gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: וירא (2026-10-26)

צום פינטל · Tzim Pintel — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון ‪203‬‬ ‫ויפקח אלקים את עיניה‬ ‫שיש אוצר בביתו בקרקוב‪ ,‬מתחת לתנור‪ .‬הוא נסע‬ ‫אדם מחפש מפתח‪ .‬הוא זוכר שהניח אותו כאן‪ ,‬אבל‬ ‫למרחקים‪ ,‬ושם שמע שעליו לחזור הביתה ולחפש‬ ‫המפתח איננו‪ .‬הוא פותח מגירה‪ ,‬בודק בכיסים‪ ,‬מזיז‬ ‫במקום שהיה סמוך אליו כל השנים‪.‬‬ ‫את הספרים שעל השולחן‪ .‬אחר כך עובר לחדר השני‪,‬‬ ‫הוא הכיר היטב את ביתו‪ .‬ידע היכן השולחן והיכן‬ ‫ושוב חוזר לראשון‪ .‬כבר חצי שעה הוא מחפש‪ ,‬ובני‬ ‫התנור‪ ,‬נכנס ויצא‪ ,‬אכל וישן‪ ,‬ודאג מה יהיה מחר‪ .‬על‬ ‫הבית מחפשים עמו‪ .‬לבסוף הוא מוצא‪ .‬היכן? ממש‬ ‫דבר אחד לא ידע‪ :‬יש כאן אוצר‪ .‬כשחזר‪ ,‬היה זה אותו‬ ‫לידו‪ ,‬במקום שכבר הסתכל בו כמה פעמים‪ .‬הרי‬ ‫בית ואותו תנור‪ ,‬אבל עתה ניגש לחפש‪.‬‬ ‫חיפשתי כאן‪ ,‬איך לא ראיתי?‬ ‫כך יכול אדם להיות רגיל בעצמו ובחייו‪ ,‬עד שנדמה לו‬ ‫לפעמים אחד הילדים בא ומראה לו מיד‪ :‬הנה‬ ‫שהוא יודע כל מה שיש בהם‪ .‬הוא יודע במה קשה לו‪,‬‬ ‫המפתח‪ .‬החפץ לא הגיע עכשיו‪ .‬הוא היה מונח בשעה‬ ‫מה לא הצליח לעשות‪ ,‬ובמה אחרים טובים ממנו‪ .‬אבל‬ ‫שחיפש‪ ,‬בשעה שכעס‪ ,‬ובשעה שאמר שכבר הפך את‬ ‫אולי יש בו דבר יקר שעדיין לא נתן עליו את ליבו? אולי‬ ‫כל הבית‪ .‬כל הזמן היה הדבר קרוב אליו‪ ,‬והוא לא‬ ‫מה שהוא מחשיב כדבר קטן ופשוט‪ ,‬מועיל מאוד‬ ‫ראה‪ .‬ברגע אחד נעשה גלוי דבר שהיה לפני העיניים‬ ‫לאחר? הוא אומר כמה מילים טובות ושוכח מהן‪ ,‬וחברו‬ ‫זמן רב‪.‬‬ ‫מקבל מהן כוח ליום שלם‪.‬‬ ‫בשעה שמחפשים אבדה‪ ,‬רגילים לומר‪ :‬״אמר רבי‬ ‫אדם שיש לו סבלנות להקשיב אינו תמיד מחשיב‬ ‫בנימין‪ ,‬הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר‬ ‫זאת‪ .‬הרי לא אמר חידוש ולא‬ ‫את עיניהם״‪ .‬כך אמרו במדרש‪,‬‬ ‫פתר בעיה‪ ,‬רק ישב ושמע‪ .‬אבל‬ ‫והביאו את הפסוק בפרשתנו‪:‬‬ ‫מי שישב לידו היה צריך בדיוק‬ ‫״ויפקח אלקים את עיניה״‬ ‫את זה‪ :‬שיהיה אדם שישמע אותו‬ ‫(בראשית רבה נג‪ ,‬יד)‪ .‬האדם‬ ‫בנחת‪ .‬אחר נאמן לדבריו‪,‬‬ ‫מחפש ומבקש מהשי״ת שיאיר‬ ‫וכשהבטיח אפשר לסמוך עליו‪.‬‬ ‫את עיניו‪ .‬גם כשדבר נמצא‬ ‫גם הוא אינו רואה בכך כישרון‬ ‫סמוך אליו‪ ,‬עדיין הוא צריך‬ ‫מיוחד‪ .‬ובאמת‪ ,‬כמה טוב יש‬ ‫לזכות לראותו‪.‬‬ ‫בנאמנות הזאת‪ ,‬וכמה בני אדם‬ ‫אצל הגר כלו המים מן‬ ‫נצרכים לה‪.‬‬ ‫החמת‪ .