נראה אור · Nireh Ohr — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא תשפ"ז
גליון שנ שנה ז
שביבי או>ר דב>רות קו>דש
פרשתנו מסתיימת בנסיון האחרון של אברהם אבינו
-נסיון העקדה .תמהו גדולי החסידות ,מהו הנסיון התגברות על ההרגל שנעשה כטבע
בעקדה .אברהם אבינו שומע ציווי מפורש מהקב"ה
להעלות את יצחק לעולה ,וכי קיים צד כלשהו שהוא שמתהלך אדם כבהמה ,ובכלל זה שנשאר כל ימי חייו ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך
לא יקיים את הציווי. בתכונותיו והרגליו ואינו מתגבר לשנותם ,שאין זה אלא לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה וגו' (כב ב) .ובמדרש
מבאר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,כי ברש"י מובא מעשה בהמה שמצד טבעה עומדת תמיד בתכונותיה תנחומא (לך ג) מהו 'לך לך' נסיון אחרון כנסיון הראשון .נסיון
שכאשר שמע אברהם מהמלאך 'אל תשלח ידך אל והרגליה. הראשון ב'לך לך מארצך וממולדתך' ,ונסיון האחרון ב'לך לך
הנער' ,אמר לה' יתברך שאינו מבין את דבריו ,אתמול אל ארץ המוריה' .ויש לבאר היאך יתכן שהנסיון לעקוד את
לכן צריך שלא יהא האדם משועבד להרגלים ,אלא תמיד
אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ,וחזרת ואמרת קח בנו יחידו שנולד לו למאה שנה שוה לנסיון ההליכה מארצו.
נא את בנך ,עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל יוסיף בעבודתו וישנה מעשיו בכל עניני העבודה ,כאשר היה
הנער. תמיד דרך החסידים ,שכל ימי חייהם ראו שעולים ומתעלים
הליכה אחר ההרגל -טוב ומוטב
תמיהה גדולה כל כך לכאורה אמור אברהם אבינו מדרגה לדרגה .כי יש שעומדים בתכונותיהם והרגליהם
לשאול מיד כאשר הוא מצווה קח נא את בנך ,מדוע מימות הנעורים עד זקנה ושיבה ,ומלבד מה שזקנם מלבין הנה האדם מטבעו נמשך אחר המעשים שמורגל בהם,
הוא שואל זאת רק כאשר אומר לו המלאך אל תשלח לא ניכר בהם בזקנותם שום שינוי מימי נערותם .וטענתם וכמאמר (ראה רבינו בחיי ריש פרשת פינחס) הרגל נעשה טבע שני ,ולזה
ידך אל הנער. בפיהם שאין ביכולתם לשנות מה שכבר מורגלים בו .אמנם נצטווינו במצות חינוך' ,חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין
אלא שכל זמן שהוא מצווה להעלות את בנו יחידו לא כן היה דרך חסידים עובדי ה' ,שתמיד התחדשו והשתנו לא יסור ממנה' (משלי כב ו) ,שעל ידי שמרגילים אותו למעשים
לעולה ,הוא מבטל דעתו ורצונו לגמרי לרצון קונו ,עד הן בהילוך המחשבה והן בחלק העבודה בפועל. טובים ולילך בדרך ישרה ,עומד בהרגליו הטובים כל ימי חייו.
שאין כלל מקום בדעתו להרהר על הציווי .רק כאשר דרך משל ,כאשר מרגילים את הילד מקטנותו לברך ולהודות
הוא כבר לא מצווה על כך ,הוא מתפנה להבין את כן הוא אף לגבי המקום שנמצא האדם ,כי בכל מקום לה' יתברך ,קודם שמכניס מאכל לפיו ,נעשה לו כטבע לא
הציווי .ביטול זה הוא עיקר שבחו של אברהם מצוינים אנשי המקום בתכונותיהם ,והמקום גורם לכל מיני להכניס לפיו מאכל בלא ברכה ,ובעומדו על דעתו מתבונן
בעמידתו בנסיון העקידה. הרגלים שנטבעים בנפש .ובאם הולך האדם ממקומו ,קשה במעשיו ומוסיף חיות ופנימיות במעשה הברכה שכבר
בדומה לכך שמעתי מאבי מורי זצ"ל שהגר"ח עליו לשנות מה שכבר רגיל בו .כנראה הרבה פעמים באנשים מורגל בו.
