אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — וירא (2026-10-26)

פרשת לך לך ה'תשפ"ז
פרשת וירא ה'תשפ"ו
©
כל הזכויות שמורות
מכון כרם ישראל
סאדיגורה
להנצחות ולקבלת הגליון
machon@sadigura.org
א קודש לך אמרי
לך
רעוא דרעוין פרשת לך ה'תשפ"ז
"ואעשך לגוי גדול" שנכתב מאוחר יותר ,לפני פו"א :ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך
שמפרש הציווי של "מארצך" שנכתב מוקדם יותר. וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך (יב ,א) .פירש"י 'לך לך' להנאתך ולטובתך,
וביאר שני התמיהות האלו ,דהנה עיקר עשיית 'ואעשך לגוי גדול' כאן אי אתה זוכה לבנים ,ועוד
המצוה בשלימות הוא כשעושהו בלי שום שאודיע טבעך בעולם .ובמדרש תנחומא איתא,
פניות לטובת עצמו ח"ו ,רק שתהא מחשבתו זכה אמר רבי אבין ,משל לצלוחית של פלייטון הנתונה
טהורה ונקיה לקיים דבר המלך ,מלכו של עולם. בבית הקברות ,ולא היה אדם יודע ריחה ,מה
והנה אברהם אבינו כשבא לקיים רצון הבורא עשו ,נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעה
ב"ה ,מיד בא כנגדו היצר הרע ,וחיזקו בדברים ריחה בעולם ,כך היה אברהם דר בתוך עובדי
שיזדרז לקיים מצות השי"ת ,ובפרט שעל ידי זה עבודה זרה ,אמר לו הקב"ה "לך לך מארצך" ואני
תבוא לו טובה ,והיה היצר הרע מסביר לו כל אודיע טבעך בעולם.
האופנים שיהיה זה להנאתו ולטובתו ,וכדברי
רש"י ,כאן אתה זוכה לבנים ,ואברכך בממון, ורבים מקשים ,מה היה הנסיון של אברהם אבינו,
ואודיע טבעך בעולם. הרי הקב"ה הבטיח לו שכרו ,שאמר לו "כאן
אי אתה זוכה לבנים" ,ומבטיחו כל הברכות הללו
אולם אברהם אבינו בגודל צדקתו הבין את "שאודיע טבעך בעולם" .ואם כן מהו הרבותא
המכשול שהניח לפניו היצר הרע ,והתגבר שעמד בזה ,ומדוע נחשב לנסיון כלל ,וכי מי לא
על עצמו לעשות רצון הבורא בלי שום פניות כלל, יעשה כן ,הרי כל אדם הנכנס לצדיק לבקש ברכה
ורק לעשות נחת רוח ליוצרו ,בלי שום מחשבת להפקד בזש"ק ,והצדיק אומר לו משנה מקום
פיגול של כוונות עצמיות והנאות פרטיות ח"ו. משנה מזל ,וכי איזה בעל דעת לא יקום מיד
ועל זה נאמר "ואעשך לגוי גדול" ,וכמו שפי' ויארוז חפציו ויצא לדרך.
רש"י "זהו שאומרים אלקי אברהם" ,שיתגלה
ויתפרסם אלקותו ית' בכל העולם על ידי מדת אא"ז הרה"ק מאפטא זיע"א באוהב ישראל
החסד של אברהם אבינו ,וזה היתה מחשבתו הקשה עוד ,שרש"י בעת שמפרש את
וכוונתו בעת שניגש לקיים מצות בוראו. המקראות הפך את הסדר ,שהקדים לפרש אמרו
קודש לך אמרי ב
התדבק בו והלך אתו ,ונמצא שהיה חילוק גדול ונמצא שבאמת עיקר הנסיון של "לך לך" לא היה
בין הליכתו של אברהם אבינו ללוט ,ועל כן דקדק בעצם ההליכה ,אלא האם תהיה כוונתו
הכתוב ואמר "וילך אתו לוט" ,לרמז כי לוט לא ודעתו בהליכתו לטובת הנאת עצמו ,או שילך
היה כלל כדי לקיים את רצון הבורא ב"ה ,אלא בכוונה אחת בכדי לקיים שליחותו של הקב"ה
מחמת שהיה חפץ בטובת ההנאה של הברכות. לגמרי .וכפי שמסיים הכתוב (יב ,ד) "וילך אברם
כאשר דבר אליו ה'" ,שלא הלך אברהם אבינו
* בשביל שאר הפניות והטובות המובטחות לו ,אלא
לקיים את דבר ה' כאשר דבר אליו.
