אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — וירא (2026-10-26)

גליון קצ"ז )שנה ה'(
פרשת וירא תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
מית אברהם אבינו ביום הכיפורים
זמן מילת אברהם אברהם מל ביום שנצטווה שנחשב כמילה בזמנה ביאור הכלי חמדה במילת העבדים כיון שכבר נדחה למילת
עצמו תמיהות על הכלי חמדה ביאור האור החיים שאברהם נצטווה רק על מצות מילה וודאי דוחה מילת אברהם לדעת האור
החיים אם נחשבת בזמנה תירוץ הדברי יהונתן שמילת אברהם הותרה מחמת מילה אחרת שהיתה בזמנה מל ביחד עם הקב"ה כשנים
שעשאוהו הטעם שמל דווקא ביום ולא בלילה מילת אברהם ובני ביתו תוך שלשה ימים ליום טוב מילת אברהם לדעת החתם
סופר אם היתה מילה בזמנה דעת החיד"א שמילת אברהם היתה מילה בזמנה מילה פעם ראשונה בשבת וביום הכפורים ביאור
רצ"ה הורוויץ במילת אברהם ופריעת ישמעאל בפעם הראשונה ביום הכפורים מילת אברהם לדעת רצ"ה הנ"ל אם היתה מילה בזמנה
מקור לזה ממה שנאמר בעצם היום הזה, בזמנה אינה דוחה שבת ויום טוב ,ואברהם זמן מילת אברהם
כוונתו שמזה נלמד שהמילה היתה ביום
הכיפורים כמו שדרשו בפרקי דרבי אליעזר,
אבינו קיים כל התורה עד שלא ניתנה
כמבואר בגמרא )יומא כח ,:קידושין פב ,(.וכיון
בראש השנה )יא .ד"ה
אלא( הביאו בשם התוספות
ובהכרח שנחשבת המילה למילה בזמנהא. ששמר על דין יום הכיפורים איך עבר על פרקי דרבי אליעזר )פרק כט( שמילת אברהם
איסור עשיית מלאכה במקום שלא הותרה. אבינו היתה ביום הכיפורים .וכן מובא בדעת
ביאור הכלי חמדה במילת העבדים
כיון שכבר נדחה למילת עצמו וצריך לומר שמילת אברהם אבינו זקנים לבעלי התוספות )סוף לך לך( .ונלמד
גם בכלי חמדה )בהקדמה לספר במדבר( כתב היתה דינה כמילה בזמנה ,שמאחר שרק ממה שנאמר בפרשת מילת אברהם )בראשית
על דברי הפרקי דרבי אליעזר ,שבוודאי כעת נצטווה מפי הקב"ה למול עצמו, יז ,כו( 'בעצם היום הזה' ,וכן ביום הכיפורים
מילת אברהם אבינו עצמו היתה נחשבת ומעתה מתחיל החיוב ,ומל עצמו מיד ביום נאמר )ויקרא כג ,כט( 'בעצם היום הזה' ,מה
שנצטווה כמו שכתבו רש"י ורמב"ן )לך לך( להלן יום הכיפורים אף כאן יום הכיפורים.
למילה בזמנה ,ולכן אין להקשות על מילת
עצמו איך מל ביום הכיפורים .אך על מילת ותוספות )ר"ה שם( ,על מה שנאמר 'בעצם
עוד כתבו התוספות שם ,שגם מסוגית
עבדיו שנימולו אתו קשה איך היתה מילתם היום הזה' שהכוונה ליום שנצטווה ,הרי
הגמרא בראש השנה )שם( שאמרו שביאת
דוחה יום הכיפורים ,והרי בידו להפקירן דינה כמילה ביום השמיני אצל כל אדם,
המלאכים לבשר את שרה היתה בתשרי,
ומבואר בגמרא )שבת קלא (:שכל דבר שבידו שאז הוא תחילת החיוב.
