gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish

שבוע: וירא (2026-10-26)

דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫ש נ ת תשפ " ז‬ ‫וירא‬ ‫ג ל יו ן ר צ ז‬ ‫נתנדב לזכות‬ ‫חיים מרדכי בן יוכבד‬ ‫פעריל בת יוכבד‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫'סדם' גופא‪ .‬שכן 'סדם' הוא אותיות 'ס‪-‬מ'‪ ,‬שמו של‬ ‫שורש הסטרא אחרא‪ ,‬הסובבות את אות ד' ‪ -‬הרומזת‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫ל'דוד' מלך ישראל‪ .‬כמו כן האות דל"ת מורה על‬ ‫תפלתו של אברהם אבינו על אנשי סדום ‪ -‬מכח הארת נקודת משיח שבהם | האם נענה אברהם אבינו על תפלה זו? | 'אולי יש חמשים צדיקים'‬ ‫'דלת'‪ ,‬הרומז למדת המלכות‪ ,‬מדתו של דוד המלך‬ ‫‪ -‬רומז על נקודת צדיק של שער החמשים | התגלות אורו של משיח ע"י 'כבשי דרחמנא' | האות נ' מרמזת על 'נפילה' או על 'שער החמשים'?‬ ‫ע"ה‪ ,‬שהיא הדלת והפתח לתחום הקדושה כנודע‪.‬‬ ‫| פתיחת שיר השירים כהמשך לסיום ספר תהלים‬ ‫והס"מ השתדל למנוע לפתוח את פתח הקדושה‪ .‬והיינו‬ ‫דכתיב כאן בפרשה כמה פעמים לשון דלת ופתח‪,‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ַַו ְיְ ַַׁש ַַל ח ֶֶא ת ל ֹו ט ִִמ ּּת ֹו ְְך ַַה ֲֲה ֵֵפ ָָכ ה ‪:‬‬ ‫הופעת אורו של משיח מתוך הפיכת סדום‬ ‫כמו 'ויצא אליהם לוט הפתחה‪ ,‬והדלת סגר אחריו'‬ ‫(פסוק ו)‪' ,‬ויגשו לשבור הדלת' (פסוק ט)‪' ,‬ואת הדלת‬ ‫סגרו' (פסוק י)‪ .‬לרמז על שסביב הדלת הזה רשעים‬ ‫יתהלכון‪ ,‬בהתנגדותם העזה לעומת פתח הקדושה]‪.‬‬ ‫על כל פנים למדנו מזאת‪ ,‬כי מה שלא נענה‬ ‫להציל את הערים האל מהפיכה והשחתה‪ .‬ומעתה‬ ‫א‬ ‫תפלת אברהם על סדום‬ ‫ייפלא איך נלמד מכאן דוקא ש'כל הקובע מקום‬ ‫אברהם אבינו בתפלתו על אנשי סדום‪ ,‬ונראה הדבר‬ ‫נענתה בהצלת נשמת משיח‬ ‫לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫כאילו היתה כל השתדלותו להצילם לריק ולבטלה‬ ‫ח"ו‪ ,‬הנה אדרבה‪ ,‬בבקשתו זאת פעל עוד יותר ממה‬ ‫לפי האמת נענה יותר ממה שביקש‬ ‫שהתחנן הוא עצמו‪ ,‬כי בכך זכה להוציא את נשמת‬ ‫'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'‬ ‫משיח בן דוד שהיתה גנוזה אצל לוט מגלות‪.‬‬ ‫אך ישוב הדבר הוא‪ ,‬כי אם אמנם כן הוא לפי‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫�‬ ‫פשטות הדברים שלא נתקבלה תפלתו של אברהם‬ ‫ַוַ ִיִ ְפְ נ�ּו ִִמ ָָׁשם ָָה ֲֲאָנָ ִִׁשים ַוַ ֵיֵ ְלְ כ�ּו ְְסֹד ָָמה ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם עֹו ֶֶדנ ּּו‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫אבינו בענין הפיכת סדום ועמורה‪ ,‬ולכאורה משמע‬ ‫ֹע ֵֵמד ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' וגו'‪ַַ ,‬ה ַַאף �ִִּת ְְסֶּפ� ֶ ה ַַצ ִִדיק ִִעם ָָר ָָׁשע‪ ,‬א ּּוַלַ י‬ ‫��‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ׁשׁ‬ ‫'ויזכור אלקים את אברהם ‪ -‬וישלח את לוט מתוך ההפיכה'‬ ‫שלא פעל כלום בכל השתדלותו ובקשותיו‪ .‬אך‬ ‫ֵיֵ ֲֲח ִִמ ִִׁשים ַַצ ִִד ִיִקם ְְּב� תֹו ְְך ָָה ִִעיר ַַה ַַאף �ִִּת ְְסֶּפ� ֶ ה ְוְ ֹלא ִִת ָָּׂשא‬ ‫ֹ‬ ‫וכל דברינו אלה פירשם הכתוב כאן להדיא‪ ,‬והוא‬ ‫לאמיתו של דבר נענה הוא עוד יותר ממה שביקש‬ ‫ַלַ ָָמקֹום וגו' (יח‪ ,‬כב‪-‬כד)‪.‬‬ ‫מה שנאמר (יט‪ ,‬כז‪-‬כט)‪' ,‬וישכם אברהם בבוקר אל‬ ‫עליו‪ ,‬כי הקב"ה קיבל את תפלתו לענין נעלה ונשגב‬ ‫שנינו בגמרא (ברכות ו‪ ):‬אמר רבי חלבו אמר רב‬ ‫המקום אשר עמד שם‪ .‬וישקף על פני סדום ועמורה‬ ‫ביותר ממה שעלה על דעתו כלל להתפלל‪ ,‬ולא חזרה‬ ‫הונא‪ ,‬כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו‬ ‫ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ‬ ‫תפלתו ריקם חלילה‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום‪ ,‬דכתיב‬ ‫כקיטור הכבשן‪ .‬ויהי בשחת אלקים את ערי הככר‪,‬‬ ‫(יט‪ ,‬כז) 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד‬ ‫ויזכור אלקים את אברהם‪ ,‬וישלח את לוט מתוך‬ ‫'מצאתי דוד עבדי ‪ -‬בסדום'‬ ‫שם'‪ ,‬ואין עמידה אלא תפילה‪ ,‬שנאמר (תהלים קו‪ ,‬ל)‬ ‫ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט'‪.‬‬ ‫'ויעמוד פינחס ויפלל'‪ .‬עד כאן לשונם ז"ל‪ .‬ופרש"י‬ ‫והענין‪ ,‬כי אם אכן לא נענה אברהם בתפלתו להציל‬ ‫כלומר‪ ,‬כי כאשר השכים אברהם בבוקר והלך אל‬ ‫את אנשי סדום עצמם‪ ,‬הרעים והחטאים לה' מאוד‪,‬‬ ‫ז"ל‪' :‬אלקי אברהם ‪ -‬שקבע מקום לתפלתו'‪' .‬בעזרו‬ ‫המקום אשר עמד שם להתפלל על אנשי סדום‪ ,‬ראה‬ ‫אמנם זאת כן פעל בתפלתו ‪ -‬להציל את לוט בן‬ ‫‪ -‬כדרך שהיה עוזר לאברהם'‪.‬‬ ‫לכאורה כי לא נענה בתפלתו זאת‪ ,‬שהרי בניגוד‬ ‫אחיו‪ ,‬שניצל אך ורק בזכותו של אותו צדיק (רש"י‬ ‫ביאור כוונתם ז"ל הוא‪ ,‬כי כשם שמצינו אצל‬ ‫למה שהתחנן אל הקב"ה ביום אתמול שלא ישחית‬ ‫יט‪ ,‬יז)‪ .‬ובלוט הלא היתה גנוזה נשמת משיח בן דוד‪,‬‬ ‫אברהם אבינו שקבע מקום לתפלתו‪ ,‬כדכתיב 'וישכם‬ ‫את הערים האלה‪ ,‬הנה למעשה 'עלה קיטור הארץ‬ ‫שיצא מרות המואביה‪ .‬ונמצא‪ ,‬שבהצלתו של לוט‬ ‫אברהם בבוקר' וגו'‪ ,‬ובכך זכה לעזר אלוקי‪ ,‬כמו כן‬ ‫כקיטור הכבשן'‪ ,‬הרי שלא נתקבלה תפלתו למעלה‪.‬‬ ‫באותה שעה מתוך ההפיכה‪ ,‬יצאה עמו נשמתו של‬ ‫כל ההולך בעקבותיו וקובע מקום לתפלתו‪ ,‬זוכה‬ ‫בן דוד גואלנו שהיתה חבויה וטמונה שם בגלות‪.‬‬ ‫גם הוא שאלקי אברהם יהא בעזרו‪ ,‬כדרך שהיה‬ ‫אמנם על כך מסיק הכתוב‪' ,‬ויהי בשחת אלקים את‬ ‫וכמו שדרשו ז"ל על הפסוק (תהלים פט‪ ,‬כא; בר"ר נ‪,‬‬ ‫בעזרת אבותינו‪.‬‬ ‫ערי הככר‪ ,‬ויזכור אלקים את אברהם‪ ,‬וישלח את לוט‬ ‫י) 'מצאתי דוד עבדי'‪' ,‬היכן מצאתי אותו ‪ -‬בסדום'‪.‬‬ ‫מתוך ההפיכה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי אם לא נתקבלה תפלתו‬ ‫לכאורה לא נענה אברהם בתפלתו על סדום‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬שכוחו ותפלתו של אותו זקן פעלו את‬ ‫של אברהם אבינו לגבי הערים עצמם‪ ,‬כי הושחתו‬ ‫ענין ביאת משיחנו והחשת פדות נפשנו‪.‬‬ ‫אמנם מה שהביאו ז"ל סמיכות להורות כי הקובע‬ ‫בגפרית ואש מן השמים‪ ,‬הנה על דבר אחר ‪ -‬חשוב‬ ‫מקום לתפלתו יזכה לעזר וסיוע עליון כדרך שהיה‬ ‫ביותר לאין ערוך ‪ -‬אכן נזכר אברהם אבינו‪ ,‬במה‬ ‫'סדם' ‪ -‬ס"מ הסובב את האות דל"ת‬ ‫עוזר לאברהם מן הפסוק הנזכר המכוון לאותה‬ ‫ש'וישלח את לוט מתוך ההפיכה'‪ ,‬אשר בכך ניצלה‬ ‫תפילה שהתפלל אברהם אבינו על הצלת סדום ‪-‬‬ ‫[ועובדא זו שנשמתו של דוד המלך היתה שבויה‬ ‫נשמתו של מלך המשיח‪ ,‬שהיתה שבויה וחבויה באותן‬ ‫לכאורה נפלא מלהבין‪ .‬כי הלא בפשטות נראה שלא‬ ‫בתוך הקליפות בין חומות העיר סדום‪ ,‬נרמזה בתיבת‬ ‫הערים אשר ישב בהן לוט‪.‬‬ ‫נענה אברהם אבינו בתפילה זו‪ ,‬ולא הצליח בתפלתו‬ ‫א‬ ‫חכמתו ית' העליונה הנעלם מכל רעיון‪ .‬אמנם דבר‬ ‫אשר 'עמד' שם ‪ -‬נוטריקון 'מצאתי דוד עבדי'‬ ‫נאמנה שבוודאי שמע השי"ת את קול תפלתו והיא‬ ‫זה ברור‪ ,‬שתפלתו לא תחזור ריקם‪ ,‬ותעשה פירות‬ ‫עלתה לרצון לפני אדון הכל‪ .‬ואם אכן לא נענה על‬ ‫ורמז יש לדבר בלשון הפסוק 'וישכם אברהם בבוקר‬ ‫באיזה אופן שהוא‪.‬‬ ‫אותה תחינה ובקשה פרטית שהפיל לפני השי"ת‪,‬‬ ‫אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬שכן תיבת 'עמד' נוטריקון‬ ‫האמת היא שתפלתו נתקבלה למעלה‪ ,‬ואם אמנם לא‬ ‫'מ'צאתי ד'וד ע'בדי'‪ .‬כלומר ש'עמידתו' זאת בתפילה‬ ‫'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר‬ ‫לפני השומע כל פה‪ ,‬פעלה למצוא ולהציל את נשמת‬ ‫עמד שם' ‪ -‬בבחינת 'יחזור ויתפלל'‬ ‫נתקבלה היא כלפי אותו דבר שביקש עתה‪ ,‬הרי זה‬ ‫מפני שהטמין אותה השי"ת לעת אחרת בעת שיצטרך‬ ‫משיח בן דוד‪ ,‬ולהוציאה מתוך ההפיכה‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬שפיר למדו כן חז"ל דייקא מן הפסוק‬ ‫לישועה גדולה ורבה מזו‪ ,‬שיתכן שגם המבקש עצמו‬ ‫הנזכר 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד‬ ‫לא יתוודע מזה כלל‪ ,‬ובעת ההיא יפתח השי"ת את‬ ‫'כקיטור הכבשן' ‪ -‬רמז ל'כבשי דרחמנא'‬ ‫שם'‪ ,‬שכן משמעות הכתוב היא‪ ,‬שאברהם אבינו חזר‬ ‫אוצרו הטוב שבו גנוזה את אותה תפלה ובקשה‪,‬‬ ‫עוד יש לרמז במה שנאמר כאן בכתוב 'והנה עלה‬ ‫שוב בבוקר השכם לעמוד ולהתפלל באותו מקום‬ ‫ובכוחה הגדול תפעול גדולות ונצורות מה שלא עלתה‬ ‫קיטור הארץ כקיטור הכבשן'‪ ,‬על פי מה שביארו‬ ‫שעמד והתפלל שם ביום אתמול‪ .‬ועל אף שראה‬ ‫כלל על דעתו של המתפלל‪.‬‬ ‫בזוה"ק (ח"ג רנב‪ :‬בפסוק (שמות יט‪ ,‬יח) 'ויעל עשנו כעשן‬ ‫שהשחית אלקים את כל ערי הככר ועלה קיטור‬ ‫הארץ כקיטור הכבשן‪ ,‬והיינו שלא נענה בתפלתו‪,‬‬ ‫הכבשן') את תיבת 'כבשן'‪ ,‬שהיא מרמזת על ענין‬ ‫אין להתייאש כשאין רואים מענה לתפלה‬ ‫'כבשי דרחמנא'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והכי נמי יש לפרש בדידן‪,‬‬ ‫בכל זאת לא התפעל מזה‪ ,‬אלא חזר והתפלל‪' ,‬חזק‬ ‫ויאמץ לבך וקוה אל ה''‪ ,‬והנה בפסוק זה עצמו ‪-‬‬ ‫ומעתה אל לו לאדם להתפעל ולהתייאש אחר‬ ‫כי מה שעלה קיטור הארץ כקיטור 'הכבשן' דייקא‪,‬‬ ‫אל המקום אשר עמד שם ‪ -‬נרמז מה שלפי האמת‬ ‫שרואה שנעלמה ממנו בקשתו ולא נענה בתפלתו‪,‬‬ ‫רומז על שנתגלה כאן 'כבשי דרחמנא'‪ .