לב שומע · Lev Shomea — וירא (2026-10-26)

ב"ה
מאמרי תורה
הלכה · אגדה • מוסר · וחסידות
ﬥב לﬢעת
גﬥיון יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של
מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א
דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר
לאנדאן יצ"ו
ירא
גליון ה' · פרשת ו
קול מהיכל מפיהם ומפי כתבם
אורייתא דקא מרתחא לקט אמרים ופנינים יקרים
שכח להזכיר על הגפן בברכת מעין ג' אל המקום אשר עמד -קביעות מקום לתפלה
הנה בשבת שעברה ,בעת הקידושא רבה בבית
מדרשנו ,אכל אחד מן המסובים מיני מזונות אמרו בגמרא (ברכות ו ):כל הקובע מקום לתפלתו ,אלוקי אברהם בעזרו .וכשמת אומרים לו ,אי
ושתה יין .לאחר שסיים לברך ברכת מעין שלש, עניו ,אי חסיד ,מתלמידיו של אברהם אבינו .ולמדו זאת מאברהם אבינו ,שנאמר' ,וישכם אברהם
בבוקר אל המקום אשר עמד שם' ,ואין עמידה אלא תפילה .וכן פסק הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ה
נזכר שהזכיר 'על המחיה' בלבד ,ולא הזכיר 'על
ה"ו)' ,וקובע מקום לתפלתו תמיד' .וכן מצינו בשו"ע (או"ח סי' צ סעי' יט) .עוד אמרו בגמ' (שם ז):
הגפן' ,יש לדון אם היין נכלל בדיעבד בלשון על
המחיה ,ויצא ידי חובתו ברכה שבירך ,או שצריך בענין זה' ,ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי ,כל הקובע מקום לתפלתו ,אויביו נופלים
לחזור ולברך ברכה אחרונה על היין. תחתיו ,שנאמר (שמואל ב' ז י) 'ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד,
ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה''.
בשולחן ערוך (או״ח סי׳ ר״ח סעיף י״ז) נפסק שמי ***
שטעה ובירך ברכת המזון על היין ,יצא ,ואפילו בטעם הדבר ,כתוב בשו"ע (או"ח סי' צח סעי' ד)' :התפלה היא במקום הקרבן ,ולכך צריך ליזהר
לא אמר אלא ברכת הזן בלבד .וטעם הדבר ,שהיין שתהא דוגמת הקרבן -בכוונה ,ולא יערב בה מחשבה אחרת ,כמו מחשבה שפוסלת בקדשים.
סועד את הלב .והלבוש שם הוסיף שאף אם בירך ומעומד ,דומיא דעבודה .קביעות מקום כמו הקרבנות ,שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן
על היין 'על המחיה' ,יצא בדיעבד .וכן הובא בלוח דמיו .ושלא יחוץ דבר בינו לקיר ,דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי'.
ברכת הנהנין שבסידור הרב. ***
וכתב רבינו יונה (ברכות ו :מדפי הרי"ף ד"ה וכשמת אומרים אי עניו) לבאר למה החשיבו חז"ל מידה זו כ"כ,
יתירה מזו מצינו בכף החיים (שם אות ע״ו) ,שדן וזו לשונו 'ויש מקשים ,וכי מפני זה בלבד מספרים אחר מטתו שבח גדול כזה .והלא 'שמואל
ממש בשאלה שלפנינו :אכל מיני מזונות ושתה הקטן' שאמרו עליו (סוטה מח ):שראוי שתשרה שכינה עליו כמשה רבינו אלא שאין דורו ראוי,
יין ,ושכח להזכיר גפן ובירך על המחיה בלבד. לכך אמרו זה עליו לשבח גדול ,והיאך אמרו בכאן שאומרים אותו על כל אדם שקובע מקום
וכתב שנראה שיצא ,כיון שברכת על המחיה מיוחד בביתו להתפלל.
