עמק השבוע · Eimek Hashuvia — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלח
שנה ג
Ûתﬠנית שני בתרא Ü
למי שלא התﬠנה בשני קמא וחמישי
להתענות מקצת מהתעניות ,ושפיר יש להו שם הנה יש לי ראי' ברורה לכאורה דאין התעניות הנה יל"ע לגבי מי שלא התענה תעניות בה"ב
תעניות בה"ב המיוחדות. תלויות אהדדי ,שהרי כשפסח שני חל להיות ולא התפלל תפילות בה"ב בשבוע שעבר בשני
בשני בתרא דחודש אייר אז הרבה סוברים קמא ובחמישי ,האם עדיין יש ענין לו להתענות
ואם כן גם מי שלא התענה או התפלל תפילות שאין מתענים ואין מתפללים תפילות מיוחדות ולהתפלל תפילות מיוחדות בשני בתרא ,או
מיוחדות בהאי חודש בשני קמא או בחמישי כלל בשני בתרא ,ואפילו הכי מתענים ומתפללים האם תעניות בה"ב הן חטיבה אחת ,ואם לא
עדיין יש לו לעזור חילו ולהתפלל התפילות בשני קמא ובחמישי )ובמי שבירך לבה"ב רק התענה והתפלל תפילות מיוחדות בשני וחמישי,
המיוחדות בשני בתרא מעומקא דליבא ,והקב"ה אומרים "שני וחמישי"( ,וא"כ מבואר דגם מי תו לית לו ענין מיוחד להתענות ולהתפלל
ישמע שעוותינו. שאינו מתענה "שני חמישי שני" עדיין יכול תפילות מיוחדות בשני בתרא.
Ûי"ז מרחשון יום מיוחד לירידת גשמים Ü
והנה יל"ע למה הוי התאריך די"ז מרחשון מיוחד וברותחין נידונו כתיב הכא וישכו המים וכתיב עיין במס' תענית דף ו ע"א דאיתא דתניא
לירידת גשמים ,דאה"נ חזינן מהתנאים ומהמבול התם וחמת המלך שככה תנו רבנן חכמי ישראל איזו היא רביעה ראשונה הבכירה בשלשה
ומהליקוטי הש"ס דיום י"ז מרחשון הוא יום מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופה כרבי יהושע במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה בשבעה
מיוחד לירידת גשמים ,אבל הא גופא צ"ב ,למה חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי עשר בו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשבעה
הוי יום י"ז מרחשון מיוחד לירידת גשמים. יהושע .הרי למסקנת הסוגיא חכמי ישראל ובשבעה עשר ובעשרים ושלשה רבי יוסי אומר
ולפי הנתבאר בליקוטי הש"ס יש להסביר, סוברים דהמבול התחיל בי"ז מרחשון ,ולכאורה בשבעה עשר ובעשרים ושלשה ובראש חדש
דהנה הו"ר הוא יום כ"ו מתחילת הבריאה. י"ל דזה מראה די"ז מרחשון הוא יום מיוחד כסליו .הרי דהיום היחיד שהוא "רביעה" לפי
)דתחילת הבריאה היתה בכ"ה אלול ,דאדם לירידת גשמים ,וזה מתאים עם הנתבאר דיום כל התנאים הוא יום י"ז במרחשון.
