gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: וירא (2026-10-26)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"ז )שנה ה'(‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫מי‪‬ת אברהם אבינו ביום הכיפורים‬ ‫זמן מילת אברהם ‪ ‬אברהם מל ביום שנצטווה שנחשב כמילה בזמנה ‪ ‬ביאור הכלי חמדה במילת העבדים כיון שכבר נדחה למילת‬ ‫עצמו ‪ ‬תמיהות על הכלי חמדה ‪ ‬ביאור האור החיים שאברהם נצטווה רק על מצות מילה וודאי דוחה ‪ ‬מילת אברהם לדעת האור‬ ‫החיים אם נחשבת בזמנה ‪ ‬תירוץ הדברי יהונתן שמילת אברהם הותרה מחמת מילה אחרת שהיתה בזמנה ‪ ‬מל ביחד עם הקב"ה כשנים‬ ‫שעשאוהו ‪ ‬הטעם שמל דווקא ביום ולא בלילה ‪ ‬מילת אברהם ובני ביתו תוך שלשה ימים ליום טוב ‪ ‬מילת אברהם לדעת החתם‬ ‫סופר אם היתה מילה בזמנה ‪ ‬דעת החיד"א שמילת אברהם היתה מילה בזמנה ‪ ‬מילה פעם ראשונה בשבת וביום הכפורים ‪ ‬ביאור‬ ‫רצ"ה הורוויץ במילת אברהם ופריעת ישמעאל בפעם הראשונה ביום הכפורים ‪ ‬מילת אברהם לדעת רצ"ה הנ"ל אם היתה מילה בזמנה‬ ‫מקור לזה ממה שנאמר בעצם היום הזה‪,‬‬ ‫בזמנה אינה דוחה שבת ויום טוב‪ ,‬ואברהם‬ ‫זמן מילת אברהם‬ ‫כוונתו שמזה נלמד שהמילה היתה ביום‬ ‫הכיפורים כמו שדרשו בפרקי דרבי אליעזר‪,‬‬ ‫אבינו קיים כל התורה עד שלא ניתנה‬ ‫כמבואר בגמרא )יומא כח‪ ,:‬קידושין פב‪ ,(.‬וכיון‬ ‫בראש השנה )יא‪ .‬ד"ה‬ ‫אלא( הביאו בשם‬ ‫התוספות‬ ‫ובהכרח שנחשבת המילה למילה בזמנהא‪.‬‬ ‫ששמר על דין יום הכיפורים איך עבר על‬ ‫פרקי דרבי אליעזר )פרק כט( שמילת אברהם‬ ‫איסור עשיית מלאכה במקום שלא הותרה‪.‬‬ ‫אבינו היתה ביום הכיפורים‪ .‬וכן מובא בדעת‬ ‫ביאור הכלי חמדה במילת העבדים‬ ‫כיון שכבר נדחה למילת עצמו‬ ‫וצריך לומר שמילת אברהם אבינו‬ ‫זקנים לבעלי התוספות )סוף לך לך(‪ .‬ונלמד‬ ‫גם בכלי חמדה )בהקדמה לספר במדבר( כתב‬ ‫היתה דינה כמילה בזמנה‪ ,‬שמאחר שרק‬ ‫ממה שנאמר בפרשת מילת אברהם )בראשית‬ ‫על דברי הפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שבוודאי‬ ‫כעת נצטווה מפי הקב"ה למול עצמו‪,‬‬ ‫יז‪ ,‬כו( 'בעצם היום הזה'‪ ,‬וכן ביום הכיפורים‬ ‫מילת אברהם אבינו עצמו היתה נחשבת‬ ‫ומעתה מתחיל החיוב‪ ,‬ומל עצמו מיד ביום‬ ‫נאמר )ויקרא כג‪ ,‬כט( 'בעצם היום הזה'‪ ,‬מה‬ ‫שנצטווה כמו שכתבו רש"י ורמב"ן )לך לך(‬ ‫להלן יום הכיפורים אף כאן יום הכיפורים‪.‬‬ ‫למילה בזמנה‪ ,‬ולכן אין להקשות על מילת‬ ‫עצמו איך מל ביום הכיפורים‪ .‬אך על מילת‬ ‫ותוספות )ר"ה שם(‪ ,‬על מה שנאמר 'בעצם‬ ‫עוד כתבו התוספות שם‪ ,‬שגם מסוגית‬ ‫עבדיו שנימולו אתו קשה איך היתה מילתם‬ ‫היום הזה' שהכוונה ליום שנצטווה‪ ,‬הרי‬ ‫הגמרא בראש השנה )שם( שאמרו שביאת‬ ‫דוחה יום הכיפורים‪ ,‬והרי בידו להפקירן‬ ‫דינה כמילה ביום השמיני אצל כל אדם‪,‬‬ ‫המלאכים לבשר את שרה היתה בתשרי‪,‬‬ ‫ומבואר בגמרא )שבת קלא‪ (:‬שכל דבר שבידו‬ ‫שאז הוא תחילת החיוב‪.‬‬ ‫מוכח שמילת אברהם אבינו היתה בחודש‬ ‫להפקירו אינו דוחה שבת‪ ,‬ומטעם זה אמרו‬ ‫וכן מביא בדברי שאול )לבעל השואל ומשיב‪,‬‬ ‫תשרי‪ ,‬שהרי בבבא מציעא )פו‪ (:‬מבואר‬ ‫שם שרבי אליעזר הסובר שמכשירי מצוה‬ ‫לך לך( בשם ספר לוית חן שכתב לפרש דברי‬ ‫שביאת המלאכים היתה ביום שלישי‬ ‫דוחים את השבת‪ ,‬מודה בציצית ומזוזה‬ ‫המדרש )בראשית רבה מו‪ ,‬ב( על הפסוק )קהלת‬ ‫למילתו‪ .