gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת שלום · Ateres Shulom — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: עטרת שלום · Ateres Shulom

שבוע: וירא (2026-10-26)

עטרת שלום · Ateres Shulom — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫י"ט מרחשון תשפ“ז‬ ‫שנה י"ח גליון תתכ"ט‬ ‫וַ ֵ ּי ָרא ֵאלָ יו הוי"ה ְּב ֵאלֹנֵ י ַמ ְמ ֵרא וְ ה ּוא י ׁ ֵֹשב ּ ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל ְּכחֹם ַהיּוֹ ם‪ .‬וַ ִ ּי ּ ָׂשא ֵעינָ יו וַ ַ ּי ְרא וְ ִה ֵּנה‬ ‫אתם ִמ ּ ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל וַ ִ ּי ׁ ְש ַּתח ּו ָא ְרצָ ה‪) .‬יח א‪-‬ב(‪.‬‬ ‫ׁ ְשל ׁ ָֹשה ֲאנָ ׁ ִשים נִ ָ ּצבִ ים ָעלָ יו וַ ַ ּי ְרא וַ ָ ּי ָרץ לִ ְק ָר ָ‬ ‫שמתגלים השלשה מיני חסדים בתפארת נצח והוד‪,‬‬ ‫הבורא עולם שנקרא גדול‪ ,‬כמ"ש )תהלים מח ב( 'גדול‬ ‫הקב"ה נתגלה לא"א בשלישי למילתו‬ ‫יהיה בכוחו לתקן ולהמליך את הקב"ה על שלשה‬ ‫ה' ומהולל מאד'‪ .‬אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר‬ ‫פרש"י‪ ,‬אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו‬ ‫איבריו שהם אזנים ועיניים וברית קודש‪.‬‬ ‫מעל עבדך שאמר לבורא עולם שימתין לו ויסייעהו‬ ‫היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪.‬‬ ‫לתקן את השני חלקים שיהיו ג"כ קדושים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ע"י שהמתיק הגבורות שבתנ"ה נעשה יחוד הוי"ה‬ ‫האדם צריך לקדש את חלקי אביו ואמו כחלק ה'‬ ‫אדנ"י‬ ‫ע"י מצות מילה נשלם אברהם בכל אבריו‬ ‫אפשר לפרש‪ ,‬עפ"י מש"כ אאמו"ר הגה"ק רבי‬ ‫וזהו שמרמז כאן התורה וירא אליו הוי"ה היינו ויר"א‬ ‫ולפי דבריו הקדושים אפשר לפרש עוד‪ ,‬דהנה‬ ‫שלום מקאמרנא זלה"ה בספה"ק מעשה שלום )ח"א‬ ‫בגי' ג"פ חס"ד עה"כ שהוא בחינת הוי"ה כנ"ל‪ ,‬שהם‬ ‫פרש"י בפרשת לך לך )יז א( וז"ל‪ :‬עה"פ 'והיה תמים'‬ ‫דף לז( וז"ל‪ :‬אפשר לפרש‪ ,‬עפ"י מה שאמרו חכמז"ל‬ ‫השלשה חסדים של תפארת נצח והוד שמתגלים ע"י‬ ‫ולפי מדרשו‪ ,‬התהלך לפני במצות מילה‪ ,‬ובדבר הזה‬ ‫)נדה נד‪ (.‬שלשה שותפים יש באדם‪ ,‬הבורא עולם שהוא‬ ‫מצות מילה‪ .‬באלני ממרא ממר"א בגי' פ"ר דינים‪ ,‬היינו‬ ‫תהיה תמים‪ ,‬שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום‬ ‫הראשון‪ ,‬ואביו ואמו‪ .‬ורוצה השם יתברך מהאדם‬ ‫שהמתיק את הדינים והגבורות ממה שהיה מקודם‬ ‫לפני‪ .‬דבר אחר‪' ,‬והיה תמים' עכשיו אתה חסר ה'‬ ‫שיעשה משני החלקים של אביו ואמו ג"כ קדושים כמו‬ ‫בתנ"ה‪ ,‬ע"י שהמשיך שם הג' חסדים‪ ,‬ועי"ז נעשה‬ ‫אברים‪ ,‬ב' עינים‪ ,‬ב' אזנים‪ ,‬וראש הגויה‪ ,‬אוסיף לך אות‬ ‫החלק שנתן בו הקב"ה‪ ,‬וזהו 'קדשים תהיו' )ויקרא יט ב(‪,‬‬ ‫היחוד של הוי"ה אדנ"י מספר איל"ן‪.‬‬ ‫על שמך‪ ,‬ויהיו מנין אותיותיך רמ"ח‪ ,‬כמנין איבריך‪.‬‬ ‫שתראה לקדש השני חלקים משלכם שיהיה קדש‪' ,‬כי‬ ‫קדוש אני ה' אלהיכם' כי החלק שלי השלישי בוודאי‬ ‫אברהם קידש את חמשת אבריו ע"י מידת החסד‬ ‫ה' המליך את אברהם גם על האברים שאינם ברשותו‬ ‫קדוש‪ ,‬ולכן צריך שיהיו כל השלושה חלקים בקדושה‪.‬‬ ‫וזהו ג"כ והוא ישב בחינת תיקון כמו 'ועשתה את‬ ‫של אדם‬ ‫צפרניה וכו' וישבה בביתך' )דברים כא יב‪-‬יג(‪ ,‬פתח האהל‬ ‫ועיין שם במפרשי רש"י‪ ,‬שכתבו שפירוש השני הוא‬ ‫אברהם תיקן את חלק אביו ואמו אחר המילה‬ ‫היינו האהל הוא בחינת ה' אחרונה משם הוי"ה שתיקן‬ ‫תוספת על דברי המדרש‪ ,‬וכמו שפירש הר"ן במסכת‬ ‫וכל זה ידע אברהם אבינו ע"ה שצריך לתקן ולקדש‬ ‫אברהם אבינו ע"י שקידש כל חמשת איבריו‪ ,‬ע"י כחם‬ ‫נדרים )לב‪ (:‬וז"ל‪ :‬שבתחילה המליכו הקב"ה על אבריו‬ ‫את השני חלקים של אביו ואמו‪ ,‬אבל קודם שנימול‬ ‫היום בחינת חסד כמ"ש )תהלים נב ג( 'חסד אל כל היום'‪.