gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: וירא (2026-10-26)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קובץ תקצ״ג היתשפ״ז | שנה ארבע עשרה‬ ‫ק ו ב ץ ג ליו נ ו ת‬ ‫)‪0‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫מצור‬ ‫ניתן עדיין לעדכן על‬ ‫הלימוד במוצא' הבחירות‬ ‫לכל ידידי ורעי הי״ו‬ ‫שעה וחצי‬ ‫בין השעות ‪21:30-23:00‬‬ ‫הנני להודיע ששמחת הבר מצוה‬ ‫בנדרים פלוס‬ ‫לבני נ״י תתקיים אי״ה‬ ‫"טו^לי תורת פיך"‪-‬‬ ‫ביום שני אור לכ״ג מר חשון‬ ‫או בטל' ‪03-3065306‬‬ ‫בין כלל הנרשמים תיערך‬ ‫באולמי ״מרום״ הרב לנדא ‪ 2‬בני ברק‬ ‫הגרלה מיוחדת‬ ‫אשמח בהשתתפותכם‬ ‫על סכומי כסף גדולים‬ ‫יצחק גולדשטוף‬ ‫המיזם ב שי תוף‬ ‫טו ב‬ ‫פעולה של‬ ‫מו ר ת‬ ‫"קובץ גליונות"‬ ‫ו׳׳מקום שליבו חפץ"‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת| להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com 1053-3145900‬‬ ‫^‬ ‫לע"נ גאולה בת בלוד ע"ה תנצב״ה‬ ‫‪1‬‬ ‫■־*‪ -‬לעילוי נשמת הדב ד' מדדכי ב"ד ישדאל יחיאל ז"ל‬ ‫מבצע מיוחד לחידוש המנוי השנתי‬ ‫לקבלת הקובץ גליונות״ מדי שבוע‪,‬‬ ‫ללא צורך בחיפוש אחר מטבע או מכשיר אשראי‪,‬‬ ‫ללא צורך בתזכורת או חשש שכחה וגזל וכו'‬ ‫מנוי‬ ‫עבור הקובץ הגדול )‪(A4‬‬ ‫עבור הקובץ הרגיל‬ ‫‪6 0 0‬‬ ‫בלבד‬ ‫‪ 2 5 0‬בל־‪,‬‬ ‫(ני תן לחלק עד‪ 10‬תשלומים)‬ ‫(ני תן לחלק עד ‪ 10‬תשלומים)‬ ‫בכך הנך זכאי לקחת קובץ אחד מדי שבוע מאחד המוקדים ברחבי הארץ‬ ‫( אין לקחת קבצים מחנויות המפיצות אלא אך ורק מהמוקדים בבתי הכנסת)‬ ‫■תקופת המנוי‬ ‫מפרשת בראשית תשפ״ז עד חג הסוכות תשפ״ח (כולל)‬ ‫בברכת חג כשר ושמח מערכת ׳קובץ גליונות׳‬ ‫‪k.gilyonot@gmail.com |053-3145900‬‬ ‫ההגרלה תתקיים אי״ה שבוע הבא‬ ‫כלל הזוכים בהגרלות האחרונות יקבלו טלפון‬ ‫—‬ ‫לתאום קבלת הפרס בהקדם‬ ‫לתשלום על הקובץ ולתרומות‬ ‫״כושנת יוסף יעקב״‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫לימוד פרקי משניות‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫לעילוי נשמתו של הרב ר יוסף יעקב ב׳׳ו‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונו ת‬ ‫אויה לייב גולדשטוף זצ״ל‬ ‫או דרך הטלפון נדרים פלוס‬ ‫כל פוק משניות מזכה בכוטיס הגולה המבצע‬ ‫במסי ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪48 6‬‬ ‫מיועו לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעוכן‬ ‫(במכשיוי האשואי שבביהכנ׳׳ס או במייל‬ ‫קהילות‬ ‫מעוכת ׳׳קובץ גליונות׳׳) על הלימוו מוי שבוע‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫החל מצאת השבת ועו ליום ואשון בצהוים‬ ‫או בהעברה בנקאית‬ ‫בנק מרכנתיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫‪ 8‬חכים יקבלו כרטיס‬ ‫ע"ש קובץ גליונו ת‬ ‫נטען לקנית ספרים‬ ‫ס־עיספו‬ ‫‪.S k‬‬ ‫בסר ‪ 40‬עו״ח כל אחד‬ ‫‪w‬‬ ‫להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר‬ ‫ניתן לפנות למס' ‪053-3145900‬‬ ‫מייל‪k.gilyonot@ gm ail.com :‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני בר ק‬ ‫■‬ ‫־׳‪/‬‬ ‫גיליון מס׳ ‪ 660‬פרשת וירא‬ ‫ץ‬ ‫ת שפ״ז שנה חמש עשרה‬ ‫מדו ר ז ה נכ תב ל עי לוי נ ש מ ת‬ ‫א בי מו רי הרב ביון מ איר ב״ר י ע ק ב י ש עי הו‬ ‫וי ס ב רג ז צ׳׳ ל‬ ‫ו א מי מו ר תי מר ת רב ק ה ב ת ר בי פס ח י ע ק ב אנג ל‬ ‫ז צ״ ל תנ צ ב׳׳ ה‬ ‫^בעלי אסופות ‪ -‬בעניני חינוך בר מצוה ונישואין ^‬ ‫ברכת מזל טוב לרגל השמחה הכפולה במעונו של ידידינו הדגול איש האשכולות מזכה הרבים באוצרות רבו תינו זצ״ל ויבלחט״א‬ ‫במסירות אין קץ מידי שבת בשבתו רבות בשנים הרה״ג רבי יצחק גולד שטוף שליט״א שזכה כעת לארס את בתו הבכורה בשעטו״מ‬ ‫עם הבה׳׳ח בני מין פינס שליט׳׳א יה״ר שיהיה קשר של קיימא בנין עדי עד ויר או דורו ת ישרים מבורכים‪.‬‬ ‫וברכת מזל טוב לרגל שמחת הבר מצוה לבר יקיר הבה׳׳ח יהודה ני׳׳ו יה׳׳ר שיזכה להמשיך לגדול בתורה וירא׳׳ ש ויזכה ידידינו רבי‬ ‫יצחק שליט׳׳א לרוו ת נחת מכל יוצ״ח לאורך ימים ושנים‪ ,‬ולהמשיך לזכות הרבים בבריו ת גופא ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫מצות חינוך בקטן יתום‬ ‫שביבי שי״ח שו״ת הגרש״א שטרן שליט״א מח״ס‬ ‫שאלה‪ :‬האם קטן יתום יש עליו מצות חינוך מדרבנן‪ .‬תשובה‪:‬‬ ‫שביבי אש עם רבינו זצ״ל בעניני חינוך בר מצוה‬ ‫גם בי״ד י ש להם לחנכו‪.‬‬ ‫וני שו אין‬ ‫בעניני חינוך קטנים ובר מצוה‬ ‫‪<p‬‬ ‫האם י ש תשלומין לברכת ברוך שפטרני‬ ‫קטן שמסופק אם אכל שיעור שביעה אם חוזר ומברך‬ ‫מי שלא בירך ברכת ״ברוך שפטרני״ בעליה הראשונה האם יש‬ ‫שאלה‪ :‬קטן שאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך אחריו בהמ״ז‬ ‫לו תשלומין לאחר ז מן ועד אימת יכול הוא להשלימה‪.‬‬ ‫האם עליו לחזור ולברך כמו בגדלותו או כיון דעתה הרי הוא‬ ‫תשובה‪ :‬אולי כל ז מן שהשמחה קיימתי‪.‬‬ ‫חייב רק מדרבנן הו״ל ספיקא דרבנן לקולא‪.‬‬ ‫העמדת עדים על פריסת הינומא‬ ‫תשובה‪ :‬מסתברא שצריך לחנכו כמו בגדול ו אין ראיה ממה‬ ‫האם הקפידו להעמיד עדים על פריסת ההינומא‪.‬‬ ‫שהביא המ׳׳ב בסי׳ תרנ״ח סק״ז דשעת הדחק שאני ומלבד זה עי׳‬ ‫תשובה‪ :‬לא שמעתי‪.2‬‬ ‫במ׳׳ב סי׳ קפ״ו סק״ג וי ש לחלק‪.‬‬ ‫אם י ש לקנות מקום החופה והיחוד‬ ‫אם אזלי׳ בתר דין ספק דהשתא דרבנן או בתר גדלותו‬ ‫‪%‬‬ ‫האם נהגו מרנן החזו׳׳א ומר אביו זצ׳׳ל לקנות את מקום החופה‬ ‫והיחוד וכמהרי׳׳ל דיסקין‪ ,3‬או לא‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם קטן שאכל כדי שביעה והוא מסופק אם בירך צריך‬ ‫תשובה‪ :‬שמעתי שמרן החזו׳׳א הי׳ מרוצה מחומרא זו‪.4‬‬ ‫לחזור ולברך‪ ,‬האם אזלינן בתר השתא דהוי ספק דרבנן או‬ ‫דילמא כיון דבגדלותו יתחייב לחזור בספק מעין זה גם עתה‬ ‫האם י ש לטעום מכוס אירו סין וכמה י ש לטעום‬ ‫נחייבו בכך מדין חינוך‪,‬‬ ‫האם טעמו מכוס ברכת אירו סין ונ שואין‪ ,‬או רק החתן והכלה‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬ספק דאורייתא לכאורה‪.‬‬ ‫וכמה טעמו מלא לוגמיו או טעימה כל דהו‪.‬‬ ‫■‪P‬‬ ‫ב שו״ ת ש בי בי א ש ( או״ ח א׳ סי׳ ק כ׳׳ז)‪ ,‬ו ב ש בי בי ה לוי ( סי׳ כ׳׳ ב) ו ב ש ב ט‬ ‫ו נ ש אל ר בינו ז צ״ ל‪ ,‬מ אב א שבע ת שנע ש ה בנו בר מ צו ה שהה ב מ לוני ת‪,‬‬ ‫ה לוי ( חי׳׳ א סי׳ ע׳׳ ד ד׳) ד א ם אינו ב ש ם י כו ל ל הקל‪.‬‬ ‫עקב נגי ף ה קורונ ה‪ ,‬וי צ א מ ש ם ל א חר חוד ש‪ ,‬וכ ע ת נ פג ש ע ם בנו פע ם‬ ‫ר א שונ ה ל א חר ש הו א כ בר בר מ צו ה‪ ,‬האם צ רי ך ל ברך ב רו ך ש פ טרני‬ ‫‪ 3‬עי׳ א הל י הו ש ע ( או ת ש ס׳׳ג) מ ש״כ הג און ר בי ע קיב ה יו ס ף ש לזינג ר‬ ‫ב שע ה שרו א ה ש בנו עול ה ל תור ה‪ ,‬ו ה שי ב ר בינו‪ ,‬א פי לו ש ע בר חוד ש או‬ ‫זל ה״ ה ב ת שוב ה כ ת״י ו הג און מ הרי״ל די ס קין א ב״ד ד ברי ס ק כ א שר ע שו‬ ‫יו ת ר בפע ם הר א שונ ה שרו א ה א ת בנו עול ה ל תור ה ל א חר חזר תו ל בי תו‬ ‫חופ ה ב תוך ח צי רו ל א הני ח ל ע שו ת ה חופ ה עד א שר י ש כו ר ה ח תן ר שו ת‬ ‫וי כו ל ל ברך ב רו ך ש פ טרני‪ ( ,‬ג ליון מי ם חיי ם ג ליון ר ״ז)‪ .‬ו הנ ה ב ס׳ אור חו ת‬ ‫ה חצר וז ה ד בר חד ש הו א א שר ל א ר אינו מ ר בו תינו ב פר ע ש בורג בי מי‬ ‫חיי ם הלכו ת בר כו ת ( או ת נ״ ח) כ תו ב ב ב״ר וי ג ד לו הנ ערי ם מי שי ש לו‬ ‫החתם סו פר ו הג און ר׳ מ שול ם איג ר א ו מ שנ ת דר״ ע זי ע״ א ו אז ע שו‬ ‫בן ו הגי ע לי״ג שנ ה צ רי ך האב ל ברך ב רו ך ש פ טרני מ עונ שו של ז ה‪ .‬וי ״ א‬ ‫ה חופו ת ב ח צרו ת של א בי הכלה ו ל א על ה על הדע ת ל ש כור מ קו ם‬ ‫או ת ה בפע ם ר א שונ ה ש עול ה הבן ל קרו ת ב תור ה‪ .‬ו הג און ר׳ י הו ד אי ז״ ל‬ ‫‪Xji‬‬ ‫ה חופ ה ו כן כ ש היו עו שי ם ב חצר ב הכנ״ ס ג ם ז ה אינו בי ת ח תן כי א ם‬ ‫קם על רג ליו בב הכ״נ ו בי ר ך ברכ ה זו בפע ם ר א שונ ה ש קר א בנו ב תור ה‪,‬‬ ‫חצר של ה קד ש‪ ,‬ו כ״ כ הג און ר בי דו ד ש פיר א זל ה״ ה בעל שו״ ת בני ציון‬ ‫ו עי׳ מגן אבר ה ם ( סי׳ רכ״ ה ס ק״ד) ב ש ם ל ח ם ח מודו ת ( בר כו ת פ״ ט או ת‬ ‫ב ש ם הג און ר בי יו ס ף חיי ם זוננ פ ל ד זל ה״ ה ו הו״ ד ב ספר של חן ה עזר‬ ‫ל) ש ע כ שיו נ הגו ל ברך ב שע ה ש הנ ער מ תפלל או קור א ב שב ת ר א שונ ה‬ ‫‪%‬‬ ‫ל הג און ר בי יצ ח ק לי בו בי ץ זל ה״ ה א ב״ד ט ש אפ ( סי מן ז׳ ס״ב ס ק״ו) וז ״ ל‬ ‫ש אז נו ד ע לר בי ם ש הו א בר מ צו ה‪ ,‬אך י״ ל ד כ׳׳ז לכ ת חיל ה‪ ,‬א מנ ם בל ק ט‬ ‫ה מנ הג בפעי ה״ ק על פי הרו ב ל ה ע מיד ה חופ ה דו ק א ב חצר בי הכנ״ ס‬ ‫יו ש ר ( או״ ח ע מו ד מ׳ ענין ה׳) מ תל מיד ה תרו ה״ד‪ ,‬מו ב א‪ ,‬ש ש אל לו כ ש בני‬ ‫ו ש מ ע תי מ הג אב״ד דפ עי ה״ ק הג ה״צ מו הר״ר יו ס ף חיי ם זוננ פ ל ד ז צ״ ל כי‬ ‫י חי׳ ב א א צ לי שכבר הי ה בר מצו ה א ם אני צ רי ך ל ברך א ם ל או‪ ,‬ו א מר‬ ‫כ ש הי ה ה חופ ה פעי ה״ ק ב ח צירו של בי תו ו מ ד ר שו של הג און ה קדו ש‬ ‫אינ ך צ רי ך ל ברך‪ ,‬ו עי׳ ב שו״ ת ב צל החכמה ( ח׳׳ ה סי׳ ק ל׳׳ ב) שנר א ה‬ ‫ה אבד ק״ ק ברי ס ק ז צ״ ל הי ה מ קנ ה ח צירו ל ה ח תן ול ק ח ב עד ההקנא ה‬ ‫מ ד ב ריו ד ל א ח׳׳ז א׳׳ א ל ברך‪ ,‬ונר א ה ד כ׳׳ז כ ש מברך ב ש ם‪ ,‬ו כן ר אי תי‬ ‫סכו ם מ טבע ש הי ה נ קר א בי ש ליג ש הי ה בע ת מ מ של ת תו ר כיי א עכ״ל ו כן‬ ‫מכ תב מ ר בינו‪ ,‬ל שו א ל א חר‪ ,‬וז׳׳ ל‪ ,‬מי ש א חר ל ברך ברכ ת ב רו ך ש פ טרני‬ ‫ב ספר ע מוד א ש הנ הגו ת ( או ת נ״ ט כ ת״י) פע ם ר או ב שע ת חופ ה‬ ‫יו ת ר מל׳ יו ם האם י ש לו ת ש לו מין ל ברך כל ז מן שיר צ ה‪ ,‬ו ה שי ב‪ ,‬כיון‬ ‫‪M‬‬ ‫ש ה ת קיי מ ה ב חצר ר בינו כי צד ר בינו ה שכיר ל ה ת תן ב עד איז ה ג רו שי ם‬ ‫ש או מר בל א ש ם מל כו ת י כו ל לו מ ר‪ ( ,‬קו בץ שו״ ת עניני בר מצו ה סי׳‬ ‫את ד׳ ה א מו ת מ קו ם ש ה ע מידו ה חופ ה ל מ ען ת הי ה ה חופ ה בר שו ת‬ ‫ס״ד)‪ ,‬ו כן ב ס׳ וי ש מ ע מ ש ה ( ח״ א ע מו ד ת״כ) ש אל מ מרן הגרי״ ש א לי שי ב‬ ‫ה ח תן‪________________________________________________________________ .‬‬ ‫ז צ״ ל‪ ,‬האם צרי כי ם לו מ ר הברכ ה מי ד ב מ צו ה הר א שונ ה ש מ קיי ם או‬ ‫דוו ק א כ ש עול ה ל תור ה כ מנ הגנו ו ה שי ב ש בז מננו מ מיל א אין או מרי ם‬ ‫לכל ידידי ורעי הי׳׳ו‬ ‫או תו ב ש ם ו מ ל כו ת א״כ אין נפ ק״ מ ו מ תי שיר צ ה י א מ רנו‪ ,‬ו עי׳ בז ה‬ ‫הנני להודיע ששמחת הבר מצוה לבני י הו ד ה נ״י תתקיים אי״ה ביום‬ ‫שני אור לכ״ג מר חשון באולמי ״מרום״ רחוב הרב לנדא ‪ 2‬בני ברק‬ ‫אשמח בהשתתפותכם יצחק גולדשטוף‬ ‫‪QpG‬‬ ‫( ‪)G p C ip‬‬ ‫‪u‬ג'• ‪c: p g; u u‬‬ ‫^ ‪- r‬׳׳‬ ‫תשובה‪ :‬כמדומה רק החתן והכלה אבל איני אחראי‪.5‬‬ ‫קבלת קנין אחר החתימה‬ ‫חתמו העדים על הכתובה ונזכרו ששכחו לקבל קנין‪ ,‬האם יכולים‬ ‫האם על החתן למסור הכתובה ליד הכלה‬ ‫עתה לקבל את הקנין לאחר החתימה‪ ,‬או דילמא עליהם לכתוב‬ ‫האם על החתן למסור הכתובה ליד הכלה [בזמן טהרתה]‪ ,‬או‬ ‫כתובה אחרת‪.‬‬ ‫דעליו למסור לאחד מקרובי הכלה שיקבלום עבורה‪[ ,‬כי ראיתי‬ ‫ברמ״א אבהע״ז סי' ס״ו ס״א ב' דעות בזה‪.10‬‬ ‫מי שמפרסם בשמיה דרבינו שליט״א דלא ראה במשפחתו‬ ‫שמסרו לידי הכלה עצמה אלא לקרוביה]‪.‬‬ ‫הקנאת שטר הכתובה לחתן‬ ‫תשובה‪ :‬כמדומה שלא נהגו‪.6‬‬ ‫האם יש מעלה בהקנאת שטר הכתובה להחתן בכדי דליהוי ספר‬ ‫מקנה או דילמא דינה כשטר ראיה דלא בעי בה ספר מקנהיי‪.‬‬ ‫כתבו כתובה דאירכסא ונמצאת הראשונה‬ ‫תשובה‪ :‬לא ראיתי נוהגין כ‪.12.‬‬ ‫כתובה שנאבדה וכתב אחרת בנוסח כתובה דאירכסא‪ ,‬ונמצאה‬ ‫הראשונה‪ ,‬איזה מהן יקיים ואיזה יאבד‪.‬‬ ‫עניני שבע ברכות‪13‬‬ ‫תשובה‪ :‬לכאורה את הראשונה‪.7‬‬ ‫ברכת היין בשבע ברכות אם הוא כברכה״נ או ברכת השבח‬ ‫עוד בענין כתובה דאירכסא‬ ‫ובמכתב שאלה נוסף‪ :‬כתבו כתובה דאירנסא ונמצאה הראשונה‬ ‫יש לעיין בגדר ברכת היין שבשבע ברכות האם גדרה כגדר ברכת‬ ‫איזו יגרע ו איזו יניח‪.‬‬ ‫הנהנין בעלמא‪ ,‬או שהיא נחשבת כחלק מברכות השבח דברכות‬ ‫תשובה‪ :‬עי' פ״ת אה״ע סי' ס״ו סק״ג‪.8‬‬ ‫הנשואין‪.‬‬ ‫כתובה ספרדית שיש בה שבועה ולא נשבע‬ ‫כתובה ספרדית ולא נשבע החתן ובנוסח הכתובה יש שבועה‬ ‫תשובה‪ :‬באו״ח סי' רע״א ומ״ב סקט״ז לכאורה מבואר דהגפן אין‬ ‫האם יש לפסול הכתובה או לא‪.‬‬ ‫שייך לקידוש‪ ,‬והוא הדין לכל הדברים הטעונים ברכה‪.14‬‬ ‫תשובה‪ :‬עי' יו״ד סי' רל''ב סוף סי''ב‪ 9‬ובש״ך (סקל״א) ובה״ט‬ ‫(סקכ''ח) ופ'' ת שם (סקי''ב) משמע דהשטר לא נפסל ע'' ש‪.‬‬ ‫הכ תוב ה פ סול ה‪ ,‬אף ד אין ה קנין חיו ב כ מ״ ש ב שו״ ע ( סי' ס״ו ס עיף ח')‬ ‫‪ 5‬ב אר חו ת ר בינו ( ח״ ה ע מו ד י ״ א) מו ב א ש כ ש מרן הק ה״י ז צ״ ל הי' מ סדר‬ ‫מכ״מ מ כיון ד ב כ תו ב ה כ תו ב 'ו קני נ א' הו״ל מזוי ף מ תו כו ע״ ש‪ ,‬אבל א ם‬ ‫ק דו שין ברך ברכ ת ק דו שין ו ט ע ם מ היין שנ שפך על י דו ו ל א א מר ל ח תן‬ ‫ל א הי ה כ תו ב 'ו קני נ א' ש פיר ד מי‪.‬‬ ‫ל ש תו ת רו ב כו ס ו ל א ש ת ה רו ב‪.‬‬ ‫ו עי' בכ תוב ה כ הלכ ת ה ( ש בי בי א ש סי' ג')‪ ,‬ו ב ש בי בי ה לוי ( סי מן קנ״ ח‬ ‫‪ 6‬ו עי' אר חו ת ר בינו ( ח' ה ע מו ד י ״ א) ש צו ה מ רן ה ק ה''י ז צ״ ל ל ת ת א ת‬ ‫ב ענין ח תי מ ה ל פני קבל ת ה קנין) ב ני דון א ם שכ חו ל קבל קנין מן ה ח תן‬ ‫הכ תוב ה לכל ה ו ה ח תן נ תן ל ה מי ד ל פני ברכ ת נ שו אין‪ .‬ו כן ע' ש ( ע מו ד‬ ‫ו כ בר ח ת מו ה עדי ם על ש טר הכ תוב ה ונ ש אל ה ה שאל ה האם נפ סל ה‬ ‫י' ט או ת מ״ א)‬ ‫הכ תוב ה ו צ רי ך ל כ תו ב כ תוב ה א חר ת ת ח תי ה‪ ,‬האם אפ שר ל הכ שיר‬ ‫‪ 7‬כן מ בו אר ב תרו ה״ד (פ ס קי ם ו כ ת בי ם סי מן צ״ א) שכ תב שבכ תוב ה‬ ‫הכ תוב ה א ם י ק ב לו קנין ע ת ה מן ה ח תן ב פני ה עדי ם‪.‬‬ ‫ד איר כ ס א כיון ש קיבל קנין על ה שני ה מ חל ה כח כ תוב ה הר א שונ ה‪,‬‬ ‫‪ 11‬עי' ב קצו ה״ ח ( סי מן קצ״ א ס ק״ א) ו ב פ ת חי ת שוב ה ( חו״ מ סי מן רל״ ח‬ ‫ד מ ס ת מ א ל א ב א ל כ תו ב ש תי כ תו בו ת‪ ,‬ו א פ שר מ שו ם ד הוי כ אי לו בי ט ל‬ ‫ס ק״ב) מ שו״ ת מ ש כנו ת י ע ק ב ( חו״ מ סי מן ל״ ב) ד מ ה ש אי' בגי טין ( כ' ב')‬ ‫ש ע בוד ש טר ה ר א שון‪ ,‬ו ל פי ״ז י ש ל קרו ע דו ק א ר א שונ ה‪ ,‬ו עי' מנ ח״ ש ( ח״ג‬ ‫ד ב עינן ש ה ש טר י הי ה קנוי ל מו כר הנ' מ במ ק ח ד ב עינן ספר מ קנ ה אבל‬ ‫סי' ק״נ) ד בז מנינו אין חו ש שין ל מ חיל ה ו א ם י ש צור ך י כו לין ל הני ח‬ ‫ג בי ש טר הלוו א ה הרי הוי רק ר אי ה ב על מ א כ מ ש' כ ה תו ס'‪ ,‬ו ה תו ס' רי ״ ד‬ ‫הר א שונ ה‪ ,‬ו עי' בפ ת חי חו שן ( ח״ ט ב קונ טר ס ב עניני כ תוב ה הער ה נ' ב)‬ ‫( ש ם) כ תב שג ם ב ש טר הלו א ה ב עינן שי קנ ה ל לוו ה א ת ה ש טר‪ ,‬ו מ סי ק‬ ‫דנר א ה שא ם ל א חר ש כ ת בו כ תוב ה א חר ת נ מצ א ה הר א שונ ה‪ ,‬י ש ל קרו ע‬ ‫ה קצו ה״ ח שדו ק א ב מכיר ה ש ה ש טר פו ע ל חלו ת קנין ב עי ש טר מ קנ ה‬ ‫א חת מ הן‪ .‬ו ל כ או' ת לוי בדע ת ה איזו כ תוב ה נו ח לה יו ת ר‪ ,‬כגון ש הו סיף‬ ‫ו כ ד ב רי תו ס' אבל ג בי סת ם ש טר ל א‪ ,‬ו כ ת ב ה קצו ה״ ח ( סי מן מ״ה ס ק״ב)‬ ‫בכ תוב ה ה שני ה יו ת ר מ בר א שונ ה‪ ,‬אל א ש אפ שר שי כו ל לו מ ר של א‬ ‫שכ תוב ה הו א כ ש טר ר אי ה‪ ,‬אל א שב ספר א מרי בינ ה ( חו״ מ סי מן כ ״ו)‬ ‫הו סיף אל א מ שו ם של א ז כ ר כמה הי ה בר א שונ ה‪ ,‬וע ת ה כ שנ מצ א ה אינו‬ ‫כ תב על ד ב רי קצו ה״ ח דנ הי ד לג בי עי קר הכ תוב ה הוי ש טר ר אי ה ב על מ א‬ ‫רו צ ה ל הו סי ף‪ ,‬ו ל פי ״ז א ם י ד ע ו הו סי ף ו ד אי שי כו ל ה ל קרו ע הר א שונ ה‬ ‫אבל לג בי ה חיו בי ם ל כ אור ה הוי ש טר קנין‪ ,‬ו ל ד ע תו ב עינן שיז כ ה ה ח תן‬ ‫ול ה ש איר ה שני ה‪ .‬ו ב כ תו ב ה כ הלכ ת ה ( פי ״ג סי״ ב) הבי א ד עו ת בז ה‬ ‫בכ תוב ה‪ .‬א מנ ם ב קצו ה״ ח ( סי מן ק״צ ס ק''ז) מ בו אר דג ם על ה תו ספ ת‬ ‫ו מ סי ק ד ה עי קר כ ה תרו ה״ד א א' כ נ מצ א ט עו ת ב שני ה‪ ,‬דל א מ חל ה רק‬ ‫ה ש טר הוי כר אי ה מ שו ם ש אין ש טר ל ח צ אין‪ ,‬ו הני ח ש ם ב צ״ ע‪ ,‬ו עי'‬ ‫ע' ד שי ש ביד ה כ תוב ה מ תו קנ ת‪ ,‬ו עי' ש ם ב ש בי בי א ש ( סי' י' ג)‪.‬‬ ‫ב שו״ ע א ה ע''ז ( סי' ס״ו ס״ א) ד ה ח תן נו תן שכר ה סו פר‪.‬‬ ‫‪ 8‬ש הבי א הפ ת חי ת שוב ה ( ש ם) מ שו״ ת מו צ ל מ א ש ( סי' כ״ א) שנ ש אל מי‬ ‫‪ 12‬ו ה ארי ך בז ה ב ס' כ תוב ה כ הלכ ת ה ש בי בי א ש ( סי' א') ד אינו אל א ש טר‬ ‫ש אבד ה ש טר כ תוב ת ה וכ ת ב ל ה בעל ה כ תוב ה א חר ת ו הכ תוב ה‬ ‫ר איי ה‪ ,‬ו עי' ב ש בי לי דו ד ( חו״ מ סי' ק״צ ס ק״ ט) שכ תב ד אף ש הי ה נר א ה‬ ‫הר א שונ ה הי ת ה ע שר ת אל פי ם ל בני ם ו ע כ שיו כ תב ל ה חמ ש ת אלפי ם‬ ‫לו ד ש טר ה ת חיי בו ת ל א ב עינן שי ה א מ של הלו ה מ״מ מד ברי ה תו ס'‬ ‫ו ל א מי ח ת' הא שה ו ל א קפד ה כ ל ל‪ .‬א ם א ח״כ ת מצ א הכ תוב ה הר א שונ ה‬ ‫גי טין ( כ״ א א' ד״ ה אל א) מ בו אר דג ם ש טר ה ת חיי בו ת ב עינן שי ה א של‬ ‫ו ת תגר ש או ת ת אל מן א ם נ א מר שכ תוב ה הר א שונ ה כ בר נ מ חל ש ע בוד ה‬ ‫הלו ה‪ ,‬ו כן כ תב ב חי דו שי הרי״ ם ( א בן ה עזר סי מן ס״ו ס ק״ג) ד ש טר‬ ‫או נ א מר ד כיון ש הי ת ה ב ט עו ת ש ח שב ה ש הי א א בוד ה אבל ע כ שיו‬ ‫ה ת חיי בו ת נ מי ב עינן שי ה א של הלו ה מ״מ כ תב ב חי דו שי הרי״ ם ( ש ם)‬ ‫שנ מצ א ת ע דיין ש ע בוד ה חוב הר א שון קיי ם‪ .‬ו ה שי ב ד א ם בכ תוב ה‬ ‫ש ש טר כ תוב ה אינו רק ש טר ר אי ה‪ ,‬ונ מ צ א ד ל הדי א ל א מ צינו ד ש טר‬ ‫ה שני ה אינו כ תו ב כלל ב ש בי ל נ דוני א או תו ספ ת אל א סת ם כ תב לה ה'‬ ‫כ תוב ה הוי ש טר קנין‪ ,‬ד אי כ א קנין כ תוב ה ג ם בל א כ תי ב תו מ דין תנ אי‬ ‫אלפי ם ל בני ם מ פני ש א מרו חז״ל א סור ל ש הו ת ע ם א ש תו שע ה א' בל א‬ ‫בי ת דין ו ה ש טר אינו מ ש מ ש ר ק לר אי ה ב ל בד ו ל א ב עינן שי ה א של הבעל‬ ‫כ תוב ה ל א מ ב עי א א ם נ מצ א ת א ח״כ כ תוב ה ה א' ד מ עול ם ל א נ מ חל ר ק‬ ‫כ מ ש' כ ב חי דו שי הרי״ ם ש ם‪ ,‬ו עי' ק ה״י ה חד שי ם ( ב״ מ סי' ל״ג)‪.‬‬ ‫ש ע בוד המנ ה או מ א תי ם הר א שוני ם וע ת ה הרי פיר ש ש ב ע בור ה אי סור‬ ‫‪ 13‬נדפס בשו׳׳ת שביבי אש (אהע״ז סימן פ)‪.‬‬ ‫ע ש ה לה כ תוב ה וז ה אינו ר ק ל מנ ה ו מ א תי ם שז הו ה אי סור דו ק א אבל‬ ‫נ דוני א ו ש אר ד ברי ם שהם מלו ה ו חו ב ג מו ר ע ליו ל א נ מ חל ה ש ע בוד‬ ‫‪ 14‬עי' מ שנ ה ברור ה ( סי מן ר ע״ א ס ק ט״ז) ד כיון ד בי ר ך כ בר ב תוך ה ס עוד ה‬ ‫ב ש בי ל שכ תב כ תוב ה א חר ת ב ע בור המנ ה ו מ א תי ם אבל א ם הז כיר ב תוך‬ ‫ב ת חל ת ש תי תו שו ב א״צ ל ברך ע ת ה בו ר א פ ה״ג קוד ם ה קידו ש‪ .‬ו עי'‬ ‫הכ תוב ה ה חד ש ה ש ב ש ביל נ דוני א ו תו ס פ ת כ תב לה ז ה ו הי א יד ע ה ז ה‬ ‫בי או ר הגר״ א ( סי' ר ע״ א או ת ט ״ו) ב דין נ הפ סי ק ב די בו ר או נ שפך יין של‬ ‫ו ק בי ל ת הא ו ד אי דב טל ה לה כ תוב ה הר א שונ ה ו א פי לו נ מצ א ת ח ספא‬ ‫קידו ש קוד ם ש ש ת ה‪ ,‬ד א״צ ל חזו ר ו ל קד ש‪ ,‬דבפ ה״ג אינו מעכב ה קידו ש‪,‬‬ ‫בעל מ א הו א ע כ״ד‪.‬‬ ‫כ מ בו אר ש ם ( ס״ ד) ב דין פור ס מפ ה ו מ קד ש ד אין מברך כלל הג פן‪.‬‬ ‫‪ 9‬ש כ' הר מ״ א‪ ,‬הג מון או אנ ס ש צוו לי ש ב ע ל הגיד על א חד א ם בעל‬ ‫אר מי ת‪ ,‬כדי ל ה עני שו מי ת ה‪ ,‬מ קרי ש בו ע ת אונ ס ( ב ״י ב ש ם הר א״ ש כלל‬ ‫ו ר בנו ז צ״ ל ב אי רו סי ני נו ש אל מ מ חו תנו מ רן הגר אי״ ל ש טינ מן ז צ״ ל מה‬ ‫ה דין ב מי ש הבי א ק טן שי ש ת ה ב הבדל ה ב ת שע ת הי מי ם כ מ ש' כ הר מ״ א‬ ‫ח')‪.‬‬ ‫‪ 10‬וב מנ ח ת פ תי ם אב ה ע״ז ( סי' ס ״ו) כ' ל ה ס תפק ד א פ שר ד א ם ח ת מו‬ ‫( סי' ת קנ״ א ס ״ו) ול מ ע ש ה כ שג מר ברכ ת הג פן וי ר א כי אין אי ש‪ ,‬הי לד‬ ‫העדי ם קוד ם קבל ת ה קנין ול א ח״כ ק בלו ד א פ שר ד מ הני מ שו ם ד פ סו ל א‬ ‫איננו ו אני אנ ה אני ב א‪ .‬שי צ א ה ק טן ל ד ר כו‪ ,‬האם י כו ל ל ש תו ת ב ע צ מו‬ ‫ד מי חזי כ שי קר א ני תן ל ת קן אף א ח״כ‪ ,‬ו ב כ תו ב ה כ הלכ ת ה ( ש בי בי א ש‬ ‫הכו ם או די ל מ א כיון ש סבר שי ש ת ה ה ק טן ל א י צ א בברכ ת הג פן ו ע ליו‬ ‫סי' ט ״ז או ת י ״ ב) כ' ד צ ע״ ט דבכ ה״ג אינו רק מי חזי כ שי קר א אל א ש קר‬ ‫ל ברך שני ת‪ ,‬ו מ רן הגר אי״ל ז צ״ ל צי ד ד ד כ בר ה סי ח ד ע תו מל ש תו ת וי ב ר ך‬ ‫ג מו ר ו עי ק ר ה עדו ת שב ש טר הי א על קבל ת ה קנין ו ה ה ת חיי בו ת די רי ה‬ ‫שני ת הג פן‪ ,‬ו ר בינו ז צ״ ל כ תב די כו ל ל ש תו ת‪ ( ,‬מ ה טו בו א הליך י ע ק ב כ״ג‬ ‫ו צ״ ע‪ ,‬ו ע״ ש ב ש בי בי א ש ( סי' ד') ו ב קו בץ ת שו בו ת ( ח״ א סי מן ק ס״ו)‬ ‫ע מוד כ״ ט)‪.‬‬ ‫ש ה שיב מ רן הגרי״ ש א לי שי ב ז צ״ ל‪ ,‬דב מנ ח ת פ תי ם ( סי' ס ״ו) הבי א‬ ‫מ ש מי ה ד הר מ״ע מ פ אנו ז״ ל ד בל א ק בלו קנין כלל ו ח ת מו ה עדי ם‬ ‫‪S\ fr!.l. fr‬׳‬ ‫■ יי־‬ ‫>‬ ‫‪ )-‬ו‪.‬״•‬ ‫‪ r f b r‬רז?'‬ ‫< ‪ r ■fS‬ו ״ ‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪hdncbo‬‬ ‫‪L .‬‬ ‫״דברי ה ם הם ז כ רונ ם״‬ ‫ל עי לוי נ ש מ ת מ רן ר בינו‬ ‫בס״ד‬ ‫י ר ח מי א ל ג ר ש ון ב׳׳ ר צ בי י הו ד ה‬ ‫ז ל ל ה׳׳ ה‬ ‫דרכי החיזוק‬ ‫א ר ב ע ה צרי כי ם חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪786‬‬ ‫מ שי חו ת ר שכב ה״ג מ רן ר א ש הי שיב ה הגרי״ג א ד ל ש טיין זלל ה״ ה • וירא תשס״ז‬ ‫סנדלרים וחייטים‪ ,‬אלא בתי חרושת עם מכונות מיוחדות שצריך ללמוד‬ ‫שיחה שנאמרה בחודש טבת תשע״א‬ ‫להפעילם‪ ,‬ובמשך הזמן נוספו עוד מקצועות לפי הטכניקה החדשה שצריך‬ ‫ללמוד הרבה שנים כדי לקבל תעודה ובלי זה לא יתקבל לעבודה‪ ,‬כגון‬ ‫על ההנאה והתענוג בעבודת השם יותר מכל התענוגים‬ ‫הוראה או רואה חשבון או יועץ מס וכדומה‪.‬‬ ‫ולדוגמא מקצוע הרפואה‪ ,‬סיפר לי אחד שרצה להיות רופא‪ ,‬שהיה צריך‬ ‫טבע האדם שרוצה ליהנות בחיים‬ ‫לעבור דברים במשך שנים‪ ,‬ללמוד הרבה ידיעות ולחזור עליהם‪ ,‬ולעבוד‬ ‫יש דבר פשוט מאד‪ ,‬שצריכים לחזור ולדבר עליו‪ .‬הנה טבע האדם שהוא‬ ‫במעבדה רפואית להתעסק עם כל מיני בדיקות שלא נעים לטפל בהם‪,‬‬ ‫רוצה ליהנות ולהרגיש טוב‪ ,‬ואינו רוצה לסבול קשיים‪ ,‬ולא רק שאינו רוצה‬ ‫ואלו שעומדים על גביו צועקים עליו ומבזים אותו‪ ,‬כי הוא רק מתלמד‪...‬‬ ‫קשיים אלא גם רוצה ליהנות‪ ,‬שיהיה לו נעים וטוב בחיים‪ .‬ומה הם ההנאות‬ ‫ושולחים אותו לכאן ולכאן‪ ,‬והוא סובל ועובר את כל הקשיים האלו במשך‬ ‫שיש בעולם? יש הנאות הגוף כגון אכילה שתייה ומנוחה‪ ,‬וכן חמדת הכבוד‬ ‫שנים‪ ,‬מפני שיודע שבסוף יהיה רופא וירוויח כסף‪.‬‬ ‫והממון וכל מה שמשמח‪ ,‬והשאיפה לזה באה מצד טבע הגוף והיצר הרע‬ ‫[והרי גם אם כבר יהיה רופא‪ ,‬וכי הרופא עצמו תמיד בריא? הנה יש רופא‬ ‫שמושך‪ ,‬וכשמתרגלים קשה מאד להיגמל ולהפסיק‪.‬‬ ‫אחד שמטפל באנשים איך למנוע מחלות על פי כללי הרפואה‪ ,‬והוא אדם‬ ‫והרמב״ם בהלכות תשובה (ז‪ ,‬ג) כתב שצריך לחזור בתשובה מן הדעות‬ ‫צעיר ופתאום חלה וקיבל סתימת עורקים וצריך לצאת לשיקום‪ ,‬והוא שבור‬ ‫הרעות‪ ,‬ואחד מהם רדיפת המאכלות‪ ,‬ולא כתב שלא לאכול‪ ,‬אלא לא‬ ‫ורצוץ‪ ,‬שאחרי שהיה מרפא אחרים הוא צריך בעצמו רופא שירפא אותו‪,‬‬ ‫לרדוף‪ ,‬ומה גורם לרדיפה? החשק שבטבע האדם‪.‬‬ ‫והיו צריכים להשתדל עבורו אצל רופאים אחרים שיטפלו בו ויתייחסו אליו‬ ‫ויש דברים ששייך אפילו התמכרות‪ ,‬כגון אלכוהול‪ ,‬שמי שמתרגל לזה‬ ‫בטוב‪ ,‬הרי שהאדם לא מובטח כלל בחיי העולם הזה]‪.‬‬ ‫נמשך וקשה להפסיק‪ .‬ובמדרש (תנחומא שמיני) מובא מעשה באדם שהיה‬ ‫אבל עם אמונה יודעים שכל החיים זה בהשגחה‪ ,‬הן בענייני הבריאות וגם‬ ‫משתכר ומתגולל ברחובות בביזיונות‪ ,‬ובניו התביישו מזה מאד‪ ,‬כי כשהיה‬ ‫בשאר עניינים‪ ,‬הכל בהשגחה לטובת האדם‪ ,‬הטוב האמיתי של חיי הנצח‪,‬‬ ‫שיכור היה נראה כבעל חי ולא בן אדם‪ ,‬ורצו שיפסיק‪ ,‬ופעם ראו שיכור‬ ‫ואם בשביל חיי שעה עובדים קשה מפני שבסוף יהיה איזה רווח‪ ,‬וכי חיי‬ ‫מתגולל ברחובות כמוהו‪ ,‬וקראו לאביהם שיבוא ויראה איך שנראה‪ ,‬אבל‬ ‫עולם אינם יותר מזה? ומה עדיף‪ ,‬האם חיי עולם או חיי שעה? בודאי שחיי‬ ‫הוא ניגש אל השיכור ושאל היכן מצאת יין טוב כזה‪ ,‬כי כך יש טבע באדם‬ ‫עולם עדיף! אבל זה תלוי באמונה‪ ,‬ואם האמונה ברורה מבינים שכדאי‬ ‫שלא אכפת לו ומוכן לסבול ביזיונות בשביל למלא תאוותו‪.‬‬ ‫ויש גם התמכרות לעישון‪ ,‬שהוא תאווה המושכת‪ ,‬ושמעתי בשם האמרי‬ ‫אמת מגור‪ ,‬כי העישון מתחיל מגאווה‪ ,‬שילד קטן רואה מבוגרים שמעשנים‬ ‫^ בעניינא דיומא ^‬ ‫ורוצה להרגיש כמו גדול‪ ...‬ומבוגרים מעשנים כדי להרגיע את העצבים‪,‬‬ ‫וזכורני שבילדותי כשהיו במתח היו מעשנים הרבה‪ ,‬אבל אחר כך נודע שיש‬ ‫בימי שלישי בערב היה רבינו אומר את השיחה השבועית בביתו‪,‬‬ ‫בזה רעל‪ .‬וידוע מאחד הגדולים שהיה מעשן עד שפעם התעלף מזה ומאז‬ ‫וכך יצא שבתקופות בחירות המתקיימות ביום שלישי היה מתייחס‬ ‫הפסיק לעשן‪ ,‬ואמנם כיון שהיה רגיל לעשן בהכנת השיעור‪ ,‬התחיל לקחת‬ ‫לענייני השעה‪ ,‬וכמה פעמים הרחיב על מעלת הבחירה ״ובחרת‬ ‫סוכרייה כתחליף כדי שהראש יהיה צלול ולא יירדם‪ ,‬ובמשך הזמן‬ ‫בחיים״ בכל קיום התורה והמצוות‪ ,‬ועל בחירת עם ישראל ״אתה‬ ‫מתרגלים עד שכבר אין בזה צורך‪ .‬ואמנם בדרך כלל מי שהורגל לעישון‬ ‫בחרתנו מכל העמים״‪ ,‬וכדרכו היה גם מעורר שלא לבזבז הזמן‬ ‫צריך גמילה‪ ,‬ויש מומחים מיוחדים לכך‪.‬‬ ‫בסקרנות סביב תוצאות הבחירות‪.‬‬ ‫וכן יש התמכרות לכבוד שהיא גרועה מאד‪ ,‬ובגמרא מובא (מנחות קט‪ ,‬ב)‬ ‫שרבי יהושע בן פרחיה אמר ״בתחילה כל האומר לי עלה לגדולה אני כופתו‬ ‫להלן דברים מהשיחה במוצאי הבחירות הקודמות‪ ,‬חשון תשפ״ג‪.‬‬ ‫ונותנו לפני הארי‪ ,‬עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של‬ ‫ע כ שיו היו ב חי רו ת‪ ,‬ו עו ד מע ט י היו ה תו צ או ת‪ ,‬וי ש טבע של‬ ‫חמין״‪ ,‬ולא נתכוון שבאמת היה עושה כן‪ ,‬רק אמר דרך משל עד היכן מגיע‬ ‫ס קרנו ת לד ע ת מה ה תו צ או ת של הב חירו ת‪ .‬ו א ף ש אין ז ה נוג ע‬ ‫טבע האדם‪ ,‬שגם מי שהתרחק כל כך מהכבוד וכעס על מי שרצה להעלותו‬ ‫ל אד ם ל מע ש ה‪ ,‬אבל ז ה מ עניין‪ ,‬ו כך הטבע שי ש ס קרנו ת‪ ,‬לד ע ת‬ ‫לגדולה‪ ,‬אבל כשכבר עלה לגדולה אם יגידו לו לירד זה יותר גרוע‪ ,‬כי קשה‬ ‫מה היה ו מ ה הוו ה‪ .‬וז ה בז בוז ז מן! וי כו לי ם לנ צ ל א ת הז מן הז ה‬ ‫מאד לסבול את חסרון הכבוד שהורגל בו‪.‬‬ ‫שי ש ס קרנו ת‪ ,‬ו הרב ה ז מן מ ת בז בז‬ ‫ל מ ש הו טו ב‪ ,‬אבל כך הטבע‬ ‫וכמו שמצינו בבן סורר ומורה שמבקש לימודו ואינו מוצא‪ ,‬ואמרו בגמרא‬ ‫אצל אנ שי ם ב ש בי ל ס קרנו ת‪.‬‬ ‫(סנהדרין עב‪ ,‬א) וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין‬ ‫אין להם תע סו ק ה‪ ,‬ו אין‬ ‫ו הנ ה י ש אנ שי ם ש צרי כי ם את ז ה‪ ,‬כי‬ ‫האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין להיסקל? אלא הגיעה תורה לסוף‬ ‫אין‬ ‫מזי ק ל ב רי או ת‪ ,‬ל כן‬ ‫להם מה ל ע שו ת‪ ,‬וכ ש מ ש ת ע מ מי ם ז ה‬ ‫דעתו שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת‬ ‫להם בריר ה‪ ,‬וז קו קי ם ל ע סו ק בד ברי ם מ ענייני ם ב ש בי ל ה ב רי או ת‪...‬‬ ‫דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫י ש כאל ה אנ שי ם‪ .‬אבל אנ חנו בני תור ה הרי י ש לנו מה ל ע שו ת‪,‬‬ ‫והיינו כיון שהורגל לגנוב כדי למלא תאוותו‪ ,‬ואינו מתחשב באחרים מחמת‬ ‫וז כי נו ש מן ה ש מי ם נ תנו לנו סיי ע ת א ד ש מי א שי ש לנו תע סו ק ה‬ ‫שהוא תאב לבשר וליין‪ ,‬הרי בלי גמילה הוא ימשיך בזה וישקע בתאוותו‬ ‫מ עניינ ת‪ ,‬ע ס ק ה תור ה‪ ,‬שז ה מ עניין‪ ,‬ו כ ל א חד ל פי הדרג ה ש לו‪,‬‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬ויתמכר לזה עד שילסטם את הבריות‪.‬‬ ‫י כו ל ל ל מוד ג ם חו מ ש ע ם ר ש׳׳י‪ ,‬או ס פרי מו סר‪ ,‬י ש הרב ה ד ב רי‬ ‫כמו שידוע שאדם שפושט רגל ונכנס לחובות‪ ,‬לוקח הלוואות וערבויות‬ ‫תור ה ש מ ענייני ם לכל א חד ל פי הרמה ש לו‪ ,‬כ פי כו חו‪.‬‬ ‫אפילו מאביו ובני משפחתו‪ ,‬ולמרות שיודע שלא יוכלו לשלם סכומים‬ ‫וע ס ק ה תור ה ז ה ה חיי ם הכי מ או שרי ם‪ ,‬כ מו ש א מרו ( א בו ת ו‪ ,‬ד)‬ ‫עצומים כאלו‪ ,‬לא אכפת לו ואינו חושב מה יהיה הסוף‪ ,‬כי כך טבע האדם‬ ‫א שריך ב עול ם הז ה! אין חיי ם יו ת ר מ או שרי ם מז ה‪.‬‬ ‫כשטובע ונמצא במצב לחוץ‪ ,‬שאינו מתחשב‪ .‬וכן יש תאוות בטבע האדם‬ ‫שקשה לעמוד בהם‪ ,‬וכשרוצה למלא תאוותו אינו מתחשב באחרים‪ ,‬עד‬ ‫שעלול ללסטם את הבריות כמו בבן סורר ומורה‪.‬‬ ‫וכך הביא מרן גאון ישראל הגר״ד לנדו שליט״א במשאו השבוע‬ ‫בעצרת הרבבות מדברי רבינו זללה״ה‪:‬‬ ‫כמה מתאמצים בשביל הנאות חיי שעה‬ ‫‪...‬ולבני הישיבות אנו פונים‪ ,‬השקיעו עצמכם בלימוד התורה‪ .‬מרן‬ ‫וכל זה בא מתוך הטבע שרוצה ליהנות‪ ,‬אבל אלו הם הנאות הגוף‪ ,‬ולא זו‬ ‫ראש הישיבה הגאון רבי גרשון זצ"ל עורר על הלימוד במוצאי‬ ‫דרך התורה אלא יש תחליף ‪ :‬חיי התורה‪ ,‬שהם יותר מכל התענוגים‪.‬‬ ‫הבחירות‪ ,‬התאמצו בדבר‪ ,‬התגברו על הסקרנות‪ ,‬שובו לבית המדרש‬ ‫ויש בזה שני חשבונות‪ .‬כי הנה בטבע העולם מי שרוצה חיים טובים‬ ‫מיד לאחר קיום חובת ההצבעה‪ ,‬ואל תתעניינו בשום דבר‪.‬‬ ‫ומאושרים חושב שצריך להרוויח כסף‪ ,‬שאם יהיה לו כסף הוא יחיה חיים‬ ‫טובים‪ ,‬ולכך צריך להשקיע הרבה ללמוד מקצוע‪ ,‬כי כיום כמעט אין‬ ‫ל תרו מו ת ו הנצ חו ת ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת ה שי חות ב מיי ל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ני תן ל ת רו ם ב ע מ דו ת ' ק הי לו ת' ו' נ ד רי ם פ לו ס' ל פי ה חי פו ש ' ד ר כ י ה חיזו ק' ( קו ד ‪(7 1 0‬‬ ‫התורה מושכת עוד יותר מזה‪ ,‬והיא תענוג של אשריך בעולם הזה ממש‪,‬‬ ‫להשקיע בשביל חיי עולם‪ ,‬אבל הטבע אינו כן‪ ,‬מפני שחיי שעה רואים‬ ‫האושר הכי גדול שיכול להיות‪ ,‬ולכן יש טעם בלימוד‪.‬‬ ‫בעיניים בחוש‪ ,‬ואילו האמונה אינה כל כך בבהירות כמו שרואים בחוש‪,‬‬ ‫ויש גם טעם במידות טובות ותענוג במעשי חסד‪ ,‬ואנשים שעושים חסד‬ ‫ואפילו אדם שהוא כבר בעל אמונה‪ ,‬אם יש היסח הדעת ואינו מתחזק‬ ‫נהנים מזה ואוהבים את החסד‪ ,‬כמו אברהם אבינו שחיפש אורחים כחום‬ ‫מיד האמונה נחלשת‪ ,‬ולכך צריכים כל הזמן חיזוק‪.‬‬ ‫היום בשלישי למילתו‪ ,‬ולכאורה מה זה חסר לו‪ ,‬וכי הוא היה מחויב בכך?‬ ‫הרי כולם ספונים בבתיהם מחמת החום ולא צריכים שיארח אותם‪ ,‬אבל‬ ‫חיי תורה הם התענוג הגדול ביותר‬ ‫אברהם חיפש כי הוא אהב את החסד! (ראה המשך במסגרת בסמוך)‪.‬‬ ‫ויש עוד חשבון‪ ,‬שאם חיים על פי האמונה‪ ,‬גם חיי העולם הזה יותר‬ ‫וכן גם עבודת התפילה היא תענוג‪ ,‬עד כדי כך שמובא בשולחן ערוך (או״ח‬ ‫טובים! כמו שאמרו (אבות ו‪ ,‬ד) אשריך בעולם הזה‪ ,‬ורואים במציאות מי‬ ‫סימן צ״ח סעיף א) ששייך להגיע בתפילה להתפשטות הגשמיות‪ ,‬שאינו‬ ‫הם היותר מאושרים‪ ,‬האם בני התורה או אלו שאינם לומדים? וכי עשירים‬ ‫מרגיש כלל שהוא חי ואינו מרגיש כלום‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים עא‪ ,‬כג) תרננה‬ ‫יותר מאושרים? אדרבה אצל עשירים מצוי שמפסידים ומגיעים לפשיטת‬ ‫שפתי‪ ,‬שהשפתיים מעצמם מרננות! ורינה היא תפילה‪ ,‬כזה תענוג ושמחה‬ ‫רגל‪ ,‬והם תמיד דואגים ולא רגועים כמו שאמרו (אבות ב‪ ,‬ז) מרבה נכסים‬ ‫שהתפילה מושכת ורוצים להמשיך להתפלל‪ .‬אינני בדרגה זו‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫מרבה דאגה‪ ,‬וידוע לי מעשיר שיש לו הרבה ילדים‪ ,‬ובתחילה חלקם עסקו‬ ‫לדעת שיש אנשים צדיקים בעלי מדרגה כאלה‪ ,‬ומי שראה את תפילתו של‬ ‫במסחר והיו מרוויחים ומפסידים‪ ,‬ובסוף החליט שמכאן ולהבא הילדים‬ ‫החזון איש יודע איך שהתפלל‪ ,‬איזה תפילה‪ ,‬וכיצד היה אומר ברכה‪ ,‬עם‬ ‫יעסקו רק בתורה והוא כבר ידאג לכל מחייתם כדי שיישבו וילמדו‪ ,‬מפני‬ ‫איזה מתיקות‪ ,‬עד כלות הנפש‪.‬‬ ‫שראה שהדבוקים בתורה הם המאושרים‬ ‫אם כן באמת כל מה שחייבים זה תענוג!‬ ‫וחייהם יותר טובים‪.‬‬ ‫והתענוג הכי גדול הוא בעולם הבא‪ ,‬אבל יש גם‬ ‫^ בענייני הפרשה ^‬ ‫נמצא שבאמת גם בחיי העולם הזה‪ ,‬מי‬ ‫תענוגים בעולם הזה מעין עולם הבא‪ ,‬ולכך‬ ‫שהולך בדרך התורה חי חיים יותר טובים‬ ‫מ צינו ב מד ר ש ( א בו ת דר׳׳נ פ׳׳ז) על ההבדל בין‬ ‫ומאושרים‪ ,‬ורק צריכים לזה אמונה‪ ,‬מפני‬ ‫נברא האדם כמו שכתב המסילת ישרים‬ ‫איו ב לאבר ה ם א בינו‪ ,‬ש איו ב סבל יי סו רי ם גדו לי ם‬ ‫שיש גם ניסיונות‪ ,‬ולפעמים רואים חילונים‬ ‫בתחילתו‪ ,‬להתענג על השם!‬ ‫ו ב א ב ט ענו ת למה זה מגי ע לו הרי הוא צדי ק‬ ‫ורשעים שמצליחים וחיים חיים טובים‬ ‫וזהו מה שהשם דורש מן האדם‪ ,‬הגיד לך‬ ‫שע ש ה הרבה ח סד ו מ ע שי ם טו בי ם‪ ,‬ו א מר לו‬ ‫ונדמה כאילו שאין השגחה‪ ,‬אבל זה לא כך‪,‬‬ ‫אדם מה טוב ומה השם דורש ממך‪ ,‬הדרישה‬ ‫הקב׳׳ה ע דיין לא הגעת ל חצי ח סד של אברה ם‪ ,‬כי‬ ‫וכבר האריכו בספרים וגם בפסוקים מדוע יש‬ ‫היא שיהיה לך טוב! כי לפעמים האדם אינו‬ ‫אברה ם כ שב א א ליו אור ח לא ש אל מה הוא רגיל‬ ‫רשע וטוב לו או צדיק ורע לו‪ ,‬עיין חובות‬ ‫יודע מהו הטוב לו‪ ,‬וצריך לדעת שזהו הטוב‬ ‫ל אכול אל א מי ד נ תן לו א ת הטוב ביו ת ר‪ ,‬ו ש ח ט‬ ‫הלבבות (שער הביטחון פ״ג) ומכתב מאליהו‬ ‫בשבילו‪ ,‬וגם בעולם הזה אשריך‪.‬‬ ‫שלו ש ה פרי ם כדי ל ת ת ל אור חי ם ל שונו ת ב חרדל‪,‬‬ ‫(ח״א עמ' ‪ 15‬ואילך) ובעוד ספרים רבים‪.‬‬ ‫ואמנם לפעמים יש גם קשיים‪ ,‬אבל כמו‬ ‫שז הו החלק הכי מ שוב ח ו ט עי ם שבבהמ ה‪ ,‬ו אף‬ ‫ואחד מן החשבונות בזה הוא‪ ,‬שאם כל‬ ‫שאדם עובד קשה בשביל שבעתיד ירוויח כסף‬ ‫שלא הכירם כלל וי כו ל ל ת ת להם אוכל יו ת ר‬ ‫הצדיקים היו חיים בעולם הזה חיים טובים‬ ‫ויקבל כבוד‪ ,‬וכשעושים בחירות הרי כל אחד‬ ‫פ שו ט‪ ,‬בי ק ש ל ת ת א ת הטוב ביו ת ר‪.‬‬ ‫בלי ייסורים‪ ,‬אזי כל אחד היה צדיק‪ ,‬כי לא‬ ‫שרוצה להיות חבר כנסת מוציא המון הוצאות‬ ‫ו אי לו איו ב לא ע שה כן אל א ש אל כל אור ח‬ ‫היה שום ניסיון ולא היה ליצר הרע במה‬ ‫ומתאמץ ומשקיע עבודה ואינו ישן בלילות עד‬ ‫במה א תה רגיל‪ ,‬האם ב ב שר או בדגי ם‪ ,‬ביין או‬ ‫לפתות‪ ,‬וצריכים שיוכל לפתות כדי שיהיה‬ ‫שמגיע לכבוד שהוא רוצה‪ ,‬ויש שמתחילים‬ ‫ב שכר‪ ,‬ונ תן לכל א חד כפי הרגלו‪ ,‬כי ב א מ ת ז הו‬ ‫ניסיון‪ ,‬שכל השכר הוא עבור ההתגברות‬ ‫בהכנות כבר שנים קודם‪ ...‬וזו דוגמא מה‬ ‫חיוב צדק ה‪ ,‬ל ת ת לעני די מ ח סורו א שר י ח סר לו‬ ‫והבחירה‪ ,‬ובלי ניסיון אין שכר‪.‬‬ ‫שעושים בשביל הכבוד‪.‬‬ ‫( כ תו בו ת סז‪ ,‬ב)‪ ,‬אבל אבר ה ם לא נ תן רק די‬ ‫ולכן גם האבות הקדושים עברו ייסורים‬ ‫ואם כך משקיעים בשביל חיי שעה‪ ,‬קל‬ ‫מ ח סורו‪ ,‬אל א רצה ש ה אור ח יי הנ ה כמה שיו תר‪,‬‬ ‫וניסיונות כדי להוסיף מדרגה‪ ,‬ותחילה היה‬ ‫וחומר בשביל הטוב האמיתי בעולם הזה‬ ‫מ תוך א הבת החסד ש היי ת ה לו‪ ,‬שא הב א ת החסד‪,‬‬ ‫אברהם עם העשרה ניסיונות‪ ,‬ואחריו יצחק‬ ‫ובעולם הבא‪ ,‬שהוא טוב וגם כדאי‪ ,‬ובזה‬ ‫ו ב לי זה הוא היה מצ ט ער‪ ,‬ו ל כן חיפ ש אור חי ם‬ ‫הוסיף ונקרא עולה תמימה (בראשית רבה סד‪,‬‬ ‫חייבים‪ ,‬ואם חייבים סימן שזה טוב!‬ ‫כחום היו ם‪ ,‬כי בלי זה לא היה טו ב לו!‬ ‫ג)‪ ,‬ויעקב היה בחיר שבאבות (שם עו‪ ,‬א)‪ ,‬כי‬ ‫הצורך בהדרכה ולימוד מוסר‬ ‫וא מנ ם כל הז מן הוא עסק ב תור ה ו קיי ם מ צוו ת‪,‬‬ ‫כל אחד קיבל את מעלות אביו והוסיף עוד‬ ‫אבל גם ה חסד מ שך או תו‪ ,‬ו אין ז ה בי טו ל תור ה‪,‬‬ ‫התאמצות ועוד עבודה להתקרב יותר ויותר‬ ‫וכמובן החיוב הוא לכל אחד כפי יכולתו‪,‬‬ ‫כי התורה מ חיי ב ת גם חסד‪ ,‬ו אף ש ה חיוב הוא רק‬ ‫בעבודת השם‪.‬‬ ‫ויש כיום אנשים שמבינים להדריך איך‬ ‫די מ ח סורו‪ ,‬אבל ה תור ה מ חייב ת גם אהבת ח סד!‬ ‫מגיעים לאהבת תורה ולהתמדה‪ ,‬ואיך מגיעים‬ ‫ש הטבע י מ שו ך ל ח סד גם יו ת ר מדי מ ח סו רו!‬ ‫התענוג בתורה ובחסד ובתפילה‬ ‫לאהבת חסד‪ ,‬ולדבקות בתורה ובתפילה‪ ,‬ויש‬ ‫כמו שכ תוב ( מיכ ה ו‪ ,‬ח) הגיד לך אד ם מה טו ב‬ ‫ובאמת עבודת השם עצמה היא תענוג‪ ,‬וכל‬ ‫גם הרבה ספרים‪ ,‬ואמנם לא כולם ברי סמכא‪,‬‬ ‫ומה השם דו ר ש ממך ו גו' אהבת חסד‪ ,‬ונז כ רו כ אן‬ ‫המצוות כשאדם עושה אותם עם אמונה יש לו‬ ‫אבל יש אנשים מיוחדים שיודעים לייעץ בזה‪.‬‬ ‫שני חל קי ם‪ :‬מה טו ב‪ ,‬היינו שז ה טו ב ו כד אי‬ ‫הנאה‪ ,‬כי הוא יודע שזה כדאי לו‪ ,‬וממילא זה‬ ‫ובחובות הלבבות (שער התשובה פ״ו) כתב‬ ‫זה‬ ‫מתחשק ומושך‪ ,‬ואילו כשעושה רק מיראה‬ ‫לאד ם‪ ,‬שי א הב א ת החסד ויי הנ ה מזה‪ ,‬וכך י הי ה לו‬ ‫שבכל דור יש מורה דרך לעבודת השם‪ ,‬ורק‬ ‫יש‬ ‫קשה מאד‪ ,‬והוא כמו אנוס‪ ,‬אבל מאהבה‬ ‫טו ב ב עול ם הזה וג ם ב עול ם הבא‪ ,‬אבל זו גם‬ ‫צריכים לחפש ולמצוא‪ ,‬והחפץ חיים בצעירותו‬ ‫בזה טעם והנאה מיוחדת‪.‬‬ ‫דרי ש ה‪ ,‬מה השם דו ר ש מ מך‪ ,‬וכל א חד מ חויב בז ה‬ ‫חיפש ומצא מורה דרך את רבי נחומקה‬ ‫וכל שכן בלימוד התורה שזה התענוג הכי‬ ‫לפי כו חו וכפי ה א פ שרויו ת שי ש לו‪.‬‬ ‫הורודנער שהיה שמש בגרודנא והיה בעל מופת‬ ‫גדול שיכול להיות‪ ,‬ותורה זה הדבר הגדול‬ ‫וצדיק‪ ,‬ונסע אליו לקבל דרך בעבודת השם‪.‬‬ ‫(מתוך השיחה המובאת בסמוך)‬ ‫ביותר שנותן שלמות ותבלין ליצר הרע‪ ,‬ויש‬ ‫ולסיכום‪ ,‬הדבר הראשון הוא דבקות בתורה‪,‬‬ ‫מתיקות מיוחדת בתורה כמו שכתוב (תהלים‬ ‫ומידות טובות‪ ,‬וזה דברים שכל אחד יכול‪ ,‬ללמוד לפי טבעו מה שנוח לו‪,‬‬ ‫יט‪ ,‬יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים‪ ,‬והתורה נמשלה ליין ובשר וחלב ועוד‬ ‫ובצורה שאינה קשה‪ ,‬כי מה שקשה אי אפשר להמשיך הרבה‪ ,‬וצריך שיהיה‬ ‫כל מיני טעמים ודוגמאות של הנאות העולם הזה שהם רק 'משל' להנאה‬ ‫לפי הכוחות ביישוב הדעת ובלי היסח הדעת‪ ,‬וכן תפילה ביישוב הדעת‪,‬‬ ‫הגדולה שבתורה‪ ,‬וידוע שרציפות התורה מושכת מאד עד שקשה להפסיק‪.‬‬ ‫וחסד עם אהבת הבריות‪ ,‬והחסד מפתח את אהבת הבריות‪.‬‬ ‫ומעשה באחד שלמד בישיבה וקיבל דרך הלימוד של חזרות מהמשגיח‬ ‫ובאמת לכל אדם יש בטבעו מידות טובות ואהבת חסד‪ ,‬ורק יש נגיעות‬ ‫הגאון רבי אליעזר גינזבורג (זללה״ה) איך אפשר לחזור עם טעם‪ ,‬והתחיל‬ ‫ואהבות אחרות שמפתות ומושכות‪ ,‬כגון אהבת המנוחה והכבוד והממון‬ ‫ללמוד כך ונמשך לזה מאד עד שלא היה יכול להפסיק‪ ,‬ומרוב מתיקות לא‬ ‫ועוד דברים שהראש מונח בהם ומחמת זה אינו חושב על אהבת הבריות‪,‬‬ ‫שם לב על כוחותיו ונחלש והוצרך לנסוע כמה שבועות לבית הבראה בצפת‪,‬‬ ‫וכן רוצה פרסומים שיחשיבו אותו וכדומה‪ ,‬כי זה טבע האדם‪.‬‬ ‫מפני שהתאמץ יותר מן הכוחות‪ ,‬זהו כוח התורה המושך‪.‬‬ ‫ולכך צריך שכל ללמוד ספרי מוסר כדי לדעת איך מתגברים על כל‬ ‫וגם האור החיים הקדוש כתב (דברים כו‪ ,‬יא) שאם היו בני אדם מרגישים‬ ‫הקשיים האלה‪ ,‬וזוהי העצה הכי טובה! ללמוד קצת מוסר בכל יום‪,‬‬ ‫במתיקות וערבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬וכתוב‬ ‫בקביעות‪ ,‬בספר שמעניין ומושך‪ ,‬לא מתוך כפייתיות‪ ,‬אלא להכניס ללב שכך‬ ‫(משלי ה‪ ,‬יט) באהבתה תשגה תמיד‪ ,‬ובגמרא (עירובין נד‪ ,‬ב) קראו פסוק זה‬ ‫צריך להיות וכך טוב‪ ,‬בצורה מעניינת‪ ,‬עם התרגשות או בלי התרגשות כל‬ ‫על רבי אלעזר בן פדת‪ ,‬שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי‬ ‫אחד לפי טבעו‪ ,‬ובמשך הזמן זה משפיע שנעשה אדם אחר ומשתנה להיות‬ ‫ושכח את בגדו בשוק העליון‪ ,‬כי מתיקות התורה מושכת עד ששוכחים היכן‬ ‫כמו שצריך‪ .‬זו המציאות‪ ,‬וכמובן צריך סייעתא דשמיא לזה‪.‬‬ ‫נמצאים‪ ,‬כמו כשקוראים סיפור מרתק‪ ,‬ואמנם זו רק דוגמא‪ ,‬כי מתיקות‬ ‫‪J‬‬ ‫‪V. J ------------------------------------------------ V. J ---------------------------------------- V. r‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪S‬‬ ‫הודע ה מ ש מ ח ת! ל א חר ת קופ ה ארוכ ה ש ח סרו מ ס'‬ ‫ש נ פ ל ד ז”ל‬ ‫ל עי לוי נ ש מ ת ר' י ה ו ד ה‬ ‫ל ע ” נ ה א ש ה ה ח שו ב ה מ ר ת מ ל כ ה ב ו ל א ק ע ” ה‬ ‫ל עי לוי נ ש מ ת ר בי ז א ב צ ע נ ז א ר ז צ ” ל‬ ‫כרכים‪ ,‬ני תן שוב ל ה שיג א ת כל ספרי‬ ‫ב ת הר ב ר' א ב ר ה ם דוי ט ש ז צ ” ל‬ ‫ב ” ר י הו ש ע ז צ ” ל‬ ‫ב ” ר מ ש ה ש מו א ל ז ” ל‬ ‫ה ערו ת ו בי או רי ם על הש ” ס מכת ” י ר בינו‬ ‫ב ארון המכירות בכניסה ל בי תו רחוב ראב ” ד ‪17‬‬ ‫נ ל ביי ע ח' ח שון ת ש פיי ב ‪ -‬תנ צ ב״ ה‬ ‫נ ל ב ״ ע כ״ א ח שון ת ש ני א ‪ -‬תנ צ ב״ ה‬ ‫נ ל ב ״ ע כ״ ב ח שון ת ש ע ״ ג ‪ -‬תנ צ ב״ ה‬ ‫‪1x‬‬ ‫^ ‪r‬‬ ‫*‬ ‫י‪1‬‬ ‫׳‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫שאברהם נתן מים כדי הצורך‪ ,‬אלא שכיון שהיה חולה שתה הרבה וכלו המים‪.‬‬ ‫ושאלו קמיה רבינו‪ ,‬דצ"ב שהרי היה ישמעאל חולה כבר קודם לכן‪ ,‬וכמו ש פיר ש״י‬ ‫פניני דב‪+‬ר| פנינים והערותבעניני הפרשה‬ ‫(מדברים שנאמרו תחת השיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א)‪.‬‬ ‫פס' י״ד ש שר ה נתנה עיניה בו ונעשה חולה‪ ,‬והשיב רבינו שצ"ל שהוכבד חוליו‬ ‫אח"כ‪.‬‬ ‫החסרון בנטמאה העיסה וטומאת קודם מת׳׳ת‬ ‫הודאת בע׳׳ד עם קנין‬ ‫דקח חמאה וחלב וגן־הןקר אשר עשה וימן לפניהם והוא עמד עליהם מחת העץ‬ ‫ויאמר ?י את־שבע ?בשת מקח מידי בעבור מהיה־לי לעדה כי חפרמי את־הבאר‬ ‫ויאכלו‪( ,‬י״ח ח')‪.‬‬ ‫הזאת‪( ,‬כ״א ל')‪.‬‬ ‫ברש״י כתב‪' ,‬ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה‪ ,‬ש חזר לה אורח כנשים‬ ‫בספורנו כתב‪' ,‬כי את שבע כבשות תקח מידי‪ .‬על דרך ש לף איש נעלו ונתן‬ ‫אותו היום‪ ,‬ונטמאת העיסה'‪.‬‬ ‫לרעהו וזאת התעודה (רות ד‪ ,‬ז) כי היה זה עדות הסכמת הבעלים והודאתם‬ ‫שאלו לרבינו שליט״א‪ ,‬מה איכפ"ל לאברהם אבינו שנטמאה העיסה‪ ,‬הא בלאו הכי‬ ‫בדבר'‪ ,‬וביאר רבינו‪ ,‬דהוצרך הקנין משום דלהודאת בעל דין בעלמא מהני טענת‬ ‫יטמאו הגויים את הלחם משום שנחשבים כזבים לכל דבריהם‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שעיקר‬ ‫השטאה‪ ,‬ובקנין לא מהני כמבו' בשו״ע(חו״מ סי' פ״א סי״ז)‪ ,‬וא״כ יש מכאן מקור‬ ‫התמיהה מה איכפ"ל בכלל שיאכלו טמא‪ ,‬דרק הוא אכל חולין בטהרה‪ ,‬והעירו‬ ‫להאי דינא דהיה קנין כדי של א יהיה טענת השטאה‪[ .‬ושאלו די ש נידון גדול אם‬ ‫מהבית אפרים [וכ״כ בשם ר״י אייב שיץ וחת״ס] שכיון שהיה יו״ט ש ל פסח היתר‬ ‫בהמה נחשבת כלי או פירי‪ ,‬וא״כ תליא בהא‪ ,‬ואמר ש ל פ ר ש את הספורנו אפ שר‬ ‫האפיה היה מטעם ריבוי בשיעורין או הואיל‪ ,‬ובעי' שיהא ראוי לו ולך אם נטמא‬ ‫גם לפי שיטה אחת‪ ,‬וביותר שהיא ג״כ להלכה‪ .‬עוד דן שאולי קנין על הודאה הוי‬ ‫אינו לו ולא יכל לאפותו‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שדבר זה תלוי אם גם שרה שמרה כל התורה‬ ‫כמו חליפי שוה בשוה דמהני בכל מילי]‪.‬‬ ‫[ובשו״ת רמ״א סי' י' כתב שלא שמרה]‪ ,‬ושאלו‪ ,‬אם אפשר להוכיח מכאן שנהג‬ ‫טומאה קודם מת"ת‪ ,‬ואמר רבינו שאין ראיה‪ ,‬שאפשר שנהגו הכל כמו אחרי מתן‬ ‫קרבן עצים בעקדה‬ ‫תורה אע״פ שבאותו הזמן לא היה נוהג טומאה‪.‬‬ ‫ויאמר יצחק אל־אברהם אביו !יאמר אבי !יאמר הנני בני !יאמר הנה האש והעצים‬ ‫ואיה השה לעלה‪( ,‬כ״ב ז')‪.‬‬ ‫והיה כצדיק‬ ‫שאלו קמיה רבינו שליט״א‪ ,‬במה ש א מר יצחק ״ואיה השה לעולה״‪ ,‬דמנין ליצחק‬ ‫ויאמר אל־נא יחר לדי ואדברה אך הפעם אולי יטצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית‬ ‫שצריך שה‪ ,‬אולי הוא קרבן עצים ‪ . 1‬והשיב רבינו‪ ,‬שהיו הרבה עצים‪ ,‬ולקרבן עצים‬ ‫בעבור העשרה‪( ,‬י״ח ל״ב)‪.‬‬ ‫אין צריכים כ"כ הרבה‪.‬‬ ‫וברש״י כתב‪' ,‬על פחות לא בקש‪ .‬אמר דור המבול היו שמונה‪ ,‬נח ובניו ונשיהם‬ ‫ולא הצילו על דורם‪ ,‬ועל תשעה על ידי צירוף כבר בק ש ולא מצא'‪.‬‬ ‫מלח בעקידת יצחק‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬שי ש להקשות על דברי רש"י שחם מבני התיבה היה ולא היה צדיק‪ ,‬וא"כ‬ ‫הביאו קמיה רבינו מהשפ״א (הו' באמרי אמת ויקרא תרצ״ב) שהקשה מדוע‬ ‫הוו רק זי‪ .‬והביא רבינו ליישב בשם התורת חיים האדמו"ר הראשון מויזיניץ זצ"ל‪,‬‬ ‫בעקידת יצחק כתיב כל הדברים שהוצרך אברהם להם‪ ,‬לא כתוב שהיה לאברהם‬ ‫דכתיב בקרא "והיה כצדיק כרשע" (שם כ״ה)‪ ,‬והכוונה שאפי׳ מי שהוא "כצדיק"‪,‬‬ ‫מלח‪ ,‬והרי כל קרבן חייב במלח‪.‬‬ ‫והיינו שהוא נראה לבריות כמו צדיק‪ ,‬מספיק בזכות זו להצילו‪ ,‬ומשום שאם יהרג‪,‬‬ ‫ואמר רבינו‪ ,‬דאפשר שהרי היה זה קרבן מחודש של אדם‪ ,‬ולא היה קרבן ממש‪ ,‬וא״כ‬ ‫כיון שחושבים שהוא צדיק‪ ,‬יש חילול ה׳‪ ,‬ולכן בק ש גם עבור אדם כזה‪ .‬ומעתה‬ ‫אין כאן טענה של א היה מלח‪ ,‬שבזה ודאי לא נאמרו כל דיני קרבנות‪ ,‬ואמנם‬ ‫א״ש גם הקושיא גבי חם‪ ,‬די"ל שחם היה "כצדיק"‪ ,‬והיינו שלאחרים נראה כמו‬ ‫למאי דכתיב ילפינן‪ ,‬אבל אין מקום לחייב במה של א כתוב‪ .‬ואמר עוד רבינו‪,‬‬ ‫צדיק‪ ,‬ויש בזה חילול ה' אם יהרג‪.‬‬ ‫שהרי יש לטעון שגם לא כתוב שהיה כלי לקבלה‪ ,‬ויש מקום לומר שב אמת‬ ‫היה בלא קבלה רק שחיטה על המזבח‪ ,‬ומשום שהוא קרבן מחודש‪ ,‬ולא ככל‬ ‫טומאת אשתו של לוט‬ ‫הקרבנות‪ .‬ושאלו‪ ,‬האם י ש מקום לומר שגם האיל היה כן בלא מלח‪ ,‬ושחיטה‬ ‫ומבט אשמו מאחריו ‪-‬יו*הי נציב מלח‪( ,‬י״ט כ״ו)‪.‬‬ ‫בלא קבלה‪ ,‬ואמר שהאיל ודאי היה ש ם מלח וקבלה וככל קרבן‪ ,‬אבל אצל יצחק‬ ‫בנדה (דף ע' ע״ב) איתא‪ ,‬בג' דברי בורות ש ש אלו אנשי אלכסנדריא את רבי‬ ‫לא‪.‬‬ ‫יהושע בן חיננא‪ ,‬אשתו של לוט מהו שתטמא‪ ,‬אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח‬ ‫ושאלו‪ ,‬שהרי רש״י (כ״ב י״ג) כתב ״תחת בנו״‪ ,‬״על כל עבודה שע ש ה ממנו‬ ‫מטמא‪.‬‬ ‫היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני‪ ,‬כאלו בני שחוט‪,‬‬ ‫ושאלו לרבינו שליט״א‪ ,‬מאי שנא מאפר שרופין דמטמא (ל שיטת רבי אליעזר‬ ‫כאלו דמו זרוק‪ ,‬כאלו הוא מופ ש ט‪ ,‬כאלו הוא נקטר ונעשה דשן״‪ ,‬ומ שמע שהיה‬ ‫כמבואר באהלות פ״ב מ״ב)‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬דהכא שאני שאינו כאפר אלא שנהפכה‬ ‫זריקה‪ ,‬והסכים לזה רבינו‪ .‬ואמר‪ ,‬שי ש להעיר‪ ,‬שהרי בב שר אדם לא כ״כ שייך‬ ‫למלח‪ ,‬דאפר הוא שריפת הגוף ומה שיוצא ממנו‪ ,‬וכאן הגוף עצמו נהפך להיות מלח‬ ‫הפשט‪ ,‬וא״כ צ״ב מש״כ רש״י ״כאילו הוא מופשט״‪ ,‬אמנם אמר שחזי' שי ש‬ ‫וזה ודאי לא מטמא‪ ,‬עוד אמר רבינו‪ ,‬שאפשר שנהפכה בחייה לנציב מלח ולא הוי‬ ‫גם הפש ט בב שר אדם כמו ר״י ש הפ שיטו את עורו (ע״ז י״א א') [ויש להוסיף‬ ‫מת כלל‪.‬‬ ‫שמצינו (נדה נ״ה א') שגזרו טומאה על עור האדם משום ש מ א יעשה עורות‬ ‫אביו ואמו שטיחים]‪.‬‬ ‫דרך חולים לשתות הרבה‬ ‫אח״כ הראו ש מ פו ר ש בבמדבר רבה (נשא י״ז ב') שבקרבן יצחק היה מלח‪ ,‬ד ש ם‬ ‫דכלו• המים מן־החמת ומשלך את־הילד מחת ??וזד השיחם‪( ,‬כ״א ט״ו)‪.‬‬ ‫איתא גבי האיל ״נטלו והספיגו אמר כך תהא רואה כאילו יצחק מסתפג לפניך״‪,‬‬ ‫וברש״י כתב‪' ,‬לפי שדרך חולים לשתות הרבה'‪ ,‬ולכאו' כוונת רש״י ליישב‬ ‫ופי' ש ם המפרשים דהיינו מלח‪ ,‬וכלשון המשנה ש מ ס פג במלח‪.‬‬ ‫מה שנגמרו המים ומדוע אברהם לא נתן להם מספיק מים‪ ,‬וע״ז יישב רש״י‬ ‫‪ .1‬ואין נראה דמשום המאכלת‪ ,‬שהרי לא שאל מטעם זה‪ ,‬וגם במהרי״ל דיסקין כתב שאברהם הסתיר את המאכלת כדי שלא יירא יצחק [וע״ש שדן לפרש כן בכוונת הילקו״ש]‪.‬‬ ‫להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ירל ע״י מערכת "קובץ גליומת״ ‪k.gilyonot@ gm ail.com‬‬ ‫)‬ ‫^ן ץן ץ ךז‬ ‫״למען ירכו ימיכם״ ‪ -‬בליון לחיזוק דקדוק ההלכה במעות מזוזה‬ ‫דלת לחצר שעשו לו עמוד נמוך למנעול‬ ‫סוכה ומזוזה‬ ‫דוגמא נוספת שכנראה נובעת מחוסר שימת לב‪ ,‬באחת החצרות בבני ברק בכניסה‬ ‫בגליון הקודם התבאר שמחמת הצורך להכשיר את הסוכה מצוי שמתחייבים במזוזה‪,‬‬ ‫לחצר פרטית‪ ,‬ע שו שער ש הע מוד השבזאלי שלו מחזיק‬ ‫באופן שהסוכה היא חלק מהחדר או הסלון‪ ,‬וי ש בסמוך לסוכה קורת ב טון‬ ‫את השער‪ ,‬ואת המשקוף‪ ,‬והמשקוף ב צד השמאלי אינו‬ ‫שבולטת לתוך הבית קצת‪( ,‬כפי ש מ צוי שי ש בסמוך לסוכה‪ ,‬מכיון שזה קצה הבנין‬ ‫מונח ע’’ ג ע מוד אלא מחובר לקיר של הבית‪ ,‬אך י ש ע מוד‬ ‫בקומות האחרות) שבלי שיכוון עליהם לשם צור ת הפתח אין לזה דין של צוה’’ פ מכיון‬ ‫ימני נמוך שנע שה רק ב ש בי ל לנעול את השער‪ ,‬שיכנס‬ ‫שאינו מ ש מ ש כפתח (שגם הסוכה וגם שאר החדר מ שמ שי ם כמקום אחד) ולכאו’‬ ‫בו הלשונית של המנעול‪ ,‬ולכן הוא נמוך ואינו מגיע עד‬ ‫פטור ממזוזה‪ ,‬שזה נחשב לצוה’’ פ לאחזוקי תקרה ש מבו אר בגמ’ ו ב שו’’ ע בדין‬ ‫חשבו שזה פטור)‪ .‬אמנם באמת‬ ‫המשקוף (ואולי לכן‬ ‫אכסדרה שפטורה‪ .‬אך מחמת שכעת רוצה ל ה שת מ ש בזה לסוכות מוכרח להחשיב‬ ‫אי’’ ז סיבה לפ טור ממזוזה מכיון שמספיק ש הע מוד גבוה‬ ‫זאת לצוה’’ פ לכל השנה‪ ,‬כמ ש’’כ החזו’’ א לגבי עירובין שאם י ש לו צוה’’ פ שנע שי ת‬ ‫י’’ ט ואי’’ צ שיגיע עד המשקוף‪ .‬ובאמת י ש לחייב שם‬ ‫מאליה לא חזוקי תקרה שאי’’ ז צוה’’ פ מו עיל מ חשבתו שיהיה צוה’’ פ‪ ,‬אך אם רוצה‬ ‫במזוז ה בברכה‪.‬‬ ‫*‬ ‫שיהיה צוה’’ פ רק ל שבת אחת אינו מועיל אף לאותה‬ ‫במשך הזמן קיבלנו פניות‬ ‫שבת‪ ,‬וממילא כאן שמוכר ח להתכוון שיהיה צוה’’ פ‬ ‫כשיש לכל אחד ימין אחר‬ ‫מת״ח בכמה ערים בארץ‬ ‫אחרי‬ ‫ובפ ש טו ת‬ ‫במזוזה‪,‬‬ ‫חייב‬ ‫לכאו’‬ ‫ל תמיד‬ ‫שאלה שנ ש אלנו על חדר מדרגו ת שי ש לו בכל קומה שתי פתחים ל ש תי אגפים שונים‪,‬‬ ‫שמעוניינים לבדוק את דיני‬ ‫שהתכוון פעם אחת שיהיה צוה’’ פ לא מהני מחשבה‬ ‫אך המעלית נמצאת בתוך אגף אחד‪ ,‬כך שכל מי שבאגף השני עולה בד’’כ‬ ‫המזוזה בבתים שבאיזור‬ ‫אחרת ל ב ט ל את המחשבה הקודמת ואין פ תרון אחר‬ ‫במעלית לאגף א’ ומשם יוצא לחדר מדרגו ת ועובר לאגף השני כדי להיכנס לביתו‪,‬‬ ‫מגוריהם‪ ,‬ובס״ד אנו רועים‬ ‫חוץ מ ל ש בור את הצוה’’ פ באופן ש פו סל אותה‪.‬‬ ‫וא’’כ יוצא שעי קר ה ת שמי ש בפתח מהמדרגות לאגף א’ הוא לכיוון היציאה כדי‬ ‫לקדם זאת‪ ,‬כל מי שהגיש‬ ‫אמנם כתבנו שאם עושה צוה’’ פ מיוחדת לסוכות‬ ‫להיכנס לאגף ב’‪ ,‬ורק ב שב ת או כשהמעלית מ קולקלת מ ש תמ שי ם בו ככניסה לאגף‬ ‫ואחרי סוכות מפרק אותה‪ ,‬יהיה פ טור מ מזוז ה‬ ‫א’‪.‬‬ ‫בעניין העעה שיפנה אלינו‬ ‫מכיון שזה שייך לסוכה וסוכה פטורה מ מזוז ה כי‬ ‫ושאלנו את מורינו הגרמ’’ מ לובין שלי ט’’ א ואמר סברא מ חוד ש ת ש מכיון שעי קר‬ ‫כדי שנוכל לקדם את זה‪.‬‬ ‫היא דיר ת ארעי‪ ,‬והעירו שלכאו’ אע’’ פ ש מ צד הסוכה‬ ‫הפתח שייך לאגף א’ ל מרו ת שי ש לאגף ב’ דרי ס ת הרגל אין ת שמי ש ם חשוב‬ ‫זה דיר ת אר עי ופטור‪ ,‬מ’’ מ כלפי הדירה שלו ש ב צד השני אינו פו טר וכמו שהתבאר‬ ‫יותר מ ת ש מי ש אגף א’ אף שהוא פחות תדיר‪ ,‬ולכן קובעים את המזוזה בימין הכניסה‬ ‫בגליון הקודם מהמשנ’’ ב בהלכות סוכה (תרכו סקכ’’ א) בשם הפרמ’’ ג שסוכה‬ ‫לאגף א’‪.‬‬ ‫שנכנסים אליה מהבית י ש לקבוע בה מזוז ה משו ם הבית‪ ,‬וה’’ נ הוי סוכה שנכנסים‬ ‫ועוד י ש להוסיף שהרי ההיכר ציר ב חדרי מדרגו ת הוא תמיד לכיוון היציאה‪ ,‬כי כך י ש‬ ‫אליה מהבית‪ .‬אך יתכן לחלק שכאן יהיה פ טור מכיון שוד אי עיקר הפתח רק ל צורך‬ ‫תקן למקרי חירום שגם אם יהיה ל חץ על הדלת לצאת יהיה אפ שר לפתוח את‬ ‫הסוכה ולא לצורך הבית ממילא דינו לילך אחרי הסוכה (משא’’כ בפתח ג מור שהוא‬ ‫הדלת‪ .‬אך מסתבר שמכיון שעו שי ם כן לסיבה הצדדית אי’’ ז משנה את הפתח‪.‬‬ ‫נחשב לפתח ל ש תי הצדדים‪ ,‬ורק שהולכים אחרי עיקר הכניסה לקבוע את הצד‬ ‫אמנם ש אלנו גם את הגר’’ ש רוזנ ברג ש לי ט’’ א ואמר‪ ,‬שכן הולכים אחרי היכר ציר‬ ‫שחייב‪ ,‬וכ ש צד אחד קבוע נחשב שעי קר הכניסה אליו ל מרות שהוא החיצוני) וצ’’ ע‪.‬‬ ‫למרות שזה נעשה בגלל סיבה צדדי ת ולכן ס’’ ל שי ש לקבוע את המזוזה לכיוון‬ ‫ובעיקר הנידון האם בית שער ארעי לבית קבוע חייב במזוזה האריך הגרח’’ ק (בפרשה‬ ‫האגף השני‪.‬‬ ‫סדורה סי’ לב) וכ’ דזה מחלוקת ראשוני ם ולפי הרמב’’ם מוכח שפטור‪ ,‬ובר ש’’ י מדויי ק‬ ‫והנידון האם היכר ציר הוא סיבה שמחשיבה את הפתח יו תר ל צ ד אחד‪ .‬או סימן שאם‬ ‫שחייב‪ ,‬אך בנידון כאן יל’’ ד די ש סברא טפי ל פ טור וכנ’’ ל‪.‬‬ ‫ע שו שם את הדלת בוד אי ש ש ם העיקר‪ ,‬אך כאן שאנו יודעי ם שי ש סיבה אחרת‬ ‫למה ע שו כך אי’’ ז קובע‪( ,‬ובד’’כ אין נפק’’ מ כי תמיד זה בפתח החיצוני ו אז הולכים‬ ‫אוהל לתקופת החגים‬ ‫אחרי הפנימי ולא לפי היכר ציר)‪.‬‬ ‫מצוי בכמה קהילות שמחמת הצורך בימים נוראים בהיכל ג דו ל יותר לבית הכנסת‪,‬‬ ‫משתמ שי ם באוהלים זמניים שבונים אותם ל מ שך חגי תשרי‪ ,‬וילה’’ ס האם אותם‬ ‫דירה בדמי מפתח‬ ‫אוהלים חייבים בבזזוזה‪ ,‬אמנם בד"כ זה‬ ‫באחד הדירות שהגענו לראות‪ ,‬היו כמה שאלות מעניינות‪ ,‬ונביא‬ ‫פטור כי זה מ ש מ ש בעי קר לתפילה ואין שם‬ ‫את הנידונים שהיו על אחד הפתחים‪.‬‬ ‫לי מוד קבוע ברוב היום‪ ,‬אך לפי מה שכן‬ ‫הפתח של המטבח היה באופן שיש פצים ימין ומשקוף רגילים‪,‬‬ ‫מצוי שנוהגים לקבוע מזוז ה גם בבית כנסת‬ ‫אך בצד שמאל אמנם כלפי חוץ זה כפתח רגיל‪ ,‬אך כלפי‬ ‫המ ש מש בעי קר לתפילה‪ ,‬לכאו’ גם כאן י ש‬ ‫פנים לא ניכר הפצים‪ ,‬דהיינו שאינו בולט כלפי פנים אלא הקיר‬ ‫ענין לקבוע‪ .‬אך הנידון מ צד שזה ארעי‬ ‫מסתיים בסוף הפתח‪ .‬והנה כבר נתבאר כמה פעמים שאם אין‬ ‫בליטה שניכרת כלפי פנים‪ ,‬אלא רק סיום הכותל זה נחשב‬ ‫פחות מל’ יום‪ ,‬וי ש לחלק שבחו’’ ל זה וד אי‬ ‫למזוזה רק לפי דעת הרא’’ ש ומחמירים לחייב בכה’’ג במזוזה‬ ‫פטור‪ ,‬אך באר״י י״ל שחייב שהרי שכירות‬ ‫מספק‪ .‬וכ״ש בנידון כאן שהחיסרון רק בצד השמאלי‪ ,‬ודעת‬ ‫חייבת בא’’ י אף ביום אחד‪ ,‬אמנם כאן גר ע מ שכירו ת ש ש כירו ת זה דיר ת קבע‪ ,‬אך אוהל‬ ‫הרא״ש שלגבי מזוזה מספיק שיש פצים ימין לבד לחייב שפוסק כר״מ שדורש ממש״כ ״מזוזת״‬ ‫זה דיר ת אר עי וארעי פ טור גם באר’’י‪ ,‬והחילוק בין שכירות ליום אחד שנ חשב קבע‬ ‫חסר ו’‪ ,‬שבפצים ימין לבד חייב‪ ,‬כך שזה ס’’ס לחייב‪.‬‬ ‫לבין דיר ת ארעי‪ ,‬ש בדיר ת ארעי המקום מ צד עצ מו אינו מתאים ל שי מו ש קבוע‪ ,‬שאין‬ ‫אמנם יש כאן עוד שתי נידונים נוספים שמיוחדים כאן‪ ,‬א’ סיבה לחייב וא’ סיבה לפטור‪ .‬בנוסף‬ ‫רגילות ל הישאר שם יותר‪ ,‬ואולי תלוי בבעלים‪ .‬ובא’ המקומות ראיתי שבפתח הרא שי‬ ‫למה שנתבאר יש סיבה נוספת לחייב מכיון שבצד השמאלי היה זוית פלסטיק שנעשית‬ ‫קבעו מזוזה‪ ,‬וב ש אר הפתחים לא קבעו‪ ,‬ולכאו’ ממ’’ נ אין בזה טעם‪ ,‬וי’’ ל שהמזוזה‬ ‫לשמור על הזוית בקיר שלא תשבר‪ ,‬והיא כן בולטת קצת לחלל הפתח באופן הניכר גם מבפנים‪,‬‬ ‫היתה לנוי הפתח‪ ,‬וצ’’ ע אם זה ד בר ר אוי ל קבוע מזוז ה לשם‬ ‫ואע’’ פ שזה בולט רק קצת (בערך ‪ 2‬מ’’מ) נחשב לפצים‪ ,‬ולפ’’ ז‬ ‫‪-‬׳‬ ‫נוי‪.‬‬ ‫נחשב שיש גם פצים שמאל וחייב לכו’’ע‪ .‬אלא שילה’’ס אם זה‬ ‫בהודאה להשי׳׳ת‬ ‫נחשב לפצים‪ ,‬או שזה נעשה לסיבה אחרת כעין הפטור של‬ ‫עד הנה עזרונו רחמיו ולא עזבונו חסדיו‬ ‫חוסר שימת לב לפתחים החייבים‬ ‫לאחזוקי תקרה‪.‬‬ ‫והנידון השני הוא עוד צד לפטור‪ ,‬מכיון שדעת הרמב’’ם שצריך‬ ‫ובפרט עתה בהולדת בני בנימין ברוך‬ ‫במזוזה‬ ‫דלת‪ ,‬וכאן לא היה דלת‪ ,‬אך היה וילון‪ ,‬וכ’ הגרח’’ק בשם‬ ‫• הזמנת בדיקה למקופ המזוזה • ]‬ ‫במהלך ימי ת שרי ראינו בבית ש ל ת’’ח מבוגר שבנה‬ ‫הגרד’’ ל מתשו’ ר’’א בן הרמב’’ם שמהני וילון כדלת (מ’’ב רפו‬ ‫מרפסת כדי שיהיה לו סוכה גדולה (וכן השנה זה‬ ‫שעה’’ צ קכ) אך ילה’’ס אם צריך שיעמוד ברוח ואת’’ ל דבעינן‬ ‫ההזמנה אוטומטית בקו ‪□ 0733-515-096‬‬ ‫סגור עם גג כחדר)‪ ,‬וי ש פתח בין המרפסת לבית‪ ,‬ולא עלה‬ ‫שיעמוד ברוח‪ ,‬זה יהיה תלוי אם מודדים לפי הרוח שברחוב או‬ ‫על ד ע תו שהפתח חייב ב מזוז ה (אף בברכה‪-‬אמנם לא‬ ‫שבבית‪.‬נידון נוסף שהיה שם שזה היה דירה בדמי מפתח‪ ,‬ויל’’ ד‬ ‫היה שותף בהפצת הגליון□‬ ‫הערנו לו על כך כדי שלא י צ ט ער מד אי ויל’’ע)‪.‬‬ ‫האם דינו כשוכר שחייב רק מדרבנן או שדינו כבעלים שחייב‬ ‫לתגובות‪ ,‬העעות‪ ,‬תרומות‪ ,‬סיוע בהפעה‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬וצ’’ ע כעת‪.‬‬ ‫והשגת הגליון□‬ ‫בקו המזוזה ‪ 0733-515-096‬בשלוחה ‪□ 3‬‬ ‫טלפון ‪□ 0534-121-360‬‬ ‫מייל ‪□ COM.GMAIL@Q534110457V -‬‬ ‫או בעברית מזוזה@מייל‪.‬קום □‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבוך שליפרא‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז‬ ‫בקירוב רחוקים נבעו מתוך אהבתו לקב“ה‪ ,‬שאינו מסוגל לשבת בשקט ולדאוג‬ ‫מעלת חינוך הבנים‬ ‫רק לעצמו‪ ,‬בשעה שיודע שיש בידו לעורר את הכופרים לאמונת ה'‪.‬‬ ‫״כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬ ‫ומשפט“‪( ,‬י“ח‪ ,‬י“ ט)‪.‬‬ ‫וכעי“ ז פירש הקדוש החפץ חיים הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום‬ ‫על לבבך‪ ,‬ושננתם לבנך“ וגו' (דברים ו‪ ,‬ו‪-‬ז)‪ ,‬דמה שנאמר בסוף הפסוק "ושננתם לבנך“‬ ‫”ידעתיו ‪ -‬לשון חיבה"‪.‬‬ ‫זהו הוכחה על מש“כ בתחילה "והיו הדברים האלה וגו' על לבבך“‪ ,‬כי אם האדם דואג‬ ‫(רש “י)‬ ‫לחנך את בניו שילמדו תורה‪ ,‬זהו אות וסימן‬ ‫בלשון הפסוק כאן מבואר שהטעם שהקב“ה חיבב‬ ‫מלשכתהגזית‬ ‫שדברי התורה חקוקים בלוח ליבו‪ .‬והן הן הדברים‬ ‫את אברהם אבינו זהו משום שחינך את בניו‪ ,‬ואת‬ ‫שאהבת האדם לקב“ה ניכרת על פי מה שהוא‬ ‫מעמד מיוחד ורב רושם התקיים במעונו של מרן רבן של ישראל שליט“א‪,‬‬ ‫ביתו [והיינו גם את בניו וגם את "אנשי ביתו“ שהם‬ ‫כאשר עלו למעונו מחנכים ומלמדי תשב“ר יחד עם צעירי הצאן לקבל את‬ ‫האלפים ורבבות שקירב אברהם אבינו לאמונה‬ ‫דואג לאחרים לקרבם לאמונה ודרך התורה‪.‬‬ ‫ברכת הק ודש‬ ‫וכמבואר ברמב“ם פ “א מהלכות ע“ ז ה “ג]‪ ,‬לשמור‬ ‫רגעי השיא של המעמד נרשמו כאשר מרן שליט“א ניאות להשיב לשאל ות‬ ‫את דרך ה'‪.‬‬ ‫שהועלו ע“י המחנכים של יט“א אשר ביקשו לקבל עצה והדרכה בתוך ים‬ ‫כבר עוררנו כמה פעמים שאין די לאדם במה‬ ‫הנסיונות הגובר בדורינו‪.‬‬ ‫וראוי להבין מדוע עיקר אהבת הקב“ה לאברהם‬ ‫הוא עבור חינוך הבנים‪ ,‬וכי לא היו לו מספיק‬ ‫ששולח את בניו לתלמוד תורה ובנותיו למוסדות‬ ‫להלן חלק מן השאל ות שנשאל מרן שליט“א בעניני חינוך ילדי התשב“ר‬ ‫ובהם דברי חיזוק לצעירי הצאן שנכחו במעמד המיוחד‪( .‬מתורגם מאידיש‬ ‫זכויות מצד עצמו ומצד עצם הניסיונות שעמד‬ ‫חינוך‪ ,‬אלא צריך להתעניין בקביעות אצל המלמד‬ ‫ללשוה“ק בשינויי עריכה מתבקשים)‬ ‫בהם כדי שהקב“ה יאהב אותו‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫ולשמוע מה מצבם‪ ,‬ולראות האם יש לו עוד מה‬ ‫שאלה‪ :‬הילדים היום חיים בנסיונות חזקים ואנו מבקשים לדעת מהי‬ ‫ונראה שמעשיו הטובים של אברהם אבינו בפני‬ ‫להוסיף להם‪ ,‬וכגון להוסיף להם מלמד פרטי‬ ‫הקבלה הטובה ביותר עבור כל ילד שיקבל על עצמו בכדי לעמוד איתן‬ ‫עצמם עדיין אינם הוכחה גמורה שהוא פועל מתוך‬ ‫בנסיונות התקופה?‬ ‫בערב וכיו“ב‪ ,‬ואב שמתנהג כך ואינו מזלזל בחינוך‬ ‫אהבת ה'‪ ,‬שיתכן שכוונתו להשלים את עצמו וכדו'‪,‬‬ ‫מרן שליט“א‪” :‬להרבות בלימוד התורה! לימוד התורה הוא הדבר היחיד‬ ‫בניו ובנותיו‪ ,‬אות הוא שדרך התורה חקוקה על‬ ‫אבל כיון שאברהם אבינו לא אמר די בכך שהוא‬ ‫שבכוחו להחזיק אותנו‪ ,‬ילד שיקבל על עצמו להרבות עוד ועוד בלימוד‬ ‫לבבו‪ ,‬אבל אם הוא רק שולח את בנו לתלמוד‬ ‫עצמו כבר השיג את השלמות‪ ,‬אלא מסר נפשו‬ ‫התורה יצליח בעז“ה“‬ ‫להפיץ את האמונה הלאה לאחרים‪" ,‬לבניו ולביתו‬ ‫תורה ואינו מתעניין עוד מה יכול להוסיף לבנו‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬כיצד ראוי יותר שיתחזקו הילדים להרבות בלימוד התורה‪ ,‬האם‬ ‫עדיף שילמדו גם בהפסקות‪ ,‬אולי לעש ות סדרים גם בימי שישי ושבת או‬ ‫אחריו“‪ ,‬מזה מוכח שבוער בקרבו כאש אהבת‬ ‫הרי הוא מזלזל ח“ ו בחינוך הבנים‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬עד שאינו מוצא מרגוע לנפשו עד שיפיץ את‬ ‫בכלל עדיף שילמדו בערב?‬ ‫וזכורני מילדותי‪ ,‬שאמי מורתי ע“ה שכרה מלמד‬ ‫מרן שליט“א מסרב לענות ואומר שאין בזה כללים וכל אחד לפי ענינו‬ ‫האמונה לאחרים‪ ,‬ולכן הקב“ה אהבו‪ ,‬כי מי שאוהב‬ ‫"להרבות בלימוד התורה“‬ ‫את הקב“ה‪ ,‬גם הקב“ה אוהבו‪.‬‬ ‫פרטי שילמד בכל לילה עם כל אחד מבניה‬ ‫שאלה‪ :‬ב“ה הילדים לומדים חזק מאד אולם אינם זוכרים את מה שלומדים‪,‬‬ ‫ועל דרך זה מבואר בספרי (ואתחנן פ' ל“ב) על‬ ‫ובנותיה כדי שיוסיפו ללמוד עוד כפי כוחם‪,‬‬ ‫הם מבקשים לשא ול מה אפשר לעש ות כדי לזכור את מה שלומדים‬ ‫הפסוק (דברים ו' ה') "ואהבת את ה' אלוקיך“ ‪-‬‬ ‫ואע“פ שהייתה אלמנה‪ ,‬והיה קשה לה לפרנס את‬ ‫מרן שליט“א‪ :‬הילדים צריך סבלנות‪ ,‬לא לצפות מעצמם לזכור בקלות הכל‪,‬‬ ‫"אהבהו על הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר‬ ‫ילדיה‪ ,‬לא הסתכלה כלל על חסרון ממון עבור‬ ‫סבלנות‪ ,‬ככה המכונה (המוח) עובדת‪ ,‬ע“י חזרה לאט לאט תצליחו בעז“ה‪.‬‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן“‪ ,‬והרמב“ם בספר‬ ‫חינוך הבנים‪ ,‬אלא אמרה שכיון שאין לבניה אב‬ ‫שאלה‪ :‬בתקופה האחרונה מרגישים יותר ויותר את שנאת עשיו ליעקב‬ ‫המצוות (מ“ ע ג') האריך לבאר הדברים שמצות‬ ‫ואת שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים‪ ,‬האם יש משה ו שהילדים יכולים‬ ‫שילמדם תורה‪ ,‬היא שוכרת מלמד פרטי שילמד‬ ‫אהבת ה' כוללת "שנדרוש ונקרא האנשים כולם‬ ‫לעשות בשביל כך?‬ ‫עמם‪ ,‬כי בחינוך חייבים כמה שאפשר‪ ,‬ורק אז‬ ‫לעבודתו יתעלה ולהאמין בו‪ .‬וזה כי כשתאהב‬ ‫מרן שליט“א‪ :‬אנו לא יכולים לעש ות כלום! הקב“ה הוא זה שיכול לעשות‪,‬‬ ‫אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים‬ ‫זוכים לברכה עצומה וסייעתא דשמיא‪ .‬וצריך‬ ‫עלינו להשאיר את זה להקב“ה ולבטוח בו‪ ,‬הילדים יכולים רק להתפלל ‪-‬‬ ‫תפילה של תשב“ר‪.‬‬ ‫לאהוב אותו‪ .‬וזה על צד המשל כן כשתאהב‬ ‫לידע שעל הוצאת בניו לתלמוד תורה הלא‬ ‫האל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו‬ ‫שאלה‪ :‬בתקופה זו שבני הישיבות נרדפים ומושלכים לכלא הצבאי רח“ל‪,‬‬ ‫מבואר בדברי חז“ ל (ביצה דף ט“ ז ע“א) שאינם‬ ‫הנה אתה בלא ספק תדרוש ותקרא הכופרים‬ ‫האם יש משהו שהילדים יכולים לעש ות בשביל כך?‬ ‫בכלל המזונות הקצובים לו אלא שאם הוסיף‬ ‫והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה‪ .‬ולשון‬ ‫מרן שליט“א‪ :‬אם הילדים מתנהגים כמו שצריך וב'ערליכקאייט' אז זה‬ ‫מוסיפין לו‪.‬‬ ‫משפ יע על כל העולם‪ ,‬ואם הילדים יתחזקו בדרכי אבות הקב“ה יעזור‬ ‫סיפרי (שם) ואהבת את י“ י וכו' אהבהו על הבריות‬ ‫ויתבטלו כל הגזירות‪.‬‬ ‫כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן‪.‬‬ ‫ובזמנינו החופשיים דורשים מאתנו לשנות‬ ‫ר“ ל כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם כמו‬ ‫שאלה‪ :‬מרן שליט“א הזכיר קודם את מעלת התפילה של תינוקות של בית‬ ‫את בתי החינוך ולהעמידו כרצונם‪ ,‬אבל ח"ו‬ ‫רבן‪ ,‬מה אפשר לומר לילדים על גודל חשיבות תפילת תשב“ר?‬ ‫שהעיד הכתוב (ישעי' מא) אברהם אוהבי שהיה גם‬ ‫וח"ו להתפשר על שום שינוי אף הקטן ביותר‪,‬‬ ‫מרן שליט“א‪ :‬התפילות של תינוקות של בית רבן חשובות מאד בשמים‪,‬‬ ‫כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק‬ ‫מתחשבים בתפילה שלהם! בשמים מתחשבים בכל תפילה של תינוקות‬ ‫אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים‬ ‫ובמסירות נפש ממש יש לעמוד כחומה בצורה‬ ‫של בית רבן!‬ ‫אליו“‪ ,‬עכ“ל‪.‬‬ ‫חובתינו וזכותינו לחינוך הילדים בדרך התורה‬ ‫לפני צאתם של ילדי תשב“ר ממעונו בירכם מרן שליט“א שיזכו להתעלות‬ ‫והרי מבואר שקירוב רחוקים נובע מתוך אהבת‬ ‫והיראה המסורה לנו מאבותינו ואבות אבותינו‬ ‫עוד במעלות התורה והיראה וללכת בדרכי אבותינו‪ ,‬הילדים יצאו מן הבית‬ ‫כאשר על פניהם ניכרת ההתרגשות העזה‪ ,‬כאשר המחנכים של יט“א‬ ‫השי“ת‪ ,‬שיהודי שאוהב את הקב“ה אינו יכול‬ ‫וכפי שקבלנו מהר סיני‪ ,‬ונלך בדרכו של אבינו‬ ‫מציינים בהתפעלות "בטוחים אנו שר ושם עז זה ילווה את הילדים עד‬ ‫לשבת בשקט כשרואה שאחרים אינם הולכים‬ ‫אברהם ע"ה שמסר נפשו לחינוך בניו וזכה בעבור‬ ‫זקנה ושיבה“‪.‬‬ ‫בדרך התורה‪ ,‬וכמו שנאמר (תהלים צ“ ז י') "אוהבי‬ ‫‪*X-‬‬ ‫זה שהקב"ה יאהבנו בחיבה יתרה‪.