gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומק הפשט · Omek Hapshat — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: עומק הפשט · Omek Hapshat

שבוע: וירא (2026-10-26)

עומק הפשט · Omek Hapshat — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬יום ג' פרשת וירא‪ ,‬ט"ז חשון תשפ"ז‬ ‫‪533‬‬ ‫אלו ואלו דברי אלקים חיים‬ ‫מ''ט פנים לתורה‪ :‬בגמ' (גיטין דף ו‪ ):‬מסופר‬ ‫זימון ברמקול ‪ -‬חלק ב'‬ ‫שאליהו אמר לרבי אביתר שהקב"ה עוסק בסוגיית‬ ‫פילגש בגבעה ואומר‪" :‬אביתר בני כך הוא אומר‪,‬‬ ‫קֹול ְך‬ ‫ימ י ַב ּכ ַֹח ֵ‬ ‫ָה ִר ִ‬ ‫יונתן בני כך הוא אומר"‪ .‬לשאלתו ומי איכא ספיקא‬ ‫תמצית הגיליון הקודם‪ :‬בגיליון הקודם (‪ ,)532‬בחלק א' של‬ ‫קמי שמיא‪ ,‬השיב‪" :‬אלו ואלו דברי אלקים חיים הן"‪.‬‬ ‫סוגיית זימון ברמקול‪ ,‬עסקנו ביסודות דין השמיעה דרך רמקול‬ ‫וכך נאמר בגמ' (עירובין דף יג‪ ):‬במחלוקת בית שמאי‬ ‫ואמצעי הגברה‪ ,‬לאחר שביררנו כיצד פועלת מערכת ההגברה‪,‬‬ ‫ובית הלל‪" :‬יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי‬ ‫הבאנו את שיטות גדולי הפוסקים בזה‪.‬‬ ‫אלקים חיים הן‪ ,‬והלכה כבית הלל"‪.‬‬ ‫לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אין יוצאים ידי חובה בשמיעה‬ ‫ברמקול‪ ,‬שהקול הנשמע נוצר במכשיר ואינו קולו של האדם‪.‬‬ ‫וביאר הריטב"א (עירובין דף יג‪ ):‬בשם רבני צרפת‪,‬‬ ‫אולם בדבריו לא נתבאר דין זימון‪ ,‬אם אף בזימון נדרשת שמיעת‬ ‫שהראו למשה מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר‪,‬‬ ‫קול המזמן מדין "שומע כעונה"‪ ,‬או שדין זימון שונה בזה‪.‬‬ ‫וההכרעה נמסרה לחכמי ישראל שבכל דור‪ .‬וכעין‬ ‫החזון איש הסתפק שמא קול הנוצר מכוח המדבר ונשמע‬ ‫זה ביאר הר"ן (דרשות‪ ,‬הדרוש השלישי)‪ ,‬שחילוקי‬ ‫מיד כדרך המדברים נחשב כקולו‪ ,‬ולמעשה הורה שלא לסמוך‬ ‫הסברות נמסרו בסיני‪ ,‬וההכרעה מסורה לחכמי‬ ‫על כך‪ .‬האגרות משה נטה להחשיבו כקול המדבר אף שהוא קול‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫חדש‪ ,‬אך לא התיר להנהיג כן לכתחילה בקריאת המגילה‪ ,‬אלא‬ ‫מכשירי הגברה שנתחדשו במאה השנים‬ ‫כשאין ברירה אחרת‪ .‬ובד"ץ העדה החרדית וגדולי הרבנים עוררו‬ ‫האחרונות מעוררים שאלות שלא נתפרשו בחז"ל‪,‬‬ ‫שלא להשתמש ברמקול בחופה‪ ,‬בשבע ברכות ובזימון‪.‬‬ ‫וגדולי הפוסקים מבררים אותן מתוך יסודות התורה‬ ‫‪1 .1‬זימון ושבע ברכות ברמקול‬ ‫שלימדונו חז''ל‪.‬‬ ‫הב לן ונברך‪ :‬בגיליון שלפנינו (‪ )533‬בחלק ב' של סוגיית‬ ‫זימון ברמקול‪ ,‬נעסוק בהוראות פוסקי הדור למעשה‪ ,‬אם יוצאים‬ ‫זו המטרה בלימוד שיטות גדולי הפוסקים‪:‬‬ ‫ידי חובת זימון ושבע ברכות בשמיעה ברמקול‪.‬‬ ‫להבין כל דעה מתוך טעמה‪ ,‬מתוך ידיעה שההכרעה‬ ‫למעשה מסורה לגדולי ההוראה‪.‬‬ ‫וכדברי הגמ' (חגיגה דף ג‪ ):‬בתלמידי חכמים‬ ‫היושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה‪" :‬הללו‬ ‫מטמאין והללו מטהרין‪ ,‬הללו אוסרין והללו מתירין‪,‬‬ ‫הללו פוסלין והללו מכשירין‪ ...‬כולם נתנו מרועה‬ ‫אחד‪ ,‬קל אחד נתנן‪ ,‬פרנס אחד אמרן‪ ,‬מפי אדון כל‬ ‫המעשים ברוך הוא‪...