gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נראה אור · Nireh Ohr — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נראה אור · Nireh Ohr

שבוע: וירא (2026-10-26)

נראה אור · Nireh Ohr — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫גליון שנ שנה ז‬ ‫שביבי או>ר‬ ‫דב>רות קו>דש‬ ‫פרשתנו מסתיימת בנסיון האחרון של אברהם אבינו‬ ‫‪ -‬נסיון העקדה‪ .‬תמהו גדולי החסידות‪ ,‬מהו הנסיון‬ ‫התגברות על ההרגל שנעשה כטבע‬ ‫בעקדה‪ .‬אברהם אבינו שומע ציווי מפורש מהקב"ה‬ ‫להעלות את יצחק לעולה‪ ,‬וכי קיים צד כלשהו שהוא‬ ‫שמתהלך אדם כבהמה‪ ,‬ובכלל זה שנשאר כל ימי חייו‬ ‫ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך‬ ‫לא יקיים את הציווי‪.‬‬ ‫בתכונותיו והרגליו ואינו מתגבר לשנותם‪ ,‬שאין זה אלא‬ ‫לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה וגו' (כב ב)‪ .‬ובמדרש‬ ‫מבאר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬כי ברש"י מובא‬ ‫מעשה בהמה שמצד טבעה עומדת תמיד בתכונותיה‬ ‫תנחומא (לך ג) מהו 'לך לך' נסיון אחרון כנסיון הראשון‪ .‬נסיון‬ ‫שכאשר שמע אברהם מהמלאך 'אל תשלח ידך אל‬ ‫והרגליה‪.‬‬ ‫הראשון ב'לך לך מארצך וממולדתך'‪ ,‬ונסיון האחרון ב'לך לך‬ ‫הנער'‪ ,‬אמר לה' יתברך שאינו מבין את דבריו‪ ,‬אתמול‬ ‫אל ארץ המוריה'‪ .‬ויש לבאר היאך יתכן שהנסיון לעקוד את‬ ‫לכן צריך שלא יהא האדם משועבד להרגלים‪ ,‬אלא תמיד‬ ‫אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬וחזרת ואמרת קח‬ ‫בנו יחידו שנולד לו למאה שנה שוה לנסיון ההליכה מארצו‪.‬‬ ‫נא את בנך‪ ,‬עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל‬ ‫יוסיף בעבודתו וישנה מעשיו בכל עניני העבודה‪ ,‬כאשר היה‬ ‫הנער‪.‬‬ ‫תמיד דרך החסידים‪ ,‬שכל ימי חייהם ראו שעולים ומתעלים‬ ‫הליכה אחר ההרגל ‪ -‬טוב ומוטב‬ ‫תמיהה גדולה כל כך לכאורה אמור אברהם אבינו‬ ‫מדרגה לדרגה‪ .‬כי יש שעומדים בתכונותיהם והרגליהם‬ ‫לשאול מיד כאשר הוא מצווה קח נא את בנך‪ ,‬מדוע‬ ‫מימות הנעורים עד זקנה ושיבה‪ ,‬ומלבד מה שזקנם מלבין‬ ‫הנה האדם מטבעו נמשך אחר המעשים שמורגל בהם‪,‬‬ ‫הוא שואל זאת רק כאשר אומר לו המלאך אל תשלח‬ ‫לא ניכר בהם בזקנותם שום שינוי מימי נערותם‪ .‬וטענתם‬ ‫וכמאמר (ראה רבינו בחיי ריש פרשת פינחס) הרגל נעשה טבע שני‪ ,‬ולזה‬ ‫ידך אל הנער‪.