gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi

שבוע: וירא (2026-10-26)

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‬‫ש‬‫ו‬‫ר‬‫י‬ ‫ף‬‫ד‬‫ב‬ ‫מה‬ ‫לע''נ הגה''ק רבי גדליה משה בן‬ ‫בס"ד‬ ‫י‬‫מ‬ ‫רבי שלמה גולדמן זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 207‬פרשת וירא תשפ''ז‬ ‫ירושלמי כתובות ו יב‬ ‫במה מדובר שאם הוא כנס אותה בחזקת מוכת עץ ומתברר שהיא מוכת עץ הרי לא‬ ‫דף ו לאשה סומא ואיילונית יש טענת בתולים וסומכוס אמר בשם ר''מ שלסומא‬ ‫ניכר בפתח אם הוא מעץ או מאדם ואינו יכול להפסיד ממנה את כתובתה ור' הונא‬ ‫אין טענת בתולים שיתכן שהבעל מצא דם במפה והוא איבד אותה והביא אחרת‬ ‫אמר שר' זירא אמר שהיא אומרת שהוא התנה עמה על מנת שהיא מוכת עץ והוא‬ ‫בלי דם והיא לא רואה שהוא החליף ורבנן סוברים שהיא יכולה לתפוס את הבגד‬ ‫אומר שלא אמרה לו כלום‪.‬‬ ‫והוא לא יחליף לה אותו והיא תביא אותו לב''ד‪ ,‬ור''מ סובר שיתכן שהיה מעט דם‬ ‫הלכה ח משנה אם ראוה מדברת עם אחד ושאלוה מי הוא אמרה להם הוא פלוני‬ ‫שהוא יכול להסתיר אותו ברוק והיא לא רואה כדי למנוע ממנו את זה‪.‬‬ ‫הכהן ר''ג ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה והיא‬ ‫שנו בברייתא לר''מ טענת בתולים היא עד ל' יום וחכמים אומרים שנאמן רק מיד‬ ‫בחזקת בעולה לנתין או ממזר עד שתביא ראיה לדבריה‪ .‬גמרא מדברת היינו שראו‬ ‫אחר שכנס ויש לדקדק במה מדובר אם בעל נאמן רק מיד ואם לא בעל הוא נאמן‬ ‫שנבעלה ונקטו מדברת בלשון נקיה שרבי נקט במשנה לשון נקיה‪ ,‬ואמר ר' יעקב‬ ‫כשיבעל אפילו אחר ל' יום אלא מדובר בסתם שר''מ סובר שאדם מעמיד עצמו‬ ‫בר אחא בשם ר' יאשיה שהלכה כר''ג ור''א ששנים רבו על אחד ושאל ר' יוסי אם‬ ‫מלבעול עד ל' יום וחכמים אומרים שאדם לא מעמיד את עצמו אפילו יום אחד‪ ,‬ור'‬ ‫קבלת שכך ההלכה מה החילוק אם זה שנים או אחד‪ ,‬ויש לומר שלקמן מובא דעת‬ ‫ירמיה הסתפק לדעת ר''מ אם אדם נאמן לומר העמדתי עצמי ולא בעלתי ל' יום כדי‬ ‫ר' יוחנן בן נורי ואם נאמר שהוא סובר כר' יהושע א''כ זה שנים כנגד שנים וחידש‬ ‫לעשות את הולד שיולד פחות מח' חדשים שתוקי‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם‬ ‫ר' יאשיה שהלכה כר'א ור''ג גם אם ר' יוחנן לא הלך לשיטתם‪.‬‬ ‫יבמה אמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופים אותו לחלוץ לה ואחר ל' יום מבקשים‬ ‫טעמם של ר'ג ור''א הוא שזה עדות שאשה כשרה לה שעד אחד נאמן באיסורין‪,‬‬ ‫ממנו לחלוץ לה ואמר ר''א שזה לדעת ר''מ שעד ל' יום אדם מעמיד עצמו ויתכן‬ ‫ורצו לומר שר' יהושע והחכמים נחלקו‬ ‫שלא בעל ואמר ר''א שהיא נאמנת רק לגבי עצמה ולא לגבי צרתה שאין לה נאמנות‬ ‫דף ח במקום שיש רוב פסולים אבל במקום שיש רוב כשרים גם ר' יהושע מודה‬ ‫לעכב את צרתה‪ ,‬וא''כ אדם לא יהיה נאמן לומר לא בעלתי עד ל' יום כדי לחוב‬ ‫שהיא נאמנת‪ ,‬ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' אילא בשם ר''א שם‬ ‫לבנו לומר שהוא לא בנו‪ ,‬והוא נאמן רק לענין כתובה להשאיר אצלו את הממון‪.