכים‪ ,‬ועל השכינה אמר שוב‪ ,‬ועל ידה או‪ ,‬שהיו שומעים קול אנשים מדברים‬ ‫חתן‪ ,‬כי הוא חתן לעצמו‪ ,‬ובנים הן עמון‬ ‫תוך הבית‪ ,‬והיו נגשים אל הפתח שעדיין‬ ‫‪6‬‬ ‫פכ"א‪ :‬ג‪-‬ה‪ :‬ויקרא אברהם את שם בנו‬ ‫ומואב‪ ,‬ובנותיך הן השתי בנות‪ ,‬כי הוא באותיות הן שאין להן בן זוג‪ ,‬היה לי הדבר‪,‬‬ ‫הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק‪ :‬וימל‬ ‫(חתנו) בעל בנותיו‪ ,‬והבנים בניו‪ ,‬והבנות וכמוני‪ ,‬בואי שכבי וכו'‪ ,‬כי כמוני כמוך‪ ,‬אין‬ ‫אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר‬ ‫הכונה רק שונחיה מאבינו זרע‪ ,‬שהוא אותו‬ ‫בנותיו‪.‬‬ ‫צוה אתו א‪-‬להים‪ :‬ואברהם בן מאת שנה‬ ‫הזרע (ב' נשמות הקדושות) וכו' שהוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בהולד לו את יצחק בנו‪:‬‬ ‫פי"ט‪ :‬יח‪-‬יט‪ :‬ויאמר לוט אלהם אל נא לשם שמים‪ ,‬ולזה תכוני גם את‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויקרא כו'‪ .‬לבוא אל הביאור נזכירה מאמר‬ ‫אדני‪ :‬הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל‬ ‫רז"ל‪ ,‬על פסוק זה‪ ,‬וזה לשונם‪:‬‬ ‫חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי פ"כ‪ :‬יח‪ :‬כי עצר עצר י‪-‬הוה בעד כל רחם‬ ‫אמר רבי יצחק חפושיה‪:‬‬ ‫ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם‪:‬‬ ‫פכ"א‪ :‬א‪ :‬וי‪-‬הוה פקד את שרה כאשר אמר‬ ‫הרעה ומתי‪:‬‬ ‫י עשרה כנגד עשרת הדברות‪,‬‬ ‫אז ויאמר לוט אליהם אל נא‪ .‬אמר‪( ,‬אל) ויעש י‪-‬הוה לשרה כאשר דבר‪:‬‬ ‫צ תשעים ואם שרה הבת תשעים שנה‬ ‫לא (נא) עתה‪ ,‬עת לדבר אליהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אל (טעם) היות לו (לאבימלך) עונש זה‬ ‫תלד‪,‬‬ ‫א‪-‬דני שאליו השלטון‪ .‬ואליו (אל ה') אמר (עצירת היולדות)‪ ,‬ולא נגעים כפרעה‪ ,‬יהיה‬ ‫ח כנגד המילה שניתנה לשמונה‬ ‫הנה נא מצא עבדך חן וכו' להחיות את נפשי‪ .‬כי היתה עתידה ללדת מאברהם למועד‬ ‫בפרט כי אני חטאתי לך‪ ,‬ואנכי לא אוכל אשר דבר אתו א‪-‬להים‪ ,‬והיה בזמן יוכלו‬ ‫ק מאה הלבן מאה שנה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להמלט ההרה כעצת המלאך‪ ,‬פן בעברי ליצני הדור לומר‪ ,‬כי מאבימלך נתעברה‪ .‬על‬ ‫וראוי לשים לב תחת מה הניח פשט‬ ‫דרך הככר‪ ,‬גם שלא אעמוד בו‪ ,‬פן תדבקני כן‪ ,‬עצר ה' כל רחם‪ ,‬ויסתום כל נקביהם‪,‬‬ ‫המקרא‪ ,‬שנקרא כך על פי ה'‪ ,‬שאמר לו‬ ‫ותאחז בי הרעה‪ ,‬הוא טומאת אשמתי‪ ,‬שעל למען יאמרו‪ ,‬אם פתוחים נסתמו על‬ ‫שרה אשתך יולדת לך בן‪ ,‬וקראת את שמו‬ ‫ידי הככר בעברי ומתי‪ .‬או‪ ,‬שאם אלך עד המעשה ההוא‪ ,‬איך שרה שה' סגר רחמה‪,‬‬ ‫יצחק‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬אסתכן‪ ,‬כי יערוך יתברך מעשי עם נפתחה רחמה ללדת ממנו?!‬ ‫ו(לכאורה נראה אשר) יהיה (הציווי) על‬ ‫(וכנגד) מעשיו‪ ,‬ותדבקני הרע שעשיתי וזהו שסמך‪ ,‬כי עצור וכו' וה' פקד את שרה‬ ‫מה שויפול אברהם על פניו ויצחק‪ ,‬או על‬ ‫וכו'‪ ,‬כי בזה יוכר‪ ,‬כי ה' פקד‪ ,‬ולא שעשה‬ ‫ומתי‪.‬‬ ‫מה שצחקה שרה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ניסא לשקרי‪ ,‬כי קל וחומר הוא כנזכר‪...‬‬ ‫והלך לדרוש גימטריאות?‬ ‫פי"ט‪ :‬ל‪ :‬ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי אמנם‪ ,‬הנה לאשר הערנו בפסוק ראשון‬ ‫אך ראה (ר"י)‪ ,‬כי‪-‬אם היה על צחוק‬ ‫בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה (הזאת‪ ,‬שע"פ פנימיות‪ ,‬כונתו‪ ,‬ה' ובית‬ ‫דינו)‪.‬‬ ‫הוא ושתי בנתיו‪:‬‬ ‫אברהם יקראנו בלשון עבר‪ ,‬ולא יצחק לשון‬ ‫עתיד‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬שהיה לו לומר וישבו במערה‪ ,‬וידוע לפי פשוטו מהוי"ו של וה' מה בא‬ ‫להוסיף?‬ ‫שהן הוא ושתי בנותיו!‬ ‫ואם על צחוק שרה‪ ,‬קשה‪ ,‬אחד כי אחר‬ ‫שהוא יתברך הקפיד עליה כי אשר לא טוב‬ ‫אך אפשר בא להורות שהתנהג בצניעות‪ .‬יאמר‪ ,‬עמוד והתבונן‪ ,‬נפלאות א‪-‬ל‪ ,‬כי‬ ‫עשתה כאומרו למה זה צחקה שרה וכו'‪,‬‬ ‫כי כשהיו במקום מפורסם היו יחד שתי בשם שסגר רחם היולדת (של אבימלך)‪,‬‬ ‫ואיך יקרא את שם הצדיק בזה שיהיה הוא‬ ‫בנותיו עמו‪ ,‬אך כאשר היו במערה‪ ,‬מקום פתח רחם העקרה‪ ,‬וזהו‪ ,‬כי עצר עצר ה' בעד‬ ‫לה למזכיר עוון‪.‬‬ ‫ייחוד‪ ,‬פירש מהן‪ ,‬וישב הוא וכו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל רחם לבית אבימלך וכו'‪ ,‬וה' הנזכר‬ ‫ועוד‪ ,‬כי (יצחק) הוא לשון זכר‪.‬‬ ‫הוא בפני עצמו‪ ,‬ושתי בנותיו לצד אחר‪ ,‬בעצמו‪ ,‬פקד את שרה וכו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלא יהיה ייחוד גמור‪ ,‬עם היות שהבנות‬ ‫ועוד‪ ,‬שהוא לשון עתיד‪ ,‬והיה (הציווי‬ ‫בנותיו‪ ,‬ולא היה צריך דבר‪.‬‬ ‫לקרא לו יצחק) שנה תמימה טרם יקרא‬ ‫או יאמר‪ ,‬תדע‪ ,‬למה היה שעצר עצר ה'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אביו אותו יצחק‪ .‬על כן דרש (ר"י)‬ ‫בעד כל רחם לבית אבימלך ולא היה עונש‬ ‫האותיות‪.‬‬ ‫פי"ט‪ :‬לד‪ :‬ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אחר?‬ ‫אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו‬ ‫ועל הכל הוא‪ ,‬כי הוקשה לו לבעל המאמר‬ ‫יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו להודיע‪ ,‬כי וה' פקד את שרה‪ ,‬כאשר אמר‬ ‫בכתובים‪...‬‬ ‫שהוא מאברהם‪ .‬ולא מאבימלך‪ .‬כי יאמרו‪,‬‬ ‫זרע‪:‬‬ ‫אם על שלקח את שרה נעצר כל רחם לבית‬ ‫אומרו את שם בנו הנולד לו‪ ,‬שהוא‬ ‫טעם אל מה שחזרה לצוות את אחותה אבימלך‪ ,‬ואיך להתעבר ממנו‪ ,‬נפתח‬ ‫מיותר! כי מי לא ידע שנולד לו?‬ ‫בלילה השנית ולומר‪' ,‬הן' שכבתי אמש וכו'‪ .‬רחמה?!‬ ‫אומרו‪ ,,‬אשר ילדה לו שרה‪ ,‬שגם זה לבלי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואומרה שנית ונחיה מאבינו זרע‪ .‬לומר‪,‬‬ ‫צורך כלל!‬ ‫היזהרי‪ ,‬בל תכוני לחיבת ביאה‪ ,‬כי הן שהוא‬ ‫‪7‬‬ ‫ל'מה שהוא המעותד לקבל התורה‪ ,‬רצה‬ ‫אמנם‪ ,‬הנה כתבנו על מאמרם ז"ל‪' ,‬דבר‬ ‫שהקדים לספר מה שמל אותו לשמונה‬ ‫יתברך יתהוה באופן יהיה דבק בה‪.‬‬ ‫ציוה לאלף דור'‪' ,‬זו תורה'‪ .‬כי אין ראויים‬ ‫ימים‪ ,‬קודם לסיפור בן כמה שנים היה‬ ‫עוד הוא מאמרם ז"ל‪ ,‬כי לא רצה הוא‬ ‫לקבל תורה‪ ,‬אם לא דור משוללי זוהמת‬ ‫אברהם בעת לידתו!‬ ‫יתברך יצא יצחק עד יבוטל יצרו של‬ ‫נחש‪ ,‬כי על כן היא לא ניתנה לנו עד פסקה‬ ‫מה צורך להודיענו‪ ,‬שהיה אברהם בן מאה‬ ‫אברהם‪ ,‬ותתבטל תאותו‪ ,‬ותתקשר דמו‪,‬‬ ‫זוהמתנו‪.‬‬ ‫שנים בהולד לו את יצחק‪.‬‬ ‫ומשנצרר בו דמו‪ ,‬כי אמר הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫והיא הקדמה מפורשת אצלנו לתשובת‬ ‫על כן פירש‪ ,‬כי הכתובים מפרשים למה‬ ‫קנמון אני מעמיד בעולם כו'‪.‬‬ ‫שאלת השואלים‪ ,‬איך יתכן איש לא נעדר‬ ‫(היה הציווי שיהיה) נקרא יצחק‪ ,‬שהם על‬ ‫כונת מאמרם‪ ,‬שיתהוה בלי היות כח יצר‬ ‫במתן תורה‪ ,‬משולל ההכנות הראויות אל‬ ‫מספר כל אות ארבעתן‪ ,‬שהוא‪:‬‬ ‫הרע באברהם‪ ,‬והוא‪ ,‬שעל ידי כן‪ ,‬יהיה עולה‬ ‫הנבואה‪ ,‬שכולם התנבאו‪ ,‬לא בחלום‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫אם בהקיץ‪ ,‬פנים בפנים‪ ...‬אך הוא‪ ,‬כי אין‬ ‫י על עשרת הדברות‪ ,‬צ על שנות שרה‪ ,‬ח‬ ‫תמימה‪ ,‬שלא יהרהר בדבר‪ ,‬רק ירצה‬ ‫על שמונת ימי מילתו‪ ,‬ק על שנות אברהם‬ ‫ליעקד מאהבה‪ ,‬כמשולל יצר הרע‪ ,‬כמו‬ ‫דבר מבדיל בין אדם לקונו‪ ,‬להשגת נבואה‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬זוהמת נחש‪ ,‬כאשר הכרחנו שם‬ ‫מאה‪.‬‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬על וילכו שניהם יחדיו‪ ,‬כי על כן‬ ‫יתכן‪ ,‬מה שניסיון העקידה לא נתייחס‬ ‫מענין אדם הראשון (שקיבל נבואה תיכף‬ ‫והוא כי הבן אשר יקרא לו בן‪ ,‬זרע‬ ‫ליצחק (נסה את אברהם)‬ ‫בלי עבודה ויגיעה)‪ ,‬ועל כן ישראל שעמדו‬ ‫לאברהם‪ ,‬הוא יצחק‪ .‬ואין זה‪ ,‬רק על דבר‬ ‫על הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬ויוכנו כולן‬ ‫שעתיד לקבל עשרת הדברות‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי על דבר הכנתו לקבלת‬ ‫לנבואה‪.‬‬ ‫ישמעאל‪ ,‬והרי הוא כאילו לא נולד לאברהם‬ ‫התורה‪ ,‬שהוא להתיך הזוהמא מהרה‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם יצחק‪.‬‬ ‫המנגדת להשגתה‪ ,‬הוצרך תהיה אמו זקנה‪,‬‬ ‫וצורך היות כולם נביאים הוא‪ ,‬כי רצה‬ ‫כאשר היתה בת תשעים שנה‪ .‬ולהיות מוכן‬ ‫הקדוש ברוך הוא לתת לכל אחד ואחד‬ ‫ועל כן‪ ,‬על זה היה רמז הי' שהוא על‬ ‫להיות קרבן תמים‪ ,‬הוצרך יהיה אברהם בן‬ ‫מישראל כל התורה‪ ,‬ולא דרך כלל‪,‬‬ ‫עשרת הדברות‪ ,‬שעל כן‪ ,‬זה (המקיים י'‬ ‫מאה שנה‪.‬‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬שהיה הדבור מדבר עם כל‬ ‫הדברות‪ ,‬רק) הוא אשר יתייחס לנולד לו‪,‬‬ ‫אחד מישראל‪.‬‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫וזה נרמז בשמו‪ ,‬כי למה שהיה עתיד‬ ‫מיצחק לצאת מקבלי התורה‪ ,‬שהוא רמז‬ ‫וזהו‪ ,‬שכל לשון עשרת הדברות לשון‬ ‫וזהו‪ ,‬ויקרא את שם בנו הנולד 'לו'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ראש שמו שהוא יו"ד שהיא כנגד עשרת‬ ‫יחיד‪ .‬על כן הוצרך בל יהיה באיש זוהמת‬ ‫שזה הוא המיוחד לו‪ ,‬שהוא‪ ,‬על שהוא‬ ‫הדברות‪ ,‬על ידי כן היתה שרה בת תשעים‬ ‫נחש‪ ,‬בל תעכבנו מלשמוע מפיו יתברך‪,‬‬ ‫הראוי לקבל עשרת הדברות‪.‬‬ ‫שנה (ללמוד בבטן מזוכך)‪ .‬ועל כן נסמכה‬ ‫שהיא נבואה ובהקיץ‪ .‬וראה הוא יתברך‪ ,‬כי‬ ‫בהניח הדבר אל טבעו‪ ,‬היה צריך אלף דור‬ ‫ועל הצ אמר אשר ילדה לו שרה וכו'‬ ‫הצ' אל היו"ד‪.‬‬ ‫שהיתה בת תשעים שנה‪.‬‬ ‫להתיך הזוהמא‪ ,‬אלא שראה את בחירתם‬ ‫והח' שהוא שנימול לשמונה‪ ,‬ל'מה שהוא‬ ‫רעה‪ ,‬על כן סילק תתקע"ד דורות ונשארו‬ ‫ועל הח אמר וימל אברהם וכו' בן שמונת‬ ‫עתיד להיות עולה תמימה בגדלו‪ ,‬שעל כן‬ ‫כ"ו‪.‬‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫בשמונה ניתן לה'‪ ,‬ליכנס בברית מילה‪,‬‬ ‫כד"א בבכור‪' ,‬שבעת ימים יהיה עם אמו'‪,‬‬ ‫ועל כן הוצרך עשות דרך‪ ,‬שמה שהיה‬ ‫ועל הק' אמר ואברם בן מאת שנה וכו'‪.‬‬ ‫וביום השמיני תתנו לי (ולא עם אמו) על‬ ‫עתיד להתיך באלף דור‪ ,‬יותך בכ"ו דורות‪.‬‬ ‫הנה כי על פי דבריו אלו יבואו הכתובים על‬ ‫שעתיד להיות קרבן לה' ‪ -‬על כן היה אביו‬ ‫על כן עשה יתברך‪ ,‬שלא תתעבר שרה‬ ‫נכון איש על מקומו ומשוללי ייתור‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בן מאה שנה שבוטל יצרו (מלהיות 'עם‬ ‫את יצחק בבחרותה‪ ,‬בל יתהוה מדם נדותה‬ ‫אמו' הנ"ל‪ ,‬ע' אלשיך ריש פ' תולדות‪ :‬לא‬ ‫אשר הוא מחלאת זוהמת נחש‪ ,‬וגם חלב‬ ‫צריך לדעת טוב טעם‪ ,‬מה בצע (ותועלת‬ ‫נולד יצחק עד יהיה אברהם בן מאה שנה‬ ‫שדים כי יינק לא יהיה מתהוה מדם טומאה‪,‬‬ ‫ליצחק וזרעו) יהיה ברמז בשמו עשרת‬ ‫"כשבוטל יצרו כשבוטלה תאותו משנקשר‬ ‫רק אחרי זקנתה‪ .‬כי אז‪ ,‬גם אם פירסה נדה‬ ‫הדברות ומספר שנות אביו ואמו ושנימול‬ ‫דמו משנצרר דמו" שהוא כמו שאמרו ז"ל‬ ‫‪ -‬למאן דאמר‪ ,‬אינו דם טבעי הבא מן‬ ‫בשמונה?‬ ‫"קנמון אני מעמיד בעולם כו'" שהוא כמעט‬ ‫הזוהמא‪ ,‬רק נסיי‪ .‬שעל ידי שיתהוה בלי‬ ‫ועוד‪ ,‬למה נפרדו אברהם ושרה‪ ,‬כי בין‬ ‫שלא על ידי יצר הרע היתה הולדתו)‪ ,‬ולכך‬ ‫זוהמת דם נידות‪ ,‬בהלו נרו יתברך עלי ראשו‬ ‫שנות שניהם הפסיק ברמז שמונת ימי‬ ‫נסמכה ק' על הח'‪.‬‬ ‫בבטן‪ ,‬אשר אז מלמדים לו כל התורה‪,‬‬ ‫מילה?‬ ‫ועל פי דרך זה אף אנו נאמר על דרך‬ ‫תדבק בו איכות התורה בעצם‪ .‬מה שאין כן‬ ‫הגדל בבטן על ידי זוהמא‪ ,‬שהתורה רפויה‬ ‫וגם‪ ,‬הפריד בין ברית ותורה בצ' של‬ ‫הפשט‪ ,‬שאחר אומרו וימל אברהם כו' בן‬ ‫מספר שנות שרה!‬ ‫שמונת ימים כו'‪ ,‬אמר טעם אל המול יצחק‬ ‫בו‪ ,‬שעל כן תשכח ממנו בצאתו‪ .‬אך ביצחק‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫כבודו'‪ .‬והוא הקריא בפיהם‪ ,‬כי בשם ה'‬ ‫אודות בנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהיה בעיניו‪ ,‬כי בנו‬ ‫בן שמונה ימים‪ ,‬ולא המתין הוא יתברך עד‬ ‫שהיו מזכירים‪ ,‬לסמוך בשם ולומר אל‬ ‫יקרא‪ ,‬הפך מאמר שרה‪ ,‬באומרה שקרוי‬ ‫יגדל ויעשה מילתו על ידי עצמו‪ ,‬וגם יהיה‬ ‫עולם‪ ,‬שיאמרו ה' אל עולם‪ ,‬ולא ה' בלי‬ ‫בנה‪ ,‬ולא בנו‪ .‬ואמר‪ ,‬כי גם שקשים גירושין‪,‬‬ ‫בזמן בחיריי‪ ,‬וטהור יותר‪ ,‬כי בקטנותו בלי‬ ‫הזכיר בו אל עולם‪.‬‬ ‫עם כל זה‪ ,‬מה שהיה לו קשה מאד היה‪ ,‬על‬ ‫יצר הרע!