מבריסק שאל פעם אדם מדוע לא שאל אברהם אבינו שעקרו דירתם למקום אחר ,שאף אחר זמן רב עדיין ניכרים
את הסתירה מיד כאשר הצטווה על העקידה. עליהם ההרגלים והתכונות של המקום שיצאו משם. אמנם ,אף שטוב שנמשך אדם אחר ההרגל ,והוא יסוד
ענה אותו אדם שקודם העקידה התיירא אברהם מצות חינוך הבנים ,מאידך גיסא יש בה רעה גדולה ,שכיון
אבינו מפניות -שמא הוא שואל מתוך שאינו רוצה לך לך מארצך -הוראה תמידית שאינו זז מהרגליו ,אינו מתקדם ומתעלה בעבודתו .כגון
לשחוט את יצחק. בעבודת התפילה ,שמתוך שמצד תכונות נפשו קשה עליו
זהו מה שנתנסה אברהם במצות 'לך לך מארצך וממולדתך לכוון ליבו בכל התפילה ,מתרגל להתפלל בלא כוונה .וכן
נענה הגר"ח :טוסט אן פאר אברהם אבינו דיין
קאפטן -הנך מלביש לאברהם אבינו את הקפוטה ומבית אביך' ,שילך ממקומו וינתק עצמו מאשר מורגל עד בלימוד התורה ,פעמים שמתרגל שלא להתרכז בלימוד יותר
שלך ,הנך מסביר אותו לפי ההשגות שלך. עתה מכח המקום .ואין מצות 'לך לך' הוראה פרטית באותו מזמן מה .וכן פעמים מורגל במידות שאינם טובות ,במידת
אלא ביאר הגר"ח שלאברהם אבינו אין שום ענין זמן לילך מארצו ,כי אם הוראה כללית לכל ימי חייו ,שלא הכעס וכדומה .ובכל ענינים אלו שכבר נתרגל בהם מחמת
להבין את ציווי הבורא מכיון שהדבר קשור אליו, יעמוד במה שמורגל בו ,אלא תמיד ישנה הנהגתו ויוסיף תכונות נפשו ,קשה עליו לחדש מעשיו ולשנות תכונותיו
שאלתו נובעת מתוך רצון טהור להבין נכון את דבר בעבודתו ,אף שמצד טבעו נוטה להמשיך כדרך שנהג עד והרגליו.
ה' ,כפי שחז"ל מבקשים להבין נכון את פסוקי התורה. עתה מכח ההרגל ומכח תכונות נפשו.
אמנם ,האמת שהתנהגות זו אינה ראויה לבני אדם ,אלא
והרי מידה היא בתורה ,שני כתובים המכחישים זה
זהו שנאמר לו שילך 'אל הארץ אשר אראך' ולא נאמר לו לבעלי חיים .כי הבעל חי אין יכול לשנות תכונותיו ומה
את זה יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם .לפני
העקידה היו רק שני כתובים ,כי ביצחק יקרא לך זרע אנה ילך ,כי כוונת הציווי שאם עד עתה נמשך אחר ענין שמורגל בו מצד טבעו ,כדרך שאין בעל חי טורף יכול לשנות
והעלהו שם לעולה .ובאם אין כתוב שלישי ,עדיין אין מסוים לפי טבעו והרגליו ,מעתה ימסור טבעו לה' יתברך, טבעו שלא לטרוף ,אין הארי יכול להפוך עצמו לכבש ולא
דרך לדרוש את סתירת הכתובים. ובכל עת יעשה רצונו יתברך כפי הנדרש ממנו בעת הזאת, הנמר לגדי .אמנם בביאת המשיח תהא כל הבריאה בשלמות
רק לאחר שנוסף כתוב שלישי ,אל תשלח ידך אל בלא שום שיעבוד לכל הרגל ותכונה שבנפשו. 'וגר זאב עם כבש' (ישעיה יא ו) ,אבל לעת עתה כל בעל חי נשאר
הנער ,שואל אברהם אבינו את הקב"ה כיצד לדרוש בתכונותיו ובהרגליו.