פוטרת את היין בדיעבד. ויש לומר ,שלא אמרו בעבור קביעות המקום לבד ,אלא רוצה לומר שכל כך מדקדק בתפילתו,
שגם בזה הוא נזהר – שרוצה שתהיה תפילתו במקום מיוחד .וכיון שכל כך אוהב את התפילה,
אולם בשו״ת חשב האפוד (ח״ג סי׳ ע״ג) נקט ודאי מידת ענווה יש בו – כדי שתהיה תפילתו מקובלת לפני המקום ,כענין שנאמר (תהלים נא יט)
שעליו לחזור ולברך על הגפן .ויש לדון בזה גם 'זבחי אלוקים רוח נשברה' וגו' .שאם לא יהיה לו הענווה ,לא יוכל לעולם להתפלל בכוונה ,ולא
מצד הכוונה :אף שברכת על המחיה עשויה תהיה מקובלת לפני המקום ברוך הוא .וכיון שזכה לענווה ,יהיה זוכה למדת החסידות שהיא
לפטור את היין בדיעבד ,האם היא פוטרת אותו גדולה יותר (עבודה זרה כ ):וכו' .נמצא שבעבור דקדוק התפילה זוכה לאלו המעלות ,ויאמרו אותם
מאליה כשבירך על המזונות ,או שצריך לכוון עליו כשנפטר מן העולם .מפי מורי הרב נר"ו'
בפירוש לפטור גם את היין. ***
במהר"ל (נתיבות עולם ,נתיב העבודה פ"ד) ביאר את מעלת הקובע מקום לתפילתו" ,כי כל דבר שיש
ובנידון שלפנינו יש צד נוסף להקל :הרי
לו מקום הוא חזק מאוד ,שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד ,שאף כל הרוחות
המברך זכר ששתה יין ,וביקש לברך ברכה
באות אין מזיזין אותו ממקומו" .וכן הקובע מקום לתפילתו" ,יש לו נטיעה ודבוק אצל השם
אחרונה על כל מה שאכל ושתה ,אלא שבשעת
יתברך לגמרי ,אז הוא יתברך חזקו ותקפו וה' צורו אשר יחסה בו".
אמירת הברכה נשמטה מפיו הזכרת 'על הגפן'.
***
יש לומר שאין זה כמי שבירך על המזונות בלבד
כתב הצל"ח (ברכות ו' ,):דעיקר טעמא של קביעת המקום ,לפי שהמקום ההוא ,כיון שהתפלל שם
בלא כל כוונה על היין ,שהרי מתחילה נתכוון
קנה המקום קדושה ,ושוב כשמתפלל פעם שנית ,קדושת המקום מסייע לו שתקובל תפלתו'.
לפטור גם אותו.
ובשפת אמת (שם) כתב כעין זה ,ומוסיף להטעים' :כמו שיש זכות הצטרפות הרבים ,כן יש
ולפיכך נראה לעניות דעתי ,שבאופן זה ,שזכר הצטרפות הרבה זמנים' ,שעל ידי מה שמתפלל בכל יום באותו מקום ,חלה שם הארת הקדושה. ב"ה
את שתיית היין ונתכוון לפוטרה בברכתו אלא ***
ששכח להזכירה ,אינו חוזר ומברך ,דספק ברכות מתאמרא בשם המגיד מישרים הגאון ר' יעקב גאלינסקי זצ"ל ,לרמז בפיוט 'הס קטיגור וקח
להקל .אבל אם בשעת הברכה שכח לגמרי סניגור מקומו' על זכות הקובע מקום לתפילתו ,שמשתיקים את הקטיגור ואומרים 'קח סניגור'
ששתה יין ,אין זה בכלל ההיתר האמור. ותלמד זכות ,בגלל 'מקומו' – שהוא קובע מקום לתפילתו שאלוקי אברהם בעזרו.
חקקי לב
שמעתתא אליבא דהלכתא
דיני שינוי מקום במאכלים שאינם טעונים ברכה לאחריהן במקומן [א]
[שו"ע או"ח סי' קע"ח]
לחדר[ ,ג] ואולם אם יש הפסק בין ביתו לחדר באותו בית ,ג' מבית לבית ,ודיניהם שינוי מקום מחייב ברכה חדשה
לאותו מקום ,או אפילו אם אין הפסק בין ביתו כדלהלן[ ,א] באותו חדר שרי לשנות את
א .השותה משקין [חוץ מיין] ,או אוכל כל
לאותו מקום ואלא שאינו בבעלות אחת וכגון מקומו מפינה לפינה ,ואפילו אם הוא
מאכל שברכתו הראשונה היא בפה"ע או
שיוצא מביתו לחדר המדרגות המשמש לכל בטרקלין ואולם גדול שאינו רואה את מקומו
בפה"א או שהכל ,ושינה את מקומו באמצע
הדירות שבאותו בנין ,אזי אינו נחשב כמחדר הראשון ,ואפילו אם יש מחיצה המפסקת בין
אכילתו ,וכגון שהתחיל לאכול או לשתות
לחדר רק כמבית לביתז. מקומו הראשון למקומו השני לא נחשב
בביתו ותוך כדי אכילתו או שתייתו יצא לחוץ
כשינוי מקוםה[ ,ב] מחדר לחדר שבאותו בית
דעתו לשנות מקומו אפילו לזמן מועט ביותרא ,הרי זה חייב לחזור
וה"ה מבית לעליה כל שהוא בבית אחד נחלקו
ולברך על אכילתו או שתייתו ברכה ראשונהב.
