הארת השבת · He'aras Hashabbos — וירא (2026-10-26)

א
רא
וירא
ת וי ר
פרשת
פרש ז
תשפ""ז
תשפ
334
33
גיליוןן 34
34 ג ל ון
ש ּ ָבת
ר ַ
ער
כ ִטייגֶֶגע
ֶעכ
ַא ֶלע ְ
·´¬·¼Ã¬ÅðŬŰ½®°¹°¸´Ã°½´ÄŰ»° לְ נַ ֵּצל ֶאת הַ ִהזְ ַ ּד ּ ְמנ ּו ֹיות
ďƌĞƐůĞǀŵĂŝůΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ
לאחת המשפחות בעיר "ברודי" נולד בן בשעה טובה
שה
ּ ְפנִִני ֵניֵי ּ ַפ ְר ׁ ָ
ממרומים ,ואם תזוז ממנו אפילו פסיעה אחת ,עלול גם
ההרהור תשובה לחלוף .ויש אשר הזמן גורם ,שדוקא זמן ומוצלחת .ל"ברית המילה" התכבד ב"סנדקאות"
מסוים זה עורר את רוחך לטוב ,ואם אך תמתין מעט, הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל .אולם אבי הבן חלה
יסתלק ממך וייעלם ,והיה כלא היה. פתאום במחלה אנושה ,והרופאים אמרו שעוד מעט
על דרך הדברים האמורים ,כותב מוהרנ"ת ,שהבחין כמה קט ישיב נשמתו ליוצרה.
א"" )י"ח ב(וירא
א עיניוו ויר
ת עיניאתאא"וישא
"ויש פעמים אצל רבינו שלפתע נעצר באמצע החדר ,וגילה מנהג היה בברודי ,שבמקרה עצוב כגון זה ,מעכבים את
ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה קל"ג( כששמים תורה נפלאה ודרכים נפלאות בעבודת ה' יתברך ,ולא רצה הברית עד לאחר פטירת האב ,כדי שיוכלו לקרוא
מול ה'עיניים' -מטבע קטנה -זה יכול להסתיר הר גדול – לזוז ממקומו עד שגמר מה שרצה. בשמו לרך הנימול .אולם רבי שלמה ציווה לערוך מיד
כך גם אור ה' והתורה מאירים ,רק צריכים להזיז את כי כאשר מגיעה התעוררות מלמעלה ,הוא מוכרח את הברית .והנה ,קרה הנס ,רק הונח התינוק על ברכי
המטבע שלא יחצוץ. להתבונן מיד ,ולעשות משהו בעבודת השם יתברך ,כגון הסנדק -השתנו פני החולה האנוש לטובה .אט אט
ומביא שם בדבריו את משלו של ה'בעל שם טוב': לדבר שם דיבורים להשי"ת וכדומה .בעודו במקום -שם פקח את עיניו ,ולבסוף גם בירך ברכת" :להכניסו
שהעולם מלא אורות וסודות נפלאים ונוראים ,והיד הגיע לו ההתעוררות ,ובאותו הזמן ,גם לא לצעוד צעד בבריתו של אברהם אבינו".
הקטנה עומדת בפני העיניים ומעכבת מלראות אורות אחד ולא להמתין רגע אחד לפני שחוטף משהו בעבודת כשיצא הגאון מהבית אמר לסובביו :אל נא תחשבו
גדולים .וכן ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה רנ"ד( שהעיניים הם השם. שהראיתי מופת בכך שהתינוק נרפא מחוליו ,לא ולא"
דברים עליונים וגבוהים מאוד והם רואים תמיד דברים ! אלא למדתי זאת מדברי חכמינו בפרשייתנו )רש"י
עליונים גדולים ונוראים. בראשית יח ,ב( :שהמלאך מיכאל שבישר לשרה שתלד
ובכאן ,באחד מניסיונותיו של אברהם אבינו ע"ה ,שהיה טובב
ה טו
בעשה
וגם בעש
מרע – וגם
בסור מרע
גם בסור
ההזדמנות גם
לנצל ההזדמנות
לנצל
ב'ליקוטי הלכות' מביא מוהרנ"ת את ענינו של ההבדל בין בן ,גם הציל את לוט.
