gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רחשי לב · Rachashei Leiv — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: רחשי לב · Rachashei Leiv

שבוע: וירא (2026-10-26)

רחשי לב · Rachashei Leiv — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫כ' חשון ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ט"ו גליון ז'‬ ‫סו"ז קר"ש‬ ‫מוצש"ק‬ ‫הדלקת‬ ‫לשב"ק‬ ‫ר"ת‬ ‫הנרות‬ ‫‪9:21/10:02‬‬ ‫‪7:08‬‬ ‫‪5:38‬‬ ‫לעיקוואוד‬ ‫‪9:20/10:02‬‬ ‫‪7:06‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫ברוקלין‬ ‫‪8:01/8:38‬‬ ‫‪6:07‬‬ ‫‪4:15‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪8:03/8:40‬‬ ‫‪6:04‬‬ ‫‪4:30‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪8:02/8:39‬‬ ‫‪6:05‬‬ ‫‪4:23‬‬ ‫אלעד‬ ‫‪8:02/8:39‬‬ ‫‪6:07‬‬ ‫‪4:14‬‬ ‫בית שמש‬ ‫בחי' הכובד ש בראש שהיא בחי' שכינתו ית'‪ ,‬שכל החסרונות ומצרים שישנו‬ ‫יוקח נא מעט מים‪.‬‬ ‫לאדם מגיע מזה חסרון בשורש נשמתו שבבחי' כנסת ישראל‪ ,‬ועל זה אמרו‬ ‫מסורה ג"פ יוקח‪ ,‬יוקח נא מעט מים‪ ,‬ברזל מעפר יוקח (איוב כח‪ ,‬ב) שבי גבור‬ ‫במשנה (סנהדרין פרק ו משנה ה) בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫יוקח (ישעיה מט‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫זה צריך להיות עיקר התפילה על חסרון השפעה בשכינתו ית'‪ ,‬ומזה נמשך‬ ‫יל"פ שאאע"ה מדת החסד על כן זכה לכל הנסים האלה עד שארז"ל (תענית‬ ‫החסרון בגשמי‪.‬‬ ‫דף כא) במעשה דנחום איש גם זו שזרק עפר על המלכים שנלחם עמם ונעשו‬ ‫וסדר תפילה כזו הורה לנו אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬וכאמור כי עצר עצר ה' בעד‬ ‫גירי (פי' חצים)‪ ,‬וז"ש בזכות יוקח נא (מעט מים) וכו'‪ ,‬זכה כי מעפר לקח הוא‬ ‫כל רחם‪ ,‬היינו מה שנעצרו בחי' הויה בחי' השפעת הרחמים והחסדים בעד‬ ‫ברזל ‪ -‬דהיינו שעפר עמד לו במקום ברזל‪ ,‬ובזה נצחם וישב כל הרכוש‪ ,‬וזהו‬ ‫כל רחם מכל הנרחמים והנעלבים אשר מימות עולם לא היה כאלו‪ ,‬העיקר‬ ‫שבי גבור יוקח‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫התפילה הוא מה שדבר זה נוגע לבית אבימלך‪ ,‬מלך הוא בחי' אד'‪ ,‬ואב‬ ‫הגה"צ ר' משה הלוי פאללאק זצ"ל אבדק"ק באנהארט‪ ,‬וידבר משה‬ ‫א"ה‪ ,‬ואם מותר לבאר עפ"י דבריו‪ ,‬דהתורה הק' הרי נצחיית ולפי מה שפי' י"ל דכל המאכיל ומשקה לנצרך‬ ‫רומז לחכמה‪ ,‬וזהו בית אבימלך‪ ,‬כמ"ש הזוה"ק (חלק ג רע"מ רנח עמוד א) אבא‬ ‫י"ל גם דנעשים לו נסים שלא כדרך הטבע‬ ‫יסר דרתא‪ ,‬ובחי' מה שנוגע החסרון בשכינתו ית' ע"ז היה עיקר תפלתו של‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו‪.‬‬ ‫א"א ע"ה‪ ,‬ועי"ז נמשך בחי' וילדו‪ ,‬שנעשה ההולדה ברוחניות וגשמיות‪...‬‬ ‫הכלל הוא כמבואר שבעל הבית לא יהיה מתנהג בפני האורח יותר מגדולת‬ ‫וע"י תפילתו שהתפלל בבחי' הוא‪ ,‬נענה תחילה והמתיק כל הדינין בשורשן‪,‬‬ ‫האורח‪ ,‬כדי שהאורח לא יקנא את בעל הבית‪.‬‬ ‫ונעשה בחי' הולדה ברוחניות וגשמיות‪ .‬וזאת הבחי' ניתן לכל אחד מישראל‬ ‫והנה צדיק נקרא מהלך שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה ומלאך‬ ‫להמתיק כל הדינים ולפתוח סתימת הצינורות ברוחניות וגשמיות אמן‪.‬‬ ‫נקרא עומד וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים התלבש עצמו‬ ‫הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע‪ ,‬שושנת העמקים עמק התפילה בתו"ד‬ ‫בבחינת מלאך להיות עומד‪ ,‬וזהו והוא עומד עליהם‪.‬‬ ‫טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום‪.‬‬ ‫קדושת לוי‬ ‫אם האדם יש בו ניצוץ יראת שמים‪ ,‬אף אם נכשל ר"ל באיזה חטא הוא‬ ‫למה זה צחקה שרה‪.‬‬ ‫מתחרט טרם יעלה על משכבו‪ ,‬אבל אנשי סדום אף טרם ישכבו לא התחרטו‬ ‫וא"ת למה לא כעס הקב"ה על צחוק אברהם דכתיב בפרשת לך לך בסופו‬ ‫כלל על מעשיהם‪ ,‬וגם אז נשארו אנשי העיר אנשי סדום‪ ,‬גם אז היו אנשי‬ ‫(לעיל יז‪ ,‬יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק‪.‬‬ ‫סדום בהשקפותיהם ובמעלליהם‪.‬‬ ‫וי"ל לפי שפרסמה שרה הנס לשכינותיה‪ ,‬וכן דרך למעלה כשעושים לו נס‬ ‫הגה"צ ר' לייבוש בער הלפרט זצ"ל אבדק"ק לספיץ וואסלוי‪ ,‬מחשבות לב‬ ‫עושין בצנעה ואז יצליח‪ ,‬וראייה מדגון שנשבר בלילה‪ ,‬מכת בכורות בלילה‪.‬‬ ‫את קול הנער וכו'‪.‬‬ ‫וכן שונמית החייה אלישע וסגר הדלת אחריו‪ .