gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: וירא (2026-10-26)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫וירא‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫ירצה‪ ,‬כי "עולם חסד יבנה" (תהלים פט‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫שליחות לבשר לשרה ולרפאות אברהם‪,‬‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫ולזה "לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים‬ ‫א"כ מי עושה עבודתם למעלה בשמים?‬ ‫טו‪ ,‬יא)‪ ,‬וממונו של עני מופקד אצל עשיר‪,‬‬ ‫ותירץ היהודי הקדוש שבאותה שעה השלים‬ ‫אאע"ה נתיירא שמא ע"י המילה יבדל מבני אדם‬ ‫ולא יוכל לפרסם אלקותו ית"ש כמקדם‬ ‫ובזה מובן "גזילת העני בבתיכם" (ישעי' ג‪,‬‬ ‫אאע"ה את עבודת המלאכים למעלה‪ ,‬כי‬ ‫“וירא אליו ה' באלוני ממרא" וגו' (יח א)‪.‬‬ ‫יד)‪ .‬ובמעשה העשיר בצדקתו עדיין לא‬ ‫מלאך אינו עושה שני שליחויות‪ ,‬אך יהודי‬ ‫הבית ישראל זי"ע אמר בשם אביו האמרי‬ ‫ניכר כל כך כבוד שמים‪ ,‬כמו אם איש נותן‬ ‫יכול לעשות כמה שליחויות כאחד‪ .‬וראיה‬ ‫אמת זי"ע על דברי המדרש שאאע"ה‬ ‫מלחמו לדל אחר‪ ,‬בזה ניכר כבוד שמים‬ ‫לדבר שהרי מיכאל מלאך האהבה וגבריאל‬ ‫הלך לבקש עצה על המילה מחבריו‪ ,‬ואי'‬ ‫שהוא בלתי לבדו יתברך‪ ,‬וזהו‪" :‬אל תקרי‬ ‫מלאך היראה‪ ,‬ואילו יהודי יכול באותה שעה‬ ‫במדרש שאמר להם‪ ,‬שלפני המילה הייתי‬ ‫מהונך אלא מגרונך"‪ ,‬שמקמץ מלחמו אשר‬ ‫הן לאהוב את ה' והן לירא מפניו‪ ,‬והגם שאין‬ ‫יכול להחזיר בתשובה את האנשים‪ ,‬האם‬ ‫הכין לגרונו‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪ .‬וזה יש לרמז‬ ‫עושים מצוות חבילות חבילות‪.‬‬ ‫אוכל גם לאחר המילה לעסוק בכך‪ .‬ואז‬ ‫"גדולה הכנסת אורחים יותר [כמו וביותר]‬ ‫אמר לו הקב"ה‪ ,‬אתה תמול ואני אבא אליך‪.‬‬ ‫מהקבלת פני השכינה"‪ ,‬כי עני נקרא פני‬ ‫"וירא אליו ה' באלוני ממרא" וגו'‪ .‬וישא עיניו‬ ‫כי עניינו של אאע"ה היה לפרסם שמו ית'‬ ‫השכינה‪ ,‬על דרך “ואת דכא ושפל רוח"‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא‬ ‫בעולם‪ ,‬כמ"ש החת"ס בהקדמת יו"ד‪ ,‬נבואה‬ ‫(ישעי' נז‪ ,‬טו) ודרשו (סוטה ה‪" ).‬ואתי דכא” כו'‪,‬‬ ‫וגו' (יח‪ ,‬א)‪" .‬אמרו חז"ל (שבת ל‪' ):‬אין השכינה‬ ‫השאיר לחנוך‪ ,‬הוא לא נתנבא כי הוא ביקש‬ ‫ורצונו לומר‪ ,‬אם הכנסת אורחים הוא מעני‬ ‫שורה אלא מתוך שמחה של מצוה'‪ ,‬והכא‪,‬‬ ‫להתעסק עם אנשים ולא להבדל מהם‪ .‬וזו‬ ‫הוא יותר גדול כנ"ל‪.‬‬ ‫אדרבא‪ ,‬היה מצטער ביסורי המילה‪ ,‬ועוד‬ ‫היתה יראתו שמא ע"י מצות היראה יהיה‬ ‫שהוציא חמה מנרתיקה ולא עברו עוברים‬ ‫פרוש ונבדל מבני האדם ולא יוכל לפרסם‬ ‫“ויאכלו" (יח ח)‪ .‬וברש"י נראו כמו שאכלו‬ ‫ושבים‪ ,‬כפירש"י‪ ,‬וה' רצה להתראות אליו‪,‬‬ ‫שמו ית' לכל‪ ,‬כי הוא יוצא מבחי' ז' לבחי' ח'‬ ‫מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג‪ - .‬שח‬ ‫והוא לא יכול לראות ולהשיג כי אם על ידי‬ ‫למעלה מהטבע ומהנהגת העולם‪ .‬ושמע‬ ‫הרה"ק הרי"מ מגאסטינין זצ"ל (הובא בשיח‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬על כן‪' :‬וישא עיניו וירא‬ ‫העצה מחבריו שכיון שציוה הקב"ה‪ ,‬כן‬ ‫שרפי קודש) ואמר‪ :‬בזה"ל "אין קאצק האט‬ ‫והנה שלשה אנשים' ‪ -‬אורחים עומדים‪,‬‬ ‫צריך לעשות‪ .‬ותיכף שראה שגם לאחר‬ ‫מען מעהר מחמיר גיוועזין אויף א מנהג‬ ‫שמח שמחת מצוה‪ ,‬ומיד 'וירא' השכינה‬ ‫המילה גם באים לביתו ג' ערביים‪ ,‬פרצה‬ ‫וויא אויף א דין"‪( .‬ראה מנחות דף ל"ב ע"א)‪ .‬ואני‬ ‫שנתגלה אליו"‪" .‬והנה‪ ,‬לפנים כשראה‬ ‫שמחה בלבו ושכח מהשכינה הק' ומכל‬ ‫אומר הפי' 'מנהג ישראל תורה' ע"ד מאמרם‬ ‫השכינה נפל על פניו‪ ,‬קודם שנימול‪,‬‬ ‫מדרגות דביקותו‪ ,‬ורץ אל האורחים‪ .‬כי כל‬ ‫ז"ל (שמו"ר פכ"ח) ביקשו מלאכי השרת לפגוע‬ ‫כפירש"י לעיל פרשת לך לך (יז‪ ,‬ג)‪ ,‬אבל‬ ‫המערכה שלו בעולם אינו השגות עליונות‬ ‫במשה עשה הקב"ה לו דמות אאע"ה זה‬ ‫עתה 'וירא' השכינה ולא נפל‪ ,‬כי אם 'וירץ‬ ‫אלא להשרות שכינתו ולגלות מלכותו‬ ‫שאכלו ושתו אצלו כו'‪ .‬ופירש"י ז"ל בפ' מה‬ ‫לקראתם מפתח האהל' ולא נפסקה מראית‬ ‫בעולם‪ ,‬כיון שראה ג' אנשים בביתו‪ ,‬שכח‬ ‫שהמלאכים אכלו אצל אאע"ה משום שלא‬ ‫השגתו‪ ,‬על כן‪' :‬וישתחו ארצה' להודות לה'‬ ‫הכל ורץ אליהם‪.‬‬ ‫ישנה אדם מן המנהג‪ .‬א"כ נראה שמזה‬ ‫על השגה חדשה שנתחדש לו עתה‪ ,‬על דרך‬ ‫המנהג קבלו ישראל את התורה‪ .‬וזהו מנהג‬ ‫'וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם' (ויקרא‬ ‫כתב הדברי ישראל ממוז'יץ ששמע‬ ‫ישראל תורה ‪ -‬זכו לקבלת התורה‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬כד)"‪( .‬תורת משה לה'חתם סופר' זי"ע)‬ ‫מזקנו הרה"ק רבי יחזקאל קוזמיר ששמע‬ ‫מהיהודי הקדוש זי"ע‪ ,‬שיש להקב"ה ג'‬ ‫המשבר את טבעו סגולה לבנים‬ ‫בבית יעקב (להרה"ק רבי יעקב אהרן מאלכסנדר‬ ‫מלאכים גדולים ששלח אותם לאאע"ה‪,‬‬ ‫"ויאמרו ֹאֹֹלֹיֹו איה שרה אשתך" (יח ט)‪.‬‬ ‫זי"ע)‪ :‬גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת‬ ‫מיכאל גבריאל ורפאל‪ ,‬והרי יש להם‬ ‫נקוד על איו דאליו ששאלו גם אותה על‬ ‫פני השכינה (שבת קכז‪ .).‬כי שמעתי בשם‬ ‫תפקיד למעלה בשמים‪ ,‬והם ממרכבת‬ ‫אברהם‪ .‬והקשה בכתב סופר וצריך להבין‬ ‫המגיד מלובלין ז"ל‪" :‬כבד את ה' מהונך"‬ ‫עולם היצירה‪ ,‬וכן יש בעולם הבריאה‪ ,‬וא"כ‬ ‫למה שאלו עליו הלא ראוהו עומד לפניהם‪,‬‬ ‫(משלי ג‪ ,‬ט) ‪ -‬אל תקרי מהונך אלא מגרונך‬ ‫כששלח אותם מלמעלה‪ ,‬הרי אין מלאך‬ ‫(ראה תנחומא פר' ראה אות יב; רש"י משלי ג‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫אחד עושה שתי שליחויות‪ ,‬וכשיש להם‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫פרסום לעובדות שאולי אין זה לרצונו‪,‬‬ ‫בענין זה עוד‪ ,‬כתב הגה"ק רבי צבי הירש‬ ‫וגם התשובה הנה באוהל אינה על איו‪ .‬וי"ל‬ ‫ואומר לכם אמירה נאה שהיה אומר מרן‬ ‫מדינאב זיע"א (בעל הבני יששכר) בספרו אגרא‬ ‫בדרך צחות‪ ,‬עפ"י אמרם ז"ל (ב"מ פז‪' ).‬אשה‬ ‫זצ"ל‪ .‬כשהמלאכים באו לאברהם‪ ,‬שאלו‬ ‫דפרקא (אות כד) וז"ל‪ :‬אמר הרה"ק רבי יחיאל‬ ‫עיניה צרה באורחים'‪ ,‬והנה שרה לא היו‬ ‫'איה שרה אשתך'‪ ,‬ואברהם השיב 'הנה היא‬ ‫מיכל מזלאטשוב זצלה"ה‪ ,‬כשיצטרך האדם‬ ‫עיניה צרה הגם שטבע הנשים כך‪ ,‬אבל‬ ‫באהל'‪ ,‬ומפרש רש"י 'אשה צנועה היא וכו''‪,‬‬ ‫לפעול ענין שלא כטבע‪ ,‬דהיינו אם בטבע‬ ‫היא התחזקה נגד הטבע כדרך הצדיקים‬ ‫מהי כוונת השאלה והתשובה בזה‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫אינו מוליד‪ ,‬יעשה מצוה גדולה שלא כטבע‬ ‫שמשנים טבעם‪ .‬ולכן אמרו המלאכים איה‬ ‫כי המלאכים ששמעו את גודל ערכו של‬ ‫ויפעל למעלה מן הטבע עכ"ל‪.‬‬ ‫שרה אשתך‪ ,‬כי היה להם הרבה לאכול‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה וחשיבותו בעולמות‬ ‫אמרו כמדומה שאשתך אינה בביתך והכנת‬ ‫העליונים‪ ,‬חשבו כי בבואם לביתו יראו ממנו‬ ‫לנו הרבה כפי רצונך‪ .‬ואמר הנה היא באהל‪,‬‬ ‫מעשים גדולים ונוראים‪ ,‬ומה מאד הופתעו‬ ‫"ויאמרו ‪ ...‬איה שרה אשתך ויאמר הנה‬ ‫כי אין עיניה צרה והיא מכניסה אורחים נגד‬ ‫בראותם מעשים טובים רגילים הכנסת‬ ‫באהל" (יח‪ ,‬ט)‪ .‬פירש"י‪' :‬הנה באהל' ‪ -‬צנועה‬ ‫טבע שבנשים‪ .‬ואמרו א"כ "שוב אשוב" וגו'‪,‬‬ ‫אורחים וכו'‪ ,‬וכי זה מצדיק את הגדלות‬ ‫היא‪ .‬אי' במדרש שהמלאכים קטרגו על‬ ‫הגם שלפי טבעה אינה ראויה להוליד מ"מ‬ ‫ששיערו הם על מדרגת אברהם‪ ,‬לכן אמרו‬ ‫הבריאה עד שאמר להם הקב"ה הנה אני‬ ‫ישלם לה ה' מדה כנגד מדה ששנתה טבעה‬ ‫בודאי הנה מסתיר הוא את מעשיו מאתנו‬ ‫מראה לכם איך כן כדאי לברוא את האדם‪,‬‬ ‫ותלד בן וק"ל‪.‬‬ ‫נלך נא לחקור אצל אשתו וממנה כבר נדע‬ ‫לכו ורדו אל אאע"ה ותראו מהו אדם‪ ,‬אך‬ ‫הכל‪ ,‬והשיב אברהם הנה היא באהל צנועה‬ ‫לא השיגו מעלת אאע"ה‪ ,‬ויובן ע"פ מעשה‬ ‫היא וגם ממנה לא תדעו כלום‪ ,‬כי אדם צנוע‬ ‫שסיפר הבית ישראל שהיה עם הרה"ק רבי‬ ‫מדריך כבר את בני ביתו שגם הם לא יפרסמו‬ ‫יצחק'ל דרוהביטשער אביו של הרה"ק רבי‬ ‫מעשיו‪.‬‬ ‫מיכל זלאטשובער זי"ע‪ ,‬רבי יצחק'ל היה‬ ‫כשנתבונן בדבר‪ ,‬אולי נמצא בכאן כוונה‬ ‫עמוקה יותר‪ ,‬המלאכים בהיותם כל כולם‬ ‫נורא וקדוש‪ ,‬אך טמיר וגניז ולא הכירו בו‬ ‫מדרגותיו הנוראות כלל‪ ,‬פעם אחת התחבאו‬ ‫שני חסידיו לצפות ממקום מחבואם איך‬ ‫ושבת שמה‬ ‫רוחניות‪ ,‬יכולים להתפעל רק ממעשים‬ ‫שרבי יצחק'ל לומד עם בנו רבי מיכל'ע‬ ‫גדולים כהעקידה וכדומה‪ ,‬שהאדם מתעלה‬ ‫בהיותו ילד קטן‪ .