משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — וירא (2026-10-26)

א משנת השבוע
פרשת וירא תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ז']
לימוד מצוה יומית
י"ט מרחשון ערב שבת:
מצות חגיגה ברגל מצוה פח.
כ' מרחשון שבת קודש:
הפסח על חמץ מצוה פט.
פרשת חיי שרה
כ"א מרחשון יום ראשון:
לא להלין אימוריו מצוה צ.
תוכן הענינים כ"ב מרחשון
מצות ביכורים
יום שני:
מצוה צא.
דברות קודש כ"ג מרחשון יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג אכילת בשר וחלב מצוה צב.
כ"ד מרחשון יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ה מצוה צג .כריתת ברית לז' אומות
כ"ה מרחשון יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ...............................י
השכנת ע"א בארץ מצוה צד.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יד
מערכת המשנה ..............................לט
שיעורי הלכה .....................................מ
מראי מקומות ללימוד דף היומי .........מו
הילולא דצדיקיא ..............................מז
מגיד משנה לנוער ............................נד
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת וירא תשנ"ה
שנתקבלה התפלה .ולכן לא נתרפא מיד "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
בכדי להתירה לבעלה ע"י התפלה. ויתפלל בעדך וחיה" (כ:ז) .וי"ל מ"ש
שכתב 'כי נביא הוא' ,ואם אינו נביא ג"כ
וה"פ 'ועתה השב אשת האיש כי נביא
חייב להחזיר אשתו ,וכבר דיברו מזה .גם
הוא' ,וזה סגי להחזירה לו ,אבל בשביל
התיקון לעולם 'ויתפלל בעדך וחיה' ויראו תפלה זו למה ,כיון דהשיב את אשת
האיש ממילא תיקן את אשר שחת וחיו
שלא נגעת בה.
יחי' בלי שיתפללו עליו.
א"י 'ויתפלל בעדך וחיה' לפמ"ש הרמב"ן
ז"ל ,מה לו לרופא בבית עובדי ה'? ואין והנראה דלכאורה מה מהני להשיב אשת
מחלה בא אלא על החטא ,ורפואתה האיש ,הרי אמרו ז"ל (חגיגה ט ):איזה
מעוות שלא יוכל לתקון ,זה הבא על א"א,
בתפלה .וכמ"ש (ברכות לד ):בר' חנינא בן
ובכהן אפי' באונס .ואיבעית אימא הא
דוסא שהי' התפלל על החולים ואומר 'זה
והא באונס ול"ק ,כאן באשת ישראל כאן
חי' וכו' .ואמר (שם לג ).אין ערוד ממית
באשת כהן .נמצא דאשת כהן אפי' באונס
אלא החטא ממית.
אסורה לבעלה .וא"כ אברהם שהי' כהן,
והנה בכל מצבים צריך האדם לבטוח בה' שנתכהן במעשה דשם "והוא כהן לא־ל
ולהתפלל אליו מקירות לבו ,והתפלה עליון" (יד:יח) ,א"כ שרה שנשבית לבית
מועלת .וחזקיהו המלך יוכיח (שם י,). המלך נאסרה על בעלה .ולכן קאמר 'ועתה
שבא הנביא ישעי' ואמר לו "צו לביתך כי השב אשת האיש כי נביא היה' ויודע שלא
מת אתה ולא תחיה וגו'" (מ"ב כ:א ,ישעי' נגע בה ,ועל יחוד אין אוסרין א"א.
לח:א) .א"ל ,בן אמוץ כלה נבואתך וצא,
כך מקובלני מבית אבי אבא -אפי' חרב אלא דאכתי מי יאמר ויעיד שכן הוא ,אף
חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע דהוא יודע אבל לכל העולם לא מהני
עצמו מן הרחמים וכו' מיד "ויסב חזקיהו ידיעתו ,כיון שכולם ידעו שלוקחה לבית
פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'" (ישעי'
המלך .אמנם נראה דהנתחייב מיתה מן
לח:ב) והאריכו לו ימים ושנים. השמים לפי שבא על אשת איש לא מהני
לי' התפלה ,שהרי לא תיקן כלום .ולכן לא
ולא כדרך העולם שחושבים שהרופא רק עביד קוב"ה ניסא לשקרא .ואמר 'ויתפלל
הוא ירפא ,ואם כבר אין שום סיכוי בעדך וחיה' ,וידעו כולם שלא נגעת בה,
לרפואה ע"י הרופא ,אז פונה לחכם
משנת השבוע ד
יועיל .וראי' בהפטורה עוד במעשה שיתפלל עליו .אלא אדרבה עיקר הרפואה
דשונמית כשמת בנה על ברכיה" ,ותעל הוא התפלה .וכן בהבטה אל נחש
ותשכיבהו על מטת איש האלקים ותסגור הנחושת הי' רק הכנעה לה' ותשובה
בעדו ותצא" (שם:כ-כא) ,והלכה לאיש ווידוי.
אלקים" ,ויבא אלישע הביתה והנה הנער והאמנם תפלת חכם הוא גם על מחלאות
מת מושכב על מטתו וגו' ויתפלל אל ה'
וגם על שאר דברים כפרנסה וכיוצא בו.
וגו' וישם פיו על פיו" (שם:לב-לד)
והנה כאן באבימלך ועמו שעצר ה' ,והי'
והחייהו ,ע"כ.
להם ללכת לרופאים .אמר לו הקב"ה
ויש לתמוה ,כשחלה הילד ואמר 'ראשי המחלה יש לה סיבה – "השב אשת האיש
ראשי' (שם:יט) ,למה לא הלכו האב או כי נביא הוא ויתפלל בעדך" ,לא יועילו
האם אחר הרופא לרפואה ,ולמה לא רופאים ולא שום דבר אלא תפילת הנביא.
סיפרה לבעלה ולא דיברה כלום אלא והנה בעניני פרנסה בהפטורה כתיב
הלכה לאלישע הנביא.
"ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל
אמנם האמת ,אם היתה מניחה על דרך אלישע וגו' והנושה בא לקחת את שני
הטבע ,והי' בא הרופא והי' מחליט ילדי לו לעבדים .ויאמר אליה אלישע מה
שהילד מת ומצוה להביאו לקבר ישראל, אעשה לך ,הגידי לי מה יש לך בבית"
ואז לא הי' מועיל כלל הליכתה אפי' (מ"ב ד:א-ב) .והביאה כלים רקים ,ונתמלאו
לנביא ,כי אין הקב"ה עושה נס כזה .אלא שמן מברכת הנביא עד ש"אין עוד כלי,
מלביש הקב"ה הנס בדרך קצת טבעי, ויעמוד השמן" (שם:ו).
וכמו שהי' אצל אשת עובדי' ששאל "מה והנה כבר הי' לה השמן ,והאשה לא
יש לך בבית ותאמר וגו' אין כי אם אסוך
עשתה כלום מעצמה ,אלא "ותבוא ותגד
שמן" (שם:ב) ,ומזה נעשה הנס (ועיין ט"ז
לאיש האלקים" עשיתי כאשר צוית,
או"ח סי' תר"ע בפך שמן של חנוכה). "ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את
אבל לא כן אם הילד אמרה ,הלוא "יש נשייך ואת ובניך תחיי בנותר" (שם:ז).
נביא בישראל" (שם ה:ח) .וכן בנעמן השר הנה רק ברכת הנביא הוא שהביא לה
צוהו שיטבול בנהר ויתרפא (שם:י) והבן. הפרנסה ,ולא ההשתדלות שלה בכל מיני
עד שטען הטוב נהר זה מנהר שלו ערמה וכיוצא בו ,אלא האמונה שהיתה בה
(שם:יב) ע"ש כל הענין .וכיון שכל עיקר בנביא .ובזה נכנסה הברכה בשיריים
זה הילד בא ע"י נס יש מאין ,וא"כ עכשיו וחיתה בזה עם בניה כל ימי חייה .והנה
להחזיר להחיותו יש מיש ודאי אפשר, רואים אנו עד כמה צריך לסמוך רק על
וכ"ש הוא מלהביאו לעולם מתחילה .ולכן תפלת הצדיק ולא לסמוך על דרך הטבע.
לא עשתה תחבולות כלום ,אלא תיכף
וגדולה מזו דהסומך על הצדיק והנביא
הלכה לאיש האלקים וסיפרה לו המעשה ועל התפלה ,אפי' בכדי להחיות מתים
ההמשך בדף הבא מה שקרה.
ה משנת השבוע
מצוה יומית
כ"ג מרחשון תשפ"ז מצוה צב .איסור בשר בחלב
בשאר איסורין לא מחמירין בכלי זכוכית בשר בחלב שלא נתבשל על האש פטור
ובכאן אמרינן לא ראינו אינו ראיה ,דהרי איתא בגמרא (שבת לט ).מותר לבשל
כתבו הפוסקים (שאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז, בשבת בחמה .וכתב רש"י הטעם (ד"ה
פמ"ג מש"ז סקל"א) דאף לדעת המחמירים דשרי) דאין דרך בישולו בכך ,וחמה באור
בכלי זכוכית ,דוקא לענין חמץ בפסח לא מיחלפא ,דליגזור הא אטו הא .וכן
החמירו לפי שאיסורו במשהו ,אבל בבשר בחלב פטור אם בישלו בחמי
בשאר איסורים לא חששו אפילו טבריה ,כדאיתא בשו"ע (יו"ד סי' פ"ז ס"ז)
המחמירין ,וכ"כ הכנה"ג (בהגהות הטור כיון שאין זה דרך בישול.
יו"ד סי' קכ"א אות כ"ה).
והכוונה בזה דהתורה אסרה לבשל בשר
ובספר קהל יהודה הביא דברי הכנה"ג, בחלב ,אבל הכובש בשר בחלב ,אפילו
וכתב דגם המחמירין והמהדרין מבני נעשה ראוי לאכילה עי"ז לא אסרה תורה.
ספרד אין מחמירין בכלי זכוכית רק ואף דקיי"ל כבוש כמבושל ,והגם שנתקן
לענין פסח ,אבל לענין שאר איסורין לאכילה ע"י הכבישה או ע"י מלח ,אינו
נתפשט המנהג שלא לחוש כלל .אלא עובר על בישול בשר בחלב ,דבתורה
שבשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קמ"א) בישול כתיב ,והבישול שכותב בתורה
החמיר בדבר .אבל בספר יד יהודה (יו"ד הוא בישול על האש .ולכן אם נעשה
הל' מליחה סי' ס"ט ס"ק פ"א) כתב לדינא באופן אחר פטור (שו"ת חי"א סי' רע"ז).
דכלי זכוכית לא מיבעיא שאינו נאסר
להשתמש בכלי זכוכית אחרי אכילת בשר
מחמת כבוש ,אלא אף בחמין קיי"ל דלא
נאסרו בדיעבד ,ואין צריך שום הכשר. לחלב או להיפך ע"י הדחה
בדבר שאלתו בכלי זכוכית שהעולם
ועיין דרכי תשובה (יו"ד סי' קכ"א) שהביא
מקילין להשתמש בהן בין בשר ובין חלב.
דבריהן באריכות ,וכנראה דדעתו ג"כ
ותמה הרי לפמ"ש הרמ"א (סי' תנ"א סכ"ו)
כדעת המקילין ,וכיון דכבר כן נהוג דהמנהג באשכנז ובמדינות אלו דכלי
עלמא ,הנח להם לבני ישראל אם אינם
זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו ,א"כ
נביאים בני נביאים הם ,ומינה לא תזוע.
אמאי סומכין העולם להתיר ולא מצא
סמך לזה בשום מקום.
שנזכה להאמין בצדיקי אמת ,ושיתקבלו וזה מלמד אותנו שאפי' לאחר שמת נמי
תפלתינו לפני אדון כל לרחמים ולרצון הועילה תפלה .ואמרו חז"ל קטן שבהם
עלינו ועל כל ישראל א"ס. מחי' מתים והכל ע"י תפלת הצדיק .ויה"ר
משנת השבוע ו
מכוסות חלב או בשר בלי הכשר בפרט בבשר וחלב יש להתיר
בינתיים ,רק שיראה שיהיה הכוס נקי כיון ששניהם התירא הם
ומצוחצח .ושמעתי מגדול אחד בדורנו,
איברא דנלפענ"ד לחדש ,דלהשתמש
שאשתו הרבנית רצתה להחמיר וליקח
בזכוכית חלב ובשר בזה אחר זה ,יש עוד
כוסות של זכוכית לבשר לבד ולחלב
טעם אחר להתיר .והוא ,דבשר בחלב
לבד .ומיחה בה ,ואמר" :כך ראיתי בבית
תרוייהו התירא הוא ,ולא דמי לחמץ
אמי הצדקנית ,שהיתה מקובלת מגאוני
ושאר איסורין דאיסור הם ,והו"ל נ"ט בר
וצדיקי הדור הקודם .וכן ראיתי אצל
נ"ט דאיסורא .אבל הכא נ"ט בר נ"ט
שאר צדיקי הדור העבר ,ואיני רוצה
דהתירא הוא.
לשנות ממה שראיתי בבית אמי ,ואל
תטוש תורת אמך" .וכנראה דבכיון עבד וא"כ יש כאן כמה ספיקות להתירא :חדא,
עובדא כדי להורות הלכה למעשה .ומ"מ דילמא קיי"ל דכלי זכוכית אינו בולע כלל
במקום שיש לחוש לתערובת יש והיתר גמור הוא .ואת"ל בולע ,דילמא יש
להחמיר. חילוק בין חמץ לשאר איסורין ,כדעת
הפוסקים המחלקים .ואת"ל אין לחלק בין
פּיירעקס איסור לאיסור ,מ"מ י"ל דילמא בין
ולמודעי אני צריך ,דמיהו הני קדרות איסור לאיסור אין מחלקין ,דמה לי
שנעשו ממין זכוכית כגון הנקרא איסור חמץ ומה לי שאר איסורין ,דסוף
'פּיירעקס' וכיוצא בהם למיניהם ,הגם סוף איסור הוא קמן.
שאומרים שהם זכוכית ,מ"מ כיון
שעשויין לבישול על האש ,ח"ו להקל אבל בשר ואח"כ חלב דהיתר בהיתר
ולבשל בקדירה אחת בשר וחלב ,אפילו הוא ,ולא נאסר מדאורייתא אלא ע"י
בזה אחר זה .והדבר פשוט. בישול ,ובלא בישול לא הוי אלא דרבנן,
(שו"ת משנ"ה ח"ט סי קס"ח)
ולעולם לא אתי לידי איסור דאורייתא,
כה"ג סמכינן דודאי אינו בולע ,דבדרבנן
❖ הולכין אחר המיקל ,וכ"ש דהו"ל נ"ט בר
נ"ט דהתירא .ואפילו למ"ד (עי' שבת מב:
דעת המהרי"ל דיסקין להתיר תוס' ד"ה אבל) דעירוי מבשל ,הרי אינו
ראיתי שהעלה את דברי מרן הגרי"ל מבשל רק עד כדי קליפה ,ואם יפליט
דיסקין בפסקיו (ח"א סי' י"ד) בצ"ע במה איכא ס' ,כה"ג לכו"ע ליכא למיחש.
שפסק :הוריתי להתיר בבצלים שנחתכו
בסכין חולב ונתנו בקדרה של בשר .חדא, לא להחמיר יותר על מה שקיבל מבית אבותיו
דדילמא בצלים אינו חריף.א ואף דנימא ולכן הקילו בני ישראל ,והנהיגו לשתות
א
כי רבינו יחיאל סובר שרק מה שאיתא במפורש בגמרא ,דהיינו צנון וחלתית הוי בכלל דבר חריף.
וכתב הפמ"ג (יו"ד סי' צ"ח מש"ז סקי"א) ובצל עכ"פ ביותר מס' בטל ,וא"כ אנחנו לא נדע מה לעשות
בבצלים ושומין של עכו"ם ,וישראל אסור לטעום .ומיהו בעכו"ם קפילא או במסיח לפי תומו יש
להקל האידנא ביותר מס' .והחזון איש (או"ח סי' קי"ט אות י"א) אמנם יש מקום להקל ולסמוך על דעת
הפוסקים דאינו כחלתית ונטל"פ מותר.
ז משנת השבוע
וסתם סכין אינו בן יומו הוא ,וליכא חריף הוא ,אכתי לא עדיף מכלים
איסור כלל. שהודחו ביחד ,דהוי פלוגתא דרבוותא
[דהבצל לא הוציא יותר ממה שיש
ואת"ל דהוי דבר חריף ,מ"מ לא עדיף
בסכין] .ואף שלא היה ס' נגד הבצלים או
מכלים שהודחו ביחד .כוונתו בזה לומר
סכין התרתי.
דמאיזה טעם באנו לאסור ,משום שהיא
דבר חריף ,ודבר חריף משוי ליה לשבח קושיא על דברי המהרי"ל דיסקין
ומפליט הטעם מן הסכין ,אבל גם ותמה מעלתו ,דהדמיון אינו יפה ,דאצל
כשמפליט ,מ"מ אינו מפליט יותר ממים כלים טעם המתירין הוא משום נ"ט בר
רותחין שג"כ מפליטין מב' כלים נ"ט דהיתירא,ב ואצל דבר חריף לא שייך
כשמדיחין שניהם יחד במים שהיד ג
סברא זו ,כדמוכח ברמ"א (סי' צ"ה ס"ב).
סולדת בהם .וכיון דבהדחת שני כלים ולטעם האוסרין שהוא מטעם שבאין
איכא מחלוקת ,ולדעת המחבר (סי' צ"ה הפליטות יחד ,כדמבואר בש"ך (סקי"ב
שם) כלים אפילו שניהם בני יומן שהודחו שם) בשם הר"ן ,ומי יימר שלא באו יחד
במים שהיד סולדת בהן ,מותרין אם ברור ע"י אמצעות המים .אבל היכי דאיכא
לו שלא היה שם שומן דבוק בהם. דבר חריף דשווי ליה לשבח ,כ"ש שיש
טעם ההיתר כיון דאפילו אם היה בן יומו לחוש שבאו יחד ונעשה איסורא ממש.
היה מותר ועוד מה שהוסיף שהבצל אינו מוציא
והכי נמי ס"ל למהרי"ל דלא עדיף מה יותר ממה שיש בסכין ,זה פשוט בכל זמן,
שיצא ע"י חריפות הבצל ממה שיוצא ע"י ומה מוסיף תת כח באמירתו זו .והביא
מים רותחים ,דהחריפות אין לו כח שבשו"ת שרגא המאיר (ח"ג סי' קט"ז אות
לעשות איסור חדש ,אלא החריפות ב') עמד בזה ,והניח בצ"ע.
מחליא ליה להאיסור שאינו בן יומו והוא המהרי"ל מתיר ממה נפשך
פגום לשבח כאלו שהוא בן יומו ,אבל
אינו עושה יותר מזה ,וא"כ היכי דאפילו ולענ"ד היות כי מרן הגרי"ל זצ"ל היה
היה האיסור בן יומו נמי מותר .א"כ דבר גדול הדור ,מחייבינן למשכוני נפשין
חריף נמי מותר ,דהחריפות לא פעל אלא לבאר דבריו ,ולא לשויה טועה בדברים
שעשאו בן יומו במה שנתן טעם לשבח. פשוטים .ומה שנלפענ"ד ביאור הדברים,
דהגרי"ל התיר כאן כעין ספק ספיקא -
ולכן שפיר מדמה ליה ,כיון דאילו הדיח ספק אם בצלים הו"ל דבר חריף בכלל,
שני כלים יחד אפילו שניהם בני יומו ואם לא הוי דבר חריף ,א"כ לא פלט
מותרים לרבוותא ,א"כ בחריף זה נמי, הסכין ע"י חתיכת הבצלים טעם לשבח,
ב
עיין מחבר (שם ס"ג) קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן ,אפילו שניהם
בני יומן משום דהוה ליה נ"ט בר נ"ט דהיתרא .ובשומן דבוק אסור .והרמ"א מביא שיש אוסרים
אפילו אין שומן דבוק בהן .ודוקא בכלי ראשון.
ג
וז"ל :בדבר חריף שנתבשל אפילו אינו בן יומו ,או שדכו בתבלין של בשר אם אכלו בחלב אוסר
אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם.
משנת השבוע ח
מחלוקת אם שייך בדבר חריף כיון דאין החריפות עושה יותר מלהשוותו
נ"ט בר נ"ט דהיתרא כבן יומו ,ולא עדיפי הבצלים מאילו היה
מדיח הסכין עצמו יחד עם הכלי בשר
ומה שהוסיף מעכ"ת דבדבר חריף לא
והיה מותר ,לא עדיפי מזה בצלים שג"כ
שייך נ"ט בר נ"ט דהתירא ,דבר זה
מותרים.
במחלוקת שניה ,דהרמ"א פסק כן (סי'
צ"ה) .אבל בשו"ת מקום שמואל (סי' פ"ט, דבר חריף אינו חמור מהדחה בכלי ראשון
הביאו בפת"ש סק"ד) האריך הרבה לחלוק ומה שהוסיף דהבצל לא הוציא יותר וכו',
על הרמ"א ,דבדבר חריף נמי אמרינן נ"ט בזה מבאר את דבריו ביתר ביאור ,דלא
בר נ"ט .וסיים דבדבר חריף גמור אין לזוז תימא דלא דמי אהדדי ,דהגם שאם היה
מפסק הרמ"א מאחר שכן פשט המנהג, מדיח הסכין עם כלי בשר היה מותר
אבל במקום שיש להסתפק אי מקרי דבר לרבוותא ,מ"מ דבר חריף חמור מזה.
חריף ,יש להתיר ,והסכים עמו הפרי והבצלים אף שלא באו אלא מכח הסכין
תבואה (סי' כ"ב). אוסרין יותר מהסכין ,ויפה כח הבן מכח
ובחכמת אדם (כלל מ"ט סי' ז') כתב האב ,או שמפליטין יותר מן הסכין ממה
דבמקום הפסד יש לסמוך על המ"ד דס"ל שהיו מפליטין המים .ולזה הוסיף דאין
דלא הוי דבר חריף אלא חלתית דוקא. לומר דע"י חריפות מוציא יותר ,דהבצל
ועכ"פ בדברים שאינם חריפים וחמוצים לא הוציא יותר ממה שיש בסכין ,וכל זה
הרבה ,אם חתכו בסכין שאינו בן יומו ,יש גם המים מוציאין ,וא"כ שפיר דמי
לסמוך על הפוסקים דס"ל דאפילו בצנון אהדדי.
אינו אוסר אלא בבן יומו .ובמקום הפסד טעם שהוסיף ביאור לדבריו
אפשר שיש לסמוך ולהקל אפילו בבן
יומו ,ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאפילו וכתב כן לפי שיש אופנים דאמרינן היכא
בדברים חריפים מותר נ"ט בר נ"ט ,ע"ש. דחתכו דק דק וכיוצא דכל הבצל נעשה
נבלה וכיוצא,ד מ"מ כתב דסוף סוף לא
בבצל יש להקל לומר שהוי נ"ט בר נ"ט הוציא הבצל יותר ממה שיש בסכין
וא"כ הרי בבצל כיון שהקדים הגרי"ל וכנ"ל .ואדרבה ,כי באמת החריפות אינו
דיש להסתפק אי הו"ל דבר חריף ,כה"ג מוציא רק כדי נטילה או כדי קליפה (עיין
שפיר יש לסמוך דאמרינן נ"ט בר נ"ט ש"ך סי' צ"ו סק"ט) ,ובחי' רע"א שם
אפילו בבצלים .ועיין יד אברהם (סי' צ"ו דחורפא דסכינא אינו מפליט רק כדי
ס"א) דבתפוחים חמוצים מיקל בספר קליפה .ותמה ע"ז דמבואר עד כדי
נשמת אדם ,וכן בסכין של בשר מטעם נטילה ,אבל עכ"פ לא יותר ,וא"כ באמת
נ"ט בר נ"ט אף בבן יומו ,וכ"ש בסתם החריפות אף כשהוא מחליא ליה לשבח,
סכין שהם בכלל אינו בן יומו. מ"מ אינו פולט כל הבליעה מה שיש
בסכין.
ד
כמו שכתב הרמ"א (סי' צ"ו ס"א) אם חתכן דק דק ,צריך לשער ס' נגד כל הצנון .וי"א שאם חתך
צנון בסכין של איסור כולו אסור ,וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור כולו בחלב.
ט משנת השבוע
דבר חריף הרמ"א מודה דאין להחמיר כאן הוי ג' נ"ט
בדיעבד באינו בן יומו ,דמה"ט כתב שנית נראה לפמ"ש המג"א (או"ח סי' תנ"א
לדינא דאם חתכו בסכין של חלב בצלים סקל"ג) שלא כדין עושין שחותכין זנגביל
ונתנם בקדירה של בשר דמותר, בסכין של בשר .והאבן עוזר חלק עליו,
דמסתמא הסכין אינו בן יומו מבליעת דאפילו למ"ד דנ"ט בר נ"ט לא שייך
כלי ראשון ,ובפרט בסכין חולבת שרוב בדבר חריף ,מ"מ בזה דהוי ג' נ"ט:
תשמישו הוא בצונן ,וא"כ הרי הוא נותן מהסכין לזנגביל נחשב לטעם אחד,
טעם לפגם ,ונ"ט בר נ"ט ,ותרי חומרא לא דמדבר חריף אינו יוצא רק טעם ,וא"כ
מחמרינן בזה .ומצד השמנונית שיש הו"ל טעם א' אל הסכין ,והב' אל הזנגביל,
בסתמא טוח על פניו ,תמיד בטל והג' אל המדוכה ,וטעם השני הוי להיתר.
בשישים תוך הקדירה ,לכן אפילו אין ס'
נגד הסכין נמי שרי בדיעבד ,ע"ש. ובמהר"ש כהן (הוספה על המטה יהונתן)
דרק בטעם שנבלע בקדירה י"ל דגם
רק בסכין חולבת יש להקל טעם שני אסור ,אבל בטעם שנבלע
וכתב במשמרת שלום דרק בדברים באוכל אינו ראי ,וי"ל טעם שני לא הוי
חריפים חוץ מצנון הקיל בדיעבד באינו אלא דרבנן ,ע"ש .וא"כ בדידן כיון דהכי
בן יומו ,אבל בצנון אין להקל .ומ"מ נמי לא הוי אלא טעם שני שטעם ראשון
נלענ"ד דרק בסכין חולבת אינו בן יומו נבלע בסכין ,וטעם שני בבצל ,כה"ג
הוא דיש להקל ,דסכין חולב רוב שפיר אמרינן נ"ט בר נ"ט אפילו בדבר
תשמישו בצונן ,ובפרט אצל עני ,אבל חריף ,עכ"פ בדיעבד.
להיפוך בסכין בשר אין להקל.
רק בצנון מחמיר הרמ"א אפילו אינו בן יומו
עכ"פ מפורש כהגרי"ל והוראתו בקדושה, והנה כל זה כתבנו למשכוני נפשי ולישב
ויפה דן ויפה הורה,ה ואתן תודה להשי"ת דברי הגרי"ל שהיה גדול הדור .אמנם
שהנחני בדרך אמת לישב דברי מרן לעצם ההלכה הוראתו לאו יחידאי הוא,
הגאון ז"ל ,ויהיה מליץ יושר לכולנו ומצאתי לו רב ,הבית מאיר שכתב
בעוה"ב לחיי העוה"ז,ו ולשנה טובה דהרמ"א לא כתב דעה זו להחמיר אפילו
(שו"ת משנ"ה ח"י סי' צ"ט) ומבורכת. באינו בן יומו אלא בצנון .אבל בשאר
ה
וכתב בדברי יציב (סי' כ"ג) בדיעבד בשאר דברים חריפים בסכין שאינו בן יומו ,מי שסומך על
שו"ת הבית מאיר ,בודאי כדאי הוא הבית מאיר שאין צריך להסכמתי.
