gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לב שומע · Lev Shomea — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: לב שומע · Lev Shomea

שבוע: וירא (2026-10-26)

לב שומע · Lev Shomea — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫מאמרי תורה‬ ‫הלכה · אגדה • מוסר · וחסידות‬ ‫ﬥב לﬢעת‬ ‫גﬥיון‬ ‫יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של‬ ‫מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר‬ ‫לאנדאן יצ"ו‬ ‫ירא‬ ‫גליון ה' · פרשת ו‬ ‫קול מהיכל‬ ‫מפיהם ומפי כתבם‬ ‫אורייתא דקא מרתחא‬ ‫לקט אמרים ופנינים יקרים‬ ‫שכח להזכיר על הגפן בברכת מעין ג'‬ ‫אל המקום אשר עמד ‪ -‬קביעות מקום לתפלה‬ ‫הנה בשבת שעברה‪ ,‬בעת הקידושא רבה בבית‬ ‫מדרשנו‪ ,‬אכל אחד מן המסובים מיני מזונות‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות ו‪ ):‬כל הקובע מקום לתפלתו‪ ,‬אלוקי אברהם בעזרו‪ .‬וכשמת אומרים לו‪ ,‬אי‬ ‫ושתה יין‪ .‬לאחר שסיים לברך ברכת מעין שלש‪,‬‬ ‫עניו‪ ,‬אי חסיד‪ ,‬מתלמידיו של אברהם אבינו‪ .‬ולמדו זאת מאברהם אבינו‪ ,‬שנאמר‪' ,‬וישכם אברהם‬ ‫בבוקר אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה אלא תפילה‪ .‬וכן פסק הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ה‬ ‫נזכר שהזכיר 'על המחיה' בלבד‪ ,‬ולא הזכיר 'על‬ ‫ה"ו)‪' ,‬וקובע מקום לתפלתו תמיד'‪ .‬וכן מצינו בשו"ע (או"ח סי' צ סעי' יט)‪ .‬עוד אמרו בגמ' (שם ז‪):‬‬ ‫הגפן'‪ ,‬יש לדון אם היין נכלל בדיעבד בלשון על‬ ‫המחיה‪ ,‬ויצא ידי חובתו ברכה שבירך‪ ,‬או שצריך‬ ‫בענין זה‪' ,‬ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי‪ ,‬כל הקובע מקום לתפלתו‪ ,‬אויביו נופלים‬ ‫לחזור ולברך ברכה אחרונה על היין‪.‬‬ ‫תחתיו‪ ,‬שנאמר (שמואל ב' ז י) 'ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד‪,‬‬ ‫ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה''‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (או״ח סי׳ ר״ח סעיף י״ז) נפסק שמי‬ ‫***‬ ‫שטעה ובירך ברכת המזון על היין‪ ,‬יצא‪ ,‬ואפילו‬ ‫בטעם הדבר‪ ,‬כתוב בשו"ע (או"ח סי' צח סעי' ד)‪' :‬התפלה היא במקום הקרבן‪ ,‬ולכך צריך ליזהר‬ ‫לא אמר אלא ברכת הזן בלבד‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬שהיין‬ ‫שתהא דוגמת הקרבן ‪ -‬בכוונה‪ ,‬ולא יערב בה מחשבה אחרת‪ ,‬כמו מחשבה שפוסלת בקדשים‪.‬‬ ‫סועד את הלב‪ .‬והלבוש שם הוסיף שאף אם בירך‬ ‫ומעומד‪ ,‬דומיא דעבודה‪ .‬קביעות מקום כמו הקרבנות‪ ,‬שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן‬ ‫על היין 'על המחיה'‪ ,‬יצא בדיעבד‪ .‬וכן הובא בלוח‬ ‫דמיו‪ .‬ושלא יחוץ דבר בינו לקיר‪ ,‬דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי'‪.‬‬ ‫ברכת הנהנין שבסידור הרב‪.‬‬ ‫***‬ ‫וכתב רבינו יונה (ברכות ו‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה וכשמת אומרים אי עניו) לבאר למה החשיבו חז"ל מידה זו כ"כ‪,‬‬ ‫יתירה מזו מצינו בכף החיים (שם אות ע״ו)‪ ,‬שדן‬ ‫וזו לשונו 'ויש מקשים‪ ,‬וכי מפני זה בלבד מספרים אחר מטתו שבח גדול כזה‪ .‬והלא 'שמואל‬ ‫ממש בשאלה שלפנינו‪ :‬אכל מיני מזונות ושתה‬ ‫הקטן' שאמרו עליו (סוטה מח‪ ):‬שראוי שתשרה שכינה עליו כמשה רבינו אלא שאין דורו ראוי‪,‬‬ ‫יין‪ ,‬ושכח להזכיר גפן ובירך על המחיה בלבד‪.