gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: וירא (2026-10-26)

פרפרת · Parperes — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪661‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫הימים ימי מלחמת המפרץ‪ ,‬בירושלים לא הורגשה‬ ‫אתם ִמ ּ ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל )יח‪ ,‬ב(‬ ‫וַ ּי ָָרץ ִל ְק ָר ָ‬ ‫המלחמה בעוצמה רבה‪ ,‬מלבד צפירות אזעקה מעטות‬ ‫שהורו לאזרחים להיכנס לחדר האטום‪ .‬הרב אלישיב‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬גדולה הכנסת אורחים‬ ‫כהרגלו קם בהשכמה‪ ,‬יושב ולומד בשקידה‪ ,‬ורק שעה אחת‬ ‫מהקבלת פני שכינה‪) ...‬שבת קכז‪(.‬‬ ‫ביום מפסיק את לימודו לשאלותיהם של רבים שהתדפקו על‬ ‫דלתו‪ .‬התשובות ניתנות במהירות‪ ,‬בתמצית ובבהירות‪,‬‬ ‫בפרשתנו מסופר על שניים שאירחו את המלאכים‪ ,‬אברהם‬ ‫כראוי למי שדקותיו יקרות־ערך וחפץ לנצלן ללימוד תורה‪.‬‬ ‫אבינו ולוט‪ .‬אירוחו של אברהם אבינו נזכר לטובה לדורות‪,‬‬ ‫ואילו מעשהו של לוט‪ ,‬למרות מסירות הנפש שבו בסכנו את‬ ‫והנה לפתע‪ ,‬באמצע קבלת קהל‪ ,‬נשמעת אזעקה‪ .‬הרב קם‬ ‫עצמו ואת בנותיו מפני אנשי סדום‪ ,‬כמעט ואינו נזכר לשבח‪.‬‬ ‫ממקומו ופנה לחדר האטום ואיתו נכנסו עוד שלושה אנשים‬ ‫התירוץ המפורסם על תמיהה זו הוא‪ ,‬שאברהם אבינו חשב‬ ‫מהעומדים בתור השואלים‪ .‬לאחר שהתיישב במקומו‪ ,‬פנה‬ ‫שהוא מארח עוברי אורח 'ערביים' ולמרות זאת טרח עבורם‬ ‫אליהם‪ ,‬ענה להם על שאלותיהם והמשיך להתעניין בשמם‪,‬‬ ‫רבות‪ ,‬ואילו לוט ידע שהוא מארח 'מלאכים'‪...‬‬ ‫בשלומם ובמעשיהם‪ ,‬ורק לאחר מכן שב ללימודו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל‪ ,‬משגיח ישיבת קמניץ‪,‬‬ ‫לפלא היה הדבר בעיני בני ביתו‪ ,‬הרי הרב חס על כל דקה‬ ‫מסביר את ההבדל באופן שונה‪ :‬אברהם אבינו חיפש‬ ‫ומעולם לא הרחיב את הדיבור עם קהל הפונים‪" .‬מה ראה‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬הוא יצא כחום היום אל מחוץ לאוהלו וחיפש‬ ‫הרב להתעניין בשלומם של שואלים אלו דווקא?"‪ ,‬שאלו בני‬ ‫אורחים‪ ,‬ולא נח ולא שקט עד שמצא אותם‪ .‬וגם אחרי חורבן‬ ‫הבית את הרב לאחר שאלו יצאו מביתו‪.‬‬ ‫סדום ועמורה נאמר בתורה 'ויסע משם ארצה הנגב' ‪ -‬כשלא‬ ‫"בדרך כלל איני רואה צורך להתעניין בשלום השואלים‪ ,‬הרי‬ ‫היה את מי לארח הוא נוסע משם כדי לחפש אנשים לעשות‬ ‫הם מקבלים את תשובתם וממשיכים בדרכם לעסקיהם‬ ‫עמהם חסד‪ ,‬כזה חסד עומד לדורות כי הוא נובע מ'אהבת‬ ‫ולענייניהם‪ ,‬אך עתה כששהינו בחדר האטום‪ ,‬לא יכלו‬ ‫חסד'; ואילו לוט‪ ,‬למרות שעשה חסד תוך סיכון חייו וחיי‬ ‫השואלים לצאת לדרכם‪ ,‬אם כן הם אורחים שלי ומחויב אני‬ ‫בנותיו אבל הוא לא חיפש ולא חיזר אחר מעשי החסד‪,‬‬ ‫במצוות 'הכנסת אורחים'‪."...‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬הוא הלך לגור בסדום‪ ,‬מקום שאנשיו היו ידועים‬ ‫כמי שמופקעים לגמרי מעשיית חסד‪ .‬לכן למרות שכשנזדמן‬ ‫* * *‬ ‫לו מעשה חסד הוא עשה אותו באומץ רב‪ ,‬אבל כיון שהוא‬ ‫למעלה בקודש שאבה הרבנית את מידת ה'הכנסת אורחים'‬ ‫לא ביקש זאת ולא 'אהב' חסד‪ ,‬דרגת מעשי החסד שלו‬ ‫מסבה הדגול‪ ,‬איש החסד הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל‪.‬‬ ‫היתה שונה לגמרי‪.‬‬ ‫לבו הרחום חס על כל איש מישראל‪ ,‬אף על הפחותים‬ ‫* * *‬ ‫שבהם‪ ,‬ומשכך היה מבקר את האסירים בבתי הכלא‪.‬‬ ‫ערב תשעה באב תש"ע‪ ,‬עם ישראל יושב על הארץ‪ ,‬אוכל‬ ‫ערב אחד נשמעות נקישות על דלת ביתו ובפתח עמד אחד‬ ‫סעודה מפסקת ומתאבל על חורבן הבית‪ .‬אך הרבנית מרת‬ ‫האסירים שזה עתה שוחרר מכלאו‪ .‬מאחר והוא מתגורר‬ ‫בת שבע קנייבסקי ע"ה‪ ,‬אשת חבר למרן שר התורה‬ ‫הרחק מירושלים ולא היתה בידו פרוטה הוא פנה אל הרב‬ ‫שליט"א‪ ,‬עומדת בפתח ביתה ונושאת עיניה לכיוון הרחוב‪.‬‬ ‫כדי לבקש ממנו דמי נסיעה‪ ...‬הרב והרבנית הכניסוהו‬ ‫"במה אוכל לעזור?"‪ ,‬התעניין בן משפחתה שעבר שם‬ ‫לביתם בסבר פנים יפות‪ ,‬העניקו לו את הסכום המבוקש‪,‬‬ ‫בדיוק באותה עת‪" ,‬קרה משהו? הכל בסדר?"‪ ,‬הוסיף‬ ‫אך לא הסכימו שייצא בטרם יסעד את לבו‪.‬‬ ‫לתמוה‪" .‬הכל בסדר‪ ,‬ברוך השם!"‪ ,‬השיבה הרבנית‪" ,‬אני‬ ‫מחפשת אורחים שיסעדו בביתנו‪] ."...‬אע"פ שסעודה זו אין אוכלים‬ ‫לאחר שסיים את ארוחתו הודה לו רבי אריה על שביקר‬ ‫אותם‪" .‬בזכותך קיימנו שתי מצוות ‪' -‬הכנסת אורחים'‬ ‫בחבורה‪ ,‬היא חיפשה אורחים שיאכלו על כל פנים בביתה‪ .[...‬את מידת‬ ‫ו'גמילות חסדים'"‪ ,‬הוסיף רבי אריה להיטיב על לבו של‬ ‫הכנסת אורחים המרובה ינקה הרבנית בבית אביה הגדול‪,‬‬ ‫האסיר המשוחרר‪.‬‬ ‫מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל‪.‬‬ ‫ויניח לו את המלאכה‪ ,‬אולם רבי שמשון זצ"ל משהזדמנה‬ ‫אך האירוח לא הסתיים בכך‪ .‬רבי אריה התחנן בפני האורח‪:‬‬ ‫לידו מצווה שוב לא הניחה מידו‪" :‬אולי אתה יודע"‪ ,‬הגיב‬ ‫"הנה השעה כבר התאחרה‪ ,‬מדוע תצא עתה לביתך‬ ‫כלפיו‪" ,‬אבל לא כמוני‪."...‬‬ ‫בחשכת הליל? במטותא ממך הישאר עמנו הלילה‪ ,‬ומחר‬ ‫בבוקר תשוב לביתך בשעות היום!"‪ .‬האורח הסכים‪ ,‬הרבנית‬ ‫]מתוך הספר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'[‬ ‫הציעה לו מיטה והוא נשכב לנוח‪.