‬‬ ‫ה' שנאו רע“‪ ,‬וכל פעולותיו של אברהם אבינו‬ ‫מ » ץי‬ ‫מעונות אריות‬ ‫מעשה דג ‪ -‬הנהגותמרז שליט״א‬ ‫ע ל ה ס כ מ תו‬ ‫ה נ ו ד ע ׳ ג ד ו ל ב ק ר ב ך׳ ו ת שו ח ״ ח ל מ ח ב ר‬ ‫ה ספר‬ ‫( מ תו ך‬ ‫בגלו ת ה' םקנדריי סקאאל'‬ ‫ל ה ב א ת ה ד ב רי ם ל תו ע ל ת ה ר בי ם)‬ ‫(פר ק די )‬ ‫והקמת יי שוביפ חקלאיים‪ ,‬עלתהסוגית השמיטה‬ ‫בית ועד תלמידי חכמים‬ ‫לד יון צי בורי‪ .‬באויר וו המתירנית גגו?‪ ,‬ראשי הממשל‬ ‫מצבם הכלכלי עגיל הישיבות בליטא גכי רע‪.‬‬ ‫ת שו ח ״ ח‬ ‫א רי ״ ת׳‪,‬‬ ‫' מ עו נו ת‬ ‫ספר‬ ‫( מ תו ך‬ ‫נדון כל נושא הלכתי ׳לבוז וללעג‪ ,‬קל וחומר מצות‬ ‫לייונו ת של תלמידים מסתופפים בצל הישיבות‬ ‫על‬ ‫ש לי ט ר א‬ ‫פ רי ד מן‬ ‫יעקב‬ ‫הרב‬ ‫ל מ חבר‬ ‫גשמיטה הדורשת ה תמסרוב של שנה ויותר‬ ‫הקדושות ברחבי ליטא‪ ,‬קולות לימוד עולים כן ן‬ ‫ונוגעת לכיסם הפםונה של בתושבים ולתקציבים‬ ‫זו‬ ‫ב מ סג ר ת‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫ל ה ע תי ק‬ ‫ר שו תו‬ ‫הישיבות בריתחא דאורייתא יוכןם וליל מתוך‬ ‫גכלליי ם של היישובים‪.‬‬ ‫‪ 1‬שפרחו‬ ‫התמדה ועצומה וחשקת הלב‪ ,‬אילם ובכול‪:‬‬ ‫ל תו ע ל ת ה ר בי ם)‬ ‫בדאש העין הה המצב חמיר פי כמה‪ .‬מצות‬ ‫היש״בות ב רוחניית כן שפ׳ל מצבם הכלכלי‪.‬‬ ‫הספר במשך היום‪ ,‬אבל ה״א‬ ‫מרגשת‬ ‫התכתבות‬ ‫בידינו‬ ‫שמיטה הבתה מצוה בלתי מוכרת‪ .‬שמיטה היא‬ ‫הבחורים נאלצו להסתפק בלחם צר ולמדו תורה‬ ‫לומד אצל רבי כל ערב‪ .‬וגם‬ ‫פרוץ‬ ‫ערב‬ ‫ת“ ש‪,‬‬ ‫משנת‬ ‫אסת מן דמצוות התלויות בארץ‪ ,‬ובחו״ל אין‬ ‫מתוך דחקות גדולה‪.‬‬ ‫הוא ב“ה לומד את התורה‬ ‫מלחמת העולם‪ ,‬בין עכמרד‬ ‫מקיימים אותה‪ .‬שמיטה? כוי שמע?‬ ‫גד ולה‪,‬‬ ‫גאגבה‬ ‫הקדושה‬ ‫אלחנן‬ ‫רבי‬ ‫מרן‬ ‫התורה‬ ‫ו םבי שיב תו של רבי וין לח נן וסרמ ן הינד־ שבברנוביץ‬ ‫ר רגו מסר את נפשו כהי להעמיד את הדת על תילה‬ ‫ושרר מצב דומה‪ .‬כאשר המצב הלך והחריף‬ ‫ומתקדש בלמודו בכל יוכן‪.‬‬ ‫ההם‬ ‫בימים‬ ‫שחי‬ ‫וסרמן‪,‬‬ ‫ולהחזיר ע(‪:‬ורו׳‪ :‬למצות השמיטר‪ .‬עמד וחיבר ספר‬ ‫כהתנאים הגשמיים בישיבה הזיו קשנם מנשוב ‪-‬‬ ‫הוא מקנא את דוב נ“׳־ שהוא‬ ‫הווילנאית‪,‬‬ ‫טרוקי‬ ‫בגלות‬ ‫כרלכתייה גגיהיו הדברים מובנים‬ ‫מיוחד‬ ‫ואלץ רבי אלחנן וסרמן זצוק״ל להרחיק נדוד עד‬ ‫סבלנות‬ ‫ליו‬ ‫ואין‬ ‫בישיבה‪,‬‬ ‫ללאה שטרנבוך‪ ,‬אחותו של‬ ‫ומחוורים כשבלה‪ .‬ואי־ בזאת לא אמר די‪ .‬מהלכה‬ ‫אנוליי״ כדי לדבר על ליבם של נדיבים שיאותו‬ ‫לחכות ליום שוו גם הוא ״למד‬ ‫רבעו‪.‬‬ ‫‪:‬מעשה‪ ,‬יש לדאוג לחנות שתמכור תוצרת כשרה‬ ‫לפתוח יגוז ידם ולהריים תרומה לישיבה הקדושה‪.‬‬ ‫בי״״הבה “‪.‬‬ ‫בפרבר‬ ‫גלותו‬ ‫ממקום‬ ‫גם בשנה זו‪ ,‬ש״ת השבע‪ .‬ומתוך הדרה ברורה שאם‬ ‫לא בקנניה הלבנה ה החלטה לעגוב את הישיבה וגיצאת‬ ‫►יי***‬ ‫הווילנאי‪ ,‬ריחות אבק‪-‬שריפב‬ ‫אין קמח ‪ -‬יא ין ת ורה‪ ,‬ואם א ין לתו שבים פרי וירק‬ ‫לנדוד‪ ,‬להרחיק יעד אנבליה הרחבקה והזרה‪ .‬לא‬ ‫כבר פושטים בחלל‪ ,‬כותב לה‬ ‫‪!1‬־‪:‬הזיות את נפשם‪ ,‬מי יודע מה יהיה גורלה של‬ ‫׳;‬ ‫הצהריים‬ ‫לי מודי אחר‬ ‫גב‬ ‫קל היה לעזוב את מקור חחיות‪ ,‬מקור מים חיים‪,‬‬ ‫רבי אלחנן‪:‬‬ ‫מצוה זו׳ כאן במקור ‪ -‬קם ועשה מעשה‪.‬‬ ‫ב'סקינדרי ס קאאל' לא היו‬ ‫ולעסוק באיסוף כספים‪ .‬לקשייח אילו נוספו פוב‬ ‫בתקוחה ״־ו בחוויות הפירות והירקות של ראש‬ ‫לרוחו‪ .‬אחד מרעיו של רבי‬ ‫בע״ה אור ליום ב' משפטים‪,‬‬ ‫פ שיים‪ .‬היכן יוכל להתארח באנגליהנ וגלי מי יוכל‬ ‫העין םכרי וידו לי דפי חין‪ ,‬רחמגא ליצלן‪ ,‬לא היה‬ ‫סקאאל‪/‬‬ ‫ביסקונדרי‬ ‫מינוח‬ ‫י״ט שבט ת״ש‪ ,‬טרקי הסמוכה‬ ‫לסמוךם זקוק הוא לכיארחגם יראי ש ב ם שביתם‬ ‫ניתן להשיג בעיר פירות נכרי‪.‬‬ ‫נער בשם וצחק לבה‪ ,‬יליד‬ ‫לווילנ ה‪.‬‬ ‫מתנהל על פי צו ההלכה בלג ג ל סטיה ו שוי תן יהיה‬ ‫גרמניה שהיגר ברבות השיום‬ ‫להיקרה מרת לאה שטרנבוך‬ ‫ומה יע שו הו די ראש העין שאי נם רו צים להיכשל‬ ‫‪ 1‬רשרות המאכלים‪.‬‬ ‫לסמןץ במאת האחוזים העל‬ ‫באיסוריב?‬ ‫לארץ הקוד ש‪ ,‬מתאר‪:‬‬ ‫תחי'‪.‬‬ ‫‪1‬מה בדבר השפה? הון ה ו ו דובר אב די ש ובאנגליה‬ ‫הרב שטרנבוך שפעל רבות במקוםבעניין השמיטה‬ ‫רוב רובב של היגודיב דוברי אוגלית‪ .‬כיצד איפה‬ ‫"אמדוו לי מודי קודש בתר‬ ‫מאד רציתי לדעת מה שלום‬ ‫‪ -‬קנה מכספו ס וס ועגלה כדי שיו כיי להביא בהם‬ ‫יוכל לדבר על ליפם אם אין ל״ם שפה משותפת?‬ ‫לונדוני‪.‬‬ ‫ספר‬ ‫בית‬ ‫מבכל‬ ‫אמכם ושלום הילדים‪ ,‬היכן‬ ‫באופן סדיר ירקות מהכפר הערבי‪ ,‬כפר קאסם‪.‬‬ ‫היינו לו מדיג חומש ובמשך‬ ‫הלומדים‬ ‫הם כעת האחים‬ ‫לשתי בעיות איי׳לו נמצא בתרון מניח את רבעת‬ ‫אמנם עגלות וסוסים כבר כמעט נעלמו מן הנוף‬ ‫והוא ביתם ושק‘ רבי אשר ‪ 1‬מרת דבורה שטרנבוך‪,‬‬ ‫שעתיים גמרא‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬בלונדון או במקום‬ ‫בתקופב זו‪ ,‬א ך קניית רכב היתה וברוכה בהוצאה‬ ‫הוביו של רבינו‪.‬‬ ‫"אתי בצוותא למד רבי משה‬ ‫אחר?‬ ‫כבהה ועל כן הפליט לרכוש עגלה וסוס לצורך‬ ‫בבית זוז ניתן יהיה לממוך על כשר״ת המטבח ועלי‬ ‫שטרנבוך שליט“א‪ ,‬אך דווקא‬ ‫אלחנן בונם וו סרמן‬ ‫הענין‪.‬‬ ‫כל עניני הבית׳ כאן יוכל רבי אלחנן לשהות במשך‬ ‫בגלל התקדמיתו המבריקה‬ ‫לאה‬ ‫לו‬ ‫השיבה‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫מני אז הרב משהבנחס ויבדלח״א הרב שלום חמדי‬ ‫כל י מות השבוע ולהתבשח מאוויי ה של קדושה‬ ‫בלימו״י גמדא ‪ -‬קיבל שחרור‬ ‫שטרנבוך במכתבה‪ ,‬לפני ‪84‬‬ ‫מתושבי ראש העץ‪ ,‬היו מסע״ם ועגלה וסוס ביחד‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫מלימודי גמרא‪ .‬איך בב יקרה?‬ ‫שנה‪:‬‬ ‫מירי שבורע לכפד קאסם וקו נים פירות וירקות‬ ‫ואכן כמעט מידי שנה נאלץ רבי אלחין להרחיק‬ ‫במהלך שיעורי הגמרא וזיו׳‪:‬‬ ‫מיבול נוכרי לרווחת התושבים בראש העין‪.‬‬ ‫"אני ממהרת בזה למלא את‬ ‫עד אנגליה למען ישי בתו ובכל פעם ה ת אגו בבית‬ ‫משה הצעיר מעלה קושיות‬ ‫בקשתו‪ ,‬ול הודיע את הדרכ“ג‬ ‫ברכת הבלחה‬ ‫מ ש פו ת שטרנבוך‪.‬‬ ‫מתקשה‬ ‫חריג וו! שה מורה‬ ‫מ שלומנו‪ .‬אמי היקרה וגם אחי‬ ‫אל מעונו של רבינו סר יהודי‪ ,‬רצונו ושהרב יאציל‬ ‫רבי אשר שטרנבוב היה מוקיר רבנן ״בכל יעת‬ ‫כך‬ ‫אוזר‬ ‫איתן‪.‬‬ ‫להתמודד‬ ‫ואחיותי הם תהילה לה' כולם‬ ‫עליו את ברכתו‪ .‬בקרוב הוא עו קי ממקומו ועובר‬ ‫שבגיע רבי אלחנן ‪ -‬היה רבי אשר סוגר את החנות‬ ‫התברר שהקושיות מו״כרות‬ ‫בריאים‪ ,‬כה יתן ה' וכה יו סיף‬ ‫לדור במקום אחר‪ ,‬שממי מקום ואינו דבר של‬ ‫שהיתה בבעלותו‪ ,‬ונפנה מכל עסקיו כדי ל עזוי‬ ‫במהרש“א ובמהרש“ ל‪.‬‬ ‫להשמיענו מכל אחינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מרז בכך ועל גבן שאלתו בבקשתו להתברך לרגל‬ ‫לרבי ואלחנן בארץ ניכר‪.‬‬ ‫בת‬ ‫הביכו‬ ‫"שאלותיו‬ ‫המעבר‪.‬‬ ‫אחי דוב לומד עכ שיו בישיבה‬ ‫הליווי הצמוד של רבי אשר היה כה נצרך שכן רבי‬ ‫המורים‪ .‬ובלאו הכי הבינה‬ ‫ברכו רבינו בברכת ״בהצלחה״‪ .‬האיש היה מאוכזב‪,‬‬ ‫אלחנן לא ידע היכן מתגוררים העשירים‪ .‬רבי אשר‬ ‫שניידער בלונדון‪.‬‬ ‫של הרב‬ ‫ההנהלה שלא תצמח לנער‬ ‫הברכה אחת לו לרבינו‪ ,‬תהה בליבו ואף העלה את‬ ‫הלך איתו מכתובת לכתובת ואף שימש לו לפה‬ ‫הוא לומד את התורה הקדושה‬ ‫כל טובה מלימודי הגמרא‬ ‫תמיהתו על דל שפתיו ושאל ״זה הכל?״‬ ‫ולמליץ‪.‬‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫גדולה‬ ‫בהתלהבות‬ ‫בבית הספר‪ ,‬והרב שיינפלד‬ ‫ענה לו רבינו ״דדא ביה ‪ -‬כולא ביה״ כמו שמצינו‬ ‫הוא מרגיש את עצמו באמת‬ ‫פעמים שלא יכול היה רבי אשר להצטרף אל‬ ‫בתיאום עם אמו של רבי‬ ‫אצל יוסף דכתיב ביה‪ :‬״ויהי ה' את יוסף ויהי איש‬ ‫רבי אלחנן‪ ,‬במקרים אילו שלח את בנו רבי משה‬ ‫מאושר שיש לו האפשרות‬ ‫משה סידר שבשעות לי מודי‬ ‫מצליח״‪ .‬ומשמע שהדרך לבחון אם נתקיים בו‬ ‫שילווה את רבי אלחנן ויסייע לו בכל הנצרך‪ .‬כך‬ ‫להגות בתורה יומם ולילה‪,‬‬ ‫הגמרא ילמד רבי משה גמרא‬ ‫״ויהי ה' את יוסף״ היא על ידי המשך הפסוק ״ויהי‬ ‫זכה רבי משה עוד בשחר ילדו תו בזכות הגדולה‬ ‫מעלה‬ ‫מעלה‬ ‫עולה‬ ‫והוא‬ ‫בעמקות שתתאים לרמתו‪,‬‬ ‫איש מצליח״‪ .‬למדנו שההצלחה היא ההוכחה‬ ‫לשמש תלמיד חכם עצום‪ ,‬שר וגדול בישראל אשר‬ ‫בלי מודיו הקדושים‪.‬‬ ‫עם בני רבי אל'ה לופיאן שגרו‬ ‫הגדולה שהקב״ה איתו‪ .‬ואם כן אין לך ברכה גדולה‬ ‫האיר בתורתו את ליטא ואת העולם היהודי כולו‪.‬‬ ‫משה נ“י עוד מבקר את בית‬ ‫בסמיכות לבית הספר“‪.‬‬ ‫מזו שהקב״ה יהיה ביחד איתך‪.‬‬ ‫למען מצות שמיטה‬ ‫כך הפיס רבינו את דעתו של המתברך בלמדו אותו‬ ‫מאז התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫שעצם ההצלחה היא ההוכחה לכך שה' עמנו‪.‬‬ ‫___________________________‬ ‫‪.‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן ל שלוח עובדות והנהגות חמרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לר שי מ ת ה תפוצ ה‬ ‫לקבל ת העלון מידי שבו ע במייל ‪liam g@ 06050605hhh‬״‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫וירא תשפ״ז (‪) 153‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫”יש לנו מסורת ”‬ ‫'מה אני ‪ -‬אף אתה'‬ ‫וישא עיניו _ויךא וירזננה שלשה אנשים נצבים ?ליו וירא ו;רץ לקראתם מפתח האהל וישתחו‬ ‫מ ש א רבינו הגדול מרן שלי ט״ א‬ ‫ארצה (י״ח‪ ,‬ב)‬ ‫בכינוס הרבבות לחיזוקה ש ל תורה בארה״ק \ אור לט״ו ב מר ח שון ת שפ״ז‬ ‫ברמב״ם (פי״ד מהל’ אבל ה״ב) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנא’ וירא‬ ‫ברשות מרנן ורבנן‬ ‫והנה שלשה אנשים כו’‪ .‬ויש להבין ששינה מלשון הגמרא בשבת (קכז‪ ).‬ושבועות (לה‪):‬‬ ‫אני רק יגיד דברים קצרים‪ ,‬והקב״ה יעזור שיהיה לתועלת‪.‬‬ ‫שלמדו מקרא ד’ אל נא תעבור מעל עבדך’‪ ,‬שביקש אאע״ה מהקב״ה להמתין לו‪ .‬אך‬ ‫אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד לכלל ישראל‪ ,‬פה‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬הכריזו מלחמה‬ ‫הנה איתא במד״ר (וירא מח) עד שלא מלת היו עוברין ושבים באים אצלך עכשיו‬ ‫על התורה הקדושה‪ ,‬ובעיקר מה שרוצים לקחת את הבחורים לצבא‪ ,‬רח ” ל‪.‬‬ ‫אני ובני פמליא שלי נגלים עליך‪ ,‬הה״ד וירא והנה שלשה אנשים‪ ,‬וירא בשכינה וירא‬ ‫שאנחנו מחויבים במסירות נפש על זה‪ ,‬כמו שנפסק בשו״ע‪ .‬וב׳׳ה בני הישיבות‬ ‫במלאכים‪ .‬וכפל הלשון ״וירא״ ו״וירא״‪ ,‬דבאותה ראיית השכינה עצמה ראה המלאכים‪,‬‬ ‫עומדים בזה‪ ,‬והם יעמדו בזה הלאה‪.‬‬ ‫ופנה מהקבלת פני שכינה לרוץ לקראתם‪ ,‬ומוכח דגדולה יותר‪ ,‬וזהו מקור הרמב״ם‪.‬‬ ‫אבל כעת אנחנו נמצאים לפני בחירות‪ ,‬ויש לנו מסורת‪ ,‬ממו ” ר מרן החזון איש‬ ‫וזהו שדרשו (כי תשא מא) עה״פ וענותך תרבני שהוא עניין ענוותנותו של השי״ת‬ ‫שמתגלה לאדם במקום הכנסת אורחים‪ ,‬דשמעתי ממו״ח מרן זצוק״ל דהמקבל‬ ‫וממרח רבינו הגדול מרן הרב שך‪ ,‬שלאורם אנחנו הולכים וגם נלך עד ביאת הגואל‪,‬‬ ‫פני שכינה עומד לחוץ לפני השכינה‪ ,‬אבל המכניס אורחים מקיים בחינת מה אני אף‬ ‫שהם קבעו שזו דרך ההשתדלות שלנו‪.‬‬ ‫אתה (שבת קלג ב’)‪ ,‬ונעשה בעצמו כביכול מרכבה ואכסני’ להשכינה השוכנת בקרבו‪,‬‬ ‫וכשכולם יראו שיש ציבור גדול שנאמן לה' ולתורתו‪ ,‬ציבור שלא מפחד ולא מתייאש‪,‬‬ ‫שהשי״ת זן ומפרנס לכל והאדם נדמה לו במעשיו‪ .‬והיינו ’וענותך תרבני’ שהקב״ה‬ ‫מכל הגזירות הקשות‪ ,‬אז‬ ‫מתגדל כביכול על ידי ענוותנותו‪ ,‬שמשפיל שכינתו להתגלות באדם במקום שעוסק‬ ‫ד' יעזור שהם יעזבו אותנו‬ ‫בהטבת הבריות‪.‬‬ ‫ואחד‬ ‫לנפשינו‪ .‬וכל אחד‬ ‫מחויב לפעול בשביל זה‪,‬‬ ‫מרכבה לשכינה‬ ‫רשימת‬ ‫עבור‬ ‫ולהצביע‬ ‫”יהדות התורה ”‪.‬‬ ‫ויאמר א תי אם נא מצאתי הן בעיניך אל נא תעביר מעל עבדך (י ”ח‪ ,‬ג)‬ ‫והקב״ה יעזור שיתבטלו כל‬ ‫בפרש״י לגדול שבהם אמר‪ ,‬והקשה במשך חכמה דאין ראוי להזכיר מלכות שמים‬ ‫הגזירות מעלינו‪ ,‬ונזכה בקרוב‬ ‫ומלכות בשר ודם כאחת (ברכות מט‪ ,).‬ולמה השתמש אברהם אע״ה בלשון אדנות‬ ‫רבינו שליט״א במשאו‬ ‫כלפי בשר ודם‪.‬‬ ‫לביאת משיח צדקנו במהרה‬ ‫והנה בגמ’ סנהדרין (קג‪ ):‬גבי פסל מיכה שהי’ עשנו מתערב בעשן המערכה‪ ,‬וביקשו‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫מלאכי השרת לדוחפו ואמר להם הקב״ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים‪ .‬וצ״ע‬ ‫מה כח יש לה לאותה פת לעמוד כנגד חטא נורא של ע״ז‪.‬‬ ‫'צדקה ומשפט'‬ ‫אכן שורש ענין הכנסת אורחים אינו מצד דרך ארץ ונימוס הטבע בלבד‪ ,‬אלא בחינת‬ ‫כי ידעתיו למען אשר לציה את בניו וגו‪ ,‬לעשות צדקה ומשפט (י ”ח‪ ,‬י ” ט)‬ ‫ביטול הגמור להשי״ת‪ ,‬שהמארח משים עצמו כעבד לשרת ולזון את רעהו בבחינת ’מה‬ ‫בגמ’ ב״ב (ח‪ ).‬ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות‪ ,‬וברש״י‬ ‫אני אף אתה’ (שבת קלג‪ .):‬וז״ש אברהם ״אדני״ לגדול שבאורחים‪ ,‬דאין לשון זו מבטאת‬ ‫שמחנכין אותם בדרך טובה‪ .‬ויש להבין מהי דרך זו ומדוע נקראת צדקה ומשפט‪.‬‬ ‫אדנות בשר ודם כנגד אדנותו של מקום ח״ו‪ ,‬אלא היא עצמה תוקף הביטול שמשעבד‬ ‫ובגמ’ ב״מ (פה‪ ):‬במעשה דרבי חייא שעסק מתחילה בזריעת כיתנא וצידת טבי להאכיל‬ ‫כוחותיו לשמש האורח ובזה נעשה מרכבה לשכינה‪ ,‬ודווקא מתוך שקרא לאורח אדני‬ ‫יתומים ולכתוב חומשים‪ ,‬וציווה לתינוקות אקרו אהדדי דלא תשתכח תורה‪ .‬וצ״ע‬ ‫זכה להיקרא מפי הגבורה ״עבדי״‪ ,‬שכל חסדו אינו אלא לקיום רצון קונו בלא שום נגיעה‬ ‫גודל הטורח מתחילת הגידול‪ ,‬ולמה לימד כל אחד חומש אחד וסדר אחד‪ .‬אמנם ביאר‬ ‫ופני’ עצמית‪.‬‬ ‫המהרש״א דהכל היה מתחילתו לש״ש גמור בלא שום שיתוף נגיעה ופני’‪ ,‬דזהו יסוד‬ ‫וזהו ענין פתו של מיכה‪ ,‬דאף שהי’ שם חטא ופגם ע״ז אבל פתו מצוי’ לעוברי דרכים‪,‬‬ ‫קיום התורה בתינוקות‪ .‬והגר״א קוטלר ז״ל פי’ דהכל הי’ להטביע בהם מידת החסד ולכן‬ ‫ומזה לימוד גדול דכל כבוד והטבה שעושה לחברו מתוך כוונת המצווה ומידת החסד‪,‬‬ ‫גם הי’ מאכיל הבשר ליתמי‪ ,‬דאין תורה מתקיימת אלא אם כן היא תורה של חסד (סוכה‬ ‫אינו גורע מכבוד שמים‪ ,‬אלא אדרבה הוא עצמו גילוי מלכותו ואדנותו ית’ בעולם‪.‬‬ ‫מט‪ ).‬שלומד ע״מ ללמד ולהשפיע לאחרים‪.‬‬ ‫וזה הי’ שורש דרכו של אברהם אע״ה‪ ,‬דכ’ הרמב״ם (פ״א מע״ז) שהי’ קורא בקול גדול‬ ‫'כי ידעתיו'‬ ‫ומקהיל אלפים‪ ,‬ותמה הראב״ד למה לא עשו כן גם שם ועבר שהיו לפניו‪ .‬אך במד״ר‬ ‫ודי אמר המככזה אני מאברהם אשר אני עשה‪ .‬ואברהם היו יהי' וגוי (י ”ח‪ ,‬י ” ז)‬ ‫(מט) לכתחילה צדקה ולבסוף משפט‪ ,‬דאברהם הי’ מקבל עוברי דרכים באכילה ושתי’‪,‬‬ ‫בפירש״י המכסה אני וכו’ לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו וכו’ ואברהם היו יהי’‬ ‫ומתוך החסד (צדקה) הביאם לברך‪ ,‬ורק אם סירבו עשה עמהם דין (משפט)‪ .‬ונמצא‬ ‫וכו’ וכי ממנו אני מעלים‪ ,‬והרי הוא חביב לפני וכו’ עי״ש‪ .‬ויש להבין‪ ,‬דבשאר נביאים לא‬ ‫שרק אברהם הי’ יכול להוכיח‪ ,‬כיון שתחילת חינוכו הי’ ע״י עשיית חסד והטבת הבריות‪,‬‬ ‫מצינו שהוצרך הקב״ה כביכול להתבונן אם לגלות להם‪ ,‬ובס’ חת״ס פי’ דשאר נביאים‬ ‫ופתח לבם לקבלת עומ״ש‪ .‬וזוהי הדרך הטובה של מלמדי תינוקות‪ ,‬שמחנכים אותם‬ ‫השיגו הנבואה ע״י פרישות והכנה‪ ,‬אבל אברהם אבינו ע״ה הי’ טרוד תמיד בקירוב‬ ‫מתחילה לש״ש ובמדת החסד‪ ,‬ועי״ז נעשים מצדיקי הרבים ומאירים ככוכבים לעולם‬ ‫הבריות והכנסתם תחת כנפי השכינה‪ ,‬ולא הי’ לו פנאי להכנת עצמו וע״ז אמר הכתוב‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫’ כי ידעתיו’‪ ,‬שזה גופא שבחו ושלימותו שביטל נגיעת עצמו ושלימותו הרוחנית בשביל‬ ‫לעשות רצון הבורא ית’ ומי שמפקיר שלימותו בשביל רצון העליון‪ ,‬זוכה להשראה‬ ‫'לא אשחית בעבור העשרה'‬ ‫יתרה‪.‬‬ ‫ייאמר אל נא יחר ל ד ואדברה או הפעם איליי ימצאון שם עשרה ייאמר לא אשחית בעבור‬ ‫ובגמ’ חגיגה ד״ג א’ גבי מצות הקהל שאמר שם ראב״ע ’ טף למה באין כדי ליתן שכר‬ ‫העשרה (י ”ח‪ ,‬ל ” ב)‬ ‫למביאיהן’‪ ,‬ואמרו ע״ז בגמ’ ומדרשים ’ אשריך אברהם אבינו שיצא ממך ראב״ע’‪,‬‬ ‫ברמב״ם (פ״ג מהל’ תשובה ה״ב) מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת‪ ,‬שנא’ זעקת‬ ‫ויובן עפ״י מ״ש התוס’ דע״ז סמכו להביא הקטנים לבית הכנסת אף שמבלבלים את‬ ‫סדום ועמורה כי רבה‪ ,‬וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובין על זכויותיהם מיד‬ ‫הגדולים וממעטים בהבנתם‪ ,‬וי״ל דזהו השורש שהנחיל אברהם לבניו‪ ,‬שאין לאדם‬ ‫הן נשחתין‪ .‬והקשה הלח״מ דאם סדום נידונית לפי רוב עוונותיה‪ ,‬מדוע הי’ הקב״ה מוכן‬ ‫לחוש לשלימות התפילה והלימוד של עצמו כשצריך לעסוק בקירוב הדורות הבאים‪,‬‬ ‫לוותר בשביל חמישים צדיקים‪ ,‬ותירץ מפני תפילת אברהם אף שאין הדין כן‪ .‬וצ״ב דאם‬ ‫וזהו עיקר השכר‪.‬‬ ‫תפילת אברהם הועילה לשם מה נצרכו נ’ צדיקים‪ ,‬ואם הצדיקים בכוחם להציל‪ ,‬הרי אין‬ ‫ועוד מצינו באברהם‪ ,‬שסבל הסתלקות הדיבור כל זמן שלוט עמו‪ ,‬כמארז״ל כל זמן‬ ‫העיר נידונית לפי רוב עוונותיה בלבד‪.‬‬ ‫שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו‪ ,‬ואף שגילוי השכינה הי’ חביב עליו ביותר‪,‬‬ ‫וי״ל דכל עיר נידונית לפי רוב יושביה‪ ,‬אלא כשיש בעיר י’ צדיקים חשיבי ציבור לעצמם‪,‬‬ ‫שהקריב עליו קרבן תודה (כרמב״ן עה״פ לה’ הנראה אליו) מ״מ לא פירש מלוט כיון‬ ‫וכעין מ״ש בסנהדרין (יז‪ ):‬שכל עיר שאין בה י’ בטלנים אינה נחשבת עיר‪ .‬ונמצא דעשרה‬ ‫שרצה לקרבו‪ .‬וזהו עומק המאמר ’גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה’ שאין‬ ‫צדיקים אין דנים אותם כחלק מן הרוב אלא נחשבים ציבור בפ״ע‪ ,‬וממילא כל העיר‬ ‫התכלית השגת עצמו והתענגות על זיו השכינה‪ ,‬אלא ביטול הגמור לעשות האמת מפני‬ ‫תלוי’ בהם וניצולת בזכותם‪ ,‬אבל לפחות מעשרה אין שם ציבור‪ ,‬ואז העיר כולה נידונית‬ ‫שהוא אמת‪ ,‬כל’ רמב״ם (פ״י מתשובה) שאברהם נקרא ’אוהבי’ שעבד מאהבה גמורה‪,‬‬ ‫לפי הכלל והרוב מכריע לאבדון‪ .‬וכעי״ז במד״ר (מט‪ ,‬יג) כשאמר אברהם אולי ימצאון‬ ‫לבטל כל השגותיו בשביל לעשות נח״ר ליוצרו‪.‬‬ ‫עמוד ו‬ ‫‪ru‬‬ ‫וזהו שאמרו במד״ר (פרשה נג) עה״פ ״כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם״‬ ‫שם עשרה‪ ,‬א״ל דור המבול היו ח’‪ ,‬נח ובניו ונשותיהם‪ ,‬ולא הצילו על דורם‪ ,‬פי’ דפחות‬ ‫יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל‪ ,‬דאין זה מפני שהחולה גדול בצדקתו‪ ,‬אלא שהצרה‬ ‫מעשרה אינם בגדר ציבור השייך לבני אותו דור להציל העולם‪ ,‬ומכאן למד הרמב״ם דין‬ ‫מסלקת מן האדם את כל הצדדים האחרים ומשאירה אותו עם נקודה יחידה של בקשת‬ ‫העולם כולו‪ ,‬דכשעוונות העולם מרובין נידון לכליה דכתיב ’אמחה את האדם’‪.‬‬ ‫הצלה מתוך המיצר‪ ,‬וממקום ביטול זה התפילה בוקעת ונשמעת‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ואכן י״ל עוד עפ״י מ״ש הלח״מ דגם שם נא’ ’ונח מצא חן בעיני השם’ וענין ה’חן’ הוא‬ ‫מדת הרחמים המתעוררת ע״י תפילה‪ ,‬כדארז״ל ואתחנן לשון תפילה‪ ,‬ובגי’ ’תפלה’‪,‬‬ ‫יסורים של אהבה‬ ‫וברמב״ן (עה״פ ותלך לדרוש) לא מצאתי דרישה אצל ה’ רק להתפלל‪ ,‬והוא נוסח מוסף‬ ‫של ר״ה ״וגם את נח באהבה זכרת״‪ ,‬שזכרונו בא מתוך תפילתו שנא’ ויזכר אלוקים את‬ ‫וד' פקד את עזיה כאשר אמר רעש ד' לעזרה כאשר דבר (כ ”א‪ ,‬א)‬ ‫נח ונהפכה מדת הדין לרחמים‪.‬‬ ‫בגמ’ מגילה (לא‪ ).‬ביום א’ קורין וה’ פקד וביום ב’ פרשת העקידה‪ .‬וער״ן להזכיר אילו של‬ ‫אך כאן נרמז בד’ בעל הטורים עה״פ ’ קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס’‪,‬‬ ‫יצחק בשביל שתוקעין בשופר של איל‪ .‬וצ״ע דהעקידה היא יסוד היום ומעיקר תפילות‬ ‫ו’חמ״ס’ בגימטריא ’מ״י נ״ח’‪ ,‬וי״ל דנח אמנם ניצל בתפילתו על עצמו‪ ,‬אך הי״ל להתפלל‬ ‫ר״ה‪ ,‬משא״כ עניין ישמעאל‪ .‬ויציבא בארעא‪ ,‬לידחות ליום ב’ שאינו אלא מדברי סופרים‪.‬‬ ‫גם על דורו‪ .‬ואף שלא היו י’ צדיקים להציל מצד הדין‪ ,‬הרי תפילה אינה תלויה בזכות‬ ‫ובני הגראי״ש העיר דבזמן המקדש שהי’ רק יום א’‪ ,‬לא קראו כלל את העקידה‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬ ‫מצד הדין אלא היא פתיחת שער לרחמים‪ .‬וכעין תפילת ר״מ על שכניו הרשעים (ברכות‬ ‫ובמד״ר ’ שני חיי שרה’ כולן שוין לטובה בלא חטא‪ .‬וצ״ע למ״ש רמב״ן שחטאה אמנו‬ ‫י‪ ).‬שהתפלל שיחזרו בתשובה ואמר יתמו חטאים ולא חוטאים‪ ,‬דתפילה מביאה לידי‬ ‫בעינוי הגר ובעבור זה נענשו בגלות ישמעאל‪ .‬והענין דארז״ל (ברכות סג‪ ).‬בכל דרכיך‬ ‫תשובה אף במקום שאין זכות מצד המעשים‪.‬‬ ‫דעהו ואפי’ לדבר עבירה‪ ,‬ואברהם ושרה נביאים היו וכל מעשיהם לש״ש בחי’ עבירה‬ ‫ומעתה נתבארו דברי הרמב״ם דבדין הציבור הרוב מכריע‪ ,‬ובעשרה צדיקים נעשים‬ ‫לשמה‪ ,‬לטהרת החינוך של יצחק‪ ,‬והסכים הקב״ה ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע‬ ‫ציבור להציל הכלל‪ ,‬אבל תפילה היא למעלה מחשבון זה שמביאה אף החוטא לידי‬ ‫בקולה״‪ .‬ודאי אין כאן שמץ חטא כלל‪ ,‬אך יסוד הדבר‪ ,‬דאף בציווי ה’ אבל מציאות צער‬ ‫תשובה‪ .‬וזהו ’חמ״ס’ בגימטריא ’מ״י נ״ח’‪ ,‬דכמ״ש (ברכות ו‪ ):‬כל שאינו נותן שלום‬ ‫הזולת פוגמת בדקות בצלם אלוקים שיש באדם שנעשה בדמות המלך‪ ,‬ואפי’ חסיד‬ ‫לחברו נקרא גזלן‪ ,‬כך יש לזולת תביעה על חברו שיתפלל עליו‪ ,‬וכשאדם מונע תפילה‬ ‫גדול כבועז שלא זימן למנוח‪ ,‬וכן מצינו ביעקב אבינו שנענש על צעקת עשיו וגם שהי’‬ ‫זו הר״ז חומס ממנו‪ ,‬ועל כן בדור החמס נתבע נח על שלא נשא בני דורו בתפילה לעורר‬ ‫אנוס עפ״י נבואה מ״מ מציאות צערו של עשו בגרמתו זוקק לכפרה‪.‬‬ ‫רחמים למעלה מן הדין כדרך שאחז בה אברהם ודו״ק‪.‬‬ ‫ובזה יובן סתירת ד’ רש״י (ברכות ה‪ ).‬דבע״א פירש יסורים של אהבה בלא שום עוון‪,‬‬ ‫ובע״ב פירש שהאבלות מכפרת על עוונותיו‪ ,‬אלא דבאמת אין כאן עוון של חטא‪ ,‬ומ״מ‬ ‫שר ועבד‬ ‫~‬ ‫עצם הפגם והצער שנעשה בעולם נקרא ’ עוון’ לענין שצריך זיכוך ותיקון הנפש ע״י‬ ‫יסורים‪.‬‬ ‫הנה נא העיר מאת קרינה ?‪1‬נוס שמה יהיא מצער אמלטה נא שמה והלא מצער היא יתחי‬ ‫ולפ״ז ביום א’ דר״ה קורין וה’ פקד‪ ,‬לפי ששם מצינו עיקר בחינת העקידה‪ ,‬דהנה בעקידת‬ ‫נ?שי‪ .‬ייאמר אליי הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו‪( ,‬י ”ט‪ ,‬כ)‬ ‫יצחק לא נשלם המעשה‪ ,‬אך כאן עקדו אברהם ושרה את זרעם לסבול יסורים ושעבוד‬ ‫וביאר המשגיח מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל‪ ,‬דאברהם אע״ה התפלל על הצלת‬ ‫בגלות ישמעאל ואדום לדורי דורות למען טהרת כרם בית ישראל‪ ,‬וזכות מסירות נפשם‬ ‫סדום ולא עלה בידו לבטל הגזירה‪ ,‬ואילו לוט בתפילה אחת פעל להציל את צוער‪ ,‬לפי‬ ‫עומדת לנו ביום הדין‪.‬‬ ‫שלוט הי’ בתוך הצרה וסכנת האבדון עמדה עליו ממש‪ ,‬ויצאה תפילתו מעומק הלב‪,‬‬ ‫שיפה תפילת החולה על עצמו‪.‬‬ ‫'ותלד ותתע'‬ ‫אכן קשה לומר שלאברהם אע״ה‪ ,‬שכל חייו היו מסירות נפש ונשיאה בעול‪ ,‬לא הי’ אותו‬ ‫עומק הלב של לוט‪ ,‬והלא מעשה קטן של אברהם גדול לאין ערוך ממעשהו הגדול של‬ ‫ויפקח אלקים את עיניה יי ל א באר מים יתלו ותמלא את החמת מים יתעזק את הנער‬ ‫לוט‪.‬‬ ‫(כ ”א‪ ,‬י ” ט)‬ ‫ונראה לבאר עפ״י מ״ש בגמ’ ברכות (לד‪ ):‬דריב״ז דומה כשר לפני המלך‪ ,‬ור״ח בן דוסא‬ ‫במד״ר‪ :‬הדא אמרה מחוסרת אמנה היתה‪ ,‬ויש להבין מה חסרון יש במילוי החמת‬ ‫דומה כעבד לפני המלך‪ ,‬וע״כ חיה בנו של ריב״ז בתפילת ר״ח‪ .‬והענין‪ ,‬דהשר הבא לבטל‬ ‫להצלת בנה במדבר‪ .‬אלא דהגר יצאה מבית אברהם ונתבעה לפי ערכה‪ ,‬שהי’ לה‬ ‫גזירה מכיר בצדקת גזירת המלך וטעמה‪ ,‬אלא שמבקש לפנים משורת הדין וממילא‬ ‫להסתפק בצורך השעה ולבטוח שימציא לה השי״ת כדי חייהם גם למחרת‪.‬‬ ‫בתוך בקשתו ישנה הכרה בצד שכנגד‪ .‬וזה הי’ ההבדל‪ ,‬דאברהם עמד מבחוץ כשר לפני‬ ‫ושורש קלקולה כבר בתחלת דרכה‪ ,‬דכתיב ’ותתע במדבר’ ופירש״י שחזרה לגלולי בית‬ ‫המלך‪ ,‬שהכיר ברשעתם של אנשי סדום והבין חומרת מעשיהם וחיובם בעונש‪ ,‬ומ״מ‬ ‫אביה‪ .‬והנה כבר זכתה למדרגה וגם ארז״ל קטורה היא הגר שמקוטרת במצוות (רש״י‬ ‫נשא בעול עמהם וניסה למצוא להם זכות‪ ,‬אך בתוך תפילתו הייתה ידיעה ברורה של‬ ‫חיי שרה)‪ .‬אך הביאור‪ ,‬דלא שבה לעבודה זרה ממש אלא שנסוגה ממדרגת הבטחון‪,‬‬ ‫הצד שכנגד‪ ,‬שהיא גזירה שיש לה מקום ואמת‪.‬‬ ‫דהבוטח באמת אינו מרגיש עצמו תועה ומופקר למקרי הדרך‪ ,‬והרגש התעי’ לבדה‬ ‫אבל לוט הי’ בתוך הצרה‪ ,‬ולא עמד כשר המבין גזירת המלך אלא כעבד הנמצא בסכנה‬ ‫נחשב לה כחזרה לגלולים‪.‬‬ ‫שכל עולמו מצטמצם לנקודה א’ להציל את נפשו‪ .‬ואינו רואה אלא את הצד שלו‪ ,‬ולכן‬ ‫ומזה נשתלשל פגמה במילוי החמת‪ ,‬כיון שנחלש בטחונה והרגישה תועה‪ ,‬שוב לא‬ ‫תפילתו יוצאת ממקום פנימי של בקשה בלי שום מחיצות וידיעת הצד שכנגד‪ .‬ואין כאן‬ ‫בטחה שיזמן לה הקב״ה צרכה והוצרכה לשמור מים למחר‪ .‬ואילו היתה שלמה‬ ‫סתירה לגדלותו של אברהם‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬דווקא גדלותו היא שאפשרה לו להבין צדקת‬ ‫בבטחונה‪ ,‬היתה מסתפקת במים הנצרכים לאותה שעה ובוטחת במי שהמציא לה מים‬ ‫הדין ואעפ״כ לרחם ולבקש‪ .‬אלא שמבחינת כח התפילה‪ ,‬יש מעלה מיוחדת לתפילה‬ ‫עתה‪ ,‬וזהו חסרון האמנה שתבעוה חז״ל‪.‬‬ ‫שאינה רואה אלא את הצרה עצמה‪ ,‬ולכן תפילתו של לוט על עצמו יכלה לפעול במקום‬ ‫שבו תפילתו של אברהם על סדום לא פעלה‪ ,‬שזועק מתוכה בבחינת עבד‪.‬‬ ‫'אברהם יגל‪ ,‬יצחק ירנן'‬ ‫ייאמר אבריהם אל' יראה לי העזה לעילה בני וילכי שניהם יחדו (כ ”ב‪ ,‬ח)‬ ‫'מעט מים'‬ ‫בסנהדרין (פט‪ ):‬הקשו איך שמע יצחק לאברהם בלא ציווי מפורש‪ ,‬ותירצו דהיכא‬ ‫דמוחזק שאני‪ ,‬שחייב לשמוע לננביא אמת (רש״י)‪.‬‬ ‫יקח נא מעט מים ורוחצי רגליכם יהשעני תחת העץ (בראשית יח‪ ,‬ד׳)‪.‬‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דהרמב״ם פסק (פ״י מיסודי התורה) שנביא שהבטיח טובה ולא נתקיימה‬ ‫ראיתי פעם מעשה נפלא במרן הג״ר ישראל סלנטר זי״ע‪ ,‬בעת שהתארח בביתו של א’‬ ‫הרי הוא נביא שקר‪ ,‬ואיך נשאר אברהם מוחזק אחר שנתבטלה הבטחת ’כי ביצחק יקרא‬ ‫מתלמידיו בקובנא‪ .‬פעם הבחינו בני הבית שרבי ישראל נוטל את ידיו לסעודה בשיעור‬ ‫לך זרע’‪.‬‬ ‫מועט של מים‪ ,‬אף שדלי מלא מים עמד לפניו‪ .‬תמהו על הדבר וסיפרו לבעל הבית‪.‬‬ ‫ובערוך השולחן (דרוש יז) ביאר עומק מסירותם‪ ,‬שלא עשו מתוך צער אלא בשמחה‬ ‫כשישבו לאחר מכן לסעודה‪ ,‬שאל בעל הבית את רבי ישראל‪’ :‬סלח לי רבנו‪ ,‬תורה היא‬ ‫עצומה‪ ,‬עד שחבש חמורו בעצמו ונתבטלו אצלם כל חמודות העולם נגד רצון הבורא‪.‬‬ ‫וללמוד אני צריך‪ .‬מה טעם נוטל ידיו בשיעור מועט של מים‪ ,‬ומפורש בשו״ע שאעפ״י‬ ‫ומרוב דבקותם לא הי’ בהם התפעלות‪ ,‬וכשהחליפו באיל נעשה אצלם כביכול מתחילה‬ ‫שאדם יוצא יד״ח ברביעית‪ ,‬מ״מ מן המובחר ליטול ידיו בשפע?’‬ ‫העלו את האיל‪ .‬ומזה מיושב‪ ,‬דגזירה טובה אינה חוזרת אלא לטובה גדולה ממנה‪.‬‬ ‫השיב לו מרן הגרי״ס‪ :‬הן המשרתת שמביאה את המים שואבת אותם במקום רחוק‪,‬‬ ‫ובעיניהם קיום הציווי הי’ טובה נעלה מקיום הזרע‪ ,‬ולא ראו בזה ביטול אלא מעבר‬ ‫והבית עומד במדרון ההר‪ .‬אותה אשה כורעת תחת משא המים כשהיא נושאת את‬ ‫לטובה גדולה יותר‪ ,‬וממילא לא נפגמה חזקתו של אאע״ה בנבואה‪.‬‬ ‫האסל על כתפיה‪ .‬וכי ראוי שאדם יהדר במצוה על חשבון כתפיו של אדם אחר?‬ ‫ובבית יוסף (סי’ רצ״ב בשם שבה״ל) בביאור ’יצחק ירנן’‪ ,‬דכששמע יצחק ’השה לעולה‬ ‫והתבוננתי‪ ,‬שאין כאן רק הנהגה פרטית של רגישות לזולת‪ ,‬אלא מרן הגרי״ס למד זאת‬ ‫בני’ מיד אמר שיר של קרבן‪ .‬למדנו שאין קיום רצון ה’ רק מכוח הכרח אלא מתוך שירה‬ ‫מהנהגתו של אברהם אבינו‪ .‬שהרי מצאנו דבר תמוה כי בכל הנוגע לסעודה עצמה לא‬ ‫ואהבה‪.‬‬ ‫קימץ אברהם אבינו במאומה ’מהרי שלוש סאים קמח’‪ ’ ,‬ובן בקר רך וטוב’‪ ,‬הכל בריבוי‬ ‫וזהו עומק מאמרם (פסחים נ‪ ).‬לעתיד לבוא כולו הטוב והמטיב ויהיה ה’ אחד‪ .‬שעל‬ ‫ובשפע‪ .‬אבל כשמגיע למים‪ ,‬אמר אברהם ’יוקח נא מעט מים’‪ .‬מדוע דווקא במים הוא‬ ‫ידי ביטול ישות האדם לרצון העליון‪ ,‬שוב אינו מודד הטוב לפי רצונותיו ומכיר שרצון‬ ‫מדגיש ’ מעט’ ?‬ ‫הבורא הוא הטוב האמיתי‪ .‬וזהו ’והחכמה מאין תמצא’ (סוטה כא‪ ):‬שאין התכלית אלא‬ ‫אלא שפירש״י ״יוקח נא״ ע״י שליח‪ ,‬וכאן טמון היסוד‪ :‬הידורו של האדם אינו יכול‬ ‫להיבנות על טרחתו של זולתו‪ .‬אברהם מוכן להרבות בכל מה שהוא עצמו מעניק ועמל‬ ‫במי שמשים עצמו כאין‪.‬‬ ‫עבורו‪ ,‬אך בדבר שצריך לבוא על ידי שליח‪ ,‬הוא מבקש רק ’ מעט’ כדי שלא להעמיס‬ ‫וזו תביעת העבודה ’אברהם יגל יצחק ירנן’‪ ,‬לא רק לקבל בשתיקה אלא לשמוח ולשיר‬ ‫טורח על מי שמביא את המים‪.‬‬ ‫בעצם עשיית רצון ה’‪ ,‬שהיא השמחה הגדולה מכל טובות העולם‪.‬‬ ‫יו״ל על ידי מערכ ת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל‪6 2 1 1 2 d w @ g m a il.c o m :‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫ל‪ £1‬פרשת וירא תשפ״ז | גליון‪ | 103‬שנה ג׳‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ממרן ראש לרא שי הישיבות רבינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪dYr‬‬ ‫‪:- 0‬ו‬ ‫‪£‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪j‬‬ ‫־לא צחקתי לאמור שאדוני זקן‬ ‫_______מנין הברכות כנגד מנין הזכרת ג' אכות כתורה________‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫אל‬ ‫בתנחומא פתח פרשתינו וז״ל‪:‬‬ ‫‪110‬‬ ‫ויאמר הי ‪V‬‬ ‫זקן “ ‪V‬‬ ‫ואדני ‪" T‬יי‬ ‫עדנה “ •‬ ‫ליי * ‪T 5‬‬ ‫היתה *‬ ‫בליתי ‪T5T‬‬ ‫אחרי ‪• :‬‬ ‫לאמר ־ ‪:‬־"‬ ‫בקרבה "‬ ‫שרה ‪• :‬י‪T :‬‬ ‫ומצחהי ‪TT‬‬ ‫‪%‬‬ ‫־* ‪- :‬‬ ‫ומכחש‬ ‫זקנתי וכוי‬ ‫שרה "לאמר האף אמנם אלד ואני‬ ‫אברהם למה זה צחקה‬ ‫ילמדנו רבינו כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום‪ ,‬כך שנו רבותינו בכל יום מתפלל‬ ‫‪f t‬‬ ‫־ ‪ :‬־"‬ ‫“ “ י ‪•.‬־ ‪!“ " ” T :‬־ * ‪* T‬‬ ‫“ ‪! T V TT T T:‬־ ‪TT ,T‬‬ ‫שרה לאמר לא צחקתי וגוי‪( .‬י׳׳ח י׳׳ב ט׳׳ו)‬ ‫אדם שמונה עשרה‪ ,‬ולמה שמונה עשרה‪ ,‬א"ר שמואל בר נחמן כנגד י"ח פעמים‬ ‫‪041‬‬ ‫עיין מה שנתבאר בבד קודש מהדו״ב‪ ,‬והנה שרה אמרה אחרי בלותי היתה לי‬ ‫שהאבות כתובין בתורה‪ ,‬הראשון שבהם (בראשית ני) ואלקים פקד יפקוד אתכם‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫עדנה ואדני זקן‪ ,‬ואילו הקב״ה כשאמר לאברהם אמר ואני זקנתי‪ ,‬ופירש רש״י‬ ‫שינה הכתוב מפני השלום‪.‬‬ ‫והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב‪,‬‬ ‫והאחרון (דברים ל״ד) ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם‬ ‫‪$‬‬ ‫‪f t‬־‬ ‫ר!‬ ‫׳&‬ ‫ליצחק וליעקב‪ ,‬ואם יאמר לך אדם הרי הן י"ט שכך כתיב אלקי אברהם אביך‬ ‫‪■p‬‬ ‫ונראה דמה ששרה לא אמרה ואני זקנתי אלא ואדוני זקן‪ ,‬מפני שהרי ראתה‬ ‫שפירסה נידה וחזר לה אורח כנשים‪ ,‬וכמו שכתב רש״י לעיל פסוק ח׳‪ ,‬והבינה‬ ‫ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'‪ ,‬אמור לו אין זה מן המנין שאין‬ ‫‪f t‬‬ ‫' ‪t‬‬ ‫שחל בה שינוי וכבר יתכן שגם תהא ראויה לילד‪ ,‬אבל אברהם הרי זקן הוא‬ ‫יעקב נמנה עמהן;‬ ‫‪041‬‬ ‫ואיך תלד ממנו‪ ,‬ולכן גם יכלה להכחיש לא צחקתי‪ ,‬כי היא לא צחקה על מה‬ ‫ובברכות כ״ו‪ :‬איתא דתפילות אבות תקנום וכל ענין התפילה מישך שייך‬ ‫&‪J‬‬ ‫שנאמר לה ואני זקנתי‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫וכנגד האבות הוא‪ ,‬וכאן נוסף דמנין הברכות בתפילה הוא כנגד מספר‬ ‫הפעמים שהוזכרו האבות בתורה‪.‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫ידעתיו דבקות אברהם כקכ״ה‬ ‫ואמרו חז״ל דמה שנאמר ליעקב (להלן כ״ח י״ג) אני ה׳ אלקי אברהם אביך‬ ‫‪V O‬‬ ‫פי ידעתיו למען אשר יצוה ?את ברו ואת ביתו אחריו וגוי‪( .‬י׳׳ח י׳׳ט)‬ ‫ואלקי יצחק וגו׳‪ ,‬כיון שלא נמנה יעקב עמהם אינו מן המנין‪ ,‬ולא תקנו ברכה‬ ‫׳ ‪0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫בפשוטו ביאור הכתוב הוא‪ ,‬שמבאר הקב״ה הטעם מדוע אינו יכול לכסות‬ ‫כנגד הזכרת האבות במקום זה‪ ,‬ויש להעיר האין די בהזכרת אברהם ויצחק‬ ‫לי‬ ‫‪041‬‬ ‫‪V O‬‬ ‫מאברהם אשר הוא עושה‪ ,‬כי יודע הוא ומכיר מעלתו של אברהם שיצוה את‬ ‫לתקן ברכה כנגדן‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ואם כן צריך ביאור דהיה לו לומר כי ידעתיו אשר יצוה‪,‬‬ ‫ומהו שהוסיף תיבת למען‪( ,‬עי׳ רש״י ורמב״ן כאן)‪.‬‬ ‫והמבואר בזה הוא דודאי מעלת כל אחד מן האבות נשגבה היא ואין לנו מושג‬ ‫ודרך לתאר גדלותם‪ ,‬אולם ענין ג׳ אבות אינו ג׳ בני מעלה נפרדים‪ ,‬אלא הוא‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪£5‬‬ ‫‪%‬‬ ‫ונראה הביאור בזה דידעתיו כאן אין ביאורו מלשון ידוע ומוכר לי‪ ,‬אלא עניינו‬ ‫מצב ודרגה בפני עצמה של אבות האומה‪ ,‬וכבר נתבאר הענין בבד קודש‬ ‫‪f t‬‬ ‫כמו והאדם ידע ?את חיה אשתו (לעיל ד׳ א׳)‪ ,‬שהוא לשון דבקות גמורה להיות‬ ‫מהדו״ב פרשת תולדות דג׳ האבות היא אבהות אחת משולשת‪ ,‬וכל אחד‬ ‫כחד‪ ,‬ואמר הקב״ה כי ידעתיו‪ ,‬כלומר שאברהם דבק בי לגמרי ממש‪ ,‬וכנגד‬ ‫מהם משלים ענין האבהות‪ ,‬וחסרונו הוא שינוי בכל מהות ענין האבות בכלל‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫מה שדבק הוא‪ ,‬הקב״ה מחזיר לו מידה של דבקות‪ ,‬וזה למען אשר יצוה את‬ ‫ישראל‪ ,‬ותקנת הברכות בתפילה היתה כנגד ענין מיוחד זה של צירוף שלושת‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪04‬‬ ‫בניו ואת ביתו אחריו וגו׳‪.‬‬ ‫האבות בישראל‪.‬‬ ‫&‬ ‫למ>׳‬ ‫״ ‪£‬‬ ‫‪ko‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫&‪i‬‬ ‫‪llo‬‬ ‫‪%‬‬ ‫תפילין‪ .‬נו‪ ,‬הכל מצוין‪ .‬יש לי תפילין‪ ,‬ואני בישיבה בחור צעיר‪ .‬אף אחד לא‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו של ידידנו עורך ׳קובץ גליונות׳ המסור בכל‬ ‫‪f t‬‬ ‫צריך לדעת בן כמה אני‪ .‬יום אחד אני מגיע לשחרית בישיבה‪ .‬התפלל שם‬ ‫לב לזכות את הרבים מתורתם של חכמי הדור זצוק׳׳ל ושליט׳׳א הרה״ג‬ ‫גם ראש הישיבה מרן הגאון רבי אהרן כהן זצוק״ל‪ .‬הוא הוציא את התפילין‬ ‫ר׳ יצחק גולדשטוף שליט״א‪ ,‬נביא בזאת מתורת רבינו שליט״א בעניני‬ ‫‪r‬‬ ‫‪041‬‬ ‫שלו לפני התפילה‪ ,‬והנה היה לו איזה ספק על הריבוע של תפילין של ראש‪.‬‬ ‫בר מצוה‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫הוא היה מחמיר גדול‪ .‬מה יעשה? הוא מסתובב לכאן ולכאן ורואה אותי‪.‬‬ ‫’נו; הוא אומר לי‪ ,‬בוא תעשה מצוה‪ ,‬אתה הרי לא מחויב‪ ...‬הפעם תוותר לי‪,‬‬ ‫הכר מצוה של רבינו מרן שליט''א‬ ‫&׳‬ ‫‪0 S‬‬ ‫‪V O‬‬ ‫תיתן לי את התפילין שלך‪...‬׳ וכל הישיבה רואה איך שהראש ישיבה בא‬ ‫שח רבינו (חודש אייר תש״פ)‪ :‬בתקופה האחרונה מאז פרוץ המגיפה פונים‬ ‫‪f‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪t‬‬ ‫אלי ולוקח את התפילין‪ ,‬ומיד התפרסם בישיבה שאני עוד לא בר‪-‬מצוה‪.‬‬ ‫אני רציתי להסתיר את זה‪ ,‬אבל לא עזר לי‪ ...‬נולדתי בתחילת חודש אלול‪,‬‬ ‫אלי אברכים הורים לילדי בר מצוה‪ ,‬מבקשים ברכה לילדים ומשיחים את‬ ‫עצבונם של הילדים שנכנסים לעול תורה ללא חגיגה גדולה כנהוג‪ .‬אני‬ ‫‪%‬‬ ‫‪r‬‬ ‫רוצה לספר לכם איך היה ה׳בר מצוה׳ שלי‪ ,‬ותראו שאפשר לגדול גם בלי‬ ‫‪■o‬‬ ‫והבר מצוה היתה אמורה להיות כמובן בזמן אלול‪ .‬בסוף זמן קיץ נסעתי‬ ‫הביתה לבין הזמנים‪ .‬אבא אמר לי שכדאי שילמד אותי דרשה לבר מצוה‪.‬‬ ‫חגיגה ואירוע של בר מצוה‪..‬‬ ‫‪a‬‬ ‫אז למדנו ביחד והוא הכין איתי את הדרשה‪ ,‬ואני כבר חיכיתי ליום הגדול‬ ‫אני נכנסתי לישיבת פוניבז׳ בגיל ‪ . 12‬באותה העת בנין הישיבה היה בבנייתו‪,‬‬ ‫"‪I‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪II - O‬‬ ‫‪%‬‬ ‫הזה‪ .‬הגיע ראש חודש אלול‪ ,‬זה היה באותה שנה ביום ראשון‪ ,‬ואבא אומר‬ ‫ובית המדרש היה בהיכל הזמני ‪ -‬׳היכל שרייבר׳‪[ ,‬היכן שכיום שוכן חדר‬ ‫‪f t‬‬ ‫לי‪ :‬נו‪ ,‬מתחיל הזמן‪ ,‬צריכים לנסוע לישיבה‪ ...‬אמרתי לו‪ :‬׳אבא‪ ,‬רגע‪ ,‬בין כה‬ ‫השיעורים של מרן רבנו ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטין (שליט׳׳א)‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בעוד כמה ימים זה הבר ‪ -‬מצוה שלי‪ ...‬ואבא עונה לי‪ :‬׳אתה חושב ששם‬ ‫לא תהיה לך ׳גדלות׳? אני מבטיח לך שאתה תגדל בכל מקום‪...‬׳ וכך נסעתי‬ ‫לישיבת חברון לזמן אלול‪.‬‬ ‫זצ״ל]‪ .‬שם למדו אז‪ ,‬ולא היו חלונות‪ .‬אמא ע״ה פחדה על בריאותי מאד‪,‬‬ ‫באותם ימים הגבעה היתה חשופה לרוחות שהגיעו מהים והן היו חזקות‬ ‫מאד‪ ,‬והיא חששה לבריאותי‪ .‬אז הלכתי ללמוד בישיבת חברון בירושלים‪.‬‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫ביום הבר מצות שלי‪ ,‬החברותא שלי הגאון רבי בערל שוורצמן זצוק״ל‬ ‫לפני שנסעתי לישיבה אמרתי לאבא שאני מתבייש‪ .‬אני רק בן ‪ 12‬וחצי ואני‬ ‫״‪e‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫עם עוד כמה בחורים‪ ,‬הלכו לחנות בגאולה וקנו קופסת ביסקוויטים וכמה‬ ‫בקבוקים של בירה וכוסות מפלסטיק‪ ,‬והביאו את הכל לחדר ועשו ׳חגיגה׳‪.‬‬ ‫שם אמרתי את הדרשה של הבר מצוה‪ ,‬ור׳ בערל שוורצמן התחיל להתווכח‬ ‫הולך לישיבה גדולה‪ ,‬כולם יצחקו ממני‪ .‬אבא אמר לי‪ :‬׳מה אכפת לך? אני‬ ‫אקנה לך תפילין‪ ,‬תתחיל להניח תפילין‪ ,‬מי צריך לדעת בן כמה אתה‪...‬׳ וכך‬ ‫הוה‪ .‬באתי לישיבת חברון לזמן קיץ‪ ,‬בראש חודש אייר‪ ,‬ואבא באמת קנה לי‬ ‫‪%‬‬ ‫‪to‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@ gm ail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900:‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫אך אם כן יש להתפלא שלוש עשרה שנה הילד גודל בלי יצר טוב‪ ,‬ואילו‬ ‫היצר הרע נמצא בתוכו ועובד עליו ומנסה להכשילו‪ ,‬ואיך יתכן אם כן‬ ‫איתי‪ ,‬ואני עניתי לו‪ ,‬וחוזר חלילה א ‪ -‬גאנצע מעשה‪ ...‬אח״כ קצת שרו וזהו‪,‬‬ ‫ואחרי חצי שעה כבר היינו כולנו בבית מדרש‪..‬‬ ‫(‬ ‫‪10‬‬ ‫שיגדל הנער כראוי הרי יש בו יצר הרע ואין מי שילחם כנגדו‪ ,‬והתשובה‬ ‫הראש ‪ -‬ישיבה רבי חצק'ל (מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק״ל) היה גר‬ ‫‪%‬‬ ‫לזה [ויעף' בדרך עץ החיים שם] דזהו כח החינוך שמייסר האב את בנו‬ ‫ממש ממול‪ ,‬והוא שמע את השירה ושלח לראות לשמחה מה זו עושה‪.‬‬ ‫(‪04‬‬ ‫ומדריכו בדרך הישר זה שובר את היצר הרע‪ ,‬והיינו שעד שנעשה בר מצוה‬ ‫אמרו לו‪ :‬זה בר מצוה של ברלה פוברסקי‪ ...‬ונחה דעתו‪ .‬הוא אמר‪ :‬״נו‬ ‫‪iteP‬‬ ‫הוא גדל עם היצר טוב של האבא‪.‬‬ ‫שישמחו קצת‪ ,‬בבין הסדרים‪ ,‬למה לא?״ (מתוך שיחה לנציגי ’לב שומעי ‪-‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫כעת תתאר לך יצר טוב של אבא שלך כמה זה שוה?‪ ,‬כעת הוא כבר עוזב‬ ‫מוסף שבת קודש אמור)‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫אותך ובא אליך היצר טוב החדש שלך‪ ,‬אבל עד עכשיו היה לך יצר טוב של‬ ‫‪JteP‬‬ ‫גדול המצוה ועושה ‪ -‬דברי רבינו שליט״א בבר מצוה לבן תלמידו‬ ‫אבא שלך‪ ,‬מי מאחל לעצמו שיהיה לו יצר טוב כמו של רבי מרדכי בונים‬ ‫אה!‪ ,‬הלואי אוף אלע אידישע קינדער [הלואי על כל ילד יהודי] יש ביטוי‬ ‫__________המובהק הגרמ''ב זילברברג שליט״א __________‬ ‫‪l'- 0‬‬ ‫כזה‪ ,‬וכעת זה הלך‪ ,‬והגיע אליך יצר טוב‪ ,‬אבל עכשיו צריך להתחיל לעבוד‬ ‫כשנעשים בר מצוה ישנם כמה דברים מיוחדים שזוכים בהם‪ ,‬הדבר הראשון‬ ‫איתו‪ ,‬דבר חדש‪ ,‬את המלחמה נגד יצר הרע כבר עברת מזמן‪ ,‬והוא כבר‬ ‫הוא שכעת נהיה למצווה ועושה‪ ,‬מקבל עליו עול מצות‪ ,‬עד עכשיו כשהיה‬ ‫&־‬ ‫‪04‬‬ ‫נחלש כי אבא שלך הכניע אותו‪ ,‬וכעת הוא מתעורר ומתחיל לעבוד שוב‪,‬‬ ‫קטן הוא אינו מצווה ועושה‪ .‬ובביאור המעלה של מצווה ועושה דלכאורה‬ ‫אבל תדע לך שיצר טוב שבא עם ילד שגדל בבית כזה‪ ,‬זה דבר אחר‪.‬‬ ‫היה נראה דאדרבה האינו מצווה ועושה עדיף טפי שעושה בהתנדבות‪,‬‬ ‫‪* P‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪j‬‬ ‫עוד מעלה נוספת מתחדשת כעת כשאתה‬ ‫יעויין בזה מש״כ התוס׳ קידושין ל״א‪ .‬וע״ז‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫מתחיל להניח תפילין‪ ,‬בברכות ו‪ .‬איתא‬ ‫ג‪ ,.‬ונראה להוסיף עוד בזה דכשהוא מצווה‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪p‬‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך‬ ‫ועושה‪ ,‬הרי כל מעשיו הם מפני ציווי ה'‪ ,‬ועל‬ ‫ויראו ממך‪ ,‬ותניא רבי אליעזר הגדול אומר‬ ‫כל צעד ושעל משעה שקם ממיטתו במשך‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫אלו תפילין שבראש; בפשטות מבארים כי‬ ‫כל יומו‪ ,‬הרי הקב״ה מורה לו ומצוהו איך‬ ‫לנהוג בכל פרט ופרט‪ ,‬אליך חתן הבר מצוה‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫שם ה' נקרא עליך הוא כמו ושמך הגדול‬ ‫‪f t‬־‬ ‫אולם נראה לבאר דהנה‬ ‫עלינו קראת‪,‬‬ ‫’ ארי' לייב'‪ ,‬מתעורר בבוקר הקב״ה אומר‬ ‫ר!‬ ‫‪$‬‬ ‫‪041‬‬ ‫איתא במנחות לד‪ :‬דתפילין של ראש אסור‬ ‫לך תלבש ציצית תניח תפילין וכו' וכו'‪ ,‬דבר‬ ‫‪■0‬‬ ‫־‬ ‫‪6‬‬ ‫'‬ ‫לשנותם לתפילין של יד לפי שאין מורידין‬ ‫זה הוא זכות מיוחדת שאין לנו את הכלים‬ ‫׳ &‬ ‫ין‬ ‫‪f‬‬ ‫מקדושה חמורה לקדושה קלה‪ ,‬וברש״י‬ ‫להעריך את גודל הזכות‪ ,‬מעלה זו אין למי‬ ‫‪041‬‬ ‫שם פירש הא ד של ראש קדושתו חמורה‬ ‫רבינו מרן שלי ט'' א ב ש מ ח ת הבר מצוה לבן תלמידו הגרמ״ב זילברברג‬ ‫שאינו מצווה ועושה‪ ,‬הקב״ה לא מדבר איתו‪,‬‬ ‫‪is‬‬ ‫משום דרובו של ש‪-‬ד‪-‬י בשל ראש הוא‪,‬‬ ‫וממילא ודאי שגדול המצווה ועושה יותר‬ ‫דהשי״ן והדלי״ת בשל ראש‪ ,‬והיו״ד בשל יד‪[ ,‬וכ״ה בשו״ע או״ח סימן‬ ‫ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וכבר מבואר ענין זה בספה״ק‪ ,‬זה דבר ראשון‬ ‫&‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫מ״ב] וצ״ב היאך נחשבים לאותיות השם ומה הצירוף ביניהם שייחשב‬ ‫שזוכים כשנעשים בר מצוה‪.‬‬ ‫‪% 0‬‬ ‫שנכתב על ידם שם השם‪ ,‬והרי אינם סמוכים ונקראים זה עם זה‪ ,‬הביאור‬ ‫ענין נוסף שזוכים לו בבר מצוה‪ ,‬הנה ענין יצר טוב ויצר הרע‪ ,‬והמלחמה‬ ‫בזה הוא שמקום הכתיבה הוא על גוף האדם עליו נכתבים כל אותיות‬ ‫שביניהם ידוע לכל‪ ,‬והמלחמה קשה עד מאוד‪ ,‬והרבה מאמץ נדרש מן‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫אלו ומצטרפים לכתיבת השם‪[ ,‬ומה״ט חדשים שעדיין לא הניחום מותר‬ ‫האדם כדי לנצח את יצרו הרע‪ ,‬וגם אז אינו יכול לו רק מכח שהקב״ה עוזרו‪,‬‬ ‫‪Sto‬‬ ‫ז*י'‬ ‫לשנות] נמצא שכשנער מתחיל להניח תפילין הוא נעשה בזה קלף‬ ‫אך מבואר בספרים [עי' בארוכה בדרך עץ חיים להרמח״ל וכ״ה במהרש״א‬ ‫! •‬ ‫\ ‪-J ,C‬‬ ‫לכתיבת השם‪ ,‬ובספר תורה גם הקלף קדוש‪ ,‬וכך בהנחת תפילין מתקדש‬ ‫בח״א סוכה נב‪ ].‬שהיצר הטוב אינו בא לאדם עד שנעשה גדול‪ ,‬רק בבר‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫הגוף מכח מה שנכתב עליו שם ה'‪.‬‬ ‫מצוה מגיע היצר הטוב‪ ,‬עד אז רק היצר הרע נמצא‪ ,‬שהוא בא מיד כשנולד‬ ‫‪) t oo‬‬ ‫וזהו הביאור כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬על גופך ממש נכתב שם ה'‪ ,‬ומי‬ ‫ככתוב בתורה [בראשית ח' כ״א] כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪ ,‬אולם היצר‬ ‫שמתקדש כל כך הרי על קדושה צריך לשמור‪ ,‬ולא לעשות עם הגוף דברים‬ ‫הטוב בא רק בגיל י״ג‪ ,‬אם כן כשנעשה בר מצוה הרי בא אליו אורח חשוב‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫שאינם מתאימים לגוף קדוש‪ ,‬צריך לזכור זאת‪.‬‬ ‫היצר הטוב‪.‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫\ ‪J ,C‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪jt p‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫לו! משכך זכה ממרא שהקדוש ברוך היא התגלה לאברהם אבינו דוקא‬ ‫מי היא חבר טוב?‬ ‫‪041‬‬ ‫‪E o‬‬ ‫בחלקו•‬ ‫לא מ?בר ?איע המעשה‪ :‬לאחר מבחן שערך מרן ראש הישיבה שליט״א‬ ‫' ‪6‬־‬ ‫ובאו הקשה מרן ראש הישיבה שליט״א קשיא נפלאה‪ :‬אינני מבין‪ ,‬אברהם‬ ‫לילדי תלמוד תורה במעונו‪ ,‬נשא לפניהם זיברי תייק קצרים‪ .‬בדבריו עמד‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/^ V‬‬ ‫אבינו מקבל צווי מפ ת‪1‬ז מפי הקדוש ברוך‬ ‫על מעלתו הגדולה של חבר טוב לעבודת‬ ‫‪041‬‬ ‫‪to‬‬ ‫הוא בעצמו‪ ,‬והיא הולר להתיעץ ?נם חבריו?!‬ ‫וזעמם‪ ,‬ועל החשיבות היסודית להתרחק‬ ‫שמעתם דבר כזה? מה ‪.‬יש להתיעץ? !אם‬ ‫מחבר רע‪.‬‬ ‫‪'%‬‬ ‫‪0 S‬‬ ‫הקדוש ברוך היא רייה נגלה אליני ימבקש‬ ‫התלמידים האזיני בקשב רב‪. ,‬ואחד מהם‬ ‫?את הדבר הקשה ביותר בעולם‪ ,‬האם והיינו‬ ‫בקש רשות לשאל‪ :‬איך נוכל לדעת מי הוא‬ ‫‪)1 0‬‬ ‫הולכים להתיעץ גנם מישהו?‬ ‫אלא‪ ,‬הסביר מרן ראש הישיבה שליט״א‪,‬‬ ‫חבר רע‪ ,‬ימי היא חבר טוב?‬ ‫חיך מרן ראש הישיבה שליט״א‪.‬ואמר‪ :‬שאלה‬ ‫&׳‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫אברהם אביני העמיד בזה ?את חבריו למבחן‪,‬‬ ‫נפלאה שאלת! מ?יון ששאלת אענה לר‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫?די לברר מי מהם היא חבר אמת‪ .‬חבר טוב‬ ‫ו פר ש ת וירא מספרת לני התורה שהקדוש‬ ‫&‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫?אינו רק מי שנעים לשחק !אתו או מי שנחשב‬ ‫לגבור‪ ,‬אלא מי שמעודד אותי ועוזר ילי לקים‬ ‫ברוך היא בא לבקיר חולים אצל אביהם‬ ‫‪t -0‬‬ ‫ילדי חמד במבחן אצל רבינו מרן שליט״א‬ ‫אבינו באלוני ממרא‪ .‬ומדוע מדגישה הת^ה‬ ‫\ ^ ‪sJ /‬‬ ‫את רצון השם‪ .‬את זאת בקש אברהם אבינו‬ ‫את המקום אליו נגלה אליו השם? רחל‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫לברק‪ .‬ואכן‪? ,‬עבר ואשכיל לא עמדו במבחן‪ ,‬ורק ממרא התברר כחבר נאמן‬ ‫שואלים ?את זה ואומרים שבעת שהקדוש ברוך הוא צוה ?את אברהם אבינו‬ ‫לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫על מצות ברית המילה‪ ,‬חזל מלמדים איתני שאברהם אביני הלר להתיעץ‬ ‫‪&■ O‬‬ ‫סים מרן ריאש הישיבה שליט״א ‪.‬ואמר‪ :‬״מכאן תשובה לכם‪ ,‬ילדים יקרים‬ ‫בדבר עם חבריו בני בריתו ‪ -‬ענר‪ ,‬אשכיל יממדא‪.‬‬ ‫‪X1‬‬ ‫וחביבים‪ .‬שאלתם מי היא חבר טוב? נלמד מאברהם אביני‪ :‬חבר טוב הוא‬ ‫ענר ואשכיל נסי להניא ?את אברהם אבינו מקיום המצה‪ ,‬עמוהיותה כרוכה‬ ‫״ ‪e‬‬ ‫מי ש?שעה שקשה גלי ללמד או להיות טוב יוותר‪ ,‬יעמד לצדי ויעודד אותי‬ ‫במסירות נפש רבה בגילו הניתר‪ .‬לעמתם‪ ,‬ממרא אמר לו‪ :‬אדרבה!‬ ‫\ ‪'/C‬־ '‬ ‫לבחיר בטוב‪. .‬וחלילה‪! ,‬אם יהיה זה חבר ש_ירפה את ידי ויחלש את השאיפה‬ ‫הקדוש ברוך היא הציל אותר מ?ב שן האש יבמלחמת המלכים‪ ,‬ואת חייך‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 .4‬‬ ‫טזלי‪! ,‬הרי שעלי להתרחק מחבר כזה‪.‬״‬ ‫אתה וזיב לו‪ .‬כעת‪ ,‬כשהיא מבקש מ?יר מצוה זו בוראי שעליך לשמיע‬ ‫‪)t o‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪t‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@ gm ail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900:‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט״א‬ ‫פרשת וירא תשפ״ן‬ ‫הוראת שעה‬ ‫בן תורה חייב בעשיית חסד יותר מאדם רגיל!‬ ‫הקושיא הנ"ל‪ ,‬שהתועלת הגשמית היתה בזכותו של אברהם‬ ‫התורה מאריכה בפרשתנו בתיאור מדת החסד של אברהם‬ ‫המתגבר על היצר לדבר ב ענייני‬ ‫אבינו‪ ,‬ואילו התועלת הרוחנית היתה בזכותם של משה אהרון‬ ‫אבינו‪ ,‬כמה טרח והתאמץ בזמן חוליו לגמול חסד‪ ,‬אפילו‬ ‫הבחירות ‪ -‬זוכה לסייעתא דשמיא‬ ‫ומרים‪ .‬אמנם לפי מה שהובא לעיל מדברי הסבא מסלבודקה‪,‬‬ ‫עם אלו הנראים כערביים‪ .‬ותמה בזה מרן הסבא מסלבודקה‬ ‫שהחסד של אברהם אבינו היה חסד של אמונה‪ ,‬א"כ אין‬ ‫(אור הצפון‪ ,‬מאמר 'חסד ביטוי אמונה')‪ ,‬מדוע אין התורה מתארת‬ ‫עצומה!‬ ‫מסתבר לחלק ולומר שבזכות אברהם היתה רק תועלת‬ ‫כיצד הכיר אברהם את בוראו‪ ,‬וכיצד מסר נפשו באור כשדים‪,‬‬ ‫גשמית‪ ,‬שהרי החסד שלו היה מעשה רוחני‪.‬‬ ‫אלא מתארת בפרוטרוט דוקא את החסדים שעשה‪ .‬ותירץ‪,‬‬ ‫תקופת בחירות עלול להביא לידי ביטול תורה‪ ...‬במקום שיהיה‬ ‫ונראה ליישב באופן אחר‪ ,‬שאמנם עצם הזכות לקבל מאכל‬ ‫שחסד הוא ביטוי לאמונה‪ ,‬כמאמר חכמים במדרש (קהלת‬ ‫זה זמן של תורה‪ ,‬תפילה ומידות טובות‪ ,‬יכול להיווצר מצב הפוך‬ ‫ומים והגנה היו בזכות אברהם‪ ,‬אך מלבד זאת הוצרכו ישראל‬ ‫‪-‬בה ז)‪ ,‬יאמר רבי יהודה‪ ,‬ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד‬ ‫חלילה‪ .‬זה ניסיון גדול שיש לנו כעת‪ ,‬שלא ניתן להתגבר עליו‬ ‫כאילו כופר בעיקרי! ונמצא‪ ,‬שהאמונה המוחלטת שהיתה‬ ‫להיות בדרגה הראויה לקבל מתנות אלו בדרך נס‪ ,‬וזה היה‬ ‫ללא מאמץ ורצון‪ .‬כעת תחילת הזמן‪ ,‬ומי שיתעסק בענייני‬ ‫בזכותם של משה אהרון ומרים [וזכות זו ניתן לבאר בשני‬ ‫לאברהם בקב״ה היא זו שהביאתו לעשות חסד במסירות‬ ‫אופנים‪ :‬א‪ .‬שבזכותם עם ישראל כולו התרומם לדרגה כזו‬ ‫נפש בחוליו‪ ,‬ולפיכך מתארת התורה דווקא את מידת החסד‬ ‫הבחירות יבזבז לעצמו זמן יקר מאד‪ ,‬שיתכלה לריק ואיננו‪.‬‬ ‫שיהיו ראויים לקבל מחמת עצמם מתנות אלו‪ .‬ב‪ .‬שמשה‬ ‫של אברהם‪.‬‬ ‫ואפילו אם ילמד בשעות הסדרים‪ ,‬אבל בבין הסדרים יהיה מונח‬ ‫אהרון ומרים היו במדרגה הראויה לקבל לעצמם‪ ,‬ו'מיגו דזכו‬ ‫והנה כתוב בפרשתנו (בראשית יח ד‪ ,‬ח)‪' ,‬יוקח נא מעט מים‬ ‫בזה‪ ,‬תיכנס בו רוח חזקה ומושכת לדבר דברים בטלים‪ ,‬שאי‬ ‫לנפשייהו זכו לכל ישראל']‪.‬‬ ‫וגוי‪ .‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם‪,‬‬ ‫אפשר לדעת מתי תצא ממנו‪ ,‬אם בכלל תצא‪...‬‬ ‫עוד איתא בב"מ (שם)‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬כל מה‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו‪ .,‬ואיתא בב"מ (פו‪:):‬‬ ‫שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקדוש ברוך‬ ‫בשכר שלשה זכו לשלשה‪ ,‬בשכר 'חמאה וחלבי זכו למן‪,‬‬ ‫הסיבה שנופלים בזה מחמת שלא חושבים‪ ,‬וזוהי מטרתי לעורר‬ ‫הוא לבניו בעצמו‪ ,‬וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח עשה‬ ‫בשכר 'והוא עומד עליהם' זכו לעמוד הענן‪ ,‬בשכר 'יוקח‬ ‫כל אחד לעצור ולחשוב לרגע‪ ,‬לא להיכנס לתוך המצב שכולם‬ ‫הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח‪' .‬ואל הבקר רץ אברהם'‬ ‫נא מעט מים' זכו לבארה של מרים‪.‬‬ ‫מדברים על עניינים אלו מתוך חוסר מחשבה‪ ,‬אלא לעצור‬ ‫‪' -‬ורוח נסע מאת ה''‪' .‬ויקח חמאה וחלב' ‪' -‬הנני ממטיר‬ ‫והקשה המהרש׳׳א (שם) על כך מדברי הגמרא במסכת‬ ‫ולחשוב מהי מטרתי כאן‪ ,‬הרי באתי לישיבה כדי ללמוד‪ ,‬וע “י‬ ‫לכם לחם מן השמים'‪' .‬והוא עומד עליהם תחת העץ' ‪' -‬הנני‬ ‫תענית (ט‪' ).‬שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ ,‬אלו הן‬ ‫עומד לפניך שם על הצור'‪' .‬ואברהם הולך עמם לשלחם'‬ ‫התמדה ושקידה ויגיעה אפ שר לקנות את המסכת הנלמדת‪,‬‬ ‫משה ואהרן ומרים‪ .‬ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו‬ ‫‪' -‬וה' הולך לפניהם יומם'‪' .‬יוקח נא מעט מים' ‪' -‬והכית‬ ‫הן באר וענן ומן'‪ .‬ומבואר שזכו למן ולבאר ולענני כבוד‬ ‫אך ע “י העיסוק בשטויות ובהבלים הללו אפ שר להפסיד הכל!‬ ‫בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם'‪ .‬וצריך לבאר‪ ,‬מה החילוק‬ ‫בזכותם של משה אהרון ומרים‪ ,‬ולא בזכות אברהם‪ .‬ואף‬ ‫בין אם נותן בעצמו לבין אם נותן ע"י שליח‪ .‬וביאר בזה מרן‬ ‫כל בחור צריך לחשוב איזו תועלת תצמח לו ממה שיתעסק‬ ‫בדברי הגמ' בב״מ‪ ,‬שכתוב שבזכות 'יוקח נא מעט מים' זכו‬ ‫הסבא מסלבודקה (אור הצפון‪ ,‬מאמר 'הדעת שבמעשה')‪ ,‬שיש‬ ‫בזה‪ ,‬וי שמע את כל הסיפורים והחדשות‪ .‬בודאי שי ש לכך‬ ‫לבאר‪ ,‬מכל מקום נקרא הבאר 'בארה של מרים'‪ ,‬ואם כן‬ ‫חסרון במעשה החסד‪ ,‬כשאינו עושה את המעשה בעצמו‪ .‬אלא‬ ‫יש בזה סתירה מיניה וביה‪.‬‬ ‫יצר הרע גדול מאד‪ ,‬אך זה נובע מחמת שמתחילים לשמוע‬ ‫שלכאורה זה חידוש גדול‪ ,‬שהרי אברהם אבינו במצבו ודאי‬ ‫שלא היה חייב לטרוח עבור האורחים‪ ,‬ומדוע אם כן נתבע‬ ‫ותירץ המהרש׳׳א‪ ,‬שבזכות אברהם לא היו זוכים במתנות‬ ‫ולעסוק בזה קצת‪ ,‬ואחר כך נמשכים עוד ועוד‪ .‬אך צריך לחשוב‬ ‫על כך שלא עשה זאת בעצמו‪ .‬ויש מקום לומר באופן אחר‪,‬‬ ‫אלו אלא לזמן מועט‪ ,‬ואילו בזכות משה אהרן ומרים נמשכו‬ ‫שעלולים להפסיד בכך זמן שלם! ואחרי שמפסידים זמן אחד‬ ‫שמצד עצם מעשה החסד אין חסרון‪ ,‬אלא שיש חסרון מצד‬ ‫כל ארבעים שנה שהיו במדבר‪ .‬אמנם דבריו צריכים עיון‬ ‫בעלייה בתורה‪ ,‬מי יודע כיצד יראה הזמן הבא אחריו‪.‬‬ ‫המקבל‪ ,‬ועל כך אמרו חז״ל‪ ,‬שכשם שהמקבל ע״י שליח יש‬ ‫לכאורה‪ ,‬שהרי איתא בילקוט שמעוני (וירא פב)‪' ,‬בשכר קיתון‬ ‫לו הנאה פחותה קצת ממי שמקבל מבעל הבית בעצמו‪ ,‬כך‬ ‫של מים שרחצו ידיהם נתן הקדוש ברוך הוא באר לישראל מ'‬ ‫בוודאי שלכל בחור ישנה סקרנות נורמלית‪ ,‬אבל אם בחור‬ ‫גם בני ישראל קיבלו את הבאר ע״י שליח‪ ,‬וממילא היתה‬ ‫שנה'‪ .‬ומבואר מכך שכל הארבעים שנה היה הבאר בזכות‬ ‫מחליט שאע"פ שמעניין אותו מאד לשמוע‪ ,‬בכל אופן הוא‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬והרי זה סותר למבואר בתענית שהיה זה‬ ‫להם בזה תועלת רוחנית במדרגה פחותה ממה שזכו לקבל‬ ‫מתגבר על היצר הרע ולומד תורה בזמן שקשה לו‪ ,‬אזי השכר‬ ‫ע״י הקב״ה בעצמו‪.‬‬ ‫בזכותה של מרים‪.‬‬ ‫על לימוד זה ‪ -‬והסייעתא דשמיא שיזכה לה מחמתו ‪ -‬יהיו‬ ‫אכן יש לבאר גם את דברי הסבא מסלבודקה‪ ,‬שהיתה‬ ‫והיה אפשר ליישב‪ ,‬שבבאר והמן וענני הכבוד היה שני‬ ‫לאין ערוך יותר מהרגיל! ויש בזה קידוש שם שמים! וכן להיפך‬ ‫תביעה על אברהם אבינו שלא עשה את החסד בעצמו‪ ,‬עפ"י‬ ‫עניינים של תועלת‪ .‬האחד‪ ,‬תועלת גשמית‪ ,‬שהיה להם אוכל‬ ‫מש"כ בחובות הלבבות (חשבון הנפש פ׳יב)‪' ,‬שהשתדלות בני‬ ‫ומים במדבר‪ ,‬וכן שהיו מוגנים מאויביהם על ידי ענני הכבוד‪.‬‬ ‫רח “ ל‪ ,‬בחור שמכניס לישיבה איזו ידיעה חדשה מחטיא את‬ ‫אדם בענייני תורתם ועולמם יתחלף כפי התחלפות הכרתם‬ ‫והשני‪ ,‬תועלת רוחנית‪ ,‬כדאיתא ביומא (עה‪' ,):‬לחם אבירים‬ ‫הרבים! וכל הביטול תורה שיהיה מחמת כן ייזקף לחובתו! כל‬ ‫ושכלם וזכות הבנתם‪ .‬וכל אחד ואחד מהם מצווה לחשב‬ ‫אכל איש‪ ,‬לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו‪ ,‬דברי רבי‬ ‫בחור צריך לקבל על עצמו בל"נ לא לשמוע קווי נייעס‪ ,‬ולמעט‬ ‫עם נפשו במה שהוא חייב בו מעבודת הבורא יתעלה‪ ,‬כפי‬ ‫עקיבא'‪ .‬וכן הבאר היו לה סגולות רוחניות‪ .‬וכן לגבי ענני‬ ‫הכרתו בטובות הבורא הכוללות והמיוחדות'‪ .‬הרי מבואר‬ ‫הכבוד כתב הרמח"ל (דרך ה' ח״ד פ״ה ב)‪' ,‬כי הנה ענני הכבוד‬ ‫מלקרוא עיתון ככל האפשר‪ ,‬ומי שיתגבר על היצר בזה יכול‬ ‫שככל שהאדם גדול יותר יש לו חיובים גדולים יותר‪ ,‬וא"כ‬ ‫שהקיף הקדוש ברוך הוא את ישראל‪ ,‬מלבד תועלתם בגשמיות‪,‬‬ ‫לגדול למדרגה גבוהה ביותר!‬ ‫גם חיוב עשיית החסד של אברהם אבינו גדל ככל שאברהם‬ ‫שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם‪ ,‬עוד היתה תולדה גדולה נולדת‬ ‫הקב “ה יעזור שיהיה לנו את הכוח לעמוד בניסיון גדול זה‪,‬‬ ‫אבינו הגיע למדרגות גבוהות‪ ,‬ומאחר והגיע לשלמות במידת‬ ‫מהם בדרכי הרוחניות‪ ,‬והוא כמו שעל ידי העננים ההם היו‬ ‫החסד בכך שטרח גם ביום השלישי למילתו וחיפש אחר‬ ‫נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ‪ ,‬כן‬ ‫ושלכל אחד יהיה כח רצון ללמוד ולדעת את כל המסכת‪ ,‬ולא‬ ‫האורחים‪ ,‬והכין להם סעודה מיוחדת בתכלית השלמות‪,‬‬ ‫היתה נמשכת להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד‪,‬‬ ‫לעשות ביטול תורה‪ ,‬וע“י זה תהיה סייעתא דשמיא גדולה מאד‪,‬‬ ‫ממילא באותה שעה גופא היתה עליו טענה מדוע הביא‬ ‫נבדלים מכל העמים‪ ,‬ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה‬ ‫להינצל מכל הסכנות הרובצות על עולם התורה‪.‬‬ ‫להם את המים ע״י שליח ולא טרח בעצמו‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ועליונים ממש על כל גויי הארץ'‪ .‬וממילא יש ליישב‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫אונס (ג) ‪ -‬מקח טעות ב אופן שעשה המוכר כר אוי‬ ‫חפץ כזה שיש בו חיסרון ‪ -‬ונמצא שיש כאן מעשה בלא כוונת‬ ‫לשחיטה'‪ ,‬ודעת רב שהולכים אחר הרוב ולפיכך אנו דנים את הקנין‬ ‫מוכר הטוען שהודיע ללוקח על ידי שילוט ‪-‬‬ ‫קנין‪ ,‬ואינו קונה‪.‬‬ ‫כ'קנין לחרישה'‪ ,‬ודעת שמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב‪ ,‬ועל‬ ‫והלוקח טוען שלא ראה‬ ‫אולם נתבאר שבדעת הרא״ה (כתובות ג‪,‬ב) נראה שדין מקח‬ ‫כן נחשב הדבר כ'מחצה על מחצה' ואין סיבה להניח שהקנין הוא‬ ‫הנה מצינו בכמה מקומות בדיני מקח וממכר שכאשר ישנה טעות‬ ‫טעות נובע מהלכות 'אונס'‪ ,‬והיינו שסובר שפטור אונס הוא מחמת‬ ‫׳קנין לחרישה' מכח הרוב‪.‬‬ ‫בעיקר המקח הוא בטל מחמת הטעות [עי' ביצה ז‪ ,‬ב‪ .‬כתובות יא‪,‬‬ ‫ד'חס רחמנא עליה' שבכל מקום שנעשה חיוב או חלות ע״י מעשה‬ ‫ובפשוטו הביאור הוא שהנידון הוא ב'כוונת הלוקח'‪ ,‬והיינו שיש‬ ‫ב‪ .‬ב״ק מו‪ ,‬א] ‪ -‬אלא שיש לדון באופן שהלוקח דורש לבטל המקח‬ ‫שהוא אנוס עליו‪ ,‬יש דין 'הפקעה' על החיוב או החלות‪ ,‬למנוע ממנו‬ ‫להסתפק מה הייתה כוונת הלוקח ב שעת הקנין‪ ,‬ורב סבר להכריע‬ ‫מאחר והמוכר נתן לו סחורה שאיננה תואמת לסחורה אשר בדרך‬ ‫הפסד ממון או 'חלות קנין' נגד רצונו‪.‬‬ ‫מכח הרוב שכוונתו הייתה ל'חרישה'‪ ,‬ולשמואל ‪' -‬אין הולכים אחר‬ ‫כלל נמכרת בשוק‪ ,‬אך המוכר טוען כנגדו שבחנות מוצב שילוט‬ ‫ונראה שדברי הנמו״י יתבארו היטב לפי דרך הרא״ה‪ ,‬שהיות‬ ‫הרוב'‪ ,‬וממילא נשאר ספק ב'כוונת הלוקח' והמע״ה‪.‬‬ ‫המורה שסחורה זו היא המוצעת למכירה והוא זה שהפסיד את עצמו‪.‬‬ ‫וטעם דין 'מקח טעות' הוא מדין 'אונס'‪ ,‬והיינו שנחשב אנוס במעשה‬ ‫אולם בנימוק״י (שם) מבואר סברא אחרת בדברי שמואל ‪-‬‬ ‫דוגמא לדבר ‪ -‬הבא לקנות יהלום במקום שמוצב שילוט בחנות‬ ‫הקנין מאחר ולא היה רצונו לעשות קנין על חפץ שיש בו פגם‪ ,‬א״כ‬ ‫שהיות ואין הולכים בממון אחר הרוב ואין משקל לצד ה'רוב' יותר‬ ‫המורה על מכירת יהלומים מן הסוג הפחות יותר מהמצוי בשוק‪,‬‬ ‫נראה שטעם זה שייך דווקא באופן שהלוקח מצידו עשה כל אשר‬ ‫מצד ה'מיעוט'‪ ,‬הרי שצדדי הספק שקולים הם כ'פלגא ופלגא'‪,‬‬ ‫ונכנס לקוח וקנה יהלום בחנות‪ ,‬ואנו יודעים בבירור שהלוקח לא‬ ‫ביכולתו לברר כוונתו‪ ,‬אבל באופן שהיה צריך לפרש ולא פירש‬ ‫וממילא היה ללוקח לפרש שהוא מאותם הקונים לחרישה‪ ,‬וכיון‬ ‫ראה את השילוט בחנות‪ ,‬וקנה על דע ת שהוא היהלום המצוי בשוק‪,‬‬ ‫הרי הוא פושע בזה‪ ,‬ואין בזה הדין 'אונס רחמנא פטריה' להפקיע‬ ‫שלא פירש הפסיד את עצמו‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ולאחר שגילה שהוא מהסוג הפחות טוב שמצוי בשוק‪ ,‬טוען למוכר‬ ‫החלות שנעשה נגד רצונו‪ ,‬ולפיכך המעשה קיים‪.‬‬ ‫שכיון שהיה בדעתו לרכוש יהלום מסוג משובח המצוי בשוק‪ ,‬על‬ ‫ומבואר מדבריו שלשמואל אין נידון ב'כוונת הלוקח'‪ ,‬אלא אף‬ ‫כן רוצה לבטל המקח שהוא 'מקח טעות'‪ ,‬אך המוכר טוען שאשמת‬ ‫אם כוונתו הייתה לחרישה' היה לו לפרש ומדלא פירש ‪ -‬הוא הפסיד‬ ‫צדדי הספק יסודם בעיקר דין מקח טעות‬ ‫הלוקח שלא ראה השילוט ומוטל עליו להתבונן בטרם גמר את‬ ‫את עצמו‪ .‬ומשמעות דבריו שאין הוכחה משתיקתו שנתכוין לשור‬ ‫ולפי״ז נראה בנידון שהמוכר הודיע לקונה אלא שהקונה לא‬ ‫העסקה‪.‬‬ ‫לחרישה‪ ,‬אלא שבמצב כזה אין לו זכות לטעון טענת מקח טעות‬ ‫ראה את ה'הודעה'‪ ,‬שיש לדון שהקונה פשע והפסיד את עצמו‬ ‫כי הוא הפסיד את עצמו בכך שלא התנה‪ ,‬וצ״ב מהו הסברא של‬ ‫והשאלה היא כטענת מי אנו הולכים ‪ -‬האם יש צדק בדבריו‬ ‫מאחר והמוכר עשה את המוטל עליו והודיע‪ ,‬ולפיכך אף שלא היה‬ ‫'הפסיד את עצמו'‪ ,‬הרי הנידון הוא על כוונת הלוקח במעשה הקנין‪,‬‬ ‫של המוכר שהיות והוא מצידו הודיע על סוג הסחורה אין לבטל את‬ ‫דעתו במעשה הקנין על דע ת מה שקיבל מן המוכר‪ ,‬אינו נחשב‬ ‫ומה שייך כאן לדון שב שתיקתו הפסיד את עצמו‪.‬‬ ‫המקח והלוקח הפסיד את עצמו‪ ,‬או שמא יש לומר שהיות ובפועל‬ ‫אנוס מחמת פשיעתו‪.‬‬ ‫ברור לנו שהלוקח קנה את המקח על דע ת שזה מהסחורה המעולה‬ ‫אלא שכפי שנתבאר ‪ -‬הדבר תלוי בגדר 'מקח טעות'‪ ,‬שאם‬ ‫הביאור ב'פשיעה' שמבטלת מקח טעות‬ ‫שבדרך כלל נמכרת בשוק‪ ,‬ולא ראה את השילוט המורה על מכירת‬ ‫נאמר שמקח טעות נובע מדין 'אונס'‪ ,‬והיינו שעל ידי הטעות מתברר‬ ‫והנה בטעם דין 'מקח טעות' מצינו כמה דרכים‪[ .‬ונתבארו‬ ‫סחורה פחותה מזו‪ ,‬הרי יש כאן 'מקח טעות' ודינו להתבטל‪.‬‬ ‫למפרע שהיה אנוס על המעשה קנין עצמו ועל כן אין בכח ה'מעשה‬ ‫בהחרבה בגליון הקודם]‬ ‫במקום שהוא 'פושע' אין דין מקח מקח טעות‬ ‫קנין' להחיל חלות‪ ,‬אזי יש לומר שהיות ופשע בכך שלא הסתכל‬ ‫יש מהאחרונים שסברו (שו״ת רעק״א מהדורא תנינא נ״א‪ .‬ש״ש‬ ‫וראה את השילוט הרי זה הפסיד את עצמו‪ ,‬ואין כאן מקח טעות‪.‬‬ ‫ולבירור שאלה זו נקדים לבאר את סוגיית הגמ' לענין 'מקח‬ ‫ש״ב פי״א) שדין 'מקח טעות' נובע מ'הלכות תנאים'‪ ,‬והיינו שכל‬ ‫טעות'‪.‬‬ ‫אמנם אם נאמר שגדר 'מקח טעות' הוא מדין 'תנאי' או מחמת‬ ‫מקח מותנה ב תנ אי שהלוקח אינו קונה אלא חפץ מושלם שאין בו‬ ‫חיסרון ב'דעת קנין'‪ ,‬אזי אף בציור שהמוכר עשה את אשר ביכולתו‬ ‫כל חיסרון‪ .‬ויש שסברו לומר (בית הלוי ח״ג ג ד״ה והנראה‪ .‬מהרי״ט‬ ‫הנה בגמ' (ב״ק מו‪ ,‬א‪ .‬ב״ב צב‪ ,‬א) נחלקו רב ושמואל לגבי‬ ‫לעשות על מנת להודיע ללוקח את ענין המקח‪ ,‬יש ללוקח לטעון‬ ‫קידושין נ‪ ,‬א ד״ה ההוא גברא) שדין 'מקח טעות' נובע מחיסרון‬ ‫״המוכר שור לחברו ונמצא נגחן״‪ ,‬שלדעת רב הרי זה מקח טעות‪,‬‬ ‫ולומר שאין כאן מעשה קנין או משום ה'תנאי' או מחמת שאין בקנין‬ ‫ב'כוונת קנין'‪ ,‬והיינו שהיות וחלה טעות בעיקר המקח הרי נחשב‬ ‫ולדעת שמואל יכול המוכר לומר ״לשחיטה מכרתיו לך״‪.‬‬ ‫'דעת קנין'‪ ,‬ויהיה דין המקח להתבטל‪.‬‬ ‫הדבר כמקח שלא התכוון לקנותו‪ ,‬שכן בוודאי לא התכוון לקנות‬ ‫ומבואר שם שנחלקו באופן שהרוב קונים לחרישה' והמיעוט‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך הדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כא)‬ ‫לעשות את עבודתה כראוי‪ ,‬וזה פוגע בכל הענפים ‪ -‬דהיינו המצוות‪ .‬אך ברגע‬ ‫הבאנו [בשבוע שעבר] מדבריו של רבי חיים ויטאל‪ ,‬ש'נפש המשכלת'‬ ‫שאדם יתקן את מידותיו‪ ,‬אזי הנפש השכלית כבר תקיים בקלות את המצוות‪,‬‬ ‫דוחפת את הגוף לקיים מצוות‪ ,‬ואילו ב'נפש היסודית' ‪ -‬שהיא היסוד של הנפש‬ ‫אחר שהשורש כבר תוקן‪.‬‬ ‫השכלית ‪ -‬מוטבעות המידות הטובות והרעות‪ .‬ונמצא לפי זה‪ ,‬שמאחר ואי‬ ‫ועל פי זה מבאר רבי חיים ויטאל מקומות רבים בהם מצינו שחד׳ל תלו‬ ‫אפשר ל'נפש המשכלת' לקיים מצוות בעצמה‪ ,‬בלי ודנפש היסודית' המחזיקה‬ ‫מעלות רוחניות גבוהות מאוד במידות טובות בדווקא‪ ,‬ולא בקיום המצוות‪ ,‬לפי‬ ‫אותה‪ ,‬נמצא שהמידות מתערבות בכל פעולה שהאדם עושה! וכל עוד שיש‬ ‫שהן היסוד לכל המצוות והמעשים‪.‬‬ ‫לאדם מידות רעות אינו יכול לעשות שום פעולה של מצוה ע״י הגוף בלי‬ ‫שיתערבו בה מידותיו הרעות! ולפיכך המידות הרעות קשות מעבירות‪ ,‬לפי שהן‬ ‫עוד כתב‪ ,‬שהגוף מורכב מארבעה יסודות‪ ,‬שכל אחד מהם מורכב מטוב ורע‪,‬‬ ‫יותר שורשיות מהן‪ .‬וממילא כדי להגיע לתכלית של עשיית המצוות‪ ,‬ההתחלה‬ ‫ומהחלק הטוב שבהם הגוף מתקיים‪ ,‬ואילו מהחלק הרע באים כל החוליים הרעים‬ ‫של הגוף‪ ,‬והם נקראים ארבע 'מרות'‪' ,‬מרה לבנה'‪' ,‬מרה ירוקה'‪' ,‬מרה שחורה'‪,‬‬ ‫מוכרחת להיות מעבודת המידות‪ ,‬בלי זה אי אפשר להתחיל!‬ ‫'מרה אדומה'‪ .‬ועל דרך זה יש גם בנפש האדם ארבעה יסודות המורכבים מטוב‬ ‫תחילת העבודה צריכה להיות בשורש‪ ,‬ולכן צריך להיזהר בתיקון המידות‬ ‫ורע‪ ,‬כנגד ארבע ה'מרות' של הגוף‪ ,‬מהיסודות הטובים באה בריאות הנפש ‪-‬‬ ‫אפילו יותר מאשר בקיום המצוות עצמן‪ ,‬שכן אחר שיש לאדם מידות טובות‬ ‫והן המידות הטובות‪ ,‬ואילו מהיסודות הרעים בא חולי הנפש ‪ -‬שהן ה'קליפות'‬ ‫ממילא הנפש השכלית יכולה לקיים בקלות את כל המצוות‪ .‬שהרי ביסודה‬ ‫שמהן נמשכות המידות הרעות‪ .‬וכאשר אדם מצליח להסיר מתוכן את אותן‬ ‫היתה הנפש השכלית אמורה לקיים את המצוות בצורה הטובה ביותר‪ ,‬אבל‬ ‫ארבע 'קליפות'‪ ,‬שהן הסיבה למידות הרעות‪ ,‬יאיר בתוכו אור מכח ארבע אותיות‬ ‫מכיוון שבכל מעשה מעורבים ענייני המידות‪ ,‬שהם חלק בכל פעולה שאדם‬ ‫הוי״ה‪ ,‬שהוא אור המחיה את הנפש היסודית‪.