מחשבות טובות · Machsuvos Toives — וירא (2026-10-26)

מחשבות טובות
מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
לימוד העיון
שלום וברכה .אציג את עצמי כבחור בשיעור א' שלאחר כחצי שנה בישיבה גדולה עדיין לא מתמודד עם סדר א' .אני מתאמץ להגיע בזמן
וללמוד 'לפי הספר' ,אך הסדר ארוך ולא נגמר ...פעם אחר פעם אני חש צורך עז להפסיק ,וגם באמצע הלימוד יש בי ציפיה מתי יגמר
הסדר .ניסיתי להגדיר את נקודת הקושי ,ומצאתי שאני פשוט משתעמם .ברוך ה' את הגמרא אני קולט בתוך זמן קצר ,ואח"כ מנסה
לפתוח עוד ספרים ,אבל אינני מוצא טעם בקריאת הרבה מפרשים או מראי מקומות ומהר מאד מאבד ענין .מסביבי בחורים מלאי חיות
שקועים בסברות ובהגדרות ,מתווכחים ומתרחבים בסוגיה עד שאינם שמים לב שהזמן עובר ,והקנאה אוכלת אותי .כישרונותי אינם
נופלים משל חברי ,ואעפ"כ אני רחוק מהם מאד ומרגיש כאילו יש בי איזה חיסרון נסתר שמעכב אותי מלהצליח כמותם.
אשמח לשמוע (או יותר נכון לקרוא )...את נקודת מבטכם על צורת הלימוד הנכונה בסדר א' ,ואולי אגלה את הדרך המתאימה לי בלימוד
העיון ואמצא מנוח לנפשי.
בלימוד' הרבה סביב אותה נקודה ,כאשר הדיבורים אינם המציאות אותה תיארת דומה לתיאוריהם של בחורים רבים
מובילים למסקנות ברורות .לימוד עיוני נכון הוא העמקה והבנה שאינם מוצאים את עצמם בלימוד העיון .בישיבה קטנה בה יש
ישרה של יסודות הסוגיה .החל מהכניסה לסוגיה יש ללמוד יד מכוונת של רבני הישיבה למדו היטב ומצאו סיפוק והנאה
במתינות ובסבלנות ,ולא לקרוא את דברי הגמרא במרוצה ,אלא בלימוד ,אולם אופי הלימוד העצמאי בישיבה גדולה ,וכן הקצב
לשים לב פרט בישוב הדעת ,להתבונן בדברים ולמצוא איך הם האיטי של הלימוד בעיון מכבידים עליהם מאד ,לכן ראוי לדעת
מתקבלים על הדעת ולסדר אותם בצורה ברורה .ההבנה ,ואופן את הכללים הבסיסיים ללימוד נכון בישיבה גדולה וכיצד
העיון וההעמקה משתנים מישיבה לישיבה ומלומד ללומד ,וכל להתפתח בצורה ישרה.
הדרכים נכונות רק כאשר הם מבוססות על הבנה ישרה וברורה המגמה הכללית בלימוד העיון
של דברי הגמרא.
