בינת המשפט · Binas Hamishpat — וירא (2026-10-26)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תשג ,שבת וירא תשפז ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
שהם מעידים ,לכן חייבים לקרוא מה כתוב בשטר לפני האם העדים צריכים לקרוא על מה הם חותמין
שחותמים ,שלא תהיה עדות שקר. בשטר מלווה ,כתובה וצוואה
בעדות של סוג ב' כיון שאינם מעידים כלל על המעשה ,אינם בו יבואר :א .הטעם שהעדים צריכים לקרוא מה כתוב בשטר
צריכים לדעת מה כתוב בשטר ,כי הם מעידים בפנינו חתמו לפני שחותמים עליו :ב .האם אפשר לסמוך על אחר שמעיד
הצדדים .אבל הם צריכים להכיר את הצדדים ,כי הם מעידים שקרא מה כתוב בשטר :ג .מדוע אין בשטר חשש פסול של
שאלו חתמו בפניהם. מפיהם ולא מכתבם :ד .שני סוגי שטרי הלוואה ,והאם גובין בהם
ממשועבדים :ה .מדוע שינו את נוסח שטר הלוואה היום מהלשון
לפיכך הצוואה נחשבת צוואה בעדים ,כי העדים בצוואה רק
של פעם :ו .מדוע היום אין צריכים העדים לקרוא מה כתוב
מעידים שהמצווה צלול בדעתו ועשה קנין וחתם בפניהם .בשטר
בשטר מלווה :ז .לשון הכתובה :ח .מדוע אין מדקדקין שהעדים
הלוואה כאשר היו גובין ממשועבדים ,היו מעידים על מעשה
יקראו את הכתובה לפני שחותמין עליה :ט .איך מעידים שהחתן
ההלוואה .אבל היום מעידים רק שחתמו בפניהם .ובכתובה,
אמר לכלה שמתחייב כל הכתוב בכתובה והרי באמת לא אמר לה
אפילו לא קראו אותה כשרה ,כיון שהעדים ראו איך החתן
את כל זה :י .האם עדי צוואה צריכים לדעת מה כתוב בצוואה.
מתחייב על כל הכתוב בה כמבואר באריכות בפנים.
הנידון
ביאור התשובה כתבתי צוואה וחתמו עליה עדים והעדים לא ידעו מה כתוב בה ,האם
הצוואה כשרה .ומה הדין בשטר הלוואה ,האם צריכים העדים לדעת
מקור חיוב קריאה של העדים
מה כתוב בשטר ההלוואה .כמו כן אבקש לדעת ,בחתונת בני העדים
המקור שעדים צריכים לקרוא הוא בגיטין )יט ,ב( דגרסינן שם" :עדים חתמו על הכתובה בלי לדעת כלל מה כתוב בכתובה .הם היו אנשים
שאין יודעין לקרות -קורין לפניהם וחותמים כו'; אמר ר"ש בן פשוטים שאינם מבינים חיובי הכתובה ,האם יש חשש שהכתובה
גמליאל :במה דברים אמורים -בגיטי נשים ,אבל שחרורי עבדים פסולה .ומה המקור שעדים צריכים לקרוא לפני שחותמים על שטר
ושאר כל השטרות ,אם יודעין לקרות חותמין ,ואם לאו -אין חותמין. הלוואה והיום אין נוהגים כן.
א"ר אלעזר :מ"ט דרבן שמעון בן גמליאל ,שלא יהו בנות ישראל
עגונות .אמר רבא :הלכה כרשב"ג ,ורב גמדא משמיה דרבא אמר: תשובה
אין הלכה כו' רב יהודה מיצטער קרי וחתים ,א"ל עולא :לא צריכת, יש שני סוגי עדות עדים על שטר:
דהא ר' אלעזר מרא דארץ ישראל קרו קמיה וחתים ,ורב נחמן קרו
סוג א – העדים ראו את המעשה ומעידים בחתימתם על המעשה
קמיה ספרי דייני וחתים .ודווקא רב נחמן וספרי דייני ,דאית להו
שראו .באופן זה נוסח השטר הוא בלשון שאנו מעידים על
אימתא ,אבל רב נחמן וספרי אחריני ,ספרי דייני ואיניש אחרינא –
המעשה ,וזה היה נוסח שטר מלווה פעם ,וכן הוא נוסח שטר
לא" ע"כ.