‬‬ ‫עושה‪ ,‬ממילא כל עוד שהמידות אינן מתוקנות זה מונע מהנפש השכלית‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת ׳משנת רמ״ה׳‪ ,‬יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא״ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪128‬‬ ‫מרבינו מרן עמוד ההוראה‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א‬ ‫פרשת וירא תשפ״ז‬ ‫ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫הוריד את המים בבית הכסא‪ ,‬והיו שם מגבונים שאחר זרקם‬ ‫והנה לגבי המעלית‪ ,‬אם באותו רגע שנכנס החמישי‪ ,‬הזמין מישהו את המעלית מקומה אחרת‪ ,‬שלא‬ ‫שאלה‪ .‬תורה היא וללמוד אנו צריכים‪ ,‬ונבקש לשמוע ממרן שליט״א פסק הלכה ברור במעשה שהיה‬ ‫ראה שבמעלית ישנם יותר אנשים מהמותר‪ ,‬והמעלית נשברה‪ ,‬חייב החמישי‪ .‬כי הוא בלבד המזיק‬ ‫עמי‪ :‬תוך כדי שלמדתי בבית כנסת השכונתי‪ ,‬הוצרכתי לנקביי ונכנסתי לבית הכסא‪ ,‬בכניסה תלוי‬ ‫שהיה עליו לחשוש שמא מיד בכניסתו יפעילו את המעלית‪ ,‬ותתקלקל עוד בטרם יצליחו שאר‬ ‫מודעה גדולה בה כתוב שאסור בשום אופן לזרוק מגבונים לאסלה מאחר וזה גורם לסתימות‪ ,‬וכבר‬ ‫הנוסעים לצאת‪.‬‬ ‫היו להם הוצאות גדולות עקב כך בפתיחות חוזרות ונשנות של הסתימות שנגרמו עקב המגבונים‪ ,‬ולכן‬ ‫אך אם לא הזמינו את המעלית מקומה אחרת‪ ,‬אלא אחד מהנוסעים לחץ על הכפתור והמעלית‬ ‫כל מי שיזרוק מגבונים‪ ,‬יחוייב בתשלום פתיחת הסתימה‪.‬‬ ‫נשברה‪ ,‬חייב הלוחץ לשלם‪ ,‬ואעפ”י שהוא היה מהראשונים שנכנסו‪ ,‬ובהיתר נכנס‪ ,‬בכל זאת ישלם‪,‬‬ ‫לאחר שהתפניתי‪ ,‬קודם שהורדתי את המים הבחנתי שי ש שם שני מגבונים‪ ,‬שכנראה אחד שהיה‬ ‫כי הוא זה המזיק‪ ,‬בלחיצתו על הכפתור שהפעיל בכך את המעלית ושברה‪ ,‬שהרי כל זמן שהמעלית‬ ‫לפני זרקם‪ ,‬מטבעי אני איסטניס גדול ולא הייתי מסוגל להוציאם‪ ,‬אז הורדתי את המים‪ ,‬ואת אשר‬ ‫אינה עולה ונוסעת‪ -‬לא היתה נשברת‪ ,‬וא ”כ אף שנכנס ראשון‪ -‬אסור היה לו ללחוץ‪ ,‬וכיון שלחץ ישלם‬ ‫יגורתי בא לי‪ ,‬שבעקבות כך אירע סתימה‪ ,‬והיו צריכים להביא אינסטלטור שיפתח את הסתימה‪,‬‬ ‫עבור הנזק‪ ,‬כי רק בלחיצתו המעלית התחילה לנסוע ונשברה‪.‬‬ ‫ועלות הפתיחה היא ‪ 400‬ש”ח‪.‬‬ ‫[אך יש להסתפק מה הדין כאשר מיד שנכנס האחרון למעלית‪ ,‬הזמין מישהו מלמעלה את המעלית‪,‬‬ ‫כעת תובעים ממני הגבאים‪” :‬אנחנו כתבנו מפורש שאסור לזרוק מגבונים‪ ,‬כי ידענו שמערכת הביוב‬ ‫ונסגרה הדלת‪ ,‬והיו יכולים ללחוץ על הכפתור ולעצור את המעלית ולא עשו כך‪ ,‬האם כולם שותפים‬ ‫מאד חלושה‪ ,‬וכל זריקת מגבונים גורמת לסתימה‪ ,‬ההוא שזרק את המגבונים איננו יודעים מי הוא‪,‬‬ ‫בנזק‪ ,‬כיון שלא עצרו‪ ,‬או שמא יכולים לומר לו‪ ,‬אתה נכנסת אחרון ואתה המזיק העיקרי‪.‬‬ ‫אבל גם אם כן‪ ,‬הוא לא גרם את הסתימה‪ ,‬אלא אתה ברגע שהורדת את המים עם המגבונים גרמת את‬ ‫והנה כתב הרמ ” א (שם) דאם הספסל בלעדי ישיבת האחרון‪ ,‬היה נשבר בשתי שעות ישיבה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הנזק‪ ,‬ולכן עליך לשלם על הסתימה”‪.‬‬ ‫ישיבת האחרון נשבר בשעה‪ ,‬והיו יכולים לקום ולא קמו‪ ,‬כולם חייבים לשלם‪ .‬והטעם כתב הסמ”ע‬ ‫אך אני טענתי‪” :‬מה הייתי יכול לעשות‪ ,‬הרי לא להוריד את המים זה כבוד הבריות‪ ,‬ואי אפשר להשאיר‬ ‫(סק”ה) שיכול לומר להם‪ ,‬כמו שי ש לכם רשות לשבת על הספסל‪ ,‬גם לי יש רשות לשבת כמותכם‪,‬‬ ‫כך את בית הכסא בלי להוריד את המים‪ ,‬ולהוציא את המגבונים אני לא מסוגל בשום אופן‪ ,‬ולכן‬ ‫והיה לכם לקום‪ .‬ואולי גם בעניננו יכול לומר להם‪ ,‬גם לי מותר לעלות במעלית והיה לאחד מכם לעצור‬ ‫הורדתי את המים‪ ,‬ולדעתי אני אונס גמור ”‪.‬‬ ‫את המעלית ולצאת‪ ,‬ובזה שלא עשיתם זאת גם אתם שותפים לנזק‪.‬‬ ‫הצדק עם מי?‬ ‫ונראה שהם פטורים‪ ,‬ולא דמי לספסל‪ ,‬שאינו עומד להשבר ברגע הישיבה‪ ,‬אלא שעה לאחר מכן‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬לכאורה מי שהוריד את המים הוא חייב לשלם‪ ,‬כיון שהוא עשה צרכיו על המגבונים‪ ,‬וגם שאי‬ ‫וברגע הישיבה היה מותר לו לשבת‪ ,‬ולכן יכול לומר היה לכם לקום‪ ,‬ובשעה הזאת היה מותר לי לשבת‪,‬‬ ‫אפשר להוציא את המגבונים‪.‬‬ ‫אבל במעלית לא היה לו זכות כלל להכנס למעלית‪ ,‬כיון שהם הגיעו ראשונים‪ ,‬להם זכות הקדימה‪,‬‬ ‫מקורות ונימוקים‬ ‫ולחמישי אסור להכנס למעלית‪ ,‬ולכן הוא לבד חייב לשלם את כל הנזק]‪.‬‬ ‫נקדים ונאמר כי מו ” ר מרן בעל החזון יחזקאל זצ” ל כשהיה צריך ללמוד הלכות צואה ובית הכסא‪,‬‬ ‫וכעת נשוב לשאלתנו לגבי הורדת המים בבית הכסא שגרמה לסתימה‪ ,‬דלכאו' ה”ה כאן מאחר ולולי‬ ‫היה מקדים ואומר‪ ,‬שהנה נאמר בפסוק 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים'‪ ,‬ואמרו חז ” ל שבשעה‬ ‫לחיצת השני על הורדת המים‪ ,‬לא הייתה נגרמת הסתימה‪ ,‬ורק בגלל לחיצתו על הורדת המים אירעה‬ ‫שישראל לומדים הלכות דם נדות וצואה וכדומה‪ ,‬הרי זה הרי להשי”ת‪ ,‬וכדאיתא במדרש (ויקייר יט‪,‬‬ ‫הסתימה‪ ,‬א” כ לכאו' הוא המזיק וחייב לשלם‪.‬‬ ‫ג)‪' :‬ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אע” פ שנראות כאילו הן כעורות ושחורות‬ ‫ואף על פי שהוא איסטניס ולא היה מסוגל להוציא את המגבונים בטרם שהוריד את המים‪ ,‬וגם היה‬ ‫לאומרן ברבים‪ ,‬כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת‪ ,‬אמר הקב”ה הרי הן עריבות עלי‪ ,‬שנאמר וערבה‬ ‫מוכרח מצד שני להוריד את המים מפני כבוד הבריות‪ ,‬בכל זאת אדם מועד לעולם‪ ,‬וכשהוא מוריד את‬ ‫לה' מנחת יהודה וירושלים'‪ ,‬ע”כ‪ .‬וגם בשאלתנו אנו שצריכים לדון בדברים הנראים מכוערים‪ ,‬הרי הן‬ ‫המים זה על דעת כן‪ ,‬שאם יהיה סתימה הוא ישלם את הנזק‪.‬‬ ‫גופי תורה‪ ,‬והן ערבים לפני השי”ת‪.‬‬ ‫אמנם לכאו' היה מקום לומר שהוא נחשב לאונס גמור‪ ,‬כי כל אחד מבין שאדם רגיל לא יכול להוציא‬ ‫והנה לגוף השאלה‪ ,‬שנינו במסכת בבא קמא (דף נט ע ” ב) לגבי נזקי אש‪ ,‬אחד הביא את האור ואחד‬ ‫את זה מרוב הטינוף‪ ,‬וא ”כ אולי זה שזרקו לאסלה הוא המזיק והוא חייב לשלם על פתיחת הסתימה‪.‬‬ ‫הביא את העצים [והאש הלכה והזיקה] ‪ -‬המביא את העצים חייב‪ ,‬כי לולי העצים האש לא הייתה‬ ‫אך יש לדחות‪ ,‬שהרי בשעה שזרקו עדיין היה אפשר להוציאם‪ ,‬וגם בשעה שהוא נכנס לבית הכסא‬ ‫מתפשטת ולא הייתה מזיקה‪.‬‬ ‫עדיין היה אפשר להוציאם‪ ,‬ורק בגלל שלא הסתכל ועשה צרכיו על המגבונים אי אפשר כעת להוציאם‪,‬‬ ‫והנה בעבר נשאלנו‪ ,‬במעשה שהיה במעלית כזו שעל פי התקנות‪ ,‬מותר להיכנס שם רק ארבעה‬ ‫ונמצא שהוא גרם לכך של היה יכול להוציאם‪ ,‬וממילא חייב לשלם על הורדת המים‪ ,‬כי אמנם בשעה‬ ‫אנשים‪ ,‬ועברו על התקנה ונכנסו לשם חמשה בני אדם‪ ,‬והמעלית נתקעה תוך כדי עליה ונשברה‪,‬‬ ‫שהוריד את המים הורידו בהיתר‪ ,‬אבל הוא גם גרם לכך כיון שלא הסתכל בשעה שנכנס‪ ,‬וגרם לכך‬ ‫והוצרכו להביא טכנאי שיחלצם ויתקנם ועלה ממון רב‪ ,‬ויש לדון מי חייב לשלם עבור התיקון‪ ,‬האם זה‬ ‫שהיה חייב להוריד את המים על המגבונים‪.‬‬ ‫האחרון (החמישי) שנכנס‪ ,‬או כולם כי היה להם לצאת‪ ,‬או שמא המפעיל את המעלית‪.‬‬ ‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬דגם אם הוא כזה איסטניס שלא היה יכול להוציא את המגבונים קודם שעשה שם‬ ‫וכתבנו בחשוקי חמד עמ” ס בבא מציעא (דף פב ע ” ב) דהנה כתב השו ”ע (חו ” מ סימן שפא ס ” א)‬ ‫צרכיו‪ ,‬לא היה צריך לעשות שם צרכיו‪ ,‬והיה צריך לעבור לבית הכסא אחר או לבקש מאחר שיוציאו‪,‬‬ ‫שחמשה אנשים שישבו על ספסל אחד ונשבר הספסל‪ ,‬אם נתיישבו כולם ביחד‪ ,‬כולם חייבים לשלם‪,‬‬ ‫או שיוציא ע ”י שקית וכל כה ”ג‪ ,‬ולכן נראה שזה שהוריד את המים הוא חייב לשלם‪ ,‬ואף שהיה צריך‬ ‫ואם החמישי התיישב לאחר כולם‪ ,‬אם בלעדיו היה גם נשבר‪ ,‬אז הוא פטור‪ ,‬ואם הספסל נשבר רק‬ ‫לנקביו בדחיפות ולא היה לו זמן לבחון ולהתבונן‪ ,‬קשה לומר שזה מחשיבו כאונס גמור‪.‬‬ ‫בגלל ישיבת האחרון‪ ,‬הוא לבד חייב לשלם‪.‬‬ ‫• מעשה חמד• מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א‬ ‫זעקתו המרטיטה של מרן רבינו שליט״א בעצרת הרבבות בערב יום הבחירות‪:‬‬ ‫"מי שאינו שומע לגדול שבדור‪ -‬ענשו גדול מאד"‬ ‫מרן רבינו שליט״א נשא דברים בעצרת הענק שנערכה בבני ברק לחיזוק רשימת 'יהדות התורה' ‪ -‬ג'‪ ,‬בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט״א לקראת מערכת הבחירות הגורלית שנערכה‬ ‫השבוע| בדבריו חוצבי להבות‪-‬האש עורר רבינו על החובה הגמורה לשמוע בקול דברי חכמים‪:‬‬ ‫״כתב החינוך(מצוה תצה)‪ ,‬על הפסוק (דברים יז‪ ,‬י)‪ :‬״ועשית על פי הדבר אשר יגיח לן;‪ ...‬ושמךת• לעש™ ככל אשר מרוך״‪ ,‬וז״ל‪:‬‬ ‫”ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט‪ ,‬כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫זכרונם לברכה‪ :‬ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ‪ -‬יפתח בדורו כשמואל בדורו”‪.‬‬ ‫"והעובר על זה‪ ,‬ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה‪ ,‬בכל אשר יורו‪ ,‬מבטל עשה זה‪ ,‬וענשו גדול מאד‪ ,‬שזהו העמוד‬ ‫החזק שהתורה נשענת בו‪ ,‬ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת"‪.‬‬ ‫זכינו אנחנו בדורינו לגאון עוזינו‪ ,‬ב"ה שזכינו לכך‪ ,‬הגאון רבי דוב לנדו שליט"א שהוא החכם הגדול‪ ,‬וכולו אש להבה‪.‬‬ ‫נחזור על מה שאומר החינוך‪' :‬ומי שאינו שומע לגדול שבדור ‪ -‬ענשו גדול מאד'‪ ,‬זהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו‪.‬‬ ‫נזכה כולנו יחד לשמוע לדבריו‪ ,‬ולקבל מה שאומר החינוך שמי שלא שומע ‪ -‬ענשו גדול מאד‪ ,‬ומי ששומע אשרי לו וטוב לו”‪.‬‬ ‫■ ‪k . gi l yonot@gmai l . com‬‬ ‫יו״ל ע"י מערכת ״קובץ גליונות׳׳‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫ע‬ ‫• תורת חמד| מענייני הפרשה•‬ ‫אך עדיין צ״ב‪ ,‬דנס הלידה נמי ראוי להודאה מלבד הנס של החלב‪ ,‬ולמה לא עשה משתה מיד‬ ‫ויפצר כם מאד ו ס רו אליו ו ב או אל כימו ו ע ש' להם משתה ומצות אפה ו«'אנכלו (יט‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫עם הלידה‪ ,‬וכן העיר הגאון רבי ש מו אל יעקב בורנ שטיין זצ״ל בספרו 'ז א ת ליעקב' (בראשית‪,‬‬ ‫נשאלנו פעמים רבות‪ ,‬האם להזמין אורח לביתו לסעודת שבת‪ ,‬כשהדבר יגרום להפרת שלום‬ ‫עמ' רה)‪ ,‬יעו״ ש‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬שהרי אמרו חז״ל במסכת בבא מציעא )דף פז ע״א) שהאשה צרה עיניה באורחים יותר‬ ‫אך לפי דברינו הדברים מבוארים היטב‪ ,‬שהרי ב מדר ש שכל טוב איתא שמטרת הסעודה‬ ‫מן האיש‪ ,‬וממילא כשהבעל מביא אורח עני ללא ר שו ת מאשתו‪ ,‬שזה גורם למתיחות בביתו‪.‬‬ ‫ביום היגמל את יצחק היה לפרסם הנס‪ ,‬ובוודאי שפרסו ם הנס הוא מדין הודאה להשי״ת‪,‬‬ ‫האם בכל זאת יכניס את העני לביתו‪ ,‬או שמא גדול השלום‪ ,‬ולא יכניס את האורח‪.‬‬ ‫שע״י שמפרסם את הנס בעולם‪ ,‬הוא מרבה כבוד שמים‪ ,‬וכך הוא מודה להקב״ה על הניסים‪.‬‬ ‫ובחשוקי חמד עמ״ס סוכה )דף נג ע״ב) הרחבנו בזה‪ ,‬ובתחילה כתבנו שי ש להכניס את‬ ‫וא"כ מובן היטב‪ ,‬שעל החלק של ליד ת יצחק בגיל מאוחר‪ ,‬כבר עשה פרסום הנס ע״י קריאת‬ ‫האורח אף אם האשה צרה עיניה באורחים‪ ,‬וי ש תדל להסביר לאשתו את המעלות הגדולות‬ ‫השם מיד בעת הלידה‪ ,‬עוד בטרם הברית‪ ,‬וזה גופא ההודאה להשי״ת‪ ,‬שמפרסם את הנס‬ ‫שי ש בקיום מצוה זו‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ומרבה קידו ש שם שמים‪ .‬ורק את החלק של נס ההנקה‪ ,‬עשה לזה פרסום הנס‬ ‫אך הבאנו שהרה״ק רבי מנדל מרימנוב זצ״ל ביאר את מה שא מרו חז״ל במסכת שבת )דף‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬בסעודה ביום היגמל יצחק‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫קכז ע״א)‪ ,‬גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה‪ ,‬וביאר שהגם שבא לו מחלוקת‬ ‫ע״י הכנסת אורחים‪ ,‬והוא היפוך מקבלת פני השכינה‪ ,‬שהרי אמרו חז״ל במסכת סוטה (דף יז‬ ‫ויאנ!ר אכרהם אנכי א שכע(כ א‪ ,‬כד)‪ .‬י ש לדון בבן נח שנדר נדר או נשבע שבועה‪ ,‬מה תוקף‬ ‫ע״א) ' אי ש ואשה זכו [ א שר שלום במעונם] ‪ -‬שכינה שרויה ביניהם'‪ ,‬ועל זה אמר שלא ישגיח‬ ‫הנדר או השבועה ואם הוא מצווה לקיים הנדר או השבועה‪ ,‬שהרי 'בל יחל' אינו מ שבע מצוות‬ ‫על זה‪ ,‬באם רואה ש א ש תו צר עינה ואינה רוצה להכניס אורחים‪ ,‬רק ירבה בהכנסת אורחים‪,‬‬ ‫בני נח‪ .‬ויעויין בגליון הש״ס בעבודה זרה (דף ה ע״ב) שהקשה על דברי התוס' שם שכתבו‬ ‫כי גדולה הכנסת אורחים יו תר מקבלת פני שכינה‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫לגבי נכרי שנדר שאומרים לו קום והבא קרבן שלם‪ ,‬והרי אין ב״נ מצווה על לאו דבל יחל‬ ‫[וי ש קצת להוסיף‪ ,‬שבכל מקרה השכינה לא תשרה בבית שי ש בו צרות עין‪ ,‬ולא מקיימים‬ ‫[וראה במשנה למלך (פ״י ממלכים ה״ז) שהוכיח מהתוס' בנזיר (דף סא ע״ב ד״ה והניחא)‬ ‫את דיני התורה הקדושה‪ ,‬ומונעים ידם מהצדקה (וכמו כן פ שו ט‪ ,‬שהבעל לא יענה ולא יריב‬ ‫דבעכו״ם ליכא בל יחל]‪.‬‬ ‫עם אשתו‪ ,‬ולא יגדיל את המתיחות‪ ,‬ובכך השכינה תחזור מיד)‪ .‬וע״ע בקובץ 'ווי העמודים‬ ‫וכן הביא הגרעק״א בגליון השו״ע (יו״ד סימן רלו ס״ו)‪' :‬הרב מ' חיים אלפנדרי זצ״ל בספרו‬ ‫וחשוקיהם' (גליון קלד עמ' סה) שהבאנו את מקור הדבר מספר ' סיפורי יעקב' ( סיפור כ)‪,‬‬ ‫אש דת על התורה כתב בפר ש ת קרח דנראה דהוא הדין אם י שר אל נשבע לע שות דבר עם‬ ‫והרחבנו בכל זה‪ ,‬יעו״ ש]‪.‬‬ ‫העובד כוכבים [כלומר שנ שבעו זה לזה]‪ ,‬כיון דהעובד כוכבים ליתא בשבועה‪ ,‬פטור הי שראל‬ ‫ואפשר להביא קצת ראיה לכך מלוט שקיבל אורחים‪ ,‬את שני המלאכים‪ ,‬לביתו‪ ,‬הגם שא ש תו‬ ‫מאותה שבועה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ולדינא צ״ע'‪ ,‬עכ״ל הגרעק״א‪.‬‬ ‫התנגדה‪ ,‬וראיה לכך שהרי גילתה לכולם על דבר האורחים‪ ,‬ולכן עוד באותו לילה התקבצו כל‬ ‫והנה בספר ' א ש דת' שם (ד״ה ואני נלמד) הוסיף לבאר שם עפי״ז את ל שון הפסוק כאן‪,‬‬ ‫אנשי סדום מסביב לביתם‪ ,‬הרי ש אין להתחשב בהתנגדות האשה‪.‬‬ ‫דבפשטות צ״ב מה כוונת אברהם כשאמר 'אנכי אשבע'‪ ,‬וגם מדוע לא אמר רק ' א שבע'‪.‬‬ ‫וביאר‪ ,‬דאבימלך אמר לאברהם השבעה לי כחסד א שר עשיתי עמך וכו'‪ ,‬ורצה לק שור קשר‬ ‫וי קן א אברהם זאת עזם כנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק (כא‪ ,‬ג)‪ .‬הנה המנהג הוא שאין‬ ‫אמיץ עם אברהם‪ ,‬כדין שניים הנשבעים זה לזה‪ ,‬ואברהם לא רצה לגנוב דעתו להיות נשבע‬ ‫קורין את השם לרך הנולד אלא דווקא ב שע ת הברית מילה‪ ,‬ויעויין בקונטרס ' ש מו ת יקרא'‬ ‫עמו‪ ,‬כי היה אבימלך גוי‪ ,‬והיה אברהם פטור משבועתו לגמרי‪ ,‬לכן אמר לו ׳אנוכי אשבע' ‪-‬‬ ‫(אות סז) שהבאנו בזה כמה מקורות‪ .‬ופעמים רבות נשאלנו בתינוקות שנולדו חולים‪ ,‬האם‬ ‫כלומר‪ ,‬רק אני לבדי‪ ,‬לפי שאם אני נשבע עמך אני פטור‪ ,‬וכמו שנתבאר‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫לקרוא שם לפני הברית כדי שיתפללו עליהם עם שמם המלא‪ ,‬ופעמים גם שהברית נדחית‬ ‫ומגיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״ל שמעתי שי ש לחייב גוי לקיים את שבועתו‪ ,‬עפ״ד התוס'‬ ‫עקב החולי‪ .‬ודרכינו להשיב בזה‪ ,‬כי אם זה מחלה קשה והמצב הוא קרוב לפיקוח נפש‪,‬‬ ‫בב״ב (דף טז ע״ב ד״ה בא) שכתבו‪ ,‬דאע״פ שלא נצטוו בני נח על נערה המאורסה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מסתברא שיתנו שם גם קודם הברית‪ ,‬כדי שיוכלו להתפלל עליו [וי ש שיעצו שיתנו שם אחד‬ ‫מכוער הדבר‪ ,‬כמו ו שט את הבכורה‪ ,‬אע״פ שאינו מצווה על כך‪ ,‬יעו״ ש‪ .‬הרי לפנינו שמצווה‬ ‫קודם הברית‪ ,‬ובברית עצמה יו סיפו עוד ש ם]‪ .‬אבל אם אי״ז מחלה קשה‪ ,‬ואי״ז קרוב לפיקו״נ‪,‬‬ ‫שתלויה בסברא אף בן נח מצווה‪ ,‬וכעי״ז מובא בהקדמת הש״ס לרבינו ניסים גאון‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫מוטב להמתין עם נתינת השם עד הברית‪.‬‬ ‫וא"כ אף נדרים ושבועות‪ ,‬י ש לגוי לקיים‪.‬‬ ‫והנה מכאן קשה‪ ,‬ד מ ש מע להדיא שאברהם קרא את שם בנו הנולד לו 'יצחק' עוד לפני‬ ‫וכן חזינן ממה שנאמר בתורה לעיל (כ‪ ,‬ד‪-‬ה) ש טוען אבימלך‪' :‬הגוי גם צדיק תהרוג‪ ...‬בתום‬ ‫הברית‪ ,‬שהרי רק לאחר מכן כתיב 'וי מל אברהם את יצחק בנו'‪ ,‬ומבואר להדיא שנתן את‬ ‫לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת'‪ ,‬ומבואר במסכת בבא קמא (דף צב ע״א) שה שיב לו הקב״ה‪:‬‬ ‫השם לבנו לפני המילה‪ .‬וגיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״ל השיב (דרך שיחה ח״א עמ' פט)‬ ‫אין מ מ ש בדבריך וראוי אתה ליהרג‪ ,‬משום שנהגת בחוסר דרך ארץ‪ ,‬ואף אם לא למדת‪ ,‬מכל‬ ‫שהכוונה היא כדבר אחד‪ ,‬שה'ויקרא אברהם' היה ב שע ת ה'וימל אברהם'‪ ,‬ובאמת לא נתן‬ ‫מקום 'בן נח נהרג על שהיה לו ללמוד ולא ל מד'‪.‬‬ ‫אברהם את השם קודם הברית‪.‬‬ ‫ולולי דברי קד שו של גיסי זצ״ל היה אפ שר לבאר‪ ,‬דהנה איתא ב מדר ש שכל טוב עה״פ‬ ‫'ויע ש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק' (להלן פסוק ח)‪ ,‬שאברהם עשה סעודה‬ ‫כדי לפרסם מפעלות ה'‪ ,‬והביא את כל מלכי האמורי‪ ,‬וסיפר להם ששרה א שתו היתה עקרה‪,‬‬ ‫וה' פתח את רחמה וילדה‪ ,‬וכ שראו את יצחק הודו ו שיבחו לבורא עולם‪ ,‬יעו״ ש‪ .‬וממילא י״ל‪,‬‬ ‫נשגר קמיה מרן רבינו הגדול שליט״א‬ ‫שגם נתינת השם 'יצחק' היתה חלק מפרסום הנס שעשה אברהם‪ ,‬שהרי שור ש השם 'יצחק'‬ ‫לרגל הולדת הנינה‬ ‫הוא ‪ -‬יכל השומע יצחק לי'‪ ,‬מגודל הנס האדיר‪ ,‬וכל כולו בא לפרסם את הנס המופלא שנעשה‬ ‫לשרה שבגיל זקנה ושיבה נולד לה בן‪ ,‬ולכן היה ענין לפרסם את הנס עוד לפני הברית‪ .‬אבל‬ ‫נכדה לבנו חביבו הגאון רבי אכרהם יעקב זילברשטיין שליט״א‬ ‫בסתמא‪ ,‬ודאי ש אין נותנין השם קודם הברית‪.‬‬ ‫ובת לחתנו רדה׳׳ג רבי חיים מלין שליט״א‬ ‫והנה ב חידו שים המיוחסים ל מרן הגרי״ז הלוי מבריסק זצ״ל עה״ת (כא‪ ,‬ח) הקשה דמאחר‬ ‫יהי רצון שיזכו ההורים לגדלה לתורה ולחופה ולמעש׳׳ט‬ ‫והמשתה הוא בגדר הודאה על הנס‪ ,‬א"כ מדוע המתין אברהם עד סוף כ״ד חוד ש לעשות‬ ‫ויזכה רבינו שליט׳׳א לראות רוב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫המשתה‪ ,‬ולמה לא עשה המשתה ביום הולדת יצחק‪ ,‬שאז היה גוף הנס‪.‬‬ ‫וביאר שהיו שני ניסים אצל שרה‪ ,‬דחוץ ממה שהולידה‪ ,‬הוצרכה לברכה ונס מיוחד שתוכל גם‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאורך ימים טובים!‬ ‫להניק‪ ,‬וזהו שאמרה ' מי מילל לאברהם הניקה בנים שרה‪ ,‬כי ילדתי בן לזקוניו'‪ ,‬והזכירה כאן‬ ‫מערכת דברי חמד‬ ‫שני הניסים שנע שו לה‪ ,‬ולכן עשה אברהם את המשתה ביום הגמל את יצחק‪ ,‬ד אז נגמר הנס‬ ‫להניקו‪ ,‬עכ״ד [וכן מבואר במהרש״א במסכת בבא מציעא (דף פז ע״א)‪ ,‬יעו״ ש]‪.‬‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫לעדכון על מיקומו של מרן רבינו שליט״א בשבת הקרובה‬ ‫ולשמיעת הקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫אדם חייב ליטול את ידיו הנקיות באמצע היום‪ ,‬אע ”פ שאין בדעתו לאכול או להתפלל‪ ,‬היתכן?‬ ‫ולשיעור יומי בהלכות שבת באורך ‪ 3‬דקות‪ ,‬ועוד‬ ‫(התשובה לחידה‪ ,‬אי ”ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מ א ת ידידינו הרב ארז חזני שלי ט״ א)‬ ‫האזינו בקו ׳שיח יצחק'‬ ‫‪03-313-0582 | 04-376-0582‬‬ ‫תשובה לחידה משבוע שעבר‪ :‬אדם רואה שכלי שלו עומד להישבר (והכלי מותרבהנאה ואינו מוקצה)‪ ,‬ומצוה עליו שלא לתופסו?‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫תשובה‪ .‬כשאשתו נדה זרקה לו כלי‪ ,‬ומבואר ברמ״א(ירד סימן קצה ס״ב) שלא יקבל מידה דבר‪ ,‬וכן על ידי זריקה מידו לידה או‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״א‪,‬‬ ‫להיפך אסור‪ .‬ואם אשתו זרקה לו כלי‪ ,‬לכאורה מצוה עליו שלא לתפסו‪ ,‬אף על פי שיודע שהכלי ישבר‪ ,‬ואף על פי שי ש מקום להקל‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪,a0527642209@gmail.c0m‬‬ ‫שאינו דרך חבה‪ ,‬אך כבר בזה בפתחי תשובה (סק״ד) שהמחמיר בענינים אלו תבא עליו ברכה‪ .‬אמנם גיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל‬ ‫ובפלאפון הנ״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪gm ail.com @ 3126877‬‬ ‫ובפלאפון ‪.0533126877‬‬ ‫אמר שיכול לתפסו ברגליו‪ ,‬שלא ישבר‪ ,‬שכל שאינו תופסו בידו‪ ,‬אין זה דרך חבה‪ ,‬ואין זה בכלל ההרחקות‪[ .‬ונראה שאם היה הדבר‬ ‫בשבת‪ ,‬שאשתו זרקה אליו בשגגה כלי מרשות היחיד לרשות הרבים‪ ,‬מצוה עליו להתקרב ולתפסו קודם שיצא לרשות הרבים‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תיכשל ותעבור על איסור הוצאה]‪.‬‬ ‫‪C‬־‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ” קובץ ג_ליונות״ ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט׳׳א‬ ‫למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש‬ ‫________________ואנכי עפר ואפר (י״ח‪ ,‬כ״ז) ________________‬ ‫וגו’‪ ,‬ועי’ רש”י פסחים ד’ א’ ד”ה נבדוק מצפרא‪ ,‬שכתב דאיכא הקדמה‬ ‫עי' בחולין פ ”ח ב’ בשכר כו’ ואנכי עפר ואפר זכו כו’ אפר פרה ועפר סוטה כו’‬ ‫לזריזים כדאשכח גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם כו’ שלא‬ ‫עפר כיסוי כו’ הנאה ליכא‪ ,‬וכן אמרו שם בשכר שאמר כו’ אם מחוט ועד שרוך‬ ‫המתין עד הנץ החמה ומ” מ בלילה לא הקדים‪ ,‬וק ” ק דהרי משמע דברייתא‬ ‫נעל זכו כו’ לחוט של תכלת ורצועות של תפילין כו’‪ ,‬ונראה דזכו בשכר שאמר‬ ‫הלכתא היא‪ ,‬ולא שרק מן התורה הי’ ראוי לעשות כך‪ ,‬וא”כ ראוי שתהי’‬ ‫אברהם לב’ מצוות אין ר” ל דאל”כ לא היו זוכים למצוות אלו כלל דמנ” ל לומר‬ ‫מילה מצותה לפני הנץ לזריזין‪ ,‬כדמוכח מאברהם שלא המתין לנץ שמזה‬ ‫כך הרי זכו לכל מצוות התורה בשביל לזכותם שהרי לכך הרבה להם תורה‬ ‫נסתייע התנא‪ ,‬וז” א מדרבנן כדתנן מגילה כ’ א’‪ ,‬ולשון הר”ן שם אינו כברש”י‬ ‫ומצוות כדרחב״ע וגם בל” ז הי’ להם טהרה דוכי הי’ מן הראוי שלא יהא להם‬ ‫וז ” ל שהשכים בבקר ולא המתין עד שיהא היום גדול‪.‬‬ ‫טהרה והרי א” א שלא יטמאו במת אלא שזכו לקיימם ע”י עפר ואפר בשכר‬ ‫בפדיו הבן רגילין הרבה לעשותו אחרי חצות היום‪( ,‬אולי הטעם כדי שיהא‬ ‫זה ומ” מ קרי לי’ הנאה שהרי מצוה הזו יש בה הנאה‪ ,‬אבל הלשון לא משמע כן‪,‬‬ ‫ודאי אחרי כ ” ט י ” ב תשצ”ג) ושמעתי מא’ שאמר לו מרן ז ” ל שיזדרז ויעשה‬ ‫וצ”ע‪ ,‬וכן משמע קצת בהא דתפילין דבסמוך דהרי למצות תפילין זכו גם בלי‬ ‫בבוקר‪ ,‬ועי’ מש”כ באמיו׳׳ש בכורות בהלכות פדיון הבן ס ” ק ל”ה‪.‬‬ ‫זכותי’ דאברהם ורק לרצועה זכו על ידו וגם הנאה הי’ במצוה בקשירה אחרת‬ ‫ויתקיים ויראו ממך ע”י אופן אחר של קשירתם ומיהו י” ל דבלי רצועה לא היו‬ ‫והנה איל אחר נאחז כסכך וגו' (כ״ב י״ג)‬ ‫קושרים אותם כלל וצ” ע וכן בציצית אולי י ” ל דזכו בזכותו בחוט תכלת ולא‬ ‫עי' רש ”י מוכן היה לכך מששת ימי בראשית‪ ,‬ובשפתי חכמים כתב דנלמד‬ ‫בד” א של תכלת‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫מתיבת והנה ע” ש‪ ,‬והנה באבות פ ”ה מ” ו עשרה דברים נבראו בע” ש בין‬ ‫השמשות כו’ וי” א אף המזיקין כו’ ואילו של אברהם אבינו כו’ וברש ”י שם‬ ‫הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' (כ' ג')‬ ‫שנברא מאז‪ ,‬וברע ” ב כתב נגזר עליו בה ” ש שיהיה נאחז בסבך בקרניו בשעת‬ ‫לכאורה הרי לא חטא כלל כמ” ש ואבימלך לא קרב וגו’ ואחשך וגו’ מחטו לי‬ ‫העקידה‪ ,‬ויש לעי’ מהו כונת רש”י מוכן היה לכך כו’‪ ,‬ועכ” פ משמע מרש”י‬ ‫על כן לא נתתיך לנגע אליה ועי’ רש”י בפסוק ד’ ו’‪ ,‬וגם הי’ שוגג ואומר מותר‪,‬‬ ‫שזהו לכו”ע‪ ,‬וא ”כ לכאורה גם לת ” ק כן אלא דלי” א הוא מהדברים שנבראו‬ ‫ובאמת לא מת‪ ,‬ומיהו משמע שהי’ תלוי בתפלת אברהם כמ ” ש ויתפלל בעדך‬ ‫בין השמשות‪ ,‬ובפשוטו לת ” ק הוי האיל כמו כל הבריאה‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫וחיה‪ ,‬ולהלן י” ז דכתיב ויתפלל אברהם וגו’ וירפא וגו’ כי עצר וגו’ י” ל דהיינו אף‬ ‫רפואה וכ” ש שיחיה‪ ,‬וצל”ע‪ ,‬שו ” ר בב” ק צ”ב ובמכות ט’ שהי’ לו ללמוד ד” א‬ ‫אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה וגו' (כ״ב כ')‬ ‫אכסנאי שבא לעיר כו’ ולא למד ולע”כ היטב ע” ש‪ ,‬ויש לדעת למה הי’ צריך‬ ‫ופירש רש ”י בשרו הקב ”ה שנולדה רבקה בת זוגו כו’‪ ,‬אולי לא הי’ ברור מי‬ ‫לומר לו ואם אינך משיב וגו’ הרי אמר בתם לבבי וגו’ ואמר לו הקב”ה ידעתי כי‬ ‫בת זוגו‪ ,‬כי הרי שלח את אליעזר לקחת לו אשה מארצו וממולדתו‪ ,‬ולא אמר‬ ‫בתם לבבך וגו’‪ ,‬ועי’ רש”י בפסוק ז’ ואל תהא כו’ ולא יקבלנה‪ ,‬ואולי הי’ צריך‬ ‫לקחת את רבקה‪ ,‬ועי’ רמב”ן בפסוק כ” ג ויתכן כו’ כי כולם ראוים להדבק‬ ‫להזהירו שלא יעכבה כלל אף אם לא יקחנה לאשה‪ ,‬והיינו ואם אינך משיב ר ” ל‬ ‫בזרעו של אברהם ועל כולם אמר כי אל בית אבי תלך ואל משפחתי‪ ,‬וכנראה‬ ‫אף אם תעכבה סתם משום יופיה או לשרתו דע כי מות תמות וגו’ וצל” ע כעת‪,‬‬ ‫הוא בפסוק כ ” ד ל”ח‪ ,‬ואמנם כששלחו אמר לו (כ ” ד ד’ ) כי אל ארצי ואל‬ ‫ועי’ בספר טעמא דקרא לש” ב הגרשי”ח שליט” א בשם מרן ז” ל ומבואר נמי‬ ‫מולדתי תלך וגו’ ולא הוזכר בית אבי‪ ,‬אבל בפסוק כ” ד מ’ ויאמר אלי וגו’‬ ‫דאם לא ישיב אף אם לא יקחנה לאשה ימות וביאר שם שהוא על הגזל שב”נ‬ ‫נהרג ע” ז ויעויי׳׳ש דברי מרן ז” ל ובביאור הב” ר פנ”ב‪.‬‬ ‫ישלח מלאכו וגו’ ולקחת וגו’ ממשפחתי ומבית אבי‪ ,‬ואולי הוא ממה שאמר‬ ‫לו בתחלה (כ ” ד ז’) הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם‪ ,‬אם כי‬ ‫בפשוטו קאי על ארצי ומולדתי‪ ,‬אבל אולי הכונה לרמז כההיא דממשפחתי‬ ‫______________וישכם אכרהם בבקר (כ״כ‪ ,‬ג') ______________‬ ‫ומבית אבי‪ ,‬שהרי בתרווייהו ישלח מלאכו כתיב‪.‬‬ ‫וביומא כ” ב א’ דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר‬ ‫משנרת יושר‬ ‫ודינו של זה לפי זה‪ ,‬להבהיר את הדברים המבוארים בפשיטות ואלו שהן בגדר‬ ‫דברים שכתב רכינו בהסברת דרך הלימוד של מרן החזו״א‬ ‫מחודשים‪ ,‬לעיין בכל הלכה מה הן האפשרויות שהי’ אפשר לומר בזה אלמלא‬ ‫ואם כי כידוע דברים דקים ועמוקים קשה להעלותם על הכתב ולבארם‪ ,‬ובגורל‬ ‫מצאנוהו מפורש‪( ,‬ומספרים על הח’’ח זצ ” ל שאמר פעם לתלמידיו רצונכם‬ ‫הזה גם מהות הענין של העמל והיגיעה בעיון‪ ,‬ואשר זהו שימוש ת”ח שהפליגו‬ ‫שיטה בלימוד‪ ,‬הנה מצאנו בגמ’ דפרכינן מאי קמ” ל ומתרצינן לא צריכא וכוי‪,‬‬ ‫בו חז” ל ולא יתכן אלא מפי חכם לאוזן מבקש‪ ,‬אעפ ”כ לגודל יקרת הדבר לא‬ ‫כן צריך בכל דבר שלומדים‪ ,‬לשאול מאי קמ” ל ולפרש)‪ ,‬לשקול כל דין בהעדר‬ ‫נמנע מלבאר מעט להקל על הדורשים ומבקשים באמת‪ ,‬תחלת כל דבר צריך‬ ‫פרט זה או זה‪ ,‬ולהסיק מה הן הנקודות העיקריות שמחייבות את ההלכה‪ ,‬לעיין‬ ‫שלימות המחשבה וה׳עיון להגות בכל חושיו כדכתיב אם תבקשנה ככסף‬ ‫הרבה בטוש” ע ונו ”כ ולראות איך נתבארו הדינים בגמ’‪ ,‬ופעם אמר מרן ז” ל‬ ‫וכמטמונים תחפשנה ויש לחשב בעיון את כל השקלא וטריא של הגמ’ לפי‬ ‫שהמפרש היותר טוב של הגמ’ הוא השו”ע‪.‬‬ ‫השיטות‪ ,‬למצות הדמים היוצאים מן הסוגיא מכל אוקימתא וכן לפי השיטות‪,‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫שידחה יו שר ‪<p‬‬ ‫דבוק ביוצרו יתברך דביקות מתמדת בעבודתו העצומה במסירות נפש‬ ‫כל מציאותו היתה דביקות מתמדת ביוצרו יתברך במסירות נפש‬ ‫ממש כל ימי חייו ללא הפסק כלל‪.‬‬ ‫_________________ממש ללא הפסק כלל‪_________________ .‬‬ ‫זכורני שאמר פעם לבני משפחתו שהוא הכיר צעיר אחד בקוסובה שהיו‬ ‫מתוך שיחת חיזוק מיוחדת בדרכו של מרן החזו״א שנמסרה בבית‬ ‫לו מלחמות גדולות עם היצר הרע‪ ,‬והיצה׳׳ר היה מושך מאוד לצד אחד‪,‬‬ ‫המדרש 'בית השם' בליל היארצייט אור לט״ו חשון תשפ׳׳ז‬ ‫אך אותו צעיר היה נלחם בו ממש ומתגבר עליו למושכו לצד השני‪ ,‬ובני‬ ‫התאספנו כאן לכבודו של המאור הגדול מרן רבנו החזון איש זצוק״ל‪,‬‬ ‫המשפחה להם סיפר את הסיפור השכילו להבין מתוך הדברים שכנראה‬ ‫שהיום היארצייט שלו כדי להתעורר וללמוד מדרכיו‪.‬‬ ‫אין זה אלא שאותו צעיר היה הוא עצמו‪.‬‬ ‫בבואנו לדבר ולהקיף את גדלותו של מרן ז ” ל אין הדבר קל כלל‪ ,‬כי מלבד‬ ‫אנו רגילים לפרש שעבודת ה’ הוא כגון עבודת המידות ועבודת התפילה‬ ‫שכל השומעים לא ראוהו ולא הכירוהו ואינו דומה שמיעה לראיה‪ ,‬גם‬ ‫ושאר מעשים טובים‪ ,‬ואילו לימוד התורה הוא ענין בפני עצמו‪ ,‬אצל‬ ‫הרבה שראוהו לא הבינו מה שראו מפני קוצר המשיג ועומק המושג‪,‬‬ ‫מרן ז ” ל ראינו בחוש כי גם עמל תורתו היה עבודת ה’ גדולה בדביקות‬ ‫וככל שהאדם גדול יותר ועמוק יותר כך קשה יותר להשיגו ולהבינו‪ ,‬אלא‬ ‫עצומה ובמסירות נפש ממש‪ ,‬ולא היה הבדל בין עבודת התפילה לעבודת‬ ‫שאעפ ”כ ראוי לעמוד על קצת מדרכיו למען נלמד ממנו מה הוא הדרך‬ ‫התורה‪ ,‬ובעוסקו בתורה היתה נפשו העדינה מתעטפת ממש בקדושה‬ ‫אשר נלך בה גם אנחנו‪ ,‬וכמו שאמרו חז” ל חייב אדם לומר מתי יגיעו‬ ‫ופירש מגוף העכור ומשוטט בשמי שמים ונהנה מזיו השכינה‪.‬‬ ‫מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אע” פ שכולנו יודעים שאין‬ ‫וכפי שהוא כותב בקוב ” א שהתפילה והלימוד קשורים‪ ,‬בצלם אלוק’ עשה‬ ‫ביכולתנו כלל להגיע למעשיהם ומי מאתנו יכול להבין כלל את דרגתם‬ ‫את האדם‪ ,‬כמו שאדם יכול לעשות כל מיני דברים עם הכוחות שלו‪,‬‬ ‫הנוראה והעצומה‪ ,‬אלא שבכל זאת חייב אדם לדעת את דרכיהם כדי‬ ‫וזה נקרא צלם אלוק’ שהוא גם יכול לעשות עם הדיבורים וההרהורים‬ ‫להתאמץ להגיע לקצות דרכיהם כל אחד לפי מה שהוא‪ ,‬ובחזו״א ב ”ק‬ ‫שלו‪ ,‬וזה לכל הברואים שיכול להשפיע על הבריאה ע ” י מעשיו ודיבורו‪,‬‬ ‫כתב מרן ז ” ל מי שהוא בעובדות הראשונים יש בו קדושה יתרה וחכמה‬ ‫ויכול להפוך עולמות וזה החיוב של האדם לעשות‪ ,‬שיהפוך עולמות עם‬ ‫יתרה‪ ,‬והענין הוא שכמעט אפשר לומר שזהו המוסר הכי גדול לראות איך‬ ‫הדיבורים והמעשים וההרהורים שלו‪ ,‬ובאמת יכול לעשות זאת והכל תלוי‬ ‫אדם הצליח להתנתק לגמרי מיצרו הרע וגבה ליבו עד מאוד בעבודתו‬ ‫בו‪ ,‬ואם עושה מה שצריך יבנה עולמות ואם חלילה להפך הרי שיחריב‬ ‫המתמדת יום יום עד שהפך את כל חומריותו וגשמיותו לאדם רוחני‪.‬‬ ‫עולמות‪ ,‬אם אדם יידע שזה באמת כך וזה לא צחוק‪ ,‬עמל התורה בלי סוף‬ ‫העמל התורה והיגיעת התורה שראינו אצלו זה לא לפי המושגים של‬ ‫ביגיעות עצומות ונוראות‪ ,‬וכך ראו אצל החזו” א איך שהוא יתייגע ועמל‬ ‫הדור הזה‪ ,‬וממילא מאוד קשה להסביר את הלימוד שלו והיגיעות‬ ‫על כל דבר קטן‪.‬‬ ‫העצומות שלו שזה היה ממש מצב של פיקוח נפש‪.‬‬ ‫וכשאנו מדברים על דמותו של מרן ז ” ל אני רוצה לומר שצריכים לדעת‪,‬‬ ‫ואם באמת נשאל איך יתכן שעמל כזה כמו של החזו ” א לא הביאו למצב‬ ‫שכל הסיפורים והעובדות ששומעים על החזו ”א‪ ,‬זה היה כל תולדות‬ ‫של סכנה‪ ,‬על זה אפשר להביא את דברי הרבנו יונה על המשנה באבות‪,‬‬ ‫שהגיעו מגודל עמלו בתורה‪ ,‬ואמנם לפעמים אכן הוצרך לראות אם‬ ‫המשנה אומרת מרבה תורה מרבה חיים ופירש ע ” ז הרבינו יונה שם כי‬ ‫המקוה כשר וכיוצא בזה‪ ,‬אך כל העושים ספרים ומספרים סיפורים כאילו‬ ‫דאגת התורה אף שהיא דאגה גדולה למבין כאשר יחשוב בהלכה עד‬ ‫שהחזו׳׳א עשה כך ועשה כך‪ ,‬זה לא ההסתכלות והתמונה הנכונה שצריכה‬ ‫יאמר דבר דבור אל אופניו כלומר עד שיברר כל הגמרות והתוספות‬ ‫להיות‪ ,‬התמונה הנכונה זה יגיעות עצומות ונוראות עד אין חקר‪ ,‬וזה היה‬ ‫והתוספתא ורמב ”ם וכל הסוגיא שלא ישארו קשיים זה דאגה גדולה מאד‬ ‫עד יומו האחרון ממש‪ ,‬ואף שהיו לו יסורים וצרות‪ ,‬ולא הי לו כוחות‪ ,‬אך‬ ‫והיה צריך להיות שבלימוד עם כזו יגיעה שיפול למשכב כל יום וע ” ז אומר‬ ‫הוא עמל והתיגע ומזה הגיע למצב שיכל לכתוב את ספריו שצריך שלוש‬ ‫התנא מרבה חיים שבעסק התורה זה לא יהיה כך‪.‬‬ ‫מאות שנה בשביל לכתוב דבר כזה‪ ,‬והוא כתב את זה בקצרה וביגיעות‬ ‫עצומות ונוראות‪ ,‬עד שלפעמים נפל בלי כוחות מרוב יגיעתו בתורה‪ ,‬ולכן‬ ‫אספר לכם סיפור על עמל התורה הנורא של החזו ”א‪ ,‬פעם אחת הוא‬ ‫כל הסיפורים האחרים מכהים מי היה באמת החזו ”א‪.‬‬ ‫הוצרך לעיין בספרו על מה שכתב בסוגיית יין נסך שהיה נוגע לו לסוגיא‬ ‫שאחז בה‪ ,‬והתייגע זמן רב להבין את שכתב שם ולא הצליח‪ ,‬ואמר לי אני‬ ‫שנזכה כולנו ללכת בדרכיו של מרן החזון איש‪ ,‬ונזכה לגאולה שלמה‬ ‫כבר עובד ימים כדי להבין מה כתוב שם ואני לא מצליח‪ ,‬וסיים‪-‬זה לא‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫בכוחות אנושיים‪.‬‬ ‫עיקר עיונו היה להעמיד עומק שורשי ההלכה לאמיתה של תורה‪ ,‬וכל‬ ‫מה שכתב בספרו זה לאחר העמל והעיון הזה‪ ,‬וכך היה עיונו גם בתוס’‬ ‫והראשונים‪ ,‬לדעת את כל מה שהיה בלימודם טרם שהגיעו לוא ” ת ולוי ”ל‪,‬‬ ‫לימוד כזה בעמל ויגיעה הוא שמביא את האדם מדרגה של חמור לדרגה‬ ‫של בן אדם ומבן אדם למלאך‪ ,‬ולזה ניתן להגיע רק ע ” י עמל התורה‪ ,‬וזה‬ ‫מה שראו אצלו איך שהוא הגיע למדרגות נוראות שבנוראות‪ ,‬לכל אחד‬ ‫יש קפידא על משהו אך אצל החזו ” א לא היה קפידא‪ ,‬פעם מישהו שאל‬ ‫אותו אם יש לו קפידא על איזה דבר‪ ,‬וענה אני יכול לתאר שיש דבר כזה‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫בעולם קפידא‪ ,‬אבל אצלי בחנות אין דבר כזה‪.‬‬ ‫כולנו יודעים שתכלית האדם בעולמו הוא לשבר את יצרו הרע לאהבה‬ ‫וליראה אותו יתברך ולדבקה בו‪ ,‬וכמובן שיש בזה הרבה מאוד דרגות‪,‬‬ ‫ולפי מושגינו הביטוי הנכון להעריך את גדלותו של מרן ז ” ל בקיצור הוא‬ ‫שכל מציאותו לא היה חומר גשמי והתרומם מכל העולם השפל והיה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫מו ת ו א מונ ה‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫תשפ״ז‬ ‫ההולך ברחוב ושקוע בלימוד ‪ -‬ארון הקודש ברחובה של עיר !‬ ‫‪234‬‬ ‫וירא‬ ‫דברים לזיכרו של רבן של ישראל מרן הגרא״מ שך זצוק״ל‬ ‫במה הצליח רבי אליעזר לגדול בתורה בגלל האהבה הגדולה שלו לתורה‪,‬‬ ‫הנקודה המיוחדת שהיתה ברבי זצ ” ל‬ ‫שכל הלומד תורה מתוך חשק גדול התורה נבלעת בד מו!‬ ‫אתם צעירי ם לא הכרתם אותו‪ ,‬לכן אתאר לכם מה שהיה‪ ,‬איך שראינו‬ ‫עברו כמה שנים והורקנוס אביו בא לירושלי ם לראות מה קרה מהבן הזה‪,‬‬ ‫אותו והכרנו או תו בלי תוספות וסיפורים‪ .‬הנקודה המיוחדת שראינו ברבי‬ ‫והיה עדיין ברוגז כי היה בטוח שלא הצליח בלימוד‪ .‬נכנס לישיבה של ר'‬ ‫זצ״ל‪ ,‬היא ש תמיד היתה המחשבה שלו תפוסה בלי מוד! כל הזמן חושב‬ ‫יו חנן בן זכאי ו או תו היום היה מסיבה לר' יו חנן בן זכאי‪ ,‬ואמר ר' יו חנן‬ ‫בלימוד‪ .‬את זה ר אינו בהליכתו שהיתה משונה קצת וראו איך שבכל‬ ‫לתלמידים שיו שיבו הו לידו‪ ,‬והורקנוס לא הכיר את בנו ר' אליעזר ‪ -‬כי‬ ‫הליכתו הוא חושב בלימוד‪ ,‬הראש תפוס במחשבה‪ ,‬וכן כשישב בביהמ״ד‬ ‫חכמת אדם תאיר פניו והיו לרבי אליעזר פנים אחרות‪ ,‬ואחרי כן קם רבן‬ ‫ראו עליו את הריכוז וכח המחשבה‪ ,‬וכן בתפילתו בזמן חזרת הש״ץ ראוהו‬ ‫יו חנן בן זכאי ואמר לר' אליעזר היום אתה דור ש‪ ,‬אמר לו ר' אליעזר איני‬ ‫שאינו רגוע וכל הזמן היה חושב בלימוד‪ ,‬והוא היה אנוס‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫יכול לדרוש הרי כל מה שלמדתי זה ממך‪ ,‬אמנם היסודות שמע מפי רבו‬ ‫בגמ' זבחים קב ב' על רבי שמעון ברבי שלמד כל מסכת טבול יו ם בבית‬ ‫והיה מוסיף בדרשה‪ ,‬אמר לו רבי יו חנן אם אתה מתבייש לדבר בפני‪ ,‬אני‬ ‫הכסא כי היה אנוס‪ ,‬וכן הוא היה אנוס‪ ,‬ובאמצע חזרת הש״ץ היה רץ להביא‬ ‫אצא ואתה תדרוש‪ ,‬יצא רבן יו חנן בן זכאי והתחיל רבי אליעזר לדרוש‪ ,‬והיו‬ ‫איזה ספר‪.‬‬ ‫פניו מאירים כפני חמה‪ ,‬שוזר מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו‬ ‫עמוד גמרא ליו ם‬ ‫הדברים משמחים ומאירים כנתינתם מסיני‪.‬‬ ‫והנהגתו בז מן השיעור ‪ -‬ב שיעור יו מי היה לומד איתנו עמוד גמרא ליו ם!‬ ‫באמצע הדרשה נכנס רבי יו חנן בן זכאי‪ ,‬וכששמע דבריו עמד ונ שקו על‬ ‫השיעור היומי היה קרוב לשעתיים והיה מבאר היטב הגמ'‪ ,‬השקלא וטריא‬ ‫ראשו‪ ,‬וקרא בקול גדול‪ :‬״אשריך אברהם אבינו שיצא ר' אליעזר בן הורקנוס‬ ‫של הגמרא בתוספת קושיא טובה משלו או של רע״א‪ ,‬ובדרך כלל למדו‬ ‫מחלציך״ ו מיד הבין אביו שזהו בנו‪ ,‬אמר למה אתה אומר אשריך אברהם‬ ‫שנים וחצי דפים לשבוע‪ ,‬זולת סוגיות קשות שאז היו לומדים שני דפים‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬תגיד אשריך הורקנוס שיצא בן זה מחלציך‪ ,‬כי כולם אהבו את‬ ‫והכל הלך על מי מנוחות‪ ,‬אבל כשהגיע יו ם שלי שי יו ם השיעור כללי‪ ,‬כבר‬ ‫התורה רק שהורקנוס לא האמין שיצליח‪ ,‬ועכ שיו שהצליח היתה לו שמחה‬ ‫לא היה שייך לדבר איתו‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫וכבר ביום שני היה אומר היום זה ערב יו ם שלי שי (כמו ערב שבת)‪ ,‬וכל‬ ‫אבא אני לא רוצה כסף ‪ -‬אני רוצה רק תורה‬ ‫הזמן היה חושב על השיעור בכל הכוחות ולפני השיעור היה שקוע כולו‬ ‫ניגש הורקנוס לרבי אליעזר ואמר לו‪ :‬ראה בני‪ ,‬באתי להדירך מנכסי ולתת‬ ‫בהכנה לשיעור‪ ,‬וכשהגיע ז מן השיעור היה מתנשא כארי‪ ,‬היה מתחיל הגמ'‬ ‫הכל לאחיך‪ ,‬אבל עכ שיו שראיתי שהצלחת בתורה כל נכסי נתונים אך ורק‬ ‫אומרת כך וכך ולפי״ז יוצ א כך מהגמרא‪ ,‬והרמב״ם לא פסק כן‪ ,‬ובדרך כלל‬ ‫לך‪ ,‬האדמות הבתים‪ ,‬הכסף והזהב‪ ...‬עמל כל חייו נותן לבנו‪ .‬הכל אני נותן‬ ‫היה מביא דברי ר' חיים‪ ,‬ואז היה מתלהב ואו מר שאינו כך‪ ,‬ור אינו ב שיעור‬ ‫לך‪.‬‬ ‫איזה ריכוז מופלג היה לו והיה מסלק כל מחשבה אחרת ממנו‪ ,‬ור או בחוש‬ ‫מה ענה לו ר' אליעזר‪ :‬לא אבא‪ ,‬אני לא רוצה כסף וזהב‪ ,‬שאילו הייתי רוצה‬ ‫ששום דבר אחר לא מענין או תו חוץ מהשיעור‪ ,‬על דרך משל כמו שכתוב‬ ‫הייתי מבקש מהקב״ה‪ ,‬שלו הכסף והזהב שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאום‬ ‫בהלכות תפילה שצריך להסיר כל מחשבה בעת התפילה וכל הדברים‬ ‫ה׳ והיה נותן לי‪ ,‬ו אילו אדמות רציתי הייתי מבקש מהקב״ה שנאמר לה'‬ ‫שמצערים או תו יסלקם מליבו‪ ,‬שהרי כל הדברים בטלים כשאדם הולך‬ ‫הארץ ומלואה‪ ,‬והיה נותן לי ‪ -‬כך היתה הרג שת ר' א לי עז ר ש י ד ע בהקב״ה ש א ם‬ ‫לדבר עם מלך מלכי המלכים הקב״ה‪ ,‬כן אצלו ראינו את העבודה הזו בשעת‬ ‫היה מ בק ש ממנו היה נותן לו ‪ -‬אבל אני לא בקשתי אלא תורה! ולכן אני לא‬ ‫השיעור שהכל בטל ומבוטל חוץ מהשיעור‪ ,‬איך להסביר את הסברא‪ ,‬באיזה‬ ‫רוצה לא כסף ולא אדמות‪.‬‬ ‫נוסח‪ ,‬ואיך י בינו יותר‪ ,‬והיה אומר את השיעור כמו אש להבה מלא ריתחא‬ ‫רבי אליעזר פחד מכסף‬ ‫דאורייתא‪ ,‬וכל הישיבה היתה כמרקחה‪ .‬היה כדאי לבוא ל שיעור‪ ,‬רק כדי‬ ‫וצריך להבין מה כל כך התנגד ר' אליעזר לכסף‪ ,‬הרי צריך פרנסה למשפחתו‬ ‫לראות את הריתחא‪ ,‬ולקבל חיזוק על השקיעה בלימוד‪ ,‬ש אין כלום בעולם‬ ‫כשיתחתן וי היו לו ילדים‪ ,‬ומה התנגדותו החזקה שיהיה לו כמה נכסים?‬ ‫אלא התורה!‬ ‫אמנם הביאור הוא‪ ,‬שר' אליעזר פחד מכסף‪ ,‬פתר שיהיה לו ענין אחר‬ ‫מרוב חשקו בתורה לא חש כלל ברעב!‬ ‫בליבו! ולא רצה שיהיה לו מקום בלב לשום דבר חוץ מתורה וזה היה כל‬ ‫וזה מזכיר את הסיפור המובא בפרקי דרבי אליעזר בתחילתו‪ ,‬שרבי אליעזר‬ ‫רצונו‪.‬‬ ‫הגדול בתחילתו היה איכר אצל אביו הורקנוס והיה בן עשרים ושמונה‬ ‫כשאני אומר אהבת עולם אני מתרגש‪ ,‬בנוסח הספרדים אומרי ם‪ :‬אבינו‬ ‫והיה עם הארץ ולא למד כלום‪ ,‬ובכל זאת היו לו געגועים מסתוריים ללמוד‪,‬‬ ‫מלכנו בעבור שמך הגדול ‪ -‬אנחנו באים ומתחננים להקב״ה‪ - :‬״למען שמך‬ ‫שאע״פ שלא למד ולא טעם ממתיקות התורה‪ ,‬בכ״ז נפשו חשקה בתורה‬ ‫הגדול״ ‪ -‬אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בליבנו בינה להבין‬ ‫כי אוריי תא וקוב״ה וי שראל חד הם‪ ,‬והיה יו שב ובוכה שרוצה ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד‪ ...‬כמה תחנונים שנזכה לידיעת התורה‪ .‬וזה‬ ‫ואביו היה אומר לו בני אתה כבר מבוגר ולא תצליח בלימודך‪ ,‬לך ושא אשה‬ ‫היה ר' אליעזר הגדול שלא רצה כלום חוץ מתורה‪ ,‬ש אין דבר בעולם יו תר‬ ‫ותחנך ילדיך מנעוריהם בתורה והם י היו ת״ח‪ ,‬והוא לא קיבל והיה בוכה‬ ‫מתורה‪.‬‬ ‫שנפשו חשקה בתורה‪ ,‬עד שנתגלה אליו ז קן אחד ואמר לו אני נותן לך‬ ‫וזה מה שראינו אצל מרן זצ״ל שלא היה מעניין או תו שום דבר רק התורה‪,‬‬ ‫עצה‪ ,‬תברח לירושלי ם לי שיבתו של ר' יו חנן בן זכאי ושם תלמד תורה‪ ,‬וכן‬ ‫להבין יותר‪ ,‬ולהעמיק יותר‪ ,‬להבין את הסברא בדיוק‪ ,‬ו חוץ מזה לא היה לו‬ ‫עשה ועלה לירושלים‪ .‬ו אביו כעס עליו מאוד שלא יהיה לו לא תורה ולא‬ ‫בעולמו כלו ם! וזה היה לא רק בז קנו תו אלא גם בצעירו תו תמיד היה שקוע‬ ‫דרך ארץ‪ ,‬ושאל או תו ר' יו חנן בן זכאי כמה מסכתות למדת ? אמר לו‪ :‬כלום‪,‬‬ ‫רק בלימוד‪ ,‬ובשעת השיעור לא היה לו שום דבר חוץ מהשיעור ש אין לו‬ ‫למדת חו מ ש? ברכות אתה יו ד ע? ולא ידע כלום‪ ,‬אבל אעפ״כ בכה ואמר לו‬ ‫כלום בעולמו‪ ,‬והיה כאילו נמצא בעולם אחר ‪ -‬התפשטות הגשמיות!‬ ‫רבי אני רוצה ללמוד תורה‪.‬‬ ‫באהבתה תשגה תמיד‬ ‫וראה רבן יו חנן בן זכאי את חשקו הגדול‪ ,‬קיבלו והיה לומד איתו כל יו ם‬ ‫והשקיעות הזו לא התחילה מעכשיו‪ ,‬ראיתי מספרים עליו שבצעירו תו‬ ‫שתי הלכות‪ ,‬ור' אליעזר בן הורקנוס מרוב אהבתו לתורה‪ ,‬היה חוזר על‬ ‫היתה אסיפה אצל ר' חיים עוזר זצ״ל ובאמצע האסיפה נכנס אברך צעיר‬ ‫לי מודו הרבה פעמים‪ ,‬עד שהיה אצלו כמונח בקופסא! והיה רבי אליעזר‬ ‫היישר לר' חיים עוזר ואמר לו שי ש לו תירוץ על קושיה פלונית‪ .‬וכולם היו‬ ‫בן הורקנוס מתבייש לבקש מהאכסניא שלו אוכל‪ ,‬והאכסנאי שלו היה ר'‬ ‫משתוממים על חוסר הדרך ארץ‪ ,‬ואמר להם ר' חיים עוזר האברך הזה‬ ‫יהושע‪ ,‬עד שעברו שמונה ימים והרגיש ר' יו חנן ריח רע בפיו‪ ,‬והלך לשאול‬ ‫כשיש לו קושיא אינו רואה דבר חוץ מהקושי'‪ .‬באהבתה תשגה תמיד‪,‬‬ ‫את ר' יהושע בן חנניה‪ ,‬אמר לו שהוא לא מבקש אוכל‪ ,‬והיה רעב ובכל‬ ‫אפשר היה עושה שגיאו ת בדרך ארץ‪ ,‬אבל היה בגלל אהבתה תשגה תמיד‪.‬‬ ‫זאת היה בא ללמוד‪ ,‬כי מרוב חשקו בתורה לא חש כללברעב! וכאן רואי ם‬ ‫וראה ר' איסר זלמן את נעליו הקרועות‪ ,‬ובאיזה עוני היה‪ ,‬וכולו השתוקקות‬ ‫ובתור ילד כבר גלה למקום תורה‪ ,‬והלך אצל ר' איצלה פונוביז'ר‪ ,‬ונהיה בר‬ ‫לתורה‪ ,‬רודף אחריה ו אין שום דבר בעולמו חוץ מתורה!‬ ‫מצוה בלי הורים וכו'‪ ,‬ואחרי כן היתה מלחמת העולם ולמד בעוני ובחוסר‬ ‫החשק והאהבה שלו לתורה אי אפשר לתאר! איך שהתורה היה כל החיים‬ ‫כל ולמד בסלבודקא‪ ,‬ואח"כ הלך לסלוצק ולא היה לו כסף לנסוע ברכבת‬ ‫שלו‪ ,‬וגם בסוף י מיו כשהיה עסוק בצרכי צבור תמיד היה מונח ושקוע‬ ‫והלך רגלי והנעליים נקרעו לו בדרך‪ ,‬ואמר לר' איסר זלמן שרוצה ללמוד‬ ‫בלי מוד!‬ ‫כל ה עוסק ב תו ר ה ל ש מ ה ז וכה ל ד ב ר י ם הרבה‬ ‫שהיה אוהב שלו‪ .‬ו או מ ר לכם כשאני בכיתי ל י ד הקבר העברתי לנגד עיני את כל‬ ‫השבח הגדול ש ר צ י ת י לומר‪ ,‬שהר בי זצ"ל ל מ ד תורה לשמה‪ ,‬כי מה זה תורה ל ש מ ה ?‬ ‫הקורות אותי איך ש כל פעם היה מחזק ו מ ע ו ד ד אותי‪ ,‬וכך הוא אצל כולם‪" .‬משמח‬ ‫זה כמו ש מ ס ב י ר ר' חיים מוו לוז ין בנ פ ש החיים ש ל ש מ ה הכוונה ל ש ם התורה כמו‬ ‫את המקום משמח את הבריות" ‪ -‬הסבר פנים יפ ות שלו‪.‬‬ ‫ע ש ה דב רים ל ש ם פעלן מ צו ו ת עו ש י ם ל ש ם המצווה עלינו‪ ,‬אבל תורה ו ד ב ר‬ ‫"ונהנים ממנו עצה ותושיה חכמה וגבורה" ‪ -‬הרי זה פלא עצ ום איך ש א ד ם ש ק ו ע‬ ‫ל שם התורה‪ ,‬א"כ אדם שכל ש ע ש ו ע יו וכל תענוגו וכל עי סו קו היה‬ ‫בהם ל ש מ ן ‪-‬‬ ‫ב ת ור ה כל חייו‪ ,‬איך היתה לו חכמה כל כך גדולה בעניני העולם‪ ,‬איך הבין טבעי בני‬ ‫בת ורה ודאי ש ז הו לשמה‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬איזה שכל‪ ,‬אדם ש כו ל ו שכל‪ ,‬ומא יפה קיבל כזה שכל‪ .‬וכל העולם נהנו מהעצה‬ ‫וכמו הסיפור המפור סם ש ב א הרבי זצ"ל לר ב מ ב רי סק ו ש א ל לו קו שי' ו א חר כמה‬ ‫שלו‪ ,‬כי ר או כולם ש הע צה ש ל ו הועילה‪ .‬בא א חד ו ש א ל ו אם לילך ל עי ר הזאת לר בנ ו ת‬ ‫ש ע ו ת מצא הרב מ ב רי סק ת יר וץ ו ש ל ח א ת ב נו ל ו מ ר א ת התי רוץ ל ר א ש ישיבה‪ ,‬א מר‬ ‫או ל ה ש א ר בע יר פלונית וי ע ץ לו ש ל א לל כת ו ל א חר ז מן הבין כמה ע צ תו היתה נבונה‪.‬‬ ‫הבן ש מ א ו ח ר ע כ ש יו בלילה ו מ ס ת מ א ה ראש י שי בה כבר ישן‪ ,‬א מר לו ש בו ד א י אינו‬ ‫והיה יו רד‬ ‫וכן התפרסם מאוד בעצותיו שהיה ממש כמי ששואל באורים ותומים!‬ ‫י שן כי אם היה לו ת יר וץ היה ב א ל או מ רו ‪ ,‬וע"כ ש נ ש א ר בקושי'‪ ,‬ור' ל י ע זר אינו הולך‬ ‫ל עו מ ק הדברים‪ .‬יהודי ש ל א התעניין בעניני העולם ו בכ"ז ר אי נו איך שהיה מבין כל‬ ‫ל י שון כ ש י ש לו קושיא‪ .‬וזה היה כל מ א וו יו ל ל מ ו ד תורה ולהעמיק בתורה‪ ,‬וזהו מ מ ש‬ ‫עניני העולם על בורים‪ ,‬וזכורני ש הר ב ש ל מ ה ל ור י נץ שי ח י' ה תב טא פעם בפני‬ ‫ל י מו ד תורה לשמ ה‪ ,‬ואין ספק בזה ש כל חייו היו תורה לשמה‪.‬‬ ‫ב ה ת פע לו ת כ ש י צ א מאיתו‪ ,‬איזה פלא כ ולו שכל‪ .‬וכל זה הוא זכה כי ל מ ד תורה‬ ‫תראו איך התקיימה בו המשנה באבות‬ ‫לשמה‪.‬‬ ‫העוסק ב ת ור ה ל ש מ ה זוכה‬ ‫" ו נ ו ת נ ת ל ו מ לכ ות ו מ מ ש ל ה" ‪ -‬הרי היה מלך ש ל כל עו ל ם התורה‪ ,‬כולם הכירו‬ ‫לדב רים הרבה‪ ,‬נקרא ! ע ״ ‪ -‬איזה יד יד ו ת היה לו לכל א חד ו א ח ד וגם ל יל די ם הקטנים‬ ‫בגד לותו‪ ,‬וגם ש ל ט ב עו ל ם התורה‪ ,‬ש כו ל ם פ חדו ממנו‪ ,‬כי הוא ש מ ר על צ ביון‬ ‫חביבות ש א י א פ ש ר לתאר ה‪" ,‬אהו ב‪ ,‬אוהב א ת הברי ות" ‪ -‬ר אי תם ב לוו יה בתוך האולם‬ ‫הי ש יב ות ו תל מ וד י תורה לבל י ס טו מן הדרך‪ .‬ו כבר היה מע שה ב ת" ת א ח ד ש ס ט ה‬ ‫‪ -‬ש היו ב כיו ת רב ו ת ו גד ול ות ב ש ע ת הלוויה‪ ,‬ומה היה פ ש ר הבכיות הללו‪ ,‬שהרי אין‬ ‫קצת מן הדרך‪ ,‬ו א מ ר ש ל א ל ש ל ו ח ילדים ל בית ס פ ר הזה ו יצ או כל הילדים מ שם‬ ‫אנו בדרגה הגבוהה ש ל ר' עקיבא ב סנ הד רין סח ב' שהיה בוכה על ר' א ליע זר אבי‬ ‫ונסגר המקום‪ .‬וכן ב סו ף י מיו בעניני המדינה היה מ כר יע את עניני המדינה‪ .‬אם אתה‬ ‫אבי רכב י ש ר א ל ו פ ר ש יו והיה מכה ר א ש ו ע ד זו ב דם‪ ,‬וה קשו התוס'‪ ,‬הרי כתיב ו ש ר ט‬ ‫רואה שהיה לו את כל מה שזו כ ה מי ש ל ו מ ד תורה לשמ ה‪ ,‬אז זה מראה ש הו א ל מ ד‬ ‫לא ת תנו ב בש רכם ‪ ,‬ו ת י ר צו ה תוס' ש ל א על מת ש ר ט ר' עקיבא א ת ע צ מו אלא על‬ ‫תורה לשמה‪.‬‬ ‫כל כך על או ב דן התורה‪ ,‬ועיקר‬ ‫הבכיות ש ב כו היה מ צ ד האהבה הגדולה ו ה עי דו ד שנ תן לכל אחד‪ ,‬וכל א חד הרגיש‬ ‫איך קונים כח רי כוז‬ ‫ועכ שיו נתבו נן מה נוכל ל ל מ ו ד מדר כיו בענין הלימוד‪.‬‬ ‫כח הריכוז ‪ -‬הרי אדם שהולך ו חו ש ב כל הזמן ב ל י מו ד קונה כח רי כוז עצום‪ ,‬וכמה ח שו ב הדבר ש כ ל א ח ד י ח ש ו ב בלי מוד‪ ,‬ל התר גל ל הי ות ש ק ו ע ב סו גי א ש ל מ ד בעיון‪ ,‬ל הי ות‬ ‫ש ק ו ע ב ל כ תו ב ר ח ו ב או ב או טו בו ס ‪ .‬ת ר או כמה מע לו ת י ש בזה‪.‬‬ ‫צריך ל ד ע ת של הי ו ת ש ק ו ע בלי מוד‪ ,‬זה הוא הנשק היחיד ש י ש ל נו כנגד היצה׳׳ר! ו כמו ש כ ת ב הרמב"ם בפ כ"ב מ א י ס ו" ב ש א ין היצה"ר שו ר ה אלא ב ל ב הפנוי מן החכמה‪ .‬ר איתי‬ ‫בס פרים ש מ ב י א י ם ש כד אי ש א ד ם י ש נן ל ע צ מו פרק מ ש ני ות כדי שיו כל ל חז ור עליו בר חו ב ולהנצל מהרהורים רעים‪ .‬ואני או מ ר לכם ש ז ה ל א מספיק עוזר‪ ,‬כי ב ש ב י ל להנצל‬ ‫צריך ל היות ש ק ו ע ב ר י כ וז המחשבה‪ ,‬ש א ז לי בו ומ וחו שק וע ים בענין‪ ,‬ואז יכול ל היות בעיניים פ תו ח ו ת ולא מ פ ר יע לו כלל! כי אדם הולך אחרי הלב‪ ,‬כמו ש כ תו ב "ו ל א ת תו רו‬ ‫אחרי ל בב כם ואחרי עיניכם" שהכל מתחיל מהלב‪ ,‬ולכן אם יהיה הלב ת פו ס ו מעיין רק ב תו רה לא יפ רי עוהו מ ח ש ב ו ת כלל אפ ילו בעיניים פ תו חו ת ! וס יפר לי ידידי הרה"ג‬ ‫מא יר היזלר שי ח' שהיה מלווה את הרבי ז צ"ל הרבה פעמים והיה מ או ד קרוב אליו‪ ,‬ש פ ע ם א חת נ סעו ב א ו ט ו ב ו ס ונראה ש עי נ יו של הרבי היו פ קו חו ת מול אשה‪ ,‬והיה מת פל א‬ ‫ר' מ איר מה הוא מסתכל כל כך‪ ,‬עד ש ל פ ת ע הבחין ש היו אלו עיניים ב וה ות ו לא ראה כלום‪ ,‬כי היה ש ק ו ע וע ס וק ב מחש בה‪ ,‬עד ש ל א ראה כלל‪ ,‬ו אף שהיה בעיניים פ קו חו ת‬ ‫לא ראה כלום!‬ ‫צריך להתר גל שבכ ל עי ס וק ש הו א לא משנה מה‪ ,‬עדיין הראש ת פ ו ס בלימוד‪ ,‬סי פר לי א חד מ תל מי די הישיבה הותיקים כ ש א ש ת ו ש ל רה"י הרבנית‪ ,‬היתה חולה ברגליה‪ ,‬והיה‬ ‫צריך ל ע זו ר ב בי ת וביום ש י ש י היה טו חן ב מ ט ח נת י ד דגים ובשר‪ ,‬וכל מי ש ע ב ר ברח' ו סר מן היה רו א ה או תו ב מ ט ב ח (שהיה בחז ית) טוחן‪ ,‬ו ב א מ צ ע מפסיק ו ש ם ידו על מצחו‬ ‫ו חו ש ב ז מן מה ו שו ב טו חן ו מפ סיק וחושב‪ ,‬וכן סו פ ר כשהיה הולך ל מ כו לת לקנ ות המצרכים ולא רצה ש י ו ו ת ר ו ע בו רו התור‪ ,‬היה ממתין‪ ,‬וכ שהג יע תו רו שו א ל או תו בעל‬ ‫המכולת מה הר א ש י שיבה רו צה ל קנ ות ולא י ד ע מה לע נו ת שש כח‪ ,‬ע ד ש מ ז כ י ר לו‪ ,‬אולי זה אולי זה אולי מלח‪ ...‬וכל זה ל מ ה ? שהיה כל כך ש ק ו ע בלימוד‪ ,‬בכל עי סו ק ש הו א‬ ‫היה הראש 'מונח' בלימוד‪ ,‬הוא קיים את הפסוק‪ :‬ב ש ב ת ך ב בי תך ובלכתך בד רך ‪ -‬ובשעת עיסוקו!‬ ‫ולכן צריכים אנו ל ל מ ו ד מזה ל היות שק וע ים בלי מוד‪ ,‬וזה דבר ש א י א פ ש ר ל קנו תו בי ום אחד‪ ,‬אל א צריך להרגיל ע צ מ ו ל א ט ל א ט ל ח ש ו ב ב ע ל פה כל יום‪ ,‬ה שקלא ו ט רי א ש ל‬ ‫הסוגיא ש ל מ ד או תו יום‪ ,‬או ל ח ז ור בעל פה דברי התוס'‪ ,‬ו כ ש רו צ ה ל צ א ת ל ר חו ב יכין איזה ק ט ע ל ח ש ו ב ע ליו ב ר ח ו ב ! ויכול ל ח שו ב גם על קו ש יא של רע ק" א או קצוה"ח‬ ‫ולהעמיק בה ו לנ סו ת ליישבה‪ ,‬ו ל א ט ל א ט משיגים כח ריכוז‪ ,‬ש ל א י פ רי עו לו הולכי דרכים‪.‬‬ ‫זה צריך ל ד ע ת ש כ ל ג ד ל ו ת הא דם היא בכח ה מח שבה והריכוז ש ל ו !‬ ‫וכיוצא בזה סי פר כ בוד הגאון ר א ש י ש י ב ת ב א ר י עקב ז צ" ל ב ה ס פ דו על הרב מבריסק‪ ,‬ש ה ר ב סי פר לו ש ר' חיים היה ש ו ל ח את הגרי"ז ל ש ל י ח ו יו ת שו נות‪ ,‬ו א מ ר פעם הגרי"ז‬ ‫לר' חיים ש הו א רוצה ל ל מ ו ד וה של יח וי ו ת גו ר מ ו ת לו ב יט ול תורה‪ .‬א מר לו ר' חיים ש מ ע ו ל ם ל א כיוון ל ב ט ל ו ש ל א ילמד‪ ,‬ש יכ ול ל המ ש יך כל הזמן ב ל י מו ד ו ו כ שי גי ע לפלוני‬ ‫יעשה שלי ח ות ו‪ .‬עו ד סיפר ש כ ש נ ו ל ד לו ב נו הר א ש ון (של הרב מבריסק) והיה עו סק בהכנ ות ש עה קלה לפני הברית‪ ,‬ב א ר' חיים ל בי תו ו ש א ל או תו קושי' ב רמ ב"ם ‪ ,‬ו התפ תח‬ ‫ביניהם ויכוח‪ .‬ב א מ צ ע א מר לו הרב‪ ,‬ש נ ש א ר רק מ ע ט ז מן ל ב ר ית והוא עס וק ב הכנות האחרונות‪ ,‬א מר לו ר' חיים וכי א מרתי לך ש ל א תתעסק‪ ,‬א פ ש ר גם ל ח ש ו ב ב ל י מ ו ד‬ ‫ולהת עסק ב ש א ר דב רים ו א ין ס ת י ר ה בזה‪ ,‬כך חינך הגר"ח א ת בניו‪ .‬וזהו מה ש א נו צ רי כי ם ל ל מ ו ד ל הי ות ת מ י ד ש ק ו ע בלי מו ד‪ ,‬גם ב ע ת עי סו ק ב ד ב ר י ם אחרים‪.‬‬ ‫ופעם ד ר ש תי ב ה ס פ ד על דודי ר' יעקב ט ו ל ד א נ ו ז צ"ל ש א מ ר לי פעם ש הו א הולך ל ח ת ונ ו ת ל ש מ ח אנשים והוא מרגיש ש ז ה ר צ ון ה' שהולך ל ש מ ח אנשים‪ ,‬ו א מ ר ת י ב ה ס פ ד‬ ‫ש ז ה ב תנ אי ש א ד ם יהיה ש ק ו ע בלי מוד‪ ,‬ש א ם לאו‪ ,‬ילך אדם ל ח ת ונ ו ת כל יום ות ורה מה תהא ע לי ה? ! אבל כ ש א ד ם חינך ע צ מו לר יכו ז ה מח שבה בלי מוד‪ ,‬אין ש ו ם ב י טו ל תורה‬ ‫לילך לח תו נה ! ש א פ ש ר ל ח ש ו ב בדרך וגם בחתו נה בלימוד‪ ,‬אדר בה עיקר ה חיד ושים היפים ב א ים כ ש חו ש ב ים בדרך‪ .‬ו סי פ ר לי א חד ש כ ש מ ר ן זצ"ל היה גר ב י רו ש ל י ם והיו רוא ים‬ ‫או תו מהלך מבי תו כב רת דרך ( מ בי תו ש ב ע י ר ע׳י פ ור ת יו סף שבגאולה‪ ,‬ע ד הד ואר ש ב ר ח' יפו) הבינו ש ע כ ש י ו הוא מכין א ת השיעור‪.‬‬ ‫ומי ש מ רג י ל ע צ מו בזה‪ ,‬רו א ה הס ייע תא ד ש מ י א ש מ ק ב ל י ם על ידי זה‪ ,‬ש הש כ ל ב ר חו ב ש ו פ ע חכמה והערות‪ ,‬וכל ה חידושים היפים מ ת חד ש ים ברחוב‪ .‬ואי זה נפלא זה ל ל כ ת‬ ‫ב ר חו ב רבי ע קי בא ול הי ות ש ק ו ע ב ל י מ ו ד ! מ ו פ ש ט מכל הסובב בבחינה של ה ת פ ש ט ו ת הגשמיות‪ ,‬אין לך קי דו ש ה' גד ול מזה! והרי זה כארון הקודש העובר ב ר חו בה ש ל עיר‪.‬‬ ‫ו פ ש ו ט הוא ש ר ק כך הוא הדרך לגד ול בלימוד‪.‬‬ ‫כ שא ד ם מתרגל ת מ יד ל הי ות מר וכז ל י מו ד הוא מגדל את כח החשיבה שלו‪ .‬אני זו כר איך המשגיח ר' יחזק אל ז צו ק" ל היה תו ב ע מא ית נו ה תבוננות (עיון) ב ב ר י א ת העולם‪,‬‬ ‫בי צי את מצרים‪ ,‬ש א ל ת י את עצמי פעם מ ד ו ע אין אני מ ת עו רר יום יום ל ש ב ח א ת הקב"ה על ב ר י א ת העולם‪ ,‬י צ י א ת מצרים‪ ,‬ק ריעת ים סוף‪ ,‬ו ד ו ד המלך ע׳ה כמה ז מי ר ו ת‬ ‫ו ת ש ב חו ת ו מ ז מ ור ים א מר ע ׳ ז להקב"ה‪ ,‬וה תר וץ הוא ש ד ו ד המלך היה גדול בכח התבוננות‪ ,‬היה חו ש ב ו מת בו נן ב עיון גדול ב ב רי א ה ו ב פ ר ש ת יצ י את מ צרים ובכל ענין ע ד כדי‬ ‫ה תפעלות ע צו מה מ עו מק הדברים‪ ,‬ועל ידי זה היה מ ת עו רר ל ש י ר להקב"ה‪ .‬וכך היה המשגיח מ עו רר או תנו " מ' ד א ר ף ש ט א ר קן ד ע ר מוח" ‪ -‬צ ריכים לחזק את המח‪.‬‬ ‫והדרך לזה הוא להרגיל את ע צ מ ו לחש וב‪ ,‬ולא מקופיא‪ ,‬רק בעומק‪ ,‬חוזרים על הסוגיא בעל פה עם כל ה שקלא ו ט רי א בעיון‪ ,‬בתוך ביהמ"ד‪ ,‬ומרגיל ים עי "ז את ע צ מ ו ל ח ש ו ב‬ ‫גם ברחוב‪ ,‬ב א ו ט ו ב ו ס ובכל מקום‪ .‬ובזה מגדלים את המח וכח ההתבוננות‪ ,‬וזה מביא לחיים אחרים לגמרי!‬ ‫ובזה נוכל להבין איך זכה מרן זצ"ל ל הי ות בעל ש כל מופ לא כזה‪ ,‬ש כל ד בר היה עונה מתוך פקחות ושכל‪ ,‬והסיבה לזה כי היה מוחו ש ק ו ע ב ל י מו ד ש ב ע י ם שנה ויותר‪ ,‬ו וד אי‬ ‫שהיה י ות ר בעל שכל‪ ,‬מ של למי ש ע ו ש ה ה תע מל ות בי דיו ורגליו שנהיה חזק יו תר ב ש ר י רי יד יו ורגליו‪ ,‬כך ג"כ מי ש מ ת ע מ ל ב ש כ ל ו נהיה ש כ לו רב ועצום‪ ,‬ועל ידי ה ש קיע ות‬ ‫ב ל י מו ד המוח גודל‪ .‬ו ש מ עת י או מר ים ש ה מו ח מנצל ל ח שי ב ה רק חמי שה א חו זים מ מ ס פ ר התאים שבו‪ ,‬ו כ ש מ ש ת מ ש י ם בו הרבה‪ ,‬מ תו וס פ ים הרבה תאים‪ ,‬וכח החשיבה גדל!‬ ‫ויש עו ד תו ע ל ת גדולה בזה ש מ ש י ג האדם כח להת רכז בענין אחד‪ ,‬דהנה זכורני שהיה ב ח ור מופלג ב י ש י ב ת פוניבז' ב ז מן ש ל מ ד ת י ש ם ו ש מ ו ר' נח ב ר מ ן זצ"ל‪ ,‬שהיה לו קבי עות‬ ‫ל ל מ ו ד ע ש רה דפים ג מר א ב ש ע ת י ים וחצי‪ ,‬כל יום‪ ,‬כל דף ר ב ע שעה‪ ,‬ו ש א ל תי או תו פעם איך הוא מצ ליח ל ל מ ו ד דף ג מר א ב ר ב ע שעה‪ ,‬ו א מ ר לי‪ ,‬הרי בכח המוח ל ח ש ו ב הרבה‬ ‫מ ח ש ב ות ב ר ג ע אחד‪ ,‬אלא ש כ ש י ו ש ב י ם ל ל מ ו ד לא מ תרכ זים ב סו גי א ש לו מ ד י ם אלא ע ו ד הרבה מ ח ש ב ו ת עו ל ו ת ב א מ צ ע הלימוד‪ ,‬ולכן לא מספיקים ל ל מ ו ד הדף‪ ,‬אבל אם האדם‬ ‫ירכז מוחו רק ב ל י מו ד הדף‪ ,‬יצ ליח ל ל מ ו ד הדף ב ק צת זמן‪ .‬וא"כ מי שז כה לקנ ות כח ריכוז‪ ,‬יש לו את הכח להספיק הרבה‪.‬‬ ‫מ ל בד זה יש ע ו ד ענין בל הי ות ש ק ו ע בלי מוד‪ ,‬ש א י נו דו מה ל י מו ד ב ר צ ף א ח ד ל ל י מ ו ד מתוך הפסק‪ ,‬ש א ד ם ש א י נו ש ק ו ע ב ל י מו ד כ ש לו מ ד סוגיא מ יד אחר ש ק ם מן הספר הפסיק‬ ‫ל ל מ ו ד ו ל מ חר ת כ שמ תחי ל ל ל מ ו ד יש כאן הפסק והתחלה חדשה‪ ,‬אבל אדם ש מר ג י ל ע צ מו ל היות ש ק ו ע בלי מוד‪ ,‬גם אחרי שקם מן הספר עדיין מוחו עסוק ושקוע בסוגיא‪,‬‬ ‫ואינו מפסיק ללמוד‪ ,‬ונמצא שתלמודו הוא כולו ברצף אחד‪.‬‬ ‫והעצה לכל זה להתחיל ל א ט ל א ט להרגיל את המח ל ח ש ו ב בלי מוד‪ ,‬וז הו סוד ההצלחה! וכך חינך ר' חיים את ב ניו וכך ר אי נו אצל הר א ש י שי בה זצ"ל‪ ,‬וזכורני ש א פ י' ב ת מ ו ז‬ ‫ב א מ צ ע היום כשהיה חום גדול ו לא היה ל ר א ש י שי בה מזגן (בדירה הישנה) ת מ יד מ צ א ת יו ש ק ו ע בלימוד‪ ,‬כי זה היתה כל תאוותו‪.‬‬ ‫וזו היתה היחודיות שלו‪ ,‬ש ת מ י ד היה ש ק ו ע ב מ ח ש ב ה ע מו קה בלי מו ד‪ ,‬ולא רק שהיה מ ת מ י ד ש ג ו ר ס כל הזמן‪ ,‬אלא שהיה ש ק ו ע כל הזמן בלי מוד‪ .‬ולזה זכה ל ל מ ו ד תורה‬ ‫לשמה‪ ,‬וכל העולם כ ולו כדאי הוא לו‪.‬‬ ‫כל הבריאה כדאי ב ש ב י ל ב ר י א ת הר א ש י שי בה זצ"ל‪[ .‬נא מר בימי השבעה על מרן ז צוק "ל]‬ ‫לע"נ רבן של ישראל מרן רבי אלעזר מנחם מן ב"ר עזריאל זצוק"ל תנצב׳׳ה‪.‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ממדן דה"י הגאון דבי יהושע אייכנ ש טיין שליט״א י ^י)‬ ‫פרשת וירא‬ ‫עניניהזמן והשעה ו‪6‬׳ ‪0‬‬ ‫פ‬ ‫עמקי מורתן ו‪6‬׳י>‬ ‫שו"ת מיוחד מתוך משא חיזוק אברכי‬ ‫הכח בחסד של נושא בעול עם חבירו‬ ‫הכוללים בקהילת תורה ותפילה‬ ‫בשכונת אחיסמך‪ -‬חלק ב' [תשרי פ״ז]‬ ‫אחר שמחזיק יד עני ואביון מה לנו ולטבעו‪ ...‬כי מדת‬ ‫מהי מדת סדום‪ ,‬ומה עניינה‬ ‫סדום היא ושרשו רע מאד כיון שבטבעו הוא כילי‘‬ ‫בפרשת השבוע התורה מספרת על הפיכת סדום‬ ‫סוגיות בחיי האברכים‬ ‫מבואר בדבריו שאף שנותן צדקה מממונו לשני הוא‬ ‫’ףיאמר ה‘ זעקת סדם ועמדה כי רבה וחטאתם כי‬ ‫מוגדר מדת סדום‪ ,‬משום שהוא עדיין כילי‪ ,‬ולא נותן‬ ‫כבדה מאד‘ מה היה התביעה על בני סדום שהקב “ה‬ ‫אלא מיראת ה‘‪ ,‬והדברים תמוהים וטעונים ביאור‪,‬‬ ‫הגדיר את זה בצורה כ “ כ קשה של חטאתם כי כבדה‬ ‫נמצאים כאן הרבה אברכים העוסקים בתורה‪,‬‬ ‫מה התביעה על אדם כזה להענישו כעונש שקבלו‬ ‫מאוד‪ ,‬כידוע בני סדום נתבעו על עניינים של בין אדם‬ ‫מתעלים‪ ,‬גדלים‪ ,‬שכל עסקם בתורה יומם ולילה‪,‬‬ ‫בני סדום‪ ,‬ומה כ “ כ גרוע במדה זו‪.‬‬ ‫לחבירו‪ ,‬ועל שמם יש את המושג מדת סדום‪ ,‬מהי‬ ‫ו המציאו ת היא‪ ,‬שנשותיהם עו בדו ת שעו ת‬ ‫רבו ת מאוד‪ ,‬אפ שר לר או ת פה ב ש ש בבו קר‬ ‫והעניין בזה הוא‪ ,‬כיוון שהוא נותן את הצדקה מפני‬ ‫מדת סדום הזו‪ ,‬במה היא שונה מסתם אדם שלא‬ ‫כבר יו צ או ת נשים לעבוד ה‪ ,‬חוזרו ת הביתה‬ ‫ציווי הקב “ה ויראתו‪ ,‬ולא מתוף‬ ‫נוהג נכון עם הבריות‪.‬‬ ‫בארבע ו אפילו אחרי‪.‬‬ ‫הרגשת הזולת‪ ,‬ולא מגיעה‬ ‫'כשהאדם מנחם את חבירו‬ ‫התנא באבות (פ״ה‪ ,‬י) מונה כמה‬ ‫והאברך שואל את עצמו‪ ,‬האם אני צריך להקריב‬ ‫אצלו מצוות הצדקה מהרגשה‬ ‫ומשתתף באמת בצערו‪ ,‬הוא‬ ‫וכמה ענייני מידות בבני אדם‬ ‫מהשעות של השטייגען שלי‪ ,‬בשביל לעזור בבית‬ ‫אמיתית של נשיאה בעול עם‬ ‫'ארבע מדות באדם‪ .‬האומר‬ ‫חבירו‪ ,‬על אדם כזה נאמר‬ ‫נושא בעול‪ ,‬וע"י שהוא נהיה‬ ‫יותר? או אדרבה‪ ,‬אכפת לו לאברך הגדילה שלו‪,‬‬ ‫שלי שלי ושלך שלה זו מדה‬ ‫אכפת לו העלייה הרוחנית שלו‪ ,‬וכמה הוא בעצם‬ ‫שהיא מדת סדום‪ ,‬אדם שגם‬ ‫ממש חלק ממנו הוא נוטל‬ ‫בינונית‪ ,‬ויש אומרים‪ ,‬זו מדת‬ ‫י כול לקחת‪ ,‬למתוח את החבל הביתי ביחס‬ ‫אחר שהוא נותן לשני צדקה‬ ‫כסדום‪ ,‬שלי שלף ושלף שלי‪,‬‬ ‫הוא אומר על ממונו ששלו שלו‪,‬‬ ‫חלק מהצער שנקבע לחבירו‬ ‫לרצון שלו לעלות‪ ,‬וני תן דוג מ א אם הוא רוצה‬ ‫עם הארץ‪ .‬שלי שלף ו שלף‬ ‫להוסיף מעבר לסדרים של הכולל‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫והיינו שנתן רק כי היה צריך ולא‬ ‫ומפחית מעליו את מידת‬ ‫שלף‪ ,‬חסיד‪ .‬שלי שלי ושלף‬ ‫להשקיע באיזה תחום‪ ,‬הוא רוצה לשבת שעות‬ ‫מתוך הרגשת הזולת‪ ,‬זה מדת‬ ‫שלי‪ ,‬ר ש ע‘ המדה הראשונה‬ ‫סדום א‪ ,‬ונעמיק בזה עוד‪.‬‬ ‫הצער שלו'‬ ‫ביום שי שי‪ ,‬הוא רוצה במוצאי שבת להשקיע‪.‬‬ ‫מעמיד התנא את מדת סדום‪,‬‬ ‫כמה הוא מחויב בבית לעזור ביחס לעול הגדול‬ ‫כשהתורה מצווה את כלל ישראל במדת החסד‪ ,‬אין‬ ‫ומהי‪ ,‬האומר שלי שלי‪ ,‬ושלף שלף‪ ,‬זוהי מדת סדום‬ ‫שיו שב על נ שו תינו‪ ,‬שהן נשים צדקניו ת‪ ,‬ביחס‬ ‫עניינה מדה שיטחית ויבשה שיהיה לשני טוב‪ ,‬אלא‬ ‫שעליה אנחנו מדברים? מלשון הפסוק ועניין העונש‬ ‫לגדילה העצמית של האברך‪.‬‬ ‫התורה מצווה אותנו (ויקרא יח‪,‬יט) ׳ואהבת לרעף כמוף‬ ‫שנתן להם הקב“ה היינו מבינים שזה מדה הרבה יותר‬ ‫אני ה‘‘ אינו לעשות מעשה חסד עם השני גרידא אלא‬ ‫גרועה‪ ,‬כמדות של הרשע שגם מה של השני הוא‬ ‫אחד מקנייני תורה הוא נושא בעול עם חברו‪,‬‬ ‫הוא הרגשת הזולת ולהיות נושא בעול עם חבירו‪ ,‬וזה‬ ‫אומר שזה שלו‪ ,‬והדברים מתמיהים‪.‬‬ ‫כשאדם הוא אנוכי‪ ,‬דואג רק לעצמו‪ ,‬הוא לא נושא‬ ‫בעול‪ ,‬כשאדם מרגיש שאין לו שום עניין בעזרה‬ ‫השורש של המידות הטובות‪ ,‬להגיע לעשות חסד עם‬ ‫וברבינו יונה בתחילת דבריו (בפירוש המשנה שם) מבאר את‬ ‫בבית‪ ,‬הוא לא נושא בעול‪ ,‬אם הוא ילף ללמוד זה‬ ‫השני בצורה שהוא מרגיש אותו ונושא איתו בעול‪ ,‬ועל‬ ‫המדה של האדם הזה‪ ,‬׳אינו נדיב לב והוא טוב ששונא‬ ‫לא פשט שהוא ירוויח עוד כמה שעות של שטייגען‪,‬‬ ‫זה נתבעו בני סדום שאף שנתנו צדקה‪ ,‬זה לא היה‬ ‫מתנות‘ והיינו שלא נותן משלו כלום לצדקה‪ ,‬אבל בממון‬ ‫אדרבה הוא יפסיד שטייגען‪ ,‬הוא לא נושא בעול‪.‬‬ ‫ממקום של נשיאה בעול עם חבירו‪,‬ב אלא רק מציווי ה‘‪.‬‬ ‫של השני לא נוגע‪ ,‬ואדרבה הוא שונא מתנות יחייה‪,‬‬ ‫ובעניין הזה מצינו יסוד גדול בדברי הסבא מקלם (הובא‬ ‫וממשיף שם הר“י ׳וקשה שאיף יאמרו שזו מדה בינונית‬ ‫והאברף צריף לבדוק את עצמו‪ ,‬הרבה פעמים הרצון‬ ‫באור יחזקאל‪ -‬מכתבים שנח) גבי מצוות ניחום אבלים דהנה‬ ‫והלא המונע עצמו מליתן צדקה רשע גמור הוא‘ הר“י‬ ‫לשטייגען בכאלו זמנים‪ ,‬נובע מאנוכיות‪ ,‬לא מעצם‬ ‫בפשטות מטרת הניחום כדי לשוב ולהתחזק וכמ “ ש‬ ‫מנסה להעמיד את המשנה במדה כזו שהיא לא מדה‬ ‫השטייגען‪ ,‬לא מאהבת התורה‪ ,‬מאנוכיות שאין לו‬ ‫'והחי יתן אל ליבו‘ וכמש “ כ הרמב“ם‪ ,‬מחדש הסבא‬ ‫טובה‪ ,‬ולא מדה של רשע גמור‪ ,‬וזה לא שייף לכאורה‬ ‫כח לעזור וכדו‘ ואם זה בא מאנוכיות‪ ,‬זה מפסיד‬ ‫מקלם שיש בזה מטרה עמוקה יותר‪ ,‬וז “ ל ( שם) ׳אשר‬ ‫כי האדם אשר הוא רע לשני הוא בכלל מדה רעה כמו‬ ‫את התורה‪ ,‬וצריף לעשות קניין של נושא בעול‪,‬‬ ‫שמענו בשם האדמו “ ר הסבא מקלם זצ “ ל הוא אמר‬ ‫שכותב התנא‪ ,‬אז מהי מדת סדום‪.‬‬ ‫השאלה היא מאוד מאוד דקה וכל אחד צריף לבדוק‬ ‫את עצמו כמה הוא מרגיש נושא בעול‪ ,‬וכמה נושא‬ ‫כי ענין האבילות היא כן‪ ,‬להיות נושא בעול‘ והיינו‬ ‫ומבאר הרבינו יונה דבר מבהיל ׳אלא הכא מיירי‬ ‫בעול יעזור לו בלימוד התורה שלו‪ ,‬ולבדוק באמת‬ ‫שכשהאדם מנחם את חבירו ומשתתף באמת בצערו‪,‬‬ ‫בנותן צדקה מיראת ה‘ אף בטבעו הוא כילי‪ ,‬ולכן‬ ‫מאיפה הוא מרגיש את מה שמרגיש‪.‬‬ ‫עוד נו ש א שהיום ני דון הרבה אצל אברכים‪,‬‬ ‫א‪ .‬ותראה בנביא יחזקאל (ט!‪ ,‬מט) שעל זה נתבעו בני סדום‪ ,‬ואף נראו כמי של א נתנו צדקה כלל וכלל ׳וזנה זה היה!גון סדם אחותף‬ ‫גאון שבעת לחם ו ש ל ת השקט היה לה ולבנותיה ויד !מי ואביון לא ססזיקה׳‪.‬‬ ‫זה עניין הרמת חיים‪ ,‬מה המקום שאברך יכול‬ ‫ב‪ .‬א‪.‬ה‪ .‬ותראה שאף שנתנו צדקה‪ ,‬הם מוגדי ם כמי שאו מר שלי שלי‪ ,‬והיינו שאף שנתן עדיין מרגי ש שהכסף שלו‪ ,‬ולא באמת‬ ‫להגיד אני קובע נורמו ת‪ ,‬אני יוצר את הרמת‬ ‫נתן לשני מפני מיד תו שהוא כילי‪.‬‬ ‫חיים שלנו‪ ,‬אני שם גבולו ת‪ ,‬גם במקום שאשתו‬ ‫החסד‪ ,‬והביאור‪ ,‬דהמהות של תורה לשמה היא שלא‬ ‫הוא נושא בעול‪ ,‬וע “י שהוא נהיה ממש חלק ממנו‬ ‫מבקשת דברים שלפי דע תו הם מותרות או הם‬ ‫ילמד האדם את התורה בשביל רצונותיו שלו וענייניו‪,‬‬ ‫הוא נוטל חלק מהצער שנקבע לחבירו ומפחית מעליו‬ ‫רמת חיים גבוהה מדי‪ ,‬שיפוץ של הבית‪ ,‬נופשים‪,‬‬ ‫וכגון להיות מוצלח‪ ,‬אלא ילמד אותה לשמה בשביל‬ ‫את מידת הצער שלו‪ ,‬כיוון שכלל ישראל מתאחדים‬ ‫דברים מהסוג הזה‪ .‬הרבה פעמים אברך מרגיש‬ ‫לדעת את התורה בעצמה‪ ,‬ובשביל כך האדם צריך‬ ‫לנשמה אחת‪ ,‬וזה ענין ההרגשה של הזולת להיות‬ ‫שהוא נ תון באיזשהו קושי מול הבית פנימה‪ .‬יש‬ ‫לצאת מעצמו ומרצונותיו הטבעיים‪ ,‬ואדם שלומד‬ ‫נושא בעול עם חבירו באמת‪.‬‬ ‫בזה גם צורך להנחיל את הערך הזה בבית‪ .‬איך‬ ‫כך את התורה‪ ,‬זה אדם שמצליח לצאת מהמציאות‬ ‫הפשוטה של לחיות רק את המציאות שלו‪ ,‬ולכן זה‬ ‫להיות נושא בעול זה לצאת מהמציאות של עצמו‬ ‫אברך מנחיל את הערך הזה בבית?‬ ‫נקרא תורת חסד‪ ,‬כי זה לימוד תורה שמביא לחסד‪,‬‬ ‫והדרך להגיע למידה זו של חסד ונשיאה בעול עם‬ ‫כתוב חפץ‪ ,‬וכתוב רצון‪ ,‬מה ההבדל ביניהם‪ ,‬כתוב‬ ‫ולמידה המרוממת של החסד להיות נושא בעול עם‬ ‫חבירו‪ ,‬מבואר בהקדמה לשערי יושר דהקשה שם‬ ‫במלבי “ ם ( ש מו״ א טו‪,‬כב) ׳חפץ הוא תכונה נפשית‬ ‫השני ולחיות אותו‪.