המגמה החשובה ביותר שיש להעמיד בדרכי הלימוד ,היא
ההבדל בין הבנה שטחית להבנה מעמיקה קיים בכל תחום ובכל למצוא טעם וחיבור פנימי לכל סוגי הלימוד .שנות הבחרות
נושא בו מתעניינים .ילד שרואה גשם יורד ,מסתכל כלפי מעלה המוקדשות ללימוד מתוך שקיעות וללא עול של בית ופרנסה,
ויכול להסיק שכאשר מופיעים עננים יורד גשם והם הסיבה עם הרבה מרץ נעורים ודחיפה פנימית להתקדמות ,מאפשרות
לגשם .אולם אם יתבונן מעט לעומק יעלו שאלות רבות מאליהן. לקנות את החיבור הפנימי וההנאה מהלימוד .החיבור ללימוד
הוא יראה שלא בכל פעם שמופיעים עננים יורד גשם ,וישים לב מגיע רק כאשר לומדים מתוך הבנה ברורה של הסוגיה .אין
להבדלים בין העננים .ישאל את עצמו מדוע מגיעים העננים הכוונה להגיע להבנה שכולם מבינים אלא להבנה האישית של
דווקא בחורף ,ממה הם עשויים וכיצד נוצר מהם גשם. כל אחד ואחד ,שעמל על מנת לדעת היטב את הגמרא בצורה
כך גם שונה ההבנה המעמיקה בדברי הגמרא מההבנה השטחית. שמתיישבת על הלב .ככל שהבחור מוצא את מקומו הנכון וצורת
ניקח לדוגמא את תחילת מסכת בבא קמא בה מובאים ד' אבות הלימוד המתאימה לו בהקדם ,כך יוכל להגיע לקנין אמיתי
נזיקין ,ומסתפקת הגמ' אם דינם של תולדות הנזיקין כדין האבות בלימוד ולהיות תלמיד חכם מופלג .אכן ,הדרך אינה קצרה,
או שדינם שונה ( -תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן) .ומדמה וההתרגלות ללימוד עיוני בפרט ולימוד מקיף בכלל היא תהליך
הגמ' לאבות ותולדות של מלאכות שבת בהם דין התולדות כדין שכל אחד עובר לפי הקצב שלו .כאשר הולכים בדרך ישרה,
האבות ,וכן לאבות ותלודות הטומאה בהם דין התולדות שונה מגיעים בס"ד גם לדרגות שהיו נראות בתחילה מעבר ליכולת
מדין האבות .בפשטות ישנה השוואה בין שני סוגים של אבות ההשגה.
ותולדות והספק לאיזה מהם דומים אבות ותולדות נזיקין .ככל מהו לימוד עיוני
שמעמיקים ומנסים למצוא את המאפיינים של כל הלכה, ראשית עלינו להגדיר מהו לימוד עיוני ,ולהבחין בינו לבין
מתבוננים מה ההבדל בין תולדות שבת לתולדות הטומאה ומה הלימוד בבקיאות .איננו מתיימרים לקבוע כללים אחידים
הצד השווה ביניהם לאבות נזיקין ,מגיעים להבנה יסודית מה ללימוד עיון מפני ש'אין דיעותיהם שוות' ,ולכל אחד צורת
מוגדר כאב ומהי תולדה ,ומה אופן העמדת האבות והתולדות ההבנה המיוחדת לו ,אלא להעמיד קוים כלליים השוים לכל
בכל תחום -בשבת ,בטומאה ובנזקין .וכך דנים ומבינים את נפש.
המשך הסוגיא בה מפרטת הגמרא את כל אבות נזיקין
ותולדותיהם ומנסה למצוא סיבה לחילוק דיני בין האב לתולדה לימוד עיוני אינו נמדד בכמות קטנה של דפי גמרא מול כמות
ובין הנושא של נזיקין לשאר הנושאים. מפרשים גדולה עם הרבה 'רייד' ...לימוד של הרבה מפרשים
וקריאת מראי מקומות הוא לימוד בבקיאות ,שבמקום בקיאות
לימוד מתוך רוגע ובישרות ההיגיון מחדד את הלומד לעיין בדפי גמרא הבקיאות היא בשיטות רבות של מפרשים .פעמים
בדברים ולשאול שאלות ,כדרך שהגמרא עצמה מעמיקה בדברי שריבוי הפירושים והשיטות מבלבל את הלומד ומשאיר אותו
המשנה מקשה ומתרצת ,בונה וסותרת .וכפי מידת הדקדוק של נבוך בין בתרי הסוגיה .כמו כן לימוד עיוני אינו נמדד ב'לדבר
הגמרא בהבנת דברי המשנה כך עלינו לדקדק בהבנת דברי
והעמדת שלד של בטון גס ועבה בכל קומות הבנין ,שלד שאינו הגמרא .הגמרא מבררת מה טעמו ונימוקו של כל מ"ד במשנה,
סובל דקויות והרכבות אך עומד ביציבות איתנה ,ועליו נשענות במה נחלקו ומה הנפק"מ בין השיטות ,וכך יש לדקדק גם בדברי
כל קומות הבנין הנבנות על גביו ,ומחולקות לחדרים הבנויים עם האמוראים ,לשאול מאי טעמא אמר מר הכי ומ"ט אמר מר הכי,
חלקים שונים הבנויים בהתאמה לייעודם ,ומורכבים מתשתיות ובמאי פליגי ,ולמאי נפק"מ.