‬כמובן שהרגיש רבי יצח'קל‬ ‫על כל רגשותיו האנושיים ועבודתו אז להשם‬ ‫את שני הנשמות המתחבאים אחורי הארון‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי נחמי' אלתר‬ ‫כעבודת המלאך‪ ,‬אבל אינם יכולים להבין‬ ‫ותיכף התחיל ללמוד עם בנו חומש‪ ,‬ואז‬ ‫זצ"ל‪ ,‬פעם אחת שיגר אבי‬ ‫הגדלות שבמעשים הקטנים שברציפות‬ ‫השפת אמת זי"ע לשבות אצל‬ ‫היה פרשת וירא‪ .‬וכך פירש לבנו‪' ,‬איה שרה‬ ‫עשייתם יוצרים ובונים את האדם השלם‪,‬‬ ‫רבי פינטשע בשבת‪( ,‬היה נוהג‬ ‫אשתך'‪ ,‬כיון שהיה אאע"ה צדיק נסתר‪ ,‬ולא‬ ‫'והיה עקב תשמעון' שדרשו חז"ל אלו‬ ‫לשלוח מפעם לפעם את אחד‬ ‫היה מראה את מדרגותיו לנבראים‪ ,‬בקשו‬ ‫המצוות קלות שאדם דש בעקביו‪ ,‬העקביות‬ ‫מבניו לשבות במחיצתו של ש"ב‬ ‫החסידים המלאכים לדעת שמץ מני גדלותו‬ ‫בקיום דרכיו בתורה ועבודה בכל מצב‬ ‫הרה"ק רבי פינטשע מפילץ זי"ע)‪,‬‬ ‫ומעלותיו‪ ,‬ואמרו 'איה שרה אשתך'‪ ,‬אולי‬ ‫ובכל זמן היא הגדלות‪ ,‬שהם המלאכים לא‬ ‫והוא בא ביום ה' לעת ערב‪ ,‬ואחר‬ ‫נדבר עם הרבנית ונשאלה את פיה במעלת‬ ‫מבינים את זה‪ ,‬אבל אנו בני אדם המבינים‬ ‫אכילת לילה שאכלו יחד ושיחות‬ ‫בעלה אברהם‪ ,‬כי נשים דעתן קלות ובקל‬ ‫קדושות שסיפר לו היה בשמחה‬ ‫היטב להרגשות בני תמותה איך הם נתונים‬ ‫יכולים להוציא מהם סודות‪ ,‬ותשעה קבין‬ ‫להשפעת מצב הרוח מכל התרגשות הבאה‬ ‫רבה‪ ,‬ואחר שהוא הלך לישון בחדר‬ ‫שיחה להם‪ .‬ואז אמר להם אברהם אבינו‬ ‫המיוחד לו שהי' סמוך לחדרו של‬ ‫על האדם‪ ,‬אנו יודעים להעריך כי עקביות‬ ‫‘הנה באהל'‪ ,‬גם ממנה לא תוכלו לדעת‬ ‫רבי פינטשע‪ ,‬מאוחר בלילה קלטו‬ ‫איתנה זו היא הגדלות הכי גדולה של האדם‬ ‫כלום‪ ,‬כי היא צנועה באהל‪ ,‬כמ"ש רש"י‬ ‫אזניו של רבי נחמיה את קול הצדיק‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫מתוך צניעותה לא תוכלו לשאול ממנה את‬ ‫מפילץ‪ ,‬כשהוא מתהלך בחדרו אנה‬ ‫מדרגת הצדיק בעלה‪ .‬החסידים הבינו מתוך‬ ‫ואנה וממלמל תפילה‪ :‬רבש"ע‪ ,‬יהי‬ ‫דבריו‪ ,‬ששוב לא יוכלו לעלות על מדרגתו‬ ‫רצון שהקיגעל של ש"ק יהיה טוב‬ ‫“ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי" (כ‬ ‫הנוראה של רבם‪"( .‬קובץ בית דלי")‬ ‫'דער קיגעל זאל גראטען עהר זאל‬ ‫יג)‪ .‬וברש"י ‪ -‬ואונקלוס תרגם מה שתירגם‪.‬‬ ‫מדוע אין רש"י מפרט מה שתרגום אונקלוס‬ ‫עוד כמה מילין יקירין בזה ביאר הגאון רבי‬ ‫זיין גוט'‪ ,‬כי יש לי אורח יקר מאד‬ ‫אומר‪ ,‬כפי שהוא נוהג לומר? כמו כן מה‬ ‫ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל‪ ,‬בהספדו על‬ ‫על ש"ק‪ ,‬בנו של הרבי‪ .‬ואח"כ‬ ‫משמעותן של המילים "תרגם מה שתרגם"?‬ ‫חותנו מרן הגאון מטשעבין זצ"ל אמר דברים‬ ‫אמר כד עייל שבתא‪ :‬רבש"ע‪,‬‬ ‫קדושת השבת יכנוס בגופי ובביתי‬ ‫ביאור נפלא אומר המהר"ם שפירא זצ"ל‪,‬‬ ‫דלהלן (ברכת שמעון‪ ,‬מועדים וזמנים)‪ :‬הייתי אצל‬ ‫ובהמאכלים שיהיה בהם טעם של‬ ‫(ניצוצי אור המאיר) דהנה האדם המושלם‬ ‫כבוד חותני זצ"ל וכעשרים שנה לא זזה‬ ‫קדושת השבת‪( .‬קרני ראם נחלי‬ ‫מקיים תמיד את אשר הוא דורש ומלמד‬ ‫ידי מידו הגדולה‪ ,‬וכנהוג היו לי מה לספר‬ ‫אמונה עמ' קצד‪ ,‬לבם של ישראל‬ ‫לאחרים‪ .‬בבחינת "הוא היה אומר" – מה‬ ‫עובדות מחיי מרן זצ"ל‪ ,‬אך כשם שבחיים‬ ‫עמ' שעג) [גליון כרמנו תשע"ו לך‬ ‫שהיה‪ ,‬זה 'היה אומר’ ודורש לאחרים‪ .‬כידוע‬ ‫חיותו סלד מרן זצ"ל מפרסום מעשיו שהיו‬ ‫לך]‪.‬‬ ‫היה אונקלוס גר צדק‪ ,‬אשר ויתר בשעתו על‬ ‫צנועים וחבויים‪ ,‬אינני רוצה גם עתה לתת‬ ‫ב | פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫החמור‪ ...‬ואני והנער נלכה באהבה כלולה‬ ‫לאברהם אבינו ע"ה "כה יהיה זרעך" היינו‬ ‫כהונה רמה בממלכת רומי האדירה והפך‬ ‫למזבח השם‪.‬‬ ‫שגם בניו אחריו יזכו לכך‪ ,‬שגם האב וגם הבן‬ ‫ליהודי‪ .‬וכה מפרש הוא את הפסוק "בשעה‬ ‫יתפעלו מאותו מחזה‪( ...‬הג"ר מיכאל פארשלעגער‬ ‫שעמים אחרים תעו אחרי אליליהם‪ ,‬מעשי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מיכאל באחת עמ' סג)‬ ‫ידיהם‪ ,‬קירב אותי אלקים לעבודתו מבית‬ ‫“וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (כב‬ ‫אבי" – הרי מפרש הוא כך מתוך חייו הוא‪,‬‬ ‫יג)‪ .‬כתב באור לשמים (פרשת חקת)‪ ,‬שמעתי‬ ‫ממש כפי שעשה הוא עצמו‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫מכאדמו"ר מוהרי"י מלובלין זצוקלה"ה‬ ‫"וילכו שניהם יחדיו" (כב ח)‪ .‬יש להבין‬ ‫דבריו של רש"י "אונקלוס תרגם מה שתרגם"‬ ‫פירוש על פסוק 'והנה איל אחר נאחז בסבך‬ ‫כפילות הלשון 'וילכו שניהם יחדיו'‪ ,‬אחד‬ ‫– הוא תרגם את הפסוק כפי שתרגם את חייו‬ ‫בקרניו'‪' ,‬והנה איל אחר' ר"ל חוץ מעקידת‬ ‫קודם שאלת 'איה השה לעולה' ואחד‬ ‫הוא‪ ,‬כלומר כפי שתרגם בשביל עצמו‪...‬‬ ‫יצחק יש עוד עקידה‪' ,‬נאחז בסבך' האדם‬ ‫לאחריו‪ .‬וברש"י כתב שגם לאחר שהבין‬ ‫אשר מסובך בתאוות רעות ומדות רעות‬ ‫שהוא עצמו העולה‪ ,‬הלכו שניהם יחדיו‪.‬‬ ‫ח"ו ומשרש נפשו מזה‪ ,‬ג"כ נקרא בחינת‬ ‫והרה"ק מסקווירא היה אומר בהתרגשות‬ ‫ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקור לי‬ ‫‘עקידה'‪ ,‬וזה 'בקרניו'‪ ,‬לשון 'כי קרן אור פניו'‬ ‫ביאור נפלא ששמע מחמיו הרה"ק רבי‬ ‫לניני לנכדי" (כא כג)‪ .‬אמר כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫(ע' שמות לד כט)‪ ,‬שתהל אורו עד כסא כבודו‬ ‫פיניאל'ע אוסטילער הי"ד בשם ה'אור יצחק'‬ ‫ה"פני מנחם" מגור זצוק"ל 'אשרי איש ירא‬ ‫ית"ש‪ ,‬ואדם כזה ג"כ זוכה לבארות הנ"ל כמו‬ ‫מראדוויל זי"ע כי אברהם אבינו שידע שהוא‬ ‫את ה' במצוותיו חפץ מאד‪ ,‬גבור בארץ‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫הולך לעקוד את בנו‪ ,‬היה לבו בוער ברשפי‬ ‫יהיה זרעו' (תהלים קי"ב א‪-‬ב(‪ ,‬זרעו היינו כל צאצאיו‬ ‫אש שלהבת אהבת השם‪ ,‬עד שלא היה יכול‬ ‫ותולדותיו‪ ,‬כמו שאמר כ"ק הבית ישראל ז"ל בשם גוטע‬ ‫ללכת פסיעה אחר פסיעה בנחת‪ ,‬מרוב‬ ‫יודען‪ ,‬דהא דאיתא במדרש (ב"ר פנ"ד ב)‪ ,‬עה"פ (בראשית‬ ‫סיפר הרב יעקב יצחק ויסבלום ששמע‬ ‫תבערה היה לבו הטהור נושא את רגליו‬ ‫כ"א כ"ג) 'ועתה השבעה לי באלקים הנה אם‬ ‫מאביו שהיה פעם בשינאווא ושמע‬ ‫הטהורים‪ ,‬והיה מתהלך אל העקדה כמרחף‬ ‫תשקור לי ולניני ולנכדי'‪ ,‬דעד כאן רחמי‬ ‫מהרה"ק משינאווא שאמר בשם אביו הרה"ק‬ ‫באויר‪ ,‬כמו שהעיד מרן השר שלום מבעלזא‬ ‫האב על הבן‪ ,‬היינו דוקא בגויים‪ ,‬אבל אצל‬ ‫מצאנז שאמר בשם יהודי אחד לבאר הענין‬ ‫זי"ע שראה את הרה"ק רבי אורי מסטרלסיק‬ ‫בנ"י‪ ,‬ובפרט בנ"י הכשרים‪ ,‬רחמי האב על‬ ‫שמזכירים כה רבות את העקידה בימי‬ ‫מדליק נרות חנוכה‪ ,‬ורגליו רחפו ממש‬ ‫כל זרעו‪.‬‬ ‫הרחמים והרצון‪ ,‬דהנה איתא במדרש‬ ‫באויר‪.‬‬ ‫(תנחומא וירא סימן כב) "ביום השלישי‪ .‬וכי‬ ‫מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת‬ ‫אך יצחק אבינו שלא היה יודע מתחילה‬ ‫"ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את‬ ‫ימים‪ .‬כיון שראה שלא קיבלו ממנו הלך‬ ‫שהוא עצמו הקרבן‪ ,‬לא הלך ברגש קודש‬ ‫יצחק בנו" וגו' (כא ח)‪ .‬דבר פלא מובא בספר‬ ‫ונעשה לפניהם נהר גדול‪ .‬מיד ירד אברהם‬ ‫כמו אביו‪ ,‬ולא היה מרחף באויר אלא הולך‬ ‫'חצי מנשה' (לונדון תרס"א‪ ,‬עמ' ‪ 91.‬והוא פירושים‬ ‫לתוך המים והגיעו עד ברכיו‪ ,‬אמר לנעריו‬ ‫כדרכו‪ .‬ולזאת כתוב בתחילה 'וילכו שניהם‬ ‫על התורה מחכמי ספרד צרפת ואשכנז שנעתקו מכת"י)‬ ‫בואו אחרי‪ ,‬ירדו אחריו‪ ,‬כיון שהגיע עד חצי‬ ‫יחדיו' שיצאו לדרכם ביחד‪ ,‬אך אברהם‬ ‫(שכתביו נשתמרו‬ ‫בשם "חכם ספרדי” קדום‬ ‫הנהר הגיע המים עד צוארו”‪" .‬באותה שעה‬ ‫אבינו החל לרוץ ולפרוח באהבת ה'‪ ,‬ואילו‬ ‫בספריית אוניברסיטת אוקספורד) שכתב בזה"ל‪:‬‬ ‫תלה אברהם עיניו לשמים‪ ,‬אמר לפניו‪,‬‬ ‫יצחק הלך כדרכו‪ ,‬ושאל 'אבי'‪ ,‬היינו אבא‬ ‫"’את יצחק'‪ .‬שמעתי‪' ,‬את' לרבות תורה‬ ‫רבש"ע בחרתני הודרתני ונגלית לי ואמרת‬ ‫היכן אתה רץ כ"כ בהתלהבות כזאת‪ ,‬יצחק‬ ‫שלמד במעי אמו (עי’ נדה ל‪ ,):‬שיצא עם כולה‬ ‫לי אני יחיד ואתה יחיד‪ ,‬על ידך יודע שמי‬ ‫לא היה יכול לרדוף אחריו כ"כ‪ ,‬וה'יחדיו'‬ ‫ולא הוצרך ללמוד עם שום רב‪ .‬ולמה לא‬ ‫בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה‪ ,‬ולא‬ ‫התבטל לאחר כמה פסיעות שהתחילו‬ ‫הכהו המלאך בצאתו על פיו כמו לשאר בני‬ ‫עכבתי והריני עוסק בצוויך ועכשיו באו‬ ‫ללכת‪ .‬ולכן אע"פ שהלכו בתחילה יחדיו‪,‬‬ ‫אדם (שם)‪ ,‬לפי שעתיד להיות עולה תמימה”‪..‬‬ ‫מים עד נפש‪ ,‬אם אני או יצחק בני טובע‪,‬‬ ‫הוצרך לומר 'אבי' ו'הנני בני' שזה לא שייך‬ ‫מי יקיים מאמרך‪ ,‬על מי יתייחד שמך‪ .‬א"ל‬ ‫בשני אנשים שעומדים סמוכים זה לזה‪ ,‬אלא‬ ‫הקב"ה חייך שעל ידך יתיחד שמי בעולם‪.‬‬ ‫שאביו אברהם כבר היה רץ ופורח הלאה‪,‬‬ ‫"וירא את המקום מרחק"‪( ..‬כב‪ ,‬ד)‪ .