‬‬ ‫הגר “ ש איך שייך לצוות לאדם לאהוב את זולתו‬ ‫שיתאווה אל דבר ויחשוק בו מצד תאות נפשו‪,‬‬ ‫והלא האדם נברא בצורה שהוא אוהב את עצמו‪,‬‬ ‫וחשק אל הדבר והרצון הוא תכונה מחשבית שירצה‬ ‫ואדם היושב ולומד תורה‪ ,‬אף הלימוד עצמו הוא קיום‬ ‫וביאר שכל ציווי התורה בואהבת לרעך כמוך‪ ,‬הוא‬ ‫בדבר מצד שוב הדבר ושלמותו מצד הראוי והיושר‘‬ ‫של מעשה חסד‪ ,‬שהרי הוא מיטיב לבריאה כולה על ידי‬ ‫שהאדם ירחיב את ה׳אני‘ שלו ועל ידי זה הוא יגיע‬ ‫בוא נסביר‪ ,‬יש דברים שזה צורך אמיתי לבן אדם‪,‬‬ ‫שיושב ולומד‪ ,‬וכמו כל עילוי רוחני שעושה האדם‪ ,‬וכמו‬ ‫לדרגה זו של אהבת הזולת‪ ,‬וכשהאדם מתרומם‬ ‫׳איש לפי מהללו‘‪ ,‬יש דברים שזה צורך נפשי‪ ,‬יש‬ ‫שכתב המסילת ישרים ׳ואם הוא שולט בעצמו ונדבק‬ ‫ומקיים מצוות ולא דואג רק לגוף שלו‪ ,‬שאז הוא‬ ‫דברים שזה בא חיצוני‪ ,‬אין צורך נפשי‪ ,‬וזה חמדה‪,‬‬ ‫בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת‬ ‫חי את היאני‘ המצומצם והמצוות הם ככפייה על‬ ‫מישהו בנה בית יפה או קנה משהו ואני גם רוצה‬ ‫בוראו‪ ,‬הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו‪ ,‬כי הנה‬ ‫רצונותיו‪ ,‬אלא הוא מגדיל את כוח היאני‘ שבו לנשמה‬ ‫ככה‪ ,‬לא שאני באמת צריך את זה‪.‬‬ ‫עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם‬ ‫וקיום המצוות ממילא מעצמו‪ ,‬ומגיע מזה לחיות את‬ ‫השלם המקודש בקדושתו יתברך‘ ובכוח זה שהאדם‬ ‫הזולת ע“י זה שהוא יכלול את האחרים בזה‪ ,‬שנשמת‬ ‫ועוד דבר‪ ,‬יש הבדל בין איש לאישה‪ ,‬מה שאישה‬ ‫מיטיב לבריות על ידי שלומד את התורה הקדושה הרי‬ ‫ישראל מתאחדת לנשמה אחת‪.‬‬ ‫צריכה זה לא מה שגבר צריך‪ ,‬תמיד צריך להבין‬ ‫תורתו נעשית ונהיית למעלה של תורת חסד‪.‬‬ ‫מה הרצון אמיתי של האישה‪ ,‬מה הצורך הנפשי‬ ‫ובחזון איש ( א מ ד ב א‪ ,‬יג) מביא ׳מעשה בחסיד אחד‬ ‫שלה‪ ,‬ומה זה סתם קנאה בחברות או קנאה במשהו‬ ‫ובעניין זה כתב הרב דסלר בקונטרס החסד ש שור ש‬ ‫שהזמין אורח לסעוד אצלו בשבת ובביתו כבר הכינו‬ ‫אחר‪ ,‬זה שאלה מאוד מאוד רחבה‪ ,‬אבל צריך‬ ‫כל המידות הרעות זה הנטילה‪ ,‬ושורש כל המידות‬ ‫בלבם קבלת פני האורח כי גם בני ביתו אהבו את‬ ‫הטובות היא הנתינה‪ ,‬והיינו שעל ידי שהאדם עושה‬ ‫האורחים‪ ,‬ואמנם המחלק את האורחים לא ידע‬ ‫לדעת כמה באמת זה צורך נפשי‪.‬‬ ‫חסד הרי הוא מתעלה ומיטיב לאחרים‪ ,‬אמנם זה‬ ‫מהזמנתו של החסיד‪ ,‬וישלח את האורח לאשר הכין‬ ‫כל אחד צריך לדעת מה באמת צורך נפשי‪ ,‬ומה זה‬ ‫לו‪ ,‬וכאשר שב החסיד בליל ש“ ק מבית הכנסת לא‬ ‫רק כשזה מטרתו‪ ,‬ואין מטרתו בעשיית החסד לשם‬ ‫סתם תאווה בעלמא‪ ,‬מה ההבדל בין איש לאישה‪,‬‬ ‫מצא כבר את האורח ויבוא בגפו הביתה‪ ,‬וכששמעו‬ ‫דברים פרטיים‪ ,‬וצרכים שלו‪ ,‬כי בזה אין האדם נמדד‬ ‫להבדיל הצרכים בין אי ש לאישה‪ .‬כמה אישה‬ ‫בני ביתו שאין להם אורח התעצבו מאד‪ ,‬ויאמר להם‬ ‫לחסד‪ ,‬אלא למידה רעה‪ ,‬והבדל זה ניכר באדם האם‬ ‫באמת זקוקה לזה בתור אישה‪ ,‬בית יפה זה צורך‬ ‫החסיד אין האורח כאחד מהנכסים לעשות בו סחורה‪,‬‬ ‫הוא מכיר טובה למי שעשה אתו את החסדים‪ ,‬אבל‬ ‫של אישה‪.‬‬ ‫דאגתי היא רק שיהיו לו להאורח צרכיו וסעודת שבת‬ ‫אם לא מכיר טובה אלא כפוי טובה‪ ,‬הרי הוא עושה‬ ‫אבל אחת היא לי אם קבל זה ממני או לא‘‬ ‫וזה שאלה מאוד עמוקה למקרים פרטיים‪ ,‬אבל‬ ‫חסד רק בשביל עצמו‪ ,‬וזו מידה רעה וכמו שמסופר‬ ‫באופן כללי צריך להסתכל בגישה הזו‪ ,‬למה רוצים‪,‬‬ ‫על הסבא מסלבודקה שהיה אחד כפוי טובה ולא קרב‬ ‫החזון איש מעמיד לנו מהו חסד אמיתי‪ ,‬לא לחשוב‬ ‫ומאיפה זה בא לנו הרצון הזה‪ ,‬ובאיזה רמת חיים‬ ‫אותו אליו‪ ,‬ואמר שהסיבה כי אין מה לעשות אתו‪.‬‬ ‫על עצמך כלל‪ ,‬כל המחשבה בחסד צריכה ליהיות‬ ‫אנו באמת רוצים לחיות‪.‬‬ ‫על השני בצורה הכי אמיתית‪ ,‬וכל המטרה שיהיה לו‬ ‫ומסופר על מרן הגרי“ ז שקרא פעם לעסקני הקהילה‬ ‫הכי טוב שיכול להיות‪ ,‬ואף אם אדם אחר כבר הקדים‬ ‫נ שאל עוד שאלה שעלתה אצל אברכי ם‪,‬‬ ‫בדחיפות בתוך הלילה‪ ,‬והיו ממהרים ודחופים לבוא‬ ‫במידת החסד לאותו הנזקק זה רק צריך לשמח ולא‬ ‫כמה אברך צרי ך ל ה שקיע מז מני הלי מוד‬ ‫אליו‪ ,‬בחושבם שמדובר בעניין דחוף‪ ,‬ובהגיעם אל‬ ‫לעצב‪ ,‬והן הן הדברים שדברנו‪ ,‬המציאות של נושא‬ ‫שלו לנו שאי ם של השקפה‪ ,‬ו ענייני מחשבה‬ ‫ביתו בקש מהם שיעזרו לאיזו אלמנה שהייתה בעיר‪,‬‬ ‫בעול ו של חסד זה הצורה לחיות את האדם השני‪,‬‬ ‫עמוקים‪ ,‬על החיים‪ ,‬על החגים שבתות ו כדו'‪,‬‬ ‫והיו תמהים על הדחיפות‪ ,‬ואמר להם בשם אביו ר‘‬ ‫ולצאת מה'אני' שלנו אלא רק ליהיות לטובת השני‪.‬‬ ‫מה ההסתכלות הנכונה על הנושאים הללו‪.‬‬ ‫חיים שאף לצורך היחיד צריך להרעיש עולמות כדי‬ ‫וכדברים הללו כותב בהקדמה לנפש החיים (שכתבבנו‬ ‫לעזור לו ולא רק לצורך הרבים‪ ,‬וזה כל מטרת החסד‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬את מה שכותב הנפש החיים ( ש עד ד‪ ,‬ה)‬ ‫של רי חיים) ׳והיה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני‬ ‫שיגיע בצורה שרוצה האדם להיטיב אל חבירו‪ ,‬ולא‬ ‫׳ולפי ערך גודל אוצר היראה אשר הכין לו האדם‪,‬‬ ‫משתתף בצערא דאחרינא‪ ,‬וכה היה דברו אלי תמיד‬ ‫רק לצורך עצמו ושיהיה לו טוב‪.‬‬ ‫כן על זה הערך‪ ,‬יוכל ליכנס ולהשתמר ולהתקיים‬ ‫שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני‬ ‫בתוכו תבואות התורה כפי א שר יחזיק אוצרו‘‬ ‫עולה לנו מהי מדת החסד האמיתית‪ ,‬להיות נושא‬ ‫ככל אשר ימצא בכוחו לעשות‘ מעמיד בדברים אלו‬ ‫העיקר זה הלימוד רק כדי שהתורה תתקיים צריך‬ ‫בעול עם חבירו‪ ,‬להרגיש את המציאות של הצרה שבו‬ ‫הנפש החיים יסוד בחיי האדם שלא בא לעולם אלא‬ ‫את האוצר‪ ,‬האוצר זה יראת שמיים‪ ,‬זה שומר את‬ ‫נמצא חבירו‪ ,‬ומתוך זה לעזור לו‪ ,‬ולתת לו‪ ,‬ובשונה‬ ‫כדי להיטיב ולעשות חסד עם הבריות‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ההשקפה והמחשבה‪ ,‬זה חלק מהיראת‬ ‫ממדת סדום שרק נתנו ועזרו‪ ,‬אבל בלי להרגיש את‬ ‫שמיים גם כן‪ ,‬אבל לא לעשות מזה עיקר‪ ,‬לדעת‬ ‫הזולת כלל וכלל‪ ,‬והקיום של מדת חסד כך יביא את‬ ‫על י די כח התורה האדם מגיע ל'נו שא בעול'‬ ‫שהעיקר זה התורה‪ ,‬אבל כמה שצריך כדי לשמור‬ ‫האדם ל של מו ת יו תר בלי מוד התורה‪ ,‬וכן על ידי‬ ‫איתא בגמ‘ בסוכה (ד ף מ ט) ׳מאי דכתיב ( מ ש לי לא‪-‬כו)‬ ‫את התורה‪ ,‬היראת שמיים‪ ,‬ההשקפה הנכונה‪ ,‬זה‬ ‫לימוד התורה האדם יתרומם יותר ויגיע לעשות חסד‬ ‫ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש‬ ‫מאוד חשוב‪ ,‬כי בלי זה התורה לא תורה‪ ,‬ואין את‬ ‫עם הזולת‪ ,‬וצריך להתחזק בזה בפרט בפר שיות אלו‬ ‫תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה‬ ‫היראת שמים שתשמר את התורה שלומדים‪.‬‬ ‫שעוסקים במדת החסד של אברהם אבינו ע"ה שעל‬ ‫של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד‘‬ ‫זה נאמר 'עולם חסד יבנה'‪.‬‬ ‫צריך להבין את השייכות בין תורה לשמה לבין ענין‬ ‫עריכה‪ :‬הרב ש‪ .‬י שר אל‬ ‫לתדוכוות והנצחות‪:‬ן‪ 715559‬־‪052-7198746 | 052‬‬ ‫ניתן לתרום גס בהעברה בנקאית‪ :‬מק ‪ 117‬סניף ‪ | 635‬חשבון ‪117122‬‬ ‫להצטרפות לקבלת הגיליון בכויל‪gmail.com@2715559 :‬‬ ‫זן‬ ‫(‬ ‫‪is‬‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט״א‬ ‫פ ר ש ת וי ר א ת ש פ"ז‬ ‫גי ליון ‪8‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪iS‬‬ ‫מו‬ ‫פ* ש?‬ ‫<‬ ‫< >‬ ‫‪is‬‬ ‫מו‬ ‫השעה‬ ‫אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫”כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם את‬ ‫אמונת חכמים ‪ -‬שורש הכל‬ ‫אשר דבר עליו”‪ .‬ועיי” ש בבעל הטורים‪” :‬אשר יצוה ‪ -‬בגימטריה תורה ובגימטריה ברית”‪ ,‬ונבאר הדברים‪ .‬ובכתובות (ח‪ ,‬ב)‬ ‫התכנסנו כאן הערב הזה בשביל קיום‬ ‫עולם התורה‪ .‬אצל כל המפלגות כולם‪,‬‬ ‫”פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה‬ ‫יש מאבק על כיסאות‪ ,‬על אינטרסים‪.‬‬ ‫את בניו” [כ”ה גירסת המהרש”א שם‪ ,‬ובדקדוקי סופרים הביא שכ”ה ברוב הספרים הישנים]‪ .‬ומבואר בדברי הגמ' דאותם‬ ‫אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי‪.‬‬ ‫העוסקים בגמילות חסדים הם בתואר ”מחזיקים בבריתו של אברהם אבינו”‪ ,‬וצ” ב מהו הענין שגומלי חסדים נחשבים מחזיקים‬ ‫אנחנו נמצאים היום במערכה שאפשר‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬עוד צ” ע מה מצא הש”ס בפסוק ”כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו”‪ ,‬שהגומלי חסדים נחשבים‬ ‫להגיד שכמוה לא הייתה מאז שהקימו‬ ‫מחזיקין בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫כאן את המדינה‪ .‬מערכה על הקיום‬ ‫ונראה בביאור הדברים דהנה סדר הפסוקים בפרשת לך לך‪” :‬התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך‪ :‬והקימותי את‬ ‫של עולם התורה‪ ,‬על קיום הישיבות‬ ‫בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם‪ ,‬להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך”‪ ,‬ובספורנו שם‪” :‬התהלך לפני ‪-‬‬ ‫שבאים לכלות אותם‪ ,‬על קיום‬ ‫כמסתכל בי לדעת דרכי כפי האפשר אצלך‪ ,‬כענין 'שויתי ה' לנגדי תמיד'‪ .‬והיה תמים ‪ -‬וקנה השלימות האפשר למין האנושי‪,‬‬ ‫מוסדות החינוך בטהרה‪ ,‬על החדרים‪,‬‬ ‫השכל וידוע אותי בידיעת דרכי‪ ,‬ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך‪ ...‬וזה הוא השלמות האחרון למין האנושי‪ ,‬והמכוון מאת‬ ‫על הישיבות קטנות‪ ,‬על הישיבות‬ ‫הא‪-‬ל יתברך בבריאה‪ ,‬כאמרו 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'‪ .‬ואתנה בריתי ביני ובינך ‪ -‬ובאופן זה אקיים בריתי אתך להיות‬ ‫גדולות‪ ,‬על הסמינרים‪ ,‬מערכה‬ ‫לך לאלקים ולזרעך אחריך”‪ .‬ומבואר שמעיקר ענינו של אברהם אבינו שהוא מתהלך לפני ה' להשכיל ולידע דרכיו וללכת‬ ‫קיומית‪ .‬ופה התכנסו כל אלו שמוסרים‬ ‫בדרכיו‪ ,‬ובזה מתקיימת ברית הקב”ה עם אברהם וזרעו להיות להם לאלקים‪.‬‬ ‫את התורה של משה קיבל תורה מסיני‬ ‫ונראה בביאור הענין‪ ,‬דהנה כתב המהר” ל בכמה מקומות שענינה של ברית הוא החיבור והדביקות בין בעלי הברית‪ ,‬ונראה דזהו‬ ‫ומסרה ליהושע‪ ,‬לבוא ולזעוק למען‬ ‫הענין שההעמדה של הברית היא ע” י ההליכה בדרכי ה'‪ ,‬שהרי כתב רש” י בפרשת ראה (דברים יג‪ ,‬ה) ”ובו תדבקון ‪ -‬הדבק‬ ‫עולם התורה כולו‪ ,‬למען הציבור כולו‪,‬‬ ‫בדרכיו‪ ,‬גמול חסדים‪ ,‬קבור מתים‪ ,‬בקר חולים‪ ,‬כמו שעשה הקב”ה”‪ ,‬ויסוד הדברים בשבת (קלג‪ ,‬ב) ”ואנוהו ‪ -‬הוי דומה לו‬ ‫בני התורה המבוגרים והצעירים ביחד‪,‬‬ ‫מה הוא חנון ורחום אך אתה היה חנון ורחום”‪ ,‬וביאר רש” י ”הוי דומה לו ‪ -‬ולשון אנוהו אני והוא‪ ,‬אעשה עצמי כמותו לדבק‬ ‫לבוא לעזרת השם בגיבורים בשביל‬ ‫בדרכיו”‪ ,‬וכיון שענינה של הברית הוא החיבור והדביקות בין ישראל לקב”ה‪ ,‬לכן העמדה של הברית היא ע” י ההתבוננות‬ ‫לקיים ולהחזיק את עולם התורה‪ .‬איני‬ ‫וההליכה בדרכיו‪ ,‬שבזה הוא עושה עצמו כמותו של הקב”ה ומתדבק בדרכיו‪ ,‬והדביקות בדרכיו היא הדביקות בו‪ .‬וכמש”כ‬ ‫יכול לעמוד ולהאריך בדברים במעמד‬ ‫רש” י ד”בו תדבקון” הינו ההתדבקות בדרכיו‪ ,‬וכשאנו מתדבקין בקב”ה הוא גם מתדבק בנו‪ ,‬וכמש”כ הגר”א במשלי (כז‪ ,‬יט)‬ ‫כזה שאיני ראוי לדבר בפני מרנן ורבנן‬ ‫” דרך חיים זהו הדבקות ללכת בדרכיו ולדבקה בו וכמו שהאדם דבק להשי”ת כן הקב”ה מדבק בו”‪.‬‬ ‫שליט”א‪ .‬אבל נקודה אחת שאולי‬ ‫כדאי להדגיש אותה‪ .‬יש פה יסוד‬ ‫וזהו הענין שהדביקות בין ישראל לקב”ה מתקיימת ע” י הגומלי חסדים‪ ,‬כיון שהיא מתקיימת ע” י ההליכה בדרכיו‪ ,‬והגומלי‬ ‫של אמונת חכמים שזה יסוד היסודות‬ ‫חסדים הם ההולכים בדרכיו‪ ,‬וכמש”כ בחינוך (מצוה תרי” א) במצוה של והלכת בדרכיו ”שנצטוינו לעשות כל מעשינו‬ ‫שהחזיק את עולם התורה כל השנים‪.‬‬ ‫בדרך היושר והטוב בכל כחנו‪ ,‬ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים‪ ,‬שזהו דרך ה' וזה חפצו‬ ‫והמושג הזה של אמונת חכמים נכנסים‬ ‫מבריותיו‪ ,‬וע” ז נאמר 'והלכת בדרכיו'”‪ ,‬וכן מבואר בדברי הגר”א שהבאנו‪ ,‬ולכן נחשבים הגומלי חסדים המחזיקים בבריתו‬ ‫חיצים של רעל מהתקשורת הנוראה‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬שהם המהלכים בדרכיו ומתדבקים בו‪ ,‬ובזה מחזיקים בבריתו של אברהם‪.‬‬ ‫מסביב‪ ,‬מכל הרחוב‪ ,‬גם הרחוב החרדי‬ ‫ונראה דזהו הביאור במה שהביאה הגמ' המקור שהם המחזיקין בבריתו של אברהם אבינו מהפסוק של ”כי ידעתיו למען אשר‬ ‫הקל יותר‪ ,‬לזלזל במושגים של אמונת‬ ‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'”‪ ,‬דאיתא במדרש החפץ ובמדרש הגדול ד”ושמרו את דרך ה'” הוא שילכו בדרכי‬ ‫חכמים‪ .‬ואמונת חכמים בנפשנו הדבר‪.‬‬ ‫ה' ”מה הוא רחום אף אתה רחום”‪ ,‬וכן מבואר ברמב”ם פ”א מהל' דעות‪ ,‬שכתב שהמדות נלמדות מוהלכת בדרכיו מה הוא‬ ‫כמה מילים מהרב דסלר זכר צדיק‬ ‫חנון אף אתה חנון‪ ,‬וזהו דרך ה'‪ ,‬וסיים ”והיא שלמדה אברהם אבינו בניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו‬ ‫לברכה‪ .‬היה מישהו שדיבר נגד‬ ‫דרך ה'”‪ .‬ואיתא ביבמות (עט‪ ,‬א) ”ג' סימנין יש באומה זו‪ ...‬גומלי חסדים‪ ,‬דכתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ושמרו‬ ‫החלטה של גדולי ישראל‪ .‬אז הוא‬ ‫דרך ה'”‪ ,‬וביאר המהרש”א‪” :‬ולענין גמ”ח אמר דכתיב כי ידעתיו גו'‪ ,‬ואע” ג שלא הוזכר בכתוב אלא משפט וצדקה‪ ,‬הוציאו‬ ‫אומר‪ ,‬אני יכול להגיד נאמנה‪ ,‬הוא‬ ‫מן הכתוב הזה ג”כ גמ”ח‪ ,‬והוא בכלל ושמרו דרך ה' גו'‪ ,‬כי הגמ”ח נקרא דרך ה' שילך בה האדם אחרי מדותיו ית'‪ ,‬כמ” ש‬ ‫אומר‪ ,‬על גדולי ישראל‪ ,‬על פיקחותם‬ ‫אחרי ה' אלקיכם תלכו‪ ,‬וכי אפשר להלוך אחר שכינה כו' אלא להלוך אחר מדותיו”‪ ,‬ומבואר דפסוק זה מורה על ענינו של‬ ‫הנפלאה‪ ,‬על עומק שכלם‪ .‬ומי שראה‬ ‫אברהם ועל מדתו שהוא גומל חסדים‪ ,‬משום שגמ”ח היא ההליכה בדרכי ה'‪ .‬ונראה דפסוק זה מורה גם על ענין של הברית‪,‬‬ ‫את אסיפותיהם ראה בחוש שהתעמקו‬ ‫שהרי כתב רש” י שם‪” :‬כי ידעתיו ‪ -‬לשון ידיעה שהמחבב את האדם מקרביו אצלו ויודעו ומכירו‪ ,‬ולמה ידעתיו למען אשר‬ ‫לשם שמיים בענייני כלל ישראל‪.‬‬ ‫יצוה ‪ -‬לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי” [וזה כמש”כ מהר”ח מוואלזין בנפה”ח שידיעה הוא לשון חיבור‪ ,‬וכלשון‬ ‫והוא מוסיף לשון נורא‪ ,‬מראה נורא‬ ‫התורה ”וידע האדם את חוה אשתו”]‪ .‬ומבואר דלשון ידעתיו מורה על קירוב וחיבה‪ ,‬והרי זהו ענין הברית‪ ,‬וכמבואר ברש” י‬ ‫לראות את גודל ועומק הרגשת החיות‬ ‫שבת (פג‪ ,‬ב ד”ה ומחבקה) ”לשון ברית אהבה וחיבה”‪ .‬וזה כמו שנתבאר במהר” ל שענין הברית הוא החיבור והדביקות‪ ,‬ולכן‬ ‫שהייתה לפניהם באופן שמי שלא ראה‬ ‫בלשון 'ידעתיו' המורה על הקירוב והחיבה נמצא ענין הברית‪ ,‬שהברית הוא חיבור ודביקות‪ .‬והרי מפורש בפסוק ד'ידעתיו'‬ ‫זאת לא ראה הרגשת חיות מימיו‪ .‬וכל‬ ‫שהוא ברית של חיבור ודביקות‪ ,‬מיוסד ע” ז שהעמיד אברהם לבניו אחריו ההליכה בדרך ה'‪.‬‬ ‫מי שזכה לעמוד בפניהם היה ברור לו‬ ‫וזה מבואר בדברי הספורנו שם שכתב ”למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו ‪ -‬והתכלית האחרון המכוון בזה מאת‬ ‫ששכינה שרויה במעשה ידיהם‪ ,‬כי‬ ‫הא‪-‬ל יתברך היה להביא על אברהם את אשר דבר‪ ,‬כאמרו (בראשית יז‪ ,‬ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך”‪ ,‬ומבואר‬ ‫רוח הקודש שורה בחבורתם‪ .‬יכולים‬ ‫דבמה שאברהם מצוה לביתו לשמור דרך ה' מתקיים ”אשר דבר אליו להיות לך לאלקים ולזרעך”‪ ,‬והרי ענין זה של ”להיות‬ ‫אנחנו כולנו‪ ,‬אני אומר‪ ,‬לבוא ולהעיד‬ ‫לך לאלקים” הוא בריתו של אברהם אבינו‪ ,‬וכלשון הפסוק ”והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך וגו' להיות לך‬ ‫על זה‪ ,‬על רבותינו הגדולים‪ ,‬מרנן‬ ‫לאלקים ולזרעך”‪ ,‬וכתב רש” י שם‪” :‬והקימותי את בריתי ‪ -‬ומה היא הברית להיות לך לאלקים”‪ ,‬והרי מפורש דענינו של‬ ‫ורבנן שליט”א‪ ,‬על עומק מחשבותיהם‪,‬‬ ‫אברהם שהוא ”אשר ידעתיו למען יצוה בניו אחריו”‪ ,‬שהוא ההליכה בדרכיו של מקום‪ ,‬היא העמדת הברית של ”להיות לך‬ ‫על מעשיהם לשם שמיים‪ ,‬על גודל‬ ‫האחריות שלפניהם‪ ,‬להגיד בפה מלא‪,‬‬ ‫לאלקים”‪ ,‬והיא הברית של גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שכינה שורה במעשה ידיהם ‪.‬‬ ‫ולפי” ז נראה לבאר מש”כ הבעה”ט ” אשר יצוה בגימטריה תורה ובגימטריה ברית”‪ ,‬דמש”כ הבעה” ט ד” אשר יצוה” הוא‬ ‫”ברית” מבואר היטב לדרכינו‪ ,‬שהרי נתבאר דענין זה של ”אשר יצוה” שהוא ההליכה בדרכיו הוא ברית של חיבור ודביקות‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫בין הקב”ה לישראל‪ ,‬והוא הברית של גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬אמנם עדיין צריכים לבאר הענין‬ ‫ש׳הוא׳ בגימטריה 'תורה'‪ ,‬ומש״כ עוד הבעה״ט ד׳אשר יצוה את בניו' סופי התיבות הוא ׳תורה׳‪.‬‬ ‫מראה‬ ‫ונראה לבאר הדברים‪ ,‬דהנה כתב הגר״א בסוף ספר יצירה‪ ,‬דב׳ בריתות כרת הקב״ה עם אברהם אבינו ועם ישראל‪ ,‬ברית‬ ‫הלשון שהיא ברית התורה‪ ,‬וזה היה בברית בין הבתרים שנאמר ”והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״‪ ,‬ואח״כ היתה ברית המעור‬ ‫ה שעה‬ ‫של ברית המילה שכרת לזרעו להיות לך לאלקים ולזרעך‪ ,‬ואלו ב׳ הבריתות כוללות הכל‪ ,‬ולכן על שניהם דרשו בגמ׳ ״אם‬ ‫המשך מעמוד קודם◄‬ ‫לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”‪.‬‬ ‫ונראה לבאר ענינה של ברית התורה אצל אברהם אבינו‪ ,‬דאיתא בע״ז (ט‪ ,‬א) דמאברהם התחילו ב׳ אלפים שנות תורה‪ ,‬וכתב‬ ‫והרב דסלר מסיים בדבר שאנחנו צריכים‬ ‫רבינו בחיי (בראשית יא‪ ,‬לב) ״ועד כאן נמנים ב׳ אלפים תהו‪ ,‬ומאברהם ואילך נמנים ב׳ אלפים תורה‪ ,‬כי הוא התחיל להזהיר‬ ‫להחדיר לדור הצעיר‪ ,‬חיסרון הכרת‬ ‫העולם באור התורה ובפרסום האמונה והיחח־״‪ ,‬ומבואר דאלפים שנות תורה שהעמיד אברהם הוא בפרסום האמונה ובמה‬ ‫ההתבטלות לדעת רבותינו‪ ,‬זה שורש כל‬ ‫שהכיר את הקב״ה בעולם‪ ,‬וע״ע באגרת הרמב״ם לרב חסדאי הלוי שכתב ״רצון התורה וחכמת המצות להתקין הנפש במדותיה‬ ‫חטאת ותחילת כל חורבן רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫ובאמונת הבורא יתברך״‪ ,‬ובהמש״ד כתב שזה היה עיקר מעלתם ועבודתם של האבות‪ ,‬ובשיעורי הגרמ״ד הלוי (פר׳ וארא)‬ ‫עוסקים כאן אלו שבאים לזלזל ולקרר‬ ‫ייסד עפ״י דברי הרמב״ם אלו שזו היתה תורתו של אברהם אבינו ‪ -‬אמונת הבורא והתקנת הנפש במדותיה‪.‬‬ ‫את האמבטיה‪ ,‬שורש כל חטאת ותחילת‬ ‫ולפ״ז נראה שזהו המבואר בבעה״ט ד׳למען אשר יצוה׳ וגו׳ סופי אותיות ׳תורה׳‪ ,‬דהיינו דלמען אשר יצוה את דרך ה׳ הוא‬ ‫כל חורבן‪ .‬וכל הזכויות לא ישוו לעומת‬ ‫תורתו של אברהם אבינו שאותה הוא מעביר לבניו‪ ,‬ואשר לפי״ז נמצא דגם ברית התורה שכרת הקב״ה עם אברהם בברית‬ ‫שורש הכל שהיא אמונת חכמים‪ .‬אמונת‬ ‫הבתרים היא היסוד של הברית של ׳והלכת בדרכיו׳‪ ,‬כיון שהאמונה וההכרה בבורא ובדרכיו שהיא תורתו של אברהם‪ ,‬היא‬ ‫חכמים זה שורש הכל‪ .‬זה החובה שלנו‪,‬‬ ‫המעמידה את ההליכה בדרכיו של הקב״ה שהיא ההעמדת הברית של ׳והלכת בדרכיו׳‪ ,‬שכבר האריך הסבא מסלבודקא באור‬ ‫אלו שמעתיקי התורה‪ ,‬להחדיר לדור‬ ‫הצפון שעיקר ענינה של מדת החסד של אברהם שהיא ההליכה בדרכיו‪ ,‬היה מתוך האמונה וההכרה בדרכיו של הקב״ה‪ .‬וזהו‬ ‫הצעיר את היסוד הזה ‪.‬הקיום שלנו‪,‬‬ ‫שכתב הבעה״ט ד״אשר יצוה״ בגימטריה ׳תורה׳ ובגימטריה ׳ברית׳‪ ,‬ד׳אשר יצוה׳ היא יסוד תורתו של אברהם אבינו‪ ,‬והיא‬ ‫שורש הכל‪ ,‬אמונת חכמים‪ .‬לבוא ולקרר‬ ‫יסוד הברית של ׳והלכת בדרכיו׳ לדבקה בו‪ ,‬שמכח תורתו של אברהם אבינו בהעמדת האמונה וההכרה בדרכיו של מקום‬ ‫את המושגים ולדבר עם המושגים האלה‬ ‫מתקיימת הברית של ׳ודבקה בו׳‪ ,‬להיות מהלך בדרכיו של מקום‪ ,‬וזו היא בריתם של גומלי חסדים‪.‬‬ ‫זה שורש החורבן חס ושלום‪.‬‬ ‫רציתי לסיים בדברים קצרים‪ .‬אני רוצה‬ ‫לצטט כאן כרוז שיצא מרבותינו‪ ,‬מנהיגי‬ ‫דרכנו‪ ,‬חתומים על זה מרן הגרי״ש‬ ‫מ ר א ה ה שער‬ ‫אלישיב זיע״א‪ ,‬והגראי״ל שטיינמן‬ ‫זיע״א‪ ,‬והגר״ח קנייבסקי זיע״א‪ ,‬ממש כל‬ ‫מתוך שדת והדרכה לבני הישיכות | עריכות התורה (א)‬ ‫גדולי הדור חתומים על זה ‪ -‬׳חזקו ואמצו‬ ‫בהתבוננות אמיתית ביסודות אמונתנו‬ ‫האם ערבות ומתיקות התורה זה דבר שבא עם הלימוד‪ ,‬או שצריך אופנים ומעשים כדי להגיע לבך? וא"כ מה הדברים‬ ‫השורשית לכל הדורות‪ .‬תתבוננו באמונה‬ ‫שמביאים לידי זה?‬ ‫השורשית לכל הדורות שמסרו נפשם על‬ ‫צריכים לדעת שמתיקות התורה זה דבר שקיים בעצם הנפש הישראלי‪ ,‬הרצון והתשוקה ללימוד התורה קיים ומובנה‬ ‫קיום האומה מיום היות ישראל לגוי‪ .‬אנו‬ ‫בנפש של כל יהודי‪ ,‬וכמו שמביא בשיח יצחק בשם אדוננו הגר״א זיע״א‪ ,‬וכדאי לצטט את דבריו‪ :‬׳כי הנפש הישראלי יש‬ ‫יודעים שכל חיותנו וקיומנו לעם הנבחר‬ ‫לה בעצם רצון ותשוקה ללימוד התורה‪ ,‬רק החסרון הוא מה שמרגיל בעצמו לדברים הפכיים וכו׳‪ ,‬כי כאשר מרגיל אדם‬ ‫הוא מכוח התורה שנמסרה מדור לדור׳‪.‬‬ ‫את עצמו בדברים בטלים וליצנות‪ ,‬בא לו תשוקה עזה לזה‪ ,‬אשר לא יוכל למוש ממנה‪ ,‬ולהיפך הוא מי שרגיל בלימוד‬ ‫החיות שלנו‪ ,‬הקיום שלנו‪ ,‬זה כוח‬ ‫התורה‪ ,‬משיג לזה תשוקה עצומה וחשק נפלא‪ ,‬וע״כ אנו מבקשים ותרגילנו בתורתך׳‪.‬‬ ‫התורה שנמסרה מדור לדור‪ .‬עלינו‬ ‫מבואר בדברי הגר״א זיע״א שהתשוקה והחשק ללימוד התורה‪ ,‬שזה הערבות ומתיקות התורה‪ ,‬קיימת בעצם בנפש כל‬ ‫לדעת‪ ,‬והדור הצעיר חייב לדעת את זה‪,‬‬ ‫איש ישראלי‪ ,‬אלא שהוסיף הגר״א שכדי להגיע לזה צריך שירגיל האדם את עצמו בלימוד התורה‪ ,‬וכשהוא מרגיל את‬ ‫שלא היה לנו ואין לנו שום שייכות לא‬ ‫עצמו לדברים בטלים‪ ,‬הוא מאבד את אותה תשוקה ואת מתיקות התורה‪.‬‬ ‫עם ימין ולא עם שמאל‪ ,‬וכל השתתפותנו‬ ‫מתיקות התורה קיימת בעצם בכל יהודי‪ ,‬וכשהוא לומד ועמל בתורה‪ ,‬מאליו מגיעה תשוקה ומתיקות זו‪ ,‬ואין צריך מעשים‬ ‫בממשלה להציל מן הארי ומן הדוב‪ .‬זה‬ ‫מיוחדים לעורר בעצמו את מתיקות התורה‪.‬‬ ‫הדור הצעיר צריך לדעת את זה ולהבין‬ ‫את זה ‪ .‬ועל כן נאחז בעץ חיים לבלתי‬ ‫חוסר בסיפוק בלימוד שיש לבחורים צעירים רבים‪ ,‬הוא הגורם הכמעט עיקרי היום לרפיון למשברים ויאוש‪ ,‬האם יש‬ ‫סור ממנו כמלוא נימא‪ .‬ובכל זאת נוכל‬ ‫דרבים להביאם למתיקות התורה שתביא להם סיפוק בלימוד? ובפרט בחורים שאינן בעלי כשרון‪ ,‬שחוסר הסיפוק שלהם‬ ‫לעמוד בניסיונות הקשים העומדים‬ ‫נובע ממה שלא רואים ברכה בלימודם‪ ,‬כיצד הם יכלים להגיע למתיקות התורה?‬ ‫לפנינו‪ .‬אנו יודעים שהאמת תנצח‬ ‫כפי שאמרנו‪ ,‬ערבות ומתיקות התורה זה קיים בעצם בכל אחד‪ ,‬ורק שצריך להתמיד בלימוד ולהיות מונח בלימוד וזה‬ ‫ותתקיים מכוח הבטחה הנצחית שלא‬ ‫מגיע מעצמו‪.‬‬ ‫תישכח מפי זרעו‪ .‬באים אנחנו עם כוח‬ ‫אלו שאינם משקיעים משום חוסר סיפוק בלימוד‪ ,‬אינו משום שמחמת שאין להם מתיקות התורה לכך אינם משקיעים‪,‬‬ ‫הבטחה הנצחית לא תשתכח מפי זרעו‪.‬‬ ‫אלא להיפך מחמת חוסר ההשקעה אינם רואים ברכה בלימודם‪ ,‬ואינם זוכים למתיקות התורה‪ ,‬וזה גורם להם למשבר או‬ ‫אין לנו שייכות לא ימין ולא שמאל‪ ,‬אין‬ ‫עצבות בלימוד‪ ,‬ויש לדעת שהמצב שבחור לא רוצה להשקיע ולהתאמץ‪ ,‬נגרם בדרך כלל משתי סיבות‪:‬‬ ‫לנו שום שייכות להנהגה של המדינה‬ ‫כאן‪ .‬כל העניין‪ ,‬כל מציאותנו זה רק‬ ‫א‪ .‬מה שמזכיר המסילת ישרים שחומר העפריות גס ובטבעו של אדם אינו חפץ בטרחה ובמאמץ‪ ,‬וזה עצמו גורם לחוסר‬ ‫להציל מן הארי ומן הדוב ‪.‬ופה מדובר‬ ‫סיפוק ולאבד את מתיקות התורה‪ ,‬ולאלו צריך לשנן את דברי המסילת ישרים‪ ,‬שאם האדם לא יתגבר ויתאמץ כנגד טבעו‪,‬‬ ‫להציל כפשוטו את כל החינוך‪ ,‬את כל‬ ‫ודאי שלא יצליח‪ ,‬ולכן צריך לעודדם שימשיכו ויעמלו וסוף הערבות המתיקות והסיפוק בלימוד לבא‪.‬‬ ‫יסודות עולם התורה‪ .‬ובעזרת השם‬ ‫ב‪ .‬משום שבחור נחשף לתרבות הקלוקלת של הרחוב‪ ,‬שיש בה גירוי היצר הרע‪ ,‬וזה גורם לחוסר רצון להתאמץ בלימוד‬ ‫נאמין באמונה שלמה שאנחנו נעשה מה‬ ‫התורה‪ ,‬וכבר האריך רבי אייזיק חבר זיע״א באור התורה‪ ,‬שככל שאדם נסחף יותר אחר תאות היצר הרע‪ ,‬זה גורם לו‬ ‫שמוטל עלינו בלי שום חשבונות‪ ,‬אמונת‬ ‫עצבות וחוסר סיפוק וחשק בלימוד התורה ובקיום המצוות‪ ,‬וזה יסודות הערובה של בני התורה‪ ,‬לשמור על עצמם מלהגרר‬ ‫חכמים צרופה‪ ,‬נוכל בעזרת השם לעמוד‬ ‫ולהחשף לתרבות הנוראה של הרחוב החונק אותנו‪.‬‬ ‫בבטחה עם הביטחון הזה שהאמת תנצח‬ ‫יש נקודה נוספת שיש להדגיש אותה ‪ -‬יש כאלו שהם אינם בעלי כשרון‪ ,‬וגם אחר עמל לא רואים ברכה בלימודם‪ ,‬זה‬ ‫ותתקיים ההבטחה הנצחית שלא תישכח‬ ‫נובע מכך שכיון שהם לא מצליחים להגיע לרמה והישגים כשל חבריהם לספסל הלימודים‪ ,‬ולא מצליחים גם אחרי‬ ‫התורה מפי זרעו‪ ,‬ובזכות זה נזכה במהרה‬ ‫השקעה לשלוט בסוגיא כיתר חבריהם‪ ,‬זה גורם להם חוסר מוטיבציה להמשיך להשקיע‪ ,‬כי הוא מרגיש שלא מעריכים‬ ‫להרמת קרן התורה וגאולת ישראל‪.‬‬ ‫אותו מספיק‪ ,‬וממילא הוא מאבד את מתיקות התורה‪ ,‬ובאמת שאם ניקח בחור כזה ונשיב אותו עם חברותא טובה בבין‬ ‫(מהנאמר בכינוס להצלחת רשימת יהדו״ת‬ ‫הזמנים באיזה בית מדרש שאין לו את הלחץ של החברה‪ ,‬ואין לו את הבחינה הקבועה של ההישגים שלו לעומת חבריו‪,‬‬ ‫שנערך בראשות גדו״י בעיה״ת בני ברק ‪-‬‬ ‫וילמדו דף גמרא מצויין‪ ,‬הבחור הזה יצא עם הרבה סיפוק ויהיה לו מתיקות גדולה בלימוד הזה‪ ,‬כי ברגע שלומדים טוב‬ ‫מוצ״ש נח תשפ״ז)‬ ‫המתיקות באה ממילא‪.‬‬ ‫הרבאלכסידרובי״רשברתתז״ל‬ ‫יו״ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫הרב יונתןבנימיןב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.c0 m‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב יעקבבבררשנמימילהליוב ז״ל‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ"ל‬ ‫בס״ד‬ ‫‪)2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫סי‬ ‫קי‬ ‫^ פי‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרג ^ שטינמן שליט”א‬ ‫פרשת וירא תשפ״ז‬ ‫זכות קידוש השם ©*®‪-‬י‬ ‫לכו ^‪1‬מים‬ ‫אמר אברהם השופט כל הארץ לא יעשה משפט‪,‬‬ ‫תפילת אברהם אבינו על אנשי סדום‬ ‫שזה יהיה על פי הדין והמשפט‪.‬‬ ‫בפרשת השבוע (יח‪ ,‬כ‪-‬כא) ״זעקת יסדם ועמרה‬ ‫מצוות לוויה לאורח בזמן הזה‬ ‫כי רבה !ןוזל^או^ם כי כבדה מאך‪» :‬א^‪:‬דה נא ואראה‬ ‫מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה‬ ‫הנה אברהם אבינו קיים מצוות הכנסת אורחים‬ ‫הכצעקתה הבאה אלי עשו• כלה״‪ ,‬ופירש רש״י כי‬ ‫ואח ” כ ליווה את האורחים‪ ,‬כמבואר בקרא (יח‪,‬‬ ‫והנה בסליחות של בה״ב אנו אומרים ״מי שענה‬ ‫מאחר שחטאתם כבדה מאד‪ ,‬לכן החליט הקב״ה‬ ‫טז)‪ ,‬וכתב הרמב״ם (פי״ד מאבל ה ” ב) שכר הלוויה‬ ‫לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו״‪ ,‬והיינו‬ ‫כי דינם הוא 'כלה' ‪ -‬להפוך אותם ולכלותם‪.‬‬ ‫מרובה מן הכל‪ ,‬והוא החוק שחקקו אברהם וכו'‪,‬‬ ‫מה שהתפלל אברהם בשעת העקידה‪ ,‬ומקורו‬ ‫וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה וכו'‪,‬‬ ‫ואברהם אבינו התחיל לבקש ולהתחנן בעבורם‪,‬‬ ‫וליווים יותר מהכנסתן‪ .‬אמרו חכמים‪ ,‬כל שאינו‬ ‫במשנה ריש פ״ב בתענית (טו‪ ,‬א) שבתענית ציבור‬ ‫שאם יש צדיקים בעיר תינצל כל העיר‪ ,‬ותחילה‬ ‫מלווה כאילו שופך דמים‪.‬‬ ‫היו מוסיפים שש ברכות בחזרת הש״ץ ואחת מהם‬ ‫אמר אולי יש חמישים צדיקים‪ ,‬ואחר כך ביקש‬ ‫וב ספר אהבת חסד (ח ” ג פ ” ב) עורר על כך שלא‬ ‫מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה‬ ‫שגם אם יהיו ארבעים וחמישה‪ ,‬וארבעים‪,‬‬ ‫מקפידים ע ” ז בז מן הזה‪ ,‬וכתב וז״ל‪ :‬ושמעתי שהיה‬ ‫אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה‪.‬‬ ‫ושלושים‪ ,‬ועשרים‪ ,‬עד שלבסוף ביקש שגם אם‬ ‫מעשה במכניס אורח אחד‪ ,‬ש שלט אש בנכסיו‪ ,‬ותמהו‬ ‫העולם עליו על מה לא הגנה עליו זכות מצוותו‪ .‬ואמר‬ ‫יהיו רק עשרה צדיקים יצילו את העיר‪ ,‬והסכים‬ ‫והתפילה שהתפלל אברהם אבינו בעקידה מבואר‬ ‫גדול הדור אחד‪ :‬מפני שמנהגו היה רק לקבל את‬ ‫הקב״ה שלא להשחית את העיר אם ימצאו בה‬ ‫בירושלמי שם (פ״ב ה״ד) על הפסוק ״השם יראה״‪,‬‬ ‫האורחים באכילה ושתיה ולא ללוותם כלל‪ ,‬ואכילה‬ ‫עשרה צדיקים (ועל פחות מעשרה לא ביקש כמו‬ ‫ושתיה ר ” ת ” א ש ” ורצה לומר‪ ,‬שעל כן לא היה כוח‬ ‫שהתפלל שבכל הדורות כשיהיו ישראל בצרות‪,‬‬ ‫שפירש רש״י הטעם בז ה)‪ ,‬אבל כיון שלא נמצאו‬ ‫בהמצווה להגן עליו‪ ,‬כי שם ” א של ” אינו מונח אא ” כ‬ ‫יראה השם לפניו את העקידה ויתמלא עליהם‬ ‫עשרה צדיקים החריב הקב״ה והפך את סדום‪.‬‬ ‫השלימה כראוי‪ ,‬עכ ”ל‪.‬‬ ‫רחמים עיין שם‪ .‬ואכן הקב״ה קיבל תפילתו ואמר‬ ‫אמנם ב ספר עמק ברכה הביא מהחזון איש שהטעם‬ ‫ומבואר ברש״י (פסוק כה) כי בתחילה ביקש‬ ‫״בי נשבעתי נאם השם כי יען אשר עשית את‬ ‫שאין נוהג חיוב זה כיום הוא בגלל שחיוב לוויה‬ ‫אברהם אבינו שבזכות הצדיקים יינצל כל המקום‪,‬‬ ‫אינו אלא בהולך יחידי‪ ,‬אבל כיום שנוסעים הרבה‬ ‫הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך‬ ‫ואח״כ ביקש שגם אם לא תועיל זכותם בעד‬ ‫אנשים יחד‪ ,‬כל אחד נעשה לוויה לחברו‪ .‬והקשו על‬ ‫אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וגו'‬ ‫האחרים הרשעים‪ ,‬לכל הפחות יינצלו הצדיקים‬ ‫החזון איש‪ ,‬דהרי המקור של חובת לוויה באורחים‬ ‫עקב אשר שמעת בקולי״‪.‬‬ ‫הוא מאברהם אבינו כמו שהובא מהרמב׳׳ם‪ ,‬והרי‬ ‫בעצמם‪ ,‬ועל זה השיבו הקב״ה שגם אם יימצאו‬ ‫התם היו ג' אנשים ואמאי היה מחויב ללוותם‪.‬‬ ‫ויש להתבונן מדוע אנו מזכירים את מה שהתפלל‬ ‫רק עשרה צדיקים ‪ -‬ימחל לכל המקום בעבורם‪.‬‬ ‫ולכאורה אפ שר ליישב די ש ב' דינים בלוויה‪ ,‬חדא‪,‬‬ ‫בהר המוריה‪ ,‬ולא מזכירים את הכתוב בפרשת לך‬ ‫כדי להצילו מסכנות הדרך‪ ,‬דכיון שהוא האדם‬ ‫התפילה שיינצלו בזכות השפעת קידוש השם‬ ‫לך שהתפלל (טו‪ ,‬ב) ״מה תתן לי ואנכי הולך ערירי‬ ‫העובר ממקום למקום ואינו מכיר את הדרכים כראוי‬ ‫והנה הרמב״ם בריש פ״ג מהלכות תשובה כתב‪,‬‬ ‫יש מצווה ללוותו‪ ,‬וזה אינו חיוב על המארח בדוו ק א‬ ‫ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר״‪ ,‬והקב״ה עשה לו‬ ‫שמדינה שזכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהן‬ ‫אלא זה חיוב על כל א חד ואחד‪ ,‬וכמו שב ” ד אומרים‬ ‫נס שנולד לו בן בגיל מאה‪ ,‬ולכאורה היה לנו להזכיר‬ ‫הרי זו צדקת‪ ,‬ואם היו עוונותיהם מרובים הרי זו‬ ‫בעגלה ערופה ידינו לא שפכו את הדם‪ ,‬שלא הנחנוהו‬ ‫את מה שנענה בתפילתו וזכה לנס גדול כזה‪.‬‬ ‫רשעה וכו' ומיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום‬ ‫בלא לוויה (סוטה מה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אבל מלבד זה יש חיוב על המארח דווקא‪ ,‬שכמו‬ ‫ועמורה כי רבה וגו'‪ .‬והקשה הלחם משנה כי‬ ‫עקידת יצחק זכות של קידוש השם‬ ‫שיש דין אכילה ושתיה ולינה יש גם דין לוויה‪,‬‬ ‫אדרבה מסדום ועמורה רואים שאין הולכים אחר‬ ‫וזה מכבוד האורח שמכבדים אותו ביציאתו‪.‬‬ ‫ונראה לומר בזה על פי הנ״ל‪ ,‬שעדיף להזכיר זכות‬ ‫רוב האנשים‪ ,‬אלא אם היו חמישים צדיקים היו‬ ‫אלא שבזה אין דין ללוותו עד פרסה‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫של ״קידוש השם״ שכולם ראו איך שהולך לשחוט‬ ‫ניצלים למרות שרובם רשעים‪.‬‬ ‫(סוטה מו‪ ,‬ב)‪ ,‬אלא סגי ב שיעור מועט שזה רק מפני‬ ‫את בנו יחידו שנולד לו למאה שנים‪ ,‬ועושה כן נגד‬ ‫הכבוד‪ .‬וחיוב זה שייך גם בכמה אנשים‪ ,‬דכל אורח‬ ‫ותירץ הלחם משנה שרק מפני תפילת אברהם‬ ‫יש חיוב לכבדו בפני עצמו‪ .‬וממילא מיושבת הקושיא‬ ‫הטבע האנושי רק מפני שכך ציווהו הקב״ה‪ ,‬ובאמת‬ ‫היה הקב״ה מוחל להם לפנים משורת הדין‬ ‫על החזו ” א מאברהם אבינו‪ ,‬דהתם היה ליווי של‬ ‫בשכר זאת זכה שיתברך זרעו לדורות וכפי שאנו‬ ‫למרות שבאמת אין הדין כן‪ .‬וקצת צריך עיון בזה‪,‬‬ ‫כבוד‪ ,‬שהוא חלק ממצות הכנסת אורחים שנהג בה‬ ‫מזכירים בכל יום וגם בראש השנה זכור לנו את‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שהרי אברהם אמר (פסוק כה) ״השופט כל הארץ‬ ‫הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת וכו'‪.‬‬ ‫לא יעשה משפט״ ומשמע שבא לבקש מצד עיקר‬ ‫עוד יש לדון האם דין לוויה הוא כדי להראות לאורח‬ ‫את הדרך שאינו בקי בה‪ ,‬או מצד סכנת ליסטים‬ ‫וענין זה נוגע בפרט בימים אלו [תקופת בחירות]‬ ‫הדין ולא רק לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫מזוין וכיו״ב‪ ,‬דלכאורה אם זה הטעם אתי שפיר‬ ‫שכל אחד יכול לעשות קידוש השם על ידי שיהא‬ ‫ויתכן לומר כי באמת מצד הדין הייתה עיר כזו‬ ‫דכא שר יש כמה אנשים בדר ך כל א חד נעשה לוויה‬ ‫לחברו וכדעת החזון איש‪ .‬אבל אם הטעם להנחותו‬ ‫הילוכו בנחת בלי ויכוחים ותגרות ולא להיגרר‬ ‫צריכה להיאבד‪ ,‬אבל אברהם אבינו ביקש אולי‬ ‫הדרך‪ ,‬היאך יועיל כשיש הרבה אנשים אך כולם‬ ‫לדיבורים מיותרים אלא רק להיות שקוע בתורה‬ ‫יש בה צדיקים שישפיעו על הרשעים יושבי העיר‬ ‫אינם יודעים את הדרך‪ .‬ואולי כוונתו דכא שר יש‬ ‫לחזור בתשובה [וכן מבואר בזוה״ק שנתכוון‬ ‫ובלימודה‪ ,‬ואנו מתפללים ״קדש את ^מך על‬ ‫רבים מסתמא א חד מהם ידע את הדרך‪.‬‬ ‫שישפיעו על בני העיר‪ ,‬עיין אילת השחר]‪ ,‬וכיון‬ ‫ויתכן לומר שאם אדם הולך יחידי אינו מוצא את‬ ‫מקדימי ^מ^‪ ,‬וקדש את ^מ^ בעולמך‪ ,‬ברוך‬ ‫שמדובר על ״קידוש השם “ שהצדיקים יפרסמו‬ ‫הדרך‪ ,‬אבל אם הרבה הולכים ביחד‪ ,‬אפילו אם כולם‬ ‫ברבים״!‬ ‫המקדש‬ ‫את שם השם ‪ -‬כבר מעיקר הדין הכל אחרת‪ ,‬כי‬ ‫אינם יודעים את הדרך‪ ,‬מ ” מ כיון שרבים הם ימצאו‬ ‫את העצה איך ללכת‪.‬‬ ‫[מתוך שיחה לתלמידי הישיבה הק'‪ ,‬פרשת וירא‬ ‫כשמדובר בקידוש השם כל הכללים משתנים!‬ ‫[בשיח עם תלמידי ישיבת ״אש התורה״ במעונו‪,‬‬ ‫תשע״ד]‬ ‫ואז כבר על פי דין משאירים אותם בחיים‪ ,‬ולכן‬ ‫מרחשוון תשפ״ו]‬ ‫שהדבר לא ייוודע לאמנו תחי'‪ ,‬מה מוטל עלינו‬ ‫שאלה‪ :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬הרי פעמים רבות מצינו‬ ‫תפילת רבים על חשבון סדרי הלימוד‬ ‫לעשות משום כיבוד הורים?‬ ‫שגם באמצע הסדר אומרים תהילים על מרביצי‬ ‫שאלה‪ :‬יש לנו במשפחה חולה קשה ל״ע‪ ,‬ובני‬ ‫רבינו‪ :‬אם זה נראה שלפי טבעה יהיה אפשר‬ ‫תורה ואפילו שזה מבטל את כל הציבור?‬ ‫המשפחה מעוניינים לאסוף את כולם לתפילת‬ ‫להסביר לה שכל הסיבה שהסתירו זאת ממנה‬ ‫רבינו‪ :‬אלו שרבים צריכים להם והעולם עומד‬ ‫רבים בכותל המערבי‪ ,‬אולם יפסידו בשביל זה את‬ ‫הייתה לטובתה‪ ,‬ובכך תתרצה‪ ,‬לכאורה אפשר‬ ‫עליהם‪ ,‬בווד אי ראוי להתאמץ בשבילם יותר‪ ,‬אך‬ ‫סדר ב' בכולל וילמדו פחות‪ ,‬מה עדיף?‬ ‫שלא לספר‪ .‬אך צריך בעניינים אלו רגישות גדולה‪,‬‬ ‫בדרך כלל ראוי שלא לבטל מסדרי הישיבות‪ ,‬אלא‬ ‫רבינו‪ :‬בווד אי אין לבטל לימוד תורה לצורך החולה‪,‬‬ ‫והכל לפי העניין והמצב באותה העת‪.‬‬ ‫לאחר הלימודים בלילה‪.‬‬ ‫אלא אדרבה יש להוסיף ולהתחזק עוד בלימוד‬ ‫[מתוך קונטרס 'עזרת אליעזר' מהגר״א קרביץ‬ ‫הסתרת מידע רפואי מההורים‬ ‫התורה ברציפות‪ ,‬ואת תפילת הרבים יראו לעשות‬ ‫שליט״א ובו מאות תשובות והוראות בהלכה‬ ‫שאלה‪ :‬אבינו רח״ל חלה במחלה קשה‪ ,‬ואף שהוא‬ ‫רק בז מן בין הסדרים‪.‬‬ ‫ובהנהגה מרבינו שליט״א בעניינים אלו]‬ ‫נמצא במצב של סכנת חיים‪ ,‬הוא מקפיד מאוד‬ ‫דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע״א‬ ‫הכנסת ‪.‬כלה סגולה‪ .‬לרפואה‬ ‫פרשת השבוע פותחת במצות ביקור חולים שערך הקב״ה אצל‬ ‫אברהם אבינו ביום השלישי למילה‪ ,‬ונביא כמה דברים בגודל‬ ‫י‬ ‫שמעתי בכמה הזדמנויות שונות ממו״ח‪ ,‬שהגר״ח קרייזווירט זצ״ל היה חולה‬ ‫מאוד והגיע לאביו הסטייפלר זללה״ה‪ ,‬והסטייפלר אמר לו דהנה במשנת ” אלו‬ ‫חשיבות מצוה זו בה טורח רבינו שליט״א ונוסע מעת לעת לבקר‬ ‫דברים שאין להם שיעור״ כתוב‪” :‬ובי קור חולים‪ ,‬והכנסת כלה‪ ,‬והלוויית המת״‪.‬‬ ‫חולים‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה‪ ,‬איך נכנסה ” הכנסת כלה״ בין ביקור חולים ללוויי ת המת?‬ ‫חשיבית‪ .‬ומעלת‪ .‬המצווה‬ ‫אלא‪ ,‬כנראה שהמכניס כלה יזכה שתהיה אצלו הפסקה בין החולי ללוויית‬ ‫כשאאמו״ר הגראי״ל זללה״ה היה בלוגאנו‪ ,‬אחד ממכריו היה‬ ‫המת‪ ...‬ולכן יעץ לו לעסוק בהכנסת כלה‪ .‬ואכן‪ ,‬כך עשה‪ ,‬והבריא ב״ה למשך‬ ‫יהודי ירא שמים בשם מיוביץ' שאשתו חלתה ל״ע והיתה זקוקה‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫לניתוח‪ ,‬ולקחו אותה לבזל ושם שכבה למעלה משלושה חדשים‬ ‫לבדה משום שבעלה לא היה יכול להיות עמה‪ .‬ובאותם ימים‬ ‫לשמוע להויאית‪ .‬הרופאים במדויק‬ ‫מרחק הנסיעה היה כשלוש שעות בזמננו‪ .‬וסיפרה אותה אשה‬ ‫בסיון תשס״ג הגיע אאמו״ר לבקר אצל מרן הגרי״ש אלישיב לאחר שנפל ושבר‬ ‫לר' פנחס קורנפלד שיום אחד‪ ,‬כשהיא נמצאת בבית החולים לבד‬ ‫את רגלו‪ .‬הגרי״ש אמר לאאמו״ר שהוא עושה בדיוק לפי הוראות הרופא‪ ,‬וכמו‬ ‫ללא גואל וקרוב‪ ,‬לפתע נשמעו נקישות בדלת‪ ,‬והנה עומד שם‬ ‫שאמר רבי ישראל סלנטר שצריך לשמוע להוראות הרופאים‪ .‬וענה לו אאמו״ר‬ ‫הגראי״ל‪ .‬הוא לא הסתכל אליה אלא דיבר בין המשקוף למזוזה‪,‬‬ ‫שמסתמא אין חשיבות מדויקת למילים של הרופא‪ .‬ואח״כ הוסיף ואמר‪ ,‬אמנם‬ ‫התעניין בכל פרטי הניתוח ושאל על כל מיני דברים אם עשו‪ ,‬ואם‬ ‫אינני יכול לחלוק על רבי ישראל סלנטר‪ ,‬אבל מה לעשות‪ ,‬אינני אוחז ממה‬ ‫צריך השתדלות אצל הרופאים‪ ,‬ולאחר כמה דקות הלך‪ .‬וראו איך‬ ‫שרופא מורה לקחת כל שלוש שעות תרופה‪ ,‬ומה יקרה אם יאחר או יקדים‬ ‫מצות ביקור חולים היתה לנגד עיניו‪ ,‬ואף כשהיתה בזה טרחה‬ ‫עשר דקות‪ -‬האם זה חשוב כמו קריאת שמע?‬ ‫כה גדולה‪ ,‬ואכן היא זכרה לו זאת כל ימיה כמה החיה את נפשה בזה‪.‬‬ ‫בי קוי חולי ס לעצמו‬ ‫ביקור חולים‪ .‬כשהחולה‪ .‬ישן‪ .‬או מחוסר הכרה‬ ‫לאחד שלא רצה לטפל בעצמו‪ ,‬הראה רבינו שליט״א חידוש נפלא בספר שו״ת‬ ‫פעם הגעתי עם מו״ח הגר״ח קניבסקי זללה״ה לבקר י הודי חולה בבית החולים‪,‬‬ ‫וחידושים חזון איש ( סימן קנ)‪ ,‬שכתב שם מרן זללה״ה לאחד שישמור על‬ ‫אך הלה מרוב חולשתו נרדם רגעים ספורים קודם שנכנסנו לחדרו‪ .‬מו״ח לא‬ ‫בריאותו‪ ,‬ומסיים שיש בזה מצות ביקור חולים‪ ,‬וחידוש הוא ד שייך ביקור חולים‬ ‫נתן בשום פנים ואופן שיעירוהו‪ ,‬ואמר שמדברי הרא״ש בתחילת פרשת וירא‬ ‫כלפי עצמו‪.‬‬ ‫שכותב לתמוה מנין שהקב״ה בא לבקר את אברהם בתור חולה‪ ,‬אולי בא כדי‬ ‫תפילה על חולה ‪.‬כשלא ‪.‬זוכרים את שמו‬ ‫לומר לו נבואה‪ ,‬ומתרץ שמלשון 'ויר א' מוכח שלא בא אלא לבקרו מדלא כתיב‬ ‫פעם ביקשו מהחזו״א להתפלל על חולה ולא זכרו את שמו‪ ,‬ואמר שיאמרו לו‬ ‫אחר כך לשון אמירה או דיבור‪ ,‬מוכח שמכאן דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר‬ ‫החולה ואפילו אם ישן‪ ,‬כיון שיש לו נחת רוח שיאמרו לו אחר כך שפלוני בא‬ ‫לכל הפחות ב איזו עיר גר החולה‪ ,‬ואז התפלל בעד ׳הזקן מרמת גן'‪.‬‬ ‫לראותו‪.‬‬ ‫וכשביקשו מהסטייפלר להתפלל על הגר״י אברמסקי לא ידעו את שם אימו‪,‬‬ ‫אחרי כמה שנים‪ ,‬כשחמיו מרן הגרי״ש אלישיב זללה״ה שכב מחוסר הכרה‬ ‫וביקש הסטייפלר את שם אביו‪ ,‬וגם את זה לא ידעו‪ ,‬ואמר שמספיק לומר ׳רבי‬ ‫בחודשי חייו האחרונים‪ ,‬הגענו לבקרו בבית החולים שערי צדק‪ ,‬ושוב הזכיר‬ ‫יחזקאל מחבר ספר חזון יחזקאל'‪ .‬ובשם מרנא החזו״א ידוע שאם לא יודעים‬ ‫מו״ח את דברי הרא״ש הנ״ל‪ ,‬ואמר שאמנם כאן מי יודע אם יקום ויוכלו לומר‬ ‫את שם אימו אפשר להזכירו בשמו הפרטי ובשם משפחתו‪.‬‬ ‫לו שביקר‪ ,‬אך בגמרא מבואר שיש עניין בביקור חולים גם כדי שיתפלל על‬ ‫היכן מתפללים בשמונה עשרה על החולים‬ ‫החולה וזה שייך גם כאן שמחוסר הכרה‪.‬‬ ‫כתב המשנ״ב ( סימן קטז ס״ק ג) שיכול להתפלל על חולים בברכת רפאנו‪,‬‬ ‫תפילה וביקור‪ .‬חולים אצל גוי‬ ‫וכתבו הפוסקים שלא ינהג בקביעות להתפלל על חולים בברכה זו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫מעשה היה בי הודי ממקורבי מו״ח שאביו נזקק לסיוע צמוד על ידי גוי פיליפיני‪,‬‬ ‫כן נראה שהיא בקשה קבועה מתקנת חז״ל‪ .‬וכן נוהג רבינו שליט״א להזכירם‬ ‫והנה באחד הימים חלה הפיליפיני מאוד‪ ,‬ובא היהודי לשאול את מו״ח אם‬ ‫בשומע תפילה‪ ,‬ופעמים שתקופה מסוימת מזכיר ברפאנו‪ ,‬ותקופה אח״כ חוזר‬ ‫מותר לו להתפלל עליו שיבריא‪ ,‬והאם יש בעיה או לחילופין מצוה בביקור‬ ‫ומתפלל בשמע קולנו‪.‬‬ ‫חולים אצלו‪...‬‬ ‫אך מאידך דעת מו״ח הגר״ח קניבסקי שאפשר להתפלל בכל תפילה ברפאנו‪,‬‬ ‫אמר לו מו״ח שאם הגוי נצרך עבורו‪ ,‬הרי שהתפילה איננה על הגוי אלא עבור‬ ‫להרבה‬ ‫מצינו‬ ‫וכך‬ ‫עצמו‪ ,‬ותפילה כזאת בווד אי שמותר להתפלל‪ ,‬אבל סתם לעשות טובה לגוי‪ ,‬לא‬ ‫ברכות לראש משביר‬ ‫צדיקים שהייתה להם‬ ‫עושים‪ .‬וכן לבקרו שוב תלוי בהנ״ל‪ ,‬שאם זה יועיל אחר כך שיטפל במסירות‪,‬‬ ‫לידידנו העו מד לימינינו בכל עת‬ ‫רשימת שמות שאמרו‬ ‫מותר‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הרי זה איסור לא תחנם‪.‬‬ ‫הרה׳׳ג רבי שמואל יצחק זייבלד שליט׳׳א‬ ‫בקביעות ברפאנו‪.‬‬ ‫למחרת הגיע היהודי הנ״ל וביקש ברכה עבור הגוי הזה‪ .‬מו״ח חייך ואמר שכתוב‬ ‫מ תל מידי מרן רבינו ר א ש הישיבה שליט׳׳א‬ ‫[מכתבי תלמידים]‬ ‫במדרש 'ברוך תהיה מכל העמים'‪ ,‬שגם הגויים יבקשו ברכות מאיתנו‪ ,‬ואח״כ‬ ‫לרגל הכנס בנו החתן אברהם ישעיהו ני׳׳ו‬ ‫הוסיף בחיוך לאותו יהודי‪ ,‬איפה אתה מתפלל עליו? ב׳רפאנו׳? מסתמא יותר‬ ‫לנועם עול תורה ו מצוו ת‬ ‫מתאים ב׳ברך עלינו'‪ ,‬שהרי עבד כנעני זה נכסים וממון‪ ...‬ולמעשה התחמק‬ ‫יזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ״ח!‬ ‫מלברך ישירות את הגוי‪ ,‬ורק בירך את אביו שיסתדר על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫גיליון זה הונצח על ידו לע"נ אביו‬ ‫ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות‬ ‫רבי מרדכי דוד ב׳׳ר זלמן לייב זצ׳׳ל‬ ‫ניתן לפנות למערכת 'אפיקי מים' ליקוטים מתורת רבינו שליט״א‬ ‫נלב׳׳ע ערש׳׳ק ט׳׳ז מר ח שוון תשפ׳׳ב‬ ‫בדוא״ל‪ a035161515@gmail.c0m :‬או בקו המערכת‪ 03-516-15-15 :‬בשלוחה ‪7‬‬ ‫פרשת וירא תשפ׳ז | שנה כ״ח‪ -‬קובץ ה' [תתקס״ג]‬ ‫שיעורמרן הגאון‬ ‫רבי אשר וייסשליט׳׳א‬ ‫‪ j‬בי סוד מצות חינוך‬ ‫ושו” ר לשמחתי כיסוד דברינו בחזו” א (אהע”ז קמ”ח לדף ל')‪,‬‬ ‫לאב לחנך לפי דעתו והבנתו‪ ,‬ומתקנת חכמים יש גדר ברור‬ ‫”כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫עי” ש ותשבע נועם‪.‬‬ ‫מסוים ומוגדר בחיוב זה‪ ,‬דכחיוב הגדול במצות מדאורייתא‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט” (בראשית י”ח י״ט)‪.‬‬ ‫כך חיוב הקטן במצות מדרבנן מדין חינוך‪ ,‬ולכך קטן היודע‬ ‫ג‪ .‬כשרות החפצא בחינוך למצוות‬ ‫לנענע חייב בלולב‪ ,‬קטן שא” צ לאימו חייב בסוכה‪ ,‬וחיוב‬ ‫א‪ .‬יסודה של מצוות חינוך מדאורייתא‬ ‫הנה יסוד גדול כתב הריטב” א (סוכה ב' ע”ב ד”ה א”ר יהודה)‪:‬‬ ‫מוגדר זה מדרבנן הוא‪.‬‬ ‫הנה ידוע דחובת האב לחנך בנו המבוארת בריש ערכין (ב'‬ ‫”מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצות צריך לעשות‬ ‫ועוד יש בין מצות חינוך דאורייתא לזה שמדרבנן‪ ,‬דחינוך‬ ‫ע״ב) ובסוכה (מ״ב ע”א) ”קטן היודע לשמור גוף נקי אביו קונה‬ ‫לו מצוה בהכשר גמור כגדול‪ ,‬דהא מייתינן ראיה בשמעתין‬ ‫דרבנן אינו אלא עד שיגיע למצוות‪ ,‬אבל חינוך דאורייתא‬ ‫לו תפילין וכו’ ”‪ ,‬מדרבנן היא‪ ,‬ודבר זה מבואר במקומות רבים‬ ‫מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע‬ ‫הוא עד זקנה ושיבה כל עוד יש בכח האב להשפיע לטובה‬ ‫בש”ס ובפוסקים‪ ,‬והדברים פשוטים וידועים‪ .‬אך לדידי נראה‬ ‫לחינוך דבעי סוכה מעלייתא‪ ,‬מקרא מלא דבר הכתוב חנוך‬ ‫על ילדיו‪.‬‬ ‫פשוט וברור דשורש מצוה זו דאורייתא היא‪ ,‬ומקורה במקרא‬ ‫לנער על פי דרכו‪ ,‬וגדולה מזו אמרו במסכת עירובין (מ' ע”ב)‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬דרק בחיוב חינוך דרבנן אין המצוה נוהגת‬ ‫מלא דכתיב ”כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫גבי זמן ביום הכפורים‪ ,‬ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך‪,‬‬ ‫אלא בקטן שהגיע לחינוך‪ ,‬דלא ראו חכמים לנכון לחייב את‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט ”‪ ,‬ופרש”י לשון‬ ‫והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה ”‪.‬‬ ‫הקטנים אלא משהגיעו ליכולת לקיים המצוות כהלכתן‪ ,‬אבל‬ ‫חיבה‪ ,‬הרי שאברהם אבינו ע”ה זכה לאהבת וחיבת הקב”ה‬ ‫וכוונתו ברורה‪ ,‬דרבי יהודה הביא ראיה מהילני המלכה‬ ‫במצות החינוך מה”ת אין לה גבול לא למטה ולא למעלה‪,‬‬ ‫מפני שציוה בניו וביתו אחריו‪ ,‬וא”כ רצונו ית” ש שכל אחד‬ ‫שישבה עם שבעת בניה בסוכה גבוהה למעלה מעשרים‬ ‫ואף בתינוקות מצוה לחנכם לאהבה וליראה לפי האפשר‪.‬‬ ‫מישראל יחנך בניו לאהבה וליראה‪.‬‬ ‫אמה דסוכה זו כשרה‪ ,‬שהרי ישבה בסוכה זו עם בניה‬ ‫והנה הקשו התוס' בפסחים (פ”ח ע”א ד”השה לבית) בסוגיא‬ ‫והנה יסוד הדברים נראה פשוט‪ ,‬דחובה על האדם לקיים‬ ‫שחלקם הגיעו לחינוך‪ ,‬וע”כ דאין מצות חינוך בסוכה פסולה‪,‬‬ ‫דשה לבית אבות דאורייתא או דרבנן‪” :‬וא”ת האיך מאכיל‬ ‫רצון ה’ אף בדברים שלא נמנו במנין התרי” ג מחמת שלא‬ ‫ומזה למד דהוא הדין והוא הטעם בכל חינוך מצוה דצריך‬ ‫פסח שלא למנויו‪ ,‬נהי דקטן אוכל נבילות אין בי” ד מצווין‬ ‫נאמרו בלשון ציווי מפורש‪ ,‬ומ” מ נצטווינו בהם לפי ד”רצון‬ ‫שהקטן יקיים את המצוה באופן שיוצאים בה ידי חובה‪.‬‬ ‫להפרישו‪ ,‬לספות לו בידיים אסור כדאיתא וכו' ”‪ ,‬ותירצו‬ ‫התורה” הם‪ .‬וכבר כתבתי להוכיח גדר זה מהא דאמרו בב” מ‬ ‫דהתם ילפינן מלא תאכילום ולא אסור אלא דומיא דשרצים‬ ‫(ל״ב ע”א) ” צער בעלי חיים דאורייתא”‪ ,‬ולא הובא שם מקור‬ ‫והנה הריטב” א כתב שהיו חכמים שטעו בזה‪ ,‬ולא ידענו‬ ‫ונבילות אבל כה” ג דאיכא חינוך מצוה שרי‪.‬‬ ‫איסור זה‪ ,‬וכבר כתב הרדב ” ז (ח”ה סימן קס”ח‪ ,‬סי' אלף תקמ״ב)‬ ‫מי המה חכמים אלה שלא נקטו כדברי הריטב” א וכיצד‬ ‫יפרשו הם את דברי הגמ' בסוכה‪.‬‬ ‫ובמנחת חינוך (מצוה ה') תמה‪ ,‬דהא נקטו התוס' (תו”י‬ ‫דאין בצער בע”ח לא לאו ולא עשה אלא איסור בלבד‪ ,‬הרי‬ ‫יומא דף פ”ב) דאין מצות חינוך אלא על האב ולא על האם‪,‬‬ ‫דשייך איסור דאורייתא שאין בו לא לאו ולא עשה‪ ,‬אלא דזה‬ ‫ולכאורה מצינו בזה מקור מפורש בסוכה (מ”ו ע”ב)‪:‬‬ ‫והתם מיירי בקטן שאין לו אב ומבואר שם דאעפ”כ נמנה‬ ‫גדר ” רצון התורה” (וע״עמנחת אשר במדבר )סי' ס״ח) שהארכתי‬ ‫” אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא‬ ‫קטן זה על קרבן פסח‪ .‬ועוד תמוה דמצות חינוך דרבנן‬ ‫במקור ויסוד איסור צער בעלי חיים)‪.‬‬ ‫טבא קמא‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬דינוקא מקנא קני‪ ,‬אקנויי לא מקני‪,‬‬ ‫היא והאיך שרינן איסור דאורייתא כדי לקיים מצוה דרבנן‪.‬‬ ‫ועיין מש”כ החזו ” א (יו”ד סי' קמ”ט) דמדברי הפוסקים‬ ‫ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו”‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬דלשיטת ר” ל (נזיר כ”ט ע”א) מצות חינוך על הבן ולא‬ ‫משמע דאין מצוות כיבוד אב ואם אלא בדברים הנוגעים‬ ‫והבית יוסף (סימן תרנ”ח) כתב‪:‬‬ ‫על הבת‪ ,‬והכא בפסחים שנינו שמביא קרבן פסח על בנו‬ ‫לאב‪ ,‬כמאכילו ומשקהו‪ ,‬אבל בדברים שאין בהם שייכות‬ ‫”וכתוב במרדכי (סי' תשליט) ובהגהות אשירי (פ”ד סי' ו') בשם‬ ‫ובתו הקטנים‪.‬‬ ‫לאב ולכבודו אין מצוות כיבוד אב‪ .‬ומ” מ כתב החזו” א‬ ‫אור זרוע (הל'סוכה ולולב סי' שי”ח) שאם תופס עם התינוק‪ ,‬כיון‬ ‫ונראה ברור שדברי המנ”ח אמורים משום שהבין‬ ‫דמשורש מצוות כיבוד אב למדנו דרצונו יתעלה שיכבד אדם‬ ‫שלא יצא מידו לגמרי שפיר דמי‪ ,‬ובקיאי הדעת מחזירין אותו‬ ‫דכוונת התוס' משום מצות חינוך דרבנן‪ ,‬ולענ ” ד נראה טפי‬ ‫לאביו ואימו בכל דבר‪ ,‬ולכך היכא דע ”י כיבוד זה יפסיד הבן‬ ‫למקומו והתינוקות מעצמם נוטלין אותו ומברכין עליו”‪.‬‬ ‫דלא נתכוונו התוס' אלא ליסוד הכללי של מצוה זו שהיא‬ ‫ממון או יצטער אינו חייב בכיבוד זה אבל היכא דאין בו הפסד‬ ‫וכך הוא בשו” ע (סי' תרנ”ח ס”ו)‪:‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬דנתחייבו אב ואם לחנך בניהם ובנותיהם ליראה‪,‬‬ ‫ממון וצער יש לכבדם‪ ,‬דזהו ״רצון התורה״‪.‬‬ ‫”לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו‪ ,‬מפני שהקטן‬ ‫וחידשו דשרי למנות קטנים על הקרבן כדי לחנכם במצוות‪.‬‬ ‫וכבר כתב אחי הגר” א בספר מעלות התורה שכל פסוקי‬ ‫קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה‪ ,‬ונמצא שאם החזירו‬ ‫ויסוד דבריהם הוא דבכל מעשה שיש בו מצוה אין בו איסור‬ ‫התורה מצוות הן אלא שהן נכללות בתרי” ג שרשים שהן‬ ‫לו אינו מוחזר‪ ,‬ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות‪,‬‬ ‫ספייה‪ ,‬דאינו דומה לשרץ ונבילה‪ ,‬ודו ”ק‪.‬‬ ‫תרי ”ג מצוות שבתורה‪ ,‬ומ” מ כל פסוקי התורה מצוות הן‬ ‫מותר‪ .‬ואם תופס עם התינוק‪ ,‬כיון שלא יצא מידו שפיר‬ ‫אלא שיש ואין אנו יודעים לפרשם‪ .‬אך בדברי הראשונים‬ ‫דמי”‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מצות חינוך על האם וחינוך הבנות‬ ‫מצינו שעשרת הדברות שרשים הן לכל מצוות התורה ולא‬ ‫וכוונתם ברורה לתת עצות שונות שהתינוקות לא יקנו‬ ‫והנה נחלקו הראשונים אי מצוות חינוך דרבנן חיילא נמי‬ ‫מצינו כן לגבי תרי” ג המצוות‪ ,‬וצ” ע‪.‬‬ ‫את האתרוג כדי שאביהם יוכל לצאת יד”ח אח ”כ‪ .‬אך צ” ע‬ ‫על האם‪ ,‬ושיטת התוס' ישנים (יומא פ”ב ע”א) דאין מצוה אלא‬ ‫וידועים דבריו הנפלאים של הגר” א וסרמן בקונטרס דברי‬ ‫לפי” ז כיצד אביו מקיים מצות חינוך אם אין בנו קונה את‬ ‫על האב‪ ,‬וז ” ל‪:‬‬ ‫סופרים (אותכ”ג) על הפסוק (ירמיהו י«‪ 0‬ה') ” אשר לא צויתי ולא‬ ‫הלולב ואין זה לכם‪ ,‬ואילו גדול היה לא היה יוצא יד”ח‪.‬‬ ‫”ורבי אומר דחינוך לא שייך אלא באב אבל באדם אחר‬ ‫דברתי ולא עלתה על לבי” ובתרגום ” לא פקדית דאורייתא‪,‬‬ ‫ובמשנ”ב (שם ס”ק כ”ח) כתב‪ ,‬דמלבד העצה לתפסו עם‬ ‫לא שייך ביה חינוך הלכך נמי אין נזהרין להפרישו‪ ,‬ומעשה‬ ‫ולא שלחית ביד עבדיי נבייא‪ ,‬ולא רעוא קדמי” הרי גי גדרי‬ ‫הקטן‪ ,‬ה ”ה אם אינו מקנה לו לקטן כלל או שנותן לו מתנה‬ ‫דהילני המלכה שישבה היא ושבעת בניה בסוכה שמא היה‬ ‫המצות דאורייתא‪ ,‬דרבנן‪ ,‬ורצון הי‪.‬‬ ‫לזמן שדינו כשאלה בעלמא‪ ” ,‬אלא דבכל אלו העצות לא‬ ‫להם אב וחנכם בכך‪ ,‬ואפילו לא היה להם אב היתה מחנכתם‬ ‫ושני דרכים יש שבהם למדים אנו מה רצון ה' בתורתו‪,‬‬ ‫מהני רק לגדול שיהיה יכול אח”כ לצאת בו‪ ,‬אבל הקטן לא‬ ‫למצוה בעלמא”‪.‬‬ ‫יש שלמדים אנו מתוך מצוות התורה‪ ,‬ענינם וכונתם‪ .‬ויש‬ ‫יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים‬ ‫ועיין בתרומת הדשן (סי' צ”ד) שהאריך בזה ונקט דאם נמי‬ ‫שלמדנו מתוך מקראי הקודש שנאמרו בלשון סיפור דברים‪,‬‬ ‫בו אביו מצות חינוך‪ ,‬ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך‬ ‫מחייבא מדרבנן במצוות חינוך‪ ,‬עיי” ש‪.‬‬ ‫לא במצוות‪ ,‬אך מתוך פסוקים אלו נגלה לנו רצון ה'‪ .‬ועיין‬ ‫מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן‬ ‫ובמשנה ברורה (סימן שמ”ג סק”ב) כתב דיש מן האחרונים‬ ‫בכל זה באורך במנחת אשר דברים (סימן ע”ה)‪.‬‬ ‫משמע במרדכי בשם ראב”ן ”‪.‬‬ ‫שנקטו שאף האם חייבת בחינוך בניה‪ ,‬וכבר נחלקו בזה‬ ‫וא”כ‪ ,‬פשוט וברור דאף מצות חינוך דאורייתא היא‬ ‫ובשעה ” צ (ס״ק ל”ו) כתב כן בשם בגדי ישע וברכי יוסף‪,‬‬ ‫האחרונים‪.‬‬ ‫וכמוש”כ‪ .‬דנראה דתרוייהו איתנהו במצות חינוך‪ ,‬דמחד‬ ‫וכתב לבאר שיטתם דמצות חינוך הוא ”רק על עצם המצוה‬ ‫ולדרכינו נראה לבאר דבריהם בפשטות‪ ,‬דהא דהלני‬ ‫גיסא יש ללמוד מצוה זו ממאי דכתיב כי ידעתיו וכו' כנ”ל‪ ,‬אך‬ ‫ולא על פרטי המצוה”‪.‬‬ ‫המלכה חינכה בניה ”למצוה בעלמא” היינו דאין חובת האם‬ ‫מאידך נראה דיש ללמוד מצוה זו גם ממה שנצטווינו ושננתם‬ ‫ולכאורה שיטה זו סותרת את דברי הריטב”א‪ ,‬אא”כ נחלק‬ ‫במצווה זו כחובת האב‪ ,‬לפי דחובת האם אינה אלא חוב כללי‬ ‫לבניך‪ ,‬וכשם שמצווה האב ללמד את בנו תורה כך מצוה עליו‬ ‫בין זל”ז‪ ,‬ולא ברורה כונת השעה” צ דמצות חינוך הוא על‬ ‫לחנך בניה אחריה לתורה וליראה‪ ,‬משא”כ חיוב האב דגדר‬ ‫לחנכו לאהבת ה' ושמירת מצוותיו‪ ,‬דהלא ”כל האומר אין‬ ‫עצם המצוה ולא על פרטיה‪.‬‬ ‫מסוים יש בו‪ ,‬וכמבואר דכחיוב הגדול מדאוריתא כמו כן‬ ‫לו אלא תורה‪ ...‬אפילו תורה אין לו” (יבמותק”ט ע”ב)‪” ,‬אם אין‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬דעצם החפצא צריך להיות כשר לצאת‬ ‫מחויב האב לחנך בנו מדרבנן‪ .‬ולפי ” ז נראה נמי דהא דפליגי‬ ‫דרך ארץ אין תורה” (אבות פ”גמשנה י”ז)‪ ,‬ומסתבר שלא ציוותה‬ ‫בו יד”ח‪ ,‬וכאשר מחנכים את הקטן במצות סוכה צריך‬ ‫(נזירכ”ט ע”א) אי במצוות החינוך נצטווינו נמי על חינוך הבנות‬ ‫התורה מפורשות אלא שאדם ילמד את בנו תורה‪ ,‬משום‬ ‫להושיבו בסוכה שיש בה ז' על ז' ודפנותיה עשרה טפחים‪,‬‬ ‫או דאין החיוב אלא חינוך הבנים בלבד‪ ,‬ולא נחלקו אלא‬ ‫שתלמוד גדול שתלמוד מביא לידי מעשה‪ ,‬אך ילמד הסתום‬ ‫וכך הלולב צריך שיעור ושלא יהיה נקטם ואינו יוצא בלולב‬ ‫בגדרי חובת החינוך אי חיילא נמי אבת‪ ,‬ומ” מ פשוט דחובה‬ ‫מן המפורש‪ ,‬וכשם שעל האדם מצוה ללמד בנו תורה כך‬ ‫היבש וכדומה‪ ,‬דכל אלה הם בגוף החפצא‪ ,‬אך אין קפידא‬ ‫הכללית לחנך ביתו אחריו לתורה וליראה היא אף אבת‪.‬‬ ‫מצווה לחנכו במצוות‪ .‬אלא‪ ,‬דמדאורייתא מצוה זו מסורה‬ ‫‪1‬‬ ‫שיעוד מרן הגאון‬ ‫דבי אשד וייס שליט״א‬ ‫אותו‪ ,‬וכן במגילה דדרך המצוה הוא דהאחד קורא וכולן‬ ‫בקנין ואף דלא הוי לכם יוצא יד”ח חינוך כיון שאין החסרון‬ ‫שומעין‪ ,‬ובוודאי דזו גם דרך חינוך הקטן‪ ,‬וזו כוונת הרמב”ם‬ ‫כמבואר בנזיר (כ”ט ע”א) דהאב חייב לחנכו ולא האם‪ ,‬ומכל‬ ‫בגוף הלולב‪.‬‬ ‫דמחנכין אותו לקריאה היינו שקוראין לו והוא שומע‪ ,‬משא”כ‬ ‫הסוגיא שם מבואר דחיוב זה על האב הוא‪ .‬וכן מסתבר דהא‬ ‫ולפי” ז אין כל קושיא מדברי הגמ' בהילני המלכה לדברי‬ ‫בסוכה לולב וברכת המזון דאין בהם מעשה ושיתוף בין‬ ‫אם אין דעת לקטן ולא הטילה תורה עליו עול מצוות אין‬ ‫המרדכי והראב”ן‪ ,‬ואין כל סתירה בין דברי הריטב” א‬ ‫המשפיע למקבל‪ ,‬והקטן בעצמו עושה מעשה מצותו‪ ,‬לכך‬ ‫נראה בסברא שישימו חכמים עליו עול ויחליטוהו לבעל‬ ‫לדבריהם‪ ,‬ולא המה החכמים שהריטב” א בא להוציא‬ ‫נקט בהם לשון חיוב על הקטן עצמו‪ ,‬ודו”ק בכל זה‪.‬‬ ‫אחריות ובעל דעת מספקת להתחייב במצוות‪ ,‬וכי נתחכמו‬ ‫מדבריהם‪.‬‬ ‫על חכמת הבוחן כליות ולב‪ .‬ולכן נראה דכו” ע מודו דיסוד‬ ‫והנה הקשו התוס' ישנים (יומא פ”ב) במה שאמרו ”קטן‬ ‫ויש לעיין לפי ” ז אם קטן יוצא יד”ח בציצית שלא נעשו‬ ‫גדר החינוך על האב הוא ולא על הקטן עצמו‪.‬‬ ‫אוכל נבילות אין בי” ד מצווין להפרישו”‪ ,‬והלא אם מצוה‬ ‫לשמה ובמצה שלא נשתמר לשמה‪ ,‬וי” ל בזה‪ ,‬ועוד חזון‬ ‫לחנכו ק”ו שמצוה להפרישו מן האיסור‪ ,‬ותירצו דמצות חינוך‬ ‫ומאידך נראה פשוט דלכו” ע מצווה גם הקטן לדקדק‬ ‫למועד‪.‬‬ ‫במצוות משהגיע לחינוך‪ ,‬דאטו אפשר שקטן שבא לשאול‬ ‫מוטלת על האב בלבד ולא על האם‪ ,‬ותמה הגרעק” א בגיליון‬ ‫נורה לו שמותר לו לעבור על איסורי תורה‪ ,‬אלא נראה פשוט‬ ‫הש” ס סוכה (ב' ע”ב)‪” ,‬וק” ל ואיך אמרינן בסוגיא 'וכ”ת קטן‬ ‫ד‪ .‬במצות חינוך דרבנן אי רמי‬ ‫דלכו” ע עיקר החיוב על אביו אך בכלל התקנה שגם הקטן‬ ‫שא” צ לאמו מדרבנן הוא דמחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה‬ ‫על האב או על הקטן‬ ‫מצווה‪ ,‬דאילולי חייבו אף את הקטן במצוות לא היה כלל ביד‬ ‫ת” ש ועוד' וכו' הא אפילו מדרבנן לא מחייבה איהי לחנך‬ ‫כתב הרמב”ם (הל’ חמץ ומצה פ”וה”י)‪:‬‬ ‫האב לחנכו‪ ,‬וע”כ עיקר המצוה על האב רמיא אלא שחייב‬ ‫אותם‪ ,‬וצע ”ג”‪ .‬הרי להדיא דגם האם חייבת מדרבנן לחנך‬ ‫”הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועבדים‪ ,‬קטן‬ ‫גם את הקטן בעצמו‪ ,‬ולא נחלקו אלא אם יכול הוא להוציא‬ ‫בניה‪.‬‬ ‫שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצוות ומאכילין אותו כזית‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫והקהלות יעקב בסוכה (סי' ב') כתב ליישב לפי שיטת‬ ‫מצה”‪.‬‬ ‫דלשיטת רש”י והרמב”ן שאני חיוב קטן מחיובי דרבנן‬ ‫התוס' דמצות חינוך מוטלת אף על הקטן והוא בר חיובא‬ ‫הגדול‪ ,‬דאין הקטן בעצם בר חיובא‪ ,‬אך לדעת התוס'‬ ‫ובכסף משנה הביא שיטת הרמב”ן (הובא בר״ן מגילה וי ע”ב‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דזה כונת הגמ' דכיון דכל מעשיה היו עפ”י חכמים‬ ‫והרמב”ם מ” מ חשיב הקטן כבר חיובא מדרבנן להוציא‬ ‫מדפי היי״ף)‪ ,‬דחיוב החינוך על האב רמיא ולא על הקטן‪ ,‬וכתב‬ ‫מסתבר שהקפידה לחנך ילדיה למלאות מצוותם הם שנצטוו‬ ‫אחרים ידי חובתן‪ ,‬כיון דתקנו חכמים דחייב הקטן בעשיית‬ ‫לדייק כן אף מלשון הרמב”ם‪ ,‬מדלא כתב ”הכל חייבין אפילו‬ ‫מדרבנן לישב בסוכה‪ ,‬עי ” ש‪.‬‬ ‫מעשים אלו אף אם עצם החיוב על האב הוא‪ ,‬מ” מ נכלל‬ ‫נשים ועבדים וקטנים”‪ ,‬אלא כתב דנשים ועבדים חייבין‬ ‫אמנם לפי דברינו שעיקר מצות חינוך על האב לבדו‬ ‫בתקנתם דמעשי הקטן מעשי מצווה הם ולא כמעשה קוף‬ ‫”וקטן מחנכין אותו במצוות ומאכילין אותו מצה”‪ ,‬משמע‬ ‫הוטלה אלא שמכח מצוותו הוי מצות הקטן בכלל בר חיובא‪,‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬וכיון דמעשה מצווה הם מעשיו‪ ,‬יכול הוא להוציא‬ ‫דאין הקטן מחויב בעצם אלא דעל אביו מוטל לחנכו במצוות‪,‬‬ ‫לכאורה קשה דכיון שליכא חיוב על האב בקטן שא” צ לאמו‪,‬‬ ‫אחרים ידי חובתן אם חיובן דרבנן‪ ,‬דאף מצוות הקטן ככל‬ ‫וכיוצ”ב הביא מלשונו ריש הלי מגילה (פ”אה”א)‪ ,‬עי” ש‪.‬‬ ‫שוב אין מצוה כלל אף לא על הבנים‪ ,‬אך באמת נראה דע”י‬ ‫חיובי דרבנן הם ומעשיו מעשי מצוה אף דעיקר חיובו על‬ ‫ולכאורה יש לתמוה ע” ד הכס”מ‪ ,‬דהא בכמה מקומות‬ ‫מצוות החינוך הכללית שעל האב הו” ל כאילו גם הבנים‬ ‫האב הוא לחנכו‪.‬‬ ‫חזינן לשון הרמב”ם שכתב דקטנים חייבין משום מצות‬ ‫הוו בר חיוב‪ .‬ונראה להוסיף עוד‪ ,‬דהרי זה פשוט דכל מהות‬ ‫ואפשר עוד דדי בכך שמעשיו מחוייבים שיוכלו לצאת‬ ‫חינוך‪ ,‬כ”ה בהל' סוכה (פ”וה”א)‪” :‬קטן שאינו צריך לאמו שהוא‬ ‫מצות החינוך לא בשביל האב תיקנוה אלא בשביל הבנים כדי‬ ‫ידי חובתן על ידיהם‪ ,‬אף אם עצם החיוב על האב הוא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו‬ ‫להרגילם ולחנכם במצוות‪ ,‬ואמנם חינוך זה על האב מוטל‪,‬‬ ‫ובאמת חזינן מלשון התוס' דאף שנחלקו על רש”י‬ ‫במצוות”‪ ,‬הרי דחייב הקטן משום מצות חינוך‪ .‬וכן בהל' לולב‬ ‫אך ענינו ומהותו כדי להרגיל קטנים לחנכם במצוות‪ ,‬ומשום‬ ‫למסקנא‪ ,‬מ” מ להלכה לא דחו את עצם יסוד דבריו דעל‬ ‫(פ”זהי”ט)‪ ” :‬קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים כדי‬ ‫כך אף כשליכא אב אמרו דהילני המלכה מסתמא קיימה‬ ‫האב רמיא לחנכו במצוות ולא על הקטן עצמו‪.‬‬ ‫לחנכו במצוות”‪ .‬ובהל' ברכות (פ”ה ה”א)‪” :‬הקטנים חייבין‬ ‫רצון חכמים בתקנת החינוך לחנך בניה למצוות‪ ,‬ודו”ק בזה‬ ‫ויש להוכיח דכן שיטת התוס' דיסוד גדר החינוך על האב‬ ‫בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצוות”‪ .‬הרי‬ ‫כי קצרתי‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬מדבריהם בעירובין (צ”ו ע”א ד”ה דלמא) שכתבו לדון אם‬ ‫דבכל הני דוכתי כתב הרמב”ם דחייבין הקטנים עצמן ולא‬ ‫אשה מברכת על מ” ע שהזמן גרמא‪ ,‬ועי” ש שכתבו דאין‬ ‫רק דמחוייבין לחנכן‪ ,‬וע”כ דאין בזה דיוק ולאו בדוקא נקט‬ ‫לדמות אשה לסומא המברך על המצוות דסומא מ” מ‬ ‫במצה ובמגילה דחובה לחנכן‪.‬‬ ‫ה‪ .‬קטן המתרשל במצוות‬ ‫מדרבנן חייב‪ .‬שוב כתבו שם דאין לדמות אשה לקטן המברך‬ ‫וביותר יש לתמוה על מאי דמסיק הכסף משנה שם‬ ‫והנה מעשים בכל יום בקטן שהגיע לחינוך שמתרשל‬ ‫ברכת המזון ”דקטן אתי לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר‬ ‫דהרמב”ם והרמב ”ן בדרך אחד הלכו‪ ,‬דהא כל תמצית דברי‬ ‫במצוה מסויימת וטל הילדות מקשה עליו להתאמץ בקיום‬ ‫על לא תשא”‪.‬‬ ‫הרמב”ן שם לבאר דהקטן לא חשיב מחויב בדבר ואינו יכול‬ ‫המצוות‪ ,‬ויש לשאול האם על אביו לכפותו בקיום המצוות‬ ‫ולכאורה דבריהם תמוהים‪ ,‬דהא כבר כתבו דשאני סומא‬ ‫להוציא אחרים ידי חובתן‪ ,‬ודלא כסומא דאף שחיובו מדרבנן‬ ‫כשם שכופין את הגדול‪ ,‬דהלא האומר סוכה איני עושה לולב‬ ‫מאשה כיון דעכ” פ מדרבנן חייב‪ ,‬וא”כ היה להם לומר דה”ה‬ ‫מ” מ מוציא אחרים ידי חובתן‪ ,‬דכיון דאין החיוב על הקטן‬ ‫איני נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו‪ ,‬ולכאורה ה”ה בקטן‬ ‫דקטן מברך‪ ,‬דהא בקטן שהגיע לחינוך עסקינן‪ ,‬ומאי קשיא‬ ‫בעצם אינו יכול להוציא אחרים יד”ח אף דכל חיובן דרבנן‬ ‫שהגיע לחינוך מדרבנן‪ ,‬דהלא דין אחד לקטן ולגדול אלא‬ ‫הוא‪ ,‬עי” ש בדברי הרמב ”ן‪ .‬והרי הרמב”ם להדיא ס” ל דקטן‬ ‫להו טפי בקטן‪ .‬אלא מכאן נראה דאליבא דאמת שאני קטן‬ ‫שזה מדרבנן וזה מדאורייתא‪.‬‬ ‫מוציא את אביו בברכת המזון אם לא אכל האב כדי שביעה‬ ‫מסומא‪ ,‬דסומא חייב בעצם מדרבנן‪ ,‬אבל בקטן עיקר המצוה‬ ‫אך באמת מרגיש כל בר דעת בלבו שלא זו הדרך ולא‬ ‫על אביו לחנכו במצוות‪ ,‬אלא דמ” מ שאני מאשה כיון דאביו‬ ‫כמבואר בדבריו בפ”ה מברכות (הלכה ט”ו‪ -‬ט”ז)‪ ,‬וא”כ פליג‬ ‫זו העיר ויש לגלגל עם הנערים בשלום ובמישור‪ ,‬באהבה‬ ‫חייב לחנכו ואתי לכלל חיוב כמבואר‪ ,‬ודו”ק בזה‪.‬‬ ‫הרמב”ן על עיקר דברי הרמב”ם ודלא כדברי הכס ” מ‪ ,‬וצע”ג‪.‬‬ ‫ובחמלה וחנוך לנער על פי דרכו‪ ,‬אלא שצ”ב ביסוד הדברים‪.‬‬ ‫והנה במה שנחלקו הרמב” ן והרמב”ם פליגי נמי רש”י‬ ‫ולדרכנו יש ליתן קצת טעם בחילופי לשונות הרמב”ם‬ ‫ונראה לפי דרכנו שלא באו חכמים לעקור מצות חינוך‬ ‫הנ” ל דבאכילת מצה ובמקרא מגילה נקט לשון מאכילין אותו‬ ‫ותוס' בברכות (מ”ח ע”א)‪ ,‬ודעת רש”י שם (ד”ה עדשיאכל) כדברי‬ ‫דאורייתא אלא להוסיף עליה‪ ,‬ואף שחייבו את בקטנים‬ ‫ומחנכים אותו לקריאה‪ ,‬דכיון דעיקר החיוב על האב הוא‪,‬‬ ‫הרמב”ן דאין הקטן מוציא אחרים ידי חובתן‪ ,‬כיון דאין החיוב‬ ‫הפקה‪' :‬ו אנו הו' ‪05331.05646‬‬ ‫בדקדוקי המצוות כאילו גדולים ובני חיובא המה‪ ,‬מ” מ במקום‬ ‫ובמעשים אלו שייך שיתוף בין המחנך להמתחנך על ידו‪ ,‬דיש‬ ‫עליו אלא על אביו‪ ,‬ובתוס' (ד”ה עדשיאכל) כתבו דהקטן מוציא‬ ‫שנראה לפי ראות עינינו ושיקול דעתנו אם נכפה עליהם‬ ‫ומאכילין לו לאדם‪ ,‬לכן נקט הרמב”ם בלשונו דמצות האב‬ ‫את המחויב מדרבנן‪ ,‬וזו שיטת הרמב”ם כמבואר‪.‬‬ ‫את פרטי המצוות נרחיק אותם מתכלית יעודם‪ ,‬עדיף לנהוג‬ ‫להאכיל לבנו על מנת לחנכו במצוות‪ ,‬ובפרט דהרמב”ם שם‬ ‫אמנם לענ” ד נראה‪ ,‬דלא נחלקו הראשונים ביסוד גדר‬ ‫עמהם במתינות ובדרך זו לחנכם לשמחת המצוה ואין חיוב‬ ‫נקט דקטן היודע לאכול כזית פת חייב במצה‪ ,‬ואף ילד קטן‬ ‫החינוך אי רמי על הקטן עצמו או על אביו‪ ,‬דבאמת כו ” ע‬ ‫להוכיחם ולהכותם‪ ,‬ודו”ק בזה‪.‬‬ ‫ביותר יודע לאכול כזית פת וחייב במצה ולכן נקט דמאכילין‬ ‫מידו דעיקר חיוב החינוך על האב הוא לחנך את בניו במצוות‬ ‫> בדי אגדה• <‬ ‫ואנכי עפר ואפר‬ ‫עצמכם לפני‪ ,‬נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי‬ ‫״ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני‬ ‫אך י ש לפרש בזה עוד פירו ש אחר‪ ,‬דהנה כתב ר ש"י‪:‬‬ ‫עפר ואפר‪ ,‬למשה ואהרן אמר ונחנו מה‪ ,‬לדוד אמר‬ ‫ואנכי עפר ואפר" (יח‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫"ואנכי עפר ואפר ‪ -‬וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי‬ ‫ואנכי תולעת ולא אי ש‪ ,‬אבל עובדי כוכבים אינן כן‪ ,‬נתתי‬ ‫״דריש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר‬ ‫המלכים‪ ,‬ואפר על ידי נמרוד‪ ,‬לולי רחמיך א שר עמדו לי"‪.‬‬ ‫גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר‪ ,‬לפרעה אמר מי‬ ‫ואפר‪ ,‬זכו בניו לשתי מצות‪ ,‬אפר פרה‪ ,‬ועפר סוטה‪.