ה .אם בשעה שבירך היה דעתו לשנות את הפוסקים ,ועל כן לכתחילה לא ישנה את
מקומו ,אזי נחשב הכל כמקום אחד ומותר מקומו ובדיעבד אם שינה את מקומו אינו כשהמאכל בידו או בפיו
לעקור אף לכתחילה מחדר לחדר ,ויש חוזר ומברך ,ומיהו הנוהג להקל אף לכתחילה ב .דין זה הוא אפילו באם אוחז את המאכל
להדגיש שעצה זו מהניא רק לשינוי מקום לשנות את מקומו מחדר לחדר אין למחות או כוס השתיה בידוג ,ואפילו אם מאכלו בפיו
מחדר לחדר אך לא לשנות את מקומו בידו דיש לו על מי לסמוךו[ ,ג] מבית ולחוץ ומשנה את מקומו בעוד שמאכלו בפיו וכגון
לכתחילה מבית לבית או מבית ולחוץח. ואצ"ל מבית לבית אחר חשיב כשינוי מקום שמוצץ מיני מתיקה בפיו (סוכריה וכדו')
וחוזר ומברך. ומשנה את מקומו והולך ממקום למקוםד,
ברגיל לשנות מקומו גדר מחדר לחדר שחוזר ומברך ברכה ראשונה בכל פעם
ו .הכרעת פוסקי זמנינו שגם אם לא היה שמשנה את מקומו .ויש לעורר בזה שהוא
ד .הגדר מה נחשב מחדר לחדר ומה נחשב דבר המצוי אצל הרבה אנשים שמתחילים
דעתו במפורש לצאת מחדר לחדר ,אך הוא
מבית ולחוץ[ ,א] הנה כל שהוא מקורה לשתות כוס קאוו"ע בבית הכנסת ויוצאים
דבר המצוי ושכיח לעשות כן ,וכגון לילך
בתקרה אחת ושייך לאדם אחד נחשב לכו"ע כשהכוס בידם וממשיכים לשתות מחוץ
באמצע סעודתו לבית הכסא ,ואצ"ל בעקרת
כמחדר לחדר[ ,ב] ואף אם אינו מקורה מיהו לביהכ"נ והרי דינם שצריך לחזור ולברך.
הבית שדרכה לילך כמה פעמים באמצע
כל שאין הפסק בין ביתו לאותו מקום והוא
הסעודה להביא את המאכלים מחדר אחר, גדר שינוי מקום
בבעלות אחת נראה נמי דנחשב כמחדר לחדר
דהרי זה כאילו היה דעתו בפירוש לכך ומותר
ונפ"מ בזה ביוצא מביתו למרפסת ביתו או ג .בענין מה נחשב לשינוי מקום מצינו ג'
לשנות לכתחילה מחדר לחדרט.
לחצר ביתו המוקפת מחיצות דנחשב כמחדר דרגות ,א' מפינה לפינה באותו חדר ,ב' מחדר
~~~
דעת רוב האחרונים והשוע"ה מכללם דחשיב צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל וברכה א .מ"ב סק"ב וסק"ד ודלא כהיעב"ץ בספרו מור
שינוי מקום אף מחדר לחדר. ראשונה על מה שרוצה לאכול ,ומיהו לא קיי"ל וקציעה ,וכן עמא דבר שבמקום ספק לגבי
ז .ויש לעיין לפי"ז במי שמתחיל לאכול הכי. ברכה ראשונה יוצאים לזמן קצר לחוץ וחוזרים
בעיראפאר"ט (שדה התעופה) וממשיך לאכול ג .מ"ב סקל"ט בשם חיי"א 'דכל פתיתה ופתיתה ומברכים ברכה ראשונה.