‬‬ ‫נחלקו גם במקום שיש רוב כשרים וסבר ר' יהושע שיש ללכת בזנות אחר הפסולים‬ ‫הלכה ה משנה מי שאוכל אצל חמיו ביהודה בלי עדים אינו נאמן יותר על טענת‬ ‫שהם פרוצים‪ ,‬ור' זירא הוכיח שיש לחשוש לזנות גם בכשרים כמו ששנינו שגם‬ ‫בתולים כיון שהוא מתיחד עמה‪ ,‬בין אלמנת ישראל ובין אלמנת כהנים כתובתן‬ ‫חסיד שבחסידים לא ממנים אותו אפוטרופוס על עריות‪.‬‬ ‫מנה אך ב''ד של כהנים היו גובים לבתולה ד' מאות זוז וחכמים לא מחו בהם‪ .‬גמרא‬ ‫הלכה ט משנה אם ראו את האשה מעוברת ושאלוה ממי הוא עובר זה ואמרה מאיש‬ ‫כשרומי באו ליהודה הם גזרו עליהם שמד כיון שהיה להם מסורת שיהודה הרג את‬ ‫פלוני הכהן ר''ג ור''א סוברים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה‬ ‫עשו כמו שכתוב ידך בעורף אויבך והם שעבדו אותם ואנסו את בנותיהם והם גזרו‬ ‫והיא בחזקת מעוברת ממזר או נתין עד שתביא ראיה לדבריה‪ .‬גמרא ר''א אומר‬ ‫שהשר יבעל תחילה את הבתולות ולכן תקנו שבעלה יבא עליה בעודה בבית אביה‬ ‫שלכו''ע הולד שתוקי וכן שנינו על המשנה במה דברים אמורים שהיא נאמנת רק‬ ‫ואז היא נגררת בלבה אחר בעלה ואז היא לא נבעלת ברצון לשר וזה אונס שהיא‬ ‫על עצמה ולא על הולד ולכו''ע הוא שתוקי‪ ,‬ור' יוחנן אמר שיתכן שהוא שתוקי‬ ‫לא נאסרת על בעלה בכך‪ ,‬ואשת כהן שנאסרת לבעלה אפילו באונס היתה נטמנת‬ ‫שכשר להיות כהן גדול כמו ששנינו שאם עברו קבוצת כהנים ואחר מהם פרש ובעל‬ ‫כדי שלא יבעלו אותה ולא הטמינו את בנות ישראל כי אז יצא קול למלכות ואז‬ ‫הבן כשר לכהונה אמר לו ר''א שמצאנו שאלמנת עיסה של משפחה שהתערב בה‬ ‫יאנסו גם את הכוהנות‪ ,‬והסימן לשמחת נישואין היה קול ריחיים של גרוסות ואז‬ ‫ספק חלל היא כשרה שזה ספק ספיקא ובתה פסולה שאין לה חזקת כשרות אמר לו‬ ‫ידעו משתה שם משתה שם וכשהאיר אור הנר בברור חיל ידעו על שמחת שבוע‬ ‫ר' יוחנן שהמכשיר בה מכשיר גם בבתה‪ ,‬ור' יעקב בר אחא מדייק שהוא דיבר‬ ‫הבן שהוא ברית מילה‪ ,‬וגם כשעברה הגזירה הזו נשאר המנהג ליחד ביהודה קודם‬ ‫לדברי המכשיר משמע שיש אחר שפוסל והמכשיר הוא ר''מ ורבנן פוסלים ששנינו‬ ‫נישואין‪ ,‬וכלתו של ר' הושעיה נכנסה מעוברת לחופתה‪.‬‬ ‫איזו היא עיסה כשירה כל שאין בה לא חלל ולא ממזר ולא נתין ור''מ אומר שכל‬ ‫שנו בברייתא שב''ד של כהנים גבו לאלמנה מאתים‪ ,‬ובברייתא נוספת שנו שאין‬ ‫שאין בה אחת מכל אלו בתה כשירה לכהונה אך משפחה שהשתקע בה פסול אמר‬ ‫חילוק בין אלמנת כהנים לאלמנת ישראל‪ ,‬ואמר ר' יוסי שלפי תקנת ב''ד של כהנים‬ ‫ר''מ שבודקים עד ארבע אמהות מאביה ואמה ונושאה ורבנן סוברים שבודק‬ ‫בת כהן שנישאה לישראל תגבה ד' מאות כיון ששבטה גובה ובת ישראל שנישאה‬ ‫לעולם‪ ,‬ור' ירמיה אמר בשם ר' זירא שר''א לא הקשה מהברייתא של אלמנת עיסה‬ ‫לכהן אינה גובה ד' מאות שדי לה בכך שהיא נישאה לכהן ור' מנא אמר שהתקנה‬ ‫אלא הוא שאל מה דינה של אלמנת עיסה ואמר ר' יוחנן שהיא כשרה ושאל אותו‬ ‫היא להפך שבת ישראל שנישאה לכהן תגבה ד' מאות כי היא עלתה לכהונה ובת‬ ‫מה דין בתה אמר ר' יוחנן שהמכשיר בה מכשיר בבתה‪ ,‬וסברו לומר שלר''א שתוקי‬ ‫כהן שנישאה לישראל תגבה מאתיים כיון שירדה ממעלתה‪ ,‬ור' יוסי אמר שבין בזו‬ ‫פסול ולר' יוחנן שתוקי כשר ויש לדחות שר' יוחנן אמר לשיטתו שאמרו שהוא‬ ‫בין בזו מקבלות מאתים שהוא קנס שאדם ידבק בשבטו‪.