gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: וירא (2026-10-26)

אמונת חיים · Eminas Chaim — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תרל ♦ שנה טו‬ ‫שב"ק פרשת וירא ה'תשפז‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום‬ ‫ְהעֵּ ִצים וְאַ יֵּה הַ ֶשה ְלעֹּ לָ ה (בראשית כב‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫ֹּאמר ִהנֵּה ָהאֵּ ׁש ו ָ‬ ‫ַוי ֶ‬ ‫ותמהו המפרשים בכמה דברים אחד שלא שלא כתוב וירא ה'‬ ‫למה רק ביום השלישי יצחק שואל את אביו "איה השה לעולה?"‬ ‫אל אברהם וגו' אלא כתב וירא אליו וגו'‪ ,‬וגם במה שכתב באלוני‬ ‫אברהם מוריד את המשא‪ ,‬עצים למזבח‪ ,‬מהחמור ושם על גבו של‬ ‫הממרא‪ ,‬מה נפקא מינא באיזה מקום נגלה אליו ה'‪ ,‬וגם מה‬ ‫יצחק‪ .‬אם עד עכשיו ליצחק היה צד שהוא עתיד להיות קרבן‬ ‫שכתוב והוא יושב פתח האוהל‪ ,‬מה רוצה להגיד בזה שהוא יושב‬ ‫למזבח‪ ,‬כעת הוא אינו חושב כך משום שלפי ההלכה אסור לעבוד‬ ‫בפתח האוהל ולמה לא ישב בפנים האוהל‪ ,‬וברש"י כתב שבשביל‬ ‫עבודה בקודשים (אסור להשתמש בקורבנות לעבודות משא‬ ‫שנתן לו ממרא עצה למול את עצמו‪ ,‬נתגלה ה' בחלקו‪ ,‬וידוע‬ ‫וחרישה)‪ ,‬וא"כ לא יתכן שהוא עצמו הקרבן‪ ,‬שהרי הוא נושא על‬ ‫דרשת חז"ל שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה‪ ,‬ולכן‬ ‫גבו את העצים‪ .‬כעת נאמר‪" :‬וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬להראות גדולתו‬ ‫הניח אברהם כביכול את השכינה וישב פתח האוהל לקבל‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬שהגם שידע שהולך לשחוט את בנו‪ ,‬ויצחק‬ ‫אורחים‪.‬‬ ‫שחשב שיקריבּו שה לעולה‪ ,‬בכל זאת היו שניהם שווים בשמחת‬ ‫ואפ"ל בדרך אפשר שהפסוק בא לומר את גודל הענוה של‬ ‫לבם לקיים מצות ה'‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שאף שעשה את מצות ה' במסירות נפש והוא בן‬ ‫כעת ליצחק יש תמיהה‪ :‬אם לא הוא הקרבן אלא שה‪ ,‬היכן‬ ‫תשעים ותשע ומ"מ לא החזיק טיבותא לנפשיה‪ ,‬אלא פשוט שהוא‬ ‫הקרבן? מדוע להכין מראש ולשאת את העצים‪ ,‬כשאפשר להכינם‬ ‫כאילו בלי שם אלא כתב "אליו"‪ ,‬וגם תלה כל הגדולה שזכה‬ ‫שם במקום‪ ,‬ואילו את הקרבן‪ ,‬השה שאינו מצוי בכל מקום‪,‬‬ ‫לעשות את מצות ה' הכל בזכות ממרא הצדיק שנתן לו עצה על‬ ‫אברהם לא הביא איתו? לכן שאל רק עכשיו כאשר הוא נושא את‬ ‫המילה וגם כתב בפתח האוהל שאברהם החשיב את עצמו כאילו‬ ‫העצים‪" :‬הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?"‬ ‫הוא עוד בפתח האוהל של הקדושה שאף שנתגלה אליו ד' יתברך‬ ‫אברהם עונה ליצחק "אלקים יראה" ‪ -‬ה' אמר לי בנבואה‪" :‬השה‬ ‫אבל אברהם עוד הוא רק בפתח האוהל כאילו רק עכשיו התחיל‬ ‫לעולה בני"‪ ,‬כלומר‪" :‬בני‪ ,‬אתה השה לעולה‪ ,‬אבל עדיין לא‬ ‫לעבוד את ה' יתברך‪.‬‬ ‫הקדשתי אותך לכן מותר לי לשים עליך את העצים"‪ .‬נמצא‬ ‫ובא הכתוב גם לומר שאברהם זכה לכל זה בזכות גודל‬ ‫שאברהם לא שיקר‪ ,‬רק אמר בלשון שמשתמעת לשני פנים‪ .‬יתכן‬ ‫הענוה שבו שאמר ואנכי עפר ואפר ולכן זכה שנתגלה אליו ה'‬ ‫שאמר זאת כדי שיצחק לא יפחד‪ ,‬אבל למעשה‪ ,‬מה שאמר באמת‬ ‫שהענוה הוא הוא מידה היותר גדולה שזוכה אדם לכל הטובות‬ ‫התקיים‪ ,‬שאכן לבסוף הקריב שה ולא את יצחק בנו‪.‬‬ ‫ושורה עליו השכינה משא"כ הגאוה שהוא הגדולה שבעבירות‬ ‫כעת‪ ,‬לאחר שגילה אברהם ליצחק שהוא עצמו קרבן במקום שה‬ ‫שאין השכינה שורה על בעלי הגאוה‪ ,‬וזה לימוד לדורות שאדם אל‬ ‫לעולה‪ ,‬נאמר שנית‪" :‬וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬להראות שבחו של‬ ‫יתגאה אף בעשותו המצוה הכי גדולה וידע שהוא רק בתחילת‬ ‫יצחק‪ ,‬שבכל זאת הלך יצחק בשמחה כמו אברהם‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫הדרך ובפתח האוהל ועוד המלאכה גדולה להיכנס לגמרי לאוהל‬ ‫במדרש‪" :‬זה לשחוט וזה להשחט"‪.‬‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך (בראשית‪ ,‬יב‪ ,‬ב)‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫ס"ת נוט' מ"ה המרמז על ענוה כמאמר משה "ונחנו מה" וכן נוט'‬ ‫אד"ם אפ"ל שבא לומר לאדם שקיבל "שם טוב" ועלה לגדולה‪,‬‬ ‫אחר כל זה תשאר אדם בלייב א‪-‬מענטש ותתנהג בענווה כנאמר‬ ‫באגרת הרמב"ן "עקב ענווה יראת ה'‪.‬‬ ‫וע"ז מסיים והיה ברכה‪ ,‬שכשתתנהג ככה זו תהיה ברכה הן‬ ‫לעצמו והן לאחרים‪ ,‬וזה רש"י הק' אומר "בך חותמין" דהיינו‬ ‫ויקח את האיל‪ ,‬ויעלהו לעולה תחת בנו (וירא כב‪ ,‬יג)‪,‬‬ ‫החתימה של המילים דהיינו הסופי תיבות‪ ,‬שהוא נוט' הנ"ל‪.‬‬ ‫מבואר בכתוב שאברהם אבינו הקריב את 'האיל תחת בנו'‪ ,‬היינו‬ ‫ועל זה דוד המלך אומר בתהילים (פד‪ ,‬ו) אשרי "אדם" עוז לו‬ ‫שהקרבת האיל הייתה במקום הקרבת יצחק‪ .‬והדברים טעונים‬ ‫"בך"‪ .‬דהיינו אדם שאמרנו לעיל בך של בך חותמין מהחתימה של‬ ‫ביאור איך עלה על דעתו של אברהם אבינו שהקרבת האיל היא‬ ‫הפסוק הנ"ל‪.‬‬ ‫הקרבת יצחק‪ ,‬איך הקרבת איל יכולה להיות 'במקום' הקרבת‬ ‫יצחק ‪.‬ונראה שפרש"י מהו 'תחת בנו'‪ ,‬על כל עבודה שעשה ממנו‬ ‫היה מתפלל‪ ,‬יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה בבני‪ ,‬כאילו בני‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫שחוט ‪ ,‬כאילו דמו זרוק‪ ,‬כאילו בני מופשט‪ ,‬כאילו הוא נקטר ונעשה‬ ‫דשן (רש"י שם)‪.‬‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫מבואר ברש"י שאחר שקרא מלאך ה' לאברהם מן השמים‪ ,‬ואמר‬ ‫מרת הרבנית הצדקנית תליט"א‬ ‫לו אל תשלח ידך אל הנער‪ ,‬ומנע ממנו לעקוד את יצחק‪ ,‬הקריב‬ ‫אברהם את האיל‪ ,‬והתכוון בהקרבת האיל להקריב את יצחק‪ ,‬ועל‬ ‫לרגל שבת שבע ברכות לנישואי הנכדה‬ ‫כל עבודה ועבודה שעשה אברהם באיל‪ ,‬היה מתפלל שיחשב‬ ‫בת לחתדב"נ מורינו הרב מאיר גרויז שליט"א‬ ‫הקרבת האיל כאילו הקריב ועקד את יצחק‪.‬‬ ‫עב"ג החתן הרב משה אינדרוסקי הי"ו‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג מכל יוצ"ח‬ ‫המשך דא"ח מעמ' א'‬ ‫ובספר הק' מאור ושמש אחרי שדקדק בלשון הפסוקים‬ ‫וכתב שהדקדוקים רבו כתב לבאר‪ :‬כי ידוע מספרים הקדושים‬ ‫וה' אמר המכסה… ואברהם היה יהיה (יח‪ ,‬יז‪-‬יח)‬ ‫וגם בעיני ראיתי זאת מצדיקים‪ ,‬בעת שבאו לדבקות גדול והיו‬ ‫וצ"ל למה היה אאע"ה מרבה בתפלה כ"כ עבור הרשעים האלה?