gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רווח להתבונן · Revach Lehisbonen — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: רווח להתבונן · Revach Lehisbonen

שבוע: וירא (2026-10-26)

רווח להתבונן · Revach Lehisbonen — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫"אוטו בשבילי הוא לא‬ ‫עלון מס' ‪153‬‬ ‫רק אוטו"‪ ,‬אמר‪" .‬הוא‬ ‫וירא‬ ‫מוצא איתך את עצמך בתוך הסביבה‬ ‫עצמאות‪ .‬להגיע רחוק‬ ‫תשפ"ז‬ ‫‪M5618997@GMAIL.COM 054-848-1523‬‬ ‫בכוחות עצמי‪ .‬לשלוט‬ ‫בדרך ובמה שבא לי‪.‬‬ ‫אני מעודי מחשב את מסלול היום שלי בקלקו‪ .‬אם אין קו‪ ,‬אני‬ ‫מחכה לאוטובוס שעה ויותר‪ .‬מקנטר על אגד‪ ,‬מחרף את דן‪ ,‬ועומד עם‬ ‫מזוודות ורגליים עייפות עד שאגד תגמור להסיע את המפונקים התל־‬ ‫אביביים ותשחרר אוטובוס או שניים לתחנות של חזון איש בבני ברק‪.‬‬ ‫מאמרי התבוננות והתחברות בעבודת הנפש והנשמה‬ ‫אני רוצה להגיע מעיר לעיר בלי לחכות שמישהו ייקח אותי"‪.‬‬ ‫"ובכל זאת"‪ ,‬אמר נחום‪" ,‬גדלת עם תחושה שרכב שייך לאחרים‪ .‬אף‬ ‫מה מגרשים‪ ,‬ומה לוקחים איתנו?‬ ‫אחד לא אמר לך את זה במפורש‪ ,‬אבל לפעמים ילד לומד מה אפשרי‬ ‫בשני המאמרים האחרונים ניסינו להבחין בין שני דברים שלפעמים‬ ‫בבית מתוך מה שהוא רואה‪.‬‬ ‫מתערבבים בתוכנו‪.‬‬ ‫סבא היה נוסע תמיד בקו ‪ 400‬מבני ברק לירושלים ‪ -‬לכאורה‪ ,‬הדבר‬ ‫יש נקודות באופי שאינן נעלמות לפי רצוננו; הן חלק מן הדרך שבה‬ ‫הכי מוצלח שהיה באותם ימים בבני ברק‪ .‬הוא היה אדם מוצלח ואהוב‪.‬‬ ‫אנחנו בנויים‪ ,‬ואפשר ללמוד לתת להן כיוון טוב ומיטיב‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬כשאתה חושב על רכב‪ ,‬עולה בך הקול‪ :‬מה פתאום אתה"?‬ ‫ולעומתן יש הרגלים ותבניות שספגנו בבית‪ ,‬לפעמים בלי שאיש‬ ‫הגן החשיך עוד מעט‪ .‬נחום המשיך‪:‬‬ ‫אמר אותם בקול‪ .‬הם נעשו לנו מובנים מאליהם‪ ,‬אבל‬ ‫"לפעמים תבנית עוברת בלי מילים‪ .‬ילד רואה כיצד‬ ‫אפשר לזהות אותם ולשנות את מקומם בחיינו‪.‬‬ ‫הוריו מתנהלים מול המציאות‪ :‬מה הם מנסים לשנות‪,‬‬ ‫ההבחנה הזאת נשמעת פשוטה‪ ,‬עד שמגיע רגע של‬ ‫ועם מה הם לומדים להסתדר‪ .‬אין בזה אשמה‪ .‬כל אדם‬ ‫פועל מתוך התנאים והכוחות שיש לו‪.