‬והיינו שבתוך‬ ‫בבחינת 'כבשי דרחמנא' אכן נענה בתפלתו והיה‬ ‫אלא עליו להאמין בה' ולבטוח בו שהוא שומע קול‬ ‫כל המהפכה הזו‪ ,‬נצנצה נשמה קדושה ועמוקה שלא‬ ‫אלוקיו בעזרו‪ ,‬שיצא מזה נשמת דוד שהיה גנוז‬ ‫שועת עתירה ומאזין לקול תפלת עמו ישראל ברחמיו‪,‬‬ ‫היתה ניכרת וגלויה שם כלל‪ ,‬ודוקא בכוחו של אותו‬ ‫בסדום‪ .‬ומעתה‪ ,‬היטב יש ללמוד מכאן כי 'כל הקובע‬ ‫ובוודאי נתקבלה היא בשמים‪ .‬וכדרך שאברהם אבינו‪,‬‬ ‫זקן יצתה היא מאפילה לאורה‪.‬‬ ‫מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'‪.‬‬ ‫ה'ראש למאמינים' (פס"ז שה"ש ד‪ ,‬ח)‪ ,‬בכל מה שהתפלל‬ ‫כמו כן עצם הדבר מה שלא נענה אברהם בתפלתו‬ ‫והתחנן לפני קונו על הצלת סדום ועמורה ולא נענה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫להצלת אנשי סדום‪ ,‬ולעומת כן פעל להוציא את נשמת‬ ‫בתפלתו‪ ,‬האמין בה'‪ ,‬ולבסוף ענוהו מן השמים בישועה‬ ‫משיח בן דוד‪ ,‬הוא מ'כבשי דרחמנא'‪ ,‬ממפעלות התמים‬ ‫רבתי יותר ממנה‪.‬‬ ‫שום תפלה אינה חוזרת ריקם‪ ,‬ואף כשאינו נענה ‪ -‬נגנזת היא‬ ‫דעים‪ ,‬אשר גבהו מבינת אנוש ואין חקר לתבונתו‪.‬‬ ‫לעת שיצטרך לישועה גדולה ממנה‪ .‬ולכן אין להתייאש‪ ,‬אלא‬ ‫להוסיף אמונה ובטחון‪ ,‬ולפי האמונה כך הישועה‪' .‬קביעות‬ ‫המשכת הישועה ע"י רבות האמונה‬ ‫הופעת נשמת משיח בדרך סוד והסתר‬ ‫מקום לתפלה' ‪ -‬להיות קבוע בתפלה בלי הפסק‪ ,‬כאברהם‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כי יתכן הדבר שעצם הטעם לכך‬ ‫שחזר והתפלל 'אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬אף שראה שלא‬ ‫ואכן כל עצם הופעת נשמה קדושה הלזו נעשתה‬ ‫נענה‪.‬‬ ‫שאין האדם רואה מיד את קיבול תפלתו הוא מפני‬ ‫באופן של סוד ו'כבשי דרחמנא'‪ .‬כי הרי מיד אחר‬ ‫שבאמת צריך הוא לישועה גדולה מזו‪ ,‬אך בכדי‬ ‫כן הלך לוט אל המערה (פסוק ל')‪ ,‬שהוא מקום נסתר‬ ‫להמשיך אותה נדרשת על כך אמונה רבה מן המקבל‪,‬‬ ‫ג‬ ‫ביותר‪ ,‬בבחינת כבשי דרחמנא‪ .‬וכל העובדא של‬ ‫'אולי יש חמשים צדיקים' ‪ -‬נקודת‬ ‫וכפי גודל האמונה כך היא מדרגת הישועה‪ .‬ולפיכך‬ ‫הוצאת שני האומות ע"י הוא ושתי בנותיו‪ ,‬נעשתה‬ ‫צדיק שבבחינת שער החמשים‬ ‫סובבת ההנהגה העליונה שלא יכיר מיד איך תפלתו‬ ‫בלא ידיעתו‪ ,‬כי לא ידע כלל בשכבה ובקומה (פסוק‬ ‫מתקבלת למעלה‪ ,‬וממילא יצטרך להרבות האמונה‬ ‫והבטחון באלקי עולם‪ ,‬ושוב עי"ז דוקא תימשך אליו‬ ‫לג)‪ .‬הרי שבאותה שעה עסק השי"ת באופן של 'כבשי‬ ‫נבוא להרחיב קצת את הדיבור בענין גילוי אורו‬ ‫אותה הישועה שבאמת הוא זקוק אליה‪.‬‬ ‫דרחמנא' להוציא את נשמת משיח‪.‬‬ ‫של מלך המשיח שנפעל ע"י תפלתו של אברהם‬ ‫אבינו על אנשי סדום‪.‬‬ ‫'קביעות מקום' ‪ -‬קביעות בתפלה בלי הפסק‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫גילוי נקודת צדיק אף באנשי סדום‬ ‫ויסוד גדול ונפלא זה הוא שלימדונו רבותינו ז"ל‬ ‫חז"ל למדו 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'‬ ‫הנה עומק הענין במה שהשתדל אברהם אבינו‬ ‫במאמרם הנזכר 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי‬ ‫מתפלת אברהם על סדום‪ ,‬אף שלכאורה לא נענה בה‪ .‬אך‬ ‫ללמד זכות אפילו על אנשי סדום הוא‪ ,‬כי ביקש‬ ‫אברהם בעזרו'‪ ,‬ודבריהם ז"ל כדרבונות להורות על‬ ‫באמת נענה יותר ממה שביקש ‪ -‬בהצלת לוט‪ ,‬שבו היתה‬ ‫מעלת התפלה גם בשעה שאין רואים שנענים בה‪.‬‬ ‫גנוזה נשמת משיח בן דוד‪' ,‬מצאתי דוד עבדי ‪ -‬בסדום'‪' .‬ויזכור‬ ‫בכך לעורר את בחינת 'ועמך כולם צדיקים' (ישעיה ס‪,‬‬ ‫אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה'‪ .‬וכל זה‬ ‫כא)‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל (סנהדרין צ‪' ).‬כל ישראל יש‬ ‫ונאמר‪ ,‬ש'קביעות מקום לתפילה' שאמרו כאן‪ ,‬אין‬ ‫נעשה בדרך סוד‪ ,‬בבחינת 'כבשי דרחמנא' ‪' -‬כקיטור הכבשן'‪.‬‬ ‫להם חלק בעולם הבא‪ ,‬שנאמר ועמך כולם צדיקים‬ ‫פירושה רק לקביעות מקום גשמי‪ ,‬כלומר שהוא‬ ‫לעולם יירשו ארץ'‪ .‬ואברהם אבינו השתדל לגלות את‬ ‫מתפלל בכל יום בקביעות במקום ההוא‪ ,‬אלא עומק‬ ‫נקודת צדיק גם באנשי סדום‪ ,‬ולדון אף אותם לכף‬ ‫ב‬ ‫'כל הקובע מקום לתפלתו' ‪ -‬שום‬ ‫הכוונה ב'קביעות מקום לתפילה' הוא‪ ,‬שהאיש הלזה‬ ‫זכות‪[ ,‬שלמעשה שבו הם ונתגלגלו אחר כך בנשמות‬ ‫תפלה אינה חוזרת ריקם‬ ‫הינו 'קבוע' בתפלתו‪ ,‬והיינו שהוא מתפלל תמיד‬ ‫דור גלות מצרים‪ ,‬כנודע מהאריז"ל (שעה"כ פסח א')]‪,‬‬ ‫להשי"ת בכל עת ובכל שעה באופן קבוע‪ ,‬בלי הפסק‬ ‫ובכך לבטל את הדין הקשה שנגזר עליהם ליהפך‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬ואפילו בשעה שאינו נענה בתפלתו‪ ,‬לא מונע את‬ ‫עצמו מלהתפלל עוד ועוד‪ ,‬ואינו מרפה כלל מעבודת‬ ‫תפלתו של אברהם אבינו היא לימוד לכל איש ישראל‬ ‫עולם הבא הוא בחינת 'שער החמשים'‬ ‫התפילה‪ ,‬וכענין שאמרו ז"ל (ברכות לב‪' ):‬אם ראה אדם‬ ‫והנה כל מה שהתרחש עם אברהם אבינו ‪-‬‬ ‫ולפיכך פתח אברהם אבינו את תפלתו לומר 'אולי‬ ‫שהתפלל ולא נענה‪ ,‬יחזור ויתפלל‪ ,‬שנאמר (תהלים כז‪,‬‬ ‫יש חמשים צדיקים בתוך העיר‪ ,‬האף תספה ולא‬ ‫בתפלתו על אנשי סדום‪ ,‬ובקיבול התפילה דוקא‬ ‫יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''‪.‬‬ ‫על נשמת משיח שלא עלתה על דעתו כלל ‪ -‬לא‬ ‫תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה'‬ ‫(יח‪ ,‬כד)‪ .‬כי נודע ש'עולם הבא' ‪ -‬ששם מתגלה נקודת‬ ‫הנה על זה אמרו ז"ל‪ ,‬שאדם הלזה שקובע מקום‬ ‫ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא‪,‬‬ ‫צדיק הגנוזה בכל איש ישראל ‪ -‬הוא בבחינת שער‬ ‫לתפלתו‪ ,‬יום אחר יום בלי התפעלות והשתנות מכך‬ ‫כי יסוד גדול הוא בעבודה‪ ,‬ששום תפלה ובקשה של‬ ‫החמשים‪ ,‬שכן 'שית אלפי שנין הוי עלמא‪ ,‬וחד חרוב'‬ ‫שאינו רואה בה סימן ברכה‪ ,‬אזי 'אלקי אברהם בעזרו'‪.‬‬ ‫איש ישראל אינה חוזרת ריקם מלפניו‪ ,‬ואף אם האדם‬ ‫(שם צז‪ ,).‬והאלף השמיני הבא אחר אלף השביעי‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שאותו אלקי שהיה בעזרו של אברהם אבינו‬ ‫אינו רואה כן בעיניו‪ ,‬עליו להאמין ולבטוח בבוראו‬ ‫הוא עולם הבא [ונרמז בתיבת 'הבא' העולה כמנין‬ ‫בשעה שלכאורה לא נענה הוא בתפלתו‪ ,‬הוא גם‬ ‫יתברך כי כן הדבר‪.‬‬ ‫שמונה]‪ .‬והרי מספר מ"ט הוא ז' פעמים ז'‪ ,‬ומדת‬ ‫בעזרתו של האיש ההוא הקובע עצמו בתפלה‪ .‬וכשם‬ ‫'חמשים' מורה על מדרגת שמיני שלאחריו‪ .‬נמצא‬ ‫שלבסוף נתקבלה ופעלה תפלת אברהם אבינו לדבר‬ ‫תפלה שלא נענתה ‪ -‬נגנזת לעת הצורך‬ ‫שעולם הבא ‪ -‬שהוא אחר העולם הזה ‪ -‬הוא בבחי'‬ ‫רב ונשגב יותר ממה שביקש‪ ,‬כמו כן גם האיש הלזה‬ ‫כי כאשר האדם מתפלל ומבקש איזה דבר מאת‬ ‫שער החמשים‪ .‬ועל כן כדי לעורר את מדרגת עולם‬ ‫בוודאי יענה בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬אזי גם אם לפי ראות עיניו לא‬ ‫הבא‪ ,‬ביקש אברהם אבינו בתפלתו 'אולי יש חמשים‬ ‫שמו‪ ,‬אם בעולם הזה או בעולם העליון‪ ,‬וגם המתפלל‬ ‫נענה הוא בתפלתו‪ ,‬עד שמדמה בנפשו שכאילו‬ ‫צדיקים'‪ ,‬כלומר נקודת צדיק שבבחי' שער החמשים‪.‬‬ ‫עצמו לאו דוקא שידע מזה לעולם‪ ,‬הכל כפי שיקבע‬ ‫לא פעל כלום בכל תפילותיו ובקשותיו‪ ,‬עליו לידע‬ ‫ב‬ ‫אדם'‪ ,‬ופירשוהו חז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) 'עד דכא'‬ ‫הכולל‪ ,‬להיותו עולה כמנין משיח ממש‪ .‬אך למעשה‬ ‫האות נ' ‪ -‬נקודת צדיק היורדת עד למטה‬ ‫‪ -‬עד דיכדוכה של נפש‪ .‬כלומר שעד שעת מיתה‬ ‫לא עלה הדבר בידו‪ ,‬כי לא הגיע עדיין זמן התיקון‬ ‫והנה נקודת צדיק זו‪ ,‬בחינת שער הנ'‪ ,‬עם רוב‬ ‫אפשר עדיין לשוב בתשובה‪ ,‬ובאותה שעה צריך‬ ‫לפגמם של אנשי סדום‪ ,‬עד כי יבוא שילה‪ ,‬ואז לא‬ ‫עומקה וגדלותה למעלה‪ ,‬היא יורדת ומתפשטת עד‬ ‫שתתעורר באדם לכל הפחות איזו נקודה של תשובה‪,‬‬ ‫נצטרך עוד הכולל להשלימו‪.‬‬ ‫למטה מטה‪ ,‬וביכולתה לרדת למקומות נמוכים ביותר‪.‬‬ ‫שהיא התגלות נקודת משיח שבכל אחד ואחד)ג( ‪.‬‬ ‫כענין המבואר בחז"ל (ברכות ד‪ ):‬שהאות נ' מורה על‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫נפילה‪ ,‬כדכתיב (עמוס ה‪ ,‬ב) 'נפלה לא תוסיף קום‬ ‫ומעתה‪ ,‬אחר שהתחיל דוד המלך לגלות את חלק‬ ‫בתולת ישראל'‪ ,‬המורה על כח ירידתה של אות זו‬ ‫'משיח' זה‪ ,‬נקודת הצדיק שבכל איש ישראל‪ ,‬באמרו‬ ‫אברהם ביקש לגלות באנשי סדום את נקודת הצדיק‪' ,‬ועמך‬ ‫עד תחתית המדרגות‪ .‬כי היא נמצאת בכל מקום‪ ,‬גם‬ ‫'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬ביקש גם שלמה המלך לישב‬ ‫כולם צדיקים'‪ ,‬שהיא בבחינת שער החמשים ‪ -‬עולם הבא‪.‬‬ ‫באלו שיורדים עד לתהום‪ ,‬כטעם 'ועמך כולם צדיקים'‪.‬‬ ‫על כסא ה'‪ ,‬ולדון את כל אדם לכף זכות‪ ,‬בבחינת‬ ‫נקודה זו יורדת עד למטה‪ ,‬כאות נ' המורה על נפילה‪ ,‬ורגל‬ ‫'ועמך כולם צדיקים'‪ .‬ועי"ז אמר 'ישקני מנשיקות‬ ‫הקו"ף רומזת לירידתה‪ .