‬ ‫מדבקים עצמם בעולמות העליונים‪ ,‬עד שכמעט שהיו מתבטלים‬ ‫וביותר שאמר ה' 'המכסה אני מאברהם' זה מורה שרצון ה' היה‬ ‫ממציאותם‪ ,‬ולא היו יכולים כמעט להישאר בזה העולם‪ ,‬עד‬ ‫שיתפלל אאע"ה עליהם‪ ,‬ומה 'למען אשר יצוה את בנו…? אמנם‬ ‫שהיו צריכים להגשים את עצמם באיזה דבר גשמי שיביטו על‬ ‫י"ל ע"פ המבואר שאם איש ישראל מתפלל‪ ,‬אף אם לפעמים אינו‬ ‫איזה דבר או חפץ להשתעשע בו או שיסתכלו באיזה איש ובזה‬ ‫עושה פירות מיד שיהא נענה לאלתר‪ ,‬אעפ"כ היא שמורה לנצח‬ ‫יתגשמו עצמם מעט‪ ,‬ויוכלו להוריד עצמם מדביקותם להשאר‬ ‫ולעולמי עד‪ ,‬ואם לפעמים מתגלגל הדבר שאיש ישראל צריך‬ ‫בזה העולם‪ ,‬ובאם לא היו מצוי להם דבר להתגשם בו הוצרכו‬ ‫להוושע אזי התפלה ההיא מתעוררת ומעוררת עליו רחמים מחסדי‬ ‫לילך החוצה להביט על איזה דבר‪ ,‬אף על איזה דבר טמא‪,‬‬ ‫ה' ב"ה‪ ,‬ולכך כי ידעתיו וגו' למען אשר יצוה וגו' כיון שבניו ילכו‬ ‫והנה אברהם אבינו אחרי שמל‪ ,‬בא כל כך להשתוקקות‬ ‫בדרכי תורת ה' ראויים לעורר עליהם תמיד רחמים וחסדים‪ .‬ולזאת‬ ‫ודביקות והתלהבות גדולה‪ ,‬עד שבלתי היה באפשרותו שיסבול‬ ‫גלה ה' לאאע"ה שרוצה לאבד הרשעים האלה‪ ,‬כדי שיתאמץ‬ ‫גשמיות העולם הזה והיה יכול כמעט להיבטל ממציאות מחמת‬ ‫בתפלה אף שבאמת לא פעל בתפלתו אז עליהם‪ ,‬שאפי' ע"י צירוף‬ ‫קוב"ה לא מצא‪ ,‬מ"מ הרוויח בתפלתו זו שתהא שמורה לנצח לבני‬ ‫אהבת ה' אשר בערה בו‪ ,‬על כן ישב בפתח האוהל‪ ,‬והביט על‬ ‫בניו עד הדור האחרון‪ ,‬אם יצטרכו לעורר עליהם רחמי וחסדי ה'‬ ‫איזה דבר להתגשם בו שירד קצת מדביקותו ויכל להישאר בזה‬ ‫ע"י צירוף ה' עמהם‪ ,‬אזי מתעוררת התפלה שהתפלל אאע"ה‬ ‫העולם‪ ,‬ובזה מרומז והוא יושב פתח האוהל כחום היום‪ ,‬ר"ל‬ ‫ונושעים עי"ז ג"כ‪.‬‬ ‫שמחמת אור ההתלהבות והחמימות שהיה דבוק באורות‬ ‫(כ"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע)‬ ‫העליונים לזאת ישב פתח האוהל‪ ,‬להסתכל על איזה עובר ושב‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו'‪( .‬יח ‪ .‬יט)‬ ‫כאמור‪ ,‬אמנם הקב"ה ידע‪ ,‬כי לא יוכל להתגשם על ידי‬ ‫למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו‪ .‬כי כשאדם מאמין‬ ‫הסתכלותו בערלים נכרים‪ ,‬כי לא יוכל להסתכל בהם כלל‪ ,‬ובאם‬ ‫באמונה שלימה שהקב"ה יתענג בהשפעות לישראל אז מה‬ ‫שיביט בהם‪ ,‬אז יהיו הם נעשים גל עפר‪ ,‬על כן שלח אליו השם‬ ‫שמבקש מהשי"ת טובה וברכה הוא תענוג להשי"ת‪ .‬ותענוג השי"ת‬ ‫יתברך מלאכם קדושי מעלה כדמות אנשים‪ ,‬שהם בעצמותם‬ ‫בהשפעתו לישראל הוא מחמת שישראל הולכין ומחזיקין בתורת‬ ‫קדושים וטהורים שיוכל לסבול אותם‪ ,‬ואמנם נתגשמו מעט‪,‬‬ ‫ה' על ידי זה יתענג השי"ת מהשפעתו‪ ,‬וזהו למען הביא ה' על‬ ‫שיוכל להישאר בזה העולם עכ"ל‪.‬‬ ‫אברהם אז שפיר יכולין שיבוא על אברהם אשר דבר עליו ולא‬ ‫יחשוב על מנת לקבל פרס כי מה שהשי"ת משפיע להם טובות‬ ‫ולפי דבריו הק' מובן מה שאיתא בגמרא במסכת יומא (דף‬ ‫הוא עבור תענוגו יתברך כיון שמחזיקים תורת ה' ובו מתענג‬ ‫מז‪ ).‬בזה הלשון‪" :‬אמרו על רבי ישמעאל בן קמחית [הכהן]‬ ‫בהשפעתו להם‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫שפעם אחת יצא (ביום הכיפורים) וסיפר על ערבי אחד בשוק‬ ‫(קדושת לוי)‬ ‫וניתזה צינורא (רוק) מפי על בגדיו (ונטמא) ונכנס ישבר אחיו‬ ‫וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו‪( ,‬יח‬ ‫ושימש תחתיו וראתה אמן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד‪,‬‬ ‫‪.‬לג) התוה"ק סיפרה צדקת אאע"ה דהנה הוא המליץ לפני השי"ת‬ ‫ושוב אומרו עליו על ר' ישמעאל בן קמחית שפעם אחת יצא‬ ‫על אנשי סדום להצילם‪ ,‬אך לא פעל כלום בבקשתו אצל השי"ת‬ ‫ביום הכיפורים וסיפר עם אדון אחד בשוק וניתנה צונרא מפיו‬ ‫בשבילם‪ ,‬אעפ"כ כשלא פעל כלום לא התעצב אברהם מזה‪ ,‬רק‬ ‫על בגדיו ונכנס יוסף אחיו ושימש תחתיו וראתה אמן שני כהנים‬ ‫הוא עשה את שלו שהתפלל‪ ,‬וכשלא פעל בתפלתו לא הי' זאת‬ ‫גדולים ביום אחד ע"כ‬ ‫עסק שלו‪ ,‬ותכף אברהם שב למקומו היינו למדרגתו הראשונה‪,‬‬ ‫לעבוד את השי"ת בשמחה כמקודם‪ ,‬והתוה"ק היא נצחית וכן ראוי‬ ‫ומעולם תמהתי על זה להבין זאת מה עשה כהן גדול‬ ‫להיות כל אחד מישראל‪.‬‬ ‫האדם הכי גדול בעולם ביום הקדוש והנורא ביום הכיפורים‬ ‫( דברי יחזקאל)‬ ‫שיצא לשוק לספר ולדבר עם ערבי וכן לדבר ולספר עם אדון‬ ‫וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' (יט‪,‬‬ ‫אחד בשוק‪ ,‬ועלה בדעתי בעזרת השם להבין זאת לפי דברי‬ ‫כז) הנה הצדיק השלם מתעלה כל יום ממדריגה למדריגה‪ .‬ועל זה‬ ‫קודשו של המאור ושמש הנ"ל שהכהן הגדול ר' ישמעאל בן‬ ‫אמר וישכם אברהם בבוקר של כל יום אל המקום והמדריגה אשר‬ ‫קמחית שהיה בבית המקדש ובקודש הקדשים ביום הקדוש‬ ‫עמד שם אתמול לעבוד את בוראו ולשרתו בקודש‪ ,‬ומאותו מקום‬ ‫היה מתדבק בעולמות העליונים עד שכמעט היה מתבטל‬ ‫נתעלה לעשות רצון קונו ביתר שאת ולהשיג יותר ויותר ולדרוש‬ ‫ממציאות והיה צריך להתגשם קצת את עצמו באיזה דבר גשמי‬ ‫את פני ה' אלקיו‪.‬‬ ‫שיביט עליו ולכן יצא לשוק ופגש בערבי וכן באדון וסיפר עמהם‬ ‫(אדמו"ר בעל חוקי חיים זי"ע)‬ ‫להוריד עצמו מדבקותו שיוכל השאר בזה העולם ואף שמצא‬ ‫ויקרא שם בשם ה' אל עולם (כא‪ ,‬לג)‬ ‫ערבי או אדם טמא כמו אדון וכל זה להגשים את עצמו וכמ"ש‬ ‫אברהם קרא וביקש ה'‪ ,‬א‪-‬ל‪ ,‬שהוא מדת החסד‪ ,‬עולם‪ ,‬לא יפסוק‬ ‫עד עולם‪ ,‬שלא יפסוק מדת החסד מזרעו עד עולם הגם שיתרפו‬ ‫המאור ושמש וכנ"ל‪.‬‬ ‫ח"ו יתר העמודים שהמה תורה ועבודה‪ ,‬אבל מדת החסד ישאר‬ ‫ויתכן גם לומר שהיה הערבי הזאת והאדון הזאת גם כן‬ ‫עד עולם‪ ,‬וגם א‪-‬ל שהוא לשון חוזק‪ ,‬כמו ואת אילי הארץ לקח‬ ‫מלאכים ששלחם ה' מן השמים בדמות של ערבי ואדון שיוכלו‬ ‫(יחזקאל יז‪ ,‬יג) שיהא מדה זו בחוזק אצל בני ישראל‪ ,‬וכאשר‬ ‫להשאר בזה העולם‪ ,‬אבל אם היה ערבי ממש אדון ערל‪ ,‬שאז‬ ‫רואים ב"ה בחוש שמדה זו הולך ומתחזק בכל פעם יותר אצל‬ ‫ר' ישמעאל לא היה יכול להסתכל עליהם מחמת קדושתו‪ ,‬ולכן‬ ‫כללות עם הקודש ה' עליהם יהיה עד עולם‪.‬‬ ‫הזמין להם ה' כדמות של ערבי ואדון אבל באמת היו מלאכים‬ ‫(רביה"ק אהרן ראטה זי"ע ‪ -‬טה"ק מאמר הצדקה פ"ח)‬ ‫וכל זה בדרך אפשר וקרוב לאמת בס"ד‪.‬‬ ‫אלקים יראה לו השה לעלה בני (כב‪ .‬ח)‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה לילך בדרך אבותינו הק' וכמו שאמרו‬ ‫הר"ת של א'לקים י'ראה ל'ו ה'שה הוי תיבת "האיל"‪ ,‬היינו‬ ‫חז"ל שחייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אברהם יצחק‬ ‫שהתורה הק' מרמזת בזה שהתנוצצה רוח הקודש באברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬ורמז בדבריו ליצחק בנו שהאיל יהיה לו עולה תחתיו‪.