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אודות בנו‪ ,‬שהוא היות בנו בעיניו‪ ,‬והיא‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ואברהם בן מאת שנה‪ ,‬באופן‬ ‫פכ"ב‪ :‬ה‪ :‬ויאמר אברהם אל נעריו שבו‬ ‫קראתו (אמה הזאת ואת) בנה‪.‬‬ ‫היה משולל יצר הרע בהעשותו (את‬ ‫לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה‬ ‫על כן השיב לו הוא יתברך‪ ,‬אל ירע בעיניך‬ ‫יצחק)‪ ,‬ו(על כן) טהור היה (יצחק) מאז‬ ‫ונשתחוה ונשובה אליכם‪:‬‬ ‫על הנער ועל אמתך‪ ,‬לא בלבד על‬ ‫(לידתו)‪ ,‬ומשולל יצר הרע‪ ,‬כאשר בגדלו‬ ‫ואחשוב כי נכתוב חמרו חסר‪ ,‬לרמוז אל‬ ‫גירושיהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם על מה שאמרה כי‬ ‫(בעקידה)‪ ,‬ומוכן לינתן לה'‪ ,‬מאז‪ ,‬כבכור בן‬ ‫חומרו שחבש וכבש אותו‪ ,‬כי החמר נכתב‬ ‫בנה יקרא‪ ,‬ושלא יירש כו'‪ ,‬כל מה שתאמר‬ ‫שמונה‪( .‬וביום השמיני תתנו לי‪ ,‬כנ"ל)‬ ‫חסר כד"א‪ ,‬והחמר היה להם לחמר‪ ,‬וכן‪,‬‬ ‫שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע לירש‪,‬‬ ‫וכבר כתבנו ממדרש תנחומא כי אחריו כל‬ ‫בחמר ובזפת‪ .‬אבל אחרי כן‪ ,‬באומרו שבו‬ ‫כראיה שלה‪ ,‬ואם כן בנה (של האמה) יקרא‬ ‫אדם נצטוו למול לשמונה‪( ,‬להיות כל בני‬ ‫לכם פה עם החמור נכתב מלא‪ ,‬כי הוא‬ ‫ולא בנך‪.‬‬ ‫ישראל) כמוהו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כמשמעו‪ ,‬ואין שם רמז‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פכ"א‪ :‬לא‪ :‬על כן קרא למקום ההוא באר‬ ‫פכ"א‪ :‬י‪-‬יב‪ :‬ותאמר לאברהם גרש האמה‬ ‫הנה אמרו רז"ל‪ ,‬שהיו הנערים מדברים‪,‬‬ ‫שבע כי שם נשבעו שניהם‪:‬‬ ‫הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת‬ ‫זה אומר‪' ,‬עתה ישחוט אברהם את יצחק'‪,‬‬ ‫הנה היה נראה‪ ,‬שעל השבע כבשות קרא‬ ‫עם בני עם יצחק‪ :‬וירע הדבר מאד בעיני‬ ‫ואני אירש את אבא‪ ,‬וזה אומר‪' ,‬הנה אביך‬ ‫לבאר באר שבע‪ ,‬וזהו אי אפשר‪ ,‬כי לא סימן‬ ‫אברהם על אודת בנו‪ :‬ויאמר א‪-‬להים אל‬ ‫כבר גרשך‪ ,‬אך אני אירש שאני זקן ביתו'‪.‬‬ ‫יפה היה לאברהם‪ ,‬כי הלא אמרו רז"ל‪,‬‬ ‫אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך‬ ‫אמר להם אברהם‪ ,‬שבו לכם פה‪ ,‬עם‬ ‫שאמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אתה נתת שבע‬ ‫כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי‬ ‫הדומה לחמור‪ ,‬שאינו יורש‪.‬‬ ‫כבשות‪ ,‬חייך שאני משהה בשמחת בניך‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע‪:‬‬ ‫שבע דורות‪ ,‬וכנגד כן‪ ,‬הורגים מבניך שבעה‬ ‫גרש כו' בל ילמד יצחק ממנו‪ .‬ולבל יאמר‬ ‫ואפשר לנו לבוא אחריהם ולהשלים‬ ‫צדיקים‪ ,‬ואיך התורה תקרא תמיד למקום‬ ‫הפסוק לפי דרכם‪ ,‬שהוא ואני והנער‪,‬‬ ‫לה (אברהם) 'האם בני מחלצי‪ ,‬אשר הוא‬ ‫ההוא באר שבע‪ ,‬שיהיה תמיד זיכרון אל‬ ‫ראשית אוני‪ ,‬בכלל הזרע אשר הבטיחני בו‬ ‫מובטחני שנלכה עד כה‪ ,‬הוא שיתקיים בנו‪,‬‬ ‫הרעות?!‬ ‫כה יהיה זרעך‪ ,‬כי אולי יחנן ה'‪ ,‬ויתרצה מבלי‬ ‫ה'‪( ,‬האם) אגרשנו מעל פני?‬ ‫שישחט‪ ,‬באופן‪ ,‬כי נשובה שנינו אליכם‪ ,‬ולא‬ ‫על כן אמר‪ ,‬ראו עתה‪ ,‬כי לא על שבע‬ ‫על כן הקדימה‪ ,‬ותאמר לו‪ ,‬גרש האמה‬ ‫אני לבדי‪.‬‬ ‫כבשות נקרא כן‪ ,‬שאם כן‪ ,‬היה נקרא שבע‬ ‫הזאת ואת בנה‪ ,‬לומר לו‪ ,‬כי בנו הבא מן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בצר"י [סגו"ל] השי"ן ולא בקמ"ץ‪ ,‬אך‪ ,‬על‬ ‫השפחה‪ ,‬קרוי בנה‪ ,‬וזו‪ ,‬אמו שפחה היא‪,‬‬ ‫כן קרא למקום באר שבע בקמ"ץ‪ ,‬על היות‬ ‫ולא אשתך כמוני‪ ,‬ולכן‪ ,‬בנה יקרא ולא בנך‪.‬‬ ‫פכ"ב‪ :‬ח‪ :‬ויאמר אברהם א‪-‬להים יראה לו‬ ‫שעל ידי הבאר נשבעו‪ ,‬באופן כי אומרו‬ ‫השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו‪:‬‬ ‫שבע הוא על השבועה‪.‬‬ ‫וזהו אומרו (שאמרה)‪ ,‬האמה הזאת ואת‬ ‫אז השיב לו אברהם א‪-‬להים יראה לו וכו'‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בנה‪ .‬והראיה שאין זה קרוי בנך‪ ,‬כי הלא מן‬ ‫והוא לומר כי לא כל דורון יאות אל המלך‬ ‫הדין לא יירש בן האמה הזאת וכו'‪ .‬ויצא זה‬ ‫פכ"א‪ :‬לג‪ :‬ויטע אשל בבאר שבע ויקרא‬ ‫לשרה‪ ,‬ממאמרו יתברך‪ ,‬באומרו‪ ,‬אבל שרה‬ ‫מלכי המלכים‪ ,‬אם לא נפש יקרה לפי כבודו‬ ‫שם בשם י‪-‬הוה אל עולם‪:‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ולא קרבן מן הבהמה‪ .‬וזהו ויאמר א‪-‬‬ ‫אשתך יולדת לך בן כו' והקימותי את בריתי‬ ‫להים יראה‪ ,‬כי להיות הקרבן לו כי גדול‬ ‫ויטע וכו'‪ .‬לפי מה שאמרו בספר הזוהר‪,‬‬ ‫אתו לברית עולם‪ ,‬והנה הברית הוא ירושת‬ ‫על פסוק והשענו תחת העץ שכך היה דרכו‬ ‫כבודו‪ ,‬כי יהיה לעולה בני‪ ,‬כי אין ראוי לו‬ ‫הארץ‪ ,‬ואמר שלא יירש‪ ,‬ומינה לכל ירושת‬ ‫של אברהם‪ ,‬שהיה לו עץ‪ ,‬שתחתיו היה‬ ‫יתברך זולתך‪.‬‬ ‫אברהם‪ .‬וזו ראיה‪ ,‬כי לא יקרא בנך‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מאכיל לאורחים‪ ,‬ולמי שהיה קולט האילן‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬הנה אברהם דעת אחרת עמו‪,‬‬ ‫היה מבחין איכותו‪ .‬ובזה יאמר‪ ,‬כי גם שם‬ ‫שדעתו‪ ,‬שלהיות קודם מתן תורה‪ ,‬ויחדה‬ ‫נטע אשל הוא אילן‪ ,‬ועל ידי האכיל תחתיו פכ"ב‪ :‬יא‪ :‬ויקרא אליו מלאך י‪-‬הוה מן‬ ‫אורחים‪ ,‬היה קורא בשם ה' וכו'‪ .‬שאשר היו השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני‪:‬‬ ‫לו (את הגר) לשם אישות‪ ,‬זרעו ממנה‪ ,‬בנו‬ ‫יקרא‪ .‬ואם ברית הארץ‪ ,‬יקים את יצחק‪,‬‬ ‫מזכירין שם ה' בתחילה‪ ,‬לא היו אומרים מיד ויקרא אליו ה' וכו'‪ ,‬וטעמו וראו מה‬ ‫ירושת אביהם‪ ,‬תהיה בין שניהם‪ .‬וזהו‬ ‫שהוא אל עולם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ש'על השמים גדל חשק אברהם‪ ,‬כי בציווי המצוה בקרוא‬ ‫אומרו‪ ,‬וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על‬ ‫‪9‬‬ ‫בבשרו‪ .‬נראה שקהה הברזל מלחתוך * קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫אותו שיקח את בנו וכו'‪ ,‬בקריאת אברהם הנה‬ ‫פעם אחת הספיק‪ ,‬אך בקרוא אותו לשלא‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ישחטנו‪ ,‬לא הספיקה קריאת פעם אחת‪ ,‬כי ונבוא אל הענין והוא כי הנה אמרו רז"ל‪,‬‬ ‫בחשקשנית‪.‬נמרץ‪ ,‬עד 'כששלח אברהם את ידו לשחוט את בנו‪ ,‬רמזי מוסר מפ' וירא‬ ‫עדיין היה עוסק במצוה‬ ‫שהוצרך לקראו אברהם פעם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בכו מלאכי השרת ואמרו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פכ"ב‪ :‬ה‪ :‬ויאמר אברהם אל נעריו שבו‬ ‫נשמו מסילות של עוברים ושבים‪ .‬שבת‬ ‫זכות עובר אורח‪ ,‬כד"א‪ ,‬חדל להיות לשרה‬ ‫פכ"ב‪ :‬יב‪ :‬ויאמר אל תשלח ידך אל הנער‬ ‫לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה‬ ‫ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא‬ ‫ונשתחוה ונשובה אליכם‪:‬‬ ‫אורח כנשים‪.‬‬ ‫א‪-‬להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך‬ ‫והנה במסורה ונשובה ששה במקרא‪,‬‬ ‫היפר ברית‪ ,‬ואת בריתי אקים את יצחק‪.‬‬ ‫ממני‪:‬‬ ‫ונשובה אליכם‪,‬‬ ‫מאס ערים וישב בין קדש ובין ברד‪ .‬לא‬ ‫הנה בכלל אומרו אל תשלח ידך‪ ,‬הוא שלא‬ ‫ונשובה מצרימה‪,‬‬ ‫חשב אנוש לא חשבת זכות לאברהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יעשה לו מאומה!‬ ‫ונשובה אל עיר ה'‪,‬‬ ‫הנה כי בדאגת לבם הזכירו שלשה זכויות‪:‬‬ ‫ועוד למה לא אמר אל תשחטהו?‬ ‫נחפשה וכו' ונשובה‪,‬‬ ‫זכות אברהם‪ ,‬זכות שרה‪ ,‬זכות יצחק‪.‬‬ ‫על כן אמרו רז"ל במדרש‪:‬‬ ‫השיבנו כו' ונשובה‪,‬‬ ‫והנה בשלש זכויות שהזכירו הורו דאגת‬ ‫כי נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת‬ ‫לבם שבפנים‪ ,‬על כן יתייחסו לשלש‬ ‫ונשחת הסכין‪,‬‬ ‫לכו ונשובה אל ה'‪.‬‬ ‫דמעות‪ ,‬שגדרן הוא הוראות דאגות‬ ‫ויהיה הענין על פי דרך רמזי מדרש הנעלם‬ ‫שבפנים‪ .‬ועל כן על ידי שלש זכויות אלו‬ ‫אמר‪ ,‬אחנקהו? אמר אל תשלח ידך כו'‪,‬‬ ‫בפרשיות אלו‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי אברהם הוא רמז‬ ‫שהזכירו‪ ,‬נשחת (כח) הסכין‪ ,‬ולא יכול‬ ‫אוציא ממנו מעט דם? אמר לו‪ ,‬ואל תעש‬ ‫אל הנשמה העליונה שלמעלה מרוח ונפש‪.‬‬ ‫לשלוט ביצחק‪.‬‬ ‫לו מאומה ע"כ‪.‬‬ ‫ובזה נבוא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬כי בבוא האדם‬ ‫והוא מה שכתבנו מרז"ל‪ ,‬שהשלים‬ ‫וראוי לשים לב‪ ,‬איך הם דמעות‬ ‫אל העולם הזה‪ ,‬אומרת הנשמה (אברהם)‬ ‫הקדוש ברוך הוא הסכין ליצחק‪.‬‬ ‫המלאכים‪ ,‬כי לא בשר המה‪ ,‬ומה בכי נערוך‬ ‫אל האברים‪ ,‬שהם הנערים ומשרתים‬ ‫למו?‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬שבו לכם פה בעולם הזה‪ ,‬ואני‬ ‫והנה ראות כן אברהם‪ ,‬אמר אחנקנו‪ ,‬כי‬ ‫והנער הוא יצר הטוב ילד מסכן‪ ,‬נלכה עד כה‬ ‫עלה על רוחו כי כאשר כלי ברזל פסול‬ ‫ועוד‪ ,‬איך על ידי כך נפגם הסכין?‬ ‫למעלה עד הי"ג שנה למצער‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫לעבודה‪ ,‬כי הוא קטיגור וחיצוני‪ ,‬ולא הוכשר‬ ‫ועוד‪ ,‬איך היה עולה על לב‪ ,‬ירצה ה'‬ ‫ונשובה אליכם‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי אין הנשמה באה‬ ‫לשחיטת הקרבנות אלא משום שאין‬ ‫שיחנקהו‪ ,‬שהוצרך לומר לו אל תשלח ידך‪.‬‬ ‫מיד עד ימים ושנים‪.‬‬ ‫קדושת הקרבן אלא לאחר השחיטה‪ ,‬כמו‬ ‫שכתב הרמב"ן ז"ל‪.‬‬ ‫אמנם לבוא אל הענין נקדים שתי‬ ‫ב‪ :‬משיבים האברים אם תעזבונו‪ ,‬נתנה‬ ‫הקדמות‪:‬‬ ‫ראש את היצר הרע‪ ,‬ונשובה מצרימה אל‬ ‫אך‪ ,‬חשב אברהם‪ ,‬כי יצחק שאני‪ ,‬כי‬ ‫גילולי התועבות‪.‬‬ ‫קדוש היה‪ ,‬ומקודם השחיטה קדוש יאמר‬ ‫אחת לבאר מה ענין הדמע האמורה בו‬ ‫לו‪ ,‬לבלתי ישחט לעולה על ידי ברזל‪ ,‬על כן‬ ‫יתברך‪ ,‬או בשרפי קדש משוללי בשר‪.‬‬ ‫ג‪ :‬ואם רע בעיני ה' הדבר‪ ,‬נחטא ונשוב אל‬ ‫אמר אחנקנו‪ .‬כלומר אם קהה הברזל על‬ ‫עיר ה'‪ ,‬כי גם שלא נשוב בעצם עד ה'‪ ,‬נשוב‬ ‫והוא כי הנה גדר דמעה הוא הוציא לחוץ‬ ‫עד עיר ה' העליונה‪ ,‬שנדבק אל הקדושה‬ ‫קדושת יצחק ככל עבודת בית המקדש‪,‬‬ ‫הוראת יגון הפנימי‪ ,‬כי כן באדם הדמעה‬ ‫בצד מה‪ ,‬לא תשובה שלמה עד ה'‪.‬‬ ‫וכבנין המזבח‪ ,‬הלא מאז ציויתני ידעת כן‪,‬‬ ‫תורה יגון הלב‪ .‬ועל כן בעשות הוא יתברך‬ ‫ועם כל זה ציוית להעלותו לעולה‪,‬‬ ‫או מלאך הוראה לחוץ על מה שדואג עליו‪,‬‬ ‫ד‪ :‬משיבה הנשמה‪ ,‬ולמה זה לא תשובו‬ ‫דמעה תקרא‪.‬‬ ‫עד ה' עצמו‪ ,‬וטוב נחפשה כו' ונשובה עד ה'‪.‬‬ ‫ועל כן אין ספק כי היתה הכונה‪ ,‬שיהיה‬ ‫על ידי (ידים שלי)‪ ,‬כח קדוש‪ ,‬ולא על ידי‬ ‫עוד הקדמה שנית הוא מאמרם ז"ל‬ ‫ה‪ :‬משיבים האברים לגדר זה צריך ישיבנו‬ ‫ברזל‪ ,‬לכן אחנקנו‪.‬‬ ‫שבכלל אותם שמנו שהוא יתברך ביטל‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬כי לא נוכל מעצמנו‪ ,‬וזהו‬ ‫השיבנו כו'‪ ,‬וזהו ונשובה עד ה'‪.‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬אל תשלח ידך‪ .‬אוציא ממנו דם‬ ‫טבע דבר טבעי בשבילם‪ ,‬כענין חרב פרעה‬ ‫ליחשב כשחוט‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬ואל תעש לו‬ ‫למשה‪ ,‬ושיני עשו ליעקב‪ ,‬אריות לדניאל‬ ‫ו‪ :‬אז תשיב היא אמריה‪ ,‬הנה אנכי אעזור‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫מנו גם הסכין ליצחק‪.‬‬ ‫לך עם היצר הטוב‪ ,‬וזהו לכו ונשובה שיהיה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עד ה'‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫היה עוד כלי‪ ,‬עמד ופסק השמן‬ ‫והנושה הידוע בא לקחת את שני ילדי‬ ‫מלקלח‪.‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי * לו לעבדים‪ ,‬עם היות שאין לו לא עלי‬ ‫(ז) ותבא ותגד לאיש הא‪-‬להים ויאמר‬ ‫ולא על ילדי חוב לפרוע‪.‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך‬ ‫ואת ובניך תחיי בנותר‪ :‬כלומר‪ ,‬כי במה‬ ‫(ב) ויאמר אליה אלישע מה אעשה‬ ‫לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין‬ ‫הפטרת פ' וירא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהיה עד כה בטבע‪ ,‬לא היה די שלם‬ ‫לשפחתך כל בבית כי‪-‬אם אסוך שמן‪:‬‬ ‫נשיה‪ ,‬כי רב היה‪ ,‬כי לכלכל מאה‬ ‫ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך? כי‬ ‫נס השמן‬ ‫נביאים בימי רעב‪ ,‬ממון רב היה‪ ,‬מה‬ ‫לא ישמע ממני (המלוה יהורם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלוה מיהורם‪.‬‬ ‫(א‪-‬ז) ואשה אחת מנשי בני הנביאים להסתלק ממך‪ ,‬ע"כ) הגידי כו'‪.