‬‬ ‫שהם ברשותו ליזהר מעבירה‪ ,‬אבל עיניו ואזניו של‬ ‫לא היה בכוחו לתקנו ולקדשו‪ ,‬רק כאשר זכה למצות‬ ‫ולפי"ז מובן למה הוסיף לו הקב"ה אות ה' בשמו‪ ,‬שהוא‬ ‫אדם אינם ברשותו‪ ,‬שהרי על כרחו יראה בעיניו ובאזניו‬ ‫מילה זכה לתקנם‪ ,‬ולכן בא הבורא עולם עם הפמליא‬ ‫ע"ש מה שיתקן ויקדש את ה' איבריו‪.‬‬ ‫ישמע‪ ,‬ולבסוף כשנמול המליכו הקב"ה אפילו על אלו‪,‬‬ ‫של מעלה לבקרו‪ ,‬וכמו שפירש רש"י לבקר את החולה‪,‬‬ ‫שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה‪.‬‬ ‫אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬יום שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא‬ ‫ע"י התיקון של ג' אברים נבראו ג' מלאכים‬ ‫הקב"ה ושאל בשלומו )בבא מציעא פו‪ ,(:‬ואז היה יכול‬ ‫ולכן וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים‬ ‫ע"י מצות מילה מתגלה החסדים של תנ"ה‬ ‫אאע"ה לתקן את השני חלקים של אביו ואמו‪.‬‬ ‫עליו היינו שהשלשה המלאכים נבראו ממה שתיקן את‬ ‫ומבואר ממרן האריז"ל )ע"ח שער אונאה פ"ג( שע"י‬ ‫השלשה איברים אזנים ועיניים וברית קודש‪.‬‬ ‫מצות מילה ופריעה‪ ,‬מתגלים כל השלשה חסדים‬ ‫אברהם ביקש מה' שיעזרהו לתקן את שני חלקיו‬ ‫של תפארת נצח והוד‪ ,‬שהם ג"פ שם הוי"ה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וזהו שאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים‬ ‫יום שלישי למילה נגד ג' האברים שתיקן‬ ‫ועוד מבואר שם )שער אריך פרק ה( שב' בחינות נצח‬ ‫נצבים עליו שהשלשה אנשים מרמזים לשלשה חלקים‬ ‫וזהו מה שרמזו חז"ל‪ ,‬אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬יום‬ ‫והוד דעתיק יומין מתלבשות בב' אזנים ובב' עינים‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והבורא עולם ג"כ נקרא איש‪ ,‬כמו שכתוב )שמות‬ ‫שלישי למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל בשלומו‪ .‬היינו‬ ‫דא"א‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫טו ג( 'ה' איש מלחמה'‪ .‬וירא לשון הבנה כדפרש"י‪,‬‬ ‫שיום השלישי מרמז לתיקון של השלשה איברים האלו‬ ‫היינו שהבין שצריך לתקנם‪ ,‬וירץ לקראתם מפתח‬ ‫ע"י מצות מילה‪.‬‬ ‫בכח התגלות הג' חסדים יכול לתקן את ג' אבריו‬ ‫האהל וישתחו ארצה שרץ לתקן אותם‪ .‬ויאמר אדני‬ ‫רעוא דרעוין תשפ"ו לפ"ק‬ ‫וזהו כוונת רש"י‪ ,‬שע"י הכח של מצות מילה‬ ‫פרש"י הקדוש לגדול שבהם‪ ,‬ומי הגדול שבהם זה‬ ‫שמקובל אצלו שכאשר המלאך אמר לאברהם אבינו‬ ‫אתה יכול לשפוך לבך לפני קונה הכל בלב שמח ג"כ‪' ,‬ואז‬ ‫בשעת העקידה‪' ,‬אל תשלח ידך אל הנער'‪ ,‬לא שמע לו‬ ‫והנה ב"ן' שתעלה מ"נ לגבי מלכות שמים‪.‬‬ ‫אאע"ה עד שהבטיחו שיצא ממנו נשמת רש"י הקדוש‪.‬‬ ‫'בן ביתי' מרבינו אליעזר צבי מקאמרנא‬ ‫והוסיף בנו הרה"ק רבי משה מסאמבור שמרומז בפסוק‬ ‫'וירש זרעך' )שם יז( 'וירש' אותיות ורש"י 'זרעך' ודפח"ח‪.‬‬ ‫ֹאמר ֲאבִ ֶימלֶ ְך ִה ֵּנה ַא ְרצִ י לְ ָפנֶ ָיך ַּב ּטוֹ ב ְּב ֵעינֶ ָיך ׁ ֵשב )כ טו(‪.‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫'עטרת זקנים' מרבינו יחיאל מיכל מסאמבור‬ ‫רצה לומר שמעתי מאאמו"ר מובהק איש אלהים‬ ‫קדוש יאמר לו מו"ה יצחק אייזיק יהודה יחיאל זלה"ה‪,‬‬ ‫וַ ֵ ּי ָרא ֵאלָ יו הוי"ה ְּב ֵאלֹנֵ י ַמ ְמ ֵרא וְ ה ּוא ׁ ֵ‬ ‫ישב ּ ֶפ ַתח הָ אֹהֶ ל‬ ‫שבעיר בראד היה בית הכנסת אחד שלא היה פסיק‬ ‫ְּכחֹם הַ י ֹּום )יח א(‪.‬‬ ‫ֹאמר ַאל ִּת ׁ ְשלַ ח יָ ְד ָך ֶאל ַה ַּנ ַער וְ ַאל ַּת ַעשׂ לוֹ ְמא ּו ָמה וגו'‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫פיהם של אנשי בית הכנסת מגירסא אפילו רגע לא‬ ‫)כב יב(‪.‬‬ ‫באלני ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה‪ ,‬לפיכך נגלה‬ ‫נפסק מלמוד בתורה הקדושה‪ ,‬וכך עשו ביניהם‪ ,‬כשזה‬ ‫עליו בחלקו )רש"י בשם ב"ר(‪ .