‬‬ ‫בפיהם שאין ביכולתם לשנות מה שכבר מורגלים בו‪ .‬אמנם‬ ‫נצטווינו במצות חינוך‪' ,‬חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין‬ ‫אלא שכל זמן שהוא מצווה להעלות את בנו יחידו‬ ‫לא כן היה דרך חסידים עובדי ה'‪ ,‬שתמיד התחדשו והשתנו‬ ‫לא יסור ממנה' (משלי כב ו)‪ ,‬שעל ידי שמרגילים אותו למעשים‬ ‫לעולה‪ ,‬הוא מבטל דעתו ורצונו לגמרי לרצון קונו‪ ,‬עד‬ ‫הן בהילוך המחשבה והן בחלק העבודה בפועל‪.‬‬ ‫טובים ולילך בדרך ישרה‪ ,‬עומד בהרגליו הטובים כל ימי חייו‪.‬‬ ‫שאין כלל מקום בדעתו להרהר על הציווי‪ .‬רק כאשר‬ ‫דרך משל‪ ,‬כאשר מרגילים את הילד מקטנותו לברך ולהודות‬ ‫הוא כבר לא מצווה על כך‪ ,‬הוא מתפנה להבין את‬ ‫כן הוא אף לגבי המקום שנמצא האדם‪ ,‬כי בכל מקום‬ ‫לה' יתברך‪ ,‬קודם שמכניס מאכל לפיו‪ ,‬נעשה לו כטבע לא‬ ‫הציווי‪ .‬ביטול זה הוא עיקר שבחו של אברהם‬ ‫מצוינים אנשי המקום בתכונותיהם‪ ,‬והמקום גורם לכל מיני‬ ‫להכניס לפיו מאכל בלא ברכה‪ ,‬ובעומדו על דעתו מתבונן‬ ‫בעמידתו בנסיון העקידה‪.‬‬ ‫הרגלים שנטבעים בנפש‪ .‬ובאם הולך האדם ממקומו‪ ,‬קשה‬ ‫במעשיו ומוסיף חיות ופנימיות במעשה הברכה שכבר‬ ‫בדומה לכך שמעתי מאבי מורי זצ"ל שהגר"ח‬ ‫עליו לשנות מה שכבר רגיל בו‪ .‬כנראה הרבה פעמים באנשים‬ ‫מורגל בו‪.‬‬ ‫מבריסק שאל פעם אדם מדוע לא שאל אברהם אבינו‬ ‫שעקרו דירתם למקום אחר‪ ,‬שאף אחר זמן רב עדיין ניכרים‬ ‫את הסתירה מיד כאשר הצטווה על העקידה‪.‬‬ ‫עליהם ההרגלים והתכונות של המקום שיצאו משם‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אף שטוב שנמשך אדם אחר ההרגל‪ ,‬והוא יסוד‬ ‫ענה אותו אדם שקודם העקידה התיירא אברהם‬ ‫מצות חינוך הבנים‪ ,‬מאידך גיסא יש בה רעה גדולה‪ ,‬שכיון‬ ‫אבינו מפניות ‪ -‬שמא הוא שואל מתוך שאינו רוצה‬ ‫לך לך מארצך ‪ -‬הוראה תמידית‬ ‫שאינו זז מהרגליו‪ ,‬אינו מתקדם ומתעלה בעבודתו‪ .‬כגון‬ ‫לשחוט את יצחק‪.‬‬ ‫בעבודת התפילה‪ ,‬שמתוך שמצד תכונות נפשו קשה עליו‬ ‫זהו מה שנתנסה אברהם במצות 'לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫לכוון ליבו בכל התפילה‪ ,‬מתרגל להתפלל בלא כוונה‪ .