gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: וירא (2026-10-26)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תשג‪ ,‬שבת וירא תשפז‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫שהם מעידים‪ ,‬לכן חייבים לקרוא מה כתוב בשטר לפני‬ ‫האם העדים צריכים לקרוא על מה הם חותמין‬ ‫שחותמים‪ ,‬שלא תהיה עדות שקר‪.‬‬ ‫בשטר מלווה‪ ,‬כתובה וצוואה‬ ‫בעדות של סוג ב' כיון שאינם מעידים כלל על המעשה‪ ,‬אינם‬ ‫בו יבואר‪ :‬א‪ .‬הטעם שהעדים צריכים לקרוא מה כתוב בשטר‬ ‫צריכים לדעת מה כתוב בשטר‪ ,‬כי הם מעידים בפנינו חתמו‬ ‫לפני שחותמים עליו‪ :‬ב‪ .‬האם אפשר לסמוך על אחר שמעיד‬ ‫הצדדים‪ .‬אבל הם צריכים להכיר את הצדדים‪ ,‬כי הם מעידים‬ ‫שקרא מה כתוב בשטר‪ :‬ג‪ .‬מדוע אין בשטר חשש פסול של‬ ‫שאלו חתמו בפניהם‪.‬‬ ‫מפיהם ולא מכתבם‪ :‬ד‪ .‬שני סוגי שטרי הלוואה‪ ,‬והאם גובין בהם‬ ‫ממשועבדים‪ :‬ה‪ .‬מדוע שינו את נוסח שטר הלוואה היום מהלשון‬ ‫לפיכך הצוואה נחשבת צוואה בעדים‪ ,‬כי העדים בצוואה רק‬ ‫של פעם‪ :‬ו‪ .‬מדוע היום אין צריכים העדים לקרוא מה כתוב‬ ‫מעידים שהמצווה צלול בדעתו ועשה קנין וחתם בפניהם‪ .‬בשטר‬ ‫בשטר מלווה‪ :‬ז‪ .‬לשון הכתובה‪ :‬ח‪ .‬מדוע אין מדקדקין שהעדים‬ ‫הלוואה כאשר היו גובין ממשועבדים‪ ,‬היו מעידים על מעשה‬ ‫יקראו את הכתובה לפני שחותמין עליה‪ :‬ט‪ .‬איך מעידים שהחתן‬ ‫ההלוואה‪ .‬אבל היום מעידים רק שחתמו בפניהם‪ .‬ובכתובה‪,‬‬ ‫אמר לכלה שמתחייב כל הכתוב בכתובה והרי באמת לא אמר לה‬ ‫אפילו לא קראו אותה כשרה‪ ,‬כיון שהעדים ראו איך החתן‬ ‫את כל זה‪ :‬י‪ .‬האם עדי צוואה צריכים לדעת מה כתוב בצוואה‪.‬‬ ‫מתחייב על כל הכתוב בה כמבואר באריכות בפנים‪.‬‬ ‫הנידון‬ ‫ביאור התשובה‬ ‫כתבתי צוואה וחתמו עליה עדים והעדים לא ידעו מה כתוב בה‪ ,‬האם‬ ‫הצוואה כשרה‪ .‬ומה הדין בשטר הלוואה‪ ,‬האם צריכים העדים לדעת‬ ‫מקור חיוב קריאה של העדים‬ ‫מה כתוב בשטר ההלוואה‪ .‬כמו כן אבקש לדעת‪ ,‬בחתונת בני העדים‬ ‫המקור שעדים צריכים לקרוא הוא בגיטין )יט‪ ,‬ב( דגרסינן שם‪" :‬עדים‬ ‫חתמו על הכתובה בלי לדעת כלל מה כתוב בכתובה‪ .‬הם היו אנשים‬ ‫שאין יודעין לקרות ‪ -‬קורין לפניהם וחותמים כו'; אמר ר"ש בן‬ ‫פשוטים שאינם מבינים חיובי הכתובה‪ ,‬האם יש חשש שהכתובה‬ ‫גמליאל‪ :‬במה דברים אמורים ‪ -‬בגיטי נשים‪ ,‬אבל שחרורי עבדים‬ ‫פסולה‪ .‬ומה המקור שעדים צריכים לקרוא לפני שחותמים על שטר‬ ‫ושאר כל השטרות‪ ,‬אם יודעין לקרות חותמין‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אין חותמין‪.‬‬ ‫הלוואה והיום אין נוהגים כן‪.‬‬ ‫א"ר אלעזר‪ :‬מ"ט דרבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬שלא יהו בנות ישראל‬ ‫עגונות‪ .‬אמר רבא‪ :‬הלכה כרשב"ג‪ ,‬ורב גמדא משמיה דרבא אמר‪:‬‬ ‫תשובה‬ ‫אין הלכה כו' רב יהודה מיצטער קרי וחתים‪ ,‬א"ל עולא‪ :‬לא צריכת‪,‬‬ ‫יש שני סוגי עדות עדים על שטר‪:‬‬ ‫דהא ר' אלעזר מרא דארץ ישראל קרו קמיה וחתים‪ ,‬ורב נחמן קרו‬ ‫סוג א – העדים ראו את המעשה ומעידים בחתימתם על המעשה‬ ‫קמיה ספרי דייני וחתים‪ .‬ודווקא רב נחמן וספרי דייני‪ ,‬דאית להו‬ ‫שראו‪ .‬באופן זה נוסח השטר הוא בלשון שאנו מעידים על‬ ‫אימתא‪ ,‬אבל רב נחמן וספרי אחריני‪ ,‬ספרי דייני ואיניש אחרינא –‬ ‫המעשה‪ ,‬וזה היה נוסח שטר מלווה פעם‪ ,‬וכן הוא נוסח שטר‬ ‫לא" ע"כ‪.