ו
והגאון החלקת יואב כתב בהקדמתו" :והבטחה יש לנו בספר חסידים (אות תקנ"ט) שמי שמתרץ
איזה קדמון ומצילו מקושיא וסתירה ,הקדמון הזה מצילו מדינה של גיהנם".
משנת השבוע י
ליקוטי מגיד משנה
פרשת וירא
ביום שלישי למילה יש להרבות בשמחה
"וירא אליו ה'" (יח:א) .אמרו חז"ל (ב"מ פו ):לבקר את החולה .אמר רבי חמא בר חנינא,
יום שלישי למילתו היה ,ובא הקב"ה ושאל בשלומו .משמע דביום שלישי למילה יש
להרבות בשמחה ,כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה (פסחים קיז.).
ובחרדים (הקדמה למצוות אות ד') כתב שהאר"י ז"ל זכה לכל המדרגות בשביל שמחה
גדולה ששמח עם מצוות .והנה אברהם אבינו מל ,ומצות מילה הוא מצוה שקיבלו אותה
בשמחה ,ועדיין עושין אותה בשמחה (שבת קל ,).מ"מ כיון דאיכא צערא דינוקא אין
מברכין 'שהשמחה במעונו' (כתובות ח ):וחסרה השמחה .אבל ביום שלישי מרבין
א
בשמחה ,ולכן "וירא אליו ה'".
אברהם רצה לעשות סעודת שלישי למילה ברבים
ואולי מה"ט הצטער על שלא מצא אורחים ,שרצה לעשות סעודה ביום שלישי ,ורצה
לעשות סעודת מצוה ברבים בכדי להרבות בשמחה של מצוה .ולפי שהקב"ה הוציא
חמה מנרתיקה ולא עברו עוברי אורח" ,וירא אליו ה'" וראה שמצטער ,שלח לו מלאכים
בדמות אנשים לעשות סעודת יום ג' למילה .ואולי מה"ט נוהגין לעשות סעודה עד
היום ביום שלישי למילה לכבוד שמחת המילה ,דביום ראשון חסרה השמחה מחמת
צערא דינוקא .וכיון דהתם לא היו רק שלשה אנשים ,אפשר דדי בג' אנשים לסעודה
זו .ואפשר שהיו שם ישמעאל ואליעזר ועוד ,והיה מנין ,וצ"ע.
א
ידועים דברי המהרש"ל (הנהגות מהרש"ל אות ג') יותר גדול הוא סעודה של מצוה של שלישי למילה
מיום המילה עצמה ,שהרי שלישי למילה נאמר בו סעודה להדיא גבי אברהם ,ויום המילה עצמה
נדרש גבי יצחק רק מ'הגמל' (בראשית כא:ח) .ואיתא בספר דרך פקודיך (מ"ע ב' חלק המעשה אות כ"ח)
בהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג"כ סעודה ביום השלישי למילה .ויש לזה סמך מסעודת
אברהם אבינו למלאכים ,דיום שלישי למילתו היה כידוע.
ודבר נפלא כתב בספר עבודת יששכר (מהרה"ק מוואלבארז זי"ע ,פ' וירא ד"ה וירא) הסעודה ביום שלישי
למילה גדולה מעלתה יותר ממעלת הסעודה בברית עצמה ,כי סעודת מצוה ביום הברית על מצוה אחת
היא נעשית ,היינו מצות המילה .אבל בסעודת מצוה הנעשית ביום שלישי למילה ,הרי היא בעבור
שלשה מצות :אחד מצות הברית עצמו ,כי אף היא שייכא אל שמחת מצות הברית .והשנית ,מצות
ביקור חולים .והשלישית ,מצות הקבלת פני השכינה ,שהקב"ה בא ביום זה לבקר את כל ילד הנימול.
ומסופר :פעם בא הרה"צ רבי הערש'לע נכד הבעל שם טוב מארץ ישראל אל הרה"ק הבית אהרן
מקארלין זי"ע ,והיה חביב מאד בעיניו ,ומיד שמח לקראתו .ונענה אליו באומרו" :אני מוזמן עתה
ללכת לסעודת שלישי למילה שהיא קבלת פני השכינה .וגם הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני
השכינה ,על כן בא עמי ונלך יחד לסעודת שלישי למילה ,ואזכה בשניהם -בהכנסת אורחים ובקבלת
(סיפורי מרן הרמ"ח מסלונים עמ' רי"ח) פני השכינה יחד".
יא משנת השבוע
גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה
ואולי בזה יתיישב הא דאמרו (שבת קכז ).גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני
ב
השכינה ,מנא לן ,מאברהם שאמר "אד' וגו' אל נא תעבור" (בראשית יח:ג) .והקשו (עי'
ג
ערבי נחל) כיון דאנן מאברהם ילפינן ,א"כ יקשה אברהם מהיכן למד זאת ,דהרי בתורה
אין מקור לכך ,דאי היה לה מקור מן התורה לא היינו צריכים ראיה מאברהם.
מצות הכנסת אורחים גרם להשראת השכינה
ולהנ"ל נראה כיון דנראה אליו ה' וראה שמצטער ,ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה
של מצוה ,והוא היפוך הצער .וכיון שרצה הקב"ה שישרה שכינה שם ,ולכן הזמין לו
אורחים ויהיה בשמחה ולא תעבור מאליו השכינה .ומיד שראה האורחים רץ לקבלם
ולא הצטער עוד ,וממילא היה המצוה של הכנסת אורחים הגורם שתשאר השכינה,
(שנת תש"נ) ושפיר למדנו ממעשה אברהם גדולה הכנסת אורחים.
❖
בני ישראל מקיימים את התורה יותר ממלאכים
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם" (יח:ח) .איתא בספר הרוקח (סי'
שס"ט) וז"ל :בפסיקתא רבתי (פ' עשר תעשר כ"ה) כשביקש הקב"ה לתת את התורה
לישראל ,לא היו המלאכים מניחים אותו .אמר להן הקב"ה :אתם מקיימין את התורה?
תינוק הנגמל מישראל מקיימה יותר מכם .יוצא מבית הספר ,אם היה אוכל בשר אינו
אוכל חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר .ואתם כשנשלחתם אצל אברהם ,הביא לפניכם
בשר וחלב ואכלתם" ,ויקח חמאה וחלב ובן הבקר".
המלאכים לא רחצו ידיהם בין בשר לחלב
נראה דמה"ט לא קי בלו המלאכים התורה משום שלא רחצו ידיהם בין חלב לבשר.
ואברהם כשנתן לפניהם נתן חלב בפני עצמו ובשר בפני עצמו ,והם אכלו ולא רחצו
ידיהם .וזהו שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה" -זה בפני עצמו וזה בפני
עצמו ,ונתן לפניהם על השלחן .והם שלא רחצו ידיהם ואכלו באפיקורן (חולין קד):
ב
מסופר על הגה"ק רבי יהודה אסאד זצ"ל שהיה רגיל לנסוע לאסוף לצרכי צדקה .פעם אחת עלה
לביתו של נגיד אחד שהיה נודע כקמצן .הלה שראה את רבינו מתקרב ,ובהבינו מטרת בואו מיהר
להסתתר מאחורי הבית .והגאון רבי יהודה אסאד מצא את בני ביתו לבד ,ואמר להם" :נא הביעו
תודה לאביכם בשמי ,כי הנה רק על ידו נתבארו לי עתה דברי חז"ל 'גדולה הכנסת אורחים יותר
מקבלת פני השכינה' .מכיון שמשה רבינו כשקיבל פני השכינה הסתיר רק את פניו ,כדכתיב (שמות
ג:ו) "ויסתר משה פניו" .ולעומת זאת בקבלת פני האורחים הסתיר אביכם את כולו ,והרי לכם ראיה
(תולדותיו בספרו) מפורשת כי גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה".
ג
ובשם הרבי ר' בונם מפרשיסחא מובא (שיח שרפי קודש) שרש"י ז"ל פי' מהו 'וירא וירא' שני פעמים,
הראשון לשון ראיה והשני לשון הבנה .וזהו שאברהם אבינו ע"ה הבין דבר זה בדעתו שגדולה הכנסת
אורחים כו' ,ומחמת שדבר זה נפל אז בדעתו בוודאי ,כך צריך להיות ,משום זה וירץ לקראתם ,והבן.
משנת השבוע יב
[דהיינו בלא נטילה ובלא קינוח] .והנה אמרו ז"ל (יומא כח ):קיים אברהם אבינו אפילו
עירובי תבשילין .ולהנ"ל שמרמז גם שלא עירב התבשילין ,אלא נתן זה בפני עצמו וזה
בפני עצמו ולא עירב ,הגם דלא הוי דאורייתא ,דמדאורייתא דרך בישול אסרה תורה,
אפ"ה קיים אברהם אבינו ,והמלאכים הוא ששינו ואכלו באפיקורן.
מנהג לאכול בשבועות מאכלי חלב
ומהאי טעמא נוהגין לאכול בשבועות מאכלי חלב ומאכלי בשר (ועי' שו"ת משנ"ה חי"ב
סי' י"א ,ח"ז סי' ע') .ועוד שהיו אוכלין באפיקורן רק בנטילת ידיהם בין זה לזה .ולהנ"ל
אתי שפיר ,דהמנהג בא להראות דאנן זהירים בה יותר מהמלאכים ,ונוטלין ידים בין
(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תכ"ו) חלב לבשר.
❖
"וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את
בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'" (יח:יז-יט) .צריך להבין 'כי ידעתיו למען'.
רש"י פי' לשון חיבה וכו' ,ולמה ידעתיו ,למען אשר יצוה ,לפי שהוא מצוה וכו' ,ועיין
רמב"ן.
תועלת המכות במצרים
וי"ל דכתיב (שמות י:א-ב) "כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבו
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו'" ,ופירשו דכוונתו
דבמכות אלו הי' ב' סגולות :א) לענוש המצריים ,ב) לספר באזני בנך ובן בנך ,ומשם
ילמדו נסי ה' ונפלאותיו ויתקדש עי"ז שמו יתברך ,וגם ילמדו שלא לעשות כמעשיהם.
הקב"ה הודיע לאברהם על מעשה סדום כדי שילמדו לשמור דרך ה'
וזהו שכתוב "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול
וגו' כי ידעתיו" ,פירוש מפני שאני אוהבו ,לכן לא אכסה מאברהם למען אשר יצוה את
בניו ואת ביתו אחריו על מעשים הרעים של אנשי סדום ועמורה ,ועי"ז ישמרו דרך ה'
לעשות צדקה ומשפט .כי זהו תכלית עונשם של סדום ואנשיה ,ועל דרך (ויקרא יח:ב)
"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" .וכן כאן לא תעשו כמעשה אנשי
(שנת תשכ"א) סדום כי רעים וחטאים הם לה' מאד.
❖
הרבה עקרות נפקדו עם שרה
" וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים ואברהם בן מאת
שנה בהולד לו את יצחק בנו ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי
(כא:ד-ו) .וברש"י ,יצחק לי -ישמח עלי ,ומדרש אגדה (ב"ר נ"ג ח') הרבה עקרות נפקדו
עמה ,הרבה חולים נתרפאו בו ביום ,הרבה תפלות נענו עמה ,ורב שחוק היה בעולם.
יג משנת השבוע
וצריך לבאר מדוע הוצרך רש"י להביא את דברי המדרש ,ולא היה לו די במה שפירש
לפשוטו של מקרא.
אסור לאדם לנשק בניו בבית הכנסת
כתב הרמ"א (או"ח סי' צ"ח סע' א') שאסור לאדם לנשק בניו הקטנים בביהכ"נ ,וזאת
כדי שיקבע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא .מיהו צ"ב לפי טעם זה ,דא"כ
מדוע אסרו זאת בבית הכנסת דייקא ולא בביתו ,והלוא מצות אהבת ה' נוהגת בכל
מקום .וצ"ל שהואיל ובית הכנסת מיוחד לאהבת ה' ויראתו ,אין זו מן המדה לגלות
באותו מקום אהבה אחרת.
אין להראות חיבה לבניו במקום שרבים מצויים
ויש לעורר שמלבד דין זה המבואר ברמ"א ,נראה שאין ראוי כלל לאדם לנשק את בניו
במקום שאנשים רבים מצויים ,משום שבעת אשר אדם מראה חיבה גדולה לבניו בפני
אחרים ,עלול הדבר לגרום צער ועגמת נפש לאותם בני אדם שהם חשוכי בנים ,שלבם
נשבר ונדכא וחשוב כמת (נדרים סד ,):שכשרואה אותו שמח בפרי בטנו ,מתגבר הצער
בלבו על שלא זכה לכך .וממילא אותו אדם המראה חיבה לבניו ומצער ע"י כך את
חבירו ,גורם קטרוג בשמים.
בעת שהאדם זוכה לשמחה צריך להתפלל על אחרים שיזכו ג"כ
כמו כן בעת אשר אדם זוכה ,והשמחה במעונו בהולדת הבן ,הרי מתעורר צער לאותם
האנשים שלא זכו לכך .ועל כן צריך אבי הבן לבקש ולהתפלל מהקב"ה שיפקדו כל
העקרות ,ויזכו כולם לפרי בטן שתהיה השמחה בשלימות.
אצל שרה אמנו לא היתה השמחה מושלמת אם לא היו נפקדים עמה עקרות
ומעתה יאירו דברי רש"י שהוצרך להביא את דברי המדרש שהרבה עקרות נפקדו עמה,
משום ששרה אמנו לרוב צדקותה ויושרה לא היתה שמחתה מושלמת כל זמן שיש עוד
נשים עקרות בעולם המצטערות בערירותן ,ולא היתה מסוגלת לראות שע"י שמחתה
ניתוֹסף להן צער על צערן ,שהיא זכתה למה שהן לא זכו .לפיכך הרבתה להתפלל על
כל נשי דורה שת זכו לפרי בטן ,ואכן נפקדו עמה הרבה עקרות עד שרב השחוק
(קובץ שבט מנשה) והשמחה בעולם.
משנת השבוע יד
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת וירא תשפ"ו
שיעור לחברי הכולל – יום רביעי
את כל המאכלים בבת אחת ,אלא הקדים "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר
להביא את החמאה והחלב ,ורק לאחר מכן מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי
הביא את הבשר ,ובאופן זה לא היה איסור עגות .ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר
באכילתם. רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות
אותו .ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר
ונמצא שלכאורה יש כאן סתירה בין שני
עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם
המדרשים ,שלפי המדרש הראשון אכלו
תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח:ו-ח).
המלאכים בשר בחלב ,ועל כך נדחתה
טענתם לקבל את התורה .ואילו לפי ובדעת זקנים מבעלי התוס' (שם:ח) הביאו
המדרש השני הקדים אברהם אבינו את מדברי המדרש' :מלמד שהאכילם בשר
החלב לבשר ,ולא היה בזה איסור כלל. וחלב .וכשרצה הקב"ה ליתן תורה
ואכן הדעת זקנים כתבו ששני המדרשים לישראל אמרו המלאכים "תנה הודך על
חולקים זה על זה .אמנם יש לבאר את השמים" (תהלים ח:ב) .אמר להם ,כתוב
הדברים באופן שלא תהיה סתירה בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות
ביניהם ,ונבאר להלן. לד:כו) ,ואתם כשירדתם למטה אכלתם
אין התורה ניתנת אלא לבעלי מדות טובות בשר וחלב ,שנאמר 'ויקח חמאה וחלב'.
מיד הודו להקב"ה' .והיינו דכתיב בפרשת
והנה בישמח ישראל בפרשתנו (אות א') כי תשא (שם:כז) "כי על פי הדברים האלה
הביא את דברי המדרש (ש"ר כ"ח א'): כרתי אתך ברית" ,וכתיב לעיל מיניה "לא
'באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע תבשל גדי בחלב אמו".
במשה ,עשה בו הקב"ה קלסטרין של פניו
של משה דומה לאברהם .אמר להם והוסיפו הדעת זקנים' :ומדרש זה חולק
הקב"ה ,אי אתם מתביישין הימנו -לא על מדרש אחר ,קיים אברהם אבינו עליו
זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו'. השלום אפילו עירובי תבשילין ,פירוש
תבשילין מעורבין ,שלא היה אוכל בשר
והביא בשם אביו הרה"ק רבי יחיאל בחלב ,גם לא בשר ואח"כ חלב ,אלא חלב
מאלכסנדר זי"ע ,שביאר מה ענין קלסתר ואח"כ בשר ,שנאמר 'חמאה וחלב' והדר
פניו של אברהם אבינו לטענת המלאכים, 'בן הבקר' .וכן נמי פירש"י קמא קמא
וכיצד היתה בזה תשובה על רצונם לקבל דתקין אמטי ואייתי לקמייהו'.
את התורה.
והיינו שאברהם אבינו לא הביא לפניהם
טו משנת השבוע
אינה נמדדת רק במדרגתו הרוחנית ,אלא וביאר ,שכאשר טענו המלאכים 'מה
גם באופן הנהגתו עם אחרים ובמדותיו לילוד אשה בינינו' ,עשה הקב"ה את
הטובות. קלסתר פניו של משה רבינו דומה
מעלת החסד גדולה ממופתים לאברהם אבינו ,ובזה הזכיר להם את
הנהגתו של אברהם אבינו עמהם .שהרי
ועל דרך זה מצינו בספר דברי ישראל (פ' כאשר באו המלאכים לביתו ,קיבלם
חיי שרה ד"ה וירץ העבד) בענין רבקה בסבר פנים יפות ונהג בהם בכל דרכי
אמנו .שכאשר הלך אליעזר עבד אברהם הכבוד והכנסת אורחים .ואף שידע שהם
לחפש אשה ליצחק אבינו ,עשה לעצמו מלאכים (עי׳ רמב"ן בראשית יח:טו) ,מ"מ
סימן ואמר (בראשית כד:יד) 'והיה הנערה לא אמר להם שאין מקומם בין בני אדם,
אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה אלא קיבלם בכבוד גדול וטרח לפניהם
ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה בכל צרכיהם.
הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית
חסד עם אדוני'. ואילו כאשר עלה משה רבינו למרום ,לא
קיבלוהו המלאכים בכבוד ,אלא מיד טענו
והנה כאשר באה רבקה אל הבאר ,ראה 'מה לילוד אשה בינינו' ,ואף ביקשו לפגוע
אליעזר שנעשה לה נס והמים עלו בו .נמצא שאברהם אבינו נהג בהם בכבוד
לקראתה ,וכמו שפירש רש"י על הפסוק אף שהיו מלאכים ,ואילו הם לא נהגו כן
(שם:יז) 'וירץ העבד לקראתה' ,שראה כלפי משה רבינו ,אלא טענו שאין מקומו
שעלו המים לקראתה .ולכאורה יש להבין, ביניהם.
לאחר שראה אליעזר נס גדול כזה אצל
רבקה אמנו ,מדוע הוצרך עוד לבודקה וזו היתה תשובת הקב"ה למלאכים,
אם תאמר 'גם גמליך אשקה' .והלוא כבר שהתורה ראויה להינתן דוקא למי שיש בו
ראה שהיא בעלת מדרגה נשגבה כל כך מדות טובות והנהגה ראויה כלפי הזולת.
עד שנעשה לה נס שהמים עלו לקראתה, והרי אצל המלאכים נמצא חסרון בענין
ומה צורך היה לו בסימן נוסף. זה ,שלא נהגו בכבוד הראוי כלפי משה
רבינו ,ואילו אצל בני ישראל מצויות
אלא שיש ללמוד מכאן שאין המופתים מדות טובות ,ולפיכך הם הראויים לקבל
עיקר מעלתו של האדם ,אלא מדותיו את התורה .כי אין די במעלה רוחנית
הטובות והנהגתו עם הבריות .שהרי נשגבה כדי להיות ראוי לקבלת התורה,
אליעזר חיפש אשה הראויה להיכנס אלא צריך שתהיה כל ההנהגה מיוסדת על
לביתו של אברהם אבינו ,שהיה כולו מדות טובות ודרך ארץ.
מיוסד על חסד והכנסת אורחים .ולפיכך
לא הסתפק בנס הגדול שראה אצל רבקה, וזהו מה שלימד אותם אברהם אבינו
אלא ביקש לראות אם היא מוכנה לטרוח בהנהגתו ,שאף שידע שהם מלאכים
עבור אדם אחר ולהיטיב עמו ,כי בזה ואינם צריכים לאכילה ,מ"מ לא אמר
ניכרת מעלתו האמיתית של האדם. שאין טעם לטרוח עבורם ,אלא השתדל
לכבדם בכל דרכי הכבוד והכנסת
ורק לאחר שאמרה רבקה 'שתה וגם אורחים .ומכאן שעיקר מעלתו של האדם
גמליך אשקה' ,וטרחה להשקות את
משנת השבוע טז
נעשית החתיכה כולה גוף האיסור לענין אליעזר ואת כל גמליו ,ידע שהיא ראויה
זה ,וצריך לבטל את כולה. להיכנס לביתו של אברהם אבינו .כי אף
מי שזוכה למדרגות נשגבות ולמופתים
ובתוס' (שם ק :ד"ה בשקדם וסלקו) הביאו
גדולים ,אם אין בו מדות טובות ואינו
בזה מחלוקת רבינו אפרים ורבינו תם ,אם
נוהג בחסד עם אחרים ,חסר לו יסוד
דין חתיכה נעשית נבילה נאמר דוקא
עיקרי בעבודת ה' .וכעין זה מבואר גם
בבשר בחלב ,או אף בשאר איסורים.
בספר באר מים חיים (פ' חיי שרה ,בראשית
דדעת רבינו אפרים שאין אומרים חתיכה
כד:יד).
נעשית נבילה אלא בבשר בחלב בלבד,
אבל בשאר איסורים אין ההיתר נעשה וזהו גם מה שלמדנו מענין המלאכים,
כולו כאיסור ,ואין צריך ששים כנגד כל שאין די במדרגה רוחנית גבוה כדי להיות
חתיכת ההיתר שנאסרה ,אלא כנגד ראוי לקבלת התורה ,אלא צריך שתהיה
האיסור הבלוע בה בלבד. כל ההנהגה מיוסדת על מדות טובות
ודרך ארץ .ולכן כאשר ביקשו המלאכים
וטעם הדבר הוא ,דבשאר איסורים ,כאשר
לקבל את התורה ,הראה להם הקב"ה את
נופל איסור לתוך היתר ,הרי האיסור היה
דמותו של אברהם אבינו ,ללמדם שאין
אסור כבר קודם שנתערב ,וההיתר מצד
התורה ניתנת לפי גודל המדרגה הרוחנית
עצמו היה מותר .נמצא שהאיסור נכנס
בלבד ,אלא למי שנוהג במדות טובות
לתוך דבר של היתר ,וע"י בליעת טעם
ובחסד עם הבריות.
האיסור נאסר גם ההיתר ,אולם אין
ההיתר עצמו נעשה גוף האיסור. יסוד דין חתיכה נעשית נבילה
משא"כ בבשר בחלב ,הרי קודם שנתערבו ומעתה נבוא לבאר קצת מדיני בשר
היו שניהם היתר גמור ,שהבשר מצד בחלב השייכים לפרשתנו .הנה איתא
עצמו מותר והחלב מצד עצמו מותר ,ורק בגמרא (חולין ק ,:קח ).לענין טיפת חלב
ע"י צירופם יחד נתחדש האיסור .נמצא שנפלה על חתיכת בשר ,אמר רב 'כיון
שאין כאן איסור שנכנס לתוך היתר ,אלא שנתן טעם בחתיכה ,חתיכה עצמה
עצם החיבור שבין שני הדברים המותרים נעשית נבלה ,ואוסרת כל החתיכות כולן
הוא היוצר את האיסור ,וממילא שניהם מפני שהן מינה'.
יחד נעשים גוף האיסור .ומטעם זה והיינו שכאשר חתיכת היתר נאסרת
אומרים בבשר בחלב חתיכה נעשית מחמת איסור שנבלע בה ,נעשית כל
נבילה ,משא"כ בשאר איסורים לדעת החתיכה כאיסור .ואם נתערבה אחר כך
רבינו אפרים. בהיתר אחר ,צריך ששים כנגד כל
ואילו רבינו תם סובר שאף בשאר החתיכה ,ולא די בששים כנגד האיסור
איסורים אומרים חתיכה נעשית נבילה, הראשון שנבלע בה .ודין זה נאמר בבשר
וההיתר שנאסר מחמת האיסור שנבלע בו בחלב ,שכאשר נבלע חלב בבשר באופן
נידון כולו כאיסור לענין ביטולו שנאסר הבשר ,נעשית כל החתיכה
בתערובת אחרת. נבילה .ואף אם לא נבלע בה אלא מעט
חלב ,מ"מ כיון שנאסרה מחמת החלב,
והיא סוגיא גדולה שנחלקו בה הרבה מן
יז משנת השבוע
איסור אחד ,ואומרים בה חתיכה נעשית הראשונים .ובדין זה נחלקו גם המחבר
נבילה. והרמ"א (יו"ד סי׳ צ"ב סע׳ ד') .דדעת
המחבר כרבינו אפרים ,וכתב 'לא אמרו
קושיית התוספות מהגעלת כלי מדין
חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר
והנה בתוס' (חולין ק :ד"ה בשקדם וסלקו) בחלב ,אבל לא בשאר איסורים' .ואילו
הקשו על שיטת רבינו תם מהגעלת כלי הרמ"א פסק להחמיר אף בשאר איסורים.
מדין .דכאשר שבו בני ישראל ממלחמת
מדין ,נצטוו להכשיר את הכלים שלקחו ביאור החילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים
מן המדינים ,וכמו שנאמר (במדבר לא:כג) ובאחרונים יש שביארו ענין זה על פי
"וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים". דברי הר"ן (נדרים נב .ד"ה ונתערב באחר),
שביאר הטעם שדבר שיש לו מתירין אינו
והנה יורה קטנה אפשר להגעילה בתוך
בטל במינו אפילו באלף .והקדים לבאר
יורה גדולה שיש במימיה ששים כנגד
מחלוקת רבי יהודה וחכמים בענין
האיסור הנפלט מן הכלי ,ובזה מתבטל
תערובת מין במינו (חולין קט ,).שלדעת
טעם האיסור במים .אולם יורה גדולה
רבי יהודה מין במינו אינו בטל ,לפי שכל
שאי אפשר להכניסה בתוך כלי אחר,
דבר הדומה לחבירו אינו מחלישו
כיצד אפשר להגעילה ,והלוא אין במימיה
ומבטלו ,אלא אדרבה ,מעמידו ומחזקו.
ששים כנגד האיסור הנפלט ממנה,
אולם חכמים סוברים שכאשר אחד אסור
ונמצאו המים נאסרים וחוזרים ונבלעים
ואחד מותר ,הרי החילוק שביניהם מצד
ביורה .ואף אם יחזור ויגעילנה פעם שניה,
האיסור וההיתר גדול מן הדמיון שביניהם
הרי המים הראשונים כבר נעשו נבילה,
מצד עצמותם ,ולפיכך אף מין במינו בטל.
וחוזרים ואוסרים את היורה.
ומבאר הר"ן ,שלכן בדבר שיש לו מתירין
אולם לפי שיטת רבינו אפרים ,שאין
החמירו חכמים שאינו בטל במינו ,שכיון
אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר
שסופו להיות מותר ,אין האיסור חלוק
איסורים ,ניחא .דאף כאשר נאסרו המים
לגמרי מן ההיתר שנתערב בו ,וממילא
מחמת טעם האיסור שנפלט לתוכם ,אין
הדמיון שביניהם גורם שלא יתבטל.