‬‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ד'‬ ‫אף אתה עשה אזניך כאפרכסת‪ ,‬וקנה לך לב מבין‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים‪ ,‬את‬ ‫הגאון רבי מנחם מנדל ב"ר חיים שלום פרוש זצ"ל‬ ‫דברי אוסרים ואת דברי מתירין"‪.‬‬ ‫רב קהל עדת ירושלים מודיעין עילית‬ ‫בברכת התורה‬ ‫נלב"ע ח' חשון תשפ"ז‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫תנצב"ה‬ ‫‪1‬‬ ‫המזמן אינו מוציא‪ :‬מצד שני‪ ,‬יש כמה ראיות ליסוד‬ ‫האם גם זימון ושבע ברכות תלויים במחלוקת אם‬ ‫שקיום חובת הזימון אינו תלוי בהוצאת המסובים מדין‬ ‫שמיעה ברמקול מועילה מדין "שומע כעונה"‪ ,‬או שיש לחלק‬ ‫"שומע כעונה"‪.‬‬ ‫ביניהם?‬ ‫הרמ"א (סימן קצט סעיף י) פסק שחרש המדבר ואינו‬ ‫ויסוד הספק הוא בגדר "חיוב זימון"‪ .‬בפשטות אמירת‬ ‫שומע מצטרף לזימון‪ ,‬ובספר תורת הזימון (מילואים אות‬ ‫"נברך" של המזמן היא גוף ברכת הזימון‪ ,‬והמסובים יוצאים‬ ‫ד עמוד פט) הוכיח מכך שאין המסובים צריכים לשמוע‬ ‫בה מדין "שומע כעונה"‪ ,‬ולפי זה הדבר תלוי בשאלה אם‬ ‫"נברך" מפי המזמן‪.‬‬ ‫שמיעה ברמקול נחשבת שמיעה‪ .‬מאידך יתכן לומר שאין‬ ‫[בתשובות והנהגות (כרך ו סימן מו) צידד ליישב ראיה‬ ‫המזמן מוציא את המסובים כלל‪ ,‬אלא הזימון הוא קריאה‬ ‫זו שזהו דווקא בזימון בשלושה‪ ,‬שבו אף מקצת ברכת זימון‬ ‫והזמנה לברך‪ ,‬ואין צורך שישמעו את הדברים מפיו ממש‪,‬‬ ‫עדיפה מביטולה‪ .‬אבל בזימון בעשרה‪ ,‬שמזכירים בו את‬ ‫ודי בכך שישמעו את קריאתו ברמקול‪ .‬ואדרבה‪ ,‬יש בזה‬ ‫השם‪ ,‬צריך ברכת זימון בשלמות‪ ,‬ולפחות תשעה צריכים‬ ‫מעלה‪ ,‬שעל ידי הרמקול שומעים כולם היטב את קריאת‬ ‫לשמוע מפי המזמן עצמו "נברך אלקינו שאכלנו משלו"‪.‬‬ ‫המזמן‪.‬‬ ‫ואם אין תשעה כאלו‪ ,‬אין מזמנים בעשרה]‪.‬‬ ‫ואם נאמר שהרמקול אינו מועיל‪ ,‬נמצא בזימון שהמזמן‬ ‫עוד יש להוכיח שאין "שומע כעונה" בזימון‪ ,‬מדברי‬ ‫ברמקול מבטל את חיוב הזימון‪ .‬ובברכות נישואין‪ ,‬באופן‬ ‫המשנה ברורה (סימן קצט ס"ק כז)‪ ,‬שכל הדעות‬ ‫שאין עשרה שומעים לברכותיו בלי הרמקול‪ ,‬המברך מברך‬ ‫בגדרי גדול נאמרו רק לעניין צירוף לשלושה‬ ‫ברכות לבטלה‪ .‬ויתרה מזו‪ ,‬הכלה אסורה לבעלה‬ ‫ולעשרה‪ .‬אבל להיות המזמן ולהוציא אחרים‬ ‫מדין "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה"‪,‬‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬שהיא מן התורה‪ ,‬אינו מוציא עד‬ ‫בין אם הכוונה לברכת אירוסין ובין אם לברכות‬ ‫שיהיה בן י"ג שנה וידוע שהביא שתי שערות‪,‬‬ ‫נישואין‪ ,‬לפי השיטות השונות‪.‬‬ ‫ואין סומכים על חזקה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם המזמן‬ ‫‪1 .1‬האם המזמן מוציא‬ ‫אומר רק "נברך" וכל אחד מברך לעצמו כמנהגנו‪,‬‬ ‫בזימון?‬ ‫סומכים על החזקה‪.‬‬ ‫ראיות שהמזמן מוציא‪ :‬בגמרא (ברכות דף‬ ‫עוד יש להביא ראיה שאין המזמן מוציא‬ ‫מו‪ ).‬נחלקו רב נחמן ורב ששת עד היכן ברכת‬ ‫מדברי הביאור הלכה (סימן קצט סעיף י ד"ה‬ ‫הזימון‪ ,‬לרב נחמן עד "נברך" ולרב ששת עד‬ ‫מצטרפין לזימון)‪ ,‬שחרש המדבר ואינו שומע‬ ‫"הזן"‪ .‬וביארו התוספות (שם ד"ה עד היכן)‬ ‫אינו ראוי לכתחילה להוציא אחרים בברכת‬ ‫ש"נברך" לבדו אינו ברכה שלמה‪ ,‬ולכן לרב ששת‬ ‫המזון‪ ,‬כיון שאינו משמיע לאזניו‪ .