‬אברהם השתדל לתקן את מדת 'צדק'‬ ‫רגל הקו"ף ‪ -‬בצורת נו"ן פשוטה‬ ‫ולהעלות הנפילה לשורשה‪' .‬אולי יש' ‪ -‬כמנין 'משיח' חסר‬ ‫פיהו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתופיע ותתגלה מדרגת 'נשיקין' אלו‬ ‫אחד‪ ,‬כי לא הגיע עדיין זמן התיקון‪.‬‬ ‫וירידה זו של האות נ' נרמזת ברגל השמאלית של‬ ‫שבעת ההסתלקות‪ ,‬שהיא התגלות נקודת משיח‪.‬‬ ‫האות קו"ף‪ ,‬היורדת למטה מכל שאר כ"ב האותיות‪,‬‬ ‫שעליה נאמר (משלי ה‪ ,‬ה) 'רגליה יורדות מות'‪ ,‬שהיא‬ ‫נשיאת בת פרעה ‪ -‬כענין נפילת הנו"ן‬ ‫ד‬ ‫רגל ההוד ‪ -‬שבקו השמאל ‪ -‬שנפגמה בענין 'ויגע‬ ‫דוד ושלמה בגילוי נקודת משיח‬ ‫ובהשתדלותו זאת של שלמה לגלות את נקודת‬ ‫בכף ירכו' (להלן לב‪ ,‬כו; זוה"ק ח"ג רמג‪ ,).‬ונמשכה‬ ‫‪' -‬כל הנשמה' ו'ישקני מנשיקות'‬ ‫צדיק‪ ,‬בחינת שער החמשים‪ ,‬נשא הוא את בת פרעה‪,‬‬ ‫למטה להיותה רגל הקו"ף‪ .‬שכן רגל זו היא בצורת‬ ‫והרי זה כענין נפילת הנ' הנ"ל‪ .‬וכענין דאמרינן‬ ‫ן' פשוטה‪ ,‬והרי זה מורה על ירידת האות נ' עד‬ ‫בגמרא (סנהדרין צח‪ ).‬שמשיח יתיב אפתחא דרומי‪,‬‬ ‫עמקי המדרגות‪ .‬אמנם סוף סוף גם האות ק' היא‬ ‫'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה' ‪ -‬נקודת משיח שבתוך כל איש ישראל‬ ‫המורה גם כן על הימצאותה של נקודת משיח‬ ‫אות מאותיות התורה‪ ,‬והיינו שבשורשה היא קדושה‪.‬‬ ‫במקומות הירודים ביותר‪.‬‬ ‫והנה דוד המלך‪ ,‬נשמת משיח שניצולה מתוך העיר‬ ‫כמו כן היא עצמה מורה על ק'דוש (שבת קד‪ .).‬והיינו‬ ‫סדום‪ ,‬רמז את נקודת צדיק זו בסוף ספרו‪ ,‬שכן‬ ‫כאמור‪ ,‬שהיא מדרגת שער החמשים‪ ,‬נקודת צדיק‬ ‫'נעץ קנה בים' ‪ -‬נפילה במקום עלייה‬ ‫בסיום ספר תהלים פגע דוד המלך בנקודת משיח‪,‬‬ ‫ׁ‬ ‫הקדוֹׁשה‪ ,‬הנמשכת ויורדת עד למטה‪.‬‬ ‫אמנם למעשה לא הצליח שלמה בכך‪ ,‬ועל זה‬ ‫ואשר הוא ידון את כל האדם לכף זכות‪ ,‬ויעלה‬ ‫אמרו חז"ל (שבת נו‪' ):‬בשעה שנשא שלמה את בת‬ ‫ויגביה את כל איש מישראל למדרגת שער החמשים‪.‬‬ ‫'מי העיר ממזרח צדק' ‪ -‬תיקון רגל הקו"ף‬ ‫פרעה‪ ,‬ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון‪,‬‬ ‫וזהו שסיים את ספר התהלים בפסוק 'כל הנשמה‬ ‫ואברהם אבינו השתדל כל ימיו על תיקון רגל‬ ‫ועליו נבנה כרך גדול של רומי'‪' .‬קנה' זה שנעץ‬ ‫תהלל י‪-‬ה'‪ .‬כי 'י‪-‬ה' מרמז על האות נ'‪ ,‬שכן י' פעמים‬ ‫הקו"ף‪ ,‬והיינו להעלות את בחינת 'נפילה' של הנ' ‪-‬‬ ‫גבריאל [בגימ' 'רום'] הוא כענין דכתיב (תהלים סח‪,‬‬ ‫ה' עולה כמספר נ'‪ .‬ועל כך אמר 'כל הנשמה תהלל‬ ‫הרמוזה ברגל הק'‪ ,‬עד לשורשה הרמה למעלה‪ .‬ויש‬ ‫לא) 'גער חית קנה'‪ ,‬הנאמר על אדום (פסחים קיח‪.):‬‬ ‫י‪-‬ה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבסוף יומיא יבוא משיח‪ ,‬והוא יגלה את‬ ‫לומר‪ ,‬שעל כך נאמר עליו (ישעיה מא‪ ,‬ב; בר"ר ב‪ ,‬ג‪,‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שלא עלה הדבר ביד שלמה לתקן בשלימות‬ ‫נשמת רוח חיים וחלק אלוק ממעל שבתוך כל איש‬ ‫ראה שבת קנו‪' ):‬מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו'‪,‬‬ ‫את שער החמשים‪ ,‬ועל כן לא גרם לו הדבר אלא‬ ‫ישראל‪ ,‬נקודת שער החמשים‪ ,‬אשר מצדה נחשב כל‬ ‫שכן 'צדק' הוא אותיות 'צד ק'‪ ,‬מרמז על צד שמאל‬ ‫נפילה ‪ -‬הנמשכת גם כן מהאות נ'‪.‬‬ ‫אחד לצדיק ואיש נשמה‪.‬‬ ‫של האות ק'‪ .‬ואברהם אבינו השתדל לתקן את מדת‬ ‫'צדק')א( ‪ .‬וזהו שאמר הכתוב 'מי העיר ממזרח צדק'‪,‬‬ ‫התיקון לעתיד לבוא 'ראשון לציון הנה הינם'‬ ‫'ישקני מנשיקות פיהו' בפתיחת שיר‬ ‫והיינו שהשתדל שיאיר אור השמש ‪ -‬העולה ממזרח‬ ‫השירים ‪ -‬כהמשך לסיום ספר תהלים‬ ‫ובזוהר הקדוש (ח"ג רנא‪ ):‬ביארו את פסוק זה‬ ‫‪ -‬לבחינת 'צדק'‪ ,‬ובזה תומתק רגל הקו"ף שנמשכה‬ ‫ונעיצת הקנה על ענין המשכת רגל הקו"ף‪ ,‬שעניינה‬ ‫ושלמה בנו של דוד ביקש גם הוא להמשיך את‬ ‫למטה‪ ,‬ותקום מנפילתה‪ .‬וזה כדרך שאחר 'ויגע בכף‬ ‫המשכת האות נ' למטה‪ .‬ואמרו שם‪ ,‬שעתיד הקב"ה‬ ‫עבודת דוד אביו‪ ,‬ולגלות ביתר שאת את נקודת‬ ‫ירכו' נאמר (פסוק לב) 'ויזרח לו השמש'‪ .‬ופרש"י (ע"פ‬ ‫לשבור את רגל הקו"ף‪ ,‬ולעשותה ה'‪ ,‬ויתהפך מ'קנה'‬ ‫משיח‪ ,‬בחינת 'ועמך כולם צדיקים'‪ ,‬אליה רמז דוד‬ ‫בר"ר עח‪ ,‬ה)‪' :‬לרפאות את צלעתו'‪.‬‬ ‫ל'הנה'‪ .‬ועל אמר הנביא ישעיה (מ‪ ,‬י) 'הנה ה' אלקים‬ ‫בפסוק 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ .‬ולפיכך פתח שלמה‬ ‫בחזק יבוא וזרועו מושלה לו‪ ,‬הנה שכרו אתו ופעולתו‬ ‫את מגלת שיר השירים בפסוק (שה"ש א‪ ,‬ב) 'ישקני‬ ‫'חמשים צדיקים' ‪ -‬העלאת ה'נפילה' ל'שער החמשים'‬ ‫לפניו'‪ .‬ונאמר עוד קרא לאמר (שם מא‪ ,‬כז) 'ראשון‬ ‫מנשיקות פיהו' וגו'‪ .‬ועומק 'נשיקות' אלו מתפרש על‬ ‫והנה בענין זה התפלל אברהם אבינו גם כאן ואמר‬ ‫לציון [בגימ' 'קו"ף'] הנה הינם ולירושלים מבשר‬ ‫ענין 'מיתת נשיקה'‪ ,‬המורה על התגלות נקודת צדיק‪.‬‬ ‫'אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר'‪ ,‬ונתכוון לומר‪,‬‬ ‫אתן'‪ ,‬אמן סלה‪.‬‬ ‫[גם על דרך הרמז נרמז בפסוק זה ענין נשיקין‪ ,‬כי‬ ‫שאם אכן יש בתוך העיר אות נ' ‪ -‬המורה על נפילה‪,‬‬ ‫'תהלל' בגימ' 'נשיקה'‪ .‬כמו כן שאר התיבות 'כל הנשמה‬ ‫יש להעלותה לשורשה ולהפכה לבחינת שער החמשים‪,‬‬ ‫ובכח זה נוכל לתקן ולקרב אף רחוקים אלו כאנשי‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫‪ -‬י‪-‬ה' עולות כמנין 'נשיקה'‪ ,‬כזה‪' :‬נשק' ‪' -‬י‪-‬ה']‪.‬‬ ‫סדום‪ ,‬ולגלות בהם ענין 'ועמך כולם צדיקים')ב( ‪.‬‬ ‫דוד המלך רמז לנקודת משיח בסיום ספר תהלים‪' :‬כל הנשמה‬ ‫'תשב אנוש עד דכא' ‪ -‬התעוררות נקודת‬ ‫תהלל י‪-‬ה'‪ .‬שלמה ביקש להמשיך ולגלותה‪ ,‬ופתח 'ישקני‬ ‫התשובה בשעת ההסתלקות‬ ‫'אולי יש' ‪ -‬כמנין 'משיח' חסר אחד‬ ‫מנשיקות פיהו' ‪ -‬נשיקה שבעת ההסתלקות‪ ,‬שבה מתעוררת‬ ‫דהנה‪ ,‬קודם הסתלקות האדם צריך שתתעורר בו את‬ ‫ויש לרמז הדבר במה שביקש אברהם 'אולי יש‬ ‫נקודת התשובה שבכל אחד‪ .‬ובכך נשא את בת פרעה‪ ,‬כענין‬ ‫נפילת הנו"ן‪ .‬אך לא עלה בידו‪ ,‬ונעץ גבריאל קנה בים ועליו‬ ‫נקודת צדיק שבקרבו‪ ,‬חלק ה'משיח' שבו‪ ,‬אשר על ידו‬ ‫חמשים צדיקים'‪ ,‬שכן 'אולי יש' עולה כמנין א' פחות‬ ‫נבנתה רומי‪ .‬ולעתיד לבוא תתהפך לה'‪ ,‬ראשון לציון 'הנה'‬ ‫יוכל לבוא ולקבל חלקו לעולם הבא‪ .‬ועל זה נאמר‬ ‫ממספר 'משיח'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהשתדל לגלות את מדרגת‬ ‫הינם‪.‬‬ ‫(תהלים צ‪ ,‬ג) 'תשב אנוש עד דכא‪ ,‬ותאמר שובו בני‬ ‫'משיח' ‪ -‬נקודת צדיק ‪ -‬שבהם‪ ,‬וזה ע"י הוספת‬ ‫א‪.‬וכענין המבואר בזוהר הקדוש (ח"ג רצב‪ ).‬שאמר רבי שמעון בר יוחאי קודם הסתלקותו 'אסהדנא עלי‪ ,‬דכל יומאי הוינא מצטער על עלמא דלא יערע בדינוי דצדק ולא יוקיד עלמא‬ ‫בשלהובוי'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עוד יש לרמז בזה‪ ,‬דהנה כאשר נחשוב מספרן של האותיות מאות א' עד האות נ'‪ ,‬כזה‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ג וכו'‪ ,‬יעלו כמנין קצ"ה‪ .‬כמו כן מנין הצדיקים שחשב אברהם בתפלתו ‪ -‬נ‪ ,‬מה‪ ,‬מ‪,‬‬ ‫ל‪ ,‬כ‪ ,‬י ‪ -‬עולים מכוון למספר זה קצ"ה‪ .‬וזהו שאמר הכתוב (יט‪ ,‬ד) 'טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסובו על הבית וגו' כל העם מקצה'‪ ,‬ופרש"י‪' :‬שאפילו צדיק אחד אין בהם'‪.‬‬ ‫ועומק הדבר הוא‪ ,‬כי כאשר התפלל אברהם אבינו אולי יש כמנין קצ"ה צדיקים‪ ,‬בכך ניתנה להם הזדמנות ויכולת לאחוז בזה‪ ,‬ולעורר נקודת צדיק שבהם ולהצדיק מעשיהם‪ .‬וזהו‬ ‫החידוש שגם בכל זאת לא היה אף אחד שאחז בה‪.‬‬ ‫ג‪.‬וזהו שנאמר 'תשב אנוש עד דכא'‪ ,‬שכן 'תשב' אתוון 'שבת'‪' ,‬אנוש' בגימ' א' פחות ממנין 'משיח' [כנ"ל 'אולי יש']‪ ,‬ורומז לימות החול‪ ,‬שבהם מכונה ה'אדם' בשם 'אנוש'‪ ,‬כטעם הכתוב‬ ‫(לעיל ד‪ ,‬כו) 'ויקרא את שמו אנוש‪ ,‬אז הוחל לקרוא בשם ה''‪( ,‬ואכמ"ל)‪ .‬ועל כך אמרו חז"ל (שבת קיח‪' ):‬כל המשמר שבת כהלכתו‪ ,‬אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו'‪ .‬כי‬ ‫בשבת ‪ -‬בחינת 'תשב אנוש עד דכא'‪ ,‬זוכים לעשות תשובה שלימה‪' ,‬ותאמר שובו בני אדם'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫באופן מתוקן‪ ,‬היה זה מתקן את השמש והירח להיות בבחי'‬ ‫בידיו והוציאוהו משם‪ .‬ויש לומר כי מטעם זה גם לא היו‬ ‫שני מלכים בכתר אחד‪.‬‬ ‫מוכנים בני המשפחה כראוי אל היציאה עם כל תנאיה‪,‬‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫ומזה נגרם מה שהביטה אשתו אחריו ונהייתה נציב‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫מלח‪ ,‬כי לא היתה מוכנה לכל כללי היציאה‪ .‬ומחמת‬ ‫ד‬ ‫זה שנהייתה אשתו נציב מלח‪ ,‬התגלגל כל מעשה לוט‬ ‫ובנותיו‪ ,‬כאשר סברו כי אדם אין בארץ מלבד הן ואביהן‪,‬‬ ‫תפלת לוט נתקבלה מכח ענוותנותו של משה רבינו‬ ‫והרי הוא אינו יכול להוליד עוד תולדות מאחר שמתה‬ ‫א‬ ‫אמלטה נא שמה הלא מצער הוא (יט‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫אשתו‪ ,‬ונמצא העולם חרב‪.‬‬ ‫איתא בספה״ק זרע קודש (פר' לך לך ד״ה במה) על פי דברי‬ ‫והנה ידוע מדברי הספה״ק כי נשמת משיח יצאה דוקא‬ ‫אברהם אבינו ביקש לגלות את‬ ‫חז״ל בגמ' (חולין פט‪ ,).