כדרך הכתוב (שיר השירים א ד) 'משכני אחריך נרוצה' ,כאשר
את הכתובים כדי להבין נכון את דבר ה'.
הבהמה נמשכת אחר הבעלים כן יהא נמשך אחר הבורא
בכל יום קוראים אנו פרשת העקידה כדי להזכיר לא להיות כבהמה שמשועבדת להרגלים
יתברך בכל ענין ,בלא שיעבוד להרגליו ותכונותיו .ואמנם,
לעצמנו שבעת נדרש מאיתנו לקיים רצון ה' ,כל
לא יהא נדמה לבהמה במה שאין ביכולתה לשנות מה ידוע מאמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע ריבונו של עולם ,מוחלני
החשבונות -חשובים ככל שיהיו ,בטלים ומבוטלים.
שמורגלת בו ,רק במה שיהא בטל לגמרי לה' יתברך ,כלשון לך על העולם הזה ועל העולם הבא ,העיקר שבני ישראל לא
ואנחנו עמך וצאנך וחפצים לעשות רצונך.
חז"ל (ויקרא רבה כז א) נמשכים אחריך כבהמה. יתהלכו כבהמות בהאי עלמא .בכמה אופנים יש לפרש מהו
א
גדול יותר שאין יכולים לעמוד בו אלא על ידי עסק קשה ביותר ,ומאידך גיסא מצוות 'לך לך מארצך' הוא נסיון בזה יבוארו דברי המדרש שנסיון 'לך לך מארצך' ונסיון 'לך
התורה. תמידי. לך אל ארץ המוריה' שווים ,כי אף שבעקדה נתנסה אברהם
ומסקנת המדרש מן מה דכתיב 'ולך לך אל ארץ המוריה', אבינו במסירת תשוקת לבו הגדולה ביותר לה' יתברך,
להיות שולט ולא נשלט בהעלאת בנו יחידו לעולה ,סוף סוף אין הקושי וההתגברות
הוי שניה חביבה מן הראשונה .והביאור בדרך רמז ,כדאיתא
תכלית הדברים ,שצריך האדם להיות שולט ולא נשלט, בהמשך דברי המדרש ,שנקרא הר המוריה שהוא מקום אלא פעם אחת .אבל 'לך לך מארצך' הוא נסיון תמידי שלא
שיסדר לעצמו סדר היום ויחליט כיצד לומד ,כיצד מתפלל שהוראה יוצאה לעולם .היינו ,שבמקום העקדה נבנה בית יהא נכנע לתכונותיו והרגליו.
וכו' מתוך דעת מה ה' אלקיו דורש מעמו ,ולא יהא נשלט המקדש ,שבו לשכת הגזית ,וממנו הורו הסנהדרין תורה
לעשות מה שמורגל בו מחמת שכן התנהג עד עתה. לישראל .והכוונה ,כי יכול האדם לתמוה ,היאך יוכל להתגבר
עמידה בנסיון בכח התורה
על טבעו ולבטל רצונו מפני רצון קונו ,הלא כבד ממנו הדבר.
יעזור ה' יתברך ,שיכנעו כל שונאי ישראל ,בטל רצונך מפני אמנם ,אף כי באמת עבודה קשה היא ,על ידי עסק התורה והנה במדרש רבה (לט ט) איתא ,אמר רבי לוי בר חיתא שתי
רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ,שנזכה לכל נכנע טבע הגוף ויכול לשעבד עצמו לעבודת הבורא. פעמים כתיב 'לך לך' ואין אנו יודעים איזה חביבה ,אם
השפעות טובות בגשמיות וברוחניות ,ולביאת משיח צדקנו
ועל זה אמרו ,שכיון שבנסיון העקדה נאמר 'ולך לך אל הראשונה אם השניה .ואפשר שכונת המדרש שנסתפק איזה
במהרה בימינו.
