gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: וירא (2026-10-26)

שער המלך · Shar Hamelech — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לפי דבריו‪' ,‬ואברהם שב‬ ‫'וילך ה' כאשר כילה לדבר אל‬ ‫למקומו' – היותר גבוהב‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ואברהם שב למקומו'‬ ‫ברם‪ ,‬לפי המבואר בדברינו‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫אשתקד (מאמר 'וישא עיניו וירא –‬ ‫פירש רש"י‪' :‬וילך ה' וגו''; כיון‬ ‫דרגא מתוך דרגא')‪ ,‬נראה‬ ‫שנשתתק הסניגור – הלך לו‬ ‫דהכוונה ב'וילך ה''‪ ,‬היינו‬ ‫הדיין'‪.‬‬ ‫שנסתיים מראה ד'וירא אליו‬ ‫ואברהם שב למקומו‬ ‫ה''; דהיינו שנסתיימה אותה‬ ‫צריך עיון‪ :‬מהו 'וילך ה''? הן‬ ‫דרגה של 'אליו'; וכי אז‬ ‫'מלוא כל הארץ כבודו' (ישעיה‬ ‫למדרגתו‬ ‫שב‬ ‫אברהם‬ ‫ו‪ ,‬ג)!‬ ‫נקרא‬ ‫שבה‬ ‫הקודמת‪,‬‬ ‫כמו כן‪ :‬מהו 'ואברהם שב‬ ‫'אברהם'‪.‬‬ ‫למקומו'? הרי 'וירא אליו ה''‬ ‫שוב מצאתי שכן פירשו‬ ‫היה במקומו‪ ,‬ולאן יש לו‬ ‫בזוהר (מדרש הנעלם וירא קה‪:).‬‬ ‫א‬ ‫לחזור?‬ ‫'מה כתיב? 'וילך ה' כאשר‬ ‫ראיתי שהעיר כן האברבנאל‪:‬‬ ‫כילה לדבר אל אברהם‪,‬‬ ‫'השאלה הכ"ד‪ :‬באומרו 'וילך‬ ‫ואברהם שב למקומו'; מהו‬ ‫ה' כאשר כילה לדבר אל‬ ‫'למקומו'? למקום מעלתו‬ ‫אברהם‪ ,‬ואברהם שב למקומו';‬ ‫הידועה!'‬ ‫כי הנה לא מצאנו בשאר‬ ‫וכן מבואר בתרגומי אונקלוס‬ ‫נבואותיו בהפסקתם‪ ,‬שיאמר‬ ‫ויונתן‪' :‬ואיסתלק יקרא דה'‬ ‫'וילך ה''!' עיין לו מה שתירץ‬ ‫כד שיצי [או 'פסק'] למללא‬ ‫לפי דרכו‪.‬‬ ‫עם אברהם; ואברהם תב‬ ‫נראה‪ ,‬שנתעורר בשאלה זו גם‬ ‫לאתריה'‪ .‬לדברי התרגומים‬ ‫המשך חכמה‪ ,‬שפירש‪' :‬הוא‬ ‫נמצא שאברהם שב למעלתו‬ ‫רמז למה שאמרו ז"ל (שבת קכז‪:).‬‬ ‫הרגילה‪ ,‬כשחסר את 'יקרא דה''‪.‬‬ ‫'גדולה הכנסת אורחים מקבלת‬ ‫נראה שלזה התכוון הרד"ק‪'' :‬וילך ה''‬ ‫פני השכינה'‪ .‬והנה אברהם היה‬ ‫‪ -‬ונסתלק כבודו מעליו‪ ,‬ונראה לו מתוך‬ ‫עסוק בהכנסת אורחים; אם כן‪ ,‬כשהלך‬ ‫המראה ששב למקומו במקום שבאה אליו‬ ‫לדבר עם השכינה ושב למקומו – היינו שהלך‬ ‫הנבואה; ואחר שכלתה המראה – מצא עצמו בביתו‪,‬‬ ‫למדרגה הגדולה שהיה לו מקודם‪ .‬אבל לולא זה – היה‬ ‫במקום שהיה יושב שם'‪ .‬היינו‪ :‬שנסתלק כבודו מעליו‪ ,‬וחזר‬ ‫אברהם הולך ממעלה אל מעלה‪ ,‬והוא הולך תמיד; ולא יתכן‬ ‫למקומו הראשון‪.‬‬ ‫עליו 'שב למקומו''‪.‬‬ ‫היכן המעמד שלו נמצא‪ ,‬ולהיות שייך ומצוי שם כל העת‪ .‬גם ראיית‬ ‫א א"ה‪ .‬ועיין רש"י בכעין זה (פס' כב); ותירוצו שם לכאורה לא יועיל‬ ‫מלאכים זו – היא פחותה מראיית המלאכים שבבית אברהם‪.‬‬ ‫בכאן‪.‬‬ ‫הוא אמר אז‪ :‬אם בחור היה יודע‪ ,‬כשהוא יורד לחדר האוכל‪,‬‬ ‫ב ראיתי היום פיסת עיתון ['יתד'] על פני הרחוב‪ ,‬למוצאי יום‬ ‫שהרשב"א והריטב"א מחכים לו על הסטנדר – הרי ברי שהוא היה‬ ‫הבחירות; נכתב שם‪ ,‬שהגאון הצדיק רבי משה אהרן ברוורמן זצ"ל‪,‬‬ ‫אוכל אחרת! 'מאין באת' (אבות ג‪ ,‬א)! גם זה צריך לדעת!‬ ‫משגיח ישיבת גרודנא‪ ,‬אמר בזמנו לתלמידיו מיד לאחר הבחירות‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬גם כשיש עלייה – איפה העלייה היותר גדולה!‬ ‫פסוק זה‪' :‬ואברהם שב למקומו'! למעלתו הקודמת!‬ ‫איני אומר חלילה שההצבעה היא בכלל 'ירידה'; אבל יש עלייה‬ ‫אמנם זכיתם לקיים את המצוה ולשמוע לדברי חכמים; הצבעתם‪,‬‬ ‫יותר!‬ ‫פעלתם והפעלתם‪ .‬כעת – אל לכם לדוש בתוצאות המדגמים‬ ‫זכינו אתמול למצוה הכי גדולה‪ .‬אפילו מי שלעולם לא דיברו לצאת;‬ ‫והפרשנויות שסביבן [יש סקרנות גדולה‪ ,‬ותוצאות האמת רחוקות‪,‬‬ ‫כל הרבנים שיכלו לצעוק – יצאו‪ .‬גם אני הרגשתי צורך; בקשתי‬ ‫ודין גרמא לדיבורים ודיבורים ודיבורים; חלומות וגיבובי שטויות];‬ ‫מהרב מיכאל מלכיאלי הי"ו להשתתף גם אני‪ .‬הוא ביקש סרטון‬ ‫'ואברהם שב למקומו'!‬ ‫קצר‪ ,‬והוא אכן פורסם ברשתות‪ .