gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: וירא (2026-10-26)

קרני אור · Karnei Ohr — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“ב ח“ג‬ ‫ריז ריח שס"ז‪:‬‬ ‫חזרה‬ ‫לא‬ ‫סז‪:‬‬ ‫כ׳‬ ‫שבת‬ ‫ה‪-‬ו‬ ‫ריט רכ שסח‪-‬ט‪:‬‬ ‫קעט‪.‬‬ ‫לב‬ ‫סח‪.‬‬ ‫כ״א‬ ‫א‬ ‫א‪-‬א‬ ‫רכא רכב שס"ט‪:‬‬ ‫קעט‪:‬‬ ‫לג‬ ‫סח‪:‬‬ ‫כ״ב‬ ‫ב‬ ‫ב‪-‬ג‬ ‫רכג רכד שס"ט‪:‬‬ ‫קפ‪.‬‬ ‫לד‬ ‫סט‪.‬‬ ‫כ״ג‬ ‫ג‬ ‫ד‪-‬ה‬ ‫רכה רכו שס"ט‪:‬‬ ‫קפ‪:‬‬ ‫לה‬ ‫סט‪:‬‬ ‫כ״ד‬ ‫ד‬ ‫ו‪-‬ז‬ ‫רכז רכח שס"ט‪:‬‬ ‫קפא‪.‬‬ ‫לו‬ ‫ע‪.‬‬ ‫כ״ה‬ ‫ה‬ ‫ח‪-‬ט‬ ‫רכט רל שס"ט‪:‬‬ ‫חזרה‬ ‫לז‬ ‫ע‪:‬‬ ‫כ״ו‬ ‫ו‬ ‫י‪-‬יא‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 492‬פרשת וירא כ' חשון תשפ''ז‬ ‫"התורה מחכימת פתי‪ ,‬ואפילו מי שנפל למקום‬ ‫שנפל והוא רחוק מאד מה' יתברך על ידי מעשיו‬ ‫הרעים‪ ,‬אף על פי כן יכול להתקרב לה' יתברך‬ ‫בקל על ידי לימוד התורה הקדושה‪ ,‬כי התורה‬ ‫הקדושה יורדת אפילו למי שהוא בעמקי הקליפות‬ ‫בשאול תחתיות ח"ו ומעוררת אותו ומקרבת‬ ‫אותו לה' יתברך‪ ,‬והיא נותנת לפתאים ערמה כי‬ ‫וְ ַס ֲעדּו לִ ְּב ֶכם‬ ‫אורייתא מכרזת תמיד עד מתי פתיים תאהבו‬ ‫פתי" (ליקוטי הלכות‪ ,‬חכירות וקבלנות ה"ב)‪.‬‬ ‫וכשמרגיל עצמו להיות רצונו חזק תמיד לה' יתברך ביותר‬ ‫הוא מתרווח על כסאו‪ ,‬נוטל מכל השפע המוכן לפניו ומכניס‬ ‫אכן‪ ,‬אנו מצויים בעיצומה של הסתרה שבתוך‬ ‫בשעת האכילה דייקא‪ ,‬על ידי זה מבטל רצונות של רתיחת‬ ‫לפיו בשלווה‪ ,‬כמה טוב שיש לו זמן מנוחה בו הינו סועד‬ ‫הסתרה‪ ,‬המלכות והגדולה נתונה ‪ -‬לדאבון לבנו‬ ‫הדמים דסטרא אחרא שנמשכין מעכירת הדמים"‪.‬‬ ‫סעודה דשנה ומרפה מעט מכל מרוצת חייו‪ ,‬בשעה זו כל‬ ‫הקרוע והשסוע ‪ -‬לזדים ומעיקים לשכינה הק'‪,‬‬ ‫תוצאות מלחמה זו אינם רק על עצם הרצון דקדושה אלא היא‬ ‫מגמתו לשכוח ולברוח מהכל‪ ,‬להנות ולהשתחרר‪ ,‬לקרוא‬ ‫משפיעה על כלל הצלחת האדם‪ ,‬וכפי שרבי נתן מביא במקום‬ ‫סיפורים וחדשות העולם‪ ,‬לתת מרגוע לגופו מעמלו הקשה‪...‬‬ ‫הלוחמים עמו ית' פנים בפנים בתוך ביתו‪ .‬אבל‬ ‫התורה מלמדת אותנו שלא נהיה פתאים‪ ,‬שלא‬ ‫אחר (שם‪ ,‬פדיון בכור ה‪ ,‬ד)‪" :‬על ידי הארת הרצון בשעת האכילה‬ ‫נימשך אחר ההצלחה הרגעית שלהם‪ ,‬שלא‬ ‫נמשך כל טוב וחסד ורחמים וכל הישועות שבעולם‪ ,‬כי כולם‬ ‫שעת סעודה‪ ,‬לפי הבנתם השטחית של בעלי הנאות העולם‬ ‫נתפעל כלל מהצלחתם המדומה‪ ,‬כי גדולתם אינה‬ ‫נמשכין מהארת הרצון העליון‪ ,‬ומפגם הרצון משם נמשכין כל‬ ‫הזה‪ ,‬הינה שעת מילוי תאות הגוף‪ ,‬אולם לאמתו של דבר‬ ‫אלא למפלתם‪.‬‬ ‫החסרונות וכל היסורים ח"ו"‪.‬‬ ‫שעת סעודה היא שעה גורלית מאד‪ ,‬שעה שמכריעים בה‬ ‫את הכף לכאן או לכאן‪ ,‬שעת מלחמה! וכלשון קדשו של רבי‬ ‫איוב (בפרק כ"ח) מתאר את גדולת סדום לפני‬ ‫נתן‪" :‬בשעת האכילה הוא עידן קרבא‪ ,‬כי סטרא אחרא קאים‬ ‫הפיכתה כמקום שפע נפלא‪" :‬ארץ יצא ממנה‬ ‫על פתורא דבר נש לקטרגא ליה‪[ ,‬בשעת האכילה הוא עת‬ ‫בפרשתנו אנו לומדים על הכנסת האורחים המופלאה של‬ ‫לחם‪ ,‬מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו"‪' ,‬כי כולה‬ ‫מלחמה‪ ,‬כי הסטרא אחרא עומדת על שולחנו של אדם לקטרג‬ ‫אברהם אבינו במסירות נפש בשעת חוליו עבור שלושה‬ ‫משקה'‪ ,‬ובין רגע נהפכה לעיי חרבות אש וגפרית‬ ‫אורחים שנדמו לו כערביים חשודים על עבודה זרה‪ ,‬והוא‬ ‫עליו] כמו שאיתא בזוהר הקדוש‪ ,‬ורוצה להתגבר על האדם"‬ ‫מבלי להשאיר לה זכר‪.‬‬ ‫אומר להם בין השאר‪" :‬ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר‬ ‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬ברכת המזון ד‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫ואף אנו נטה אוזנינו לקריאת התורה אלינו‪ ,‬שלא‬ ‫תעבורו"‪ .‬מדוע הוא מדגיש להם שהפת יסעד את לבם? –‬ ‫עיקרה של מלחמה זאת נטושה סביב רצונותיו של האדם‬ ‫נהיה פתאים המתפתים מפועלי און‪ ,‬לא נרצה‬ ‫מביא רש"י בשם חז"ל "בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא‬ ‫בשעת אכילתו‪ .‬האכילה מחדשת דם בגופו של האדם‪ ,‬והדם‬ ‫להתחבר להם ולא ליהנות מהם ומהמונם בכהוא‬ ‫סעדתא דליבא [שהלחם סועד את הלב]‪ ,‬בתורה סעדו לבכם‪,‬‬ ‫הוא הנפש שהוא שורש הרצון‪ .‬אפשר שאדם יזכה בשעת‬ ‫זה‪ ,‬אלא נחכה ונצפה לכך שכל הרשעה כולה‬ ‫בנביאים סעד לבך פת לחם‪ ,‬בכתובים ולחם לבב אנוש יסעד"‬ ‫האכילה להתעצמות הרצונות לבוראו (ראה ליקוטי מוהר"ן ח"ב‪,‬‬ ‫כעשן תכלה ושתעבור ממשלת זדון מן הארץ‪.‬‬ ‫(רבי נתן מביא את הדברים שם בה' נטילת ידים לסעודה ו‪-‬נד הנ"ל)‪.