gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הארת השבת · He'aras Hashabbos — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: הארת השבת · He'aras Hashabbos

שבוע: וירא (2026-10-26)

הארת השבת · He'aras Hashabbos — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫רא‬ ‫וירא‬ ‫ת וי ר‬ ‫פרשת‬ ‫פרש‬ ‫ז‬ ‫תשפ""ז‬ ‫תשפ‬ ‫‪334‬‬ ‫‪33‬‬ ‫גיליוןן ‪34‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ג ל ון‬ ‫ש ּ ָבת‬ ‫ר ַ‬ ‫ער‬ ‫כ ִטייגֶֶגע‬ ‫ֶעכ‬ ‫ַא ֶלע ְ‬ ‫­·´‪¬·¼Ã¬ÅðŬŰ½®°¹°¸´Ã°½´ÄŰ»°‬‬ ‫לְ נַ ֵּצל ֶאת הַ ִהזְ ַ ּד ּ ְמנ ּו ֹיות‬ ‫‪ďƌĞƐůĞǀŵĂŝůΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫לאחת המשפחות בעיר "ברודי" נולד בן בשעה טובה‬ ‫שה‬ ‫ּ ְפנִִני ֵניֵי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫ממרומים‪ ,‬ואם תזוז ממנו אפילו פסיעה אחת‪ ,‬עלול גם‬ ‫ההרהור תשובה לחלוף‪ .‬ויש אשר הזמן גורם‪ ,‬שדוקא זמן‬ ‫ומוצלחת‪ .‬ל"ברית המילה" התכבד ב"סנדקאות"‬ ‫מסוים זה עורר את רוחך לטוב‪ ,‬ואם אך תמתין מעט‪,‬‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪ .‬אולם אבי הבן חלה‬ ‫יסתלק ממך וייעלם‪ ,‬והיה כלא היה‪.‬‬ ‫פתאום במחלה אנושה‪ ,‬והרופאים אמרו שעוד מעט‬ ‫על דרך הדברים האמורים‪ ,‬כותב מוהרנ"ת‪ ,‬שהבחין כמה‬ ‫קט ישיב נשמתו ליוצרה‪.‬‬ ‫א"" )י"ח ב(‬‫וירא‬ ‫א‬ ‫עיניוו ויר‬ ‫ת עיני‬‫את‬‫אא‬‫"וישא‬ ‫"ויש‬ ‫פעמים אצל רבינו שלפתע נעצר באמצע החדר‪ ,‬וגילה‬ ‫מנהג היה בברודי‪ ,‬שבמקרה עצוב כגון זה‪ ,‬מעכבים את‬ ‫ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה קל"ג( כששמים‬ ‫תורה נפלאה ודרכים נפלאות בעבודת ה' יתברך‪ ,‬ולא רצה‬ ‫הברית עד לאחר פטירת האב‪ ,‬כדי שיוכלו לקרוא‬ ‫מול ה'עיניים' ‪ -‬מטבע קטנה ‪ -‬זה יכול להסתיר הר גדול –‬ ‫לזוז ממקומו עד שגמר מה שרצה‪.‬‬ ‫בשמו לרך הנימול‪ .‬אולם רבי שלמה ציווה לערוך מיד‬ ‫כך גם אור ה' והתורה מאירים‪ ,‬רק צריכים להזיז את‬ ‫כי כאשר מגיעה התעוררות מלמעלה‪ ,‬הוא מוכרח‬ ‫את הברית‪ .‬והנה‪ ,‬קרה הנס‪ ,‬רק הונח התינוק על ברכי‬ ‫המטבע שלא יחצוץ‪.‬‬ ‫להתבונן מיד‪ ,‬ולעשות משהו בעבודת השם יתברך‪ ,‬כגון‬ ‫הסנדק ‪ -‬השתנו פני החולה האנוש לטובה‪ .‬אט אט‬ ‫ומביא שם בדבריו את משלו של ה'בעל שם טוב'‪:‬‬ ‫לדבר שם דיבורים להשי"ת וכדומה‪ .‬בעודו במקום ‪ -‬שם‬ ‫פקח את עיניו‪ ,‬ולבסוף גם בירך ברכת‪" :‬להכניסו‬ ‫שהעולם מלא אורות וסודות נפלאים ונוראים‪ ,‬והיד‬ ‫הגיע לו ההתעוררות‪ ,‬ובאותו הזמן‪ ,‬גם לא לצעוד צעד‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו"‪.‬‬ ‫הקטנה עומדת בפני העיניים ומעכבת מלראות אורות‬ ‫אחד ולא להמתין רגע אחד לפני שחוטף משהו בעבודת‬ ‫כשיצא הגאון מהבית אמר לסובביו‪ :‬אל נא תחשבו‬ ‫גדולים‪ .‬וכן ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה רנ"ד( שהעיניים הם‬ ‫השם‪.