ותוספות רבות ומגוונות. כמו"כ יש לשים לב שהלימוד יהיה מתוך חיבור אישי לדברים.
הכרת המושגים בלימוד הגמרא יש לצאת מנקודת הנחה שהתורה היא חכמה אלוקית עמוקה
יש ליתן את הדעת על מכשול מצוי שהלומד עשוי להיתקל בו שירדה לעולמינו בלבוש שתואם את מידתינו .הלימוד אמור
ובמעט שימת לב ניתן לפתור אותו .פעמים רבות עם תחילת להתיישב על הלב ,יש היגיון וסדר בדברי הגמרא ,ועלינו למצאם
לימוד מסכת חדשה או נושא לא מוכר ,לא מכירים את המושגים בתוך ההבנה שלנו .הנימוקים והטעמים יהיו ברורים ומתקבלים
החדשים או שיש טעות וחוסר דיוק במונחים בהם הגמרא מתוך הבנה אישית והזדהות עם הקושי שבקושיה ועם ההרווחה
נוקטת .לשון הגמרא כולל גם הרבה 'קודים' הכוללים פרטים וההקלה שמביא התירוץ .כשלומדים בצורה כזאת במתינות
רבים במילה אחת .ניקח לדוגמא את מסכת נדרים הפותחת את ראויה -שהקושיה תהיה קשה לגמרי ורק אז להמשיך אל
המשנה הראשונה במשפט ' -כל כינויי נדרים כנדרים וחרמים התשובה ,ולא עוזבים את התשובה עד שיסור הקושי שבקושיה,
כחרמים' ,יש כאן 3מושגים חדשים שלא בהכרח ידועים וברורים המוח מתחדד לשאול את השאלות הנכונות על דברי הגמרא
ללומד -נדרים חרמים וכינויים ,ועל מנת להבין את המשנה בדומה לשאלות שהגמרא שואלת על המשנה ,וכך מתפתח
כראוי יש לדעת את פירושם הפשוט של מושגים בסיסיים אלו. השכל וההבנה מתרחבת בצורה ישרה ונכונה.
בד"כ רש"י (ובנדרים הר"ן) מפרש פירוש בסיסי להבנת המושגים, לאחר שהגדרנו באופן כללי את 'לימוד העיון' עלינו לברר כיצד
וראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת שאינה אורכת זמן רב ,להבנת מיישמים את הדבר באופן מעשי ,ומגיעים לחיבור פנימי ועמוק
מושגי יסוד של כל סוגיה וסוגיה. ללימוד.
ההתייחסות הנכונה לקושיות השלב הראשוני -הכרת מבנה הסוגיא
לאחר קליטת תמונה ראשונית ברורה של מבנה הסוגיה לעיתים נוטים לומדי ה'עיון' בראשית דרכם לגשת אל הגמרא
בכללותה מגיע שלב הליבון וההעמקה .חוזרים ומתחילים בחשדנות ,ומיד עם תחילת קריאת לשון המשנה והגמרא
ללמוד שוב את הגמרא במתינות ,תוך התבוננות בכל פרט ובכל שואלים ומסתפקים על כל נקודה -מדוע נכתב כך ולא כך ,ומה
חידוש .כעת הזמן לעורר את תשומת הלב לשאלות המתעוררות החידוש או משווים את הדברים לנאמר במקום אחר ומקשים
תוך כדי הלימוד ,ולנסות לנתח ולפתח דרכם את הבנת עומק מאי בינייהו ,וכל כיו"ב .פעמים רבות השאלות נכונות ויש
הסוגיה .חשיבות מרובה יש לאותן השאלות המתעוררות ללומד להידרש אליהן ,אך לא בתחילת הסוגיה .יש לדעת ולזכור תמיד
תוך כדי לימודו ,ולחלקים בהם הוא מתקשה במיוחד ,היות כי ההיכרות הראשונית עם הסוגיה צריכה להיבנות בצורה
ונקודות הענין המיוחדות לו הם יסוד החיבור הפנימי שלו מסודרת ומדורגת מהיסודות ועד לבנין הכללי .וזהו סדר הדברים
לסוגיה ,וחשובות יותר משאלות שניתן למצוא בספרי מראי -ראשית יש ללמוד את פשט הגמרא מתחילת הסוגיה ועד סופה