‬היא התרחקה מן הילד‬ ‫גם הנסיעה שבסיפור לא הייתה‬ ‫ואמרה שאינה יכולה לראות‬ ‫לחינם‪ .‬דווקא רחוק מביתו שמע‬ ‫במותו‪ .‬ישבה ובכתה‪ ,‬ואז נאמר‪:‬‬ ‫היכן נמצא אוצרו‪ .‬לפעמים צריך אדם לבוא אל רבו‪,‬‬ ‫״ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים״ (בראשית‬ ‫לשוחח עם חבר או ללמוד דבר תורה‪ ,‬כדי שיראה את‬ ‫כא‪ ,‬יט)‪ .‬המלבי״ם מפרש שהבאר הייתה שם גם קודם‪,‬‬ ‫מה שיש אצלו‪ .‬הוא שומע מילה נכונה וחוזר לביתו‪,‬‬ ‫אלא שלא שמה לב לראותה‪ .‬יש מים סמוך לה‪ ,‬והיא‬ ‫ופתאום יודע במה עליו לעסוק‪ .‬הדבר היה קרוב‪ ,‬אבל‬ ‫חושבת שאין לה במה להשקות את בנה‪.‬‬ ‫היה צריך שמישהו יעורר אותו לשים לב אליו‪.‬‬ ‫כשהשי״ת פקח את עיניה‪ ,‬קמה ומילאה את החמת‬ ‫וכשחזר ר׳ אייזיק לביתו‪ ,‬עוד היה צריך לחפור‪.‬‬ ‫והשקתה את הנער‪ .‬קודם לכן אינה יודעת מה לעשות‪,‬‬ ‫האוצר היה טמון‪ .‬כך גם האדם‪ ,‬כשהוא מכיר כוח טוב‬ ‫ועכשיו היא הולכת אל הבאר‪ .‬המים היו שם‪ ,‬אבל כל‬ ‫שניתן לו‪ ,‬יש לו במה לעבוד‪ .‬הוא יכול ללמוד להסביר‬ ‫זמן שלא ראתה אותם לא הייתה יכולה לשתות מהם‪.‬‬ ‫טוב יותר‪ ,‬להקשיב יותר‪ ,‬להשתמש בכישרונו לטובת‬ ‫גם דבר טוב הנמצא ליד האדם צריך להתגלות לו‪ ,‬כדי‬ ‫אחרים‪ .‬עצם ההכרה נותנת לו חשק להתחיל‪ .‬הוא יודע‬ ‫שיוכל לקבל ממנו חיות‪.‬‬ ‫שיש כאן דבר שכדאי להוציאו מן הכוח אל הפועל‪.‬‬ ‫האוצר שבבית‬ ‫ואנכי לא ידעתי‬ ‫אנו מכירים זאת במפתח ובמשקפיים‪ .‬ומה עם שאר‬ ‫אצל יעקב אבינו נאמר‪ :‬״אכן יש ה׳ במקום הזה‬ ‫הדברים שאדם מחפש? הוא מבקש שמחה‪ ,‬להרגיש‬ ‫ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח‪ ,‬טז)‪ .‬הוא בא למקום‬ ‫שיש ערך בחייו‪ ,‬למצוא במה הוא יכול להועיל‪ .‬מסתכל‬ ‫ושכב לישון‪ .‬לאחר החלום נודעה לו קדושת המקום‪,‬‬ ‫על אחרים ורואה אצלם דברים שאין לו‪ .‬לזה יש כישרון‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬״ואנכי לא ידעתי״‪ .‬הוא היה שם‪ ,‬אבל לא ידע‬ ‫לזה יש הצלחה‪ ,‬ואצל פלוני הכול נראה נעים וטוב‪ .‬וכך‬ ‫היכן הוא עומד‪ .‬יכול אדם להיות קרוב לדבר גדול‪,‬‬ ‫הוא מחפש‪ ,‬בעוד את מה שניתן לו עצמו הוא כמעט‬ ‫ועדיין לא להכיר אותו‪.‬‬ ‫אינו בודק‪.‬‬ ‫גם בביתו כך הוא‪ .‬את מה שחסר הוא רואה מיד;‬ ‫ידוע המעשה בר׳ אייזיק ר׳ יעקלס‪ ,‬שחלם על אוצר‬ ‫כמה נותנים לו בכל יום‪ ,‬לזה כבר התרגל‪ .‬הוא רגיל‬ ‫הטמון מתחת לגשר בפראג ונסע לשם לחפשו‪.‬‬ ‫כשהגיע‪ ,‬שוחח עמו שומר‪ .