רחשי לב · Rachashei Leiv — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא
כ' חשון ה'תשפ"ז
שנה ט"ו גליון ז'
סו"ז קר"ש מוצש"ק הדלקת
לשב"ק ר"ת הנרות
9:21/10:02 7:08 5:38 לעיקוואוד
9:20/10:02 7:06 5:36 ברוקלין
8:01/8:38 6:07 4:15 ירושלים
8:03/8:40 6:04 4:30 בני ברק
8:02/8:39 6:05 4:23 אלעד
8:02/8:39 6:07 4:14 בית שמש
בחי' הכובד ש בראש שהיא בחי' שכינתו ית' ,שכל החסרונות ומצרים שישנו יוקח נא מעט מים.
לאדם מגיע מזה חסרון בשורש נשמתו שבבחי' כנסת ישראל ,ועל זה אמרו מסורה ג"פ יוקח ,יוקח נא מעט מים ,ברזל מעפר יוקח (איוב כח ,ב) שבי גבור
במשנה (סנהדרין פרק ו משנה ה) בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת וכו' ,ועל יוקח (ישעיה מט ,כה).
זה צריך להיות עיקר התפילה על חסרון השפעה בשכינתו ית' ,ומזה נמשך יל"פ שאאע"ה מדת החסד על כן זכה לכל הנסים האלה עד שארז"ל (תענית
החסרון בגשמי. דף כא) במעשה דנחום איש גם זו שזרק עפר על המלכים שנלחם עמם ונעשו
וסדר תפילה כזו הורה לנו אברהם אבינו ע"ה ,וכאמור כי עצר עצר ה' בעד גירי (פי' חצים) ,וז"ש בזכות יוקח נא (מעט מים) וכו' ,זכה כי מעפר לקח הוא
כל רחם ,היינו מה שנעצרו בחי' הויה בחי' השפעת הרחמים והחסדים בעד ברזל -דהיינו שעפר עמד לו במקום ברזל ,ובזה נצחם וישב כל הרכוש ,וזהו
כל רחם מכל הנרחמים והנעלבים אשר מימות עולם לא היה כאלו ,העיקר שבי גבור יוקח ,וק"ל.
התפילה הוא מה שדבר זה נוגע לבית אבימלך ,מלך הוא בחי' אד' ,ואב הגה"צ ר' משה הלוי פאללאק זצ"ל אבדק"ק באנהארט ,וידבר משה
א"ה ,ואם מותר לבאר עפ"י דבריו ,דהתורה הק' הרי נצחיית ולפי מה שפי' י"ל דכל המאכיל ומשקה לנצרך
רומז לחכמה ,וזהו בית אבימלך ,כמ"ש הזוה"ק (חלק ג רע"מ רנח עמוד א) אבא י"ל גם דנעשים לו נסים שלא כדרך הטבע
יסר דרתא ,ובחי' מה שנוגע החסרון בשכינתו ית' ע"ז היה עיקר תפלתו של והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.
א"א ע"ה ,ועי"ז נמשך בחי' וילדו ,שנעשה ההולדה ברוחניות וגשמיות... הכלל הוא כמבואר שבעל הבית לא יהיה מתנהג בפני האורח יותר מגדולת
וע"י תפילתו שהתפלל בבחי' הוא ,נענה תחילה והמתיק כל הדינין בשורשן, האורח ,כדי שהאורח לא יקנא את בעל הבית.
ונעשה בחי' הולדה ברוחניות וגשמיות .וזאת הבחי' ניתן לכל אחד מישראל והנה צדיק נקרא מהלך שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה ומלאך
להמתיק כל הדינים ולפתוח סתימת הצינורות ברוחניות וגשמיות אמן. נקרא עומד וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים התלבש עצמו
הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע ,שושנת העמקים עמק התפילה בתו"ד בבחינת מלאך להיות עומד ,וזהו והוא עומד עליהם.
טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום. קדושת לוי
אם האדם יש בו ניצוץ יראת שמים ,אף אם נכשל ר"ל באיזה חטא הוא למה זה צחקה שרה.
מתחרט טרם יעלה על משכבו ,אבל אנשי סדום אף טרם ישכבו לא התחרטו וא"ת למה לא כעס הקב"ה על צחוק אברהם דכתיב בפרשת לך לך בסופו
כלל על מעשיהם ,וגם אז נשארו אנשי העיר אנשי סדום ,גם אז היו אנשי (לעיל יז ,יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק.
סדום בהשקפותיהם ובמעלליהם. וי"ל לפי שפרסמה שרה הנס לשכינותיה ,וכן דרך למעלה כשעושים לו נס
הגה"צ ר' לייבוש בער הלפרט זצ"ל אבדק"ק לספיץ וואסלוי ,מחשבות לב עושין בצנעה ואז יצליח ,וראייה מדגון שנשבר בלילה ,מכת בכורות בלילה.
את קול הנער וכו'. וכן שונמית החייה אלישע וסגר הדלת אחריו .ושרה פרסמה לשכינותיה,
שהיו מלה"ש מקטרגין וכו' מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה ומן הדין היה שלא יתקיים הנס ,על זה כעס הקב"ה ובעבור זה ותכחש שרה
לו באר ,ומשיבם עכשיו מה הוא ,א"ל צדיק ,א"ל לפי מעשיו של עכשיו אני שהיתה יראה שלא תתקיים הנס ,ואע"פ [כן] נתקיים...
דנו ,וזה באשר הוא שם. מושב זקנים לבעלי התוספות ,בתו"ד
ותמה הרא"ם למה לא קטרגו מאותן עבירות שבידו היינו ע"ז וש"ד וג"ע, ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
ותי' דאתיא כרשב"י דדרש מצחק לשבח ,אבל כבר כתבתי דרש"י דחי דעה תרגם אונקלוס ,ואברהם עד כען משמש בצלו קדם ה'.
