תורת המגיד · Toras Hamagid — וירא (2026-10-26)

שיעור
חסידות
על הפרשה
שיעור בספה"ק דברות שלמה
מפי הגה"ח
רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א
• פרשת וירא •
שנה ה'
גיליון ש"ב
התגלות השי"ת בבריאה וההתבטלות אליו
מכח אור התורה וקדושת הנשמה
שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק
בישיבה גדולה פני מנחם י-ם עיה"ק ,ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק
[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו/או בהשגת הכוונה אל נכון,
ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]
חכם לב ייקח מצוות לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל
בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע:
ותושיה ,ליתן יד ושותפות בהוצאות שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים
מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה | שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות
השבוע בספה"ק :תורת המגיד ,פרי הארץ,
של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה
אור המאיר
הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר
ולכל שאלה /הערה על השיעורים ולענייני
לכשיפוצו מעיינותיך חוצה
הפצה
לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי ו/או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ
ניתן לפנות למייל המערכת אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה,
tam522511@gmail.com ניתן לשלוח לכתובת המערכת
או בפקס 077-3181588 - מכון 'תורת א"ם'
או להשאיר הודעה בקו דברי אמת tam522511@gmail.com
ואמונה בשלוחה 10 או בפקס 077-3181588 -
וכן ניתן להשיג את הספרים:
שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' -שערים לפנימיות התפילה |
מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל
ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה 3
ארץ ישראל ( *5265 -או )02-5011430
ארה"ב 518-329-9186
אירופה 44-3303-9004-84
בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי:
תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא -שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |
שפת אמת | דרך ה',
ושיעורים נוספים למועדים ,ובמגוון נושאים וענייני השעה
עימוד ועיצוב" :ואנוהו" 05331.05646
א תוכן הענינים
תוכן הענינים
התמסרות אברהם אבינו לקיום מצות מילה מתוך הקרבה תמידית . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
עצתו של ממרא בביאור תנועת הנפש בקיום מצוות מילה מתוך התמסרות תמידית . . . . . . . . .ג
ביאור ההשוואה בין עניינים גשמיים לנצחיות התורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
מעלת התורה יותר מהשגות דביקות אלקות ביום הכיפורים לפני ולפנים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
על ידי פנימיות התורה מתגלה בבריאה אורו של השי"ת בגילוי רב . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לימוד התורה וקיום ההלכה כ'דרך' להגיע לדביקות בהשי"ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
צמצום אור השי"ת בתוך אותיות התורה בכדי להתגלות בהארה גדולה בבריאה . . . . . . . . . . . . .ו
בפנימיות התורה נמצאת נקודת הדביקות האישית של כל יהודי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
מידת המלכות מביאה את האדם להתקרב ולגלות את השי"ת ולדבוק בו . . . . . . . . . . .ח
מידת 'קודשא בריך הוא' העיקרית נעלמת ומסתתרת בבריאה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
באמצעות מידת המלכות ניתן להתחיל להתקרב אל השי"ת ולהשיגו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
האדם רחוק כל כך מהשי"ת שאין מקום לצוות עליו להדבק ולהתחבר אליו . . . . . . . . . . . . . . . . . .י
המלכת השי"ת על הבריאה מכח ציווי התורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יא
ההתבוננות בהשפעת חיות השי"ת בבריאה בכח הנשמה האלוקית . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
רוחניות דיבורו של השי"ת מחייה ומקיים את הבריאה כולה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
תפקידם של בני ישראל להוסיף ולגלות את השי"ת בבריאה ולחברה עם בוראה . . . . . . . . . . . .יג
הדביקות בהשי"ת והעלאת הבריאה להתחבר עם בוראה בכח הנשמה האלוקית . . . . . . . . . . . . .יד
ההכרה במציאות השי"ת גם בתוך ההסתרה מביאה לדביקות בהשי"ת ובגילויו בבריאה . . . . .טז
פסגת ההכרה במציאות השי"ת בבריאה בהתבטלות ה'ישות' העצמית לגמרי . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
שימת לב למציאות הבורא בבריאה מביאה להתבטלות ולהשתוקקות . . . . . . . . . . . . . .יח
ההתבוננות בשירת הבריאה לגלות את מציאות השי"ת בקרבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יח
השגת ההכרה במציאות הבורא בבריאה מביא לידי התבטלות ורצון להשיג יותר . . . . . . . . . . . . .כ
התעלות בעבודת השי"ת באופן הראוי מביאה השתוקקות להוסיף ולהתעלות עוד ועוד . . . .כב
התעלות הבריאה להכיר במציאות הבורא באמצעות התבוננות האדם בהכרה זו . . . . . . . . . . .כב
עבודת השי"ת בדרך הנכונה מביאה לאדם שאיפות נכונות מתוך יראה והתבטלות . . . . . . . . . .כג
קיום התורה ומצוות בדרך התבטלות היא בדרגת עבודת כהן גדול לפני ולפנים . . . . . . . . . . . .כד
ג פרשת וירא
פרשת וירא
שיעור בספר דברות שלמה
$התגלות השי"ת בבריאה וההתבטלות אלי ו מכח אור התורה וקדושת הנשרמה $
התמסרות אברהם אבינו לקי ום מצות מילה מתוך הקרבה תמידית
שאברהם ושרה קירבו הרבה אנשים
עצתו של ממרא בביאור תנועת הנפש
לחסות תחת כנפי השכינה .וכי מתוך כל בקי ום מצוות מילה מתוך התמסרות תמידית
וירא אלי ו ה' באלוני ממרא ,פירש"י ז"ל
לרבש"ע שהתקרבו האנשים אותם
באמצעות אברהם אבינו ,לא היה בהם
עוד מי שיזרז את אברהם אבינו לקיים
הוא שנתן לו עצה על המילה,
ולכאורה יפלא ,כי מכיון שהקב"ה ציווה
את מצוות הבורא ללא כל התחשבנות
אותו לקיים מצוות מילה ולמול את
למרות מצבו הגופני של אברהם אבינו?
