מעדני שבת · Madanei Shabbos — וירא (2026-10-26)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת וירא תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 537 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
עקידת יצחק
זכר לעקידה בן כמה היה יצחק
השו"ע (או"ח א' ה') כתב טוב לומר פ' העקדה .והמשנה בסדר עולם רבה (פרק א') כתוב שיצחק היה כשנעקד על
ברורה מפרש שהטעם כדי לזכור זכות אבות בכל יום וגם המזבח בן ל"ז שנה .כמה אחרונים (שלל דוד ועוד) כתבו
כדי להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו. שזה רק לשיטת ר' יוסי שם שרבקה בת ג' שנים היתה
ועדיין צריך ביאור מדוע יש לאמרו קודם אמירת הקרבנות כשנשאה ,אבל לדעת ר' לוי דסבר דרבקה בת י"ד היתה,
יש שמפרשים שפרשת העקידה והקרבנות צריך לסדר צ"ל דיצחק היה בשעת עקידה רק בן כ"ו שנים.
בבית הכנסת שהוא מקדש מעט בגלותינו ,כמו שהיה בבית בתרגום יונתן (כב ,א) כתוב בר תלתין ושית שנין.
המקדש ושם היו מזכירים זכות אבות קודם שחיטת האבן עזרא (כב ,ה) מביא דברי חז"ל וכתב ואם דברי קבלה
התמיד של שחר ,כמו ששנינו (יומא פרק ג') האיר המזרח נקבל .ומדרך סברא אין זה נכון ,שהיה ראוי שתהיה צדקת
עד שבחברון וכו' וכך היו מעקדין הטלה לזכרון עקידת יצחק גלויה ,ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו
יצחק ואילו .ואמירת פר' עקידה בכל יום מבטל מיתה מבני ברצונו לשחיטה ,ואין בכתוב מאומה על יצחק .ואחרים
אדם ומגין מכל חלאים רעים ומכפר עון. אמרו שהיה בן חמש שנים ,גם זה לא יתכן ,בעבור שנשא
השו"ע (או"ח א' ח') פוסק יאמר עם הקרבנות פסוק 'ושחט עצי העולה .והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים,
אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' .המשנה ברורה מפרש והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו .והעד שאביו הסתיר
דאיתא במדרש דכל מי שאומר פסוק זה הקדוש ברוך הוא הסוד ממנו ,ואמר אלקים יראה לו השה ,כי אילו אמר לו
זוכר עקידת יצחק. אתה העולה ,יתכן שיברח.
איתא בגמ' (ראש השנה ט"ז ).אמר רבי אבהו למה תוקעין רבינו בחיי כתב גדול כחו של אברהם יותר מיצחק ,לפי
בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר שהמפקיר עצמו ליהרג נקל הוא מאד מן האב שבא לשחוט
של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה את בנו בידיו.
אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. מתי היתה העקידה
השו"ע (תקפ"ג ב') כתב אוכלים בראש השנה ראש כבש בקובץ שיטות קמאי (ראש השנה ל"ב ).ועוד כמה מקומות
לומר נהיה לראש ולא לזנב ,וזכר לאילו של יצחק .והמשנה מבואר שהעקידה היתה בראש השנה .אבל במדרש (שמות
ברורה מוסיף טוב יותר של איל. רבה פרשה טו סימן יא) כתוב בחודש ניסן בו נולד יצחק
ועוד כתב הרמ"א שם והולכין אל הנהר לומר פסוק ובו נעקד.
'ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגו' .והמשנה ברורה הריקאנטי (כב ,יד) כתב שביום הכיפורים נעקד יצחק ,ואז
מפרש משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד בקש אברהם אבינו שיפתחו לו שערי בינה ותשובה לכפרה
צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה לישראל באותו יום .והשם יתעלה הודה לו לתת מתנה זו
כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. לבניו לפתוח להם שערי תשובה.
כמה הלכות דילפינן מהעקידה
השו"ע (תר"א א') פוסק ביום שני של ראש השנה קורים בגמ' (חולין ט"ז ).אמרינן מנין לשחיטה שהוא בתלוש
פרשת וירא מוהאלקים נסה את אברהם עד סוף סידרא שנאמר 'ויקח את המאכלת לשחוט'.
שהוא מעשה העקידה ,כדי להזכיר זכות עקידת יצחק. ובגמ' (זבחים צ"ז ):ילפינן מכאן לעולה שטעונה סכין
שנינו במסכת תענית (ט"ו ).סדר תעניות כיצד מוציאין את דהיינו כלי שרת לשחיטה ,דהכא עולה הואי כדכתיב
התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה 'ויעלהו לעולה'.
ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן תוס' בחולין מקשה איך ילפינן מכאן שגם שחיטת חולין
בראשו .ואיתא בגמ' למה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד, בעינן תלוש והא האי קרא בקדשים כתיב כמבואר בגמ'
פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא חד אמר הרי אנו זבחים דנפקא לן מהכא דקדשים טעונין כלי שרת .ומיישב
חשובין לפניך כאפר ,וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של ר"ת דלענין תלוש גמרינן נמי אחולין מדכתיב לשחוט את
יצחק ,מאי בינייהו ,איכא בינייהו עפר סתם. בנו ולא כתיב לשחוט את העולה אבל כלי לא שייך למילף
אנו אומרים בסליחות ,והמקור הוא מהמשנה (תענית בחולין אלא בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי שרת,
ט"ו ).מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה כו'. ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין,
המהרש"א לא שנענה במה שלא נשחט יצחק אלא על ומדכתיב מאכלת ולא כתיב המחתך דרשינן כלי בקדשים.