‬‬ ‫כתובה היום‪.‬‬ ‫ופירש רש"י וז"ל‪" :‬רב יהודה ‪ -‬זקן היה ועיניו כהות וכשהיה צריך‬ ‫סוג ב – העדים לא ראו את המעשה‪ ,‬אבל הם מעידים שזה‬ ‫לחתום בעד או בדיין מצטער בקריאת שטר וקורהו וחותם‪ :‬מרא‬ ‫שהתחייב חתם בפניהם על שטר זה‪ .‬וזה נוסח לשון שטר הצוואה‬ ‫דארעא דישראל ‪ -‬בקי מכל חביריו ובמס' נדה מפרש אמאי קרי ליה‬ ‫ושטרי מלווה היום‪.‬‬ ‫מרא דארעא דישראל בפרק שני )נדה כ‪ ,‬ב(‪ :‬רב נחמן ‪ -‬דיין היה‬ ‫ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב‬ ‫בעדות של סוג א' ברור שהעדים חייבים לראות את המעשה‬ ‫)חולין קכד‪ (:‬וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי" עכ"ל‪.‬‬ ‫שעליו הם מעידים‪ ,‬וחייבים להיות בטוחים שבשטר כתוב מה‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫חדשים‪ ,‬והלווה יכתוב בשטר שלווה חמישים זוז ולאחר זמן ישכחו‬ ‫ומבואר בבית יוסף )חושן משפט סימן מה( דנחלקו הראשונים‬ ‫העדים מה ראו‪ .‬לכן כתב הר"ן שכיון שהעדות היא בעצם שראו את‬ ‫בביאור מחלוקת רבנן ורשב"ג ואיך ההלכה‪ .‬ולמעשה לשיטת‬ ‫ההלוואה והם כותבים עדותם בשטר‪ ,‬לכן חתימתם בשטר אינה‬ ‫הרמב"ם וסיעתו אין חותמים אפילו קראו שנים בפני העדים‪ ,‬אלא אם‬ ‫העדות העקרית‪ ,‬ואם ישקר הלווה ויכתוב משהו אחר ויקראו העדים‬ ‫החותם הוא ראש בית דין שיראים ממנו‪ .‬ולפי שיטת הרא"ש וסיעתו‪,‬‬ ‫מה שכתב יראו ששיקר‪ ,‬ומילתא דעבידא לגלויי הוא‪ ,‬לכן יש לסמוך‬ ‫אם שנים קראו בפני העדים יכולים לחתום‪ ,‬ורק אחד שקרא פסול‪,‬‬ ‫שכתבו בשטר מה שראו‪ ,‬ולכן סומכין על אימת המעיד או על שנים‬ ‫אלא אם כן הוא מפחד מראש הבית דין‪ .‬והמחבר פסק כהרמב"ם‪,‬‬ ‫שמעידים‪.‬‬ ‫והרמ"א את שיטת הרא"ש‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬השטר אינו דברי הלווה אלא עדותם של העדים על‬ ‫וז"ל המחבר והרמ"א בחושן משפט )מה‪ ,‬ב(‪" :‬ראש בית דין שהיה‬ ‫ההלוואה שראו‪ .‬לכן מעיקר הדין היה ראוי שיקראו את השטר‬ ‫יודע ענין השטר‪ ,‬וקרא לפניו הסופר שלו‪ ,‬הואיל והוא מאמין אותו‬ ‫לפני חתימתם‪ ,‬כדי לוודא שלא נכתב בו דבר שלא אירע‪ .‬אולם‬ ‫ואימתו עליו‪ ,‬הרי זה חותם השטר‪ ,‬אף על פי שלא קראו הוא בעצמו‪.‬‬ ‫כיון שחתימתם מבוססת על עדותם האישית‪ ,‬וכל שינוי בנוסח‬ ‫ואין שאר העם )או ראש ב"ד וסופר אחר( )טור( רשאי לעשות כן‪ ,‬עד‬ ‫השטר עתיד להתגלות כשיקראוהו‪ ,‬יש לסמוך שלא נכתב בו אלא‬ ‫שיקרא העד השטר מלה במלה‪ .‬הגה‪ :‬וי"א דשנים יקראו לפניהם‪ ,‬והן‬ ‫מה שראו‪ ,‬ולכן אפשר להסתמך על אימת המעיד או על שני עדים‬ ‫חותמין‪) .‬טור והרא"ש והגהות מיימוני פכ"ד מהלכות מלוה(" ע"כ‪.‬‬ ‫המעידים על תוכנו‪.‬‬ ‫והטעם שמותר לסמוך על עדים שקוראים ולא הוי עד מפי עד‪ ,‬מבואר‬ ‫מדוע אין בשטר חסרון של מפיהם ולא מכתבם‬ ‫בר"ן )על הרי"ף ט‪ ,‬ב( וז"ל‪" :‬ולא כעד מפי עד דמי‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫בעצמו ראה אותה עדות ואינו מאמין אחרים בה‪ ,‬אלא לומר שכך‬ ‫אבל יש לדקדק איך יש לקבל עדות העדים החתומה על השטר‪ ,‬והרי‬ ‫כתוב בשטר זה‪ .‬וזו אינה עדות אלא מלתא דעבידא לאיגלויי הוא‪,‬‬ ‫כבר אמרו חז"ל )יבמות לא‪ ,‬ב( ובעוד מקומות דאין לקבל עדות עדים‬ ‫וכיון דאית להו אימתא דידיה מהימני" עכ"ל‪.‬‬ ‫בכתב דכתיב מפיהם ולא מכתבם‪.