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (טו ,ו) .פי' רש"י,
הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על ולפי זה אתי שפיר ,שדברי רש"י נכתבו בסדר
האמונה שהאמין בו .והיינו שלפי פשוטו כוונת הנכון ,כי הוקשה לו מהו הנסיון של אברהם
הכתוב קאי על הקב"ה ולא על אברהם אבינו. אבינו ,כיון שהבטיחו הקב"ה שכר טוב בעד
הליכתו ,לזה הביא מקודם כל פיתויי היצר הרע,
אמנם הרמב"ן הקשה ,ואיני מבין מה הזכות שהכניס במחשבתו של אברהם אבינו שילך
הזאת ,למה לא יאמין באלקי אומן ,והוא לטובתו ,ולזה הקדים לפרש אומרו "ואעשך לגוי
הנביא בעצמו ,ולא איש א-ל ויכזב ,ומי שהאמין גדול" שבזה נרמז מה שהיה באמת מחשבתו של
לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך אברהם אבינו ,שיתגלה ויתפרסם אלקותו ית' בכל
לא יאמין בבשורה טובה .וכתב ,והנכון בעיני כי העולם ,ואחר כך חזר לפרש תחילת הפרשה לפי
יאמר שהאמין בה' ,וחשב כי בצדקו של הקב"ה פשוטו וכדרכו בקודש.
יתן לו זרע על כל פנים ,שהבטיחו שיהיא זרעו
ככוכבי השמים לרוב ,לא בצדקת אברם ובשכרו. בענין זה כתב במאור ושמש לבאר מאמר הכתוב
הרי שלפי דבריו קאי על אברהם אבינו. (שם) "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך
אתו לוט" ,ולכאורה קשה מה שהוסיף הכתוב
ובבחינה זו פירש נמי בעבודת ישראל ,כי אומרו "וילך אתו לוט" מה הרבותא והנפקא מינה בזה,
"והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" אינו קאי ומבאר שבא הכתוב להורות לנו ,שאברהם אבינו
על הקב"ה אלא שאברהם אבינו החזיק לעצמו הלך "כאשר דיבר אליו ה'" ,היינו בלא שום פניות
שהשי"ת עושה עמו חסד וצדקה במה שנתן לו כלל .אבל "וילך אתו לוט" ,שלוט רק התלווה אליו
שכל להאמין בה' אחד .וביאר בזה הכתוב (דברי מחמת כל ההנאות הגשמיות שהבטיחו הקב"ה,
הימים א' כט ,יא) "לך ה' הממלכה" ,שלא כתיב כי הבין שאברהם אבינו יתעשר מנסיון זה ,ועל כן
ג קודש לך אמרי
בלבד ,אלא השפיע ונתן כח זה לדורות עולם ,ולכן "המלוכה" ,אלא "הממלכה" ,והיינו שאמר דוד
כתיב "והאמין בה'" בלשון הפעיל ,היינו שהשריש המלך "לך ה'" ,הכל שלך הוא ,אפילו מה שאנו
את האמונה בה' גם לדורות הבאים ,שכל יהודי ממליכים אותך הוא מכח שלך בלבד ,כי הוא
באשר שהוא יוכל להתחזק באמונתו בעת הנותן לך כח לעשות חיל ,והעושר והכבוד
שעוברים עליו נסיונות קשים ,וכנודע שאין "מלפניך" ,פירוש שהעושר והכבוד הם רק
הקב"ה מביא על האדם נסיון שאינו יכול לעמוד "מלפניך" ,כי אתה נתת לנו הכח לעמוד לפניך
בו ,וכל זה הוא בכחו של אברהם אבינו ראש ולעבדך.
