gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: וירא (2026-10-26)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫[שנה ט"ז ‪ -‬גליון ז']‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫י"ט מרחשון‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫מצות חגיגה ברגל‬ ‫מצוה פח‪.‬‬ ‫כ' מרחשון‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫הפסח על חמץ‬ ‫מצוה פט‪.‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫כ"א מרחשון‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫לא להלין אימוריו‬ ‫מצוה צ‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫כ"ב מרחשון‬ ‫מצות ביכורים‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫מצוה צא‪.‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫כ"ג מרחשון‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫אכילת בשר וחלב‬ ‫מצוה צב‪.‬‬ ‫כ"ד מרחשון‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מצוה יומית‪ .........................................‬ה‬ ‫מצוה צג‪ .‬כריתת ברית לז' אומות‬ ‫כ"ה מרחשון‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪ ...............................‬י‬ ‫השכנת ע"א בארץ‬ ‫מצוה צד‪.‬‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪.....‬יד‬ ‫מערכת המשנה ‪ ..............................‬לט‬ ‫שיעורי הלכה ‪.....................................‬מ‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי ‪ .........‬מו‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪ ..............................‬מז‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪ ............................‬נד‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫פרשת וירא תשנ"ה‬ ‫שנתקבלה התפלה‪ .‬ולכן לא נתרפא מיד‬ ‫"ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא‬ ‫בכדי להתירה לבעלה ע"י התפלה‪.‬‬ ‫ויתפלל בעדך וחיה" (כ‪:‬ז)‪ .‬וי"ל מ"ש‬ ‫שכתב 'כי נביא הוא'‪ ,‬ואם אינו נביא ג"כ‬ ‫וה"פ 'ועתה השב אשת האיש כי נביא‬ ‫חייב להחזיר אשתו‪ ,‬וכבר דיברו מזה‪ .‬גם‬ ‫הוא'‪ ,‬וזה סגי להחזירה לו‪ ,‬אבל בשביל‬ ‫התיקון לעולם 'ויתפלל בעדך וחיה' ויראו‬ ‫תפלה זו למה‪ ,‬כיון דהשיב את אשת‬ ‫האיש ממילא תיקן את אשר שחת וחיו‬ ‫שלא נגעת בה‪.‬‬ ‫יחי' בלי שיתפללו עליו‪.‬‬ ‫א"י 'ויתפלל בעדך וחיה' לפמ"ש הרמב"ן‬ ‫ז"ל‪ ,‬מה לו לרופא בבית עובדי ה'? ואין‬ ‫והנראה דלכאורה מה מהני להשיב אשת‬ ‫מחלה בא אלא על החטא‪ ,‬ורפואתה‬ ‫האיש‪ ,‬הרי אמרו ז"ל (חגיגה ט‪ ):‬איזה‬ ‫מעוות שלא יוכל לתקון‪ ,‬זה הבא על א"א‪,‬‬ ‫בתפלה‪ .‬וכמ"ש (ברכות לד‪ ):‬בר' חנינא בן‬ ‫ובכהן אפי' באונס‪ .‬ואיבעית אימא הא‬ ‫דוסא שהי' התפלל על החולים ואומר 'זה‬ ‫והא באונס ול"ק‪ ,‬כאן באשת ישראל כאן‬ ‫חי' וכו'‪ .‬ואמר (שם לג‪ ).‬אין ערוד ממית‬ ‫באשת כהן‪ .‬נמצא דאשת כהן אפי' באונס‬ ‫אלא החטא ממית‪.‬‬ ‫אסורה לבעלה‪ .‬וא"כ אברהם שהי' כהן‪,‬‬ ‫והנה בכל מצבים צריך האדם לבטוח בה'‬ ‫שנתכהן במעשה דשם "והוא כהן לא־ל‬ ‫ולהתפלל אליו מקירות לבו‪ ,‬והתפלה‬ ‫עליון" (יד‪:‬יח)‪ ,‬א"כ שרה שנשבית לבית‬ ‫מועלת‪ .‬וחזקיהו המלך יוכיח (שם י‪,).‬‬ ‫המלך נאסרה על בעלה‪ .‬ולכן קאמר 'ועתה‬ ‫שבא הנביא ישעי' ואמר לו "צו לביתך כי‬ ‫השב אשת האיש כי נביא היה' ויודע שלא‬ ‫מת אתה ולא תחיה וגו'" (מ"ב כ‪:‬א‪ ,‬ישעי'‬ ‫נגע בה‪ ,‬ועל יחוד אין אוסרין א"א‪.‬‬ ‫לח‪:‬א)‪ .‬א"ל‪ ,‬בן אמוץ כלה נבואתך וצא‪,‬‬ ‫כך מקובלני מבית אבי אבא ‪ -‬אפי' חרב‬ ‫אלא דאכתי מי יאמר ויעיד שכן הוא‪ ,‬אף‬ ‫חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע‬ ‫דהוא יודע אבל לכל העולם לא מהני‬ ‫עצמו מן הרחמים וכו' מיד "ויסב חזקיהו‬ ‫ידיעתו‪ ,‬כיון שכולם ידעו שלוקחה לבית‬ ‫פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'" (ישעי'‬ ‫המלך‪ .‬אמנם נראה דהנתחייב מיתה מן‬ ‫לח‪:‬ב) והאריכו לו ימים ושנים‪.‬‬ ‫השמים לפי שבא על אשת איש לא מהני‬ ‫לי' התפלה‪ ,‬שהרי לא תיקן כלום‪ .‬ולכן לא‬ ‫ולא כדרך העולם שחושבים שהרופא רק‬ ‫עביד קוב"ה ניסא לשקרא‪ .‬ואמר 'ויתפלל‬ ‫הוא ירפא‪ ,‬ואם כבר אין שום סיכוי‬ ‫בעדך וחיה'‪ ,‬וידעו כולם שלא נגעת בה‪,‬‬ ‫לרפואה ע"י הרופא‪ ,‬אז פונה לחכם‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫יועיל‪ .‬וראי' בהפטורה עוד במעשה‬ ‫שיתפלל עליו‪ .‬אלא אדרבה עיקר הרפואה‬ ‫דשונמית כשמת בנה על ברכיה‪" ,‬ותעל‬ ‫הוא התפלה‪ .‬וכן בהבטה אל נחש‬ ‫ותשכיבהו על מטת איש האלקים ותסגור‬ ‫הנחושת הי' רק הכנעה לה' ותשובה‬ ‫בעדו ותצא" (שם‪:‬כ‪-‬כא)‪ ,‬והלכה לאיש‬ ‫ווידוי‪.‬‬ ‫אלקים‪" ,‬ויבא אלישע הביתה והנה הנער‬ ‫והאמנם תפלת חכם הוא גם על מחלאות‬ ‫מת מושכב על מטתו וגו' ויתפלל אל ה'‬ ‫וגם על שאר דברים כפרנסה וכיוצא בו‪.‬‬ ‫וגו' וישם פיו על פיו" (שם‪:‬לב‪-‬לד)‬ ‫והנה כאן באבימלך ועמו שעצר ה'‪ ,‬והי'‬ ‫והחייהו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להם ללכת לרופאים‪ .‬אמר לו הקב"ה‬ ‫ויש לתמוה‪ ,‬כשחלה הילד ואמר 'ראשי‬ ‫המחלה יש לה סיבה – "השב אשת האיש‬ ‫ראשי' (שם‪:‬יט)‪ ,‬למה לא הלכו האב או‬ ‫כי נביא הוא ויתפלל בעדך"‪ ,‬לא יועילו‬ ‫האם אחר הרופא לרפואה‪ ,‬ולמה לא‬ ‫רופאים ולא שום דבר אלא תפילת הנביא‪.‬‬ ‫סיפרה לבעלה ולא דיברה כלום אלא‬ ‫והנה בעניני פרנסה בהפטורה כתיב‬ ‫הלכה לאלישע הנביא‪.‬‬ ‫"ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל‬ ‫אמנם האמת‪ ,‬אם היתה מניחה על דרך‬ ‫אלישע וגו' והנושה בא לקחת את שני‬ ‫הטבע‪ ,‬והי' בא הרופא והי' מחליט‬ ‫ילדי לו לעבדים‪ .‬ויאמר אליה אלישע מה‬ ‫שהילד מת ומצוה להביאו לקבר ישראל‪,‬‬ ‫אעשה לך‪ ,‬הגידי לי מה יש לך בבית"‬ ‫ואז לא הי' מועיל כלל הליכתה אפי'‬ ‫(מ"ב ד‪:‬א‪-‬ב)‪ .‬והביאה כלים רקים‪ ,‬ונתמלאו‬ ‫לנביא‪ ,‬כי אין הקב"ה עושה נס כזה‪ .‬אלא‬ ‫שמן מברכת הנביא עד ש"אין עוד כלי‪,‬‬ ‫מלביש הקב"ה הנס בדרך קצת טבעי‪,‬‬ ‫ויעמוד השמן" (שם‪:‬ו)‪.‬‬ ‫וכמו שהי' אצל אשת עובדי' ששאל "מה‬ ‫והנה כבר הי' לה השמן‪ ,‬והאשה לא‬ ‫יש לך בבית ותאמר וגו' אין כי אם אסוך‬ ‫עשתה כלום מעצמה‪ ,‬אלא "ותבוא ותגד‬ ‫שמן" (שם‪:‬ב)‪ ,‬ומזה נעשה הנס (ועיין ט"ז‬ ‫לאיש האלקים" עשיתי כאשר צוית‪,‬‬ ‫או"ח סי' תר"ע בפך שמן של חנוכה)‪.‬‬ ‫"ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את‬ ‫אבל לא כן אם הילד אמרה‪ ,‬הלוא "יש‬ ‫נשייך ואת ובניך תחיי בנותר" (שם‪:‬ז)‪.‬‬ ‫נביא בישראל" (שם ה‪:‬ח)‪ .‬וכן בנעמן השר‬ ‫הנה רק ברכת הנביא הוא שהביא לה‬ ‫צוהו שיטבול בנהר ויתרפא (שם‪:‬י) והבן‪.‬‬ ‫הפרנסה‪ ,‬ולא ההשתדלות שלה בכל מיני‬ ‫עד שטען הטוב נהר זה מנהר שלו‬ ‫ערמה וכיוצא בו‪ ,‬אלא האמונה שהיתה בה‬ ‫(שם‪:‬יב) ע"ש כל הענין‪ .‬וכיון שכל עיקר‬ ‫בנביא‪ .‬ובזה נכנסה הברכה בשיריים‬ ‫זה הילד בא ע"י נס יש מאין‪ ,‬וא"כ עכשיו‬ ‫וחיתה בזה עם בניה כל ימי חייה‪ .‬והנה‬ ‫להחזיר להחיותו יש מיש ודאי אפשר‪,‬‬ ‫רואים אנו עד כמה צריך לסמוך רק על‬ ‫וכ"ש הוא מלהביאו לעולם מתחילה‪ .‬ולכן‬ ‫תפלת הצדיק ולא לסמוך על דרך הטבע‪.‬‬ ‫לא עשתה תחבולות כלום‪ ,‬אלא תיכף‬ ‫וגדולה מזו דהסומך על הצדיק והנביא‬ ‫הלכה לאיש האלקים וסיפרה לו המעשה‬ ‫ועל התפלה‪ ,‬אפי' בכדי להחיות מתים‬ ‫ההמשך בדף הבא‬ ‫מה שקרה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מצוה יומית‬ ‫כ"ג מרחשון תשפ"ז‬ ‫מצוה צב‪ .‬איסור בשר בחלב‬ ‫בשאר איסורין לא מחמירין בכלי זכוכית‬ ‫בשר בחלב שלא נתבשל על האש פטור‬ ‫ובכאן אמרינן לא ראינו אינו ראיה‪ ,‬דהרי‬ ‫איתא בגמרא (שבת לט‪ ).‬מותר לבשל‬ ‫כתבו הפוסקים (שאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז‪,‬‬ ‫בשבת בחמה‪ .‬וכתב רש"י הטעם (ד"ה‬ ‫פמ"ג מש"ז סקל"א) דאף לדעת המחמירים‬ ‫דשרי) דאין דרך בישולו בכך‪ ,‬וחמה באור‬ ‫בכלי זכוכית‪ ,‬דוקא לענין חמץ בפסח‬ ‫לא מיחלפא‪ ,‬דליגזור הא אטו הא‪ .‬וכן‬ ‫החמירו לפי שאיסורו במשהו‪ ,‬אבל‬ ‫בבשר בחלב פטור אם בישלו בחמי‬ ‫בשאר איסורים לא חששו אפילו‬ ‫טבריה‪ ,‬כדאיתא בשו"ע (יו"ד סי' פ"ז ס"ז)‬ ‫המחמירין‪ ,‬וכ"כ הכנה"ג (בהגהות הטור‬ ‫כיון שאין זה דרך בישול‪.‬‬ ‫יו"ד סי' קכ"א אות כ"ה)‪.‬‬ ‫והכוונה בזה דהתורה אסרה לבשל בשר‬ ‫ובספר קהל יהודה הביא דברי הכנה"ג‪,‬‬ ‫בחלב‪ ,‬אבל הכובש בשר בחלב‪ ,‬אפילו‬ ‫וכתב דגם המחמירין והמהדרין מבני‬ ‫נעשה ראוי לאכילה עי"ז לא אסרה תורה‪.‬‬ ‫ספרד אין מחמירין בכלי זכוכית רק‬ ‫ואף דקיי"ל כבוש כמבושל‪ ,‬והגם שנתקן‬ ‫לענין פסח‪ ,‬אבל לענין שאר איסורין‬ ‫לאכילה ע"י הכבישה או ע"י מלח‪ ,‬אינו‬ ‫נתפשט המנהג שלא לחוש כלל‪ .‬אלא‬ ‫עובר על בישול בשר בחלב‪ ,‬דבתורה‬ ‫שבשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קמ"א)‬ ‫בישול כתיב‪ ,‬והבישול שכותב בתורה‬ ‫החמיר בדבר‪ .‬אבל בספר יד יהודה (יו"ד‬ ‫הוא בישול על האש‪ .‬ולכן אם נעשה‬ ‫הל' מליחה סי' ס"ט ס"ק פ"א) כתב לדינא‬ ‫באופן אחר פטור (שו"ת חי"א סי' רע"ז)‪.‬‬ ‫דכלי זכוכית לא מיבעיא שאינו נאסר‬ ‫להשתמש בכלי זכוכית אחרי אכילת בשר‬ ‫מחמת כבוש‪ ,‬אלא אף בחמין קיי"ל דלא‬ ‫נאסרו בדיעבד‪ ,‬ואין צריך שום הכשר‪.‬‬ ‫לחלב או להיפך ע"י הדחה‬ ‫בדבר שאלתו בכלי זכוכית שהעולם‬ ‫ועיין דרכי תשובה (יו"ד סי' קכ"א) שהביא‬ ‫מקילין להשתמש בהן בין בשר ובין חלב‪.‬‬ ‫דבריהן באריכות‪ ,‬וכנראה דדעתו ג"כ‬ ‫ותמה הרי לפמ"ש הרמ"א (סי' תנ"א סכ"ו)‬ ‫כדעת המקילין‪ ,‬וכיון דכבר כן נהוג‬ ‫דהמנהג באשכנז ובמדינות אלו דכלי‬ ‫עלמא‪ ,‬הנח להם לבני ישראל אם אינם‬ ‫זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו‪ ,‬א"כ‬ ‫נביאים בני נביאים הם‪ ,‬ומינה לא תזוע‪.‬‬ ‫אמאי סומכין העולם להתיר ולא מצא‬ ‫סמך לזה בשום מקום‪.‬‬ ‫שנזכה להאמין בצדיקי אמת‪ ,‬ושיתקבלו‬ ‫וזה מלמד אותנו שאפי' לאחר שמת נמי‬ ‫תפלתינו לפני אדון כל לרחמים ולרצון‬ ‫הועילה תפלה‪ .‬ואמרו חז"ל קטן שבהם‬ ‫עלינו ועל כל ישראל א"ס‪.‬‬ ‫מחי' מתים והכל ע"י תפלת הצדיק‪ .‬ויה"ר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫מכוסות חלב או בשר בלי הכשר‬ ‫בפרט בבשר וחלב יש להתיר‬ ‫בינתיים‪ ,‬רק שיראה שיהיה הכוס נקי‬ ‫כיון ששניהם התירא הם‬ ‫ומצוחצח‪ .‬ושמעתי מגדול אחד בדורנו‪,‬‬ ‫איברא דנלפענ"ד לחדש‪ ,‬דלהשתמש‬ ‫שאשתו הרבנית רצתה להחמיר וליקח‬ ‫בזכוכית חלב ובשר בזה אחר זה‪ ,‬יש עוד‬ ‫כוסות של זכוכית לבשר לבד ולחלב‬ ‫טעם אחר להתיר‪ .‬והוא‪ ,‬דבשר בחלב‬ ‫לבד‪ .‬ומיחה בה‪ ,‬ואמר‪" :‬כך ראיתי בבית‬ ‫תרוייהו התירא הוא‪ ,‬ולא דמי לחמץ‬ ‫אמי הצדקנית‪ ,‬שהיתה מקובלת מגאוני‬ ‫ושאר איסורין דאיסור הם‪ ,‬והו"ל נ"ט בר‬ ‫וצדיקי הדור הקודם‪ .‬וכן ראיתי אצל‬ ‫נ"ט דאיסורא‪ .‬אבל הכא נ"ט בר נ"ט‬ ‫שאר צדיקי הדור העבר‪ ,‬ואיני רוצה‬ ‫דהתירא הוא‪.‬‬ ‫לשנות ממה שראיתי בבית אמי‪ ,‬ואל‬ ‫תטוש תורת אמך"‪ .‬וכנראה דבכיון עבד‬ ‫וא"כ יש כאן כמה ספיקות להתירא‪ :‬חדא‪,‬‬ ‫עובדא כדי להורות הלכה למעשה‪ .‬ומ"מ‬ ‫דילמא קיי"ל דכלי זכוכית אינו בולע כלל‬ ‫במקום שיש לחוש לתערובת יש‬ ‫והיתר גמור הוא‪ .‬ואת"ל בולע‪ ,‬דילמא יש‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫חילוק בין חמץ לשאר איסורין‪ ,‬כדעת‬ ‫הפוסקים המחלקים‪ .‬ואת"ל אין לחלק בין‬ ‫פּיירעקס‬ ‫איסור לאיסור‪ ,‬מ"מ י"ל דילמא בין‬ ‫ולמודעי אני צריך‪ ,‬דמיהו הני קדרות‬ ‫איסור לאיסור אין מחלקין‪ ,‬דמה לי‬ ‫שנעשו ממין זכוכית כגון הנקרא‬ ‫איסור חמץ ומה לי שאר איסורין‪ ,‬דסוף‬ ‫'פּיירעקס' וכיוצא בהם למיניהם‪ ,‬הגם‬ ‫סוף איסור הוא קמן‪.‬‬ ‫שאומרים שהם זכוכית‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שעשויין לבישול על האש‪ ,‬ח"ו להקל‬ ‫אבל בשר ואח"כ חלב דהיתר בהיתר‬ ‫ולבשל בקדירה אחת בשר וחלב‪ ,‬אפילו‬ ‫הוא‪ ,‬ולא נאסר מדאורייתא אלא ע"י‬ ‫בזה אחר זה‪ .‬והדבר פשוט‪.‬‬ ‫בישול‪ ,‬ובלא בישול לא הוי אלא דרבנן‪,‬‬ ‫(שו"ת משנ"ה ח"ט סי קס"ח)‬ ‫ולעולם לא אתי לידי איסור דאורייתא‪,‬‬ ‫כה"ג סמכינן דודאי אינו בולע‪ ,‬דבדרבנן‬ ‫❖‬ ‫הולכין אחר המיקל‪ ,‬וכ"ש דהו"ל נ"ט בר‬ ‫נ"ט דהתירא‪ .‬ואפילו למ"ד (עי' שבת מב‪:‬‬ ‫דעת המהרי"ל דיסקין להתיר‬ ‫תוס' ד"ה אבל) דעירוי מבשל‪ ,‬הרי אינו‬ ‫ראיתי שהעלה את דברי מרן הגרי"ל‬ ‫מבשל רק עד כדי קליפה‪ ,‬ואם יפליט‬ ‫דיסקין בפסקיו (ח"א סי' י"ד) בצ"ע במה‬ ‫איכא ס'‪ ,‬כה"ג לכו"ע ליכא למיחש‪.‬‬ ‫שפסק‪ :‬הוריתי להתיר בבצלים שנחתכו‬ ‫בסכין חולב ונתנו בקדרה של בשר‪ .‬חדא‪,‬‬ ‫לא להחמיר יותר על מה שקיבל מבית אבותיו‬ ‫דדילמא בצלים אינו חריף‪.‬א ואף דנימא‬ ‫ולכן הקילו בני ישראל‪ ,‬והנהיגו לשתות‬ ‫א‬ ‫כי רבינו יחיאל סובר שרק מה שאיתא במפורש בגמרא‪ ,‬דהיינו צנון וחלתית הוי בכלל דבר חריף‪.‬‬ ‫וכתב הפמ"ג (יו"ד סי' צ"ח מש"ז סקי"א) ובצל עכ"פ ביותר מס' בטל‪ ,‬וא"כ אנחנו לא נדע מה לעשות‬ ‫בבצלים ושומין של עכו"ם‪ ,‬וישראל אסור לטעום‪ .‬ומיהו בעכו"ם קפילא או במסיח לפי תומו יש‬ ‫להקל האידנא ביותר מס'‪ .‬והחזון איש (או"ח סי' קי"ט אות י"א) אמנם יש מקום להקל ולסמוך על דעת‬ ‫הפוסקים דאינו כחלתית ונטל"פ מותר‪.‬‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וסתם סכין אינו בן יומו הוא‪ ,‬וליכא‬ ‫חריף הוא‪ ,‬אכתי לא עדיף מכלים‬ ‫איסור כלל‪.‬‬ ‫שהודחו ביחד‪ ,‬דהוי פלוגתא דרבוותא‬ ‫[דהבצל לא הוציא יותר ממה שיש‬ ‫ואת"ל דהוי דבר חריף‪ ,‬מ"מ לא עדיף‬ ‫בסכין]‪ .‬ואף שלא היה ס' נגד הבצלים או‬ ‫מכלים שהודחו ביחד‪ .‬כוונתו בזה לומר‬ ‫סכין התרתי‪.‬‬ ‫דמאיזה טעם באנו לאסור‪ ,‬משום שהיא‬ ‫דבר חריף‪ ,‬ודבר חריף משוי ליה לשבח‬ ‫קושיא על דברי המהרי"ל דיסקין‬ ‫ומפליט הטעם מן הסכין‪ ,‬אבל גם‬ ‫ותמה מעלתו‪ ,‬דהדמיון אינו יפה‪ ,‬דאצל‬ ‫כשמפליט‪ ,‬מ"מ אינו מפליט יותר ממים‬ ‫כלים טעם המתירין הוא משום נ"ט בר‬ ‫רותחין שג"כ מפליטין מב' כלים‬ ‫נ"ט דהיתירא‪,‬ב ואצל דבר חריף לא שייך‬ ‫כשמדיחין שניהם יחד במים שהיד‬ ‫ג‬ ‫סברא זו‪ ,‬כדמוכח ברמ"א (סי' צ"ה ס"ב)‪.‬‬ ‫סולדת בהם‪ .‬וכיון דבהדחת שני כלים‬ ‫ולטעם האוסרין שהוא מטעם שבאין‬ ‫איכא מחלוקת‪ ,‬ולדעת המחבר (סי' צ"ה‬ ‫הפליטות יחד‪ ,‬כדמבואר בש"ך (סקי"ב‬ ‫שם) כלים אפילו שניהם בני יומן שהודחו‬ ‫שם) בשם הר"ן‪ ,‬ומי יימר שלא באו יחד‬ ‫במים שהיד סולדת בהן‪ ,‬מותרין אם ברור‬ ‫ע"י אמצעות המים‪ .‬אבל היכי דאיכא‬ ‫לו שלא היה שם שומן דבוק בהם‪.‬‬ ‫דבר חריף דשווי ליה לשבח‪ ,‬כ"ש שיש‬ ‫טעם ההיתר כיון דאפילו אם היה בן יומו‬ ‫לחוש שבאו יחד ונעשה איסורא ממש‪.‬‬ ‫היה מותר‬ ‫ועוד מה שהוסיף שהבצל אינו מוציא‬ ‫והכי נמי ס"ל למהרי"ל דלא עדיף מה‬ ‫יותר ממה שיש בסכין‪ ,‬זה פשוט בכל זמן‪,‬‬ ‫שיצא ע"י חריפות הבצל ממה שיוצא ע"י‬ ‫ומה מוסיף תת כח באמירתו זו‪ .‬והביא‬ ‫מים רותחים‪ ,‬דהחריפות אין לו כח‬ ‫שבשו"ת שרגא המאיר (ח"ג סי' קט"ז אות‬ ‫לעשות איסור חדש‪ ,‬אלא החריפות‬ ‫ב') עמד בזה‪ ,‬והניח בצ"ע‪.‬‬ ‫מחליא ליה להאיסור שאינו בן יומו והוא‬ ‫המהרי"ל מתיר ממה נפשך‬ ‫פגום לשבח כאלו שהוא בן יומו‪ ,‬אבל‬ ‫אינו עושה יותר מזה‪ ,‬וא"כ היכי דאפילו‬ ‫ולענ"ד היות כי מרן הגרי"ל זצ"ל היה‬ ‫היה האיסור בן יומו נמי מותר‪ .‬א"כ דבר‬ ‫גדול הדור‪ ,‬מחייבינן למשכוני נפשין‬ ‫חריף נמי מותר‪ ,‬דהחריפות לא פעל אלא‬ ‫לבאר דבריו‪ ,‬ולא לשויה טועה בדברים‬ ‫שעשאו בן יומו במה שנתן טעם לשבח‪.‬‬ ‫פשוטים‪ .‬ומה שנלפענ"ד ביאור הדברים‪,‬‬ ‫דהגרי"ל התיר כאן כעין ספק ספיקא ‪-‬‬ ‫ולכן שפיר מדמה ליה‪ ,‬כיון דאילו הדיח‬ ‫ספק אם בצלים הו"ל דבר חריף בכלל‪,‬‬ ‫שני כלים יחד אפילו שניהם בני יומו‬ ‫ואם לא הוי דבר חריף‪ ,‬א"כ לא פלט‬ ‫מותרים לרבוותא‪ ,‬א"כ בחריף זה נמי‪,‬‬ ‫הסכין ע"י חתיכת הבצלים טעם לשבח‪,‬‬ ‫ב‬ ‫עיין מחבר (שם ס"ג) קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן‪ ,‬אפילו שניהם‬ ‫בני יומן משום דהוה ליה נ"ט בר נ"ט דהיתרא‪ .‬ובשומן דבוק אסור‪ .‬והרמ"א מביא שיש אוסרים‬ ‫אפילו אין שומן דבוק בהן‪ .‬ודוקא בכלי ראשון‪.‬‬ ‫ג‬ ‫וז"ל‪ :‬בדבר חריף שנתבשל אפילו אינו בן יומו‪ ,‬או שדכו בתבלין של בשר אם אכלו בחלב אוסר‬ ‫אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫מחלוקת אם שייך בדבר חריף‬ ‫כיון דאין החריפות עושה יותר מלהשוותו‬ ‫נ"ט בר נ"ט דהיתרא‬ ‫כבן יומו‪ ,‬ולא עדיפי הבצלים מאילו היה‬ ‫מדיח הסכין עצמו יחד עם הכלי בשר‬ ‫ומה שהוסיף מעכ"ת דבדבר חריף לא‬ ‫והיה מותר‪ ,‬לא עדיפי מזה בצלים שג"כ‬ ‫שייך נ"ט בר נ"ט דהתירא‪ ,‬דבר זה‬ ‫מותרים‪.‬‬ ‫במחלוקת שניה‪ ,‬דהרמ"א פסק כן (סי'‬ ‫צ"ה)‪ .‬אבל בשו"ת מקום שמואל (סי' פ"ט‪,‬‬ ‫דבר חריף אינו חמור מהדחה בכלי ראשון‬ ‫הביאו בפת"ש סק"ד) האריך הרבה לחלוק‬ ‫ומה שהוסיף דהבצל לא הוציא יותר וכו'‪,‬‬ ‫על הרמ"א‪ ,‬דבדבר חריף נמי אמרינן נ"ט‬ ‫בזה מבאר את דבריו ביתר ביאור‪ ,‬דלא‬ ‫בר נ"ט‪ .‬וסיים דבדבר חריף גמור אין לזוז‬ ‫תימא דלא דמי אהדדי‪ ,‬דהגם שאם היה‬ ‫מפסק הרמ"א מאחר שכן פשט המנהג‪,‬‬ ‫מדיח הסכין עם כלי בשר היה מותר‬ ‫אבל במקום שיש להסתפק אי מקרי דבר‬ ‫לרבוותא‪ ,‬מ"מ דבר חריף חמור מזה‪.‬‬ ‫חריף‪ ,‬יש להתיר‪ ,‬והסכים עמו הפרי‬ ‫והבצלים אף שלא באו אלא מכח הסכין‬ ‫תבואה (סי' כ"ב)‪.‬‬ ‫אוסרין יותר מהסכין‪ ,‬ויפה כח הבן מכח‬ ‫ובחכמת אדם (כלל מ"ט סי' ז') כתב‬ ‫האב‪ ,‬או שמפליטין יותר מן הסכין ממה‬ ‫דבמקום הפסד יש לסמוך על המ"ד דס"ל‬ ‫שהיו מפליטין המים‪ .‬ולזה הוסיף דאין‬ ‫דלא הוי דבר חריף אלא חלתית דוקא‪.‬‬ ‫לומר דע"י חריפות מוציא יותר‪ ,‬דהבצל‬ ‫ועכ"פ בדברים שאינם חריפים וחמוצים‬ ‫לא הוציא יותר ממה שיש בסכין‪ ,‬וכל זה‬ ‫הרבה‪ ,‬אם חתכו בסכין שאינו בן יומו‪ ,‬יש‬ ‫גם המים מוציאין‪ ,‬וא"כ שפיר דמי‬ ‫לסמוך על הפוסקים דס"ל דאפילו בצנון‬ ‫אהדדי‪.‬‬ ‫אינו אוסר אלא בבן יומו‪ .‬ובמקום הפסד‬ ‫טעם שהוסיף ביאור לדבריו‬ ‫אפשר שיש לסמוך ולהקל אפילו בבן‬ ‫יומו‪ ,‬ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאפילו‬ ‫וכתב כן לפי שיש אופנים דאמרינן היכא‬ ‫בדברים חריפים מותר נ"ט בר נ"ט‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫דחתכו דק דק וכיוצא דכל הבצל נעשה‬ ‫נבלה וכיוצא‪,‬ד מ"מ כתב דסוף סוף לא‬ ‫בבצל יש להקל לומר שהוי נ"ט בר נ"ט‬ ‫הוציא הבצל יותר ממה שיש בסכין‬ ‫וא"כ הרי בבצל כיון שהקדים הגרי"ל‬ ‫וכנ"ל‪ .‬ואדרבה‪ ,‬כי באמת החריפות אינו‬ ‫דיש להסתפק אי הו"ל דבר חריף‪ ,‬כה"ג‬ ‫מוציא רק כדי נטילה או כדי קליפה (עיין‬ ‫שפיר יש לסמוך דאמרינן נ"ט בר נ"ט‬ ‫ש"ך סי' צ"ו סק"ט)‪ ,‬ובחי' רע"א שם‬ ‫אפילו בבצלים‪ .‬ועיין יד אברהם (סי' צ"ו‬ ‫דחורפא דסכינא אינו מפליט רק כדי‬ ‫ס"א) דבתפוחים חמוצים מיקל בספר‬ ‫קליפה‪ .‬ותמה ע"ז דמבואר עד כדי‬ ‫נשמת אדם‪ ,‬וכן בסכין של בשר מטעם‬ ‫נטילה‪ ,‬אבל עכ"פ לא יותר‪ ,‬וא"כ באמת‬ ‫נ"ט בר נ"ט אף בבן יומו‪ ,‬וכ"ש בסתם‬ ‫החריפות אף כשהוא מחליא ליה לשבח‪,‬‬ ‫סכין שהם בכלל אינו בן יומו‪.‬‬ ‫מ"מ אינו פולט כל הבליעה מה שיש‬ ‫בסכין‪.‬‬ ‫ד‬ ‫כמו שכתב הרמ"א (סי' צ"ו ס"א) אם חתכן דק דק‪ ,‬צריך לשער ס' נגד כל הצנון‪ .‬וי"א שאם חתך‬ ‫צנון בסכין של איסור כולו אסור‪ ,‬וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור כולו בחלב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דבר חריף הרמ"א מודה דאין להחמיר‬ ‫כאן הוי ג' נ"ט‬ ‫בדיעבד באינו בן יומו‪ ,‬דמה"ט כתב‬ ‫שנית נראה לפמ"ש המג"א (או"ח סי' תנ"א‬ ‫לדינא דאם חתכו בסכין של חלב בצלים‬ ‫סקל"ג) שלא כדין עושין שחותכין זנגביל‬ ‫ונתנם בקדירה של בשר דמותר‪,‬‬ ‫בסכין של בשר‪ .‬והאבן עוזר חלק עליו‪,‬‬ ‫דמסתמא הסכין אינו בן יומו מבליעת‬ ‫דאפילו למ"ד דנ"ט בר נ"ט לא שייך‬ ‫כלי ראשון‪ ,‬ובפרט בסכין חולבת שרוב‬ ‫בדבר חריף‪ ,‬מ"מ בזה דהוי ג' נ"ט‪:‬‬ ‫תשמישו הוא בצונן‪ ,‬וא"כ הרי הוא נותן‬ ‫מהסכין לזנגביל נחשב לטעם אחד‪,‬‬ ‫טעם לפגם‪ ,‬ונ"ט בר נ"ט‪ ,‬ותרי חומרא לא‬ ‫דמדבר חריף אינו יוצא רק טעם‪ ,‬וא"כ‬ ‫מחמרינן בזה‪ .‬ומצד השמנונית שיש‬ ‫הו"ל טעם א' אל הסכין‪ ,‬והב' אל הזנגביל‪,‬‬ ‫בסתמא טוח על פניו‪ ,‬תמיד בטל‬ ‫והג' אל המדוכה‪ ,‬וטעם השני הוי להיתר‪.‬‬ ‫בשישים תוך הקדירה‪ ,‬לכן אפילו אין ס'‬ ‫נגד הסכין נמי שרי בדיעבד‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ובמהר"ש כהן (הוספה על המטה יהונתן)‬ ‫דרק בטעם שנבלע בקדירה י"ל דגם‬ ‫רק בסכין חולבת יש להקל‬ ‫טעם שני אסור‪ ,‬אבל בטעם שנבלע‬ ‫וכתב במשמרת שלום דרק בדברים‬ ‫באוכל אינו ראי‪ ,‬וי"ל טעם שני לא הוי‬ ‫חריפים חוץ מצנון הקיל בדיעבד באינו‬ ‫אלא דרבנן‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ בדידן כיון דהכי‬ ‫בן יומו‪ ,‬אבל בצנון אין להקל‪ .‬ומ"מ‬ ‫נמי לא הוי אלא טעם שני שטעם ראשון‬ ‫נלענ"ד דרק בסכין חולבת אינו בן יומו‬ ‫נבלע בסכין‪ ,‬וטעם שני בבצל‪ ,‬כה"ג‬ ‫הוא דיש להקל‪ ,‬דסכין חולב רוב‬ ‫שפיר אמרינן נ"ט בר נ"ט אפילו בדבר‬ ‫תשמישו בצונן‪ ,‬ובפרט אצל עני‪ ,‬אבל‬ ‫חריף‪ ,‬עכ"פ בדיעבד‪.‬‬ ‫להיפוך בסכין בשר אין להקל‪.‬‬ ‫רק בצנון מחמיר הרמ"א אפילו אינו בן יומו‬ ‫עכ"פ מפורש כהגרי"ל והוראתו בקדושה‪,‬‬ ‫והנה כל זה כתבנו למשכוני נפשי ולישב‬ ‫ויפה דן ויפה הורה‪,‬ה ואתן תודה להשי"ת‬ ‫דברי הגרי"ל שהיה גדול הדור‪ .‬אמנם‬ ‫שהנחני בדרך אמת לישב דברי מרן‬ ‫לעצם ההלכה הוראתו לאו יחידאי הוא‪,‬‬ ‫הגאון ז"ל‪ ,‬ויהיה מליץ יושר לכולנו‬ ‫ומצאתי לו רב‪ ,‬הבית מאיר שכתב‬ ‫בעוה"ב לחיי העוה"ז‪,‬ו ולשנה טובה‬ ‫דהרמ"א לא כתב דעה זו להחמיר אפילו‬ ‫(שו"ת משנ"ה ח"י סי' צ"ט)‬ ‫ומבורכת‪.‬‬ ‫באינו בן יומו אלא בצנון‪ .‬אבל בשאר‬ ‫ה‬ ‫וכתב בדברי יציב (סי' כ"ג) בדיעבד בשאר דברים חריפים בסכין שאינו בן יומו‪ ,‬מי שסומך על‬ ‫שו"ת הבית מאיר‪ ,‬בודאי כדאי הוא הבית מאיר שאין צריך להסכמתי‪.‬‬ ‫ו‬ ‫והגאון החלקת יואב כתב בהקדמתו‪" :‬והבטחה יש לנו בספר חסידים (אות תקנ"ט) שמי שמתרץ‬ ‫איזה קדמון ומצילו מקושיא וסתירה‪ ,‬הקדמון הזה מצילו מדינה של גיהנם"‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ביום שלישי למילה יש להרבות בשמחה‬ ‫"וירא אליו ה'" (יח‪:‬א)‪ .