‬‬ ‫ויעקב וכן להתדבק בצדיקי הדור שבכל דור ודור‪ ,‬עד שנזכה‬ ‫(מרן הסב"ק רבינו מריז'ין זי"ע)‬ ‫לקבל את פני משיח צדקינו ברחמים וחסדים מגולים אמן ואמן‪.‬‬ ‫סיפור מפעים שסיפר הרב פישל שכטר שליט"א‪:‬‬ ‫אברך צעיר מירושלים לא האמין למשמע אוזניו‪ .‬הרופא הודיע‬ ‫ַויַעַ ׂש ה' ְל ָׂש ָרה כַאֲ ֶׁשר ִדבֵּ ר (כ"א‪ ,‬א')‬ ‫לו שבתו הקטנה והיקרה סובלת ממחלה נדירה‪ ,‬וספק אם‬ ‫בספר 'הפנקס' מובא כי מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמר שאצל‬ ‫יימצא בארץ ישראל רופא שיוכל לסייע‪ .‬עסקנים שנרתמו‬ ‫החפץ חיים כל ברכה התקיימה‪ ,‬והוסיף וסיפר‪ :‬הגאון רבי איסר‬ ‫לעזרה גילו שיש באמריקה רופא מומחה אחד‪ ,‬ירא שמיים‪,‬‬ ‫זלמן מלצר שלח את מרן הגרא"מ שך לחפץ חיים עבור ברכה‬ ‫שאולי יוכל להציע פתרון‪ ,‬אך הנסיעה אליו נראתה דמיונית‪:‬‬ ‫לבנים לבתו ובעלה הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם‪ ,‬אב"ד פתח‬ ‫העלויות האדירות‪ ,‬הביטוח והלוגיסטיקה המסובכת‪ .‬עולמו של‬ ‫תקוה‪ .‬החפץ חיים אכן בירך והם נפקדו בילד אחד‪ .‬עברו כמה‬ ‫האב חרב עליו‪.‬‬ ‫שנים ולא נפקדו‪ .‬וקרא הגרא"ז לרב שך ושאל‪" :‬איך החפץ חיים‬ ‫יום אחד‪ ,‬בעודו יושב בדירתו‪ ,‬צלצל הטלפון‪ .‬על הקו היה אחד‬ ‫בירך?"‬ ‫העסקנים‪" :‬תקשיב‪ ,‬אתה בירושלים? הרופא המומחה נמצא‬ ‫והשיב שהחפץ חיים אמר‪" :‬שיזכו לבנים" – לשון רבים‪ .‬ואמר‬ ‫כאן בארץ‪ ,‬ממש עכשיו‪ ,‬במשרד שלי בבני ברק! הוא יהיה כאן‬ ‫הגרא"ז‪ :‬אם כן אין מה לדאוג‪ .‬וכך הווה‪.‬‬ ‫רק בשעה הקרובה‪ .‬תוכל להגיע בתוך ‪ 45‬דקות"?‬ ‫מכניס אורח‬ ‫הרה"ק רבי משה מרדכי בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זי"ע היה‬ ‫"זה בלתי אפשרי"‪ ,‬ענה האב‪.‬‬ ‫מזהיר תדיר את כל הבאים במחיצתו להרבות בלימוד דפי גמ'‬ ‫"פשוט תגיע!" דחק בו העסקן‪.‬‬ ‫ותוס'‪" :‬אני זוכר שנכנס אליו בחור בר מצוה בשבת קודש לאחר‬ ‫האב חטף את בתו‪ ,‬רץ החוצה וזינק לכביש ברחוב בר אילן כדי‬ ‫תפילת המנחה כדי להתברך אצלו‪ ,‬והרבי היה באמצע אמירת‬ ‫לעצור מונית‪ .‬הוא נכנס בבהילות ואמר לנהג‪" :‬אני חייב להגיע‬ ‫תהילים כדרכו‪ .‬על כן אמר לו בלשון הקודש‪" :‬אומר לך 'הדרכה'‬ ‫לבני ברק בתוך ‪ 40‬דקות"!‬ ‫לבר מצוה‪ .‬הנך עומד לקבל אורח‪ ,‬יצר טוב‪ ,‬שהוא מלאך‪ .‬מן‬ ‫"אי אפשר‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬אי אפשר"‪ ,‬פסק הנהג‪.‬‬ ‫הראוי שתקיים בו מצוות הכנסת אורחים‪ .‬והנה‪ ,‬הכנסת אורחים‬ ‫"אני אתן לך ‪ 500‬שקל"‪ ,‬התחנן האב‪.‬‬ ‫בשלימות היא שמעניקים ונותנים לאורח את מה שהוא רוצה‬ ‫"אפשר‪ ,‬אפשר‪ ,‬אפשר"‪ ,‬השיב הנהג וזינק לדרך‪.‬‬ ‫ואוהב‪ ,‬ולא את מה שבעל הבית אוהב‪ .‬על כן אגלה לך שאורחך‪,‬‬ ‫בנסיעה פרועה‪ ,‬שהזכירה יותר טיסה נמוכה מנהיגה‪ ,‬חרך את‬ ‫היצר הטוב‪ ,‬אוהב דבר אחד‪ ,‬והוא לימוד הגמרא‪ .‬ראה נא‬ ‫הכביש ונעצר בחריקת בלמים בבני ברק‪.‬‬ ‫להנאותו בריבוי דפי גמרא"‬ ‫ברכה על כוס מים‬ ‫(באר הפרשה)‬ ‫נסער ומבוהל‪ ,‬אחז האב בבתו ורץ במעלה המדרגות‪ .‬המזכיר‬ ‫וישכם אברהם בבוקר‬ ‫קידם את פניו בצער‪" :‬אני כל כך מצטער‪ ,‬הרופא קיבל שיחה‬ ‫הרה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר היה כידוע נוסע לארץ ישראל‬ ‫דחופה ונאלץ לעזוב‪ .‬ניסינו להתקשר אליך‪ ,‬למה לא ענית"?‬ ‫בפרט לפני בחירות בכדי לשכנע ולדרוש שלא ילכו לבחירות‪,‬‬ ‫האב הרגיש שהוא עומד להתעלף‪ ,‬ולחש‪" :‬מים… תנו לי מים‪".‬‬ ‫ובאותה אניה נסע עימו הרה"ג אליעזר סילבר שהוא היה נוסע‬ ‫הם מיהרו להביא לו כוס מים‪ .‬הוא אחז בה‪ ,‬עצם את עיניו‬ ‫דווקא לעודד את ההליכה לבחירות‪ .‬בדרכם היו מידי פעם‬ ‫והחל לברך‪" :‬ברוך אתה השם…" ואז עצר‪" .‬רגע אחד"‪ ,‬אמר‬ ‫מתוכחים‬ ‫בליבו‪" ,‬ביני לבינך‪ ,‬ריבונו של עולם‪ .‬אני לא צריך עסקנים‪ ,‬לא‬ ‫פעם שאל הרב סילבר את הרבי מסאטמאר למה מתפלל כל‬ ‫ביטוח ולא טובות מאף אחד! ברוך אתה השם אלוקינו מלך‬ ‫מאוחר‪ ,‬הרי כתוב וישכם אברהם בבוקר שהוא הזדרז לקום‬ ‫העולם‪ ,‬שהכל נהיה בדברו! הכל בידיים שלך‪ ,‬אתה תרפא את‬ ‫מוקדם ‪ ,‬ענה לו מיניה וביה‪ ,‬אבל לא כתוב כמה זמן לקח הויחבוש‬ ‫חמורו‪.‬‬ ‫בתי"!‬ ‫(מר"ש ‪ -‬שפת הים)‬ ‫כשהתעשת‪ ,‬פקח את עיניו וראה סביבו אנשים ששאלו בדאגה‪:‬‬ ‫"אתה בסדר?" הוא לקח את בתו ושב לביתו‪ .‬לאט לאט החלה‬ ‫הילדה להתאושש‪ ,‬והרופאים עמדו המומים‪.‬‬ ‫"זה מקרה של אחד למיליון"‪ ,‬אמרו‪" ,‬המחלה פשוט נעלמה‬ ‫מעצמה‪".‬‬ ‫האב סיפר לאשתו שהכל בזכות ברכת 'שהכל' שבירך בכוונה‬ ‫והוא ישב פתח האהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‬ ‫כה גדולה‪.‬‬ ‫שח הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל‪ :‬איזה נער צעיר כבן ארבע‬ ‫"יכולת לברך 'שהכל' גם בירושלים"‪ ,‬העירה אשתו‪" ,‬היית חוסך‬ ‫עשרה נזדמן לרב מטשעבין זצ"ל באנגליה‪ .‬הרב שאלו אם כבר‬ ‫‪ 500‬שקל ואת הפחד הנורא‪".‬‬ ‫אכל ארוחת ערב‪ ,‬וכשאמר לו שלא אכל‪ ,‬עמד הרב‪ ,‬ערך לפניו‬ ‫" לא"‪ ,‬ענה לה‪" ,‬את הברכה הזו‪ ,‬את אותו 'שהכל' של ייאוש‬ ‫את השולחן‪ ,‬הכין לו ארוחה‪ ,‬ולאחר מכן ישב לידו‪ ,‬שוחח איתו‬ ‫ותקווה‪ ,‬לא הייתי יכול לברך בירושלים‪ .‬הייתי צריך לעשות את‬ ‫והנעים את שהותו בבית‪ .‬הנער חש אי נעימות מטרחתו של‬ ‫כל מה שבידי כדי להבין ששום דבר אינו באמת בידי‪ ,‬והכל‬ ‫גדול הדור והזמן שהוא מקדיש עבורו‪.‬‬ ‫נהיה רק בדברו יתברך‪".‬‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬מצוות הכנסת אורחים כוללת גם דאגה‬ ‫(דרשו – הגר"י צוקר)‪.‬‬ ‫לתחושתו הנעימה של האורח‪ .‬אם אושיב אותך לבדך לאכול‬ ‫ולא אשב בסמוך אליך‪ ,‬יהיה חסר בקיום המצוה"‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים בריסקער זצ"ל‪ ,‬מלבד גדלותו בתורה‪ ,‬היה‬ ‫מפורסם במידת הכנסת אורחים‪ .‬הוא טרח למען כל אורח‬ ‫ואורח בהידור רב‪ .‬פעם‪ ,‬כשהתארח אצלו אדם וראה את גודל‬ ‫לפני כשמונים שנה היה בעיה"ק ירושלים קמיע שכתבו הט"ז‬ ‫טרחתו של רבי חיים למענו‪ ,‬אמר לו הלה‪" :‬רבי‪ ,‬למה לכם‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ .‬סיפורי מופת רבים נקשרו באותו הקמיע‪ ,‬שעל‬ ‫לטרוח כל כך? אני יכול לעזור לכם!" רבי חיים לא השיב לו‬ ‫ידו נפקדו עקרות ונרפאו חולים‪ ,‬עד שבא מאן דהו ורצה‬ ‫כלום‪ .‬למחרת הורה הרב לכבד את האורח בהגבהת ספר‬ ‫להעתיקו כצורתו ובמתכונתו‪ ,‬ולא ידע שבפתיחת הקמיע‬ ‫התורה‪ ,‬ומיד כשהחל הלה להגביה את ספר התורה‪ ,‬ניגש אליו‬ ‫נפסדת סגולתו‪ .