‬לפי פשטות נתייעץ אם ימול‬ ‫ועוד הפלגה גדולה של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬שאהבתו‬ ‫לומד חבירו מותר לו לישן וכן כולם‪ ,‬ובביהכ"נ הזה היה‬ ‫את עצמו הוא בעצמו‪ ,‬או יהיה נימול ע"י אחרים שאין‬ ‫להשם יותר מאהבתו על בניו‪ ,‬ראינו במעשה עקידה‪,‬‬ ‫השכינה הקדושה שרויה שם‪ ,‬וזאת לא ידע אלא רבינו‬ ‫מרן הבעש"ט זלה"ה‪ ,‬לזה היה שולח להם בכל שנה‬ ‫הצער גדול כל כך‪ ,‬וממרא תשוקתו אל החסדים שיתגלו‬ ‫כאשר ביאר מהר"ם מינ"ץ בדרשותיו )דרוש ה'( איך שש‬ ‫ושנה אדום זהב אחד על תיקון לביהכ"נ הזה‪ .‬לימים באו‬ ‫אליו להמתיקו‪ ,‬אמר שימהר וימול הוא בעצמו את עצמו‪.‬‬ ‫ועלז לעשות רצון קונו‪ ,‬והיה שמחת עשות רצון בוראו‬ ‫יותר משמחתו על בנו הוא‪ ,‬כי כשאחז הסכין לשחוט את‬ ‫כמה רשעים חצופים עזי פנים שבעיר ובטלוהו וישלחו‬ ‫'זהר חי' ח"ב דף רסח‪ :‬מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא‬ ‫בנו‪ ,‬שרתה אליו רוח נבואה לאמור 'אל תשלח ידך אל‬ ‫החברייא קדישא ממקום הזה‪ ,‬ואז אמר מרן הבעש"ט‬ ‫ֹאמר ּו ֵאלָ יו ַא ֵ ּיה שָׂ ָרה ִא ׁ ְש ֶּת ָך וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ִה ֵּנה בָ א ֶֹהל )יח ט(‪.‬‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫הנער'‪ ,‬ונודע )שבת ל‪ (:‬דאין השכינה שורה מתוך עצבות‪,‬‬ ‫זלה"ה שהשכינה הקדושה מקוננת שאין לה מקום לשרות‬ ‫אם כן ע"כ היה בשעת שליחת יד לשחיטה בשמחה‬ ‫שם‪ ,‬ותיכף ומיד יצא כרוז מאת הקב"ה בזה הלשון‪ ,‬אל‬ ‫רצה לומר 'ויאמרו' בני ישראל החסידים הכשרים‪,‬‬ ‫גדולה שעושה רצון בוראו‪ ,‬יותר משמחה ששמח עם בנו‬ ‫תדאג ח"ו כי יש לי בן יחיד בעולם העשיה הזה‪ ,‬הנקרא‬ ‫'אליו' אל הצדיק‪' ,‬איה' ר"ת א'הבה י'ראה ה'כנעה‪ ,‬היאך‬ ‫יחידו אשר כמה געגועים גדולים גוגע עד אשר ניתן לו עד‬ ‫בפי כל רבי איצקיל דראהביטשער‪ ,‬שם תשרה כל ימי‬ ‫נמצא אצל 'שרה אשתך' שהיא התפלה שלך כידוע א'דני‬ ‫אשר היה ראוי להשראת שכינה‪ ,‬עד כאן הבנתי מדרשות‬ ‫חייו‪ ,‬כל זה שמע אאמו"ר זלה"ה מתלמידי בעש"ט זלה"ה‬ ‫ש'פתי ת'פתח ו'פי ר"ת אשתו‪ .‬ר"ל שאנחנו רוצים ג"כ‬ ‫מהר"ם מינ"ץ הנ"ל‪.‬‬ ‫ששמעו מרבם‪ .‬נמצא שזאת מרמז ג"כ בפסוק הזה‪,‬‬ ‫לדבק ולעבוד השי"ת בדביקות גדול בתפלה כמו רבינו‬ ‫וגם אחרי אשר אמר לו המלאך במלאכות השם 'אל‬ ‫וזהו 'ויאמר אבימלך' הקב"ה אבי מלך‪ ,‬לאברהם שהיה‬ ‫הצדיק 'שרה' ש'ר' ה'תורה 'אשתך' תפלתך‪ .‬והשיב להם‬ ‫תשלח ידך אל הנער' נזדעזע אותו הזקן שמא נמצא מום‬ ‫אז בבחינת בן יחיד להקב"ה כנודע‪' ,‬הנה ארצי' השכינה‬ ‫הצדיק 'ויאמר הנה באהל' באהלה של תורה‪ ,‬אם תדבקו‬ ‫בקרבן‪ ,‬או שמא לא עשה בשלימות ומעשיו אינם נרצים‬ ‫הקדושה 'לפניך' שבך תשרה השכינה הקדושה כל ימי‬ ‫בלימוד התורה מתוך שלא לשמה בא בודאי לשמה‪ .‬ואז‬ ‫לבורא‪ ,‬כמאמרם )סוכה כח‪ (:‬על הגשמים בסוכה‪ ,‬משל‬ ‫חייך‪ ,‬וקודם פטירתך 'בטוב בעיניך' שאתה יודע שהוא‬ ‫כפי זיכוך הגוף של הגשם שלכם כך תשיגו ג"כ דביקות‬ ‫לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו‪ ,‬כלומר‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬אז 'שב' בצדיק הזה ג"כ שיהיה אחריך‪ ,‬וזהו‬ ‫הבורא בתפלה ג"כ‪ .‬ועוד אמר הצדיק לבני ישראל‬ ‫אי אפשי בשמושך ולשתי הכוונות האלו שהיה מתיירא‪,‬‬ ‫יצחק בנו שכתיב בו 'שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן'‬ ‫המסתופפים בצלו‪' ,‬ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה‬ ‫העצים בתפלה בשעת הקרבת האיל‪ ,‬יהי רצון שיהיה‬ ‫וזהו 'שב' והבן‪.‬‬ ‫בן לשרה אשתך' שבאמת שבתורה לבד כמו שאמרתי‬ ‫זה כאלו בני שחוט וכאלו בני נשרף‪ ,‬כמו שדרשו רז"ל‬ ‫'בן ביתי' מרבינו אליעזר צבי מקאמרנא‬ ‫לא יכול לדבוק כל כך בדביקות הבורא‪ ,‬אלא כשיעשה‬ ‫במדרש )תנחומא שלח יד( והכל מאותו הכוונה לדעתי‪ ,‬כי‬ ‫תשובה שלימה על כל תנועה ותנועה שעשה שלא כהוגן‬ ‫בזולת למה היה לו לאלוץ עצמו שיהיה הדבר כאלו בנו‬ ‫ֹאמר ַאל ִּת ׁ ְשלַ ח יָ ְד ָך ֶאל ַה ַּנ ַער וְ ַאל ַּת ַעשׂ לוֹ ְמא ּו ָמה וגו'‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫והוא כל אחד לפי מדריגתו‪ ,‬וזהו 'שוב אשוב' בתשובה‬ ‫נשחט‪ ,‬אלא מחמת כוונה הנ"ל‪.