זו ואכתי הדק"ל. ויש לומר על פי מה שמובא בספה"ק שנשמות הצדיקים מתפללים תמיד
ונראה דאיתא במ"ר פנ"ג באשר הוא שם בזכות עצמו ,יפה תפלת החולה בעד כלל ישראל ,וכמו שמובא בזוה"ק (שמות דף טז עמוד ב) שאם לא תפלת
לעצמו יותר מכל .ולכאורה קשה איזה זכות עצמו הי' לו ,כיון דאיתא במ"ר המתים על החיים לא היה להם קיום אפילו חצי יום בעולם הזה.
לעיל דמי שאינו מודה בב' עולמות לא יקרא לך זרע .רק צ"ל דהמ"ר מפרש וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה' ,היינו שעד עכשיו עודנו עומד ומתפלל
בזכות עצמו ,ר"ל שהשיב עצמו בתשובתו ממיתה לחיים ובמקום שבע"ת בעד כלל ישראל.
עומדין צדיקים גמורין אין יכולים לעמוד לז"ק יפה תפילת החולה לעצמו, הרה"ק מתולדות אהרן זי"ע ,דברי אמונה
ר"ל כשמתפלל בזכות עצמו.
ויתפלל אברהם אל האלקים וגו' כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית
הגה"צ ר' משה מרדכי שטעגר זצ"ל ראב"ד ראדליף ,פני המים אבימלך.
והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. הנה התורה הק' הוא בכל עת וזמן.
לכאורה קשה מה ענין הרבה ארבה ,הרי כתיב (דברים ז ,ז) כי אתם המעט מכל הנה אברהם אבינו ע"ה הוריד במדרגתו בעולם שערי התפילה אשר בזה
העמים ומה ענין ותועלת בריבוי. נוכל לפתוח סתימות הצינורות המשפיעים ,אך באיזה אופן תהיה התפילה,
אלא הכוונה בזה שהקב"ה ברכו שיהיה לו זרע שיהיו מאירים ככוכבי העיקר אשר התפילה צריך להיוח צורך גבוה ,וכמו שאיתא מהבעש"ט הק'
השמים ,ובעיני עצמם יהיו כחול אשר על שפת הים ,בבחינת ענוה ושפלות. זי"ע (לקוטים יקרים סי' רכד עמוד ב ,אור תורה קח ,ג) על הא דאין עומדים להתפלל
הרה"ק ר' אברהם שלמה (בהרה"ק ר' משה מרדכי) מלעלוב זי"ע ,אמרי קודש אלא מתוך כובד ראש (ברכות ל עמוד א) דהכוונה הוא שהתפילה תהיה על
פסקי הלכות
המשך מהלכות בורר
ו .הוצאת בשר או ירק מהמרק ע"י כף מנוקבת :כף מנוקבת שעשויה להוציא על ידה בשר או ירקות מהמרק או בונדלעך מתוך המים שבטשולנט בנפרד מהמים
והרוטב שבקדרה ,אסור להשתמש בה בשבת לצורך זה שכיון שעשויה במיוחד כדי להוציא את הבשר ולא את המשקה הרי זה נחשב כבורר בכלי ,והוא הדין לרשת עם
בשר הנמצאת בתוך קדרת המרק שאסור להוציא על ידה את הבשר מהמרק שכיון שמיוחדת לכך הרי זה כבורר בכלי (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח).
ז .הוצאת מרק מקדרה דרך פתח צר שבין המכסה לקדרה :קדרה עם מרק שיש בה בשר או ירקות אסור להוציא ממנה את המרק על ידי הצמדת המכסה
לקדרה כשפתח צר לסינון נשאר בין המכסה לקדרה כדי לסנן דרכו את המים מהבשר והירקות משום שנחשב כבורר בכלי ,וכן אסור לסנן מים מקופסת שימורים על ידי
הצמדת המכסה לקופסא כשיציאת המים היא דרך חריץ צר אפילו כשיש לו צורך במים משום שנחשב כבורר בכלי ,וכל שכן שאסור לעשות כן כשאינו נצרך למים משום
שנחשב כבורר פסולת מתוך אוכל (מבית לוי חי"ט הלכות בורר ס"ז בשם מרן זצ"ל).
ח .הוצאת שקית תה מתוך כוס בשבת :המכניס שקית תה בשבת לתוך כוס עם מים חמים שאין היד סולדת בהם שאין בזה חשש בישול (דלהכניס לתוך מים חמים שהיד
סולדת בהם אסור משום חשש בישול ולצביעה אין לחוש דמעיקר הדין אין צביעה באוכלין אלא דיש מחמירים עי' שעה"צ סי' שי"ח ס"ק ס"ד ס"ה) ,או באופן שהשקית היתה מונחת כבר מערב שבת
במים ,אסור לו להוציא את שקית התה מהכוס על ידי החוט כדרכו בחול משום שבעת הוצאת השקית מטפטפים ממנה טיפות מים שנבררים מהעלים שבשקית והברירה
על ידי השקית נחשבת כבורר בכלי שאסור בשבת גם כשבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר ,ולכן יטול את שקית התה על ידי כפית שבאופן זה לא יטפטפו טיפות מים
מהשקית לתוך הכוס (שו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח שאף שאינו מתכוין לטיפות אלו כיון שבודאי יפלו ה"ז פסיק רישא ועי' באריכות בבירורי הלכות הכא).
ט .בורר אוכל מתוך פסולת סמוך ליציאה לטיול :מי שיוצא לטייל עם ילד בשבת וזקוק עבורו לאוכל ובגדים בשעת הטיול (במקום שיש עירוב) מותר לו לברור
לצורך זה אוכל מפסולת סמוך ליציאה לטיול (וכגון לקלף פרי שנחשב כבורר אוכל מתוך פסולת או להוציא בגד מתוך תערובת) דזה נחשב כבורר לאלתר אף אם אינו צריך
לאכול את האוכל מיד בתחילת הטיול (מבית לוי חי"ט הלכות בורר ס"ט).