‬‬ ‫לכך אמרו זה עליו לשבח גדול‪ ,‬והיאך אמרו בכאן שאומרים אותו על כל אדם שקובע מקום‬ ‫וכתב שנראה שיצא‪ ,‬כיון שברכת על המחיה‬ ‫מיוחד בביתו להתפלל‪.‬‬ ‫פוטרת את היין בדיעבד‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שלא אמרו בעבור קביעות המקום לבד‪ ,‬אלא רוצה לומר שכל כך מדקדק בתפילתו‪,‬‬ ‫שגם בזה הוא נזהר – שרוצה שתהיה תפילתו במקום מיוחד‪ .‬וכיון שכל כך אוהב את התפילה‪,‬‬ ‫אולם בשו״ת חשב האפוד (ח״ג סי׳ ע״ג) נקט‬ ‫ודאי מידת ענווה יש בו – כדי שתהיה תפילתו מקובלת לפני המקום‪ ,‬כענין שנאמר (תהלים נא יט)‬ ‫שעליו לחזור ולברך על הגפן‪ .‬ויש לדון בזה גם‬ ‫'זבחי אלוקים רוח נשברה' וגו'‪ .‬שאם לא יהיה לו הענווה‪ ,‬לא יוכל לעולם להתפלל בכוונה‪ ,‬ולא‬ ‫מצד הכוונה‪ :‬אף שברכת על המחיה עשויה‬ ‫תהיה מקובלת לפני המקום ברוך הוא‪ .‬וכיון שזכה לענווה‪ ,‬יהיה זוכה למדת החסידות שהיא‬ ‫לפטור את היין בדיעבד‪ ,‬האם היא פוטרת אותו‬ ‫גדולה יותר (עבודה זרה כ‪ ):‬וכו'‪ .‬נמצא שבעבור דקדוק התפילה זוכה לאלו המעלות‪ ,‬ויאמרו אותם‬ ‫מאליה כשבירך על המזונות‪ ,‬או שצריך לכוון‬ ‫עליו כשנפטר מן העולם‪ .‬מפי מורי הרב נר"ו'‬ ‫בפירוש לפטור גם את היין‪.‬‬ ‫***‬ ‫במהר"ל (נתיבות עולם‪ ,‬נתיב העבודה פ"ד) ביאר את מעלת הקובע מקום לתפילתו‪" ,‬כי כל דבר שיש‬ ‫ובנידון שלפנינו יש צד נוסף להקל‪ :‬הרי‬ ‫לו מקום הוא חזק מאוד‪ ,‬שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד‪ ,‬שאף כל הרוחות‬ ‫המברך זכר ששתה יין‪ ,‬וביקש לברך ברכה‬ ‫באות אין מזיזין אותו ממקומו"‪ .‬וכן הקובע מקום לתפילתו‪" ,‬יש לו נטיעה ודבוק אצל השם‬ ‫אחרונה על כל מה שאכל ושתה‪ ,‬אלא שבשעת‬ ‫יתברך לגמרי‪ ,‬אז הוא יתברך חזקו ותקפו וה' צורו אשר יחסה בו"‪.‬‬ ‫אמירת הברכה נשמטה מפיו הזכרת 'על הגפן'‪.‬‬ ‫***‬ ‫יש לומר שאין זה כמי שבירך על המזונות בלבד‬ ‫כתב הצל"ח (ברכות ו‪' ,):‬דעיקר טעמא של קביעת המקום‪ ,‬לפי שהמקום ההוא‪ ,‬כיון שהתפלל שם‬ ‫בלא כל כוונה על היין‪ ,‬שהרי מתחילה נתכוון‬ ‫קנה המקום קדושה‪ ,‬ושוב כשמתפלל פעם שנית‪ ,‬קדושת המקום מסייע לו שתקובל תפלתו'‪.‬‬ ‫לפטור גם אותו‪.‬‬ ‫ובשפת אמת (שם) כתב כעין זה‪ ,‬ומוסיף להטעים‪' :‬כמו שיש זכות הצטרפות הרבים‪ ,‬כן יש‬ ‫ולפיכך נראה לעניות דעתי‪ ,‬שבאופן זה‪ ,‬שזכר‬ ‫הצטרפות הרבה זמנים'‪ ,‬שעל ידי מה שמתפלל בכל יום באותו מקום‪ ,‬חלה שם הארת הקדושה‪.‬‬ ‫ב"ה‬ ‫את שתיית היין ונתכוון לפוטרה בברכתו אלא‬ ‫***‬ ‫ששכח להזכירה‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪ ,‬דספק ברכות‬ ‫מתאמרא בשם המגיד מישרים הגאון ר' יעקב גאלינסקי זצ"ל‪ ,‬לרמז בפיוט 'הס קטיגור וקח‬ ‫להקל‪ .‬אבל אם בשעת הברכה שכח לגמרי‬ ‫סניגור מקומו' על זכות הקובע מקום לתפילתו‪ ,‬שמשתיקים את הקטיגור ואומרים 'קח סניגור'‬ ‫ששתה יין‪ ,‬אין זה בכלל ההיתר האמור‪.‬‬ ‫ותלמד זכות‪ ,‬בגלל 'מקומו' – שהוא קובע מקום לתפילתו שאלוקי אברהם בעזרו‪.‬‬ ‫חקקי לב‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫דיני שינוי מקום במאכלים שאינם טעונים ברכה לאחריהן במקומן [א]‬ ‫[שו"ע או"ח סי' קע"ח]‬ ‫לחדר‪[ ,‬ג] ואולם אם יש הפסק בין ביתו‬ ‫לחדר באותו בית‪ ,‬ג' מבית לבית‪ ,‬ודיניהם‬ ‫שינוי מקום מחייב ברכה חדשה‬ ‫לאותו מקום‪ ,‬או אפילו אם אין הפסק בין ביתו‬ ‫כדלהלן‪[ ,‬א] באותו חדר שרי לשנות את‬ ‫א‪ .