‬אמר ליה‬ ‫מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר‬ ‫ולא היה יכול להשיגו‪ ,‬וצעק לו 'אבי'‪ ,‬וחזר‬ ‫(אברהם) ליצחק‪ ,‬רואה אתה מה שאני רואה‪,‬‬ ‫ועמדו ביבשה"‪”.‬מה עשה השטן? ‪ -‬אמר‬ ‫אברהם לאחוריו ואמר 'הנני בני'‪ .‬ואז גילה‬ ‫א"ל אני רואה הר נאה משובח וענן קשור‬ ‫לאברהם ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד)‪ ,‬כך‬ ‫לו אברהם אבינו שהוא בוער בלבו באהבת‬ ‫עליו‪ ,‬אמר לנעריו‪ ,‬רואין אתם כלום‪ ,‬אמרו‬ ‫שמעתי מאחורי הפרגוד‪ ,‬השה לעולה ואין‬ ‫השם כי עתיד הוא לעקוד אותו על המזבח‬ ‫לו אין אנו רואין אלא מדברות‪ ,‬אמר להם‬ ‫יצחק לעולה‪ .‬אמר ליה כך ענשו של בדאי‬ ‫בשמחה‪ .‬באותה שעה נתלהב לבו של יצחק‬ ‫שבו לכם פה עם החמור‪ ,‬הואיל והחמור‬ ‫שאפילו אומר אמת אין שומעין לו‪ .‬מיד‬ ‫כמו לבו של אברהם‪' ,‬וילכו שניהם יחדיו'‬ ‫אינו רואה ואינכם רואין כמותו‪ ,‬עם הדומה‬ ‫וירא את המקום מרחוק"‪ .‬ע"כ מזכירים כל‬ ‫שניהם פרחו באויר מרוב אהבה והשתוקקות‬ ‫לחמור‪ ,‬שבו לכם פה עם החמור שאתם‬ ‫הזמן את העקידה בימים הנוראים ובאים‬ ‫ורשפי אש להבת שלהבת לקיים ואהבת את‬ ‫כמותו‪ ,‬ואני והנער נלכה עד כה (תנחומא פכ"ג)‪.‬‬ ‫בזה במליצה לפני ה' שאף אם כנים דברי‬ ‫ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬אליעזר‬ ‫הנה לנו‪ ,‬כי עיקר הכח של העם היהודי הוא‬ ‫השטן המקטרג על ישראל‪ ,‬אך כך עונשו‬ ‫וישמעאל ניסו לרדוף אחריהם‪ ,‬אמר להם‬ ‫כאשר מצליחים גם האב וגם הבן לראות את‬ ‫של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין‬ ‫אברהם‪ ,‬זה סתם צער בעלי חיים‪ ,‬ממילא‬ ‫אותו מראה נורא הוד‪ ,‬את אותו יופי של ההר‬ ‫לו‪( .‬גיליון יין ישן וירא תשפ"ג)‬ ‫לא תצליחו לפרוח איתנו‪ ,‬שבו לכם פה עם‬ ‫הנאה ‪ -‬הר המוריה‪ ,‬על כזה אב ובן הובטח‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫נמצא שכינת כבודו ומלכותו בכל משלה‪.‬‬ ‫"וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל" (יח ב)‪.‬‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫ועל כן‪ ,‬גם כשמדברים עם פריץ רשע‪ ,‬אין‬ ‫סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מבאבוב זצוק"ל‪: ,‬‬ ‫שום סבה שיצטרך להפסיק מדביקותו בד'‬ ‫פעם הגיע שליח להרה"ק הרבי מלובלין‬ ‫"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח‬ ‫כי אדרבא ואדרבא‪ ,‬הס"א מתבטל לגמרי‬ ‫זי"ע והודיעו שפריץ א' רוצה להיפגש עמו‬ ‫האהל כחם היום" (יח‪ ,‬ב)‪ .‬היה מעשה אצל ר'‬ ‫מפני כח הקדושה‪ .‬ופי' בזה כ"ק מרן‬ ‫אודות ענין נחוץ‪ .‬הרבי מלובלין זצ"ל חשש‬ ‫שמואל שלמה מראדזין זצ"ל שבא אליו‬ ‫אדמו"ר מבאבוב זצוק"ל את הפסוק‪" :‬וירא‬ ‫שזה יגרום להפסיק ח"ו מדביקות הבורא‬ ‫יהודי‪ ,‬והגבאי אמר לו שאי אפשר להיכנס‬ ‫וירץ לקראתם מפתח האוהל"‪ .‬כי בעת‬ ‫ית"ש‪ ,‬הרי 'שויתי ה' לנגדי תמיד' הוא‬ ‫עכשיו כי הרבי היה מתפלל שמו"ע והוא‬ ‫שראה אברהם אבינו שלשה אנשים נצבים‬ ‫כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר‬ ‫מתפלל באריכות‪ ,‬ואותו יהודי המתין‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬וכסבור שהם ערביים שמשתחוים‬ ‫הולכים לפני האלקים‪ ,‬ואין לשכוח אפילו‬ ‫וכשאך עבר כמה דקות סיים הרבי שמו"ע‪.‬‬ ‫לאבק רגליהם ]כמ"ש רש"י ד"ה ורחצו]‪,‬‬ ‫לרגע כמימרא‪ .‬התבונן הרה"ק מלובלין‬ ‫אמר אותו יהודי לרבי‪ ,‬כי הרבי לא היה‬ ‫חשש שלא יגרמו לו להפסיק מדביקותו‬ ‫זצ"ל והתחזק שיוכל גם בעת ההיא להיות‬ ‫צריך להזדרז את עצמו בשבילי‪ .‬וענה‬ ‫בד'‪ .‬אמנם 'וירא' מלשון הבנה כמ"ש רש"י‪,‬‬ ‫דבוק באין סוף ב"ה‪ .‬כי הנה כתב הרמ"א‬ ‫לו הרבי‪ :‬איתא בשו"ע הל' מליחה כי‬ ‫והיינו שהתבונן לעצמו עד שבא לההכרה‬ ‫בהלכות מזוזה (יור"ד סימן רפ"ח סט"ו)‪" :‬נוהגין‬ ‫מליחת בשר צריך להיות שעה‪ ,‬וכשיש לו‬ ‫דלית דין צריך בושש‪ ,‬וירץ לקראתם‪.‬‬ ‫לכתוב מבחוץ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו‪ ,‬נגד‬ ‫אורחים סגי בפחות מזה‪ ,‬וקשה להבין‪ ,‬וכי‬ ‫וממשיך הכתוב טעם הדבר‪" :‬מפתח‬ ‫ה' אלקינו ה' [ראה בט"ז וש"ך שם שהם‬ ‫בשביל שיש אורחים הדם יוצא במהרה‪,‬‬ ‫האוהל"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מהמזוזה הקבועה בפתח‬ ‫בא"ב האותיות שאחר ידו"ד אלדינו ידו"ד]‪,‬‬ ‫אלא מאי‪ ,‬ווען אידען ווארטען קאכט זיך‬ ‫האהל‪ ,‬מזה למד שגם בעת שעומדין אצל‬ ‫ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה‪,‬‬ ‫די בלוט שנעלער‪...‬‬ ‫ה'צד שכנגד' יש בכח להכריז ד' אלקינו ד'‬ ‫כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף‬ ‫והיהודי הזה כשבא לווארשא נכנס‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫בו באלפ"א בית"א"‪ .‬והנה תיבת ‘כוזו' הוא‬ ‫לביהמ"ד וסיפר העובדא‪ ,‬והבריסקער רב‬ ‫אותיות כ"ו ז"ו‪ ,‬לרמז שאף בצד זו של‬ ‫זצ"ל היה שם "און ער האט געקאכט אין‬ ‫המזוזה‪ ,‬ברשות הרבים מבחוץ ‪ -‬הרומז‬ ‫דעם ווארט"‪( .‬קובץ דברי השירה (אמשינאוו)‪ ,‬עמ'‬ ‫שם ‪ -‬פירש"י ‪ -‬כד חזיוהו דהוה שרי ואסר‬ ‫לבחי' הקליפות והס"א‪ ,‬גם שם יש בחינת‬ ‫פז)‬ ‫פרשו ממנו מיד וירץ לקראתם‪ .‬שמעתי‬ ‫כ"ו שהוא בגי' של השם הוי' ב"ה‪ ,‬ואפילו‬ ‫מחותני ר' יצחק זנדר ז"ל‪ ,‬כי כאשר חיתן‬ ‫במקום שהוא רחוק מן הקדושה גם שם‬ ‫קול מבשר‬ ‫נ"ג א') מי האמין לשמועתינו וגו'‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫הניקה וגו'' (בראשית כ"א ז')‪ ,‬שלא עלה‬ ‫'כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל‬ ‫דלעולם השם יתברך יכול לעזור'‬ ‫(סנהדרין צ"ז סוף ע"א) דאין בן דוד בא עד‬ ‫על דעת אדם עוד להאמין זה ואפילו אחר‬ ‫דברים מאירים ורב תקוה כתב הרה"ק רבי‬ ‫שיתייאשו מן הגאולה‪ ,‬ועל כן אמר (ישעיה‬ ‫הבטחת המלאך‪ ,‬ושרה הצדקת ידעה‬ ‫צדוק הכהן זי"ע (דברי סופרים אות ט"ז)‪,‬‬ ‫נ"א ב') הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה‬ ‫והאמינה דהשם יתברך כל יכול‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫וז"ל‪ :‬אין ליהודי להתייאש משום דבר‪ ,‬בין‬ ‫תחוללכם‪ ,‬דגם התחלת בנינכם היה כן אחר‬ ‫צחקה בקרבה‪ ,‬שהיה רחוק אצלה להאמין‬ ‫בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י‪' ).‬אפילו‬ ‫היאוש‪ ,‬ושוב מצאתי בתנחומא (פרשת‬ ‫זה בידעה זיקנת אברהם דטוחן ואינו פולט‬ ‫חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים'‪,‬‬ ‫וירא ט"ז) על פסוק (בראשית כ"א א') וה'‬ ‫כמו שאמרו (בראשית רבה מ"ח י"ז)‪ ,‬וכן‬ ‫בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום‬ ‫פקד דבר זה עיין שם ואהניין‪:‬‬ ‫זקנתה‪ ,‬ואם היה רצון השם יתברך לפקדם‬ ‫שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק‬ ‫היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא‬ ‫ח"א רי"ט ע"ב) שאין תשובה מועלת חס‬ ‫עביד ניסא במקום שאין צריך‪ ,‬אבל באמת‬ ‫ושלום‪ ,‬או שתשובתו קשה‪ ,‬או שרואה‬ ‫"ותשלך את הילד תחת אחד השיחים"‪...‬‬ ‫מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין האומה דוקא‬ ‫עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה‪,‬‬ ‫(כא‪ ,‬טו)‪ .‬וכך מפרש הג"ר שמשון רפאל‬ ‫אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם‬ ‫אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש‬ ‫הירש זצ"ל את הפסוק‪ .‬כל התנהגותה של‬ ‫ואפילו שרה שתיפקד עוד‪ ,‬כי זה כל האדם‬ ‫עוד‪ ,‬כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי‪,‬‬ ‫הגר אופיינית מאד ומראה על טבע בני‬ ‫הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל‬ ‫והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין‪ .‬וכל בנין‬ ‫חם הבלתי מעודן‪ֵֵ .‬אם יהודיה לעולם לא‬ ‫דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא‬ ‫אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור‬ ‫תיטוש את בנה‪ ,‬אפילו אם כל מה שתוכל‬ ‫מה' דבר‪ ,‬ואין לחקור בחקירות למה עשה‬ ‫ד'אברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם‬ ‫לעשות למענו הוא לדבר אליו בדברים‬ ‫ה' ככה‪ .‬וכן הישועה דלעתיד נאמר (ישעיה‬ ‫ד | פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫הגה"צ רבי יהודה ליב חסמן גאב"ד ור"מ‬ ‫שכבר סיימו להתפלל בבית הכנסת‪ ,‬והוא‬ ‫השפתי צדיק זי"ע את בתו (בזיוו"ר) עם הגה"ק‬ ‫דשטוצין‪ .‬משראה מנהג זה שאלו לפשר‬ ‫מחכה שהבחור יתפלל ולאחמ"כ יסעדו‬ ‫ר' דב בעריש זצ"ל הי"ד מאמסטוב‪ ,‬ישב‬ ‫הדבר‪ ,‬השיב לו ה'חפץ חיים'‪" :‬האורח מן‬ ‫את סעודת השבת‪ .‬לאחר הסעודה רצה‬ ‫השפת"צ עם גיסו הרה"ק השפת אמת זי"ע‬ ‫הסתם רעב הוא וקשה לו להמתין עד‬ ‫הבחור ללכת לישון‪ ,‬וראה שהשינה ממנו‬ ‫בסעודת החתונה‪ ,‬ומאן דהוא הביא כדורון‬ ‫שאסיים את זמירותי‪ ,‬ואילו המלאכים אינם‬ ‫והלאה ואינו מצליח להירדם‪ .