‬‬ ‫מלחמת המלכים ואור כשדים היו מעשרת הנסיונות‬ ‫ה'‪ ,‬לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו'‪ ,‬לנבוכדנצר‬ ‫והאיכא נמי עפר כיסוי הדם‪ ,‬התם הכשר מצוה איכא‪,‬‬ ‫שאברהם אבינו נתנסה בהן ועמד בהן‪ ,‬ובזכות מסירות‬ ‫אמר אעלה על במתי עב‪ ,‬לחירם מלך צור אמר מושב‬ ‫הנאה ליכא" (סוטה יז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הנפש של אברהם אבינו בעפר ואפר זכו בניו בשתי‬ ‫אלהים ישבתי בלב ימים‪ .‬אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן גדול‬ ‫יש לפרש מאמר זה בשתי דרכים‪:‬‬ ‫מצוות אלה‪.‬‬ ‫שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם‪ .‬דאילו‬ ‫מחד גיסא י ש לפרש את דבריהם בפשטות‪ ,‬שבשכר‬ ‫ונראה שש תי מצוות אלו מסמלות את הכפרה‬ ‫באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר‪ ,‬ואילו במשה ואהרן כתיב‬ ‫עצם האמירה זכו בניו‪ ,‬כי אמירה זו י ש בה מדת ענוה‬ ‫והטהרה‪ ,‬שני יסודות העבודה והדביקות‪ ,‬אפר פרה שעל‬ ‫ונחנו מה"‪.‬‬ ‫מופלגת‪ ,‬ובזכות הענוה זכה‪.‬‬ ‫ידם עולה טמא המת מטומאה לטהרה‪ ,‬ועפר סוטה שעל‬ ‫ובזכות מדת הענוה של אברהם אבינו זכו בניו למצוות‬ ‫וכך אמרו בחולין )פט‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫ידו מנקים את האשה מכל חשד והופכים את הקללה‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫"אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם‪,‬‬ ‫לברכה‪.‬‬ ‫שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין‬ ‫© כל הזכויו ת ש מורו ת ל מכון מנחת אשר‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,23170 .‬ירו שלי ם‪ | .‬דוא״ל‪in fo @ m in ch asa sh er.co m :‬‬ ‫לקבלת הגליון מדי ש בו ע ניתן לפנו ת ל מיי ל הנ״ל | ניתן ל ה אזין ל שי עו רי מרן הרב שלי ט״א ב טל פון‪03-6171007 :‬‬ ‫פר' וירא‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫אכילת המלאכים אצל אברהם ־ יתרון האדם על המלאכים‬ ‫במדרש רבה (י תרו כ״ח) איתא שבשעה שעלה משה רבנו למרום לקבל התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו‪ ,‬עשה בו הקב״ה קלסטרין של פניו‬ ‫של משה דומה לאברהם‪ ,‬אמר להם הקב״ה אי אתם מתביישין הימנו‪ ,‬לא זהו שירדתם ואכלתם בתוך ביתו‪ .‬ומבואר דמפני שאכלו אצל אברהם היו‬ ‫צריכין ליתן למשה לקבל את התורה‪ .‬ובפשטות היינו משום הכרת הטוב‪ ,‬שהיו צריכין להכיר טובה לאברהם אבינו על ההכנסת אורחים שהכניסן‬ ‫לתוך ביתו‪ .‬ונראה לבאר הענין דבזה שהמלאכים נתארחו ואכלו אצל אברהם‪ ,‬בזה נעשה אברהם אבינו המשפיע על המלאכים‪ ,‬דזהו עצמו של‬ ‫הכנסת אורחים שבעל הבית משפיע מטובו על האורח‪ ,‬ואם כן בזה שנתארחו ואכלו אצל אברהם נעשה אברהם אבינו המשפיע על המלאכים‪ ,‬והם‬ ‫המקבלים ממנו‪[ ,‬והגם שהיו מלאכים‪ ,‬מ״מ באותה שעה שבאו אצל אברהם‪ ,‬היו צריכין למאכלו של אברהם אבינו]‪ ,‬ולא רק שהם מקבלים‬ ‫מהמשפיע‪ ,‬אלא שהם גם תלויים באברהם‪ ,‬שצריכים וזקוקים הם לו שיתן להם ממאכלו‪.‬‬ ‫והנה בנפש החיים שער א׳ פרק י׳ כתב שבדבר אחד יש יתרון גדול לאדם יותר מהמלאכים‪ ,‬והוא הכח להשפיע ולהאיר בכל העולמות‪ ,‬וגם המלאכים‬ ‫עצמם משיגים עליה ותוספת קדושה על קדושתם מכח מעשה האדם‪ ,‬ולכן אין המלאכים אומרים קדושה עד שישראל מקדישים קדושה למטה‪,‬‬ ‫מפני שאין בכוחם ויכלתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם עד עלית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה‪ .‬וזהו גם ענין אמירת פרק‬ ‫שירה המבואר בחז״ל‪ ,‬שעל ידי אמירת האדם אותו‪ ,‬הוא נותן כח למלאכים והשרים של כל אלו הבריות שיאמרו אלו השירות‪ ,‬ועל ידי זה הם‬ ‫משפיעים שפע בכל התחתונים עכ״ד הנפש החיים‪ ,‬ומבואר דכח ההשפעה של המלאכים תלוי בישראל‪ ,‬ובענין זה גדולים ישראל מהמלאכים‪.‬‬ ‫וכוחם של ישראל הוא ע״י התורה‪ ,‬כמו שהאריך שם בשער ד׳ שהכח של ישראל להשפיע בכל העולמות הוא מכח התורה דקודשא בריך ואורייתא‬ ‫וישראל חד הוא‪ .‬וא״כ נמצא דבקבלת התורה מקבלין ישראל את הכח להיות המשפיעים על המלאכים‪ ,‬והמלאכים נעשים זקוקים ותלויים בישראל‪,‬‬ ‫שישראל יביאו עליהם השפעה‪.‬‬ ‫מעתה י ש לבאר‪ ,‬דזהו שאמר להם הקב״ה אי אתם מתביישים הימנו שאכלתם בתוך ביתו‪ ,‬דכיון שאכלתם בתוך ביתו ואתם המקבלים ממנו‪ ,‬והוא‬ ‫המשפיע אליכם‪ ,‬וכבר הוקבע הענין שאברהם הוא המשפיע‪ ,‬והמלאכים הם המקבלים ממנו‪ ,‬אם כן ראוי הוא גם עכשיו לקבל את התורה‪ ,‬וע״י‬ ‫קבלת התורה יהיה להם כח התורה להשפיע על המלאכים‪ ,‬ושיהיו המלאכים תלויים‪ ,‬ומכח המעשה שאכלו אצלו ונעשה הוא המשפיע והם‬ ‫המקבלים‪ ,‬ממילא אין להם הכח לעמוד כנגדו ולעכבו מלקבל את התורה ולהיות המשפיע אליהם‪.‬‬ ‫והנה במדרש (מדר״ר פמ״ח) הקשה דבתחילה כתוב ׳שלשה אנשים נצבים עליו'‪ ,‬ואח״כ כתוב 'והוא עומד עליהם׳‪ ,‬ומתרץ המדרש דקודם שאכלו‬ ‫אצלו‪ ,‬היו הם נצבים עליו‪ ,‬ואחר שאכלו אצלו הוא עומד עליהם ואימתו מוטלת עליהם‪ .‬ולפי״ד י ש לבאר דברי המדרש‪ ,‬שע״י שאכלו אצלו‪ ,‬נעשה‬ ‫אברהם עומד עליהם‪ ,‬היינו שהוא מעליהם והוא המשפיע להם‪ ,‬והם נעשו מקבלים ממנו‪ ,‬ובזה הוטלה עליהם אימת אברהם‪.‬‬ ‫'יוקח נא מעט מים'‬ ‫כשבאו המאלכים אל בית אברהם כתוב (י״ח‪ ,‬ד׳) ׳יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם׳‪ .‬וברש״י כתב‪ ,‬כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם‪,‬‬ ‫והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו‪ .‬ו עדיין יש לדקדק‪ ,‬למה אמר אברהם שיקחו ׳מעט מים׳‪ ,‬והרי כיון דהמים באו ב שביל שירחצו רגליהם‪,‬‬ ‫ממילא יתנו להם כדי רחיצת רגליהם‪ ,‬ולמה הוסיף אברהם אבינו שיהיה זה ׳מעט מים׳‪.‬‬ ‫וי ש לומר בזה‪ ,‬דהנה הדין הוא דנכרי מבטל עבודה זרה שלו‪ ,‬וא״כ יש לומר דברחיצה מועטת כבר מבטל בזה את העבודה זרה‪ ,‬ולזה סגי במעט‬ ‫מים‪ ,‬שרחיצה מועטת זו‪ ,‬תהיה מעשה ביטול על העבודה זרה שעל רגליהם‪ ,‬ו שוב אין צריך שירחצו את כל רגליהם‪ ,‬דהעבודה זרה כבר בטלה‪.‬‬ ‫מעתה י ש לומר‪ ,‬דכיון שפירש רש״י דכל הרחיצה באה רק ב שביל שהקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו‪ ,‬אמר אברהם ׳יוקח נא מעט מים׳‪ ,‬דעל‬ ‫ידי מעט מים ורחיצה מועטת‪ ,‬כבר יבטל שם עבודה זרה מהאבק שעל רגליהם‪ ,‬ולכן אין צריך מים ב שיעור של כדי רחיצת רגליהם‪ ,‬אלא סגי‬ ‫בשיעור מועט של תחילת רחיצה‪ ,‬דבזה כבר סגי לבטל העבודה זרה‪.‬‬ ‫מצרים‪ -‬בשר חמורים בשרם‬ ‫כתוב (כ״א‪ ,‬ט׳) ׳ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק׳‪ .‬צריך ביאור למה לא קראו הכתוב בשמו ׳ישמעאל׳‪ ,‬אלא סתם שמו‬ ‫וקראו בן הגר‪ .‬עוד צריך ביאור למה הזכיר הכתוב שהגר היא מצרית‪ ,‬ומאי נפק״מ בזה שהיא מצרית‪.‬‬ ‫והנה שרה אמרה לאברהם שיגרש גם את הגר‪ ,‬וצריך ביאור הרי כל הטעם לגירו שו של ישמעאל היה מפני שהיה מצחק‪ ,‬ואם כן הוא טעם לגרש‬ ‫את ישמעאל‪ ,‬ומה זה נוגע לאמו‪ ,‬ולמה אמרה לגרשה‪ ,‬ואם ישמעאל חטא אמו מה חטאה‪ .‬וי ש לבאר דמעשיו הרעים של ישמעאל שהיה מצחק‬ ‫באו לו מרוח אמו‪ ,‬והשורש לכל דרכו הרעה הוא מחמת היותו בן מצרית שהם שטופי זימה ועליהם הכתוב אומר ׳בשר חמורים בשרם וגו׳‪ ,‬ולא‬ ‫היה זה הנהגה שחידש מעצמו‪ ,‬אלא היה זה הליכה בדרכי מצרים‪ ,‬שבאו לו מכח אמו שהיתה מצרית‪ ,‬ולכן אמרה שרה שיגר ש גם הגר‪ ,‬שהיא הייתה‬ ‫שורש דרכו הרעה‪ .‬ולפי זה י ש לבאר דלכן קראו הכתוב ׳בן הגר המצרית׳‪ ,‬ולא הזכיר את שמו‪ ,‬שבא לומר שראתה שישמעאל בהנהגתו מתייחס‬ ‫אחר אמו‪ ,‬ולומר שהוא מושפע מאמו‪ .‬וכן מבואר למה הזכיר הכתוב שהגר היא מצרית‪ ,‬דזהו עיקר ו שור ש כל ההנהגה הרעה‪ ,‬וראתה שרה שישמעאל‬ ‫נוהג במנהגי מצרים הבאים לו דרך אמו‪ ,‬ועל כן אמרה לגרש אותם‪ ,‬אע״פ שרק את ישמעאל ראתה מצחק‪.‬‬ ‫עקידת יצחק‬ ‫חכם אחד שליט״א שאל למה בכל מקום נקרא מעשה העקידה על שם העקידה‪ ,‬וגם הזכות נקראת על שם העקידה‪ ,‬ומבקשים שיזכור את זכות‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬וכמו שאומרים בתפלת מוסף של ראש השנה‪ ,‬׳ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק סנו על גבי המזבח׳‪ ,‬ולא נקרא‬ ‫על שם עיקר הדבר שזהו הקרבתו של יצחק‪ ,‬וזהו עיקר הזכות שמכוחו אנו מבקשים‪ ,‬והרי ךכאורה העקידה לא הייתה אלא מכשירי קרבן גרידא‪,‬‬ ‫ולא זהו עיקר התכלית‪ ,‬וא״כ למה נקרא כל הענין על שם מעשה העקידה‪.‬‬ ‫וי ש לבאר דאמנם עיקר התכלית היתה בהקרבת יצחק לעולה‪ ,‬אבל המסירה של יצחק שמסר עצמו להעלותו לקרבן‪ ,‬זה נשלם ונגמר בעת שנעקד‪,‬‬ ‫דמעת שנעקד הרי הוא כבר מסור ביד אחרים לעשות בו כרצונם‪ ,‬וניטלה ממנו ממנו הבחירה‪ ,‬ואם כן נמצא דעיקר המסירות נפש של יצחק היתה‬ ‫במה ובשעה שהסכים להעקד‪ ,‬ובזה להמסר ליד אברהם להעלותו לעולה‪ ,‬ואם כן זהו המעשה שמכוחו יש את זכות העקידה‪ ,‬ועל כן נקרא כל‬ ‫המעשה על שם מעשה העקידה‪ ,‬ומכח מעשה זה הוא עיקר הזכות‪.‬‬ ‫והנה בכתוב מבואר שאברהם אבינו עקד את יצחק קודם שהעלוה על המזבח‪ ,‬וכמו שכתוב בפסוק ׳ויעקד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח׳‪,‬‬ ‫הרי דקודם עקדו‪ ,‬ורק אח״כ שמו על המזבח‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור למה היה צריך לעקדו קודם שהעלהו על המזבח‪ ,‬ולמה לא היה סגי במה שיעקדו‬ ‫אחר שיהא על גבי המזבח‪.‬‬ ‫ואא״ז מרן הגרי״ז זצ״ל אמר בזה בשם המהרי״ל דיסקין זיע״א דכיון שאברהם נצטוה להעלותו על גבי המזבח‪ ,‬וכמו שכתוב ׳והעלהו לעולה׳‪ ,‬ובגמ׳‬ ‫בשבת דף צ״ד ע״א איתא‪ ,‬דחי נושא את עצמו‪ ,‬ובכפות אינו נושא את עצמו‪ ,‬ועל כן אם היה אברהם מעלהו קודם שעקדו‪ ,‬לא היה נחשב שאברהם‬ ‫העלהו‪ ,‬אלא שיצחק עלה מעצמו‪ ,‬ועל כן עקדו‪ ,‬ועל ידי זה כבר אינו נושא את עצמו‪ ,‬ובזה מתקיים ההעלאה על ידי אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ולפי זה נמצא דבזה שמסר עצמו לעקידה‪ ,‬בזה מסר עצמו גם לקיום עצם הדין העלאה‪ ,‬והיינו כמו שנתבאר‪ ,‬דהמעשה שבו נמסר יצחק להיות‬ ‫נתון ומסור לאברהם אבינו היה במה שנעקד‪ ,‬שעל ידי שנעשה כפות שוב אינו ברשות עצמו‪ ,‬ועל כן מבואר היטב שעיקר הזכות הוא מה שיצחק‬ ‫נעקד‪ ,‬ועל ידי זה היה מסור ונתון ליעשות בו ההעלאה וההקרבה לעולה‪ ,‬ועל כן גם נקרא שם המעשה‪ ,‬על שם העקידה‪.‬‬ ‫עמלי התורה הם המה ליבן של ישראל‬ ‫‪M‬‬ ‫מתוך דברי ברכה לאלפי נבחני ׳דרשו׳ לאחר מעמד נורא הוד של ריתחא בעומקא דשמעתתא‬ ‫כבוד מרנן ורבנן ראשי הישיבות‪ ,‬אברכים חשובים עמלי התורה הרבנים הגאונים שליט״א‪ .‬למדנו בראשית‪ ,‬ורש״י מביא דברי חז״ל ב שביל ראשית‪,‬‬ ‫בשביל התורה וי שראל שנקראו ראשית‪ ,‬לא נברא העולם אלא ב שביל ישראל שיעסקו בתורה‪ .‬בתיבה הראשונה התורה אומרת את תכלית בריאת‬ ‫העולם‪ ,‬שזה בשביל ישראל שיעסקו בתורה‪ .‬אפשר לומר שבזה יש תשובה לקהלת‪ ,‬שלמה המלך אומר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל‬ ‫הבל‪ ,‬אומר רש״י ’קהלת קורא תגר ואומר על כל יצירת שבעת ימי בראשית שהכל ‪bnn‬‬ ‫של הבלים הוא‪ :‬ואם כן צריך ביאור מה התשובה על זה‪ .‬התשובה לזה כתובה כאן בתיבה‬ ‫הראשונה בתורה‪ ,‬במילה הראשונה‪ ,‬מיד כשהתורה אומרת את סדר מעשה בראשית‪,‬‬ ‫התורה אומרת את התכלית של בריאת העו^ם‪ ,‬שזה ב שביל ישראל שיעסקו בתורה‪ .‬כל‬ ‫העולמות‪ ,‬כל היצורים‪ ,‬כל הגלגלים‪ ,‬כל הכוכבים‪ ,‬הכל נברא ב שביל ישראל שיעסקו‬ ‫בתורה‪ ,‬בשביל עסק התורה שוה לברא את כל הבריאה‪ .‬וזקני מרן הרב זצ״ל אמר בשם‬ ‫רבנו הגר״ח זיע״א שלא רק בשעת הבריאה הייתה כל הבריאה ב שביל ישראל שיעסקו בתורה‪ ,‬אלא לעולם כל פעולה ופעולה הנעשית בעולם‬ ‫אינה אלא ב שביל תכלית זו שישראל יעסקו בתורה‪ ,‬ואם י ש איזה גוי במזרח הרחוק שתוקע מסמר‪ ,‬אין זה אלא כדי שישראל יעסקו בתורה‪.‬‬ ‫אברכים עמלי תורה בזמן הקשה הזה שיש רדיפה על התורה ועל לומדי התורה ה׳ ירחם‪ ,‬צריכים לדעת שהם המה נזר הבריאה‪ ,‬הם הלב של כלל ישראל‪,‬‬ ‫הם התכלית של כל הבריאה כולה‪ ,‬כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל אברכים שילמדו‪ ,‬קנין ש״ס‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬שיעמלו בתוס׳ ברשב״א בקושיא של‬ ‫רעק״א‪ ,‬צריך שתהיה לכם הידיעה| הזו‪ ,‬ויגבה לבו בדרכי השם‪ ,‬לא גאוה פסולה אלא גאוה בדרכי ה’‪ ,‬אין שום תכלית בעולם‪ ,‬אין צריך לומר על העולם הזה‪,‬‬ ‫אלא אפילו בכל העולמות כולם וכל קיום הכלל ישראל אין בהכל תכלית זולת התכלית שתשבו ותעמלו בתורה באופן כזה ובאופנים אחרים‪ .‬הקב״ה יעזור‬ ‫שבזכות ריבוי התורה ננצל מעול המלכות וכמו שאמרנו בימים נוראים שתבטל מעלינו גזרות המלכות ותגזור עלינו גזרות טובות‪ .‬הקב״ה יתן כח לרב הגאון‬ ‫רבי דוד שליט״א להמשיך הלאה להחזיק במעוז התורה‪ ,‬ולכל האברכים להמשיך ללמוד בבריאות להבין ולהשכיל‪.‬‬ ‫־•־־'•‪-‬‬ ‫״‬ ‫■‬ ‫‪ h M M‬י**‬ ‫י י י י י■‪*.‬‬ ‫י י י» י* י ו‬ ‫‪W‬‬ ‫^‬ ‫י ‪ A‬י‬ ‫י‬ ‫—י‬ ‫‪M‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫וירא‬ ‫*י‬ ‫‪<w‬‬ ‫‪y‬‬ ‫גליון ‪ | 3 0 0‬תשפ״ז‬ ‫‪^ 1‬‬ ‫‪f ...‬‬ ‫•״״י‬ ‫פניני‬ ‫הפדשה‬ ‫ואותן ארבעה וחמשה דראיות וסת הנ"ל‪ ,‬הוי ראיה אחת שורשית‪,‬‬ ‫שממנה תחילת שם וסת‪ ,‬והשאר הנוספות קובעות את השיעור‪ ,‬וכך‬ ‫הנה נא לי שתי בנות (יט ח)‬ ‫הוא בתשלום 'ארבעה וחמשה'‪ ,‬שהוא תשלום ה'קרן' בצרוף 'שלושה‬ ‫עומק שורשן הטמא של עמון ומואב שמתבטא בשנאתן‬ ‫וארבעה המודגשת בקרן‪ ,‬שרה עם שלושה וארבעה של קנס‪ ,‬שהוא‬ ‫לישראל‬ ‫'עצירת כל רחם לבית אבימלך' הנ"ל‪ ,‬ואותו עונש מודגש כאן אחרי‬ ‫כתב ר ש"י שכל הלהוט אחרי העריות סוף מאכילים אותו מבשרו‪,‬‬ ‫ויכוח אבימלך להצדיק מעשיו‪' ,‬בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי'‪ ,‬שהוא‬ ‫דהיינו זה כעין קלקול של 'ספות הרוה את הצמאה'‪ ,‬שפיר ש הרמב"ן‬ ‫היפוך מהודאת בע"ד הפוטר בקנס‪ ,‬דמינה תשמע שככל שמצדיק את‬ ‫בזה שכל המתאוה לדברים הטבעיים‪ ,‬סוף בא להתאוות לדברים לא‬ ‫עצמו יותר‪ ,‬כך נעשה מחויב בקנס יותר‪ ,‬עד חומר הגדול של 'ארבעה‬ ‫טבעיים‪ ,‬כ'משכב זכור ובהמה' וכן הוא ב'קרובות'‪ ,‬שהם תאוה לדברים‬ ‫וחמשה' אשר נתבאר‪.‬‬ ‫לא טבעיים‪ ,‬שפוגעת במי שמתחיל בקלקול התאוה הטבעית‪.‬‬ ‫וזהו קלקול 'ע מון ומואב' שבאו לעולם ע"י תאוה שלמעלה מן ההבנה‪,‬‬ ‫היניקה בנים ;צדה בי לד תי בנן לזקניו (כא ז)‬ ‫מחמת הגדשת הסאה של התאוה הרגילה‪ ,‬וממילא כך היא תכונתם‬ ‫שרה מנסה להמעיט בערך עצמה ולייחס את גודל הנס‬ ‫בשנאת ישראל‪ ,‬שמבקשים לפגוע בישראל‪ ,‬למעלה מן ההבנה‬ ‫לאברהם אבינו‬ ‫הטבעית‪ ,‬כמ"ש חז"ל (סנהדרין צו ב) לגבי 'עמון ומואב'‪ ,‬תרי שיכני‬ ‫רואים אנו חילוק בל שון הפסוק‪ ,‬שכשרה מדברת על עצמה אומרת‬ ‫בישי דישראל‪ ,‬שבאו להשתדל לפני מלך בבל להילחם בירושלים‪ ,‬ואף‬ ‫בלשון 'רבים'‪ ,‬הניקה בנים שרה‪ ,‬ומאידך כשמדברת על הנס של לידת‬ ‫לאחר החורבן נפנו כולם לכסף וזהב‪ ,‬ואילו הם נפנו לפגוע בס"ת‪,‬‬ ‫יצחק גופא נוקטת לשון 'יחיד' לזקוניו'‪ ,‬ואפשר לומר בפשטות עפ"י‬ ‫שהוא גדר קלקול של 'ספות הרוה את הצמאה' הנ"ל‪ ,‬וזהו גם חומר‬ ‫המדרש המובא בר ש"י שבאותו היום נפקדו עקרות הרבה‪ ,‬וזהו הביאור‬ ‫קליפתן הרעה שלא נתקנת אלא בכלים של למעלה מן הטבע ע"י‬ ‫"הניקה בנים שרה"‪ ,‬בל שון רבים‪ ,‬כפי הידוע דדרכם של צדיקים לייחס‬ ‫משיח‪ ,‬שלמעלה מן העולם‪ ,‬ואילו בעוה"ז א"א לתקנן ולהשתמש‬ ‫שינוי בבריאה ובדרך הטבע לזולת ולא שנעשה מחמתם‪ ,‬והנה ביחד‬ ‫בארצם‪.‬‬ ‫עם לידת יצחק ילדו עקרות הרבה‪ ,‬והשינוי בדרך הטבע היה כללי‪,‬‬ ‫וממילא שוב אין ייחוס מיוחד בלידת שרה‪ ,‬כי הרבה עקרות נפקדו‪,‬‬ ‫כי עצר עצר ה׳ בעד כל‪.‬רחם לבית אבימלך (כ‬ ‫וממילא בענוותה מסתירה את הנס הגדול שנעשה במיוחד עבורה‪,‬‬ ‫יח)‬ ‫ומייחסת את השינוי בטבע לאברהם שנולד לו בן 'לזקוניו'‪,‬‬ ‫עונש אבימלך כבתשלומי ארבעה וחמישה‬ ‫דהיינו מחמת שהוא באמת ראוי שישתנו ב שבילו סדרי עולם‪.‬‬ ‫בגמ' בסוף החובל איכא ל מ"ד דחלוקים בזה זכר ונקיבה‪,‬‬ ‫ויקח את שני נעריו אתו ואת‬ ‫דבזכרים הוי שלש עצירות‪ ,‬ואילו בנקיבות‬ ‫איכא ארבע 'עצירות' בפתחי הגוף‪ ,‬ואפשר‬ ‫יצחק בנו (כב ג)‬ ‫להוסיף בדרך רמז‪ ,‬שבצירוף עצם השבת‬ ‫מסירות נפש דיצחק בעקידה מכפרת‬ ‫שרה למקומה‪ ,‬שהוא כעין תשלומי 'קרן'‪,‬‬ ‫על כיבוד אב דישמעאל‬ ‫‪ ,‬שפה‬ ‫נמצא דאיכא 'ארבעה וחמשה' של 'טבח‬ ‫חז"ל אמרו זה ישמעאל ואליעזר ובזוהייק‬ ‫פרשת וירא ( קג) הפליגו בשבח אליעזר‬ ‫לנאמנים‬ ‫ומכר'‪ ,‬שהוא חומר הגניבה היותר גדול‬ ‫שאמרו עליו בגמ' במרובה שנחשב‬ ‫פניני משא ומתן עם רבינו‬ ‫שביטל עצמו לאברהם‪ ,‬באמרו 'עבד אברהם‬ ‫חיוב מ ע ש ר כ ספי ם ממתנה ו אביד ה‬ ‫שהשתרש בחטא‪ ,‬היינו חומר לקיחת שרה‬ ‫אנכי'‪ ,‬אע"פ שהיה יכול לתלות השבח‬ ‫דהכא ו'בן נח' נענש על שלא למד כמ"ש‬ ‫אשתקד נכנסנו קמיה רבינו וסיפר שם בנו‬ ‫בעצמו‪ ,‬וסיים הזוהייק 'ואתם ישראל לא‬ ‫בגמ' שם‪ ,‬על המעשה כאן‪ ,‬וזה כעין גדר‬ ‫הגאון רבי שלמה הכהן קוק שליט"א שאמר‬ ‫מכבדים אותי' הה"ד (מלאכי א ו) "בן יכבד‬ ‫'השתרש בחטא'‪ ,‬אשר מורה שלא נוקפו‬ ‫קמיה רבינו דהסתפק דודו מרן הגר"ח‬ ‫אב ועבד אדוניו‪ ,‬ואם אב אני איה כבודי"‪,‬‬ ‫קנייבסקי זצלה"ה היכא דמצא אבידה‬ ‫ליבו על מעשהו‪ ,‬וכן במי שלא למד לא‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ומחליט בדעתו להחזירה לפנים משורת הדין‬ ‫נוקפו ליבו‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫ומשמע דגם ישמעאל מכבד טובא לאברהם‪,‬‬ ‫אי בעי ליתן מעשר כספים משוויותה דהלא‬ ‫שעיקרו‬ ‫שאף‬ ‫וסת‬ ‫בקביעות‬ ‫והנה מצינו‬ ‫כמובא בחז"ל‪' ,‬וי תן אל הנער'‪ ,‬זה ישמעאל‪,‬‬ ‫מדינא אינו מחוייב להחזירה‪ ,‬ורק הוא עושה‬ ‫סגי ב'שלש פעמים'‪ ,‬מ"מ פעמים דבעינן‬ ‫וגם שהתפאר שהסכים לצווי אביו על המילה‪,‬‬ ‫זאת למשה"ד‪.‬‬ ‫'ארבע' או 'חמש' ראיות‪ ,‬בווסת הדילוג‪,‬‬ ‫ונמצא שאותו 'בן יכבד אב ועבד אדוניו‪,‬‬ ‫והביא הגר"ח ראיה מהא דאברהם אבינו‬ ‫ומשמע‬ ‫ואיכא למ"ד 'עד שתשלש בדילוג'‪,‬‬ ‫משמשים לתוכחה על ישראל‪ ,‬שלא מכבדים‬ ‫השיב תיכף את כל המתנות למלך סדום‬ ‫דעת התוס' דבעינן חמש ראיות בזה‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬וזהו כח עקידת יצחק‪ ,‬של שלימות‬ ‫אמנם נתן לו מעשר מכל‪ ,‬אמנם אמר רבינו‬ ‫ולמ"ד שא"צ שתשלש בדילוג הוי 'ארבע‬ ‫כיבוד אב דיצחק‪ ,‬וקבלת עבדות שמים שלו‪,‬‬ ‫דא"א להוכיח מאברהם משום דאברהם כל‬ ‫חומר‬ ‫ראיות'‪ ,‬והיינו 'ארבעה וחמשה' של‬ ‫כלפי שמים‪ ,‬להימסר לעקידה‪ ,‬היא היא‬ ‫היותר מושלם דהשתרש בחטא הנ"ל‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫שעומדת כנגד אותו קטרוג‪.‬‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד‪ .‬להערות‪ ,‬תרומות והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדוא״ל ניתן לפנות לטלפון‪ 052-766-0975 :‬או ‪sc0527660975@gmail.com‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫וירא‬ ‫ב‬ ‫וכל זה מכח העקידה שהוא מוכיח על שלמות הנפש‪ ,‬ששייכת רק בעם‬ ‫ולכן נעשית ע"ג אותן 'שני נעריו' דוקא כמבואר‪ ,‬ובזה מקבלים את‬ ‫ישראל ולא בגויים‪ ,‬וזה השורש לגאולת משיח‪ ,‬שבו נאמר ''עני ורוכב‬ ‫הברכה של 'התגברות על האומות'‪ ,‬הנשענים על שור שו הרוחני של‬ ‫על חמור''‪ ,‬דהיינו על הכנעתם של האומות‪ ,‬בפני משיח שלעת''ל‬ ‫ישמעאל בבריתו‪ ,‬כמובא בזוהר‪ ,‬ושל אליעזר שהוא 'עוג מלך הבשן'‬ ‫ישמשו כעבדים לישראל כמו שאליעזר וישמעאל שמשו כעת את‬ ‫(כמובא בפרדר״א ט ו ד ל‪" :‬ונתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬וזה רק לכשרים שבהם אבל הרשעים יאבדו‪ ,‬לדיראון עולם‪.‬‬ ‫בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא‪ ,‬והקימו למלך‪ ,‬והוא עוג‬ ‫ויש לומר ביותר דיוק עפ''י דברי חז''ל (פרדר'' א פרק לא) שאברהם‬ ‫מלך הבשן")‪ ,‬אשר חושש משה מפניו ע"י מעשה העקידה בקרא ד'ויר ש‬ ‫אבינו שאל את אליעזר וישמעאל‪ ,‬אם הם רואים את המקום ואמרו‬ ‫זרעך את שער אויביו"‪.‬‬ ‫שלא‪ ,‬ו מרו מז בזה על כך שהאומות בשעת 'הסתר פנים' כמו ני סיון‬ ‫העקידה שעל פניו היה הסתר פנים עצום שהקב''ה מצווה לאברהם‬ ‫שזבו לכם פה עם החמור (כב ה)‬ ‫לשחוט את בנו יחידו שנולד לו לעת זקנה‪ ,‬ואומות העולם אפילו‬ ‫ההבדל העצום בין עם ישראל לחסידי אומות העולם בזמן‬ ‫החסידי או''ה שבהם לא מרגישים את הקדושה בז מן ההסתר פנים כמו‬ ‫הסתר פנים‬ ‫שכאן אליעזר וישמעאל לא ראו מאומה‪ ,‬אפילו שהיו מחוברים‬ ‫על פסוק זה דר שו חז''ל (נדה יז א) שבו לכם פה עם החמור‪'' ,‬עם‬ ‫לאברהם ויצחק‪ ,‬וזה הייחוד של כלל ישראל לראות את הקב''ה גם בז מן‬ ‫הדומה לחמור''‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬מדוע דוקא כאן נרמזה דרשה‬ ‫ההסתר פנים הכי גדול‪ ,‬ולכן אברהם ויצחק ראו את מקום העקידה‬ ‫זו‪ ,‬אלא הביאור הוא שדוקא ישמעאל ואליעזר‪ ,‬שהם המובחרים‬ ‫וישמעאל ואליעזר לא‪.‬‬ ‫שבאומות כלפי ישראל הם חשובים כמו חמור‪.‬‬ ‫דברים אחדים לרגל גיליון ה‪300-‬‬ ‫על הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך‪ ,‬בשם חכמי ורבני מכון 'שפתי כהן'‪ ,‬על שנתת לנו את הזכות הנדירה והקדושה להוציא קרוב‬ ‫לעשור שנים‪ ,‬מידי שבוע‪ ,‬תורת רבינו להפיצה ביעקב ולחלקה בישראל‪ ,‬בעשרות אלפי עותקים הן בהדפסות השונות בערים‬ ‫ירושלים בני ברק ו מודיעין עילית ליי קוואוד ומונסי‪ ,‬ובשאר מקומות‪ ,‬והן באכסנייה המופלאה של 'קובץ גליונות'‪ ,‬אשר מגיע‬ ‫לכל מושבותיהם של התלמידי חכמים בארץ ובעולם‪ ,‬עד כדי שישנם מאות רבות של תלמידי חכמים מופלגים‪ ,‬שאינם יכולים‬ ‫‪II‬‬ ‫להכנס לשבת‪ ,‬מבלי להתענג‬ ‫דעת‬ ‫על תורתו של רבינו 'איילת‬ ‫אהבים יעלת חן'‪ ,‬בבחינת‬ ‫וטזסד‬ ‫חכמה‬ ‫י מן שכל הרוצה לטעום בה כל הטעמים טועם‪,‬‬ ‫'לומדעס' עמוקה‪ ,‬לצד רמזים מכל חדרי התורה‬ ‫מדרשים ספרי‪ ,‬וספרא‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬הכל‬ ‫בלול בבקיאות מופלאה‪ ,‬ומאידך סיני נורא עוקר‬ ‫הרים זו בזו וטוחנן בסברא‪ ,‬עד כדי שפעמים רבות‬ ‫שהיה רבינו אומר סברא היה מבקש [כן היה מעשה‬ ‫רבינו לכל הת''ח שירדו לסוף דעתו העמוקה בדקות‬ ‫הסברא] שנחזור על הסברא לראות שאכן הבינו‬ ‫הדברים לאשורם‪ ,‬וביותר שעברנו התנכלויות‬ ‫ורדיפות מכל מיני צרי עין‪ ,‬שהוצאת העלון היתה‬ ‫לצנינים בעיניהם וע שו כל שביכלתם‪ ,‬ואף מעבר‬ ‫ליכלתם‪ ,‬בדברים שאין הנייר סובלם‪ ,‬לנסות לעצור‬ ‫בידינו‪ ,‬אמנם זכינו לרוח טהרה מיוחדת ממרום‪,‬‬ ‫להתגבר על כל הקשיים והמפריעים ולהנות את כלל‬ ‫ישראל מלכי רבנן מצוף דבש תורת רבינו‪ ,‬ואכן‬ ‫תפילתנו נישא שנזכה להמשיך בעבודת הקודש‬ ‫בדחילו ורחימו‪ ,‬עדי ביאת ינון גוא''צ לראות את‬ ‫רבינו עומד על משמרתו בבית המקדש בהקרבת‬ ‫התמיד‪ ,‬ומכפר עוונותיהן של ישראל‪ ,‬בקרוב בימינו אמן‪[ .‬בתמונה רבינו בבי קורו המיוחד אצל רבני המכון לרגל גיליון ה‪.] 200‬‬ ‫ויצא יצחק לישיח השדה'‬ ‫מעיר הקודש טבריה והמחוזות נשגר טנא של ברכות קמיה אכסנייה של תורה האי גברא רבא ויקירא אשר זכה להדבק בעץ החיייים בקדמת‬ ‫עדן וליצוק מים על ידיו הקדושות גלילי זהב של מרן שר התורה הגרשי״ח זי ע'' א לרגל השמחה הכפולה במעונו באירוסי בתו המהוללת‬ ‫שתחי'‪ ,‬ובהכנס בנו החכים לנועם תורה ומצוות יצו ה' את הברכה באסמיו לרוות מהם רב נחת בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך‬ ‫הרחבה והרווחה כל הימים‪.‬‬ ‫משה חיים שניידר‪-‬יעקב בריזל‬ ‫כעתירת המברכים בכל לב‬ ‫העלון יוצא בחסות ש״ס הדרן להכנה‪ ,‬לשינון ולחזרה ‪ -‬בלשון קלה ובהירה!‬ ‫ועכשיו‪ ,‬מבצע מיוחד לקוראי העלון! ולזכות רפואת הרב שליט״א‪,‬‬ ‫סדר קדשים ‪ 22 -‬חוברות במהדורת כיס‪ ,‬במחיר מיוחד של ‪ ₪ 99‬בלבד! פחות ממחיר העלות!‬ ‫להזמנות‪052-768-4241 :‬‬ ‫ורבי שלמה ליוהו לבית הרפואה לעבור את הטיפול‪ ,‬וכשסיימו באו לשוב‬ ‫לכיוון הישיבה‪ ,‬ורבינו היה תפוס ב שרעפיו בלימוד‪ ,‬וכמעט שלא היה ניתן‬ ‫להסיח את דעתו‪ ,‬וכשעברו ליד חנות נוחות בתחנת דלק פלונית‪ ,‬העיר רבי‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשך‬ ‫שלמה ואמר לרבינו הנה כאן לא רחוק ממוקמת התחנת דלק שעשתה‬ ‫עניינו היה מעשה קידוש ה'‪ ,‬ממילא גם כשמחזיר ומקדש ש'' ש בזה הרי‬ ‫לרבינו צער רב בעבר עקב היותה פתוחה בשבת‪.‬‬ ‫עושה בזה פעולתו ומטרתו ובוודאי שהוא חייב במעשר מזה‪.‬‬ ‫ויצא רבינו מהרכב ועשה ברכת כהנים‪ ,‬והתפלל‪ ,‬וראה איזה פלא לאחר‬ ‫והוספנו קמיה רבינו שלפי זה יש להסתפק באותם הזוכים ומביאים‬ ‫כמה שבועות נכנס מקורבו של רבינו עשרות בשנים הר''ר שי שלמה סילם‬ ‫לרבינו כספי צדקה לחלקם וידוע שכל הכספים מחולקים לאלתר‬ ‫שיחי'‪ ,‬ואמר לרבינו שפנה אליו בעל הבית של אותה תחנת דלק וביקש‬ ‫לצדקה‪ ,‬וא"כ היה מקום לומר שכספים אלו גם מתחייבים במעשר‬ ‫ממנו במפגיע להכנס לרבינו ורוצה לבשר לו שבעזרת ה' הוא עומד לסגור‬ ‫כספים‪ ,‬ולא הכחיש רבינו ואמר מחמת שממילא הכל הולך לעניים ואין‬ ‫את החנות בשבתות כליל‪ ,‬ויהי לפלא כיצד תיכף לת''ח ברכה‪.‬‬ ‫כ״כ נפק״מ בזה אי שמיה דמע שר רמיא עליה או לא‪.‬‬ ‫עוד שח בפנינו הרה״ג רבי שלמה הנ״ל שבעת רבינו נצרך לעבור טיפול‬ ‫רפואי כלשהוא בידו מחמת ייסורים רבים שהיו לו‪ ,‬ועל הכל נצטער‬ ‫ביותר שלא יכול לכתוב חידושי תורה כהרגלו‪.‬‬ ‫הדפסת העלון לע״נ רבני טבריא‪:‬‬ ‫רבה הראשי של טבדיא‪ ,‬הצדיק החכם דבי חיים בן דבי יצחק סמאגיא זצ״ל‬ ‫רבה הראשי של טבדיא‪ ,‬הצדיק החכם דבי יעקב חי בן דבי ברוך זריהן זצ״ל‬ ‫‪mU‬‬ ‫מייסד ת״ת ביבאס‪ ,‬הצדיק החכם דבי רפאל ביבאס זצ״ל‬ ‫'״־׳"‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫—‪o‬‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —‪0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה‬ ‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי איתמר גרבוז‬ ‫האדם הגדול בענקים‪ -‬זה אברהם אבינו‬ ‫לוי‪ ,‬כתיב האדם הגדול בענקים‪ ,‬זה אברהם‪ ,‬ולמה קורא אותו גדול‪ ,‬שהיה‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום‪ ,‬וישא עניו‬ ‫ראוי להבראות קודם לאדם הראשון‪ ,‬אלא אמר הקד וש ברוך הוא שמא‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל‬ ‫יקלקל ואין מי ש יבא לתקן תחתיו‪ ,‬אלא הרי אני בורא את האדם תחלה‪,‬‬ ‫וישתחו ארצה (יח‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיוי‪ ,‬ומבואר דהא דנקרא אברהם האדם‬ ‫הגדול הוא מש ום שהיה ראוי להבראות הראשו ן בעולם‪ ,‬וצ״ב איך הא דהיה‬ ‫ויהי היום ויעבר אל ישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם‬ ‫צריך להבראות הראשו ן מבואר בלשו ן יהגדולי‪ ,‬והרי לא כתיב כאן שהיה‬ ‫ויהי מידי עברו יסר שמה לאכל לחם (הפטרת פרשת וירא‪ ,‬מלכים ב׳ ד'‪,‬חי)‪.‬‬ ‫האדם הראשו ן וכה״ג אלא יהגדולי‪ ,‬ומאי שייטיה להא שהיה צריך להיות‬ ‫הנה בגמ' (בבא בתרא נ״ח אי) איתא‪ ,‬ירי בנאה הו הקא מציין מערתא כי מטא‬ ‫ראשון לכל הברואים‪.‬‬ ‫למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא‪ ,‬א״ל מאי‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה בשבת מזכירים בברכת המזון ירצה והחליצנו וכוי כי‬ ‫קעביד אברהם‪ ,‬א״ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫יום זה גדול וקדוש הוא לפניךי ואאמו״ר זצ״ל היה רגיל להביא שמר ן הגר״י‬ ‫זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא‪ ,‬אמר ליה ליעול מ ידע ידיע דיצר בהאי‬ ‫אברמסקי זצ״ל היה שואל‪ ,‬דבשלמא ששבת הוא יום קד וש מבואר להדיא‬ ‫עלמא ליכא עייל עיין ונפקי‪ ,‬ומבואר דרי בנאה הגיע לציין את קברו של‬ ‫בתורה וכדכתיב יויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותוי (לעיל פ״ב פסי‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫גי)‪ ,‬אבל מה שא ומר ים דשבת הוא יום גדול‪ ,‬זה צ״ב היכן מצינו בקראי‬ ‫ובתוסי שם ביארו דהא דרי בנאה ציין את המער ות של הקברים הווא מש ום‬ ‫שהשבת נקראת יום גדול‪[ ,‬וכבר עמד בזה בהקדמת ו לספרו חזון יחזקאל‬ ‫דבקבר סתום טומאה ב וקעת ועולה‪ ,‬והקשו התוסי יוא"ת והא אין קברי‬ ‫עמ״ס שבת יעו״ש משכב״ז]‪.‬‬ ‫עובדי כוכבים מטמא ים באהל‪ ,‬מש ום דאין קרויין אדם‪ ,‬ואפילו רבנן דפליגי‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דהנה בברכת אבות שבתפ ילת שמו״ע אומרים יהקל הגדול‬ ‫ארי שמע ו ן (יבמות ס״א אי) ואמרי דמטמא י ן באהל‪ ,‬מ"מ בקבר שלפני‬ ‫הגבור והנוראי‪ ,‬ובביאור תיבת יהגדולי כתב בפירוש שיח יצחק [הנדפס‬ ‫‪ 0‬הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נ״ד אי) אלא לענין נגיעה יאו בקברי לרבות‬ ‫בסידור הגר״א] דפירושו שהקב״ה גדול במ ידת ההטבה‪ ,‬וכדכתיב בקרא‬ ‫■> קבר שלפני הדיבור‪ ,‬ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התםי‪ ,‬והיינו דה וקשה‬ ‫יאתה החילות להראות את עבדך את גדלךי (דברים פ״ג פסי כ״ד) ופירש״י שם‬ ‫לתוסי דהרי אברהם אבינו היה קודם מת ן תורה והיה דינו כדין בן נח שאין‬ ‫דגדלך זו מ ידת טובך‪ ,‬והיינו דמי שמט יב לאחרים ומשפ יע להם מטובו נקרא‬ ‫קברו מטמא באהל‪ ,‬וא"כ מ״ט הוצרך רבי בנאה לציין את קברו‪.‬‬ ‫יגדולי‪ ,‬וכ"מ בגמי (פסחים קי״ח אי) שכתבה יולמה נקרא שמ ו הלל הגדול‪,‬‬ ‫והנה דעת הגר״א באדרת אליהו פרי חוקת דגוי מטמא במאהיל כנגדו אע״ג‬ ‫אמר רבי יוחנן מפני שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל‬ ‫דאינו מטמא באוהל‪ ,‬וכ"כ הרש״ש (פסחים דף טי אי) בדעת רש״י‪[ ,‬ועיי או״ש‬ ‫בריה‪ ,‬ופרש״י לפי שכת וב שם ינותן לחם לכל בשרי‪ ,‬ומבואר מכל זה דמי‬ ‫(פ״א מט"מ הי״ג) מש"כ בדברי הגר״א]‪ ,‬ולפי זה מיושב קושית התוסי די״ל‬ ‫שמט יב ומשפ יע לאחרים נקרא יגדולי‪ ,‬ולפ״ז ביאר דהרי השבת היא מק ור‬ ‫שציין את המערה בשב יל שלא יאהילו כנגדו‪ ,‬ומדברי התוסי שלא תירצו כן‬ ‫הברכה [וכמו שמזכירים בפיוט לכה דודי]‪ ,‬וכמבוי בזוה״ק דהשבת משפ יע‬ ‫מוכח לכאוי דפליגי ע״ז וס״ל דאף בכנגדו אין קברי גויים מטמאין‪ ,‬וכן מוכח‬ ‫לכל ימי החול ומיניה מתברכין כל יומא‪ ,‬וכל ימי השב וע מקבלים שפע מיום‬ ‫בדעת הרמב״ם וכמשנ״ת בארוכה במקו״א (משנת טהר ות אהלות ח״ב סיי‬ ‫השבת ומשו״ה נקראת השבת יום יגדולי‪.‬‬ ‫סי)‪ ,‬וכבר הרגיש בזה הרש״ש שם‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ועפ״ז יש לבאר ג"כ הא דאברהם נקרא האדם הגדול מש ום שהיה צריך‬ ‫ותירצו התוסי שם‪ ,‬יויש לומר דאברהם נקרא יאדםי דכתיב האדם הגדול‪ ,‬וכן‬ ‫להבראות ראשון לברואים‪ ,‬דכיון שאם היה אברהם נברא הראשון הרי היה‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬ולהכי אין למעטם מקרא דאדםי‪ ,‬והיינו דכיון דכתיב על‬ ‫משפ יע על כל הבריאה כולה‪ ,‬וכל הברואים היו צאצאיו שנולדו מכחו‪,‬‬ ‫אברהם שהיה יהאדם הגדולי א"כ לא נתמעט מקרא דאדם כי ימות באהל‬ ‫משו״ה נקרא האדם הגדול כיון שהיה צריך להבראות תחילה ולהיות‬ ‫דמיניה ילפינן שאין גויים מטמאי ן באהל‪.‬‬ ‫המשפ יע הגדול לט ובת כל הברואים‪.‬‬ ‫ומה שכתב ו התוסי דכתיב באברהם שהיה יהאדם הגדולי‪ ,‬ציין הרש״ש‬ ‫ולפי זה יש להוסיף ביאור נוסף בהא דנקרא אברהם האדם הגדול‪ ,‬דהרי‬ ‫דכוונתם להא דכתיב ביהושע (פי״ד פסי ט״ו) יושם חברון לפנים קרית ארבע‬ ‫כידוע מבואר כאן בפרשה שאברהם היה מכניס אורחים וגומל חסדים עם‬ ‫האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמהי‪ ,‬וברש״י שם פ ירש בפיי‬ ‫כל האורחים‪ ,‬וכן מב ואר בחז״ל שאברהם הוא עמ וד החסד (עיי בזוה״ק ח״ג‬ ‫קמא דקאי על אביהם של אחימן שש י ותלמי שקרא ו לו ארבע או ע״ש‬ ‫דף ש״ב אי ועוד)‪ ,‬וכיון שנתבאר דמי ש יש לו מידת החסד וההטבה נקרא‬ ‫שהאב עם של ושת בניו היו ארבע ילידי הענק [וכן פירשו שם המצ ודת דוד‬ ‫גדול‪ ,‬משו״ה שייך טפי באברהם אבינו התואר של יהאדם הגדולי‪.‬‬ ‫והרד״ק]‪ ,‬ועוד פ ירש רש״י שם יומדרש אגדה‪ ,‬האדם הגדול בענקים הוא‬ ‫וכן יש לבאר הא דכתיב בהפטרה שקורין השב וע על האשה השונמית יויהי‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬הוא שגרם להם שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה‬ ‫היום ויעבר אל ישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי‬ ‫שנתעכב ו במדבר‪ ,‬בשכר שכבד ו את הזקן בקרית ארבע שאמר ו לו נשיא‬ ‫מידי עברו יסר שמה לאכל לחםי (מלכים בי פ״ד פסי חי)‪ ,‬ומפני מה נקראת‬ ‫אלקים אתה בתוכנו (להלן פכ״ג פסי וי)‪ /‬ומקורו מדברי התורת כהנים‬ ‫יאשה גדולהי‪ ,‬מש ום שהיתה בעלת חסד ומכנסת אורחים ומי ש יש לו מידה‬ ‫(פרשת אחרי מות פרק י״ג ה״ח) עיי״ש‪ ,‬והתוסי נקטו כפירוש זה דהאדם‬ ‫זו של הטבה וחסד לאחרים נקרא יאדם גדולי וכמשנ״ת‪.‬‬ ‫הגדול קאי על אברהם‪.‬‬ ‫ועלינו ללמוד מזה כי יאדם גדולי הוא מי שמט יב לאחרים‪ ,‬ובנוסח המצבה‬ ‫^ וצריך לבאר מפני מה אברהם אבינו נקרא יהאדם הגדולי מה שלא מצינו‬ ‫של מרן הגר״ח מבריסק זצ״ל כתבו בניו יפ"נ רבינו הגדול רב החסד שר‬ ‫ף בשאר האבות‪ ,‬והראוני שבס וף מסכת סופרים (פכ״א ה״ט) איתא יהאדם‬ ‫התורה הגאון החסיד האמיתי וכו”‪ ,‬הרי שרא ו לנכון לכתוב אחר רבינו‬ ‫‪ ,‬הגדול בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה‪ ,‬קומתו כנגד שבע ים וארבעה‬ ‫ס׳‬ ‫יהגדולי שהיה רב החסד‪ ,‬ורק לאחמ״כ כתבו שהיה שר התורה‪ ,‬וזהו‬ ‫ןאנש ים ‪ ,‬ואכילתו ושתיתו כך היה כנגד שבע ים וארבעה אנשים‪ ,‬וכוחו כןי‪,‬‬ ‫‪V‬‬ ‫מש ום שהגדול הוא במה שהיה רב החסד‪ ,‬וכמשנ״ת [וכן מצינו גם‬ ‫[ויעו״ש עוד ת וספת דברים בזה]‪ ,‬והיינו דנקט המדרש דאברהם היה‬ ‫‪/‬‬ ‫לגבי השמש שנקראת יהמאור הגדולי (לעיל פ״א פסי ט״ז) מש ום ‪)3 ( 0‬‬ ‫‪3 ) 0‬גבוה כמו הענקים ומשרה נקרא הגדול בענקים‪.‬‬ ‫שהיא משפ יע אור לכל העולם‪ ,‬ואכהמ״ל]‪.‬‬ ‫‪ “ -‬יינם במדרש רבה פרשת בראש ית (פרשה י״ד סיי וי) איתא‪ ,‬יאמר רבי‬ ‫‪[H g c N s‬‬ ‫‪JO C .‬‬ ‫ל ע”י מערכת ’קובץ גליונות’ ‪k.ailvonot@.amail.com 053-3145900‬‬ ‫־‪ C‬׳ ' ‪'v 0‬‬ ‫‪t o t‬‬ ‫׳ ‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫‪s v e Jm i‬‬ ‫ואברהם הולך לשלחם ‪ -‬בענין מצוות לוויה‬ ‫מסומנים‪ ,‬אין בכלל זה דין ללוות‪.‬‬ ‫(! ־ ־‬ ‫> ויאמר אדנ״י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך‪ ,‬יקח נא‬ ‫ועוד ביאור בזה כתב בעמק ברכה (עניני גמילות חסדים שבגופו אות ג')‪,‬‬ ‫^ וגו'‪ ,‬ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם‬ ‫דהביא שם שתמה למה אין העולם נזהרין במצות לויה ושלא ראה מעולם מי‬ ‫^ (יח‪ ,‬ג‪-‬טז)‪.‬‬ ‫שנוהג כן‪ ,‬וכתב דהגאון בעל 'חזון איש' אמר לו‪ ,‬שאפשר דחיוב לויה אינו‬ ‫הנה ברש”י כאן ביאר ב׳ אופנים בביאור מקרא זה דויאמר אדנ”י אם נא וגוי‪,‬‬ ‫אלא למי שהולך בדרך יחידי‪ ,‬אבל כהיום‪ ,‬שנוסעים הרבה אנשים יחד‪,‬‬ ‫דבתחי' פירש”י 'לגדול שבהם אמר‪ ,‬וקראם כולם אדונים‪ ,‬ולגדול אמר אל נא‬ ‫נעשה כל אחד לויה לחבירו‪.‬‬ ‫תעבור‪ ,‬וכיון שלא יעבור הוא‪ ,‬יעמדו חבריו עמו'‪ ,‬ולפירוש זה כתב רש”י‬ ‫אמנם כל זה אינו אלא לענין כל פרטי דין לויה‪ ,‬אבל אף בזמן הזה שאין חיוב‬ ‫דאדני הוא לשון חול‪ ,‬ועוד פירש 'דבר אחר‪ ,‬קודש הוא‪ ,‬והיה אומר להקב”ה‬ ‫לויה בכל פרטיה‪ ,‬מ”מ כתב הסמ” ע שם בשם הדרכי משה‪ ,‬דאף שמוחלין על‬ ‫להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים‪ ,‬ואע”פ שכתוב אחר וירץ‬ ‫כבודם‪ ,‬אפ”ה יש לילך עם רבו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד'‬ ‫לקראתם‪ ,‬האמירה קודם לכן היתה‪ ,‬ודרך המקראות לדבר כן וכו''‪.‬‬ ‫אמות‪ ,‬וכן הוכיח באהבת חסד שם מדברי הגמ' (סוטה מ”ו ב') עיי”ש‪.‬‬ ‫ומקורו של רש”י בפי' השני הוא מדברי הגמ' (שבת קכ” ז א') דהכי איתא שם‬ ‫ובפשוטו צ”ב בהך דינא‪ ,‬דכיון דקיי”ל שבזה ” ז אין חיוב ללוות אורחין משום‬ ‫'אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב‬ ‫שמוחלין או משום דיש דרכים מסומנות [או שנוסעים עם אחרים]‪ ,‬א”כ מאי‬ ‫ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך‪ ,‬א”ר אלעזר בא‬ ‫טעמא צריך ללוות שיעור ד' אמות והרי אף לגבי הד' אמות שייכי הנך‬ ‫וראה שלא כמידת הקב”ה מידת בשר ודם‪ ,‬מידת בשר ודם אין קטן יכול‬ ‫טעמים דלעיל‪ ,‬וביותר יל”ע מאי מהני הליווי של ארבע אמות בפתח ביתו‬ ‫לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר ה'‬ ‫והרי את דרך זו האורח יודע לבדו איך ללכת ומה יוסיף לו שבעה ”ב ילך עמו‬ ‫אם נא מצאתי וגו''‪ ,‬וכן פסק הרמב”ם (הל' אבל פי” ד ה ”ב) וכתב 'וגדולה‬ ‫בד”א אלו‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים כהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וכו''‪,‬‬ ‫וצריך לבאר בזה ע”פ מה ששמעתי מאדם גדול אחד שאמר דדין הלויה של‬ ‫[ויל”ע דבלשון הגמ' מבואר דהכנסת אורחין גדולה יותר מקבלת פני שכינה‪,‬‬ ‫ארבע אמות אינו רק ליווי להאורח‪ ,‬אלא מלווה בזה את השכינה שבאה‬ ‫ובלשון הרמב”ם מבואר דתרויהו שוין הן]‪.‬‬ ‫אליו‪ ,‬והיינו דכיון שגדולה הכנסת אורחים כהקבלת פני שכינה א”כ כל מי‬ ‫והוסיף הרמב”ם שם וכתב‪' ,‬שכר הלווי מרובה מן הכל‪ ,‬והוא החוק שחקקו‬ ‫שמכניס אורחים זוכה להכניס אף את השכינה לביתו‪ ,‬וכשמלווה את האורח‬ ‫אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה‪ ,‬מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן‬ ‫מלווה בזה אף את השכינה שעמו‪ ,‬ורק דלזה סגי בליווי ארבע אמות‬ ‫ומלוה אותן‪ ,‬וגדולה הכנסת אורחים וכו'‪ ,‬ולווים יותר מהכנסתן‪ ,‬אמרו‬ ‫ולאחמ”כ כבר אינו מלווה את השכינה ורק את חבירו‪ ,‬ומשו”ה עד ד' אמות‬ ‫חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים'‪.‬‬ ‫לא יועיל מחילה כיון דאי” ז מדין בין אדם לחבירו אלא מדין בין אדם למקום‪,‬‬ ‫ומבואר בדברי הרמב”ם שלמד מאברהם אבינו שיש מצוה ללוות את‬ ‫ורק ליותר מד”א שאז הוא מדין בין אדם לחבירו‪ ,‬לזה מהני מחילה‪ ,‬וכמו”כ‬ ‫^ האורחים‪ ,‬וכוונתו להא דכתיב 'ואברהם הולך עמם לשלחם' דהיינו שליווה‬ ‫מה ”ט ל” ש לומר על פחות מד”א דיש דרכים מסומנים או ש יש עמו בני אדם‬ ‫‪0‬‬ ‫י» את האורחים‪ ,‬והוסיף ע” ז הרמב”ם דללוות את האורחים הוא מצוה גדולה‬ ‫בדרכים כיון שמלוה את השכינה יחד עם חבירו‪.‬‬ ‫יותר ממצות הכנסת אורחים‪ ,‬ובביאור מקור הרמב”ם לזה כתב המגדל עוז‬ ‫ובזה מבואר ג”כ מה שכתב הרמב”ם דאפילו המלוה את חבירו בעיר ג”כ יש‬ ‫שם‪ ,‬דיליף לה מהא דאלו בהכנסת אורחין הוצרך אברהם לבקש רשות‬ ‫לו שכר מרובה‪ ,‬ובפשוטו צ”ב איזה ענין יש ללוות ד' אמות בתוך העיר‪,‬‬ ‫מהקב”ה ואמר לו אל נא תעבור וגו'‪ ,‬ומשא”כ בלויה לא מצינו שביקש‬ ‫אמנם למשנ”ת הרי מבואר היטב דכשיוצא האורח מביתו ומלוהו ד' אמות‬ ‫אברהם רשות ע” ז שימתין לו הקב”ה עד שילוה את האורחין‪ ,‬ואפ”ה המתין‬ ‫בתוך העיר הרי מלוה בזה את השכינה ועל זה יש לו שכר מרובה‪.‬‬ ‫לו הקב”ה וכדכתיב 'וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה' (להלן‬ ‫ובעיקר הא דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה נראה לבאר‬ ‫פס' י”ז)‪ ,‬והמתין לו הקב”ה עד שגמר את תפלתו‪ ,‬והיינו משום דעל הלויה‬ ‫בזה ע”פ מה ששמעתי ממו” ר הגרא”מ שך זצ”ל לבאר‪ ,‬דהנה לעיל (פי”ג פס'‬ ‫היה פשוט לאברהם שגדולה הלויה יותר מקבלת פני שכינה‪ ,‬ומשו”ה לא‬ ‫י”ד) כתיב 'וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו'‪ ,‬ופרש”י שם‪' ,‬אחרי‬ ‫הוצרך לשאול ע” ז מהקב”ה‪ ,‬ומבואר דמעלת הלויה גדולה יותר מהכנסת‬ ‫הפרד לוט‪ ,‬כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו'‪ ,‬ותמה מרן זצ”ל‪,‬‬ ‫אורחין שעליה הוצרך לשאול להקב”ה אם ימתין לו‪.‬‬ ‫דהרי אברהם אבינו שהיה נביא בודאי הבין שזוהי הסיבה שהשכינה אינה‬ ‫ויעוי' ברמב”ם שם (ה ”ג) שהאריך בפרטי מצוות לויה‪ ,‬וכתב 'כופין ללויה‬ ‫מדברת עמו‪ ,‬ואמאי לא נפרד מלוט קודם לכן והפקיר את טובת עצמו וויתר‬ ‫כדרך שכופין לצדקה‪ ,‬ובית דין היו מתקנים שלוחין ללוות אדם העובר‬ ‫על גילוי שכינה בשביל להיות יחד עם לוט‪.‬‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו‬ ‫וביאר בזה‪ ,‬דאברהם העדיף להיות יחד עם לוט בשביל לקרבו לדרך ה'‪,‬‬ ‫דמים‪ ,‬אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר יש לו שכר מרובה‪ ,‬וכמה‬ ‫מאשר להרחיקו ולזכות לגילוי שכינה‪ ,‬והיינו משום דכל המעלה ש יש בגילוי‬ ‫הוא שעור הלוייה שחייב אדם בה‪ ,‬הרב לתלמיד עד עבורה של עיר‪ ,‬והאיש‬ ‫שכינה היא שעי” ז יש קרבת אלוקים‪ ,‬ואברהם הבין שלקרב את לוט זהו ג”כ‬ ‫לחבירו עד תחום שבת‪ ,‬והתלמיד לרב עד פרסה‪ ,‬ואם היה רבו מובהק עד‬ ‫מביא לקרבת אלוקים כיון שכך רצון הקב”ה וכשעושה רצונו של הקב”ה‬ ‫שלש פרסאות'‪.‬‬ ‫זוכה לקרבה אליו‪ ,‬ומשו”ה לא הרחיק אברהם את לוט מעמו‪.‬‬ ‫ובאהבת חסד (ח ”ג) האריך טובא בדיני הכנסת אורחים‪ ,‬ושם (פ”ב ) האריך‬ ‫ועפ” ז יש לבאר אף לגבי הכנסת אורחים‪ ,‬דגדולה מעלת הכנסת אורחים‬ ‫לבאר כל מה שלימדה אותנו התורה במעשה של אברהם אבינו איך שהכניס‬ ‫שעי” ז זוכה המארח לקרבת אלוקים‪ ,‬וקירבה זו היא יותר מהקירבת אלוקים‬ ‫את האורחים‪ ,‬ויעו” ש שהאריך ג”כ בדין לויה וכתב דחז”ל הפליגו מאד‬ ‫שזוכים לה ע”י הקבלת פני שכינה‪ ,‬ומשו”ה עדיף להכניס אורחים מאשר‬ ‫במצוה זו‪ ,‬ועל כן יזהר כל מארח ללוות את אורחיו‪ ,‬ובהגה ”ה שם כתב‬ ‫לקבל פני שכינה‪.‬‬ ‫לתמוה על העולם שמקלין בדין לויה‪ ,‬והביא שכבר עמד בזה הסמ”ע בסוף‬ ‫[ובדרך אגב יש להוסיף בענין הכנסת אורחים‪ ,‬מה ששמעתי ממו”ח הגאון‬ ‫> חושן משפט (סי' תכ” ז ס”ק י”א)‪ ,‬והביא בשם הדרכי משה דהאידנא אין‬ ‫‪.‬‬ ‫זצ”ל שאמר דלפעמים מגיע אל האדם אורחים ומציעים להם לאכול‬ ‫^ נוהגין אפילו תלמיד לרב עד פרסה משום דמוחלין על כבודם‪.‬‬ ‫ולשתות והם מסרבים מחמת שכך מנומס ומתביישים לקחת‪ ,‬ובזה צריף׳‪,‬‬ ‫^ ע ו ד ביאר שם הח”ח‪ ,‬דהא דאין נזהרין בזה היום הוא משום דרק בזמנם‬ ‫לדחוק באורחים שיקחו מהאוכל עד שכבר לא יתביישו ועי” ז הם יאכלץ‬ ‫שלא היו הדרכים מסומנים‪ ,‬ואם יטעה בהן האורח יש סכנה מפני‬ ‫‪J‬‬ ‫‪O J O‬‬ ‫וישתו‪ ,‬וכך יקיים את המצוה בשלימות]‪.‬‬ ‫‪ o‬חיות ולסטים‪ ,‬אבל במקומותינו שהדרכים מיושבים וגם הם‬ ‫( (‪y i‬‬ ‫‪JO C‬‬ ‫‪ C ■^v‬ג _‬ ‫יו”ל ע”י מערכת ’סומו גליונות’ ‪k.ai l vonot®amai l .com 053-3145900‬‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫הגה"צ רבי חז קי הו יו סף‬ ‫מי ש קוב ס קי שליט״א‬ ‫וו‬ ‫גליון ‪377‬‬ ‫תשפ״ז‬ ‫דו כי ה צ די קי ם נ ק ר א א ר חו ת ‪ -‬דהיינו תו ר ה ו מ צוו ת ומידות(ב־אורהגו״א מ שליל)‬ ‫מרן רה״י זיע״א תמיד היה צוחק‪ ,‬הוא א מר שיש גבירים שחושבים‬ ‫"אברהם אבינו"‬ ‫שהמלאכים לא יודעים לקרוא‪ ,‬אלא אותיות מוזהבות בגודל ענק‪...‬‬ ‫המשנה באבות (ה‪ ,‬ג) אומרת‪ :‬״עשרה נסיונות נתנסה אברהם‬ ‫צריך לומר להם שהם יודעים גם א ם לא תכתוב שום דבר‪...‬‬ ‫אבינו״‪ .‬ידוע מה שאומר רבי חיים מואלוז׳ין זצ״ל ב׳רוח חיים׳‬ ‫דברים גדולים אדם מרגיש ׳עשיתי משהו׳‪ ,‬אבל דברים ק טנים אדם‬ ‫שבתהחלה המשנה מביאה ״עשרה דורות מנח ועד אברהם״ ולא‬ ‫חושב שזה לא ׳משהו׳‪ .‬היה פעם יהודי שתרם המון לבנין‪ ,‬ואני זוכר‬ ‫אומרת אברהם אבינו‪ ,‬ואח״כ ״עשרה נסיונות נתנסה אברהם‬ ‫הייתי אז באמריקה‪ ,‬נגשנו אליו ובקשנו ממנו משהו‪ ,‬אז הוא‬ ‫אבינו״ למה בהתחלה לא כתוב ״אבינו״?‪...‬‬ ‫התחיל לצעוק עלינו‪ ,‬מה א ת ם באים מה נראה לכם שאני גביר?!‪...‬‬ ‫אומר ה׳רוח חיים׳ דבר פשוט מאד‪ ,‬נתאר לעצמנו‪ ,‬אחד שהוא‬ ‫כלום‪ ,‬מדברים גדולים אדם נהנה‪.‬‬ ‫מצאצאי ה׳קצות׳‪ ,‬אז כשהוא מדבר בלימוד הוא לא יגיד כל פעם‬ ‫בן אדם מרגיש ‪ -‬מסרתי את עצמי לכבשן האש‪ ...‬אה! בכל אופן‪,‬‬ ‫׳הסבא הקצות׳ אומר‪ ...‬רק כשבאים לשאול אותו על יחוס וכדומה‬ ‫עשיתי משהו‪ ...‬יש מקום מיוחד בשמים למקדשי שם שמים‪ .‬אבל‬ ‫הוא או מר שהוא נכד של הקצות‪ .‬אותו דבר‪ ,‬עשרה דורות מנח ועד‬ ‫את הנסיונות הפשוטים שזה נגד הרצון שלי‪ ,‬צא מהבית שלך‪ ,‬לך‬ ‫אברהם לא כאן ה מקו ם לומר אבינו‪ .‬אבל כשמדברים על העשרה‬ ‫למקום לא ידוע‪ ...‬גרש את האמה הזאת ואת בנה‪ ...‬כל מיני דברים‬ ‫נסיונות שמהם אברהם נתגדל‪ ,‬הוא טבע את זה גם לבניו אחריו‪,‬‬ ‫שאני לא רוצה‪ ,‬זה בן שלי‪ ,‬ואני עושה את זה מיד בלי להרהר ובלי‬ ‫פה אני מדגיש ״אברהם אבינו״!‬ ‫לפקפק רק בשביל לקיים את רצון ה׳ יתברך!‬ ‫מסופר על הגאון הצדיק רבי נחומק׳ה מהורדנא זצ״ל‪ ,‬מובא בספר‬ ‫נקח דוגמא‪ :‬יש הרבה בחורים שכשמזדמן לידם איזה ענין של‬ ‫מאד חשוב שהוציאו בדור קודם עליו ועל תולדותיו‪ .‬רבי נחומק׳ה‬ ‫״צדקה״ או מ קרי ם מיוחדים‪ ,‬הם מוכנים כמה שבועות לא לישון‬ ‫היה אוסף הרבה כסף לצדקה כידוע‪ .‬פעם הוא נכנס לבית מרזח‬ ‫ולרוץ בין בתי הכנסיות‪ ...‬אבל לשבת יפה חצי שעה וללמוד יפה בלי‬ ‫וביקש מהם צדקה‪ ,‬אמרו לו בסדר‪ ,‬אבל יש לנו שאלה‪ ,‬אם תענה‬ ‫לדבר ובלי להסיח דעת‪ ,‬ובקיץ יש גם מיזוג אויר ואוירה טובה ‪ -‬זה‬ ‫לנו ‪ -‬ניתן לך‪ .‬מה השאלה?‪ ...‬מה עושים כזה רעש גדול מאברהם‬ ‫הרבה יו תר קשה‪ ,‬כאן בניתי בית‪ ,‬סייעתי בכל הכח‪ ,‬עשיתי משהו‪...‬‬ ‫אבינו שמסר את עצמו לכבשן האש‪ ,‬והרי היו הרבה יהודים שמסרו‬ ‫את עצמם להריגה ולשחיטה‪ ...‬מאות אלפים! באינקויזיציה‪,‬‬ ‫או מרים שהגר״א זצ״ל א מר על הגר צדק אברהם בן אברהם זצ״ל‬ ‫בגזירות ת״ח ות״ט ובכל שנות השמד‪...‬‬ ‫שהנסיון היותר קשה שלו לא היה לקפוץ לכבשן האש‪ ,‬אלא‬ ‫כשאמא שלו באה אליו והזכירה לו את כל ימי הילדות וחיבקה‬ ‫א מר להם רבי נחומק׳ה‪ :‬אחרי שאברהם אבינו עבר את הנסיון‬ ‫אותו ונתנה לו אהבת א ם‪ ,‬לוותר על הכל בלי להתייחס לכל הרגשות‬ ‫הקשה הזה‪ ,‬הוא הטביע את הכוחות האלו בילדים שלו‪ ,‬והיום זה‬ ‫זה היה הנסיון הגדול! הנסיונות הגדולים זה איפה שזה נגד הרצון‬ ‫כבר לא קשה כי טבוע לכ״א את הכח של מסירות נפש על קידוש‬ ‫שלי ונגד ההרגלים שלי‪ .‬ובדרך זו כותב רבי נתן צבי פינקל זצ״ל‪.‬‬ ‫ה׳‪ .‬אבל הכל הגיע מאברהם אבינו‪.‬‬ ‫רבי נתן צבי מביא שם סיפור והוא מאד מתפעל ממנו‪ ...‬פעם הוא‬ ‫הנסיון הגדול נמדד בדברים ה ק טני ם‬ ‫הגיע לאיזה גביר‪ ,‬יהודי נחמד‪ .‬א מר לו הרה״י רבי נתן צבי שיש‬ ‫אז בואו נראה קצת את העולם של ״נסיונות״‪.‬‬ ‫הרבה מה להציע להיות שותף בלימוד התוה״ק של ישיבת מיר‪,‬‬ ‫בתרומה של סכום גדול ‪ -‬א תה מקבל בנין‪ .‬בסכום יותר קטן ‪-‬‬ ‫עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו‪ .‬מה הם העשרה הנסיונות?‪...‬‬ ‫קומה‪ ,‬בסכום פחות ‪ -‬חדר‪ ,‬ויש אפשרות של ״החזקת אברך״ וכו׳‪.‬‬ ‫יש בכך מחלוקת מעניינת‪ .‬רש״י שם מביא את ה׳פרקי דר׳ אליעזר׳‬ ‫אמר לו הגביר אני מחפש לעשות דבר שיעלה חיוך על הפנים של‬ ‫(פרק כ״ו) שמובא שם דברים שלא כ״כ יודעים‪ .‬מה היו הנסיונות‬ ‫הקב״ה‪ ...‬דבר שהקב״ה יהיה שבע רצון‪ .‬ורבי נתן צבי מאד התפעל‬ ‫הראשונים של אברהם אבינו‪ :‬דבר ראשון‪ ,‬כשאביו רצה למסור‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫אותו לנמרוד שיהרוג אותו אברהם התחבא י״ג שנים מתחת‬ ‫איך עושים באמת חיוך על הפנים של הקב״ה?‪...‬‬ ‫לאדמה!! ב‪ .‬אחרי זה תפסו אותו והושיבו אותו בבית האסורי ם‬ ‫עשר שנים! (וברש״י לא נזכר עשר שנות בית סוהר רק שהשליכוהו‬ ‫הר א ה לי הג״ר שמריהו רוט שליט״א את הזוהר הזה‪ ,‬ונקרא את‬ ‫לאש) ואחרי הבית סוהר מסרו אותו להריגה בכבשן האש באור‬ ‫הזוהר בפנים‪( :‬ויחי דף רל״ד) ״וכד אתפליג ליליא ואתערותא‬ ‫כשדים‪ ,‬והנסיון השלישי מתחיל בלך לך‪.‬‬ ‫סל ק א מתתא לעילא״ צער השכינה עולה מלמטה למעלה‪ ,‬כדין‬ ‫קב״ה אתער כל חילי שמיא לבכיה‪ ,‬הקב״ה מעורר את כל צבא‬ ‫הרמב״ם בפי׳ המשניות (ה‪ ,‬ד) מתחיל את כל העשרה נסיונות מלך‬ ‫השמים לבכיה‪ ,‬ובעט ברקיעא "ואזדעזען עלאי ותתאי"‪ ,‬הקב״ה‬ ‫לך‪ .‬וצ״ב למה הרמב״ם לא מנה את הנסיונות הראשונים?‪ ...‬עשרים‬ ‫בועט ברקיע וכל הבריאה מזדעזעת‪ ,‬ולית נייחא ק מי ה ‪ -‬אין נחת‬ ‫ושלש שנים של יסורים! להתחבאות מתחת האדמה‪ ,‬ובית סוהר‪,‬‬ ‫לפני הקב״ה‪ ,‬כלומר א״א לרצות את הקב״ה כביכול‪" ,‬בר בזמנא‬ ‫ובסוף כבשן האש‪ ,‬כך שואל הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ״ל‪.‬‬ ‫דמתערי לתתא באורייתא‪ ,‬כדין קב״ה וכל אינון נ שמתין דצדיקיא‬ ‫אנחנו יודעים שלבני אדם קל לעשות דברים גדולים‪ ,‬אבל דברים‬ ‫כלהו צייתין וחדיין לההוא קלא וכדין נייחא ק מי ה א שתכח"‪ .‬חוץ‬ ‫קטנים אפילו עם הרבה פחות קושי ‪ -‬קשה להם‪ .‬ניקח דוגמא‪ :‬יש‬ ‫מהזמן שמתעוררים למטה ויושבים ולומדים אז הקב״ה וכל‬ ‫הרבה גבירים שמוכנים לתת מיליוני דולרים בשביל לבנות בניינים‬ ‫נשמות הצדיקים מקשיבים ושמחים אל הקול ההוא‪ ,‬הם שגורמים‬ ‫גדולים ומרשימים‪ ,‬אבל מאה דולר בשביל לתת לבחורים לאכול ‪-‬‬ ‫שהקב״ה והצדיקים מעלים חיוך על הפנים‪ ...‬ואז יש נחת לפני‬ ‫זה קשה להוציא מהם‪ ...‬מה זה מעניין אותי‪ ...‬בנית בנין עשית דבר‬ ‫הקב״ה‪.‬‬ ‫גדול אז ״קניתי״ כביכול את הקב״ה‪ ,‬כזה בנין וכתוב שם בגדול את‬ ‫א ם רוצים להעלות חיוך אצל הקב״ה לא צריך הרבה כסף‪ ...‬רק‬ ‫השם‪ ,‬אולי המלאכים לא ידעו לקרוא בקטן אז כותבים באותיות‬ ‫בעמלה של תורה‪.‬‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫נערר תתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה‬ ‫דיברנו בשבוע שעבר בשם המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ״ל‪,‬‬ ‫ה׳מסילת ישרים׳ כותב (פ״א) ׳והנה האדם אלא נברא לא לקיים‬ ‫שהקב״ה אומר לקין ״למה חרה לך ולמה נפלו נפיך״‪ ...‬מה‪ ,‬וכי‬ ‫מצוות ולעמוד בנסיוף‪.‬‬ ‫הקב״ה לא יודע למה?! לא קבלת את המנחה שלו‪ ...‬נכון‪ .‬אבל למה‬ ‫לעמוד בנסיון זה לא ׳במקרה׳‪ ,‬אלא בשביל זה נבראתי! ולפני‬ ‫נפלו פניך‪ ,‬תעשה תשובה ותחזור! להתייאש זה לא פתרון‪.‬‬ ‫שנסביר למה‪ ,‬נביא שכתוב ב׳חובות הלבבות׳ (שער עבודת‬ ‫אני רוצה לומר לכם דבר מאד מאד יסודי‪ ,‬וסיפור מאד מאד מעניין‬ ‫האלוקים פ׳׳ט) מה המטרה של הבריאה‪" ,‬וה שלי שי‪ ,‬מוסרך‬ ‫מהסטייפלער‪.‬‬ ‫בעולם הזה בסבלך עול עבודתו בו" ‪ -‬שאדם יסבול את עול עבודת‬ ‫ה׳ וזה היי סורים בעוה״ז‪ ,‬ולמה‪ ,‬כדי שיהיה לך קשה! ולמה רוצים‬ ‫אל ת תיי א ש גם מן הר שעים‬ ‫שיהיה לי קשה?‪" ...‬להעלותך אל מעלת העליונים והסובלים‪,‬‬ ‫מה ההבדל בין נח לאברהם אבינו? כתוב בחז״ל על הפסוק ״כי מי‬ ‫שנאמר בהם "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו״‪ .‬ולא יתכן לך‬ ‫נח זאת לי״‪ ,‬למה נקרא המבול ״מי נח״? לפי שהיה לו להתפלל על‬ ‫זה ואת על עניינך הראשון׳׳‪ .‬רוצים להעלות אותך לדרגת‬ ‫דורו ולא התפלל‪ .‬ואברהם כן התפלל על דורו‪ .‬הרב׳ה שלנו רבי‬ ‫המלאכים העליונים ואי אפשר בלי לרדת לעוה״ז ולעבור נסיונות‪.‬‬ ‫מאיר חדש זצ״ל היה מביא שכתוב בחז״ל על הפסוק בתהילים‬ ‫בלי נסיונות אי אפשר להגיע לדרגות הגבוהות‪ .‬ועיי״ש עוד בהמשך‬ ‫(מה‪ ,‬ח) ״אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אלוקך״‪,‬‬ ‫‪ -‬אעלך אל הגדולה שבמעלות בחירי וסגולתי‪ ,‬ואקרבך על רחמי‬ ‫איפה אברהם אבינו התנשא בחסד מעל הכל? האויבים הכי גדולים‬ ‫ואלבישך זיו כבודי‪ .‬כתוב בזוהר שנסיון הוא מלשון נס להתנוסס‪,‬‬ ‫של אברהם אבינו זה סדום‪ .‬אברהם הולך ומסתובב בכל העולם‬ ‫להתרומם‪ ,‬לגדול‪.‬‬ ‫ללמד דעת את ה׳‪ ,‬ודרכו היתה דרך מצות חסד‪ ,‬״חסד לאברהם״‪,‬‬ ‫בספר של רבי חיים קמיל זצ״ל מביא שהוא שמע מהרה״ג רבי דב‬ ‫והאידיאולוגיה של סדום שחסד זה פשע וחייבים עליו מיתה‪ ,‬וכעת‬ ‫הקב״ה רוצה לאבדם בדין ובמשפט המגיע להם‪ ,‬ואברהם שכל כך‬ ‫לפין זצ״ל (שהוא חותנו של הגרמ״מ חדש זצ״ל ר״י אור אלחנן)‬ ‫צריך לשמוח שכעת לא יעמדו בדרכו ‪ -‬עומד ומבקש עליהם רחמים‪.‬‬ ‫שהוא שמע ממרנא החפץ חיים זצ״ל שהנשמה נמצאת תחת כסא‬ ‫הכבוד‪ ,‬וכשרוצים לשלוח אותה לעולם התחתון היא לא רוצה כי‬ ‫על כן אהבת צדק להצדיק את הבריות ‪ -‬אימתי בסדום‪ ,‬שנאת רשע‬ ‫טוב לה להישאר למעלה וליהנות מזיו השכינה‪ ,‬ואומרים לה‬ ‫‪ -‬בסדום‪ ,‬על כן משחך אלוקים אלוקיך‪.‬‬ ‫שהתואר הגדול והנכסף ״עבד השם״ [מה שזכה לו משה רבינו ע״ה‪,‬‬ ‫כעת אני רוצה שנבין‪ :‬הוסיף רבי מאיר חדש זצ״ל אז באמת נשאיר‬ ‫ישמח משה במתנת חלקו כי ״עבד״ נאמן קר א ת לו] אי אפשר בלי‬ ‫את סדום?!‪ ...‬נשאיר את ״שלטון הרשע״?!‪ ...‬חס ושלום‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫לרדת לעולם הזה ולעמוד בנסיונות‪ .‬ואז היא מתחננת שיורידו‬ ‫שכתוב שאצל גויים אם היתה נבואה לרעה ‪ -‬לא חוזרים בה‪ .‬וכאן‬ ‫אותה לעולם! כי היא כל כך נכספת להגיע לתואר הזה‪ .‬לנו אין כל‬ ‫היתה נבואה של מהפכת סדום‪ .‬אלא אמר רבי מאיר‪ ,‬כל אחד מבין‪,‬‬ ‫כך מושגים מה המשמעות של הת ארי ם האלו בשמים‪ ,‬אבל צריך‬ ‫כ שאברהם בי ק ש‪ ,‬הוא לא ביק ש ש הם יי שארו ב חיים וימשיכו‬ ‫לדעת שכל המושגים של גן עדן רחוקים מאיתנו כרחוק מזרח‬ ‫במעשי הר שע‪ ,‬הוא ביק ש שהקב"ה י תן בלבם והם יחזרו‬ ‫ממערב‪.‬‬ ‫בתשובה! שי הי ה אכן מהפכה‪ ,‬אבל רוחנית‪ .‬ונח לא עשה את זה‪.‬‬ ‫מרן רה״י רבי גרשון אדלשטיין זצ״ל כתב ב׳פניני החיזוק׳ על ׳חובת‬ ‫והנה כולנו צדי קי ם‪ ...‬אנחנו כולנו מבק שים "ה שיבנו אבינו‬ ‫הלבבות׳ שם ‪ :‬והנה יש נסיון של סקרנות בדברים בטלים‪ .‬מטבע‬ ‫לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך"‪ ,‬שכולנו נחזור בתשובה‪ .‬מי שהו‬ ‫האדם שיש סקרנות‪ ,‬אבל צריך לנצל את כח הסקרנות לדברי‬ ‫יכול לומר שהוא חושב באמת ומכוון בתפילה שהיועצת המ שפטית‬ ‫תורה‪ ,‬לא להתעניין בחדשות אחרות שאין בהם שום תועלת‪ ,‬ובכל‬ ‫תחזור בתשובה?! מישהו חושב כזה דברי!‪ ...‬שיא של‪ ...‬לא צריך‬ ‫דור ודור יש נסיונות המתחדשים מזמן לזמן‪ .‬צריכים ליזהר לא‬ ‫להגיד מה‪ ,‬להתפלל שהיא תחזור בתשובה י!‪( ...‬אני מוכן להתפלל‬ ‫להיות שקועים בדברים אחרים‪ .‬ועיין עוד ב׳פניני החיזוק׳ שם‬ ‫שלא יהיה לה גיהנם‪ ,‬לא אכפ״ל שיהיה לה טוב‪ ,‬שיהיה לה כל טוב‪).‬‬ ‫(שלהי שער עבודת האלוקים ‪ -‬פ״י) שמביא מעשה שא׳ א מר פעם‬ ‫אבל שהיא תחזור בתשובה?!‪ ...‬זה מופקע‪ .‬דור המבול היו יותר‬ ‫לחזו״א שהוא רוצה שלא יהיה לו יצר הרע‪ ,‬וענה לו א״כ מה תרויח‬ ‫רשעים‪ ...‬איך אפשר להתפלל עליהם שהם יחזרו בתשובה?‬ ‫מזה‪ ,‬הרי לא יהיה לך שום שכר‪ ,‬כי א ם אין שום נסיון אז אתה לא‬ ‫עושה כלום ואתה מיותר בעולם‪ ,‬ואין לך שום תפקיד‪ ,‬ומה שיש‬ ‫הרשעות של דור המבול היתה כ״כ גדולה שלא נשאר מהם כלום‪,‬‬ ‫יצה״ר נותן לאדם סיבה להתמאץ‪ ,‬וע״ז מגיע לו השכר‪ ,‬ואז הוא‬ ‫כמש״כ בחז״ל‪ ,‬כל הבריאה הושחתה‪ ,‬אפילו הבהמות השחיתו כמו‬ ‫מתעלה ועולה מעלה מעלה‪.‬‬ ‫שרש״י אומר‪ .‬נח לא חשב שאפשר עוד לעשות מ שהו‪ ,‬אך אברהם‬ ‫אמר גם ב מקרי ם הכי גרועים לא מ תיי א שי ם‪ ,‬תבק ש‪ ,‬תתפלל‪,‬‬ ‫עכ״פ‪ ,‬אד ם מקבל נסיונות בדווקא‪ ,‬כי הקב״ה רוצה להעלות אותך‪,‬‬ ‫שערי תשובה לא ננעלו ולכן אע"פ שסדום היו ר שעים גמורים הוא‬ ‫בלי זה א ת ה לא יכול להגיע‪ .‬דווקא הקושי‪ ,‬הנסיון‪ ,‬שאתה מתגבר‬ ‫התפלל‪ .‬ואם אכן היו עשרה צדי קי ם הקב"ה היה הופך את כולם‬ ‫ואתה עולה ‪ -‬ככה א תה מגיע לגבורי כח עושי דברו‪ ,‬למעלות הכי‬ ‫בתשובה‪ ,‬אבל בשביל שזה י חזיק מעמד צריך שיהיו עשרה צדיקים‪.‬‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫א ם לא יהיו עשרה צדיקים גם א ם כולם יחזרו בתשובה זה לא‬ ‫"ולמה נפלו פניך"‪...‬‬ ‫י חזיק מעמד‪ ,‬א ם יהיו עשרה צדיקים ‪ -‬זה יישאר‪.‬‬ ‫צריך לדעת שיש לפעמים שבן אדם לא הצליח לעמוד בנסיון‪ ,‬זה‬ ‫אין מושג כזה להתייא ש‪ .‬תמיד י ש בורא עולם‪ ,‬גם א ם נפלתי ‪ -‬י ש‬ ‫דבר מאד גרוע‪ ,‬אבל מיד צריך להתחזק‪ ,‬לבקש סליחה לעשות‬ ‫בורא עולם‪.‬‬ ‫תשובה וגמרנו! להישבר אין טעם‪ ,‬זה רק יהיה יותר גרוע‪.‬‬ ‫יש בפרשת נח עוד זוהר‪( ,‬שהראה לי אותו הרה״ג רבי צבי לנדא‬ ‫א מר לי רבי משה בלוי שליט״א (שהוא ׳מומחה׳ גדול ומוסר נפש על‬ ‫שליט״א אחיו של מורינו המשיב‪ .‬דף ע ע״א) פתח ואמר ויבן נח‬ ‫זה) שהוא שאל בחורים של״ע ירדו מהדרך‪ ,‬איך זה התחיל? והם‬ ‫מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה ה טהורה ומכל העוף הטהור ויעל‬ ‫אמרו לו בדרך דוגמא שזה היה בדרך כלל באמצע טיול‪ ,‬או שהיה‬ ‫עולות במזבח וכו׳‪" ,‬נח אמאי קריב עולה‪ ,‬דהא עולה לא סל ק א‬ ‫בים ופעם אחת הוא שכח להתפלל מנחה‪ ,‬וזה כאב לו וזה אכל אותו‬ ‫אלא בגין הרהורא ורעותא דלבא ונח במה ח בי‪ "...‬למה נח הקריב‬ ‫עד שהוא החליט שהוא פורק עול וגמרנו‪ ,‬וככה הם יורדים מהדרך‪.‬‬ ‫עולה‪ ,‬הרי קרבן עולה בא רק לכפר על הרהור הלב ובאיזה הרהור‬ ‫חטא נח שהוצרך להביא עולה?‪" ...‬אלא נח הרהר ואמר‪ ,‬הא קודשא‬ ‫וזה נורא לשמוע‪ ,‬מפעם אחת שהוא שכח מנחה‪ ,‬זה אכל אותו עד‬ ‫בריך הוא גזר דינא על עלמא דיתחרב‪ ,‬דלמא בגין ד שזיב לי כל‬ ‫שהוא נשבר ולאט לאט הוא ירד‪ ,‬כל כך חבל‪ ...‬עשית עבירה‪ ,‬וכ״ש‬ ‫זכותא פקע לי ולא י שתאר לי זכו בעלמא"‪ .‬הקב״ה גזר להחריב את‬ ‫בשוגג‪ ,‬נכון‪ ,‬תעשה תשובה ותחזור לעצמך!‬ ‫התגברות! ולכן לא כתוב עליו כלום‪ ,‬א ת ה ספרת לי שנכשלת‪ .‬כל‬ ‫העולם ואותי הוא הציל אולי בגלל זה אבדו כל זכויותי ולא נשארה‬ ‫פעם שהתגברת אתה מתקן עשרות מאות ואלפי פעמים שנכשלת‪,‬‬ ‫לי שום זכות בעולם‪" .‬מיד ויבן נח מזבח ל ה ‪." ,‬‬ ‫את הכל אתה מחזק לקדו שה‪ ,‬למה אתה מ תיי א שי‪ ...‬תתגבר עוד‬ ‫נח הרגיש ‪ -‬קיבלתי את השכר שלי וכבר לא נשאר לי שום זכות‬ ‫פעם‪ ,‬תקבל את החסד של הבורא‪ ,‬ותקבל שכר של "עין לא ראתה‬ ‫בעולם‪ ,‬ולכן הוא העלה עולות במזבח‪ ,‬וכתוב שזה חטא עצם‬ ‫אלוקים זולתך"‪ .‬הסטייפלר!‬ ‫המחשבה הזו‪ .‬אך יש קושיא פשוטה‪ ,‬אותו דבר כתוב אצל יעקב‬ ‫יש נסיונות‪ ,‬כולנו רוצים כמובן לא ליפול‪ ,‬אבל נפלת ‪ -‬אז תקום!‬ ‫אבינו ריש פרשת וישלח (לב‪ ,‬יא) ” ק טונ תי מכל החסדים ומכל‬ ‫ילד קטן נופל‪ ,‬קם‪ ,‬ולומד ללכת‪ .‬למה להתייאש?!‪...‬‬ ‫האמת” ‪ ,‬וכמו שרש׳׳י מביא‪ ,‬׳נתמעטו זכויותי ע׳׳י החסדים והאמת‬ ‫שעשית עמי לכך אני יר א שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא‬ ‫ומן הראוי להביא כאן את מה שמובא בספר על רבי נחומק׳ה‬ ‫ויגרום לי להי מסר ביד עשו׳ א׳׳כ למה יש כאן טענה על נח?‪...‬‬ ‫מהורדנא זצ׳׳ל שהיה גדול בדורו (ומו׳׳ר רה׳׳י הגר׳׳ה ז ק ס זצ׳׳ל‬ ‫העיד שהתמונה שלו היתה מונחת תדיר בכיסו של החפץ חיים)‬ ‫הזוהר לא מבאר מה הטעם‪ .‬ו׳המתוק מדבש׳ מסביר שנח פחד‬ ‫שהרבה גלגולים ונסיונות עברו עליו עד שזכה‪ ,‬וכמו שהוא מתאר‬ ‫שנגמרו לו כל הזכויות אפילו בשביל גמר ההצלה שהוא יצא מן‬ ‫זאת שם בפורטרוט‪.‬‬ ‫התיבה‪ ,‬וזה ודאי עוון גדול לחשוב שהקב׳׳ה רצה להצילו והתחיל‬ ‫בהצלתו ובאמצע ההצלה הקב׳׳ה לא ישלים את הצלתו‪[ ,‬וכאילו‬ ‫וכן מובא בספר ׳הרב הדומה למלאך׳ על מרן רבי ברוך בער זצ׳׳ל‬ ‫השאיר אותו רק לטפל בחיות] ולכן מיד כאשר נח יצא וראה שהוא‬ ‫מקמניץ (עמוד ‪ )520‬מהג׳׳ר יהושע לעוונבערג שליט׳׳א מגדולי‬ ‫הרהר מחשבה רעה על הקב׳׳ה‪ ,‬הוא בנה מזבח והקריב עולה לכפר‬ ‫הת׳׳ח בליקווד ששמע מחמיו הגה׳׳צ רבי מרדכי שווואב זצ׳׳ל‪,‬‬ ‫על הרהור הלב‪.‬‬ ‫משגיח מתיבתא ׳בית שרגא במונסי׳ ששאל פעם את רב׳׳ב בעת‬ ‫רצון‪ ,‬בזכות מה זכה שמכל עולם התורה באים ומ שתוקקים לשמוע‬ ‫אך הוא א מר לי הרגשה שונה‪ ,‬יעקב אבינו אמנם פחד שהוא‬ ‫את שיעוריו‪ .‬ואמר לו שמיד לאחר נישואיו במשך כמה שנים היו לו‬ ‫נתלכלך בחטא‪ ,‬אך הוא הכין את עצמו בג׳ דרכים‪ ,‬שזה תפילה‪,‬‬ ‫הפרעות גדולות מאד ובכל זאת התגבר ולמד בעיון למרות כל‬ ‫דורון‪ ,‬ומלחמה‪ ,‬הוא לא נפל לייאוש הוא חשב איך אני פועל‪ ,‬מה‬ ‫הק שיים‪ ,‬ובזכות התורה שלמד מתוך הדחק זכה‪.‬‬ ‫אני עושה הלאה‪ ,‬גם א ם אבדו זכויותי אני לא מתייאש חלילה‪...‬‬ ‫הצילני נא מיד אחי מיד עשו‪ .‬תפילה והבטחה וידר יעקב נדר לאמר‬ ‫הזבוב והנשר‪...‬‬ ‫וכו׳ אבל נח בהרהור שלו הוא כאילו התייאש‪ ...‬אין לי זכויות אולי‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬אין לנו כעת הרבה זמן להאריך אבל צריך לתת את‬ ‫אני לא א שאר בחיים‪ ...‬וזו טענה! גם א ם נתמעטו הזכויות ‪-‬‬ ‫הדעת על זה‪:‬‬ ‫תתפלל‪ ...‬תבקש‪ ...‬למה להתייאש‪...‬‬ ‫אני שמעתי כמה פעמים ברחוב וגם צעירים לי מים שמדברים על‬ ‫" א ם נפלתי ‪ -‬ק מתי"‬ ‫בחירות ה ם מתחילים עם סברות‪ .‬פה בישיבה אין מה לדבר על‬ ‫יש ת׳׳ח י קר מאד‪ ,‬מגיד מישרים רבי שלמה ברוורמן שליט׳׳א ויש‬ ‫בחירות‪ ,‬אין שאלה כולם יודעים מה שמרן רה"י זיע"א אמר ולא‬ ‫לו גליון שבועי אני רוצה להביא לכם מה שהוא כותב‪ :‬׳י ש לי ידיד‬ ‫זה הנושא‪ .‬אבל י ש אנ שי ם ש מת חילים עם סברות‪ ,‬לא מ שנה‪ ,‬כל‬ ‫יהודי תלמיד חכם מרביץ תורה ומוסר‪ ,‬אי שיות חינוכית מיוחדת‬ ‫אחד מביא סברא למה כן ולמה לא‪ ...‬קודם כל‪ ,‬היעלה על הדעת‬ ‫והוא אמר לי פעם א ת ה יודע‪ ,‬כל הזכויות שמורות לסטייפלער‬ ‫שתתחיל להתווכח גם עם הרמ״א או עם המ שנה ברורה‪ ,‬אני‬ ‫זצ״ל׳׳‪[ .‬זה הלשון שלו]‪ ,‬וכך הוא מספר‪ ,‬נולדתי בארץ‪ ,‬בגיל תשע‬ ‫מחליט אחרתי!‪ ...‬אני לא מבין‪ ,‬מי א ת ה בכלל‪ ,‬גם לא זבוב קטן‪...‬‬ ‫התייתמתי‪ ,‬שלחו אותי למשפחה באמריקה‪ ,‬משפחה מודרנית‬ ‫הגאון רבי אברהם יצחק קוק שליט׳׳א (הרה׳׳י של ׳מאור התלמוד׳‬ ‫ושמה נחשפתי לכל הלכלוך‪ .‬הגעתי לישיבה קטנה‪ ,‬החזירו אותי‬ ‫ברחובות) ישב פעם אצל מרן הרב שך זצ׳׳ל‪ ,‬ומרן הרב שך א מר אז‬ ‫לארץ אבל כבר התוודעתי ללכלוך של אמריקה‪ ,‬היו לי נפילות‬ ‫אין דבר בעולם שלא כתוב בתורה את הפתרון שלה‪ .‬והרב קוק‬ ‫קשות וקול פנימי לחש לי את העולם הבא כבר אבדת‪ ,‬לכל הפחות‬ ‫מספר שהוא א מר לפי תומו לרב שך‪ ,‬הפשט הוא שמי שלמד תורה‬ ‫שיהיה לך עולם הזה‪ ...‬תפרוק עול ותתחיל ליהנות מהחיים‪ .‬שכנעו‬ ‫התורה נותנת לו את הדעת תורה להבין מה הפתרון‪.‬‬ ‫אותי ללכת אל הסטייפלער זצ׳׳ל‪ .‬ואז א מרתי צ׳אנס אחרון‪ ,‬אם‬ ‫הוא יצליח ‪ -‬אני חוזר לישיבה‪ ,‬ואם לא ‪ -‬גמרנו‪.‬‬ ‫ומרן הרב שך החזיר בתוקף‪ ,‬לא זה מה שאמרתי! אמרתי שזה‬ ‫כתוב!!! רק צריך לדעת לקרוא‪ .‬וכי אנחנו כבר יודעים לקרוא?!‪...‬‬ ‫באתי לסטייפלער‪ ,‬סיפרתי לו את כל ההתמודדויות הק שים שיש‬ ‫בגמרא כתוב שרבי עקיבא היה דורש על כל תג ותג תילי תילים של‬ ‫לי ‪ -‬כנראה שזה היה בעניני קדושה ‪ -‬והסטייפלער הרים את עיניו‬ ‫הלכות‪ .‬כשאני רואה תג ‪ -‬אני רואה ציורים יפים‪ ,‬איפה נכנס פה‬ ‫הקדושות ודיבר אלי ככה‪ ,‬היום‪ ,‬אלו שמחברים ספרים על גדולי‬ ‫תילי תילים של הלכות? אני ס׳׳ה רואה ציור! אתה רואה כתב של‬ ‫ישראל ‪ -‬תראו כמעט כולם‪ ...‬ההתחלה אותו דבר‪ ...‬בגיל שלש הוא‬ ‫סיני ם עם כל מיני ציורים כאלו‪ ...‬להבדיל אצלי זה אותו הדבר‪...‬‬ ‫כבר ידע את כל חמשה חומשי תורה‪ ,‬בגיל חמש הוא כבר ידע את‬ ‫ור״ע דורש תילי תי לי ם של הלכות‪ ...‬כי אני אפס!!! אדם גדול‬ ‫ששה סדרי משנה‪ ,‬בגיל שמונה הוא שלט בנשים נזיקין‪ ,‬איז ה‬ ‫אומר‪ ...‬מרנן גדולי ישראל רבי דב לנדו שליט"א ממרום שנותיו‬ ‫כשרונות איזה התמדה‪ ...‬ואז הסטייפלער התחיל להרים את קולו‪,‬‬ ‫שכל כולו תור ה‪ ,‬רבי משה הלל היר ש שליט״א שכל כולו תורה‪,‬‬ ‫תדע לך שזה הכל שקר!!! זה לא נכון! כולנו התמודדנו! גדולי‬ ‫שני גדולי ומנהיגי הדור‪ ,‬והוא הבחור ההוא חושב‪ ...‬אולי אני מבין‬ ‫י שראל התמודדו לא ס ת ם‪ ,‬כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו‪ ,‬ולכן‬ ‫יותר מהם‪...‬‬ ‫הם הצליחו! א ת ה יודע כ מה אני נאבקתי ב חיים שליי! כמה אני‬ ‫התאמצתי‪ ...‬כמה היה לי ק ש ה‪ ,‬אבל לא ויתרתי! בכל מקום‬ ‫סיפר לי פעם הרב קוסובסקי‪ ,‬חותנו היה דיין בבית הדין הגדול‪.‬‬ ‫נלחמתי‪ .‬לכן אל תרגי ש לא נעים‪ .‬ואז הסטייפלער המשיך ושאל‬ ‫היה פעם איזה עו׳׳ד חילוני או מזרחי והוא היה מסתכל בספרי‬ ‫אותו‪ ,‬אתה יודע שבספרים הקדושים כתוב דברים מאד חמורים על‬ ‫תשובות ומשם היה רגיל בלשונם‪ ,‬ואז הוא אומר בקול מה נראה‬ ‫עבירות מאד קשות‪ ,‬כתוב שכל המצוות והזכויות הולכים לסטרא‬ ‫לעניות דעתו של הרב?‪ ...‬הוא כבר ׳׳מבין׳׳‪ ...‬מתווכח עם רבנים‪...‬‬ ‫אחרא‪[ ,‬וזה ידוע שזה כתוב על חטאים בענייני קדושה]‪ .‬אני רוצה‬ ‫פעם סיפרנו שהגאון רבי ישראל בונים שרייבר שליט׳׳א (שה׳ ישלח‬ ‫לשאול אותך שאלה‪ ,‬למה כתוב רק א ת החסרונות של מי שעובר‪,‬‬ ‫לו רפואה שלימה בקרוב) היה באמריקה‪ ,‬אז מישהו א מר לו א ת ם‬ ‫למה לא כתוב את המעלה של מי שמתגבר על עצמו?‪...