‬‬ ‫ז)‪ ,‬והרצון הוא הרי יסוד הקדושה והעבודה‪ ,‬וכמו שמעיד רבי‬ ‫ננצל את לילות הזהב העומדים לפנינו להתחנן‬ ‫מהו הלימוד העמוק האמור כאן שצריך להביא עליו שלושה‬ ‫נתן‪" :‬שמענו מפיו זכרונו לברכה בעצמו‪ ,‬מגודל מעלת הרצון‬ ‫על גילוי מלכות ה' בכלליות ובפרטיות‪ ,‬יראנו ה'‬ ‫מקורות מכל חלקי התורה? וכי מי אינו יודע שהאכילה‬ ‫דקדושה שהוא עיקר עבודת ה'‪ ,‬וכל העבודות תורה ותפילה‬ ‫מיישבת לבו של אדם? אלא שחז"ל מלמדים אותנו כאן‬ ‫ומצוות ומעשים טובים כולם כלולים בזה‪ ,‬ואי אפשר לזכות‬ ‫חסדו וישעו יתן לנו‪ ,‬להצמיח קרן ישראל וקרן‬ ‫הסתכלות מחודשת על האכילה‪ ,‬אל תחשבו שאכילה נועדה‬ ‫לשום דבר שבקדושה כי אם על ידי זה" (שם‪ ,‬ברכת המזון ד‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫משיחו בגאולת עולמים‬ ‫רק למלאות קיבתו של אדם ולמלאות סיפוק תענוגו‪ ,‬אלא‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬אפשר שהאדם יבוא אז לידי רתיחת הדמים‬ ‫"וזהו בחינת קימת חצות‪ ,‬כי אז מתחיל תיקון‬ ‫זיכרו היטב כי הלחם מגיע אל הלב‪ ,‬אל מקור הדמים של‬ ‫הרעים‪ ,‬להגביר חלילה את כל התאוות הרעות ביתר שאת ח"ו‪.‬‬ ‫האמונה‪ ,‬שהיא בחינת מלכות שנקטנת בעת‬ ‫הנפש‪ .‬הוא סועד אותו לכאן או לכאן‪ ,‬או שהלב ירתח ויתאווה‬ ‫ועל כך בוערת המלחמה; בכוחה של אכילה בקדושה להפוך‬ ‫חשכת לילה וצריכין להעלותה ולהגדילה‪ ,‬ועיקר‬ ‫לקרבה לה' ולתורתו או חלילה להיפך‪ .‬מן התורה מן הנביאים‬ ‫את הרצונות לזכים וקדושים‪ ,‬וכמו כן על ידי אכילה שאינה‬ ‫תיקונה מתחיל בחצות" (ליקוטי הלכות‪ ,‬הפקר ונכסי‬ ‫ומן הכתובים מעוררים אותנו‪ :‬אל תגשו לסעודה בקטנות‬ ‫כראוי אפשר חלילה ליפול אל ההיפך‪ .‬וכפי שמרחיב שם‬ ‫הגר ד)‪.‬‬ ‫הדעת ובהעדר שימת לב‪ ,‬אלא חגרו מתניכם במלחמת קיום זו‬ ‫(אות מה)‪" :‬זה ידוע‪ ,‬שעיקר האכילה שהוא להחיות את האדם‬ ‫לטוב לכם לנצח‪.‬‬ ‫עיקרה הוא בשביל הדמים‪ ,‬כי הדם הוא הנפש והוא מחיה‬ ‫העורכים‬ ‫ומה עצומה היא ההתעוררות אותה אנו מקבלים מהמשך‬ ‫את האדם‪ .‬אבל העיקר לאכול בקדושה עד שיבוא להארת‬ ‫הפרשה‪ ,‬בה מסופר על סופה המר והנמהר של סדום ההפוכה‬ ‫הרצון המופלג‪ ,‬שהוא בחינת חמימות הדמים דקדושה לבעור‬ ‫כמו רגע‪ ,‬גפרית ומלח שריפה כל ארצה‪ ,‬סדום שהפכה לסמל‬ ‫ולהתלהב לה' יתברך בשלהובין דרחימותא‪ .‬אבל כשאינו אוכל‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫של עריצות רשעות ואכזריות‪ ,‬אולם תחילת ירידתה לשפל‬ ‫שכזה החל על ידי אכילה ושביעה שהרתיחה בהם את כל‬ ‫בקדושה‪ ,‬אזי הדמים שמקבלים חיות מהמאכל אינם זכים‬ ‫ויש לו עכירת דמים ומשם כל בלבול הדעת ומשם כל הרוח‬ ‫המדות הרעות‪ ,‬וכך מלמדים אותנו חז"ל הקדושים‬ ‫שטות"‬ ‫ֵמ ִענְ יַ ן ַה ְפלָ גַ ת ְ ּג ֻד ַּלת ָה ָא ָדם‪ָ ,‬א ַמר‪ְּ :‬‬ ‫"כ ׁ ֶש ָה ָא ָדם עוֹ ֶשׂ ה‬ ‫(ספרי עקב פ"ז)‪" :‬שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה‬ ‫והוא מוסיף שם‪ ,‬שכשהאדם מתגבר להמשיך על עצמו הארת‬ ‫ָּכ ְך ְ ּביָ ָדיו נַ ֲע ָשׂ ה ָּכ ְך ְ ּבכָ ל ָהעוֹ לָ מוֹ ת‪ ,‬וּכְ ׁ ֶשעוֹ ֶשׂ ה‬ ‫‪ ...‬וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שביעה‪,‬‬ ‫הרצון בשעת האכילה "על ידי זה מבטל הרצונות הרעים של‬ ‫ָּכ ְך ְ ּביָ ָדיו נַ ֲע ָשׂ ה ָּכ ְך ְ ּבכָ ל ָהעוֹ לָ מוֹ ת"‪ .‬וְ ָא ַמר ְ ּבזֶ ה‬ ‫שנאמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות‬ ‫רתיחת הדמים‪ ,‬ומהפך רתיחת הדמים אל הקדושה שירגיל‬ ‫ייט ׁש ַא ֶמענְ ְט ׁש‪ַ ,‬אז ֶער טוּט ַאזוֹ י‬ ‫ַה ָּל ׁשוֹ ן‪" :‬וָ ואס ַט ְ‬ ‫השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה‬ ‫עצמו להמשיך רצונו תמיד לה' יתברך‪ .‬כי כשזה קם זה נופל‪,‬‬ ‫יטאן ִאין ָּכל‬ ‫וערט ַאזוֹ י גִ ָ‬‫אך ִמיט ֶדער ַהאנְ ד וֶ ְ‬ ‫ַא ַמ ְ‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫‪NH‬‬ ‫אך ִמיט ֶדער‬ ‫ָהעוֹ לָ מוֹ ת‪ ,‬אוּן ַאז ֶער טוּט ַאזוֹ י ַא ַמ ְ‬ ‫יטאן ִאין ַאלֶ ע עוֹ לָ מוֹ ת"‪.‬‬ ‫וערט ַאזוֹ י גִ ָ‬ ‫ַהאנְ ד וֶ ְ‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ • 4:15‬נץ החמה ‪ • 5:52‬סוזק"ש ‪7:52‬‬ ‫(חיי מוהר"ן)‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫צאת השבת ‪ • 5:28‬צאה''ש לר''ת ‪6:06‬‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫בדרכי עבודת ה'‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫אפילו דיבור אחד לבד!‬ ‫ואמר לו ר' אפרימ'ל שיאמר‪ :‬ריבונו של עולם ווארף מיר נישט אוועק [= ריבונו של עולם אל‬ ‫היות ועיקר העצה לזכות למה שצריך לזכות היא התפילה וההתבודדות‪ ,‬והיות שפעמים‬ ‫תשליך אותי מלפניך]" (אוסף מכתבים‪ ,‬מכתב קסג)‪.‬‬ ‫רבות בבוא האדם לפרש שיחתו לפני ה' נאטם לבו ופיו‪ ,‬לכן אמרנו להזכיר לעצמנו מחדש‬ ‫וכיון שהזכרנו סיפור זה‪ ,‬נעתיק גם ממכתבו של הרה"ח רבי יעקב גדליה תפילינסקי זצ"ל‬ ‫את אשר גילה לנו רבינו שאפילו אם אין יכולים לדבר לפני ה' רק דיבור אחד‪ ,‬גם זה טוב מאד‪,‬‬ ‫(שאר בשרו של יבדלחט"א הגרי"מ שליט"א) וכך הוא מספר‪:‬‬ ‫ויש להתמיד בזה בעקשנות גדולה מתוך אמונה איתנה בחשיבות הדיבור האחד הזה שכוחו‬ ‫גדול מאד‪.‬‬ ‫"אכתוב לך שבח על ר' שליט"א‪ ,‬איני מתכוון בזה לכתוב שבחו אלא שאני בטוח שזה יעורר‬ ‫אותו‪ ,‬גם אותי זה עורר מאד‪ .‬לפני כמה שבועות הלכנו ביחד לשדה ו‪ ...