‬הלך להסתכל‬ ‫דרשה ספר תפארת שלמה‪ ,‬פתחו את הספר‪,‬‬ ‫זקוקים לאכילה ואינם סובלים צער רעב‪,‬‬ ‫מהחלון וראה שכבר עלות השחר‪ .‬נחרד‬ ‫ונפתח לפניהם בפר' וירא עה"פ "וירא וירץ‬ ‫יכולים הם אפוא להמתין עד שהאורח‬ ‫הבחור להיווכח שהחפץ חיים חיכה לו כל‬ ‫לקראתם" מש"כ שם שהמלאכים רצו לדעת‬ ‫ישיב את לבו"‪ .‬לפי דברי ה'חפץ חיים' מובן‬ ‫כך הרבה זמן עד שיתעורר‪ .‬לאחר התפילה‬ ‫מה כוחו של א"א שמרעישים ממנו כ"כ‬ ‫היטב מהיכן למד אברהם אבינו להקדים את‬ ‫בבוקר‪ ,‬ניגש אל הרבנית‪ ,‬ושאל אותה מה‬ ‫למעלה וכל העולם נברא בעבורו‪ ,‬כידוע מה‬ ‫האורחים‪ ,‬מצד הסברא שהאורחים רעבים‪,‬‬ ‫היה אתמול בלילה‪ ,‬סיפרה לו הרבנית‪,‬‬ ‫שדרשו בפר' "בהבראם” באברהם‪ ,‬וכאשר‬ ‫משא"כ השכינה כביכול‪( ...‬החפץ חיים להרב‬ ‫שכשהגיע החפץ חיים מהתפילה‪ ,‬וראה‬ ‫ראו "דהוה שרי ואסר"‪ ,‬פירוש שראו שהוא‬ ‫ישר)‬ ‫שהבחור עדיין יושן‪ ,‬לא הרשה להעירו‬ ‫מדקדק לפנים משורת הדין‪ ,‬ומה שמותר‬ ‫משנתו‪ ,‬ואמר לבני הבית‪ ,‬שהם יאכלו‪ ,‬ובנו‬ ‫(שרי)‪ ,‬אצלו אסור‪ ,‬פירשו ממנו‪ ,‬למדו ממנו‬ ‫יעשה להם קידוש‪ ,‬ואחרי הסעודה‪ ,‬שיערכו‬ ‫סיפר הרב אליהו דיסקין על החפץ חיים‪,‬‬ ‫עוצם הפרישות‪ .‬והראו זה לזה בהתפעלות‪.‬‬ ‫מחדש את השולחן כאלו שלא אכלו עדיין‪,‬‬ ‫המלמד הן על "גדולה הכנסת אורחים" והן‬ ‫(יגדיל תורה)‬ ‫והוא יחכה לאורח‪ .‬כשסיימו את הסעודה‬ ‫שלא להדר על חשבון השני‪ :‬בחור אחד עבר‬ ‫וראו שהבחור עדיין לא התעורר ערכו באמת‬ ‫בדרכו בראדין‪ ,‬היה זה ביום שישי‪ ,‬שעות‬ ‫את השולחן מחדש‪ ,‬ואמר להם החפץ חיים‬ ‫"אל נא תעבור מעל עבדך" (יח‪ ,‬ג)‪ :‬מכאן דרשו‬ ‫ספורות לפני כניסת השבת‪ .‬באין לו מכיר‬ ‫שילכו לישון והוא יעיר אותם כשהבחור‬ ‫חז"ל (שבת קכז‪ ,‬א ומובא ברש"י) גדולה הכנסת‬ ‫בעיר זו‪ ,‬פנה אל ביתו של החפץ חיים‪,‬‬ ‫יתעורר‪ .‬ואכן כשהבחור התעורר קמו כל‬ ‫אורחים מהקבלת פני שכינה‪ .‬נהג ה'חפץ‬ ‫שקבלו בסבר פנים יפות‪ .‬כשראה החפץ‬ ‫בני הבית והצטרפו איליו לסעודה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫חיים' בבואו בליל שבת לביתו בלוויית‬ ‫חיים שהבחור נראה עייף מאוד ותשוש‬ ‫ירגיש אי נעימות לאכול לבד‪ ,‬ועל שעיכב‬ ‫אורחים‪ ,‬לא היה מזמר פזמון 'שלום עליכם‬ ‫מהדרך‪ ,‬הציע לו מטה לישון‪ .‬הבחור שבאמת‬ ‫את החפץ חיים כל כך הרבה זמן מלאכול‪.‬‬ ‫מלאכי השרת'‪ ,‬אלא מקדש מיד ואת הפזמון‬ ‫היה מאוד עייף נענה להזמנה ונשכב לישון‪.‬‬ ‫מזמר בתוך הסעודה‪ .‬פעם התארח אצלו‬ ‫כשהתעורר הבחור‪ ,‬אמר לו החפץ חיים‪,‬‬ ‫קול מבשר‬ ‫נישט? (=ואותנו לא?(“‪ .‬ומבאר שם‪:‬‬ ‫השיחם"‪ ,‬לא איכפת לה איפה יפול הילד‪,‬‬ ‫רכים ולהרגיע אותו‪ ,‬ולו רק לרגע‪ .‬הנוטש‬ ‫"והבנתי דבריו הנעימים‪ ,‬על פי המדרש‬ ‫לא עולה על דעתה שמא יפול בין קוצים‬ ‫ילד ואינו עושה מאומה‪ ,‬משום שאינו יכול‬ ‫(ב״ר נג‪ ,‬יד) על הפסוק (תהלים לט‪ ,‬יג(‬ ‫שעלולים לסרוט אותו תוך שהם מוסיפים‬ ‫לשאת את מראה סבל הילד‪ ,‬אינו פועל‬ ‫'שמעה תפילתי ה׳ ושועתי האזינה אל‬ ‫כאב מיותר על ייסורי צמאונו‪ .‬כל זה מראה‪,‬‬ ‫מתוך רחמים‪ ,‬התנהגות כזו מראה על‬ ‫דמעתי אל תחרש'‪ :‬אל דמעתה של הגר לא‬ ‫שהגר איבדה את עשתונותיה לגמרי כאשר‬ ‫אנוכיות אכזרית של אופי בהמי‪ ,‬אנושיות‬ ‫החרשת! אל דמעתי אתה מחריש? ואם‬ ‫התגברו עליה מכאוביה‪ֵֵ ,‬אם מזרע אברהם‬ ‫אמיתית ניכרת בתחושת חובה‪ ,‬אשר‬ ‫כן זה ששמע לקול הקריאה הוא מליצה‬ ‫לעולם לא הייתה מתנהגת בדרך כזאת‬ ‫בכחה להתגבר אף על העז שברגשות‪,‬‬ ‫על בני ישראל‪ ,‬כדי שלא יהיה פתחון פה‬ ‫כלפי בנה‪.‬‬ ‫תחושת חובה משכיחה מהאדם את‬ ‫לשטן‪ ,‬והקב״ה צפה שיקום דוד ויתפלל‬ ‫הרגשות הכואבים של עצמו‪ ,‬ומאפשרת‬ ‫בזה הטענה‪ .‬וזה פירוש הפסוק "וגם את‬ ‫לו להושיט עזרה וסיוע לזולת אף אם‬ ‫בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא"‪ ,‬היינו‬ ‫הרה״ק רבי שמואל שמריהו מאוווצא‬ ‫אינו יכול לעשות יותר מאשר לנחמו על‬ ‫בכדי שיהיה טענה "לזרעך"‪ ,‬זרע אמת‪,‬‬ ‫זי״ע כותב בספרו הטהור ״זכרון שמואל"‬ ‫ידי השתתפות בצערו‪ .‬מכאן החשיבות‬ ‫זרע יצחק ויעקב‪ ,‬כשיצטרכו‪ .‬והוא פירוש‬ ‫(פרשת וירא)‪ ,‬בזה הלשון‪" :‬שמעתי‬ ‫העמוקה של פסוק יז‪ ,‬אלקים שמע לא את‬ ‫נחמד‪ .‬ונעים בעזרת ה׳ יתברך‪...‬״ עכלה״ק‪.‬‬ ‫מאדומו״ר הרב המגיד מקאז'ניץ זי״ע‬ ‫קול הגר‪ ,‬אף שגם היא בכתה‪ ,‬אלא את קול‬ ‫ונזכה לתשועת עולמים ברחמים גדולים‬ ‫כשקרא בראש השנה הפסוק "וגם את בן‬ ‫הנער‪ ,‬בכייה הנובעת מאנוכיות והמלווה‬ ‫במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא"‪ ,‬אמר‬ ‫חוסר מעש‪ ,‬אינה מגעת עד כסא הכבוד!‬ ‫בלשון לע״ז‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אין אינץ‬ ‫יתירה מכך‪" ,‬ותשלך את הילד תחת אחד‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫הזה שאוכל בצורה נאותה )עסט זייער‬ ‫פלאי‪ ,‬דלכאו' משמע שאברהם אמר קמח‪,‬‬ ‫שיין)‪ ,‬ובאו הפמליא של מעלה להסתכל‬ ‫אבל עתה מובן‪' ,‬הוא אמר קמח'‪ ,‬דהיינו‬ ‫סיפר כ"ק אדמו"ר מהר"א מסטריקוב‬ ‫ולראות עבודת האכילה שלו‪ ,‬ומחמת שהיו‬ ‫מצדו היה זה רק בבחינת קמח‪' ,‬והיא‬ ‫זי"ע ששמע מפי הגאון מטשעבין זצ"ל‪,‬‬ ‫כאן הרבה מלאכים ודחפו מאד ביקש מהם‬ ‫אמרה סלת’‪ ,‬היינו דעל אותו דבר שאמר‬ ‫כי פעם היה אורח נכבד אצל הגאון רבי‬ ‫שלא ידחפו‪ .‬ונראה שגם כאן באו מלאכי‬ ‫הוא קמח‪ ,‬אמרה היא דסלת היא‪ ,‬דהיא טוב‬ ‫יהושע מקוטנא זי"ע וכדומה שהיה הרה"ק‬ ‫השרת לראות ולהתבונן בעבודת האכילה‬ ‫מאוד‪ ,‬ו'מכאן שאשה עיניה צרה באורחים'‪.‬‬ ‫מגאסטינין זי"ע וכידוע שהיה הגאון‬ ‫של האדם הגדול בענקים‪ ,‬ולזה אמר להם‬ ‫(גליון ניצוצי אורות)‬ ‫מקוטנא מבין גדול על משקאות‪ ,‬ושלח‬ ‫ואקחה פת לחם וגו' אחר תעבורו כי על כן‬ ‫משמשו ללכת להמרתף להביא לו בקבוק‬ ‫עברתם על עבדכם ללמוד סדר אכילה‪.‬‬ ‫יין משובח מאד‪ ,‬ונתן לו סימן היכן עומד‬ ‫“ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ‪ ...‬כי על‬ ‫אותו בקבוק‪ ,‬והלך המשמש והביא איזה‬ ‫כן עברתם על עבדכם" (יח ה)‪ .‬אמר כ"ק‬ ‫בקבוק יין‪ ,‬ואמר לו הגאון מקוטנא אמת‬ ‫כאשר באו המלאכים אל אברהם אבינו‪ ,‬קירב אותם‪,‬‬ ‫מרן אדמו"ר מצאנז‪-‬קלויזנבורג זצוק"ל‬ ‫דזהו יין משובח‪ ,‬אבל אינו משובח כמו‬ ‫פעם אחת היה הרה״ק מראפשיץ בעיר‬ ‫("שיעור חורש"י‪ ,‬וירא תשכ"ה) מסופר על‬ ‫אותו יין שהתכוונתי עליו‪ ,‬ושלחו שוב‬ ‫‘דעמביץ' באחד מימי חול‪ ,‬ויהי בבואו ציוה‬ ‫רבה"ק מלובלין זי"ע שפעם בעת ישבו‬ ‫להמרתף‪ ,‬ואירע ככה כמה פעמים שחזר‬ ‫הרה״ק מראפשיץ לערוך סעודה ולהזמין‬ ‫בזה השולחן אשר לפני ה' וסעד עם כמה‬ ‫המשמש‪ ,‬ובכל פעם אמר שאינו כ"כ טוב‪,‬‬ ‫אליה את בני העיר‪ .‬בעת הסעודה נעמד‬ ‫מתלמידיו‪ ,‬נענה לפתע ואמר בבקשה‬ ‫והרבנית מקוטנא כשראתה את זה‪ ,‬חרה‬ ‫הרה״ק מראפשיץ ואמר‪' :‬איר וואונדערט‬ ‫מכם אל תדחפו‪ ,‬וחזר על בקשתו כמה‬ ‫לה מאד‪ ,‬והתרעמה על בעלה הקדוש‪ ,‬מה‬ ‫זיך אוודאי פארוואס איך האב געמאכט‬ ‫פעמים לתמהון כל הנוכחים שלא ראו‬ ‫אתה רוצה הרי"ז יין טוב מאוד‪ ,‬ומה עוד‬ ‫א סעודה‪ ,‬עפעס אין א וואכן טאג' (אתם‬ ‫שם שום לחץ ודחק‪ .‬אחר כך הרהיבו עוז‬ ‫תרצה‪ .‬אז אמר הגאון מקוטנא זי"ע בדרך‬ ‫תמהים בוודאי למה עשיתי סעודה‪ ,‬סתם בימות החול)‪,‬‬ ‫כמה מגדולי התלמידים וניגשו אל רבם‬ ‫צחות‪ ,‬שעתה אני מבין דברי חכמינו ז"ל‬ ‫והמשיך ואמר‪' :‬די מלאכים זענען געקומען‬ ‫הקדוש לשאול פשר דבר‪ ,‬וסיפר להם‬ ‫שאמרו 'הוא אמר קמח והיא אמרה סולת‪,‬‬ ‫צו אברהם אבינו‪ ,‬האט זיי אברהם אבינו‬ ‫שאביו התפאר בשמים שיש לו בן בעולם‬ ‫מכאן שאשה עיניה צרה באורחים'‪ ,‬והוא‬ ‫פינת יקרת‬ ‫קרבן‪ ,‬ממילא צריך שיהיה הקרבן טוב ויפה‪,‬‬ ‫מהרי"ד מבעלזא (יומ"ד כ"ב חשוון) זי"ע‪,‬‬ ‫בדרכי מוסר (להגאון רבי יעקב ניימן)‪ :‬כל‬ ‫ואם כן ראוי לו לאכול ולשתות ולשמח את‬ ‫לפרש המשנה (אבות ו‪ ,‬ד)‪" :‬כך היא דרכה‬ ‫הדברים שעשה אברהם בעצמו עשה אותם‬ ‫לבבו‪ .‬וזה שאמר התנא‪" :‬כך היא דרכה של‬ ‫של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫בהרחבה ובשפע‪ ,‬אבל את המים הביא על ידי‬ ‫תורה"‪ ,‬אם היא רק 'דרך' והכנה לתורה‪,‬‬ ‫תשתה וכו' וחיי צער תחיה ובתורה אתה‬ ‫שליח‪ ,‬לכן ביקש מעט מים‪ ,‬כי על חשבונו‬ ‫אז "פת במלח תאכל" וכו'‪ ,‬כי אין לאכול‬ ‫עמל‪ ,‬אם אתה עושה כן‪ ,‬אשריך וטוב לך‪,‬‬ ‫של השני אי אפשר להיות צדיק הרבה! כמו‬ ‫ולשתות כי אם ההכרח ולא יותר‪ .‬אבל "אם‬ ‫אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא"‪.