‬ושרה פרסמה לשכינותיה‪,‬‬ ‫שהיו מלה"ש מקטרגין וכו' מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה‬ ‫ומן הדין היה שלא יתקיים הנס‪ ,‬על זה כעס הקב"ה ובעבור זה ותכחש שרה‬ ‫לו באר‪ ,‬ומשיבם עכשיו מה הוא‪ ,‬א"ל צדיק‪ ,‬א"ל לפי מעשיו של עכשיו אני‬ ‫שהיתה יראה שלא תתקיים הנס‪ ,‬ואע"פ [כן] נתקיים‪...‬‬ ‫דנו‪ ,‬וזה באשר הוא שם‪.‬‬ ‫מושב זקנים לבעלי התוספות‪ ,‬בתו"ד‬ ‫ותמה הרא"ם למה לא קטרגו מאותן עבירות שבידו היינו ע"ז וש"ד וג"ע‪,‬‬ ‫ואברהם עודנו עומד לפני ה'‪.‬‬ ‫ותי' דאתיא כרשב"י דדרש מצחק לשבח‪ ,‬אבל כבר כתבתי דרש"י דחי דעה‬ ‫תרגם אונקלוס‪ ,‬ואברהם עד כען משמש בצלו קדם ה'‪.‬‬ ‫זו ואכתי הדק"ל‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שמובא בספה"ק שנשמות הצדיקים מתפללים תמיד‬ ‫ונראה דאיתא במ"ר פנ"ג באשר הוא שם בזכות עצמו‪ ,‬יפה תפלת החולה‬ ‫בעד כלל ישראל‪ ,‬וכמו שמובא בזוה"ק (שמות דף טז עמוד ב) שאם לא תפלת‬ ‫לעצמו יותר מכל‪ .‬ולכאורה קשה איזה זכות עצמו הי' לו‪ ,‬כיון דאיתא במ"ר‬ ‫המתים על החיים לא היה להם קיום אפילו חצי יום בעולם הזה‪.‬‬ ‫לעיל דמי שאינו מודה בב' עולמות לא יקרא לך זרע‪ .‬רק צ"ל דהמ"ר מפרש‬ ‫וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'‪ ,‬היינו שעד עכשיו עודנו עומד ומתפלל‬ ‫בזכות עצמו‪ ,‬ר"ל שהשיב עצמו בתשובתו ממיתה לחיים ובמקום שבע"ת‬ ‫בעד כלל ישראל‪.‬‬ ‫עומדין צדיקים גמורין אין יכולים לעמוד לז"ק יפה תפילת החולה לעצמו‪,‬‬ ‫הרה"ק מתולדות אהרן זי"ע‪ ,‬דברי אמונה‬ ‫ר"ל כשמתפלל בזכות עצמו‪.‬‬ ‫ויתפלל אברהם אל האלקים וגו' כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית‬ ‫הגה"צ ר' משה מרדכי שטעגר זצ"ל ראב"ד ראדליף‪ ,‬פני המים‬ ‫אבימלך‪.‬‬ ‫והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים‪.‬‬ ‫הנה התורה הק' הוא בכל עת וזמן‪.‬‬ ‫לכאורה קשה מה ענין הרבה ארבה‪ ,‬הרי כתיב (דברים ז‪ ,‬ז) כי אתם המעט מכל‬ ‫הנה אברהם אבינו ע"ה הוריד במדרגתו בעולם שערי התפילה אשר בזה‬ ‫העמים ומה ענין ותועלת בריבוי‪.‬‬ ‫נוכל לפתוח סתימות הצינורות המשפיעים‪ ,‬אך באיזה אופן תהיה התפילה‪,‬‬ ‫אלא הכוונה בזה שהקב"ה ברכו שיהיה לו זרע שיהיו מאירים ככוכבי‬ ‫העיקר אשר התפילה צריך להיוח צורך גבוה‪ ,‬וכמו שאיתא מהבעש"ט הק'‬ ‫השמים‪ ,‬ובעיני עצמם יהיו כחול אשר על שפת הים‪ ,‬בבחינת ענוה ושפלות‪.‬‬ ‫זי"ע (לקוטים יקרים סי' רכד עמוד ב‪ ,‬אור תורה קח‪ ,‬ג) על הא דאין עומדים להתפלל‬ ‫הרה"ק ר' אברהם שלמה (בהרה"ק ר' משה מרדכי) מלעלוב זי"ע‪ ,‬אמרי קודש‬ ‫אלא מתוך כובד ראש (ברכות ל עמוד א) דהכוונה הוא שהתפילה תהיה על‬ ‫פסקי הלכות‬ ‫המשך מהלכות בורר‬ ‫ו‪ .‬הוצאת בשר או ירק מהמרק ע"י כף מנוקבת‪ :‬כף מנוקבת שעשויה להוציא על ידה בשר או ירקות מהמרק או בונדלעך מתוך המים שבטשולנט בנפרד מהמים‬ ‫והרוטב שבקדרה‪ ,‬אסור להשתמש בה בשבת לצורך זה שכיון שעשויה במיוחד כדי להוציא את הבשר ולא את המשקה הרי זה נחשב כבורר בכלי‪ ,‬והוא הדין לרשת עם‬ ‫בשר הנמצאת בתוך קדרת המרק שאסור להוציא על ידה את הבשר מהמרק שכיון שמיוחדת לכך הרי זה כבורר בכלי (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הוצאת מרק מקדרה דרך פתח צר שבין המכסה לקדרה‪ :‬קדרה עם מרק שיש בה בשר או ירקות אסור להוציא ממנה את המרק על ידי הצמדת המכסה‬ ‫לקדרה כשפתח צר לסינון נשאר בין המכסה לקדרה כדי לסנן דרכו את המים מהבשר והירקות משום שנחשב כבורר בכלי‪ ,‬וכן אסור לסנן מים מקופסת שימורים על ידי‬ ‫הצמדת המכסה לקופסא כשיציאת המים היא דרך חריץ צר אפילו כשיש לו צורך במים משום שנחשב כבורר בכלי‪ ,‬וכל שכן שאסור לעשות כן כשאינו נצרך למים משום‬ ‫שנחשב כבורר פסולת מתוך אוכל (מבית לוי חי"ט הלכות בורר ס"ז בשם מרן זצ"ל)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הוצאת שקית תה מתוך כוס בשבת‪ :‬המכניס שקית תה בשבת לתוך כוס עם מים חמים שאין היד סולדת בהם שאין בזה חשש בישול (דלהכניס לתוך מים חמים שהיד‬ ‫סולדת בהם אסור משום חשש בישול ולצביעה אין לחוש דמעיקר הדין אין צביעה באוכלין אלא דיש מחמירים עי' שעה"צ סי' שי"ח ס"ק ס"ד ס"ה)‪ ,‬או באופן שהשקית היתה מונחת כבר מערב שבת‬ ‫במים‪ ,‬אסור לו להוציא את שקית התה מהכוס על ידי החוט כדרכו בחול משום שבעת הוצאת השקית מטפטפים ממנה טיפות מים שנבררים מהעלים שבשקית והברירה‬ ‫על ידי השקית נחשבת כבורר בכלי שאסור בשבת גם כשבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר‪ ,‬ולכן יטול את שקית התה על ידי כפית שבאופן זה לא יטפטפו טיפות מים‬ ‫מהשקית לתוך הכוס (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח שאף שאינו מתכוין לטיפות אלו כיון שבודאי יפלו ה"ז פסיק רישא ועי' באריכות בבירורי הלכות הכא)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬בורר אוכל מתוך פסולת סמוך ליציאה לטיול‪ :‬מי שיוצא לטייל עם ילד בשבת וזקוק עבורו לאוכל ובגדים בשעת הטיול (במקום שיש עירוב) מותר לו לברור‬ ‫לצורך זה אוכל מפסולת סמוך ליציאה לטיול (וכגון לקלף פרי שנחשב כבורר אוכל מתוך פסולת או להוציא בגד מתוך תערובת) דזה נחשב כבורר לאלתר אף אם אינו צריך‬ ‫לאכול את האוכל מיד בתחילת הטיול (מבית לוי חי"ט הלכות בורר ס"ט)‪.