gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אשכול יוסף · Eshkol Yosef

שבוע: וירא (2026-10-26)

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪  560‬וירא ‪ ‬התשפ"ז‬ ‫מאוצרותיו של הרב יוסף חי סימן טוב שליט"א‬ ‫מחבר סדרת הספרים "אשכול יוסף" עה"ת והמועדים‬ ‫וספרי "כרם יוסף" על הש"ס‬ ‫כתיבה וחתימה טובה!‬ ‫ת־ה ִמזְ ב ַח ַ ֶֽויַעֲ ר ְך את‬ ‫ַ‬ ‫א ַמר־לו ָּהאֱ ל ִהים וַ ִיבן ָּשם ַא ְב ָּר ָּהם א‬ ‫ל־ה ָּמקום אֲ שר ָּ ֶֽ‬ ‫א ַ‬ ‫"וַ יָּבאו ֶֽ‬ ‫על לָּ ע ִ ֶֽצים" (כ"ב ט')‬ ‫ל־ה ִמזְ ב ַח ִמ ַמ ַ‬ ‫ָּהע ִצים ַ ֶֽויַעֲ קד את־יִ ְצ ָּחק ְבנו וַ ָּ ישם אתו ַע ַ‬ ‫מדוע אברהם העלה את יצחק לשוחטו על‬ ‫יוסף" ירך המזבח‬ ‫לשוחטו"כרםעל‬ ‫צריך‬ ‫היה‬‫המזבח והלאמאת הצב"י‬ ‫חידושים נפלאים ועונג שבת בפרשת השבוע‬ ‫סימן טוב שליט"א מחה"ס‬ ‫רבי יוסף חי‬ ‫ראש ישיבת המתמידים "אור התורה" ליומי דפגרא לצעירים מצטיינים ירושלים ת"ו‬ ‫כדין קרבנות שמעלה הנתחים למזבח?‬ ‫היום נחשבנו כצאן טבחה"‪ ,‬וכי אפשר ליהרג בכל יום? אלא שבכל יום שאנו קורין‬ ‫הנה שנינו במשנה מפורשת בזבחים (פד‪ .‬וע"ע שם נח‪ ).‬עולה שעלתה חיה לראש‬ ‫ק"ש ומקבלים עלינו עול מלכות שמים ואומרים‪" :‬בכל נפשך" ומסכימים על כך‪,‬‬ ‫המזבח תרד‪ ,‬שחטה בראש המזבח יפשיט וינתחה במקומה‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם‬ ‫הרי זה כאילו הורגנו באותה שעה עליו יתברך‪ .‬וכיו"ב כתב בספר חסידים (סי' רכ"ב)‪,‬‬ ‫בהלכות פסולי המוקדשין (פ"ג ה"ד)‪ ,‬וז"ל‪ :‬עולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד‬ ‫שכל מי שקיבל על עצמו ליהרג על קידוש ה'‪ ,‬חלקו עם אותם צדיקים שמתו על‬ ‫שעדיין אינה ראויה‪ .‬ומקרא מפורש הוא בויקרא (א' י"א) "ושחט אותו על ירך‬ ‫קדושת השי"ת‪.‬‬ ‫המזבח צפונה לפני ה'"‪ .‬וברש"י (שמות כ' כ"א) "וזבחת עליו" אצלו‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולאור‬ ‫לאור האמור נראה ליישב מה שהקשו בקובץ עיון הפרשה (גיליון רל"ג התשפ"ו)‪ ,‬מדוע‬ ‫האמור צ"ע מדוע אברהם העלה את יצחק על גבי המזבח כדי לשוחטו שם‪ ,‬כמו‬ ‫הזדרז אברהם אבינו למצות עקידת יצחק‪ ,‬כמו שנא' "וישכם אברהם בבוקר" והלא‬ ‫שנאמר "וישם אותו על המזבח"‪ ,‬ואח"כ נאמר‪" :‬וישלח את ידו ויקח את‬ ‫מנגד היה חיי שעה של יצחק‪ ,‬שכל רגע שתעוכב העקידה יחיה יצחק עוד חיי שעה‪,‬‬ ‫המאכלת"‪ ,‬ולמה לא ביקש לשוחטו על ירך המזבח כדין כל עולה ששוחטה על‬ ‫ובגמ' יומא (פה‪ ,).‬וכן נפסק בשו"ע (או"ח שכ"ט)‪ ,‬מבואר שמפקחים את הגל ומחללים‬ ‫ירך המזבח ורק אח"כ מעלה את הנתחים על המזבח?‬ ‫שבת אפילו מפני חיי שעה‪ ,‬וא"כ מדוע לא להמתין אברהם אבינו לקיים את מצות‬ ‫ובפרט הדבר צ"ע שהרי כל שחיטת עולה בסכין למדין מאברהם דכתיב "וישלח‬ ‫העקידה עד סמוך לשקיעת החמה כדי להציל חיי שעה של יצחק? ברם לאור‬ ‫אברהם את ידו ויקח את המאכלת"‪ ,‬ויצחק קרבן עולה היה‪ ,‬דכתיב "ויעלהו לעולה‬ ‫האמור ניחא היטב‪ ,‬כי מעשה העקדה לא היה מעשה אחד גרידא להעלות את‬ ‫תחת בנו" (זבחים צז‪ :‬מנחות פב‪ ,).‬וא"כ בדין היה שאברהם יעקוד את יצחק על ירך‬ ‫יצחק על אש המזבח כמו שסוברים ההמון‪ ,‬אלא המצוה היתה מאותה שעה‬ ‫המזבח וינתח אותו נתחים ואח"כ יעלהו עולה כליל למזבח?‬ ‫שנצטווה אברהם‪ ,‬בכל רגע שהוא ויצחק ניאותו וגמרו בלב שלם ונפש חפצה האב‬ ‫יישוב א' ‪ -‬כל רגע שיצחק בחיים קיים מצוה להעקד‬ ‫לזבוח והבן להיזבח‪ ,‬ולכן היתה המצוה מזומנת מיד לפניו להתחיל במצוה‪ ,‬וכל רגע‬ ‫נראה בס"ד ליישב דהנה יש חילוק גדול בין עולת בהמה לעולת אדם‪ ,‬כי בהקרבת‬ ‫שישתהה הרי הוא מפסיד במצוה‪ ,‬ושבחו של אברהם שנזדרז במצוה נוראה זו‪,‬‬ ‫בהמה אין עיקר הקרבת העולה לה' אלא בהעלותה על אש המזבח‪ ,‬שבמה‬ ‫אע"פ שגם אם היה משתהה את עיקר המצוה היה מקיים‪.