הראשון נברא בא' תשרי ,ויום כ"ו הוא בכ"א י"ז מרחשון לחוד הוא יום רביעה לפי כל התנאים. ועיין בפ' נח דכתיב "בשנת שש מאות שנה
תשרי דהיינו הו"ר ,וראיתי הדגשה זו בראשונים, )הנה בסוגיא בתענית הנ"ל נחלקו התנאים לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש
דעי' ברבנו בחיי על במדבר פי"ד פ"ט דאיתא איזה "רביעה" היא בי"ז מרחשון ,דלר' מאיר ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת
וז"ל והרמב"ן ז"ל פירש סר צלם מעליהם, הוא רביעה שלישית ,ולר' יהודה הוא רביעה השמים נפתחו" .ועי' במס' ר"ה דף יא ע"ב
שהוסר הצל מעל ראשם ,ממה שידוע כי בליל שניה ,ולר' יוסי הוא רביעה ראשונה .ולהנתבאר דאיתא דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח
החותם הגדול של הושענא רבה ,הוא יום עשרים נמצא שנחלקו אי המבול התחיל ביום רביעה בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש רבי יהושע
ושש לבריאת העולם ,לא ימצא צל לראש מי ראשונה ,שניה או שלישית .וצ"ע מהו ביאור אומר אותו היום שבעה עשר באייר היה יום
שעתיד למות באותה שנה ,וזה כאילו אמר כבר מחלוקתם בזה .וצע"ע(. שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין
נגזרה עליהם .עכ"ל .ועי' ברבנו בחיי בספר כד ועיין בליקוטי הש"ס במסכת תענית דאיתא ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקדוש ברוך הוא
הקמח ערך ערבה דאיתא וז"ל ויום שביעי של וז"ל ענין רביעה ראשונה שהוא י"ז במרחשון עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום
ערבה זה הוא יום כ"א לתשרי כמספר שם כי ארז"ל אין האשה מתעברת מביאה ראשונה ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם
יה"ו שבו נחתם העולם לשש קצוות והוא יום והנה ביאה ראשונה שהי' לישראל עם רחל וכו' רבי אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר
כ"ו לבריאת עולם שנברא בכ"ה באלול ונקרא מבריאת העולם הי' ביום שמיני עצרת בסוד במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום
היום הזה יום החותם הגדול כנגד השם הגדול משיב הרוח ומוריד הגשם וזה הי' ע"י חבטת ומעינות מתגברים ומתוך ששינו מעשיהם שינה
שבו נברא העולם ולכך נקרא הושענא רבה. ההושענא בהושענא רבה כי ערבה גי' זרע ואינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית והעלה
עכ"ל (.וי"ז מרחשון הוא יום כ"ו אחרי הו"ר מתעברת מביאה ראשונה עד שבעה עשר מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים והביא מבול
)דמכ"ב תשרי עד ל' תשרי יש ט' ימים ועוד במרחשון שהיא הביאה שנייה ואז יבא המטר לעולם בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני
י"ז ימים מחשון הוא כ"ו ימים( ,וא"כ י"ל בביאה הב' ואח"כ בט"ו בשבט יורדת הרביעה אלא לרבי אליעזר מאי שני שני לדין בשלמא
דמאיזה סיבה דהביאה ראשונה היא כ"ו ימים הג' ועולה אש התהום ומחניט האילנות וע"כ לרבי יהושע היינו דשינה אלא לרבי אליעזר מאי
מתחילת הבריאה )מסתמא זה שייך להא דכ"ו הוא ר"ה לאילנות .עכ"ל .הרי שוב משמע די"ז שינה כדרב חסדא דאמר רב חסדא ברותחין
הוא כמנין הוי"ה וכדמבואר בדברי רבנו בחיי מרחשון הוא יום מיוחד לענין גשמים. קלקלו וברותחין נידונו ברותחין קלקלו בעבירה
משבעה עשר במרחשון ואילך ואיני יודע מה ולענין פסק כתבנו במסכת תענית כרבי מאיר הנ"ל( הוא הדין דהביאה שניה הוא בי"ז מרחשון,
הביאם לכך ומתוך כך נראה לי לפסוק כרבי וכמו שאמרו שם שאם הגיע שבעה עשר אחרי עוד כ"ו ימים .וא"ש למאד.