‬שהיה משה רבינו בבחי' ביטול וענוה יותר‬ ‫באופנים כאלו‪ ,‬כי אם לא כן היו הקלי' אוחזות בה בתוקף‬ ‫נקודת משיח ולתקן את סדום‬ ‫מאברהם אבינו‪ ,‬כי אברהם אבינו אמר על עצמו רק ״ואנכי‬ ‫גדול‪ .‬לפי שהיא נשמה גדולה אשר נפלה בעת חטא עץ‬ ‫אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר (יח‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫עפר ואפר״‪ ,‬ואילו משה רבינו אמר ״ונחנו מה״‪ ,‬ובחי' 'מה' הוא‬ ‫הדעת אל עמקי כוחות הטומאה‪ ,‬ולולא ההסתר הגדול סביב‬ ‫אברהם אבינו פתח את תפלתו על הצלת סדום בתיבות‬ ‫ביטול יותר מ'עפר ואפר'‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫הוצאת נשמה זו‪ ,‬לא היתה יכולה לצאת מתחת ידיהם ח״ו‪.‬‬ ‫'אולי יש' העולות בגי' 'אנוש' שהוא לשון של יאוש‪ ,‬והוא‬ ‫ויש לומר כי מזה הטעם הועילה תפילתו של לוט על הצלת‬ ‫ולפי זה נמצא כי כאשר התפלל אברהם אבינו על הצלת‬ ‫בגי' א' פחות ממספר 'משיח'‪ .‬כי עניינו של משיח הוא‬ ‫צוער‪ ,‬והסכימו עמו מן השמים על כך ולא נהפכה העיר‪ .‬והיה‬ ‫סדום ועריה‪ ,‬וחשב בדעתו שאין תפלתו פועלת מאומה‪,‬‬ ‫לגלות את התיקון השלם‪ ,‬ולהביא את כל הבריאה אל‬ ‫בזה יותר מתפילתו של אברהם אבינו‪ ,‬אשר ביקש להציל‬ ‫שהרי לא קיבל הקב״ה את תפלתו‪ .‬אבל הרי על ידי תפלתו‬ ‫התכלית והתיקון‪ .‬ולכן הוא נעלה מן היאוש‪ ,‬כי מצד נקודת‬ ‫בתפלתו לכל הפחות אחת מערי סדום‪ ,‬ובכל זאת לא הצליח‪.‬‬ ‫התעכבו המלאכים והתגלגל כל הענין‪ ,‬עד שעל ידי זה יצאה‬ ‫משיח יש תיקון לכל אחד בכל מצב‪ ,‬ולכן אין מה להתייאש‬ ‫והיינו כי אצל לוט היתה כלולה נשמת משיח כנ״ל‪ ,‬ובו יש את‬ ‫נשמת משיח ממאסרה‪ ,‬והתקרב העולם עוד אל התיקון‬ ‫ח״ו‪ .‬ואת נקודה זו ביקש אברהם אבינו לעורר בתפלתו‪,‬‬ ‫בחי' הענוה של משה רבינו‪ ,‬שהרי משה ומשיח הולכים ביחד‬ ‫השלם‪.‬‬ ‫ובכך להביא את אנשי סדום לתיקונם‪ ,‬באופן שלא יצטרכו‬ ‫(זוה״ק ח״א כה‪ ,:‬ועוד)‪ ,‬ומכח זה הועילה תפילתו יותר‪.‬‬ ‫להיאבד מן העולם כאשר נגזר עליהם [בפרט מאחר שהיתה‬ ‫וזה מרומז כמה פעמים בפסוקים אלו‪ ,‬כי אמר ״אמלטה נא‬ ‫ג‬ ‫נשמת משיח עצמו גנוזה בקרבם‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל על‬ ‫שמה הלא מצער היא״ וגו'‪ ,‬והנה ראשי התיבות ש'מה ה'לוא‬ ‫הפסוק ״מצאתי דוד עבדי״ (תהלים פט‪ ,‬כא) 'היכן מצאתיו‪,‬‬ ‫מ'צער' הם אותיות 'משה'‪ ,‬וכן 'שמה' הוא אותיות 'משה'‪.‬‬ ‫עיוות הדין של אנשי סדום תלוי במיעוט הירח‬ ‫בסדום' (ב״ר מא‪ ,‬ד)‪ ,‬מפני שיצאה מלכות בית דוד מזרע רות‬ ‫וכך גם אחר כך כתוב ״מהר המלט שמה״ וגו' (שם‪ ,‬כב)‪ ,‬וראשי‬ ‫המואביה שהיא מצאצאי בנות לוט]‪.‬‬ ‫התיבות מ'הר ה'מלט ש'מה הם גם כן 'משה'‪ .‬ובזה נרמז כי‬ ‫וכמו השחר עלה (יט‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ומנה אברהם אבינו בתפלתו כמה מיני מספרים של‬ ‫מפני שהיה עמו בחי' הביטול של משה‪ ,‬לכן הועילה תפילתו‪.‬‬ ‫פירש רש״י (לקמן כד) כי הפיכת סדום היתה בעלות השחר‪,‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬אשר בזכותם אמר להציל את ערי סדום‪ .‬והזכיר‬ ‫וזה מרומז בדברי המלאך בתחלה כאשר אמר לו ״ויאמר‬ ‫בשעה שהחמה והלבנה עומדים ברקיע‪ .‬ויש לבאר את הענין‬ ‫חמישים צדיקים (יח‪ ,‬כד)‪ ,‬ארבעים וחמשה (שם‪ ,‬כח)‪ ,‬ארבעים‬ ‫המלט על נפשך״ (שם‪ ,‬יז)‪ ,‬אשר ראשי התיבות ו'יאמר ה'מלט‬ ‫בזה על פי פנימיות הדברים‪ ,‬לאיזה צורך יש לציין את השעה‬ ‫(שם‪ ,‬כט)‪ ,‬שלושים (שם‪ ,‬ל)‪ ,‬עשרים (שם‪ ,‬לא) ועשרה (שם‪ ,‬לב)‪,‬‬ ‫ע'ל נ'פשך הוא 'ענוה'‪ ,‬כי מכח הענוה אשר היתה עמו יזכה‬ ‫שבו היתה הפיכת סדום‪ ,‬ומה שהשמש והירח נמצאים בה‬ ‫יחד כולם קצ״ה צדיקים‪ .‬וזה מה שנאמר אחר כך כאשר‬ ‫להינצל‪ .‬וזה מרומז גם כן בשם העיר 'צוער'‪ ,‬אשר הוא לשון‬ ‫ביחד ברקיע‪.‬‬ ‫באו כל אנשי סדום ונסבו על בית לוט ״מנער ועד זקן כל‬ ‫של 'זעיר' המורה על ענוה וביטול‪.‬‬ ‫ויש להקדים את דברי האריה״ק (שעה״פ פר' שמות)‪ ,‬שכתב‬ ‫העם מקצה״ (יט‪ ,‬ד)‪ ,‬ופירש רש״י 'מקצה העיר עד הקצה‪,‬‬ ‫ובהנחה זו מבואר גם מה שנאמר ״ומלך בלע היא צוער״‬ ‫כי אנשי סדום נתגלגלו בנשמות דור המדבר‪ ,‬ואצלם נתקן‬ ‫שאין אחד מהם מוחה בידם‪ ,‬שאפילו צדיק אחד אין בהם'‪.‬‬ ‫(בראשית יד‪ ,‬ב)‪ ,‬אשר 'בלע' זה הוא לשון 'בלעם' (ע״ח ש״ח פ״ד)‪,‬‬ ‫עיוות הדין שהיה בסדום על ידי פרשת ״ואלה המשפטים״‪,‬‬ ‫ולפי האמור יש לפרש‪ ,‬דהיינו אשר מכל קצ״ה הצדיקים‬ ‫ולכאורה למה הלך להיות מלך צוער דוקא‪ .‬אבל הוא מפני‬ ‫עיי״ש‪ .‬ולפי דברים אלו צריכים להתבונן ולמצוא איזה שורש‬ ‫שהזכיר אברהם אבינו בתפלתו‪ ,‬לא היה בהם אפילו צדיק‬ ‫שהיה בלעם בבחי' ״זה לעומת זה״ כנגד משה רבינו‪ ,‬ולכן‬ ‫אמיתי על פגמם של אנשי סדום‪ ,‬כדי שיוכלו ללמד זכות על‬ ‫אחד‪ ,‬אלא כל העם מ'קצה' עד 'קצה' הגיעו על בית לוט‬ ‫רצה למלוך דוקא על צוער אשר ניצלה על ידי בחי' הענוה‬ ‫נשמותיהם המתגלגלות ובאות בנשמות בני ישראל‪ .‬כי אי‬ ‫בתכלית הרשעות‪ .‬ובעומק הדברים יש לבאר‪ ,‬כי היתה‬ ‫של משה רבינו‪.‬‬ ‫אפשר להיות שיהיו סתם רשעים בלי שום שורש ויסוד שיש בו‬ ‫להם האפשרות להיתפס בכח תפלתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬וֵיֵצאו מהם נשמות בני ישראל דור דעה מקבלי התורה‬ ‫ולגלות נקודה של צדקות הגנוזה בהם‪ ,‬אבל הם לא רצו בכך‬ ‫הק'‪ .‬ויש לומר כי שורש הדין המעוות של סדום‪ ,‬תלוי בדין‬ ‫והתחזקו ברשעותם‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הראשון שהיה בעולם‪ ,‬הוא הדין שעשה הקב״ה בין השמש‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי עניינו של משיח אשר יביא את כל העולם‬ ‫הבכיה של הסט״א צריכה בירור על ידי סוד השופר‬ ‫והירח‪ ,‬אשר בסופו של דבר אמר 'הביאו עלי כפרה' (חולין ס‪,):‬‬ ‫לתיקונו‪ ,‬הוא ענין עמוק ונשגב ביותר‪ .‬ולכן הוא שייך לענין‬ ‫הרי שזה נחשב כביכול כענין של עיוות הדין‪ .‬ומכח זה הדין‬ ‫של 'קצה'‪ ,‬כי הוא הולך מן הקצה אל הקצה‪ .‬לפי שמצד אחד‬ ‫ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת וגו'‪ ,‬ותשא את‬ ‫השורשי‪ ,‬אשר לאנשי סדום היתה שייכות עמו‪ ,‬ובו נאחז ענין‬ ‫הרי זו נקודה נעלית ונשגבה היכולה לתקן ולרומם את כל‬ ‫קלה ותבך (כא‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫של עיוות וקלקול‪ ,‬השתלשלו הדברים עד שהגיעו לעיוות הדין‬ ‫הבריאה מן המקום הנמוך ביותר עד קצה השמים בתכלית רום‬ ‫כאן מצינו ענין של בכיה אצל הגר מן הסט״א‪ ,‬וכך גם‬ ‫המוחלט [כי בסדום היתה גנוזה נשמת משיח ומלכות בית דוד‬ ‫המדרגות‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אם טועים ח״ו בענין זה‪ ,‬יכולים להגיע‬ ‫מצינו אצל אם סיסרא שנאמר בה ״ותיבב אם סיסרא״ (שופטים‬ ‫כנ״ל‪ ,‬אשר הוא בחי' מדת המלכות‪ ,‬ולכן 'סדום' בחשבון ם'‬ ‫על ידי זה אל קצה התחתון בדיוטא הנמוכה ביותר‪ .‬ומספר זה‬ ‫ה‪ ,‬כח)‪ ,‬אשר משם למדו חז״ל (ר״ה לג‪ ):‬ענין במצות התקיעות‬ ‫דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עה״כ הוא בגי' שם 'אדנ״י' במילואו (אל״ף‬ ‫של 'קצ״ה'‪ ,‬הוא מנין כל האותיות מאות א' עד נ'‪ .‬כי אות נ'‬ ‫בראש השנה‪.‬‬ ‫דל״ת נו״ן יו״ד) שהוא השם של מדת המלכות‪ .‬ולכן היתה להם‬ ‫יכולה להיות בחי' שער החמישים שהיא תכלית העליות ורום‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬כי הנוק' של הסט״א נקראת לילי״ת‬ ‫שייכות מיוחדת עם תיקון הדין של מיעוט הירח‪ ,‬אשר הוא‬ ‫המדרגות‪ ,‬ומצד שני יכולה להיות ח״ו בבחי' ״נפלה ולא תוסיף‬ ‫מלשון יללה ובכיה‪ ,‬וצריכים להוציא ממנה את זה הכח‪,‬‬ ‫ענין תיקון מדת המלכות‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫קום״ (עמוס ה‪ ,‬ב; ברכות ד‪ ,):‬ולכן צריכים לסמכה ברוח הקודש‬ ‫ולהעלות אותו אל הקדושה‪ .‬והעלאה זאת נעשית על ידי‬ ‫ובזה יש לבאר גם למה ריחקו כל כך את העניים‪ ,‬כי כל ענין‬ ‫מנפילתה (ברכות שם)‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬אשר בלא זה נשארת הבכיה אצל הסט״א ואיננה‬ ‫העניות מושרש במדת המלכות הנחשבת בבחי' דלה ועניה‬ ‫וכאשר התפלל אברהם אבינו על אנשי סדום‪ ,‬אשר היו‬ ‫דבר מקובל [כמו שנתבאר במקו״א באריכות‪ ,‬כי הבכיה צריכה‬ ‫'דלית לה מגרמה כלום'‪ .‬והרי אילו לא היה מיעוט הירח‪ ,‬לא‬ ‫בבחי' קצה התחתון‪ ,‬ועמדו לפני הפיכת עריהם באופן שיגיעו‬ ‫להיות בכיה של תקוה ואמונה‪ ,‬ולא בכיה של יאוש ח״ו‪ .‬ולכן‬ ‫היתה הירח נהיית עניה ודלה לעולם‪ .‬ומפני שהם נאחזו בדין‬ ‫לתחתיות הארץ למקום הנמוך ביותר‪ .‬רצה לעורר בתפלתו‬ ‫דוקא השופר המעורר את התיקון השלם‪ ,‬הוא מביא את הבכיה‬ ‫אשר בין השמש והירח‪ ,‬ביקשו לתקן את מיעוט הירח‪ ,‬וחשבו‬ ‫את נקודת משיח‪ ,‬אשר היא הנקודה היכולה להגיע עד‬ ‫להיות בכיה של תקוה אל התיקון]‪.‬‬ ‫לעשות זאת באופן שיבטלו את העניים מן העולם‪ ,‬ויתנהגו‬ ‫תהומות הארץ ולגלות שם את התיקון‪ .