צום פינטל · Tzim Pintel — וירא (2026-10-26)

צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון 203
ויפקח אלקים את עיניה
שיש אוצר בביתו בקרקוב ,מתחת לתנור .הוא נסע אדם מחפש מפתח .הוא זוכר שהניח אותו כאן ,אבל
למרחקים ,ושם שמע שעליו לחזור הביתה ולחפש המפתח איננו .הוא פותח מגירה ,בודק בכיסים ,מזיז
במקום שהיה סמוך אליו כל השנים. את הספרים שעל השולחן .אחר כך עובר לחדר השני,
הוא הכיר היטב את ביתו .ידע היכן השולחן והיכן ושוב חוזר לראשון .כבר חצי שעה הוא מחפש ,ובני
התנור ,נכנס ויצא ,אכל וישן ,ודאג מה יהיה מחר .על הבית מחפשים עמו .לבסוף הוא מוצא .היכן? ממש
דבר אחד לא ידע :יש כאן אוצר .כשחזר ,היה זה אותו לידו ,במקום שכבר הסתכל בו כמה פעמים .הרי
בית ואותו תנור ,אבל עתה ניגש לחפש. חיפשתי כאן ,איך לא ראיתי?
כך יכול אדם להיות רגיל בעצמו ובחייו ,עד שנדמה לו לפעמים אחד הילדים בא ומראה לו מיד :הנה
שהוא יודע כל מה שיש בהם .הוא יודע במה קשה לו, המפתח .החפץ לא הגיע עכשיו .הוא היה מונח בשעה
מה לא הצליח לעשות ,ובמה אחרים טובים ממנו .אבל שחיפש ,בשעה שכעס ,ובשעה שאמר שכבר הפך את
אולי יש בו דבר יקר שעדיין לא נתן עליו את ליבו? אולי כל הבית .כל הזמן היה הדבר קרוב אליו ,והוא לא
מה שהוא מחשיב כדבר קטן ופשוט ,מועיל מאוד ראה .ברגע אחד נעשה גלוי דבר שהיה לפני העיניים
לאחר? הוא אומר כמה מילים טובות ושוכח מהן ,וחברו זמן רב.
מקבל מהן כוח ליום שלם. בשעה שמחפשים אבדה ,רגילים לומר :״אמר רבי
אדם שיש לו סבלנות להקשיב אינו תמיד מחשיב בנימין ,הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר
זאת .הרי לא אמר חידוש ולא את עיניהם״ .כך אמרו במדרש,
פתר בעיה ,רק ישב ושמע .אבל והביאו את הפסוק בפרשתנו:
מי שישב לידו היה צריך בדיוק ״ויפקח אלקים את עיניה״
את זה :שיהיה אדם שישמע אותו (בראשית רבה נג ,יד) .האדם
בנחת .אחר נאמן לדבריו, מחפש ומבקש מהשי״ת שיאיר
וכשהבטיח אפשר לסמוך עליו. את עיניו .גם כשדבר נמצא
גם הוא אינו רואה בכך כישרון סמוך אליו ,עדיין הוא צריך
מיוחד .ובאמת ,כמה טוב יש לזכות לראותו.
בנאמנות הזאת ,וכמה בני אדם אצל הגר כלו המים מן
נצרכים לה. החמת .היא התרחקה מן הילד
גם הנסיעה שבסיפור לא הייתה ואמרה שאינה יכולה לראות
לחינם .דווקא רחוק מביתו שמע במותו .ישבה ובכתה ,ואז נאמר:
היכן נמצא אוצרו .לפעמים צריך אדם לבוא אל רבו, ״ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים״ (בראשית
לשוחח עם חבר או ללמוד דבר תורה ,כדי שיראה את כא ,יט) .המלבי״ם מפרש שהבאר הייתה שם גם קודם,
מה שיש אצלו .הוא שומע מילה נכונה וחוזר לביתו, אלא שלא שמה לב לראותה .יש מים סמוך לה ,והיא
ופתאום יודע במה עליו לעסוק .הדבר היה קרוב ,אבל חושבת שאין לה במה להשקות את בנה.