‬אמרו חז"ל (ב"מ פו‪ ):‬לבקר את החולה‪ .‬אמר רבי חמא בר חנינא‪,‬‬ ‫יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪ .‬משמע דביום שלישי למילה יש‬ ‫להרבות בשמחה‪ ,‬כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה (פסחים קיז‪.).‬‬ ‫ובחרדים (הקדמה למצוות אות ד') כתב שהאר"י ז"ל זכה לכל המדרגות בשביל שמחה‬ ‫גדולה ששמח עם מצוות‪ .‬והנה אברהם אבינו מל‪ ,‬ומצות מילה הוא מצוה שקיבלו אותה‬ ‫בשמחה‪ ,‬ועדיין עושין אותה בשמחה (שבת קל‪ ,).‬מ"מ כיון דאיכא צערא דינוקא אין‬ ‫מברכין 'שהשמחה במעונו' (כתובות ח‪ ):‬וחסרה השמחה‪ .‬אבל ביום שלישי מרבין‬ ‫א‬ ‫בשמחה‪ ,‬ולכן "וירא אליו ה'"‪.‬‬ ‫אברהם רצה לעשות סעודת שלישי למילה ברבים‬ ‫ואולי מה"ט הצטער על שלא מצא אורחים‪ ,‬שרצה לעשות סעודה ביום שלישי‪ ,‬ורצה‬ ‫לעשות סעודת מצוה ברבים בכדי להרבות בשמחה של מצוה‪ .‬ולפי שהקב"ה הוציא‬ ‫חמה מנרתיקה ולא עברו עוברי אורח‪" ,‬וירא אליו ה'" וראה שמצטער‪ ,‬שלח לו מלאכים‬ ‫בדמות אנשים לעשות סעודת יום ג' למילה‪ .‬ואולי מה"ט נוהגין לעשות סעודה עד‬ ‫היום ביום שלישי למילה לכבוד שמחת המילה‪ ,‬דביום ראשון חסרה השמחה מחמת‬ ‫צערא דינוקא‪ .‬וכיון דהתם לא היו רק שלשה אנשים‪ ,‬אפשר דדי בג' אנשים לסעודה‬ ‫זו‪ .‬ואפשר שהיו שם ישמעאל ואליעזר ועוד‪ ,‬והיה מנין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫א‬ ‫ידועים דברי המהרש"ל (הנהגות מהרש"ל אות ג') יותר גדול הוא סעודה של מצוה של שלישי למילה‬ ‫מיום המילה עצמה‪ ,‬שהרי שלישי למילה נאמר בו סעודה להדיא גבי אברהם‪ ,‬ויום המילה עצמה‬ ‫נדרש גבי יצחק רק מ'הגמל' (בראשית כא‪:‬ח)‪ .‬ואיתא בספר דרך פקודיך (מ"ע ב' חלק המעשה אות כ"ח)‬ ‫בהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג"כ סעודה ביום השלישי למילה‪ .‬ויש לזה סמך מסעודת‬ ‫אברהם אבינו למלאכים‪ ,‬דיום שלישי למילתו היה כידוע‪.‬‬ ‫ודבר נפלא כתב בספר עבודת יששכר (מהרה"ק מוואלבארז זי"ע‪ ,‬פ' וירא ד"ה וירא) הסעודה ביום שלישי‬ ‫למילה גדולה מעלתה יותר ממעלת הסעודה בברית עצמה‪ ,‬כי סעודת מצוה ביום הברית על מצוה אחת‬ ‫היא נעשית‪ ,‬היינו מצות המילה‪ .‬אבל בסעודת מצוה הנעשית ביום שלישי למילה‪ ,‬הרי היא בעבור‬ ‫שלשה מצות‪ :‬אחד מצות הברית עצמו‪ ,‬כי אף היא שייכא אל שמחת מצות הברית‪ .‬והשנית‪ ,‬מצות‬ ‫ביקור חולים‪ .‬והשלישית‪ ,‬מצות הקבלת פני השכינה‪ ,‬שהקב"ה בא ביום זה לבקר את כל ילד הנימול‪.‬‬ ‫ומסופר‪ :‬פעם בא הרה"צ רבי הערש'לע נכד הבעל שם טוב מארץ ישראל אל הרה"ק הבית אהרן‬ ‫מקארלין זי"ע‪ ,‬והיה חביב מאד בעיניו‪ ,‬ומיד שמח לקראתו‪ .‬ונענה אליו באומרו‪" :‬אני מוזמן עתה‬ ‫ללכת לסעודת שלישי למילה שהיא קבלת פני השכינה‪ .‬וגם הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני‬ ‫השכינה‪ ,‬על כן בא עמי ונלך יחד לסעודת שלישי למילה‪ ,‬ואזכה בשניהם ‪ -‬בהכנסת אורחים ובקבלת‬ ‫(סיפורי מרן הרמ"ח מסלונים עמ' רי"ח)‬ ‫פני השכינה יחד"‪.‬‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה‬ ‫ואולי בזה יתיישב הא דאמרו (שבת קכז‪ ).‬גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני‬ ‫ב‬ ‫השכינה‪ ,‬מנא לן‪ ,‬מאברהם שאמר "אד' וגו' אל נא תעבור" (בראשית יח‪:‬ג)‪ .‬והקשו (עי'‬ ‫ג‬ ‫ערבי נחל) כיון דאנן מאברהם ילפינן‪ ,‬א"כ יקשה אברהם מהיכן למד זאת‪ ,‬דהרי בתורה‬ ‫אין מקור לכך‪ ,‬דאי היה לה מקור מן התורה לא היינו צריכים ראיה מאברהם‪.‬‬ ‫מצות הכנסת אורחים גרם להשראת השכינה‬ ‫ולהנ"ל נראה כיון דנראה אליו ה' וראה שמצטער‪ ,‬ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‬ ‫של מצוה‪ ,‬והוא היפוך הצער‪ .‬וכיון שרצה הקב"ה שישרה שכינה שם‪ ,‬ולכן הזמין לו‬ ‫אורחים ויהיה בשמחה ולא תעבור מאליו השכינה‪ .‬ומיד שראה האורחים רץ לקבלם‬ ‫ולא הצטער עוד‪ ,‬וממילא היה המצוה של הכנסת אורחים הגורם שתשאר השכינה‪,‬‬ ‫(שנת תש"נ)‬ ‫ושפיר למדנו ממעשה אברהם גדולה הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫❖‬ ‫בני ישראל מקיימים את התורה יותר ממלאכים‬ ‫"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם" (יח‪:‬ח)‪ .‬איתא בספר הרוקח (סי'‬ ‫שס"ט) וז"ל‪ :‬בפסיקתא רבתי (פ' עשר תעשר כ"ה) כשביקש הקב"ה לתת את התורה‬ ‫לישראל‪ ,‬לא היו המלאכים מניחים אותו‪ .‬אמר להן הקב"ה‪ :‬אתם מקיימין את התורה?‬ ‫תינוק הנגמל מישראל מקיימה יותר מכם‪ .‬יוצא מבית הספר‪ ,‬אם היה אוכל בשר אינו‬ ‫אוכל חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר‪ .‬ואתם כשנשלחתם אצל אברהם‪ ,‬הביא לפניכם‬ ‫בשר וחלב ואכלתם‪" ,‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר"‪.‬‬ ‫המלאכים לא רחצו ידיהם בין בשר לחלב‬ ‫נראה דמה"ט לא קי בלו המלאכים התורה משום שלא רחצו ידיהם בין חלב לבשר‪.‬‬ ‫ואברהם כשנתן לפניהם נתן חלב בפני עצמו ובשר בפני עצמו‪ ,‬והם אכלו ולא רחצו‬ ‫ידיהם‪ .‬וזהו שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה" ‪ -‬זה בפני עצמו וזה בפני‬ ‫עצמו‪ ,‬ונתן לפניהם על השלחן‪ .‬והם שלא רחצו ידיהם ואכלו באפיקורן (חולין קד‪):‬‬ ‫ב‬ ‫מסופר על הגה"ק רבי יהודה אסאד זצ"ל שהיה רגיל לנסוע לאסוף לצרכי צדקה‪ .‬פעם אחת עלה‬ ‫לביתו של נגיד אחד שהיה נודע כקמצן‪ .‬הלה שראה את רבינו מתקרב‪ ,‬ובהבינו מטרת בואו מיהר‬ ‫להסתתר מאחורי הבית‪ .‬והגאון רבי יהודה אסאד מצא את בני ביתו לבד‪ ,‬ואמר להם‪" :‬נא הביעו‬ ‫תודה לאביכם בשמי‪ ,‬כי הנה רק על ידו נתבארו לי עתה דברי חז"ל 'גדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫מקבלת פני השכינה'‪ .‬מכיון שמשה רבינו כשקיבל פני השכינה הסתיר רק את פניו‪ ,‬כדכתיב (שמות‬ ‫ג‪:‬ו) "ויסתר משה פניו"‪ .‬ולעומת זאת בקבלת פני האורחים הסתיר אביכם את כולו‪ ,‬והרי לכם ראיה‬ ‫(תולדותיו בספרו)‬ ‫מפורשת כי גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ובשם הרבי ר' בונם מפרשיסחא מובא (שיח שרפי קודש) שרש"י ז"ל פי' מהו 'וירא וירא' שני פעמים‪,‬‬ ‫הראשון לשון ראיה והשני לשון הבנה‪ .‬וזהו שאברהם אבינו ע"ה הבין דבר זה בדעתו שגדולה הכנסת‬ ‫אורחים כו'‪ ,‬ומחמת שדבר זה נפל אז בדעתו בוודאי‪ ,‬כך צריך להיות‪ ,‬משום זה וירץ לקראתם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫[דהיינו בלא נטילה ובלא קינוח]‪ .‬והנה אמרו ז"ל (יומא כח‪ ):‬קיים אברהם אבינו אפילו‬ ‫עירובי תבשילין‪ .‬ולהנ"ל שמרמז גם שלא עירב התבשילין‪ ,‬אלא נתן זה בפני עצמו וזה‬ ‫בפני עצמו ולא עירב‪ ,‬הגם דלא הוי דאורייתא‪ ,‬דמדאורייתא דרך בישול אסרה תורה‪,‬‬ ‫אפ"ה קיים אברהם אבינו‪ ,‬והמלאכים הוא ששינו ואכלו באפיקורן‪.‬‬ ‫מנהג לאכול בשבועות מאכלי חלב‬ ‫ומהאי טעמא נוהגין לאכול בשבועות מאכלי חלב ומאכלי בשר (ועי' שו"ת משנ"ה חי"ב‬ ‫סי' י"א‪ ,‬ח"ז סי' ע')‪ .‬ועוד שהיו אוכלין באפיקורן רק בנטילת ידיהם בין זה לזה‪ .‬ולהנ"ל‬ ‫אתי שפיר‪ ,‬דהמנהג בא להראות דאנן זהירים בה יותר מהמלאכים‪ ,‬ונוטלין ידים בין‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"א סי' תכ"ו)‬ ‫חלב לבשר‪.‬‬ ‫❖‬ ‫"וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את‬ ‫בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'" (יח‪:‬יז‪-‬יט)‪ .‬צריך להבין 'כי ידעתיו למען'‪.‬‬ ‫רש"י פי' לשון חיבה וכו'‪ ,‬ולמה ידעתיו‪ ,‬למען אשר יצוה‪ ,‬לפי שהוא מצוה וכו'‪ ,‬ועיין‬ ‫רמב"ן‪.‬‬ ‫תועלת המכות במצרים‬ ‫וי"ל דכתיב (שמות י‪:‬א‪-‬ב) "כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבו‬ ‫ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו'"‪ ,‬ופירשו דכוונתו‬ ‫דבמכות אלו הי' ב' סגולות‪ :‬א) לענוש המצריים‪ ,‬ב) לספר באזני בנך ובן בנך‪ ,‬ומשם‬ ‫ילמדו נסי ה' ונפלאותיו ויתקדש עי"ז שמו יתברך‪ ,‬וגם ילמדו שלא לעשות כמעשיהם‪.‬‬ ‫הקב"ה הודיע לאברהם על מעשה סדום כדי שילמדו לשמור דרך ה'‬ ‫וזהו שכתוב "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול‬ ‫וגו' כי ידעתיו"‪ ,‬פירוש מפני שאני אוהבו‪ ,‬לכן לא אכסה מאברהם למען אשר יצוה את‬ ‫בניו ואת ביתו אחריו על מעשים הרעים של אנשי סדום ועמורה‪ ,‬ועי"ז ישמרו דרך ה'‬ ‫לעשות צדקה ומשפט‪ .‬כי זהו תכלית עונשם של סדום ואנשיה‪ ,‬ועל דרך (ויקרא יח‪:‬ב)‬ ‫"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו"‪ .‬וכן כאן לא תעשו כמעשה אנשי‬ ‫(שנת תשכ"א)‬ ‫סדום כי רעים וחטאים הם לה' מאד‪.‬‬ ‫❖‬ ‫הרבה עקרות נפקדו עם שרה‬ ‫" וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים ואברהם בן מאת‬ ‫שנה בהולד לו את יצחק בנו ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי‬ ‫(כא‪:‬ד‪-‬ו)‪ .‬וברש"י‪ ,‬יצחק לי ‪ -‬ישמח עלי‪ ,‬ומדרש אגדה (ב"ר נ"ג ח') הרבה עקרות נפקדו‬ ‫עמה‪ ,‬הרבה חולים נתרפאו בו ביום‪ ,‬הרבה תפלות נענו עמה‪ ,‬ורב שחוק היה בעולם‪.‬‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫וצריך לבאר מדוע הוצרך רש"י להביא את דברי המדרש‪ ,‬ולא היה לו די במה שפירש‬ ‫לפשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫אסור לאדם לנשק בניו בבית הכנסת‬ ‫כתב הרמ"א (או"ח סי' צ"ח סע' א') שאסור לאדם לנשק בניו הקטנים בביהכ"נ‪ ,‬וזאת‬ ‫כדי שיקבע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא‪ .‬מיהו צ"ב לפי טעם זה‪ ,‬דא"כ‬ ‫מדוע אסרו זאת בבית הכנסת דייקא ולא בביתו‪ ,‬והלוא מצות אהבת ה' נוהגת בכל‬ ‫מקום‪ .‬וצ"ל שהואיל ובית הכנסת מיוחד לאהבת ה' ויראתו‪ ,‬אין זו מן המדה לגלות‬ ‫באותו מקום אהבה אחרת‪.‬‬ ‫אין להראות חיבה לבניו במקום שרבים מצויים‬ ‫ויש לעורר שמלבד דין זה המבואר ברמ"א‪ ,‬נראה שאין ראוי כלל לאדם לנשק את בניו‬ ‫במקום שאנשים רבים מצויים‪ ,‬משום שבעת אשר אדם מראה חיבה גדולה לבניו בפני‬ ‫אחרים‪ ,‬עלול הדבר לגרום צער ועגמת נפש לאותם בני אדם שהם חשוכי בנים‪ ,‬שלבם‬ ‫נשבר ונדכא וחשוב כמת (נדרים סד‪ ,):‬שכשרואה אותו שמח בפרי בטנו‪ ,‬מתגבר הצער‬ ‫בלבו על שלא זכה לכך‪ .‬וממילא אותו אדם המראה חיבה לבניו ומצער ע"י כך את‬ ‫חבירו‪ ,‬גורם קטרוג בשמים‪.‬‬ ‫בעת שהאדם זוכה לשמחה צריך להתפלל על אחרים שיזכו ג"כ‬ ‫כמו כן בעת אשר אדם זוכה‪ ,‬והשמחה במעונו בהולדת הבן‪ ,‬הרי מתעורר צער לאותם‬ ‫האנשים שלא זכו לכך‪ .‬ועל כן צריך אבי הבן לבקש ולהתפלל מהקב"ה שיפקדו כל‬ ‫העקרות‪ ,‬ויזכו כולם לפרי בטן שתהיה השמחה בשלימות‪.‬‬ ‫אצל שרה אמנו לא היתה השמחה מושלמת אם לא היו נפקדים עמה עקרות‬ ‫ומעתה יאירו דברי רש"י שהוצרך להביא את דברי המדרש שהרבה עקרות נפקדו עמה‪,‬‬ ‫משום ששרה אמנו לרוב צדקותה ויושרה לא היתה שמחתה מושלמת כל זמן שיש עוד‬ ‫נשים עקרות בעולם המצטערות בערירותן‪ ,‬ולא היתה מסוגלת לראות שע"י שמחתה‬ ‫ניתוֹסף להן צער על צערן‪ ,‬שהיא זכתה למה שהן לא זכו‪ .‬לפיכך הרבתה להתפלל על‬ ‫כל נשי דורה שת זכו לפרי בטן‪ ,‬ואכן נפקדו עמה הרבה עקרות עד שרב השחוק‬ ‫(קובץ שבט מנשה)‬ ‫והשמחה בעולם‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת וירא תשפ"ו‬ ‫שיעור לחברי הכולל – יום רביעי‬ ‫את כל המאכלים בבת אחת‪ ,‬אלא הקדים‬ ‫"וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר‬ ‫להביא את החמאה והחלב‪ ,‬ורק לאחר מכן‬ ‫מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי‬ ‫הביא את הבשר‪ ,‬ובאופן זה לא היה איסור‬ ‫עגות‪ .‬ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר‬ ‫באכילתם‪.‬‬ ‫רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות‬ ‫אותו‪ .‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר‬ ‫ונמצא שלכאורה יש כאן סתירה בין שני‬ ‫עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם‬ ‫המדרשים‪ ,‬שלפי המדרש הראשון אכלו‬ ‫תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח‪:‬ו‪-‬ח)‪.‬‬ ‫המלאכים בשר בחלב‪ ,‬ועל כך נדחתה‬ ‫טענתם לקבל את התורה‪ .‬ואילו לפי‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוס' (שם‪:‬ח) הביאו‬ ‫המדרש השני הקדים אברהם אבינו את‬ ‫מדברי המדרש‪' :‬מלמד שהאכילם בשר‬ ‫החלב לבשר‪ ,‬ולא היה בזה איסור כלל‪.‬‬ ‫וחלב‪ .‬וכשרצה הקב"ה ליתן תורה‬ ‫ואכן הדעת זקנים כתבו ששני המדרשים‬ ‫לישראל אמרו המלאכים "תנה הודך על‬ ‫חולקים זה על זה‪ .‬אמנם יש לבאר את‬ ‫השמים" (תהלים ח‪:‬ב)‪ .‬אמר להם‪ ,‬כתוב‬ ‫הדברים באופן שלא תהיה סתירה‬ ‫בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות‬ ‫ביניהם‪ ,‬ונבאר להלן‪.‬‬ ‫לד‪:‬כו)‪ ,‬ואתם כשירדתם למטה אכלתם‬ ‫אין התורה ניתנת אלא לבעלי מדות טובות‬ ‫בשר וחלב‪ ,‬שנאמר 'ויקח חמאה וחלב'‪.‬‬ ‫מיד הודו להקב"ה'‪ .‬והיינו דכתיב בפרשת‬ ‫והנה בישמח ישראל בפרשתנו (אות א')‬ ‫כי תשא (שם‪:‬כז) "כי על פי הדברים האלה‬ ‫הביא את דברי המדרש (ש"ר כ"ח א')‪:‬‬ ‫כרתי אתך ברית"‪ ,‬וכתיב לעיל מיניה "לא‬ ‫'באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע‬ ‫תבשל גדי בחלב אמו"‪.‬‬ ‫במשה‪ ,‬עשה בו הקב"ה קלסטרין של פניו‬ ‫של משה דומה לאברהם‪ .‬אמר להם‬ ‫והוסיפו הדעת זקנים‪' :‬ומדרש זה חולק‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אי אתם מתביישין הימנו ‪ -‬לא‬ ‫על מדרש אחר‪ ,‬קיים אברהם אבינו עליו‬ ‫זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו'‪.‬‬ ‫השלום אפילו עירובי תבשילין‪ ,‬פירוש‬ ‫תבשילין מעורבין‪ ,‬שלא היה אוכל בשר‬ ‫והביא בשם אביו הרה"ק רבי יחיאל‬ ‫בחלב‪ ,‬גם לא בשר ואח"כ חלב‪ ,‬אלא חלב‬ ‫מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬שביאר מה ענין קלסתר‬ ‫ואח"כ בשר‪ ,‬שנאמר 'חמאה וחלב' והדר‬ ‫פניו של אברהם אבינו לטענת המלאכים‪,‬‬ ‫'בן הבקר'‪ .‬וכן נמי פירש"י קמא קמא‬ ‫וכיצד היתה בזה תשובה על רצונם לקבל‬ ‫דתקין אמטי ואייתי לקמייהו'‪.‬‬ ‫את התורה‪.‬‬ ‫והיינו שאברהם אבינו לא הביא לפניהם‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אינה נמדדת רק במדרגתו הרוחנית‪ ,‬אלא‬ ‫וביאר‪ ,‬שכאשר טענו המלאכים 'מה‬ ‫גם באופן הנהגתו עם אחרים ובמדותיו‬ ‫לילוד אשה בינינו'‪ ,‬עשה הקב"ה את‬ ‫הטובות‪.‬‬ ‫קלסתר פניו של משה רבינו דומה‬ ‫מעלת החסד גדולה ממופתים‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬ובזה הזכיר להם את‬ ‫הנהגתו של אברהם אבינו עמהם‪ .‬שהרי‬ ‫ועל דרך זה מצינו בספר דברי ישראל (פ'‬ ‫כאשר באו המלאכים לביתו‪ ,‬קיבלם‬ ‫חיי שרה ד"ה וירץ העבד) בענין רבקה‬ ‫בסבר פנים יפות ונהג בהם בכל דרכי‬ ‫אמנו‪ .‬שכאשר הלך אליעזר עבד אברהם‬ ‫הכבוד והכנסת אורחים‪ .‬ואף שידע שהם‬ ‫לחפש אשה ליצחק אבינו‪ ,‬עשה לעצמו‬ ‫מלאכים (עי׳ רמב"ן בראשית יח‪:‬טו)‪ ,‬מ"מ‬ ‫סימן ואמר (בראשית כד‪:‬יד) 'והיה הנערה‬ ‫לא אמר להם שאין מקומם בין בני אדם‪,‬‬ ‫אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה‬ ‫אלא קיבלם בכבוד גדול וטרח לפניהם‬ ‫ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה‬ ‫בכל צרכיהם‪.‬‬ ‫הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית‬ ‫חסד עם אדוני'‪.‬‬ ‫ואילו כאשר עלה משה רבינו למרום‪ ,‬לא‬ ‫קיבלוהו המלאכים בכבוד‪ ,‬אלא מיד טענו‬ ‫והנה כאשר באה רבקה אל הבאר‪ ,‬ראה‬ ‫'מה לילוד אשה בינינו'‪ ,‬ואף ביקשו לפגוע‬ ‫אליעזר שנעשה לה נס והמים עלו‬ ‫בו‪ .‬נמצא שאברהם אבינו נהג בהם בכבוד‬ ‫לקראתה‪ ,‬וכמו שפירש רש"י על הפסוק‬ ‫אף שהיו מלאכים‪ ,‬ואילו הם לא נהגו כן‬ ‫(שם‪:‬יז) 'וירץ העבד לקראתה'‪ ,‬שראה‬ ‫כלפי משה רבינו‪ ,‬אלא טענו שאין מקומו‬ ‫שעלו המים לקראתה‪ .‬ולכאורה יש להבין‪,‬‬ ‫ביניהם‪.‬‬ ‫לאחר שראה אליעזר נס גדול כזה אצל‬ ‫רבקה אמנו‪ ,‬מדוע הוצרך עוד לבודקה‬ ‫וזו היתה תשובת הקב"ה למלאכים‪,‬‬ ‫אם תאמר 'גם גמליך אשקה'‪ .‬והלוא כבר‬ ‫שהתורה ראויה להינתן דוקא למי שיש בו‬ ‫ראה שהיא בעלת מדרגה נשגבה כל כך‬ ‫מדות טובות והנהגה ראויה כלפי הזולת‪.‬‬ ‫עד שנעשה לה נס שהמים עלו לקראתה‪,‬‬ ‫והרי אצל המלאכים נמצא חסרון בענין‬ ‫ומה צורך היה לו בסימן נוסף‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שלא נהגו בכבוד הראוי כלפי משה‬ ‫רבינו‪ ,‬ואילו אצל בני ישראל מצויות‬ ‫אלא שיש ללמוד מכאן שאין המופתים‬ ‫מדות טובות‪ ,‬ולפיכך הם הראויים לקבל‬ ‫עיקר מעלתו של האדם‪ ,‬אלא מדותיו‬ ‫את התורה‪ .‬כי אין די במעלה רוחנית‬ ‫הטובות והנהגתו עם הבריות‪ .‬שהרי‬ ‫נשגבה כדי להיות ראוי לקבלת התורה‪,‬‬ ‫אליעזר חיפש אשה הראויה להיכנס‬ ‫אלא צריך שתהיה כל ההנהגה מיוסדת על‬ ‫לביתו של אברהם אבינו‪ ,‬שהיה כולו‬ ‫מדות טובות ודרך ארץ‪.‬‬ ‫מיוסד על חסד והכנסת אורחים‪ .‬ולפיכך‬ ‫לא הסתפק בנס הגדול שראה אצל רבקה‪,‬‬ ‫וזהו מה שלימד אותם אברהם אבינו‬ ‫אלא ביקש לראות אם היא מוכנה לטרוח‬ ‫בהנהגתו‪ ,‬שאף שידע שהם מלאכים‬ ‫עבור אדם אחר ולהיטיב עמו‪ ,‬כי בזה‬ ‫ואינם צריכים לאכילה‪ ,‬מ"מ לא אמר‬ ‫ניכרת מעלתו האמיתית של האדם‪.‬‬ ‫שאין טעם לטרוח עבורם‪ ,‬אלא השתדל‬ ‫לכבדם בכל דרכי הכבוד והכנסת‬ ‫ורק לאחר שאמרה רבקה 'שתה וגם‬ ‫אורחים‪ .‬ומכאן שעיקר מעלתו של האדם‬ ‫גמליך אשקה'‪ ,‬וטרחה להשקות את‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫נעשית החתיכה כולה גוף האיסור לענין‬ ‫אליעזר ואת כל גמליו‪ ,‬ידע שהיא ראויה‬ ‫זה‪ ,‬וצריך לבטל את כולה‪.‬‬ ‫להיכנס לביתו של אברהם אבינו‪ .‬כי אף‬ ‫מי שזוכה למדרגות נשגבות ולמופתים‬ ‫ובתוס' (שם ק‪ :‬ד"ה בשקדם וסלקו) הביאו‬ ‫גדולים‪ ,‬אם אין בו מדות טובות ואינו‬ ‫בזה מחלוקת רבינו אפרים ורבינו תם‪ ,‬אם‬ ‫נוהג בחסד עם אחרים‪ ,‬חסר לו יסוד‬ ‫דין חתיכה נעשית נבילה נאמר דוקא‬ ‫עיקרי בעבודת ה'‪ .‬וכעין זה מבואר גם‬ ‫בבשר בחלב‪ ,‬או אף בשאר איסורים‪.‬‬ ‫בספר באר מים חיים (פ' חיי שרה‪ ,‬בראשית‬ ‫דדעת רבינו אפרים שאין אומרים חתיכה‬ ‫כד‪:‬יד)‪.‬‬ ‫נעשית נבילה אלא בבשר בחלב בלבד‪,‬‬ ‫אבל בשאר איסורים אין ההיתר נעשה‬ ‫וזהו גם מה שלמדנו מענין המלאכים‪,‬‬ ‫כולו כאיסור‪ ,‬ואין צריך ששים כנגד כל‬ ‫שאין די במדרגה רוחנית גבוה כדי להיות‬ ‫חתיכת ההיתר שנאסרה‪ ,‬אלא כנגד‬ ‫ראוי לקבלת התורה‪ ,‬אלא צריך שתהיה‬ ‫האיסור הבלוע בה בלבד‪.‬‬ ‫כל ההנהגה מיוסדת על מדות טובות‬ ‫ודרך ארץ‪ .‬ולכן כאשר ביקשו המלאכים‬ ‫וטעם הדבר הוא‪ ,‬דבשאר איסורים‪ ,‬כאשר‬ ‫לקבל את התורה‪ ,‬הראה להם הקב"ה את‬ ‫נופל איסור לתוך היתר‪ ,‬הרי האיסור היה‬ ‫דמותו של אברהם אבינו‪ ,‬ללמדם שאין‬ ‫אסור כבר קודם שנתערב‪ ,‬וההיתר מצד‬ ‫התורה ניתנת לפי גודל המדרגה הרוחנית‬ ‫עצמו היה מותר‪ .‬נמצא שהאיסור נכנס‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא למי שנוהג במדות טובות‬ ‫לתוך דבר של היתר‪ ,‬וע"י בליעת טעם‬ ‫ובחסד עם הבריות‪.‬‬ ‫האיסור נאסר גם ההיתר‪ ,‬אולם אין‬ ‫ההיתר עצמו נעשה גוף האיסור‪.‬‬ ‫יסוד דין חתיכה נעשית נבילה‬ ‫משא"כ בבשר בחלב‪ ,‬הרי קודם שנתערבו‬ ‫ומעתה נבוא לבאר קצת מדיני בשר‬ ‫היו שניהם היתר גמור‪ ,‬שהבשר מצד‬ ‫בחלב השייכים לפרשתנו‪ .‬הנה איתא‬ ‫עצמו מותר והחלב מצד עצמו מותר‪ ,‬ורק‬ ‫בגמרא (חולין ק‪ ,:‬קח‪ ).‬לענין טיפת חלב‬ ‫ע"י צירופם יחד נתחדש האיסור‪ .‬נמצא‬ ‫שנפלה על חתיכת בשר‪ ,‬אמר רב 'כיון‬ ‫שאין כאן איסור שנכנס לתוך היתר‪ ,‬אלא‬ ‫שנתן טעם בחתיכה‪ ,‬חתיכה עצמה‬ ‫עצם החיבור שבין שני הדברים המותרים‬ ‫נעשית נבלה‪ ,‬ואוסרת כל החתיכות כולן‬ ‫הוא היוצר את האיסור‪ ,‬וממילא שניהם‬ ‫מפני שהן מינה'‪.‬‬ ‫יחד נעשים גוף האיסור‪ .‬ומטעם זה‬ ‫והיינו שכאשר חתיכת היתר נאסרת‬ ‫אומרים בבשר בחלב חתיכה נעשית‬ ‫מחמת איסור שנבלע בה‪ ,‬נעשית כל‬ ‫נבילה‪ ,‬משא"כ בשאר איסורים לדעת‬ ‫החתיכה כאיסור‪ .‬ואם נתערבה אחר כך‬ ‫רבינו אפרים‪.‬‬ ‫בהיתר אחר‪ ,‬צריך ששים כנגד כל‬ ‫ואילו רבינו תם סובר שאף בשאר‬ ‫החתיכה‪ ,‬ולא די בששים כנגד האיסור‬ ‫איסורים אומרים חתיכה נעשית נבילה‪,‬‬ ‫הראשון שנבלע בה‪ .‬ודין זה נאמר בבשר‬ ‫וההיתר שנאסר מחמת האיסור שנבלע בו‬ ‫בחלב‪ ,‬שכאשר נבלע חלב בבשר באופן‬ ‫נידון כולו כאיסור לענין ביטולו‬ ‫שנאסר הבשר‪ ,‬נעשית כל החתיכה‬ ‫בתערובת אחרת‪.‬‬ ‫נבילה‪ .‬ואף אם לא נבלע בה אלא מעט‬ ‫חלב‪ ,‬מ"מ כיון שנאסרה מחמת החלב‪,‬‬ ‫והיא סוגיא גדולה שנחלקו בה הרבה מן‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫איסור אחד‪ ,‬ואומרים בה חתיכה נעשית‬ ‫הראשונים‪ .‬ובדין זה נחלקו גם המחבר‬ ‫נבילה‪.‬‬ ‫והרמ"א (יו"ד סי׳ צ"ב סע׳ ד')‪ .‬דדעת‬ ‫המחבר כרבינו אפרים‪ ,‬וכתב 'לא אמרו‬ ‫קושיית התוספות מהגעלת כלי מדין‬ ‫חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר‬ ‫והנה בתוס' (חולין ק‪ :‬ד"ה בשקדם וסלקו)‬ ‫בחלב‪ ,‬אבל לא בשאר איסורים'‪ .‬ואילו‬ ‫הקשו על שיטת רבינו תם מהגעלת כלי‬ ‫הרמ"א פסק להחמיר אף בשאר איסורים‪.‬‬ ‫מדין‪ .‬דכאשר שבו בני ישראל ממלחמת‬ ‫מדין‪ ,‬נצטוו להכשיר את הכלים שלקחו‬ ‫ביאור החילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים‬ ‫מן המדינים‪ ,‬וכמו שנאמר (במדבר לא‪:‬כג)‬ ‫ובאחרונים יש שביארו ענין זה על פי‬ ‫"וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים"‪.‬‬ ‫דברי הר"ן (נדרים נב‪ .‬ד"ה ונתערב באחר)‪,‬‬ ‫שביאר הטעם שדבר שיש לו מתירין אינו‬ ‫והנה יורה קטנה אפשר להגעילה בתוך‬ ‫בטל במינו אפילו באלף‪ .‬והקדים לבאר‬ ‫יורה גדולה שיש במימיה ששים כנגד‬ ‫מחלוקת רבי יהודה וחכמים בענין‬ ‫האיסור הנפלט מן הכלי‪ ,‬ובזה מתבטל‬ ‫תערובת מין במינו (חולין קט‪ ,).‬שלדעת‬ ‫טעם האיסור במים‪ .‬אולם יורה גדולה‬ ‫רבי יהודה מין במינו אינו בטל‪ ,‬לפי שכל‬ ‫שאי אפשר להכניסה בתוך כלי אחר‪,‬‬ ‫דבר הדומה לחבירו אינו מחלישו‬ ‫כיצד אפשר להגעילה‪ ,‬והלוא אין במימיה‬ ‫ומבטלו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מעמידו ומחזקו‪.‬‬ ‫ששים כנגד האיסור הנפלט ממנה‪,‬‬ ‫אולם חכמים סוברים שכאשר אחד אסור‬ ‫ונמצאו המים נאסרים וחוזרים ונבלעים‬ ‫ואחד מותר‪ ,‬הרי החילוק שביניהם מצד‬ ‫ביורה‪ .‬ואף אם יחזור ויגעילנה פעם שניה‪,‬‬ ‫האיסור וההיתר גדול מן הדמיון שביניהם‬ ‫הרי המים הראשונים כבר נעשו נבילה‪,‬‬ ‫מצד עצמותם‪ ,‬ולפיכך אף מין במינו בטל‪.