מקומות .ע"י שאלות אלו בונה כל אחד את ההבנה האישית שלו בצורה קלה ופשוטה ,לקלוט את מבנה הסוגיה ,ולהבחין מהם
בסוגיה לפי סגנונו ומתנת כשרונותיו היחודיים. הנושאים הנלמדים בה .לברר את השיטות הקושיות והתירוצים
ממילא ,גם בירור הקושיות ומציאת התשובות אמורים להיות על ולהבין אותם בפשטות עם המסקנות העולות ,ולהגיע לבהירות
זה הדרך .אין למהר למצוא תירוץ ע"י ספרי מראי מקומות או ראשונית בכללות הענין .בלי ידיעה בסיסית זו א"א לבנות
לשאול מיד את הלומדים או המשיבים לפני שהקושיה יציבה - העמקה והבנה בסוגיה ,ורק לאחר הנחת היסודות נכון לשאול
תן לעצמך לחוות את השאלה ,עד שחוסר ההיגיון או הסתירה שאלות ,לחקור חקירות ולהתבונן בעומק הסוגיה והמסתעף
בדברים ייצור אכפתיות וסקרנות אמיתית למצוא מנוחה בידיעת ממנה .לימוד ראשוני זה עשוי להימשך לפי אורך הסוגיה ודקות
התשובה .או אז ,כשתצליח למצוא תשובה -מתוך הספרים או הנושאים ,ויהיה צורך ללמוד את השקו"ט כמה פעמים ,ולעיתים
מפי אחרים ,תתלווה שמחה ונחת רוח ותגלה אור חדש בהבנת יש בו קושי מפני שהנושא עדיין עמום והפרטים אינם ברורים,
הסוגיה לעומק נוסף .בוודאי ובוודאי כשמגיעים להבנה עצמית אולם שלב זה הכרחי ע"מ להגיע להעמקה ועיון אמיתי של
ויישוב הקושיות מתוך העמל וההתבוננות בדברים ,מחוברים הסוגיה .הניגש ללמוד בעיון קודם שברר לעצמו את המבנה
יותר לדברים ,ויש יתרון בתשובה זו מעיון בספרי האחרונים. הכללי של הסוגיא עלול לבוא לשיבושים וחסרונות רבים בהבנת
אמנם ,חשוב מאד לדקדק היטב ולבחון את התשובה מכל הגמרא ,היות והלומד אינו זוכר בבירור על מה נסובו הקושיות
צדדיה ,אם נכונה היא וגם ישרה ,אחר שסו"ס בתחילת הדרך והתירוצים ומה מסקנת הסוגיה וכיו"ב.
יתכן לדמות מילתא למילתא שלא כהוגן ,ואפשר שברק יש תועלת לרשום את ההערות העולות תוך כדי הלימוד
התשובה מסנוור ומחשיך את אור האמת. הראשוני ע"מ לעסוק בהן לאחמ"כ ,אך פעמים רבות השאלות
אכן ,יתכן והלומד יצעד בדרך זו וילמד היטב את פשט הסוגיה והתמיהות סרות מאליהן לאחר השלמת הלימוד הראשוני והבנת
פעם פעמיים ושלוש ,והדברים ייראו מובנים ומתקבלים על ליבו, פשט הסוגיה בכללות .התמקדות בשאלות רבות בלימוד
ושום שאלה לא תתעורר ולא תפריע לו בדרכו .מעתה יש לו הראשוני ,עוצרת את מהלך התפיסה ובנין הסוגיה ,ומשבשת את
לבחון אם באמת הכל ברור ומובן ,או שהסתפק בהבנה שטחית ההבנה הבסיסית של התמונה הכוללת של הסוגיה .משל למה
הדבר דומה -לבניית בנין המחייבת הנחת יסודות מוצקים
הביא " -והאר"י ז"ל כתב בפסוק לא יהיה בך עקר ,היינו כשאדם שאינה עונה על השאלות האמיתיות .ניתן לבדוק את מידת
מחדש חידושי תורתו הן הן תולדותיו" .ובנפה"ח (שער ד פי"ב) ההבנה והישרות בסוגיה ע"י עיון בספרי מראה מקומות ,לעיין
האריך במעלת חידושי תורה וז"ל " -וכ"ש חידושין אמיתים בכמה שאלות (שאינם תלויות בידיעות מסוגיות אחרות שאינך יודע)