חולה ביום שלישי למילתו ,והקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, ולכאורה הדבר תמוה :כלום חסרים מלאכים
גם מה שאשה עיניה צרה באורחים )ב"מ פ"ז( ,הדגיש 'חמץ' ל'מצה'; שכאשר הזדרזו עם ישראל ועמדו לצאת
הכתוב" :וישא את עיניו" שלא הביט על המניעות ,לא נתן ממצרים ,לברוח ממ"ט שערי הטומאה ,בד בבד נאסר שהוצרכו לשלוח מלאך אחד לשליחות כפולה ? אך
למטבע הקטנה להסתיר את האור ,אלא הגביה את עיניו עליהם החמץ .ומהו החמץ? עיסה מחומצת ,היינו עיסה מסתבר שזכותו של לוט -לא הייתה גדולה שישלח
מעל המניעה. שהשהו אותה והניחוה זמן מה ללא עסק ,ומכאן מתהווה מלאך מיוחד להצילו ,נס הצלתו צריך היה להתרחש
ואפשר להסמיך זאת לחיזוק לדורות ,בדברי הכתוב החמץ. בדרך אגב ,על ידי מלאך שנשלח לשליחות אחרת .גם
)ישעיה נא(" :הביטו אל אברהם אביכם "...לשון של ראיה והיה רבי לוי יצחק בנדר שח על כך :שכאשר האדם יוצא כאן אמר הגאון ,חשבתי שיתכן שאין לאב זכויות
והסתכלות ,ללמוד מאברהם אבינו אותו ראיה והבטה מן הקליפות ,הוא יוצא ממצרים ,ממקור הטומאה שישלח עבורו מלאך מיוחד להחיש לו רפואה .לכך
נכונה ,מעל ומעבר המניעות. והזוהמא ,אז אסור לו להמתין ולהשתהות ,אלא לברוח הורתי לערוך מיד את הברית ,וכשיבוא אליהו הנביא
מהר מיד" ,ולא יכלו להתמהמה" – אין שם "היכי תמצי" ל"ברית" יביא עמו גם "רפואה".
אנשים"" )יח ב(
ה אנשים
שלושה
והנה שלוש
א והנהוירא
עיניוו ויר
את עיני
ם את אברהם
"וישא אברה
"וישא
ע"פ דברי ה'מדרש תנחומא' כשכאב לו מדם המילה אמר של השתהות והתמהמהות ,אסור להתעכב ולו לרגע
אחד ...אלא למהר לצאת משם ,וזהו ענינו של איסור לחלוףף
להארה לחלו
לתת להארה
לא לתת
לא
לו הקב"ה שאחוס על בניך ,ואפרע משונאיהם בזכות שני ודברים אלו מקושרים עם הכתוב בתחילת פרשייתנו
דמים שנאמר" :ואעבור אליך ואראך מתבוססת בדמייך החמץ באותו זמן.
כמו כן ,כאשר רוצים להעניק לך מתנה מלמעלה; בפסוק" :אל נא תעבור מעל עבדך" ,שאברהם ביקש
ואומר לך בדמייך חיי בדמייך חיי" ,שזה רומז על דם פסח. לנצל ההזדמנות שהשכינה תישאר עמו בקיום המצוה,
ודם המילה .ואפ"ל ,שזה מרומז בר"ת של פסוק זה :ו'ישא התעוררות ,דבקות ,הושט את שתי ידיך ,הזדרז וטול,
ואל תשהה לרגע אחד ,שמא תאבד הכל... וכדברי רש"י" :והיה אומר לקב"ה להמתין לו עד
ע'ינו ו'ירא ו'הנה בגמטריא "שמונים ושמונה" – כמספר שירוץ ויכניס את האורחים".