‬כולם יוצאים מגדרם; הולכים‬ ‫כבר הבאתי לפניכם (מאמר 'האדם‪ ,‬המשכן ובריאת העולם' לפרשת תרומה)‬ ‫ומדברים‪ .‬לא היה כדבר הזה מעולם‪ .‬אני לא זוכר כמותו‪ .‬זו אכן‬ ‫את שיחתו של הגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל ראש ישיבת בית מאיר‪,‬‬ ‫היתה מצוה אדירה; אבל צריך אחר כך לחזור ל'מאין באת'!‬ ‫בישיבת אור התורה‪ .‬גם אז‪ ,‬היתה שיחתו אחרי הבחירות‪ ,‬בימים‬ ‫'ואברהם שב למקומו'! לגמור בזריזות; עכשיו‪ ,‬לא מעניין אותך‪.‬‬ ‫ההם בזמן הזה‪ ,‬לפרשת לך לך‪ .‬הוא דיבר אודות שיחת המלאך והגר‬ ‫אתה את שלך עשית‪ ,‬ותחזור למקומך!‬ ‫(בראשית טז‪ ,‬ח‪-‬ט)‪' :‬ויאמר‪ :‬הגר שפחת שרי! אי מזה באת ואנה תלכי?‬ ‫לא חשבתי לדבר על זה; אך מאת ה' שנזדמן לפניי אותו גזיר עיתון‪,‬‬ ‫ותאמר‪ :‬מפני שרי גברתי אנוכי בורחת! ויאמר לה מלאך ה'‪ :‬שובי אל‬ ‫שאדבר‪ .‬מרן מר חמי זיע"א‪ ,‬כידוע‪ ,‬היה פועל בכל כוחו לפני‬ ‫גבירתך‪ ,‬והתעני תחת ידיה'‪.‬‬ ‫הבחירות ובמהלכן; אך מפורסם הדבר כי כשבאו לספר בפניו את‬ ‫הנה הגר התפעלה על עצמה‪' :‬הגם הלום ראיתי אחרי רואי' (שם‪ ,‬יג);‬ ‫התוצאות בשמחה – היה כבר שקוע בלימודו! שמע בחצי אוזן –‬ ‫עודנה רואה מלאכים‪ ,‬כבבית אברהם! סבורה היא שהיא במעלתה‬ ‫ושב לתלמודו‪.‬‬ ‫הראשונה‪ .‬אך לא‪' :‬מאין באת!' 'שובי אל גבירתך!' אדם צריך לדעת‬ ‫מבואר בדבריו‪ :‬שעל ידי 'יראה' – זוכים לאותה 'ראייה'ד‪,‬‬ ‫ממדרגת 'יראה' זוכה ל'ראייה' ול'אור י'ה'‬ ‫ולאותו אור העוטה עליהם כשלמה הנקרא 'נהירו'‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫צריך ביאור לקרב לדעתינו‪ ,‬מהי מהות המדרגות וההשגות‬ ‫שבכח היראה – לזכות לראיה מיוחדת‪ ,‬בה שוכן 'אור י'ה'‪.‬‬ ‫שהשיג קודם‪ ,‬ואותן שהשיג אחר כך‪ ,‬ובמה הן נבדלות? ומה‬ ‫שבאותו אור‪ ,‬יראה מה שלא נראה לכל אחד‪ ,‬אלא לצדיק ירא‬ ‫הדרך להשגת מדרגות אלו?‬ ‫ה'‪ .‬הצדיקים זוכים לאור זה‪ ,‬מיראתם וחרדתם‪ .‬וכפי יראתם‬ ‫– כן זוכים לאור ולראיה‪ .‬וזה שכתב‪' :‬וכן הצדיקים‪ :‬תמיד‬ ‫מצאתי את שאהבה נפשי להסביר העניין‪ ,‬במה שמבואר‬ ‫יראים מפניו‪ ,‬שאין מסיחים דעתם ממנו יתברך; ולכך שורה‬ ‫בספר חרדים (ידיעת הבורא יתברך פ"ג)‪' :‬האנשים הצדיקים‪ ,‬אור‬ ‫על ראשיהם'ה‪.‬‬ ‫תכלת זה [המבואר לעיל מיניה (פ"ב)] מאיר על ראשיהם; ואף‬ ‫על אשר היו חטאים‪ ,‬ושבו בתשובה שלמה בכל לבבם ובכל‬ ‫האור המתגלה בפטירת הצדיק‬ ‫נפשם ובכל מאודם; דוגמת מלאכי השרת‪ ,‬דכתיב (בראשית יט‪,‬‬ ‫א)‪' :‬ויבואו שני המלאכים [וגו']; וירא לוט'; ושם איתא בזוהר‬ ‫והמשיך עוד‪' :‬וגם בעולם הזה‪ ,‬אחר היפרד הנשמות מן הגוף‪,‬‬ ‫(וירא קז‪ ,).‬זה לשונו‪' :‬וירא לוט' – חמא לשכינתא‪ .‬וכי מאן יכול‬ ‫בבואה אל גן עדן – עליהם יראה האור הזה לעיני כל‬ ‫למחמי לשכינתא? אלא‪ :‬חמא זהרא חד [ד]נהיר‪[ ,‬דקא] סלקא‬ ‫היושבים שם‪ .‬וזהו שאמרו ז"ל (ברכות יז‪' :).‬צדיקים יושבים‪,‬‬ ‫על ראשייהו‪ .‬וכדין – 'ויאמר הנה נא אדנ'י' (שם‪ ,‬ב) – באלף‬ ‫ועטרותיהם בראשיהם'; לא אמרו 'עטרות'‪ ,‬אלא 'עטרותיהם'‪:‬‬ ‫דל"ת; כמה דאיתמר; ובגין שכינתא ההוא נהירו דנהיר קאמר';‬ ‫שכבר היו עליהם בעולם הזה בהסתר‪.‬‬ ‫עד כאן לשונם‪ .‬ומינה למוד ל'וירא' דכתיב נמי גבי אברהם‪,‬‬ ‫'וראיה שגם על ראש בעלי תשובה מאירה‪ ,‬ממר עוקבאו‪:‬‬ ‫דהכי הוא פירושיה; 'וישא עיניו וירא‪ ,‬והנה שלושה אנשים‬ ‫שהיה בעל תשובה‪ ,‬והיתה מאירה על ראשו; כדאיתא בסוף‬ ‫ניצבים עליו; וירא וירץ לקראתם [מפתח האוהל] וישתחו וגו''‬ ‫פרק חמישי דשבת (נו‪ ,):‬ובסוף פרק שלישי דסנהדרין (לא‪):‬ז‪:‬‬ ‫(יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫'שלחו ליה למר עוקבא‪ :‬לדזיו ליה כבר בתיה‪ ,‬שלם!'‪ ,‬וכתב‬ ‫'והסיבה ששורה על ראשיהם‪ ,‬מפני שהם חרדים מפניו‬ ‫שם רש"י ז"ל‪'' :‬לדזיו ליה כבר בתיה' – כמשה שהוא בן בתיה;‬ ‫יתברך; שנאמר (יחזקאל א‪ ,‬יח)‪' :‬וגובה להם‪ ,‬ויראה להם'‪ .