כתובה היום.
ופירש רש"י וז"ל" :רב יהודה -זקן היה ועיניו כהות וכשהיה צריך
סוג ב – העדים לא ראו את המעשה ,אבל הם מעידים שזה
לחתום בעד או בדיין מצטער בקריאת שטר וקורהו וחותם :מרא
שהתחייב חתם בפניהם על שטר זה .וזה נוסח לשון שטר הצוואה
דארעא דישראל -בקי מכל חביריו ובמס' נדה מפרש אמאי קרי ליה
ושטרי מלווה היום.
מרא דארעא דישראל בפרק שני )נדה כ ,ב( :רב נחמן -דיין היה
ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב בעדות של סוג א' ברור שהעדים חייבים לראות את המעשה
)חולין קכד (:וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי" עכ"ל. שעליו הם מעידים ,וחייבים להיות בטוחים שבשטר כתוב מה
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
חדשים ,והלווה יכתוב בשטר שלווה חמישים זוז ולאחר זמן ישכחו ומבואר בבית יוסף )חושן משפט סימן מה( דנחלקו הראשונים
העדים מה ראו .לכן כתב הר"ן שכיון שהעדות היא בעצם שראו את בביאור מחלוקת רבנן ורשב"ג ואיך ההלכה .ולמעשה לשיטת
ההלוואה והם כותבים עדותם בשטר ,לכן חתימתם בשטר אינה הרמב"ם וסיעתו אין חותמים אפילו קראו שנים בפני העדים ,אלא אם
העדות העקרית ,ואם ישקר הלווה ויכתוב משהו אחר ויקראו העדים החותם הוא ראש בית דין שיראים ממנו .ולפי שיטת הרא"ש וסיעתו,
מה שכתב יראו ששיקר ,ומילתא דעבידא לגלויי הוא ,לכן יש לסמוך אם שנים קראו בפני העדים יכולים לחתום ,ורק אחד שקרא פסול,
שכתבו בשטר מה שראו ,ולכן סומכין על אימת המעיד או על שנים אלא אם כן הוא מפחד מראש הבית דין .והמחבר פסק כהרמב"ם,
שמעידים. והרמ"א את שיטת הרא"ש.
העולה מזה :השטר אינו דברי הלווה אלא עדותם של העדים על וז"ל המחבר והרמ"א בחושן משפט )מה ,ב(" :ראש בית דין שהיה
ההלוואה שראו .לכן מעיקר הדין היה ראוי שיקראו את השטר יודע ענין השטר ,וקרא לפניו הסופר שלו ,הואיל והוא מאמין אותו
לפני חתימתם ,כדי לוודא שלא נכתב בו דבר שלא אירע .אולם ואימתו עליו ,הרי זה חותם השטר ,אף על פי שלא קראו הוא בעצמו.
כיון שחתימתם מבוססת על עדותם האישית ,וכל שינוי בנוסח ואין שאר העם )או ראש ב"ד וסופר אחר( )טור( רשאי לעשות כן ,עד
השטר עתיד להתגלות כשיקראוהו ,יש לסמוך שלא נכתב בו אלא שיקרא העד השטר מלה במלה .הגה :וי"א דשנים יקראו לפניהם ,והן
מה שראו ,ולכן אפשר להסתמך על אימת המעיד או על שני עדים חותמין) .טור והרא"ש והגהות מיימוני פכ"ד מהלכות מלוה(" ע"כ.
המעידים על תוכנו.
והטעם שמותר לסמוך על עדים שקוראים ולא הוי עד מפי עד ,מבואר
מדוע אין בשטר חסרון של מפיהם ולא מכתבם בר"ן )על הרי"ף ט ,ב( וז"ל" :ולא כעד מפי עד דמי ,שהרי הוא
בעצמו ראה אותה עדות ואינו מאמין אחרים בה ,אלא לומר שכך
אבל יש לדקדק איך יש לקבל עדות העדים החתומה על השטר ,והרי
כתוב בשטר זה .וזו אינה עדות אלא מלתא דעבידא לאיגלויי הוא,
כבר אמרו חז"ל )יבמות לא ,ב( ובעוד מקומות דאין לקבל עדות עדים
וכיון דאית להו אימתא דידיה מהימני" עכ"ל.