‬‬ ‫ִ ּכי יְ ַד ְע ִּתיו ְל ַמ ַען אֲ ׁ ֶשר יְ צַ ֶ ּוה ֶאת ּ ָבנָ יו‬ ‫לפנות בוקר‪ ,‬כשקם רבי אריה לתפילת שחרית כוותיקין‬ ‫יתו ַאחֲ ָריו וְ ׁ ָש ְמר ּו ֶ ּד ֶר ְך ה' )יח‪ ,‬יט(‬ ‫מבחין הוא כי ה'אורח' נעלם מן הבית‪ ,‬ואתו נעלמו גם‬ ‫ְו ֶאת ּ ֵב ֹ‬ ‫הגביע ופמוטי הכסף‪...‬‬ ‫'כי ידעתיו' ‪ -‬לשון חיבה‪ ...‬ולמה ידעתיו‪' ,‬למען אשר‬ ‫רבי אריה העיר את רעייתו וסיפר לה על גניבת כלי הכסף‬ ‫יצוה' ‪ -‬לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי )רש"י(‬ ‫ואמר‪" :‬אני מוחל לגנב בלב שלם‪ ,‬איני חפץ שייענש אדם‬ ‫בסיבתי‪ ...‬אך הבה ונבטיח אחד לשני"‪ ,‬הוסיף רבי אריה‬ ‫הקב"ה מחבב את אברהם אבינו ומשפיע עליו את כל‬ ‫ואמר לרעייתו‪" ,‬שמקרה מצער זה לא ימנע בעדנו מלארח‬ ‫הברכות וההבטחות‪ ,‬מדוע? כי אברהם מחנך את בניו ובני‬ ‫גנבים בביתנו גם בעתיד‪."...‬‬ ‫ביתו ומלמדם לשמור את דרך ה'‪ .‬מלאכת החינוך 'מלאכת‬ ‫קודש' היא‪ ,‬והעושה אותה כראוי זוכה לקרבת אלוקים‬ ‫* * *‬ ‫במידה גדושה‪.‬‬ ‫תור של שואלים השתרך על מפתן דלתו של הגאון רבי‬ ‫* * *‬ ‫אריה לוין זצ"ל‪ ,‬ממתינים שישוב מן השיעור ומפעולות‬ ‫החסד הרבות ‪ -‬חתונת מצווה‪ ,‬ביקור חולים וניחום אבלים‪.‬‬ ‫מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל היה מצעירותו ראש ישיבה‬ ‫מקורבו שהמתין אף הוא אמר לשניים שקדמו לו כי דבר־מה‬ ‫לנערים מגיל ‪ 14‬ועד גיל ‪ ,17‬שזהו הגיל הקשה ביותר‬ ‫קצר ודחוף לו אל הרב בפרטיות‪ ,‬וביקש מהם להיכנס אל‬ ‫בחינוך ילדים‪ ,‬כי צריך לדעת ולהבין איך להיכנס לראש‬ ‫הרב לפניו לכמה דקות קצרות‪ .‬הם הסכימו‪ .‬כשחזר הרב‪,‬‬ ‫שלהם כדי להצליח לחנך אותם בצורה הראויה והנכונה‬ ‫נכנס המקורב ואמר לרבי אריה שהשניים שקדמו לו הסכימו‬ ‫ולראותם שתולים בבית ה'‪.‬‬ ‫שייכנס ביחידות לפניהם‪ .‬לפליאתו הכניס הרב אף אותם אל‬ ‫החדר‪ ,‬ולאחר שהושיבם על מיטתו ביקש את סליחתם ויצא‬ ‫היה מקרה בו שני נערים רבו ביניהם ואחד רדף אחר חברו‪.‬‬ ‫עם מקורבו אל הרחוב‪ ,‬והסביר לו‪" :‬אנחנו יכולים לשוחח אף‬ ‫הנרדף ברח לתוך חדר השיעורים ונעל את הדלת מבפנים‪.‬‬ ‫בחוץ‪ ,‬ומדוע נשאיר את האורחים להמתין ברחוב‪."?...‬‬ ‫והנה‪ ,‬הגיע זמן השיעור‪ .‬מרן זצוק"ל מבקש להיכנס לחדר‬ ‫אך הדלת נעולה‪ ...‬הבחורים שעמדו אף הם מבחוץ קראו‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב ישראל ליוש[‬ ‫לבחור שבפנים‪" :‬תפתח את הדלת! ראש הישיבה עומד פה‬ ‫בחוץ!"