עצמו ,הרי שאין צורך בעצה אם לקיים
אמנם יש לבאר בדרך עבודה שהויכוח אם לאו .ויש להוסיף שבמדרש )בראשית רבה
בין אנשי ביתו של אברהם אבינו פמ"ב ח( ובזוהר )ח"א דף צח (:מבואר שהיו שם
לא היה אם לקיים את המצוה או לאו, אנשים אחרים -ענר ואשכול שאמרו
אלא נחלקו ביניהם באיזה אופן יש לגשת לאברהם שאם יקיים את מצוות מילה
אל המצוה הזו של ברית מילה -אם הוא ימות ,ואילו ממרא אמר לו שיקיים
מתוך תנועה של מסירות נפש ,ולקיימה את המצוה אף על פי שימות .וגם בעניין
מתוך תחושת 'עקידה' של אברהם אבינו זה יש להתבונן ,כי הרי אברהם אבינו
שהגישה או המילה, מצוות עבור קירב את אנשי דורו להשי"ת וכוח
לעבודה הפנימית של אברהם אבינו ההשפעה שלו היה עצום ,וכמו שדרשו
צריכה להיות בביטחון בבורא עולם חז"ל )בראשית רבה פל"ט י"ד( על הפסוק 'ואת
שייתן לאברהם אבינו את הכוח לסבול )בראשית יב ,ה( הנפש אשר עשו בחרן'
שיעור בספר דברות שלמה ד
ומיצחק בנו להקריב ולמסור את הנפש את ייסורי הגוף ,ועל כן יש לגשת
פעם אחת בלבד ,ואילו מצוות המילה למצוות המילה ככל שאר המצוות ולא
עולה במעלה יתירה בכך שנדרש מהאדם מתוך תנועה של מסירות נפש .ואילו
הקרבה תמידית. ממרא חידש ולימד דרך שלישית בקיום
גם צריך להבין תיבת אלי ו דהוה ליה מצוות מילה ,כי הרי מצוות המילה עליה
למימר אל אברם ,כיון שהתורה נאמר 'כי עליך הורגנו כל היום' )תהלים מד,
התחילה פרשה חדשה היה צריך לפרש כג( ,והיא מצווה של מסירות נפש
אל מי ה' התגלה ,ולא להסתפק בכך תמידית ,שדורשת התאמצות והקרבה גם
שבסיום הפרשה הקודמת נאמר שהקב"ה בחיי היום יום ,ובכך היא שונה מניסיון
דיבר עם אברהם אבינו. ה'עקידה' בו נדרש מאברהם אבינו
ביאור ההשוואה בין עניינים גשמיים לנצחי ות התורה
התורה .ומכיון שהפער בין רוחניות
מעלת התורה י ותר מהשגות דביקות אלקות
ונצחיות התורה ובין אבני חן גשמיות בי ום הכיפורים לפני ולפנים
ונראה כתיב )משלי לא ,י( אשת חיל מי ימצא
הוא גדול כל כך ,לא שייך להשוות
ביניהם ולומר כי זה גדול ויקר יותר מזה,
כיון שכל השוואה צריכה להיות בין שני ורחוק מפנינים מכרה ,ולכאורה אינו
דברים שווי-ערך שקרובים זה לזה מובן תיבת ורחוק ,דהוה ליה למימר ויקר
במעלתם ,רק אז שייך לומר מי יותר יקר מפנינים כו' ,אמנם כתיב )משלי ג ,טו( יקרה
היא מפנינים וכו' ,ודרשו חז"ל )הוריות יג(.