‬ושם‬ ‫ל[מ]י שמקרין אור פניו כמשה רבינו‪ ,‬שגידלתו בתיה בת‬ ‫אור זה‪' :‬יראה'; ומצא מין את מינו‪ ,‬וניעור‪ .‬וכן הצדיקים‪ :‬תמיד‬ ‫פרעה‪ .‬לשון אחר‪' :‬כבר בתיה' – כמשה שהוא בן בית; דכתיב‬ ‫יראים מפניו‪ ,‬שאין מסיחים דעתם ממנו יתברך; ולכך שורה‬ ‫(במדבר יב‪ ,‬ז)‪' :‬בכל ביתי נאמן הוא'‪' .‬לדזיו ליה' – על שם שהיה‬ ‫על ראשיהם‪ .‬ולכך נקראו הצדיקים 'מלאכי השרת'‪ ,‬כדאיתא‬ ‫חכם‪ ,‬וכתיב (קהלת ח‪ ,‬א)‪' :‬חכמת אדם תאיר פניו'‪ .‬ומצאתי‬ ‫בסוף מסכת קידושין (עב‪ ,).‬ובסוף פרק שני דנדרים (כ‪ :):‬מאן‬ ‫בספר הגדהח‪ ,‬שהיה מר עוקבא בעל תשובה‪ ,‬ונתן עיניו‬ ‫מלאכי השרת? רבנן; ואמאי קרי להו 'מלאכי השרת'? משום‬ ‫באישה אחת‪ ,‬ועלה בליבו טינא‪ ,‬ונפל בחולי‪ ,‬ואשת איש‬ ‫דמצויינים כמלאכי השרת‪ .‬ופירש רש"י (קדושין שם)‪:‬‬ ‫היתה‪ .‬לימים‪ ,‬נצרכה אותה אישה כלום ממנו‪ ,‬ומתוך דוחקה‬ ‫'במלבושים נאים; עד כאן‪ .‬והרמז‪ :‬שתמיד יעטו כמעיל חרדה‬ ‫נתרצית לו‪ ,‬וכבש יצרו ופטרה לשלום‪ ,‬ונתרפא‪ .‬וכשהיה יוצא‬ ‫מלפניו‪ ,‬כדכתיבנא לעיל (הקדמה למצוות אות א)‪ .‬זכר לדבר‪:‬‬ ‫לשוק – היה נר דולק בראשו מן השמיים; ועל שם כך קרו ליה‬ ‫'חרד[ות] ילבשו' (יחזקאל כו‪ ,‬טז)‪ .‬ועליהם אמר דוד (תהלים קג‪ ,‬כ)‪:‬‬ ‫'נתן דצוציתא' במסכת שבת‪ :‬על שם ניצוצין דנוראט‪ .‬הכא נמי‬ ‫'ברכו ה' מלאכיו'; כדאיתא בזוהר (הקדמה יב‪ ;:‬לך לך סתרי תורה‬ ‫להכי כתבי ליה הכי‪ :‬על שם האור שהיה זורח על ראשו'‪ .‬עד‬ ‫צ‪ ) .‬ובמדרש (ויק"ר פ' א סי' א)‪ .‬ובכמה דוכתי בזוהר (שלח קסט‪;:‬‬ ‫ג‬ ‫כאן לשונו בסנהדרין‪ .‬וכן כתבו נמי בתוספות בשבת (ד"ה‬ ‫פנחס רכ‪ ,):‬מפורש שמאיר אור זה על ראש הצדיקים; ועל זה‬ ‫דצוציתא)י‪ .‬ואף על פי שהאור נסתר לעיני המון העם‪,‬‬ ‫נאמר (מיכה ב‪ ,‬יג)‪' :‬וה' בראשם'‪ .‬ועכשיו‪ ,‬הדבר נסתר; ולעתיד‬ ‫לחסידים הקדושים היה נגלה בזמן הגמרא‪.‬‬ ‫– יהיה נגלה; דכתיב (זכריה ט‪ ,‬יד)‪' :‬וה' עליהם יראה''‪.‬‬ ‫ו א"ה‪ .‬ראה בספר יוחסין (מאמר שני סדר האמוראים אות ע בערך מר עוקבא‬ ‫ג זו לשון הזוהר‪' :‬דבר אחר‪' :‬ברכו ה' מלאכיו'‪ ,‬אילין אינון צדיקיא‬ ‫בר נחמיה) איזה 'מר עוקבא' הוא‪ ,‬ומה שכתב עליו בסדר הדורות‬ ‫בארעא‪ ,‬דאינון חשובין קמי קודשא בריך הוא כמלאכי עילאי‬ ‫(תנאים ואמוראים אות נ ערך 'נתן דצוציתא')‪ .‬וראה בסדר עולם זוטא‪' :‬וכד‬ ‫ברקיעא; בגין דאינון 'גיבורי כח'‪ :‬דמתגברי על יצריהון‪ ,‬כגבר טב‬ ‫שכיב‪ ,‬פש נתן עוקבן‪ ,‬הוא נתן דצוציתא'‪.‬‬ ‫דמתגבר על שנאיה'‪.‬‬ ‫ז א"ה‪ .‬נראה דצריך לומר‪ :‬שהיה בעל תשובה‪ ,‬כדאיתא בסוף פרק‬ ‫ד א"ה‪ .‬ראה עוד במאמר 'אין מחסור ליראיו' לפרשת בהעלותך‪,‬‬ ‫חמישי דשבת (שם)‪ ,‬והיתה מאירה על ראשו‪ ,‬כדאיתא בסוף פרק‬ ‫ובספר מעשה בית ודין (מאמר 'משברים' לפרשת בהעלותך)‪.‬‬ ‫שלישי דסנהדרין (שם)‪ .‬וראה להלן‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫ה לפי דבריו‪ ,‬נראה לפרש דברי אימו של רב נחמן בר יצחק (שבת‬ ‫ח א"ה‪ .‬ראה בשאילתות (פ' וארא שאילתא מב)‪ ,‬ושם נתבאר שבו אירע‬ ‫קנו‪' :):‬כסי רישיך‪ ,‬כי היכי דתיהווי עלך אימתא דשמיא'‪ .‬רמזו בזה‪,‬‬ ‫המעשה המבואר בסנהדרין (עה‪ ,):‬שאמרו חכמים שאין לו תקנה‪,‬‬ ‫שיראת שמיים – היא סוג של מלבוש העוטה את האדם‪ ,‬כאמור‬ ‫אך לא נזכר העניין שלבסוף נצרכה לו וכו'‪ .‬וראה מרגליות הים שם‬ ‫ביחזקאל‪' :‬חרדות ילבשו'‪ .‬ופירש המצודת דוד שם‪' :‬יהיו מסובבים‬ ‫שרצה לבאר דכוונת הש"ס בש בת 'והיינו נתן דצוציתא' היא לכעין‬ ‫בחרדה‪ ,‬כמלבוש המסבב את הגוף'‪ .‬כלומר‪ :‬תכסה ראשך בחרדה‬ ‫המעשה שהביא רבי נתן במנחות (מד‪ ,).‬באותו אחד שניצול על ידי‬ ‫כמעטה עליך‪[ .‬וראה להלן מדברי הזוהר המובאים בחרדים]‪.‬‬ ‫ציציותיו מלחטוא‪ .‬עיין שם‪ .