‬נכנס למערה אחת‬ ‫ואלו הם דברי רבינו בענין זה‪:‬‬ ‫והתחיל לצעוק‪ ,‬וכל השעה התבודדות שמעתי ממנו רק אלו המלות 'ריבונו של עולם העלף‬ ‫"עוד אמר לענין התבודדות‪ ,‬שהיה דרכו ז"ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות‪,‬‬ ‫מיר אז איך זאל תמיד גידיינקען אז ס'איז דא נאך א וועלט' [= רבש"ע‪ ,‬תעזור לי שאזכור תמיד‬ ‫לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום‪ .‬ואמר‪ :‬שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל‪ ,‬אפילו‬ ‫שיש עוד עולם] והמילות האחרונות 'אז ס'איז דא נאך א וועלט' חזר ממש כל השעה בצעקות‬ ‫כשמדברין רק דיבור אחד‪ ,‬גם כן טוב מאד! ואמר‪ ,‬שאפילו אם אינו יכול לדבר רק דיבור אחד‪,‬‬ ‫נוראות ובנעימות גדולה שאיני יכול לתאר לך בכתב" (שארית יעקב‪ ,‬מכתב מחודש כסליו תש"כ)‪.‬‬ ‫יהיה חזק בדעתו‪ ,‬וידבר אותו הדיבור כמה וכמה פעמים בלי שיעור וערך‪ ,‬ואפילו אם יבלה‬ ‫כמה וכמה ימים בדיבור זה לבד‪ ,‬גם זה טוב‪ .‬ויהיה חזק ואמיץ וירבה לדבר אותו הדיבור פעמים‬ ‫אין מספר‪ ,‬עד שירחם עליו השם יתברך ויפתח פיו ויוכל לפרש שיחתו” (ליקוטי מוהר"ן תניינא‪ ,‬צו)‪.‬‬ ‫כלל הדברים‪:‬‬ ‫ובחיי מוהר”ן איתא‪" :‬אמר‪ :‬אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תיבת 'ריבונו של עולם'‬ ‫גם אם אין לאדם דיבורים לפרש שיחתו‪ ,‬ידבר עכ"פ דיבור אחד לפני השם יתברך שוב ושוב‪,‬‬ ‫גם כן טוב מאד" (חיי מוהר"ן‪ ,‬תמ‪ .‬וכן העתיק זאת בליקוטי עצות‪ ,‬התבודדות טז)‪.‬‬ ‫מתוך אמונה איתנה שהדיבור הזה יקר וחשוב עד למאד!‬ ‫ונסיים בב' קטעים מתוך דברי מוהרנ"ת על החשיבות של 'דיבור אחד'‪:‬‬ ‫וע"פ הדברים האלה‪ ,‬נבין את הסיפור דלהלן‪" :‬אחד ָק ַבל לפני מוהרנ"ת זצ"ל שאין לו דיבורים‬ ‫"אפילו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר‪ ,‬אף על פי כן אסור לו להיות זקן ח"ו‪ ,‬והוא צריך‬ ‫בשעת התבודדות‪ ,‬וגער בו מוהרנ"ת ואמר לו‪ֲ :‬הכִ י אינך יכול לומר 'ריבונו של עולם ראטיווע‬ ‫ליזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה‪ ,‬שלא יבוא לידי שום יאוש ח"ו‪ ,‬שלא יאמר בלבו שכבר נזקן‬ ‫מיך'? [= רבש"ע תציל אותי] זאגט מען טויזינט מאל [= אומרים אלף פעמים] ריבונו של‬ ‫ח"ו במעשיו וכו' עד שאי אפשר לו להשתנות ח"ו‪ .‬רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר‪ ,‬ויעשה‬ ‫עולם'!" (אבניה ברזל‪ ,‬שיחות וסיפורים ממוהרנ"ת‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מה שיוכל‪ ,‬דבר קטן או דבר גדול‪ ,‬אפילו אם לא יוכל לומר כי אם דיבור אחד ממש בתפילה‬ ‫או בהתבודדות‪ ,‬או ללמוד מעט דמעט‪ ,‬על כל פנים יעשה מה שיוכל‪ ,‬ויתחזק ויחיה את עצמו‬ ‫כי אכן‪ ,‬גם אם אין האדם יכול לומר שום דיבור‪ ,‬רק לחזור שוב ושוב “ריבונו של עולם תציל‬ ‫במעט דמעט שזוכה עדיין ליגע בקדושת ישראל‪.‬‬ ‫אותי”‪ ,‬הרי זה יקר ונפלא עד למאד!‬ ‫"כי בוודאי כל מה שיעשה איזה דבר שבקדושה בשביל ה' יתברך‪ ,‬אפילו נקודה קטנה בעלמא‪,‬‬ ‫ומן הענין לציין לסיפור נפלא המובא ב'אוסף מכתבים' וז"ל‪:‬‬ ‫בוודאי לא יאבד לעתיד שום דבר‪ ,‬אפילו דיבור אחד בתורה או תפילה או פרוטה אחת לצדקה‬ ‫"ונזכרתי כעת מה שסיפר לי הרה"ח ר' אלי' ראטה שליט"א (הוא היה מקורב הרבה אצל ר' שלמה‬ ‫וכיוצא בזה‪ .‬ולא די שזה לא יאבד בוודאי בשום אופן‪ ,‬אפילו יהיה מי שיהיה‪ ,‬אפילו אם חס‬ ‫האדמו"ר הזקן מזוועהיל זצ"ל‪ .‬ור' אלי' הנ"ל יודע ג"כ מספרי רבינו הק')‪ :‬פעם היה רוצה ללכת לכותל‬ ‫ושלום עבר על כל התורה כולה כמה פעמים‪ ,‬אף על פי כן אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר‬ ‫המערבי‪ ,‬ושאל את הרה"ק ר' אפרימ'ל זצ"ל‪ :‬בהיות ורבינו הק' אמר שבעת ההתבודדות אפילו‬ ‫כל בריה‪ ,‬וכל מה שפעל ועשה בשביל ה' יתברך דבר גדול ודבר קטן לא יאבד דבר לעתיד"‬ ‫אם יכולים לומר רק מילה אחת לפני השי"ת‪ ,‬יעסוק בזה הדיבור הרבה עד שיתעורר לפרש‬ ‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬תרומות ומעשרות ג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫את כל אשר בלבו‪ ,‬וביקש מר' אפרימ'ל שיגיד לו מילה אחת מה שיבקש‪ ,‬כי לבו נסתם לגמרי‪.‬‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫"אין שמחה אלא בבשר"‬ ‫גמורה‪ .‬וכאשר הנביא חזר אל המציאות הארצית‪ ,‬ונכנס שוב‬ ‫שקולה כנגד עבודה גדולה של צדיקים שבדורות הראשונים‪.‬‬ ‫תקופת ‘בספר נכתבים’‪...‬‬ ‫לתחום ההשפעה של כוח הבחירה‪ ,‬היה מוכרח להתאמץ‬ ‫ויחד עם גודל תוקף ההסתרה גבר גם גודל כוח הבחירה‪,‬‬ ‫על המשנה; "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל‬ ‫ולהאמין במה שראה מקודם‪ ,‬וכבר היה לו נסיון אם לקיים‬ ‫והאדם נמצא בזה העולם במאבק מתמיד בין כוחות הטוב‬ ‫מעשיך בספר נכתבים" מובא בשם הבעל שם טוב כי מרומזות‬ ‫השליחות שהוטלה עליו‪ .‬ועל זה נאמר שנביא שעבר על דברי‬ ‫ובין כוחות הרע כאשר כל צד מנסה לשכנע אותו לצדו‪ ,‬כמו‬ ‫כאן שלוש תקופות בעם ישראל‪" :‬עין רואה" מרמזת לתקופת‬ ‫עצמו חייב מיתה‪.‬‬ ‫שמובא בזוהר הקדוש על הפסוק "וייצר ה' אלקים את האדם"‬ ‫הנביאים‪ ,‬שראו בעיניהם מחזות אלקים‪" .