‬‬ ‫בירורי הלכות‬ ‫הוצאת שקית תה מהכוס בשבת‬ ‫שהוא עושה המלאכה רק שאינו מכוין לפעולתה אסור משום דהוה פס"ר‪ ,‬משא"כ הכא‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר לו להוציא שקית תה מהכוס בשבת על ידי החוט המחובר אליו (באופן‬ ‫שאינו מרקד כלל שהרי אינו מנענע את הכברה כדרך ריקוד רק נוטל ע"י את התבן או את‬ ‫שאין חשש איסור משום בישול וכגון שהניחו במים שאין היס"ב או שהיה מונח כבר במים‬ ‫הכרשינין ממקום למקום ואי"ז בגדר מלאכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה‪ ,‬ונמצא שלשי'‬ ‫מע"ש) או שכיון שבעת הוצאת שקית התה ע"י החוט נוטפים ממנה טיפות מים המעורבות‬ ‫הר"ן (ולדברי החי"א גם לשי' רש"י) אף שבוודאי נברר הפסולת מן האוכל אין איסור וא"כ‬ ‫בעלי התה שבשקית לתוך הכוס נמצא שבורר בכך את המים המעורבים בעלים ע"י השקית‬ ‫לכאורה יש להתיר לדעתם גם הוצאת שקית תה מהכוס דאף שבוודאי יוצאים טיפות מים‬ ‫שנחשבת ככלי המיוחד לברירה ועובר על איסור בורר?‬ ‫ומטפטפים לתוך הכוס מ"מ כיון שכל כוונתו היא רק להוציא את השקית מהכוס ואינו‬ ‫תשובה‪ :‬הדבר ברור שכשאדם מוציא שקית תה מתוך הכוס אין בכוונתו לברור את הטיפות‬ ‫מתכוין כלל לברור הטיפות הנופלות מהשקית אי"ז נחשב כמעשה ברירה‪.‬‬ ‫המועטות שנשארו בתוך שקית התה אלא שלמעשה כשמוציא את השקית הטיפות נבררות‬ ‫אלא שבשו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח כ' מרן זצ"ל דדברי החי"א תמוהים דהא רש"י שם כ'‬ ‫מאליהם והוה פס"ר (ובהוצאת השקית עצמה מתוך הכוס אין איסור בורר משום ששקית‬ ‫בפירוש דמתני' אתיא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר ולדברי החי"א שאינו נחשב כמלאכה‬ ‫התה הוא דבר גדול הניכר לעצמו ולא נחשב כמעורב במשקה וכמש"כ בשביתת השבת‬ ‫כלל הרי יש להתיר גם לד' ר"י ועכצ"ל דלא חזר בו רש"י בסיפא דמתנ' ומש"כ שהמוץ נופל‬ ‫מלאכת בורר באר רחובות אות כ"ה)‪ ,‬ועי' בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צ"ט אות ב' שהתיר‬ ‫אין הכוונה שבודאי נופל אלא קיצר בלשונו וסמך על מש"כ ברישא לענין כרשינין‪ ,‬וכן הבין‬ ‫להניח שקית תה בתוך כוס מים אף שהמים מתערבים בעלים שבשקית ויוצאים כשהם‬ ‫בשו"ע הרב סי' שכ"ד ס"א לענין תבן שכל היתר הוא רק באופן שאינו פס"ר שיפול‬ ‫נקיים (עי"ש טעמו) אלא שזהו רק באופן שהשקית נשארת בתוך הכוס אבל הוצאת השקית‬ ‫הפסולת‪ ,‬גם מה שכתב הבה"ל דלהר"ן יש להתיר אף בפס"ר מדלא כ' דלפעמים נופל אינו‬ ‫מהכוס אסורה משום שבורר בכך את הטיפות המועטות הנושרות מהשקית בעת הוצאתו‪,‬‬ ‫מוכרח‪ ,‬דהא הר"ן עצמו כ' דמתני' אתיא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ יש לאסור‬ ‫ולכאורה יש לדמות נידון זה להא דאיתא במתנ' (שבת קמ‪ ).‬ואין שולין את הכרשינין ולא‬ ‫בפס"ר כדקיי"ל בכל הש"ס ועי' בהגהות מא"י סק"ג (על הרי"ף שם) שהגיה בלשון הר"ן‬ ‫שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה‪ ,‬ופרש"י ואע"פ דפעמים שהפסולת‬ ‫כלשון רש"י שפעמים שפסולתן הרי מוכח דלא כבה"ל‪ ,‬ואף דמהר"ש בפ"ט דכלאים מ"ב‬ ‫נופל דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאיליו‪ ,‬עוד אי' שם במשנה אין כוברין את התבן‬ ‫משמע דס"ל דההיתר של משנתינו להניח בכברה אינו משום דבר שאינו מתכוין (וכמו‬ ‫בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ (שהתבן שהוא מאכל בהמה מעורב‬ ‫שהוכיח שם מרן זצ"ל באריכות) וא"כ אפשר לומר דלשי' יש להתיר גם באופן שהוא פס"ר‬ ‫עם המוץ שאינו ראוי למאכל בהמה) אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס‪ ,‬ופרש"י‬ ‫וכמש"כ החי"א שאינו בגדר מלאכה כלל‪ ,‬מ"מ נראה דבנדו"ד יש להחמיר דלא מיבעיא לשי'‬ ‫ואע"פ שהמוץ נופל מאיליו כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר‪ ,‬ובשו"ע הובא להלכה דין‬ ‫רש"י והר"ן הסוברים דטעם ההיתר משום שאינו מתכוין ובפס"ר אסור א"כ פשוט דיש‬ ‫כרשינין בסי' שי"ט ס"ח וז"ל אין שורין את הכרשינין וכו' אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל‬ ‫לאסור הוצאת שקית תה מהכוס שהרי בודאי יפלו טיפות מועטות מהשקית כשמוציאה מן‬ ‫הפסולת דרך נקבי הכברה‪ ,‬ודין תבן הובא בסי' שכ"ד ס"א וז"ל אין כוברין התבן בכברה אבל‬ ‫הכוס והוה פס"ר (ונראה שהוא בגדר פס"ר דניחא ליה)‪ ,‬אלא אפי' לשי' הר"ש והחי"א‬ ‫נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אע"פ שהמוץ נופל מאיליו מותר כיון שאינו מכוין‪.