"ב' פעמים דם". ומדוע ביקש מהקב"ה להמתין לו ,ולא שיבוא אחר כך
נצבים
ם ם נצביאנשים
ה אנשי
שלושה
והנה שלוש
א והנהוירא
עיניוו ויר
ת עיני
את אברהם א
א אברהם וישא
"ויש
לנצלל
אפשר לנצ
ם אפשר
הגשמים
יום הגשמי
ם יום
גגם בפעם שנייה? מובא בספר 'דעת תורה' שאם הקב"ה
עליוו" )יח ב(
עלי ונוכל גם ללמוד מכך ,מה שהתחלנו בימי אלו לבקש על הולך מהאדם קשה מאוד להשיגו פעם שנייה ,הזוכה
בספר 'תולדות יעקב יוסף' כותב שלשה האנשים "גשם" ,שגם זמן זה אפשר לנצל להשפעות טובות ,כמובא להיות בבחינת" :עולה בהר ה'" עליו להשתדל מאוד
מרמזים על ג' עמודי העולם ,תורה ועבודה וגמילות בספרים שזה זמן של עת רצון ,ואפשר לנצלו ,וכדברי להיות גם בגדר" :יקום במקום קודשו" ,להישאר עם
חסדים ,שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב ,והנה קודם הכתוב) ,דברים כח(" :יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את ההארה .ולכן ביקש אברהם אבינו מהקב"ה שימתין
שיצחק ויעקב היו בעולם ,היה העולם מתקיים רק על השמים לתת מטר ארצך בעתו – ולברך את כל מעשה לו.
עמוד אחד של גמילות חסדים .וזהו "עליו" שכולם ידיך". וכך הם גם דבריו של רבי נתן ב'ליקוטי הלכות' על
התקיימו על מידת החסד .ע"כ. וכבר מובא בחז"ל )תענית ז ח ,ועוד( בגודל "יום פסוק זה ,שאברהם ביקש מהשי"ת ,ש'לא יעבור ממנו',
ואפ"ל בדבריו" :עליו" אותיות החיצוניות גימטריא 'ע"ו' הגשמים" שהוא כיום שנבראו שמים וארץ ,כיום תחיית היינו שלא יעבור התגלות הזאת ,עד שיישאר אצלו
כמספר חסד )עם האותיות והכולל( ,ואותיות הפנימיות המתים ,וכיום קיבוץ גלויות ,ושהפרוטה בכיס מתברכת, ממנו רשימה טובה ,שיוכל להחיות את עצמו תמיד.
גימטריא 'ארבעים' הרומזים על תורה ותפילה ,וכמובא והישועה פרה ורבה בו ,שכל זה מלמד אותנו שיש לנו וזה "יקח נא מעט מים" ,שרומז על המשכת השפע,
בדברי רש"י על ארבעים יום שבקש רחמים ,שנאמר לנצל כל דבר טוב לעשות מכך כלים לעבודתנו אנו. שביקש שלא יעבור ממנו ההתגלות עד שימשיך משם
"ואתנפל לפני ה' ארבעם יום" .וכן 'ארבעים יום' לקבלת וב'ליקוטי הלכות' )נדה( מחבר זאת לכך שאנו יכולים שפע.
התורה .ו'בן ארבעים לבינה' .וזהו הנרמז כאן עבודת החסד להתחבר ל"אמונה" בכוח הגשמים ,וכדבריו :וזה
של אברהם אבינו ,אך בפנימיות גם עבודת שאר האבות– שארז"ל ,גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים ,וע"כ שעומדים
ם שעומדים
במקום
זאת -במקו
לנצלל זאת
לנצ
תורה ותפילה. קבעו הזכרת גשמים בתחיית המתים .כי גשמים הם וכך כותב רבינו ב'ליקוטי מוהר"ן' )קכ"ד ב'( :שכאשר
מים"" )יח ד(
ט מים
מעט
א מע
ח ננא
"יקח
"יק בחינת המשכת האמונה ,שנמשכת ממימי הדעת שיתגלו יש לאדם הרהורי תשובה ,אסור לו להתעלם ממנו
לכאורה קשה למה רק 'מעט'? ויעויין ב"אור החיים" שזה לעתיד ,שזהו בחינת תחיית המתים ,כי אז אחר התחיה ולהניחו לשעה אחרת ,אלא עליו לעשות מיד איזו
מהטעם -שלא רצה לביישם שטורח עבורם ,לכן הביא רק יהיה עיקר התגלות הדעת הקדוש ,בחינת :ומלאה הארץ עשייה דקדושה בעודו עומד על מקומו .כי יתכן שאם
מעט .ואפ"ל ע"פ המובא בדברי חז"ל 'אין מים אלא תורה' דעה את השם. ילך ממקומו ,עלול הרהור התשובה לחלוף ממנו.