‬אולם בזמננו‬ ‫נמשכת ברכת הזימון עד גמר ברכת הזן‪ ,‬שיש בה‬ ‫אין המזמן מוציא את המסובים‪ ,‬שכל אחד מברך‬ ‫הזכרת השם‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬והמזמן אומר רק "נברך"‪ .‬לכן צידד‬ ‫משמע מתוס'‪ ,‬ש"נברך" הוא תחילת ברכת‬ ‫שאפשר להקל שהחרש מזמן אף לכתחילה‪ ,‬שהרי המסובים‬ ‫הזימון ממש וצריך המזמן להוציא את המסובין‪.‬‬ ‫אומרים בעצמם "ברוך שאכלנו" ושומעים זאת באזניהם‪,‬‬ ‫וכן יש להוכיח ממה שכתב השולחן ערוך (סימן רא‬ ‫והניח בצ"ע‪ .‬משמע שכיום אין דין שומע כעונה בברכת‬ ‫סעיף ד)‪ ,‬שצריך לחזר שיתנו לו כוס של ברכה לברך‪ .‬ובשער‬ ‫הזימון‪.‬‬ ‫הציון (שם ס"ק טז) הסתפק אם דין זה שייך בזמננו‪ ,‬שכל‬ ‫ואת הראיות שהובאו לעיל להוכיח שהמזמן מוציא את‬ ‫אחד מברך לעצמו ואין המזמן מוציא את המסובין בברכת‬ ‫המסובים‪ ,‬יש לדחות‪ ,‬שאף ש"נברך" הוא תחילת הזימון‪ ,‬אין‬ ‫המזון‪ ,‬ולכאורה בטלה בזה מעלת המברך על העונה אמן‪.‬‬ ‫בו דין הוצאה של המסובים‪ ,‬אלא חובה המוטלת על המזמן‬ ‫וכתב שאפשר שעניית "ברוך שאכלנו" אינה אלא כעניית‬ ‫לאומרו‪ .‬וכפי מה שכתב הגר"נ קופשיץ שליט"א (ביאורים‬ ‫אמן‪ ,‬והמזמן הוא עיקר המברך‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫ומוספים דרשו‪ ,‬סימן קצז אות ‪ ,)18‬שאין כוונת המשנה‬ ‫וכעין זה כתב המשנה ברורה (סימן קצז ס"ק יג)‪ ,‬שהאוכל‬ ‫ברורה שהמזמן מוציא את חבריו בברכת הזימון מדין שומע‬ ‫ירק מצטרף לזימון אך אינו יכול להיות המזמן‪" ,‬דכיון שהוא‬ ‫כעונה‪ ,‬שהרי בזמננו אין המזמן מוציא את המסובין בברכת‬ ‫מוציא את חבריו בברכת הזימון חמיר טפי"‪.‬‬ ‫המזון‪ .‬אלא שעל ידי זימונו יוצאים המסובין ידי חובת‬ ‫משמע מדברי המשנ"ב ושער הציון‪ ,‬שברכת הזימון היא‬ ‫הזימון שחלה עליהם‪ ,‬ועיקר הזימון הוא קריאת "נברך"‪ ,‬ולא‬ ‫ברכת המזמן עצמו‪ ,‬והמסובין נכללים בה ויוצאים בה על‬ ‫עניית "ברוך שאכלנו משלו"‪.‬‬ ‫ידו‪ ,‬כעונה אמן היוצא בברכת המברך‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫"הייתי נוכח בכמה וכמה חופות שסבא סידר בהן קידושין‬ ‫וכן מדויק במשנ"ב (סימן קפג ס"ק כח)‪ ,‬שהביא את‬ ‫והיה רמקול צמוד‪ .‬שאלתי אותו‪ :‬היתכן‪ ,‬והרי סבא כתב‬ ‫שיטת התשב"ץ שעד הזן את הכל צריכין לשתוק ולשמוע‬ ‫במנחת שלמה שהרמקול אינו מועיל? והשיב לי שהחתן‬ ‫ולכוין לצאת מן המברך‪ ,‬דעד שם היא ברכת הזימון‪ ,‬אבל אין‬ ‫והכלה שמעו את הברכות בלי הרמקול"‪.‬‬ ‫אנו נוהגין כן‪ .‬משמע מדבריו‪ ,‬שלפי מנהגנו שכל אחד מברך‬ ‫‪3 .3‬זימון ברמקול מועיל‬ ‫לעצמו‪ ,‬אין חיוב לכוין לצאת מן המברך‪.‬‬ ‫שיטת המקילים‪ :‬מאידך‪ ,‬דעת הג"ר שמואל הלוי ואזנר‬ ‫‪2 .2‬הבדל בין זימון לשבע‬ ‫זצ"ל (שבט הלוי חלק ה סימן פד‪ ,‬חלק י סימן מ וסימן רמה)‬ ‫ברכות‬ ‫שיש מקום להקל בזימון יותר מבקריאת המגילה‪ .‬במגילה‬ ‫בזימון‪ :‬דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שיעורי הגרי"ש‬ ‫אף שנטה לסברת האגרות משה‪ ,‬שאין זה קול הברה אלא‬ ‫והערות ברכות דף מה‪ :‬נ‪ ;.‬הלכות יום ביום ברכות חלק ב‬ ‫קול המדבר שהוגבר‪ ,‬למעשה אסר להנהיג קריאה ברמקול‪,‬‬ ‫עמוד רפח הערה ‪ ,41‬וחלק ד פרק יז סעיף עה; פניני שבע‬ ‫מחמת הספק בגדר הקול והחשש לפריצת גדר‪ .