‬‬ ‫אז אמר לה‪ ,‬לכי מכרי את השמן‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת‬ ‫ויבורך‪ ,‬שתוציא מן הכלים שמלאת עד‬ ‫פרטי אופן נס השמן‬ ‫ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את י‪-‬הוה‬ ‫שתשלמי את נשייכי‪ ,‬כי יתברך בהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והנשה בא לקחת את שני ילדי לו‬ ‫(יותר ויותר בתוך אותם הכלים)‪ ,‬ואת‬ ‫לעבדים‪ :‬ויאמר אליה אלישע מה אעשה‬ ‫לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין (ג‪-‬ה) ויאמר לכי שאלי לך כלים מן‬ ‫ובניך תחיי בנותר‪ ,‬כי לא יכלה‪ ,‬כל עוד‬ ‫לשפחתך כל בבית כי‪-‬אם אסוך שמן‪ :‬החוץ מאת כל שכניך כלים רקים אל‬ ‫שהם מוציאים‪.‬‬ ‫ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת תמעיטי‪ :‬ובאת וסגרת הדלת בעדך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כל שכניך כלים רקים אל תמעיטי‪ :‬ובאת ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה‬ ‫כונת הנס היה עבור החובות‬ ‫וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על והמלא תסיעי‪ :‬ותלך מאתו ותסגר‬ ‫ופרנסה לחיות‪ ,‬ולא להעשיר‬ ‫כל הכלים האלה והמלא תסיעי‪ :‬ותלך הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם אליה והיא מוצקת‪:‬‬ ‫אך לא להעשיר‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כדי‬ ‫מגשים אליה והיא מוצקת‪ :‬ויהי כמלאת ובהמלאות הכלי שאת מריקה בו מן‬ ‫מחייתם‪ ,‬שיהיו לוקחים ומוכרים‬ ‫הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד האסוך לבא להריק בכלי אחר‪ ,‬לא‬ ‫וניזונים‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬תחיי‪ ,‬שהוא כדי‬ ‫כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד תזקוף פי האסוך למעלה‪ ,‬לבלתי יריק‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫השמן‪ :‬ותבא ותגד לאיש הא‪-‬להים על הארץ‪ ,‬עד לכתך להריק בכלי אחר‪,‬‬ ‫והנה רז"ל אמרו‪ ,‬מאומרו תחיי‪,‬‬ ‫ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את פן יפסק הקילוח המושך ממנו‪ ,‬ולא‬ ‫שהוא עד תחיית המתים‪ ,‬ועדיין קשה‪,‬‬ ‫ישוב לקלח עוד‪.‬‬ ‫נשיך ואת ובניך תחיי בנותר‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אם לכך נאמר לשון חיות‪ ,‬היה לו‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬את המלא שתחת האסוך‪,‬‬ ‫לומר‪' ,‬תחיו'‪ ,‬כי גם בניה יזכו לתחיית‬ ‫תסיעי להביא אחר תחתיו‪.‬‬ ‫ענין חוב עובדיה הנביא‬ ‫המתים‪ ,‬ובמה שכתבנו מתיישב לשון‬ ‫אך‪ ,‬את האסוך לא תסיעי‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חיות‪.‬‬ ‫(א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים תניחהו מריק‪ ,‬כאשר הוא (אפילו על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי הארץ)‪ ,‬עד שומך אחר תחתיו‪ ,‬וזהו‪,‬‬ ‫כלל ישראל נתקיימו בזכות אשת‬ ‫מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את והמלא תסיעי‪.‬‬ ‫עובדיה הזאת‬ ‫י‪-‬הוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו וכן עשו‪ ,‬הם מגישים אליה הכלים‪ ,‬זה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לעבדים‪ :‬הנה אישה היה עובדיה הנביא אחר זה‪ ,‬והיא מוצקת‪ ,‬כי לא היתה‬ ‫ומה שלא נאמר 'תחיו' אפשר שרמז‪,‬‬ ‫והוא היה מכלכל מאה נביאי ה' זוקפת פי האסוך למעלה לבל יציק על‬ ‫כי כל הברכה הזאת אינה‪ ,‬רק כל ימי‬ ‫חמשים חמשים במערה כאשר אמר הארץ מהמלאות האחד‪ ,‬עד שיגישו‬ ‫חייה בלבד‪ ,‬כי צדקת היתה‪ ,‬וכמו‬ ‫הוא לאליהו‪ ,‬והיה מלוה ברבית השני תחתיו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬תמיד היא‬ ‫שכתבו רז"ל‪ ,‬על סמיכות הקודם‪ ,‬כי‬ ‫מוצקת‪ ,‬בלי הפסיק חוט הברכה‪ ,‬כי לא‬ ‫מיהורם בן אחאב‪.‬‬ ‫מאשר היה קצף גדול על ישראל‪ ,‬לא‬ ‫והיתה צעקתה כי גם שהלוה ברבית ישוב לקלח בהמשך‪ ,‬ועל כל זה‪:‬‬ ‫נתקיימו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בזכותה‪ ,‬כי דרשינן‬ ‫(ו) ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל‬ ‫נענש ועושים לו שלא כהוגן‪,‬‬ ‫סמוכים‪ ,‬ויהי קצף כו' ואשה אחת מנשי‬ ‫הנה ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה‬ ‫בני הנביאים כו'‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ואשר עשה אדרבה לזכות יחשב לו אין עוד כלי ויעמד השמן‪ :‬כאשר לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לפרנס מאה נביאי ה' שלא ימותו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מלהחזיק בו לאכול לחם‪ ,‬כאשר‪ ,‬אם‬ ‫ו‪ :‬א‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬וישכב שמה‪ ,‬למה‬ ‫מעשה השונמית‬ ‫היתה בחורה‪.‬‬ ‫לא הזכיר שאכל בה לחם?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אך‪ ,‬לפי דרך המפרשים‪ ,‬שהיתה‬ ‫ו‪ :‬ב‪ :‬וגם‪ ,‬למה טרם ישכב לא אמר‬ ‫(ח‪-‬יז) ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם‬ ‫גדולה בחשיבות מפורסמת בחסידות‪,‬‬ ‫לה הנה חרדת אלינו כו'‪ ,‬שאמר לה‬ ‫ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי‬ ‫וכמשז"ל‪ ,‬שכל שאר נשים היו יראות‪,‬‬ ‫אחרי כן?‬ ‫מדי עברו יסר שמה לאכל לחם‪ :‬ותאמר אל‬ ‫כי נבהלו מבהיקות אור פניו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אישה הנה נא ידעתי כי איש א‪-‬להים קדוש‬ ‫ז‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬ותעמוד לפניו‪ ,‬שהוא‬ ‫שם אשה גדולה כו'‪ ,‬כי לחסידותה‬ ‫הוא עבר עלינו תמיד‪ :‬נעשה נא עלית קיר‬ ‫מיותר!‬ ‫בטחה שיתאכסן אצלה‪.‬‬ ‫קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא‬ ‫ח‪ :‬ועוד‪ ,‬כיון שהיא לפניו‪ ,‬למה דבר‬ ‫ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה‪ :‬ויהי‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬ותחזק בו‪ ,‬ולא יעלה על‬ ‫על ידי גחזי‪ ,‬ולא דבר אליה?‬ ‫היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב‬ ‫לב‪ ,‬שפירושו לשון אחיזה‪ ,‬כמו‪,‬‬ ‫ט‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬הנה חרדת כו' מה‬ ‫שמה‪ :‬ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית‬ ‫והחזיקה בו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לשון חזקה‬ ‫לעשות לך‪ ,‬שיורה‪ ,‬שעל מנת לקבל‬ ‫הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו‪ :‬ויאמר לו‬ ‫כמשמעו‪ ,‬והוא‪ ,‬שעל ידי שלוחיה‬ ‫עשתה?‬ ‫אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל‬ ‫רבים ונכבדים לפי כבודו‪ ,‬לא אחת ולא‬ ‫החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך‬ ‫שתים פעמים‪ ,‬האכילתו לחם בביתה‪,‬‬ ‫י‪ :‬ועוד‪ ,‬מה השיבה באומרה‪ ,‬בתוך‬ ‫אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬עד היות לה חזקה בו‪ ,‬למצוה זו‪,‬‬ ‫עמי אנכי יושבת?‬ ‫עמי אנכי ישבת‪ :‬ויאמר ומה לעשות לה‬ ‫שהוא ג' פעמים‪ ,‬כי בתלתא הויא‬ ‫יא‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬בפעם השנית‪,‬‬ ‫ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן‪:‬‬ ‫חזקה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬האם‬ ‫ותעמוד בפתח‪ ,‬ובראשונה‪ ,‬ותעמוד‬ ‫ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח‪:‬‬ ‫להיותה גדולה וחשובה תחזיק באיש‬ ‫לפניו!‬ ‫ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן‬ ‫לאכל לחם?‪ ,‬הלא טוב טוב היה‪,‬‬ ‫יב‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬אַ ל אדני איש‬ ‫ותאמר אל אדני איש הא‪-‬להים אל תכזב‬ ‫לאישה‪ ,‬להחזיק בו‪ ,‬ולא לה!)‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬כי אומרו אַ ל אדני מיותר‪,‬‬ ‫בשפחתך‪ :‬ותהר האשה ותלד בן למועד‬ ‫וזהו ותחזק בו לאכל לחם‪ .‬ומאז‬ ‫ובלתי מובן!‬ ‫הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע‪:‬‬ ‫והלאה לא היה לה להזמינו בכל פעם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהיה בא לעיר‪ ,‬כי כבר הוחזק ואין‬ ‫יג‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬אַ ל תכזב‪ ,‬איך ערבה‬ ‫אל לבה לדבר כה אל איש א‪-‬להים‬ ‫א‪ :‬ראוי לשים לב‪ :‬האם להיותה‬ ‫לשנות אכסניא כי‪-‬אם ויהי מדי עברו‬ ‫קדוש? ועליו יפלא שלא הקפיד!‬ ‫גדולה וחשובה‪ ,‬תחזיק באיש לאכל‬ ‫יסור שמה‪ ,‬אך לא היה כי‪-‬אם לאכול‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לחם? הלא טוב טוב היה‪ ,‬לאישה‪,‬‬ ‫לחם‪ ,‬כי תאכילנו חולין בטהרה‪ ,‬אך לא‬ ‫להחזיק בו‪ ,‬ולא לה!‬ ‫היתה שמה‪ ,‬כי היתה שם היא עם‬ ‫השתדלות השונמית שיתאכסן‬ ‫בעלה‪ ,‬ולא יאות לשבת שם‪ ,‬בל‬ ‫ג"פ באופן שיהיה חזקה ותזכה‬ ‫ב‪ :‬ועוד למה מאז והלאה יסור שמה‬ ‫יתקיים בו‪ ,‬נשי עמי תגרשון מבית‬ ‫תמיד להיות האכסניא לאכול‬ ‫לאכול‪ ,‬והלא יותר דרך ארץ היה‪,‬‬ ‫תענוגיה‪.‬‬ ‫אצלם‬ ‫לבלתי התמיד מאליו?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ג‪ .‬ועוד אומרו הנה נא ידעתי כי איש‬ ‫זכתה להוסיף ולבנות לו חדר‬ ‫(ח) ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם‬ ‫א‪-‬להים קדוש הוא‪ ,‬והנה רז"ל בקשו‬ ‫לישן‬ ‫ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם‬ ‫טעמים אשר אינן בפשט הכתובים!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם‪:‬‬ ‫ד‪ :‬ועוד אומרו נעשה נא עלית קיר‪,‬‬ ‫אמנם הנה יראה מרז"ל‪ ,‬כי זקנה היתה‪ ,‬וזהו‪ ,‬מדי עברו יסור שמה לאכל לחם‪,‬‬ ‫האם לא היה לה אלא קיר אחד?‬ ‫וחדל מהיות לה אורח כנשים‪ ,‬ולפי זה כלומר‪ ,‬אך‪ ,‬לא לשכב עמה (באותו‬ ‫ה‪ :‬ועוד‪ ,‬מה ענין ארבעה דברים אלו‬ ‫אפשר לכאורה לומר‪ ,‬כי זה כיון בית)‪ ,‬כי‪-‬אם במקום אחר (ובזה‬ ‫מטה ושולחן וכסא ומנורה?‬ ‫באומרו‪ ,‬ושם אשה גדולה‪ .‬שהיא נתיישב קושיא ב‪ :‬למה מאז והלאה‪,‬‬ ‫גדולה בימים‪ ,‬ועל כן לא בושה‬ ‫‪12‬‬ ‫(יב) ויאמר אל גחזי נערו קרא‬ ‫ענין מטה שלחן כסא מנורה‬ ‫יסור שמה לאכול‪ ,‬והלא יותר דרך‬ ‫לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ארץ היה‪ ,‬לבלתי התמיד מאליו?)‬ ‫לפניו‪ :‬ועל כן‪ ,‬ביום שבאה אל הפועל‬ ‫ואמר ונשים לו שם מטה כו'‪ ,‬הוא מה‬ ‫אז ראתה כי זה‪ ,‬הוא טלטלה גבר‬ ‫הנאה זו השנית (וישכב שמה)‪ ,‬ומה גם‬ ‫שכתבנו כי עיקר מה שרצתה לחדש לו‬ ‫(טילטול גדול)‬ ‫לחכמי האמת שראש השנה היה‪ ,‬רצה‬ ‫עתה היה המטה במה ישכב‪ ,‬על כן‬ ‫להיטיב לה ולראות אם ראויה ליעשות‬ ‫(ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי‬ ‫הקדימה עם היות מציאותה מאוחר‬ ‫כי איש א‪-‬להים קדוש הוא עבר עלינו‬ ‫לה נס (ובזה נתיישב קושיא ו‪ :‬ב‪ :‬למה‬ ‫לכל שאר הדברים הנאמרים באמת‪,‬‬ ‫טרם ישכב‪ ,‬לא אמר לה הנה חרדת‬ ‫תמיד‪ :‬על כן ותאמר אל אישה הנה נא‬ ‫וע"ד האמת‪ ,‬הם ד' תקוני שכינתא‪ ,‬אלינו כו'‪ ,‬שאמר לה אחרי כן?)‬ ‫ידעתי כי איש א‪-‬להים קדוש הוא‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי הבינה (היא הבין)‪ ,‬כי נהורת‬ ‫כלומר כי בלחם אשר הוא אוכל ראיתי‬ ‫שכינתא עמיה (עם אלישע) שרי (ובזה‬ ‫אור פניו נוסף אל השמועה‪ ,‬והוא עובר‬ ‫היתה יחידה בין הנשים‪,‬‬ ‫באופן א' נתיישב קושיא ה‪ :‬מה ענין‬ ‫עלינו שהוא דרך העברה בלבד לאכול‬ ‫ארבעה דברים אלו מטה ושולחן וכסא באפשרות לסבול גודל קדושתו‬ ‫ולא ללון‪ ,‬ואילו היה קצת פעמים‬ ‫ולעמוד לפניו‬ ‫ומנורה?)‬ ‫במקרה החרשתי אך הוא תמיד (ובזה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עוד כיונה‪ ,‬כי הפרישה העליה ההיא‬ ‫נתיישב קושיא ג‪ .‬הנה נא ידעתי כי‬ ‫אמר אל גחזי נערו קרא לשונמית‬ ‫לכבוד‪ ,‬כמו הסוכה של מצוה‪ ,‬שאין‬ ‫איש א‪-‬להים קדוש הוא‪ ,‬והנה רז"ל‬ ‫הזאת ותעמד לפניו‪ ,‬והוא כי הנה כתבנו‬ ‫מכניסין בה אלא דברים נאים מצעות‬ ‫בקשו טעמים אשר אינן בפשט‬ ‫מרז"ל‪ ,‬שכל אשה שהיתה רואה אותו‬ ‫נאות וכסא ומנורה ומטה לישן בה‪,‬‬ ‫הכתובים!)‬ ‫היתה מתה‪ ,‬רצה לנסות בזו אם גדולה‬ ‫וכלים בלתי נאים חוץ לסוכה‪ ,‬ועל דרך‬ ‫(י) נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים‬ ‫באיכות קדושה היא מהשאר‪ ,‬וירא כי‬ ‫זה אמרה‪ ,‬ונשים לו שם מטה ושולחן‬ ‫לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה‬ ‫עצרה כח‪( ,‬ותעמוד) להיות ניצבת‬ ‫וכסא ומנורה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אך לא שאר‬ ‫בבאו אלינו יסור שמה‪ :‬לכן נעשה נא‬ ‫לפניו‪ ,‬אז הכיר כי רוח אחרת עמה‬ ‫כלים של תשמיש וכל שאר שאינו של‬ ‫עלית קיר קטנה כו' והיה בבואו אלינו‬ ‫יתירה משאר נשים וראויה ליעשות‬ ‫כבוד (ובזה באופן ב' נתיישב קושיא‬ ‫יסור שמה‪ ,‬כי לא תהיה העברה כאשר‬ ‫ה‪ :‬מה ענין ארבעה דברים אלו מטה לה נס (ובזה נתיישב קושיא ז‪ :‬ותעמוד‬ ‫עד כה‪ ,‬כי‪-‬אם ביאה ללון‪ ,‬כי גם בלילה‬ ‫לפניו‪ ,‬שהוא מיותר!)