‬‬ ‫וחוזרים ואוסרים את היורה‪.‬‬ ‫ומבאר הר"ן‪ ,‬שלכן בדבר שיש לו מתירין‬ ‫אולם לפי שיטת רבינו אפרים‪ ,‬שאין‬ ‫החמירו חכמים שאינו בטל במינו‪ ,‬שכיון‬ ‫אומרים חתיכה נעשית נבילה בשאר‬ ‫שסופו להיות מותר‪ ,‬אין האיסור חלוק‬ ‫איסורים‪ ,‬ניחא‪ .‬דאף כאשר נאסרו המים‬ ‫לגמרי מן ההיתר שנתערב בו‪ ,‬וממילא‬ ‫מחמת טעם האיסור שנפלט לתוכם‪ ,‬אין‬ ‫הדמיון שביניהם גורם שלא יתבטל‪.‬‬ ‫אומרים שכל המים נעשו גוף האיסור‬ ‫לענין תערובת נוספת‪ ,‬אלא משערים‬ ‫ועל פי יסוד זה יש לבאר גם את החילוק‬ ‫כנגד האיסור הראשון בלבד‪ .‬וממילא‬ ‫שבין בשר בחלב לשאר איסורים לענין‬ ‫אפשר לחזור ולהגעיל את היורה‪ ,‬וכאשר‬ ‫חתיכה נעשית נבילה‪ .‬דבשאר איסורים‬ ‫יהיה במים ששים כנגד אותו מעט איסור‬ ‫יש איסור והיתר החלוקים זה מזה‬ ‫שנפלט מן הכלי‪ ,‬יתבטל האיסור במים‪.‬‬ ‫מתחילה‪ ,‬וממילא שייך לומר שההיתר‬ ‫מבטל את האיסור‪ .‬משא"כ בבשר בחלב‪,‬‬ ‫אמנם התוספות דחו ראיה זו‪ ,‬וכתבו‬ ‫ששניהם היו היתר קודם שנתערבו‪ ,‬ואין‬ ‫'דאיכא למימר דלא אמרה תורה להגעיל‬ ‫אחד מתנגד לחבירו מצד עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫אלא כלים קטנים בתוך כלי גדול שיהיה‬ ‫אדרבה‪ ,‬שניהם מצטרפים יחד‪ ,‬וע"י‬ ‫במים ששים כדי לבטל האיסור'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫צירופם נעשה האיסור‪ .‬ומטעם זה יש‬ ‫דמי אמר שהתורה ציוותה להגעיל גם‬ ‫מקום לומר שכל התערובת נעשית גוף‬ ‫יורה גדולה באופן שאין במים ששים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫ובספר עבודת ישראל (חידושי הלכות‪,‬‬ ‫כנגד האיסור הנפלט ממנה ‪ -‬אפשר שלא‬ ‫חולין ק‪ :‬ד"ה בשקדם וסלקו) כתב ליישב‪,‬‬ ‫נאמרה מצות הגעלה אלא בכלים קטנים‬ ‫שאף אם דין חתיכה נעשית נבילה בשאר‬ ‫שמכניסים אותם לתוך יורה גדולה‪ ,‬שיש‬ ‫איסורים אינו אלא מדרבנן‪ ,‬מ"מ שפיר‬ ‫במימיה ששים כנגד האיסור הבלוע‬ ‫הקשו התוספות מהגעלת כלי מדין‪ .‬שהרי‬ ‫בכלים הקטנים‪ ,‬ובזה אין ראיה נגד שיטת‬ ‫התורה התירה בפירוש להכשיר את‬ ‫רבינו תם‪.‬‬ ‫הכלים ע"י הגעלה‪ ,‬ואם חכמים גזרו דין‬ ‫אם דין חתיכה נעשית נבילה מן התורה‬ ‫חתיכה נעשית נבילה באופן שלא תועיל‬ ‫ההגעלה‪ ,‬נמצא שגזירתם עומדת כנגד‬ ‫והנה מבואר בדברי הר"ן שדין חתיכה‬ ‫דבר שהתורה התירה בפירוש‪ ,‬והיאך‬ ‫נעשית נבילה בבשר בחלב הוא מן‬ ‫שייך לגזור כן‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬משום שע"י התערובת נוצר גוף‬ ‫האיסור‪ ,‬ונעשו הבשר והחלב עצמם‬ ‫ויסוד זה מבואר בדברי הט"ז (יו"ד סי׳ קי"ז‬ ‫איסור‪ .‬אולם בשאר איסורים אין דין זה‬ ‫סק"א) שכתב שאין כח ביד חכמים לאסור‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬שהשוו חכמים את שאר‬ ‫דבר שהתורה התירתו בפירוש‪ .‬ומקורו‬ ‫האיסורים לבשר בחלב‪.‬‬ ‫בדברי התוס' בפרק איזהו נשך (ב"מ ע‪:‬‬ ‫ד"ה תשיך)‪.‬‬ ‫וכן מבואר בתוספות (חולין קח‪ :‬ד"ה אמאי)‬ ‫שכתבו 'בעלמא חתיכה של היתר נעשית‬ ‫ולפ"ז מיושבת קושיית התוספות‪ ,‬דאף‬ ‫נבלה מדרבנן'‪ .‬וכן כתב הש"ך (יו"ד סי׳‬ ‫אם דין חתיכה נעשית נבילה בשאר‬ ‫צ"ב סקי"ב)‪ ,‬שאף לדעת הרמ"א המחמיר‬ ‫איסורים הוא מדרבנן‪ ,‬מ"מ כיון שהתורה‬ ‫לומר חתיכה נעשית נבילה בכל‬ ‫ציוותה בפירוש להכשיר את כלי מדין ע"י‬ ‫האיסורים‪ ,‬אין דין זה אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫הגעלה במים‪ ,‬אין לומר שחכמים גזרו דין‬ ‫המונע את אפשרות ההגעלה שהתורה‬ ‫אולם האחרונים הקשו בזה סתירה בדברי‬ ‫התירה‪.‬‬ ‫התוספות‪ ,‬שהרי בתוספות הנ"ל הקשו על‬ ‫שיטת רבינו תם מהגעלת כלי מדין‪.‬‬ ‫ועוד כתב בעבודת ישראל‪ ,‬שאף בבשר‬ ‫ולכאורה מבואר מדבריהם שסברו שדין‬ ‫בחלב‪ ,‬שבו אומרים חתיכה נעשית נבילה‬ ‫חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים הוא‬ ‫מן התורה‪ ,‬יש מקום לחלק בין התערובת‬ ‫מן התורה‪ ,‬דאם אינו אלא מדרבנן‪ ,‬מה‬ ‫הראשונה לתערובת השניה‪ .‬דלפי שיטת‬ ‫ראיה יש להביא ממה שציוותה התורה‬ ‫רבינו אפרים שאין אומרים חתיכה‬ ‫להגעיל את כלי מדין‪.‬‬ ‫נעשית נבילה אלא בבשר בחלב‪ ,‬אין דין‬ ‫זה נאמר אלא בפעם הראשונה שנתערבו‬ ‫וכן הקשה הגרעק"א (יו"ד סי׳ צ"ב‪,‬‬ ‫הבשר והחלב‪ .‬אבל לאחר שכבר נאסרו‪,‬‬ ‫בהגהותיו על הש"ך) על דברי הש"ך שכתב‬ ‫הרי הם כשאר איסורים לענין תערובת‬ ‫שדין חתיכה נעשית נבילה בשאר‬ ‫נוספת‪.‬‬ ‫איסורים אינו אלא מדרבנן‪ .‬דמדברי‬ ‫התוספות שהקשו מהגעלת כלי מדין על‬ ‫וביאור הדבר הוא על פי הטעם שנתבאר‬ ‫שיטת רבינו תם‪ ,‬משמע שלשיטתם דין‬ ‫בדין חתיכה נעשית נבילה בבשר בחלב‪,‬‬ ‫זה הוא מן התורה‪.‬‬ ‫דכיון שהבשר והחלב היו שניהם היתר‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫המעורבים עם אפר'‪ .‬הרי שאין להגעיל‬ ‫מתחילה‪ ,‬ורק ע"י צירופם יחד נוצר‬ ‫לכתחילה במים המעורבים באפר‪ ,‬אלא‬ ‫האיסור‪ ,‬נעשית כל התערובת גוף‬ ‫בדיעבד מועילה הגעלה זו‪.‬‬ ‫האיסור‪ .‬אולם לאחר שכבר נתערבו‬ ‫הבשר והחלב ונאסרו‪ ,‬הרי כאשר אותה‬ ‫ולפ"ז יש ליישב קושיית הש"ך‪ ,‬דלא היה‬ ‫תערובת נופלת לתוך היתר אחר‪ ,‬אין כאן‬ ‫אפשר לתוספות לתרץ שמצות הגעלת‬ ‫עוד תערובת של היתר בהיתר‪ ,‬אלא‬ ‫כלי מדין היתה ע"י נתינת אפר במים‪,‬‬ ‫תערובת של איסור בהיתר‪ ,‬וממילא שוב‬ ‫שהרי אין מגעילין במים המעורבים באפר‬ ‫אין הטעם הראשון שייך‪ .‬ולדעת רבינו‬ ‫לכתחילה‪ ,‬והתורה ציוותה על הגעלת‬ ‫אפרים אין לומר שגם בתערובת השניה‬ ‫הכלים כהלכתה‪ .‬אלא שלפ"ז עדיין יש‬ ‫יחול על ההיתר שנתערב עמה דין חתיכה‬ ‫לעיין‪ ,‬שהרי בדיעבד מועילה הגעלה זו‪,‬‬ ‫נעשית נבילה‪ .‬וגם הפרי מגדים (מש"ז‬ ‫ויש לדון אם די בכך לענין קושיית‬ ‫יו"ד סי׳ פ"ז סק"ו) דן בענין זה‪.‬‬ ‫התוספות‪ .‬ועיין בדברי האחרונים שהאריכו‬ ‫בכל הענינים הללו‪.‬‬ ‫קושיית הש"ך מענין הגעלה באפר‬ ‫עילאה גבר ותתאה גבר‬ ‫ועוד דנו האחרונים בדברי התוספות‬ ‫קודם מתן תורה ולאחריו‬ ‫הנ"ל‪ ,‬עפ"מ שפסק המחבר (יו"ד סי׳ צ"ה‬ ‫סע׳ ד') 'שאם נתנו אפר במים חמין‬ ‫ומעתה נשוב לדברי הדעת זקנים מבעלי‬ ‫שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה‪,‬‬ ‫התוס' (בראשית יח‪:‬ח) שהביאו שני מדרשים‬ ‫אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר‪ ,‬דע"י האפר‬ ‫הנראים כסותרים זה את זה‪ .‬דלפי מדרש‬ ‫הוא נותן טעם לפגם'‪ .‬הרי מבואר שיש בכח‬ ‫אחד אכלו המלאכים אצל אברהם אבינו‬ ‫האפר לפגום את הטעם הנפלט מן הכלים‬ ‫בשר בחלב‪ ,‬ועל כך השיב להם הקב"ה‬ ‫לתוך המים‪ ,‬וע"י כן אין המים נאסרים‪.‬‬ ‫שאין הם ראויים לקבל את התורה‪ .‬ואילו‬ ‫לפי המדרש השני נתן להם אברהם אבינו‬ ‫והקשה על זה הש"ך (שם ס"ק כ"א)‬ ‫תחילה חלב ואח"כ בשר‪ ,‬וממילא לא היה‬ ‫מקושיית התוספות מהגעלת כלי מדין‪,‬‬ ‫בזה שום איסור‪.‬‬ ‫דלפ"ז הרי יש עצה פשוטה להגעיל אף‬ ‫יורה גדולה‪ ,‬ע"י שיתן אפר במי ההגעלה‪,‬‬ ‫ובספר ארץ צבי הקשה‪ ,‬כיצד היתה טענה‬ ‫ויפגום את טעם האיסור הנפלט לתוכם‪.‬‬ ‫על המלאכים שאכלו בשר בחלב‪ ,‬והלוא‬ ‫וא"כ מה הקשו התוספות כיצד אפשר‬ ‫מפורש בכתוב שהקדים אברהם אבינו‬ ‫להגעיל יורה גדולה‪ ,‬והלוא יש תקנה ע"י‬ ‫את החלב לבשר‪ ,‬שנאמר 'ויקח חמאה‬ ‫נתינת אפר במים‪ .‬והניח הש"ך דבריו‬ ‫וחלב ובן הבקר אשר עשה'‪ ,‬ונמצא‬ ‫בצריך עיון‪ ,‬והאחרונים האריכו בביאור‬ ‫שאכלו תחילה חלב ואח"כ בשר‪ ,‬והרי‬ ‫ענין זה‪.‬‬ ‫באופן זה אין איסור‪.‬‬ ‫אולם יש לומר בזה בפשטות‪ ,‬דהנה כתב‬ ‫וביאר עפ"מ דקיי"ל בגמרא (פסחים עו‪).‬‬ ‫הרמ"א (או"ח סי׳ תנ"ב סע׳ ה') 'ואין‬ ‫דתתאה גבר‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי׳‬ ‫מגעילין בשום משקה רק במים‪ ,‬מיהו‬ ‫צ"א סע׳ ד')‪ .‬והיינו שכאשר שני מאכלים‬ ‫בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה'‪ .‬וכתב‬ ‫נוגעים זה בזה‪ ,‬אחד חם ואחד צונן‪ ,‬יש‬ ‫המגן אברהם (שם סק"י) 'וה"ה במים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫ראוי‪ ,‬ויש עליהם טענה מצד אכילת בשר‬ ‫לדון איזה מהם גובר לענין הבליעה‪,‬‬ ‫בחלב‪ .‬ואם יאמרו שאין בזה איסור משום‬ ‫וקיי"ל דהתחתון גובר על העליון‪.‬‬ ‫דקיי"ל תתאה גבר‪ ,‬הרי הודו בעצמם‬ ‫והנה לענין אכילת בשר בחלב‪ ,‬מותר‬ ‫שהתחתונים גוברים על העליונים‪,‬‬ ‫לאכול תחילה חלב ואח"כ בשר בתנאים‬ ‫וממילא ראויה התורה להינתן לישראל‬ ‫המבוארים בהלכה (שו"ע יו"ד סי׳ פ"ט)‪,‬‬ ‫בארץ ולא למלאכים בשמים‪.‬‬ ‫ואילו לאחר אכילת בשר צריך להמתין‬ ‫ובזה מיושבים שני המדרשים‪ ,‬דאין הכרח‬ ‫קודם אכילת חלב‪ .‬וביאר בזה על דרך‬ ‫לומר שנחלקו בעצם המעשה‪ ,‬אלא‬ ‫הרמז‪ ,‬דחלב הוא בבחינת חסד ובשר הוא‬ ‫שניהם מודים שאברהם אבינו הקדים‬ ‫בבחינת דין‪ .‬ולפי דקיי"ל תתאה גבר‪,‬‬ ‫למלאכים חלב לבשר‪ ,‬כמבואר בסדר‬ ‫ראוי להקדים את החלב לבשר‪ ,‬כדי‬ ‫הכתובים‪ .‬אלא שאברהם אבינו נהג כפי‬ ‫שיתגבר החסד על הדין‪ .‬אבל אם יאכל‬ ‫סדר התורה שלאחר מתן תורה בבחינת‬ ‫תחילה בשר ואח"כ חלב‪ ,‬נמצא שהדין‬ ‫תתאה גבר‪ ,‬ולפיכך לא היה שום איסור‬ ‫גובר על החסד‪ ,‬ואין זה הסדר הראוי‪.‬‬ ‫במעשיו‪ .‬ואילו המלאכים‪ ,‬שביקשו‬ ‫ועפ"ז יש לבאר‪ ,‬דאברהם אבינו‪ ,‬אשר‬ ‫שהתורה תישאר בשמים‪ ,‬החזיקו בבחינת‬ ‫קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה‬ ‫עילאה גבר‪ ,‬ולפי טענתם שלהם לא היה‬ ‫(יומא כח‪ ,):‬נהג כפי סדר התורה שלאחר‬ ‫מועיל סדר זה‪.‬‬ ‫מתן תורה‪ ,‬שהיא בבחינת תתאה גבר‪.‬‬ ‫ונמצא שאותו מעשה עצמו‪ ,‬שהיה מותר‬ ‫ולפיכך הקדים את החלב לבשר כדי‬ ‫מצד אברהם אבינו‪ ,‬נעשה טענה כנגד‬ ‫שיתגבר החסד על הדין‪ ,‬ובאופן זה לא‬ ‫המלאכים לפי שיטתם‪ .‬שאם יודו בבחינת‬ ‫היה שום איסור באכילתם‪.‬‬ ‫תתאה גבר‪ ,‬הרי הודו שהתורה שייכת‬ ‫אמנם המלאכים‪ ,‬אשר טענו 'תנה הודך‬ ‫לתחתונים‪ ,‬ואם יעמדו בטענתם דעילאה‬ ‫על השמים' (תהלים ח‪:‬ב)‪ ,‬וביקשו שהתורה‬ ‫גבר‪ ,‬נמצא שלא נהגו בסדר הראוי‬ ‫תינתן בעליונים‪ ,‬הרי לפי טענתם היתה‬ ‫באכילת בשר בחלב‪ .‬ועי"ז נתבטלה‬ ‫ההנהגה צריכה להיות בבחינת עילאה‬ ‫טענתם של המלאכים‪ ,‬ונתבררה מעלת‬ ‫גבר‪ ,‬שהעליונים גוברים על התחתונים‪.‬‬ ‫ישראל שזכו לקבל את התורה‪.‬‬ ‫ולפי בחינה זו היה ראוי להקדים את‬ ‫ומסופר שאחד שאל את כ"ק אדמו"ר‬ ‫הבשר לחלב‪ ,‬כדי שיתגבר החסד על‬ ‫מליובאוויטש זצ"ל‪ ,‬מהי חשיבותו של‬ ‫הדין‪ .‬ונמצא שלפי שיטתם לא הועיל להם‬ ‫העולם הזה‪ ,‬שהוא עולם מלא קושיים‬ ‫מה שאכלו תחילה חלב ואח"כ בשר‪,‬‬ ‫ונסיונות‪ ,‬והלוא העולמות העליונים‬ ‫שהרי הם עצמם החזיקו בבחינת עילאה‬ ‫גבוהים ונשגבים ממנו‪ .‬והשיב לו‪ ,‬שעולם‬ ‫גבר‪.‬‬ ‫שהקב"ה בחר ליתן בו את התורה‪ ,‬הרי‬ ‫וזהו שהשיב להם הקב"ה שאכלו בשר‬ ‫הוא חשוב ויקר יותר מכל העולמות‬ ‫בחלב אצל אברהם אבינו‪ ,‬אף שבאמת‬ ‫העליונים‪ .‬כי התורה היא הדבר הנעלה‬ ‫הקדים להם תחילה חלב ואח"כ בשר‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וכאשר ניתנה התורה בעולם הזה‪,‬‬ ‫דממה נפשך‪ ,‬אם רצונם לומר עילאה גבר‪,‬‬ ‫נעשה העולם הזה מקום גילוי רצונו של‬ ‫נמצא שלפי שיטתם לא היה סדר אכילתם‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫והקושיים יעמול האדם בתורה ויקיים את‬ ‫וזהו עומק הענין של תתאה גבר‪ .‬קודם‬ ‫רצון בוראו‪ .‬ואף שהעולם הזה נראה נמוך‬ ‫מתן תורה היתה ההנהגה בבחינת עילאה‬ ‫מן העולמות העליונים‪ ,‬מ"מ ע"י התורה‬ ‫גבר‪ ,‬שהעליונים היו עיקר החשיבות‪,‬‬ ‫והמצוות הנעשות בו מתגלה מעלתו‬ ‫והתחתונים היו למטה מהם‪ .‬אבל לאחר‬ ‫הגדולה‪ ,‬עד שבבחינה זו התחתונים‬ ‫מתן תורה‪ ,‬כאשר ניתנה התורה בארץ‪,‬‬ ‫גוברים על העליונים‪.‬‬ ‫נתחדשה בחינה של תתאה גבר‪ ,‬שהעולם‬ ‫התחתון קיבל כח ומעלה גדולה ע"י‬ ‫ויעזור הקב"ה שנזכה כולנו לעמול‬ ‫התורה שניתנה בו‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬וללמוד וללמד לשמור ולעשות‪,‬‬ ‫ולגדול בתורה ובעבודת ה' כראוי‪,‬‬ ‫כי זהו רצונו יתברך‪ ,‬שהתורה תתקיים‬ ‫ושנזכה לגאולה השלמה בב"א‪.‬‬ ‫דוקא בתוך העולם הזה‪ ,‬ומתוך הגשמיות‬ ‫❖‬ ‫שיעור חומש רש"י – יום ה'‬ ‫הוא נשאר שפל בעיני עצמו‪ ,‬ואינו מחזיק‬ ‫'וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב‬ ‫טובה לעצמו על כל מה שזכה להשיג‪.‬‬ ‫פתח האהל כחם היום' (בראשית יח‪:‬א)‪.‬‬ ‫וזהו 'מגביה שפלים עדי מרום'‪ ,‬שאף‬ ‫והוא ישב פתח האהל‬ ‫בהיותו ברום המעלות נשאר בבחינת‬ ‫שפל‪ ,‬ואינו מאבד את מדת הענוה‪.‬‬ ‫הנה כ"ק זקני הרה"ק בעל אמרי מנחם‬ ‫מאלכסנדר זצוק"ל פירש את הכתוב‬ ‫ובזה פירש את הכתוב 'והוא ישב פתח‬ ‫'והוא ישב פתח האהל כחם היום'‪ ,‬על פי‬ ‫האהל כחום היום'‪ ,‬שאברהם אבינו‪ ,‬אף‬ ‫דברי הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא‬ ‫שכבר זכה להגיע למדרגות עליונות‬ ‫זי"ע‪ ,‬בביאור מה שאומרים בתפילה‬ ‫ביותר‪ ,‬והיה בבחינת 'כחום היום'‪ ,‬מ"מ‬ ‫'משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים‬ ‫עדיין החזיק את עצמו כאילו אינו עומד‬ ‫עדי מרום'‪ .‬דלכאורה יש להבין מהו גודל‬ ‫אלא ב'פתח האהל'‪ ,‬ועדיין לא התחיל‬ ‫השבח בזה שהקב"ה משפיל גאים ומגביה‬ ‫להיכנס אל פנימיות הקדושה‪ .‬כי זו היתה‬ ‫שפלים‪ ,‬שהרי לאחר שהשפיל את הגאה‬ ‫גודל ענותנותו של אברהם אבינו‪ ,‬שאף‬ ‫נעשה הלה שפל‪ ,‬וא"כ ראוי להגביהו‪,‬‬ ‫לאחר כל המדרגות שהשיג בעבודת ה'‪,‬‬ ‫וכיון שהגביהו שוב נעשה בעל גאוה‬ ‫היה בעיני עצמו כאדם העומד בפתח‪,‬‬ ‫וצריך להשפילו‪ ,‬ונמצא שאין לדבר סוף‪.‬‬ ‫ועדיין לא התחיל בעבודתו‪.‬‬ ‫אלא ביאר‪ ,‬שגדלותו של הקב"ה היא בכך‬ ‫מעלת ההתחדשות בעבודת ה'‬ ‫שכאשר הוא משפיל את הגאה עדי ארץ‪,‬‬ ‫והנה יש לבאר בענין זה עוד נקודה‬ ‫אף לאחר שהגיע לשפל המדרגה עדיין‬ ‫נפלאה‪ ,‬והיא מעלת ההתחדשות בעבודת‬ ‫הוא נשאר בעל גאוה‪ ,‬ואינו מכיר‬ ‫ה'‪ .‬כי אחד מן הכוחות הגדולים שניתנו‬ ‫בשפלותו‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬כאשר הקב"ה‬ ‫לאדם הוא הכח להתחדש בכל עת‪,‬‬ ‫מגביה את השפל עדי מרום‪ ,‬אף לאחר‬ ‫ולעבוד את הקב"ה באותה התלהבות‬ ‫שהגיע למדרגות העליונות ביותר‪ ,‬עדיין‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫ונמצא שיש כאן שתי מעלות הנמשכות זו‬ ‫ובאותו חשק שהיו לו בתחילת דרכו‪ .‬ואף‬ ‫מזו‪ :‬שמצד מדת הענוה‪ ,‬מחזיק האדם את‬ ‫לאחר שנים רבות של עבודה ירגיש‬ ‫עצמו כאילו עדיין לא התחיל בעבודתו‪,‬‬ ‫כאילו הוא עומד עתה בתחילת עבודתו‪.‬‬ ‫ומכח זה גופא הוא זוכה למעלת ההתחדשות‪.‬‬ ‫והנה נתגלה הקב"ה אל אברהם אבינו‬ ‫שהרי כאשר הוא מרגיש שעדיין עומד‬ ‫ביום השלישי למילתו‪ ,‬וכמו שפירש רש"י‬ ‫בתחילת הדרך‪ ,‬ממילא כל עבודה ועבודה‬ ‫(בראשית יח‪:‬א) שיום שלישי למילתו היה‪.‬‬ ‫שהוא עושה היא אצלו כדבר חדש‪,‬‬ ‫ויש להתבונן מדוע היתה התגלות זו דוקא‬ ‫ומתעוררת בקרבו התלהבות גדולה‪.‬‬ ‫ביום השלישי‪ ,‬ולא ביום הראשון למילתו‪.‬‬ ‫ובענין זה מסופר על כ"ק אדמו"ר בעל‬ ‫וידועים דברי הרוקח (הקדמה) 'אין חוזק‬ ‫פני מנחם מגור זצ"ל‪ ,‬שבהיותו נער בר‬ ‫מן החסידות בתחילתו'‪ .‬כי כאשר האדם‬ ‫מצוה הקשה לפני אביו הרה"ק בעל אמרי‬ ‫מתחיל בעבודה חדשה‪ ,‬מתעוררת בקרבו‬ ‫אמת זצ"ל‪ ,‬על מה ששנינו במשנה (זבחים‬ ‫התלהבות גדולה‪ ,‬וכל דבר שהוא עושה‬ ‫ב‪' ).‬כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן‬ ‫יש בו חיות וחשק מיוחד‪ .‬אולם ככל‬ ‫כשרים‪ ,‬אלא שלא עלו לבעלים לשם‬ ‫שעוברים הימים והשנים‪ ,‬עלול האדם‬ ‫חובה‪ ,‬חוץ מן הפסח והחטאת'‪ .‬ולכאורה‬ ‫להתרגל לעבודתו‪ ,‬וההתלהבות שהיתה‬ ‫יש להבין מדוע דוקא קרבן פסח וקרבן‬ ‫לו בתחילה הולכת ופוחתת‪ .‬ועל האדם‬ ‫חטאת נפסלים כשנשחטו שלא לשמן‪.‬‬ ‫להשתדל לשמור בקרבו את ההתלהבות‬ ‫והנה לענין קרבן חטאת אפשר להבין את‬ ‫הראשונה‪ ,‬ואף לאחר שנים רבות ירגיש‬ ‫הדבר‪ ,‬שהרי החטאת באה על חטא מסוים‪,‬‬ ‫כאילו הוא מתחיל עתה בעבודת ה'‪.‬‬ ‫ועל כן צריך שתהא הקרבתה לשם אותו‬ ‫ואמר הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק‬ ‫חטא‪ .‬אולם קרבן פסח‪ ,‬הרי בשאר ימות‬ ‫זי"ע (ליקוטי שושנה ד"ה פתחו לי) על‬ ‫השנה דינו כשלמים‪ ,‬ואם כן מדוע דוקא‬ ‫הכתוב (תהלים קיח‪:‬כ) 'זה השער לה'‬ ‫בזמנו יש בו חומרה מיוחדת‪ ,‬עד שאם‬ ‫צדיקים יבואו בו'‪ ,‬שמידת הצדיקים היא‬ ‫נשחט שלא לשמו הרי הוא פסול‪.‬‬ ‫שככל שהם מוסיפים לעבוד את הבורא‬ ‫והשיב לו אביו האמרי אמת‪ ,‬שקרבן פסח‬ ‫יתברך‪ ,‬כך הם מבינים יותר שאין‬ ‫היה תחילת כניסתם של ישראל לעבודת‬ ‫ביכולתם להגיע לתכלית העבודה‪ ,‬כי אין‬ ‫המצוות‪ ,‬שהרי במצרים נצטוו לקחת את‬ ‫סוף למדרגות הקדושה‪ .‬ועל כן אף לאחר‬ ‫השה ולהקריב את קרבן הפסח‪ ,‬והיתה זו‬ ‫שכבר זכו למדרגות עליונות‪ ,‬עדיין הם‬ ‫מן המצוות הראשונות שנצטוו בהן‬ ‫מחזיקים את עצמם כאילו עומדים בשער‪,‬‬ ‫ישראל בתורת עם‪ .‬והנה כאשר האדם‬ ‫ועדיין לא התחילו להיכנס‪ ,‬והם מבקשים‬ ‫מתחיל בעבודת ה'‪ ,‬צריכה ההתחלה‬ ‫תמיד שיפתחו להם שערי העבודה‪.‬‬ ‫להיות בשלימות לשם שמים בלבד‪ ,‬בלא‬ ‫ויש להוסיף שאף הצדיק שכבר זכה להכנס‬ ‫שום פנייה אחרת‪ .‬ועל כן קרבן פסח‪,‬‬ ‫לפני ולפנים ולזכות למדרגות עליונות‪,‬‬ ‫שהוא בבחינת תחילת עבודתם של‬ ‫אינו מסתפק במה שכבר השיג‪ ,‬אלא הוא‬ ‫ישראל‪ ,‬צריך להיות לשמו דוקא‪ ,‬כי‬ ‫עומד תמיד בבחינת התחלה‪ ,‬ומתוך כך הוא‬ ‫ההתחלה צריכה להיות בשלימות‪.‬‬ ‫זוכה להתחדשות ולהתלהבות בכל עת‪.‬‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בהתלהבות גדולה‪ .‬אולם דרך האדם‬ ‫והנה במשך חכמה (במדבר ט‪:‬ז) מבואר‬ ‫שבתחילת עבודתו מתעורר בחשק רב‪,‬‬ ‫ענין נפלא‪ ,‬שקרבן פסח שייך גם לבחינת‬ ‫ולאחר שעוברת שעה מתקררת‬ ‫קרבן גירות‪ .‬שהרי מבואר בגמרא (כריתות‬ ‫התלהבותו וחוזר לקדמותו‪ .‬אבל בני‬ ‫ח‪ ):‬שגר בזמן שבית המקדש קיים צריך‬ ‫עליה מעלתם היא שכל שעה ושעה אצלם‬ ‫להביא קרבן להשלמת גירותו לענין‬ ‫כשעה הראשונה‪ ,‬ובכל עת נדמה להם‬ ‫אכילת קדשים‪ .‬וכתב המשך חכמה דיתכן‬ ‫כאילו עתה הם מתחילים לעבוד את‬ ‫שאם נתגייר קודם הפסח והקריב קרבן‬ ‫השי"ת‪ ,‬ובהתחדשות זו הם מוסיפים‬ ‫פסח עם הציבור‪ ,‬שוב אינו צריך להביא‬ ‫והולכים ממדרגה למדרגה‪.‬‬ ‫קרבן בפני עצמו‪ ,‬ויכול לאכול בקדשים‪,‬‬ ‫כשם שישראל אכלו קרבן פסח במצרים‬ ‫ובזה ביאר דברי המדרש‪ ,‬שהשירה‬ ‫בלא קרבן גירות אחר‪ .‬ולמד כן מן הכתוב‬ ‫שאמרו ישראל על הים היתה חביבה‬ ‫(במדבר ט‪:‬יד) 'וכי יגור אתכם גר ועשה‬ ‫מאוד לפני הקב"ה‪ ,‬לפי שהיתה בתחילת‬ ‫פסח לה''‪ ,‬שנאמר בו 'והיה כאזרח הארץ'‪.‬‬ ‫כניסתם לקדושה‪ ,‬והיו אז בהתלהבות‬ ‫גדולה כל כך‪ ,‬עד שהודו מלאכי השרת‬ ‫ונמצא שגם מצד זה יש לקרבן פסח‬ ‫על בריאת האדם‪ ,‬ושלא יפה קטרגו‬ ‫שייכות מיוחדת להתחלת עבודת האדם‪,‬‬ ‫באמרם (תהלים ח‪:‬ה) 'מה אנוש כי תזכרנו'‪.‬‬ ‫שהרי הגר נכנס עתה תחת כנפי השכינה‬ ‫וכן שני לוחות הברית היו חביבים מאד‪,‬‬ ‫ומתחיל חיים חדשים של תורה ומצוות‪.‬‬ ‫לפי שהיו בתחילת קבלת התורה‪,‬‬ ‫ומכאן גודל מעלתה של ההתחלה‪,‬‬ ‫וקיבלוה בחשק ובהתלהבות גדולה‪ .‬וכן‬ ‫שצריכה להיות מתוך טהרת הכוונה‬ ‫קרבנות הנשיאים היו חביבים לפני‬ ‫ומסירות הלב בשלמות‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לפי שהקריבום בחנוכת המזבח‬ ‫שלך גדולה משלהם‬ ‫לאחר הקמת המשכן‪ ,‬והיתה זו עבודה‬ ‫חדשה מתוך דביקות והתלהבות גדולה‪.‬‬ ‫והנה בישמח משה (הקדמה) הביא דברי‬ ‫המדרש (ויק"ר פ"ח ג') על הפסוק (ויקרא‬ ‫ועל כך באו רבנן ואמרו‪ ,‬שאף קרבנו של‬ ‫ו‪:‬יג) 'זה קרבן אהרן ובניו'‪ ,‬וז"ל‪ :‬רבי יהודה‬ ‫אהרן‪ ,‬שהיה מקריב בכל יום פעמיים‪ ,‬היה‬ ‫אומר‪ ,‬חביב קרבנם של נשיאים לפני‬ ‫חביב לפני הקב"ה כקרבנות הנשיאים‬ ‫הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים וכו'‪.‬‬ ‫בשעת חנוכת המזבח‪ .‬והיינו משום‬ ‫רבי נחמיה אמר‪ ,‬חביב קרבנם של נשיאים‬ ‫שאהרן הכהן היה מבני עליה‪ ,‬אשר בכל‬ ‫לפני הקב"ה כשני לוחות הברית וכו'‪.‬‬ ‫יום ויום היתה עבודתו בהתחדשות‬ ‫ורבנן אמרי‪ ,‬חביב קרבנו של אהרן לפני‬ ‫ובהתלהבות כאילו זו לו הפעם הראשונה‪,‬‬ ‫הקב"ה כקרבן של נשיאים‪ .‬בקרבנות של‬ ‫ולא נחלשה התלהבותו מחמת ההרגל‪.‬‬ ‫נשיאים כתיב 'זה קרבן נחשון בן‬ ‫ולכך היתה עבודתו התמידית חביבה‬ ‫עמינדב'‪ ,‬וכאן כתיב 'זה קרבן אהרן'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה כעבודת הנשיאים בשעת‬ ‫חנוכת המזבח‪.‬‬ ‫וביאר הישמח משה‪ ,‬כי באמת אין לך‬ ‫אדם מישראל שאין לו שעה שמתעורר בו‬ ‫וכעין זה כתב בשפת אמת (פ' בהעלותך‬ ‫חשק לעשות רצון קונו‪ ,‬והוא נותן אל לבו‬ ‫תרל"ה ד"ה ויעש כן אהרן)‪ ,‬על דברי רש"י‬ ‫לשוב בתשובה ולעבוד את השי"ת‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫ולכאורה יש להבין מהו שנאמר 'ויאמר‬ ‫(במדבר ח‪:‬ג) 'ויעש כן אהרן‪ ,‬להגיד שבחו‬ ‫יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר‬ ‫של אהרן שלא שינה'‪ .‬וביאר‪ ,‬שדרך בני‬ ‫הנני בני'‪ ,‬ומה בא הכתוב להשמיענו‬ ‫אדם שבתחילת עבודתם הם מתעוררים‬ ‫בקריאה זו‪.‬‬ ‫בהתפעלות גדולה‪ ,‬אולם לאחר מכן‬ ‫נשכחת מהם אותה התעוררות‪.‬‬ ‫והרה"ק מסקווירא זצ"ל אמר בשם‬ ‫זקה"ק הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע‬ ‫והאמת היא שההתפעלות הראשונה היא‬ ‫פירוש נפלא בענין זה‪ .‬שאברהם אבינו‪,‬‬ ‫המובחרת‪ ,‬ועל כך נאמר שבחו של אהרן‬ ‫אף שהיה זקן בא בימים‪ ,‬מ"מ כאשר הלך‬ ‫שלא שינה‪ ,‬אלא נשאר תמיד באותה‬ ‫לקיים רצון הבורא יתברך בעקידת יצחק‪,‬‬ ‫התפעלות והתחדשות שהיו לו בתחילת‬ ‫היתה בו התלהבות עצומה‪ ,‬עד שהיה‬ ‫עבודתו‪ .‬וע"י כך זכה תמיד להשגות‬ ‫ממהר בהליכתו מתוך חשק ושמחה לקיים‬ ‫חדשות‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מו‪' ):‬אם‬ ‫את המצוה‪ ,‬ולא היה יצחק יכול להשיגו‬ ‫שמוע בישן תשמע בחדש'‪.‬‬ ‫בהליכתו‪.‬‬ ‫והנה כאשר האדם מתחיל בעבודה‬ ‫ועל כן קרא אליו יצחק 'אבי'‪ ,‬כקריאה‬ ‫חדשה‪ ,‬עדיין אין לו חשבונות רבים‪ ,‬וכל‬ ‫מרחוק‪ ,‬כאומר לו מפני מה אתה ממהר‬ ‫מעייניו נתונים לעבודת ה' מתוך רצון‬ ‫כל כך‪ .‬והשיב לו אברהם 'הנני בני'‪ .‬ואז‬ ‫פשוט וטהור‪ .