ויותר שווה-ערך לעומת חבירו ,אבל
בדברים רחוקים כל כך אין שום השוואה יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים,
ולא מתאים לומר שהאחד יותר שווה וצריך להבין מי הכריחם לדרוש כן ,ולמה
מהשני ,וכמו שאין טעם לומר שכלי כסף אינו כפשוטו שיקרה היא מפנינים ואבנים
יקר שווה יותר מנייר טישו פשוט ,כך גם טובות ,על תמיהה זו אמר פעם הגאון רבי
שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל) ,הובא בספר עטרת
לא מתאים לומר שהתורה יקרה יותר
מאבנים טובות ופנינים גשמיות. שלמה עמ' פ"ב( שביאור דברי חז"ל הוא
שהיה קשה להם בדברי הפסוק ההשוואה
ומשום כך ביארו חז"ל שכוונת הפסוק בין התורה הקדושה שהיא רוחנית
לומר ,שהתורה גדולה במעלתה ונצחית ,לבין פנינים ויהלומים שהם
יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים גשמיים וחסרי כל ערך לעומת קדושת
ה פרשת וירא
ולהבין את חשיבותם ,אף על פי שהם ביום הכיפורים ,שהיה מגיע לדרגה
דברים גשמיים .כי רק כך יוכל האדם רוחנית גבוהה ולהשגות נעלות בדבקות
להשיג בשכלו ולתפוס אחיזה בערך ברבש"ע ,ועל זמן זה נאמר 'וכל אדם לא
מעלת התורה ,ועל כן מקשה רבינו מה יהיה באוהל מועד' )ויקרא טז ,יז( ,ובזוהר
ראו חז"ל ללמוד את הכתוב ולדרשו מבואר שגם הכהן גדול )ח"ג דף סו(.
שלא כפשוטו. התעלה באותו זמן ולא היה בגדר אנושי,
ועל כן באמת לא היה שום אדם באוהל
אמנם בשביל הסיפא דקרא ,וכל חפציך מועד בזמן היות הכהן הגדול בקודש
לא ישוו בה ,דאי קאי על אבנים הקדשים .ועל מעלה רוחנית זו הבינו
טובות הוי ליה למימר וכל אבני חפץ לא חז"ל שיש מקום להשוות בינה ובין
כו' ,לכן אמרו יקרה היא מכהן גדול וכו', לימוד התורה ,ועל זה אומר הפסוק
מכיון שתחילת הפסוק מדבר על עניין 'יקרה היא מפנינים' ,כי לימוד התורה
כללי שהתורה שווה יותר מאבנים חשוב יותר במעלתו מהשגת אלוקות
טובות הנמצאות בעולם ,היה על הפסוק שהיה לכהן גדול בקודש הקדשים )א(.
לסיים גם כן בצורה כללית ולומר 'וכל
אבני חפץ לא ישוו בה' ,ומכך שסיום קושיית רבינו היא ,שעל פי אמנם
הפסוק מדבר על עניין אישי שיש לאדם, פשוטו מטרת הפסוק היא -
מוכרח שגם תחילת הפסוק מדבר על לקרב אל השכל של כל יהודי את מעלת
עניין בעל חשיבות שיש לכל אחד ואחד התורה ,ועל כן ניתן להשתמש בהשגת
באופן אישי. האדם ובדברים שהוא יכול להכיל
א .מספרים שכאשר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל היה פעם אחת בחו"ל ואמר את הביאור
הנ"ל במאמר חז"ל 'יקרה היא מפנינים' וכו' בשם גיסו -הגאון רבי שלמה זלמן ,נכח שם
עשיר אחד שעסק ביהלומים ,וחרה לו הזלזול שנשמע מדברי הרב בערכם של היהלומים ,ועל
כן שאל את רבי שלום אחרי הדרשה אם גיסו רבי שלמה זלמן ראה פעם אחת בחייו יהלומים
אמיתיים שהוא יכול כל כך לזלזל בערכם .ענה לו על כך רבי שלום שאינו יודע אם גיסו רבי
שלמה זלמן ראה פעם בחייו יהלומים ואבני חן מקרוב ,אבל זה בטוח שהשואל לא ראה מימיו
את רבי שלמה זלמן ,כי אם היה רואה את רבי שלמה זלמן ואת האהבת תורה שלו ,היה מבין
ששום דבר גשמי אינו בעל ערך למעלת התורה ולערכה ,בעיניו של רבי שלמה זלמן.
שיעור בספר דברות שלמה ו
על ידי פנימי ות התורה מתגלה בבריאה אורו של השי"ת בגילוי רב
בעולם הם רק 'דרך' ואמצעי להגיע
לימוד התורה וקי ום ההלכה כ'דרך' להגיע
הדביקות שהיא הסופית למטרה לדביקות בהשי"ת
דהנה התורה הקדושה שהם האותיות
בקיום רק שמתמקד ומי בהשי"ת,
והדיבורים ,שמורים ומלמדים
המצוות והלכות התורה באופן טכני
אותנו לידבק בהקב"ה ,שהוא עיקר התורה
בלבד ,הרי שהוא נשאר ב'דרך' ואינו
לשון מורה דרך ה' ,התורה נקראת על שם
מגיע למטרה הסופית שהיא התכלית
והיעד של כל הדרך שעשה בכל ימי חייו.
כך שהיא מורה את הדרך להתקרב
להשי"ת ,וכמו שאמרו חז"ל שהתורה
צמצום אור השי"ת בתוך אותי ות התורה נקראת 'דרך' )קידושין ב .(:כיון שהתפקיד
בכדי להתגלות בהארה גדולה בבריאה של התורה הוא לא רק ללמד אותנו
הנה בהאותי ות והדיבורים שוכן כי הלכות והנהגות שנדע איך להתנהג בכל
בהירתו ית' כידוע ,בתוך אותיות תהלוכתנו ומעשינו ,אלא המטרה היא
התורה נגנז אור אלוקי נשגב שהוא להביא אותנו לתכלית -שהיא הדביקות
בהירות אור ה' ,ונקרא בשם 'בהירות' ברבש"ע ,ולימוד ההלכה הוא רק כלי
כיון שהשגת אלוקות הוא דבר רוחני, לתוכן הפנימי של התורה ועל כן 'הלכה'
וכל דבר רוחני הוא יותר בהיר לעומת עולה בגימטריא כמנין 'כלי'.