מאיר אף לענין נדרים כסתם משנה שבתעניות. במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין יחידים עיין במתני' במס' תענית פ"א מ"ד דאיתא
עכ"ל .ולהנ"ל אפשר דמה שהביאם לכך היינו להתענות ויש פוסקים כרבי יוסי ולענין נדר הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים
משום שקיבלו שי"ז מרחשון הוא יום מיוחד מיהא רוב פוסקים כתבוה כן אלא שלענין התחילו היחידים מתענין שלש תעניות .ועי'
לירידת גשמים .וצע"ע בזה. תענית יחידים פסקו כלם להיות יחידים מתענים במאירי למסכת נדרים דף סב ע"ב דאיתא וז"ל
Ûהאם י"ז מרחשון הוא "יום הגשמים" Ü
שאפילו ישועה פרה ורבה בו שנאמר תפתח שהוזכרו בסוגיא הם ג' זמנים לרביעה שני', הנה עע"ש במס' תענית דף ו' דמבואר לפי
ארץ ויפרו ישע ,ועיי"ש בדף ח ע"ב דאיתא לכאו' צ"ב קצת דלמה באמת רק הוזכרו הזמנים גירסא דילן דקיי"ל כר' יוסי דהג' רביעות הן
ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו להרביעה שני' ולא הוזכר הזמן לרביעה ראשונה. בי"ז חשון ובכ"ג בו ובראש חדש כסליו ,ולפ"ז
פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר לתת מטר והנה עיי"ש בפהמ"ש החדשים דאיתא וז"ל י"ז חשון אינו רק מיוחד לגשמים בעלמא ,אלא
ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך וכו' אמר והמטר אשר ירד לפני שבעה עשר במרחשון הוא מיוחד לתחילת הגשמים) .ועי' בירושלמי
רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות אינו אלא ממאורעות זמן האסיף לא משל במס' קדושין דאיתא ובקידוש השם כתיב
שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב תחילת החורף .עכ"ל .הרי דהרמב"ם סובר דיש מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם ,מלמד
ואין אפיקים אלא מטר שנאמר ויראו אפקי ים חילוק יסודי בין הרביעה ראשונה להרביעה שני', שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר
ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות דדוקא הרביעה השני' נחשב לגשמים מתחילת במרחשון והיו העוברים והשבים אומרים מה
פוסקות בו שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה. החורף ,ואפשר דלכך לא הוזכר הזמן דרביעה חטאו אלו שנשתנית עליהן מידת הדין ,והיו
הרי מבואר בגמ' שיש ז' מעלות ל"יום ראשונה ,דדוקא הוזכרו הזמנים להגשמים של אומרים על שפשטו ידיהן בגרים גרורים(.
הגשמים" ,שהוא גדול מתחיית המתים ,שהוא השנה הבאה) .ואפשר דזהו הביאור בהא דחזי' ]עיין ברמב"ם בהל' מתנ"ע פ"א הי"א דאיתא
גדול מיום שניתנה בו תורה ,שהוא כיום שנבראו במשנה שם בפאה ובמס' שביעית פ"ט מ"ו וז"ל מאימתי מותרין כל אדם בשכחה של זיתים
שמים וארץ ,שאפילו ישועה פרה ורבה בו, ומ"ז שיש הרבה דברים שתלויים דוקא ברביעה בארץ ישראל אם שכח אותה בראש הזית הרי
שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו ,שהוא שני' ולא ברביעה ראשונה .עיין (.הנה לפ"ז זה מותר בה מראש חדש כסליו שהוא זמן
כיום קבוץ גליות ,שאפילו גייסות פוסקות בו. נמצא דבין לאידך שיטות ובין להרמב"ם י"ז רביעה שנייה בשנה אפילה .עכ"ל .הרי מבואר
]ועי' בספר הליקוטים בפרשת ויצא פרק ל"ו חשון הוא מיוחד לתחילת הגשמים ,דלפי אידך דר"ח כסלו הוא זמן רביעה שניה בשנה אפילה.
