gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: וירא (2026-10-26)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת וירא ה'תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫לך‬ ‫אמרי‬ ‫לך‬ ‫רעוא דרעוין פרשת לך ה'תשפ"ז‬ ‫"ואעשך לגוי גדול" שנכתב מאוחר יותר‪ ,‬לפני‬ ‫פו"א‪ :‬ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‬ ‫שמפרש הציווי של "מארצך" שנכתב מוקדם יותר‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך (יב‪ ,‬א)‪ .‬פירש"י 'לך לך' להנאתך ולטובתך‪,‬‬ ‫וביאר שני התמיהות האלו‪ ,‬דהנה עיקר עשיית‬ ‫'ואעשך לגוי גדול' כאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬ועוד‬ ‫המצוה בשלימות הוא כשעושהו בלי שום‬ ‫שאודיע טבעך בעולם‪ .‬ובמדרש תנחומא איתא‪,‬‬ ‫פניות לטובת עצמו ח"ו‪ ,‬רק שתהא מחשבתו זכה‬ ‫אמר רבי אבין‪ ,‬משל לצלוחית של פלייטון הנתונה‬ ‫טהורה ונקיה לקיים דבר המלך‪ ,‬מלכו של עולם‪.‬‬ ‫בבית הקברות‪ ,‬ולא היה אדם יודע ריחה‪ ,‬מה‬ ‫והנה אברהם אבינו כשבא לקיים רצון הבורא‬ ‫עשו‪ ,‬נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעה‬ ‫ב"ה‪ ,‬מיד בא כנגדו היצר הרע‪ ,‬וחיזקו בדברים‬ ‫ריחה בעולם‪ ,‬כך היה אברהם דר בתוך עובדי‬ ‫שיזדרז לקיים מצות השי"ת‪ ,‬ובפרט שעל ידי זה‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬אמר לו הקב"ה "לך לך מארצך" ואני‬ ‫תבוא לו טובה‪ ,‬והיה היצר הרע מסביר לו כל‬ ‫אודיע טבעך בעולם‪.‬‬ ‫האופנים שיהיה זה להנאתו ולטובתו‪ ,‬וכדברי‬ ‫רש"י‪ ,‬כאן אתה זוכה לבנים‪ ,‬ואברכך בממון‪,‬‬ ‫ורבים מקשים‪ ,‬מה היה הנסיון של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ואודיע טבעך בעולם‪.‬‬ ‫הרי הקב"ה הבטיח לו שכרו‪ ,‬שאמר לו "כאן‬ ‫אי אתה זוכה לבנים"‪ ,‬ומבטיחו כל הברכות הללו‬ ‫אולם אברהם אבינו בגודל צדקתו הבין את‬ ‫"שאודיע טבעך בעולם"‪ .‬ואם כן מהו הרבותא‬ ‫המכשול שהניח לפניו היצר הרע‪ ,‬והתגבר‬ ‫שעמד בזה‪ ,‬ומדוע נחשב לנסיון כלל‪ ,‬וכי מי לא‬ ‫על עצמו לעשות רצון הבורא בלי שום פניות כלל‪,‬‬ ‫יעשה כן‪ ,‬הרי כל אדם הנכנס לצדיק לבקש ברכה‬ ‫ורק לעשות נחת רוח ליוצרו‪ ,‬בלי שום מחשבת‬ ‫להפקד בזש"ק‪ ,‬והצדיק אומר לו משנה מקום‬ ‫פיגול של כוונות עצמיות והנאות פרטיות ח"ו‪.‬‬ ‫משנה מזל‪ ,‬וכי איזה בעל דעת לא יקום מיד‬ ‫ועל זה נאמר "ואעשך לגוי גדול"‪ ,‬וכמו שפי'‬ ‫ויארוז חפציו ויצא לדרך‪.‬‬ ‫רש"י "זהו שאומרים אלקי אברהם"‪ ,‬שיתגלה‬ ‫ויתפרסם אלקותו ית' בכל העולם על ידי מדת‬ ‫אא"ז הרה"ק מאפטא זיע"א באוהב ישראל‬ ‫החסד של אברהם אבינו‪ ,‬וזה היתה מחשבתו‬ ‫הקשה עוד‪ ,‬שרש"י בעת שמפרש את‬ ‫וכוונתו בעת שניגש לקיים מצות בוראו‪.