‬אולם לאחר זמן עלול היצר‬ ‫שאל יצחק 'הנה האש והעצים ואיה השה‬ ‫הרע להכניס בו חשבונות שונים וטענות‬ ‫לעולה'‪ ,‬שהרי עדיין לא ידע שכוונת אביו‬ ‫המקררות את ההתלהבות שהיתה לו‬ ‫להעלותו לעולה‪ .‬והשיב לו אברהם‬ ‫בתחילה‪ .‬אבל אהרן הכהן שמר תמיד על‬ ‫'אלקים יראה לו השה לעולה בני'‪ ,‬ורמז‬ ‫טהרת עבודתו הראשונה‪ ,‬ולא נתן לשום‬ ‫לו שהוא עצמו עתיד להיות הקרבן‪.‬‬ ‫חשבון להחליש את התלהבותו‪ .‬וזהו‬ ‫שבחו שלא שינה‪ ,‬שנשאר תמיד בבחינת‬ ‫וכאשר שמע יצחק שהוא עתיד להיות‬ ‫התחלה‪ ,‬ועבד את הקב"ה מתוך חיות‬ ‫הקרבן‪ ,‬מיד נתעוררה גם בו התלהבות‬ ‫והתלהבות שאין בהן התיישנות‪.‬‬ ‫גדולה לקיים רצון הבורא יתברך‪ ,‬עד‬ ‫שנאמר 'וילכו שניהם יחדו'‪ ,‬ששניהם‬ ‫וילכו שניהם יחדו‬ ‫הלכו באותה התלהבות ובאותו חשק‬ ‫והנה בענין העקידה נאמר (בראשית כב‪:‬ז‪-‬‬ ‫לקיים מצות ה'‪ .‬כי בתחילה היה אברהם‬ ‫ח) 'ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר‬ ‫ממהר מתוך התלהבותו הגדולה‪ ,‬ואילו‬ ‫אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש‬ ‫יצחק עדיין לא ידע מהי המצוה העומדת‬ ‫והעצים ואיה השה לעלה‪ .‬ויאמר אברהם‬ ‫לפניהם‪ .‬אבל לאחר שנודע לו הדבר‪,‬‬ ‫אלקים יראה לו השה לעלה בני וילכו‬ ‫נתמלא גם הוא התלהבות עצומה‪ ,‬והיו‬ ‫שניהם יחדו'‪.‬‬ ‫שניהם הולכים יחדיו באותה חיות‬ ‫ובאותה שמחה‪.‬‬ ‫ופירש רש"י (ד"ה יראה לו)‪ ,‬וז"ל‪' :‬כלומר‬ ‫יראה ויבחר לו השה‪ ,‬ואם אין שה לעולה‬ ‫ובכל עבודת האדם במשך ימי חייו‪ ,‬הן‬ ‫‪ -‬בני‪ .‬ואע"פ שהבין יצחק שהוא הולך‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬הן בתפילה‪ ,‬הן במצוות‬ ‫לישחט‪ ,‬וילכו שניהם יחדו‪ ,‬בלב שוה'‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו ובשאר עניני עבודת‬ ‫ומקורו במדרש (ב"ר נ"ו ד')‪.‬‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫את הכתוב (ישעי׳ נח‪:‬ב) 'ואותי יום יום‬ ‫ה'‪ ,‬יש לו להתבונן בגודל הזכות שניתנה‬ ‫ידרשון ודעת דרכי יחפצון'‪ ,‬וכי ביום‬ ‫לו לקיים רצון בוראו‪ ,‬ולהתעורר‬ ‫דורשים אותו ובלילה אין דורשים אותו?‬ ‫בתלהבות גדולה לעשותה‪ ,‬כאילו זו לו‬ ‫אלא לומר לך שכל העוסק בתורה אפילו‬ ‫הפעם הראשונה שזוכה לקיימה‪.‬‬ ‫יום אחד בשנה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫והנה שמעתי דבר נאה בשם הגאון רבי‬ ‫עסק בתורה כל השנה כולה‪.‬‬ ‫יעקב קמינצקי זצ"ל‪ ,‬בביאור מה שנאמר‬ ‫וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה רגיל‬ ‫(ירמי׳ לג‪:‬יא) 'קול ששון וקול שמחה קול‬ ‫לבאר בענין זה‪ ,‬שעיקר מעלתו של אותו‬ ‫חתן וקול כלה'‪ .‬שבחתן וכלה בתחילת‬ ‫תלמיד היתה היגיעה העצומה שהשקיע‬ ‫נישואיהם יש אהבה וחיבה מיוחדת‪ ,‬וכל‬ ‫כדי שיוכל ללמוד תורה‪ .‬שהרי במשך‬ ‫אחד מהם מדבר אל זולתו בנחת ובכבוד‪,‬‬ ‫שלשה חדשים היה מהלך בדרך כדי‬ ‫ודואג לצרכיו מתוך שמחה ורצון‪ .‬אולם‬ ‫להגיע לבית המדרש‪ ,‬ולאחר מכן למד יום‬ ‫במשך השנים‪ ,‬כאשר מתרגלים לחיים‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬ושוב היה מהלך שלשה‬ ‫המשותפים‪ ,‬עלולה אותה חיבה ראשונה‬ ‫חדשים כדי לשוב לביתו‪ .‬ונמצא שכל‬ ‫להיחלש‪ ,‬ואין הדיבור וההנהגה תמיד‬ ‫אותם חדשים היה עמל ומתייגע בשביל‬ ‫באותה נעימות שהיתה בתחילה‪ .‬והמעלה‬ ‫לימוד התורה של אותו יום אחד‪ .‬ועל כן‬ ‫היא שאותו קול של חיבה ונעימות שבו‬ ‫אף שלא למד בבית המדרש אלא יום‬ ‫מדברים החתן והכלה זה עם זה בתחילת‬ ‫אחד‪ ,‬מ"מ היתה יגיעתו בתורה במשך כל‬ ‫נישואיהם‪ ,‬ישאר ביניהם במשך כל ימי‬ ‫אותם חדשים‪ ,‬ובזכות אותה יגיעה זכה‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫למעלה גדולה בלימודו‪.‬‬ ‫וכן הוא בעבודת ה'‪ ,‬שהאדם צריך‬ ‫אמנם עפ"מ שנתבאר יש להוסיף בזה עוד‬ ‫להשתדל לשמור על ההתלהבות‬ ‫נקודה נפלאה‪ .‬שהרי אותו תלמיד‪ ,‬לאחר‬ ‫הראשונה‪ ,‬ולא להניח להרגל ולריבוי‬ ‫שהיה מהלך שלשה חדשים כדי להגיע‬ ‫הימים לקרר את החיות הפנימית‪ .‬כי‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬בא ללמוד מתוך השתוקקות‬ ‫כאשר יש לאדם התחדשות‪ ,‬נעשית כל‬ ‫עצומה והתלהבות גדולה‪ .‬כל אותם‬ ‫עבודתו מתוך שמחה וחשק מיוחדים‪.‬‬ ‫חדשים היה מצפה ליום שבו יזכה לשבת‬ ‫הלומד יום אחד בשנה‬ ‫בבית המדרש ולשמוע דברי תורה מרבו‪.‬‬ ‫וכאשר הגיע סוף סוף לאותו יום‪ ,‬היתה‬ ‫והנה מצינו בגמרא (חגיגה ה‪ ):‬מעשה ברב‬ ‫כל שעה ושעה יקרה בעיניו ביותר‪ ,‬ולמד‬ ‫אידי‪ ,‬שהיה רגיל להלך שלשה חדשים‬ ‫מתוך חיות וחשק שאין לשער‪.‬‬ ‫מביתו לבית המדרש‪ ,‬וללמוד שם יום‬ ‫אחד‪ ,‬ולאחר מכן היה חוזר לביתו במשך‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬שאר התלמידים שהיו‬ ‫שלשה חדשים‪ .‬והיו החכמים קוראים לו‬ ‫יושבים בבית המדרש בכל יום‪ ,‬אף‬ ‫'בר בי רב דחד יומא'‪ .‬וחלשה דעתו על‬ ‫שבוודאי היתה מעלתם גדולה‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫כך‪ ,‬וקרא על עצמו את הכתוב (איוב יב‪:‬ד)‬ ‫שהיו רגילים בלימודם‪ ,‬היה מקום לחשוש‬ ‫'שחוק לרעהו אהיה'‪ .‬אמר לו רבי יוחנן‪,‬‬ ‫שמא תיחלש אצלם ההתלהבות‬ ‫במטותא מינך‪ ,‬אל תעניש את החכמים‬ ‫הראשונה‪ .‬אבל אותו תלמיד שבא לאחר‬ ‫על כך‪ .‬יצא רבי יוחנן לבית המדרש ודרש‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫ממעזיבוז זי"ע‪ ,‬שבכל ימות השנה מבקש‬ ‫שלשה חדשים‪ ,‬היתה אצלו כל שעה של‬ ‫הקב"ה מן האדם שיעשה את ההתחלה‬ ‫לימוד בבחינת התחלה חדשה‪ ,‬וממילא‬ ‫מצדו‪ ,‬ואף אם אין בכוחו אלא לפתוח‬ ‫זכה ללמוד מתוך התלהבות גדולה‪ .‬ומכאן‬ ‫פתח קטן כחודה של מחט‪ ,‬מ"מ כאשר‬ ‫ילמד האדם עד כמה עליו לייקר כל שעה‬ ‫הוא פותח את הפתח הראשון‪ ,‬הקב"ה‬ ‫של לימוד התורה‪ ,‬ולעורר בקרבו את‬ ‫מסייע בידו ופותח לפניו פתחים גדולים‪.‬‬ ‫ההשתוקקות והחיות של התחלת העבודה‪.‬‬ ‫אולם ביציאת מצרים‪ ,‬כאשר היו ישראל‬ ‫פתחו לי פתח‬ ‫שקועים בטומאת מצרים‪ ,‬לא היה בכוחם‬ ‫והנה איתא במדרש (שיהש"ר ה' ב') על‬ ‫לפתוח אפילו פתח קטן כחודה של מחט‪.‬‬ ‫הכתוב 'קול דודי דופק פתחי לי'‪ ,‬שאמר‬ ‫לפיכך דילג הקב"ה על אותו פתח‪,‬‬ ‫הקב"ה לישראל 'פתחו לי פתח אחד של‬ ‫והשפיע עליהם קדושה וגאולה אף בלא‬ ‫תשובה כחודה של מחט‪ ,‬ואני פותח לכם‬ ‫התעוררות מצדם‪ .‬וזהו שנאמר ביציאת‬ ‫פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו'‪.‬‬ ‫מצרים (שמות יב‪:‬כג) 'ופסח ה' על הפתח'‪,‬‬ ‫שהקב"ה פסח ודילג על הפתח שהיה ראוי‬ ‫ויש לפרש בזה‪ ,‬שכאשר האדם מחזיק את‬ ‫לישראל לפתוח תחילה‪.‬‬ ‫עצמו כאילו הוא עומד עדיין בפתח‪,‬‬ ‫ומבקש בכל עת להתחיל מחדש בעבודת‬ ‫והנה מצינו במדרש (ב"ר מח‪:‬יב) על הפסוק‬ ‫ה'‪ ,‬הרי הוא פותח פתח להתעוררות‬ ‫(בראשית יח‪:‬ו) 'וימהר אברהם האהלה אל‬ ‫חדשה‪ ,‬וע"י כך זוכה לסייעתא דשמיא‬ ‫שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת‬ ‫להתעלות עוד ועוד‪ ,‬וכדברי חז"ל (סוכה‬ ‫לושי ועשי עוגות'‪ ,‬וז"ל‪' :‬לושי ועשי‬ ‫מו‪' ):‬אם שמוע בישן תשמע בחדש'‪.‬‬ ‫עוגות‪ ,‬הדא אמרת פרס הפסח הוה'‪ .‬הרי‬ ‫שהיה הדבר בערב פסח‪ .‬ויש לומר שגם‬ ‫וזו היתה מעלתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫בזה נרמז ענין הפתח הנזכר‪ .‬שאצל‬ ‫שנאמר בו 'והוא ישב פתח האהל'‪ .‬שאף‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהיה קודם יציאת מצרים‪,‬‬ ‫לאחר שכבר השיג מדרגות עליונות‪,‬‬ ‫היתה העבודה לפתוח בעצמו את הפתח‬ ‫עדיין החזיק את עצמו כאילו הוא עומד‬ ‫הראשון‪ ,‬ומתוך כך לזכות לסייעתא‬ ‫בפתח‪ ,‬ומתחיל עתה בעבודת ה'‪ .‬ומכח זה‬ ‫דשמיא‪ .‬ואכן היתה כל עבודתו בבחינת‬ ‫נשארה בו תמיד ההתלהבות הראשונה‪,‬‬ ‫התחלה והתחדשות תמידית‪.‬‬ ‫ולא היתה אצלו שום התיישנות בעבודת‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫ואין הכוונה שהאדם צריך לעמוד תמיד‬ ‫באותה מדרגה מבלי להתקדם‪ ,‬אלא‬ ‫ובזה יש לפרש גם את הכתוב 'וירא אליו‬ ‫אדרבה‪ ,‬עליו לעלות ולהתעלות בכל עת‪.‬‬ ‫ה' והוא ישב פתח האהל'‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫אלא שגם בהיותו ברום המעלות עליו‬ ‫היה תמיד בבחינת 'פתח האהל'‪ ,‬ומתוך‬ ‫להחזיק את עצמו בבחינת פתח האהל‪.‬‬ ‫כך זכה להשראת השכינה ולבחינת 'וירא‬ ‫וככל שהוא מוסיף לעלות‪ ,‬כך הוא מוסיף‬ ‫אליו ה''‪ .‬כי האדם הפותח את לבו‬ ‫להרגיש שעדיין לא התחיל להשיג את‬ ‫להתקרב אל הקב"ה‪ ,‬הקב"ה מתקרב אליו‬ ‫גודל עבודת הבורא‪ ,‬וממילא הוא זוכה‬ ‫ומאיר לו מאור פניו‪.‬‬ ‫להתחדשות תמידית‪.‬‬ ‫ברוך‬ ‫רבי‬ ‫הרה"ק‬ ‫דברי‬ ‫וידועים‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫והרי שמצד אחד צריך האדם לשמור‬ ‫הימים הראשונים‬ ‫תמיד על ההתלהבות הראשונה‪ ,‬ומצד‬ ‫ומאידך גיסא צריך האדם להוסיף‬ ‫שני אין לו להסתפק בה‪ ,‬אלא עליו‬ ‫ולהתעלות בעבודתו במשך השנים‪ ,‬עד‬ ‫להוסיף ולהתעלות‪ ,‬עד שתהא התלהבותו‬ ‫שעבודתו המאוחרת תהיה גדולה יותר‬ ‫המאוחרת גדולה יותר מן הראשונה‪ .‬וזו‬ ‫מעבודתו הראשונה‪.‬‬ ‫היא השלימות האמיתית‪ ,‬שהאדם אינו‬ ‫מאבד את החיות של תחילת הדרך‪ ,‬אלא‬ ‫ובפרי צדיק הובאו דברי הרה"ק רבי‬ ‫מוסיף עליה בכל יום מדרגות חדשות‬ ‫שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע בביאור‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הכתוב (קהלת ז‪:‬י) 'אל תאמר מה היה‬ ‫שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא‬ ‫והנה מצינו בגמרא (ב"ק צז‪ ):‬שמטבע‬ ‫מחכמה שאלת על זה'‪.‬‬ ‫שטבע אברהם אבינו היה בו זקן וזקנה‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ובחור ובתולה מצד אחר‪ .‬ויש‬ ‫וביאר‪ ,‬שההתלהבות הראשונה הניתנת‬ ‫להבין מהו הרמז בדבר זה‪ ,‬ומדוע היו‬ ‫לאדם בתחילת דרכו אינה באה מכח‬ ‫במטבעו של אברהם אבינו שתי בחינות‬ ‫עבודתו ויגיעתו‪ ,‬אלא היא מתנה מן‬ ‫אלו ‪ -‬של זקנה ונערות‪.‬‬ ‫השמים‪ .‬שכאשר האדם מתחיל בעבודה‬ ‫חדשה‪ ,‬מסייעים לו מן השמים ונותנים בלבו‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬שהרי לכל אחת משתי‬ ‫חיות והתעוררות מיוחדת‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫תקופות החיים יש מעלה מיוחדת‪ .‬כאשר‬ ‫להיכנס לעבודת ה' מתוך חשק ורצון‪.‬‬ ‫האדם צעיר לימים‪ ,‬יש בו כח והתלהבות‬ ‫גדולה‪ ,‬והוא יכול להתעורר לעבודת ה'‬ ‫אולם לאחר מכן‪ ,‬כאשר עוברים הימים‬ ‫בחשק ובזריזות‪ .‬אולם מצד שני‪ ,‬כיון‬ ‫וההתלהבות הראשונה נחלשת‪ ,‬צריך‬ ‫שעדיין לא קנה חכמה ונסיון‪ ,‬עלול הוא‬ ‫האדם לעמול ולהתייגע בעצמו כדי‬ ‫להיכשל במעשיו מחמת ריבוי ההתלהבות‬ ‫להגיע לאותה התלהבות‪ .‬וכאשר הוא‬ ‫וחסרון ישוב הדעת‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬כאשר‬ ‫זוכה לכך מכח יגיעתו‪ ,‬הרי זו מעלה‬ ‫האדם מזקין‪ ,‬הוא זוכה לחכמה‪ ,‬לישוב‬ ‫גדולה יותר מן ההתלהבות הראשונה‬ ‫הדעת ולהבנה עמוקה יותר‪ ,‬אולם לעתים‬ ‫שניתנה לו במתנה‪.‬‬ ‫נחלשת אצלו ההתלהבות שהיתה לו‬ ‫וזהו 'אל תאמר מה היה שהימים הראשנים‬ ‫בשנות נעוריו‪.‬‬ ‫היו טובים מאלה'‪ ,‬שלא יחשוב האדם‬ ‫והשלימות היא שיוכל האדם לחבר את‬ ‫שהימים הראשונים היו טובים יותר מפני‬ ‫שתי המעלות יחדיו ‪ -‬שתהיה לו החכמה‬ ‫שהיתה בהם התלהבות גדולה‪ ,‬ואילו עתה‬ ‫ויישוב הדעת של הזקנה‪ ,‬ויחד עם זאת‬ ‫אין בידו להשיג אותה מדרגה‪ .‬כי 'לא‬ ‫ישמור על ההתלהבות והחיות של‬ ‫מחכמה שאלת על זה'‪ ,‬שהרי אותה‬ ‫הנעורים‪ .‬וזהו שהיה במטבעו של אברהם‬ ‫התלהבות ראשונה לא באה מכח חכמתו‬ ‫אבינו זקן וזקנה מצד אחד‪ ,‬ובחור ובתולה‬ ‫ויגיעתו‪ ,‬אלא היתה מתנה מן השמים‪.‬‬ ‫מצד אחר‪ .‬כי אברהם אבינו זכה לשתי‬ ‫אבל עתה‪ ,‬לאחר שכבר התייגע בעבודתו‬ ‫המעלות כאחת‪ ,‬שמצד אחד היתה בו‬ ‫וזכה לקנותה בכוחות עצמו‪ ,‬יכול הוא‬ ‫חכמת הזקנה ויישוב הדעת של אדם‬ ‫להגיע למעלה גדולה יותר‪ ,‬שהיא‬ ‫התלהבות הנובעת מתוך עמל ויגיעה‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫והרוחניות‪ ,‬הרי אין בה התיישנות‪,‬‬ ‫שכבר עבד את בוראו שנים רבות‪ ,‬ומצד‬ ‫ואדרבה‪ ,‬ככל שהאדם מוסיף ומתקרב אל‬ ‫שני נשארה בו אותה התלהבות ואותה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כך הוא זוכה להתלהבות גדולה‬ ‫חיות שהיו לו בתחילת דרכו‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אמנם עדיין יש להבין כיצד אפשר לאדם‬ ‫והנה כבר הקשו הקדמונים בעצם מצות‬ ‫להגיע למדרגה זו‪ .‬שהרי בדרך הטבע‪,‬‬ ‫אהבת ה'‪ ,‬כיצד יוכל אדם גשמי להגיע‬ ‫ככל שהאדם חוזר על מעשה מסוים‬ ‫לאהבה אל הבורא יתברך‪ ,‬שהוא למעלה‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬הוא נעשה רגיל בו‪,‬‬ ‫מכל השגה גשמית‪ .‬שהרי האדם מצד‬ ‫וההתלהבות שהיתה לו בתחילה הולכת‬ ‫טבעו נמשך אל הדברים שהוא מכיר‬ ‫ופוחתת‪ .‬וא"כ כיצד יוכל האדם לעשות‬ ‫ומשיג בחושיו‪ ,‬ואילו הקב"ה הוא אין סוף‪,‬‬ ‫את אותה עבודה בכל יום במשך שנים‬ ‫ואין לו גוף ולא דמות הגוף‪ ,‬והוא נעלה‬ ‫רבות‪ ,‬ועדיין תישאר בו אותה חיות‬ ‫ונשגב מכל השגה‪ ,‬ולגדולתו אין חקר‪,‬‬ ‫והתלהבות‪ ,‬ואף תוסיף ותגדל מיום ליום‪.‬‬ ‫ואין מחשבה תפיסא ביה כלל‪ .‬וא"כ כיצד‬ ‫אין התיישנות ברוחניות‬ ‫יוכל האדם לעורר בקרבו אהבה אליו‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫והנה כתב בדרשות חתם סופר (דרוש‬ ‫לפני סליחות‪ ,‬נצבים תקצ"ג)‪ ,‬שפילוסוף‬ ‫וביארו הגה"ק רבי עקיבא איגר זי"ע‬ ‫אחד שאל‪ ,‬מאחר שדבר הרגיל בכל יום‬ ‫והרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע‪ ,‬שמכיון‬ ‫נעשה זול ופחות בערכו‪ ,‬לכאורה היה‬ ‫שהקב"ה אוהב את כל אחד מישראל‪,‬‬ ‫ראוי להתפלל רק פעם אחת בחודש או‬ ‫מתעוררת בלב ישראל אהבה כנגד‬ ‫פעם אחת בשנה‪ ,‬שאז היתה התפילה באה‬ ‫אהבתו יתברך‪ ,‬על דרך הכתוב (משלי‬ ‫בהתלהבות גדולה ביותר‪ .‬וא"כ מדוע‬ ‫כז‪:‬יט) 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם‬ ‫תיקנו להתפלל בכל יום‪.‬‬ ‫לאדם'‪ .‬שכאשר אחד אוהב את חבירו‬ ‫באמת‪ ,‬מתעוררת גם בלב חבירו אהבה‬ ‫וביאר החתם סופר יסוד גדול‪ ,‬שענין‬ ‫כנגדו‪ .‬וכעין זה‪ ,‬כיון שהקב"ה בחר בעמו‬ ‫ההתיישנות וההתרגלות שייך בעיקר‬ ‫ישראל באהבה‪ ,‬הרי אהבתו יתברך‬ ‫בדברים גשמיים‪ .‬כי דבר גשמי‪ ,‬ככל‬ ‫מעוררת בלב כל יהודי אהבה אליו יתברך‪.‬‬ ‫שעובר עליו הזמן‪ ,‬הולך ונחלש כוחו‪,‬‬ ‫והאדם מתרגל אליו עד ששוב אינו‬ ‫וזהו מה שמברכים קודם קריאת שמע‬ ‫מרגיש בו את ההתחדשות הראשונה‪.‬‬ ‫'הבוחר בעמו ישראל באהבה'‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫אולם דבר רוחני אינו נתון לאותם גבולות‬ ‫מגלה לנו שהוא אוהב את ישראל‪ ,‬ומיד‬ ‫של התיישנות‪ ,‬כי הרוחניות אינה מתבלה‬ ‫לאחר מכן אומרים (דברים ו‪:‬ה) 'ואהבת את‬ ‫ואינה מזדקנת כדרך הדברים הגשמיים‪.‬‬ ‫ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬ ‫מאדך'‪ .‬כי אין בכח האדם מצד עצמו‬ ‫ועל כן כאשר האדם עובד את הקב"ה‬ ‫להתחיל לאהוב את הבורא יתברך כפי‬ ‫מתוך התפעלות גשמית‪ ,‬וההתלהבות שלו‬ ‫הראוי‪ ,‬אלא השי"ת מקדים אהבתו אלינו‪,‬‬ ‫נובעת רק מן ההתרגשות הטבעית שיש‬ ‫ואהבה זו מעוררת את לבבות ישראל‬ ‫בכל דבר חדש‪ ,‬הרי במשך הזמן עלולה‬ ‫לאהוב אותו יתברך‪.‬‬ ‫התלהבות זו להיחלש‪ .‬אבל כאשר‬ ‫ההתלהבות באה מצד הקדושה‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫זקנה ברוחניות‪ ,‬כאשר האדם מתיישן‬ ‫והנה אהבת הקב"ה לישראל אינה‬ ‫בעבודתו ואינו מתחדש‪ .‬ולעומת זאת‬ ‫מתיישנת לעולם‪ ,‬שהרי אין אצל הקב"ה‬ ‫יכול האדם להיות זקן בשנים ועדיין מלא‬ ‫שינוי והתיישנות‪ ,‬וכמו שנאמר (מלאכי‬ ‫חיות והתחדשות בעבודת בוראו‪.‬‬ ‫ג‪:‬ו) 'כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב‬ ‫לא כליתם'‪ .‬וכן נאמר (ירמי׳ לא‪:‬ב) 'מרחוק‬ ‫וכן מצינו במשה רבינו שנאמר עליו‬ ‫ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן‬ ‫(דברים לד‪:‬ז) 'ומשה בן מאה ועשרים שנה‬ ‫משכתיך חסד'‪ .‬הרי שאהבתו יתברך‬ ‫במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה'‪ .‬שאף‬ ‫לישראל היא אהבת עולם‪ ,‬שאינה‬ ‫שהיה בן מאה ועשרים שנה‪ ,‬לא נחלשו‬ ‫משתנית ואינה נפסקת לעולם‪.‬‬ ‫כחו וחיותו‪ .‬ויש ללמוד מזה בדרך רמז על‬ ‫כח הקדושה‪ ,‬שאין היא מתיישנת עם‬ ‫וממילא כאשר האדם זוכה לעורר בקרבו‬ ‫ריבוי השנים‪ ,‬אלא יכולה להישאר‬ ‫אהבת ה' מכח אותה אהבה עליונה‪ ,‬הרי‬ ‫ברעננותה ובתוקפה גם לעת זקנה‬ ‫גם אהבתו יכולה להתחדש בכל יום‪,‬‬ ‫ושיבה‪.‬‬ ‫ואינה מוכרחת להיחלש מחמת ריבוי‬ ‫הימים והשנים‪.‬‬ ‫ומעתה מיושב גם מה שנאמר 'אל תאמר‬ ‫מה היה שהימים הראשנים היו טובים‬ ‫וזהו שאנו רואים אצל הצדיקים‪ ,‬שאף‬ ‫מאלה'‪ .‬כי אין האדם צריך להתגעגע רק‬ ‫שהיו מתפללים בכל יום במשך עשרות‬ ‫אל ההתלהבות שהיתה לו בתחילת‬ ‫שנים‪ ,‬מ"מ בכל יום היתה תפילתם מתוך‬ ‫עבודתו‪ ,‬ולחשוב ששוב לא יוכל להשיג‬ ‫התלהבות גדולה‪ ,‬ולפעמים אף יותר מן‬ ‫אותה מדרגה‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬בידו‬ ‫היום שלפניו‪ .‬כי תפילתם לא היתה בנויה‬ ‫להתעלות ולהוסיף על התלהבותו‬ ‫על התרגשות גשמית בלבד‪ ,‬אלא על‬ ‫הראשונה‪ ,‬ובכל יום להתחדש מחדש‬ ‫התקשרות פנימית אל הקדושה‪ .‬וכיון‬ ‫באהבת ה' ובעבודתו‪ ,‬עד שהימים‬ ‫שהקדושה אינה מתיישנת‪ ,‬ממילא גם‬ ‫האחרונים יהיו גדולים מן הראשונים‪.‬‬ ‫ההתלהבות הנמשכת ממנה אינה‬ ‫מתיישנת‪.‬‬ ‫ובזה נבוא לבאר את ענין אברהם אבינו‪,‬‬ ‫שנאמר בו 'וירא אליו ה' באלוני ממרא‬ ‫וזהו הענין שמצינו באברהם אבינו‪ ,‬זקן‬ ‫והוא יושב פתח האהל כחום היום'‪ .‬והנה‬ ‫וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר‪.‬‬ ‫אברהם אבינו היה אז בן תשעים ותשע‬ ‫שאף שהיה זקן בא בימים‪ ,‬והיו בו חכמה‬ ‫שנה‪ ,‬וכבר זכה במשך כל שנותיו לעבוד‬ ‫ודעת של זקנה‪ ,‬מ"מ מצד עבודתו‬ ‫את הקב"ה במסירות נפש ולעמוד‬ ‫הרוחנית נשארה בו החיות של הנעורים‪,‬‬ ‫בנסיונות גדולים‪ .‬ואעפ"כ היתה בו אותה‬ ‫כי עבודת הרוחניות אינה כפופה‬ ‫התלהבות שיש לאדם המתחיל עתה‬ ‫להתיישנות הגוף‪.‬‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫והנה נאמר בתהלים (עא‪:‬ט) 'אל תשליכני‬ ‫וזהו 'והוא יושב פתח האהל'‪ ,‬שאף לאחר‬ ‫לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני'‪ .‬ופירש‬ ‫כל מדרגותיו עדיין החזיק את עצמו‬ ‫רש"י (שם ד"ה לעת זקנה)‪ ,‬וז"ל‪' :‬אם זקנתי‬ ‫כאילו הוא עומד בפתח‪ ,‬ומתוך כך היתה‬ ‫בחטאים‪ ,‬כלומר שחטאתי הרבה'‪ .‬הרי‬ ‫עבודתו בהתחדשות תמידית‪ .‬וזהו גם‬ ‫שמלבד הזקנה בשנים‪ ,‬יש גם בחינה של‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫והיו הדברים)‪ ,‬שאין דברי התורה צריכים‬ ‫'כחום היום'‪ ,‬בבחינת חמימות והתלהבות‬ ‫להיות אצל האדם כדבר ישן שכבר הורגל‬ ‫גדולה בעבודת ה'‪ ,‬ולא היתה זו התלהבות‬ ‫בו‪ ,‬אלא כדבר חדש שהכל משתוקקים‬ ‫חולפת‪ ,‬אלא חיות פנימית של קדושה‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫שנשארה בו בכל עת‪ ,‬מכח התקשרותו‬ ‫אל הקב"ה‪ ,‬בבחינת 'וירא אליו ה''‪.‬‬ ‫ואין הדברים אמורים רק במי שמתחיל‬ ‫ללמוד תורה בפעם הראשונה‪ ,‬אלא אף‬ ‫ויש להוסיף בזה ביאור במה שהיתה‬ ‫אדם שכבר למד שנים רבות‪ ,‬צריך שבכל‬ ‫התגלותו של הקב"ה דוקא ביום השלישי‬ ‫יום יהיו דברי התורה בעיניו כחדשים‪,‬‬ ‫למילתו‪ .‬כי ביום הראשון למילה‪ ,‬בשעה‬ ‫כאילו היום ניתנו מסיני‪ .‬כי התורה עצמה‬ ‫שהאדם זוכה לקיים מצוה גדולה כל כך‪,‬‬ ‫היא נצחית ואין בה התיישנות‪ ,‬וממילא‬ ‫טבעי הדבר שתתעורר בקרבו התלהבות‬ ‫גם האדם הדבק בתורה יכול לזכות‬ ‫גדולה‪ .‬אולם ביום השלישי‪ ,‬לאחר שכבר‬ ‫להתחדשות תמידית בלימודו ובעבודתו‪.‬‬ ‫עברה שעת המצוה הראשונה‪ ,‬אז ניכרת‬ ‫מעלתו של האדם‪ ,‬אם עדיין נשארה בו‬ ‫ובענין זה שמעתי פעם מכ"ק מו"ח‬ ‫אותה התלהבות‪ ,‬או שמא כבר נחלשה‬ ‫אדמו"ר מאלכסנדר שליט"א מעשה‬ ‫מחמת ריבוי הימים‪.‬‬ ‫נפלא שאירע עם הגאון רבי יחזקאל‬ ‫אברמסקי זצ"ל‪ ,‬בעת שהיה לעת זקנותו‬ ‫ואברהם אבינו זכה שגם ביום השלישי‬ ‫בישיבת סלבודקה‪ .‬והנה לאחר שנפטרה‬ ‫למילתו היתה בו אותה התלהבות שהיתה‬ ‫הרבנית של רבי יחזקאל אברמסקי‪,‬‬ ‫לו בשעת קיום המצוה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא‬ ‫וכאשר קם מן השבעה וחזר לבית‬ ‫שהיה מוסיף והולך במדרגות הקדושה‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ראה את הבחורים היושבים‬ ‫ועל כן זכה אז לבחינת 'וירא אליו ה''‪ ,‬כי‬ ‫ולומדים‪ ,‬ואמר להם כי לאחר שבוע שלם‬ ‫מתוך התחדשותו המתמדת בעבודת ה'‬ ‫שלא עסק בלימוד התורה כדרכו‪ ,‬צריך‬ ‫זכה להתגלות השכינה‪.‬‬ ‫הוא לקבוע מחדש סדר יום מסודר‬ ‫בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‬ ‫ללימודיו ולעבודתו‪.‬‬ ‫והנה ענין זה מצינו גם בקבלת התורה‪,‬‬ ‫והוסיף ואמר בשם רבותיו‪ ,‬שאדם הקובע‬ ‫שנאמר (שמות יט‪:‬א) 'בחודש השלישי‬ ‫לעצמו סדר יום מסודר יכול להרוויח בכך‬ ‫לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה‬ ‫מחצית מחייו‪ .‬כי כאשר יש לאדם סדר‬ ‫באו מדבר סיני'‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬וז"ל‪' :‬לא‬ ‫קבוע‪ ,‬הוא יודע כיצד לנצל את זמנו‪,‬‬ ‫היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא‪ ,‬מהו‬ ‫ואינו מאבד שעות רבות מחמת חסרון‬ ‫ביום הזה‪ ,‬שיהיו דברי תורה חדשים עליך‬ ‫סדר‪ ,‬וע"י כך הוא זוכה להספיק הרבה‬ ‫כאילו היום ניתנו'‪.‬‬ ‫יותר במשך ימי חייו‪.‬‬ ‫וכן על הפסוק (דברים ו‪:‬ו) 'והיו הדברים‬ ‫וסיפר כ"ק מו"ח שליט"א‪ ,‬שהיה הדבר‬ ‫האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך'‪,‬‬ ‫לפלא בעיניו‪ ,‬שהרי רבי יחזקאל‬ ‫דרשו חז"ל (ספרי ואתחנן פיסקא ל"ג)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫אברמסקי היה אז זקן‪ ,‬וכבר זכה ללמוד‬ ‫'שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין‬ ‫תורה ולהרביץ תורה במשך עשרות שנים‪.‬‬ ‫אדם סופנה‪ ,‬אלא כדיוטגמא חדשה שהכל‬ ‫ואעפ"כ‪ ,‬לאחר שבוע אחד של הפסקה‬ ‫רצין לקרותה'‪ .