דאיתא וז"ל ולהיות כל טובתינו תלויה בזה שיטות הוא מיוחד לתחילת הגשמים משום ועי' במפרשים שביארו שהרמב"ם פירש דאין
הבירור ,כי כשיושלם כל הבירור יבא משיחנו דהוא זמן רביעה ראשונה ,ולהרמב"ם הוא מיוחד הג' זמנים הנ"ל הזמנים של הג' רביעות ,אלא
בע"ה ,והבירור תלוי במטר ,לכן לא נזכר עונש לתחילת הגשמים משום דרביעה שניה הוא הם ג' זמנים לרביעה שני' )ובע"כ שלא גרס
גדול בתורה כמו מניעת המטר ,והשכר היותר תחילת גשמי החורף הבא[. "איזו היא רביעה ראשונה" בסוגיא שם ,אלא
גדול ונתתי מטר ארצכם ,משום שבמטר תלויה הנה לפ"ז יש גם עוד ייחוד לי"ז מרחשון, מסתמא גרס כגירסת הר"ח שם "מאימתי זמן
ביאת המשיח ,וז"ש ז"ל גדול יום הגשמים כיום דהוא היום דמתחילים הבני אדם לקבל עיקר רביעה"( ,וכ"ה בפהמ"ש בפרק ח' דמס' פאה
קבוץ גליות ,כי מה שייכות לזה עם זה ,אלא ה"תוצאות" מה"דין" שהיה בר"ה ויוהכ"פ והו"ר וז"ל וזמן רביעה שניה בארץ הצבי בשנה המבכרת
קבוץ הגליות עצמן ,הוא קבוץ כל הניצוצות ושמינ"ע ,דבאותם ימים היה איזה גזר דין )ועיקר הוא בי"ז במרחשון ובשנה הבינונית בכ"ג
הללו שהם שבויים בגלות ,ולכן גדול יום הגמר דין הוא הגמר דין על המים כדמבואר במרחשון ובשנה המאוחרת בראש חדש כסליו.
הגשמים ,כי הוא קבוץ גליות עצמו ,וז"ש בגמ' בדיני הו"ר( ,ועתה יורד גשם מחמת אותו דין עכ"ל .וא"כ גם ראש חודש כסלו נכלל ברביעה
שובה ה' את שבותינו כאפיקים בנגב ,שהוא או לא יורד גשם מחמת אותו דין) ,ובימי נח שני' ,וא"ש שהרמב"ם סובר כנ"ל דאין היתר
המטר .עכ"ל[. מבול בא מחמת הדין כדאיתא בסוגיא במס' הזיתים עד ר"ח כסלו) .אלא דעדיין צ"ב דלמה
ולפי הנתבאר נמצא דהני ז' מעלות נאמרו בעיקר ר"ה הנ"ל(. אזלינן בתר שנה אפילה ולא שנה בינונית לענין
על יום י"ז מרחשון ,שהוא יום מיוחד לגשמים, ועיין במס' תענית דף ז ע"א דאיתא אמר רבי היתר הזיתים .עי' בכס"מ ובעוד מפרשים(.
ויום זה יותר משאר ימים נקרא יום הגשמים. אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו נמצא דלהרמב"ם יש לי"ז חשון ייחוד אחר,
)אבל עי' בספר אמרי אמת ימים אחרונים תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין דהוא הזמן דרביעה שניה בשנה בכירה) .הנה
של סוכות דאיתא וז"ל איתא בגמרא גדול יום לצדיקים בין לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר בסוגיא הנ"ל בתענית איתא דהלכה כרבן גמליאל
הגשמים כיום שניתנה בו תורה וכו' רבא אמר רב יוסף מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים דמתחילים לשאול ותן טל ומטר לברכה בז'
יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר קבעוה בתחיית המתים אמר רב יהודה גדול יום חשון ,ואיתא שם דהנפק"מ מרביעה ראשונה
לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול, הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנאמר יערף היא לשאול ,וא"כ בע"כ דרביעה ראשונה היא
ואיתא בעבודת ישראל מהמגיד מקאזניץ ז"ל כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר כי בז' חשון ,אבל איתא שם דפסקינן כר' יוסי
דיום הגשמים הכוונה לשמיני עצרת שמתחילים לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו רבא אמר ולר' יוסי הרביעה ראשונה היא בי"ז חשון ולא