‬השותה משקין [חוץ מיין]‪ ,‬או אוכל כל‬ ‫לאותו מקום ואלא שאינו בבעלות אחת וכגון‬ ‫מקומו מפינה לפינה‪ ,‬ואפילו אם הוא‬ ‫מאכל שברכתו הראשונה היא בפה"ע או‬ ‫שיוצא מביתו לחדר המדרגות המשמש לכל‬ ‫בטרקלין ואולם גדול שאינו רואה את מקומו‬ ‫בפה"א או שהכל‪ ,‬ושינה את מקומו באמצע‬ ‫הדירות שבאותו בנין‪ ,‬אזי אינו נחשב כמחדר‬ ‫הראשון‪ ,‬ואפילו אם יש מחיצה המפסקת בין‬ ‫אכילתו‪ ,‬וכגון שהתחיל לאכול או לשתות‬ ‫לחדר רק כמבית לביתז‪.‬‬ ‫מקומו הראשון למקומו השני לא נחשב‬ ‫בביתו ותוך כדי אכילתו או שתייתו יצא לחוץ‬ ‫כשינוי מקוםה‪[ ,‬ב] מחדר לחדר שבאותו בית‬ ‫דעתו לשנות מקומו‬ ‫אפילו לזמן מועט ביותרא‪ ,‬הרי זה חייב לחזור‬ ‫וה"ה מבית לעליה כל שהוא בבית אחד נחלקו‬ ‫ולברך על אכילתו או שתייתו ברכה ראשונהב‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם בשעה שבירך היה דעתו לשנות את‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ועל כן לכתחילה לא ישנה את‬ ‫מקומו‪ ,‬אזי נחשב הכל כמקום אחד ומותר‬ ‫מקומו ובדיעבד אם שינה את מקומו אינו‬ ‫כשהמאכל בידו או בפיו‬ ‫לעקור אף לכתחילה מחדר לחדר‪ ,‬ויש‬ ‫חוזר ומברך‪ ,‬ומיהו הנוהג להקל אף לכתחילה‬ ‫ב‪ .‬דין זה הוא אפילו באם אוחז את המאכל‬ ‫להדגיש שעצה זו מהניא רק לשינוי מקום‬ ‫לשנות את מקומו מחדר לחדר אין למחות‬ ‫או כוס השתיה בידוג‪ ,‬ואפילו אם מאכלו בפיו‬ ‫מחדר לחדר אך לא לשנות את מקומו‬ ‫בידו דיש לו על מי לסמוךו‪[ ,‬ג] מבית ולחוץ‬ ‫ומשנה את מקומו בעוד שמאכלו בפיו וכגון‬ ‫לכתחילה מבית לבית או מבית ולחוץח‪.‬‬ ‫ואצ"ל מבית לבית אחר חשיב כשינוי מקום‬ ‫שמוצץ מיני מתיקה בפיו (סוכריה וכדו')‬ ‫וחוזר ומברך‪.‬‬ ‫ומשנה את מקומו והולך ממקום למקוםד‪,‬‬ ‫ברגיל לשנות מקומו‬ ‫גדר מחדר לחדר‬ ‫שחוזר ומברך ברכה ראשונה בכל פעם‬ ‫ו‪ .‬הכרעת פוסקי זמנינו שגם אם לא היה‬ ‫שמשנה את מקומו‪ .‬ויש לעורר בזה שהוא‬ ‫ד‪ .‬הגדר מה נחשב מחדר לחדר ומה נחשב‬ ‫דבר המצוי אצל הרבה אנשים שמתחילים‬ ‫דעתו במפורש לצאת מחדר לחדר‪ ,‬אך הוא‬ ‫מבית ולחוץ‪[ ,‬א] הנה כל שהוא מקורה‬ ‫לשתות כוס קאוו"ע בבית הכנסת ויוצאים‬ ‫דבר המצוי ושכיח לעשות כן‪ ,‬וכגון לילך‬ ‫בתקרה אחת ושייך לאדם אחד נחשב לכו"ע‬ ‫כשהכוס בידם וממשיכים לשתות מחוץ‬ ‫באמצע סעודתו לבית הכסא‪ ,‬ואצ"ל בעקרת‬ ‫כמחדר לחדר‪[ ,‬ב] ואף אם אינו מקורה מיהו‬ ‫לביהכ"נ והרי דינם שצריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫הבית שדרכה לילך כמה פעמים באמצע‬ ‫כל שאין הפסק בין ביתו לאותו מקום והוא‬ ‫הסעודה להביא את המאכלים מחדר אחר‪,‬‬ ‫גדר שינוי מקום‬ ‫בבעלות אחת נראה נמי דנחשב כמחדר לחדר‬ ‫דהרי זה כאילו היה דעתו בפירוש לכך ומותר‬ ‫ונפ"מ בזה ביוצא מביתו למרפסת ביתו או‬ ‫ג‪ .‬בענין מה נחשב לשינוי מקום מצינו ג'‬ ‫לשנות לכתחילה מחדר לחדרט‪.‬‬ ‫לחצר ביתו המוקפת מחיצות דנחשב כמחדר‬ ‫דרגות‪ ,‬א' מפינה לפינה באותו חדר‪ ,‬ב' מחדר‬ ‫~~~‬ ‫דעת רוב האחרונים והשוע"ה מכללם דחשיב‬ ‫צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל וברכה‬ ‫א‪ .‬מ"ב סק"ב וסק"ד ודלא כהיעב"ץ בספרו מור‬ ‫שינוי מקום אף מחדר לחדר‪.‬‬ ‫ראשונה על מה שרוצה לאכול‪ ,‬ומיהו לא קיי"ל‬ ‫וקציעה‪ ,‬וכן עמא דבר שבמקום ספק לגבי‬ ‫ז‪ .‬ויש לעיין לפי"ז במי שמתחיל לאכול‬ ‫הכי‪.‬‬ ‫ברכה ראשונה יוצאים לזמן קצר לחוץ וחוזרים‬ ‫בעיראפאר"ט (שדה התעופה) וממשיך לאכול‬ ‫ג‪ .