‬ולכן פסק‬ ‫ברכות עמודים כא‪ ,‬כג) שהמזמן מוציא את המסובים ידי‬ ‫שהשומע מגילה ברמקול יחזור וישמענה‪ ,‬אך בלא ברכה‪,‬‬ ‫חובת זימון מדין "שומע כעונה"‪ ,‬ונדרשת כוונת שומע‬ ‫שמעיקר הדין קרוב לומר שיצא‪.‬‬ ‫ומשמיע‪ .‬לדעת השולחן ערוך הדבר אמור בשמיעת ברכת‬ ‫אולם בזימון‪ ,‬שבזמננו כל אחד מברך בעצמו ואין‬ ‫הזימון‪ ,‬ולדעת הרמ"א אף בברכת הזן (ביאור מחלוקתם‬ ‫המזמן מוציאו אף בברכת הזן‪ ,‬יש לומר שאין קריאת המזמן‬ ‫בגיליון ‪ .)531‬ואף שמדברי הפרי מגדים (משבצות זהב סימן‬ ‫כקריאת המגילה‪ ,‬שבה עצם שמיעת התיבות היא המצוה‪.‬‬ ‫קפג ס''ק ו) משמע שאין צריך להוציא את המסובין בזימון‪,‬‬ ‫קריאת המזמן היא "קול קורא" המעורר את המסובים לגדל‬ ‫לא נהגו כדבריו‪ .‬לפיכך אין יוצאים בזימון ברמקול‪ ,‬שהרי‬ ‫ולקדש את השם יחד‪ ,‬ולכך מועילה אף‬ ‫צריך לשמוע מפי המזמן‪ ,‬כשם שאין‬ ‫שמיעה ברמקול‪ .‬ואין זה דומה למעשה דבי‬ ‫יוצאים בו בקריאת המגילה‪.‬‬ ‫ריש גלותא‪ ,‬ששם לא שמעו כלל את המזמן‬ ‫ואף אם עשרה הסמוכים למזמן‬ ‫המעוררם לברך‪.‬‬ ‫שומעים את קולו‪ ,‬אין בכך כדי להוציא‬ ‫ומכל מקום יש לחוש לפשטות‬ ‫את הרחוקים השומעים רק מן הרמקול‪.‬‬ ‫לשון האליה רבה‪ ,‬הפרי מגדים והמשנה‬ ‫והוכיח כן ממעשה דבי ריש גלותא‬ ‫ברורה‪ ,‬שהמזמן "מוציא" את המסובים‪,‬‬ ‫(ברכות דף נ‪ ,).‬שנדרשת שמיעת המזמן‬ ‫ונדרשת שמיעה מפי המזמן ממש‪ .‬לפיכך‬ ‫לכל אחד מן המסובים‪ ,‬ולא מועיל הנפת‬ ‫יש להחמיר לכתחילה ולכבד בזימון את‬ ‫סודרים לגבי זימון‪ .‬ומשום כך הזהיר‬ ‫מי שקולו חזק‪ ,‬שישמיע לכולם בהרמת‬ ‫שלא לזמן ברמקול בסעודות גדולות‪,‬‬ ‫קול בלא רמקול‪ ,‬שכל המהדר במצוות מהדר אחר דיני‬ ‫ובמקום שאין יכולים לשמוע מפי המזמן עד סוף ברכת הזן‪,‬‬ ‫לכתחילה‪ .‬אך אין לפסול זימון ברמקול בדיעבד‪.‬‬ ‫יש להתחלק ולזמן בשלושה‪.‬‬ ‫לדעת הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (כאיל תערוג מועדים‬ ‫בשבע ברכות‪ :‬והורה הגרי''ש לגבי שבע ברכות‪ ,‬אם יש‬ ‫עמוד תרכז) אין כל חשש לזמן ברמקול‪ .‬ואף שבשמיעת‬ ‫עשרה ששומעים את הברכות גם בלי הרמקול‪ ,‬אפשר לברך‬ ‫המגילה ברמקול אמר שצ"ע‪ ,‬שמא אין זה קולו של האומר‬ ‫אף שהחתן אינו שומע‪ ,‬שלא גרע מחתן שיצא מהסעודה‪,‬‬ ‫אלא קול חשמלי‪ ,‬בזימון ביאר שיש להקל‪ ,‬משום שהעיקר‬ ‫שמברכים בלעדיו המסובים כיון שכבר נתחייבו‪.‬‬ ‫הוא שיודע שחברו מברך‪ ,‬ואין בו דין שמיעה‪.‬‬ ‫והעיד נכדו הג"ר אריה אלישיב שליט"א (בשיחה עם‬ ‫רבני הילכתא)‪ ,‬שבחופה היה זקנו הגרי''ש מברך ברמקול‬ ‫‪4 .4‬כשאין ברירה מזמן‬ ‫ברמקול‬ ‫באופן שעשרה שומעים את קולו שלא על ידי הרמקול‪.‬‬ ‫תשובות והנהגות‪ :‬הג"ר משה שטרנבוך שליט"א‬ ‫והוסיף‪ ,‬שאף שלא היתה דעתו נוחה מברכה ברמקול‪ ,‬לא‬ ‫(תשובות והנהגות כרך ג סימן עט‪ ,‬כרך ו סימנים מו‪ ,‬נה)‪,‬‬ ‫דחה בידיו את המיקרופון‪ .‬ומה שמספרים שהיה מרחיק את‬ ‫נמנע בתחילה מלחתום על כרוז הבד"ץ נגד זימון ברמקול‪,‬‬ ‫המיקרופון מפיו כדי שישמעו את קולו עצמו‪ ,‬דחה שמועה‬ ‫משום שסבר שעיקר ברכת הזימון היא עניית המסובים‬ ‫זו‪.‬‬ ‫"ברוך שאכלנו"‪ ,‬ואמירת "נברך" של המזמן אינה אלא‬ ‫בעקבות מה שפורסם בגיליון הקודם בדעת הגרש"ז‬ ‫הודעה‪ ,‬ואין חשש לשומעה ברמקול‪ .