‬‬ ‫)כב יב(‪.‬‬ ‫שלימה 'אליך' דייקא עד שורשך שפגמת‪' ,‬כעת חיה' היינו‬ ‫'זכרון דברים' מרבינו אלכסנדר סענדר מקאמרנא‬ ‫פעם אמר רבינו הרה"ק רבי אייזקל סאפרינער זצוק"ל‪,‬‬ ‫בעת שאתה חי בתשוקה באהבה במוחין קדושים‪ ,‬אז‬ ‫להיות יצחק מסיטרא דנוקבא לצורך עקידה ולכמה‬ ‫כדאיתא בירושלמי )פסחים פ"י הלכה ד‪-‬ה'( וארבה את‬ ‫דברים נעלמים‪ ,‬וסיבות כל הסיבות יסבב שיהיה לו חיים‪,‬‬ ‫זרעו ואתן לו את יצחק )יהושע כד ג(‪' ,‬וארב' כתיב‪ ,‬אורב‬ ‫ולזה לא נתכסה חלילה כלל מאת הש"י כי באמת 'ולשרה‬ ‫נתתי בזרעו כדי להוליד את יצחק שהוא היצר הרע‪ ,‬כי‬ ‫בן' והוא מפלאי השגחה‪.‬‬ ‫עד הנה הוליד אברהם נשמות אלהות‪ ,‬ועכשיו ונתתי‬ ‫ולזה 'ותכחש שרה' נחשב לה כיחוש אף שאמרה אמת‬ ‫לו ארב שיוליד בדרך טבעי גוף קדוש‪ .‬ושרה לא ידעה‬ ‫'לאמר' שאמירה היתה 'לא צחקתי כי יראה' שהיתה‬ ‫מזה‪ ,‬ולזה צחקה ואמרה 'היתה לי עדנה ואדני זקן' שאם‬ ‫מתייראת שיהיה הבן מסיטרא דרי"ו בגי' גבור"ה מספר‬ ‫כן יהיה הבן מסיטרא דילי סיטרא דנוקבא‪ ,‬ולא יהיה לו‬ ‫וַ ְּתכַ ֵח ׁש שָׂ ָרה | לֵ אמֹר לֹא צָ ַח ְק ִּתי ִּכי | יָ ֵר ָאה וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר | לֹא ִּכי‬ ‫'יראה' ולא מסיטרא דע"ב ולא יהיה לו חיות‪ .‬ולזה יש ג"כ‬ ‫חיות באריכות ימים‪.‬‬ ‫צָ ָח ְק ְּת )יח טו(‪.‬‬ ‫הפסק בין 'כי יראה' כי הוא ענין בפני עצמו‪ ,‬שאמרה מה‬ ‫'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה לאמר' שאמירתה‬ ‫הנה יש בין 'שרה לאמר' פסיק באמצע‪ ,‬וצריך ג"כ‬ ‫שאמרה כי כך היה הדבר‪ ,‬והפסיק מפרש שורש הענין‪,‬‬ ‫הוא 'האף אמנם אלד ואני זקנתי' שאמרה שרה וכי חלילה‬ ‫להפסיק מעט‪ ,‬כי האמירה היתה באמת‪ ,‬אלא אעפ"כ‬ ‫וטענתה היה 'יראה' שיהיה מצד נוקבא‪' .‬ויאמר' הקב"ה מה‬ ‫אין יכולת בידו יתברך שאהיה אוליד אף ש'אני זקנתי'‪,‬‬ ‫'ותכחש'‪ ,‬אמנם בדברי שרה לא היו מפורשין 'לאמר' על מה‬ ‫שאמר איזה ענין הנעלם על מה עשה הקב"ה ככה שיהיה‬ ‫ולמה החזיר אותי לימי נעורים ואברהם עומד בזקנתו‪,‬‬ ‫זה כחשה שרה להש"י‪ ,‬רק דרך סתם כחשה ואמרה‪ ,‬לא כך‬ ‫מסיטרא דנוקבא‪ ,‬ולזה יש פסיק בין 'ויאמר לא' כי אמירה‬ ‫א"כ מוכרח שיהיה הבן מכח שלי ויהיה מסיטרא דנוקבא‪,‬‬ ‫הוא דברי הש"י כמו שאתם סבורים בי שאני צחקתי בודאי‪,‬‬ ‫היה ענין נעלם תשובה על דבריה‪ .‬ואעפ"כ נחשב לה לשחוק‬ ‫וטענתה היה שאם היו שניהם במדרגה וענין אחד יהיה‬ ‫אלא יש בדבריו של הש"י איזה פנימיות‪ .‬כי ענין טענת שרה‬ ‫שלא האמינה‪ ,‬והרהרה אחר מעשה הש"י‪ ,‬ולזה לא כך 'כי‬ ‫הבן מסיטרא דאברהם‪ ,‬או שהיה לו להחזיר גם לאברהם‬ ‫היתה 'ותצחק שרה'‪ ,‬ששחקה ושמחה‪' ,‬אחרי בלתי היתה לי‬ ‫צחקת'‪ .‬ועיין בליקוטי תורה בדברי מרן דברים מתוקים‪.‬‬ ‫לימי נעוריו‪ ,‬או שיולידו שניהם והם בזקנתם‪.‬‬ ‫עדנה' שנשתנה גופה וניתן לה עיקר מטרון ודם נדות וחזרה‬ ‫'היכל הברכה' מרבינו יצחק אייזיק מקאמרנא‬ ‫ולזה השיב הש"י 'היפלא מהשם דבר' כי באמת צריך‬ ‫לימי נעוריה כדי להוליד את יצחק בדרך הטבעי‪.‬‬ ‫וַ ָ ּי ָמל ַאבְ ָר ָהם ֶאת יִ צְ ָחק ְּבנוֹ ֶּבן ׁ ְשמֹנַ ת יָ ִמים ַּכ ֲא ׁ ֶשר צִ ָ ּוה אֹתוֹ‬ ‫ֱאל ִֹהים‪) :‬בראשית כא ד(‬ ‫מדרש וקלויז‪ .‬אבל בקראקא וכדומה‪ ,‬שיש הרבה בית‬ ‫אליהו שיש בכל נפש ישראלי‪ ,‬המעורר אותו לתשוקה‬ ‫ליזהר שיהיה שתי כסאות לסנדק ולאליהו‬ ‫כנסת‪ ,‬וכל אחד שייך לבית הכנסת שלו‪ ,‬אזי כשיש‬ ‫עליונה לעבודת השם יתברך‪.‬‬ ‫ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא‬ ‫מילה אותם השייכין לבית כנסת הזה לא יאמרו כל‬ ‫'זוהר חי' ויגש‬ ‫ליקרא דיליה‪ ,‬ויימא דא כרסייא דאליהו‪ ,‬ואי לאו‬ ‫בני הכנסת‪ ,‬אבל השייכים לבית כנסת אחר יאמרו‪,‬‬ ‫וצריך שיאמר 'זה הכסא של אליהו זכור לטוב'‪,‬‬ ‫לא שרי תמן )זוהר לך לך צג ע"א(‪ .