היה צריך שמישהו יעורר אותו לשים לב אליו. כשהשי״ת פקח את עיניה ,קמה ומילאה את החמת
וכשחזר ר׳ אייזיק לביתו ,עוד היה צריך לחפור. והשקתה את הנער .קודם לכן אינה יודעת מה לעשות,
האוצר היה טמון .כך גם האדם ,כשהוא מכיר כוח טוב ועכשיו היא הולכת אל הבאר .המים היו שם ,אבל כל
שניתן לו ,יש לו במה לעבוד .הוא יכול ללמוד להסביר זמן שלא ראתה אותם לא הייתה יכולה לשתות מהם.
טוב יותר ,להקשיב יותר ,להשתמש בכישרונו לטובת גם דבר טוב הנמצא ליד האדם צריך להתגלות לו ,כדי
אחרים .עצם ההכרה נותנת לו חשק להתחיל .הוא יודע שיוכל לקבל ממנו חיות.
שיש כאן דבר שכדאי להוציאו מן הכוח אל הפועל. האוצר שבבית
ואנכי לא ידעתי אנו מכירים זאת במפתח ובמשקפיים .ומה עם שאר
אצל יעקב אבינו נאמר :״אכן יש ה׳ במקום הזה הדברים שאדם מחפש? הוא מבקש שמחה ,להרגיש
ואנכי לא ידעתי״ (בראשית כח ,טז) .הוא בא למקום שיש ערך בחייו ,למצוא במה הוא יכול להועיל .מסתכל
ושכב לישון .לאחר החלום נודעה לו קדושת המקום, על אחרים ורואה אצלם דברים שאין לו .לזה יש כישרון,
ואמר :״ואנכי לא ידעתי״ .הוא היה שם ,אבל לא ידע לזה יש הצלחה ,ואצל פלוני הכול נראה נעים וטוב .וכך
היכן הוא עומד .יכול אדם להיות קרוב לדבר גדול, הוא מחפש ,בעוד את מה שניתן לו עצמו הוא כמעט
ועדיין לא להכיר אותו. אינו בודק.
גם בביתו כך הוא .את מה שחסר הוא רואה מיד; ידוע המעשה בר׳ אייזיק ר׳ יעקלס ,שחלם על אוצר
כמה נותנים לו בכל יום ,לזה כבר התרגל .הוא רגיל הטמון מתחת לגשר בפראג ונסע לשם לחפשו.
כשהגיע ,שוחח עמו שומר .מתוך דברי השומר נודע לו
1עמוד
צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון 203
אדם יכול לשמוע דבר פעמים רבות ,ורק לאחר זמן שמכינים עבורו ,זוכרים מה הוא צריך ,שואלים לשלומו
להבין אותו .אביו אמר לו עצה בצעירותו ,והוא שמע וממתינים לבואו .הדברים נעשים כחלק מסדר היום,
והמשיך הלאה .לאחר שנים עבר עליו דבר ,ונזכר והוא עובר עליהם בלי מחשבה .אם דבר אחד לא
באותה עצה .עכשיו הוא מבין למה התכוון אביו. נעשה כפי רצונו ,הוא מרגיש בו היטב .כל שאר הטובות
המילים לא השתנו ,אבל הוא כבר יודע מעט יותר מן נשארות בלי שייתן עליהן את דעתו.