אומרים שכל המים נעשו גוף האיסור
לענין תערובת נוספת ,אלא משערים ועל פי יסוד זה יש לבאר גם את החילוק
כנגד האיסור הראשון בלבד .וממילא שבין בשר בחלב לשאר איסורים לענין
אפשר לחזור ולהגעיל את היורה ,וכאשר חתיכה נעשית נבילה .דבשאר איסורים
יהיה במים ששים כנגד אותו מעט איסור יש איסור והיתר החלוקים זה מזה
שנפלט מן הכלי ,יתבטל האיסור במים. מתחילה ,וממילא שייך לומר שההיתר
מבטל את האיסור .משא"כ בבשר בחלב,
אמנם התוספות דחו ראיה זו ,וכתבו
ששניהם היו היתר קודם שנתערבו ,ואין
'דאיכא למימר דלא אמרה תורה להגעיל
אחד מתנגד לחבירו מצד עצמו ,אלא
אלא כלים קטנים בתוך כלי גדול שיהיה
אדרבה ,שניהם מצטרפים יחד ,וע"י
במים ששים כדי לבטל האיסור' .כלומר,
צירופם נעשה האיסור .ומטעם זה יש
דמי אמר שהתורה ציוותה להגעיל גם
מקום לומר שכל התערובת נעשית גוף
יורה גדולה באופן שאין במים ששים
משנת השבוע יח
ובספר עבודת ישראל (חידושי הלכות, כנגד האיסור הנפלט ממנה -אפשר שלא
חולין ק :ד"ה בשקדם וסלקו) כתב ליישב, נאמרה מצות הגעלה אלא בכלים קטנים
שאף אם דין חתיכה נעשית נבילה בשאר שמכניסים אותם לתוך יורה גדולה ,שיש
איסורים אינו אלא מדרבנן ,מ"מ שפיר במימיה ששים כנגד האיסור הבלוע
הקשו התוספות מהגעלת כלי מדין .שהרי בכלים הקטנים ,ובזה אין ראיה נגד שיטת
התורה התירה בפירוש להכשיר את רבינו תם.
הכלים ע"י הגעלה ,ואם חכמים גזרו דין אם דין חתיכה נעשית נבילה מן התורה
חתיכה נעשית נבילה באופן שלא תועיל
ההגעלה ,נמצא שגזירתם עומדת כנגד והנה מבואר בדברי הר"ן שדין חתיכה
דבר שהתורה התירה בפירוש ,והיאך נעשית נבילה בבשר בחלב הוא מן
שייך לגזור כן. התורה ,משום שע"י התערובת נוצר גוף
האיסור ,ונעשו הבשר והחלב עצמם
ויסוד זה מבואר בדברי הט"ז (יו"ד סי׳ קי"ז איסור .אולם בשאר איסורים אין דין זה
סק"א) שכתב שאין כח ביד חכמים לאסור אלא מדרבנן ,שהשוו חכמים את שאר
דבר שהתורה התירתו בפירוש .ומקורו האיסורים לבשר בחלב.
בדברי התוס' בפרק איזהו נשך (ב"מ ע:
ד"ה תשיך). וכן מבואר בתוספות (חולין קח :ד"ה אמאי)
שכתבו 'בעלמא חתיכה של היתר נעשית
ולפ"ז מיושבת קושיית התוספות ,דאף נבלה מדרבנן' .וכן כתב הש"ך (יו"ד סי׳
אם דין חתיכה נעשית נבילה בשאר צ"ב סקי"ב) ,שאף לדעת הרמ"א המחמיר
איסורים הוא מדרבנן ,מ"מ כיון שהתורה לומר חתיכה נעשית נבילה בכל
ציוותה בפירוש להכשיר את כלי מדין ע"י האיסורים ,אין דין זה אלא מדרבנן.
הגעלה במים ,אין לומר שחכמים גזרו דין
המונע את אפשרות ההגעלה שהתורה אולם האחרונים הקשו בזה סתירה בדברי
התירה. התוספות ,שהרי בתוספות הנ"ל הקשו על
שיטת רבינו תם מהגעלת כלי מדין.
ועוד כתב בעבודת ישראל ,שאף בבשר ולכאורה מבואר מדבריהם שסברו שדין
בחלב ,שבו אומרים חתיכה נעשית נבילה חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים הוא
מן התורה ,יש מקום לחלק בין התערובת מן התורה ,דאם אינו אלא מדרבנן ,מה
הראשונה לתערובת השניה .דלפי שיטת ראיה יש להביא ממה שציוותה התורה
רבינו אפרים שאין אומרים חתיכה להגעיל את כלי מדין.
נעשית נבילה אלא בבשר בחלב ,אין דין
זה נאמר אלא בפעם הראשונה שנתערבו וכן הקשה הגרעק"א (יו"ד סי׳ צ"ב,
הבשר והחלב .אבל לאחר שכבר נאסרו, בהגהותיו על הש"ך) על דברי הש"ך שכתב
הרי הם כשאר איסורים לענין תערובת שדין חתיכה נעשית נבילה בשאר
נוספת. איסורים אינו אלא מדרבנן .דמדברי
התוספות שהקשו מהגעלת כלי מדין על
וביאור הדבר הוא על פי הטעם שנתבאר שיטת רבינו תם ,משמע שלשיטתם דין
בדין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב, זה הוא מן התורה.
דכיון שהבשר והחלב היו שניהם היתר
יט משנת השבוע
המעורבים עם אפר' .הרי שאין להגעיל מתחילה ,ורק ע"י צירופם יחד נוצר
לכתחילה במים המעורבים באפר ,אלא האיסור ,נעשית כל התערובת גוף
בדיעבד מועילה הגעלה זו. האיסור .אולם לאחר שכבר נתערבו
הבשר והחלב ונאסרו ,הרי כאשר אותה
ולפ"ז יש ליישב קושיית הש"ך ,דלא היה
תערובת נופלת לתוך היתר אחר ,אין כאן
אפשר לתוספות לתרץ שמצות הגעלת
עוד תערובת של היתר בהיתר ,אלא
כלי מדין היתה ע"י נתינת אפר במים,
תערובת של איסור בהיתר ,וממילא שוב
שהרי אין מגעילין במים המעורבים באפר
אין הטעם הראשון שייך .ולדעת רבינו
לכתחילה ,והתורה ציוותה על הגעלת
אפרים אין לומר שגם בתערובת השניה
הכלים כהלכתה .אלא שלפ"ז עדיין יש
יחול על ההיתר שנתערב עמה דין חתיכה
לעיין ,שהרי בדיעבד מועילה הגעלה זו,
נעשית נבילה .וגם הפרי מגדים (מש"ז
ויש לדון אם די בכך לענין קושיית
יו"ד סי׳ פ"ז סק"ו) דן בענין זה.
התוספות .ועיין בדברי האחרונים שהאריכו
בכל הענינים הללו. קושיית הש"ך מענין הגעלה באפר
עילאה גבר ותתאה גבר ועוד דנו האחרונים בדברי התוספות
קודם מתן תורה ולאחריו הנ"ל ,עפ"מ שפסק המחבר (יו"ד סי׳ צ"ה
סע׳ ד') 'שאם נתנו אפר במים חמין
ומעתה נשוב לדברי הדעת זקנים מבעלי
שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה,
התוס' (בראשית יח:ח) שהביאו שני מדרשים
אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר ,דע"י האפר
הנראים כסותרים זה את זה .דלפי מדרש
הוא נותן טעם לפגם' .הרי מבואר שיש בכח
אחד אכלו המלאכים אצל אברהם אבינו
האפר לפגום את הטעם הנפלט מן הכלים
בשר בחלב ,ועל כך השיב להם הקב"ה
לתוך המים ,וע"י כן אין המים נאסרים.
שאין הם ראויים לקבל את התורה .ואילו
לפי המדרש השני נתן להם אברהם אבינו והקשה על זה הש"ך (שם ס"ק כ"א)
תחילה חלב ואח"כ בשר ,וממילא לא היה מקושיית התוספות מהגעלת כלי מדין,
בזה שום איסור. דלפ"ז הרי יש עצה פשוטה להגעיל אף
יורה גדולה ,ע"י שיתן אפר במי ההגעלה,
ובספר ארץ צבי הקשה ,כיצד היתה טענה
ויפגום את טעם האיסור הנפלט לתוכם.
על המלאכים שאכלו בשר בחלב ,והלוא
וא"כ מה הקשו התוספות כיצד אפשר
מפורש בכתוב שהקדים אברהם אבינו
להגעיל יורה גדולה ,והלוא יש תקנה ע"י
את החלב לבשר ,שנאמר 'ויקח חמאה
נתינת אפר במים .והניח הש"ך דבריו
וחלב ובן הבקר אשר עשה' ,ונמצא
בצריך עיון ,והאחרונים האריכו בביאור
שאכלו תחילה חלב ואח"כ בשר ,והרי
ענין זה.
באופן זה אין איסור.
אולם יש לומר בזה בפשטות ,דהנה כתב
וביאר עפ"מ דקיי"ל בגמרא (פסחים עו).
הרמ"א (או"ח סי׳ תנ"ב סע׳ ה') 'ואין
דתתאה גבר ,וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי׳
מגעילין בשום משקה רק במים ,מיהו
צ"א סע׳ ד') .והיינו שכאשר שני מאכלים
בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה' .וכתב
נוגעים זה בזה ,אחד חם ואחד צונן ,יש
המגן אברהם (שם סק"י) 'וה"ה במים
משנת השבוע כ
ראוי ,ויש עליהם טענה מצד אכילת בשר לדון איזה מהם גובר לענין הבליעה,
בחלב .ואם יאמרו שאין בזה איסור משום וקיי"ל דהתחתון גובר על העליון.
דקיי"ל תתאה גבר ,הרי הודו בעצמם
והנה לענין אכילת בשר בחלב ,מותר
שהתחתונים גוברים על העליונים,
לאכול תחילה חלב ואח"כ בשר בתנאים
וממילא ראויה התורה להינתן לישראל
המבוארים בהלכה (שו"ע יו"ד סי׳ פ"ט),
בארץ ולא למלאכים בשמים.
ואילו לאחר אכילת בשר צריך להמתין
ובזה מיושבים שני המדרשים ,דאין הכרח קודם אכילת חלב .וביאר בזה על דרך
לומר שנחלקו בעצם המעשה ,אלא הרמז ,דחלב הוא בבחינת חסד ובשר הוא
שניהם מודים שאברהם אבינו הקדים בבחינת דין .ולפי דקיי"ל תתאה גבר,
למלאכים חלב לבשר ,כמבואר בסדר ראוי להקדים את החלב לבשר ,כדי
הכתובים .אלא שאברהם אבינו נהג כפי שיתגבר החסד על הדין .אבל אם יאכל
סדר התורה שלאחר מתן תורה בבחינת תחילה בשר ואח"כ חלב ,נמצא שהדין
תתאה גבר ,ולפיכך לא היה שום איסור גובר על החסד ,ואין זה הסדר הראוי.
במעשיו .ואילו המלאכים ,שביקשו
ועפ"ז יש לבאר ,דאברהם אבינו ,אשר
שהתורה תישאר בשמים ,החזיקו בבחינת
קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה
עילאה גבר ,ולפי טענתם שלהם לא היה
(יומא כח ,):נהג כפי סדר התורה שלאחר
מועיל סדר זה.
מתן תורה ,שהיא בבחינת תתאה גבר.
ונמצא שאותו מעשה עצמו ,שהיה מותר ולפיכך הקדים את החלב לבשר כדי
מצד אברהם אבינו ,נעשה טענה כנגד שיתגבר החסד על הדין ,ובאופן זה לא
המלאכים לפי שיטתם .שאם יודו בבחינת היה שום איסור באכילתם.
תתאה גבר ,הרי הודו שהתורה שייכת
אמנם המלאכים ,אשר טענו 'תנה הודך
לתחתונים ,ואם יעמדו בטענתם דעילאה
על השמים' (תהלים ח:ב) ,וביקשו שהתורה
גבר ,נמצא שלא נהגו בסדר הראוי
תינתן בעליונים ,הרי לפי טענתם היתה
באכילת בשר בחלב .ועי"ז נתבטלה
ההנהגה צריכה להיות בבחינת עילאה
טענתם של המלאכים ,ונתבררה מעלת
גבר ,שהעליונים גוברים על התחתונים.
ישראל שזכו לקבל את התורה.
ולפי בחינה זו היה ראוי להקדים את
ומסופר שאחד שאל את כ"ק אדמו"ר הבשר לחלב ,כדי שיתגבר החסד על
מליובאוויטש זצ"ל ,מהי חשיבותו של הדין .ונמצא שלפי שיטתם לא הועיל להם
העולם הזה ,שהוא עולם מלא קושיים מה שאכלו תחילה חלב ואח"כ בשר,
ונסיונות ,והלוא העולמות העליונים שהרי הם עצמם החזיקו בבחינת עילאה
גבוהים ונשגבים ממנו .והשיב לו ,שעולם גבר.
שהקב"ה בחר ליתן בו את התורה ,הרי
וזהו שהשיב להם הקב"ה שאכלו בשר
הוא חשוב ויקר יותר מכל העולמות
בחלב אצל אברהם אבינו ,אף שבאמת
העליונים .כי התורה היא הדבר הנעלה
הקדים להם תחילה חלב ואח"כ בשר.
ביותר ,וכאשר ניתנה התורה בעולם הזה,
דממה נפשך ,אם רצונם לומר עילאה גבר,
נעשה העולם הזה מקום גילוי רצונו של
נמצא שלפי שיטתם לא היה סדר אכילתם
הקב"ה.
כא משנת השבוע
והקושיים יעמול האדם בתורה ויקיים את וזהו עומק הענין של תתאה גבר .קודם
רצון בוראו .ואף שהעולם הזה נראה נמוך מתן תורה היתה ההנהגה בבחינת עילאה
מן העולמות העליונים ,מ"מ ע"י התורה גבר ,שהעליונים היו עיקר החשיבות,
והמצוות הנעשות בו מתגלה מעלתו והתחתונים היו למטה מהם .אבל לאחר
הגדולה ,עד שבבחינה זו התחתונים מתן תורה ,כאשר ניתנה התורה בארץ,
גוברים על העליונים. נתחדשה בחינה של תתאה גבר ,שהעולם
התחתון קיבל כח ומעלה גדולה ע"י
ויעזור הקב"ה שנזכה כולנו לעמול
התורה שניתנה בו.
בתורה ,וללמוד וללמד לשמור ולעשות,
ולגדול בתורה ובעבודת ה' כראוי, כי זהו רצונו יתברך ,שהתורה תתקיים
ושנזכה לגאולה השלמה בב"א. דוקא בתוך העולם הזה ,ומתוך הגשמיות
❖
שיעור חומש רש"י – יום ה'
הוא נשאר שפל בעיני עצמו ,ואינו מחזיק 'וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב
טובה לעצמו על כל מה שזכה להשיג. פתח האהל כחם היום' (בראשית יח:א).
וזהו 'מגביה שפלים עדי מרום' ,שאף
והוא ישב פתח האהל
בהיותו ברום המעלות נשאר בבחינת
שפל ,ואינו מאבד את מדת הענוה. הנה כ"ק זקני הרה"ק בעל אמרי מנחם
מאלכסנדר זצוק"ל פירש את הכתוב
ובזה פירש את הכתוב 'והוא ישב פתח 'והוא ישב פתח האהל כחם היום' ,על פי
האהל כחום היום' ,שאברהם אבינו ,אף דברי הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא
שכבר זכה להגיע למדרגות עליונות זי"ע ,בביאור מה שאומרים בתפילה
ביותר ,והיה בבחינת 'כחום היום' ,מ"מ 'משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים
עדיין החזיק את עצמו כאילו אינו עומד עדי מרום' .דלכאורה יש להבין מהו גודל
אלא ב'פתח האהל' ,ועדיין לא התחיל השבח בזה שהקב"ה משפיל גאים ומגביה
להיכנס אל פנימיות הקדושה .כי זו היתה שפלים ,שהרי לאחר שהשפיל את הגאה
גודל ענותנותו של אברהם אבינו ,שאף נעשה הלה שפל ,וא"כ ראוי להגביהו,
לאחר כל המדרגות שהשיג בעבודת ה', וכיון שהגביהו שוב נעשה בעל גאוה
היה בעיני עצמו כאדם העומד בפתח, וצריך להשפילו ,ונמצא שאין לדבר סוף.
ועדיין לא התחיל בעבודתו.
אלא ביאר ,שגדלותו של הקב"ה היא בכך
מעלת ההתחדשות בעבודת ה' שכאשר הוא משפיל את הגאה עדי ארץ,
והנה יש לבאר בענין זה עוד נקודה אף לאחר שהגיע לשפל המדרגה עדיין
נפלאה ,והיא מעלת ההתחדשות בעבודת הוא נשאר בעל גאוה ,ואינו מכיר
ה' .כי אחד מן הכוחות הגדולים שניתנו בשפלותו .ולעומת זאת ,כאשר הקב"ה
לאדם הוא הכח להתחדש בכל עת, מגביה את השפל עדי מרום ,אף לאחר
ולעבוד את הקב"ה באותה התלהבות שהגיע למדרגות העליונות ביותר ,עדיין
משנת השבוע כב
ונמצא שיש כאן שתי מעלות הנמשכות זו ובאותו חשק שהיו לו בתחילת דרכו .ואף
מזו :שמצד מדת הענוה ,מחזיק האדם את לאחר שנים רבות של עבודה ירגיש
עצמו כאילו עדיין לא התחיל בעבודתו, כאילו הוא עומד עתה בתחילת עבודתו.
ומכח זה גופא הוא זוכה למעלת ההתחדשות.
והנה נתגלה הקב"ה אל אברהם אבינו
שהרי כאשר הוא מרגיש שעדיין עומד
ביום השלישי למילתו ,וכמו שפירש רש"י
בתחילת הדרך ,ממילא כל עבודה ועבודה
(בראשית יח:א) שיום שלישי למילתו היה.
שהוא עושה היא אצלו כדבר חדש,
ויש להתבונן מדוע היתה התגלות זו דוקא
ומתעוררת בקרבו התלהבות גדולה.
ביום השלישי ,ולא ביום הראשון למילתו.
ובענין זה מסופר על כ"ק אדמו"ר בעל
וידועים דברי הרוקח (הקדמה) 'אין חוזק
פני מנחם מגור זצ"ל ,שבהיותו נער בר
מן החסידות בתחילתו' .כי כאשר האדם
מצוה הקשה לפני אביו הרה"ק בעל אמרי
מתחיל בעבודה חדשה ,מתעוררת בקרבו
אמת זצ"ל ,על מה ששנינו במשנה (זבחים
התלהבות גדולה ,וכל דבר שהוא עושה
ב' ).כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
יש בו חיות וחשק מיוחד .אולם ככל
כשרים ,אלא שלא עלו לבעלים לשם
שעוברים הימים והשנים ,עלול האדם
חובה ,חוץ מן הפסח והחטאת' .ולכאורה
להתרגל לעבודתו ,וההתלהבות שהיתה
יש להבין מדוע דוקא קרבן פסח וקרבן
לו בתחילה הולכת ופוחתת .ועל האדם
חטאת נפסלים כשנשחטו שלא לשמן.
להשתדל לשמור בקרבו את ההתלהבות
והנה לענין קרבן חטאת אפשר להבין את הראשונה ,ואף לאחר שנים רבות ירגיש
הדבר ,שהרי החטאת באה על חטא מסוים, כאילו הוא מתחיל עתה בעבודת ה'.
ועל כן צריך שתהא הקרבתה לשם אותו
ואמר הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק
חטא .אולם קרבן פסח ,הרי בשאר ימות
זי"ע (ליקוטי שושנה ד"ה פתחו לי) על
השנה דינו כשלמים ,ואם כן מדוע דוקא
הכתוב (תהלים קיח:כ) 'זה השער לה'
בזמנו יש בו חומרה מיוחדת ,עד שאם
צדיקים יבואו בו' ,שמידת הצדיקים היא
נשחט שלא לשמו הרי הוא פסול.
שככל שהם מוסיפים לעבוד את הבורא
והשיב לו אביו האמרי אמת ,שקרבן פסח יתברך ,כך הם מבינים יותר שאין
היה תחילת כניסתם של ישראל לעבודת ביכולתם להגיע לתכלית העבודה ,כי אין
המצוות ,שהרי במצרים נצטוו לקחת את סוף למדרגות הקדושה .ועל כן אף לאחר
השה ולהקריב את קרבן הפסח ,והיתה זו שכבר זכו למדרגות עליונות ,עדיין הם
מן המצוות הראשונות שנצטוו בהן מחזיקים את עצמם כאילו עומדים בשער,
ישראל בתורת עם .והנה כאשר האדם ועדיין לא התחילו להיכנס ,והם מבקשים
מתחיל בעבודת ה' ,צריכה ההתחלה תמיד שיפתחו להם שערי העבודה.
להיות בשלימות לשם שמים בלבד ,בלא
ויש להוסיף שאף הצדיק שכבר זכה להכנס
שום פנייה אחרת .ועל כן קרבן פסח,
לפני ולפנים ולזכות למדרגות עליונות,
שהוא בבחינת תחילת עבודתם של
אינו מסתפק במה שכבר השיג ,אלא הוא
ישראל ,צריך להיות לשמו דוקא ,כי
עומד תמיד בבחינת התחלה ,ומתוך כך הוא
ההתחלה צריכה להיות בשלימות.
זוכה להתחדשות ולהתלהבות בכל עת.
כג משנת השבוע
בהתלהבות גדולה .אולם דרך האדם והנה במשך חכמה (במדבר ט:ז) מבואר
שבתחילת עבודתו מתעורר בחשק רב, ענין נפלא ,שקרבן פסח שייך גם לבחינת
ולאחר שעוברת שעה מתקררת קרבן גירות .שהרי מבואר בגמרא (כריתות
התלהבותו וחוזר לקדמותו .אבל בני ח ):שגר בזמן שבית המקדש קיים צריך
עליה מעלתם היא שכל שעה ושעה אצלם להביא קרבן להשלמת גירותו לענין
כשעה הראשונה ,ובכל עת נדמה להם אכילת קדשים .וכתב המשך חכמה דיתכן
כאילו עתה הם מתחילים לעבוד את שאם נתגייר קודם הפסח והקריב קרבן
השי"ת ,ובהתחדשות זו הם מוסיפים פסח עם הציבור ,שוב אינו צריך להביא
והולכים ממדרגה למדרגה. קרבן בפני עצמו ,ויכול לאכול בקדשים,
כשם שישראל אכלו קרבן פסח במצרים
ובזה ביאר דברי המדרש ,שהשירה
בלא קרבן גירות אחר .ולמד כן מן הכתוב
שאמרו ישראל על הים היתה חביבה
(במדבר ט:יד) 'וכי יגור אתכם גר ועשה
מאוד לפני הקב"ה ,לפי שהיתה בתחילת
פסח לה'' ,שנאמר בו 'והיה כאזרח הארץ'.
כניסתם לקדושה ,והיו אז בהתלהבות
גדולה כל כך ,עד שהודו מלאכי השרת ונמצא שגם מצד זה יש לקרבן פסח
על בריאת האדם ,ושלא יפה קטרגו שייכות מיוחדת להתחלת עבודת האדם,
באמרם (תהלים ח:ה) 'מה אנוש כי תזכרנו'. שהרי הגר נכנס עתה תחת כנפי השכינה
וכן שני לוחות הברית היו חביבים מאד, ומתחיל חיים חדשים של תורה ומצוות.
לפי שהיו בתחילת קבלת התורה, ומכאן גודל מעלתה של ההתחלה,
וקיבלוה בחשק ובהתלהבות גדולה .וכן שצריכה להיות מתוך טהרת הכוונה
קרבנות הנשיאים היו חביבים לפני ומסירות הלב בשלמות.
הקב"ה ,לפי שהקריבום בחנוכת המזבח שלך גדולה משלהם
לאחר הקמת המשכן ,והיתה זו עבודה
חדשה מתוך דביקות והתלהבות גדולה. והנה בישמח משה (הקדמה) הביא דברי
המדרש (ויק"ר פ"ח ג') על הפסוק (ויקרא
ועל כך באו רבנן ואמרו ,שאף קרבנו של ו:יג) 'זה קרבן אהרן ובניו' ,וז"ל :רבי יהודה
אהרן ,שהיה מקריב בכל יום פעמיים ,היה אומר ,חביב קרבנם של נשיאים לפני
חביב לפני הקב"ה כקרבנות הנשיאים הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים וכו'.
בשעת חנוכת המזבח .והיינו משום רבי נחמיה אמר ,חביב קרבנם של נשיאים
שאהרן הכהן היה מבני עליה ,אשר בכל לפני הקב"ה כשני לוחות הברית וכו'.
יום ויום היתה עבודתו בהתחדשות ורבנן אמרי ,חביב קרבנו של אהרן לפני
ובהתלהבות כאילו זו לו הפעם הראשונה, הקב"ה כקרבן של נשיאים .בקרבנות של
ולא נחלשה התלהבותו מחמת ההרגל. נשיאים כתיב 'זה קרבן נחשון בן
ולכך היתה עבודתו התמידית חביבה עמינדב' ,וכאן כתיב 'זה קרבן אהרן' ,ע"כ.
לפני הקב"ה כעבודת הנשיאים בשעת
חנוכת המזבח. וביאר הישמח משה ,כי באמת אין לך
אדם מישראל שאין לו שעה שמתעורר בו
וכעין זה כתב בשפת אמת (פ' בהעלותך חשק לעשות רצון קונו ,והוא נותן אל לבו
תרל"ה ד"ה ויעש כן אהרן) ,על דברי רש"י לשוב בתשובה ולעבוד את השי"ת
משנת השבוע כד
ולכאורה יש להבין מהו שנאמר 'ויאמר (במדבר ח:ג) 'ויעש כן אהרן ,להגיד שבחו
יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר של אהרן שלא שינה' .וביאר ,שדרך בני
הנני בני' ,ומה בא הכתוב להשמיענו אדם שבתחילת עבודתם הם מתעוררים
בקריאה זו. בהתפעלות גדולה ,אולם לאחר מכן
נשכחת מהם אותה התעוררות.
והרה"ק מסקווירא זצ"ל אמר בשם
זקה"ק הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע והאמת היא שההתפעלות הראשונה היא
פירוש נפלא בענין זה .שאברהם אבינו, המובחרת ,ועל כך נאמר שבחו של אהרן
אף שהיה זקן בא בימים ,מ"מ כאשר הלך שלא שינה ,אלא נשאר תמיד באותה
לקיים רצון הבורא יתברך בעקידת יצחק, התפעלות והתחדשות שהיו לו בתחילת
היתה בו התלהבות עצומה ,עד שהיה עבודתו .וע"י כך זכה תמיד להשגות
ממהר בהליכתו מתוך חשק ושמחה לקיים חדשות ,וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מו' ):אם
את המצוה ,ולא היה יצחק יכול להשיגו שמוע בישן תשמע בחדש'.
בהליכתו.