דאורייתא המתחדשין ע"י האדם .אין ערוך לגודל נוראות נפלאות בלי להמשיך אל התשובות ,ולהשוות את הבנת הספרים להבנתך
ענינם ופעולתם למעלה .שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי -האם קושיתם קשה גם לך ,האם יש לך תשובה הגונה
האדם .קב"ה נשיק לה ומעטר לה .ונבנה ממנה עולם חדש בפ"ע. לשאלותיהם ,ואם אכן תענה על רוב השאלות אות הוא כי למדת
והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב" .בנסותינו בצורה ישרה ומעמיקה ,אך אם תמצא ששאלות אלו אמיתיות
להעמיד את יסודות לימוד העיון שבאמצעותו דברי תורה פרים אלא שעדיין לא הגעת אליהן בהשגתך -נסה להבין ולהתקשות
ורבים ועיקר ההתפתחות של חידושי תורה היא בסדר א', בעצמך באותן קושיות באופן האמור לעיל עד שמתגיע
מתבקש לברר את ענינם וגדרם של 'חידושי תורה' ,ואת לתירוצים ולהבנות חדשות בסוגיה .בצורה זו הינך מרחיב את
שייכותינו אליהם לפי ערכינו. אפיקי הדעת והעיון בגמרא ,ע"י הבנה וקנין הדברים בסדר
ובהדרגה נכונה.
ויש ללמוד את הדברים מפי אבי הישיבות רבינו הגר"ח מוואלוזי'ן
זצ"ל שקבע מסמרות בביאור ענין חידושי תורה ,וז"ל (כתר ראש לימוד הראשונים והאחרונים
אות נו) " -חידושי תורה נקרא כל מה שלומד יותר ומתבררים לאחר לימוד הסוגיה במתינות ובעיון עוברים ללימוד הראשונים.
הדברים מחוורים אצלו .כ״ז שאתה ממשמש בהם כו' אתה מוצא כפי שהזכרנו גם לימוד המפרשים תלוי באיכות ולא בכמות,
בה טעם .וכשמרבה לחזור נתבאר בזה טעמים ופירושים עדיף לימוד יסודי ומעמיק של חלק מדברי הראשונים מאשר
שנתחדשו ,וזה נקרא חידושי תורה בין שהוא מחדש או אחר רק לימוד שטחי של ראשונים רבים .הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל סיפר
שיצא הדבר לאור" .החזו"א באגרותיו (א ד) הוסיף דברים על דברי על בן ישיבה שאמר לחזו"א שהוא לומד גמרא עם כל הראשונים,
הגר"ח זצ"ל וז"ל " -בהיות שאין עומק התורה שבע״פ מתגלה אלא ענה לו החזו"א שא"כ את כל הראשונים אינו לומד כראוי.
אחרי רב השקידה והעמל ,כל המתגלה נקרא חידוש" (יעוין שם
חשוב להדגיש שלימוד מפרשים אינו עומד לעצמו ,אלא מהוה
בכל האגרת ובאגרת ב) ,ובחידושיו על יו"ד (רג) כתב " -נרתע אני
נדבך נוסף בהבנת דברי הגמרא שהם הבסיס והיסוד של הסוגיה.
מדבר של חדוש בטבעי ,והפשטות היא תמיד האמת .ואמרו שאין
הראשונים והאחרונים באו בדבריהם ללבן היטב את דברי
לומר דבר שלא שמע מרבו".
הגמרא ,שהיא התורה שבעל פה שנמסרה למשה רבינו בסיני,
הרי לנו דאין ענינם של חידושי תורה לסלול דרך חדשה וכל הנידונים ההלכתיים מאז ועד היום בנויים על הבנה יסודית
ולהמציא רעיונות מהפכניים בסוגיה בבחינת 'דברים שלא ועמוקה של דברי הגמרא ,ותכלית העיון בדבריהם להגיע לבירור
שמעתן אוזן מעולם' ,אלא עצם החזרה על הדברים בחתירה הגמרא וכלל הסוגיה ,ומגמה זו יש ללומד להעמיד לנגד עיניו
למצוא טעמים ופירושים להבנת הסוגיה המתיישבים על הלב בעיון ובהעמקה בדבריהם.