בירורי הלכות
הוצאת שקית תה מהכוס בשבת
שהוא עושה המלאכה רק שאינו מכוין לפעולתה אסור משום דהוה פס"ר ,משא"כ הכא שאלה :האם מותר לו להוציא שקית תה מהכוס בשבת על ידי החוט המחובר אליו (באופן
שאינו מרקד כלל שהרי אינו מנענע את הכברה כדרך ריקוד רק נוטל ע"י את התבן או את שאין חשש איסור משום בישול וכגון שהניחו במים שאין היס"ב או שהיה מונח כבר במים
הכרשינין ממקום למקום ואי"ז בגדר מלאכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה ,ונמצא שלשי' מע"ש) או שכיון שבעת הוצאת שקית התה ע"י החוט נוטפים ממנה טיפות מים המעורבות
הר"ן (ולדברי החי"א גם לשי' רש"י) אף שבוודאי נברר הפסולת מן האוכל אין איסור וא"כ בעלי התה שבשקית לתוך הכוס נמצא שבורר בכך את המים המעורבים בעלים ע"י השקית
לכאורה יש להתיר לדעתם גם הוצאת שקית תה מהכוס דאף שבוודאי יוצאים טיפות מים שנחשבת ככלי המיוחד לברירה ועובר על איסור בורר?
ומטפטפים לתוך הכוס מ"מ כיון שכל כוונתו היא רק להוציא את השקית מהכוס ואינו תשובה :הדבר ברור שכשאדם מוציא שקית תה מתוך הכוס אין בכוונתו לברור את הטיפות
מתכוין כלל לברור הטיפות הנופלות מהשקית אי"ז נחשב כמעשה ברירה. המועטות שנשארו בתוך שקית התה אלא שלמעשה כשמוציא את השקית הטיפות נבררות
אלא שבשו"ת שבה"ל ח"ח סי' נ"ח כ' מרן זצ"ל דדברי החי"א תמוהים דהא רש"י שם כ' מאליהם והוה פס"ר (ובהוצאת השקית עצמה מתוך הכוס אין איסור בורר משום ששקית
בפירוש דמתני' אתיא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר ולדברי החי"א שאינו נחשב כמלאכה התה הוא דבר גדול הניכר לעצמו ולא נחשב כמעורב במשקה וכמש"כ בשביתת השבת
כלל הרי יש להתיר גם לד' ר"י ועכצ"ל דלא חזר בו רש"י בסיפא דמתנ' ומש"כ שהמוץ נופל מלאכת בורר באר רחובות אות כ"ה) ,ועי' בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צ"ט אות ב' שהתיר
אין הכוונה שבודאי נופל אלא קיצר בלשונו וסמך על מש"כ ברישא לענין כרשינין ,וכן הבין להניח שקית תה בתוך כוס מים אף שהמים מתערבים בעלים שבשקית ויוצאים כשהם
בשו"ע הרב סי' שכ"ד ס"א לענין תבן שכל היתר הוא רק באופן שאינו פס"ר שיפול נקיים (עי"ש טעמו) אלא שזהו רק באופן שהשקית נשארת בתוך הכוס אבל הוצאת השקית
הפסולת ,גם מה שכתב הבה"ל דלהר"ן יש להתיר אף בפס"ר מדלא כ' דלפעמים נופל אינו מהכוס אסורה משום שבורר בכך את הטיפות המועטות הנושרות מהשקית בעת הוצאתו,
מוכרח ,דהא הר"ן עצמו כ' דמתני' אתיא כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ יש לאסור ולכאורה יש לדמות נידון זה להא דאיתא במתנ' (שבת קמ ).ואין שולין את הכרשינין ולא
בפס"ר כדקיי"ל בכל הש"ס ועי' בהגהות מא"י סק"ג (על הרי"ף שם) שהגיה בלשון הר"ן שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה ,ופרש"י ואע"פ דפעמים שהפסולת
כלשון רש"י שפעמים שפסולתן הרי מוכח דלא כבה"ל ,ואף דמהר"ש בפ"ט דכלאים מ"ב נופל דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאיליו ,עוד אי' שם במשנה אין כוברין את התבן
משמע דס"ל דההיתר של משנתינו להניח בכברה אינו משום דבר שאינו מתכוין (וכמו בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ (שהתבן שהוא מאכל בהמה מעורב
שהוכיח שם מרן זצ"ל באריכות) וא"כ אפשר לומר דלשי' יש להתיר גם באופן שהוא פס"ר עם המוץ שאינו ראוי למאכל בהמה) אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס ,ופרש"י
וכמש"כ החי"א שאינו בגדר מלאכה כלל ,מ"מ נראה דבנדו"ד יש להחמיר דלא מיבעיא לשי' ואע"פ שהמוץ נופל מאיליו כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ,ובשו"ע הובא להלכה דין
רש"י והר"ן הסוברים דטעם ההיתר משום שאינו מתכוין ובפס"ר אסור א"כ פשוט דיש כרשינין בסי' שי"ט ס"ח וז"ל אין שורין את הכרשינין וכו' אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל
לאסור הוצאת שקית תה מהכוס שהרי בודאי יפלו טיפות מועטות מהשקית כשמוציאה מן הפסולת דרך נקבי הכברה ,ודין תבן הובא בסי' שכ"ד ס"א וז"ל אין כוברין התבן בכברה אבל
הכוס והוה פס"ר (ונראה שהוא בגדר פס"ר דניחא ליה) ,אלא אפי' לשי' הר"ש והחי"א נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אע"פ שהמוץ נופל מאיליו מותר כיון שאינו מכוין.