‬‬ ‫קרובים לרבי דוב לנדו‪ ,‬אז יש משהו בפוליטיקה שרבי דב לא מבין‪,‬‬ ‫עונה לו הסטייפלער‪ :‬אי אי אי‪ ...‬לא שייך לתאר את מעלת‬ ‫אני אסביר לך שתסביר לו למה הוא לא מבין‪...‬‬ ‫המתגבר! כמה שיכתבו עליו ז ה לא יגיע לתיאור של פעם אחת של‬ ‫סיפרנו פעם מעשה ברבי שלמה זלמן זוננפלד זצ״ל נכד של הגאון‬ ‫רבי בונים שמע אותו‪ ,‬ואח״כ א מר לו יש לי גם ראיה למה שאתה‬ ‫רבי יוסף חיים ‪ -‬רבה של ירושלים‪ ,‬הוא היה יהודי גם ת״ח וגם‬ ‫אומר מרש״י פרק ד׳ בעוקצין‪ .‬ההוא התלהב ואמר לו תר א ה לי את‬ ‫קבלן גדול‪( .‬הבן שלו הרב של רכסים) הוא איש עסקים מוצלח‬ ‫זה‪ ...‬א מר לו אחד שלא יודע שבמסכת עוקצין אין ר ש"י ואין פרק‬ ‫מאד‪ .‬פעם חבר שלו קבלן בנה קניון שהיה אמור להיות פתוח גם‬ ‫ד׳ יבוא להגיד לרב דב לנדו דעות?!‪ ...‬רבי דב לנדו זה כל התורה‬ ‫בשבת‪ .‬הוא צלצל אליו למנוע אותו‪ .‬א מר לו החבר‪ ,‬תראה‪ ,‬אני‬ ‫כולה‪ .‬אתה לא מבין שאתה בכלל לא בר השוואה‪ .‬וכבר כתב ה׳נפש‬ ‫בבית שלי גם שומר שבת‪ ,‬אבל בביזנס ‪ -‬אף אחד לא מוכן לקנות‬ ‫החיה׳ בהקדמה לספר חותנו רבי יהושע מקוטנא בעל ה׳זית רענן׳‬ ‫בלי שזה יהיה פתוח בשבת‪ ,‬ואם אני אבטל את החוזים אני אפסיד‬ ‫״כי איך יהין זבוב קצוץ כנפיים על נ שר יעוף בשמים״‪ .‬לא צריך‬ ‫המון כסף‪ ,‬ואני לא יכול לעמוד בזה‪.‬‬ ‫לדבר יותר‪.‬‬ ‫א מר לו ‪ -‬א ת ה מכיר אותי?‪ ...‬כן‪ .‬תפסת אותי פעם בשקר? לא‪ .‬אם‬ ‫עכ״פ מה שאנחנו רואים באברהם אבינו כתוב בחז״ל שהוא הלך‬ ‫כן אני מצהיר בזאת ‪ -‬א ת ה סוגר את הקניון בשבת ‪ -‬וכל ההפסדים‬ ‫לעקידה הוא א מר אמש א מר לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬והיום הוא‬ ‫שלך הכל על חשבוני! אני יכול גם למכור את הבית שלי‪ ,‬ויש לי די‬ ‫אומר לי ״והעלהו שם לעולה״‪ ,‬אבל הפשט הפשוט‪ ,‬אברהם א מר‬ ‫כסף לכסות את הכל‪ .‬א מר לו חברו בתימהון‪ ,‬אתה רציני?‪ ...‬בטח‬ ‫יש לי קושיה על הקב״ה‪ ,‬אני לא מבין‪ ,‬כעת הוא א מר לי לעשות‬ ‫רציני‪ ,‬אני מוכן לחתום אתך בפני עורך דין‪ ,‬אתה מקבל את הכל!‬ ‫ככה ‪ -‬אז אני עושה! בין א ם אני מבין ובין א ם אני לא מבין‪ ,‬הקב״ה‬ ‫אמת‪ .‬א ם ככה ‪ -‬מצויין‪ ,‬אני מוכן‪.‬‬ ‫א מר אז ככה אני עושה!‬ ‫ביום ראשון הוא מתק שר אליו ואומר לו תבוא‪ ,‬אני רוצה שנחתום‬ ‫א ם ככה אומרים לנו אז ככה אנחנו עושים‪ .‬אלינו זה לא נפקא‬ ‫ואני מביא לך את הכסף‪ .‬א מר לו החבר ‪ -‬התחרטתי‪ .‬אני לא אפתח‬ ‫מינה‪ ,‬צריך לדעת מה שאומרים לנו גדולי ישראל זה מה שאנחנו‬ ‫את הקניון בשבת אבל אני לא רוצה ממך את הכסף‪ ,‬אני רוצה את‬ ‫עושים כאיש אחד בלב אחד‪ .‬ואת הדעה של מרן רה״י זיע״א כולנו‬ ‫הזכות הזו אצלי‪ .‬מה קרה?‪ ...‬אמר לו אני עשיתי חשבון פשוט‪...‬‬ ‫יודעים‪.‬‬ ‫אני מכיר אותך‪ ,‬א תה מפוקח וחריף‪ ...‬אתה מבין בביזנס‪ ,‬מה הוא‬ ‫כח ההשפעה בדאגה לזולת‬ ‫משתגע לתת לי כל כך הרבה כסף?!‪ ...‬מה קרה לו‪ ,‬למה??? כנראה‬ ‫שאתה יודע שמרויחים מזה הרבה הרבה יותר אצל הקב״ה‪ .‬אז‬ ‫אני רק רוצה לסיים בדבר אחד‪ ,‬ועצה טובה קמ״ל‪:‬‬ ‫למה שאני אוותר לו אני רוצה את הרווחים האלו! וכך הוה‪.‬‬ ‫יש בספורנו (סוף בראשית) למה נח לא הצליח להוכיח את בני דורו‬ ‫צריך לדעת שהרבה פעמים א ת ה רוצה להשפיע על השני‪ ,‬אם רואים‬ ‫ואברהם כן הצליח? אומר הספורנו‪ ,‬נח רק הוכיח או ת ם א ת ם לא‬ ‫את המידות טובות רואים מה זה בן תורה‪ ,‬מה זה בן עלייה‪ ,‬איך‬ ‫בסדר‪ ,‬אבל אברהם נתן גם פיתרון‪ ,‬הוא לימד או ת ם אמונה‬ ‫אתה באמת שופע כבוד שמים ‪ -‬זה בונה אצל השני עוד אמון והוא‬ ‫וממילא היה להם פתרון‪.‬‬ ‫מוכן יו תר לקבל‪.‬‬ ‫בילקוט מובא בפרשת וירא‪ ,‬שאברהם אבינו עשה מסעדה במדבר‪,‬‬ ‫[וזאת למודעי ‪ -‬שודאי אין לנו השגות בגדלות של נח שהקב״ה מעיד‬ ‫כולם באו ואכלו‪ ,‬אח״כ א מר להם אברהם ‪ -‬תברכו לאלוקים‪ .‬אמרו‬ ‫עליו איש צדיק וכל מה שנכתב הוא רק מה שאנו יכולים לקחת‬ ‫לו לא רוצים! אין בעיה‪ ,‬תשלמו‪ .‬באו לשלם א מר להם אברהם‬ ‫לעצמינו למעשה]‪.‬‬ ‫מחיר מפולפל‪ ...‬אמרו לו למה כל כך יקר‪ .‬א מר אברהם ‪ -‬כי במדבר‬ ‫הכל עולה פי כמה וכמה‪ .‬הם ראו שאין ברירה‪ ...‬טוב‪ ,‬אז נברך‪...‬‬ ‫התפילה על החבר משפיעה‬ ‫והשאלה‪ ,‬זה נקרא שאברהם לימד אמונה?!‪ ...‬הוא לימד אותם‬ ‫והדבר האחרון שצריך לדעת‪ ,‬א ם רוצים באמת שבחור יצליח ‪ -‬יש‬ ‫ביזנס‪ ,‬כדאי לברך ולחסוך כסף‪...‬‬ ‫חזון אי״ש בסוף חושן משפט ששואל‪ ,‬יש דין כופין על המצוות‪.‬‬ ‫אומר ה״זית רענן״‪ ,‬האורחים קלטו שאברהם אבינו אינו ס ת ם‬ ‫למה‪ ,‬מה החכמה‪ ,‬הרי זה בכפייה עם מכות ולא מרצון!‬ ‫חסר דעה‪ ...‬למה הוא מוכן לוותר על כל כך הרבה כסף?‪ ...‬סי מן‬ ‫אומר החזו״א כל דבר שבא ע״י בני אדם ‪ -‬אפילו לא מרצון של‬ ‫שיש אלו קי ם בישראל‪ .‬הוא לימד או ת ם אמונה דרך ז ה ‪ -‬למה‬ ‫העושה ‪ -‬בשמים זה נחשב שזה נעשה ע״י אד ם ויש על זה שכר גדול‪.‬‬ ‫אכפת לי ממך? למה אני נותן לך אוכל ובחינם?‪ ...‬כי יש אלוקים‬ ‫לכן אומר החזו״א‪ ,‬אפשר להתפלל‪ .‬א ם אני רוצה שפלוני ילמד טוב‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫‪ -‬תתפלל עליו! תתפלל שי היה לו חשק ללמוד‪ ,‬תתפלל עליו שהוא‬ ‫רבי אל׳ה לופייאן זצ״ל מביא כתוב על שמעון בן שטח שקנה חמור‬ ‫יחדש טוב בלימוד‪ ,‬תתפלל על החבר שלך שי היה לו טוב‪ ,‬וזה‬ ‫ומצא עליו מרגלית והחזיר את המרגלית לנכרי ‪ -‬אז הנכרי התפעל‬ ‫יעזור‪ .‬ואז באמת הקדוש ברוך הוא רואה את זה‪ ,‬ואז דבריך‬ ‫ואמר ״ברוך אלוקי שמעון בן שטח״‪ .‬למה הוא מברך את האלוקים‪,‬‬ ‫מתקבלים‪.‬‬ ‫תגיד ברוך שמעון בן שטח‪ !...‬אלא גם הגוי הבין‪ ,‬וכי שמעון בן שטח‬ ‫עכ״פ נחזור לענייננו‪ ,‬קבלנו מאברהם אבינו את המידות טובות ואת‬ ‫חסר דיעה‪ ,‬למה הוא מחזיר‪ ,‬אני לא הייתי יודע שזה אצלו ובקלות‬ ‫המסירות נפש‪ ,‬ואת החסד‪ ,‬יש לנו אבא ואנו צריכים ללכת בדרכי‬ ‫הוא יכל להתעשר עושר רב‪ ,‬אז למה הוא החזיר לי?‪ ...‬כי יש לו‬ ‫אבות‪" .‬בגלל אבות תו שיע בנים ותביא גאולה לבני בניה ם" אמן‪.‬‬ ‫אלוקים! ברוך ה׳ אלוקי שמעון בן שטח‪.‬‬ ‫לע״נ‬ ‫לע״נ‬ ‫זכות הלימוד בגליון זה‬ ‫האשה הצדקנית מרת יונה מגיד ע״ה‬ ‫לע״נ המחנכת הדגולה‬ ‫בת הגה״צ רבי יעקב מ שה קורלנדסקי זצ״ל‬ ‫הרבנית ווז ה שושנה בלוקה בת ר׳ יצ חק ע״ה‬ ‫נלב״ע י״ט חשון תשפ״ד‬ ‫נלב״ע י״ח מרחשון תשפ״ב‬ ‫תנצב״ה‬ ‫תנצב״וז‬ ‫‪074-740-3629‬‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ"כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪-740-3629‬‬ ‫ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרי ם פלוס ברחבי הארץ באמצעות לחצן קופות נוספות בחיפוש יש להקי ש ארחות חיי ם או קוד מוסד ‪1000729‬‬ ‫כמו״כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרי ם פון בחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או במספר פלא׳ ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש"ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com @4166058 :‬‬ ‫בכשייעתאד־שמירא‬ ‫גליון ‪ • 363‬שבה שמינית‬ ‫‪ 9‬ר שת‪1‬ירא תש ‪ 9‬״ז‬ ‫מ שיעורי הגאון דבי נפדתל־‪ ,1‬הכהן קופשיץ שליס״א‬ ‫‪ST‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫■י ■‪1* 1‬‬ ‫‪r-. . . .‬‬ ‫‪^ • —1- i .‬‬ ‫—‬ ‫‪I**!-‬‬ ‫■‬ ‫בעניך כהן שקולו צרוד במקצת ואם יברך דק עם עוד כהן אחד יוכלו לשמוע את קולו אך כשיבדך עם עוד כהנים לא ישמעוהו‬ ‫ש שומע את ברכתם מ״מ צריכים לברך בקול רם‪ ,‬דכך הוא צורת המצוה‬ ‫נשאלתי בכהן שקולו צרוד במקצת‪ ,‬וכשיברך ברכת כהנים לבד או‬ ‫של ברכת כהנים שיהא בקול רם‪ ,‬אבל אם יסוד הדין הוא שצריך שיהא‬ ‫עם עוד כהן אחד יוכלו לשמוע אותו‪ ,‬אך אם יברך ברכת כהנים יחד‬ ‫קולם רם כדי שהשומעים ישמעו את הברכה‪ ,‬א״כ בבית הכנסת שכולה‬ ‫עם כל הכהנים שבבית הכנסת‪ ,‬לא ישמעו אותו כלל‪ ,‬האם יכול לברך‬ ‫כהנים שאין אף אחד ש שו מע את הברכה למה יצטרכו לברך בקול רם‪.‬‬ ‫ברכת כהניםא‪.‬‬ ‫יבואר דמתוס’ בסוטה מוכח שצריך בפועל לשמוע את הכהן‬ ‫בברכת כהנים קיי׳׳ל שצריך לברך בקול רם‪ ,‬ובגמ' בסוטה (דף ל״ח‬ ‫הנה‬ ‫ע״א) למדו דין זה מהא דכתיב ״אמור להם״ כאדם האומר לחבירו‪,‬‬ ‫אכן מדברי התוס׳ בסוטה (דף ל״ט ע״ב ד״ה עד) מוכח שקול רם הוא כדי‬ ‫וכן פסק השו״ע (סי׳ קכ״ח סעי׳ י״ד)‪ ,‬ובמ״ב (שם סק״נ) הביא שכתבו רוב‬ ‫שישמעו את הברכה‪ ,‬דהקשו התוס׳ איך שני כהנים נושאים כפיהם‬ ‫הפוסקים וכמעט כולם שדין זה הוא לעיכובא‪ ,‬ואם אינו יכול לברך בקול‬ ‫יחד‪ ,‬הרי תרי קלי לא משתמעי‪ ,‬ותירצו דכיון שברכת כהנים חביבי‬ ‫רם טוב שיצא קודם רצה‪.‬‬ ‫שומעין את קולם של כל הכהנים‪ ,‬ונראה מדבריהם שאם אין שומעין את‬ ‫אך יש לחקור בהא דבעי׳ קול רם‪ ,‬האם הוא שיעור בדיבור‪ ,‬שצריך‬ ‫כולם לא נתקיימה בהם מצוות ברכת כהנים‪ ,‬והיינו דמהא דילפינן כאדם‬ ‫שיהא בקול רם‪ ,‬אבל לא בעי׳ שבפועל י ש מעו את קולו‪ ,‬או דעיקר‬ ‫האומר לחבירו בעי׳ שצריך בפועל ל שמוע את הברכה מהכהן‪.‬‬ ‫הדין בזה הוא שי ש מעו אותו‪ ,‬אבל היכא שאין שומעים אותו אפילו‬ ‫שאומר בקול רם לא סגי‪.‬‬ ‫וכן מבואר גם בדברי הספרי‪ ,‬דרש״י על הפסוק ״אמור להם״ כתב אמור‬ ‫להם שיהיו כולם שומעים‪ ,‬ומקורו מהספרי‪ ,‬וכ״כ במ״ב (סי׳ קכ״ח ס״ק‬ ‫יבואר מחלוקת האחרונים אם בבית הכנסת שכולה כהנים צריך לברך‬ ‫נ״ג) בשם הפר״ח דלפעמים לא סגי בקול בינוני היכא דהמתפללים רבים‪,‬‬ ‫בקול רם‬ ‫ובעינן שיהא כולם שומעים‪ ,‬כדאמרינן בספרי‪ ,‬וא״כ צריכים כולם‬ ‫לשמוע את כל הכהנים‪ ,‬וצריך להגביה הקול כדי שי ש מעו כולם‪.‬ב‬ ‫מצינו שנחלקו בזה האחרונים‪ ,‬דהנה בגמ׳ בסוטה (דף ל״ח ע״ב)‬ ‫ולכאו'‬ ‫איתא אמר אדא אמר רבי שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולן‬ ‫אך לכאו׳ הרבה פעמים מצוי שע״י שאחד מגביה את קולו הוא גורם‬ ‫עולין לדוכן‪ ,‬למי מברכין‪ ,‬אמר רבי זירא לאחיהם שבשדות‪ .‬וכן פסק‬ ‫שלא י ש מעו את הכהנים שאין קולם חזק מאוד‪ ,‬ולפעמים גם אין‬ ‫בשו״ע (סי׳ קכ״ח סעי׳ כ״ה) בית הכנסת שכולה כהנים אם אין שם אלא‬ ‫עשרה ששומעים את הקול הבינוני‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫עשרה כולם עולין לדוכן‪ ,‬למי מברכין לאחיהן שבשדות‪.‬‬ ‫ונחלקו האחרונים האם צריכים הכהנים שם לברך בקול רם‪ ,‬דבעמק‬ ‫יבואר דעת הבית הלוי בהא דאין יוצא בברכת כהנים בשומע כעונה‬ ‫ברכה (נ שיא ת כפים אות ה׳) נקט לדבר פשוט דכיון שאין הישראל‬ ‫והנה ידועים דברי הבית הלוי בסוף בראשית שכתב דלא מהני שו מע‬ ‫שומע‪ ,‬א״כ אין צריכים הכהנים לומר בקול רם‪ ,‬והוכיח מזה דקול רם אינו‬ ‫כעונה בברכת כהנים‪ ,‬ואסברה לה בטעמא‪ ,‬דבקול רם אי אפשר‬ ‫לעיכובא‪ ,‬ודלא כמש״כ המ״ב‪ ,‬אבל בחי׳ ר׳ מאיר שמחה בסוטה (דף ל״ח‬ ‫לצאת בשומע כעונה‪ ,‬והחזו״א (או״ח סי מן כ״ט) הקשה דהרי דינא ד שו מע‬ ‫ע״א) כתב דברור שצריכים לברך בקול רם‪.‬‬ ‫כעונה אין הביאור שהשמיעה חשיבא כדיבור‪ ,‬אלא שהדיבור של חבירו‬ ‫ולכאו' נידון זה תלוי בהנ״ל‪ ,‬דאם יסוד הדין של קול רם הוא רק שיעור‬ ‫מתייחס אל השומע‪ ,‬והוכיח כן מהא דיוצאין בשמיעת קריאת המגילה‪,‬‬ ‫בדיבור‪ ,‬א״כ גם בבית הכנסת שכולה כהנים שאין אף אחד‬ ‫נו טל רק ג׳ מינים‪ ,‬דהא קא עבר בבל תגרע‪ ,‬ובקהלות יע קב (ר״ה סי׳ ט״ז) תירץ‬ ‫א וב שב ת פר ש ת נח היה קולי חלש‪ ,‬וב ש חרי ת שהי׳ מנין קטן בי ק ש תי מ ש אר‬ ‫ד כיון שהוא אנוס אינו עו בר בבל תגרע‪ ,‬יעו״ ש‪ .‬וכ״כ בע מק ברכה (נשיאת כפים‬ ‫הכהנים שינ מי כו את קולם‪ ,‬כדי שיו כלו ל ש מו ע גם את קולי‪ ,‬אבל ב מו סף שהי׳‬ ‫אות ו׳ בסופו)‪ .‬והאחרונים הק שו איך מו תר בז מן הזה ש אין תכלת לל בו ש לבן לבד‪,‬‬ ‫שם הרבה כהנים לא הי׳ שייך ל ע שו ת כן‪ ,‬ובי ק ש תי מכהן א חד שיו צי א או תי‬ ‫הא קא עבר על בל תגרע‪ ,‬אך אם נימא כשהוא אנוס על המצוה לא עבר על בל‬ ‫בברכת א שר קד שנו ב קדו ש תו של אהרן ואחר כך ברכ תי ברכת כהנים בעצ מי‪,‬‬ ‫תגרע א״ש‪ ,‬וי עוי׳ בבי ת הלוי (ח״א סי׳ מ״ב) ש תירץ על קו שיא ז ו דע ש ה של ציצי ת‬ ‫והיה ר אוי לצא ת את הברכה ר ק על תנאי‪ ,‬שאם י כולני לברך ברכ ת כהנים כר אוי‪,‬‬ ‫דוחה לל או של בל תגרע‪.‬‬ ‫כדי שלא להכנס לספק ברכה לבטל ה ב שו מ ע כעונה‪ ,‬וכ מבו אר ב ש ער הציון (סי׳‬ ‫ב אך יל״ע אם דין זה ד ב עי׳ שי היו כולם שו מעי ם הוא לעיכוב א‪ ,‬ואם נימא שדין‬ ‫תפ״ט סק״ה)‪.‬‬ ‫זה הוא לעיכוב א‪ ,‬א״כ כהן ש אין קולו חזק כ״כ‪ ,‬והוא נמצא בבי ת הכנסת גדול‪,‬‬ ‫אך י ש ל דון בזה אם אריך ל מי ע בד הכי‪ ,‬די תכן שחלק תיבו ת י ש מ עו וחלק לא‬ ‫ובכל הבית כנסת אי אפ שר ל ש מו ע את קולו‪ ,‬א״כ לא יו כל ל ע שו ת ברכת כהנים‬ ‫י ש מעו‪ ,‬ואם תיבה אחת לא י ש מעו‪ ,‬נמצא ש עבר תי על לאו של בל תגרע‪.‬‬ ‫רק אם הי שראלי ם עו מדי ם קרוב לדו כן‪ ,‬וצ״ב הגדר בזה‪ ,‬ד הרי ד ל מהכא את‬ ‫אולם כבר נתבאר במקו״א (מעדני כהן גליון ‪ ) 173‬דהיכא שהוא אנוס נחלקו‬ ‫אותם אנ שי ם שנו ס פו ב סוף הבית הכנסת ו ש פיר יוכל לברך ברכת כהנים‪ ,‬וכי‬ ‫האחרונים אם עבר על ל או של בל תגרע‪ ,‬ו שו ר ש הנידון בזה הוא‪ ,‬האם אי סור בל‬ ‫מפני שנכנ סו עוד אנ שי ם והם אינם יכולי ם ל ש מע או תו לא יוכל לברך ברכ ת‬ ‫תגרע הוא בקום ועשה‪ ,‬ד ה אי סור הוא במה שע שה מצוה חסירה‪ ,‬או ד ה אי סור‬ ‫כהנים‪.‬‬ ‫הוא ב שב ואל תעשה‪ ,‬ו האיסור הוא במה ש אינו מ שלי ם את המצוה‪ ,‬דאם האיסור‬ ‫ואם נימא הכי‪ ,‬משכחת לה שב א מצע ברכ ת כהנים י ע בור על בל תגרע בלי‬ ‫הוא ב שב ואל תעשה במה ש אינו מ שלי ם את המצוה‪ ,‬א״כ כשהוא אנוס על מה‬ ‫ששינה שום דבר מ האופן שהתחיל לברך‪ ,‬וכגון שהתחיל לברך כ שכל הציבור‬ ‫ש אינו מ שלי ם את המצוה‪ ,‬אינו עובר בבל תגרע‪ ,‬שהרי לא הוא המגרע‪ ,‬אלא מה‬ ‫ע מד לי דו ו אז כולם ש מ עו אותו‪ ,‬וב א מצע ברכ ת כהנים אחד מ הציבור התרחק‬ ‫ש אינו מ שלי ם המצוה הוא מ שו ם ש אין לו במה ל השלים המצוה‪ ,‬ולא עבר על בל‬ ‫מעט ל סוף הבית כנסת ששם אינו שו מ ע אותו‪ ,‬ובז ה לכאו׳ הוא גור ם שהברכת‬ ‫תגרע כלל‪ ,‬אבל אם האיסור הוא בקום וע שה שע שה חצי מצוה‪ ,‬א״כ גם כ שהוא‬ ‫כהנים לא ח שיבא ב קול רם‪ ,‬ו עו בר הכהן על בל תגרע‪ ,‬ויו תר נראה דהא ד ב עינן‬ ‫אנוס על מה ש אינו מ שלי ם את המצוה עבר על בל תגרע‪ ,‬ד ה אי סור הוא במה‬ ‫שכול ם י ש מ עו את הכהנים אינו אלא לכתחלה‪ ,‬אבל אם י ש עשרה ש שו מעי ם את‬ ‫שעשה כבר‪.‬‬ ‫הכהן המברך הרי זה קיים מצוו ת ברכ ת כהנים‪.‬‬ ‫ו ב טורי אבן (ר״ה דף כ״ח) הקשה אהא ד מ בו אר בסוכה דף ל״א שאם אין לו א תרוג‬ ‫נערך משיעור שנמסר בישיבת בית מדרש עליון ערש״ק פ' נח‪ ,‬תשפ״ז‪.‬‬ ‫לתגובות ולעניני הגליון ‪ 058.32.888.34‬וכן במייל ‪gmail.com@3126877‬‬ ‫החזו"א ד שו מע כעונה הוא שהדיבור של המשמיע מתייחס אל השומע‪,‬‬ ‫והרי בעי' קריאה מתוך הכתב‪ ,‬ושמיעתו אינו מתוך הכתב‪ ,‬אלא על כרחך‬ ‫וכמו שהוכיח מקריאת המגלה‪ ,‬אלא דס"ל להבית הלוי דמ"מ השומעים‬ ‫דהדיבור של המשמיע מתוך הכתב מתייחס אל השומע‪ ,‬וא"כ גם לענין‬ ‫לא שמעו את המברך ברכת כהנים‪ ,‬ומה שאמרו בקול רם הוא כדי‬ ‫קול רם נימא הכי דכיון שהדיבור של המשמיע מתייחס אל השומע הוי‬ ‫שיתקיים "אמור להם"‪ ,‬ואפי' שדבור חבירו בקול רם מתייחס אליו‪ ,‬אבל‬ ‫כאילו השומע מדבר בקול רם‪.‬‬ ‫בפועל לא שמעו את קולו‪ ,‬ובעינן שי ש מעו את קולו בפועל ממש‪.‬‬ ‫ומטו בי מדר שא לבאר‪ ,‬דפ שו ט שגם הבית הלוי מודה ליסוד דברי‬ ‫המטיב עם חבירו הוא עועזה הטבה לעצמו‬ ‫שהתמהמה עד שהוחל הפיכת הערים‪ ,‬שניצל ע״י‬ ‫נמרוד ע״י עשו הרשע‪ ,‬שהרי באותו יום עבר חמש‬ ‫הנה לא היה מעולם מקום שהיו רשעים כסדום‪,‬‬ ‫נסים גלוים‪ ,‬וצוער נצולה בשבילו‪ ,‬לזה לא היה ראוי‬ ‫עבירות והרג הנפש‪ ,‬והוא היה נמרוד‪ ,‬שבזמן שהיה‬ ‫שכל העושה מעשה רשע נקרא 'סדומי'‪ ,‬וכמו‬ ‫רק שזה נעשה ע״י תפלת אברהם וזכותו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫אברהם אבינו בעולם לא יתכן שלא יהיה כח‬ ‫שאמרו 'כופין על מדת סדום'‪ ,‬ולכאורה איך יתכן‬ ‫אמנם בתוס' חולין (דף צ״א ע״ב) כתבו שהלך‬ ‫התנגדות לאמונתו כנמרוד‪ ,‬וכשמת אברהם הוכרח‬ ‫שדווקא בזמן שהיה עמוד החסד כאברהם היה‬ ‫להתפלל על הפיכת סדום‪ ,‬וכן משמע במבי״ט בבית‬ ‫נמרוד למות באותו יום‪ ,‬כדי שבעולם לא יהיה כוח‬ ‫מקום רשע כסדום שלא היה מקום כזה לרוע מאז‬ ‫אלוקים שהתפלל על סדום עצמה שלא תשחת‪,‬‬ ‫הטומאה גדול יותר מהקדושה‪.‬‬ ‫עד היום הזה‪.‬‬ ‫שכתב בשער התפלה במה שראינו שתפלת‬ ‫ויש ללמוד הרבה מתפלתו של אברהם אבינו על‬ ‫וכן צריך ביאור בזה שאברהם אבינו התפלל על‬ ‫אבותינו נתקבלה לפניו יתברך‪ ,‬וז״ל‪ ,‬׳תפלת אברהם‬ ‫סדום‪ ,‬שאע״פ שהתפלל על אנשים שהיו בהיפוך‬ ‫סדום כל כך הרבה תפלות ולא נענה‪ ,‬ולמה הטריחו‬ ‫אבינו על סדום האף תספה צדיק עם רשע לא‬ ‫ממנו והיו המתנגדין שלו מ״מ תפלתו עליהם היא‬ ‫הקב״ה להתפלל ללא תועלת‪.‬‬ ‫נתקבלה על הצלת סדום‪ ,‬ונתקבלה על הצלת לוט‬ ‫בתחנונים ומפריע לו באמת איבודן‪ ,‬וע״י תפלתה‬ ‫וידוע מה שאמר המגיד מדובנא זצ״ל שמה‬ ‫ובנותיו‪ ,‬כדכתיב ויזכור אלקים את אברהם וישלח‬ ‫נוראה זו זכה לעצמו את כל נצחיותו‪.‬‬ ‫שאמר הכתוב 'המכסה אני מאברהם אשר אני‬ ‫את לוט וגו'‪ ,‬וכן שם וישכם אברהם בבקר אל המקום‬ ‫והנה בברכות (דף כ״ו ע״ב) אמרינן תפלות אבות‬ ‫עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול' וגו'‪ ,‬היינו שכדאי‬ ‫וגו'‪ ,‬מכאן למדו חז״ל ברכות כ״ו ע״ב שתקן תפלת‬ ‫תקנום‪ ,‬וילפינן מהאי קרא‪ ,‬וכמו דאיתא שם‪ ,‬תניא‬ ‫לגלות לאברהם אשר אני עושה כדי שיתפלל על‬ ‫שחרית והועילה ג״כ תפלתו זאת לתיקון הצלת לוט‬ ‫סדום ואע״פ שכל התפלות לא יועילו לסדום אבל כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא‪ ,‬אברהם תקן תפלת‬ ‫בהמלטו לצוער עכ״ל‪ ,‬ונראה שתפלתו באותו‬ ‫שחרית שנאמר ״וישכם אברהם בבקר אל המקום‬ ‫יועילו לבניו אחריו‪ ,‬ולכן גילה לו הקב״ה את מפלתו‬ ‫השכמה היה על סדום והועילה לאברהם להציל את‬ ‫אשר עמד שם״‪ ,‬ואין עמידה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר‬ ‫של סדום כדי שיתפלל ויועילו תפלותיו על בניו‬ ‫לוט מתוך ההפכה‪.‬‬ ‫״ויעמד פינחס ויפלל״‪ ,‬יצחק תקן תפלת מנחה‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫וחזינן דתפלת אברהם הועילה מיד להציל את‬ ‫שנאמר ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״‪ ,‬ואין‬ ‫ושמעתי בשם הגאון ר' יעקב הלל שליט״א‬ ‫לוט‪ ,‬והרי כל הצלת לוט היה להצלת כל עתידו של‬ ‫שיחה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר ״תפלה לעני כי יעטף‬ ‫שאמר שסדום היה 'הזה לעומת זה' של אברהם‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהרי מיד אחר הצלת לוט התורה‬ ‫ולפני ה' ישפך שיחו״‪ ,‬יעקב תקן תפלת ערבית‬ ‫אבינו‪ ,‬שאברהם אבינו השלים עצמו במדת החסד‬ ‫האריכה במעשה לוט ובנותיו שיצא ממנו עמון‬ ‫שנאמר ״ויפגע במקום וילן שם״‪ ,‬ואין פגיעה אלא‬ ‫גם בזמן שהיה כנגדו עם מרשיע באופן מבהיל‬ ‫ומואב להוציא מהם את רות ונעמה להביא מהם את‬ ‫תפלה‪ ,‬שנאמר ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה‬ ‫ביותר‪ ,‬ועל ידי זה קנה השלימות הגמורה במדת‬ ‫דוד ושלמה ומלך המשיח שהוא העתיד המתוקן של‬ ‫ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי״‪.‬‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫כל עם ישראל‪ ,‬ואע״פ שהיה נראה שתפלת אברהם‬ ‫ויש להבין מהו תפלתו של אברהם במה שכתוב‬ ‫והחסד הגדול ביותר שעשה אברהם אבינו היה‬ ‫לא נתקבלה שהרי השכים לבקש עוד על סדום‪ ,‬אך‬ ‫תפלתו על סדום כמו שכתב החפץ חיים באהבת 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את‬ ‫הועילה תפלתו להציל את לוט שהוא עתידו של‬ ‫פני ד''‪ ,‬דתפלתו של יצחק נראה שהיה על הזווג‪,‬‬ ‫חסד‪ ,‬והיינו שהתפלל על אלו שהיו המתנגדים‬ ‫אברהם אבינו וכל אומתו‪.‬‬ ‫ותפלתו של יעקב על הגלות אשר הוא עומד לצאת‬ ‫הגדולים ביותר אליו‪ ,‬ובאמת היה צריך לשמוח‬ ‫והוא מוסר השכל לכל אחד שמתחסד עם חבירו‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬אבל תפלתו של אברהם על מה היתה‪ ,‬והרי‬ ‫במפלתם‪ ,‬ובזה שהתפלל עליהם קנה את פסגת‬ ‫שצריך לדעת שהוא עושה טובה לעצמו‪ ,‬וכל מה‬ ‫כבר התפלל על סדום ביום אתמול ולא נענה‪ ,‬ועל מה‬ ‫מעלת החסד‪ ,‬ולכן סדום לא היה להם זכות קיום‬ ‫שנראה להאדם שעושה טובה למי שקשה לו‬ ‫השכים להתפלל באותו בוקר שנהפכה סדום‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬שכל קיומם היה לתועלתו של אברהם בקניין‬ ‫לעשות עמו טובה הוא יותר טובה לעצמו‪.‬‬ ‫ובמלבי״ם (בפרק י״ט פסוק כ״ט) עמד על מה‬ ‫מדת החסד וכשהגיע לשלימות מדתו נסתלקו אלו‬ ‫וכן מצינו במה שאברהם הלך להלחם עם‬ ‫שכתוב בקרא ״ויהי בשחת אלוקים את ערי הככר‬ ‫מן העולם‪.‬‬ ‫ויזכור אלוקים את אברהם ויצל את לוט מתוך הארבעה מלכים שהיו גבורים גדולים שנצחו את כל‬ ‫ומצינו כן בכמה מקומות שהעמיד הקב״ה את‬ ‫הענקים ורק עוג נמלט מן המלחמה אבל כל הגבורים‬ ‫ההפכה״‪ ,‬דלכאורה הוא מקרא יתר‪ ,‬שהרי התורה‬ ‫כוחות הקדושה והטומאה זה לעומת‪ ,‬הנה רבינו‬ ‫האריכה הרבה בהצלת לוט מהפיכת סדום‪ ,‬ולמה ההם נפלו לפניהם בחרב‪ ,‬ואע״פ כן אברהם הלך‬ ‫נסים גאון בהקדמתו לש״ס הנדפס בריש מסכת‬ ‫להלחם עם גבורים כאלו ומסר את עצמו להציל את‬ ‫חזרה התורה על הצלת לוט מהפיכת סדום‪.‬‬ ‫ברכות כתב דפיסוק הנבואה היה מ' שנה אחר בניין‬ ‫לוט‪ ,‬וכל זה היה לטובתו בעצמו‪.‬‬ ‫וז״ל המלבי״ם‪ ,‬״ויהי״ ‪ -‬ר״ל והשכמת אברהם היה‬ ‫בית שני‪ ,‬ואז היה ראשית מלכות אלכסנדר מוקדון‪,‬‬ ‫ולפעמים אדם חושב לעצמו גם אם יש מצות‬ ‫ומה שמונין לשטרות היינו מאותו שנה שנפסקה ‪ -‬״בשחת אלהים את ערי הככר״ ‪ -‬ר״ל אחר עלות‬ ‫חסד‪ ,‬אבל הרי יש גבול כמה צריך האדם לעשות‬ ‫השחר‪ ,‬שאז כבר התחיל לשחת את ערי הככר‪,‬‬ ‫הנבואה מישראל‪.‬‬ ‫עבור חבירו‪ ,‬וי ש ללמוד הרבה מהנהגת האבות‬ ‫שסדום ועמורה נשחתו תיכף בעלות השחר‪ ,‬הגם‬ ‫ושמעתי מאאמו״ר הגאון זצ״ל דאיתא בסדר‬ ‫הקדו' שאברהם אבינו לא היה בפניו כל גבול ומסר‬ ‫שהככר עצמו לא נשחת תיכף‪ ,‬ואז התפלל אברהם‬ ‫עולם רבה בהגהות הגר״א שבאותו זמן שהתפללו‬ ‫את עצמו במסירות מוחלטת לעזור לחבירו‪ ,‬ובאמת‬ ‫על הצלת לוט‪ ,‬וה' זכר חסדי אברהם ״וישלח את לוט‬ ‫אנשי כנסת הגדולה על ביטול עבודה זרה מישראל‬ ‫בהפוך את הערים״‪ ,‬הגם שכבר התחיל אז הפיכת כל זה היה להרווחת עצמו ולנצחיותו להיות קיים‬ ‫פסקה הנבואה מישראל‪ ,‬משום שזה לעומת זה‬ ‫לעד על ידי לוט‪ ,‬שממנו יצא דוד המלך ומלך‬ ‫הערים שלוט ישב בהן‪ ,‬והיה ראוי שיושחת גם הוא‬ ‫עשה הקב״ה שלא יתכן שיהא קדושת הנבואה‬ ‫המשיח‪ ,‬וזה יסוד גדול בכל עבודת האדם‪ ,‬שכל‬ ‫שלא היה ראוי מצד עצמו‪ ,‬לא היה ראוי להצלה רק‬ ‫בישראל ולא יהיה יצרא דע״ז שבזה בטל כח‬ ‫שעושה עבור אחרים‪ ,‬הוא לעצמו‪ ,‬וכל שעושה‬ ‫אם היה בורח באמצע הלילה תיכף כשאמר לו‬ ‫הבחירה‪.‬‬ ‫לעצמו הוא לאחרים‪.‬‬ ‫המלאך‪ ,‬שאז לא התחילה המהפכה‪ ,‬לא כן אחר‬ ‫וכן באותו יום שנפטר אברהם אבינו מן העולם מת‬ ‫לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה ומסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר׳ י ו ס ף ‪ p‬ס טי ז״ל נלב״ע ליל שבת א׳ דר״ה תשפ״א‪ ,‬וזוגתו ש עמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת ד ח ל ב ת ל טי פ ה ע״ה נלב״ע כ״ו מנחם אב תשפ״ה‬ ‫לע״נ הרה״ג ר׳ מנחם מנדל ב״ר נ‪1‬וביה זצ״ל וזוגתו מרתלאה ב״ר אברהם משה ע״ה הרה״ח ר׳ שלמה נחמיה ב״ריעקב צבי זצ״ל וזוגתו מרת רויזא שושנה בת ר׳ יחיאל מיכאל ע״ה ר׳ יעקב צבי בן ר שלמה נחמיה ז״ל‬ ‫‪ £‬שואלין ודורשין‬ ‫פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א‬ ‫גיליון ‪ ,431‬וירא תשפ״ז‬ ‫גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים‪ ,‬רב דק״ק אבי עזרי וביהמ״ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת‬ ‫שרת הלכה למעשה‬ ‫מאוצר תשובות מרן הגרב”צ הכהן קוק שליט״א‬ ‫שבת המסוגלת לישועות גדולות‬ ‫”ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים‪ ,‬אך המרבה להודות זוכה שמשתנה‬ ‫במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬ ‫מבטו עד שיצליח לראות את החלק‬ ‫כל השומע יצחק לי”‬ ‫זמן שאילת גשמים בעיר אילת‬ ‫____‬ ‫הטוב בכל דבר‪ ,‬וממילא שמחה תלווהו‬ ‫(כראשיתכא‪ ,‬ו)‬ ‫‪1‬שאל|! | העיר אילת נמצאת מחוץ לגבולות ארץ ישראל לרוב‬ ‫תמיד ולא יהיה כמו חתן שבסיום‬ ‫פקידת‬ ‫פרשת‬ ‫לקריאת‬ ‫הטעמים‬ ‫אחד‬ ‫הדינים‪ .‬מתי מתחילים לשאול גשמים שם בז' במרחשון או‬ ‫חתונתו בוחר להתמקד מדוע פלוני‬ ‫יום‬ ‫שהוא‬ ‫כיון‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫בראש‬ ‫שרה‬ ‫בשישים יום לאחר תקופה כמו בכל מקום בחו״ל‪ .‬גם לנוהגים‬ ‫לא חייך אלי ואלמוני לא הביא מתנה‬ ‫המסוגל לפקידת עקרות‪.‬‬ ‫שם להתחיל לשאול בז' במרחשון מה דינו של אדם ששכח ולא‬ ‫מספיק גדולה כיאה לו וכיו”ב‪ ,‬בעוד‬ ‫עם‬ ‫לעולם‬ ‫שבאה‬ ‫ונראה שהשמחה‬ ‫הזכיר האם יחזור על תפילתו‪.‬‬ ‫הוא מתעלם מהשמחה הגדולה שלו‪.‬‬ ‫בעת‬ ‫לא‬ ‫‪-‬‬ ‫שרה‬ ‫של‬ ‫צחוקה השני‬ ‫‪--------------------------------------------------------------‬‬ ‫דבר נוסף שיש לזכור בעבודת ההודאה‬ ‫ה‬ ‫”‬‫הקב‬ ‫והוכיחה‬ ‫המלאכים‬ ‫שבישרוה‬ ‫כולנו אברכים! ץ‬ ‫תשובת מורינו הרב שליט”א בעקבות הבחירות‬ ‫‪.‬‬ ‫” למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם הוא לא להודות רק על נסים היוצאים‬ ‫אלד” (יח‪ ,‬יג) ‪ -‬אלא הצחוק שהתלווה מדרך הטבע‪ ,‬אלא אף על הניסים‬ ‫ללידה ” ותאמר שרה צחוק עשה לי העוברים עלינו בכל יום ויום‪ ,‬ולא רק‬ ‫אלוקים‪ ,‬כל השומע יצחק לי” וביאר בהודאה בתפילת שמונה עשרה באמרו‬ ‫רש”י שכל השומע ישמח עמה‪ ,‬כיון ”מודים אנחנו לך‪ ...‬על ניסיך שבכל‬ ‫בן ציון הכהן קוק‬ ‫שבאותו היום נתמלא העולם שמחה‬ ‫ראש בית הוראה הכללי ירושלים‬ ‫יום עמנו”‪ ,‬אלא לפרט את‬ ‫רב דק״ק ׳משכן שמ ואל אשר ׳ פתח תקוה‬ ‫הודאתו ולהשתדל להודות‬ ‫” שהרבה עקרות נפקדו עמה‪,‬‬ ‫נשיא כולל להוראה ומח׳׳ם ׳ציוני הלכה׳‬ ‫מי שמרבה‬ ‫ביום‪,‬‬ ‫הרבה חולים נתרפאו בו‬ ‫בהודיה לקב׳׳ה‪ ,‬עליהם עוד בלא שיצטרך‬ ‫בס”ד‪ ,‬יום ב׳ לסדר היפלא מה׳ דבר התשפ”ז ‪F‬‬ ‫זוכה למנוחת להגיע חלילה למצב שבו‬ ‫ורב‬ ‫עמה‪,‬‬ ‫הרבה תפילות נענו‬ ‫יילקח ממנו משהו שרגיל‬ ‫‪.‬‬ ‫שחוק היה בעולם”‬ ‫הנפש‪ ,‬כיון‬ ‫אהוביי וידידיי שליט” א‬ ‫שהיפך עגמת אליו‪ ,‬וכשמקבלו חזרה רק אז‬ ‫הגדולה‬ ‫מכוח הודאתה‬ ‫‪r‬‬ ‫ב׳ שואלים נכבדים הפנו אליי את הערותיהם על מכתבי מערב שבת‬ ‫הנפש המצויה ייזכר להודות כעין מי שעבר‬ ‫היה‬ ‫שחוק‬ ‫לקב” ה‪ ,‬רב‬ ‫קודש בחשיבות ההצבעה ביום הבחירות‪ .‬האחד שאל על מכתבנו‬ ‫אצל רבים היא תאונה ונפגעה ידו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫על‬ ‫והשפיע‬ ‫בעולם‬ ‫להצביע אך ורק ליהדות התורה ג׳ שהיא היחידה‬ ‫השמחה‪ ,‬ואין חודשיים של טיפולים הוא‬ ‫החפץ‬ ‫כל‬ ‫אנו‪,‬‬ ‫בימינו‬ ‫ואף‬ ‫שחרטה על דגלה ׳נטו׳ אך ורק את עניין לומדי התורה‪ .‬לדבריו‪1 ,‬‬ ‫מודה שמסוגל להזיז את ידיו‪.‬‬ ‫גדולה‬ ‫שמחה‬ ‫שהיה‬ ‫שחוק‬ ‫ברב‬ ‫להתברך‬ ‫”יש כאן בעיה‪ ,‬שהרי רבים מאיתנו אינם אברכים‪ ,‬אלא עמלים ^‬ ‫בעולם על ידי שרה‪ ,‬ובפרט לאדם מאשר אלא כבר קודם שתבוא‬ ‫לפרנסתם‪ ,‬א” כ המפלגה התורנית אינה בשבילנו”‪.‬‬ ‫הרעה חלילה‪ ,‬יודה וישבח‬ ‫הוא מכיר‬ ‫בשבת זו המעוררת את‬ ‫בטובות‬ ‫הזמן‪ ,‬עליו לדבוק בהודאה‬ ‫תשובה‪ :‬חס ושלום! כולם לומדי התורה! כולכם אברכים! והנני לחזור‬ ‫על בריאותו השלימה ועל‬ ‫על חלק מהדברים שזיכני השי ”ת לומר בדרשת שבת שובה שנה זו‪.■ :‬‬ ‫כל אשר חננו ה׳‪ ,‬גם אם‬ ‫הגדולה שעשתה שרה‬ ‫ן‬ ‫'עלינו לעשות תשובה על המבט שלנו על עצמינו‪ .‬ואשתמש במטבע‬ ‫זה נראה מהדברים היותר פשוטים‪,‬‬ ‫וההודאה‬ ‫לקב” ה‪ ,‬ולפרסם את ניסיו‪.‬‬ ‫הלשון שטבע מרן הג”ר משה הלל הירש שליט״א 'אברכים עובדים'‪? .‬‬ ‫שכביכול אין צורך להבחין בהם ובטח‬ ‫שמאמין‬ ‫מי‬ ‫והאמונה תלויים זו בזו‪ ,‬כי‬ ‫גם אם יצאת לשוק הפרנסה ואתה עובד במקצוע חול‪ ,‬ואף אם אתה‬ ‫לא להודות עליהם‪.‬‬ ‫מתחזקת‬ ‫והאמונה‬ ‫בהשגחתו ‪ -‬מודה‪,‬‬ ‫‪r‬‬ ‫בלב המודה‪.‬‬ ‫לובש חולצה כהה‪ ,‬נשארת אברך‪.‬‬ ‫הצלה מחיות רעות‬ ‫מי שמרבה בהודיה לקב”ה‪ ,‬זוכה‬ ‫כתוב במדרש תלפיות (ערך חנוך) ”חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפר‬ ‫למנוחת הנפש‪ ,‬כיון שהיפך עגמת במשנה בברכות (נא‪,‬ב) נאמר ” מי שאכל‬ ‫ותפר היה מיחד יחודים”‪ .‬איזה יחודים ניתן ליחד בתפירת נעליים?‬ ‫הנפש המצויה אצל רבים היא השמחה‪ ,‬ושכח ולא בירך” ‪ .‬ויש להבין מדוע לא‬ ‫בשם הגרי” ס מובא פירוש‪ ,‬אך הנוגע לענייננו הפירוש בשם אחד‬ ‫ואין שמחה גדולה לאדם מאשר הוא קיצר התנא בלשונו ואמר ” מי שאכל‬ ‫מגדולי מיר (ר׳ שמואל חרקובר זצ״ל) דהנה כאשר נשאל אדם מה מלאכתך‪,‬‬ ‫מכיר בטובות‪ ,‬הברכות והשפעות ושכח לברך”‪ ,‬והרי תמיד חס התנא‬ ‫הסנדלר יענה סנדלר אנוכי‪ ,‬ובעל המכולת יאמר חנוני אני‪ ,‬אבל חנוך‬ ‫העצומות שהכל יכול מרעיף עליו בכל על לשונו עד שפעמים רבות קיצר אף‬ ‫לא כן אמר‪ ,‬אלא אף שהיה תופר מנעלים על כל תפר ותפר היה י׳‬ ‫בדבר שכביכול יכול לשנות משמעות‬ ‫אומר ומשנן לעצמו; אמנם אני תופר מנעלים‪ ,‬אך אני לא סנדלר‪,‬‬ ‫עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫ככל שירבה בהודאה‪ ,‬ישתנה מבטו כעין ” חיסורי מחסרא”‪ ,‬שהגמרא‬ ‫אני עובד ה׳ ”ככהן גדול בקודש הקדשים” מה שאני תופר נעליים‬ ‫על הסובב להתמקדות בראיית החלק מגדירה חוסר מילים מסוימות במשנה‪.‬‬ ‫לא שינה את מהותי‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬שהרי כל הנהגה מורכבת אכן נראה שהתנא השתמש בלשון‬ ‫על כל אחד לשנן לעצמו‪ :‬אני אברך גם אם אני עובד‪ .‬ומה גם שכולם‬ ‫מחלק טוב וחלק פחות טוב‪ .‬אמנם נקיה‪ ,‬ורמז בזה שיהודי אף פעם אינו‬ ‫שולחים את הבנים לישיבות קדושות ותלמודי תורה‪ ,‬משקיעים את ז‬ ‫ישנם אנשים שמצליחים להתמקד שוכח לברך‪ ,‬אלא רק ” אכל ושכח”‬ ‫החיים לגדל ילדים לומדי תורה‪ ,‬הרי שמצע הרשימה עבור לומדי‬ ‫דווקא בחלק הפחות טוב‪ ,‬ותמיד לתת כלומר שייתכן והוא שכח שאכל‪ ,‬ולכן‬ ‫התורה הוא בדיוק מה שאתה‪ .‬וזו הרשימה המתאימה ביותר עבורך‪.‬‬ ‫ביקורת על כל עניין‪ .‬וממילא חייהם לא בירך‪.‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה להרבות כבוד שמים‬ ‫כפי המסופר על הגאון רבי איסר זלמן‬ ‫מלאי מרמור‪.‬‬ ‫‪- » > ----------------------------‬‬ ‫‪______________ J‬‬ ‫‪U k‬‬ ‫שואלין ודורשין ‪..............................‬‬ ‫‪------------------------------------------------‬‬ ‫‪r‬‬ ‫שם) לא עמדו‪.‬‬ ‫‪ Q S 9‬מיום ז׳ חשון כבא״י‪ ,‬על כל המשתמע‬ ‫מלצר שבאמצע הלימוד ביקש‬ ‫וכתב הב״ח (קמא‪ ,‬סא) שאלו הנוהגים לעמוד (כהמהר״ם‬ ‫ובדיעבד יחזור ויתפלל‪ .‬כמבואר בפה״מ לרמב״ם‬ ‫מאשתו כוס תה‪ ,‬וכיון שהיה שקוע‬ ‫המובא בשלחן ערוך) אין זה מדינא‪ ,‬אלא ש״ראוי להדר‬ ‫ריש תענית שזמן זה אינו תלוי בקדושת הארץ אלא‬ ‫בלימוד לא שם לב ששתה את‬ ‫ולעמוד מפני שצריך להעלות בדעתו כאילו קבלה‬ ‫״באקלים בא״י והארצות הדומות לה״ והאקלים‬ ‫התה‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬פנה אל הרבנית‪:‬‬ ‫באותה שעה מהר סיני״ ושם עמדו כל ישראל‪.‬‬ ‫באילת כלומר זמן הגשמים הוא כבארץ ישראל‪.‬‬ ‫זיין געזונט און שטארק (תהיי בריאה‬ ‫אמנם במקום שהציבור נוהגים לעמוד או לשבת אל‬ ‫אבל למה עדיין לא הבאת לי‬ ‫סדר הכרית כתאומים‬ ‫____‬ ‫את התה ‪ -‬כך דרכם של הגדולים‪,‬‬ ‫ישנה מהם‪ ,‬כמאמר חז״ל (מסכתדרךארץז) ״אל תהי יושב‬ ‫בברית מילה לתאומים‪ ,‬האם מברכים את‬ ‫בין העומדים ולא עומד בין היושבים״‪ ,‬ולכן בישיבות‬ ‫כשרצו להעיר לאשה לא צעקו או‬ ‫הברכות פעמיים‪.‬‬ ‫הקדושות בהן נוהגים לעמוד בקריאה צריכים כולם‬ ‫באו בטרוניה‪ ,‬אלא בירכו אותה זיין‬ ‫‪ Q S33‬רבינו שמר מכל משמר שבברית לתאומים‬ ‫לעמוד‪ ,‬וכך נהג מו״ר הגרי״ש אלישיב זצ״ל כאשר‬ ‫געזונט און שטארק‪.‬‬ ‫לאותו אב‪ ,‬יכוונו ברכה אחת לשני התאומים‬ ‫התפלל בבית כנסת בקרית יערים כאשר שהה שם‬ ‫עונה הרבנית‪ :‬הרי הבאתי לך כבר‬ ‫(כמבואר בשו״ע הלכות מילה)‪ .‬ולגבי הכיבודים‪,‬‬ ‫למנוחה‪ ,‬עמדבקריאתהתורה כיון שנהגושםלעמוד‪.‬‬ ‫את התה‪...‬‬ ‫ניתן לחלקם‪ .‬ופעמים שהיה בעצמו סנדק לשני‬ ‫רבינו ישב בקריאה ולא נעמד בעת שענה לברכו אלא‬ ‫הוא פשוט שכח ששתה‪.‬‬ ‫התאומים‪ ,‬ופעמים שאבי הבן נתן לאדם נוסף את‬ ‫עשה תנועה קלה של קימה ואמר שדברי המשנה‬ ‫כך כאן הוא שכח שאכל‪ ,‬ולכן לא‬ ‫הסנדקאות השניה‪.‬‬ ‫ברורה (שם יח) לעמוד כשעונה לברכו‪ ,‬סגי בתנועה‬ ‫בירך‪.‬‬ ‫^ הייתי היום (יוםב׳ וישלחהתשנ״ז) בברית מילה‬ ‫קלה של הידור ואין צורך בעמידה ממש‪ .‬וכן כשעונים‬ ‫וכפי שאומר החובת הלבבות‬ ‫לתאומים בבית מדרשו של רבינו‪ ,‬וכך הי׳ סדר‬ ‫״אלוקינו״ לזימון בעשרה סגי בהידור קצת‪.‬‬ ‫(חשבון הנפש יט) כי על האדם להתבונן‬ ‫הברית‪:‬‬ ‫״בהצלת הבורא אותו מפגעי‬ ‫____חופה הנערכת כין השמשות‬ ‫א‪ .‬כסא של אליהו לילד הנמול הראשון‪ ,‬אח״כ הודיע‬ ‫העולם‪ ...‬ממאסר‪ ,‬וסמי המוות‪,‬‬ ‫כתובה שנכתבה בתאריך יום א'‪ ,‬ומחמת‬ ‫המוהל למי שיהי׳ כסא של אליהו לילד השני‪ ,‬ואמר‬ ‫והחיות הרעות״‪.‬‬ ‫שהתאחרה השעה נערכה החופה לאחר השקיעה‬ ‫לו שיגש בלי הכרזה כיון שאסור לו להפסיק בינתיים‬ ‫ויש להבין מדוע אדם נקי כפיים‬ ‫שזהו כבר יום ב'‪ .‬מה דינה‪.‬‬ ‫בין ב׳ המילות‪.‬‬ ‫המהלך חופשי כאחד האדם צריך‬ ‫‪ Q S 3‬זהו שטר מוקדם ופסול כמבואר בשלחן‬ ‫ב‪ .‬וכיבד למר״ש בסנדקאות‪ ,‬והודיע לסנדק הב׳‬ ‫להודות על שניצול מישיבה בבית‬ ‫(חושןמשפטמג‪ ,‬ז)‪ .‬אכן כאשר מתאחרת השעה יש‬ ‫כנ״ל‪.‬‬ ‫סוהר‪ ,‬וכי הוא גנב‪ ,‬או רוצח‪ .‬ואיזו‬ ‫שלוקחים קניין מהחתן קודם החופה‪ ,‬בכדי שאף אם‬ ‫ג‪ .‬ואמר לאבי הבן שימנהו שליח כנהוג‪ .‬והודיעו‬ ‫שייכות יש לו עם סמי המוות‬ ‫החופה תערך למחרת‪ ,‬לא יהא זה כשטר מוקדם כיון‬ ‫שהוא מכוון בברכת המילה על ב׳ הילדים‪ .‬ואבי‬ ‫שעליו להודות שניצול מהם‪ ,‬וכי יש‬ ‫שכבר התחייב על כתובתה מיום האתמול‪ .‬אך זהו‬ ‫הבן יברך ״להכניסם״ בבריתו שאאע״ה״‪ .‬ויכוון על‬ ‫לו אויבים או שונאים שירעילוהו‪.‬‬ ‫לא לכתחילה‪ ,‬משום שבקניין שנעשה קודם החופה‪,‬‬ ‫שניהם‪.‬‬ ‫וכן על הינצלו מחיות רעות‪ ,‬וכי‬ ‫אינה יכולה לגבות מנכסים משועבדים כמבואר‬ ‫ד‪ .‬לאחר סיום ברית הראשון‪ ,‬בירך אבי הבן‬ ‫הוא מהלך בג׳ונגל‪ .‬והרי בעיר אין‬ ‫ברמב״ם (אישות י‪ ,‬יא) ובשלחן ערוך (נה‪ ,‬ו)‪ ,‬שהכותב‬ ‫״שהחיינו״ והציבור ענה כשם ״שהכנסתם״ כן‬ ‫בכלל חיות רעות‪ ,‬ומה יש להודות‬ ‫כתובה לארוסה אינה גובה אלא מנכסים בני חורין‪.‬‬ ‫״יכנסו״ וכו׳‪.‬‬ ‫על כך?‬ ‫ואם תבוא לגבות מכח שטר זה‪ ,‬יטעו לסמוך על‬ ‫ה‪ .‬אח״כ עשו כסא של אליהו לילד הב׳‪ ,‬והכל‬ ‫הודאות אלו מצטיירות כברכה‬ ‫התאריך הנקוב בו ויתנו לה אף ממשועבדים שלא‬ ‫בשתיקה ‪ -‬שלא להפסיק‪ -‬וסנדקאות ומילה הכל‬ ‫לבטלה‪ .‬והוא כעין הודאה על שלא‬ ‫כדין‪ .‬אכן אם כבר כתבו את התאריך המוקדם‪ ,‬ורוצים‬ ‫בלי הפסק‪.‬‬ ‫נפל מהמאדים‪.‬‬ ‫לקבל הקניין מהחתן קודם השקיעה‪ ,‬צריך שיאמר‬ ‫ו‪ .‬כיבדו את מר״ש ״עמידה״ לאחד הילדים‪ ,‬ועוד א׳‬ ‫אך לא כן‪ ,‬כי כל מצב שיש לאדם זו‬ ‫בפירוש שמקבל עליו לשלם אף ממשועבדים (כמבואר‬ ‫להשני‪.‬‬ ‫נתינה‪ .‬כל הצלה שיש לו היא מפני‬ ‫בהרחבהבציוניהלכה ‪ -‬נישואיןמב)‪ ,‬ובזה השטר יותר טוב‪.‬‬ ‫ז‪ .‬המברך בירך ״קיים את ״הילדים״ ויקרא ״שמם״‬ ‫שכך קבעו לו משמים‪ .‬וכפי ״שאין‬ ‫אך היותר ראוי הוא‪ ,‬כאשר השעה מתאחרת ונכנסים‬ ‫בישראל‪ .‬והניח האב יד ימין ‪ -‬הוראת המוהל ר׳ יוסף‬ ‫אדם נוקף אצבעו מלמטה‪ ,‬אלא אם‬ ‫לספק מתי תתקיים החופה אם קודם השקיעה או‬ ‫ויסברג ‪ -‬על ראש הראשון וקרא שמו‪ .‬ושוב יד ימין‬ ‫כן מכריזין עליו מלמעלה״ (חולין ז‪,‬ב)‪,‬‬ ‫לאחריה‪ ,‬לכתוב את תאריך יום המחרת‪ ,‬ובזה השטר‬ ‫על ראש השני וקרא שמו‪ .‬ואח״כ כל הסדר עד סוף‬ ‫למרות שנראה בפשטות שברצותו‬ ‫כשר אף אם למעשה נשאה קודם השקיעה ככל‬ ‫הסדר הרגיל‪.‬‬ ‫מזיז אצבעותיו‪ ,‬אכן לא כן הוא אלא‬ ‫שטרות המאוחרים (חושןמשפטמג‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬קודם שהתחיל ״מי‪-‬שבירך״ הכריז רבינו ״המלאך‬ ‫רק מכוח שהכריזו מלמעלה‪ ,‬ניתנה‬ ‫מחמת כן אנו משתדלים לנהוג כפי הנהגת רבינו שלא‬ ‫הגואל״‪.‬‬ ‫לו החופשיות לפעול את הפעולות‬ ‫להחתים את העדים ולא לקבל קניין מהחתן בשעת‬ ‫____ עמידה כקריאת התורה‬ ‫הקבועות ה׳רגילו ת ‪.‬‬ ‫הכתיבה‪ ,‬אלא רק תחת החופה‪ ,‬בכדי שיתחייב רק‬ ‫‪1‬שאל! | בבית הכנסת בו אני מתפלל יש עומדים ויש‬ ‫כמו כן מה שלא טרפה אותו חיה‬ ‫לאחר הקידושין בטבעת‪ ,‬שאז חל הקניין אף על‬ ‫יושבים בשמיעת קריאת התורה‪ .‬מהי ההנהגה היותר‬ ‫רעה‪ ,‬אין זה מחמת שגר בעיר‬ ‫משועבדים‪ .‬ולהשאיר את תיבת 'וקנינא' וחתימת‬ ‫ראויה‪ .‬והיושבים‪ ,‬האם צריכים לקום ל'ברכו'‪.‬‬ ‫מתורבתת‪ ,‬שהרי לעתים גם קורה‬ ‫העדים ריק‪ ,‬ורק כשקוראים הכתובה ומגיעים למקום‬ ‫‪ 0 ^ 3 3‬נפסק בשלחן ערוך (קמו‪ ,‬ד) שאין צורך‬ ‫שבורח ארי או חיה אחרת מגן‬ ‫זה‪ ,‬מפסיקים מעט‪ ,‬מוסיפים 'וקנינא' וחותמים‪.‬‬ ‫לעמוד‪ ,‬וכן האר״י (שער הכוונות מח‪ ,‬עד) ואף הגר״א (שו״ע‬ ‫החיות‪ ,‬ואף לעתים מגלים בחברות‬ ‫כמבואר במהר״ם מינץ<קט> ובנחלת שבעה<יב‪ ,‬סט)‪.‬‬ ‫גדולות ומפורסמות שאחד מרכיבי‬ ‫מוצרי המזון איננו ראוי למאכל‪ .‬אם‬ ‫כן כל מה שניצול מרעל או מחיה‬ ‫מוקד בית ההוראה שע״י בית הוראה הכללי ‪7‬‬ ‫היו שותפים‬ ‫רעה וכל כיו״ב הוא רק כיון שאדון‬ ‫‪ 1‬לשאלות בהלכה לרבני בית ההוראה‬ ‫^ בזיכוי הרבים האדיר‬ ‫‪ djrn‬להנצחה בגיליון לע״נ או לרגל שמחה במעונכם‬ ‫הכל המשגיח עליו בהשגחה‬ ‫‪0722- 133-466‬‬ ‫פרטית השגיח שיינצל מפגע זה‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫‪ T jp‬טלפון ‪ 0722-133-466‬שלוחה ‪4‬‬ ‫ומפגע אחר‪.‬‬ ‫ניתן לקבל גליון ׳שואלין ודורשין' מדי שבוע‬ ‫גם דרך נדרים פלוס <יי‪ 8‬מכון ציוני הלכה‬ ‫ח ל ‪?0‬‬ ‫יתן ה׳ ושבחו לא ימוש מפינו ומפי‬ ‫בדוא״ל במשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫או באימייל ‪beith orah@ gm ail.com‬‬ ‫זרענו וזרע זרענו עד עולם‪.‬‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫חדש! למכון החזר מס סעיף ‪ 46‬על תרומה‬ ‫שואלין ודורשין‪..‬‬ ‫מתורת ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליע״א | פרשת וירא | גליון ‪3‬‬ ‫לעיונים בפרשה‬ ‫(י”ח‪ ,‬ד')‪” :‬יקח נא מעט מים ור חצו רגליכם‬ ‫גרר ‪ -‬ולצפו ת את התגובה שיגיבו ואת מחשבות‬ ‫הגוי גם צדיק תהרוג‬ ‫והשענו תחת העץ”‪ ,‬כתב‪” :‬ור חצו רגליכם ‪-‬‬ ‫הכפירה שתעלינה בליבם הסורר‪ ,‬כאשר יראו‬ ‫חללה ?לך מעשת נ דנ ד וזזה להמית צדיק עם רשע‬ ‫כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם‪,‬‬ ‫הנהגה שאינה עולה בקנה אחד עם דעתם הדלה‪.‬‬ ‫(י׳׳ח‪ ,‬כ״ה)‬ ‫והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו‪.‬‬ ‫ואם יש לאי‪-‬מי ספק בדבר‪ ,‬הרי שבא אבימלך‬ ‫ופר ש ” י (והוא מתנחומא וירא פ׳׳ח)‪ ” :‬חלילה לך‬ ‫אבל לו ט‪ ,‬שלא הקפיד ‪ -‬הקדים לינה לרחיצה‪,‬‬ ‫ומוכיח את צדקת אבחנתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫‪ -‬חולין הוא לך‪ ,‬י א מרו כך הוא אומנתו‪ ,‬שו טף‬ ‫שנאמר‪ :‬ולינו ורחצו רגליכם ”‪ ,‬ולכאורה דבריו‬ ‫כאשר רואה אבימלך הנהגה שאינה מובנת‬ ‫הכל‪ :‬צדיקים ורשעי ם‪ ,‬כך עשית לדור המבול‬ ‫כאן סותרים לד בריו לעיל‪ :‬ב עוד לעיל פיר ש כי‬ ‫בשכלו שלו‪ ,‬מיד הוא ממהר להכריז כלפי שמיא‪:‬‬ ‫ולדור הפלגה ”‪.‬‬ ‫לוט הקדים לינה לרחיצה משום שלא הקפיד‬ ‫” אף אני אומר שהרגתם על לא דבר כשם שאתה‬ ‫שלא להכניס ע ” ז לביתו‪ ,‬הרי שכאן פיר ש‬ ‫ומוצאים אנו את אותו הלשון ממש בדברי‬ ‫אומר להרגני ”‪.‬‬ ‫טע מו של דבר משום שביק ש להסיר מעצמו‬ ‫אבימלך (כ'‪ ,‬ד')‪” :‬וי א מר‪ ,‬אדני‪ ,‬הגוי גם צדיק‬ ‫עלילותיהם של אנשי סדום‪.‬‬ ‫תהרג”‪ ,‬ופר ש ” י שם‪ ” :‬הגוי גם צדיק תהרג ‪ -‬אף‬ ‫בדברי רש"י בביאור הפס' "ולינו ורחצו רגליכם"‬ ‫אם הוא צדי ק תהרגנו‪ ,‬שמא כך דרכך‪ ,‬לאבד‬ ‫ונראה ד הביאור הוא‪ ,‬דבאמת אילו היה לו ט‬ ‫ויאמר הנה נא אדני סודו נא אל בית עבדכם וילינו ודחצו‬ ‫האומות חנם‪ ,‬כך עשית לדור המבול ולדור‬ ‫מקפיד אכן שלא להכניס עבודת אלילים לביתו‪,‬‬ ‫רגליכם ( י״ט‪ ,‬ב)‬ ‫הפלגה‪ ,‬אף אני אומר שהרגתם על לא דבר כשם‬ ‫ואילו באמת היה אכפת לו להתרחק מכל סוג של‬ ‫שאתה אומר להרגני”‪.‬‬ ‫וברש ”י‪” :‬ו לינו ורחצו רגליכם ‪ -‬וכי דרכן של‬ ‫עבודה זרה ‪ -‬הוא לא היה עושה חשבונות‪ ,‬וכל‬ ‫בני אדם ללון תחלה ואח ”כ לר חוץ‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי‬ ‫והדבר נורא למתבונן‪ ,‬שהרי אברהם אבינו אינו‬ ‫התירוצים שבעולם לא היו גורמים לו להניח את‬ ‫אברהם אמר להם תחלה‪ :‬ור חצו רגליכם‪ ,‬אלא כך‬ ‫מעלה בדעתו חלילה לפקפק במעשיו יתברך‪,‬‬ ‫אורחיו כשאבק ברגליהם‪.‬‬ ‫אמר לו ט‪ :‬אם כ שיבו או אנשי סדום ויר או שכבר‬ ‫ולהטיל ספק בצדקת מעשיו‪ ,‬וברור לו כי דור‬ ‫אכן‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬כפי שכבר כתב רש ” י‬ ‫רחצו רגליהם ‪ -‬יעלילו עלי וי א מרו כבר עברו‬ ‫ההפלגה ודור המבול נענ שו בדקדוק כפי הראוי‬ ‫לעיל‪ ,‬ללו ט לא היה אכפת מעבודה זרה‪ ,‬והוא‬ ‫שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬וכי אם יעלה במחשבה לפניו יתברך להשמיד‬ ‫לא הקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו‪,‬‬ ‫לפיכך אמר‪ :‬מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם‪,‬‬ ‫את אנשי סדום ועמורה ‪ -‬הרי זה משום שמלאה‬ ‫ומשזה היה המצב ‪ -‬כבר היו לו תירוצים טובים‬ ‫שיהיו נר אין כמו שבאו עכשיו‪ ,‬לפיכך אמר‪ :‬לינו‬ ‫סאתם‪ ,‬גם אם הוא‪ ,‬אברהם‪ ,‬אינו מבין זאת‪.‬‬ ‫מחמתם העדיף כי אור חיו יר חצו את רגליהם רק‬ ‫תחלה ואח ”כ רחצו”‪.‬‬ ‫אולם למרו ת זאת‪ ,‬מצליח אברהם אבינו לרד ת‬ ‫לאחר שילונו‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לעיין בדברי רש ”י‪ ,‬שכן לעיל‪ ,‬עה ” פ‬ ‫לעומק דעתם של הרשעים ‪ -‬כאבימלך מלך‬ ‫דרך ישרה‬ ‫נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים‬ ‫מצד שני‪ ,‬כאשר הוא מדבר ל שון הרע או מכה‬ ‫אדם ש אינו יוד ע חושב שהוא יודע‪ ,‬אדם כזה לא‬ ‫חינוך הילדים (ג)‬ ‫את אחיו‪ ,‬או לוקח ממתקים מהארון בלי רשות‪,‬‬ ‫ילך ויל מד משום שהוא אינו מודע למצבו‪.‬‬ ‫יהודי אחד בא אלי בשאלה‪ :‬מילא אם מצות‬ ‫אמנם אבא כועס עליו‪ ,‬אבל הוא לא שו מע את‬ ‫’ פ רו ורבו' היתה מוטלת רק על מי שיוד ע לחנך‬ ‫אך התשובה האמיתית היא שבאופן טבעי אדם‬ ‫החרדה הנוראה הזאת ב קולו של אביו על הדבר‬ ‫יכול לחנך את ילדיו גם אם אינו מבין כלל בחינוך‪,‬‬ ‫ילדים‪ ,‬אז אדם כמוני שאינו יוד ע לחנך‪ ,‬לא היה‬ ‫האסור שעשה‪ .‬הוא בסך הכל אמר ל שון הרע‪,‬‬ ‫יסוד ו שור ש חינוך הילדים הוא להנחיל להם‬ ‫מתחתן ומביא ילדי ם לעולם‪ .‬אך מה לע שו ת‬ ‫זה לא שהוא כמעט נגע בחשמל‪ ,‬והמסר שהילד‬ ‫שהמצוה מוטלת על כל יהודי‪ ,‬בלי ק שר לשאלה‬ ‫מה הם הערכים החשובים בחיים‪ ,‬ב שביל זה לא‬ ‫מקבל מכך הוא שאם הוא יעשה זאת שוב‪ ,‬זה לא‬ ‫צריך ידע מיוחד‪ ,‬ואין צורך ב שיטו ת חינוכיות‬ ‫אם הוא יוד ע לחנך או לא‪ .‬ואם כן כעת‪ ,‬כ שנולדו‬ ‫יהיה אסון כזה גדול‪.‬‬ ‫מדופלמות‪ .‬כשם שכאשר ילד פעו ט שומע את‬ ‫לי ילדים‪ ,‬ואני לא יוד ע לחנכם‪ ,‬מה הטענה עלי‪,‬‬ ‫הרי הייתי מחויב להתחתן ולהביא ילדי ם לעולם‪.‬‬ ‫עלינו לדע ת שהילדים מבינים וקולטי ם היטב‬ ‫הצעקה של אביו כשהוא רץ לכביש והוא מבין‬ ‫הדברים החשובים‬ ‫גם בלי מילים‪ ,‬מה הם‬ ‫היטב שאת זה אסור בשום אופן לעשות‪ .‬וכשהוא‬ ‫כמובן ש אין כאן כל שאלה‪ .‬הרי על כל מצוה יכול‬ ‫להורים‪ ,‬ומה הם הדברים שפחות חשובים‬ ‫רואה את תגובת ההורים על נסיון לגעת בחשמל‬ ‫אדם לו מר כך‪ .‬האם הוא גם יכול לו מר שהוא לא‬ ‫בעיניהם‪ .‬ב שביל לל מד את הילדים מה הם‬ ‫או לטפס על הסורגים‪ ,‬הוא מפנים שזה נורא‬ ‫יודע איך נוטלי ם ארבעת המינים ‪ -‬ולכן הוא‬ ‫הערכים החשובים בחיים אין צורך במומ חיות‬ ‫ואיום‪ ,‬לא בגלל עוצמת הקול של אבא‪ ,‬אלא‬ ‫פטור‪ ,‬אם אינך יוד ע איך נוטלים‪ ,‬תלמד מה‬ ‫חינוכית‪ ,‬מספיק שההורים יבינו בעצמם מה‬ ‫משום שהוא מרגיש וחש‪ ,‬גם בלי כל הסבר‪ ,‬עד‬ ‫שצריך ותדע‪.‬‬ ‫הם הדברים החשובים בחיים ומה פחות חשוב‪,‬‬ ‫כמה זה חמור‪ .‬הוא רואה איך זה איכפת להורים‪,‬‬ ‫חוסר ידיעה אינו תירוץ לבטל שום מצוה‪ ,‬כל‬ ‫והילדים כבר יתחנכו לכך ב אופן טבעי ובלי‬ ‫הוא שו מע את החרדה הנוראה שלהם מהחשש‬ ‫עוד אדם מבין שהוא לא יודע‪ ,‬אין כל חשש‪,‬‬ ‫מאמץ מיוחד‪.‬‬ ‫שמא ייגע בחשמל חלילה‪ ,‬ומבין את חומר הענין‪.‬‬ ‫מכיון הוא ילך וילמד‪ ,‬הבעיה מתחילה כאשר‬ ‫‪-----------------‬‬ ‫=‬ ‫^משולחן גבוה‬ ‫עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א‬ ‫הוא התעורר ובירר אצל הסובבים האם הניתוח‬ ‫לאחר מכן היה כתוב ”נב חן ב מע מד מרן בעל‬ ‫לרגל יום היארצייט הע"ג למרנא החזון איש‬ ‫הסתיים‪.‬‬ ‫החזון אי ש שליט״א״‪.‬‬ ‫זיע׳׳א שחל השבוע‪ ,‬נביאכמה עובדות על גדלותו‬ ‫כ שערכו את 'חנוכת הבית' לבניין ההסתדרות‬ ‫הנשגבה‪ ,‬כפי שנשמעו מרבינו במהלך השנים‬ ‫קונטרס הזכרונות‬ ‫בבני ברק‪ ,‬הנהלת הישיבה הודיעה ש תל מיד‬ ‫הישיבה בלו מז' ה‬ ‫שרא ש‬ ‫מאאמו״ר‬ ‫שמעתי‬ ‫שילך ל אירוע יסולק מהישיבה‪ ,‬אחד התלמידים‬ ‫העליה לא״י והמגורים בבני ברק‬ ‫הגרי״מ גו ר דון זצ״ל היה או מר להם כל הזמן‬ ‫הלך על אף האזהרות ‪ -‬וכ שנוד ע הדבר הודיעו‬ ‫כש ה חזון איש עלה לא ” י (ב ת מוז תרצ׳׳ג) הוא‬ ‫שינצלו את זה שהם זוכי ם לשהות במחיצת‬ ‫לו שהוא מסולק מהישיבה‪ ,‬התלמיד הלך ל חזון‬ ‫התגורר בהתחלה תקופה קצרה בתל אביב‪,‬‬ ‫החזו״א ול חזו ת בהנהגותיו‪ ,‬ו שי ש תדלו לכתוב‬ ‫איש לבכות על מר גורלו‪ ,‬ואכן החזון איש‬ ‫ואח ”כ הגיע ל ה תגורר בבני ברק‪ ,‬ז מן קצר‬ ‫את מה שהם רואים‪ ,‬ואמר להם ״יגיעו ימים‬ ‫כתב פתק להנהלת הישיבה‪ ,‬בו סיפר ש הילד‬ ‫לאחר מכן ה סטייפלר עלה ל ארץ ו התיי שב‬ ‫שתתחרטו על זה שלא כתבתם״‪ ,‬ובאמת לאחר‬ ‫היה אצלו והבטיח שיו תר לא יעשה זאת‪ ,‬והוא‬ ‫’ בגבע ת רוקח' בבני ברק ליד י שיבת 'בית יו סף ‪-‬‬ ‫פטיר ת החזו״א הוא הצטער על כך שלא כתב‬ ‫מבקש שי קבלו או תו חזרה לישיב ה‪.‬‬ ‫נוב הרדוק' (במקו ם בו נמצאת כיום י שיב ת בית‬ ‫יו תר בחייו‪.‬‬ ‫שמעתי מהמשגיח הגר״ד סגל שליט״א סי פור‬ ‫מתתיהו) בסמיכו ת למקום מגוריו של החזון‬ ‫אך לאחר הפטירה הוא י שב וכתב מאות דינים‬ ‫אחד‬ ‫הימים‬ ‫הימים‪ ,‬באחד‬ ‫מאותם‬ ‫מבהיל‬ ‫איש‪ ,‬בתקופה מאוחרת יו תר הם גרו יחד בבנין‬ ‫רבות‬ ‫מאות‬ ‫ו עוד‬ ‫שזכר‪,‬‬ ‫עובדות והנהגות‬ ‫מב חורי הישיבה נתפס ב חילול שבת‪ ,‬בהנהלת‬ ‫שבו שוכן כיום ת ” ת תשב׳׳ר‪ ,‬שם גר החזו׳׳א‬ ‫שלי קט מ שאר תל מידי החזו״א‪ ,‬וסידר ם לעצ מו‬ ‫הישיבה רצו כ מובן ל הוציא או תו מהישיבה‪ ,‬אך‬ ‫ב שנו תיו האחרונות‪.‬‬ ‫לזיכרון‪ ,‬והיה מ עיין בזה מפעם לפעם‪ ,‬אך היה‬ ‫הבחור עלה לבי תו של החזו״א ו סי פר לו על כך‪,‬‬ ‫הסטייפלר הגיע ל ארץ (בני סן תרצ״ד) קרוב‬ ‫מז היר את מ קורביו שלא יסמכו על זה‪ ,‬וכפי‬ ‫החזון איש קרא אליו ל מגיד שי עור של אותו‬ ‫לשנה לאחר החזון איש‪ ,‬מי ש סייע לו רבות‬ ‫שכתב בהקדמה ל קונ טר ס זה ש מ כיון שלא כתב‬ ‫ב חור ואמר לו‪ ,‬המשנה אומר ת ״דיני נפ שו ת‬ ‫בעלייה ל ארץ היה רבי מתתיהו שצ'יגל ז צ ” ל‪,‬‬ ‫את הדברים לפר סו ם לא ד קד ק כ״כ בכתיבת‬ ‫בעשרי ם ושלו שה״ ‪ -‬היום לזרו ק ב חור מהישיבה‬ ‫שאף היה מ עוניין ש ה ס טייפלר יכהן בר א שו ת‬ ‫הדברים‪ .‬וב חייו לא הסכים שיד פי סו קונטר ס‬ ‫זה דיני נפ שו ת‪ ,‬ו בדיני נפ שו ת צריכי ם עשרים‬ ‫י שיבת 'בית יו סף'‪ ,‬אך כיון ש ה ס טייפלר התעכב‬ ‫זה ל צי בור אלא רק עותק לעצ מו וכן לבניו‬ ‫ו שלו שה דייני ם‪ ,‬ענה המגיד שי עור 'אבל מדובר‬ ‫בעלייה ל ארץ כשנה נו ספ ת מעבר למה ש תוכנן‬ ‫וחתניו ובתנאי שיני חו הו בביתם במקום סגור‪.‬‬ ‫על מחלל שבת‪ ,‬מה יש ל דון בכלל?'‪ ,‬אך החזו״א‬ ‫שי מ סור שיעורי ם‬ ‫והיה צורך בר א ש ישיבה‬ ‫שוב על ד בריו ״דיני נפ שו ת בע שרי ם‬ ‫חזר‬ ‫בישיבה ב או תו ז מן‪ ,‬מי ש מילא את מ קו מו‬ ‫יארצייט החזון איש‬ ‫ושלושה״‪ ,‬וכך פעם ו עוד פעם‪ ,‬כשראה כך רבו‬ ‫במסירת ה שיעורי ם היה גי סו החזו׳׳א‪ ,‬וכך דאג‬ ‫בכל שנה ביום היארצייט הסטייפלר היה מו סר‬ ‫של הבחור אמר לחזו״א ' אין אני והוא יכולים‬ ‫החזו׳׳א שהמשרה של רא שו ת הישיבה תי שאר‬ ‫שי עור בכולל חזו״א לפני מנחה ולאחר מכן היה‬ ‫לדור בכפיפה אחת‪ ,‬אם הבחור מ מ שיך לל מוד‬ ‫עבור הסטייפלר‪.‬‬ ‫אומר קדי ש‪ ,‬כא שר מידי שנה המקום היה מלא‬ ‫בי שיבה אני לא אוכל ל המ שיך ל מ סור שיעורי ם‬ ‫הסטייפלר התבטל בי טול מו חלט בפני מרן‬ ‫מפה לפה בהמונים ש היו מגיעים להשתתף‬ ‫בי שיבה'‪ ,‬אך גם זה לא הועיל והחזו״א חזר שוב‬ ‫החזו׳׳א‪ ,‬והיה מ תייעץ עמו בכל ענין ואף נתן‬ ‫במעמד‪ ,‬בענו תנו תו היה או מר שמגיעים כל כך‬ ‫על ד בריו ״דיני נפ שו ת בע שרי ם ושלושה״‪.‬‬ ‫בידיו את כל עניני הבית‪ ,‬כא שר החזו׳׳א אף‬ ‫הרבה אנשים ל ש מו ע את ה שיעור‪ ,‬מכיון שהוא‬ ‫למחרת הוא אכן לא הגיע ל מ סור את ה שיעור‪,‬‬ ‫טי פל ב שידוכי ם של י לדיו וב שאר עניני הבית‪.‬‬ ‫מוסר רק פעם בשנה והתבטא ״אם הייתי מו סר‬ ‫אך כ ש ה חזון איש שמע על כך הוא הגיע בעצ מו‬ ‫פעם ב שבוע לא היה לי אפי' מנין לו מר קדיש״‪...‬‬ ‫ל מ סור את ה שיעור ב מ קו מו‪ .‬וכשראה ש עד כדי‬ ‫ישיבת תפארת ציון‬ ‫כך מגיעים הדברים‪ ,‬התרצה ו חזר ל מ סור את‬ ‫לאחר פ טיר ת הסטייפלר‪ ,‬החל אאמו״ר ל מ סור‬ ‫החזון איש ע מד מא חורי הישיבה (אותה יי סד‬ ‫שי עוריו‪ ,‬ואמר לי רבי דן שהיום או תו ב חור הוא‬ ‫את ה שיעור ביום היארצייט של החזון איש‬ ‫זקני הגה ” צ רבי יעקב שנייד מן ז צ ” ל) במ שך‬ ‫אחד מהרבנים החשובים בחו״ל‪.‬‬ ‫בלדר מן לאחר תפילת ותיקין‪.‬‬ ‫כל השנים‪ ,‬וכל שאלה ובעיה שהיו מ תעוררו ת‬ ‫ב ת קופו ת מו קד מו ת יו תר אאמו״ר היה עובר‬ ‫בישיבה היו מגיעות ל שול חנו‪ ,‬הוא היה מעורב‬ ‫שקיעות בלימוד כתחליף להרדמה‬ ‫מידי שנה בין האברכים בכולל חזו״א ומחלק‬ ‫מאוד בי שיבה והכיר כל תל מיד ב או פן פרטי‪,‬‬ ‫ביניהם את הש״ס ל עי לוי נ שמתו‪.‬‬ ‫מספרים שפעם אחת החזון איש נזקק לעבור‬ ‫אאמו׳׳ר זצו ק׳׳ל ( של מד בי שיבה באותם השנים)‬ ‫ניתוח מסוים שבדרך כלל נערך בהרדמה אך‬ ‫את‬ ‫לב חון‬ ‫מגיע‬ ‫היה‬ ‫שכשהחזו״א‬ ‫מספר‬ ‫מאחר ולא ניתן היה להרדים אותו ב של מצבו‬ ‫הבחורים‪ ,‬היה עורך את המבחן בצורה כזאת‬ ‫הרפואי‪ ,‬הוא ביק ש רבע שעה בכדי ל ש קוע‬ ‫שכל אחד מהתלמידים יצא בתחושה שהוא יד ע‬ ‫ברכת מזל טוב מעומקא דליבא‬ ‫בסוגיה כלשהי‪ ,‬לאחר מכן אכן בוצ ע הניתוח‬ ‫היטב והצליח במבחן‪ ...‬אך לאחר מכן הוא היה‬ ‫כאשר החזו״א כה ש קוע ב לי מודו עד שהוא‬ ‫יו שב עם המגיד שי עור ו או מר לו בדיו ק היכן כל‬ ‫נשגר קמיה ידידינו מזכה הרבים‬ ‫אינו חש במאומה רק מספר שעו ת מאוחר יו תר‬ ‫תלמיד אוחז וכמה הוא באמת שול ט ב סוגיו ת‬ ‫הרב יצחק גולדשטוף שליט״א‬ ‫לאחר שסיים החזו״א להרהר באותה סוגיה‬ ‫הנלמדות‪ ,‬ב תעודו ת שהבחורים היו מקבלים‬ ‫מו"ל ה׳קובץ גליונות'‪,‬‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫יו״ל ע”י מערכת 'נפשי חמדה'‪ ,‬להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע‬ ‫‪+‬מאורות‪054-8487449 | .‬‬ ‫באירוסי בתו בשעטו״מ‬ ‫‪a 0733020955@gmail .com‬‬ ‫(‪4‬‬ ‫לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ” ל או‪0548-573-496 :‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ענייני הפיכת סדום‬ ‫פניני נחלה‬ ‫> —‬ ‫‪ ^ -‬ז‬ ‫ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וה׳ המטיר וגו׳ גפרית ואש מאת ה׳ מן‬ ‫וגו' ארדה נא ואראה הכצעקתה השמים‪ ,‬ויהפך את הערים האל ואת‬ ‫כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח‬ ‫הבאה אלי וגו' (י ה‪ ,‬כ א)‬ ‫שבו לכם פה עם החמור ואני והנער‬ ‫נראה הביאור בזה ע״פ מה דאיתא ב מדר ש שמות האדמה (י ט‪ ,‬כ ד‪ -‬כ ה)‬ ‫נלכה עד כה ( כ ב‪ ,‬ה)‬ ‫נרא ה מלשון הכתוב כי גפרי ת ואש יר דו ר ק על יושבי‬ ‫(ראה ילקוט משפטים ר מז רמט) דכ ל שיש צעקה אין ארך‬ ‫נראה הביאור במה שאמר 'פח‪ /‬ע״פ דברי רש״י‬ ‫הערים ולא על כ כ ר הירדן‪ ,‬אבל ההפיכה הית ה גם‬ ‫אפים [דהקב״ה ממהר ליפרע ב שעה שיש צעקה]‪,‬‬ ‫שפירש וז״ל ״ונלכה עד כה‪ ,‬דרך מועט למקום אשר‬ ‫על כ כ ר הירדן וצמה האדמה וכדכ תיב ב קר א ״ויהפך‬ ‫וכמש״כ בפר שת מ שפטים ( שמו ת כב‪ ,‬כב‪-‬כג) ״כי אם‬ ‫לפנינו״‪ .‬ומבואר שהיו קרובים למקדש‪ .‬שהרי אברהם‬ ‫את הערי ם האל ואת כל הככר״‪.‬‬ ‫צעק יצעק אלי וגו' והרה אפי״‪ ,‬דכל שיש הרון אף‬ ‫הלך להשתהוות במקום המקדש ושם עקד את יצהק‪,‬‬ ‫והנה מצינו ד הלוק עונ ש ג פרי ת ואש מההפיכה בעוד‬ ‫אין ארך אף‪ ,‬ובסדום היה הרון אף וכדכ תיב בפר שת‬ ‫וכדמבואר ברמב״ם (פ״ב דבית הבהירה ה״א)‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫ענין‪ ,‬דג פרי ת ואש היה ע״י הקב״ה בעצמו‪ ,‬וכדמ שמע‬ ‫נצבים (ד ברי ם כט‪ ,‬כב) ״כמהפכת סדו ם ועמורה וגו'‬ ‫והנה בכלים (פ״א מ״ה) תנן ההיל מקודש הימנו שאין‬ ‫אשר הפך ה' באפו ובהמתו״‪ ,‬עוד נ א מר (שם‪ ,‬פסוק‬ ‫לי שנא ד קר א דכ תי ב ״מאת ה' מן השמים״‪ ,‬ר״ל דלא‬ ‫עובד כוכבים וטמא מת נכנסים שם‪ .‬והנה היל היה‬ ‫רק שהגזירה הית ה מן ה שמים כי אם דגם ההמטרה‬ ‫כג) ״ואמרו וגו' מה הרי האף הגדול הזה״‪ ,‬הרי ד היה‬ ‫מקום מועט לפני המקדש וכדמבואר במסכת מדות‬ ‫היתה מאת ה' ר״ל ע״י ה' בעצמו ולא ע״י שליה‪ .‬וכן‬ ‫שם הרון אף ו היינו משום ד הית ה שם צעקה‪ ,‬דזעקה‬ ‫(פ״ב מ״ג)‪ .‬מעתה נראה דזהו הביאור במה דאמר‬ ‫הוא להדיא בפר שת דר כי ם ( ד ר ך ה) יעוי״ש‪[ ,‬ויעו״ש‬ ‫וצעקה מביאים להרון אף‪ ,‬ולכן ארד ה נ א ואראה‪,‬‬ ‫להם שבו לכם 'פה'‪ ,‬ר״ל ד עד כאן אתם יכולים ללכת‬ ‫מיד בלי ארך אף‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ויותר מכאן אין לכם להתקרב דהרי הגיעו עד מקום‬ ‫עוד ב דר ך עצב ( ד רו ש כג) ב שם הראב״ד]‪ .‬אולם‬ ‫ההיל שהוא מקום מועט לפני המקדש‪ ,‬א״כ שבו לכם‬ ‫ההפיכה עצמה הית ה ע״י שליה ולא ע״י הקב״ה‬ ‫וה׳ המטיר על סדום ועל עמרה גפרית‬ ‫פה‪ ,‬דר ק עד כאן מותר לכם ודו״ק‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬דר ק לענין הגפרית ואש כ תי ב מאת ה' מן‬ ‫ואש מאת ה׳ מן השמים (י ט‪ ,‬כ ד)‬ ‫השמים‪ .‬וכן הוא בב״ר (פרשה נא אות ד) המשת כר כי ם‬ ‫ונשתחוה ונשובה אליכם ( ש ם)‬ ‫[וצ״ל ארבעה] הללו יו שבות על צור אהת שלה‬ ‫וצ״ב הלשון מאת ה'‪ ,‬והרי כבר כ תי ב וה' ה מ טיר על‬ ‫י״ל הביאור בזה‪ ,‬דהא דאמר להם ונשתהוה ונשובה‬ ‫מלאך את ידו והפכו ע״ש‪ .‬ומבואר להדיא דההפיכה‬ ‫סדום וי״ל ע״פ מה דאיתא ברי ש ת עני ת (ב‪ ,‬א) ״אמר‬ ‫אליכם הוא משום שהשאירם לשמור על ההמור‬ ‫ר' יוהנן ג' מפתהות בידו של הקב״ה שלא נ מ סרו‬ ‫היתה ע״י מלאך‪.‬‬ ‫וכדכתיב שבו לכם פה עם ההמור‪ .‬והנה הרמב״ם‬ ‫ביד שליה ואלו הן מפתה של ג שמים ומפתה של‬ ‫בהלכות עבדים (פרק א הלכה ו) כתב וז״ל ״איזהו‬ ‫באופן דנמצא ד תרי גזירו ת היו‪ ,‬האהד גפרי ת ואש‬ ‫היה ומפתה של ת היי ת המתים״‪ ,‬וזהו בי אור הכתוב‬ ‫עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה״ עכ״ל‪ .‬ושם‬ ‫וזה היה ע״י ה' ונ א מר ר ק על יושבי הערי ם עצמם‬ ‫מאת ה' שלא היה ע״י שליה אלא ע״י הקב״ה בעצמו‪,‬‬ ‫(בפ״ט ה״ה) ״מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך‪,‬‬ ‫ר״ל על בני האדם‪ .‬ו שנית ההפיכה ע״י מלאך ונ א מר‬ ‫ומשום ד מפתה של ג שמים הוא בי ד ה'‪ ,‬דעי' בתרגו ם‬ ‫ואעפ״י שהדין כן‪ ,‬מידת הסידות ודרכי הכמה שיהיה‬ ‫גם על צמה האדמה ואיכלל בזה גם כל הככר‬ ‫יונתן שכ' ״ומימרא דה' א הית מי טרין דרעוא על‬ ‫אדם רהמן וכו'״ עכ״ל‪.‬‬ ‫דארבעתן יו שבות בצור אהת ודין אהד לכולם‪ ,‬ולכן‬ ‫סדום ועל עמורה״‪ ,‬ר״ל שה׳ ה מ טיר מת הילה גשמי‬ ‫מעתה נראה דאברהם נהג עם ישמעאל ועם אליעזר‬ ‫היתה ההפיכה על כל הככר‪ .‬אולם גפרי ת ואש הוה‬ ‫רצון ונדב ה אולי י שובו ויהיו גשמי ברכה‪ ,‬ולכן כ תי ב‬ ‫עבדו במידת הסידות‪ ,‬וכדי שלא יהיה עבודת פרך‬ ‫גזירה בפנ״ע על בני האדם וממילא לא איכלל בזה‬ ‫מאת ה' משום ד מפתה של גשמים הוא בי ד ה' כלו מר‬ ‫נתן קיצבה לעבודה שאמר להם שישמרו על ההמור‬ ‫כל הככר‪.‬‬ ‫דיריד ת גשמי רצון אלו הית ה ע״י הקב״ה בעצמו‪.‬‬ ‫עד שישתהווה ואז ישוב אליהם‪.‬‬ ‫ולפי״ז מבואר היטב מה ד מצינו ד מקוד ם הוציאוהו‬ ‫אולם נר א ה דגם הגפרית ואש הם מאתו ולא ע״י‬ ‫ללוט מסדו ם ואה״כ אמרו לו המלט על נפשך‪ .‬ד תרי‬ ‫שליה‪ ,‬ד הנ ה התוס' ברי ש ת עני ת (שם‪ ,‬בד״ה וישמע)‬ ‫גזירות היו וב שני ז מנים‪ ,‬ד אילו ה מ טר ת הגפרית ואש‬ ‫הקשו ״וא״ת מהכא משמע דליכ א אלא ג' מפתהות‬ ‫היתה בעלו ת ה שהר וכמש״כ רש״י על הפסוק ״ה שהר‬ ‫וא״כ יש להק שות דהא כ תי ב יפת ה ה' אוצרו ויוצא‬ ‫עלה וה' ה מ טיר וגו'״‪ ,‬ואילו ההפיכה יש לומר ד הית ה‬ ‫את כלי זעמו‪ ,‬ומשמע נ מי דלא נ מ סרו ל שליה‪ ,‬וי״ל‬ ‫בנץ ההמה‪ ,‬כ ד כ תי ב ״השמש יצא על הארץ ולוט בא‬ ‫דלא קה שיב אלא אותן מפתהות של טובה‪ .‬וא״ת‬ ‫צערה״‪ ,‬וקוד ם לכן עוד היה בתהו מה של סדום‪ .‬ובגמ'‬ ‫דמשמע מהאי קר א שלא נ מ ס ר מפתה של זעם‬ ‫(פסהים צג‪ ,‬ב) מבואר דה מהלך בין סדו ם לצוער הוא‬ ‫ל שליה והא א מרינן יור ק מי שר של בר ד הוי‪ ,‬וי״ל‬ ‫המש מילין וזהו המש המילין שבין עלו ת ה שהר לנץ‬ ‫מכלי זעם א הרינ א ק א מר שלא נ מ סר ל שליה אבל‬ ‫ההמה‪ ,‬ולכן הוציאוהו מהוץ לעיר מיד בעלו ת ה שהר‬ ‫משום בר ד לא דאותו של בר ד נ מסרו״ עכ״ל התוס'‪.‬‬ ‫דר ק על הערי ם יר ד גפרי ת ואש ולא על כל הככר‬ ‫ובראב״ד כ' ל תרץ קו שי ת התוס' ד מצינו פורענותן‬ ‫ורק אה״כ משום גזיר ת ההפיכה שהיא כולל ת את‬ ‫של ר שעים ע״י שליה והא דכ תי ב ״יפתה ה' את‬ ‫כל הכיכר אמרו לו המלט על נפ שך‪ ,‬משום ד עדיין‬ ‫אוצרו״ לכלות ם ק א מר ואפשר שאין לכלות ם אלא‬ ‫לא הגיע זמן גזיר ת ההפיכה‪ ,‬דר ק עם הנץ ההמה‬ ‫ע״י הקב״ה כי אז יהא המשפט הזק יעו״ש‪ ,‬ולפי״ז‬ ‫תתהיל ההפיכה של כל הערי ם והככר‪ ,‬ואז יהא כבר‬ ‫בסדו ם ועמורה ד הית ה לכלות ם פת ה הי״ת את אוצרו‬ ‫לוט בצוער‪.‬‬ ‫והוציא את כלי זעמו ועל כן גם הגופרית והאש הם מן‬ ‫השמים ע״י הקב״ה בעצמו ודו״ק‪.‬‬ ‫בענין שופר של איל למתן תורה‬ ‫רי״ז הלוי (פר ש ת וירא) דמוכ ח מהרמב״ם ד ה קרי בו ב מקום המקד ש וכדין קרבן‬ ‫הנה נ חל קו רש״י והרמב״ן במה דכ תי ב (שמות יט‪ ,‬ג) ״במשוך היבל המה יעלו‬ ‫מקד ש ולא כ קר בן במה‪ .‬וכבר ה ארכנו ב מקום אחר (ראה מש״נ בפר שה די דן כב‪ ,‬ב)‬ ‫בהר״‪ ,‬דלדע ת רש״י הוא ״שופר של איל שכן בערביא קורין לדכר א יובלא‬ ‫לבאר דמשו״ה נ קר א עולה תמימה‪ ,‬משום ד שאני יצחק ד מום פוסל בו ולא ר ק‬ ‫ושופר של אילו של יצחק היה״‪ ,‬אולם הרמב״ן תמה על פירו שו וז״ל ״לא הבנ תי‬ ‫מחוסר אבר כ שאר קר בנו ת ב״נ‪ ,‬ולכן שפיר אמר אברהם איך אני מ קרי ב את‬ ‫זה כי אילו של יצחק עולה ה קרי ב אותו‪ ,‬ו ה קרני ם והטלפים הכל נ שרף עולה״‬ ‫יצחק ו איני כהן‪ ,‬ד קר בן מקד ש דינו בכהן‪.‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬ודעת רש״י צריך ביאור‪.‬‬ ‫ונראה דכ״ז הוא לגבי ע קיד ת יצחק‪ ,‬אולם האיל עצמו קר ב בדין קרבן במה‬ ‫והנראה לו מר בזה‪ ,‬ד הנ ה בגמ׳ זבחים (פה‪ ,‬ב) איתא ת״ר ו הק טיר הכהן את‬ ‫וכקרבן ב״נ‪ .‬ולהכי שפיר ב עינן ל תור ת בכור ולא לכהן דבמה עבודתה בבכור‬ ‫הכל המזבחה כו׳ ת״ל וע שית עולותיך הב שר והדם אי ב שר ודם יכול יחלוץ‬ ‫ולא בכהן‪ ,‬ולכן לענין ה קר ב ת האיל כ ת ב המדר ש בב מדבר ד ב עינן בכור ואילו‬ ‫גידים ועצמות ת״ל ו הק טיר הכהן את הכל המזבחה‪ .‬ופירש״י יכול יחלוץ מצוה‬ ‫לגבי ע קי ד ת יצחק כתב המדר ש דבעינן כהן‪ ,‬ואתין היטב ד ברי המדר ש‪.‬‬ ‫מוטלת עליו‪ ,‬ומבואר בפיר ש״י דהס״ד הוא שיש מצוה לחלוץ גידי ם ועצמות‬ ‫משום שאינם בני הק טרה‪ ,‬וע״ז אתי קר א לומר דגם העצמות בני הק טר ה מעתה נר א ה דבזה הוא דנ חל קו רש״י והרמב״ן‪ ,‬דד ע ת הרמב״ן היא ד ה קר ב ת‬ ‫בעודם מחוברים‪ ,‬ולפי״ז לכאו׳ לא נ א מר כאן דין ל ה ק טיר את העצמות אלא האיל חד דינ א להו עם ה קר ב ת יצחק‪ ,‬וגם האיל קר ב ב תור ת קרבן י שראל‪,‬‬ ‫אולם דע ת רש״י ד האיל ה קרי בו אותו‬ ‫דנ א מר דאין מצוה לחולצם‪ ,‬ול שיטתו‬ ‫ב תור ת קר בן בני נח‪ ,‬ובאמת שכבר‬ ‫אתיין היטב דע ת רש״י דלא נ א מר כלל‬ ‫נ חלקו בזה ב תוס׳ בנ דרי ם (י‪ ,‬ב)‪ ,‬על הא‬ ‫דין הק טר ה על הגידי ם ועצמות‪ ,‬ו שפיר‬ ‫דתנן האומר לא חולין וכו׳ ׳כאימרא׳‬ ‫י״ל דחלצם קוד ם ה קר ב ת האיל‪ .‬א מנם‬ ‫מלשון הרמב״ם (פ״ו ממעשה הקרבנות ה״ב)‬ ‫ה״ז הנ דר כקרבן‪ ,‬ויעו״ש שם בתוס׳ (ד״ה‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫כאימרא) שכתב וז״ל ״יש לפר ש כאי מרא‬ ‫העצמות‬ ‫משמע די ש דין ל ה ק טיר את‬ ‫תמידא אי נ מי ולד של חטאת אי נ מי‬ ‫בעודם מחוברים‪ ,‬ולדע ת הרמב״ם‬ ‫אילו של אברהם אבינו״ עכ״ל‪ ,‬ונרא ה‬ ‫פירו ש דברי הגמ׳ הוא דלא כרש״י אלא‬ ‫דהא ד מ הני ה תפס ה באילו של אברהם‬ ‫פר ש ת ה ע קד ה‬ ‫לו‬ ‫יכול לחלוץ היינו יכול יהיה מותר‬ ‫הוא ר ק אם קר ב ב תור ת קר בן י שראל‬ ‫הכהן‬ ‫לחלוץ וע״ז ק א מר קר א ד ה ק טיר‬ ‫אבל אילו היה דינו ל ה קרי בו ב תור ת‬ ‫ויקה אברהם את עצי העולה וישם על יצחק‬ ‫את הכל דאין לו לחלוץ דכיון שחל בהם‬ ‫קרבן בןנח‪ ,‬כיון ד קר בנו ת עכו״ם אין‬ ‫בנו ויקה בידו את האש ואת המאכלת‬ ‫דין הק טר ה יש לו דין ל הק טיר ם‪ ,‬ואם‬ ‫בהם מעילה לא שייך בהם התפסה‪,‬‬ ‫הנה אע״ג דלא שחש את יצחק מ״מ היה צריך א ת המאכלת‪,‬‬ ‫טרה‪,‬‬ ‫הוא חולץ הרי הוא מפקיע דין הק‬ ‫ובזה הוא דנ חל קו התוס׳ אי שייך‬ ‫דר ק ע״י זח שלקח את ה מאכלת בידו הוא דנג מר ני סיון‬ ‫ש‬ ‫די‬ ‫וכפה״נ כן היא גם דע ת הרמב״ן‬ ‫התפסה ב אילו של אברהם אבינו‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬וגם הא דלק ח עצים הוא מ שום ד ער ך א ת העצים‬ ‫מצוה ל ה ק טיר ם ב מ חובר ולכן הק שה‬ ‫ע״ג המזבח ועקדו עליו‪ ,‬ור ק לאחר מכן לק ח א ת המאכלת‪,‬‬ ‫על דע ת רש״י דגם ה קרני ם דינ ם‬ ‫ולפי״ז אתיין היטב דע ת רש״י דלא‬ ‫ונר׳ דהא דלק ח את האש‪ ,‬מ שום דב א מ ת ע ק ד א ת יצחק ע״ג‬ ‫להק טיר ם מחוברים‪.‬‬ ‫הק טירו את העצמות והגידים של האיל‪,‬‬ ‫ד שאני בזה קר בנו ת י שראל מ קר בנו ת‬ ‫עצים והאש וכן הוא בהו שענות ״למען בן הנ ע ק ד על עצים‬ ‫אולם נר א ה דגם לדע ת הרמב״ם ד דינ ם‬ ‫בני נח‪ ,‬ד ר ק ב קר בנו ת י שראל נ א מר‬ ‫ואש״‪ ,‬וכן הוא בכ״מ בסלי חו ת ע׳ סלי חו ת ליום ד׳(סליחה ‪cm‬‬ ‫להק טיר ם ב מ חובר מ״מ שאני אילו‬ ‫בהם דין כליל ויש חיוב ל ה ק טיר‬ ‫״ סידר עצים והצית עלי ה אש״‪ ,‬וכן בסלי חו ת לצום גדליה‪,‬‬ ‫של יצחק דלא היה דינו ל ה ק טיר את‬ ‫את הכל גם העצמות והגידים‪ ,‬אבל‬ ‫ה‬ ‫רינ‬ ‫ם‬ ‫באברה‬ ‫״גילה‬ ‫איתא‬ ‫ע״א)‬ ‫מרש״י(י״ט‬ ‫ס‬ ‫פרד‬ ‫ה‬ ‫ובליקוטי‬ ‫הגידים והעצמות‪.‬‬ ‫ב קר בנו ת עכו״ם נ א מר ר ק ל ה קרי ב‬ ‫ביצ חק וכו׳ ומיד נ ע ק ד יצ חק ע״ג האש״ יעו״ש‪.‬‬ ‫והנראה הביאור בזה ד הנ ה בברא שי ת‬ ‫הבשר והדם‪ ,‬אכן לא נ א מר דין כליל‪,‬‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬ד הנ ה רש״י (לקמן כב‪ ,‬יה הביא מה מדר ש‬ ‫רבה (פר שה נה‪ ,‬ז) איתא ״והעלהו שם‬ ‫דהרי קר א ד מר בינן בהם דין מחוברים‬ ‫דא״ל הקב״ה לא א מרתי לך שחטהו אלא העלהו‪ ,‬ומבואר‬ ‫לעולה ר׳ יודן בר סימון אומר‪ ,‬אמר‬ ‫והקריב הכהן את העולה כליל למזבח‪,‬‬ ‫דנצ טווה בוהעלהו שם לעולה‪ ,‬ונר׳ דהוא מדין העלאה‬ ‫לפניו רבון העולמים יש קר בן בלא‬ ‫דהוא דין הנ א מר ב קר בנו ת דהכהן הוא‬ ‫והק טרה ד מצינו בכל קר בן עולה‪ ,‬ומש״ה הוא דח שיב כ אילו‬ ‫כהן א״ל הקב״ה כ בר מני תי ך שתהא‬ ‫שמקטירם אבל קר בנו ת ד בני נ ח ד אינ ם‬ ‫נע שה דשן‪ ,‬דעצם ההעלאה היא מדין הק טרה‪ ,‬והנה אין‬ ‫כהן לעולם״‪ .