לומר בו משיב הרוח ומוריד הגשם .עכ"ל. יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר בז' חשון ,עיי"ש ברש"י ובש"ך ביו"ד סי' ר"כ
ועע"ש דאיתא וז"ל איתא בגמרא גדול יום לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול, ס"ק ל"א ,והעירו דלהרמב"ם זה לא קשה,
הגשמים וכו' יותר מיום שניתנה בו תורה ואיתא ועיי"ש בדף ז ע"ב דאיתא אמר רבי חמא ברבי דלהרמב"ם הא דר' יוסי הקדים להזכיר י"ז חשון
דיום הגשמים היינו היום שמתפללים בו על חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים אינו משום דסובר דהרביעה ראשונה היא בי"ז
הגשמים ,שמיני עצרת גדול יותר משבועות וארץ שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים חשון ,אלא משום דסובר דבשנה בכירה הרביעה
כדאיתא גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח שני' היא בי"ז חשון אבל לעולם י"ל דהרביעה
וכו' אשר יצק מים וכו' .עכ"ל .הרי מבואר יחד אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר אלא ראשונה היא בז' חשון ולכך מתחילים לשאול
דשמיני עצרת הוא "יום הגשמים" .וצע"ע(. בראתיו אמר רב אושעיא גדול יום הגשמים בז' חשון (.הנה לפי שיטת הרמב"ם דהג' זמנים
Ûהאם י"ז מרחשון הוא הרביﬠה ראשונה להלכה Ü
בי"ז במרחשון וכן על המחבר אלא שיש ליישב ואף דהשו"ע ביו"ד שם רק הביא דעת הרמב"ם אבל יש להעיר ,דאפשר דלהלכה אין הרביעה
בדוחק וצ"ע ,ונ"ל שמטעם זה נהגו לברך בה"ב דפסק כר' יוסי ,ולא הביא דעת הטור ,אבל ראשונה בי"ז מרחשון .דראינו דבסוגיא במס'
בשבת ראשון שאחר ר"ח מרחשון שאע"פ נראה דהא מיהא דבני אשכנז פוסקים כהטור, תענית הנ"ל שיש ג' שיטות מתי הן הרביעות,
שכתב מהרי"ו בדינין והלכות סי' י"ב שאין דעיי"ש ברמ"א דאיתא וז"ל ובגולה ,זמן הגשמים ואף שראינו דמבואר מפשטות הסוגיא דקיי"ל
להתחיל להתענות בה"ב עד י"ז במרחשון דהוי ששים יום אחר התקופה שמתחילין אז השאלה, כר' יוסי הסובר דרביעה ראשונה הוא בי"ז
רביעה ראשונה והכי איתא בספר אבי"ה וכן וזמן רביעה שניה שבעים יום אחר התקופה. מרחשון ,אבל אפשר דאין זה ההלכה .דעיי"ש
ראיתי ממהרי"ל ז"ל ,והביאו בהגה' מנהגים מ"מ עכ"ל .ודוקא לר' יהודה הוי הרביעה שניה י' דאיתא דהלכה כר"ג הסובר דשואלים בז'
כיון דקי"ל דרביעה ראשונה היא ז' במרחשון ימים אחרי הרביעה הראשונה ,ולא לר' יוסי, מרחשון ,ואיתא שם שהנפק"מ דרביעה ראשונה
וכמ"ש אם כן יש לברך ברביעה ראשונה ואם וא"כ לכאורה חזינן דהרמ"א נקט דקיי"ל כהטור. היא לשאול ,וא"כ מבואר דקיי"ל דרביעה
כן לעולם אין פוסקין תענית בה"ב קודם ז' ואף אם תאמר דזהו סתום ברמ"א כיון שלא ראשונה היא בז' מרחשון ,וזהו כר' יהודה ודלא
במרחשון .עכ"ל. כתב להדיא דקיי"ל כר' יהודה ,אפ"ה נראה כר' יוסי .ועיי"ש ברש"י שבאמת גרס הלכה
אולם יש להעיר ,דעיי"ש בתענית דף ו' דמבואר שלמעשה קיי"ל כר' יהודה ,דעיי"ש בש"ך בס"ק כר' יהודה .וכיון דקיי"ל להלכה דשואלין בז'
דלפי ר' יהודה הרביעה השלישית היא בכ"ג ל"א דאיתא וז"ל והמחבר והרב השמיטו דעתם מרחשון אפשר דמבואר דקיי"ל כגירסת רש"י
מרחשון ,ומבואר שם דהנפק"מ מהרביעה משום שתמה בב"י היאך פסקו כר' יודא לגבי ודלא כגירסא דילן.