שטעם ההיתר הוא משום שאינו בגדר מלאכה מ"מ נראה דבנדו"ד מכיון שמוציא בידיו את ועי' בבה"ל סי' שי"ט (שם ד"ה אע"פ שנופל) דלשון השו"ע אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל
שקית התה מהמים ומפריד בין המשקה הנופל לעלים שנשארים בתוך השקית א"א לומר הפסולת דרך נקבי הכברה הוא לשון הר"ן (נח ).דמשמע מלשונו שהתיר אף שודאי נופל
שאין זה צורת מלאכה כלל כמו בנוטל כרשינין דהתם אינו עושה מעשה ברירה כלל משא"כ הפסולת ,אמנם מלשון רש"י שפי' אע"פ דלפעמים נופל משמע דאם הוא ודאי שיפול אסור
הכא שעושה מעשה הפרדה בידיים שנוטל את עלי התה מתוך המשקה ומפריד בין המשקה אע"פ שאינו מתכוין לכך משום דהוה פס"ר ובהא אפי' לר"ש אסור ,אלא שבחיי אדם כלל
הנשאר בשקית למשקה הנוטף לתוך הכוס וא"כ נמצא שהוא בורר בכלי ואף שאינו מתכוין י"ח ס"ג ונשמ"א סק"ב כ' דגם רש"י מודה דאף כשבוודאי נופל הפסולת מותר דהא בסיפא
לכך מ"מ הא הוה פס"ר ואסור וכנ"ל. דמתני' לגבי תבן פרש"י שמותר ליתנו לכברה אע"פ שנופל המוץ ולא כתב לפעמים אלא
וע"כ להלכה למעשה אסור להוציא שקית תה מתוך הכוס ע"י החוט המחובר אליו אלא יקח ודאי דאף באופן שהוא פסיק רישא ס"ל לרש"י שמותר (וכנראה שחזר בו ממש"כ ברישא
כפית ויוציא על ידה את שקית התה שבאופן זה לא ינטפו טיפות מהשקית לתוך הכוס. דמתני') ,וטעם ההיתר הוא דדוקא במקום שעושה מלאכה וכגון משקה מים לזרעים וכיו"ב
נלב"ע הרה"ק
כ"ג חשון תר"ג רבי אברהם ריינמן
מנו"כ בעיר לעמבערג מנאראל זי"ע
לככר השוק ושאל בין הסוחרים ,״מי כאן מעיר היבנוב״, הרה"ק ואין להשיב ,כי בנו של הרב הקודם הוא ימלא אלה תולדות
שהוא מקום מושבו של האברך הנ״ל .פנה אליו א׳ את מקום אביו ולא אחר. רבינו 'הרב הגדול הצדיק' (נוסח ההסכמה לספה"ק 'פרי
מסוחרי השוק ואמר ״אדוני הרב ,אני מגיע מהעיר כאשר יצאו מן הקודש ,והרה״צ רבי אברהם אשר ראה קודש הילולים לרבו המובהק הרה"ק רבי צבי הירש
היבנוב״ .נתן לו הרה״ק רבי אברהם את המעטפה ואמר כי נאלץ לקבל עליו את עול הרבנות ,התנה תנאי עם מזידיטשוב זי"ע) ,הרה"ק רבי אברהם ריינמן מנאראל
לו כך ,״כאשר תגיע לעירך יהיה כבר מאוחר בלילה ,תלך הבעב״ת ,שיתנו לו שהות של שנתיים ימים ,בהם יסע זי"ע ,נולד בשנת תקנ"ו ,לאביו הגדול הרה"ק רבי יעקב
לאזור השוק ובבית פלוני תראה אור דלוק ,תדפוק שם לצדיקי הדור לקנות חורה ויראה .מהם יהיה שנה אחת מנאראל זי"ע ,ולאמו הרבנית הצדקנית בת הרה"ק רבי
בדלת ,ותמסור בשמי את המעטפה הזאת״. אצל הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי״ע, אריה לייבוש יפה וואלשטיין אבד"ק האלשיץ זי"ע ,נו"נ
הסוחר שהגיע להיבנוב אחרי חצות לילה ,עשה כדברי ושנה אחת אצל הרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי״ע. לרבינו רבי מרדכי יפה בעל ה'לבושים' ,ונקרא שמו
הרב מנאראל ,ובבית פלוני כפי שתיאר לו הרב ,אכן דלק ואכן כך עשה ושהה משך שנתיים ימים בצל רבותיו, בישראל 'אברהם' ,ונתגדל על ברכי אביו הק' שהשקיע
האור .הוא נקש קלות בדלת ומסר שם את המעטפה, כאשר תמו ימי ההתעלות במחיצתם של רבותיו הק', בו נמרצות להעלותו בתורה וביראת שמים טהורה .וכך
ואכן באותה שעה ממש תקפוה לאשתו של האברך קיים הבטחתו וחזר לעירו נאראל לכהן ברבנות התדבק בתורת החסידות עד שנעשה מתלמידיו
שהתגורר בבית זה חבלי לידה ,וכעבור שעות מועטות ובאדמורות שם ,עד סוף ימיו. המובהקים של הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע,
ילדה ילד בריא בשלום בלי שום מכשול .וראו הכל כי פועל ישועות הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע ,הרה"ק העטרת צבי
כח הברכות נתונות לרבי אברהם כנבואת רבו הרה"ק בשוב רבינו מרבותיו לנאראל ,התחיל לנהג את עדתו מזידיטשוב זי"ע ועוד.
החוזה מלובלין זי"ע. ברמה ,והתפרסם בכל הסביבה לאיש קדוש ובעל מופת. על כס הרבנות
עוד מסופר ,כי פעם כאשר היה בדרכו ללבוב לצרכי למרות גילו הצעיר העריצוהו מאוד צדיקי דורו ,וראו בו אביו ,כקש״ת מוה״ר יעקב זי"ע ,נפטר עליו בגיל צעיר
מרפא ,עבר בדרכו בעיר מאגרוב והתלוננו אצלו חסידיו אחד המיוחד שבחבורה .רבים מבני דורו נושעו אצלו כשהוא אך בן ל״ו שנה .והותיר אחריו את בנו אברך
אנשי העיר ,כי הם סובלים מאוד מגוי רשע אשר גורם בדבר ישועה ורחמים והיו באים אליו להתברך בעת צעיר בשנות הי"ח לחייו ,למרות זאת ,תלו בו עיניהם
להם צרות רבות אצל שלטון העיר .רבינו ביקש שיאמרו צרתם ,וכמו״כ הפנו אליו דברים קשים ומסובכים פרנסי העיר נאראל ,חסידי ותלמידי אביו הק׳ ,למנותו
לו את שמו המלא של הרשע ,ולאמ״כ המשיך בדרכו במיוחד. עליהם לרבם ולמנהיגם הרוחני.
ללבוב .כעבור כמה ימים בשובו מללבוב התעכב שוב מסופר ,שפ״א נכנס לביהמ״ד בנאראל אברך אחד מעיר אולם רבנו סירב ,באמרו שאין הוא ראוי והגון לכך ,הן
במאגרוב ,באו לפניו חסידיו וסיפרו לו בשמחה רבה ,כי היבנוב ,וביקש שיאמרו לו מי הוא הרב .הצביעו לפניו מפאת גילו הצעיר ,והן מפאת דלות השגותיו ,כדבריו.