‬‬ ‫שמספרים על רבינו ישראל סלנטר שפעם‬ ‫אתה עושה כן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהאכילה עצמה‬ ‫ולכאורה‪ ,‬בשלמא ‘אשריך בעוה"ב' שפיר‪,‬‬ ‫התאכסן באכסניה וכאשר הביאו לו מים‬ ‫היא עבודת ה'‪ ,‬אז "אשריך" גם "בעולם‬ ‫אבל איך יתכן 'אשריך בעוה"ז' אם אוכל‬ ‫נטל בצמצום ‪ ...‬בהסבירו שאינו יכול לי טול‬ ‫הזה"‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫רק פת במלח וחי חיי צער‪ .‬ותירץ‪ ,‬דישנן‬ ‫בהרבה מים‪ ,‬כיון שזה יטריח את המשרתת‪,‬‬ ‫והנה אברהם אבינו אמר להם‪" :‬ואקחה‬ ‫שתי דרכים בעבודת האכילה‪ :‬הא'‪ ,‬שאוכל‬ ‫שבדרך כלל היא יתומה או אלמנה ללכת‬ ‫פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו"‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫כדי בריא ואיתן לעבודת השם; הב'‪ ,‬אכילת‬ ‫לשאוב עוד מים‪.‬‬ ‫שאח"כ יוכלו לעשות רצון קונם ולעבדו‬ ‫הצדיקים‪ ,‬שהאכילה עצמה היא עבודה‪,‬‬ ‫ית"ש‪ .‬והם אמרו לו‪" :‬כן תעשה כאשר‬ ‫כי בזמן שאין ביהמ"ק קיים שולחנו של‬ ‫דברת"‪ ,‬היינו שהאכילה עצמה תהיה עבודת‬ ‫אדם מכפר (ברכות נה‪ ,).‬וזה השולחן לפני‬ ‫“אשריך בעולם הזה” ‪ -‬כשהאכילה עצמה היא עבודה‬ ‫ה'‪ .‬כשמוע זאת אברהם‪ ,‬מיד‪" :‬ואל הבקר רץ‬ ‫ה' נחשב כאילו הקריב קרבנות‪ .‬והחילוק‬ ‫ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו‬ ‫אברהם וגו'‪ ,‬והוא עומד אליהם תחת העץ‬ ‫בין שתי עבודות אלו‪ ,‬כי האוכל שיהיה לו‬ ‫וגו'‪ .‬ואל הבקר רץ אברהם וגו' (יח‪ ,‬ה‪-‬ח)‪.‬‬ ‫ויאכלו"‪ ,‬שלמד עמהם איך אפשר לעבוד‬ ‫כח לעבודת הבורא‪ ,‬אז הוי האכילה כהכנה‬ ‫יש להבין‪ ,‬וכי דרך לומר כן לאורחים‪ ,‬אכלו‬ ‫את ה’ באכילה ושתיה‪( .‬זכרון עמרם צבי)‪.‬‬ ‫למצוה‪ ,‬ונחשבת רק כ'דרך' אל העבודה‪,‬‬ ‫מעט לחם ואחרי כן תלכו; גם מתחילה‬ ‫ואז די ב'פת במלח תאכל'‪ ,‬אבל אם האכילה‬ ‫אמר רק 'פת לחם' ואח"כ הביא 'בן בקר'‬ ‫עצמה היא עבודה ונחשבת כאילו הקריב‬ ‫וגו'‪ .‬ונ"ל ע"פ מה ששמעתי בשם כ"ק מרן‬ ‫ו | פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫דוד ואמר‪ :‬רש"י ז"ל אומר על הפסוק 'איה‬ ‫בין הנוכחים‪ ,‬ומזג להם 'לחיים'‪ .‬ואכן שנים‬ ‫מקרב געוועהן‪ ,‬ער האט זיי געגעבן צו‬ ‫שרה אשתך ויאמר הנה באהל' ‪ -‬צנועה‬ ‫ארוכות אח״כ נתמנה שם נכדו הרה״ק רבי‬ ‫עסן‪ .‬און ער האט זיי געזאגט‪' :‬איך בין‬ ‫היא‪ .‬וקשה‪ ,‬למאי נפק"מ‪ .‬אלא דע ‪ -‬אמר‬ ‫ראוב'לע מדעמביץ זי״ע בן הרה״ק הרר״א‬ ‫ענק מקרב דא‪ ,‬ווייל איר זענט געקומען‬ ‫הרבי מקאצק לרבי אלעזר ‪ -‬כי בשעת‬ ‫מדזיקוב זי״ע‪ .‬ואלו שני הילדים שהרה"ק‬ ‫צו מיר‪ ,‬איר זענט מיינע געסט‪ ,‬בין איך ֶֶע‬ ‫בריאת העולם קטרג המלאכים ואמרו‬ ‫מראפשיץ מזג להם לחיים‪ ,‬הם היו ראשי‬ ‫נק מקרב‪ .‬זאלט איר וויסן אז מיין אייניקל‬ ‫'מה אנוש כי תזכרנו’‪ .‬אמר להם הקב"ה‪,‬‬ ‫הקהילה אשר קיבלו את רבי ראוב'לע לרב‬ ‫וועט אמאל קומען צו ַגַ אסט צו ֶֶענק‪ ,‬זאלט‬ ‫חכו מעט ותראו שיבוא אדם אחד ושמו‬ ‫עליהם‪( .‬גיליון דעהו תז"מ תשפ"א)‬ ‫איר אים אויך מקרב זיין‪ ,‬משה רבינו וועט‬ ‫אברהם ובעבורו היתה כדאית כל הבריאה‪.‬‬ ‫ארויף קומען אין הימל נעמען די תורה‪,‬‬ ‫כאשר בא אברהם אבינו ע"ה ונשתלם‪,‬‬ ‫זאלט איר די מלאכים אים אויך מקרב זיין'‬ ‫הלכו המלאכים לראותו ולא מצאו בו כפי‬ ‫“ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר‬ ‫(כאשר באו המלאכים אל אברהם אבינו‪ ,‬קירב אותם‪,‬‬ ‫שדימו‪ ,‬כי ראוהו מתעסק בשוורים‪ ...‬אמרו‬ ‫‪...‬באהל" (יח ט)‪ :‬הגה"ח רבי אלעזר‬ ‫ונתן לפניהם לאכול‪ .‬ואמר להם‪ :‬אני מקרב אותכם כאן‪,‬‬ ‫א"כ נלך ונשאל את אשתו אולי ממנה נדע‬ ‫מביאליסטוק זצ"ל‪ ,‬לאחר פטירת רבו‬ ‫בשביל שאתם באתם אלי‪ ,‬ואתם האורחים שלי‪ ,‬ולכן אני‬ ‫מה טיבו‪ ,‬ועל כך השיב להם אברהם אבינו‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זי"ע‪ ,‬לא‬ ‫מקרב אותכם‪ .‬תדעו לכם שנכדי יבא פעם להיות אורח‬ ‫ע"ה‪’,‬הנה באהל' ‪ -‬צנועה היא ומצניעה‬ ‫ידע לאן לפנות‪ ,‬אם להישאר אצל בנו‬ ‫ביניכם‪ ,‬תקרבו אתם אותו ג״כ‪ ,‬כאשר יעלה משה רבינו‬ ‫עצמה ולא תדעו כלום‪ .‬כאשר שמע רבי‬ ‫הרה"ק רבי דוד מקאצק זי"ע או לנסוע אל‬ ‫אל השמים לקחת את התורה‪ ,‬יקרבוהו אתם המלאכים‬ ‫אלעזר 'תורה' זו והבין שהרה"ק רבי דוד‬ ‫רבי אחר‪ ,‬מכיון שרבי דוד לא ניהל עדה‬ ‫ג״כ)‪ .‬וסיים ואמר‪' :‬איך מאך דא א סעודה‬ ‫תפס את מחשבתו‪ ,‬אמר‪" :‬אם כן אתם‬ ‫ולא אמר 'תורה'‪ .‬כך הסתובב בקאצק ימים‬ ‫פאר ענק‪ ,‬אז ווען מיין אייניקל וועט אמאל‬ ‫רבי!" ונשאר בקאצק‪( ...‬אוצרות החן)‬ ‫אחדים אחוז מחשבות‪ .‬באחד הימים נפל‬ ‫זיין ָָרב ביי ענק‪ ,‬וועלן ענק אים אויך מקרב‬ ‫בדעתו להיכנס אל הרבנית מקאצק ע"ה‪,‬‬ ‫זיין' (ובכן עושה אני סעודה עבורכם‪ ,‬כי נכדי יהיה פעם‬ ‫אולי יוודע ממנה דבר מה‪ ,‬אנה יפנה‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫רב אצלכם‪ ,‬ותקרבו אותו ג״כ)‪ .‬ובאותה סעודה‬ ‫רגליו הוליכוהו אל חדרו של הרה"ק רבי‬ ‫קרא הרה״ק מראפשיץ לשני ילדים שהיו‬ ‫דוד מקאצק זי"ע‪ .‬כשראה אותו‪ ,‬פתח רבי‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הלך לו‪ .‬כשבא האיש אל רבו לקאמינקא‪,‬‬ ‫הקודמים לו ובחצי החורף אשר לאחריו‪,‬‬ ‫וסיפר לו את כל אשר קרהו‪ ,‬אמר לו הצדיק‪:‬‬ ‫ונותן לנו כח ותעצומות להחזיק מעמד עד‬ ‫כ' חשוון (ה'תרי"ב)‬ ‫נעשה לך נס גדול שלא הודית לו ועמדת‬ ‫ימי החג‪( .‬הרה"ק רבי שלום מקאמינקא‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫על דעתך כל הזמן‪ ,‬באמרך שאלו המה‬ ‫זי"ע "אוהב שלום")‬ ‫של הרה"ק רבי שלום‬ ‫הושענות‪ ,‬כי הערל הנ"ל היה הס"מ בעצמו‪,‬‬ ‫מקאמינקא זיע"א‬ ‫ורצה לסבב שתודה בפיך ותאמר שאין‬ ‫בן הרה"ק רבי יעקב יוסף זיע"א‬ ‫אלו הושענות‪ ...‬וברך קל עליון אשר מיגן‬ ‫הרה"ק משינאווא זצ"ל בעל "דברי‬ ‫צריך בידיך‪( .‬הרה"צ האדמו"ר מציעשנוב‬ ‫יחזקאל" היה נוהג לספר בכל ליל הושענא‬ ‫שליט"א‪ ,‬אוצרותיהם של צדיקים)‬ ‫רבה‪ ,‬בעת קשרו את ההושענות‪ ,‬עובדא‬ ‫זו‪ :‬סמוך לעיר קאמינקא היה דר איש‬ ‫אמר הרה"ק רבי שלום מקאמינקא‬ ‫אחד אשר היה רגיל לבוא אל הרה"ק משם‬ ‫זי"ע‪ :‬לאחר סוכות‪ ,‬בבוא החורף הגדול‪,‬‬ ‫בספר "ילקוט ישר" (מהגאון רבי ישעיה‬ ‫(הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זצ"ל) בחג‬ ‫כשנזכרים ומתבוננים שעתה הולך ומתקרב‬ ‫שלום רוקח זצ"ל) ערך מ"ם אות ד'‪ ,‬איתא‪:‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬מדי שנה בשנה‪ .‬פעם אחת יצא‬ ‫חורף ארוך כזה‪ ,‬ואנו נמצאים בתוקף‬ ‫"שמעתי מכ"ק דו"ז אדמו"ר הרה"ק‬ ‫האיש ההוא אל היער הסמוך לקטוף בדי‬ ‫חשכת הגלות‪ ,‬ואין לנו ימים קדושים‬ ‫המפורסם מראזוואדוב זצ"ל בשם הגאון‬ ‫ערבות בשביל "הושענות"‪ ,‬בדרכו חזרה‬ ‫ונעלים‪ ,‬שנוכל להתחזק בהם ולהתחמם‬ ‫הקדוש מהר"ש מקאמינקא זצ"ל שאמר‬ ‫העירה‪ ,‬בידיים מלאים בדי ערבות‪ ,‬פגע בו‬ ‫לאורם‪ ,‬עד ימי הפסח‪ ,‬אזי רעדה תאחזנו‬ ‫מהות הענין מה דאיתא בספרי המקובלים‬ ‫ערל אחד וישאלהו לאמר‪ :‬מה זה בידך?‬ ‫שלא נפול חלילה ברשת העצבות ומכמורת‬ ‫הקדמונים ענין אל"ף זעירא של ויקרא‪ ,‬לפי‬ ‫ויענהו האיש‪ :‬הושענות‪ .‬אמר לו הערל‪:‬‬ ‫היאוש רח"ל‪ ,‬וצריך רחמים מרובים לעבור‬ ‫שנתחסרו למשה אלף אורות בחטא העגל‬ ‫הרי אנכי רואה שהמה שרביטים (רוטלעך)‬ ‫ימים אלו בשלום‪ ,‬לכך ריחם עלינו בעל‬ ‫כנודע‪ ,‬וצ"ל למה נתחסרו אלף אורות דייקא‪,‬‬ ‫ולא הושענות? ענה האיש בתוקף‪ :‬לא! כי‬ ‫הרחמים‪ ,‬והדליק לנו באמצע החורף נר‬ ‫וביאר הוא ז"ל ע"פ דאיתא בש"ך עה"ת‬ ‫הושענות המה‪ .‬כך חזר ונמשך הויכוח כמה‬ ‫קטן (הכוונה על נרות חנוכה) המזהיר‬ ‫(פרשת עקב ד"ה‬ ‫פעמים‪ ,‬עד שהרפה ממנו הערל הנ"ל וחלף‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬והמאיר לנו את הדרך כימים‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫להתפלל מעריב‪ .‬ראה שהרה"ק ר' שלום עומד‬ ‫ויש) דשבירת הלוחות היה‪ ,‬כי המ"ם וסמ"ך‬ ‫כ"ב חשוון (ה'תרפ"ז)‬ ‫ומספר מעשיות‪ ,‬וכל העולם עומדים סביבו‬ ‫שבלוחות בנס היו עומדין (שבת ק"ד ומגילה‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫ושומעים ולא הרגישו בו כלל‪ ,‬הלך הרה"ק‬ ‫ב‪ ):‬ובשעת חטא העגל פסק הנס ההוא ונפלו‬ ‫הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע"א‬ ‫מצאנז לשמוע מה שמספר‪ ,‬שמע שמספר‬ ‫למטה אלה החתיכות של הממי"ן והסמכי"ן‬ ‫סיפור ארוך שהיה חתן א' ושמו תנחום וכו'‪.‬‬ ‫וזה נקרא שבירת הלוחות‪ ,‬כן הוא בס' ש"ך‬ ‫בן הרה"ק רבי יהושע [רוקח] זיע"א‬ ‫אמר הרה"ק מצאנז הוא מדבר בענין ספירה‪,‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬ועפי"ז הראה הגה"ק מקאמינקא זצ"ל‬ ‫(כי היה אז פסח שני‪ ,‬שמכוונים במזמור‪,‬‬ ‫אשר בהעשרת הדברות יש כ"ב ממי"ן סתומין‬ ‫"אלקים יחננו" לתיבת "תנחם"‪ ,‬וב"אנא‬ ‫וב' סמכי"ן‪ ,‬וחשבונם עולה במכוון אלף‪ ,‬והוא‬ ‫כותב הגה"צ בעל ויחי יוסף מפאפא זצ"ל‪:‬‬ ‫בכח" לחסין "קדוש")‪ .