‬‬ ‫ששוחטה אינו מעשה ההקרבה‪ ,‬שהרי אף הרוצה לאכול בשר שוחט לעצמו‪,‬‬ ‫יישוב ב' ‪ -‬שלא יעשה אונן ויפסל להקרבה‬ ‫ומטעם זה שחיטה בזר כשרה‪ ,‬משא"כ אדם שעולה לה' כליל כמו בעקידת יצחק‪,‬‬ ‫הגאון הראגצ'ובר רבי יוסף רוזין זצ"ל בעל צפנת פענח ז"ל מתרץ בזה דבר נפלא‬ ‫עצם השחיטה על המזבח משובח הוא ויש בו משום הקרבה‪ ,‬ואדרבה אין לך‬ ‫ביותר‪ ,‬שכיון שאונן פסול לעבוד‪ ,‬לכן אם היה אברהם שוחט ליצחק תחילה קודם‬ ‫הקרבה גדולה מזו‪ ,‬כי בבהמה הוא מקריב את הבשר‪ ,‬אבל באדם הרי הוא מקריב‬ ‫שיעלהו על אש המזבח‪ ,‬היה אברהם נעשה אונן והיה אסור לו להקריבו‪ .‬ואע"פ‬ ‫את הנפש שמוכן למסור נפשו ולמות על קדושת השי"ת‪ ,‬ואדרבה יפה כח ומעלת‬ ‫שאמרו ביומא (יג‪ ):‬היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו‬ ‫ההקרבה בקבלה על עצמו בחייו למות על קדושת ה' יותר מבמה שמת על קדושת‬ ‫ויוצא דברי ר' יהודה‪ ,‬ר' יוסי אומר יגמור‪ ,‬וא"כ לדברי ר' יוסי לכאו' יכול היה‬ ‫ה'‪ ,‬ובזה תבין היטב למה אברהם אבינו קיים מצות העקידה כבר במה שהעלה את‬ ‫אברהם להמשיך בעבודתו? מ"מ כיון ששחיטה כשרה בזר לא חשיב תחילת‬ ‫יצחק על גבי המזבח ואע"פ שעדיין לא נשחט‪ .‬ומטעם זה לא נתכוון לשוחטו לפני‬ ‫עבודה שאם התחיל גומר‪ ,‬ונמצא שאף לדבריו לא יכול היה אברהם להמשיך‬ ‫עלותו למזבח‪ ,‬כי די במה שאברהם ויצחק הסכימו בלב שלם ונפש חפצה לעקדה‪,‬‬ ‫עבודתו‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ו סי' ו') העיר ממה שאמרו במדרשים‬ ‫וכמו שכבר כתב רבינו הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' נ"ה)‪ ,‬שהמצייר בליבו למסור נפשו‬ ‫ופרקי דר"א (פרק ל"א)‪ ,‬שאברהם אבינו היה לו דין כהן גדול‪ ,‬וכן הוא לשון הפייט‬ ‫על קדושת השם‪ ,‬הרי זה כאילו בא לידי כך וקיימו‪ ,‬והוא אומרו "כי עליך הורגנו כל‬ ‫(שחרית דר"ה) "וערך האש והעצים העלה‪ ,‬ולקח המאכלת לשחטו בחלחלה‪ ,‬וככהן‬ ‫היום נחשבנו כצאן טבחה"‪ ,‬וכי אפשר ליהרג בכל יום? אלא שבכל יום שאנו קורין‬ ‫גדול הגיש מנחה בלולה"‪ ,‬ופירש שם הרד"ל שאברהם היה נידון ככהן גדול כדי‬ ‫ק"ש ומקבלים עלינו עול מלכות שמים ואומרים‪" :‬בכל נפשך" ומסכימים על כך‪,‬‬ ‫שלא יפסל באנינות‪ .‬והרי קי"ל שכהן גדול מקריב אונן (עי' זבחים צט‪ .‬ועוד)‪ .‬אולם ראיתי‬ ‫הרי זה כאילו הורגנו באותה שעה עליו יתברך‪ .‬וכיו"ב כתב בספר חסידים (סי' רכ"ב)‪,‬‬ ‫מתרצים שבאותה שעה שהעלה אברהם ליצחק לעולה על המזבח נתכהן בכהונה‬ ‫שכל מי שקיבל על עצמו ליהרג על קידוש ה'‪ ,‬חלקו עם אותם צדיקים שמתו על‬ ‫להצטרפות חינם לאלפי המנויים‪:‬‬ ‫לרכישת ספרי המחבר‪:‬‬ ‫גדולה‪ .‬וכתב עוד בשם הגרי"ד סולוביצי'ק ז"ל שביאר בשם הצפנת פענח באופן‬ ‫קדושת השי"ת‪.‬‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫לעשות‬ ‫אחר‪ ,‬שהקשה כיון שאברהם אבינו ע"ה התכונן גם לשוחטו‪ ,‬איך חשב‬ ‫‪ 02-5373570‬או ‪054-84-60007/8‬‬ ‫לאור האמור נראה ליישב מה שהקשו בקובץ עיון הפרשה (גיליון רל"ג התשפ"ו)‪ ,‬מדוע‬ ‫אח"כ זריקה‪ ,‬הלא מיד לאחר השחיטה היה נעשה אונן‪ ,‬ועל זה תירץ שאברהם‬ ‫יישוב ז' ‪ -‬יצחק היה קדוש וראוי לקרבן מרחם‬ ‫(שחרית דר"ה) "וערך האש והעצים העלה‪ ,‬ולקח המאכלת לשחטו בחלחלה‪ ,‬וככהן‬ ‫עי"ל שאברהם העלה את יצחק על המזבח ולא שחט אותו מקודם‪ ,‬כיון שהיה‬ ‫גדול הגיש מנחה בלולה"‪ ,‬ופירש שם הרד"ל שאברהם היה נידון ככהן גדול כדי‬ ‫יצחק קדוש מבטן‪ ,‬ולכן לא היה צריך לקדש אותו מקודם על ידי השחיטה‪ ,‬וכמו‬ ‫שלא יפסל באנינות‪ .‬והרי קי"ל שכהן גדול מקריב אונן (עי' זבחים צט‪ .‬ועוד)‪ .‬אולם ראיתי‬ ‫שאמרו בשבת (קלז‪ ):‬שהמברך בברית אומר‪" :‬אשר קידש ידיד מבטן"‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫מתרצים שבאותה שעה שהעלה אברהם ליצחק לעולה על המזבח נתכהן בכהונה‬ ‫שם שהכוונה ליצחק שנתקדש מבטן‪ ,‬שיצחק נקרא "ידיד" על שם "אשר אהבת"‪,‬‬ ‫גדולה‪ .‬וכתב עוד בשם הגרי"ד סולוביצי'ק ז"ל שביאר בשם הצפנת פענח באופן‬ ‫ע"ש‪ .‬וכתב באורחות חיים (הלכות מילה סי' ז')‪ ,‬שיצחק היה ידידו של הקב"ה ונתקדש‬ ‫אחר‪ ,‬שהקשה כיון שאברהם אבינו ע"ה התכונן גם לשוחטו‪ ,‬איך חשב לעשות‬ ‫בבטן שהיתה הורתו ולידתו בקדושה‪ ,‬שהרי היה אברהם אביו נימול בשעה שבא‬ ‫אח"כ זריקה‪ ,‬הלא מיד לאחר השחיטה היה נעשה אונן‪ ,‬ועל זה תירץ שאברהם‬ ‫המלאך לבשר לשרה‪ ,‬משא"כ כשנולד ישמעאל‪ .