‬אוזן שומעת" היא‬ ‫והנה על הפסוק (בראשית וירא) "וילך ה' כאשר כילה לדבר אל‬ ‫שהיו כאן שתי יצירות‪ ,‬יצירה לטב ויצירה לביש‪ ,‬יצירה לשכר‬ ‫התקופה המאוחרת יותר‪ ,‬תקופת רוח הקודש ובת קול‪ .‬וכעת‬ ‫אברהם ואברהם שב למקומו" ‪ -‬פירושו‪ ,‬אחרי שנסתיימה‬ ‫ויצירה לעונש‪ ,‬והאדם הוא הנברא היחידי הנמצא במרכזו של‬ ‫נשארה לנו רק הבחינה של "וכל מעשיך בספר נכתבים"‪ ,‬היינו‬ ‫התגלות האלקות אזי שב אברהם למקומו‪ ,‬דהיינו למקומו‬ ‫לחץ תמידי בלתי פוסק של הבחירה‪.‬‬ ‫כל ההשארה והחיות דקדושה הם מלימוד ועיון בספרים‬ ‫הגשמי של עולם הבחירה והיה צריך להתחזק באמונה‬ ‫“ואברהם שב למקומו”‬ ‫הקדושים‪ .‬וזה תפקידנו כהיום להדבק בספרים הקדושים‪,‬‬ ‫הקדושה באותה מדריגה שמקודם‪ .‬ומובא בשם החוזה‬ ‫בתורה ובתפילה ובכתבי הצדיקים הקדושים ומהם ניקח‬ ‫מלובלין זי"ע שאמר‪" :‬אפילו כשהשם יתברך היה אומר לי‬ ‫בליקוטי הלכות מובא בזה"ל‪" :‬שזה כלל גדול‪ ,‬שכל העולם‬ ‫לעבוד את השם ולהלחם בסטרא אחרא החפצה לעקור‬ ‫זאת‪ ,‬תיכף לאחר מכן צריכים חיזוק לא לפקפק אם אכן כך הוא‬ ‫לא נברא כי אם בשביל הבחירה‪ ...‬ועל כן הבחירה יש לה כוח‬ ‫אותנו מעץ החיים ח"ו‪.‬‬ ‫הדבר"‪...‬‬ ‫גדול מאד מאד כידוע‪ .‬ועיקר כוח הבחירה היא ע"י שהשי"ת‬ ‫העלים והסתיר רצונו בהסתרות והעלמות גדולות ותלה הכל‬ ‫ואודות תקופתנו‪ ,‬תקופת עקבתא דמשיחא‪ ,‬מובא בספרים‬ ‫איתא בספרים שיש עולם עליון ששם מתקשים להבין איך‬ ‫הק' שתהיה התפשטות והשתוללות של הבעל דבר וכת‬ ‫ברצון האדם בבחי' והארץ נתן לבני אדם"‪.‬‬ ‫יתכן שנמצא בבריאה גם עולם הבחירה‪ ,‬ולפי גודל ההתגלות‬ ‫דיליה באופן כזה שלא היה מימות עולם‪ ,‬ועד כדי כך שכאשר‬ ‫האלקות למעלה הם צריכים להתאמצות יתירה כדי להאמין‬ ‫וכדי להבין ביתר בהירות את גודל תוקף כוח הבחירה‪ ,‬נעלה‬ ‫האיש הישראלי עומד לקיים איזה מצוה ממצוות ה' בא הבעל‬ ‫שיש בבריאה גם מקום ששם השי"ת מוסתר וקיימת בחירה‬ ‫כאן כמה ענינים הסובבים כולם בנושא הבחירה‪:‬‬ ‫דבר וחוטף אותה מתוך כף ידו‪ ,‬אולם הקב"ה הקדים רפואה‬ ‫לנבראים לעבור על רצונו יתברך‪ ,‬וזה דבר פלא מאד‪.‬‬ ‫מובא בקונטרס "מאמר העיקרים" להרמח"ל ז"ל סדר קבלת‬ ‫למכה‪ ,‬וגם אם הוא מצליח לגזול ממנו ולמנעו מאיזה מצוות‪,‬‬ ‫ואעפ"כ למרות שיש להקב"ה עולמות גבוהים ונשגבים כאלו‪,‬‬ ‫הנבואה ע"י הנביאים‪ :‬כאשר הופיעה הנבואה לנביא היה‬ ‫בכל זאת ישארו בידו עוד הרבה מצוות שהבע"ד לא הצליח‬ ‫עיקר נחת רוחו של הקב"ה הוא מעבודת העולם הזה הגשמי‬ ‫הנביא שרוי במצב של התפשטות הגשמיות מוחלט‪ ,‬ואחזו‬ ‫לחטוף אותם‪ ,‬היות שהוא מקיים הרבה מצוות כמאמר חז"ל‬ ‫המלא הסתרות‪ .‬וכמו שמובא בשם הבעש"ט על מאמר חז"ל‬ ‫בו רעדה ופחדים גדולים וכל איברי גופו נזדעזעו והתבטלו‬ ‫על הפסוק (משלי כד)‪" :‬בתחבולות תעשה לך מלחמה"‪ ,‬ר' נתן ור'‬ ‫"אין שמחה אלא בבשר" – כלומר‪ ,‬אין שמחה לפני השי"ת‬ ‫הרגשותיו הטבעיות ונשאר כאיש ישן‪ ,‬ואז מתוך תרדמתו‬ ‫אחא בשם ר' סימון אמרו‪ ,‬אם עשית חבילות של עבירות עשה‬ ‫כמו השמחה הזאת כאשר הבשר ודם הבעל בחירה עובד את‬ ‫הזאת נתגלו לעיניו מראות שיתראו לפניו לאחר מכן‪ ,‬וידע‬ ‫כנגדן חבילות של מצוות‪ .‬גם מובא שכפי גודל ההתגברות של‬ ‫השי"ת למרות כל המניעות וההסתרות והיסורים דהאי עלמא‪.‬‬ ‫מה שיהיה רצון העליון‪ .‬וכל זאת נתברר לנביא בוודאות‬ ‫הבעל דבר בסוף הדורות כל עובדא דקדושה אפילו קטנה‪,‬‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו‬ ‫ברכת האורח‬ ‫הדפסת פסוקים ומאמרי חז"ל‬ ‫ומוסיפים כן יברך אותנו כולנו יחד‪ – .‬ונראה‬ ‫בשולחן ערוך (סימן רא ס"א) נפסק שאם יש‬ ‫עיקר הדין‪ ,‬ולכן כתב דלאו שפיר עבדי אותם‬ ‫איסור לומר בעל פה דברים שבכתב‬ ‫הטעם בזה על פי מה שפירש רש"י במסכת‬ ‫אורח בסעודה הוא המזמן כדי שיברך לבעל‬ ‫שכותבים פסוקים על הכותל לסימן טוב‪ .‬וכן‬ ‫ברכות (נה‪ .‬ד"ה ואברכה מברכך) שהאורח‬ ‫הבית‪ ,‬לפי שבזמניהם היה רק המזמן מברך‬ ‫בגמרא במסכת גיטין (ס‪ ):‬מובא בזה הלשון;‬ ‫כתב המשנה ברורה בהלכות סוכה (סימן תרלח‬ ‫שמברך לבעל הבית מתברך גם כן משום‬ ‫וכולם היו שומעים ויוצאים ממנו‪ ,‬ואם בעל‬ ‫כתיב כתוב לך את הדברים האלה‪ ,‬וכתיב‬ ‫ס"ק כד); 'אסור לחקוק פסוק בסוכות תשבו‬ ‫ואברכה מברכך‪ ,‬ולכן אומר האורח 'הרחמן‬ ‫הבית היה מזמן לא היה יכול לברך את‬ ‫כי על פי הדברים האלה‪ ,‬הא כיצד? דברים‬ ‫על דלעת וכיוצא בו ולתלותו בסוכה דיבוא‬ ‫הוא יברך את בעל הבית הזה בברכת‬ ‫עצמו‪ ,‬לכן תיקנו שיזמן האורח כדי שיוכל‬ ‫שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה‪ ,‬דברים‬ ‫לידי בזיון‪ ,‬וגם שאסור לכתוב פסוקים מן‬ ‫אברהם אבינו שהיה לו בכל מכל כל'‪ ,‬בזה‬ ‫לברך את בעל הבית‪ ,‬והוא מוסיף ברכת‬ ‫שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב‪ .‬דבי‬ ‫התורה אלא אם כן יש בהן ספר שלם‪ ,‬ואף‬ ‫שהבעל הבית התנהג במידת אברהם אבינו‬ ‫האורח הנדפס בסידורים ומובא בגמרא‬ ‫רבי ישמעאל תנא 'אלה' ‪ -‬אלה אתה כותב‪,‬‬ ‫שהיה מכניס אורחים‪ ,‬ועל ידי זה 'כן יברך‬ ‫על גב דנוהגין היתר להתלמד בהן דוקא אבל‬ ‫(ברכות מו‪ ).‬יהי רצון שלא יבוש בעל הבית לא‬ ‫ואי אתה כותב הלכות‪ .