‬וזה מתאים לדברי הפרקי דרבי‬ ‫שאין דוחים שבת משום שבידו להפקירם‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א( 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים'‪,‬‬ ‫אליעזר‪ .‬אך במדרש רבה )בראשית רבה מח‪ ,‬יב(‬ ‫וכתב הכלי חמדה לתרץ על פי מה‬ ‫שאמרו על זה במדרש 'זמן היה לו לאברהם‬ ‫וכן במדרש תנחומא )וירא סי' יג( ובמכילתא‬ ‫שכתב לחדש‪ ,‬שהכלל שכל שבידו להפקירו‬ ‫אימתי שניתנה לו מילה שנאמר בעצם היום‬ ‫)פרשת בא( אמרו שביאת המלאכים היתה‬ ‫אינו דוחה שבת‪ ,‬לא נאמר אלא במצוות‬ ‫הזה נימול אברהם וישמעאל בנו'‪ .‬וצריך‬ ‫בפסח‪ ,‬ונמצא לפי זה שמילת אברהם אבינו‬ ‫שלא ניתנו לדחות שבת בשום אופן‪ ,‬ואין‬ ‫ביאור בכוונת דברי המדרש‪ ,‬וכתב הלוית‬ ‫היתה בחודש ניסן‪.‬‬ ‫מציאות לעשותם בשבת‪ ,‬אבל מצות מילה‬ ‫חן שהמדרש בא לתרץ קושיא זו איך מל‬ ‫שיש אופן שהיא דוחה שבת במילת בניו‬ ‫אברהם אבינו ביום הכיפורים מילה שלא‬ ‫אברהם מל ביום שנצטווה‬ ‫בזמנה‪ ,‬כיון שכבר ניתנה שבת לידחות לגבי‬ ‫בזמנה‪ ,‬ופירש שמאחר שלא היה מצווה‬ ‫שנחשב כמילה בזמנה‬ ‫מילה‪ ,‬גם מילת עבדיו בזמנה דוחה שבת‬ ‫עד עכשיו‪ ,‬כשניתנה לו עכשיו הרי זה הזמן‬ ‫יש לעיין לדעת הסוברים שהיתה ביום‬ ‫אף שבידו להפקירם‪ .‬וכעין שכתב הרא"ש‬ ‫שלו ודינה כמילה ביום השמיני‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬איך מל אברהם אבינו את עצמו‬ ‫)יומא פ"ח סי' יד( שמותר לשחוט בהמה בשבת‬ ‫לפי זה מה שהביא המדרש בסוף דבריו‬ ‫ואת עבדיו ביום הכיפורים‪ ,‬והרי מילה שלא‬ ‫‪‬‬ ‫עוד שם בדברי שאול שמוסיף לבאר‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫הזה' כמו שנאמר ביום הכיפורים‪ ,‬ומבואר ש'בעצם‬ ‫א( הדברי שאול מוסיף לפרש סוף דברי המדרש על‬ ‫לא היה יכול למול עד אז כל זמן שלא השיג שלימות‬ ‫היום הזה' בא ללמד שהוא חיוב היום ואין לאחרו‪.‬‬ ‫פי מה שהביא הבית יוסף )או"ח סי' תקנ( בשם אבודרהם‬ ‫וכוונת המצוה‪ ,‬ומיד כשהשיגה חל עליו חיוב ונחשב‬ ‫ולכן גם במילת אברהם אבינו שנאמר בה 'בעצם היום‬ ‫שבעשרה בטבת אפילו אם היה חל בשבת היו חייבים‬ ‫לזמן המצוה‪.‬‬ ‫הזה' חיובה בו ביום שנצטווה ודחה יום כיפור‪ .‬וראה‬ ‫להתענות בו ביום‪ ,‬משום שנאמר בו 'בעצם היום‬ ‫‪‬‬ ‫בבני ביתו שהיה יום זה יום שמיני ללידתו‪,‬‬ ‫על עצמו לקיים כל התורה כולה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫לחולה שיש בו סכנה אף במקום שיש לפנינו‬ ‫וכיון שאצלו ניתנה השבת לידחות‪ ,‬גם‬ ‫פשוט שאצלו נדחית שבת מפני מצות‬ ‫נבילה שניתן להאכילה לחולה‪ ,‬כיון שאי‬ ‫לאברהם ולשאר בני ביתו הותר למול ביום‬ ‫מילה‪ ,‬שמילה היא מצוה שנצטווה עליה‪,‬‬ ‫אפשר שלא יהיה אחד בסוף העולם שנדחה‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫ואילו על שבת לא נצטווה‪ ,‬ואינו רשאי‬ ‫איסור נטילת נשמה בעבורו‪ .‬ופירושו כמו‬ ‫לדחות המילה מחמת שרוצה להחמיר‬ ‫שביאר בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' עט( שאי‬ ‫על פי זה מפרש דברי הכתוב 'בעצם‬ ‫ולשמור שבת‪ .