החיים .מה ששמע אז נכנס עכשיו אל ליבו. לפעמים הוא יוצא מביתו לכמה ימים ,ודווקא שם
משום כך כדאי לשוב גם אל מה שכבר למדנו. מתחיל להרגיש מה יש לו בבית .חסרה לו השיחה
לפעמים אדם אומר :את זה אני כבר יודע .אבל ייתכן הפשוטה ,חסר לו הקול של הילדים ,חסר לו שמישהו
שהוא יודע את המילים ועדיין יש בהן דבר שעוד לא מכיר את הרגליו .כשחוזר ,הוא שמח בדברים שקודם
קיבל .הוא עבר עוד ניסיון ,ראה עוד דבר ,וכעת יכול כמעט לא הבחין בהם .הם היו יקרים גם קודם ,אבל
להבין יותר .הוא פותח שוב את אותו הספר ומוצא בו עכשיו הוא מכיר מעט יותר את יוקרם.
דבר הקרוב אליו מאוד ,אף שבפעם הראשונה לא כך קורה גם ביחס להורים .אדם זוכר מה עשו עבורו,
הרגיש בו. אבל אינו יודע תמיד כמה היה כרוך בזה .לאחר שנעשה
ובתורה עצמה אנו מתפללים :״גל עיני ואביטה בעצמו אב לילדים ,הוא מתחיל להבין .הוא נזכר
נפלאות מתורתך״ (תהלים קיט ,יח) .התורה פתוחה בלילות ,בדאגות ובטרחות ,ומכיר טובה על דברים
לפני האדם .הוא קורא ומבין כפי כוחו ,ומבקש שקיבל לפני שנים .מה שהיה רגיל בעיניו נעשה עתה
מהשי״ת שיזכה לראות עוד .יש בתיבות האלו עומק חשוב .הוא רואה מחדש את מה שכבר עבר עליו.
שעדיין לא השיג ,ויש בהן דבר שיכול להאיר לו את חייו. ויש שאדם מגלה טובה דווקא בדבר שכעס עליו.
הוא לומד וחוזר ,ובתוך לימודו מבקש שייפתח ליבו. בלעם מכה את האתון מפני שאינה הולכת כרצונו .היא
לפעמים הוא לומד על חסד ,ואחר כך נזכר באדם נוטה מן הדרך ,נלחצת אל הקיר ,ולבסוף רובצת
קרוב שצריך ממנו דבר קטן .הוא לומד על סבלנות, תחתיו .בעיניו היא מפריעה לו להגיע למקומו .אחר כך
ומכיר כיצד הדברים נוגעים לשיחה שהייתה לו בבית. נאמר :״ויגל ה׳ את עיני בלעם וירא את מלאך ה׳ נצב
התורה נעשית קרובה אליו ,והוא מתחיל להשתמש בדרך״ (במדבר כב ,לא) ,ומתברר לו שהנטייה שלה
במה שלמד .הספר שהיה על המדף כל הזמן מתגלה הצילה אותו.
לו כמקור של עצה וחיות. גילוי המלאך היה בדרך נס .אבל את הטעות בהבנת
כשמחפשים מפתח ,מבקשים מהשי״ת שיאיר את מה שעומד לפנינו אנו מכירים גם בדברים פשוטים.
העיניים .אותה בקשה יכולה ללוות את האדם גם בשאר אדם כועס על חברו שעיכב אותו ,ואחר כך שומע
יומו .שיראה את הטוב שבבני ביתו ,שיכיר את הכוחות שהלה טרח עבורו ומנע ממנו הפסד .קודם ראה רק
שניתנו לו ,שישמע את העצה הנכונה ,ושימצא טעם את מה שהפריע לו .כששמע את כל המעשה ,הכיר גם
בתורה ובמצוות שהוא מקיים .יש דברים שחסרים את הטובה .אין אנו יודעים את הטעם של כל עיכוב,
באמת ,וצריך להשתדל להשיגם .ובתוך ההשתדלות אבל אפשר לזכור שלא תמיד שמענו הכול .מעט
ראוי גם להביט במה שכבר ניתן .לפעמים הוא מחכה סבלנות ,עוד שאלה והקשבה לתשובה ,עשויות לגלות
להזדמנות גדולה לעשות חסד ,ובביתו מחכים למילה לנו דבר שלא ראינו בשעה הראשונה.