‬הרה"ק מראפשיץ‬ ‫סוד אלף אורות שנתחסרו‪ ,‬ודפח"ח וש"י"‪.‬‬ ‫“אאמו"ר בעל ה"ויגד יעקב" זצ"ל היה‬ ‫היה אומר מילתא דבדיחותא והיה משתעי‬ ‫הרה"צ האדמו"ר מפשעווארסק שליט"א‬ ‫מסתופף הרבה בצל הגה"ק מרן מהרי"ד‬ ‫בלשון חוכמתא‪ .‬הרה"ק מצאנז לא התנהג‬ ‫מספר שהגה"צ בעל עטרת ישועה היה אומר‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬וגם אני הדל זכיתי לנסוע‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אבל הרה"ק מקאמינקא המשיך בזה‪.‬‬ ‫בשם אביו הגה"ק בעל אמרי נועם זצ"ל על‬ ‫עמו ביחד כמה פעמים לקבל פני מרן‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א‬ ‫"תורה" זו בזה"ל‪" :‬דער ישועות יעקב איז‬ ‫קדוש ה' מבעלזא‪ .‬כד הוינא טליא בנסעי‬ ‫ששמע מזקנו כ"ק אדמו"ר רבי איציקל‬ ‫טאקי אגאון‪ ,‬אבער אזא תורה קען נאר זאגען‬ ‫פעם ראשונה‪ ,‬בעת נתינת הקוויטל מר‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל "שיח זקנים" (ברוקלין‬ ‫דער קאמינקער רב"‪( .‬אוהב שלום (קאמינקא)‬ ‫לו אאמו"ר עלי‪ :‬ער וויל קענען לערנען‪,‬‬ ‫תשנ"ד) ח"א‪ ,‬ע' קנ"ז)‬ ‫ח"א‪ ,‬וירא‪ ,‬ע' כ"ב)‬ ‫ושיברך אותי הרה"ק להצלחה בלימוד‪ .‬אז‬ ‫אמר הרה"ק ר"ש מקאמינקא ישנם ב' מיני‬ ‫קרא לי להתקרב‪ ,‬וארכבותי דא לדא נקשן‬ ‫בעלי גאוה‪ ,‬האחד הוא‪ :‬ההולך בקומה זקופה‪,‬‬ ‫מרוב פחד‪ ,‬ואמר לי בלשון הזה‪ :‬תקח לך‬ ‫פעם שהה רבי שלום מקאמינקא זי"ע‬ ‫והשני‪ :‬הנקרא "ברייטער חסיד"‪ ,‬והחילוק‬ ‫ללמוד איזה מסכת גמרא ותוס'‪ ,‬ותחזור על‬ ‫בבעלז בחדר החיצוני בפרוזדור‪ ,‬מקום שם‬ ‫בין שניהם הוא‪ :‬דמי שהולך בקומה זקופה‪,‬‬ ‫מסכתא זו הרבה פעמים‪ ,‬ועל כל תוס' הרבה‬ ‫נכנסים אל הקודש פנימה [לה"שר שלום"‬ ‫אינו מפריע לשום אדם‪ ,‬דהרי הוא מגביה את‬ ‫פעמים‪ ,‬עד שיהא שגור בפיך כל המסכתא‬ ‫מבעלזא זי"ע]‪ ,‬היה זה בשעה מאוחרת‬ ‫עצמו למעלה מראשותיו‪ ,‬מקום שלא נמצא‬ ‫עם התוס'‪ ,‬ועם כל מאמרי הגמרות שמובאין‬ ‫בלילה‪ ,‬והמשמש בקודש הקבוע כבר לא היה‬ ‫ארם (כלומר דמתגאה רק במחשבתו)‪ ,‬וא"כ‬ ‫בתוס' של מסכת זו‪ ,‬ובאופן זה ‘מוז מען‬ ‫שם‪ .‬בא איש כפרי אחד וביקש ממנו לכתוב‬ ‫מה איכפת לי שהוא בעל גאוה‪ ,‬יבוא בעל‬ ‫ווערען א תלמיד חכם' (מוכרחים להיות‬ ‫לו "פתקא" מיד‪ ,‬כי ממהר הוא לנסוע הביתה‪.‬‬ ‫הכרם ויכלה את קוציו‪ ,‬והוא יודע היטב מה‬ ‫ת"ח)‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫שאל אותו רבי שלום מהי בקשתו‪ ,‬שח לו‬ ‫לעשות באיש הזה שדוחק רגלי השכינה‪ ,‬אבל‬ ‫הכפרי שיש לו ריחיים אך אינן טוחנות כראוי‪,‬‬ ‫מה שמדאיגני הוא הבעל גאוה השני‪ ,‬שהוא‬ ‫וכאשר הן טוחנות אין העבודה משתלמת לו‪,‬‬ ‫מתגאה ברחבו‪ ,‬וסביביו נסערה ברוח סערה‪ ,‬כי‬ ‫פעם נסע הגה"ק בעל פתחא זוטא זצ"ל‬ ‫ולפעמים שהעבודה משתלמת כבר ‪ -‬אינו‬ ‫גאותו נרגשת על האנשים העומדים ברחבו‪,‬‬ ‫לכ"ק מרן מהרי"ד זי"ע‪ ,‬כשהיה בעיר‬ ‫רואה סימן ברכה בכסף‪ .‬כתב לו רבי שלום‬ ‫ומשתמש ברמות רוחיה לבקש גדולות מכל‬ ‫ראצפערט‪ ,‬במוצש"ק כשישבו בחדר הרב‬ ‫"פתקא" בזה הלשון‪" :‬יש מילה ולא מל‪ ,‬מל‬ ‫הבא במגע אתו‪ ,‬אותו הבעל גאוה הוא רע‬ ‫כשלקח פתקאות‪ ,‬נכנס בחור אחד עם קוויטל‬ ‫ולא פרע‪ ,‬פרע ולא מצץ דמיה"‪ .‬הכפרי נכנס‬ ‫ומסוכן בהרבה יותר מהראשון‪...‬‬ ‫שאל אותו כ"ק מרן מה הוא לומד‪ ,‬וענה לו‬ ‫עם ה"פתקא" אל מרן [ה"שר שלום" זי"ע]‪.‬‬ ‫הבחור מה שלומד‪ ,‬אחר כך שאל אותו כ"ק‬ ‫בראות מרן את ה"פתקא" התפלא מאוד‬ ‫מרן אם הוא חוזר על לימודו [חזר'סט?]‪ ,‬לא‬ ‫סיפר רבינו [כ"ק אדמו"ר מהר"ש מבאבוב‬ ‫ושאל את הכפרי‪ :‬מי כתב לך ה"פתקא"?‬ ‫ענה הבחור כלום‪ .‬ואמר לו בקפידא בזה"ל‪,‬‬ ‫‪ -‬בעת ביקורו בארה"ק בשנת תשמ"ו] זצ"ל‬ ‫ולפי התיאור שמסר לו הכפרי הבין מרן‪ ,‬שהיה‬ ‫צריכים לחזור על הלימוד ד' וה' פעמים וכפל‬ ‫בשם הרה"ק מהר"ש מקאמינקא זצוק"ל‬ ‫זה מעשי ידי הרה"ק מקמינקא‪ .‬ציוה מרן‬ ‫את דבריו עוד הפעם‪ ,‬אחר כך סיבב כ"ק מרן‬ ‫שהי' רגיל בלשונו לדבר בלשון חכמה‪ ,‬והוא הי'‬ ‫שיקחו מוהל מומחה לבדוק אם נימול הכפרי‬ ‫מהרי"ד את ראשו אל הפתחא זוטא ואמר לו‪,‬‬ ‫אומר‪ ,‬ששתיית כוס יי"ש אחר התפילה‪ ,‬מציל‬ ‫כדין‪ ,‬ונמצא שלא היה כראוי‪ .‬מלו אותו שנית‬ ‫לערנען לאזט נאך דער יצר הרע‪ ,‬אבער חזר'ן‬ ‫בני אדם משפת שקר לשון רמי'‪ ,‬כי באם נשאל‬ ‫והכפרי התחיל רואה הצלחה במעשה ידיו‪.‬‬ ‫לאזט ער בשום אופן נישט‪.‬‬ ‫לאיש‪ ,‬אם כבר התפלל שחרית מי יוכל להעיד‬ ‫(הרה"ח ר' ישראל קלפהולץ ז"ל "אדמור"י‬ ‫על עצמו שתפלתו עושה רושם‪ ,‬להיקרא‬ ‫בעלזא" (ב"ב תשמ"ט) ח"א‪ ,‬ע' רכ"ז)‬ ‫בשם תפלה‪ ,‬אף גם זאת שאינו יכול להשיב‬ ‫כשהיתה מלחמת העולם הראשונה‬ ‫שעדיין לא התפלל כי אז יוציא דבר שקר‬ ‫מפיו‪ ,‬אולם באם ישתה יי"ש אחר תפלתו‪,‬‬ ‫הרה"ק ר"ש מקאמינקא נסע עם הרה"ק‬ ‫בעיצומה‪ ,‬ורבים מאחינו בני ישראל גוייסו‬ ‫יוכל להשיב על שאלתו בטח‪ ,‬כבר שתיתי כוס‬ ‫מצאנז לרבי'ס‪ ,‬ופ"א הגיעו לעיר אחת בערב‪,‬‬ ‫ונלקחו לשדה המערכה‪ ,‬צבאו המונים‬ ‫יי"ש‪ ,‬אזי יבין השואל מעצמו שלא טעם קודם‬ ‫התפללו מנחה‪ ,‬ואח"כ נכנס הרה"ק מצאנז‬ ‫מדי יום על דלתי ביתו של כ"ק מרן זי"ע‬ ‫התפלה‪ ,‬ובודאי התפלל‪ ,‬אך הוא לא יגיד בפה‬ ‫לחדר ולמד גמרא‪ .‬ועוד מעט היה זמן מעריב‪,‬‬ ‫להיוושע בברכותיו הקדושות‪ .‬כל אחד‬ ‫מלא שכבר התפלל‪"( .‬שלומה של מלכות"‬ ‫רק כיון שאף אחד לא קרא להרה"ק‪ ,‬ע"כ‬ ‫קיבל תשובה וברכה לפי ענינו וצרכו‪ ,‬בין‬ ‫אדר תשס"ד‪ ,‬ע' ‪)63‬‬ ‫המשיך בלימודו‪ .‬אחר ב' וג' שעות לקח המורה‬ ‫הבאים היה יהודי ששפך את מר לבו‬ ‫שעות וראה שכבר מאוחר‪ ,‬הלך לביהמ"ד‬ ‫בדמעות‪ :‬רבי‪,‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל ישראל אמן!‬ ‫ח | פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫השי"ת שהזריעה והקצירה וכל המלאכות‬ ‫יורד גשם‪ ,‬האם מותר להם לנוס מהגשם?‬ ‫עומדים לגייסני למערכת המלחמה ואנא אני‬ ‫הנעשות בפת ‪ -‬יצליחו‪ .‬אי לכך‪ ,‬כשאדם אוכל‬ ‫הלא במקרה כזה דין הבורח הוא כדינו של‬ ‫בא?! אמר לו כ"ק מרן זי"ע כך בפשטות‪:‬‬ ‫מהדגן הרי הוא מקבל דעת‪ .‬הפטיר כ"ק מרן‬ ‫עריק מן הצבא‪ .‬דין זה הוא בצבא של מטה‪,‬‬ ‫מה לך מיצר‪ ,‬כשיבואו לגייסך אמור שבעל‬ ‫זי"ע‪" :‬נוכחת אפוא לדעת את חשיבות ענין‬ ‫ועל אחת כמה וכמה בצבא של מעלה‪ .‬כאשר‬ ‫מום אתה‪ ,‬ויחדלו ממך! הלה עמד משתומם‬ ‫ההכנה‪ .‬וכי דבר זה אתה רוצה לקחת ממני?!"‬ ‫יהודי יוצא לשרת כחייל בצבא של מעלה‪,‬‬ ‫ושאל את כ"ק מרן זי"ע רבי‪ ,‬וכי איך אוכל‬ ‫(מועדי קדשך)‬ ‫כמעשינו כעת שאנו יוצאים לפעולה צבאית‬ ‫לומר כן‪ ,‬הרי בריא ושלם אנוכי‪ ,‬והיה אם‬ ‫בצבא ה'‪ ,‬הלא ודאי דיננו שעלינו ללכת על פי‬ ‫יבדקוני והבאתי עלי קללה‪ ,‬ח"ו?! אך כ"ק‬ ‫כללי הצבא ואסור לנו לנוס מפני הגשם‪.‬‬ ‫מרן זי"ע שוב בשלו‪ :‬עליך לומר שבעל מום‬ ‫אמר כ"ק מרן מהרי"ד בליל הסדר שם‪,‬‬ ‫אתה‪ ,‬שמנוגע הנך! ואחר הוסיף לומר‪ :‬איתא‬ ‫בדברי בעל ההגדה "ובנה לנו את בית הבחירה‬ ‫במדרש )ויק"ר פ' טו)‪" :‬כיון ששמעו ישראל‬ ‫לכפר על כל עונותינו"‪ ,‬ויש לדקדק בלשון‬ ‫סיפר הרה"צ מפאלטישאן זצ"ל שפעם‬ ‫פרשת נגעים‪ ,‬נתייראו‪ .‬אמר להם משה‪ :‬אל‬ ‫אמאי לא אמר "ונתן לנו את בית הבחירה"‬ ‫בעת שהיה הגה"ק הערוגת הבושם בבעלזא‬ ‫תתייראו‪ ,‬אלו לאומות העולם‪ ,‬אבל אתם‬ ‫כמו שנאמר בכל פיסקא "אילו נתן וכו'"‪.‬‬ ‫אירע שכ"ק מרן מהרי"ד זי"ע ירד בעצמו‬ ‫לאכול ולשתות ולשמוח”‪ ,‬והכוונה היא כך‪:‬‬ ‫ותירץ לומר בהקדם דברי חז"ל (במדב"ר יד‪,‬‬ ‫לפני התיבה ואמירת “בואי בשלום" היתה‬ ‫אל תתייראו‪ ,‬כי בוודאי לא יבואו עליכם‬ ‫ג) עה"פ (מלכים א' ו‪ ,‬ז)‪" :‬והבית בהבנותו‬ ‫בהתלהבות יתירה ועצומה‪ ,‬וכאשר שאלתי‬ ‫נגעים‪ ,‬רק לאומות העולם תאמרו שבאו‬ ‫אבן שלימה מסע נבנה"‪ ,‬אשר הם בונים‬ ‫את הגה"ק מחוסט להעמידנו על סוד הדבר‪,‬‬ ‫עליכם נגעים‪ ...‬קיבל האיש ועשה כדברי‬ ‫אין כתיב אלא בהבנותו‪ ,‬מאליו היה נבנה‪.‬‬ ‫ענה לי במשל שמדרך העולם כאשר עומדים‬ ‫כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬ואכן מיד כשאמר זאת פטרוהו‬ ‫וסיפר כי פעם אחת‪ ,‬בליל ראש השנה לאחר‬ ‫כבר על סף מלחמה אז "דערלאנגט מען א‬ ‫בשלום לביתו‪ ,‬בלי שום חקירות ובדיקות‪.‬‬ ‫התפילה אצל כ"ק אבי (מרן מהר"י זי"ע)‬ ‫שטארקן קלאפ" להשונא‪ ,‬ולזה באמירת "בואי‬ ‫הרכין את ראשו אלי ואמר לי בזה הלשון‪:‬‬ ‫בשלום" ברגעים אחרונים טרם שמקבלים את‬ ‫"השבוע עסקו בבנין בית הכנסת כמה‬ ‫השבת באמירת "מזמור שיר" אשר אז כל‬ ‫ידוע שלעתים בדרך הילוכו של כ"ק מרן זי"ע‬ ‫פועלים וביניהם כמה ערלים גם כן‪ ,‬אולם‬ ‫דינין מתעברין‪ ,‬נתן הרבי "א שטארקן קלאפ"‬ ‫היה נעצר לשמוע הזכרות מפי יהודים שהיו‬ ‫אף אחד מהם לא עשה כלום‪ ,‬כי הכל נעשה‬ ‫להשונא היצה"ר וכת דיליה‪.