‬ורק אחר מתן תורה הוצרכה‬ ‫אפשר שלא יהיה באיזה מקום קטן הנימול‬ ‫היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו‪ ,‬וכל‬ ‫התורה לחדש שמילה בזמנה דוחה שבת‪.‬‬ ‫לשמונה שנדחה אצלו איסור נטילת נשמה‪.‬‬ ‫אנשי ביתו וגו' נימולו אתו'‪ .‬שבא הכתוב‬ ‫לפרש איך נימולו אברהם וישמעאל בעצם‬ ‫לפי דבריו יש לנו תירוץ נוסף איך‬ ‫לפי זה מיישב הכלי חמדה איך מל‬ ‫היום הזה היינו ביום הכיפורים‪ ,‬משום שכל‬ ‫מל אברהם אבינו ביום הכיפורים‪ ,‬שאף‬ ‫אברהם את עבדיו ביום הכיפורים‪ ,‬שמאחר‬ ‫אנשי ביתו נימולו אתו‪ .‬וזה היפך מדברי‬ ‫אם נאמר שמילתו אינה נחשבת כמילה‬ ‫שמילת עצמו ניתנה לדחות יום הכיפורים‪,‬‬ ‫הכלי חמדה שמילת אחרים הותרה מחמת‬ ‫בזמנה‪ ,‬לא היה רשאי להמתין עד אחר‬ ‫גם מילת עבדיו הותרה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ולדבריו מילת אברהם הותרה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬אחר שעל המילה נצטווה‬ ‫ולכן כתבה התורה 'וכל אנשי ביתו וגו'‬ ‫מחמת אחרים‪.‬‬ ‫ועל איסור מלאכה ביום הכיפורים לא היה‬ ‫נמולו אתו'‪ ,‬שבא לפרש ולתרץ איך נימולו‬ ‫מצווה‪.‬‬ ‫עבדיו בו ביום שהיה יום הכיפורים‪ ,‬משום‬ ‫על כל פנים לפי דבריו מילת אברהם‬ ‫שנימולו 'אתו'‪.‬‬ ‫עצמו לא היתה דינה כמילה בזמנה‪ ,‬ולא‬ ‫מילת אברהם לדעת האור החיים‬ ‫התיר למול ביום הכיפורים אלא מצד‬ ‫אם נחשבת בזמנה‬ ‫תמיהות על הכלי חמדה‬ ‫שניתנה לידחות אצל אחרים‪ .‬אמנם דבריו‬ ‫ומכל מקום לכאורה מוכח מדברי האור‬ ‫אולם לכאורה צריך עיון מה שדימה‬ ‫צריכים עיון איך אפשר שמטעם זה הותר‬ ‫החיים הקדוש שסבר גם הוא שמילת‬ ‫הכלי חמדה נידון זה לדברי הרא"ש לגבי‬ ‫לאברהם למול לכתחילה ביום כיפור‪,‬‬ ‫אברהם אבינו היתה נחשבת למילה בזמנה‪,‬‬ ‫חולה שיש בו סכנה‪ ,‬ולכאורה אפשר‬ ‫ובגמרא לא דיברו אלא ממי שעבר ומל‬ ‫שאם אינה כמילה בזמנה‪ ,‬אם כן היה לו‬ ‫לחלק ביניהם‪ .‬שבחולה שיש בו סכנה כיון‬ ‫בשוגג שהוא פטור מחטאת‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫לתרץ בפשיטות שלא היתה התורה יכולה‬ ‫שהותרה השבת לאדם זה לצורך רפואתו‬ ‫היתר לכתחילה‪ .‬ואין זה דומה לדברי הכלי‬ ‫לכתוב דין מילה שדוחה שבת בציווי‬ ‫במלאכות הנצרכות בעבורו‪ ,‬לכן גם‬ ‫חמדה‪ ,‬שהוא כתב סברא זו שניתנה לידחות‬ ‫שנאמר לאברהם‪ ,‬ששם היא מילה שלא‬ ‫מלאכה שאין חייבים לעשותה הותרה לו‬ ‫אצל אחרים רק בכדי לדחות הטענה שבידו‬ ‫בזמנה ואינה דוחה שבת‪ .‬אלא ודאי סבר‬ ‫כגון לשחוט בעבורו כשיש לפנינו נבילה‪,‬‬ ‫להפקירם‪ ,‬אבל לעולם זמן המילה הוא‬ ‫שהיתה מילתו נחשבת למילה בזמנה‪ ,‬ולכן‬ ‫מאחר שעושים אותה לשאר חולים‪ .‬אבל‬ ‫היום‪ ,‬ולולא הטענה שבידו להפקירם היתה‬ ‫אם היה אברהם מצווה על השבת היה‬ ‫מילת עבדיו כיון שבידו להפקירם אפשר‬ ‫המילה דוחה שבת ויום טוב‪ ,‬ואילו רבינו‬ ‫אפשר ללמוד משם שמילה בזמנה דוחה‬ ‫שלא הותר לו כלל לדחות שבת ויום טוב‬ ‫יונתן כתב להתיר אף כשאין היום זמנו‪ .