‬‬ ‫גם עצם השאלה‬ ‫פחד או כישלון‪ :‬אז קשה לדעת אם אנחנו פוגשים את‬ ‫עצמנו‪ ,‬או הולכים בדרך ישנה שלמדנו בבית‪ .‬אולי‬ ‫אבל הילד סופג בשקט את מפת האפשרויות של‬ ‫‪ -‬מה כאן שלי‪,‬‬ ‫סיפורו של גדליה יעזור לנו להתבונן בשני המסלולים‪.‬‬ ‫הבית ‪ -‬מה נראה שייך לנו‪ ,‬ומה שייך לאחרים‪ .‬כך עלול‬ ‫ומה למדתי‬ ‫***‬ ‫להיווצר גבול שקט‪ ,‬בלי שאיש אמר‪' :‬אל תנסה'"‪.‬‬ ‫לחשוב שמובן‬ ‫הגן הלך והחשיך‪.‬‬ ‫גדליה נזכר במעמד אחר‪ ,‬ישן הרבה יותר‪ .‬בכיתה‬ ‫מאליו ‪ -‬יכולה‬ ‫גדליה ישב על ספסל‪ ,‬לצדו נחום‪ ,‬חבר קרוב‪.‬‬ ‫להיות התחלה של ז׳ נבחן על כל סדר מועד‪ ,‬עבר את המבחנים וקיבל‬ ‫מן המתקנים נשמעו קולות אחרונים של ילדים‪,‬‬ ‫תנועה‪ ,‬ושל מעט ממוצע ‪.91‬‬ ‫ובקצה השביל עוד נראו אנשים חוזרים הביתה‪.‬‬ ‫באחד המבחנים חשב שמגיע לו יותר ‪ 0‬זה היה‬ ‫יותר חמלה כלפי‬ ‫"אני צריך לעבור טסט שני"‪ ,‬אמר גדליה‪" .‬את הראשון‬ ‫מרומם לו את הממוצע‪ ,‬אבל המדריך אמר לו‪" :‬עזוב‪,‬‬ ‫אתה ממילא מקבל מעל ‪ ,90‬זו כבר דרגה א׳"‪.‬‬ ‫עצמנו‪...‬‬ ‫לא עברתי‪ .‬כל הלילה כמעט לא ישנתי‪ .‬ישנתי‪ ,‬אבל לא‬ ‫באמת‪ .‬בבוקר קמתי כאילו לא ישנתי בכלל‪ .‬לא דפק לי‬ ‫גדליה לא רצה לריב על זוטות‪ ,‬הסכים ושתק‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬אבל הרגשתי שמובילים אותי לתלייה‪.‬‬ ‫במעמד הפומבי ישבו המצטיינים בשורה הראשונה‪.‬‬ ‫הרגליים בקושי נשמעו לי‪ .‬בדרך לרכב הייתי נחמד‪,‬‬ ‫כשהגיעו הפרסים‪ ,‬הם קיבלו "חת"ס על הש"ס"‪ ,‬ארבעה כרכים‬ ‫זרקתי בדיחות‪ ,‬עשיתי אווירה טובה‪ .‬בפנים הרגשתי כמו אדם שעומד‬ ‫חדשים‪ .‬גדליה קיבל מהדורה ישנה‪ ,‬שלושה כרכים‪ .‬הוא הרי היה‬ ‫מול כיתת יורים ומנסה בינתיים לעשות פעולות רגילות"‪.‬‬ ‫בדרגה א׳; ‪ 90‬הוא א׳‪.‬‬ ‫נחום הקשיב‪ ,‬ולא מיהר לומר לו שאין ממה לפחד‪.‬‬ ‫הוא זוכר שלא הצליח לדבר אחרי המעמד‪ ,‬כי ידע שאם יפתח את‬ ‫"והנה הדבר המוזר"‪ ,‬המשיך גדליה‪" .‬ברגע שעליתי לרכב‪ ,‬הייתי די‬ ‫הפה יפרוץ בבכי‪.‬‬ ‫בטוח‪ .‬ראיתי את עצמי נוהג‪ .‬ראיתי את סבא שלי עומד ומשתאה‪,‬‬ ‫בתמונה נשאר ילד שמנסה לחייך למצלמה‪ ,‬ורק גדליה רואה בעיניו‬ ‫כאילו הוא אומר‪ :‬באמת? גדליה נוהג? נסעתי והיה נפלא‪.