‬פתחו ומצא כתוב בו בזה"ל‪" :‬אני דוד בן‬ ‫רבי חיים בזריזות‪ ,‬התחיל לעזור לו בהגבהה ואמר לו‪" :‬אני‬ ‫שמואל הלוי‪ ,‬עמלתי על התוספות בחולין דף צ"ו ע"א‪ ,‬בזכות‬ ‫יכול לעזור לכם"‪ .‬ומיד הבין הלה את הרמז…‪.‬‬ ‫זה יעזור ה' שכל העקרות יוושעו וכל החולים יתרפאו"‪..‬‬ ‫(דרשו)‬ ‫(באר הפרשה)‬ ‫הגאון רבי ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל‬ ‫מח"ס אבני ישפה‬ ‫ירושלים עיה"ק‬ ‫בענין עניית קדיש וקדושה באמצע ברכה‬ ‫המאורע שלא בקשת רחמים‪ ,‬ומפני שיש בה אריכות דברים‬ ‫ענף א‪ :‬לענות קדיש וקדושה באמצע ברכת השכיבנו בערבית‪/ .‬‬ ‫חותמין בה בברוך עכ"ל‪ .‬אמנם הב"י שם הביא בשם רבינו יונה‬ ‫ענף ב‪ :‬אם עונים קדיש וקדושה באמצע תפילת הדרך‬ ‫בריש ברכות וז"ל‪ :‬דטעמא משום דכל ברכה שבמקומה היא‬ ‫כ"א אייר תשס"ה‬ ‫סמוכה לחברתה כשאומר אותה בפני עצמה אומרה כמו שהיא‬ ‫לכבוד הרב גמליאל בן רבי אלחנן י‪.‬ד‪ .‬הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫במקומה שחותמת ואינה פותחת‪ ,‬ותפילת הדרך נמי כיון‬ ‫אחדשה"ט וש"ת‪.‬‬ ‫שבתפילת י"ח ברכות שומע תפילה סמוכה לחברתה‪ ,‬אם עכשיו‬ ‫מכתבך מערש"ק אמור קבלתי והנני משיב מה שנראה לי‪.‬‬ ‫אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי עכ"ל‪.‬‬ ‫ענף א‪ :‬לענות קדיש וקדושה באמצע ברכת השכיבנו בערבית‬ ‫נראה לי שלכל הפירושים עונים קדיש וקדושה באמצע תפילת‬ ‫אשר חקרת אם מותר לענות אמן יהא שמיה רבה באמצע ברכת‬ ‫הדרך‪ .‬לפי הר"מ מרוטנברג הרי היא ממש סמוכה לחברתה‪ ,‬ואם‬ ‫השכיבנו בתפילת ערבית‪ ,‬ומקום הספק הוא שמא הברכה היא‬ ‫כן פשוט שהיא ברכה ארוכה כמו ברכות ק"ש‪ .‬לפי הטור היא כלל‬ ‫ברכה קצרה כמו ברכת המוציא וברכת הפירות שלא עונים קדיש‬ ‫אינה נחשבת ברכה אלא היא כבקשת רחמים‪ ,‬ולכן גם עונים קדיש‬ ‫באמצע הברכה כמו שכתב החיי אדם כלל ה' דין י"ג‪.‬‬ ‫וקדושה בתוכה‪ .‬ולפי רבינו יונה כיון שבמקומה היא סמוכה‬ ‫מה שגרם לך לחשוב שהוא ברכה קצרה‪ ,‬הוא כיון שלא ראית‬ ‫לחברתה‪ ,‬הרי זה כאילו כעת היא סמוכה לחברתה‪ ,‬וממילא מותר‬ ‫שהוא פותח בברוך וחותם בברוך שכך דרכה של ברכה ארוכה‪,‬‬ ‫לענות קדיש וקדושה באמצע כמו שמותר בברכות ק"ש‪.‬‬ ‫וכאן זה רק מסתיים בברכה אבל אינו פותח בברוך‪.‬‬ ‫ואסיים בברכה נאמנה‬ ‫פשוט הדבר שזו ברכה ארוכה‪ ,‬ומה שהיא אינה פותחת בברוך‬ ‫ישראל פסח פיינהנדלר‪.‬‬ ‫הוא משום שהוא ברכה שסמוכה לחברתה ולכן אינה צריכה‬ ‫לפתוח בברוך‪ ,‬כי היא סומכת על הברכה שהיא סמוכה אליה כי‬ ‫היא עולה גם בשבילה‪ .‬וכן מבואר בבה"ל סי' ס"ו סע' ה' ד"ה ואלו‪,‬‬ ‫שבאמצע השכיבנו דינה כאמצע הפרק‪ ,‬ולפי דבריו יוצא שעונים‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫קדיש וקדושה כדין אמצע הפרק וכמבואר שם סע' ג'‪.‬‬ ‫ענף ב‪ :‬אם עונים קדיש וקדושה באמצע תפילת הדרך‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫אבל מה שיכולת לשאול הוא כאשר אומרים תפילת הדרך‪ ,‬ששם‬ ‫ידידינו עוז האי גברא רבא ויקירא‬ ‫מסתיים בברוך ואינו מתחיל בברוך‪ ,‬אם כן שמא היא ברכה קצרה‬ ‫הרה"ג חיים מאיר ברלין שליט"א‬ ‫שלא עונים בה קדיש וקדושה‪.‬‬ ‫מחשובי אנ"ש באשדוד‬ ‫הר"מ מרוטנברג ז"ל הקפיד להסמיך תפילת הדרך לברכת הגומל‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה‬ ‫חסדים טובים ותהיה ברכה סמוכה לחברתה וכמו שכתב השו"ע‬ ‫לבנו הבה"ח יעקב הי"ו‬ ‫סי' ק"י סע' י'‪ .‬אבל המ"ב ס"ק כ"ח הביא שכמה ראשונים סוברים‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג מכל יוצ"ח‬ ‫דתפילת הדרך אין צריכה שתהיה סמוכה לחברתה‪.‬‬ ‫כתב הטור סי' ק"י וז"ל‪ :‬ומה שאינה פותחת בברוך פירש ר"י לפי‬ ‫שאינה אלא תפילה בעלמא‪ ,‬שמתפלל להקדוש ברוך הוא שיליכנו‬ ‫לשלום‪ ,‬ואינה לא כברכת הנהנין ולא כברכה שתקנו על שם‬ ‫מאות כבר נושעו! ומה איתך?‬ ‫רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫קול קראלי‬ ‫עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים‬ ‫תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫רח' הרב אבוחצירא ‪ 12‬אשדוד‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫טל‪ 08-8659931.‬או ‪055-6798152-4‬‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫מו"ר מאיר יהודה לייב זי"ע‬ ‫המנוחה עזיזה ג'יזל ע"ה‬ ‫בת סוליקה עיישא ע"ה פחימה‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫אסטרייכר‬ ‫כיהן כ"ה שנים כרב העיר קראלי‬ ‫נלב"ע יח חשון תשפז‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע י"ח חשון תקל"ה‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫אדמו"ר אברהם אלימלך זצ"ל‬ ‫בן הרה"ק ישראל זיע"א מקארלין‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫נעקדה"ש יד חשון תש"ג‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬ ‫הרה"ק רבי שלום הלוי רוזנפלד זי"ע‬ ‫מקמינקא‬ ‫כ' חשוון תרי"ב‬ ‫אמרו צדיקים שהיה לו ניצוץ משמואל הנביא‪ ,‬והדבר אף‬ ‫נרמז בשמו 'שלום'‪ ,‬שהם רוב האותיות משם 'שמואל'‪ ,‬על כן‬ ‫רבינו נולד בשנת תק"ס לאביו ר' יעקב יוסף מראווע ז"ל‬ ‫חי נ"ב שנה כשנותיו של שמואל הנביא‪ .‬דברי תורתו לוקטו‬ ‫שהיה עשיר גדול‪ ,‬בן הגביר ר' שלום גראף ז"ל‪ ,‬כאשר חלה‬ ‫בספר אוהב שלום‪( .‬אוהב שלום)‬ ‫ר' שלום הסב‪ ,‬נסע בנו ר' יעקב יוסף אל הרה"ק רבי יעקב‬ ‫השאיר אחריו את בנו יחידו‪ ,‬רבי ישעיה זצ"ל‪ ,‬שמילא את‬ ‫יצחק מלובלין זיע"א‪ ,‬לבקשו שיעתיר ויפעל רפואה שלימה‬ ‫מקומו ברבנות קאמינקא‪ ,‬כן היה לו בן נוסף שנפטר על פניו‬ ‫עבור אביו החולה‪.‬‬ ‫בדמי ימיו‪.‬‬ ‫כאשר קרא החוזה את הפיתקא אמר‪" ,‬כבר אין בידי‬ ‫להתפלל עבורו‪ ,‬הוא כבר עבר מכתר מלכות לכתר תורה"‪,‬‬ ‫העילוי מראווע‬ ‫ר' יעקב יוסף לא הבין למה ירמזו דבריו‪ ,‬כאשר חזר לביתו‬ ‫הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל בעל הישועות יעקב מלבוב‬ ‫נודע לו שבזמן שאמר הרבי את הדברים כבר שבק אביו‬ ‫התבטא עליו שבארבע פינות מוחו מונחת כל התורה כולה‪,‬‬ ‫חיים לכל חי‪ ,‬וכי אשתו ילדה לו בן‪ ,‬שנקרא על שם אביו‪,‬‬ ‫בפינה אחת ש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬בפינה שניה כל ספרי‬ ‫'שלום'‪.‬‬ ‫הפוסקים‪ ,‬בפינה שלישית כל ספרי קבלה‪ ,‬בפינה הרביעית‬ ‫לימים הובנה כוונת החוזה‪ ,‬הגביר ר' שלום גראף היה‬ ‫כל מדרשי חז"ל וספרי אגדה‪ ,‬ובאמצע המוח נמצאת נקודת‬ ‫בבחינת 'כתר מלכות' בהיותו עשיר גדול‪ ,‬ונשמתו עברה‬ ‫יראת שמים שמפיקה זוהרה על כל הפינות‪.