‬ואף‬ ‫שבת‪ ,‬והוצרך לבאר שעל פי האמת אף אם‬ ‫בעבורם‪ ,‬אף שיש אחרים שהותרה להם‬ ‫על דברי הכלי חמדה כתבנו להעיר שדבריו‬ ‫מילתו היתה נחשבת כמילה שלא בזמנה‬ ‫השבת לצורך מילה‪ ,‬וכמו שאין היתר‬ ‫חידוש הם להתיר כשאצלו לא ניתנה כלל‬ ‫היה חייב למול בשבת‪ ,‬מאחר שעדיין לא‬ ‫לעשות מלאכה בעבור בריא משום שהותר‬ ‫לידחות‪.‬‬ ‫נצטווה על השבת‪.‬‬ ‫לחולה‪.‬‬ ‫ואפשר שיש לדחות שאין כוונת האור‬ ‫גם מה שמשמע שם בכלי חמדה‬ ‫מל ביחד עם הקב"ה כשנים שעשאוהו‬ ‫בקושייתו שהיה קשה לו אף על יליד בית‬ ‫החיים הק' לדון רק על מילת אברהם‬ ‫עוד כתב בדברי יהונתן לתרץ איך מל‬ ‫אבינו עצמו‪ ,‬מדוע לא נאמר במילתו שהיא‬ ‫בזמן הזה מדוע נימול בשבת והרי בידו‬ ‫אברהם ביום הכיפורים‪ ,‬על פי דברי המדרש‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬אלא הקושיא היתה על הציווי‬ ‫להפקירו‪ ,‬צריך עיון שכיון שנולד בקדושה‬ ‫)בראשית רבה מט‪ ,‬ב( שאברהם לא רצה למול‬ ‫שנאמר לו על בניו ועל דורות הבאים למול‬ ‫ומלין אותו בעל כרחו כמו ישראל‪ ,‬אם כן‬ ‫עצמו עד שתפס הקב"ה בידו וסייעו למול‪.‬‬ ‫ביום השמיני‪ ,‬ששם היה הכתוב צריך לומר‬ ‫לכאורה החיוב למולו מוטל על כל אחד‬ ‫וקשה איך אפשר שאברהם לא רצה למול‪,‬‬ ‫שמילה בזמנה דוחה שבת‪ .‬ועל זה תירץ‬ ‫מישראל כמו בישראל גמור‪ ,‬ואם כן מה‬ ‫אלא בהכרח הכוונה שלא רצה למול ביום‬ ‫שקודם מתן תורה שלא היו מצווים על‬ ‫יועיל מה שמפקירו‪ ,‬עדיין יש חיוב על בית‬ ‫הכיפורים מילה שלא בזמנה‪ ,‬וכיון שסייע‬ ‫השבת הדין פשוט שחייבים למול בשבת‬ ‫דין ועל כל אחד מישראל למולו‪.‬‬ ‫הקב"ה בידו הוה שנים שעשו מלאכה‬ ‫בכדי לקיים מצות מילה בזמנה‪ .‬ואין לנו‬ ‫שפטורים‪ .‬וראה גם בפרדס יוסף )לך לך(‬ ‫ביאור האור החיים שאברהם נצטווה‬ ‫הוכחה מדבריו אם מילת אברהם אבינו‬ ‫רק על מצות מילה וודאי דוחה‬ ‫שהביא לתרץ כן שהיתר המילה היה משום‬ ‫עצמו היתה נחשבת כמילה בזמנה‪.‬‬ ‫שנים שעשאוה‪ .‬וגם זה צריך עיון איך הותר‬ ‫באור החיים הקדוש )ויקרא יב‪ ,‬ג( הקשה‬ ‫לכתחילה‪ ,‬שלכאורה אין זה אלא פטור‬ ‫תירוץ הדברי יהונתן שמילת אברהם‬ ‫מדוע חזרה התורה לכתוב בפרשת תזריע‬ ‫מחיוב חטאת ומיתהב‪.‬‬ ‫הותרה מחמת מילה אחרת שהיתה בזמנה‬ ‫)שם( דין מילה ביום השמיני‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫בספר דברי יהונתן )הוצאת מכון ירושלים ‪-‬‬ ‫נכתב בפרשת לך לך‪ .‬ואם משום שנלמד‬ ‫הטעם שמל דווקא ביום ולא בלילה‬ ‫לך לך( כתב לתרץ הקושיא איך מל אברהם‬ ‫מזה שמילה ביום השמיני דוחה שבת‪,‬‬ ‫בפנים יפות )לך לך ד"ה בעצם( כתב על דברי‬ ‫אבינו מילה שלא בזמנה ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫שדרשו חכמים )שבת קלב‪ (.‬מתיבת 'וביום'‬ ‫רש"י שפירש דברי הכתוב 'בעצם היום הזה'‬ ‫על פי המבואר בגמרא )שבת קלז‪ (.‬שלדעת‬ ‫אפילו בשבת‪ ,‬קשה שהיה לו לכתוב זה‬ ‫ביום ולא בלילה‪ ,‬שדברים אלו שמל דווקא‬ ‫רבי יהושע אם היו לאדם שני תינוקות‬ ‫בציווי שנאמר לאברהם אבינו‪ ,‬ולא היה‬ ‫ביום הם אף למאן דאמר )יבמות עב‪ (:‬מילה‬ ‫למול‪ ,‬אחד בשבת ואחד אחר השבת‪ ,‬וטעה‬ ‫צריך לחזור כאן על הציווי‪.‬‬ ‫שלא בזמנה כשירה בין ביום ובין בלילה‪,‬‬ ‫ומל את של אחר השבת בשבת פטור‪ ,‬שאף‬ ‫וכתב באחד מן הדרכים לבאר‪,‬‬ ‫מאחר שמילת אברהם אבינו היתה מילת‬ ‫שלא עשה מצוה במעשהו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שלאברהם אבינו לא הוצרך הקב"ה לומר‬ ‫גרות‪ ,‬ומילת גרות אינה אלא ביום כנפסק‬ ‫כיון שניתנה אצלו שבת לידחות פטור‪.