בכתב דכתיב מפיהם ולא מכתבם.
הנה מבואר שהכל מודים שהעדים חייבים לקרוא על מה הם חותמים,
ונחלקו בזה אבות העולם .הרמב"ם סובר שבאמת נאמנות עדים
אלא שנחלקו עד כמה יש להאמין אחרים .למחבר אין להאמין לעדים
בשטר אינו אלא תקנת חכמים כדי שאנשים ילוו כספים והוא תיקון
אחרים רק אם יראים ממנו ,ולפי הרמ"א סומכים גם על שני עדים.
העולם .וז"ל הרמב"ם )עדות ג ,ד(" :דין תורה שאין מקבלין עדות
לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים ,שנאמר על פי העולה מזה :הכל מודים שהעדים חייבים לקרוא על מה הם
שנים עדים ,מפיהם ולא מכתב ידן .אבל מדברי סופרים שחותכין דיני חותמים ,אלא שנחלקו עד כמה יש להאמין אחרים .למחבר אין
ממונות בעדות שבשטר ,אף על פי שאין העדים קיימים ,כדי שלא להאמין לעדים אחרים רק אם יראים ממנו ,ולפי הרמ"א סומכים
תנעול דלת בפני לוין .ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ,ואין גם על שני עדים.
צריך לומר במכות ובגלות ,אלא מפיהן ולא מכתב ידן" עכ"ל.
אבל שיטת הראשונים שעדים החתומים בשטר נאמנים כאשר יש לזה ביאור דין קריאה
דין שטר ,וכן כתב הרשב"א )בבא מציעא יג ,א( והרשב"ץ מובא אבל צריך ביאור מדוע חייבים לקרוא את הכתוב בשטר .אבל זה
בכסף משנה שם ועוד הרבה ראשונים .והאריכו האחרונים בביאור מבואר היטב בר"ן הנ"ל ,שהרי כתב שהעדים ראו המעשה וחותמים
השיטות בזה ולחלק בין שטר קניין כגון גט ושטר קידושין לשטרי בשטר שראו המעשה ,לכן צריך לקרוא על מה חותם.
ראיה ,ואין כאן המקום להאריך בזה.
ביאור הענין הוא שבשטר מלווה אין זה שטר שהלווה כותב שלווה
וכתב האור שמח על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל )אור שמח עדות ג ,ד(: ומחתים עדים שחתם ,אלא מדובר שכל נוסח השטר הוא עדות של
"בזה שיטות הרבה לקדמאי ,ורוב הפוסקים ס"ל דשטר הוי מן העדים ,דהיינו "אנו החתומים מטה מעידים שראובן לווה משמעון
התורה ,כיון שהוא עשוי מדעת המתחייב ,והמה שלוחים לכתוב בפנינו מאה זוז לחודש ימים ועל זה באנו על החתום היום" ,כלומר
עבורו הוי כמפי כתבו ,דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי .ויש סוברים השטר הוא עדות של העדים על המעשה שנעשה לפניהם .לכן פשוט
דמה"ת בעי שיהא העד ראוי להגיד ,אבל אם שולח עדותו בכתב שבלי לקרוא את השטר על מה יחתמו ,אולי כתוב בשטר דברים
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
מעידים כלל על מעשה ההלוואה אלא על זה שהצדדים חתמו לב"ד מהני ,ושני הסברות הובאו בתוספות יבמות )ל"א ע"ב ד"ה
בפניהם. דחזו( וכתובות )ז' ע"א ד"ה ורבי יוחנן( וב"ב )ל"ט ע"ב ד"ה מחאה(.
והנה לפ"ז עמדו האחרונים על מה שכותבין בחליצה שחלצה לפניהן,
העולה מזה :בשטרי ההלוואה הנהוגים כיום ,העדים אינם
מעידים על עצם ההלוואה אלא רק מאשרים שהצדדים חתמו
הא הוי מפי כתבם ,דתורת שטר לא שייך כאן ,ואולי דתקנת חכמים
בפניהם .לכן עיקר תוקף השטר נובע מהודאת הלווה והמלווה,
הוי משום דאי אפשר בלא זה ,דבמה נדע שהיא חלוצה ,וכמש"כ
ועדות העדים נועדה רק לאמת את החתימות.