‬‬ ‫שטעם ההיתר הוא משום שאינו בגדר מלאכה מ"מ נראה דבנדו"ד מכיון שמוציא בידיו את‬ ‫ועי' בבה"ל סי' שי"ט (שם ד"ה אע"פ שנופל) דלשון השו"ע אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל‬ ‫שקית התה מהמים ומפריד בין המשקה הנופל לעלים שנשארים בתוך השקית א"א לומר‬ ‫הפסולת דרך נקבי הכברה הוא לשון הר"ן (נח‪ ).‬דמשמע מלשונו שהתיר אף שודאי נופל‬ ‫שאין זה צורת מלאכה כלל כמו בנוטל כרשינין דהתם אינו עושה מעשה ברירה כלל משא"כ‬ ‫הפסולת‪ ,‬אמנם מלשון רש"י שפי' אע"פ דלפעמים נופל משמע דאם הוא ודאי שיפול אסור‬ ‫הכא שעושה מעשה הפרדה בידיים שנוטל את עלי התה מתוך המשקה ומפריד בין המשקה‬ ‫אע"פ שאינו מתכוין לכך משום דהוה פס"ר ובהא אפי' לר"ש אסור‪ ,‬אלא שבחיי אדם כלל‬ ‫הנשאר בשקית למשקה הנוטף לתוך הכוס וא"כ נמצא שהוא בורר בכלי ואף שאינו מתכוין‬ ‫י"ח ס"ג ונשמ"א סק"ב כ' דגם רש"י מודה דאף כשבוודאי נופל הפסולת מותר דהא בסיפא‬ ‫לכך מ"מ הא הוה פס"ר ואסור וכנ"ל‪.‬‬ ‫דמתני' לגבי תבן פרש"י שמותר ליתנו לכברה אע"פ שנופל המוץ ולא כתב לפעמים אלא‬ ‫וע"כ להלכה למעשה אסור להוציא שקית תה מתוך הכוס ע"י החוט המחובר אליו אלא יקח‬ ‫ודאי דאף באופן שהוא פסיק רישא ס"ל לרש"י שמותר (וכנראה שחזר בו ממש"כ ברישא‬ ‫כפית ויוציא על ידה את שקית התה שבאופן זה לא ינטפו טיפות מהשקית לתוך הכוס‪.‬‬ ‫דמתני')‪ ,‬וטעם ההיתר הוא דדוקא במקום שעושה מלאכה וכגון משקה מים לזרעים וכיו"ב‬ ‫נלב"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫כ"ג חשון תר"ג‬ ‫רבי אברהם ריינמן‬ ‫מנו"כ בעיר לעמבערג‬ ‫מנאראל זי"ע‬ ‫לככר השוק ושאל בין הסוחרים‪ ,‬״מי כאן מעיר היבנוב״‪,‬‬ ‫הרה"ק ואין להשיב‪ ,‬כי בנו של הרב הקודם הוא ימלא‬ ‫אלה תולדות‬ ‫שהוא מקום מושבו של האברך הנ״ל‪ .‬פנה אליו א׳‬ ‫את מקום אביו ולא אחר‪.‬‬ ‫רבינו 'הרב הגדול הצדיק' (נוסח ההסכמה לספה"ק 'פרי‬ ‫מסוחרי השוק ואמר ״אדוני הרב‪ ,‬אני מגיע מהעיר‬ ‫כאשר יצאו מן הקודש‪ ,‬והרה״צ רבי אברהם אשר ראה‬ ‫קודש הילולים לרבו המובהק הרה"ק רבי צבי הירש‬ ‫היבנוב״‪ .‬נתן לו הרה״ק רבי אברהם את המעטפה ואמר‬ ‫כי נאלץ לקבל עליו את עול הרבנות‪ ,‬התנה תנאי עם‬ ‫מזידיטשוב זי"ע)‪ ,‬הרה"ק רבי אברהם ריינמן מנאראל‬ ‫לו כך‪ ,‬״כאשר תגיע לעירך יהיה כבר מאוחר בלילה‪ ,‬תלך‬ ‫הבעב״ת‪ ,‬שיתנו לו שהות של שנתיים ימים‪ ,‬בהם יסע‬ ‫זי"ע‪ ,‬נולד בשנת תקנ"ו‪ ,‬לאביו הגדול הרה"ק רבי יעקב‬ ‫לאזור השוק ובבית פלוני תראה אור דלוק‪ ,‬תדפוק שם‬ ‫לצדיקי הדור לקנות חורה ויראה‪ .‬מהם יהיה שנה אחת‬ ‫מנאראל זי"ע‪ ,‬ולאמו הרבנית הצדקנית בת הרה"ק רבי‬ ‫בדלת‪ ,‬ותמסור בשמי את המעטפה הזאת״‪.‬‬ ‫אצל הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי״ע‪,‬‬ ‫אריה לייבוש יפה וואלשטיין אבד"ק האלשיץ זי"ע‪ ,‬נו"נ‬ ‫הסוחר שהגיע להיבנוב אחרי חצות לילה‪ ,‬עשה כדברי‬ ‫ושנה אחת אצל הרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי״ע‪.‬‬ ‫לרבינו רבי מרדכי יפה בעל ה'לבושים'‪ ,‬ונקרא שמו‬ ‫הרב מנאראל‪ ,‬ובבית פלוני כפי שתיאר לו הרב‪ ,‬אכן דלק‬ ‫ואכן כך עשה ושהה משך שנתיים ימים בצל רבותיו‪,‬‬ ‫בישראל 'אברהם'‪ ,‬ונתגדל על ברכי אביו הק' שהשקיע‬ ‫האור‪ .‬הוא נקש קלות בדלת ומסר שם את המעטפה‪,‬‬ ‫כאשר תמו ימי ההתעלות במחיצתם של רבותיו הק'‪,‬‬ ‫בו נמרצות להעלותו בתורה וביראת שמים טהורה‪ .‬וכך‬ ‫ואכן באותה שעה ממש תקפוה לאשתו של האברך‬ ‫קיים הבטחתו וחזר לעירו נאראל לכהן ברבנות‬ ‫התדבק בתורת החסידות עד שנעשה מתלמידיו‬ ‫שהתגורר בבית זה חבלי לידה‪ ,‬וכעבור שעות מועטות‬ ‫ובאדמורות שם‪ ,‬עד סוף ימיו‪.‬‬ ‫המובהקים של הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫ילדה ילד בריא בשלום בלי שום מכשול‪ .‬וראו הכל כי‬ ‫פועל ישועות‬ ‫הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪ ,‬הרה"ק העטרת צבי‬ ‫כח הברכות נתונות לרבי אברהם כנבואת רבו הרה"ק‬ ‫בשוב רבינו מרבותיו לנאראל‪ ,‬התחיל לנהג את עדתו‬ ‫מזידיטשוב זי"ע ועוד‪.‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע‪.‬‬ ‫ברמה‪ ,‬והתפרסם בכל הסביבה לאיש קדוש ובעל מופת‪.