‬וכיוצא בזה בבן יהוידע (סנהדרין שם)‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬התפעלתי מרגשי הקודש של מרת אימי עליה השלום‪ ,‬שאחר‬ ‫וראה עוד בספר עושה פלא (עמ' שסז) המעשה באורך‪[ .‬ומקורו‬ ‫פטירת מורי ורבי הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל [י"ח‬ ‫בסדר הדורות שם מספר מעשיות של רבינו ניסים בר יעקב לדונש‬ ‫בחשוון תשל"א]‪ ,‬ביקשה מרעייתו הרבנית רחל עליה השלום‪ ,‬בגד‬ ‫חתנו (חיבור יפה מהישועה)‪ ,‬והובא גם בענף עץ אבות (ד‪ ,‬יא)]‪.‬‬ ‫מבגדיו‪ .‬היא קיבלה גלימה‪ ,‬וממנה תפרה כיפות לנו‪ ,‬ילדיה [א"ה‪.‬‬ ‫ט א"ה‪ .‬תיבות 'על שם ניצוצין דנורא' ליתא לפנינו ברש"י‪.‬‬ ‫ראה במעשה בית ודין (מאמר 'בגדי כהונה ותחפושות פורים' לפרשת תצוה)]‪.‬‬ ‫י א"ה‪ .‬שם אמר כן רבינו תם בשם מדרש‪ ,‬ולא מצאתיו‪ .‬ואולי כוונתו‬ ‫היה לה את הרגש שאפשר לזכות לעטות יראת שמיים בכיפה‬ ‫לספר המעשיות לרבינו ניסים הנ"ל‪ ,‬ושם איתיה‪.‬‬ ‫מבגדי הצדיק; כי יראתו – היא לבושו‪.‬‬ ‫חמישה אורות הן‬ ‫'ומי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור‪ ,‬או בעל תשובה גמור –‬ ‫צריך שיהיה תמיד ביישוב ובכובד ראש‪ ,‬ונותן לב על אור הזה‬ ‫עוד יש ללמוד‪ ,‬מדברי האברבנאל (בראשית א‪ ,‬ה) במהות אור‬ ‫שעל ראשו; כי מה' היתה לו‪ .‬ואם אינו רואה אותה בעיני‬ ‫שבעת הימים‪' :‬ולהיות האור ההוא בריאה א'להית – העלו‬ ‫בשרו – תהיה האמונה חזקה בליבו‪ ,‬כעין ראייה‪ .‬והרי אתה‬ ‫מעלתו‪ ,‬באומרם (חגיגה יב‪ .‬וב"ר כנ"ל) שגנזו הקדוש ברוך הוא‬ ‫רואה במלכותא דארעא הגינישאשרו"ש‪ ,‬שיש על ראשיהם‬ ‫לצדיקים לעתיד לבוא; רצונם לומר‪ :‬שאז תבוא האומה‬ ‫כובע לבן‪ ,‬הוד מלכות על גבי הכובע שלהם; והם מתפארים‬ ‫במעלות השלמות כל כך‪ ,‬שלא ישתמשו בדברים וגם לא‬ ‫בו ונכבדים בעיניהם‪ .‬וזהו פירוש שני בפסוק (קהלת ב‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫במאורות כפי המנהג הטבעי; אלא בדברים ניסיים‪ ,‬נמצאים‬ ‫'החכם עיניו בראשו'‪ ,‬שכתבתי לעיל (פ"א)‪ .‬והכי מפורש‬ ‫על צד ההשגחה והרצון הפשוט המוחלט כאור הראשון‪.‬‬ ‫בפרשת בלק בזוהר‪ ,‬בדרש הינוקא (קפז‪ ;).‬וזו לשונם‪' :‬פתח‬ ‫והוא עניין מאמר הנביא 'והיה אור הלבנה – כאור החמה; ואור‬ ‫ואמר‪' :‬החכם עיניו בראשו'; וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא‬ ‫החמה – יהיה שבעתיים‪ ,‬כאור שבעת הימים'‪.‬‬ ‫בראשו? דילמא בגופי[ה]‪ ,‬או בדרועי[ה] – דאפיק לחכם יתיר‬ ‫מכל בני עלמא? אלא קרא הכי הוא ודאי‪ :‬דתנן‪ :‬לא יהך בר נש‬ ‫'וראיתי בדברי הנשיא רבי אברהם ברבי חייא בספרו הנזכר‬ ‫בגילויא דרישא ד' אמות; מאי טעמא? דשכינתא שריה על‬ ‫(מגלת המגלה ש"ב)‪ ,‬שזכר בזאת הפרשה חמישה פעמים 'אור'‪,‬‬ ‫רישיה‪ .‬וכל חכים – עינוי ומילוי בראשו אינון‪ :‬בההוא דשריא‬ ‫ושני פעמים 'חושך'; ושהיה זה לרמוז לשפע הא'להי‬ ‫וקיימא על רישיה! וכד עינוי תמן‪ ,‬לינדע דההוא נהורא‬ ‫המושפע ממנו יתברך‪ .‬והנה‪ ,‬מעלות אותו השפע – הם ה';‬ ‫דאדליק על רישיה איצטריך למשחא; בגין דגופא דבר נש –‬ ‫ולכן נאמר שם 'אור' הרומז אליהם ה' פעמים בפרשה‪ .‬הא' –‬ ‫איהו פתילא; ונהורא אדליק לעילא‪ .‬ושלמה מלכא צווח ואמר‬ ‫הוא השפע המגיע אל השכלים הנבדלים; וכנגדן אמר‬ ‫(קהלת ט‪ ,‬ח)‪' :‬ושמן על ראשך אל יחסר'; דהא נהורא דבראשו‬ ‫(בראשית א‪ ,‬ג)‪' :‬ויאמר א'להים‪ :‬יהי אור'‪ .‬והב' – הוא השפע אשר‬ ‫איצטריך למשחא‪ ,‬ואינון עובדין טבין‪ .‬ועל דא – 'החכם עיניו‬ ‫יושפע אל הגלגלים בהניעו יתברך אותם בתנועה הכוללת‬ ‫בראשו'‪ ,‬ולא באתרא אחרא'‪ .‬עד כאן לשונם‪.‬‬ ‫הראשונה; ועליו אמר (שם)‪' :‬ויהי אור'‪ .‬והג' – הוא השפע‬ ‫המגיע נביאים בנבואותיהם; ועליו נאמר (שם‪ ,‬ד)‪' :‬וירא א'להים‬ ‫'וסיפיה דקרא (קהלת ב‪ ,‬שם) – 'והכסיל בחושך הולך' – יפורש‬ ‫את האור כי טוב'‪ .