בעראפלא"ן (מטוס) אם נחשב כמחדר לחדר, הוא דבר אחר' ,וכ"ה בשוע"ה סדר ברכה"נ פ"ו ב .שו"ע סי' קע"ח והטעם לפי ששינוי מקום
שהרי אינו בבעלות אחת ,והיותר נראה שכיון הלי"א ,ודלא ככה"ח .ועיי' מג"א רי"ז סק"ג חשיב כהפסק והיסח הדעת .ועיי' בספר הליכות
שהכל עומד לרשות הציבור אזי כל זמן שהיוצא ונכנס בחנות בשמים אינו חוזר ומברך שלמה פסח פ"ט הערה 176שביאר לדין זה
שמחוברים נחשב כמחדר לחדר ,ואמנם אחר שהרי כבר בירך על אותם בשמים. ולכל דיני היסח הדעת בכללות ,דהכלל שקבעו
תחילת הנסיעה שמתנתק העראפלא"ן מחיבורו ד .בספר מעשה איש ח"ב בשם הגר"ח חז"ל בזה הוא דכל שנראה מצד הפעולה
לעיראפאר"ט לכאו' שוב נחשב כמבית לבית, קנייבסקי שפעם יצא עם סוכריה מהבית וא"ל כהיסח הדעת חשיב הפסק ואע"פ שבדעתו
וצ"ע. החזו"א שזה שינוי מקום וצריך לחזור ולברך, להמשיך ולאכול ,ולכן בענה אמן בין ברכה
ח .ויש לעיין בדיעבד כששינה את מקומו אם ועיי' בספר הליכות שלמה פסח פ"ט הערה 179 לאכילה אין מתחשבין בדעתו אלא בהפעולה
חוזר ומברך ,שהרי שיטת רב ניסים גאון שמהני שדעת הגרשז"א שהמוצץ סוכריה אינו חוזר של דיבור בענינים אחרים ,וכמו כן מברכין
דעתו אף מבית לבית וכמבואר בא"ר סי' רע"ג, ומברך ,ולא ידעתי מאי שנא מדברי החיי"א בפה"ג על כוס של בהמ"ז ואע"פ שמוכח מיניה
ובדה"ח שם מצרף את שי' רנ"ג להקל באופן הנ"ל 'דכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר' והכא וביה שהוא עתיד לחזור ולשתות את הכוס ולפי
שגם רואה את מקומו [ושם מיירי אף לענין נמי דכל מעט ומעט שמוצץ ובולע הוא דבר שבהמ"ז היא פעולה של הפסק והיסח הדעת
קידוש במקום סעודה שהוא חמור יותר משינוי אחר ומה לי בכך שכל המאכל בפיו .ואמנם יש מהסעודה ,ולעומת זה היושב על מקומו
מקום לענין ברכה"נ] ,ועיי"ע שם בשעה"צ להעיר שאם דעתו היתה מתחילה לילך עם בסעודתו ומתעסק בענינים אחרים עד ששכח
סק"ח. הסוכריה ממקום למקום אפשר שדינו בכלל כמעט שהוא באמצע סעודתו אינו חוזר ומברך,
ט .ונראה להביא סמך וראיה לדבר מדה"ח עוברי דרכים שאינם טעונים ברכה. וכמו כן הוא בענין שינוי מקום דאף שבדעתו
[והובא בביאה"ל ר"ס רע"ג] שהיוצא מביתו ה .ועיי' בסי' רע"ג שמחיצות הסוכה שבתוך להמשיך ולאכול מיהו כיון שהיציאה היא
לסוכה אחר הקידוש בשעה שפסקו הגשמים הבית חשיבי כמפינה לפינה כיון שאין מחיצות פעולה של הפסק חוזר ומברך ואין מתחשבין
אין צריך לחזור ולקדש ואפילו אם לא היה הסוכה עשויות לתשמיש רק לשם מצוה. בזה בדעתו [ורק ביוצא מחדר לחדר שאינו
דעתו לכך" ,דמסתמא כיון דדרך הוא ליכנס ו .עיי' בזה בארוכה בביאה"ל ס"ב ד"ה בבית, פעולת הפסק גמור אזלינן בתר דעתו].