‬‬ ‫על כס הרבנות‬ ‫עוד מסופר‪ ,‬כי פעם כאשר היה בדרכו ללבוב לצרכי‬ ‫למרות גילו הצעיר העריצוהו מאוד צדיקי דורו‪ ,‬וראו בו‬ ‫אביו‪ ,‬כקש״ת מוה״ר יעקב זי"ע‪ ,‬נפטר עליו בגיל צעיר‬ ‫מרפא‪ ,‬עבר בדרכו בעיר מאגרוב והתלוננו אצלו חסידיו‬ ‫אחד המיוחד שבחבורה‪ .‬רבים מבני דורו נושעו אצלו‬ ‫כשהוא אך בן ל״ו שנה‪ .‬והותיר אחריו את בנו אברך‬ ‫אנשי העיר‪ ,‬כי הם סובלים מאוד מגוי רשע אשר גורם‬ ‫בדבר ישועה ורחמים והיו באים אליו להתברך בעת‬ ‫צעיר בשנות הי"ח לחייו‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬תלו בו עיניהם‬ ‫להם צרות רבות אצל שלטון העיר‪ .‬רבינו ביקש שיאמרו‬ ‫צרתם‪ ,‬וכמו״כ הפנו אליו דברים קשים ומסובכים‬ ‫פרנסי העיר נאראל‪ ,‬חסידי ותלמידי אביו הק׳‪ ,‬למנותו‬ ‫לו את שמו המלא של הרשע‪ ,‬ולאמ״כ המשיך בדרכו‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫עליהם לרבם ולמנהיגם הרוחני‪.‬‬ ‫ללבוב‪ .‬כעבור כמה ימים בשובו מללבוב התעכב שוב‬ ‫מסופר‪ ,‬שפ״א נכנס לביהמ״ד בנאראל אברך אחד מעיר‬ ‫אולם רבנו סירב‪ ,‬באמרו שאין הוא ראוי והגון לכך‪ ,‬הן‬ ‫במאגרוב‪ ,‬באו לפניו חסידיו וסיפרו לו בשמחה רבה‪ ,‬כי‬ ‫היבנוב‪ ,‬וביקש שיאמרו לו מי הוא הרב‪ .‬הצביעו לפניו‬ ‫מפאת גילו הצעיר‪ ,‬והן מפאת דלות השגותיו‪ ,‬כדבריו‪.‬‬ ‫בימים האלו התפגר הגוי הרשע במיתה משונה‪ .‬התבטא‬ ‫על הרב שעמד בין האברכים בני גילו‪ ,‬והתפלפל עמהם‬ ‫כאשר אנשי העיר לא הרפו ממנו‪ .‬הגה רבי אברהם עצה‬ ‫לפניהם ואמר‪ .‬״תדעו שלסלק גוי מהעולם קל יותר‬ ‫בסוגיא הנלמדת‪ .‬האברך המתין עד אשר יסיים הרב את‬ ‫בנפשו בכדי להשתחרר מלחצי פרנסי העיר‪ ,‬והציע‬ ‫מאשר לצייר עגול קטן עם גיר על הקיר"‪...‬‬ ‫דבריו‪ ,‬ואח״כ ביקשו שיסור עמו הצידה‪ ,‬היות ודבר‬ ‫לפניהם שאחד מתלמידי רבו הרה"ק החוזה מלובלין‬ ‫עוד מסופר מגדלותו של רבינו‪ ,‬בימיו קרה אסון בעיר‬ ‫דחוף יש לו לדבר אתו‪ .‬האברך סיפר לו בלחש‪ ,‬כי צדיק‬ ‫זי"ע שראוי ומתאים לכך יקבל עליו את ההנהגה‪ ,‬ובכן‬ ‫נאראל‪ ,‬שנמצא יהודי הרוג בירכתי העיר‪ ,‬אמנם‪ ,‬בעת‬ ‫מפורסם אחד היפנה אותו לכאן‪ ,‬באומרו לו שהרב‬ ‫יסעו חמישה בע״ב מחשובי העיר ללובלין‪ ,‬ויבקשו ממנו‬ ‫המקרה לא היה הרב בעיר‪ .‬אבל עד שעשו בירורים‬ ‫מנאראל הוא אשר יוכל להושיע לו‪ .‬האברך סיפר לרב‪,‬‬ ‫שישלח מבחירי תלמידיו לנאראל לשבת על כסא‬ ‫וסידורים‪ ,‬בינתיים חזר הרב העירה והשתתף בהלווית‬ ‫כי אשתו מעוברת וכעת היא בסכנה גדולה לה ולעובר‬ ‫הרבנות והאדמורו״ת‪ .‬באין ברירה אחרת קיבלו טובי‬ ‫ההרוג‪ ,‬ואמר דברי הספד‪ .‬בין השאר אמר‪ :‬״ידינו לא‬ ‫גם יחד‪ ,‬והוא אינו יודע לשית עצה בנפשו‪ .‬הרה"ק רבי‬ ‫העיר את עצתו ונבחרו חברי המשלחת מטובי העיר‬ ‫שפכו את הדם ‪ -‬היות ‪ -‬ועינינו לא ראו״‪ .‬כאומר‪ ,‬שאילו‬ ‫אברהם שרצה להתחמק מכל הענין אמר לו‪ ,‬״ודאי‬ ‫ופרנסיה‪ .‬אך עדיין לא ידעו לשית עצות בנפשם‪ ,‬מי יציע‬ ‫הוא היה בעיר‪ ,‬לא היה יכול לקרות כדבר הזה‪.‬‬ ‫הכוונה לרבי אחר היושב כאן בעיר ואליו שלחו אותך‪,‬‬ ‫הדברים לפני הרה"ק‪ ,‬עקב כך החליטו שיקנו מתנה לבנו‬ ‫אשכבתיה דרבי‬ ‫כיהלא רואה הינך שאברך צעיר אני ומה לי עסק‬ ‫של החוזה והוא ישמש למליץ עבורם‪ .‬הרעיון אכן‬ ‫בשנת תר׳׳ב נסע שוב ללבוב לדרוש ברופאים‪ ,‬עקב‬ ‫בדברים כאלו״‪ .‬האברך שהבין שהכוונה היתה אכן‬ ‫התקבל‪ ,‬וחמישה בע״ב וזוג פמוטות כסף יקרות בידיהם‪,‬‬ ‫מחלתו אשר תקפתו‪ .‬טרם נסיעתו קרא באנחה הפסוק‬ ‫דווקא אליו לרבי אברהם‪ ,‬אמר‪ ,‬שלא ירפה ולא יניח עד‬ ‫והרה״צ רבי אברהם בראשם יצאו לעבר העיר לובלין‪.‬‬ ‫בתהילים 'תר"ב גדלתי ותסוב תנחמני' (עא‪ ,‬כא)‪ ,‬ברומזו‬ ‫אשר יאמר לו מה לעשות‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו ללובלין מיד נכנסו לקבל שלום מאת‬ ‫בכך שהיא שנת פטירתו מהעולם‪ .‬ואכן ביום כ״ג לחודש‬ ‫רבי אברהם ראה שאכן אין האברך מרפה ממנו‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪ .‬באותה עת עמד לידו איש‬ ‫מר חשון עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בעיר‬ ‫לך אצל סופר סת״ם פלוני כאן בעירנו‪ ,‬ואמור לו שהרב‬ ‫אחד לבוש כפשוטי העם ושוחח עם הרה"ק באריכות‪.‬‬ ‫לבוב ‪ -‬לעמבערג‪ ,‬למגינת ליבם של תלמידיו וקהל עדתו‪.‬‬ ‫דמתא ציוה לו לכתוב עבורך משהו‪ ,‬והוא כבר יידע מה‬ ‫חברי המשלחת בנאראל שמלבד הענין הציבורי אשר‬ ‫משפחתו ותלמידיו הסתפקו היכן להביאו לקבורה‪ ,‬אם‬ ‫לכתוב‪ .‬האברך הלך אצל אותו סופר ומסר לו את דברי‬ ‫לשם כך באו‪ ,‬היה לכל אחד מהם ענין נוסף‪ ,‬אישי‪ ,‬שרצו‬ ‫בלעמבערג מקום פטירתו‪ ,‬או בנאראל מקום קבורת‬ ‫הרב‪ .