‬‬ ‫שהראיתי מופת בכך שהתינוק נרפא מחוליו‪ ,‬לא ולא"‬ ‫דברים עליונים וגבוהים מאוד והם רואים תמיד דברים‬ ‫! אלא למדתי זאת מדברי חכמינו בפרשייתנו )רש"י‬ ‫עליונים גדולים ונוראים‪.‬‬ ‫בראשית יח‪ ,‬ב(‪ :‬שהמלאך מיכאל שבישר לשרה שתלד‬ ‫ובכאן‪ ,‬באחד מניסיונותיו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬שהיה‬ ‫טובב‬ ‫ה טו‬ ‫בעשה‬ ‫וגם בעש‬ ‫מרע – וגם‬ ‫בסור מרע‬ ‫גם בסור‬ ‫ההזדמנות גם‬ ‫לנצל ההזדמנות‬ ‫לנצל‬ ‫ב'ליקוטי הלכות' מביא מוהרנ"ת את ענינו של ההבדל בין‬ ‫בן‪ ,‬גם הציל את לוט‪.‬‬ ‫חולה ביום שלישי למילתו‪ ,‬והקב"ה הוציא חמה מנרתיקה‪,‬‬ ‫ולכאורה הדבר תמוה‪ :‬כלום חסרים מלאכים‬ ‫גם מה שאשה עיניה צרה באורחים )ב"מ פ"ז(‪ ,‬הדגיש‬ ‫'חמץ' ל'מצה'; שכאשר הזדרזו עם ישראל ועמדו לצאת‬ ‫הכתוב‪" :‬וישא את עיניו" שלא הביט על המניעות‪ ,‬לא נתן‬ ‫ממצרים‪ ,‬לברוח ממ"ט שערי הטומאה‪ ,‬בד בבד נאסר‬ ‫שהוצרכו לשלוח מלאך אחד לשליחות כפולה ? אך‬ ‫למטבע הקטנה להסתיר את האור‪ ,‬אלא הגביה את עיניו‬ ‫עליהם החמץ‪ .‬ומהו החמץ? עיסה מחומצת‪ ,‬היינו עיסה‬ ‫מסתבר שזכותו של לוט ‪ -‬לא הייתה גדולה שישלח‬ ‫מעל המניעה‪.‬‬ ‫שהשהו אותה והניחוה זמן מה ללא עסק‪ ,‬ומכאן מתהווה‬ ‫מלאך מיוחד להצילו‪ ,‬נס הצלתו צריך היה להתרחש‬ ‫ואפשר להסמיך זאת לחיזוק לדורות‪ ,‬בדברי הכתוב‬ ‫החמץ‪.‬‬ ‫בדרך אגב‪ ,‬על ידי מלאך שנשלח לשליחות אחרת‪ .‬גם‬ ‫)ישעיה נא(‪" :‬הביטו אל אברהם אביכם‪ "...‬לשון של ראיה‬ ‫והיה רבי לוי יצחק בנדר שח על כך‪ :‬שכאשר האדם יוצא‬ ‫כאן אמר הגאון‪ ,‬חשבתי שיתכן שאין לאב זכויות‬ ‫והסתכלות‪ ,‬ללמוד מאברהם אבינו אותו ראיה והבטה‬ ‫מן הקליפות‪ ,‬הוא יוצא ממצרים‪ ,‬ממקור הטומאה‬ ‫שישלח עבורו מלאך מיוחד להחיש לו רפואה‪ .‬לכך‬ ‫נכונה‪ ,‬מעל ומעבר המניעות‪.‬‬ ‫והזוהמא‪ ,‬אז אסור לו להמתין ולהשתהות‪ ,‬אלא לברוח‬ ‫הורתי לערוך מיד את הברית‪ ,‬וכשיבוא אליהו הנביא‬ ‫מהר מיד‪" ,‬ולא יכלו להתמהמה" – אין שם "היכי תמצי"‬ ‫ל"ברית" יביא עמו גם "רפואה"‪.‬‬ ‫אנשים"" )יח ב(‬ ‫ה אנשים‬ ‫שלושה‬ ‫והנה שלוש‬ ‫א והנה‬‫וירא‬ ‫עיניוו ויר‬ ‫את עיני‬ ‫ם את‬ ‫אברהם‬ ‫"וישא אברה‬ ‫"וישא‬ ‫ע"פ דברי ה'מדרש תנחומא' כשכאב לו מדם המילה אמר‬ ‫של השתהות והתמהמהות‪ ,‬אסור להתעכב ולו לרגע‬ ‫אחד‪ ...‬אלא למהר לצאת משם‪ ,‬וזהו ענינו של איסור‬ ‫לחלוףף‬ ‫להארה לחלו‬ ‫לתת להארה‬ ‫לא לתת‬ ‫לא‬ ‫לו הקב"ה שאחוס על בניך‪ ,‬ואפרע משונאיהם בזכות שני‬ ‫ודברים אלו מקושרים עם הכתוב בתחילת פרשייתנו‬ ‫דמים שנאמר‪" :‬ואעבור אליך ואראך מתבוססת בדמייך‬ ‫החמץ באותו זמן‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬כאשר רוצים להעניק לך מתנה מלמעלה;‬ ‫בפסוק‪" :‬אל נא תעבור מעל עבדך"‪ ,‬שאברהם ביקש‬ ‫ואומר לך בדמייך חיי בדמייך חיי"‪ ,‬שזה רומז על דם פסח‪.