‬ואילו היו נתפסים‬ ‫ולכן מצינו כאן שהקב״ה שמע את קול הנער בבכייתו (כא‪,‬‬ ‫באופן של 'שני מלכים בכתר אחד'‪ ,‬כאשר אף אחד אינו נזקק‬ ‫בנקודה זו‪ ,‬היו יכולים להתעלות בבת אחת ולהינצל מגזר‬ ‫יז)‪ ,‬ולא את בכיית הגר‪ .‬כי על הגר נאמר שהיתה ״הרחק‬ ‫לזולתו‪ ,‬וכל בני עריהם אינם דלים ואביונים כלל [וזה הוא‬ ‫דינם‪ .‬אבל כאשר הרשיעו ולא רצו להיאחז בקדושה זו‪ ,‬נגמר‬ ‫כמטחוי קשת״ (שם‪ ,‬טז)‪ ,‬ואיתא בזוה״ק (ח״ג רל‪ ):‬אשר 'קשת'‬ ‫ענין כל עיוותי הדינים שלהם‪ ,‬כגון מה שאמרו כי מי שמכים‬ ‫דינם להפיכה‪ .‬מלבד לוט אשר זכה להינצל מתוך ההפכה‪,‬‬ ‫מורה על תק'יעה ש'ברים ת'רועה‪ ,‬ואם כן הרי שהתרחקה מן‬ ‫אותו צריך לשלם למכהו וכדו' (סנהדרין קט‪ .):‬אשר תכליתם‬ ‫ויצאה מתוכו נשמת משיח‪ ,‬אשר בסופו של דבר יביא הקב״ה‬ ‫התקיעות‪ ,‬ולכן לא שמע הקב״ה את בכייתה‪ .‬מה שאין כאן‬ ‫היתה למען ישמרו האנשים את עצמם שלא יוזקו ולא יחלשו‪,‬‬ ‫על ידו את העולם כולו אל התיקון השלם‪.‬‬ ‫ישמעאל שנאמר בו שהיה ״רובה קשת״ (כא‪ ,‬כ)‪ ,‬הרי שהיה לו‬ ‫כך שאף אחד לא יהיה נצרך לבריות]‪.‬‬ ‫שייכות עם התקיעות‪ ,‬ולכן שמע הקב״ה את בכיותיו‪.‬‬ ‫ופשוט וברור שאין זה אלא עיוות הדין ועוון חמור עד‬ ‫ב‬ ‫ומצינו עוד שייכות לישמעאל עם ענין התקיעות‪ ,‬כי השופר‬ ‫מאד‪ ,‬כי אין מתקנים את הקלקול והעניות על ידי רדיפת‬ ‫הוא ענין של הכרזה על החזרה של כל דבר אל השורש‪ ,‬שזה‬ ‫העניים והאביונים‪ ,‬ואי אפשר לקרב את העולם לתיקונו על‬ ‫תפלות אברהם אבינו פעלו על נשמת משיח‬ ‫הוא ענין התיקון השלם המתעורר בקול השופר‪ .‬וכמו שמצינו‬ ‫ידי אכזריות‪ ,‬ולא זה מה שיגרום להיות שני מלכים בכתר‬ ‫במצות היובל שנאמר בו ״ושבתם איש אל אחוזתו״ (ויקרא כה‪,‬‬ ‫אחד‪ .‬מה גם שאי אפשר להמשיך עניינים כאלו לפני הזמן‪,‬‬ ‫ויבואו שני המלאכים סדומה בערב (יט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫י)‪ ,‬שהוא ענין חזרה אל השורש‪ ,‬וקדושה זו תלויה בתקיעה‬ ‫וכל עוד שאין העולם במצב של 'שני מלכים בכתר אחד'‪ ,‬אזי‬ ‫פירש רש״י‪' :‬וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום‪,‬‬ ‫בשופר‪ .‬ויסוד ענין החזרה אל השורש רואים אצל ישמעאל‪,‬‬ ‫כל מה שרק ינסו לעשות בני האדם מעצמם בבחי' זו‪ ,‬הרי‬ ‫אלא מלאכי רחמים היו‪ ,‬וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד‬ ‫שנאמר אצלו ״ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים״ (בראשית כא‪,‬‬ ‫הוא נידון לכישלון ודאי‪ ,‬כי אי אפשר לתפוס מדרגות כאלו‬ ‫עליהם סניגוריא'‪.‬‬ ‫כא)‪ ,‬ופירש רש״י‪' :‬ממקום גדוליה‪ ,‬שנאמר ״ולה שפחה מצרית״‪,‬‬ ‫״עד שתחפץ״‪ .‬אבל זה היה השורש האמיתי לכל עניינם של‬ ‫הנה מעיכוב זה של המלאכים‪ ,‬אשר הגיעו לסדום רק‬ ‫והיינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי'‪ .‬הרי‬ ‫אנשי סדום‪ ,‬ומכח זה באו לכל קלקוליהם‪ .‬וזה מה שנרמז‬ ‫בערב‪ ,‬נגרמו כמה וכמה תוצאות‪ .‬ואחת מהן היא החפזון‬ ‫שנמצא אצלו במיוחד ענין של חזרה אל השורש‪ ,‬ולכן יש לו‬ ‫בדברי חז״ל שנהפכה סדום בשעה שהחמה והלבנה שולטים‬ ‫הגדול שהיה בעת יציאת לוט ומשפחתו מסדום‪ ,‬כי לא‬ ‫שייכות אל ענין השופר‪.‬‬ ‫כאחד‪ ,‬להורות כי אילו היו זוכים להתקשר לשורש עניינם‬ ‫הספיק לקחת עמו שום דבר בלכתו‪ ,‬כאשר החזיקו המלאכים‬ ‫ד‬ ‫וראו כל בשר‬ ‫יחדיו‪:‬‬ ‫פרק י"ט שיעור נז ‪ -‬ב‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫לגלות את כבוד‬ ‫פ ר שת ק ר ח תש ע " ד‬ ‫ה' בעולם הזה‬ ‫שי ע ו ר י ה ש ק פ ה ומו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות‬ ‫א‬ ‫הניצוצות של העולם הבא שמתלבשים בעולם הזה‬ ‫ומראה כבוד ה' כאש אוכלת‪:‬‬ ‫כל דבר בעולם הזה נמשך מעולמות עליונים | השייכות בין אור לכבוד | הסיבה הפנימית לכבוד שאנשים רוחשים לכלי זהב וכסף | ימי הזקנה הם בחינה של 'קבלת שכר' | ביאור עמוק בענין כבוד המת | כבוד הזקנים‬ ‫היא סתירה לרוח הכפירה שנושבת בעולם‬ ‫הנפש הוא מרגיש‪ ,‬שיש כאן דבר יקר שראוי להוזיל‬ ‫ְְו ִִק ָָּפאֹון"‪ ,‬והיינו שאור ויקר יחדיו יהיו תמים‪ .‬כי‬ ‫האורות העליונים מתלבשים‬ ‫בעניני העולם הזה‬ ‫עבורו ממון ודמים ורבים‪.‬‬ ‫דבר שמאיר וזורח‪ ,‬אזי מלבד היופי שבו‪ ,‬הוא גם‬ ‫המסילת ישרים בפרקין (יט) מדבר אודות כבוד‬ ‫כי השי"ת לקח את כל העניינים הרמים של‬ ‫נחשב לדבר מכובד אצל אנשים‪ .‬דרך העולם מאז‬ ‫התורה ולומדיה‪ ,‬הנכלל ביראת הרוממות‪ .‬ומרחיב‬ ‫עולם הבא‪ ,‬ועשה מהם דוגמא ומשל בעולם הזה‪,‬‬ ‫ומקדם היא‪ ,‬שאנשים מכבדים ומייקרים כסף וזהב‬ ‫בדבריו אודות כמה ענינים שיש להם שייכות לכבוד‪,‬‬ ‫עד שהפכו להיות חלק ממעשי בראשית‪ ,‬שאפילו‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‪ .‬והגם שאין להם תועלת‬ ‫כמו כבוד הספרים וכבוד בית הכנסת וכדומה‪.‬‬ ‫גוי מרגיש אותו‪ .‬אבל למעלה בשורשו‪ ,‬הוא נמצא‬ ‫מעצם האבן‪ ,‬ופעמים שהיא גנוזה בחדרי משכיותיו‬ ‫ובאמת ענין הכבוד הוא סוגיא שלימה וגדולה‬ ‫במקום גבוה מאד‪ ,‬אשר בוודאי אין לגוי שם שום‬ ‫של האדם‪ ,‬ואף הוא עצמו אינו מרשה לעצמו – 'ער‬ ‫וראויה היא להרחבת דברים‪ ,‬כי כבוד הוא ענין‬ ‫השגה‪ .‬הגוי נשאר 'תקוע' במשל ובדוגמא‪ ,‬ואילו‬ ‫קען זיך נישט פארגינען' ‪ -‬את התענוג לראות את‬ ‫נעלה ודק ושורשו ממקום נשגב עד מאד‪ ,‬אמנם‬ ‫יהודי יכול להתרומם ולהבין את שורש הדבר‪.‬‬ ‫האבן ולהביט ביופייה‪ ,‬והוא נהנה רק מעצם הידיעה‬ ‫כאן ניגע בסוגיא רק בכמה מילים‪.‬‬ ‫שיש לו את האבן היקרה הזאת‪ .‬הוא מרגיש רגשי‬ ‫כבוד כלפי האבן‪ ,‬והוא מתכבד בעצם זה שאבן זו‬ ‫יסוד הדבר הוא‪ ,‬מה שידוע‪ ,‬שכל הדברים‬ ‫ההנאה מן המעשים שעשו בעבר‬ ‫היא בחינה של קבלת שכר‬ ‫שוכנת אצלו‪.‬‬ ‫שנמצאים כאן בעולם יש להם שורש נעלה בשמים‪ ,‬והם‬ ‫גם המצווה של והדרת פני זקן‪ ,‬והכבוד אשר‬ ‫כולם רק דוגמא ומשל לעניינים נעלים שמתרחשים‬ ‫ואכן אין הסבר הגיוני בדבר‪ :‬למה אנשים‬ ‫צריכים לחלוק לאדם בא בימים‪ ,‬נובע מן השורש‬ ‫לעילא‪ .‬בעולמות העליונים יש אורות וקדושות אשר‬ ‫מחשיבים כל כך כסף וזהב?! מדוע זה הם משלמים‬ ‫הזה‪ .‬כי היסוד של העולם הבא הוא‪ ,‬ששם הוא‬ ‫אחר השתלשלות ארוכה – 'נאך גאר א לאנגען וועג'‬ ‫ממון ודמים רבים על אבנים טובות ומרגליות?! וכי‬ ‫המקום המיועד לקבלת שכר‪ .‬והיינו שעד זמן‬ ‫– וירידה אחר ירידה בלי שיעור וגבול‪ ,‬הם מתהווים‬ ‫איזו תועלת אמיתית יש להם מכך?! וכי למה הם‬ ‫מסוים‪ ,‬כל זמן שהאדם היה חי בעולם הזה‪ ,‬עליו‬ ‫לדברים גשמיים כאן בעולם הזה‪.‬‬ ‫לא יכולים להסתפק בחיקוי של אבן אמיתית ‪ -‬הרי‬ ‫לפעול ולעשות מעשים כדי לקבל שכר‪ ,‬וברגע‬ ‫רובא דעלמא אינם יודעים להבחין בין אבן אמיתית‬ ‫שהוא עולה לעולם הבא‪ ,‬הוא נכנס לעולם של‬ ‫לאבן מזויפת? אלא משמע שיש כאן עומק ופנימיות‪,‬‬ ‫האור שהנשמה מקבלת בעולם‬ ‫הבא הוא חלק מכבוד ה'‬ ‫קבלת השכר‪.‬‬ ‫אשר מחמתם מרגיש האדם בנפשו הערכה וכבוד‬ ‫אחד הדברים הנעלים ביותר שנמשכים ויורדים‬ ‫והנה הזקנים‪ ,‬לבר ממה שמטבע הדברים יש‬ ‫לכסף וזהב ולאבנים טובות וכדומה‪.‬‬ ‫מלמעלה‪ ,‬הוא האור העליון שמאיר וזורח בעולם‬ ‫להם שייכות קרובה יותר לעולם הבא‪ ,‬הרי הם‬ ‫הבא‪ :‬בעולם הבא מאיר אור יקרות וזיו השכינה!‬ ‫כבר נמצאים קמעה במצב של 'למחר לקבל שכרם'‪.‬‬ ‫האור של העולם הבא גנוז בכסף וזהב‬ ‫אור של האור הגנוז! הוא עולם שכולו אור נעלה‬ ‫כי ככל שהאדם הולך ובא בימים‪ ,‬הוא כבר לא‬ ‫אמנם הן הן הדברים‪ :‬כי כל דבר בעולם שיש‬ ‫ונשגב מאין כמותו‪ .‬וכאשר הנשמה זוכה לשבת‬ ‫מונח כל כך בעולם המעשה‪ ,‬אלא כבר מתחיל‬ ‫לו שייכות וקשר עם אור‪ ,‬כגון כסף וזהב‪ ,‬הרי‬ ‫בעולם הבא וליהנות מן האור הזה‪ ,‬הרי משמעות‬ ‫לאט לאט‪ ,‬לרוות נחת וליהנות מפרי‬ ‫בעומק הדברים המשמעות היא‪,‬‬ ‫הדברים היא‪ :‬שהיא מקבלת כבוד משורש החיות‬ ‫עמלו וממעשיו אשר עשה עד הלום‪.‬‬ ‫שטמון וגנוז בגוויה ניצוץ דק מן‬ ‫שלה ‪ -‬שהוא כבוד ה' הכללי‪ .‬כי השי"ת הוא מלך‬ ‫הוא כבר נהנה מצאצאיו הרבים ומן‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫האור של העולם הבא‪ .‬והוא אור גדול‬ ‫הכבוד והוא לבדו ראוי לכבוד‪ ,‬וכאשר הנשמה‬ ‫המשפחה שהקים בעשר אצבעותיו‪.‬‬ ‫וכאשר הנשמה‬ ‫ונשגב מאד‪ ,‬שנפל ממקומו הנעלה‪,‬‬ ‫נהנית מזיו השכינה הריהו נכללת בכבוד ה'‪ ,‬וזהו‬ ‫הוא נהנה מן התלמידים שהעמיד‬ ‫זוכה לשבת בעולם‬ ‫עד שהתגשם והפך לאור שמאיר בכלי‬ ‫השכר הגדול ביותר של הנשמה‪ .‬הנשמה הופכת‬ ‫ומסר את נפשו עליהם‪ .‬יש לו נחת‬ ‫הבא וליהנות מן‬ ‫כסף וזהב‪ .‬וכיון שכאמור לעיל‪ ,‬האור‬ ‫האור הזה‪ ,‬הרי‬ ‫להיות חלק מכבוד ה'‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שמחמת זה אחד‬ ‫ותענוג מלראות איך ה'ביזנעס' שהקים‬ ‫משמעות הדברים‬ ‫של העולם הבא‪ ,‬הוא הכבוד שמקבלת‬ ‫הכינויים שלה הוא 'כבוד'; וכמו שכתוב (תהלים ל‪,‬‬ ‫בעמל וביזע‪ ,‬משגשג ופורח‪ ,‬ויש לו‬ ‫היא‪ :‬שהיא מקבלת‬ ‫הנשמה בעולם הבא‪ ,‬לכן מרגיש האדם‬ ‫יג)‪ְ" :‬לְ ַַמ ַַען ְיְ ַזַ ֶֶמ ְְרָך ָכָ בֹוד"‪ .‬ונמצא שאור וכבוד באים‬ ‫מזה קורת רוח‪ .‬ועל כל פנים‪ ,‬כל אחד‬ ‫כבוד משורש החיות‬ ‫בקרבו כלפי האור הזה ‪ -‬הרגשה של‬ ‫שלה ‪ -‬שהוא כבוד‬ ‫בחדא מחתא‪ :‬כי כאשר הנשמות זוכות ליהנות‬ ‫לפני עניינו‪ ,‬כבר נמצא יותר בעולם‬ ‫כבוד והערכה‪ .