)קידושין מ (:ובמסכת עירובין )נה (.שלא תמצא תורה לא ננצל כל הזדמנות של התעלות ועת רצון לתפילה ולעבודת ובספר 'דיבורי אמונה' )חלק ד ,להרה"ח ר' לוי יצחק
בגסי הרוח ולא במי שמגביה דעתו .וכמאמרם עה"פ השם ,שנזכה להמשיך זאת לעובדא ולמעשה ,כבקשת בנדר זצ"ל( כותב על כך :במקום שאתה נמצא ,באותו
וממדבר מתנה – אם משים אדם את עצמו כמדבר הזה אברהם אבינו" :אל נא תעבור מעל עבדיך" ,להישאר עם רגע שהרהור התשובה הגיע אליך ,עשה משהו על פיו !
שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו .וזו "מעט" לשון: ההארה הגדולה ,כי הרי כל הזדמנות טובה – יש להתחבר כאשר מתעורר במוחך רעיון טוב ,איזה רצון לקרבת
כן אפשר לפרש בענין זה "ענוה". אליה ,לא ליתן שיעבור ללא שתשאיר את רישומיה אלוקים ,שא עיניך השמימה ,שאו מרום עיניכם –
ע"פ דברי המדרש )מד"ר י"ג ט"ו( שהלומד תורה צריכה ודבר דיבור להשי"ת .כי יש אשר המקום גורם
לבוללו במעשים טובים וזהו :מע"ט -ר"ת :מעשים טובים. והשפעותיה.
שבמקום זה דווקא יופיע עליך רוח טהרה
טלפון02-5829920 : מוסדות ברסלב "אהבת משה" -תלמוד תורה * ישיבה לצעירים * הישיבה הגדולה * כוללי אברכים * חבורות בוגרים
ש ְך ּ ְפ ִנִני ֵני ּ ַפ ְר ׁ ָ
שה ֶהֶה ְמ ׁ ֵ
ִסי ּפ ּו ִרים ְמ ִא ִירים
זי"ע
"ע
עותלמידיוו זזי"
מידדיי
תלמי
מברסלב ות
רסללב
ב מברס
מוהר"ן מב
ר"ן
והר"
הר
רביה"ק מווה
יה""קק
רביה
במשנת רב
במשנת
שנ
במש
פרשה במ
רשה
סיפורי פרש
פורי
רי סייפ
ס
עוד אפ"ל ,שמעשה אבות סימן לבנים -כמשמעו כשהאבות לומדים עם בניהם "ויגש אברהם" )בראשית יח כ"ג( 'הגשה לתפילה' )רש"י(
יש להתחיל לאט ,ולאחמ"כ מוסיפים ומרבים כדברי המשנה באבות :בן חמש
למקרא וכו' .ויעויין בפירוש 'תפארת ישראל' על "בן חמש עשרה לתלמוד" - השומעים
לבב השומעים
ת לבב
את
סו א
שהמיס
הלבב שהמי
בהשתפכות הל
תפיללות בהשתפכות
תפי
שהוא כבר למוד ומוכשר בשכלו להעמיק בדינו .וכן נפסק ברמב"ם )ת"ת א,ו( היה זה החסיד הנלבב והבלתי נשכח רבי שמעון שפירא – שהשקיע כוחות רבים בעבודת התפילה.
שאביו חייב ללמדו תורה מעט מעט פסוקים ,עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל תפילתו הייתה לשם דבר ורבים באו לבית הכנסת הגדול של ברסלב במאה שערים בכדי לשמוע
לפי בוריו .וזה מרומז ב"מעט מים" שיש לצרף את ה"מעט" ל"מים" לקניין את תפילתו ורינתו ,השתפכות ליבו -ובייחוד כשניגש להתפלל לפני העמוד כשליח ציבור של
תורה. הקהל שהתענגו והתעלו טפחיים ויותר מזיו נועם תפילתו ,שהמסו כל לב השומעים.