‬ולבסוף חזר בו‪ ,‬והעלה‬ ‫אויערבאך זצ"ל‪ ,‬שאין הרמקול מועיל לכל דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫ש"נברך" הוא גוף ברכת הזימון‪ ,‬והמסובים יוצאים בו מדין‬ ‫קיבלנו תגובה מנכדו הג"ר אהרן גודלברג שליט"א‪ ,‬וכך אמר‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ידי חובה בשמיעה ברמקול בחופה‪ ,‬וכן היה מורה‬ ‫שומע כעונה‪ .‬וכבר העלו הפוסקים שרמקול אינו‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫מועיל לשומע כעונה‪ ,‬ולכן אין לזמן ברמקול‪.‬‬ ‫ולדעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל (ישמח לב‪ ,‬ברכת‬ ‫ולמעשה‪ ,‬בסעודה גדולה שמוכרחים בה‬ ‫חתנים עמוד פא) יש להסתפק אם מותר לברך ברכת‬ ‫רמקול כדי שהכל ידעו מתי מסיים המזמן ויענו‬ ‫אירוסין ונישואין ברמקול‪ ,‬אך המנהג להקל‪ .‬ובחופות‬ ‫אמן‪ ,‬יכבדו בזימון את מי שקולו חזק‪ ,‬כך שתשעה‬ ‫נכדי הגרי"י קניבסקי זצ"ל (ארחות רבינו חלק ה עמוד‬ ‫ישמעו את קולו הטבעי‪ .‬ושאר הציבור‪ ,‬אף שאינם‬ ‫יט) השתמשו המברכים ברמקול בנוכחותו‪.‬‬ ‫שומעים אלא ברמקול‪ ,‬מצטרפים לענות עם‬ ‫התשעה ויוצאים בכך ידי חובת זימון‪ .‬כעין המבואר‬ ‫‪6 .6‬שבע ברכות בחופה‬ ‫במשנה ברורה (סימן קצה ס"ק יא)‪ ,‬שהשומע את‬ ‫עצה טובה‪ :‬יש שהציעו פתרון‪ ,‬הואיל ובחופה‬ ‫העונים "ברוך שאכלנו משלו" רשאי לענות עמהם‬ ‫עומדים עשרה סמוך למברך‪ ,‬והחתן מן המנין‪ ,‬יכוונו‬ ‫אף שלא שמע את המזמן אומר "נברך"‪ .‬ומסתבר‪,‬‬ ‫אותם עשרה לשמוע את קולו הטבעי של המברך‬ ‫שהוא הדין לגבי קיום חובת זימון‪.‬‬ ‫שלא ע"י הרמקול‪ ,‬ושאר הציבור יענו אמן כמו שהיו‬ ‫עונים באלכסנדריה של מצרים (סוכה נא‪ .):‬ובכך‬ ‫ואף שבמקום אחר (חלק ג סימן עט) פקפק‬ ‫מתקיימת החובה‪ ,‬שהרי עשרה שמעו את הברכה‪,‬‬ ‫שגם השומעים את הקול הטבעי לא יצאו‪ ,‬משום‬ ‫ונקטינן כשיטות הסוברים (הובאו בגיליון ‪ )530‬שדי‬ ‫ששומעים קול כשר וקול פסול מעורבים יחד‪,‬‬ ‫בכך שיש במעמד עשרה שהברכה נאמרת בפניהם כדין‪ ,‬ואין‬ ‫בשעת הדחק שאין ברירה אחרת יש לסמוך שאין לחשוש‬ ‫חיוב פרטי על כל אחד מהמשתתפים‪.‬‬ ‫לזה‪ .‬אבל כשמכבדים בזימון את מי שקולו חלש‪ ,‬כגון‬ ‫זקן‪ ,‬ואין תשעה השומעים אותו בלי רמקול‪ ,‬יש לחשוש‬ ‫וטעמם‪ ,‬שסוף סוף יש כאן עשרה השומעים את המברך‬ ‫שנכשלים בהזכרת השם בזימון לבטלה‪ ,‬ועוברים באיסור‬ ‫אף בלא רמקול‪ ,‬ומה בכך שנשמע עמו גם קול הרמקול‪,‬‬ ‫ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫הרי אינם אלא שני קולות המסייעים זה לזה‪ .‬ודומה לדברי‬ ‫הרמ"א (סימן תקפח סעיף ג) שהשומע קול חצוצרה עם קול‬ ‫ועוד כתב (כרך ו סימן נה)‪ ,‬שסברת החזון איש‪ ,‬שהסתפק‬ ‫שופר יצא‪ ,‬למרות שהוא שומע קול פסול עם הקול הכשר‪,‬‬ ‫שמא קול הרמקול נחשב כקול המדבר‪ ,‬שייכת רק במקום‬ ‫כיון דחביב ליה תרי קלי משתמעי‪ .‬וגם בחופה‪ ,‬אף שקול‬ ‫שהיה יכול לשמוע את המדבר גם בלי רמקול‪ ,‬אבל העומד‬ ‫הרמקול פסול‪ ,‬כיון ששומעים גם את קולו הטבעי של‬ ‫במקום שאינו שומע את המדבר בלי רמקול‪ ,‬אף לדברי‬ ‫המברך שפיר דמי‪ ,‬דברכות אלו ודאי חביבות הן‪.‬‬ ‫החזון איש אין הרמקול מועיל לו‪.