השלישית היא "להתענות" .וא"כ לכאורה מבואר ר' יוסי אבל באמת תמהני על תמיהתו שהרי ועיין בטור ביו"ד סי' ר"כ דאיתא וז"ל האוסר
דלהטור דמתחילים להתענות בשביל גשמים מבואר בש"ס בנדרים )דף ס"ג ע"א( למאי נ"מ עצמו מדבר עד הגשם אסור עד זמן הגשם
מכ"ג מרחשון ואילך. לשאלה ולנדרים ולתענית ובשאלה קי"ל שהוא וכשיגיע זמן הגשם שהוא בא"י ז' במרחשון
אבל למעשה לכאו' זה אינו ,דעי' בטור או"ח בשבעה במרחשון וכמ"ש הט"ו בא"ח ריש סי' ובגולה ס' יום לתקופה מותר אפי' לא ירדו
סי' תקע"ה דאיתא וז"ל סדר תעניות שמתענין קי"ז והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ רש"י גשמים ואם אומר עד שירדו גשמים או עד
בא"י על הגשמים כך היא הגיע י"ז במרחשון רפ"ק דתענית נראה לר' דה"ג אמר רב חסדא הגשמים אסור עד שתרד רביעה שנייה שהיא
ולא ירדו הגשמים היחידים מתענין וכו' אבל הלכה כרבי יודא דאמר ראשונה בז' במרחשון בא"י י"ז במרחשון ובגולה ע' יום לתקופה.
לא שאר העם הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו הגשמים ואז מתחילין לשאול כדלקמן ,וכן מוכח שם עכ"ל .ועי' בטור בחו"מ סי' רע"ד דאיתא וז"ל
ב"ד גוזרין שלש תעניות על הציבור ב' וה' וב'. בש"ס דאמר רב חסדא הלכה כר"ג דשואלין לאחר שנקצרה התבואה הולכים בשביל שעל
עכ"ל .הרי מאיזה טעם הטור פסק דהתעניות בז' במרחשון והכי קא פסיק הלכתא בש"ס פני השדות עד שבעה עשר במרחשון שהוא
תלויות בי"ז מרחשון ור"ח כסלו ולא בכ"ג )שם דף י'( ואדרבה על הרמב"ם יש לתמוה זמן רביעה שנייה ומשם ואילך אינו רשאי ליכנס
מרחשון ,וא"כ אפשר דחזינן דלא קיי"ל כר' שבפ"ב מהל' תפלה פסק דשואלין בז' במרחשון בשדות שדריסת הרגל קשה להן .עכ"ל .הרי
יהודה .וצע"ע בזה. והיינו כר' יודא וכאן פסק דרביעה ראשונה היא דהטור פסק כר' יהודה.
Ûהחילוק בין י"ז מרחשון לט"ו בשבט Ü
לגבי תחנון ותﬠניות
זמן ביאה ,ולא מצינו שום שמחה בי"ז במרחשון. שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי הנה ראינו המבואר בליקוטי הש"ס די"ז מרחשון
הנה אולי י"ל ,דאה"נ ביום י"ז מרחשון יבוא ט"ו בשבט ,ואין תורמין ומעשרין מפירות שחנטו וט"ו בשבט נכללו בסדר אחד דגשמים .והנה
המטר ,אבל לאו דוקא שיבוא מהאי מטר שום אחרי ט"ו בשבט על פירות שחנטו לפני ט"ו ט"ו בשבט הוזכר בשו"ע באו"ח בב' מקומות.