המאמינים ,שהכניס כח בלב כל יהודי להתגבר
ולעמוד בנסיונות. אא"ז מרן סבא קדישא מרוז'ין זיע"א ביאר,
דהנה יש ב' אופנים באמונה ,יש אמונה על
והנה נמצאים אנו בתקופה אשר "מחוץ תשכל ידי חקירה ,ויש אמונה על ידי קבלה ,כפי שקבלנו
חרב ומחדרים אימה" ,שיש נסיונות רבים לכל במסורה מדרך האבות .וזהו שאנו אומרים בכל
איש יהודי בצאתו מביתו החוצה ,וכל אחד הרוצה יום בנוסח התפילה "אלקינו ואלקי אבותינו",
להחזיק עצמו בעבודת השי"ת ולעסוק בתורה היינו "אלקינו" הוא אמונה מכח החקירה" ,אלקי
וביראת שמים ,הרבה נסיונות עוברים עליו מדי אבותינו" הוא אמונה מכח קבלת האבות .והנה
יום ביומו ,אולם בעת אשר אנו עוסקים בפרשיות אברהם אבינו השיג האמונה מכח חקירתו ועל
התורה האלו ,ורואים את גודל האמונה שהיתה ידי בחירתו ,שהרי לא היתה לו מסורת אבות
לאברהם אבינו באדון כל ,כדכתיב "והאמין בה' באמונה .ולזה כתיב בפסוק הקודם (שם ה) "ויוצא
ויחשבה לו לצדקה" ,הקריאה מעוררת את הזמן, אותו החוצה" ,פי' רש"י ,אמר לו צא מאצטגנינות
ונותנת בנו כח ועוז שנוכל להמשיך וללכת בדרכים שלך ,שאמר לו הקב"ה צא מדרך החקירה ,וזהו
הטובים האלו ,בבחינת "הדבק במדותיו" ,להיות שאמר "והאמין בה'" ,שאברהם אבינו קיבל על
מתלמידיו של אברהם אבינו. עצמו שתהיה לו אמונה שלימה ,לא על פי חקירה
ולא על פי קבלה ,ולכן נקרא "ראש המאמינים",
ויעזור השי"ת שנוכל לעמוד בכל הנסיונות הללו, מחמת שהארמים בעצמו בהשי"ת באמונה
ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו שלימה ,ועל זה המשיך "ויחשבה לו לצדקה".
אמן כן יהי רצון.
והנה אברהם אבינו השריש כח זה ,של אמונה
שלימה ותמימה ,לא רק לבני דורו ולעצמו
קודש וירא אמרי ד
וירא
רעוא דרעוין פרשת וירא ה'תשפ"ו
שרפאל עשה שתי שליחיות ,שבא לרפא את פו"א :וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב
אברהם ,וגם להציל את לוט מן ההפיכה. פתח האוהל כחום היום (יח ,א) ,פירש"י,
"וירא אליו" ,לבקר את החולה ,אמר רבי חמא בר
עוד יקשה בזה ,שאותו המלאך אשר נשלח להפוך חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל
את סדום ,למה הוצרך לבוא לצל קורתו של בשלומו .וצריך להבין מהיכן מוכח שזה היה ביום
אברהם אבינו ,הלא היה לו ללכת מיד לסדום שלישי למילתו.
לקיים את שליחותו.
עוד כתב רש"י" ,באלוני ממרא" ,הוא שנתן לו
נבארם חדא חדא .ונפתח בדברי דו"ז הרה"ק עצה על המילה ,לפיכך נגלה עליו בחלקו.
מטשורטקוב זיע"א ,שביאר מהיכן מוכח ולכאורה קשה הלא אחד היה אברהם אבינו אשר
דבר זה שהקב"ה בא לבקרו ביום שלישי למילתו, מסר נפשו לקיים מצוות ה' ,וא"כ למה הוצרך
דהנה אברהם אבינו היה לו השתוקקות גדולה לעצתו של ממרא לקיים מצות מילה.
לקיים כל מצוה בתכלית השלימות ,ולכן רצה
לקיים גם מצות הכנסת אורחים ,אבל לא היה עוד כתב רש"י" ,כחום היום" ,הוציא הקב"ה חמה
סיפק בידו לקיימה ,מחמת שלא באו בצל קורתו מנרתיקה ,שלא להטריחו באורחים וכו' .וצריך
אורחים ,והרי אמרו חז"ל (קידושין מ ).חשב אדם להבין הלא הרבה דרכים למקום שלא להטריחו
לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה ,מעלה עליו באורחים ,ולמה הוצרך לשנות את הטבע ולהוציא
הכתוב כאילו עשאה .ואם כן מכח ההשתוקקות חמה ממקומה.