‬ע"כ‪ - .‬כלומר חז"ל‬ ‫אותנו כולנו יחד' שהרי אצל אברהם נאמר‬ ‫שלא לצורך אסור'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫בעולם הזה ולא בעולם הבא וכו'‪.‬‬ ‫למדו מפסוקים אלו שהתורה הקדושה‬ ‫ואברכה מברכיך‪ ,‬ולכן גם האורח שמברך‬ ‫מאידך‪ ,‬הש"ך (שם סק"ו) הביא בשם הלבוש‬ ‫הקפידה שתורה שבכתב יהיה דוקא בכתב‪,‬‬ ‫והנה בזמנינו שכל אחד מברך לעצמו גם‬ ‫שמותר לכתוב פסוקים על מפות של ספר‬ ‫אותו יזכה לברכה‪.‬‬ ‫ותורה שבעל פה יהיה דוקא בעל פה ולא‬ ‫כשמברכים על הכוס כתב הערוך השולחן‬ ‫תורה מפני שהם תשמישי קדושה ואין חשש‬ ‫בכתב‪ .‬ועל פי זה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי'‬ ‫וגם בנוסח עדות‪-‬המזרח שאין להם נוסח‬ ‫(ס"ג) שכיון כל אחד מברך ברכת המזון‬ ‫שיבואו לידי בזיון ואסור לנהוג בהם קלות‪,‬‬ ‫מט) שאסור לומר תורה שבכתב בעל פה‪.‬‬ ‫'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה'‪,‬‬ ‫מחוייב כל אורח לברך ברכה זו אף שלא‬ ‫ואף שאסור לכתוב מן התורה פסוקים כבר‬ ‫הוסיפו בברכת האורח 'ויהיה שלחנו‬ ‫כיבדו בעל הבית לזמן על הכוס‪ .‬וכן כתב‬ ‫נתפשט המנהג להקל בזה‪ .‬ובשו"ת התשב"ץ‬ ‫האיסור לכתוב דברי תורה שלא על‬ ‫כשולחן אברהם אבינו ע"ה כל רעב ממנו‬ ‫בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' עד) שבזמנינו שכל‬ ‫הקלף‬ ‫(ח"א סי' ב) משמע שטעם המנהג הוא משום‬ ‫יאכל וכל צמא ממנו ישתה'‪ ,‬וזהו מטעם‬ ‫אחד מברך לעצמו צריך כל אורח לברך‬ ‫שאין איסור לכתוב אלא אם כן רוצים להגות‬ ‫מטעם זה נאסר בזמנים הקדמונים לכתוב‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫ברכת האורח גם אם אינו מזמן על הכוס‪.‬‬ ‫בה ולקרות‪ ,‬אבל לכתוב סתם פסוקים שלא‬ ‫תורה שבכתב שלא על הקלף ובדיו‪ ,‬כיון‬ ‫ועל פי זה יש לומר שנוסח ברכת האורח‬ ‫לשם כוונת לימוד אין איסור‪.‬‬ ‫אמנם המשנה ברורה (שם סק"ה ושעה"צ סקי"ד)‬ ‫שאין על זה דין כתיבה‪ ,‬והרי זה כאילו נאמר‬ ‫של הגמרא היה בעיקר על אורח הבא מחוץ‬ ‫הביא שמנהג העולם שאין אומרים את‬ ‫הכרעת המשנה ברורה בהנ"ל‬ ‫בעל פה‪ ,‬וכן היה אסור לכתוב תורה שבעל‬ ‫לעיר‪ ,‬ולכן היה עיקר נוסח התפילה מבוסס‬ ‫כל הנוסח של ברכת האורח‪ ,‬רק אומרים‬ ‫פה על שום ספר‪ .‬אך בימי חז"ל התירו‬ ‫על זה שיהיו נכסיו קרובים לעיר ואל יזדקק‬ ‫למעשה פסק המשנה ברורה בהלכות ציצית‬ ‫'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה' בלבד‪.‬‬ ‫התנאים לכתוב תורה שבכתב בספרים‬ ‫לפניו שום דבר חטא ועון המצויים בדרכים‪.‬‬ ‫(סימן כד ס"ק ט) כשיטת הט"ז שאין להורות‬ ‫וגם אורח שאינו מברך על הכוס אומר כן‪.‬‬ ‫לצורך לימוד‪ ,‬כפי שכתב המשנה ברורה (סי'‬ ‫וכוונת חז"ל היה בזה כדי שיברך האורח את‬ ‫היתר לכתחילה לרקום דברי תורה על מפות‬ ‫ותמה למה באמת אין אנו אומרים את כל‬ ‫שלד ס"ק לא) כלשון דלהלן;‬ ‫בעל הבית ויתברך גם האורח בכך שלא יהיה‬ ‫בית הכנסת‪.‬‬ ‫הנוסח המובא בגמרא‪.‬‬ ‫מצד הדין‪ ,‬תורה שבכתב אין כותבין אלא‬ ‫נצרך לצאת מחוץ לעיר‪ .‬אבל בזמנינו שרוב‬ ‫אמנם מבואר מדבריו שכל זה הוא רק‬ ‫כתב אשורית ובלשון הקודש‪ ,‬ותורה שבעל‬ ‫אורחים הסועדים אינם באים מחוץ לעיר‬ ‫ואולי אפשר להסביר טעם מנהג העולם כך;‬ ‫במקום שאין צורך כלל‪ ,‬אבל אם יש איזה‬ ‫פה אסור לכתוב אלא קורין אותם בעל פה‪,‬‬ ‫די לומר רק 'את בעל הבית הזה'‪ ,‬ולכן מנהג‬ ‫כי הנה בנוסח הרחמן שלנו אנו מתפללים‬ ‫צורך נהגו להקל אף שאין הכרח לצורך הזה‪.‬‬ ‫ואם שינה הן תורה שבכתב שכתבו שלא כדין‬ ‫העולם לאמרו תמיד גם כשאינו אורח ממש‪,‬‬ ‫שהבעל הבית וכל בני ביתו יתברכו בברכת‬ ‫כן משמע ממה שפסק בהלכות תפילין (סי' מ‬ ‫ואפילו כשיושבים על שולחן ההורים‪.‬‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בברכת בכל מכל כל‪,‬‬ ‫בכתבו או בלשונו‪ ,‬או אם כתב תורה שבעל‬ ‫סק"ג) שמותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלותם‬ ‫פה אין קורין בהם‪ .‬אבל האידנא דבציר ליבא‬ ‫בפתח בית הכנסת‪ .‬וכוונתו על המנהג‬ ‫כי נתמעט הדעת והזכרון הותר לכתוב תורה‬ ‫שקראו הרבה אין משגיחין על זה‪ ,‬ואין הדבר‬ ‫שלא לצורך‪.‬‬ ‫שהיה נהוג בזמנם לכתוב על נייר פסוקים‬ ‫שבעל פה כדי שלא ישתכחו‪ ,‬וגם בכל כתב‬ ‫צריך לפנים שהוא דבר אסור‪ ,‬ואני צועק‬ ‫ודבר זה צריך זהירות רבה בדור שלנו‬ ‫לעורר את העם לשוב אל ה'‪ ,‬פסוק 'כי ביום‬ ‫ולשון‪ ,‬וגם תורה שבכתב בכל לשון ובכל‬ ‫ככרוכיא גם על הלוחות ששולחים מאיזה‬ ‫שמלאכת ההדפסה קלה מאוד‪ ,‬ורגילים‬ ‫הזה יכפר עליכם'‪ ,‬או פסוק 'שמע ישראל'‬ ‫כתב כדי שיבינו כל העם את דברי התורה‪ ,‬כי‬ ‫מוסדות להרבה בני אדם ומדפיסים שם כמה‬ ‫להדפיס פסוקים ולצטט ציטוטים ממאמרי‬ ‫וכדומה‪ ,‬והיו תולים אותו למעלה מן התיבה‬ ‫אין הכל בקיאין בלשון הקודש וסמכו כל זה‬ ‫ברכות ונוסח הקדיש‪ ,‬וצריך להשתדל ששום‬ ‫חז"ל‪ ,‬שאיסור גמור הוא להדפיסם לצורך‬ ‫או בפתחי בית הכנסת (כמבואר במחה"ש שם‬ ‫על מה דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך‪.‬‬ ‫מוסד לא יעשה זה‪ .‬ואני בעצמי נזהרתי שאף‬ ‫סק"א)‪ .