‬‬ ‫שתוקי זה לא אומר שהוא פסול שיתכן שהוא כשר להיות כהן גדול כדלעיל‪,‬‬ ‫הלכה ו משנה מי שנשא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת נאנסתי אחר‬ ‫ומדברי ר' זירא משמע שכאן מדובר בשתוקי כשר שהוא שאל את ר' יוסי שנתיר‬ ‫האירוסין ושדך נסחפה והוא אומר שנאנסתי קודם אירוסין וזה מקח טעות ר''ג‬ ‫את השתוקי לקהל אמר לו שר''ל אמר במשנה של עשרה יוחסין שהוא פסול לקהל‬ ‫ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה אלא היא בחזקת‬ ‫וכאן הכשירו לקדשי הגבול‪ ,‬ומר' שמואל בר יצחק יש להוכיח שהוא סבר ששתוקי‬ ‫בעולה קודם אירוסין אלא א''כ היא מביאה ראיה לדבריה‪ .‬גמרא ר' ירמיה מקשה‬ ‫פסול שהוא שאל שהמשנה בקידושין שאסרה שתוקי זה לא כדעת ר''א ור''ג וחזר‬ ‫שיוצא שרק לר' יהושע יש טענת בתולים‪ ,‬ור' ירמיה חזר בו שגם לר''ג ור''א יש‬ ‫ואמר ששם מדובר בשותקת ממי בנה ואפילו נאמר שהיא מדברת אך היא אמרה‬ ‫טענת בתולים כשהיא שותקת ואינה אומרת שנבעלה אחר אירוסין‪ ,‬ויש לומר שגם‬ ‫איני יודעת ממי הוא אך כאן היא אומרת להדיא שהוא מאיש פלוני כהן‪.‬‬ ‫אם היא מכחישה ואומרת לא נבעלתי יהיה טענת בתולים שהיא טוענת שהוא מצא‬ ‫הלכה י משנה ר' יוסי אמר שהיה מעשה שתינוקת אחת ירדה למלאות מים מהמעין‬ ‫דם ואבד ואינה נאמנת להכחיש כמו שאמר ר' אילא בשם ר''א שאם מצא פתח‬ ‫ואנסוה ור' יוחנן בן נורי אומר שאם רוב העיר משיאים לכהונה היא יכולה להנשא‬ ‫פתוח אינו יכול לקיימה משום ספק סוטה‪ ,‬אך קשה שכאן שנינו שלר''ג ור''א‬ ‫לכהונה שלא נבעלה לפסול‪ .‬גמרא רב יהודה אמר בשם רב כהן שהמעשה היה‬ ‫נאמנת לומר נאנסתי אחר אירוסין ואילו כשמכחישה אותו אינה נאמנת‪,‬‬ ‫בקרונה של ציפורי בשמן השוק שמצויים בה אנשים ממקומות אחרים ובכל זאת‬ ‫דף ז ויש לומר ששניהם מודים שהפתח פתוח אבל אם היא מכחישה ואומר‬ ‫התירו‪ ,‬ור' ירמיה ור' חמא בר עוקבא אמרו בשם ר' חנינה בשם ר' ינאי שר' יהושע‬ ‫שהפתח היה סתום היא לא נאמנת‪.‬‬ ‫מודה באנוסה שהולכים אחרי הרוב ורק בסתם פריצות הולכים אחר הפסולים‪ ,‬ורב‬ ‫שנינו לקמן שאם היו בה מומים כשהיתה בבת אביה הא צריך להביא ראיה שהם‬ ‫חייה בר אשי אמר בשם רב שההלכה כר' יוסי שאמר בשם ר' יוחנן בן נורי שהולכים‬ ‫נעשו אחר האירוסין ואם כבר נכנסה לרשות הבעל הוא צריך להביא ראיה שהיו‬ ‫אחר רוב העיר‪ ,‬ור' זירא שאל לפני ר' יסא איך ההלכה אמר לו כר' יוסי בשם ר'‬ ‫בה קודם אירוסין ור''א שאל את ר' יוחנן שהמשנה שם היא רק לר'א ור''ג שיש לה‬ ‫יוחנן בן נורי‪ ,‬ור' אילא אמר בשם ר' ינאי שאנסוה בתוך העיר ובכל זאת התיר ר'‬ ‫נאמנות אחר נישואין אמר לו ר' יוחנן שגם ר' יהושע יודה שם שמדובר במומים‬ ‫יוחנן‪ ,‬ור' בא אמר בשם ר' ינאי שכיון שראו שהוא פרש מצפורי יש להסתפק‬ ‫שיכולים להעשות תחת הבעל‪ ,‬ור' יוסי אמר שאחר שראינו שהחכמים מדמים‬ ‫שהפסול יצא מהקביעות ודינו כמחצה על מחצה ויש לפסול‪ ,‬ובמקרה שלא ראוהו‬ ‫מומים לטענת בתולים יש ללמוד אחד מהשני שנלמד בתולים ממומים שאם בא‬ ‫פורש מביתו אלא שהיה ברחוב עצמו ר' ירמיה בר בא ור' יוסי אמרו שהולכים אחר‬ ‫עליה בעודה בבית אביה ומצא פתח פתוח האב צריך להביא ראיה שנאנסה אחר‬ ‫הרוב‪,‬‬ ‫אירוסין שבכתובה מהאירוסין אשה לא כמוחזקת‪ ,‬ולומדים מומים מבתולים שאם‬ ‫דף ט ור' ירמיה הוכיח ממה שאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן שאם היה מבוי שכולו‬ ‫נולדו בה מומים ויש ספק אם היו ברשות הבעל או ברשות האב ממה שאמר ר''ג‬ ‫גוים וגר שם ישראל אחד ונפלה שם מפולת מפקחים שם בשביל אותו ישראל ואם‬ ‫שיש לה נאמנות לומר שהיו תחת הבעל למרות שהוא טוען שנאנסה כבר קודם היא‬ ‫הוא עקר לרחוב ונפלה שם מפולת הולכים אחר הרוב ומה שר' בא אמר בשם ר'‬ ‫נחשבת מוחזקת לומר שנאנסה אח''כ וכן במומים הבעל צריך להביא ראיה שהיו‬ ‫ינאי שכשראוהו פורש ובועל חזקה שהפסול בעל לר' ירמיה זה דוקא כשראוהו‬ ‫בה כבר קודם לכן‪.‬‬ ‫פורש מבית ולר' יוסי נפסול גם כשראוהו פורש מהרחוב‪.‬‬ ‫הלכה ז משנה אם אומרת האשה מוכת עץ אני והוא אומר שאת דרוסת איש ר''ג‬ ‫אם העיר ציפורי היתה נעולה ולא מגיעים אליה מבחוץ ר' יוסי אומר שהיא פסולה‬ ‫ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה אלא היא בחזקת‬ ‫רק אם יש הוכחה שהפסול הגיע למעין ולמרות שלעיל אמר ר' יוסי שהולכים אחר‬ ‫דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה‪ .‬גמרא ר''א אומר שהמשנה היא לדעת ר''מ‬ ‫הרוב יש לומר שר' יוסי יוכיח ממה שאמר ר' זירא בשם ר' יוסי בשם ר' יוחנן שאם‬ ‫שמוכת עץ כתובתה מאתיים‪ ,‬ואמר ר' יוסי שבתחילה סברנו שר''מ וחכמים נחלקו‬ ‫התחלף פתו אצל הטוחן אם הוחזק שבא לשם עם הארץ אותו יום הוא חושש‬ ‫כשכנס אותה בחזקת מוכת עץ אך אם כנס אותה בחזקת בתולה ונמצא שהיא מוכת‬ ‫לדמאי ואם לא אינו חושש‪ ,‬ואינו דומה לדין שוק של ישמעאלים ששנינו שאם ידוע‬ ‫עץ גם ר''מ יודה שהיא לא תקבל מאתיים‪ ,‬ואחר שר''א אמר שמשנתינו היא כר''מ‬ ‫שיום אחד מגיע לשם איסור חוששים גם בשאר הימים כיון שאי אפשר שלא יבא‬ ‫א''כ יוצא שר''מ סבר שכתובתה מאתיים גם אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאה מוכת‬ ‫לשם איסור יום אחד יש להסתפק על כל יום אך לגבי טוחן יתכן שלא בא לשם עם‬ ‫עץ‪ ,‬ור' ירמיה אמר בשם ר' זירא שהמחלוקת במשנתינו היא כשהיא טוענת מוכת‬ ‫הארץ וכן לגבי הנערה שנאנסה במעין אין הכרח שבא לשם הפסול‪.