והרצון הגדול של אברהם אבינו נברא בכל יום
ויום מלאך אחד ,וביום השלישי באו לבקרו שלשה בפסוק הבא (שם ב) "וישא עיניו וירא והנה שלשה
המלאכים אשר נבראו בזכותו באותם הימים. אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם
ומכאן שפיר למדו בגמרא שזה היה ביום שלישי מפתח האוהל וישתחו ארצה" ,פירש"י ,אחד
למילתו ,שהרי זה מוכח ממספר המלאכים אשר לבשר את שרה ,ואחד להפוך את סדום ,ואחד
נבראו בזכות השתוקקותו ורצונו לקיים מצות לרפאות את אברהם ,שאין מלאך אחד עושה שתי
הכנסת אורחים. שליחיות וכו' ,ורפאל שרפא את אברהם הלך
משם להציל את לוט .ולכאורה קשה שהלא מצינו
ה קודש וירא אמרי
בזמנה חשובה ומהודרת ביותר ,ולכן המתין אולם לפי זה שאברהם אבינו היה במדריגה
אברהם אבינו עד שקיבל את הציווי מאת הקב"ה. גדולה כזו ,הלא יקשה ביותר איך יתכן
שהוצרך לשאול עצה על המילה ,ובפרט לפי מה
* שאמרו חז"ל (יומא כח ):קיים אברהם אבינו כל
התורה כולה ,שנאמר (בראשית כו ,ה) "עקב אשר
והנה הקושיא בענין השליחות של המלאכים ,כבר שמע אברהם בקולי" וגו' ,יוגדל התמיהה מדוע
נתקשה בזה התוס' (ב"מ פו ):האיך עשה מכאל הוצרך לעצתו של ממרא לשמוע בקול ה' שימול
שתי שליחיות ,ותירצו שלא עשה בשליחות אחת בשר ערלתו.
רק מעשה אחד ,שבישר את שרה ,וכשהלך משם
לסדום ,התחילה שליחות אחרת ,ודווקא במקום והשל"ה הק' ביאר הענין בזה ,שהרי אמרו חז"ל
אחד אין מלאך עושה שתי שליחיות. (ע"ז ג ).אמר רבי חנינא גדול המצווה
ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,וביארו
ובתוס' מביא עוד ,שבמדרש רבה (ב"ר נ ,ב) איתא התוס' שגדול המצווה ועושה ,מפני שהוא דואג
שרפאל בא להציל את לוט ,ורפואת אברהם תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו .הרי
אינה נזכרת .אמנם אפילו בא גם לרפואת שהמצווה מפי הגבורה יש לו התנגדות גדולה
אברהם ,חשיב הכל שליחות אחת ,דרפואה והצלה מצד יצר הרע ,שמסיתו שלא לעשות רצון קונו,
ענין אחד הוא. משא"כ מי שאינו מצווה אין לו כ"כ התגברות
היצר .ובדבר זה הסתפק אברהם אבינו אם יקיים
ורבנו בחיי תירץ קושיא זו ,שלא אמרו אין מלאך מצוה זו קודם שנצטוה מפי הגבורה ,כמו שקיים
אחד עושה שתי שליחיות ,אלא כשהם זה כל המצוות לפני הציווי (ב"ר סד ,ד) ,או שימתין עד
היפך זה ,שלא יתכן שמלאך הממונה על הרחמים שיצווה אותו הקב"ה ,ואז יהיה מצווה ועושה,
יעשה דין ,והמלאך הממונה על הדין לא יבוא על ושאל לעצתם של בני בריתו ענר אשכול וממרא,
הרחמים ,שהן שתי מידות הפכיות ,אבל הם שכולם היו מאמינים בה'.
