מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — וירא (2026-10-26)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגה''ק רבי גדליה משה בן בס"ד
ימ
רבי שלמה גולדמן זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 207פרשת וירא תשפ''ז ירושלמי כתובות ו יב
במה מדובר שאם הוא כנס אותה בחזקת מוכת עץ ומתברר שהיא מוכת עץ הרי לא דף ו לאשה סומא ואיילונית יש טענת בתולים וסומכוס אמר בשם ר''מ שלסומא
ניכר בפתח אם הוא מעץ או מאדם ואינו יכול להפסיד ממנה את כתובתה ור' הונא אין טענת בתולים שיתכן שהבעל מצא דם במפה והוא איבד אותה והביא אחרת
אמר שר' זירא אמר שהיא אומרת שהוא התנה עמה על מנת שהיא מוכת עץ והוא בלי דם והיא לא רואה שהוא החליף ורבנן סוברים שהיא יכולה לתפוס את הבגד
אומר שלא אמרה לו כלום. והוא לא יחליף לה אותו והיא תביא אותו לב''ד ,ור''מ סובר שיתכן שהיה מעט דם
הלכה ח משנה אם ראוה מדברת עם אחד ושאלוה מי הוא אמרה להם הוא פלוני שהוא יכול להסתיר אותו ברוק והיא לא רואה כדי למנוע ממנו את זה.
הכהן ר''ג ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה והיא שנו בברייתא לר''מ טענת בתולים היא עד ל' יום וחכמים אומרים שנאמן רק מיד
בחזקת בעולה לנתין או ממזר עד שתביא ראיה לדבריה .גמרא מדברת היינו שראו אחר שכנס ויש לדקדק במה מדובר אם בעל נאמן רק מיד ואם לא בעל הוא נאמן
שנבעלה ונקטו מדברת בלשון נקיה שרבי נקט במשנה לשון נקיה ,ואמר ר' יעקב כשיבעל אפילו אחר ל' יום אלא מדובר בסתם שר''מ סובר שאדם מעמיד עצמו
בר אחא בשם ר' יאשיה שהלכה כר''ג ור''א ששנים רבו על אחד ושאל ר' יוסי אם מלבעול עד ל' יום וחכמים אומרים שאדם לא מעמיד את עצמו אפילו יום אחד ,ור'
קבלת שכך ההלכה מה החילוק אם זה שנים או אחד ,ויש לומר שלקמן מובא דעת ירמיה הסתפק לדעת ר''מ אם אדם נאמן לומר העמדתי עצמי ולא בעלתי ל' יום כדי
ר' יוחנן בן נורי ואם נאמר שהוא סובר כר' יהושע א''כ זה שנים כנגד שנים וחידש לעשות את הולד שיולד פחות מח' חדשים שתוקי ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם
ר' יאשיה שהלכה כר'א ור''ג גם אם ר' יוחנן לא הלך לשיטתם. יבמה אמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופים אותו לחלוץ לה ואחר ל' יום מבקשים
טעמם של ר'ג ור''א הוא שזה עדות שאשה כשרה לה שעד אחד נאמן באיסורין, ממנו לחלוץ לה ואמר ר''א שזה לדעת ר''מ שעד ל' יום אדם מעמיד עצמו ויתכן
ורצו לומר שר' יהושע והחכמים נחלקו שלא בעל ואמר ר''א שהיא נאמנת רק לגבי עצמה ולא לגבי צרתה שאין לה נאמנות
דף ח במקום שיש רוב פסולים אבל במקום שיש רוב כשרים גם ר' יהושע מודה לעכב את צרתה ,וא''כ אדם לא יהיה נאמן לומר לא בעלתי עד ל' יום כדי לחוב
שהיא נאמנת ,ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' אילא בשם ר''א שם לבנו לומר שהוא לא בנו ,והוא נאמן רק לענין כתובה להשאיר אצלו את הממון.