‪ ,‬אך הלה מסרב לפתוח וצועק לעברם‪" :‬אתם סתם‬ ‫* * *‬ ‫משקרים‪ ,‬ראש הישיבה עדיין לא הגיע! אתם רוצים‬ ‫הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל נקט בדעה כי לא ייתכן‬ ‫שהבחור שרדף אחריי יתפוס אותי‪."...‬‬ ‫לערוך שמחה ולהזמין אנשים‪ ,‬בין אם זו סעודת נישואין ובין‬ ‫הוויכוח התנהל במשך כמה דקות רצופות‪ ,‬עד שבסופו של‬ ‫אם 'שלום זכר'‪ ,‬בלי להכין כיבוד בכמות שתספיק לכולם‪ .‬יש‬ ‫דבר הוא השתכנע לפתוח את הדלת‪ ...‬ומה עשה מרן‬ ‫והיה הוא עצמו מגיע לשמחה בקהילה כשארגז שתייה קרה‬ ‫זצוק"ל? כדי לא לראות מיהו הבחור הזה הסתובב ונתן‬ ‫באמתחתו‪ ,‬הן לטובת הציבור והן לטובת בעל השמחה שלא‬ ‫לבחורים להיכנס לפניו‪ ,‬ורק לאחר שכולם נכנסו נכנס גם‬ ‫תמיד ידע להעריך נכונה את כמות המשתתפים הצפויה‪.‬‬ ‫הוא‪" ...‬אם הבחור יראה שאני יודע את זהותו הוא יתבייש‬ ‫לקראת סיום חתונתו של אחד מבניו שיחיו שם לב כי‬ ‫ממני‪ ,‬יתרחק ממני‪ ,‬לא יהיה נעים לו ללמוד אצלי‪ .‬אפשר‬ ‫הכיבוד שהוצע לאורחים כמעט ונגמר‪ .‬הוא פנה לאחד מבניו‬ ‫'לפספס' בן‪-‬תורה בעטיה של משובת נערים אחת‪ ,‬וחבל‪,"...‬‬ ‫וביקש ממנו למצוא מאפייה סמוכה ולקנות כמה ארגזים של‬ ‫כך הסביר מרן‪.‬‬ ‫עוגות‪" .‬חייב אני בכך מדינא דהכנסת אורחים"‪ ,‬הסביר את‬ ‫* * *‬ ‫בקשתו‪.‬‬ ‫בפעם אחרת הגיע ראש ישיבה למעונו של מרן הגראי''ל‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬כאשר הבחין פעם שרצפת אולם השמחות‬ ‫ואמר לו‪" :‬אני מוכרח לסלק בחור מהישיבה! הוא עשה כך‬ ‫הסמוך לביתו לא נוקתה כדבעי לקראת שמחת שבע ברכות‬ ‫וכך וכך"‪ ,‬והחל לפרט מסכת שלמה של עבירות שעשה אותו‬ ‫שעתידה היתה להיערך במקום‪ ,‬העיר‪" :‬כך לא מקבלים‬ ‫בחור‪ ...‬אמר לו מרן זצוק"ל‪" :‬אתה צודק‪ ,‬אלו אכן עבירות‬ ‫אורחים!"‪ ,‬אך הוא לא הסתפק בדיבור גרידא אלא טרח‬ ‫חמורות המצדיקות את סילוקו מהישיבה‪ .‬רק תאמר לי‬ ‫בגופו לשוות מראה הגון יותר לאולם‪ .‬אחד ממקורביו‬ ‫בבקשה‪ :‬איך קוראים לאמו של הבחור?"‪ .‬הלה היה המום‬ ‫שנבהל למראה עיניו התחנן בפניו שגם הוא יודע לנקות‬ ‫הקשיש שישב לידו הבחין במבוכתו וקרא לעברו‪" :‬אל‬ ‫מהשאלה‪ .‬מה הקשר בין הנושא העומד על הפרק לבין שם‬ ‫תדאג‪ ,‬אני אעזור לך"‪.‬‬ ‫אמו של הבחור?‪" .‬איני יודע את שמה"‪ ,‬השיב‪" .‬אם אינך‬ ‫יודע את שמה"‪ ,‬אמר לו מרן זצוק"ל‪" ,‬הווה אומר שעדיין לא‬ ‫העיף בו האברך מבט‪' .‬בעל־בית‪ ,‬מה כבר יוכל לעזור לו?'‪.‬‬ ‫התחלת להתפלל עליו! איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬אתה חושב לסלקו‬ ‫אלא שיש הפתעות בחיים‪ .‬הקשיש התברר ככלי מלא‬ ‫מהישיבה?"‪.‬‬ ‫וגדוש‪ ,‬בעל ידיעות עצומות‪ .