‬‬ ‫את הכאב‪ .‬הוא קרע את התמונה‪ ,‬ואת החת"ס הניח בארון עלום‪.‬‬ ‫היו כמה טעויות‪ ,‬טעויות שמקובלות בטסט ראשון‪ .‬ואז באה‬ ‫כשסיפר לאמו‪ ,‬היא ניסתה לנחם‪" :‬מה זה משנה איזה ספר? ברוך‬ ‫ההודעה הקולית שלא עברתי ‪ -‬והתפרץ בי מעיין הביוב שהיה‬ ‫השם שישבת על הבמה והיית מהמצטיינים"‪.‬‬ ‫כנראה אצור שם כל הזמן"‪.‬‬ ‫אמא שלו אהבה אותו‪ ,‬כיבסה ובישלה‪ ,‬וניסתה‬ ‫"מה הוא אמר לך"? שאל נחום‪.‬‬ ‫למצוא נוסחה שתקל עליו‪ .‬אבל גדליה הרגיש שהיא‬ ‫לא תילחם למענו כמו לביאה שמגינה על הגור‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬מה אתה רוצה? אין שום סיבה‬ ‫היא לא ידעה מה פירוש "ציון" ומה פירוש "ידיעות‬ ‫שתעבור‪ .‬אתה הרי אף פעם לא מצליח‬ ‫במשנה"‪ ,‬ורצתה בעיקר שלא לראות אותו כאוב‪.‬‬ ‫מיד במה שאתה רוצה‪ .‬רק אם תירק‬ ‫דם אולי תצליח במשהו‪.‬‬ ‫גם כאן לא נאמר לו במפורש‪ :‬אל תבקש את שלך‪.‬‬ ‫אבל הוא למד שהדרך הקלה היא להיכנע למציאות‪,‬‬ ‫ואז הגיע גם‪ :‬אתה מבין למה לאבא‬ ‫ולא תמיד לצפות שמישהו יבין עד‬ ‫לא היה רכב מימיו‪ ,‬וגם לסבא?‬ ‫הסוף למה היא כואבת‪.‬‬ ‫למה שאתה תצליח? הסבים שלך‪,‬‬ ‫עד אדם הראשון‪ ,‬נסעו בתחבורה‬ ‫ציבורית בלבד"‪.‬‬ ‫"זה מסלול אחד"‪ ,‬אמר נחום‪.‬‬ ‫גדליה צחק‪ ,‬אבל צחוקו דעך מהר‪.‬‬ ‫מעוניין לקבל את "רווח להתבונן" בכל פרשה? ‪M5618997@GMAIL.COM‬‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫"ההרגלים והתבניות שלמדת ‪ -‬איך מתמודדים‪ ,‬מה אפשרי‪ ,‬מתי‬ ‫"בטסט הבא"‪ ,‬אמר גדליה‪" ,‬אני אנסה לעלות לרכב ולנהוג‪ .‬ואם‬ ‫שותקים ומתי לא מתעקשים‪ .‬הם יכולים לעבור בלי שאיש יאמר‬ ‫הקול יגיע‪ ,‬אני לא חייב להאמין לו מיד"‪.‬‬ ‫אותם‪ .‬כשאתה מגלה שהם מצמצמים אותך‪ ,‬צריך לשנות אותם‪.‬‬ ‫"ואת קו ‪ ?"400‬שאל נחום‪.‬‬ ‫לא את אבא ואמא לגרש‪ ,‬אלא את הלבוש שנעשה אצלך מובן‬ ‫מאליו"!!‬ ‫"קו ‪ 400‬יישאר בלב‪ .‬אבל אולי הפעם הוא לא יקבע‬ ‫לאן אני מסוגל להגיע"‪.‬‬ ‫"ומה המסלול השני"? שאל גדליה‪.‬‬ ‫***‬ ‫"הקול שלך נגד עצמך" ליחשש נחום‪.‬‬ ‫סיפורו של גדליה אינו מסתיים‬ ‫גדליה חייך במרירות‪" .‬הוא עובד שעות נוספות‪.‬‬ ‫בשאלה אם יעבור את הטסט הבא‪.