‬וכן‬ ‫נענה הגר"ח‪ :‬טוסט אן פאר אברהם אבינו דיין‬ ‫קאפטן ‪ -‬הנך מלביש לאברהם אבינו את הקפוטה‬ ‫ומבית אביך'‪ ,‬שילך ממקומו וינתק עצמו מאשר מורגל עד‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬פעמים שמתרגל שלא להתרכז בלימוד יותר‬ ‫שלך‪ ,‬הנך מסביר אותו לפי ההשגות שלך‪.‬‬ ‫עתה מכח המקום‪ .‬ואין מצות 'לך לך' הוראה פרטית באותו‬ ‫מזמן מה‪ .‬וכן פעמים מורגל במידות שאינם טובות‪ ,‬במידת‬ ‫אלא ביאר הגר"ח שלאברהם אבינו אין שום ענין‬ ‫זמן לילך מארצו‪ ,‬כי אם הוראה כללית לכל ימי חייו‪ ,‬שלא‬ ‫הכעס וכדומה‪ .‬ובכל ענינים אלו שכבר נתרגל בהם מחמת‬ ‫להבין את ציווי הבורא מכיון שהדבר קשור אליו‪,‬‬ ‫יעמוד במה שמורגל בו‪ ,‬אלא תמיד ישנה הנהגתו ויוסיף‬ ‫תכונות נפשו‪ ,‬קשה עליו לחדש מעשיו ולשנות תכונותיו‬ ‫שאלתו נובעת מתוך רצון טהור להבין נכון את דבר‬ ‫בעבודתו‪ ,‬אף שמצד טבעו נוטה להמשיך כדרך שנהג עד‬ ‫והרגליו‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬כפי שחז"ל מבקשים להבין נכון את פסוקי התורה‪.‬‬ ‫עתה מכח ההרגל ומכח תכונות נפשו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬האמת שהתנהגות זו אינה ראויה לבני אדם‪ ,‬אלא‬ ‫והרי מידה היא בתורה‪ ,‬שני כתובים המכחישים זה‬ ‫זהו שנאמר לו שילך 'אל הארץ אשר אראך' ולא נאמר לו‬ ‫לבעלי חיים‪ .‬כי הבעל חי אין יכול לשנות תכונותיו ומה‬ ‫את זה יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם‪ .‬לפני‬ ‫העקידה היו רק שני כתובים‪ ,‬כי ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫אנה ילך‪ ,‬כי כוונת הציווי שאם עד עתה נמשך אחר ענין‬ ‫שמורגל בו מצד טבעו‪ ,‬כדרך שאין בעל חי טורף יכול לשנות‬ ‫והעלהו שם לעולה‪ .‬ובאם אין כתוב שלישי‪ ,‬עדיין אין‬ ‫מסוים לפי טבעו והרגליו‪ ,‬מעתה ימסור טבעו לה' יתברך‪,‬‬ ‫טבעו שלא לטרוף‪ ,‬אין הארי יכול להפוך עצמו לכבש ולא‬ ‫דרך לדרוש את סתירת הכתובים‪.‬‬ ‫ובכל עת יעשה רצונו יתברך כפי הנדרש ממנו בעת הזאת‪,‬‬ ‫הנמר לגדי‪ .‬אמנם בביאת המשיח תהא כל הבריאה בשלמות‬ ‫רק לאחר שנוסף כתוב שלישי‪ ,‬אל תשלח ידך אל‬ ‫בלא שום שיעבוד לכל הרגל ותכונה שבנפשו‪.‬‬ ‫'וגר זאב עם כבש' (ישעיה יא ו)‪ ,‬אבל לעת עתה כל בעל חי נשאר‬ ‫הנער‪ ,‬שואל אברהם אבינו את הקב"ה כיצד לדרוש‬ ‫בתכונותיו ובהרגליו‪.‬‬ ‫כדרך הכתוב (שיר השירים א ד) 'משכני אחריך נרוצה'‪ ,‬כאשר‬ ‫את הכתובים כדי להבין נכון את דבר ה'‪.