והדבר
גשמיות הבריאה .וכמו שאומרים על
דומה לאדם הנוסע ברכבו
הבנת עניין שכלי עמוק -שקיבלו
במטרה להגיע למחוז חפצו,
בהירות בסוגיה ,כך גם השגת אור
שגם בהיותו בדרך הרי שעליו לנהוג לפי
האלוקי השורה בתוך אותיות התורה
כללי הנסיעה -לעצור ברמזור ,ולאותת
ועומק דבריה אינו נתפס בשכל אנושי
על כיוון הנסיעה הרצוי ,וכדומה .אבל
ובתפיסה גשמית ,כמו שכל דבר רוחני
הנסיעה עצמה היא לא המטרה הסופית,
לא ניתן לתפוס ולהכיל בכלים גשמיים.
אלא ההגעה לנקודת היעד -היא תכלית
חב"ד מבואר שישנם שני ובתורת הנסיעה .וכמו כן בענין לימוד התורה
בבריאה, צמצומים וקיום הלכותיה ,שאין תכלית העניין רק
שצמצם הצמצום הוא כשהראשון הידיעה איך לנהוג בכל תהלוכות החיים
השי"ת את אורו וברא את העולם ,שהוא כפי רצון הבורא ,כיון שהחיים כאן
ז פרשת וירא
בזה עבודה תמידית לחפש ולבקש את מקום בו אינו ניכר מציאות הבורא
קרבת ה' ואת אורו השורה בתורה. בגלוי ,וזה מכיון שהקב"ה ברא כוח
רוחני המסתיר על אורו יתברך .והצמצום
אור רוחני זה אינו ניתן לביאור באותיות השני הוא מה שצמצם הקב"ה כביכול
וכמו לחבירו, מאחד ודיבורים את עצמו ונכנס אל תוך אותיות התורה,
שטעם של מאכל אי אפשר להסביר מהו מהצמצום הפוך צמצום זה והרי
ואיך הוא ,אלא רק באופן כללי ניתן הראשון ,כי הצמצום הראשון ממעט את
לומר כי מאכל פלוני הוא מתוק לעומת גילוי אור ה' בבריאה ,וכביכול מעלים
רעהו המלוח וכדומה .כך גם השגת אור ומסתיר את הימצאות הבורא בבריאה,
האלוקי והדביקות בפנימיות התורה ,היא ואילו הצמצום שבאותיות התורה הוא
דבר שאינו ניתן לסבר את האוזן ולבארו, מה שהשי"ת צמצם את עצמו כביכול,
אלא מי שהגיע לנקודה הפנימית של בכדי להיכנס אל תוך אותיות התורה,
התורה משיג את הנקודה ומבין אותה, ולהתגלות על ידם בעולם ,ובכדי שישיגו
ואילו מי שעדיין לא הגיע להשגת התוכן באמצעות התורה הארה ודרגה רוחנית
הפנימי של התורה ,אפשר לתת לו רק את גבוהה ביותר.
הקווים הכלליים של הדבקות ושל נקודת
פנימיות התורה.
בפנימי ות התורה נמצאת נקודת הדביקות
האישית של כל יהודי
בדרכי התורה הנגלות לנו ניתן להבחין
בארבעת הדרכים 'פשט רמז דרש והוא מלובש בהאותיות והדיבורים ,כמו
סוד' ,אמנם אותם דרכים הם רק הצורה שכתוב בתיקונים )כב (.משגיח מן
הנגלית של התורה ,שבה ניתן לנו החלונות דא דיבורין דצלותא לשון )מלאכי א,
האפשרות להשיג בשכלנו ולתת לתורה ט( חלו נא ,והנה בהדיבורים והאותי ות אין
את הכלים שבאמצעותם נוכל ללמוד לראות על הלבוש לבד ,כי אם על הבהירות
וללמד את התורה ,אבל את הנקודה וחי ות שבתוך האותי ות ,בכדי להגיע אל
הפנימית של התורה אין אפשרות לבאר המקום הפנימי של התורה יש צורך
ולהסביר אלא היא מרוממת יותר מכל לעבוד ולחפש את המטרה הפנימית של
ארבעת דרכי לימוד התורה ,ומשום כך התורה ,ואין די בלימוד התורה וקיום
על כל אחד מוטלת העבודה לגלות המצוות באופן חיצוני גרידא ,אלא יש
שיעור בספר דברות שלמה ח
רעבונו .כך גם בענין הדביקות האלוקית, בעצמו את אור ה' השוכן בתוככי
בכדי להבין ולהכיל אותה נדרש מהאדם פנימיות התורה .וכמו שאדם היודע כיצד
שיתייגע ויעמול בעצמו ,עד שיגיע אל להכין מאכלים -אין בכך די בכדי
פנימיות התורה וישיג את האור האלוקי שהאדם יהיה שבע ,אלא עליו להכין את
שבה כפי דרגתו הרוחנית )ב(. המאכלים ולאכול אותם כדי להשביע את
מידת המלכות מביאה את האדם להתקרב ולגלות את השי"ת ולדבוק בו
יש את החלק הנעלם והנסתר יותר הנקרא
מידת 'קודשא בריך הוא' העיקרית נעלמת