והוצאתם לאור ,מייצרת חידושי תורה .ההארה שמאירים דברי
ככלל שמענו מהגאון רבי בונם שרייבר שליט"א את דברי
התורה מתוך ההבנה של הסוגיה ,היא היא החיות החדשה של
הראשונים יש ללמוד בעיון ולדקדק בהם במידת האפשר כמו
התורה ואלו הם חידושי תורה -ההבנות שנתחדשו אצל הלומד.
בדברי הגמרא ,אולם דברי האחרונים נועדו לסייע בהבנת הגמרא
והדבר פשוט למתבונן שאחר שאנו לומדים את תורת ה' ,עלינו
והראשונים ,ואם מנסים למצוא הסבר או יישוב בדברי האחרונים
לנסות להבין את כוונתה וחכמתה של התורה ,ולא להעמיס על
ואותו פירוש וחידוש אינו ברור דיו ואין הלומד מוצא נחת ומרגוע
הגמרא ועל דברי הראשונים את רעיונותינו והגיגנו .כך אמרו
לנפשו בהבנת הגמרא והראשונים ע"י אותו הסבר ,יש לחפש את
חז"ל " -ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו ,כולן
ההסברים המתאימים ללומד לפי הבנתו ונטיית נפשו ,ולא
נאמרו למשה בסיני ,שנאמר 'יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא'
להתעקש להישאר צמודים לספר מסוים .וכך היה אומר הגאון
חבירו משיב עליו כבר היה לעולמים" (ויק"ר כב א) ,מבואר כי
רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל -אינך חייב למצוא תשובה לכל
חידושי תורה הם הוצאת ההבנות העמוקות של התורה הטמונות שאלה ,איננו עובדים "בקבלנות" בלימוד הסוגיות ואיננו עומדים
וגנוזות בעמקי לבבות ישראל מעת נתינת התורה ,ולגלותם לאור ברמה כזאת שיכולים להבין כל דבר .אכן -החובה מוטלת על
עולם .ההולך בדרך זו קונה חלק בתורה עד שנעשית 'תורתו',
הלומד לחלק ולברר מה מובן ומה לא מובן בסוגיה ,וכאשר
וימצא את אשר איוותה נפשו והעתירה " -ותן חלקינו בתורתך". הדברים מסודרים כך -זאת בדיוק ההבנה שלך במקום שלך.
ממילא ,הדעה הרווחת לפיה יש להפנות את ההשתדלות והעמל חידושי תורה
בסוגיה ,למציאת יסוד מהפכני ומחודש שראוי לאומרו כשיעור
אין ספק שאחת התשוקות הגדולות המתעוררות אצל הלומד
כללי בישיבה ,אינה אלא טעות מצערת שמסיטה את הלומד
באופן טבעי פונה אל ההצלחה לחדש חידושי תורה המלהיבים
מהדרך הישרה של לימוד התורה .אדרבה ,כל הבנה טובה וישרה
את הלב ומדגישים את חלקו המיוחד של הלומד בתורה הק'.
שמשיגים בלימוד מקדמת את הלומד ומקנה לו חלק בתורה,
במאמרי חז"ל ובדברי רבותינו הרבו בשבח חידושי תורה בהרבה
וככל שהלומד מתרגל בלימוד הדרך נעשית קצרה להגיע לעומק
מקומות -אי' בתנא דבי אליהו (רבא פי"א) " -אשרי מי שמחדש
התורה .המציאות מוכיחה שרק על ידי התבוננות ובהירות
דברי תורה על פיו ,דומה כמי שמשמיעין אותו מן השמים ,ואומר
בפרטי הסוגיה הקטנים ובחילוקים הדקים בין השיטות
לו הקדוש ברוך הוא ,בני בית המדרש הגדול שלי שלך הוא,
והסברות ,מגיעים לבהירות והבנה ולחידושים אמיתיים
שנאמר יבחר א-להים חדשים" .בפנים יפות בפרשת בחוקותי
ועמוקים.