‬‬ ‫לנצל ההזדמנות שהשכינה תישאר עמו בקיום המצוה‪,‬‬ ‫ודם המילה‪ .‬ואפ"ל‪ ,‬שזה מרומז בר"ת של פסוק זה‪ :‬ו'ישא‬ ‫התעוררות‪ ,‬דבקות‪ ,‬הושט את שתי ידיך‪ ,‬הזדרז וטול‪,‬‬ ‫ואל תשהה לרגע אחד‪ ,‬שמא תאבד הכל‪...‬‬ ‫וכדברי רש"י‪" :‬והיה אומר לקב"ה להמתין לו עד‬ ‫ע'ינו ו'ירא ו'הנה בגמטריא "שמונים ושמונה" – כמספר‬ ‫שירוץ ויכניס את האורחים"‪.‬‬ ‫"ב' פעמים דם"‪.‬‬ ‫ומדוע ביקש מהקב"ה להמתין לו‪ ,‬ולא שיבוא אחר כך‬ ‫נצבים‬ ‫ם‬ ‫ם נצבי‬‫אנשים‬ ‫ה אנשי‬ ‫שלושה‬ ‫והנה שלוש‬ ‫א והנה‬‫וירא‬ ‫עיניוו ויר‬ ‫ת עיני‬ ‫את‬ ‫אברהם א‬ ‫א אברהם‬ ‫וישא‬ ‫"ויש‬ ‫לנצלל‬ ‫אפשר לנצ‬ ‫ם אפשר‬ ‫הגשמים‬ ‫יום הגשמי‬ ‫ם יום‬ ‫גגם‬ ‫בפעם שנייה? מובא בספר 'דעת תורה' שאם הקב"ה‬ ‫עליוו" )יח ב(‬ ‫עלי‬ ‫ונוכל גם ללמוד מכך‪ ,‬מה שהתחלנו בימי אלו לבקש על‬ ‫הולך מהאדם קשה מאוד להשיגו פעם שנייה‪ ,‬הזוכה‬ ‫בספר 'תולדות יעקב יוסף' כותב שלשה האנשים‬ ‫"גשם"‪ ,‬שגם זמן זה אפשר לנצל להשפעות טובות‪ ,‬כמובא‬ ‫להיות בבחינת‪" :‬עולה בהר ה'" עליו להשתדל מאוד‬ ‫מרמזים על ג' עמודי העולם‪ ,‬תורה ועבודה וגמילות‬ ‫בספרים שזה זמן של עת רצון‪ ,‬ואפשר לנצלו‪ ,‬וכדברי‬ ‫להיות גם בגדר‪" :‬יקום במקום קודשו"‪ ,‬להישאר עם‬ ‫חסדים‪ ,‬שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והנה קודם‬ ‫הכתוב‪) ,‬דברים כח(‪" :‬יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את‬ ‫ההארה‪ .‬ולכן ביקש אברהם אבינו מהקב"ה שימתין‬ ‫שיצחק ויעקב היו בעולם‪ ,‬היה העולם מתקיים רק על‬ ‫השמים לתת מטר ארצך בעתו – ולברך את כל מעשה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫עמוד אחד של גמילות חסדים‪ .‬וזהו "עליו" שכולם‬ ‫ידיך"‪.‬‬ ‫וכך הם גם דבריו של רבי נתן ב'ליקוטי הלכות' על‬ ‫התקיימו על מידת החסד‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכבר מובא בחז"ל )תענית ז ח‪ ,‬ועוד( בגודל "יום‬ ‫פסוק זה‪ ,‬שאברהם ביקש מהשי"ת‪ ,‬ש'לא יעבור ממנו'‪,‬‬ ‫ואפ"ל בדבריו‪" :‬עליו" אותיות החיצוניות גימטריא 'ע"ו'‬ ‫הגשמים" שהוא כיום שנבראו שמים וארץ‪ ,‬כיום תחיית‬ ‫היינו שלא יעבור התגלות הזאת‪ ,‬עד שיישאר אצלו‬ ‫כמספר חסד )עם האותיות והכולל(‪ ,‬ואותיות הפנימיות‬ ‫המתים‪ ,‬וכיום קיבוץ גלויות‪ ,‬ושהפרוטה בכיס מתברכת‪,‬‬ ‫ממנו רשימה טובה‪ ,‬שיוכל להחיות את עצמו תמיד‪.‬‬ ‫גימטריא 'ארבעים' הרומזים על תורה ותפילה‪ ,‬וכמובא‬ ‫והישועה פרה ורבה בו‪ ,‬שכל זה מלמד אותנו שיש לנו‬ ‫וזה "יקח נא מעט מים"‪ ,‬שרומז על המשכת השפע‪,‬‬ ‫בדברי רש"י על ארבעים יום שבקש רחמים‪ ,‬שנאמר‬ ‫לנצל כל דבר טוב לעשות מכך כלים לעבודתנו אנו‪.‬‬ ‫שביקש שלא יעבור ממנו ההתגלות עד שימשיך משם‬ ‫"ואתנפל לפני ה' ארבעם יום"‪ .‬וכן 'ארבעים יום' לקבלת‬ ‫וב'ליקוטי הלכות' )נדה( מחבר זאת לכך שאנו יכולים‬ ‫שפע‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ו'בן ארבעים לבינה'‪ .