‬הסופר הוציא פיסת קלף‪ ,‬ונכנס לחדר הפנימי‬ ‫להביא בפני הרה"ק להכרעה או לברכה‪ .‬כדרך החסידים‪,‬‬ ‫אבותיו וכהונתו‪ .‬עד שנזכר אחד מתלמידיו כי כעשרים‬ ‫ורשם עליו מה שרשם‪ ,‬עוטפו במעטפה וסוגרה‪ ,‬ונותנו‬ ‫הכינו מבעוד מועד פתקאות בהם פירטו את מבוקשם‪.‬‬ ‫שנה לפני פטירתו שהה רבו בעיר לעמבערג‪ ,‬והיה שם‬ ‫בידי האברך שימסור את זה לידי הרב‪.‬‬ ‫למרבית הפלא‪ ,‬תוך כדי הקשבה לשיח עם אותו אדם‪,‬‬ ‫סעודה גדולה‪ ,‬וישב ליד אחד מהצדיקים המקומיים‬ ‫האברך קיבל לידו את המעטפה הסגורה‪ ,‬ומסרה לרב‪.‬‬ ‫קיבל כל אחד תשובה למשאלתו הרשומה בקוויטל שלו‪,‬‬ ‫מתוך קרבה יתירה‪ ,‬ואף ישב על שולי בגדו‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫הרב אמר לו‪ ,‬עתה סע לשלום לביתך והסר דאגה מליבך‪,‬‬ ‫ולמותר היה להם למסור את פתקאותיהם לרבי‪.‬‬ ‫אמר רבי אברהם‪ ,‬שהאוויר כאן טוב מאוד! מיד הבינו‬ ‫וכאשר תצטרך לכתב זה אני כבר אדאג לכך שזה יגיע‬ ‫בסיום השיחה הזאת‪ ,‬והלה יצא את החדר‪ ,‬הרים הרה"ק‬ ‫החסידים שרצונו היה לשכון כבוד בעיר לעמבערג‪,‬‬ ‫אליך‪ .‬האברך חזר לביתו רגוע וחזר לעניני היום‪ ,‬והכל‬ ‫את עיניו והביט בפני הבאים והכריז‪ .‬״אה‪ ,‬ברוכים‬ ‫ולהיקבר ליד קברו של צדיק אחד מפורסם מהעיר לבוב‬ ‫התנהג כרגיל‪.‬‬ ‫הבאים‪ ,‬הנה הרב הצעיר מנאראל כאן״‪ ,‬וכיבדו כראוי‬ ‫דוקא‪ ,‬בסמיכות לקברו של הט״ז זי״ע‪.‬‬ ‫לאחר מספר שבועות‪ ,‬ביום חמישי בשבוע‪ ,‬בו ביום‬ ‫לרב ואדמו״ר‪ .‬אנשי המשלחת‪ ,‬כמו רבי אברהם עצמו‪,‬‬ ‫זי"ע ועכי"א‪( .‬תולדות רבני נאראל)‬ ‫התקיים יום השוק בעיר‪ ,‬יצא הרב רבי אברהם בעצמו‬ ‫הבינו שאין להם כבר על מה לדבר‪ ,‬כי הדבר יצא מפי‬ ‫כ חשון – ספר חפץ חיים ‪ -‬הלכות אסורי לשון הרע – כלל ה‬ ‫גדולה הכנסת אורחים‬ ‫שון ָה ָרע‪,‬‬ ‫ש ָד ָבר זֶה ֵּאינֶּנּו ִב ְׁכ ַלל ָל ֹ‬ ‫ֵּצר‪ֶ ,‬‬ ‫עוד ֶא ְׁש ָא ְׁל ָך‪ָ ,‬א ִחי‪ַ ,‬על ְׁד ַבר ִפּתּוי ַהי ֶ‬ ‫ג‪ֹ .‬‬ ‫הנקודה המרכזית הנלמדת מפרשתנו פרשת וירא‪ ,‬היא ללא ספק מצוות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ָשים‬ ‫אנ ִ‬ ‫יך ַל ֲ‬ ‫ש ֶא ָחד ִפ ְׁר ֵּסם ָע ֶל ָ‬ ‫יך ְׁב ֵּברּור‪ֶ ,‬‬ ‫ַדע ֵּא ֶל ָ‬ ‫ִתו ַ‬ ‫ש ִּת ְׁב ַח ן ְׁב ַע ְׁצ ְׁמ ָך‪ִ ,‬אם י ְׁ‬ ‫ֶ‬ ‫מתחילתה מסירות נפשו של אברהם אבינו ע"ה לקיים מצוה זו‪ ,‬וכמה צער נצטער כשלא באו‬ ‫מות ָהיָה‬ ‫עו ֹ‬ ‫לות)‪ַ ,‬כ ָמה ֵּמ ַה ַּת ְׁר ֹ‬ ‫ע ֹ‬‫ילת ַה ַמ ֲ‬ ‫יו ֵּצא ָבזֶה ִב ְׁש ָאר ְׁש ִל ַ‬ ‫(ו ַכ ֹ‬ ‫ינ ָך ָח ָכם ְׁ‬ ‫ש ֵּא ְׁ‬ ‫ֶ‬ ‫אורחים‪ .‬ומצד שני גם מגונים אנשי סדום הרשעים שביטלו מצוה זו‪ ,‬ועד כמה היה עונשם חמור עד‬ ‫ימנֵּי ְׁשטּות ָר ָאה ָע ַלי? ֵּאין‬ ‫אמר‪ַ ,‬מה ִס ָ‬ ‫שב ָע ָליו ֵּל ֹ‬ ‫חו ֵּ‬ ‫ִית ֹ‬ ‫ְׁהי ָ‬ ‫עבּור זֶה‪ ,‬ו ָ‬ ‫ְׁל ָך ָע ָליו ֲ‬ ‫למאוד‪.‬‬ ‫ילו‪,‬‬ ‫ּול ַה ְׁש ִפ ֹ‬ ‫רו ְׁ‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫ַּנות ֲ‬ ‫נו ַרק ְׁלג ֹ‬ ‫צו ֹ‬ ‫ש ְׁר ֹ‬ ‫שון ָה ָרע‪ֶ ,‬‬ ‫ּוב ַעל ָל ֹ‬ ‫זֶה ִכי ִאם ֹר ַע ֵּלב ַ‬ ‫ונקדים לשון הגמ' בשבת (קכ"ז ע"א) א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש וכו'‪,‬‬ ‫יו ֵּתר ִמ ְׁמ ָך ַלה'‬ ‫טוב ֹ‬ ‫ָנים הּוא ֹ‬ ‫ש ְׁב ַכ ָמה ִע ְׁני ִ‬ ‫ח ֵּב ְׁר ָך ֶ‬ ‫עו ֹשֶה ֵּכן ַל ֲ‬ ‫ש ַא ָּתה ֹ‬ ‫ּוכ ֶ‬ ‫ְׁ‬ ‫ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש וכו'‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת‬ ‫שיֵּש ָבזֶה‪,‬‬ ‫ָדול ֶ‬ ‫ָרון ַהג ֹ‬ ‫ֶיך ְׁל ָע ֹון ְׁכ ָלל‪ְׁ ,‬ר ֵּאה ֶאת ָה ִעּו ֹ‬ ‫שב ְׁב ֵּע ינ ָ‬ ‫ֶח ָ‬ ‫יות ֵּאין זֶה נ ְׁ‬ ‫ְׁו ַל ְׁב ִר ֹ‬ ‫אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו' עכ"ל הגמ'‪.‬‬ ‫שון ָה ָרע ַה ְׁר ֵּבה‬ ‫בו‪ִּ ,‬ת ְׁמ ָצא ְׁבזֶה ָה ִע ְׁניָן ֵּמ ֶח ְׁל ֵּקי ִאסּור ָל ֹ‬ ‫ש ְּׁת ַד ְׁק ֵּדק ֹ‬ ‫א ֶמת ְׁכ ֶ‬ ‫ּוב ֱ‬ ‫ֶ‬ ‫נדבק במדותיו של הקב"ה‬ ‫שהּוא‬ ‫ח ַמת ַה ְׁמ ַס ֵּפר‪ְׁ ,‬והּוא‪ִ ,‬כי ִב ְׁש ָאר ִע ְׁנ ָי ִנים ֶ‬ ‫א ֵּח ִרים‪ֶ .