‬ ‫ושולחן וכסא ומנורה?)‬ ‫ישכב בה‪ ,‬וגם לא יצטרך לבוא הביתה‬ ‫(יג) ויאמר לו אמר נא אליה הנה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אלינו‪ ,‬מקום אנשים ונשים‪ ,‬כי‪-‬אם יסור‬ ‫בזכות האכסניא ובפרט מהוספת חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה‬ ‫שמה מעצמו‪.‬‬ ‫החדר השתדל אלישע להושיע לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או‬ ‫ויהיה ענין עלית קיר‪ ,‬כדרך שרים‬ ‫אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי‬ ‫לה‬ ‫לעשות עליה שאין לה גג‪ ,‬כי‪-‬אם כמין‬ ‫ישבת‪ :‬אז ויאמר לו אמר נא אליה כו'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אהל משופע מדפין מתוקנין‪ ,‬טובים‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬כי אינו דרך ארץ לייחד‬ ‫בחמה מפני החמה‪ ,‬ובגשמים מפני‬ ‫(יא) ויהי היום ויבא שמה ויסר אל דבור עם אשה (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫הגשמים‪ ,‬כי מטר לא ניתך בתוכה‪ ,‬כי‬ ‫העליה וישכב שמה‪ :‬ויהי היום ויבא ח‪ :‬כיון שהיא לפניו‪ ,‬למה דבר על ידי‬ ‫ישפע וירד סביב‪ ,‬ועל כן‪ ,‬עלית קיר‬ ‫שמה כו' וישכב שמה‪ ,‬כי מלבד הלחם גחזי‪ ,‬ולא דבר אליה?)‬ ‫הנהוג גם וישכב שמה שהיא הנאה‬ ‫תקרא‪ ,‬כמאמרם ז"ל בגמרא‪ ,‬סוכה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שנית‪ ,‬כי עד כה לא היה נהנה רק‬ ‫שעשאה כמין צריף או כמין אהל פסולה‪,‬‬ ‫מהאכילה לבד ועתה גם וישכב‪ ,‬כי זאת פרטי אופן בירור רצונה לישועה‪,‬‬ ‫מפני שאין לה גג שכולה קיר אחד‪ ,‬ועל‬ ‫ואופן פעולת הישועה‬ ‫היתה כונתה בעלית קיר כמדובר (ובזה‬ ‫כן‪ ,‬לזאת תקרא עלית קיר (ובזה נתיישב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קושיא ד‪ :‬נעשה נא עלית קיר‪ ,‬האם‬ ‫נתיישב קושיא ו‪ :‬א‪ :‬וישכב שמה‪,‬‬ ‫והיו הדברים‪ ,‬הנה חרדת כו'‪ ,‬לומר הן‬ ‫למה לא הזכיר שאכל בה לחם?)‬ ‫לא היה לה אלא קיר אחד?)‬ ‫אמת ידעתי‪ ,‬כי לא על מנת לקבל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪13‬‬ ‫(אעפ"כ‪ ,‬תדע) איש הא‪-‬להים‪( ,‬אשר‬ ‫עמה ולא על ידך כאשר בתחילה‪ ,‬אז‬ ‫הטבה הטבת חסדך‪ ,‬כי‪-‬אם מה‬ ‫עדיין) יראה אני (שלא תתקיים‬ ‫הקטינה עצמה יותר ותעמד בפתח ולא‬ ‫שחרדת‪ ,‬אלינו היה‪ ,‬ולא אליך להנאתך‬ ‫הבטחתכם‪ ,‬כי יש דאגה אשר) אל‬ ‫נכנסה לפניו כבתחילה‪ ,‬כי הוכלמה‬ ‫שנטיב לך‪ ,‬ועל כל זה‪ ,‬אמרי מה‬ ‫ליכנס לפניו פעם אחר פעם (ובזה תכזב בסיבת שפחתך‪ ,‬כי אתה חשבת‬ ‫לעשות לך היש לדבר לך אל המלך‪,‬‬ ‫נתיישב קושיא יא‪ :‬בפעם השנית כי דרך נשים לי‪ ,‬והבטחתני בנס בלתי‬ ‫הוא מלכו של עולם‪ ,‬כמאמר חכמי‬ ‫ותעמוד בפתח‪ ,‬ובראשונה ותעמוד כפול‪ .‬ואילו ידעת כי חדל ממני‪ ,‬לא‬ ‫האמת‪ ,‬או אל שר הצבא של מעלה‪,‬‬ ‫היית אומר (ההבטחה)‪ ,‬כי ב' נסים יחד‪,‬‬ ‫לפניו!)‬ ‫להליץ בעדך (ובזה נתיישב קושיא ט‪:‬‬ ‫(אולי) אין לי זכות לקבל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנה חרדת כו' מה לעשות לך‪ ,‬שיורה‬ ‫ואם כן ימצא‪ ,‬שעל כן‪ ,‬לא יהיה‬ ‫סיבות דאגתה שלא יתקיים‬ ‫ש'על מנת לקבל' עשתה!)‬ ‫הדבר‪ ,‬להחזירני לנערותי‪ ,‬וגם ללדת‬ ‫הבטחתו‬ ‫ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת‪,‬‬ ‫בן‪ ,‬ותישאר בדאי‪ ,‬כי לא יהיה הדבר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ובזכות הכלל‪ ,‬ייטב לי בכללם‪ ,‬מה‬ ‫(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את בסבתי‪ ,‬ויחשיבוך (בטעות) לכוזב‪,‬‬ ‫שאין כן‪ ,‬אם תזכרני לבדי‪ ,‬כי יבוקר‬ ‫חבקת בן ותאמר אל אדני איש (והטעות יהיה) בשביל שפחתך‪ ,‬כי‬ ‫פנקסי (ובזה נתיישב קושיא י‪ :‬מה‬ ‫הא‪-‬להים אל תכזב בשפחתך‪ :‬וידבר חדל ממנה אורח כנשים‪ ,‬ואתה לא‬ ‫השיבה באומרה‪ ,‬בתוך עמי אנכי‬ ‫לנוכח אתה ויאמר כעת חיה כו' ותאמר ידעת זה‪ ,‬כשנדרת (ובזה באופן ב'‬ ‫יושבת?‬ ‫אַ ל אדני כו'‪ ,‬לכאורה יאמר ראה מה נתיישב קושיא יב‪ :‬אַ ל אדני איש‬ ‫(יד) ויאמר‪ ,‬ומה לעשות לה‪ ,‬ויאמר‬ ‫אתה אומר‪ ,‬כי גם (אף על פי) שאל היה הא‪-‬להים‪ ,‬כי אומרו אַ ל אדני‪ ,‬מיותר‪,‬‬ ‫גיחזי‪ ,‬אבל בן אין לה‪ ,‬ואישה זקן‪ :‬אז‬ ‫אדני‪ ,‬איש הא‪-‬להים‪ ,‬כי‪-‬אם‪( ,‬הייתם) ובלתי מובן!‬ ‫אמר אל הנער‪ ,‬ומה לעשות לה כו'‪,‬‬ ‫ובאופן ב' קושיא יג‪ :‬אַ ל תכזב‪ ,‬איך‬ ‫איש מהמון ישראל‪ ,‬ראוי הוא שאַ ל‬ ‫לומר‪ ,‬הנה בראש השנה‪ ,‬השאלה‬ ‫תכזב‪ ,‬כי בני ישראל לא ידברו כזב‪ ,‬ערבה אל לבה לדבר כה אל איש‬ ‫המיוחדת היא חיים‪ ,‬וזה‪ ,‬חשבתי‬ ‫כלומר‪ ,‬ראה ועשה שיאמנו דבריך א‪-‬להים קדוש? ועליו יפלא שלא‬ ‫לשאול אליה‪ ,‬ביום זה‪ ,‬שאמרו חכמי‬ ‫הקפיד!)‬ ‫(ובזה באופן א' נתיישב קושיא יב‪ :‬אַ ל‬ ‫האמת‪ ,‬שהיה ראש השנה‪.‬‬ ‫אדני איש הא‪-‬להים‪ ,‬כי אומרו אַ ל‬ ‫ואמרה‪ ,‬בתוך עמי‪ ,‬שיזכרם ה' לחיים‪,‬‬ ‫ולא חש (אלישע) לזה‪ ,‬כי נקל בעיני‬ ‫אדני‪ ,‬מיותר‪ ,‬ובלתי מובן!‬ ‫ה'‪ :‬א‪ :‬להחזירה לנערותה‪ ,‬שתהיה‬ ‫אנכי יושבת‪ ,‬ואחיה בכללם‪.‬‬ ‫ראויה להריון‪ ,‬ב‪ :‬ושיהיה בן‪.‬‬ ‫ובאופן א' קושיא יג‪ :‬אַ ל תכזב‪ ,‬איך‬ ‫אבל מה היא צריכה בייחוד‪ ,‬שאינו‬ ‫ערבה אל לבה לדבר כה אל איש‬ ‫כעת בכללות ישראל‪ ,‬וזהו‪ ,‬מה לעשות‬ ‫(יז) ותהר האשה ותלד בן למועד הזה‬ ‫א‪-‬להים קדוש? ועליו יפלא שלא‬ ‫כעת חיה אשר דבר אליה אלישע‪ :‬ועל‬ ‫'לה'‪ ,‬כלומר בייחוד‪ ,‬שאינו צורך לכל‪,‬‬ ‫הקפיד!)‬ ‫שלא תאמר‪ ,‬בתוך עמי כו'‪ ,‬אז אמר‪,‬‬ ‫ב' הדברים הוא אומר‪ :‬א‪ :‬ותהר האשה‪,‬‬ ‫ב‪ :‬ותלד בן כו'‪.‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬במה שאמרו ז"ל‪ ,‬שאמרה‪,‬‬ ‫אבל בן אין לה כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אין שאלתה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫'חדל להיות לי אורח כנשים כו'‪ ,‬וזה‬ ‫כאשר חשבת‪ ,‬שהיא חיים‪ ,‬שהיא‬ ‫יאמר‪ ,‬יתכן‪ ,‬תאמר (השונמית לאלישע‪,‬‬ ‫שאלת הכללות‪ ,‬אבל (שאלתה) הוא‪ ,‬כי‬ ‫עוד‪ :‬סיבות דאגתה שלא יתקיים‬ ‫וכונתה אשר) הלא‪ ,‬נערך לא חשש‪,‬‬ ‫בן אין לה כו'‪.‬‬ ‫הבטחתו בשלימות כראוי‬ ‫(אשר ממני) היה עיכוב‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאישי זקן‪ ,‬כי לא ידע‪ ,‬כי פסק אורח‬ ‫מדת ענותנותה‬ ‫(טז) ויאמר למועד הזה כעת חיה את‬ ‫כנשים ממני‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חבקת בן ותאמר אל אדני איש‬ ‫על כן‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬אל אדני‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הא‪-‬להים אל תכזב בשפחתך‪( ...‬כח)‬ ‫(טו) ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד‬ ‫גם שלא היה אדני (הוא בעלי‪ ,‬המניעה)‬ ‫בפתח‪ :‬אז ויאמר קרא לה כו'‪ ,‬כי אחר‬ ‫ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא‬ ‫כלומר זקן‪ ,‬שהוא סיבת אדני (בעלי)‬ ‫אמרתי לא תשלה אתי‪:‬‬ ‫חסידותה זה שאמרה בתוך עמי כו'‬ ‫לעכב‪,‬‬ ‫שהקטינה את עצמה‪ ,‬רוצה אני לדבר‬ ‫‪14‬‬ ‫נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי‪-‬אם‬ ‫כך חששה גם זאת‪ ,‬ואמרה‪' ,‬אל אדני‬ ‫או יאמר‪ ,‬אל תכזב כו'‪ ,‬בהזכיר‬ ‫אמרתי לך‪ :‬ותלך ותבוא אל איש‬ ‫כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬הנה ענין בן זה‪ ,‬בא שלא‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬שהתפלל ריב"ל‪ ,‬שיראה‬ ‫הא‪-‬להים אל הר הכרמל ויהי כראות איש‬ ‫בדרך טבע‪ ,‬כי‪-‬אם נס בעלמא‪ ,‬ובלי‬ ‫לו אליהו‪ ,‬ושילך עמו ממקום למקום‬ ‫הא‪-‬להים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי‬ ‫זכות‪ ,‬ומסטרא דנוקבא‪ ,‬יראה אני‪,‬‬ ‫עוסקים בתורה‪ ,‬ולילה אחת לנו בית‬ ‫נערו הנה השונמית הלז‪ :‬עתה רוץ נא‬ ‫שיהיה דבר בלתי מתקיים'‪ ,‬כבירה‬ ‫איש עני‪ ,‬ויעש להם אכסניא גדולה‪,‬‬ ‫לקראתה ואמר לה השלום לך השלום‬ ‫שהזכרנו‪ ,‬שבנה אליהו לאכסניא שלו‪.‬‬ ‫מעניותו בשמחה רבה‪ ,‬וישכימו בבקר‬ ‫לאישך השלום לילד ותאמר שלום‪:‬‬ ‫והדבר הבלתי מתקיים‪ ,‬נקרא בכתוב‪,‬‬ ‫לדרכם‪.‬‬ ‫(כז) ותבא אל איש הא‪-‬להים אל ההר‬ ‫כוזב‪ ,‬כדרך אומרו‪' ,‬כמו אכזב מים לא‬ ‫וירא אליהו בחצרו עגלת בקר‬ ‫ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש‬ ‫נאמנו'‪ ,‬וזהו אומרו‪( ,‬שאמרה בלשון‬ ‫מהאיש העני‪ ,‬ויהרגנה וילכו‪.‬‬ ‫הא‪-‬להים הרפה לה כי נפשה מרה לה‬ ‫בתמיה) אַ ל היה אדני איש הא‪-‬להים כי‪-‬‬ ‫וי‪-‬הוה העלים ממני ולא הגיד לי‪:‬‬ ‫בלילה השנית לנו בית איש עשיר‪,‬‬ ‫אם‪( ,‬כמו) אחד העם‪( ,‬שצריך להזהירו‬ ‫ויאכילם בעין רעה‪ ,‬וישכימו בבקר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר) אל תכזב בשפחתך‪ ,‬לעשות דבר‬ ‫כפעם בפעם‪.‬‬ ‫(יט) ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר‬ ‫כזב שלא יתקיים‪ ,‬שתמצא בזה‬ ‫אל הנער שאהו אל אמו‪ :‬אפשר שלאביו‬ ‫כמתהלל במתת שקר‪ ,‬שתדור לי‬ ‫וירא והנה חצרו של בעל הבית רחב‬ ‫קרא ראשי‪ ,‬ואמר ראשי כלומר חש‬ ‫הטבה‪ ,‬ואינה כלום‪ ,‬כענין הבירה‬ ‫ידים‪ ,‬בנה לו שם בירה גדולה‪.‬‬ ‫עלי ראשי אני חש בראשי‪ ,‬ויאמר אל‬ ‫שהזכרנו‪.‬‬ ‫אמר לו ריב"ל בלכתם בדרך‪' ,‬אין‬ ‫הנער‪ ,‬שאהו אל אמו‪ ,‬כלומר כי בזכותה‬ ‫וזהו אומרו‪( ,‬שאמרה) אחרי כן‪ ,‬במות‬ ‫דעתי סובלת זה‪ ,‬למטיב לנו‪ ,‬הרגת‬ ‫בא‪ ,‬ועל ידה תהיה תרופתו‪.‬‬ ‫הילד‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬אל תשלה אותי‪,‬‬ ‫פרתו‪ ,‬ולצר עין‪ ,‬בנית לו בירה'?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהוא‪ ,‬אל תעשה דבר‪ ,‬שאחטא לך‬ ‫אמר לו‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬כי לא תוכל‬ ‫ענין נסיון גיחזי בצניעות‬ ‫בשגגה‪ ,‬שתצא מפי‪ ,‬שהתהללת‬ ‫ללכת עמי‪ ,‬ולהתמיד עמי!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫במתת שקר (ובזה באופן ג' נתיישב‬ ‫דע‪ ,‬כי הראשון היה עתיד למות‬ ‫(יז) ותהר האשה ותלד בן למועד הזה‬ ‫קושיא יב‪ :‬אַ ל אדני איש הא‪-‬להים‪ ,‬כי‬ ‫מהרה‪ ,‬עשיתי לו כפרת נפשו‪ ,‬בפרתו‪.‬‬ ‫כעת חיה אשר דבר אליה אלישע‪( :‬כז)‬ ‫אומרו אַ ל אדני‪ ,‬מיותר‪ ,‬ובלתי מובן!‬ ‫והשני‪ ,‬היה עתיד לחפור בחצרו‪,‬‬ ‫ותבא אל איש הא‪-‬להים אל ההר‬ ‫ובאופן ג' קושיא יג‪ :‬אַ ל תכזב‪ ,‬איך‬ ‫ולמצוא מטמון‪ ,‬ועתה על ידי בירה זו‪,‬‬ ‫ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר‬ ‫ערבה אל לבה לדבר כה אל איש‬ ‫לא יחפור תחתיה‪.‬‬ ‫איש הא‪-‬להים הרפה לה כי נפשה מרה‬ ‫א‪-‬להים קדוש? ועליו יפלא שלא‬ ‫לה וי‪-‬הוה העלים ממני ולא הגיד לי‪:‬‬ ‫הקפיד!)‬ ‫והבירה היא מעשה נס בעלמא‪ ,‬לא‬ ‫(לעיל ביאר) לא חש (אלישע) לזה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תתקיים לו הרבה‪ .‬עד כאן‪.‬‬ ‫(לטענתה שחדל להיות לה ארח‬ ‫(יח) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו‬ ‫ועל דרך זה יתכן‪ ,‬חששה זאת‬ ‫כנשים)‪ ,‬כי נקל בעיני ה'‪ :‬א‪ :‬להחזירה‬ ‫אל הקצרים‪( :‬יט) ויאמר אל אביו ראשי‬ ‫האשה‪ ,‬כי אמרה‪' ,‬הלא אדני זקן‪ ,‬ואני‬ ‫לנערותה‪ ,‬שתהיה ראויה להריון‪ ,‬ב‪:‬‬ ‫ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו‪:‬‬ ‫חדל ממני אורח כנשים'‪ ,‬כמדובר‬ ‫ושיהיה בן‪ .‬ועל ב' הדברים הוא אומר‪:‬‬ ‫(כ ‪ -‬כו) וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על‬ ‫מרז"ל‪ ,‬וגם כל בן הניתן בזכות אשה‬ ‫א‪ :‬ותהר האשה‪ ,‬ב‪ :‬ותלד בן כו'‪.‬‬ ‫ברכיה עד הצהרים וימת‪ :‬ותעל ותשכבהו‬ ‫(ולא בזכות איש) אינו מתקיים‪.‬‬ ‫ובזה יתיישב מאמרם ז"ל‪ ,‬באומרם‬ ‫על מטת איש הא‪-‬להים ותסגר בעדו‬ ‫כי על כן אמרו חכמי האמת‪ ,‬על‬ ‫על ויגש גחזי להדפה‪ ,‬להוד יופיה‪ ,‬כי‬ ‫ותצא‪ :‬ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא‬ ‫שמואל‪ ,‬שנסתכן בקטנותו ביד עלי‪ ,‬על‬ ‫(אפשר להקשות‪ ,‬אשר מה נתחדש אצל‬ ‫לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה‬ ‫שהורה הלכה בפני רבו‪ ,‬ויבקש המיתו‪,‬‬ ‫גיחזי‪ ,‬אשר) למה לא בערה בו אש‬ ‫עד איש הא‪-‬להים ואשובה‪ :‬ויאמר מדוע‬ ‫לולא התחננה אמו‪.‬‬ ‫יופיה כל הימים אשר היה בביתה?