‬‬ ‫ביום אפילו בשבת‪ ,‬שהוא בוודאי יעשה כן‬ ‫בשולחן ערוך )יו"ד סי' רסח סעי' ג(ג‪.‬‬ ‫ולכן גם במילת אברהם מסתמא היה אחד‬ ‫מעצמו אף בלי ציווי מפורש‪ ,‬שאף שהחמיר‬ ‫‪‬‬ ‫ג( וראה מה שהבאנו )גליון קצה( לדון אם מילת אברהם אבינו היתה מילת גרות‪ ,‬או שכבר נעשה דינו כישראל קודם לכן‪.‬‬ ‫ב( ראה מה שכתבנו בזה בבאר יעקב )ח"א‪ ,‬ויקרא(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומקושית רבי צבי הירש מוכח שהבין‪,‬‬ ‫כיון שנצטווה עכשיו למול עצמו נחשבת‬ ‫מילת אברהם ובני ביתו‬ ‫שדין זה שלא למול פעם ראשונה בשבת‬ ‫מילתו כמילה בזמנה‪ ,‬וממילא פשוט שהיה‬ ‫תוך שלשה ימים ליום טוב‬ ‫לעיכובא הוא‪ ,‬ואף כשאין לפנינו מוהל אחר‬ ‫צריך למול ביום ולא בלילה‪.‬‬ ‫עוד כתב הפנים יפות לפרש דברי רש"י‬ ‫ותיבטל על ידי זה מצות מילה בזמנה אינו‬ ‫אמנם צריך עיון בדברי החתם סופר‪,‬‬ ‫שלא היה יכול למול בלילה‪ ,‬על פי מה‬ ‫רשאי למול‪ ,‬ולכן הקשה איך מל אברהם‬ ‫שאמרו חז"ל שביאת המלאכים לבקר את‬ ‫שאם סבר שהיא כמילה בזמנה‪ ,‬מאחר‬ ‫אבינו עצמו ביום הכיפורים‪ .‬וכן מוכח‬ ‫אברהם אבינו היתה בערב פסח‪ ,‬וזה היה‬ ‫שנצטווה עליה עכשיו‪ ,‬מדוע הוצרך לומר‬ ‫מדברי השפת אמת )יו"ד שם( שתמה על‬ ‫ביום שלישי למילתו‪ .‬והנה דעת התשב"ץ‬ ‫שעל שביתת שבת ויום טוב עדיין לא‬ ‫פסק השולחן ערוך מדוע אסר למול פעם‬ ‫נצטווה‪ ,‬אף אם היה מצווה על שביתת שבת‬ ‫)הובא בבית יוסף יו"ד סי' רסח בבדק הבית‪ ,‬וראה בש"ך‬ ‫ראשונה מחשש שמא יקלקל‪ ,‬והרי מקלקל‬ ‫סי' רסו ס"ק יח( שאין למול מילה שלא בזמנה‬ ‫ויום טוב היה רשאי למול מילה בזמנה תוך‬ ‫אינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬ומדוע נבטל מצוה‬ ‫ביום חמישי ושישי שהם תוך שלשה ימים‬ ‫דאורייתא של מילה בזמנה מחמת ספק‬ ‫שלשה ימים ליום טוב‪ ,‬ואם דעתו שאין‬ ‫זה כמילה בזמנה‪ ,‬ואף על פי כן היה רשאי‬ ‫לשבת‪ ,‬משום שאין להכניס עצמו לחשש‬ ‫איסור דרבנן‪ .‬והניח בצריך עיון‪.‬‬ ‫למול תוך שלשה ימים כיון שלא נצטווה‬ ‫שיצטרך לחלל את השבת‪ .‬נמצא לפי זה‬ ‫אמנם בשערי תשובה )או"ח שם ס"ק ז(‬ ‫על שביתה‪ ,‬אם כן גם את עבדיו יהא‬ ‫שאם היה אברהם ממתין עד הלילה לא היה‬ ‫ובפתחי תשובה )יו"ד שם ס"ק ה( הביאו בשם‬ ‫רשאי למול‪ .‬ואפשר שסבר שלעולם אין‬ ‫רשאי למול‪ ,‬שכבר נכנס תוך שלשה ימים‬ ‫השבות יעקב )ח"ג סי' כה(‪ ,‬שפסק שכשאין לו‬ ‫זה כמילה בזמנה‪ ,‬ואף על פי כן יש חילוק‬ ‫ליום טוב‪ ,‬ולכן כתב רש"י ביום ולא בלילה‪,‬‬ ‫מוהל אחר ויודע בעצמו שיכול למול מותר‬ ‫בין מילתו למילת עבדיו‪ ,‬שעליו כבר חל‬ ‫שנזדרז למול ביום קודם שיחשך ולא יהיה‬ ‫לו למול בשבת אף שהיא מילה ראשונה‬ ‫הציווי אף שאינו מצווה על יום זה דווקא‪,‬‬ ‫רשאי למול‪.‬‬ ‫אצלו‪ ,‬כיון שאפילו אם יקלקל אין בזה‬ ‫אבל על עבדיו עדיין לא חל הציווי רק אחר‬ ‫החתם סופר )לך לך( הביא בשם רבו‬ ‫איסור דאורייתא‪ .‬וגם אין חוששים כל כך‬ ‫שיתרפא‪.‬‬ ‫ההפלאה שמילת אברהם אבינו היתה תוך‬ ‫שיקלקל‪ ,‬שאדם יודע להזהר‪ ,‬שאם לא כן‬ ‫לא נתיר למול פעם ראשונה אף בחול שיש‬ ‫שלשה ימים ליום טובד‪ .