‬א ָחד ֵּמ ֲ‬ ‫ח ָל ִקים ֲ‬ ‫יו ֵּתר ֵּמ ֲ‬ ‫ֹ‬ ‫וטעם הדבר גודל מצוה זו כי בזה נתדבק למדותיו של הקב"ה‪ ,‬ומקיים מצוות "והלכת בדרכיו"‬ ‫או ְׁב ֵּבין ָא ָדם‬ ‫קום ֹ‬ ‫ש ָע ַבר ֵּאיזֶה ִאסּור‪ֵּ ,‬הן ְׁב ֵּבין ָא ָדם ַל ָמ ֹ‬ ‫רו‪ֶ ,‬‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫ְׁמ ַס ֵּפר ַעל ֲ‬ ‫כמו"ש השל"ה הק' (פרשתן נר מצוה ב') אלא המקיים אותה מקים מצות עשה ד"והלכת בדרכיו‬ ‫ש ֵּאין‬ ‫א ֶמת‪ְׁ ,‬ו ַאף ֶ‬ ‫שהּוא ְׁמ ַכּוֵּן ַרק ְׁל ִק ְׁנ ַאת ָה ֱ‬ ‫רו‪ָ ,‬מצּוי ְׁמ ֹאד ַכ ָמה ְׁפ ָע ִמים ֶ‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫ַל ֲ‬ ‫ויש לו שכר וכמצוה ועושה ככל מצוה מן תרי"ג מצוות‪ ,‬וזה כי הקדוש ברוך הוא מכניס אורחים בכל‬ ‫ּוב ְׁכ ָלל זֶה ָס ִעיף א'‪ַ ,‬על ָכל ָפ ִנים‬ ‫ְׁכּנַ"ל ִב ְׁכ ָלל ד' ָס ִעיף ב' ִ‬ ‫מו ִעיל ְׁל ִדינָא‪ ,‬ו ַ‬ ‫זֶה ֹ‬ ‫זמן ועדן‪ ,‬בכל שעה ובכל עת ובכל רגע‪ ,‬כי אם לא היה מכניס אורחים ברגע כמימרא‪ ,‬היה העולם‬ ‫רו‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫ַּנות ַל ֲ‬ ‫ָתו ַרק ְׁלג ֹ‬ ‫ש ַכ ָּונ ֹ‬ ‫ש ֵּאין ֵּכן ָבזֶה‪ֶ ,‬‬ ‫ְׁתה ְׁל ָר ָעה‪ַ ,‬מה ֶ‬ ‫ּתו ֹלא ָהי ָ‬ ‫ח ַש ְׁב ֹ‬ ‫ַמ ֲ‬ ‫אבד‪ .‬רצוני לומר‪ ,‬כי כל העולם אורחים הם לגבי השם יתברך כאורח נטה ללון‪ ,‬כי גרים אנחנו והוא‬ ‫יונָה‪.‬‬ ‫שּובה ְׁל ַר ֵּבנּו ֹ‬ ‫ע ֵּרי ְּׁת ָ‬ ‫ש ָכתּוב ְׁב ַש ֲ‬ ‫מו ֶ‬ ‫ְׁהיא ִמ ָדה ָר ָעה ְׁמ ֹאד‪ְׁ ,‬כ ֹ‬ ‫ילו ו ִ‬ ‫ּול ַה ְׁש ִפ ֹ‬ ‫ְׁ‬ ‫מכניס וקיומם בהשפע שמשפיע עליהם‪ ,‬וכהרף עין אם לא השפיע עליהם והכניסם לקיום אז הכל‬ ‫ִת ַק ְׁבלּו ֵּּת ֶכף‬ ‫שון ָה ָרע ַהּנַ"ל ֹלא י ְׁ‬ ‫עוד ֹזאת ִמ ַצד ַה ְׁמ ַק ֵּבל‪ִ ,‬כי ִב ְׁש ָאר ִע ְׁניְׁנֵּי ָל ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫אבד‪ .‬וזהו הענין שפרסם הכתוב באורך מעלת הכנסת אורחים שהיתה באברהם‪ ,‬ושהוא גדול‬ ‫רו ִאים‬ ‫ש ֵּאין ָאנּו ֹ‬ ‫ְׁמן ֶ‬ ‫ְׁשיבּוהּו‪ָ ,‬כל ז ַ‬ ‫שי ִ‬‫שו ְׁמ ִעים ֶ‬ ‫ִהיּו ַה ְׁר ֵּבה ֵּמ ַה ֹ‬ ‫ַדאי י ְׁ‬ ‫ּובו ַ‬ ‫ְׁד ָב ָריו‪ְׁ ,‬‬ ‫מהקבלת השכינה‪ .‬ע"כ לשון קדשו‪.‬‬ ‫א ֶמת הּוא‪ִ ,‬מ ְׁס ָת ָמא ָהיָה‬ ‫ש ִס ַפ ְׁר ָּת‪ַ ,‬אף ִאם ֱ‬ ‫ַדאי ַמה ֶ‬ ‫ּובו ַ‬ ‫ַא ִמין‪ְׁ ,‬‬ ‫ְׁב ֵּעינֵּינּו‪ֹ ,‬לא נ ֲ‬ ‫וכעי"ז בספר כד הקמח וז"ל "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם"‪ ,‬ידוע כי מדת‬ ‫ִת ָב ֵּרר‬ ‫א ִמין ָע ָליו‪ְׁ ,‬ו ִאם י ְׁ‬ ‫שר ְׁל ַה ֲ‬ ‫שּוטו ִאי ֶא ְׁפ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫יאו ָלזֶה‪ִ ,‬כי ִכ ְׁפ‬ ‫ש ֵּה ִב ֹ‬ ‫ֵּאיזֶה ִס ָבה ֶ‬ ‫הכנסת אורחים מדה עצומה‪ ,‬נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שהוא זן‬ ‫לון ְׁב ֵּעינֵּי ֹכל‪ִ ,‬מ ְׁפנֵּי‬ ‫ּול ָק ֹ‬ ‫עבּור זֶה ְׁלבּוז ְׁ‬ ‫ִהיֶה ַה ְׁמ ַס ֵּפר ֲ‬ ‫ש ֶקר‪ ,‬י ְׁ‬ ‫שהּוא ֶ‬ ‫ַא ַחר ָכ ְׁך ֶ‬ ‫ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים בה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שו ֶטה‬ ‫מו ְׁל ֹ‬ ‫ִיפ ְׁר ְׁס ֹ‬ ‫רו ו ַ‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫ַש ִפיל ֶאת ֲ‬ ‫א ָבל ָבזֶה‪ִ ,‬אם י ְׁ‬ ‫רו‪ֲ ,‬‬ ‫ח ֵּב ֹ‬ ‫שם ַרע ַעל ֲ‬ ‫הו ִציא ֵּ‬ ‫ש ֹ‬‫ֶ‬ ‫אפי' על חשבון רוחניות‬ ‫שי ָה ִעיר‪ָ ,‬מצּוי‬ ‫לון ְׁב ֵּעינֵּי ַא ְׁנ ֵּ‬ ‫ּול ָק ֹ‬ ‫ַע ֹשֵּהּו ְׁלבּוז ְׁ‬ ‫ְׁדי זֶה י ֲ‬ ‫ּול ֶפ ִתי ְׁל ֵּעין ֹכל‪ְׁ ,‬ו ַעל י ֵּ‬ ‫ְׁ‬ ‫ועד כדי כך גדולה מצוה זו אפי' כשבא על חשבון דברים רוחניים אחרים כלשון הרה"ק התולדות‬ ‫לו ַמר‪,‬‬ ‫דו ֹ‬ ‫ֶג ֹ‬ ‫ַע ֹמד נ ְׁ‬ ‫שו ְׁמ ִעים ֹלא י ֲ‬ ‫ש ַאף ֶא ָחד ֵּמ ַה ֹ‬ ‫נו ֵּתינּו ָה ַר ִבים‪ֶ ,‬‬ ‫ע ֹו ֹ‬ ‫ְׁמ ֹאד‪ַ ,‬ב ֲ‬ ‫יעקב יוסף זיע"א (בסופו) בשם רבינו אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זיע"א בזה"ל עוד שמעתי‬ ‫תו ָכל ָכ ְׁך?‬ ‫ּזו ֹ‬ ‫יך ְׁל ַב ֹ‬ ‫ְׁר ֵּאל‪ָ ,‬ל ָמה ַא ָּתה ָצ ִר ְׁ‬ ‫ִש ָ‬‫בוד י ֹ‬ ‫יך וְׁחּוס ַעל ְׁכ ֹ‬ ‫ַה ְׁמ ֵּעט ְׁד ָב ֶר ָ‬ ‫ממורי ביאור גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה‪ ,‬והקשה (שהרי הכנסת אורחים היא ג"כ‬ ‫(מ ְׁש ֵּלי ל'‬ ‫ֶא ַמר ִ‬ ‫ְׁלה ָבזֶה‪ְׁ ,‬ו ַעל ַה ְׁמ ַס ֵּפר ַהּזֶה נ ֱ‬ ‫ש ה ַה ְׁמ ַס ֵּפר שּום ַעו ָ‬ ‫ּוכ ִאּלּו ֹלא ָע ָ‬ ‫ְׁ‬ ‫מצוה וכהקבלת פני השכינה) והעולה שלפעמים הכנסת אורחים הוא ביטול תורה‪ ,‬או סיפורי לשון‬ ‫וממשיכים לסעיף ד‬ ‫יה ְׁו ָא ְׁמ ָרה ֹלא ָפ ַע ְׁל ִּתי ָאוֶן"‪.‬‬ ‫ח ָתה ִפ ָ‬ ‫ּומ ֲ‬ ‫"א ְׁכ ָלה ָ‬ ‫כ')‪ָ ,‬‬ ‫הרע וכו'‪ ,‬מ"מ גדולה הכנסת אורחים‪ .‬ע"כ לשון קדשו‪.‬‬ ‫(אמר הכותב‪ :‬אציע מה ששמעתי מרבותי ביאור דבריו הק'‪ ,‬שבודאי אין הכוונה להמרות פי ה' ולדבר לשון‬ ‫הרע‪ ,‬כי בודאי לא באלה חפץ ה'‪ ,‬אלא ברור שאין השומע מקבל ומאמין המסופר‪ ,‬ואף לא מסביר פניו כמתרצה‬ ‫לשמוע דברים אלו‪ ,‬עם כל זה הרי יש צד לומר להימנע מהכנסת אורחים באופן זה‪ ,‬שהרי מונע השראת השכינה‬ ‫מביתו‪ ,‬וע"ז אמר גדולה הכנסת אורחים וכו'‪ .