gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif

שבוע: וירא (2026-10-26)

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@‬ ‫@‬ ‫)‬ ‫צבי ואתרעי בן ומסר לן אורייתא‬ ‫דש מ י א‬ ‫גליון‬ ‫ב ס י ע ת א‬ ‫@@@‬ ‫להבות‬ ‫אש‬ ‫צדיק כתמר יפרח כאר"ז בלבנון ישגה‬ ‫כי יש"ר דבר ה' וכל מעשהו באמונה‬ ‫תורות עובדות והנהגות מרבוה"ק זיע"א‬ ‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫יו"ל ע"י מערכתתורת אשדחסידי‬ ‫קרעטשניף סיגעט‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@@‬ ‫)‬ ‫@‬ ‫@ @‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון תורת אש‬ ‫להוצאת והפצת תורת רבוה"ק‬ ‫מקרעטשניף סיגעט‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שנת ה'תשפ"ז‬ ‫גליון שי"ד ‪ -‬שנה ח'‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫להשיג את הגליון באימעיל‬ ‫נא לשלוח בקשה אל‬ ‫‪m@torasesh.com‬‬ ‫להארות הערות ותרומות נא להתקשר‬ ‫‪347.291.1133‬‬ ‫מי שיש לו חידושי תורה‪ ,‬כתבים או‬ ‫לא יצאו עדיין‬ ‫טעיפס מרבוה"ק זיע"א ש‬ ‫לאור נא לפנות למערכת‪ ,‬ותשוחח"ל‪.‬‬ ‫)‬ ‫מערכת קולקרעטשניף‬ ‫בחצרות קדשינו ובצל הקודש‪ ,‬דברות קודש‪,‬‬ ‫מהנעשה והנשמע‬ ‫הודעות‪ ,‬זמנים‪ ,‬ושמחות אנ״ש‪.‬‬ ‫חוץ לארץ‪605- 477-7455:‬‬ ‫‪077‬‬‫ארה״ק‪- 26- 12- 799:‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫ג‬ ‫אמרות אש‬ ‫הוי"ה' שהוא בחי' רחמים וחסדים מגולים ב‪.‬‬ ‫בפרשה זו הזמן גרמא לעורר על הגאולה‬ ‫וכיון שעתה הוא בבחי' רחמים והתגלות‬ ‫בזכות מצות ברי"מ‬ ‫הוא עת רצון לבקש על הגאולה העתידה‪,‬‬ ‫אוירא אליו הוי"ה וגו' )בראשית יח‪ ,‬א(‪ .‬ובסיום‬ ‫וזהו 'והוא יושב פתח האהל'‪ ,‬דהרי אין ה'‬ ‫הפרשה הקודמת 'מאת בן נכר נמולו איתו'‪,‬‬ ‫שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של‬ ‫ומיד ממשיך הכתוב 'וירא אליו ה' באלוני‬ ‫עמלק‪ ,‬כמו שכתוב )שמות יז‪ ,‬טז( 'כי יד על‬ ‫ממרא'‪ ,‬ויש לבאר סמיכות הפסוקים‪ .‬גם יש‬ ‫כס יה מלחמה לה' בעמלק'‪ ,‬וחסר אותיות‬ ‫לדקדק 'והוא יושב פתח האוהל'‪ ,‬מה‬ ‫'הוא' דמ'כסא' חסר אל"ף וחסר אותיות ו"ה‬ ‫נפק"מ לנו היכן ישב אאע"ה בפתח האוהל‬ ‫מי"ה וזהו 'כס יה' ג‪ ,‬וכשיתמלאו אותיות‬ ‫או בתוך האוהל‪ ,‬ומה בא ללמדנו בזה‪.‬‬ ‫'הוא' יהיה השם שלם והכסא שלם‪ ,‬וזהו‬ ‫ו'הוא' היינו אותיות החסרים 'יושב פתח‬ ‫ויש לומר דהנה כל החלק האחרון‬ ‫האהל' אפשר להיות כעומד בפתח לבקש‬ ‫שבפרשה זו קורין בימי ראש השנה‪ ,‬דביום‬ ‫שיתעורר קץ הגאולה‪.‬‬ ‫הראשון קורין 'וה' פקד את שרה' וגו' )שם‬ ‫כא‪ ,‬א‪-‬לד( וביום השני 'והאלהים נסה את‬ ‫והתעוררות רחמים זו היא בזכות אברהם‪,‬‬ ‫אברהם' וגו' )שם כב‪ ,‬א‪-‬כד(‪ ,‬והקריאה‬ ‫ורחמנא אידכר לן זכותיה דאברהם רחימא‪,‬‬ ‫מעוררת את הזמן‪ ,‬ועל כן יש סיוע בפרשה‬ ‫דזכה לזה בזכות מצות המילה שנזהרים בה‬ ‫זו להתקשרות לבחי' ראש השנה‪.‬‬ ‫כל איש ישראל‪ ,‬והיא חותם המלך אצל כל‬ ‫זרעו‪ ,‬והמצוה הקיימת אצל כל אחד ואחד‬ ‫ועוד יש להוסיף דבראש השנה הרי 'מלך‬ ‫תמיד‪ ,‬כמו שאיתא בילקוט )ילקו"ש תהלים‬ ‫במשפט יעמיד ארץ' )משלי כט‪ ,‬ד( והוא‬ ‫תרלג( ש'בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ‬ ‫בבחי' משפט ודין‪ ,‬ד'בכסא ליום חגנו' כתיב‬ ‫וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום‬ ‫)תהלים פא‪ ,‬ד(‪ ,‬והיינו דהרחמים והחג הוא‬ ‫מן המצוות‪ ,‬כיון שנזכר במילה שבבשרו‬ ‫באתכסיא‪ ,‬אך בפרשה זו קורין 'וירא אליו‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א דא"ח שב"ק פ' וירא תשמ"א ‪ -‬מכתי"ק‬ ‫ב עיין במדרש בר"ר לג‪ ,‬ג‪' :‬בכל מקום שנאמר ה' מידת רחמים'‪ .‬ועיין בזוה"ק ח"ג סה‪' .‬הוי"ה דא שלימו‬ ‫דכולא רחמי'‪ .‬ועיין שם רכג‪' .‬דיהו"ה איהו לימינא דאיהי חסד'‪.‬‬ ‫ג ראה ברש"י שם‪' :‬כי יד על כס יה'‪ ,‬ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק‬ ‫עולמית‪ ,‬ומהו 'כס' ולא נאמר 'כסא' ואף השם נחלק לחציו‪ ,‬נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם‬ ‫עד שימחה שמו של עמלק כולו‪ ,‬וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם'‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ד‬ ‫זי"ע שאמרו כמה אזהרות על הזמן‬ ‫נתישבה דעתו'‪ .‬ובזכות מצוה זו אפשר‬ ‫דעקבתא דמשיחא שיהיו נסיונות גדולים‬ ‫לבקש על גאולתינו ופדות נפשינו כנ"ל‪,‬‬ ‫ועצומים‪ ,‬והרה"ק מרוזין זי"ע אמר שבזמן‬ ‫וזהו שאומרים בברית מילה 'הרחמן הוא‬ ‫עקבתא דמשיחא יהיו הנסיונות באמונה‬ ‫ישלח לנו משיחו הולך תמים בזכות חתן‬ ‫רבים וגדולים‪ ,‬ולא עוד אלא עתידה אש‬ ‫למולות דמים'‪.‬‬ ‫לירד מן השמים כשם שירדה לאליהו‬ ‫וכיון ש'כל בן נכר נמולו אתו' )בראשית יז‪ ,‬כז(‪,‬‬ ‫הנביא בהר הכרמל‪ ,‬אך לאליהו ירדה האש‬ ‫שבמצוה זו נזהרים כל ישראל אפילו אלו‬ ‫בצד הקדושה‪ ,‬ובעקבתא דמשיחא קודם‬ ‫שנקראים 'בן נכר' רח"ל‪ ,‬על ידי זה נזכה‬ ‫הגאולה תרד האש לצד הטומאה והסטרא‬ ‫ל'וירא אליו הוי"ה' וגו'‪ ,‬להתגלות הרחמים‬ ‫אחרא רח"ל ד‪ .‬ולכאורה מה לנו בזה‬ ‫מאתו יתברך‪ .‬ועל דרך שאמר אאזמו"ר נ"ע‬ ‫שהודיעו לנו מקודם שיהיו נסיונות גדולים‬ ‫)רזא דשבת פר' לך לך ד"ה והיה ברכה ‪ -‬הב'( על‬ ‫כאלו‪ ,‬אם אי אפשר לפעול כנגד זה כי כן‬ ‫מה שפירש רש"י )בראשית יב‪ ,‬ב( שאמר‬ ‫גזר הבורא‪.‬‬ ‫הקב"ה לאברהם 'בך חותמין' כמו שאומרים‬ ‫ויש לבאר דכאן כשהודיע הקב"ה לאברהם‬ ‫בתפילה 'ברוך אתה ה' מגן אברהם'‪ ,‬והיינו‬ ‫אבינו ע"ה על מהפכת סדום‪ ,‬נאמר לו מיד‬ ‫שבמידתו של אברהם אבינו ע"ה יחתום‬ ‫)שם‪ ,‬יח( 'ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום‬ ‫הקב"ה את הגלות‪ ,‬על ידי מידת החסד‬ ‫ונברכו בו כל גויי הארץ'‪ ,‬וזהו שלא יחשוש‬ ‫לאברהם‪ .‬וכן בזה שכל ישראל מקיימין‬ ‫אאע"ה שיהיה לו איזה נזק מכך‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫ברית אברהם אחריו כנ"ל‪ ,‬בזה יחתום‬ ‫חש הקב"ה להודיעו לו ולבניו שכל הפיכת‬ ‫הקב"ה גלותינו וישלח לנו משיחו ברחמים‬ ‫סדום הוא לבער הקוצים ולא קללה‬ ‫וחסדים מגולים בב"א‪.‬‬ ‫לאברהם או לזרעו ח"ו‪ ,‬וכל הברכות‬ ‫שהבטיח הקב"ה יתקיימו באברהם וזרעו‬ ‫'ונברכו בו כל גויי הארץ‪ .‬כי ידעתיו למען‬ ‫בטעם שמגלה הקב"ה לצדיקים את אשר‬ ‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו‬ ‫עתיד לעשות‬ ‫את דרך ה'' )שם‪ ,‬יט(‪ ,‬והיינו דכל הבירור בין‬ ‫וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני‬ ‫טוב לרע יהיה לתועלת הנשארים שישמרו‬ ‫עושה )בראשית יח‪ ,‬יז(‪ .‬ולכאורה מה היה‬ ‫את דרך ה'‪.‬‬ ‫התועלת בזה שלא כיסה ממנו בענין הפיכת‬ ‫וכן כל דיבורי הצדיקים תלמידי הבעש"ט‬ ‫סדום‪ ,‬הרי לא פעל שום דבר לבטל גזירתו‬ ‫הק' נ"ע הוא לתועלת‪ ,‬כמו למשל‬ ‫של מקום‪ .‬גם יש לעיין במה שידוע מדברי‬ ‫שמרגילים לילד קטן לפני שלוקח רפואה‬ ‫הצדיקים הקדושים תלמידי בעש"ט הק'‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ד עיין בנר ישראל ח"ג עמ' קו אות טו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫אמרות אש‬ ‫בעצמך עד יום מותך‪ ,‬ועד זיבולא בתרייתא‬ ‫מרירה‪ ,‬שאמנם יהיה לו קצת מר בפיו לזמן‬ ‫אינו בטוח שלא יכשל בחטא‪ ,‬א"כ מהו‬ ‫מוגבל אך אח"כ יהיה לו עי"ז רפואה‬ ‫שכתבה תורה שהקב"ה אמר עליו 'כי‬ ‫שלימה‪ ,‬כן כל הנסיונות והבירור הגדול‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה' וגו'‪ ,‬והלא יש לו‬ ‫בימי עקבתא דמשיחא באמת הוא לרפואה‪,‬‬ ‫בחירה ואפשר שישתנה הדבר ח"ו‪.‬‬ ‫וכדי שלא יחשבו שאין עולם התיקון לאחר‬ ‫זאת‪ ,‬לכך הודיעו לנו הצדיקים שנהיה‬ ‫ויש לפרש בפשטות ע"פ מה שאמרו חז"ל‬ ‫מוכנים לזה‪ ,‬ונדע דלאחר הבירור הגדול‬ ‫)יומא פז‪' (.‬המזכה את הרבים אין חטא בא‬ ‫הזה הן בגוף שנאבדו בעוונותינו הרבים‬ ‫על ידו שנאמר )תהלים טז‪ ,‬י( 'כי לא תעזוב‬ ‫אלפים ורבבות מישראל‪ ,‬והן בנשמות מה‬ ‫נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת''‪.‬‬ ‫שאנו רואים משנה לשנה שמתרבים‬ ‫והמליצו בזה מה שנאמר )תהלים קיב‪ ,‬א‪ ,‬ג(‬ ‫הנסיונות בישראל יש בכל זה בירור בין‬ ‫'אשרי איש ירא ה'‪ .‬הון ועושר בביתו‬ ‫הטוב שממשיך לשמר דרכי אבות ובין אלו‬ ‫וצדקתו עומדת לעד' שיעמוד בצדקתו לעד‬ ‫שנפרדו מדרכי ישראל סבא‪.‬‬ ‫ולא ינטה מדרך הטוב‪ ,‬כי 'זרח בחושך אור‬ ‫לישרים' )שם‪ ,‬ד( שהאיר לרבים באור האמת‬ ‫ועל זה ידוו כל הדווים כי מי יודע מה‬ ‫שאז 'אין חטא בא על ידו' כנ"ל‪.‬‬ ‫שהבירור הגדול הזה יפעל עוד לגלות קלון‬ ‫אלו שמחללים שם שמים בסתר ומכריזין‬ ‫וכיון שאברהם זיכה את הרבים וקירבם‬ ‫עליהם בגלוי ח"ו‪ ,‬ומזה נתעורר אנו לבקש‬ ‫לדרך ה' מובטח שלא יפיג טעמו ח"ו‪ ,‬וזהו‬ ‫רחמים שירחם השי"ת על עמו ונחלתו‬ ‫'כי ידעתיו' וגו'‪ ,‬זהו ברור שישאר במדריגתו‬ ‫ונשא לבבנו אל כפים אל אלהינו שבשמים‬ ‫וקירבתו אלי אם 'למען אשר יצוה את בניו‬ ‫ברחמים ותחנונים עלינו ועל בנינו ובעד‬ ‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה''‪ ,‬היינו אם‬ ‫עמינו שינצלו מפגעי הזמן‪ ,‬ונזכה לחזות‬ ‫יצוום לשמור דרך האמת לדעת את הדרך‬ ‫בנועם ה' ולבקר בהיכלו אכי"ר‪.‬‬ ‫אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון‪ ,‬אזי‬ ‫בזה מובטח שלא יסוג אחור ח"ו כנ"ל‪.‬‬ ‫עוד יש לרמז בזה ד'כי ידעתיו' הוא מלשון‬ ‫המזכה את הרבים ‪ -‬מובטח לו שלא יסור‬ ‫התחברות והתקשרות כמו 'והאדם ידע' וגו'‬ ‫מדרך ה'‬ ‫)בראשית ד‪ ,‬א( ה‪ ,‬והיינו שפעמים הקב"ה‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת‬ ‫מחבר את המנהיג לגדלות שאינו ראוי לה‬ ‫ביתו אחריו וגו' )בראשית יח‪ ,‬יט(‪ .‬ויש לדקדק‬ ‫מצד עצמו ומעשיו‪ ,‬וזהו רק 'למען אשר‬ ‫לכאורה כיון שיש לאדם בחירה כל ימי‬ ‫יצוה' וגו'‪ ,‬היינו כדי שיעורר לבבות ישראל‬ ‫חייו‪ ,‬וכמו שאמרו )אבות ב‪ ,‬ד( אל תאמין‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ה עיין בפרדס רימונים שער עצמות וכלים פ"ט‪' :‬ידעתי' הוא לשון ידיעה וחיבור‪ ,‬כמו 'והאדם ידע''‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ו‬ ‫פרשה זו מסוגלת להיפקד אף בלי זכות‬ ‫לחזקם ולקשרם אליו יתברך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה‬ ‫כאשר דיבר )בראשית כא‪ ,‬א(‪ .‬הנה בתחילה‬ ‫נקט הכתוב בלשון אמירה רכה ואח"כ‬ ‫בטעם שאמר אברהם על שרה אחותי היא‬ ‫בבחי' דיבור שהוא לשון קשה ו‪ .‬ויש לרמז‬ ‫כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך‬ ‫בפשטות דבתחילה ההבטחה על ידי‬ ‫על דבר שרה אשת אברם )בראשית כ‪ ,‬יח(‪ .‬יש‬ ‫המלאך היה באמירה רכה‪ ,‬ואח"כ כשצחקה‬ ‫לרמז על פי מה שאמרנו על מה שאמר‬ ‫שרה איך אלד ואני זקנתי‪ ,‬דבר לה בלשון‬ ‫אברהם על שרה אשתו 'אחותי היא' )שם‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫קשה 'למה זה צחקה שרה' )שם יח‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫כי חשש ש'אין יראת אלהים במקום הזה‬ ‫והנה הקריאה מעוררת את הזמן ואת‬ ‫והרגוני על דבר אשתי' )שם‪ ,‬יא(‪ ,‬דנפילה‬ ‫הענין‪ ,‬ושרה אף שאמרה 'אחרי בלותי‬ ‫במדריגה היא כמו מיתה כמו שאיתא בזוהר‬ ‫היתה לי עדנה ואדוני זקן' ועוררה על‬ ‫הקדוש )ח"ג קלה‪ (:‬דמאן דנחית מדרגיה קרי‬ ‫עצמה מדה"ד נפקדה‪ ,‬ומעוררים בזה שאף‬ ‫ביה 'וימת'‪ ,‬ולכך חשש אברהם שידעו‬ ‫אלו שקשה להם להיפקד בזרע של קיימא‬ ‫שהיא אשתו ואז יתגברו במחשבות על‬ ‫על פי דרך הטבע‪ ,‬וג"כ אלו שאין להם זכות‬ ‫ענייני אישות שביניהם‪ ,‬וזהו 'והרגוני על‬ ‫מצד עצמם להיפקד ג"כ יפקדו לטובה כמו‬ ‫דבר אשתי' היינו על דיבורי עם אשתי כמו‬ ‫שנפקדה שרה לטובה‪ ,‬ואף אם הגיע אליהם‬ ‫'ראוה מדברת' )כתובות יג‪ ,(.‬ובזה יכניסו בו‬ ‫דיבור קשה כי לשעבר לא בטחו בישועת ה'‬ ‫את המחשבות זרות שלהם ח"ו ויפול‬ ‫יזכו עתה לפקידה‪ ,‬וכן אלו שעדיין לא זכו‬ ‫ממדריגתו‪ ,‬ולכן רצה שתאמר שהיא אחותו‬ ‫להיפקד בקריאה זו בראש השנה יפקדו‬ ‫שמזה לא יזיקו לו ח"ו‪.