‬‬ ‫המקראות הפך את הסדר‪ ,‬שהקדים לפרש אמרו‬ ‫קודש‬ ‫לך‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫התדבק בו והלך אתו‪ ,‬ונמצא שהיה חילוק גדול‬ ‫ונמצא שבאמת עיקר הנסיון של "לך לך" לא היה‬ ‫בין הליכתו של אברהם אבינו ללוט‪ ,‬ועל כן דקדק‬ ‫בעצם ההליכה‪ ,‬אלא האם תהיה כוונתו‬ ‫הכתוב ואמר "וילך אתו לוט"‪ ,‬לרמז כי לוט לא‬ ‫ודעתו בהליכתו לטובת הנאת עצמו‪ ,‬או שילך‬ ‫היה כלל כדי לקיים את רצון הבורא ב"ה‪ ,‬אלא‬ ‫בכוונה אחת בכדי לקיים שליחותו של הקב"ה‬ ‫מחמת שהיה חפץ בטובת ההנאה של הברכות‪.‬‬ ‫לגמרי‪ .‬וכפי שמסיים הכתוב (יב‪ ,‬ד) "וילך אברם‬ ‫כאשר דבר אליו ה'"‪ ,‬שלא הלך אברהם אבינו‬ ‫*‬ ‫בשביל שאר הפניות והטובות המובטחות לו‪ ,‬אלא‬ ‫לקיים את דבר ה' כאשר דבר אליו‪.‬‬ ‫והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (טו‪ ,‬ו)‪ .‬פי' רש"י‪,‬‬ ‫הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על‬ ‫ולפי זה אתי שפיר‪ ,‬שדברי רש"י נכתבו בסדר‬ ‫האמונה שהאמין בו‪ .‬והיינו שלפי פשוטו כוונת‬ ‫הנכון‪ ,‬כי הוקשה לו מהו הנסיון של אברהם‬ ‫הכתוב קאי על הקב"ה ולא על אברהם אבינו‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬כיון שהבטיחו הקב"ה שכר טוב בעד‬ ‫הליכתו‪ ,‬לזה הביא מקודם כל פיתויי היצר הרע‪,‬‬ ‫אמנם הרמב"ן הקשה‪ ,‬ואיני מבין מה הזכות‬ ‫שהכניס במחשבתו של אברהם אבינו שילך‬ ‫הזאת‪ ,‬למה לא יאמין באלקי אומן‪ ,‬והוא‬ ‫לטובתו‪ ,‬ולזה הקדים לפרש אומרו "ואעשך לגוי‬ ‫הנביא בעצמו‪ ,‬ולא איש א‪-‬ל ויכזב‪ ,‬ומי שהאמין‬ ‫גדול" שבזה נרמז מה שהיה באמת מחשבתו של‬ ‫לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שיתגלה ויתפרסם אלקותו ית' בכל‬ ‫לא יאמין בבשורה טובה‪ .‬וכתב‪ ,‬והנכון בעיני כי‬ ‫העולם‪ ,‬ואחר כך חזר לפרש תחילת הפרשה לפי‬ ‫יאמר שהאמין בה'‪ ,‬וחשב כי בצדקו של הקב"ה‬ ‫פשוטו וכדרכו בקודש‪.‬‬ ‫יתן לו זרע על כל פנים‪ ,‬שהבטיחו שיהיא זרעו‬ ‫ככוכבי השמים לרוב‪ ,‬לא בצדקת אברם ובשכרו‪.‬‬ ‫בענין זה כתב במאור ושמש לבאר מאמר הכתוב‬ ‫הרי שלפי דבריו קאי על אברהם אבינו‪.‬‬ ‫(שם) "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך‬ ‫אתו לוט"‪ ,‬ולכאורה קשה מה שהוסיף הכתוב‬ ‫ובבחינה זו פירש נמי בעבודת ישראל‪ ,‬כי אומרו‬ ‫"וילך אתו לוט" מה הרבותא והנפקא מינה בזה‪,‬‬ ‫"והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" אינו קאי‬ ‫ומבאר שבא הכתוב להורות לנו‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫על הקב"ה אלא שאברהם אבינו החזיק לעצמו‬ ‫הלך "כאשר דיבר אליו ה'"‪ ,‬היינו בלא שום פניות‬ ‫שהשי"ת עושה עמו חסד וצדקה במה שנתן לו‬ ‫כלל‪ .‬אבל "וילך אתו לוט"‪ ,‬שלוט רק התלווה אליו‬ ‫שכל להאמין בה' אחד‪ .