טובה .הוא מחפש במה יוכל להועיל ,ולידו עומד אדם גל עיני
שצריך אותו.
משה רבינו אומר לישראל :״אתם ראיתם את כל
רבונו של עולם ,פקח את עיניי .עזור לי לראות מה
אשר עשה ה׳ לעיניכם בארץ מצרים״ ,ובהמשך :״ולא
נתת בי ומה נתת סביבי .שאכיר את הטוב שבבני ביתי
נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד
ולא אעבור עליו מתוך רגילות .שאדע להשתמש
היום הזה״ (דברים כט ,א–ג) .הם ראו ,ובכל זאת עוד
בכוחותיי ,להבין את התורה שאני לומד ולעשות את
נצרכו לעיניים לראות .המאורעות היו לפניהם ,אבל כדי
העבודה המוטלת עליי .תן לי למצוא את האוצר
להבין אותם ולהכיר את חסדי השי״ת שבהם ,נצרך גם
הקרוב ,ולחיות מן הטוב שכבר נתת לי.
לב לדעת.
2עמוד
צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון 203
טאטע ,אתה שומע?
בפעם אחרת סיפר לו אנטון על סרטון שראה ,שבו כשנקרא יעקב לצבא אוקראינה ,השאיר בבית אשה
לעגו לאוקראינים המבקשים עזרה .בכל פעם שהשמיעו וילדים ויצא בלב כבד .הוא לא היה איש מלחמה .עבד
בקשה לעזרה ,הוסיפו קול של מטבע הנופל לתוך כוס. לפרנסתו ,התפלל בבית הכנסת והשתדל לגדל את ילדיו
אנטון חיקה את הקול וצחק צחוק מר .״ככה הם רואים בנחת .אבל המלחמה הגיעה למקומו ,והוא נדרש
אותנו״ ,אמר ,״עומדים עם היד ומבקשים״ .יעקב חייך להתייצב .בתחילה היה ברור לו בשביל מה הוא עומד שם.
מעט ,אבל אחר כך ,כשקיבלו ציוד שהגיע מבחוץ ,נזכר הוא רצה להגן על ביתו ועל משפחתו .אבל השנים עברו,
פתאום באותו קול של מטבע שחיקה אנטון .עד אז היה המלחמה נכנסה לשנתה החמישית ,והכוח שהיה בו
שמח לקבל את העזרה .עכשיו התערבה בשמחתו גם בתחילה הלך ונחלש.
הרגשה של בושה ,אף שלא הייתה לו שום סיבה להתבייש. פעם ,כשעמד עם עוד כמה חיילים סמוך לעמדה
יעקב לא חשב שהשיחות האלו משפיעות עליו במיוחד. שלהם ,שמעו לפתע זמזום של דרון המתקרב אליהם.
הרי המלחמה עצמה הייתה קשה כל כך .הדרונים היו אחד החיילים צעק שירוצו למחסה .יעקב הספיק
עלולים להגיע גם בשעה שנדמה שהכול שקט ,וחברים להשתטח מאחורי סוללת עפר ,וכעבור רגע נשמע פיצוץ
שהיו לידו אתמול כבר לא היו עמו היום .מה הפלא שהוא חזק ממש לידו .עפר ואבנים נפלו עליו ,ולכמה רגעים
עייף ומודאג? אבל לפעמים ,אחרי שהיה יושב עם אנטון כמעט לא שמע דבר .כשקם והסתכל סביבו ,ראה היכן
ושומע ממנו על עוד דברי לעג ועל עוד חדשות קשות, פגע הדרון .עוד כמה פסיעות ,ואפשר שלא היה נשאר
היה קם בהרגשה כבדה יותר .הוא לא עצר לחשוב מדוע. בחיים .אנטון ,חברו ,ניגש אליו ושאל אם נפגע .יעקב
הוא חזר למלאכתו ,וכעבור זמן השיב שלא ,אבל ידיו רעדו גם
כבר נעשתה הכבדות הזאת חלק לאחר שכבר חזרו למקום
מחייו. מבטחים.