והנה כאשר האדם מתחיל בעבודה
ועל כן קרא אליו יצחק 'אבי' ,כקריאה חדשה ,עדיין אין לו חשבונות רבים ,וכל
מרחוק ,כאומר לו מפני מה אתה ממהר מעייניו נתונים לעבודת ה' מתוך רצון
כל כך .והשיב לו אברהם 'הנני בני' .ואז פשוט וטהור .אולם לאחר זמן עלול היצר
שאל יצחק 'הנה האש והעצים ואיה השה הרע להכניס בו חשבונות שונים וטענות
לעולה' ,שהרי עדיין לא ידע שכוונת אביו המקררות את ההתלהבות שהיתה לו
להעלותו לעולה .והשיב לו אברהם בתחילה .אבל אהרן הכהן שמר תמיד על
'אלקים יראה לו השה לעולה בני' ,ורמז טהרת עבודתו הראשונה ,ולא נתן לשום
לו שהוא עצמו עתיד להיות הקרבן. חשבון להחליש את התלהבותו .וזהו
שבחו שלא שינה ,שנשאר תמיד בבחינת
וכאשר שמע יצחק שהוא עתיד להיות
התחלה ,ועבד את הקב"ה מתוך חיות
הקרבן ,מיד נתעוררה גם בו התלהבות
והתלהבות שאין בהן התיישנות.
גדולה לקיים רצון הבורא יתברך ,עד
שנאמר 'וילכו שניהם יחדו' ,ששניהם וילכו שניהם יחדו
הלכו באותה התלהבות ובאותו חשק והנה בענין העקידה נאמר (בראשית כב:ז-
לקיים מצות ה' .כי בתחילה היה אברהם ח) 'ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר
ממהר מתוך התלהבותו הגדולה ,ואילו אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש
יצחק עדיין לא ידע מהי המצוה העומדת והעצים ואיה השה לעלה .ויאמר אברהם
לפניהם .אבל לאחר שנודע לו הדבר, אלקים יראה לו השה לעלה בני וילכו
נתמלא גם הוא התלהבות עצומה ,והיו שניהם יחדו'.
שניהם הולכים יחדיו באותה חיות
ובאותה שמחה. ופירש רש"י (ד"ה יראה לו) ,וז"ל' :כלומר
יראה ויבחר לו השה ,ואם אין שה לעולה
ובכל עבודת האדם במשך ימי חייו ,הן -בני .ואע"פ שהבין יצחק שהוא הולך
בלימוד התורה ,הן בתפילה ,הן במצוות לישחט ,וילכו שניהם יחדו ,בלב שוה'.
שבין אדם לחבירו ובשאר עניני עבודת ומקורו במדרש (ב"ר נ"ו ד').
כה משנת השבוע
את הכתוב (ישעי׳ נח:ב) 'ואותי יום יום ה' ,יש לו להתבונן בגודל הזכות שניתנה
ידרשון ודעת דרכי יחפצון' ,וכי ביום לו לקיים רצון בוראו ,ולהתעורר
דורשים אותו ובלילה אין דורשים אותו? בתלהבות גדולה לעשותה ,כאילו זו לו
אלא לומר לך שכל העוסק בתורה אפילו הפעם הראשונה שזוכה לקיימה.
יום אחד בשנה ,מעלה עליו הכתוב כאילו
והנה שמעתי דבר נאה בשם הגאון רבי
עסק בתורה כל השנה כולה.
יעקב קמינצקי זצ"ל ,בביאור מה שנאמר
וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה רגיל (ירמי׳ לג:יא) 'קול ששון וקול שמחה קול
לבאר בענין זה ,שעיקר מעלתו של אותו חתן וקול כלה' .שבחתן וכלה בתחילת
תלמיד היתה היגיעה העצומה שהשקיע נישואיהם יש אהבה וחיבה מיוחדת ,וכל
כדי שיוכל ללמוד תורה .שהרי במשך אחד מהם מדבר אל זולתו בנחת ובכבוד,
שלשה חדשים היה מהלך בדרך כדי ודואג לצרכיו מתוך שמחה ורצון .אולם
להגיע לבית המדרש ,ולאחר מכן למד יום במשך השנים ,כאשר מתרגלים לחיים
אחד בלבד ,ושוב היה מהלך שלשה המשותפים ,עלולה אותה חיבה ראשונה
חדשים כדי לשוב לביתו .ונמצא שכל להיחלש ,ואין הדיבור וההנהגה תמיד
אותם חדשים היה עמל ומתייגע בשביל באותה נעימות שהיתה בתחילה .והמעלה
לימוד התורה של אותו יום אחד .ועל כן היא שאותו קול של חיבה ונעימות שבו
אף שלא למד בבית המדרש אלא יום מדברים החתן והכלה זה עם זה בתחילת
אחד ,מ"מ היתה יגיעתו בתורה במשך כל נישואיהם ,ישאר ביניהם במשך כל ימי
אותם חדשים ,ובזכות אותה יגיעה זכה חייהם.
למעלה גדולה בלימודו.
וכן הוא בעבודת ה' ,שהאדם צריך
אמנם עפ"מ שנתבאר יש להוסיף בזה עוד להשתדל לשמור על ההתלהבות
נקודה נפלאה .שהרי אותו תלמיד ,לאחר הראשונה ,ולא להניח להרגל ולריבוי
שהיה מהלך שלשה חדשים כדי להגיע הימים לקרר את החיות הפנימית .כי
לביהמ"ד ,בא ללמוד מתוך השתוקקות כאשר יש לאדם התחדשות ,נעשית כל
עצומה והתלהבות גדולה .כל אותם עבודתו מתוך שמחה וחשק מיוחדים.
חדשים היה מצפה ליום שבו יזכה לשבת
הלומד יום אחד בשנה
בבית המדרש ולשמוע דברי תורה מרבו.
וכאשר הגיע סוף סוף לאותו יום ,היתה והנה מצינו בגמרא (חגיגה ה ):מעשה ברב
כל שעה ושעה יקרה בעיניו ביותר ,ולמד אידי ,שהיה רגיל להלך שלשה חדשים
מתוך חיות וחשק שאין לשער. מביתו לבית המדרש ,וללמוד שם יום
אחד ,ולאחר מכן היה חוזר לביתו במשך
ולעומת זאת ,שאר התלמידים שהיו שלשה חדשים .והיו החכמים קוראים לו
יושבים בבית המדרש בכל יום ,אף 'בר בי רב דחד יומא' .וחלשה דעתו על
שבוודאי היתה מעלתם גדולה ,מ"מ כיון כך ,וקרא על עצמו את הכתוב (איוב יב:ד)
שהיו רגילים בלימודם ,היה מקום לחשוש 'שחוק לרעהו אהיה' .אמר לו רבי יוחנן,
שמא תיחלש אצלם ההתלהבות במטותא מינך ,אל תעניש את החכמים
הראשונה .אבל אותו תלמיד שבא לאחר על כך .יצא רבי יוחנן לבית המדרש ודרש
משנת השבוע כו
ממעזיבוז זי"ע ,שבכל ימות השנה מבקש שלשה חדשים ,היתה אצלו כל שעה של
הקב"ה מן האדם שיעשה את ההתחלה לימוד בבחינת התחלה חדשה ,וממילא
מצדו ,ואף אם אין בכוחו אלא לפתוח זכה ללמוד מתוך התלהבות גדולה .ומכאן
פתח קטן כחודה של מחט ,מ"מ כאשר ילמד האדם עד כמה עליו לייקר כל שעה
הוא פותח את הפתח הראשון ,הקב"ה של לימוד התורה ,ולעורר בקרבו את
מסייע בידו ופותח לפניו פתחים גדולים. ההשתוקקות והחיות של התחלת העבודה.
אולם ביציאת מצרים ,כאשר היו ישראל פתחו לי פתח
שקועים בטומאת מצרים ,לא היה בכוחם והנה איתא במדרש (שיהש"ר ה' ב') על
לפתוח אפילו פתח קטן כחודה של מחט. הכתוב 'קול דודי דופק פתחי לי' ,שאמר
לפיכך דילג הקב"ה על אותו פתח, הקב"ה לישראל 'פתחו לי פתח אחד של
והשפיע עליהם קדושה וגאולה אף בלא תשובה כחודה של מחט ,ואני פותח לכם
התעוררות מצדם .וזהו שנאמר ביציאת פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו'.
מצרים (שמות יב:כג) 'ופסח ה' על הפתח',
שהקב"ה פסח ודילג על הפתח שהיה ראוי ויש לפרש בזה ,שכאשר האדם מחזיק את
לישראל לפתוח תחילה. עצמו כאילו הוא עומד עדיין בפתח,
ומבקש בכל עת להתחיל מחדש בעבודת
והנה מצינו במדרש (ב"ר מח:יב) על הפסוק ה' ,הרי הוא פותח פתח להתעוררות
(בראשית יח:ו) 'וימהר אברהם האהלה אל חדשה ,וע"י כך זוכה לסייעתא דשמיא
שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת להתעלות עוד ועוד ,וכדברי חז"ל (סוכה
לושי ועשי עוגות' ,וז"ל' :לושי ועשי מו' ):אם שמוע בישן תשמע בחדש'.
עוגות ,הדא אמרת פרס הפסח הוה' .הרי
שהיה הדבר בערב פסח .ויש לומר שגם וזו היתה מעלתו של אברהם אבינו,
בזה נרמז ענין הפתח הנזכר .שאצל שנאמר בו 'והוא ישב פתח האהל' .שאף
אברהם אבינו ,שהיה קודם יציאת מצרים, לאחר שכבר השיג מדרגות עליונות,
היתה העבודה לפתוח בעצמו את הפתח עדיין החזיק את עצמו כאילו הוא עומד
הראשון ,ומתוך כך לזכות לסייעתא בפתח ,ומתחיל עתה בעבודת ה' .ומכח זה
דשמיא .ואכן היתה כל עבודתו בבחינת נשארה בו תמיד ההתלהבות הראשונה,
התחלה והתחדשות תמידית. ולא היתה אצלו שום התיישנות בעבודת
הבורא.
ואין הכוונה שהאדם צריך לעמוד תמיד
באותה מדרגה מבלי להתקדם ,אלא ובזה יש לפרש גם את הכתוב 'וירא אליו
אדרבה ,עליו לעלות ולהתעלות בכל עת. ה' והוא ישב פתח האהל' ,שאברהם אבינו
אלא שגם בהיותו ברום המעלות עליו היה תמיד בבחינת 'פתח האהל' ,ומתוך
להחזיק את עצמו בבחינת פתח האהל. כך זכה להשראת השכינה ולבחינת 'וירא
וככל שהוא מוסיף לעלות ,כך הוא מוסיף אליו ה'' .כי האדם הפותח את לבו
להרגיש שעדיין לא התחיל להשיג את להתקרב אל הקב"ה ,הקב"ה מתקרב אליו
גודל עבודת הבורא ,וממילא הוא זוכה ומאיר לו מאור פניו.
להתחדשות תמידית. ברוך רבי הרה"ק דברי וידועים
כז משנת השבוע
והרי שמצד אחד צריך האדם לשמור הימים הראשונים
תמיד על ההתלהבות הראשונה ,ומצד ומאידך גיסא צריך האדם להוסיף
שני אין לו להסתפק בה ,אלא עליו ולהתעלות בעבודתו במשך השנים ,עד
להוסיף ולהתעלות ,עד שתהא התלהבותו שעבודתו המאוחרת תהיה גדולה יותר
המאוחרת גדולה יותר מן הראשונה .וזו מעבודתו הראשונה.
היא השלימות האמיתית ,שהאדם אינו
מאבד את החיות של תחילת הדרך ,אלא ובפרי צדיק הובאו דברי הרה"ק רבי
מוסיף עליה בכל יום מדרגות חדשות שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע בביאור
בעבודת ה'. הכתוב (קהלת ז:י) 'אל תאמר מה היה
שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא
והנה מצינו בגמרא (ב"ק צז ):שמטבע מחכמה שאלת על זה'.
שטבע אברהם אבינו היה בו זקן וזקנה
מצד אחד ,ובחור ובתולה מצד אחר .ויש וביאר ,שההתלהבות הראשונה הניתנת
להבין מהו הרמז בדבר זה ,ומדוע היו לאדם בתחילת דרכו אינה באה מכח
במטבעו של אברהם אבינו שתי בחינות עבודתו ויגיעתו ,אלא היא מתנה מן
אלו -של זקנה ונערות. השמים .שכאשר האדם מתחיל בעבודה
חדשה ,מסייעים לו מן השמים ונותנים בלבו
ויש לבאר ,שהרי לכל אחת משתי חיות והתעוררות מיוחדת ,כדי שיוכל
תקופות החיים יש מעלה מיוחדת .כאשר להיכנס לעבודת ה' מתוך חשק ורצון.
האדם צעיר לימים ,יש בו כח והתלהבות
גדולה ,והוא יכול להתעורר לעבודת ה' אולם לאחר מכן ,כאשר עוברים הימים
בחשק ובזריזות .אולם מצד שני ,כיון וההתלהבות הראשונה נחלשת ,צריך
שעדיין לא קנה חכמה ונסיון ,עלול הוא האדם לעמול ולהתייגע בעצמו כדי
להיכשל במעשיו מחמת ריבוי ההתלהבות להגיע לאותה התלהבות .וכאשר הוא
וחסרון ישוב הדעת .ולעומת זאת ,כאשר זוכה לכך מכח יגיעתו ,הרי זו מעלה
האדם מזקין ,הוא זוכה לחכמה ,לישוב גדולה יותר מן ההתלהבות הראשונה
הדעת ולהבנה עמוקה יותר ,אולם לעתים שניתנה לו במתנה.
נחלשת אצלו ההתלהבות שהיתה לו וזהו 'אל תאמר מה היה שהימים הראשנים
בשנות נעוריו. היו טובים מאלה' ,שלא יחשוב האדם
והשלימות היא שיוכל האדם לחבר את שהימים הראשונים היו טובים יותר מפני
שתי המעלות יחדיו -שתהיה לו החכמה שהיתה בהם התלהבות גדולה ,ואילו עתה
ויישוב הדעת של הזקנה ,ויחד עם זאת אין בידו להשיג אותה מדרגה .כי 'לא
ישמור על ההתלהבות והחיות של מחכמה שאלת על זה' ,שהרי אותה
הנעורים .וזהו שהיה במטבעו של אברהם התלהבות ראשונה לא באה מכח חכמתו
אבינו זקן וזקנה מצד אחד ,ובחור ובתולה ויגיעתו ,אלא היתה מתנה מן השמים.
מצד אחר .כי אברהם אבינו זכה לשתי אבל עתה ,לאחר שכבר התייגע בעבודתו
המעלות כאחת ,שמצד אחד היתה בו וזכה לקנותה בכוחות עצמו ,יכול הוא
חכמת הזקנה ויישוב הדעת של אדם להגיע למעלה גדולה יותר ,שהיא
התלהבות הנובעת מתוך עמל ויגיעה.
משנת השבוע כח
והרוחניות ,הרי אין בה התיישנות, שכבר עבד את בוראו שנים רבות ,ומצד
ואדרבה ,ככל שהאדם מוסיף ומתקרב אל שני נשארה בו אותה התלהבות ואותה
הקב"ה ,כך הוא זוכה להתלהבות גדולה חיות שהיו לו בתחילת דרכו.
יותר.
אמנם עדיין יש להבין כיצד אפשר לאדם
והנה כבר הקשו הקדמונים בעצם מצות להגיע למדרגה זו .שהרי בדרך הטבע,
אהבת ה' ,כיצד יוכל אדם גשמי להגיע ככל שהאדם חוזר על מעשה מסוים
לאהבה אל הבורא יתברך ,שהוא למעלה פעמים רבות ,הוא נעשה רגיל בו,
מכל השגה גשמית .שהרי האדם מצד וההתלהבות שהיתה לו בתחילה הולכת
טבעו נמשך אל הדברים שהוא מכיר ופוחתת .וא"כ כיצד יוכל האדם לעשות
ומשיג בחושיו ,ואילו הקב"ה הוא אין סוף, את אותה עבודה בכל יום במשך שנים
ואין לו גוף ולא דמות הגוף ,והוא נעלה רבות ,ועדיין תישאר בו אותה חיות
ונשגב מכל השגה ,ולגדולתו אין חקר, והתלהבות ,ואף תוסיף ותגדל מיום ליום.
ואין מחשבה תפיסא ביה כלל .וא"כ כיצד
אין התיישנות ברוחניות
יוכל האדם לעורר בקרבו אהבה אליו
יתברך. והנה כתב בדרשות חתם סופר (דרוש
לפני סליחות ,נצבים תקצ"ג) ,שפילוסוף
וביארו הגה"ק רבי עקיבא איגר זי"ע אחד שאל ,מאחר שדבר הרגיל בכל יום
והרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע ,שמכיון נעשה זול ופחות בערכו ,לכאורה היה
שהקב"ה אוהב את כל אחד מישראל, ראוי להתפלל רק פעם אחת בחודש או
מתעוררת בלב ישראל אהבה כנגד פעם אחת בשנה ,שאז היתה התפילה באה
אהבתו יתברך ,על דרך הכתוב (משלי בהתלהבות גדולה ביותר .וא"כ מדוע
כז:יט) 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם תיקנו להתפלל בכל יום.
לאדם' .שכאשר אחד אוהב את חבירו
באמת ,מתעוררת גם בלב חבירו אהבה וביאר החתם סופר יסוד גדול ,שענין
כנגדו .וכעין זה ,כיון שהקב"ה בחר בעמו ההתיישנות וההתרגלות שייך בעיקר
ישראל באהבה ,הרי אהבתו יתברך בדברים גשמיים .כי דבר גשמי ,ככל
מעוררת בלב כל יהודי אהבה אליו יתברך. שעובר עליו הזמן ,הולך ונחלש כוחו,
והאדם מתרגל אליו עד ששוב אינו
וזהו מה שמברכים קודם קריאת שמע מרגיש בו את ההתחדשות הראשונה.
'הבוחר בעמו ישראל באהבה' ,שהקב"ה אולם דבר רוחני אינו נתון לאותם גבולות
מגלה לנו שהוא אוהב את ישראל ,ומיד של התיישנות ,כי הרוחניות אינה מתבלה
לאחר מכן אומרים (דברים ו:ה) 'ואהבת את ואינה מזדקנת כדרך הדברים הגשמיים.
ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל
מאדך' .כי אין בכח האדם מצד עצמו ועל כן כאשר האדם עובד את הקב"ה
להתחיל לאהוב את הבורא יתברך כפי מתוך התפעלות גשמית ,וההתלהבות שלו
הראוי ,אלא השי"ת מקדים אהבתו אלינו, נובעת רק מן ההתרגשות הטבעית שיש
ואהבה זו מעוררת את לבבות ישראל בכל דבר חדש ,הרי במשך הזמן עלולה
לאהוב אותו יתברך. התלהבות זו להיחלש .אבל כאשר
ההתלהבות באה מצד הקדושה
כט משנת השבוע
זקנה ברוחניות ,כאשר האדם מתיישן והנה אהבת הקב"ה לישראל אינה
בעבודתו ואינו מתחדש .ולעומת זאת מתיישנת לעולם ,שהרי אין אצל הקב"ה
יכול האדם להיות זקן בשנים ועדיין מלא שינוי והתיישנות ,וכמו שנאמר (מלאכי
חיות והתחדשות בעבודת בוראו. ג:ו) 'כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב
לא כליתם' .וכן נאמר (ירמי׳ לא:ב) 'מרחוק
וכן מצינו במשה רבינו שנאמר עליו
ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן
(דברים לד:ז) 'ומשה בן מאה ועשרים שנה
משכתיך חסד' .הרי שאהבתו יתברך
במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה' .שאף
לישראל היא אהבת עולם ,שאינה
שהיה בן מאה ועשרים שנה ,לא נחלשו
משתנית ואינה נפסקת לעולם.
כחו וחיותו .ויש ללמוד מזה בדרך רמז על
כח הקדושה ,שאין היא מתיישנת עם וממילא כאשר האדם זוכה לעורר בקרבו
ריבוי השנים ,אלא יכולה להישאר אהבת ה' מכח אותה אהבה עליונה ,הרי
ברעננותה ובתוקפה גם לעת זקנה גם אהבתו יכולה להתחדש בכל יום,
ושיבה. ואינה מוכרחת להיחלש מחמת ריבוי
הימים והשנים.
ומעתה מיושב גם מה שנאמר 'אל תאמר
מה היה שהימים הראשנים היו טובים וזהו שאנו רואים אצל הצדיקים ,שאף
מאלה' .כי אין האדם צריך להתגעגע רק שהיו מתפללים בכל יום במשך עשרות
אל ההתלהבות שהיתה לו בתחילת שנים ,מ"מ בכל יום היתה תפילתם מתוך
עבודתו ,ולחשוב ששוב לא יוכל להשיג התלהבות גדולה ,ולפעמים אף יותר מן
אותה מדרגה .אלא אדרבה ,בידו היום שלפניו .כי תפילתם לא היתה בנויה
להתעלות ולהוסיף על התלהבותו על התרגשות גשמית בלבד ,אלא על
הראשונה ,ובכל יום להתחדש מחדש התקשרות פנימית אל הקדושה .וכיון
באהבת ה' ובעבודתו ,עד שהימים שהקדושה אינה מתיישנת ,ממילא גם
האחרונים יהיו גדולים מן הראשונים. ההתלהבות הנמשכת ממנה אינה
מתיישנת.
ובזה נבוא לבאר את ענין אברהם אבינו,
שנאמר בו 'וירא אליו ה' באלוני ממרא וזהו הענין שמצינו באברהם אבינו ,זקן
והוא יושב פתח האהל כחום היום' .והנה וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר.
אברהם אבינו היה אז בן תשעים ותשע שאף שהיה זקן בא בימים ,והיו בו חכמה
שנה ,וכבר זכה במשך כל שנותיו לעבוד ודעת של זקנה ,מ"מ מצד עבודתו
את הקב"ה במסירות נפש ולעמוד הרוחנית נשארה בו החיות של הנעורים,
בנסיונות גדולים .ואעפ"כ היתה בו אותה כי עבודת הרוחניות אינה כפופה
התלהבות שיש לאדם המתחיל עתה להתיישנות הגוף.
בעבודת ה'.
והנה נאמר בתהלים (עא:ט) 'אל תשליכני
וזהו 'והוא יושב פתח האהל' ,שאף לאחר לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני' .ופירש
כל מדרגותיו עדיין החזיק את עצמו רש"י (שם ד"ה לעת זקנה) ,וז"ל' :אם זקנתי
כאילו הוא עומד בפתח ,ומתוך כך היתה בחטאים ,כלומר שחטאתי הרבה' .הרי
עבודתו בהתחדשות תמידית .וזהו גם שמלבד הזקנה בשנים ,יש גם בחינה של
משנת השבוע ל
והיו הדברים) ,שאין דברי התורה צריכים 'כחום היום' ,בבחינת חמימות והתלהבות
להיות אצל האדם כדבר ישן שכבר הורגל גדולה בעבודת ה' ,ולא היתה זו התלהבות
בו ,אלא כדבר חדש שהכל משתוקקים חולפת ,אלא חיות פנימית של קדושה
אליו. שנשארה בו בכל עת ,מכח התקשרותו
אל הקב"ה ,בבחינת 'וירא אליו ה''.
ואין הדברים אמורים רק במי שמתחיל
ללמוד תורה בפעם הראשונה ,אלא אף ויש להוסיף בזה ביאור במה שהיתה
אדם שכבר למד שנים רבות ,צריך שבכל התגלותו של הקב"ה דוקא ביום השלישי
יום יהיו דברי התורה בעיניו כחדשים, למילתו .כי ביום הראשון למילה ,בשעה
כאילו היום ניתנו מסיני .כי התורה עצמה שהאדם זוכה לקיים מצוה גדולה כל כך,
היא נצחית ואין בה התיישנות ,וממילא טבעי הדבר שתתעורר בקרבו התלהבות
גם האדם הדבק בתורה יכול לזכות גדולה .אולם ביום השלישי ,לאחר שכבר
להתחדשות תמידית בלימודו ובעבודתו. עברה שעת המצוה הראשונה ,אז ניכרת
מעלתו של האדם ,אם עדיין נשארה בו
ובענין זה שמעתי פעם מכ"ק מו"ח
אותה התלהבות ,או שמא כבר נחלשה
אדמו"ר מאלכסנדר שליט"א מעשה
מחמת ריבוי הימים.
נפלא שאירע עם הגאון רבי יחזקאל
אברמסקי זצ"ל ,בעת שהיה לעת זקנותו ואברהם אבינו זכה שגם ביום השלישי
בישיבת סלבודקה .והנה לאחר שנפטרה למילתו היתה בו אותה התלהבות שהיתה
הרבנית של רבי יחזקאל אברמסקי, לו בשעת קיום המצוה ,ולא זו בלבד אלא
וכאשר קם מן השבעה וחזר לבית שהיה מוסיף והולך במדרגות הקדושה.
המדרש ,ראה את הבחורים היושבים ועל כן זכה אז לבחינת 'וירא אליו ה'' ,כי
ולומדים ,ואמר להם כי לאחר שבוע שלם מתוך התחדשותו המתמדת בעבודת ה'
שלא עסק בלימוד התורה כדרכו ,צריך זכה להתגלות השכינה.
הוא לקבוע מחדש סדר יום מסודר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים
ללימודיו ולעבודתו.
והנה ענין זה מצינו גם בקבלת התורה,
והוסיף ואמר בשם רבותיו ,שאדם הקובע שנאמר (שמות יט:א) 'בחודש השלישי
לעצמו סדר יום מסודר יכול להרוויח בכך לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה
מחצית מחייו .כי כאשר יש לאדם סדר באו מדבר סיני' .ופירש רש"י ,וז"ל' :לא
קבוע ,הוא יודע כיצד לנצל את זמנו, היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא ,מהו
ואינו מאבד שעות רבות מחמת חסרון ביום הזה ,שיהיו דברי תורה חדשים עליך
סדר ,וע"י כך הוא זוכה להספיק הרבה כאילו היום ניתנו'.
יותר במשך ימי חייו.
וכן על הפסוק (דברים ו:ו) 'והיו הדברים
וסיפר כ"ק מו"ח שליט"א ,שהיה הדבר האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך',
לפלא בעיניו ,שהרי רבי יחזקאל דרשו חז"ל (ספרי ואתחנן פיסקא ל"ג) ,וז"ל:
אברמסקי היה אז זקן ,וכבר זכה ללמוד 'שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין
תורה ולהרביץ תורה במשך עשרות שנים. אדם סופנה ,אלא כדיוטגמא חדשה שהכל
ואעפ"כ ,לאחר שבוע אחד של הפסקה רצין לקרותה' .וכן פירש רש"י (שם ד"ה
לא משנת השבוע
והמנחת אלעזר ביאר ,שכיון שזכה אותו מסדר לימודו ,היה עומד ומדבר על
צדיק לראות את האור הגנוז ,היתה הצורך לקבוע סדר יום חדש כדי להרוויח
הברכה שייכת לאותה השגה עליונה מחצית מחייו ,כאילו הוא עומד עתה
שזכה לה .ועכ"פ למדנו מכאן גודל בתחילת דרכו ,ומבקש לנצל כראוי את
מדרגתם של הצדיקים ,שאף לעת כל השנים העומדות לפניו.
זקנותם ,וכאשר הם עומדים סמוך
כי האדם הזוכה לאהבת התורה באמת,
להסתלקותם מן העולם ,עדיין הם
אינו מרגיש שכבר עברו עליו רוב שנותיו
מוסיפים והולכים במדרגות הקדושה ,עד
ואין לו עוד מה להתחיל ,אלא בכל עת
שזוכים להשגות עליונות ונפלאות.
הוא עומד מתוך חיות וחשק ומבקש
וזהו יסוד גדול בעבודת ה' ,שאין האדם להוסיף עוד בלימודו ובעבודתו .ואף
מגיע לעולם למדרגה שבה כבר השלים בהיותו בזקנותו יכול הוא להתחיל מחדש
את כל עבודתו ,אלא אף לאחר שזכה מתוך אותה התלהבות שיש לבחור צעיר
למדרגות עליונות ,עדיין הוא בבחינת בתחילת דרכו.