‬‬ ‫לטובה עתה אכי"ר‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש לרמז 'כי עצר עצר ה'' וגו'‪,‬‬ ‫לבטל מהם כל תאוה שבעולם‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יבלבלו את אברהם ושרה במחשבותם‬ ‫אברהם נתברך שתהיה ברכה תמידית‬ ‫רח"ל‪ .‬וכתיב )שם‪ ,‬יז( 'ויתפלל אברהם אל‬ ‫ומתקיימת‬ ‫האלהים וירפא אלהים את אבימלך'‪ ,‬שיהיה‬ ‫כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'‬ ‫רק דרך רפואה ולצורך ההכרח ולא בדרך‬ ‫)בראשית כב‪ ,‬יז(‪ .‬ברש"י הקדוש 'ברך אברכך'‬ ‫תאוה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אחת לאב ואחת לבן'‪ ,‬וכן 'והרבה ארבה'‬ ‫וכו'‪ .‬ורבו הביאורים בזה ויש עוד לאלקי‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ו עיין בשמו"ר מב‪ ,‬ב‪' :‬ואין אמירה אלא לשון רך'‪ .‬וראה במכות יא‪' .‬דכל דיבור לשון קשה‪ ,‬אין כדכתיב‬ ‫)בראשית מב‪ ,‬ל( 'דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות''‪.‬‬ ‫ז‬ ‫אמרות אש‬ ‫אבינו ע"ה 'כי ברך אברכך' הוא שאחר‬ ‫מילין בזה‪ ,‬דיש פעמים שבאה לאדם ברכה‪,‬‬ ‫הברכה תהיה ממנה ג"כ ברכה‪ ,‬ולא יסתבב‬ ‫אך אח"כ נסתבב ממנה דברים לא טובים‪,‬‬ ‫ממנה היפך הברכה ח"ו‪ ,‬וגם תהיה ברכה‬ ‫כגון שישכח מהשי"ת ח"ו 'וישמן ישורון‬ ‫שתתקיים לעד‪' ,‬והרבה ארבה את זרעך'‬ ‫ויבעט' )דברים לב‪ ,‬טו(‪ ,‬או שהברכה אינו‬ ‫וגו'‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫מתקיימת לעד ח"ו‪ ,‬והבטחה לאברהם‬ ‫להבות אש‬ ‫ח‬ ‫דעם הרג'עט ער אים אוועק די גאנצע זאך‪,‬‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬והאלהים נסה את‬ ‫ווייל אויב עס גייט שוין מיט אזא מחשבה‪,‬‬ ‫אברהם‪ .‬און סוף עקידה לאזט זיך אויס אז‬ ‫דעמאלטס פארלירט ער שוין אלעס רח"ל‪.‬‬ ‫דער מלאך איז געקומען און געזאגט פאר‬ ‫אזוי ווי דער הייליגער רבי מאיר'ל‬ ‫אברהם‪ ,‬כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‬ ‫פרימישלאן'ער זי"ע האט געטייטשט‪ ,‬והסר‬ ‫ולא חשכת את בנך את יחידך ממני‪.‬‬ ‫שטן מלפנינו ומאחרינו‪ ,‬אז דער שטן זאל‬ ‫אין עצי חיים על התורה‪ ,‬ברענגט ער אראפ‬ ‫נישט קומען 'מלפנינו' פאר מען גייט טון א‬ ‫פון פריער'דיגע‪ ,‬אז מען זעט ביי יוסף‬ ‫מצוה‪ ,‬און אויך נישט 'מאחרינו' נאכ'ן טון‬ ‫הצדיק‪ ,‬אז ער האט געזאגט פאר זיינע‬ ‫די מצוה‪ ,‬צו פארדרייען דעם קאפ פונעם‬ ‫ברודער )בראשית מב‪ ,‬יח( את האלקים אני‬ ‫מענטש‪ ,‬מיט זיינע שטותים‪ .‬אזוי ווי דער‬ ‫ירא‪ ,‬ברענגט ער אראפ‪ ,‬אז ביי יעדע גוטע‬ ‫זיידע ז"ל פלעגט צו דערציילן‪ ,‬אז אין‬ ‫זאך וואס א מענטש טוט‪ ,‬און ער איז זוכה‬ ‫נאדבורנא איז געווען א ערליכער איד וואס‬ ‫עפעס משיג צו זיין‪ ,‬קען ער קיינמאל נישט‬ ‫פלעגט צו וויינען‪ ,‬מציל עני מחז"ק ממני‪,‬‬ ‫וויסן‪ ,‬צי ער איז עפעס ווערד געווען דאס‬ ‫רבוש"ע זיי מיך מציל פון דעם חוזק‬ ‫צו באקומען‪ ,‬ווייל אלעס איז דאך נאר א‬ ‫מאכער‪ ,‬דער ביטערער שטן רח"ל‪...‬‬ ‫מתנה פון אייבערשטן‪.‬‬ ‫ממילא אויב מען ווייסט אייביג‪ ,‬אז דער‬ ‫ווי למשל‪ ,‬אז מען לערנט צוויי דריי שעה‬ ‫מענטש אליין האט קיינמאל נישט וואס צו‬ ‫בלי הפסק‪ ,‬צי ווען דער אייבערשטער‬ ‫פארקויפן‪ ,‬ווייל אלעס איז נאר א מתנה פון‬ ‫העלפט‪ ,‬אז עס גייט אדורך א שמונה‬ ‫דעם אייבערשטן‪ ,‬דעמאלטס קומט נישט‬ ‫עשרה‪ ,‬און מען האט כאטשיג נישט געהאט‬ ‫אזוי שנעל אריין די סארט מחשבות רח"ל‪.‬‬ ‫קיין הונדערט פוסטע מחשבות‪ ,‬דארף מען‬ ‫זאגט דער 'עצי חיים' דארט‪ ,‬אז די מדריגה‬ ‫אלץ וויסן‪ ,‬אז דאס האט נישט ער געמאכט‪.‬‬ ‫פון א ירא אלקים‪ ,‬דאס גיבט מען נישט פון‬ ‫ווייל בעוונותינו הרבים איז דאך דער סדר‬ ‫אויבן‪ ,‬ווייל הכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫אזוי‪ ,‬אז ווען מען האט שוין יא אמאל א‬ ‫שמים )ברכות לג‪ ,(:‬נאר פאר דעם דארף מען‬ ‫גוטע מינוט‪ ,‬קומט גלייך דער שונא דער‬ ‫אליין צו הארעווען אויף זיך‪ ,‬איז אויב‬ ‫פארט שוין פון פאראויס‪ ,‬און‬ ‫שטן‪ ,‬און ָ‬ ‫איינער גייט אדורך אסאך נסיונות‪ ,‬אזוי ווי‬ ‫זאגט אים "זעסט‪ ,‬יעצט האסטו שוין‬ ‫למשל ביי יוסף הצדיק‪ ,‬וואס ער איז אלס‬ ‫געהאט עפעס א גוטע מינוט"‪ ,‬און מיט‬ ‫ט‬ ‫ניצוצי אש‬ ‫דעם ווען עס איז געקומען אוועקצוגעבן‬ ‫אדורך געגאנגען‪ ,‬דארט ביי פוטיפר אין‬ ‫זיין איין איינציגסטען זון יצחק‪ ,‬בלי שום‬ ‫הויז‪ ,‬ער קען יא זאגן את האלקים אני ירא‪,‬‬ ‫סיבה פון שכר ועונש‪ ,‬נאר צו טון דעם רצון‬ ‫ווייל ער האט אליין געהארעוועט צו‬ ‫ה'‪ ,‬איז עתה ידעתי‪ ,‬יעצט‪ ,‬פון דעם זעט‬ ‫צוקומען צו דעם‪.‬‬ ‫מען אז כי ירא אלקים אתה‪ ,‬ווייל א ירא‬ ‫ממילא מיט דעם קען מען פארשטיין‪ ,‬דאס‬ ‫אלקים קען מען נאר ווערן אנגערופן‪ ,‬אז‬ ‫וואס דער מלאך האט געזאגט פאר אברהם‬ ‫מען דינט דעם אייבערשטן‪ ,‬ווען קיינער‬ ‫אבינו‪ ,‬כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‪,‬‬ ‫זעט נישט און קיינער ווייסט נישט‪ ,‬אזוי ווי‬ ‫ווייל די מידה פון אברהם אבינו איז דאך‬ ‫מען האט דערמאנט ביי יוסף הצדיק‪ ,‬אז‬ ‫געווען חסד מידת אהבה‪ ,‬ער האט אלעס‬ ‫ער איז גרייט געווען אוועקצוגעבן‪ ,‬זיך און‬ ‫אוועקגעגעבן פאר'ן הייליגן באשעפער‬ ‫זיינע קינדער פאר'ן אייבערשטן‪ ,‬מפני‬ ‫מיט אהבה‪ ,‬ער האט נישט געהאט קיין שום‬ ‫אהבתו ויראתו יתברך שמו! אויף אזא‬ ‫אייגענע פניה‪ ,‬ער איז נישט געגאנגען צו‬ ‫איינעם קען מען זאגן ירא אלקים‪ ,‬אז ער‬ ‫די עקידה‪ ,‬ווייל ער האט מורא געהאט פון‬ ‫איז א אמת'דיגער ירא שמים‪.‬‬ ‫ַאן עונש‪ ,‬אויב גייט ער נישט שחט'ן יצחק‪,‬‬ ‫און ער האט אויך נישט געהאט קיין‬ ‫הבטחות‪ ,‬צו באקומען שכר אויב ער וועט‬ ‫כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‪ .‬ביז‬ ‫אים יא שחט'ן‪ ,‬ער האט גארנישט געהאט‪,‬‬ ‫אברהם אבינו איז נישט אריינגעקומען אין‬ ‫נאר מגודל אהבתו פון הכרת גדולת הבורא‬ ‫די מידת היראה‪ ,‬האט ער נאכנישט געהאט‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬האט ער אויסגעפונען‪ ,‬אז אים‬ ‫וואס איבערצולאזן פאר די קינדער‪ ,‬ווייל‬ ‫איז מער כדאי ווי אלעס אויף די וועלט‪ ,‬ער‬ ‫ביז ווילאנג מען האט נישט אליין קיין‬ ‫האט נישט געדארפט קיין גליקן פון צו זיין‬ ‫אמת'דיגע יראת שמים‪ ,‬אזוי לאנג קען מען‬ ‫נעבן קיסר‪ ,‬צי נעבן טאטן‪ ,‬און צו האבן‬ ‫נישט זוכה זיין‪ ,‬אריבערצופירן אלעס וואס‬ ‫שייכות מיט אלע מענטשן אויף די וועלט‪,‬‬ ‫מען וויל‪ ,‬ביי די קינדער און אייניקלעך‪ ,‬און‬ ‫אים איז מער כדאי געווען ווי אלעס‪ ,‬נאר‬ ‫ביי די תלמידים‪ ,‬אבער אז איך זעה כי ירא‬ ‫צו האבן שייכות מיט'ן בורא כל העולמים‪,‬‬ ‫אלקים אתה‪ ,‬אז דו ביסט אליין א ירא‬ ‫אהן קיין שום הבטחות און אהן קיין שום‬ ‫אלקים‪ ,‬דו אליין האסט מורא פאר'ן‬ ‫עונש‪ ,‬ער האט זוכה געווען משיג צו זיין‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬איז ולא חשכת את בנך את‬ ‫לאמיתת הדבר‪ ,‬מער פון יעדן מענטש אויף‬ ‫יחידך ממני‪ ,‬דעמאלטס קען זיין דיין בנך‬ ‫דער וועלט‪ ,‬די אמת'ע הכרה‪.‬‬ ‫יחידך‪ ,‬אזוי ווי דו‪ ,‬דיין מדה אויף וואס דו‬ ‫האסט אליין געהארעוועט‪ ,‬דאס קען‬ ‫איז ממילא אלעס וואס ער האט געטון‪ ,‬איז‬ ‫אריבערגיין צו דיינע קינדער‪.‬‬ ‫געווען נאר מפני אהבת השי"ת‪ ,‬איז וועגן‬ ‫להבות אש‬ ‫י‬ ‫אדנות ומשמש בשני לשונות גם קודש וגם‬ ‫הוא ורצונו אחד‬ ‫חול‪ ,‬לכאורה ממ"נ אם כוונתו אל השי"ת‬ ‫אויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא‬ ‫היה יכול לומר בפירוש אל ה'‪ ,‬ואם היה‬ ‫תעבור מעל עבדך )יח‪ ,‬ג(‪ .‬ברש"י‪' ,‬לגדול‬ ‫אומר אל המלאכים לא היה צריך לומר בזה‬ ‫שבהם אמר‪ ,‬וקראם כלם אדונים ולגדול‬ ‫הלשון של אדנות‪ ,‬אלא באמת כשכתוב‬ ‫אמר אל נא תעבר‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‬ ‫לשון של אדנ"י הכוונה אל השי"ת‪ ,‬ולעולם‬ ‫יעמדו חבריו עמו‪ ,‬ובלשון זה הוא חול‪ .‬דבר‬ ‫היה כוונת אברהם אבינו אל השי"ת שלא‬ ‫אחר קודש הוא‪ ,‬והיה אומר להקדוש ברוך‬ ‫יעבור ממנו‪ ,‬ואחר שראה שאכן לא עבר ה'‬ ‫הוא להמתין לו עד שירוץ ויכנים את‬ ‫מעליו כאשר הלך להכנים האורחים הוכח‬ ‫האורחים'‪ .‬ובגמרא )שבועות לה‪ (:‬למדו מכאן‬ ‫בבירור כי גדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫כי גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת‬ ‫מהקבלת פני השכינה‪ ,‬על כן היה יכול‬ ‫פני השכינה‪.‬‬ ‫לומר גם על הכנסת אורחים לשון אדנות‪,‬‬ ‫כי הרי זה דבר הגדול יותר מהקבלת פני‬ ‫והקשה זקה"ק זי"ע מנין ידע זאת אברהם‬ ‫שכינה‪ ,‬ואם כן הוא עניין דלעילא ולא‬ ‫אבינו בעצמו שגדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫דלתתא‪ ,‬ולזה יתיישב שפיר שני הלשונות‬ ‫מהקבלת פני השכינה‪ ,‬ותירץ כי ראה‬ ‫יחד‪ ,‬שקודם פנה אל ה' ואמר 'אל נא תעבור‬ ‫אברהם אבינו שה' שלח אורחים והבין‬ ‫מעל עבדך'‪ ,‬ואם היה רואה שעבר ה' ממנו‬ ‫שבאו לכבודו‪ ,‬והרי היה ה' עמו‪ ,‬אלא ע"כ‬ ‫לא היה פונה אל האורחים בלשון אדנות‪,‬‬ ‫שחפץ ה' שילך להכנים אורחים אפילו‬ ‫אך מכיוון שראה שלא עבר ה' ממנו הבין‬ ‫כאשר ה' עמו‪ ,‬וזהו 'גדולה הכנסת אורחים'‬ ‫שהוא יכול לומר גם אל האורחים לשון‬ ‫מנין ידע אברהם אבינו שגדולה הכנסת‬ ‫אדנות‪.‬‬ ‫אורחים‪' ,‬מהקבלת פני השכינה'‪ ,‬שהשים‬ ‫וכמו שמצינו שפיקוח נפש דוחה שבת ויום‬ ‫אל ליבו מדוע דווקא עתה היה לו הקבלת‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כי הרי ציווה ה' 'וחי בהם'‪ ,‬אם‬ ‫פני השכינה‪ ,‬על כרחך כי בא לו ה' כאן‬ ‫כן רצונו יתברך שישאר האדם בחיים‪ ,‬ורצון‬ ‫ללמד כי הכנסת אורחים גדולה מהקבלת‬ ‫ה' והשי"ת אינם שני דברים נפרדים‪,‬‬ ‫פני שכינה‪.‬‬ ‫כדאיתא ברמב"ם‪ ,‬והתניא מאריך בזה כי‬ ‫ועפ"ז אפשר לפרש מדוע אמר כאן שם‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א משנת תשנ''ט‪.‬‬ ‫יא‬ ‫נהרי אש‬ ‫ורק מים לא היה יכול ליקח בעצמו‪.‬‬ ‫הוא ורצונו אחד‪ ,‬וגם כאן כן הוא‪ ,‬שכיוון‬ ‫וי"ל דהנה הטעם שנתן להם מים הוא‬ ‫שרצון ה' הוא שילכו להכנים אורחים‬ ‫משום שאמרו חז''ל כבדהו וחשדהו‪,‬‬ ‫להחיות נפש כל חי אינו פונה בזה מאת‬ ‫כפירש"י 'כסבור שהם ערביים שמשתחוים‬ ‫השי"ת‪ ,‬כי הרי מקיים בזה רצון ה' אשר‬ ‫לאבק רגליהם והקפיד שלא להכנים עבודה‬ ‫הוא ורצונו אחד‪.‬‬ ‫זרה לביתו'‪ ,‬והנה דרך בני אדם כשמגיע‬ ‫ואע"פ שהדבר אמת‪ ,‬עכ"ז הוא צריך חיזוק‬ ‫אורח ואומר שזקוק למעות הוא בתחילה‬ ‫שיחשוב האדם כן בשעה שהולך לקיים‬ ‫הוא מקיים 'חשדהו' שהוא רמאי‪ ,‬ואילו‬ ‫רצון ה' ומעשים טובים‪ ,‬כגון תקיעת שופר‬ ‫'וכבדהו' מקיים כל אחד לפי מדרגתו‪ ,‬מה‬ ‫בראש השנה ונטילת אתרוג‪ ,‬כי זהו רצון ה'‬ ‫שאין כן אברהם אבינו היה יכול לצאת ידי‬ ‫אשר הוא ורצונו אחד כביכול‪ ,‬ואפילו‬ ‫חובת 'וחשדהו' גם במעט‪ ,‬ולכן אמר 'יוקח‬ ‫שעושים זאת‪ ,‬אבל אם היו זוכרים שעושים‬ ‫נא 'מעט' מים'‪ ,‬והעיקר היה אצלו העניין‬ ‫בזה רצון ה'‪ ,‬היו עושים זאת ביתר רצון‪,‬‬ ‫של 'כבדהו'‪.‬‬ ‫כמו שאמרנו אתמול שאיש ישראל שיש לו‬ ‫אשר על כן הזדרז לקיים בעצמו מצוות‬ ‫רחמנות‪ ,‬הוא לא משום שכואב לו ליבו‪,‬‬ ‫כבדהו ואל הבקר רץ אברהם‪ ,‬אבל 'יוקח נא‬ ‫אלא משום שה' צוה להתנהג במידת‬ ‫מעט מים' שהיה רק משום עניין של‬ ‫הרחמנות‪.‬‬ ‫'וחשדהו' הסתפק בעשותו ע"י שליח‪ ,‬אך‬ ‫העולם אומרים בדרך צחות כי לא תקנו‬ ‫כיוון שהתורה אומרת 'וחשדהו' צריך‬ ‫ברכה על עשיית צדקה וחסד‪ ,‬כי אילו כן‬ ‫לקיים שניהם ולכן נענשו על זה שהמים‬ ‫היה האדם הולך מקודם למקוה וחוגר‬ ‫שניתנו לישראל היה ג"כ ע"י שליח כדאיתא‬ ‫עצמו באבנטו‪ ,‬והיה העני עומד ומצפה‬ ‫בחז"ל )בבא מציעא פו‪ ,(:‬כי 'וחשדהו' צריך‬ ‫שכבר יגישו לו את הקאווע או שיסייעו לו‬ ‫לעשות גם כן רק מפני ציווי התורה כאמור‬ ‫בגמ"ח‪...