'קודשא בריך הוא' על שם שהוא 'קדוש' ומסתתרת בבריאה
ומובדל יותר מהנבראים ,ובכתבי האר"י
ז"ל נקרא 'זעיר אנפין' ,ואילו יש את )שיר כמו שמרומז בתחילת הפסוק הנ"ל
ניתן שהוא 'שכינה' שנקרא החלק השירים ב ,ט( הנה זה עומד אחר כתלינו
להשגה ולגילוי .והעבודה שלנו היא משגיח וכו ,ר"ל שהקב"ה נקרא זה ,כמו
בבריאה, הגלוי החלק את להביא שכתוב )שמות טו ,ב( זה אלי ואנוהו ,ידוע מה
שיתקרב ויתקשר עם פנימיות רוחניות שכתבו הספרים הקדושים ,שלפני כל
הבריאה ויהיה 'יחוד' ביניהם ,ומכח אותו מצוה יש לומר 'לשם יחוד קודשא בריך
יחוד יתווסף אורו של השי"ת להתגלות הוא ושכינתיה' ,וביאור הדבר הוא -
בבריאה בתוספת גילוי. שבגילוי הבורא בבריאה יש שני חלקים,
ב .ובזמנינו ,הרי שמצד אחד יש ריבוי של חכמה שלא היה בכל הדורות כולם ,וניתן לומר
שהיום מה שנער צעיר יודע בחכמת התורה ,עולה על ידיעת אדם מבוגר בשנים קדמוניות.
וכמו שהדבר ניכר בריבוי החוברות והעלונים הרואים אור עולם מידי שבת בשבתו ,שאין
אפשרות לבן אנוש לעבור על כל אותם דברי תורה והחידושים .אבל בקיום התורה והשגת
דרגות בעבודה ,הדור שלנו רחוק מאוד מהדורות הקודמים ,כי בדורות עברו היו מקפידים לקיים
כל דבר וכל ענין שהבינו והשיגו בתורה ,עד שאמרו על החסידים בזמן רבינו ה'שפת אמת'
זיע"א ,שלא רצו ללמוד דברים שלא יכלו לעמוד בהם ולקיימם .אבל בדורנו אנו שפשטה
והתרבתה התורה ,הרי שאם נרצה לא ללמוד אלא מה שאנו יכולים לקיים יתכן ולא נפתח יותר
ספר כל החיים ,כיון שיש די ויותר במה שאנו כבר יודעים בכדי שיהיה לנו מה לעבוד כל ימי
חיינו .אלא נראה שמשמים סיבבו עבור הדור שלנו ,שהעבודה תהיה באופן זה שהחכמה
מרובה ,אבל המעשים לוקים בחסר ,והעבודה שלנו היא להתחזק ולהעריך את העבודה שלנו
למרות היותה חסרה ופחותה.
ט פרשת וירא
בקרבת הבורא ובעבודתו ,על כן כשאמר לשני עניינים אלו ניתן למצוא בספרים
לרבש"ע. הייתה כוונתו זה' 'למה הקדושים כמה מיני כינויים .וכאן
ולעומת זה מידת המלכות בכל מקום היא משתמש רבינו בכינוי ' -זה' לחלק
טפילה אל העיקר ואינה תופסת חשיבות הנסתר יותר בבריאה ,שנקרא 'זה' מכיון
בפני עצמה ,ועל כן נרמזת בראשי תיבות שהוא עיקר הדבר ומהות השגחת הבורא
ובגימטריאות ,ואינה מפורשת בתורה בבריאה .ואילו החלק הגלוי יותר נקרא
ובבריאה כדבר העומד בפני עצמו. בשם 'כה' כיון שהוא פחות ברור ואינו
מרכז גילוי הבורא בבריאה .וזה ביאור
באמצעות מידת המלכות ניתן להתחיל
המדרש )ספרי מטות ב( שמבאר כי ' -כל
להתקרב אל השי"ת ולהשיגו הנביאים התנבאו ב'כה' ומשה רבינו
לזה אמר הנה זה עומד אחר כתלינו כו'
התנבא ב'זה' .שכוונת הדברים היא משה
רבינו התעלה למעלה גבוהה יותר של
ר"ל אחר הלבוש שהוא האותי ות נבואה ,וקיבל את נבואתו ממקום הגבוה
והתיבות של התפילה ,כי הם בחי' השכינה והנעלם יותר בבריאה הנקרא 'קודשא
שנקראת כותל כידוע ) זח"ב ה :קטז (.ומשגיח בריך הוא' ,ומשום כך הייתה נבואתו
וכו' .בספר יצירה )פ"ד מ"ד( מבואר כי ברורה יותר ו'באספקלריא מאירה' .אבל
האותיות נקראות 'אבנים' ,ואם כן על ידי שאר הנביאים קיבלו את נבואתם ממידת
דיבורי התפילה נוצר כותל של אבנים המלכות שהיא נמוכה יותר ,ועל כן
רוחניות המרכיבות בנין שלם ,שמהותו הייתה נבואתם ב'אספקלריא שאינה
הוא גילוי כבוד השי"ת בבריאה .ועניין מאירה' ובאופן נעלם יותר ,ומשום כך
זה של גילוי השכינה באמצעות אותיות התנבאו בלשון 'כה' שהוא פחות לשון
התפילה ,שייך למידת המלכות שהיא נוכח מלשון 'זה'.