מתחיל ,ומתוך כך הוא מוסיף להתחדש
ולעומת זאת ,מי שאינו מכניס חיות
ולהתעלות בכל עת .וכדוגמת אברהם
והתלהבות בעבודתו ,יכול להיות צעיר
אבינו ,שאף בהיותו זקן בא בימים ,עדיין
לימים ואעפ"כ להרגיש כאילו כבר
היה בבחינת 'והוא ישב פתח האהל',
נתיישנה עבודתו ואין בו עוד כח להתחיל
ומתוך כך זכה להתגלות השכינה בבחינת
מחדש .כי ההתחדשות אינה תלויה
'וירא אליו ה''.
במספר שנותיו של האדם ,אלא במדת
ויהי רצון שנזכה כולנו לעבוד את הקב"ה החיות הפנימית שהוא מכניס בעבודת ה'.
מתוך התחדשות וחיות בכל יום ויום,
אור הגנוז מששת ימי בראשית
ושנזכה שתהא עבודתנו מתוך אהבה
ויראה ,ושיהא שם שמים מתאהב על והנה בלילה זה חל יומא דהילולא של
ידינו .ונזכה לבנים ובני בנים עוסקים זקני הגה"ק רבי עמרם חסידא זי"ע.
בתורה ובמצוות ,לאריכות ימים ושנים ומסופר שקודם הסתלקותו מן העולם זכה
טובות מתוך בריאות השלימה ,להרחבת לראות מאור הגנוז מששת ימי בראשית,
הדעת ולפרנסה בניקל ובהרחבה, ובירך על כך ברכה בשם ומלכות .ומובא
לעשירות דקדושה ולכל ההשפעות הטובות בשם הגה"ק בעל ערוגת הבשם זי"ע נוסח
ברוחניות ובגשמיות .והקב"ה ירחם על כל הברכה' ,ברוך אתה המאיר לעבדיו מאור
עמו בית ישראל ,וישפיע עלינו ועל כל הגנוז מששת ימי בראשית' .ופלפלו בדבר
ישראל כל הישועות והנחמות ,מתוך רחמים אם שייך לברך ברכה כזו בשם ומלכות,
וחסדים ,ונזכה במהרה לגאולה השלמה ומהו יסודה של ברכה זו שלא מצינו לה
בביאת משיח צדקנו ,במהרה בימינו אמן. נוסח קבוע בדברי חז"ל.
❖
משנת השבוע לב
ליל שב"ק חת"ק
לו לרבי מאיר ,שלא יתפלל על הרשעים "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה
שימותו אלא שיחזרו בתשובה ,כי נאמר עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל
"יתמו חטאים מן הארץ" ,וממילא "ורשעים ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו
עוד אינם" (תהלים קד:לה) ,ולא נאמר 'יתמו עשית עמדי :ויאמר אבימלך אל אברהם מה
חוטאים מן הארץ' ,ע"ש. ראית כי עשית את הדבר הזה :ויאמר אברהם כי
אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה
וכ"ק אאדמו"ר זי"ע ביאר בזה הענין שיטת
והרגוני על דבר אשתי" (כ:ט-יא).
רבי מאיר (קידושין לו ).דס"ל בין כך ובין כך
אתם קרוים בנים ,שזה אחר שאמרה לי' גם בהמשך הפסוקים שאמר לו הקב"ה
ברוריא ,וראה שחזרו בתשובה. לאברהם והכריז מעלתו הגדולה" ,עתה
ידעתי כי ירא אלקים אתה" (כב:יב) ,וכן על
משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל
הפסוק "אשר יאמר היום בהר ה' יראה"
שישובו בתשובה
(שם:יד).
וכן מבואר בספר חרדים (מצות התשובה פרק
ה') וז"ל :לכך תיקנו על התשובה ברכה בפני
הכל בידי שמים חוץ מיר"ש
עצמה ,וצריך לכוין בה יותר מכל הברכות אמנם אמרז"ל על יראת שמים (ברכות לג):
האמצעיות ,לפי שהוא תועלת הנפש הכל בידי שמים חוץ מיר"ש .ובגמ' (סנהדרין
ורפואתה .וכשם שחייב האדם להתפלל על לז ).רבי זירא אמר מהכא – "וירח את ריח
עצמו ,כך חייב להתפלל על פושעי ישראל. בגדיו" (בראשית כז:כז) ,אל תיקרי 'בגדיו'
כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (יד). אלא 'בוגדיו'.
"ולפושעים יפגיע" (ישעי' נג:יב) -מלמד
ואיתא שם ,הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה
שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי
דרבי זירא ,דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו
ישראל שישובו בתשובה ,ושבו.
להו בתיובתא [פריצים היו בשכנותו של רבי
ובמס' תענית (כג ):אמרו על אבא חלקיה זירא ,והיה הוא מקרבם כדי שיחזירם
כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו, בתשובה] .והוו קפדי רבנן [הקפידו החכמים
שנענתה היא תחילה לשתי סיבות ,אחת לפי על רבי זירא שהיה מקרבם] .כי נח נפשיה
מה שהיתה נותנת לעני מקרבא הנאתיה, דרבי זירא אמרי :עד האידנא הוה חריכא
והסיבה השניה לפי שהתפללה היא על קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי ,השתא מאן
רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו ,ועבדו
ושבו ,ע"כ .והובא בשל"ה הקדוש (יומא תשובה [כשמת רבי זירא אמרו אותם
עמוד התשובה). בריונים ,עד היום היה רבי זירא מתפלל
עלינו ומבקש עלינו רחמים ,ואילו עתה
והמהרח"ו בפרי עץ חיים (שער העמידה פרק
משמת רבי זירא ,מי יבקש עלינו רחמים?
כ') כתב :שמעתי ,שמוהר"ר משה אלשיך
ומתוך כך הרהרו בתשובה].
ביקש ממורי האר"י ז"ל על אודות בנו
[שנשתמד] להחזירו בתשובה ,וציוהו ברוריה :אלא שיחזרו בתשובה
האר"י שיכוין בתפלתו ב'השיבנו' ,שידוע וכן מצינו גמרא (ברכות י ).דברוריה אמרה
לג משנת השבוע
י ):בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין שהבינה היא התשובה .ושיאמר כך בברכה
אותו .והבא ליטהר מסייעים אותו (שבת קד). זו :יהי רצון מלפניך או"א שתחתור חתירה
וזה המבקש רחמים על עצמו להחזירו מתחת כסא כבודך ,ותקבל בתשובה את
בתשובה ,ה"ז בכלל הרוצה לטהר וכו' .אבל פלוני בני ,כי ימינך פשוטה לקבל שבים.
לבקש רחמים על חבירו להחזירו בתשובה ויכוין באומרו 'כי ימינך' לסוד החסד ,והיא
קשה מה יועיל בקשתו ,הא אמרי' (ברכות הוי"ה ניקוד סגול כל אות ואות וכו' ,ע"כ.
לג ):הכל בידי שמים כו' ושאנו מתפללים
גם בשער רוח הקודש (הקדמה ד' יחוד עמ'
והחזירנו בתשובה שלימה וכו' ל"ק כ"כ,
ע"ו) מובא :להחזיר הרשע בתשובה ,והוא
כיון שהוא כולל את עצמו ,ויש לישב וק"ל.
להר"מ אלשיך ז"ל ,על אודות בנו שנשתמד,
והחזו"א (סוף או"ח) ביאר ,שגם תפילת אדם ולמד לו מורי זלה"ה שיכוין ליחוד הזה
מישראל על חבירו נחשבת כבחירה להשיבו בתשובה ,והועיל לו ושב לדת
והשתדלות בידי אדם ,כי כל ישראל ישראל .כבר ידעת כי ברכת 'השיבנו אבינו
נחשבים כאיש אחד ,וכיון ששב בתשובה לתורתך' היא בבינה ,הנקראת תשובה ,ולכן
ע"י תפלת אדם ,מתייחס הקירוב לאדם בהגיעך בברכה זו בתפלתך ,תאמר תפלה זו
שביקשו .ואין הקירוב בכפיה ופיתוי נחשב קודם החתימה וכו' ,ובתיבת 'ימינך' תכוין
יותר השתדלות מתפלה שישוב בתשובה. אל ספירת החסד הנקרא 'ימין' וכו' ,ע"ש.
ולענ"ד אולי עפ"י מ"ש (קהלת ז:כט) "אשר גם החיי אדם (ח"א כלל כ"ד סע' י"ט) כתב:
עשה האלקים את האדם ישר והמה ביקשו וראוי ונכון לכל אדם להתפלל בכל יום
חשבונות רבים" ,היינו דכל אחד נברא ביחיד על צרכיו ופרנסתו ,ושלא ימוש
בנקודה פנימית טובה ,וכדברי הרמב"ם (הל' התורה מפיו ומפי זרעו וזרע זרעו ,ושיהיו
גירושין פ"ב ה"כ) עהג"מ (ר"ה ו ,.יבמות קו). כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ,ושלא
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ,דרק החומר ימצא ח"ו פסול בזרעו ,וכל מה שיודע בלבו
מפריע ומגשם שלא לעשות רצון השי"ת, שצריך לו .ונראה לי דאם אינו יודע לדבר
ובכפיה נתעורר הנשמה ורצה באמת להיות צחות בלשון הקודש ,יאמרנה אף בלשון
כדבעי כידוע. שיודע ,רק שיהיה מקירות לבו.
וא"כ הכוונה הכל בידי שמים לפעמים א' וממשיך החיי"א שטוב יותר לקבוע תפלות
עושר וא' עני א' גבור וא' חלש ,הכל תלוי על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל
במזל ,אבל ביראת שמים כל א' נברא עם הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי
הישרות שלו להיות ירא שמים ,אלא שלא שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה
יחפש חשבונות רבים. יוכל לענות אחר אמירת 'יהיו לרצון' לכו"ע.
וכמ"ש הרמב"ן (בראשית ו:ג) והנכון בעיני, מהרש"א :בדרך שאדם רוצה לילך
כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם, מוליכין אותו
בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר
ובמהרש"א (ברכות י .ח"א) ,ויש לעיין בזה,
הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה,
דודאי באדם המבקש רחמים על עצמו
ואיננו ראוי להיות רוח אלקים בקרבו.
להחזירו בתשובה ניחא ,דאע"ג דהכל בידי
והענין לומר ,כי האלקים עשה את האדם
שמים חוץ מיראת שמים ,הרי אמרו (מכות
משנת השבוע לד
שהרבה פעמים נענש על שבנו אינו שומר ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו.
תורה ומצוות. והנה נמשך אחרי הבשר ,ובתאוות הגופניות
"נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט:יג ,כא).
וכן מועילה התפלה על קטנים ,כאשר
ולכן לא ידון עוד רוח אלקים בקרבו ,כי הוא
הקב"ה הוא אביהם של יתומים .וכן מועילה
גופני לא אלקי ,אבל יאריך להם אם ישובו.
התפלה על אחרים כאשר יש להם הרהורי
והנה זה כטעם "ויזכור כי בשר המה רוח
תשובה ,והוי כאילו פתח הם פתח ,והקב"ה
הולך ולא ישוב" (שם עח:לט).
מסייע בידם לחזור בתשובה שלימה.
והנה בשו"ת מעיל צדקה (סי' ז') נשאל
וע"ש שהביא נוסח התפלה לחזרה
אודות אחד שהמיר את דתו יחד עם בנו
בתשובה ,יה"ר שתחתור וכו' ואותם קשי
הקטן ,אם רשאים להתפלל עליו שיחזור
עורף החזירם אתה בתשובה ,בהרהור תשובה
בתשובה .ויש לדון בזה מצד דמיחזי כתפלת
שבלבם ,וישובו בתשובה שלימה ,ע"ש.
שוא ,לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת
והנה הרב הגאון ר' רפאל הכהן (אב"ד דק"ק שמים .ועוד ,אם לפני ה' הגיון להשיבו
אלטונא) בספר מרפא לשון הביא קושית ישיבהו ,ואם לאו לאו ,ואשר לפניו הוא
מהרש"א הנ"ל ,והקשה עוד איך היה משה יעשה כרצונו.
מתפלל ,כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת
וכתב שלפעמים הקב"ה מטה לב האדם
שמים ,והרי הבחירה חופשית לכל אדם.
ע"י יסורין ,ופעמים בלי יסורין כי אם הטיית
וכתב ליישב עפ"מ שאמרו (סנהדרין צו): רצונו ,כדכתיב "אני הכבדתי את לבו"
כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא (שמות י:א) וכו'.
בתשובה .ולכן מי שלא עשה תשובה עד
ובגמרא (ברכות י ).בענין הבריונים שהיו
שלא יעביר הקב"ה את היצר מן העולם ,לא
בשכונתו של ר"מ ,והיו מצערים אותו עד
יוכל לעשות תשובה ,כיון שאין יצה"ר בעולם.
שהיה ר"מ מתפלל עליהם שימותו .אמרה
ועל זה מתפללין שיספיקו להתעורר כעת
לו ברוריה אשתו ,מי כתיב 'יתמו חוטאים',
כדי להביא הגאולה .ומבקשים שיהיה לו
'יתמו חטאים מן הארץ' כתיב ,אלא בקש
איתערותא דלעילא במעט ,בבחינת פתח של
עליהם רחמים שישוב בתשובה .וביקש
מחט ,כדי שיהיה לו אח"כ איתערותא דלתתא.
עליהם שישובו בתשובה.
ודו"ק .עיין ילקוט יוסף על תפלת 'השיבנו'.
וע"ש שכתב שיש כמה סיבות שעליהם
ועיין למרן בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי'
אפשר להתפלל על השני לחזור בתשובה,
כ"ח ,ח"י סי' פ' ועומ"ק) להתפלל על הרשעים
וזה באופן שמגיע למתפלל צער ועגמת נפש
שיחזרו בתשובה ואיך יוכל להתפלל על
מאותם שמתפלל עליהם שיחזרו בתשובה.
יראת שמים ,ומאריך בזה כמה אופנים.
וכן כשמתפלל על בור ועם הארץ שעושה
יצחק נולד ע"י תפלה של השראת יר"ש מה שעושה נגד רצון הבורא יתברך מתוך
ומשו"ה היה מדת הגבורה חוסר ידיעה ,או שהם בגדר אנוס ותינוק
והנה כאן עשה אברהם שיהיה התגלות ה' שנשבה לבין הגויים .וכן אב המתפלל על
ויראת ה' אצל אבימלך ,שזה נגד הבריאה כי בנו ,שאין לך צער גדול מזה ,ומכל שכן
לה משנת השבוע
לכפרה ,ע"כ .דהיינו יזכור עקידת יצחק הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,
וימחול העונות. והבחירה חפשי לכל אחד לעשות בו כרצונו.
וכאן השתנה הבריאה והקב"ה הביא היר"ש.
כי עמך הסליחה למען תורא – יר"ש
וזהו כח של צדיקי הדור להביא יראת ה'
כדברי הרה"ק הר"ר זושא זי"ע עה"פ בכל מקום .וזה אשר אמר לו אבימלך
(תהלים קל:ד) "כי עמך הסליחה למען "מעשים אשר לא יעשו" ,דהיינו הכל בידי
תורא" .פירש באבן עזרא שאם לא תסלח לא שמים חוץ מיר"ש ,ואתה "עשית עמדי"
ייראוך ,ויעשו חפצם ככל אוות נפשם .וכן (בראשית כ:ט) ,שהבאת יר"ש .וזה היתה
כתב בספר מנורת המאור (אלנקאוה בפרק התשובה שאמר "רק אין יראת אלקים במקום
התשובה עמ' י') 'כי עמך הסליחה למען הזה" (שם:יא) וכו' ומשו"ה השפיע יר"ש.
תורא' ,רוצה לומר שהקב"ה מוחל וסולח
לשבים אליו .ולפיכך ישוב מחטאו ויירא וכל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו
מהקב"ה לעשות עוונות ופשעים ,שאם לא דבר ,ועי"ז היראת שמים נענה אברהם.
ימצא סליחה ,יוסיף על חטאתו פשע ויסלק ומשו"ה יצחק הי' מדת היראה ,כי נולד
ממנו יראת שמים ,ע"כ. כאשר התפלל אברהם אבינו אז מתוך יראה
שיחזור ההולדה לאבימלך ,וכדאי' שם
וע"ע בלשון המדרש (ויק"ר ל' ז') 'למען בחז"ל המתפלל בעד חבירו.
תורא' ,בשביל ליתן אימתך על בריותיך.
וכעין זה יש לפרש הכתוב הקודם' ,אם עונות ועד"ז מבואר לנכון שהיתה העקידה בהר ה'
תשמר י־ה אד־ני מי יעמוד' (תהלים קל:ג), יראה .וברש"י (כב:יד) אשר יאמר היום -
עיי"ש .וזהו "בהר ה' יראה" -יהי' יר"ש. שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה
הקב"ה לעמו :היום -הימים העתידין ,כמו
"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (שם 'עד היום הזה' שבכל המקרא ,שכל הדורות
לא:כ) .השי"ת ישפיע רב טוב הצפון הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים
לצדיקים ,יאכלו פרי מעלליהם (עי' ישעי' ג:י) 'עד היום הזה' על היום שעומדים בו.
ויהיה השפעת טובות רבות ושידוכים טובים ומדרש אגדה ,ה' יראה עקידה זו לסלוח
והשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות,
לאשתו ,ובני חיי אריכי ומזוני רויחי וכט"ס כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים
בביאת משיח צדקנו בב"א. בהר ה' יראה ,אפרו של יצחק צבור ועומד
❖
סעודת רעוד"ר
על לוט? נזכרו שהיה לוט יודע ששרה אשתו מהו זכירתו של אברהם על לוט
של אברהם ,ושמע שאמר אברהם במצרים "ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור
על שרה (יב:יט) 'אחותי היא' ,ולא גילה אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך
הדבר ,שהיה חס עליו ,לפיכך חס הקב"ה ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן
עליו. לוט" (יט:כט) .וכתב רש"י הקדוש ,ויזכור
ולפלא כי בכל ההפיכה מוזכר שם הרחמים אלקים את אברהם -מהו זכירתו של אברהם
משנת השבוע לו
כח שכר מצוה שלא לשמה בעולם הזה "וה' המטיר וגו'" (שם:כד) ,וכמ"ש רש"י
אמנם מינה ילפינן דבר נפלא ,הזכות הנפלא שגם מדת הרחמים הסכים .אמנם כאן
של שכר שקיבל לוט על שליוה הצדיק אפילו כשנזכר הצלת לוט נזכר מדת אלקים ,וצ"ב.
שהיה לא לשמה או שסתם פיו שלא לבזות ואולי משום שלא ניצול מזכותו.
אברהם אבינו אצל שרה כדברי רש"י. לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו
ושכר מצוה היתה לו הצלתו ,ולא רק הצלתו אמנם הרמב"ן כתב "ויזכור אלקים את
אלא הצלת מלכות בית דוד שבא לו בזכות אברהם וישלח את לוט" -ענין הכתוב הזה,
שליוה הצדיק או כיבדו ,קיבל שכר כל כך כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט
גדול שיהיה מלכות בית דוד ממנו ומחלציו, בארץ באשר ילך ,והוא שנאמר (יב:ד) "וילך
והוא דבר פלא פלאות. אתו לוט" ,כי לצוות שלו הלך .ולכן היה לו
זכות להצילו בזכות אברהם ,כי בעבורו הוא
וביותר מזה מצינו ג"כ מצוה שלא לשמה,
גר בסדום ,ולולי אברהם עודנו היה בחרן
נכדו בלק בשכר מצוה שלא לשמה זכה
עם מולדתו .ולא יתכן שתבוא אליו רעה
מחלציו שלמה המלך "אלף עולות יעלה
בעבור אברהם שיצא במצות קונו .וגם זה
שלמה" (מ"א ג:ד) .ואיתא (סוטה מז ).והאמר
היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף
רב יהודה אמר רב :לעולם יעסוק אדם
המלכים בעבורו:
בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה ,שמתוך
שלא לשמה בא לשמה .שבשכר ארבעים הרא"ם :מה שהלך לוט עם אברהם
ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, לא היה לטובת אברהם אלא לטובתו
זכה ויצתה ממנו רות ,שיצא ממנו שלמה
ובשפתי חכמים (אות ז') ,והקשה מהרא"ם
שכתוב ביה 'אלף עולות יעלה שלמה'.
אבל עכ"ז יש לשאול מדוע לא נזכר הטובה
ואולי הטעם ,כי על מצוה אין שכרו בעוה"ז, שעשה לוט לאברהם שעזב את ארצו ומקום
וכמ"ש סידורו של שבת (ח"ב דרוש ה' פרק א' מולדתו והלך אחריו בכל מקום שהלך.
אות ד') .כי שכר המצות בהאי עלמא ליכא
ולי נראה שאין זה טענה לרבותינו ז"ל ,דיש
(קידושין לט ,):כלומר שאין בכל טובות
לומר דמה שהלך לוט עם אברהם לא היה
העוה"ז לשלם שכר בעד מצוה אחת קטנה
לטובת אברהם אלא לטובתו ,שאם ימות
שבקטנות .ומופת ע"ז נתתי משלש פסיעות
אברהם יירש הוא אותו ,כמו שפירש"י גבי
שהלך נבוכדנצר בעבור כבוד ה' ניתן לו
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו'" (יג:ז).
בעבור זה מלוכה על כל העולם כולו ,כמאמר
אבל מה שלא גילה אותן ששרה אשתו היא,
רבותינו ז"ל (סנהדרין צו.).
חשבה לטובה לו כיון שהליכתו לא היה
ומה ינתן עוד לטורחין במצו' כמצות סוכה אלא לירשו ,היה לו לגלות ששרה אשתו
ולולב ומוציאין ממונם עליהן ,או להולכי היא ויהרגו את אברהם כיון שנתן עיניו
בהמ"ד ומפסיעין שלש פעמים שלש -איך בממון ,לכן חשבה לטובה ,ודו"ק.
ישולם שכרם בעוה"ז .ודבר זה ידעו כל
ועיין ברבינו בחיי מכל זה ,עכ"ז יש להבין
ישראל שבודאי שכר המצות שמור להם
כי אחרי כל ההפיכה נזכר הצלתו שהיתה
כבר מקודם.
לז משנת השבוע
א
וישתתף עמו בתחילה ,ואח"כ יראה לגבור לעולם הבא ,עיי"ש .וגם ממצוה שלא
כארי ויעשה לשמה .וזש"ה "אני חכמה לשמה של בלק זכה שיהיה מלכות שלמה
שכנתי ערמה וגו'" (משלי ח:יב) .וזש"ה שמלך בכיפה בכל העולם כולו ,וזה ממצוה
(בראשית כז:לה) "ויאמר בא אחיך במרמה" שלא לשמה.
וכמפורש בזוהר .הגם שזה סכנה יותר
מ"מ על מצוה שלא לשמה מצינו כבר יש
שיכנס בגלות של היצר הרע להתחבר עמו,
מקום ומזה קיבל השכר הגדול הזה ,וזה
ומי יודע איזה צד גובר ,אם יוכל ליפרד
מוסר השכל גדול ,ובכדי שיהיה מלכות
ממנו אח"כ.
גדול ע"י שכר בעוה"ז.
וכמו שכ' בפרי עץ חיים (שער נפ"א פ"ב-
התחלת עבודת ה' שלא לשמה ,ולא יקטרג
פ"ג) סכנת נפילת אפים ,מי יודע אם יוכל
עליו היצה"ר ויוכל לגמור לשמה
לעלות משם ,כי אין אתנו יודע עד מה וכו'
יעו"ש .מ"מ יתן דעתו ליזהר שיוכל לעלות, והנה בטעם למה דוקא השכר היה באופן
ויתפלל להש"י שיעזור לו נגד היצה"ר ,ואז כזה שיזכה למלכות בית דוד ע"י מצוה שלא
טוב סוג זה יותר מסוג א' הנ"ל ,והבן זה לשמה ,והרי זה חסרון שהיה שלא לשמה.
היטב ,כי זה סוד דעייל ונפיק ,שהיא בחינה בהקדם דברי הבעש"ט זי"ע (הובא בספה"ק
מעולה יותר ממאן דלא עייל כלל ,עיי"ש. תולדות יעקב יוסף פ' וישלח) ונראה לבאר כל
זה בחדא מחתא ,דכתבתי לקמן ביאר ש"ס,
והכ"נ כי מלכות בית דוד הרי זה קדושה
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא
גדולה בכל העולם ,וא"כ (קהלת ז:יד) "גם
לשמה שמתוך וכו' (פסחים נ.):
את זה לעומת זה עשה האלקים" ,וממילא
הסט"א מתנגדת ומתגברת ,וא"כ אולי יגונב והקשו התוס' וכו' דשמעתי ממורי" ,חשבתי
דבר .וכל דבר שבקדושה צריך להיות דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהלים
בצינעה כמ"ש בתורת המגיד (נ"ך תהלים) קיט:נט) ,שיהי' התחלת תורה ותפלה ומצוה
עה"פ "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עם היצה"ר שלא לשמה ,ובזה לא יקטרג
עדתיך" (תהלים קיט:נט) .הנה כאשר האדם עליו היצה"ר ,ויוכל לגמור לשמה .וז"ש
חפץ לעשות איזה מצוה ,כמו קימת חצות 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך',
לילה וכיוצא ,היצה"ר אינו מניחו לעשות, ודפח"ח ,יעו"ש.
כי מכביד עליו איבריו ומפיל שינה על עיניו. העולה מזה ,שצריך לגנוב דעת היצה"ר
א
אך במצות השבת ,הואיל ששכרו כפול אפשר שחלק אחד ינתן להם בעוה"ז .וע"כ אמר להם
הקב"ה אשר לא כן הוא ,ושכרו אף הכפול ומכופל אין די בעוה"ז לשלמו ,ושמור אתו לשלם להם
שכר כפול בעקב לעוה"ב.
ועוד יותר רבותא משמיע לנו המדרש חיבת השבת ,ואמר קודם את מקדש את השבת במאכל
ובמשתה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר .והנה זה השכר בודאי קרוב הדבר לומר שהוא בעוה"ז,
כי זה דומה ממש לאלו שאוכלין פירותיהן בעוה"ז ,ששם הוא הטעם הואיל שנהג מנהג הטוב עם בני
אדם ונקרא 'טוב לשמים וטוב לבריות' ,שעל זה אמר הכתוב "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם
יאכלו" (ישעי' ג:י) בעוה"ז ,כאשר הארכנו בזה בחה"ר (שורש הששי ענף ב') .וגם כאן כיון שבא על
עסקי הגוף ,ודאי היה ההו"א שיהא כמו פירות לקבל שכרו בעוה"ז .ואשמעינן חז"ל שאף זה הקיבול
שכר שכרו בעקב ,כיון שאני מצוה אותך ע"ז נעשה מצותי לשלם לך מרב טוב הצפון:
משנת השבוע לח
ומשו"ה ע"י קרבנות של בלק הי' לו שכר אך אם האדם ערום ביראה (ברכות יז ,).אז
שנולד מלכות בית דוד .וממצות לוי' של לוט הוא מחשב לעשות חפצו וצרכיו ,ואז מניח
שהי' שלא לשם שמים ,וכן אולי היה כמה לו היצה"ר לקום בזריזות ממטתו וכיוצא בזה.