‬‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫ואמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה‬ ‫אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה‬ ‫בענין כבדהו וחשדהו באורחים‬ ‫הקב"ה לבניו בעצמו וכל ]מה[ שעשה‬ ‫יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם )יח‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י‬ ‫וברש"י 'יוקח נא‪ ,‬על ידי שליח‪ ,‬והקדוש‬ ‫שליח וכו'‪.‬‬ ‫ברוך הוא שילם לבניו על ידי שליח שנאמר‬ ‫ובזה נתנה תורה פתח לזכות בדין‪ ,‬כי אם‬ ‫)במדבר כ‪ ,‬יא( 'וירם משה את ידו ויך את‬ ‫לא כן לא היה יכול לצאת ידי חובה במצוות‬ ‫הסלע''‪ .‬ע"כ‪ .‬ולכאורה קשה מדוע אל‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬אולם מקיים קודם 'כבדהו'‬ ‫הבקר היה יכול אברהם אבינו לרוץ בעצמו‬ ‫להבות אש‬ ‫יב‬ ‫אאע"ה נזקק לברכת המלאכים שיוכל‬ ‫ואחר כך 'חשדהו' יהיה לו פתחון פה שלא‬ ‫לקיים דיבורו‬ ‫קיים מצוות 'כבדהו' כפי כוחו כי היה צריך‬ ‫ואקחה פת לחם וגו' ויאמרו כן תעשה כאשר‬ ‫גם לקיים 'חשדהו'‪ ,‬וכדאיתא בגמרא‬ ‫דברת )יח‪ ,‬ה(‪ .‬איתא בגמרא )סנהדרין כו‪(:‬‬ ‫)כתובות סח‪' (.‬בואו ונחזיק טובה לרמאין'‪,‬‬ ‫מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה‪ ,‬וברש"י‬ ‫ולכן צריך להתחיל קודם בעניין 'כבדהו'‪,‬‬ ‫שם בפירוש השני מפרש 'מחשבה שאדם‬ ‫אולם כיוון שאין יכולים לצאת במילא ידי‬ ‫מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי‬ ‫חובת כיבוד כראוי על כן מוסיפים גם‬ ‫מועלת להשבית הדבר‪ ,‬שאין מחשבתו‬ ‫'וחשדהו'‪.‬‬ ‫מתקיימת אפילו לדבר תורה‪ ,‬כגון האומר‬ ‫עד יום פלוני אסיים‪ ,‬אכן אם יש בה דבר ה'‬ ‫היא תקום לעולם'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף )קונטרס‬ ‫והנה אברהם היה צריך ליתן להם מיד‬ ‫אחרון( שמותר לשמוע לשון הרע כדי לקיים‬ ‫לאכול‪ ,‬ולא לחשב מחשבות ולדבר ואקחה‬ ‫מצוות הכנסת אורחים‪ ,‬ולכאורה דיבור זה‬ ‫פת לחם וגו'‪ ,‬וכיוון שאמר מקודם אזי היה‬ ‫קשה להלמו‪ ,‬ואולי אפשר לומר‪ ,‬כי לשון‬ ‫זקוק לסייעתא דשמיא מיוחדת שיוכל‬ ‫הרע לתועלת מותר לדבר‪ ,‬ובמילא נמצא‬ ‫לקיים דיבורו כי הרי מחשבה מועלת‪ ,‬על‬ ‫שיש היתר לזה‪ ,‬וכיוון שיש צד היתר בזה‬ ‫כן אמרו המלאכים 'כן תעשה כאשר דברת'‪,‬‬ ‫ואינו רוצה לזרוק את האורח מביתו‪ ,‬לכן‬ ‫ובמילא יהיה יכול לקיים דיבורו בברכת‬ ‫אפשר לו לשמוע לשון הרע ויחליט בליבו‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫שכוונתו כדי לתקן מה שיוכל‪.‬‬ ‫אכן דרך של אלו אנשים עניים ושבורי לב‪,‬‬ ‫להרגיש שהמוטב עושה טובה למיטיב‬ ‫שהם מתחזקים בזה שהם יכולים לפחות‬ ‫כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן‬ ‫לדבר על זולתם‪ ,‬אפילו שלא יתן לו אותו‬ ‫תעשה כאשר דברת‪ .‬אמרו רז"ל )רות רבה ה‪,‬‬ ‫אדם יותר כסף מפני דבריו‪ ,‬כי כן הדרך בני‬ ‫ט( יותר משבעל הבית עושה עם העני העני‬ ‫אדם שאין מוחם שליט שאינם חושבים אם‬ ‫עושה עם בעל הבית‪ ,‬ולמדים מכאן שאדם‬ ‫יש תועלת בדיבורם‪ ,‬ובמילא צריך להיות‬ ‫צריך לשמוח בבוא מצווה לידו‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫קודם 'כבדהו' כדאיתא בתולדות שמותר‬ ‫)מכילתא שמות יב‪ ,‬יז( 'אין מחמיצין את‬ ‫לשמוע לשון הרע‪ ,‬אבל זהו רק כדי לתקן‬ ‫המצוה'‪ ,‬ומזה נגזר הלשון המובא בספה"ק‬ ‫ולתועלת‪ ,‬אך כדי שלא ימשך לזה יותר מדי‬ ‫'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה' ואני‬ ‫צריך לזכור שיש גם 'וחשדהו' שמא‬ ‫מפרש בדרך צחות אבל הוא אמת‪ ,‬כי‬ ‫מדיבוריו לא ייצא מאומה‪.‬‬ ‫כשבא לידו מצווה שמבקש ממנו אחד‬ ‫יג‬ ‫נהרי אש‬ ‫לעת למדו גם חק לישראל‪.‬‬ ‫צדקה ונותן לו בעל כרחו שלא בטובתו‪ ,‬לא‬ ‫הזיק בזה רק לעצמו‪ ,‬כי הרי בין כה ובין כה‬ ‫הוציא הוא ממעותיו והעני קיבל מה‬ ‫לזכור שהמציאות שע"י האכילה סועדים‬ ‫שקיבל‪ ,‬אלא שמפסיד מעצמו את הברכות‬ ‫את הלב הוא רצון הבורא‬ ‫של המפייס את העני המתברך בי"א‪ ,‬וזהו‬ ‫'אל תחמיצנה' היינו שלא תעשינה בפנים‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬דהנה אדם שרוצה להחיות‬ ‫חמוצות‪ ,‬כי אז תפסיד רק לעצמך‪.‬‬ ‫את ליבו ושותה קאווע או אוכל מזונות או‬ ‫פת לחם וכדומה‪ ,‬צריך לזכור כי אילו רצה‬ ‫והנה ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‪ ,‬וזהו‬ ‫ה' היו יכולים לקבל כח ע"י נשמת וע"י דף‬ ‫'כי על כן עברתם על עבדכם'‪ ,‬שהרגיש‬ ‫גמרא‪ ,‬אולם לא כך עשה ה'‪ ,‬אלא רצה‬ ‫אברהם לפניהם בבחינת עבדכם והם‬ ‫שנשתה קאווע לסעוד את הלב‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫עושים לו טובה בזה‪ ,‬וענו לו 'כן תעשה‬ ‫אני צריך לשתות קאווע‪ ,‬כי כן רצה ה'‪ ,‬ולא‬ ‫כאשר דברת'‪ ,‬היינו שאכן תישאר בהרגשה‬ ‫משום שאין יכולים בלא זה לסעוד את הלב‪,‬‬ ‫זאת שהאורח עושה לך טובה בזה‪.‬‬ ‫אלא כי זהו רצון ה' ולכן מוכרחים לעשות‬ ‫כן‪ ,‬וזהו 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו‬ ‫דפיתא סעדתא דליבא'‪ ,‬דהיינו שהמציאות‬ ‫בענין לימוד חק לישראל‬ ‫'דפיתא סעדתא דליבא' הוא מן התורה‪,‬‬ ‫וסעדו לבכם )יח‪ ,‬ה(‪ .‬ברש"י‪' ,‬בתורה‬ ‫ומשום כן אנו אוכלים פת‪.‬‬ ‫בנביאים ובכתובים מצינו דפיתא סעדתא‬ ‫דלבא'‪ .‬הרוצה לקיים מצוות עשה שבתורה‬ ‫והבחינה שאמרתי למעלה על 'מצוה הבאה‬ ‫של 'ולמדתם'‪ ,‬צריך לכתחילה ללמוד תורה‬ ‫לידך אל תחמיצנה' שייך גם כאן‪ ,‬כי האם‬ ‫נביאים כתובים משניות גמרא זוהר הלכה‬ ‫אותם שיש להם התלהבות באכילת הדגים‬ ‫ומוסר‪ ,‬ובזה מקיימים מצוות לימוד תורה‪,‬‬ ‫בשבת בכוונה ועם מוח וכי מפסידים את‬ ‫וזה אומר כאן רש"י 'בתורה ובנביאים‬ ‫החלק הגשמי שבאכילת הדגים עבור זה‪,‬‬ ‫ובכתובים מצינו דפיתא סעדתא דליבא'‪,‬‬ ‫אלא שזוכים בנוסף לאכילה הגשמית‬ ‫היינו ע"י שלומדים גם תורה וגם נביאים‬ ‫שאכילת הדגים הוא גם כן עבודת ה'‪ ,‬וכן‬ ‫וכתובים סועדים את הלב‪.‬‬ ‫מה שאמרנו כי פיתא סעדתא דליבא יכול‬ ‫להיות עבודת ה'‪ ,‬ומה מפסידים מזה‬ ‫כשלומדים 'חק' יש בזה כל מה שצריך‬ ‫שעושים זאת לשם עבודת ה' וכי יש טעם‬ ‫ללמוד בכל יום‪ ,‬והרבה מדקדקים נזהרים‬ ‫קלוש יותר בלחם‪ - ,‬רק אולי הוא מרגיש‬ ‫מאוד ללמוד חק לישראל בכל יום‪ ,‬ומובא‬ ‫פחות טעם בלחם אבל בזה אין שום הפסד‬ ‫עניינים גדולים בזה‪ ,‬ואפילו למדנים‬ ‫‪.-‬‬ ‫וגאונים גדולים שלמדו י"ח שעות במעת‬ ‫להבות אש‬ ‫יד‬ ‫מישראל כְּ ֶשׁ ְמּ ַחיֶּ ה נפש מישראל הוא שליח‬ ‫כל הדברים שאני מבאר כאן אינם מדריגות‪,‬‬ ‫של ה' ונקרא מלאך‪ ,‬ואינו צריך להיות‬ ‫אלא כל זה הוא נוגע לכל בר ישראל‪ ,‬ואע"פ‬ ‫ממש מופשט מגשמיות‪ ,‬אבל שורה עליו‬ ‫שאין אנו אוחזים בזה אין הפשט שהדבר‬ ‫בחינה של מלאך כי הוא שליח של השי"ת‪.‬‬ ‫נשתנה מחמת כן‪ ,‬אלא בעזרת ה' נגיע לזה‪,‬‬ ‫והנה איתא מזקני הק' הרבי ר' מרדכי'לע‬ ‫ולכן לומדים את התורה ללמוד וללמד‬ ‫זי"ע ‪ -‬דברים אשר לא כל אחד יכול להבין‪,‬‬ ‫לשמור לעשות ולקיים‪.‬‬ ‫ולאו כל מוחא סביל דא ‪ ,-‬עה"פ )לעיל טו‪,‬‬ ‫א( 'אנכי מגן לך' אמר בדרך צחות‪ ,‬כי‬ ‫אברהם קיים הכנסת אורחים כהוגן‪,‬‬ ‫כאשר מקיים מצות ה' להחיות נפשות‬ ‫ובוודאי אכל עם כל אורח בכדי שלא ייבוש‬ ‫ישראל נחשב כמלאך באותה שעה‬ ‫מלאכול כל צרכו‪ ,‬וכן איתא בזוהר שיש‬ ‫ברש"י‪' ,‬אמר רבי חמא‪ ,‬לבבכם אין כתיב כאן‬ ‫עניין לאכול יחד עם האורחים‪ ,‬והיה ירא‬ ‫אלא לבכם‪ ,‬מגיד שאין יצר הרע שולט‬ ‫מחולי מעיים‪ ,‬הבטיחו הקב"ה שיחזק לו‬ ‫במלאכים'‪ .‬דהנה איתא בגמרא )ב"ב יב‪ (:‬כי‬ ‫הקיבה שקורין בל"א מאגין‪ ,‬עכל''ק‪.‬‬ ‫קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות‬ ‫וגם 'מגן' ר"ת מ'מון ג'וף נ'פש‪ ,‬כי להכנסת‬ ‫ולאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד‪,‬‬ ‫אורחים צריך שלוש אלו‪ ,‬והבטיחו הקב"ה‬ ‫ועל זה אמר רבי חמא כי אצל המלאכים לא‬ ‫שיהיה לו ממון רב ובריאות הגוף ושלימות‬ ‫שייך זאת אלא גם קודם אכילה יש להם לב‬ ‫הנפש‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫אכן באמת אינו מוכרח לאכול בפועל ממש‪,‬‬ ‫ולכאורה הרי זה מילתא דפשיטא שמלאך‬ ‫ויכול לעשות רק כמו שעשו המלאכים לפי‬ ‫אין צריך לאכילה כאדם‪ ,‬וי"ל ע"פ המובא‬ ‫שיטה אחת שהיו נראין כאוכלין ושותין‪,‬‬ ‫בתנא דבי אליהו שאכלו ושתו ממש ולא‬ ‫ולכן אמר אברהם 'ואקחה פת לחם' שהוא‬ ‫כמ''ד שרק היה נראין כאוכלין ושותין‪ ,‬ולפי‬ ‫יקח גם לעצמו פת לחם ועי"ז לא יתביישו‬ ‫זה סלקא דעתך כי נתעורר בהם אותו‬ ‫מלאכול ויסעדו ליבם‪ ,‬אבל הוא לא צריך‬ ‫בחינה כמו אצל אדם שיש לו שתי לבבות‪,‬‬ ‫לאכול עמהם בפועל‪' ,‬ויאמרו כן תעשה‬ ‫על כן אומר רש"י 'לבבכם אין כתיב כאן‬ ‫כאשר דברת'‪ ,‬שגם יעשה כן ויאכל כאשר‬ ‫אלא לבכם'‪ ,‬להגיד שאפילו לשיטה‬ ‫דיבר ולא רק ייראה כמו שאוכל ושותה‪ ,‬כי‬ ‫האומרת שאכלו ושתו ממש‪ ,‬לא שייך‬ ‫אם הם המלאכים יכולים לאכול אם כן יכול‬ ‫בחינת שתי לבבות אצל מלאכים‪.‬‬ ‫גם הוא לאכול עכשיו‪ ,‬כי אין זה אכילה‬ ‫ואם איתא שכל אחד מישראל צריך לזכות‬ ‫כשאר בני אדם‪.‬‬ ‫לכל העניינים האמורים בתורה‪ ,‬אם כן גם‬ ‫והיינו טעמא שאפשר לאכול עם כל אורח‪,‬‬ ‫לבחינה זו יכול כל אחד להשיג‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫טו‬ ‫נהרי אש‬ ‫צריך לרוץ ולהשכים בבוקר‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫כי אין זה אכילה גשמית‪ ,‬כי הרי גדולה‬ ‫אצל אברהם 'ואל הבקר רץ אברהם'‪ָ ,‬בּ ָקר‬ ‫הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה‪,‬‬ ‫אותיות בּ ֶֹקר‪ ,‬שגם לעניין זה רץ אברהם‬ ‫על כן שורה על האדם המקיים מצווה זו‬ ‫בבוקר‪.‬‬ ‫בחינה גדולה של מלאך ה'‪ ,‬וגם כשאוכל עם‬ ‫האורח‪ ,‬אין זה אכילה כדרך בני אדם בשאר‬ ‫ואנו לומדים מכאן שהכנסת אורחים אינו‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫דומה להשבת אבידה אשר פטרה תורה את‬ ‫הזקן שאינו לפי כבודו‪ ,‬אלא בהכנסת‬ ‫וכן איתא מהשרף מסטרעליסק זי"ע שאם‬ ‫אורחים צריך כל אחד לקיים בגופו אע"פ‬ ‫יש לו אורח על השולחן נחשב כל אכילתו‬ ‫שאינו לפי כבודו‪] .‬ובתוך אמרו דיבור זה‬ ‫כקרבנות‪ ,‬אך בתנאי שבעלת הבית אינה‬ ‫נכנס הממונה לבשל המאכלים לכבוד‬ ‫יושבת שם אצל השולחן עם האורחים‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬והוסיף ואמר[ אכן אחר שרץ אברהם‬ ‫בעצמו אל הבקר המשיך הכתוב ואמר 'ויתן‬ ‫אל הנער'‪ ,‬כי היה צריך להיות שם גם אחד‬ ‫אברהם קיים קשוט עצמך תחילה‬ ‫שיודע האיך להכין את המאכלים‪.‬‬ ‫וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי‬ ‫וגו' )יח‪ ,‬ו(‪ .‬בדרך בני אדם שיותר קל לו‬ ‫לאדם להיות בעל מדריגה על חשבון זולתו‪,‬‬ ‫סיפר לי חסיד אחד ושמו ר' חיים לייב‬ ‫ולצוות על השני לעשות הרבה דברים‪,‬‬ ‫שהיה מלפנים גר בנדבורנא ובסוף ימיו‬ ‫אולם אברהם אבינו קודם שאמר אל שרה‬ ‫היה גר בסיגעט‪ ,‬והוא היה סוחר אשר לא‬ ‫'מהרי' קיים הוא בעצמו 'וימהר אברהם'‪,‬‬ ‫גידל את זקנו וגם לא לבש מלבושי‬ ‫ורק אחר כך אמר לשרה למהר‪.‬‬ ‫החסידות‪ ,‬אולם אחר התפילה היו עיניו‬ ‫נפוחות מדמעות ששפך בעת התפילה‪ ,‬כי‬ ‫בער בו הקדושה של הרבי ר' מרדכי'לע‬ ‫ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב‬ ‫אע"פ שנשאר סוחר‪ ,‬והגיע פעם‬ ‫ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו )יח‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫מבודאפעשט לבישטינא אל זקיני הרבי ר'‬ ‫תפילת שחרית תיקן אאע"ה שכתוב 'וישכם‬ ‫מרדכי'לע זי"ע‪ ,‬ופתח הרבי ר' מרדכי'לע‬ ‫אברהם בבוקר'‪ ,‬והנה כמו שלומדים עניין‬ ‫את הדלת ושאל אותו 'ר' חיים לייב האם‬ ‫תפילה מאברהם‪ ,‬כן צריך לקיים שאר‬ ‫כבר טעמת היום מאומה'‪ ,‬והכנים אותו‬ ‫מצוות וכגון ללכת לאסוף מעות עבור בני‬ ‫הרבי ר' מרדכי'לע לביתו ונתן לו יד מלא‬ ‫ישראל‪ ,‬והנה אם צריך האדם ללמוד‬ ‫בלעקיך וצלוחית שלימה של יי"ש‪ ,‬והיה‬ ‫ולהתפלל מבין שצריך להשכים קום‪ ,‬אבל‬ ‫מראה האיך היה הרבי ר' מרדכי'לע רץ‬ ‫אם צריך לאסוף מעות הוא מתעצל בקומו‪,‬‬ ‫במהירות לתת לו את הלעקיך וויי"ש‪.