‬‬ ‫עץ אני וכתובתי מאתיים והוא אומר שאת דרוסת איש ואין לך כלום‪ ,‬ויש לדקדק‬ ‫מיתה לגירושין ור' זירא אמר סתם ור' חייה אמר בשם ר' יוחנן‪ ,‬שהדעת מכריעה‬ ‫לדברי ר' ינאי שבעיר יש דין של ספק במקום קביעות כשראוהו פורש מהבתים‬ ‫שעדי מיתה יותר נאמנים כיון שאם הוא עצמו יבא הם מוכחשים אך עידי גירושין‬ ‫והחכמים דימו את זה לדין של שרצים שהיו ברשות היחיד תשעה צפרדעים ושרץ‬ ‫לא יהיו מוכחשים אם הבעל יאמר שלא מדבריהם‪ ,‬ור' חזקיה אמר שחכמי בבל‬ ‫אחד ונגע באחד מהם ואינו יודע במי ספק טמא‪ ,‬ואם פרשו לרה''ר ונגע טהור‬ ‫לשיטתם לענין שדה שאחרי שהוציאו את השדה מראובן כשיש עדות גמורה לא‬ ‫בספק‪ ,‬ואם חזר לרשות היחיד ונגע ספיקו טמא‪ ,‬ואם נמצא שרץ שלא ראו את‬ ‫מחזירים לו כשבאים עדים להכחיש את העדים הראשונים‪ ,‬ור' יוסי אמר שיש‬ ‫הפרישה הולכים אחר הרוב‪ ,‬ורב חסדא הביא את הפסוק ולא מצאו כל אנשי חיל‬ ‫קושיא בדברי חכמי בבל שהרי הם אמרו שאם ההכחשה היתה כשעדיין לא הוציאו‬ ‫ידיהם שיש להקל‪ ,‬ור' אימי אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם שהחמירו‪ ,‬ולרב‬ ‫את השדה מראובן השדה נשארת ברשותו וכן בגירושין שבאו עדים שהתגרשה‬ ‫חסדא היה קשה שנדמה את זה לרה''ר כמו ששנינו שכשהיו תשעה צפרדעים ושרץ‬ ‫ונשאת ואח''כ באו עדים שלא תצא א''כ כשעדיין לא נשאת אנו אומרים שלא תנשא‬ ‫אחד ביניהם וספק אם נגע בטומאה או לא ברשות היחיד טמא וברה''ר טהור‬ ‫שלא להוציאה מהמצב של עכשיו‪ ,‬ויש ברייתא שלא כר' יוחנן ששנינו שאם שנים‬ ‫ובנמצא הולכים אחר הרוב ור' אימי אמר שצדקו החכמים שהחמירו שקרונה של‬ ‫אומרים שהאשה התקדשה ושנים אומרים שהיא לא התקדשה לא תנשא ואם נשאת‬ ‫צפורי אינו כרה''ר כמו שאמר ר' יוסי שאם שניהם יכולים להתיחד שם א''כ הוא‬ ‫לא תצא מה החילוק בין שנים אומרים התגרשה ושנים אמרו שלא התגרשה‪ ,‬ור'‬ ‫כרשות היחיד‪.‬‬ ‫הושעיא אמר שר' יוחנן יעמיד את הברייתא ששנים אמרו שהתגרשה ושנים אמרו‬ ‫היה מעשה שמצאו תינוקת מושלכת לאשפה ואמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי שטופלים‬ ‫שלא אך לא ידעו אם התקדשה‪ ,‬ואינו דומה למקרה ששנים אמרו התגרשה ושנים‬ ‫אותה למשפחה וסבר ר' ירמיה למשפחה כשירה וא''כ ר' ישמעאל חלק על אביו‬ ‫אמרו שלא התגרשה שתצא ששם הוחזקה שהיא אשת איש ואילו במקרה הזה היא‬ ‫שבנערה שנאנסה הולכים אחר הרוב‪ ,‬ור' יוסי אומר שגם אם נאמר שטפלו‬ ‫לא הוחזקה אשת איש ורק אם יבאו שנים ויאמרו שהתקדשה אז יש הכחשה והיא‬ ‫למשפחה פסולה ר' ישמעאל אינו חולק על אביו אלא יש סברא שלגבי זנות יש‬ ‫תצא‪ ,‬ויש להקשות ממה ששנינו ששנים אמרו שנשבתה והיא טהורה ושנים אמרו‬ ‫לצרף את הכשרים אך בהשלכה לאשפה יש לתלות שהפסולים משליכים‪.‬‬ ‫שהיא טמאה לא תנשא לכהן אך אם נשאת לא תצא ולר' יוחנן בהכחשה צריכים‬ ‫פרק האשה שנתאלמנה‬ ‫דף י‬ ‫להוציאה‪ ,‬ור' יוסי מבאר שמאחר שאלו אומרים טהורה היא ואלו אומרים טמאה‬ ‫הלכה א משנה אשה שהתאלמנה או התגרשה והיא אומרת שנישאתי בתולה והוא‬ ‫היא יש כאן שני צדדים אם נשבתה או לא ושני הכיתות כמי שאינם ואנו כחיים‬ ‫אומר שהיית אלמנה אם יש עדים שהיא יצאה בהינומא עם ראש פרוע בזמן‬ ‫מפיה שהיא אומרת נשביתי וטהורה אני שהיא נאמנת‪.