וירא תשפ"ד ,רעוא דרעוין ארץ המוריה' ,שמורה על כח התורה ,אות הוא שהוא נסיון נסיון גדול יותר ,וכפי שנתבאר שמחד גיסא מעשה העקדה
ישכון חצריך וגו' ,ברישא 'חצריך' ,לבתר 'ביתך' ,ולבתר
'היכלך' ,דא פנימאה מן דא .הרי שהכתוב 'אשתחוה אל היכל' ליקוטי אמרים שנאמרו בקידושא רבא שב"ק פרשת וירא תשפ"ו
מורה על המכיר פנימיות הבריאה ,בחינת היכל ,ומשתחוה שבת התאחדות לבוגרי ישיבה"ק 'מאור התורה' בעיר מודיעין עילית
ומבטל עצמו לה' יתברך המחיה הכל ,וכיון שמפשיט הלבוש
השחיטה ,כי אין שמחה אלא בבשר שלמים ,אבל אי בן נח קרבן שלמים נוהג רק בבני ישראל
הגשמי ומקשר עצמו לחיות הפנימית ,ממילא אין עין הרע
הוא הוי חילול יום טוב כי אין שלמים לבן נח ,ואמנם בבית
שולטת בראייתו. ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם וגו'
המקדש אי אפשר לעשות כן ,דהוי חולין בעזרה ,אבל בבמה
(בראשית כב א) .וברש"י יש מרבותינו אומרים ,אחר דבריו של
זכירת המציאות האמיתית בשעת נפילה אין איסור בזה.
שטן שהיה מקטרג ואומר ,מכל סעודה שעשה אברהם לא
בפרשיות אלו נכתבו בתורה עשרה נסיונות שנתנסה אמנם שם הקשה אף מיום טוב שחל אחר השבת ,ועל זה הקריב לפניך פר אחד או איל אחד .אמר לו ,כלום עשה אלא
אברהם אבינו ועמד בכולם (אבות ה ג) ,ועל ידי שעמד אברהם יש ליישב שבמוצ"ש עשו מלאכה לצורך אוכל נפש שאסורה בשביל בנו ,אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני ,לא היה
אבינו בנסיונות שבאו עליו ,נשפע כח לזרעו אחריו בכל בשבת ,וצ"ע. מעכב.
הדורות לעמוד בנסיונות שבאים עליהם .אמנם פעמים
הדרך לבטל עין הרע בכלי חמדה מקשה ,כי בתשובתו של הקב"ה לכאורה עדיין
שהיצר מתגבר ואין האדם עומד בנסיון ,ואזי מפתהו יצרו
לא מתורץ אמאי בכל הסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את
שנפילתו היא סימן שבאמת הוא שפל ואינו שייך לדרגה במדרש (דברים רבה א יא) על הפסוק (דברים א י) 'ה' אלקיכם הרבה
בנו לא הקריב קרבן לה' יתברך.
נעלית יותר .אמנם אם זוכה לחיבור פנימי לה' יתברך אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב' ,הדא הוא דכתיב
ולעבודתו ,אזי אף אם נופל פעם ממדרגתו ,עדיין מרגיש (תהלים ה ח) 'אשתחוה אל היכל קדשך' .ביאר הגה"ק הר"ש ומבאר כי הנה בן נח יכול להקריב קרבנות ,אמנם אין יכול
שמצבו האמיתי נעלה יותר ,ומהרה שב למקומו הראשון. מאוסטרופולי ,כי יש שם אה"ה שמסוגל לבטל עין הרע, להקריב אלא עולות ,אבל שלמים אין מקריבים אלא ישראל
והוא ראשי תיבות 'אשתחוה אל היכל' .ולכן בעת שבא משה (זבחים קטז .).וכתבו המפרשים הטעם שבקרבן שלמים יש בו
כפי שבהיותי פעם בצרפת בעיר פריז ,בעת שנסעתי
רבינו לברך את ישראל 'ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם' וגו', אכילה לכהנים ולבעלים ,ואכילה של קדושה אין שייך אלא
לתפילה בבוקר ,עברתי ליד כיכר שמעליו עובר גשר ,והרבה
פתח ואמר 'ה' אלקיכם הרבה אתכם' ,שהוא ראשי תיבות בישראל ,לכן בן נח אין מקריב אלא עולות שעולים כליל
כושים חסרי בית שוכבים על הכיכר תחת הגשר .באותו יום
אה"ה ,השם המסוגל לבטל עין הרע. לגבוה.