לסוכה כשפוסקין הגשמים לכן אף על גב דלא ומיהו לכתחילה בודאי שיש להחמיר בזה שהרי ודע עוד ,ששיטת המחבר ששינוי מקום מצריך
אתני כאתני דמי". אף ברכה לאחריה ,ור"ל שכל ששינה מקומו
ברואה מקומו
לעשות רצונך אלקי חפצתי ז .אם רואה את מקומו הראשון ,ואפילו רק
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום .מאי כחום היום? אמר מקצת מקומו ,נחשב כמקום אחד ומותר
רבי חמא בר' חנינא ,אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ,ובא הקב"ה לשאול לשנות את מקומו ,בד"א בשינוי מקום מחדר
באברהם .הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים .שדריה לחדר ,אבל בשינוי מקום מבית לבית נחלקו
לאליעזר למיפק לברא ,נפק ולא אשכח .אמר לא מהימנא לך; היינו דאמרי תמן" ,לית הפוסקים ,ועל כן לכתחילה לא ישנה את
הימנותא בעבדי" .נפק איהו ,חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא .היינו דכתיב (בראשית יח, מקומו ובדיעבד אם שינה לא יחזור ויברך,
ג) אל נא תעבור מעל עבדך .כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו וכל זה דוקא כשאין שביל הקבוע להליכה
דכתיב (שם ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא בימות החמה והגשמים מפסיק ביניהם אבל
אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא... אם יש שביל הקבוע המפסיק ביניהם לא
(בבא מציעא פו): מהני בזה מה שרואה את מקומוי ,ולפי"ז
כמעט שאין דין זה מצוי בינינו שהרי לעולם
פתח האהל .לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו :כחום היום .הוציא הקב"ה חמה כשיוצא מן הבית למקום אחר פוגע בשביל
מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המפסיק ביניהם.
המלאכים עליו בדמות אנשים:
(רש"י בפרשתן)
הניח מקצת חברים
ח .אם קבע לאכול עם עוד אנשים,
מעשי אבות סימן לבנים ,שכשיהודי משתוקק לעשות מצוה ,מן השמים מסייעין לו וכששינה את מקומו השאיר במקום אכילתו
ומזמינים לו את ההזדמנויות. מקצת מאותם אנשים או אדם אחד ואפילו
בספר דברים ערבים (דף לו ,ומובא בנפלאות הרבי ,אות שיד) מסופר שהרבי מלובלין היה מצטער היא אשתו או אחד מבני ביתו ,אזי כשחוזר
מאוד על שאין אורחים מצויים בביתו .לובלין הייתה אמנם עיר גדולה ,אך אל בית הרבי באו למקומו אינו צריך לחזור ולברך שנית ואפילו
חסידים לשאול בעצה ולבקש ברכה ,ולא עוברי דרכים הזקוקים למיטה ולארוחה חמה. אם שינה את מקומו מבית לבית ,והטעם לפי
בליל חורף אחד ,בקור עז ורוח זלעפות ,התקשתה אשה ללדת בכפר הנמצא כשלוש מילין שכל שהניח מקצת חברים בודאי יחזור
מהעיר .הלידה התארכה ,כוחותיה כלו ,והסכנה גברה משעה לשעה .בני משפחתה ,שלא ידעו למקומו הראשון ואינו נחשב כעקירהיא ,ודין
את נפשם מדאגה ,פנו לאיש אחד חזק וזריז ,ושילמו לו הרבה כדי שיסתכן ויצא ללובלין, זה מצוי בסעודת שבת וסעודת נישואין
לבקש מהרבי שיזכיר אותה בתפילה .הם נתנו בידו קוויטל ופדיון ושילחוהו לדרכו. וכיו"ב.
האיש יצא לדרך בלב נרעד .הרוח הצליפה בפניו ,השלג והקרח חרקו תחת רגליו ,והכפור
הולכי דרכים
חדר עד לעצמות .כשהגיע סוף סוף לובלינה ,כבר ישנה העיר כולה .החלונות היו מוגפים,
והרחובות שוממים וחשוכים .רק בבית אחד דלק נר – ביתו של הרבי מלובלין .האיש ראה
ט .ההולכים ממקום למקום ואוכלים תוך
את האור ונחפז לגשת אליו .הוא דפק על החלון ,והרבי פתח לו מיד ,כאילו עמד והמתין לו.
כדי הליכתם ,רשאים לכתחילה להמשיך
ולאכול במקום אחר ,והטעם לפי שלכתחילה
בלי שאלות ובלי דיחוי ,הדליק הרבי מדורה בתוך הבית כדי לחמם את האורח ,האכיל
אינם קובעים לאכול במקום אחד ועל כן אין
והשקה אותו בכבוד .האיש ,תשוש מהדרך בקרח ובכפור ,התענג על החום ועל האוכל ,לא
הליכתם נחשבת כעקירה ,ולפי"ז נראה שלאו
ידע ולא שאל בבית מי הוא נמצא ועם מי הוא מדבר .הוא ביקש רק דבר אחד :לישון.