‬ ‫את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת‬ ‫והיתה גרמת נזקו‪ ,‬על דאתא מסטרא‬ ‫ו(מן הסתם ראה אותה כאשר) היה‬ ‫ותאמר שלום‪ :‬ותחבש האתון ותאמר אל‬ ‫דנוקבא‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו‪ :‬ויקרא‬ ‫מדאגה פן יטעון אלישע אשר‬ ‫קורא לה לבוא אל העליה‪( ,‬לעניני‬ ‫אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת‬ ‫מיתת הילד נגרם מסטרא‬ ‫צרכי הבית‪ ,‬עבור רבו אלישע)‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך‪:‬‬ ‫דנוקבא‪ ,‬ממנה‪ ,‬הפריכה הטענה‬ ‫שם‪ ,‬בהר‪ ,‬לפני קהל עדת ישראל‪,‬‬ ‫(לז) ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה‬ ‫בהוכיחה שהילד הוא מסטרא‬ ‫לעיני כל קהל העם!‬ ‫ותשא את בנה ותצא‪:‬‬ ‫דדוכרא‪ ,‬מן אלישע‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי עתה‪ ,‬מעת בישרה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנביא‪ ,‬חזרה לנערותה‪ ,‬ותגלה הוד‬ ‫ללמוד מן אלישע גודל הזהירות‬ ‫ותאמר השאלתי בן כו'‪ .‬הנה כתבנו‬ ‫יופיה‪ ,‬כאשר בתחילה‪.‬‬ ‫מלהרבות שיחה עם אשה‬ ‫בשם חכמי האמת‪ ,‬כי כל בן הבא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מסטרא דנוקבא אינו מתקיים‪ ,‬ובזה‪ ,‬כי‬ ‫מיראתה‪ ,‬פן יאמר לה הנביא‪' ,‬מה‬ ‫ענין זהירות שלא לדבר או‬ ‫אז‪ ,‬ויאמר לגחזי כו'‪ .‬והנה‪ ,‬השם לבו‬ ‫להחליט רע כי הדיבור עושה‬ ‫אל ענין הנביא הלזה‪ ,‬הלא יסכים‬ ‫אעשה לך‪ ,‬ועל היולדו מצדך‪ ,‬לא‬ ‫נתקיים'‬ ‫רושם‬ ‫ויאמר‪ ,‬אוי לנו מיום הדין‪ ,‬האם איש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪-‬להים קדוש כזה נשמר מלדבר אל‬ ‫על כן פתח דבריה היה‪ ,‬השאלתי בן‬ ‫אשה גדולה בחסידות כזו‪ ,‬לנוכח אתה‪,‬‬ ‫מאת אדני? כלומר‪ ,‬לא מסטרא‬ ‫והיא אמרה במותו‪ ,‬אלכה לי אל‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬על ידי שליח‪ ,‬עם היותה‬ ‫דנוקבא ייקרא‪ ,‬כי לא שאלתיו ממך‪,‬‬ ‫הנביא‪ ,‬כי מאי דלא הוה (לה בן כלל)‪,‬‬ ‫אכסניא שלו כמה שנים‪ ,‬כי הנה‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬אתה מעצמך אמרת לי‪ ,‬ואם כן‬ ‫הוה (בכוחו‪ ,‬שיולד) על ידו‪( ,‬א"כ)‪ ,‬מאי‬ ‫כאשר באה לפניו תחילה‪ ,‬לא דבר לה‬ ‫מסטרא דדכורא (שלכם אלישע)‪,‬‬ ‫דהוה (ומת)‪ ,‬לא כל שכן (שבכוחו‬ ‫מאומה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אל גחזי אמר‪ ,‬יאמר‬ ‫ייקרא‪.‬‬ ‫להחיותו)‪.‬‬ ‫לה הנה חרדת אלינו כו'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בפעם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועשתה בחכמה‪ ,‬להסתיר דבר‪,‬‬ ‫השנית‪ ,‬בעמדה בפתח רחוקה ממנו‪,‬‬ ‫ושלא להזכיר עליו שם מות‪ ,‬כי הדבור (יג) ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת‬ ‫אמר לה כעת חיה כו'‪ ,‬וכאשר השיבה‬ ‫אלינו‪( ...‬טו‪-‬יז)‪ ...‬ותעמד בפתח‪ ...‬ויאמר‪...‬‬ ‫מזיק בענינים כאלו‪ ,‬לבלתי יתקן‪.‬‬ ‫ותאמר‪ ,‬אַ ל אדני איש הא‪-‬להים כו'‪,‬‬ ‫וכן הנביא (אלישע) דיבר‪' ,‬נפשה מרה כעת חיה‪ ...‬ותאמר אל אדני איש הא‪-‬להים‬ ‫שתק ולא השיב לה מאומה‪ ,‬וגם עתה‪,‬‬ ‫לה' (שגם הוא נזהר מלהזכיר עליו אל תכזב בשפחתך‪ .‬ותהר האשה‪( ...‬כה‪-‬‬ ‫בבואה מרת נפש לפניו מרחוק‪ ,‬שלח‬ ‫כו)‪ ...‬ויאמר אל גיחזי‪ ...‬רוץ נא לקראתה‬ ‫בדיבורן‪ ,‬שם מות)‬ ‫לה את גחזי לאמר לה השלום לה כו'‪,‬‬ ‫ואמר לה השלום לך‪( ...‬כח‪-‬ל) ותאמר‬ ‫ובהגישה אליו‪ ,‬ותאמר השאלתי בן‬ ‫ו(אע"פ אשר) באומד הדעת נתן אל השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא‬ ‫מאת אדני‪ ...‬לא דבר לה מאומה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫תשלה אתי‪ :‬ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח‬ ‫לבו‪ ,‬כי מת הילד‪.‬‬ ‫אם‪ ,‬מיד‪ ,‬ויאמר לגחזי כו'‪ ,‬וכן באומרה‬ ‫ואמר‪ ,‬וה' העלים ממני‪ ,‬ולא הגיד לי‪ ,‬משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו‬ ‫אליו‪ ,‬חי ה' כו' אם אעזבך‪ ,‬ויקם וילך‬ ‫כלומר העלים ממני‪ ,‬טרם יהיה‪ .‬ולא וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על‬ ‫אחריה עד ביתה‪ ,‬ואין דובר לה דבר‪,‬‬ ‫הוגד לי אחר העשותו‪ .‬כלומר‪ ,‬וטוב פני הנער‪ :‬ותאמר אם הנער חי י‪-‬הוה וחי‬ ‫עד שהחיה את בנה‪ ,‬ויאמר לה שתי‬ ‫הוא‪ ,‬כי אוכל לתקן‪ ,‬כיון שלא הגיד‪ ,‬נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה‪:‬‬ ‫תיבות בלבד‪ ,‬שהם‪ ,‬שאי בנך‪ ,‬בלבד‪,‬‬ ‫שהוא מת‪ ,‬פן (ע"י ההגדה) תוחלט (לא‪-‬לד) וגחזי עבר לפניהם וישם את‬ ‫וכל זה ללמדנו דעת‪ ,‬לבלתי הרבות‬ ‫המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב‬ ‫מיתתו‪ ,‬ויאבד תיקונו‪.‬‬ ‫שיחה עם האשה‪.‬‬ ‫(כח) ותאמר השאלתי בן מאת אדני וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער‪:‬‬ ‫ומאשר ארז"ל על‪ ,‬ויזורר הנער עד‬ ‫ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת‬ ‫הלא אמרתי לא תשלה אתי‪ :‬וכן היא‬ ‫שבע פעמים‪ ,‬שהוא כנגד ימי שנותינו‬ ‫משכב על מטתו‪ :‬ויבא ויסגר הדלת בעד‬ ‫לא אמרה‪ ,‬מת הילד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬השאלתי‬ ‫בהם שבעים שנה יראה שהיה טוב‬ ‫שניהם ויתפלל אל י‪-‬הוה‪ :‬ויעל וישכב על‬ ‫כו'‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬אל תשלה אותי‪ ,‬ולא‬ ‫שלם החי שבעים שנה‪.‬‬ ‫הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמרה‪ ,‬כי מת הילד‪ ,‬בל הוציא מפיה על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד‪:‬‬ ‫(לה‪-‬לו) וישב וילך בבית אחת הנה ואחת‬ ‫תואר זה‪ ,‬בל יצא עליו שם מות‪.‬‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד‬ ‫‪16‬‬ ‫וגם אחר כך‪ ,‬הבט פני משיחך‪ ,‬שתסייע כי תיבת אבר"ה הוא מרומז על דין‪,‬‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫לנו זכותו‪ ,‬באופן‪ ,‬שעל ידי כן‪ ,‬תהיה לנו‪ ,‬שעולה יצח"ק‪ ,‬והמ' שבסוף‪ ,‬הוא על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחינת חסד‪ ,‬שהכל (אברה ‪ -‬ם) עולה‬ ‫רחום בדין‪...‬‬ ‫ספה"ק אמרי נועם‬ ‫‪ ...‬מה שבקשתי‪ ,‬את שם א‪-‬להים‪ ,‬רח"ם‪.‬‬ ‫מרבה"ק ר' מאיר הורוויץ מדזיקוב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שיראה את מדת ה'‪ ,‬לרחם בדין‪ ,‬הלא והמ' הוא הסוגר להדינים‪ ,‬המרומז‬ ‫שם הרחמים הוי"ה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי טוב להיות מדת ה' עם מדת באותיות הקדומים‬ ‫הוא מגן ונרתיק אל שם א‪-‬להים‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬ולא א‪-‬להים לבדו‪ ,‬כי הנה‪ ,‬שמש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומגן וכו' שהוא כמשל‪ ,‬מי שהוא לפני‬ ‫וזהו‪' ,‬וירא אליו ד' באלני ממרא'‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫פי"ח‪ :‬א‪ ,‬יז‪ :‬וירא אליו י‪-‬הוה באלני‬ ‫בעת שהיה תוקף הדינים המרומז בתיבת‬ ‫שמש‪ ,‬שמכה בו‪ ,‬ולהיות נסתר מחמתו‪,‬‬ ‫ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום‪...‬‬ ‫אלני ממרא‪ ,‬על דרך דאיתא בספרים‪,‬‬ ‫שם מסך למגן‪ ,‬מהכאת השמש‪ ,‬כן הוא‪,‬‬ ‫וי‪-‬הוה אמר המכסה אני מאברהם אשר‬ ‫ממר"א עולה‪ ,‬פ"ר דינים עם הכולל‪ ,‬אז‬ ‫ה' א‪-‬להים‪ ,‬ששם א‪-‬להים ישרוף את‬ ‫אני עשה‪:‬‬ ‫נתראה בחינת הוי"ה נגלה‪ ,‬להיות שם‬ ‫הנידון‪ ,‬ושם ה' מגן לו‪( .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫מבואר ברז"ל‪ ,‬והובא ברש"י פרשת‬ ‫(המשך ס' אמרי נועם) וזהו ענין הוי"ה מקיף להדינים‪ ,‬כי בחינת מקיף הוא‬ ‫בראשית‪ ,‬מתחילה עלה לפניו במחשבה‬ ‫קדימת שם הוי"ה לשם אלקים‪ ,‬כיון נגלה בחוש הראות‪.‬‬ ‫להבראות במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם‬ ‫שהשם הוי"ה הוא המסבב לשם אלקים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬קודם אותיות חש"ך‪ ,‬הוא רי"ז‬ ‫מתקיים‪ ,‬שתפו במדת הרחמים‪ ,‬והקדים‬ ‫על כן שם הוי"ה הוא קודם‪ ,‬כי פוגע כמנין‪ ,‬ויר"א‪ ,‬רומז על בחינת המקיף‪,‬‬ ‫מדת הרחמים למדת הדין‪ .‬והיינו דכתיב‪,‬‬ ‫שהוא קודם הפנימי‪ ,‬שהוא נראה לעין‬ ‫בהמסבב תחלה‪.‬‬ ‫'ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים'‪.‬‬ ‫וע"כ‪ ,‬שבאמת היה תחילת המחשבה כל‪.‬‬ ‫והענין הוא‪ ,‬אף דנאמר בתורה‬ ‫בשם אלקים‪ ,‬אך היה מחסדי השי"ת וזהו שדרשו ז"ל‪ ,‬אל תקרי 'בהבראם'‬ ‫'בראשית ברא אלקים'‪ ,‬דמשמע‬ ‫לעשות לשם אלקים בחינת מסבב אלא 'באברהם'‪ ,‬רומז על קדימת שם‬ ‫דקדימת וראשית הבריאה היה בבחינת‬ ‫ומקיף‪ ,‬בכדי שיפגעו תחילה בהמסבב‪ ,‬הוי"ה לשם אלקים‪ ,‬כמ"ש (בהבראם)‬ ‫'אלקים'‪,‬‬ ‫שיחולו החסדים עלינו מקודם‪ ,‬והם יהיו ביום עשות ד' אלקים‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫אבל מבואר באלשיך פירוש‬ ‫מגן וצנה לבל יוכלו הדינים הנסגרים‬ ‫הכתוב‪ ,‬כי‪' ,‬שמש ומגן ד'‪ ,‬אלקים'‪ ,‬דכמו‬ ‫וזהו‪ ,‬נמצא בתיבת אברהם‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬שהמ'‬ ‫בתוכם לצאת חוצה‪.‬‬ ‫סוגר את הדינים הנרמזים בתיבת 'אברה'‬ ‫שיש נרתק לשמש שלא ישרוף העולם‬ ‫ועל דרך הכתוב‪' ,‬והבוטח בד'‪ ,‬חסד הנ"ל‪.‬‬ ‫מחומו הגדול‪ ,‬כמו כן שם הוי"ה הוא‬ ‫יסובבנהו'‪ ,‬שמסבב בהשם הוי"ה (של‬ ‫נרתק ומגן לשם אלקים‪ ,‬שלא יוכלו‬ ‫חסד‪ ,‬את) כל הדינים‪ ,‬וסוגר בתוכו את וזהו‪' ,‬והוא יושב פתח האהל'‪ ,‬רומז על‬ ‫הדינים להתפשט לחוץ‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬שעלתה התעוררות של בחינה‬ ‫הדינים‪ ,‬לבל יתפשטו חוצה‪:‬‬ ‫שלו בשעת בריאת העולם‪ ,‬שהוא מרומז‬ ‫(וזל"ק האלשיך תהילים פפ"ד‪ :‬י‪ ,‬יב)‬ ‫וזהו‪ ,‬וד' אמר המכסה אני מאברהם‪ ,‬בתיבת 'פתח האהל'‪ ,‬היינו‪ ,‬ראשית‬ ‫מגננו ראה א‪-‬להים והבט פני משיחך‪ ...‬כי‬ ‫שרצון השי"ת היה‪ ,‬שאברהם יכסה את בריאת העולם שרומז לאהל‪.‬‬ ‫שמש ומגן י‪-‬הוה א‪-‬להים‪...‬‬ ‫הדינים ויסבבם‪ ,‬לבל יהיו נראים ונגלים‬ ‫פני א‪-‬להים‪ ,‬הוא מדת‬ ‫מחלה‬ ‫וזהו היה‪' ,‬בהבראם'‪ ,‬אל תקרי‬ ‫רק החסדים לבד‬ ‫(בהבראם) אלא 'באברהם' כנ"ל‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬ואומר‪ ,‬בבואך לדון‪ ,‬מגננו‪ ,‬הוא שם‬ ‫ה'‪ ,‬בעל הרחמים‪ ,‬ראה א‪-‬להים‪,‬‬ ‫כי וזהו‪' ,‬כחום היום'‪ ,‬היינו בעת בריאת‬ ‫והוא‪ ,‬כי מלבד מה שאמר דוד‪ ,‬ואתה ה' תיבת אברהם מורה על בחינה זו‪ ,‬העולם‪ ,‬שהיה אז במחשבה‪ ,‬למדת הדין‪,‬‬ ‫מגן בעדי‪ ,‬גם על זה מפרש אחר כך כי שהחסדים סוגרים את הדינים‪ ,‬שלא היינו‪ ,‬בלי מגן ונרתק‪ ,‬של שם הוי"ה‪.‬‬ ‫שמש ומגן ה' א‪-‬להים‪ ...‬כי את ה'‪ ,‬קרא יתפשטו לחוץ‪.‬‬ ‫מגן‪,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫וזהו שפירש רש"י ז"ל‪ ,‬הוציא חמה ספה"ק נועם מגדים נתנו לו‪ ,‬באופן כי הננו אנחנו המקבלים‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬רומז על שעת מחשבת בריאת מרבה"ק ר' אלעזר הלוי הורוביץ מטארניגראד ולוקחים ממנו יתברך‪ ,‬כי הוא הנותן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בהחשיבנו‪ ,‬כמדובר (עכל"ק האלשיך)‬ ‫העולם‪ ,‬שהיה אז בחינת חמה בלי נרתק‪,‬‬ ‫לאדם חשוב נחשב הנתינה לקיחה‪ ,‬על‬ ‫(המשך ס' נועם מגדים) ואמר גם כאן‪,‬‬ ‫כן אמר אברהם למלאכים‪ ,‬שחשובים‬ ‫רק נתעורר אז חסד אברהם‪ ,‬להיות נרתק‬ ‫בעיניו עד‬ ‫בעיניו עד שנתינתו להם נחשב כקיחה‪ ,‬שכ"כ חשובים הם‬ ‫להדינים‪ ,‬כנ"ל‪:‬‬ ‫ולכן 'ואקחה'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהנתינה להם חשובה כמו הלקיחה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו‪ ,‬ואקחה פת לחם‪ ,‬נ"ל‪:‬‬ ‫ע"י מצות מילה זכה אברהם להוליד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואקחה פת לחם‪' .‬ואתנה' פת היה לו‬ ‫את יצחק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ספה"ק עטרת ישועה‬ ‫לומר!‬ ‫מרבה"ק ר' יהושע הורוויץ מדזיקוב‬ ‫ויתכן‪ ,‬על פי דברי הרמ"א‪( ,‬הרב ר'‬ ‫ספה"ק אמרי נועם‪ :‬בפ' תולדות‪ :‬איתא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫משה אלשיך) 'ויקחו לי תרומה'‪ ,‬באדם‬ ‫שעל כן נולד יצחק למאה שנים‪ ,‬בכדי‬ ‫ענין הוויכוח בין ישראל להשי"ת‪,‬‬ ‫חשוב חשיבה הנתינה כמו הלקיחה‪.‬‬ ‫שיהיה אברהם נימול מקודם‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫אם אין תורה אין קמח‬ ‫יצחק נולד מערל‪ ,‬ע' באלשיך‬ ‫‪ -‬אם אין קמח אין תורה‬ ‫(וזל"ק האלשיך תרומה פכ"ה‪ :‬א) דבר‬ ‫(בראשית כט לב)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אל בני ישראל ויקחו כו'‪ ,‬כי‪ ,‬אם כל בני‬ ‫ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח‪ .