בתוספות )ב"ב שם( דתקנו גבי מחאה" עכ"ל .והאריך בזה .ומה
שכתב "הוי כמפי כתבו" ,כוונתו כפי כתבו של בעל הדין ,וכיון
האם העדים צריכים לקרוא את שטר המלווה שהודאת בעל דין כמאה עדים מהני גם בכתב .אבל לא הבנתי ,הרי
לפי המבואר נמצינו למדים שאם לשון שטר המלווה הוא שהעדים המלווה מוציא את השטר ולא הלווה ,ולא שייך במלווה הודאת בעל
מעידים שראובן לווה משמעון וכו' ,אם כן העדים חייבים צריכים הדין דהוא התובע ולא הנתבע ,וצ"ע.
לדעת ולראות את ההלוואה ,והם מעידים על עצם ההלוואה ,ועל הנה מבואר דלשיטת הרמב"ם כל שטר הוא תקנת חכמים ,ולפי שאר
שטר כזה פסק המחבר והרמ"א שחייבים לקרוא מה כתוב בו ,ונחלקו ראשונים גזרת הכתוב ששטר כשר ,ודין שטר הוא כאשר החייב אומר
האם יש להאמין לאחרים שיקראו את הכתוב בו .אבל פשיטא שאם לעדים לכתוב לו שטר ,ולכן מדקדקים לכתוב בשטר שבעל הדין אמר
העדים אינם יודעים מה כתוב בשטר ולא ראו את ההלוואה ,זה עוון להם לכתוב את השטר ,אבל דבר שאינו שטר הוא מפי כתבם ,אלא
פלילי ועדי שקר ממש. אם כן נאמר שבמקום שאינו שטר כמו חליצה הוא תקנת חכמים.
אבל שטר מלווה הכתוב בו בלשון שהצדדים עצמם חותמים בו העולה מזה :לשיטת הרמב"ם כל שטר הוא תקנת חכמים ,כיון
והעדים הם רק מעידים שהצדדים חתמו ,אין זה שטר כלל אלא עדות שמהתורה אין לעדים בכתב תוקף עדות .ולפי שאר ראשונים
על חתימה של הצדדים ,ואין זה שטר בעדים כלל .ולכן באופן זה אין גזירת הכתוב שעדים בשטר כשרים ,ודין שטר ,הוא כאשר
העדים צריכים לראות מה כתוב בשטר ,ואין צריך לקרוא לפניהם את החייב אומר לעדים לכתוב לו שטר ,ולכן מדקדקים לכתוב בשטר
השטר .וזה הטעם שאין נוהגים היום שעדים שחותמים על שטר שבעל הדין אמר להם לכתוב את השטר ,אבל דבר שאינו שטר
מלווה יקראו מה כתוב בו ,כי הם רק מעידים על זה שהצדדים חתמו הוא מפי כתבם ,אלא אם כן נאמר שבמקום שאינו שטר כמו
בשטר זה. חליצה הוא תקנת חכמים.
העולה מזה :כאשר השטר מנוסח כעדות העדים על עצם
עדים המעידים שהלווה והמלווה חתמו בפניהם
ההלוואה ,חייבים העדים לדעת את תוכנו ולראות את ההלוואה.
אבל בשטרי ההלוואה הנהוגים כיום ,שבהם העדים מעידים רק
וכבר נתבאר לעיל ששטר היינו שהעדים מעידים בחתימתם שהלווה
על חתימת הצדדים ,אין הם צריכים לקרוא את תוכן השטר ,ולכן
לווה מהמלווה ,ובשטר זה נחלקו האם הוא מהתורה או מתקנת
כך הוא המנהג.
חכמים.