‬הוא מרגיש שיש לאור‬ ‫מזיו השכינה‪ ,‬שהוא האור האלוקי הנעלה ששורה‬ ‫ה' הכללי‪ .‬כי השי"ת‬ ‫של קבלת השכר‪ .‬הוא כבר מקבל כעת‬ ‫הוא מלך הכבוד‬ ‫הזה שייכות גדולה לכבוד גדול מאד!‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬הרי הן מקבלות בזה את הכבוד‬ ‫שכר על הפעולות והמעשים שעשה‬ ‫והוא לבדו ראוי‬ ‫והגם אמת‪ ,‬שאם נשאל אותו‪ :‬למה‬ ‫הגדול והאמיתי ביותר‪ .‬לא כבוד מדומה שצריכים‬ ‫עד עכשיו‪ ,‬ומזה הוא מקבל ושואב את‬ ‫לכבוד‪ ,‬וכאשר‬ ‫אתה כל כך מתפעל מן האור הזה?‬ ‫הנשמה נהנית מזיו‬ ‫לברוח ממנו‪ ,‬אלא כבוד אלוקי‪ ,‬כבוד קדוש שהריבונו‬ ‫החיות שלו‪ .‬ולכן אמרה תורה‪ :‬אם אתה‬ ‫השכינה הריהו‬ ‫של‬ ‫למה אתה מרגיש הרגשה עמוקה‬ ‫של עולם מנחיל לנשמות בעולם הבא‪.‬‬ ‫רואה לפניך אדם בא בימים תכבד‬ ‫נכללת בכבוד ה'‪,‬‬ ‫'כבוד' כלפי אבנים טובות?‪ ,‬הוא לא‬ ‫אותו! אתה רואה לפניך אדם שיש‬ ‫וזהו השכר הגדול‬ ‫יידע להשיב על השאלה הזאת ולא‬ ‫ביותר של הנשמה‬ ‫למה אנשים מכבדים זהב וכסף‬ ‫יידע להסביר את עצמו‪ .‬אבל בעומק‬ ‫הפסוק בזכריה אומר (יד‪ ,‬ו)‪" :‬אֹור ְיְ ָָקרֹות‬ ‫ה‬ ‫כבר עולה כעת לעולם העליון‪ .‬הוא כבר 'חפצא'‬ ‫בימים‪ .‬וכאמור לעיל‪ ,‬הרגשה זו נובעת מכך שיש‬ ‫לו שייכות עם עולם הבא – שהוא עולם של כבוד‪,‬‬ ‫שיש לו קשר חזק יותר עם האור של העולם הבא‪,‬‬ ‫לזקנים שייכות עם העולם של קבלת השכר ‪ -‬שהוא‬ ‫ולכן הוא כבר מעכשיו ראוי לכבוד‪.‬‬ ‫ולכן הוא מעורר בנפש האדם הרגשה של כבוד כלפיו‪.‬‬ ‫עולם של כבוד אמיתי‪.‬‬ ‫האדם מרגיש בנפשו שהוא מטפל כעת ביצירה של‬ ‫ולכן מרגיש כל אדם בעומק נפשו שאדם בא‬ ‫מדרגות הצדיקים בימי הזקנה‬ ‫עולם הבא! ועל ידי הכבוד שרוחשים לנפטר‪ ,‬וכאשר‬ ‫בימים ראוי לכבוד! ואדם זה אכן מקבל חיות מכך‬ ‫אצל צדיקים היו ימי הזקנה ימים מובחרים‬ ‫חולקים לו את כבודו הראוי לו‪ ,‬זוכים לקבל שייכות‬ ‫שמכבדים אותו‪ .‬כי בעומק הדברים‪ ,‬המשמעות היא‪,‬‬ ‫ביותר‪ .‬הם זכו אז למדרגות גדולות ונפלאות!‬ ‫יתירה לכבוד של העולם הבא‪.‬‬ ‫שמכבדים כעת את העולם הבא שלו! הוא מקבל‬ ‫מדרגות שלא זכו לקבל במשך כל ימי חייהם!‬ ‫כעת חיות מן העולם הבא שלו!‬ ‫וכדברי הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע (פרשת משפטים‬ ‫השקפת התורה‪ :‬אדרבה‪ ,‬ככל שאדם‬ ‫ד"ה כי תקנה עבד עברי)‪" :‬שש שנים יעבוד‪ .‬רמז‬ ‫בא בימים צריכים יותר לכבד אותו‬ ‫מפני שהתורה אמרה‬ ‫לשנותיו של אדם דהיינו ששה עשריות שנים צריך‬ ‫בזמננו נושבת בעולם רוח של מינות ואפיקורסות‪.‬‬ ‫לעבוד‪ .‬ובשביעית יצא לחפשי חנם‪ .‬אז אין צריך‬ ‫הכי נמי‪ ,‬כאשר אדם מכבד זקן לפי כבודו‬ ‫רוח שבאה לכפור בעולם הבא‪ ,‬ובכל עצם המושג‬ ‫עבודה בכח רק שהוא ממילא דבוק בו יתברך‬ ‫הראוי לו‪ ,‬הוא אינו צריך להגיע לכל החשבון הזה‪.‬‬ ‫שיש חיים לאחר המוות‪ .‬ואשר לכן אבדו אנשים‬ ‫והוא חפשי מיצר הרע ומכל גשמי העולם הזה"‪.‬‬ ‫צריך לכבד אותו ‪ -‬כי התורה רוצה שיכבדו אותו!‬ ‫כל זכר של כבוד ודרך ארץ כלפי זקנים ואנשים‬ ‫כי אכן בשנים הללו נמצא כבר האדם יותר במצב‬ ‫התורה רוצה שזה יהיה דבר מובן ופשוט מאליו‪,‬‬ ‫באים בימים‪ .‬ואדרבה ככל שאדם הולך ובא בימים‪,‬‬ ‫של קבלת שכר‪ ,‬והוא זוכה למדרגות שהן תוצאה‬ ‫שאדם צעיר מכבד את האדם שמבוגר ממנו! וזה‬ ‫מאבדים כלפיו כל רגש של כבוד‪ ,‬ורק מרגישים‬ ‫מן העבודה שעבד עד הלום‪.‬‬ ‫חלק פשוט מדרך ארץ קדמה לתורה‪ .‬אמנם זהו‬ ‫שהוא הופך לעול ולמשא‪ .‬הם לא צריכים אותו והם‬ ‫ההרגש העמוק שיש בדבר‪ :‬יש כאן כבוד רוחני!‬ ‫כל צדיק לפי העבודות שלו זוכה למדרגות ככל‬ ‫לא מבינים מה תועלת יש להם ממנו‪ .‬מבחינתם‬ ‫כבוד של עולם הבא! וגם אם אדם אינו מהרהר‬ ‫שהוא הולך ובא בימים‪ :‬אחד זוכה לרוח הקודש‬ ‫הוא כבר שבר כלי שעשה את שלו ורק צריכים‬ ‫בדבר בפועל בשעת מעשה‪ ,‬הנה בעומק נפשו מתגלה‬ ‫במדרגה גבוהה‪ ,‬ואחד מקבל כח עצום לחולל‬ ‫להתפטר ממנו‪ .‬אבל כמובן שזהו ממש היפך כל‬ ‫ההרגש הזה‪" :‬אני מכבד כעת את העולם הבא!"‪ ,‬ובזה‬ ‫מופתים ולהשפיע גשמיות לכלל ישראל וכדומה‪.‬‬ ‫הדעת תורה וכל השקפת היהדות! זה היפך האמונה‬ ‫הוא מקבל שייכות לעולם הבא והוא מתקשר לאור‬ ‫וכל המדרגות הללו הן כבוד רוחני‪ ,‬כעין ניצוצות‬ ‫הקדושה של כלל ישראל!‬ ‫של זיו השכינה‪.‬‬ ‫שיוצאים מכבוד ה'‪ ,‬ולכן צריכים ביותר לכבד את‬ ‫הגויים גם יודעים את האמת! גם הם יודעים‬ ‫הצדיקים שנמצאים בימי זקנה‪.‬‬ ‫שבאת צריכים לכבד את הזקנים! גם הם מרגישים‬ ‫העוסקים בכבוד המת מרגישים‬ ‫ונחזור לענייננו‪ :‬כמו שביארנו‪ ,‬שהאור שמאיר‬ ‫הרגשה זו בעומק הנפש! אמנם מחמת שהם רוצים‬ ‫את השייכות שלו לעולם הבא‬ ‫בכסף ובזהב ובאבנים טובות‪ ,‬הוא ניצוץ מן האור‬ ‫לעקור מתוכם את האמונה בעולם הבא‪ ,‬הם לא‬ ‫וכך הולך הדבר בכל ענין של כבוד‪ ,‬גם בענין‬ ‫של העולם הבא‪ ,‬ולכן מרגיש האדם בנפשו הרגשה‬ ‫רוצים לחשוב שיש 'חיים לאחר המוות' ושיש דין‬ ‫כבוד המת‪ ,‬שבאידישקייט זהו כזה עסק גדול‪ :‬כאשר‬ ‫של כבוד והערכה כלפיהם‪ ,‬כך גם בנוגע להידור פני‬ ‫וחשבון למעלה‪ ,‬לכן הם מתעלמים לגמרי מן הזכרון‬ ‫מתעסקים עם 'נפטר' יודעים‪ ,‬שמתעסקים כאן עם‬ ‫זקנים‪ :‬כל אדם בעולם‪ ,‬אפילו גוי מגושם‪ ,‬מרגיש‬ ‫של עלמא דאתי‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ככל שאדם הולך ומתקרב‬ ‫אדם שהוא כבר בדרכו לעולם הבא‪ ...‬הנשמה שלו‬ ‫בנפשו הרגשה של כבוד כלפי אנשים זקנים ובאים‬ ‫לשם‪ ,‬הם מבזים אותו ומזלזלים בו יותר ויותר‪.‬‬ ‫ב‬ ‫השייכות לתורה היא על ידי הכבוד שנותנים לתורה‬ ‫כבוד חכמים ינחלו‪:‬‬ ‫על כבוד התורה צריכים לעמול | 'כבוד' הוא כח של התגלות | חילול ה' – חלל פנוי מן השראת השכינה | כאשר אדם מחסיר מהם את כבודם – הוא גוזל את חיותם | כבוד בית המדרש גורם להשראת השכינה | לייקר‬ ‫את כוחות הנפש‬ ‫התורה – התורה תתגלה לך‪ .‬השייכות של האדם לתורה‬ ‫להרגיש את הכבוד הראוי לתת לתורה! לתורה –‬ ‫כבוד התורה אינו דבר שבא מאליו‬ ‫והיכולת להתקשר אליה‪ ,‬תלוי בכבוד שהוא רוחש‬ ‫וללומדי התורה!‬ ‫אחר שביארנו שהכבוד שמרגישים כלפי אדם בא‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫בימים‪ ,‬כלפי 'נפטר'‪ ,‬וכדומה‪ ,‬נובע מכך שהם קרובים‬ ‫כבוד התורה מגלה את כח התורה‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬צריכים להבין‪ :‬הלא התורה היא ממש‬ ‫אור התורה עלולה להסתלק לגמרי‬ ‫וביתר עומק‪ :‬כבוד הוא לבוש וכלי לאורות‬ ‫ענין של עולם הבא‪ .‬התורה היא השעשועים של‬ ‫מכלל הן אתה שומע לאו‪ :‬אדם יכול להסתופף‬ ‫נעלים ונשגבים‪ .‬הוי אומר‪ :‬כבוד הוא כח של ידו‬ ‫הנשמות בעולם הבא! ולכאורה היה מתבקש שכל‬ ‫בצילו של צדיק גדול‪ ,‬הוא יכול לעמוד ליד תלמיד‬ ‫יכולים לגלות את האורות הללו! ולכן‪,‬‬ ‫אחד ירגיש בנפשו הרגש עצום לכבוד התורה‪ ,‬או‬ ‫חכם גדול‪ ,‬או ספר תורה בבית הכנסת‪ ,‬אבל אם‬ ‫גם אם מדובר בענין גבוה ונעלה‬ ‫לכבוד תלמיד חכם – ולפחות כמו‬ ‫הוא לא יכיר בערכם הרם ולא יחוש לכבודם כפי‬ ‫ביותר ‪ -‬אבל אם אתה מכבד ומעריך‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ההרגש שמתעורר בו כלפי אדם בא‬ ‫את הדבר‪ ,‬אתה מכיר באמת כמה‬ ‫בימים‪ .‬אבל למעשה רואים כי לא כן‬ ‫הכבוד הראוי להם – אזי גם הקדושה שלהם תסתתר‬ ‫התורה באה מעולם‬ ‫יקר ערך הוא ואתה רוחש לו את‬ ‫גבוה ונעלה ונשגב‬ ‫צריך‬ ‫הם פני הדברים‪ .‬על כבוד התורה‬ ‫ממנו ותתעלם מאיתו‪ .‬הקדושה של הצדיק תסתתר‬ ‫הכבוד הראוי לו‪ ,‬אזי יתגלה האור‬ ‫כל כך‪ ,‬שלא כל אחד‬ ‫האדם לעמול‪ ,‬הוא צריך להשריש זאת‬ ‫מעיניו והוא לא יראה כלום‪ .‬הוא לא יראה שום‬ ‫כדאי וראוי הוא‬ ‫בקרבו‪ .‬אין לו את הכבוד הזה מעצמו‬ ‫מדרגות אצל הצדיק‪ .‬וזהו העומק של חילול ה'‪ .‬כי‬ ‫הזה אליך – 'עס וועט זיך אנטפלקען‬ ‫להרגיש מעצמו את‬ ‫פאר דיר' – ויפתח בפניך‪ ,‬ואתה תוכל‬ ‫וממילא! וטעם מיבעי‪.‬‬ ‫חילול הוא מלשון חלל פנוי‪ ,‬והאדם הזה גורם במעשיו‬ ‫הכבוד הזה‪ .‬ואם‬ ‫שיהיה מקום פנוי מהשראת השכינה‪ .‬כי השכינה אינה‬ ‫להתקשר אליו‪.‬‬ ‫אדם רוצה לזכות‬ ‫אמנם ביאור הדברים הוא‪ :‬התורה‬ ‫להרגיש בנפשו 'כבוד‬ ‫באה מעולם גבוה ונעלה ונשגב כל‬ ‫שורה על אדם שאינו יודע להעריך את מעלתה ורום‬ ‫ולכן אומרת התורה‪ :‬התורה‬ ‫התורה'‪ ,‬עליו לעמול‬ ‫ערכה‪ ,‬ואם אדם אינו מכבד את התורה הריהו דוחק‬ ‫הקדושה היא דבר נעלה ונשגב‪ ,‬ולכן‬ ‫כך‪ ,‬שלא כל אחד כדאי וראוי הוא‬ ‫על זה! עליו להתחבר‬ ‫בזה את רגלי השכינה חס ושלום‪.‬‬ ‫אין בני האדם מכירים בערכה ואינם‬ ‫ולהתקשר לתורה עד‬ ‫להרגיש מעצמו את הכבוד הזה‪ .‬ואם‬ ‫יודעים לכבדה כראוי‪ .‬ואכן כמעט‬ ‫את‬ ‫להרגיש‬ ‫שיזכה‬ ‫'כבוד‬ ‫אדם רוצה לזכות להרגיש בנפשו‬ ‫ובלשון אחר‪ :‬כיון ששורש הדברים הללו הוא‬ ‫הכבוד הראוי לתת‬ ‫לא שייך שאדם יזכה לקבל שייכות‬ ‫עליו‬ ‫התורה'‪ ,‬עליו לעמול על זה!‬ ‫בעולם הכבוד‪ ,‬לכן הם שואבים את חיותם רק‬ ‫לתורה! לתורה –‬ ‫עם התורה! אבל על ידי שתכבד את‬ ‫וללומדי התורה!