‬וכתב על זה החתם‬ ‫דעת החיד"א שמילת אברהם‬ ‫סופר שאת עצמו ודאי היה אברהם אבינו‬ ‫בזה ספק נפשות‪ ,‬ובהכרח שאין חוששים‬ ‫היתה מילה בזמנה‬ ‫לזה‪ .‬ואף שלכתחילה אין להקל נגד פסק‬ ‫רשאי למול אף תוך שלשה ימים ליום טוב‪,‬‬ ‫גם בדברי החיד"א )ראש דוד‪ ,‬מקץ( מבואר‬ ‫ולא היה לו לחשוש שמא יצטרך לבוא לידי‬ ‫השולחן ערוך כשיש לפניו מוהל אחר‪ ,‬מכל‬ ‫שסבר שמילת אברהם אבינו היתה כמילה‬ ‫מקום כשאין מוהל אחר אין לבטל מילה‬ ‫חילול יום טוב‪ ,‬כיון שעל המילה נצטווה‬ ‫בזמנה‪ .‬שכתב שלפי מה שאמרו חז"ל‬ ‫ועל שביתת שבת ויום טוב לא נצטווה‪ ,‬אבל‬ ‫בזמנה מחשש זה‪ .‬ולפי דבריו לא קשה על‬ ‫שביאת המלאכים לבקר את אברהם ביום‬ ‫אברהם אבינו איך מל ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫את עבדיו לא היה מצווה למול באותו יום‬ ‫שלישי למילתו היתה בפסח‪ ,‬נמצא שנימול‬ ‫רק אחר שיתרפא‪ ,‬וכמבואר ברמב"ן )בראשית‬ ‫ביאור רצ"ה הורוויץ במילת אברהם ופריעת‬ ‫אברהם תוך שלשה ימים ליום טוב‪ ,‬ואף‬ ‫יז‪ ,‬כו( שרק מחמת זריזות מל אותם אברהם‬ ‫ישמעאל בפעם הראשונה ביום הכפורים‬ ‫שלדעת התשב"ץ אין למול מילה שלא‬ ‫באותו יום‪ ,‬ואם כן מילת עבדיו לכאורה‬ ‫ורבי צבי הירש כתב לתרץ על פי מה‬ ‫בזמנה קודם שבת ויום טוב‪ ,‬מכל מקום‬ ‫לא היה רשאי למול תוך שלשה ימים ליום‬ ‫שכתב בפרשת דרכים )דרוש ראשון( שעד‬ ‫מילת אברהם אבינו דינה כמילה בזמנה כיון‬ ‫טוב שמא יבוא לידי חילול יום טוב‪ ,‬אך כיון‬ ‫המילה היה דין אברהם כדין בני נח‪ ,‬ומן‬ ‫שעכשיו נצטווה מפי הקב"ה‪.‬‬ ‫שמל עצמו וניתן יום טוב לחלל בעבורו‪,‬‬ ‫המילה ואילך נבדל מדין בני נח ונעשה דינו‬ ‫על פי זה כתב החיד"א לפרש מה‬ ‫היה רשאי למול אף עבדיו‪ .‬ולכן אמר הכתוב‬ ‫כישראלו‪ .‬ונמצא שעד המילה לא היה יכול‬ ‫שנאמר )יז‪ ,‬כג( 'וימל את בשר ערלתם בעצם‬ ‫'וכל אנשי ביתו וגו' נימולו אתו'‪.‬‬ ‫לשבות בשבת‪ ,‬שבן נח ששבת חייב מיתה‪,‬‬ ‫היום הזה כאשר דבר אתו אלהים'‪ .‬שכוונת‬ ‫ומבואר כוונת החתם סופר‪ ,‬שבא לחלוק‬ ‫ומשעת המילה נתחייב בשמירת שבת‪.‬‬ ‫הכתוב לפרש הטעם שנימול בעצם היום‬ ‫על דברי ההפלאה שסבר שלא היה אברהם‬ ‫ולפי זה מיושב שלא היה לאברהם לחשוש‬ ‫הזה אף שהוא תוך שלשה ימים ליום טוב‪,‬‬ ‫רשאי למול תוך שלשה ימים ליום טוב‪,‬‬ ‫במילתו שמא יקלקל‪ ,‬כיון שאם יקלקל ולא‬ ‫כיון שאז דבר אתו אלהים והוה כמילה‬ ‫ולכן הוצרך להזדרז למול ביום ולא בלילה‪.‬‬ ‫יהא נימול כהלכה נתברר שלא נעשה דינו‬ ‫בזמנה‪.‬‬ ‫ולדעת החתם סופר לא רק את עצמו היה‬ ‫כישראל‪ ,‬ואין עליו איסור חילול שבת‪.‬‬ ‫רשאי למול תוך שלשה ימים אלא אף את‬ ‫אך כתב שעדיין קשה ממה שפרע‬ ‫מילה פעם ראשונה בשבת וביום הכפורים‬ ‫עבדיו‪.‬‬ ‫אברהם את ישמעאל כמובא ברש"י )יז‪ ,‬כה(‪,‬‬ ‫עוד מצאנו קושיא נוספת על מה שמל‬ ‫אף שאת עצמו לא פרע‪ .‬ובמגן אברהם )או"ח‬ ‫אברהם אבינו ביום הכיפורים‪ ,‬שהקשה‬ ‫מילת אברהם לדעת החתם סופר‬ ‫שם ס"ק י( כתב שגם בפריעה נוהג דין זה שמי‬ ‫הגאון רבי צבי הירש בן ההפלאה )דרושים‬ ‫אם היתה מילה בזמנה‬ ‫שלא פרע מעולם לא יפרע פעם ראשונה‬ ‫נחמדים‪ ,‬ראש השנה יד‪ (.