נשלחים לעשות כמה שליחיות של דין או של
רחמים ,ועל כן תמצא שעשה מיכאל שתי שליחות ולפי"ז נמצא שעצתו של ממרא לא היתה על עצם
של חסד ,בשורת התולדה לשאינה ראויה להוליד, קיום המצוה ,רק באיזה אופן שיקיים את
והצלת לוט שלא היה ראוי להצלה. מצות המילה ,בבחינת מצווה ועושה או אינו
מצווה ועושה ,וממרא נתן לו עצה שלא יזדרז
* למול את עצמו עד שיצוה אותו הקב"ה ,כי מצוה
קודש וירא אמרי ו
אמנם לכאורה עדיין יש להבין מה היה הצורך וזקני הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א תירץ
שיבוא מלאך לרפאות את אברהם אבינו ,הרי הקושיא ,מדוע הוצרך המלאך שנשלח להפוך
איתא בגמרא (ב"ב ט"ז ):רבי שמעון בן יוחאי אומר את סדום לבוא לצל קורתו של אברהם אבינו,
אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, ולמה לא הלך מיד לסדום לקיים את שליחותו.
שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא ,ובשעה
שנפטר אברהם אבינו מן העולם ,תלאה הקב"ה ומיישב על פי מאמר חז"ל (עי' סנהדרין כ"א ):שלא
בגלגל חמה .ומעתה למה הוצרך שמלאך יבוא נתמלא ירושלים אלא מחורבנה של צור,
לרפאות אותו ,הלא היה יכול להביט באותה אבן מפני שזה לעומת זה עשה אלקים .והנה הקליפה
טובה ,ובודאי שמיד היה מתרפא. של סדום היתה שלא להכניס אורחים לתוך ביתם,
אבל מדתו של אברהם אבינו היתה להיפך,
וביותר מזה יקשה לפי מה שהקשו בתוס' ,הא שהכניס אורחים לביתו ,ואפילו בהיותו חולה יצא
בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם, לחפש אורחים במסירות נפש .והנה אמרו חז"ל
כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז ).דעד (אבות ד ,יא) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט
יעקב לא הוה חולשא ,ועד אלישע לא הוה אחד ,וא"כ אם בשעת חוליו חשקה נפשו לעשות
דאיחלש ואיתפח ,ומצינן למימר דהכא בחולה של מצוה ,בודאי שמכח מצוה זו נברא מלאך אשר
מכה איירי .ולפי זה קשה הרי המילה היא חולה שורשו מדת החסד שזה ההיפוך ממדת סדום,
של מכה ,והיה יכול להתרפאות בכוחה של אבן ולכן אמרו שאחד משלשת המלאכים בא להפוך
טובה שהיתה תלויה בצווארו. את סדום ,שהרי מלאך זה לא נברא אלא באותה
שעה ממצות כנסת אורחים שקיים אברהם אבינו.
וכדי לבאר נקדים מה שכתב המהרש"א בביאור
מאמר הגמרא הנ"ל ,שיש שתי בחינות ובזה פירש בספר ראשי בשמים מאמר הכתוב
ברפואת הגוף ,יש דברים סגוליים ,ויש רפואות (בראשית יח ,ה) "כי על כן עברתם על עבדכם",
טבעיות לפי החולה ,אם קר ואם חם ,ולח ויבש, כלומר שאם לא באו המלאכים לביתו של אברהם
ואברהם אבינו השיג כל הרפואות הסגוליים ,וזו אבינו ,לא היתה יכולה להתקיים השליחות להפוך
היא האבן טובה שהוא דבר סגוליי ,שכל חולה את סדום ,שלא נבראו רק בזכות מצות הכנסת
היה מתרפא ממנה בדברים סגוליים ,וכשמת אורחים שלו ,ולזה שפיר הוצרך המלאך לבוא
אברהם נגנזו עמו אותן הדברים הסגוליים, מקודם לביתו של אברהם אבינו.
ואפשר שהוא כדי שיהא לב האדם נכנע לבקש
רחמים ממנו ית' ,כעין שאמרו פרק מקום שנהגו *
ז קודש וירא אמרי
אברהם אבינו ,אין הכוונה על אבן מוחשית ,אלא (פסחים נ"ו ).חזקיהו שהודו לו על שגנז ספר
שמרמז על מידתו וחכמתו של אברהם אבינו, הרפואות.