‬האברך רק חזר בקול רם על‬ ‫* * *‬ ‫הדברים שאמר אותו קשיש‪ ,‬ובאופן הזה התנהל השיעור‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫"בפעם אחרת"‪ ,‬כך סיפר רבי ליפא ישראלזון‪" ,‬הייתה‬ ‫בשיעור ג' קבוצה קטנה של כמה בחורים שבאמת היו‬ ‫'פלאי פלאים!'‪ ,‬השתאה האברך‪' ,‬לעולם אי אפשר לדעת‬ ‫מופרעים‪ .‬יום שישי אחד הם הגדילו לעשות ושרפו את‬ ‫מה מסתתר מאחורי בעל־בית זקן'‪.‬‬ ‫הרדיאטור‪ .‬נורא ואיום‪ .‬הנהלת הישיבה החליטה שיש‬ ‫כשהסתיים ה'שיעור' המאולתר ניגש אליו ושאל בפליאה‪:‬‬ ‫לסלקם מהישיבה לאלתר‪ ,‬אך מרן ראש הישיבה זצוק"ל לא‬ ‫"איך מגיע יהודי תל־אביבי לבקיאות כזאת ב'אהלות'?"‪.‬‬ ‫הסכים"‪ .‬רבי ליפא הוסיף ואמר‪" :‬אני יודע מי היו הבחורים‬ ‫האלו‪ ,‬ואני מעיד שחלקם המכריע הם היום אברכים בני‬ ‫"זה כלום‪ ,‬ממש שטויות"‪ ,‬הניף הזקן את ידו‪" ,‬אבל יש לי‬ ‫תורה לתפארת‪ ,‬ומקצתם אף מכהנים כמגידי שיעורים!‪.‬‬ ‫ילדים מיוחדים‪ .‬בן אחד דיין בירושלים‪ ,‬בן שני‬ ‫זאת ועוד‪ :‬אני בעצמי נכנסתי לרבנית ושאלתי אותה‪' :‬איך‬ ‫בסלבודקה‪ ,"...‬וכך הלך ומנה לפניו את שמונת ילדיו‪,‬‬ ‫ראש הישיבה העז לקחת על כתפיו אחריות כזאת ולא לסלק‬ ‫ששבעה מהם הם בני תורה ותלמידי חכמים‪.‬‬ ‫בחורים כאלו מהישיבה?'‪ ,‬והיא ענתה‪' :‬אתה יודע כמה‬ ‫תפילות‪ ,‬כמה דמעות‪ ,‬הוא הוריד בשבילם?'"‪.‬‬ ‫"כעת עוד יותר קשה לי"‪ ,‬המשיך האברך‪" ,‬איך זכית לכל‬ ‫זה?"‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫"הכל בזכות רבי אל'ה לופיאן!"‪ ,‬אמר היהודי‪.‬‬ ‫סיפר אחד מתלמידי החכמים בירושלים‪ ,‬שנכנס לרבינו‬ ‫ובפיו התלבטות לאיזו ישיבה גדולה לשלוח את בנו‪ ,‬אחר‬ ‫"לא יתכן שלמדת בכפר חסידים"‪ ,‬הספיק האברך לערוך‬ ‫שנודע כאחד העילויים בישיבתו‪ .‬הוא החל להעלות צדדים‬ ‫חשבון מהיר של השנים‪" ,‬איך הגעת לרבי אל'ה?"‪.‬‬ ‫בדרך הלימוד באופן זה או אחר‪ ,‬דיבר על ההספק‪ ,‬ועל‬ ‫השיב הקשיש‪" :‬גרתי בלונדון‪ ,‬בגולדרס גרין‪ ,‬ולמדתי בתיכון‬ ‫מידת ניסיונם של רבני הישיבה וכו'‪ .‬הפסיק אותו ראש‬ ‫המקומי‪ .‬החברים שלי המשיכו לאוניברסיטה‪ ,‬וכמעט כולם‬ ‫הישיבה בשאלה‪" :‬היכן עובדים יותר על המידות‪ ,‬ביררת?"‪.‬‬ ‫נישאו לגויות‪ .‬ידעתי שזה המסלול הצפוי גם לי אם אלך‬ ‫משראה שמושך הוא בכתפיו כמי שאינו יודע בדבר‪ ,‬אמר לו‬ ‫לשם‪ ,‬וידעתי שאיני רוצה להתחתן עם גויה‪ .‬חשבתי‪ :‬מי‬ ‫שיברר את ענין עבודת המידות בישיבה‪ ,‬ובמקום שעובדים‬ ‫יערוב לי שלא אכשל?‪ .‬לאחר הרבה מחשבות‪ ,‬התחבטויות‬ ‫על כך טוב יותר לשם ישלח את בנו ויראה ממנו ברכה‪...‬‬ ‫ודיונים החלטתי ללכת ללמוד בישיבה‪ .