‬וכן כתב רש"י בפי' עה"ת עה"פ‬ ‫אבינו ע"ה היה לו דין כהן גדול‪ ,‬וכה"ג מקריב אונן‪.‬‬ ‫(י"ז י"ט) "ואת בריתי אקים את יצחק" לימד שהיה קדוש מבטן‪.‬‬ ‫יישוב ג' ‪ -‬שלא יטמא אברהם בטומאת מת‬ ‫יישוב ח' ‪ -‬מחשש שהשטן יפיל בו מום‬ ‫בספר אמרי שפר להרה"ג נפתלי הרץ שפירא שליט"א מתרץ שאם אברהם אבינו‬ ‫עי"ל בס"ד עפמ"ש בהדר זקנים עה"פ "ויעקוד את יצחק בנו" דאמרו רבותינו ז"ל‬ ‫היה שוחט ליצחק בצד המזבח‪ ,‬היה נטמא בטומאת מת כאשר היה מעלהו למזבח‪,‬‬ ‫במדרש שאברהם אבינו הכניסו ליצחק בתיבה עד שעה שרצה לשוחטו‪ ,‬לפי שהיה‬ ‫וטמא שעבד עבודתו פסולה‪ ,‬וקשה ליתן לזה דין טומאה בציבור‪ .‬על כן העלהו‬ ‫ירא מן השטן פן יפיל בו מום‪ .‬וידוע המעשה במדרש שבשעה שהלך אברהם‬ ‫קודם השחיטה‪ ,‬כדי שיוכל לשוחטו על המזבח‪ ,‬וע"ש שהביא בזה עוד תירוצים‪.‬‬ ‫לעקדה נדמה לו השטן לאברהם כנהר והולך עד צווארו והתפלל אברהם "הושיעה‬ ‫יישוב ד' ‪ -‬רק בבהמה ראוי להפשיט העור מקודם‬ ‫ה' כי באו מים עד נפש" וניצול‪ ,‬וכך בכל דרכם עד העקדה ועד בכלל המשיך‬ ‫בעמק דבר בפרשתן כתב ליישב שאברהם העלה את יצחק כשהוא חי‪ ,‬משום שכל‬ ‫להשטין וביקש להפריעם מהעקדה‪ ,‬וכן איתא בתנחומא (סי' כ"ג)‪ ,‬שבשעה שנטל‬ ‫הטעם שאין מעלין בהמה חיה על המזבח משום שאין מעליו את העור כלל‪ ,‬משום‬ ‫אברהם את הסכין כדי לשחוט את יצחק עד שיצא ממנו רביעית דמו‪ ,‬בא השטן ודחף‬ ‫כך נשחט על הארץ ומפשיטים את עורו ואח"כ מעלין אותו למזבח‪ ,‬משא"כ עור‬ ‫את ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו‪ ,‬וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה‬ ‫האדם הוא בשר ממש‪ ,‬לכן אדרבה משום כך טוב להעלותו חי ולשוחטו שם‪ .‬וקצת‬ ‫לו מן השמים "אל תשלח ידך אל הנער" ואילולא כן כבר היה נשחט‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומשום כך‬ ‫יש להעיר ממ"ש התוספות בזבחים (נח‪ ).‬שמדאורייתא שוחט לכתחילה כדדרשינן‬ ‫לא ביקש אברהם בדוקא לשחוט את יצחק על ירך המזבח‪ ,‬שלא ליתן פתחון פה‬ ‫"וזבחת עליו"‪ ,‬ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וזמן לשטן להטיל בו מום קודם שחיטה או למנוע אותו להעלותו אחרי שחיטה‪.‬‬ ‫יישוב ה' ‪ -‬עד הקרבת האיל על ירך המזבח שחטו במזבח‬ ‫יישוב ט' ‪ -‬להורות לכל שיצחק נעקד מרצונו‬ ‫עי"ל עפמ"ש המהרי"ל דיסקין עה"פ (ויקרא א' י"א) "ושחט אתו על ירך המזבח צפונה‬ ‫נראה עוד ליישב בס"ד שאברהם אבינו בדוקא העלה את יצחק על המזבח‪ ,‬כדי‬ ‫לפני ה'"‪ ,‬דאיתא בתנא דבי אליהו למה דוקא בצפון‪ ,‬כלומר למה כתוב צפון דוקא‬ ‫שלא יאמרו ששחטו ליצחק על כורחו‪ ,‬ולכן למען ידעו הכל כי יצחק מסר נפשו על‬ ‫גבי "צאן" ולא קודם גבי "בקר"? ומתרץ להזכיר אילו של יצחק‪ ,‬והקשה המהרי"ל‬ ‫קדושת השי"ת בלב שלם ובנפש חפצה‪ ,‬שנא' "וילכו שניהם יחדיו" ודרשו חז"ל‬ ‫דיסקין מדוע אמר להזכיר "אילו" של יצחק ולא להזכיר העקדה עצמה? ותירץ דזה‬ ‫שהלכו שניהם בשמחה‪ ,‬שכשם שהיה אברהם שמח לשחוט‪ ,‬כך יצחק שמח‬ ‫גופא כוונת התנא דבי אליהו‪ ,‬שמקודם היה מנהגם לשחוט את הקרבן על המזבח‬ ‫להישחט‪ .‬ולכן העלהו על המזבח ועקדו להישחט שם‪ ,‬שזה אות וסימן שהיה כל‬ ‫גופא‪ ,‬כמו שמצינו בעקדת יצחק שנא' "וישם אותו על המזבח"‪ ,‬ואח"כ נאמר‬ ‫מעשה העקדה מרצונו הגמור‪ ,‬שאל"כ היה מתנגד ולא היה יכול לעוקדו על המזבח‪.‬‬ ‫"וישלח את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו"‪ ,‬וכיון שבהקרבת האיל לא‬ ‫יישוב י' ‪ -‬משום כבודו של יצחק ושלא להלינו‬ ‫הוריד אברהם את יצחק מעל המזבח‪ ,‬שהרי היה אומר אברהם אבינו שמא יהיה‬ ‫עי"ל דדוקא גבי בהמה שוחטה מקודם ורק אח"כ מעלה אותה איברים איברים על‬ ‫סיבה מה באיל שלא יצא בכשרות ויקריב את יצחק בנו‪ ,‬וזה מה ששחט את האיל‬ ‫אש המזבח ואין בזה חשש וקלון‪ ,‬משא"כ בעולת אדם אם היה אברהם שוחט את‬ ‫בצפון‪ ,‬שמעשה שהיה כך היה שנשחט בצפון ולא על המזבח כמנהגם‪ ,‬מפני‬ ‫יצחק על ירך המזבח ואח"כ מבקש להעלותו על גבי המזבח‪ ,‬היה נעשה בזה ביזיון‬ ‫צדקתו של אברהם‪ ,‬על כן אומר התנא דבי אליהו ששוחטים בצפון כדי להזכיר את‬ ‫גדול בכבודו של יצחק‪ ,‬לכן אברהם העלה אותו שלם על המזבח‪ .