‬וזהו הנרמז כאן עבודת החסד‬ ‫להתחבר ל"אמונה" בכוח הגשמים‪ ,‬וכדבריו‪ :‬וזה‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬אך בפנימיות גם עבודת שאר האבות–‬ ‫שארז"ל‪ ,‬גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים‪ ,‬וע"כ‬ ‫שעומדים‬ ‫ם שעומדים‬ ‫במקום‬ ‫זאת ‪ -‬במקו‬ ‫לנצלל זאת‬ ‫לנצ‬ ‫תורה ותפילה‪.‬‬ ‫קבעו הזכרת גשמים בתחיית המתים‪ .‬כי גשמים הם‬ ‫וכך כותב רבינו ב'ליקוטי מוהר"ן' )קכ"ד ב'(‪ :‬שכאשר‬ ‫מים"" )יח ד(‬ ‫ט מים‬ ‫מעט‬ ‫א מע‬ ‫ח ננא‬ ‫"יקח‬ ‫"יק‬ ‫בחינת המשכת האמונה‪ ,‬שנמשכת ממימי הדעת שיתגלו‬ ‫יש לאדם הרהורי תשובה‪ ,‬אסור לו להתעלם ממנו‬ ‫לכאורה קשה למה רק 'מעט'? ויעויין ב"אור החיים" שזה‬ ‫לעתיד‪ ,‬שזהו בחינת תחיית המתים‪ ,‬כי אז אחר התחיה‬ ‫ולהניחו לשעה אחרת‪ ,‬אלא עליו לעשות מיד איזו‬ ‫מהטעם ‪ -‬שלא רצה לביישם שטורח עבורם‪ ,‬לכן הביא רק‬ ‫יהיה עיקר התגלות הדעת הקדוש‪ ,‬בחינת‪ :‬ומלאה הארץ‬ ‫עשייה דקדושה בעודו עומד על מקומו‪ .‬כי יתכן שאם‬ ‫מעט‪ .‬ואפ"ל ע"פ המובא בדברי חז"ל 'אין מים אלא תורה'‬ ‫דעה את השם‪.‬‬ ‫ילך ממקומו‪ ,‬עלול הרהור התשובה לחלוף ממנו‪.‬‬ ‫)קידושין מ‪ (:‬ובמסכת עירובין )נה‪ (.‬שלא תמצא תורה לא‬ ‫ננצל כל הזדמנות של התעלות ועת רצון לתפילה ולעבודת‬ ‫ובספר 'דיבורי אמונה' )חלק ד‪ ,‬להרה"ח ר' לוי יצחק‬ ‫בגסי הרוח ולא במי שמגביה דעתו‪ .‬וכמאמרם עה"פ‬ ‫השם‪ ,‬שנזכה להמשיך זאת לעובדא ולמעשה‪ ,‬כבקשת‬ ‫בנדר זצ"ל( כותב על כך‪ :‬במקום שאתה נמצא‪ ,‬באותו‬ ‫וממדבר מתנה – אם משים אדם את עצמו כמדבר הזה‬ ‫אברהם אבינו‪" :‬אל נא תעבור מעל עבדיך"‪ ,‬להישאר עם‬ ‫רגע שהרהור התשובה הגיע אליך‪ ,‬עשה משהו על פיו !‬ ‫שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו‪ .‬וזו "מעט" לשון‪:‬‬ ‫ההארה הגדולה‪ ,‬כי הרי כל הזדמנות טובה – יש להתחבר‬ ‫כאשר מתעורר במוחך רעיון טוב‪ ,‬איזה רצון לקרבת‬ ‫כן אפשר לפרש בענין זה‬ ‫"ענוה"‪.‬‬ ‫אליה‪ ,‬לא ליתן שיעבור ללא שתשאיר את רישומיה‬ ‫אלוקים‪ ,‬שא עיניך השמימה‪ ,‬שאו מרום עיניכם –‬ ‫ע"פ דברי המדרש )מד"ר י"ג ט"ו( שהלומד תורה צריכה‬ ‫ודבר דיבור להשי"ת‪ .‬כי יש אשר המקום גורם‬ ‫לבוללו במעשים טובים וזהו‪ :‬מע"ט ‪ -‬ר"ת‪ :‬מעשים טובים‪.‬‬ ‫והשפעותיה‪.‬‬ ‫שבמקום זה דווקא יופיע עליך רוח טהרה‬ ‫טלפון‪02-5829920 :‬‬ ‫מוסדות ברסלב "אהבת משה" ‪ -‬תלמוד תורה * ישיבה לצעירים * הישיבה הגדולה * כוללי אברכים * חבורות בוגרים‬ ‫ש ְך ּ ְפ ִנִני ֵני ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫שה‬ ‫ֶהֶה ְמ ׁ ֵ‬ ‫ִסי ּפ ּו ִרים ְמ ִא ִירים‬ ‫זי"ע‬ ‫"ע‬ ‫ע‬‫ותלמידיוו זזי"‬ ‫מידדיי‬ ‫תלמי‬ ‫מברסלב ות‬ ‫רסללב‬ ‫ב‬ ‫מברס‬ ‫מוהר"ן מב‬ ‫ר"ן‬ ‫והר"‬ ‫הר‬ ‫רביה"ק מווה‬ ‫יה""קק‬ ‫רביה‬ ‫במשנת רב‬ ‫במשנת‬ ‫שנ‬ ‫במש‬ ‫פרשה במ‬ ‫רשה‬ ‫סיפורי פרש‬ ‫פורי‬ ‫רי‬ ‫סייפ‬ ‫ס‬ ‫עוד אפ"ל‪ ,‬שמעשה אבות סימן לבנים ‪ -‬כמשמעו כשהאבות לומדים עם בניהם‬ ‫"ויגש אברהם" )בראשית יח כ"ג( 'הגשה לתפילה' )רש"י(‬ ‫יש להתחיל לאט‪ ,‬ולאחמ"כ מוסיפים ומרבים כדברי המשנה באבות‪ :‬בן חמש‬ ‫למקרא וכו'‪ .