מוכח שמילת אברהם אבינו היתה בחודש
להפקירו אינו דוחה שבת ,ומטעם זה אמרו וכן מביא בדברי שאול )לבעל השואל ומשיב, תשרי ,שהרי בבבא מציעא )פו (:מבואר
שם שרבי אליעזר הסובר שמכשירי מצוה לך לך( בשם ספר לוית חן שכתב לפרש דברי שביאת המלאכים היתה ביום שלישי
דוחים את השבת ,מודה בציצית ומזוזה המדרש )בראשית רבה מו ,ב( על הפסוק )קהלת למילתו .וזה מתאים לדברי הפרקי דרבי
שאין דוחים שבת משום שבידו להפקירם. ג ,א( 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים', אליעזר .אך במדרש רבה )בראשית רבה מח ,יב(
וכתב הכלי חמדה לתרץ על פי מה שאמרו על זה במדרש 'זמן היה לו לאברהם וכן במדרש תנחומא )וירא סי' יג( ובמכילתא
שכתב לחדש ,שהכלל שכל שבידו להפקירו אימתי שניתנה לו מילה שנאמר בעצם היום )פרשת בא( אמרו שביאת המלאכים היתה
אינו דוחה שבת ,לא נאמר אלא במצוות הזה נימול אברהם וישמעאל בנו' .וצריך בפסח ,ונמצא לפי זה שמילת אברהם אבינו
שלא ניתנו לדחות שבת בשום אופן ,ואין ביאור בכוונת דברי המדרש ,וכתב הלוית היתה בחודש ניסן.
מציאות לעשותם בשבת ,אבל מצות מילה חן שהמדרש בא לתרץ קושיא זו איך מל
שיש אופן שהיא דוחה שבת במילת בניו אברהם אבינו ביום הכיפורים מילה שלא אברהם מל ביום שנצטווה
בזמנה ,כיון שכבר ניתנה שבת לידחות לגבי בזמנה ,ופירש שמאחר שלא היה מצווה שנחשב כמילה בזמנה
מילה ,גם מילת עבדיו בזמנה דוחה שבת עד עכשיו ,כשניתנה לו עכשיו הרי זה הזמן יש לעיין לדעת הסוברים שהיתה ביום
אף שבידו להפקירם .וכעין שכתב הרא"ש שלו ודינה כמילה ביום השמיני. הכיפורים ,איך מל אברהם אבינו את עצמו
)יומא פ"ח סי' יד( שמותר לשחוט בהמה בשבת לפי זה מה שהביא המדרש בסוף דבריו ואת עבדיו ביום הכיפורים ,והרי מילה שלא
עוד שם בדברי שאול שמוסיף לבאר ,שאברהם אבינו הזה' כמו שנאמר ביום הכיפורים ,ומבואר ש'בעצם א( הדברי שאול מוסיף לפרש סוף דברי המדרש על
לא היה יכול למול עד אז כל זמן שלא השיג שלימות היום הזה' בא ללמד שהוא חיוב היום ואין לאחרו. פי מה שהביא הבית יוסף )או"ח סי' תקנ( בשם אבודרהם
וכוונת המצוה ,ומיד כשהשיגה חל עליו חיוב ונחשב ולכן גם במילת אברהם אבינו שנאמר בה 'בעצם היום שבעשרה בטבת אפילו אם היה חל בשבת היו חייבים
לזמן המצוה. הזה' חיובה בו ביום שנצטווה ודחה יום כיפור .וראה להתענות בו ביום ,משום שנאמר בו 'בעצם היום
בבני ביתו שהיה יום זה יום שמיני ללידתו, על עצמו לקיים כל התורה כולה ,מכל מקום לחולה שיש בו סכנה אף במקום שיש לפנינו
וכיון שאצלו ניתנה השבת לידחות ,גם פשוט שאצלו נדחית שבת מפני מצות נבילה שניתן להאכילה לחולה ,כיון שאי
לאברהם ולשאר בני ביתו הותר למול ביום מילה ,שמילה היא מצוה שנצטווה עליה, אפשר שלא יהיה אחד בסוף העולם שנדחה
הכיפורים. ואילו על שבת לא נצטווה ,ואינו רשאי איסור נטילת נשמה בעבורו .ופירושו כמו
לדחות המילה מחמת שרוצה להחמיר שביאר בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' עט( שאי
על פי זה מפרש דברי הכתוב 'בעצם
ולשמור שבת .ורק אחר מתן תורה הוצרכה אפשר שלא יהיה באיזה מקום קטן הנימול
היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו ,וכל
התורה לחדש שמילה בזמנה דוחה שבת. לשמונה שנדחה אצלו איסור נטילת נשמה.