ירד גשם חזק ,והכושים שכבו שם רטובים עם שמיכות
רטובות. בדברים אלו ביאר הגה"ק מהר"ש מבעלזא הכתוב בפרשתן זהו שאמר הקב"ה לשטן שלא עשה אברהם את הסעודה
לפתע עבר שם אדם שנראה חשוב עורך דין וכדומה (יח יג) 'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור האף אלא בשביל בנו ,ואילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה
כשהוא רכוב על קורקינט .בהגיעו סמוך לכיכר ,החליק אמנם אלד' וגו' ,כי שני אופנים יש לבטל עין הרע ,האחד על מעכב .אם כן ודאי אף כל הסעודה שעשה לא היה מתוך
הקורקינט בגשם והוא נפל ממנו והשתטח על הארץ ,בסמוך ידי שמבטל הדבר שבוודאי לא יתקיים ,והשני על ידי שם אהבה לבנו ,אלא מתוך שמחתו בקידוש שמו יתברך שנעשה
לכושים ששכבו שם .לאחר כרגע הוא נעמד ,ניער את עצמו אה"ה .וזהו 'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה' -כדי בלידתו ,ואם כן כל אכילתו היא אכילת גבוה כקרבן לה'
והמשיך בנסיעתו. שעל ידי הצחוק לא תשלוט עין הרע בברכת המלאך' ,לאמור יתברך.
האף אמנם אלד' -היה לה לומר 'האף אמנם אלד' ,ראשי
הרהרתי לעצמי ,הלא ידוע מהספה"ק כי מכל דבר שאדם בדברים אלו יש לבאר במה שנתקשו המפרשים (ראה פרשת
תיבות אה"ה ,ובכח זה לבטל העין הרע.
רואה עליו לקחת לקח לעבודת השי"ת ,מה ראיתי כאן .אם דרכים דרוש א) היאך שמרו האבות הקדושים השבת באם היה
היה ילד רואה את אותו אדם שוכב ליד הכושים ,היה חושב יש לבאר מה שיוצא שם זה מראשי תיבות הכתוב להם דין בן נח ,שהרי בן נח ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח,):
שהוא בדיוק כמותם -שפלי אנשים שאין להם אפילו קורת 'אשתחוה אל היכל קדשך' ,דאיתא בספרים הקדושים (ראה וידוע תירוצו של הפנים יפות (פרשת נח עה"פ יום ולילה) שעשו
גג לראשם .אמנם האמת שהוא בא מבית מפואר והולך תפארת שלמה לשבת הגדול) ענין עין הרע ,שעל ידי שמביט בדבר מלאכה בערב שבת ובמוצ"ש ,וכיון שאצל בן נח הלילה הולך
למשרד מפואר ,וגם אם לרגע הוא שוכב לידם ,אין לו שום בעיני בשר ואין רואה אלא מציאות הגשמית ,מפריד הדבר אחר היום ,עובר בשמירת שבת רק אם שבת יום ולילה
שייכות אליהם. ממציאותו יתברך ,ובזה שולט בו רע ח"ו .אבל ראיית צדיק שאחריו.
מביאה ברכה ,כי רואה בעיני שכלו פנימיות הדבר שהוא
כדרך זו צריך האדם להיות מחובר בפנימיותו לה' יתברך אמנם בחתם סופר (הקדמה לדרשות) הקשה על זה ,מה יעשו
חיותו יתברך ,ומקשרו לה' יתברך מקור הברכה.
ולעבודתו ,עד שגם אם נופל ולרגע אינו במצבו המרומם, באם חל יום טוב ערב שבת .לפי הנ"ל יש ליישב ששחטו
אינו מתפתה לחשוב שהוא באמת שפל ,אלא נשאר מחובר זהו ענין הכתוב 'אשתחוה אל היכל קדשך' ,דאיתא בזוהר שלמי שמחה בעת שכבר היה להם בשר לאכול ,ונמצא
למצבו הנעלה האמיתי. הקדוש (פרשת לך צד ).על הפסוק (תהלים סה ה) 'אשרי תבחר ותקרב שאינו לצורך אוכל נפש .והנה אם דין ישראל יש להם מותרת
ב