‬‬ ‫הנישואין כתובתה מאתיים‪ ,‬ור' יוחנן בן ברוקה אומר שגם אם חילקו קליות‬ ‫אם שנים אומרים התקדשה ושנים אומרים שלא התקדשה ר' יונה מדמה את זה‬ ‫בנישואיה הוא ראיה שהיא היתה בתולה‪ .‬גמרא יש להקשות שאמנם בגרושה בעלה‬ ‫לחלבים שאם שנים אומרים שפלוני אכל חלב ושנים אומרים שהוא לא אכל חלב‬ ‫טוען כנגדה שהיא לא היתה בתולה אך באלמנה איך טוענים היורשים כנגדה הרי‬ ‫ודאי הוא מביא אשם תלוי מספק וכן כאן יתן גט מספק‪ ,‬ור' יוסי אמר שאין דמיון‬ ‫יש ללכת אחר הרוב שנישאו בתולות וא''כ נוכיח מכאן שלא הולכים אחר הרוב‬ ‫לחלבים‪,‬‬ ‫בדיני ממונות‪ ,‬וכן במה ששנינו בבא קמא שאם שור נגח פרה ונמצא העובר בצד‬ ‫דף יב כיון שחיוב אשם תלוי הוא גם באופן שאומר לבי נוקפני‪ ,‬ויש להוכיח שלא‬ ‫ולא ידוע אם היא הפילה מחמת הנגיחה ויש לומר שנלך אחר הרוב שאינן מפילות‬ ‫כר' יונה מהברייתא ששנים אומרים התקדשה ושנים אומרים לא התקדשה שלא‬ ‫אלא שלא הולכים אחר הרוב‪ ,‬ור' אבון רצה להוכיח שהלכו בדיני ממונות אחר‬ ‫תנשא והסיפא שאומרת שאם נשאת תצא זה לא כר' יוסי שאמר שאין דמיון לחלב‪,‬‬ ‫הרוב ששנינו שאם גמל היה אוחר ששימש בין גמלים ונמצא גמל הרוג מצדו חייב‬ ‫ור' מנא אמר שר' יוסי לא אמר שתנשא ור' יונה לא אמר שתצא אלא שר' יונה רצה‬ ‫שאומרים שאותו שהיה אוחר נשכו‪.‬‬ ‫לדמות לחלב ולגבי האשה עצמה נעמיד אותה בחזקת התר והוא לא אמר שאם‬ ‫אם טען שאחד חייב לו מנה וכפר בו והביא עדים שהוא חייב לו חמישים סובר ר'‬ ‫נשאת תצא וכן ר' יוסי לא בא לומר שתנשא לכתחילה ויתכן שהוא מודה שתרי‬ ‫חייה הגדול שהוא נשבע על השאר ור' יוחנן סובר שאינו נשבע על השאר‪ ,‬ור' חייה‬ ‫ותרי זה ספק שקול אלא שהוא דחה את הראיה מחלבים כיון שמביאים אשם תלוי‬ ‫למד ממה ששנינו שנים אוחזים בטלית וכל אחד מהם אומר אני מצאתיה מה שהוא‬ ‫רק אם הלב נוקף‪.‬‬ ‫תפוס בחציה זה כעדים על מקצת שחציה שלו ולמרות שהוא אמר כולה שלי הוא‬ ‫הלכה ג משנה עדים שאמרו על שטר שאמנם הוא כתב ידינו אך הינו אנוסים‬ ‫נשבע שאין כולה שלו‪ ,‬אך ר' אילא אמר בשם ר' יוחנן ששם השבועה היא רק תקנת‬ ‫כשחתמנו או קטנים או פסולי עדות הם נאמנים‪ ,‬אך אם יש עדים אחרים שהוא כתב‬ ‫חכמים שאדם לא יראה את חבירו בשוק ויאמר לו הטלית שעליך היא שלי בוא‬ ‫ידם שיוצא ממקום אחר אינם נאמנים‪ .‬גמרא שנו בברייתא שאם עדים העידו לטמא‬ ‫וחלק עמי טליתך ולדבריו אין הוכחה לר' חייה שזה לא שבועת מודה במקצת‪,‬‬ ‫או לטהר או לרחק או לקרב או לאסור או להתיר או לזכות או לחובה אם קודם‬ ‫ואמר ר' אבין בשם רב שר' חייה דודי מודה בשטר שאם טען שהוא חייב לו מנה‬ ‫שנחקרה עדותם בב''ד הם אמרו ששקרנו הם נאמנים אך אחר שנחקרה עדותם‬ ‫וכפר בו והוציא עליו שטר שהוא חייב לו חמישים יש לו רק חמישים ואינו נשבע‪,‬‬ ‫בב''ד אינם נאמנים לומר שדברנו שקר‪ ,‬ור''ל אומר שעשו את העדים שחתומים על‬ ‫ור' יוסי בן ר' בון רצה להוכיח ממה ששנינו שכשכתוב בשטר כסף סלעים די אינון‬ ‫שטר כאילו נחקרה עדותם בב''ד‪ ,‬אם הם אומרים על כתב ידם שהוא שלהם ואחרים‬ ‫ולא כתוב סכום אינו פוחת משנים ויותר מכך אם אמר המלוה חמש הלויתי והלוה‬ ‫אומרים שאינו שלהם אמר ר' חייה שבאופן זה לא מעלים ולא מורידים על פי‬ ‫אומר לויתי שלש בן עזאי אומר שכיון שהוא מודה במקצת הוא חייב שבועה‬ ‫השטר ור' יוסי דייק את זה מדברי המשנה שאם יש עדים שהוא כתב ידם או שכתב‬ ‫וחכמים אומרים שזה לא נקרא הודאה ממין הטענה שהוא משיב אבידה שאם היה‬ ‫ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים שכבר אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר‬ ‫שותק היה חייב רק שתים והשטר שמוכח מתוכו שתים הוא כקרקעות ויותר‬ ‫משמע שאם אמרו שזה לא כתב ידם עדיין נשאר להם הפה שאסר‪ ,‬ור' מנא אמר‬ ‫מהשטר הוא מטלטלין ומשמע שחכמים פטרו מטעם שההודאה לא ממין הטענה‬ ‫שהוא נעשה כשטר שיצא עליו ערעור שהוא צריך קיום וממילא כשיש תרי ותרי‬ ‫ואם זה היה ממין הטענה הם היו מחייבים כדברי ר' חייה‪ ,‬וא''כ לגבי כתובה שהיא‬ ‫לא קורעים ולא גובים בו‪.‬‬ ‫שיעבוד קרקעות והרי מנה הוא ודאי חייב לה כדין אלמנה והתביעה שלה היא מנה‬ ‫שנינו במשנה שאם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומדובר שיש קיום‬ ‫וכשהוא כופר בה אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫לשטר בב''ד אחרי שערערו עליו‪ ,‬ור''א אומר שגם אם לא היה לו קיום בב''ד‪ ,‬ואמר‬ ‫הינומא נקראת כך שהיא מנמנמת בה וחכמי א''י אמרו שזה כאפיריון שעושים רק‬ ‫ר' אילא שטעמו של ר''א שכיון שהעדים הוחזקו בשטר זה כנחקרה עדותם בב''ד‪.‬‬ ‫לבתולה‪.‬‬ ‫רב חנא אמר שניתן ללמוד מספר מוגה שכתבו העד והיינו שהסופר שכתבו הוא‬ ‫מה ששנינו יוצאה וראשה פרוע אין הכוונה שבחופה היא יצאה כך אלא שמעידים‬ ‫מומחה ומכוון בכתיבתו וכמו שאמרו על ספריו של אסי שספריו מכוונים‪ ,‬ויש‬ ‫שהיא יצאה עם הבתולות לחולל בכרמים ביוה''כ‪ ,‬ואין לחשוש שהיא בתולה‬ ‫להסתפק אם ניתן ללמוד מאגרת שאדם שולח לחבירו שלפעמים אדם לא מכוון‬ ‫מהנישואין שבתולה מהנישואין אינה הולכת וראשה פרוע‪.‬‬ ‫בכתיבתו‪ ,‬ור' יוסי בן ר' בון אמר שיש לכוון חתימת עדים בשלש שטרות שיצאו‬ ‫יש להקשות שנחשוש שהיא היתה מוכת עץ ויש לומר שזה כדעת ר''מ שמוכת עץ‬ ‫משלושה בני אדם‪.‬‬ ‫כתובתה מאתיים‪ ,‬ור' יוחנן אומר שזה גם לרבנן אלא שלא חששו לדבר שאינו‬ ‫רב חונא אמר בשם רב שהעדים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר אמנה או שטר‬ ‫מצוי‪.‬‬ ‫פסים שהתפייס לכתבו כאילו הוא עשיר‪ ,‬ואמנם רב אמר שאין לחתום על שטר‬ ‫ר' יוחנן בן ברוקה אמר שיש ראיה מחילוק קליות שעושים לבתולות הנישאות ואין‬ ‫אמנה ושטר פיוסים וקשה ממה שאמרו בשם רב להיפך שעדים נאמנים לומר שטר‬ ‫לחשוש שהיא היתה בתולה מהנישואין שלא מחלקים לפניה קליות‪.‬‬ ‫אמנה או שטר פיוסים הוא ואמר ר' חגי שרב לא אמר אסור לחתום אלא שאסור‬ ‫אבא שאול אומר שגם מי שמוליכים לפניה חבית יין שמבשר עליה שהיא בתולה‬ ‫לקיים שטר כזה שהפסוק אם און בידך הרחיקהו נאמר על שטר אמנה ושטר פסים‪,‬‬ ‫ואין לחשוש שהיא בתולה מהנישואין שלא מוליכים לפניה חבית של בשורה‪.