‬‬ ‫הבהמה נמשכת אחר הבעלים כן יהא נמשך אחר הבורא‬ ‫בכל יום קוראים אנו פרשת העקידה כדי להזכיר‬ ‫לא להיות כבהמה שמשועבדת להרגלים‬ ‫יתברך בכל ענין‪ ,‬בלא שיעבוד להרגליו ותכונותיו‪ .‬ואמנם‪,‬‬ ‫לעצמנו שבעת נדרש מאיתנו לקיים רצון ה'‪ ,‬כל‬ ‫לא יהא נדמה לבהמה במה שאין ביכולתה לשנות מה‬ ‫ידוע מאמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע ריבונו של עולם‪ ,‬מוחלני‬ ‫החשבונות ‪ -‬חשובים ככל שיהיו‪ ,‬בטלים ומבוטלים‪.‬‬ ‫שמורגלת בו‪ ,‬רק במה שיהא בטל לגמרי לה' יתברך‪ ,‬כלשון‬ ‫לך על העולם הזה ועל העולם הבא‪ ,‬העיקר שבני ישראל לא‬ ‫ואנחנו עמך וצאנך וחפצים לעשות רצונך‪.‬‬ ‫חז"ל (ויקרא רבה כז א) נמשכים אחריך כבהמה‪.‬‬ ‫יתהלכו כבהמות בהאי עלמא‪ .‬בכמה אופנים יש לפרש מהו‬ ‫א‬ ‫גדול יותר שאין יכולים לעמוד בו אלא על ידי עסק‬ ‫קשה ביותר‪ ,‬ומאידך גיסא מצוות 'לך לך מארצך' הוא נסיון‬ ‫בזה יבוארו דברי המדרש שנסיון 'לך לך מארצך' ונסיון 'לך‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫תמידי‪.‬‬ ‫לך אל ארץ המוריה' שווים‪ ,‬כי אף שבעקדה נתנסה אברהם‬ ‫ומסקנת המדרש מן מה דכתיב 'ולך לך אל ארץ המוריה'‪,‬‬ ‫אבינו במסירת תשוקת לבו הגדולה ביותר לה' יתברך‪,‬‬ ‫להיות שולט ולא נשלט‬ ‫בהעלאת בנו יחידו לעולה‪ ,‬סוף סוף אין הקושי וההתגברות‬ ‫הוי שניה חביבה מן הראשונה‪ .‬והביאור בדרך רמז‪ ,‬כדאיתא‬ ‫תכלית הדברים‪ ,‬שצריך האדם להיות שולט ולא נשלט‪,‬‬ ‫בהמשך דברי המדרש‪ ,‬שנקרא הר המוריה שהוא מקום‬ ‫אלא פעם אחת‪ .‬אבל 'לך לך מארצך' הוא נסיון תמידי שלא‬ ‫שיסדר לעצמו סדר היום ויחליט כיצד לומד‪ ,‬כיצד מתפלל‬ ‫שהוראה יוצאה לעולם‪ .‬היינו‪ ,‬שבמקום העקדה נבנה בית‬ ‫יהא נכנע לתכונותיו והרגליו‪.‬‬ ‫וכו' מתוך דעת מה ה' אלקיו דורש מעמו‪ ,‬ולא יהא נשלט‬ ‫המקדש‪ ,‬שבו לשכת הגזית‪ ,‬וממנו הורו הסנהדרין תורה‬ ‫לעשות מה שמורגל בו מחמת שכן התנהג עד עתה‪.‬‬ ‫לישראל‪ .‬והכוונה‪ ,‬כי יכול האדם לתמוה‪ ,‬היאך יוכל להתגבר‬ ‫עמידה בנסיון בכח התורה‬ ‫על טבעו ולבטל רצונו מפני רצון קונו‪ ,‬הלא כבד ממנו הדבר‪.