לפי זה נמצינו למדים שבשטרי מלווה שלנו ,שמעשה ההלוואה לא
נעשה בפני העדים ,אבל הלווה והמלווה כותבים ביניהם שטר מלווה
הטעם ששינו לשון שטר מלווה
שלא בלשון עדות של העדים אלא בלשון זה :אנו החתומים מטה
וצריך טעם מדוע באמת שינו לשון שטר מלווה מפעם .ונראה לי ]הלווה והמלווה[ מודים שהלווה לווה מהמלווה כך וכך לזמן פלוני
פשוט .דהנה בעבר היו גובין בשטר מלווה בעדים ממשועבדים, וכו' ,וכותבים את תנאי ההלוואה וחותמים הצדדים בעצמם ,עיקר
ופשיטא לי שבלשון שטר שלנו אי אפשר לגבות ממשועבדים, החיוב הוא הודאתם של הצדדים על השטר ,ובעצם אין צורך לעדות
דהטעם שגובין הלוואה בשטר בעדים ממשועבדים הוא רק מטעם עדים כלל ,אלא שאנו חוששין שאחד הצדדים יכחיש שזה חתימתו.
שהעדים מוציאים את הקול על ההלוואה כמבואר בבבא בתרא )קעה, לפיכך מביאים עדים שיעידו שהצדדים חתמו בפניהם .נמצא שבאמת
ב( ובחושן משפט )סימן לט סעיף א( ,וכל זה דוקא בשטר שהעדים אין עדות העדים בכלל שטר ,והוי כשטר חליצה ,דשטר מהתורה הוא
מעידים על ההלוואה ,אבל עדות שהצדדים חתמו אין מלוה בשטר. שהעדים מעידים על גוף המעשה ,ובשטרי הלוואה שלנו אין העדים
ג
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בתולתא בילא בת רבי מאיר הלוי הוי לי לאנתו כדת משה וישראל. ויש ללמוד זאת מקל וחומר ,שהרי פסק המחבר בחושן משפט )סימן
ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי )בפולין ליכי( כהלכות סא בסעיף י( וז"ל" :שטר שכתוב בלשון זה :ביאור מה שהודה בפנינו
גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. ראובן שיש עליו מממון עזבון יעקב כך וכך ,אין לו דין שטר לגבות
ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריתא. ממשעבדי ,כי אין בו קנין אלא הודאה בעלמא הוא .ומוכיח הלשון
ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא .וצביאת שלא כיונו בכתיבה זו אלא לזכרון דברים ולא לשם שטר ,שכתבו:
מרת בילא בתולתא דא והות ליה לאנתו .ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי ביאור מה שהודה בפנינו ,ולא כתבו :העדנו על עצמו ,כמו שרגילים
אבוה בין בכסף בין בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא לכתוב בשטרות ,ולא הודה בפנינו ,כמו שכותבים בשטרי הודאות.
בשימושי דירה ובשימושא דערסא הכל קבל עליו פלוני בר פלוני חתן שטר שלא נכתב בו )שם המלוה( ,אלא שיעבד עצמו הלוה לכל מי
דנן בחמשין ליטרין .וצבי רבי משה הכהן חתן דנן והוסיף לה מן שמוציא עליו שטר זה שיגבה ממנו ,כל המוציאו יגבה בו ,אעפ"י
דיליה חמשין ליטרין .סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף .וצבי רבי פלוני שידוע שהוא לא הלוה זה הממון ,והוא שיהיה נולד בשעת כתיבת
חתן דנן והוסיף לה מן דיליה מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן. השטר )ועיין לעיל סימן נ'(" עכ"ל.
סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף .וכך אמר רבי משה הכהן חתן דנן.
וכל שכן שטר שכתוב בלשון פרטי של המלווה והלווה בלבד והעדים
אחריות שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבלית עלי ועל
רק מעידים שחתמו בפניהם ,וזה גרע מטופס שטרות שפסק המחבר
ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל
חושן משפט )סא ,ב( וז"ל" :טופס השטר שביד הסופר שחתומים
שמיא ,דקנאי ודעתיד אנא למקני ,נכסין דאית להון אחריות ודלית
עליו עדים ולא הועתק השטר ,אין דין שטר לאותו טופס ,אא"כ מנהג
להון אחריות ,כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר
בעיר להיות לו דין שטר .הגה :דכל שלא חתמו בו העדים כדי למסרו
כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא מינאי ,ואפילו מן גלימא דעל
לבעליו ,רק לזכרון דברים בעלמא ,לא מקרי שטר" עכ"ל.