‬‬ ‫מכתר מלכות לנשמת נכדו שנועד להיות בבחינת 'כתר‬ ‫בהיותו נער רך בשנים‪ ,‬יצא שמו לתהילה בשם העילוי‬ ‫תורה'‪ ,‬נתקיימה נבואתו‪ ,‬והילד שלום גדל וזכה לכתר תורה‪.‬‬ ‫מראווע‪ ,‬כאשר בא בילדותו בפעם הראשונה עם אביו הגביר‬ ‫בימי ילדותו למד מפי רבי שלמה קלוגר וגיסו רבי צבי חריף‪,‬‬ ‫לובלינה אל הרה"ק החוזה‪ ,‬הביאו אביו לפני רב העיר רבי‬ ‫שהיו סמוכים על שולחן חותנם בעיר ראווע‪ ,‬כן שהה בה‬ ‫עזריאל הורויץ בעל ראש הברזל‪ ,‬שיתהה על קנקנו‪.‬‬ ‫בעת ההיא הרה"ק רבי אליעזר בן הרה"ק רבי נפתלי‬ ‫הינוקא התפלפל עם הגאון בחריפות‪ ,‬ויצא ממנו מעוטר בזר‬ ‫מרופשיץ זיע"א‪ ,‬שהיה סמוך על שולחן חותנו‪ ,‬רבינו התוודע‬ ‫נצחון‪ ,‬אחר הוליכו אביו אל החוזה וביקשו שינסה את בנו‬ ‫אליו‪ ,‬והוא משכו בחבלי עבותות אהבה להסתופף בצל אביו‬ ‫העילוי‪ ,‬שאל הרבי את הנער‪ ,‬בני‪ ,‬באיזה סידרה הננו‬ ‫ברופשיץ‪.‬‬ ‫עומדים השבוע‪ ,‬ענהו‪ ,‬בפרשת קדושים‪ ,‬אמר לו הרבי‪ ,‬בני‪,‬‬ ‫שם פגש בהרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א‪ ,‬אחר פטירת רבם‬ ‫'קדושים תהיו' מפרש רש"י‪' ,‬פרושים תהיו'‪.‬‬ ‫נסעו יחדיו אל הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זיע"א‪ ,‬אל‬ ‫מיד אחזתו רעדה וארכובותיו דא לדא נקשן מרוב פחד‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי ישעיה אשר מרופשיץ זיע"א‪ ,‬אל הרה"ק רבי‬ ‫הרבי השפיע עליו יראת שמים במידה מרובה‪ ,‬עד כדי שאביו‬ ‫מרדכי מטשערנוביל זיע"א‪ ,‬ועוד צדיקים‪ ,‬שניהם אף עסקו‬ ‫נאלץ להשיבו מיד אל האכסניה למען ינוח מהפחד‪.‬‬ ‫רבות בפדיון שבויים ונסעו בצוותא רבות לאסוף כספים‬ ‫(אוצר פניני החסידות)‬ ‫למטרה זו‪.‬‬ ‫בשנת תקפ"ב בהיותו בן עשרים ושתים שנה נתקבל לרבנות‬ ‫וישלח את הנער‬ ‫יאריטשוב‪ ,‬אחר חמש עשרה שנים בשנת תקצ"ז עבר‬ ‫בשהותו ברימינוב בצל רבו רבי הירש‪ ,‬התוועדו גדולי‬ ‫לקאמינקא‪ ,‬ועל שמה נקרא‪ ,‬כן קיבל כתב רבנות מעיר‬ ‫החסידים בבית הרה"צ רבי נתן לייב בן הרה"ק רבי מנחם‬ ‫הקודש צפת‪ ,‬אך רבו הרה"ק רבי שלום מבעלזא הניאו‬ ‫מנדל במוצאי שבת קודש לסעודת מלוה מלכה‪ ,‬בתוך‬ ‫מלקבל את המשרה על שכמו‪.‬‬ ‫הסעודה שאלו‪ ,‬את מי נשלח להביא מי דבש‪ ,‬אמר להם‬ ‫ענוותנותו היתה במידה מופרזת‪ ,‬כל ימיו היה צנוע ונחבא אל‬ ‫רבינו‪ ,‬תנו לי המעות ואשלח את נערי‪ ,‬חשבו כי יש עמו נער‬ ‫הכלים‪ ,‬לא רצה לחבר ספרים או להתנהג באדמורו"ת‪,‬‬ ‫לשרתו‪ ,‬ונתנו לו מעות‪ ,‬אחר שעה קלה הביא בעצמו קנקן מי‬ ‫והשתדל בכל עוז להסתתר מעיני אדם שלא יכירו בו‪.‬‬ ‫דבש‪.‬‬ ‫סיפר ר' אבנר מהובניב משמשו‪ ,‬כי הוא ביקש מה' יתברך‪,‬‬ ‫שאלוהו‪ ,‬הלא כבודו אמר שישלח את הנער‪ ,‬השיב באמת כך‬ ‫שכל מי שיודע מדברי התורה שאמר ישכח אותם‪ ,‬ואכן הגם‬ ‫עשיתי‪ ,‬כאשר נהייתי בן י"ג ובאתי לכלל גדלות‪ ,‬התניתי עם‬ ‫כי הרבה חידושים נפלאים נאמרו משמו‪ ,‬והיה בחידושיו‬ ‫'נערי' שלא יעזוב אותי עד זקנה ועד שיבה‪ ,‬הוא נמצא עימי‬ ‫הרבה חריפות ובקיאות‪ ,‬הכל נשכח מלב‪.‬‬ ‫ואני משתמש בו בכל עת מצוא‪ ,‬ואותו שלחתי זה עתה‪.‬‬ ‫אחר הסתלקות רבי נפתלי‪ ,‬נסע אל הרה"ק רבי שלום‬ ‫כך השפיל עצמו לשמש תלמידי חכמים‪ ,‬כאשר באותה עת‬ ‫מבעלזא זיע"א‪ ,‬אותו החזיק לרבו מובהק‪ ,‬בנוסף הסתופף‬ ‫כבר ידוע היה כגאון וצדיק מפורסם‪.‬‬ ‫גם בצל הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א‪ ,‬והרה"ק‬ ‫(אדמור"י בעלז)‬ ‫רבי ישראל מרוז'ין זיע"א‪ ,‬וכן נסע אל הרה"ק רבי מאיר‬ ‫מפרמישלאן זיע"א ועוד‪.‬‬ ‫נסתלק בליל שבת קודש כ' במרחשוון תרי"ב בגיל חמישים‬ ‫ושתיים בעיר קאמינקא‪ ,‬ובה מנוחתו כבוד‪.‬‬ ‫הרבי סימן למשמש כי הנה הוא יכול לקחת את כל הכסף שהצטבר‬ ‫כשהיה הרה"ק רבי יוסף יצחק מליובאוויטש זיע"א מבקש לחדד‬ ‫במגירה‪ ,‬אולם המשמש נשאר עומד על מקומו באין אומר ודברים‪,‬‬ ‫את הרעיון שהבחנה שכלית יש בה קשר מהותי לעבודת ה' בפועל‪,‬‬ ‫המום מהעלמות המעטפה הגדושה שהביא החסיד העשיר ובה‬ ‫לא רק אצל יהודים מהשורה‪ ,‬מקיימי תורה ומצוות‪ ,‬אלא גם אצל‬ ‫שלש מאות רובל‪ .‬המטבעות הרבות עלו אמנם יחד לחשבון של‬ ‫עבודתם הנעלית של צדיקים גמורים‪ ,‬היה הרבי מספר את הסיפור‬ ‫כמה עשרות רובלים‪ ,‬אך מה הם מול אותם שלש מאות רובל‬ ‫הבא‪:‬‬ ‫שנעלמו בפתע פתאום‪ .‬המשמש לא העז לדבר כלום בפני הרבי‪,‬‬ ‫ידוע שהרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל זיע"א‪ ,‬בעל 'מאור‬ ‫אולם לא היו לו כוחות נפשיים לקחת את מתי מספר הרובלים‪,‬‬ ‫עינים' [יומא דהילולא י"א מרחשוון]‪ ,‬היה עני גדול ופרנסתו הייתה‬ ‫ולדעת שחלומו הגדול על תשלום כל החובות קורס מול עיניו‪.‬‬ ‫מצויה לו בקושי רב ובדוחק גדול‪ .‬מעשה שהיה וביום מהימים‬ ‫המאור עינים בראותו את המשמש בקודש עומד על מקומו כשפניו‬ ‫הביא לו אחד מחסידיו‪ ,‬סוחר שההצלחה האירה לו פנים והפך‬ ‫עצובים ועגומים ביותר‪ ,‬התפלא ושאל אותו‪ :‬מה חרה לך ולמה‬ ‫לעשיר גדול‪ ,‬מתנה נאה‪ :‬שטרות ערוכות ומסודרות העולות יחד‬ ‫נפלו פניך? הנה יש לך כאן כמה עשרות רובלים שבוודאי יספיקו‬ ‫לסכום גדול של שלש מאות רובל‪.‬‬ ‫לצרכי היום‪ ,‬וכמה עלינו לשבח ולהודות לרבון העולמים הזן את‬ ‫היה זה דבר בעתו מה טוב‪ ,‬שכן חובות הבית הקדוש עלו למעלה‬ ‫העולם כולו בטובו ששלח לנו מאוצר מתנת חינם ממון כדי שיהיה‬ ‫ראש מחמת ההוצאות המרובות שהיו מנת חלקם בחדשים‬ ‫לנו לכל צרכינו‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬וכמעט שבעלי החנויות סירבו למכור להם יותר‬ ‫ויהיה כשמוע המשמש את הדברים שהשמיע באזניו המאור עינים‬ ‫בהקפה‪ ,‬ואך בקושי רב הסכימו להאריך להם את מועד הפרעון‪.‬‬ ‫לא יכול היה להתאפק‪ .‬החובות שרבצו על בית הרבי נגעו מאוד‬ ‫ולא יעלה בדעתכם לאמר כי החובות הצטברו על הוצאות של‬ ‫לליבו‪ ,‬ובדברים היוצאים מהלב הוא הרהיב עוז לומר לרבי‪ :‬ילמדנו‬ ‫מותרות למיניהם‪ ,‬לא ולא‪ ,‬שכן המאור עינים היה דרכו להסתפק‬ ‫רבינו להיכן נעלמו שלש מאות הרובלים שחסיד פלוני הביא היום‬ ‫במועט‪ ,‬ומרבית הממון שהגיע לידו היה מפזרו לצדקה ולמעשים‬ ‫לרבינו‪ ,‬והרי לא נעלם מעיני הרבי גודל ההוצאות שיש בביתו נאוה‬ ‫טובים‪ ,‬ונמצא שאפילו בעד המינימום הנדרש לתפעול הבית לא‬ ‫קודש והחובות הרבים שעלו והשתרגו על צווארנו‪ .‬והנה זה כבר‬ ‫היה בידו‪ ,‬וכך הצטברו להם החובות אצל הנחתום והחנווני וכיוצא‬ ‫כמה וכמה שעות שמדמה אני לעצמי שאקח את רובלים אלה‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫ואפרע את החובות הרבים‪ ,‬ועתה אנה אני בא‪.