‬‬ ‫יעזור ה' יתברך‪ ,‬שיכנעו כל שונאי ישראל‪ ,‬בטל רצונך מפני‬ ‫אמנם‪ ,‬אף כי באמת עבודה קשה היא‪ ,‬על ידי עסק התורה‬ ‫והנה במדרש רבה (לט ט) איתא‪ ,‬אמר רבי לוי בר חיתא שתי‬ ‫רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך‪ ,‬שנזכה לכל‬ ‫נכנע טבע הגוף ויכול לשעבד עצמו לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫פעמים כתיב 'לך לך' ואין אנו יודעים איזה חביבה‪ ,‬אם‬ ‫השפעות טובות בגשמיות וברוחניות‪ ,‬ולביאת משיח צדקנו‬ ‫ועל זה אמרו‪ ,‬שכיון שבנסיון העקדה נאמר 'ולך לך אל‬ ‫הראשונה אם השניה‪ .‬ואפשר שכונת המדרש שנסתפק איזה‬ ‫במהרה בימינו‪.‬‬ ‫וירא תשפ"ד‪ ,‬רעוא דרעוין‬ ‫ארץ המוריה'‪ ,‬שמורה על כח התורה‪ ,‬אות הוא שהוא נסיון‬ ‫נסיון גדול יותר‪ ,‬וכפי שנתבאר שמחד גיסא מעשה העקדה‬ ‫ישכון חצריך וגו'‪ ,‬ברישא 'חצריך'‪ ,‬לבתר 'ביתך'‪ ,‬ולבתר‬ ‫'היכלך'‪ ,‬דא פנימאה מן דא‪ .‬הרי שהכתוב 'אשתחוה אל היכל'‬ ‫ליקוטי אמרים שנאמרו בקידושא רבא שב"ק פרשת וירא תשפ"ו‬ ‫מורה על המכיר פנימיות הבריאה‪ ,‬בחינת היכל‪ ,‬ומשתחוה‬ ‫שבת התאחדות לבוגרי ישיבה"ק 'מאור התורה' בעיר מודיעין עילית‬ ‫ומבטל עצמו לה' יתברך המחיה הכל‪ ,‬וכיון שמפשיט הלבוש‬ ‫השחיטה‪ ,‬כי אין שמחה אלא בבשר שלמים‪ ,‬אבל אי בן נח‬ ‫קרבן שלמים נוהג רק בבני ישראל‬ ‫הגשמי ומקשר עצמו לחיות הפנימית‪ ,‬ממילא אין עין הרע‬ ‫הוא הוי חילול יום טוב כי אין שלמים לבן נח‪ ,‬ואמנם בבית‬ ‫שולטת בראייתו‪.‬‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם וגו'‬ ‫המקדש אי אפשר לעשות כן‪ ,‬דהוי חולין בעזרה‪ ,‬אבל בבמה‬ ‫(בראשית כב א)‪ .‬וברש"י יש מרבותינו אומרים‪ ,‬אחר דבריו של‬ ‫זכירת המציאות האמיתית בשעת נפילה‬ ‫אין איסור בזה‪.‬‬ ‫שטן שהיה מקטרג ואומר‪ ,‬מכל סעודה שעשה אברהם לא‬ ‫בפרשיות אלו נכתבו בתורה עשרה נסיונות שנתנסה‬ ‫אמנם שם הקשה אף מיום טוב שחל אחר השבת‪ ,‬ועל זה‬ ‫הקריב לפניך פר אחד או איל אחד‪ .‬אמר לו‪ ,‬כלום עשה אלא‬ ‫אברהם אבינו ועמד בכולם (אבות ה ג)‪ ,‬ועל ידי שעמד אברהם‬ ‫יש ליישב שבמוצ"ש עשו מלאכה לצורך אוכל נפש שאסורה‬ ‫בשביל בנו‪ ,‬אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני‪ ,‬לא היה‬ ‫אבינו בנסיונות שבאו עליו‪ ,‬נשפע כח לזרעו אחריו בכל‬ ‫בשבת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫הדורות לעמוד בנסיונות שבאים עליהם‪ .