בימים האלו התפגר הגוי הרשע במיתה משונה .התבטא על הרב שעמד בין האברכים בני גילו ,והתפלפל עמהם כאשר אנשי העיר לא הרפו ממנו .הגה רבי אברהם עצה
לפניהם ואמר .״תדעו שלסלק גוי מהעולם קל יותר בסוגיא הנלמדת .האברך המתין עד אשר יסיים הרב את בנפשו בכדי להשתחרר מלחצי פרנסי העיר ,והציע
מאשר לצייר עגול קטן עם גיר על הקיר"... דבריו ,ואח״כ ביקשו שיסור עמו הצידה ,היות ודבר לפניהם שאחד מתלמידי רבו הרה"ק החוזה מלובלין
עוד מסופר מגדלותו של רבינו ,בימיו קרה אסון בעיר דחוף יש לו לדבר אתו .האברך סיפר לו בלחש ,כי צדיק זי"ע שראוי ומתאים לכך יקבל עליו את ההנהגה ,ובכן
נאראל ,שנמצא יהודי הרוג בירכתי העיר ,אמנם ,בעת מפורסם אחד היפנה אותו לכאן ,באומרו לו שהרב יסעו חמישה בע״ב מחשובי העיר ללובלין ,ויבקשו ממנו
המקרה לא היה הרב בעיר .אבל עד שעשו בירורים מנאראל הוא אשר יוכל להושיע לו .האברך סיפר לרב, שישלח מבחירי תלמידיו לנאראל לשבת על כסא
וסידורים ,בינתיים חזר הרב העירה והשתתף בהלווית כי אשתו מעוברת וכעת היא בסכנה גדולה לה ולעובר הרבנות והאדמורו״ת .באין ברירה אחרת קיבלו טובי
ההרוג ,ואמר דברי הספד .בין השאר אמר :״ידינו לא גם יחד ,והוא אינו יודע לשית עצה בנפשו .הרה"ק רבי העיר את עצתו ונבחרו חברי המשלחת מטובי העיר
שפכו את הדם -היות -ועינינו לא ראו״ .כאומר ,שאילו אברהם שרצה להתחמק מכל הענין אמר לו ,״ודאי ופרנסיה .אך עדיין לא ידעו לשית עצות בנפשם ,מי יציע
הוא היה בעיר ,לא היה יכול לקרות כדבר הזה. הכוונה לרבי אחר היושב כאן בעיר ואליו שלחו אותך, הדברים לפני הרה"ק ,עקב כך החליטו שיקנו מתנה לבנו
אשכבתיה דרבי כיהלא רואה הינך שאברך צעיר אני ומה לי עסק של החוזה והוא ישמש למליץ עבורם .הרעיון אכן
בשנת תר׳׳ב נסע שוב ללבוב לדרוש ברופאים ,עקב בדברים כאלו״ .האברך שהבין שהכוונה היתה אכן התקבל ,וחמישה בע״ב וזוג פמוטות כסף יקרות בידיהם,
מחלתו אשר תקפתו .טרם נסיעתו קרא באנחה הפסוק דווקא אליו לרבי אברהם ,אמר ,שלא ירפה ולא יניח עד והרה״צ רבי אברהם בראשם יצאו לעבר העיר לובלין.
בתהילים 'תר"ב גדלתי ותסוב תנחמני' (עא ,כא) ,ברומזו אשר יאמר לו מה לעשות. כאשר הגיעו ללובלין מיד נכנסו לקבל שלום מאת
בכך שהיא שנת פטירתו מהעולם .ואכן ביום כ״ג לחודש רבי אברהם ראה שאכן אין האברך מרפה ממנו ,אמר לו, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע .באותה עת עמד לידו איש
מר חשון עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בעיר לך אצל סופר סת״ם פלוני כאן בעירנו ,ואמור לו שהרב אחד לבוש כפשוטי העם ושוחח עם הרה"ק באריכות.
לבוב -לעמבערג ,למגינת ליבם של תלמידיו וקהל עדתו. דמתא ציוה לו לכתוב עבורך משהו ,והוא כבר יידע מה חברי המשלחת בנאראל שמלבד הענין הציבורי אשר
משפחתו ותלמידיו הסתפקו היכן להביאו לקבורה ,אם לכתוב .האברך הלך אצל אותו סופר ומסר לו את דברי לשם כך באו ,היה לכל אחד מהם ענין נוסף ,אישי ,שרצו
בלעמבערג מקום פטירתו ,או בנאראל מקום קבורת הרב .הסופר הוציא פיסת קלף ,ונכנס לחדר הפנימי להביא בפני הרה"ק להכרעה או לברכה .כדרך החסידים,
אבותיו וכהונתו .עד שנזכר אחד מתלמידיו כי כעשרים ורשם עליו מה שרשם ,עוטפו במעטפה וסוגרה ,ונותנו הכינו מבעוד מועד פתקאות בהם פירטו את מבוקשם.
שנה לפני פטירתו שהה רבו בעיר לעמבערג ,והיה שם בידי האברך שימסור את זה לידי הרב. למרבית הפלא ,תוך כדי הקשבה לשיח עם אותו אדם,
סעודה גדולה ,וישב ליד אחד מהצדיקים המקומיים האברך קיבל לידו את המעטפה הסגורה ,ומסרה לרב. קיבל כל אחד תשובה למשאלתו הרשומה בקוויטל שלו,
מתוך קרבה יתירה ,ואף ישב על שולי בגדו ,ובתוך כך הרב אמר לו ,עתה סע לשלום לביתך והסר דאגה מליבך, ולמותר היה להם למסור את פתקאותיהם לרבי.