וכמה מחשבות וכולן אמיתות ,אבל לא היה
וזהו 'חשבתי דרכי' ,פי' כשרציתי לעשות
זך כדבעי בכדי שיהיה מקום שיוכל להתגנב
מצוה ,חשבתי מקודם לעשות דרכי ,בכדי
קדושת המלוכה של דוד מלכות שמים
שלא תהיה לי מניעה מיצה"ר ,ואח"כ
שלימה.
'ואשיבה רגלי אל עדותיך' (א"ת).
השי"ת ירחם שנזכה "והי' הוי' למלך על
וממילא הכ"נ ,בכדי שיבנה מלכות שמים
כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו
בקדושה מלכות דוד שלמה בעטרה שעטרה
אחד" (זכרי' יד:ט) ,ויושפע רחמים וחסדים
לו אמו ,כלה קרואה בנעימה ,עטרת תפארת
בני חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא
כו' הי' בצינעא הכל שיהיה מזה מלכות בית
וחנא וחסדא שידוכים הגונים ,ובקרוב
דוד שלימה[ .ואולי אם היה מרגע הראשון
ניוושע בתשועת עולמים ויקום לנו סוכת
בלי פגם ,אולי לא היה יכול להיות נחרב,
דוד הנופלת אכי"ר.
ואכמ"ל].
ישיבה בית שערים
כולל משנה הלכות
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
רח' יצחק שואלל 4
ירושלים ת"ו
הרב משה אסטרייכער שליט"א
לרגל נישואי בנו הבה"ח יהודה עב"ג בשעטו"מ
הרב ליפא אלטמאן שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
הבה"ח דוד מענסער הי"ו
לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח מאיר דוד עקיבא גינזבערג הי"ו
לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ
לט משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות מ"ה ע"א במסגרת דף היומי
מאצבע קטנה שלה הרי זה מום אצלה. היתה בה יתרת וחתכה ,אם יש בה עצם
ובאופן שהתנה ע"מ שאין לה מומין אינה פסול ,ואם לאו כשר .פרש"י ,אם יש בה עצם
מקודשת ,דכל המומין הפוסלין בכהנים פסול ,הואיל וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר
פוסלין בנשים .ושמעינן ג"כ דמותרת לילך שנברא בו .ואם לאו כשר ,דלא חשב אלא
לרופא לרפאות עצמה ,דבכל המומין אמרו תלתול בעלמא ,ע"כ.
הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה
הנה נשאל לרבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד
מקודשת ,כיון דלא הי' כן בעת הקידושין.
סי' רמ"ו-רמ"ח) באשה שיש איזה שינוי
ומוסיף רבינו ,ופשוט דכל שהוא מום באדם בפניה ,והוא מום לה ביופי ,כגון חוטמה ארוך
מותר לרפאות עצמו ממומו שלא יהא בעל וכיו"ב ,וקשה לה להזדווג ,ומאד נמאס לה
מום ,דמאי שנא מום זה משבירת הרגל ורוצה לתקן זה ע"י ניתוח פלאסט"י הנהוג
דמותר לו לתקן את רגלו ממום שבו .והכי בזמן הזה שחותכין מן החוטם ומתקנים אותו
נראה מסברא ,דכל שהתורה העידה עליו -אי יש בזה איסור כיון דקיי"ל דאסור לחבול
שזה מום בכהנים או בנשים אם יכול לרפאות בעצמו.
את עצמו ממומו הרי זה מרפא .וליכא בזה
והשיב רבינו דאין בזה איסור ,והביא ראי'
משום חובל בעצמו ,דחובל בעצמו אינו אלא
לדבריו מגמ' (כתובות עב ):המקדש את
כשחובל בעצמו שלא לשם רפואה ,אבל אם
האשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה
עושה כן משום רפואה אין זה חובל.
מומין ,תצא שלא בכתובה .כל המומין
ומה דאיתא בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שכ"ב) הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים .ובגמ' (שם
בענין אי מותר לחתוך טלטול בשר בעלמא עד ).איתא ,ת"ר הלכה אצל רופא וריפא
למטה במילה [שאינו מחויב ליטול מטעם אותה ,אינה מקודשת כיון שהי' לה מום בעת
מצות מילה] .וכתב דחושש לאסור לחבול הקידושין .משמע דאין בזה שום איסור ,אלא
בישראל חינם ,ויש בו משום לאו דלא יוסיף שלא חלו הקידושין.
להכותו וכו' עי"ש.
ובגמ' (בכורות מג ).וברמב"ם (פ"ח מהל' ביאת
נראה דהתם כשבאנו לחבול בקטן ולחתוך המקדש) חשבו ק"מ מומין הפוסלים בכהנים,
הטלטול ,אולי לא ניחא ליה לקטן בזה שאין ובמומי הפרצוף חשבו החוטם מי שחוטמו
לו כאב ממנו .וגם הוא במקום מוצנע הוא ולא גדול מאיבריו ,וכיצד משערין אותו באצבע
יתבייש בו ,נמצא ודאי חובל נפש בישראל. קטנה ,שעל ידו רואים דאשה שחטמה גדולה
משנת השבוע מ
שיעורי הלכה
בדר"ח חשון שנת תשפ"ג לפ"ק
הלכות קידושין – אהע"ז סי' א' – נ"ה – ס"ב
מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה חיוב לישא אשה לקיים מצות פריה ורביה
שתסתלק מישראל סי' א' שו"ע סעי' א' "חייב כל אדם לישא
וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ,גם כן אשה כדי לפרות ולרבות ,וכל מי שאינו
מבואר שם בגמרא (סד ).ויליף ליה עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים
מדכתיב (בראשית י"ז ז') "להיות לך וממעט את הדמות וגורם לשכינה
לאלקים ולזרעך אחריך -בזמן שזרעך שתסתלק מישראל .הג"ה ,וכל מי שאין לו
אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי אשה שרוי בלא ברכה ,בלא תורה וכו' ,ולא
שורה על העצים ועל האבנים". נקרא אדם ,וכיון שנשא אשה עונותיו
ומה שגורם להסתלקות השכינה ,כי אמרו מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק
א
שם (סג ):תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רצון מאת ה'".
רבבות אלפי ישראל ,מלמד שאין השכינה הטור מביא דרשות חז"ל במסכת יבמות
שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות (סג ):שלומדים מדרשות הפסוקים כל אלו
מישראל ,הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני הענינים שהזכיר השולחן ערוך במי שאינו
רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה נושא אשה" ,תניא רבי אליעזר אומר כל מי
ורביה ,לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך
מישראל. דמים ,שנאמר (בראשית ט' ו') שופך דם
ואולי אפשר לומר באופן אחר ,כי הרי כל האדם באדם דמו ישפך ,וכתיב בתריה (שם
בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט,). ט' ז') ואתם פרו ורבו ,רבי יעקב אומר
וא"כ עכשיו שמונע את עצמו מפריה ורביה כאילו ממעט הדמות שנאמר (שם ט' ז') כי
נמצא שמנע את העשירי להשלמת מנין בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה
העשרה .אבל ע' תוס' (ב"ק פג ).דלא שייך ואתם פרו וגו'".
א
באחד מימי השבע ברכות בשמחת אפריוני אמר כ"ק אאדמו"ר זי"ע לבאר בדרך צחות למה עונות
החתן מפקפקים דהרי דבר ידוע הוא אשר בחור הוא פלג גופא ,וא"כ כל עבירה שעובר הוא בגדר
חצי שיעור ,והרי כל הטעם של חצי שיעור הוא כיון דחזי לאיצטרופי (יומא עד ,).וכשנושא אשה
כשירה הרי זה לא חזי לאיצטרופי ,ואינו עבירה.
מא משנת השבוע
להקנים ,על גבי הקנים ,ולא מהצד ,וכמו כאן הא דכל בי עשרה שכינתא שריא דהכא
שכן ידוע בהיתר צורת הפתח של היתר אנביאים [וי"ג אלויים] ואמשכן קאמר.
טלטול בשבת קודש ,ועי"ז הוה ליה בית וראה באור החיים הק' פר ויגש עה"פ אנכי
חתנות כלשון חז"ל וכו' והד' קונדסין הם ארד עמך מצרימה (מ"ו ד') שיש חילוק
כד' מחיצות וכו' וזהו החופה שמדין בהדרגות אור השכינה .וע"ע בענין זה
תוה"ק נשואין עושה". בשו"ת משנה הלכות לכ"ק אאדמו"ר זי"ע
חסד לאברהם :כמו שגבי כלאים מהני הצד (ח"ז סי' רי"ב אות ז' ,סי' רי"ג אות י').
הכי נמי בחופה ***
בשו"ת חסד לאברהם (תאומים ,מהדו"ק
אופן עשיית החופה
או"ח סי' ב' ותניינא סי' מ') משיג על
סי' נ"ה סע' א' בהג"ה "והמנהג פשוט
הדע"ק :ובמחילת כבודו נעלם ממנו דברי
עכשיו לקרות לחופה מקום שמכניסין שם
הש"ס (עירובין יא ,).דמבואר שם דהא
יריעה פרוסה על גבי כלונסות ומכניסין
דאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן
תחתיה החתן והכלה ברבים".
הצד לא עשה ולא כלום ,היינו דוקא לענין
שבת אבל לענין כלאים מהני אף מן הצד, בהלכות שבת צורת הפתח מן הצד לא מהני
וא"כ אף לשיטת הסוברים דזהו עיקר במסכתה עירובין (יא ).אמר רב חסדא
החופה לא איכפת לן אם הצורת הפתח מן צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא
הצד. כלום ,ופרש"י (ד"ה מן הצד) שמתח
מהרש"ם :שאני כלאים שאינו אלא להיכירא הזמורה מזו לזו באמצעיתו ולא על ראשיהן,
לבטל הערבוב וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הל' שבת פט"ז
בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' ע"א ,מכתב ה"כ ,פי"ז הל"ה) ,ושולחן ערוך (או"ח סי'
השני ד"ה מכתבו הגיעני) יצא להצדיק שס"ב סי"א).
פסקו של הגה"ק מבוטאטש דשאני כלאים דעת קדושים :בחופה צריך להיזהר
שאינו צריך אלא להיכירא בעלמא לבטל שלא לעשות צוה"פ מן הצד
הערבוב ,וז"ל; אבל בכ"ז מה שהקשיתי על ומזה למדו גדולי הפוסקים שנכון להיות
הר"ן פ"ד דסוכה ,שפסק דגם בסוכה נזהר לחבר החופה בארבע הזויות על ראש
פסול צורת הפתח שעשאה מן הצד ותמהתי הכלונסאות דוקא ולא מן הצד ,וכמובא בס'
דמנ"ל דבר זה כיון דהש"ס מחלק בין שבת שלחן העזר (סי' ז' ס"ג) ע"פ אזהרות בעל
לכלאים א"כ י"ל דסוכה דמי לכלאים, הדעת קדושים ואשל אברהם מבוטשאטש,
יאמין לי כת"ר כי בצאת מכתבי הרגשתי בהקדמה לספרו של חותנו נטע שעשועים
מיד די"ל דדוקא בכלאים דתליא בערבוב (אות ב) ,וז"ל "אודות החופה הנהוגה,
וכשיש איזה הפרש בעלמא שיהיה היכר צריך להיות חיבור ארבעה זוויות החופה
משנת השבוע מב
מדיוק לשון הרמב"ם שסבירא ליה שאם בינתים סגי לבטל הערבוב ,וכמ"ש בתוס'
בברכת הנישואין הביא שכר ובירך עליו שבת (דף פה) וכמו שכתב רום מעלתו.
שהכל נהיה בדברו שוב אין לברך שהכל ברא וע"ש שמוכיח עוד דסוכה ושבת דמי
לכבודו דשניהם הם מענין אחד .ובשו"ת להדדי ,ובע"כ בכלאים הטעם כמ"ש,
יביע אומר (ח"ה אהע"ז ס"י אות ו') דחה וכותב ,ובזה הסירותי תלונת הגאון בעל
דבריו והוכיח מהרמב"ם שגם כשמברך שו"ת חסד לאברהם על הגאון הקדוש
שהכל נהיה בדברו מברך שהכל ברא מבוטשאטש ז"ל במה שפסק דבכלונסאות
לכבודו ,וכן בדין שברכת שהכל נהיה בדברו החופה יהיה צורת הפתח למעלה ולא מן
הוא ברכת הנהנין על השכר ,ואילו ברכת הצד והוא השיג מהא דכלאים קיל משבת,
שהכל ברא לכבודו הוא על אסיפת העם ולהנ"ל אין ללמוד מכלאים לשאר דברים,
כמ"ש רש"י בכתובות (ח ).וא"כ ב' ברכות ובנדון דידן דמי לסוכה כמפורש בר"ן
אלו הם ענינים נפרדים ,ולא קרב זה אל זה. דפסול מן הצד ,וצדקו דברי מרן הקדוש
ב
טעה ובירך שהכל נהיה בדברו במקום זצ"ל.
שהכל ברא לכבודו ***
אם טעה ובירך שהכל נהיה בדברו במקום
ברכת חתנים
שהכל ברא לכבודו ,לכאורה לפי העצי
סי' ס"ב שו"ע סע' א' "צריך לברך ברכת
הארזים יצא ,אמנם כבר הבאנו שלא קיי"ל
חתנים בבית החתן קודם נישואין ,והן שש
כוותיה בזה ,וכן הורה הגאון רבי יוסף
ברכות ,ואם יש שם יין מביא כוס ומברך על
שלום אלישיב זצ"ל שלא יצא.
היין תחלה ומסדר את כולם על הכוס ונמצא
מסדר קידושין שטעה ובירך שהכל על היין מברך ז' ברכות ,ואם אין יין מצוי מברך על
אדר"ת :חוזר ומברך כיון שהוא שליח
השכר".
מעשה שהיה אצל הגאון האדר"ת זצ"ל
כשמברך על השכר אם מברך גם
שסידר קידושין וטעה ובירך על היין שהכל
שהכל ברא לכבודו
נהיה בדברו ,וחזר ובירך מחדש בורא פרי
כשמברך על השכר שברכתו הוא שהכל
הגפן ,וכשנשאל הרי על כולם אם אמר
נהיה בדברו ,מפשטות השולחן ערוך
שהכל נהיה בדברו יצא ,השיב שכיון שהוא
משמע שמברך ג"כ ברכת שהכל ברא
רק שליח של החתן על הברכה ,ומכיון
לכבודו .והנה בעצי ארזים (סק"ג) העלה
שבירך ברכה כזו שלכתחילה הוא שלא
ב
בשמלה לצבי (סק"ד) בשלחן העזר (שם) מביא שבאה"ק מדקדקין שלא יהי' חיבור מן הצד רק על
ראשי הכלונסאות .וכן שמע מפי בנו של הרב הגאון זצ"ל מברעזנא ששמע מאביו לספר ,כי כן הורה
הגה"צ מו"ה הלל ל"ש [מקאלמאי] זי"ע בהיותו על חתונה בק"ק אונגוואר בזמן הגה"צ מו"ה מנחם
א"ש זצ"ל ,וכאשר ראה חופה דמתא דהי' חיבור מן הצד ,פסלו מיד ,והיו מוכרחים לעשות חופה
בחיבור על ראשי הכלונסאות.
מג משנת השבוע
שאם בברכת הנישואין הביא שכר וברך עליו כהוגן ,הוי שינוי בשליחות ,ויכול המשלח
שהכל נהיה בדברו ,אין לברך שהכל ברא לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ,והוא
לכבודו ,דשניהם מענין אחד ,ויברך רק שש רוצה בברכה כזו שלכתחילה מברכים אותה,
ברכות ,ולפי זה אם ברך המסדר קידושין וממילא בטלה השליחות ,ומחויב הוא
שהכל נהיה בדברו ,כיון שעכשיו לדברי לחזור ולברך כהוגן.
הרמב"ם יברך רק שש ברכות ,שבברכת הרי צבי :אינו חוזר ומברך כיון שבדיעבד יצא
שהכל נהיה בדברו יצא ידי חובת ברכת וגם י"א שאינו שליח
שהכל ברא לכבודו ,א"כ שפיר יוכל לומר בהדרת קודש (עניני נישואין סי' ט') חלק
החתן לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי, הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל על הפסק
שהפסידו ברכה ,ויצטרך לחזור ולברך בורא הנ"ל וסבר שטעות הוא בידו שמלבד שעצם
פרי הגפן .אמנם כבר אמרנו שלמעשה לא הנחתו שהמסדר קידושין הוא שליח על
קיי"ל כהעצי ארזים ובכל אופן מברך גם הברכה ,לא כולם שוים בדבר כך דלהנודע
שהכל ברא לכבודו. ביהודה הוא אכן שליח ,אבל לדעת הגרע"א
רש"י :שהכל ברא לכבודו הוא לאסיפת העם שזה אינו בתורת שליחות ,א"כ הרי יצא
ברכת שהכל ברא לכבודו ,פירש רש"י בברכת שהכל וכשחוזר ומברך הרי זה ברכה
(כתובות ח .ד"ה שמח תשמח) שהיא לבטלה ,וגם אם נאמר שזה מתורת שליחות,
לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד עדיין יש לדון בעיקר דבריו ,שפשוט לו
זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון דשליח שעשה שליחותו באופן שאינו מועיל
שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ,ואסיפה זו רק בדיעבד שהשליחות היא בטילה לגמרי,
כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה. כיון שלכתחילה אין לעשות כן ,ובפרט
שהחתן עכשיו אינו מקפיד על כך ומסכים
עצי ארזים מסתפק אם לברך
שהכל ברא לכבודו אחר החופה על ברכת שהכל ,כדי שלא תהא ברכתו
הראשונה לבטלה.
בשו"ע (סי' נ"ה ס"ג) וברמ"א (סי ס"א
סע' א') כתבו שאם לא ברכו ברכת חתנים חשוקי חמד :אם טעה בבפה"ג של ברכת
בשעת חופה מברך אח"כ ואפילו אחרי כמה
הנישואין ובירך שהכל לכו"ע חוזר ומברך
ימים ,ובס' עצי ארזים מסופק אם גם ברכת בחשוקי חמד (כתובות ח ).הסתפק הגאון
שהכל ברא לכבודו אפשר לברך אח"כ דהרי רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מה יהי'
ברכה זו נתקנה לכבוד הנאספים כמ"ש הדין בברכת הנישואין ,בכהאי גוונא שטעה
רש"י וזה שייך רק בשעת חופה ונישואין, וברך שהכל במקום בורא פרי הגפן .שיתכן
ושאלה זו היה שכיח בזמן שהיה ל"ע מגיפת שבברכת הנישואין גם לדברי ההר צבי יכול
הקורונה לא תקפ"ץ שהממשלה אסר על לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ,וזה ע"פ
קיום חתונות ולפעמים מיד אחר הסידור דברי העצי ארזים דסבירא ליה להרמב"ם
משנת השבוע מד
דסדר הברכות אינו מעכב .ואין עצה לומר קידושין נאלצו לברוח ממקום החופה ורק
למדנו חקיך ,כי אומרים רק היכן שיהי' החתן וכלה ומנין מבני המשפחה הלכו
הברכה לבטלה( ,ע' משנה ברורה סי' קי"ד למקום סתר להמשיך החופה ושבע ברכות,
ס"ק ל"ב). ואולי בכי האי גוונא אי אפשר לברך שהכל
מנהג עתיק יומין להביא הדס בחופה ברא לכבודו שנתקן לכבוד הנאספים
שהבריחו אותם.
יש מנהג עתיק יומין להביא הדס בחופה
כמו שהביא הטור מהרמב"ם (פ"י מהל' שבט הלוי :מסתימת הפוסקים משמע להדיא
אישות ה"ד) "ואם היה שם יין מביאין כוס
שאפשר לברך
של יין ומברך על היין תחילה ומסדר את בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רע"ד) העיר
כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות ,ויש על העצי ארזים כי לא דרשינן טעמא
מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך דברכות ,ולחז"ל יש הרבה טעמים בתיקון
על ההדס אחר היין ואחר כך כך מברך הברכה ,וגם אולי שייך כבוד הנאספים גם
השש" .ובס' מעשה רוקח על הרמב"ם בשמחת ז' ברכות של ז' ימי המשתה בקהל
מציין המקור למנהג הזה מדברי הגמרא של עשרה שצריכים לאותם ברכות והם
במסכת שבת (קי ).שגזרו בפטירת רב שלא נאספים לכבוד חתן וכלה ,וגם סתימת לשון
להביא הדסים בנישואין .הרי שהיו נוהגים הפוסקים דיברכו אח"כ משמע להדיא כל
להביא הדס בנישואין. הברכות .ע"כ .ולכן כאן שנשאר מנין עם
החתן וכלה וכן כך הוא תיקון הברכה אפשר
אנו אין נוהגים להביא הדס בחופה ,כמ"ש
לברך אותה.
בערוה"ש (ס"ח) שהמנהג שכתב הרמב"ם
לביא הדס אינו אצלינו ואפשר שבכוונה פתח ואמר בטעות ברוך אתה ה'
במקום שמח תשמח
עושים כן כי היכי דליהוי ברכת נישואין ז'
ברכות לא פחות ולא יותר .אמנם יש קהילות סדר הברכות בשבע ברכות הוא שמח
קדושות מבני עדות המזרח שהמנהג הזה תשמח ואח"כ ברכה אחריתא ברוך אתה ה'
קיים עד עצם היום הזה לברך על ההדס וכו' אשר ברא וכו' ,ואם בבמקום לומר
בחופה קודם ברכת נישואין. שמח תשמח פתח בטעות ואמר ברוך אתה
ה' ,יש לעיין מה יעשה אם יסיים למדנו
*** חקיך בכדי שלא יהי' ברכה לבטלה ,או שמא
אין מערבין שמחה בשמחה ימשיך אשר ברא כי סדר הברכות אינן
שו"ע סע' ב' "יש לאדם לישא נשים רבות מעכבות ,ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ל"ב
כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולם ה') הכריע שימשיך הברכה אשר ברא
כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת ואח"כ יאמר שמח תשמח ע"פ הרמב"ם
שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ימים ואם בפאר הדור (סי' ח') שהביאו הפוסקים
מה משנת השבוע
(הל' אבל פ"א ה"א) משה רבינו תיקן להם בעולה ג' ימים ואין מערבין שמחה
לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי בשמחה".
המשתה .ומקורו בירושלמי (כתובות פ"א מקורות לכך בבבלי ובירושלמי
ה"א) משה התקין שבעת ימי המשתה.
הרמב"ם (הל' אישות פ"י הי"ד) הביא
והאריכו הפוסקים בחילוק היוצא מהם אם
מקור לזה שאין מערבין שמחה בשמחה
שבעת ימי המשתה הם מדאורייתא או
מהפסוק (בראשית כט:כא) 'מלא שבוע
מדרבנן.
זאת' .ומקורו בירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז)
קושיית המפרשים האיך אפשר ללמוד מקודם והו"ד בתוס' מו"ק (ח :ד"ה לפי) .ועי'
מתן תורה רמב"ן עה"ת (שם) שזה סמך בעלמא
המפרשים הקשו על הירושלמי איך אפשר ממנהגי הקדמונים קודם מתן תורה.
ללמוד מהנאמר אצל יעקב אבינו מלא שבוע ובגמרא שלנו (מו"ק ט ).למדוה מהפסוק
זאת והרי אין למדין מקודם מתן תורה, "ויעש שלמה את החג" (מ"א ח:סה).
ובפרט שדברי הירושלמי סותרין זה את זה,
שבע ברכות מן התורה או מתקנת משה רבינו
כי לענין אבילות מבואר בירושלמי (פ"ג
ועצם החיוב לעשות שבעת ימי משתה,
דמו"ק ,הו"ד בתוס' שם כ .ד"ה) שאין
בכמה מקורות ילפינן לה מהפסוק מלא
למדין מהפסוק (בראשית נ') ויעשה לאביו
שבוע זאת ,עי' רש"י והמפרשים (שם)
אבל שבעת ימים כי אין למידין מקודם מתן
וכ"כ בפרקי דרבי אליעזר (פט"ז) .אמנם
תורה .ובכמה מפ' תירצו שבמילתא
הרמב"ן כתב כי שבעת ימי המשתה הוא
דמסתברא למדין גם מקודם מתן תורה.
תקנת משה רבינו לישראל ,וכ"כ הרמב"ם
ולא תימא אליבא דמאן דאמר אין מזהמין את הולד ..........................י-רה ,יב-רלג
תוד"ה ולא ...................................................................................יב-רלג ,יז-יב
פטר רחם בעינן .......................................................................................ב-סו מז:
רש"י ד"ה דלית ליה חייס .........................................................................ב-לט
נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה ............................................................יח-ערה מח.
שתי נקבות וזכר וכו' אין כאן לכהן כלום ...................................................ו-רצא מח:
משנת השבוע מו
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
מומין אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם ............................................יט-פ מג.
קדשים מבכור לא אתי שכן קדושתו מרחם ...............................................יז-ריג
איכא בינייהו עשה ..................................................................................ה-צה מג:
משה רבינו עשר אמות היה וכו' באמה של קרש .....................ד-סט ,קיח ,יב-רעא מד.
רש"י ד"ה עשר אמות .......................................................................ד-סט ,קיח
רש"י ד"ה בעל מום .................................................................................ד-סט
רש"י ד"ה באמה ..............................................................................ד-סט ,קיח
אין לו ביצים .............................................................................................יז-יג מד:
תוד"ה ואין ...........................................................................................טו-סב
היתה בה יתרת וחתכה ..........................................................................ד-רמח מה.
ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים ...............................................................ה-ע
כמותך יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל .....................................................ט-קנב מה:
השולט בשתי ידיו ......................................................................................יג-ז
כחישותא אתחלא בימין וכו' בריותא אתחלא בשמאל ..........................ו-ט ,י ,יג-ז
מנין שהקדוש ברוך הוא משתבח בבעלי קומה ........................................יב-רעא
ננס לא ישא ננסת .................................................................................טו-רכב
כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו טריפה ויוצא דופן ......................ה-שז
רש"י ד"ה כמותך ...................................................................................ט-קנב
התם יצרו תקפו.......................................................................................ח-מג מו.
ובן תשעה שיצא ראשו מת .....................................................................ו-רצא
רש"י ד"ה נתגיירה מעוברת ......................................................................ב-לט
תוד"ה נתגיירה .......................................................................................ב-לט
גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית ...................................................יט-רג מו:
כי אקילו רבנן בסופה בתחילתה לא אקילו ................................................ז-רלא
רש"י ד"ה אף .........................................................................................יט-רג
לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים וכו' דאיעבר מעכו"ם ..................ז-קצט ,יב-רלג מז.
ההמשך בדף הקודם
מז משנת השבוע
הילולא דצדיקיא
הרה"ק רבי יהוסף הלוי ראטענבערג מקאסאן זי"ע
כ"ג מרחשון תרע"ב בעל בני שלשים
רבינו יוסף [האות ה' ניתוסף לו בשנת תרנ"ד ( 1894מס') ,ע"פ פקודת הרה"ק רבי אייזיק מזידיטשוב
( )Zhydachiv, Ukraineזי"ע] הלוי נולד ביום ג' אב שנת תרי"ג ( 1853למס') בהעליטש ),)Halych, Ukraine
לאביו רבי צבי הירש זצ"ל ,בן הגה"ק רבי יהוסף מקאזווא ( )Kozova, Ukraineזצ"ל ,נכד בן אחר בן
לט"ז ,וחתן הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע .ולאמו מרת חיה דרעזיא ע"ה ,בת הגאון רבי
שמואל ווילנער מהעליטש זצ"ל.