‬‬ ‫ועוד יש לסייע לזה מדברי הבית יוסף (סימן תקפז)‬ ‫ומסיים‪ :‬בעניינים אלו שנתחדשו בזמננו אין לנו בירור‬ ‫בתוקע לתוך הבור‪ ,‬שהדבר תלוי בהבחנת השומע אם קול‬ ‫גמור אם יוצאים בהם או לא‪ ,‬ולכן המדקדקים נמנעים‬ ‫שופר שמע או קול הברה שמע‪ .‬ולפי"ז אף כאן יעמדו קרוב‬ ‫מזימון ברמקול‪ ,‬כדי לשמוע את קול האדם ללא שום חשש‪,‬‬ ‫למברך ויבחינו אם שומעים את קולו‪ ,‬וכל שהבחינו ששמעו‬ ‫וכן נוהג בעצמו‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אין בידו למחות ביד המקילים‬ ‫את קולו כראוי‪ ,‬הרי הם מן העשרה‪.‬‬ ‫הסומכים על המנהג שנתפשט להקל לזמן ברמקול‪.‬‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬אף אם נדון את קול הרמקול כקול הברה‪,‬‬ ‫‪5 .5‬ספק לגבי שבע ברכות‬ ‫הרי ידוע חידוש הגרצ"פ פרנק זצ"ל (מקראי קודש פורים‬ ‫ברכת אירוסין ונישואין‪ :‬הגר"נ קרליץ זצ"ל (ישמח לב‬ ‫סימן יא) שהדין "שמע קול הברה לא יצא" נאמר דוקא‬ ‫עמוד שמה) נשאל אם ראוי לברך שבע ברכות‪ ,‬בחופה או‬ ‫בשופר‪ ,‬אבל בשאר דברים‪ ,‬כגון ברכות וקריאת המגילה‪,‬‬ ‫בסעודה‪ ,‬ברמקול כשאין עשרה השומעים שלא על ידו‪.‬‬ ‫השומע קול הברה יצא‪ .‬ולפי זה לגבי מכשיר שמיעה שדינו‬ ‫והשיב שהשמיעה ברמקול ספק הוא אם נקראת שמיעה‪,‬‬ ‫כקול הברה‪ ,‬בשופר לא יצא ובשאר התורה יצא‪.‬‬ ‫ובאמת המדקדקים נוהגים שלא לברך ברמקול כלל‪ ,‬כיון‬ ‫ברכות השבח‪ :‬ברכות אירוסין ונישואין אינן דומות‬ ‫שספק בהלכה הוא אם מועיל במקום שאין עשרה השומעים‬ ‫לשאר ברכות‪ ,‬שכן קיימא לן מעיקר הדין שברכת אירוסין‬ ‫בלעדיו‪ .‬ומכל מקום אמר שעדיין מסתפק הוא שמא ראוי‬ ‫היא ברכת השבח‪ ,‬כמבואר ברמ"א (אבן העזר סימן לד ס"ג)‪.‬‬ ‫לברך את השבע ברכות בסעודה דווקא ברמקול‪ ,‬כדי‬ ‫ועל פי זה כתב הגרעק"א (יו"ד סימן א‪ ,‬על הט"ז ס"ק יז) שאף‬ ‫שתשמע אף הכלה את הברכות‪ ,‬שבלא הרמקול ודאי אינה‬ ‫כשהחתן מדבר ואינו שומע‪ ,‬הרב מברך‪ .‬מבואר שסובר שאין‬ ‫יכולה לשמוע‪.‬‬ ‫המברך מוציא את החתן‪ ,‬וכן סובר התבואות שור‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫ואולם העיד נכדו של הגר"נ קרליץ זצ"ל (בשיחה עם‬ ‫בט"ז שם‪.‬‬ ‫רבני הילכתא)‪ ,‬שזקנו היה מורה בשם החזון איש שיוצאים‬ ‫‪4‬‬ ‫"ואז המיקרופון התקלקל‪"...‬‬ ‫מעשה שהיה‪ :‬כשקרבה חתונת בתו של הג"ר אברהם דב ליפל שליט"א‪ ,‬חתנו של כ"ק האדמו"ר‬ ‫מגור בעל ה"פני מנחם" זצ"ל‪ ,‬בא לביתו של הג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל להזמינו לשמחה‪ ,‬וביקש‬ ‫לכבדו באחת משבע הברכות תחת החופה‪.‬‬ ‫הג"ר אברהם גנחובסקי סירב‪ .‬שכן בחופה זו האדמו"ר מסדר קידושין‪ ,‬וכל חסידי גור משתתפים‬ ‫בה‪ ,‬כך שהקהל עצום‪ ,‬וכדי שכל הציבור ישמע את הברכות יש לברך ברמקול‪ .‬ומנהגו של הג"ר‬ ‫אברהם גנחובסקי היה שלא לברך ברכת חתנים ברמקול‪ ,‬שלדבריו אין זו ברכה בעשרה‪ ,‬שהרי‬ ‫השומעים שומעים את קול הרמקול ולא את קולו של המברך‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬גם לברך בלא רמקול לא רצה‪ ,‬שאין עושים דבר המתמיה בפני רבים‪ ,‬ויש בכך גם משום‬ ‫יוהרא‪ ,‬שכולם מברכים ברמקול והוא לא‪.‬‬ ‫המחותן מצא עצה לקיים את שני הצדדים‪" .‬כשיגיע תורו של הרב לברך‪ ",‬אמר‪" ,‬אכבה את המיקרופון‪ .