‬וכן פירש רש"י (שם ד"ה‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫והמנחת אלעזר ביאר‪ ,‬שכיון שזכה אותו‬ ‫מסדר לימודו‪ ,‬היה עומד ומדבר על‬ ‫צדיק לראות את האור הגנוז‪ ,‬היתה‬ ‫הצורך לקבוע סדר יום חדש כדי להרוויח‬ ‫הברכה שייכת לאותה השגה עליונה‬ ‫מחצית מחייו‪ ,‬כאילו הוא עומד עתה‬ ‫שזכה לה‪ .‬ועכ"פ למדנו מכאן גודל‬ ‫בתחילת דרכו‪ ,‬ומבקש לנצל כראוי את‬ ‫מדרגתם של הצדיקים‪ ,‬שאף לעת‬ ‫כל השנים העומדות לפניו‪.‬‬ ‫זקנותם‪ ,‬וכאשר הם עומדים סמוך‬ ‫כי האדם הזוכה לאהבת התורה באמת‪,‬‬ ‫להסתלקותם מן העולם‪ ,‬עדיין הם‬ ‫אינו מרגיש שכבר עברו עליו רוב שנותיו‬ ‫מוסיפים והולכים במדרגות הקדושה‪ ,‬עד‬ ‫ואין לו עוד מה להתחיל‪ ,‬אלא בכל עת‬ ‫שזוכים להשגות עליונות ונפלאות‪.‬‬ ‫הוא עומד מתוך חיות וחשק ומבקש‬ ‫וזהו יסוד גדול בעבודת ה'‪ ,‬שאין האדם‬ ‫להוסיף עוד בלימודו ובעבודתו‪ .‬ואף‬ ‫מגיע לעולם למדרגה שבה כבר השלים‬ ‫בהיותו בזקנותו יכול הוא להתחיל מחדש‬ ‫את כל עבודתו‪ ,‬אלא אף לאחר שזכה‬ ‫מתוך אותה התלהבות שיש לבחור צעיר‬ ‫למדרגות עליונות‪ ,‬עדיין הוא בבחינת‬ ‫בתחילת דרכו‪.‬‬ ‫מתחיל‪ ,‬ומתוך כך הוא מוסיף להתחדש‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬מי שאינו מכניס חיות‬ ‫ולהתעלות בכל עת‪ .‬וכדוגמת אברהם‬ ‫והתלהבות בעבודתו‪ ,‬יכול להיות צעיר‬ ‫אבינו‪ ,‬שאף בהיותו זקן בא בימים‪ ,‬עדיין‬ ‫לימים ואעפ"כ להרגיש כאילו כבר‬ ‫היה בבחינת 'והוא ישב פתח האהל'‪,‬‬ ‫נתיישנה עבודתו ואין בו עוד כח להתחיל‬ ‫ומתוך כך זכה להתגלות השכינה בבחינת‬ ‫מחדש‪ .‬כי ההתחדשות אינה תלויה‬ ‫'וירא אליו ה''‪.‬‬ ‫במספר שנותיו של האדם‪ ,‬אלא במדת‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו לעבוד את הקב"ה‬ ‫החיות הפנימית שהוא מכניס בעבודת ה'‪.‬‬ ‫מתוך התחדשות וחיות בכל יום ויום‪,‬‬ ‫אור הגנוז מששת ימי בראשית‬ ‫ושנזכה שתהא עבודתנו מתוך אהבה‬ ‫ויראה‪ ,‬ושיהא שם שמים מתאהב על‬ ‫והנה בלילה זה חל יומא דהילולא של‬ ‫ידינו‪ .‬ונזכה לבנים ובני בנים עוסקים‬ ‫זקני הגה"ק רבי עמרם חסידא זי"ע‪.‬‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬לאריכות ימים ושנים‬ ‫ומסופר שקודם הסתלקותו מן העולם זכה‬ ‫טובות מתוך בריאות השלימה‪ ,‬להרחבת‬ ‫לראות מאור הגנוז מששת ימי בראשית‪,‬‬ ‫הדעת ולפרנסה בניקל ובהרחבה‪,‬‬ ‫ובירך על כך ברכה בשם ומלכות‪ .‬ומובא‬ ‫לעשירות דקדושה ולכל ההשפעות הטובות‬ ‫בשם הגה"ק בעל ערוגת הבשם זי"ע נוסח‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ .‬והקב"ה ירחם על כל‬ ‫הברכה‪' ,‬ברוך אתה המאיר לעבדיו מאור‬ ‫עמו בית ישראל‪ ,‬וישפיע עלינו ועל כל‬ ‫הגנוז מששת ימי בראשית'‪ .‬ופלפלו בדבר‬ ‫ישראל כל הישועות והנחמות‪ ,‬מתוך רחמים‬ ‫אם שייך לברך ברכה כזו בשם ומלכות‪,‬‬ ‫וחסדים‪ ,‬ונזכה במהרה לגאולה השלמה‬ ‫ומהו יסודה של ברכה זו שלא מצינו לה‬ ‫בביאת משיח צדקנו‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫נוסח קבוע בדברי חז"ל‪.‬‬ ‫❖‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫ליל שב"ק חת"ק‬ ‫לו לרבי מאיר‪ ,‬שלא יתפלל על הרשעים‬ ‫"ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה‬ ‫שימותו אלא שיחזרו בתשובה‪ ,‬כי נאמר‬ ‫עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל‬ ‫"יתמו חטאים מן הארץ"‪ ,‬וממילא "ורשעים‬ ‫ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו‬ ‫עוד אינם" (תהלים קד‪:‬לה)‪ ,‬ולא נאמר 'יתמו‬ ‫עשית עמדי‪ :‬ויאמר אבימלך אל אברהם מה‬ ‫חוטאים מן הארץ'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ראית כי עשית את הדבר הזה‪ :‬ויאמר אברהם כי‬ ‫אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה‬ ‫וכ"ק אאדמו"ר זי"ע ביאר בזה הענין שיטת‬ ‫והרגוני על דבר אשתי" (כ‪:‬ט‪-‬יא)‪.‬‬ ‫רבי מאיר (קידושין לו‪ ).‬דס"ל בין כך ובין כך‬ ‫אתם קרוים בנים‪ ,‬שזה אחר שאמרה לי'‬ ‫גם בהמשך הפסוקים שאמר לו הקב"ה‬ ‫ברוריא‪ ,‬וראה שחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫לאברהם והכריז מעלתו הגדולה‪" ,‬עתה‬ ‫ידעתי כי ירא אלקים אתה" (כב‪:‬יב)‪ ,‬וכן על‬ ‫משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל‬ ‫הפסוק "אשר יאמר היום בהר ה' יראה"‬ ‫שישובו בתשובה‬ ‫(שם‪:‬יד)‪.‬‬ ‫וכן מבואר בספר חרדים (מצות התשובה פרק‬ ‫ה') וז"ל‪ :‬לכך תיקנו על התשובה ברכה בפני‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיר"ש‬ ‫עצמה‪ ,‬וצריך לכוין בה יותר מכל הברכות‬ ‫אמנם אמרז"ל על יראת שמים (ברכות לג‪):‬‬ ‫האמצעיות‪ ,‬לפי שהוא תועלת הנפש‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיר"ש‪ .‬ובגמ' (סנהדרין‬ ‫ורפואתה‪ .‬וכשם שחייב האדם להתפלל על‬ ‫לז‪ ).‬רבי זירא אמר מהכא – "וירח את ריח‬ ‫עצמו‪ ,‬כך חייב להתפלל על פושעי ישראל‪.‬‬ ‫בגדיו" (בראשית כז‪:‬כז)‪ ,‬אל תיקרי 'בגדיו'‬ ‫כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (יד‪).‬‬ ‫אלא 'בוגדיו'‪.‬‬ ‫"ולפושעים יפגיע" (ישעי' נג‪:‬יב) ‪ -‬מלמד‬ ‫ואיתא שם‪ ,‬הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה‬ ‫שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי‬ ‫דרבי זירא‪ ,‬דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו‬ ‫ישראל שישובו בתשובה‪ ,‬ושבו‪.‬‬ ‫להו בתיובתא [פריצים היו בשכנותו של רבי‬ ‫ובמס' תענית (כג‪ ):‬אמרו על אבא חלקיה‬ ‫זירא‪ ,‬והיה הוא מקרבם כדי שיחזירם‬ ‫כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו‪,‬‬ ‫בתשובה]‪ .‬והוו קפדי רבנן [הקפידו החכמים‬ ‫שנענתה היא תחילה לשתי סיבות‪ ,‬אחת לפי‬ ‫על רבי זירא שהיה מקרבם]‪ .‬כי נח נפשיה‬ ‫מה שהיתה נותנת לעני מקרבא הנאתיה‪,‬‬ ‫דרבי זירא אמרי‪ :‬עד האידנא הוה חריכא‬ ‫והסיבה השניה לפי שהתפללה היא על‬ ‫קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי‪ ,‬השתא מאן‬ ‫רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה‬ ‫בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו‪ ,‬ועבדו‬ ‫ושבו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והובא בשל"ה הקדוש (יומא‬ ‫תשובה [כשמת רבי זירא אמרו אותם‬ ‫עמוד התשובה)‪.‬‬ ‫בריונים‪ ,‬עד היום היה רבי זירא מתפלל‬ ‫עלינו ומבקש עלינו רחמים‪ ,‬ואילו עתה‬ ‫והמהרח"ו בפרי עץ חיים (שער העמידה פרק‬ ‫משמת רבי זירא‪ ,‬מי יבקש עלינו רחמים?‬ ‫כ') כתב‪ :‬שמעתי‪ ,‬שמוהר"ר משה אלשיך‬ ‫ומתוך כך הרהרו בתשובה]‪.‬‬ ‫ביקש ממורי האר"י ז"ל על אודות בנו‬ ‫[שנשתמד] להחזירו בתשובה‪ ,‬וציוהו‬ ‫ברוריה‪ :‬אלא שיחזרו בתשובה‬ ‫האר"י שיכוין בתפלתו ב'השיבנו'‪ ,‬שידוע‬ ‫וכן מצינו גמרא (ברכות י‪ ).‬דברוריה אמרה‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‪ ):‬בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין‬ ‫שהבינה היא התשובה‪ .‬ושיאמר כך בברכה‬ ‫אותו‪ .‬והבא ליטהר מסייעים אותו (שבת קד‪).‬‬ ‫זו‪ :‬יהי רצון מלפניך או"א שתחתור חתירה‬ ‫וזה המבקש רחמים על עצמו להחזירו‬ ‫מתחת כסא כבודך‪ ,‬ותקבל בתשובה את‬ ‫בתשובה‪ ,‬ה"ז בכלל הרוצה לטהר וכו'‪ .‬אבל‬ ‫פלוני בני‪ ,‬כי ימינך פשוטה לקבל שבים‪.‬‬ ‫לבקש רחמים על חבירו להחזירו בתשובה‬ ‫ויכוין באומרו 'כי ימינך' לסוד החסד‪ ,‬והיא‬ ‫קשה מה יועיל בקשתו‪ ,‬הא אמרי' (ברכות‬ ‫הוי"ה ניקוד סגול כל אות ואות וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לג‪ ):‬הכל בידי שמים כו' ושאנו מתפללים‬ ‫גם בשער רוח הקודש (הקדמה ד' יחוד עמ'‬ ‫והחזירנו בתשובה שלימה וכו' ל"ק כ"כ‪,‬‬ ‫ע"ו) מובא‪ :‬להחזיר הרשע בתשובה‪ ,‬והוא‬ ‫כיון שהוא כולל את עצמו‪ ,‬ויש לישב וק"ל‪.‬‬ ‫להר"מ אלשיך ז"ל‪ ,‬על אודות בנו שנשתמד‪,‬‬ ‫והחזו"א (סוף או"ח) ביאר‪ ,‬שגם תפילת אדם‬ ‫ולמד לו מורי זלה"ה שיכוין ליחוד הזה‬ ‫מישראל על חבירו נחשבת כבחירה‬ ‫להשיבו בתשובה‪ ,‬והועיל לו ושב לדת‬ ‫והשתדלות בידי אדם‪ ,‬כי כל ישראל‬ ‫ישראל‪ .‬כבר ידעת כי ברכת 'השיבנו אבינו‬ ‫נחשבים כאיש אחד‪ ,‬וכיון ששב בתשובה‬ ‫לתורתך' היא בבינה‪ ,‬הנקראת תשובה‪ ,‬ולכן‬ ‫ע"י תפלת אדם‪ ,‬מתייחס הקירוב לאדם‬ ‫בהגיעך בברכה זו בתפלתך‪ ,‬תאמר תפלה זו‬ ‫שביקשו‪ .‬ואין הקירוב בכפיה ופיתוי נחשב‬ ‫קודם החתימה וכו'‪ ,‬ובתיבת 'ימינך' תכוין‬ ‫יותר השתדלות מתפלה שישוב בתשובה‪.‬‬ ‫אל ספירת החסד הנקרא 'ימין' וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ולענ"ד אולי עפ"י מ"ש (קהלת ז‪:‬כט) "אשר‬ ‫גם החיי אדם (ח"א כלל כ"ד סע' י"ט) כתב‪:‬‬ ‫עשה האלקים את האדם ישר והמה ביקשו‬ ‫וראוי ונכון לכל אדם להתפלל בכל יום‬ ‫חשבונות רבים"‪ ,‬היינו דכל אחד נברא‬ ‫ביחיד על צרכיו ופרנסתו‪ ,‬ושלא ימוש‬ ‫בנקודה פנימית טובה‪ ,‬וכדברי הרמב"ם (הל'‬ ‫התורה מפיו ומפי זרעו וזרע זרעו‪ ,‬ושיהיו‬ ‫גירושין פ"ב ה"כ) עהג"מ (ר"ה ו‪ ,.‬יבמות קו‪).‬‬ ‫כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת‪ ,‬ושלא‬ ‫כופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪ ,‬דרק החומר‬ ‫ימצא ח"ו פסול בזרעו‪ ,‬וכל מה שיודע בלבו‬ ‫מפריע ומגשם שלא לעשות רצון השי"ת‪,‬‬ ‫שצריך לו‪ .‬ונראה לי דאם אינו יודע לדבר‬ ‫ובכפיה נתעורר הנשמה ורצה באמת להיות‬ ‫צחות בלשון הקודש‪ ,‬יאמרנה אף בלשון‬ ‫כדבעי כידוע‪.‬‬ ‫שיודע‪ ,‬רק שיהיה מקירות לבו‪.‬‬ ‫וא"כ הכוונה הכל בידי שמים לפעמים א'‬ ‫וממשיך החיי"א שטוב יותר לקבוע תפלות‬ ‫עושר וא' עני א' גבור וא' חלש‪ ,‬הכל תלוי‬ ‫על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל‬ ‫במזל‪ ,‬אבל ביראת שמים כל א' נברא עם‬ ‫הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי‬ ‫הישרות שלו להיות ירא שמים‪ ,‬אלא שלא‬ ‫שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה‬ ‫יחפש חשבונות רבים‪.‬‬ ‫יוכל לענות אחר אמירת 'יהיו לרצון' לכו"ע‪.‬‬ ‫וכמ"ש הרמב"ן (בראשית ו‪:‬ג) והנכון בעיני‪,‬‬ ‫מהרש"א‪ :‬בדרך שאדם רוצה לילך‬ ‫כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם‪,‬‬ ‫מוליכין אותו‬ ‫בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר‬ ‫ובמהרש"א (ברכות י‪ .‬ח"א)‪ ,‬ויש לעיין בזה‪,‬‬ ‫הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה‪,‬‬ ‫דודאי באדם המבקש רחמים על עצמו‬ ‫ואיננו ראוי להיות רוח אלקים בקרבו‪.‬‬ ‫להחזירו בתשובה ניחא‪ ,‬דאע"ג דהכל בידי‬ ‫והענין לומר‪ ,‬כי האלקים עשה את האדם‬ ‫שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬הרי אמרו (מכות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫שהרבה פעמים נענש על שבנו אינו שומר‬ ‫ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו‪.‬‬ ‫תורה ומצוות‪.‬‬ ‫והנה נמשך אחרי הבשר‪ ,‬ובתאוות הגופניות‬ ‫"נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט‪:‬יג‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וכן מועילה התפלה על קטנים‪ ,‬כאשר‬ ‫ולכן לא ידון עוד רוח אלקים בקרבו‪ ,‬כי הוא‬ ‫הקב"ה הוא אביהם של יתומים‪ .‬וכן מועילה‬ ‫גופני לא אלקי‪ ,‬אבל יאריך להם אם ישובו‪.‬‬ ‫התפלה על אחרים כאשר יש להם הרהורי‬ ‫והנה זה כטעם "ויזכור כי בשר המה רוח‬ ‫תשובה‪ ,‬והוי כאילו פתח הם פתח‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הולך ולא ישוב" (שם עח‪:‬לט)‪.‬‬ ‫מסייע בידם לחזור בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫והנה בשו"ת מעיל צדקה (סי' ז') נשאל‬ ‫וע"ש שהביא נוסח התפלה לחזרה‬ ‫אודות אחד שהמיר את דתו יחד עם בנו‬ ‫בתשובה‪ ,‬יה"ר שתחתור וכו' ואותם קשי‬ ‫הקטן‪ ,‬אם רשאים להתפלל עליו שיחזור‬ ‫עורף החזירם אתה בתשובה‪ ,‬בהרהור תשובה‬ ‫בתשובה‪ .‬ויש לדון בזה מצד דמיחזי כתפלת‬ ‫שבלבם‪ ,‬וישובו בתשובה שלימה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫שוא‪ ,‬לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫והנה הרב הגאון ר' רפאל הכהן (אב"ד דק"ק‬ ‫שמים‪ .‬ועוד‪ ,‬אם לפני ה' הגיון להשיבו‬ ‫אלטונא) בספר מרפא לשון הביא קושית‬ ‫ישיבהו‪ ,‬ואם לאו לאו‪ ,‬ואשר לפניו הוא‬ ‫מהרש"א הנ"ל‪ ,‬והקשה עוד איך היה משה‬ ‫יעשה כרצונו‪.‬‬ ‫מתפלל‪ ,‬כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫וכתב שלפעמים הקב"ה מטה לב האדם‬ ‫שמים‪ ,‬והרי הבחירה חופשית לכל אדם‪.‬‬ ‫ע"י יסורין‪ ,‬ופעמים בלי יסורין כי אם הטיית‬ ‫וכתב ליישב עפ"מ שאמרו (סנהדרין צו‪):‬‬ ‫רצונו‪ ,‬כדכתיב "אני הכבדתי את לבו"‬ ‫כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא‬ ‫(שמות י‪:‬א) וכו'‪.‬‬ ‫בתשובה‪ .‬ולכן מי שלא עשה תשובה עד‬ ‫ובגמרא (ברכות י‪ ).‬בענין הבריונים שהיו‬ ‫שלא יעביר הקב"ה את היצר מן העולם‪ ,‬לא‬ ‫בשכונתו של ר"מ‪ ,‬והיו מצערים אותו עד‬ ‫יוכל לעשות תשובה‪ ,‬כיון שאין יצה"ר בעולם‪.‬‬ ‫שהיה ר"מ מתפלל עליהם שימותו‪ .‬אמרה‬ ‫ועל זה מתפללין שיספיקו להתעורר כעת‬ ‫לו ברוריה אשתו‪ ,‬מי כתיב 'יתמו חוטאים'‪,‬‬ ‫כדי להביא הגאולה‪ .‬ומבקשים שיהיה לו‬ ‫'יתמו חטאים מן הארץ' כתיב‪ ,‬אלא בקש‬ ‫איתערותא דלעילא במעט‪ ,‬בבחינת פתח של‬ ‫עליהם רחמים שישוב בתשובה‪ .‬וביקש‬ ‫מחט‪ ,‬כדי שיהיה לו אח"כ איתערותא דלתתא‪.‬‬ ‫עליהם שישובו בתשובה‪.‬‬ ‫ודו"ק‪ .‬עיין ילקוט יוסף על תפלת 'השיבנו'‪.‬‬ ‫וע"ש שכתב שיש כמה סיבות שעליהם‬ ‫ועיין למרן בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי'‬ ‫אפשר להתפלל על השני לחזור בתשובה‪,‬‬ ‫כ"ח‪ ,‬ח"י סי' פ' ועומ"ק) להתפלל על הרשעים‬ ‫וזה באופן שמגיע למתפלל צער ועגמת נפש‬ ‫שיחזרו בתשובה ואיך יוכל להתפלל על‬ ‫מאותם שמתפלל עליהם שיחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫יראת שמים‪ ,‬ומאריך בזה כמה אופנים‪.‬‬ ‫וכן כשמתפלל על בור ועם הארץ שעושה‬ ‫יצחק נולד ע"י תפלה של השראת יר"ש‬ ‫מה שעושה נגד רצון הבורא יתברך מתוך‬ ‫ומשו"ה היה מדת הגבורה‬ ‫חוסר ידיעה‪ ,‬או שהם בגדר אנוס ותינוק‬ ‫והנה כאן עשה אברהם שיהיה התגלות ה'‬ ‫שנשבה לבין הגויים‪ .‬וכן אב המתפלל על‬ ‫ויראת ה' אצל אבימלך‪ ,‬שזה נגד הבריאה כי‬ ‫בנו‪ ,‬שאין לך צער גדול מזה‪ ,‬ומכל שכן‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לכפרה‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו יזכור עקידת יצחק‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫וימחול העונות‪.‬‬ ‫והבחירה חפשי לכל אחד לעשות בו כרצונו‪.‬‬ ‫וכאן השתנה הבריאה והקב"ה הביא היר"ש‪.‬‬ ‫כי עמך הסליחה למען תורא – יר"ש‬ ‫וזהו כח של צדיקי הדור להביא יראת ה'‬ ‫כדברי הרה"ק הר"ר זושא זי"ע עה"פ‬ ‫בכל מקום‪ .‬וזה אשר אמר לו אבימלך‬ ‫(תהלים קל‪:‬ד) "כי עמך הסליחה למען‬ ‫"מעשים אשר לא יעשו"‪ ,‬דהיינו הכל בידי‬ ‫תורא"‪ .‬פירש באבן עזרא שאם לא תסלח לא‬ ‫שמים חוץ מיר"ש‪ ,‬ואתה "עשית עמדי"‬ ‫ייראוך‪ ,‬ויעשו חפצם ככל אוות נפשם‪ .‬וכן‬ ‫(בראשית כ‪:‬ט)‪ ,‬שהבאת יר"ש‪ .‬וזה היתה‬ ‫כתב בספר מנורת המאור (אלנקאוה בפרק‬ ‫התשובה שאמר "רק אין יראת אלקים במקום‬ ‫התשובה עמ' י') 'כי עמך הסליחה למען‬ ‫הזה" (שם‪:‬יא) וכו' ומשו"ה השפיע יר"ש‪.‬‬ ‫תורא'‪ ,‬רוצה לומר שהקב"ה מוחל וסולח‬ ‫לשבים אליו‪ .‬ולפיכך ישוב מחטאו ויירא‬ ‫וכל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫מהקב"ה לעשות עוונות ופשעים‪ ,‬שאם לא‬ ‫דבר‪ ,‬ועי"ז היראת שמים נענה אברהם‪.‬‬ ‫ימצא סליחה‪ ,‬יוסיף על חטאתו פשע ויסלק‬ ‫ומשו"ה יצחק הי' מדת היראה‪ ,‬כי נולד‬ ‫ממנו יראת שמים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כאשר התפלל אברהם אבינו אז מתוך יראה‬ ‫שיחזור ההולדה לאבימלך‪ ,‬וכדאי' שם‬ ‫וע"ע בלשון המדרש (ויק"ר ל' ז') 'למען‬ ‫בחז"ל המתפלל בעד חבירו‪.‬‬ ‫תורא'‪ ,‬בשביל ליתן אימתך על בריותיך‪.‬‬ ‫וכעין זה יש לפרש הכתוב הקודם‪' ,‬אם עונות‬ ‫ועד"ז מבואר לנכון שהיתה העקידה בהר ה'‬ ‫תשמר י־ה אד־ני מי יעמוד' (תהלים קל‪:‬ג)‪,‬‬ ‫יראה‪ .‬וברש"י (כב‪:‬יד) אשר יאמר היום ‪-‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬וזהו "בהר ה' יראה" ‪ -‬יהי' יר"ש‪.‬‬ ‫שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה‬ ‫הקב"ה לעמו‪ :‬היום ‪ -‬הימים העתידין‪ ,‬כמו‬ ‫"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (שם‬ ‫'עד היום הזה' שבכל המקרא‪ ,‬שכל הדורות‬ ‫לא‪:‬כ)‪ .‬השי"ת ישפיע רב טוב הצפון‬ ‫הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים‬ ‫לצדיקים‪ ,‬יאכלו פרי מעלליהם (עי' ישעי' ג‪:‬י)‬ ‫'עד היום הזה' על היום שעומדים בו‪.‬‬ ‫ויהיה השפעת טובות רבות ושידוכים טובים‬ ‫ומדרש אגדה‪ ,‬ה' יראה עקידה זו לסלוח‬ ‫והשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש‬ ‫לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות‪,‬‬ ‫לאשתו‪ ,‬ובני חיי אריכי ומזוני רויחי וכט"ס‬ ‫כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים‬ ‫בביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫בהר ה' יראה‪ ,‬אפרו של יצחק צבור ועומד‬ ‫❖‬ ‫סעודת רעוד"ר‬ ‫על לוט? נזכרו שהיה לוט יודע ששרה אשתו‬ ‫מהו זכירתו של אברהם על לוט‬ ‫של אברהם‪ ,‬ושמע שאמר אברהם במצרים‬ ‫"ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור‬ ‫על שרה (יב‪:‬יט) 'אחותי היא'‪ ,‬ולא גילה‬ ‫אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך‬ ‫הדבר‪ ,‬שהיה חס עליו‪ ,‬לפיכך חס הקב"ה‬ ‫ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫לוט" (יט‪:‬כט)‪ .‬וכתב רש"י הקדוש‪ ,‬ויזכור‬ ‫ולפלא כי בכל ההפיכה מוזכר שם הרחמים‬ ‫אלקים את אברהם ‪ -‬מהו זכירתו של אברהם‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫כח שכר מצוה שלא לשמה בעולם הזה‬ ‫"וה' המטיר וגו'" (שם‪:‬כד)‪ ,‬וכמ"ש רש"י‬ ‫אמנם מינה ילפינן דבר נפלא‪ ,‬הזכות הנפלא‬ ‫שגם מדת הרחמים הסכים‪ .‬אמנם כאן‬ ‫של שכר שקיבל לוט על שליוה הצדיק אפילו‬ ‫כשנזכר הצלת לוט נזכר מדת אלקים‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫שהיה לא לשמה או שסתם פיו שלא לבזות‬ ‫ואולי משום שלא ניצול מזכותו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו אצל שרה כדברי רש"י‪.‬‬ ‫לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו‬ ‫ושכר מצוה היתה לו הצלתו‪ ,‬ולא רק הצלתו‬ ‫אמנם הרמב"ן כתב "ויזכור אלקים את‬ ‫אלא הצלת מלכות בית דוד שבא לו בזכות‬ ‫אברהם וישלח את לוט" ‪ -‬ענין הכתוב הזה‪,‬‬ ‫שליוה הצדיק או כיבדו‪ ,‬קיבל שכר כל כך‬ ‫כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט‬ ‫גדול שיהיה מלכות בית דוד ממנו ומחלציו‪,‬‬ ‫בארץ באשר ילך‪ ,‬והוא שנאמר (יב‪:‬ד) "וילך‬ ‫והוא דבר פלא פלאות‪.‬‬ ‫אתו לוט"‪ ,‬כי לצוות שלו הלך‪ .‬ולכן היה לו‬ ‫זכות להצילו בזכות אברהם‪ ,‬כי בעבורו הוא‬ ‫וביותר מזה מצינו ג"כ מצוה שלא לשמה‪,‬‬ ‫גר בסדום‪ ,‬ולולי אברהם עודנו היה בחרן‬ ‫נכדו בלק בשכר מצוה שלא לשמה זכה‬ ‫עם מולדתו‪ .‬ולא יתכן שתבוא אליו רעה‬ ‫מחלציו שלמה המלך "אלף עולות יעלה‬ ‫בעבור אברהם שיצא במצות קונו‪ .‬וגם זה‬ ‫שלמה" (מ"א ג‪:‬ד)‪ .‬ואיתא (סוטה מז‪ ).‬והאמר‬ ‫היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ :‬לעולם יעסוק אדם‬ ‫המלכים בעבורו‪:‬‬ ‫בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה‪ ,‬שמתוך‬ ‫שלא לשמה בא לשמה‪ .‬שבשכר ארבעים‬ ‫הרא"ם‪ :‬מה שהלך לוט עם אברהם‬ ‫ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב‪,‬‬ ‫לא היה לטובת אברהם אלא לטובתו‬ ‫זכה ויצתה ממנו רות‪ ,‬שיצא ממנו שלמה‬ ‫ובשפתי חכמים (אות ז')‪ ,‬והקשה מהרא"ם‬ ‫שכתוב ביה 'אלף עולות יעלה שלמה'‪.‬‬ ‫אבל עכ"ז יש לשאול מדוע לא נזכר הטובה‬ ‫ואולי הטעם‪ ,‬כי על מצוה אין שכרו בעוה"ז‪,‬‬ ‫שעשה לוט לאברהם שעזב את ארצו ומקום‬ ‫וכמ"ש סידורו של שבת (ח"ב דרוש ה' פרק א'‬ ‫מולדתו והלך אחריו בכל מקום שהלך‪.‬‬ ‫אות ד')‪ .‬כי שכר המצות בהאי עלמא ליכא‬ ‫ולי נראה שאין זה טענה לרבותינו ז"ל‪ ,‬דיש‬ ‫(קידושין לט‪ ,):‬כלומר שאין בכל טובות‬ ‫לומר דמה שהלך לוט עם אברהם לא היה‬ ‫העוה"ז לשלם שכר בעד מצוה אחת קטנה‬ ‫לטובת אברהם אלא לטובתו‪ ,‬שאם ימות‬ ‫שבקטנות‪ .‬ומופת ע"ז נתתי משלש פסיעות‬ ‫אברהם יירש הוא אותו‪ ,‬כמו שפירש"י גבי‬ ‫שהלך נבוכדנצר בעבור כבוד ה' ניתן לו‬ ‫"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו'" (יג‪:‬ז)‪.‬‬ ‫בעבור זה מלוכה על כל העולם כולו‪ ,‬כמאמר‬ ‫אבל מה שלא גילה אותן ששרה אשתו היא‪,‬‬ ‫רבותינו ז"ל (סנהדרין צו‪.).‬‬ ‫חשבה לטובה לו כיון שהליכתו לא היה‬ ‫ומה ינתן עוד לטורחין במצו' כמצות סוכה‬ ‫אלא לירשו‪ ,‬היה לו לגלות ששרה אשתו‬ ‫ולולב ומוציאין ממונם עליהן‪ ,‬או להולכי‬ ‫היא ויהרגו את אברהם כיון שנתן עיניו‬ ‫בהמ"ד ומפסיעין שלש פעמים שלש ‪ -‬איך‬ ‫בממון‪ ,‬לכן חשבה לטובה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ישולם שכרם בעוה"ז‪ .‬ודבר זה ידעו כל‬ ‫ועיין ברבינו בחיי מכל זה‪ ,‬עכ"ז יש להבין‬ ‫ישראל שבודאי שכר המצות שמור להם‬ ‫כי אחרי כל ההפיכה נזכר הצלתו שהיתה‬ ‫כבר מקודם‪.‬‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫א‬ ‫וישתתף עמו בתחילה‪ ,‬ואח"כ יראה לגבור‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וגם ממצוה שלא‬ ‫כארי ויעשה לשמה‪ .‬וזש"ה "אני חכמה‬ ‫לשמה של בלק זכה שיהיה מלכות שלמה‬ ‫שכנתי ערמה וגו'" (משלי ח‪:‬יב)‪ .‬וזש"ה‬ ‫שמלך בכיפה בכל העולם כולו‪ ,‬וזה ממצוה‬ ‫(בראשית כז‪:‬לה) "ויאמר בא אחיך במרמה"‬ ‫שלא לשמה‪.‬‬ ‫וכמפורש בזוהר‪ .‬הגם שזה סכנה יותר‬ ‫מ"מ על מצוה שלא לשמה מצינו כבר יש‬ ‫שיכנס בגלות של היצר הרע להתחבר עמו‪,‬‬ ‫מקום ומזה קיבל השכר הגדול הזה‪ ,‬וזה‬ ‫ומי יודע איזה צד גובר‪ ,‬אם יוכל ליפרד‬ ‫מוסר השכל גדול‪ ,‬ובכדי שיהיה מלכות‬ ‫ממנו אח"כ‪.‬‬ ‫גדול ע"י שכר בעוה"ז‪.‬‬ ‫וכמו שכ' בפרי עץ חיים (שער נפ"א פ"ב‪-‬‬ ‫התחלת עבודת ה' שלא לשמה‪ ,‬ולא יקטרג‬ ‫פ"ג) סכנת נפילת אפים‪ ,‬מי יודע אם יוכל‬ ‫עליו היצה"ר ויוכל לגמור לשמה‬ ‫לעלות משם‪ ,‬כי אין אתנו יודע עד מה וכו'‬ ‫יעו"ש‪ .‬מ"מ יתן דעתו ליזהר שיוכל לעלות‪,‬‬ ‫והנה בטעם למה דוקא השכר היה באופן‬ ‫ויתפלל להש"י שיעזור לו נגד היצה"ר‪ ,‬ואז‬ ‫כזה שיזכה למלכות בית דוד ע"י מצוה שלא‬ ‫טוב סוג זה יותר מסוג א' הנ"ל‪ ,‬והבן זה‬ ‫לשמה‪ ,‬והרי זה חסרון שהיה שלא לשמה‪.