‬מ"ב סקל"ט בשם חיי"א 'דכל פתיתה ופתיתה‬ ‫ומברכים ברכה ראשונה‪.‬‬ ‫בעראפלא"ן (מטוס) אם נחשב כמחדר לחדר‪,‬‬ ‫הוא דבר אחר'‪ ,‬וכ"ה בשוע"ה סדר ברכה"נ פ"ו‬ ‫ב‪ .‬שו"ע סי' קע"ח והטעם לפי ששינוי מקום‬ ‫שהרי אינו בבעלות אחת‪ ,‬והיותר נראה שכיון‬ ‫הלי"א‪ ,‬ודלא ככה"ח‪ .‬ועיי' מג"א רי"ז סק"ג‬ ‫חשיב כהפסק והיסח הדעת‪ .‬ועיי' בספר הליכות‬ ‫שהכל עומד לרשות הציבור אזי כל זמן‬ ‫שהיוצא ונכנס בחנות בשמים אינו חוזר ומברך‬ ‫שלמה פסח פ"ט הערה ‪ 176‬שביאר לדין זה‬ ‫שמחוברים נחשב כמחדר לחדר‪ ,‬ואמנם אחר‬ ‫שהרי כבר בירך על אותם בשמים‪.‬‬ ‫ולכל דיני היסח הדעת בכללות‪ ,‬דהכלל שקבעו‬ ‫תחילת הנסיעה שמתנתק העראפלא"ן מחיבורו‬ ‫ד‪ .‬בספר מעשה איש ח"ב בשם הגר"ח‬ ‫חז"ל בזה הוא דכל שנראה מצד הפעולה‬ ‫לעיראפאר"ט לכאו' שוב נחשב כמבית לבית‪,‬‬ ‫קנייבסקי שפעם יצא עם סוכריה מהבית וא"ל‬ ‫כהיסח הדעת חשיב הפסק ואע"פ שבדעתו‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫החזו"א שזה שינוי מקום וצריך לחזור ולברך‪,‬‬ ‫להמשיך ולאכול‪ ,‬ולכן בענה אמן בין ברכה‬ ‫ח‪ .‬ויש לעיין בדיעבד כששינה את מקומו אם‬ ‫ועיי' בספר הליכות שלמה פסח פ"ט הערה ‪179‬‬ ‫לאכילה אין מתחשבין בדעתו אלא בהפעולה‬ ‫חוזר ומברך‪ ,‬שהרי שיטת רב ניסים גאון שמהני‬ ‫שדעת הגרשז"א שהמוצץ סוכריה אינו חוזר‬ ‫של דיבור בענינים אחרים‪ ,‬וכמו כן מברכין‬ ‫דעתו אף מבית לבית וכמבואר בא"ר סי' רע"ג‪,‬‬ ‫ומברך‪ ,‬ולא ידעתי מאי שנא מדברי החיי"א‬ ‫בפה"ג על כוס של בהמ"ז ואע"פ שמוכח מיניה‬ ‫ובדה"ח שם מצרף את שי' רנ"ג להקל באופן‬ ‫הנ"ל 'דכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר' והכא‬ ‫וביה שהוא עתיד לחזור ולשתות את הכוס ולפי‬ ‫שגם רואה את מקומו [ושם מיירי אף לענין‬ ‫נמי דכל מעט ומעט שמוצץ ובולע הוא דבר‬ ‫שבהמ"ז היא פעולה של הפסק והיסח הדעת‬ ‫קידוש במקום סעודה שהוא חמור יותר משינוי‬ ‫אחר ומה לי בכך שכל המאכל בפיו‪ .‬ואמנם יש‬ ‫מהסעודה‪ ,‬ולעומת זה היושב על מקומו‬ ‫מקום לענין ברכה"נ]‪ ,‬ועיי"ע שם בשעה"צ‬ ‫להעיר שאם דעתו היתה מתחילה לילך עם‬ ‫בסעודתו ומתעסק בענינים אחרים עד ששכח‬ ‫סק"ח‪.‬‬ ‫הסוכריה ממקום למקום אפשר שדינו בכלל‬ ‫כמעט שהוא באמצע סעודתו אינו חוזר ומברך‪,‬‬ ‫ט‪ .‬ונראה להביא סמך וראיה לדבר מדה"ח‬ ‫עוברי דרכים שאינם טעונים ברכה‪.‬‬ ‫וכמו כן הוא בענין שינוי מקום דאף שבדעתו‬ ‫[והובא בביאה"ל ר"ס רע"ג] שהיוצא מביתו‬ ‫ה‪ .‬ועיי' בסי' רע"ג שמחיצות הסוכה שבתוך‬ ‫להמשיך ולאכול מיהו כיון שהיציאה היא‬ ‫לסוכה אחר הקידוש בשעה שפסקו הגשמים‬ ‫הבית חשיבי כמפינה לפינה כיון שאין מחיצות‬ ‫פעולה של הפסק חוזר ומברך ואין מתחשבין‬ ‫אין צריך לחזור ולקדש ואפילו אם לא היה‬ ‫הסוכה עשויות לתשמיש רק לשם מצוה‪.‬‬ ‫בזה בדעתו [ורק ביוצא מחדר לחדר שאינו‬ ‫דעתו לכך‪" ,‬דמסתמא כיון דדרך הוא ליכנס‬ ‫ו‪ .‬עיי' בזה בארוכה בביאה"ל ס"ב ד"ה בבית‪,‬‬ ‫פעולת הפסק גמור אזלינן בתר דעתו]‪.‬‬ ‫לסוכה כשפוסקין הגשמים לכן אף על גב דלא‬ ‫ומיהו לכתחילה בודאי שיש להחמיר בזה שהרי‬ ‫ודע עוד‪ ,‬ששיטת המחבר ששינוי מקום מצריך‬ ‫אתני כאתני דמי"‪.‬‬ ‫אף ברכה לאחריה‪ ,‬ור"ל שכל ששינה מקומו‬ ‫ברואה מקומו‬ ‫לעשות רצונך אלקי חפצתי‬ ‫ז‪ .‬אם רואה את מקומו הראשון‪ ,‬ואפילו רק‬ ‫וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום‪ .