‬‬ ‫‪ -‬כשאני נכשל הוא אומר שאני טיפש ולא יוצלח‪ .‬כשאני מצליח‪,‬‬ ‫הוא מתחיל ברגע שבו הוא מצליח‬ ‫הוא אומר‪ :‬נו‪ ,‬הצלחה זו מעידה אולי על כשל ענק שמחכה בדרך"‪.‬‬ ‫להבחין בין קול שמבקש להכריע‬ ‫עבורו ‪ -‬״רכב לא בשבילנו״ ‪ -‬לבין הקול‬ ‫"וזה שונה מהתבנית של 'רכב לא בשבילנו'"‪ ,‬אמר נחום‪" .‬את‬ ‫שמכאיב לו מבפנים אחרי כישלון‪.‬‬ ‫התבנית הזאת אפשר לפרום‪ .‬אבל הקול שיורד עליך חוזר גם‬ ‫כשהצלחת וגם כשלא הצלחת‪.‬‬ ‫כישלון בטסט הוא אכזבה‪ ,‬אבל הוא אינו הוכחה שאינו‬ ‫מסוגל‪ ,‬ואינו פסק דין על מי שהוא‪.‬‬ ‫אתה לא חייב ‪ -‬וכנראה גם לא יכול ‪ -‬להעלים אותו כדי לחיות‪.‬‬ ‫אפשר לזהות שהוא שוב הגיע‪ ,‬ולא למסור לו את ההגה"‪.‬‬ ‫לפעמים תבנית ישנה מצמצמת את האפשרויות שלנו;‬ ‫כשמזהים אותה‪ ,‬אפשר להתחיל לפתוח את הדרך‪.‬‬ ‫הגן כבר היה כמעט חשוך‪ .‬רק פנס אחד האיר את הספסל‪ .‬גדליה‬ ‫ולפעמים יש בנו נקודת עבודה שתלווה אותנו גם בהצלחות וגם‬ ‫חשב על הניסיון שמחכה לו‪ :‬לעלות שוב לרכב‪ ,‬גם כשהקול הזה‬ ‫בנפילות; איננו חייבים להיענות לה בכל פעם שהיא מדברת‪.‬‬ ‫עוד עלול להופיע‪" .‬אז מה עושים עם שני המסלולים"? שאל‪.‬‬ ‫לא תמיד נדע מיד מאיזה מסלול מגיע הכאב‪.‬‬ ‫"אולי אברהם אבינו מלמד אותנו שיש ניסיונות מסוגים שונים"‪,‬‬ ‫אמר נחום‪.‬‬ ‫גם עצם השאלה ‪ -‬מה כאן שלי‪ ,‬ומה למדתי לחשוב שמובן‬ ‫מאליו ‪ -‬יכולה להיות התחלה של תנועה‪ ,‬ושל מעט יותר חמלה‬ ‫"סמוך לניסיון העקדה בא ניסיון הגר וישמעאל‪ .‬שרה אומרת‪:‬‬ ‫כלפי עצמנו‪.‬‬ ‫'ּגָ ֵרׁש ָה ָא ָמה ַהּזֹאת וְ ֶאת ְּבנָ ּה'‪.‬‬ ‫תרי"ג עצות‬ ‫ואחר כך הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם‪'ַ :‬אל יֵ ַרע ְּב ֵעינֶ יָך ּכֹל‬ ‫ֹאמר ֵאלֶ יָך ָׂש ָרה ְׁש ַמע ְּבקֹלָ ּה‪ּ ,‬כִ י ְביִ ְצ ָחק יִ ָּק ֵרא לְ ָך זָ ַרע'‪.‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ּת ַ‬ ‫יש דברים שאינם אמורים לרשת את מקומם של הדברים‬ ‫שית מאת ותלת עשר זיני עיטא (זוהר ח"ב פב‪):‬‬ ‫ששייכים לנו‪ .‬אותם לא צריך ללמוד לשאת לנצח‪ .‬צריך לגרש את‬ ‫התבנית שחוסמת את הדרך‪ ,‬כדי שיצחק יוכל להיות היורש"‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אמונה בה'‬ ‫"כלומר‪ ,‬את 'רכב לא בשבילנו' לא צריך לקבל כגורל"?