‬מתוך דברי השומר נודע לו‬ ‫‪ 1‬עמוד‬ ‫צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון ‪203‬‬ ‫אדם יכול לשמוע דבר פעמים רבות‪ ,‬ורק לאחר זמן‬ ‫שמכינים עבורו‪ ,‬זוכרים מה הוא צריך‪ ,‬שואלים לשלומו‬ ‫להבין אותו‪ .‬אביו אמר לו עצה בצעירותו‪ ,‬והוא שמע‬ ‫וממתינים לבואו‪ .‬הדברים נעשים כחלק מסדר היום‪,‬‬ ‫והמשיך הלאה‪ .‬לאחר שנים עבר עליו דבר‪ ,‬ונזכר‬ ‫והוא עובר עליהם בלי מחשבה‪ .‬אם דבר אחד לא‬ ‫באותה עצה‪ .‬עכשיו הוא מבין למה התכוון אביו‪.‬‬ ‫נעשה כפי רצונו‪ ,‬הוא מרגיש בו היטב‪ .‬כל שאר הטובות‬ ‫המילים לא השתנו‪ ,‬אבל הוא כבר יודע מעט יותר מן‬ ‫נשארות בלי שייתן עליהן את דעתו‪.‬‬ ‫החיים‪ .‬מה ששמע אז נכנס עכשיו אל ליבו‪.‬‬ ‫לפעמים הוא יוצא מביתו לכמה ימים‪ ,‬ודווקא שם‬ ‫משום כך כדאי לשוב גם אל מה שכבר למדנו‪.‬‬ ‫מתחיל להרגיש מה יש לו בבית‪ .‬חסרה לו השיחה‬ ‫לפעמים אדם אומר‪ :‬את זה אני כבר יודע‪ .‬אבל ייתכן‬ ‫הפשוטה‪ ,‬חסר לו הקול של הילדים‪ ,‬חסר לו שמישהו‬ ‫שהוא יודע את המילים ועדיין יש בהן דבר שעוד לא‬ ‫מכיר את הרגליו‪ .‬כשחוזר‪ ,‬הוא שמח בדברים שקודם‬ ‫קיבל‪ .‬הוא עבר עוד ניסיון‪ ,‬ראה עוד דבר‪ ,‬וכעת יכול‬ ‫כמעט לא הבחין בהם‪ .‬הם היו יקרים גם קודם‪ ,‬אבל‬ ‫להבין יותר‪ .‬הוא פותח שוב את אותו הספר ומוצא בו‬ ‫עכשיו הוא מכיר מעט יותר את יוקרם‪.‬‬ ‫דבר הקרוב אליו מאוד‪ ,‬אף שבפעם הראשונה לא‬ ‫כך קורה גם ביחס להורים‪ .‬אדם זוכר מה עשו עבורו‪,‬‬ ‫הרגיש בו‪.‬‬ ‫אבל אינו יודע תמיד כמה היה כרוך בזה‪ .‬לאחר שנעשה‬ ‫ובתורה עצמה אנו מתפללים‪ :‬״גל עיני ואביטה‬ ‫בעצמו אב לילדים‪ ,‬הוא מתחיל להבין‪ .‬הוא נזכר‬ ‫נפלאות מתורתך״ (תהלים קיט‪ ,‬יח)‪ .‬התורה פתוחה‬ ‫בלילות‪ ,‬בדאגות ובטרחות‪ ,‬ומכיר טובה על דברים‬ ‫לפני האדם‪ .‬הוא קורא ומבין כפי כוחו‪ ,‬ומבקש‬ ‫שקיבל לפני שנים‪ .‬מה שהיה רגיל בעיניו נעשה עתה‬ ‫מהשי״ת שיזכה לראות עוד‪ .‬יש בתיבות האלו עומק‬ ‫חשוב‪ .‬הוא רואה מחדש את מה שכבר עבר עליו‪.‬‬ ‫שעדיין לא השיג‪ ,‬ויש בהן דבר שיכול להאיר לו את חייו‪.‬‬ ‫ויש שאדם מגלה טובה דווקא בדבר שכעס עליו‪.‬‬ ‫הוא לומד וחוזר‪ ,‬ובתוך לימודו מבקש שייפתח ליבו‪.‬‬ ‫בלעם מכה את האתון מפני שאינה הולכת כרצונו‪ .‬היא‬ ‫לפעמים הוא לומד על חסד‪ ,‬ואחר כך נזכר באדם‬ ‫נוטה מן הדרך‪ ,‬נלחצת אל הקיר‪ ,‬ולבסוף רובצת‬ ‫קרוב שצריך ממנו דבר קטן‪ .‬הוא לומד על סבלנות‪,‬‬ ‫תחתיו‪ .‬בעיניו היא מפריעה לו להגיע למקומו‪ .‬אחר כך‬ ‫ומכיר כיצד הדברים נוגעים לשיחה שהייתה לו בבית‪.