בניסיון ללמוד היטב ,אך הגמרא קשה ,הפרטים מורכבים משא ומתן בלימוד
והסוגיה עמומה מאד .לחילופין יתכן והגמרא מובנת מיד וכן הזכרנו לעיל שכאשר מתעוררות שאלות בשלב ראשוני של
דברי הראשונים ,אך לא נמצא נושא מעניין בסוגיה שמאתגר הלימוד ,כדאי לרשום את השאלות ולא להתעכב עליהן ,אך יש
לפתח אותו ולעיין בו .במצבים כאלה מתעורר הרצון לצאת להבחין בין שאלות של בירור והבנה של פשט הסוגיה ,שדרכן
החוצה 'להתאוורר' ,וידוע לבעלי ניסיון שלעיתים מחירה של בונים את ההבנה הבסיסית ,לבין שאלות מעמיקות שעליהן יש
הפסקה זו גבוה ...מצד שני הראש אינו צלול ואין טעם וחשק להתעכב בשלב מאוחר יותר כמו שהוזכר.
להמשיך באותו קצב חדגוני ומיובש .מה עושים?
לצורך בירור הקושיות ומציאת התשובות לשאלות המתעוררות,
אדם שיודע מראש שבמסלול הליכתו הוא אמור להיתקל ניתן להיעזר בספרי מראי מקומות וללמוד את דברי הראשונים
במכשולים ,אינו נבהל כאשר התרחיש מתרחש ,ואינו פורש והאחרונים העוסקים בענין ,או לגשת אל רבני הישיבה ושאר
מהדרך מיד ,אלא מחשב מסלול מחדש מתוך היצמדות למטרה. הלומדים לברר וללבן את הקשיים והנושאים המדוברים בסוגיה.
בהקדמה למתן תורה משה רבינו מגלה לכלל ישראל את המהלך ככל שההקדמות של יסודות הסוגיה יהיו תפוסים בידו של
" -אם עתה תקבלו עליכם -יערב לכם מכאן ואילך ,שכל הלומד ,כך ניתן לנתח בצורה טובה את השאלות ולמצוא ביחד
התחלות קשות" .משרע"ה מודיע כי היציאה מאיזור הנוחות את המענה והיישוב לספקות ולקושיות .הדרך להפיק תועלת
להגיע אל התורה כרוכה במאמץ ובעמל ,מפני שאין דברי תורה מהדיבור בלימוד היא התלמדות והתרגלות במידת 'שמיעת
מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג .):החזו"א האוזן' שהיא אחד מקניני התורה .התורה שבעל פה נמסרת מרב
באגרותיו (א ג) מנחה ומגלה מהי המיתה " -הנטיה מפשוטו של לתלמיד ותלויה בכוח השמיעה (הגר"א ישעי' ו ט) ,וכמו שאמרו
החיים לעומקו של החיים ,לתוך תוכם של החיים ,כל שהאדם חכמים בסדר עולם (פ"ל) "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח
מרבה בשבירת המידות מרבה חיים וכו'" (יעוי' שם ההמשך ובמש"כ הקודש ,מכאן ואילך ,הט אזנך ושמע דברי חכמים" .הטיית האוזן
בגנות מדת העצלות) .הטיה זו אינה קלה כלל ודורשת מאמץ כנגד משמעותה התכופפות והקשבה לדברי הרב בנכונות לקבל את
הרצון למנוחה ולהימנעות מטירחה ועמל ,אך זאת מובטח לנו הדברים .אין הכוונה לקבלה עיוורת ללא הבנה ,אלא להתמסר
שעיקר הקושי בהתחלות -בכניסה אל עולם התורה .וככל ולהתאמץ להבין את ההיגיון שבדברים ולנסות ליישב אותם על
שהקבלה והנכונות עמוקים בנפש האדם כך הדרך לעריבות הלב .על ידי שמיעת דעות וכיוונים אחרים בסוגיה ,משיגים את
המובטחת קצרה יותר. אופני החשיבה וכושר הניתוח של החברותא ,וכ"ש של הרב
ובעצם העמל מתאים לאדם ,כמו שנאמר ' -אדם לעמל יולד'. שהוא ת"ח ובעל ניסיון ,ונפתח פתח להתרחבות ועמקות
אדם שאינו עמל וחותר להגיע ליעד מתוך התגברות על בלימוד.