דוקא אם אוכלים תוך כדי אכילתם ואלא דכל
הרבי שאל אותו מאין בא ולאן הוא הולך .האורח סיפר שהוא בדרך אל הרבי מלובלין
שאין קובעים לאכול במקום מסויים שוב הדר
להזכיר אשה מקשה לילד ,אך בשעה כזו אינו יכול לחפש היכן הוא גר ,ועל כן יבקש מעט
דינם כהולכי דרכיםיב.
מנוחה עד אור הבוקר .הרבי שאל ,כמי שאינו מייחס לדבר חשיבות ,מי האשה ומה שמה ושם
אמה .האיש הראה לו את הקוויטל שקיבל ,והרבי עיין בו ,ואמר" :לך לישן ,ובבוקר תלך אל האוכל בפארק ובגינה
הרבי מלובלין" .הוא הציע לו מיטה כבודה ,הטיב מצעיו בכרים וכסתות ,והאיש נרדם בשינה י .האוכל בפארק או בגינה יש להבחין בזה
עמוקה. בין ב' אופנים[ ,א] באופן שמוקף מחיצות,
כשהתעורר ,אחזתו רעד :הרי בא בשליחות של פיקוח נפש ,וכבר צהריים והוא עדיין נחלקו הפוסקים אם דינו כחדר אחד או
במיטתו! הוא קפץ ממקומו ,והחל להתלבש בחיפזון ,חרד שמא איחר את המועד והפסיד את כמחדר לחדר ,ולמעשה נראה דשרי לעקור
הכל .אך הרבי הרגיעו" :מה לך נחפז? התפלל נא ,סעד את לבך ואחר תלך .תן לי את הקוויטל בזה ממקום למקום אף לכתחילה ,שהרי אף
והפדיון ,ואשלח אחד מבני ביתי אל הרבי מלובלין" .האיש ,שלא הבין מדוע הרבי מעכבו, במחדר לחדר גופא הכרעת הביאה"ל שאין
נכנע והסכים .אחר כך ,כשסיים לאכול ,מסר לו הרבי את "תשובת הרבי מלובלין"" :סע למחות ביד המקילים והלכך שפיר יש לצרף
לביתך בשלום ,האשה כבר נפקדה לטובה בלילה וילדה בן". לזה שי' רוב הפוסקים שדינו הכא כחדר אחד.
האיש אכל ,שתה והלך לביתו ,ומצא שהדברים כך היו בדיוק :באותה שעה בלילה ,טרם [ב] באופן שאינו מוקף מחיצות ,נחלקו
פנה לישון במיטתו של הרבי ,נושעה האשה וילדה בן בריא .רק אז נודע לו שהאיש שאירח הפוסקים אם דינו כמחדר לחדר או כמבית
אותו ,שהאכיל והשקה אותו והציע לו מיטה ,היה הרבי מלובלין בכבודו ובעצמו. לבית ,ולענין מעשה נראה שלגבי דעתו
והרבי אמר על כך :מן השמים סיבבו כל זאת ,שיהיה קור ושתצטרך האשה לישועה ,כדי לכתחי' לא יעקור ובדיעבד אינו חוזר ומברך,
שיצא האיש לדרך ויגיע בשעה כזו אל ביתי ,והכל כדי שאזכה לקיים מצות הכנסת אורחים. ומיהו ברואה את מקומו הראשון שפיר יכול
לעקור אף לכתחי'יג.
~~~
יג .שהרי יש לנו כאן ב' צירופים ,א' שהרי אם יב .ונראה שנפ"מ בזה בפורים לגבי אנשים י .עיי' מ"ב סקי"ב ובסי' רע"ג מ"ב סק"ז.