‬‬ ‫אך באמת גם כדי לעשות טובה לבר ישראל‬ ‫להבות אש‬ ‫טז‬ ‫רק לשבור את רעבונו‪ ,‬אלא מה שהיה מונח‬ ‫וכשאני מספר סיפור זה אזי מלבד גדולתו‬ ‫בזכרונו ארבעים שנה לאחר מכן האיך היה‬ ‫של הרבי ר' מרדכי'לע אני מציין בזה גם‬ ‫הרבי ר' מרדכי'לי מקיים מצווה‪.‬‬ ‫את ההשגות של החסידים הראשונים‪,‬‬ ‫שסיפור זה שמעתי כבר ארבעים שנה אחרי‬ ‫הרבי ר' מרדכי'לע זי"ע היה אומר על‬ ‫שאירע‪ ,‬וכשהיה מספר הסיפור כשהיה‬ ‫מחברתו הטהורה הרבנית חיה ע"ה‪ ,‬כי היא‬ ‫יושב עם הבחורים בסיגעט היה פורץ בבכי‬ ‫כבר זככה את עצמו להיות במדריגת שרה‪,‬‬ ‫ואמר 'אזוי האט דער הייליגער רבי מקיים‬ ‫אבל הוא עדיין לא זיכך את עצמו להיות‬ ‫געווען א מצווה'‪ ,‬ואפילו שהיה סוחר לא‬ ‫במדריגת אברהם אבינו‪.‬‬ ‫עלה בו תאוות האכילה כאשר ראה יד מלא‬ ‫בלעקיך וצלוחית יי"ש‪ ,‬ולא היה מוחו נתון‬ ‫יז‬ ‫רשפי אש‬ ‫שיחו״ק בסעודת מלוה מלכה פרשת וירא תשס״ו לפ"ק‬ ‫מאיר׳ל למה יגרע מחבירו לבלתי היות לו‬ ‫אספר סיפור השייך להפטרת השבוע‪ ,‬וכל‬ ‫בן‪ ,‬וציווה הרבי ר׳ מאיר׳ל שיקראו את‬ ‫הסיפור הוא באריכות גדולה )מובא ברזא‬ ‫האברך הראשון‪ ,‬ושאל אותו מה עשה אחרי‬ ‫דעובדא ערך תשובה אות ג׳( ואספר רק סוף‬ ‫שברך אותו‪ ,‬וענה‪ ,‬כי חשב שבמקום מגוריו‬ ‫המעשה‪ ,‬שנכנס מלמד אחד מתלמידי הרבי‬ ‫אין נמצא לקנות עגלה לתינוק‪ ,‬כי אם‬ ‫ר׳ בערצי מנדבורנא זי״ע אל הרבי ר׳‬ ‫בלעמבערג שהיא על הדרך לפרעמישלאן‪,‬‬ ‫מאיר׳ל מפרעמישלאן זי״ע‪ ,‬ואמר לו‬ ‫וכיוון שכן בדרכו לביתו עבר דרך‬ ‫שיפתח לו עסק‪ ,‬ונענה אותו מלמד ואמר‪,‬‬ ‫לעמבערג וקנה עגלה לתינוק‪ ,‬ואמר לו‬ ‫מנין לי כסף לזה‪ ,‬ואח״כ חזר ר׳ מאיר׳ל‬ ‫הרבי ר׳ מאיר׳ל‪ ,‬על כן נושעת בזכות‬ ‫וציווה לו עוד פעם שיפתח עסק‪ ,‬וכמעשהו‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫בראשונה כך מעשהו בשניה שנענה ואמר‬ ‫מנין לי כסף לזה‪ ,‬וכשיצא אמר לו הרבי ר׳‬ ‫בערצי‪ ,‬דודי רצה להשפיע לך עשירות‬ ‫זקה״ק זי״ע לא היה אוכל מלוה מלכה עם‬ ‫לדורי דורות אם היית שותק ולא היית‬ ‫הציבור‪ ,‬והבחורים לקחו להם אוכל באשר‬ ‫שואל מנין‪.‬‬ ‫מצאו‪ ,‬ובסיגעט היו נותנים ביום שישי‬ ‫מאכל הנקרא גולאש‪ ,‬ואני הנחתי זאת‬ ‫ובזה יש לתרץ עניין מוקשה בהפטרה‪,‬‬ ‫למוצאי שבת כדי שיהיה לי סעודת מלווה‬ ‫דלכאורה הרי אלישע הבטיחה לשונמית‬ ‫מלכה מכובדת‪ ,‬ובתחילת היותי בלאגער‬ ‫׳כעת חיה את חובקת בן׳ ומדוע אירע לו‬ ‫קודם שהייתי בקאך הייתי מקיים מצוות‬ ‫כזאת‪ ,‬אלא מחמת שאמרה ׳אל אדוני איש‬ ‫מלווה מלכה בחתיכת פת קטנה‪ ,‬והיה לי‬ ‫האלקים אל תכזב בשפחתך׳ באה אליה‬ ‫פח קטן של נר נשמה ובזה הכנסתי מים‬ ‫הצרה הזאת‪ ,‬כי כשצדיק נותן ברכה לאדם‬ ‫לרחוץ ידי אחר העבודה‪ ,‬ואח״כ הכנסתי‬ ‫אסור להרהר על דבריו ואז הברכה‬ ‫שם חתיכת פת קטנה שהצלחתי לחסוך וזה‬ ‫מתקיימת‪.‬‬ ‫אכלתי ב״ה‪ ,‬ואח״כ ה׳ עזר ונכנסתי למטבח‬ ‫וכענין זה מסופר על שני אברכים שהגיעו‬ ‫והיה לי בשבת אף לחם משנה ועשיתי על‬ ‫להרבי ר׳ מאיר׳ל מפרעמישלאן זי״ע‬ ‫זה קידוש והוצאתי עוד חמישים או שישים‬ ‫להתברך בזרע של קיימא‪ ,‬ולשנה נפקד רק‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫אחד מהם‪ ,‬ובא השני וקבל לפני הרבי ר׳‬ ‫להבות אש‬ ‫יח‬ ‫היה בקרעטשניף אדם אחד מהיושבים אצל‬ ‫וב״ה שמעולם לא היה להם שליטה עלי‪,‬‬ ‫זקה״ק שבא פעם אחת לביהמ״ד והכריז‬ ‫ופעם אחד כמעט ותפסו אותי‪ ,‬והייתי אז‬ ‫שאינו מאמין בהשגחה עליונה‪ ,‬וכמובן‬ ‫יחד עם גיסי זי״ע‪ ,‬ואמר לי תראה שהשי״ת‬ ‫שכולם חשבו כי נשתבשה דעתו רח״ל‪,‬‬ ‫יעזור לך‪ ,‬ואכן ראיתי ניסים ממש שלא‬ ‫ופירש דבריו ואמר‪ ,‬האם אני צריך‬ ‫כדרך הטבע‪.‬‬ ‫להאמין? הרי אני רואה שהשי״ת מנהיג את‬ ‫העולם!‬ ‫קודם שעבדתי במטבח עבדתי שש שבועות‬ ‫השי"ת יעזור שכל הנמצאים פה הזקוקים‬ ‫בעבודת כפייה‪ ,‬ולא עבדתי מעולם בשבת‬ ‫לישועה יראו שה׳ מנהיג את העולם‪ ,‬וחסדי‬ ‫גם לא באותם שש שבועות‪ ,‬וגם היה לי‬ ‫ה׳ באים מהר ויש להם קיום‪.‬‬ ‫תפילין‪ ,‬אמנם הם לא היו שלי אבל השי"ת‬ ‫מנהג את העולם וגלגל את התפילין אלי‪,‬‬ ‫ועשרים או שלושים יהודים הניחו תפילין‬ ‫בזמר איש חסיד היה המנהג אצלינו‬ ‫אצלי כל יום בשעה שש לפנות בוקר‪ ,‬ולא‬ ‫שמתחילים מ׳עבר בשוק בסברתו׳ ולא‬ ‫היו יכולים לומר בזה כי אם ׳שמע ישראל׳‬ ‫מההתחלה‪ ,‬וזקה״ק זי״ע לא היה אומר כלל‬ ‫ו׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳‪ ,‬כי‬ ‫זמר זה‪ ,‬אלא היה אומר ׳איש חסיד היה‬ ‫היה זמן להנחת תפילין רק כרבע שעה‪.‬‬ ‫בשמונה מאות אלף זהובים׳‪ ,‬והיה אומר על‬ ‫וראיתי שם את גדלות בני ישראל‪ ,‬שהיו שם‬ ‫זה‪ ,‬איני מתחיל בקבצן בתחילת השבוע‪.‬‬ ‫אנשים שהיה להם אישה ורוב בנים ובנות‬ ‫ואב ואם‪ ,‬והכל לקחו מאיתם ולא אמרו ולא‬ ‫צווחו כלום‪ ,‬אבל פעם אחת היה אדם אחד‬ ‫באמת היום תתעשר‪ .‬אחר שעבר על האדם‬ ‫שרצה לומר בתפילין גם פרשת ׳ואהבת׳‪,‬‬ ‫שבת קודש הוא צריך להתקרב אל השי״ת‪,‬‬ ‫ופתחו כולם וצעקו עליו‪ ,‬בגללך לא אניח‬ ‫הלכך אומרים במלווה מלכה ׳באמת היום‬ ‫היום תפילין!‬ ‫תתעשר' שבמוצאי שבת כבר אפשר‬ ‫ומאז שהגעתי שם לפני חג השבועות לא‬ ‫להתעשר במידת האמת‪.‬‬ ‫הבחנתי שיהיו שם נרות עד חנוכה‪ ,‬ובערב‬ ‫חנוכה הביא איזה גוי נרות ולקחתי ממנו‬ ‫להדליק נר חנוכה והוצאתי את כולם ידי‬ ‫ופילגשו ושמה ראומה )בראשית כב‪ ,‬כד(‪ .‬אלו‬ ‫חובה בהדלקה‪ ,‬וכשרואים גילויים‬ ‫שאינם מצד הקדושה דרכם להראות תמיד‬ ‫מופלאים כיצד יכולים לעלות על הדעת‬ ‫לאנשים מעשיהם ומפעלם‪ ,‬וזהו ׳ופילגשו׳‬ ‫שאין יכולים לראות השגחה עליונה‪.‬‬ ‫אלו שאינם מצד הקדושה‪ ,‬׳ושמה ראו‪-‬מה׳‪,‬‬ ‫יט‬ ‫רשפי אש‬ ‫לו הרה״ק מבעלזא‪ ,‬תכנס אל בני ר׳ אהרן‬ ‫שאומרים תמיד ראו מה עשיתי כבר‪.‬‬ ‫והוא יענה לך‪ ,‬ונכנס אצל הרה״ק ר׳ אהרן‬ ‫ושאל אותו‪ ,‬ואמר לו הרה״ק האם אני יודע‬ ‫דברים כאלה?‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬אבל אביך שלחני‬ ‫השבוע )כ״ב חשון( חל יומא דהילולא של‬ ‫אליך‪ ,‬והזדעק מיד ואמר‪ ,‬אבי אמר כך?!‬ ‫הרה״ק ר׳ ישכר דוב מבעלזא זי״ע‪ .‬הרבי ר׳‬ ‫ומיד פתח פיו בחכמה וביאר הכל‪.‬‬ ‫מרדכי'לע זי״ע בהיותו אברך היה אצל‬ ‫סיפר לי אחד מיהודי ראצפערט שפעם‬ ‫הרה״ק ר׳ שלום מבעלזא זי״ע ואח״כ הנהיג‬ ‫כשנסע הרה״ק מבעלזא לראצפערט חילקו‬ ‫בנו הרה״ק ר׳ יהושע זי״ע‪ ,‬ובן בנו הרה״ק‬ ‫את כל בני המשפחה לכמה אכסניות כי‬ ‫ר׳ ישכר דוב ג״כ עוד התחיל ההנהגה בחייו‬ ‫היה המשפחה גדולה‪ ,‬ושאל הרה״ק‬ ‫של הרבי ר׳ מרדכי׳לע‪ ,‬ופעם אמרו לפני‬ ‫מבעלזא זי״ע‪ ,‬היכן ישן ר׳ אהר׳לע‪ ,‬ואמרו‬ ‫הרבי ר׳ מרדכי׳לע זי״ע איזה דבר שהיה‬ ‫לו כי הוא ישן בבית אחד יחד איתו‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫נראה בתקיפות יתירה של המהרי״ד‪ ,‬ותמה‪,‬‬ ‫ב״ה שיש לי זכיה לישן איתו תחת קורת גג‬ ‫למה אינו מציין את שפלות הרוח של אותו‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫אברך )המהרי״ד(‪ ,‬ואמר על זה זקה״ק זי״ע‬ ‫כי זה שהיה תמיד נראה ככועס אפילו שאין‬ ‫זה לפי כבודו בזה ראו את שפלות רוחו‪.‬‬ ‫רב אחד סיפר שפעם היה הרה''ק מבעלזא‬ ‫הרה״ק מבעלזא זי״ע מנה פעם לפני‬ ‫בטשעכיי‪ ,‬והיה שם קהל רב והרה״ק כבר‬ ‫משמשו מה שהיה אביו אוכל כל יום‪ ,‬ושאל‬ ‫היה צריך לחזור לביתו‪ ,‬על כן אמרו שכולם‬ ‫אותו המשמש מדוע אין הרב עושה כן‪,‬‬ ‫יכניסו הקוויטלעך באיזה נרתיק והרה״ק‬ ‫ונענה ואמר‪ ,‬הרי אבי היה מלאך‪.‬‬ ‫יקראם בביתו‪ ,‬וכך היה‪ ,‬והוא היה בן י״ג‬ ‫פעם אמר לי הרה״ק על איזה ענין‪ ,‬איני‬ ‫שנה ועבר שם בין האנשים‪ ,‬ואמר לו‬ ‫מלאך‪ ,‬אבל על אביו העיד שהוא מלאך‪,‬‬ ‫הרה״ק‪ ,‬תפילין צריכים גוף נקי‪ ,‬ואם אחר‬ ‫ואני אומר כסדר שבדור הזה לא היה‬ ‫ההכנות אין יודעים שהגוף נקי כמו כף היד‬ ‫מבינים שיכלו להבין מיהו הרה״ק מבעלזא‬ ‫הוי בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין‪ ,‬כך‬ ‫זי״ע‪ ,‬וכן היה אצל אביו שרק הוא בעצמו‬ ‫אמר לו ברבים בתוך קהל רב‪.‬‬ ‫ידע מיהו אביו‪.‬‬ ‫אברך אחד מחיפה סיפר לי‪ ,‬שהיה בראש‬ ‫השנה בבעלזא‪ ,‬והיה לו חולי מסוכן ל״ע‬ ‫והקיא דם מריאותיו‪ ,‬ובראש השנה עברו‬ ‫היה בגאליציע רב מחסידי ליובאוויטש‪,‬‬ ‫אלפי אנשים להתברך לפני הרה״ק מבעלזא‬ ‫והיה נוסע בשבת חנוכה להרה״ק ר׳ ישכר‬ ‫והוא נדחף ביניהם‪ ,‬וכראות הרה״ק אותו‬ ‫דוב זי״ע‪ ,‬ופעם שאל את הרה״ק ר׳ ישכר‬ ‫אמר‪ ,‬אברך כזה מותר לו להידחף?!‪ ,‬כי היה‬ ‫דוב על איזה דבר קשה בענין פנימי‪ ,‬ואמר‬ ‫להבות אש‬ ‫כ‬ ‫אותו אצל השולחן כנהוג כי רוצה רק‬ ‫זה סכנת נפשות‪ ,‬והעיד שמאז שאמר זאת‬ ‫לשמוע ׳שלום עליכם׳ ומוכרח אח״כ לפנות‬ ‫נסתלק אצלו כל החולי‪.‬‬ ‫אל יצועו כי גופו כואב עליו מאוד‪ ,‬ונכנס‬ ‫בסטאניסלאוו היה קלויז של חסידי‬ ‫הרה״ק מבעלזא זי״ע והתחיל לומר שלום‬ ‫נדבורנא‪ ,‬ושם בעיר לא היו מחסידי בעלזא‬ ‫עליכם‪ ,‬ואמר אב״ד נאראל‪ ,‬הרגשתי שעבר‬ ‫כי אם שניים‪ ,‬הרה״ח ר׳ משה שוסטער‬ ‫על כל כתפיי עם ׳ביגל אייזן' ומיד עברו‬ ‫זצ״ל‪ - ,‬אשר הוא היה פרי הדר והיה‬ ‫ממנו כל הייסורים‪ ,‬ומיד נכנס לישב אצל‬ ‫מחסידי בעלזא והסתובב בסטאניסלאוו‬ ‫השולחן על מקומו כנהוג‪ ,‬ובעת אמירת‬ ‫אצל כל הרבי׳ס שהיו שם ‪ ,-‬ועוד אחד‬ ‫התורה פתח פיו ואמר‪ ,‬אם מסתובב‬ ‫שהוא היה השוחט דמתא‪ ,‬והם תיקנו‬ ‫מחשבות זרות באדם אינו צריך לעשות‬ ‫שיהיה סיום הש״ס בכ״ב חשון בתוך הקלויז‬ ‫עסק מזה שאין זה כלום‪ ,‬וצבט דודי אב״ד‬ ‫של דחסידי נדבורנא‪.‬‬ ‫נאראל את זקני אב״ד קרעטשניף זי״ע‬ ‫לסימן כי דיבר ממה שרצה‪ ,‬והמשיך ואמר‪,‬‬ ‫עיקר עבודתו של בר ישראל הוא קדש‬ ‫זקני אבי אימי הרה״ק ר׳ צבי הירש ריינמאן‬ ‫עצמך במותר לך‪ ,‬ומיד צבט זקני את אחיו‬ ‫אב״ד קרעטשניף זי״ע ‪ -‬שאני קרוי על שמו‬ ‫שגם הוא צדק באמריו‪.‬‬ ‫‪ -‬היה מגזע נאראל‪ ,‬והיה נוסע להרה״ק ר׳‬ ‫יהושע מבעלזא זי״ע ואח״כ היה אצל‬ ‫הרה״ק מצאנז זי״ע ואח״כ אכל קעסט אצל‬ ‫בבעלזא היה דגוש גדול על לימוד התורה‪,‬‬ ‫זקינו הייטב לב עשר שנים‪ ,‬כי היה הוא היה‬ ‫וגם הרה״ק ר׳ אהרן מבעלזא זי״ע היה‬ ‫חתנו של בנו הרה״ק ר׳ אברהם אהרן אב״ד‬ ‫מברך את כל האברכים והבחורים שיזכו‬ ‫קאלבסוב זי״ע‪ ,‬ואחיו היה הרה״ק אב״ד‬ ‫לתורה ויראת שמים‪ ,‬והרה״ק ר׳ ישכר דוב‬ ‫נאראל זי״ע‪.‬‬ ‫מבעלזא זי״ע היה אומר לבחורים כשחזרו‬ ‫ופעם הגיע אחיו לקרעטשניף וביקש מזקני‬ ‫לביתם בבין הזמנים‪ ,‬שיראו ללמוד בתוך‬ ‫שרוצה לנסוע על שבת להרה״ק ר׳ יהושע‬ ‫הבעלז׳ער שטיבל׳עך כדי שיאמרו‬ ‫מבעלזא זי״ע כי יש לו איזה מחשבה זרה‬ ‫שבבעלזא לומדים‪ .‬וזהו דבר פלא שאמר‬ ‫ורוצה להיפטר מזה‪ ,‬וזהו נסיעה גדולה‬ ‫כן‪.‬‬ ‫מקרעטשניף לבעלזא‪ ,‬ועל הדרך אמר זקני‬ ‫אב״ד קרעטשניף לאחיו אב״ד נאראל‪,‬‬ ‫תראה שהרב ידבר בשבת מעניין ׳קדש‬ ‫כשהייתי בבחרותי בהיותי בן י״ג או י״ד‬ ‫עצמך במותר לך׳‪ ,‬ובאמצע הדרך הצטנן‬ ‫שנה כבר הייתי שבת בבעלזא‪ ,‬בהיותו‬ ‫אב״ד נאראל והיה לו מכאובים בכתפיו‪,‬‬ ‫בטאטריב‪ .‬והפחד שהיה שם אין לתאר‬ ‫ובליל שבת ביקש מהגבאי שלא יושיבו‬ ‫כא‬ ‫רשפי אש‬ ‫זקה״ק זי״ע היה אומר‪ ,‬בני ישראל קיבלו‬ ‫כלל‪ .‬ואח״כ כשהיה כאן בארץ ישראל לא‬ ‫בהר סיני תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪,‬‬ ‫היה כזה פחד כמו שהיה שם‪.‬‬ ‫והנה הגמרא כבר ניתנה להיכתב והיום‬ ‫תורה שבעל פה הם העובדות מהצדיקים‪.