‬יש‬ ‫ישראל לוקחים‪ ,‬מי יהיה הנותן? ומהראוי‬ ‫(וזל"ק האלשיך פכ"ט‪ :‬לב) רצה‬ ‫לרמז דהנה שנו חכמים בלשון המשנה‬ ‫יאמר 'ויתנו לי'!‬ ‫הקב"ה להתיך זוהמת נחש בקרב ימים‪,‬‬ ‫שהתורה נקנית במ"ח מעלות ומלכות‬ ‫לקרב זמן מתן תורה‪ ,‬בהעדר זוהמא‪,‬‬ ‫בהקדים‪ ...‬אם איש קטון הערך יתן‬ ‫נקנית בשלשים מעלות‪.‬‬ ‫מתנה לשר וגדול ויקבל מידו‪ ,‬הלא הנותן‬ ‫ולכן‪ ,‬אברהם לקח את הגר‪ ,‬והטיל בה‬ ‫והנה יעקב אבינו ע"ה ביקש מאת‬ ‫למקבל יחשב במה שהחשוב ממנו‬ ‫זוהמת נחש‪ ,‬מהנשאר‬ ‫השי"ת‪ ,‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪,‬‬ ‫החשיבו לקחת מידו‪.‬‬ ‫עדיין בו‪ ,‬עודנו ערל‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫וכמו כן אנו מבקשים על הפרנסה‬ ‫שעל כן לא נימול קודם שהוליד את‬ ‫כאשר חכמים יגידו‪ ,‬כן על כל המקדש‬ ‫ישמעאל‪ ,‬כדי שיצא יצחק מטפה‬ ‫הכלולה בלחם‪ ,‬כמ"ש‪ ,‬נותן לחם לכל‬ ‫את האשה ונתנה היא‪ ,‬ואמר הוא‪ ,‬אם‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫בשר‪.‬‬ ‫אדם חשוב הוא מקודשת‪,‬‬ ‫והיינו‪ ,‬כי כבר נודע בהא דאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫שהוא כמפורש אצלנו‪ ,‬כי הערלה‬ ‫כי במה שהחשיבה לקבל ממנה חשיב‬ ‫'אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין‬ ‫תמשיך בחינת הזוהמא בכלי מוכן‪ ,‬היא‬ ‫כאילו היא קבלה ממנו‪ ,‬ונחשב כ'אמר‬ ‫קמח'‪.‬‬ ‫הגר‪ ,‬כדי שבמילה‪ ,‬ועל ידי שרה הצדקת‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ונתן הוא'‪...‬‬ ‫והקשה באלשי"ך איזה מהן‬ ‫תמשך טיפה מבחינת הקדושה‪ ,‬וגם‬ ‫‪ ...‬וכאן היו יותר מבכל יתר מקומות‪.‬‬ ‫בהיות אברהם בן מאה שנה ושרה בת‬ ‫נקדים?‬ ‫והוא בהתנדב עם לעשות לו יתברך‬ ‫תשעים‪ ,‬יצא יצחק קדוש (עכל"ק‬ ‫ותירץ דזה הוא הויכוח בין הקב"ה‬ ‫מקדש‪ ,‬לשכון י‪-‬ה א‪-‬להים‪ ,‬כביכול‬ ‫האלשיך)‬ ‫לישראל‪ ,‬כי הקב"ה אומר אם אין תורה‬ ‫הבחינה‪ ...‬מקל וחומר‪ ,‬אם‪ ,‬בהיות נותן‬ ‫אין קמח‪ .‬ואנו אומרים אם אין קמח אין‬ ‫ומקבל בני אדם‪ ,‬על יתרון חשיבות מה‪,‬‬ ‫(המשך ס' אמרי נועם) על כן יש לרמז‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬שמקודם ישפיע לנו הקב"ה‬ ‫במקבל על הנותן‪ ,‬יחשב הנותן למקבל‪,‬‬ ‫ויר"א אלי"ו הוי"ה באלנ"י ממר"א‪,‬‬ ‫פרנסה וכל הצטרכות כדי שנוכל לישב‬ ‫ומה גם עתה‪ ,‬במלך מלכי המלכים‪ ,‬יוצר‬ ‫הנאמר אצל מצות מילה‪ ,‬עולה 'הולי"ד‬ ‫על התורה מתוך הרחבה‪ .‬ע'‬ ‫הכל‪ ,‬יצוה עלינו‪ ,‬יקחו לו תרומה‪ ,‬לעשות‬ ‫א"ת יצח"ק'‪ ,‬שאחר קיום מצות מילה‬ ‫באלשיך הק' (תהלים ד‪ :‬ו‪ :‬ומשלי‬ ‫לו מקדש‪ ,‬כי חשיבות הלזה‪ ,‬על כל‪,‬‬ ‫נולד יצחק‪.‬‬ ‫ג‪ :‬א)‪.‬‬ ‫יתגדל‪ ,‬כי‪ ,‬מה אנו מה חיינו יחשיבנו‬ ‫וסופי תיבות של הוי"ה' באלני' ממרא'‬ ‫ועל דרך זה פירשו בספרים הפסוק‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ליקח ממנו‪ ,‬ומידנו‪.‬‬ ‫הם אי"ה‪ ,‬ראשי תיבות 'ה'וליד א'ת‬ ‫טוב לחסות בד' מבטוח באדם‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ואם כן איפה‪ ,‬אין לנו נותן נחשב ללוקח‬ ‫י'צחק'‪:‬‬ ‫שהדרך היותר טוב הוא אשר האדם‬ ‫ומקבל‪ ,‬כזה‪ ,‬כי ממנו יתברך הכל‪ ,‬ומידו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪18‬‬ ‫יבטח בד'‪ ,‬היינו‪ ,‬שילמוד מקודם ויבטח ספה"ק בני יששכר וזהו פירוש‪' ,‬רפאני ד'‪ ,‬אתה בעצמך'‪,‬‬ ‫על ד' שישפיע לו פרנסה‪ ,‬מבטוח באדם‪ ,‬מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב אז 'וארפא'‪ ,‬בודאי‪ ,‬לעולמים‪ .‬הבן הדבר‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולפי"ז הנה בכאן יש לתמוה‪ ,‬הש"י‬ ‫ממה שיבטח הקב"ה באדם‪ ,‬להשפיע לו‬ ‫א‪ :‬כאשר נגזר צער על האדם ואינו‬ ‫שלח ג' מלאכים לאברהם‪ ,‬בשליחות לג'‬ ‫ראוי להינצל‪ ,‬אחד הדרכים אשר‬ ‫מקודם רב טוב‪ ,‬ואח"כ ילמוד תורה‪.‬‬ ‫דברים‪( ,‬כי אין מלאך אחד עושה שתי‬ ‫מצילו ה' ברוב רחמיו‪,‬‬ ‫אמנם באמת עתה מחמת כובד הגלות‬ ‫הוא להצילו בזכות צדיק שיצטער על‬ ‫ועמל הפרנסה אי אפשר לאדם לישב על צער שלו‪ ,‬והצדיק הרי אינו ראוי לצער שליחות‪ ,‬וכתבו הטעם לזה‪ ,‬להורות‬ ‫גדולתו ית"ש‪ ,‬אשר 'רבוא רבבן קדמוהי'‪,‬‬ ‫ודאגה זאת‪ ,‬ועי"ז ניצל‬ ‫התורה בלתי יקדים לו השי"ת כל מיני‬ ‫ויכול לשלוח לכל דבר פרטיי‪ ,‬שליח‬ ‫קיטרוג‬ ‫יגרום‬ ‫שמו‬ ‫הזכרת‬ ‫ואם‬ ‫ב‪:‬‬ ‫טובות הגשמיות‪.‬‬ ‫בבית דין של מעלה‪ ,‬מזכיר ה' רק שמו‬ ‫מיוחד)‪ ,‬אחד לבשר את שרה‪ ,‬ואחד‬ ‫של הצדיק‪ ,‬שלא יצטער‪.‬‬ ‫וזה נרמז בשם לח"ם‪ ,‬כי אות למ"ד‬ ‫לרפאות את אברהם‪ ,‬ואחד להפוך את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הרומז למלכות‪ ,‬הוא שלחן של מלכים‬ ‫סדום‪,‬‬ ‫מאמרי השבתות מאמר ו‪ :‬נר שבת‪:‬‬ ‫ועשירות רב‪ ,‬הוא‪ ,‬יהיה מקודם‪,‬‬ ‫ואח"כ נוכל לעסוק בתורה הנקנית בראשית פי"ט‪ :‬כט‪ :‬ויהי בשחת אלקים והמלאך רפאל שבא לרפאות את‬ ‫במ"ח מעלות‪ ,‬ורמוז באתוון ח"ם של את ערי הככר‪ ,‬ויזכור אלקים את אברהם‪ ,‬אברהם‪ ,‬הלך ג"כ לסדום להציל את לוט‪,‬‬ ‫תיבת לח"ם‪ ,‬כי‪-‬אם אין קמח אין תורה‪ .‬וישלח את לוט מתוך ההפכה‪ ,‬בהפוך את והנה עשה ב' שליחות‪ ,‬וצריך לומר‪,‬‬ ‫שהצלה ורפואה אחת היא‪ ,‬והנה קשה ב'‬ ‫הערים‪ ,‬אשר ישב בהן לוט‪.‬‬ ‫אבל טוב לחסות בד'‪ ,‬ע"כ יש לרמז‬ ‫א‪ :‬כל הענין מיותר‪ ,‬שכבר נאמר לעיל קושיות עצומות‪:‬‬ ‫בתיבת מל"ח דרך חדש לעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫למה שלח הקדוש ברוך הוא אל‬ ‫הצלת‬ ‫בענין‬ ‫שהיה‬ ‫המעשה‬ ‫באריכות‬ ‫אברהם אוהבו את רפאל‪ ,‬לרפאותו‪ ,‬ואין‬ ‫לוט!‬ ‫היינו‪ ,‬שהאדם‬ ‫ובאם רוצים להשמיענו (ויזכור אלקים רפואתו עולמיית? ולמה לא ריפא‬ ‫את אברהם) שהיתה הצלה בזכות הקדוש ברוך הוא אותו בעצמו‪ ,‬ובפרט‬ ‫יתחיל ללמוד התורה‬ ‫הנרמז באותיות מ"ח מן מל"ח‪ ,‬ואות אברהם‪ ,‬הוה ליה להשמיענו זה לעיל‪ ,‬שנגלה אליו אז‪ ,‬בכבודו ובעצמו?‬ ‫דהנה הטעם דאין מלאך אחד עושה‬ ‫בסיפור המעשה (הצלתו)!‬ ‫ראשונה היא מ'‪.‬‬ ‫וכאשר יתחיל ללמוד ממילא ישפיע לו ב‪ :‬אבל עוד חוץ לזה‪ ,‬קשה מאד‪ ,‬שכל שתי שליחות‪ ,‬להורות גדולתו כנ"ל‪ ,‬אם‬ ‫השי"ת שפע רב ושלחן של מלכים הרמוז הדברים באו כפול ומכופל‪ ,‬ויהי בשחת כן‪ ,‬גם להצלה ורפואה‪ ,‬ג"כ יהיו ב'‬ ‫באות ל' מתיבת מל"ח (כי תיכף אחר וכו' ויזכור וכו' וישלח את לוט מתוך שלוחים‪ ,‬ולא נצטרך לתירוצים!‬ ‫אות מ'‪ ,‬והתחיל ללמוד‪ ,‬מגיע אות ל'‪ ,‬ההפכה בהפוך את הערים‪ ,‬אשר ישב בהן אך הוא לדעתי‪ ,‬שהתורה משמיענו כל‬ ‫זאת‪ ,‬איך הש"י רצון יראיו יעשה‪ ,‬גם‬ ‫הפרנסה‪ ,‬אף שעדיין לא סיים עבודת לוט!‬ ‫לימודו עד אות ח'‪ ,‬וזה) בכדי שיוכל אך הוא לדעתי‪ ,‬דהנה מבואר בזהר‪ ,‬במקום שיש קטרוגים ח"ו‪ ,‬והשי"ת מלך‬ ‫בפסוק‪' ,‬רפאני ד' וארפא'‪ ,‬למה ליה במשפט הוא‪ ,‬ואין מקום לעשות נס (נגד‬ ‫לבצע מעשהו ויעסוק בתורה תמיד‪.‬‬ ‫משפטו) עכ"ז (אם יתחכם כביכול‪,‬‬ ‫וזה מרמז אות ח' של מל"ח‪ ,‬בסוד אני למימר 'וארפא'?‬ ‫לרחם‪ ,‬ביחד עם מדת משפטו) הכל יכול‬ ‫ראשון ואני אחרון‪ ,‬ובאמצע שפע ופירש שם‪ ,‬הכונה‪ ,‬דהרפואה הנעשית‬ ‫ב"ה‪ ,‬עושה באופן כזה שיעשה נס בשביל‬ ‫הפרנסה וכל טוב‪.‬‬ ‫על ידי המלאך רפאל‪ ,‬אינה רפואה‬ ‫אוהביו‪ ,‬כאשר יתבאר לך‪:‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ותבט אשתו מאחריו‪ ,‬היינו‪ ,‬הכנס"י בטוחה עולמית‪( ,‬דהנה הוא מלאך עובד‪,‬‬ ‫שנקראת אשה‪ ,‬צופה ומביטה בדורות וזה עבודתו‪ ,‬לרפאות‪ ,‬והנה הוא משתוקק והנה בכאן לא היה ללוט זכות‪ ,‬ובפרט‬ ‫שאחר יום או יומים שוב ישלחהו השי"ת שנפרד מאברהם‪ ,‬ובחר לו לשבתו‬ ‫האחרונים‪ ,‬ותהי נציב מלח‪,‬‬ ‫לעבוד העבודה שממונה עליה‪ ,‬הבן)‪ ,‬במקום רשעים‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬שדרך כזה הוא דבר המתקיים‬ ‫משא"כ הרפואה שהיא מן השי"ת בלא והנה כשנגמר דינם של סדום‪ ,‬בבי"ד‬ ‫כמו מלח וכן הוא ראוי ונכון‪:‬‬ ‫של מעלה‪ ,‬לא היה באפשרי להציל את‬ ‫עולמיית‪,‬‬ ‫בטוחה‬ ‫רפואה‬ ‫היא‬ ‫שליח‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪19‬‬ ‫לוט‪ ,‬כי בידו זכות אין‪ ,‬ובפרט‪ ,‬שהוא לוט‪ ,‬כי היה לו לאברהם דאגה ומחלת לב‪ ,‬אברהם (ועי"ז) וישלח את לוט וכו'‪.‬‬ ‫בבחירתו‪ ,‬שבחר לו לשבתו‪ ,‬מקום על לוט‪.‬‬ ‫רשעים שאין כמוהם בכל העולם‪ ,‬ועשה והנה‪ ,‬כאשר נשתלחו המלאכים‪ ,‬כל‬ ‫זה במרד ובמעל‪ ,‬שהיה כל הארץ לפניו‪ ,‬אחד לשליחותו‪ ,‬ונשתלח גם רפאל‬ ‫כמו שאמר לו אברהם‪' ,‬הלא כל הארץ עמהם‪ ,‬לרפאות את אברהם‪ ,‬אז בבואם‪,‬‬ ‫וירא ד' אל אברהם בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫לפניך וכו'‪.‬‬ ‫והנה כשהיה ברצון השי"ת להצילו וריפא אותו ממכאוב גופו‪.‬‬ ‫(בזכות אברהם)‪ ,‬היה קטרוג ממדת הדין‪:‬‬ ‫באיזה זכות ובאיזה טענה ינצל?‬ ‫והש"י 'מלך במשפט יעמיד ארץ'‪,‬‬ ‫ואילו היה נזכר לפני בי"ד של מעלה‪ ,‬שם‬ ‫(של) לוט‪ ,‬לדונו אם ינצל אם לאו‪ ,‬אז היה‬ ‫מתעורר המדת הדין והקטרוג הגדול‬ ‫מהמקטריגים‪ ,‬ואין מקום להצילו‪ ,‬על פי‬ ‫המשפט‪.‬‬ ‫והנה היודע מחשבות‪ ,‬ידע אשר ירע‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הדבר בעיני אברהם‪ ,‬על מיתת לוט‪ ,‬מה‬ ‫כיוון שדיבורו ית' מכריח‪,‬‬ ‫עשה‪ ,‬העושה נפלאות גדולות לבדו (אף‬ ‫ומבטל את הבחירה ורצון ההיפך‪ ,‬לכן‬ ‫מונע ה' את דיבורו‪,‬‬ ‫לבדו מן בית דין של מעלה)?‬ ‫בעת צורך השאר הבחירה‬ ‫גזר בגבהי מרומים‪ ,‬על רפאל‪ ,‬שילך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וירפא את אברהם מכל מכאוביו‬ ‫אז‪ ,‬לא ידע רפאל מה לרפאותו‪ ,‬כי כבר (ולא היה באפשרי להזכיר‪ ,‬את לוט‬ ‫ותחלואיו‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬בפני המשפט (של בית דין של‬ ‫נתרפא‪.‬‬ ‫(ובסמוך‪ ,‬אכן נתגלה לו במה מעלה‪ ,‬שיציל מלאך את לוט‪ ,‬על כי לוט‬ ‫(והנה עיגום נפש ודאגה הוא בכלל‬ ‫לרפאותו‪ ,‬כי) ואברהם הולך עמם ראוי בעצמו להצלה)‪...‬‬ ‫החלאים ומדוים)‪,‬‬ ‫לשלחם‪ ,‬וד' אמר‪ ,‬וגילה לו ענין סדום אומר לך‪ ,‬ידוע הוא מענין חקירת ידיעה‬ ‫והנה‪ ,‬מי הוא מכל כוחות הדין אשר‬ ‫(ארדה נא‪ ...‬כלה‪ .‬הכל‪ .‬כולל את לוט) ובחירה אשר שניהם אמתיים נתאמתו‬ ‫יערב אל לבו לקטרג על אברהם ידיד‬ ‫והיה לו מחלת לב על לוט‪ ,‬אז הבין לנו על פי התורה‪.‬‬ ‫הנאמן‪ ,‬לומר ח"ו‪ ,‬שאינו ראוי לרפואה‬ ‫והצלה‪ ,‬והנה‪ ,‬בוודאי היתה הסכמת מדת‬ ‫רפאל‪ ,‬והלך לעשות שליחותו‪ ,‬לרפאות הגם‪ ,‬שאתו ית"ש המדע‪ ,‬והוא יודע‬ ‫הדין‪ ,‬וכל פמליא של מעלה‪ ,‬ונפסק הדין‪,‬‬ ‫את אברהם‪ ,‬היינו להציל את לוט‪ ,‬שזה מחשבות אדם‪ ,‬לפניו נגלו כל תעלומות‬ ‫שראוי אברהם לרפואה והצלה מכל‬ ‫והמון נסתרות מבראשית מחשבות אדם‬ ‫יהיה רפואה לאברהם‪ ,‬ממחלת לבו‪.‬‬ ‫מכאוביו‪,‬‬ ‫וזהו שנאמר‪ ,‬ויהי (וי היה) בשחת ותחבולותיו ויצרי מעללי איש‪,‬‬ ‫ובכלל הרפואה הוא ג"כ מחלת לב‪,‬‬ ‫'ודאגה בלב איש'‪ ,‬כי מה החילוק אם אלקים (מדת הדין) את ערי הככר‪( ,‬ואין עכ"ז‪ ,‬הבחירה חפשיית‪ ,‬ויוכל אדם‬ ‫האדם מצטער בכאב מכה‪ ,‬או בכאב לב מקום להצלת לוט מפני מדת הדין‪ ,‬מה לעשות לטוב ולמוטב כרצונו‪ ,‬ידיעתו‬ ‫ית"ש אינה מכרחת‪.‬‬ ‫עשה הש"י?‬ ‫בדאגה‪ ,‬על הכל יצטרך לרפואה‪,‬‬ ‫משא"כ דיבורו ית"ש‪ ,‬היינו שכבר בא‬ ‫דין‬ ‫בית‬ ‫(של‬ ‫המשפט‬ ‫לפני‬ ‫הזכיר‬ ‫לא‬ ‫והנה‪ ,‬כיון שנפסק להלכה בבי"ד של‬ ‫מעלה‪ ,‬לרפאות את אברהם מכל של מעלה) את הצלת לוט רק) ויזכור הענין אל בחינת הדבור‪ ,‬הדבור הוא‬ ‫מכאוביו‪ ,‬ממילא בכלל זה נכלל הצלת (הזכיר) אלקים (לבית דין של מעלה) את מכריח‪ ,‬ובהכרח שיתקיים‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫עיין בדברי הרב הקדוש מקודשת‪ ,‬דמה שהוא מקבל מאתה‪ ,‬והנראה‪ ,‬דהנה אמרו רז"ל‪ ,‬שהשטן‬ ‫מהר"מ אלשיך בפסוק‪' ,‬כן יהיה לנתינה לה יחשב בעיניה‪ ,‬וכאלו האשה הכניס מורך בלב יצחק ואמר אליו‪' :‬הנה‬ ‫בשומעך לאביך‪ ,‬הא ישמעאל‪ ,‬שנאה‬ ‫דברי אשר יצא מפי לא ישוב וכו' כי‪-‬אם מקבלת ממנו‪.‬‬ ‫דביתא‪ ,‬יורש כל עמל אמך'‪.‬‬ ‫עשה את אשר חפצתי והצליח וכו'‪...‬‬ ‫כן בנתינתנו תרומה להשי"ת‪ ,‬ללקיחה והנה זה תגדל ביותר עגמת נפש אמו‪,‬‬ ‫(ועל כן‪ ,‬לא היה באפשרי להזכיר‪ ,‬את‬ ‫מאתו יחשב בעינינו מה שהוא מקבל שהשונא‪ ,‬שהיא גרשה אותו‪ ,‬יבא ויירש‪,‬‬ ‫לוט בעצמו‪ ,‬בפני המשפט‪ ,‬כי עי"ז‬ ‫מאתנו‪ ,‬כאלו הוא נותן לנו ואנחנו כי אין יורש אחר זולת יצחק‪.