‬‬ ‫הנה מבואר שהכל מודים שהעדים חייבים לקרוא על מה הם חותמים‪,‬‬ ‫ונחלקו בזה אבות העולם‪ .‬הרמב"ם סובר שבאמת נאמנות עדים‬ ‫אלא שנחלקו עד כמה יש להאמין אחרים‪ .‬למחבר אין להאמין לעדים‬ ‫בשטר אינו אלא תקנת חכמים כדי שאנשים ילוו כספים והוא תיקון‬ ‫אחרים רק אם יראים ממנו‪ ,‬ולפי הרמ"א סומכים גם על שני עדים‪.‬‬ ‫העולם‪ .‬וז"ל הרמב"ם )עדות ג‪ ,‬ד(‪" :‬דין תורה שאין מקבלין עדות‬ ‫לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים‪ ,‬שנאמר על פי‬ ‫העולה מזה‪ :‬הכל מודים שהעדים חייבים לקרוא על מה הם‬ ‫שנים עדים‪ ,‬מפיהם ולא מכתב ידן‪ .‬אבל מדברי סופרים שחותכין דיני‬ ‫חותמים‪ ,‬אלא שנחלקו עד כמה יש להאמין אחרים‪ .‬למחבר אין‬ ‫ממונות בעדות שבשטר‪ ,‬אף על פי שאין העדים קיימים‪ ,‬כדי שלא‬ ‫להאמין לעדים אחרים רק אם יראים ממנו‪ ,‬ולפי הרמ"א סומכים‬ ‫תנעול דלת בפני לוין‪ .‬ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות‪ ,‬ואין‬ ‫גם על שני עדים‪.‬‬ ‫צריך לומר במכות ובגלות‪ ,‬אלא מפיהן ולא מכתב ידן" עכ"ל‪.‬‬ ‫אבל שיטת הראשונים שעדים החתומים בשטר נאמנים כאשר יש לזה‬ ‫ביאור דין קריאה‬ ‫דין שטר‪ ,‬וכן כתב הרשב"א )בבא מציעא יג‪ ,‬א( והרשב"ץ מובא‬ ‫אבל צריך ביאור מדוע חייבים לקרוא את הכתוב בשטר‪ .‬אבל זה‬ ‫בכסף משנה שם ועוד הרבה ראשונים‪ .‬והאריכו האחרונים בביאור‬ ‫מבואר היטב בר"ן הנ"ל‪ ,‬שהרי כתב שהעדים ראו המעשה וחותמים‬ ‫השיטות בזה ולחלק בין שטר קניין כגון גט ושטר קידושין לשטרי‬ ‫בשטר שראו המעשה‪ ,‬לכן צריך לקרוא על מה חותם‪.‬‬ ‫ראיה‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך בזה‪.‬‬ ‫ביאור הענין הוא שבשטר מלווה אין זה שטר שהלווה כותב שלווה‬ ‫וכתב האור שמח על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל )אור שמח עדות ג‪ ,‬ד(‪:‬‬ ‫ומחתים עדים שחתם‪ ,‬אלא מדובר שכל נוסח השטר הוא עדות של‬ ‫"בזה שיטות הרבה לקדמאי‪ ,‬ורוב הפוסקים ס"ל דשטר הוי מן‬ ‫העדים‪ ,‬דהיינו "אנו החתומים מטה מעידים שראובן לווה משמעון‬ ‫התורה‪ ,‬כיון שהוא עשוי מדעת המתחייב‪ ,‬והמה שלוחים לכתוב‬ ‫בפנינו מאה זוז לחודש ימים ועל זה באנו על החתום היום"‪ ,‬כלומר‬ ‫עבורו הוי כמפי כתבו‪ ,‬דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי‪ .‬ויש סוברים‬ ‫השטר הוא עדות של העדים על המעשה שנעשה לפניהם‪ .‬לכן פשוט‬ ‫דמה"ת בעי שיהא העד ראוי להגיד‪ ,‬אבל אם שולח עדותו בכתב‬ ‫שבלי לקרוא את השטר על מה יחתמו‪ ,‬אולי כתוב בשטר דברים‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫מעידים כלל על מעשה ההלוואה אלא על זה שהצדדים חתמו‬ ‫לב"ד מהני‪ ,‬ושני הסברות הובאו בתוספות יבמות )ל"א ע"ב ד"ה‬ ‫בפניהם‪.‬‬ ‫דחזו( וכתובות )ז' ע"א ד"ה ורבי יוחנן( וב"ב )ל"ט ע"ב ד"ה מחאה(‪.‬‬ ‫והנה לפ"ז עמדו האחרונים על מה שכותבין בחליצה שחלצה לפניהן‪,‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬בשטרי ההלוואה הנהוגים כיום‪ ,‬העדים אינם‬ ‫מעידים על עצם ההלוואה אלא רק מאשרים שהצדדים חתמו‬ ‫הא הוי מפי כתבם‪ ,‬דתורת שטר לא שייך כאן‪ ,‬ואולי דתקנת חכמים‬ ‫בפניהם‪ .‬לכן עיקר תוקף השטר נובע מהודאת הלווה והמלווה‪,‬‬ ‫הוי משום דאי אפשר בלא זה‪ ,‬דבמה נדע שהיא חלוצה‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫ועדות העדים נועדה רק לאמת את החתימות‪.