‬‬ ‫והפסוק אל תשכן באהלך עולה נאמר על שטר פרוע שלא יבא לגבות בו שוב‪.‬‬ ‫דף יא הלכה ב משנה ר' יהושע מודה שאם אחד אמר לחבירו שדה זו היתה של‬ ‫הלכה ד משנה אם אחד אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי והשני אומר זה‬ ‫אביך ולקחתיה ממנו נאמן כיון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא‬ ‫כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי הם נאמנים‪ ,‬אם כל אחד מעיד על כתב ידו לרבי‬ ‫היתה של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן‪ .‬גמרא כאן שנינו שר' יהושע‬ ‫כל אחד מהם צריך עד נוסף על חתימת ידו וחכמים אומרים שאינם צריכים עד נוסף‬ ‫מודה ומשמע שהוא חולק בתחילה במה ששנינו בפרק ראשון כשהיא אומרת‬ ‫וכל אחד נאמן על עצמו‪ .‬גמרא המשנה מחדשת ברישא גם לדעת רבי שהמעיד על‬ ‫משארסתני נאנסתי והיא לא נאמנת במיגו שיכלה לומר מוכת עץ אני‪.‬‬ ‫כתב ידו צריך עד נוסף אך כששניהם מעידים על כתב ידי שניהם זה מועיל‪ ,‬ור'‬ ‫שנינו במשנה שאם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן ודוקא כשלא אכלה שני‬ ‫זירא אמר שבמסכת כתובות אצל רב שנו שרבי סובר שהעדות היא על השטר‬ ‫חזקה אך אם אכלה שני חזקה נאמן ושני חזקה מועיל כשהיו בפני אביו אבל אם‬ ‫וחכמים סוברים שהעדות היא על ההלואה‪.‬‬ ‫מת אביו ואח''כ אכלה שני חזקה אם היה היורש קטן אינו חזקה‪ ,‬ואם ראובן אכל‬ ‫שנו בברייתא שאדם יכול לכתוב את עדותו ולהעיד בה אפילו אחר כמה שנים ורב‬ ‫שדה בחזקת שהיא שלו ושמעון הביא עדים שהיתה של אביו קודם שמת מוציאים‬ ‫חונה סובר שזה מועיל רק אם הוא זוכר את העדות ור' יוחנן אמר שזה מועיל גם‬ ‫אותה מראובן ומחזירים אותה לשמעון ואם ראובן חזר והביא עדים שלא היתה‬ ‫אם אינו זוכר את עדותו‪ ,‬ורב חונא הוא כדעת רבי שהעדות היא בשטר עצמו‬ ‫בחזקת אביו של שמעון בשעת מותו אמר ר''נ בר יעקב אנו הוצאנו מראובן ואנו‬ ‫שהכרת כתב היד אינה עדות על ההלואה ולכן לא מועיל עדות מהכתב ואילו ר'‬ ‫נחזיר לראובן שהוציאו מרשותו שלא כדין וכן סוברים חכמי א''י‪ ,‬וחכמי בבל‬ ‫יוחנן סובר כחכמים שכשמעיד שזה כתב ידו זה עדות על ההלואה וזה מועיל‬ ‫סוברים שלא מחזירים שכשהוצאנו מראובן זה היה על פי עדות גמורה ואמר ר'‬ ‫למרות שאינו זוכר את ההלואה‪.‬‬ ‫יוסי שגם חכמי בבל מודים שאם ראובן הביא עדים להכחיש את עידי שמעון קודם‬ ‫ר' זירא אמר בשם רב חונא בשם רב שהעד בשטר אינו יכול להצטרף עם אחר על‬ ‫שהוצאנו ממנו לא מוציאים ממנו‪ ,‬ור' יוחנן מוכיח ממה ששנינו לגבי אשה ששנים‬ ‫חתימת העד השני שאם אחד מכיר את כתב ידו ואת של חבירו והשני אינו מכיר‬ ‫אומרים שמת בעלה ושנים אומרים לא מת לא תינשא ואם נשאת לא תצא‪ ,‬ואם‬ ‫אלא את שלו אינו יכול להצטרף עם אדם אחר מהשוק להעיד על חבירו‪,‬‬ ‫שנים אמרו שהתגרשה ושנים אמרו שלא התגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא‬ ‫ובבבל אמרו שאין חילוק בין מיתה ובין גירושין ובשניהם אם נשאת לא תצא‪,‬‬ ‫ולדעתם מובן שאין חילוק בכך ויש לבאר לדעת חכמי א''י מדוע יש חילוק בין‬