‬ויל"ע שמא‬ ‫אילו של יצחק‪ .‬ומעתה לק"מ למה העלה אברהם את יצחק על המזבח‪ ,‬כי כך היה‬ ‫אברהם אבינו חשש ג"כ משום (דברים כ"א כ"ג) "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור‬ ‫מנהגם מתחילה עד הקרבת האיל הנאחז בסבך‪ ,‬שהקריבו על ירך המזבח צפונה‪.‬‬ ‫תקברנו ביום ההוא"‪ ,‬וכדי שלא ישתהה בהלנת יצחק‪ ,‬העלהו חי על גבי המזבח‪.‬‬ ‫יישוב ו' ‪ -‬האדם נעשה קדוש מיד במחשבתו להעקד‬ ‫יישוב י"א ‪ -‬ממה שאמר לו הקב"ה "והעלהו לעולה"‬ ‫הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל בספרו דרש משה בפרשתן מיישב שבהמה נעשית‬ ‫מרן החיד"א בספרו ראש דוד בפרשתן מביא שהקשה כן מהר"ח אבולעפיא‪ ,‬איך‬ ‫קדושה רק ע"י השחיטה לכן תחילה שוחטים אותה על ירך המזבח ורק אח"כ‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה כולה עשה נגד הדין והעלה את יצחק על‬ ‫שנעשית ראויה למזבח מעלים אותה‪ ,‬משא"כ אדם שזוכה למסור נפשו אין בגופו‬ ‫המזבח ולא ביקש לשוחטו על ירך המזבח‪ ,‬והביא שתירץ נכדו רבי חיים אבולעפיא‬ ‫שום פסול ושום דבר מאוס‪ ,‬ואדרבה עדיף להקריבו על המזבח ממש‪ ,‬כי במסירת‬ ‫בספר עץ החיים דשאני הכא דכתיב "והעלהו שם לעולה" ולא אמר הקריבהו‬ ‫נפשו תיכף ומיד נעשה קדוש‪ ,‬ולכן נשאר יצחק בקדושתו לעולם אף שנשאר‬ ‫"עולה"‪ ,‬ומזה שהוסיף והעלהו הבין אברהם שיש לו להעלותו ליצחק חי על גבי‬ ‫בחיים‪ ,‬כמ"ש רש"י (כ"ה כ"ו) שיצחק לא נשא שפחה‪ ,‬לפי שנתקדש בהר המוריה‬ ‫המזבח‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וקצת קשה דלכאו' מהלשון "והעלהו" לא מוכח כלל להעלותו על‬ ‫להיות עולה תמימה‪ ,‬וכתב עוד (כ"ו ב') שהיה בדעתו של יצחק לרדת מצרימה כמו‬ ‫המזבח‪ ,‬כי עדיין יש לומר שיעלה אותו נתחים על המזבח‪ ,‬וכיו"ב ראיתי שהקשה‬ ‫שירד אביו בימי הרעב‪ ,‬אמר לו הקב"ה "אל תרד מצרימה" שאתה עולה תמימה‪,‬‬ ‫בספר אור הישר על הרמב"ם (פסולי המוקדשין ג' ד')‪ ,‬שמלשון הכתוב "והעלהו שם‬ ‫ואין חוצה לארץ כדאי לך‪ .‬ומכאן תבין גודל מעלת מי שמחשב בליבו וגומר אומר‬ ‫לעולה" לא היה יכול אברהם להוכיח שהכוונה להעלאה על המזבח‪ ,‬דאפשר שהוא‬ ‫בדעתו להיות מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת ה' שעל ידי כך מתקדש‬ ‫על אחד ההרים שנאמר לו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ומתעלה גופו ותפילותיו ותורתו עולה לריח ניחוח לפני השי"ת‪.‬‬ ‫יישוב י"ב‬ ‫יישוב ז'‬ ‫נצטווה בפירוש להעלותו חי‬ ‫יצחק היה קדוש וראוי לקרבן מרחם‬ ‫השפת אמת ז"ל‬ ‫למערכת‪:‬‬ ‫שתירץ בשם‬ ‫מכתבים‬ ‫לשליחת מגור‬ ‫בספר ליקוטי יהודה הביא מהאדמו"ר‬ ‫עי"ל שאברהם העלה את יצחק על המזבח ולא שחט אותו מקודם‪ ,‬כיון שהיה‬ ‫‪ eshkolyoseff@gmail.com‬קדשים‬ ‫שאברהם לא היה יודע איזה צד הוא צפון‪ ,‬וקיימא לן (זבחים נח‪ ).‬שקדשי‬ ‫יצחק קדוש מבטן‪ ,‬ולכן לא היה צריך לקדש אותו מקודם על ידי השחיטה‪ ,‬וכמו‬ ‫ששחטן בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון‪ .‬והוא תירוץ פלאי מאד‪ ,‬כי מלבד‬ ‫שאמרו בשבת (קלז‪ ):‬שהמברך בברית אומר‪" :‬אשר קידש ידיד מבטן"‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (י"ב‪ ,‬י"א)‬ ‫(כ"ב א')‬ ‫"והאלוקים ניסה את אברהם"‬ ‫איך א"א קידש את שרה‬ ‫מדוע מתייחס ניסיון העקידה‬ ‫והלא אסור לקדש את‬ ‫לאברהם אבינו ולא ליצחק שמסר‬ ‫האשה עד שיראנה?‬ ‫בגמרא קידושין (מא‪ ).‬איתא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את‬ ‫עצמו למיתה על קדושת ה'?‬ ‫האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת‬ ‫יישוב א' ‪ -‬עיקר הניסיון שאברהם ישיג שלימות‬ ‫לרעך כמוך‪ .‬וקשה שהרי אברהם אבינו קיים כל התורה כולה לרבות מצוות דרבנן‬ ‫(כדאיתא ביומא כח‪ ,):‬אם כן היאך לא הסתכל בשרה לפני שקידשה‪ ,‬כמאמר‬ ‫בזוה"ק (בפרשתינו דף קיט‪ ):‬הקשה כאמור‪ ,‬והוסיף להקשות שעיקר ניסיון העקדה היה‬ ‫הכתוב (בראשית י"ב י"א) "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"‪ ,‬ודרשו בגמרא‬ ‫ביצחק שהרי היה בן שלושים ושבע שנים‪ ,‬ואביו כבר אינו נענש עליו‪ ,‬ואלמלא אמר יצחק‬ ‫(ב"ב טז‪ ).