כן אפשר להוסיף בדברי מוהר"ן מברסלב -שאמר למוהרנ"ת בתחילת בביטאון 'אבקשה' שיצא לאחר פטירתו ,בחודש מר-חשון ,מתואר לנו במקצת מעבודת השם שלו
התקרבותו שמעט זה גם טוב ,ורבי נתן התחזק מכך באומרו :שאם מעט זה
טוב ,אז בוודאי הרבה מעט בוודאי זה טוב מאוד ,וזהו הקדמה של ה'מעט' בעמוד התפילה.
ל"מים" שע"י המעט זוכים לבסוף לים התורה ,למים רבים. עבודתו את השם יתברך בתפילתו נעשתה באימה וביראה ,ברתת ובזיע -לצד שמחה עצומה
ונועם וחן מיוחדים.
ל" )יח ב(
האהל""
ח האהל
מפתח
ם מפת
לקראתם
"וירץץ לקראת
"ויר
לכאורה קשה ,למה מדגיש הכתוב שהוא רץ "מפתח האהל" ,הרי כבר כתוב בנקודה זו של עבודתו בתפילה ,אשר נחשפו אליה חסידי ברסלב הרבים ,בעמדו בתפילתו לפני
שהוא ישב בפתח האהל .ואפ"ל בהקדם ע"פ המובא )מכילתא ועוד( :שתרי"ג קונו ויוצרו ,מזוויות שונות ורבות .כך לדוגמא ,היה פורץ בבכי מידי הזכירו את הגאולה
מצוות הם כנגד רמ"ח איברי האדם ושס"ה גידים ,דהמצוות נותנים כוח לאדם, המיוחלת – כשהוא לא מצליח לעצור בעד הבכי ששטף אותו יחד עם קהל המתפללים שהתעורר
והרי כאן הוא היה חולה ,ולא היה לו כוחותיו ,לכך הדגיש שהוא רץ "מפתח כולו לתשובה.
האהל" - ,שבאהל הוא קיים מצוות ,ובזכותו נמשך לו כוח לרוץ. היה זה כשהגיע לתפילת 'ותחזינה עינינו' בחזרת הש"ץ שבתפילת שמונה עשרה – היה פורץ בבכי
עז ,ואף שניסה להירגע בכדי לא להכביד על הציבור וכנראה בריחתו מהכבוד והפרסום ,היה
רת" )י"ח ה'(
דברת""
ת"
כאשרר דברת
ה כ אש
תעשה
"ויאמרו ככןן תעש
" וי א מר ו קשה לו להמשיך הלאה בתפילתו – וכך התעכב רגעים ארוכים בתיבות הללו ,עד שעבר לקטעים
ע"פ המובא ב'ליקוטי מוהר"ן' )ל"ד( שעיקר השפע הוא לפי הדיבור ולכן אחרים שבתפילה.
במצוות הכנסת אורחים של אברהם אבינו שורש מידת החסד ,אמרו לו
המלאכים "כן תעשה כאשר דברת כי עיקר זכות העשייה תלויה בדיבור. דמעות רותחות אלו היו רק מאפיין קטן ממסכת חיים מופלאה של ציפייה לגאולה וגלות ישראל
– הדבר עמד בראש מעייניו בכל עת ועונה ,ואף שפך דמעות רבות בעת שנשא מדרשתו לרבים
ר" )י"ח ,ה(
מצער""
והיא מצער
ה והיא
שמה
לנוס שמ
ה לנוס
קרובה
הזאת קרוב
העירר הזאת
נא העי
"הנה נא
"הנה והיה מזכיר בהם צער השכינה.