נחלקו גם במקום שיש רוב כשרים וסבר ר' יהושע שיש ללכת בזנות אחר הפסולים הלכה ה משנה מי שאוכל אצל חמיו ביהודה בלי עדים אינו נאמן יותר על טענת
שהם פרוצים ,ור' זירא הוכיח שיש לחשוש לזנות גם בכשרים כמו ששנינו שגם בתולים כיון שהוא מתיחד עמה ,בין אלמנת ישראל ובין אלמנת כהנים כתובתן
חסיד שבחסידים לא ממנים אותו אפוטרופוס על עריות. מנה אך ב''ד של כהנים היו גובים לבתולה ד' מאות זוז וחכמים לא מחו בהם .גמרא
הלכה ט משנה אם ראו את האשה מעוברת ושאלוה ממי הוא עובר זה ואמרה מאיש כשרומי באו ליהודה הם גזרו עליהם שמד כיון שהיה להם מסורת שיהודה הרג את
פלוני הכהן ר''ג ור''א סוברים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה עשו כמו שכתוב ידך בעורף אויבך והם שעבדו אותם ואנסו את בנותיהם והם גזרו
והיא בחזקת מעוברת ממזר או נתין עד שתביא ראיה לדבריה .גמרא ר''א אומר שהשר יבעל תחילה את הבתולות ולכן תקנו שבעלה יבא עליה בעודה בבית אביה
שלכו''ע הולד שתוקי וכן שנינו על המשנה במה דברים אמורים שהיא נאמנת רק ואז היא נגררת בלבה אחר בעלה ואז היא לא נבעלת ברצון לשר וזה אונס שהיא
על עצמה ולא על הולד ולכו''ע הוא שתוקי ,ור' יוחנן אמר שיתכן שהוא שתוקי לא נאסרת על בעלה בכך ,ואשת כהן שנאסרת לבעלה אפילו באונס היתה נטמנת
שכשר להיות כהן גדול כמו ששנינו שאם עברו קבוצת כהנים ואחר מהם פרש ובעל כדי שלא יבעלו אותה ולא הטמינו את בנות ישראל כי אז יצא קול למלכות ואז
הבן כשר לכהונה אמר לו ר''א שמצאנו שאלמנת עיסה של משפחה שהתערב בה יאנסו גם את הכוהנות ,והסימן לשמחת נישואין היה קול ריחיים של גרוסות ואז
ספק חלל היא כשרה שזה ספק ספיקא ובתה פסולה שאין לה חזקת כשרות אמר לו ידעו משתה שם משתה שם וכשהאיר אור הנר בברור חיל ידעו על שמחת שבוע
ר' יוחנן שהמכשיר בה מכשיר גם בבתה ,ור' יעקב בר אחא מדייק שהוא דיבר הבן שהוא ברית מילה ,וגם כשעברה הגזירה הזו נשאר המנהג ליחד ביהודה קודם
לדברי המכשיר משמע שיש אחר שפוסל והמכשיר הוא ר''מ ורבנן פוסלים ששנינו נישואין ,וכלתו של ר' הושעיה נכנסה מעוברת לחופתה.
איזו היא עיסה כשירה כל שאין בה לא חלל ולא ממזר ולא נתין ור''מ אומר שכל שנו בברייתא שב''ד של כהנים גבו לאלמנה מאתים ,ובברייתא נוספת שנו שאין
שאין בה אחת מכל אלו בתה כשירה לכהונה אך משפחה שהשתקע בה פסול אמר חילוק בין אלמנת כהנים לאלמנת ישראל ,ואמר ר' יוסי שלפי תקנת ב''ד של כהנים
ר''מ שבודקים עד ארבע אמהות מאביה ואמה ונושאה ורבנן סוברים שבודק בת כהן שנישאה לישראל תגבה ד' מאות כיון ששבטה גובה ובת ישראל שנישאה
לעולם ,ור' ירמיה אמר בשם ר' זירא שר''א לא הקשה מהברייתא של אלמנת עיסה לכהן אינה גובה ד' מאות שדי לה בכך שהיא נישאה לכהן ור' מנא אמר שהתקנה
אלא הוא שאל מה דינה של אלמנת עיסה ואמר ר' יוחנן שהיא כשרה ושאל אותו היא להפך שבת ישראל שנישאה לכהן תגבה ד' מאות כי היא עלתה לכהונה ובת
מה דין בתה אמר ר' יוחנן שהמכשיר בה מכשיר בבתה ,וסברו לומר שלר''א שתוקי כהן שנישאה לישראל תגבה מאתיים כיון שירדה ממעלתה ,ור' יוסי אמר שבין בזו
פסול ולר' יוחנן שתוקי כשר ויש לדחות שר' יוחנן אמר לשיטתו שאמרו שהוא בין בזו מקבלות מאתים שהוא קנס שאדם ידבק בשבטו.