ההתחלה של קומת הקדושה .וכל החפץ
להתקרב אל מלכו של עולם בעבודתו, שהכינוי 'זה' -מורה על עצמיות הרי
להכיר בו ,ולקבל שייכות עימו ,עליו הבורא השוכן בבריאה ,ומשום כך
להתחיל בראשית דרכו להתחבר עם נקרא 'זה' כיון שהוא הדבר הברור ביותר
מידת המלכות שנגלית בבריאה ביתר במדרש וכמבואר בבריאה, שנמצא
קלות ,ומכח מידת המלכות וההכרה )פסיקתא זוטרתא בראשית כה ,כט( בביאור דברי
שמקבלים באמצעות הדביקות במידת עשיו שאמר 'למה זה לי בכורה' )בראשית כה,
המלכות -ניתן להמשיך ולהתעלות לב( ' -זה' הוא הקב"ה ,כי עשיו מאס
שיעור בספר דברות שלמה י
בבריאה .וכן נקרא עניין זה בעוד שמות אל ולהתקרב הפנימית, בעבודה
וכינויים בספרי החסידות והמקובלים, הרבש"ע בדרגה גבוהה יותר הנקראת
כפי שניתן להבחין בכל הספרים איך 'קודשא בריך הוא'.
עניין זה של גילוי השכינה הוא באופן
מסודר כפי דרגתו של האדם בעבודתו. של מידת המלכות היא שעל תפקידה
ידה יתקרבו ברואי העולם
לכך שיש ריבוי של שמות והטעם להכיר את הבורא ,וכמו שאמרו חז"ל
וכינויים למידת המלכות ,יש 'לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא
לומר כי בכך מתחדדת אצלנו ההכרה תחלה' )ויקרא רבה פכ"ז י( ,שביאור הדבר הוא
בכך שלכל ענייני העולם הזה יש להם שיש להתחיל ולהכיר את מידת המלכות
מטרה אחת ויחידה ,שהיא גילוי כבוד ואת גילויו של השי"ת המתגלה בעולם
השי"ת בבריאה ,ועל כן ניתן למצוא במידת מלכותו ,ומשם יש את האפשרות
במדרשים ובספרים הקדושים הרבה עצמית בעבודה ולהתקדם להמשיך
עניינים המורים על השכינה וגילוייה להוסיף עוד ועוד בעבודת השי"ת,
בבריאה ,וכיצד הרבה פרטים בבריאה ולחזק את ההכרה באמיתות מציאות
מורים על התגלות השכינה לברואי הרבש"ע בבריאה .אמנם עוד תפקיד יש
העולם הגשמי. שמידת בבריאה, המלכות למידת
המלכות מסתירה ומעלימה על גילוי
כבוד הבורא שלא יתגלה בבריאה בגילוי
האדם רחוק כל כך מהשי"ת שאין מקום
לצוות עלי ו להדבק ולהתחבר אלי ו
רב מידי ,בכדי שיוכלו הנבראים להשיג
את אורו של השי"ת ואת האמונה בו
וזה )שה"ש שם( ענה דודי ואמר לי קומי לך באופן הראוי.
וכו' דהנה לכאורה יפלא על האדם
להבל דמה מגושם מאוד ,ובעולם הגשמי, אמת מכנה עניין זה בהרבה ובשפת
איך יעלה מעלה מעלה לידבק בבורא עולם מקומות )ראה וירא תרנ"ה ,ויגש תרל"ה(
ית"ש ,מכיון שהאדם נברא על ידי בשם 'אמת ואמונה' ,כי מי שמגיע למידת
הקב"ה ,והוא יציר כפיו של הקב"ה ,הרי האמונה שהיא מידת המלכות המגלה את
שלא שייך דביקות וקשר בינו ובין האמונה בהשי"ת בכל מקום בעולם -
הקב"ה ,כיון שהמרחק וההבדל ביניהם יכול להתעלות בעבודתו ולהגיע למידת
הוא עצום ,וככל שהמרחק גדול יותר כך ה'אמת' שהיא עצם גילוי הבורא יתברך
יא פרשת וירא
עיסוקינו וניתן דעתנו עליו ונתקשר אליו יש פחות שייכות ואפשרות של קשר.
ונתדבק בו .אבל האמת היא שאנו כל כך כמו שבין ברואי העולם אין שייכות של
מגושמים ורחוקים ממציאות הבורא ,עד קשר וידידות אלא בין דברים שווים
עולה הקושיה מעט שכשמתבוננים ודומים -כגון בין אנשים ששוים זה לזה,
וזועקת -איך ניתן לצוות על בן אנוש אבל אין שייכות של קשר וחיבור בין
יציר כפיו של הבורא ,להתקרב אליו האדם לבעלי חיים ,מכיון שהם במעלה
ולהתדבק בו ,וכי איזה שייכות יש לאדם פחותה ממנו שהם רק בעלי כח דיבור
עם בוראו. ואין להם דעה כבני אדם ,ומשכך אין
שום חיבור ושייכות בין זה לזה .וכל שכן
המלכת השי"ת על הבריאה מכח צי ווי התורה שהאדם אינו יכול לחוש קשר ושייכות
קושיה
עם 'צומח' או 'דומם' ,שהם רחוקים יותר
זו עולה וגם ניצבה בעניין ממעלת האדם שהוא בעל דעה והבנה.