מכשולים ואתגרים ,חייו חסרי טעם ותכלית .אנשים בכל העולם כמו"כ ,בתוך 'שבעה דברים בחכם' אותם מנו חז"ל במשנה (אבות
עמלים ועובדים בקושי רב בכדי להשיג יעדים שהציבו לעצמם ה ז) מנו גם 'שואל כענין' .גם לשאול שאלות צריך שכל מחשבה
-יש שלומדים מקצוע שנים רבות ובשעות הערב מוסיפים וחכמה ...אם תסמן מטרה ברורה ותברר תחילה בינך לבין עצמך
עבודות מהצד בכדי לממן את הלימודים ובלבד שיוכלו מה מובן לך ומה לא ,ואיזה פרט ברצונך להבין -אם חסר לך
להתפרנס בכבוד ,יש שעובדים תחת עול קשה ומעמסה רבה, מידע ,או הינך רוצה לדון בסברא ובהיגיון -תגיע מהר למחוז
על מנת להנות מיגיע כפם לאחר מכן ,וכך היא דרך העולם. חפצך ,וכמובן גם תעמוד במדרגתך האמיתית של אדם חכם
אשרינו מה טוב חלקינו שאנו עמלים ומקבלים שכר ,ובכל צעד ששואל כענין .המשנה מסיימת ' -וחילופיהן בגולם' -מי
שאנו מתקדמים בעמלינו אנו קונים לעצמינו שלימות הנפש, שמשליך את כל מצוקותיו בסוגיה על ראשו של החבר או הר"מ
ו'על הדרך' זוכים לטעם אמיתי בתורה .בוודאי שאת ההרגל בערבוביה ,בציפיה שיסדר לו את הראש ,והיו תוצאותיו ים
ללמוד ברציפות לא קונים ביום אחד ,ולשם כך נדרשת השקעה המלח ...בד"כ מבוקשו לא יעלה בידו אלא יוסיף מבוכה על
ראשונית שיש בה גם קשיים .אם יש בכוחך להתחיל את הסוגיה מבוכתו וקרנו תרד בעיני רעיו ובעיני עצמו מחמת בהילות וחוסר
מחדש ,או למצוא נקודת ענין ע"י דיבור בלימוד עם מי שמצוי סבלנות.
עבר בעומק הסוגיה ויוכל לפתוח לך פתח לעומק הדברים ,זאת ההתמדה והרצף
ההזדמנות שלך להתקדם במהלך המיוחד שאין דומה לו של
הנטיה אל תוך תוכם של החיים ,שבאמצעותה התורה מתקיימת כפי שהקדמנו המגמה העיקרית בלימוד העיון נתונה להשגת
ונקבעת בעמקי נפשך. טעם וחיבור פנימי ללימוד ,ומי שמגיע לחיבור אמיתי ללימוד
יכול לשקוד על תלמודו ברציפות במשך שעות בלי להביט
מאידך ,במצבים מסוימים יש צורך למעין 'איפוס' באמצע הסדר, בשעון .אמנם הדרך העולה בית א-ל הינה תהליך של התקשרות
וכאשר ההפסקה נערכת בדעת ובהשכל היא מקבלת את פנימית מתוך התמסרות לשקיעות בלימוד וניתוק מהרגלי
הפרופורציה הנכונה ,ומביאה לתוצאות חיוביות ולא להיפך. נוחות ,ויהיו בו קשיים ונסיונות .לא כל העיתים שוות ,והסוגיות
כשאתה נפגש בדילמה שכזאת באמצע סדר ,ראשית -עצור אינן מושכות באותה מידה ,ועם מודעות למצבים המתחדשים
והפעל את המחשבה ואל תגיב מיידית .נסה באמצעות דימיון ולהתמודדות הנדרשת בלי להתעלם מהקשיים ,בונים את הקשר
מודרך לחשב כיצד תרגיש אם תתגבר על הצורך לצאת -האם כראוי.
תצליח לחזור ללימוד ,או שההימנעות רק תוסיף לחץ על הקושי
הקיים ,ומי שלוקח אחריות על עצמו ולא פועל מתוך אינסטיקט, הקושי הראשון בו נתקל הלומד הוא ההכרח ללמוד בהתמדה
ראוי לסייעתא דשמיא בהחלטתו. (והוא הקנין הראשון בקניני תורה לפי' המדר"ש) -הסדר התחיל