‬מאי כחום היום? אמר‬ ‫מקצת מקומו‪ ,‬נחשב כמקום אחד ומותר‬ ‫רבי חמא בר' חנינא‪ ,‬אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה‪ ,‬ובא הקב"ה לשאול‬ ‫לשנות את מקומו‪ ,‬בד"א בשינוי מקום מחדר‬ ‫באברהם‪ .‬הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים‪ .‬שדריה‬ ‫לחדר‪ ,‬אבל בשינוי מקום מבית לבית נחלקו‬ ‫לאליעזר למיפק לברא‪ ,‬נפק ולא אשכח‪ .‬אמר לא מהימנא לך; היינו דאמרי תמן‪" ,‬לית‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ועל כן לכתחילה לא ישנה את‬ ‫הימנותא בעבדי"‪ .‬נפק איהו‪ ,‬חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא‪ .‬היינו דכתיב (בראשית יח‪,‬‬ ‫מקומו ובדיעבד אם שינה לא יחזור ויברך‪,‬‬ ‫ג) אל נא תעבור מעל עבדך‪ .‬כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו‬ ‫וכל זה דוקא כשאין שביל הקבוע להליכה‬ ‫דכתיב (שם ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא‬ ‫בימות החמה והגשמים מפסיק ביניהם אבל‬ ‫אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא‪...‬‬ ‫אם יש שביל הקבוע המפסיק ביניהם לא‬ ‫(בבא מציעא פו‪):‬‬ ‫מהני בזה מה שרואה את מקומוי‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫כמעט שאין דין זה מצוי בינינו שהרי לעולם‬ ‫פתח האהל‪ .‬לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו‪ :‬כחום היום‪ .‬הוציא הקב"ה חמה‬ ‫כשיוצא מן הבית למקום אחר פוגע בשביל‬ ‫מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא‬ ‫המפסיק ביניהם‪.‬‬ ‫המלאכים עליו בדמות אנשים‪:‬‬ ‫(רש"י בפרשתן)‬ ‫הניח מקצת חברים‬ ‫ח‪ .‬אם קבע לאכול עם עוד אנשים‪,‬‬ ‫מעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬שכשיהודי משתוקק לעשות מצוה‪ ,‬מן השמים מסייעין לו‬ ‫וכששינה את מקומו השאיר במקום אכילתו‬ ‫ומזמינים לו את ההזדמנויות‪.‬‬ ‫מקצת מאותם אנשים או אדם אחד ואפילו‬ ‫בספר דברים ערבים (דף לו‪ ,‬ומובא בנפלאות הרבי‪ ,‬אות שיד) מסופר שהרבי מלובלין היה מצטער‬ ‫היא אשתו או אחד מבני ביתו‪ ,‬אזי כשחוזר‬ ‫מאוד על שאין אורחים מצויים בביתו‪ .‬לובלין הייתה אמנם עיר גדולה‪ ,‬אך אל בית הרבי באו‬ ‫למקומו אינו צריך לחזור ולברך שנית ואפילו‬ ‫חסידים לשאול בעצה ולבקש ברכה‪ ,‬ולא עוברי דרכים הזקוקים למיטה ולארוחה חמה‪.‬‬ ‫אם שינה את מקומו מבית לבית‪ ,‬והטעם לפי‬ ‫בליל חורף אחד‪ ,‬בקור עז ורוח זלעפות‪ ,‬התקשתה אשה ללדת בכפר הנמצא כשלוש מילין‬ ‫שכל שהניח מקצת חברים בודאי יחזור‬ ‫מהעיר‪ .‬הלידה התארכה‪ ,‬כוחותיה כלו‪ ,‬והסכנה גברה משעה לשעה‪ .‬בני משפחתה‪ ,‬שלא ידעו‬ ‫למקומו הראשון ואינו נחשב כעקירהיא‪ ,‬ודין‬ ‫את נפשם מדאגה‪ ,‬פנו לאיש אחד חזק וזריז‪ ,‬ושילמו לו הרבה כדי שיסתכן ויצא ללובלין‪,‬‬ ‫זה מצוי בסעודת שבת וסעודת נישואין‬ ‫לבקש מהרבי שיזכיר אותה בתפילה‪ .‬הם נתנו בידו קוויטל ופדיון ושילחוהו לדרכו‪.‬‬ ‫וכיו"ב‪.‬‬ ‫האיש יצא לדרך בלב נרעד‪ .‬הרוח הצליפה בפניו‪ ,‬השלג והקרח חרקו תחת רגליו‪ ,‬והכפור‬ ‫הולכי דרכים‬ ‫חדר עד לעצמות‪ .‬כשהגיע סוף סוף לובלינה‪ ,‬כבר ישנה העיר כולה‪ .‬החלונות היו מוגפים‪,‬‬ ‫והרחובות שוממים וחשוכים‪ .‬רק בבית אחד דלק נר – ביתו של הרבי מלובלין‪ .‬האיש ראה‬ ‫ט‪ .‬ההולכים ממקום למקום ואוכלים תוך‬ ‫את האור ונחפז לגשת אליו‪ .‬הוא דפק על החלון‪ ,‬והרבי פתח לו מיד‪ ,‬כאילו עמד והמתין לו‪.