‬וביאר בזה הכתוב (דברי‬ ‫מחמת כל ההנאות הגשמיות שהבטיחו הקב"ה‪,‬‬ ‫הימים א' כט‪ ,‬יא) "לך ה' הממלכה"‪ ,‬שלא כתיב‬ ‫כי הבין שאברהם אבינו יתעשר מנסיון זה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫לך‬ ‫אמרי‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא השפיע ונתן כח זה לדורות עולם‪ ,‬ולכן‬ ‫"המלוכה"‪ ,‬אלא "הממלכה"‪ ,‬והיינו שאמר דוד‬ ‫כתיב "והאמין בה'" בלשון הפעיל‪ ,‬היינו שהשריש‬ ‫המלך "לך ה'"‪ ,‬הכל שלך הוא‪ ,‬אפילו מה שאנו‬ ‫את האמונה בה' גם לדורות הבאים‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫ממליכים אותך הוא מכח שלך בלבד‪ ,‬כי הוא‬ ‫באשר שהוא יוכל להתחזק באמונתו בעת‬ ‫הנותן לך כח לעשות חיל‪ ,‬והעושר והכבוד‬ ‫שעוברים עליו נסיונות קשים‪ ,‬וכנודע שאין‬ ‫"מלפניך"‪ ,‬פירוש שהעושר והכבוד הם רק‬ ‫הקב"ה מביא על האדם נסיון שאינו יכול לעמוד‬ ‫"מלפניך"‪ ,‬כי אתה נתת לנו הכח לעמוד לפניך‬ ‫בו‪ ,‬וכל זה הוא בכחו של אברהם אבינו ראש‬ ‫ולעבדך‪.‬‬ ‫המאמינים‪ ,‬שהכניס כח בלב כל יהודי להתגבר‬ ‫ולעמוד בנסיונות‪.‬‬ ‫אא"ז מרן סבא קדישא מרוז'ין זיע"א ביאר‪,‬‬ ‫דהנה יש ב' אופנים באמונה‪ ,‬יש אמונה על‬ ‫והנה נמצאים אנו בתקופה אשר "מחוץ תשכל‬ ‫ידי חקירה‪ ,‬ויש אמונה על ידי קבלה‪ ,‬כפי שקבלנו‬ ‫חרב ומחדרים אימה"‪ ,‬שיש נסיונות רבים לכל‬ ‫במסורה מדרך האבות‪ .‬וזהו שאנו אומרים בכל‬ ‫איש יהודי בצאתו מביתו החוצה‪ ,‬וכל אחד הרוצה‬ ‫יום בנוסח התפילה "אלקינו ואלקי אבותינו"‪,‬‬ ‫להחזיק עצמו בעבודת השי"ת ולעסוק בתורה‬ ‫היינו "אלקינו" הוא אמונה מכח החקירה‪" ,‬אלקי‬ ‫וביראת שמים‪ ,‬הרבה נסיונות עוברים עליו מדי‬ ‫אבותינו" הוא אמונה מכח קבלת האבות‪ .‬והנה‬ ‫יום ביומו‪ ,‬אולם בעת אשר אנו עוסקים בפרשיות‬ ‫אברהם אבינו השיג האמונה מכח חקירתו ועל‬ ‫התורה האלו‪ ,‬ורואים את גודל האמונה שהיתה‬ ‫ידי בחירתו‪ ,‬שהרי לא היתה לו מסורת אבות‬ ‫לאברהם אבינו באדון כל‪ ,‬כדכתיב "והאמין בה'‬ ‫באמונה‪ .‬ולזה כתיב בפסוק הקודם (שם ה) "ויוצא‬ ‫ויחשבה לו לצדקה"‪ ,‬הקריאה מעוררת את הזמן‪,‬‬ ‫אותו החוצה"‪ ,‬פי' רש"י‪ ,‬אמר לו צא מאצטגנינות‬ ‫ונותנת בנו כח ועוז שנוכל להמשיך וללכת בדרכים‬ ‫שלך‪ ,‬שאמר לו הקב"ה צא מדרך החקירה‪ ,‬וזהו‬ ‫הטובים האלו‪ ,‬בבחינת "הדבק במדותיו"‪ ,‬להיות‬ ‫שאמר "והאמין בה'"‪ ,‬שאברהם אבינו קיבל על‬ ‫מתלמידיו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫עצמו שתהיה לו אמונה שלימה‪ ,‬לא על פי חקירה‬ ‫ולא על פי קבלה‪ ,‬ולכן נקרא "ראש המאמינים"‪,‬‬ ‫ויעזור השי"ת שנוכל לעמוד בכל הנסיונות הללו‪,‬‬ ‫מחמת שהארמים בעצמו בהשי"ת באמונה‬ ‫ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו‬ ‫שלימה‪ ,‬ועל זה המשיך "ויחשבה לו לצדקה"‪.‬‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫והנה אברהם אבינו השריש כח זה‪ ,‬של אמונה‬ ‫שלימה ותמימה‪ ,‬לא רק לבני דורו ולעצמו‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫וירא‬ ‫רעוא דרעוין פרשת וירא ה'תשפ"ו‬ ‫שרפאל עשה שתי שליחיות‪ ,‬שבא לרפא את‬ ‫פו"א‪ :‬וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב‬ ‫אברהם‪ ,‬וגם להציל את לוט מן ההפיכה‪.