‬ויעויין בפירוש 'תפארת ישראל' על "בן חמש עשרה לתלמוד" ‪-‬‬ ‫השומעים‬ ‫לבב השומעים‬ ‫ת לבב‬ ‫את‬ ‫סו א‬ ‫שהמיס‬ ‫הלבב שהמי‬ ‫בהשתפכות הל‬ ‫תפיללות בהשתפכות‬ ‫תפי‬ ‫שהוא כבר למוד ומוכשר בשכלו להעמיק בדינו‪ .‬וכן נפסק ברמב"ם )ת"ת א‪,‬ו(‬ ‫היה זה החסיד הנלבב והבלתי נשכח רבי שמעון שפירא – שהשקיע כוחות רבים בעבודת התפילה‪.‬‬ ‫שאביו חייב ללמדו תורה מעט מעט פסוקים‪ ,‬עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל‬ ‫תפילתו הייתה לשם דבר ורבים באו לבית הכנסת הגדול של ברסלב במאה שערים בכדי לשמוע‬ ‫לפי בוריו‪ .‬וזה מרומז ב"מעט מים" שיש לצרף את ה"מעט" ל"מים" לקניין‬ ‫את תפילתו ורינתו‪ ,‬השתפכות ליבו ‪ -‬ובייחוד כשניגש להתפלל לפני העמוד כשליח ציבור של‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫הקהל שהתענגו והתעלו טפחיים ויותר מזיו נועם תפילתו‪ ,‬שהמסו כל לב השומעים‪.‬‬ ‫כן אפשר להוסיף בדברי מוהר"ן מברסלב ‪ -‬שאמר למוהרנ"ת בתחילת‬ ‫בביטאון 'אבקשה' שיצא לאחר פטירתו‪ ,‬בחודש מר‪-‬חשון‪ ,‬מתואר לנו במקצת מעבודת השם שלו‬ ‫התקרבותו שמעט זה גם טוב‪ ,‬ורבי נתן התחזק מכך באומרו‪ :‬שאם מעט זה‬ ‫טוב‪ ,‬אז בוודאי הרבה מעט בוודאי זה טוב מאוד‪ ,‬וזהו הקדמה של ה'מעט'‬ ‫בעמוד התפילה‪.‬‬ ‫ל"מים" שע"י המעט זוכים לבסוף לים התורה‪ ,‬למים רבים‪.‬‬ ‫עבודתו את השם יתברך בתפילתו נעשתה באימה וביראה‪ ,‬ברתת ובזיע ‪ -‬לצד שמחה עצומה‬ ‫ונועם וחן מיוחדים‪.‬‬ ‫ל" )יח ב(‬ ‫האהל""‬ ‫ח האהל‬ ‫מפתח‬ ‫ם מפת‬ ‫לקראתם‬ ‫"וירץץ לקראת‬ ‫"ויר‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬למה מדגיש הכתוב שהוא רץ "מפתח האהל"‪ ,‬הרי כבר כתוב‬ ‫בנקודה זו של עבודתו בתפילה‪ ,‬אשר נחשפו אליה חסידי ברסלב הרבים‪ ,‬בעמדו בתפילתו לפני‬ ‫שהוא ישב בפתח האהל‪ .‬ואפ"ל בהקדם ע"פ המובא )מכילתא ועוד(‪ :‬שתרי"ג‬ ‫קונו ויוצרו‪ ,‬מזוויות שונות ורבות‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬היה פורץ בבכי מידי הזכירו את הגאולה‬ ‫מצוות הם כנגד רמ"ח איברי האדם ושס"ה גידים‪ ,‬דהמצוות נותנים כוח לאדם‪,‬‬ ‫המיוחלת – כשהוא לא מצליח לעצור בעד הבכי ששטף אותו יחד עם קהל המתפללים שהתעורר‬ ‫והרי כאן הוא היה חולה‪ ,‬ולא היה לו כוחותיו‪ ,‬לכך הדגיש שהוא רץ "מפתח‬ ‫כולו לתשובה‪.‬‬ ‫האהל"‪ - ,‬שבאהל הוא קיים מצוות‪ ,‬ובזכותו נמשך לו כוח לרוץ‪.