‬‬ ‫נאמר‪ :‬״ויגל ה׳ את עיני בלעם וירא את מלאך ה׳ נצב‬ ‫התורה נעשית קרובה אליו‪ ,‬והוא מתחיל להשתמש‬ ‫בדרך״ (במדבר כב‪ ,‬לא)‪ ,‬ומתברר לו שהנטייה שלה‬ ‫במה שלמד‪ .‬הספר שהיה על המדף כל הזמן מתגלה‬ ‫הצילה אותו‪.‬‬ ‫לו כמקור של עצה וחיות‪.‬‬ ‫גילוי המלאך היה בדרך נס‪ .‬אבל את הטעות בהבנת‬ ‫כשמחפשים מפתח‪ ,‬מבקשים מהשי״ת שיאיר את‬ ‫מה שעומד לפנינו אנו מכירים גם בדברים פשוטים‪.‬‬ ‫העיניים‪ .‬אותה בקשה יכולה ללוות את האדם גם בשאר‬ ‫אדם כועס על חברו שעיכב אותו‪ ,‬ואחר כך שומע‬ ‫יומו‪ .‬שיראה את הטוב שבבני ביתו‪ ,‬שיכיר את הכוחות‬ ‫שהלה טרח עבורו ומנע ממנו הפסד‪ .‬קודם ראה רק‬ ‫שניתנו לו‪ ,‬שישמע את העצה הנכונה‪ ,‬ושימצא טעם‬ ‫את מה שהפריע לו‪ .‬כששמע את כל המעשה‪ ,‬הכיר גם‬ ‫בתורה ובמצוות שהוא מקיים‪ .‬יש דברים שחסרים‬ ‫את הטובה‪ .‬אין אנו יודעים את הטעם של כל עיכוב‪,‬‬ ‫באמת‪ ,‬וצריך להשתדל להשיגם‪ .‬ובתוך ההשתדלות‬ ‫אבל אפשר לזכור שלא תמיד שמענו הכול‪ .‬מעט‬ ‫ראוי גם להביט במה שכבר ניתן‪ .‬לפעמים הוא מחכה‬ ‫סבלנות‪ ,‬עוד שאלה והקשבה לתשובה‪ ,‬עשויות לגלות‬ ‫להזדמנות גדולה לעשות חסד‪ ,‬ובביתו מחכים למילה‬ ‫לנו דבר שלא ראינו בשעה הראשונה‪.‬‬ ‫טובה‪ .‬הוא מחפש במה יוכל להועיל‪ ,‬ולידו עומד אדם‬ ‫גל עיני‬ ‫שצריך אותו‪.‬‬ ‫משה רבינו אומר לישראל‪ :‬״אתם ראיתם את כל‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬פקח את עיניי‪ .‬עזור לי לראות מה‬ ‫אשר עשה ה׳ לעיניכם בארץ מצרים״‪ ,‬ובהמשך‪ :‬״ולא‬ ‫נתת בי ומה נתת סביבי‪ .‬שאכיר את הטוב שבבני ביתי‬ ‫נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד‬ ‫ולא אעבור עליו מתוך רגילות‪ .‬שאדע להשתמש‬ ‫היום הזה״ (דברים כט‪ ,‬א–ג)‪ .‬הם ראו‪ ,‬ובכל זאת עוד‬ ‫בכוחותיי‪ ,‬להבין את התורה שאני לומד ולעשות את‬ ‫נצרכו לעיניים לראות‪ .‬המאורעות היו לפניהם‪ ,‬אבל כדי‬ ‫העבודה המוטלת עליי‪ .‬תן לי למצוא את האוצר‬ ‫להבין אותם ולהכיר את חסדי השי״ת שבהם‪ ,‬נצרך גם‬ ‫הקרוב‪ ,‬ולחיות מן הטוב שכבר נתת לי‪.‬‬ ‫לב לדעת‪.‬‬ ‫‪ 2‬עמוד‬ ‫צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון ‪203‬‬ ‫טאטע‪ ,‬אתה שומע?‬ ‫בפעם אחרת סיפר לו אנטון על סרטון שראה‪ ,‬שבו‬ ‫כשנקרא יעקב לצבא אוקראינה‪ ,‬השאיר בבית אשה‬ ‫לעגו לאוקראינים המבקשים עזרה‪ .‬בכל פעם שהשמיעו‬ ‫וילדים ויצא בלב כבד‪ .‬הוא לא היה איש מלחמה‪ .‬עבד‬ ‫בקשה לעזרה‪ ,‬הוסיפו קול של מטבע הנופל לתוך כוס‪.