‬‬ ‫בתוספות )ב"ב שם( דתקנו גבי מחאה" עכ"ל‪ .‬והאריך בזה‪ .‬ומה‬ ‫שכתב "הוי כמפי כתבו"‪ ,‬כוונתו כפי כתבו של בעל הדין‪ ,‬וכיון‬ ‫האם העדים צריכים לקרוא את שטר המלווה‬ ‫שהודאת בעל דין כמאה עדים מהני גם בכתב‪ .‬אבל לא הבנתי‪ ,‬הרי‬ ‫לפי המבואר נמצינו למדים שאם לשון שטר המלווה הוא שהעדים‬ ‫המלווה מוציא את השטר ולא הלווה‪ ,‬ולא שייך במלווה הודאת בעל‬ ‫מעידים שראובן לווה משמעון וכו'‪ ,‬אם כן העדים חייבים צריכים‬ ‫הדין דהוא התובע ולא הנתבע‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לדעת ולראות את ההלוואה‪ ,‬והם מעידים על עצם ההלוואה‪ ,‬ועל‬ ‫הנה מבואר דלשיטת הרמב"ם כל שטר הוא תקנת חכמים‪ ,‬ולפי שאר‬ ‫שטר כזה פסק המחבר והרמ"א שחייבים לקרוא מה כתוב בו‪ ,‬ונחלקו‬ ‫ראשונים גזרת הכתוב ששטר כשר‪ ,‬ודין שטר הוא כאשר החייב אומר‬ ‫האם יש להאמין לאחרים שיקראו את הכתוב בו‪ .‬אבל פשיטא שאם‬ ‫לעדים לכתוב לו שטר‪ ,‬ולכן מדקדקים לכתוב בשטר שבעל הדין אמר‬ ‫העדים אינם יודעים מה כתוב בשטר ולא ראו את ההלוואה‪ ,‬זה עוון‬ ‫להם לכתוב את השטר‪ ,‬אבל דבר שאינו שטר הוא מפי כתבם‪ ,‬אלא‬ ‫פלילי ועדי שקר ממש‪.‬‬ ‫אם כן נאמר שבמקום שאינו שטר כמו חליצה הוא תקנת חכמים‪.‬‬ ‫אבל שטר מלווה הכתוב בו בלשון שהצדדים עצמם חותמים בו‬ ‫העולה מזה‪ :‬לשיטת הרמב"ם כל שטר הוא תקנת חכמים‪ ,‬כיון‬ ‫והעדים הם רק מעידים שהצדדים חתמו‪ ,‬אין זה שטר כלל אלא עדות‬ ‫שמהתורה אין לעדים בכתב תוקף עדות‪ .‬ולפי שאר ראשונים‬ ‫על חתימה של הצדדים‪ ,‬ואין זה שטר בעדים כלל‪ .‬ולכן באופן זה אין‬ ‫גזירת הכתוב שעדים בשטר כשרים‪ ,‬ודין שטר‪ ,‬הוא כאשר‬ ‫העדים צריכים לראות מה כתוב בשטר‪ ,‬ואין צריך לקרוא לפניהם את‬ ‫החייב אומר לעדים לכתוב לו שטר‪ ,‬ולכן מדקדקים לכתוב בשטר‬ ‫השטר‪ .‬וזה הטעם שאין נוהגים היום שעדים שחותמים על שטר‬ ‫שבעל הדין אמר להם לכתוב את השטר‪ ,‬אבל דבר שאינו שטר‬ ‫מלווה יקראו מה כתוב בו‪ ,‬כי הם רק מעידים על זה שהצדדים חתמו‬ ‫הוא מפי כתבם‪ ,‬אלא אם כן נאמר שבמקום שאינו שטר כמו‬ ‫בשטר זה‪.‬‬ ‫חליצה הוא תקנת חכמים‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬כאשר השטר מנוסח כעדות העדים על עצם‬ ‫עדים המעידים שהלווה והמלווה חתמו בפניהם‬ ‫ההלוואה‪ ,‬חייבים העדים לדעת את תוכנו ולראות את ההלוואה‪.‬‬ ‫אבל בשטרי ההלוואה הנהוגים כיום‪ ,‬שבהם העדים מעידים רק‬ ‫וכבר נתבאר לעיל ששטר היינו שהעדים מעידים בחתימתם שהלווה‬ ‫על חתימת הצדדים‪ ,‬אין הם צריכים לקרוא את תוכן השטר‪ ,‬ולכן‬ ‫לווה מהמלווה‪ ,‬ובשטר זה נחלקו האם הוא מהתורה או מתקנת‬ ‫כך הוא המנהג‪.‬‬ ‫חכמים‪.‬‬ ‫לפי זה נמצינו למדים שבשטרי מלווה שלנו‪ ,‬שמעשה ההלוואה לא‬ ‫נעשה בפני העדים‪ ,‬אבל הלווה והמלווה כותבים ביניהם שטר מלווה‬ ‫הטעם ששינו לשון שטר מלווה‬ ‫שלא בלשון עדות של העדים אלא בלשון זה‪ :‬אנו החתומים מטה‬ ‫וצריך טעם מדוע באמת שינו לשון שטר מלווה מפעם‪ .‬ונראה לי‬ ‫]הלווה והמלווה[ מודים שהלווה לווה מהמלווה כך וכך לזמן פלוני‬ ‫פשוט‪ .‬דהנה בעבר היו גובין בשטר מלווה בעדים ממשועבדים‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וכותבים את תנאי ההלוואה וחותמים הצדדים בעצמם‪ ,‬עיקר‬ ‫ופשיטא לי שבלשון שטר שלנו אי אפשר לגבות ממשועבדים‪,‬‬ ‫החיוב הוא הודאתם של הצדדים על השטר‪ ,‬ובעצם אין צורך לעדות‬ ‫דהטעם שגובין הלוואה בשטר בעדים ממשועבדים הוא רק מטעם‬ ‫עדים כלל‪ ,‬אלא שאנו חוששין שאחד הצדדים יכחיש שזה חתימתו‪.