‬‬ ‫כדי הליכתם‪ ,‬רשאים לכתחילה להמשיך‬ ‫ולאכול במקום אחר‪ ,‬והטעם לפי שלכתחילה‬ ‫בלי שאלות ובלי דיחוי‪ ,‬הדליק הרבי מדורה בתוך הבית כדי לחמם את האורח‪ ,‬האכיל‬ ‫אינם קובעים לאכול במקום אחד ועל כן אין‬ ‫והשקה אותו בכבוד‪ .‬האיש‪ ,‬תשוש מהדרך בקרח ובכפור‪ ,‬התענג על החום ועל האוכל‪ ,‬לא‬ ‫הליכתם נחשבת כעקירה‪ ,‬ולפי"ז נראה שלאו‬ ‫ידע ולא שאל בבית מי הוא נמצא ועם מי הוא מדבר‪ .‬הוא ביקש רק דבר אחד‪ :‬לישון‪.‬‬ ‫דוקא אם אוכלים תוך כדי אכילתם ואלא דכל‬ ‫הרבי שאל אותו מאין בא ולאן הוא הולך‪ .‬האורח סיפר שהוא בדרך אל הרבי מלובלין‬ ‫שאין קובעים לאכול במקום מסויים שוב הדר‬ ‫להזכיר אשה מקשה לילד‪ ,‬אך בשעה כזו אינו יכול לחפש היכן הוא גר‪ ,‬ועל כן יבקש מעט‬ ‫דינם כהולכי דרכיםיב‪.‬‬ ‫מנוחה עד אור הבוקר‪ .‬הרבי שאל‪ ,‬כמי שאינו מייחס לדבר חשיבות‪ ,‬מי האשה ומה שמה ושם‬ ‫אמה‪ .‬האיש הראה לו את הקוויטל שקיבל‪ ,‬והרבי עיין בו‪ ,‬ואמר‪" :‬לך לישן‪ ,‬ובבוקר תלך אל‬ ‫האוכל בפארק ובגינה‬ ‫הרבי מלובלין"‪ .‬הוא הציע לו מיטה כבודה‪ ,‬הטיב מצעיו בכרים וכסתות‪ ,‬והאיש נרדם בשינה‬ ‫י‪ .‬האוכל בפארק או בגינה יש להבחין בזה‬ ‫עמוקה‪.‬‬ ‫בין ב' אופנים‪[ ,‬א] באופן שמוקף מחיצות‪,‬‬ ‫כשהתעורר‪ ,‬אחזתו רעד‪ :‬הרי בא בשליחות של פיקוח נפש‪ ,‬וכבר צהריים והוא עדיין‬ ‫נחלקו הפוסקים אם דינו כחדר אחד או‬ ‫במיטתו! הוא קפץ ממקומו‪ ,‬והחל להתלבש בחיפזון‪ ,‬חרד שמא איחר את המועד והפסיד את‬ ‫כמחדר לחדר‪ ,‬ולמעשה נראה דשרי לעקור‬ ‫הכל‪ .‬אך הרבי הרגיעו‪" :‬מה לך נחפז? התפלל נא‪ ,‬סעד את לבך ואחר תלך‪ .‬תן לי את הקוויטל‬ ‫בזה ממקום למקום אף לכתחילה‪ ,‬שהרי אף‬ ‫והפדיון‪ ,‬ואשלח אחד מבני ביתי אל הרבי מלובלין"‪ .‬האיש‪ ,‬שלא הבין מדוע הרבי מעכבו‪,‬‬ ‫במחדר לחדר גופא הכרעת הביאה"ל שאין‬ ‫נכנע והסכים‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשסיים לאכול‪ ,‬מסר לו הרבי את "תשובת הרבי מלובלין"‪" :‬סע‬ ‫למחות ביד המקילים והלכך שפיר יש לצרף‬ ‫לביתך בשלום‪ ,‬האשה כבר נפקדה לטובה בלילה וילדה בן"‪.‬‬ ‫לזה שי' רוב הפוסקים שדינו הכא כחדר אחד‪.‬‬ ‫האיש אכל‪ ,‬שתה והלך לביתו‪ ,‬ומצא שהדברים כך היו בדיוק‪ :‬באותה שעה בלילה‪ ,‬טרם‬ ‫[ב] באופן שאינו מוקף מחיצות‪ ,‬נחלקו‬ ‫פנה לישון במיטתו של הרבי‪ ,‬נושעה האשה וילדה בן בריא‪ .‬רק אז נודע לו שהאיש שאירח‬ ‫הפוסקים אם דינו כמחדר לחדר או כמבית‬ ‫אותו‪ ,‬שהאכיל והשקה אותו והציע לו מיטה‪ ,‬היה הרבי מלובלין בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫לבית‪ ,‬ולענין מעשה נראה שלגבי דעתו‬ ‫והרבי אמר על כך‪ :‬מן השמים סיבבו כל זאת‪ ,‬שיהיה קור ושתצטרך האשה לישועה‪ ,‬כדי‬ ‫לכתחי' לא יעקור ובדיעבד אינו חוזר ומברך‪,‬‬ ‫שיצא האיש לדרך ויגיע בשעה כזו אל ביתי‪ ,‬והכל כדי שאזכה לקיים מצות הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫ומיהו ברואה את מקומו הראשון שפיר יכול‬ ‫לעקור אף לכתחי'יג‪.‬‬ ‫~~~‬ ‫יג‪ .‬שהרי יש לנו כאן ב' צירופים‪ ,‬א' שהרי אם‬ ‫יב‪ .‬ונראה שנפ"מ בזה בפורים לגבי אנשים‬ ‫י‪ .‬עיי' מ"ב סקי"ב ובסי' רע"ג מ"ב סק"ז‪.‬‬ ‫נחשב כמחדר לחדר בודאי מהני רואה את‬ ‫ההולכים מבית לבית ואוכלים מעט בכל בית‪,‬‬ ‫יא‪ .