‬‬ ‫היטב‪ ,‬כי זה סוד דעייל ונפיק‪ ,‬שהיא בחינה‬ ‫בהקדם דברי הבעש"ט זי"ע (הובא בספה"ק‬ ‫מעולה יותר ממאן דלא עייל כלל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫תולדות יעקב יוסף פ' וישלח) ונראה לבאר כל‬ ‫זה בחדא מחתא‪ ,‬דכתבתי לקמן ביאר ש"ס‪,‬‬ ‫והכ"נ כי מלכות בית דוד הרי זה קדושה‬ ‫לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא‬ ‫גדולה בכל העולם‪ ,‬וא"כ (קהלת ז‪:‬יד) "גם‬ ‫לשמה שמתוך וכו' (פסחים נ‪.):‬‬ ‫את זה לעומת זה עשה האלקים"‪ ,‬וממילא‬ ‫הסט"א מתנגדת ומתגברת‪ ,‬וא"כ אולי יגונב‬ ‫והקשו התוס' וכו' דשמעתי ממורי‪" ,‬חשבתי‬ ‫דבר‪ .‬וכל דבר שבקדושה צריך להיות‬ ‫דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהלים‬ ‫בצינעה כמ"ש בתורת המגיד (נ"ך תהלים)‬ ‫קיט‪:‬נט)‪ ,‬שיהי' התחלת תורה ותפלה ומצוה‬ ‫עה"פ "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל‬ ‫עם היצה"ר שלא לשמה‪ ,‬ובזה לא יקטרג‬ ‫עדתיך" (תהלים קיט‪:‬נט)‪ .‬הנה כאשר האדם‬ ‫עליו היצה"ר‪ ,‬ויוכל לגמור לשמה‪ .‬וז"ש‬ ‫חפץ לעשות איזה מצוה‪ ,‬כמו קימת חצות‬ ‫'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך'‪,‬‬ ‫לילה וכיוצא‪ ,‬היצה"ר אינו מניחו לעשות‪,‬‬ ‫ודפח"ח‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫כי מכביד עליו איבריו ומפיל שינה על עיניו‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ ,‬שצריך לגנוב דעת היצה"ר‬ ‫א‬ ‫אך במצות השבת‪ ,‬הואיל ששכרו כפול אפשר שחלק אחד ינתן להם בעוה"ז‪ .‬וע"כ אמר להם‬ ‫הקב"ה אשר לא כן הוא‪ ,‬ושכרו אף הכפול ומכופל אין די בעוה"ז לשלמו‪ ,‬ושמור אתו לשלם להם‬ ‫שכר כפול בעקב לעוה"ב‪.‬‬ ‫ועוד יותר רבותא משמיע לנו המדרש חיבת השבת‪ ,‬ואמר קודם את מקדש את השבת במאכל‬ ‫ובמשתה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר‪ .‬והנה זה השכר בודאי קרוב הדבר לומר שהוא בעוה"ז‪,‬‬ ‫כי זה דומה ממש לאלו שאוכלין פירותיהן בעוה"ז‪ ,‬ששם הוא הטעם הואיל שנהג מנהג הטוב עם בני‬ ‫אדם ונקרא 'טוב לשמים וטוב לבריות'‪ ,‬שעל זה אמר הכתוב "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם‬ ‫יאכלו" (ישעי' ג‪:‬י) בעוה"ז‪ ,‬כאשר הארכנו בזה בחה"ר (שורש הששי ענף ב')‪ .‬וגם כאן כיון שבא על‬ ‫עסקי הגוף‪ ,‬ודאי היה ההו"א שיהא כמו פירות לקבל שכרו בעוה"ז‪ .‬ואשמעינן חז"ל שאף זה הקיבול‬ ‫שכר שכרו בעקב‪ ,‬כיון שאני מצוה אותך ע"ז נעשה מצותי לשלם לך מרב טוב הצפון‪:‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫ומשו"ה ע"י קרבנות של בלק הי' לו שכר‬ ‫אך אם האדם ערום ביראה (ברכות יז‪ ,).‬אז‬ ‫שנולד מלכות בית דוד‪ .‬וממצות לוי' של לוט‬ ‫הוא מחשב לעשות חפצו וצרכיו‪ ,‬ואז מניח‬ ‫שהי' שלא לשם שמים‪ ,‬וכן אולי היה כמה‬ ‫לו היצה"ר לקום בזריזות ממטתו וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫וכמה מחשבות וכולן אמיתות‪ ,‬אבל לא היה‬ ‫וזהו 'חשבתי דרכי'‪ ,‬פי' כשרציתי לעשות‬ ‫זך כדבעי בכדי שיהיה מקום שיוכל להתגנב‬ ‫מצוה‪ ,‬חשבתי מקודם לעשות דרכי‪ ,‬בכדי‬ ‫קדושת המלוכה של דוד מלכות שמים‬ ‫שלא תהיה לי מניעה מיצה"ר‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫'ואשיבה רגלי אל עדותיך' (א"ת)‪.‬‬ ‫השי"ת ירחם שנזכה "והי' הוי' למלך על‬ ‫וממילא הכ"נ‪ ,‬בכדי שיבנה מלכות שמים‬ ‫כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו‬ ‫בקדושה מלכות דוד שלמה בעטרה שעטרה‬ ‫אחד" (זכרי' יד‪:‬ט)‪ ,‬ויושפע רחמים וחסדים‬ ‫לו אמו‪ ,‬כלה קרואה בנעימה‪ ,‬עטרת תפארת‬ ‫בני חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא‬ ‫כו' הי' בצינעא הכל שיהיה מזה מלכות בית‬ ‫וחנא וחסדא שידוכים הגונים‪ ,‬ובקרוב‬ ‫דוד שלימה‪[ .‬ואולי אם היה מרגע הראשון‬ ‫ניוושע בתשועת עולמים ויקום לנו סוכת‬ ‫בלי פגם‪ ,‬אולי לא היה יכול להיות נחרב‪,‬‬ ‫דוד הנופלת אכי"ר‪.‬‬ ‫ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫ישיבה בית שערים‬ ‫כולל משנה הלכות‬ ‫בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫רח' יצחק שואלל ‪4‬‬ ‫ירושלים ת"ו‬ ‫הרב משה אסטרייכער שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בנו הבה"ח יהודה עב"ג בשעטו"מ‬ ‫הרב ליפא אלטמאן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫הבה"ח דוד מענסער הי"ו‬ ‫לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫הבה"ח מאיר דוד עקיבא גינזבערג הי"ו‬ ‫לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫בכורות מ"ה ע"א‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫מאצבע קטנה שלה הרי זה מום אצלה‪.‬‬ ‫היתה בה יתרת וחתכה‪ ,‬אם יש בה עצם‬ ‫ובאופן שהתנה ע"מ שאין לה מומין אינה‬ ‫פסול‪ ,‬ואם לאו כשר‪ .‬פרש"י‪ ,‬אם יש בה עצם‬ ‫מקודשת‪ ,‬דכל המומין הפוסלין בכהנים‬ ‫פסול‪ ,‬הואיל וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר‬ ‫פוסלין בנשים‪ .‬ושמעינן ג"כ דמותרת לילך‬ ‫שנברא בו‪ .‬ואם לאו כשר‪ ,‬דלא חשב אלא‬ ‫לרופא לרפאות עצמה‪ ,‬דבכל המומין אמרו‬ ‫תלתול בעלמא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה‬ ‫הנה נשאל לרבינו בשו"ת משנה הלכות (ח"ד‬ ‫מקודשת‪ ,‬כיון דלא הי' כן בעת הקידושין‪.‬‬ ‫סי' רמ"ו‪-‬רמ"ח) באשה שיש איזה שינוי‬ ‫ומוסיף רבינו‪ ,‬ופשוט דכל שהוא מום באדם‬ ‫בפניה‪ ,‬והוא מום לה ביופי‪ ,‬כגון חוטמה ארוך‬ ‫מותר לרפאות עצמו ממומו שלא יהא בעל‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬וקשה לה להזדווג‪ ,‬ומאד נמאס לה‬ ‫מום‪ ,‬דמאי שנא מום זה משבירת הרגל‬ ‫ורוצה לתקן זה ע"י ניתוח פלאסט"י הנהוג‬ ‫דמותר לו לתקן את רגלו ממום שבו‪ .‬והכי‬ ‫בזמן הזה שחותכין מן החוטם ומתקנים אותו‬ ‫נראה מסברא‪ ,‬דכל שהתורה העידה עליו‬ ‫‪ -‬אי יש בזה איסור כיון דקיי"ל דאסור לחבול‬ ‫שזה מום בכהנים או בנשים אם יכול לרפאות‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫את עצמו ממומו הרי זה מרפא‪ .‬וליכא בזה‬ ‫והשיב רבינו דאין בזה איסור‪ ,‬והביא ראי'‬ ‫משום חובל בעצמו‪ ,‬דחובל בעצמו אינו אלא‬ ‫לדבריו מגמ' (כתובות עב‪ ):‬המקדש את‬ ‫כשחובל בעצמו שלא לשם רפואה‪ ,‬אבל אם‬ ‫האשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה‬ ‫עושה כן משום רפואה אין זה חובל‪.‬‬ ‫מומין‪ ,‬תצא שלא בכתובה‪ .‬כל המומין‬ ‫ומה דאיתא בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שכ"ב)‬ ‫הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים‪ .‬ובגמ' (שם‬ ‫בענין אי מותר לחתוך טלטול בשר בעלמא‬ ‫עד‪ ).‬איתא‪ ,‬ת"ר הלכה אצל רופא וריפא‬ ‫למטה במילה [שאינו מחויב ליטול מטעם‬ ‫אותה‪ ,‬אינה מקודשת כיון שהי' לה מום בעת‬ ‫מצות מילה]‪ .‬וכתב דחושש לאסור לחבול‬ ‫הקידושין‪ .‬משמע דאין בזה שום איסור‪ ,‬אלא‬ ‫בישראל חינם‪ ,‬ויש בו משום לאו דלא יוסיף‬ ‫שלא חלו הקידושין‪.‬‬ ‫להכותו וכו' עי"ש‪.‬‬ ‫ובגמ' (בכורות מג‪ ).‬וברמב"ם (פ"ח מהל' ביאת‬ ‫נראה דהתם כשבאנו לחבול בקטן ולחתוך‬ ‫המקדש) חשבו ק"מ מומין הפוסלים בכהנים‪,‬‬ ‫הטלטול‪ ,‬אולי לא ניחא ליה לקטן בזה שאין‬ ‫ובמומי הפרצוף חשבו החוטם מי שחוטמו‬ ‫לו כאב ממנו‪ .‬וגם הוא במקום מוצנע הוא ולא‬ ‫גדול מאיבריו‪ ,‬וכיצד משערין אותו באצבע‬ ‫יתבייש בו‪ ,‬נמצא ודאי חובל נפש בישראל‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬שעל ידו רואים דאשה שחטמה גדולה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫בדר"ח חשון שנת תשפ"ג לפ"ק‬ ‫הלכות קידושין – אהע"ז סי' א' – נ"ה – ס"ב‬ ‫מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה‬ ‫חיוב לישא אשה לקיים מצות פריה ורביה‬ ‫שתסתלק מישראל‬ ‫סי' א' שו"ע סעי' א' "חייב כל אדם לישא‬ ‫וגורם לשכינה שתסתלק מישראל‪ ,‬גם כן‬ ‫אשה כדי לפרות ולרבות‪ ,‬וכל מי שאינו‬ ‫מבואר שם בגמרא (סד‪ ).‬ויליף ליה‬ ‫עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים‬ ‫מדכתיב (בראשית י"ז ז') "להיות לך‬ ‫וממעט את הדמות וגורם לשכינה‬ ‫לאלקים ולזרעך אחריך ‪ -‬בזמן שזרעך‬ ‫שתסתלק מישראל‪ .‬הג"ה‪ ,‬וכל מי שאין לו‬ ‫אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי‬ ‫אשה שרוי בלא ברכה‪ ,‬בלא תורה וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫שורה על העצים ועל האבנים"‪.‬‬ ‫נקרא אדם‪ ,‬וכיון שנשא אשה עונותיו‬ ‫ומה שגורם להסתלקות השכינה‪ ,‬כי אמרו‬ ‫מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק‬ ‫א‬ ‫שם (סג‪ ):‬תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה'‬ ‫רצון מאת ה'"‪.‬‬ ‫רבבות אלפי ישראל‪ ,‬מלמד שאין השכינה‬ ‫הטור מביא דרשות חז"ל במסכת יבמות‬ ‫שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות‬ ‫(סג‪ ):‬שלומדים מדרשות הפסוקים כל אלו‬ ‫מישראל‪ ,‬הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני‬ ‫הענינים שהזכיר השולחן ערוך במי שאינו‬ ‫רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה‬ ‫נושא אשה‪" ,‬תניא רבי אליעזר אומר כל מי‬ ‫ורביה‪ ,‬לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק‬ ‫שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫דמים‪ ,‬שנאמר (בראשית ט' ו') שופך דם‬ ‫ואולי אפשר לומר באופן אחר‪ ,‬כי הרי כל‬ ‫האדם באדם דמו ישפך‪ ,‬וכתיב בתריה (שם‬ ‫בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט‪,).‬‬ ‫ט' ז') ואתם פרו ורבו‪ ,‬רבי יעקב אומר‬ ‫וא"כ עכשיו שמונע את עצמו מפריה ורביה‬ ‫כאילו ממעט הדמות שנאמר (שם ט' ז') כי‬ ‫נמצא שמנע את העשירי להשלמת מנין‬ ‫בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה‬ ‫העשרה‪ .‬אבל ע' תוס' (ב"ק פג‪ ).‬דלא שייך‬ ‫ואתם פרו וגו'"‪.‬‬ ‫א‬ ‫באחד מימי השבע ברכות בשמחת אפריוני אמר כ"ק אאדמו"ר זי"ע לבאר בדרך צחות למה עונות‬ ‫החתן מפקפקים דהרי דבר ידוע הוא אשר בחור הוא פלג גופא‪ ,‬וא"כ כל עבירה שעובר הוא בגדר‬ ‫חצי שיעור‪ ,‬והרי כל הטעם של חצי שיעור הוא כיון דחזי לאיצטרופי (יומא עד‪ ,).‬וכשנושא אשה‬ ‫כשירה הרי זה לא חזי לאיצטרופי‪ ,‬ואינו עבירה‪.‬‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫להקנים‪ ,‬על גבי הקנים‪ ,‬ולא מהצד‪ ,‬וכמו‬ ‫כאן הא דכל בי עשרה שכינתא שריא דהכא‬ ‫שכן ידוע בהיתר צורת הפתח של היתר‬ ‫אנביאים [וי"ג אלויים] ואמשכן קאמר‪.‬‬ ‫טלטול בשבת קודש‪ ,‬ועי"ז הוה ליה בית‬ ‫וראה באור החיים הק' פר ויגש עה"פ אנכי‬ ‫חתנות כלשון חז"ל וכו' והד' קונדסין הם‬ ‫ארד עמך מצרימה (מ"ו ד') שיש חילוק‬ ‫כד' מחיצות וכו' וזהו החופה שמדין‬ ‫בהדרגות אור השכינה‪ .‬וע"ע בענין זה‬ ‫תוה"ק נשואין עושה"‪.‬‬ ‫בשו"ת משנה הלכות לכ"ק אאדמו"ר זי"ע‬ ‫חסד לאברהם‪ :‬כמו שגבי כלאים מהני הצד‬ ‫(ח"ז סי' רי"ב אות ז'‪ ,‬סי' רי"ג אות י')‪.‬‬ ‫הכי נמי בחופה‬ ‫***‬ ‫בשו"ת חסד לאברהם (תאומים‪ ,‬מהדו"ק‬ ‫אופן עשיית החופה‬ ‫או"ח סי' ב' ותניינא סי' מ') משיג על‬ ‫סי' נ"ה סע' א' בהג"ה "והמנהג פשוט‬ ‫הדע"ק‪ :‬ובמחילת כבודו נעלם ממנו דברי‬ ‫עכשיו לקרות לחופה מקום שמכניסין שם‬ ‫הש"ס (עירובין יא‪ ,).‬דמבואר שם דהא‬ ‫יריעה פרוסה על גבי כלונסות ומכניסין‬ ‫דאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן‬ ‫תחתיה החתן והכלה ברבים"‪.‬‬ ‫הצד לא עשה ולא כלום‪ ,‬היינו דוקא לענין‬ ‫שבת אבל לענין כלאים מהני אף מן הצד‪,‬‬ ‫בהלכות שבת צורת הפתח מן הצד לא מהני‬ ‫וא"כ אף לשיטת הסוברים דזהו עיקר‬ ‫במסכתה עירובין (יא‪ ).‬אמר רב חסדא‬ ‫החופה לא איכפת לן אם הצורת הפתח מן‬ ‫צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא‬ ‫הצד‪.‬‬ ‫כלום‪ ,‬ופרש"י (ד"ה מן הצד) שמתח‬ ‫מהרש"ם‪ :‬שאני כלאים שאינו אלא להיכירא‬ ‫הזמורה מזו לזו באמצעיתו ולא על ראשיהן‪,‬‬ ‫לבטל הערבוב‬ ‫וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הל' שבת פט"ז‬ ‫בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' ע"א‪ ,‬מכתב‬ ‫ה"כ‪ ,‬פי"ז הל"ה)‪ ,‬ושולחן ערוך (או"ח סי'‬ ‫השני ד"ה מכתבו הגיעני) יצא להצדיק‬ ‫שס"ב סי"א)‪.‬‬ ‫פסקו של הגה"ק מבוטאטש דשאני כלאים‬ ‫דעת קדושים‪ :‬בחופה צריך להיזהר‬ ‫שאינו צריך אלא להיכירא בעלמא לבטל‬ ‫שלא לעשות צוה"פ מן הצד‬ ‫הערבוב‪ ,‬וז"ל; אבל בכ"ז מה שהקשיתי על‬ ‫ומזה למדו גדולי הפוסקים שנכון להיות‬ ‫הר"ן פ"ד דסוכה‪ ,‬שפסק דגם בסוכה‬ ‫נזהר לחבר החופה בארבע הזויות על ראש‬ ‫פסול צורת הפתח שעשאה מן הצד ותמהתי‬ ‫הכלונסאות דוקא ולא מן הצד‪ ,‬וכמובא בס'‬ ‫דמנ"ל דבר זה כיון דהש"ס מחלק בין שבת‬ ‫שלחן העזר (סי' ז' ס"ג) ע"פ אזהרות בעל‬ ‫לכלאים א"כ י"ל דסוכה דמי לכלאים‪,‬‬ ‫הדעת קדושים ואשל אברהם מבוטשאטש‪,‬‬ ‫יאמין לי כת"ר כי בצאת מכתבי הרגשתי‬ ‫בהקדמה לספרו של חותנו נטע שעשועים‬ ‫מיד די"ל דדוקא בכלאים דתליא בערבוב‬ ‫(אות ב)‪ ,‬וז"ל "אודות החופה הנהוגה‪,‬‬ ‫וכשיש איזה הפרש בעלמא שיהיה היכר‬ ‫צריך להיות חיבור ארבעה זוויות החופה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫מדיוק לשון הרמב"ם שסבירא ליה שאם‬ ‫בינתים סגי לבטל הערבוב‪ ,‬וכמ"ש בתוס'‬ ‫בברכת הנישואין הביא שכר ובירך עליו‬ ‫שבת (דף פה) וכמו שכתב רום מעלתו‪.‬‬ ‫שהכל נהיה בדברו שוב אין לברך שהכל ברא‬ ‫וע"ש שמוכיח עוד דסוכה ושבת דמי‬ ‫לכבודו דשניהם הם מענין אחד‪ .‬ובשו"ת‬ ‫להדדי‪ ,‬ובע"כ בכלאים הטעם כמ"ש‪,‬‬ ‫יביע אומר (ח"ה אהע"ז ס"י אות ו') דחה‬ ‫וכותב‪ ,‬ובזה הסירותי תלונת הגאון בעל‬ ‫דבריו והוכיח מהרמב"ם שגם כשמברך‬ ‫שו"ת חסד לאברהם על הגאון הקדוש‬ ‫שהכל נהיה בדברו מברך שהכל ברא‬ ‫מבוטשאטש ז"ל במה שפסק דבכלונסאות‬ ‫לכבודו‪ ,‬וכן בדין שברכת שהכל נהיה בדברו‬ ‫החופה יהיה צורת הפתח למעלה ולא מן‬ ‫הוא ברכת הנהנין על השכר‪ ,‬ואילו ברכת‬ ‫הצד והוא השיג מהא דכלאים קיל משבת‪,‬‬ ‫שהכל ברא לכבודו הוא על אסיפת העם‬ ‫ולהנ"ל אין ללמוד מכלאים לשאר דברים‪,‬‬ ‫כמ"ש רש"י בכתובות (ח‪ ).‬וא"כ ב' ברכות‬ ‫ובנדון דידן דמי לסוכה כמפורש בר"ן‬ ‫אלו הם ענינים נפרדים‪ ,‬ולא קרב זה אל זה‪.‬‬ ‫דפסול מן הצד‪ ,‬וצדקו דברי מרן הקדוש‬ ‫ב‬ ‫טעה ובירך שהכל נהיה בדברו במקום‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫שהכל ברא לכבודו‬ ‫***‬ ‫אם טעה ובירך שהכל נהיה בדברו במקום‬ ‫ברכת חתנים‬ ‫שהכל ברא לכבודו‪ ,‬לכאורה לפי העצי‬ ‫סי' ס"ב שו"ע סע' א' "צריך לברך ברכת‬ ‫הארזים יצא‪ ,‬אמנם כבר הבאנו שלא קיי"ל‬ ‫חתנים בבית החתן קודם נישואין‪ ,‬והן שש‬ ‫כוותיה בזה‪ ,‬וכן הורה הגאון רבי יוסף‬ ‫ברכות‪ ,‬ואם יש שם יין מביא כוס ומברך על‬ ‫שלום אלישיב זצ"ל שלא יצא‪.‬‬ ‫היין תחלה ומסדר את כולם על הכוס ונמצא‬ ‫מסדר קידושין שטעה ובירך שהכל על היין‬ ‫מברך ז' ברכות‪ ,‬ואם אין יין מצוי מברך על‬ ‫אדר"ת‪ :‬חוזר ומברך כיון שהוא שליח‬ ‫השכר"‪.‬‬ ‫מעשה שהיה אצל הגאון האדר"ת זצ"ל‬ ‫כשמברך על השכר אם מברך גם‬ ‫שסידר קידושין וטעה ובירך על היין שהכל‬ ‫שהכל ברא לכבודו‬ ‫נהיה בדברו‪ ,‬וחזר ובירך מחדש בורא פרי‬ ‫כשמברך על השכר שברכתו הוא שהכל‬ ‫הגפן‪ ,‬וכשנשאל הרי על כולם אם אמר‬ ‫נהיה בדברו‪ ,‬מפשטות השולחן ערוך‬ ‫שהכל נהיה בדברו יצא‪ ,‬השיב שכיון שהוא‬ ‫משמע שמברך ג"כ ברכת שהכל ברא‬ ‫רק שליח של החתן על הברכה‪ ,‬ומכיון‬ ‫לכבודו‪ .‬והנה בעצי ארזים (סק"ג) העלה‬ ‫שבירך ברכה כזו שלכתחילה הוא שלא‬ ‫ב‬ ‫בשמלה לצבי (סק"ד) בשלחן העזר (שם) מביא שבאה"ק מדקדקין שלא יהי' חיבור מן הצד רק על‬ ‫ראשי הכלונסאות‪ .‬וכן שמע מפי בנו של הרב הגאון זצ"ל מברעזנא ששמע מאביו לספר‪ ,‬כי כן הורה‬ ‫הגה"צ מו"ה הלל ל"ש [מקאלמאי] זי"ע בהיותו על חתונה בק"ק אונגוואר בזמן הגה"צ מו"ה מנחם‬ ‫א"ש זצ"ל‪ ,‬וכאשר ראה חופה דמתא דהי' חיבור מן הצד‪ ,‬פסלו מיד‪ ,‬והיו מוכרחים לעשות חופה‬ ‫בחיבור על ראשי הכלונסאות‪.‬‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שאם בברכת הנישואין הביא שכר וברך עליו‬ ‫כהוגן‪ ,‬הוי שינוי בשליחות‪ ,‬ויכול המשלח‬ ‫שהכל נהיה בדברו‪ ,‬אין לברך שהכל ברא‬ ‫לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬והוא‬ ‫לכבודו‪ ,‬דשניהם מענין אחד‪ ,‬ויברך רק שש‬ ‫רוצה בברכה כזו שלכתחילה מברכים אותה‪,‬‬ ‫ברכות‪ ,‬ולפי זה אם ברך המסדר קידושין‬ ‫וממילא בטלה השליחות‪ ,‬ומחויב הוא‬ ‫שהכל נהיה בדברו‪ ,‬כיון שעכשיו לדברי‬ ‫לחזור ולברך כהוגן‪.‬‬ ‫הרמב"ם יברך רק שש ברכות‪ ,‬שבברכת‬ ‫הרי צבי‪ :‬אינו חוזר ומברך כיון שבדיעבד יצא‬ ‫שהכל נהיה בדברו יצא ידי חובת ברכת‬ ‫וגם י"א שאינו שליח‬ ‫שהכל ברא לכבודו‪ ,‬א"כ שפיר יוכל לומר‬ ‫בהדרת קודש (עניני נישואין סי' ט') חלק‬ ‫החתן לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי‪,‬‬ ‫הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל על הפסק‬ ‫שהפסידו ברכה‪ ,‬ויצטרך לחזור ולברך בורא‬ ‫הנ"ל וסבר שטעות הוא בידו שמלבד שעצם‬ ‫פרי הגפן‪ .‬אמנם כבר אמרנו שלמעשה לא‬ ‫הנחתו שהמסדר קידושין הוא שליח על‬ ‫קיי"ל כהעצי ארזים ובכל אופן מברך גם‬ ‫הברכה‪ ,‬לא כולם שוים בדבר כך דלהנודע‬ ‫שהכל ברא לכבודו‪.‬‬ ‫ביהודה הוא אכן שליח‪ ,‬אבל לדעת הגרע"א‬ ‫רש"י‪ :‬שהכל ברא לכבודו הוא לאסיפת העם‬ ‫שזה אינו בתורת שליחות‪ ,‬א"כ הרי יצא‬ ‫ברכת שהכל ברא לכבודו‪ ,‬פירש רש"י‬ ‫בברכת שהכל וכשחוזר ומברך הרי זה ברכה‬ ‫(כתובות ח‪ .‬ד"ה שמח תשמח) שהיא‬ ‫לבטלה‪ ,‬וגם אם נאמר שזה מתורת שליחות‪,‬‬ ‫לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד‬ ‫עדיין יש לדון בעיקר דבריו‪ ,‬שפשוט לו‬ ‫זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון‬ ‫דשליח שעשה שליחותו באופן שאינו מועיל‬ ‫שנעשה לו שושבין ונתעסק בו‪ ,‬ואסיפה זו‬ ‫רק בדיעבד שהשליחות היא בטילה לגמרי‪,‬‬ ‫כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה‪.‬‬ ‫כיון שלכתחילה אין לעשות כן‪ ,‬ובפרט‬ ‫שהחתן עכשיו אינו מקפיד על כך ומסכים‬ ‫עצי ארזים מסתפק אם לברך‬ ‫שהכל ברא לכבודו אחר החופה‬ ‫על ברכת שהכל‪ ,‬כדי שלא תהא ברכתו‬ ‫הראשונה לבטלה‪.‬‬ ‫בשו"ע (סי' נ"ה ס"ג) וברמ"א (סי ס"א‬ ‫סע' א') כתבו שאם לא ברכו ברכת חתנים‬ ‫חשוקי חמד‪ :‬אם טעה בבפה"ג של ברכת‬ ‫בשעת חופה מברך אח"כ ואפילו אחרי כמה‬ ‫הנישואין ובירך שהכל לכו"ע חוזר ומברך‬ ‫ימים‪ ,‬ובס' עצי ארזים מסופק אם גם ברכת‬ ‫בחשוקי חמד (כתובות ח‪ ).‬הסתפק הגאון‬ ‫שהכל ברא לכבודו אפשר לברך אח"כ דהרי‬ ‫רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מה יהי'‬ ‫ברכה זו נתקנה לכבוד הנאספים כמ"ש‬ ‫הדין בברכת הנישואין‪ ,‬בכהאי גוונא שטעה‬ ‫רש"י וזה שייך רק בשעת חופה ונישואין‪,‬‬ ‫וברך שהכל במקום בורא פרי הגפן‪ .‬שיתכן‬ ‫ושאלה זו היה שכיח בזמן שהיה ל"ע מגיפת‬ ‫שבברכת הנישואין גם לדברי ההר צבי יכול‬ ‫הקורונה לא תקפ"ץ שהממשלה אסר על‬ ‫לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי‪ ,‬וזה ע"פ‬ ‫קיום חתונות ולפעמים מיד אחר הסידור‬ ‫דברי העצי ארזים דסבירא ליה להרמב"ם‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫דסדר הברכות אינו מעכב‪ .‬ואין עצה לומר‬ ‫קידושין נאלצו לברוח ממקום החופה ורק‬ ‫למדנו חקיך‪ ,‬כי אומרים רק היכן שיהי'‬ ‫החתן וכלה ומנין מבני המשפחה הלכו‬ ‫הברכה לבטלה‪( ,‬ע' משנה ברורה סי' קי"ד‬ ‫למקום סתר להמשיך החופה ושבע ברכות‪,‬‬ ‫ס"ק ל"ב)‪.‬‬ ‫ואולי בכי האי גוונא אי אפשר לברך שהכל‬ ‫מנהג עתיק יומין להביא הדס בחופה‬ ‫ברא לכבודו שנתקן לכבוד הנאספים‬ ‫שהבריחו אותם‪.‬‬ ‫יש מנהג עתיק יומין להביא הדס בחופה‬ ‫כמו שהביא הטור מהרמב"ם (פ"י מהל'‬ ‫שבט הלוי‪ :‬מסתימת הפוסקים משמע להדיא‬ ‫אישות ה"ד) "ואם היה שם יין מביאין כוס‬ ‫שאפשר לברך‬ ‫של יין ומברך על היין תחילה ומסדר את‬ ‫בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רע"ד) העיר‬ ‫כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות‪ ,‬ויש‬ ‫על העצי ארזים כי לא דרשינן טעמא‬ ‫מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך‬ ‫דברכות‪ ,‬ולחז"ל יש הרבה טעמים בתיקון‬ ‫על ההדס אחר היין ואחר כך כך מברך‬ ‫הברכה‪ ,‬וגם אולי שייך כבוד הנאספים גם‬ ‫השש"‪ .‬ובס' מעשה רוקח על הרמב"ם‬ ‫בשמחת ז' ברכות של ז' ימי המשתה בקהל‬ ‫מציין המקור למנהג הזה מדברי הגמרא‬ ‫של עשרה שצריכים לאותם ברכות והם‬ ‫במסכת שבת (קי‪ ).‬שגזרו בפטירת רב שלא‬ ‫נאספים לכבוד חתן וכלה‪ ,‬וגם סתימת לשון‬ ‫להביא הדסים בנישואין‪ .‬הרי שהיו נוהגים‬ ‫הפוסקים דיברכו אח"כ משמע להדיא כל‬ ‫להביא הדס בנישואין‪.‬‬ ‫הברכות‪ .‬ע"כ‪ .‬ולכן כאן שנשאר מנין עם‬ ‫החתן וכלה וכן כך הוא תיקון הברכה אפשר‬ ‫אנו אין נוהגים להביא הדס בחופה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫לברך אותה‪.‬‬ ‫בערוה"ש (ס"ח) שהמנהג שכתב הרמב"ם‬ ‫לביא הדס אינו אצלינו ואפשר שבכוונה‬ ‫פתח ואמר בטעות ברוך אתה ה'‬ ‫במקום שמח תשמח‬ ‫עושים כן כי היכי דליהוי ברכת נישואין ז'‬ ‫ברכות לא פחות ולא יותר‪ .‬אמנם יש קהילות‬ ‫סדר הברכות בשבע ברכות הוא שמח‬ ‫קדושות מבני עדות המזרח שהמנהג הזה‬ ‫תשמח ואח"כ ברכה אחריתא ברוך אתה ה'‬ ‫קיים עד עצם היום הזה לברך על ההדס‬ ‫וכו' אשר ברא וכו'‪ ,‬ואם בבמקום לומר‬ ‫בחופה קודם ברכת נישואין‪.‬‬ ‫שמח תשמח פתח בטעות ואמר ברוך אתה‬ ‫ה'‪ ,‬יש לעיין מה יעשה אם יסיים למדנו‬ ‫***‬ ‫חקיך בכדי שלא יהי' ברכה לבטלה‪ ,‬או שמא‬ ‫אין מערבין שמחה בשמחה‬ ‫ימשיך אשר ברא כי סדר הברכות אינן‬ ‫שו"ע סע' ב' "יש לאדם לישא נשים רבות‬ ‫מעכבות‪ ,‬ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ל"ב‬ ‫כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולם‬ ‫ה') הכריע שימשיך הברכה אשר ברא‬ ‫כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת‬ ‫ואח"כ יאמר שמח תשמח ע"פ הרמב"ם‬ ‫שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ימים ואם‬ ‫בפאר הדור (סי' ח') שהביאו הפוסקים‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫(הל' אבל פ"א ה"א) משה רבינו תיקן להם‬ ‫בעולה ג' ימים ואין מערבין שמחה‬ ‫לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי‬ ‫בשמחה"‪.‬‬ ‫המשתה‪ .