אמר רבי אברהם ,שהאוויר כאן טוב מאוד! מיד הבינו וכאשר תצטרך לכתב זה אני כבר אדאג לכך שזה יגיע בסיום השיחה הזאת ,והלה יצא את החדר ,הרים הרה"ק
החסידים שרצונו היה לשכון כבוד בעיר לעמבערג, אליך .האברך חזר לביתו רגוע וחזר לעניני היום ,והכל את עיניו והביט בפני הבאים והכריז .״אה ,ברוכים
ולהיקבר ליד קברו של צדיק אחד מפורסם מהעיר לבוב התנהג כרגיל. הבאים ,הנה הרב הצעיר מנאראל כאן״ ,וכיבדו כראוי
דוקא ,בסמיכות לקברו של הט״ז זי״ע. לאחר מספר שבועות ,ביום חמישי בשבוע ,בו ביום לרב ואדמו״ר .אנשי המשלחת ,כמו רבי אברהם עצמו,
זי"ע ועכי"א( .תולדות רבני נאראל) התקיים יום השוק בעיר ,יצא הרב רבי אברהם בעצמו הבינו שאין להם כבר על מה לדבר ,כי הדבר יצא מפי
כ חשון – ספר חפץ חיים -הלכות אסורי לשון הרע – כלל ה
גדולה הכנסת אורחים
שון ָה ָרע,
ש ָד ָבר זֶה ֵּאינֶּנּו ִב ְׁכ ַלל ָל ֹ
ֵּצרֶ ,
עוד ֶא ְׁש ָא ְׁל ָךָ ,א ִחיַ ,על ְׁד ַבר ִפּתּוי ַהי ֶ
גֹ .
הנקודה המרכזית הנלמדת מפרשתנו פרשת וירא ,היא ללא ספק מצוות הכנסת אורחים. ָשים
אנ ִ
יך ַל ֲ
ש ֶא ָחד ִפ ְׁר ֵּסם ָע ֶל ָ
יך ְׁב ֵּברּורֶ ,
ַדע ֵּא ֶל ָ
ִתו ַ
ש ִּת ְׁב ַח ן ְׁב ַע ְׁצ ְׁמ ָךִ ,אם י ְׁ
ֶ
מתחילתה מסירות נפשו של אברהם אבינו ע"ה לקיים מצוה זו ,וכמה צער נצטער כשלא באו מות ָהיָה
עו ֹ
לות)ַ ,כ ָמה ֵּמ ַה ַּת ְׁר ֹ
ע ֹילת ַה ַמ ֲ
יו ֵּצא ָבזֶה ִב ְׁש ָאר ְׁש ִל ַ
(ו ַכ ֹ
ינ ָך ָח ָכם ְׁ
ש ֵּא ְׁ
ֶ
אורחים .ומצד שני גם מגונים אנשי סדום הרשעים שביטלו מצוה זו ,ועד כמה היה עונשם חמור עד ימנֵּי ְׁשטּות ָר ָאה ָע ַלי? ֵּאין
אמרַ ,מה ִס ָ
שב ָע ָליו ֵּל ֹ
חו ֵּ
ִית ֹ
ְׁהי ָ
עבּור זֶה ,ו ָ
ְׁל ָך ָע ָליו ֲ
למאוד. ילו,
ּול ַה ְׁש ִפ ֹ
רו ְׁ
ח ֵּב ֹ
ַּנות ֲ
נו ַרק ְׁלג ֹ
צו ֹ
ש ְׁר ֹ
שון ָה ָרעֶ ,
ּוב ַעל ָל ֹ
זֶה ִכי ִאם ֹר ַע ֵּלב ַ
ונקדים לשון הגמ' בשבת (קכ"ז ע"א) א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש וכו', יו ֵּתר ִמ ְׁמ ָך ַלה'
טוב ֹ
ָנים הּוא ֹ
ש ְׁב ַכ ָמה ִע ְׁני ִ
ח ֵּב ְׁר ָך ֶ
עו ֹשֶה ֵּכן ַל ֲ
ש ַא ָּתה ֹ
ּוכ ֶ
ְׁ
ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש וכו' ,אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת שיֵּש ָבזֶה,
ָדול ֶ
ָרון ַהג ֹ
ֶיך ְׁל ָע ֹון ְׁכ ָללְׁ ,ר ֵּאה ֶאת ָה ִעּו ֹ
שב ְׁב ֵּע ינ ָ
ֶח ָ
יות ֵּאין זֶה נ ְׁ
ְׁו ַל ְׁב ִר ֹ
אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו' עכ"ל הגמ'. שון ָה ָרע ַה ְׁר ֵּבה
בוִּ ,ת ְׁמ ָצא ְׁבזֶה ָה ִע ְׁניָן ֵּמ ֶח ְׁל ֵּקי ִאסּור ָל ֹ
ש ְּׁת ַד ְׁק ֵּדק ֹ
א ֶמת ְׁכ ֶ
ּוב ֱ
ֶ
נדבק במדותיו של הקב"ה שהּוא
ח ַמת ַה ְׁמ ַס ֵּפרְׁ ,והּואִ ,כי ִב ְׁש ָאר ִע ְׁנ ָי ִנים ֶ
א ֵּח ִריםֶ .א ָחד ֵּמ ֲ
ח ָל ִקים ֲ
יו ֵּתר ֵּמ ֲ
ֹ
וטעם הדבר גודל מצוה זו כי בזה נתדבק למדותיו של הקב"ה ,ומקיים מצוות "והלכת בדרכיו" או ְׁב ֵּבין ָא ָדם
קום ֹ
ש ָע ַבר ֵּאיזֶה ִאסּורֵּ ,הן ְׁב ֵּבין ָא ָדם ַל ָמ ֹ
רוֶ ,
ח ֵּב ֹ
ְׁמ ַס ֵּפר ַעל ֲ
כמו"ש השל"ה הק' (פרשתן נר מצוה ב') אלא המקיים אותה מקים מצות עשה ד"והלכת בדרכיו ש ֵּאין
א ֶמתְׁ ,ו ַאף ֶ
שהּוא ְׁמ ַכּוֵּן ַרק ְׁל ִק ְׁנ ַאת ָה ֱ
רוָ ,מצּוי ְׁמ ֹאד ַכ ָמה ְׁפ ָע ִמים ֶ
ח ֵּב ֹ
ַל ֲ
ויש לו שכר וכמצוה ועושה ככל מצוה מן תרי"ג מצוות ,וזה כי הקדוש ברוך הוא מכניס אורחים בכל ּוב ְׁכ ָלל זֶה ָס ִעיף א'ַ ,על ָכל ָפ ִנים
ְׁכּנַ"ל ִב ְׁכ ָלל ד' ָס ִעיף ב' ִ
מו ִעיל ְׁל ִדינָא ,ו ַ
זֶה ֹ
זמן ועדן ,בכל שעה ובכל עת ובכל רגע ,כי אם לא היה מכניס אורחים ברגע כמימרא ,היה העולם רו
ח ֵּב ֹ
ַּנות ַל ֲ
ָתו ַרק ְׁלג ֹ
ש ַכ ָּונ ֹ
ש ֵּאין ֵּכן ָבזֶהֶ ,
ְׁתה ְׁל ָר ָעהַ ,מה ֶ
ּתו ֹלא ָהי ָ
ח ַש ְׁב ֹ
ַמ ֲ
אבד .רצוני לומר ,כי כל העולם אורחים הם לגבי השם יתברך כאורח נטה ללון ,כי גרים אנחנו והוא יונָה.