‬ואף שאין הכרח לתלות שלטים כאלו‪,‬‬ ‫עכ"ל המשנה ברורה‪.‬‬ ‫מסחר או לצורך מודעות דלא שייך עליהם‬ ‫על ההזמנות לחתונות בני ובנותי לא כתבתי‬ ‫כיון שמטרת השלט לעורר את לב העם‬ ‫ההיתר של עת לעשות לה'‪.‬‬ ‫שום פסוק אף לא קול ששון‪ ,‬וכן הוא מן‬ ‫לתשובה נהגו להקל‪.‬‬ ‫האיסור לכתוב פסוקים‬ ‫הראוי לכל אדם להתנהג‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לכתוב דברי תורה במשום שעלול‬ ‫וכענין זה כתב המחצית השקל (שם) שנהגו‬ ‫והנה בגמרא במסכת גיטין (שם ע"א) מבואר‬ ‫ולאחרונה הופרץ הדבר ביותר שמכניסים‬ ‫לבוא לבזיון‬ ‫לכתוב על כותל בית הכנסת דברים הכתובים‬ ‫שגם לאחר שהותר לכתוב תורה שבכתב‬ ‫פסוקים לתוך מודעות פרסומת ולתוך‬ ‫בנוסף לאיסור הנ"ל יש איסור לכתוב פסוקים‬ ‫בסדורי תפלה‪ ,‬כמו י"ג מדות של רחמים‬ ‫משום עת לעשות‪ ,‬הוא רק בספר שלם‬ ‫קבלות והזמנות‪ ,‬ומחלקים אותם בדואר‬ ‫או מאמרי חז"ל אפילו לצורך לימוד אם יש‬ ‫ופסוקי ויהי בנסוע הארון‪ ,‬דכמו שהותר‬ ‫כדוגמת ספר תורה‪ ,‬ולא חומש אחד או‬ ‫וברחוב‪ ,‬ודברי תורה מסתובבים בראש כל‬ ‫חשש שיבוא לידי בזיון‪ ,‬כפי שנפסק כהלכה‬ ‫לכתבם בסדורי תפלה משום עת לעשות‪,‬‬ ‫פרשה אחת אפילו לצורך לימוד‪ .‬וכן פסק‬ ‫חוצות ובאים לידי זלזול‪ ,‬וכבר יצאו על זה‬ ‫הוא הדין שמותר לכתבם על הכותל‪ ,‬דמאי‬ ‫המחבר בשולחן ערוך הלכות ספר תורה (יו"ד‬ ‫פסוקה בשולחן ערוך הלכות ספר תורה (שם‬ ‫כרוזים שונים מרבנים וגאונים שהדבר אסור‬ ‫שנא כותל ומאי שנא סידור תפלה‪.‬‬ ‫סי' רפג ס"ב) שאסור לכתוב מגילה אחת של‬ ‫ס"ד) שאסור לרקם פסוקים על טלית‪ ,‬מכיון‬ ‫בתכלית האיסור‪ ,‬והרוצה לזכות הרבים ידאג‬ ‫ספר תורה בפני עצמה‪.‬‬ ‫שמותר להיכנס עם הטלית לבית הכסא‬ ‫האיסור הנ"ל הוא גם על מאמרי חז"ל‬ ‫שלא יבוא חטא על ידו חס ושלום‪.‬‬ ‫ולבית הטבילה‪ ,‬ועלול להיכנס עמו למקום‬ ‫אמנם למעשה העידו הט"ז (סק"א) והש"ך‬ ‫ויש לדעת שהאיסור לכתוב פסוקים שלא‬ ‫(סק"ג) שהמנהג פשוט בכל המדינות להקל‬ ‫ההיתרים בהנ"ל‬ ‫הטינופת ויהיה בזה זלזול לכתבי קודש‪.‬‬ ‫לצורך אינו רק על פסוקי תורה שבכתב‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬לפי שבזמן הזה נחלש הזכרון עוד יותר‬ ‫ואלו שנוהגים לצטט פסוק בנוסח הזמנה‬ ‫ועל פי זה כתב בשו"ת אגרות משה (שם)‬ ‫אלא גם על מאמרי חז"ל של תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫ואין יודעים בעל פה ואם לא יתירו לכתוב‬ ‫וכדומה צריך להיזהר לכתוב באופן שלא‬ ‫בזה הלשון‪ :‬מה שאחד הדפיס על חתיכת‬ ‫שהרי מעיקר הדין תורה שבעל פה לא ניתנה‬ ‫פסוקים יבואו לידי ביטול קריאת שמע‬ ‫יהיה חשש איסור‪ ,‬ויש בזה כמה אופנים;‬ ‫נייר ברכת המזון וברכת מעין שלש ותפלת‬ ‫ליכתב על שום כתב‪ ,‬ולא הותר אלא משום‬ ‫ותפילה‪.‬‬ ‫אם נכתב בדרך צחות ומליצה בלבד אין בזה‬ ‫הדרך וברכות בדיקת חמץ ועירובין ושלחו‬ ‫עת לעשות ואם כן אין היתר רק אם יש בזה‬ ‫חשש‪ ,‬כמו צהלי ורוני יושבת ציון ככינוי על‬ ‫על ידי הדואר לאלפי בתים בשביל המודעות‬ ‫צורך‪ .‬ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קלה)‬ ‫שלא לצורך אסור גם בזמנינו‬ ‫רב וגדול שבא לעיר‪ .‬וכן אם כותבים רק ב'‬ ‫שהכניס שם בעניני מסחר‪ ,‬ידוע שרוב בני‬ ‫הוסיף שאסור להדפיס נוסח ברכת המזון‬ ‫והנה מבואר בט"ז (שם ומקורו מתשו' הרמב"ם פטר‬ ‫תיבות מהפסוק אין חשש (עי' שו"ע סי' רפד‬ ‫אדם המקבלים זה משליכים זה לאשפה‪ .‬ואף‬ ‫ושאר ברכות אפילו בלא השמות ללא צורך‪,‬‬ ‫הדור סי' ז) שכל ההיתר לכתוב פסוקים הוא‬ ‫ס"ב ושו"ת שה"ל ח"ז סי' קסז)‪ .‬כמו כן אם כותבים‬ ‫שהדפיס שם לשון זה בקשה להתנהג בכבוד‬ ‫משום דנוסח הברכות הוא גם כן תורה ככל‬ ‫רק אם כותבים לצורך להתלמד או להתפלל‬ ‫אותיות מקוטעות או שינויים בתוך ג' תיבות‬ ‫כי כתבי קדש הם‪ ,‬ברור שאלו שמשליכים‬ ‫תורה שבעל פה‪ ,‬וכיון שאז היה אסור לכתוב‬ ‫משום עת לעשות לה'‪ ,‬אבל אסור לכתוב‬ ‫של הפסוק אין חשש (פ"ת סי' רפג סק"ב)‪.‬‬ ‫מה שמקבלים אין קוראים זה כלל‪ ,‬ואף מאלו‬ ‫תורה שבעל פה ממילא אסור גם בזמן הזה‬ ‫סתם פסוקים על חפצים שלא לצורך כפי‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫הליכות ועובדות‬ ‫מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו‬ ‫רבי נחמן‬ ‫טולטשינער(מ"ח)‬ ‫'חזן' ומנגן מסטרא דליואי‬ ‫כפי שסיפרנו בשבוע הקודם‪ ,‬נעשה ר' נחמן 'חזן'‬ ‫(י"ח)‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫מומחה ונפלא‪ ,‬ע"י ברכתו של מוהרנ"ת‪ .‬וכתב על‬ ‫כך בנו רבי אברהם ב"ר נחמן‪ :‬שמה שאמר רבינו‬ ‫ז"ל שהוא מצפה על שלשה דברים‪ ,‬ואחד מהם‬ ‫היו ההיפך הגמור מן 'התיקון הכללי' כי ידועים היו בהשחתת‬ ‫בהתגעש עולם ומלואו‬ ‫שיהיה לו חזן שיש לו קול נאה ומתקבל‪ ,‬נראה‬ ‫דרכם בענייני קדושה‪ ,‬וכן אסרו על נתינת צדקה והיו פגומים‬ ‫מבואר שהיתה כוונת רבינו ז"ל על רבי נחמן‬ ‫משך השנים משנת תקנ"ה והלאה מוכרות וידועות כשנים‬ ‫בדיבורם שעל זה מרמז רבינו בסיפורי מעשיות (מעשה י"ב מבעל‬ ‫מטולטשין ז"ל‪ ,‬ומה מאד נפלאים דרכי השי"ת‬ ‫קשות בהם התגעש העולם במלחמה עולמית עקובה מדם‪.