‬‬ ‫פתח האוהל כחום היום (יח‪ ,‬א)‪ ,‬פירש"י‪,‬‬ ‫"וירא אליו"‪ ,‬לבקר את החולה‪ ,‬אמר רבי חמא בר‬ ‫עוד יקשה בזה‪ ,‬שאותו המלאך אשר נשלח להפוך‬ ‫חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל‬ ‫את סדום‪ ,‬למה הוצרך לבוא לצל קורתו של‬ ‫בשלומו‪ .‬וצריך להבין מהיכן מוכח שזה היה ביום‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬הלא היה לו ללכת מיד לסדום‬ ‫שלישי למילתו‪.‬‬ ‫לקיים את שליחותו‪.‬‬ ‫עוד כתב רש"י‪" ,‬באלוני ממרא"‪ ,‬הוא שנתן לו‬ ‫נבארם חדא חדא‪ .‬ונפתח בדברי דו"ז הרה"ק‬ ‫עצה על המילה‪ ,‬לפיכך נגלה עליו בחלקו‪.‬‬ ‫מטשורטקוב זיע"א‪ ,‬שביאר מהיכן מוכח‬ ‫ולכאורה קשה הלא אחד היה אברהם אבינו אשר‬ ‫דבר זה שהקב"ה בא לבקרו ביום שלישי למילתו‪,‬‬ ‫מסר נפשו לקיים מצוות ה'‪ ,‬וא"כ למה הוצרך‬ ‫דהנה אברהם אבינו היה לו השתוקקות גדולה‬ ‫לעצתו של ממרא לקיים מצות מילה‪.‬‬ ‫לקיים כל מצוה בתכלית השלימות‪ ,‬ולכן רצה‬ ‫לקיים גם מצות הכנסת אורחים‪ ,‬אבל לא היה‬ ‫עוד כתב רש"י‪" ,‬כחום היום"‪ ,‬הוציא הקב"ה חמה‬ ‫סיפק בידו לקיימה‪ ,‬מחמת שלא באו בצל קורתו‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬שלא להטריחו באורחים וכו'‪ .‬וצריך‬ ‫אורחים‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (קידושין מ‪ ).‬חשב אדם‬ ‫להבין הלא הרבה דרכים למקום שלא להטריחו‬ ‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫באורחים‪ ,‬ולמה הוצרך לשנות את הטבע ולהוציא‬ ‫הכתוב כאילו עשאה‪ .‬ואם כן מכח ההשתוקקות‬ ‫חמה ממקומה‪.‬‬ ‫והרצון הגדול של אברהם אבינו נברא בכל יום‬ ‫ויום מלאך אחד‪ ,‬וביום השלישי באו לבקרו שלשה‬ ‫בפסוק הבא (שם ב) "וישא עיניו וירא והנה שלשה‬ ‫המלאכים אשר נבראו בזכותו באותם הימים‪.‬‬ ‫אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם‬ ‫ומכאן שפיר למדו בגמרא שזה היה ביום שלישי‬ ‫מפתח האוהל וישתחו ארצה"‪ ,‬פירש"י‪ ,‬אחד‬ ‫למילתו‪ ,‬שהרי זה מוכח ממספר המלאכים אשר‬ ‫לבשר את שרה‪ ,‬ואחד להפוך את סדום‪ ,‬ואחד‬ ‫נבראו בזכות השתוקקותו ורצונו לקיים מצות‬ ‫לרפאות את אברהם‪ ,‬שאין מלאך אחד עושה שתי‬ ‫הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫שליחיות וכו'‪ ,‬ורפאל שרפא את אברהם הלך‬ ‫משם להציל את לוט‪ .‬ולכאורה קשה שהלא מצינו‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫בזמנה חשובה ומהודרת ביותר‪ ,‬ולכן המתין‬ ‫אולם לפי זה שאברהם אבינו היה במדריגה‬ ‫אברהם אבינו עד שקיבל את הציווי מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫גדולה כזו‪ ,‬הלא יקשה ביותר איך יתכן‬ ‫שהוצרך לשאול עצה על המילה‪ ,‬ובפרט לפי מה‬ ‫*‬ ‫שאמרו חז"ל (יומא כח‪ ):‬קיים אברהם אבינו כל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬שנאמר (בראשית כו‪ ,‬ה) "עקב אשר‬ ‫והנה הקושיא בענין השליחות של המלאכים‪ ,‬כבר‬ ‫שמע אברהם בקולי" וגו'‪ ,‬יוגדל התמיהה מדוע‬ ‫נתקשה בזה התוס' (ב"מ פו‪ ):‬האיך עשה מכאל‬ ‫הוצרך לעצתו של ממרא לשמוע בקול ה' שימול‬ ‫שתי שליחיות‪ ,‬ותירצו שלא עשה בשליחות אחת‬ ‫בשר ערלתו‪.