‬ולכן צריכין ליזהר‬ ‫ולא יתכן שיפטרו עצמם לעולם מאמירת והוא רחום‬ ‫ואולי יבא בעצמו‪ ,‬כי אליהו בעצמו אינו בא אלא‬ ‫שיהיה שתי כסאות אחד לסנדק ואחד לאליהו‪ ,‬ואי‬ ‫ונפילת אפים‪ ,‬וזה לא עלה על לב אדם מעולם‪.‬‬ ‫למי שיש בו ניצוץ משה רבינו‪ ,‬ולשאר שולח נצוצי‬ ‫לאו לא שרי תמן‪ ,‬כדכתיב )דניאל ז ט( ַעד דִּ י כָ ְר ָסוָ ן‬ ‫'שולחן הטהור' קלא יב‬ ‫אורותיו‪ ,‬כי בכל נשמה יש בחינות אליהו‪.‬‬ ‫ְר ִמיו וְ ַע ִּתיק יוֹ ִמין יְ ִתב‪ ,‬אחד לו ואחד לדוד ויש בזה‬ ‫'אוצר החיים' בראשית מצוה ב'‬ ‫סודות עמוקות‪.‬‬ ‫המנהג שלא לומר תחנון אפילו אחר הברית‬ ‫'זוהר חי' לך לך‬ ‫אם כבר נימול התינוק‪ ,‬היה מן הראוי לומר תחנון‬ ‫טעם הסנדק‬ ‫ואצטריך לתקנא ליה כורסייא )זוהר א יג ע"א(‪ .‬צריכין‬ ‫בכל המנינים‪ ,‬אף אם מתפלל מנין אחר במקום‬ ‫וטעם הסנדק כטעם ועתיק יומין יתיב על כורסיא‬ ‫להיות שני כסאות מימין לסנדק והשני לאליהו‪.‬‬ ‫שנימול התינוק כבר‪ ,‬יאמרו תחנון‪ ,‬ואין המנהג כן‪.‬‬ ‫שביבין דנור לאכפייא להון‪ ,‬והבן עמוק‪.‬‬ ‫'זוהר חי' הקדמת הזוהר‬ ‫'שולחן הטהור' קלא יד‬ ‫'אוצר החיים' בראשית מצוה ב'‬ ‫שתי כסאות‬ ‫בית הכנסת שיש שם סנדק או מוהל א"א תחנון‬ ‫טעם שם סנדק‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬בכל גזירו דברית לתתא‪ ,‬אצטריך‬ ‫בית הכנסת או מנין‪ ,‬שיש שם הסנדק או המוהל‬ ‫מנהג כל ישראל‪ ,‬בעת המילה‪ ,‬להיות יושב צדיק‬ ‫לאתקנא כסא אחרא בשפירו‪ ,‬למארי קנאה דברית‬ ‫שמתפללין‪ ,‬אף שהמילה יהיה בעיר אחרת‪ ,‬והם‬ ‫אחד‪ ,‬שעל ידו יתגלה עתיק יומין יתיב‪ ,‬והוא הסנדק‪,‬‬ ‫קיימא דאתי תמן )זוהר תרומה קסא‪ .(.‬מכאן משמע‬ ‫נוסעין לשם‪ ,‬אין אומרים תחנון כלל‪.‬‬ ‫וטעם שם ס"נ ד"ק‪ ,‬שהוא המכניע הקליפה דקה דאגוז‪,‬‬ ‫קליפות נגה‪ ,‬ומכרית את הסנה וקוצים‪ ,‬שונא הד"ק‪.‬‬ ‫שאינו יוצא בכסא אחד לסנדק ולאליהו ז"ל‪ ,‬אלא‬ ‫'שולחן הטהור' קלא טו‬ ‫דייקא צריכין שני כסאות‪ ,‬ומותר להיותן ביחד אלא‬ ‫'היכל הברכה' פנחס‬ ‫שיהיה הפסק ביניהם‪ ,‬שיהיה נראה כשתי כסאות‪,‬‬ ‫א"א פרשת העקידה ביום ברית מילה‬ ‫כלי מלא עפר דייקא להכניס הערלה‬ ‫אחת לבעל הסנדק בצד שמאל ואחת לישיבת אליהו‬ ‫בסידור רבי שבתי זלה"ה כתב שלא יאמר בשבת‬ ‫ז"ל בצד ימין‪ ,‬וכך היה נוהג אדוננו אבי מורי ורבי‬ ‫וראש חודש פרשת העקידה‪ ,‬וראיתי למורי דודי‬ ‫עפרא צריך ליזהר שיהיה עפר בכלי‪ ,‬והכלי יהיה‬ ‫המובהק זללה"ה שהיה מדקדק על זה ביותר‪ ,‬והוא כי‬ ‫ורבינו רבי יעקב יצחק מלובלין זלה"ה שלא אמרו‬ ‫מלא עפר‪ ,‬ואין צריך להקפיד שיהיה חול‪ ,‬אלא עפר‬ ‫מארי דקנאה דברית שהוא פינחס זה אליהו זללה"ה‬ ‫בשום יום שאין אומרים תחנון‪ ,‬וכן בברית מילה גם כן‪.‬‬ ‫דייקא מזבח אדמה דייקא‪ ,‬ומה ענין חול אצל מים‪,‬‬ ‫והאי כלי עם עפר הוא ממש מזבח אדמה‪.‬‬ ‫שבא לברית מילה‪.‬‬ ‫'שולחן הטהור' א יא‬ ‫'דמשק אליעזר' פרשת תרומה‬ ‫'זוהר חי' לך לך‬ ‫מכשירי מילה בשבת‬ ‫סוד שתי כסאות‬ ‫זהירות בכריתת הערלה‬ ‫שורש רבי אליעזר דמכשירי מילה דוחין שבת‪ ,‬יש‬ ‫תרין כסאות‪ ,‬כסא של אליהו ‪ -‬לאכפייא שפחה‬ ‫בענין המילה‪ ,‬צריכין ליזהר לכרות כל הערלה‪,‬‬ ‫להבין קצת‪ ,‬דודאי פשוט שאם עושין המצות בהארה‬ ‫תחת גבירתה‪ ,‬וכסא של סנדק ‪ -‬אכפייא כל אלהים‪,‬‬ ‫למשוך בכח למעלה‪ ,‬ואיזה בורים כורתין למעלה‬ ‫ושמחה ודביקות‪ ,‬רודפין אחר המצות לטעום מאור‬ ‫שלא יתאחז העבד הארור נחש דבא על חוה‪ ,‬והבן‬ ‫מעט‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬על ידי הפריעה דוחה את הערלה‬ ‫עליון‪ ,‬לשם אל אלקי עולם‪ ,‬בודאי הכול דוחה שבת‪,‬‬ ‫סודות אלו‪.‬‬ ‫למטה‪ ,‬ונתגלה עטרה‪ ,‬תדע שזה אינו מילה כלל וכלל‪,‬‬ ‫כמו אש של המקדש אש גבוה‪ ,‬ולכן במקומו ושורשו‪,‬‬ ‫'היכל הברכה' לך לך‬ ‫ובשבת חייב חטאת‪.