אנשי ביתו וגו' נימולו אתו' .שבא הכתוב
לפרש איך נימולו אברהם וישמעאל בעצם לפי דבריו יש לנו תירוץ נוסף איך לפי זה מיישב הכלי חמדה איך מל
היום הזה היינו ביום הכיפורים ,משום שכל מל אברהם אבינו ביום הכיפורים ,שאף אברהם את עבדיו ביום הכיפורים ,שמאחר
אנשי ביתו נימולו אתו .וזה היפך מדברי אם נאמר שמילתו אינה נחשבת כמילה שמילת עצמו ניתנה לדחות יום הכיפורים,
הכלי חמדה שמילת אחרים הותרה מחמת בזמנה ,לא היה רשאי להמתין עד אחר גם מילת עבדיו הותרה ביום הכיפורים.
אברהם ,ולדבריו מילת אברהם הותרה יום הכיפורים ,אחר שעל המילה נצטווה ולכן כתבה התורה 'וכל אנשי ביתו וגו'
מחמת אחרים. ועל איסור מלאכה ביום הכיפורים לא היה נמולו אתו' ,שבא לפרש ולתרץ איך נימולו
מצווה. עבדיו בו ביום שהיה יום הכיפורים ,משום
על כל פנים לפי דבריו מילת אברהם שנימולו 'אתו'.
עצמו לא היתה דינה כמילה בזמנה ,ולא מילת אברהם לדעת האור החיים
התיר למול ביום הכיפורים אלא מצד אם נחשבת בזמנה תמיהות על הכלי חמדה
שניתנה לידחות אצל אחרים .אמנם דבריו ומכל מקום לכאורה מוכח מדברי האור אולם לכאורה צריך עיון מה שדימה
צריכים עיון איך אפשר שמטעם זה הותר החיים הקדוש שסבר גם הוא שמילת הכלי חמדה נידון זה לדברי הרא"ש לגבי
לאברהם למול לכתחילה ביום כיפור, אברהם אבינו היתה נחשבת למילה בזמנה, חולה שיש בו סכנה ,ולכאורה אפשר
ובגמרא לא דיברו אלא ממי שעבר ומל שאם אינה כמילה בזמנה ,אם כן היה לו לחלק ביניהם .שבחולה שיש בו סכנה כיון
בשוגג שהוא פטור מחטאת ,אבל אין זה לתרץ בפשיטות שלא היתה התורה יכולה שהותרה השבת לאדם זה לצורך רפואתו
היתר לכתחילה .ואין זה דומה לדברי הכלי לכתוב דין מילה שדוחה שבת בציווי במלאכות הנצרכות בעבורו ,לכן גם
חמדה ,שהוא כתב סברא זו שניתנה לידחות שנאמר לאברהם ,ששם היא מילה שלא מלאכה שאין חייבים לעשותה הותרה לו
אצל אחרים רק בכדי לדחות הטענה שבידו בזמנה ואינה דוחה שבת .אלא ודאי סבר כגון לשחוט בעבורו כשיש לפנינו נבילה,
להפקירם ,אבל לעולם זמן המילה הוא שהיתה מילתו נחשבת למילה בזמנה ,ולכן מאחר שעושים אותה לשאר חולים .אבל
היום ,ולולא הטענה שבידו להפקירם היתה אם היה אברהם מצווה על השבת היה מילת עבדיו כיון שבידו להפקירם אפשר
המילה דוחה שבת ויום טוב ,ואילו רבינו אפשר ללמוד משם שמילה בזמנה דוחה שלא הותר לו כלל לדחות שבת ויום טוב
יונתן כתב להתיר אף כשאין היום זמנו .ואף שבת ,והוצרך לבאר שעל פי האמת אף אם בעבורם ,אף שיש אחרים שהותרה להם
על דברי הכלי חמדה כתבנו להעיר שדבריו מילתו היתה נחשבת כמילה שלא בזמנה השבת לצורך מילה ,וכמו שאין היתר
חידוש הם להתיר כשאצלו לא ניתנה כלל היה חייב למול בשבת ,מאחר שעדיין לא לעשות מלאכה בעבור בריא משום שהותר
לידחות. נצטווה על השבת. לחולה.