‬‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬התפלל בבית הכנסת והשתדל לגדל את ילדיו‬ ‫אנטון חיקה את הקול וצחק צחוק מר‪ .‬״ככה הם רואים‬ ‫בנחת‪ .‬אבל המלחמה הגיעה למקומו‪ ,‬והוא נדרש‬ ‫אותנו״‪ ,‬אמר‪ ,‬״עומדים עם היד ומבקשים״‪ .‬יעקב חייך‬ ‫להתייצב‪ .‬בתחילה היה ברור לו בשביל מה הוא עומד שם‪.‬‬ ‫מעט‪ ,‬אבל אחר כך‪ ,‬כשקיבלו ציוד שהגיע מבחוץ‪ ,‬נזכר‬ ‫הוא רצה להגן על ביתו ועל משפחתו‪ .‬אבל השנים עברו‪,‬‬ ‫פתאום באותו קול של מטבע שחיקה אנטון‪ .‬עד אז היה‬ ‫המלחמה נכנסה לשנתה החמישית‪ ,‬והכוח שהיה בו‬ ‫שמח לקבל את העזרה‪ .‬עכשיו התערבה בשמחתו גם‬ ‫בתחילה הלך ונחלש‪.‬‬ ‫הרגשה של בושה‪ ,‬אף שלא הייתה לו שום סיבה להתבייש‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬כשעמד עם עוד כמה חיילים סמוך לעמדה‬ ‫יעקב לא חשב שהשיחות האלו משפיעות עליו במיוחד‪.‬‬ ‫שלהם‪ ,‬שמעו לפתע זמזום של דרון המתקרב אליהם‪.‬‬ ‫הרי המלחמה עצמה הייתה קשה כל כך‪ .‬הדרונים היו‬ ‫אחד החיילים צעק שירוצו למחסה‪ .‬יעקב הספיק‬ ‫עלולים להגיע גם בשעה שנדמה שהכול שקט‪ ,‬וחברים‬ ‫להשתטח מאחורי סוללת עפר‪ ,‬וכעבור רגע נשמע פיצוץ‬ ‫שהיו לידו אתמול כבר לא היו עמו היום‪ .‬מה הפלא שהוא‬ ‫חזק ממש לידו‪ .‬עפר ואבנים נפלו עליו‪ ,‬ולכמה רגעים‬ ‫עייף ומודאג? אבל לפעמים‪ ,‬אחרי שהיה יושב עם אנטון‬ ‫כמעט לא שמע דבר‪ .‬כשקם והסתכל סביבו‪ ,‬ראה היכן‬ ‫ושומע ממנו על עוד דברי לעג ועל עוד חדשות קשות‪,‬‬ ‫פגע הדרון‪ .‬עוד כמה פסיעות‪ ,‬ואפשר שלא היה נשאר‬ ‫היה קם בהרגשה כבדה יותר‪ .‬הוא לא עצר לחשוב מדוע‪.‬‬ ‫בחיים‪ .‬אנטון‪ ,‬חברו‪ ,‬ניגש אליו ושאל אם נפגע‪ .‬יעקב‬ ‫הוא חזר למלאכתו‪ ,‬וכעבור זמן‬ ‫השיב שלא‪ ,‬אבל ידיו רעדו גם‬ ‫כבר נעשתה הכבדות הזאת חלק‬ ‫לאחר שכבר חזרו למקום‬ ‫מחייו‪.‬‬ ‫מבטחים‪.‬‬ ‫לקראת חג הסוכות קיבל יעקב‬ ‫מאורעות כאלו נעשו חלק‬ ‫רשות לצאת לחופשה קצרה‪.‬‬ ‫מחייו‪ .‬היו לילות של יריות‬ ‫כשהגיע הביתה רצו הילדים‬ ‫והפגזות‪ ,‬והיו שעות ארוכות שהיו‬ ‫עמדה‬ ‫ואשתו‬ ‫לקראתו‪,‬‬ ‫צריכים להישאר במחסה מפני‬ ‫מאחוריהם והביטה בו‪ .‬בסוכה‬ ‫הדרונים‪ .‬לפעמים היו ממתינים‬ ‫כבר היו תלויים הקישוטים שעשו‬ ‫בחרדה לשמוע מה אירע לחבר‬ ‫הילדים‪ .‬בנו הראה לו קרש שלא‬ ‫שיצא לעמדה ולא חזר בשעה‬ ‫הצליח לחבר כראוי‪ ,‬ויעקב לקח‬ ‫שקבעו‪ .‬היו גם חברים שנפצעו‪,‬‬ ‫כלי עבודה ותיקן אותו‪ .‬אחר כך‬ ‫ואחרים שלא חזרו כלל‪ .‬יעקב‬ ‫התיישב‪ ,‬עייף מן הדרך‪ ,‬והקשיב‬ ‫כבר הכיר את כל אלו‪ ,‬אבל לא‬ ‫לילדים שהתווכחו מי יישב לידו‪.