‬‬ ‫היו עושים כך‪ ,‬ומצליחין‪ ,‬עד שהיו מכבין אש זרה‪,‬‬ ‫'כתם אופיר' אסתר ח טז‬ ‫סוד כסא של אליהו‬ ‫שלא נפלה דליקה עליהם‪ ,‬וחכמים ראו שהדור אינו‬ ‫סובל זה‪ ,‬שהרי אנחנו עושין מצות אנשים מלומדה‪,‬‬ ‫לכתחילה מותר שני מוהלים בשבת‬ ‫ולאדכרא בפומיה דא כרסייא דאליהו‪ ,‬ואי לאו לא‬ ‫וחותכין המילה כמו שחותכין הלחם בבהלה‪ ,‬בלי לב‬ ‫עיינתי בעומק הלכה‪ ,‬מענין שני מוהלים בשבת‪,‬‬ ‫שארי תמן )זוהר א יג ע"א(‪ ,‬וצריך לומר בפה מלא 'זה‬ ‫ולב‪ ,‬למה נתיר עוד מכשירין לדחות שבת‪ ,‬ואסרו‪,‬‬ ‫שמותר לכתחילה להיות שני מוהלים‪ ,‬אחד מל ואחד‬ ‫הכסא של אליהו זכור לטוב'‪ ,‬כי אליהו שם יוד הה‬ ‫וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬המותר לזה אסור לזה‪ ,‬ושניהם‬ ‫פורע‪ ,‬בלי שום חשש כלל וכלל‪ ,‬ודלא כשאגת אריה‬ ‫וו הה‪ ,‬ויכיון ליחוד יוד פעמים א'‪ ,‬הה פעמים ד'‪ ,‬וו‬ ‫רצון הבורא‪ ,‬כי מה שהיה נאה קודם החטא‪ ,‬היות‬ ‫סימן נט‪.‬‬ ‫פעמים נ'‪ ,‬הה פעמים י'‪ ,‬מספר 'זה הכסא של אליהו‬ ‫אדם ואשתו ערומים‪ ,‬מגונה אחר החטא‪ ,‬וא"כ הנאה‬ ‫'כתם אופיר' אסתר ח טז‬ ‫זכור לטוב'‪ ,‬ויכוין להמשיך רוח טהרה לילד‪.‬‬ ‫והמגונה כל אחד בזמנו‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלוקים חיים‪.‬‬ ‫'זוהר חי' הקדמת הזוהר‬ ‫'עצי עדן' מנחות ד א‬ ‫פרטי דינים בדין שלא לומר תחנון בעיר שיש שם‬ ‫מילה‬ ‫אליהו או ניצוץ ממנו מגיע לברית‬ ‫לעת"ל הלכה כרבי אליעזר‬ ‫בעיר קטנה‪ ,‬שאין שם אלא בית הכנסת אחת‪,‬‬ ‫אמר מרן מי שיש לו נשמה מדעת עליון‪ ,‬הוא אליהו‬ ‫קבלתי שלעתיד יהיה הלכה כרבי אליעזר‪ ,‬ואשרי‬ ‫וכולם שייכים לבית הכנסת‪ ,‬אפילו כשמתפללים‬ ‫בעצמו נעשה סנדק אליו‪ ,‬ולשאר אינו אלא איזה‬ ‫מי שזוכה לאור מצוה הזאת‪.‬‬ ‫במנינים ובתי מדרשות אחרים‪ ,‬כשיש מילה בעיר אין‬ ‫ניצוץ אליהו‪ ,‬כי כן לכל נפש ישראל יש בו ניצוץ רוחא‬ ‫'עצי עדן' שבת יט א‬ ‫אומרים תחנון‪ ,‬לא בבית הכנסת ולא בשום מנין ובית‬ ‫קדמאה‪ ,‬שיש בו חלק לכל נפש ישראלי‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫זה‪ .‬והשיב‪ ,‬מה זה אתה מתמה אחי‪ ,‬כשאתה הולך בשדה‬ ‫הרגיש כלל )ירושלמי ברכות ה‪ ,‬א(‪ .‬וכן בדורינו כמה צדיקים‬ ‫ובכפר בין הגוים במחשבות קדושות‪ ,‬כל הניצוצין שיש‬ ‫ואורות עליונים שזכו למעלות הנבואה בתוך תפילתם‪ ,‬ולא‬ ‫בדומם צומח חי מדבר‪ ,‬הכל נדבקין בך ונתבררין אצלך לטוב‪,‬‬ ‫היו בזה העולם‪ ,‬וראו מראות והיכלות עליונים וכל הגן עם‬ ‫והם נדבקין בך וממשיכין לך אור וטעם חדש שלא טעמת‬ ‫כמה אלפים נשמות‪.‬‬ ‫מימיך‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫וסיפרו על הגאון הצדיק הפלאה הקדוש‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫'היכל הברכה' דברים דף קנט‪:‬‬ ‫התפלל מנחה בדרך על השדה‪ ,‬ובא פרש אחד והכהו מכות‬ ‫אכזריות‪ ,‬ולא הפסיק‪ ,‬ואחר שסיים תפילתו שאל מה זה‬ ‫הצדיק מעלה את כל האותיות לשרשן‬ ‫שהכתף כואב לו מאד‪ ,‬כי לא הרגיש כלל בעת תפלתו מן‬ ‫וְ ַאבְ ָר ָהם עוֹ ֶד ּנ ּו ע ֵֹמד לִ ְפנֵ י הוי"ה‪) :‬בראשית‬ ‫כי א' אלופו של עולם טמיר וגניז שם‪ ,‬ואות אלף אלופו‬ ‫המכות‪ .‬וכל זה זכה על ידי לימוד תורה לשמה באור עליון‬ ‫יח כב(‬ ‫של עולם ממש בכל הנבראים‪ ,‬כי אות תי"ו הוא ארבע‬ ‫ושימוש צדיקים‪.‬‬ ‫מאות אלפין‪ ,‬שאלופו של עולם מלובש שם בהרבה כסויין‬ ‫'זר זהב' סימן צח ס"ק א‬ ‫תפילת הצדיקים‬ ‫ולבושים‪ .‬ושורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות‬ ‫הצדיק בתפילתו מושך החיות מן הקליפות‬ ‫אלהות אור אין סוף הוא אות א'‪ ,‬ואחר כך יורד והולך‬ ‫התענוג שהצדיק טועם בתפלה‬ ‫ומתלבש זה בתוך זה‪ ,‬ונתרחק מן החיות עד אות ת‪ ,‬שהוא‬ ‫פעם אחת היה הצדיק הקדוש רבי משה ליב ]מסאסוב[‬ ‫הצדיקים הם בעיניהם שחור וכושי שפל ונבזה‪ ,‬והתפלה‬ ‫מלכות שבמלכות‪ ,‬עד ששם החיות הרוחני אלהות אינו‬ ‫אצל שר אחד לפדות שבוי אחד‪ ,‬והוא עדיין לא טעם כלום‬ ‫עולה על ידי זה מלב מעומק הלב 'אין' שפל ונשבר‪ ,‬ובזה‬ ‫נירגוש‪ ,‬ונתעבה בלבוש של חיות גשמיות תאות עולם הזה‬ ‫באותו היום‪ ,‬והיה עומד שם בבית התבשיל הנקרא קעך‪,‬‬ ‫מושך החיות מן הקליפות‪ ,‬וסוד נג"ד )נא גבור דורשי( ]הוא[‬ ‫ואהבות רעות‪.