כתפאי ,בחיי ובמותי ,מן יומא דנן ולעלם .ואחריות שטר כתובתא דא
נדוניא דן ותוספתא דא קיבל עליו רבי משה הכהן חתן דנן כחומר כל לפיכך בשנים שעברו שהיו גובין בשטר בעדים ממשועבדים ,היה
שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חז"ל. המלווה עושה כל טצדקי שיגבה בשטר זה ממשועבדים ,לכן היו
דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי .וקנינא מן רבי משה בר אברהם כותבים בלשון עדות שהעדים מעידים איך פלוני לווה מפלוני .אבל
הכהן חתן דנן למרת בילא בת רבי מאיר הלוי בתולתא דא ככל מה בזמן הזה שאפילו שטר בעדים כדין ,אין גובין ממשועבדים ,כפי
דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה .הכל שריר וקים" שביארנו בסימן תקנד ,לפיכך אין צורך בשטר ממש רק בעדים שלא
וחותמין שני עדים .עכ"ל נחלת שבעה. יטען הלווה מזוייף ,לכן העדים רק מעידים שהצדדים חתמו בפניהם.
לפיכך כל דין קריאת השטר לא שייך היום.
הנה רואים שכל הלשון היא עדות ממש של העדים שמעידים בדיוק
מה אמר החתן לכלה ומה התחייב לה ,והעדים מעידים שאמר את כל העולה מזה :נראה ששינו את נוסח שטרי ההלוואה משום
זה והתחייב לכל זה ,ועל זה הם חותמים. שבעבר היו גובים מכוחם מנכסים משועבדים ,ולכן היה צורך
בשטר שהוא עדות העדים על עצם ההלוואה .אבל בזמן הזה,
העולה מזה :לשון הכתובה היא עדות ממש של העדים שמעידים
שאין גובים כך ,די בכך שהעדים יאשרו את חתימות הצדדים כדי
בדיוק מה אמר החתן לכלה ,ומה התחייב לה ,והעדים מעידים
למנוע טענת זיוף .לכן אין השטר נחשב לעדות על ההלוואה,
שאמר את כל זה והתחייב לכל זה ,ועל זה הם חותמים.
וממילא אין צורך שהעדים יקראו את תוכנו.
מדוע לא מקפידים שהעדים ידעו שהחתן התחייב לשון שטר כתובה
לפי זה יש לתמוה טובא על הנוהג היום שהעדים חותמים על עדותם והנה בנוסח שטר כתובה בספר נחלת שבעה )שטרות סימן יב נוסח
בלי שידעו שהחתן באמת התחייב לכלה את כל המפורש בכתובה, ודיני הכתובה( מובא נוסח הכתובה המקובלת:
וביותר יש לתמוה שלא שמענו שהחתן אמר לכלה את כל מה וז"ל" :ברביעי בשבת שלשה ימים לחדש אלול שנת חמשת אלפים
שהעדים מעידים שאמר ,ונמצא עדותם עדות שקר חלילה .ועוד תמוה וארבע מאות ועשרים ושתים לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן
מאד שלא מקפידין שהעדים יקראו את נוסח הכתובה ויבינו אותה. במדינת באמבערק .איך רבי משה בר אברהם הכהן אמר לה להדא
ד
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
עדים על החתומים על צוואה אבל האמת יורה דרכו דמנהג ישראל תורה והכל נעשה כדת וכדין,
עכשיו נבוא לבאר בעדים החתומים על הצוואה .והנה לשון צוואה ואבאר את דברי .דהנה כל מסדר קידושין מסביר לחתן מה הוא חיוב
הוא ממש כלשון שטר הלוואה היום ,שהמצווה נותן נכסיו אבל בסוף כתובה ומה הוא מתחייב ,ומראים לחתן את הכתובה או שמסבירים
הוא מעמיד עדים שמעידים שהוא חתם על הצוואה .לכן פשיטא לו בעל פה את תוכן הכתובה בדיוק .לכן כאשר החתן מגביה את
שאינם צריכים לדעת מה כתוב בצואה .וכן כתב הגאון רבי מתתיהו הסודר של העדים הוא מקנה בדעת גמורה את כל הכתוב בכתובה,
שווארץ בעמח"ס משפט הצוואה ומובא בספר אוצר המשפט וז"ל: והעדים סומכים על מסדר קידושין שמסביר לחתן ,והיא חזקה גדולה
"יש הרוצים שהעדים החותמים על הצוואה לא יראו מה שכתוב בה, מאד שהחתן מגביה את הסודר ומקנה להם כל הכתוב בכתובה.