‬‬ ‫צריכים לישועה‪ ,‬אם ברפואה או בעצה טובה‪,‬‬ ‫מעצמו‪ .‬וכן היה גם בבנין בית המקדש שהגם‬ ‫לפעמים היה נושא ונותן עם הנוכחים בענייני‬ ‫שהיה נראה לעיני אדם שבני אדם בונים את‬ ‫השעה‪ .‬כשנוהג זה היה מאריך מאוד את דרך‬ ‫בית המקדש‪ ,‬אולם באמת לא עשה שום‬ ‫אירע באחת השנים בשבת בראשית אצל‬ ‫הילוכו‪ .‬באחד הימים‪ ,‬בעת שכ"ק מרן מהרי"ד‬ ‫אדם כלום בבנין‪ ,‬ורק הקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע‪ ,‬כאשר מרן זי"ע‬ ‫זי"ע יצא מביתו לעבר בית המדרש‪ ,‬נתקדרו‬ ‫בנה אותו‪ ,‬ולכן אנו אומרים “ובנה לנו את‬ ‫השתהה זמן רב בהכנותיו לפני כניסתו לבית‬ ‫השמים בעבים וגשם רב ניתך ארצה‪ .‬אולם‬ ‫בית הבחירה"‪ ,‬כי הקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫הכנסת‪ .‬משהתאחרה השעה ביותר‪ ,‬פנה‬ ‫הגשם לא השפיע על מהירות הליכתו של‬ ‫בנאו הוא ולא אחר"‪.‬‬ ‫הגבאי הרה"ח ר' אהרן יהושע לנדאו ז"ל ואמר‬ ‫כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬שהלך עם הקאלפיק החבוש‬ ‫למרן כי הקהל ממתין כבר זמן רב‪ .‬והרהיב‬ ‫לראשו‪ ,‬עטוף בטילעפ‪ ,‬ללא מטריה וללא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל ישראל אמן!‬ ‫עוז והפטיר‪ ,‬שלכאורה כבר עשו די הכנות‬ ‫שום מחסה מהגשם השוטף‪ .‬אט אט החלו‬ ‫בראש השנה ויום כיפור‪ ...‬נענה מרן ואמר‬ ‫מי הגשם להיבלע בבגדיהם של כ"ק מרן זי"ע‬ ‫לו‪ :‬איתא בגמרא (פסחים קיח‪" :).‬אמר רבי‬ ‫ומלוויו‪ ,‬וכל הנוכחים היו רטובים עד לשד‬ ‫יהושע בן לוי‪ :‬בשעה שאמר הקב"ה לאדם‬ ‫עצמותיהם‪ ,‬והנה הבחין כ"ק מרן ביהודים‬ ‫כ"ד חשוון (ה'תש"י)‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יח)‪' :‬וקוץ ודרדר תצמיח לך'‪,‬‬ ‫הצריכים לישועה‪ .‬נעצר כ"ק מרן בדרך הילוכו‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫זלגו עיניו דמעות‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫והחל להתעניין בפרטים ובפרטי פרטים לגופו‬ ‫של הרה"ק רבי גדליה משה גולדמן‬ ‫אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו‬ ‫של ענין‪ ,‬אצל כל אחד ואחד הזקוק לישועה‪.‬‬ ‫מזוועהיל זיע"א‬ ‫(שם יט)‪' :‬בזעת אפך תאכל לחם'‪ ,‬נתקררה‬ ‫הגבאים החלו להאיץ בקהל מבקשי הישועות‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבי רבי שלמה זיע"א‬ ‫דעתו"‪ .‬וביאר במהרש"א שם (בחידושי‬ ‫שיניחו את ענייניהם‪ ,‬לזמן אחר‪ ,‬לא בעת‬ ‫אגדות)‪'" :‬זלגו עיניו דמעות'‪ ,‬כי היה סבור‬ ‫שכולם נוטפים מים מהגשם הרב‪ .‬אולם‬ ‫כיון שמאכלו שוה כחמור‪ ,‬ישתוה גם בדעתו‬ ‫דעתו של כ"ק מרן זי"ע לא היתה נוחה מזה‪,‬‬ ‫עוד בצעירותו הוסמך להוראה ע"י גדולי‬ ‫כחמור‪ ,‬כי מזונות החמור יולידו טבע חמורי‪.‬‬ ‫ומנעם מלגרש את הנוכחים‪ .‬אחד הגבאים‬ ‫הדור ובראשם ר' חיים סולביצ'יק מבריסק‪.‬‬ ‫ולא נתקררה דעתו עד שאמר לו שיאכל לחם‪,‬‬ ‫שהרהיב עוז נענה ואמר למרן זי"ע‪" :‬האם‬ ‫כיהן כרב הרשמי בזוועהיל‪ .‬נודע כבעל‬ ‫כי טעם הדגן מביא לאדם דעת"‪ .‬וביאר מרן‬ ‫הזמן המתאים לכל זאת הוא רק כעת‪ ,‬כשאנו‬ ‫מוח חריף‪ ,‬שנון ושקול בדעותיו‪ .‬בעל‬ ‫את פשר הדברים‪ ,‬מדוע אכן דווקא הלחם‬ ‫הולכים בדרך‪ ,‬והגשם יורד עלינו? הלא מוטב‬ ‫רוח‪-‬הקודש‪ .‬מלומד בנסים‪ .‬רבים פנו‬ ‫מביא לאדם דעת‪ ,‬דהנה 'קוץ ודרדר' צומחים‬ ‫שנדחה זאת ונזדרז יותר בדרך הילוכינו!" על‬ ‫אליו לקבל ממנו עצה ותושייה‪ .‬ענוותן‪.‬‬ ‫מעצמם ‪ -‬ללא הכנה מוקדמת‪ ,‬ולכן הם מאכלו‬ ‫אתר נענה כ"ק מרן זי"ע ואמר‪“ :‬אמשול לכם‬ ‫עקב פעולותיו הרבניות הואשם ע"י‬ ‫של החמור‪ .‬ואילו 'לחם' הוא מאכל אדם‪ ,‬כיון‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לחיילים היוצאים‬ ‫הסובייטים והוגלה לסיביר‪.‬‬ ‫שצריך להכינו בהכנה דרבה ולהתפלל אל‬ ‫לפעולה צבאית מסוימת‪ ,‬ובדרך לפעולתם‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫שני‪ ,‬חמישי ושני ומבקש דבר מה ‪ -‬נושע‬ ‫את דבריה‪ .‬לפני שניגשו לבצע את התכנית‬ ‫ובשנת ה'תרצ"ז עלה לא"י ואהב כל יהודי‬ ‫על ציונו הקדוש‪ .‬ורבים נושעו וראו ניסים‬ ‫אמרו דיירי המקלט זה לזה‪ ,‬כי אין זה מהנכון‬ ‫במסירות נפש‪.‬‬ ‫גלויים הן בזיווגים‪ ,‬בזרע בר‪-‬קיימא‪ ,‬מציאת‬ ‫לעשות כזה צעד בלא לשאול את פי הרה"ק‬ ‫פעם אחת אמר‪" :‬אני אינני כמו אבי‪ .‬אבי‬ ‫עבודה‪ ,‬הצלחה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬חינוך ילדים וכו'‪.‬‬ ‫רבי גדליה משה‪ ,‬אשר יושב שם עמם במצר"‪.‬‬ ‫מוכן למסור נפשו בשביל יהודי ‪ -‬ללכת מן‬ ‫(גליון פניני צדיקים וירא תש"פ)‬ ‫"כאשר ניגשו לפני הרה"ק ואמרו לו‪ ,‬כי הגיעו‬ ‫העולם במסירות נפש ממש‪ ,‬אולם אני אינני‬ ‫מים עד נפש ואי אפשר עוד להבליג על‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫מוכן לכך עדיין‪ .‬מוכן אני‪ ,‬רק שיחתכו לי‬ ‫הביזיונות שעוברים כאן מדי יום דיירי המקלט‬ ‫את הידיים והרגליים בשביל יהודי"‪ .‬קודם‬ ‫ומשפחותיהם‪ ,‬והציעו לפניו את התכנית‪,‬‬ ‫הסתלקותו אמר לסובביו‪" :‬איני מפחד משום‬ ‫כ"ה חשוון (ה'תש"י)‬ ‫שעומדים לעשות בעוד כמה דקות ‪ -‬השיב‬ ‫דבר אחר‪ ,‬כי אם מדברי דוד המלך ע"ה מי‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫להם הרה"ק‪' :‬מי אני שאומר לכם מה לעשות‪,‬‬ ‫ישכן בהר קדשך וגו' לא־רגל על־לשנו לא־‬ ‫הגה"ק רבי מרדכי מבילגורייא זיע"א‬ ‫ובכלל מה באתם אליי לשאול? אך לפני‬ ‫עשה לרעהו וגו' (תהלים טו)‪ .‬מזה אני חושש‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבי ישכר דוב [רוקח]‬ ‫שתרצו לבצע את זה‪ ,‬אבקש מכם‪ ,‬לשמוע‬ ‫שמא עשיתי או גרמתי רעה למישהו‪'...‬‬ ‫זיע"א‬ ‫סיפור על אבי הרה"ק רבי שלמה שנסתלק‬ ‫לא מזמן‪ ,‬לפני שלוש שנים‪ ,‬וכולכם הכרתם‬ ‫אותו'‪" ".‬בעת שהתגוררנו בזוועהיל חלתה‬ ‫סיפר הרה"ח ר' יהודה לייב סלונים שליט"א‬ ‫אחותי ע"ה‪ ,‬וכאשר בא אבי לבית וראה את‬ ‫סיפור מופלא המלמדנו מהי מעלתה של‬ ‫פעם בהיותו ילד רך שמע אביו כיצד‬ ‫מצב בריאותה שמחמיר‪ ,‬אמר שהולך לחפש‬ ‫הוא מחקה אותו באמירת ברכות התורה‬ ‫קבלת ייסורים באהבה ועד כמה צריך להיזהר‬ ‫ביזיונות‪ ,‬כדי שיזכה על‪-‬ידי זה לרפואתה‪ .‬וכך‬ ‫שלא לבעט בייסורים‪ ,‬ומעשה שהיה ‪ -‬כך היה‪:‬‬ ‫באותו ניגון שהוא רגיל לברך‪ ,‬נענה ואמר‬ ‫היה‪ ,‬אבי היה אפוטרופוס מטעם ה'תלמוד‬ ‫לו‪ :‬השתדל תמיד לעשות כפי שאני נוהג‬ ‫תורה' על שכירות של כל מיני דירות וחנויות‬ ‫"בעת המלחמה בעיה"ק ירושלים בשנת‬ ‫וללכת בכל הדרכים שאני הולך בהן‪ .‬על‬ ‫בעיירה‪ ,‬והלך לחנות של אשה אחת בשוק‬ ‫ה'תש"ח התחבאנו כולם במקלטים‪ .‬אחד‬ ‫הוראה אחרת שהוראו אביו הקדוש‪ ,‬סיפר‬ ‫והזכיר לה‪ ,‬שכבר כמה חודשים לא שילמה על‬ ‫המקלטים בשכונת בית‪-‬ישראל שבירושלים‬ ‫הגה"ק מבילגורייא זי"ע‪ ,‬כי פקד עליו‬ ‫החנות ששכרה ואמנם עד עתה לא הזכיר לה‬ ‫היה באותו מקום שהיום בית‪-‬המדרש של‬ ‫שלעולם כשיזכר בדבר ששמע ממנו‪ ,‬לא‬ ‫על החוב‪ ,‬אך בינתיים החוב הולך ומצטבר"‪.‬‬ ‫חסידי סלונים ברח' רבי שלמה מזוועהיל‪,‬‬ ‫ישתהה ויספרו תיכף ומיד לסובביו‪ ,‬ואכן‪,‬‬ ‫"מיד החלה האשה לצעוק עליו‪ ,‬כיצד אינו‬ ‫שם הצטופפנו כמו רבים מתושבי השכונה‬ ‫כך היתה דרכו בקודש עד אחרית ימיו‪,‬‬ ‫מתבייש לבקש ממנה כסף על השכירות‪,‬‬ ‫ובתוכם גם אבי האדמו"ר רבי מרדכי חיים‬ ‫כשנזכר בדבר מה הנוגע לכ"ק מרן מהרי"ד‬ ‫ובתוך דבריה ביישה אותו‪ :‬וכי חושבים אתם‬ ‫מסלונים זצוק"ל‪ .‬וזכינו שגם הרה"ק רבי‬ ‫זי"ע‪ ,‬היה מניח את הענין שעסק בו ומרצה‬ ‫שאתם רבי? וכו'‪ ,‬ובצעקתה‪ ,‬כי גדלה‪ ,‬הגיעו‬ ‫גדליה משה מזוועהיל זיע"א היה עמנו‪ .‬וישב‬ ‫את הדברים שעלו בזכרונו‪ ,‬כשהיו הנוכחים‬ ‫מיד הרבה אנשים מבאי השוק ועמדו סביבו‬ ‫בפינת המקלט ולמר בהתמדה‪ .‬ולא היה נראה‬ ‫תמהים על אבדן קשר השיחה‪ ,‬היה מתנצל‪,‬‬ ‫והקשיבו‪ ,‬ואבי עמד ושתק והקשיב לכל‬ ‫עליו‪ ,‬כי נמצא בשעת מלחמה‪ ,‬אהבת התורה‬ ‫כי חושש הוא שישכח לאחר מכן את אותו‬ ‫דבריה ולא השיב לה כלום‪ .‬כמובן‪ ,‬ביזיונות לא‬ ‫השכיחה ממנו את כל הדאגות‪ ,‬ומה גם אשר‬ ‫דבר שהבזיק בזכרונו ונמצא שלא קיים את‬ ‫חסרו לו מהמעשה‪ ,‬ובא לביתו בשמחה רבה‬ ‫היה מלומד בייסורים‪ ,‬ובשבילו לישב בחושך‬ ‫מוצא פי אביו הקדוש‪ .‬קירוב זה שקירבו‬ ‫ובישר שבעז"ה הבת תבריא בקרוב‪ ,‬כי ע"י‬ ‫וללמוד היה דבר‪ ,‬שכבר התרגל לכך בעת‬ ‫אביו הגדול ולימוד זה שלמד עמו בכל עת‬ ‫הביזיונות פעל עבורה רפואה‪ ,‬וכך היה‪ .