לקראת חג הסוכות קיבל יעקב מאורעות כאלו נעשו חלק
רשות לצאת לחופשה קצרה. מחייו .היו לילות של יריות
כשהגיע הביתה רצו הילדים והפגזות ,והיו שעות ארוכות שהיו
עמדה ואשתו לקראתו, צריכים להישאר במחסה מפני
מאחוריהם והביטה בו .בסוכה הדרונים .לפעמים היו ממתינים
כבר היו תלויים הקישוטים שעשו בחרדה לשמוע מה אירע לחבר
הילדים .בנו הראה לו קרש שלא שיצא לעמדה ולא חזר בשעה
הצליח לחבר כראוי ,ויעקב לקח שקבעו .היו גם חברים שנפצעו,
כלי עבודה ותיקן אותו .אחר כך ואחרים שלא חזרו כלל .יעקב
התיישב ,עייף מן הדרך ,והקשיב כבר הכיר את כל אלו ,אבל לא
לילדים שהתווכחו מי יישב לידו. התרגל אליהם .פעם היה קם
הוא שמח להיות בבית ,אבל גם שם לא נרגע מיד .בלילה מתוך הרגשה שצריך לעשות דבר חשוב .עכשיו ,פעמים
הראשון התעורר כמה פעמים ,ובשעת הסעודה היו רבות ,היה קם מפני שלא הייתה לו ברירה.
מחשבותיו חוזרות לחבריו שנשארו בחזית. אנטון היה גוי אוקראיני ,שגם הוא השאיר בבית
רק למחרת התחיל להרגיש מעט מנוחה .לאחר משפחה .במשך הזמן נעשו חברים טובים .היו שומרים
הסעודה נשאר לשבת בסוכה ,ובנו התיישב לידו וסיפר לו יחד ,מתחלקים במה שהגיע מן הבית ,ועוזרים זה לזה
דבר ארוך שקרה עם חבריו .בתחילה היו מחשבותיו של בשעות הקשות .אנטון הכיר את מנהגיו של יעקב ,וכשהיה
יעקב במקום אחר ,והילד עצר ושאל :״טאטע ,אתה יכול היה מסייע לו לשמור עליהם .לפעמים ,לאחר יום
שומע?״ יעקב חייך וביקש שיחזור על דבריו .הפעם קשה ,היו יושבים יחד במקום המחסה ,שותים משהו חם
הקשיב עד הסוף ,ואחר כך שאל אותו משהו .הילד התחיל ומדברים על הבית .אנטון היה מספר על ילדיו ,ויעקב על
להסביר מחדש ,בהתלהבות גדולה .אחר כך בא ילד נוסף שלו .היו גם פעמים שלא היה להם כוח לדבר ,וישבו זה
והצטרף לשיחה .יעקב ישב והקשיב להם ,והיה לו טוב. לצד זה בשתיקה.