והנה בסתם שטר בעדים מבואר בשלחן ערוך סימן מ"ה שאסור
והאמת שאין צריך לסברא זאת ,כי גם בלא זה ,כאשר אדם מגביה
לעדים לחתום בלא שיקראו את השטר ,אך בצוואות שלנו שמקנים
סודר ואומר לעדים שמקנה לפלוני כל הכתוב בשטר זה ,אין ספק
בקנין ומחייב את עצמו בחוב ,בזה אין צריך לשטר בעדים אלא די
שהמקבל קונה את כל הכתוב בשטר זה .שהרי פסק הרמב"ן שאם
בכך שהצוואה כתובה בכתב ידו של המצווה ,אלא שמחתימים עדים
חתם על שטר התחייבות ולא קרא מתחייב בכל מה שכתוב בו ,שכתב
בצוואה כדי להוכיח שהמצווה היה שפוי בדעתו בעת כתיבת
)שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן עז( וז"ל" :ועוד אני אומר
הצוואה ,ובזה היה מקום לכתוב נוסח שיהיה ברור בו שהעדים לא
לפי עיקר השאלה שאפילו כשהמלוה מודה לו שאינו יודע לקרות א"נ
קראו את הצוואה" עכ"ל.
שיש עדים שחתם עד שלא קראו מכל מקום מתחייב הוא עתה בכל
ובאמת הנוסח של הפתחי חושן מוכיח שהעדים בסך הכל מעידים מה שכתוב בו .כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר .שכל הסומך
שחתמו בפניהם והחותם היה צלול בדעתו ,וזה הנוסח" :אנו על נאמנות של אחרים הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה
החתומים מטה מאשרים בזה שהמצווה הנ"ל ...בהיותו בדיעה צלולה שיאמר מי שהאמין על עצמו" עכ"ל .וכן פסק המחבר חושן משפט
ומרצונו הטוב אמר לנו הוו עלי עדים על כל הנ"ל ,ובפנינו חתם על )מה ,ג( וז"ל" :הודאה בחתם ידו ,והשטר בגופן של עובדי כוכבים,
שטר זה ,וזכינו בשטר זה עבור הזוכים המפורטים לעיל ,וקנינו ממנו והדבר ברור שאינו יודע לקרות ,ויש עדים שחתם עד שלא קראו ,מ"מ
בקנין גמור אגב סודר על כל האמור לעיל ,וזכינו עבור כל הזוכים מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו" עכ"ל.
הנ"ל ,כמפורש בשטר זה ,היום ...נאם ...עד נאם ...עד".
אם כן כשהחתן יודע שהוא מתחייב על כל מה שכתוב בכתובה זאת
העולה מזה :עדים החתומים על צוואה אינם מעידים על תוכנה,
בהגבהת הסודר ,אפילו לא קרא את הכתובה ואינו מבין ואינו יודע
אלא רק שהמצווה חתם בפניהם כשהיה צלול בדעתו ,ושנעשה
מה כתוב בה ,מתחייב בכל מה שכתוב בה.