שהיה מפיץ אמונתו בעולם ,וכל חולה במידת
האמונה היה מתרפא על פי דיבורו של אברהם ומוסיף המהרש"א בשם ספר אמרי נועם לתרץ
אבינו והיה מתגייר. למה לא היה אברהם מתרפא באבן טובה
זה כשנחלה מן המילה ,ותירץ דמילה הוה
וכמו כן כתב בבן יהוידע ,שדברי הגמרא נאמרו כחולשא בידי שמים .והמהרש"א מוסיף מדיליה,
בלשון מליצה ,וקאי על כח רוחני וקדוש אשר דאע"ג דניתן רשות לאדם להתרפאות ,אבל
אברהם אבינו המשיך על עצמו מלמעלה ,דכל ממדת תמימות יש לבקש רחמי שמיא.
רואיו אף על פי שהם עובדי עבודה זרה ,היה
נוטה לבם אליו ,וקיבלו עליהם להתגייר ולעזוב ולפי דרכו י"ל עוד ,לפי מה שאמרו חז"ל (ברכות
את דרכם ,ולזה אמר כל חולי ,אין הכוונה על חולי ה ).שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים,
הגוף רק בחולי הנפש ,שהרואה את ההארה אשר ובזה מובן שלמרות שאברהם אבינו ידע בעצמו
עליו ,מתרפא רפואת הנפש. שיש לו היכולת לרפאות את מכתו בכוחה של
האבן הטובה ,מכל מקום לא רצה להשתמש בה
ועפי"ז מובן הטעם שלא השתמש אברהם אבינו לטובת עצמו ,והתפלל לפני הקב"ה שיזכה
באבן טובה זו לרפאות את עצמו ,מפני לרפואה בדרך הטבע ,מפני שזה היה דרכו של
שאבן הטובה הלזו היתה רפואה רק למי שהיה אברהם אבינו להתהלך תמיד בתמימות עם ה',
חולה במידת האמונה ,והלא אברהם אבינו לא כמו שאמר לו הקב"ה (בראשית יז ,א) "התהלך לפני
הוצרך לרפואה בענין זה ,שהיה מאמין בה'. והיה תמים".
ומעתה יתבאר כוונת אומרו "כחום היום", *
ופירש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה,
דכיון שאברהם אבינו התהלך בתמימות עם ה', באופן אחר יש לתרץ הטעם שלא השתמש אברהם
ולכן לא השתמש עם אבן הטובה שהיתה תלוי אבינו באבן טובה שהיתה תלויה על צווארו
בצווארו בשביל רפואתו ,לכן הוציא הקב"ה חמה בשביל לרפאות את עצמו.
מנרתיקה ,שיתרפא על ידי גלגל חמה ,כמו
שיהיה לעתיד אחר הסתלקותו של אברהם אבינו, נראה על פי מה שביאר הרשב"א ,שמה שאמרו
שאז "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג ,כ). שאבן טובה היתה תלויה על צווארו של
קודש וירא אמרי ח
בהדייהו .ודבר בעתו מה טוב לחזור על מימרא ולמדנו מפסוקים אלו המעלה הגדולה של
בשמו של הרה"ק מראדוויל זיע"א ,שהבאנו "התהלך לפני והיה תמים" ,להתהלך
למעלה בדברי התורה. בתמימות עם ה' ,להאמין באמונה שלימה,
ולהתפלל אליו בכל עת מצוא.
וכבר סיפרנו כיצד נסתבב השידוך של אדמו"ר
הזקן מבוהוש זיע"א ,ולחיבת הדבר אחזור *
שוב .הנה אא"ז הרה"ק סבא קדישא מרוז'ין
זיע"א התקשר בקשרי שידוכין עם הרה"ק רבי היום חל יומא דהילולא של זקני הרה"ק בעל
אהרן מטשערנאביל זיע"א ,שלקח כחתן לבתו את אהבת שלום מקאסוב זיע"א ,שאנו מתייחסים
בנו הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זיע"א.
אחריו ,שאא"ז מרן אדמו"ר האור ישראל זיע"א,
ובדרך כלל מנהג ישראל נהוג לקיים את שמחת
היה חתנו של הרה"ק רבי דוד מזאבליטוב זיע"א,
החתונה במקום מגורי משפחת הכלה ,אבל היות
בן הרה"ק התורת חיים זיע"א ,בנו של האהבת
שטשערנאביל היתה אז בתוך גבולות רוסיה ,לא
שלום.