‬‬ ‫כדרכם של צדיקים היה אחד החסידים משמש בקודש אצל המאור‬ ‫הסתכל המאור עינים במשמשו המסור שכאבו הרב ניכר היה על‬ ‫עינים לפני ולפנים ודואג לכל צרכיו הגשמיים‪ .‬אותו משמש מסור‬ ‫פניו‪ ,‬ויאמר לו‪ :‬דע בני‪ ,‬כי אכן ברגעים אלו בהם החסיד הביא לי‬ ‫היה מבקש מרבינו שיתן לו מעות ככל אשר יש בידו מדמי‬ ‫את שלש מאות הרובלים התפלאתי מאוד ותהיתי לעצמי‪ :‬מדוע‬ ‫ה'פדיונות' אשר הביאו לו החסידים יחד עם ה'פתקי דרחמי'‬ ‫מגיע לי סכום גדול כזה? אולם במחשבה שניה נהניתי והסברתי‬ ‫[=קוויטלאך] שהגישו לפניו‪ .‬פעמים רבות היה המשמש מופתע‬ ‫לעצמי‪ :‬הנה זכיתי ומצאתי חן בעיני רבון העולמים ליתן לי ולבני‬ ‫לגלות שעניים ואביונים שנכנסו אל המאור עינים וסיפרו לו את‬ ‫ביתי את מזונותי בהרחבה גדולה ובדרך כבוד‪ .‬אולם משהוספתי‬ ‫צרתם‪ ,‬שאין בידם לפרנס את בני ביתם או להכניס צאצאיהם‬ ‫והרהרתי בזה עלו לי המחשבות שמא זה לעומת זה נעשה לי כאן‪,‬‬ ‫לחופה‪ ,‬היו מקבלים מידו את כל המעות שהגיעו לידו‪ .‬אולם‬ ‫והשפעה גשמית מופלגה זו שמא היא באה תחת שפע רוחני שהיה‬ ‫במקרים שעדיין לא הספיקו עניים לבקש מהמאור עינים את נדבת‬ ‫יכול לבוא אלי‪.‬‬ ‫לבו‪ ,‬היה המשמש מקבל את הכסף ורוכש בהם את צרכי הבית‪.‬‬ ‫כך הייתי מהפך במחשבותי לכאן ולכאן‪ ,‬עד שנכנס אלי לחדר אחד‬ ‫כשיצא העשיר מחדרו של המאור עינים הוא שמח להודיע למשמש‬ ‫מהחסידים ודמעתו על לחיו‪ .‬הוא גילה לפני את מצוקת לבבו‪ ,‬כי‬ ‫בקודש על הסכום הגדול שנתן לרבי‪ ,‬והמשמש מצידו אכן המתין‬ ‫הנה משפחתו ברוכת ילדים והוא מוצא את פרנסתו משכירת‬ ‫בסבלנות רבה לסיומו של יום‪ ,‬בו יוכל כהרגלו להכנס אל הרבי‬ ‫אכסניה מאחד הפריצים‪ .‬באכסניה זו הוא מרויח כדי חייו‪ ,‬וממנה‬ ‫ולבקש ממנו את הכסף לצרכי הבית‪ .‬המשמש הרהר לעצמו‪ ,‬כי‬ ‫יש לו ממון לשלם למלמדים המרביצים תורה בילדיו הרכים‪ .‬אלא‬ ‫היות ולאחרונה הוא שח באזני הרבי על המצב הכלכלי הקשה של‬ ‫ששנה זו לא עלתה יפה וההוצאות של האכסניה עלו על ההכנסות‪.‬‬ ‫משק הבית‪ ,‬הרי שבוודאי הרבי יתחשב בכך וישאיר את כל שלש‬ ‫עתה לא זו בלבד שאין לו לשלם לפריץ את דמי השכירות‪ ,‬ועומד‬ ‫מאות הרובלים לצרכי הבית‪.‬‬ ‫הוא בפני סכנת גירוש מהמקום‪ ,‬הנה גם אין לו די ממון לשלם‬ ‫דווקא באותו יום גדשו עשרות חסידים את חדר ההמתנה וביקשו‬ ‫למלמדים‪ .‬ונוסף גם הוא‪ ,‬שלפני כמה חדשים עשה שידוך נאה עם‬ ‫להכנס לרבי‪ .‬המשמש עמד על המשמר‪ ,‬ועד שזה יוצא זה נכנס‪.‬‬ ‫בתו הבכורה עם בחור מופלג בתורה ובחסידות‪ ,‬ענבי הגפן בענבי‬ ‫לאחר מכן הפסיקו את קבלת הקהל והרבי יצא לתפילת ערבית‬ ‫הגפן דבר נאה ומתקבל‪ ,‬וככל שמתקרב זמן הנישואין בשעה טוב‬ ‫בבית המדרש‪ .‬לאחר התפילה פנה הרבי להפסקה קצרה‪ ,‬ושוב‬ ‫ומוצלחת הנה הוא רואה שאין בידו כלום כדי להלביש את בתו‬ ‫המשיך לקבל עוד חסידים לעצה ולברכה עד שעה מאוחרת בלילה‪.‬‬ ‫הכלה במלבושי כבוד כנהוג‪ ,‬ובוודאי שאין לו לפרוע את דמי‬ ‫במשך כל אותם השעות שהרבי היה עסוק בקבלת קהל ישב‬ ‫נדונייתה שאותם הבטיח‪.‬‬ ‫המשמש סמוך לשולחנו וניהל במרץ רב תכתובת עניפה‪ .‬הוא סידר‬ ‫המשיך המאור עינים ואמר למשמש‪ :‬כששמעתי את כל דבריו של‬ ‫ברשימה ארוכה ומפורטת את החובות שיש בבית הרבי והוסיף‬ ‫אותו חסיד אומלל‪ ,‬תיכף עלה בדעתי כי אפשר הדבר שזיכני‬ ‫רשימה נוספת כמה ישלמו להם זה עתה מתוך שלש מאות‬ ‫השי״ת להיות גבאי צדקה‪ ,‬וייתכן שאותו סכום גדול של שלש מאות‬ ‫הרובלים שהגיעו לרבי‪ .‬המשמש גמר בדעתו שראשית כל יש‬ ‫רובלים שהובא לי על ידי אותו חסיד הוא כדי שאזכה על ידיו‬ ‫לשלם את כל החובות לספקי מצרכי המזון ורק לאחר מכן יש‬ ‫במצוות גדולות כאלו‪ :‬תלמוד תורה – בפרעון החוב למלמדים‪,‬‬ ‫לשלם לשאר בעלי החובות‪ ,‬כדי להבטיח אספקה שוטפת של מזון‬ ‫צדקה ‪ -‬בהצלת משפחה חשובה זו מחרפת החובות והגירוש‬ ‫ומחיה לבית הרבי‪.‬‬ ‫מהאכסנייה‪ ,‬והכנסת כלה – להכניס את בתו לחופה בהקדם‪.‬‬ ‫כשאחרון החסידים יצא מחדרו של הרבי נכנס המשמש בקודש‬ ‫מצאתי גם סמך לסברתי זו כי בשעה ששאלתי את החסיד‪ :‬לאיזה‬ ‫ופניו מאירות משמחה ומהתרגשות אודות הכסף שעתיד להגיע‬ ‫סכום כסף עולים כל חובותיו‪ ,‬הן למלמדים‪ ,‬הן לפריץ בעל‬ ‫לידיו ולפתור את בעיית החובות שהעיקה עליו מאוד‪ .‬בדרך ארץ‬ ‫האכסנייה והן לצרכי הכנסת כלה‪ ,‬השיבני כי סך הכל עולה לשלש‬ ‫וביראת הרוממות הוא התכופף אל מול הקודש וביקש שיואיל נא‬ ‫מאות רובלים‪ .‬מששמעתי כי הסכום מכוון היה לי בכך סימן משמים‬ ‫הרבי לתת לו כסף עבור צרכי הבית‪.‬‬ ‫כי אכן לצורך כך הגיעו רובלים אלו לידי‪.‬‬ ‫המאור עינים הנהן בראשו ולנגד עיניו של המשמש פתח את‬ ‫אמנם כשהחלטתי לתת את כל שלש מאות הרובלים לאותו חסיד‪,‬‬ ‫מגירת השולחן בה היה מניח את הכסף שקיבל מהחסידים‪.‬‬ ‫לפתע עלתה שאלה ברעיוני והתחלתי מסתפק‪ ,‬האם כדאי לתת‬ ‫המאור עינים החל לאסוף ולקבץ את הכסף שהיה מונח במגירה‪,‬‬ ‫סכום גדול כזה לאיש אחד או שמא ראוי לחלק זאת לכמה‬ ‫והמשמש עומד משתאה ומשתומם לראות את הרבי גורף מטבעות‬ ‫משפחות‪ ,‬שהרי במעות אלה אפשר להחיות לכל הפחות שש‬ ‫נחושת לרוב‪ ,‬גם כמה מטבעות כסף‪ ,‬ואפילו שלשה מטבעות זהב‪.‬‬ ‫משפחות שתהיה להן פרנסה‪ ,‬ומהיכי תיתי לתת את כולם לאיש‬ ‫ואילו השטרות נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ו‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫ברכות והודאות‬ ‫מסוג זה‪ ,‬והמנהל שידרג את ההצעה למשרת הוראה קבועה‬ ‫הסיפור הבא הוא סיפור אישי‪ ,‬פנימי‪ ,‬מרגש במיוחד‪ .‬הוא‬ ‫בכיתה גבוהה‪.‬‬ ‫מגיע מאחד מקוראי העלון‪ ,‬ידיד אישי אהוב‪ ,‬שקרא באכסניה‬ ‫'נו‪ ,‬גם זו ישועה לא קטנה' ‪ -‬הרהר ידידי כששמע את‬ ‫זו סיפור מופתי על כוחה של ההודאה‪ ,‬שהביאה לכלה את‬ ‫ההצעה‪ ,‬אף שבהחלט התאכזב‪ .‬לא זו המשרה לה ציפה‪,‬‬ ‫דירת חלומותיה‪ ,‬הוא ביקש לשמוע שוב את הסיפור לפרטיו‪,‬‬ ‫בכל לבו קיווה לשמש במשרה תורנית ‪ -‬ישיבתית‪ .‬מהעובדה‬ ‫וכעבור כמה חודשים שב אלינו‪ ,‬ובפיו הסיפור הבא‪:‬‬ ‫שהבשורה הגיע ביום ה ‪ , -39‬הסיק ידידי כי זו הישועה לה‬ ‫מנעוריו ידע כי ניחן בכישרון ייחודי‪ ,‬למצוא מסילות ללבם של‬ ‫הוא ראוי‪ ,‬ולכן הביע הסכמה עקרונית לקבל את התפקיד‪,‬‬ ‫נערים וילדים המתקשים לימודית וחברתית‪ .‬כבר כשהיה‬ ‫בתנאי שלא יקבל משרה טובה יותר בימים הקרובים‪...‬‬ ‫בחור נשלח לכמה משימות כאלה – אותן צלח בהצלחה‬ ‫לא חלפו אלא שבועיים‪ ,‬והנה מתקשר אליו חבר נעורים‬ ‫כבירה‪ ,‬ומשהוטל עליו עול הפרנסה – רצה להצליח להפוך‬ ‫המתגורר בלונדון‪ ,‬ומשוחח אתו על דא ועל הא‪ .