‬‬ ‫שהעדים מוציאים את הקול על ההלוואה כמבואר בבבא בתרא )קעה‪,‬‬ ‫לפיכך מביאים עדים שיעידו שהצדדים חתמו בפניהם‪ .‬נמצא שבאמת‬ ‫ב( ובחושן משפט )סימן לט סעיף א(‪ ,‬וכל זה דוקא בשטר שהעדים‬ ‫אין עדות העדים בכלל שטר‪ ,‬והוי כשטר חליצה‪ ,‬דשטר מהתורה הוא‬ ‫מעידים על ההלוואה‪ ,‬אבל עדות שהצדדים חתמו אין מלוה בשטר‪.‬‬ ‫שהעדים מעידים על גוף המעשה‪ ,‬ובשטרי הלוואה שלנו אין העדים‬ ‫ג‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בתולתא בילא בת רבי מאיר הלוי הוי לי לאנתו כדת משה וישראל‪.‬‬ ‫ויש ללמוד זאת מקל וחומר‪ ,‬שהרי פסק המחבר בחושן משפט )סימן‬ ‫ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי )בפולין ליכי( כהלכות‬ ‫סא בסעיף י( וז"ל‪" :‬שטר שכתוב בלשון זה‪ :‬ביאור מה שהודה בפנינו‬ ‫גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא‪.‬‬ ‫ראובן שיש עליו מממון עזבון יעקב כך וכך‪ ,‬אין לו דין שטר לגבות‬ ‫ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריתא‪.‬‬ ‫ממשעבדי‪ ,‬כי אין בו קנין אלא הודאה בעלמא הוא‪ .‬ומוכיח הלשון‬ ‫ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא‪ .‬וצביאת‬ ‫שלא כיונו בכתיבה זו אלא לזכרון דברים ולא לשם שטר‪ ,‬שכתבו‪:‬‬ ‫מרת בילא בתולתא דא והות ליה לאנתו‪ .‬ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי‬ ‫ביאור מה שהודה בפנינו‪ ,‬ולא כתבו‪ :‬העדנו על עצמו‪ ,‬כמו שרגילים‬ ‫אבוה בין בכסף בין בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא‬ ‫לכתוב בשטרות‪ ,‬ולא הודה בפנינו‪ ,‬כמו שכותבים בשטרי הודאות‪.‬‬ ‫בשימושי דירה ובשימושא דערסא הכל קבל עליו פלוני בר פלוני חתן‬ ‫שטר שלא נכתב בו )שם המלוה(‪ ,‬אלא שיעבד עצמו הלוה לכל מי‬ ‫דנן בחמשין ליטרין‪ .‬וצבי רבי משה הכהן חתן דנן והוסיף לה מן‬ ‫שמוציא עליו שטר זה שיגבה ממנו‪ ,‬כל המוציאו יגבה בו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫דיליה חמשין ליטרין‪ .‬סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף‪ .‬וצבי רבי פלוני‬ ‫שידוע שהוא לא הלוה זה הממון‪ ,‬והוא שיהיה נולד בשעת כתיבת‬ ‫חתן דנן והוסיף לה מן דיליה מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן‪.‬‬ ‫השטר )ועיין לעיל סימן נ'(" עכ"ל‪.‬‬ ‫סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף‪ .‬וכך אמר רבי משה הכהן חתן דנן‪.‬‬ ‫וכל שכן שטר שכתוב בלשון פרטי של המלווה והלווה בלבד והעדים‬ ‫אחריות שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבלית עלי ועל‬ ‫רק מעידים שחתמו בפניהם‪ ,‬וזה גרע מטופס שטרות שפסק המחבר‬ ‫ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל‬ ‫חושן משפט )סא‪ ,‬ב( וז"ל‪" :‬טופס השטר שביד הסופר שחתומים‬ ‫שמיא‪ ,‬דקנאי ודעתיד אנא למקני‪ ,‬נכסין דאית להון אחריות ודלית‬ ‫עליו עדים ולא הועתק השטר‪ ,‬אין דין שטר לאותו טופס‪ ,‬אא"כ מנהג‬ ‫להון אחריות‪ ,‬כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר‬ ‫בעיר להיות לו דין שטר‪ .‬הגה‪ :‬דכל שלא חתמו בו העדים כדי למסרו‬ ‫כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא מינאי‪ ,‬ואפילו מן גלימא דעל‬ ‫לבעליו‪ ,‬רק לזכרון דברים בעלמא‪ ,‬לא מקרי שטר" עכ"ל‪.