‬שמעתי שבלונדון יש‬ ‫* * *‬ ‫ישיבה טובה‪' ,‬עץ חיים'‪ ,‬ראש הישיבה שם היה רבי אל'ה‪.‬‬ ‫החלטתי ללכת אליו על־אף שלא ידעתי דבר וחצי דבר‬ ‫סיפר רבי אליעזר יודקובסקי שליט"א‪" :‬אברך פלוני נקלע‪,‬‬ ‫מדברים שבחור דתי אמור לדעת אותם‪ .‬רגע לפני שנכנסתי‬ ‫ללא תכנון מיוחד‪ ,‬לבית כנסת בתל אביב‪ .‬מתפללי בית‬ ‫למבחן אצל ראש הישיבה צדה את עיניי גמרא גדולה‬ ‫הכנסת היו יהודים קשישים‪ ,‬ולהערכתו נע גילם הממוצע בין‬ ‫שהייתה מונחת שם‪ .‬הספקתי לקרוא את שמה ‪ -‬מסכת‬ ‫שמונים לתשעים ותשע‪ .‬רגעים ספורים לאחר היכנסו לשם‬ ‫ביצה‪ ,‬ומיד נקראתי פנימה‪ .‬פנה אלי רבי אל'ה בחמימות‪:‬‬ ‫שומע האברך את גבאי בית הכנסת מכריז‪ ,‬שהיום לא‬ ‫'איזו מסכת למדת לאחרונה?'‪ .‬שמחתי שיש לי מה לענות‪,‬‬ ‫יתקיים השיעור הקבוע משום שהרב לא הגיע‪' .‬מי יודע אם‬ ‫והשבתי בביטחון‪' :‬מסכת ביצה'‪' .‬טוב מאוד'‪ ,‬אמר רבי אל'ה‪,‬‬ ‫לא לשם כך זימן אותי הקב"ה למקום הזה בדיוק עכשיו? מן‬ ‫'אשאל אותך שאלה עליה‪ :‬מה הדין אם תרנגולת הטילה‬ ‫הסתם מדובר בשיעור משניות שאיני צריך להתכונן יותר‬ ‫ביצה בשבת ויש אחרי זה יום טוב‪ ,‬מה היית עושה עם‬ ‫מדי לקראתו'‪ ,‬הרהר האברך‪ ,‬ובלי לחשוב הרבה פסע‬ ‫הביצה הזאת?'‪ .‬כמובן שלא ידעתי‪ .‬רבי אל'ה חשב שכנראה‬ ‫פסיעה אחת קדימה וקרא לעבר הגבאי‪" :‬אני אגיד את‬ ‫אני חושש לענות‪ ,‬משום שאני סבור שזו שאלה עמוקה‪ .‬הוא‬ ‫השיעור היום!"‪ .‬הגבאי סקר אותו במבטו והכריע‪" :‬יהי כן"‪.‬‬ ‫ניסה להרגיע אותי‪' :‬זו לא קושיה גדולה‪ .‬זו משנה מפורשת‪.‬‬ ‫נותרה לאברך רק דקה אחת לתחילת השיעור‪ .‬הוא ניצל‬ ‫מה אתה אומר‪ ,‬מה היית עושה עם ביצה כזאת?'‪ .‬הייתי‬ ‫אותה לברר אצל הציבור באיזו מסכת הם אוחזים‪" .‬אהלות"‪,‬‬ ‫מוכרח לענות משהו‪ ,‬והגבתי‪' :‬מה הייתי עושה? הייתי מכין‬ ‫השיב אחד הזקנים‪ ,‬ולבו של האברך נפל‪ .‬אהלות? הוא לא‬ ‫ממנה חביתה‪ .'...‬חייך אלי רבי אל'ה ואמר‪' :‬התקבלת‬ ‫יודע מימינו ומשמאלו במסכת הזאת‪ .‬כשהציע את עצמו‬ ‫לישיבה!'‪ .‬הוא הסביר‪' :‬ישיבה היא לא בית ספר תיכון‪ ,‬כאן‬ ‫סבר שהשיעור הוא רק לקרוא כמה משניות בסדר מועד‬ ‫ולהסביר אותן‪ ,‬דבר שאינו דורש ממנו הכנה מוקדמת‪.‬‬ ‫רבי שלמה זלמן חייך אליהם את חיוכו האוהב‪ ,‬והשיב להם‬ ‫חשוב לי לבדוק שיש לך שכל ישר‪ .‬את כל שאר הידיעות‬ ‫במילים הבאות‪" :‬אתם הלא עוסקים בהסעת ילדים לתלמוד‬ ‫תוכל להשלים כבר'"‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬כל ילד הלומד תורה הינו ספר תורה קטן‪ ,‬ואם כן‬ ‫המכונית המסיעה אותו היא בגדר 'ארון קודש'‪ .