‬בתוך כדי‬ ‫את הכישרון למקצוע מכניס‪ ,‬ולהתפרנס ממשרת הוראה‬ ‫השיחה‪ ,‬סיפר ידידי כי הוצעה לו משרת הוראה בתלמוד‬ ‫מכובדת‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬והבדיקה הגרפולוגית איששה את ההשערה כי הוא‬ ‫אך רצונות לחוד ומציאות לחוד‪ .‬הזמן חולף עובר‪ ,‬וכל‬ ‫מוכשר מאוד לתפקיד זה‪ ,‬עד שהוצע לו מיד להיכנס לתפקיד‬ ‫נסיונותיו להתקבל למשרה תורנית נחשקת עולים בתוהו‪.‬‬ ‫של קבע‪' .‬ואני עומד להתחיל בתפקיד הזה‪ ,‬למרות שהייתי‬ ‫הוא שולח קורות חיים‪ ,‬מפעיל קשרים‪ ,‬מתנדב למילויי מקום‬ ‫מעדיף להיכנס לעבוד בישיבה ולא בכיתה' ‪ -‬סיפר ידידי לפי‬ ‫– אך כל אלו לא הועילו‪ .‬ואז גילה את הסיפור האמור לעיל‪,‬‬ ‫תומו‪.‬‬ ‫ובשעת ערב מאוחרת ישב בביתו‪ ,‬והרהר כי אולי אינו‬ ‫כשמוע החבר את הדברים הללו‪ ,‬מיד נזכר כי גיסו ‪-‬‬ ‫משקיע מספיק בהודאה לה' על כל הטובות שגמל עמו‪.‬‬ ‫המשמש כמנהל של ישיבה בלונדון‪ ,‬סיפר לו לא מזמן כי הוא‬ ‫באותו מעמד קיבל על עצמו‪ ,‬כי מאותו יום ואילך‪ ,‬במשך ‪40‬‬ ‫מחפש מחנך מוכשר‪ .‬על אתר קשר החבר את הקצוות‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬יאמר 'מזמור לתודה' בהתרגשות רבה ובכוונה גדולה‪,‬‬ ‫והודיע לגיסו כי יש לו מועמד ראוי ‪ -‬אחד שעבר כבר בדיקת‬ ‫ויודה לה' בכל עת‪.‬‬ ‫התאמה נדרשת ונמצא ראוי לתפקיד‪ ,‬וכדאי לשים עליו את‬ ‫כשגמלה בלבו ההחלטה‪ ,‬נשא עיניים מודות השמימה‪ ,‬ופתח‬ ‫היד לפני שייכנס למשרה קבועה בארץ‪...‬‬ ‫בדברי הודאה נרגשים לה' על כל הטוב והחסד שגמל עמו‬ ‫ואז‪ ,‬בהפתעה מוחלטת‪ ,‬מקבל ידידי שיחת טלפון נוספת‬ ‫מנעוריו‪ .‬הוא הרגיש כי ההודאה ממלאת אותו בכוחות‬ ‫מלונדון‪ .‬על הקו מנהל הישיבה‪ ,‬גיסו של החבר‪ .‬הוא מספר‬ ‫ועוצמות‪ ,‬וחש כי קיבל את ההחלטה הנכונה להשקיע מעתה‬ ‫כי שמע עליו אינפורמציה חיובית וגם שמע כי הוצעה לו‬ ‫ואילך יותר כוחות וזמן בהודאה לה'‪ .‬ואז‪ ,‬הוציא פיתקא‬ ‫משרת קבע בישראל‪ ,‬והוא מבקש ממנו לבחון את האופציה‬ ‫קטנה וכתב בה את השורות הבאות‪ ,‬תוך שהוא מפרט‬ ‫לעבור ללונדון ולשמש כמגיד שיעור בישיבה‪ ,‬פשוט כך!‬ ‫בדקדוק רב את מלוא בקשתו‪ .‬וכך כתב‪:‬‬ ‫כשמוע ידידי את הדברים הללו‪ ,‬לבו קפץ‪ ,‬רגשותיו סערו‪.‬‬ ‫"ה'! תעזור שיציעו לי משרת הוראה לשעות אחר הצהריים‬ ‫עוד כמה שיחות של בירורים והתאמות‪ ,‬והנה נגלתה ישועת‬ ‫בישיבה קטנה‪ ,‬ומשרה נוספת לשעות לפני הצהריים במכינה‬ ‫ה' במלוא יפעתה‪ :‬בדיוק מה שביקש זה מה שקיבל ‪ -‬משרת‬ ‫לישיבה קטנה‪ .‬והמשרות הללו שיוצעו לי‪ ,‬יהיו כאן בארץ או‬ ‫הוראה בישיבה בלונדון‪ ,‬לפני הצהריים ואחר הצהריים‪ ,‬החל‬ ‫בלונדון‪ ,‬כי אתה בוודאי יודע שיש סיבה אישית מיוחדת למה‬ ‫מחורף תשע"ט‪ .‬ואם לא די בכך ‪ -‬כשנסע לשם לראיון עבודה‬ ‫נראה שטוב לי לעבור ללונדון‪.‬‬ ‫ולבדיקת התנאים בשטח‪ ,‬הובהר לו כי מסדרים עבורו את‬ ‫ובין אם כאן ובין אם שם‪ ,‬יציעו לי משכורת גבוהה ותהיה‬ ‫האזרחות בעיר‪ ,‬וגם דירה היישר מול המוסד התורני בו יחל‬ ‫ברכה בכסף‪ ,‬ואם אעבור ללונדון כרצוני ‪ -‬יסדרו לי שם את‬ ‫ללמד!‬ ‫האזרחות‪ ,‬וכן דירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם‪ ,‬קרוב‬ ‫ליותר מזה לא יכול היה לצפות‪ .‬בהתרגשות אין קץ הוציא‬ ‫למקום העבודה‪ .‬ובאמת אקבל את המשרות הללו‪ ,‬ומעסיקיי‬ ‫את הפתק מכיסו‪ ,‬עבר על הרשימה וגילה כי אחת מהנה לא‬ ‫ותלמידיי ייהנו ממני מאוד‪ ,‬ואזכה לגדול ולהתפתח ולהצליח‬ ‫נעדרה‪ .‬כל בקשותיו מולאו במלואן‪ ,‬אחת לאחת‪ .‬התודה לא‬ ‫בתחום‪ ,‬ולהציל רבבות נפשות מישראל!"‬ ‫איכזבה גם הפעם‪ ,‬החיבור לה' באמצעות ההודאה הנרגשת‬ ‫עד כאן הפתק‪ ,‬בתחתיתו חתם ידידי את שמו ואת תאריך‬ ‫היומיומית הביא את הישועה הנכספת על כל מרכיביה‪ ,‬הוא‬ ‫הכתיבה ‪ -‬כ"ח באייר תשע"ח‪ ,‬הוא היום בו כל סדר יומו הפך‬ ‫זכה בהגשמת כל שאיפותיו כולן!‬ ‫ללהט אחד של תודה והודאה לה'‪ .‬מדי יום הקדיש מספר‬ ‫ואת סיפורו זה‪ ,‬אותו שמעתי מפיו‪ ,‬כדאי כל כך לקחת‬ ‫דקות להודאה לה'‪ ,‬עבר על כמה נקודות במסלול חייו‬ ‫לתשומת הלב‪ ,‬הודאה וחיבור אמיתי לה' בכל מצב ותנאי‪.‬‬ ‫והדגיש את התודה עליהן‪ ,‬והוסיף ואמר 'מזמור לתודה'‬ ‫ההודאה לה' היא מפתח רב עוצמה‪ ,‬כח יוצא דופן לפתוח בו‬ ‫בכוונה ובהתרגשות עמוקה‪ .‬הוא הרגיש שדקות ההודאה‬ ‫שערי שמים‪ .‬לא פעם זה קל‪ ,‬לפעמים זה נראה קשה‪ ,‬אך‬ ‫הללו מחברות ומקשרות אותו עם בורא עולם ומעניקות לו‬ ‫תמיד תמיד ‪ -‬בסופו של דבר ההודאה פותחת שערים‪,‬‬ ‫כוחות‪ ,‬והאמין כי ההודאה זו תפתח לו את שערי שמים‪ ,‬אף‬ ‫מביאה בכנפיה ישועות! הבה אחים נתחזק בהודאה לה'‪,‬‬ ‫שהטלפון המיוחל בושש מלבוא‪...‬‬ ‫מעומק הלב ומכל הלב‪ .‬הבה נחדד את רגשות ההודאה‬ ‫ויהי ביום ה ‪ , -39‬והנה הוא מקבל שיחת טלפון‪ .‬על הקו‬ ‫בליבנו‪ ,‬הבה נאמץ אותן בכל הכח‪ .‬כך‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬ייפתחו‬ ‫מנהל תלמוד תורה בבני ברק‪ ,‬המציע לו משרת מילוי מקום‬ ‫לנו שערי שמים‪ ,‬וירעיף עלינו ה' טובה וברכה עד בלי די!‬ ‫בכיתה‪ ,‬ומבקש ממנו את כתב היד להעברתו לבדיקה‬ ‫(פניני פרשת השבוע)‬ ‫גרפולוגית לפני שיקבל את המשרה‪ .‬חוות הדעת של‬ ‫הגרפולוג תמכה בעובדה כי האיש מתאים ומוכשר למשרה‬ ‫ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו (יט‪ ,‬יד)‬ ‫הניח תפילין דרבינו תם במקום תפילין של רש"י אם צריך כפרה‬ ‫ברש"י מפרש את כפל הלשון‪ :‬חתניו – שתי בנות נשואות… לוקחי‬ ‫בסוגייתנו מבואר שקרבן עולה מכפרת‪ ,‬וביומא (לו‪ ).‬מבארת‬ ‫בנותיו – שאותן שבבית ארוסות להן ‪.‬‬ ‫הגמרא שעולה באה על ביטול מצות עשה ועל איסור לא תעשה‬ ‫המהרא"ץ בריסק הביא פירוש מחודש ומקורי בדרך רמז‪ :‬לפי דרך‬ ‫שניתק לעשה‪ ,‬וכתבו התוספות (שם ד"ה על) שקרבן עולה בא‬ ‫העולם אם משיאים בת לבחור מתאים ומושלם במעלותיו‪ ,‬אזי‬ ‫לכפר על עבירות שיש להן תקנה וריצוי במקום אחר‪ ,‬כגון שלא‬ ‫כאילו נתווסף לו עוד ילד בבית‪ ,‬ואם היו לו עד עכשיו שלושה‬ ‫ישב בסוכה ולא הניח תפילין כמה ימים‪ ,‬שיכול לעשות סוכה‬ ‫ילדים‪ ,‬יש לו עכשיו ארבעה ילדים‪ ,‬ומורגש מה שאמרו חז"ל "חתנו‬ ‫ולהניח תפילין מהיום והלאה‪.