‬‬ ‫בביתי יש שולחן שקידש עליו הרה״ק‬ ‫מבעלזא בליל שבת‪ ,‬כי נתאכסן אצלי בביתי‬ ‫כשהיה המחלוקת בין בעלזא למונקאטש‬ ‫שני פעמים כשהייתי גר בירושלים לפני‬ ‫שלח הרה״ק ר׳ ישכר דוב מבעלזא זי״ע‬ ‫שעברתי לכפר עטה‪ ,‬ופעם אמר שם תיקון‬ ‫לשאול את דודי הרה״ק ר׳ ישראל יעקב‬ ‫חצות ונתן ראשו על השולחן וחלץ את‬ ‫מחוסט בן הרה״ק הרבי ר׳ מרדכי׳לע זי״ע‬ ‫מנעליו והתחיל לקונן על חורבן בית‬ ‫מה הוא אומר‪ ,‬וענה דודי כי אינו יכול‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫לקחת צד בוויכוח‪ ,‬ושלח עוד פעם בלשון‬ ‫אחר‪ ,‬שרוצה לשמוע מבנו של הרבי ר׳‬ ‫פעם אחד בעת שכבר הייתי גר בכפר עטה‬ ‫מרדכי׳לע מה עליו מוטל לעשות‪ ,‬ומה‬ ‫שאלתי אותו על איזה דבר‪ ,‬ואמר לי שדבר‬ ‫יאמר כן יעשה‪ ,‬ואז ענה‪ ,‬בעלזא יהיה‬ ‫כזה אין שואלים‪ ,‬והבנתי ממנו שמה‬ ‫בעלזא בכל מקום שהוא‪.‬‬ ‫שרוצה לומר לי שונה ממה שאני רוצה‬ ‫לשמוע ואינו רוצה לצער אותי על כן ענה‬ ‫לי כדברים האלו‪ ,‬ואמרתי לו שקודם‬ ‫והרה״ק ממונקאטש זי״ע העיד על הרה״ק‬ ‫שנכנסתי לרב פתחתי חומש ונפתח לי‬ ‫ר׳ ישראל יעקב זי״ע כי אינו מסיח דעתו‬ ‫בפסוק ׳נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך‬ ‫רגע מהשי״ת‪ ,‬והיה עובדא שהיה אחד‬ ‫ה׳ אלקיך אליו תשמעון׳‪ ,‬ונענה ואמר לי‪,‬‬ ‫מעיר מונקאטש שהיה מחסידי הרה״ק ר׳‬ ‫אם כך הרי הדבר שונה‪ ,‬ומיד אמר לי מה‬ ‫ישראל יעקב מחוסט זי״ע ובנו היה הויז‬ ‫שרצה לומר‪ ,‬וזהו דבר פלא שלמרות‬ ‫בחור אצל הרה״ק ממונקאטש‪ ,‬ושנה אחת‬ ‫ענוותנותו הגדולה כשאמרתי לו את הפסוק‬ ‫לא עלה בידו לנסוע לחוסט ונשאר בראש‬ ‫׳נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו"‪ ,‬לא ענה לי‬ ‫השנה במונקאטש והתפלל אצל הרה״ק‬ ‫שאינו נביא אלא הסכים איתי‪.‬‬ ‫ממונקאטש‪ ,‬וכיון שהיה מחשובי החסידים‬ ‫עמד ליד הרה״ק בתפילה‪ ,‬והוא התפלל‬ ‫בנוסח נדבורנא והציבור לא היו יכולים‬ ‫הוא היה רגיל לברך הרבה ברכות‪ ,‬ויעזור‬ ‫לסבול זאת‪ ,‬כיצד מעיז לעשות כזאת‬ ‫השי״ת שכל ברכותיו יתקיימו‪.‬‬ ‫כשהוא עומד ליד הרבי‪ ,‬ואחר התפילה‬ ‫אמר לו הרה״ק ממונקאטש זי״ע‪ ,‬ב״ה‬ ‫להבות אש‬ ‫כב‬ ‫הולך כי אם בפעם הזאת‪ ,‬והוכרח לומר לו‬ ‫שפעם אחת זכיתי לשמוע את נוסח‬ ‫את מטרת הליכתו‪ ,‬וגער בו אביו ואמר לו‬ ‫נדבורנא‪.‬‬ ‫מה רצית לעשות לי‪ ,‬הרי לאותו רבי היה‬ ‫חלישות הדעת בראותו שאע״פ שאין זה‬ ‫מקום של בעלזא עם כל זאת הגיעו אלי‬ ‫הרה״ק מבילגרייא זי״ע סיפר לי סיפור‬ ‫הרבה אנשים לתת לי שלום‪ ,‬והיה לי הנאה‬ ‫מופלא על אביו הק׳ זי״ע‪ ,‬שפעם אחת נסע‬ ‫שלפחות הוא מתנחם בזה שללמוד ואין‬ ‫אביו הרה״ק ר׳ ישכר דוב מבעלזא זי״ע‬ ‫הבעלזער רב יודע‪ ,‬והנאה זו רצית ליטול‬ ‫לאיזה מקום מרפא בטשעכיי‪ ,‬ושם לא היה‬ ‫ממני?!‬ ‫מחסידיו אבל כשפרסמו את דבר בואו באו‬ ‫הרבה מעריציו לתת לו שלום בכל מקום‬ ‫שעבר שם‪ ,‬ושם על הבאן היה עוד איזה‬ ‫ראיתי פעם אחד מהו הפי' של מורא רבך‬ ‫רבי שהיה גדול בתורה ומפורסם אבל‬ ‫כמורא שמים )אבות ד‪ ,‬יב(‪ ,‬וזאת כשהרה״ק‬ ‫באותו גליל לא היה מפורסם ולא ידעו‬ ‫מבעלזא זי״ע התאכסן בביתי וכל רבני‬ ‫עליו‪ ,‬ולא כיבדו אותו כראוי‪ ,‬ובאמצע‬ ‫וצדיקי העיר הגיעו לבקר אותו‪ ,‬ובתוכם‬ ‫הדרך דיברו שניהם בדברי תורה ועסקו‬ ‫הרה״ק מסאטמאר זי״ע שהיה גר אז‬ ‫בביאור דברי הקצות החושן‪ ,‬ואמר הרה״ק‬ ‫בירושלים‪ ,‬וגם הרה״ק ר׳ אהרן ראטה זי״ע‬ ‫מבעלזא איזה פשט על דבריו ואותו רבי‬ ‫בעל השומרי אמונים הגיע אצלו והוא היה‬ ‫ביטל את דבריו ואמר עוד פשט ושוב ביטל‬ ‫מחסידי בעלזא‪ ,‬ושם ראיתי מהו מורא רבך‬ ‫אותו‪ ,‬והרה״ק מבילגרייא לא היה יכול‬ ‫כמורא שמים‪ ,‬כי ישב אצלו כתלמיד לפני‬ ‫לסבול זאת אבל לא היה יכול לומר כלום‬ ‫הרב במורא גדול‪.‬‬ ‫כי היה ליד אביו‪.‬‬ ‫ואפילו באושוויץ לא היה לי אחד מהעשרה‬ ‫אבל אחר כך פנה אותו רבי ועבר לקרון‬ ‫מהפחד שהיה לו שם כשישב אצל הרה״ק‬ ‫אחר‪ ,‬וכך אמר לי הרה״ק מבילגרייא‪ ,‬אני‬ ‫מבעלזא זי״ע‪ ,‬והיה חיוור כסיד ונטף ממנו‬ ‫לא הייתי יכול לסבול זאת כי ידעתי שאבי‬ ‫זיעה וחשש לפתוח את פיו‪ ,‬ופחד כזה לא‬ ‫צודק בביאורו וכיצד יכול הוא לבטל את‬ ‫ראיתי מעודי ואז ראיתי מהו מורא רבך‬ ‫דבריו במחי יד‪ ,‬וחשבתי שאלך לאותו קרון‬ ‫כמורא שמים‪.‬‬ ‫ושם אתווכח איתו ולהוכיח לפניו את צדקת‬ ‫אבי‪ ,‬ומיד כשקם ממקומו שאל אותו אביו‪,‬‬ ‫׳מאטע׳לע להיכן אתה הולך׳‪ ,‬ואמר‪,‬‬ ‫פירשתי פעם לבחורים ׳מורא רבך כמורא‬ ‫שאע״פ שקם כמה פעמים ממקומו באמצע‬ ‫שמים׳‪ ,‬שהמורא שיש לאדם מרבו הוא כמו‬ ‫הנסיעה‪ ,‬כי היה זה נסיעה ארוכה של יותר‬ ‫שמתיירא מהשי״ת‪ ,‬ואם אין מתייראים‬ ‫מעשר שעות לא שאל אותו אביו להיכן הוא‬ ‫כג‬ ‫רשפי אש‬ ‫ולרבי׳ס יש לפרש‪ ,‬שהמורא שצריכים‬ ‫מהרבי זהו סימן שאין מתייראים גם‬ ‫התלמידים לירא מרבם‪ ,‬זהו כמה שהרב‬ ‫מהשי״ת‪ ,‬והעצה לזה היא שיקבל עליו‬ ‫עצמו מתיירא מהשי״ת‪.‬‬ ‫מורא רבו ואז יהיה עליו גם מורא שמים‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫כד‬ ‫מתוך דא"ח רעוא דרעוין פרשת וירא תשפ"ב לפ"ק‬ ‫והוסיף ע"ז רבי מאיר מפרעמישלאן זיע"א‪,‬‬ ‫זיכוך אברי הגוף שיעשו רצון הבורא‬ ‫שראה אברהם אבינו שהקב"ה סיבב‬ ‫מעצמם‬ ‫שיבקרו אצלו אורחים‪ ,‬ומ"מ השרה שכינתו‬ ‫ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא‬ ‫עליו רק בכדי ללמד אותנו ש'גדולה הכנסת‬ ‫תעבור מעל עבדך )בראשית יח‪ ,‬ג(‪ .‬מכתוב זה‬ ‫אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪.‬‬ ‫למדו חז"ל )שבת קכז‪' (.‬גדולה הכנסת‬ ‫אורחים יותר מהקבלת פני שכינה'‪ .‬והקשה‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מאיר מפרעמישלאן זיע"א‪,‬‬ ‫אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון‬ ‫מי גילה לאברהם אבינו עצמו ש'גדולה‬ ‫וכענין זה שמעתי מאאמו"ר זיע"א‪ ,‬שפעם‬ ‫הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪,‬‬ ‫אחת הביאו לפני הרה"ק רבי אורי‬ ‫וביאר עפ"י מה שידוע מספרים הקדושים‬ ‫מסטרעליסק זיע"א קאווע עם חתיכות‬ ‫)ראה אוהב ישראל לך לך ד"ה מה שהקשו‬ ‫צוקער‪ ,‬ושתה רק את הקאווע בלי הצוקער‪,‬‬ ‫הקדמונים‪ ,‬אגרא דפירקא רכב‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שאברהם‬ ‫ושאלוהו מדוע אינו ממתיק את הקאווע‪,‬‬ ‫אבינו זיכך את גופו כל כך‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫והראה להם שחתיכות הצוקער אבדו טעמן‬ ‫למצב שאף אבריו הקדושים התנשאו‬ ‫ונהיו מרים‪ .‬והסביר‪ ,‬שקודם חטא עץ‬ ‫מעצמם לעשות רצון ה'‪ ,‬וכפי שנאמר‬ ‫הדעת היו כל אברי החושים של האדם‬ ‫בעקידת יצחק )בראשית כב‪ ,‬י( "וישלח‬ ‫שווים‪ ,‬והיה אפשר להשתמש בכל אבר‬ ‫אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט‬ ‫לצורך כל ה' החושים‪ ,‬כלומר‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬עם‬ ‫את בנו"‪ ,‬פירוש‪ ,‬דהלא רצון הבורא היה‬ ‫הפה היה יכול לדבר‪ ,‬להריח‪ ,‬לראות‪,‬‬ ‫שלא לשחוט את יצחק‪ ,‬וכדי לעשות היפך‬ ‫למשש ולשמוע‪ ,‬אך לאחר שחטא אדם‬ ‫מרצון הבורא‪ ,‬היה צריך אברהם לשלוח את‬ ‫הראשון נפרדו הכחות ונתחלקו החושים‬ ‫ידיו בחזקה‪ ,‬ורק כך הצליח להושיט את‬ ‫באברים נפרדים‪ ,‬והקב"ה הכניס בכל אבר‬ ‫ידיו‪ ,‬וכמו כן כשראה אברהם את האורחים‬ ‫את החוש המיוחד לו‪ .‬אמנם כאשר אדם‬ ‫מיד 'וירץ לקראתם'‪ ,‬כי כל רמ"ח אבריו‬ ‫נקי וזך מחטאים‪ ,‬הרי הוא שב למדרגה‬ ‫ושס"ה גידיו היו נעים ורצים לקיים מצוות‬ ‫העליונה כמו שהיה שרוי בה אדם הראשון‬ ‫ומעש"ט‪.‬‬ ‫כה‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫מסירות נפש‪ ,‬וכמו שאנו מקבלים על‬ ‫לפני החטא‪ ,‬ואדם כזה יכול להרגיש טעם‬ ‫עצמינו שלוש פעמים ביום בעת קריאת‬ ‫ע"י שרק יאחוז בידו את המאכל‪ ,‬ואין צורך‬ ‫שמע למסור את נפשינו לעבודתו ית'‪ ,‬ואכן‪,‬‬ ‫שיכניסנו לפיו כי יש לו קדושה עליונה‪.‬‬ ‫כל מצוה שכרוכה במסירות נפש‪ ,‬הן ב'קום‬ ‫ובזה ביאר את הפסוק )תהלים לח‪ ,‬ד( 'אין‬ ‫ועשה' והן ב'שב ואל תעשה' נחשבת מאוד‬ ‫שלום בעצמי מפני חטאתי'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫שהסיבה ש'אין שלום בעצמי'‪ ,‬ואין ה' אברי‬ ‫והוכחה לזה היא מה שאנו מוצאים בענין‬ ‫החושים שווים בפעולתם היא 'מפני‬ ‫'עקידת יצחק' שיצחק היה מוכן למסור‬ ‫חטאתי'‪ ,‬מפני שירדתי מדרגתי וחטאתי‪,‬‬ ‫נפשו ולהיעקד‪ ,‬וכן אברהם היה מוכן‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫ומזומן להקריב את בנו שנולד לעת זקנתו‬ ‫קיום המצוה מצד הנותן‬ ‫לעולה‪ ,‬ואכן‪ ,‬זכות גדולה זו אנו מזכירים‬ ‫נחזור לענינינו‪ ,‬והנה‪ ,‬הרי אמרו חז"ל )ב"מ‬ ‫בכל יום ויום‪ ,‬וכן בראש השנה וזה פועל‬ ‫פו‪ (:‬שהמלאכים לא אכלו באמת‪ ,‬אלא היו‬ ‫הרבה למעלה‪ .‬ולפי שמעשי אבות סימן‬ ‫נראים כאוכלים‪ ,‬וא"כ הרי לא קיים אברהם‬ ‫לבנים‪ ,‬מוטל החוב עלינו ועל דורותינו‬ ‫מצוות הכנסת אורחים‪ .‬אך התירוץ הוא‬ ‫להתנהג במדה גדולה זו‪ ,‬ולמסור נפשינו‬ ‫ע"פ המובא בספרים הקדושים‪ ,‬שאף שלא‬ ‫אף שלפעמים קשה לקיים המצוה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫הועיל להאורחים כלום‪ ,‬מ"מ היה לו מצוה‬ ‫שזכות זאת תעמוד לנו לעולמי עד ולנצח‬ ‫כי מצידו עשה מעשה חסד‪ ,‬ולצורך מצוה‬ ‫נצחים‪.‬‬ ‫זו 'רץ אברהם' והפעולות נעשו מאליהן‪ ,‬כי‬ ‫מהרו לעשות רצון קונם כנ"ל‪ ,‬וזה מצוי רק‬ ‫במי שזיכך עצמו לגמרי‪.‬‬ ‫על כל אחד לתקן מה שרופף אצלו‬ ‫כלל ישראל נמצא ב'דור האחרון'‪ ,‬אשר‬ ‫עליו נאמר 'כל יום קשה מחבירו'‪ ,‬וזה הן‬ ‫לימוד מסירות נפש למצוות מאברהם‬ ‫לגבי הנסיונות שגוברים עלינו מיום ליום‪,‬‬ ‫אבינו‬ ‫והיצה"ר מתחדש בכל זמן עם כלים טמאים‬ ‫לימוד נוסף אנו לומדים מאברהם אבינו‪,‬‬ ‫שונים למיניהם‪ ,‬וכן הוא מפתה את האדם‬ ‫והוא גודל מסירות נפשו לקיום המצוות‪,‬‬ ‫לתאוות הבלי העוה"ז‪ ,‬והן במובן ה'אסונות‬ ‫שאף שיום שלישי למילתו היה‪ ,‬שאז‬ ‫הקשים' הפוקדים את כלל ישראל באופן‬ ‫הכאבים מתגברים‪ ,‬מ"מ 'וירץ לקראתם' וכן‬ ‫תדיר רח"ל‪ ,‬וכידוע‪ ,‬שעל כל צרה וצרה‬ ‫'אל הבקר רץ אברהם'‪ ,‬וכל זה כדי לקיים‬ ‫שקורה לאחד מעם ישראל‪ ,‬צריך כל יחיד‬ ‫מצוות הכנסת אורחים בשלימות‪.‬‬ ‫ויחיד לפשפש במעשיו‪ ,‬אולי בשלו הרעה‬ ‫הזאת‪ ,‬וכפי שכתוב 'יעקב חבל נחלתו'‬ ‫ובאמת‪ ,‬הרי כל תכלית עבודת האדם היא‬ ‫להבות אש‬ ‫כו‬ ‫הזדמנה לידך לעשות איזו מצוה‪' ,‬אל‬ ‫)דברים לב‪ ,‬ט(‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שכל בני ישראל מסוף‬ ‫תחמיצנה' אל תקיים אותה בחמיצות‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬קשורים ומחוברים יחד‬ ‫ובעצבות‪ ,‬אלא תעשה אותה בהתלהבות‬ ‫בחטיבה אחת לאביהם שבשמים‪ ,‬ועל כל‬ ‫ובשמחה‪ .‬וכגון‪ ,‬אם נזדמנה לידך מצוות‬ ‫אחד לדאוג על צרות חבירו‪ ,‬ולחשוש‬ ‫צדקה‪ ,‬תקיים זאת בהלבנת שיניים ותהיה‬ ‫בנפשו לאמר 'במה ציערתי להקב"ה‬ ‫בשמחה שהשי"ת הזמין לידך מצוה נוספת‪.‬‬ ‫שרצונו להטיב עם בריותיו‪ ,‬ורק עתה‬ ‫וכמו שזקה"ק הרבי ר' מרדכי'לע מנדבורנא‬ ‫בשביל מעשי המקולקלים ארעה צרה זאת‬ ‫לחברי'‪ .‬וכדאיתא בספרים הקדושים )ראה‬ ‫זיע"א ביאר את מה שאמר יעקב אבינו ע"ה‬ ‫)בראשית כח‪ ,‬כ( 'ונתן לי לחם לאכל ובגד‬ ‫נועם אלימלך פרשת בשלח ד"ה ועתה הרם(‪ ,‬שאם‬ ‫ללבוש'‪ ,‬דהנה‪ ,‬הלא לכאורה קשה‪ ,‬וכי‬ ‫אדם רוצה לדעת מהי תכלית תיקונו‪ ,‬יבדוק‬ ‫סלקא דעתך שישתמש עם הלחם‬ ‫באיזה דבר הוא מתקשה להשלים עצמו‪,‬‬ ‫למלבושים וכן היעלה על הדעת שישתמש‬ ‫ומזה יבין שתפקידו בעוה"ז הוא לעבוד על‬ ‫עם המלבושים לצורך מאכלים‪ ,‬ולמה צריך‬ ‫אותו ענין‪.‬‬ ‫הכתוב לפרש שהלחם יהיה לאכול והבגד‬ ‫ללבוש‪ .‬ומפרש הוא ז"ל‪ ,‬שכוונתו של יעקב‬ ‫אחדות ישראל וגמילות חסד‬ ‫אבינו ע"ה באלו התיבות היה‪ ,‬שיהיה לו‬ ‫אוכל להאכיל את העניים וכן בגדים‬ ‫אשר על כן צריך כל אחד להתחזק בעניני‬ ‫להלביש את העניים‪ ,‬וזה היה כל תוכן‬ ‫'בין אדם לחבירו' וכן בעניני 'בין אדם‬ ‫בקשתו – לדאוג לעניים‪.‬‬ ‫למקום'‪ ,‬כי ודאי שהסיבה לכך שאבדנו‬ ‫בשנים האחרונות כמה גדולי עולם‪ ,‬הוא‬ ‫וידוע מה שאמר הבעש"ט הקדוש על‬ ‫משום התנהגותינו הרעה‪ ,‬ובשביל שלא‬ ‫הפסוק 'ה' צלך' )תהלים קכא‪ ,‬ה(‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫התפללנו די על צרות חברינו‪ ,‬ולכן הבה‬ ‫מתנהג עם האדם כצל הזה שמשתנה לפי‬ ‫נתחזקה יחד‪ ,‬ולחיות בידידות ובאהבת‬ ‫תנועות האדם‪ ,‬כי אם האדם זוכה ומתחסד‬ ‫חברים‪ ,‬ובגמילות חסד זה לזה‪.