המלכת הקב"ה ביום ראש וגם בין הדרגות השונות לא תתכן
השנה -שהוא יום המלכת הבורא על כל אפשרות של חיבור בין דברים שונים
הבריאה ,שצריך להבין כיצד ניתן לנו ונפרדים זה מזה ,ולא ניתן ליצור קשר
הכח להמליך את השי"ת על העולם בין בעלי חיים ל'צומח' או ל'דומם',
כולו ,וכי מי אנו -בעלי גוף גשמי מחמת גודל הפער שיש בין הצדדים.
והשגות נמוכות ומצומצמות ,שנבוא
להמליך את השי"ת ולהכריז כי הוא ומשכך הם הדברים ,עולה השאלה כיצד
המלך על כל הבריאה .והרי הדבר דומה ניתן להבין שאנו נוכל להתחבר
לאדם מן השורה שביום בהיר אחד אל השי"ת ,והבורא עולם מצווה אותנו -
מתייצבים מחוץ לביתו כמה מאות 'קומי לך רעייתי' וכו' ,ומחכה לנו
אנשים תימהוניים שעומדים ומכריזים שנתדבק בו ונתקשר אליו ,והרי אנו
בקולניות שהם הגיעו למסקנה כי אותו רחוקים מרחק רב ועצום ממנו ,ואיך
אדם הוא ראוי להיות מלך עליהם ,הרי נוכל להגיע לדביקות בבורא יתברך.
שעצם ההמחשה הזו מעוררת מבוכה אמנם בלי התבוננות נכונה לא ניתן לחוש
וחוסר נעימות אצל כל אחד שמצייר ולהתחבר אל קושיית רבינו ,מכיון
בדעתו כיצד הדבר מתרחש אצלו ,כי 'ישות' תחושת מתוך חי שהאדם
כשאין שום שייכות ונקודת חיבור הרגשה ישנה כן ועל והתנשאות,
והתאמה אין מקום למלוכה ולהכתרה, שהקב"ה יושב וממתין לנו שנתפנה מכל
שיעור בספר דברות שלמה יב
יש לנו באמת את היכולת ואת האפשרות ואם כן איך אפשר להבין את המלכת
להמליך את הבורא על כל העולם. הבורא ביום ראש השנה על ידינו ,וכי מי
ומטעם זה אומרים בתפילת מוסף של שאל אותנו ונתן לנו את הכח להחליט מי
ראש השנה בפסוקי 'מלכויות' 'ככתוב הוא המלך של העולם.
בתורתך' ,כיון שזה הכח היחידי שנותן אלא שבענין המלכת השי"ת ביום ראש
לנו את האפשרות להמליך את השי"ת על השנה יש לומר ,שכל העניין הוא
ענין בביאור רבינו ודברי העולם, רק משום מצוות התורה שמצווה עלינו
הדביקות עם הבורא תואמים עם יישוב להמליך את הבורא יתברך על הבריאה
זה ,וכמו שיתבאר בהמשך דבריו. כולה ביום ראש השנה ,ומכח זה עצמו
ההתבוננות בהשפעת חי ות השי"ת בבריאה בכח הנשמה האלוקית
בתורה שבעל פה ,ולבאר יותר ויותר את
רוחני ות דיבורו של השי"ת מחייה ומקיים
דברי חכמי ישראל אף מה שכבר נאמר את הבריאה כולה
אמנם הנה העולם נברא על ידי דיבורים
לפני אלפי שנים ,מכיון שכח דברי
תורתם הוא רוחני ונצחי.
ואותי ות כמו שכתוב )תהלים לג ,ו(
על דרך זו ניתן להשיג מעט הבנה בכח בדבר ה' שמים נעשו ,וכל דבר הוא מלא
הדיבור של השי"ת שאמר 'יהי רקיע' מבהירות אורו וחי ות הבורא ית"ש ,כל
וכדומה ,שאותם האותיות הם כח רוחני הבריאה נבראת בכח דיבורו של הקב"ה
נצחי שקיים באופן תמידי והם אלו שהוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד,
שמקיימים את הרקיע ,כיון שכח הדיבור ואותם דיבורים יש בהם מעלה בכך שהם
ואילו ונשגב, עצום הוא האלוקי מהווים כח תמידי לקיום הבריאה .וכמו
האותיות והדיבורים שאנו מכירים בעולם שאנו רואים שדברי תורתם של חכמי
הגשמי הם רק לבוש ודמיון לאותיות ישראל וצדיקי הדורות עומדים וקיימים
והדיבורים הרוחניים של הקב"ה .כי יש לעולם ,עד שכל התורה שבעל פה שיש
אותיות בדיבור ,ויש אותיות במחשבה, לנו היא באופן שכל אחד מוסיף על דברי
אבל יש אותיות רוחניות שהם בדרגה חבירו -התנא מבאר את דברי התורה
גבוהה יותר עד שהם מקיימות ומחזיקות והנביאים ,והאמוראים מוסיפים על דברי
את הבריאה כולה מיום בריאתה עד היום התנאים ,וכן על זה הדרך בכל דור ודור
הזה .ומכיון שאצל הרבש"ע אין שום ממשיכים להוסיף עוד ועוד חידושים
יג פרשת וירא
ופרט בבריאה יש בו כח אלוקי רוחני פירוד וריחוק אלא רק אחדות וחיבור,
המחייה ומקיים אותו ,ואחרי שנאמין אם כן כל אותם דיבורים שבכוחם נבראת
לעבודה להכנס גם נוכל בדברים הבריאה ובאמצעותם יש קיום לבריאה
הפנימית ולהחדיר את הדברים אל עומק עד היום -יש בהם חיבור לרבש"ע ללא
המוח והלב. שום היפרדות וניתוק מהשי"ת ,ובכך
הבריאה כולה קשורה ומחוברת אל
הבורא יתברך.