‬‬ ‫כתפאי‪ ,‬בחיי ובמותי‪ ,‬מן יומא דנן ולעלם‪ .‬ואחריות שטר כתובתא דא‬ ‫נדוניא דן ותוספתא דא קיבל עליו רבי משה הכהן חתן דנן כחומר כל‬ ‫לפיכך בשנים שעברו שהיו גובין בשטר בעדים ממשועבדים‪ ,‬היה‬ ‫שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חז"ל‪.‬‬ ‫המלווה עושה כל טצדקי שיגבה בשטר זה ממשועבדים‪ ,‬לכן היו‬ ‫דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי‪ .‬וקנינא מן רבי משה בר אברהם‬ ‫כותבים בלשון עדות שהעדים מעידים איך פלוני לווה מפלוני‪ .‬אבל‬ ‫הכהן חתן דנן למרת בילא בת רבי מאיר הלוי בתולתא דא ככל מה‬ ‫בזמן הזה שאפילו שטר בעדים כדין‪ ,‬אין גובין ממשועבדים‪ ,‬כפי‬ ‫דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה‪ .‬הכל שריר וקים"‬ ‫שביארנו בסימן תקנד‪ ,‬לפיכך אין צורך בשטר ממש רק בעדים שלא‬ ‫וחותמין שני עדים‪ .‬עכ"ל נחלת שבעה‪.‬‬ ‫יטען הלווה מזוייף‪ ,‬לכן העדים רק מעידים שהצדדים חתמו בפניהם‪.‬‬ ‫לפיכך כל דין קריאת השטר לא שייך היום‪.‬‬ ‫הנה רואים שכל הלשון היא עדות ממש של העדים שמעידים בדיוק‬ ‫מה אמר החתן לכלה ומה התחייב לה‪ ,‬והעדים מעידים שאמר את כל‬ ‫העולה מזה‪ :‬נראה ששינו את נוסח שטרי ההלוואה משום‬ ‫זה והתחייב לכל זה‪ ,‬ועל זה הם חותמים‪.‬‬ ‫שבעבר היו גובים מכוחם מנכסים משועבדים‪ ,‬ולכן היה צורך‬ ‫בשטר שהוא עדות העדים על עצם ההלוואה‪ .‬אבל בזמן הזה‪,‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬לשון הכתובה היא עדות ממש של העדים שמעידים‬ ‫שאין גובים כך‪ ,‬די בכך שהעדים יאשרו את חתימות הצדדים כדי‬ ‫בדיוק מה אמר החתן לכלה‪ ,‬ומה התחייב לה‪ ,‬והעדים מעידים‬ ‫למנוע טענת זיוף‪ .‬לכן אין השטר נחשב לעדות על ההלוואה‪,‬‬ ‫שאמר את כל זה והתחייב לכל זה‪ ,‬ועל זה הם חותמים‪.‬‬ ‫וממילא אין צורך שהעדים יקראו את תוכנו‪.‬‬ ‫מדוע לא מקפידים שהעדים ידעו שהחתן התחייב‬ ‫לשון שטר כתובה‬ ‫לפי זה יש לתמוה טובא על הנוהג היום שהעדים חותמים על עדותם‬ ‫והנה בנוסח שטר כתובה בספר נחלת שבעה )שטרות סימן יב נוסח‬ ‫בלי שידעו שהחתן באמת התחייב לכלה את כל המפורש בכתובה‪,‬‬ ‫ודיני הכתובה( מובא נוסח הכתובה המקובלת‪:‬‬ ‫וביותר יש לתמוה שלא שמענו שהחתן אמר לכלה את כל מה‬ ‫וז"ל‪" :‬ברביעי בשבת שלשה ימים לחדש אלול שנת חמשת אלפים‬ ‫שהעדים מעידים שאמר‪ ,‬ונמצא עדותם עדות שקר חלילה‪ .‬ועוד תמוה‬ ‫וארבע מאות ועשרים ושתים לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן‬ ‫מאד שלא מקפידין שהעדים יקראו את נוסח הכתובה ויבינו אותה‪.‬‬ ‫במדינת באמבערק‪ .‬איך רבי משה בר אברהם הכהן אמר לה להדא‬ ‫ד‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫עדים על החתומים על צוואה‬ ‫אבל האמת יורה דרכו דמנהג ישראל תורה והכל נעשה כדת וכדין‪,‬‬ ‫עכשיו נבוא לבאר בעדים החתומים על הצוואה‪ .‬והנה לשון צוואה‬ ‫ואבאר את דברי‪ .‬דהנה כל מסדר קידושין מסביר לחתן מה הוא חיוב‬ ‫הוא ממש כלשון שטר הלוואה היום‪ ,‬שהמצווה נותן נכסיו אבל בסוף‬ ‫כתובה ומה הוא מתחייב‪ ,‬ומראים לחתן את הכתובה או שמסבירים‬ ‫הוא מעמיד עדים שמעידים שהוא חתם על הצוואה‪ .‬לכן פשיטא‬ ‫לו בעל פה את תוכן הכתובה בדיוק‪ .‬לכן כאשר החתן מגביה את‬ ‫שאינם צריכים לדעת מה כתוב בצואה‪ .