‬מכלל שעד אז לא הכירה‪ ,‬וקשה שהרי אסור לאדם שיקדש את האשה עד‬ ‫שאינו רוצה להיעקד‪ ,‬לא היה אברהם אבינו נענש עליו‪ ,‬ואם כן מה הטעם שאמר הכתוב‬ ‫שיראנה כמבואר בגמרא בקידושין?‬ ‫"והאלוהים ניסה את אברהם"? ותירץ שאברהם אבינו כל ימיו עדיין לא נעשה שלם אלא עד‬ ‫רבינו המהרש"א ראש המדברים בקושיא זו‪ ,‬כתב ליישב בחידושיו לבבא בתרא‬ ‫מעשה ניסיון העקדה‪ ,‬שהיה יצר הרע בא לקטרג על אברהם שלא נשלם כפי שראוי‪ ,‬ולכך‬ ‫(טז‪ ).‬שודאי אברהם אבינו ראה את שרה בנעוריה קודם שנשאה ותו לא‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ניסהו הקב"ה‪ ,‬שעל ידי ניסיון עקידת יצחק נעשה אברהם שלם‪ .‬לכן עיקר הניסיון מתייחס‬ ‫לא ראה אותה כלל אפילו לאחר נישואיהם מתוך צניעותה‪ .‬ועל כן חשב שמן הסתם‬ ‫לא עמדה ביופייה בזקנתה‪ ,‬כי בעת הזאת היתה לפי סדר הכתובים יותר משישים‬ ‫לאברהם‪ ,‬אבל באמת גם ליצחק היה ניסיון בעקידתו‪ ,‬ואז התעטר יצחק במקומו עם‬ ‫שנה‪ ,‬ולפי שעל ידי מעשה הסתכל בה עתה כדאי' בתנחומא (פרשת לך לך אות ה')‬ ‫אברהם‪ .‬וכתב הזוה"ק שדבר זה מדוקדק בכתוב‪ ,‬שלא נאמר והאלוהים ניסה לאברהם‪ ,‬אלא‬ ‫על כן אמר עתה ידעתי‪ ,‬כלומר שהיה בטוח שכבר אינה עומדת ביופייה ועתה‬ ‫נאמר ניסה את אברהם‪ ,‬כלומר לרבות את יצחק שגם הוא היה בניסיון‪.‬‬ ‫ראה שאכן עומדת ביופייה‪.‬‬ ‫יישוב ב' ‪ -‬יצחק קיבל כח מפני מסירות נפשו של אברהם‬ ‫אך הקשה בספר תורתך שעשועי (פרשת לך לך) להאדמו"ר מגור בעל הפני מנחם‬ ‫עי"ל בס"ד שעיקר הניסיון היה לאברהם דוקא‪ ,‬וליצחק לא היה ניסיון גדול כמו לאברהם‪ ,‬כי‬ ‫זצ"ל שהרי אמרו בגמ' בבא מציעא (פז‪ ).‬עד אברהם לא היתה זקנה בעולם‪ ,‬ורק‬ ‫מאחר שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לשל אברהם ולא יכלו להבדיל ביניהם‪,‬‬ ‫מאחר ויצחק ראה את אביו מוסר נפשו לקיום מצות עקידתו בשמחה ואהבה ללא שום‬ ‫ביקש אברהם ובאה זקנה לעולם‪ .‬ולכאו' לפי זה קשה על המהרש"א שאף אם היתה‬ ‫חלישות הדעת ועיכוב במצוה‪ ,‬ועושה אותה ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬על ידי זה נסך אברהם‬ ‫שרה בת שנים רבות‪ ,‬הרי עדיין לא היתה זקנה בעולם (אלא רק אחרי עשרות שנים‬ ‫כח עצום ביצחק לקיום מצות העקידה‪ .‬כי אחרי שיצחק רואה דוגמא אישית של אביו‬ ‫משנולד יצחק וגדל)‪ ,‬וממילא נשאר קלסתר פניה בזקנותה כפי שהיה בצעירותה‪.‬‬ ‫המוסר נפשו על קיום המצוה‪ ,‬אצלו כבר היה הרבה יותר קל‪ .‬ועוד שאחרי שאברהם אבינו‬ ‫וראיתי בספר בירורי חיים (סימן ל"ה עמ' תקי"ג) שכתב ליישב קושיא זו על פי‬ ‫עומד בניסיון ומתחיל בקיום המצוה‪ ,‬על ידי כך הוריד כח עצום לעולם כולו ולכל יושבי תבל‬ ‫דברי המהרש"א שם בב"מ‪ ,‬שהקשה היאך יתכן שעד אברהם אבינו לא היתה זקנה‬ ‫לכל הדורות כולם‪ ,‬לכל אדם ואדם‪ ,‬להיות מוסרים נפשם על קדושת השם‪ .‬ובזה ניחא‬ ‫בעולם והלא נאמר בסדום (בראשית י"ט‪ ,‬ד') "מנער ועד זקן"‪ .‬והוסיף שכמו כן‬ ‫קושיית העולם למה התעלה אברהם כל כך על היותו מקיים דבר ה' במצות עקידת יצחק‪,‬‬ ‫יש להקשות ממה שנאמר "אחרי בלותי היתה לי עדנה" ואמר רב חסדא (ב"מ‪,‬‬ ‫שם) אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטים‪ ,‬נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר‬ ‫והלא מצאנו אלפים שמסרו נפשם על קדושת השם‪ ,‬וכמו עשרה הרוגי מלכות‪ ,‬ועד זמן‬ ‫היופי למקומו‪ .‬הרי שגם קודם לידת יצחק היה שייך זקנה של קמטין וכדומה‪ ,‬וכמו‬ ‫האחרון רבו כמו רבו‪ ,‬בגרוש ספרד צרפת ובשואה האיומה והנוראה רח"ל הי"ד‪ ,‬וכל שכן‬ ‫כן יש להעיר מדרשת חז"ל (מד"ר בראשית פנ"ח א'‪ ,‬והובא ברש"י ריש חיי שרה)‬ ‫אם ה' היה נראה אליהם והיה מצוה אותם כאשר ציוה ה' אל אברהם‪ ,‬בודאי שעל אחת כמה‬ ‫בת כ' כבת ז' ליופי‪ ,‬הרי שמן הדין היתה שולטת זקנה באנשים? ומיישב המהרש"א‬ ‫וכמה היו מוסרים נפשם? אולם לאור האמור לק"מ‪ ,‬דאדרבה ואדרבה כל העוז והתעצומות‬ ‫שאף על פי שהיתה זקנה בעולם‪ ,‬מכל מקום לא היתה כל כך ניכרת בלובן שיער‪,‬‬ ‫שיש בליבו של כל יהודי ויהודי בכל הדורות למסור עצמו על קדושת ה'‪ ,‬הכל זה מכח‬ ‫ועל זה ביקש אברהם אבינו‪ .