‬ ‫שיזכה‬ ‫להתחבר ולהתקשר לתורה עד‬ ‫מכבוד‪ ,‬וברגע שהאדם אינו מעניק להם את כבודם‬ ‫ו‬ ‫מזלזל בו ומפחית בערכו! הוא שם אותו ללעג‬ ‫יתפרסם בזכות הכבוד וההערצה שבני קהילתו‬ ‫– הוא גוזל מהם את כל חיותם‪ ,‬ולכן הם חוזרים‬ ‫ולקלס! הדיבור שלו דומה לצפצוף חיות ועופות!‬ ‫רוחשים לו‪ ,‬והשי"ת ירבה את גבולו בתלמידים‪,‬‬ ‫ועולים לשורשם ומסתתרים שם‪.‬‬ ‫וממילא האור העצום והנפלא של הכח הדיבור‬ ‫וכך יהיה בידו להשפיע על ציבור יותר גדול‪ ,‬ויצא‬ ‫הולך ונעלם ומתכנס בתוכו‪ ,‬ולא נשאר בו שום כח‬ ‫מזה רק עוד אור ועוד השפעה רוחנית קדושה‪,‬‬ ‫קדושת בית הכנסת‬ ‫ויכולת לעשות עמו דבר‪.‬‬ ‫והכל בזכות הכבוד התורה שחלקו לתלמיד חכם‪.‬‬ ‫וכגון כבוד וקדושת בית הכנסת‪ :‬אם המתפללים‬ ‫מאידך‪ ,‬אם התלמידים אינם רוחשים לו את‬ ‫מכבדים את הבית מדרש שלהם – 'זיי האלטן דאס‬ ‫לחוס על כל רגע בחיים‬ ‫הכבוד הראוי‪ ,‬הם מערערים על דבריו ומבטלים‬ ‫הייליג און טייער' – ומתהלכים שם בדרך ארץ‬ ‫וכן הוא כלפי החשיבות והכבוד שצריכים‬ ‫אותם‪ ,‬אזי כוחותיו יצטמצמו ויתעממו וכבר לא‬ ‫וברגשי קודש‪ .‬הם שומרים על ניקיונו הגשמי כפי‬ ‫להעניק למושג ששמו 'זמן'‪ .‬היצירה של זמן הוא‬ ‫יהיה בידו כח להשפיע אליהם‪ .‬האור שלו פשוט‬ ‫הראוי לבית ה'‪ ,‬הם אינם מדברים שם סתם דברים‬ ‫אחד הדברים הגדולים שהריבונו של עולם ברא‪.‬‬ ‫הולך ומתכנס בתוכו‪ ,‬אשר בעומק המשמעות היא‪,:‬‬ ‫בטלים ‪ -‬אזי מתגלה שם קדושת בית הכנסת‪.‬‬ ‫כל אדם מקבל קצבת זמן מסוימת בעולם הזה‪,‬‬ ‫שהם לא ראויים לקבל את השפע ואת האור הגדול‬ ‫מרגישים כי המקום בית אלוקים הוא‪ ,‬ותפילותיהם‬ ‫אשר בזמן הקצוב הזה‪ ,‬עליו למלא את שליחותו‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫מתקבלות שם לרחמים ולרצון‪ .‬השכינה הקדושה‬ ‫ואת תכליתו בעולם‪ .‬נו‪ ,‬אם אדם יודע שהזמן לא‬ ‫מוצאת לה שם מקום!‬ ‫נועד כדי להעביר אותו בבטלה ובמאכל ובמשתה‪,‬‬ ‫ככל שאדם מייקר את כח הדיבור כך‬ ‫אבל אם הם מתנהגים שם חלילה בהוללות‬ ‫אלא כל רגע בחייו נועד אך ורק כדי להגיע על ידו‬ ‫יש בכוחו לפעול עם הכח הזה‬ ‫ובקלות ראש‪ ,‬הם שוכחים שזהו מקום המיועד‬ ‫לאיזו תכלית‪ ,‬הלא הוא צריך לייקר את הזמן! הוא‬ ‫וכן הוא גם בכל הנוגע לכוחות הנפש שבאדם‬ ‫לתורה ולתפילה‪ ,‬מדברים שם בעת התפילה‬ ‫צריך לכבד כל שעה ושעה וכל רגע ורגע מימי חייו‪,‬‬ ‫ולתכונותיו‪ :‬ככל שיעניק האדם את הכבוד הראוי‬ ‫ובקריאת התורה רחמנא ליצלן ‪ -‬אזי השכינה‬ ‫כמו שהוא מכבד את האוצר הגדול ביותר בעולם!‬ ‫לכח מסוים שבנפשו‪ ,‬אזי ילך הכח הזה ויתגלה‬ ‫מסתלקת משם חס ושלום‪ .‬השכינה חוזרת ועולה‬ ‫ולכן ככל שאדם מייקר את זמנו ומכיר בערכו‪ ,‬אזי‬ ‫ויתחזק לאין ערוך‪ .‬כח הדיבור למשל‪ :‬כח הדיבור‬ ‫למעלה ואינה חפצה לשרות במקום הזה‪ ,‬וכבר לא‬ ‫הוא זוכה לברכה בזמנו – 'עס קומט אריין א ברכה‬ ‫הוא אחד מן הכוחות העצומים שיש לאדם‪ .‬צדיקים‬ ‫פלא שקשה לכוון בשעת התפילה‪ .‬כל המחשבות‬ ‫דרעין' ‪ -‬ויש לו סייעתא דשמיא למלא את יומו בסדר‬ ‫פעלו עם הכח הזה עד אין לשער‪ .‬הם החדירו‬ ‫חוץ שבעולם מבלבלות את האדם ומטרידים אותו‬ ‫יום מלא וגדוש בתורה ומעשים טובים‪ ,‬והוא רואה‬ ‫השפעה קדושה בקרב מאות ואלפים מישראל‪ ,‬הם‬ ‫מכוונתו ‪ -‬כי השכינה כבר לא שם‪ .‬כבר לא מרגישים‬ ‫ברכה בעמלו‪ .‬ואם הוא צריך לסדר איזה ענין גשמי‪,‬‬ ‫פעלו ישועות ומופתים – מעשים שבכל יום‪ .‬אבל‬ ‫שמדברים שם נוכח פני ה'‪.‬‬ ‫אזי יש לו סייעתא דשמיא שלא יצטרך לבלות על‬ ‫איך הם הגיעו לכל זה?! על ידי הכבוד העצום‬ ‫זה זמן רב‪ ,‬אלא אחת ושתיים והכל מסודר‪ ,‬והוא‬ ‫שהעניקו לכח הדיבור שלהם‪ .‬הם שמרו עליו מכל‬ ‫כח ההשפעה תלוי בביטול של התלמידים‬ ‫כבר יכול לשוב לתלמודו ולסדר היום שלו‪ .‬ובמילים‬ ‫משמר‪ .‬הם נתנו לעצמם דין וחשבון על כל הגה‬ ‫כמו כן הוא בענין כבוד תלמיד חכם‪ :‬ככל שאדם‬ ‫אחרות‪ :‬האור שגנוז בזמן‪ ,‬הולך ומתגלה אליו ועל‬ ‫שהוציאו מפיהם‪ .‬הוי אומר‪ :‬הם חלקו לכח הדיבור‪,‬‬ ‫מכבד את התורה של התלמיד חכם – אזי אור‬ ‫ידי זה יש לו סייעתא דשמיא לראות ברכה בזמן‪.‬‬ ‫את הכבוד הראוי לו‪.‬‬ ‫התורה של התלמיד חכם מתגלה אליו‪ .‬ואם המדובר‬ ‫מנגד יש לך אדם שאין לו ברכה בזמן‪ .‬הוא‬ ‫אבל אם אדם מזלזל בכח הזה‪ ,‬הוא מדבר‬ ‫בגדול בתורה ובצדיק‪ ,‬והתלמידים והחסידים שלו‬ ‫ממש מרגיש איך שהזמן נוזל לו מבין אצבעותיו‪.‬‬ ‫דברים בטלים ומפטפט ומלהג מבוקר ועד ערב‬ ‫מתבטלים לאור תורתו‪ ,‬אזי התורה שלו תתגלה‬ ‫כל דבר לוקח לו שעות ארוכות‪ ,‬וכל יום יש לו‬ ‫בלי חשבון‪ .‬הוא מדבר חלילה דיבורים אסורים;‬ ‫בעולם יותר ויותר! הוא יקבל כוחות עצומים מן‬ ‫ביטולים אחרים‪ .‬ולא אחת סיבת הדבר הוא‪ ,‬פשוט‬ ‫רכילות ולשון הרע ומפיץ שנאת חינם ומחלוקת‪,‬‬ ‫השמים להנהיג את עדתו ולהדריכם בדרך הישרה‪.‬‬ ‫מאד‪ :‬מחמת שאינו מכבד את הזמן‪.‬‬ ‫אזי הוא אינו מכבד ומייקר את כח הדיבור ‪ -‬אלא‬ ‫ולו זו בלבד‪ ,‬אלא שפעמים שהתלמיד חכם הזה‬ ‫ג‬ ‫להתחזק בכבוד התורה‬ ‫וישכון כבוד ה' על הר סיני‪:‬‬ ‫אנשים לא יכולים לקבל שיש אנשים שיש להם מעמד נכבד יותר מהם | כל הפרטים של כבוד התורה בונים באדם את הכבוד הראוי לתורה | ככל שאדם מכבד את התורה – התורה נפתחת בפניו | הדרך העיקרית להראות‬ ‫כבוד התורה – היא לפתוח גמרא וללמוד | תכבד את המגיד שיעור שלך ותזכה לאור התורה | ללמוד הלכות כיבוד אב ואם הלכה למעשה‬ ‫הכבוד הראוי לתורה‪ .‬הוא מראה בזה שהתורה היא‬ ‫קם ממקומו במלוא היראת הכבוד‪ ,‬ואם הוא רואה‬ ‫הסטייל של חוצפה יסגי‬ ‫אצלו דבר קדוש ויקר‪ .‬דברי אלוקים חיים! התורה‬ ‫ספר שמונח בביזיון ובחוסר כבוד‪ ,‬הוא מיד ניגש‬ ‫כאשר מדברים אודות 'כבוד'‪ ,‬צריכים מאד‬ ‫היא אצלו חכמה קדושה ונעלה‪ ,‬ולא‬ ‫לסדר את הספרים‪ .‬הוא רואה 'שמות'‬ ‫להדגיש את הענין של כבוד תלמידי חכמים‪ ,‬וביותר‬ ‫חכמה כשאר כל החכמות‪ .‬וכאשר‬ ‫מוטלים על הארץ – והוא מרגיש‬ ‫בדורנו‪ .‬בזמננו כל המושג שצריכים לחלוק כבוד‬ ‫הוא מראה במעשיו שהוא מכבד את‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫זעזוע בקרבו ומיד חש לרוץ ולהרים‬ ‫לאנשים חשובים ומורמים מעם ‪ -‬הלך ונשחק‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬אזי התורה הולכת ומראה‬ ‫כאשר בחור יושב‬ ‫אותם לנשקם בכבוד וביקר‪ .‬וכאשר‬ ‫אנשים כבר לא יודעים מהו המושג כבוד‪ .‬וכל זה‬ ‫את עצמה אליו – 'זי ווייזט אים א‬ ‫ומקבל תורה מן המגיד‬ ‫פותחים ספר קדוש מנשקים את הספר‬ ‫שיעור שלו או מן‬ ‫הוא חלק ממה שכבר אמרו חז"ל ( סוטה מט‪:):‬‬ ‫שמייכל'דיגן פנים' – היא נפתחת‬ ‫הראש ישיבה‪ ,‬או אברך‬ ‫בהדרת כבוד ובחיבת הקודש‪ .‬ישנם‬ ‫"בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי"‪ .‬חלק מן הסטייל‬ ‫בפניו ומאירה לו‪ .‬הוא מבין יותר‬ ‫אצל הראש כולל שלו‪,‬‬ ‫כאלו שנוהגים לומר בתחילת הלימוד‪:‬‬ ‫המקובל ביותר בעולם הוא‪ ,‬שכולם שווים ודומים‬ ‫את התורה וזוכה להרגיש את האור‬ ‫עליו לבנות בקרבו‬ ‫"זאגט די הייליגע גמרא"‪" ,‬זאגט דער‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫הערכה לכבוד‬ ‫ולא צריכים לכבד אדם שנמצא במעמד מכובד יותר‪.‬‬ ‫של התורה‪ ,‬וכך הוא זוכה לעלות‬ ‫הייליגער רבא"‪" ,‬זאגט דער הייליגער‬ ‫הוא צריך להרגיש‬ ‫ולכן צריכים ביותר להיזהר שרוח הזמן לא יחדור‬ ‫ולהתעלות באור התורה הקדושה‪.‬‬ ‫כלפיו הרגשה של כבוד‬ ‫אביי"‪ .‬וכדומה‪ ,‬אין זו הלכה פסוקה‪,‬‬ ‫למחננו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬להרבות עוד יותר בכבוד התורה‬ ‫ושל הערכה‪ .‬וגם אם‬ ‫אבל זה בוודאי חלק מגינוני כבוד‬ ‫הרב הזה אינו בגדר‬ ‫ובכבוד תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫עיקר כבוד התורה הוא‬ ‫שיכולים לתת לתורה‪.‬‬ ‫לימוד התורה בפועל‬ ‫רבו מובהק‪ ,‬ואינו גדול‬ ‫בתורה ממש ‪ -‬הוא‬ ‫הדברים הללו‪ ,‬נראים כמו פעולות‬ ‫להשריש את כבוד התורה בלב‬ ‫כל אחד יש לו את הדרך שלו‬ ‫עדיין תלמיד חכם‪,‬‬ ‫קטנות שאין בהן חשיבות גדולה‪ ,‬אבל‬ ‫להביע את הכבוד שהוא רוחש‬ ‫ועדיין יש בזה גדר של‬ ‫באמת מכל אלו הולך ונבנה אצל האדם‬ ‫יהודי צריך להשריש בקרבו כבוד לכל דבר שנוגע‬ ‫לכבוד התורה‪ ,‬אבל בוודאי שהכבוד‬ ‫כבוד רבו‬ ‫לתורה‪ :‬אם הספר תורה עובר לפניו הריהו תיכף‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫הגדול ביותר שיכולים להעניק לתורה – הוא עצם לימוד התורה‪ .‬כאשר‬ ‫בשנות המלחמה העולמית‬ ‫הרה״ק רבי ישכר דוב‬ ‫אדם מסיח את עצמו מכל טרדותיו ומשקיע את עצמו בדברי תורה; הוא‬ ‫הראשונה כאשר שהה כ״ק מרן‬ ‫מבעלזא זי״ע – יו״ד כ״ב חשון‬ ‫לומד דף גמרא בעיון‪ ,‬הוא לומד את הסדר הקבוע שלו בתורה – חק ולא‬ ‫רבינו זי״ע בגלות ב'פעסט' אשר‬ ‫יעבור‪ ,‬אזי הוא מראה בזה את הכבוד שהוא רוחש לתורה‪ .‬הוא יודע‬ ‫במדינת אונגארן‪ ,‬נסע במיוחד‬ ‫לבקר בהיכלו של הרה״ק מהרי״ד‬ ‫שהתורה היא‪" :‬כי הם חיינו ואורך ימינו!" התורה היא בבת עינו ונשמת‬ ‫מבעלזא [כנראה בעת שהיה‬ ‫פעם אחת שבת הרה״ק רבי יהושע מבעלזא‬ ‫אפו! התורה היא ממש שאיפת חייו – וזה הכבוד התורה הגדול ביותר‪.