שתוקי זה לא אומר שהוא פסול שיתכן שהוא כשר להיות כהן גדול כדלעיל, הלכה ו משנה מי שנשא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת נאנסתי אחר
ומדברי ר' זירא משמע שכאן מדובר בשתוקי כשר שהוא שאל את ר' יוסי שנתיר האירוסין ושדך נסחפה והוא אומר שנאנסתי קודם אירוסין וזה מקח טעות ר''ג
את השתוקי לקהל אמר לו שר''ל אמר במשנה של עשרה יוחסין שהוא פסול לקהל ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה אלא היא בחזקת
וכאן הכשירו לקדשי הגבול ,ומר' שמואל בר יצחק יש להוכיח שהוא סבר ששתוקי בעולה קודם אירוסין אלא א''כ היא מביאה ראיה לדבריה .גמרא ר' ירמיה מקשה
פסול שהוא שאל שהמשנה בקידושין שאסרה שתוקי זה לא כדעת ר''א ור''ג וחזר שיוצא שרק לר' יהושע יש טענת בתולים ,ור' ירמיה חזר בו שגם לר''ג ור''א יש
ואמר ששם מדובר בשותקת ממי בנה ואפילו נאמר שהיא מדברת אך היא אמרה טענת בתולים כשהיא שותקת ואינה אומרת שנבעלה אחר אירוסין ,ויש לומר שגם
איני יודעת ממי הוא אך כאן היא אומרת להדיא שהוא מאיש פלוני כהן. אם היא מכחישה ואומרת לא נבעלתי יהיה טענת בתולים שהיא טוענת שהוא מצא
הלכה י משנה ר' יוסי אמר שהיה מעשה שתינוקת אחת ירדה למלאות מים מהמעין דם ואבד ואינה נאמנת להכחיש כמו שאמר ר' אילא בשם ר''א שאם מצא פתח
ואנסוה ור' יוחנן בן נורי אומר שאם רוב העיר משיאים לכהונה היא יכולה להנשא פתוח אינו יכול לקיימה משום ספק סוטה ,אך קשה שכאן שנינו שלר''ג ור''א
לכהונה שלא נבעלה לפסול .גמרא רב יהודה אמר בשם רב כהן שהמעשה היה נאמנת לומר נאנסתי אחר אירוסין ואילו כשמכחישה אותו אינה נאמנת,
בקרונה של ציפורי בשמן השוק שמצויים בה אנשים ממקומות אחרים ובכל זאת דף ז ויש לומר ששניהם מודים שהפתח פתוח אבל אם היא מכחישה ואומר
התירו ,ור' ירמיה ור' חמא בר עוקבא אמרו בשם ר' חנינה בשם ר' ינאי שר' יהושע שהפתח היה סתום היא לא נאמנת.