‬‬ ‫התרגל אליהם‪ .‬פעם היה קם‬ ‫הוא שמח להיות בבית‪ ,‬אבל גם שם לא נרגע מיד‪ .‬בלילה‬ ‫מתוך הרגשה שצריך לעשות דבר חשוב‪ .‬עכשיו‪ ,‬פעמים‬ ‫הראשון התעורר כמה פעמים‪ ,‬ובשעת הסעודה היו‬ ‫רבות‪ ,‬היה קם מפני שלא הייתה לו ברירה‪.‬‬ ‫מחשבותיו חוזרות לחבריו שנשארו בחזית‪.‬‬ ‫אנטון היה גוי אוקראיני‪ ,‬שגם הוא השאיר בבית‬ ‫רק למחרת התחיל להרגיש מעט מנוחה‪ .‬לאחר‬ ‫משפחה‪ .‬במשך הזמן נעשו חברים טובים‪ .‬היו שומרים‬ ‫הסעודה נשאר לשבת בסוכה‪ ,‬ובנו התיישב לידו וסיפר לו‬ ‫יחד‪ ,‬מתחלקים במה שהגיע מן הבית‪ ,‬ועוזרים זה לזה‬ ‫דבר ארוך שקרה עם חבריו‪ .‬בתחילה היו מחשבותיו של‬ ‫בשעות הקשות‪ .‬אנטון הכיר את מנהגיו של יעקב‪ ,‬וכשהיה‬ ‫יעקב במקום אחר‪ ,‬והילד עצר ושאל‪ :‬״טאטע‪ ,‬אתה‬ ‫יכול היה מסייע לו לשמור עליהם‪ .‬לפעמים‪ ,‬לאחר יום‬ ‫שומע?״ יעקב חייך וביקש שיחזור על דבריו‪ .‬הפעם‬ ‫קשה‪ ,‬היו יושבים יחד במקום המחסה‪ ,‬שותים משהו חם‬ ‫הקשיב עד הסוף‪ ,‬ואחר כך שאל אותו משהו‪ .‬הילד התחיל‬ ‫ומדברים על הבית‪ .‬אנטון היה מספר על ילדיו‪ ,‬ויעקב על‬ ‫להסביר מחדש‪ ,‬בהתלהבות גדולה‪ .‬אחר כך בא ילד נוסף‬ ‫שלו‪ .‬היו גם פעמים שלא היה להם כוח לדבר‪ ,‬וישבו זה‬ ‫והצטרף לשיחה‪ .‬יעקב ישב והקשיב להם‪ ,‬והיה לו טוב‪.‬‬ ‫לצד זה בשתיקה‪.‬‬ ‫כבר זמן רב לא הרגיש תענוג כזה משיחה פשוטה‪.‬‬ ‫אנטון היה רגיל לעקוב אחר החדשות‪ .‬בכל זמן פנוי‬ ‫במשך ימי החופשה לא נעלמו דאגותיו‪ .‬הוא ידע היטב‬ ‫היה בודק בטלפון מה אמרו המנהיגים‪ ,‬אם עומדת להגיע‬ ‫לאן הוא צריך לחזור‪ ,‬ופחד מן היריות ומן הדרונים לא‬ ‫עזרה‪ ,‬ומה חושבים על המלחמה במדינות אחרות‪ .‬פעם‬ ‫עבר ממנו‪ .‬אבל כשהיה יושב בסוכה עם בני ביתו‪ ,‬התחיל‬ ‫סיפר ליעקב על הוויכוח שהיה בין טראמפ לזלנסקי בבית‬ ‫להרגיש שוב את מה שהיה ברור לו בתחילת המלחמה‪ .‬יש‬ ‫הלבן‪ .‬״שמעת מה אמר לו? שאין לו קלפים ביד‪ .‬שאנחנו‬ ‫לו בית‪ ,‬יש לו אנשים יקרים‪ ,‬ויש לו בשביל מה להשתדל‪.‬‬ ‫לא מנצחים״‪ .‬יעקב שאל מה עוד נאמר שם‪ ,‬אבל אנטון‬ ‫כששאלה אותו אשתו אם הוטב לו קצת‪ ,‬השיב‪ :‬״כן‪,‬‬ ‫כבר לא רצה להאריך‪ .‬״אם אפילו האיש שאנחנו מחכים‬ ‫כנראה הייתי צריך להיות בבית״‪ .‬הוא חשב שהמנוחה‬ ‫לעזרתו מדבר כך‪ ,‬מה אנחנו צריכים לחשוב?״ שאל‬ ‫הועילה לו‪ ,‬וגם התפילות והישיבה בסוכה נתנו לו כוח‪.‬‬ ‫במרירות‪.‬‬ ‫יותר מזה לא נתן דעתו להבין‪.‬‬ ‫‪ 3‬עמוד‬ ‫צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון ‪203‬‬ ‫הרבה‪ .