‬ומקורו בירושלמי (כתובות פ"א‬ ‫מקורות לכך בבבלי ובירושלמי‬ ‫ה"א) משה התקין שבעת ימי המשתה‪.‬‬ ‫הרמב"ם (הל' אישות פ"י הי"ד) הביא‬ ‫והאריכו הפוסקים בחילוק היוצא מהם אם‬ ‫מקור לזה שאין מערבין שמחה בשמחה‬ ‫שבעת ימי המשתה הם מדאורייתא או‬ ‫מהפסוק (בראשית כט‪:‬כא) 'מלא שבוע‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫זאת'‪ .‬ומקורו בירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז)‬ ‫קושיית המפרשים האיך אפשר ללמוד מקודם‬ ‫והו"ד בתוס' מו"ק (ח‪ :‬ד"ה לפי)‪ .‬ועי'‬ ‫מתן תורה‬ ‫רמב"ן עה"ת (שם) שזה סמך בעלמא‬ ‫המפרשים הקשו על הירושלמי איך אפשר‬ ‫ממנהגי הקדמונים קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫ללמוד מהנאמר אצל יעקב אבינו מלא שבוע‬ ‫ובגמרא שלנו (מו"ק ט‪ ).‬למדוה מהפסוק‬ ‫זאת והרי אין למדין מקודם מתן תורה‪,‬‬ ‫"ויעש שלמה את החג" (מ"א ח‪:‬סה)‪.‬‬ ‫ובפרט שדברי הירושלמי סותרין זה את זה‪,‬‬ ‫שבע ברכות מן התורה או מתקנת משה רבינו‬ ‫כי לענין אבילות מבואר בירושלמי (פ"ג‬ ‫ועצם החיוב לעשות שבעת ימי משתה‪,‬‬ ‫דמו"ק‪ ,‬הו"ד בתוס' שם כ‪ .‬ד"ה) שאין‬ ‫בכמה מקורות ילפינן לה מהפסוק מלא‬ ‫למדין מהפסוק (בראשית נ') ויעשה לאביו‬ ‫שבוע זאת‪ ,‬עי' רש"י והמפרשים (שם)‬ ‫אבל שבעת ימים כי אין למידין מקודם מתן‬ ‫וכ"כ בפרקי דרבי אליעזר (פט"ז)‪ .‬אמנם‬ ‫תורה‪ .‬ובכמה מפ' תירצו שבמילתא‬ ‫הרמב"ן כתב כי שבעת ימי המשתה הוא‬ ‫דמסתברא למדין גם מקודם מתן תורה‪.‬‬ ‫תקנת משה רבינו לישראל‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם‬ ‫ולא תימא אליבא דמאן דאמר אין מזהמין את הולד ‪ ..........................‬י‪-‬רה‪ ,‬יב‪-‬רלג‬ ‫תוד"ה ולא ‪ ...................................................................................‬יב‪-‬רלג‪ ,‬יז‪-‬יב‬ ‫פטר רחם בעינן ‪ .......................................................................................‬ב‪-‬סו‬ ‫מז‪:‬‬ ‫רש"י ד"ה דלית ליה חייס‪ .........................................................................‬ב‪-‬לט‬ ‫נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה ‪ ............................................................‬יח‪-‬ערה‬ ‫מח‪.‬‬ ‫שתי נקבות וזכר וכו' אין כאן לכהן כלום ‪ ...................................................‬ו‪-‬רצא‬ ‫מח‪:‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫חלק ‪ -‬סימן‬ ‫מס' בכורות‬ ‫מומין אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם ‪ ............................................‬יט‪-‬פ‬ ‫מג‪.‬‬ ‫קדשים מבכור לא אתי שכן קדושתו מרחם ‪ ...............................................‬יז‪-‬ריג‬ ‫איכא בינייהו עשה ‪ ..................................................................................‬ה‪-‬צה‬ ‫מג‪:‬‬ ‫משה רבינו עשר אמות היה וכו' באמה של קרש ‪ .....................‬ד‪-‬סט‪ ,‬קיח‪ ,‬יב‪-‬רעא‬ ‫מד‪.‬‬ ‫רש"י ד"ה עשר אמות‪ .......................................................................‬ד‪-‬סט‪ ,‬קיח‬ ‫רש"י ד"ה בעל מום ‪ .................................................................................‬ד‪-‬סט‬ ‫רש"י ד"ה באמה‪ ..............................................................................‬ד‪-‬סט‪ ,‬קיח‬ ‫אין לו ביצים‪ .............................................................................................‬יז‪-‬יג‬ ‫מד‪:‬‬ ‫תוד"ה ואין ‪ ...........................................................................................‬טו‪-‬סב‬ ‫היתה בה יתרת וחתכה ‪ ..........................................................................‬ד‪-‬רמח‬ ‫מה‪.‬‬ ‫ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים ‪ ...............................................................‬ה‪-‬ע‬ ‫כמותך יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל‪ .....................................................‬ט‪-‬קנב‬ ‫מה‪:‬‬ ‫השולט בשתי ידיו‪ ......................................................................................‬יג‪-‬ז‬ ‫כחישותא אתחלא בימין וכו' בריותא אתחלא בשמאל ‪..........................‬ו‪-‬ט‪ ,‬י‪ ,‬יג‪-‬ז‬ ‫מנין שהקדוש ברוך הוא משתבח בבעלי קומה ‪ ........................................‬יב‪-‬רעא‬ ‫ננס לא ישא ננסת‪ .................................................................................‬טו‪-‬רכב‬ ‫כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו טריפה ויוצא דופן ‪ ......................‬ה‪-‬שז‬ ‫רש"י ד"ה כמותך ‪ ...................................................................................‬ט‪-‬קנב‬ ‫התם יצרו תקפו‪.......................................................................................‬ח‪-‬מג‬ ‫מו‪.‬‬ ‫ובן תשעה שיצא ראשו מת ‪ .....................................................................‬ו‪-‬רצא‬ ‫רש"י ד"ה נתגיירה מעוברת ‪ ......................................................................‬ב‪-‬לט‬ ‫תוד"ה נתגיירה ‪ .......................................................................................‬ב‪-‬לט‬ ‫גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית‪ ...................................................‬יט‪-‬רג‬ ‫מו‪:‬‬ ‫כי אקילו רבנן בסופה בתחילתה לא אקילו ‪ ................................................‬ז‪-‬רלא‬ ‫רש"י ד"ה אף ‪ .........................................................................................‬יט‪-‬רג‬ ‫לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים וכו' דאיעבר מעכו"ם ‪..................‬ז‪-‬קצט‪ ,‬יב‪-‬רלג‬ ‫מז‪.‬‬ ‫ההמשך בדף הקודם‬ ‫מז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫הרה"ק רבי יהוסף הלוי ראטענבערג מקאסאן זי"ע‬ ‫כ"ג מרחשון תרע"ב‬ ‫בעל בני שלשים‬ ‫רבינו יוסף [האות ה' ניתוסף לו בשנת תרנ"ד (‪ 1894‬מס')‪ ,‬ע"פ פקודת הרה"ק רבי אייזיק מזידיטשוב‬ ‫(‪ )Zhydachiv, Ukraine‬זי"ע] הלוי נולד ביום ג' אב שנת תרי"ג (‪ 1853‬למס') בהעליטש )‪,)Halych, Ukraine‬‬ ‫לאביו רבי צבי הירש זצ"ל‪ ,‬בן הגה"ק רבי יהוסף מקאזווא (‪ )Kozova, Ukraine‬זצ"ל‪ ,‬נכד בן אחר בן‬ ‫לט"ז‪ ,‬וחתן הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‪ .‬ולאמו מרת חיה דרעזיא ע"ה‪ ,‬בת הגאון רבי‬ ‫שמואל ווילנער מהעליטש זצ"ל‪.‬‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫כשהיה בן י"א שנים ידע כבר ידע יורה דעה ח"א וחושן משפט ח"א‪ .‬וכשהיה בן י"ב שנים ידע כל‬ ‫ספר ברית כהונת עולם (שיח זקנים ח"ד)‪ .‬רבותיו בתורה חסידות וקבלה היו הרה"ק רבי אייזיק‬ ‫מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬הרה"ק רבי אייזיק מקאמארנא (‪ )Komarno, Ukraine‬זי"ע ובנו הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫צבי זי"ע‪ ,‬הדברי חיים מצאנז (‪ )Nowy Sacz, Poland‬זי"ע‪ ,‬והייטב לב זי"ע‪ .‬גם נסע אל הרה"ק רבי צבי‬ ‫הירש מליסקא )‪ (Olaszliszka, Hungary‬זי"ע‪ ,‬שכיבדו ביותרת הכבוד‪ ,‬ואמר עליו‪" :‬מקום הארון אינו מן‬ ‫המדה"‪.‬‬ ‫הרה"ק מצאנז כיבדו וקירבו מאוד באמרו אליו‪" :‬דו ביסט דאך מיין רבינ'ס אייניקל"‪ ,‬וכוונתו על רבו‬ ‫הרה"ק רבינו בעל עטרת צבי מזידיטשוב זי"ע‪ .‬כשהדברי חיים שאל פעם את תלמידיו‪ ,‬שיחזרו לפניו‬ ‫על איזה מאמר ששמעו ממנו‪ ,‬ולא ידעו להשיב‪ ,‬אמר‪" :‬אשאל את יאס'עלע‪ ,‬והוא יאמר"‪ .‬עוד העיד‬ ‫עליו רבו הרה"ק מצאנז‪ ,‬שיש לו מח ֶש ִמימות זקנו הקדוש מזידיטשוב לא היה מח כזה‪ ,‬ואף עתיד‬ ‫לא יהיה עוד מח כמותו‪.‬‬ ‫פעם נסע רבינו לצאנז ליום הכיפורים‪ .‬בערב יום הקדוש הגיעו לשם סוחרי התרנגולים לכפרות‪,‬‬ ‫והוקירו מאוד את מחיר התרנגולים‪ ,‬ולא היתה ביכולת האנשים לשלם‪ .‬ניגש רבינו בחשאי‪ ,‬נטל‬ ‫קופסא של תרנגולים‪ ,‬סיבבו על ראשו‪ ,‬ואמר‪" :‬זה חליפתי זה כפרתי" וכו'‪ ,‬כאילו יוצא בזה‪ .‬אחר כך‬ ‫זרקו חזרה בין שאר הקופסאות‪ .‬כשראו הסוחרים זאת‪ ,‬התחילו לצעוק מרה‪ ,‬כי חשבו שנפסלו כל‬ ‫התרנגולים לכפרות‪ .‬אמר להם רבינו‪" :‬אם תוזילו מחיר התרנגולים לא אספר הדבר לאיש‪ ,‬ויקנו‬ ‫מכם"‪ ,‬ועי"ז הוכרחו הסוחרים להוזיל השער‪.‬‬ ‫גם הרה"ק הייטב לב זי"ע חיבבו מאד ואמר לו‪" :‬איך האב דיך ליב ווייל דו ביסט איין איש אמת"‪.‬‬ ‫פעם אחת ביקש מרבינו שיאמר לו איזה דברי תורה‪ ,‬ואמר לו דבר נחמד מאד‪ .‬אמר לו הרה"ק‬ ‫מסיגעט ברוב ענותנותו‪" :‬גלייב מיר‪ ,‬איך קען דאס נישט"‪ ,‬והרבה לדבר בשבחו‪ ,‬כי ראוי הוא להיותו‬ ‫מנהל עדה‪ ,‬ולהיות ראש בני ישראל‪ ,‬וסמכו בסמיכת חכמים להורות את בני ישראל יורה יורה ידין‬ ‫ידין‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מח‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫בהיותו בן ט"ו ביום ח' אלול תרכ"ח (‪ 1868‬למס') נשא רבינו את זוגתו מרת שרה יטל ע"ה‪ ,‬בת הרה"ק‬ ‫רבי משולם פייש מטאהש (‪ )Nyírtass, Hungary‬זי"ע‪ .‬וכך נתגלגל השידוך‪ ,‬כשהיה רבינו ילד בן עשר‬ ‫שנים לקחו אביו אתו לטאהש‪ ,‬להסתופף בצל השרף מטאהש זי"ע‪ .‬רבי צבי ביקש מהרה"ק‬ ‫מטאהש שיקח את בנו לחתן לבתו‪ .‬אמר לו הרה"ק מטאהש‪" :‬כעת עדיין אינו יכול לעשות זאת‪.‬‬ ‫אולם כאשר יגיע בנך לגיל בר מצוה‪ ,‬תביאו אלי‪ ,‬ונראה מה לעשות"‪ .‬רבי צבי עשה כן והביא את בנו‬ ‫כאשר הגיע לגיל בר מצוה לטאהש‪ .‬הרה"ק מטאהש הביט בו היטיב‪ ,‬והכיר מיד כי לאילנא רברבא‬ ‫יתעבד‪ ,‬והסכים לקחתו לחתן‪ ,‬וערכו את סעודת הבר מצוה והתנאים יחדיו‪ .‬שתי שנים אחר כך‬ ‫בשנת תרכ"ז התקיימה החתונה‪ ,‬בהיות רבינו בן חמש עשרה שנה‪ .‬אחרי החתונה היה שש שנים‬ ‫סמוך על שלחן חותנו‪ .‬רבינו ניצל כל רגע בצל חותנו הקדוש‪ ,‬וקלט כל תנועה שלו‪ ,‬כל מה ששמע‬ ‫(עבודת עבודה שיחות קודש מוצש"ק פ' וירא)‬ ‫ממנו היה יכול למסור בדיוק כמו ששמע‪.‬‬ ‫על כס הרבנות‬ ‫ביום כ"ח סיון תרל"ג (‪ 1873‬למס') נסתלק חותנו הרה"ק מטאהש‪ ,‬אז נתקבל רבינו למלאות את‬ ‫מקומו ברבנות טאהש‪ .‬רבינו פתח ישיבה והעמיד תלמידים הרבה‪ .‬שמעו הטוב יצא בעולם‬ ‫ונתפרסם בגאונותו וצדקתו‪ .‬בשנת תרמ"ג (‪ 1883‬למס') העניק רבינו במתנה את כסא הרבנות‬ ‫כנדוניא לגיסו הגה"צ רבי מנחם בראדי זצ"ל שהיה חתן הרה"ק מטאהש‪ .‬באותה שנה עבר רבינו‬ ‫לכהן כאבד"ק ניר מאדא (‪ .(Nyírmada, Hungary‬בקיץ שנת תרנ"ד (‪ 1894‬למס') העתיק את אהלו‬ ‫לעיר הגדולה דעברעצין )‪ ,(Debrecen, Hungary‬ופתח שם את בית מדרשו שנקרא 'קהל ספרדים'‪.‬‬ ‫בחודש מרחשון תרנ"ח (‪ 1897‬למס') עלה לכהן כאבד"ק קאסאן )‪ ,(Kosyno, Ukraine‬שם ישב על‬ ‫כסא ממלכתו עד יום פטירתו‪ .‬רבינו היה פזרן גדול לצדקה‪ ,‬וכמה פעמים לא נשאר בביתו אפילו‬ ‫פרוטה אחת‪ ,‬בתתו מכספו לדל‪.‬‬ ‫בשנת תרמ"ד (‪ 1884‬למס') נסע רבינו אל זקן הדור הרה"ק רבי העניך מאלעסק )‪(Olesko, Ukraine‬‬ ‫זי"ע‪ .‬רבינו רצה לכנוס בתוך הבאים למען לא ירגישו בו‪ ,‬כי לא רצה לגלות מי הוא‪ .‬גם למשמשו אמר‬ ‫שלא יכנהו בשם רבי‪ ,‬ואמר כי ב' יהודים מאונגארן רוצים לקבל פני השכינה‪ .‬הרה"ק מאלעסק אמר‬ ‫להם לבוא בבוקר‪ ,‬כי אז הוא עת רצון לברכה‪ .‬בבוא אליו בבוקר קודם התפלה‪ ,‬נתן לו רבינו פיתקא‪.‬‬ ‫הרה"ק הביט על רבינו‪ ,‬ופתח הסידור והביט בפנים‪ ,‬אחר כך הביט בפיתקא‪ ,‬וכן עשה כמה פעמים‪.‬‬ ‫אח"כ ברכו שיהיה פועל ישועות‪ ,‬למרות שלא ידע יחוסו ומשפחתו‪ .‬בתוך הדברים הזכיר רבינו דבר‬ ‫בשם דוד זקנו הרה"ק רבי יהודה מראזדיל (‪ )Rozdil, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬בעל דעת קדושים‪ .‬בשמעו שהזכירו‬ ‫בשם דודו‪ ,‬שאלו על יחוסו ומחצבתו‪ .‬השיבו רבינו שהוא נכד הרבנית המפורסמת מרת ריזל ע"ה‬ ‫בת הרה"ק מזידיטשיב זי"ע‪ .‬אמר לו‪" :‬אה‪ ,‬איהר זענט ריזל'ס אייניקל"‪.‬‬ ‫רבינו היה דבוק מאד במדת האמת‪ ,‬והיה רגיל לומר‪" :‬יאבדו אלף כסף ולא אטה מהאמת"‪ .‬עוד היה‬ ‫מרגליה בפומיה‪ :‬אם האמת נעשה כלי לשקר‪ ,‬גם האמת נעשה שקר‪ .‬וחילופו אם השקר נעשה כלי‬ ‫לאמת‪ ,‬נעשה אמת‪ .‬וראיה לדבר‪ :‬המרגלים אמרו אמת בתחילה כדי לקיים השקר‪ ,‬ולכן כשהתפלל‬ ‫משה רבינו עליהם לא הזכיר בתפלתו מדת 'ואמת'‪ ,‬שלא לעורר עליהם‪ .‬והמובחר שבאבות יעקב‬ ‫אבינו מה עשה עם לבן במקלות‪ ,‬ואעפ"כ השי"ת נתן עליו חותמו אמת‪ ,‬כאמור (מיכה ז‪:‬כ) "תתן אמת‬ ‫ליעקב"‪ ,‬ומדורו תחת כסא כבודו‪.‬‬ ‫מט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מסופר‪ :‬פעם ביקש איש אחד מרבינו להתפלל עבורו‪ .‬השיב רבינו‪ :‬אם יקבל עליו להיות שומר שבת‪,‬‬ ‫יתפלל עבורו ואם לאו‪ ,‬לא‪ .‬כי לא בא לזה העולם לאסוף הון‪ ,‬רק להכניס הנכשלים תחת כנפי‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫פעם נכנס איש אחד אל רבינו כדי לקבל כתב קבלה להיות שו"ב‪ .‬האיש עשה פנים כאילו הוא מבין‬ ‫בסודן של דברים‪ .‬רבינו שאלו אם הוא יודע כוונות השחיטה‪ .‬האיש ציטט לו מספרי האריז"ל כוונת‬ ‫השחיטה‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬איני יכול לתת לך כתב קבלה"‪ .‬האיש נדהם מתשובת רבינו‪ ,‬ושאלו‪:‬‬ ‫"למה"? אמר לו רבינו‪" :‬אתה לא יודע כלום‪ .‬בשחיטה יש חמשה כוונות‪ ,‬והם חמשה הלכות‪ :‬שהייה‪,‬‬ ‫דרסה‪ ,‬חלדה‪ ,‬הגרמה‪ ,‬עיקור ‪ -‬שצריכים לדעת כדי שלא יהיה השחיטה נבילה"‪.‬‬ ‫כאשר הגיע רבינו לעיר פרעשבורג (‪ ,)Bratislava, Slovakia‬ביקר בהיכלו של מרן הגה"ק בעל שבט סופר‬ ‫זי"ע‪ ,‬ופלפל עמו שעות ארוכות בדברי תורה‪ .‬מגודל התפעלות כיבדו מרן השבט סופר שיבוא מחר‬ ‫אל הישיבה לבחון את הבחורים‪ .‬למחרת הופיע רבינו בשיעור שטוּבּ עם מרן השבט סופר בצוותא‬ ‫חדא‪ ,‬ושם עטרוהו כל בני הישיבה‪ ,‬והציעו לפניו חידושיהם וספקותיהם בסוגיות שונות‪ .‬רבינו השיב‬ ‫לכל אחד ואחד בחריפות ועמקות עצומה‪ ,‬ותהום כל העיר לשמע רבי למדן עצום כזה‪ .‬וכבוד גדול‬ ‫עשו לו שם‪ ,‬ובצאתו את העיר ליוו אותו בני הישיבה בכרכרות עד מסלות הברזל‪ .‬כאשר נפרדו ממנו‬ ‫ציוה לכל אחד לומר איזה קושיא‪ ,‬ואח"כ תירץ בתירוץ אחד את כל הקושיות בחדא מחתא ע"ד‬ ‫הפלפול‪ ,‬ונפרד מהם לשלום‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק אדמו"ר מטאהש זי"ע‪ :‬פעם שבת רבינו בעיר סיקס (‪ ,)Szikszó, Hungary‬שם דרו הרבה‬ ‫מחסידי קאסאן‪ .‬באותו שבת‪ ,‬היה שם גביר אחד מחסידי קאסאן‪ ,‬שגם הוא בא לשבות בצל קדשו‪.‬‬ ‫הוא הביא אתו כלי כספו וזהבו לשמרו עמו‪ .‬בערב שבת קודש קרא רבינו לאותו גביר‪ ,‬ואמר לו‬ ‫שיטמין את כלי כספו וזהבו‪ ,‬כי באים לכאן הרבה אנשים ויגנבוהו ממנו‪ .‬העשיר תמה מאוד על זה‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬הלוא כאן באים רק מחסידי רבינו לשבות שבתם‪ ,‬וכי גנבים יש ביניהם"? אמר לו רבינו‪" :‬אף‬ ‫על פי כן תטמינם"‪ .‬אך הוא חשב בדעתו כי לא נחוץ להטמינם‪ ,‬והסיח דעתו מזה‪.‬‬ ‫אחר שבת כאשר הגביר רצה לנסוע לביתו‪ ,‬ראה כי כל כספו וזהבו נגנב ממנו‪ ,‬והיה לו מזה צער גדול‬ ‫עד מאד‪ ,‬כי היה עולה להון רב‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬הרי אמרתי לך שתטמינם"‪ .‬בדרכם כשנסעו מהעיר‬ ‫הביתה‪ ,‬והגיעו לכפר הסמוך לסיקס‪ ,‬והעשיר הנ"ל בכה עדיין מאד על איבוד ממונו ורכושו‪ ,‬אמר לו‬ ‫רבינו‪" :‬לך לשוטרי העיר‪ ,‬ואמור להם שיתפסו את משרתך שבא עמך לכאן‪ ,‬כי הוא גנב את רכושך"‪.‬‬ ‫הוא עשה כן‪ ,‬ואכן נודע כי משרתו שבא עמו לשם הוא עצמו גנבו ממנו‪ ,‬כי בהיותו בביתו התיירא‬ ‫מבעל הבית שלו‪ ,‬אבל בנסעו בדרך הרהיב עוז בנפשו לגנוב רכושו‪.‬‬ ‫הסביר כ"ק אדמו"ר מטאהש‪" :‬יובן הענין בזה‪ ,‬כי הרה"ק מקאסאני הרגיש את הניצוצות הטמונים‬ ‫בכסף וזהב‪ ,‬לכן ידע היכן המעות נמצאים‪ .‬ועל זה נאמר (חגי ב‪:‬ח) "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'"‪ ,‬היינו‬ ‫שבכסף וזהב טמונים כח אלקי וניצוצות הקדושה‪ .‬וכן כתיב (קהלת ז‪:‬יב) "בצל החכמה בצל הכסף"‪,‬‬ ‫כי בתוך הכסף טמון כח החכמה‪ ,‬כי טמונים שם אורות גדולות וניצוצות רבות‪ .‬ולפי הניצוצות‬ ‫ששייכים לאדם כן באים לידו כסף וזהב‪ ,‬והכל בחשבון מן השמים‪ .‬ולכן צריך האדם להאמין שכל‬ ‫פרוטה הבאה לידו הגיעה אליו לפי הניצוצות השייכים לשורש נשמתו‪ .‬ומי שחושב שבזה שיעבוד‬ ‫יותר ירויח יותר ממה שמוכן לפניו‪ ,‬הרי לכסיל יחשב‪ .‬ועל זה כתיב (תהלים קטו‪:‬ד) "עצביהם כסף וזהב‬ ‫מעשה ידי אדם"‪ ,‬ופירשו בספרים הק'‪' ,‬עצביהם' ‪ -‬העבודה זרה שלהם היא‪ ,‬זה מה שהם אומרים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נ‬ ‫בלבם ש"כסף וזהב מעשה ידי אדם"‪ ,‬היינו שזה תלוי לפי מעשה ידי אדם‪ ,‬ואינם מאמינים כי הכל‬ ‫(עבודת עבודה שיחות קודש סעודת ר"ח שבט)‬ ‫מעשה ידי הקב"ה‪.‬‬ ‫רבינו נהג נשיאותו בתבונה יתירה‪ ,‬וברוב פקחותו עמד בעוז נגד כל פירצה בחומת הדת‪ .‬מסופר‪:‬‬ ‫כשכיהן בעיר ניר מאדא‪ ,‬שימש באחד הכפרים הסמוכים שתחת גלילותיו שו"ב שלא הוטב בעיני‬ ‫רבינו‪ .‬יום אחד קראו לחדרו ואמר לו במענה רך‪" :‬הנני יודע שאינך ראוי להיות שו״ב‪ ,‬אך אין רצוני‬ ‫להעבירך ממשרתך‪ ,‬שהרי הדבר יגרום לך ולמשפחתך חרפות ובושות‪ .‬על כן שמע נא בקולי‪ ,‬הא‬ ‫לך סכום כסף הגון‪ ,‬סע למדינת אמעריקא ותשקיע את הסכום במסחר‪ ,‬וד׳ יצליח את דרכך"‪ .‬היהודי‬ ‫שמע לעצת רבינו‪ ,‬ונסע כסוחר לאמעריקא בדרך כבוד‪.‬‬ ‫שנים חלפו ועברו מעת ההיא‪ ,‬והשו"ב הלז כבר שבק חיים לכל חי‪ .‬לימים הגיע נכד רבינו הרה״צ ר׳‬ ‫פינחס שלום מקאסאן זצ״ל למדינת אמעריקא‪ ,‬ונסע יחד עם הרה״ח ר׳ זכריה עלעפאנט ז״ל‬ ‫מחסידי קאסאן לעיר אחת‪ .‬בדרכם הגיעו לחנות של מיני ממתקים בבעלות יהודי נדבן‪ .‬ר׳ זכריה‬ ‫פנה אל הבעה״ב‪ ,‬והציג את רבי פנחס שלום כנכד של הרבי מקאסאן‪ .‬כשמוע האיש את דבריו‬ ‫נתחוורו פניו כסיד‪ .‬לתמיהת האורחים‪ ,‬השיב‪" :‬אנא המתינו מעט ותבינו פשר דבר"‪.‬‬ ‫הוא הלך אל הדירה שאחורי החנות וקרא לאמו‪ ,‬היא יצאה אליהם‪ ,‬וסיפרה להם בקול רעדה‪" :‬הנה‬ ‫בעלי המנוח היה מתחילה שו״ב בגלילות העיר נירמאדע‪ .‬הרבי מקאסאן ביקשו שיתפטר ממשרתו‬ ‫ויסע למדינת אמעריקא‪ .‬הוא ציית לקולו ועשה כדבריו‪ .‬הנה בלילה העבר נתגלה אלי בעלי בחלום‬ ‫הלילה‪ ,‬ואמר לי כדברים האלה‪" :‬הנני יודע שיש טינא בלבך על הרבי מקאסאן‪ ,‬משום שהעביר אותי‬ ‫ממשרתי‪ ,‬ופקד עלינו לעזוב ארץ מולדתנו ולנסוע לאמעריקא הרחוקה‪ .‬אבל דעי נא‪ ,‬שכעת בהיותי‬ ‫פה בעולם האמת‪ ,‬הנני כבר מכיר שעשה לי בזה טובה גדולה‪ .‬והנה למחר יבוא אל החנות נכד הרבי‬ ‫מקאסאן‪ ,‬תראי נא לסעדו ולתמכו במדה הגונה"‪ .‬ותפעם רוחי‪ ,‬ובבוקר סיפרתי הדבר לבני‪ .‬מתחילה‬ ‫חשבנו שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין‪ .‬אולם כעת ראינו שאכן היה חלום אמת"‪ .‬כמובן‬ ‫מילאה האשה בקשת בעלה‪ ,‬ותמכה ביד רחבה ביד הרה״צ רבי פינחס שלום זצ״ל נכד רבינו‪.‬‬ ‫פועל ישועות‬ ‫סיפר בנו רבינו בעל אור מלא מקאסאן זי"ע‪ :‬איש אחד שהתגורר בכפר סמוך לקאסאן נחלה מאד‪,‬‬ ‫בני ביתו הובילוהו לקאסאן כדי שיהא בקרבת רופא‪ .‬היה זה בימי חודש תשרי‪ ,‬מצבו הלך והידרדר‬ ‫עדי הוכחש בשרו‪ .‬ביום הושענא רבה שכב אין אונים מחוסר הכרה‪ ,‬ואנשי החברה קדישא עמדו‬ ‫סחור סחור למיטתו‪ .‬בני המשפחה שלחו להזכירו לפני רבינו‪ .‬החולה שכב כך עד שמיני עצרת‪,‬‬ ‫בסעודת היום באו להודיע לרבינו שהחולה גוסס ונוטה למות‪ .‬אמר רבינו ‪" :‬קען איך דען מופתים‬ ‫באווייזען? איך קען פארציילן א מעשה"‪.‬‬ ‫וסיפר‪ :‬מעשה היה אצל הרה"ק השרף מסטרעליסק (‪ )Novi Strilyshcha, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬שהיה מחזר‬ ‫אחר מצות סנדקאות‪ .‬פעם אחת הזמינו אחד מחסידיו לברית מילה בעיר פינסק שבליטא‬ ‫)‪ ,(Pinsk, Belarus‬נסע הרה"ק ושבת בפינסק‪ .‬באותם הימים היתה העיר פינסק מבצר של המתנגדים‬ ‫לדרך הבעש"ט זי"ע‪ .‬מנהגו של הרה"ק מסטרעליסק היה לעבור לפני התיבה בקבלת שבת בנוסח‬ ‫ספרד כמנהג החסידים‪ .‬הרה"ק חשד שהמתנגדים יתנכלו ויפריעו לו בעבודתו‪ ,‬משום כך עלה בלבו‬ ‫נא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הטהור לצאת מגדרו ולעשות פלא ומופת בכדי להכניע התנגדותם‪ ,‬ולהכניס מורך לבבם‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יאלץ לשנות ממנהגו‪.‬‬ ‫בערב שבת כאשר הלך לבית הכנסת לתפלת מנחה וקבלת שבת‪ ,‬שמע קול צוחה בעיר‪ .‬שאל‬ ‫הרה"ק לפשר הצעקה‪ .‬והשיבו שישנו חולה גוסס הנוטה למות ל"ע‪ ,‬ואנשי החברה קדישא עומדים‬ ‫כבר ממעל לו‪ .‬נכנס הרה"ק מסטרעליסק לבית הגוסס‪ ,‬ופקד להביא לו צלוחית של דבש עבור‬ ‫החולה‪ .‬המשמש נחפז למלא פקודת רבו‪ ,‬ומצא אצל גוי דבש וכפית‪ ,‬וניגש לרבו‪ .‬משהבינו אנשי‬ ‫ביתו כוונת הרה"ק מסטרעליסק‪ ,‬קמו והתריסו כלפיו‪ ,‬וביקשו למנוע בעדו‪ ,‬שהרי אסור להזיז את‬ ‫הגוסס (יו"ד סי' של"ט סע' א')‪ .‬אולם הרה"ק לא שת לבו אליהם‪ ,‬ותחב הכפית עם הדבש לתוך פיו‬ ‫של הגוסס‪ .‬לתדהמת הנוכחים שירבב החולה את לשונו וליקק את הדבש‪.‬‬ ‫בראותם המתנגדים מעשה ניסים לעיניהם נסוגו אחור‪ ,‬והרה"ק הוסיף לתת לחולה מן הדבש כפית‬ ‫אחר כפית‪ ,‬עד תום כל הדבש בצלוחית‪ .‬ויהי ככלות הדבש מן הצלוחית‪ ,‬קם החולה ממיטתו‪ ,‬והוא‬ ‫הלך ברגליו יחד עם הרה"ק כאחד האדם בריא לחלוטין‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬בדבר זה הטיל השרף מורא על‬ ‫המתנגדים ולא הפרעוהו‪ ,‬כי נפל פחדם אליהם‪.‬‬ ‫המשיך רבינו‪" :‬סיפר זה סיפר אבי זי"ע"‪ .‬וככלותו לספר‪ ,‬לקח חתיכת חלה ושלח לתת אותה לחולה‪.‬‬ ‫סיים האור מלא‪" :‬איני יכול לומר שהחולה נתרפא מיד באותו רגע‪ ,‬אולם בשמחת תורה בעת‬ ‫(רשומים בשמך)‬ ‫ההקפות הוא כבר היה בבית המדרש ורקד בעת ההקפות"‪.‬‬ ‫מעשה נורא סיפר הרה"ק רבי פנחס שלום מקאסאן זי"ע ששמע מפי עד ראיה בעל המעשה‪ :‬בימי‬ ‫חרפו של רבינו כשהיה סמוך על שולחן חמיו הרה"ק מטאהש זי"ע‪ ,‬נסע פעם לצאנז אל רבו הדברי‬ ‫חיים‪ .