נחשב כמחדר לחדר בודאי מהני רואה את ההולכים מבית לבית ואוכלים מעט בכל בית, יא .ויל"ע באופן שאותם אנשים כבר הלכו
מקומו ,ב' ואף אם נחשב כמבית לבית מיהו שי' ובאג"מ ח"ב סנ"ז הוסיף לחדש שאף אם הכין משם ,דמחד גיסא י"ל דשוב אינו נחשב כהניח
הרמ"א בסי' רע"ג דמהני בזה ברואה את מקומו, עצמו לצאת לדרך והתחיל לאכול בביתו חשיב מקצת חברים שהרי כבר הלכו להם ,ואולם
וכן היא סתימת רוב הפוסקים. נמי כהולכי דרכים ,ולפי שאף תחילת אכילתו מאידך י"ל דאזלינן בזה בתר שעת עקירתו וכיון
בביתו לא היתה בתורת קביעות. שלא נחשב כעקירה שוב לית לן בה.
לב שומע
לעורר לב המעיין
נתת ליראיך נס להתנוסס
'ויהי אחר הדברים האלה ,והאלקים נסה את אברהם' (כב א)
ואף על פי שאילו לא עשאו לא היה משיגו וכן בכל הרפתקי דעדו עליה דאברהם נתת ליראיך נס להתנוסס -לגדלן
עונש כלל ,וזהו ענין העקידה וסודו'. בקבורת שרה ,לא היתה לו בחירה בזה.
בעולם כנס הזה של ספינה
ולפי דבריו יש לפרש את דברי התנא אלא עיקר הנסיון שהיה לאברהם ,היה
'להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו ע"ה' נסיון באמונה האם יהרהר אחר מידותיו של 'ויהי אחר הדברים האלה ,והאלקים נסה
כלפי נסיון העקידה .שבמעשה העקידה הקב"ה ,וכמובא בגמ' (בבא בתרא טו'' ):ויאמר ה' את אברהם' (כב א) .ובמשנה (אבות פ"ה מ"ג) כתב
התגלתה חיבתו של אברהם אבינו לה' ,ממה אל השטן מאין תבא ויען השטן' וגו' (איוב א ו). התנא 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו
שהוא ביקש לעקוד את יצחק בנו כדי לעשות אמר לפניו :רבונו של עולם ,שטתי בכל ע"ה ועמד בכולם ,להודיע כמה חבתו של
נחת רוח לה' – הגם שלא ציווה עליו לעשות העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם אבינו ע"ה'.
כן. אברהם ,שאמרת לו' :קום התהלך בארץ וידועים דברי הרמב"ן (האמונה והבטחון לרמב"ן
וכך אצל כל יהודי ,מן השמים מעמידים לארכה ולרחבה כי לך אתננה' (יג יז) ,ואפילו פרק ו) שכתב 'ואל תחשוב כי מעלתו של
אותו בכמה מיני נסיונות ,שבחלקם אין הדבר הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, אברהם אבינו היתה גדולה כל כך לפני
אסור מצד הדין ואף אין עונש עליו ,אך יש בו [עד שקנה בד' מאות שקל כסף] ,לא הרהר אחר המקום מצד שקיים כל התורה וכו' ,שהרי אי
קיום רצון ה' ועשיית נחת רוח לפניו ית' .ואם מדותיך'. אפשר שלא היה בישראל מי שקיים כל
עומד בזה ,הריהו עולה ומתעלה כאברהם וענין זה שייך אצל כל אחד מאיתנו ,שמצד התורה באחד מכל הדורות ,שכבר היו בהן
אבינו ע"ה ,שהודיע חיבתו במה שעשה את אחד ישנם נסיונות בקיום רצונו ית' ,שנדרש שמתו בעטיו של נחש ,אבל חיבתו היתה לפני
רצון ה' אף במה שלא נצטווה ,מתוך גודל מאיתנו להתאמץ לעשות את רצון ה' גם המקום לפי שעמד בעשרה נסיונות'.