מודה באנוסה שהולכים אחרי הרוב ורק בסתם פריצות הולכים אחר הפסולים ,ורב שנינו לקמן שאם היו בה מומים כשהיתה בבת אביה הא צריך להביא ראיה שהם
חייה בר אשי אמר בשם רב שההלכה כר' יוסי שאמר בשם ר' יוחנן בן נורי שהולכים נעשו אחר האירוסין ואם כבר נכנסה לרשות הבעל הוא צריך להביא ראיה שהיו
אחר רוב העיר ,ור' זירא שאל לפני ר' יסא איך ההלכה אמר לו כר' יוסי בשם ר' בה קודם אירוסין ור''א שאל את ר' יוחנן שהמשנה שם היא רק לר'א ור''ג שיש לה
יוחנן בן נורי ,ור' אילא אמר בשם ר' ינאי שאנסוה בתוך העיר ובכל זאת התיר ר' נאמנות אחר נישואין אמר לו ר' יוחנן שגם ר' יהושע יודה שם שמדובר במומים
יוחנן ,ור' בא אמר בשם ר' ינאי שכיון שראו שהוא פרש מצפורי יש להסתפק שיכולים להעשות תחת הבעל ,ור' יוסי אמר שאחר שראינו שהחכמים מדמים
שהפסול יצא מהקביעות ודינו כמחצה על מחצה ויש לפסול ,ובמקרה שלא ראוהו מומים לטענת בתולים יש ללמוד אחד מהשני שנלמד בתולים ממומים שאם בא
פורש מביתו אלא שהיה ברחוב עצמו ר' ירמיה בר בא ור' יוסי אמרו שהולכים אחר עליה בעודה בבית אביה ומצא פתח פתוח האב צריך להביא ראיה שנאנסה אחר
הרוב, אירוסין שבכתובה מהאירוסין אשה לא כמוחזקת ,ולומדים מומים מבתולים שאם
דף ט ור' ירמיה הוכיח ממה שאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן שאם היה מבוי שכולו נולדו בה מומים ויש ספק אם היו ברשות הבעל או ברשות האב ממה שאמר ר''ג
גוים וגר שם ישראל אחד ונפלה שם מפולת מפקחים שם בשביל אותו ישראל ואם שיש לה נאמנות לומר שהיו תחת הבעל למרות שהוא טוען שנאנסה כבר קודם היא
הוא עקר לרחוב ונפלה שם מפולת הולכים אחר הרוב ומה שר' בא אמר בשם ר' נחשבת מוחזקת לומר שנאנסה אח''כ וכן במומים הבעל צריך להביא ראיה שהיו
ינאי שכשראוהו פורש ובועל חזקה שהפסול בעל לר' ירמיה זה דוקא כשראוהו בה כבר קודם לכן.
פורש מבית ולר' יוסי נפסול גם כשראוהו פורש מהרחוב. הלכה ז משנה אם אומרת האשה מוכת עץ אני והוא אומר שאת דרוסת איש ר''ג
אם העיר ציפורי היתה נעולה ולא מגיעים אליה מבחוץ ר' יוסי אומר שהיא פסולה ור''א אומרים שהיא נאמנת ור' יהושע אומר שאנו לא חיים מפיה אלא היא בחזקת
רק אם יש הוכחה שהפסול הגיע למעין ולמרות שלעיל אמר ר' יוסי שהולכים אחר דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה .גמרא ר''א אומר שהמשנה היא לדעת ר''מ
הרוב יש לומר שר' יוסי יוכיח ממה שאמר ר' זירא בשם ר' יוסי בשם ר' יוחנן שאם שמוכת עץ כתובתה מאתיים ,ואמר ר' יוסי שבתחילה סברנו שר''מ וחכמים נחלקו
התחלף פתו אצל הטוחן אם הוחזק שבא לשם עם הארץ אותו יום הוא חושש כשכנס אותה בחזקת מוכת עץ אך אם כנס אותה בחזקת בתולה ונמצא שהיא מוכת
לדמאי ואם לא אינו חושש ,ואינו דומה לדין שוק של ישמעאלים ששנינו שאם ידוע עץ גם ר''מ יודה שהיא לא תקבל מאתיים ,ואחר שר''א אמר שמשנתינו היא כר''מ
שיום אחד מגיע לשם איסור חוששים גם בשאר הימים כיון שאי אפשר שלא יבא א''כ יוצא שר''מ סבר שכתובתה מאתיים גם אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאה מוכת