גידול )והרי בהדי ימות הגשמים בא עונה בשבט ,ולמה הוי זה סיבה ליום שמחה. בסי' קל"א ס"ו מבואר דנהגו שלא ליפול על
שהאילנות נחרבות ונעשים כמתים( ,אלא בעינן פניהם בט"ו בשבט ,ובסי' תקע"ב ס"ג מבואר
והנה לפי הנתבאר בדברי הליקוטי הש"ס
שבט"ו בשבט שהקב"ה יביא איזה כח נוסף שיש איזה איסור תענית בט"ו בשבט .והנה
לכאורה יש לנו ביאור בהשמחה דט"ו בשבט,
)שיעלה אש התהום( שעי"ז יבוא חנטת הפירות. בדרך כלל לא אומרים תחנון ויש איסור תענית
דט"ו בשבט הוא "זמן ביאה" וחיבור בין הקב"ה
ויש לומר דלכן השמחה הוא בט"ו בשבט ,ולא בימים שהם "ימי שמחה" ,וא"כ משמע בשו"ע
לארץ ,דומיא לשמיני עצרת ,ולא הוי שמחה כל
בי"ז במרחשון ,שרק בט"ו בשבט חזינן דט"ו בשבט הוא יום שמחה .והמפרשים העירו
כך כשמיני עצרת ,דשמיני עצרת הוי כמו שמחת
שהגשמים שירדו בי"ז במרחשון יביאו לפירות דצ"ב ,למה הוי ט"ו בשבט יום שמחה ,הרי
חתונה ,השמחה של הביאה ראשונה ,אבל הא
ולא רק לחורבן ומבול )לאפוקי שנת המבול בפשוטו הא דאיתא במשנה בריש ראש השנה
מיהא הוי שמחה משום דהוי זמן ביאה.
דהגשמים די"ז מרחשון רק הביאו לחורבן(. דט"ו בשבט ראש השנה לאילן הוי דין מדיני
וצע"ע בזה. אבל לכאורה קשה ,דהא גם י"ז במרחשון הוי תרומות ומעשרות דאין תורמין ומעשרין מפירות
גליון זה מוקדש לע"נ
ר' צבי אהרן בן ר' אברהם יצחק כרמל ז"ל
ר' גרשון ברוך בן ר' משה ז"ל
זעקת סדום ועמורה כי רבה ]י"ח ,כ'[ ויבואו שני המלאכים סדומה וגו'
וירא לוט ויקם לקראתם וגו' ]י"ט ,א'[
עיין ברמב"ם בהלכות תשובה פ"ג ה"א וה"ב דאיתא
עיין בפירוש רש"י ,שמבית אברהם למד לוט לחזר על האורחים .והנה באמת
וז"ל כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מצינו מידת 'הכנסת אורחים' גם אצל בתואל ,שהרי כששאל אליעזר את רבקה
מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי שעונותיו – 'היש בית אביך מקום לנו ללין' )בראשית כ"ד( ,והיינו כמו שפירש רש"י
'כמה לינות' ,אמרה לו מיד – 'גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון'
יתירות על זכיותיו רשע מחצה למחצה בינוני .וכן )שם( ,ולא היססה בדבר ,כי בטוחה היתה בבתואל שיכניס את אליעזר ואת
המדינה אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן אנשיו אל ביתו .ויתירה מזו מצינו שנענשו אנשי סדום על שנמנעו מהכנסת
הרי זו צדקת ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו אורחים) ,כמפורש ביחזקאל ט"ז ,ובגמ' סנהדרין דף ק"ט ע"א ,ובפירוש רש"י
להלן פסוק כ"ו( ,הרי דגם אנשי סדום נתבעים על כך ,וגם משמע דרק אנשי
רשעה .וכן כל העולם כולו ,אדם שעונותיו מרובין סדום חטאו בזה ,ולא שאר הגוים ,ואם כן למה הוצרך לוט ללמוד מידה זו
על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב של 'הכנסת אורחים' מבית אברהם.