‬ולפי זה מיושב גם מה שתירץ המהרש"א בענייננו‬ ‫מעשה הקידוש השם הראשון שהיה בעולם‪ ,‬על ידי אברהם אבינו שבשמחה וחדוה ואהבה‬ ‫שאברהם סבר שיש לשרה סימני זיקנה‪ ,‬ועתה בראותה נודע לו כי יפת מראה היא‪.‬‬ ‫עצומה לבורא העולמים הלך לעקוד על קדושת ה' את בנו יחידו אשר אהב‪.‬‬ ‫בספר הנפלא מעדני אשר (פרשת לך לך) לידידי הגאון רבי אשר אנשיל שוורץ‬ ‫שליט"א מתרץ שכיון שאמרו בגמרא מגילה (טו‪ ).‬ששרה אמנו היתה מהנשים‬ ‫יישוב ג' ‪ -‬לא הוקשה בעיני אברהם לשאול להקב"ה שום טעם‬ ‫היפות בעולם‪ ,‬אם כן היה הדבר מפורסם‪ ,‬לכן לא היה אסור שיקדש אותה בלא‬ ‫בעל ההפלאה בחיבורו פנים יפות (בפרשתינו) מתרץ שהפליגה התורה יותר בניסיון אברהם‬ ‫שיראנה דלא שייך החשש שמא תתגנה עליו‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬כלומר דהגם שהיתה אז‬ ‫מניסיון יצחק עצמו שמסר עצמו ונפשו לעקידה‪ ,‬לפי שהיה לאברהם לשאול את הקב"ה‬ ‫עדיין קטנה‪ ,‬מכל מקום במשפחתו של אברהם ודאי היה עניין זה מפורסם‪ ,‬שהרי‬ ‫שרה היתה בת הרן אחי אברהם‪.‬‬ ‫הרי אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע והיאך עתה אתה אומר לי לעוקדו (ירושלמי‬ ‫תענית פ"ב ה"ד)‪ ,‬ובכל זאת לא שאל כלום‪ .‬כלומר שעיקר ניסיון אברהם שלא הוקשה‬ ‫עי"ל בס"ד ע"פ מה שדרש רשב"י במסכת בבא בתרא (טז‪" ):‬וה' ברך את אברהם‬ ‫בכל" (בראשית כ"ד)‪ ,‬אבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה‬ ‫בעיניו לשאול שום טעם‪ ,‬אף שהיה נראה כסותר‪ ,‬ונדמה כמלאכים שהקדים נעשה לנשמע‪,‬‬ ‫הרואה אותו מיד מתרפא‪ ,‬ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (שבת פח‪ ).‬בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע‪ ,‬אמר הקב"ה מי גילה‬ ‫בגלגל חמה‪ .‬נמצא מעתה שאצל אברהם אבינו לא היה חשש שמא תתגנה עליו‪,‬‬ ‫רז זה לבני‪ ,‬שאין לאדם לחקור טעם מצוות אלא לעשות מצוותיו בתמימות‪ .‬ואולם רשאי‬ ‫שאף חולים בראותם את אברהם אבינו מיד התרפאו‪ ,‬על אחת כמה וכמה אם היה‬ ‫האדם לשאול מאת ה' לזכות אותו להבין טעם המצוות‪ ,‬וביאר שזה מה שאמר הכתוב‬ ‫נמצא באדם רק דבר מגונה שהיה מיד מתרפא מיד בראיית פני אברהם אבינו‪,‬‬ ‫(שה"ש ח'‪ ,‬י"ג) "חברים מקשיבים לקולך השמיעני"‪ ,‬שבתחילה צריך להקשיב ואח"כ‬ ‫וממילא לא היה מוכרח אברהם להביט באשה לפני שיקדשנה‪ ,‬כי אף אם יהיה בה‬ ‫השמיעני‪ ,‬להבין הטעם‪.‬‬ ‫דבר מגונה מיד תתרפא‪.‬‬ ‫ראה עוד ‪ 10‬יישובים בספר שיעורי כרם יוסף קידושין (עמ' רצ"ו והלאה)‪ ,‬ועוד‬ ‫מתוך הספר "אשכול יוסף" עה"ת – וראה שם עוד תירוצים‬ ‫שם (עמ' שי"ד) ‪ 14‬תירוצים היאך יצחק קידש את רבקה בטרם שיראנה‪.‬‬ ‫בגמרא בבא בתרא (דף צט‪ :‬ק‪ ,).‬נחלקו רבי אליעזר וחכמים‪ ,‬אם ניתן לקנות קרקע ע"י‬ ‫הליכה‪ ,‬דתניא הלך בה לאורכה ולרוחבה‪ ,‬קנה מקום הילוכו דברי רבי אליעזר‪ ,‬וחכמים‬ ‫המחבר‪:‬וידוע (ברכות ט‪ ).‬דהלכה כחכמים‪ .‬וכן נפסק‬ ‫שיעוריעד שיחזיק‪.‬‬ ‫האזנה ל‬ ‫מועיל כלום‬ ‫אומרים ל‬ ‫אין הילוך‬ ‫בשו"ע (חו"מ סי' קצ"ב ס"ז)‪ .‬מבואר בגמרא‪ ,‬שר' אליעזר למד דין זה מהנאמר בפרשתן‪:‬‬ ‫‪073-371-80-53‬‬ ‫"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"‪ ,‬הרי שהקב"ה אמר לאברהם שע"י‬ ‫להצלחת עדי מירון ניסים בן חיה‬ ‫שיחי'‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫(כ"ב ג')‬ ‫"וַ י ְַשכם ַא ְב ָּר ָָּ֜הם ַבבקר"‬ ‫היכן מצינו שאדם שקיים מצות עשה שלא בכוונה לוקה מהתורה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מדוע הזדרז אברהם אבינו‬ ‫במצות שילוח הקן‪ ,‬כגון שנטל את האם על הבנים‪ ,‬ואחר כך שילח את האם שלא בכוונה לשם מצוה‬ ‫שלא מדעתו‪ ,‬הרי זה לוקה על נטילת האם על הבנים‪.‬‬ ‫לעקידה ולא המתין משום חיי‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫כתב הרמב"ם הלכות שחיטה פרק י"ג‪ :‬הלוקח אם על הבנים ושחטה‪ ,‬הבשר מותר באכילה ולוקה על‬ ‫שעה של יצחק?‬ ‫שחיטת האם‪ ,‬שנא' "לא תקח האם על הבנים"‪ ,‬וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה‪ ,‬ואם שלחה אחר‬ ‫שלקחה פטור‪ .