‬אמנם פעמים‬ ‫הדרך לבטל עין הרע‬ ‫בכלי חמדה מקשה‪ ,‬כי בתשובתו של הקב"ה לכאורה עדיין‬ ‫שהיצר מתגבר ואין האדם עומד בנסיון‪ ,‬ואזי מפתהו יצרו‬ ‫לא מתורץ אמאי בכל הסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את‬ ‫שנפילתו היא סימן שבאמת הוא שפל ואינו שייך לדרגה‬ ‫במדרש (דברים רבה א יא) על הפסוק (דברים א י) 'ה' אלקיכם הרבה‬ ‫בנו לא הקריב קרבן לה' יתברך‪.‬‬ ‫נעלית יותר‪ .‬אמנם אם זוכה לחיבור פנימי לה' יתברך‬ ‫אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב'‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫ולעבודתו‪ ,‬אזי אף אם נופל פעם ממדרגתו‪ ,‬עדיין מרגיש‬ ‫(תהלים ה ח) 'אשתחוה אל היכל קדשך'‪ .‬ביאר הגה"ק הר"ש‬ ‫ומבאר כי הנה בן נח יכול להקריב קרבנות‪ ,‬אמנם אין יכול‬ ‫שמצבו האמיתי נעלה יותר‪ ,‬ומהרה שב למקומו הראשון‪.‬‬ ‫מאוסטרופולי‪ ,‬כי יש שם אה"ה שמסוגל לבטל עין הרע‪,‬‬ ‫להקריב אלא עולות‪ ,‬אבל שלמים אין מקריבים אלא ישראל‬ ‫והוא ראשי תיבות 'אשתחוה אל היכל'‪ .‬ולכן בעת שבא משה‬ ‫(זבחים קטז‪ .).‬וכתבו המפרשים הטעם שבקרבן שלמים יש בו‬ ‫כפי שבהיותי פעם בצרפת בעיר פריז‪ ,‬בעת שנסעתי‬ ‫רבינו לברך את ישראל 'ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם' וגו'‪,‬‬ ‫אכילה לכהנים ולבעלים‪ ,‬ואכילה של קדושה אין שייך אלא‬ ‫לתפילה בבוקר‪ ,‬עברתי ליד כיכר שמעליו עובר גשר‪ ,‬והרבה‬ ‫פתח ואמר 'ה' אלקיכם הרבה אתכם'‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬ ‫בישראל ‪ ,‬לכן בן נח אין מקריב אלא עולות שעולים כליל‬ ‫כושים חסרי בית שוכבים על הכיכר תחת הגשר‪ .‬באותו יום‬ ‫אה"ה‪ ,‬השם המסוגל לבטל עין הרע‪.‬‬ ‫לגבוה‪.‬‬ ‫ירד גשם חזק‪ ,‬והכושים שכבו שם רטובים עם שמיכות‬ ‫רטובות‪.‬‬ ‫בדברים אלו ביאר הגה"ק מהר"ש מבעלזא הכתוב בפרשתן‬ ‫זהו שאמר הקב"ה לשטן שלא עשה אברהם את הסעודה‬ ‫לפתע עבר שם אדם שנראה חשוב עורך דין וכדומה‬ ‫(יח יג) 'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור האף‬ ‫אלא בשביל בנו‪ ,‬ואילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה‬ ‫כשהוא רכוב על קורקינט‪ .‬בהגיעו סמוך לכיכר‪ ,‬החליק‬ ‫אמנם אלד' וגו'‪ ,‬כי שני אופנים יש לבטל עין הרע‪ ,‬האחד על‬ ‫מעכב‪ .‬אם כן ודאי אף כל הסעודה שעשה לא היה מתוך‬ ‫הקורקינט בגשם והוא נפל ממנו והשתטח על הארץ‪ ,‬בסמוך‬ ‫ידי שמבטל הדבר שבוודאי לא יתקיים‪ ,‬והשני על ידי שם‬ ‫אהבה לבנו‪ ,‬אלא מתוך שמחתו בקידוש שמו יתברך שנעשה‬ ‫לכושים ששכבו שם‪ .