היה יכול הס"ק להגיע לשם ,שהרי ברח משם ולא
היה יכול לחזור שם ,אבל המשמשים בחצר כידוע היה סכסוך בין הני תרי רברבי ,בעל אהבת
טשערנאביל עמדו על דעתם שהחתונה תתקיים שלום עם הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זיע"א,
בעירם כפי מנהג העולם ,ולא יכלו לקבוע זמן בענין שו"ב ,וזקני הרה"ק מאפטא זיע"א ניסה
להחתונה. להשלים ביניהם ,ולא עלתה בידו ,אבל בודאי
השלימו ביניהם בשמים ממעל ,בבחינת 'עושה
באחד הימים הגיע רבי דוד מזאבליטוב לביקור
שלום במרומיו'.
אצל הס"ק בעיר סאדיגורה ,ואמר לו הס"ק
העולם אומרים עליכם שאתם חכם ,אני רוצה ובפרט שאא"ז הסבא קדישא מרוזין זיע"א
להתייעץ אתכם .ואז סיפר לו הויכוח הנ"ל ,וביקש השתדך עם שניהם ,שנכדו אא"ז רבי יצחק
ממנו לקבל עליו שליחות זו לפעול שכבר יוכלו מבוהוש זיע"א ,בן בנו בכורו הרה"ק רבי שלום
לקבוע מועד להחתונה. יוסף זיע"א ,נשא את בת הרה"ק ר' דוד
מזאבליטוב זיע"א ,בנו של האהבת שלום .ואילו
ומשם נסע מיד לטשערנאביל ,והתבונן בהליכות רבי שלום יוסף היה חתן הרה"ק רבי דן
החצר ,וראה שהרה"ק מטשערנאביל יוצא מראדוויל זיע"א בן רבי יצחק מראדוויל .ובודאי
לטייל כל יום בשעה מסוים ,ואז אין הגבאים שבשמחת החתונה הלזו ,כשירדו שני הצדיקים
נמצאים כ"כ במקום ,ולכן הקדים ונכנס וביקש הנ"ל מעולם העליון בודאי עבדי רבנן שלמא
ט קודש השנה אמרי
והנה הס"ק עמד על גבעה שהיתה קרובה לגבול, מהרה"ק מטשערנאביל שיצטרף אתו לטיול
ולאחר החתונה ניגש רבי דוד מזאבליטוב בכרכרה שלו ,והסכים ,ורבי דוד כבר ציוה
להתברך מפי הס"ק .והס"ק אמר לו ,עשית לי מתחילה את בעל העגלה ,שתיכף ומיד כשיעלו על
חסד גדול שאוכל להשתתף בשמחת בני ,מה אוכל העגלה ,יאיץ מאוד בסוסים כדי שיתרחקו
לגמול לך ,השיב לו ראיתי במהלך החתונה שיש במהירות מהמקום [מדובר בדרך ארוכה מאוד,
לכם נכד ,והיה כוונתו על רבי יצחק מבוהוש ובוודאי שהיתה זו קפיצת הדרך].
שנתגדל אצל הס"ק ממש כבן ,והוא מוצא חן
וכאשר התקרבו לגבול ,אז פנה ואמר להרה"ק
בעיני ,הייתי רוצה לקחת אותו כחתן לבתי,
והס"ק הסכים לכך כאות תודה על פעלו ,וכך מטשערנאביל ,הנה ביקרתי אצל המחותן
שלכם מרוז'ין ,והוא רצה לקבוע את מועד
נסגר השידוך ,ובזה החזיר לו את גמולו.
החתונה ,אך אי אפשר לעשות זאת כי הוא אינו
הקב"ה יעזור שנזכה לרחמים מרובים ,והדינים יכול להיכנס לרוסיה ,אבל עתה שבמילא אנחנו
יתהפכו לרחמים ,וכבר נזכה לגאולה קרובים כל כך לסאדיגורה ,אולי כדאי להודיע
השלימה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. להחתן שאפשר לקבוע את החתונה ,וענה לו
בוודאי הצדק אתכם ,ומיד שלחו הודעה לכלה
שתבוא לשם ,וכך התקיימה החתונה סמוך
להגבול.
השנה