‬‬ ‫עם קונו‪ ,‬אזי אף הקב"ה מתנהג איתו‬ ‫במידת הרחמים )קדושת לוי פרשת בשלח ד"ה‬ ‫והנה ידוע(‪.‬‬ ‫קיום המצוות בשמחה וחשק‬ ‫ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה‬ ‫וכפי שפירשנו בשבוע העעל"ט את מאמר‬ ‫ובדרך זה אפשר לפרש את נוסח הבקשה‬ ‫חז"ל )ראה מכילתא‪ ,‬ט( מצוה הבאה לידך אל‬ ‫)תפילה לאחר ספירת העומר( 'ואטהר ואתקדש‬ ‫תחמיצנה‪ ,‬שנתכוונו לעורר על הענין של‬ ‫בקדושה של מעלה'‪ ,‬כי לכאורה הרי אין‬ ‫קיום המצוות בשמחה‪ ,‬וכך מתפרש‬ ‫שם כלל תאוות העוה"ז‪ ,‬ואיך שייך‬ ‫מאמרם ז"ל‪' ,‬מצוה הבאה לידך' – אם‬ ‫כז‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫והסביר זאת בדרך משל‪ ,‬דהנה דרך העולם‬ ‫להתקדש שם אם לא קיימים שם נסיונות‪,‬‬ ‫היא שכאשר אדם שב ממדינת הים‪ ,‬הוא‬ ‫ובדברי הבעש"ט הנ"ל יובן מאוד‪ ,‬כי‬ ‫מביא איתו מתנות לבני משפחתו‪ ,‬קרוביו‬ ‫כשאדם מתקדש ומתגבר ועומד איתן מול‬ ‫וידידיו‪ ,‬וכמובן‪ ,‬שאת המתנות הוא מחלק‬ ‫פתויי היצה"ר‪ ,‬אז נמשכת עליו מלמעלה‬ ‫לכל אחד לפום דרגת הידידות אליו‪ ,‬ולאדם‬ ‫שמירה עליונה שמוסיפה לו כח ואומץ לא‬ ‫שקרוב אליו מאוד הוא נותן לו דבר נאה‬ ‫להיכשל בדבר עבירה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‬ ‫ומתקבל יותר מאשר מי שאינו כ"כ ידיד‬ ‫)קידושין ל‪ (:‬שאילמלא הקב"ה עוזרו אינו‬ ‫נפשו‪ ,‬וגם פשוט שלא יעמוד ברחוב ויחלק‬ ‫יכול לו‪ ,‬וכשישמור עצמו ואת מחשבתו‬ ‫מתנות לכל עובר ושב‪.‬‬ ‫מכל הרהור רע‪ ,‬יפעל בעדו השפעות מן‬ ‫השמים‪ ,‬וכדרך שפירש זקה"ק רבי מאיר‬ ‫כך גם היא שבת קודש‪ ,‬כאשר האדם זוכה‬ ‫מקרעטשניף זיע"א את דברי רש"י על‬ ‫ועובד את ה' בכל ימות השבוע‪ ,‬ומתעלה‬ ‫הפסוק )שמות טו‪ ,‬א( 'אז ישיר משה' 'למדנו‬ ‫ומתקרב אליו‪ ,‬אזי בשבת קודש הוא נהיה‬ ‫שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫'מחותן' וזוכה לשפע של מתנות טובות‪,‬‬ ‫שכל מעלתו וחשיבותו של 'היו"ד' נמדדת‬ ‫ובוודאי שאדם כזה משרה בביתו רוח‬ ‫על שם מחשבתו‪.‬‬ ‫עילאית‪ ,‬מה שמשפיע אף על הענינים‬ ‫הגשמיים‪.‬‬ ‫מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬ ‫ובזה עצמו שבני ישראל מתאספים בשבת‬ ‫ברכות הקודש‬ ‫קודש‪ ,‬אפשר לזכות להשפעות טובות‪ ,‬וכמו‬ ‫יעזור השי"ת‪ ,‬שתפילותינו ובקשותינו‬ ‫שאיתא בזוה"ק )זוה"ק ח"ב פח‪' ,(.‬כל ברכאן‬ ‫יתקבלו לרצון לפני אדון כל‪ ,‬ובזכות שמחה‬ ‫דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין'‪.‬‬ ‫זו שודאי מעוררת 'זכות אבות'‪ ,‬נזכה כולנו‬ ‫ואאמו"ר זיע"א ביאר פעם הענין של מתנה‬ ‫יחד‪ ,‬את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה‪,‬‬ ‫טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה )שבת י‪,(:‬‬ ‫להשפעות טובות ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬ ‫דהנה‪ ,‬אף ששבת מתנה טובה היא‪ ,‬ואכן‬ ‫ונושע בזרעא חיא וקיימא‪ ,‬זיווגים הגונים‪,‬‬ ‫ישנם אנשים בעלי מדרגה שמתלהבים‬ ‫פרנסה בשפע וברווח‪ ,‬מתוך בריות גופא‬ ‫בזמירות שבת ומתענגים על השבת‪ ,‬מאידך‬ ‫ונהורא מעליא‪ ,‬עדי נזכה לביאת גואל צדק‬ ‫גיסא ישנם כאלו שאינם מרגישים שום‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫טעם בה‪ ,‬ואין זוכים להתעלות בשב"ק‪.‬‬ ‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@‬ ‫@‬ ‫)‬ ‫@ @@‬ ‫כי יש"ר דבר ה' וכל מעשהו באמונה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫||||||||||||||||||||‬ ‫@@@‬ ‫)‬ ‫@‬ ‫@ @‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון תורת אש‬ ‫להוצאת והפצת תורת רבוה"ק‬ ‫מקרעטשניף סיגעט‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫גליון ה'‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫להשיג את הגליון באימעיל‬ ‫נא לשלוח בקשה אל‬ ‫להארות הערות ותרומות נא להתקשר‬ ‫‪347.291.1133‬‬ ‫)‬ ‫ג‬ ‫רעוא דרעוין‬ ‫מפני שעל ידו יומשך הלאה תורה ויראת‬ ‫בזכות א הציבור‪ ,‬בזכות שב"ק‪ ,‬בתפילה לקל‬ ‫שמים‪ ,‬ומה שיעשה אברהם אבינו הוא‬ ‫שנזכה לומר ד"ת לקרב ליבם של ישראל‬ ‫'מעשה אבות סימן לבנים'‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫וזהו הענין שהקב"ה שלח מלאכים ולא‬ ‫בפרשתן "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא‬ ‫אנשים‪ ,‬דהנה כשעלה משה למרום‪ ,‬שאלו‬ ‫יושב פתח האוהל כחום היום"‪ .‬זקה"ק‬ ‫המלאכים אז 'מה לילוד אשה בינינו'‪ ,‬ואמר‬ ‫מביא בשם האוה"ח הק' דמדקדק למה לא‬ ‫לו הקב"ה 'אחוז בכסא כבודי וחזור להן‬ ‫כתיב 'וירא ה' אליו'‪ ,‬דהיה צריך לכתוב‬ ‫תשובה'‪ ,‬וענה להם משה‪ :‬אתם אכלתם‬ ‫תחילה מי שנראה‪ ,‬ואח"כ אל מי נראה‪.‬‬ ‫בשר וחלב אצל אברהם אבינו ולא הכרתם‬ ‫ועוד קשה דלא כתיב למי נראה ה'‪ ,‬דכתיב‬ ‫לו טובה‪ ,‬וכלום מידות טובות יש בכם‪ .‬ולכן‬ ‫רק 'אליו'‪ .‬ועוד מדקדק בהמשך הפסוק‪,‬‬ ‫נתן הקב"ה את התורה לישראל ולא‬ ‫"וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים‬ ‫למלאכים‪.‬‬ ‫נצבים עליו וירא וירץ לקראתם"‪ ,‬ומהו‬ ‫נמצא שמה ששלח הקב"ה את המלאכים‬ ‫שנכפל לשון 'וירא' שתי פעמים‪.‬‬ ‫ולא שלח אנשים‪ ,‬היה לטובת ישראל בזמנו‬ ‫והנה ברש"י על הפסוק 'כחום היום' איתא‪:‬‬ ‫של משרע"ה‪.‬‬ ‫"הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא‬ ‫להטריחו באורחים‪ ,‬ולפי שראהו מצטער‬ ‫שלא היו אורחים באים הביא המלאכים‬ ‫ובזה הענין יש להליץ טוב על ישראל‪,‬‬ ‫עליו בדמות אנשים"‪ .‬ויש לדייק למה לא‬ ‫דאע"פ שעומדים אנו בזמן של חושך‬ ‫שלח הקב"ה אנשים במקום המלאכים‪,‬‬ ‫והסתרת פנים‪ ,‬זמן שמרגישים 'אני ואפסי‬ ‫ומהו הענין של המלאכים‪.‬‬ ‫עוד'‪ ,‬והענין של 'כוחי ועוצם ידי עשה לי‬ ‫אך כשנתבונן נראה דכתיב באברהם אבינו‬ ‫את החיל הזה'‪ ,‬שהגויש'קייט נשתרבבה‬ ‫"והוא יושב פתח האוהל כחום היום"‪,‬‬ ‫במחנינו‪ ,‬ומחשבים חשבונות למי יש כח‬ ‫וכתיב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‬ ‫גדול יותר‪ .‬והנה אין אדם נוקף אצבעו‬ ‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'"‪ .‬דהיינו‬ ‫מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה‪,‬‬ ‫שהקב"ה אומר‪ ,‬מוכרח אני לספר לאברהם‪,‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א אחד מהשנים‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ד‬ ‫שפע‪ ,‬והוא מודה להשי"ת על כל דבר‪ ,‬והוא‬ ‫הכל נכתב ונחתם מלמעלה‪ ,‬וכל מעשיו‬ ‫מרגיש שאין מגיע לו כלום‪ ,‬זה מביא לו‬ ‫ומחשבותיו ודיבוריו של האדם הכל מן‬ ‫שמחה בחייו‪.‬‬ ‫השמים הוא‪ ,‬והקב"ה הוא בורא ומנהיג לכל‬ ‫הברואים‪ ,‬והוא לבדו עשה ועושה ויעשה‬ ‫והנה אברהם אבינו בא למדריגה גדולה של‬ ‫לכל המעשים‪ ,‬ואין דבר שנעשה מעצמו‪.‬‬ ‫ענוה‪ ,‬ובודאי כשהקב"ה רצה שימול את‬ ‫עצמו‪ ,‬שזהו יסוד גדול ביהדות‪ ,‬של קדושה‬ ‫וכמו שגילה הבעש"ט במעשה העלה שנפל‬ ‫וטהרה‪ ,‬ובתחילה היה שמו אברם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫על התולעת‪ ,‬שהיה בהשגחה פרטית‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬שהוא גימטריא רמ"ח‪ ,‬שהיה שולט‬ ‫כידוע‪ ,‬ועוד כהנה סיפורים הרבה שהוכיחו‬ ‫בכל רמ"ח איבריו‪ ,‬ואע"פ שלא היה צריך‬ ‫הצדיקים שכל דבר שנעשה‪ ,‬אפי' קטן ככל‬ ‫לעצתו של ממרא‪ ,‬עם כל זה נהג בעצמו‬ ‫שיהיה‪ ,‬הכל בהשגחה פרטית נפלאה‪ .‬וזה‬ ‫מנהג שפלות‪ ,‬ובשביל זה "וירא אליו ה'‬ ‫הדבר שצריך האדם להרגיל עצמו בו‬ ‫באלוני ממרא"‪ ,‬דזוהי ענוה נכונה שהקב"ה‬ ‫במחשבתו‪.‬‬ ‫נמצא שם‪ ,‬וענוה כזאת שהאדם מקבל על‬ ‫עצמו את עול מלכותו יתברך‪ ,‬מתוך ענוה‬ ‫ושפלות‪ ,‬היא הענוה הראויה שיש לה קיום‪.‬‬ ‫עה"כ באלוני ממרא‪ ,‬פירש"י הוא שנתן לו‬ ‫עצה על המילה‪ .‬והנה לכאורה לא מובן‬ ‫למה הוצרך אברהם אבינו לממרא ליתן לו‬ ‫בפרשתן נמצאת הקריאה של ר"ה‪ ,‬וקריאה‬ ‫את העצה על המילה‪ ,‬דהלא אברהם אבינו‬ ‫מעוררת את הזמן‪ ,‬ידע אנוש בנפשו מה‬ ‫היה משיג את כל ההשגות והחכמות ולמה‬ ‫שצריך לתקן‪ .‬פתח לנו שער בעת נעילת‬ ‫הוצרך לעצתו של ממרא‪ .‬אלא דידוע‬ ‫שער‪ ,‬עכשיו הוא התעוררות גדולה בשמים‪,‬‬ ‫ש'מילה' היא 'קדושה'‪ ,‬וקדושה א"א להשיג‬ ‫ר"ה הוא ענין של מלכיות‪ ,‬ולפי מה‬ ‫אלא אם כן מכיר האדם את גדלות הבורא‬ ‫שדיברנו עכשיו‪ ,‬מתוך ענוה ושפלות אפשר‬ ‫ושפלות עצמו‪.‬‬ ‫להמליך את הקב"ה על עצמו‪.‬‬ ‫וחס וחלילה כשאדם מסתובב עם ענוה‬ ‫יעזור השי"ת שכל ההשפעות הכלולות‬ ‫פסולה בעצמו‪ ,‬אז אינו רואה את גדלות‬ ‫בפרשה זו‪ ,‬וגם מה דכתיב "וה' פקד את‬ ‫הבורא‪ .‬וזהו הסימן שיעשה האדם לעצמו‬ ‫שרה"‪' ,‬עקרות נפקדו וחולים נתרפאו'‪ ,‬וכל‬ ‫לראות אם יש לו ענוה פסולה או לא‪ ,‬דאם‬ ‫ההשפעות הטובות יבואו לכל אדם בביתו‪,‬‬ ‫יראה שאף שיש לו ענוה אינו מכיר את‬ ‫ויקויים מה דכתיב "ובאו הברכות האלו‬ ‫גדלות הבורא‪ ,‬סימן הוא שאין זו שפלות‪,‬‬ ‫והשיגוך"‪ ,‬ונזכה לקבל פני משיח צדקנו‪,‬‬ ‫אלא עצבות‪.‬‬ ‫ומלכנו בראשנו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫וכשהאדם מרגיש שהקב"ה נותן לו הרבה‬ ‫ה‬ ‫חומש רש"י‬ ‫מ'קומט צופרי אין ביהמ"ד‪ ,‬מ'קומט אין‬ ‫זאגט די הייליגע תורה‪:‬‬ ‫ישיבה‪ ,‬זאגט מען א גוט מארגן פאר א חבר‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח‬ ‫"גוט מארגן משה‪ ,‬גוט מארגן יעקב‪ ,‬גוט‬ ‫האהל כחום היום‪.‬‬ ‫מארגן ברוך‪ ,‬וואס מאכסטו‪ ,‬וואס טוט‬ ‫זיך?" די וואס רעדן נישט פארן דאווענען‪,‬‬ ‫זאגט דער הייליגער רש"י‪" :‬וירא אליו‪,‬‬ ‫איז דאס א צווייטע זאך‪ ,‬אבער אז מ'רעדט‬ ‫לבקר את החולה‪ .‬אמר רבי חמא בר חנינא‪:‬‬ ‫סיי ווי סיי‪ ,‬קען מען כאטש טון חסד‪.‬‬ ‫יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬דער אייבערשטער איז געקומען‪,‬‬ ‫ס'איז געווען א איד אין ירושלים‪ ,‬ער האט‬ ‫ושאל בשלומו"‪.‬‬ ‫געהייסן רבי דניאל פריש‪ .‬ער איז געווען א‬ ‫גרויסער מקובל‪ .‬ער האט געמאכט א‬ ‫קודם זעט מען פון דא א מורא'דיגע זאך‪.‬‬ ‫פירוש אויפ'ן גאנצן ספר הזוהר‪" ,‬מתוק‬ ‫אסאך מאל כאפט זיך א מענטש נישט‪ :‬א‬ ‫מדבש"‪ .‬א גרויסער מענטש איז ער געווען‪,‬‬ ‫בחור פארט אוועק אין ישיבה אדער אין‬ ‫גאר גאר א גרויסער מענטש‪ .‬און ער איז‬ ‫קעמפ‪ ,‬צו אנדערע זאכן‪ ,‬מ'קען אנהייבן‬ ‫אמאל געפארן קיין אנטווערפען‪ .‬ער איז‬ ‫רופן די עלטערן‪" ,‬העלאו‪ ,‬טאטי‪ ,‬וואס‬ ‫נאך געווען א יונגערמאנטשיק‪ .‬מען קען‬ ‫מאכסטו?" גארנישט מער‪ .‬ביי דעם‬ ‫זיך פארשטעלן‪ :‬אז ער איז שפעטער‬ ‫טעלעפאן דארף ער גארנישט‪ .‬ער דארף‬ ‫געווארן אזא גדול בישראל‪ ,‬איז ער שוין‬ ‫נישט אז מ'זאל אים שיקן עפעס‪ ,‬ער דארף‬ ‫דעמאלטס נישט געווען קיין פשוט'ער‬ ‫נישט פון אים עפעס‪ ,‬נאר הערן וויאזוי ער‬ ‫יונגערמאן‪ .‬ער איז אריינגעקומען דארט‬ ‫פילט זיך – און מ'איז מקיים א מצוה‪.‬‬ ‫אין בית המדרש אין פשעווארסק‪.‬‬ ‫דער רבונו של עולם איז נישט געקומען‬ ‫דעמאלטס איז רבי איציקל געווען דער‬ ‫עפעס זאגן פאר אברהם אבינו‪ ,‬נאר שאל‬ ‫רבי‪ ,‬און רבי יענקעלע זיין איידעם איז‬ ‫בשלומו‪ .‬שאילת שלום פון א מענטש איז‬ ‫געווען א יונגערמאן‪ .‬און ער זעט ווי צופרי‬ ‫מחיה א מענטש‪.‬‬ ‫פאר שחרית גייט רבי יענקעלע צו צו א‬ ‫און בכלל‪ ,‬אין ענינים פון בין אדם לחבירו‬ ‫איד‪:‬‬ ‫קען א מענטש אסאך אויפטון; עס שטייט‬ ‫"שלום עליכם‪ ,‬ר' איד‪ ,‬איר האט שוין‬ ‫אז פאר'ן דאווענען זאל מען מקיים זיין די‬ ‫געהאט א קאווע? איר האט שוין עפעס‬ ‫מצוה פון "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ו‬ ‫חלק‪ :‬מחיה זיין א איד איז א מצוה‬ ‫געטרונקען?" און ר' דניאל פריש האט‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬ ‫געטראכט ביי זיך‪" :‬ווען ער וועט קומען צו‬ ‫מ'זעט דא אין רש"י‪ .