אמנם באמת אצל לוט מצינו שלא רק הכניס את האורחים שנזדמנו לפתחו,
עונך וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת אלא היה מחזר על האורחים ,ומפציר בהם שיסורו אל ביתו ,כדכתיב – וירא
שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' וכן כל לוט ויקם לקראתם וגו' ויאמר הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם וגו'
העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד ויפצר בם מאד וגו' ,ומידה זו של חיזור אחר האורחים מידה גדולה היא יותר
מהכנסת אורחים גרידא ,ואם כן יש לומר דמידה זו של חיזור אחר האורחים
הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם למדה לוט אצל אברהם ,דכתיב ביה ' -והוא יושב פתח האוהל' ,לראות אם
ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי יש עובר ושב ויכניסם לביתו' .כחום היום' ,שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה
מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים,
גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען הביא מלאכים עליו בדמות אנשים' .וירא וירץ לקראתם' ,שהיו נצבים במקום
נמצא בו דבר טוב ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות אחד ,שלא היו רוצים להטריחו ,וקדם הוא ורץ לקראתם ,וזהו שכתב רש"י
שמבית אברהם למד לוט 'לחזר על האורחים'.
שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואין שוקלין
אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין ויּשׁכּם אברהם בבוקר ,ויקח לחם וחמת מים ,ויתן אל ©© § ¥
הזכיות כנגד העונות .עכ"ל. שׁכמהּ ואת הילד © § © § ¨ ¤
וישׁלּחה וגו' ]כ"א ,י"ד[ הגר ¨שׂם על ¦ § ¨
והנה בגמ' פסחים דף ד' ע"א ילפינן דינא ד'זריזין מקדימין למצוות' מדכתיב
הרי שהרמב"ם למד מהפרשה דחורבן סדום ועמורה 'ויּשׁכּם אברהם בבוקר' ,וצריך ביאור ,למה לא למדה הגמ'
להלן בפרשת העקידה ַ ַ ְ ֵ
דינים הנוגעים בכל זמן ,וחורבן סדום ועמורה לא היה דין זה מדכתיב 'וישכם אברהם בבוקר' קודם לכן גבי קיום מצות גירוש הגר
איזה סוג הוראת שעה מחמת גודל רעתם או מחמת 'גּרשׁ האמה הזאת ואת בנה' הוא שלא וישמעאל .ונראה ,דכיון דענין המצוה של ָ ֵ
יהיו אצלו ,יש לומר דעצם המצוה מחייב למהר בקיומה ,ואין צריך לזה את הדין
שהיו בארץ ישראל. הכללי של 'זריזין מקדימין למצוות' ,וממילא אין ללמוד מזה שבשאר מצוות יש
ענין של 'זריזין מקדימין למצוות' ,דשאני הכא דמחויב בכך מצד עצם המצוה.
והנה לפ"ז צ"ב מה היה כל השו"ט בין הקב"ה ומבני הישיבה שיחיו שאלו על דברינו ממה שכתב ה'חינוך' במצוה תקמ"ד
ואברהם אבינו בענין מספר הצדיקים ,איך הני צדיקים לגבי מצות שילוח הקן ,דהחיוב למהר לשלחה הוא רק משום ש'זריזין מקדימין
למצוות' ,ע"ש .ויש לחלק ,דבמצוה ד'גרש האמה ואת בנה' הוי כל המצוה שלא
יצילו המדינות .ולמה הרמב"ם לא הזכיר מזה כלום. יהיו אצלו ,מה שאין כן בשילוח הקן המצוה היא לעשות מעשה שילוח ,ורק
וצע"ע בזה. דטעם מצוה זו הוא שלא תשאר האם אצלו.