‬‬ ‫והעבירו לפניו תבשיל אחד שהיה שויו שמנה מאות גולדין‬ ‫שמושך כל כוחו לדבק בקונו‪ ,‬ועולה במחשבתו למעלה‬ ‫פוליש‪ ,‬ועלה הריח בנפשו עד שאחזו בולמוס‪ .‬וסיפר זה‬ ‫ורואה מראות עליונות‪ ,‬וְ ֵשם יכ"ש )יחידך כבבת שמרם(‬ ‫וצדיקייא שלוחי דמטרוניתא להעלות כל האותיות‬ ‫לתלמידו מורי דודי רבינו צבי ]מזידיטשוב[‪ ,‬ואמר בזה הלשון‪:‬‬ ‫מצילו שלא יפילו אותו לנוקבא דתהום רבא‪ ,‬כי על ידי שהוא‬ ‫והחיות אל החיות האמיתי חיות אלהות‪ ,‬בשמחה ובלב טוב‬ ‫משה ליב האט זיך דער מאנט 'נשמת כל חי' של שבת‪ ,‬האט‬ ‫שחור ושפל בעיניו עד דכדוכא של נפש‪ ,‬אזי נמשך והולך בין‬ ‫של שמחה מתורה ותפלה ואור המצות‪ ,‬ועל ידי לב שמח‬ ‫ער פיל מער תענוג ממש )משה ליב הזכיר את עצמו 'נשמת כל‬ ‫שרפי חיות הקודש‪ ,‬ושם יש מבחין אם הוא מלב אמת‪ ,‬ואם‬ ‫מלא אור‪ ,‬יש בכוחו להעלות עד המחשבה העליונה‪ ,‬ואז‬ ‫חי' והרגיש בזה יותר תענוג ממש(‪ ,‬ונתיישבה דעתו‪.‬‬ ‫לאו נדחה‪.‬‬ ‫מעלה מתהום ארעא עד רום רקיעא את החיות והניצוצין‪,‬‬ ‫'היכל הברכה' דברים דף קע‪.‬‬ ‫'היכל הברכה' במדבר דף רי‪.‬‬ ‫אברי וניצוצי השכינה שנתלבשו בלבושים כעורים כאלו‪ ,‬וכל‬ ‫זה על ידי שמחת לימוד אותיות התורה לשמה באמת אמת‪.‬‬ ‫כל צדיק יש לו עולם בפני עצמו‬ ‫תפלת הצדיק מתקבל מיד‬ ‫ועל ידי זה זוכה ומזכה לדברים הרבה‪ ,‬שיש כמה מדריגות‬ ‫אמר מורי דודי‪ ,‬שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו‪ ,‬יש‬ ‫יש תפלה נענה לשבעים שנה‪ ,‬אבל לצדיקים קרוב ה'‪,‬‬ ‫וענינים ובריות ונשמות וחיות התלוי בכל אות‪ ,‬והוא מעלה‬ ‫שמרגיש זה ב'נשמת'‪ ,‬ויש ב'קריאת שמע' ויש בתפילה ויש‬ ‫ונענין מיד ואין כח לעכב כלל‪ ,‬וזמין לקבליהון בעידן עאקו‬ ‫את הכל לאלופו של עולם אור אין סוף חיות אלהות‪ ,‬ובלבד‬ ‫בפסוקי דזימרא ויש בתפילין וקריאת שמע‪ .‬ומי שהוא משיג‬ ‫)ומוכן לקבלם בעת צרה(‪]' ,‬בכל צרתם[ לו צר' )ישעיה סג‪,‬‬ ‫בלב אמת שלא יתערב בו מחשבות פגול להיות רב ורבי‪,‬‬ ‫ט( כביכול‪.‬‬ ‫זה הנועם והזיו והוד והדר‪ ,‬עליו נאמר )דברים כח‪ ,‬כט( 'ולא‬ ‫וצריך חיפוש ובדיקה והרבה נסיונות לזכך וללבן‪ ,‬וטהר לבנו‬ ‫'זוהר חי' ח"ה דף קסז‪:‬‬ ‫תצליח את דרכיך'‪ ,‬כטעם 'וצלחה הירדן' )ש"ב יט‪ ,‬יח(‪ ,‬כי‬ ‫לעבדך באמת‪ ,‬ואז זוכה להעלות הכל בלב נכנע מלא אהבת‬ ‫מי שאינו משיג זה והוא צדיק גמור‪ ,‬צריך להבדיל להפריש‬ ‫ישראל ואהבת השם יתברך‪' ,‬ואהבת לרעך כמוך' )ויקרא יט‪,‬‬ ‫תפילת הצדיק בהתפשטות הגשמיות‬ ‫דרכיו‪ ,‬כי בעת שעוסק בהכרח בעניני עולם הזה‪ ,‬הוא כופה‬ ‫יח(‪' ,‬כלל גדול' )שבת לא‪ ,(.‬כולל כל התורה‪) ,‬ואהבת לרעך‬ ‫'כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה' וגו' )דברים כח‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫את יצרו ויש לו יסורים מענין כפיות יצרו בכמה דרכים‪,‬‬ ‫כמוך אני הוי"ה( במספר השוה עם 'ואהבת את הויה אלהיך'‬ ‫'ויין' ]הוא[ כינוי אל השגה השכליות והדביקות כמבואר‬ ‫ועיקר עסקו וחיותו ]הוא[ בעניני תורה ומצוות‪ .‬אבל למי‬ ‫)דברים ו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫בספרי הראשונים‪ ,‬והן הן הסודות והיחודים והכוונות התפלה‬ ‫שזוכה ל'אהבה בתענוגים' )שה"ש ז‪ ,‬ז(‪ ,‬כל עניני עולם הזה‬ ‫'נתיב מצותיך' נתיב התורה א‪ ,‬כו‬ ‫מאוסין בעיניו‪ ,‬והוא עוסק בהם ביחודים להתענג על ה'‪ ,‬ואין‬ ‫והתאספות השפע והדביקות ואור אלהי‪ .‬אבל יש מדריגה‬ ‫היותר גבוהה‪ ,‬אנא מיומאי לא כוונית )ירושלמי ברכות יז‪(:‬‬ ‫לו אלא לב אחד ודרך אחד להשם יתברך‪ .