‬אחר‬ ‫שהתגורר בעיירת זוועהיל ברוסיה‪ ,‬ובעת‬ ‫וגם בדברים נשגבים ורמים‪ ,‬הורו באצבע כי‬ ‫תקופה חלתה‪ ,‬שוב והלך שוב לחפש ביזיונות‬ ‫שישב שבע שנים במאסר בסיביר‪ .‬וימים מהם‬ ‫יניק זה חכים טובא ומדרגתו כאדם השלם‬ ‫ולא עלתה בידו בשום אופן למצוא ביזיונות‪,‬‬ ‫גם בצינוק"‪" .‬בין אלו שנכנסו למקלט לחפש‬ ‫כבר מילדותו‪ ,‬ואכן כך העיד עליו אחיו כ"ק‬ ‫ושב לביתו בשברון לב ביודעו‪ ,‬כי מן השמים‬ ‫מסתור מפני הפגזים הייתה אשה אחת אשר‬ ‫מרן מהר"א מבעלזא בהספדו‪" :‬עצם הדבר‬ ‫נגזרה הגזירה‪ ,‬ואכן נסתלקה אז אחותי ע"ה‬ ‫ל"ע הייתה מרה נפש ולקתה קצת בשכלה‪,‬‬ ‫שזכה ללמוד עם אבינו הקדוש לילות‬ ‫לבית עולמה"‪.‬‬ ‫ובעת שישבה שם הייתה מתקיפה מדי פעם‬ ‫שלמים מלמד על רום מדרגתו"!‬ ‫בצעקות את דרי המקלט‪ ,‬ובכל פעם היה‬ ‫אמר להם רבי גדליה משה‪' :‬בימים האלו‬ ‫אחד מדרי המקלט ה'קרבן' למוצא שפתיה‬ ‫שעלה המוות בחלוננו והמצב מסוכן‪ ,‬ואי‪-‬‬ ‫ופותחת את חרצובות לשונה‪ ,‬והייתה פוגעת‬ ‫כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע התבטא פעם על בנו‬ ‫אפשר לצאת מהמקלט לחפש ביזיונות‪,‬‬ ‫ועולבת ללא רחמנות‪ ,‬והאנשים הרגישו מאד‬ ‫רבי מרדכי ואמר "כשבני לומד‪ ,‬מסייע לי‬ ‫הביאו לנו את הסגולה של הביזיונות לתוך‬ ‫שלא בנוח‪ ,‬וגם כי ידעו‪ ,‬שאין ממש בדבריה‪.‬‬ ‫בזה לקרוא קוויטלעך"‪ .‬חיבה והערצה יתירה‬ ‫המקלט‪ ,‬ואיה השכל שלכם להוציא את זה‬ ‫האנשים ישבו שם על ביתם וילדיהם ולא‬ ‫היתה נודעת לו מאביו הק'‪ .‬וכפי שמסופר‬ ‫החוצה?!"‪.‬‬ ‫היה נעים כלל לקבל מקלחת של צוננים‬ ‫שפעם אחת יצא כ"ק מרן אל החסידים‬ ‫מפיה‪ .‬יום אחד‪ ,‬הרגישו יושבי המקלט‪ ,‬כי‬ ‫שנדחקו אצל פתח חדרו להיכנס אליו‬ ‫הגדישה את הסאה ואי אפשר עוד להבליג‬ ‫ואמר‪" :‬מה לכם להידחק פה‪ ,‬הלא גם‬ ‫אף היום לאחר פטירתו‪ ,‬ישנה סגולה בדוקה‬ ‫וכי הגיעו מים עד נפש "הוחלט ביניהם‪ ,‬כי‬ ‫אצל מאטיל'ע שלי תוכלו להיוושע‪”...‬‬ ‫וידועה‪ ,‬כי כל מי שפוקד את ציונו בבית‬ ‫בלית ברירה יוציאו אותה מהמקלט ושתלך‬ ‫הקברות בשיח באדר שלוש פעמים‪ :‬בימים‬ ‫לחפש ערי מקלט אצל מי שמעוניין לשמוע‬ ‫י | פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫משכיל נסע לשם לתומו‪ .‬משהגיע את ביתו‬ ‫אה"ו (איחוד של הקהילות היהודיות בעיר‬ ‫מסופר שבעת שהגאון הגדול רבי שמואל‬ ‫של מנדלסון בברלין נכנס פנימה‪ .‬לתדהמתו‪,‬‬ ‫המבורג ובעיירות אלטונה וואנדסבק)‪ .‬לחם‬ ‫הלוי וואזנר זצ"ל בעל ה"שבט הלוי"‪ ,‬הגיע‬ ‫מצא אותו יושב ולומד תנ"ך בגילוי ראש (זאת‬ ‫בתקיפות בהשכלה‪.‬‬ ‫לנחם את כ"ק מרן מהר"א זי"ע‪ ,‬על פטירת‬ ‫משום שאחת מהאידיאולוגיות שלו הייתה‬ ‫אחיו הגה"ק מבילגורייא‪ ,‬פנה אליו כ"ק מרן‬ ‫היה מתלמידיהם של השאגת אריה והגאון‬ ‫לוותר על המנהגים‪ .‬הוא טען כי המנהגים‬ ‫מהר"א ואמר לו” “לאמיר צוזאמען מעיד זיין‪,‬‬ ‫מווילנה‬ ‫הם לא חובה‪ ,‬וכיוון שהיהודים נראים אחרת‪,‬‬ ‫אז דער ברודער איז געווען א תלמיד חכם‪ ,‬ער‬ ‫הגויים שונאים אותם)‪ .‬רבי רפאל נדהם‪,‬‬ ‫מספריו‪ :‬ושב הכהן‪ -‬שו"ת ‪ -‬תורת יקותיאל‬ ‫איז געווען א גאון” )”הבה נעיד יחדיו‪ ,‬שאחי‬ ‫מעולם לא חשב כי ייתכן דבר שכזה‪ .‬מנדלסון‬ ‫‪ -‬מרפה לשון‪.‬‬ ‫תלמיד חכם היה וגאון”( וחזרו על דברים אלו‬ ‫הרים את ראשו וקיבל בשלום לבבי את הרב‪,‬‬ ‫כמה וכמה פעמים‪ ,‬ואולי היתה כוונת קדשו‬ ‫עליו ידע ממברק שקיבל ממשכילי המבורג‪.‬‬ ‫כדי שיתקבלו בשמים פסקיו לישועתן של‬ ‫הרב הנסער‪ ,‬שהיה איש אמת ולא חת מאף‬ ‫כשהיה ילד קטן‪ ,‬בסביבות גיל תשע שנים‬ ‫ישראל‪ ,‬ומי יבין בסוד קדושים‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬ענה לו בתקיפות‪" :‬אין שלום אמר ה'‬ ‫בלבד‪ ,‬הפרנסים שרצו לחסוך בעלויות‪,‬‬ ‫לרשעים" (ישעיה מח כב)‪ .‬ועוד בטרם ענה לו‬ ‫החליטו כי אין צורך להביא רב‪ ,‬היות ור' רפאל‬ ‫מנדלסון‪ ,‬המשיך הרב ואמר‪" :‬לקבל הסכמה‬ ‫הקטן ידע רב לו ויודע לענות על כל שאלה‪.‬‬ ‫פעם כשנסעו חסידים למקומות הקדושים‬ ‫מפורק עול שכמוך?! עדיף לי להיות מנקה‬ ‫בנוסף‪ ,‬היה להם חזן ששימש גם כרב‪,‬‬ ‫לפני הימים נוראים כשנכנסו להיפרד מכ"ק‬ ‫רחובות מלקבל הסכמה על רבנותי מאפיקורס‬ ‫אולם בפועל‪ ,‬כל שאלה שהייתה להם‪ -‬היו‬ ‫מרן זי"ע פקד כ"ק מרן זי"ע "ווען די וועסט‬ ‫שכמותך!" ובמרירות לב יצא מהבית‪ .‬עוד‬ ‫שואלים את החזן‪ ,‬והחזן מיד היה שואל את‬ ‫זיין אין טברי’ זאלסטו מיך מזכיר זיין ביים‬ ‫לפני שהגיע להמבורג הגיע לשם מברק‬ ‫רבי רפאל הצעיר‪ .‬כך העניין נמשך כשנתיים‬ ‫ברודער‪ ...‬ווייס וויאיך הייס‪ ,‬ניין ואמר את‬ ‫ממנדלסון שכותב‪" :‬עדיין לא הספקתי לדבר‬ ‫ימים‪ ,‬אך יום אחד פסק הדבר‪ .‬אומנם רבי‬ ‫שמו ושם אמו‪ ,‬ומעניין לציין כי לא בקש‬ ‫איתו וכבר צעק עליי וחרף אותי שאני לומד‬ ‫רפאל למד בהתמדה אך בסופו של דבר היה‬ ‫להזכירו אלא אצל אחיו בלבד‪.‬‬ ‫תנ"ך בגילוי ראש‪ ,‬וזאת למרות שבא לקבל‬ ‫ילד בן אחת‪-‬עשרה שנים‪ ,‬יום אחד ראה‬ ‫ממני הסכמה‪ -‬קרא אותי בשם 'אפיקורס'‪,‬‬ ‫גדיים מחלון בית הכנסת ויצר הילדות נכנס‬ ‫דווקא בגלל זה אני ממליץ לכם לקבל אותו‪,‬‬ ‫בו‪ .‬הוא החליט לרכב על הגדיים ותפס גדי‬ ‫בעת מלחמת סיני‪ ,‬בשנת תשי"ז אמר כ"ק‬ ‫מכיוון שאיש אמת הוא באופן מוחלט‪ ,‬ולא‬ ‫בקרניו והתחיל להסתובב‪ .‬באותו רגע הגיע‬ ‫מרן מהר"א זי"ע לשלוחים שנסעו להשתטח‬ ‫ישא פני איש"‪ .‬וכך קיבל את המינוי ושימש‬ ‫החזן כדי לשאול אותו וראה כי הוא רוכב על‬ ‫על הציון הקדוש של אחיו הגה"ק מהר"ם‬ ‫כרבה של אה"ו ונלחם במשכילים‪.‬‬ ‫הגדי‪ ,‬זה היה הסוף לתקופת הרבנות הצעירה‬ ‫מבולגרייא בטבריה‪ ,‬שיגידו בשמו שהוא‬ ‫של רבי רפאל‪.‬‬ ‫מבקש ממנו‪ ,‬שילך אצל אבותיו הקדושים‬ ‫לא היה קל לתושבי העיר המבורג למצוא‬ ‫לעורר רחמים לפני כסא הכבוד על היהודים‬ ‫פעם אחת בא אל ר' רפאל אחד מן‬ ‫רב כלבבם‪ .‬הציפיות היו גבוהות ‪ -‬הם חיפשו‬ ‫יושבי ארץ ישראל שזקוקים לרחמים‬ ‫ה"משכילים"‪ ,‬שהיה תלמיד של מנדלסון‪,‬‬ ‫רב שיהיה גם חריף וגאון וגם נעים הליכות‪,‬‬ ‫מרובים‪ .‬ממנו תוצאות חיים‪.‬‬ ‫ואמר לו‪" :‬שמעתי שהרב אומר שכל אדם‬ ‫רב שמצד אחד יהיה תקיף ואמיץ‪ ,‬ומצד שני‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫מרומז בתורה‪ .‬אולי יוכל לומר לי היכן מרומז‬ ‫רצו רבים מתושבי העיר כי הרב יהיה גם בעל‬ ‫מנדלסון בתורה?"‪ .‬מנדלסון היה בעל מום‬ ‫נטייה להשכלה‪ ,‬שבאותם ימים כבר פשטה‬ ‫(היה גיבן)‪ ,‬והיה חותם את שמו‪ :‬מבמ"ב‬ ‫בקרב רבים מבני העיר‪ .‬כשבא לפניהם רבי‬ ‫כ"ו חשוון (ה'תקס"ד)‬ ‫(משה בן מנחם ברלין‪ .‬כי היה גר בברלין)‪.‬‬ ‫רפאל הכהן‪ -‬נראה היה להם כי מצאו את‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הגה"ק‬ ‫"ָמ ְּּש ָָח ָָתם‬ ‫אמר לו הרב רפאל הכהן על אתר‪ָ :‬‬ ‫האדם המתאים‪ .‬על גאונותו העידו עליו‬ ‫רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג‬ ‫ָָב ֶֶהם מום ָָבם ראשי תיבות‪ :‬מבמ"ב ‪ -‬לא ָיָ רּצו‬ ‫ספריו‪ ,‬ונועם הליכותיו היה בולט לעין‪ .‬כשבא‬ ‫זיע"א בן הגה"ק רבי יקותיאל זיע"א‬ ‫לכם"‪ .‬וה"משכיל" נדהם מחוכמתו הרבה של‬ ‫רבי רפאל לראשונה להמבורג פגשוהו תחילה‬ ‫הרב ועזב את הרב בבושת פנים‪.‬‬ ‫כמה מעשירי העיר‪ ,‬שנטו להשכלה‪ .‬הם רצו‬ ‫נולד ונפטר ב‪-‬כ"ד מר‪-‬חשוון והתקיים‬ ‫לדעת האם ישנו סיכוי כי יום אחד הרב יעזור‬ ‫הגאון זצ"ל מחכמי אשכנז‪ .‬מגדולי‬ ‫בו הפסוק "את מספר ימיך אמלא"‪ .‬ציונו‬ ‫להם ויחזקם בהפצת רעיונות ההשכלה‪,‬‬ ‫הפוסקים‪ .‬בצעירותו למד במניסק ונודע‬ ‫בגרמניה‪( .‬גליון פניני צדיקים וירא תש"פ)‬ ‫לפיכך אמרו לו‪' -‬כי אם רצונו להתקבל כרב‬ ‫בחוכמתו כעילוי‪ .‬האמת הייתה נר לרגליו‪.‬‬ ‫העיר‪ ,‬עליו לנסוע לברלין ולקבל שם הסכמה‬ ‫לא חת מפני איש‪ .‬בשנת תק"ב נתמנה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫מאת משה מנדלסון‪ ,‬מי שהיה מנהיגם של‬ ‫לראש הישיבה במינסק‪ .‬נטה לחסידות‬ ‫המשכילים‪ ,‬וזאת על מנת שמנדלסון יתהה‬ ‫לאחר שנפגש עם המגיד ממזריץ' והתרשם‬ ‫‬ ‫על קנקנו של הרב החדש'‪ .‬רבי רפאל‪ ,‬שגדל‬ ‫עמוקות מאישיותו‪ .‬בשנים תק"ה‪ -‬תקל"ו‬ ‫והתעלה בליטא‪ ,‬שם לא הכירו עדיין את‬ ‫כיהן כרב בקהילות מינסק‪ ,‬רקוב‪ ,‬וילקומיר‪,‬‬ ‫נגע ההשכלה‪ ,‬לא שמע את שמו של אותו‬ ‫פינסק ופוזן‪ .‬לאחר מכן נתמנה לרב קהילות‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר ישראל פינק הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫לרגל כ"ב חשוון יומא דהילולא קדישא‬ ‫של הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר החפץ בעילום שם הי"ו‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫לזכר נשמת בעלי ההילולא נ"ע זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫בי | פרשת וירא תשפ”ז‬