‬‬ ‫רק מעשה אחד‪ ,‬שבישר את שרה‪ ,‬וכשהלך משם‬ ‫לסדום‪ ,‬התחילה שליחות אחרת‪ ,‬ודווקא במקום‬ ‫והשל"ה הק' ביאר הענין בזה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל‬ ‫אחד אין מלאך עושה שתי שליחיות‪.‬‬ ‫(ע"ז ג‪ ).‬אמר רבי חנינא גדול המצווה‬ ‫ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וביארו‬ ‫ובתוס' מביא עוד‪ ,‬שבמדרש רבה (ב"ר נ‪ ,‬ב) איתא‬ ‫התוס' שגדול המצווה ועושה‪ ,‬מפני שהוא דואג‬ ‫שרפאל בא להציל את לוט‪ ,‬ורפואת אברהם‬ ‫תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו‪ .‬הרי‬ ‫אינה נזכרת‪ .‬אמנם אפילו בא גם לרפואת‬ ‫שהמצווה מפי הגבורה יש לו התנגדות גדולה‬ ‫אברהם‪ ,‬חשיב הכל שליחות אחת‪ ,‬דרפואה והצלה‬ ‫מצד יצר הרע‪ ,‬שמסיתו שלא לעשות רצון קונו‪,‬‬ ‫ענין אחד הוא‪.‬‬ ‫משא"כ מי שאינו מצווה אין לו כ"כ התגברות‬ ‫היצר‪ .‬ובדבר זה הסתפק אברהם אבינו אם יקיים‬ ‫ורבנו בחיי תירץ קושיא זו‪ ,‬שלא אמרו אין מלאך‬ ‫מצוה זו קודם שנצטוה מפי הגבורה‪ ,‬כמו שקיים‬ ‫אחד עושה שתי שליחיות‪ ,‬אלא כשהם זה‬ ‫כל המצוות לפני הציווי (ב"ר סד‪ ,‬ד)‪ ,‬או שימתין עד‬ ‫היפך זה‪ ,‬שלא יתכן שמלאך הממונה על הרחמים‬ ‫שיצווה אותו הקב"ה‪ ,‬ואז יהיה מצווה ועושה‪,‬‬ ‫יעשה דין‪ ,‬והמלאך הממונה על הדין לא יבוא על‬ ‫ושאל לעצתם של בני בריתו ענר אשכול וממרא‪,‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬שהן שתי מידות הפכיות‪ ,‬אבל הם‬ ‫שכולם היו מאמינים בה'‪.‬‬ ‫נשלחים לעשות כמה שליחיות של דין או של‬ ‫רחמים‪ ,‬ועל כן תמצא שעשה מיכאל שתי שליחות‬ ‫ולפי"ז נמצא שעצתו של ממרא לא היתה על עצם‬ ‫של חסד‪ ,‬בשורת התולדה לשאינה ראויה להוליד‪,‬‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬רק באיזה אופן שיקיים את‬ ‫והצלת לוט שלא היה ראוי להצלה‪.‬‬ ‫מצות המילה‪ ,‬בבחינת מצווה ועושה או אינו‬ ‫מצווה ועושה‪ ,‬וממרא נתן לו עצה שלא יזדרז‬ ‫*‬ ‫למול את עצמו עד שיצוה אותו הקב"ה‪ ,‬כי מצוה‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫אמנם לכאורה עדיין יש להבין מה היה הצורך‬ ‫וזקני הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א תירץ‬ ‫שיבוא מלאך לרפאות את אברהם אבינו‪ ,‬הרי‬ ‫הקושיא‪ ,‬מדוע הוצרך המלאך שנשלח להפוך‬ ‫איתא בגמרא (ב"ב ט"ז‪ ):‬רבי שמעון בן יוחאי אומר‬ ‫את סדום לבוא לצל קורתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ולמה לא הלך מיד לסדום לקיים את שליחותו‪.‬‬ ‫שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא‪ ,‬ובשעה‬ ‫שנפטר אברהם אבינו מן העולם‪ ,‬תלאה הקב"ה‬ ‫ומיישב על פי מאמר חז"ל (עי' סנהדרין כ"א‪ ):‬שלא‬ ‫בגלגל חמה‪ .‬ומעתה למה הוצרך שמלאך יבוא‬ ‫נתמלא ירושלים אלא מחורבנה של צור‪,‬‬ ‫לרפאות אותו‪ ,‬הלא היה יכול להביט באותה אבן‬ ‫מפני שזה לעומת זה עשה אלקים‪ .