לשם איסור יום אחד יש להסתפק על כל יום אך לגבי טוחן יתכן שלא בא לשם עם עץ ,ור' ירמיה אמר בשם ר' זירא שהמחלוקת במשנתינו היא כשהיא טוענת מוכת
הארץ וכן לגבי הנערה שנאנסה במעין אין הכרח שבא לשם הפסול. עץ אני וכתובתי מאתיים והוא אומר שאת דרוסת איש ואין לך כלום ,ויש לדקדק
מיתה לגירושין ור' זירא אמר סתם ור' חייה אמר בשם ר' יוחנן ,שהדעת מכריעה לדברי ר' ינאי שבעיר יש דין של ספק במקום קביעות כשראוהו פורש מהבתים
שעדי מיתה יותר נאמנים כיון שאם הוא עצמו יבא הם מוכחשים אך עידי גירושין והחכמים דימו את זה לדין של שרצים שהיו ברשות היחיד תשעה צפרדעים ושרץ
לא יהיו מוכחשים אם הבעל יאמר שלא מדבריהם ,ור' חזקיה אמר שחכמי בבל אחד ונגע באחד מהם ואינו יודע במי ספק טמא ,ואם פרשו לרה''ר ונגע טהור
לשיטתם לענין שדה שאחרי שהוציאו את השדה מראובן כשיש עדות גמורה לא בספק ,ואם חזר לרשות היחיד ונגע ספיקו טמא ,ואם נמצא שרץ שלא ראו את
מחזירים לו כשבאים עדים להכחיש את העדים הראשונים ,ור' יוסי אמר שיש הפרישה הולכים אחר הרוב ,ורב חסדא הביא את הפסוק ולא מצאו כל אנשי חיל
קושיא בדברי חכמי בבל שהרי הם אמרו שאם ההכחשה היתה כשעדיין לא הוציאו ידיהם שיש להקל ,ור' אימי אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם שהחמירו ,ולרב
את השדה מראובן השדה נשארת ברשותו וכן בגירושין שבאו עדים שהתגרשה חסדא היה קשה שנדמה את זה לרה''ר כמו ששנינו שכשהיו תשעה צפרדעים ושרץ
ונשאת ואח''כ באו עדים שלא תצא א''כ כשעדיין לא נשאת אנו אומרים שלא תנשא אחד ביניהם וספק אם נגע בטומאה או לא ברשות היחיד טמא וברה''ר טהור
שלא להוציאה מהמצב של עכשיו ,ויש ברייתא שלא כר' יוחנן ששנינו שאם שנים ובנמצא הולכים אחר הרוב ור' אימי אמר שצדקו החכמים שהחמירו שקרונה של
אומרים שהאשה התקדשה ושנים אומרים שהיא לא התקדשה לא תנשא ואם נשאת צפורי אינו כרה''ר כמו שאמר ר' יוסי שאם שניהם יכולים להתיחד שם א''כ הוא
לא תצא מה החילוק בין שנים אומרים התגרשה ושנים אמרו שלא התגרשה ,ור' כרשות היחיד.
הושעיא אמר שר' יוחנן יעמיד את הברייתא ששנים אמרו שהתגרשה ושנים אמרו היה מעשה שמצאו תינוקת מושלכת לאשפה ואמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי שטופלים
שלא אך לא ידעו אם התקדשה ,ואינו דומה למקרה ששנים אמרו התגרשה ושנים אותה למשפחה וסבר ר' ירמיה למשפחה כשירה וא''כ ר' ישמעאל חלק על אביו
אמרו שלא התגרשה שתצא ששם הוחזקה שהיא אשת איש ואילו במקרה הזה היא שבנערה שנאנסה הולכים אחר הרוב ,ור' יוסי אומר שגם אם נאמר שטפלו
לא הוחזקה אשת איש ורק אם יבאו שנים ויאמרו שהתקדשה אז יש הכחשה והיא למשפחה פסולה ר' ישמעאל אינו חולק על אביו אלא יש סברא שלגבי זנות יש
תצא ,ויש להקשות ממה ששנינו ששנים אמרו שנשבתה והיא טהורה ושנים אמרו לצרף את הכשרים אך בהשלכה לאשפה יש לתלות שהפסולים משליכים.