‬‬ ‫היה זה כשהגיע לתפילת 'ותחזינה עינינו' בחזרת הש"ץ שבתפילת שמונה עשרה – היה פורץ בבכי‬ ‫עז‪ ,‬ואף שניסה להירגע בכדי לא להכביד על הציבור וכנראה בריחתו מהכבוד והפרסום‪ ,‬היה‬ ‫רת" )י"ח ה'(‬ ‫דברת""‬ ‫ת"‬ ‫כאשרר דברת‬ ‫ה כ אש‬ ‫תעשה‬ ‫"ויאמרו ככןן תעש‬ ‫" וי א מר ו‬ ‫קשה לו להמשיך הלאה בתפילתו – וכך התעכב רגעים ארוכים בתיבות הללו‪ ,‬עד שעבר לקטעים‬ ‫ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )ל"ד( שעיקר השפע הוא לפי הדיבור ולכן‬ ‫אחרים שבתפילה‪.‬‬ ‫במצוות הכנסת אורחים של אברהם אבינו שורש מידת החסד‪ ,‬אמרו לו‬ ‫המלאכים "כן תעשה כאשר דברת כי עיקר זכות העשייה תלויה בדיבור‪.‬‬ ‫דמעות רותחות אלו היו רק מאפיין קטן ממסכת חיים מופלאה של ציפייה לגאולה וגלות ישראל‬ ‫– הדבר עמד בראש מעייניו בכל עת ועונה‪ ,‬ואף שפך דמעות רבות בעת שנשא מדרשתו לרבים‬ ‫ר" )י"ח‪ ,‬ה(‬ ‫מצער""‬ ‫והיא מצער‬ ‫ה והיא‬ ‫שמה‬ ‫לנוס שמ‬ ‫ה לנוס‬ ‫קרובה‬ ‫הזאת קרוב‬ ‫העירר הזאת‬ ‫נא העי‬ ‫"הנה נא‬ ‫"הנה‬ ‫והיה מזכיר בהם צער השכינה‪.‬‬ ‫במסכת שבת )י‪ ,(:‬וגם רש"י מביאו שמצער הכוונה לישוב חדש שעונותיה‬ ‫מועוטין‪ ,‬ולכן רצה אברהם לנוס לשם – להחיות את נפשו‪ ,‬כדברי הפסוק‪.‬‬ ‫תמיד היה אכפת לו מכלל ישראל וממצב הדור – כאברהם אבינו בהתפללו על הדור‪ ...‬גלות‬ ‫אפשר להביא מכאן אסמכתא לדברי ה'רמב"ם' שאם האדם נמצא בסביבה‬ ‫השכינה ומצב קדושת בני ישראל – היו תמיד לנגד עיניו‪ ,‬וכשדיבר מכך היה פורץ בדמעות‬ ‫רעה ומשפיע עליו יש לו לעזוב מקום זה‪.‬‬ ‫ובתפילה לפני השם יתברך‪ ,‬ואף שניסה להפסיק את הבכי אך ללא הצלחה‪...‬‬ ‫ואפשר להוסיף ולומר‪ :‬בדברי המדרש על הפסוק )איוב ח ז( "והיה ראשיתך‬ ‫משנה לשנה היה מרבה יותר בבכי ובתפילה על עם ישראל‪ ,‬אם בתחילה היה מסוגל לעבור חזרת‬ ‫מצער ואחריתך ישגה מאוד" ללמדך‪ ,‬שכל המצטער בתחילתו‪ ,‬נוח לו בסופו‪.‬‬ ‫הש"ץ וקדיש ללא בכי‪ ,‬הרי שבשנים האחרונות הדבר כמעט ול א קרה‪ .‬יחד עם הקהל היה‬ ‫ואין לך שמצטער מתחילתו יותר מאברהם‪ ,‬שהושלך לכבשן‪ ,‬וגלה מבית אביו‪,‬‬ ‫מתעורר בבכי ובתשוקה להשם יתברך – עת עמדו בתפילתו‪.‬‬ ‫ורדפו אחריו ששה עשר מלכים‪ ,‬ונתנסה בעשר נסיונות‪ ,‬וקבר את שרה‪ .‬ולסוף‬ ‫הציפיה לגאולה יחד עם הכאב על החורבן וגלות צעירי ישראל – נגעה בנפשו ממש‪ ,‬ובכל הזדמנות‬ ‫נח‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו‪ .‬וזהו "מצער" מלשן "צער" דאל‬ ‫בה מדובר בתפילה או בקדיש ענין זה של צער השכינה פרץ בבכי חסר מעצורים כפשוטו‪ .‬והיה‬ ‫להיבהל מהקושי של עזיבת מקומו‪ ,‬וללכת למקום תורה‪.‬‬ ‫כל הקהל לחרדת אלוקים‪.‬‬ ‫אברהם"" )יח ו ז(‬ ‫הבקרר ררץץ אברהם‬ ‫ואלל הבק‬ ‫שרה‪ ....‬וא‬ ‫אלל שרה‪..‬‬ ‫הא‬‫אהלה‬ ‫אברהם אהל‬ ‫"וימהרר אברהם‬ ‫"וימה‬ ‫גם בכינוסים גדולים של רבי משתתפים בהם נשא דברים בפני ציבורים גדולים‪ ,‬היה מעורר את‬ ‫אפשר לדייק‪ ,‬שכשהוא בא לשרה לבקש ממנה שתעשי עוגות‪ ,‬כתוב רק‪:‬‬ ‫הקהל ברגש רב ובבכי‪ ,‬כשהציבור כולו מתעורר לתשובה ולמעשים טובים‪.‬‬ ‫"וימהר" אולם בבקר כתוב "ואל הבקר רץ אברהם" שהוא "רץ" שלגבי אשתו ‪-‬‬ ‫למעש ה‪ ,‬כל תפילתו הייתה מחזה נורא‪ .