‬וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה חייב לקיים עשה שבה ואם לא קיימו לוקה‪ .‬בא‬ ‫בקובץ עיון הפרשה (גיליון רל"ג התשפ"ו) הביאו מהרה"ג ישראל מאיר דרוק שליט"א ר"י נתיבות חיים שהקשה מדוע‬ ‫נזדרז אברהם אבינו למצות עקידת יצחק‪ ,‬והלא היה מנגד חיי שעה של יצחק‪ ,‬שכל רגע שיעכב את העקידה יחיה‬ ‫אחד וחטף האם מידו ושלחה "או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו" לוקה שנא' "שלח תשלח עד‬ ‫יצחק עוד חיי שעה‪ ,‬ובגמ' יומא (פה‪ ).‬מבואר שמפקחין את הגל ומחללים שבת אפילו מפני חיי שעה‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫שישלח מעצמו והרי לא קיים עשה שבה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשו"ע (או"ח שכ"ט)‪ ,‬וא"כ לכאו' היה לו לאברהם אבינו להמתין מלקיים מצות העקידה עד סמוך לשקיעת‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫החמה כדי להציל חיי שעה של יצחק?‬ ‫היכן ולמי מצינו שהציל השטן ממות?‬ ‫ולכאו' נראה לחזק השאלה ממ"ש התוספות (פסחים נג‪ :‬ד"ה מה ראו) בשם ר"י שאף מי שנתבקש למסור נפשו‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫על קדושת השם‪ ,‬רשאי לברוח קודם מעשה‪ ,‬והביא ראיה מדניאל שאף הוא היה עם חנניה מישאל ועזריה וברח‬ ‫את יצחק בשעת העקדה‪ ,‬שכמעט וכבר נשחט יצחק על ידי אברהם‪ ,‬ובא השטן ודחף את ידו של‬ ‫כדאי' בסנהדרין (צג‪ .).‬וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ק"ו) שהקשה כאמור‪ ,‬מדוע רשב"י ברח מפני גזירת‬ ‫אברהם ונפלה הסכין מידו‪.‬‬ ‫המלכות ונטמן במערה ולא מסר עצמו על קידוש השם‪ ,‬והוכיח מזה שמותר לברוח מפני גזירת שמד המלכות‪,‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫ולא למסור נפשו על קידוש ה'‪ ,‬שאם יכול לברוח הרי זה מותר‪ .‬וכ"כ בשלה"ק (אותיות אות א')‪ ,‬שמצות קידוש‬ ‫איתא במדרש תנחומא (פרשת וירא סי' כ"ג)‪ ,‬שאברהם ויצחק בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח‪,‬‬ ‫השם הרי היא כמצוות עשה שאין מחויב להדר אחריהן‪ ,‬כגון לקט שכחה ופאה‪ ,‬שאינו מחוייב לקנות שדה ליתן‬ ‫ונטל אברהם את הסכין כדי לשחוט את יצחק עד שיצא ממנו רביעית דמו‪ ,‬ובא השטן ודחף את ידו של‬ ‫לקט שכחה ופאה‪ ,‬וכתב דאדרבה אם יכול לברוח יברח‪ ,‬או אם יוכל לפדות עצמו בכל אשר לו‪ ,‬יתן את כל הון‬ ‫אברהם ונפלה הסכין מידו‪ ,‬וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים "אל תשלח ידך‬ ‫ביתו ולא יהרג‪ .‬אך כתב שמ"מ יש עניין להדר אחריה‪ ,‬כדאמר רבי עקיבא (ברכות סא‪ ,):‬כל ימי הייתי מצטער על‬ ‫פסוק זה "ובכל נפשך" אפי' נוטל נפשך מתי יבא לידי ואקיימנו‪ ,‬וסיים שאף שאין חיוב להדר שיבוא לידי מיתה‬ ‫אל הנער" ואילולא כן כבר היה נשחט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בקדושת השם‪ ,‬דאם יוכל לברוח הרי זה רשאי‪ ,‬מ"מ שייך בזה הידור‪ ,‬כי נפש האדם חושקת שתבוא המצוה לידה‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫באופן שיהיה מוכרח לקיימה‪ .1‬ובנידו"ד שא"א בפשטות היה מצווה לעקוד את יצחק‪ ,‬הרי שאם היה מתעכב אינו‬ ‫היכן מצינו שמלאך המות מלמד תורה לישראל?‬ ‫מפקיע מעליו המצוה‪ ,‬אלא רק לא יקיימה השכם בבוקר כנ"ל‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫יצר הטוב ויצר הרע ששמעו דברי תורתו של החכם במשך כל ימי חייו על ידי שמשכם לבהמ"ד הם‬ ‫והנה בפשטות דברי המפרשים נראה‪ ,‬שאברהם ויצחק חפצו בכל עוז לקיים מצות העקידה‪ ,‬כדרשת חז"ל "וילכו‬ ‫מזכירים לו לעת"ל כל מה ששכח‪.‬‬ ‫שניהם יחדיו"‪ ,‬שיצחק הבין שהולך להישחט והלכו שניהם בלב שלם‪ ,‬האב לזבוח והבן להיזבח‪ ,‬ומצינו עוד‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫שלאחר שהקב"ה אמר לאברהם‪" :‬אל תשלח ידך אל הנער"‪ ,‬אמר אברהם להקב"ה אם כן לחנם באתי לכאן‪,‬‬ ‫מעבר יבוק (שפתי רננות פרק כ"ו) כתב בשם רבו הרמ"ע מפאנו זצ"ל‪ ,‬שיצר הטוב ויצר הרע ששמעו‬ ‫אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם‪ ,‬אמר לו הקב"ה "אל תעש לו מאומה"‪ ,‬כלומר אל תעש בו מום (רש"י בראשית‬ ‫דברי תורתו כל ימי חייו ונתקדשו על ידו‪ ,‬ע"י שמשכם לבהמ"ד‪ ,‬הם מזכירים לאדם לעת"ל כל מה‬ ‫כ"ב י"ב)‪ .