‬והד' – הוא השפע המגיע לחכמים‬ ‫לפי דרך זה‪ ,‬על רוח הטומאה הנקרא 'חושך' – כמפורש‬ ‫האמיתיים‪ ,‬אשר בו יבדילו בין האמת והשקר; ועליו נאמר‬ ‫בזוהר בכמה דוכתא (פקודי רסח‪ ;:‬רע"מ נשא קכג‪ – ):‬חופפת על‬ ‫(שם)‪' :‬ויבדל א'להים בין האור ובין החושך'‪ .‬והה' – הוא השפע‬ ‫הרשע מראשו ועד רגליו‪ .‬ועל זה 'עוונותיכם היו מבדילים‬ ‫המגיע לנפשות אחר המוות‪ ,‬אם בשכר ואם בעונש; ועליו‬ ‫ביניכם לבין א'להיכם' (ישעיה נט‪ ,‬ב)'‪.‬‬ ‫נאמר (שם‪ ,‬ה)‪' :‬ויקרא א'להים לאור יום‪ ,‬ולחושך קרא לילה'‪.‬‬ ‫כי הנה אור האמונות האמיתיות והמעשים התוריים‬ ‫הנה התבאר‪ ,‬שיש אור מיוחד השורה על ראש הצדיקיא‪ .‬עוד‬ ‫המשובחים‪ ,‬יעשו יום בשכר גן עדן; וחושך האמונות הכוזבות‬ ‫מבואר‪ ,‬שאור זה – מתגלה יותר בעוצמתו‪ ,‬אחר היפרד‬ ‫והמעשים המגונים‪ ,‬יעשו לילה בעונש גהינם‪ .‬ואמנם‪ ,‬החושך‬ ‫הנשמות מן הגוף‪ ,‬בבואה אל גן עדן עליהם יראה האור הזה‪,‬‬ ‫שנזכר למעלה בפסוק השני – הוא רמז לזמן שאין בו ממשות‬ ‫לעיני כל היושבים שם‪.‬‬ ‫ולא מציאות‪ ,‬כי אם בדעת האדם‪ .‬אלה הם דברי הנשיא; ועם‬ ‫אור שבעת הימים המתגלה בפטירת הצדיק‬ ‫היותם רחוקים מפשט הפרשה ועניין האור – אין ספק שהם‬ ‫דברי פי חכם חן‪ .‬כי הנה עם היות פשט הכתוב כפי אמיתתו‬ ‫כיוצא בו ראיתי באלשיך (אסתר ג‪ ,‬יב) שכתב‪' :‬כי תוך שבעת ימי‬ ‫אחד – אינו רחוק שירמוז עוד אל דברים אחרים‪ ,‬שהם מכלל‬ ‫אבל‪ ,‬הצדיק נהנה העולם הזה מזכותו; למה? שעוד נפשו‬ ‫השבעים פנים שיש לתורה (זוהר בראשית מז‪ :‬ועוד)'‪.‬‬ ‫בלתי נפשטה ונפרדת מהעולם הזה‪ .‬כאשר מצינו שבעת ימי‬ ‫מתושלח‪ ,‬עיכב הוא יתברך המבול מפני כבודו; כמאמרם ז"ל‬ ‫החכמה והנבואה מאור שבעת הימים‬ ‫(סנהדרין קח‪ ):‬על 'ויהי לשבעת הימים והמבול היה וכו''‬ ‫(בראשית ז‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫הנה מבואר בדבריו‪ ,‬שהשפעת החכמה והנבואה שזוכה לה‬ ‫הצדיק – הן מאותו אור שבעת הימים‪ .‬כלשונו‪' :‬והג' – הוא‬ ‫'ולא עוד‪ ,‬אלא שהאיר הקדוש ברוך הוא העולם כל שבעת‬ ‫השפע המגיע נביאים בנבואותיהם; ועליו נאמר‪' :‬וירא א'להים‬ ‫ימי אבלו‪ ,‬באור הרוחני שנברא ביום ראשון לששת ימי‬ ‫את האור כי טוב'‪ .‬והד' – הוא השפע המגיע לחכמים‬ ‫בראשית‪ ,‬אשר גנז לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬כמאמר חכמינו ז"ל‬ ‫האמיתיים‪ ,‬אשר בו יבדילו בין האמת והשקר; ועליו נאמר‪:‬‬ ‫(ב"ר פ' ג סי' ו) על 'ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת‬ ‫'ויבדל א'להים בין האור ובין החושך''‪.‬‬ ‫הימים' (ישעיה ל‪ ,‬כו) – כאור שבעת ימי מתושלח'‪.‬‬ ‫על אותו זמר מפורסם לא דתי‪ ,‬המבוקש מאוד ואשר מופיע בפני‬ ‫יא כבר סיפרנו (מעשה בית ודין מאמר 'ותפתח ותראהו – שכינה' לפרשת שמות;‬ ‫עשרות אלפים; שכשביקש להעביר את ספרו סבו הצדיק לידי מרן‬ ‫מטה"ש ח"ד עמ' ‪ )38‬אודות צייר בינלאומי‪ ,‬שצייר את דמותו של מרן‬ ‫זצ"ל‪ ,‬התרגש ורעד כלולב‪ ,‬כשפיו ממלמל תיבות אחדות‪' :‬אדם‬ ‫מר חמי זיע"א‪ .‬הוא בא אל בית מרן‪ ,‬ואמר שניסה לצייר את דיוקנו‪,‬‬ ‫קדוש; אדם קדוש!' עד כי הרבנית‪ ,‬כשראתה את המחזה – חשה‬ ‫אך ראה זה פלא‪ :‬הינו מצייר מוחק‪ ,‬מצייר ומוחק פעמים רבות‪,‬‬ ‫להרגיעו‪.‬‬ ‫שלא כפי הרגלו ‪ ,‬באשר הוא לא מצליח להעלות על הקנבס את‬ ‫כמדומה‪ ,‬שחזה בה‪ ,‬באותה הילת קדושה‪ ,‬ולא יכול היה להביט‬ ‫ה'הילה' המיוחדת שיש סביב הרב‪.‬‬ ‫באותו אור!‬ ‫כן סיפרנו (מאמר 'שחלק מחכמתו ליראיו' לפרשת מקץ; מטה"ש שם עמ' ‪,)21‬‬ ‫כשתחול יראתי עליך – אז תשיג חכמה‪ ,‬שהיא למעלה על‬ ‫האור מייצר את הגן עדן והחושך מייצר את הגהינם‬ ‫הכל'‪.‬‬ ‫עוד מבואר בדבריו‪ ,‬שהאור החמישי – רומז לאור המתגלה‬ ‫שכר היראה – תורה‬ ‫בפטירת הצדיק‪ .‬שכן כתב‪' :‬והה' – הוא השפע המגיע‬ ‫לנפשות אחר המוות‪ ,‬אם בשכר ואם בעונש; ועליו נאמר‪:‬‬ ‫וכן מבואר בשמות רבה (פ' מ ס' א)‪' :‬אמר רבי הושעיא‪ :‬כל מי‬ ‫'ויקרא א'להים לאור יום‪ ,‬ולחושך קרא לילה'‪ .