‬אבל מי שהשיג זה‬ ‫הצדיק יכול להתפלל במרוצה‬ ‫בהתפשטות הגשמיות עולה למדריגה‪ ,‬איהו וחיוהי חד בהון‬ ‫האור‪ ,‬יש לו הרבה מתנגדים עליו‪ ,‬ומחלישין מאד את דעתו‪.‬‬ ‫ותתפלל בני בכל כחך מלה במלה‪ ,‬לא יחסור כל באהבה‬ ‫)הקדמת תיקו"ז דף ג‪ ,(:‬בטל ומבוטל כתולע הרוחש עלי‬ ‫וזהו )דברים כח‪ ,‬כט( 'והיית אך עשוק'‪] ,‬פירש[ רש"י ז"ל‬ ‫וביראה כפי הזמן‪ ,‬אפילו בקטנות גמור לא תסור מן הדברים‪,‬‬ ‫הארץ בביטול כל החושים‪.‬‬ ‫בכל מעשיך יהיה ערעור‪ ,‬שמערערין עליו עזי פנים שבדור‪,‬‬ ‫כי האותיות יש להם כח גדול ונפלא‪ ,‬כי לא דבר רק הוא‪,‬‬ ‫ומצערין אותו הרבה‪ ,‬הם והראשים שלהם ערב רב‪' .‬ואין'‪,‬‬ ‫כמו שאמר הקדוש רבי גרשון ]מקיטוב[ לגיסו מרן האר"י‬ ‫ואל תשגיח על הרצים רכבי הסוסים בני הרמכים ערב רב‪,‬‬ ‫כשתבוא למדיגות אין‪ ,‬שתהיה ממש אין‪ ,‬בלי הרגש מכל זה‪,‬‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬כל זמן שאתה יודע ומרגיש במציאות שלך‪ ,‬עדיין‬ ‫אף שלפעמים איש אלקים קדוש יכול להתפלל במרוצה‬ ‫'מושיע' יבוא 'לך' וכלם יתהפכו לאוהבים אמיתיים‪.‬‬ ‫לא הגעת לתכלית התפלה‪ ,‬וכמו רבי חנינא בן דוסא שלא‬ ‫גדולה‪ ,‬על ידי שהשכינה מדברת מתוך גרונו‪ ,‬אתה מה לך‬ ‫'היכל הברכה' דברים דף קע‪.‬‬ ‫הרגיש בנשיכות ערוד )ברכות לג‪ ,(.‬וכיוצא בו צדיקים גמורים‬ ‫בזה‪ ,‬מדריגה הזאת אין לנו‪ ,‬ואם נמצא‪ ,‬הוא לעתים רחוקים‬ ‫שנתבטל מהם כל החושים בביטול ואין ממש‪ ,‬כתולע קטן‬ ‫אף לצדיק גמור‪.‬‬ ‫זמן תפלת הצדיקים‬ ‫הרוחש עלי הארץ‪ ,‬כמו שהיה למרן הנ"ל‪ ,‬בעת התפלה‬ ‫'היכל הברכה' דברים דף יח‪.‬‬ ‫אבל בניי‪ ,‬בזה לא תהיו חסידים וקדושים‪ ,‬במה שתתפללו‬ ‫היה פניו נשתנה בכל עת לגוון אחר‪ ,‬ברגע היה פניו בוערות‬ ‫כלפידים‪ ,‬וברגע נתלבנו ונתכרכמו בכמה גוונים‪ .‬וזהו 'ויין לא‬ ‫מנחה בשתי שעות אחר צאת הכוכבים‪ ,‬ושחרית שלוש‬ ‫ראיית מלאכים בתפלת הצדיק‬ ‫תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת'‪ ,‬תולעת יעקב‪ ,‬והוא‬ ‫שעות אחר חצות היום‪ ,‬אע"פ שהיה כמה צדיקים ששינו‬ ‫וכשהיה אומר ]הבעש"ט[ 'הלל הגדול'‪ ,‬לא אמר כל פרק‬ ‫הביטול לגמרי כתולע מופשט מכל החושים‪ ,‬ואור יוצא ונכנס‬ ‫איזה זמן התפלה‪ ,‬אבל לא כל כך‪ ,‬והם התחילו להתפלל‬ ‫מהשיר‪ ,‬עד שראה המלאך של אותו הפרק‪ ,‬ושמע נעימת‬ ‫ואינו מרגיש כלל‪ ,‬וזהו 'לא כוונית'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בתוך הזמן ונמשך אח"כ‪ ,‬כי כל עשיותם ותנועתם היה סדר‬ ‫שיר שלו‪ ,‬ואמרו ביחד‪.‬‬ ‫התפלה‪ .‬אבל אתם בניי ובניי בני אחיי וריעי‪ ,‬אם תלכו בדרך‬ ‫'היכל הברכה' דברים דף קעב‪.‬‬ ‫'מעשה השם' אות טז‬ ‫הכבושה יהיה לכם בודאי טוב בזה ובבא‪ .‬כי איש פשוט‬ ‫הצדיק בתפלתו מעלה כל הדברים לשורשן העליון‬ ‫ההולך בדרך זה‪ ,‬סופו יורש גהינם‪ ,‬ודי בזה למשכילים באמת‪.‬‬ ‫קדושת מקום תפלת הצדיק‬ ‫שאל דודי מו"ר הרב רבי משה ]מסאמבור[ את אחיו דודי‬ ‫'היכל הברכה' בראשית דף לא‪.‬‬ ‫סיפר לי מורי חמי ז"ל‪ ,‬שהיה לו למרן ]הבעש"ט[ תלמיד‬ ‫הקדוש מו"ר רבינו צבי ]מזידיטשוב[‪ ,‬שבילדותו היה עוסק‬ ‫אחד‪ ,‬שכל מי שנכנס לתוך ארבע אמות שלו בעת התפילה‪,‬‬ ‫באיזה משא ומתן‪ ,‬והלך בכפר ועסק עם הגוים במשא ומתן‪,‬‬ ‫הצדיקים זוכים למעלות הנבואה בתפילתם‬ ‫תיכף היה מת וחלף מן העולם‪ ,‬מרוב קדושת השכינה השורה‬ ‫ואח"כ הלך להתפלל מנחה‪ ,‬ונדלק בו רמ"ח אבריו בהארה‬ ‫כשלומד לשמה אזי משפיעין עליו מוחין קדושין והארה‬ ‫עליו אז‪.‬‬ ‫גדולה עצומה‪ ,‬ותמה מהיכן השיג זה‪ ,‬וירא לנפשו דילמא זה‬ ‫וביטול והכנעה שלהבת יה העולה מאליה )שבת כ‪ ,(.‬וזוכה‬ ‫'מעשה השם' אות כז‬ ‫טעות מקליפות נגה עבודתו בטעות‪ ,‬ושאל את אחיו רבו מה‬ ‫להתפלל בביטול כמו רבי חנינא בן דוסא‪ ,‬שנשכו חברבר ולא‬ ‫כל הזכויות שמורות © יוצא לאור ע"י מוסדות קאמרנא בארה"ק ‪ -‬מערכת 'עטרת שלום' פקס‪ .0722-616796 :‬דוא"ל‪K7643092@gmail.com :‬‬