חיבתו ותשוקתו לעשות רצון יוצרו. כשיש בזה הקרבה ושפיכת דמים (תרתי משמע). ובמדרש (פרשתן נה א) מובא ''ויהי אחר
ועיין מה שכתב הבית הלוי (פר' וירא) וזו ומאידך הרבה מהנסיונות אינם תלויים כלל הדברים האלה ,והאלקים נסה את אברהם',
לשונו 'הנה בפסוק נזכר עיקר נסיון העקידה בבחירה שלנו ,אלא באופן והצורה שאנו כתיב (תהלים ס ו) 'נתתה ליראיך נס להתנוסס
על אברהם ולא על יצחק .ובתפלה אנחנו מקבלים את רצון ה' ,האם חלילה אנו מפני קושט סלה' ,נסיון אחר נסיון וגידולין
אומרים 'ועקידת יצחק לזרעו ברחמים מהרהרים אחר מידותיו של הקב"ה ושואלים אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם ,בשביל
תזכור' .והענין ,דהנסיון של אברהם היה שאלות אפילו במחשבה ,או שאנו מקבלים לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה' .ויש
שישחוט בנו יחידו שנולד לו למאה שנה, את רצון ה' בתמימות באמונה שהכל נהיה ללמוד מדברי המדרש הנז' שהעמידה
וביצחק היה הנסיון להיות נשחט ,והנה אנחנו בדברו לטובה. בנסיונות יש בה מעלה שאין דומה לה ,מפני
רואים בחוש אשר דוחק הפרנסה ואהבת שהיא מרוממת את האדם למעלה עליונה
'קח נא' – לשון בקשה
הבנים מביאים את האדם לכמה מכשולים, כנס של ספינה .והיינו כאמור ,שהעמידה
והנה מצינו שחידש הר"ן (דרשות הר"ן הדרוש בנסיונות מודיעה את חיבתו ומעלתו של
ומ"מ בודאי דגם אלו האנשים העוברים על
הששי ד"ה ואמנם יתאמת) ,שהקב"ה לא ציווה את המנוסה אצל הקב"ה.
חוקי התורה למען אהבת הבנים וכדומה,
אברהם אבינו ע"ה להקריב את יצחק ,אלא
אפילו הכי היה מניח עצמו להיות נהרג על
רק גילה לפניו את רצונו ,שהוא רוצה שיעלה
קידוש ה' .ומוכרח ,דיותר בנקל הנסיון להיות לא הרהר אחר מדותיי
את יצחק בנו לעולה ,אך אילו לא יעלהו – לא
נהרג ולהאבד מכל וכל ,מלהיות נשאר בעולם
יענישהו .וזו לשונו 'והיותר רחוק מן הטבע והשם לבו לכל אחד מהעשרה נסיונות,
בכל חושיו ורק יחסר לו פרט אחד מהאהוב
הוא מעשה אברהם אבינו ע"ה בעקידת יבחין ,שלא בכל הנסיונות היתה לו לאברהם
אצלו .ועל כן נסיון של אברהם אבינו שהיה
יצחק .כי לא היה נמשך לו עונש כלל אם לא בחירה כלל – אם לקיים את רצונו ית' ,שהרי
בפרט אחד ,וזה הפרט היה אצלו היותר גדול
יעקדנו ,כי לא צווהו השי"ת בזה ,וכו' ואף על בנסיון הרעב ובנסיון לקיחת שרה לבית
ואהוב אצלו ,גדול יותר מנסיונו של יצחק,
פי כן לגודל אהבתו את השי"ת ,מצא את פרעה ואבימלך ,לא היתה הבחירה בידו -אם
ועל כן נזכר הנסיון העיקר על אברהם' וכו'.
לבבו לעקדו ,כדי שיעשה חפץ השי"ת לבד, יהיה הרעב או שלא תילקח שרה אל המלכים.
ימנ ּו ָּתא
ְס ַע ְד ָּּתא ִּּד ְמ ֵה ְ
וסעדו לבכם כו' מן התורה ומנביאים ומכתובים מצינו שפתא סעדתא דלבא .ופלא ,בוודאי שאדם רואה שפת סועד הלב כשהוא
רעב .אולם פי' סעודה שסועד לדבר הצריך לאדם ,ולזאת שייך במלאכים לשון זה ,כי סעד הוא להם כפי ענינם שצריכים נותן הפת
להם סעד ג"כ .וכן סעודות של שבת נקרא בזוה"ק סעודתא דמהימנותא שנותנים סעד לאדם בעבודת השי"ת שהעיקר הוא האמונה.
וכן בפרט ,הג' סעודות שבת נגד ג' אבות הקדושים ,ונותנים סעד בג' מדות שלהם אהבה ויראה ותפארת .וסעודה שלישית הנקרא
שלש סעודות כיון שמדת יעקב כולל גם מדת אברהם ויצחק .שאברהם ויצחק הי' להם מידות מיוחדות ,יעקב עבד להשי"ת
בשניהם שלפעמים התפארת יותר לעבוד השי"ת במידת אהבה ,ולפעמים ביראה .ומדה זו נקרא בזוה"ק "ישרה" ,שעי"ז נקראין
ישראל ישורון.
(חידושי הרי"מ על התורה)