‬ויל"ע באופן שאותם אנשים כבר הלכו‬ ‫מקומו‪ ,‬ב' ואף אם נחשב כמבית לבית מיהו שי'‬ ‫ובאג"מ ח"ב סנ"ז הוסיף לחדש שאף אם הכין‬ ‫משם‪ ,‬דמחד גיסא י"ל דשוב אינו נחשב כהניח‬ ‫הרמ"א בסי' רע"ג דמהני בזה ברואה את מקומו‪,‬‬ ‫עצמו לצאת לדרך והתחיל לאכול בביתו חשיב‬ ‫מקצת חברים שהרי כבר הלכו להם‪ ,‬ואולם‬ ‫וכן היא סתימת רוב הפוסקים‪.‬‬ ‫נמי כהולכי דרכים‪ ,‬ולפי שאף תחילת אכילתו‬ ‫מאידך י"ל דאזלינן בזה בתר שעת עקירתו וכיון‬ ‫בביתו לא היתה בתורת קביעות‪.‬‬ ‫שלא נחשב כעקירה שוב לית לן בה‪.‬‬ ‫לב שומע‬ ‫לעורר לב המעיין‬ ‫נתת ליראיך נס להתנוסס‬ ‫'ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬והאלקים נסה את אברהם' (כב א)‬ ‫ואף על פי שאילו לא עשאו לא היה משיגו‬ ‫וכן בכל הרפתקי דעדו עליה דאברהם‬ ‫נתת ליראיך נס להתנוסס ‪ -‬לגדלן‬ ‫עונש כלל‪ ,‬וזהו ענין העקידה וסודו'‪.‬‬ ‫בקבורת שרה‪ ,‬לא היתה לו בחירה בזה‪.‬‬ ‫בעולם כנס הזה של ספינה‬ ‫ולפי דבריו יש לפרש את דברי התנא‬ ‫אלא עיקר הנסיון שהיה לאברהם‪ ,‬היה‬ ‫'להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו ע"ה'‬ ‫נסיון באמונה האם יהרהר אחר מידותיו של‬ ‫'ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬והאלקים נסה‬ ‫כלפי נסיון העקידה‪ .‬שבמעשה העקידה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכמובא בגמ' (בבא בתרא טו‪'' ):‬ויאמר ה'‬ ‫את אברהם' (כב א)‪ .‬ובמשנה (אבות פ"ה מ"ג) כתב‬ ‫התגלתה חיבתו של אברהם אבינו לה'‪ ,‬ממה‬ ‫אל השטן מאין תבא ויען השטן' וגו' (איוב א ו)‪.‬‬ ‫התנא 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו‬ ‫שהוא ביקש לעקוד את יצחק בנו כדי לעשות‬ ‫אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬שטתי בכל‬ ‫ע"ה ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חבתו של‬ ‫נחת רוח לה' – הגם שלא ציווה עליו לעשות‬ ‫העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך‬ ‫אברהם אבינו ע"ה'‪.‬‬ ‫כן‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬שאמרת לו‪' :‬קום התהלך בארץ‬ ‫וידועים דברי הרמב"ן (האמונה והבטחון לרמב"ן‬ ‫וכך אצל כל יהודי‪ ,‬מן השמים מעמידים‬ ‫לארכה ולרחבה כי לך אתננה' (יג יז)‪ ,‬ואפילו‬ ‫פרק ו) שכתב 'ואל תחשוב כי מעלתו של‬ ‫אותו בכמה מיני נסיונות‪ ,‬שבחלקם אין הדבר‬ ‫הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו היתה גדולה כל כך לפני‬ ‫אסור מצד הדין ואף אין עונש עליו‪ ,‬אך יש בו‬ ‫[עד שקנה בד' מאות שקל כסף]‪ ,‬לא הרהר אחר‬ ‫המקום מצד שקיים כל התורה וכו'‪ ,‬שהרי אי‬ ‫קיום רצון ה' ועשיית נחת רוח לפניו ית'‪ .‬ואם‬ ‫מדותיך'‪.‬‬ ‫אפשר שלא היה בישראל מי שקיים כל‬ ‫עומד בזה‪ ,‬הריהו עולה ומתעלה כאברהם‬ ‫וענין זה שייך אצל כל אחד מאיתנו‪ ,‬שמצד‬ ‫התורה באחד מכל הדורות‪ ,‬שכבר היו בהן‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬שהודיע חיבתו במה שעשה את‬ ‫אחד ישנם נסיונות בקיום רצונו ית'‪ ,‬שנדרש‬ ‫שמתו בעטיו של נחש‪ ,‬אבל חיבתו היתה לפני‬ ‫רצון ה' אף במה שלא נצטווה‪ ,‬מתוך גודל‬ ‫מאיתנו להתאמץ לעשות את רצון ה' גם‬ ‫המקום לפי שעמד בעשרה נסיונות'‪.‬‬ ‫חיבתו ותשוקתו לעשות רצון יוצרו‪.‬‬ ‫כשיש בזה הקרבה ושפיכת דמים (תרתי משמע)‪.‬‬ ‫ובמדרש (פרשתן נה א) מובא ''ויהי אחר‬ ‫ועיין מה שכתב הבית הלוי (פר' וירא) וזו‬ ‫ומאידך הרבה מהנסיונות אינם תלויים כלל‬ ‫הדברים האלה‪ ,‬והאלקים נסה את אברהם'‪,‬‬ ‫לשונו 'הנה בפסוק נזכר עיקר נסיון העקידה‬ ‫בבחירה שלנו‪ ,‬אלא באופן והצורה שאנו‬ ‫כתיב (תהלים ס ו) 'נתתה ליראיך נס להתנוסס‬ ‫על אברהם ולא על יצחק‪ .