‬והנה הקליפה‬ ‫טובה‪ ,‬ובודאי שמיד היה מתרפא‪.‬‬ ‫של סדום היתה שלא להכניס אורחים לתוך ביתם‪,‬‬ ‫אבל מדתו של אברהם אבינו היתה להיפך‪,‬‬ ‫וביותר מזה יקשה לפי מה שהקשו בתוס'‪ ,‬הא‬ ‫שהכניס אורחים לביתו‪ ,‬ואפילו בהיותו חולה יצא‬ ‫בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם‪,‬‬ ‫לחפש אורחים במסירות נפש‪ .‬והנה אמרו חז"ל‬ ‫כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז‪ ).‬דעד‬ ‫(אבות ד‪ ,‬יא) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט‬ ‫יעקב לא הוה חולשא‪ ,‬ועד אלישע לא הוה‬ ‫אחד‪ ,‬וא"כ אם בשעת חוליו חשקה נפשו לעשות‬ ‫דאיחלש ואיתפח‪ ,‬ומצינן למימר דהכא בחולה של‬ ‫מצוה‪ ,‬בודאי שמכח מצוה זו נברא מלאך אשר‬ ‫מכה איירי‪ .‬ולפי זה קשה הרי המילה היא חולה‬ ‫שורשו מדת החסד שזה ההיפוך ממדת סדום‪,‬‬ ‫של מכה‪ ,‬והיה יכול להתרפאות בכוחה של אבן‬ ‫ולכן אמרו שאחד משלשת המלאכים בא להפוך‬ ‫טובה שהיתה תלויה בצווארו‪.‬‬ ‫את סדום‪ ,‬שהרי מלאך זה לא נברא אלא באותה‬ ‫שעה ממצות כנסת אורחים שקיים אברהם אבינו‪.‬‬ ‫וכדי לבאר נקדים מה שכתב המהרש"א בביאור‬ ‫מאמר הגמרא הנ"ל‪ ,‬שיש שתי בחינות‬ ‫ובזה פירש בספר ראשי בשמים מאמר הכתוב‬ ‫ברפואת הגוף‪ ,‬יש דברים סגוליים‪ ,‬ויש רפואות‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬ה) "כי על כן עברתם על עבדכם"‪,‬‬ ‫טבעיות לפי החולה‪ ,‬אם קר ואם חם‪ ,‬ולח ויבש‪,‬‬ ‫כלומר שאם לא באו המלאכים לביתו של אברהם‬ ‫ואברהם אבינו השיג כל הרפואות הסגוליים‪ ,‬וזו‬ ‫אבינו‪ ,‬לא היתה יכולה להתקיים השליחות להפוך‬ ‫היא האבן טובה שהוא דבר סגוליי‪ ,‬שכל חולה‬ ‫את סדום‪ ,‬שלא נבראו רק בזכות מצות הכנסת‬ ‫היה מתרפא ממנה בדברים סגוליים‪ ,‬וכשמת‬ ‫אורחים שלו‪ ,‬ולזה שפיר הוצרך המלאך לבוא‬ ‫אברהם נגנזו עמו אותן הדברים הסגוליים‪,‬‬ ‫מקודם לביתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ואפשר שהוא כדי שיהא לב האדם נכנע לבקש‬ ‫רחמים ממנו ית'‪ ,‬כעין שאמרו פרק מקום שנהגו‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אין הכוונה על אבן מוחשית‪ ,‬אלא‬ ‫(פסחים נ"ו‪ ).‬חזקיהו שהודו לו על שגנז ספר‬ ‫שמרמז על מידתו וחכמתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫הרפואות‪.‬‬ ‫שהיה מפיץ אמונתו בעולם‪ ,‬וכל חולה במידת‬ ‫האמונה היה מתרפא על פי דיבורו של אברהם‬ ‫ומוסיף המהרש"א בשם ספר אמרי נועם לתרץ‬ ‫אבינו והיה מתגייר‪.‬‬ ‫למה לא היה אברהם מתרפא באבן טובה‬ ‫זה כשנחלה מן המילה‪ ,‬ותירץ דמילה הוה‬ ‫וכמו כן כתב בבן יהוידע‪ ,‬שדברי הגמרא נאמרו‬ ‫כחולשא בידי שמים‪ .‬והמהרש"א מוסיף מדיליה‪,‬‬ ‫בלשון מליצה‪ ,‬וקאי על כח רוחני וקדוש אשר‬ ‫דאע"ג דניתן רשות לאדם להתרפאות‪ ,‬אבל‬ ‫אברהם אבינו המשיך על עצמו מלמעלה‪ ,‬דכל‬ ‫ממדת תמימות יש לבקש רחמי שמיא‪.