ואפשר שיש לדחות שאין כוונת האור גם מה שמשמע שם בכלי חמדה
מל ביחד עם הקב"ה כשנים שעשאוהו בקושייתו שהיה קשה לו אף על יליד בית
החיים הק' לדון רק על מילת אברהם
עוד כתב בדברי יהונתן לתרץ איך מל אבינו עצמו ,מדוע לא נאמר במילתו שהיא בזמן הזה מדוע נימול בשבת והרי בידו
אברהם ביום הכיפורים ,על פי דברי המדרש דוחה שבת ,אלא הקושיא היתה על הציווי להפקירו ,צריך עיון שכיון שנולד בקדושה
)בראשית רבה מט ,ב( שאברהם לא רצה למול שנאמר לו על בניו ועל דורות הבאים למול ומלין אותו בעל כרחו כמו ישראל ,אם כן
עצמו עד שתפס הקב"ה בידו וסייעו למול. ביום השמיני ,ששם היה הכתוב צריך לומר לכאורה החיוב למולו מוטל על כל אחד
וקשה איך אפשר שאברהם לא רצה למול, שמילה בזמנה דוחה שבת .ועל זה תירץ מישראל כמו בישראל גמור ,ואם כן מה
אלא בהכרח הכוונה שלא רצה למול ביום שקודם מתן תורה שלא היו מצווים על יועיל מה שמפקירו ,עדיין יש חיוב על בית
הכיפורים מילה שלא בזמנה ,וכיון שסייע השבת הדין פשוט שחייבים למול בשבת דין ועל כל אחד מישראל למולו.
הקב"ה בידו הוה שנים שעשו מלאכה בכדי לקיים מצות מילה בזמנה .ואין לנו
שפטורים .וראה גם בפרדס יוסף )לך לך(
ביאור האור החיים שאברהם נצטווה
הוכחה מדבריו אם מילת אברהם אבינו רק על מצות מילה וודאי דוחה
שהביא לתרץ כן שהיתר המילה היה משום עצמו היתה נחשבת כמילה בזמנה.
שנים שעשאוה .וגם זה צריך עיון איך הותר באור החיים הקדוש )ויקרא יב ,ג( הקשה
לכתחילה ,שלכאורה אין זה אלא פטור תירוץ הדברי יהונתן שמילת אברהם מדוע חזרה התורה לכתוב בפרשת תזריע
מחיוב חטאת ומיתהב. הותרה מחמת מילה אחרת שהיתה בזמנה )שם( דין מילה ביום השמיני ,אחר שכבר
בספר דברי יהונתן )הוצאת מכון ירושלים - נכתב בפרשת לך לך .ואם משום שנלמד
הטעם שמל דווקא ביום ולא בלילה לך לך( כתב לתרץ הקושיא איך מל אברהם מזה שמילה ביום השמיני דוחה שבת,
בפנים יפות )לך לך ד"ה בעצם( כתב על דברי אבינו מילה שלא בזמנה ביום הכיפורים, שדרשו חכמים )שבת קלב (.מתיבת 'וביום'
רש"י שפירש דברי הכתוב 'בעצם היום הזה' על פי המבואר בגמרא )שבת קלז (.שלדעת אפילו בשבת ,קשה שהיה לו לכתוב זה
ביום ולא בלילה ,שדברים אלו שמל דווקא רבי יהושע אם היו לאדם שני תינוקות בציווי שנאמר לאברהם אבינו ,ולא היה
ביום הם אף למאן דאמר )יבמות עב (:מילה למול ,אחד בשבת ואחד אחר השבת ,וטעה צריך לחזור כאן על הציווי.