‬‬ ‫יכריח דיבורו ית' את לוט שאכן יהיה‬ ‫ובא יצחק לקיים כיבוד אם‪( ,‬ע"י‬ ‫המקבלים‪ ,‬וזה 'ויקחו לי תרומה'‪ ,‬ע"כ‬ ‫ראוי לזה‪ ,‬ויבטל דיבורו ית' את בחירתו‬ ‫שיפרוך טענת השטן)‪ ,‬ולתקן כל זה‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫ורצונו להישאר בסדום‪ ,‬ויעזוב תיכף‬ ‫בטענה מופלגת‪ ,‬דהנה אברהם ראה‬ ‫וגם אנו לדרכנו נאמר‪,‬‬ ‫את סדום)‪ ,‬כי המעשה היה) בהפוך את‬ ‫כי באיצטגנינות‪ ,‬שאינו מוליד‪ ,‬ואמר לו‬ ‫הערים אשר ישב בהן לוט‪,‬‬ ‫הקב"ה מקור הטוב‪ ,‬רוצה להטיב הש"י‪' ,‬צא מאיצטגנינות שלך‪ ,‬אברם אינו‬ ‫'בבחירתו' (וגזר חכמתו ית' שישאר‬ ‫לישראל כל מיני טובות וברכות והצלחות מוליד‪ ,‬אבל אברהם מוליד'‪.‬‬ ‫לוט‪ ,‬עם בחירתו ורצונו זאת‪ ,‬עד רגע‬ ‫אחרונה) ואין מקום להציל‪ ,‬על כן הזכיר‬ ‫ישועות ונחמות‪ ,‬ורצונו להעניק אותנו והנה הקושיא מפורסמת‪ :‬הרי הוליד‬ ‫הש"י בפני המשפט‪ ,‬רק את אברהם‪,‬‬ ‫בכל הטוב‪ ,‬והוא יעשה אותנו כלי מוכשר את ישמעאל‪ ,‬בהיות שמו אברם!‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ולא הזכיר את לוט‪.‬‬ ‫לקבל חסדיו הגלוים‪.‬‬ ‫אלא על כרחך‪ ,‬שראה באיצטגנינות‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ובהשפיע לנו טובו‪ ,‬יש לו נחת רוח 'אברם אינו מוליד' בן מיוחס אחריו‪ ,‬כי בן‬ ‫הפרש בין ידיעה לדבור‪ .‬כי מה שאינו‬ ‫ותענוג גדול‪ ,‬כאלו אנחנו היינו נותנים לו הנולד מ'שפחה‪ ,‬יתייחס אחריה‪' ,‬בן הגר‬ ‫יוצא מפיו יתברך‪ ,‬רק ידיעה בלבד‪ ,‬אינה‬ ‫יתברך‪ ,‬ומה שאנחנו מקבלים מאתו‪ ,‬המצרית'‪ ,‬ואין לו ייחוס על אברהם‪ ,‬מה‬ ‫מכרחת‪...‬‬ ‫יחשב בעיניו כנתינה לו‪ ,‬מגודל התענוג שאין כן בקראו שמו אברהם‪ ,‬יוליד בן‬ ‫מיוחס אחריו‪.‬‬ ‫שיש לו מזה‪.‬‬ ‫אך הדיבור‪ ,‬לא ישוב ריקם‪ .‬וזהו מאמר‬ ‫הכתוב‪' ,‬כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא‬ ‫וזהו שאמר‪ ,‬ויקח אברהם צאן ובקר‪ ,‬וז"ש‪ ,‬ויאמר יצחק אל אברהם ‪ -‬אביו‪,‬‬ ‫ישוב אלי ריקם כו'‪.‬‬ ‫רומז לטוב עולם הזה‪ ,‬שיחשב כאלו‪ ,‬ויתן רצ"ל‪ ,‬שאמר לו‪ ,‬שנשמע‪ ,‬מדהחליף‬ ‫הש"י שמו לקראותו אברהם‪ ,‬נשמע מזה‪,‬‬ ‫לאבימלך‪ ,‬הוא הקב"ה‪ ,‬כאמור‪:‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪' ,‬ואלו צדיק ורשע‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי רק לו (ליצחק) לאביו יתייחס‬ ‫לא קאמר‪.‬‬ ‫ספה"ק אגרא דכלה‬ ‫(אברהם)‪ ,‬ולא לישמעאל‪.‬‬ ‫מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב‬ ‫וכמו שכתבנו על פסוק מי זה אמר‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬אין לישמעאל שום חלק ונחלה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ותהי‪ ,‬ה' לא צוה‪ ,‬מפי עליון לא תצא כו'‬ ‫בבית אבינו אברהם‪ ,‬ובזה תירץ טענת‬ ‫ישמעאל לא היה יחוסו מתייחס אל‬ ‫אברהם אף אם לא היה יצחק קיים‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השטן‪:‬‬ ‫וממילא רק אל יצחק ייקרא אב‬ ‫ספה"ק ייטב לב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויתכן לפי זה יותר לפרש אל אברהם‪,‬‬ ‫מרבה"ק ר' יקותיאל יהודה ט"ב מסיגעט‬ ‫ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי כמו‪( ,‬אל ענין שמו אברהם‪ ,‬והיינו כמו)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על אברהם‪ ,‬כמו שפירש"י על 'ויאמר‬ ‫לאדם חשוב נחשב הנתינה לקיחה‪ ,‬על ויאמר הנני בני ויאמר הנה וכו'‪.‬‬ ‫כן נתינתו ית' לעם חשובתו‪ ,‬נחשב‬ ‫א‪ :‬הנה כל הענין מיותר‪ ,‬לא היה לו אברהם אל שרה אשתו‪ ,‬אחותי היא וכו'‬ ‫אצלו ית' כלקיחה‪.‬‬ ‫לומר רק‪ ,‬ויאמר יצחק אל אברהם הנה (רש"י‪ :‬אל שרה אשתו‪ :‬על שרה אשתו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויקח אברהם צאן ובקר כו’‪ ,‬ירמוז למה וכו'!‬ ‫דכתיב‪ ,‬ויקחו לי תרומה‪ ,‬ולא אמר 'ויתנו'‪ ,‬ב‪ :‬וביותר‪ ,‬ויאמר ויאמר‪ ,‬כפל ללא‬ ‫ומפרש הר"מ אלשיך ז"ל צורך!‬ ‫דקיימא לן‪ ,‬באדם חשוב נתנה היא לו‬ ‫‪21‬‬ ‫זריחה ראשונה בעולם‪ ,‬להראות לנו‬ ‫(וזל"ק האלשיך דברים פי"ג‪ :‬ז‪ ,‬ט) כי‬ ‫והאמירה היתה אל השטן‪ ,‬שהשיב‬ ‫בחינת ואופני עבודת הבורא ורמיזות‬ ‫יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או‬ ‫אליו (אל השטן) ‪ -‬על אברהם ‪ -‬שהוא רק‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר‪...‬‬ ‫‪ -‬אביו ‪( -‬כי ישמעאל לא יירש בשום‬ ‫ויבקע עצי עולה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא‪ ,‬עם בחינת‬ ‫'לא תאבה' לו ולא תשמע אליו‪...‬‬ ‫אופן‪ ,‬וממילא) ובטלה טענתו (של‬ ‫עבודתו אז‪ ,‬התחיל לבקוע עצי העולה‬ ‫לא תאבה לו‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא תעמוד‬ ‫השטן) (והא דלא אמר בפירוש 'על'‬ ‫העתידה להיות בזמן המקדש‪.‬‬ ‫בטענות עמו לווכח אם טוב אם רע‪ ,‬ועל‬ ‫יתבאר בסמוך)‬ ‫כי השכל נותן‪ :‬להיותו התגלות‬ ‫ידי כן לא תשמע אליו‪ ,‬כי‪ ,‬אם תאבה לו‬ ‫ויאמר אבי‪ .‬הנה גם זה מיותר‪ ,‬וכמ"ש!‬ ‫ראשונה‪ ,‬להראות להנבראים עבודת‬ ‫ותבא בטענות עמו‪ ,‬אולי תפותה ותשמע‬ ‫ג‪ :‬ולמה קראו אבי‪ ,‬הלא אצלו היה?‬ ‫הבורא‪ ,‬מוכרח לומר‪ ,‬שרמז לנו עצם‬ ‫אליו לעשות מצותו‪:‬‬ ‫ולפי הנ"ל מובן‪ ,‬שרצה לשלול טענת‬ ‫העבודה מאז‪ ,‬עד לעתיד‪ ,‬עם כל‬ ‫והוא‪ ,‬כי אולי הוא בעל טענות וינצחך‬ ‫השטן‪,‬‬ ‫פעולותיו‪ ,‬הכל עשה בתחתון‪ ,‬ורמז‬ ‫בשקר‪ ,‬ומה גם כי אז יתעורר יצרך הרע‬ ‫בעליון‪.‬‬ ‫להיות לו מעיר לעזור ותהיה עליך‬ ‫והנה קראו לאברהם אבי‪ ,‬שאתה רק אב‬ ‫מלחמה מבית ומחוץ ויוכלו לך חלילה‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬ולא לישמעאל יתייחס אבהותך‪,‬‬ ‫וכמו דאיתא באלשיך על פסוק‪,‬‬ ‫הנה באמירה ההוא שלל טענת השטן‪ ,‬על‬ ‫וישם אותו על המזבח ממעל לעצים‪ ,‬ותוכן‬ ‫על כן מיד זרוק בו מרה ורחק ממנו ולא‬ ‫תאבה לו פן תשמע אליו‪( :‬עכל"ק‬ ‫כן אמר‪ ,‬ויאמר ויאמר‪ ,‬שבאמירה ההוא‬ ‫הדברים‪ ,‬מזבח תחתון היה באמת גשמי‬ ‫מעצים הגשמיים‪ ,‬אמנם עיקר מחשבתו‬ ‫שאמר לאביו‪ ,‬היה האמירה גם להשטן‪ .‬האלשיך)‬ ‫של אברהם עליו השלום‪ ,‬לעשות‬ ‫(המשך ס' אגרא דכלה) וז"ש‪ ,‬ויאמר‬ ‫בתחתון‪ ,‬ולרמוז בעליון‪ ,‬מזבח העליון‪,‬‬ ‫יצחק אל אברהם אביו‪ ,‬ויאמר אבי‪ ,‬רצ"ל‪,‬‬ ‫רוחניות אור בהיר הוא‪,‬‬‫שבזה שאמר אבי נמשך (ממילא‪ ,‬ולא‬ ‫וזהו‪ ,‬וישם אותו על המזבח‪ ,‬העליון‬ ‫בפירוש) עוד אמירה לאחר‪ ,‬היינו להשטן‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהוא רוחני אשר ממעל לעצים‪ ,‬היינו‬ ‫דהיינו‪ ,‬על אברהם‪ ,‬שהוא רק אביו‪ ,‬אבל‬ ‫שלא נכנס עם פתוייו בטוען ונטען‬ ‫למזבח העצים התחתון שהוא גשמי‪.‬‬ ‫היתה האמירה רק אל אברהם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וז"ש‪ ,‬אל אברהם ולא (כתב בפירוש‬ ‫ולנוכח השטן לא השיב כלום‪ ,‬כי לא (ולש"ק האלשיך פכ"ב‪ :‬ט) ויבאו אל‬ ‫תיבת) 'על' (ואז היה נשמע שכאילו‬ ‫דיבר אל השטן)‪ ,‬כי האמירה היתה רק אבה בשום פנים (לשמוע לשטן‪ ,‬אף בלי המקום אשר אמר לו הא‪-‬להים ויבן שם‬ ‫זאת התירוץ‪ ,‬רק רצה שממילא יתורץ‪ ,‬אברהם את המזבח ויערך את העצים‬ ‫לאברהם‪ ,‬ולא השיב להשטן‪.‬‬ ‫ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח‬ ‫עבור כיבוד אמו וכנ"ל)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ממעל לעצים‪:‬‬ ‫וקיים בעצמו מ"ש המלך החכם 'בני‬ ‫אם יפתוך חטאים אל תאבה'‪ ,‬ופירוש ספה"ק אור המאיר‬ ‫מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר הנה אחר אומרו‪ ,‬ויערוך את העצים‬ ‫מהר"מ אלשיך ז"ל‪ ,‬שלא תכנס‬ ‫שהוא על המזבח‪ ,‬אם כן‪ ,‬היה די יאמר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בויכוח עמו‪ ,‬למה אינך רוצה‪ ,‬רק קודם‬ ‫'וישב אותו ממעל לעצים'‪ ,‬וידוע כי על‬ ‫'ויבקע' אברהם את העלם‬ ‫נתינת הטעם של המניעה‪ ,‬זאת תהיה פרי‬ ‫המזבח היה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אומרו על המזבח‬ ‫א‪-‬להותו ית' שיתגלה בשלימות‬ ‫הקדמתך שאינך רוצה‪ .‬מבלי טעם‪ .‬כי‪,‬‬ ‫לעתיד‪,‬הביאו אל הגלוי‪ ,‬הוא מיותר!‬ ‫אם תכנס בויכוח‪ ,‬פן ואולי ידחה טענתך‪ .‬וע"י עבודתו התחיל ל‬ ‫אך‪ ,‬לזה נזכיר מאמרם ז"ל‪ ,‬באומרם‪,‬‬ ‫עד הגשמי ממש‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(וזל"ק האלשיך משלי פ"א‪ :‬י) בני אם‬ ‫ממעל לעצים‪ ,‬מכוון כנגד כסא הכבוד‪,‬‬ ‫יפתוך חטאים אל תֹבא‪ :‬עצה טובה קא‬ ‫וישכם אברהם בבוקר כו' ויבקע עצי כד"א 'שרפים עומדים ממעל לו'‪.‬‬ ‫משמע ליה אל ידחה את המפתים‬ ‫עולה כו'‪ .‬הנה נודע בכל דור ודור‪ ,‬כאשר‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוקשה למו‪ ,‬שהיה לו לומר‪,‬‬ ‫בטענות פן ידחום בחלקות ויתפתה רק‬ ‫הכינו את לבם לדרוש ה' ויחודו ‪ -‬לערך‬ ‫'על העצים'!‬ ‫יאמר שאינו רוצה בבלי טענה‪ .‬וז"א‪ ,‬אל‬ ‫הכרתם‪ ,‬גורמים יחודו יתברך‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬היה לגזרה שוה‪.‬‬ ‫ת ֹ ב א‪:‬‬ ‫ותחלת העבודה פתח אברהם אבינו‬ ‫עליו השלום הנקרא 'אזרח'‪ ,‬א' זרח‪,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫הנקראת כ"ה כידוע‪ ,‬ונשתחוה ונשובה‬ ‫ספה"ק עטרת ישועה‬ ‫ועל דרך זה יתכן‪ ,‬במה שידענו ‪-‬‬ ‫אליכם‪ ,‬בסוד‪ ,‬אם אין קמח אין תורה‪,‬‬ ‫מרבה"ק ר' יהושע הורוויץ מדזיקוב‬ ‫והזכרנוהו למעלה ‪ -‬כי המקריב במזבח‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כטענת זרע ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫של מטה‪ ,‬כאילו מקריב במזבח של בית‬ ‫מרומז בפ' העקידה‪ ,‬במסורה‪ ,‬ענין‬ ‫המקדש של מעלה‪ ,‬כי נגדו הוא‪.‬‬ ‫ושוב באה המסורה‪( :‬ב) נתנה ראש‬ ‫הוויכוח בין ישראל להשי"ת‪,‬‬ ‫ונשובה מצרימה‪( ,‬ג) לכו ונשובה‪( ,‬ו) לכו‬ ‫אם אין תורה אין קמח‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬הנה‪ ,‬ויבן שם אברהם את‬ ‫‪ -‬אם אין קמח אין תורה‬ ‫המזבח‪ ,‬שם‪ ,‬על ההר‪.‬‬ ‫ונשובה אל ד'‪ ,‬פירוש‪ ,‬אם נרצה לילך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בטענת הקב"ה‪ ,‬אם אין תורה אין קמח‪,‬‬ ‫אך דע איפה‪ ,‬כי כאשר שם אותו‪ ,‬לא שבו לכם פה עם החמור ואני והנער‬ ‫ונתנה רא"ש אשר הראשית יהיה‬ ‫בלבד על מזבח זה‪ ,‬הושם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם‪.‬‬ ‫(מצרימה) המיצר והעניות וללמוד מתוך‬ ‫אותו המזבח אשר הוא ממעל לעצים‪,‬‬ ‫ובמסורה ונשובה שית‪.‬‬ ‫דוחק מקודם‪,‬‬ ‫הוא המזבח שבמקדש של מעלה‪ ,‬ולא‬ ‫א‪ .‬דין‪,‬‬ ‫בלבד על המזבח שתחת לעצים‪.‬‬ ‫וזה‪( ,‬ד) נחפשה דרכינו ונחקורה‪,‬‬ ‫ונשובה עד ד'‪ ,‬אם נחקור בדבר הזה בטוב‬ ‫ובזה (השתא דאתית להודעת חז"ל‪ ,‬ב‪ .‬ואידך‪ ,‬נתנה ראש ונשובה מצרימה‪.‬‬ ‫זאת אין‬ ‫טעם ודעת‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ואידך‪ ,‬לכו ונשובה‪.‬‬ ‫אשר שם אותו על המזבח שלמעלה‪ ,‬אז)‬ ‫ביכולתנו‪ ,‬כי אי אפשר ללמוד תורה‬ ‫מבלי הגזרה שוה (גם כן) יאמר הענין‬ ‫ד‪ .‬ואידך‪ ,‬נחפשה דרכינו ונחקורה‬ ‫(ואפשר לפרש) כפשוטו‪ ,‬כי שם אותו על‬ ‫מתוך דוחק‪ ,‬רק אם יהיה לנו פרנסה וכל‬ ‫ונשובה עד ד'‬ ‫המזבח‪ ,‬שהוא ממעל לעצים‪ ,‬ולא (רק)‬ ‫טוב מקודם‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ואידך‪ ,‬השיבנו ד' אליך ונשובה‪.‬‬ ‫על אשר מתחת לעצים‪.‬‬ ‫וזהו‪( ,‬ה) השיבנו ד' אליך‪ ,‬מתחלה‪,‬‬ ‫להשפיע לנו כל טוב פרנסה בכבוד‪,‬‬ ‫ו‪ .‬ואידך‪ ,‬לכו ונשובה אל ה'‪ .‬ע' בעה"ט‪.‬‬ ‫והטיב אשר דבר באומרו‪ ,‬ממעל ולא‬ ‫ואח"כ‪ ,‬ונשובה‪ ,‬ללמוד תורה מתוך‬ ‫נראה לרמז דהנה נודע דברי‬ ‫'על העצים'‪ ,‬לרמוז על מה שהוא ממעל‬ ‫הרחבת הדעת‪ .‬אמן‪:‬‬ ‫ברחוק שהוא העליון (עכל"ק האלשיך)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫האלשי"ך הויכוח שיש לנו עם‬ ‫הקב"ה‪,‬‬ ‫(המשך ס' אור המאיר) ונמצא‪ ,‬התחיל‬ ‫ספה"ק ישמח ישראל‬ ‫להראות אז‪ ,‬ובקע את בחינה העתידה‪,‬‬ ‫מרבה"ק ר' ירחמיאל ישראל יצחק‬ ‫שאנו אומרים אם אין קמח אין תורה‪,‬‬ ‫לרמז‪ ,‬בבקיעת עצי עולה העתידה להיות‬ ‫דנציגר מאלכסנדר‬ ‫בסוד‪ ,‬השיבנו ד' אליך‪ ,‬בעושר וכבוד‬ ‫בזמן המקדש‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ופרנסה טובה‪ ,‬אז‪ ,‬ונשובה‪.‬‬ ‫נזדכך אברהם כל כך‪ ,‬כמדריגה‬ ‫ובאמת איתא‪ ,‬שעפרו של יצחק צבור‬ ‫שכתוב אצל פינחס 'החיים והשלום'‪,‬‬ ‫והקב"ה אומר‪ ,‬אם אין תורה אין קמח‪,‬‬ ‫לפניו ית'‪ ,‬מדור לדור‪ ,‬עד ביאת הגואל‪.