‬איך היה אברהם רשאי‬ ‫על כל פנים מבואר שלדעת ההפלאה‬ ‫בשבת מחשש שיקלקל‪ ,‬ואם כן אף שמילת‬ ‫למול ביום הכיפורים‪ ,‬והרי נפסק להלכה‬ ‫מילת אברהם אבינו לא היתה נחשבת‬ ‫ישמעאל עצמה הותרה לו‪ ,‬מאחר שמל‬ ‫)שולחן ערוך או"ח סי' שלא סעי' י; יו"ד סי' רסו סעי'‬ ‫למילה בזמנה‪ ,‬ולכן לא היה רשאי למול תוך‬ ‫אברהם עצמו תחילה ואין זה מילה ראשונה‬ ‫ז( שמי שלא מל מימיו אסור לו למול פעם‬ ‫שלשה ימים ליום טוב‪ .‬וכן היה רשאי למול‬ ‫אצלו‪ ,‬מכל מקום פריעת ישמעאל שהיא‬ ‫ראשונה בשבת‪ ,‬משום שמא יקלקל ונמצא‬ ‫בלילה למאן דאמר מילה שלא בזמנה זמנה‬ ‫פריעה ראשונה אצלו איך הותרה לו ביום‬ ‫שחילל שבת בחנם‪ .‬ואצל אברהם היתה זו‬ ‫אף בלילה‪ ,‬לולא שהיתה מילה זו מילת‬ ‫הכיפורים אחר שכבר נהג בו דין ישראלז‪.‬‬ ‫מילה ראשונהה‪.‬‬ ‫גירות‪ .‬ואילו לדעת החתם סופר לכאורה‬ ‫‪‬‬ ‫מקום במסקנתו נראה שסבר הוא עצמו שאף קודם‬ ‫רבי עקיבא איגר )או"ח שם( נסתפק בזה אם הוא הדין ביום‬ ‫ד( מה שהביא בשם ההפלאה שמל תוך שלשה ימים‪ ,‬אף‬ ‫המילה היה דינו כישראל‪ .‬וכבר תמה רבי עקיבא איגר‬ ‫טוב‪ ,‬או שביום טוב מותר מצד 'מתוך'‪ ,‬ונוטה להקל‪.‬‬ ‫שבהפלאה כתב להיפך שלא מל תוך שלש ימים‪ ,‬נראה‬ ‫בהגהותיו על דבריו שכל הנידון בראשונים הוא רק מן‬ ‫ומכל מקום יום הכיפורים ודאי דינו כשבת ואסור‪ ,‬שהרי‬ ‫כוונתו לדין היוצא מדבריו שלא היה רשאי למול תוך‬ ‫המילה ואילך‪.‬‬ ‫אין בו היתר אוכל נפש‪.‬‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬ועל זה בא החתם סופר לחלוק שהיה רשאי‪.‬‬ ‫ז( אמנם בגליון אוצר באר יעקב )שם( הבאנו שלדעת‬ ‫ו( מה שהביא כן בשם הפרשת דרכים שרק מהמילה‬ ‫ה( ראה פתחי תשובה )יו"ד שם ס"ק ו( בשם הגאון רבי יונתן‬ ‫הרמב"ן מל אברהם את ישמעאל תחילה קודם שמל‬ ‫נעשה דינו כישראל‪ ,‬כבר הערנו )בגליון אוצר באר יעקב שם(‬ ‫בבינה לעיתים )על הרמב"ם הל' יום טוב פ"ב ה"ד( שכן הדין‬ ‫עצמו‪ .‬ולפי זה לא קשה מידי‪.‬‬ ‫שאף שהוא מביא כן בשם הרמב"ן ומהר"ש יפה‪ ,‬מכל‬ ‫ביום טוב שאין למול בו מילה ראשונה‪ .‬אמנם בחידושי‬ ‫‪‬‬ ‫על עצם המילה איך מל ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫מילת אברהם לדעת רצ"ה הנ"ל‬ ‫וכתב רבי צבי הירש‪ ,‬שיש ליישב על‬ ‫אף אם נאמר שמילתו אינה כמילה בזמנה‪,‬‬ ‫אם היתה מילה בזמנה‬ ‫פי מה שאמרו חז"ל )הובא ברש"י יז‪ ,‬כד( לגבי‬ ‫וכדברי האור החיים שהבאנו למעלה שאף‬ ‫מדברי רבי צבי הירש הנ"ל מוכח‬ ‫מילת אברהם שהקב"ה סייע לו למול‪ ,‬כמו‬ ‫אם החמיר על עצמו לשמור שבת‪ ,‬מכל‬ ‫לכאורה שסבר גם הוא שמילת אברהם‬ ‫שנאמר )נחמיה ט‪ ,‬ח( 'וכרות עמו הברית'‪,‬‬ ‫מקום לא היה רשאי לדחות המילה שנצטווה‬ ‫אבינו היתה נחשבת כמילה בזמנה‪ ,‬שלא‬ ‫ולכן הותר לו למול ביום הכיפורים אף שזו‬ ‫עליה כל זמן שעל השבת אינו מצווה‪.‬‬ ‫היה קשה לו על עצם המילה ביום הכיפורים‬ ‫מילה ראשונה אצלו‪ .‬וצריך עוד לומר שגם‬ ‫אך יש לדון בזה שאפשר שאנו אומרים‬ ‫לפי מה שסבר בקושיא שהיה דינו כישראל‬ ‫במילת ישמעאל סייע הקב"ה בידו‪,‬‬ ‫שמילתו וכניסתו בכלל ישראל באים כאחד‬ ‫אף קודם המילה‪ ,‬רק הקשה איך מל פעם‬ ‫ולכן הותרה לו גם הפריעה‪ .