במסכת שבת )י ,(:וגם רש"י מביאו שמצער הכוונה לישוב חדש שעונותיה
מועוטין ,ולכן רצה אברהם לנוס לשם – להחיות את נפשו ,כדברי הפסוק. תמיד היה אכפת לו מכלל ישראל וממצב הדור – כאברהם אבינו בהתפללו על הדור ...גלות
אפשר להביא מכאן אסמכתא לדברי ה'רמב"ם' שאם האדם נמצא בסביבה השכינה ומצב קדושת בני ישראל – היו תמיד לנגד עיניו ,וכשדיבר מכך היה פורץ בדמעות
רעה ומשפיע עליו יש לו לעזוב מקום זה. ובתפילה לפני השם יתברך ,ואף שניסה להפסיק את הבכי אך ללא הצלחה...
ואפשר להוסיף ולומר :בדברי המדרש על הפסוק )איוב ח ז( "והיה ראשיתך משנה לשנה היה מרבה יותר בבכי ובתפילה על עם ישראל ,אם בתחילה היה מסוגל לעבור חזרת
מצער ואחריתך ישגה מאוד" ללמדך ,שכל המצטער בתחילתו ,נוח לו בסופו. הש"ץ וקדיש ללא בכי ,הרי שבשנים האחרונות הדבר כמעט ול א קרה .יחד עם הקהל היה
ואין לך שמצטער מתחילתו יותר מאברהם ,שהושלך לכבשן ,וגלה מבית אביו, מתעורר בבכי ובתשוקה להשם יתברך – עת עמדו בתפילתו.
ורדפו אחריו ששה עשר מלכים ,ונתנסה בעשר נסיונות ,וקבר את שרה .ולסוף הציפיה לגאולה יחד עם הכאב על החורבן וגלות צעירי ישראל – נגעה בנפשו ממש ,ובכל הזדמנות
נח ,שנאמר :ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו .וזהו "מצער" מלשן "צער" דאל בה מדובר בתפילה או בקדיש ענין זה של צער השכינה פרץ בבכי חסר מעצורים כפשוטו .והיה
להיבהל מהקושי של עזיבת מקומו ,וללכת למקום תורה. כל הקהל לחרדת אלוקים.
אברהם"" )יח ו ז(
הבקרר ררץץ אברהם
ואלל הבק
שרה ....וא
אלל שרה..
האאהלה
אברהם אהל
"וימהרר אברהם
"וימה גם בכינוסים גדולים של רבי משתתפים בהם נשא דברים בפני ציבורים גדולים ,היה מעורר את
אפשר לדייק ,שכשהוא בא לשרה לבקש ממנה שתעשי עוגות ,כתוב רק: הקהל ברגש רב ובבכי ,כשהציבור כולו מתעורר לתשובה ולמעשים טובים.
"וימהר" אולם בבקר כתוב "ואל הבקר רץ אברהם" שהוא "רץ" שלגבי אשתו - למעש ה ,כל תפילתו הייתה מחזה נורא .הוא היה מתפלל בחן ובנעימות מיוחדים ,בקול ובכוח
זה צריך להיות במתינות ,וכמובא )יבמות סג" (,מתון נסיב איתתא" ,שיש לנהוג במתיקות נפלאה.
במתינות ,ולכך כתוב רק "וימהר" ולא "וירץ".
כשהיה חזן וניגש לעמוד יום יום בתפילתו – כל דקה הייתה מחושבת ומדויקת כשכל דבר מוקצב
שרה"" )כ"א ,א(
ת שרה
אתפקד א
"וה'' פקד
"וה זמן מסוים ,אם זה קרבנות ,פסוקי דזימרה ,ברכות יוצר ,שמונה עשרה ,וכדומה.
פקד מלשון פיקדון רמז למצוות חינוך הבנים שהם כפיקדון אצל האדם לשמרם בימות השבוע היה מתפלל כל יום לפני התיבה תפילת וותיקין ,אך הדבר לא מנע ממנו לשבת עם
ולחנכם בדרך התורה והיראה. תפילין דרבינו תם וטלית במהלך כל התפילה ב'מניין שני' ,כשהוא אף אומר את מזמורי פסוקי
וכן אפשר לומר ע"פ דברי חז"ל בקבלת התורה שהבנים הם "ערבים" לאבותיהם דזימרא ,ועוד אמירות שאף מי שכבר התפלל יכול לאמרם...