‬והנה בב מדבר רבה ( ד‪,‬‬ ‫טעוני ם כהן לא נ תר בו לדין מחוברים‬ ‫בהעלאה ע״ג עצים תור ת הק טרה‪ ,‬ר ק ע׳׳ג המערכה‪ ,‬ואין‬ ‫ח) איתא ״אמרו ר בו תינו וכו׳ ותדע לך‬ ‫יעלו‪ ,‬ואתיין היטב הא דלא ה ק טירו‬ ‫עליה תור ת מערכה ר ק לאחר נ תינ ת האש ת חת העצים‪ ,‬ולכן‬ ‫שהיו הבכורו ת מקרי בי ם עד שלא ע מד‬ ‫את העצמות של האיל לדע ת רש״י כיון‬ ‫גם ביצ חק ל קיו ם דין העלאה היה צריך שיעלהו ע״ג המערכה‪,‬‬ ‫שבט לוי מת חיל ת ברי א תו של עולם‪,‬‬ ‫ד הוקרב ב תור ת קר בנו ת בני נח‪.‬‬ ‫ד היינו ע״ג עצים ואש‪ ,‬שוב ר אי תי בפי׳ הרד׳׳ל ב פר קי דר״א‬ ‫אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון‬ ‫מעתה לפי ד ברינו אלו כ״ז הוא ב ה קר ב ת‬ ‫(פרק לא) ד אית א שם ״והעריך א ת האש ואת העצים והעריך‬ ‫שקירב קר בנו וכו׳ מת ו מסר ה לאברה ם‬ ‫האיל אבל ב קר בן יצחק ד קר ב ב תור ת‬ ‫אותו עליה״ שכ׳ ״דאע״ג דלא נזכר ב קר א עריכ ת אש כלל‪ ,‬ר ק‬ ‫וכי אברהם בכור היה אלא מפני שצדיק‬ ‫קרבן י שראל דינו ל ה ק טירו כליל‪ ,‬גם‬ ‫ס׳׳ל דע שה כ ס ד ר ודין קר בן ד כ תי ב ׳ונ תנו וגו׳ אש על המזבח‬ ‫היה נ מ סר ה לו הבכור ה שנאמר ויעלהו‬ ‫העצמות והגידים‪ ,‬והנה בפר שת ה ע קיד ה‬ ‫וערכו עצים על האש׳״‪ ,‬ו היינו כמש״כ‪.‬‬ ‫לעולה ת חת בנו״ עכ״ל‪.‬‬ ‫כתיב (ברא שי ת כב‪ ,‬ה) ״ויאמר אברהם אל‬ ‫ולכאורה ד ברי המדר ש ס תרי אהדדי‪,‬‬ ‫נ עריו שבו לכם פה עם החמור ואני‬ ‫דאילו מדברי ה מדר ש כאן משמע שהיה‬ ‫והנער נלכ ה עד כה ונ שתחוה ונ שובה‬ ‫צריך ל היו ת כהן כ די ל ה קרי ב‪ ,‬ואילו‬ ‫אליכם״‪ .‬ופירש״י ונ שובה נ תנב א שישובו‬ ‫מדברי המדר ש בב מדבר משמע ד צריך‬ ‫שניהם‪ ,‬ו היינו דהוק שה לרש״י איך אמר‬ ‫להיות בכור [ואין לו מר דמה דאיתא‬ ‫אברהם ונ שובה אליכם הרי אברהם‬ ‫במדר ש ואיני כהן היינו שאינו בכור‬ ‫בדעתו ל ה קרי ב את יצחק וא״כ ישוב‬ ‫וכמש״כ רש״י בברא שית (מז‪ ,‬כב) דכל‬ ‫הוא לבדו‪ ,‬וע״ז תי׳ רש״י דנ תנב א שישובו שניהם‪ ,‬ואולם באבן עזרא פיר ש‬ ‫לשון כהן מ שרת לא‪-‬ל הי ם הוא יעו״ש‪ ,‬ד מדברי המדר ש ב מדבר רב ה שם‬ ‫וז״ל ״ואחרים אמרו כי היה בדע תו להביא עצמותיו״‪ ,‬וכ״ה בר בינו בחיי עה״ת‪,‬‬ ‫מבואר להדיא ד תרי ענייני ם הם יעו ש״ה]‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫והנה ד ברי האבן עזרא לכאו׳ תמוהים שהרי אברהם נצטווה ל ה קרי ב את יצחק‬ ‫והנראה מוכרח ומבואר מזה ד חלוקה ע קיד ת יצחק מ הקרב ת האיל בי סו ד‬ ‫לעולה וכדכ תיב והעלהו שם לעולה‪ ,‬ועולה דינ ה כולה כליל ב שר ועצמות‬ ‫דינם‪ ,‬דעל ע קיד ת יצחק הוא ד א מר אברהם וכי יש קר בן בלא כהן‪ ,‬ד ע קיד ת‬ ‫וא״כ איך חשב אברהם שישוב עם עצמות יצחק הרי דינו ל ה ק טיר את הכל‬ ‫יצחק טעונה כהן‪ ,‬וכדמ שמע מהמדר ש דהביא הפסוק של והעלהו שם לעולה‬ ‫במזבח‪ ,‬והרי לפמש״נ אע״ג דאילו של יצחק לא היה בו דין מחוברים יעלו‪,‬‬ ‫דקאי על ע קיד ת יצחק‪ .‬אולם ה קר ב ת האיל טעונה בכור וכדמ שמע לשון‬ ‫הא מיהא באברהם ד קר ב ב תור ת קרבן י שראל דינו ד מ חוברים יעלו‪ ,‬ובדעת‬ ‫המדר ש דהביא הפסוק של ויעלהו לעולה ת חת בנו ד ק אי על ה קר ב ת האיל‪.‬‬ ‫האבן עזרא צ״ל דס״ל בזה כדע ת רש״י דאין חיוב ל ה ק טיר העצמות גם כ שהם‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬ד הנ ה הרמב״ם (בפ״ב מהלי בית בחירה ה״א) כ תב וז״ל ״ובמקד ש‬ ‫מחוברים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫נ ע ק ד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה״ עכ״ל‪ .‬וכתב ע״ז מרן‬ ‫♦‬ ‫‪----‬‬ ‫♦‬ ‫‪----‬‬ ‫♦‬ ‫גליון מ ‪ -‬מרחשון תשפ״ז‬ ‫חיזוק המתה בברכות‬ ‫משרש והנהגתו טל סו״ז סרן ה׳מצטדי גבר׳‬ ‫הגאון הנחל רבי גבריאל שלידאנו זצ״ל ר״י אור ברוך‬ ‫נלב׳ ע ש׳ סרוועשן ה׳תטע״ז‬ ‫וסרן הגה״צ הסבא קזיעוא רבי רפאל ברוך עוליז אנו זצ״ל‬ ‫נלב״ע יו! סרחטחן ה׳תעול״א‬ ‫בס"ד‬ ‫מלפניו‪ ,‬ולמשול בגוף וכל תולדותיו!‬ ‫מה ד' שואל מעמך‬ ‫דבר זה שמעתי ממו׳׳ז זצ"ל פעמים רבות בהדגשה הזו‪ ,‬כי‬ ‫א‪ .‬במנחות מג‪,‬א ’תניא היה רבי מאיר אומר‪ ,‬חייב אדם‬ ‫עיקר מעלתנו בהכרת הדעתג‪ ,‬עם ה׳יראה מלפניו׳!‬ ‫לברך מאה ברכות בכל יום‪ ,‬שנאמר ’ועתה ישראל ‪ -‬מה ד׳‬ ‫עוד כתב (שם כג‪-‬כד) בעיקר השביעי ׳הכניעה בכל לב׳ ‪-‬‬ ‫אלוקיך שואל מעמך׳ (דברים י‪,‬יב)‪.‬‬ ‫׳כי המכיר את בוראו‪ ...‬יכנע‪ ...‬ובהכנעה יתרצה אדם אל‬ ‫ורש״י כתב‪ ,‬׳מה‪ ,‬קרי ביה מאה׳‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהדרך‬ ‫ד'‪ ...‬והמדרגה העליונה בהכנעה ‪ -‬שיגדיל ויאדיר עבודת‬ ‫לזכות לכל המעלות‪ ,‬אם רוצים לעשות ׳מה׳ שד׳ מבקש‬ ‫ד׳‪ ,‬ואל יחזיק טובה לעצמו‪ ...‬ויעבוד בהצנע‪ ,‬ולא יחמוד‬ ‫מעמנו‪ ,‬זקוקים אנו למאהא ברכות בכוונה בכל יום‪ .‬ומהמשך‬ ‫כבוד על מעשיו‪...‬׳‪.‬‬ ‫הפסוק ׳כי אם ליראהב׳‪ ,‬למדו חז״ל ש׳הכל בידי שמים חוץ‬ ‫מו׳׳ז זצ"ל שיקף בדמותו את דברי רבינו יונה הללו‪ .‬בהכרת‬ ‫מיראת שמים׳ (ברכות לג‪,‬ב) ‪ -‬ורבותינו מבארים שהברכות‬ ‫בוראו‪ ,‬בהתרצותו אליו בכניעתוי‪ ,‬בפעולתו להגדיל תורה‬ ‫הם הדרך לזכות ליראה מד׳ יתברך‪.‬‬ ‫ולהאדיר לומדיה בהעמקה‪ ,‬ובהעמדת עובדי ה׳ באמת‪,‬‬ ‫בתחושה של ׳ונחנו מה׳‪ ,‬בלא חמדת כבוד כלל‪ ,‬והכל בעוז‬ ‫מה אנו ומה חיינו‬ ‫ותעצומות לכבוד ד׳ יתברך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הגמרא ביומא פז‪,‬ב אומרת‪ ,‬מאי ׳נעילת שערים׳‪ ,‬רב‬ ‫אמר צלותא יתירתא (מתפלל שבע כשאר התפילות‪.‬‬ ‫'יראתו קודמת לחכמתו'‬ ‫רש״י)‪ ,‬ושמואל אמר‪ ,‬׳מה אנו ומה חיינו׳!‬ ‫ד‪ .‬תורתו מפורסמת בשיעוריו וכתביו הלא הם ב׳מצעדי‬ ‫תמצית ה׳ימים הנוראים׳ היא ׳נעילה׳‪ .‬ומהי ׳נעילה׳? תפילת‬ ‫גבר׳ (י׳ כרכים)‪ ,‬ואף בשלושת חלקי ׳גאל ישראל׳ בהם‬ ‫׳מה אנו מה חיינו׳‪ .‬כלומר‪ ,‬התביעה התמידית‪ ,‬לשם מה‬ ‫נגלית פנימיותו ודביקותו בנותן התורה ועמלה לשמה‪.‬‬ ‫באנו לעולם! ועמידה מול עצמינו בשעת אמת משפיעה‬ ‫אגע ביריעה קצרה זו מזווית אישית על הנהגתו ביראת ד׳‪.‬‬ ‫לזמני השיגרה‪ ,‬בחידוד התכלית לשמה באנו‪.‬‬ ‫כי זאת הברכה אשר שמעתי מפי מרז זצ"ל תדיר ׳תהיה‬ ‫בלשונו של מו״ז זצ״ל היה שגור המשפט ׳מה אני ומה חיי׳‪...‬‬ ‫ירא שמים׳‪...‬‬ ‫ובכך באה לידי ביטוי ענוותנותו העצומה כנודע‪ ,‬יחד עם‬ ‫ובנערותי שאלתיו על מה שכתב בהקדמת ספרו ׳מצעדי‬ ‫ההבנה הבהירה בתכלית משמעותנו בעולם‪.‬‬ ‫גבר׳ (יצא לאור בשנת תשנ״ג) ש׳חייב את חייו׳ לסבא‬ ‫קדישא מרן הגה"צ רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל (נלב״ע‬ ‫תכליתנו ‪ -‬להכירו וליראה מלפניו‬ ‫יח׳ מרחשוון ה׳תשל״א)‪ .‬ובמה דברים אמורים? וענה לי‪,‬‬ ‫׳תורה היה הרבה‪ ,‬אבל יראת שמים ‪ -‬זה היה הסבא זצ"ל׳‪,‬‬ ‫ג‪ .‬רבינו יונה ב'שערי תשובה' (א‪,‬י) כתב‪ ,‬והנה הבורא נפח‬ ‫באפי נשמת חיים‪ ,‬חכמת לב וטובת שכל ‪ -‬להכירו וליראה‬ ‫ג מו"ז זצ"ל כבר מבחרותו העמיק בדעתו להכיר בוראו ברובד‬ ‫המחשבתי‪ ,‬והראה לנו את הספר שהגה בו מאז ‪ -‬׳שיעורי‬ ‫א בדעת זקנים לבעלי התוספות (על התורה שם) כתבו שתיבת‬ ‫דעת׳ למהרי׳׳ל בלוך זצ"ל‪.‬‬ ‫׳מודים׳ עולה כמנין מאה‪ .‬והיינו משום שבכך מתקיימת תכלית‬ ‫ד כשחלה בכ׳ שנותיו האחרונות אמר לי מו"ז זצ"ל שקיבל על‬ ‫הבריאה של עם ישראל כ׳מודים׳ לד׳ בכל יום במאה הברכות‪.‬‬ ‫עצמו ביתר שאת לנהוג במידת ההכנעה לפני ד׳‪ ,‬וקיבל את‬ ‫ב ליראה בגי׳ גבריאל‪ ,‬כי זאת היתה במהותו של מו"ז זצ"ל‬ ‫היסורים כרצון ד׳ באהבה‪.‬‬ ‫כנודע‪.‬‬ ‫זאת מגלה לנו הרמב״ם (ברכות א‪-‬ג‪,‬ד) שכתב‪ ,‬׳וברכות‬ ‫כאומר שעם כל מעלות התורה שרכש בבחרותו מרבותיו‬ ‫רבות תיקנו חכמים דרך שבח והודייה ודרך בקשה ‪ -‬כדי‬ ‫הגדולים‪ ,‬ייחס את גדילתו על בסיס מה שקיבל מדמותו‬ ‫לזכור את הבורא תמיד‪ ...‬נמצאו כל הברכות כולן שלושה‬ ‫ההירואית של הסבא קדישא שהיה בוער ביראת ד׳ תמיד‪.‬‬ ‫מינין‪ ,‬ברכות ההנייה וברכות המצוות וברכות הודאה‪ ,‬שהן‬ ‫וכפי הנראה זאת היתה משאת חייו להנחיל לתלמידיו‬ ‫דרך שבח והודייה ובקשה ‪ -‬כדי לזכור את הבורא תמיד‬ ‫ולזרעו אחריו שיהיו דבוקים באהבת ד׳‪ ,‬בעמל התורה‬ ‫וליראה ממנו׳‪.‬‬ ‫וביראת שמים‪ .‬ואכן‪ ,‬דבר זה לא ניתן היה להסתיר‪,‬‬ ‫הרמב״ם בשני המקומות הללו מוסיף טעם משלו‪ ,‬ומעורר‬ ‫לראות אותו עומד בתפילתו‪ ,‬היה ׳שיעור חי׳ איך עומד בן‬ ‫שתכליתו של השופר ותכליתם של הברכות אחת היא‪:‬‬ ‫המתחטא לאב‪.‬‬ ‫לזכור את הבוראח‪.‬‬ ‫ו׳ברכותיו עשו רושם׳ ‪ -‬על הכלה‪ .‬ב׳ברכות השחר׳ נהג‬ ‫וכפי שרבינו יונה בשערי תשובה (א‪,‬יב) כתב‪ ,‬שהחטא‬ ‫כאימו שקיבלה מאביה הגדול את אופן אמירתם כמונה‬ ‫הוא מה ש'לא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין וחסד עשה‬ ‫מעות‪ ,‬כפי שאמר מרז זצ״ל כשנשאל על ׳הנותן ליעף כח׳‬ ‫עימו׳‪ .‬ולשם כך נועדו הברכות‪ ,‬ומצוות מאה הברכות בכל‬ ‫(בלי שו״מ כמרן ב שרע מו‪,‬ו) ש׳עדיין מצטלצלות באוזניו‬ ‫יום בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ובכך תתקיים תכלית זכירת ד׳‪,‬‬ ‫קול הברכה של אימו כפי שאמרה׳‪ ,‬והוסיף ׳אם כן פשוט‬ ‫כשנכוון ונחשוב על ד׳ בשעת הברכה!‬ ‫שכך נהג הסבא קדישא כי עשתה כמותו בכל׳‪ .‬וכשעלה‬ ‫וישנו גילוי מופלא שכתב בעל הטורים על ׳ואתם הדבקים׳‬ ‫לתורה‪ ,‬בירך בקול רם מילה במילה בהטעמה‪ ,‬והיה נרגש‬ ‫‪ -‬׳תגי״ן על הקו״ף ‪ -‬רמז לברך ק׳ ברכות כל יום׳‪ .‬משום שזו‬ ‫החיבור שלו למילים‪ ,‬עם העומק והמשמעות‪.‬‬ ‫היא הדרך לזכות בחיים של דביקות בד׳ (ונרמז שכך יזכה‬ ‫וכה סיפר עליו הגה״צ רבי יהושע טולידאנו שליט״א‪:‬‬ ‫להיות ׳בא בימים׳ט ד׳ימים׳ עולה כמנין ק׳)‪.‬‬ ‫כבר הסבא קדישא שם עיניו על ברכותיו‪ ,‬וכשראהו מברך‬ ‫מרז זצ״ל היה חי תדיר את מציאות ד׳ בחוש‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫׳ברכת המזון׳ אמר לסובבים בהתפעלות ׳ראו איך מברך‬ ‫רגיל לומר לעצמו מידי פעם ‪ -‬׳ריבונו של עולם׳‪...‬‬ ‫גבריאל׳ (בן רבקהי‪ ,‬כלשונו)! בבחינת ׳הנה כי כןז יברך‬ ‫גב״ר (ר״ת גבריאל בן רבקה) ירא ד׳! (תהילים קכח‪,‬ד)‪.‬‬ ‫׳להתענג׳‪ ...‬כבר ב'עולם הזה'‬ ‫הדרך לזכור את ד׳‬ ‫ו‪ .‬בארחות חיים (לרבינו אהרן מלוניל‪ ,‬בדין מאה ברכות)‬ ‫כתב‪ ,‬ראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא אותנו שציוונו‬ ‫ה‪ .‬ב׳שמחת תורה׳ היה משורר ורוקד לפני ד׳ עד כלות‬ ‫בכל יום מאה ברכות ‪ -‬כדי שנשתכר אלף זהובים בכל‬ ‫הכוחות‪ ,‬והיה שגור בפיו ניגון על המילים ׳אשרי איש שלא‬ ‫יום‪ ,‬כדאמרינן בחולין (שם) ׳יצתה בת קול ואמרה כוס של‬ ‫ישכחך׳ ‪ -----‬ומרז זצ״ל קיים בעמלו ויסוריו ׳ובן אדם‬ ‫ברכה שווה ארבעים זהובים׳ (כנגד ד׳ ברכות המזון)‪ ,‬ואף‬ ‫יתאמץ בך׳!‪...‬‬ ‫על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ׳כף אחת עשרה‬ ‫והיאך היא הדרך לזכות לדברי הרמב״ם (תשובה ג‪-‬ד)‬ ‫זהב׳ פירוש‪ ,‬אחת מ׳כ״ף׳ (כמנין מאה) ברכות שחייב אדם‬ ‫שכתב‪ ,‬׳אף על פי שתקיעת שופר ב׳ראש השנה׳ גזירת‬ ‫לברך בכל יום ‪ -‬שווה עשרה זהב‪.‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו עורו ישנים משינתכם‪,‬‬ ‫ומבואר בדבריו‪ ,‬שהמטרה של ד׳ להשפיע עלינו שכר עצום‬ ‫והקיצו נרדמים מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‪ ,‬וחיזרו‬ ‫בשווי אלף זהובים ‪ -‬בעולם הזה! דרך הברכות‪ ...‬ולא רק‬ ‫בתשובה‪ ,‬וזיכרו בוראכם׳‪ - ...‬ומה יעורר אותנו תמיד?‬ ‫שנותן לנו שכר רב בגלל הברכות‪.‬‬ ‫זאת המחיש לי מרז זצ״ל כשטרח לקנות ביום הולדתי עוגות‬ ‫ה ו׳זכר צדיק לברכה׳‪ ,‬וה׳ברכה׳ היא ה׳זכר׳ שלו‪ .‬ו׳ברכה׳ בגי׳‬ ‫׳זכר׳‪.‬‬ ‫ח ונרמז כן אף במנין ׳מאה׳ ברכות ביום‪ ,‬כמנין מאה קולות‬ ‫ו ומפליא דתיבות ברכת המזון בכונה בגי׳ הרב גבריאל בן‬ ‫השופר‪.‬‬ ‫רבקה‪.‬‬ ‫ט ב'מגלה עמוקות' (לך לך) כתב‪ ,‬שזו היא מידתו של אברהם‬ ‫ז ורבותינו אמרו שבכך נרמז ענין ׳מאה ברכות׳‪ ,‬ד׳כי כן׳ עולה‬ ‫אבינו שלימד כל עובר ושב לברך לד׳‪ ,‬כמבואר בסוטה י‪,‬ב‬ ‫בגי׳ כמנין מאה‪ .‬וכן נרמז הענין בקרא‪ ,‬ד׳סוף דבר הכל נשמע‬ ‫‪ -‬וזה נרמז בשם ׳אברהם׳ ‪ -‬בר מאה‪ .‬ונראה דעל כן ׳גדולה‬ ‫את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם׳ (קהלת‬ ‫יב‪,‬יג)‪ .‬היינו דיראת שמים היא התכלית ו׳כל האדם׳ עולה‬ ‫הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה׳ (שבת קכז‪,‬א)‬ ‫בגי׳ ק׳ (ברכות)‪ .‬ובצרור המור (דברים י‪,‬יב) כתב‪ ,‬שהמשלים‬ ‫דאברהם לימד להכיר לד׳ ואת הדרך לקבל פני שכינה!‬ ‫מאה ברכות בכל יום חשוב כאילו מקיים ‪ -‬׳ליראה את ד׳‪,‬‬ ‫ומו״ז זצ״ל ב׳גאל ישראל׳ (א‪,‬כו) ביאר בזה‪ ,‬שכאשר אדם‬ ‫וללכת בכל דרכיו‪ ,‬ולאהבה אותו‪ ,‬ולעבוד את ד׳‪ ,‬ולשמור‬ ‫מיטיב הוא אוחז ׳אומנות׳ הקדוש ברוך הוא בקיום ׳והלכת‬ ‫מצוותיו׳‪ ,‬והוא עובד מאהבה ומיראה‪ ,‬ועובד את ד׳ ושומר‬ ‫בדרכיו׳‪ ,‬וזוהי הדביקות בשכינה‪.‬‬ ‫מצוותיו‪ ,‬בענין שבזה מקיים כל התורה כולה‪.‬‬ ‫האכילה אינה משמשת אלא אמצעי בלבד‪ .‬ואכן ’ברכת‬ ‫גבינה‪ ,‬אחר שלמדנו כמה שעות‪ ,‬ואמר ’שתדע שסבא רוצה‬ ‫המזון’ של רבינו היתה נאמרת במתיקות ובהתלהבות‪,‬‬ ‫שתרגיש את המתיקות כבר ב’עולם הזה’!‬ ‫עד שלמביט מן הצד נדמה היה‪ ,‬כי היתה זו הברכה‬ ‫תחושה זו החדיר לתלמידיו ולזרעו‪ ,‬את המתיקות ’כאן’‬ ‫הראשונה שזכה לברך מימיו!‬ ‫בחיים של תורה ויראת שמים‪ .‬ועל כן דאג מו״ז זצ״ל‬ ‫כאשר הגיע אליו מאן דהוא וביקש ’תיקון’ לנפשו‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫לכל תלמידיו כפי שהעידו על מסירותו באכפתיות‪ ,‬ועל‬ ‫מציין כי הינו מרבה בתעניות ובסיגופים אך אינו מוצא מנוח‬ ‫התעניינותו גם בנכדיו הרכים שיאכלו וינהגו בבריאות וכך‬ ‫לנפשו‪ ,‬הבהיר לו רבינו‪ ,‬כי בראש ובראשונה עליו לחדול‬ ‫יוכלו לעבוד את ד’ כראוי!‬ ‫מסיגופיו ומתעניותיו‪’ .‬אם תברך את ברכת המזון בכוונה‬ ‫וכך מבאר מרז זצ״ל ב'גאל ישראל' (א‪,‬שסג)‪ ,‬שזהו הציווי‬ ‫גדולה‪ ,‬מילה במילה‪ ,‬בקול רם‪ ,‬כמונה מעות’‪ ,‬אמר לו‪’ ,‬הרי‬ ‫’אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה’‪ ,‬כי חבל‬ ‫שהאכילה טובה לך מן התענית‪ ,‬שכן ברכת המזון בכוונה‬ ‫על כל טיפת אנרגיה באדם המיועדת לחיים של עבודת ד’‬ ‫כתיקונה‪ ,‬יכולה לתקן הרבה יותר מאשר צומות ותעניות’‪.‬‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫חשיבות הכוונה בברכות הנהנין‬ ‫ושם ביאר ד’גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני‬ ‫שכינה’ (שבת קכז‪,‬א)‪ ,‬כיון שכשמתקיים ’והלכת בדרכיו’‬ ‫ט‪ .‬כה כתב רבינו מדיליה בספרו 'קיצור שולחן ערוך'‬ ‫’מה הוא רחום אף אתה רחום’ וכו’‪ ,‬הרי שבכך מקיימים‬ ‫(קפג‪,‬ה)‪ :‬צריך האדם ליזהר מאוד מאוד ב’ברכת המזון’‪,‬‬ ‫’לדבקה בו’ בפועל ממש‪ .‬ונאים הדברים למי שאמרם‪...‬‬ ‫שהיא מצוה דאורייתא‪ ,‬וצריך ליזהר לברך בכוונה גדולה‪,‬‬ ‫כי הוא מברך למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשר‬ ‫'אהללה ד' בחיי'‬ ‫השביענו מטובו‪ ,‬ויחשוב בליבו שנתן הקדוש ברוך הוא לנו‬ ‫המזון כדי לחיותנו‪ ,‬ולולי אותו המזון היה האדם מת ברעב‬ ‫ז‪ .‬הרמב״ן על הכתוב ’את ד’ אלוקיך תירא ואותו תעבוד‬ ‫בר מינן‪ ,‬על כן האדם לא יהיה כפוי טובה ‪ -‬ויברך בשמחה‬ ‫ובשמו תשבע’ (דברים ו‪,‬יג) כתב‪ ,‬שתהיה לו בכל עת כעבד‬ ‫למי שהחיה אותו’‪.‬‬ ‫הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד‪ ,‬עד שיבוא מזה מה‬ ‫שאמרו ’וכל מעשיך יהיו לשם שמים’ (אבות ב‪,‬יב)‪ .‬ויתכוין‬ ‫והביא שם דברי 'ספר חסידים' (מו) שכתב‪’ ,‬מעשה באדם‬ ‫בכל צורכי הגוף למקרא שכתוב ’אהללה ד' בחיי אזמרה‬ ‫אחד שמת לפני זמנו כמה שנים‪ ,‬אחר יב’ חודש נתגלה‬ ‫לאלוקי בעודי’‪.‬‬ ‫לאחד מקרוביו בחלום‪ ,‬שאלו אותו היאך דנין אותו באותו‬ ‫עולם? אמר לו ’בכל יום דנין אותו על שלא היה מדקדק‬ ‫מרז זצ״ל היה אומר שהוא כ’ שמש’ המשרת בבית המדרש‪,‬‬ ‫לברך ברכת המזון וברכת הפירות בכוונת הלב‪ ,‬ואומרים‬ ‫ודמותו העומדת לפני ד’ בתפילה ללא ניע היתה ’כעבד‬ ‫לו ‪ -‬להנאתך נתכוונת’! שאל לו ’והלא משפט רשעים‬ ‫הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד’‪ ...‬והיה מרז זצ״ל חוזר על‬ ‫בגיהנם אינו אלא יב’ חודש’ (שבת לג‪,‬ב) ‪ -‬אמר לו ’אין דנין‬ ‫ענין זה ומבטא כן בעצם הנהגתו בחייו; ’אהללה ד’ בחיי’‬ ‫אותו דינין חזקים כמו ביב’ חודש הראשונים’‪.‬‬ ‫והוסיף מרן הגר״ב זצ״ל ‪’ -‬על כן יהיה האדם ’חכם ירא וסר‬ ‫ורבינו יונה בשערי תשובה (ג‪,‬קמח) כתב‪ ,‬ואחרי אשר‬ ‫מרע’ (משלי יד‪,‬טז) ויהיה טוב לו בעולם הזה ובעולם הבא’‪.‬‬ ‫התברר שהכל ברא ד’ לכבודו‪ ,‬חייב האדם לשום ליבו בכל‬ ‫עת לכבד את ד’‪ ,‬ולקדשו בכל דבריו ולרוממו‪ ,‬להודות לו‬ ‫ולברכו תמיד‪ ,‬וכמו שנאמר ’אברכה את ד’ בכל עת תמיד‬ ‫עצתו ודרכו בכוונת הברכות‬ ‫תהילתו בפי’ (תהילים לד‪,‬ב) ‪ -‬ויזכה בזה בהגיון ליבו ומבטא‬ ‫י‪ .‬עוד כתב רבינו שם (צ‪,‬א) את הצעתו בדרך הכוונה‬ ‫שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים‪ ,‬זכות גדולה עד לשמים ‪ -‬כי‬ ‫בברכות‪ ,‬ונאים הדברים למי שאמרם‪’ :‬ויש תקנה לזה‪ ,‬שלא‬ ‫זה מעיקרי יצירת האדם’‪.‬‬ ‫ימהר בתיבות הברכה (ברכת ’אבות’)‪ ,‬אלא יתחיל בתיבה‬ ‫ח‪ .‬ביריעה זו נביא בס״ד מתורתו והנהגתו בעבודת ד’ וכוונת‬ ‫ראשונה‪ ,‬ולא יוסיף תיבה שניה עד שידע שכיוון בראשונה‪.‬‬ ‫הברכות של הסבא קדישא מרן הגה״צ רבי רפאל ברוך‬ ‫ובזה‪ ,‬בנקל תבוא לו הכוונה‪ ,‬והגם שיתאחר בעמידה‪ ,‬לא‬ ‫טולידאנו זצ״ל שממנו שאב והלך בדרכו נכדו מרז מרן‬ ‫יחוש לזה!’‪ .‬ואכן נודע גודל אריכות מרן הגר״ב זצ״ל בתפילתו‬ ‫ה'מצעדי גבר' זצ״ל‪.‬‬ ‫וברכותיו‪.‬‬ ‫והוסיף בכוונת הברכות בלשונו הזהב ‪ -‬לא ימהר ולא יחטוף‪,‬‬ ‫חשיבותה של 'ברכת המזון'‬ ‫אלא יברך כל הברכות במיתון ובנעימה‪ ,‬וכשיזכיר ’השם’‬ ‫יזכירנו ברגש האלוקותי שהוא מחיה מתים ואדון המציאות!‬ ‫בספר 'קדוש וברוך' (פרק י) מובא‪’ ,‬פעם העיד על עצמו כי‬ ‫אף שעז חפצו להרבות בתעניות וסיגופים‪ ,‬אין הוא מרבה‬ ‫לעשות כן‪ ,‬על מנת שלא להפסיד ’ברכת המזון’ בכוונה‪.‬‬ ‫י והאירו עיני בזה מדברי מרן ה'אגרות משה' זצ״ל (אורח חיים‬ ‫ב‪,‬נ) שכתב‪’ ,‬כיון שהזכרת ד’ הוא אצלו רק כדברים בעלמא‪,‬‬ ‫מתוך כך נמצאת למד‪ ,‬כי הברכה היתה לדידו המטרה‪ ,‬בעוד‬ ‫אגב‪ ,‬סבא היה מוסיף בין ברכה לברכה בקשות שונות‬ ‫כל ברכה ‪ -‬בהתפעלות והתלהבות‬ ‫מעניין הברכה שאמר ‪ -‬על בני משפחתו ועל כלל ישראליב‪.‬‬ ‫יא‪ .‬העיד הגה״צ רבי יעקב הלל שליט״א (בדברי פתיחה‬ ‫כל ברכה בפני עצמה תפסה אצל סבא מקום חשוב‪ ,‬הוא‬ ‫ל'קיצור שולחן ערוך' למרן הגר״ב זצ״ל)‪ :‬׳עד היום רשום‬ ‫התבונן בה והתכונן לקראתה‪ .‬הוא היה הוגה כל מילה‬ ‫בדעתי המחזה הנורא שחזיתי בעיני‪ ,‬איך שפעם אחת‬ ‫כסופר יהלומים יקרי ערך׳‪.‬‬ ‫נוכחתי בעת שבירך בכוונה עמוקה ובהתלהבות חיל‬ ‫ורעדה‪ ,‬בדביקות נפלאה‪ ,‬ברכת ׳בורא פרי העץ׳ על תפוח‬ ‫וראה דברי רבינו ה'פלא יועץ' ב'חסד לאלפים' (מו‪,‬א)‬ ‫שאחזו בשתי ידיו מכנגד פניו‪ .‬ולא אוכל לשכוח לעולם‬ ‫שהמליץ לכוון היטב ב׳ברכות השחר׳‪ ,‬וכך יזכה לכוון כל‬ ‫ההרגשה וההתפעלות שלמדתי ממנו באותה שעה מברכה‬ ‫היום בשאר ברכות ‪ -‬ש׳מצוה גוררת מצוה׳ (אבות ד‪,‬ב)‪.‬‬ ‫אחת שבירך כל כך בכוונה ובדביקות! וראוי לומר עליו‬ ‫׳קיים זה כל מה שכתוב בזה׳ (סוטה יג‪,‬ב) ‪ -‬שכל מה שכתב‬ ‫השקעתו האינסופית ב'יראת שמים'‬ ‫ופסק בספרו קיים ונהג כך להלכה ולמעשה׳‪.‬‬ ‫יג‪ .‬נכדו מרן הגר״א עמאר זצ״ל ר׳׳י ׳אור ברוך׳ לצעירים‬ ‫ומו׳׳ז מרן ה׳מצעדי גבר׳ זצ׳ל בספרו 'גאל ישראל' (ב‪ ,‬תכט)‬ ‫בהספדו על זקינו מרן הגר׳׳ב זצ׳׳ל כתב‪ ,‬׳כזה היה הסבא זצ׳׳ל‪,‬‬ ‫ב'אמרי אברהם' (עמוד שכז) מתאר‪ :‬׳כל ימי חייו של‬ ‫גדול וחד בדרא בשכל של הרגש‪ ,‬בעבודת ד׳ שמקיפה את‬ ‫רבי ברוך היו שרשרת של עבדות וכניעה לבורא יתברך‬ ‫האישיות כולה‪ ,‬ממנו למדנו כיצד לברך׳‪ ...‬ע׳׳ש‪.‬‬ ‫ללא כל שיור‪.‬‬ ‫בירחון ׳וכל מאמינים׳ (תשרי ה׳תשפ׳׳ו) לחיזוק אמירת‬ ‫התעצמותו בעבודת התפילה היתה מעוררת השתאות רבה‬ ‫וכוונת אמן על הברכות‪ ,‬מסופר על מרן הגר׳׳ב זצ״ל‪:‬‬ ‫לכל העומד במחיצתו‪ ,‬הוא היה מבטא כל מילה ומילה‬ ‫כל ברכה שיצאה מפיו נאמרה בהתלהבות עילאית‪ ,‬כאילו‬ ‫בפסוקי דזימרה ומטעימה‪ ,‬ומתבונן במשמעותה כמונה‬ ‫מדובר באירוע נדיר המתרחש אחת לתקופה‪ .‬כשבני‬ ‫מרגליות‪ ,‬וכאשר הזכיר שם ד׳ היה מאריך באמירתו‬ ‫ביתו התקשו להבין כיצד אפשר לברך בהתלהבות ברכה‬ ‫ומתעצם בכוונתו‪ ,‬וכשהגיע לברכות קריאת שמע‪ ,‬כבר היה‬ ‫הנאמרת מידי יום‪ ,‬ואף כמה פעמים ביום? הוא הסביר‬ ‫בשיא השתפכות הנפש לבוראו ודמעותיו זלגו על לחייו עד‬ ‫׳וודאי תסכימו עימי כי מי שזוכה לברך את ׳ברכת החמה׳‬ ‫שסיים שמונה עשרה‪ .‬בחזרת הש׳׳ץ היה מקשיב מילה‬ ‫‪ -‬מעמד נדיר המתרחש אחת לעשרים ושמונה שנה ‪ -‬מתכונן‬ ‫במילה מתוך הסידור ועונה ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן׳‬ ‫אליה בהתרגשות ומטעים כל מילה בברכה׳‪ .‬וכשהנוכחים היו‬ ‫בכוונה עצומה על כל ברכה‪.‬‬ ‫מהנהנים‪ ,‬היה מוסיף ואומר ׳ובכן דעו לכם כי אין שום הבדל‬ ‫בין ברכת החמה לכל ברכה אחרת‪ ,‬גם ברכה הנאמרת עשר‬ ‫זכיתי להתפלל איתו פעמים רבות‪ ,‬וללוותו למעונו אחר‬ ‫פעמים ביום צריכה להיאמר כבמעמד ברכת החמה׳‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬יום אחד אחר שיצאנו מבית הכנסת צהלתו היתה‬ ‫על פניו‪ ,‬ובעודנו מהלכים שח לפני מרחשי ליבו ואמר לי‬ ‫׳היום זכיתי להתפלל תפילה זכה‪ ,‬וגם הצלחתי להוריד‬ ‫עבודתו המיוחדת ב'ברכות השחר'‬ ‫דמעות בתפילתי׳! תמהתי ושאלתיו ׳ומה חידוש הוא זה?‬ ‫יב‪ .‬ושם הובאו דברי נכדו הגה׳׳צ רבי יהושע טולידאנו‬ ‫כל יום אני מבחין בדמעות הזולגות מעיניו בתפילותיו׳‪.‬‬ ‫שליט׳׳א‪ :‬׳ברכות השחר היו בעבור סבא עבודה בפני‬ ‫עצמה‪ ,‬ואמירתן ארכה דקות ארוכות‪ .‬סבא היה מתעורר‬ ‫ענני ואמר ׳דע בני‪ ,‬כל יום זו עבודה מאומצת מחדש‪ ,‬וזוהי‬ ‫בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬ומיד לאחר שהיה נוטל את ידיו היה‬ ‫׳עבודה שבלב׳ (תענית ב‪,‬א)!‬ ‫נעמד לאמירת ׳ברכות השחר׳‪ ,‬כשאני מקשיב מחדרי ועונה‬ ‫׳אמן׳יא‪.‬‬ ‫ואחר כל עבודתו זאת לא היה מפסיק לבקש ולהתפלל‬ ‫על עצמו ועל זרעו ׳לזכות ליראת שמים׳ (כעדות מו׳ז מרן‬ ‫לא בכוונה לד׳ יתברך‪ ,‬אין זה בשם ברכה כלל ‪ -‬דהוא כבלא‬ ‫ה'מצעדי גבר' רבי גבריאל טולידאנו זצ״ל) כמובא בספר‬ ‫׳שם ומלכות׳ כלל׳!‪( ..‬היינו כשאינו מרגיש ב׳שם השם׳ אלא‬ ‫הנפלא 'קדוש וברוך' (פרק י)‪.‬‬ ‫כ׳דיבור בעלמא׳ אין לזה חשיבות ׳שם ומלכות׳)‪.‬‬ ‫וסיפר לי דודי הגה׳׳צ רבי אליהו מלכה שליט׳׳א‪ ,‬ששמע איך‬ ‫אני מבקש מראשי הישיבות שידרשו לתלמידיהם על כך׳‪.‬‬ ‫מרן הגר׳׳ב זצ׳׳ל היה מושך את ׳שם השם׳ בהגייתו בצורה‬ ‫יעויין כל דבריו שם‪.‬‬ ‫איטית יותר מהרגיל כדי לשים לב באמירתו שאומר ׳שם השם‬ ‫יב ראה דברי ה'פלא יועץ' ב'חסד לאלפים' (מו‪,‬א) שהמליץ‬ ‫ברגש האלוקות׳‪.‬‬ ‫לכוון היטב ב׳ברכות השחר׳‪ ,‬וכך יזכה לכוון כל היום בשאר‬ ‫יא וב'קיצור שולחן ערוך' (קיא‪,‬ל) כתב‪ ,‬׳כמה גדולה מעלת‬ ‫ברכות ‪ -‬ש׳מצוה גוררת מצוה׳ (אבות ד‪,‬ב)‪.‬‬ ‫עניית ׳אמן׳‪ .‬ומי יודע ‪ -‬אולי בעבור זה רבו הצרות?‪ ...‬על כן‬ ‫לכל ענייני הגיליון ולהשגת 'כרטים ברכו ת' לזיכוי הרבים ניתן לפנות בפל' ‪0548490464‬‬ ‫הגליון מוקדש‬ ‫לרפזאת‬ ‫יגיעהגאון הגדול‬ ‫דכי ישראל ‪m u‬‬ ‫כןחיהרדזא‬ ‫‪wohv‬‬ ‫עיונים ופנינים כפרשיות התודה וב ענייני דיומא מבית ׳תורה דילי ה׳‬ ‫גליון מס' ‪ | 63‬פרשת וירא תשפ״ז‬ ‫חדוותא דעיונא‬ ‫רשככה״ג מרן ראש הישיבה‬ ‫חדוותא דפרשתא‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי עקיבא מדלוב‬ ‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי דג לנדו‬ ‫שליה״א‬ ‫הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז‬ ‫ר”מ ישיבת ’ אור ישראל‪,‬‬ ‫איסור עמונים ומואבים בקהל‬ ‫ראש ישיבת ’ארחות תורה’‬ ‫״ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב וגו׳‬ ‫ב׳ דינים בקידוש במקום סעודה‬ ‫והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא‬ ‫סמיכה ביצחק ובאיל‬ ‫חובת היום ב‪ .‬מחובת הסעודה‬ ‫א‪.‬‬ ‫אבי בני עמון וגו׳״ (יט‪ ,‬לז‪-‬לח)‬ ‫"והעלהו שם לעולה״ (כב‪ ,‬ב)‬ ‫מבואר בגמ בנזיר (כג‪ ,‬ב) אח נפשע מקרית עז‬ ‫הנה בעקידת יצחק אברהם העלה את יצחק לעולה‪,‬‬ ‫בשו״ע סימן רע״ג סעיף ג כתב ״אם קידש ולא סעד אף‬ ‫זה לוט שפירש מאברהם ומדינים כבריח ארמון‬ ‫וכפי שכתוב בהמשך הפסוקים שלקח את המאכלת ורצה‬ ‫ידי קידוש לא יצא״‪.‬‬ ‫שהטיל מדינים כבריח וארמון לא יבא עמוני‬ ‫לשחוט את בנו‪ .‬ונראה מהפסוקים שאברהם אבינו‬ ‫ולשון המחבר צ״ב מאי דכתב אף ידי קידוש לא יצא‪,‬‬ ‫ומואבי בקהל ה׳‪ .‬והתוס׳ שם כתבו כבריחין‬ ‫הקדיש את יצחק לעולה‪ .‬וכן משמע גם בסליחות‪,‬‬ ‫דהרי בא להשמיענו דמעכב הדין קידוש במקום סעודה‪,‬‬ ‫שנועלין את הארמון שאין החיצונין יכולים להכנס‬ ‫שהקב״ה נתן לו את הכח לעשות את יצחק בנו לעולה‪,‬‬ ‫וזהו עיכובא בקידוש ומאי ״אף״ איכא‪ ,‬וכי איזה דבר מלבד‬ ‫לפנים כך נעשו עמונים ומואבים שאסורים לבוא‬ ‫ואברהם אבינו היה בעל הקרבן‪.‬‬ ‫הקידוש לא יצא בו‪ ,‬הרי לענין סעודת שבת פשיטא דלא‬ ‫בקהל‪ ,‬ובבראשית רבה דריש לפי שאסורין בקהל‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מפני מה לא מוזכר בפסוקים שאברהם‬ ‫יצא דהרי לא סעד‪ ,‬וא״כ יש כאן רק דבר א דלא יצא שזהו‬ ‫ובעזרה כטמאים‪ .‬בפשוטו כתוב כאן שעמונים‬ ‫סמך ידו על ראשו של יצחק‪ ,‬הרי קרבן עולה טעון סמיכה‪.‬‬ ‫הקידוש וא״כ מה הפירוש ׳אף ידי קידוש לא יצא‪.‬‬ ‫אסורים ליכנס בעזרה‪ ,‬וכמו שציינו בגמרא בצד‬ ‫יש מקום לדון שאולי כאן זה נחשב עולת ציבור‪ ,‬ולא‬ ‫ובמשנה ברורה סקי״א הביא מהתוספות שבת לבאר‪,‬‬ ‫לפסוק באיכה‪ ,‬ראתה גוים באו מקדשה אשר צוית‬ ‫עולת יחיד‪ .‬וכן יש מקום לדון שדווקא עולת בהמה‬ ‫׳דקמ״ל דלא תימא דוקא אם רוצה לאכול במקום אחר‬ ‫לא יבואו בקהל‪ ,‬ופי‪ ,‬חז״ל שהם העמונים והמואבים‪.‬‬ ‫טעונה סמיכה‪ ,‬אבל עולת עוף לא טעונה סמיכה‪ ,‬ואולי‬ ‫הוא דלא מהני הקידוש להתיר לו באכילה כיון שלא קידש‬ ‫ושאלו את רבינו שליט״א דלכאו׳ מבואר כאן‬ ‫עולת אדם גם לא טעונה סמיכה‪ .‬אבל דעדיין יש לעיין‬ ‫במקום סעודה אבל אם אינו רוצה לסעוד אח״כ כלל יצא‬ ‫שיש איסור מיוחד לעמונים ומואבים להיכנס לעזרה‪.‬‬ ‫לגבי האיל שלקח אברהם לקרנן במקום יצחק בנו‪ ,‬שגם‬ ‫עכ״פ ידי קידוש קמ״ל‪ .‬והיינו דס״ד דאף דיצא ידי קידוש‬ ‫ואמר רבינו שליט״א שהגירסא המחוורת בתוס׳‬ ‫עליו לא נאמר שסמך ידיו על ראשו‪ ,‬שהרי כתב רש״י‬ ‫מכל מקום אי רוצה לאכול בעי למיעבד קידוש אחריתי‪.‬‬ ‫בנזיר שם היא מה שכתב הג״ר אלעזר משה‬ ‫(כב‪ ,‬יג) שעשה בו את עבודת הקרבן‪ ,‬וז״ל ״כל עבודה‬ ‫ויל״ע דכיון דלס״ד יצא ידי קידוש‪ ,‬א״כ אמאי בעי לקדש‬ ‫הורוויץ שאסורים [בקהל] כטמאים בעזרה ואף‬ ‫שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו‬ ‫היכא דרוצה לסעוד‪ .‬דממ״נ אי כבר יצא ידי קידוש‪,‬‬ ‫שהוא עצמו צידד לגירסא שלפנינו‪ ,‬והוא מקור‬ ‫היא עשויה בבני‪ ,‬כאלו בני שחוט‪ ,‬כאלו דמו זרוק‪ ,‬כאלו‬ ‫וכדחזינן היכא דאינו רוצה לאכול‪ ,‬א״כ למאי בעי למיעבד‬ ‫הציון לאיכה‪ ,‬הרי הגהתו הנ״ל היא המחוורת‪ .‬דלא‬ ‫הוא מופשט‪ ,‬כאלו הוא נקטר ונעשה דשן״‪ ,‬ואילו‬ ‫קידוש אחריתי היכא דסועד‪ ,‬ואי לא יצא ידי קידוש‪ ,‬א״כ‬ ‫מסתבר שהתוס׳ חידשו כאן דין מעצמם‪ ,‬ועוד‬ ‫סמיכה לא הזכיר‪ ,‬ויל״ע‪.‬‬ ‫אף באינו רוצה לאכול‪ ,‬אכתי מחויב לאכול כדי לקיים‬ ‫שלא הזכירו בכלל שיש כאן חידוש דין‪.‬‬ ‫מצות קידוש במקום סעודה‪ .‬ויסוד הדבר מבואר בר״ן דף‬ ‫כ״א מדפי הרי״ף דס״ד דמתחלק דיצא ידי קידוש אם אינו‬ ‫והראה רבינו שליט״א דכן מבואר במדרש וירא‬ ‫אי עדיף זריזין מקדימין ומצוה הבאה‬ ‫שדרשו את הפסוק ומדינים כבריח אדמון‪ ,‬מדינים‬ ‫סועד אבל אם סועד יצטרך לקדש מקודם‪ ,‬ובמאירי הביא‬ ‫כבריחי בית המקדש‪ ,‬מה להלן לא יבא טמא אף כאן‬ ‫לידך אל תחמיצנה או הידור מצוה‬ ‫להלכה י״א דמי שאינו סועד כלל יוצא יד״ח קידוש אף‬ ‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ עד עולם‪ .‬ומבואר‬ ‫״וישכם אברהם בבקר״ (כב‪ ,‬ג)‬ ‫שלא היה במקום סעודה‪.‬‬ ‫כהגהה זו‪ ,‬והפסוק מדמה כשם שטמאים לא יבואו‬ ‫הגמ בפסחים (ד‪ ,‬א) לומדת מפסוק זה את הדין של‬ ‫ב׳ דינים בדין קידוש במקום סעודה‬ ‫בקודש כך לא יבואו מדינים בעדת ישראל‪.‬‬ ‫זריזין מקדימים למצוות‪ .‬ודנו האחרונים האם עדיפה‬ ‫והנראה מבואר מזה‪ ,‬דתרי דינים המה בעיקר חובת‬ ‫מצווה מהודרת יותר או זריזין מקדימים למצוות‪.‬‬ ‫הקידוש‪ ,‬חדא‪ ,‬חובת גברא לקדש היום‪ .‬ועוד‪ ,‬מדיני הסעודה‪,‬‬ ‫מקדימין למצוות נקט החיי אדם שדין זה עדיף מהידור‬ ‫הנה בחיי אדם (כלל ס״ח סעיף ‪ 0‬כתב ״זריזין מקדימין‬ ‫דהסעודת שבת גורמת ומחדשת דתקדום לה קידוש‪ ,‬וכן‬ ‫מצוה‪ ,‬ואילו בדין של מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה‬ ‫למצוה‪ .‬דבר שמצוותו ביום‪ ,‬יקדים בבוקר לעשותו‪,‬‬ ‫נראה מבואר מדברי הר״ן פסחים מובא במ״א סימן רע״א‬ ‫נקט שעדיף להמתין ולעשותה בהידור‪.‬‬ ‫כדכתיב וישכם אברהם בבוקר‪ .‬וכן דבר שמצוותו בלילה‪,‬‬ ‫סק״ו דפורס מפה ומקדש כשחשכה‪ ,‬אע״פ דהתחיל בהיתר‪,‬‬ ‫יש יסוד ששמענו בשיעור יומי בפסחים דף ד ממרר‬ ‫יקדים בתחילת הלילה‪ .‬ולכן ראוי להתפלל ערבית מיד‬ ‫מ״מ מפסיקין מטעם דקידוש במקום סעודה‪ ,‬א״כ בעינן‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרא״מ שך זצ״ל‪ ,‬שיש שני עניינים‪ ,‬יש‬ ‫ביציאת הכוכבים‪ .‬ואפילו אם ימתין אזי יעשה ברב עם‪,‬‬ ‫דתקדום לסעודה הקידוש‪ ,‬ועי״ש במחצה״ש‪ ,‬והיינו דאי כל‬ ‫זריזין מקדימים למצוות‪ ,‬שהוא במצוות שיש בהם זמן‪ ,‬כגון‬ ‫מכל מקום מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין״‪.‬‬ ‫חובת הקידוש הוא חובת גברא כמצות לולב וכדומה הרי הדין‬ ‫מילה ותפילה‪ ,‬ולכתחילה יש לעשותן בתחילת הזמן‪ ,‬ויש‬ ‫מבואר בדבריו שעדיף להיות זריזים ואפילו שאחרי‬ ‫הוא דהתחיל בהיתר אינו מפסיק‪ ,‬וע״כ דין נוסף מלבד חובת‬ ‫מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬שהוא במצוות שאין להן‬ ‫זה יהיה לו מעריב יותר ברוב עם‪ .‬והחיי אדם הוכיח כן‬ ‫גברא‪ ,‬והוא מדיני הסעודה‪ ,‬וכמש״ו‬ ‫זמן מסויים לעשותן‪ ,‬כמו קידוש לבנה ומצות‪ ,‬שיש עניין‬ ‫מדברי הגמ בראש השנה (לב‪ ,‬ב) שאומרים הלל‬ ‫וזהו דביאר התוספת שבת דאתי השו״ע לחדש‪ ,‬די״ל‬ ‫שלא להשהותן‪ ,‬והאריך בזה טובא שם שני דינים נפרדים‪.‬‬ ‫בראשון משום זריזין מקדימים‪ ,‬ואף שבמוסף יהיה ברוב‬ ‫דכל הא דמעכב קידוש במקום סעודה לענין דלא שרי‬ ‫ואולי יהיה מזה פתח להבין את הסתירה שהעמדנו בשני‬ ‫עם‪ ,‬הרי שזריזין מקדימים עדיף מהידור מצוה‪.‬‬ ‫לאכול בסעודה אי לא קעביד קידוש כדינו‪ ,‬והיינו‬ ‫דינים אלו‪ .‬ויש לדון ולפלפל בזה‪.‬‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דהנה יש דין שמצווה הבאה לידך אל‬ ‫במקום סעודה‪ .‬אמנם לענין חובת הגברא לקדש מצד‬ ‫‪ -‬נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד ‪-‬‬ ‫תחמיצנה‪ ,‬ורשי במגילה (ו‪ ,‬ב) מביא על זה את הפסוק‬ ‫חובת היום‪ ,‬שפיר יצא‬ ‫________________‬ ‫״ושמרתם את המצות״‪ ,‬וכן‬ ‫בקידוש על הכוס אף שלא‬ ‫מצינו בפרק החולץ ביבמות‬ ‫במקום סעודה‪ ,‬וזהו דחדית לן‬ ‫שליט׳א ‪ -‬ראש ישיבת ’עטרת שלמה'‬ ‫חיים פיינשעיין‬ ‫מרן הגאון הגדול רבי‬ ‫(לט‪ ,‬א) ״כל שיהויי מצווה לא‬ ‫בשו״ע‪ ,‬אף ידי קידוש לא‬ ‫משהינן״‪ .‬ובחיי אדם (שם‬ ‫יצא‪ ,‬והיינו דמעכב הקידוש‬ ‫ביאור הכתוב דהיה רע בעניני אברהם גם על ישמעאל וגם על הגר‬ ‫סעיף א') הביא את דברי‬ ‫במקום סעודה אף כלפי‬ ‫״אל ירע בעינך על הנער ועל אמתך וגד (כא‪ ,‬יב)‪ .‬צריך ביאור דלעיל כתוב ׳וירע הדבר מאד בעיני‬ ‫השו״ע בהלכות קידוש לבנה‬ ‫הקידוש דהוא מחובת היום‪.‬‬ ‫אברהם על אודות בנו'‪ ,‬ומבואר דרק על ישמעאל היה רע בעיני אברהם‪ ,‬אבל על שילוחה של הגר לא‬ ‫(תכו‪ ,‬ב) שממתינים לעשות‬ ‫פלוגתת רבוותא אי יש‬ ‫נזכר בכתוב שהיה רע הדבר בעיני אברהם‪ .‬ונראה לומר‪ ,‬דהנה כתוב ׳וירע הדבר מאוד בעיני אברהם׳‪,‬‬ ‫קידוש לבנה במוצאי שבת‪,‬‬ ‫וצריך להבין מהו מאוד‪ ,‬דמאוד הוא ריבוי‪ ,‬והוא שייך היכן שיש שני דברים והאחד נמדד כלפי השני‪,‬‬ ‫חובת קידוש ביו״כ לחולה‬ ‫שהוא מצוה מן המובחר‬ ‫בזה נופל הלשון מאוד‪ ,‬אבל כאן לא היה אלא דבר אחד שהיה רע בעניו על אודות בנו‪ .‬ונראה דבזה‬ ‫לעשותה בזמן שהוא מבושם‬ ‫איתא במגן אברהם סימן‬ ‫מבואר בפסוק דבאמת גם על הגר היה רע בעניו‪ ,‬רק שעל ישמעאל היה רע בעניו יותר‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫ובגדיו נאים‪ .‬ויש לשאול מה‬ ‫תרי״ח סק״י‪ ,‬דנחלקו רבוותא‬ ‫הכתוב וירע הדבר מאוד בעיני אברהם‪ ,‬שהיה זה רע בעיניו יותר ממה שהיה רע בעיניו אודות הגר‪.‬‬ ‫זריזין‬ ‫החילוק בין הדין של‬ ‫אי חולה שאוכל ביה״כ אי בעי‬ ‫ובזה יש לבאר הכתוב ׳כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה׳‪ ,‬ויש להעיר מה אתא לרבות במה‬ ‫מקדימים למצוות לדין של‬ ‫קידוש והזכרה יום הכיפורים‬ ‫שאמר לו כל אשר תאמר‪ .‬ולפי המבואר דעל שניהם היה רע בעיני אברהם יש לומר דבא לומר לאברהם‬ ‫מצווה הבאה לידך אל‬ ‫בבהמ״ז‪ ,‬והכרעתו דלענין‬ ‫דישמע בקול שרה בין על הגר ובין על ישמעאל‪[ .‬ועיין בתוספתא סוטה פ״ה]‪.‬‬ ‫תחמיצנה‪ ,‬שבדין של זריזין‬ ‫>>> המשך בעמוד הבא‬ ‫הקידוש ביוה״כ לחולה לכו״ע אינה‬ ‫תהיה דהוי כמתפלל על חבירו ויענה תחילה‪ ,‬חזינן שאף‬ ‫מצד חובת היום אלא מחובת הסעודה‬ ‫שמכוון להיענות תחילה יועיל מה שמתפלל‪.‬‬ ‫יקרא דחדוותא‬ ‫ולפמש״כ נראה‪ ,‬לאחר שנתבאר תרי דיני קידוש‪,‬‬ ‫מדין חובת היום ומדיני הסעודה‪ ,‬לענין יוה״כ י״ל דלכו״ע‬ ‫זריזין מקרימין לקידוש השם‬ ‫שליטא‬ ‫הגאון רבימנחם כהן‬ ‫ליכא קידוש מצד ״חובת היום״‪ ,‬דהרי הוא יום צום ואינו‬ ‫״וישכם אברהם בבוקר״ (כב‪ ,‬ג)‬ ‫ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'‬ ‫מחובתו לקדש‪ .‬ואך‪ ,‬כל פלוגתת הפוסקים מכיון דהוי‬ ‫מסופר על הגרף פוטוצקי הי״ד שלפני שנשרף על‬ ‫סעודת יו״ט‪ ,‬א״כ מדיני הסעודה י״ל דחייב בקידוש‬ ‫קידוש ה' הסתפק האם עדיף ללכת מהר מדין זריזים‬ ‫אבר מן החי ובשר בחלב למלאכים‬ ‫ולישנא דהב״י כיון שהותר לו לאכול ממילא מצוה‬ ‫מקדימין למצוות‪ ,‬או ללכת לאט כדי להרוויח חיי שעה‪,‬‬ ‫״ויקח חמאה וחלב ובןהבקר אשר עשה ויתן לפניהם”(יח‪ ,‬ח(‬ ‫לאכול ככל יו״ט דעלמא‪[ .‬והחולקים י״ל דסבירא ליה‬ ‫וכאשר עבר ליד ביתו של הגר״א צעק לו הגאון מהחלון‬ ‫הגמ בבכורות (ו‪ ,‬ב) מקשה 'חלב דבהמה טהורה מנלן‬ ‫דסעודה ביוה״כ‪ ,‬לא חייל ביה שם סעודת יו״ט]‪.‬‬ ‫״אברהם‪ ,‬רוץ!״‪ .‬ונראה ראיה לדברי הגר״א מהפסוק כאן‪,‬‬ ‫דשרי'‪ ,‬דהא לכאו' הוא אבר מן החי כיון דיצא מהבהמה‬ ‫והנפק״מ בזה‪ ,‬דכל הדין דלא קידש בלילה דהולך ומקדש‬ ‫שהלא מה שאברהם השכים הוא מדין זריזין מקדימין‬ ‫בעודה חיה‪ ,‬והובאו ראיות ונדחו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והקשה‬ ‫כל היום‪ ,‬זהו מדין חובת היום [וכמש״נ דלא מטעם‬ ‫כמבואר בפסחים (ד‪ ,‬א)‪ ,‬וא״כ מוכח שעדיף זריזין‬ ‫השיטמ״ק (שם על הגליון) מ״ט לא מייתי ראיה מאברהם‬ ‫תשלומין הוא] ודבר זה ליתא ביוה״כ‪ ,‬דלית ביה‪ ,‬משום‬ ‫מקדימין על חשבון חיי שעה של יצחק‪.‬‬ ‫אבינו שהביא חלב למלאכים שבאו אליו‪ ,‬וא״כ ע״כ‬ ‫״דהיום״ מחייב בקידוש וכמש״כ‪ ,‬אמנם הקידוש דהוא מדיני‬ ‫אכן הנה בקינת'אלה אזכרה' על עשרה הרוגי מלכות‬ ‫שמותר לאכול חלב‪ ,‬ותי׳ שאין ראיה מאברהם דהא‬ ‫הסעודה‪ ,‬בהא היכא דלא קידש בלילה‪ ,‬ועתה מקדש‬ ‫שאומרים בתשעה באב וביוה״כ מובא שר׳ ישמעאל אחז‬ ‫האכילם ג״כ בשר וחלב‪ ,‬וע״כ שהחשיבם כסתם גוים‬ ‫בשחרית הא אינו מקדש בנוסח של לילה‪ ,‬אלא דסעודה‬ ‫את ראשו של רשב״ג‪ ,‬והקשו הלא ר׳ ישמעאל היה כה״ג‪,‬‬ ‫שלא נצטוו על מאכלות אסורות‪.‬‬ ‫דלילה מחייב נוסח קידוש דכניסתו‪ .‬וסעודת שחרית קידוש‬ ‫וכיצד היה מותר לו להיטמאות לרשב״ג‪ .‬ואמרו בזה בשם‬ ‫והקה״י בברכת פרץ הקשה על השטמ״ק שאיסור בשר‬ ‫דידיה דהוא רק בפה״ג‪ .‬וא״כ ביוה״כ דכל חובתו ביסודו להנך‬ ‫הגרש״ז אויערבאך זצוק״ל שכיון שכל זמן שר׳ ישמעאל‬ ‫וחלב מדאו הוא רק במקום שהתבשלו ביחד‪ ,‬וכאן אברהם‬ ‫שיטות הוא מדיני הסעודה‪ ,‬א״כ בחולה דאכל ביום‪ ,‬ליתא‬ ‫אחז את ראשו של רשב״ג לא הרגוהו הרי היה לו היתר‬ ‫לא בישלם ביחד‪ ,‬וא״כ אין ראיה שהאכילם מאכלות‬ ‫לקידוש דלילה‪ ,‬כי אם בפה״ג‪.‬‬ ‫של פיקוח נפש‪ ,‬ולכן יכל להיטמאות‪ .‬ולהנ״ל הלא‬ ‫אסורות‪ ,‬ואפשר להוכיח שחלב מותר באכילה ואי״ז איסור‬ ‫והיא היא השגת הגרע״א בדברי המג״א‪ ,‬דכיון דודאי‬ ‫במיתה על קידוש ה' עדיף זריזין מקדימין מאשר חיי‬ ‫אבר מן החי‪ .‬ותי שכיון שהיו מלאכים א״כ שרפו את‬ ‫איירי ביום‪ ,‬וא״כ כל חובת הקידוש מדיני סעודת שחרית‬ ‫שעה‪ ,‬ואין כאן היתר של פיקו״נ‪.‬‬ ‫האוכל וחשיב כאילו נתבשל ביחד ואסור מדאו‪.‬‬ ‫הוא רק בפה״ג‪ ,‬ולית חששא דברכה לבטלה‪ ,‬ואף דקי״ל‬ ‫‪ -‬מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' ‪-‬‬ ‫ויל״ע דהא השטמ״ק הבין שאברהם התייחס אליהם‬ ‫דלא קידש בלילה הולך ומקדש כל היום‪ ,‬זהו אך בשבת‪,‬‬ ‫כערביים וא״כ הוא לא ידע מכך שהם שרפו את הבשר והחלב‪.‬‬ ‫והוא מדיני חובת היום‪ ,‬אכן ביוה״כ דלית ליה חיוב‬ ‫ב‪ ,‬רבים בקידוש במקום סעודה‬ ‫והנה יש לדון דנח' הפוסקים (שו״ת מנחת שלמה קמא‬ ‫קידוש מחמת חובת היום‪ ,‬ואך אתינן עלה מדיני‬ ‫> הגר׳ע מדלוב שליט״א ‪ -‬המשך מעמוד קודם<‬ ‫י״ב) בדין מזלג חשמלית‪ ,‬ששיטת החזו״א שחשיב בישול‬ ‫הסעודה‪ ,‬א״כ הדבר תלוי באיזה סעודה איירינן‪,‬‬ ‫מדאו׳‪ ,‬ושיטת הגרש״ז שאינו אסור מדאו׳ אלא אש ממש‪,‬‬ ‫הזכרה‪ ,‬שפיר יזכיר בבהמ״ז‪ ,‬אכן לענין קידוש‪ ,‬אין צריך‬ ‫ומיושבת קושית העמק ברכה‪.‬‬ ‫ולפי״ז יש לדון באש דמלאכים אי דמיא לאש ממש או‬ ‫לקדש דיש לחוש לברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ודאתינן להכי נראה‪ ,‬דזהו כוונת הגרע״א בהשגתו‬ ‫לחשמל‪ ,‬וא״כ אולי כל דברי הקה״י הינם דווקא לחזו״א‪.‬‬ ‫ובהגהות הגרע״א [טלמן] הקשה‪ ,‬דהא ודאי מיירי‬ ‫השניה‪ ,‬דכל הפלוגתא אי חולה מקדש ביוה״כ‪ ,‬י״ל דזהו‬ ‫והמהרי״ט אלגאזי הקשה על דברי השטמ״ק שאף אם‬ ‫ביום דזהו הזמן דנצרך החולה לאכול‪ ,‬ואין צריך לברך‬ ‫אך ביוה״כ גרידא‪ ,‬אכן ביוה״כ דחל בשבת‪ ,‬הרי מצד‬ ‫אברהם חשב שהם גויים‪ ,‬מ״מ היה אסור לו להביא להם‬ ‫רק בפה״ג‪ .‬והיינו דא״כ מאי חשש ברכה לבטלה איכא‪,‬‬ ‫השבת לכו״ע י״ל דחייב בקידוש‪ ,‬וכן פסק למעשה‪.‬‬ ‫חלב אי היה אסור מדין אבר מן החי כיון שאבר מן החי‬ ‫דליכא נוסח דלילה‪ ,‬אלא ברכת הנהנין דיין בפה״ג‪ ,‬וא״כ‬ ‫והקשינו‪ ,‬מה חידש בפסק זה הגרע״א‪ ,‬הרי לשיטתו אף‬ ‫נאסר אף לבני נח‪.‬‬ ‫בדין שיעשה קידוש ויברך בפה״ג‪ ,‬כמו לענין הזכרת‬ ‫ביוה״כ גרידא ראוי לקדש דהרי איירי ביום ולית חששא‬ ‫וי״ל דהנה יש מק״ק בריסק שאינם שותים מיץ תפוזים‬ ‫יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫דברכה לבטלה דהקידוש הוי אך בפה״ג ודומיא להזכרה‬ ‫כיון שחוששים שאינו מעושר‪ ,‬ואינם יכולים לעשר כיון‬ ‫דפסק המג״א לחשוש לשיטות דבעי להזכיר יוה״כ‪ ,‬וא״כ‬ ‫ובספר עמק ברכה‪ ,‬תמה ע״ד הגרע״א דהרי איתא‬ ‫בפסחים ק״ה‪ ,‬וכן קי״ל סימן רע״א‪ ,‬דלא קידש בלילה‪,‬‬ ‫שאינו טבל אלא יוצא מן הטבל‪ ,‬וכל מה שחידשה תורה‬ ‫מה נתחדש בהכרעת הגרע״א לענין יוה״כ דחל בשבת‪.‬‬ ‫שמהני מעשר היינו דווקא בטבל אבל יוצא לא‪ ,‬כיון‬ ‫הולך ומקדש כל היום‪ ,‬והוכיח שם דאין זה מדין‬ ‫ולהמבואר הרי נפק״מ טובא‪ ,‬דביוה״כ דחל בשבת‪,‬‬ ‫שהוא איסור חדש‪( ,‬ושיטת החזו״א שלא שייך טבל‬ ‫תשלומין אלא דכל היום זמנו‪ ,‬וא״כ בחולה ביוה״כ‪ ,‬אף‬ ‫כיון דמחויב בקידוש מצד השבת והוא חובת היום מכח‬ ‫שא״א להתירו)‪ ,‬וממילא אתי שפיר שחלב אי״ז אבר מן‬ ‫שבלילה היה פטור מקידוש‪ ,‬מכל מקום כיון דעתה ביום‬ ‫השבת‪ ,‬בהא‪ ,‬אף דלא קידש בלילה מכל מקום למחרת‬ ‫החי אלא יוצא מהחי ולא נאסר לבן נח‪.‬‬ ‫מותר לו לאכול משום סכנה‪ ,‬א״כ אם נימא דחייב‬ ‫בשחרית בעי למיעבד קידוש בנוסח של לילה וככל‬ ‫בקידוש‪ ,‬חל עליו השתא ביום‪ ,‬החיוב לעשות הקידוש‬ ‫עוד י״ל בישוב קושית השטמ״ק‪ ,‬דהנה כתוב‬ ‫שבת בעלמא‪ ,‬דלמחרת משלים לקידוש של לילה מכח‬ ‫שאברהם לא הביא להם את החלות כיון שפרשה שרה‬ ‫של לילה‪ ,‬וזהו דכתב המג״א דאיכא בקידוש ביוה״כ‬ ‫חובת היום‪ .‬וכל זה ביוה״כ דחל בשבת‪ .‬לא כן ביוה״כ‬ ‫נידה ונטמאה העיסה‪ ,‬ולכאו׳ קשה דהם גויים וליכא‬ ‫חשש ברכה לבטלה וא״כ אינו מובן תמיהת הגרע״א בזה‪,‬‬ ‫גרידא‪ ,‬הקידוש דשחרית אך בנוסח דבפה״ג‪ ,‬וכמש״כ‪,‬‬ ‫טומאה וטהרה כלל‪ .‬וי״ל דכיון שהיה זה ביו״ט היה אסור‬ ‫דאף אי איירי ביום מ״מ מחויב קידוש של לילה‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫דליכא בזה משום חובת היום‪ ,‬כי אם מדיני הסעודה‪,‬‬ ‫לו להכין להם אוכל אא״כ מכין בשבילו דאיכא 'מתוך'‪,‬‬ ‫ובעיקר דבריו דאין זה מדין תשלומין כ״כ הב״ח‬ ‫וסעודת שחרית מחייב אך בפה״ג גרידא‪.‬‬ ‫וכיון שנטמאה העיסה לא יכל לאפות בשבילו ולא יכל‬ ‫והישועות יעקב‪ ,‬וכן מתבאר מדברי הגרע״א סי׳ רע״א‬ ‫וזהו דחדית לן הגרע״א‪ ,‬דביוה״כ דחל בשבת מקדש‬ ‫לענין הבדלה במוצאי יו״ט‪ ,‬ואכ״מ‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫לאפות אף להם‪ ,‬וא״כ ה״נ י״ל שאם היה אסור לו חלב‬ ‫לכו״ע ומכח השבת‪ .‬ואף דאיירי ביום כהשגתו הראשונה‪,‬‬ ‫עוד העיר הגרע״א בגליון שם‪ ,‬די״ל דעד כאן לא נחלקו‬ ‫א״כ לא היה יכול לחלוב אף בשבילם‪.‬‬ ‫מכל מקום נוסח הקידוש הוא יקדש כבלילה וככל שבת‬ ‫הפוסקים‪ ,‬אלא לענין קידוש ביוה״כ גרידא‪ ,‬אכן ביוה״כ‬ ‫דהרי מחויב הוא מכח חובת היום‪ ,‬וחלוק מיוה״כ גרידא‬ ‫דחל בשבת אף אי נימא דמצד יוה״כ ליכא חיוב‪ ,‬אכתי‬ ‫״המבקש רחמים על חבירו נענה תחילה״‬ ‫דכל הקידוש בזה הוא ברכת בפה״ג וכמש״נ‪ ,‬ונתבארו‬ ‫איכא לחייב מצד השבת‪ ,‬וסיים כן נראה לי בעזה״י‪.‬‬ ‫״ויתפללאברהם אלהאלקים וירפא אלקים אתאבימלך״ (כ‪ ,‬יז)‬ ‫שתי הערות אלו דהגרע״א בס״ד‪.‬‬ ‫והיינו דמצדד הגרע״א‪ ,‬דיוה״כ דחל בשבת דיקדש על‬ ‫איתא בב״ק (צב‪ ,‬א) ״א״ל רבא לרבה בר מרי‪ ,‬מנא‬ ‫הכוס‪ .‬והדברים תמוהים‪ ,‬דהרי לפי קושייתו הראשונה בהגהה‬ ‫הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו‬ ‫תורתך שעשועי‬ ‫הרי איירי ביום וליכא חשש ברכה לבטלה‪ ,‬ונמצא דיברך‬ ‫בפה״״ג‪ .‬וא״״כ אף ביוה״כ דחל בשבת הרי איירי ביום כנ״״ל‪ ,‬וא״״כ‬ ‫והוא צריך לאותו דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה א״ל‪ ,‬דכתיב וה'‬ ‫שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו‪ .‬אמר ליה את‬ ‫הרי כל ברכתו בפה״ג‪ ,‬וא״כ מה נשתנה יוה״כ בעלמא דשפיר‬ ‫אמרת מהתם‪ ,‬ואנא אמינא מהכא‪ :‬ויתפלל אברהם אל‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי נתן רוטמן‬ ‫מברך בפה״ג דזהו הנוסח ביום‪ ,‬מיוה״כ דחל בשבת דמצדד‬ ‫האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו‬ ‫הגרע״א להלכה דיקדש‪ ,‬הרי ליכא הכא חידוש להלכה כלל‪,‬‬ ‫ואמהותיו‪ ,‬וכתיב‪ :‬וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'‪,‬‬ ‫׳ערל׳ קודם זמן המילה‬ ‫דכן היא ההלכה בכל יוה״כ‪ .‬ואמנם דאיכא נפק״מ דביוה״כ‬ ‫כאשר אמר אברהם אל אבימלך״‪.‬‬ ‫״ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם״ (יז‪ ,‬יב)‬ ‫בעלמא‪ ,‬מטעם ספק יקדש‪ .‬ואלו ביוה״כ דחל בשבת בתורת‬ ‫ושאלו את מרן שר התורה הגרח״ק זצ״ל האם במקום‬ ‫ידוע מאמר חז״ל גדולה מצוות הכנסת אורחים יותר‬ ‫ודאי‪ ,‬מכל מקום מלשון הגרע״א מבואר דחדית לן בעיקר‬ ‫שמתפלל על חבירו כדי שיענה תחילה אי מהני או לא‪,‬‬ ‫מהקבלת שכינה‪ ,‬מזה שהשכינה באה באמצע שאברהם‬ ‫החיוב לקדש‪ ,‬ומשמע דחיוב זה ליכא ביוה״כ גרידא‪ ,‬והרי מכח‬ ‫וענה ״עיין מג״א ר״ל סק״ו״‪ .‬וביאור דבריו שכתב המג״א‬ ‫אבינו עסק בהכנסת אורחים‪ .‬ולכאו׳ קשה אף אם זה‬ ‫ההערה ראשונה הרי מצדד הגרע״א דיקדש ביום‪ ,‬וזה ביוה״כ‬ ‫שבדינא דגמ מי שמתעטש אומרים לו אסותא ואח״כ‬ ‫באותה חשיבות לכאו' עוסק במצוה פטור מן המצוה‪,‬‬ ‫גרידא‪ ,‬וא״כ בהערתו השניה לא חידש כלום למעשה‪ ,‬דבכה״ג‬ ‫אומר לישועתך קיויתי ה'‪ ,‬ואיתא בירושלמי שעונה למי‬ ‫ואולי בגלל כך אאע״ה המשיך עם ההכנסת אורחים ולא‬ ‫מקדש בפה״ג‪ ,‬והרי צדד להלכה ״חידוש׳‪ ,‬כמבואר בדבריו‪.‬‬ ‫שאמר לו אסותא ברוך תהיה‪ ,‬ודן המג״א מה יענה תחילה‬ ‫בגלל שהכנסת אורחים היא יותר חשובה?‬ ‫ובפשוטו שתי הערות אלו דהגרע״א סתרי אהדדי‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫אי לישועתך קויותי או ברוך תהיה‪ ,‬ועונה שיקדים ברוך‬ ‫לתיאום משלוח פנינים ונידונים קצרים מתורת ראשי הישיבות‬ ‫שליט”א בעיון‪ ,‬בהלכה ובאגדה בענייני הפרשיות הבאות‪,‬‬ ‫הקלדה♦ עריכה♦ עיסוד♦ עיצוב♦ הדפסה‬ ‫ניתן לפנות לכתובת הדוא”ל של המערכת‪.‬‬ ‫ליציר ת קשר וקבלת י עוץ‬ ‫ז הב‬ ‫לפניות למערכת׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימתהתפוצה‪,‬‬ ‫ניתן לפנות לכתובת המייל‪b033064200@gmail.c0m :‬‬ ‫‪c038009090@gmail.com‬‬ ‫'‬ ‫הנית יס»נר ‪non‬־‬ ‫טרח‪ wV1‬ז ״לו‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫‪271‬‬ ‫^ נערך מתורתו של הרב צבי ש פיץ שלי ט״ א‬ ‫■׳< ‪ W n a fn fc w h f f ? tiljl ,■?•?hfn n ja r‬׳ !‬ ‫‪ /o‬מ‪:‬־‪/‬א‪o fa n o j /lftz <•7/‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪' W‬‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪-‬‬ ‫להשתמש באויר שמעל מרפסת הסוכה של ראובן ללא‬ ‫‪I‬‬ ‫הליכות חיים‬ ‫ז‬ ‫בס"ד‬ ‫הסכמתו‪.‬‬ ‫קנה סכך חדש בעקבות טעות של שכנו‬ ‫דין זה קיים גם אם ראובן עשה במשך הזמן הרחבה לדירתו‬ ‫בהסכמת השכנים ובנה מרפסת לא מקורה לצורך סוכתו‪,‬‬ ‫שאלה‬ ‫שכשהשכנים הסכימו לבנייתו ובפרט כשחתמו לו על כך‬ ‫ראובן גר בקומה הראשונה בבנין משותף‪ ,‬בערב חג הסוכות‬ ‫התלונן בפני שכנו שמעון שגר בקומה שמעליו‪ ,‬כי הוא סיכך‬ ‫במסמך‪ ,‬הם הקנו לו בזה את חלקם בקרקע המשותפת לצורך‬ ‫את סוכתו בסכך ארוך במיוחד [שלא ניתן לקצרו] שבולט‬ ‫בנייתו‪ ,‬ושבכלל זה כלול שיעבוד האויר המשותף שמעל‬ ‫מסוכתו באופן שהוא מצל גם מעל סוכת ראובן ופוסל אותה‬ ‫המרפסת הלא מקורה‪ ,‬שיהיה מעתה משועבד לשימושו‬ ‫כדין סוכה שעל גבי סוכה‪ .‬מששמע על כך שמעון הזדרז וקנה‬ ‫הבלעדי של ראובן‪ ,‬וראובן נעשה הבעלים על השימוש באויר‬ ‫סכך חליפי בעלות של שבע מאות שקל כדי לסכך את סוכתו‬ ‫זה שמעל המרפסת שלו‪ ,‬ולכן הוא יכול למנוע מכל שכן‬ ‫באופן שלא יפסול את סוכת ראובן‪.‬‬ ‫שלא ישתמש באויר זה‪ ,‬ואפילו אם השימוש שלו יפסול את‬ ‫במהלך חול המועד שוחח שמעון עם מורה הוראה על הענין ‪-‬‬ ‫סוכת ראובן רק לחלק מהפוסקים ‪ -‬כי כאמור הוא הבעלים‬ ‫האם צדק ראובן כשטען שהסכך הבולט שלו פסל את סוכתו‪,‬‬ ‫על שטח זה‪.‬‬ ‫והתברר לו שבמציאות שהיתה בשתי הסוכות טענת ראובן‬ ‫הפטור של ראובן מדינא דגרמי‬ ‫לא היתה נכונה‪ ,‬וסוכתו היתה כשרה‪ ,‬ונמצא שלשוא קנה‬ ‫אמנם בנידון השאלה שראובן טעה בטענתו שהסכך של‬ ‫שמעון סכך נוסף בשבע מאות שקל‪.‬‬ ‫שמעון פוסל את סוכתו‪ ,‬ומחמת טענה זו שילם שמעון שבע‬ ‫משכך פנה שמעון לראובן בתביעה שישלם לו שבע מאות‬ ‫מאות שקל כדי לקנות סכך חדש שאינו נצרך לו‪ ,‬לכאורה‬ ‫שקל ויקבל ממנו בתמורה לכך את הסכך החדש שקנה‪ .‬האם‬ ‫היה מקום לחייב את ראובן על הנזק שגרם ‪ -‬מדינא דגרמי‪,‬‬ ‫שמעון צודק?‬ ‫שמחמת דבריו נגרם לשמעון הפסד‪ .‬וכמבואר בגמ' (ב"ק ק‪).‬‬ ‫תשובה‬ ‫לגבי רב שטעה בהלכה ברורה וטימא את הטהור‪ ,‬ומחמת‬ ‫ראובן אינו צריך לשלם לשמעון מאומה‪.‬‬ ‫הוראתו זרק השואל לשוא את הבשר לאשפה‪ ,‬שחייב הרב‬ ‫מקורות‬ ‫לשלם לשואל את הנזק הממוני שגרם לו‪ ,‬למרות שלא אמר‬ ‫ראשית נקדים שאיננו מתייחסים לנידון ההלכתי הקשור‬ ‫לו לזרוק את הבשר לאשפה (כנפסק בשו"ע חו"מ סי' כה‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫להלכות סוכה‪ ,‬מאחר והדבר תלוי בכל מקרה לגופו כיצד היו‬ ‫אכן כבר כתבו הראשונים והפוסקים לגבי רב או שולחני‬ ‫מסוככים שתי הסוכות (יעויין בביאור הלכה סי' תרכח ד"ה והני מילי וכו')‪.‬‬ ‫[מומחה לזיהוי מטבעות מזוייפות] (בחו"מ סי' שו‪ ,‬ו)‪ ,‬שאם‬ ‫ביאור הדין אם ראובן היה צודק בטענתו‬ ‫מחמת הוראתם נגרם הפסד ממוני לשואל אותם‪ ,‬הם‬ ‫הנה אם ראובן היה צודק בטענתו שהסיכוך של שמעון פוסל‬ ‫מתחייבים לשלם רק כאשר השואל אמר מראש לנשאל‬ ‫את סוכתו‪ ,‬ואפילו אם רק לחלק מהפוסקים סוכתו נפסלת‬ ‫שהוא סומך עליו בלבד או שכך היה מוכח בודאות למומחה‬ ‫מחמת כך‪ ,‬ודאי שחייב היה שמעון לקנות את הסכך החדש‪.‬‬ ‫בעת שנשאל‪ ,‬מכיון שידע הנשאל שע"פ דיבורו והוראתו‬ ‫שהרי כשהקבלן בנה את הבנין המשותף ונתן לראובן מרפסת‬ ‫יעשה אח"כ השואל מעשה ‪ -‬לכן קבעו חז"ל שהוא מתחייב‬ ‫לא מקורה‪ ,‬הוא שיעבד לו בכך את האויר שמעל הקרקע‬ ‫מדינא דגרמי לשלם עבור הנזק הממוני שנגרם לשואל‬ ‫המשותפת לצורך סוכתו ‪ -‬ועל דעת כן הוא מכר לשאר‬ ‫מחמתו‪ .‬משא"כ בנידון דנן‪ ,‬הרי ראובן אינו מורה הוראה‬ ‫השכנים את דירתם‪ .‬ואפילו אם השכן העליון קנה את דירתו‬ ‫[ובפרט שבנידון דנן הוא גם נוגע בדבר]‪ ,‬וממילא שמעון‬ ‫בבנין קודם‪ ,‬אולם הוא ידע מראש ע"פ התרשים של הבנין‬ ‫פשע לעצמו בזה שסמך על דברי ראובן בלבד וקנה סכך חדש‬ ‫שלדירה שמתחתיו שתיקנה כעבור זמן‪ ,‬יש מרפסת שאינה‬ ‫מבלי לשאול תחילה מורה הוראה הבקי בהלכות סוכה מה‬ ‫מקורה לצורך עשיית סוכה שם‪ ,‬וממילא כל האויר שמעליה‬ ‫הדין במקרה שלהם‪ .‬וכיון שכך ‪ -‬אין לחייב את ראובן לשלם‬ ‫משועבד לתחתון בלבד לצורך כשרות סוכתו‪ ,‬ועל דעת כן‬ ‫לשמעון מדינא דגרמי‪.‬‬ ‫הוא קנה את דירתו‪ .‬ולכן אין אפשרות לאף אחד מהשכנים‬ ‫תשובה‬ ‫הפטור אף כשידע ראובן ששמעון סומך עליו‬ ‫מסתבר שראובן חייב לשלם לבהכ"נ את הארבע מאות שקל‬ ‫כמו כן נלע"ד שבנידון דנן‪ ,‬אפילו אם שמעון העליון היה‬ ‫שהתחייב להם עבור המקומות שקנה‪ .‬ואף אם באופנים‬ ‫אומר בפירוש לראובן שידע שהוא סומך עליו בלבד‪ ,‬וע"פ‬ ‫מסוימים אין הדין מוחלט‪ ,‬מ"מ גם במקרים אלו ראוי לשלם‪.‬‬ ‫הוראתו הוא קונה את הסכך החדש ‪ -‬גם אז היה פטור ראובן‬ ‫מקורות‬ ‫מלשלם‪ .‬מאחר והחיוב של תשלומי נזק קיים‪ ,‬רק אם נחסר‬ ‫לאדם ממון או חפץ ששווה ממון מחמת אדם אחר שגרם‬ ‫גדר קניית מקום בבהכ"נ‬ ‫לכך‪ .‬ובנידון הרב או השולחני כשחייבים מדין גרמי‪ ,‬היינו‬ ‫ראשית נקדים‪ ,‬שקניית מקומות בבהכנ״ס בזמן הזה אינו‬ ‫רק אם מחמת פסיקת הרב זרק השואל את הבשר שטימא‬ ‫נחשב כמקח של קניית או שכירת מקום‪ ,‬אלא מהותו‬ ‫הרב לאשפה‪ ,‬או שבישל את הבשר שהרב אמר עליו שהוא‬ ‫התחייבות של נדר לבהכ"נ עבור השימוש במקום‪.‬‬ ‫כשר עם בשר כשר אחר ואח"כ התברר שהרב טעה והבשר‬ ‫הראשון היה טרף‪ ,‬וממילא מחמתו נטרף כל הבשר הכשר‬ ‫אם ראובן קנה את המקום בסתם‬ ‫שבושל עמו‪ ,‬שכעת גם הוא צריך להזרק לאשפה‪ .‬ובשולחני‪,‬‬ ‫מבואר במשנה ובגמ' בקידושין (סב‪ ).‬לגבי מי שקידש אשה‬ ‫מחמת שאמר שהשטרות שקיבל המלוה הינם טובים החזיר‬ ‫בסתם וחשב המקדש בשעת הקידושין שהאשה הינה כהנת‬ ‫המלוה ללוה את שטר ההלואה‪ ,‬וכעת כשהתברר שטעה‬ ‫או עשירה ואח"כ התברר שהיא ישראלית או עניה; שהיות‬ ‫והשטרות מזויפים והלוה איננו ואין אפשרות למלוה לגבות‬ ‫ולא התנה בפירוש בשעת הקידושין שמקדשה על דעת שהיא‬ ‫את חובו ממנו‪ .‬שבמקרים אלו וכיוצ״ב גרם הנשאל הפסד‬ ‫כהנת או עשירה‪ ,‬הקידושין חלו בתורת ודאי‪.‬‬ ‫ממון‪.‬‬ ‫והוא הדין בנידון דנן‪ ,‬אם גבאי בהכנ"ס לא אמר לו בפירוש‬ ‫משא"כ בנידון דנן הרי שמעון שקנה את הסכך החדש לא‬ ‫שמתפללים אצלם כותיקין אלא ראובן שמע זאת מאחד‬ ‫הפסיד ממון‪ ,‬אלא במקום שיהיה ברשותו שבע מאות שקל‬ ‫המתפללים‪ ,‬וכשהתחייב לגבאי ארבע מאות שקל עבור‬ ‫בכסף מזומן‪ ,‬הוחלף כעת סכום זה ויש ברשותו חפץ אחר‬ ‫המקום לא התנה זאת בכך שמתפללים שם כותיקין‪ ,‬חיוב‬ ‫ששווה ממון‪ .‬נמצא שבפועל ‪ -‬לא נחסר משמעון ממון‬ ‫תשלום הנדר חל בסתם‪ .‬ולכן בנידון השאלה חייב ראובן‬ ‫מחמת דברי ראובן‪ .‬ומשכך אע"פ שודאי ששמעון היה‬ ‫לשלם לגבאי בהכנ"ס את נדרו בשלימות‪.‬‬ ‫מעדיף שישאר הכסף המזומן ברשותו ולא הסכך שקנה ‪-‬‬ ‫שאינו זקוק לו‪ ,‬כי הרי כעת התברר לו‪ ,‬שהיה יכול להמשיך‬ ‫כיצד מחשבים את זמן נץ החמה‬ ‫לסכך את סוכתו גם בסכך הראשון‪ ,‬אולם לא ניתן לחייב את‬ ‫כמו כן ידוע שישנה מחלוקת הפוסקים מתי הוא "נץ החמה"‬ ‫ראובן ממון מדין מזיק בגרמי‪ ,‬או בגרמא‪ ,‬מאחר ולא נחסר‬ ‫שמבואר בשו"ע (ארח סי' פט‪ ,‬א) שאז צריך לכתחילה לעמוד‬ ‫לשמעון שוויות ממונית מחמת דיבורי ראובן‪[ .‬אכן עדין יש‬ ‫שמו"ע בשחרית‪ .‬יש שמחשבים זאת לפי חישובים מדויקים‬ ‫לדון בזה‪ ,‬שהרי סכך שנקנה בשבע מאות שקל יורד שוויו‬ ‫מתי שהשמש מתחילה לזרוח באותו מקום‪ ,‬אף אם מחמת‬ ‫מיד לסכום ניכר פחות ממה שנקנה ‪ -‬אף כשלא השתמשו‬ ‫ההרים שמסתירים אותה עדיין לא רואים אותה באותו מקום‬ ‫בו‪ ,‬וכ"ש לאחר שהשתמשו בו פעם אחת‪ .‬וא"כ באופן שידע‬ ‫בפועל‪ ,‬וזה נקרא "נץ החמה המישורי"‪ ,‬דהיינו שמתייחסים‬ ‫ראובן ששמעון סומך עליו י"ל שיתחייב בהפרש זה וצ"ע]‪.‬‬ ‫כאילו הכל מישור עד פני הים‪ ,‬וכך נוקט בלוח אר"י [לרב‬ ‫ועכ"פ למסקנה בנידון דנן ‪ -‬פטור ראובן מלשלם לשמעון‬ ‫טיקוצינסקי ז"ל] ועוד‪ .‬אולם רבים מחשבים זאת לפי המקום‬ ‫שבע מאות שקל‪ ,‬או לקחת לעצמו את הסכך החדש שנקנה‬ ‫הגבוה באותו מקום שממנו נראית השמש בפועל וזה נקרא‬ ‫בתמורה לתשלום שבע מאות שקל לשמעון‪.‬‬ ‫"נץ החמה הנראה"‪ .‬ובדרך כלל הנץ המישורי מוקדם יותר‬ ‫קנה מקום בבהכ״נ שמתפללים כו תי קין‬ ‫מהנץ הנראה‪ ,‬וישנם מקומות שבחלק מחודשי השנה ההפרש‬ ‫והתברר שאינם מדייקים בזמן‬ ‫בין שני החישובים מתבטא בין שבע לעשר דקות‪.‬‬ ‫שאלה‬ ‫וממילא אם ראובן רגיל להתפלל בשכונתו כפי הנץ המישורי‪,‬‬ ‫ראובן מקפיד להתפלל שחרית מידי בוקר כותיקין‪ .‬אולם‬ ‫ובשכונה השניה בה התפלל בראש השנה מתפללים לפי הנץ‬ ‫לצערו בימי ראש השנה לא התקיים בשכונתו מנין בזמן‬ ‫הנראה ומחמת כך היה הפרש של שבע דקות‪ ,‬אזי אף אם‬ ‫זה‪ ,‬ומשכך קנה מקומות לראש השנה בבהכ"נ שבשכונה‬ ‫התנה ראובן את קניית המקום בכך שמתפללים שם עם נץ‬ ‫הסמוכה בו מתקיים מנין כותיקין בארבע מאות שקל‪ .‬אלא‬ ‫החמה ‪ -‬חייב הוא לשלם את נדרו‪ ,‬כיון שידוע לכל שישנן‬ ‫שלאכזבתו בשני הימים איחרו שם ונעמדו שמונה עשרה‬ ‫שתי שיטות בחישוב הנץ ועל ראובן היה לברר מראש כפי‬ ‫כשבע דקות לאחר נץ החמה‪.‬‬ ‫איזו שיטה נוהגים באותו בהכנ"ס‪ ,‬ומאחר ולא בירר על כורחו‬ ‫לאחר ראש השנה פנה ראובן לגבאי בהכ"נ בטענה שקניית‬ ‫השתעבד בקניית המקום כפי הנהוג באותו בהכנ"ס לקרוא נץ‬ ‫המקומות שם היתה בטעות‪ ,‬ולכן רוצה להפטר מלשלם את‬ ‫הארבע מאות שקל שהתחייב‪ .‬האם הוא צודק בטענתו?‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬אמונה‪ ,‬והודיה לקב"ה על הנס הגדול שנעשה‬ ‫דעת החזו"א בגדר תפילת ותיקין‬ ‫בהולדת יצחק‪ .‬ולמרות זאת קטרג השטן‪ .‬וכשנתבונן יותר‬ ‫כמו כן ידוע ומפורסם בשם תלמידי החזו"א זצ"ל שטען‬ ‫נבחין שהסעודה נערכה כשיצחק היה בן שנתיים‪ ,‬ואילו‬ ‫שאיחור בכמה דקות עדיין נחשב כתפילה עם הנץ‪ ,‬וממילא‬ ‫עקידת יצחק הייתה כשהיה בגיל שלושים ושבע‪ .‬הרי‬ ‫אע"פ שיש הרבה שמשתדלים להתפלל בזמן המדויק‬ ‫שאפילו לאחר שלושים וחמש שנים עדיין יכול היה השטן‬ ‫שמפורסם בלוחות‪ ,‬אך לגבי חיוב נדר לצדקה שמהותו חיוב‬ ‫לקטרג על אותה הסעודה‪ ,‬למרות שכל מהותה הייתה מן‬ ‫מהתורה שיש בו לאו ועשה ["לא יחל דברו"‪ ,‬ו"ככל היוצא‬ ‫הסתם דברי שבח והודיה לקב"ה‪ ,‬ובפרט שהרבה ניסים‬ ‫מפיו יעשה"] יש לחשוש לדעת החזו"א‪ ,‬ומשכך אפילו אם‬ ‫וקידוש ה' היו בה כאשר ראו כל הנוכחים כיצד שרה אמנו‬ ‫הדבר הינו בגדר ספק האם גם לגבי האיחור של שבע דקות‬ ‫מניקה את כל התינוקות שהובאו אליה‪ ,‬כמבואר ברש"י‬ ‫מהנץ הנראה טען החזו"א שזה עדיין נקרא תפילה בעת נץ‬ ‫(כא‪,‬ז)‪ .‬ולכאורה צריך להבין איזה חסרון היה שם שמחמתו‬ ‫החמה‪ ,‬מ"מ לגבי חיוב הנדר יש לחשוש ולשלם אותו מדין‬ ‫יכול היה השטן לקטרג?‬ ‫ספק דאורייתא‪.‬‬ ‫שאלה דומה יש לשאול על האמור בפרשת ויצא (כט‪ ,‬לה)‬ ‫שלאה אמנו קראה לבנה הרביעי יהודה כדי להנציח ברבים‬ ‫בכל מקרה ראוי להחמיר ולשלם את הנדר‬ ‫את ההודיה שלה לקב"ה על לידת הבן הרביעי ‪ -‬שהוא יותר‬ ‫כמו כן גם אם נאמר שלכל הדעות והחישובים תפילת‬ ‫ממה שהגיע לה לפי חשבונה‪ ,‬ומיד מסיים שם הפסוק ‪-‬‬ ‫שמו"ע לאחר שבע דקות מהנץ אינה כותיקין‪ ,‬ומשכך יש‬ ‫"ותעמוד מלדת"‪ .‬משמע שיש קשר בין ההודיה הזו לבין‬ ‫מקום לטענת ראובן שהיות ובנדרים הולכים אחר לשון‬ ‫הפסקתה ללדת‪ ,‬למרות שלא הייתה עקרה‪ .‬וצריך להבין‬ ‫בני אדם ואחר כוונת הנודר בשעת הנדר‪ ,‬ותפילה בזמן הזה‬ ‫מדוע מגיע ללאה עונש על שהודתה לקב"ה‪ ,‬הרי אין מעשה‬ ‫אינה נקראת בגדר תפילת ותיקין‪ ,‬הרי שפטור הוא מתשלום‬ ‫טוב מזה‪.‬‬ ‫נדרו‪ .‬מכל מקום היות והמקור לתפילת ותיקין הוא מהפסוק‬ ‫"יראוך עם שמש"‪ ,‬ודאי שעדיף להתפלל כמה שיותר‬ ‫כח נתינת עין הרע הינו חוק מחוקי הבריאה‬ ‫קרוב לזמן הזה (ויעוץ שרע סי' נח‪,‬ב)‪ ,‬וודאי שעדיף היה לראובן‬ ‫התשובה לשאלות אלו‪ ,‬ולאירועים קשים אחרים כפי‬ ‫להתפלל בזמן זה מאשר להתפלל כמה שעות מאוחר יותר‪.‬‬ ‫שיפורטו בס"ד להלן‪ ,‬נמצאת בדברי רבינו בחיי בפ' ויצא‬ ‫והיות ובבהכנ״ס בו מתפלל ראובן כל השנה התפללו זמן רב‬ ‫(ל‪ ,‬לח)‪ ,‬ואלו תורף דבריו‪ :‬ישנו חוק בבריאה שיש לבני אדם‬ ‫לאחר הנץ‪ ,‬מסתבר מאד שגם אם ראובן היה יודע זאת מראש‬ ‫אפשרות להזיק לאחרים ע"י עין הרע‪ .‬ולצורך כך מספיק‬ ‫היה מסכים להתפלל במקום השני‪ ,‬ומסיבה זו הוא הגיע לשם‬ ‫שיתבוננו בפליאה‪ ,‬וכ"ש אם יאמרו בפיהם מתוך פליאה‪,‬‬ ‫גם ביום השני להתפלל למרות שידע שאינם מדייקים בזמן‬ ‫למה זכה פלוני לברכה או לישועה הזו‪ .‬או שמתפלאים על‬ ‫הנץ שמפורסם בלוחות‪ ,‬ורק כעת הוא מעוניין להפטר מנדרו‪.‬‬ ‫חכמתו הגדולה או הצלחתו המיוחדת בין בתחום רוחני ובין‬ ‫ולכן נלע"ד שנשאר על ראובן חיוב נדרו עבור המקומות‬ ‫בענייני העולם הזה‪ .‬שהמבט או הדיבור הזה יכולים לגרום‬ ‫בבהכנ״ס‪ .‬ואפילו אם באופנים מסוימים הדבר עדיין בגדר‬ ‫לנזק מיידי למצליח‪ .‬ומבואר בחז"ל שעין הרע חל אפילו‬ ‫ספק‪ ,‬בכל זאת יש להחמיר בזה כדין ספק דאורייתא ועליו‬ ‫אם המתפלאים הינם תלמידי חכמים וגדולי הדור‪ ,‬ולמרות‬ ‫לשלם את נדרו‪.‬‬ ‫שאוהבים את חברם ושמחים בהצלחתו‪.‬‬ ‫וכמבואר בגמרא בברכות (נח‪ ):‬לגבי ר' חנינא בריה דרב איקא‪,‬‬ ‫שברך שלש ברכות על שני חבריו שהיו מגדולי האמוראים‪,‬‬ ‫מסרים ורעיונות לפרשת השבוע‬ ‫ומשכך הם הביטו בו בהתפעלות ובהערצה על חכמתו הרבה‪.‬‬ ‫שאפילו שכוונתם היתה אך ורק לפרגן לו על חכמתו‪ ,‬בכל‬ ‫האם ראוי לעשות סעודת הודיה בפרסום?‬ ‫זאת בגלל מבטם המשתהה בו הוא נפטר‪ .‬וכעין זה כתוב גם‬ ‫"וי הי א חר הד ב רי ם ה אל ה" ו ג ו' ( כ ב‪ ,‬א)‬ ‫בגמ' ב"ב (יד‪ ).‬לגבי רב אחא בר יעקב שנפטר מחמת עין הרע‬ ‫אופנים שבהם ניתן כח לשטן לקטרג‬ ‫של חבריו האמוראים‪ ,‬למרות שגם שם זה לא נבע חלילה‬ ‫שאלו רבותינו במדרש‪ ,‬מחמת אלו דברים שקרו לפני כן‬ ‫מרוע‪ ,‬אלא אדרבה מהתפעלות חיובית ומפרגנת שלהם על‬ ‫ניסה הקב"ה את אברהם‪ .‬ותירצו‪ ,‬כפי שהביא רש"י בתירוץ‬ ‫הצלחתו‪ ,‬אולם המבט המשתהה בו גרם לפטירתו‪ ,‬וע"ש‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬לאחר קטרוגו של השטן‪ .‬שאברהם אבינו עשה‬ ‫[ועיין בדברי החזו"א על הגמ' ב"ב (יד‪ ).‬שביאר כיצד פועל‬ ‫סעודת הודיה גדולה לרגל הולדת יצחק‪ ,‬וכפי שכתוב להלן‬ ‫עין הרע בשמים‪ .‬וגם לדבריו כח ההיזק הזה הוא חוק קיים‬ ‫(כא‪ ,‬ח) "ויגדל הילד ויגמל‪ ,‬ויעש אברהם ‪ -‬משתה גדול ‪ -‬ביום‬ ‫ואחד מיסודות וסודות הבריאה]‪.‬‬ ‫הגמל את יצחק"‪ .‬ועליה קטרג השטן ואמר שמכל הסעודה‬ ‫הסיבה ששלטה עין הרע על לאה אמנו‬ ‫הגדולה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר או איל אחד‪.‬‬ ‫והנה תופעת עין הרע שכיחה בדרך כלל כשישנם אנשים‬ ‫והנה מבואר שם רש"י‪ ,‬שבסעודה זו השתתפו גדולי הדור‪,‬‬ ‫נוספים שיודעים מהדבר הפלאי או המיוחד שנתברך בו‬ ‫וביניהם שם ועבר שהיו נביאי ה'‪ ,‬ובוודאי שדיברו שם רק‬ ‫|‬ ‫כיצד עלינו לנהוג כשנרצה להודות לקב"ה‬ ‫ואם כך בדורות הראשונים כ"ש בדורנו שיש לשטן כח לקטרג‬ ‫מיד‪ ,‬ולא יצטרך לחכות שלושים וחמש שנה כמו שהיה אצל‬ ‫אברהם‪ .‬נמצאנו למדים הוראה מעשית [ושמעתי שכך גם‬ ‫היה מורה תמיד הגראי"ל שטיינמן זצ"ל]‪ ,‬שאמנם ודאי שאנו‬ ‫מחויבים להודות ולהלל לקב"ה ללא הרף על כל הניסים‬ ‫והנפלאות הרבים שעושה עם כל אחד ואחד בכל יום‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫מי שנעשו לו ניסים מיוחדים כגון שהבריא הוא או אחד מבני‬ ‫פלוני‪ ,‬ומחמת זה הם יכולים לתת עין הרע במה שרואים או‬ ‫יודעים‪ .‬ולכן מובן שמיד לאחר שפרסמה לאה את העובדה‬ ‫שקיבלה יותר מחלקה ‪ -‬מיד שלט בה עין הרע של בני אדם‬ ‫והיא עמדה מלדת‪ .‬כלומר ‪ -‬אין כאן עונש‪ ,‬אלא כביאור‬ ‫רבינו בחיי זהו חוק הקבוע בבריאה שבפרסום הצלחה‬ ‫מיוחדת ‪ -‬שולט עין הרע של בני אדם‪.‬‬ ‫כח קטרוג השטן‬ ‫אמנם ישנו כח מזיק נוסף בבריאה והוא ‪ -‬קטרוג השטן‪,‬‬ ‫משפחתו ממחלה קשה‪ ,‬או שניצל באופן פלאי מאסון‪ ,‬או‬ ‫שמקטרג בכל מקום שרואה דבר טוב שנעשה בפרהסיה‪.‬‬ ‫שנושע בשידוכים או בזש"ק לאחר שנים רבות של ציפיה‪.‬‬ ‫ואפילו אם הדבר נעשה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬ולצורך‬ ‫וכן מי שהצליח באופן מיוחד בעסקיו או שבנה בית גדול‬ ‫קיום העולם‪ ,‬בכל זאת מחוקי הבריאה שנתן לו הקב"ה את‬ ‫לתורה ולתפילה וכיו"ב‪ .‬אולם יש להיזהר מאוד מהפרהסיה‪.‬‬ ‫האפשרות לקטרג‪ ,‬ולשם כך גם נתן לו אפשרות להכשיל‬ ‫ומשכך יש לקיים את חובת ההודיה לקב"ה בצינעה‪ ,‬וע"י‬ ‫את בני האדם הקשורים לעשיית הדברים בפרהסיה‪ ,‬ואפילו‬ ‫אמירת פרקי הודאה מתהילים‪ ,‬ובהוספה בלימוד התורה‬ ‫אם הם גדולי הדור‪.‬‬ ‫ובנתינת צדקה ללומדי התורה ולנזקקים‪ ,‬או בסעודת עניים‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬ולהרבות בדברי הודיה במילים שלו בינו לבין קונו‪.‬‬ ‫הגורם הראשון לשבירת הלוחות הראשונות‪,‬‬ ‫וגם דברים אלו ייעשו בצנעא ולא בפרהסיה‪ .‬ואף אם ירצה‬ ‫לחורבן ביהמ"ק הראשון‪ ,‬ולעקידת יצחק‬ ‫לשמח אנשים נוספים בהודאתו‪ ,‬יתן למשל בבית הכנסת‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל על הלוחות הראשונות שניתנו בהר סיני‪,‬‬ ‫לאחר תפילת שחרית או במקום לימודו‪ ,‬שתיית לחיים עם‬ ‫שכיון שניתנו בפרהסיה ‪ -‬למרות שנתינת התורה ולימודה‬ ‫מזונות כמקובל לעשות ביום היארצייט‪ ,‬מבלי לפרט מחמת‬ ‫אצל בני ישראל הוא הדבר היחידי המקיים את העולם‪,‬‬ ‫מה עושה כך‪ ,‬אלא יאמר מחמת שמחה משפחתית וכדומה‪.‬‬ ‫כלשון הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים‬ ‫ולצערנו ידועים מקרים שלאחר סעודת ההודיה בפרהסיה ‪-‬‬ ‫וארץ לא שמתי"‪ ,‬ולמרות שהקב"ה בכבודו נתן את התורה‬ ‫קרו מקרים לא טובים לעושי הסעודה‪ ,‬וזאת למרות שכוונתם‬ ‫לבני ישראל ע"י משה רבינו‪ .‬וגם כל ההילה שהיתה בעת‬ ‫היתה לטובה‪.‬‬ ‫נתינת התורה ‪ -‬הוא מכבוד התורה‪ .‬בכל זאת ניתן כח לשטן‬ ‫סעודת הודיה כשהגיע לגיל שבעים או שמונים וכו'‬ ‫לעשות הכל כדי לבטל את הדבר‪ .‬ואכן הוא הצליח בעורמתו‬ ‫והנה יש שנהגו לעשות סעודת הודיה כשהגיעו לגיל ששים‬ ‫להטעות את העם כשהראה להם מיטתו של משה רבינו‪,‬‬ ‫שיצאו מגדר "כרת" ר"ל כמבואר בגמ' מועד קטן (כח‪ .).‬ויש‬ ‫ויצר להם ערפול ומשבר קשה‪ ,‬עד שהסיתם לעשות את‬ ‫שעושים בגיל שבעים על שזכו להגיע לגיל שיבה‪ ,‬ויש לכך‬ ‫העגל וכל המסתעף ממנו‪.‬‬ ‫גם מקור בשו"ת חוות יאיר (סי' ע)‪ ,‬או בגיל שמונים שנה שזכו‬ ‫וכך גם היה כאשר חנך שלמה המלך את בית המקדש‬ ‫להגיע ל״שיבה"‪ .‬ויש שנמנעים מכך בגלל עין הרע‪.‬‬ ‫הראשון בפרהסיה ובנוכחות כל ישראל‪ ,‬שלמרות שלא‬ ‫אמנם גם העושים סעודת הודיה בזמנים אלו‪ ,‬ראוי להם‬ ‫ניתן היה לעשות זאת באופן אחר‪ ,‬בכל זאת מאחר ומחוקי‬ ‫לשלב סעודות אלו כחלק מסעודה על סיום מסכת מהש"ס‬ ‫הבריאה שבמציאות כזו יש כח בידי השטן לקטרג ולהטעות‬ ‫[או יותר מכך] או בתוך סעודת מצווה אחרת של אחד מבני‬ ‫את השותפים במצווה ‪ -‬גם כאן הצליח השטן להסית‬ ‫משפחתם כמו בסעודת ברית או שבע ברכות וכדו'‪ ,‬כדי שלא‬ ‫את שלמה שיתחתן עם בת פרעה באותו לילה‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫תתבלט שמחתם בישועתם‪ .