‬‬ ‫תפילה) על כת המדברים שמצאו לעצמם 'איש צרפתי משוגע'‬ ‫נפוליון באנפארטה שעלה מאשפתות הצליח להשתלט על‬ ‫וסיבותיו אשר סיבב שהיה גם שם כינוי שלו [=‬ ‫שדיבר בכמה לשונות"‪( .‬עיין על כך בספר 'נעימות נצח' בביאורו הנפלא‬ ‫שם המשפחה] בשם "חזן"‪ ,‬כי היה נקרא בשם רבי‬ ‫מדינת צרפת והתמנה לקיסר‪ .‬הוא הפך את צרפת למעצמה‬ ‫על תורה זו)‪.‬‬ ‫אדירה והיה הולך וכובש מדינה אחר מדינה בניצחונות כבירים‪.‬‬ ‫"נחמן חזן"‪ ,‬וגם היה לוי‪ ,‬אשר ניגונא הוא מסטרא‬ ‫דליוואי (עיין ליקו"מ ח"א סי' רל"ז) (שיחות וסיפורים דף קל"ז‬ ‫נפוליון ויחסו לכלל ישראל‬ ‫תאוות השלטון שלו לא באה על סיפוקה עד כיבוש העולם כולו‬ ‫וקל"ח)‪.‬‬ ‫תחת דגלו‪ .‬באותם הימים כשעמד נפוליון בראש צבאו בערי‬ ‫למעשה‪ ,‬כל מטרתו של נפוליון בכל כבישותיו שכבש היתה‬ ‫ארץ ישראל במלחמתו נגד הטורקים‪ ,‬החליט רבינו לנסוע‬ ‫חזן מיוחד בין חזני דמתא‬ ‫כדי להשליט את עיקרי שיטתו (אמנציפציה) שהיא‪ :‬שוויון זכויות‬ ‫לארץ ישראל ויהי מה‪ ,‬למרות שהדרכים היו בחזקת סכנה‬ ‫ושחרור משעבוד לכל אדם באשר הוא‪ ,‬ללא הבדל גזע‪ ,‬מוצא או‬ ‫העיר אומאן היתה מאז ומקדם עיר של חזנים‪,‬‬ ‫והמלחמה נטושה על פני כל הארץ‪( .‬עיין על כך בספר אוצר יראת שמים‬ ‫דת‪ .‬מסיבה זו קירב גם את היהודים‪ ,‬שעד לאותה שעה נתונים‬ ‫ודרו בה הרבה בעלי מנגנים וחזנים‪ ,‬וכל חזן שהיה‬ ‫כרך ג)‪.‬‬ ‫היו למרמס תחת עול הגויים בכל מקומות מושבותיהם‪ .‬לשם כך‬ ‫בסביבות אוקריינא והיה רוצה להשמיע את קולו‬ ‫וכך מתואר בספר שבחי הר"ן (אות יד‪ ,‬סדר נסיעתו של רבינו לארץ‬ ‫אף אמר להקים מחדש את מוסד הסנהדרין שיהא נתון למרותו‪,‬‬ ‫הנאה‪ ,‬היה בא לאומן אל המבינים בענין חזנות‪ ,‬כי‬ ‫ישראל)‪" :‬ואז באותו העת היתה המלחמה של הצרפת‪ ,‬שהלך‬ ‫ובאמצעותו ישליט את דעותיו על כלל היהודים‪ .‬אולם ברור‬ ‫בה דרו הרבה מגדולי החזנים המפורסמים באיזור‬ ‫הצרפת לארץ התוגר למצרים ולארץ ישראל וכיוצא כמפורסם‪.‬‬ ‫היה‪ ,‬כי כוונתו לא הייתה לטובת עם ישראל‪ ,‬אלא לצורך עצמו‬ ‫אוקריינא‪ ,‬כמו ר' יעקב סירוקה ועוד‪ .‬ואף על פי כן‬ ‫וכאשר נשמע לאנשי סטנבול שהמלחמה הנ"ל מתעוררת‪,‬‬ ‫בלבד‪ .‬ואכן עם השלטת שיטתו על כל המדינות שכבש התכונן‬ ‫הכירו תושבי העיר בנפלאות תפילתו של ר' נחמן‬ ‫והצרפת הולך ובא על הים‪ ,‬אזי לא רצו קהילה קדישא של‬ ‫נפוליון לקרב חייו לנצח את מלכות רוסיה הגדולה שנשלטה אז‬ ‫מטולטשין בימים הנוראים‪.‬‬ ‫סטנבול להניח שום יהודי לצאת מקיר העיר וחוצה‪ ,‬לפרוש על‬ ‫על ידי הצאר אלכסנדר הראשון‪ .‬בי"ד תמוז תקע"ב פלש נפוליון‬ ‫והיו נוהגים הרבה מתושבי העיר שאחר שסיימו‬ ‫בראש צבאו אל ערי רוסיה כשהוא הולך וכובש בכל מקום בואו‬ ‫הים" וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫את תפלתם בבית הכנסת הגדול שבעיר היו באים‬ ‫להתבשם מתפילתו של ר' נחמן‪ ,‬והיו אומרים‬ ‫במשך חודשיים ומחצה עד שהגיע לפאתי מוסקבה עיר הבירה‪.‬‬ ‫מלך מהיכלי התמורות‬ ‫התושבים לאנ"ש‪ :‬איפה מגיע תפילת החזן‬ ‫מן השמים נלחמו‬ ‫אם עד כה ידע נפוליון בעיקר כיבושים ונצחונות‪ ,‬הרי שבהיותו‬ ‫ר' יעקב לתפילתו של ר' נחמן הבעל תפילה‪-‬‬ ‫בין גדולי ומאורי הדור ההוא התנהל הויכוח האם לצדד בעד‬ ‫בארץ ישראל החל מזלו להתעמעם‪ ,‬כי אז הצליחו בני מדינת‬ ‫שלכם?! אף על פי שקולו של ר' נחמן לא היה קול‬ ‫נפוליון‪ ,‬שכאמור הבטיח חופש דת ושחרור מהשעבוד הנוקשה‬ ‫איטליה להשתחרר מעולו‪ ,‬ואף בצרפת עצמה התעוררו רגשי‬ ‫צלול‪ ,‬כי קולו היה צרוד ובקול שאגה‪ ,‬אולם היה‬ ‫כעס ומורת רוח על שמשעבד את עמו במלחמה‪ .‬כששמע‬ ‫לנתיניו היהודים‪ .‬אך אליה וקוץ בה‪ ,‬כי ההתקרבות בין ישראל‬ ‫בהשתפכות הנפש אשר הלהיבה את לב הקהל‬ ‫נפוליון מכך מיהר לשוב לצרפת‪ ,‬כשעל הדרך הוא הגיע שוב‬ ‫לעמים גרמה לעזיבת הדת ולהתבוללות רח"ל‪ .‬מצד שני‪ ,‬עמדה‬ ‫(לעומתו‪ ,‬הבעל תפילה ביום השני בראש השנה‪ ,‬הרה"ח ר' לייב'ל‬ ‫לאיטליה וכבש אותה בחזרה‪ .‬בכמה מכתבי העתים של חצרות‬ ‫מלכות רוסיה הרשעה שאמנם העיקה לעם ישראל ורבים‬ ‫קאנסטאטינער‪ ,‬היה בעל בכי וחזן גדול) (שיש"ק ח"ג סי' ר"ע)‪.‬‬ ‫החסידים מתואר על מפגש כביכול שהתקיים בין רבינו לנפוליון‬ ‫חללים הפילה‪ ,‬אולם חיי התורה והדת נשמרו בה גם במצור‬ ‫בעיר עכו‪ ,‬ועל חילופי הדברים ביניהם‪ ,‬אך לסיפור זה אין כלל‬ ‫חזן בימים נוראים‬ ‫ובמצוק‪.‬‬ ‫סימוכין בקרב יודעי העתים וכותבי הדורות של אנ"ש‪.‬‬ ‫כוחו של ר' נחמן בתפילה כבר התחיל בעיר‬ ‫צדיקי פולין תלמידי הרה"ק הרר"א מליז'ענסק זי"ע‪ ,‬כמו הרה"ק‬ ‫רבינו הק' בתורותיו ובשיחותיו הק' בכמה מקומות אכן פעל‬ ‫ברסלב‪ ,‬שהיה נוהג להתפלל שם לפני העמוד‬ ‫רבי מנחם מענדל מרימינוב זי"ע‪ ,‬הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‬ ‫ועסק (כמו כל גדולי הצדיקים באותו הדור) בנפוליון ובשלטונו ובמדינת‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬וזה היה לפני שהתחיל להתפלל‬ ‫ובתחילה גם הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ זי"ע‪ .