שלא בזמנה כשירה בין ביום ובין בלילה, ומל את של אחר השבת בשבת פטור ,שאף וכתב באחד מן הדרכים לבאר,
מאחר שמילת אברהם אבינו היתה מילת שלא עשה מצוה במעשהו ,מכל מקום שלאברהם אבינו לא הוצרך הקב"ה לומר
גרות ,ומילת גרות אינה אלא ביום כנפסק כיון שניתנה אצלו שבת לידחות פטור. ביום אפילו בשבת ,שהוא בוודאי יעשה כן
בשולחן ערוך )יו"ד סי' רסח סעי' ג(ג. ולכן גם במילת אברהם מסתמא היה אחד מעצמו אף בלי ציווי מפורש ,שאף שהחמיר
ג( וראה מה שהבאנו )גליון קצה( לדון אם מילת אברהם אבינו היתה מילת גרות ,או שכבר נעשה דינו כישראל קודם לכן. ב( ראה מה שכתבנו בזה בבאר יעקב )ח"א ,ויקרא(.
ומקושית רבי צבי הירש מוכח שהבין, כיון שנצטווה עכשיו למול עצמו נחשבת מילת אברהם ובני ביתו
שדין זה שלא למול פעם ראשונה בשבת מילתו כמילה בזמנה ,וממילא פשוט שהיה תוך שלשה ימים ליום טוב
לעיכובא הוא ,ואף כשאין לפנינו מוהל אחר צריך למול ביום ולא בלילה. עוד כתב הפנים יפות לפרש דברי רש"י
ותיבטל על ידי זה מצות מילה בזמנה אינו אמנם צריך עיון בדברי החתם סופר, שלא היה יכול למול בלילה ,על פי מה
רשאי למול ,ולכן הקשה איך מל אברהם שאמרו חז"ל שביאת המלאכים לבקר את
שאם סבר שהיא כמילה בזמנה ,מאחר
אבינו עצמו ביום הכיפורים .וכן מוכח אברהם אבינו היתה בערב פסח ,וזה היה
שנצטווה עליה עכשיו ,מדוע הוצרך לומר
מדברי השפת אמת )יו"ד שם( שתמה על ביום שלישי למילתו .והנה דעת התשב"ץ
שעל שביתת שבת ויום טוב עדיין לא
פסק השולחן ערוך מדוע אסר למול פעם
נצטווה ,אף אם היה מצווה על שביתת שבת )הובא בבית יוסף יו"ד סי' רסח בבדק הבית ,וראה בש"ך
ראשונה מחשש שמא יקלקל ,והרי מקלקל סי' רסו ס"ק יח( שאין למול מילה שלא בזמנה
ויום טוב היה רשאי למול מילה בזמנה תוך
אינו אסור אלא מדרבנן ,ומדוע נבטל מצוה ביום חמישי ושישי שהם תוך שלשה ימים
דאורייתא של מילה בזמנה מחמת ספק שלשה ימים ליום טוב ,ואם דעתו שאין
זה כמילה בזמנה ,ואף על פי כן היה רשאי לשבת ,משום שאין להכניס עצמו לחשש
איסור דרבנן .והניח בצריך עיון.
למול תוך שלשה ימים כיון שלא נצטווה שיצטרך לחלל את השבת .נמצא לפי זה
אמנם בשערי תשובה )או"ח שם ס"ק ז( על שביתה ,אם כן גם את עבדיו יהא שאם היה אברהם ממתין עד הלילה לא היה
ובפתחי תשובה )יו"ד שם ס"ק ה( הביאו בשם רשאי למול .ואפשר שסבר שלעולם אין רשאי למול ,שכבר נכנס תוך שלשה ימים
השבות יעקב )ח"ג סי' כה( ,שפסק שכשאין לו זה כמילה בזמנה ,ואף על פי כן יש חילוק ליום טוב ,ולכן כתב רש"י ביום ולא בלילה,
מוהל אחר ויודע בעצמו שיכול למול מותר בין מילתו למילת עבדיו ,שעליו כבר חל שנזדרז למול ביום קודם שיחשך ולא יהיה
לו למול בשבת אף שהיא מילה ראשונה הציווי אף שאינו מצווה על יום זה דווקא, רשאי למול.