‬לאחר כרגע הוא נעמד‪ ,‬ניער את עצמו‬ ‫אה"ה‪ .‬וזהו 'ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה' ‪ -‬כדי‬ ‫בלידתו‪ ,‬ואם כן כל אכילתו היא אכילת גבוה כקרבן לה'‬ ‫והמשיך בנסיעתו‪.‬‬ ‫שעל ידי הצחוק לא תשלוט עין הרע בברכת המלאך‪' ,‬לאמור‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫האף אמנם אלד' ‪ -‬היה לה לומר 'האף אמנם אלד'‪ ,‬ראשי‬ ‫הרהרתי לעצמי‪ ,‬הלא ידוע מהספה"ק כי מכל דבר שאדם‬ ‫בדברים אלו יש לבאר במה שנתקשו המפרשים (ראה פרשת‬ ‫תיבות אה"ה‪ ,‬ובכח זה לבטל העין הרע‪.‬‬ ‫רואה עליו לקחת לקח לעבודת השי"ת‪ ,‬מה ראיתי כאן‪ .‬אם‬ ‫דרכים דרוש א) היאך שמרו האבות הקדושים השבת באם היה‬ ‫היה ילד רואה את אותו אדם שוכב ליד הכושים‪ ,‬היה חושב‬ ‫יש לבאר מה שיוצא שם זה מראשי תיבות הכתוב‬ ‫להם דין בן נח‪ ,‬שהרי בן נח ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח‪,):‬‬ ‫שהוא בדיוק כמותם ‪ -‬שפלי אנשים שאין להם אפילו קורת‬ ‫'אשתחוה אל היכל קדשך'‪ ,‬דאיתא בספרים הקדושים (ראה‬ ‫וידוע תירוצו של הפנים יפות (פרשת נח עה"פ יום ולילה) שעשו‬ ‫גג לראשם‪ .‬אמנם האמת שהוא בא מבית מפואר והולך‬ ‫תפארת שלמה לשבת הגדול) ענין עין הרע‪ ,‬שעל ידי שמביט בדבר‬ ‫מלאכה בערב שבת ובמוצ"ש‪ ,‬וכיון שאצל בן נח הלילה הולך‬ ‫למשרד מפואר‪ ,‬וגם אם לרגע הוא שוכב לידם‪ ,‬אין לו שום‬ ‫בעיני בשר ואין רואה אלא מציאות הגשמית‪ ,‬מפריד הדבר‬ ‫אחר היום‪ ,‬עובר בשמירת שבת רק אם שבת יום ולילה‬ ‫שייכות אליהם‪.‬‬ ‫ממציאותו יתברך‪ ,‬ובזה שולט בו רע ח"ו‪ .‬אבל ראיית צדיק‬ ‫שאחריו‪.‬‬ ‫מביאה ברכה‪ ,‬כי רואה בעיני שכלו פנימיות הדבר שהוא‬ ‫כדרך זו צריך האדם להיות מחובר בפנימיותו לה' יתברך‬ ‫אמנם בחתם סופר (הקדמה לדרשות) הקשה על זה‪ ,‬מה יעשו‬ ‫חיותו יתברך‪ ,‬ומקשרו לה' יתברך מקור הברכה‪.‬‬ ‫ולעבודתו‪ ,‬עד שגם אם נופל ולרגע אינו במצבו המרומם‪,‬‬ ‫באם חל יום טוב ערב שבת‪ .‬לפי הנ"ל יש ליישב ששחטו‬ ‫אינו מתפתה לחשוב שהוא באמת שפל‪ ,‬אלא נשאר מחובר‬ ‫זהו ענין הכתוב 'אשתחוה אל היכל קדשך'‪ ,‬דאיתא בזוהר‬ ‫שלמי שמחה בעת שכבר היה להם בשר לאכול‪ ,‬ונמצא‬ ‫למצבו הנעלה האמיתי‪.‬‬ ‫הקדוש (פרשת לך צד‪ ).‬על הפסוק (תהלים סה ה) 'אשרי תבחר ותקרב‬ ‫שאינו לצורך אוכל נפש‪ .‬והנה אם דין ישראל יש להם מותרת‬ ‫ב‬