שּובה ְׁל ַר ֵּבנּו ֹ
ע ֵּרי ְּׁת ָ
ש ָכתּוב ְׁב ַש ֲ
מו ֶ
ְׁהיא ִמ ָדה ָר ָעה ְׁמ ֹאדְׁ ,כ ֹ
ילו ו ִ
ּול ַה ְׁש ִפ ֹ
ְׁ
מכניס וקיומם בהשפע שמשפיע עליהם ,וכהרף עין אם לא השפיע עליהם והכניסם לקיום אז הכל ִת ַק ְׁבלּו ֵּּת ֶכף
שון ָה ָרע ַהּנַ"ל ֹלא י ְׁ
עוד ֹזאת ִמ ַצד ַה ְׁמ ַק ֵּבלִ ,כי ִב ְׁש ָאר ִע ְׁניְׁנֵּי ָל ֹ
ֹ
אבד .וזהו הענין שפרסם הכתוב באורך מעלת הכנסת אורחים שהיתה באברהם ,ושהוא גדול רו ִאים
ש ֵּאין ָאנּו ֹ
ְׁמן ֶ
ְׁשיבּוהּוָ ,כל ז ַ
שי ִשו ְׁמ ִעים ֶ
ִהיּו ַה ְׁר ֵּבה ֵּמ ַה ֹ
ַדאי י ְׁ
ּובו ַ
ְׁד ָב ָריוְׁ ,
מהקבלת השכינה .ע"כ לשון קדשו.
א ֶמת הּואִ ,מ ְׁס ָת ָמא ָהיָה
ש ִס ַפ ְׁר ָּתַ ,אף ִאם ֱ
ַדאי ַמה ֶ
ּובו ַ
ַא ִמיןְׁ ,
ְׁב ֵּעינֵּינּוֹ ,לא נ ֲ
וכעי"ז בספר כד הקמח וז"ל "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם" ,ידוע כי מדת ִת ָב ֵּרר
א ִמין ָע ָליוְׁ ,ו ִאם י ְׁ
שר ְׁל ַה ֲ
שּוטו ִאי ֶא ְׁפ ָ
ֹ יאו ָלזֶהִ ,כי ִכ ְׁפ
ש ֵּה ִב ֹ
ֵּאיזֶה ִס ָבה ֶ
הכנסת אורחים מדה עצומה ,נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שהוא זן
לון ְׁב ֵּעינֵּי ֹכלִ ,מ ְׁפנֵּי
ּול ָק ֹ
עבּור זֶה ְׁלבּוז ְׁ
ִהיֶה ַה ְׁמ ַס ֵּפר ֲ
ש ֶקר ,י ְׁ
שהּוא ֶ
ַא ַחר ָכ ְׁך ֶ
ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים בה .עכ"ל.
שו ֶטה
מו ְׁל ֹ
ִיפ ְׁר ְׁס ֹ
רו ו ַ
ח ֵּב ֹ
ַש ִפיל ֶאת ֲ
א ָבל ָבזֶהִ ,אם י ְׁ
רוֲ ,
ח ֵּב ֹ
שם ַרע ַעל ֲ
הו ִציא ֵּ
ש ֶֹ
אפי' על חשבון רוחניות שי ָה ִעירָ ,מצּוי
לון ְׁב ֵּעינֵּי ַא ְׁנ ֵּ
ּול ָק ֹ
ַע ֹשֵּהּו ְׁלבּוז ְׁ
ְׁדי זֶה י ֲ
ּול ֶפ ִתי ְׁל ֵּעין ֹכלְׁ ,ו ַעל י ֵּ
ְׁ
ועד כדי כך גדולה מצוה זו אפי' כשבא על חשבון דברים רוחניים אחרים כלשון הרה"ק התולדות לו ַמר,
דו ֹ
ֶג ֹ
ַע ֹמד נ ְׁ
שו ְׁמ ִעים ֹלא י ֲ
ש ַאף ֶא ָחד ֵּמ ַה ֹ
נו ֵּתינּו ָה ַר ִביםֶ ,
ע ֹו ֹ
ְׁמ ֹאדַ ,ב ֲ
יעקב יוסף זיע"א (בסופו) בשם רבינו אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זיע"א בזה"ל עוד שמעתי תו ָכל ָכ ְׁך?
ּזו ֹ
יך ְׁל ַב ֹ
ְׁר ֵּאלָ ,ל ָמה ַא ָּתה ָצ ִר ְׁ
ִש ָבוד י ֹ
יך וְׁחּוס ַעל ְׁכ ֹ
ַה ְׁמ ֵּעט ְׁד ָב ֶר ָ
ממורי ביאור גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ,והקשה (שהרי הכנסת אורחים היא ג"כ (מ ְׁש ֵּלי ל'
ֶא ַמר ִ
ְׁלה ָבזֶהְׁ ,ו ַעל ַה ְׁמ ַס ֵּפר ַהּזֶה נ ֱ
ש ה ַה ְׁמ ַס ֵּפר שּום ַעו ָ
ּוכ ִאּלּו ֹלא ָע ָ
ְׁ
מצוה וכהקבלת פני השכינה) והעולה שלפעמים הכנסת אורחים הוא ביטול תורה ,או סיפורי לשון וממשיכים לסעיף ד יה ְׁו ָא ְׁמ ָרה ֹלא ָפ ַע ְׁל ִּתי ָאוֶן".