‬הוא היה מתפלל בחן ובנעימות מיוחדים‪ ,‬בקול ובכוח‬ ‫זה צריך להיות במתינות‪ ,‬וכמובא )יבמות סג‪" (,‬מתון נסיב איתתא"‪ ,‬שיש לנהוג‬ ‫במתיקות נפלאה‪.‬‬ ‫במתינות‪ ,‬ולכך כתוב רק "וימהר" ולא "וירץ"‪.‬‬ ‫כשהיה חזן וניגש לעמוד יום יום בתפילתו – כל דקה הייתה מחושבת ומדויקת כשכל דבר מוקצב‬ ‫שרה"" )כ"א‪ ,‬א(‬ ‫ת שרה‬ ‫את‬‫פקד א‬ ‫"וה'' פקד‬ ‫"וה‬ ‫זמן מסוים‪ ,‬אם זה קרבנות‪ ,‬פסוקי דזימרה‪ ,‬ברכות יוצר‪ ,‬שמונה עשרה‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫פקד מלשון פיקדון רמז למצוות חינוך הבנים שהם כפיקדון אצל האדם לשמרם‬ ‫בימות השבוע היה מתפלל כל יום לפני התיבה תפילת וותיקין‪ ,‬אך הדבר לא מנע ממנו לשבת עם‬ ‫ולחנכם בדרך התורה והיראה‪.‬‬ ‫תפילין דרבינו תם וטלית במהלך כל התפילה ב'מניין שני'‪ ,‬כשהוא אף אומר את מזמורי פסוקי‬ ‫וכן אפשר לומר ע"פ דברי חז"ל בקבלת התורה שהבנים הם "ערבים" לאבותיהם‬ ‫דזימרא‪ ,‬ועוד אמירות שאף מי שכבר התפלל יכול לאמרם‪...‬‬ ‫שיקיימו את התורה‪ ,‬וזהו‪ :‬פקד מלשון פיקדון וערבות‪.‬‬ ‫בכל פעם בו הזכיר את שם השם בתפילתו – שמו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬היה רועד בכל גופו‬ ‫לי"" )כא ז(‬ ‫יצחק לי‬ ‫השמע יצחק‬ ‫"כלל השמע‬ ‫"כ‬ ‫פשוטו כמשמעו‪ .‬רבים מעידים כי בעת שקידש על היין בבוקר יום השבת ואמירת שם השם‬ ‫בפירש"י‪ :‬ישמח עלי‪ ,‬ואפשר להדגיש ברישא דקרא "כל השומע" ע"פ המובא‬ ‫לוותה ברעד וברתת – הדבר שינה אצל ם את היחס לברכות הנהנין שפעמים רבות נאמרות‬ ‫בליקוטי מוהר"ן )מז ב( ‪ ...‬דאית שמיעה ששומע ונכנס באזנו‪ ,‬ולא כל שמיעה‬ ‫במהירות ובהבלעה‪...‬‬ ‫נקראת שמיעה‪ .‬וזהו דייקא‪" :‬כל השומע לי" – דהיינו ששם לב לחסד ה' –‬ ‫נקודת שיא הייתה אמירת 'שמע ישראל'‪ ,‬כשבניגון ובמתיקה מיוחדת היה מכריז בקולו הערב‬ ‫והוא שומע שמיעה של הפנמה‪.‬‬ ‫'שמע ישראל'! והורגש בחוש כי הוא ממליך את מלך מלכי המלכים באמירתו‪ ,‬כשאף בתיבת‬ ‫לזקניו'' )כא ז(‬ ‫בן לזקניו‬ ‫ילדתי בן‬ ‫ה ככיי ילדתי‬ ‫שרה‬ ‫ם שר‬ ‫בנים‬ ‫ה ב ני‬ ‫היניקה‬ ‫ם היניק‬ ‫לאברהם‬ ‫מללל לאברה‬ ‫מי מל‬ ‫'ותאמר מי‬ ‫'ותאמר‬ ‫'אחד' הניף את אצבעו לכל ששת רוחות השמים ואחר כיוונו אל ליבו‪ ,‬בהמליכו את הקב"ה על‬ ‫בדברי הרמב"ן לשון שבח הוא‪ ,‬ונלמד מכאן דהשבח הוא גם על פרטי הנס‬ ‫העולם כולו‪ .‬ופעמים רבות אף עשה בידיו תנועות ביטול‪ ,‬כמבטל מחשבות זרות וכל דבר אחר‬ ‫שהוסיפה גם‪" :‬היניקה בנים שרה"‪ ,‬וכמובא על רחל שהיא קראה שם בנה‬ ‫חוץ מה' אחד‪.‬‬ ‫יוסף – להודות על אף הדברים הקטנים‪ .‬שיש להרבות בהודאה גם על‬ ‫עבודה מיוחדת הייתה לו בעמידה בקדיש בעת התפילה – כשאף בימי חוליו האחרונים‪ ,‬כשבקושי‬ ‫הפרטים הקטנים‪ ,‬וכמובא ע"כ‪.