שבקש מהקב"ה 'אלקים יראה לו השה לעולה'. איתא בגמ' (תמיד ל' ):לא היו כופתין את הטלה אלא
בירושלמי כתוב רבי ביבי אבא בשם ר' יוחנן אמר אברהם מעקידין אותו .תנא יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם.
לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים גלוי וידוע לפניך איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא) רבי יהודה אומר כיון
שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נשמתו של יצחק.
להשיב ולומר לפניך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך כיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך
זרע ועכשיו את אומר והעלהו שם לעולה .ח"ו לא עשיתי אל הנער ,חזרה הנפש לגופו ,והתירו ועמד על רגליו .וראה
כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך יצחק תחית המתים מן התורה ,שכל המתים עתידין
ה' אלקי שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי להחיות ,באותה שעה פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה
צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד המתים.
עליהם סניגוריא.
גליון 537 פרשת וירא תשפ"ז
כתיב (יח ,ה) 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם'.
האפריון תמה על הלשון 'ואקחה פת לחם' ,דהוה ליה לומר ואביא פת לחם .וכן קשה מה דכתיב
'לושי ועשה' ומה צריך שיאמר אברהם לשרה לושי.
ונראה כי הנה רש"י פירש שאברהם ישב פתח האהל לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו,
והוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים
באים ,הביא המלאכים עליו בדמות אנשים .וא"כ כשראה ג' אנשים עוברים אף כי אברהם לא
ידע שהם מלאכי ה' וחשב אותם לאנשים ,מ"מ הסתכל בדבר ,כי לפי דרך הטבע לפי חמימות
היום ,אינו ראוי להיות אנשים עוברים ושבים היום ,וחשב כי אין זאת אלא מהקב"ה אשר ראה
ללבבו שהוא מצטער על מניעת אורחים ,וסיבב דבר זה שיהיו אלו האנשים עוברים היום לזכות
אותו במצות הכנסת אורחים .והנה אמרינן בגמ' (ב"ב ט' ):כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא
לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו .והנה גבי קידושין דצריך שיתן
האיש להאשה קי"ל דאם הוא אדם חשוב ,אז גם אם האשה נותנת לו היא מקודשת ,משום דהאי
הנאה שזה ה אדם החשוב קיבל ממנה דבר ,חשיבה לה כלקיחה כאילו היא קיבלה ממנו דבר.
וזהו שאמר 'ואקחה פת לחם' כלומר מה שאביא לכם לחם לאכול חשוב אצלי כלקיחה ,יען אני
יו דע בבירור כי אנשים מהוגנים אתם שאקבל שכר עליכם ,כי לפי חמימות היום לא היה ראוי
להמצא היום עובר אורח ,ואין זה אלא שהקב"ה הזמין אתכם ונתן בלבבכם להיות עוברים פה
כדי שאני אקבל שכר עליכם .ובזה י"ל מה שאמר אברהם לשרה 'לושי ועשי עגות' ,כי יען בפעם
הזאת היתה מצות הכנסת אורחים חביבה לאברהם ביתר שאת ,לכן זירז גם את שרה שעתה
תעשה הכל בעצמה כי מצוה בו יותר מבשלוחו.
כתיב (יח ,כח) 'ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה כו' ,המשך חכמה מדייק שגבי
ארבעים ושלושים אמר "לא אעשה" אבל גבי עשרים ועשרה אמר "לא אשחית" ,ומפרש כי גבי
ארבעים ושלושים שהם הרבה צדיקים אמר שלא יתחיל להרע כלל אבל בעשרים ועשרה שהמנין
מועט אמר לא אשחית משמע אבל איזה עונש יעשה ,והצדיקים מגינים רק שלא להשחית.
מ"מ קשה מדוע גבי ארבעים וחמשה אמר לא אשחית.
ומפרש על פי דברי הגר"א שכתב שדין הוא על עבירה שעשה ,וחשבון הוא מה שהיה יכול לעשות
מצוה ,הרי כי החטא יגדל לפעמים מצד החשבון ,הנה כשיש ארבעים וחמשה צדיקים אז יש בכל
עיר תשעה צדיקים וכיון שיש תשעה והעשירי שמשלים נוטל שכר כנגד כולם ,אם כן החטא
גדול ,שלא נתעורר אחד להשלים לעשרה להיות עדת צדיקים .ולכן מצד החשבון גדול העונש,
ולכן כתיב 'לא ישחית' כי עדיין ייסר אותם על זה שלא נתעוררו להשלים לעשרה .אבל בארבעים
שהיה חסר לכל עיר שני אנשים ,אם כן כל אחד בפני עצמו יאמר כי אין בהמנעו כל כך חסרון,
כי גם אם יצדק עדיין יחסר לעשרה ,ולכן אמר לא אעשה.
כתיב (יח ,יט) 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה
ומשפט כו' ,החפץ חיים (חומת הדת חתימת הספר מאמר ב') כתב כשם שמצוה על כל אדם
לקבוע עתים לתורה לשמור זמן ק"ש ותפלה בציבור ולעסוק ולקיים כל המצות הנעשות בצבור
וביחיד ,כן מצוה וחובה עוד יותר על כל אחד להקדיש עת מעתותיו לפקח ולהשגיח בחינוך בניו
שיתחנכו בדרך שהלכו בהם אבותינו ורבותינו מעולם .והיא שעמדה לנו ולתורתינו שלא
נשתכחה מישראל .וגם להאמהות ולהמונים מצוה לבאר את הדברים האלה היטב כי בחינוך
הישר והכשר תלויה יהדותם של הבנים .ומצוה על הדרשנים לבאר לשומעי דרשותיהם את
נחיצות ההשגחה של ההורים בחינוך בניהם בתלמוד תורה דוקא בדרך שהלכו בה אבותינו
מעולם.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