‬‬ ‫כבנו" (תנחומא‪ ,‬וישב‪ ,‬י)‪ ,‬אבל אם חס ושלום אין זוכים לכך‪ ,‬והבת‬ ‫בחזון נחום (שו"ת ח"א סי' ז) נשאל מאדם שנתן את תפיליו‬ ‫מתחתנת עם בחור מדרגה נמוכה‪ ,‬אזי נחשב כאילו נפחת ממנו‬ ‫לבדיקה‪ ,‬והתברר לו ששנים רבות הניח תפילין של ר"ת במקום‬ ‫ילד‪ ,‬ומתקיים בו הפסוק "כי יסיר את בתך מאחריך" (דברים ז‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫תפילין של רש"י‪ ,‬וסיבת הדבר‪ ,‬שבמלחמה שללו הרוסים את‬ ‫ובמקום שהיו לו עד עכשיו שלושה ילדים‪ ,‬יהיו לו עכשיו רק שני‬ ‫התפילין שלו ונתן לו אחד משכניו תפילין שהניחו לו הרוסים‪ ,‬והוא‬ ‫ילדים‪ ,‬שהרי בתו עזבה אותו והלכה אחרי בעלה‪ ,‬בדרך אחרת‬ ‫איש כפרי לא עלה על דעתו לבודקם והניחם עד היום‪ ,‬אם צריך‬ ‫לגמרי ‪ .‬נמצא שלפע מים החתן לוקח את הבת מן האב‪ ,‬ולפעמים‬ ‫לקבל תשובה על שלא הניח תפילין של רש"י כדין זה כמה שנים‪.‬‬ ‫אדרבה הבת מכניסה עוד ילד למשפחה ‪.‬‬ ‫והנה בתוספות מבואר כי מי שעבר ולא הניח תפילין זמן מה צריך‬ ‫זהו שמרמז לנו הפסוק‪ ,‬שללוט היו חתנים כאלה שלקחו ממנו את‬ ‫כפרה ולהביא קרבן עולה‪ ,‬אך דן החזון נחום לומר שהתוספות‬ ‫בנותיו‪ ,‬והפרידו אותן ממנו‪ ,‬ולא חתנים כאלה אשר נתווספים לבני‬ ‫דנים במי שלא הניח תפילין במזיד‪ ,‬וכמובא במסכת ראש השנה‬ ‫(להתעדן באהבתך)‬ ‫ביתו‪ ,‬ולכן נאמר 'אל חתניו לוקחי בנותיו' ‪.‬‬ ‫(יז‪ ).‬פושעי ישראל בגופן הם אלו שלא מניחים תפילין בראשם‪,‬‬ ‫וביארו התוספות (שבת מט‪ .‬ד"ה כאלישע) שמדובר שם באותם‬ ‫העושים מחמת מרד ומבזים המצות ושוחקים ברצועה שבידם‬ ‫ובראשם‪ ,‬ובאלו אמרו שצריכים להביא קרבן עולה לכפר על זדונם‪,‬‬ ‫אבל מי שלא הניח תפילין בשוגג אינו צריך כפרה‪.‬‬ ‫עוד כתב‪ ,‬שאין כלל להביא ראיה מחיוב קרבן עולה‪ ,‬שהרי (לעיל‬ ‫אתי חֵּ ן ְבעֵּ ינֶיָך אַ ל נָא ַתעֲ בֹּר ֵּמעַ ל עַ ְב ֶדָך‬ ‫ֹּאמר אֲ ֹּדנָי ִאם נָא ָמצָ ִ‬ ‫ַוי ַ‬ ‫ז‪ ):‬אמר רבא‪ ,‬עולה דורון היא‪ ,‬שהרי אם לא עשה תשובה 'זבח‬ ‫(יח‪ ,‬ג)‪ .‬ובגמ' (שבת קכז‪ ).‬אל נא תעבור מעל עבדך‪ .‬אמר רב‬ ‫רשעים תועבה' (משלי כא כז)‪ ,‬ואם עשה תשובה הלא שנינו‬ ‫יהודה אמר רב‪ ,‬גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫בברייתא‪ ,‬עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד‬ ‫הרה"ק רבי משולם זוסיא מז'ינקוב זצ"ל‪ ,‬עבר פעם דרך עיירה‬ ‫שמוחלים לו‪ ,‬ופירש רש"י (שם ד"ה עולה) עולה דורון היא ואינה‬ ‫קטנה‪ ,‬וסר ללון אצל אחד מחסידיו‪.‬‬ ‫באה לכפר ממש‪ ,‬אלא אחר שכיפרה התשובה על העשה היא‬ ‫בעל הבית קבל את הרבי בשמחה ובמאור פנים‪ ,‬וקיים בו מצות‬ ‫באה להקבלת פנים‪ ,‬כאדם שסרח במלך וריצהו על ידי פרקליטין‪,‬‬ ‫הכנסת אורחים כדבעי‪ ,‬ויחד עם זאת עמד לפניו וסיפר לו סיפורים‬ ‫וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו‪ .‬נמצא שעיקר הכפרה על‬ ‫שונים ולשון הרע על שכנו‪ ,‬הרבי אמר לו ש"זה לא כתוב בשום‬ ‫ביטול עשה היא התשובה ואין צריך עוד כפרה‪.‬‬ ‫מקום" אך בעה"ב המשיך לדבר ולספר‪ ,‬הרבי שוב עונה לו‪ :‬ש"זה‬ ‫ולפיכך הכריע למעשה‪ ,‬שכיון שלא עבר במזיד‪ ,‬ואפשר לדונו‬ ‫לא כתוב בשום מקום"‪ ,‬עד שהאיש שאל‪ - :‬היכן צריכים להיות‬ ‫כשוגג שלא ידע להבדיל בין תפילין דרש"י לר"ת‪ ,‬וגם יש לומר‬ ‫כתובים המעשיות שלי?"‬ ‫שהוא טועה בדבר מצוה‪ ,‬וכיון שמתאונן ומתחרט על זה שלא קיים‬ ‫ענה לו הרבי נאמר בגמרא "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת‬ ‫מצות תפילין הרי עושה תשובה‪ ,‬ובמצות עשה לא זז עד שמוחלים‬ ‫פני השכינה"‪ ,‬וכתוב בספרים (עי' בספר תולדות יעקב יוסף בסופו‬ ‫לו‪ ,‬לכן אינו צריך שום כפרה‪ ,‬ובכל זאת נכון שיתן איזה סכום‬ ‫בשם שמעתי ממורי – מרן הבעש"ט הק') הפירוש שהיות והמדבר‬ ‫לצדקה ונרצה לו לכפר עליו‪.‬‬ ‫לשה"ר השכינה מסתלקת ממנו‪ ,‬והפירוש הוא‪ ,‬שאף על פי‬ ‫ובחשוקי חמד (יומא לו‪ ).‬העיר על דבריו‪ ,‬שלכאורה היה למניח‬ ‫שהשכינה מסתלקת ‪ -‬הכנסת אורחים חשובה יותר‪ ,‬וזה מדובר‬ ‫התפילין לדעת אם התפילין שברשותו הם של רש"י או של ר"ת‪,‬‬ ‫כשאורח מדבר לשון הרע ובעל הבית מוכרח לשמוע‪ ,‬אבל שבעל‬ ‫שהרי השיער ההולך על התיתורא בתפילין דרש"י יוצא תחת‬ ‫הבית ידבר לשון הרע והאורח יהא מוכרח לשמוע ‪ -‬זה לא כתוב‬ ‫התפר הראשון‪ ,‬ובתפילין דר"ת יוצא השיער מהתפר האמצעי‪,‬‬ ‫בשום מקום‪ .‬בעל הבית הבין את הרמז והפסיק לדבר‪.‬‬ ‫כמבואר במשנה ברורה (סי' לב ס"ק ריב)‪ ,‬וכן כתב באמרי שפר‬ ‫מחשבת נחום (עמ' רמא)‬ ‫(כלל יח ס"ב) שיש לדקדק לעשות כן שעל ידי זה יש היכר בין‬ ‫המשך מדור נעימות החיים‪ /‬הבחנה שכלית‬ ‫תפילין דרש"י לתפילין דר"ת‪ ,‬ואף אם מניח תפילין זה לא ידע מכך‬ ‫בשל כך באתי במבוכה גדולה ולא ידעתי מה לעשות‪ .‬הרהרתי וראיתי‬ ‫מכל מקום למזיד יחשב ששגגת תלמוד עולה זדון (ב"מ לג‪ ,):‬וכתב‬ ‫כי שתי הדיעות‪ ,‬גם זו האומרת לתת כל הסכום לאותו חסיד וגם זו‬ ‫שנראה שאף שצריך לדעת את כל התורה כולה מכל מקום אם לא‬ ‫האומרת לחלק את הסכום לכמה משפחות‪ ,‬הנה שתיהן צודקות‬ ‫יודע פרט אחד אינו נחשב לפושע ולמזיד (ראה גיטין ו‪ ):‬ועדיין דינו‬ ‫וישרות‪ ,‬ומה יש לי לעשות‪ .‬ראיתי שאין לי הכרע בדבר וביקשתי‬ ‫כשוגג ואין צריך כפרה‪.‬‬ ‫סיעתא דשמיא להכריע בדבר‪.‬‬ ‫(פניני דף היומי – מתיבתא)‬ ‫באותה שעה באתי לידי הכרה והבנה‪ ,‬כי שתי דעות אלו הם למעשה‬ ‫דעת היצר טוב מול דעת היצר הרע‪ ,‬ודווקא הדעה האומרת לחלק את‬ ‫הסכום לכמה משפחות היא אינה דעת יצר הטוב‪ ,‬שכן אילו היתה זו‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫אכן דעת היצר הטוב הלוא היה עליו לחוות את דעתו מיד כשהובא לי‬ ‫הסכום‪ ,‬ולייעצני לקחת את שלש מאות הרובלים ולחלקם לששה‬ ‫חלקים‪ ,‬והרי הוא לא אמר לי כך‪ ,‬אלא רק כאשר זיכני השם יתברך‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫לשמוע את קול היצר הטוב לעשות כפי הצריך ולתת את הסכום כולו‬ ‫ידידינו עוז האי גברא רבא ויקירא העסקן הנודע‬ ‫לאותו חסיד שהיה זקוק לו‪ ,‬או אז הגיע היצר הרע לרמותני ולייעצני‬ ‫הרה"ג אברהם יונה שטרנפלד שליט"א‬ ‫עצת אחיתופל זו שמא כדאי לחלק את הסכום לכמה משפחות‪ .‬כמובן‬ ‫שברגע שזיהיתי נכונה את זהותו של היועץ הרע‪ ,‬קיימתי עצת היצר‬ ‫שליחנו בעירית אשדוד‬ ‫הטוב במלואה‪ .‬קראתי לאותו חסיד ונתתי לו את שלש מאות הרובל‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו‬ ‫כדי שישתמש בהם לצרכיו החשובים‪.‬‬ ‫הבה"ח ישראל מאיר הי"ו‬ ‫הנה זו ההבחנה השכלית הנכונה‪ ,‬לדעת מה עצת היצר טוב ומה עצת‬ ‫נכד הגה"ק החפץ חיים זי"ע‬ ‫היצר הרע‪ ,‬ולבחור בטוב‪.‬‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג מכל יוצ"ח‬ ‫(ספיר ויהלום פר' ראה פ"ב ‪ -‬להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