‬בעברו דרך העיר קאשוי (‪ )Košice, Slovakia‬בערב שבת קודש החליט לשבות בעיר‪ ,‬יצא לשוק‬ ‫וקנה תרנגול לכבוד שבת‪ ,‬והלך לחפש את ביתו של השו"ב דמתא‪ .‬בלכתו ברחוב פגש את מכירו‬ ‫הרה״ח ר׳ עקיבא מאנן ז״ל מחסידי טאהש‪ ,‬ובירכו איש את רעהו לשלום‪ .‬אמר לו רבינו כי מבקש‬ ‫הוא את ביתו של השו"ב‪ .‬אמר לו ר' עקיבא‪" :‬בא עמי ואראך איפה מתגורר השו״ב"‪.‬‬ ‫בדרך הילוכם הרבה ר׳ עקיבא להלל את מעלתו של השו״ב‪ ,‬שהוא תלמיד חכם מופלג וירא שמים‬ ‫מרבים‪ ,‬ומקור מוצאו מפולין‪ .‬אכן כאשר הגיעו לחצר ביתו של השו"ב נשמע קול לימודו לאזניהם‪.‬‬ ‫ויהי כאשר אך דרך רבינו במפתן פתח ביתו‪ ,‬זרק את העוף מידו וזעק‪" :‬פע‪ ,‬דא איז דא א ריח פון‬ ‫ניאוף און פון נבילות וטריפות" ונמלט מהר החוצה‪ ,‬השו״ב רץ אחריו בצעקות 'א חוצפה פון ַא‬ ‫אללאק'‪ ,‬ורבינו הלך לדרכו‪.‬‬ ‫ָּפ ַ‬ ‫תמה ר' עקיבא באלדאגער מאד ואמר‪" :‬הלוא שמו של השו"ב הלז הולך לפניו כתלמיד חכם וירא‬ ‫שמים באמת‪ ,‬והלוא בעיניך ראית את שקידתו בתורה‪ ,‬ולמה תוציא עליו דיבה רעה על לא עוֶ ל‬ ‫בשלו‪ ,‬ולא אכל בשר ביום השבת‪ .‬במוצש"ק המשיך רבינו בדרכו והדבר נשכח‬ ‫בכפו"? אך רבינו ֶ‬ ‫מלב‪.‬‬ ‫כעבור עשרים שנה מאותו מאורע‪ ,‬באחד הימים נסע ר׳ עקיבא הנ"ל‪ ,‬להסתופף בצל הרה״ק רבי‬ ‫שלמה (הראשון) מבאבוב (‪ )Bobowa, Poland‬זי״ע‪ .‬ובעש״ק שמע שהגיע לשם יהודי ממדינת רוסיש‪-‬‬ ‫פולין עם בתו החולנית שנכנס בה דיבוק רח״ל‪ .‬אמר הרה״ק מבאבוב לאבי הנערה‪ ,‬שיבוא אליו ביום‬ ‫ג' ואז יתעסק בדבר‪[ .‬בתחילה הובאה הנערה אל הרה"ק משינאווא (‪ ,)Szreniawa, Poland‬אך הוא נמנע‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נב‬ ‫ואמר שלעת זקנתו אין בו כח להתעסק בזה ושלח אותם לבאבוב]‪ .‬עקב כך החליט ר' עקיבא‬ ‫להתעכב שם עד יום השלישי הבא‪ ,‬כדי לחזות באותו מעמד נורא‪.‬‬ ‫ומרא ׇה איום‪ ,‬עיניה נפוחות ועקומות בלי‬ ‫ביום המיועד הביאו את הבתולה לפני הרה״ק מבאבוב‪ֶ ,‬‬ ‫יכולת ללכת על רגליה ושתי נשים סעדוה‪ .‬הרה״ק מבאבוב פתח ודיבר אל הדיבוק במענה רך ואמר‪:‬‬ ‫"הנני משביעך שתעזוב את הבתולה מבלי שתזיק לה‪ ,‬ובשכר זאת אעשה טובה לנשמתך‪ ,‬ואגיד‬ ‫קדיש עבורך"‪ .‬אז לפתע החל הדיבוק לדבר מתוך הבתולה‪ ,‬ואמר‪" :‬הנני פלוני בן פלוני‪ ,‬הייתי שו״ב‬ ‫בעיר קאשוי‪ ,‬ובזדון לבי האכלתי בני ישראל נבילות וטריפות‪ ,‬וכן חטאתי בעבירות חמורות‪ ,‬ושום‬ ‫אדם לא הבחין בחטאתי‪ .‬זולת פעם אחת עבר אברך אחד דרך העיר קאשוי‪ ,‬והוא הכיר בי"‪ .‬כשמוע‬ ‫ר׳ עקיבא את דברי הדיבוק‪ ,‬קפץ ממקומו וזעק‪" :‬געוואלד‪ ,‬דעם טאהש׳ער רב׳ס איידעם וויא איז‬ ‫ער"‪.‬‬ ‫הוא חיפש את מקום משכנו של רבינו‪ ,‬עד שנודע לו שהוא מכהן כעת ברבנות דק״ק נירמאדע‪ .‬הוא‬ ‫מיהר ונסע לעיר נירמאדע לראות את רעהו משכבר הימים‪ .‬כאשר אך נכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬שאל‪:‬‬ ‫"האם גם עתה עיניכם צופיות למרחק כמו אז"? רבינו הכיר את ידידו מלשעבר‪ ,‬והבין למה דבריו‬ ‫מכוונים‪ ,‬ואמר לו‪" :‬אחוז בפלך השתיקה ואל תגלה את הדבר לשום נברא שבעולם"‪ .‬ר' עקיבא שמר‬ ‫את הבטחתו ולא גילה את הדבר עד אחרי הסתלקות רבינו‪.‬‬ ‫פטירתו‬ ‫ערב שבת קודש פרשת וירא נפל רבינו למשכב ופסק מלדבר‪ ,‬רק שפתיו נעות‪ ,‬והמעט שדיבר לא‬ ‫דיבר רק בלשון הקודש‪ ,‬והתמיד באמירת פסוקי יחוד‪ .‬בליל שב"ק באו הקהל להתפלל בחדרו‪ .‬אחר‬ ‫התפילה עבר כל הקהל לפני מטתו להתברך בברכת שבתא טבא‪ ,‬והוא נענה לכל אחד בראשו‪ ,‬אבל‬ ‫לא ידעו אם מכיר את כל אחד או לא‪ .‬אחד מתושבי קאסאן כאשר עבר לפניו באמרו שבת טבא‪,‬‬ ‫אמר בקול‪" :‬הרי רבינו כבר עומד בשתי רגליו בעולם העליון"‪ .‬הקהל ובני הבית פחדו מאוד‪ ,‬ומיהרו‬ ‫לקרוא את הרופא‪ ,‬וראה שמצבו לא טוב‪ ,‬כי היה לו דלקת )‪ (fever‬בראשו‪ ,‬אבל נוכחו לדעת שהוא‬ ‫צלול בדעתו רק שאינו רוצה לדבר‪.‬‬ ‫כך נמשך המצב עד יום שלישי בבוקר‪ ,‬כשבאותה עת מתקיימים מניני תפילה עבור בריאותו‬ ‫והחלמתו של רבינו בעיר קאסאן ובגלילותיה‪ .‬בכל הימים האלו לא דיבר רק בלשון הקודש‪ ,‬והיה‬ ‫מצוה לבניו ובני ביתו בדעה צלולה‪ ,‬ואמר בכל עת פסוקים שונים‪ ,‬ובזה פרחה נשמתו ממנו‪ ,‬ויצאה‬ ‫נשמתו בטהרה ביום כ"ג חשון שנת תרע״ב (‪ 1911‬למס')‪ ,‬כשהוא בדעה צלולה עד רגע האחרון‪ ,‬והוא‬ ‫בן ח"ן שנים‪.‬‬ ‫צאצאיו‬ ‫רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬בנו וממלא מקומו הרה"ק רבי חיים שלמה‬ ‫זי"ע‪ ,‬בעל שמועה טובה‪ .‬בנו הרה"ק רבי משה שמואל מקליינווארדיין (‪ (Kisvárda, Hungary‬זי"ע‪ .‬בנו‬ ‫וממלא מקומו הרה"ק רבי ישראל צבי זי"ע בעל אור מלא‪ .‬הרה"ק רבי יום טוב מנחם זי"ע אב"ד‬ ‫נאפקאר (‪ .)Napkor‬בתו רייזל ע"ה‪ ,‬אשת הרה"צ רבי שמואל שיינפעלד מקאשוי זצ"ל‪ .‬בתו מרת‬ ‫רחל יענטל ע"ה‪ ,‬אשת הרה"ק רבי שמואל צבי ווייס אב"ד בענדיקוביץ )‪ (Benedykivtsi, Ukraine‬זי"ע‪,‬‬ ‫נג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בן הרה"ק רבי אהרן מבענדיקוביץ זי"ע‪ .‬בתו מרת חיה דרעזיא ע"ה‪ ,‬אשת הרה"צ רבי יהודא לייבוש‬ ‫ערליך מבערגסאז )‪ (Beregszász, Ukraine‬זצ"ל‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מקורות‪ :‬התודה והברכה להרה"ג רבי יוסף פנט שליט"א מבני ברק נכד רבינו‪ ,‬מוצ"ל ברוב פאר‬ ‫והדר הספר החדש 'פאר יהוסף'‪ ,‬שנתן לי בחפץ לב רשות להעתיק מכתביו‪ .‬זכות רבינו יגן עליו‬ ‫להתברך בכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נד‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫פּרשת ויֵּ ָרא‬ ‫יש ֶטער ָהאט זִׁ יְך ַבאוִׁ ויזֶ ען ְמ ַב ֵקר זַ יין ֶדעם‬ ‫"וַ יֵּ ָרא ֵּא ָליו ה' וְ גֹו'" (יח‪:‬א)‪ .‬זָ אגְ ט ַר ִׁש"י ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫ייב ְ‬ ‫וייטער פוּן ִׁדי גְ ָמ ָרא (ב"מ פו‪ֶ ):‬עס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ֶדער ְד ִׁר ֶיטער ָטאג פוּן‬ ‫חֹולה‪ .‬אוּן ַר ִׁש"י ְב ֶרענְ גְ ט וַ ֶ‬‫ֶ‬ ‫ארוָ ואס ְב ֶרענְ גְ ט‬‫ייען ַפ ְ‬ ‫אר ְש ֵט ֶ‬‫ארף ַפ ְ‬ ‫עקוּמען ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹו‪ֶ .‬מען ַד ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ִׁדי ִׁמ ָילה‪ ,‬אוּן ַה ָק ָב"ה ִׁאיז גֶ‬ ‫עקוּמען ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫חֹולה‪ ,‬אוּן אֹויְך ַאז ֶער ִׁאיז גֶ‬ ‫עקוּמען ְמ ַב ֵקר זַ יין ֶדעם ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ַר ִׁש"י ַאז ֶער ִׁאיז גֶ‬ ‫ַה ָק ָב"ה ָבא ְל ַא ְב ָר ָהם ְלכַ ְבדֹו‬ ‫יילען ַא ְב ָר ָהם‪ַ ,‬אזֹויוִׁ וי‬ ‫עש ְיקט ַא ַמ ְל ָאְך אֹויס צוּ ֵה ֶ‬ ‫יש ֶטער ָהאט גֶ ִׁ‬ ‫ייב ְ‬‫ֶמען ֶקען זָ אגֶ ען‪ֶ ,‬דער ֵא ִׁ‬ ‫ׂשֹורה פוּן‬ ‫ֹלשה ֲאנָ ִׁשים נִׁ ָצ ִׁבים ָע ָליו"‪ֵ ,‬איינֶ ער צוּ זָ אגְ ן ִׁדי ְב ָ‬ ‫אלד (שם‪:‬ב) " ְש ָ‬ ‫ייבט ַב ְ‬ ‫ַר ִׁש"י ְש ַר ְ‬ ‫ארוָ ואס ִׁאיז‬ ‫עקוּמען ַא ַמ ְל ָאְך‪ַ ,‬פ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫יילען ַא ְב ָר ָהם‪ .‬אֹויב ַאזֹוי ַאז ֶעס ִׁאיז גֶ‬ ‫ָׂש ָרה‪ ,‬אוּן ֵאיינֶ ער צוּ ֵה ֶ‬ ‫עקוּמען‬ ‫ֶ‬ ‫עקוּמען צוּ ַא ְב ָר ָהם‪ .‬אֹויף ֶדעם זָ אגְ ט ַר ִׁש"י‪ַ ,‬ה ָק ָב"ה ִׁאיז גֶ‬ ‫ֶ‬ ‫יש ֶטער ַא ֵליינְ 'ס גֶ‬ ‫ייב ְ‬ ‫ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫ייבט (ד"ה ְב ֵאלֹונֵ י ַמ ְמ ֵרא) ַה ָק ָב"ה‬ ‫ַבאזוּכְ ן ַא ְב ָר ָהם אוּן ְפ ֶרעגְ ן ִׁב ְשלֹומֹו‪ַ .‬אזֹויוִׁ וי ֶדער ַר ְמ ַב"ן ְש ַר ְ‬ ‫יילען‪.‬‬‫עש ְיקט ַא ַמ ְל ָאְך ִׁאיהם ֵה ֶ‬ ‫עקוּמען ִׁלכְ בֹודֹו‪ ,‬אוּן חוּץ פוּן ֶדעם ָהאט ֶער גֶ ִׁ‬ ‫ֶ‬ ‫ִׁאיז גֶ‬ ‫עפאן‬ ‫על ָ‬ ‫חֹולים ע"י ֶט ֶ‬ ‫ְש ֵּא ָלה‪ִ :‬מ ְצוַ ת ִביקּור ִ‬ ‫(סֹוטה יד‪ַ ).‬ה ָק ָב"ה‬ ‫ָ‬ ‫חֹולים‪ַ ,‬אזֹויוִׁ וי ֲחזַ "ל זָ אגְ ן‬ ‫ערנְ ט ֶמען ַארֹויס ִׁדי ִׁמ ְצוָ ה פוּן ִׁביקוּר ִׁ‬ ‫פוּן ֶדעם ֶל ְ‬ ‫אל ְסט ַבאזוּכְ ן ְק ַראנְ ֶקע‪ .‬פוּן ָדא‬ ‫חֹולים‪ִׁ ,‬דכְ ִׁתיב "וַ יֵ ָרא ֵא ָליו ה' ְב ֵאֹלנֵ י ַמ ְמ ֵרא"‪ ,‬אֹויְך דוּ זָ ְ‬ ‫ִׁב ֵיקר ִׁ‬ ‫ערען (עי' ִׁאגְ רֹות מ ֶֹשה יו"ד ח"א סי' רכ"ג‪ִׁ ,‬מנְ ַחת יִׁ ְצ ָחק‬ ‫ּפֹושט זַ יין וָ ואס ִׁדי ַא ֲחרֹונִׁ ים ְק ֶל ֶ‬‫ֶקען ֶמען ֵ‬ ‫דוּרְך ַא‬ ‫חֹולים ְ‬ ‫יֹוצא זַ יין ִׁמ ְצוַ ת ִׁביקוּר ִׁ‬ ‫ח"ב סי' פ"ד‪ְ ,‬ב ֵאר מ ֶֹשה ח"ז סי' נ"ח‪ ,‬וְ עֹוד) אֹויב ֶמען ֶקען ֵ‬ ‫עפאן‪.‬‬ ‫על ָ‬ ‫ֶט ֶ‬ ‫עפאן‬ ‫על ָ‬ ‫חֹולה ְב ַע ְצמֹו וְ ֹלא ע"י ַה ֶט ֶ‬ ‫ָצ ִריְך ְל ַב ֵּקר ֶאת ַה ֶ‬ ‫קוּמען ַבאזוּכְ ן ֶדעם ְק ַראנְ ְקן‪ ,‬וַ וייל ֲא ִׁפיּלוּ‬ ‫ארף ַא ֵליינְ 'ס ֶ‬ ‫ּפֹושט זַ יין ַאז ֶמען ַד ְ‬‫פוּן ָדא ֶקען ֶמען ֵ‬ ‫עקוּמען ַא ֵליינְ 'ס ַבאזוּכְ ן‬ ‫ֶ‬ ‫יילען ַא ְב ָר ָהם‪ִׁ ,‬איז ֶער ָדאך גֶ‬ ‫עש ְיקט ֶדעם ְר ָפ ֵאל צוּ ֵה ֶ‬ ‫ַה ָק ָב"ה ָהאט גֶ ִׁ‬ ‫יֹוצא‬‫ישט ֵ‬ ‫יח‪ .‬אֹויב ַאזֹוי ֶקען ֶמען אֹויְך נִׁ ְ‬ ‫יֹוצא ִׁמיט ַא ָש ִׁל ַ‬‫ישט ֵ‬ ‫עהט ֶמען ַאז ֶמען ִׁאיז נִׁ ְ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪ .‬זֶ ְ‬ ‫עפאן ִׁאיז כְ ִׁאיּלוּ ֶער ַא ֵליינְ 'ס ִׁאיז‬ ‫על ָ‬ ‫דוּרְך ִׁדי ֶט ֶ‬ ‫עפאן‪ֲ ,‬א ִׁפיּלוּ ֶמען ֶקען זָ אגְ ן ַאז ְ‬ ‫על ָ‬‫זַ יין ִׁמיט ַא ֶט ֶ‬ ‫עסוֶ ועגְ ן ִׁאיז ָדא ַאן ִׁענְ יָ ן ַאז ֶער‬ ‫עדט ִׁמיט ִׁאיהם‪ .‬פוּן ֶד ְ‬ ‫חֹולה‪ ,‬וַ וייל ֶער ַא ֵליינְ 'ס ֶר ְ‬‫ְמ ַב ֵקר ֶדעם ֶ‬ ‫זָ אל זִׁ יְך ַבאוַ וייזֶ ען ַפאר ִׁאיהם‪ .‬אוּן ָדאס זָ אגְ ט ֶדער ָּפסוּק 'וַ יֵ ָרא' ֵא ָליו ה' ַדיְ ָיקא‪ַ ,‬אז ֶדער‬ ‫דוּרְך ַא‬‫ישט ְ‬ ‫דוּרְך ַא ַמ ְל ָאְך‪ ,‬נִׁ ְ‬ ‫ישט ְ‬ ‫יש ֶטער ַא ֵליינְ 'ס ָהאט זִׁ יְך ַבאוִׁ ויזֶ ען ַפאר ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬נִׁ ְ‬ ‫ייב ְ‬ ‫ֵא ִׁ‬ ‫עהן‬ ‫עקוּמען ַבאזוּכְ ן ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬וַ וייל ֶמען מוּז זִׁ יְך זֶ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ָחלֹום‪ ,‬נָ אר 'וַ יֵ ָרא ֵא ָליו' ַאז ֶער ִׁאיז ַא ֵליינְ 'ס גֶ‬ ‫(שנַ ת תשנ"א)‬ ‫ְ‬ ‫ָּפנִׁ ים ֶאל ָּפנִׁ ים‪.‬‬ ‫❖‬ ‫נה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יֹותר ִמ ַמ ְל ָאכִ ים‬ ‫ּתֹורה ֵּ‬ ‫ְבנֵּ י יִ ְש ָר ֵּאל ְמ ַקיְ ִמים ֶאת ַה ָ‬ ‫רֹוק ַח (סי'‬ ‫" וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר ֲא ֶשר ָע ָׂשה וַ יִׁ ֵתן ִׁל ְפנֵ ֶיהם" (יח‪:‬ח)‪ֶ .‬עס ְש ֵטייט ִׁאין ֵ‬ ‫ואלט גֶ ֶ‬ ‫עבן‬ ‫יש ֶטער ָהאט גֶ עוָ ְ‬ ‫ייב ְ‬ ‫שס"ט) ְב ֵשם ְּפ ִׁס ְיק ָתא ַר ָב ִׁתי (פ' ַע ֵשר ְת ַע ֵשר כ"ה) וֶ וען ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫עלאזְ ט‪ָ .‬האט ַה ָק ָב"ה גֶ עזָ אגְ ט‪ֶ :‬ע ְט'ס זֶ ענְ ט‬ ‫ישט גֶ ָ‬ ‫אבען ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים נִׁ ְ‬ ‫יוּדען‪ָ ,‬ה ֶ‬‫תֹורה ַפאר ִׁדי ֶ‬ ‫ִׁדי ָ‬ ‫תֹורה ֶמער פוּן ֶענְ ק! ֶער גֵ ייט ַארֹויס פוּן ֶח ֶדר‪,‬‬ ‫יוּדיש ִׁקינְ ד ִׁאיז ְמ ַקיֵ ם ִׁדי ָ‬ ‫תֹורה? ַא ִׁ‬ ‫ְמ ַקיֵ ם ִׁדי ָ‬ ‫ואשט זִׁ יְך ִׁדי ֶהענְ ט‪ .‬אוּן‬ ‫ישט ֵקיין ִׁמ ְילכִׁ יג ִׁביז ֶער וַ ְ‬ ‫עסן ְפ ֵלייש ֶע ְסט ֶער נִׁ ְ‬ ‫אֹויב ָהאט ֶער גֶ עגֶ ְ‬ ‫עב ֶרענגט ַפאר ֶענְ ק ְפ ֵלייש ִׁמיט ִׁמ ְילְך‪ ,‬אוּן ִׁאיר ָהאט‬ ‫ִׁאיר זֶ ענְ ט גֶ עוֶ וען ַביי ַא ְב ָר ָהם‪ָ ,‬האט ֶער גֶ ְ‬ ‫ֶעס גֶ עגֶ ְ‬ ‫עסן‪ַ ,‬אזֹויוִׁ וי ֶעס ְש ֵטייט 'וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר'‪.‬‬ ‫ַה ַמ ְל ָאכִ ים ֹלא ָר ֲחצּו יְ ֵּד ֶיהם ֵּבין ָב ָשר ְל ָח ָלב‬ ‫ישט גֶ עוַ ְ‬ ‫ואשן‬ ‫אבען זִׁ יְך נִׁ ְ‬‫תֹורה וַ וייל זֵ יי ָה ֶ‬ ‫אקוּמען ִׁדי ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ישט ַב‬‫אבען נִׁ ְ‬ ‫עהט ֶמען ַאז ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים ָה ֶ‬ ‫זֶ ְ‬ ‫וירט ְפ ֵלייש אוּן‬ ‫ערוִׁ ְ‬ ‫יישיג‪ַ .‬א ְב ָר ָהם ָהאט ֶע ְק ְס ֶטער ֶס ְ‬ ‫וישן ִׁמ ְילכִׁ יג ִׁמיט ְפ ֵל ִׁ‬ ‫ִׁדי ֶהענְ ט ְצוִׁ ְ‬ ‫ואשן ִׁדי ֶהענְ ט‪ .‬אוּן ָדאס ְש ֵטייט ִׁאין ָּפסוּק‬ ‫אבן גֶ עגֶ ְ‬ ‫עסן ָאן זִׁ יְך וַ ְ‬ ‫ֶע ְק ְס ֶטער ִׁדי ִׁמ ְילְך‪ָ ,‬א ֶבער זֵ יי ָה ְ‬ ‫'וַ יִׁ ַקח ֶח ְמ ָאה וְ ָח ָלב ֶוּבן ַה ָב ָקר ֲא ֶשר ָע ָׂשה'‪ִׁ ,‬די ִׁמ ְילְך ֶע ְק ְס ֶטער אוּן ִׁדי ְפ ֵלייש ֶע ְק ְס ֶטער‪.‬‬ ‫(יֹומא כח‪ִׁ ' ):‬קיֵ ם ַא ְב ָר ָהם וכו' ֲא ִׁפיּלוּ ֵעירוּב ַת ְב ִׁש ִׁילין'‪.‬‬ ‫ִׁמיט ֶדעם ֶקען ֶמען ְמ ַר ֵמז זַ יין ִׁדי גְ ָמ ָרא ָ‬ ‫עקעכְ ְט'ס ִׁמיט ַא ִׁמ ְילכִׁ יגֶ ע [' ֵעירוּב‬‫יישיגֶ ע גֶ ֶ‬ ‫ישט ַא ְפ ֵל ִׁ‬ ‫ישט אֹויסגֶ ִׁ‬ ‫עמ ְ‬ ‫ָדאס ֵמיינְ ט ַאז ֶער ָהאט נִׁ ְ‬ ‫עלט ֶע ְק ְס ֶטער‪ .‬כָ אטש ֶעס ִׁאיז‬ ‫עש ֶט ְ‬ ‫ישן ִׁדי ַת ְב ִׁש ִׁילין]‪ ,‬נָ אר ֶער ָהאט ַא ְלס גֶ ְ‬ ‫אֹויסמ ְ‬ ‫ִׁ‬ ‫ַת ְב ִׁש ִׁילין' =‬ ‫עסוֶ ועגְ ן ָהאט ַא ְב ָר ָהם‬ ‫תֹורה ִׁאיז נָ אר ָאסוּר ֶד ֶרְך ִׁביּׁשוּל‪ ,‬פוּן ֶד ְ‬ ‫אֹוריְ ָיתא‪ ,‬וַ וייל ִׁמן ַה ָ‬ ‫ישט ֵקיין ְד ַ‬ ‫נִׁ ְ‬ ‫ָא ִׁבינוּ ָדאס ְמ ַקיֵ ם גֶ עוֶ וען‪.‬‬ ‫ִמנְ ָהג ֶל ֱאכֹל ְב ָשבּועֹות ַמ ַאכְ ֵּלי ָח ָלב‬ ‫יישיג (ועי' שו"ת משנ"ה חי"ב סי' י"א‪,‬‬ ‫וֶ ועגֶ ן ֶדעם ֶע ֶסען ִׁמיר ִׁמ ְילכִׁ יג ָשבוּעֹות אוּן נָ אכ ֶדעם ְפ ֵל ִׁ‬ ‫ח"ז סי' ע')‪ ,‬צוּ וַ וייזְ ן ַאז ִׁמיר זֶ ענֶ ען ֶמער גֶ עוָ ְ‬ ‫וארנְ ט ִׁאין ִׁדי ִׁמ ְצוֹות וִׁ וי ִׁדי ַמ ְל ָאכִׁ ים‪ ,‬וַ וייל ִׁמיר‬ ‫(משנ"ה ֵח ֶלק י"א סי' תכ"ו)‬ ‫יישיג‬ ‫וישן ִׁמ ְילכִׁ יג אוּן ְפ ֵל ִׁ‬ ‫ואשן ִׁדי ֶהענְ ט ְצוִׁ ְ‬ ‫וַ ְ‬ ‫ייטען פּון צ ִּד ִּיקים‬ ‫יָ ארצ ֶ‬ ‫כ"ג ַמ ְר ֶח ְשוָ ן תרע"ב‬ ‫אסאן זי"ע‬ ‫מק ָ‬ ‫ערג ָ‬ ‫אטענְ ֶב ְ‬ ‫הרה"ק ֶר ִּבי יְ הוֹ ֵסף ה ֵלִּוי ָר ֶ‬ ‫בעל ְבנֵ י ִּש ֵל ִּשים‬ ‫עלייגְ ט ִׁאין יָ אר תרנ"ד‪ ,‬ע"פ ְּפ ַ‬ ‫קוּדת ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ַאייזִׁ יק‬ ‫[דעם אֹות ה' ָהאט ֶמען צוּגֶ ֵ‬ ‫יֹוסף ֶ‬ ‫ֶר ִׁבי ֵ‬ ‫עבֹוירען ג' ָאב ִׁאין יָ אר תרי"ג ִׁאין‬ ‫ֶ‬ ‫אסאן‪ִׁ ,‬איז גֶ‬ ‫ִׁמזִׁ ִׁיד ְיטשֹוב זי"ע] ֶדער ַב ַעל ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים פוּן ָק ָ‬ ‫זוּהן פוּן ַהגְ ַה"ק ֶר ִׁבי ֵ‬ ‫יֹוסף ִׁמ ָקאזְ וָ וא זַ ַצ"ל‪ַ ,‬אן‬ ‫אטע ֶר ִׁבי ְצ ִׁבי ִׁה ְירש זַ ַצ"ל‪ַ ,‬א ְ‬ ‫על ְיטש‪ ,‬צוּ זַ יין ַט ֶ‬ ‫ֶה ִׁ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נו‬ ‫אמע ִׁאיז‬ ‫יידעם פוּן ַה ְר ַה"ק ֶר ִׁבי ְצ ִׁבי ִׁה ְירש ִׁמזִׁ ִׁיד ְיטשֹוב זי"ע‪ .‬זַ יין ַמ ֶ‬ ‫ֵאיינִׁ ֶיקעל פוּן ַט"ז‪ ,‬אוּן ַאן ֵא ֶ‬ ‫על ְיטש זצ"ל‪.‬‬‫וילנֶ ער ֵמ ֶה ִׁ‬ ‫מוּאל וִׁ ְ‬‫גֶ עוֶ וען ָמ ַרת ַחיָ ה ְד ֶרעזְ יָ א ע"ה‪ִׁ ,‬די ָטאכְ ֶטער פוּן ַהגָ אֹון ֶר ִׁבי ְש ֵ‬ ‫עלט‬ ‫עש ֶט ְ‬ ‫עפ ְירט ִׁדי ַר ָבנוּת ִׁמיט גְ רֹויס ִּׁפ ְקחוּת‪ ,‬אוּן ַאזֹוי ָהאט ֶער זִׁ יְך גֶ ְ‬ ‫ֶדער ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים ָהאט גֶ ִׁ‬ ‫אדא‪ִׁ ,‬איז‬ ‫יש ַקייט‪ .‬וֶ וען ֶדער ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים ִׁאיז גֶ עוֶ וען ָרב ִׁאין נִׁ ְיר ָמ ַ‬ ‫ֶקעגְ ן ַא ֶלע ִּׁפ ְרצֹות ִׁאין יִׁ ִׁיד ְ‬ ‫שֹוחט ִׁאיז‬ ‫ער ֶפער וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁאין זַ יינֶ ע גְ ִׁלילֹות‪ֶ .‬דער ֵ‬ ‫שֹוחט ִׁאין ֵאיינֶ ע פוּן ִׁדי ֶד ְ‬ ‫גֶ עוֶ וען ַא ֵ‬ ‫שֹוחט‪ ,‬אוּן ָהאט ִׁאיהם גֶ עזָ אגְ ט‬ ‫ערוּפען ֶדעם ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫אלן ַפאר ִׁאיהם‪ֵ .‬איין ָטאג ָהאט ֶער גֶ‬ ‫עפ ְ‬ ‫ישט גֶ ָ‬ ‫נִׁ ְ‬ ‫שֹוחט‪ָ ,‬א ֶבער ִׁאיְך וֶ ועל‬ ‫ישט ָראוּי צוּ זַ יין ַא ֵ‬ ‫"איְך וֵ וייס ַאז דוּ ִׁב ְיסט נִׁ ְ‬‫ימע‪ִׁ :‬‬ ‫ִׁמיט ַא וֵ וייכֶ ע ְש ִׁט ֶ‬ ‫גֹורם זַ יין בוּשֹות ַפאר ַדיין ִׁמ ְש ָּפ ָחה‪.‬‬ ‫אס ְטן‪ ,‬וַ וייל ָדאס ֶקען ֵ‬ ‫עמען פוּן ַדיין ָּפ ְ‬ ‫ישט ַא ָראּפנֶ ֶ‬ ‫ִׁדיְך נִׁ ְ‬ ‫ער ָיקא‪ ,‬זֵ יי ַמ ְש ִׁק ַיע ִׁדי‬ ‫אסטוּ ַא ֵשיינֶ עם ְסכוּם‪ָ ,‬פאר ַקיין ַא ֶמ ִׁ‬ ‫ַפאר ֶדעם ֶהער ִׁמיְך אֹויס‪ָ ,‬דא ָה ְ‬ ‫ענוּמען‬‫עבען ַה ְצ ָל ָחה"‪ֶ .‬דער יוּד ָהאט ָאנְ גֶ ֶ‬ ‫יש ֶטער זָ אל ִׁדיר גֶ ֶ‬ ‫ייב ְ‬ ‫עלט ִׁאין ַא ִׁמ ְס ָחר‪ ,‬אוּן ֶדער ֵא ִׁ‬ ‫גֶ ְ‬ ‫ער ָיקא ְב ֶד ֶרְך כָ בֹוד‪.‬‬ ‫ארען ַקיין ַא ֶמ ִׁ‬ ‫נעם ְבנֵ י ִׁש ֵּל ִׁשים אוּן ִׁאיז גֶ ָ‬ ‫עפ ֶ‬ ‫ִׁדי ֵע ָצה פוּ ֶ‬ ‫וארען‪ֵ .‬איינְ ָמאל ִׁאיז ַה ְר ַה״צ ר׳ ִּׁפינְ ָחס‬ ‫שֹוחט ִׁאיז שֹוין נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ‬ ‫ארען זֶ ענֶ ען ַא ִׁר ֶיבער‪ֶ ,‬דער ֵ‬ ‫יָ ֶ‬ ‫אמען ִׁמיט ַה ְר ַה״ח ר׳‬ ‫ארען צוּזַ ֶ‬ ‫עפ ֶ‬ ‫ער ָיקא‪ֶ ,‬ער ִׁאיז גֶ ָ‬ ‫עקוּמען ִׁאין ַא ֶמ ִׁ‬ ‫ֶ‬ ‫אסאן זַ ַצ״ל ָאנְ גֶ‬ ‫ָשלֹום ִׁמ ָק ָ‬ ‫ער ָיקא‪ .‬זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עגַ אנְ גֶ ען צוּ ַא‬ ‫אסאן צוּ ַא ְש ָטאט ִׁאין ַא ֶמ ִׁ‬ ‫עפאנְ ט זַ ״ל‪ַ ,‬א ָח ִׁסיד ָק ָ‬ ‫זְ כַ ְריָ ה ֶע ֶל ַ‬ ‫רֹויסער ַב ַעל ְצ ָד ָקה‪ .‬ר׳ זְ כַ ְריָ ה ִׁאיז צוּגֶ עגַ אנְ גֶ ען‬‫עפט וָ ואס ֶדער ַב ַעל ַה ַביִׁ ת ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַא גְ ֶ‬ ‫עש ְ‬ ‫גֶ ֶ‬ ‫עלט ֶר ִׁבי ִּׁפנְ ָחס ָשלֹום‪ַ ,‬אז ֶער ִׁאיז ַא ֵאיינִׁ ֶיקעל‬ ‫עש ֶט ְ‬ ‫ארגֶ ְ‬ ‫צוּם ַב ַעל ַה ַביִׁ ת‪ ,‬אוּן ֶער ָהאט ִׁאיהם ָפ ְ‬ ‫וארען‪ .‬וֶ וען ֶער‬ ‫ערט ִׁאיז ֶער ְב ַלאס גֶ עוָ ֶ‬ ‫עה ְ‬‫אסאנֶ ער ֶר ִׁבי'ן‪ .‬וֶ וען ֶדער ֶמענְ ְטש ָהאט ָדאס גֶ ֶ‬ ‫פוּן ָק ָ‬ ‫ואר ְט'ס ַא ִׁב ֶיסעל‪ִׁ ,‬איר‬ ‫ארק‪ָ ,‬האט ֶער גֶ עזָ אגְ ט‪" :‬וַ ְ‬ ‫ערן זִׁ יְך ְש ַט ְ‬ ‫עסט וואוּנְ ֶד ְ‬ ‫עהן ַאז ִׁדי גֶ ְ‬‫ָהאט גֶ עזֶ ְ‬ ‫אקן"‪.‬‬ ‫ער ְש ָר ְ‬‫ארוָ ואס ִׁאיְך ָהאב ִׁמיְך ֶד ְ‬ ‫ייען ַפ ְ‬ ‫אר ְש ֵט ֶ‬ ‫וֶ ועט שֹוין ַפ ְ‬ ‫ערוּפען‬ ‫ֶ‬ ‫עפט‪ ,‬אוּן ָהאט גֶ‬ ‫עש ְ‬ ‫ֶער ִׁאיז גֶ עגַ אנְ גֶ ען צוּ ִׁדי ִׁד ָירה וָ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען פוּן אוּנְ ֶטער ִׁדי גֶ ֶ‬ ‫"מיין ַמאן‬ ‫ימע‪ַ :‬‬ ‫ער ִׁדיגֶ ע ְש ִׁט ֶ‬ ‫יילט ִׁמיט ַא ִׁצ ֶיט ְ‬ ‫ער ֵצ ְ‬ ‫אמע‪ .‬זִׁ י ִׁאיז ַארֹויס צוּ זֵ יי‪ ,‬אוּן ָהאט ֶד ְ‬ ‫זַ יין ַמ ֶ‬ ‫אדע‪ֶ .‬דעק‬ ‫עבען ִׁדי ְש ָטאט נִׁ ְיר ָמ ֶ‬ ‫וארען‪ִׁ ,‬איז גֶ עוֶ וען ַא ָמאל ַא ֵ‬ ‫שֹוחט נֶ ֶ‬ ‫וָ ואס ִׁאיז שֹוין נִׁ ְפ ָטר גֶ עוָ ֶ‬ ‫אס ְטן‪ ,‬אוּן ָהאט ִׁאיהם גֶ עזָ אגְ ט ֶער‬ ‫ואלט ָא ְּפזָ אגְ ן פוּן ֶדעם ָּפ ְ‬‫אסאנֶ ער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁאיהם גֶ עוָ ְ‬ ‫ָק ָ‬ ‫עקוּמען‪ .‬נֶ עכְ ֶטען‬ ‫ֶ‬ ‫אלגְ ט‪ ,‬אוּן ֶער ִׁאיז ָדא ָאנְ גֶ‬ ‫עפ ְ‬ ‫ער ָיקא‪ֵ .‬מיין ַמאן ָהאט גֶ ָ‬ ‫ארען ַקיין ַא ֶמ ִׁ‬ ‫זָ אל ָפ ֶ‬ ‫"איְך וֵ וייס ַאז ֶעס ְש ֶטערט‬ ‫עקוּמען צוּ ִׁמיר ִׁאין ֲחלֹום‪ ,‬אוּן ָהאט ִׁמיר גֶ עזָ אגְ ט‪ִׁ :‬‬ ‫ֶ‬ ‫נַ אכְ ט ִׁאיז ַמאן גֶ‬ ‫ּפלאזֶ ען‬‫ייסען ִׁאיְך זָ אל ָא ָ‬ ‫עה ֶ‬ ‫אר ִׁש ְיקט‪ ,‬אוּן ָהאט גֶ ֵ‬ ‫אסאנֶ ער ֶר ִׁבי ָהאט ִׁמיְך ַפ ְ‬ ‫ִׁדיְך וָ ואס ֶדער ָק ָ‬ ‫עצט וֶ וען‬ ‫אל ְסט דוּ‪ ,‬יֶ ְ‬ ‫ויסען זָ ְ‬ ‫ער ָיקא‪ָ .‬א ֶבער וִׁ ֶ‬ ‫וייטע ַא ֶמ ִׁ‬ ‫ארען צוּ ִׁדי וֵ ֶ‬ ‫עבוּרטס ָארט אוּן ָפ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ֵמיין גֶ‬ ‫ארגֶ ען‬‫טֹובה וָ ואס ֶער ָהאט ִׁמיְך גֶ עט ָאהן‪ָ .‬מ ְ‬ ‫רֹויסע ָ‬ ‫עֹולם ָה ֱא ֶמת‪ ,‬זֶ עה ִׁאיְך ִׁדי גְ ֶ‬‫ִׁאיְך ִׁבין ָדא ִׁאין ַ‬ ‫עפט‪ ,‬זֶ עה ִׁאיהם ְמ ַק ֵרב זַ יין אוּן גֶ עב ִׁאיהם ַא ֵשיינֶ ע נְ ִׁתינָ ה"‪.‬‬ ‫עש ְ‬‫קוּמען ִׁאין גֶ ֶ‬ ‫וֶ ועט זַ יין ֵאיינִׁ ֶיקעל ֶ‬ ‫יילט ֶדעם‬‫אר ֵצ ְ‬ ‫אקן פוּן ֶדעם ֲחלֹום‪ִׁ .‬אינְ ֶדער ְפ ִׁרי ָהאב ִׁאיְך ַפ ְ‬ ‫ער ְש ָר ְ‬‫ארק ֶד ְ‬ ‫ִׁאיְך ָהאב ִׁמיְך ְש ַט ְ‬ ‫עהען‬ ‫עצט זֶ ֶ‬ ‫עט ַראכְ ט ַאז ֶעס ִׁאיז ְס ַתם ַא ָחלֹום‪ָ .‬א ֶבער יֶ ְ‬ ‫אבען ִׁמיר גֶ ְ‬‫קֹודם ָה ֶ‬ ‫ָחלֹום ַפאר ֵמיין זוּן‪ֶ .‬‬ ‫אר ְש ֵטייט זִׁ יְך ַאז ִׁדי ְפרֹוי ָהאט ֶע ְר ִׁפ ְילט ִׁדי ִׁב ֶיטע פוּן‬‫ִׁמיר ַאז ֶעס ִׁאיז ַא ִׁריכְ ִׁטיגֶ ער ָחלֹום"‪ַ .‬פ ְ‬ ‫עבען ַא ֵשיינֶ ע נְ ִׁתינָ ה ַפאר ַה ְר ַה״צ ֶר ִׁבי ִּׁפינְ ָחס ָשלֹום זַ ַצ״ל ֶדער‬ ‫ִׁאיר ַמאן‪ ,‬אוּן ָהאט גֶ עגֶ ֶ‬ ‫אסאנֶ ער ֶר ִׁבי‪.‬‬‫ֵאיינִׁ ֶיקעל פוּן ָק ָ‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫נז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הר"ר יהודה קליינבארט שליט"א‬ ‫והר"ר יצחק קליינבארט שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נינתו‪-‬נכדתו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר שמואל הלל שנקר שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח מנחם עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר אברהם מרדכי ראבינאוויטש שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר מרדכי שלמה לוי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' ניסן זילבער שליט"א‬ ‫חבר כולל בוקר דקהילתנו‬ ‫לרגל הולדת בתו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרה"ג ר' דוד שלמה טייטלבוים שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נח‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הרה"ג ר' ברוך דוד ראטה שליט"א‬ ‫אב"ד מראה יחזקאל‬ ‫והרה"ג ר' חיים אליעזר הלוי דייטש שליט"א‬ ‫לרגל נישואי צאצאיהם בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרה"ג ר' אלימלך פרענקל שליט"א‬ ‫והרה"ג ר' יוסף יוזפא פרענקל שליט"א‬ ‫והרה"ג ר' אלטר אלימלך הורוויץ שליט"א‬ ‫אב"ד אגודת ישראל‬ ‫לרגל נישואי צאצאיהם בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר ישראל יוסף דוד ראזענבלום שליט"א‬ ‫והר"ר יהודה ראזענבלום שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר פינחס יוסף זאב דאכנער שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יחיאל משה שווארץ שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בנו הבה"ח מאיר עב"ג בשעטו"מ‬