‬‬ ‫רואיו אף על פי שהם עובדי עבודה זרה‪ ,‬היה‬ ‫נוטה לבם אליו‪ ,‬וקיבלו עליהם להתגייר ולעזוב‬ ‫ולפי דרכו י"ל עוד‪ ,‬לפי מה שאמרו חז"ל (ברכות‬ ‫את דרכם‪ ,‬ולזה אמר כל חולי‪ ,‬אין הכוונה על חולי‬ ‫ה‪ ).‬שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים‪,‬‬ ‫הגוף רק בחולי הנפש‪ ,‬שהרואה את ההארה אשר‬ ‫ובזה מובן שלמרות שאברהם אבינו ידע בעצמו‬ ‫עליו‪ ,‬מתרפא רפואת הנפש‪.‬‬ ‫שיש לו היכולת לרפאות את מכתו בכוחה של‬ ‫האבן הטובה‪ ,‬מכל מקום לא רצה להשתמש בה‬ ‫ועפי"ז מובן הטעם שלא השתמש אברהם אבינו‬ ‫לטובת עצמו‪ ,‬והתפלל לפני הקב"ה שיזכה‬ ‫באבן טובה זו לרפאות את עצמו‪ ,‬מפני‬ ‫לרפואה בדרך הטבע‪ ,‬מפני שזה היה דרכו של‬ ‫שאבן הטובה הלזו היתה רפואה רק למי שהיה‬ ‫אברהם אבינו להתהלך תמיד בתמימות עם ה'‪,‬‬ ‫חולה במידת האמונה‪ ,‬והלא אברהם אבינו לא‬ ‫כמו שאמר לו הקב"ה (בראשית יז‪ ,‬א) "התהלך לפני‬ ‫הוצרך לרפואה בענין זה‪ ,‬שהיה מאמין בה'‪.‬‬ ‫והיה תמים"‪.‬‬ ‫ומעתה יתבאר כוונת אומרו "כחום היום"‪,‬‬ ‫*‬ ‫ופירש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‪,‬‬ ‫דכיון שאברהם אבינו התהלך בתמימות עם ה'‪,‬‬ ‫באופן אחר יש לתרץ הטעם שלא השתמש אברהם‬ ‫ולכן לא השתמש עם אבן הטובה שהיתה תלוי‬ ‫אבינו באבן טובה שהיתה תלויה על צווארו‬ ‫בצווארו בשביל רפואתו‪ ,‬לכן הוציא הקב"ה חמה‬ ‫בשביל לרפאות את עצמו‪.‬‬ ‫מנרתיקה‪ ,‬שיתרפא על ידי גלגל חמה‪ ,‬כמו‬ ‫שיהיה לעתיד אחר הסתלקותו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫נראה על פי מה שביאר הרשב"א‪ ,‬שמה שאמרו‬ ‫שאז "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫שאבן טובה היתה תלויה על צווארו של‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫בהדייהו‪ .‬ודבר בעתו מה טוב לחזור על מימרא‬ ‫ולמדנו מפסוקים אלו המעלה הגדולה של‬ ‫בשמו של הרה"ק מראדוויל זיע"א‪ ,‬שהבאנו‬ ‫"התהלך לפני והיה תמים"‪ ,‬להתהלך‬ ‫למעלה בדברי התורה‪.‬‬ ‫בתמימות עם ה'‪ ,‬להאמין באמונה שלימה‪,‬‬ ‫ולהתפלל אליו בכל עת מצוא‪.‬‬ ‫וכבר סיפרנו כיצד נסתבב השידוך של אדמו"ר‬ ‫הזקן מבוהוש זיע"א‪ ,‬ולחיבת הדבר אחזור‬ ‫*‬ ‫שוב‪ .‬הנה אא"ז הרה"ק סבא קדישא מרוז'ין‬ ‫זיע"א התקשר בקשרי שידוכין עם הרה"ק רבי‬ ‫היום חל יומא דהילולא של זקני הרה"ק בעל‬ ‫אהרן מטשערנאביל זיע"א‪ ,‬שלקח כחתן לבתו את‬ ‫אהבת שלום מקאסוב זיע"א‪ ,‬שאנו מתייחסים‬ ‫בנו הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זיע"א‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬שאא"ז מרן אדמו"ר האור ישראל זיע"א‪,‬‬ ‫ובדרך כלל מנהג ישראל נהוג לקיים את שמחת‬ ‫היה חתנו של הרה"ק רבי דוד מזאבליטוב זיע"א‪,‬‬ ‫החתונה במקום מגורי משפחת הכלה‪ ,‬אבל היות‬ ‫בן הרה"ק התורת חיים זיע"א‪ ,‬בנו של האהבת‬ ‫שטשערנאביל היתה אז בתוך גבולות רוסיה‪ ,‬לא‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫היה יכול הס"ק להגיע לשם‪ ,‬שהרי ברח משם ולא‬ ‫היה יכול לחזור שם‪ ,‬אבל המשמשים בחצר‬ ‫כידוע היה סכסוך בין הני תרי רברבי‪ ,‬בעל אהבת‬ ‫טשערנאביל עמדו על דעתם שהחתונה תתקיים‬ ‫שלום עם הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א‪,‬‬ ‫בעירם כפי מנהג העולם‪ ,‬ולא יכלו לקבוע זמן‬ ‫בענין שו"ב‪ ,‬וזקני הרה"ק מאפטא זיע"א ניסה‬ ‫להחתונה‪.