אצלו ,כיון שאפילו אם יקלקל אין בזה
אבל על עבדיו עדיין לא חל הציווי רק אחר החתם סופר )לך לך( הביא בשם רבו
איסור דאורייתא .וגם אין חוששים כל כך
שיתרפא. ההפלאה שמילת אברהם אבינו היתה תוך
שיקלקל ,שאדם יודע להזהר ,שאם לא כן
לא נתיר למול פעם ראשונה אף בחול שיש שלשה ימים ליום טובד .וכתב על זה החתם
דעת החיד"א שמילת אברהם סופר שאת עצמו ודאי היה אברהם אבינו
בזה ספק נפשות ,ובהכרח שאין חוששים היתה מילה בזמנה
לזה .ואף שלכתחילה אין להקל נגד פסק רשאי למול אף תוך שלשה ימים ליום טוב,
גם בדברי החיד"א )ראש דוד ,מקץ( מבואר ולא היה לו לחשוש שמא יצטרך לבוא לידי
השולחן ערוך כשיש לפניו מוהל אחר ,מכל שסבר שמילת אברהם אבינו היתה כמילה
מקום כשאין מוהל אחר אין לבטל מילה חילול יום טוב ,כיון שעל המילה נצטווה
בזמנה .שכתב שלפי מה שאמרו חז"ל ועל שביתת שבת ויום טוב לא נצטווה ,אבל
בזמנה מחשש זה .ולפי דבריו לא קשה על שביאת המלאכים לבקר את אברהם ביום
אברהם אבינו איך מל ביום הכיפורים. את עבדיו לא היה מצווה למול באותו יום
שלישי למילתו היתה בפסח ,נמצא שנימול רק אחר שיתרפא ,וכמבואר ברמב"ן )בראשית
ביאור רצ"ה הורוויץ במילת אברהם ופריעת אברהם תוך שלשה ימים ליום טוב ,ואף יז ,כו( שרק מחמת זריזות מל אותם אברהם
ישמעאל בפעם הראשונה ביום הכפורים שלדעת התשב"ץ אין למול מילה שלא באותו יום ,ואם כן מילת עבדיו לכאורה
ורבי צבי הירש כתב לתרץ על פי מה בזמנה קודם שבת ויום טוב ,מכל מקום לא היה רשאי למול תוך שלשה ימים ליום
שכתב בפרשת דרכים )דרוש ראשון( שעד מילת אברהם אבינו דינה כמילה בזמנה כיון טוב שמא יבוא לידי חילול יום טוב ,אך כיון
המילה היה דין אברהם כדין בני נח ,ומן שעכשיו נצטווה מפי הקב"ה. שמל עצמו וניתן יום טוב לחלל בעבורו,
המילה ואילך נבדל מדין בני נח ונעשה דינו על פי זה כתב החיד"א לפרש מה היה רשאי למול אף עבדיו .ולכן אמר הכתוב
כישראלו .ונמצא שעד המילה לא היה יכול שנאמר )יז ,כג( 'וימל את בשר ערלתם בעצם 'וכל אנשי ביתו וגו' נימולו אתו'.
לשבות בשבת ,שבן נח ששבת חייב מיתה, היום הזה כאשר דבר אתו אלהים' .שכוונת ומבואר כוונת החתם סופר ,שבא לחלוק
ומשעת המילה נתחייב בשמירת שבת. הכתוב לפרש הטעם שנימול בעצם היום על דברי ההפלאה שסבר שלא היה אברהם
ולפי זה מיושב שלא היה לאברהם לחשוש הזה אף שהוא תוך שלשה ימים ליום טוב, רשאי למול תוך שלשה ימים ליום טוב,
במילתו שמא יקלקל ,כיון שאם יקלקל ולא כיון שאז דבר אתו אלהים והוה כמילה ולכן הוצרך להזדרז למול ביום ולא בלילה.
יהא נימול כהלכה נתברר שלא נעשה דינו בזמנה. ולדעת החתם סופר לא רק את עצמו היה
כישראל ,ואין עליו איסור חילול שבת. רשאי למול תוך שלשה ימים אלא אף את
אך כתב שעדיין קשה ממה שפרע מילה פעם ראשונה בשבת וביום הכפורים עבדיו.