‬ובתפלה אנחנו‬ ‫מקבלים את רצון ה'‪ ,‬האם חלילה אנו‬ ‫מפני קושט סלה'‪ ,‬נסיון אחר נסיון וגידולין‬ ‫אומרים 'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים‬ ‫מהרהרים אחר מידותיו של הקב"ה ושואלים‬ ‫אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם‪ ,‬בשביל‬ ‫תזכור'‪ .‬והענין‪ ,‬דהנסיון של אברהם היה‬ ‫שאלות אפילו במחשבה‪ ,‬או שאנו מקבלים‬ ‫לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה'‪ .‬ויש‬ ‫שישחוט בנו יחידו שנולד לו למאה שנה‪,‬‬ ‫את רצון ה' בתמימות באמונה שהכל נהיה‬ ‫ללמוד מדברי המדרש הנז' שהעמידה‬ ‫וביצחק היה הנסיון להיות נשחט‪ ,‬והנה אנחנו‬ ‫בדברו לטובה‪.‬‬ ‫בנסיונות יש בה מעלה שאין דומה לה‪ ,‬מפני‬ ‫רואים בחוש אשר דוחק הפרנסה ואהבת‬ ‫שהיא מרוממת את האדם למעלה עליונה‬ ‫'קח נא' – לשון בקשה‬ ‫הבנים מביאים את האדם לכמה מכשולים‪,‬‬ ‫כנס של ספינה‪ .‬והיינו כאמור‪ ,‬שהעמידה‬ ‫והנה מצינו שחידש הר"ן (דרשות הר"ן הדרוש‬ ‫בנסיונות מודיעה את חיבתו ומעלתו של‬ ‫ומ"מ בודאי דגם אלו האנשים העוברים על‬ ‫הששי ד"ה ואמנם יתאמת)‪ ,‬שהקב"ה לא ציווה את‬ ‫המנוסה אצל הקב"ה‪.‬‬ ‫חוקי התורה למען אהבת הבנים וכדומה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה להקריב את יצחק‪ ,‬אלא‬ ‫אפילו הכי היה מניח עצמו להיות נהרג על‬ ‫רק גילה לפניו את רצונו‪ ,‬שהוא רוצה שיעלה‬ ‫קידוש ה'‪ .‬ומוכרח‪ ,‬דיותר בנקל הנסיון להיות‬ ‫לא הרהר אחר מדותיי‬ ‫את יצחק בנו לעולה‪ ,‬אך אילו לא יעלהו – לא‬ ‫נהרג ולהאבד מכל וכל‪ ,‬מלהיות נשאר בעולם‬ ‫יענישהו‪ .‬וזו לשונו 'והיותר רחוק מן הטבע‬ ‫והשם לבו לכל אחד מהעשרה נסיונות‪,‬‬ ‫בכל חושיו ורק יחסר לו פרט אחד מהאהוב‬ ‫הוא מעשה אברהם אבינו ע"ה בעקידת‬ ‫יבחין‪ ,‬שלא בכל הנסיונות היתה לו לאברהם‬ ‫אצלו‪ .‬ועל כן נסיון של אברהם אבינו שהיה‬ ‫יצחק‪ .‬כי לא היה נמשך לו עונש כלל אם לא‬ ‫בחירה כלל – אם לקיים את רצונו ית'‪ ,‬שהרי‬ ‫בפרט אחד‪ ,‬וזה הפרט היה אצלו היותר גדול‬ ‫יעקדנו‪ ,‬כי לא צווהו השי"ת בזה‪ ,‬וכו' ואף על‬ ‫בנסיון הרעב ובנסיון לקיחת שרה לבית‬ ‫ואהוב אצלו‪ ,‬גדול יותר מנסיונו של יצחק‪,‬‬ ‫פי כן לגודל אהבתו את השי"ת‪ ,‬מצא את‬ ‫פרעה ואבימלך‪ ,‬לא היתה הבחירה בידו ‪ -‬אם‬ ‫ועל כן נזכר הנסיון העיקר על אברהם' וכו'‪.‬‬ ‫לבבו לעקדו‪ ,‬כדי שיעשה חפץ השי"ת לבד‪,‬‬ ‫יהיה הרעב או שלא תילקח שרה אל המלכים‪.‬‬ ‫ימנ ּו ָּתא‬ ‫ְס ַע ְד ָּּתא ִּּד ְמ ֵה ְ‬ ‫וסעדו לבכם כו' מן התורה ומנביאים ומכתובים מצינו שפתא סעדתא דלבא‪ .‬ופלא‪ ,‬בוודאי שאדם רואה שפת סועד הלב כשהוא‬ ‫רעב‪ .‬אולם פי' סעודה שסועד לדבר הצריך לאדם‪ ,‬ולזאת שייך במלאכים לשון זה‪ ,‬כי סעד הוא להם כפי ענינם שצריכים נותן הפת‬ ‫להם סעד ג"כ‪ .‬וכן סעודות של שבת נקרא בזוה"ק סעודתא דמהימנותא שנותנים סעד לאדם בעבודת השי"ת שהעיקר הוא האמונה‪.‬‬ ‫וכן בפרט‪ ,‬הג' סעודות שבת נגד ג' אבות הקדושים‪ ,‬ונותנים סעד בג' מדות שלהם אהבה ויראה ותפארת‪ .‬וסעודה שלישית הנקרא‬ ‫שלש סעודות כיון שמדת יעקב כולל גם מדת אברהם ויצחק‪ .‬שאברהם ויצחק הי' להם מידות מיוחדות‪ ,‬יעקב עבד להשי"ת‬ ‫בשניהם שלפעמים התפארת יותר לעבוד השי"ת במידת אהבה‪ ,‬ולפעמים ביראה‪ .‬ומדה זו נקרא בזוה"ק "ישרה"‪ ,‬שעי"ז נקראין‬ ‫ישראל ישורון‪.‬‬ ‫(חידושי הרי"מ על התורה)‬