‬אבל עכשיו התחיל להבין שאפשר להיות חבר טוב‪,‬‬ ‫כשחזר לחזית‪ ,‬שמח אנטון לראותו‪ .‬יעקב הוציא מן‬ ‫לשמוע את צערו של השני ולעזור לו‪ ,‬וגם לדעת מתי אין‬ ‫התיק דברי מאכל שהביא מן הבית‪ ,‬והם ישבו יחד‪ .‬אנטון‬ ‫עוד תועלת בשיחות החוזרות על אותם דברי יאוש‪.‬‬ ‫שאל על הילדים‪ ,‬ואחר כך סיפר מה עבר על החברים‬ ‫יעקב התחיל להבין שאין זה נוגע רק לשיחות עם אנטון‪.‬‬ ‫בזמן שנעדר‪ .‬לא עבר זמן רב עד שהתחיל לספר גם על‬ ‫הוא הרגיש על עצמו איך כמה מילים ששמע בערב נשארו‬ ‫החדשות ועל סרטון חדש שראה‪ ,‬שבו שוב לעגו לעזרה‬ ‫עמו גם למחרת‪ ,‬עד שגם גופו נעשה כבד וכל דבר עלה‬ ‫שמבקשת אוקראינה‪ .‬יעקב הקשיב כדרכו‪ .‬הרי אנטון הוא‬ ‫לו במאמץ‪ .‬ואם כך אירע לו‪ ,‬מה עושים דיבורים כאלו‬ ‫חברו‪ ,‬וגם הוא מודאג מן המצב‪ .‬אבל כשקם מן השיחה‬ ‫כשהם עוברים מחייל לחייל? הרי אפשר להחליש בהם‬ ‫הרגיש ששוב חזרה אליו אותה מרירות שהייתה בו לפני‬ ‫מחנה שלם‪ .‬הוא ידע שיש סכנות וצרות שצריך לדבר‬ ‫החופשה‪.‬‬ ‫עליהן ולבקש להן עצה‪ .‬אבל לחזור שוב ושוב שאין כוח‬ ‫בימים הבאים חזרו החיים לסדרם הקשה‪ .‬פעם אחת‬ ‫ושאין תקוה — מזה צריך לשמור את הלב‪ .‬וגם כשהיה‬ ‫נאלצו להישאר שעות ארוכות במחסה מפני הדרונים שהיו‬ ‫עולה בו עצמו קול כזה‪ ,‬לא היה מוכרח לקבל כל מה‬ ‫באזור‪ .‬כשיצאו משם היו שניהם עייפים מאוד‪ .‬באותו ערב‬ ‫שהוא אומר‪.‬‬ ‫סיפר אנטון על בנו הקטן‪ ,‬על דבר משונה שאמר בבית‬ ‫כעבור ימים אחדים התיישב אנטון לידו והתחיל לספר‬ ‫ועל הצחוק שהיה לבני המשפחה ממנו‪ .‬יעקב שאל עוד‬ ‫על דברים ששמע בסרטון נוסף שראה‪ .‬״אתה לא יודע‬ ‫שאלה‪ ,‬ואנטון המשיך לספר‪ .‬כשקמו מן השיחה עדיין היו‬ ‫מה הם אומרים עלינו עכשיו״‪ ,‬אמר‪ ,‬וכבר התחיל לחזור‬ ‫עייפים‪ ,‬אבל יעקב הרגיש קצת יותר טוב‪ .‬היה לו נעים‬ ‫על דברי הלעג ששמע‪ .‬יעקב הקשיב מעט‪ ,‬ואחר כך הניח‬ ‫לשמוע על הבית ועל הילדים‪ ,‬ולהרגיש שיש עוד חיים‬ ‫את ידו על זרועו‪ .‬״את זה נשאיר להיום״‪ ,‬אמר בשקט‪.‬‬ ‫מחוץ למלחמה‪.‬‬ ‫״כבר שמעתי מספיק מן הצחוק שלהם״‪ .‬אנטון הביט בו‬ ‫ופעם היה להם יום שקט יחסית‪ .‬לא היו יריות סמוכות‪,‬‬ ‫בתמיהה‪ .‬״אז מה אתה רוצה? שלא נדע מה קורה?״‬ ‫ולא נדרשו לרוץ למחסה‪ .‬בערב ישבו יחד‪ ,‬ואנטון התחיל‬ ‫שאל‪ .‬״ודאי שצריך לדעת״‪ ,‬השיב יעקב‪ ,‬״אבל שמעתי‬ ‫לספר על דברי לעג ויאוש ששמע בכמה סרטונים שראה‪.‬‬ ‫ממך כבר הרבה פעמים מה אומרים עלינו‪ .