שהיא טמאה לא תנשא לכהן אך אם נשאת לא תצא ולר' יוחנן בהכחשה צריכים פרק האשה שנתאלמנה דף י
להוציאה ,ור' יוסי מבאר שמאחר שאלו אומרים טהורה היא ואלו אומרים טמאה הלכה א משנה אשה שהתאלמנה או התגרשה והיא אומרת שנישאתי בתולה והוא
היא יש כאן שני צדדים אם נשבתה או לא ושני הכיתות כמי שאינם ואנו כחיים אומר שהיית אלמנה אם יש עדים שהיא יצאה בהינומא עם ראש פרוע בזמן
מפיה שהיא אומרת נשביתי וטהורה אני שהיא נאמנת. הנישואין כתובתה מאתיים ,ור' יוחנן בן ברוקה אומר שגם אם חילקו קליות
אם שנים אומרים התקדשה ושנים אומרים שלא התקדשה ר' יונה מדמה את זה בנישואיה הוא ראיה שהיא היתה בתולה .גמרא יש להקשות שאמנם בגרושה בעלה
לחלבים שאם שנים אומרים שפלוני אכל חלב ושנים אומרים שהוא לא אכל חלב טוען כנגדה שהיא לא היתה בתולה אך באלמנה איך טוענים היורשים כנגדה הרי
ודאי הוא מביא אשם תלוי מספק וכן כאן יתן גט מספק ,ור' יוסי אמר שאין דמיון יש ללכת אחר הרוב שנישאו בתולות וא''כ נוכיח מכאן שלא הולכים אחר הרוב
לחלבים, בדיני ממונות ,וכן במה ששנינו בבא קמא שאם שור נגח פרה ונמצא העובר בצד
דף יב כיון שחיוב אשם תלוי הוא גם באופן שאומר לבי נוקפני ,ויש להוכיח שלא ולא ידוע אם היא הפילה מחמת הנגיחה ויש לומר שנלך אחר הרוב שאינן מפילות
כר' יונה מהברייתא ששנים אומרים התקדשה ושנים אומרים לא התקדשה שלא אלא שלא הולכים אחר הרוב ,ור' אבון רצה להוכיח שהלכו בדיני ממונות אחר
תנשא והסיפא שאומרת שאם נשאת תצא זה לא כר' יוסי שאמר שאין דמיון לחלב, הרוב ששנינו שאם גמל היה אוחר ששימש בין גמלים ונמצא גמל הרוג מצדו חייב
ור' מנא אמר שר' יוסי לא אמר שתנשא ור' יונה לא אמר שתצא אלא שר' יונה רצה שאומרים שאותו שהיה אוחר נשכו.
לדמות לחלב ולגבי האשה עצמה נעמיד אותה בחזקת התר והוא לא אמר שאם אם טען שאחד חייב לו מנה וכפר בו והביא עדים שהוא חייב לו חמישים סובר ר'
נשאת תצא וכן ר' יוסי לא בא לומר שתנשא לכתחילה ויתכן שהוא מודה שתרי חייה הגדול שהוא נשבע על השאר ור' יוחנן סובר שאינו נשבע על השאר ,ור' חייה
ותרי זה ספק שקול אלא שהוא דחה את הראיה מחלבים כיון שמביאים אשם תלוי למד ממה ששנינו שנים אוחזים בטלית וכל אחד מהם אומר אני מצאתיה מה שהוא
רק אם הלב נוקף. תפוס בחציה זה כעדים על מקצת שחציה שלו ולמרות שהוא אמר כולה שלי הוא
הלכה ג משנה עדים שאמרו על שטר שאמנם הוא כתב ידינו אך הינו אנוסים נשבע שאין כולה שלו ,אך ר' אילא אמר בשם ר' יוחנן ששם השבועה היא רק תקנת
כשחתמנו או קטנים או פסולי עדות הם נאמנים ,אך אם יש עדים אחרים שהוא כתב חכמים שאדם לא יראה את חבירו בשוק ויאמר לו הטלית שעליך היא שלי בוא
ידם שיוצא ממקום אחר אינם נאמנים .גמרא שנו בברייתא שאם עדים העידו לטמא וחלק עמי טליתך ולדבריו אין הוכחה לר' חייה שזה לא שבועת מודה במקצת,
או לטהר או לרחק או לקרב או לאסור או להתיר או לזכות או לחובה אם קודם ואמר ר' אבין בשם רב שר' חייה דודי מודה בשטר שאם טען שהוא חייב לו מנה