‬הרב יברך במיקרופון כבוי‪,‬‬ ‫והרואים יחשבו שהמיקרופון התקלקל‪ ,‬וכך תיאמר הברכה כרצונו‪ .‬לאחר מכן נדליק אותו שוב‪ ,‬ויחשבו שתיקנו אותו‪".‬‬ ‫וכך אכן נעשה‪( .‬אגן הסהר‪ ,‬עובדות והנהגות‪ ,‬חלק א עמוד רסב‪-‬רסג)‬ ‫מעשה נפלא זה מלמדנו‪ ,‬כיצד דרו בכפיפה אחת אצל הג"ר אברהם גנחובסקי דקדוק עצום בהלכה וזהירות יתירה בבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫ולא נדחה אחד מהם מפני חברו אף כחוט השערה‪.‬‬ ‫והוא הדין לשבע ברכות שתחת החופה‪ ,‬ולכאורה אף כשהחתן נמנה במניין העשרה‪ ,‬שהרבה מגדולי הפוסקים סוברים שאין‬ ‫צריך להוציא בהן את החתן ידי חובתו‪ .‬ולפי זה יכול המברך לומר את הברכה ברמקול‪ ,‬שהרי אינו מוציא אחרים‪ .‬ואחד המקורות‬ ‫ֹלהים ה' ִמ ְּמקֹור יִ ְׂש ָר ֵאל‪ :‬שצריך‬ ‫בגמ' (כתובות ז‪ ):‬למה שצריך עשרה‪ ,‬הוא מהפסוק (תהלים פרק סח פסוק כז) ְּב ַמ ְק ֵהלֹות ָּב ְרכּו ֱא ִ‬ ‫לשבח את ד' ברבים‪ .‬וכשם שאת השבח ברבים‪ ,‬כגון דרשה בסעודת הודאה‪ ,‬אפשר לומר גם ברמקול‪ ,‬כך גם כאן‪ .‬ויש לפלפל בזה‪,‬‬ ‫ומכל מקום יש בזה יישוב למנהג העולם‪.‬‬ ‫‪7 .7‬סברת המפקפקים‬ ‫אין עצה‪ :‬יש שפקפקו בעצה זו מכמה טעמים‪ ,‬וכן נקט הג"ר יהודה עדס שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת קול יעקב (בשיעורו בענין "תרי‬ ‫קלי לא משתמעי"‪ ,‬ניתן להשיג במערכת הילכתא)‪ ,‬שאין עצה זו מועילה‪ ,‬וכן מדקדק בעצמו שלא לברך בחופה ברמקול‪.‬‬ ‫א‪ .‬במציאות‪ ,‬אף העומד סמוך למברך אינו שומע אלא את הקול המוגבר היוצא מהרמקול‪ ,‬ומן הניסיון נראה שאפילו המברך‬ ‫עצמו אינו שומע את קולו הטבעי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גם אם נניח ששומע את קולו הטבעי‪ ,‬מכל מקום תרי קלי לא משתמעי‪ ,‬ולא הותר לשמוע שני קולות כאחד אלא בדבר‬ ‫החביב על השומע‪ ,‬דיהיב דעתיה ושמע‪ .‬ולא ברור שברכות החופה חביבות על כל העומדים שם‪ .‬ואף אם חביבות הן‪ ,‬אין די בכך‬ ‫שעשרה עומדים סמוך למברך‪ ,‬אלא צריך להזהירם בפירוש שיכוונו לשמוע את קולו‪ ,‬שאם לא כן אין לנו להניח שדעתם נתונה‬ ‫לקול הטבעי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הרמקול דומה יותר לקול הברה‪ ,‬שאינו יוצא בו‪ ,‬מאשר לחצוצרה עם שופר‪ ,‬שיוצא‪ .‬שכן החצוצרה היא כלי בפני עצמו‬ ‫המשמיע קול משלו‪ ,‬ולכן אפשר להבחין בין הקולות‪ .‬אבל קול הברה נוצר מן הקול עצמו‪ ,‬ומתערב בו ומשנהו‪ ,‬כמבואר בגמרא‬ ‫(ראש השנה דף כז‪-.‬כז‪ ,):‬וכלשון המשנה ברורה (סימן תקפז ס''ק ו) "שהרי קול פסול מעורב עם קול השופר"‪ .‬והרי ההד בא מעט‬ ‫אחר הקול‪ ,‬ואף על פי כן נחשב תערובת ופוסל‪ .‬קל וחומר רמקול‪ ,‬המגביר את הקול ומשנהו באותו רגע ממש‪ ,‬שהוא כקול הברה‬ ‫הפוסל‪ .‬ולכל הפחות‪ ,‬אין לנו דרך ברורה להכריע שהרמקול דומה לחצוצרה ולא לקול הברה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ואין ללמוד מדברי הבית יוסף (סימן תקפז) שהדבר תלוי בהבחנת השומע‪ ,‬שהרי מבואר ברש"י (ראש השנה דף כח‪ .‬ד''ה אם‬ ‫קול) ובמשנה ברורה (סימן תקפז ס"ק ז) שאין ההבחנה מועילה אלא לברר אם שומע קול אחד או שני קולות‪ .‬ואם כן‪ ,‬השומע את‬ ‫קול המברך יחד עם קול הרמקול הרי הוא כשומע קול הברה עם קול שופר‪ ,‬ולא יצא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ומה שחילק הגרצ"פ פרנק שאין קול הברה פסול אלא בשופר‪ ,‬מחודש הוא ביותר‪ ,‬ומסתבר שהוא הדין בכל התורה‪ .