ח ָתה ִפ ָ
ּומ ֲ
"א ְׁכ ָלה ָ
כ')ָ ,
הרע וכו' ,מ"מ גדולה הכנסת אורחים .ע"כ לשון קדשו.
(אמר הכותב :אציע מה ששמעתי מרבותי ביאור דבריו הק' ,שבודאי אין הכוונה להמרות פי ה' ולדבר לשון
הרע ,כי בודאי לא באלה חפץ ה' ,אלא ברור שאין השומע מקבל ומאמין המסופר ,ואף לא מסביר פניו כמתרצה
לשמוע דברים אלו ,עם כל זה הרי יש צד לומר להימנע מהכנסת אורחים באופן זה ,שהרי מונע השראת השכינה
מביתו ,וע"ז אמר גדולה הכנסת אורחים וכו' .ואם יכולים אולי לציין לרש"י הק' על 'וסעדו לבכם' שהביא" ,א"ר
חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים" ,ואצל א"א הרי כתיב בשעתו והוא
'עומד' -בבחי' מלאך (וראה בקדושת לוי – מובא בעמוד הראשון הכא) ,וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא
שבמצוות הכנסת אורחים אולי י"ל מגין (בשעתו -בקיומו) מהיצה"ר)
ובדברי הרה"ק הישמח ישראל יומתקו דברים אלו מאוד ,שבדווקא ע"י שמכניס אורחים שאינם
במדרגה גבוהה ,עי"ז זוכה לחזות בנועם ה' .וזל"ק ,אר"י גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה,
הלגה פסוקה היא!
היינו דלקבל פני השכינה נחוץ מאד מקודם הכנה דרבה ,להכין להיות כסא להשראת השכינה ,אבל
דבר זה קשה הוא עד מאד ,אבל זה שמכניס ומקבל בסבר פנים יפות כל האורחים הבאים אליו ,אף כששליח ציבור חוזר התפלה ,הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן
שאינם כדאים והגונים ,ומרחם עליהם ,זוכה לעורר מדה כנגד מדה אף שאינו כדאי והגון ,לעלות ולענות אמן; ואם אין ט' מכוונים לברכותיו ,קרוב להיות ברכותיו לבטלה ,לכן כל
לרום המעלות ולמדרגות גדולות רמות ונשגבות ,ולחזות את נועם זיו אור פני מלך חיים .ע"כ לה"ק. אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ,ויכוין לברכת החזן.
אין אומרים לשם יחוד שולחן ערוך אורח חיים סימן קכד סעיף ד
ומשום שמצוה זו גדולה מהקבלת פני השכינה ,אין אומרים לשם יחוד קודם מצוה זו ,כמו שכתב ולכוין -ע"כ יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ ,ואפילו אם
בסה"ק דגל מחנה אפרים (ליקוטים) וזה לשונו הק' יש לומר טעם על מה שאין אומרים לשם יחוד מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר.
על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים ,ולמה יגרע זה מכל המצות ,אך להאמת הוא ג"כ לא יפה הם עושים שאם הלומדים יפנו ללימודם עמי הארץ ילמדו מהן שלא
שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ,ולכך אין שייך לומר לשם יחול ודי למבין. להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו נמצאו מחטיאין את הרבים.
עכל"ק. משנה ברורה ,שם סעיף קטן יז
בשביל מצוה זו לא קיים מצות מילה מקודם שנצטווה לשתוק -עיין בתשובת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב על האנשים שלומדים בעת חזרת
ובזה מבאר האמרי נועם הטעם שלא קיים אברהם אבינו בעצמו מצוות מילה קודם שנצטווה, הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי
ומאי שנא משאר מצוות שקיים כל התורה כולה .וזה לה"ק נראה בפשוט כפי מה איתא במדרש אין למחות בידם .אבל בספר ווי העמודים קורא תגר עליהם עיין סי' צ' סעיף י"ח.
(בראשית רבה מ"ז י"ג) כשאמר הקב"ה לאברהם מצות מילה אמר אברהם מעתה לא יהו עוברים באר היטב ,שם ז
ושבים באים אצלי .וזהו שאמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ,כי כתיב "ויפול מציאות! אמר הכותב :במו עיני ראיתי בחורים ואברכים רציניים שדיברו לפעמים
אברהם על פניו" ,ופירש רש"י ז"ל על שלא נימול נפל על פניו ,ולא היה יכול לעמוד ולקבל פני (דיבור קצר) בין ישתבח לשמונה עשרה! וכן באמצע התפילה במעריב!
השכינה ,אמנם הכנסת אורחים גדולה גם מזה ,היינו אפילו מקבלת פני השכינה הבאה על ידי מצות וכשהעירו להם שהרי אסור לדבר באמצע אהבה רבה! וכן שאסור לדבר בין
מילה ,על כן לא מל את עצמו ,כי יתבטל על ידי זה מהכנסת אורחים הגדולה מזה ,כי לא יבואו עוד השכיבנו לשמונה עשרה במעריב! הסתכלו על המעיר ואמרו לו :הרי אסור לדבר
העוברים ושבים .ולזה כאשר גזר השי"ת עליו והוצרך בעל כרחו לקיים מצות מילה ,הזמין לו השם בכל התפילה ,ומאי שנא זה מזה ,שהרי אנשים חשובים מדברים תמיד באמצע
יתברך תיכף אורחים שלא לצער אותו בביטול מצוה כזו .ע"כ לשון קדשו היה רצון שנזכה להיות התפילה? והמה לא ידעו החילוק .רק שנזכור אם אנו מדברים באמצע התפילה,
מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום ,ולהתדבק במדת החסד אכיה"ר. שהשני רואה ולא יודע חילוק ,ובסוף הוא מדבר היכן שאסור בגללך!...
לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י 1-732-372-0092מארץ ישראל · 03-686-1344פקס · 1-732-647-2222בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י 052-764-8605