‬ועל פי זה‬ ‫ואינו רשאי למול מילה שלא בזמנה בשבת‬ ‫ראשונה ביום הכיפורים‪ ,‬ובהכרח סבר‬ ‫מפרש סמיכות דברי רש"י שכתב תחילה‬ ‫ויום טוב‪ ,‬וכעין מה שכתבו תוספות )כתובות‬ ‫שעצם המילה הותרה לו לולא היתה אצלו‬ ‫שהקב"ה סייעו למול‪ ,‬ואחר כך הביא הדרש‬ ‫יא‪ .‬ד"ה מטבילין; סנהדרין סח‪ :‬ד"ה קטן( לענין‬ ‫מילה ראשונה‪.‬‬ ‫שלישמעאל עשה גם פריעה‪ ,‬שזה תלוי‬ ‫טבילת גר קטןח‪ .‬וראה גם בקובץ שיעורים‬ ‫אך באמת לפי תירוצו שקודם המילה לא‬ ‫בזה‪ ,‬שמאחר שסייעו הקב"ה היה רשאי‬ ‫)כתובות אות לד(‪ .‬ואכמ"ל בזה‪.‬‬ ‫היה עדיין דינו כישראל‪ ,‬מיושבת גם הקושיא‬ ‫לפרוע ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ח( וכן הבאנו בגליון שם לענין מילתו וגירותו באים כאחד‪.‬‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫ולא על השביתה‪ ,‬ומחמתו הותר גם‬ ‫בזמנה‪ ,‬שאם לא כן פשוט מה שלא‬ ‫‪ ‬לפרקי דרבי אליעזר שמילת אברהם‬ ‫במילת עבדיו‪.‬‬ ‫נאמר אפילו בשבת‪ .‬אך אולי קושייתו‬ ‫היתה ביום הכפורים איך מל מילה‬ ‫‪ ‬לדעת חתם סופר לכאורה היה מילה‬ ‫על הדורות אחריו‪.‬‬ ‫שלא בזמנה‪ .‬ובלוית חן שנחשב בזמנה‬ ‫שלא בזמנה‪ .‬ולחיד"א היה בזמנה‪,‬‬ ‫‪ ‬בדברי יהונתן שמילת אברהם ביוה"כ‬ ‫שאז נצטווה‪.‬‬ ‫ולכן הותר תוך שלשה ימים מיום טוב‪.‬‬ ‫כיון שניתנה לידחות אצל אחד מבני‬ ‫‪ ‬בכלי חמדה מה שמל עבדיו אף שבידו‬ ‫‪ ‬קושיית רצ"ה הורוויץ שאסור למול‬ ‫זה‬ ‫לכאורה‬ ‫אך‬ ‫בזמנה‪.‬‬ ‫שהיתה‬ ‫ביתו‬ ‫להפקירם‪ ,‬כיון שכבר ניתנה לידחות‬ ‫פעם ראשונה בשבת‪ .‬אך לשבות יעקב‬ ‫מחטאת‪.‬‬ ‫לפטור‬ ‫בשוגג‬ ‫רק‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫אם אין מוהל אחר מותר‪.‬‬ ‫‪ ‬כלי חמדה מדמה לרא"ש בשחיטה ‪ ‬בדברי יהונתן שמל יחד עם הקב"ה‬ ‫‪ ‬תירוץ רצ"ה שאם היה מקלקל היה‬ ‫והוי שנים שעשאוהו‪ .‬אך לכאורה אינו‬ ‫לחולה שכבר נדחה נטילת נשמה‪ .‬אך‬ ‫עדיין בן נח‪ .‬או משום שסייע לו‬ ‫היתר לכתחילה‪.‬‬ ‫שם בחולה שוודאי התירו‪ ,‬וכאן ניתן‬ ‫הקב"ה‪ .‬ובזה מיושב גם פריעת‬ ‫בפנים יפות מה שהוצרך למול ביום‬ ‫להפקירו ולא לדחות כלל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ישמעאל‪.‬‬ ‫אף שהוא שלא בזמנה‪ ,‬משום שהיה‬ ‫‪ ‬באור החיים מה שלא נאמר אפילו‬ ‫מילת גירות‪ ,‬או שבלילה היה בתוך ‪ ‬לפי רצ"ה יש לעיין אם גם עצם המילה‬ ‫בשבת במילת אברהם‪ ,‬שפשוט כן‬ ‫הותרה אפילו שלא בזמנה‪ ,‬שקודם‬ ‫לפסח‪.‬‬ ‫ימים‬ ‫שלשה‬ ‫שנצטווה על המילה ולא על השביתה‪.‬‬ ‫המילה לא היה ישראל‪ ,‬או שהמילה‬ ‫לחתם סופר היה מותר למול תוך‬ ‫ומובן גם המילה ביוה"כ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫והגירות באים כאחד‪.‬‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬שנצטווה על המילה‬ ‫‪ ‬לאור החיים מילת אברהם היתה‬ ‫‚‡~ƒ–‰‚Š˜ƒˆ‡˜‰‹’–‡ ~–‡• ‚Ž’Š~‡‹‬ ‫—‡ƒ–‡‹ƒƒ€‡ƒ˜Œ~ƒ–˜ƒ–˜ƒ—АŒƒ‚˜ƒ–‚—Ї†~‬ ‫~ƒ”–ƒ˜‡•–‡‹Œ’„ŒƒŒ•‚—Š˜ƒ–‚Š~–‰‚ƒŠ– ‚‬ ‫–ƒ‰‡‹ƒ‰˜ƒ‡‹†ƒ†‹ƒ˜ƒ—’‚—ƒ‚ЉŠŽ’—‬ ‫Š‚—‡€ Žƒ‡ƒ˜‚’–‡‹‚Œƒ –ƒ˜‬ ‫Š’–†‡‹Žƒ’‡‹‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪ :‬טל‪ | +972-54-8470816 :‬דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