‬רש"י זאגט דא‪" :‬בא‬ ‫מיר‪ ,‬וועל איך אים שוין זאגן‪ :‬פארן‬ ‫הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו"‪ ,‬דער‬ ‫דאווענען רעדט מען נישט"‪ .‬וכך הוה‪ ,‬ר'‬ ‫אייבערשטער קומט פרעגן אברהם אבינו‪,‬‬ ‫יענקעלע איז צוגעגאנגען צו אים און האט‬ ‫וואס ער מאכט‪.‬‬ ‫אים געזאגט‪" :‬שלום עליכם‪ ,‬וואס מאכט‬ ‫מען?" האט ר' דניאל אים געענטפערט‪" :‬נו‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬ווי מ'זאגט‪ :‬פארן דאווענען רעדט מען‬ ‫נישט"‪ .‬האט אים ר' יענקעלע געענטפערט‪:‬‬ ‫באלוני ממרא‪ .‬זאגט דער הייליגער רש"י‪:‬‬ ‫"יא‪ ,‬איר זענט גערעכט‪ .‬אבער איך האב‬ ‫"הוא שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬לפיכך נגלה‬ ‫אריינגעקוקט אין סידור‪ ,‬און פארן‬ ‫עליו בחלקו"‪.‬‬ ‫דאווענען שטייט דארטן‪' :‬הריני מקבל עלי‬ ‫]מ'דארף לערנען אינעווייניג וואס עס‬ ‫מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך'‪ .‬האב‬ ‫שטייט‪ .‬דער זיידע ז"ל פלעגט זאגן‪ ,‬אז‬ ‫איך געטראכט אז ס'איז נישט קיין לחש‬ ‫מ'דארף לערנען אינעווייניג‪ ,‬די קדושה פון‬ ‫וואס מ'זאגט – ס'איז דא אסאך מאל‬ ‫די אותיות אין די ספרים איז מקדש ומטהר‪.‬‬ ‫סגולות‪ ,‬געוויסע פסוקים וואס מ'זאגט פאר‬ ‫און אז מען איז מקפיד יעדע וואך צו‬ ‫סגולות – דאס איז נישט קיין סגולה‪ ,‬דאס‬ ‫לערנען אפאר פסוקים חומש מיט רש"י‪,‬‬ ‫דארף מען מקיים זיין"‪.‬‬ ‫און מען לערנט אינעווייניג דעם רש"י‪ ,‬איז‬ ‫עס מקדש ומטהר[‪.‬‬ ‫דער איד קומט אריין פון די פרעמד‪ ,‬ער‬ ‫ווייסט נישט‪ ,‬ער קען זיך דאך נישט אויס‬ ‫דא‪ ,‬ס'איז נישטא קיין בעסערע עצה‪ ,‬ווי‬ ‫דאס צו טון פארן דאווענען‪ :‬מקיים זיין די‬ ‫לאמיר אריינגיין אביסל אין פשט‪ ,‬וואס מיר‬ ‫מצוה‪ ,‬א מצות עשה דאורייתא‪ .‬דאווענען‬ ‫האבן שוין געשמועסט‪ .‬מ'דארף יעדע וואך‬ ‫איז דאך נאר א דרבנן‪.‬‬ ‫אריינגיין אין די סדרה זען א דרך אין‬ ‫עבודת השם‪ .‬אבער איידער וואס מ'לערנט‬ ‫עס איז אים אזוי געפאלן‪ ,‬האט ער אים‬ ‫א ענין פון א דרך אין עבודת השם‪ ,‬דארף‬ ‫געזאגט אז ער איז גערעכט‪ .‬איך מיין אז‬ ‫מ'זיך ארייננעמען אין קאפ א מורא'דיגע‬ ‫ער אליין האט עס אויך געטון‪ ,‬אז ער האט‬ ‫וויכטיגע זאך‪' .‬א דרך אין עבודת השם'‬ ‫מקיים געווען די מצוה‪ .‬אוודאי גלייב איך‬ ‫מיינט‪ :‬מ'טרעפט אמאל א מענטש וואס‬ ‫אז ער האט נישט אויסגערעדט פארן‬ ‫גייט אונטערוועגנס און ווייסט נישט וואו‬ ‫דאווענען‪ ,‬ווייל דער רבי ר' אלימלך זאגט‬ ‫ער איז – ער איז פארבלאנדזשעט‪ .‬ער וויל‬ ‫אז רעדן פארן דאווענען איז מבטל די כוונה‬ ‫וויסן וואו צו גיין‪ .‬פרעגט ער א מענטש‪:‬‬ ‫פון דאווענען‪ .‬אבער איך רעד דא פון דעם‬ ‫ז‬ ‫חומש רש"י‬ ‫ווייס שוין וויאזוי מ'קומט קיין בארא‬ ‫"וואו גייט מען דא?" זאגט ער‪" :‬גיי א‬ ‫פארק"‪ .‬אבער אז ער וועט נישט ארויסגיין‪,‬‬ ‫רעכטס דא‪ ,‬גיי גלייך דא‪ ,‬דערנאך נעם א‬ ‫וועט ער נישט אנקומען‪.‬‬ ‫לינקס דא ביסטו אנגעקומען"‪ .‬מ'קומט זיך‬ ‫צוזאם‪ ,‬און מען הערט א דרך אין עבודת‬ ‫די זעלבע זאך איז ווען א מענטש הערט א‬ ‫השם‪ ,‬ס'איז נישט פשט אז איך האב יעצט‬ ‫געדאנק אין עבודת השם‪ ,‬דארף ער דאס‬ ‫געהערט א ידיעה‪ ,‬מ'הערט עפעס א‬ ‫נעמען צו זיך אויף א וועג‪ ,‬אז ער זאל‬ ‫געדאנק‪ ,‬עפעס א רעיון אין עבודת השם‪.‬‬ ‫אנהייבן צו טראכטן‪ ,‬איך וויל עס מקיים‬ ‫זיין‪ .‬איך וויל זיין א חלק פון דעם‪ .‬ווען‬ ‫למשל פריער האט מען גערעדט וועגן‬ ‫מ'קומט און מ'לערנט א שמועס‪ ,‬און‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬א שיינער געדאנק‪ ,‬א‬ ‫מ'הערט‪ ,‬אוודאי ס'איז גוט צו הערן‪ ,‬מ'זיצט‬ ‫מצוה‪ ,‬א דאורייתא‪ .‬ס'איז אפשר גוט צו‬ ‫און מ'לערנט‪ .‬לערנען אליין איז א‬ ‫רעדן וועגן דעם‪.‬‬ ‫מורא'דיגע זאך און ס'איז מקדש ומטהר‪.‬‬ ‫אבער מ'דארף טראכטן‪ ,‬וואס מיינט א‬ ‫אבער 'לשמור ולעשות ולקיים' – מ'דארף‬ ‫דרך? א דרך מיינט א וועג‪.‬‬ ‫לערנען כדי מקיים צו זיין‪.‬‬ ‫אויב א מענטש וויל אנקומען אויף א‬ ‫מ'האט גערעדט וועגן דעם ענין פון ואהבת‬ ‫פלאץ‪ ,‬און מ'זאגט אים גיב א קוק‪ ,‬די וועג‬ ‫לרעך כמוך‪ .‬מ'האט גערעדט פון זאגן א‬ ‫אנצוקומען דארט‪ ,‬איז גיין רעכטס‪ ,‬און‬ ‫גוט מארגן פאר א איד‪ .‬דארף מען טראכטן‪,‬‬ ‫נאכדעם לינקס‪ ,‬און נאכדעם גלייך‪ ,‬וועסטו‬ ‫לאמיר זען‪ ,‬פאר וועמען קען איך זאגן א‬ ‫אנקומען‪ .‬שפעטער וועט ער נישט קומען‬ ‫גוט מארגן‪ ,‬מארגן צופרי ווען איך שטיי‬ ‫פארציילן‪" :‬דו ווייסט‪ ,‬איך האב געהערט‬ ‫אויף‪ ,‬אדער א גוטע נאכט פאר איך גיי‬ ‫פון איינעם‪ ,‬זייער א שיינער געדאנק‪ ,‬אויב‬ ‫שלאפן‪ ,‬אדער רופן איינעם א חבר‪ ,‬הערן‬ ‫מ'גייט דארט און דארט און דארט‪ ,‬קומט‬ ‫וואס ער מאכט‪.‬‬ ‫מען אן דארט"‪ .‬ער וועט נישט אנקומען‬ ‫איך האב יעצט א געלעגנהייט מקיים צו‬ ‫אויב ער וועט נאר פארציילן פאר זיין חבר‬ ‫זיין א מצות עשה דאורייתא‪ .‬ווען מ'רעדט‬ ‫אז ער האט געהערט א שיינע וועג‪.‬‬ ‫וועגן דעם‪ ,‬ברענגט דאס נענטער עס צו‬ ‫למשל‪ ,‬א מענטש וויל וויסן די וועג קיין‬ ‫טון‪.‬‬ ‫בארא פארק‪ .‬פרעגט ער "דו קענסט די‬ ‫וועג וויאזוי מ'גייט?" זאגט ער "יא‪ ,‬גיי‬ ‫אראפ דא גלייך‪ ,‬דריי פיר גאסן‪ ,‬נאכדעם‬ ‫די דעת זקנים דא אויפ'ן פלאץ‪ ,‬פרעגט א‬ ‫נעם א רעכטס‪ ,‬נאך פינף גאסן נעם א‬ ‫מורא'דיגע קשיא‪ .‬רש"י זאגט דא "באלוני‬ ‫לינקס‪ ,‬קומסטו אן קיין בארא פארק"‪.‬‬ ‫ממרא"‪ ,‬הוא שנתן לו עצה על המילה‪.‬‬ ‫שפעטער פארציילט ער פאר א חבר‪" ,‬איך‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ח‬ ‫האחרונים האבן מגלה געווען אז היינט‬ ‫פרעגט דער דעת זקנים א קשיא נוראה –‬ ‫פעלט אויס אז מ'מוז זיין אפן אין עבודת‬ ‫אסאך מפרשים פרעגן עס‪ ,‬דער חזקוני‬ ‫השם‪ .‬לויט דעם מצב פון דעם דור‪ ,‬לויט די‬ ‫פרעגט עס אויך‪ ,‬און אנדערע ראשונים –‬ ‫מציאות‪ ,‬וואס עס האט זיך אויסגעשטעלט‪.‬‬ ‫"ותימה" זאגט דער דעת זקנים‪" ,‬וכי אדם‬ ‫וואס מיינט אפן אין עבודת השם? אסאך‬ ‫חשוב וצדיק כאברהם נתנסה בעשר‬ ‫מאל איז דא א מענטש וואס טראכט ביי‬ ‫נסיונות ועמד בכולם ולא שאל עצה"‪ .‬ער‬ ‫זיך‪ ,‬ער וויל דאווענען הויך ביים דאווענען‪,‬‬ ‫האט געפרעגט איינעם צי ער זאל‬ ‫ער טראכט וואס וועלן מיינע חברים זאגן?‬ ‫אריינטאנצן אין כבשן האש? ווען דער‬ ‫וואס איז דאס פשט ער נעמט זיך דאווענען‬ ‫אייבערשטער האט אים געזאגט "לך לך‬ ‫הויך? וואס איז געשען מיט אים? אדער ער‬ ‫מארצך וממולדתך"‪ ,‬האט ער געפרעגט‬ ‫וויל מקיים זיין א מצוה‪ ,‬ער וויל מאכן א‬ ‫איינעם? ביי די נסיון פון שרה האט ער‬ ‫שהכל נהיה בדברו הויך‪ ,‬ער וויל עס מאכן‬ ‫געפרעגט איינעם? וואס האט ער געפרעגט‬ ‫הויך און א חבר זאל הערן און ענטפערן‬ ‫דא? הוא שנתן לו עצה על המילה!‬ ‫אמן‪ .‬בעצם די כוונה האט ער‪ ,‬ער וויל‪,‬‬ ‫דער אייבערשטער אליין זאגט אים ער זאל‬ ‫אבער ער שעמט זיך‪.‬‬ ‫זיך מל זיין‪ ,‬דאס איז דאך געווען דער‬ ‫בעצם ס'איז נישט קיין בושה‪ .‬ער טוט א‬ ‫לעצטער נסיון פאר די עקידה‪ ,‬עס איז‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫געווען ממש צום סוף שוין‪ .‬וואס האט ער‬ ‫געדארפט א עצה פון ממרא? יא‪ ,‬ממרא איז‬ ‫יעצט זעט מען אן אינטערעסאנטע זאך‪.‬‬ ‫געווען א גוטער חבר זיינער‪ ,‬ענר‪ ,‬אשכול‬ ‫מ'גייט אריין אין א בית המדרש און מ'זעט‪,‬‬ ‫און ממרא זענען געווען חברים‪ ,‬מ'האט‬ ‫עס קען זיין אז מ'שטעלט זיך דאווענען‬ ‫געשמועסט אסאך אין עבודת השם‪ ,‬אבער‬ ‫הודו‪ ,‬און דער גאנצער בית המדרש איז‬ ‫וואס איז געווען דער ענין פון דער עצה?‬ ‫שטיל אזוי ווי א בית החיים‪ ...‬נישטא קיין‬ ‫איין קול‪ ,‬גארנישט‪ .‬מ'ווייסט נישט וואו‬ ‫נאר מיר ווייסן אז ס'איז דא א גרויסע‬ ‫מ'האלט‪ ,‬צי מ'האלט ביי שטילע שמונה‬ ‫שקלא וטריא אין די ספרים‪ ,‬ביי דער ענין‬ ‫עשרה‪ ,‬צי מ'האלט ביי יוצר אור אדער ביי‬ ‫פון עבודת השם‪ ,‬צי מ'זאל גיין אפן אין‬ ‫ויברך דוד‪ .‬ס'איז שטיל‪.‬‬ ‫עבודת השם‪ ,‬צי זאל מען באהאלטן‪.‬‬ ‫ס'זענען געווען צדיקים וואס האבן זיך‬ ‫מען גייט אריין אין אן אנדערע מנין‪ ,‬איינער‬ ‫ממש באהאלטן מ'האט גארנישט געזען‬ ‫דאווענט הויך‪ ,‬פלוצלינג דאווענט דער‬ ‫אויף זיי; און ס'זענען געווען צדיקים וואס‬ ‫גאנצער בית המדרש‪ .‬אז איינער דאווענט‬ ‫זענען געווען אפן‪.‬‬ ‫הויך‪ ,‬דאווענט מיט דער גאנצער עולם‪.‬‬ ‫קומט אויס אז איינער טוט א מצוה הויך‪,‬‬ ‫אבער ס'איז קלאר אז די צדיקים בדורות‬ ‫ט‬ ‫חומש רש"י‬ ‫האט דאס א השפעה אויף אנדערע‬ ‫מענטשן אויך‪.‬‬ ‫דער טאהשער רבי אין עבודת עבודה‬ ‫פרעגט א מורא'דיגע קשיא‪" :‬למה המתין‬ ‫אברהם אבינו האט נישט געהאט קיין‬ ‫הקדוש ברוך הוא וציוה לאברהם לקיים‬ ‫שאלה צי ער גייט מאכן די ברית צי נישט‪.‬‬ ‫מצות מילה עד היותו בן צ"ט שנה?" וואס‬ ‫דאס האט ער געוואוסט אז ער גייט מאכן‬ ‫דארף מען ווארטן אז אברהם אבינו זאל זיין‬ ‫א ברית‪ .‬נישט קיין חילוק ווי אלט ער איז‬ ‫אזוי אלט?‬ ‫און וואס ער איז‪ ,‬דאס איז נישט געווען די‬ ‫שאלה‪ .‬די שאלה איז געווען וויאזוי ער זאל‬ ‫נאר אז מען איז זיך מתבונן‪ ,‬מ'זעט ביי‬ ‫דאס טון‪ ,‬צי ער זאל מאכן א מצב פונעם‬ ‫חסידים האט מען געמאכט א מורא'דיגע‬ ‫ברית‪ ,‬אזוי אז די גאנצע שטאט זאל זיך‬ ‫הנהגה פון הכנה פאר א מצוה‪ .‬וואס איז‬ ‫צוזאמקומען‪ ,‬יעדער זאל זען ווי אברהם‬ ‫דער פשט‪ ,‬פארוואס פעלט זיך אויס הכנה‬ ‫אבינו גייט זיך שניידן און ער גייט גיסן‬ ‫פאר א מצוה? וואס איז די נקודה פון הכנה‬ ‫בלוט פאר'ן אייבערשטן‪ .‬דאס האט ער‬ ‫פון א מצוה? הכנה פון א מצוה ברענגט‬ ‫נישט געוואוסט‪ ,‬צי ער זאל מאכן א מצב‬ ‫אריין די חיות‪ ,‬די חשיבות און די‬ ‫פון דעם‪ ,‬אדער נישט‪.‬‬ ‫טייערקייט פון א מצוה‪.‬‬ ‫אזוי ווי מ'זעט ביי ספירת העומר‪ .‬משה‬ ‫ממרא האט אים געגעבן די עצה אויף דעם‪,‬‬ ‫רבינו האט געוואלט אידישע קינדער זאלן‬ ‫פארוואס טאקע? אברהם אבינו האט‬ ‫מקבל זיין די הייליגע תורה‪ .‬וואס האט מען‬ ‫געוואלט אז יעדער זאל זיך מיט'מל'ען מיט‬ ‫געטון? מען האט אנגעהויבן צו ציילן‪ ,‬וואס‬ ‫אים‪ ,‬אבער זיי‪ ,‬אלע אנשי ביתו‪ ,‬האבן נישט‬ ‫גייט זיין נאכ'ן ציילן? וואס גייט געשען?‬ ‫געקענט‪ ,‬זיי האבן נישט געשפירט דאס אור‬ ‫מ'גייט מקבל זיין די הייליגע תורה‪.‬‬ ‫וואס אברהם אבינו האט געשפירט‪ .‬ממרא‬ ‫האט אים געגעבן די עצה‪ ,‬דו טאנץ אריין‪,‬‬ ‫מען זעט ביי די גשמיות'דיגע וועלט‪ ,‬ווען‬ ‫דו וועסט זיך מל'ען‪ ,‬וועסטו שוין זען‪,‬‬ ‫א מענטש האט א שמחה טראכט ער‪ :‬ווען‬ ‫פלוצלינג וועט שוין דער עולם מיטקומען‪.‬‬ ‫גייט זיין די גרויסע חתונה? ווען גייט זיין‬ ‫די גרויסע נסיעה? הייבט ער אן רעכנען‪,‬‬ ‫וכך הוה‪ ,‬אזוי איז געווען טאקע‪ .‬אברהם‬ ‫דריי וואכן‪ ,‬צוויי און א האלב וואכן‪ ,‬א וואך‪.‬‬ ‫אבינו האט נישט געדארפט מל'ען יעדן‬ ‫מ'מאכט פון דעם א גאנץ געשעפט‪.‬‬ ‫איינעם‪ ,‬נאר יעדער האט זיך אליין געמל'ט‪.‬‬ ‫מ'רעדט וועגן דעם‪ .‬וואס מער מ'רעדט‬ ‫דאס איז פשט‪' ,‬הוא שנתן לו עצה על‬ ‫וועגן דעם‪ ,‬ווערט די זאך מער חשוב אין‬ ‫המילה'‪ ,‬צו גיין בפרהסיא‪ ,‬מיט א‬ ‫דעם מענטש'נס אויגן‪ .‬וואס מער מ'מאכט‬ ‫ברייטקייט‪ ,‬א מצוה דארף מען טון מיט א‬ ‫א עסק פון דעם‪ ,‬ווערט עס מער מיט חיות‪.‬‬ ‫חיות מיט א געשמאק‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫י‬ ‫אזוי ווי מ'זעט שפעטער אינעם פסוק‪ ,‬אין‬ ‫די זעלבע זאך‪ ,‬וואס מער הכנות ס'איז דא‬ ‫קאפיטל י"ח פסוק י"ט זאגט די הייליגע‬ ‫צו א מצוה‪ ,‬אלס מער איז די מחשבה‬ ‫תורה "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‬ ‫בשעת וואס ס'קומט די מצוה קלאר‪ .‬אויב‬ ‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'"‪ .‬רש"י‬ ‫גרייט מען זיך צו פון פארדעם צו די מצוה‪,‬‬ ‫טייטשט דא‪" ,‬כי ידעתיו"‪ ,‬זאגט רש"י‪,‬‬ ‫קוקט עס אויס אינגאנצן אנדערש‪ .‬דערפאר‬ ‫"לשון חבה"‪ ,‬כ'האב אים ליב‪ ,‬כ'האב ליב‬ ‫האבן צדיקים געזאגט אז מ'זאל לערנען‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬פארוואס האב איך אים ליב?