שנחקרה עדותם בב''ד הם אמרו ששקרנו הם נאמנים אך אחר שנחקרה עדותם וכפר בו והוציא עליו שטר שהוא חייב לו חמישים יש לו רק חמישים ואינו נשבע,
בב''ד אינם נאמנים לומר שדברנו שקר ,ור''ל אומר שעשו את העדים שחתומים על ור' יוסי בן ר' בון רצה להוכיח ממה ששנינו שכשכתוב בשטר כסף סלעים די אינון
שטר כאילו נחקרה עדותם בב''ד ,אם הם אומרים על כתב ידם שהוא שלהם ואחרים ולא כתוב סכום אינו פוחת משנים ויותר מכך אם אמר המלוה חמש הלויתי והלוה
אומרים שאינו שלהם אמר ר' חייה שבאופן זה לא מעלים ולא מורידים על פי אומר לויתי שלש בן עזאי אומר שכיון שהוא מודה במקצת הוא חייב שבועה
השטר ור' יוסי דייק את זה מדברי המשנה שאם יש עדים שהוא כתב ידם או שכתב וחכמים אומרים שזה לא נקרא הודאה ממין הטענה שהוא משיב אבידה שאם היה
ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים שכבר אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר שותק היה חייב רק שתים והשטר שמוכח מתוכו שתים הוא כקרקעות ויותר
משמע שאם אמרו שזה לא כתב ידם עדיין נשאר להם הפה שאסר ,ור' מנא אמר מהשטר הוא מטלטלין ומשמע שחכמים פטרו מטעם שההודאה לא ממין הטענה
שהוא נעשה כשטר שיצא עליו ערעור שהוא צריך קיום וממילא כשיש תרי ותרי ואם זה היה ממין הטענה הם היו מחייבים כדברי ר' חייה ,וא''כ לגבי כתובה שהיא
לא קורעים ולא גובים בו. שיעבוד קרקעות והרי מנה הוא ודאי חייב לה כדין אלמנה והתביעה שלה היא מנה
שנינו במשנה שאם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומדובר שיש קיום וכשהוא כופר בה אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה.
לשטר בב''ד אחרי שערערו עליו ,ור''א אומר שגם אם לא היה לו קיום בב''ד ,ואמר הינומא נקראת כך שהיא מנמנמת בה וחכמי א''י אמרו שזה כאפיריון שעושים רק
ר' אילא שטעמו של ר''א שכיון שהעדים הוחזקו בשטר זה כנחקרה עדותם בב''ד. לבתולה.
רב חנא אמר שניתן ללמוד מספר מוגה שכתבו העד והיינו שהסופר שכתבו הוא מה ששנינו יוצאה וראשה פרוע אין הכוונה שבחופה היא יצאה כך אלא שמעידים
מומחה ומכוון בכתיבתו וכמו שאמרו על ספריו של אסי שספריו מכוונים ,ויש שהיא יצאה עם הבתולות לחולל בכרמים ביוה''כ ,ואין לחשוש שהיא בתולה
להסתפק אם ניתן ללמוד מאגרת שאדם שולח לחבירו שלפעמים אדם לא מכוון מהנישואין שבתולה מהנישואין אינה הולכת וראשה פרוע.
בכתיבתו ,ור' יוסי בן ר' בון אמר שיש לכוון חתימת עדים בשלש שטרות שיצאו יש להקשות שנחשוש שהיא היתה מוכת עץ ויש לומר שזה כדעת ר''מ שמוכת עץ
משלושה בני אדם. כתובתה מאתיים ,ור' יוחנן אומר שזה גם לרבנן אלא שלא חששו לדבר שאינו
רב חונא אמר בשם רב שהעדים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר אמנה או שטר מצוי.
פסים שהתפייס לכתבו כאילו הוא עשיר ,ואמנם רב אמר שאין לחתום על שטר ר' יוחנן בן ברוקה אמר שיש ראיה מחילוק קליות שעושים לבתולות הנישאות ואין
אמנה ושטר פיוסים וקשה ממה שאמרו בשם רב להיפך שעדים נאמנים לומר שטר לחשוש שהיא היתה בתולה מהנישואין שלא מחלקים לפניה קליות.