‬צידדו בעד‬ ‫צרפת בכללותה‪ .‬כך מופיע בחיי מוהר"ן (אות ס"א)‪" :‬במוצאי שבת‬ ‫באומאן (שיש"ק ח"ג סי' שי"ג)‪ .‬ואח"כ בהיותו בן ל"ד‬ ‫נפוליון ואף פעלו פעולות נשגבות למען הצלחתו בשדה הקרב‪.‬‬ ‫פרשת נח שנת תק"ע‪ ...‬נכנסנו אליו אני וחברי רבי נפתלי‪ .‬וצווה‬ ‫שנה בשנת תר"ח (כי נולד בשנת תקע"ד) החל להתפלל‬ ‫מאידך‪ ,‬עמד בעל התניא וסיעתו בהם הרה"ק רבי נפתלי‬ ‫לספר לו חדשות‪ ,‬כדרכו תמיד שהיה שואל לספר לו חדשות‬ ‫מוסף כשליח ציבור בקיבוץ אנ"ש בראש השנה‪,‬‬ ‫מראפשיץ זי"ע (מסופר‪ ,‬כי בעת ששבת הרה"ק מראפשיץ בקאז'ניץ בפרשת‬ ‫דייקא‪ ,‬וסיפר לו רבי נפתלי מה ששמע אז מענין מלחמת הצרפת‬ ‫והתפלל עד סוף ימיו‪ ,‬בשנת תרמ"ד שבה נסתלק‬ ‫יתרו כאשר קראו בתורה "כי נבול תבול"‪ ,‬קרא הרה"ק מרופשיץ‪' :‬נפוליאון תיפול')‬ ‫שהיה באותן העתים‪ .‬ואז באותה השיחה היינו מתפלאים‬ ‫(שיש"ק ח"ג סי' שי"ג)‪.‬‬ ‫ולאחר מכן הצטרף לדעה זו גם המגיד מקאזניץ ועוד‪ ,‬צידדו‬ ‫ומתמיהים על גודל התנשאות שנתנשא כל כך פתאום‪ ,‬כי היה‬ ‫בעת שהתחיל להיות הש"צ בשנת תר"ח‪ ,‬נתמנה‬ ‫בפעולותיהם הנשגבות דווקא למען הצאר הרוסי‪ .‬בעל התניא‬ ‫בתחילה עבד פשוט ונעשה קיסר‪ .‬ודיברנו עמו אז מענין זה‪ .‬ענה‬ ‫להתפלל בשני הימים של ראש השנה על תפילת‬ ‫מכנה את נפוליון באגרותיו‪" :‬שטן המנגד בכל ההתנגדות אל‬ ‫ואמר‪ :‬מי יודע איזה נשמה יש לו‪ ,‬כי יכול להיות שנתחלף‪ ,‬כי‬ ‫מוסף‪ ,‬וכך היה עד שנת תרי"א‪ ,‬שאז בא בפעם‬ ‫הטוב שכל חיותו לפעול רק רע ‪ ...‬תולה הכל בכוחו וגבורתו‪,‬‬ ‫כן בהיכלי התמורות נתחלפין לפעמים הנשמות וכו'‪ .‬ואחר כך‬ ‫הראשונה ר' לייב קאנסטאנטינער ז"ל על הקיבוץ‬ ‫אשר בגאונו וגובה לבבו מתלוצץ באמונת ה'‪ ...‬אם תגבר יד‬ ‫התחיל לספר שכבר היה מעשה כזאת שפעם אחת ילדה המלכה‬ ‫באומאן‪ ,‬ומחמת שגם הוא היה בעל‪-‬תפילה נפלא‬ ‫צרפת ותרבה האפיקורסות בישראל לא יישאר אחד ביהדותו"‪...‬‬ ‫ובאותו העת וכו' וסיפר כל המעשה של הבן מלך שנחלף"‪.‬‬ ‫לכן חילקו התפילות ביניהם; ביום ראשון התפלל‬ ‫בראש השנה תקע"ג החל המגיד מקאזניץ להתפלל עוד קודם‬ ‫ועיין בחיי מוהר"ן (אות כ')‪" :‬גם אמר שהתורה הזאת (תורה כט קמא‬ ‫ר' נחמן וביום השני ר' לייב (ואחר הסתלקות ר' נחמן‬ ‫שעלה עמוד השחר‪ ,‬על מנת שיוכל לתקוע בשופר בשעה‬ ‫האי גברא דאזל בעי איתתא) עומדת על הצרפת‪ ,‬כי מדבר שם מכסף‬ ‫בשנת תרמ"ד התפלל ר' לייב קאנסטאנטינער בשני ימי ראש‬ ‫מוקדמת (להצלחת נפוליון)‪ ,‬אך כשנטל את השופר בידו הניחו על‬ ‫וממון היינו מענין תיקון הכללי של המשא ומתן‪ .‬וכן מדבר שם‬ ‫השנה עד שהסתלק בשנת תרמ"ט) (שיש"ק ח"ג סי' שט"ז)‪.‬‬ ‫הבימה‪ ,‬ואמר‪" :‬הליטוואק" ]כשכוונתו על בעל התניא] הערים‬ ‫מתיקון הדיבור על ידי שבח הצדיקים ומבגדים לבנים‪ ,‬וזה‬ ‫במוצאי יום כיפור לאחר האכילה היו אנ"ש‬ ‫עלינו‪ ,‬והקדים לתקוע קודם התפילה‪ .‬ואף המגיד מקאז'ניץ חדל‬ ‫"כס'ף נבח'ר לשו'ן צדי'ק" סופי תיבות 'פרנק' [צרפת בלע"ז]"‪.‬‬ ‫נוהגים לבוא ולהתאסף בביתו של ר' נחמן‪ ,‬והיו‬ ‫לתמוך בצד נפוליון כאשר נודע לו כי גזר על היהודים להתגייס‬ ‫בספר 'באבי הנחל' (להגה"ח רבי ברוך אפרים ברבי יעקב) מאריך לבאר‬ ‫מדברים יחד בעבודת ה'‪ ,‬גם היו חוזרים אז יחד‬ ‫לצבא‪ .‬ואכן באותה שנה החלה תבוסתו של נפוליון עד שנוצח‪.‬‬ ‫את קשר פסוק זה שרמז רבינו למלכות צרפת‪ .‬כי אנשי צרפת‬ ‫על הנוסחאות שחידש ר' נחמן‪ ,‬כי גדול היה כוחו‬ ‫בנוסח‪ ,‬ובאותו סעודה היה ר' נחמן מרבה בשבחי‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫מורו ורבו מוהרנ"ת (שיש"ק ח"ג סי' שי"ד)‪.‬‬ ‫קדושת האכילה‪" :‬כי לא די שאסור ליפול בדעתו על ידי אכילתו‪,‬‬ ‫ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי"‪.‬‬ ‫אריה שאג מי לא יירא‬ ‫אדרבא‪ ,‬צריכין לידע ולהאמין שאכילת איש הישראלי יקרה‬ ‫תחילת ההתקדשות השייכת גם לפי מדרגתינו היא‪ ,‬קודם‬ ‫סיפר רבי נתן בייטעלמאכער חתנו של רבי נחמן‬ ‫מאד מאחר שאכילתו על פי התורה על כל פנים שאינו אוכל דבר‬ ‫כל‪ :‬לדקדק על כשרות המזון‪ ,‬לברך בכונה פשוטה ובמתינות‬ ‫ובנו של רבי פנחס יהושע (מגדולי תלמידי מוהרנ"ת ז"ל)‬ ‫האסור ח"ו וגם מברך על כל דבר תחלה וסוף‪ ,‬ועל ידי זה כל אדם‬ ‫ולאכול בדרך ארץ ולא כרעבתן‪ ,‬כמו כן להתפלל ולעורר‬ ‫שבהיותו ילד קטן לקחו אביו לאומאן על ראש‬ ‫רצונות בעת האכילה שגם הוא ממקומו הנמוך משתוקק ורוצה‬ ‫מישראל מברר ברורים הרבה באכילתו‪ .‬ויש לו לאכול בשמחה‬ ‫השנה‪ ,‬וכששמע את ר' נחמן בעת שפתח בשאגת‬ ‫להתקרב לה' שמרבה להיטיב עמו ונותן לו לחם להחיותו‪.‬‬ ‫ארי "לדוד מזמור" הנאמר בליל ראש השנה‪ ,‬נפל‬ ‫ובהתחזקות גדול בה' יתברך עד שיזכה בשעת אכילתו דייקא‬ ‫לארץ מגודל הפחד שנפל עליו (שיש"ק ח"ג סי' רצ"ח)‪.‬‬ ‫להארת הרצון שישתוקק אז דיקא לה' יתברך ברצון מופלג מאד"‪.‬‬ ‫וכפי שרבי נתן (שם‪ ,‬חלה ד‪-‬ג') מחזק ידי הרחוקים עדיין משלימות‬ ‫נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א‬ ‫בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה"‪.‬‬