אברהם את ישמעאל כמובא ברש"י )יז ,כה(, עוד מצאנו קושיא נוספת על מה שמל
אף שאת עצמו לא פרע .ובמגן אברהם )או"ח אברהם אבינו ביום הכיפורים ,שהקשה מילת אברהם לדעת החתם סופר
שם ס"ק י( כתב שגם בפריעה נוהג דין זה שמי הגאון רבי צבי הירש בן ההפלאה )דרושים אם היתה מילה בזמנה
שלא פרע מעולם לא יפרע פעם ראשונה נחמדים ,ראש השנה יד (.איך היה אברהם רשאי על כל פנים מבואר שלדעת ההפלאה
בשבת מחשש שיקלקל ,ואם כן אף שמילת למול ביום הכיפורים ,והרי נפסק להלכה מילת אברהם אבינו לא היתה נחשבת
ישמעאל עצמה הותרה לו ,מאחר שמל )שולחן ערוך או"ח סי' שלא סעי' י; יו"ד סי' רסו סעי' למילה בזמנה ,ולכן לא היה רשאי למול תוך
אברהם עצמו תחילה ואין זה מילה ראשונה ז( שמי שלא מל מימיו אסור לו למול פעם שלשה ימים ליום טוב .וכן היה רשאי למול
אצלו ,מכל מקום פריעת ישמעאל שהיא ראשונה בשבת ,משום שמא יקלקל ונמצא בלילה למאן דאמר מילה שלא בזמנה זמנה
פריעה ראשונה אצלו איך הותרה לו ביום שחילל שבת בחנם .ואצל אברהם היתה זו אף בלילה ,לולא שהיתה מילה זו מילת
הכיפורים אחר שכבר נהג בו דין ישראלז. מילה ראשונהה. גירות .ואילו לדעת החתם סופר לכאורה
מקום במסקנתו נראה שסבר הוא עצמו שאף קודם רבי עקיבא איגר )או"ח שם( נסתפק בזה אם הוא הדין ביום ד( מה שהביא בשם ההפלאה שמל תוך שלשה ימים ,אף
המילה היה דינו כישראל .וכבר תמה רבי עקיבא איגר טוב ,או שביום טוב מותר מצד 'מתוך' ,ונוטה להקל. שבהפלאה כתב להיפך שלא מל תוך שלש ימים ,נראה
בהגהותיו על דבריו שכל הנידון בראשונים הוא רק מן ומכל מקום יום הכיפורים ודאי דינו כשבת ואסור ,שהרי כוונתו לדין היוצא מדבריו שלא היה רשאי למול תוך
המילה ואילך. אין בו היתר אוכל נפש. שלשה ימים ,ועל זה בא החתם סופר לחלוק שהיה רשאי.
ז( אמנם בגליון אוצר באר יעקב )שם( הבאנו שלדעת ו( מה שהביא כן בשם הפרשת דרכים שרק מהמילה ה( ראה פתחי תשובה )יו"ד שם ס"ק ו( בשם הגאון רבי יונתן
הרמב"ן מל אברהם את ישמעאל תחילה קודם שמל נעשה דינו כישראל ,כבר הערנו )בגליון אוצר באר יעקב שם( בבינה לעיתים )על הרמב"ם הל' יום טוב פ"ב ה"ד( שכן הדין
עצמו .ולפי זה לא קשה מידי. שאף שהוא מביא כן בשם הרמב"ן ומהר"ש יפה ,מכל ביום טוב שאין למול בו מילה ראשונה .אמנם בחידושי
על עצם המילה איך מל ביום הכיפורים, מילת אברהם לדעת רצ"ה הנ"ל וכתב רבי צבי הירש ,שיש ליישב על
אף אם נאמר שמילתו אינה כמילה בזמנה, אם היתה מילה בזמנה פי מה שאמרו חז"ל )הובא ברש"י יז ,כד( לגבי
וכדברי האור החיים שהבאנו למעלה שאף מדברי רבי צבי הירש הנ"ל מוכח מילת אברהם שהקב"ה סייע לו למול ,כמו
אם החמיר על עצמו לשמור שבת ,מכל לכאורה שסבר גם הוא שמילת אברהם שנאמר )נחמיה ט ,ח( 'וכרות עמו הברית',
מקום לא היה רשאי לדחות המילה שנצטווה אבינו היתה נחשבת כמילה בזמנה ,שלא ולכן הותר לו למול ביום הכיפורים אף שזו