‬כי הנה אור‬ ‫שהוא יודע‪ ,‬ואין בידו יראת חטא – אין בידו כלום‪ .‬כל נגר‬ ‫האמונות האמיתיות והמעשים התוריים המשובחים‪ ,‬יעשו‬ ‫שאין בידו ארגליא שלו – אינו נגר! למה? שקפליות של תורה‬ ‫יום בשכר גן עדן; וחושך האמונות הכוזבות והמעשים‬ ‫– ביראת חטא; שנאמר (ישעיה לג‪ ,‬ו)‪' :‬יראת ה' היא אוצרו'‪.‬‬ ‫המגונים‪ ,‬יעשו לילה בעונש גהינם'‪.‬‬ ‫'אמר רבי יוחנן‪ :‬כל מי שיודע תורה‪ ,‬ואינו עושה – מוטב לו‬ ‫והיינו שבאור זה הנוצר מיראת ה' – הצדיק יוצר את הגן עדן‬ ‫שלא יצא לעולם‪ ,‬אלא נהפכה השליא על פניו! לכך נאמר‪:‬‬ ‫שלו‪ .‬וחלילה‪ ,‬להיפך‪ :‬מהחושך של הרשע – יוצר הוא את‬ ‫'ויאמר לאדם‪ :‬הן יראת ה' וגו''‪.‬‬ ‫הגהינם שלו!‬ ‫'אמר רבי חייא בר אבא‪ :‬מהו 'הן יראת ה' וגו''? אמר הא'להים‪:‬‬ ‫יראת ה' היא חכמה‬ ‫אם היו לך מעשים טובים – אני נותן לך שכר; ומה שכר?‬ ‫תורה; שנאמר‪' :‬ויאמר לאדם‪ :‬הן יראת ה' היא חכמה‪ ,‬וסור‬ ‫והנה באיוב (כח‪ ,‬כח) נאמר‪' :‬הן יראת ה' היא חכמה'‪ .‬וביאר‬ ‫מרע בינה'‪ ,‬ואם סרת מן הרע – אני מעמיד ממך בני אדם‬ ‫המסילת ישרים (הקדמה)‪' :‬והנה הכתוב אומר‪' :‬הן יראת ה' היא‬ ‫שמבינים בתורה‪ .‬מהיכן אתה למד? מיוכבד ומרים‪ :‬בעת‬ ‫חכמה'; ואמרו רבותינו ז"ל (שבת לא‪' :):‬הן' – אחת; שכן בלשון‬ ‫שיראו מהא'להים‪ ,‬כדכתיב (שמות א‪ ,‬יז)‪' :‬ותיראן המילדות את‬ ‫יווני קורין ל'אחת' – 'הן'‪ .‬הרי שהיראה היא חכמה‪ ,‬והיא לבדה‬ ‫הא'להים'; אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא‪ :‬שכר‬ ‫חכמה‪ .‬וודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון‪ .‬אך האמת‬ ‫היראה – תורה‪ :‬שמיוכבד – העמיד הקדוש ברוך הוא את‬ ‫היא‪ ,‬כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה‪ ,‬לדעת אותם‬ ‫משה‪ ,‬וזכה שתיכתב התורה על שמו; שנאמר (מלאכי ג‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫באמת ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת; כל שכן לקנות‬ ‫'זכרו תורת משה עבדי'; וכתיב (דברים לג‪ ,‬ד)‪' :‬תורה ציווה לנו‬ ‫אותם ולהשיגם‪.‬‬ ‫משה'‪ .‬מרים‪ ,‬על ידי שסרה מן הרע ומן החטא – העמיד ממנה‬ ‫'ומי שיתבונן בם‪ ,‬יראה שאין החסידות תלוי באותם הדברים‬ ‫הקדוש ברוך הוא בצלאל‪ ,‬וזכה לחכמה ולבינה‪ .‬הדא הוא‬ ‫שיחשבו המתחסדים הטיפשים; אלא בדברי שלמות אמיתי‬ ‫דכתיב (שמות לא‪ ,‬ב)‪' :‬ראה קראתי בשם בצלאל'‪ ,‬וכתיב (שם‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫וחכמה רבה‪ .‬הוא מה שמשה רבנו עליו השלום מלמדנו‬ ‫'ואמלא אותו רוח א'להים‪ ,‬בחכמה [ו]בתבונה ובדעת''‪.‬‬ ‫באומרו (דברים י‪ ,‬יב‪-‬יג)‪' :‬ועתה ישראל‪ ,‬מה ה' א'להיך שואל‬ ‫יראת ה' היא אוצרו‬ ‫מעימך‪ ,‬כי אם ליראה את ה' א'להיך‪ ,‬ללכת בכל דרכיו‪,‬‬ ‫ולאהבה אותו‪ ,‬ולעבוד את ה' א'להיך בכל לבבך ובכל נפשך‪.‬‬ ‫אפשר דזו כוונת הגמרא בשבת (שם‪' :).‬אמר ריש לקיש‪ :‬מאי‬ ‫לשמור את מצוות ה'‪ ,‬ואת חוקותיו'‪ .‬כאן כלל כל חלקי‬ ‫דכתיב (ישעיה שם)‪' :‬והיה אמונת עתיך‪ ,‬חוסן ישועות חכמת‬ ‫שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך; והם‪ :‬היראה; ההליכה‬ ‫ודעת [יראת ה' היא אוצרו]'? 'אמונת' – זה סדר זרעים; 'עתיך'‬ ‫בדרכיו; האהבה; שלמות הלב; ושמירת כל המצוות'‪.‬‬ ‫– זה סדר מועד; 'חוסן' – זה סדר נשים; 'ישועות' – זה סדר‬ ‫נזיקין; 'חכמת' – זה סדר קדשים; 'ודעת' – זה סדר טהרות‪.‬‬ ‫מבואר בדבריו‪ ,‬כי כדי להשיג יראה – נדרשת חכמה גדולה!‬ ‫ואפילו הכי – 'יראת ה' היא אוצרו'!‬ ‫חכמה מושלמת על ידי יראה‬ ‫'אמר רבא‪ :‬בשעה שמכניסין אדם לדין – אומרים לו‪ :‬נשאת‬ ‫אולם נראה עוד פירוש לפסוק זה‪ :‬דלזכות לחכמה מושלמת‬ ‫ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפריה ורביה?‬ ‫– אין זוכים אלא על ידי יראה‪ .