‬ ‫פאר'ן דאווענען‪ .‬אז דאס לערנען פאר'ן‬ ‫"למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫דאווענען ברענגט אריין א כוונה פאר‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬למען‬ ‫תפלה מ'זאל קענען דאווענען‪ .‬עס שטייט‬ ‫הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו"‪.‬‬ ‫אז די גמרא קלארט אויס און וואשט אויס‬ ‫יעצט‪ ,‬לאמיר זען‪ ,‬א מורא'דיגע זאך‪.‬‬ ‫אלע מחשבות פון א מענטש‪.‬‬ ‫אברהם אבינו איז נתנסה געווארן בעשרה‬ ‫דאס איז אויך דער חלק אז מיט א מצוה‬ ‫נסיונות‪ .‬אברהם אבינו איז אוועקגעגאנגען‬ ‫גרייט מען זיך אן צו א מצוה‪ .‬מ'טוט א‬ ‫פון זיין טאטע תרח‪ ,‬ער האט‬ ‫מצוה פון לימוד התורה‪ ,‬איז דער לימוד‬ ‫איבערגעלאזט אלעס‪" ,‬לך לך מארצך‬ ‫התורה די הכנה צו די מצוה פון תפלה‪.‬‬ ‫וממולדתך"‪ ,‬ער איז געווען אין מצרים‪ ,‬ער‬ ‫נאכדעם איז דאס דאווענען א הכנה צו‬ ‫האט געהאט נסיונות‪ ,‬א גאנץ לעבן האט‬ ‫לערנען א גאנצן טאג‪ .‬מ'בעט אהבה רבה‪,‬‬ ‫ער געהאט נסיונות‪.‬‬ ‫מ'זאל קענען לערנען‪ ,‬מ'זאל פארשטיין‬ ‫דאס לערנען‪ .‬איינס ברענגט דאס אנדערע‪.‬‬ ‫פון דעם רעדט נישט דער רבונו של עולם‪.‬‬ ‫יעדעס מאל ווען א מענטש דארף טון א‬ ‫נאר פון וואס דען רעדט ער? פון דעם חלק‬ ‫מצוה‪ ,‬דארף עס זיין מיט כוונה‪.‬‬ ‫אז ס'גייט זיין דורות שפעטער‪ .‬ער ווייזט‬ ‫פאר אנדערע‪ ,‬ער לייגט אריין עבודת השם‬ ‫אין די קינדער‪ .‬ס'גייט אן ווייטער‪.‬‬ ‫לענינינו‪ ,‬דער ענין פון מילה‪ ,‬דאס איז דער‬ ‫זאגט רש"י ווייטער "למה ידעתיו? למען‬ ‫יסוד פון א איד‪ .‬גאנץ אידישקייט ליגט אין‬ ‫אשר יצוה‪ ,‬לפי שהוא מצוה את בניו עלי‬ ‫דער ענין פון מילה‪ .‬וואס איז דער ענין פון‬ ‫לשמור דרכי"‪ .‬רש"י זאגט נאך מער‪" :‬יצוה‬ ‫מילה? א חותם אז איך בין א איד‪ .‬א‬ ‫לשון הווה‪ ,‬כמו יאמר" – ער טוט עס כסדר‪,‬‬ ‫מענטש פארזיגלט זיך‪ ,‬איך בין א איד‪.‬‬ ‫דאס איז די ארבעט פון אברהם אבינו‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער האט געוואלט אז‬ ‫אברהם אבינו'ס ארבעט איז געווען‬ ‫אברהם אבינו זאל מקיים זיין די מצוה פון‬ ‫אריינצולייגן אין יעדע אידישע נפש‪ ,‬אלע‬ ‫מילה‪ ,‬ווייל אין אברהם אבינו זענען געווען‬ ‫זאכן וואס ער איז אדורכגעגאנגען איז דא‬ ‫כלול אלע נשמות פון גאנץ כלל ישראל‪.‬‬ ‫יא‬ ‫חומש רש"י‬ ‫מ'קען זיך פארשטעלן נאך אזא עבודה פון‬ ‫לעולמי עד‪ .‬פאר אלע קינדער‪ .‬ווער ס'איז‬ ‫כמעט פיר און צוואנציג שעה‪ ,‬ווי שוואך‬ ‫אן אייניקל פון אברהם אבינו איז דא‬ ‫ער איז געווען‪ ,‬ס'איז געקומען מוצאי יום‬ ‫בפנימיות לבו די עבודות פון אברהם אבינו‪.‬‬ ‫כיפור‪ ,‬האט ער געזאגט‪' :‬איך דארף א‬ ‫דערקוויקעניש'‪ .‬מ'האט געמיינט אז ער‬ ‫קומט אויס‪ ,‬אז ווען אברהם אבינו האט‬ ‫דארף אביסל וואסער‪ ,‬אבער ער האט‬ ‫געדארפט מקיים זיין די ערשטע מצוה פון‬ ‫געדארפט א גמרא‪ ,‬מען האט אים‬ ‫מילה‪ ,‬האט זיך אויסגעפעלט א מורא'דיגע‬ ‫געברענגט א גמרא סוכה‪ ,‬און ער האט‬ ‫מחשבה‪ ,‬ס'האט זיך אויסגעפעלט א‬ ‫געלערנט א גאנצע נאכט‪ ,‬ער האט זיך‬ ‫מורא'דיגע חיות‪ .‬די חיות פון א מצוה‪ ,‬האט‬ ‫דערקוויקט פון דער גמרא‪ .‬ער האט א‬ ‫געדארפט זיין א שטארקע הכנה פון דער‬ ‫גאנצן טאג נישט געלערנט‪ ,‬ער האט‬ ‫מצוה‪ ,‬ער זאל קענען אנקומען צו דער‬ ‫געדאווענט א גאנצן טאג‪ ,‬ער האט‬ ‫מצוה און טראכטן‪" :‬מתי תבא לידי‬ ‫געדארפט א דערקוויקעניש‪.‬‬ ‫ואקיימנה"‪.‬‬ ‫יעצט‪ ,‬וואס געשעט אז מען דארף אזא‬ ‫עס איז באקאנט‪ ,‬אז דער הייליגער‬ ‫דערקוויקעניש? ס'קומט סוכות ביינאכט‪,‬‬ ‫בארדיטשובער ווען ער האט געטון א‬ ‫און מ'איז מקיים די מצוה פון קידוש‪ ,‬און‬ ‫מצוה האט ער זיך מורא'דיג געקאכט‪ ,‬ס'איז‬ ‫עסן אין די סוכה‪ .‬אבער די קומענדיגע‬ ‫געווען מיט א פלאם פייער‪ ,‬ס'איז באקאנט‬ ‫מצוה דאורייתא איז די מצוה פון לולב און‬ ‫אז איינמאל איז דער הייליגער‬ ‫אתרוג‪" ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון"‪ .‬א‬ ‫בארדיטשובער אנגעקומען אין א שטאט‬ ‫גאנצע נאכט שטייט דער בארדיטשובער‬ ‫ערב יום כיפור‪ ,‬און איז צוגעגאנגען צום‬ ‫און ער ווארט‪ ,‬ווען ווערט שוין טאג? ער‬ ‫עמוד‪ ,‬און איז געשטאנען א גאנצן יום‬ ‫גייט קוקן א יעדע פאר מינוט‪ ,‬ס'ווערט‬ ‫כיפור אויף די פיס‪ .‬פון ווען ער איז‬ ‫שוין טאג? מ'קען שוין מקיים זיין די מצוה?‬ ‫אריינגעקומען צו כל נדרי‪ ,‬איז ער געבליבן‬ ‫ס'ווערט שוין טאג?‬ ‫אויף דעם פלאץ וואו ער האט זיך‬ ‫ס'איז געווארן טאג‪ ,‬זיין אתרוג איז געליגן‬ ‫אוועקגעשטעלט ביז מוצאי יום כיפור‪ .‬ער‬ ‫אין זיין שאפע דארט‪ ,‬אין א גלאז‪ .‬און ער‬ ‫האט געדאווענט פארן עמוד אלע תפילות‪,‬‬ ‫איז אריינגעגאנגען אין אזא מין התלהבות‪,‬‬ ‫ער האט געשריגן קולות‪ .‬און ס'איז‬ ‫ער האט נישט באמערקט די גלאז‪ ,‬מ'דארף‬ ‫באקאנט אז דער בארדיטשובער איז נישט‬ ‫עפענען די טיר פון די שאפע‬ ‫געשטאנען אויף איין פלאץ בשעת'ן‬ ‫ארויסצונעמען דעם אתרוג‪ .‬ער האט נישט‬ ‫דאווענען‪ ,‬ער איז געשפרונגען און‬ ‫געכאפט אז עס איז דא גלאז‪ ,‬ער האט‬ ‫געטאנצט‪ .‬ס'איז געווען מורא'דיגע‬ ‫אריינגעלייגט די האנט‪ ,‬און די גלאז האט‬ ‫מורא'דיגע כוחות‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫יב‬ ‫דעמאלטס טראכט ער גארנישט‪.‬‬ ‫זיך צעבראכן‪ .‬ער האט נישט באמערקט אז‬ ‫ס'איז דא א גלאז‪ ,‬אזא מין התלהבות איז‬ ‫איך גיי יעצט דאווענען‪ ,‬איך גיי יעצט‬ ‫עס געווען‪.‬‬ ‫ארויסזאגן א דבר שבקדושה‪ ,‬איך לערן‬ ‫יעצט‪ .‬אסאך מאל קען א מענטש זיך‬ ‫וויאזוי קומט אזא התלהבות? דורך הכנה‬ ‫אראפזעצן לערנען‪ ,‬און ער ווייסט אפילו‬ ‫צו א מצוה‪ ,‬אז מען טראכט‪ ,‬איך גיי יעצט‬ ‫נישט בשעת מעשה אז ער לערנט‪ .‬מ'גייט‬ ‫מקיים זיין א מצוה‪ ,‬אריינברענגען א חיות‬ ‫מקיים זיין א מצוה‪ ,‬מ'גייט יעצט טון‪,‬‬ ‫אין א מצוה‪.‬‬ ‫מ'גייט עסן‪ ,‬פאר מ'גייט ארויסזאגן די‬ ‫]נחזור לענינינו‪ [:‬אברהם אבינו האט‬ ‫ברכה‪ ,‬טראכט וואס גיי איך יעצט טון‪ ,‬איך‬ ‫געדארפט האבן א חיות אין א מצוה‪ ,‬האט‬ ‫גיי יעצט מאכן א ברכה‪ .‬איך גיי יעצט מאכן‬ ‫דער רבונו של עולם געזאגט‪ ,‬זאל ער‬ ‫א מזונות‪ .‬דעמאלטס שפירט מען א‬ ‫ווארטן ביז צ"ט שנה‪ .‬דעמאלטס וועט‬ ‫משונה'דיגן תענוג אין עבודה‪ .‬בשעת ווען‬ ‫אריינקומען א געשמאק‪ ,‬ער וועט שוין ווילן‬ ‫מען עסט‪ ,‬טראכט‪ ,‬יעצט עס איך‪ .‬איך עס‬ ‫מקיים זיין די מצוה‪.‬‬ ‫צו האבן כח‪ .‬דעמאלטס שפירט מען א‬ ‫טעם אין עבודת השי"ת‪.‬‬ ‫דאס דארף יעדער איינער טון בשעת'ן‬ ‫עוסק זיין אין עבודת השם‪ .‬יעדע חלק אין‬ ‫עבודת השם וואס א מענטש טוט‪ ,‬דארף‬ ‫דער זיידע ז"ל ברענגט אראפ דעם ענין אין‬ ‫ער דאס טון‪ ,‬אריינברענגען א געשמאק און‬ ‫תורת חיים ואמונה‪ ,‬עס שטייט אין פסוק‬ ‫א חיות‪.‬‬ ‫"וירא אליו ה' באלוני ממרא"‪ .‬דער כלי יקר‬ ‫בכלל איז זייער וויכטיג אז א מענטש זאל‬ ‫דא אויפן פלאץ‪ ,‬פרעגט א געוואלדיגע‬ ‫טראכטן וואס טו איך יעצט? ס'איז דא‬ ‫קשיא‪ .‬פארוואס שטייט נישט "וירא ה' אל‬ ‫אסאך מאל‪ ,‬א מענטש גייט דורך א גאנצן‬ ‫אברהם"? וואס עפעס שטייט נישט דא זיין‬ ‫טאג‪ ,‬ער טראכט אפילו נישט‪ .‬מען שטעלט‬ ‫נאמען? ביז יעצט רעדט מען דאך פון‬ ‫זיך דאווענען‪ ,‬זאל ער טראכטן‪ ,‬איך גיי‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬און ס'איז אלעמאל‬ ‫יעצט דאווענען שחרית‪ ,‬איך גיי דאווענען‬ ‫דערמאנט אברהם'ס נאמען‪ .‬נאר וואס דען?‬ ‫מנחה‪ ,‬מען מאכט א ברכה‪ .‬א מענטש‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬אלע עבודות‬ ‫מאכט זיך א קאווע‪ ,‬צי ער טרינקט עפעס‪,‬‬ ‫גייען אן ווייטער פאר די שפעטער'דיגע‬ ‫איך גיי יעצט מאכן א ברכה‪ ,‬סתם‪ .‬וויפיל‬ ‫דורות‪" ,‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו‬ ‫מאל טוט א מענטש זאכן‪ ,‬ער טראכט‬ ‫ואת ביתו אחריו"‪.‬‬ ‫אפילו נישט‪ ,‬ער רעדט צו א מענטש‬ ‫ס'זענען געווען זמנים וואס ס'זענען געווען‬ ‫אינמיטן‪ ,‬א מענטש קען טון אפאר זאכן‬ ‫צדיקים אויף דער וועלט‪ ,‬גרויסע צדיקים‪,‬‬ ‫אויפאמאל‪ ,‬אבער ער ווייסט נישט אז‬ ‫יג‬ ‫חומש רש"י‬ ‫דער אייבערשטער זאל זיך באווייזן צו זיי‪,‬‬ ‫תלמידי בעש"ט‪ .‬מ'האט ממש געזען‬ ‫איינער צו דעם צדיק‪ ,‬דער אנדערער צו‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬מ'האט ממש געקענט‬ ‫יענעם צדיק‪ .‬אבער ס'איז דא אידן וואס‬ ‫שפירן דעם אייבערשטן‪ .‬ווען א איד איז‬ ‫קענען אנקומען גלייך צום אייבערשטן‪.‬‬ ‫געקומען צו א רבי'ן‪ ,‬האט דער רבי געקענט‬ ‫היינט איז א זמן‪ ,‬וואס דער רבונו של עולם‬ ‫זען‪ .‬ס'איז דא א מעשה‪ ,‬א מעשה באריכות‬ ‫באווייזט זיך צו יעדן איינעם‪ ,‬מ'דארף נאר‬ ‫מיט רבי ר' מרדכיל'ע ווען ער איז געווען‬ ‫וועלן! און גיין אין די עבודה‪ ,‬איך וויל מיך‬ ‫ביים רוזשינ'ער‪ ,‬און דעמאלטס האט ער‬ ‫מקשר זיין צום אייבערשטן‪ .‬וירא אליו ה'‪,‬‬ ‫געזאגט‪" ,‬וואויל איז דער איד וואס דער‬ ‫כאטש ס'איז צו באלוני ממרא‪ ,‬ער גייט‬ ‫רוזשינער האט אים גענומען אויפ'ן מוח‪,‬‬ ‫אריין אין ממרא‪ ,‬ממרא איז א לשון פון‬ ‫ער האט אים אויסגעוואשן אזוי ווי‬ ‫חוצפה‪ ,‬היינט איז א זמן פון אזא מין‬ ‫מ'וואשט אויס וועש אין א קעסל"‪ ,‬ער האט‬ ‫חוצפה‪ ,‬ס'איז דא א מין חוצפה אויף דער‬ ‫ארויסגענומען זיין נשמה‪ ,‬און ער האט עס‬ ‫וועלט יעצט‪ .‬אז די גאנצע וועלט שרייט‬ ‫אויסגעוואשן‪ ,‬ער האט צוריק אריינגעלייגט‬ ‫אקעגן דעם אייבערשטן‪ ,‬די טומאה‪ ,‬די‬ ‫א פרישע נייע נשמה‪ ,‬אזוי ווי מ'וואשט‬ ‫סטרא אחרא איז אזוי אריינגעטון‪ ,‬יעדער‬ ‫אויס וועש אין א קעסל‪ .‬ס'איז געווען א‬ ‫מענטש האט אין די היינטיגע צייט נסיונות‪,‬‬ ‫זמן‪ ,‬וואס אין א מינוט איז מען געווארן‬ ‫ס'איז נאך קיינמאל נישט געווען אזעלכע‬ ‫ריין‪.‬‬ ‫נסיונות‪ .‬כלל ישראל האט נאך נישט‬ ‫און ס'איז דא א תקופה‪ ,‬נישט יעדעס מאל‬ ‫געהאט אזעלכע נסיונות‪ ,‬סיי אין דער ענין‬ ‫שיינט דאס‪ .‬וואס זאל מען טון? היינט לעבן‬ ‫פון קדושה וטהרה‪ ,‬און סיי אין דעם ענין‬ ‫מיר אין אן אנדערע סארט זמן‪ ,‬עס איז‬ ‫פון אמונה און בטחון‪ ,‬די אלע זאכן זענען‬ ‫נישטא די סארט צדיקים וואס מיר האבן‬ ‫אמאל נישט אזוי געווען‪ ,‬די לופט פון די‬ ‫געהאט אמאל‪ ,‬ס'איז היינט אויך דא רבי'ס‪,‬‬ ‫גויים איז געווארן אזוי נידעריג‪ ,‬און דאס‬ ‫אלעס פיין‪ ,‬אבער ס'איז נישט דא די זאך‬ ‫קוועטשט אריין אין דעם איד אויך‪ ,‬און עס‬ ‫אז מ'זאל אריינקומען צו א רבי'ן און די‬ ‫האט השפעה אויף דעם איד‪.‬‬ ‫נשמה זאל ווערן ריין‪ ,‬דאס איז נישט דא‪.‬‬ ‫און ס'קומט א איד און רייסט זיך צום‬ ‫קען דאך א מענטש ווערן זייער צעבראכן‪:‬‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬מ'זאגט איך וויל נישט‪ ,‬איך‬ ‫"וואו איז זיין תיקון הנפש? וואס וועט ער‬ ‫האב גארנישט מיט דער וועלט‪ .‬איך האב‬ ‫טון? וויאזוי וועט ער זיך אן עצה געבן?"‬ ‫גארנישט מיט די גאנצע וועלט‪ .‬איך וויל‬ ‫קומט די הייליגע תורה אין פרשת וירא און‬ ‫דער רבונו של עולם זאל זיך באווייזן צו‬ ‫איז אונז מגלה אז יעדער מענטש דארף טון‬ ‫מיר‪ ,‬איך וויל מיך יא מקשר זיין צום‬ ‫זיין אייגענע וועג‪ .‬ס'איז דא מענטשן וואס‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬העלפט דער רבונו של עולם‪,‬‬ ‫האבן געדארפט אנצוקומען צו צדיקים אז‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫יד‬ ‫שטייט‪" ,‬קריאה מעוררת הזמן"‪ ,‬און‬ ‫וירא אליו ה'‪.‬‬ ‫ס'שטייט אין ספרי צדיקים אז מ'קען פועל'ן‬ ‫נאך מער ווי וואס מ'קען פועל'ן ראש‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער זאל טאקע העלפן‪,‬‬ ‫ס'קומט א שבת קודש‪ ,‬די וואך איז א‬ ‫דער אייבערשטער זאל העלפן מ'זאל זוכה‬ ‫גרויסע שבת‪ ,‬די אלע ענינים וואס קומען‬ ‫זיין צו שפירן א טעם אין שבת קודש‪.‬‬ ‫אראפ‪ ,‬פון די פרשה‪ ,‬פון ראש השנה‪ ,‬עס‬