‬שלמרות שהכל נעשה כהודאה‬ ‫מכך בנה המלאך גבריאל כרך גדול ברומי שממנו צמח כח‬ ‫על חסדי הבורא ית'‪ ,‬אולם יכולה עין רעה או קטרוג השטן‬ ‫הטומאה שהחריב לבסוף את בית המקדש‪ ,‬כמבואר בחז"ל‪.‬‬ ‫לשלוט‪ ,‬וכמו שקרה בסעודת ההודיה שעשה אברהם אבינו‬ ‫ולפי"ז י"ל שכאשר עשה אברהם אבינו סעודת הודיה לקב"ה‬ ‫לנס הולדת יצחק‪.‬‬ ‫על הנס הגדול שנעשה לו בהולדת יצחק‪ ,‬למרות שדיברו‬ ‫ומזקנים נתבונן‪ ,‬שכל הצנוע יותר ‪ -‬משובח ומצליח יותר‪,‬‬ ‫בסעודה זו רק דברי תורה והלל לקב"ה‪ ,‬בכל זאת מכיוון‬ ‫ומסתבר שכך גם רצון הקב"ה שיודו לו באופנים שצוינו לעיל‬ ‫שהיא נעשתה בפרהסיה ‪ -‬מחוקי הבריאה שיש כח לשטן‬ ‫וכיוצא בהם‪.‬‬ ‫לקטרג על מה שנעשה‪ ,‬ואפילו כשמדובר באברהם אבינו‪.‬‬ ‫העלון יוצא לע״נ‪ :‬הריר חיי ם יצ חק דל בהר״ר צבי הי״ד‪ ,‬ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי ‪y‬״‪n‬‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ nfap y>o!5fopv 'orJp e /"5fl 153-2-5869690 o p v f 1t>/b /!tin‬מ‪«/6‬מ‪!0! .‬‬ ‫‪ntojfo nlfef/ay‬‬ ‫תש פ"ז‬ ‫רצודת אביגדדך‬ ‫הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫פ ר ש ת ‪1‬י ר א‬ ‫הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫א' ‪ -‬חסדי הבורא ‪ |1 -‬ב' ‪ -‬חסדי אברהם ‪ | 3 -‬ג' ‪ -‬החסדים שלנו ‪5 -‬‬ ‫מה גם שאורחיו של אברהם לא היו ‪ -‬על פי תפיסתו ‪-‬‬ ‫א' ‪ -‬חסדי הב‪1‬רא‬ ‫בני מעלה מיוחדים‪ .‬נכון‪ ,‬אנחנו יודעים שהיו אלו מלאכים‪,‬‬ ‫אולם ״לא נדמו לו אלא לערביים “‪ .‬והוא יצא מגדרו כדי‬ ‫לשרת אותם!‬ ‫מחל‪ 1‬ק ת ה תנ אי ם‬ ‫והוא לא עשה זאת בגלל שבמקרה הוא פגש אנשים‬ ‫הגמרא במסכת קידושין (לב‪ ,‬ב) מספרת מעשה שארע‬ ‫מסכנים שתעו בדרכם‪ ,‬כך שלא היתה לו ברירה; כמו‬ ‫בחתונה‪ “ :‬מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו‬ ‫משולח שמעמיד אותך בפינה ומאלץ אותך לתת לו נדבה‪.‬‬ ‫מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל״‪ .‬רבן גמליאל‪,‬‬ ‫לא! אברהם הוא זה שיצא לחפש אותם‪ .‬כולם מכירים את‬ ‫נשיא ישראל‪ ,‬חיתן את בנו‪ ,‬ורבים מגדולי התנאים‪ ,‬חכמי‬ ‫הסיפור‪ .‬״וה‪ 1‬א ישב פתח האהל כחים היום״ (בראשית יח‪ ,‬א)‬ ‫המשנה‪ ,‬הגיעו כדי להשתתף בשמחתו‪.‬‬ ‫‪ -‬הוא ישב וחיפש הולכי דרכים שאותם יוכל לארח‪.‬‬ ‫״והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם “ ‪ -‬הוא עמד‬ ‫ושרת את אורחיו‪ .‬״נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו “ ‪ -‬רבי‬ ‫חט‪ 1‬ף ‪ 1‬האכל‬ ‫אליעזר סבר שאין זה מן הראוי שהנשיא ישרת אותו‪ .‬אולם‬ ‫ומה עשה אברהם כשראה אותם? "ברא ח‪:‬רץ לקראתם “‪.‬‬ ‫״נתנו לר' יהושע וקיבלו “ ‪ -‬שלא כמו רבי אליעזר‪ ,‬רבי יהושע‬ ‫מי שהלך פעם לקנות חליפה ב'איסט סייד'‪ ,‬יודע שכשהיית‬ ‫כן קיבל את הכוס שהגיש לו רבן גמליאל‪.‬‬ ‫נכנס לחנות אחת‪ ,‬בעל החנות שלידו היה רץ כדי לתפוס‬ ‫“ אמר לו רבי אליעזר‪ ,‬מה זה יהושע?! אנו יושבין ורבן‬ ‫אותך‪ .‬״בוא‪ ,‬תיכנס לחנות שלי! “ ככה זה היה פעם‪ .‬אולי‬ ‫גמליאל עומד ומשקה עלינו?״ הלא רבן גמליאל היה‬ ‫זה עדיין כך‪ .‬״בוא לחנות שלי‪ .‬אני אעשה לך מחיר מיוחד! “‬ ‫הנשיא של עם ישראל כולו! משכך‪ ,‬הופתע רבי אליעזר‬ ‫אברהם אבינו ראה אנשים הולכים בדרך‪ ,‬והוא רץ לקראתם‬ ‫מהתנהגותו של רבי יהושע‪ .‬״היתכן‪ ,‬יהושע“‪ ,‬אמר רבי‬ ‫כדי לשכנע אותם להיכנס אליו לאוהל‪.‬‬ ‫אליעזר לחבירו‪ “ ,‬שתתן לנשיא של כלל ישראל‪ ,‬לראש‬ ‫אבל הוא לא רק שכנע אותם; הוא נפל על פניו והתחנן‬ ‫חכמי התורה‪ ,‬לעמוד ולשרת אותך?״‬ ‫אליהם‪ ,‬״אל נא תעבר מעל עבךף! “ כי זה היה העסק של‬ ‫“ אמר ליה‪ ,‬מצינו גדול ממנו ששימש! אברהם גדול‬ ‫אברהם! לשלוף אנשים מהרחוב ולהאכיל אותם‪ .‬ואם הם‬ ‫הדור היה וכתוב בו 'והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו'‬ ‫היססו‪ ,‬הוא היה משכנע ומשדל אותם‪ “ .‬תיכנסו רק לזמן‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬ח)״‪ .‬אז אם אברהם אבינו יכול היה לעמוד‬ ‫קצר‪.‬י^ח נא מעט מים‪ ...‬ןהש‪-‬עמ ונוחת העץ״ ‪ -‬תנוחו קצת‪,‬‬ ‫ולשרת את אורחיו‪“ ,‬ואנו לא יהא רבן גמליאל עומד ומשקה‬ ‫״אחר תעבית“ ‪ -‬ואז‪ ,‬אם תרצו‪ ,‬תמשיכו הלאה בדרככם‪.‬‬ ‫עלינו?״‬ ‫א‪ 1‬הל שכ‪ 1‬ל‪ 1‬חסד‬ ‫צריך עי‪1‬ן‬ ‫וכשהסכימו לעצור ולנוח אצלו לזמן‪-‬מה ‪ -‬אברהם‬ ‫והנה‪ ,‬לכאורה רבי אליעזר טען טענה טובה ביותר‪.‬‬ ‫נכנס לפעולה‪ .‬לא עבדיו ‪ -‬הוא בעצמו! “ ואל הבקר ךץ‬ ‫האמנם נכון הדבר שרבן גמליאל יזלזל בעצמו כך? הרי‬ ‫אברהם‪.1‬ילןח בן בקר רף ‪,‬וטוב‪1‬יתן אל הנער !ימהר לעשות‬ ‫היו לו משרתים שהיו יכולים לעשות זאת בצורה מושלמת‪.‬‬ ‫אתו״‪ .‬אתם יודעים‪ ,‬לשחוט פר גדול עבור כמה אורחים‬ ‫אתה אומר שאברהם אבינו גם כן נהג כך? אז זו שאלה גם‬ ‫פירושו של דבר שהבשר ילך לאיבוד‪ ,‬שהרי באותם ימים‬ ‫על אברהם‪ .‬האם נכון הדבר שאדם גדול שכזה ישפיל את‬ ‫לא היו אמצעי קירור‪.‬‬ ‫עצמו בפני אנשים מן השורה?‬ ‫‪ .2‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת וירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫ועוד הרבה יותר מזה! “ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד‬ ‫וגם שרה החלה מיד באפייה ‪ ” -‬לושי !עשי ;עגות“‪ .‬למרות‬ ‫ומשקה עלינו? ”‬ ‫שגם לה‪ ,‬כמו לאברהם‪ ,‬היו מאות שפחות‪ ,‬מכל מקום היא‬ ‫ביקשה לעשות זאת בשתי ידיה‪ .‬כמו אשה יהודיה שיכולה‬ ‫על שול חנו של מקום‬ ‫לקנות חלות לשבת באחת המאפיות הרבות שעומדות‬ ‫כל אחד ואחד בעולם הזה יושב על יד שולחנו של‬ ‫לרשותה‪ ,‬אולם היא רוצה לאפות בעצמה חלות לכבוד שבת‬ ‫הקב”ה‪ ,‬והקב”ה משרת אותו‪ .‬מדוע אם כן צריך אתה‪ ,‬רבי‬ ‫קודש‪ .‬כך אברהם ושרה ניגשו למלאכת הכנת המאכלים‪,‬‬ ‫יהושע‪ ,‬להביא תקדים מאברהם אבינו? עליך ללכת ישירות‬ ‫וטינפו את ידיהם בעסק זה‪ .‬והכל בגלל כמה אורחים‬ ‫לקב ”ה בעצמו! הוא היה הראשון‪ ,‬הדוגמא הראשונה‪ ,‬של‬ ‫אקראיים שעצרו אצלם לכמה דקות‪.‬‬ ‫גמילות חסדים‪.‬‬ ‫זוהי תמונה של בית אברהם‪ .‬וכך הוא נהג תמיד‪ ,‬לא רק‬ ‫רבי צדוק העיר שרבן גמליאל לא באמת חיקה את‬ ‫בפעם הזאת‪ .‬הפסוקים בתחילת הפרשה מהווים תאור‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אלא את מי שגדול ממנו בהרבה ‪ -‬את הבורא‬ ‫של סדר יומו הרגיל של אברהם‪ .‬זהו כלל מנחה להבנת‬ ‫יתברך‪ .‬אז אם מבקשים להצדיק את רבן גמליאל שעומד‬ ‫התורה‪ ,‬כמו שאומרת הגמרא ביומא (נט‪ ,‬א)‪ “ :‬ילמד סתום‬ ‫ומוזג לנו יין ‪ -‬זו התשובה‪.‬‬ ‫מן המפורש ”‪ .‬התורה אינה מפרטת מה עשה אברהם אבינו‬ ‫בכל יום‪ ,‬כך שהמקום האחד שבו היא כן מפרטת ‪ -‬מלמד‬ ‫וזו התשובה להנהגתו התמוהה של אברהם אבינו‪ .‬כי‬ ‫על הכל‪ .‬כך נהג אברהם אבינו כל הזמן ‪ -‬וכך הוא נהג עם‬ ‫כעת זו כבר לא שאלה של כבוד‪ .‬בוודאי שאין ראוי לו‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫לאדם להשפיל את עצמו בשביל אנשים פחותים‪ .‬אולם‬ ‫כאשר אתה עושה את מעשה החסד כדי להידמות לבוראך‪,‬‬ ‫יו תר מדי חסד?‬ ‫הרי שאינך עושה זאת רק למענם ‪ -‬אתה עושה זאת למען‬ ‫שמו יתברך‪ .‬אברהם עסק במעשי חסד מתוך מטרה אדירה‬ ‫זהו הפשט הפשוט בחומש‪ ,‬שאברהם אבינו התאמץ‬ ‫ועליונה ‪ -‬כי הקב”ה עוסק בזה! הוא ראה גילוי של הנהגת‬ ‫התאמצות יתירה לעשות חסד ‪ -‬כל הזמן‪ .‬ודבר זה אומר‬ ‫ה'‪ ,‬וחי את חייו בהתאם למה שראה‪.‬‬ ‫דרשני‪ .‬הלא לאברהם אבינו היה הרבה מה לעשות‪ .‬מדוע‬ ‫עליו להעסיק את עצמו במעשי חסד עבור אנשים פחותים?‬ ‫ה מסקנה הרא שונה‬ ‫וכי לזה הוא אמור להקדיש את חייו ‪ -‬להיות להוט להשפיל‬ ‫דבר ראשון‪ ,‬אברהם אבינו גילה שהעולם הזה לא נוצר‬ ‫את עצמו ולעמוד לשירותו של כל אדם מהרחוב?‬ ‫בטעות‪ .‬זה בכלל לא נושא לדיון‪ .‬כי כשהוא בחן לעומק את‬ ‫הרי לא מדובר כאן בזייפן ליברלי שבסך הכל מנסה‬ ‫הזרעים והצמחים והשמש והעננים והעצים ומערכות הגוף‬ ‫להשקיט את מצפונו על כך שהוא עשיר יותר מאחרים‪,‬‬ ‫ועוד אלף דברים‪ ,‬המסקנה הראשונה שאליה הגיע היא‪,‬‬ ‫ולכן דואג לסייע למעוטי‪-‬יכולת‪ .‬בשביל זה מספיק‬ ‫שהעולם שלנו הוא עולם שיש בו תכלית; שיש לו בורא בעל‬ ‫לתת איזו תרומה סמלית‪ ,‬או לחילופין אפשר לתקוף‬ ‫תבונה אינסופית‪ ,‬וכי הוא מתעניין מאוד בבריותיו‪.‬‬ ‫את העשירים במאמר‪-‬מערכת של היניו יורק טיימס'‪ .‬זה‬ ‫כל מה שתשמעו כאן וכל מה שתקראו בספר‪-‬מדע עב‪-‬‬ ‫מספיק לליברלים כדי לנקות את מצפונם‪ .‬אבל זה לא היה‬ ‫כרס זה שום דבר ביחס למה שאברהם גילה בצעירותו ‪-‬‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫הוא ראה פי אלף ממה שאנחנו רואים‪ .‬וכך הוטבעה בנפשו‬ ‫עלינו להבין אפוא מהו היסוד‪ ,‬מהו המניע‪ ,‬מאחורי‬ ‫הכרה מוצקה בנוכחותו של בעל תבונה אדירה‪ ,‬בעל חכמה‬ ‫הנהגתו של אברהם‪ .‬אנחנו מקבלים את זה כי למדנו את זה‬ ‫אינסופית‪ ,‬שברא את העולם; והכרה זו פיעמה בו בעוצמה‬ ‫כשהיינו ילדים‪ ,‬אולם למעשה זהו נושא לא פשוט בכלל‪.‬‬ ‫והציפה את כל ישותו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אותה בחינה של אברהם‪ ,‬אותה ידיעת ה' בחוש‬ ‫טענת‪ -‬ה מ חץ של רבי צדו ק‬ ‫באמצעות התבוננות בבריאותו‪ ,‬זה נושא שכבר עסקנו בו‬ ‫נחזור אפוא לחתונת בנו של רבן גמליאל ונעיין בסוף‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬ולא ניכנס לזה שוב במסגרת זו‪ .‬כי אברהם‬ ‫הברייתא‪ ,‬שם נמצא משפט‪-‬המחץ של הסיפור‪ .‬באותה‬ ‫הלך צעד אחד קדימה ‪ -‬צעד שהוא חשוב עוד יותר‪.‬‬ ‫חתונה ישב חכם נוסף‪ ,‬רבי צדוק‪ ,‬ששתק עד כה‪ .‬וכששמע‬ ‫כיצד רבי יהושע משבח את אברהם אבינו על כך שעמד‬ ‫ה מדרגה הבאה‬ ‫ושרת את אורחיו‪ “ ,‬אמר להם רבי צדוק עד מתי אתם‬ ‫כי כשאברהם אבינו נטל לידו תפוח והביט בו‪ ,‬הוא לא‬ ‫מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? ”‬ ‫ראה בו רק חכמה ותבונה ‪ -‬הוא ראה כמה התפוח יפה‪ .‬הוא‬ ‫‪ -‬אתם עוסקים בכבודו של אברהם‪ ,‬ומתארים את גדלותו‬ ‫ראה מול עיניו פיסת אומנות מרהיבה וזוהרת‪ .‬זה נראה‬ ‫כיצד עמד על אורחיו ושרת אותם‪ ,‬וכי רבן גמליאל הולך‬ ‫כמו מים זורמים‪ ,‬רק זה צבוע באדום‪ .‬כביכול המים זורמים‬ ‫בדרכיו‪ .‬אולם יש כאן נושא חשוב בהרבה‪ .‬מדוע אינכם‬ ‫מצידי התפוח‪ ,‬רק הם אדומים‪ .‬יש בו אפילו נקודות אויר‪,‬‬ ‫מזכירים את הקב”ה?! “הקבייה משיב רוחות ומעלה נשיאים‬ ‫כמו מים זורמים‪ .‬הוא נראה כל כך יפה‪ ,‬וממש עושה חשק‬ ‫ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד‬ ‫לאכול אותו‪.‬‬ ‫ואחד ” ‪ -‬כך עושה הקב”ה עבור כל אחד ואחד מאיתנו ‪-‬‬ ‫‪ .3‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ‪1‬ירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫הוא נותן לנו לחם לאכול וחלב לשתות‪ .‬הוא נותן לנו אבטיח‬ ‫וכאן שאל אברהם את עצמו‪ “ :‬לשם מה העניק הבורא‬ ‫להתענג בו‪ .‬הוא נותן לנו מים זכים ואויר צח‪ .‬הוא נותן לנו‬ ‫לתפוח צבע יפה כל כך? הרי גם אילו צבעו היה כשל תפוח‪-‬‬ ‫אצבעות מתקפלות ועיניים שהן טובות יותר מהמצלמה‬ ‫אדמה‪ ,‬בני אדם עדיין היו אוכלים אותו‪ .‬אם זה מה יש ‪ -‬זה‬ ‫המשוכללת ביותר בעולם‪ .‬הוא נותן לנו את כל הדברים‬ ‫מה יש״‪.‬‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬זהו 'קלאץ‪-‬קשיא' שרוב בני אדם יתעלמו‬ ‫העולם כולו הוא ״עולם חסד ‪.‬יבנה “ (תהילים פט‪ ,‬ג) ‪-‬‬ ‫ממנה‪ ,‬״נו‪ ,‬אז זה הצבע שלו וזהו “‪ .‬כך חושב הקלאץ‪ .‬אבל‬ ‫הוא נבנה למטרת חסד! רוצים הוכחה? צאו החוצה ‪ -‬מה‬ ‫לאברהם אבינו היה ראש טוב יותר‪ ,‬ולכן הוא חקר את‬ ‫אתם רואים בכל מקום? אדמה! איזה חומר מופלא! אדמה‬ ‫הנושא‪ .‬מדוע בשרו של האבטיח הוא בעל צבע אדום‬ ‫זה נס! נסו אתם ליצור דבר כזה‪ .‬זה בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫מרהיב? ולמה תפוזים צריכים להפוך לזהובים? למה שלא‬ ‫ישארו חסרי‪-‬צבע?‬ ‫בירח אין שום אדמה‪ ,‬וגם לא במאדים‪ .‬אולם כאן‪ ,‬בכדור‬ ‫הארץ‪ ,‬פרש ה' שכבת אדמה לתועלתנו‪ ,‬כדי שתמיד יהיה‬ ‫ועל ידי לימוד לעומק של הפירות הבין אברהם שהמטרה‬ ‫לנו אוכל‪ .‬מאדמה זו מוציא ה' יתברך לחם ושאר מאכלים‪.‬‬ ‫של ה' היא חסד‪ ,‬הטבה ‪ -‬להגביר את הנאתם של בני האדם‪.‬‬ ‫האדמה היא כולה חסד!‬ ‫כי כל דבר בעל מראה יפה יותר‪ ,‬הוא מהנה יותר‪.‬‬ ‫מה התכלית של זה? לשמח אותנו‪.‬‬ ‫חסד ב מע מקי ם‬ ‫וכשמגיעים לקצה היבשה ‪ -‬יש את הימים‪ .‬הימים גם הם‬ ‫חסד ח‪ 1‬ב ק‪ -‬ע‪ 1‬לם‬ ‫אך ורק חסד‪ .‬לשם מה יש לנו ימים? אם תעברו על יד חנות‬ ‫אברהם הבחין שמלבד הצבעים יש גם ניחוחות‪ ,‬מגוון‬ ‫דגים ‪ -‬תקבלו את התשובה‪ .‬בחלון הראוה ניתן לראות דגים‬ ‫רחב של ניחוחות שקשורים למאכלים‪ .‬וכמובן‪ ,‬הטעמים‪.‬‬ ‫שמנים ועסיסיים ‪ -‬קרפיון‪ ,‬סלומון‪ ,‬אמנון‪ .‬העולם שלנו‬ ‫אלפי טעמים מגוונים! הרי כל הפירות היו יכולים להיות‬ ‫חי על דגים‪ .‬מאות אלפי טונות של דגים נקצרים מן הים‬ ‫בעלי טעם זהה‪ .‬תפוחים‪ ,‬דובדבנים‪ ,‬אבטיחים ואפרסקים‬ ‫כפי שהתבואה נקצרת מהשדות‪ .‬מדי יום נתפסים למעלה‬ ‫‪ -‬היו יכולים כולם להיות באותו הטעם‪ .‬אך לכל אחד טעם‬ ‫ממיליארד דגים בעולם‪ .‬לא מיליון ‪ -‬מיליארד‪ ,‬כלומר אלף‬ ‫שונה; כל אחד נועד כדי לשמח אותו ‪ -‬בשמחה מיוחדת‬ ‫פעמים מיליון!‬ ‫משלו‪.‬‬ ‫רבינו סעדיה גאון כותב בספרו 'האמונות והדעות' (ט‪,‬‬ ‫אברהם ראה אפוא שהעולם הזה מלא בכל כך הרבה‬ ‫ו) שהעולם כולו נועד לצורכי מזון‪ .‬ה' ברא את הבריאה‬ ‫דברים שתוכננו ונועדו לשם תענוג‪ .‬והוא לא ראה רק עשר‬ ‫כמערכת ייצור מזון‪ ,‬כדי לשמח אותנו‪ ,‬כדי לשמח את‬ ‫או עשרים תופעות כאלה; הוא הבחין במא‪1‬ת אלפים‪ .‬וכל‬ ‫בטננו‪ .‬ואנחנו עומדים בציפיות ‪ -‬האוכל בהחלט מעסיק‬ ‫אחת מתופעות אלו נועדה כחסד כלפינו‪.‬‬ ‫אותנו‪.‬‬ ‫כל זה הוא מה שהעלה ראשי הדל‪ ,‬בניסיון לשחזר את‬ ‫אבל לא רק מזון‪ .‬הבריאה כולה שברא ה' יתברך‪ ,‬מספקת‬ ‫עקבותיו של אברהם אבינו ‪ -‬עקבה אחת קטנה של האדם‬ ‫לאדם את צרכיו‪ .‬הכותנה צומחת‪ ,‬הפשתן צומח‪ ,‬הכבשים‬ ‫הגדול שבענקים‪ .‬בוודאי ובוודאי שהיה שם הרבה הרבה‬ ‫מספקים לנו כל הזמן צמר מגופם‪ .‬הפרות מספקות לנו‬ ‫יותר מזה‪ ,‬אולם לכל הפחות הבה נחדיר לראשנו מקצת‬ ‫עור ‪ -‬המתאים בדיוק לצרכים שלנו‪ .‬היערות מצמיחות את‬ ‫ממה שהיה בראשו של אותו ענק‪ .‬ואין ספק שראשו של‬ ‫עצמם מחדש‪ ,‬והעצים מספקים לנו עצי בנין‪ ,‬רהיטים‪ ,‬נייר‪.‬‬ ‫אברהם היה מלא ביסוד הזה ‪ -‬חסדו של ה' יתברך הניכר‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫מרגי שי ם את ה חסד בא‪11‬י ר‬ ‫אפילו האוויר הוא חומר של חסד‪ ,‬המיוצר‪-‬לפי‪-‬הזמנה‪.‬‬ ‫האוויר הוא קוקטייל; הוא תערובת של כמה חלקים‪.‬‬ ‫ב' ‪ -‬חסדי אברהם‬ ‫כשרוצים להכין משקה קוקטייל ‪ -‬אף פעם לא עשיתי‬ ‫את זה‪ ,‬אבל אני מניח שצריך להכניס כמות מסוימת של‬ ‫הסתר ‪ 1‬הגל‪1‬י‬ ‫אלכוהול‪ ,‬כמות מסוימת של מיץ פירות בשביל הטעם‪ ,‬ועוד‬ ‫כל מה שמכניסים לשם‪ ,‬ואז צריך לערבב‪ .‬ככה זה האוויר ‪-‬‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר ראה אברהם אבינו שהבריאה כולה היא‬ ‫זהו קוקטייל מעורב‪ .‬הוא עשוי מכ‪ 20% -‬חמצן ‪ -‬אילו כמות‬ ‫חסד‪ ,‬הוא חווה זאת כגילוי מאת הקב״ה‪ ,‬וזה הפך למגמת‬ ‫החמצן היתה גדולה יותר‪ ,‬האוויר היה משכר כשנושמים‬ ‫חייו‪ .‬הרי הקב״ה הוא ״ישב בסתר “ (תהילים צא‪ ,‬א) ‪ -‬הוא‬ ‫אותו‪ ,‬היינו מסתחררים מזה‪ .‬ולכן ה' מכניס לאוויר בסיס‬ ‫נסתר‪ ,‬ולחלוטין בלתי‪-‬נראה‪ .‬הוא אינו מגלה שום דבר‬ ‫של חנקן‪ ,‬שהוא גז אדיש‪ .‬הדבר דומה למשחה תרופתית‪,‬‬ ‫מעצמו‪ .‬והנה‪ ,‬לפתע‪ ,‬יש פה דבר אחד שהוא כן מגלה‪.‬‬ ‫שהחלק התרופתי שבו הוא קטן ביותר‪ .‬את המשחה מכינים‬ ‫והוא לא מגלה רק מעט‪ ,‬אלא באמצעות עשרות אלפי‬ ‫על בסיס ג'ל פטרולאום (וזלין)‪ ,‬שבלעדיו‪ ,‬התרופה החריפה‬ ‫דוגמאות הוא מגלה שרצונו הוא לשמח בני אדם‪ ,‬לספק‬ ‫היתה מחוררת חור בעור שלנו‪ .‬לכן מערבים את התרופה‬ ‫להם הנאה‪ .‬הוא נותן לנו תפוחים אדומים ובננות צהובות‪.‬‬ ‫‪ .4‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ‪1‬ירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫אני יודע שיש אנשים שרוצים לדעת עוד על ה'; הם‬ ‫בג'ל כדי לקבל את התוצאה הרצויה‪ ,‬אבל לא יותר מדי‪.‬‬ ‫רוצים לדעת את הסודות‪ .‬אבל ידיעה זו היא החשובה ביותר‬ ‫באוויר יש אפוא כ‪ 20% -‬חמצן‪ ,‬שזה מה שאנחנו צריכים‪.‬‬ ‫עבורנו‪ :‬״פותח את ידף ומשביע לכל וזי‪1‬ךצון “ (תהילים קמה‪,‬‬ ‫השאר הוא כמעט כולו חנקן‪.‬‬ ‫טז) ‪ -‬ה' מעניק לאדם את רצונותיו! זה מה שהקב״ה רוצה‬ ‫אבל לא רק‪ .‬בתערובת הזו יש גם קצת פחמן דו‪-‬חמצני‬ ‫שנדע אודותיו יותר מכל דבר אחר ‪ -‬שהוא חפץ חסד‪.‬‬ ‫כדי להוסיף לו מעט חריפות; אך זו כמות מועטת ביותר‪,‬‬ ‫זכר ע שה לנפל א‪ 1‬תי‪1‬‬ ‫שלוש חלקי עשרת אלפים‪ .‬הפחמן הדו‪-‬חמצני ממריץ את‬ ‫הנשימה שלנו‪ ,‬ולכן יש מעט ממנו באוויר‪ .‬כמו כן יש עקבות‬ ‫ולאור מסקנה זו‪ ,‬קיבל אברהם החלטה מהפכנית ‪ -‬הוא‬ ‫של עוד כמה גזים‪ .‬זהו קוקטייל מושלם‪.‬‬ ‫החליט להקים אנדרטה חיה לכבוד ה'‪ ,‬זכר לחסדי המקום‪,‬‬ ‫מתוך מטרה להבליט ולפרסם את חסדי ה'‪.‬‬ ‫ולכן אם אי פעם תרגישו מדוכדכים ‪ -‬שימו לב כעת; אני‬ ‫רוצה שכולכם תשמעו את העצה הזו ‪ -‬אם אתם מרגישים‬ ‫ואיך מציבים אנדרטה כזו? נניח והיה גנרל גדול שרכב‬ ‫מדוכדכים‪ ,‬פתחו את החלון‪ ,‬וקחו נשימה כמה שיותר‬ ‫על סוס והוביל את חייליו בקרב שהכריע את המלחמה‪,‬‬ ‫עמוקה‪ .‬האוויר הוא תערובת מיוחדת‪ ,‬סם חיים‪ .‬קחו נשימה‬ ‫וכעת רוצים להקים אנדרטה שתנציח את זכרו‪ .‬ברור שלא‬ ‫עמוקה ותהנו מהמתנה הנפלאה הזו‪ .‬אוויר צח זה סם‬ ‫יבנו פסל מברונזה של המפקד כשהוא יושב מאחורי שולחן‬ ‫שישנה לכם את מצב הרוח‪.‬‬ ‫משרדי ומקליד במכונת כתיבה ‪ -‬גם אם הוא עשה גם את‬ ‫זה מדי פעם‪ ,‬מכל מקום לא כך ייראה הפסל שלו‪ .‬מי שרוצה‬ ‫והאוויר אינו מוצר נדיר שצריך ללכת לבית המרקחת כדי‬ ‫להנציח את גדולתו יבנה פסל שבו נראה הגנרל רוכב על‬ ‫לרכוש אותו‪ .‬הקב״ה‪ ,‬הכימאי הגדול‪ ,‬הרוקח הגדול‪ ,‬ערבב‬ ‫סוסו‪ ,‬דוהר אלי קרב‪ .‬שכן זוהי התנוחה שבה נראה כאשר‬ ‫אותו כדי לשמח אותנו‪ .‬לשם כך הוא נועד‪ .‬ומעל ראשנו יש‬ ‫השיג את נצחונו הגדול‪.‬‬ ‫‪ 320‬קילומטר של אוויר‪ .‬העולם כולו עטוף במעטפת‪-‬חסד‬ ‫של ‪ 320‬קילומטר!‬ ‫ואשר על כך החליט אברהם להציב אנדרטה חיה לכבוד‬ ‫ה'‪ ,‬המבטאת את עיקר פעולתו של ה' בעולמו‪ .‬ומהי אותה‬ ‫אנדרטה? ״ףק\ע אשל “ (בראשית כא‪ ,‬לג) ‪ -‬הוא נטע פרדס‬ ‫א‪1‬ר ח כפ‪1‬י‪ -‬ט‪ 1‬בה‬ ‫שבו צמחו כל מיני פירות מופלאים במראם ובטעמם‪ .‬פרדס‬ ‫וזו רק תחילת הרשימה‪ .‬העולם מלא בכל מיני דברים‬ ‫זה לא דבר שנופל מהשמים; זה לא צומח מעצמו‪ .‬אברהם‬ ‫טובים‪ ,‬וזה מה שה' מגלה לנו מעצמו ‪ -‬עולם‪ ,‬שכל‪-‬כולו‬ ‫ויתר על חלק מחייו‪ ,‬הוא הקדיש זמן רב ומחשבה מרובה‬ ‫חסד‪ .‬אתם לא סבורים כך? מה לעשות שהשכל והחושים‬ ‫כדי לטפח את הפרדס הזה‪.‬‬ ‫שלכם הוקהו בגלל חוסר‪-‬מחשבה? אם אנחנו שותים מים‬ ‫ואיננו זוכרים שה' הוא זה ששופך אותם אל תוך הגרון שלנו‪,‬‬ ‫מרכז ה חסד‬ ‫בכך אנחנו מדכאים את המודעות שלנו וכן את שמחת‬ ‫והוא הזמין אנשים אל תוך פרדסו‪ ,‬אל גן התענוגות‬ ‫החיים שלנו‪ .‬וכך גם הרוח והשמש והאוויר וכל השאר‪,‬‬ ‫המפורסם‪ ,‬שם הם שכבו ונחו תחת העץ‪ .‬אברהם כבר‬ ‫העובדה שאתם כפויי‪-‬טובה ולא שמים לב אליהם ‪ -‬זו‬ ‫למד את החסד שבעצים‪ ,‬והבין שה' ייעד את העץ להיות‬ ‫אשמתכם הבלעדית‪.‬‬ ‫מקור‪-‬צל מבורך‪ .‬בפרט בימי הקיץ הלוהטים‪ ,‬עץ עם צל‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם שנכנס למסעדה שבה‬ ‫הוא ברכה עצומה‪ .‬אברהם אבינו ראה את חסד ה' בבריאה‬ ‫מגישים את המאכלים המשובחים ביותר‪ .‬מושיטים לו‬ ‫וביקש לנהוג כן גם הוא‪ ,‬ואמר ״הש‪-‬ענו ונוחת העץ “ (בראשית‬ ‫תפריט‪ ,‬תפריט עשיר עם מיטב המעדנים ‪ -‬אך הוא נשען‬ ‫יח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫לאחור ומפטיר‪ :‬״איכס! גועל של תפריט יש פה! “ בעיה שלו‬ ‫ומתחת לעץ היה גם דשא שעליו שכבו‪ .‬הדשא הוא‬ ‫שהוא הרס לעצמו את התיאבון! אולי זה בגלל שהוא הרס‬ ‫שטיח רך וירקרק‪ ,‬שתענוג לשכב עליו‪ .‬ולזה הוא נועד!‬ ‫לעצמו את הבריאות‪ ,‬את השיניים‪ ,‬והוא לא מסוגל להנות‬ ‫הדשא אינו מיועד רק לעיזים‪ .‬גם זה דבר טוב ‪ -‬כשעיזים‬ ‫ממה שמגישים לו‪ .‬ולכן‪ ,‬לא משנה מה אתם חושבים ‪ -‬אין‬ ‫אוכלות דשא זה הופך לחלב וחמאה ושמנת וגבינה‪ ,‬זה גם‬ ‫בבריאה דבר יותר נגלה‪-‬לעין מאשר העובדה שהקב״ה‬ ‫כן טוב; גם זה חסד ה'‪ .‬אבל בני אדם יכולים לעשות שימוש‬ ‫מבקש להיטיב עם בני אדם!‬ ‫בדשא גם בדרכים אחרות ‪ -‬אפשר לשכב על זה כשטיח‬ ‫ירקרק‪.‬‬ ‫מ ס קנ ת‪ 1‬הח ש‪1‬בה של אברהם‬ ‫אורחיו של אברהם שכבו שם והביטו בשמי‪-‬התכלת‬ ‫ואברהם אבינו הסיק שאם זה הדבר הבולט ביותר שאנו‬ ‫היפהפיים ‪ -‬כמו שיושבים באולם מפואר ומביטים בתקרה‬ ‫רואים בהנהגת ה' ‪ -‬אם הקב״ה מגלה לנו מעצמו רק תותים‬ ‫היוקרתית ‪ -‬ובעודם מתענגים על המראה‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫ואוכמניות ודובדבנים ותפוזים ותפוחים ואפרסקים ועוד‬ ‫קטף עבורם מהפרדס פירות טעימים‪ ,‬והגיש להם אותם‪.‬‬ ‫אלפי חסדים ‪ -‬זה מראה לנו שזה מה שהקב״ה חפץ שנדע‬ ‫הוא גם שחט בקר עבורם וכן הגיש להם את מיטב היינות‪.‬‬ ‫אודותיו‪.‬‬ ‫‪ .5‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת וירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫וישרת אותי וימזוג יין לכוסי ”‪ .‬ויתכן שגם לאחר כל המשא‬ ‫תודה לבעל הבית‬ ‫ומתן הזה הוא דבק בדעתו והמשיך לסרב‪.‬‬ ‫ולאחר שהשביעו את נפשם וקמו כדי להמשיך בדרכם‪,‬‬ ‫אולם רבי יהושע טען‪“ :‬אמנם רבן גמליאל משרת אותנו‪,‬‬ ‫הם פנו לאברהם ואמרו‪ “ :‬תודה לך‪ ,‬בעל הבית‪ ,‬על כל הטוב‬ ‫אולם עליכם לדעת שהוא עושה זאת מסיבה חשובה‪ .‬הוא‬ ‫שהרעפת עלינו ”‪.‬‬ ‫מבקש לפרסם ולהזכיר את גדלותו של אברהם אבינו‪ ,‬בכך‬ ‫” אני לא בעל הבית“‪.‬‬ ‫שהוא הולך בדרכיו‪ .‬הוא בונה מצבת זכרון לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫זכרון לחיי החסד שלו‪ ,‬לכך שעמד ושרת כל עובר אורח‪,‬‬ ‫”מה?! אז מיהו בעל הבית? “‬ ‫עמד והגיש להם מזון ומשקה ”‪.‬‬ ‫אמר להם אברהם‪ “ :‬י ש אדון לאולם השמחות האדיר‬ ‫האין זה דבר נפלא? קם לו הנשיא‪ ,‬באמצע החתונה ‪-‬‬ ‫הזה‪ .‬זה שברא עבורכם את תקרת התכלת ותלה בה את‬ ‫מדובר באדם העשיר ורב‪-‬העוצמה ביותר באומה כולה‪,‬‬ ‫המנורה הגדולה שמאירה עליכם ומחממת אתכם‪ .‬והוא‬ ‫מלבד היותו הריש מתיבתא ‪ -‬ועובר משולחן לשולחן ומוזג‬ ‫זה שהעניק לנו את העצים והדשא‪ .‬אני רק הסתכלתי על‬ ‫יין לאורחיו‪ ,‬מתוך מטרה להמחיש את מידתו של אברהם‬ ‫מה שהוא עשה בעולם‪ ,‬וחיקיתי את מה שהוא עושה‪ .‬אז‬ ‫אבינו‪” .‬זה מה שאברהם עשה “‪ ,‬סיכם רבי יהושע‪“ .‬הוא עמד‬ ‫במקום להודות לי‪ ,‬תודו לו ”‪.‬‬ ‫ושרת אנשים פחותים ממנו‪ ,‬ומזג להם יין לתוך הכוס‪ .‬הוא‬ ‫וזו היתה הצלחתו של אברהם; זה מה שהוא ביקש להשיג‬ ‫היה בעל החסד הראשון‪ ,‬החלוץ בגמילות חסדים בעולם ‪-‬‬ ‫באמצעות הפרדס שלו‪ .‬הפרדס נועד להזכיר ולהמחיש‪ .‬את‬ ‫ועלינו ללכת בדרכיו”‪.‬‬ ‫מה? את חסדי הבורא‪ .‬זו היתה מטרתו של אברהם בחיים‪:‬‬ ‫להמחיש ולפרסם את חסד ה' בעולם‪.‬‬ ‫הר עיון ה מרכזי‬ ‫אך כאן עמד רבי צדוק‪ ,‬התנא הזקן‪ ,‬ופתח את פיו‪ “ .‬צודק‬ ‫אברהם‪ ,‬החפץ חסד‬ ‫אתה‪ ,‬רבי יהושע‪ .‬בוודאי ובוודאי שצריכים אנו להזכיר‬ ‫כעת אנחנו מבינים מדוע כאשר עמד אברהם בפתח‬ ‫ולפרסם את גדלותם של אבותינו‪ .‬אך בינתיים‪ ,‬אתה מזניח‬ ‫אוהלו כחום היום וראה שלא יתכן שיש הולכי דרכים ביום‬ ‫את הרעיון המרכזי! אתה מזניח את המטרה המרכזית‬ ‫כזה‪ ,‬רוחו נפלה בקרבו‪ .‬הוא חש שחייו מתבזבזים‪ ,‬כי תכליתו‬ ‫שאברהם הבין‪ ,‬את הסיבה מדוע עשה את כל זאת‪ .‬הוא‬ ‫בחיים היתה להיטיב ולעשות חסד‪ ,‬ובכך ללמד לעולם את‬ ‫עשה זאת כדי להידמות לקונו! עד מתי אתם מניחים כבודו‬ ‫היסוד הגדול‪ ,‬שכשם שה' הוא חפץ חסד‪ ,‬כך הוא חפץ שגם‬ ‫של מקום ועוסקים בכבוד הבריות? ”‬ ‫אנחנו נהיה כמותו ‪ -‬ואנחנו מהווים אנדרטה חיה לכבוד ה'‬ ‫והנה‪ ,‬האמת היא שזו לא טעות‪ .‬כבודם של אנשים כגון‬ ‫בכך שאנחנו משמחים בני אדם‪.‬‬ ‫אברהם אבינו הוא הוא כבוד המקום‪ .‬אך כל זה רק אם‬ ‫לכן ריחם הקב”ה על אברהם ושלח לו את האורחים‬ ‫מבינים מה שעושים‪ .‬מי שיושב בבית הכנסת ושומע את‬ ‫היחידים המסוגלים לעמוד בפני החום הנורא ‪ -‬שלושה‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬וחושב על מה שעשה אברהם‪ ,‬ומבין שכל‬ ‫מלאכים‪ .‬אך הם נדמו כבני אנוש‪ ,‬וכשראה אותם אברהם‬ ‫זה היה רק פרסום של כבוד שמים‪ ,‬זה כבר משהו אחר‪.‬‬ ‫‪ -‬הולכי‪-‬דרך רגילים ‪ -‬הוא התמלא בשמחה אדירה‪ ,‬כי‬ ‫אבל סתם לחשוב שזה סיפור רק על אברהם אבינו ‪ -‬גם‬ ‫הנה לו הזדמנות נוספת להידמות לקונו‪“ .‬זוהי המידה‬ ‫אם חושבים שזהו סיפור על גדלותו במידת החסד ‪ -‬אך‬ ‫של הקב”ה שהוא מגלה אלינו יותר מכל ”‪ ,‬חשב אברהם‪,‬‬ ‫אם שוכחים שהוא עשה הכל משום שהוא ביקש להידמות‬ ‫“והשבח הגדול ביותר שבו אוכל לשבח את ה' הוא בכך‬ ‫לחפץ החסד הראשון‪ ,‬הרי בזה מניחים כבוד שמים‪.‬‬ ‫שאהיה דומה לו ואלך בדרכיו ”‪ .‬אין לך עבודה גדולה יותר‬ ‫זהו שאמר להם רבי צדוק‪ “ :‬עלינו לחזור תמיד לסיבה‬ ‫מאשר ”והלכת בדרכיו “‪ .‬משכך‪ ,‬אימץ אברהם לעצמו את‬ ‫הראשונה! עליכם לזכור מדוע אתם עושים את מה שאתם‬ ‫המידה הזו כתפקידו בעולם ‪ -‬ללכת בדרכי ה' על ידי הטבה‬ ‫עושים! ”‬ ‫וגמילת חסד עם העולם‪.‬‬ ‫מזני חי ם את העיקר‬ ‫לא חבל שבני אדם הולכים לאיבוד‪ ,‬ומתעסקים עם‬ ‫ג' ‪ -‬החסדים שלנו‬ ‫דברים משניים? נכון‪ ,‬בוודאי שגמילות חסדים זה חשוב‪,‬‬ ‫זהו אחד העמודים שעליו עומד העולם‪ .‬וזאת צריכה להיות‬ ‫השאיפה והמטרה של כל יהודי ‪ -‬להשתלם יותר ויותר‬ ‫ובחזרה ל ח תונ ה‪...‬‬ ‫במידת החסד עם אחיו היהודים! אולם אסור לנו לשכוח‬ ‫נחזור שוב לסיפור שבו פתחנו‪ .‬זוכרים כיצד החכמים‬ ‫את הסיבה הראשונה‪ ,‬את מי שלימד את הבריאה מהו חסד‪:‬‬ ‫ישבו סביב השולחן בחתונת בנו של רבן גמליאל‪ ,‬ועלתה‬ ‫הלא הוא הקב ”ה בכבודו ובעצמו!‬ ‫שם השאלה‪ :‬האם נכון הדבר שאדם גדול כרבן גמליאל‪,‬‬ ‫הרי גם מושגים הן 'נברא'‪ .‬ה' ברא לא רק את העולם‪ ,‬אלא‬ ‫נשיא ישראל‪ ,‬ישמש כמלצר עבורנו?‬ ‫עצם הערך ששמו גמילות חסדים זה גם משהו שה' ברא‪.‬‬ ‫דעתו של רבי אליעזר‪ ,‬שהיה איש של עקרונות ברזל‪,‬‬ ‫הוא זה שהמציא את המושג של חסד‪ .‬לכן אמר רבי צדוק‪:‬‬ ‫היתה‪ “ :‬בשום פנים ואופן‪ .‬איני מסכים שרבן גמליאל יעמוד‬ ‫‪ .6‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת וירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫גם אבא יכול לעשות כך כשהוא קם באמצע הלילה‬ ‫“הבה נזכור מהי המטרה האמיתית לכך שרבן גמליאל‬ ‫מפעם לפעם‪ .‬אגב‪ ,‬זה רעיון טוב‪ .‬טוב יעשה האב אם יקום‬ ‫עוסק בחסד‪ .‬בעודו עומד עלינו ומוזג לנו יין‪ ,‬זהו באמת זכר‬ ‫מדי פעם באמצע הלילה עם התינוק שבוכה‪ ,‬ויתן לאשתו‬ ‫לקב״ה שעומד עלינו כל הזמן ועורך שולחן לפני כל אחד‬ ‫לישון קצת‪ .‬עומד לו האב ומכניס את פטמת הבקבוק לתוך‬ ‫ואחד‪ .‬רבן גמליאל רק מפרסם את היסוד הגדול שהעולם‬ ‫פיו של התינוק‪ ,‬וחושב לעצמו‪ “ :‬ידי עכשיו משמשת כידו‬ ‫הזה נברא במטרה להרעיף חסד על כל יושביו״‪.‬‬ ‫הארוכה של הקב״ה‪ .‬כי גם הוא עושה לי את זה‪ .‬אמנם איני‬ ‫רואה את הבקבוק שבו הוא מאכיל אותי‪ ,‬אבל זה ממש כך‪.‬‬ ‫בואו נ הי ה מע שיי ם‬ ‫הוא מאכיל אותי בידו הפתוחה‪ ,‬ומתוכה אני אוכל‪ .‬ולכן בני‬ ‫וזו מטרתנו בכל פעם שאנו עושים מעשה של חסד‪,‬‬ ‫אוכל מתוך ידי הפתוחה‪ ,‬כי אני הולך בדרכו של הקב״ה״‪.‬‬ ‫שיכירו וידעו כל יושבי תבל שה' משקה אותנו‪ .‬שהעולם‬ ‫כולו ידע שהוא מאכיל אותנו‪ .‬שכולם יכירו שה' עושה‬ ‫אל תהיה גוי‬ ‫איתנו חסד בכל רגע ורגע מהיום!‬ ‫אני לא אומר שמי שלא חושב את המחשבות הללו‪,‬‬ ‫בוודאי ובוודאי שעלינו להפוך לאנשי חסד‪ ,‬אולם בעודנו‬ ‫המעשה שלו לא שווה כלום‪ .‬גם על מעשי חסד והטבה‬ ‫גומלים חסד‪ ,‬עלינו לנסות תמיד לזכור שאנחנו עושים כן‬ ‫שנעשים ללא חשיבה על ה' יקבלו שכר‪ .‬אולם חסד כזה‬ ‫כדי להידמות לבוראנו‪ ,‬זכר לחסדי המקום‪ .‬בכל פעם שאנו‬ ‫אינו קיום של המכוון של ה'‪ .‬זה משהו‪ ,‬אבל זה לא עבודת‬ ‫עושים טובה לאדם אחר‪ ,‬חשוב שנזכור שאנחנו רוצים‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫לפרסם שה' הוא טוב ומטיב‪ ,‬שזוהי תכליתו האחת והיחידה‪,‬‬ ‫ולשם כך הוא ברא את העולם‪.‬‬ ‫אם את מאכילה את התינוק כמו שכל אמא מאומות‬ ‫העולם מאכילה את התינוק שלה‪ ,‬זה חבל‪ .‬הרי גב' מורטי‪,‬‬ ‫אז כשיהודי מארץ ישראל דופק אצלכם בבית ומבקש‬ ‫הגויה האיטלקית שגרה ברחוב שלך‪ ,‬גם כן מאכילה את‬ ‫צדקה ‪ -‬לא מספיק לתת לו נדבה הגונה‪ .‬לא מספיק להזמין‬ ‫הילדים שלה; אבל האם את הגעת לעולם הזה כדי להיות‬ ‫אותו פנימה ‪ -‬כמובן בתנאי שהבעל נמצא בבית ‪ -‬ולתת לו‬ ‫אמא איטלקית?‬ ‫משהו לאכול ולשתות‪ .‬למרות שמן הסתם הוא לא יאכל‬ ‫אצלכם בבית כי הוא לא יסמוך על הכשרות‪ ,‬אבל כוס מים‬ ‫אז מהרי והוסיפי את הרכיב הזה‪“ :‬אני עושה זאת משום‬ ‫הוא יסכים לשתות אצלך‪ .‬אולי הוא אפילו יסכים לקחת‬ ‫שהקב״ה חפץ להאכיל את העולם‪ ,‬ואני שליחה שלו״‪.‬‬ ‫מכם תפוח‪ ,‬תפוח גלאט כשר תוכל להציע לו‪ .‬הכנסתם‬ ‫אחרת ‪ -‬רחמנות‪ .‬זה בזבוז של החסד‪ ,‬בזבוז של החיים! רק‬ ‫אורח! הכנסתם אורח! מי שיכול לעשות כן ‪ -‬זה דבר נפלא‪.‬‬ ‫כשהחסד מתוך אמונה בבורא שהוא חפץ חסד; רק כאשר‬ ‫אבל זה לא מספיק‪ .‬צריך לחשוב‪ “ :‬אני עושה זאת כעת‬ ‫הוא נעשה מתוך ״מה הוא רחום‪ ,‬אף אתה רחום “ ‪ -‬או אז‬ ‫כי אני מתדמה לקב״ה שמגלה לנו בבריאה כולה שהוא‬ ‫לחסד יש משמעות‪.‬‬ ‫חפץ חסד״‪.‬‬ ‫מר חיבים את ה תוכני ת‬ ‫חסד לי לי‬ ‫והנה‪ ,‬עלינו ליישם את היסוד הזה בכל מה שאנחנו‬ ‫גם אם אין לכם אפשרות לתת הרבה‪ .‬נניח ואתה נמצא‬ ‫עושים‪ ,‬כל מעשה חסד צריך להיעשות לשם שמים‪ ,‬מתוך‬ ‫בבית הכנסת ויש שם מישהו שאוסף צדקה‪ ,‬אבל יש לך‬ ‫כוונה להידמות לקב״ה‪ .‬אברהם אבינו הרי גמל חסד בכל‬ ‫רק דולר אחד או שנים לתת לו‪ .‬עדיין‪ ,‬אפשר להעניק לו‬ ‫מיני דרכים‪ .‬חסד כולל דברים רבים ‪ -‬לנהוג בדרך ארץ‪,‬‬ ‫לחיצת‪-‬יד הגונה‪ .‬אפשר לכבד אותו‪ .‬אפשר לחייך אליו‪.‬‬ ‫לדאוג‪ ,‬לרחם‪ ,‬לסלוח‪ .‬חסד כולל לא לעבור על אונאת‬ ‫כל היום כולו הוא גורר רגלים מבית כנסת אחד לשני‪ ,‬ולא‬ ‫דברים‪ .‬לא לומר מילים פוגעות‪ .‬וכן לא לדבר לשון הרע ‪-‬‬ ‫תמיד הוא מתקבל בסבר פנים יפות‪ .‬כדאי לך אפוא לעשות‬ ‫לשון הרע הוא ההפך מחסד‪.‬‬ ‫מאמץ ולומר לו מילים של חיזוק ועידוד‪ .‬טוב מאוד! כל זה‬ ‫התרגלו לעודד אחרים‪" .‬מעודד עמים ה' “ (תהלים קמז‪,‬‬ ‫כלול בחסד‪.‬‬ ‫ו) ‪ -‬ה' מעודד בני אדם בכל מיני דרכים‪ ,‬וגם עלינו לעשות‬ ‫אבל אל תעצור שם‪ .‬מה קורה אצלך בראש? זה חשוב‬ ‫כן‪ .‬אברהם אבינו למד איך לעודד אנשים‪ ,‬לתת להם הרגשה‬ ‫מאוד! מעבר לכל דבר אחר‪ ,‬מה אתה עושה כעת? אתה‬ ‫טובה‪ ,‬לשמח אותם‪ .‬בכל מקום שבו היה אברהם‪ ,‬היה עוז‬ ‫משבח את הי! אני עוסק בחסד כי זה מה הקב״ה חפץ יותר‬ ‫וחדוה במקומו ‪ -‬כמו שיש במקום של ה'‪.‬‬ ‫מכל‪ .‬״?י חפץ חסד הוא״ (מיכה ז‪ ,‬יח) ‪ -‬ואני רק הולך בדרכיו‬ ‫והוא גם חייך לאנשים! אך הוא עשה זאת מתוך הבנה‬ ‫בדרכי הצנועה‪ .‬אני יוצר אנדרטה חיה לחסדי הי!‬ ‫שה' מחייך אליו! הוא ידע שאור השמש הוא חיוך של חסד‬ ‫אז בכל חסד שעושים ‪ -‬לדוגמא‪ ,‬אמא שמאכילה את‬ ‫מה'‪ .‬ומשב‪-‬רוח רענן הוא חיוך נוסף‪ .‬ולכן‪ ,‬כמו ש״יאר ה'‬ ‫התינוק שלה בכפית‪ ,‬ומכיון שנכחה היום בשיחה‪ ,‬היא‬ ‫פמו אליף״ ‪ -‬גם אנחנו מתדמים אליו ומחייכים לאחרים‪.‬‬ ‫מוכנה‪ .‬מעתה ואילך כשהיא תאכיל את התינוק בכפית או‬ ‫אברהם למד את זה‪ .‬הוא למד את כל פרטיה וחלקיה‬ ‫בבקבוק‪ ,‬היא תחשוב לעצמה‪ :‬״כפי שהקב“ה פותח את ידו‬ ‫השונים של מידת החסד‪ .‬זהו נושא גדול ורחב‪ ,‬ש״ס שלם‬ ‫ומשביע לכל חי רצון‪ ,‬כך גם אני פותחת את ידי לבן שלי‬ ‫של חסד‪ ,‬ואברהם למד את זה מתוך הבריאה‪.‬‬ ‫ומשביעה אותו״‪.‬‬ ‫‪ .7‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ"ז | פרשת ‪1‬ירא ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫אינסופי‪ .‬כל פעולה של חסד שאברהם עשה היוותה הכרזה‬ ‫ז היר‪ 1‬ת בממ‪1‬ן הז‪ 1‬ל ת‬ ‫שה' הוא חפץ חסד‪.‬‬ ‫חסד כולל גם להיזהר עם אחרים ועם ממונם‪ .‬אם אתה‬ ‫השבוע נעשה בלי נדר לפחות פעולה אחת של חסד ‪ -‬לעזור‬ ‫נמצא בבית של מישהו אחר ורוצה לפתוח את החלון‪ ,‬שים‬ ‫לזולת‪ ,‬לעודד אחרים‪ ,‬או אפילו רק לחייך למישהו ‪ -‬מתוך‬ ‫לב לא לשבור את הזגוגית‪ .‬זהו חסד‪ .‬חסד פירושו להיזהר‬ ‫מחשבה שאנחנו עושים זאת כדי להידמות לחסדו של ה'‪.‬‬ ‫לא לגרום חבלה לאחרים‪.‬‬ ‫כפי שה' פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון‪ ,‬כך אנחנו נחנך‬ ‫את עצמנו לפתוח את ידנו ואת ליבנו לאחרים‪ ,‬ונזכור שכל‬ ‫גם השבת אבידה‪ .‬נניח ואתה הולך ברחוב ורואה מיכל‬ ‫מעשה קטן של חסד הופך לעדות חיה המכריזה על טובו‬ ‫אשפה של מישהו שהתגלגל לרחוב‪ ,‬ועוד מעט יעבור כאן‬ ‫רכב וידרוס אותו‪ .‬היתכן להמשיך הלאה‪ ,‬ולהפטיר‪“ :‬זה לא‬ ‫וחסדו של הבורא יתברך‪.‬‬ ‫מעניין אותי״? לא מעניין אותך? לך תרים את זה! זו השבת‬ ‫אבידה‪ .‬זה חסד‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫אברהם למד את הדינים הללו‪ .‬חסד היה המקצוע שלו‪,‬‬ ‫איזה לקח א פ שר לל מוד מ'דיונאת הזבובים'‬ ‫כי כך הוא למד מהקב״ה; הוא למד את מידת החסד על‬ ‫(צמח טו ר ף)?‬ ‫כל תולדותיה‪ ,‬כל חלקיה‪ .‬הוא למד אותם מהבריאה‪ ,‬והוא‬ ‫נעשה גדול בתורה בכל דיני חסד‪.‬‬ ‫ת ש‪1‬בה‪:‬‬ ‫הו! איזה לקח א פ שר ל ל מוד? זה הרי רב'ה גדול!‬ ‫הלי מ‪ 1‬ד הגד‪ 1‬ל של אברהם‬ ‫אם תסתכלו על מלכודת הזבובים‪ ,‬תראו שי ש לה‬ ‫וזה מה שמוטל עלינו לעשות‪ .‬הקב״ה אומר לנו‪ :‬״הביטו‬ ‫שני עלים גדולים‪ .‬בתוך העלים יש צוף מתוק‪.‬‬ ‫אל אברהם אביכם״ (ישעיה נא‪ ,‬ב)‪ .‬הביטו בו! בשביל זה‬ ‫מלכודת זו‪ ,‬שהיא צמח‪ ,‬פותחת את פיה וממתינה‪.‬‬ ‫התורה מספרת לנו את הסיפור כיצד ישב בפתח אוהלו‬ ‫מגיע חרק ונכנס פנימה‪ ,‬וברגע שהוא נוגע בשנים‬ ‫וחיפש אורחים‪ .‬הקב״ה אומר לנו תמיד‪ “ :‬הביטו בו! לימדו‬ ‫מתוך ש לו ש ת העצבים הרכים ש מזדקרי ם מהבסיס‬ ‫אותו לעומק! חישבו תמיד על איך שהוא חי!״‬ ‫של אחד העלים‪ ,‬העלים נסגרים כמו מלכודת‪,‬‬ ‫“ואם תאמצו דרך זו כדרך חיים‪ ,‬אם תלכו בדרכיו של‬ ‫והחרק נלכד בפנים‪.‬‬ ‫אברהם״‪ ,‬אומר הקב״ה‪ “ ,‬ותעשו זאת מאותה סיבה שהוא‬ ‫עשה זאת‪ ,‬כהליכה בדרכי ‪ -‬לאדם כזה אני מחכה! זוהי‬ ‫כעת הצמח מתחיל לעכל את החרק‪ .‬הוא אוכל‬ ‫גדלות אמיתית‪ .‬אתה אדם שהולך וגדל בעולם הזה‪ .‬מה‬ ‫אותו‪ ,‬ומוצץ ממנו את המיצים‪ .‬לאחר כשבוע‪,‬‬ ‫שחשוב בעיני זה לא מעשים היוצאים מגדר הרגיל ‪ -‬מה‬ ‫כשהצמח מסיים ל מ צוץ ממנו את כל החומרים‬ ‫שחשוב זה מעשי חסד רגילים‪ ,‬שמתלווה אליהם דבקות‬ ‫המחשבה‪ .‬זה מה שעושה את האדם לגדול באמת״‪.‬‬ ‫המזינים‪ ,‬הוא פותח שוב את פיו ומוכן לחזור‬ ‫לפעולה‪ .‬מדהים לראו ת איך זה עובד‪.‬‬ ‫שבת של‪ 1‬ם ‪ 1‬מב‪ 1‬רך‬ ‫יש עוד הרבה מה לדבר על הנושא‪ .‬רואים מזה‬ ‫את התכנון של ה' בבריאה‪ .‬הכל נעשה עם תכלית‬ ‫ב‪ 1‬א‪ 1‬נ הי ה מ ע שיי ם‬ ‫וכוונת מכוון‪ ,‬ויש כל כך הרבה פרטים‪ ,‬וזה מראה‬ ‫ש״ה' ?חכמה י סד ^רץ״ ( מ שלי ג‪ ,‬יט) ‪ -‬הוא ברא‬ ‫ללמ‪ 1‬ד מאברהם אבינ‪1‬‬ ‫את עולמו בחכמה‪ ,‬וכשרואים את זה אומרים‪ “ :‬מה‬ ‫קד‪,‬‬ ‫עשית״ (תהילים י‬ ‫בחכמה ‪T * T‬‬ ‫כלם ‪T J T J‬‬ ‫שיך ה' \ ‪T‬‬ ‫מע‪ V‬י‬ ‫־ר־ב! “ ‪:‬־‬ ‫למדנו שאברהם אבינו השיג שלמות במידת החסד משום‬ ‫כד)‪.‬‬ ‫שלמד לעומק את העולם וגילה שה' ממלא אותו בחסד‬ ‫‪ 3‬א ד‬ ‫מקדושיה‬ ‫פנינים נדירים משפרים עתיקי יומין‬ ‫והוא יושב פתח האהל‪( .‬יח א(‬ ‫איתא במדרש (ב״ר מח ח) אברהם יושב על פתחו של גיהנם ואינו מניח ליכנס לשם מי שנימול‪ .‬ואמרו רז״ל‬ ‫וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר‬ ‫במסכת עירובין (מא‪ ).‬דמי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם‪ .‬וי״ל דרך צחות דזהו באלוני ממרא‬ ‫עמד שם‪( .‬יט כז)‬ ‫והוא יושב פתח‪ ,‬ממרא ר״ת להיפך אשה רעה מר ממות‪ ,‬לכן והיא יושב בפתח להצילו מפתחו של גיהנם‪.‬‬ ‫כל הקובע מקום ל תפלתו אלהי אברהם‬ ‫ב עזרו‪ ,‬ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום‪,‬‬ ‫(תקנתא דמשה (אלקסניץ תקכ״ח) לרבי שמריה אב״ד הלאזמיץ)‬ ‫דכתיב וישכם אברהם ב בו קר אל המקום‬ ‫למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‪( .‬יח יד(‬ ‫אשר עמד שם‪( .‬ברכות ו‪):‬‬ ‫מעשה באיטליה שהלך איש אחד למדינת הים‪ ,‬ולאחר י״ג חדשים ילדה אשתו‪ ,‬ונסתפקו חכמי העיר בטיבו‬ ‫*הגה"צ רבי שמואל ויינטרוב זצ׳׳ל ר א ש‬ ‫של אותו תינוק‪ ,‬האם נאמר שהריון יכול לימשך י״ג חדשים‪ ,‬או א״א לומר כן והוי ממזר‪ .‬והשיב הגאון‬ ‫ישיבת נו הברדו ק לפני המלחמה סיפר ד בר‬ ‫הגדול רבי אברהם ברודא מפרנקפורט זצ׳׳ל‪ ,‬דהנה המלאכים אמרו לשרה למועד הזה כעת חיה ולשרה בן‪,‬‬ ‫פלא‪ :‬שכא שר היה לו מד ב עיר ויל קו מיר‬ ‫ואיתא במסכת ר״ה (יא‪ ).‬בפסח נולד יצחק‪ ,‬מנלן דכתיב למועד אשוב אליך‪ ,‬אימת קאי אילימא בפסח‬ ‫היה יו שב לפעמים על איזה ספסל בבי ת‬ ‫וקאמר ליה שיולד בעצרת‪ ,‬בחמשין יומין מי קא ילדה‪ ,‬אלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי‪ ,‬אכתי‬ ‫בחמשה ירחי מי קא ילדה‪ ,‬אלא דקאי בסוכות וקאמר לה שיולד בניסן‪ ,‬אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה‪,‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ותמיד הרגיש מיד התעוררות‬ ‫תנא אותה שנה מעוברת היתה‪ .‬וידוע שמעשה דאבימלך עם שרה היה בפסח‪ ,‬כדכתיב בהגדה דנת מלך‬ ‫עצומה‪ ,‬והחל לחקור מה נשתנה מקום זה‬ ‫גרר בחצי הלילה‪.‬‬ ‫משאר מקומות בבי ת המדרש‪ .‬עד שמצא‬ ‫ובריש פרשת תולדות פירש״י לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬צר קלסתר פניו של‬ ‫אחד הזקנים המופלגים שאמר לו‪ ,‬ש מ קובל‬ ‫יצחק דומה לאברהם ע״כ‪ .‬והנה אם מעשה דאבימלך היתה בניסן והיתה שנה מעוברת כנ״ל‪ ,‬ויצחק נולד‬ ‫בידו שכא שר רבינו הגר׳׳א היה בגלו ת‪ ,‬היה‬ ‫רק בניסן שאחרי זה‪ ,‬א״כ למה היה צריך לצור קלסתר פניו כאברהם כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה‬ ‫ב עירנו ויל קו מיר וי שב על מקום זה בבי ת‬ ‫שרה‪ ,‬הלא כשנולד יצחק עברו כבר י״ג חודש ממעשה דאבימלך‪ ,‬אלא על כרחך צ״ל שההריון יכול‬ ‫המדרש‪ ,‬וזהו ההתעוררות הגדולה לכל מי‬ ‫לימשך י״ג חדשים‪ ,‬ומשו״ה היה צריך לצור קלסתר פניו כאברהם שלא יאמרו וכו'‪ ,‬וא״כ התינוק שנולד‬ ‫שיו שב על הספסל הזה‪.‬‬ ‫באיטליה כשר בלי פקפוק‪ .‬והציע הדברים לפני חכמי העיר פרנקפורט וקלסוהו‪ ,‬והסכימו אתו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫(משנת חבר לרבי יצחק אייזיק חבר‪ ,‬בקונטרוס‬ ‫(תפארת צבי (אמסטרדם תקט״ו) לרבי צבי הירש מלוציק)‬ ‫שבסוף הספר)‬ ‫ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית ה' את העיר‪( .‬יט יד)‬ ‫*בפסוק שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמיה ב) כתב בילקוט שמעוני‪ ,‬אמר הקב״ה שמעו דברי תורה עד שלא‬ ‫תשמעו דברי נבואה‪ ,‬שמעו דברי נבואה עד שלא תשמעו תוכחות‪ ,‬שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו‬ ‫דברי קנטורין‪ ,‬שמעו מהחיים עד שלא תשמעו מן המתים ע״כ‪.‬‬ ‫ונראה דהכוונה שאם היו שומעים דברי החיים מן המוכיחים המכריזים מי האיש החפץ חיים‪ ,‬אז לא היו‬ ‫רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל‬ ‫באין המתים ומבהלין אותם ומודיעין להן הגזירות מלמעלה‪ ,‬כאשר באזני שמעתי וכולם שמעו וראו בשנת‬ ‫אחז׳׳ת (תט׳ז לפ׳ק) כשהייתי בן ח׳ שנה‪ ,‬שהמתים היו בוכים ומיללים ברחובות ובשוקים ובבתי כנסיות נתנו‬ ‫‪ -‬כ״ט חשון תרי״ג ‪-‬‬ ‫קולם‪ ,‬והודיעו מגזירות רעות שיהיו‪ ,‬והקטנים שמתו היו יושבים תחת הארון קודש‪ ,‬והיו מיללים ועוטפים ידיהם‬ ‫המקובל הגדול רבי יצחק אייזיק חבר זצ׳׳ל‬ ‫על ראשיהם על הצרות שיבואו‪.‬‬ ‫נולד ב שנ ת תקמ״ט ב עיר הורודנ א לרבי‬ ‫(שם יעקב (זאלקאווא תע״ו) לרבי יעקב מזלאטאווי מו״צ בלובזענץ‪ ,‬בהקדמת המחבר)‬ ‫יעקב חבר שהיה חתנו של רבי יצחק‬ ‫(א‪.‬ה‪ .‬ממה שאמר שהקטנים שמתו היו מיללים ועוטפים ידיהם על ראשיהם על הצרות שיבואו‪ ,‬משמע שראו את המתים‬ ‫מאמדור‪ .‬היה תל מידו ש ל הגה״ק רבי מנחם‬ ‫בגוף ובנפש‪ ,‬והוא ענין נורא)‬ ‫מנדל משקלוב מגדו לי תל מידי הגר״א‪ ,‬ש ע ל‬ ‫כל שומע יצחק לי‪( .‬כא ו)‬ ‫רבו זה נאמר שהיה אהוב ל ר בו הגר״א‪,‬‬ ‫שמעתי מאדוני מורי ורבי הגאון הגדול המפורסם מהור״ר גבריאל זצ׳׳ל כשהיה אב״ד ור״מ בק״ק ניקלשבורג‪,‬‬ ‫שגילה לו סודו ו מצפוני לבו בעת שמחת‬ ‫והרימותי ידי לאל עליון שכוונתי לדעת הגדול הדור כמוהו‪ ,‬שמצינו ברש״י ובמדרשים (תנחומא בראשית)‬ ‫נפ שו (עליות אליהו)‪.‬‬ ‫שליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬צייר הקב״ה קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬ואמרו‬ ‫כבר מגיל י״ד התקרב ל ר בו הק' רבי מנחם‬ ‫הכל אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬אמנם זה היה לכל הרואהו‪ ,‬אבל מי שלא ראה אותו עמד בליצנותו‪ ,‬וזהו‬ ‫מנדל‪ ,‬שפתח לו מכמני התורה ואוצר כל‬ ‫שאמרה שרה כל השומע יצחק לי‪.‬‬ ‫כלי חמדה גנוזה‪ ,‬ומסר לו סודות סתרי‬ ‫(נחלת יעקב (אמסטרדם תפ״ד) לרבי יעקב אברהם מלייפניק)‬ ‫מרכבה ו רזין ד אוריי ת א ש קיבל מר בינו‬ ‫ועתה השבעה לי באלהים הנה וגו׳‪ ,‬ויאמר אברהם אנכי אשבע‪( .‬כא כד)‬ ‫הגר״א‪ .‬ב שנ ת תקס״ח בהיות ר' יצחק‬ ‫מאמר אנכי אשבע משולל ההבנה‪ .‬ופירש הרב״ע ז״ל שבכמה אגדות דורשים ז״ל שאנכי הוא כינוי לדבור‬ ‫אייזיק בן י״ט‪ ,‬עלה ר בו הרמ״מ ל ארץ‬ ‫אנכי ה' אלהיך‪ .‬והנה אבימלך היה לו ע״ז חקוקה על ידיו‪ ,‬ואמר לאאע״ה השבעה לי באלהים הנה דייקא‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬תל מידו רבי יצחק כהנא מספר‬ ‫היינו במקום ע״ז שבבשרו‪ ,‬ואאע״ה השיב לו שאינו נשבע באותה ע״ז כ״א באנכי ה' אלהיך‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫בשמו‪ ,‬שהוא עסק בתורת האריז׳׳ל והגר׳׳א‬ ‫אנכי אשבע‪ .‬והוא מ״ש אבימלך וגם אנכ״י לא שמעתי בלתי היום‪.‬‬ ‫שלושים שנה ברציפות‪ ,‬וכן עסק במ שנת‬ ‫(נאות יעקב (איזמיר תקכ״ז) לרבי יעקב ישראל אלגאזי בעל ארעא דרבנן)‬ ‫הרמח״ל‪ ,‬וב ספרו 'פתחי שערי ם' הוא‬ ‫מ שלב מתורת שלושתם‪ .‬רבי יצחק אייזיק‬ ‫וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה‪( .‬כב יג)‬ ‫חיבר למעלה משלושים וחמש חיבורים‬ ‫וקשה‪ ,‬איך הקריב אברהם אבינו את האיל‪ ,‬הלא אילו של אברהם אבינו נברא בערב שבת בין השמשות‬ ‫והחידושים‬ ‫ובנסתר‪,‬‬ ‫בנגל ה‬ ‫נפלאים‬ ‫כדאיתא במשנה דאבות (פ״ה מ״ח)‪ ,‬וא״כ הויא ליה קרבן זקן‪ ,‬ואיתא במשנה דבכורות (פ״ו מי״ב) שאחד מן‬ ‫שלו נדפ סו בתוך הש״ס וילנא‪ .‬בגי ל‬ ‫המומים בבהמה הוא זקן (עי' זוה״ק קכ‪.):‬‬ ‫צעיר התמנה לרבנו ת בעייר ה פרזוו ע‪,‬‬ ‫ויש ליישב ע״פ מה דאיתא בגמ' (ב״מ פז‪ ).‬עד אברהם לא היה זקנה‪ ,‬ולכן היו אברהם ויצחק דומין זה‬ ‫ואחר כך שימ ש ברבנו ת בערים ראזינאי‪,‬‬ ‫לזה‪ ,‬ומי שביקש לדבר עם אברהם דיבר בטעות עם יצחק‪ ,‬ומי שביקש לדבר עם יצחק דיבר בטעות עם‬ ‫שנו תיו‬ ‫וב ארבע‬ ‫טיקטין‪,‬‬ ‫וולקוביסק‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬עד שבא אברהם וביקש רחמים והוה זקנה‪ ,‬שנאמר (בראשית כד‪ ,‬א) ואברהם זקן בא בימים‪ .‬ולפי‬ ‫האחרונות כיהן ברבנו ת סובאלק‪ ,‬ובהיותו‬ ‫זה אתי שפיר‪ ,‬דבשעת העקידה עדיין לא היה זקנה בעולם‪ ,‬וזה שייך גם בבהמות וחיות‪ ,‬וא״כ אותו איל‬ ‫בן ששים ו ארבע שנה נלב״ע ביום כ״ט‬ ‫לא היה זקן כלל‪ ,‬ושפיר היה כשר להקרבה‪ .‬וי״ל דלכן רץ האיל לאברהם בעקידה‪ ,‬כדי שיקריבו לפני‬ ‫שיתפלל על הזקנה כדכתיב בסמוך‪ ,‬דאז יהיה נפסל להקרבה‪.‬‬ ‫בחשון ב שנ ת תרי״ג‪.‬‬ ‫(מנחת יהודה)‬ ‫להערות והארותולהשגת ספרי המחכר הרב נחמיה הערץ‪£:‬ל׳ ‪x 5 7 8 5 1 6 9 @ g m ail.co m 054-844-1229‬‬ ‫בס״ד‬ ‫י ^ י י ‪ /‬י העיד■‪-‬‬ ‫ב ארץ הקוד ש‬ ‫' ®‪ ®S4-84-833*1‬־‬ ‫עי דו בין‬ ‫תי קו ני‬ ‫עיון ‪ I‬שי ™® | כשרות‬ ‫‪I‬‬ ‫גליץ שאלות הלכתיות‬ ‫‪I‬‬ ‫ננדיקתהעידוגים השכונתיים‬ ‫ימת‬ ‫המתחדשות מידי שמע‬ ‫ופגשנו אותו מתנדנד מהרוח כמו דלת פתוחה בשטח פתוח‪ .‬זה היתה‬ ‫הרבה כוללים התחילו בלימוד עירובין‬ ‫הדגמה להלכה הכתובה בגט׳ לדעת המשנ״ב‪ ,‬קצת שמחנו למצוא דוגמא‬ ‫בחודש זה התחילו רבים מציבור האברכים ללמוד מסכת עירובין במסגרת‬ ‫חדשה‪ ,‬צילמנו אותו‪ ,‬ולאחר מכן אברך שהשתתף בבדיקה לקח אזיקונים‬ ‫הכולל‪ ,‬למעלה מאלף אברכים עוסקים בימים אלו בסוגיות העיוניות של‬ ‫וקשר גם את הצד השני כדי להכשירו‪.‬‬ ‫עירובץ‪ ,‬בהגדרת מבוי‪ ,‬לחי‪ ,‬קורה‪ ,‬ועוד עשרות מושגים שהיו בעבר מסורים‬ ‫לחי מחתיכת גגון גלי האם נחשב פתחי שימאי‬ ‫למעט‪ ,‬כיום עם ריבוי עולם התורה גם סוגיות אלו נלמדות בהתלהבות‬ ‫בסיור בעירוב בעיר אחרת‪ ,‬ראינו לחי מאולתר ומקורי עם נידון בנושא‬ ‫ובשמחה‪ ,‬בעיון ובהרחבת‬ ‫אחר‪ ,‬בצורה שאין בה הכרעה ברורה‪ .‬עירוב זה היה בשכונה עם ציבור חרדי‬ ‫מתוך כך רבים רוצים לשמוע ולראות הלכות מעשיות הנוגעות ללימוד‪,‬‬ ‫גדול‪ ,‬ובצורת הפתח בקצה השכונה היה עמוד גבוה ולפניו שתי לחיים זה על‬ ‫ולהשתתף בשיעורים המלמדים את ההלכות ולראות בסיורים בשטח את‬ ‫זה‪ .‬כנראה שבלחי הראשון היתה בעיה במיקום שלו‪ ,‬והעמידו לפניו לחי‬ ‫קיום הדברים‪ .‬בימים אלו יצאנו לשטח עם כמה אברכים מלומדי השיעורים‬ ‫מחתיכת גגון גלי‪ ,‬כמו גגון של מרפסת סוכה‪ ,‬בצורה שהפסים נמצאים‬ ‫לבדוק במקומות שונים שהציבור מבקש לדעת עליהם‪ .‬מבין הדברים שראינו‬ ‫במאוזן‪ .‬והנה בזה יש שאלה מדין פתחי שימאי‪ ,‬על פי מה שכתב הפרי‬ ‫היו הרבה דוגמאות להלכות רבות‪ ,‬למרות שהלחי והקורה שכתוב בגמי אין‬ ‫מגדים המובא בשעה״צ(סי׳ שס״ג ס״ק י״ט) שאם עושה לחי מחתיכת קרש‬ ‫לנו כיום‪ ,‬כמבואר ברמ׳׳א(סי׳ שס״ג סכ״ו) שאין לרחובות של זמננו דין מבוי‪,‬‬ ‫שיש בו חיפופין [בליטות]‪ ,‬אפילו שהוא נעשה בצורה כזו‪ ,‬לא מהני לצורת‬ ‫וכפי שהארכנו בספק ״פתח העירוב" שם לבאר את הטעם וההגדרה של דין‬ ‫הפתח לדעת התוספת שבת דהיינו לשיטה האוסרת לחי שהוא פתחי‬ ‫מבוי לדעת המג׳׳א [שאין חצרות ובהם שני בתים]‪ ,‬ודעת החזו׳׳א [שהחצרות‬ ‫שימאי‪ ,‬שהיא דעת התו״ש‪ ,‬ולא כדעת המקור חיים]‪ ,‬אין לעשות לחי מדבר‬ ‫של זמנינו אנים כחצרות של חז׳׳ל שהיו משמשים לדיורים]‪ ,‬וכפי שנלמד‬ ‫שיש בו בליטות לפ״ז לחי כזה אינו כשר לכתחילה‪ .‬אלא יש להחליפו ללחי‬ ‫במסגרת השיעורים אבל יש לנו את הלחי של ימינו שהוא עמוד של צורת‬ ‫חלק וישר‪.‬‬ ‫הפתח‪ ,‬ויש בו עוד יותר דינים והלכות מלחי של מבוי‪ ,‬כגון שיהיה מכוון תחת‬ ‫יש חילוק באיזה צורה מעמידים את הגגון‬ ‫החוט‪ ,‬שלא יהיה פתחי שימאי‪ ,‬שיבלוט כנגד הרשות‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫אבל לכאורה יש אופן שאפשר להשתמש גם בגגון כזה ללחי‪ ,‬אם‬ ‫מה הבעיה הגדולה בעמוד שהברזלים מחוברים בצד‬ ‫מעמידים אותו בצורה שהפסים מאונכים‪ ,‬דהיינו מלמעלה למטה‪ ,‬ואז החוט‬ ‫באחד מהישובים שביקרנו הגענו לשער הכניסה‪ ,‬שהיה בו צורת הפתח עם‬ ‫שעובר על הלחי בהכרח עובר על אחד מהפסים‪ ,‬או על אחד מהשקעים שבו‪,‬‬ ‫שני עמודים‪ ,‬אלא שראשי העמודים היו משונים מאוד‪ ,‬לא היה מעליהם וי‬ ‫אבל הוא פס ישר מלמעלה למטה‪ ,‬ובאותו קו‬ ‫מסודר‪ ,‬אלא כמה ברזלים מולחמים מהצדדים‪ .‬בצורה כזו קיים חשש גדול‬ ‫שתחת החוט שה‪ 1‬א בעצם העמוד של הפתח‪ ,‬אין ■ ‪H‬‬ ‫שהחוט לא יהיה מעל העמוד ויפסל‪ ,‬אלא שהדבר תלוי איך האחראי שמתקן‬ ‫בליטה המשנית את צורתו‪ ,‬וא״ב אין בו דין פתחי ‪I‬‬ ‫את החוט יקשור אותו‪ ,‬שאם יקשור אותו אל ברזל בצד האחורי שכנגד‬ ‫שימאי‪[ .‬י״א שאמנם הקו שתחת החוט הוא עיקר | ן‬ ‫הפתח‪ ,‬אז החוט יעבור על העמוד‪ ,‬ואע׳׳פ שהוא קשור אח״כ לצד של העמוד‬ ‫העמוד של צורת הפתח‪ ,‬אבל לגבי פתחי שימאי ‪9 J J H‬‬ ‫הוא כשר‪ ,‬כיון שעובר על גביו‪ .‬אבל‬ ‫מסתכלים על הצורה של כל הלחי‪ ,‬אם היא כדרך ‪3‬‬ ‫אם מחוסר שימת לב יקשור אותו אל‬ ‫הפתחים‪ .‬ומ״מ גם לפ״ז יש לדון להכשיר‪ ,‬וצ״ע]‪] ,‬‬ ‫אחד מהברזלים שבצד של חלל‬ ‫הנה מדין זה למדנו שיש לשים לב כאשר ‪1‬‬ ‫הפתח או בצידי העמוד‪ ,‬הרי החוט‬ ‫מאלתרים לחי מגגון או מפח איסכורית של אתר ך‬ ‫יהיה כולו מהצד ויפסול את העירוב‪.‬‬ ‫לחימחת'כת גל'‬ ‫‪J‬‬ ‫ואפילו כשיקשור מאחורי העמוד יש‬ ‫בליטות ואולי בכלל כדאי שהאחראי לא יצטרך‬ ‫חשש שהחוט יחליק לצד אם משהו‬ ‫לאלתר לחיים מגרוטאות שהוא מוצא‪ ,‬אלא יעשה לחיים מברזל טובים‬ ‫ראש עמוד משונה עם ברזלים מהצד והחוט מעל העמוד ידחוף אותו לצד‪ ,‬כגון אנטנה של‬ ‫וחזקים‪ .‬אלא שהדבר הזה כבר תלוי בנו‪ ,‬המשפחות שמשתמשות בעירובים‬ ‫משאית גבוהה‪ ,‬או אפילו הרוח אם‬ ‫ונהנות מידי שבת שיוצאים עם הילדים‪ ,‬שאנחנו נבוא מעצמינו לאחראי‪,‬‬ ‫החוט לא יהיה מתוח‪ .‬לכן יש להקפיד תמיד שהראש יהיה בצורה טובה‪.‬‬ ‫נתמוך ונשלם את ההוצאות הרבות שהוא צריך להשקיע בשבילנו‪ ,‬בלי‬ ‫ועכ׳׳פ כעת זה היה בצורה שהחוט קשור אל אחורי העמוד ועובר על העמוד‬ ‫לחכות עד שהוא יודיע שהוא צריך עזרה דחופה‪ ,‬כך נוכל לעשות שהעירוב‬ ‫בצורה כשרת ועכ״פ ראינו הדגמה איך לא לעשות את ראש העמוד‪ ,‬והסברנו‬ ‫יהיה חלק וישר‪ ,‬וגם בבדיקה הוא ימצא מהודר‪.‬‬ ‫את חשיבות הענין‪.‬‬ ‫בעירובי המושבים מקילים הרבה אבל צריך כשרות‬ ‫דוגמא ללחי שאינו עומד ברוח ורק מתנדנד‬ ‫יחד עם הבדיקות בעירובי השכונות החרדיות המתאמצים לעשות את‬ ‫למטה באותו עמוד‪ ,‬היה לנו עוד הדגמה להלכה שלא מצאנו אותה כמעט‬ ‫העירובים עם כל ההידורים והשיטות השונות מוקד העירוב פועל גם עם‬ ‫במקומות הרבים שעברנו‪ .‬השו׳׳ע (סי־ שס״ג ס׳׳ו) כותב‪ ,‬לחי דאי נשיב ביה‬ ‫העם שבשדות‪ ,‬עם העירובים במושבים המתמודדים עם קשיים בתחזוקה‪,‬‬ ‫זיקא לא קאי‪ ,‬לא חשיב לחי‪ .‬וכתב‬ ‫ועושים הרבה קולות אלא שגם אחרי הקולות צריך שיהיה מינימום כשרות‬ ‫המשנ׳׳ב (ס״ק כי) שדין זה הוא גם‬ ‫שיש שיטות שסוברות להכשיר‪ ,‬ולא בצורה שהיא פסולה‪ ,‬שלצערינו זה קורה‬ ‫בלחי של צורת הפתח‪ ,‬״ואפילו אין‬ ‫לא מעט בישובים שאין בודק חיצוני מומחה‪ ,‬למרות שיש בודק מתוך הישוב‪.‬‬ ‫החח מפילו לארץ‪ ,‬אלא מנידוי‪ .‬כידוע‬ ‫אחד מהמקומות האלו פגשנו בימים אלו בפעם השניה‪ ,‬לאחר שלפני‬ ‫דעת המג״א והמשנ״ב שהנדנוד פוסל‬ ‫ארבע שנים מסרנו להם את הנחיצות לתקן את העירוב בכמה מקומות כעת‬ ‫אפילו שהלחי נשאר תחת החוט‪ ,‬ובזה‬ ‫ראינו התקדמות‪ ,‬אך לא כזו שעושה שהעירוב יהיה במינימום כשרות‬ ‫החזו״א חולק להקל‪ ,‬שאינו נפסל‬ ‫עמוד מבזנט שגבוה מהקרקע‪ ,‬והשלמתו עם מקל מטאטא‬ ‫אלא אם הרוח מפילו או מזיזה אותו‬ ‫בכניסה לישוב ממש‪ ,‬יש עמודים של עירוב גבוהים‪ ,‬ואחריהם עובר החוט‬ ‫למצב שנפסל‪.‬‬ ‫לעמודים נמוכים הנקראים בזנטים‪ ,‬כעמודי הגדרות המזוגזגים‪ .‬והנה מלבד‬ ‫היו פעמים שמצאנו לחי שאינו מחובר ויכול ליפול ברוח‪ ,‬אבל לא מצאנו‬ ‫מה שיש לדון בזיגזוג שיש להם האם נחשב פתחי שימאי [לפי דברי הפמ״ג‬ ‫לחי מתנדנד ברוח נדנוד משמעותי בלי חשש שיפול‪ .‬כאן היתה לנו דוגמא‬ ‫שהובא לעיל]‪ ,‬יש גם קושי גדול להקפיד שהחוט יהיה על גביו ולא מהצד‪ ,‬כי‬ ‫לכך‪ ,‬הלחי היה מחובר בצד אחד עם חוט ברזל‪ ,‬ובצד השני היה משוחרר‪,‬‬ ‫שקיים בעוד חשמל מבטון]‪ ,‬ולכן צריך לכל כבל לחיים תחתיו‪ .‬במקום‬ ‫אץ להם ראש רחב לחבר עליו וי וכדומה‪ ,‬אלא החיבור ת ™ מהצד‪ ,‬וצריך‬ ‫הראשון הנציג הגיע עם האחראי לעמוד החשמל ואינו רואה לחי כלל‪ .‬הוא‬ ‫להק™ בכל מקום שהחוט יעבור על העמוד וירד לצד הנגדי‪ ,‬ואכמ׳׳ל‬ ‫שואל את האחראי איפה הלחי‪ ,‬והאחראי משיב בתמימות שפעם היה שם‬ ‫בישוב הזה הצליחו לשים את החוט מעל העמוד‪ ,‬אבל היתה בעיה אחרת‬ ‫לחי‪ ,‬וכנראה אנשים לקחו אותו למנגל‪ .‬הנציג ממשיך לחכות להמשך‬ ‫שלא חשבו עליה‪ ,‬שחיברו את הבזנסים‬ ‫התשובה‪ ,‬כלומר ומה עשית אחרי שלקחו את הלחי‪ ,‬אך התשובה לא הגיעה‪.‬‬ ‫למעקה הבטיחות שבקצה הכביש והגביהו‬ ‫כביכול הספיק שפעם היה לחי‪.‬‬ ‫אותם מהקרקע כדי שהחוט יהיה קצת מעל‬ ‫הנציג ראה שזה לא נקרא עירוב עירוני‪ ,‬פשוט אין כלום‪ ,‬והוא החל מיד‬ ‫גובה אדם ולא יתקעו בו אם יעברו תחתיו‪,‬‬ ‫באילתור דברים שיעשו לפחות משהו לשבת הקרובה‪ ,‬והשקיע כמה שעות‬ ‫אלא שאם כך שהעמוד פסול‪ ,‬לצורת הפתח‪,‬‬ ‫יחד עם האחראי שג׳׳כ התמסר לתקן‬ ‫כי העמוד צריך להתחיל מהקרקע‪ ,‬ואם הוא‬ ‫יחד איתו‪ ,‬והעמידו לחיים ממה‬ ‫גבוה ג׳ טפחים נחשב מחיצה תלויה‪ ,‬כמבואר‬ ‫העמידו‬ ‫במקום הזה‬ ‫שמצאו‪.‬‬ ‫בשרע(סימן שס״ג ס״ז וסי׳י)‪.‬‬ ‫משטחים‪ ,‬שאמנם אינם לכתחילה כי‬ ‫הרב של הישוב קיבל את הדבר‪ ,‬והורה‬ ‫הם לא שלמים ונכללים בהגדרה של‬ ‫לאחראי לתקן ע”י שישלים תחת העמוד‬ ‫פתחי שימאי‪ ,‬אך בדיעבד יש מכשירים‬ ‫הבזנט עד הקרקע‪ .‬בבדיקה שנערכה בימים‬ ‫[כאשר הפסים שוכבים במאוזן‪ ,‬ולא‬ ‫אלו התברר שהתיקון המיוחד היה על ידי שהוסיף מקל מטאטא צמוד‬ ‫כשהם במאונך‪ ,‬כמ׳׳ש במק״א ‪I‬‬ ‫לבזנט‪ ,‬שהוא כביכול ממשיך את העמוד עז־ לקרקע‪ .‬אבל דבר זה אינו‬ ‫ואכמ״ל]‪,‬‬ ‫מכשיר את העמוד‪ ,‬כיון שהוא מחובר לצד של הבזנט‪ ,‬ואין החוט מעליו‪.‬‬ ‫הם המשיכו במסירות עד השקיעה‪ ,‬אך לאחר כמה שעות שקעה השמש׳‪,‬‬ ‫דהיינו החוט אינו מעל המקל מטאטא הנוסף בצד‪ ,‬וולא יעזור לומר שהבזנט‬ ‫ולא היו יכולים להמשיך‪ ,‬והשאירו לאחראי את התפקיד שלו לדאוג לתיקון‬ ‫הוא המשך למטאטא‪ ,‬כי גם הבזנט הוא מהצד של המקל‪ ,‬ויוצא שהמשקוף‬ ‫העירוב לבד‪ .‬בשבוע הזה הצענו להם פתרון שיעקוף הרבה מהדברים‬ ‫אינו מעל העמוד התחתון‪.‬‬ ‫הבעייתיים ע״י הוספת כמה עמודים חדשים‪ ,‬אך עדיין יש צורך בתיקונים‬ ‫הסתמכו על כבל חשמל לאחר שהלחי נעלם‬ ‫רבים כדי שיהיה כשרות לעירוב‪ ,‬ויתן ד שנזכה שבקרוב יהיה עירוב בישוב‬ ‫בהמשך הבדיקה הסתמכו על כבל חשמל שיורד במורד הגבעה‪ ,‬אלא‬ ‫הזה‪ ,‬להציל אלפי יהודים מחילול שבת‬ ‫שכידוע כל הכבלים הם מהצד של העמודים ולא מעליהם [מלבד סוג אחד‬ ‫‪ 2‬י * ב י י‪ 8‬ג ד ?‬ ‫‪£‬‬ ‫כ ש ר א י ‪ 8‬סו ‪? 5‬‬ ‫‪ ni‬בשום‬ ‫חטרטו!‬ ‫ה יד יעה ה יב‪ 1‬ח ותר‬ ‫ל ט ל ט ל‬ ‫‪inn‬השן ‪m‬אתהחוש‬ ‫בימים אלו נפתח מחזור חדש‬ ‫ללימוד הלכות עירוכין למעשה‬ ‫כמסלול הכשרת‬ ‫״מפקח עירוב״‬ ‫קורם מעשי עם מצגות ותמונות מהשטח‬ ‫עם נסיון רכ עם אלפי תלמידים‬ ‫השיעורים יימסרו ע״י‬ ‫הגאון רכי משה אנגלרד שליט״א‬ ‫יו״ר מוקד העירוב‬ ‫השיעורים יתקיימו בכמה ערים בארץ‬ ‫בירושלים כימי ראשון ‪ /‬בבני ברק כימי חמישי ‪ /‬וכן בחדרה‪ ,‬עפולה‪ ,‬ועוד‬ ‫עם סיורים בעירוב השכונתי‪ ,‬ובעירוב בי שוב‬ ‫זו ההזדמנות שלך!‬ ‫הלבה‬ ‫לי מוד‬ ‫לקחת את הלימוד צעד קדימה‬ ‫ופרקטיקה‬ ‫מ קיר‬ ‫עזי עו רי ם ■ ®‬ ‫להעמיק את הידיעה‪ ,‬לרכוש כלים מעשיים‬ ‫תעודות‬ ‫סיכומים ‪2‬‬ ‫‪ g m‬סיורי‬ ‫ולהפוך את הנלמד להלכה למעשה!‬ ‫הסמכה‬ ‫ומבחנים‬ ‫‪ S H‬עוטח‬ ‫‪/02-313-264‬קח־‪12233‬‬ ‫לפרטים ולהרשמה‪055-678-3323 0 :‬‬ ‫ניתן לקבל את העלון ב‬ ‫ניתן להירשם גם ב״נדרים פלוס״‪ ,‬בקופת ״מוקד העירוב״‪.‬‬ ‫ניתן לרטט ®יעודים דיגיטליים בעירובין ובתחומיז‪ ,‬בהקלטה או במייל‪ .‬פרטים אצל הנציגים‪.‬‬ ‫ב ס"ד ג ליון ‪ 311‬ויר א ת שפ"ז‬ ‫ג ליון זה מתפרסם ב' קו בץ ג ליונו ת׳‬ ‫קדושת בתי מקדש מעט‬ ‫בהכוונת הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט"א‬ ‫רב בית הכנסת לדרמן ושכונת רמת אהרן ב״ב‬ ‫ג ליון זה נו עד לחזק את שמיר ת קדו שת בית הכנסת ו ת פילו תיו‪ .‬ה מעיין בו בשעת התפילה הרי זה ר ח"ל כמעיד עדו ת שקר‬ ‫'היתכן כי בית קדוש כזה ישאר שומם ויפסק ממנו מעיין הקדושה‬ ‫המשכן׳ כמשפטו‪ ,‬וכי יש משפט לעצים‪ ,‬אלא קרש שזכה להניתן בצפון ינתן‬ ‫דברי חיזוק בעניין שמירת קדו שת בי ת הכנסת מאת הגאון רבי צבי‬ ‫בצפון בדרום ינתן בדרום‪ .‬הרי אנו רו אין שבתוך הקדושה עצמה יש חילוק בין‬ ‫פסח פראנק זצוק"ל( שו״ ת הר צבי אור״ח סימן פ״ד) וז"ל‪:‬‬ ‫צפון לדרום במדרגות קדושתם‪ ,‬שוב אין לשלול אותו הזכות מהקרש שזכה‬ ‫להיות בצפון ולהורידו ממדרגתו להעמידו בדרום‪ ,‬אף שבאמת גם דרום בכלל‬ ‫ע״ד ששאלתני לתת לו ביאור על מאמר חז״ל במגילה (כט‪,‬א) עתידין בתי‬ ‫הקדושה‪ ,‬אלא מפני שיש קצת מיעוט במדרגת הקדושה אין להוריד מקרש זה‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות שבחו״ל שיקבעו בא״י‪ ,‬האם א"א לבנות ב א"י בתי‬ ‫אף מקצת מדרגה ועיין בחולין (דף צא) עלי יניח צדיק‪.‬‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות עד שנצטרך להביאם מחו״ל?‬ ‫הנה כדי לקרב הבנת המאמר צריך להעתיק את המאמר בשלמותו וזה יפיץ‬ ‫ומעתה בנוגע לשאלתך‪ ,‬בתי כנסיות ובתי מדרשות הם בכלל מקדש מעט‪,‬‬ ‫אורה על פני דבריהם הקדושים‪ ,‬כי לא ח׳׳ו מצד חסרון בתי כנסיות ובתי‬ ‫וכדאמרינן שם במגילה על הפסוק ׳ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו‬ ‫מדרשות יביאו אותם מחו״ל לארץ‪ .‬וז״ל הגמ' במגילה (כט‪,‬א) ‪ :‬תניא ר׳׳א‬ ‫שם׳‪ ,‬אמר רב שמואל ב״ר יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל‪ ,‬וכן‬ ‫הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא״י שנאמר‬ ‫על הפסוק 'ה' מעון אתה היית לנו'‪ ,‬אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וא״כ‬ ‫׳כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא׳ והלא דברים ק״ו ומה תבור וכרמל שלא‬ ‫כשנזכה לראות בשוב ה׳ שבות עמו ושבו בנים לגבולם ואנחנו פה נברך בשמחה‬ ‫באו אלא ללמוד תורה לפי שעה נקבעו בא״י‪ ,‬בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫ברוך מציב גבול אלמנה‪ ,‬ואלה בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא פסק מהם‬ ‫שקורין בהם ומרביצין בהם את התורה כולה עאכ״ו עכ״ל הגמרא‪.‬‬ ‫קול תורה ותפלה‪ ,‬ונהרות דמעות נשפכו שמה כמים לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫וכאשר נשים לב לק״ו זה שדרשו‪ ,‬הרי מיד מבואר שאין הטעם מפני חסרון‬ ‫ובודאי יש כמה בתי מדרשות ששרתה שם השכינה מרוב קדושה שהיתה‬ ‫בביהכ״נ‪ ,‬ד אין זה נלמד מכח ק״ו‪ ,‬ו אין במשמעותו ק״ו שיכריח לנו ידיעה זו‬ ‫שם מאלה שהמיתו עצמם באהלה של תורה והקריבו את חייהם על מזבח‬ ‫שיהיה חסרון בביהכ״נ אלא ודאי הענין כפשוטו‪ ,‬וע״ד שמצינו בכמה מקומות‬ ‫אהבת התורה וקיום מצותיה‪ ,‬היתכן כי בית קדוש כזה ישאר שומם ויפסק‬ ‫שהקפידה תורה שלא לשלול שום זכות משום נברא שבעולם‪ ,‬לא מיבעי‬ ‫ממנו מעיו הקדושה שהיה נובע בתוכו בכל יו ם?! הלא אבן מקיר תזעק על‬ ‫מהאדם המדבר שיש לו נשמה שכלית‪ ,‬אלא אפילו מן הדומם ג״כ‪ ,‬מפני שכל‬ ‫העדר הקדושה‪ .‬ולכן בורא כל עולמים המשפיע אך טוב וחסד לכל היצורים‬ ‫דבר שנעשה בו מצות התורה רוח קדושה חופפת על הדבר הזה ויש לו חיות‬ ‫אינו רוצה להפסיק את טובתו ומביא אותם ג״כ לארץ ישראל‪ .‬כדי שלא יקופח‬ ‫באיזה סוג שהוא‪ ,‬ואף שעניו זה נעלם מעינינו ‪ -‬עיני בשר‪ ,‬אבל הדבר ברור‬ ‫זכותם שכבר זכו להיות משמשי קדושה‪ .‬ובקיצור‪ ,‬מה שמביאים אותם זה לא‬ ‫שכל הבריאה אף הצומח והדומם מתענגים ויונקים שפע חיותם מנצוצי‬ ‫לטובתנו מפני חוסר בתי כנסיות‪ ,‬אלא לטובת הבתי כנסיות עצמן שלא יהיו‬ ‫הקדושה השורה עליהם‪ ,‬וזה דבר ידוע ג״כ‪ ,‬שהמעשים רעים ועונות ופשעים‬ ‫עשוקים ומרוחקים מהקדושה שכבר זכו להיות מרכבה להקדושה‪ ,‬אשר זה‬ ‫מביאים הרס וחורבן בכל הבריאה‪ ,‬ולהיפוך‪ ,‬מדה טובה מרובה‪ ,‬המעשים‬ ‫כל שפע חיותם וקיומם בעולם‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הטובים משפיעים שפע של חיים ואורה בכל הבריאה‪ ,‬וכמו שאמר המסילת‬ ‫חזינן מכל הנ״ל כמה קדושה יש לביהכ״נ כששומרים על קדושתו כראוי‪ ,‬יתן‬ ‫ישרים כי עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם‪.‬‬ ‫ה' ונזכה בס״ד לקדש כראוי את בתי הכנסיות בתי המדרשות‪.‬‬ ‫והרי מצינו שדרשו חז״ל (ירושלמי שבת פי״ב ה״ג) על הפסוק ׳והקמת את‬ ‫"הרי מי שמקבל ראיון אצל אדם חשוב‪ ,‬בודאי מכבה את הטלפון אשר בכיסו לפני שנכנס"‬ ‫ולא יתפלל לא במקום שיש לו דבר המבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו‬ ‫דברי חיזוק בענין 'חומרת החזקת פלאפון פתוח' בביהכ"נ‪ ,‬מאת הגאון רבי‬ ‫וכו׳ ע״כ‪ .‬ומובן מאליו‪ ,‬שמי שיש אצלו מכשירים הנ״ל בעת התפילה‪,‬‬ ‫יהודה טשזנר שליט"א אב"ד אופקים מספרו 'שערי תורת הבית' וז"ל‪:‬‬ ‫ומצלצלים וכו׳ שלא יכול לכוין בתפלתו‪ ,‬ואפילו בזמן שאינו מופרע מהם‪ ,‬הרי‬ ‫בתקופה האחרונה מרבים להשתמש בטלפון סלולרי [פלאפון] המצלצל או‬ ‫דעתו עליהם‪ ,‬שמא בכל רגע יצלצלו אליו‪.‬‬ ‫רוטט‪ ,‬וכתבו פוסקי זמננו שאיו להיכנס בהם לבית הכנסת או לבית המדרש‬ ‫וראה בשו״ע סי׳ צ״ו ס״א‪ ,‬שאסור לאחוז בידו בעת התפילה לא תפילין‪ ,‬ולא‬ ‫כשהם מופעלים‪ ,‬וכ״ש שלא לדבר בהם בתוך הבית המדרש‪ .‬וזה מכמה‬ ‫ספר‪ ,‬ולא מעות וכו׳ מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו‪.‬‬ ‫טעמים ‪ :‬א] זלזול בכבוד המקום הקדוש‪ .‬ב] ביטול כוונת התפילה לעצמו‪ .‬ג]‬ ‫והמשנ״ב הביא מהפמ״ג‪ ,‬שגם בעת אמירת ק״ש ופסוקי דזמרא אסור‪ .‬וכמו‬ ‫הפרעה לאחרים‪.‬‬ ‫כן המכשירים הנ״ל‪ ,‬מבטלים כוונתו‪ .‬ולפי״ז אפילו באופן שהפלאפון אינו‬ ‫מצלצל רק רוטט‪ ,‬גם זה אסור‪ ,‬דעכ״פ מפריע לו לכוונת התפילה‪.‬‬ ‫א] איתא בשו״ע או״ח (סי׳ קנ״א ס״א וס״ט) ‪ :‬בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫נוהגים בהם כבוד‪ ,‬ו אין נוהגים בהם קלות ראש ושיחה בטילה וכו׳ ע״כ‪.‬‬ ‫ג] ונוסף לכל הנ״ל‪ ,‬הרי מכשירים אלה מפריעים למתפללים האחרים‪,‬‬ ‫ובודאי איו זה כבודם של בתי כנסיות ובתי מדרשות שעושים מהם מוקד‬ ‫שמסיח את דעתם ע״י הצלילים והזמזומים בשעת התפילה‪ .‬והרי קיי״ל‬ ‫לטלפונים‪ .‬והרי מי שמקבל ר איון אצל המלך או אפילו אצל אדם חשוב‪,‬‬ ‫(בסי׳ ק״ב ס״ד) שאסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ארבע אמותיו‪ ,‬וכתבו‬ ‫בודאי מכבה את הטלפון אשר בכיסו לפני שנכנס לדבר עם האדם הנכבד‪ ,‬כל‬ ‫האחרונים שאחד מהטעמים הוא שמבטל כוונת המתפלל‪ .‬ומכשירים אלה‬ ‫שכן שחייב לכבותו בהיכנסו לבית כנסת או לבית מדרש‪.‬‬ ‫מבטלים את הכוונה הרבה יותר מלעבור כנגדו‪ .‬וכן בבית המדרש‪ ,‬הצלצולים‬ ‫גורמים הפרעה וחוסר ריכוז מחשבה בלימוד‪ .‬והרי של בית רבן גמליאל לא‬ ‫ב] וזה לשון הטור ריש סי׳ צ״ח ‪ :‬המתפלל צריך שיכוין לבו שנא' 'תכין לבם‬ ‫היו אומרים ״מרפא״ [לבריאות] בבית המדרש משום ביטול ביהמ״ד(ברכות‬ ‫תקשיב אזנך'‪ ,‬פירוש שיכוין פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו‬ ‫נ״ג‪ ,).‬ונפסק להלכה בשו״ע (יו״ד רס״ו סי״ז)‪ .‬וק״ו לא להפריע ללימוד ע״י‬ ‫שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ ,‬ויעיר כוונתו ויסיר כל המחשבות‬ ‫הפעלת מכשירים אלה‪ .‬ואפילו אם יצא מה'בית מדרש' כשמקבל את הצלצול‬ ‫הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו‪ .‬ויחשוב כי אילו‬ ‫כדי לדבר בחוץ‪ ,‬אבל גם הצלצול לבד מפריע‪ .‬ודבר זה מזיק לרבים ומונע‬ ‫היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ולמחר בקבר היה מסדר דבריו‬ ‫אותם מקיום מצוה‪ ,‬שהוא הראשון מהכ״ד דברים המעכבים את התשובה‬ ‫ומכוין בהם יפה לבל יכשל‪ ,‬קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שצריך‬ ‫שמנה הרמב״ם רפ״ד מה׳ תשובה‪.‬‬ ‫לכוין את מחשבתו‪ ,‬כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל מחשבות הוא חוקר וכו׳‪.‬‬ ‫קדושת הפלורוסנטים של בית הכנסת ושאר דברים המטלטלין‬ ‫רק קדושת ביה