‬וכן מפורש בזוהר חדש (בראשית‬ ‫ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?‬ ‫ל‪' :).‬ראה כמה יש לו לאדם להרהר‪ ,‬ולדקדק בליבו בכל יום‬ ‫ואפילו הכי‪ :‬אי 'יראת ה' היא אוצרו' – אין; אי לא – לא!‬ ‫ויום‪ ,‬ולפשפש במעשיו‪ ,‬ולדקדק בכל ענייניו; ויהרהר בליבו‪:‬‬ ‫'משל‪ ,‬לאדם שאמר לשלוחו‪ :‬העלה לי כור חיטין לעלייה‪.‬‬ ‫שלא בראו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ונתן בו נשמה עליונה‪ ,‬ומעלה‬ ‫הלך והעלה לו‪ .‬אמר לו‪ :‬עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו‪:‬‬ ‫על שאר בריותיו – אלא להרהר בעבודתו‪ ,‬ולהידבק בו; ולא‬ ‫לאו‪ .‬אמר לו‪ :‬מוטב אם לא העליתה! וכו'‪.‬‬ ‫ילך אחר ההבל! דאמר רבי יוסי‪ ,‬אמר רבי חייא‪ :‬כד ברא‬ ‫קודשא בריך הוא לבר נש – אסקיה קמיה בדיוקניה; והוא‬ ‫'אמר רבה בר רב הונא‪ :‬כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת‬ ‫יתיב ואתרי ביה‪ ,‬ואמר ליה‪ :‬אנא עביד לך בגיני‪ ,‬למיהווי את‬ ‫שמיים‪ ,‬דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות‪ ,‬ומפתחות‬ ‫שולטנא ומלכא על כולא בגיני; אנא – לעילא; ואנת – לתתא!‬ ‫החיצונות לא מסרו לו‪ .‬בהי עייל? מכריז רבי ינאי‪ :‬חבל על‬ ‫ועוד אנא יהיב בך נשמתא‪ ,‬למינדע סוכלתנו וחכמתא – מה‬ ‫דלית ליה דרתא‪ ,‬ותרעא לדרתא עביד‪.‬‬ ‫דלית כן לשאר בריין! הווי זהיר לאסתכלא ביקרי! הווי זהיר‬ ‫למעבד פיקודי! ובר מני – לא יהא שולטנא יקירא כוותך!‬ ‫'אמר רב יהודה‪ :‬לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו – אלא‬ ‫כדי שייראו מלפניו; שנאמר (קהלת ג‪ ,‬יד)‪' :‬והאלהים עשה‬ ‫'ומנא לן דאתריה ביה‪ ,‬ואזהיר ליה על דא? הדא הוא דכתיב‪:‬‬ ‫שייראו מלפניו'‪.‬‬ ‫'ויאמר לאדם‪ :‬הן יראת ה' היא חכמה; וסור מרע בינה'‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫נראית כוונתו לפי המבואר‪ ,‬דאין סתירה בין הגמרות; דיראה‬ ‫'רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי‪ .‬חליף ואזיל רבי יעקב בר‬ ‫וחכמה – אחת הן‪ .‬לא ניתן להשיג יראה – אלא בחכמה רבה;‬ ‫אחא; אמר ליה חד לחבריה‪ :‬ניקו מקמיה; דגבר דחיל חטאין‬ ‫יב‬ ‫ואין השגת חכמה מושלמת – ללא יראה!‬ ‫הוא! אמר לו אידך‪ :‬ניקו מקמיה; דגבר בר אוריין הוא! אמר ליה‪:‬‬ ‫אמינא לך אנא ד'גבר דחיל חטאין הוא' – ואמרת לי את 'בר‬ ‫חכמה בכח היראה ללא תערובת חכמות אחרים – מתקיימת‬ ‫אוריין הוא'? תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר דחיל‬ ‫חטאין הוא‪ :‬דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר‪ :‬אין לו‬ ‫ראה מה שכתב השפת אמת (בראשית לחנוכה תרנ"ד)‪' :‬איתא‬ ‫להקדוש ברוך הוא בעולמו – אלא יראת שמיים בלבד;‬ ‫בספר נר מצוה ממהר"ל (ח"א)‪ ,‬כי היוונים היו רשעים בחכמה;‬ ‫שנאמר‪' :‬ועתה ישראל‪ ,‬מה ה' א'להיך שואל מעימך – כי אם‬ ‫לכן בקשו לפרש להם התורה יוונית כו'‪ .‬עיין שם‪ .‬וזהו‬ ‫ליראה וגו''‪ .‬וכתיב‪' :‬ויאמר לאדם‪ :‬הן יראת ה' היא חכמה וגו''‪,‬‬ ‫שאומרין 'להשכיחם תורתך'‪ :‬על ידי התערבות חכמה שלהם‪.‬‬ ‫שכן בלשון יווני קורין לאחת 'הן'; תסתיים'‪.‬‬ ‫ודימו לומר כי התורה היא כשאר חכמה בעלמא; אבל באמת‪,‬‬ ‫ירא חטא חשוב מן המופלג ממנו בחכמה‬ ‫חכמת התורה – היא גבוה ונעלם מהשגת האדם‪ .‬וכתיב‪' :‬הן‬ ‫יראת ה' היא חכמה'‪ ,‬אמרו חז"ל‪' :‬הן' – לשון יחידית; כי‬ ‫הרי הפליגו במעלת יראת שמיים‪ ,‬שהיא חשובה יותר אף‬ ‫כשזוכה אדם לחכמה בכח היראה – אז עומדת לעד‪ ,‬ואין‬ ‫מריבוי החכמה‪ .‬וכן פסקו בתשובות הגאונים (מוסאפיה ליק סי'‬ ‫מתערב בה חכמות אחרים‪.