‬‬ ‫אשר גופו היה בשלום עם נשמתו‪,‬‬ ‫בסוד‪ ,‬שובו אלי‪ ,‬בתורה‪ ,‬אז‪ ,‬ואשובה‬ ‫באופן‪ ,‬אשר לשחוט את יצחק‪ ,‬לא‬ ‫אליכם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אחרי שהשיג את בחינה העתידה‬ ‫היה אצלו‪,‬‬ ‫להיות‪ ,‬עם פעלו ומעבדו בבקיעת עצי‬ ‫רק כאשר לשחוט 'איל אחר'‬ ‫ומסיים האלשי"ך הקדוש‬ ‫עולה‪ ,‬מאי כתיב‪ ,‬ויקח את עצי העולה כו'‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר עיקר הוא שהקב"ה יסכים לטענת‬ ‫ירצה לרמוז‪ ,‬מה שהיה תחלה רק בחינת‬ ‫וירא והנה איל אחר נאחז וגו' כ"ק‬ ‫זרע ישראל וישפיע להם מקודם כל טוב‪,‬‬ ‫בקיע לבד‪ ,‬המורה התחלת התגלות‬ ‫אאמו"ר (ר' יחיאל מאלכסנדר) זצללה"ה‬ ‫ואח"כ ילמדו תורה מתוך הרחבה‪ .‬עיין‬ ‫מהעלם אל הגלוי‪ ,‬וכמוזכר‪ ,‬ויבקע עצי‬ ‫זי"ע אמר בשם רבינו הקדוש מוהר"מ‬ ‫באלשיך הק' (תהלים ד‪ :‬ו‪ :‬ומשלי‬ ‫עולה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬ויקח את עצי העולה‪,‬‬ ‫מווארקא זצללה"ה זי"ע שאמר פירוש‬ ‫ג‪ :‬א)‬ ‫ממש‪ ,‬עצים כמשמעם‪ ,‬להיות‪ ,‬שבאו אז‬ ‫איל אחר‪ ,‬בל"א "איין אנדערער איל"‪.‬‬ ‫וזה פירוש המסורה‪( :‬א) שבו לכ"ם פה‬ ‫לכלל גילוי גשמי‪ ,‬מהעלם אורות רוחניים‬ ‫ופירש כ"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע‬ ‫עם החמו"ר‪ ,‬היינו‪ ,‬שמתחלה צריך‬ ‫ובהירים‪ ,‬לכלל העולה על מזבח העצים‪,‬‬ ‫דבריו הקדושים בארוכה‪,‬‬ ‫למלאות אותנו בפרנסה הנקרא לכ"ם‪,‬‬ ‫ורמז אז‪ ,‬להראות לבאי עולם‪ ,‬בחינת‬ ‫עבודתם‪ ,‬עד ביאת משיחינו‪ ,‬אמן‪:‬‬ ‫עפ"י דברי קדושת אא"ז זצללה"ה זי"ע‪,‬‬ ‫והוא צריך אל החומ"ר‪ ,‬ואח"כ‪ ,‬ואני והנער‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נלכה עד כה‪ ,‬היא השכינה הקדושה‬ ‫‪23‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שכל הארץ מלא כבודו‬ ‫וחפץ ד' למה שנברא‪ ,‬לכן מיד גרשו וגזר‬ ‫ובדברתו הק' פירש ג"כ דב"ק אדמו"ר‬ ‫וחוזרת לאחוריה כו'‪.‬‬ ‫עליו מיתה‪ ,‬ולאחר המיתה יתוקן‪ ,‬והנפש‬ ‫הק' מהרי"י מווארקא זצללה"ה זי"ע‪ ,‬ע"ד‬ ‫וקיצור ענין המפורש אצלנו שם‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫שבה אל אביה אל מקור מחצבתה‪ .‬ולזה‬ ‫רש"י ז"ל פ' בהעלותך עה"כ‪ ,‬ויעש כן‬ ‫כי למה שאין דבר שלא ישתוקק לשוב‬ ‫מבואר במדרש‪' ,‬והנה טוב מאד‪ ,‬זה‬ ‫אהרן‪ ,‬ופרש"י ז"ל‪ ,‬להגיד שבחו של אהרן‬ ‫אל שורשו אשר נפרד ממנו‪ .‬ומה גם עתה‬ ‫המות'‪ ,‬כי בזה נעשה התיקון הגמור‪.‬‬ ‫שלא שינה‪,‬‬ ‫הנפש אשר חוצבה מתחת כסא הכבוד‪,‬‬ ‫וכדברי פי קדוש ד' אדמו"ר מו"ה‬ ‫והדבר הוא מקושי המובן‪ ,‬וכי יעלה על‬ ‫ותתענג בדשן בהיכלי מלכו של עולם‪.‬‬ ‫שמחה בונים מפרשיסחא זצללה"ה‪,‬‬ ‫הדעת שאהרן ישנה חלילה‪ ,‬ומה זה‬ ‫והיא ניתנה תוך חלאת טינוף חומר עכור‪.‬‬ ‫ע"פ‪ ,‬ועתה פן ישלח ידו‪ ,‬היינו לאחר חטא‬ ‫השבח שלא שינה מציווי הקב"ה?‬ ‫הלא תקוץ בו ולילה ויומם‪ ,‬לא תמיש‬ ‫אדה"ר צפה הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫ואמר הק' מוהר"י מווארקא זצללה"ה‬ ‫מהתאוות תאות צאת מתוך הפכת‬ ‫שמוכרח להיות בעולם המות‪ ,‬כדי לזכות‬ ‫זי"ע פירוש‪ ,‬שלא שינה‪ ,‬שלא ניכר בו‬ ‫איכותה‪ ,‬לשוב אל האלקים אשר נתנה‪ ,‬כי‬ ‫לתיקון הגמור‪ ,‬וירא הקב"ה פן ישלח ידו‬ ‫שום שינוי והתפעלות בשעת הדלקת‬ ‫הן הוא משוש דרכה‪.‬‬ ‫ולקח גם מעץ החיים ולא ימות לעולם‪,‬‬ ‫המנורה‪ ,‬לאחר כל היחודים והכוונות‬ ‫וזה מאמרם ז"ל‪ ,‬כי היא עולה ויורדת‬ ‫ונמצא "ואכל שהוא הגשם‪" ,‬וחי שהוא‬ ‫הנוראים מענין הדלקת המנורה‪,‬‬ ‫ומבקשת לצאת וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫הרוחניות‪ ,‬יהיה נתערב "לעולם‪ ,‬ולא‬ ‫יתפרדו לעולם זה מזה‪ ,‬ולא יהיה חלילה‬ ‫ואמר בצחות לשונו הקדוש‪ ,‬אילו היה‬ ‫במחשבתה עולה ומהרהרת במה‬ ‫מצוה הקב"ה מצוה זו להה"ק הצדיק‬ ‫שלמעלה‪ ,‬מקום שממנו חוצבה‪ ,‬יורדת‬ ‫לעולם התיקון הגמור‪ ,‬לכן גרשו‪.‬‬ ‫מבארדיטשוב זצללה"ה זי"ע‪ ,‬היה משבר‬ ‫במחשבתה מהרהרת בירידתה אשר היא‬ ‫וכן מבואר באלשיך הק' על‬ ‫המנורה ושופך השמן זית‪ ,‬לגודל‬ ‫ניתנה בבור טיט היון הלז‪ .‬ועל כן מבקשת‬ ‫הפסוק‪ ,‬בריתי היתה אתו החיים והשלום‪,‬‬ ‫התלהבות ממצוה רבה הלזו‪ ,‬אבל אהרן‬ ‫לצאת לעלות אל שורשה‪ ,‬וזה בכל‬ ‫היינו שפנחס זכה שבחיים חיותו נעשה‬ ‫לא שינה‪ ,‬שלא ניכר בו שום שינוי‪:‬‬ ‫נשימה ונשימה כמפורש שם במאמר‪.‬‬ ‫שלום ביניהם‪ ,‬בין הגוף והנפש‪ ,‬ופנחס זה‬ ‫אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא‬ ‫אליהו‪ ,‬לפיכך עלה השמימה עם גופו‪,‬‬ ‫ולהבין דבריו הק' המה עפ"י דברי‬ ‫שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬וחוזרת‪ .‬והוא‬ ‫שגופו נעשה כ"כ מזוכך כמו הנפש‪.‬‬ ‫קדושת אא"ז (ר' שרגא פייוול מגריצא)‬ ‫שאומרת דיו לעבד להיות כרבו‪ .‬וקל‬ ‫זצללה"ה זי"ע על מאמר הגמ'‪' ,‬משה לא‬ ‫(וזל"ק האלשיך) לָכן ֱאמֹר הִ נְ נִ י נֹתן‬ ‫מת דכתיב‪ ,‬ויהי שם עם ה' וכתיב‪ ,‬וימת‬ ‫וחומר‪ ,‬אם הוא יתברך שאין קצה‬ ‫לוֹ אֶ ת ְב ִר ִיתי ָשלוֹ ם‪ :‬אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫לקדושתו‪ ,‬על הארץ הכעורה כבודו‪ .‬מה‬ ‫שם משה מה התם עומד ומשמש אף כאן‬ ‫כי שלום זה הוא חיים נצחיים‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫עומד ומשמש'‪.‬‬ ‫גם עתה אנכי‪ ,‬כי מה אני בערכו יתברך‪.‬‬ ‫בריתי היתה אתו החיים והשלום‪.‬‬ ‫ועל כן מתנחמת וסובלת‪.‬‬ ‫והקשה התבו"ש‪ ,‬הלא כל הלימוד הוא‬ ‫(א) והנה ראוי לשים לב למה יקרא‬ ‫שמשה לא מת‪ ,‬היה צריך הגמ' לומר‪ ,‬מה‬ ‫והוא מאמרנו פרשת בחקתי על פסוק‬ ‫לחיים‪ ,‬שלום? ואיך הוא מתייחס אל‬ ‫ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי‬ ‫התם חי אף כאן חי‪ ,‬ל"ל אריכות הלשון‬ ‫פעולתו?‬ ‫"עומד "ומשמש?‬ ‫אתכם‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי הוא יתברך פרע לו מדה‬ ‫ופירש הוא ז"ל‪ ,‬דהנה האדם נברא‬ ‫(ב) כי הלא כמו זר נחשב ענין מאמר‬ ‫כנגד מדה‪ .‬אתה שמת שלום בין ישראל‬ ‫הכתוב הלזה‪ .‬כי הלא אחר כל היעודים‬ ‫להיות דבוק בחכמה העליונה לעולם‪,‬‬ ‫לאביהם שבשמים והחיית את כל‬ ‫ולהיות מדמה הצורה ליוצרה‪ ,‬לעשות גם‬ ‫הטובים והעצומים הנאמרים באמת‬ ‫ישראל‪ .‬לכן הנני נותן לך מתנה‪ ,‬והיא את‬ ‫מראש הפרשה‪ .‬באומרו ונתתי גשמיכם‬ ‫מהגוף העכור שהוא חומר הגס ג"כ צורה‪,‬‬ ‫בריתי שלום‪ ,‬שיהיו לך חיים של שלום‪:‬‬ ‫כמו הנשמה‪ ,‬ואח"כ כאשר חטא אדה"ר‬ ‫בעתם וכו'‪ ,‬ונתתי שלום בארץ כו'‪ ,‬ופניתי‬ ‫אליכם והפריתי אתכם וכו'‪ ,‬ונתתי משכני‬ ‫ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל‬ ‫נתערב טוב ברע ורע בטוב‪ ,‬ומאז לא יוכלו‬ ‫בתוככם‪ ,‬שהוא תכלית הדבקות והחבה‪.‬‬ ‫מבואר אצלינו במקום אחר‪ .‬והוא‬ ‫הגוף והנפש להיות בשלוה בעודם ביחד‬ ‫האם היה עולה על לב שתגעל נפשו‬ ‫במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה‪.‬‬ ‫בחיים‪ ,‬כי זה היפך זה‪ ,‬וכאשר הקב"ה‬ ‫יתברך בנו‪ .‬והלא גם אחר כל הדברים‬ ‫וז"ל‪ :‬נפשו של אדם עולה ויורדת תמיד‬ ‫חפץ בטובת עמו ישראל‪ ,‬וראה שלא‬ ‫ומבקשת לצאת ממנו‪ ,‬אלא שרואה את‬ ‫יבוא האדם לעולם להרצון האמיתי‪,‬‬ ‫‪24‬‬ ‫בשמים‪ ,‬ומה התם עומד ומשמש‪ ,‬היינו‬ ‫להם חירות ממלאך המות‪ ,‬שהיה חומרם‬ ‫הרעים הנאמרים כאשר נרבה לפשוע‪,‬‬ ‫כמו שמבואר בהרמב"ם ז"ל‪ ,‬שהיה עומד‬ ‫נאות לקבל הנפש‪ .‬וכן לעתיד לבא‪ .‬באופן‬ ‫בפרשה ההיא‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬ואף גם זאת‬ ‫על עמדו עם גופו בעת שהיה בשמים‬ ‫יתייחסו החיים ההם לחיי שלום‪ ,‬כי שלום‬ ‫בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא‬ ‫ולמד תורה מפי הקב"ה‪ ,‬אף כאן עומד‬ ‫בין הנפש ובין הגוף‪ ,‬מה שאין כן עתה‪:‬‬ ‫געלתים וכו'‪ .‬ואיך אחר גודל האהבה על‬ ‫ומשמש‪ ,‬נמצא שכל הדיוק הוא בתיבת‬ ‫ונבוא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי אמר א‪-‬להים‪,‬‬ ‫צדקותינו היה עולה על לב שתגעל נפשו‬ ‫עומד ומשמש‪ .‬עכ"ל הנצרך לעניננו‪.‬‬ ‫אם אמרתי הנני נותן לו את בריתי חיים‪,‬‬ ‫יתברך בנו‪ ,‬שאומר ולא תגעל נפשי‬ ‫וזה הוא פירוש דבריו הק' של קדושת‬ ‫הלא יובן כחיי כל האדם‪ ,‬בהעדר שלום‬ ‫אתכם?‬ ‫אדמו"ר מווארקא זצללה"ה‪ .‬דהנה כל‬ ‫בין גופו ונפשו‪ ,‬שבכל עת מבקשת‬ ‫על כן כתבנו‪ ,‬שהענין הוא‪ ,‬שאומר הוא‬ ‫השינויים וההתפעלות שהמה באדם‬ ‫לצאת‪ .‬ולא יהיה ההפרש כי‪-‬אם שיחיה‬ ‫יתברך‪ ,‬הנה זאת אעשה לכם‪ ,‬כי ונתתי‬ ‫בשעת עשיית המצוה‪ ,‬המה רק מחמת‬ ‫לעד‪ ,‬אך כחיי כל האדם‪.‬‬ ‫משכני בתוככם כו'‪ .‬והוא לומר‪ ,‬הנה אין‬ ‫שגופו לא נזדכך‪ ,‬וצריך ליגיעה ועבודה‬ ‫על כן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬כי הנפש אשר נתתי בכם‪ ,‬תמיד‬ ‫שיוכל לעשות המצוה בקדושה וטהרה‪,‬‬ ‫והוא מקרא שכתוב‪ ,‬בריתי היתה אתו‬ ‫גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל‬ ‫משא"כ האיש אשר כבר הזדכך גופו‬ ‫החיים והשלום‪ .‬שהוא‪ ,‬כי יהיה באופן‬ ‫שורשה היא השכינה‪ .‬כי טוב לה אז‬ ‫עד שנעשה כמו הנפש‪ ,‬וחפצו ומגמתו‬ ‫יהיה שלום בין רוחו לגויתו‪ ,‬כי יהיה זך‬ ‫באומנה אתה‪ ,‬מעתה בחומר עכור‪ .‬על כן‬ ‫הוא רק לעבוד השי"ת כאשר היה קודם‬ ‫חומרו‪( :‬ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬למה‬ ‫אעשה זאת לכם‪ ,‬כי ונתתי משכני בתוככם‬ ‫חטא אדה"ר‪ ,‬הוא איננו צריך לשום יגיעה‬ ‫יקרא לחיים‪ ,‬שלום? ואיך הוא מתייחס‬ ‫וכו'‪ .‬והוא לומר‪ ,‬הנה אין ספק כי הנפש‬ ‫ופעולה‪.‬‬ ‫אל פעולתו?) ‪...‬‬ ‫אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם‪.‬‬ ‫שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם‪,‬‬ ‫וזה הוא‪" ,‬שבחו "של "אהרן "שלא‬ ‫ובזה ינעם שנותו יתברך את טעמו‬ ‫כענין ושכנתי בתוכם‪ .‬ועל ידי כן‪ ,‬נפשי‪,‬‬ ‫"שינה‪ ,‬היינו שלא היה צריך עוד לשום‬ ‫וקרא אל החיים שלום כי הוא העיקר‪ .‬מה‬ ‫שהיא הנפש שלי אשר בקרבכם‪ ,‬לא‬ ‫שינוי והתפעלות‪ ,‬כי כל גופו נעשה ספירי‬ ‫שאין חיים משוללים שלום אשר לכל‬ ‫תגעל אתכם‪ .‬כי לא תבקש לצאת מכם‪ ,‬כי‬ ‫ומזוכך‪ ,‬ולא היה צריך כלל לשום יגיעה‬ ‫האדם יקראו חיים אמתיים לפי האמת‪:‬‬ ‫הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו‬ ‫ושינויים‪:‬‬ ‫(עכל"ק האלשיך)‬ ‫שם הוא‪ ,‬ומה לה עוד אחרי זאת‪( :‬ובזה‬ ‫ובשנת תרנ"ג הוסיף לבאר בזה דב"ק‬ ‫(המשך ס' ישמח ישראל) וכן מבואר‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ :‬אחר כל היעודים‬ ‫אדמו"ר מווארקא זצללה"ה הנ"ל‪,‬‬ ‫ברמב"ם ז"ל‪ ,‬שמה בין משה לשאר‬ ‫הטובים והעצומים הנאמרים באמת‬ ‫שאאע"ה היה ג"כ במדריגה זו‪ ,‬שכל‬ ‫הנביאים‪ ,‬כל הנביאים ראו באספקלריא‬ ‫מראש הפרשה‪ .‬ואיך אחר גודל האהבה‬ ‫איבריו היה מקודשים כמקדש ממש‪,‬‬ ‫שאינה מאירה‪ ,‬היינו שהגוף לא היה‬ ‫על צדקותינו היה עולה על לב שתגעל‬ ‫כסא להשראת השכינה‪ ,‬וכמוש"כ לעיל‪,‬‬ ‫נזדכך‪ ,‬לכן לא יכלו לעמוד בשעה‬ ‫נפשו יתברך בנו‪ ,‬שאומר ולא תגעל‬ ‫עה"כ‪ ,‬אחד היה אברהם‪ ,‬אאע"ה הפך‬ ‫שנתגלה עליהם אור הנבואה מאת‬ ‫נפשי אתכם!)‬ ‫הכל להימין ולטוב‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכדכתיב‪ ,‬ואראה ואפול על פני‪,‬‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי גם אם אלף שנים יחיה‬ ‫ומרוב אהבתו אהבה עזה לד' כשרצה‬ ‫משא"כ מרבע"ה שהיה גופו ספירי‬ ‫האדם לא חיי שלום לפי האמת המה‬ ‫לעשות לו נח"ר ולהעלות בנו ע"ג‬ ‫ומזוכך כמו הנפש‪ ,‬שהיה עם הגוף‬ ‫בעצם‪ .‬כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי‪,‬‬ ‫העקידה כמו שנצטוה‪ ,‬לא היה נחשב‬ ‫ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל וגו'‪,‬‬ ‫כי הלא בכל נשימה ונשימה היא מבקשת‬ ‫אצלו אהבת הבן למאומה‪,‬‬ ‫ראה באספקלריא המאירה‪ ,‬היינו שעמד‬ ‫לצאת‪.‬‬ ‫על עמדו עם גופו בשעת התגלות‬ ‫והיה נחשב בעיניו כאילו הוא‬ ‫הנבואה‪ ,‬ולכן לא היה מרבע"ה נצרך‬ ‫אך‪ ,‬הן לו היה כאדם הראשון טרם‬ ‫היה ג"כ איל‪ ,‬וז"ש בקדשו רבינו זצללה"ה‬ ‫להמיתה‪ ,‬שזכה בחיים חיותו לבוא‬ ‫יחטא‪ ,‬כי היה חומרו זך ובהיר‪ ,‬מתייחס‬ ‫זי"ע "אנאנדערער איל"‪:‬‬ ‫לתיקון הגמור כאשר הוא רצון הבוב"ה‪.‬‬ ‫להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו‬ ‫יתברך‪ .‬או כאשר היו ישראל על הר סיני‬ ‫וזהו פירוש‪ ,‬משה לא מת‪ ,‬כי לא היה‬ ‫שפסקה זוהמתן‪ ,‬שעוד מעט אם עצרו‬ ‫צריך לזה‪ ,‬כדכתיב‪ ,‬ויהי שם‪ ,‬היינו שהיה‬ ‫כח לבלתי יחטאו עד קבלת הלוחות‪ ,‬היה‬ ‫‪25‬‬