‬פתיחת דלת‬ ‫מההחלטה הזו של רבי אל'ה יצא יהודי תל־אביבי בן‬ ‫המכונית היא איפוא 'פתיחת הארון'‪ ,‬והעלאת הילדים לטנדר‬ ‫תשעים וחמש‪ ,‬יודע 'אהלות' ואב לשבט שלם של תלמידי‬ ‫והורדתם היא ממש 'הוצאה והכנסה'‪."...‬‬ ‫חכמים‪ .‬כל נכדיו וניניו יושבים ולומדים יומם ולילה‪ ,‬כולם‬ ‫הקימו משפחות של תורה‪ .‬אלפי שעות של לימוד בזכות‬ ‫"והנה"‪ ,‬המשיך רבי שלמה זלמן לומר‪" ,‬מעולם לא נתקלתי‬ ‫החלטתו וענוותנותו המופלגת של רבי אל'ה‪ ,‬שלא דחה את‬ ‫בבית הכנסת בשני בני אדם המתדיינים ביניהם מדוע דוקא‬ ‫אותו בחור תם‪ ,‬בור ועם הארץ מעל פניו!‪.‬‬ ‫חברו צריך לגשת ולפתוח את ארון הקודש ולא הוא‪. "...‬‬ ‫כשסיפרו מעשה זה למרן הרב שטיינמן זצ"ל התפעל ביותר‪,‬‬ ‫במילותיו הקצרות האיר רבי שלמה זלמן באור חדש את‬ ‫עד שבמשך שבועות רבים חזר וסיפר אותו לכל ראש ישיבה‬ ‫תפקידם של השניים‪ .‬מעתה הוויכוח נמשך‪ ,‬אך השניים‬ ‫שבא אליו‪ ,‬כשהוא מברר‪" :‬מה אתה היית עושה? היית‬ ‫החליפו צדדים‪ ...‬כל אחד מהם רצה כעת לזכות בכבוד‬ ‫מקבל בחור כזה או לא?!‪."...‬‬ ‫הגדול של פתיחת הדלת לילדים‪ ...‬כל ילד התקבל בטנדר‬ ‫הקטן בכבוד ובאהבה‪ ,‬בליטוף ובנשיקה‪ .‬שהרי לא ילדים‬ ‫]מתוך 'ומתוק האור – פניני הגראי"ל[‬ ‫קטנים הם מסיעים כאן‪ ,‬כי אם ספרי תורה!‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫הדברים הללו מן הראוי שייחרטו באותיות של זהב בכל חדר‬ ‫גדולי ישראל התייחסו תמיד לתפקיד ה'מלמד' כמלאכת‬ ‫מלמדים‪ ,‬כדי שהם ישננו שוב ושוב את האמת המאירה‪:‬‬ ‫קודש שאין למעלה ממנה‪ .‬במכתב שכתב מרן הגאון רבי‬ ‫תפקידם אינו מילוי משרה תורנית גרידא‪ ,‬והילדים עליהם‬ ‫שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל‪ ,‬בעל ה'שבט הלוי'‪ ,‬הוא מורה‬ ‫הם מופקדים אינם סתם תלמידים‪ .‬התפקיד הוא קדוש‬ ‫בנחרצות‪ :‬מלמד החושב או מרגיש כי תפקידו הינו מקצועי‬ ‫ונשגב‪ ,‬כי הם אלו המעבירים את התורה הקדושה הלאה‬ ‫בלבד‪ ,‬כפקיד בבנק‪ ,‬הרי הוא בכלל 'עושה מלאכת ה'‬ ‫לדורות הבאים‪ .‬בזכותם ממשיך עם ישראל לשאת את‬ ‫רמייה'!‪ .‬להיות 'מלמד' פירושו למלא תפקיד נעלה ונשגב‬ ‫מורשתו לנצח‪ ,‬ושכרם לעתיד לבא מי יוכל לשער!‪.‬‬ ‫של העמדת הדורות הבאים בעם ישראל‪ ,‬תפקיד אותו יש‬ ‫* * *‬ ‫למלא בחרדת קודש!‪ .‬מלמד המבין את גודל חשיבות‬ ‫תפקידו‪ ,‬גם מתייחס אליו בכובד הראש וברצינות הראויים‪.‬‬ ‫סיפר המחנך הרה"ג רבי משה טורק זצ"ל‪ :‬לפני עשרות‬ ‫שנים זכיתי להשתתף באסיפת מחנכים בפתח תקוה‪ ,‬אשר‬ ‫סיפר מנהל ת"ת בירושלים‪ ,‬שלפני שנים רבות שאל אחד‬ ‫בראשה עמד הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל‪.