‬‬ ‫היה מסוגל להניע את אבריו וכל תנועה ותנועה הייתה כרוכה בייסורי תופת‪ ,‬ניסה בכל כוחו‬ ‫לעמוד על רגליו‪ ,‬ולפעמים עד שנעמד כבר אחזו באמצע הקדיש – אך הוא לא וויתר‪...‬‬ ‫אינו דומה‬ ‫כן היה מקפיד בכל עשייה שעשה ובייחוד לפני תפילתו לומר 'לשם ייחוד' כשידע בעל‪-‬פה את כל‬ ‫הנוסחאות השונים המודפסים בסידורים‪.‬‬ ‫עבודת השם‬ ‫זכה רבי שמעון ותפילתו המתוקות עדיין מהדהדות בלב שומעים‪ ,‬ורבים הם אשר לוקחים חיות‬ ‫בתפילתם הם מתפילתו של רבי שמעון בבחינת – כזה ראה וקדש ‪- - -‬‬ ‫כשהיא‬ ‫הַ לֵּילוֹת הָ אֲ רֻ כִּ ים‬ ‫ללא רעננות‬ ‫וּמוֹריד‬ ‫ִ‬ ‫אוֹמ ִרים גַּם "מַ ִשּׁיב הָ רוּחַ‬ ‫ְיל ִָדים י ְָק ִרים ! ִהנֵּה נִכְ נ ְַסנוּ כְּ בָ ר מַ ָמּשׁ לְתוֹ הַ ח ֶֹרף‪ָ ,‬אנוּ כְּ בָ ר ְ‬ ‫והתחדשות‬ ‫הַ גֶּשֶׁ ם"‪ ,‬וְ גַם "וְ ֵתן טַ ל וּמָ טָ ר לִבְ ָר ָכה"‪ .‬הַ ח ֶֹרף כְּ בָ ר נִ ְמצָ א מַ מָּ שׁ ִא ָתּנוּ‪.‬‬ ‫ימי הַ ח ֶֹרף הַ יּ ִָמים ְקצָ ִרים – ִנ ְהיֶה מֻ ְקדָּ ם חֹשֶׁ ‪ ,‬וְ הַ לֵּילוֹת הֵ ם ְמאוֹד אֲ רֻ כִּ ים‪ .‬וּכְ בָ ר ָא ְמרוּ‬ ‫ִבּ ֵ‬ ‫לעומת‬ ‫תּוֹרה‪ .‬בְּ לֵ ילוֹת ֵאלּוּ שֶׁ ל ְימוֹת הַ ח ֶֹרף ָאנוּ‬ ‫יוֹתר ְללִמּוּד הַ ָ‬ ‫אוֹמ ִרים וְ שָׁ ִרים‪" :‬וּבָ הֶ ם נ ְֶהגֶּה יוֹמָ ם וְ לַ ְילָה"‪.‬‬ ‫חֲ כָמֵ ינוּ שֶׁ לֵּילוֹת ֵאלּוּ צְ ִריכִ ים ְלנַצְּ לָ ם ֵ‬ ‫יוֹתר בִּ ְשׁ ֵלמוּת מָ ה ֶשׁ ָאנוּ ְ‬ ‫יְכוֹלִים לְ ַקיֵּם ֵ‬ ‫אותה עבודה‬ ‫אריץ מֵ ִראשׁוֹנֵי גְּ דוֹלֵ י הַ חֲ ִסידוּת‪ ,‬שֶׁ כִּ נָּה ֶאת לֵילוֹת ַהח ֶֹרף 'לֵילוֹת‬ ‫ָהיָה זֶה הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י פִּ נְחָ ס ִמ ׇק ִ‬ ‫רוּסיָה לֵילוֹת הַ חָ ְרפִּ יִּ ים הֵ ם ְמאוֹד ְמאוֹד אֲ רֻ כִּ ים‪ ,‬וְ ֶאפְ שָׁ ר ְלנַצְּ ָלם אוֹ‬ ‫שֶׁ ל זָהָ ב'‪ ,‬כִּ י עַ ל ֵכּן בִּ פְ ָרט ְבּ ְ‬ ‫כשהיא בחיות‬ ‫בְּ לִמּוּד בִּ ְת ִחלַּ ת הַ ַלּ ְילָה‪ ,‬אוֹ כּ ֵָאלּוּ עוֹבְ דֵ י הַ שֵּׁ ם – אֲ נ ִָשׁים ְמ ֻבגּ ִָרים שֶׁ ְמּנַצְּ לִים לֵילוֹת ָז ָהב ֵאלּוּ‬ ‫עוֹס ִקים ָאז בַּ תּוֹ ָרה וּבִ ְתפִ לָּה‪.‬‬ ‫ימת חֲ צוֹת ַל ְי ָלה וְ ְ‬ ‫ל ְִק ַ‬ ‫ובטרי ּות‬ ‫בּוֹאוּ וְ נַחֲ שֹׁב כַּמָּ ה נ ְֶחמָ ד ָלשֶׁ בֶ ת וְ לִ ְלמֹד בַּ בַּ יִת‪ ,‬אוֹ בְּ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת בַּ ח ֶֹרף – כְּ שֶׁ בַּ חוּץ ַקר וְ ָקפוּא‪,‬‬ ‫יש ַקיט(‬ ‫)מיט ַא ְפ ִר ְׁ‬ ‫ִ‬ ‫תוֹרת הַ שֵּׁ ם‪ ...‬זֶה ַתּעֲנוּג ְמיֻחָ ד‪.‬‬ ‫תּוֹרה ַועֲבוֹדַ ת הַ ֵשּׁם‪ .‬ל ֹא ִנ ְהיֶה בַּ ְט ָלנִים‪.‬‬ ‫יוֹשׁ ִבים ַועֲמֵ לִים בְּ ַ‬ ‫וְ ָאנוּ ִמ ְתחַ ְמּ ִמים ְבּתוֹ הַ בַּ יִ ת‪ ,‬וְ ְ‬ ‫הָ בָ ה גַּם ָאנוּ נְ נַצֵּ ל לֵילוֹת יְ ָק ִרים ֵאלּוּ בְּ ָכל טוּב שֶׁ ל ָ‬ ‫לקבלת העלון‪ | 052-7168275 ys0527168275@gmail.com :‬לשמיעת שיעורי הרב יהודה צבי שפירא ב'קול הלשון'‪ 03-6171111 :‬שלוחה‪*7999126 :‬‬ ‫לעילוי נשמת ר' נחמן ב"ר משה הלוי ז"ל ומרת רחל בת ר' שבתי ע"ה‬