‬אולם השל"ה הקדוש (בפרשתן) מחדש‪ ,‬שהיו אברהם ויצחק מצדדים להיפטר ממיתה זו‪ ,‬שנא' (שם ח')‪,‬‬ ‫ששכח‪ .‬ובמדרש (ילקו"ש משלי י' רמז תתקמ"ה) איתא עה"פ "'לא ירעיב ה' נפש צדיק" זה ת"ח‪ ,‬כל‬ ‫"ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה"‪ ,‬וזו היה תפילה ממנו שהקב"ה יעשה לו נס וימציא לו במקומו שה‪ ,‬ורק אם‬ ‫זמן שמתעסק בתורה בחיים ונעלם ממנו פרק אחד או דבר אחד מלימודו‪ ,‬אינו נפטר מן העולם עד‬ ‫לא ימציא לו שה אז 'לעולה בני'‪ ,‬וביאר שע"ז אומרים בסליחות "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא‬ ‫שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו שלא יהא לו לעתיד לבוא בושת פנים לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫יעננו"‪ ,‬ויש עוד מפרשים דס"ל שלא היה ציווי על אברהם לעקוד את יצחק‪ ,‬אלא רק רשות‪ ,‬והארכתי בזה בחיבורי‬ ‫"אשכול יוסף" מועדים (סימן י')‪ ,‬וביאר השל "ה שלא עשו כן להיפטר מציווי השי"ת‪ ,‬אלא רק להחזיק דבריו‬ ‫הראשונים שביצחק יקרא לו זרע‪ ,‬וכן דקדקו האחרונים מהירושלמי (תענית פ"ב ה"ד)‪ ,‬שאברהם התפלל על‬ ‫הצלתו של יצחק‪ .‬ולפי"ז היה מקום רב לעכב העקידה באותו היום‪.‬‬ ‫ו נראה ליישב שיודע היה אברהם אבינו שהשטן יעכב‪ ,‬ויעשה כל תחבולות למנוע מהם את מצות העקידה‪ ,‬וכמו‬ ‫שאירע לבסוף כמבואר באריכות במדרשי חז"ל ובגמרא (סנהדרין פט‪ ,):‬לכן היה מוכרח אברהם אבינו להשכים‬ ‫בבוקר‪ ,‬שבעוד השטן יעמוד מנגד כולי האי ואולי יצליח לעמוד במשימתו לעקוד את יצחק עד סוף היום למועד‬ ‫העקידה‪ .‬ועוד טעם השכים כדי שהשכמה זו תהיה בידו סגולה להצלחה במלחמתו בשטן‪ .‬עי"ל שאברהם אבינו‬ ‫נתיירא שהשטן יקלקל ולא יעמדו בניסיון ויחזרו בהם‪ ,‬וכ"כ בחי' שפתי כהן בפרשתן‪ ,‬שאברהם השכים בבוקר‬ ‫עד שלא יבוא לו שום עצה או שום מחשבה וימנע מלעשות מצות קונו‪ .‬והנה ידוע המעשה שכאשר הוצא להורג‬ ‫גר הצדק הגרף פוטוצקי למות על קדושת השם‪ ,‬הובילוהו ברחובות ווילנא‪ ,‬וכאשר עבר על יד ביתו הקדוש של‬ ‫הגר"א‪ ,‬יצא הרב לכבודו‪ ,‬והגרף פוטוצקי שאלו אם ילך למוקד האש למסור עצמו על קדושת השם בזריזות‪ ,‬או‬ ‫לאו? והשיבו הגר"א שילך בזריזות‪ .‬ואפשר שיסוד תשובתו של הגר"א נעוצה בנאמר כאן שאברהם השכים‬ ‫בבוקר לעקוד את יצחק‪ .‬ואולם עי"ל שאצל אברהם אבינו כל ההליכה לעקידה‪ ,‬וכן ההכנות לכך כגון חטיבת‬ ‫ה עצים היתה חלק מן המצוה שנצטווה על כך‪ ,‬ומה"ט לא נתעכב כי המצוה בזה לא היתה תלויה בחיי שעה‪,‬‬ ‫שאפילו אם לא יעקד מקיים בזה מצותו‪ ,‬ומה"ט לבסוף קיים המצוה אע"פ שלא עקדו ליצחק ממש‪ ,‬כי המצוה‬ ‫היתה רק להעלותו על המזבח‪ .‬וראה במלבי"ם ובכתב והקבלה שמה שא"א נזדרז במצוה‪ ,‬זה היה חלק ועיקר‬ ‫הניסיון שעמד בו בגבורה מופלאה‪ ,‬ושהזריזות תורה על השמחה בדבר‪[ .‬וראה תירוץ נוסף בעמוד ‪]1‬‬ ‫שמעו ותחי נפשיכם‬ ‫לזכות ידידנו האחים היקרים והנעימים אוהבי התורה‬ ‫מלאים מצוות כרימון וריחם הטוב נודף כאפרסמון‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‬ ‫הרב יוסף חי סימן‬ ‫הי"ו‬ ‫כמר גדעון ניסים הי"ו וכמר אהרן ניסים‬ ‫טוב שליט"א‬ ‫אורך ימים ושנו חיים וכבוד אושר ועושר‬ ‫מחבר סדרת "כרם יוסף"‬ ‫בריאות איתנא ונהורא מעליא ושובע שמחות וכט"ס‬ ‫על הש"ס וסדרת "אשכול‬ ‫יוסף" עה"ת והמועדים‬ ‫הי"ו‬ ‫בכלל הברכות ידי"נ המשתדל ה"ה שלומי ניסים‬ ‫מוקדש ומונצח לע"נ הוריהם היקרים‪:‬‬ ‫‪073-371-8053‬‬ ‫בת גורג'יה ע"ה‬ ‫סאלם אליה בן מסעודה ז"ל‪ ,‬נוריה‬ ‫לקבלת צינתוק‬ ‫ניסים בן נוריה‪ ,‬שרה בת נוריה‪ ,‬ניסים מועלם בן סלימה‪ :‬ז"ל‬ ‫והאזנה בשידור חי‪:‬‬ ‫חייג והקש ‪#‬‬ ‫מיכאל בן חדוה ז"ל‪ ,‬נח בן רוזה ז"ל‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מייל המערכת‪:‬‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‪:‬‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה‬ ‫מאושר"‬ ‫‪073-371-80-53‬‬