‬‬ ‫מגדולי הדור אלו מלמדים עליו לחפש לת"ת שבראשותו‪,‬‬ ‫בפתח דבריו אמר הרב דסלר כך‪" :‬יראתי בפצותי שיח‪ ...‬אני‬ ‫ונענה‪" :‬רק מלמדים שמרגישים מאושרים בתפקידם"!‪.‬‬ ‫עומד כאן וחושש לדבר"‪ .‬לנוכח מבטיהם התמהים של‬ ‫מעשה היה באברך שעם השנים נעשה מלמד‪ ,‬אך כאשר‬ ‫המלמדים‪ ,‬ביאר הרב דסלר את דבריו‪" :‬סבורים אתם שאני‬ ‫נפגש עם רבו מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫עומד לדבר רק לפני כמה עשרות מחנכים‪ ...‬לא ולא! אני‬ ‫ישיבת פוניבז'‪ ,‬לא השיב לשאלתו במה הוא עוסק כיוון‬ ‫עומד כאן‪ ,‬ורואה למול עיניי אלפי ילדים‪ .‬כל תלמידיכם‬ ‫שהתבייש בתפקידו‪ .‬אמר לו ר' שמואל‪" :‬איני יודע במה‬ ‫בהווה‪ ,‬וכל התלמידים שיבואו במהלך השנים‪ ,‬כולם תלויים‬ ‫אתה עוסק‪ .‬אך דבר אחד ברור לי‪ ,‬אם אתה מתבייש‬ ‫בגישה שלכם למלאכת החינוך‪ .‬לפיכך ‪ -‬יראתי!"‪ .‬עוד הוסיף‬ ‫בעיסוקך ‪' -‬מלמד' אסור לך להיות!"‪ ...‬והוסיף‪" :‬הנני שוקל‬ ‫הרב דסלר ואמר‪" :‬מי יודע אצל מי מכם יופקד גדול הדור‬ ‫לגשת למנהל הת"ת ולעורר את תשומת לבו על כך‪."...‬‬ ‫הבא‪ .‬אולי אצל אחד מכם יצמח רבי עקיבא איגר‪ ,‬ה'חתם‬ ‫סופר'‪ ,‬ה'חפץ חיים'‪ ...‬וגודל השפעת המחנך על תלמידו אין‬ ‫* * *‬ ‫לשער ואין לתאר‪ .‬נמצא אם כן‪ ,‬שבמילה אחת כאן אוכל‬ ‫נביא מעשה נפלא הממחיש כיצד יש להתייחס למלאכת‬ ‫להשפיע על גורלו של גדול הדור הבא‪ ,‬וממילא של כל הדור‪.‬‬ ‫חינוך ילדי ישראל‪ :‬לפני עמוד ההוראה‪ ,‬מרן הגאון רבי‬ ‫אם כן זהו פחד עצום לדבר!"‪.‬‬ ‫שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל‪ ,‬הגיעו שני אנשים לדיון‪.‬‬ ‫האחריות המוטלת על כתפיהם של הורים ומחנכים נוראה‬ ‫אחד מהם עובד לפרנסתו כנהג הסעות ומסיע בכל בוקר‬ ‫היא‪ .‬עליהם לדעת ולשנן לעצמם תמיד‪ ,‬כי בידיהם נמצא‬ ‫ילדים לתלמוד תורה‪ ,‬והשני הוא מלווה הממונה מטעם‬ ‫המפתח לכל עתידו של הילד או התלמיד‪ .‬במעשיהם‪,‬‬ ‫התלמוד תורה כאחראי על ההסעה‪ .‬שניהם נוסעים יחד בכל‬ ‫הנהגתם ודיבוריהם‪ ,‬הם משפיעים השפעה עצומה על‬ ‫בוקר‪ ,‬ולאחרונה פרץ ביניהם ויכוח‪ :‬מי מהם צריך לפתוח‬ ‫נפשם הרכה של הילדים ויכולים לקבוע את דרכם לכל ימי‬ ‫את הדלת ולהעלות את הילדים הקטנים אל הטנדר‪ ...‬מה‬ ‫]מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא'[‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫שהתחיל כוויכוח גרידא הפך עד מהרה לריב של ממש‪,‬‬ ‫ומשכך‪ ,‬באו השניים לפני רבי שלמה זלמן שיכריע בדבר‪.‬‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