כבר זמן רב לא הרגיש תענוג כזה משיחה פשוטה. אנטון היה רגיל לעקוב אחר החדשות .בכל זמן פנוי
במשך ימי החופשה לא נעלמו דאגותיו .הוא ידע היטב היה בודק בטלפון מה אמרו המנהיגים ,אם עומדת להגיע
לאן הוא צריך לחזור ,ופחד מן היריות ומן הדרונים לא עזרה ,ומה חושבים על המלחמה במדינות אחרות .פעם
עבר ממנו .אבל כשהיה יושב בסוכה עם בני ביתו ,התחיל סיפר ליעקב על הוויכוח שהיה בין טראמפ לזלנסקי בבית
להרגיש שוב את מה שהיה ברור לו בתחילת המלחמה .יש הלבן .״שמעת מה אמר לו? שאין לו קלפים ביד .שאנחנו
לו בית ,יש לו אנשים יקרים ,ויש לו בשביל מה להשתדל. לא מנצחים״ .יעקב שאל מה עוד נאמר שם ,אבל אנטון
כששאלה אותו אשתו אם הוטב לו קצת ,השיב :״כן, כבר לא רצה להאריך .״אם אפילו האיש שאנחנו מחכים
כנראה הייתי צריך להיות בבית״ .הוא חשב שהמנוחה לעזרתו מדבר כך ,מה אנחנו צריכים לחשוב?״ שאל
הועילה לו ,וגם התפילות והישיבה בסוכה נתנו לו כוח. במרירות.
יותר מזה לא נתן דעתו להבין.
3עמוד
צום פינטל · פרשת וירא תשפ״ז · גליון 203
הרבה .אבל עכשיו התחיל להבין שאפשר להיות חבר טוב, כשחזר לחזית ,שמח אנטון לראותו .יעקב הוציא מן
לשמוע את צערו של השני ולעזור לו ,וגם לדעת מתי אין התיק דברי מאכל שהביא מן הבית ,והם ישבו יחד .אנטון
עוד תועלת בשיחות החוזרות על אותם דברי יאוש. שאל על הילדים ,ואחר כך סיפר מה עבר על החברים
יעקב התחיל להבין שאין זה נוגע רק לשיחות עם אנטון. בזמן שנעדר .לא עבר זמן רב עד שהתחיל לספר גם על
הוא הרגיש על עצמו איך כמה מילים ששמע בערב נשארו החדשות ועל סרטון חדש שראה ,שבו שוב לעגו לעזרה
עמו גם למחרת ,עד שגם גופו נעשה כבד וכל דבר עלה שמבקשת אוקראינה .יעקב הקשיב כדרכו .הרי אנטון הוא
לו במאמץ .ואם כך אירע לו ,מה עושים דיבורים כאלו חברו ,וגם הוא מודאג מן המצב .אבל כשקם מן השיחה
כשהם עוברים מחייל לחייל? הרי אפשר להחליש בהם הרגיש ששוב חזרה אליו אותה מרירות שהייתה בו לפני
מחנה שלם .הוא ידע שיש סכנות וצרות שצריך לדבר החופשה.
עליהן ולבקש להן עצה .אבל לחזור שוב ושוב שאין כוח בימים הבאים חזרו החיים לסדרם הקשה .פעם אחת
ושאין תקוה — מזה צריך לשמור את הלב .וגם כשהיה נאלצו להישאר שעות ארוכות במחסה מפני הדרונים שהיו
עולה בו עצמו קול כזה ,לא היה מוכרח לקבל כל מה באזור .כשיצאו משם היו שניהם עייפים מאוד .באותו ערב
שהוא אומר. סיפר אנטון על בנו הקטן ,על דבר משונה שאמר בבית
כעבור ימים אחדים התיישב אנטון לידו והתחיל לספר ועל הצחוק שהיה לבני המשפחה ממנו .יעקב שאל עוד
על דברים ששמע בסרטון נוסף שראה .״אתה לא יודע שאלה ,ואנטון המשיך לספר .כשקמו מן השיחה עדיין היו
מה הם אומרים עלינו עכשיו״ ,אמר ,וכבר התחיל לחזור עייפים ,אבל יעקב הרגיש קצת יותר טוב .היה לו נעים
על דברי הלעג ששמע .יעקב הקשיב מעט ,ואחר כך הניח לשמוע על הבית ועל הילדים ,ולהרגיש שיש עוד חיים
את ידו על זרועו .״את זה נשאיר להיום״ ,אמר בשקט. מחוץ למלחמה.