‬ואם יכולים אולי לציין לרש"י הק' על 'וסעדו לבכם' שהביא‪" ,‬א"ר‬ ‫חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים"‪ ,‬ואצל א"א הרי כתיב בשעתו והוא‬ ‫'עומד' ‪-‬בבחי' מלאך (וראה בקדושת לוי – מובא בעמוד הראשון הכא)‪ ,‬וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‬ ‫שבמצוות הכנסת אורחים אולי י"ל מגין (בשעתו ‪ -‬בקיומו) מהיצה"ר)‬ ‫ובדברי הרה"ק הישמח ישראל יומתקו דברים אלו מאוד‪ ,‬שבדווקא ע"י שמכניס אורחים שאינם‬ ‫במדרגה גבוהה‪ ,‬עי"ז זוכה לחזות בנועם ה'‪ .‬וזל"ק‪ ,‬אר"י גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה‪,‬‬ ‫הלגה פסוקה היא!‬ ‫היינו דלקבל פני השכינה נחוץ מאד מקודם הכנה דרבה‪ ,‬להכין להיות כסא להשראת השכינה‪ ,‬אבל‬ ‫דבר זה קשה הוא עד מאד‪ ,‬אבל זה שמכניס ומקבל בסבר פנים יפות כל האורחים הבאים אליו‪ ,‬אף‬ ‫כששליח ציבור חוזר התפלה‪ ,‬הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן‬ ‫שאינם כדאים והגונים‪ ,‬ומרחם עליהם‪ ,‬זוכה לעורר מדה כנגד מדה אף שאינו כדאי והגון‪ ,‬לעלות‬ ‫ולענות אמן; ואם אין ט' מכוונים לברכותיו‪ ,‬קרוב להיות ברכותיו לבטלה‪ ,‬לכן כל‬ ‫לרום המעלות ולמדרגות גדולות רמות ונשגבות‪ ,‬ולחזות את נועם זיו אור פני מלך חיים‪ .‬ע"כ לה"ק‪.‬‬ ‫אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו‪ ,‬ויכוין לברכת החזן‪.‬‬ ‫אין אומרים לשם יחוד‬ ‫שולחן ערוך אורח חיים סימן קכד סעיף ד‬ ‫ומשום שמצוה זו גדולה מהקבלת פני השכינה‪ ,‬אין אומרים לשם יחוד קודם מצוה זו‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫ולכוין ‪ -‬ע"כ יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫בסה"ק דגל מחנה אפרים (ליקוטים) וזה לשונו הק' יש לומר טעם על מה שאין אומרים לשם יחוד‬ ‫מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר‪.‬‬ ‫על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים‪ ,‬ולמה יגרע זה מכל המצות‪ ,‬אך להאמת הוא‬ ‫ג"כ לא יפה הם עושים שאם הלומדים יפנו ללימודם עמי הארץ ילמדו מהן שלא‬ ‫שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה‪ ,‬ולכך אין שייך לומר לשם יחול ודי למבין‪.‬‬ ‫להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו נמצאו מחטיאין את הרבים‪.‬‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬שם סעיף קטן יז‬ ‫בשביל מצוה זו לא קיים מצות מילה מקודם שנצטווה‬ ‫לשתוק ‪ -‬עיין בתשובת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב על האנשים שלומדים בעת חזרת‬ ‫ובזה מבאר האמרי נועם הטעם שלא קיים אברהם אבינו בעצמו מצוות מילה קודם שנצטווה‪,‬‬ ‫הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי‬ ‫ומאי שנא משאר מצוות שקיים כל התורה כולה‪ .‬וזה לה"ק נראה בפשוט כפי מה איתא במדרש‬ ‫אין למחות בידם‪ .‬אבל בספר ווי העמודים קורא תגר עליהם עיין סי' צ' סעיף י"ח‪.‬‬ ‫(בראשית רבה מ"ז י"ג) כשאמר הקב"ה לאברהם מצות מילה אמר אברהם מעתה לא יהו עוברים‬ ‫באר היטב‪ ,‬שם ז‬ ‫ושבים באים אצלי‪ .‬וזהו שאמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה‪ ,‬כי כתיב "ויפול‬ ‫מציאות! אמר הכותב‪ :‬במו עיני ראיתי בחורים ואברכים רציניים שדיברו לפעמים‬ ‫אברהם על פניו"‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל על שלא נימול נפל על פניו‪ ,‬ולא היה יכול לעמוד ולקבל פני‬ ‫(דיבור קצר) בין ישתבח לשמונה עשרה! וכן באמצע התפילה במעריב!‬ ‫השכינה‪ ,‬אמנם הכנסת אורחים גדולה גם מזה‪ ,‬היינו אפילו מקבלת פני השכינה הבאה על ידי מצות‬ ‫וכשהעירו להם שהרי אסור לדבר באמצע אהבה רבה! וכן שאסור לדבר בין‬ ‫מילה‪ ,‬על כן לא מל את עצמו‪ ,‬כי יתבטל על ידי זה מהכנסת אורחים הגדולה מזה‪ ,‬כי לא יבואו עוד‬ ‫השכיבנו לשמונה עשרה במעריב! הסתכלו על המעיר ואמרו לו‪ :‬הרי אסור לדבר‬ ‫העוברים ושבים‪ .‬ולזה כאשר גזר השי"ת עליו והוצרך בעל כרחו לקיים מצות מילה‪ ,‬הזמין לו השם‬ ‫בכל התפילה‪ ,‬ומאי שנא זה מזה‪ ,‬שהרי אנשים חשובים מדברים תמיד באמצע‬ ‫יתברך תיכף אורחים שלא לצער אותו בביטול מצוה כזו‪ .‬ע"כ לשון קדשו היה רצון שנזכה להיות‬ ‫התפילה? והמה לא ידעו החילוק‪ .‬רק שנזכור אם אנו מדברים באמצע התפילה‪,‬‬ ‫מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬ולהתדבק במדת החסד אכיה"ר‪.‬‬ ‫שהשני רואה ולא יודע חילוק‪ ,‬ובסוף הוא מדבר היכן שאסור בגללך‪!...‬‬ ‫לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י ‪ 1-732-372-0092‬מארץ ישראל ‪ · 03-686-1344‬פקס ‪ · 1-732-647-2222‬בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י ‪052-764-8605‬‬