‬‬ ‫ב)‪' :‬ואם ירא חטא – חשוב הוא מן המופלג ממנו בחכמה;‬ ‫כדאמרינן‪' :‬אמינא לך אנא גבר דחיל חטאין‪ ,‬ואת אמרת לי בר‬ ‫'ולכן הנס דמנורה‪ ,‬בשמן‪ :‬שרומז למעלת בני ישראל‪:‬‬ ‫אוריין?' דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בן שמוע‪ :‬אין לו‬ ‫שמתעלה על כל משקה‪ ,‬ואין יכול להתערב כלל במשקין;‬ ‫להקדוש ברוך הוא בעולמו – אלא יראת שמיים; שנאמר‪' :‬הן‬ ‫כמו שאמרו במדרש (דב"ר פ' ז סי' ג) בפסוק (דברים כח‪ ,‬א) 'ונתנך‬ ‫יראת ה' היא חכמה'‪ ,‬שכן בלשון יווני קורין לאחת 'הינא''‪.‬‬ ‫ה' עליון כו''‪ .‬ולכן גזרו חכמים על חכמת יוונית (משנה סוטה‬ ‫אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו – אלא אוצר של יראת‬ ‫מט‪ :).‬שלא לערב חכמות אחרים בחכמת התורה!'‬ ‫שמיים בלבד‬ ‫לכאורה קשה‪ :‬הן אמנם אמרו כזאת‪ ,‬וכן אמרו (ברכות לג‪:):‬‬ ‫ועתה ישראל מה ה' א'להיך שואל מעימך‪ ,‬כי אם ליראה‬ ‫'והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי‪ :‬אין לו להקדוש‬ ‫ברוך הוא בבית גנזיו – אלא אוצר של יראת שמיים; שנאמר‪:‬‬ ‫וזו לשון רבינו צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק שלח אות י)‪' :‬וכתיב‬ ‫'יראת ה' היא אוצרו!''‬ ‫(שמות לא‪ ,‬ו)‪' :‬ובלב כל חכם לב נתתי חכמה'‪ ,‬ואמרו בגמרא שם‬ ‫(ברכות נה‪' :).‬אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה – אלא למי שיש‬ ‫אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו – אלא ד' אמות של הלכה‬ ‫בו חכמה; שנאמר (דניאל ב‪ ,‬כא)‪' :‬יהב חכמתא לחכימין וגו'''‪.‬‬ ‫בלבד‬ ‫וצריך להבין‪ :‬ומאין יקחו החכמה הראשונה?‬ ‫אך מאידך אמרו (שם ח‪' :).‬אמר רב חסדא‪ :‬מאי דכתיב (תהלים‬ ‫פז‪ ,‬ב)‪' :‬אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב'? אוהב ה'‬ ‫'אך כתיב‪' :‬הן יראת ה' היא חכמה'; והיראה – הוא מצד האדם‪,‬‬ ‫שערים המצויינים בהלכה – יותר מבתי כנסיות ומבתי‬ ‫כמו שנאמר‪' :‬מה ה' א'להיך שואל מעימך‪ ,‬כי אם ליראה'‪ ,‬וכמו‬ ‫מדרשות‪ .‬והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא‪ :‬מיום‬ ‫שאמרו בגמרא (ברכות לג‪ ;):‬ואיתא (דב"ר פ' יא סי' ו)‪' :‬חייכם! כל‬ ‫שחרב בית המקדש – אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו‪ ,‬אלא‬ ‫החכמה וכל התורה – דבר אחד קל הוא‪ .‬כל מי שמתיירא‬ ‫ארבע אמות של הלכה בלבד!'‬ ‫אותי‪ ,‬ועושה דברי תורה – כל החכמה וכל התורה בליבו וכו''‪.‬‬ ‫יראה וחכמה זו צריכה לזו‬ ‫וזהו הפירוש 'ובלב כל חכם לב'‪ ,‬והיינו‪ :‬שיש בו יראת שמיים‪,‬‬ ‫וכמו שנדרש (יומא עב‪' ):‬ולב אין' (משלי יז‪ ,‬טז) על מי שעוסקין‬ ‫נראה ליישב‪ ,‬דאין זו סתירה‪ .‬כך פירש רש"י באיוב‪'' :‬הן יראת‬ ‫בתורה ואין בהם יראת שמיים'יג‪.‬‬ ‫ה' היא חכמה' – זו צריכה לזו‪ ,‬ואין חכמה יפה בלא יראה'‪.‬‬ ‫שהכוונה מכוונת‪ :‬שתהא בכם יראת שמים! שהרי מספר 'מה א'דני‬ ‫יב א"ה‪ .‬עוד במעלת היראה‪ ,‬וחכמה האמורה בה‪ ,‬ראה במאמרים‬ ‫א'להיך שואל מעמך כי אם ליראה' [עה"כ] בגימטריה‪ ,‬עולה כמספר‬ ‫'והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים' לפרשת ויגש‪' ,‬המשפט‬ ‫'יראת שמים' [‪.]1001‬‬ ‫והמשטר בישראל' לפרשת שופטים‪' ,‬אין מחסור ליראיו' לפרשת‬ ‫לזה רמז משה לפרעה באומרו אליו (שמות ז‪ ,‬יז)‪' :‬בזאת תדע כי אני‬ ‫בהעלותך‪' ,‬ואני ברוב חסדך אבוא ביתך' לפרשת בשלח‪ ,‬ובמעשה‬ ‫הוי'ה'‪ ,‬העולה גם כן כמספר זה‪.‬‬ ‫בית ודין (מאמרים 'יראת ה' – סוד המשפחה' לפרשת מקץ‪' ,‬בית יהודי' לפרשת‬ ‫וכן נאמר במעשר שני [ששורשו 'למען תלמד ליראה' (דברים יד‪ ,‬כג)‪,‬‬ ‫שמות‪' ,‬חיסכון ליראת שמיים' לפרשת ראה ו'חינוך ליראת שמיים' לפרשת וילך)‪.‬‬ ‫וכמבואר במעשה בית ודין (מאמר 'חיסכון ליראת שמיים' לפרשת ראה)]‪,‬‬ ‫יג נראה לרמוז כוונה זו בפסוק הנזכר‪' ,‬ועתה ישראל מה ה' א'להיך‬ ‫לאוכלו 'במקום אשר יבחר הוי'ה א'להיך' (שם יב‪ ,‬יח); וגם מספר כתוב‬ ‫שואל מעימך כי אם ליראה את ה' א'להיך‪ ,‬ללכת בכל דרכיו‪,‬‬ ‫זה עולה כמו כן‪.‬‬ ‫ולאהבה אותו‪ ,‬ולעבוד את ה' א'להיך בכל לבבך ובכל נפשך'‪,‬‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