״כבר שמעתי מספיק מן הצחוק שלהם״ .אנטון הביט בו ופעם היה להם יום שקט יחסית .לא היו יריות סמוכות,
בתמיהה .״אז מה אתה רוצה? שלא נדע מה קורה?״ ולא נדרשו לרוץ למחסה .בערב ישבו יחד ,ואנטון התחיל
שאל .״ודאי שצריך לדעת״ ,השיב יעקב ,״אבל שמעתי לספר על דברי לעג ויאוש ששמע בכמה סרטונים שראה.
ממך כבר הרבה פעמים מה אומרים עלינו .אני מרגיש באחד לעגו לעזרה שמבקשת אוקראינה ,ובאחר אמרו
שאחרי כל הדיבורים האלו נעשה לי קשה יותר״. שאין להם עוד סיכוי לנצח .אנטון נאנח ואמר :״בסוף
אנטון שתק .הוא לא חשב על הדבר כך קודם לכן. יישארו כאן רק אנחנו״ .יעקב לא השיב .אבל אחר כך,
יעקב שאל אותו אם כבר דיבר עם בנו ,שהיה חולה כמה כשיצא מן המקום ,הרגיש שאין לו כוח אפילו לחשוב על
ימים לפני כן .פניו של אנטון השתנו מעט .״כן״ ,אמר, היום הבא .הוא התפלא על עצמו .הרי דווקא היום לא
״דיברתי אתמול .כבר הוטב לו״ .הוא התחיל לספר מה היה קשה כל כך .מדוע הוא מרגיש עכשיו כבד יותר
אמר לו הילד בטלפון ,ואיך הוא מחכה שאביו יחזור מאשר לאחר היום שבו היו צריכים להתחבא מפני
הביתה .יעקב שאל עוד שאלה ,ואנטון המשיך לספר .עד הדרונים?
מהרה ישבו שניהם ושוחחו על הילדים ועל הבית ,כמו המחשבה הזאת נשארה עמו .הוא התחיל לשים לב
שהיו עושים בתחילת היכרותם. שלא כל השיחות עם אנטון משאירות בו אותה הרגשה.
מאוחר יותר קמו שניהם ויצאו אל העמדה .שום דבר מן כשדיברו על הבית ועל הילדים ,היה לו טוב לשבת עם
הצרות הגדולות לא נפתר באותו ערב .עדיין הייתה חברו .וכשחזרו לדבר על דברי הלעג ועל כך שאין להם
מלחמה ,ועדיין היו צריכים להיזהר מן הדרונים ומן היריות. עוד תקוה ,היה קם כבד ומיואש .עד עכשיו היה תולה
אבל יעקב שמח על השיחה שהייתה להם .בדרך שאל הכול במלחמה עצמה .עכשיו התחיל להבין שעל הפחד,
אותו אנטון עוד משהו על החופשה .יעקב סיפר לו כיצד העייפות והצרות האמיתיות נוספו גם ההרגשות שקיבל
ישב בסוכה עם ילדיו ,וכיצד בנו לא הניח לו עד שגמר מתוך דברי חברו ,בלי שהבחין כיצד הן נכנסות ללבו.
לספר את כל מה שהיה לו לומר .אנטון חייך וסיפר שגם יעקב לא כעס על אנטון .אדרבה ,ידע שהוא חבר טוב,
בנו רגיל לעשות כך .הם המשיכו ללכת ולדבר ,ויעקב ושגם הוא סובל ומפחד .אנטון רצה לשתף אותו במה
נזכר באותה שעה בסוכה ,כשבנו שאל אותו :״טאטע, שכאב לו ,ולא עלה בדעתו שהוא מחליש אותו .דווקא
אתה שומע?״ הוא חייך לעצמו ,והמשיך להקשיב לאנטון. משום כך היה יעקב מקבל את דבריו בלי לחשוב עליהם
מכון מישרים · הרב שלום לאנגסאם · | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516קול הלשון6053136803 :
4עמוד