‬אני מרגיש‬ ‫באחד לעגו לעזרה שמבקשת אוקראינה‪ ,‬ובאחר אמרו‬ ‫שאחרי כל הדיבורים האלו נעשה לי קשה יותר״‪.‬‬ ‫שאין להם עוד סיכוי לנצח‪ .‬אנטון נאנח ואמר‪ :‬״בסוף‬ ‫אנטון שתק‪ .‬הוא לא חשב על הדבר כך קודם לכן‪.‬‬ ‫יישארו כאן רק אנחנו״‪ .‬יעקב לא השיב‪ .‬אבל אחר כך‪,‬‬ ‫יעקב שאל אותו אם כבר דיבר עם בנו‪ ,‬שהיה חולה כמה‬ ‫כשיצא מן המקום‪ ,‬הרגיש שאין לו כוח אפילו לחשוב על‬ ‫ימים לפני כן‪ .‬פניו של אנטון השתנו מעט‪ .‬״כן״‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫היום הבא‪ .‬הוא התפלא על עצמו‪ .‬הרי דווקא היום לא‬ ‫״דיברתי אתמול‪ .‬כבר הוטב לו״‪ .‬הוא התחיל לספר מה‬ ‫היה קשה כל כך‪ .‬מדוע הוא מרגיש עכשיו כבד יותר‬ ‫אמר לו הילד בטלפון‪ ,‬ואיך הוא מחכה שאביו יחזור‬ ‫מאשר לאחר היום שבו היו צריכים להתחבא מפני‬ ‫הביתה‪ .‬יעקב שאל עוד שאלה‪ ,‬ואנטון המשיך לספר‪ .‬עד‬ ‫הדרונים?‬ ‫מהרה ישבו שניהם ושוחחו על הילדים ועל הבית‪ ,‬כמו‬ ‫המחשבה הזאת נשארה עמו‪ .‬הוא התחיל לשים לב‬ ‫שהיו עושים בתחילת היכרותם‪.‬‬ ‫שלא כל השיחות עם אנטון משאירות בו אותה הרגשה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר קמו שניהם ויצאו אל העמדה‪ .‬שום דבר מן‬ ‫כשדיברו על הבית ועל הילדים‪ ,‬היה לו טוב לשבת עם‬ ‫הצרות הגדולות לא נפתר באותו ערב‪ .‬עדיין הייתה‬ ‫חברו‪ .‬וכשחזרו לדבר על דברי הלעג ועל כך שאין להם‬ ‫מלחמה‪ ,‬ועדיין היו צריכים להיזהר מן הדרונים ומן היריות‪.‬‬ ‫עוד תקוה‪ ,‬היה קם כבד ומיואש‪ .‬עד עכשיו היה תולה‬ ‫אבל יעקב שמח על השיחה שהייתה להם‪ .‬בדרך שאל‬ ‫הכול במלחמה עצמה‪ .‬עכשיו התחיל להבין שעל הפחד‪,‬‬ ‫אותו אנטון עוד משהו על החופשה‪ .‬יעקב סיפר לו כיצד‬ ‫העייפות והצרות האמיתיות נוספו גם ההרגשות שקיבל‬ ‫ישב בסוכה עם ילדיו‪ ,‬וכיצד בנו לא הניח לו עד שגמר‬ ‫מתוך דברי חברו‪ ,‬בלי שהבחין כיצד הן נכנסות ללבו‪.‬‬ ‫לספר את כל מה שהיה לו לומר‪ .‬אנטון חייך וסיפר שגם‬ ‫יעקב לא כעס על אנטון‪ .‬אדרבה‪ ,‬ידע שהוא חבר טוב‪,‬‬ ‫בנו רגיל לעשות כך‪ .‬הם המשיכו ללכת ולדבר‪ ,‬ויעקב‬ ‫ושגם הוא סובל ומפחד‪ .‬אנטון רצה לשתף אותו במה‬ ‫נזכר באותה שעה בסוכה‪ ,‬כשבנו שאל אותו‪ :‬״טאטע‪,‬‬ ‫שכאב לו‪ ,‬ולא עלה בדעתו שהוא מחליש אותו‪ .‬דווקא‬ ‫אתה שומע?״ הוא חייך לעצמו‪ ,‬והמשיך להקשיב לאנטון‪.‬‬ ‫משום כך היה יעקב מקבל את דבריו בלי לחשוב עליהם‬ ‫מכון מישרים · הרב שלום לאנגסאם · ‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516‬קול הלשון‪6053136803 :‬‬ ‫‪ 4‬עמוד‬