‬ ‫ֹלקיָך״‪.‬‬ ‫״אנֹכִ י ה׳ ֱא ֶ‬ ‫מצוות עשה להאמין שיש אלוה נמצא‪ ,‬שנאמר‪ָ :‬‬ ‫והוא יתברך ויתעלה המציא את כל הנמצאים ואת כל העולמות‪,‬‬ ‫"בדיוק‪ .‬זו תבנית שאפשר לפרום‪ .‬אתה יכול ללמוד‪ ,‬להתאמן‪,‬‬ ‫ומכוחו ומרצונו נתהווה כל מה שיש‪ ,‬שהיה ויהיה‪.‬‬ ‫לעבור טסט ולהגיע בעצמך‪ .‬אבל מיד אחר כך מתחיל הניסיון‬ ‫הסמוך‪ ,‬האישי יותר‪:‬‬ ‫גם למצוות האמונה אפשר להוסיף גוון של ״רווח להתבונן״‪.‬‬ ‫"העקדה"‪.‬‬ ‫בחיים יש מושג של לקיחת אחריות‪:‬‬ ‫שם לא מגרשים את נקודת העבודה‪ .‬שם צריך לעמוד מולה‪,‬‬ ‫להרגיש את כובד הבחירות שלנו‪ ,‬ולתת את הדעת לאן אנחנו פונים —‬ ‫כדי להיטיב עמנו‪ ,‬עם סביבתנו ועם התורה והמצוות שנצטווינו עליהן‪.‬‬ ‫ללכת איתה אל המקום שהשם מוביל אליו‪ ,‬וללמוד איך לחיות‬ ‫איתה בלי שתנהל אותך"‪.‬‬ ‫אבל כשלקיחת האחריות נעשית מוגזמת‪ ,‬היא עלולה להפוך‬ ‫להאשמה עצמית‪.‬‬ ‫גדליה שתק‪.‬‬ ‫במקום לעזור לנו לבחור‪ ,‬היא מכבידה עלינו גם את מה שאינו בידינו‪.‬‬ ‫הגן היה חשוך‪ ,‬והפנס שמעליהם האיר רק חלק קטן מן השביל‪.‬‬ ‫הוא לא ידע אם יעבור בטסט הבא‪ .‬אבל נדמה היה לו שהוא רואה‬ ‫כאן נכנסת האמונה‪ :‬היא מאפשרת לנו לעשות את המוטל עלינו‪ ,‬בלי‬ ‫את שני המסלולים‪:‬‬ ‫לחשוב שכל התוצאה תלויה רק בנו‪.‬‬ ‫כשאני סומך על הרופא‪ ,‬איני מזלזל בבריאותי ומניח שהיא כבר‬ ‫האחד ‪ -‬תבנית שנמסרה לו בלי מילים‪ ,‬של "לא לנו" ושל‬ ‫תסתדר‪.‬‬ ‫הסתדרות עם מה שיש; והשני ‪ -‬הקול שיורד עליו גם כשהצליח‪,‬‬ ‫וגם כשהוא עדיין בדרך‪.‬‬ ‫אני מקשיב‪ ,‬שואל ועושה את חלקי‪ .‬אבל אני גם לא יוצא מכל פגישה‬ ‫בחרדה‪ ,‬כאילו כל מה שיקרה תלוי רק בי‪.‬‬ ‫את הראשון אפשר לשנות‪ .‬עם השני יש לו עבודה‪.‬‬ ‫כך גם האמונה בה׳ ובהשגחתו עליי ועל העולם כולו‪ .‬היא לא מבטלת‬ ‫את האחריות שלי; היא מזכירה לי שיש גבול לאחריות ולשליטה שלי‪.‬‬ ‫את זכות העקדה אנו מזכירים בכל יום‪ .‬זוכרים את הקושי‪ ,‬את‬ ‫אני עושה את חלקי‪ ,‬ואת מה שאינו בידיי אני מפקיד בידיו יתברך‪.‬‬ ‫המאכלת ואת הפירות שאנו אוכלים בזכות העבודה שנעשתה‬ ‫נמשיך בשבוע הבא‪.‬‬ ‫שם‪ .‬יש נקודות שאינן נעלמות; העבודה איתן מולידה פירות לכל‬