עליה כל זמן שעל השבת אינו מצווה. היה קשה לו על עצם המילה ביום הכיפורים מילה ראשונה אצלו .וצריך עוד לומר שגם
אך יש לדון בזה שאפשר שאנו אומרים לפי מה שסבר בקושיא שהיה דינו כישראל במילת ישמעאל סייע הקב"ה בידו,
שמילתו וכניסתו בכלל ישראל באים כאחד אף קודם המילה ,רק הקשה איך מל פעם ולכן הותרה לו גם הפריעה .ועל פי זה
ואינו רשאי למול מילה שלא בזמנה בשבת ראשונה ביום הכיפורים ,ובהכרח סבר מפרש סמיכות דברי רש"י שכתב תחילה
ויום טוב ,וכעין מה שכתבו תוספות )כתובות שעצם המילה הותרה לו לולא היתה אצלו שהקב"ה סייעו למול ,ואחר כך הביא הדרש
יא .ד"ה מטבילין; סנהדרין סח :ד"ה קטן( לענין מילה ראשונה. שלישמעאל עשה גם פריעה ,שזה תלוי
טבילת גר קטןח .וראה גם בקובץ שיעורים אך באמת לפי תירוצו שקודם המילה לא בזה ,שמאחר שסייעו הקב"ה היה רשאי
)כתובות אות לד( .ואכמ"ל בזה. היה עדיין דינו כישראל ,מיושבת גם הקושיא לפרוע ביום הכיפורים.
ח( וכן הבאנו בגליון שם לענין מילתו וגירותו באים כאחד.
• תמצית השיעור •
ולא על השביתה ,ומחמתו הותר גם בזמנה ,שאם לא כן פשוט מה שלא לפרקי דרבי אליעזר שמילת אברהם
במילת עבדיו. נאמר אפילו בשבת .אך אולי קושייתו היתה ביום הכפורים איך מל מילה
לדעת חתם סופר לכאורה היה מילה על הדורות אחריו. שלא בזמנה .ובלוית חן שנחשב בזמנה
שלא בזמנה .ולחיד"א היה בזמנה, בדברי יהונתן שמילת אברהם ביוה"כ שאז נצטווה.
ולכן הותר תוך שלשה ימים מיום טוב. כיון שניתנה לידחות אצל אחד מבני בכלי חמדה מה שמל עבדיו אף שבידו
קושיית רצ"ה הורוויץ שאסור למול זה לכאורה אך בזמנה. שהיתה ביתו להפקירם ,כיון שכבר ניתנה לידחות
פעם ראשונה בשבת .אך לשבות יעקב מחטאת. לפטור בשוגג רק אצלו.
אם אין מוהל אחר מותר. כלי חמדה מדמה לרא"ש בשחיטה בדברי יהונתן שמל יחד עם הקב"ה
תירוץ רצ"ה שאם היה מקלקל היה והוי שנים שעשאוהו .אך לכאורה אינו לחולה שכבר נדחה נטילת נשמה .אך
עדיין בן נח .או משום שסייע לו היתר לכתחילה. שם בחולה שוודאי התירו ,וכאן ניתן
הקב"ה .ובזה מיושב גם פריעת בפנים יפות מה שהוצרך למול ביום להפקירו ולא לדחות כלל.
ישמעאל. אף שהוא שלא בזמנה ,משום שהיה באור החיים מה שלא נאמר אפילו
מילת גירות ,או שבלילה היה בתוך לפי רצ"ה יש לעיין אם גם עצם המילה בשבת במילת אברהם ,שפשוט כן
הותרה אפילו שלא בזמנה ,שקודם לפסח. ימים שלשה שנצטווה על המילה ולא על השביתה.
המילה לא היה ישראל ,או שהמילה לחתם סופר היה מותר למול תוך ומובן גם המילה ביוה"כ.
והגירות באים כאחד. שלשה ימים ,שנצטווה על המילה לאור החיים מילת אברהם היתה
~ ~ ~
~~
~~
כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א
להערות והארות ולכל ספרי המכון :טל | +972-54-8470816 :דוא"לtaamhatoreh@gmail.com :