ימי נעוריו
כשהיה בן י"א שנים ידע כבר ידע יורה דעה ח"א וחושן משפט ח"א .וכשהיה בן י"ב שנים ידע כל
ספר ברית כהונת עולם (שיח זקנים ח"ד) .רבותיו בתורה חסידות וקבלה היו הרה"ק רבי אייזיק
מזידיטשוב זי"ע ,הרה"ק רבי אייזיק מקאמארנא ( )Komarno, Ukraineזי"ע ובנו הרה"ק רבי אליעזר
צבי זי"ע ,הדברי חיים מצאנז ( )Nowy Sacz, Polandזי"ע ,והייטב לב זי"ע .גם נסע אל הרה"ק רבי צבי
הירש מליסקא ) (Olaszliszka, Hungaryזי"ע ,שכיבדו ביותרת הכבוד ,ואמר עליו" :מקום הארון אינו מן
המדה".
הרה"ק מצאנז כיבדו וקירבו מאוד באמרו אליו" :דו ביסט דאך מיין רבינ'ס אייניקל" ,וכוונתו על רבו
הרה"ק רבינו בעל עטרת צבי מזידיטשוב זי"ע .כשהדברי חיים שאל פעם את תלמידיו ,שיחזרו לפניו
על איזה מאמר ששמעו ממנו ,ולא ידעו להשיב ,אמר" :אשאל את יאס'עלע ,והוא יאמר" .עוד העיד
עליו רבו הרה"ק מצאנז ,שיש לו מח ֶש ִמימות זקנו הקדוש מזידיטשוב לא היה מח כזה ,ואף עתיד
לא יהיה עוד מח כמותו.
פעם נסע רבינו לצאנז ליום הכיפורים .בערב יום הקדוש הגיעו לשם סוחרי התרנגולים לכפרות,
והוקירו מאוד את מחיר התרנגולים ,ולא היתה ביכולת האנשים לשלם .ניגש רבינו בחשאי ,נטל
קופסא של תרנגולים ,סיבבו על ראשו ,ואמר" :זה חליפתי זה כפרתי" וכו' ,כאילו יוצא בזה .אחר כך
זרקו חזרה בין שאר הקופסאות .כשראו הסוחרים זאת ,התחילו לצעוק מרה ,כי חשבו שנפסלו כל
התרנגולים לכפרות .אמר להם רבינו" :אם תוזילו מחיר התרנגולים לא אספר הדבר לאיש ,ויקנו
מכם" ,ועי"ז הוכרחו הסוחרים להוזיל השער.
גם הרה"ק הייטב לב זי"ע חיבבו מאד ואמר לו" :איך האב דיך ליב ווייל דו ביסט איין איש אמת".
פעם אחת ביקש מרבינו שיאמר לו איזה דברי תורה ,ואמר לו דבר נחמד מאד .אמר לו הרה"ק
מסיגעט ברוב ענותנותו" :גלייב מיר ,איך קען דאס נישט" ,והרבה לדבר בשבחו ,כי ראוי הוא להיותו
מנהל עדה ,ולהיות ראש בני ישראל ,וסמכו בסמיכת חכמים להורות את בני ישראל יורה יורה ידין
ידין.
משנת השבוע מח
פרק האיש מקדש
בהיותו בן ט"ו ביום ח' אלול תרכ"ח ( 1868למס') נשא רבינו את זוגתו מרת שרה יטל ע"ה ,בת הרה"ק
רבי משולם פייש מטאהש ( )Nyírtass, Hungaryזי"ע .וכך נתגלגל השידוך ,כשהיה רבינו ילד בן עשר
שנים לקחו אביו אתו לטאהש ,להסתופף בצל השרף מטאהש זי"ע .רבי צבי ביקש מהרה"ק
מטאהש שיקח את בנו לחתן לבתו .אמר לו הרה"ק מטאהש" :כעת עדיין אינו יכול לעשות זאת.
אולם כאשר יגיע בנך לגיל בר מצוה ,תביאו אלי ,ונראה מה לעשות" .רבי צבי עשה כן והביא את בנו
כאשר הגיע לגיל בר מצוה לטאהש .הרה"ק מטאהש הביט בו היטיב ,והכיר מיד כי לאילנא רברבא
יתעבד ,והסכים לקחתו לחתן ,וערכו את סעודת הבר מצוה והתנאים יחדיו .שתי שנים אחר כך
בשנת תרכ"ז התקיימה החתונה ,בהיות רבינו בן חמש עשרה שנה .אחרי החתונה היה שש שנים
סמוך על שלחן חותנו .רבינו ניצל כל רגע בצל חותנו הקדוש ,וקלט כל תנועה שלו ,כל מה ששמע
(עבודת עבודה שיחות קודש מוצש"ק פ' וירא) ממנו היה יכול למסור בדיוק כמו ששמע.
על כס הרבנות
ביום כ"ח סיון תרל"ג ( 1873למס') נסתלק חותנו הרה"ק מטאהש ,אז נתקבל רבינו למלאות את
מקומו ברבנות טאהש .רבינו פתח ישיבה והעמיד תלמידים הרבה .שמעו הטוב יצא בעולם
ונתפרסם בגאונותו וצדקתו .בשנת תרמ"ג ( 1883למס') העניק רבינו במתנה את כסא הרבנות
כנדוניא לגיסו הגה"צ רבי מנחם בראדי זצ"ל שהיה חתן הרה"ק מטאהש .באותה שנה עבר רבינו
לכהן כאבד"ק ניר מאדא ( .(Nyírmada, Hungaryבקיץ שנת תרנ"ד ( 1894למס') העתיק את אהלו
לעיר הגדולה דעברעצין ) ,(Debrecen, Hungaryופתח שם את בית מדרשו שנקרא 'קהל ספרדים'.
בחודש מרחשון תרנ"ח ( 1897למס') עלה לכהן כאבד"ק קאסאן ) ,(Kosyno, Ukraineשם ישב על
כסא ממלכתו עד יום פטירתו .רבינו היה פזרן גדול לצדקה ,וכמה פעמים לא נשאר בביתו אפילו
פרוטה אחת ,בתתו מכספו לדל.
בשנת תרמ"ד ( 1884למס') נסע רבינו אל זקן הדור הרה"ק רבי העניך מאלעסק )(Olesko, Ukraine
זי"ע .רבינו רצה לכנוס בתוך הבאים למען לא ירגישו בו ,כי לא רצה לגלות מי הוא .גם למשמשו אמר
שלא יכנהו בשם רבי ,ואמר כי ב' יהודים מאונגארן רוצים לקבל פני השכינה .הרה"ק מאלעסק אמר
להם לבוא בבוקר ,כי אז הוא עת רצון לברכה .בבוא אליו בבוקר קודם התפלה ,נתן לו רבינו פיתקא.
הרה"ק הביט על רבינו ,ופתח הסידור והביט בפנים ,אחר כך הביט בפיתקא ,וכן עשה כמה פעמים.
אח"כ ברכו שיהיה פועל ישועות ,למרות שלא ידע יחוסו ומשפחתו .בתוך הדברים הזכיר רבינו דבר
בשם דוד זקנו הרה"ק רבי יהודה מראזדיל ( )Rozdil, Ukraineזי"ע ,בעל דעת קדושים .בשמעו שהזכירו
בשם דודו ,שאלו על יחוסו ומחצבתו .השיבו רבינו שהוא נכד הרבנית המפורסמת מרת ריזל ע"ה
בת הרה"ק מזידיטשיב זי"ע .אמר לו" :אה ,איהר זענט ריזל'ס אייניקל".
רבינו היה דבוק מאד במדת האמת ,והיה רגיל לומר" :יאבדו אלף כסף ולא אטה מהאמת" .עוד היה
מרגליה בפומיה :אם האמת נעשה כלי לשקר ,גם האמת נעשה שקר .וחילופו אם השקר נעשה כלי
לאמת ,נעשה אמת .וראיה לדבר :המרגלים אמרו אמת בתחילה כדי לקיים השקר ,ולכן כשהתפלל
משה רבינו עליהם לא הזכיר בתפלתו מדת 'ואמת' ,שלא לעורר עליהם .והמובחר שבאבות יעקב
אבינו מה עשה עם לבן במקלות ,ואעפ"כ השי"ת נתן עליו חותמו אמת ,כאמור (מיכה ז:כ) "תתן אמת
ליעקב" ,ומדורו תחת כסא כבודו.
מט משנת השבוע
מסופר :פעם ביקש איש אחד מרבינו להתפלל עבורו .השיב רבינו :אם יקבל עליו להיות שומר שבת,
יתפלל עבורו ואם לאו ,לא .כי לא בא לזה העולם לאסוף הון ,רק להכניס הנכשלים תחת כנפי
השכינה.
פעם נכנס איש אחד אל רבינו כדי לקבל כתב קבלה להיות שו"ב .האיש עשה פנים כאילו הוא מבין
בסודן של דברים .רבינו שאלו אם הוא יודע כוונות השחיטה .האיש ציטט לו מספרי האריז"ל כוונת
השחיטה .אמר לו רבינו" :איני יכול לתת לך כתב קבלה" .האיש נדהם מתשובת רבינו ,ושאלו:
"למה"? אמר לו רבינו" :אתה לא יודע כלום .בשחיטה יש חמשה כוונות ,והם חמשה הלכות :שהייה,
דרסה ,חלדה ,הגרמה ,עיקור -שצריכים לדעת כדי שלא יהיה השחיטה נבילה".
כאשר הגיע רבינו לעיר פרעשבורג ( ,)Bratislava, Slovakiaביקר בהיכלו של מרן הגה"ק בעל שבט סופר
זי"ע ,ופלפל עמו שעות ארוכות בדברי תורה .מגודל התפעלות כיבדו מרן השבט סופר שיבוא מחר
אל הישיבה לבחון את הבחורים .למחרת הופיע רבינו בשיעור שטוּבּ עם מרן השבט סופר בצוותא
חדא ,ושם עטרוהו כל בני הישיבה ,והציעו לפניו חידושיהם וספקותיהם בסוגיות שונות .רבינו השיב
לכל אחד ואחד בחריפות ועמקות עצומה ,ותהום כל העיר לשמע רבי למדן עצום כזה .וכבוד גדול
עשו לו שם ,ובצאתו את העיר ליוו אותו בני הישיבה בכרכרות עד מסלות הברזל .כאשר נפרדו ממנו
ציוה לכל אחד לומר איזה קושיא ,ואח"כ תירץ בתירוץ אחד את כל הקושיות בחדא מחתא ע"ד
הפלפול ,ונפרד מהם לשלום.
סיפר כ"ק אדמו"ר מטאהש זי"ע :פעם שבת רבינו בעיר סיקס ( ,)Szikszó, Hungaryשם דרו הרבה
מחסידי קאסאן .באותו שבת ,היה שם גביר אחד מחסידי קאסאן ,שגם הוא בא לשבות בצל קדשו.
הוא הביא אתו כלי כספו וזהבו לשמרו עמו .בערב שבת קודש קרא רבינו לאותו גביר ,ואמר לו
שיטמין את כלי כספו וזהבו ,כי באים לכאן הרבה אנשים ויגנבוהו ממנו .העשיר תמה מאוד על זה,
ואמר" :הלוא כאן באים רק מחסידי רבינו לשבות שבתם ,וכי גנבים יש ביניהם"? אמר לו רבינו" :אף
על פי כן תטמינם" .אך הוא חשב בדעתו כי לא נחוץ להטמינם ,והסיח דעתו מזה.
אחר שבת כאשר הגביר רצה לנסוע לביתו ,ראה כי כל כספו וזהבו נגנב ממנו ,והיה לו מזה צער גדול
עד מאד ,כי היה עולה להון רב .אמר לו רבינו" :הרי אמרתי לך שתטמינם" .בדרכם כשנסעו מהעיר
הביתה ,והגיעו לכפר הסמוך לסיקס ,והעשיר הנ"ל בכה עדיין מאד על איבוד ממונו ורכושו ,אמר לו
רבינו" :לך לשוטרי העיר ,ואמור להם שיתפסו את משרתך שבא עמך לכאן ,כי הוא גנב את רכושך".
הוא עשה כן ,ואכן נודע כי משרתו שבא עמו לשם הוא עצמו גנבו ממנו ,כי בהיותו בביתו התיירא
מבעל הבית שלו ,אבל בנסעו בדרך הרהיב עוז בנפשו לגנוב רכושו.
הסביר כ"ק אדמו"ר מטאהש" :יובן הענין בזה ,כי הרה"ק מקאסאני הרגיש את הניצוצות הטמונים
בכסף וזהב ,לכן ידע היכן המעות נמצאים .ועל זה נאמר (חגי ב:ח) "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'" ,היינו
שבכסף וזהב טמונים כח אלקי וניצוצות הקדושה .וכן כתיב (קהלת ז:יב) "בצל החכמה בצל הכסף",
כי בתוך הכסף טמון כח החכמה ,כי טמונים שם אורות גדולות וניצוצות רבות .ולפי הניצוצות
ששייכים לאדם כן באים לידו כסף וזהב ,והכל בחשבון מן השמים .ולכן צריך האדם להאמין שכל
פרוטה הבאה לידו הגיעה אליו לפי הניצוצות השייכים לשורש נשמתו .ומי שחושב שבזה שיעבוד
יותר ירויח יותר ממה שמוכן לפניו ,הרי לכסיל יחשב .ועל זה כתיב (תהלים קטו:ד) "עצביהם כסף וזהב
מעשה ידי אדם" ,ופירשו בספרים הק'' ,עצביהם' -העבודה זרה שלהם היא ,זה מה שהם אומרים
משנת השבוע נ
בלבם ש"כסף וזהב מעשה ידי אדם" ,היינו שזה תלוי לפי מעשה ידי אדם ,ואינם מאמינים כי הכל
(עבודת עבודה שיחות קודש סעודת ר"ח שבט) מעשה ידי הקב"ה.
רבינו נהג נשיאותו בתבונה יתירה ,וברוב פקחותו עמד בעוז נגד כל פירצה בחומת הדת .מסופר:
כשכיהן בעיר ניר מאדא ,שימש באחד הכפרים הסמוכים שתחת גלילותיו שו"ב שלא הוטב בעיני
רבינו .יום אחד קראו לחדרו ואמר לו במענה רך" :הנני יודע שאינך ראוי להיות שו״ב ,אך אין רצוני
להעבירך ממשרתך ,שהרי הדבר יגרום לך ולמשפחתך חרפות ובושות .על כן שמע נא בקולי ,הא
לך סכום כסף הגון ,סע למדינת אמעריקא ותשקיע את הסכום במסחר ,וד׳ יצליח את דרכך" .היהודי
שמע לעצת רבינו ,ונסע כסוחר לאמעריקא בדרך כבוד.
שנים חלפו ועברו מעת ההיא ,והשו"ב הלז כבר שבק חיים לכל חי .לימים הגיע נכד רבינו הרה״צ ר׳
פינחס שלום מקאסאן זצ״ל למדינת אמעריקא ,ונסע יחד עם הרה״ח ר׳ זכריה עלעפאנט ז״ל
מחסידי קאסאן לעיר אחת .בדרכם הגיעו לחנות של מיני ממתקים בבעלות יהודי נדבן .ר׳ זכריה
פנה אל הבעה״ב ,והציג את רבי פנחס שלום כנכד של הרבי מקאסאן .כשמוע האיש את דבריו
נתחוורו פניו כסיד .לתמיהת האורחים ,השיב" :אנא המתינו מעט ותבינו פשר דבר".
הוא הלך אל הדירה שאחורי החנות וקרא לאמו ,היא יצאה אליהם ,וסיפרה להם בקול רעדה" :הנה
בעלי המנוח היה מתחילה שו״ב בגלילות העיר נירמאדע .הרבי מקאסאן ביקשו שיתפטר ממשרתו
ויסע למדינת אמעריקא .הוא ציית לקולו ועשה כדבריו .הנה בלילה העבר נתגלה אלי בעלי בחלום
הלילה ,ואמר לי כדברים האלה" :הנני יודע שיש טינא בלבך על הרבי מקאסאן ,משום שהעביר אותי
ממשרתי ,ופקד עלינו לעזוב ארץ מולדתנו ולנסוע לאמעריקא הרחוקה .אבל דעי נא ,שכעת בהיותי
פה בעולם האמת ,הנני כבר מכיר שעשה לי בזה טובה גדולה .והנה למחר יבוא אל החנות נכד הרבי
מקאסאן ,תראי נא לסעדו ולתמכו במדה הגונה" .ותפעם רוחי ,ובבוקר סיפרתי הדבר לבני .מתחילה
חשבנו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין .אולם כעת ראינו שאכן היה חלום אמת" .כמובן
מילאה האשה בקשת בעלה ,ותמכה ביד רחבה ביד הרה״צ רבי פינחס שלום זצ״ל נכד רבינו.
פועל ישועות
סיפר בנו רבינו בעל אור מלא מקאסאן זי"ע :איש אחד שהתגורר בכפר סמוך לקאסאן נחלה מאד,
בני ביתו הובילוהו לקאסאן כדי שיהא בקרבת רופא .היה זה בימי חודש תשרי ,מצבו הלך והידרדר
עדי הוכחש בשרו .ביום הושענא רבה שכב אין אונים מחוסר הכרה ,ואנשי החברה קדישא עמדו
סחור סחור למיטתו .בני המשפחה שלחו להזכירו לפני רבינו .החולה שכב כך עד שמיני עצרת,
בסעודת היום באו להודיע לרבינו שהחולה גוסס ונוטה למות .אמר רבינו " :קען איך דען מופתים
באווייזען? איך קען פארציילן א מעשה".
וסיפר :מעשה היה אצל הרה"ק השרף מסטרעליסק ( )Novi Strilyshcha, Ukraineזי"ע ,שהיה מחזר
אחר מצות סנדקאות .פעם אחת הזמינו אחד מחסידיו לברית מילה בעיר פינסק שבליטא
) ,(Pinsk, Belarusנסע הרה"ק ושבת בפינסק .באותם הימים היתה העיר פינסק מבצר של המתנגדים
לדרך הבעש"ט זי"ע .מנהגו של הרה"ק מסטרעליסק היה לעבור לפני התיבה בקבלת שבת בנוסח
ספרד כמנהג החסידים .הרה"ק חשד שהמתנגדים יתנכלו ויפריעו לו בעבודתו ,משום כך עלה בלבו
נא משנת השבוע
הטהור לצאת מגדרו ולעשות פלא ומופת בכדי להכניע התנגדותם ,ולהכניס מורך לבבם ,כדי שלא
יאלץ לשנות ממנהגו.
בערב שבת כאשר הלך לבית הכנסת לתפלת מנחה וקבלת שבת ,שמע קול צוחה בעיר .שאל
הרה"ק לפשר הצעקה .והשיבו שישנו חולה גוסס הנוטה למות ל"ע ,ואנשי החברה קדישא עומדים
כבר ממעל לו .נכנס הרה"ק מסטרעליסק לבית הגוסס ,ופקד להביא לו צלוחית של דבש עבור
החולה .המשמש נחפז למלא פקודת רבו ,ומצא אצל גוי דבש וכפית ,וניגש לרבו .משהבינו אנשי
ביתו כוונת הרה"ק מסטרעליסק ,קמו והתריסו כלפיו ,וביקשו למנוע בעדו ,שהרי אסור להזיז את
הגוסס (יו"ד סי' של"ט סע' א') .אולם הרה"ק לא שת לבו אליהם ,ותחב הכפית עם הדבש לתוך פיו
של הגוסס .לתדהמת הנוכחים שירבב החולה את לשונו וליקק את הדבש.
בראותם המתנגדים מעשה ניסים לעיניהם נסוגו אחור ,והרה"ק הוסיף לתת לחולה מן הדבש כפית
אחר כפית ,עד תום כל הדבש בצלוחית .ויהי ככלות הדבש מן הצלוחית ,קם החולה ממיטתו ,והוא
הלך ברגליו יחד עם הרה"ק כאחד האדם בריא לחלוטין ,ויהי לפלא .בדבר זה הטיל השרף מורא על
המתנגדים ולא הפרעוהו ,כי נפל פחדם אליהם.
המשיך רבינו" :סיפר זה סיפר אבי זי"ע" .וככלותו לספר ,לקח חתיכת חלה ושלח לתת אותה לחולה.
סיים האור מלא" :איני יכול לומר שהחולה נתרפא מיד באותו רגע ,אולם בשמחת תורה בעת
(רשומים בשמך) ההקפות הוא כבר היה בבית המדרש ורקד בעת ההקפות".
מעשה נורא סיפר הרה"ק רבי פנחס שלום מקאסאן זי"ע ששמע מפי עד ראיה בעל המעשה :בימי
חרפו של רבינו כשהיה סמוך על שולחן חמיו הרה"ק מטאהש זי"ע ,נסע פעם לצאנז אל רבו הדברי
חיים .בעברו דרך העיר קאשוי ( )Košice, Slovakiaבערב שבת קודש החליט לשבות בעיר ,יצא לשוק
וקנה תרנגול לכבוד שבת ,והלך לחפש את ביתו של השו"ב דמתא .בלכתו ברחוב פגש את מכירו
הרה״ח ר׳ עקיבא מאנן ז״ל מחסידי טאהש ,ובירכו איש את רעהו לשלום .אמר לו רבינו כי מבקש
הוא את ביתו של השו"ב .אמר לו ר' עקיבא" :בא עמי ואראך איפה מתגורר השו״ב".
בדרך הילוכם הרבה ר׳ עקיבא להלל את מעלתו של השו״ב ,שהוא תלמיד חכם מופלג וירא שמים
מרבים ,ומקור מוצאו מפולין .אכן כאשר הגיעו לחצר ביתו של השו"ב נשמע קול לימודו לאזניהם.
ויהי כאשר אך דרך רבינו במפתן פתח ביתו ,זרק את העוף מידו וזעק" :פע ,דא איז דא א ריח פון
ניאוף און פון נבילות וטריפות" ונמלט מהר החוצה ,השו״ב רץ אחריו בצעקות 'א חוצפה פון ַא
אללאק' ,ורבינו הלך לדרכו.
ָּפ ַ
תמה ר' עקיבא באלדאגער מאד ואמר" :הלוא שמו של השו"ב הלז הולך לפניו כתלמיד חכם וירא
שמים באמת ,והלוא בעיניך ראית את שקידתו בתורה ,ולמה תוציא עליו דיבה רעה על לא עוֶ ל
בשלו ,ולא אכל בשר ביום השבת .במוצש"ק המשיך רבינו בדרכו והדבר נשכח בכפו"? אך רבינו ֶ
מלב.
כעבור עשרים שנה מאותו מאורע ,באחד הימים נסע ר׳ עקיבא הנ"ל ,להסתופף בצל הרה״ק רבי
שלמה (הראשון) מבאבוב ( )Bobowa, Polandזי״ע .ובעש״ק שמע שהגיע לשם יהודי ממדינת רוסיש-
פולין עם בתו החולנית שנכנס בה דיבוק רח״ל .אמר הרה״ק מבאבוב לאבי הנערה ,שיבוא אליו ביום
ג' ואז יתעסק בדבר[ .בתחילה הובאה הנערה אל הרה"ק משינאווא ( ,)Szreniawa, Polandאך הוא נמנע
משנת השבוע נב
ואמר שלעת זקנתו אין בו כח להתעסק בזה ושלח אותם לבאבוב] .עקב כך החליט ר' עקיבא
להתעכב שם עד יום השלישי הבא ,כדי לחזות באותו מעמד נורא.
ומרא ׇה איום ,עיניה נפוחות ועקומות בלי
ביום המיועד הביאו את הבתולה לפני הרה״ק מבאבובֶ ,
יכולת ללכת על רגליה ושתי נשים סעדוה .הרה״ק מבאבוב פתח ודיבר אל הדיבוק במענה רך ואמר:
"הנני משביעך שתעזוב את הבתולה מבלי שתזיק לה ,ובשכר זאת אעשה טובה לנשמתך ,ואגיד
קדיש עבורך" .אז לפתע החל הדיבוק לדבר מתוך הבתולה ,ואמר" :הנני פלוני בן פלוני ,הייתי שו״ב
בעיר קאשוי ,ובזדון לבי האכלתי בני ישראל נבילות וטריפות ,וכן חטאתי בעבירות חמורות ,ושום
אדם לא הבחין בחטאתי .זולת פעם אחת עבר אברך אחד דרך העיר קאשוי ,והוא הכיר בי" .כשמוע
ר׳ עקיבא את דברי הדיבוק ,קפץ ממקומו וזעק" :געוואלד ,דעם טאהש׳ער רב׳ס איידעם וויא איז
ער".
הוא חיפש את מקום משכנו של רבינו ,עד שנודע לו שהוא מכהן כעת ברבנות דק״ק נירמאדע .הוא
מיהר ונסע לעיר נירמאדע לראות את רעהו משכבר הימים .כאשר אך נכנס אל הקודש פנימה ,שאל:
"האם גם עתה עיניכם צופיות למרחק כמו אז"? רבינו הכיר את ידידו מלשעבר ,והבין למה דבריו
מכוונים ,ואמר לו" :אחוז בפלך השתיקה ואל תגלה את הדבר לשום נברא שבעולם" .ר' עקיבא שמר
את הבטחתו ולא גילה את הדבר עד אחרי הסתלקות רבינו.
פטירתו
ערב שבת קודש פרשת וירא נפל רבינו למשכב ופסק מלדבר ,רק שפתיו נעות ,והמעט שדיבר לא
דיבר רק בלשון הקודש ,והתמיד באמירת פסוקי יחוד .בליל שב"ק באו הקהל להתפלל בחדרו .אחר
התפילה עבר כל הקהל לפני מטתו להתברך בברכת שבתא טבא ,והוא נענה לכל אחד בראשו ,אבל
לא ידעו אם מכיר את כל אחד או לא .אחד מתושבי קאסאן כאשר עבר לפניו באמרו שבת טבא,
אמר בקול" :הרי רבינו כבר עומד בשתי רגליו בעולם העליון" .הקהל ובני הבית פחדו מאוד ,ומיהרו
לקרוא את הרופא ,וראה שמצבו לא טוב ,כי היה לו דלקת ) (feverבראשו ,אבל נוכחו לדעת שהוא
צלול בדעתו רק שאינו רוצה לדבר.
כך נמשך המצב עד יום שלישי בבוקר ,כשבאותה עת מתקיימים מניני תפילה עבור בריאותו
והחלמתו של רבינו בעיר קאסאן ובגלילותיה .בכל הימים האלו לא דיבר רק בלשון הקודש ,והיה
מצוה לבניו ובני ביתו בדעה צלולה ,ואמר בכל עת פסוקים שונים ,ובזה פרחה נשמתו ממנו ,ויצאה
נשמתו בטהרה ביום כ"ג חשון שנת תרע״ב ( 1911למס') ,כשהוא בדעה צלולה עד רגע האחרון ,והוא
בן ח"ן שנים.
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו וממלא מקומו הרה"ק רבי חיים שלמה
זי"ע ,בעל שמועה טובה .בנו הרה"ק רבי משה שמואל מקליינווארדיין ( (Kisvárda, Hungaryזי"ע .בנו
וממלא מקומו הרה"ק רבי ישראל צבי זי"ע בעל אור מלא .הרה"ק רבי יום טוב מנחם זי"ע אב"ד
נאפקאר ( .)Napkorבתו רייזל ע"ה ,אשת הרה"צ רבי שמואל שיינפעלד מקאשוי זצ"ל .בתו מרת
רחל יענטל ע"ה ,אשת הרה"ק רבי שמואל צבי ווייס אב"ד בענדיקוביץ ) (Benedykivtsi, Ukraineזי"ע,
נג משנת השבוע
בן הרה"ק רבי אהרן מבענדיקוביץ זי"ע .בתו מרת חיה דרעזיא ע"ה ,אשת הרה"צ רבי יהודא לייבוש
ערליך מבערגסאז ) (Beregszász, Ukraineזצ"ל.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :התודה והברכה להרה"ג רבי יוסף פנט שליט"א מבני ברק נכד רבינו ,מוצ"ל ברוב פאר
והדר הספר החדש 'פאר יהוסף' ,שנתן לי בחפץ לב רשות להעתיק מכתביו .זכות רבינו יגן עליו
להתברך בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות.