שיקיימו את התורה ,וזהו :פקד מלשון פיקדון וערבות.
בכל פעם בו הזכיר את שם השם בתפילתו – שמו של מלך מלכי המלכים ,היה רועד בכל גופו
לי"" )כא ז(
יצחק לי
השמע יצחק
"כלל השמע
"כ פשוטו כמשמעו .רבים מעידים כי בעת שקידש על היין בבוקר יום השבת ואמירת שם השם
בפירש"י :ישמח עלי ,ואפשר להדגיש ברישא דקרא "כל השומע" ע"פ המובא לוותה ברעד וברתת – הדבר שינה אצל ם את היחס לברכות הנהנין שפעמים רבות נאמרות
בליקוטי מוהר"ן )מז ב( ...דאית שמיעה ששומע ונכנס באזנו ,ולא כל שמיעה במהירות ובהבלעה...
נקראת שמיעה .וזהו דייקא" :כל השומע לי" – דהיינו ששם לב לחסד ה' – נקודת שיא הייתה אמירת 'שמע ישראל' ,כשבניגון ובמתיקה מיוחדת היה מכריז בקולו הערב
והוא שומע שמיעה של הפנמה. 'שמע ישראל'! והורגש בחוש כי הוא ממליך את מלך מלכי המלכים באמירתו ,כשאף בתיבת
לזקניו'' )כא ז(
בן לזקניו
ילדתי בן
ה ככיי ילדתי
שרה
ם שר
בנים
ה ב ני
היניקה
ם היניק
לאברהם
מללל לאברה
מי מל
'ותאמר מי
'ותאמר 'אחד' הניף את אצבעו לכל ששת רוחות השמים ואחר כיוונו אל ליבו ,בהמליכו את הקב"ה על
בדברי הרמב"ן לשון שבח הוא ,ונלמד מכאן דהשבח הוא גם על פרטי הנס העולם כולו .ופעמים רבות אף עשה בידיו תנועות ביטול ,כמבטל מחשבות זרות וכל דבר אחר
שהוסיפה גם" :היניקה בנים שרה" ,וכמובא על רחל שהיא קראה שם בנה חוץ מה' אחד.
יוסף – להודות על אף הדברים הקטנים .שיש להרבות בהודאה גם על עבודה מיוחדת הייתה לו בעמידה בקדיש בעת התפילה – כשאף בימי חוליו האחרונים ,כשבקושי
הפרטים הקטנים ,וכמובא ע"כ. היה מסוגל להניע את אבריו וכל תנועה ותנועה הייתה כרוכה בייסורי תופת ,ניסה בכל כוחו
לעמוד על רגליו ,ולפעמים עד שנעמד כבר אחזו באמצע הקדיש – אך הוא לא וויתר...
אינו דומה כן היה מקפיד בכל עשייה שעשה ובייחוד לפני תפילתו לומר 'לשם ייחוד' כשידע בעל-פה את כל
הנוסחאות השונים המודפסים בסידורים.
עבודת השם זכה רבי שמעון ותפילתו המתוקות עדיין מהדהדות בלב שומעים ,ורבים הם אשר לוקחים חיות
בתפילתם הם מתפילתו של רבי שמעון בבחינת – כזה ראה וקדש - - -
כשהיא הַ לֵּילוֹת הָ אֲ רֻ כִּ ים
ללא רעננות וּמוֹריד
ִ אוֹמ ִרים גַּם "מַ ִשּׁיב הָ רוּחַ ְיל ִָדים י ְָק ִרים ! ִהנֵּה נִכְ נ ְַסנוּ כְּ בָ ר מַ ָמּשׁ לְתוֹ הַ ח ֶֹרףָ ,אנוּ כְּ בָ ר ְ
והתחדשות הַ גֶּשֶׁ ם" ,וְ גַם "וְ ֵתן טַ ל וּמָ טָ ר לִבְ ָר ָכה" .הַ ח ֶֹרף כְּ בָ ר נִ ְמצָ א מַ מָּ שׁ ִא ָתּנוּ.