‬וכן כתב הגאון רבי מתתיהו‬ ‫הסודר של העדים הוא מקנה בדעת גמורה את כל הכתוב בכתובה‪,‬‬ ‫שווארץ בעמח"ס משפט הצוואה ומובא בספר אוצר המשפט וז"ל‪:‬‬ ‫והעדים סומכים על מסדר קידושין שמסביר לחתן‪ ,‬והיא חזקה גדולה‬ ‫"יש הרוצים שהעדים החותמים על הצוואה לא יראו מה שכתוב בה‪,‬‬ ‫מאד שהחתן מגביה את הסודר ומקנה להם כל הכתוב בכתובה‪.‬‬ ‫והנה בסתם שטר בעדים מבואר בשלחן ערוך סימן מ"ה שאסור‬ ‫והאמת שאין צריך לסברא זאת‪ ,‬כי גם בלא זה‪ ,‬כאשר אדם מגביה‬ ‫לעדים לחתום בלא שיקראו את השטר‪ ,‬אך בצוואות שלנו שמקנים‬ ‫סודר ואומר לעדים שמקנה לפלוני כל הכתוב בשטר זה‪ ,‬אין ספק‬ ‫בקנין ומחייב את עצמו בחוב‪ ,‬בזה אין צריך לשטר בעדים אלא די‬ ‫שהמקבל קונה את כל הכתוב בשטר זה‪ .‬שהרי פסק הרמב"ן שאם‬ ‫בכך שהצוואה כתובה בכתב ידו של המצווה‪ ,‬אלא שמחתימים עדים‬ ‫חתם על שטר התחייבות ולא קרא מתחייב בכל מה שכתוב בו‪ ,‬שכתב‬ ‫בצוואה כדי להוכיח שהמצווה היה שפוי בדעתו בעת כתיבת‬ ‫)שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן עז( וז"ל‪" :‬ועוד אני אומר‬ ‫הצוואה‪ ,‬ובזה היה מקום לכתוב נוסח שיהיה ברור בו שהעדים לא‬ ‫לפי עיקר השאלה שאפילו כשהמלוה מודה לו שאינו יודע לקרות א"נ‬ ‫קראו את הצוואה" עכ"ל‪.‬‬ ‫שיש עדים שחתם עד שלא קראו מכל מקום מתחייב הוא עתה בכל‬ ‫ובאמת הנוסח של הפתחי חושן מוכיח שהעדים בסך הכל מעידים‬ ‫מה שכתוב בו‪ .‬כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר‪ .‬שכל הסומך‬ ‫שחתמו בפניהם והחותם היה צלול בדעתו‪ ,‬וזה הנוסח‪" :‬אנו‬ ‫על נאמנות של אחרים הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה‬ ‫החתומים מטה מאשרים בזה שהמצווה הנ"ל‪ ...‬בהיותו בדיעה צלולה‬ ‫שיאמר מי שהאמין על עצמו" עכ"ל‪ .‬וכן פסק המחבר חושן משפט‬ ‫ומרצונו הטוב אמר לנו הוו עלי עדים על כל הנ"ל‪ ,‬ובפנינו חתם על‬ ‫)מה‪ ,‬ג( וז"ל‪" :‬הודאה בחתם ידו‪ ,‬והשטר בגופן של עובדי כוכבים‪,‬‬ ‫שטר זה‪ ,‬וזכינו בשטר זה עבור הזוכים המפורטים לעיל‪ ,‬וקנינו ממנו‬ ‫והדבר ברור שאינו יודע לקרות‪ ,‬ויש עדים שחתם עד שלא קראו‪ ,‬מ"מ‬ ‫בקנין גמור אגב סודר על כל האמור לעיל‪ ,‬וזכינו עבור כל הזוכים‬ ‫מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו" עכ"ל‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כמפורש בשטר זה‪ ,‬היום‪ ...‬נאם‪ ...‬עד נאם‪ ...‬עד"‪.‬‬ ‫אם כן כשהחתן יודע שהוא מתחייב על כל מה שכתוב בכתובה זאת‬ ‫העולה מזה‪ :‬עדים החתומים על צוואה אינם מעידים על תוכנה‪,‬‬ ‫בהגבהת הסודר‪ ,‬אפילו לא קרא את הכתובה ואינו מבין ואינו יודע‬ ‫אלא רק שהמצווה חתם בפניהם כשהיה צלול בדעתו‪ ,‬ושנעשה‬ ‫מה כתוב בה‪ ,‬מתחייב בכל מה שכתוב בה‪.‬‬ ‫הקניין כדין‪ .‬לכן אינם צריכים לקרוא או לדעת את תוכן הצוואה‪,‬‬ ‫וכך מוכח גם מנוסח הצוואות המקובל‪.‬‬ ‫לפי זה יתיישב היטב מנהג העולם‪ ,‬שהרי העדים ראו הגבהת הסודר‪,‬‬ ‫שהרי נותנים לו סודר משלהם ורואים שהקנה כל מה שכתוב‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫בכתובה‪ .‬אם כן שפיר חותמים העדים על הכתובה על כל מה‬ ‫א‪ .‬עדים החותמים על שטר המעיד על מעשה שנעשה‬ ‫שהתחייב החתן‪ ,‬שהרי בפניהם עשה קנין וחל החיוב‪ ,‬והרי זה ממש‬ ‫בפניהם‪ ,‬חייבים לקרוא את השטר ולוודא שתוכנו‬ ‫כמו שיודעים שהתחייב לכלה כל הכתוב בכתובה‪ .‬ואין העדים‬ ‫תואם את המעשה שראו‪ .