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע נד
מגיד משנה לנוער
פּרשת ויֵּ ָרא
יש ֶטער ָהאט זִׁ יְך ַבאוִׁ ויזֶ ען ְמ ַב ֵקר זַ יין ֶדעם "וַ יֵּ ָרא ֵּא ָליו ה' וְ גֹו'" (יח:א) .זָ אגְ ט ַר ִׁש"י ֶדער ֵא ִׁ
ייב ְ
וייטער פוּן ִׁדי גְ ָמ ָרא (ב"מ פוֶ ):עס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ֶדער ְד ִׁר ֶיטער ָטאג פוּן חֹולה .אוּן ַר ִׁש"י ְב ֶרענְ גְ ט וַ ֶֶ
ארוָ ואס ְב ֶרענְ גְ טייען ַפ ְ
אר ְש ֵט ֶארף ַפ ְ עקוּמען ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹוֶ .מען ַד ְ
ֶ ִׁדי ִׁמ ָילה ,אוּן ַה ָק ָב"ה ִׁאיז גֶ
עקוּמען ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹו.
ֶ חֹולה ,אוּן אֹויְך ַאז ֶער ִׁאיז גֶ
עקוּמען ְמ ַב ֵקר זַ יין ֶדעם ֶ ֶ ַר ִׁש"י ַאז ֶער ִׁאיז גֶ
ַה ָק ָב"ה ָבא ְל ַא ְב ָר ָהם ְלכַ ְבדֹו
יילען ַא ְב ָר ָהםַ ,אזֹויוִׁ וי עש ְיקט ַא ַמ ְל ָאְך אֹויס צוּ ֵה ֶ יש ֶטער ָהאט גֶ ִׁ ייב ְֶמען ֶקען זָ אגֶ עןֶ ,דער ֵא ִׁ
ׂשֹורה פוּן ֹלשה ֲאנָ ִׁשים נִׁ ָצ ִׁבים ָע ָליו"ֵ ,איינֶ ער צוּ זָ אגְ ן ִׁדי ְב ָ אלד (שם:ב) " ְש ָ ייבט ַב ְ
ַר ִׁש"י ְש ַר ְ
ארוָ ואס ִׁאיז עקוּמען ַא ַמ ְל ָאְךַ ,פ ְ
ֶ יילען ַא ְב ָר ָהם .אֹויב ַאזֹוי ַאז ֶעס ִׁאיז גֶ ָׂש ָרה ,אוּן ֵאיינֶ ער צוּ ֵה ֶ
עקוּמען ֶ עקוּמען צוּ ַא ְב ָר ָהם .אֹויף ֶדעם זָ אגְ ט ַר ִׁש"יַ ,ה ָק ָב"ה ִׁאיז גֶ ֶ יש ֶטער ַא ֵליינְ 'ס גֶ
ייב ְ
ֶדער ֵא ִׁ
ייבט (ד"ה ְב ֵאלֹונֵ י ַמ ְמ ֵרא) ַה ָק ָב"ה ַבאזוּכְ ן ַא ְב ָר ָהם אוּן ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹוַ .אזֹויוִׁ וי ֶדער ַר ְמ ַב"ן ְש ַר ְ
יילען.עש ְיקט ַא ַמ ְל ָאְך ִׁאיהם ֵה ֶ עקוּמען ִׁלכְ בֹודֹו ,אוּן חוּץ פוּן ֶדעם ָהאט ֶער גֶ ִׁ ֶ ִׁאיז גֶ
עפאן
על ָ
חֹולים ע"י ֶט ֶ
ְש ֵּא ָלהִ :מ ְצוַ ת ִביקּור ִ
(סֹוטה ידַ ).ה ָק ָב"ה ָ חֹוליםַ ,אזֹויוִׁ וי ֲחזַ "ל זָ אגְ ן
ערנְ ט ֶמען ַארֹויס ִׁדי ִׁמ ְצוָ ה פוּן ִׁביקוּר ִׁ פוּן ֶדעם ֶל ְ
אל ְסט ַבאזוּכְ ן ְק ַראנְ ֶקע .פוּן ָדא חֹוליםִׁ ,דכְ ִׁתיב "וַ יֵ ָרא ֵא ָליו ה' ְב ֵאֹלנֵ י ַמ ְמ ֵרא" ,אֹויְך דוּ זָ ְ
ִׁב ֵיקר ִׁ
ערען (עי' ִׁאגְ רֹות מ ֶֹשה יו"ד ח"א סי' רכ"גִׁ ,מנְ ַחת יִׁ ְצ ָחק ּפֹושט זַ יין וָ ואס ִׁדי ַא ֲחרֹונִׁ ים ְק ֶל ֶֶקען ֶמען ֵ
דוּרְך ַא
חֹולים ְ יֹוצא זַ יין ִׁמ ְצוַ ת ִׁביקוּר ִׁ ח"ב סי' פ"דְ ,ב ֵאר מ ֶֹשה ח"ז סי' נ"ח ,וְ עֹוד) אֹויב ֶמען ֶקען ֵ
עפאן. על ָ
ֶט ֶ
עפאן
על ָ
חֹולה ְב ַע ְצמֹו וְ ֹלא ע"י ַה ֶט ֶ
ָצ ִריְך ְל ַב ֵּקר ֶאת ַה ֶ
קוּמען ַבאזוּכְ ן ֶדעם ְק ַראנְ ְקן ,וַ וייל ֲא ִׁפיּלוּ ארף ַא ֵליינְ 'ס ֶ ּפֹושט זַ יין ַאז ֶמען ַד ְפוּן ָדא ֶקען ֶמען ֵ
עקוּמען ַא ֵליינְ 'ס ַבאזוּכְ ן ֶ יילען ַא ְב ָר ָהםִׁ ,איז ֶער ָדאך גֶ עש ְיקט ֶדעם ְר ָפ ֵאל צוּ ֵה ֶ ַה ָק ָב"ה ָהאט גֶ ִׁ
יֹוצאישט ֵ יח .אֹויב ַאזֹוי ֶקען ֶמען אֹויְך נִׁ ְ יֹוצא ִׁמיט ַא ָש ִׁל ַישט ֵ עהט ֶמען ַאז ֶמען ִׁאיז נִׁ ְ ַא ְב ָר ָהם .זֶ ְ
עפאן ִׁאיז כְ ִׁאיּלוּ ֶער ַא ֵליינְ 'ס ִׁאיז על ָ
דוּרְך ִׁדי ֶט ֶ עפאןֲ ,א ִׁפיּלוּ ֶמען ֶקען זָ אגְ ן ַאז ְ על ָזַ יין ִׁמיט ַא ֶט ֶ
עסוֶ ועגְ ן ִׁאיז ָדא ַאן ִׁענְ יָ ן ַאז ֶער עדט ִׁמיט ִׁאיהם .פוּן ֶד ְ חֹולה ,וַ וייל ֶער ַא ֵליינְ 'ס ֶר ְְמ ַב ֵקר ֶדעם ֶ
זָ אל זִׁ יְך ַבאוַ וייזֶ ען ַפאר ִׁאיהם .אוּן ָדאס זָ אגְ ט ֶדער ָּפסוּק 'וַ יֵ ָרא' ֵא ָליו ה' ַדיְ ָיקאַ ,אז ֶדער
דוּרְך ַאישט ְ דוּרְך ַא ַמ ְל ָאְך ,נִׁ ְ
ישט ְ יש ֶטער ַא ֵליינְ 'ס ָהאט זִׁ יְך ַבאוִׁ ויזֶ ען ַפאר ַא ְב ָר ָהם ,נִׁ ְ ייב ְ
ֵא ִׁ
עהן עקוּמען ַבאזוּכְ ן ַא ְב ָר ָהם ,וַ וייל ֶמען מוּז זִׁ יְך זֶ ְ ֶ ָחלֹום ,נָ אר 'וַ יֵ ָרא ֵא ָליו' ַאז ֶער ִׁאיז ַא ֵליינְ 'ס גֶ
(שנַ ת תשנ"א) ְ ָּפנִׁ ים ֶאל ָּפנִׁ ים.
❖
נה משנת השבוע
יֹותר ִמ ַמ ְל ָאכִ ים
ּתֹורה ֵּ
ְבנֵּ י יִ ְש ָר ֵּאל ְמ ַקיְ ִמים ֶאת ַה ָ
רֹוק ַח (סי'
" וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר ֲא ֶשר ָע ָׂשה וַ יִׁ ֵתן ִׁל ְפנֵ ֶיהם" (יח:ח)ֶ .עס ְש ֵטייט ִׁאין ֵ
ואלט גֶ ֶ
עבן יש ֶטער ָהאט גֶ עוָ ְ
ייב ְ
שס"ט) ְב ֵשם ְּפ ִׁס ְיק ָתא ַר ָב ִׁתי (פ' ַע ֵשר ְת ַע ֵשר כ"ה) וֶ וען ֶדער ֵא ִׁ
עלאזְ טָ .האט ַה ָק ָב"ה גֶ עזָ אגְ טֶ :ע ְט'ס זֶ ענְ ט ישט גֶ ָ אבען ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים נִׁ ְ
יוּדעןָ ,ה ֶתֹורה ַפאר ִׁדי ֶ ִׁדי ָ
תֹורה ֶמער פוּן ֶענְ ק! ֶער גֵ ייט ַארֹויס פוּן ֶח ֶדר, יוּדיש ִׁקינְ ד ִׁאיז ְמ ַקיֵ ם ִׁדי ָ תֹורה? ַא ִׁ ְמ ַקיֵ ם ִׁדי ָ
ואשט זִׁ יְך ִׁדי ֶהענְ ט .אוּן ישט ֵקיין ִׁמ ְילכִׁ יג ִׁביז ֶער וַ ְ עסן ְפ ֵלייש ֶע ְסט ֶער נִׁ ְ אֹויב ָהאט ֶער גֶ עגֶ ְ
עב ֶרענגט ַפאר ֶענְ ק ְפ ֵלייש ִׁמיט ִׁמ ְילְך ,אוּן ִׁאיר ָהאט ִׁאיר זֶ ענְ ט גֶ עוֶ וען ַביי ַא ְב ָר ָהםָ ,האט ֶער גֶ ְ
ֶעס גֶ עגֶ ְ
עסןַ ,אזֹויוִׁ וי ֶעס ְש ֵטייט 'וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר'.
ַה ַמ ְל ָאכִ ים ֹלא ָר ֲחצּו יְ ֵּד ֶיהם ֵּבין ָב ָשר ְל ָח ָלב
ישט גֶ עוַ ְ
ואשן אבען זִׁ יְך נִׁ ְתֹורה וַ וייל זֵ יי ָה ֶ
אקוּמען ִׁדי ָ ֶ ישט ַבאבען נִׁ ְ
עהט ֶמען ַאז ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים ָה ֶ זֶ ְ
וירט ְפ ֵלייש אוּן ערוִׁ ְ יישיגַ .א ְב ָר ָהם ָהאט ֶע ְק ְס ֶטער ֶס ְ וישן ִׁמ ְילכִׁ יג ִׁמיט ְפ ֵל ִׁ
ִׁדי ֶהענְ ט ְצוִׁ ְ
ואשן ִׁדי ֶהענְ ט .אוּן ָדאס ְש ֵטייט ִׁאין ָּפסוּק אבן גֶ עגֶ ְ
עסן ָאן זִׁ יְך וַ ְ ֶע ְק ְס ֶטער ִׁדי ִׁמ ְילְךָ ,א ֶבער זֵ יי ָה ְ
'וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר ֲא ֶשר ָע ָׂשה'ִׁ ,די ִׁמ ְילְך ֶע ְק ְס ֶטער אוּן ִׁדי ְפ ֵלייש ֶע ְק ְס ֶטער.
(יֹומא כחִׁ ' ):קיֵ ם ַא ְב ָר ָהם וכו' ֲא ִׁפיּלוּ ֵעירוּב ַת ְב ִׁש ִׁילין'.
ִׁמיט ֶדעם ֶקען ֶמען ְמ ַר ֵמז זַ יין ִׁדי גְ ָמ ָרא ָ
עקעכְ ְט'ס ִׁמיט ַא ִׁמ ְילכִׁ יגֶ ע [' ֵעירוּביישיגֶ ע גֶ ֶ ישט ַא ְפ ֵל ִׁ ישט אֹויסגֶ ִׁ
עמ ְ ָדאס ֵמיינְ ט ַאז ֶער ָהאט נִׁ ְ
עלט ֶע ְק ְס ֶטער .כָ אטש ֶעס ִׁאיז עש ֶט ְ ישן ִׁדי ַת ְב ִׁש ִׁילין] ,נָ אר ֶער ָהאט ַא ְלס גֶ ְ אֹויסמ ְ
ִׁ ַת ְב ִׁש ִׁילין' =
עסוֶ ועגְ ן ָהאט ַא ְב ָר ָהם תֹורה ִׁאיז נָ אר ָאסוּר ֶד ֶרְך ִׁביּׁשוּל ,פוּן ֶד ְ אֹוריְ ָיתא ,וַ וייל ִׁמן ַה ָ ישט ֵקיין ְד ַ נִׁ ְ
ָא ִׁבינוּ ָדאס ְמ ַקיֵ ם גֶ עוֶ וען.
ִמנְ ָהג ֶל ֱאכֹל ְב ָשבּועֹות ַמ ַאכְ ֵּלי ָח ָלב
יישיג (ועי' שו"ת משנ"ה חי"ב סי' י"א, וֶ ועגֶ ן ֶדעם ֶע ֶסען ִׁמיר ִׁמ ְילכִׁ יג ָשבוּעֹות אוּן נָ אכ ֶדעם ְפ ֵל ִׁ
ח"ז סי' ע') ,צוּ וַ וייזְ ן ַאז ִׁמיר זֶ ענֶ ען ֶמער גֶ עוָ ְ
וארנְ ט ִׁאין ִׁדי ִׁמ ְצוֹות וִׁ וי ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים ,וַ וייל ִׁמיר
(משנ"ה ֵח ֶלק י"א סי' תכ"ו) יישיג
וישן ִׁמ ְילכִׁ יג אוּן ְפ ֵל ִׁ
ואשן ִׁדי ֶהענְ ט ְצוִׁ ְ
וַ ְ
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָ ארצ ֶ
כ"ג ַמ ְר ֶח ְשוָ ן תרע"ב אסאן זי"ע
מק ָ
ערג ָ
אטענְ ֶב ְ
הרה"ק ֶר ִּבי יְ הוֹ ֵסף ה ֵלִּוי ָר ֶ
בעל ְבנֵ י ִּש ֵל ִּשים
עלייגְ ט ִׁאין יָ אר תרנ"ד ,ע"פ ְּפ ַ
קוּדת ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ַאייזִׁ יק [דעם אֹות ה' ָהאט ֶמען צוּגֶ ֵ יֹוסף ֶ
ֶר ִׁבי ֵ
עבֹוירען ג' ָאב ִׁאין יָ אר תרי"ג ִׁאין ֶ אסאןִׁ ,איז גֶ
ִׁמזִׁ ִׁיד ְיטשֹוב זי"ע] ֶדער ַב ַעל ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים פוּן ָק ָ
זוּהן פוּן ַהגְ ַה"ק ֶר ִׁבי ֵ
יֹוסף ִׁמ ָקאזְ וָ וא זַ ַצ"לַ ,אן אטע ֶר ִׁבי ְצ ִׁבי ִׁה ְירש זַ ַצ"לַ ,א ְ
על ְיטש ,צוּ זַ יין ַט ֶ
ֶה ִׁ
משנת השבוע נו
אמע ִׁאיז
יידעם פוּן ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ְצ ִׁבי ִׁה ְירש ִׁמזִׁ ִׁיד ְיטשֹוב זי"ע .זַ יין ַמ ֶ
ֵאיינִׁ ֶיקעל פוּן ַט"ז ,אוּן ַאן ֵא ֶ
על ְיטש זצ"ל.וילנֶ ער ֵמ ֶה ִׁ
מוּאל וִׁ ְגֶ עוֶ וען ָמ ַרת ַחיָ ה ְד ֶרעזְ יָ א ע"הִׁ ,די ָטאכְ ֶטער פוּן ַהגָ אֹון ֶר ִׁבי ְש ֵ
עלט עש ֶט ְ עפ ְירט ִׁדי ַר ָבנוּת ִׁמיט גְ רֹויס ִּׁפ ְקחוּת ,אוּן ַאזֹוי ָהאט ֶער זִׁ יְך גֶ ְ ֶדער ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים ָהאט גֶ ִׁ
אדאִׁ ,איז יש ַקייט .וֶ וען ֶדער ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים ִׁאיז גֶ עוֶ וען ָרב ִׁאין נִׁ ְיר ָמ ַ ֶקעגְ ן ַא ֶלע ִּׁפ ְרצֹות ִׁאין יִׁ ִׁיד ְ
שֹוחט ִׁאיז ער ֶפער וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁאין זַ יינֶ ע גְ ִׁלילֹותֶ .דער ֵ שֹוחט ִׁאין ֵאיינֶ ע פוּן ִׁדי ֶד ְ גֶ עוֶ וען ַא ֵ
שֹוחט ,אוּן ָהאט ִׁאיהם גֶ עזָ אגְ ט ערוּפען ֶדעם ֵ ֶ אלן ַפאר ִׁאיהםֵ .איין ָטאג ָהאט ֶער גֶ עפ ְ ישט גֶ ָ נִׁ ְ
שֹוחטָ ,א ֶבער ִׁאיְך וֶ ועל ישט ָראוּי צוּ זַ יין ַא ֵ "איְך וֵ וייס ַאז דוּ ִׁב ְיסט נִׁ ְימעִׁ : ִׁמיט ַא וֵ וייכֶ ע ְש ִׁט ֶ
גֹורם זַ יין בוּשֹות ַפאר ַדיין ִׁמ ְש ָּפ ָחה. אס ְטן ,וַ וייל ָדאס ֶקען ֵ עמען פוּן ַדיין ָּפ ְ ישט ַא ָראּפנֶ ֶ ִׁדיְך נִׁ ְ
ער ָיקא ,זֵ יי ַמ ְש ִׁק ַיע ִׁדי אסטוּ ַא ֵשיינֶ עם ְסכוּםָ ,פאר ַקיין ַא ֶמ ִׁ ַפאר ֶדעם ֶהער ִׁמיְך אֹויסָ ,דא ָה ְ
ענוּמעןעבען ַה ְצ ָל ָחה"ֶ .דער יוּד ָהאט ָאנְ גֶ ֶ יש ֶטער זָ אל ִׁדיר גֶ ֶ ייב ְ
עלט ִׁאין ַא ִׁמ ְס ָחר ,אוּן ֶדער ֵא ִׁ גֶ ְ
ער ָיקא ְב ֶד ֶרְך כָ בֹוד.
ארען ַקיין ַא ֶמ ִׁ נעם ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים אוּן ִׁאיז גֶ ָ
עפ ֶ ִׁדי ֵע ָצה פוּ ֶ
וארעןֵ .איינְ ָמאל ִׁאיז ַה ְר ַה״צ ר׳ ִּׁפינְ ָחס שֹוחט ִׁאיז שֹוין נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ ארען זֶ ענֶ ען ַא ִׁר ֶיבערֶ ,דער ֵ יָ ֶ
אמען ִׁמיט ַה ְר ַה״ח ר׳ ארען צוּזַ ֶ עפ ֶ ער ָיקאֶ ,ער ִׁאיז גֶ ָ עקוּמען ִׁאין ַא ֶמ ִׁ ֶ אסאן זַ ַצ״ל ָאנְ גֶ ָשלֹום ִׁמ ָק ָ
ער ָיקא .זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עגַ אנְ גֶ ען צוּ ַא אסאן צוּ ַא ְש ָטאט ִׁאין ַא ֶמ ִׁ עפאנְ ט זַ ״לַ ,א ָח ִׁסיד ָק ָ זְ כַ ְריָ ה ֶע ֶל ַ
רֹויסער ַב ַעל ְצ ָד ָקה .ר׳ זְ כַ ְריָ ה ִׁאיז צוּגֶ עגַ אנְ גֶ עןעפט וָ ואס ֶדער ַב ַעל ַה ַביִׁ ת ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַא גְ ֶ עש ְ גֶ ֶ
עלט ֶר ִׁבי ִּׁפנְ ָחס ָשלֹוםַ ,אז ֶער ִׁאיז ַא ֵאיינִׁ ֶיקעל עש ֶט ְ ארגֶ ְ צוּם ַב ַעל ַה ַביִׁ ת ,אוּן ֶער ָהאט ִׁאיהם ָפ ְ
וארען .וֶ וען ֶער ערט ִׁאיז ֶער ְב ַלאס גֶ עוָ ֶ עה ְאסאנֶ ער ֶר ִׁבי'ן .וֶ וען ֶדער ֶמענְ ְטש ָהאט ָדאס גֶ ֶ פוּן ָק ָ
ואר ְט'ס ַא ִׁב ֶיסעלִׁ ,איר ארקָ ,האט ֶער גֶ עזָ אגְ ט" :וַ ְ ערן זִׁ יְך ְש ַט ְ עסט וואוּנְ ֶד ְ עהן ַאז ִׁדי גֶ ְָהאט גֶ עזֶ ְ
אקן".
ער ְש ָר ְארוָ ואס ִׁאיְך ָהאב ִׁמיְך ֶד ְ ייען ַפ ְ אר ְש ֵט ֶ וֶ ועט שֹוין ַפ ְ
ערוּפען
ֶ עפט ,אוּן ָהאט גֶ עש ְ ֶער ִׁאיז גֶ עגַ אנְ גֶ ען צוּ ִׁדי ִׁד ָירה וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען פוּן אוּנְ ֶטער ִׁדי גֶ ֶ
"מיין ַמאן ימעַ : ער ִׁדיגֶ ע ְש ִׁט ֶ יילט ִׁמיט ַא ִׁצ ֶיט ְ ער ֵצ ְ
אמע .זִׁ י ִׁאיז ַארֹויס צוּ זֵ יי ,אוּן ָהאט ֶד ְ זַ יין ַמ ֶ
אדעֶ .דעק עבען ִׁדי ְש ָטאט נִׁ ְיר ָמ ֶ וארעןִׁ ,איז גֶ עוֶ וען ַא ָמאל ַא ֵ
שֹוחט נֶ ֶ וָ ואס ִׁאיז שֹוין נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ
אס ְטן ,אוּן ָהאט ִׁאיהם גֶ עזָ אגְ ט ֶער ואלט ָא ְּפזָ אגְ ן פוּן ֶדעם ָּפ ְאסאנֶ ער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁאיהם גֶ עוָ ְ ָק ָ
עקוּמען .נֶ עכְ ֶטען ֶ אלגְ ט ,אוּן ֶער ִׁאיז ָדא ָאנְ גֶ עפ ְ ער ָיקאֵ .מיין ַמאן ָהאט גֶ ָ ארען ַקיין ַא ֶמ ִׁ זָ אל ָפ ֶ
"איְך וֵ וייס ַאז ֶעס ְש ֶטערט עקוּמען צוּ ִׁמיר ִׁאין ֲחלֹום ,אוּן ָהאט ִׁמיר גֶ עזָ אגְ טִׁ : ֶ נַ אכְ ט ִׁאיז ַמאן גֶ
ּפלאזֶ עןייסען ִׁאיְך זָ אל ָא ָ עה ֶ אר ִׁש ְיקט ,אוּן ָהאט גֶ ֵ אסאנֶ ער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁמיְך ַפ ְ ִׁדיְך וָ ואס ֶדער ָק ָ
עצט וֶ וען אל ְסט דוּ ,יֶ ְ ויסען זָ ְ ער ָיקאָ .א ֶבער וִׁ ֶ
וייטע ַא ֶמ ִׁ
ארען צוּ ִׁדי וֵ ֶ עבוּרטס ָארט אוּן ָפ ֶ ְ ֵמיין גֶ
ארגֶ עןטֹובה וָ ואס ֶער ָהאט ִׁמיְך גֶ עט ָאהןָ .מ ְ רֹויסע ָ עֹולם ָה ֱא ֶמת ,זֶ עה ִׁאיְך ִׁדי גְ ִֶׁאיְך ִׁבין ָדא ִׁאין ַ
עפט ,זֶ עה ִׁאיהם ְמ ַק ֵרב זַ יין אוּן גֶ עב ִׁאיהם ַא ֵשיינֶ ע נְ ִׁתינָ ה". עש ְקוּמען ִׁאין גֶ ֶ
וֶ ועט זַ יין ֵאיינִׁ ֶיקעל ֶ
יילט ֶדעםאר ֵצ ְ אקן פוּן ֶדעם ֲחלֹוםִׁ .אינְ ֶדער ְפ ִׁרי ָהאב ִׁאיְך ַפ ְ ער ְש ָר ְארק ֶד ְ ִׁאיְך ָהאב ִׁמיְך ְש ַט ְ
עהען
עצט זֶ ֶ עט ַראכְ ט ַאז ֶעס ִׁאיז ְס ַתם ַא ָחלֹוםָ .א ֶבער יֶ ְ אבען ִׁמיר גֶ ְקֹודם ָה ֶ ָחלֹום ַפאר ֵמיין זוּןֶ .
אר ְש ֵטייט זִׁ יְך ַאז ִׁדי ְפרֹוי ָהאט ֶע ְר ִׁפ ְילט ִׁדי ִׁב ֶיטע פוּןִׁמיר ַאז ֶעס ִׁאיז ַא ִׁריכְ ִׁטיגֶ ער ָחלֹום"ַ .פ ְ
עבען ַא ֵשיינֶ ע נְ ִׁתינָ ה ַפאר ַה ְר ַה״צ ֶר ִׁבי ִּׁפינְ ָחס ָשלֹום זַ ַצ״ל ֶדער ִׁאיר ַמאן ,אוּן ָהאט גֶ עגֶ ֶ
אסאנֶ ער ֶר ִׁבי.ֵאיינִׁ ֶיקעל פוּן ָק ָ
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
נז משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר יהודה קליינבארט שליט"א
והר"ר יצחק קליינבארט שליט"א
לרגל הולדת נינתו-נכדתו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר שמואל הלל שנקר שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח מנחם עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אברהם מרדכי ראבינאוויטש שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר מרדכי שלמה לוי שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' ניסן זילבער שליט"א
חבר כולל בוקר דקהילתנו
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' דוד שלמה טייטלבוים שליט"א
לרגל נישואי בנו עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע נח
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הרה"ג ר' ברוך דוד ראטה שליט"א
אב"ד מראה יחזקאל
והרה"ג ר' חיים אליעזר הלוי דייטש שליט"א
לרגל נישואי צאצאיהם בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' אלימלך פרענקל שליט"א
והרה"ג ר' יוסף יוזפא פרענקל שליט"א
והרה"ג ר' אלטר אלימלך הורוויץ שליט"א
אב"ד אגודת ישראל
לרגל נישואי צאצאיהם בשעטו"מ
לידידינו הר"ר ישראל יוסף דוד ראזענבלום שליט"א
והר"ר יהודה ראזענבלום שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר פינחס יוסף זאב דאכנער שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יחיאל משה שווארץ שליט"א
לרגל נישואי בנו הבה"ח מאיר עב"ג בשעטו"מ