‬‬ ‫ב'מונקאטש']‪ ,‬וקיבלו הרה״ק מבעלזא בידידות‬ ‫זי״ע בעיר ראזוואדוב אצל הרה״ק מראזוואדוב‬ ‫רב‪ .‬ולפני בואו של רבינו ישב הרה״ק מבעלזא‬ ‫זי״ע‪ ,‬והיה זה בעת גמר השידוך בין אחד מנכדיו‬ ‫כבוד התורה הלכה למעשה‬ ‫כאשר ידיו הק' עטופות באיזה בגד‪ ,‬אכן כאשר‬ ‫עם בתו של הרה״ק מפלאנטש זי״ע בנו של‬ ‫כאשר בחור יושב ומקבל תורה מן המגיד שיעור שלו או מן הראש‬ ‫נכנס רבינו פתח הרה״ק את קישורי הבגד‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫הרה״ק מראזוואדוב‪ ,‬והגיע הרה״ק מבעלזא לעיר‬ ‫ישיבה‪ ,‬או אברך אצל הראש כולל שלו‪ ,‬עליו לבנות בקרבו הערכה לכבוד‬ ‫'צו אייך קען איך געבן שלום ָָאפן מיט די האנט‪,‬‬ ‫ראזוואדוב לרגל קישור החיתון ונשאר שם על‬ ‫איך קען נישט ליידן ווי די אונגארישע חסידים‬ ‫שבת קודש‪ .‬אכן אחר זמן מה נפטרה ל״ע בתו‬ ‫התורה‪ .‬הוא צריך להרגיש כלפיו הרגשה של כבוד ושל הערכה‪ .‬וגם אם‬ ‫קושן מיר די האנט‪( '...‬אליכם יכול אני לתת שלום‬ ‫הכלה של הרה״ק מפלאנטש בעודה ילדה קטנה‬ ‫הרב הזה אינו בגדר רבו מובהק‪ ,‬ואינו גדול בתורה ממש ‪ -‬הוא עדיין‬ ‫עם היד גלויה‪ ,‬אינני יכול לסבול את החסידים בני אונגארן‬ ‫זמן רב לפני המועד המיועד לחתונה‪ .‬כעבור‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬ועדיין יש בזה גדר של כבוד רבו‪ .‬התורה רוצה שבחור‬ ‫שמנשקים את ידי‪ .)...‬אחר כך שוחח הרה״ק שיחה‬ ‫שנים רבות התבטא פעם בנו כ״ק מרן רבינו‬ ‫יכבד את המגיד שיעור שלו‪ .‬הוא הרי לומד ממנו סוגיות בש"ס ומקבל‬ ‫נעימה עם רבינו‪ ,‬ובתוך הדברים אף אמר לו‪' :‬דו‬ ‫הזקן זי״ע על כך‪ ,‬כי השידוך הזו לא נעשה אלא‬ ‫ממנו את דרכי הלימוד‪ ,‬וממילא פשוט שעליו לכבד אותו מאד‪ .‬אם רק‬ ‫ענדלסט דעם טאטן' (דומה הנך לאביך – רביה״ז)‪ ,‬שהרי‬ ‫בכדי שיתהוה קשר בין שני צדיקים אלו‪ ,‬כי מאז‬ ‫יהודי ששקוע באהלה של תורה ולומד תורה בהתמדה‪ ,‬אזי הוא כבר‬ ‫הרה״ק מבעלזא הכיר היטב את כ״ק רבינו הזקן‬ ‫אותה שבת שהיו ביחד נתקשרו יחד בקשר אמיץ‪.‬‬ ‫בגדר תלמיד חכם‪ ,‬וצריך לכבד אותו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬והיה בידידות עמו‪.‬‬ ‫כ״ק רבינו הזקן היה אז אברך צעיר כבן חמש‬ ‫וכאשר המגיד שיעור נכנס למסור את השיעור צריך לקום בפניו!‬ ‫עשרה שנים‪ ,‬ובמשך כל אותה ביקור הלך אחר‬ ‫וצריכים לדבר איתו במלוא הדרך ארץ! ובאמת היו צריכים לכנות אותו‬ ‫זקני הרה״ח ר' נטע שארף ז״ל היה ממשפחת‬ ‫הרה״ק מבעלזא‪ ,‬וכמעט לא הרפה מלעקוב‬ ‫'רבי'‪ .‬היום מכנים אותו 'מגיד שיעור'‪ ,‬אבל באמץ אין זה תואר מכובד‬ ‫חסידי באבוב‪ ,‬אבל בילדותו למד אצל מלמד‬ ‫אחריו במשך השבת כולה‪ .‬בליל שב״ק לפני‬ ‫שנכנס הרה״ק מבעלזא לעריכת השולחן‪ ,‬פנה‬ ‫וראוי‪ ,‬והרי זה כאילו שאומרים‪ ,‬שכמו שאדם זה הוא סנדלר‪ ,‬כך אדם‬ ‫שהיה חסיד בעלזא‪ ,‬והלה קירבו לחסידות‬ ‫אל רבינו הזקן ואמר לו‪' :‬מ'וועט דיך שטופן‬ ‫זה הוא מגיד שיעור‪ .‬זה המקצוע שלו‪ .‬אצלנו היינו מכנים את המגיד‬ ‫בעלזא‪ ,‬עד שנהיה חסיד נלהב של הרה״ק‬ ‫ביים טיש‪ ,‬וועסטו קומען מיט מיר‪ ,‬וועט מען דיך‬ ‫שיעור בתואר 'רבי'‪ ,‬וכך היו צריכים לחזור ולהנהיג היום‪.‬‬ ‫מהרי״ד מבעלזא והיה נוסע אליו בקביעות‬ ‫נישט שטופן' (הרי ידחפו אותך אצל השולחן‪ ,‬ובכן תבא עמי‪,‬‬ ‫בכל שנה לראש השנה ולחג השבועות‪ .‬ולאחר‬ ‫וכך לא ידחפו אותך)‪ .‬התלוה אליו רבינו הזקן בדרכו‬ ‫פטירתו המשיך אצל בנו כ״ק הרה״ק מהר״א‬ ‫הרבי מקבל כוחות מן התלמידים‬ ‫זי״ע‪[ ,‬ועם זאת היה ממשיך לנסוע בקביעות‬ ‫אל ה'טיש'‪ ,‬ויהי בכניסתו לביהמ״ד אמר הרה״ק‬ ‫מבעלזא אל העומדים בפתח‪' :‬לאזט פלאץ פאר‬ ‫ומה שביארנו שעל ידי הכבוד שמעניקים לתלמיד חכם ‪ -‬מתגלה‬ ‫גם אל הרה״ק ה'קדושת ציון' מבאבוב זי״ע‬ ‫דעם זקן' (הניחו מקום לזה הזקן)‪ ,‬והתכווין על רבינו‬ ‫האור של התלמיד חכם‪ ,‬מובן בד בבד עם ההסבר הגשמי‪ :‬כי כאשר‬ ‫הי״ד]‪ .‬וסיפר זקני‪ :‬שנה אחת בראש השנה היה‬ ‫הזקן אע״פ שהיה אז אברך צעיר‪ .‬כמובן שמיד‬ ‫הרבי או הראש ישיבה מקבל את הכבוד הראוי לו מתלמידיו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ציבור גדול מאד אצל הרה״ק מהרי״ד מבעלזא‪,‬‬ ‫התפנה מקום‪ ,‬ונכנס רבינו הזקן עמו בנחת‪,‬‬ ‫מקבל על ידי זה כוחות הנפש נפלאים‪ .‬המגיד שיעור מרגיש יותר‬ ‫ובעת התפלות עמדו כולם צפופים בדוחק רב‪,‬‬ ‫הסתובב הרה״ק מבעלזא ואמר לרבינו הזקן‬ ‫אכן לפני תקיעת שופר התרבה הדוחק ביותר‪.‬‬ ‫אחריות כלפי התלמיד‪ ,‬ויש לו יותר חשק להדריך אותו בדרכי הלימוד‪.‬‬ ‫בפשטות‪' :‬איך האב דיר געזאגט‪ ,‬אז דו וועסט‬ ‫וכאשר עמד הרה״ק מבעלזא לפני התקיעות‪,‬‬ ‫הוא מרגיש שיש כאן 'משפיע ומקבל'‪.‬‬ ‫אמר אל החסידים‪' :‬שטופט אייך נישט! שטופט‬ ‫קומען מיט מיר וועט מען דיך נישט שטופן‪'...‬‬ ‫(הרי אמרתי לך כי אם תבא עמי לא ידחפו אותך‪ .)...‬ולפלא‬ ‫וידוע מהרבה צדיקים‪ ,‬שבשעה ששמעו את רבותיהם מדברים‬ ‫אייך נישט! ברוך ה' אונזערע תקיעת שופר‬ ‫כי כינה אותו 'דעם זקן'‪ ,‬ואכן רבינו הזקן האריך‬ ‫לעצמם דברי ענווה ושפלות‪ ,‬היו נעמדים אצלם והיו מפליגים בשבח‬ ‫וועט מען היינט הערן פון איין עק וועלט ביז‬ ‫ימים הרבה‪ ,‬ולפני המלחמה היה נחשב לזקן‬ ‫רבם‪ ,‬וכך היו משפיעים לרבי מוחין חדשים ומדרגות נפלאות‪ .‬והגם ששם‬ ‫די אנדערע' (אל תדחפו! אל תדחפו! ברוך ה' את תקיעת‬ ‫אדמו״רי גאליציע‪ .‬וגם כינויו בפי החסידים היה‬ ‫מדובר מצדיקים ויש בזה עניינים נעלים‪ ,‬אבל לפי ערך‪ ,‬נכונים הדברים‬ ‫השופר שלנו ישמעו היום מקצה העולם ועד קצהו)‪.‬‬ ‫תמיד 'דער אלטער ָָרב' (רבינו הזקן)‪[ ,‬להבחין בינו‬ ‫אצל כל אחד‪ .‬כאשר הרב של הקהילה או הרבי של החסידות‪ ,‬רואה‬ ‫כאשר היה הרה״ק מהרי״ד מבעלזא‬ ‫לבין בנו כ״ק רבינו זי״ע‪ ,‬אשר נתמנה בחייו להיות‬ ‫לפניו 'מקבלים' שאכן חפצים לקבל ממנו השפעה‪ ,‬הרי הם נוסכים בו‬ ‫ב'האלאשיץ' (אחר המלחמה העולמית הראשונה) היה‬ ‫הרב בסטיטשין (כשרבינו הזקן עבר לגור בעיר טארנא)‬ ‫כוחות חדשים ומוחין נפלאים‪ ,‬והוא מקבל כוחות עצומים של השפעה‪,‬‬ ‫זקני עדיין בחור‪ ,‬ואז נסע גם לקראת חג‬ ‫ואותו היו מכנים 'דער יונגער רב' (הרב הצעיר)]‪.‬‬ ‫וכך הולך ומתרבה כח התורה והקדושה בעולם באופן נפלא‪.‬‬ ‫הפסח לשהות בצלו של הרה״ק מבעלזא‪ .‬והנה‬ ‫אחר אותה שבת התבטא הרה״ק מראזוואדוב‬ ‫הרה״ק מבעלזא היה נוהג לומר 'פשעטיל'‬ ‫לבניו הק'‪ ,‬כי הוא מקנא את 'מדת ההשתוות' של‬ ‫(פלפול) בשעת שריפת החמץ בערב פסח בעודו‬ ‫הרה״ק מבעלזא‪ ,‬שאין הכבוד תופס מקום אצלו‬ ‫'היימישקייט' בחינוך לא על חשבון ציווי התורה‬ ‫עומד אצל האש‪ ,‬וירא זקני כי הרבי מתחיל‬ ‫בכלל [כמ״ש בחובת הלבבות (שער יחוד המעשה פ״ה)‬ ‫אחד מענייני הכבוד שצריכים חיזוק גדול בזמננו הוא כיבוד אב‬ ‫לומר תורה והוא אינו יכול לשמוע דבר‪ ,‬הלך‬ ‫ששוה אצלו השבח והגנאי]‪ ,‬כי אמר שהבחין‬ ‫ואם‪ :‬כי כאמור לעיל‪ ,‬כל הרוחות הזרות שבעולם‪ ,‬חודרים גם למחננו‪.‬‬ ‫ונדחף בין העומדים עד שהגיע ממש סמוך‬ ‫בו שאין אצלו שום נפקא מינה אם הוא בין‬ ‫ואם עד הדורות האחרונים ידעו והבינו את ההבדל בין אב ובנו‪ ,‬הרי‬ ‫אל הרה״ק מבעלזא‪ ,‬ונעמד שם כמעט בינו‬ ‫אלף עצים‪ ,‬או בין אלף חסידים‪ .‬והוסיף ואמר‪:‬‬ ‫שבעקבות המהפכות שעשו אומות העולם‪ ,‬שברו והמיסו את כל‬ ‫לבין האש‪ ,‬ושמע את כל הפלפול בענין בדיקה‬ ‫'פארצייטישע רבי'ס האבן זיך געברענט די‬ ‫וביטול חמץ‪ .‬כאשר ראה הרה״ק מבעלזא את‬ ‫הענט אויף דעם‪ ,‬און ער האט עס אזוי‪( '...‬צדיקים‬ ‫המחיצות שהיו מלפנים בין אב לבנו‪ .‬היום מלמדים את האב שעליו‬ ‫זקני שנדחף כ״כ סמוך לאש‪ ,‬הרים בידיו הק'‬ ‫הקדמונים היו שורפים את ידיהם בסיגופים להשיג מדריגה זו‪,‬‬ ‫להיות 'חבר' של בנו‪ .‬חסל הסדר והקשר של הריחוק בין אבות ובנים‪.‬‬ ‫את ה'גארטיל' שלו והצליף בו קלות (ער האט‬ ‫והוא יש לו את זה כך בניקל‪.)...‬‬ ‫והגם אמת‪ ,‬שצריכים לדעת בכל דור איך להתנהג עם הילדים ואיך‬ ‫אים געגעבן א 'שמיץ' מיט'ן גארטל)‪ ,‬והיה זקני מחשיב‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫לדבר אל ליבם‪ ,‬ובוודאי שבזמננו נחוץ מאד להיות איתם יותר בקירוב‬ ‫זאת כל ימיו לזכיה גדולה‪ .‬אחר כך במשך כל‬ ‫מאוד‬ ‫הזקן‬ ‫רבינו‬ ‫נעשה‬ ‫במשך אותה שבת‬ ‫הדעת – 'זיך האלטן מער היימיש' – ולחנך אותם ְְּב ַַרּכּות ובנעימות‪ .‬אבל‬ ‫היו״ט שלח הרה״ק מבעלזא שיריים מיוחד אל‬ ‫הרה״ק‬ ‫ה״ה‬ ‫מבעלזא‬ ‫הרה״ק‬ ‫בידידות עם בנו של‬ ‫מהרי״ד מבעלזא זי״ע‪ ,‬שהיה בערך בן גילו‪,‬‬ ‫עדיין צריכים לזכור את החיוב של כבד את אביך ואת אמך‪ ,‬ואת אזהרת‬ ‫הבחורים של עיר ביאלע‪-‬ביליץ‪ ,‬באמרו שיתנו‬ ‫אל ה'ביאלער בחורים' שזקני היה אחד מהם‬ ‫ודברו ביניהם הרבה שיחות בענייני חסידות‪,‬‬ ‫התורה של איש אמו ואביו תראו! כל אחד צריך לפחות שלחן ערוך‬ ‫ומאז נעשה ידידות ביניהם שנמשך כל השנים‪.‬‬ ‫וללמוד הדק היטב את ההלכות‪ .‬צריך ללמוד הלכות כיבוד אב ואם‬ ‫(שאביו גר בעיר ביאלע‪-‬ביליץ)‪ ,‬וכנראה משום שרצה‬ ‫לפייסו על מה שהקפיד עליו‪.‬‬ ‫ולדעת איך יהודי צריך להתנהג!‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