אמנה או שטר פיוסים הוא ואמר ר' חגי שרב לא אמר אסור לחתום אלא שאסור אבא שאול אומר שגם מי שמוליכים לפניה חבית יין שמבשר עליה שהיא בתולה
לקיים שטר כזה שהפסוק אם און בידך הרחיקהו נאמר על שטר אמנה ושטר פסים, ואין לחשוש שהיא בתולה מהנישואין שלא מוליכים לפניה חבית של בשורה.
והפסוק אל תשכן באהלך עולה נאמר על שטר פרוע שלא יבא לגבות בו שוב. דף יא הלכה ב משנה ר' יהושע מודה שאם אחד אמר לחבירו שדה זו היתה של
הלכה ד משנה אם אחד אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי והשני אומר זה אביך ולקחתיה ממנו נאמן כיון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא
כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי הם נאמנים ,אם כל אחד מעיד על כתב ידו לרבי היתה של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן .גמרא כאן שנינו שר' יהושע
כל אחד מהם צריך עד נוסף על חתימת ידו וחכמים אומרים שאינם צריכים עד נוסף מודה ומשמע שהוא חולק בתחילה במה ששנינו בפרק ראשון כשהיא אומרת
וכל אחד נאמן על עצמו .גמרא המשנה מחדשת ברישא גם לדעת רבי שהמעיד על משארסתני נאנסתי והיא לא נאמנת במיגו שיכלה לומר מוכת עץ אני.
כתב ידו צריך עד נוסף אך כששניהם מעידים על כתב ידי שניהם זה מועיל ,ור' שנינו במשנה שאם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן ודוקא כשלא אכלה שני
זירא אמר שבמסכת כתובות אצל רב שנו שרבי סובר שהעדות היא על השטר חזקה אך אם אכלה שני חזקה נאמן ושני חזקה מועיל כשהיו בפני אביו אבל אם
וחכמים סוברים שהעדות היא על ההלואה. מת אביו ואח''כ אכלה שני חזקה אם היה היורש קטן אינו חזקה ,ואם ראובן אכל
שנו בברייתא שאדם יכול לכתוב את עדותו ולהעיד בה אפילו אחר כמה שנים ורב שדה בחזקת שהיא שלו ושמעון הביא עדים שהיתה של אביו קודם שמת מוציאים
חונה סובר שזה מועיל רק אם הוא זוכר את העדות ור' יוחנן אמר שזה מועיל גם אותה מראובן ומחזירים אותה לשמעון ואם ראובן חזר והביא עדים שלא היתה
אם אינו זוכר את עדותו ,ורב חונא הוא כדעת רבי שהעדות היא בשטר עצמו בחזקת אביו של שמעון בשעת מותו אמר ר''נ בר יעקב אנו הוצאנו מראובן ואנו
שהכרת כתב היד אינה עדות על ההלואה ולכן לא מועיל עדות מהכתב ואילו ר' נחזיר לראובן שהוציאו מרשותו שלא כדין וכן סוברים חכמי א''י ,וחכמי בבל
יוחנן סובר כחכמים שכשמעיד שזה כתב ידו זה עדות על ההלואה וזה מועיל סוברים שלא מחזירים שכשהוצאנו מראובן זה היה על פי עדות גמורה ואמר ר'
למרות שאינו זוכר את ההלואה. יוסי שגם חכמי בבל מודים שאם ראובן הביא עדים להכחיש את עידי שמעון קודם
ר' זירא אמר בשם רב חונא בשם רב שהעד בשטר אינו יכול להצטרף עם אחר על שהוצאנו ממנו לא מוציאים ממנו ,ור' יוחנן מוכיח ממה ששנינו לגבי אשה ששנים
חתימת העד השני שאם אחד מכיר את כתב ידו ואת של חבירו והשני אינו מכיר אומרים שמת בעלה ושנים אומרים לא מת לא תינשא ואם נשאת לא תצא ,ואם
אלא את שלו אינו יכול להצטרף עם אדם אחר מהשוק להעיד על חבירו, שנים אמרו שהתגרשה ושנים אמרו שלא התגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא
ובבבל אמרו שאין חילוק בין מיתה ובין גירושין ובשניהם אם נשאת לא תצא,
ולדעתם מובן שאין חילוק בכך ויש לבאר לדעת חכמי א''י מדוע יש חילוק בין