‬לדעת המחבר‪ ,‬אין לסמוך על‬ ‫צריכים לקרוא ולדעת מה כתוב בכתובה‪ ,‬רק לראות שהחתן הגביה‬ ‫אחרים שיקראו לפניהם‪ ,‬מלבד ראש בית דין שסופרו‬ ‫את הסודר והקנה להם את הכתוב בכתובה‪ .‬וכבר ביארנו בסימן תשא‬ ‫קורא לפניו ואימתו עליו‪ .‬ולדעת הרמ"א‪ ,‬יכולים לסמוך‬ ‫האם העדים קונים ומקנין או שהכלה קונה מיד החתן‪ ,‬עיין שם‬ ‫על שניים הקוראים לפניהם‪.‬‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אין בעדים הסומכים על אחרים הקוראים לפניהם‬ ‫העולה מזה‪ :‬אין עדות העדים בכתובה על שהחתן אמר את כל‬ ‫משום עד מפי עד‪ ,‬כיון שהאחרים אינם מעידים על‬ ‫נוסח הכתובה‪ ,‬אלא על כך שבקניין הסודר התחייב לכל הכתוב‬ ‫המעשה אלא מודיעים מה כתוב בשטר‪ ,‬והוא מילתא‬ ‫בה‪ .‬לכן די שראו את הקניין‪ ,‬ואף אין צורך שיקראו את נוסח‬ ‫דעבידא לאיגלויי‪.‬‬ ‫הכתובה‪ ,‬שהרי החתן מתחייב בכל הכתוב בה מכוח קניינו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫החותם על שטר התחייבות‪ ,‬אף שלא קרא את השטר‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נחלקו הראשונים מדוע אין בשטר פסול של מפיהם ולא‬ ‫ואינו יודע מה כתוב בו‪ ,‬מתחייב בכל האמור בו‪ ,‬כיון‬ ‫מכתבם‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬עדות בשטר מועילה מתקנת‬ ‫שסמך על אחרים וגמר בדעתו להתחייב בכל מה‬ ‫חכמים‪ ,‬ולדעת רוב הראשונים‪ ,‬שטר שנעשה כדין‬ ‫שכתבו‪ .‬וכן העושה קניין סודר על כל האמור בשטר‪,‬‬ ‫ומדעת המתחייב כשר מן התורה‪.‬‬ ‫מתחייב בכל הכתוב בו אף שלא קרא אותו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שטר הלוואה שהעדים מעידים בו על עצם ההלוואה‬ ‫עדי כתובה שראו את החתן עושה קניין סודר על כל‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שנעשתה בפניהם‪ ,‬יש לו דין שטר בעדים לגבות‬ ‫האמור בכתובה‪ ,‬יכולים להעיד שהתחייב בכל הכתוב‬ ‫ממשועבדים‪ ,‬וחייבים העדים לקרוא את תוכנו‪ .‬אבל‬ ‫בה‪ ,‬אף שלא שמעו מפיו את כל נוסח ההתחייבויות‪.‬‬ ‫שטר שהצדדים חותמים בו על התחייבויותיהם‪,‬‬ ‫ומטעם זה יש לבאר את המנהג שאין מדקדקים‬ ‫והעדים מעידים רק שחתמו בפניהם‪ ,‬אין לו דין שטר‬ ‫שהעדים יקראו את הכתובה ויבינו את כל פרטיה‪ ,‬כיון‬ ‫בעדים לגבות ממשועבדים מכוח עדותם על ההלוואה‪,‬‬ ‫שראו את הקניין שבו התחייב החתן בכל האמור בה‪.‬‬ ‫ואין העדים צריכים לקרוא את תוכנו‪ ,‬אלא להכיר את‬ ‫החותמים ולראות שחתמו בפניהם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬עדים החתומים על צוואה‪ ,‬כאשר עדותם היא שהמצווה‬ ‫היה צלול בדעתו‪ ,‬חתם בפניהם ועשה קניין כדין‪ ,‬אינם‬ ‫ה‪ .‬הטעם שבזמננו שינו את נוסח שטרי ההלוואה‪ ,‬הוא‬ ‫צריכים לקרוא את הצוואה או לדעת את תוכנה‪ ,‬לפי‬ ‫מפני שבעבר היו גובים ממשועבדים‪ ,‬ולכן היו צריכים‬ ‫שאין עדותם על פרטי הצוואה אלא על המעשים שנעשו‬ ‫שטר שהעדים מעידים בו על עצם ההלוואה‪ ,‬כדי שיצא‬ ‫בפניהם‪ .‬לפיכך אין לפסול צוואה מחמת שהעדים לא‬ ‫קול על השעבוד‪ .‬אבל בזמננו‪ ,‬שאין נוהגים לגבות‬ ‫ידעו את תוכנה‪ ,‬ובלבד שראו את המעשים שעליהם הם‬ ‫ממשועבדים‪ ,‬די בשטר התחייבות של הצדדים ובעדים‬ ‫מעידים‪.‬‬ ‫המאשרים את חתימותיהם‪ ,‬כדי שלא יוכל אחד‬ ‫הצדדים לטעון שהחתימה מזויפת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ו‬