הקניין כדין .לכן אינם צריכים לקרוא או לדעת את תוכן הצוואה,
וכך מוכח גם מנוסח הצוואות המקובל. לפי זה יתיישב היטב מנהג העולם ,שהרי העדים ראו הגבהת הסודר,
שהרי נותנים לו סודר משלהם ורואים שהקנה כל מה שכתוב
דינים העולים:
בכתובה .אם כן שפיר חותמים העדים על הכתובה על כל מה
א .עדים החותמים על שטר המעיד על מעשה שנעשה שהתחייב החתן ,שהרי בפניהם עשה קנין וחל החיוב ,והרי זה ממש
בפניהם ,חייבים לקרוא את השטר ולוודא שתוכנו כמו שיודעים שהתחייב לכלה כל הכתוב בכתובה .ואין העדים
תואם את המעשה שראו .לדעת המחבר ,אין לסמוך על צריכים לקרוא ולדעת מה כתוב בכתובה ,רק לראות שהחתן הגביה
אחרים שיקראו לפניהם ,מלבד ראש בית דין שסופרו את הסודר והקנה להם את הכתוב בכתובה .וכבר ביארנו בסימן תשא
קורא לפניו ואימתו עליו .ולדעת הרמ"א ,יכולים לסמוך האם העדים קונים ומקנין או שהכלה קונה מיד החתן ,עיין שם
על שניים הקוראים לפניהם. באריכות.
ב .אין בעדים הסומכים על אחרים הקוראים לפניהם העולה מזה :אין עדות העדים בכתובה על שהחתן אמר את כל
משום עד מפי עד ,כיון שהאחרים אינם מעידים על נוסח הכתובה ,אלא על כך שבקניין הסודר התחייב לכל הכתוב
המעשה אלא מודיעים מה כתוב בשטר ,והוא מילתא בה .לכן די שראו את הקניין ,ואף אין צורך שיקראו את נוסח
דעבידא לאיגלויי. הכתובה ,שהרי החתן מתחייב בכל הכתוב בה מכוח קניינו.
ה
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
החותם על שטר התחייבות ,אף שלא קרא את השטר ו. ג .נחלקו הראשונים מדוע אין בשטר פסול של מפיהם ולא
ואינו יודע מה כתוב בו ,מתחייב בכל האמור בו ,כיון מכתבם .לדעת הרמב"ם ,עדות בשטר מועילה מתקנת
שסמך על אחרים וגמר בדעתו להתחייב בכל מה חכמים ,ולדעת רוב הראשונים ,שטר שנעשה כדין
שכתבו .וכן העושה קניין סודר על כל האמור בשטר, ומדעת המתחייב כשר מן התורה.
מתחייב בכל הכתוב בו אף שלא קרא אותו.
ד .שטר הלוואה שהעדים מעידים בו על עצם ההלוואה
עדי כתובה שראו את החתן עושה קניין סודר על כל ז. שנעשתה בפניהם ,יש לו דין שטר בעדים לגבות
האמור בכתובה ,יכולים להעיד שהתחייב בכל הכתוב ממשועבדים ,וחייבים העדים לקרוא את תוכנו .אבל
בה ,אף שלא שמעו מפיו את כל נוסח ההתחייבויות. שטר שהצדדים חותמים בו על התחייבויותיהם,
ומטעם זה יש לבאר את המנהג שאין מדקדקים והעדים מעידים רק שחתמו בפניהם ,אין לו דין שטר
שהעדים יקראו את הכתובה ויבינו את כל פרטיה ,כיון בעדים לגבות ממשועבדים מכוח עדותם על ההלוואה,
שראו את הקניין שבו התחייב החתן בכל האמור בה. ואין העדים צריכים לקרוא את תוכנו ,אלא להכיר את
החותמים ולראות שחתמו בפניהם.
ח .עדים החתומים על צוואה ,כאשר עדותם היא שהמצווה
היה צלול בדעתו ,חתם בפניהם ועשה קניין כדין ,אינם ה .הטעם שבזמננו שינו את נוסח שטרי ההלוואה ,הוא
צריכים לקרוא את הצוואה או לדעת את תוכנה ,לפי מפני שבעבר היו גובים ממשועבדים ,ולכן היו צריכים
שאין עדותם על פרטי הצוואה אלא על המעשים שנעשו שטר שהעדים מעידים בו על עצם ההלוואה ,כדי שיצא
בפניהם .לפיכך אין לפסול צוואה מחמת שהעדים לא קול על השעבוד .אבל בזמננו ,שאין נוהגים לגבות
ידעו את תוכנה ,ובלבד שראו את המעשים שעליהם הם ממשועבדים ,די בשטר התחייבות של הצדדים ובעדים
מעידים. המאשרים את חתימותיהם ,כדי שלא יוכל אחד
הצדדים לטעון שהחתימה מזויפת.
ו