‬שהרי‬ ‫מפני מה בשופר עם קול הברה אינו יוצא? מטעם שקול הברה אינו קול נוסף לצד השופר‪ ,‬כי אם תערובת ההופכת את הנשמע‬ ‫לקול אחר‪ .‬ואם כן‪ ,‬אף השומע ברכות דרך הרמקול אינו שומע את קול המברך אלא קול אחר‪ ,‬ויתכן שהרמקול גרוע אף מקול‬ ‫הברה‪ ,‬שאינו אלא קול מלאכותי‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שאלה‪ :‬איזו אכילה ושתיה מצטרפת‬ ‫בזימון‬ ‫לזימון?‬ ‫‪ .‬איסוד הספק‪ :‬אם המזמן‬ ‫פת‪,‬‬ ‫שאכלו‬ ‫שנים‬ ‫מוציא את המסובים‬ ‫והשלישי אכל עמהם ירק‬ ‫ב"נברך" מדין שומע כעונה‪,‬‬ ‫או שתה עמהם משקה‪ ,‬האם‬ ‫צריך לשמוע מפיו ממש‪.‬‬ ‫מצטרף לזימון‪ ,‬והאם יש‬ ‫ואם אינו אלא קריאה לברך‪,‬‬ ‫לחלק בזה בין זימון בשלשה‬ ‫די ברמקול‪.‬‬ ‫לזימון בעשרה?‬ ‫‪ .‬בהמחמירים‪ :‬לדעת הגרי"ש אלישיב אין יוצאים בזימון‬ ‫אם מצטרף‪ ,‬האם חייבים לזמן‪ ,‬או שאינו אלא רשות?‬ ‫ברמקול‪ ,‬אף כשעשרה סמוכים שומעים‪ .‬בסעודה‬ ‫והאם המצורף יכול להיות המזמן?‬ ‫מקורות‪ :‬גמ' (ברכות דף מח‪-.‬מח‪ ;):‬רא"ש (פרק ז‬ ‫גדולה יזמנו בשלושה‪.‬‬ ‫סימן כא) בשם הירושלמי (ברכות פרק ז הלכה ב); רמב"ם‬ ‫‪ .‬גהמקילים‪ :‬לדעת הגר"ש ואזנר מועיל ברמקול‪,‬‬ ‫(הלכות ברכות פרק ה הלכות ח‪-‬ט); שולחן ערוך ומשנה‬ ‫ולכתחילה יכבדו את מי שקולו חזק‪.‬‬ ‫ברורה (סימן קצז סעיפים ב‪-‬ג); שו"ת גינת וורדים (או"ח‬ ‫‪ .‬דכשאין ברירה‪ :‬לדעת הגר"מ שטרנבוך יכבדו את‬ ‫כלל א סימן י); שלחן הטהור (סימן קצז סעיף ד); תשובות‬ ‫מי שקולו חזק כך שתשעה ישמעו בלא רמקול‪.‬‬ ‫והנהגות (חלק א סימן קפג)‪.‬‬ ‫המדקדקים נמנעים‪ ,‬ואין למחות ביד המקילים‪.‬‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫בשבע ברכות‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫‪ .‬הלדעת הגרי"ש אלישיב‪ ,‬כשעשרה שומעים בלא‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫רמקול מברכים‪ .‬לדעת הגר"נ קרליץ והגר"ח קניבסקי‬ ‫•ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫•קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‏‬ ‫יש ספק כיצד להורות למעשה‪ ,‬ולכן המדקדקים‬ ‫•עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫נמנעים‪ ,‬אך המנהג להקל‪.‬‬ ‫•חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫•במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫‪ .‬ועצה בחופה‪ :‬אם עשרה הסמוכים למברך שומעים‬ ‫ברכת מזל טוב לידיד הילכתא‬ ‫את קולו גם בלי רמקול‪ ,‬מועיל‪ ,‬ויש שהצריכו שיכוונו‬ ‫הג''ר אשר אייזנבך שליט''א‬ ‫לשמוע את קולו הטבעי‪ .‬ויש שפקפקו בעצה זו‪ ,‬כיון‬ ‫לרגל שמחת החלאקה לבנו ני''ו‬ ‫שקול הרמקול מעורב בקולו הטבעי ודינו כקול הברה‪.‬‬ ‫ברכתנו שיזכה לרוות ממנו ומכל צאצאיו רוב נחת‬ ‫"בגדר האכילה המצרפת לזימון"‬ ‫גם גיליון זה הוגה בסיוע‬ ‫מקרא פלוס · תוכנת ההגהה‬ ‫לפרטים ולהצעת מחיר‬ ‫‪plus.mikrabooks.co.il‬‬ ‫ביינוש קרליבך ‪058-7179103‬‬ ‫של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬מייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