ימי הַ ח ֶֹרף הַ יּ ִָמים ְקצָ ִרים – ִנ ְהיֶה מֻ ְקדָּ ם חֹשֶׁ ,וְ הַ לֵּילוֹת הֵ ם ְמאוֹד אֲ רֻ כִּ ים .וּכְ בָ ר ָא ְמרוּ ִבּ ֵ
לעומת תּוֹרה .בְּ לֵ ילוֹת ֵאלּוּ שֶׁ ל ְימוֹת הַ ח ֶֹרף ָאנוּ יוֹתר ְללִמּוּד הַ ָ
אוֹמ ִרים וְ שָׁ ִרים" :וּבָ הֶ ם נ ְֶהגֶּה יוֹמָ ם וְ לַ ְילָה".
חֲ כָמֵ ינוּ שֶׁ לֵּילוֹת ֵאלּוּ צְ ִריכִ ים ְלנַצְּ לָ ם ֵ
יוֹתר בִּ ְשׁ ֵלמוּת מָ ה ֶשׁ ָאנוּ ְ יְכוֹלִים לְ ַקיֵּם ֵ
אותה עבודה אריץ מֵ ִראשׁוֹנֵי גְּ דוֹלֵ י הַ חֲ ִסידוּת ,שֶׁ כִּ נָּה ֶאת לֵילוֹת ַהח ֶֹרף 'לֵילוֹת ָהיָה זֶה הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י פִּ נְחָ ס ִמ ׇק ִ
רוּסיָה לֵילוֹת הַ חָ ְרפִּ יִּ ים הֵ ם ְמאוֹד ְמאוֹד אֲ רֻ כִּ ים ,וְ ֶאפְ שָׁ ר ְלנַצְּ ָלם אוֹ שֶׁ ל זָהָ ב' ,כִּ י עַ ל ֵכּן בִּ פְ ָרט ְבּ ְ
כשהיא בחיות בְּ לִמּוּד בִּ ְת ִחלַּ ת הַ ַלּ ְילָה ,אוֹ כּ ֵָאלּוּ עוֹבְ דֵ י הַ שֵּׁ ם – אֲ נ ִָשׁים ְמ ֻבגּ ִָרים שֶׁ ְמּנַצְּ לִים לֵילוֹת ָז ָהב ֵאלּוּ
עוֹס ִקים ָאז בַּ תּוֹ ָרה וּבִ ְתפִ לָּה. ימת חֲ צוֹת ַל ְי ָלה וְ ְ ל ְִק ַ
ובטרי ּות בּוֹאוּ וְ נַחֲ שֹׁב כַּמָּ ה נ ְֶחמָ ד ָלשֶׁ בֶ ת וְ לִ ְלמֹד בַּ בַּ יִת ,אוֹ בְּ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת בַּ ח ֶֹרף – כְּ שֶׁ בַּ חוּץ ַקר וְ ָקפוּא,
יש ַקיט(
)מיט ַא ְפ ִר ְׁ
ִ תוֹרת הַ שֵּׁ ם ...זֶה ַתּעֲנוּג ְמיֻחָ ד.
תּוֹרה ַועֲבוֹדַ ת הַ ֵשּׁם .ל ֹא ִנ ְהיֶה בַּ ְט ָלנִים.
יוֹשׁ ִבים ַועֲמֵ לִים בְּ ַ וְ ָאנוּ ִמ ְתחַ ְמּ ִמים ְבּתוֹ הַ בַּ יִ ת ,וְ ְ
הָ בָ ה גַּם ָאנוּ נְ נַצֵּ ל לֵילוֹת יְ ָק ִרים ֵאלּוּ בְּ ָכל טוּב שֶׁ ל ָ
לקבלת העלון | 052-7168275 ys0527168275@gmail.com :לשמיעת שיעורי הרב יהודה צבי שפירא ב'קול הלשון' 03-6171111 :שלוחה*7999126 :
לעילוי נשמת ר' נחמן ב"ר משה הלוי ז"ל ומרת רחל בת ר' שבתי ע"ה