‬‬ ‫להשלים ביניהם‪ ,‬ולא עלתה בידו‪ ,‬אבל בודאי‬ ‫השלימו ביניהם בשמים ממעל‪ ,‬בבחינת 'עושה‬ ‫באחד הימים הגיע רבי דוד מזאבליטוב לביקור‬ ‫שלום במרומיו'‪.‬‬ ‫אצל הס"ק בעיר סאדיגורה‪ ,‬ואמר לו הס"ק‬ ‫העולם אומרים עליכם שאתם חכם‪ ,‬אני רוצה‬ ‫ובפרט שאא"ז הסבא קדישא מרוזין זיע"א‬ ‫להתייעץ אתכם‪ .‬ואז סיפר לו הויכוח הנ"ל‪ ,‬וביקש‬ ‫השתדך עם שניהם‪ ,‬שנכדו אא"ז רבי יצחק‬ ‫ממנו לקבל עליו שליחות זו לפעול שכבר יוכלו‬ ‫מבוהוש זיע"א‪ ,‬בן בנו בכורו הרה"ק רבי שלום‬ ‫לקבוע מועד להחתונה‪.‬‬ ‫יוסף זיע"א‪ ,‬נשא את בת הרה"ק ר' דוד‬ ‫מזאבליטוב זיע"א‪ ,‬בנו של האהבת שלום‪ .‬ואילו‬ ‫ומשם נסע מיד לטשערנאביל‪ ,‬והתבונן בהליכות‬ ‫רבי שלום יוסף היה חתן הרה"ק רבי דן‬ ‫החצר‪ ,‬וראה שהרה"ק מטשערנאביל יוצא‬ ‫מראדוויל זיע"א בן רבי יצחק מראדוויל‪ .‬ובודאי‬ ‫לטייל כל יום בשעה מסוים‪ ,‬ואז אין הגבאים‬ ‫שבשמחת החתונה הלזו‪ ,‬כשירדו שני הצדיקים‬ ‫נמצאים כ"כ במקום‪ ,‬ולכן הקדים ונכנס וביקש‬ ‫הנ"ל מעולם העליון בודאי עבדי רבנן שלמא‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫השנה‬ ‫אמרי‬ ‫והנה הס"ק עמד על גבעה שהיתה קרובה לגבול‪,‬‬ ‫מהרה"ק מטשערנאביל שיצטרף אתו לטיול‬ ‫ולאחר החתונה ניגש רבי דוד מזאבליטוב‬ ‫בכרכרה שלו‪ ,‬והסכים‪ ,‬ורבי דוד כבר ציוה‬ ‫להתברך מפי הס"ק‪ .‬והס"ק אמר לו‪ ,‬עשית לי‬ ‫מתחילה את בעל העגלה‪ ,‬שתיכף ומיד כשיעלו על‬ ‫חסד גדול שאוכל להשתתף בשמחת בני‪ ,‬מה אוכל‬ ‫העגלה‪ ,‬יאיץ מאוד בסוסים כדי שיתרחקו‬ ‫לגמול לך‪ ,‬השיב לו ראיתי במהלך החתונה שיש‬ ‫במהירות מהמקום [מדובר בדרך ארוכה מאוד‪,‬‬ ‫לכם נכד‪ ,‬והיה כוונתו על רבי יצחק מבוהוש‬ ‫ובוודאי שהיתה זו קפיצת הדרך]‪.‬‬ ‫שנתגדל אצל הס"ק ממש כבן‪ ,‬והוא מוצא חן‬ ‫וכאשר התקרבו לגבול‪ ,‬אז פנה ואמר להרה"ק‬ ‫בעיני‪ ,‬הייתי רוצה לקחת אותו כחתן לבתי‪,‬‬ ‫והס"ק הסכים לכך כאות תודה על פעלו‪ ,‬וכך‬ ‫מטשערנאביל‪ ,‬הנה ביקרתי אצל המחותן‬ ‫שלכם מרוז'ין‪ ,‬והוא רצה לקבוע את מועד‬ ‫נסגר השידוך‪ ,‬ובזה החזיר לו את גמולו‪.‬‬ ‫החתונה‪ ,‬אך אי אפשר לעשות זאת כי הוא אינו‬ ‫הקב"ה יעזור שנזכה לרחמים מרובים‪ ,‬והדינים‬ ‫יכול להיכנס לרוסיה‪ ,‬אבל עתה שבמילא אנחנו‬ ‫יתהפכו לרחמים‪ ,‬וכבר נזכה לגאולה‬ ‫קרובים כל כך לסאדיגורה‪ ,‬אולי כדאי להודיע‬ ‫השלימה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫להחתן שאפשר לקבוע את החתונה‪ ,‬וענה לו‬ ‫בוודאי הצדק אתכם‪ ,‬ומיד שלחו הודעה לכלה‬ ‫שתבוא לשם‪ ,‬וכך התקיימה החתונה סמוך‬ ‫להגבול‪.‬‬ ‫השנה‬