תפקידם של בני ישראל להוסיף ולגלות את
השי"ת בבריאה ולחברה עם בוראה וכאשר מתבוננים ומפנימים דברים אלו,
וכן האדם עצמו אף על פי שיש לו גוף עב אל להתחבר שניתן הרי
ומגושם ,עם כל זה הוא מלא בחי ות הרבש"ע בכל מקום ובכל מצב ,מכיון
ובהירות הבורא ,שהיא בחינת הנשמה שבו, שכל היקום כולו על כל מאורעותיו
שהוא חלק אלוקי ממעל ,עד כה דיברנו מתקיים בכל עת ורגע בדבר ה' ורצונו
על כך שהבריאה לפרטיה קיימת אך ורק המחייה את הבריאה כולה ,ומשכך הרי
בכח רוחניות השי"ת שקיים בה ,אבל שהשי"ת נמצא בכל המקום שהוא
עתה מוסיף רבינו כי גם האדם עצמו על בבריאה ,וניתן להתחבר ולהתקרב אליו
כל כוחותיו והשגותיו -אינו יכול לפעול מכל מקום ובכל מצב.
אמנם
מאומה ללא כח הבורא המחייה ומקיים
אותו .ולפעמים האדם מכיר בכך שכל בכדי לחיות באמת עם ההכרה
הבריאה אינה ישות בפני עצמה אלא רק הזו במציאותו של הרבש"ע
כח הבורא מחייה אותה ,אבל כשנוגעים זה הוא וכי הבריאה, ענייני בכל
הדברים אליו כבר יותר קשה לו לקבל שמחייה ומקיים באופן תמידי ומוחשי
את הדברים ולהפנים אותם .וזו היא את כל הבריאה לפרטיה ,נדרשת עבודה
העבודה שיש לכל אחד -לקחת את עצמית והתעלות פנימית עד שמגיעים
הדברים באופן אישי ולחיות על פיהם להכרה הזו באמת .אבל הצעד הראשון
בכל דרכיו ופעולותיו. שנדרש מאיתנו זה -להאמין באמיתות
הדברים ולזכור אותם ,גם אם אנו לא
אמנם לכאורה יש להקשות ,שמכיון וכל מרגישים את זה בפועל ואנו מתקשים
הבריאה קיימת רק מכח מציאות לחיות ולפעול לאור ההבנה הזו ,מכל
הבורא בבריאה ,ודבר השם מחייה מקום אנו צריכים להאמין שבכל פרט
שיעור בספר דברות שלמה יד
לדרגה גבוהה יותר של התבטלות וכניעה ומקיים את כל הבריאה לפרטיה ,אם כן
לרצון השי"ת ,וכמו שהיה קודם חטא עץ מהו כחו הייחודי של היהודי שרק הוא
הדעת שכל בעלי החיים היו כפופים יכול להתדבק ברבש"ע ולחיות חיי קשר
לרצון הבורא ומשום כך לא היה צורך וחיבור עם השי"ת ,והרי כל הבריאה
להזהיר אותם לא לאכול מעץ הדעת. מלאה מרוחניותו של השי"ת באופן
שווה .ובביאור הענין יש לומר ,שנקודת
הדביקות בהשי"ת והעלאת הבריאה
העבודה של עם ישראל בבריאה היא -
להתחבר עם בוראה בכח הנשמה האלוקית להביא את נקודת החיבור של הבריאה
וכי ון שהוא מדבק עצמו על ידי נשמתו
עם הבורא לידי גילוי ,כי אף על פי שבכל
נבראי העולם יש כח רוחני שמחייה
הקדושה בחי ות הבורא ובבהירותו ומקיים אותם ,מכל מקום אותו כח רוחני
שהוא בכל דבר ,כמו שכתוב )נחמיה ט ,ו(
אינו נמצא בגילוי ,ותפקידו של האדם
ואתה מחיה את כולם וכו' ,שהוא כמו הוא להביא את אותו כח רוחני שיתגלה
החי ות והבהירות של האותי ות והתיבות יותר ויותר ועל ידי כך כל הבריאה
שהוא החי ות והקול שבו על ידי נתעלה תתעלה ותכיר ברבש"ע ותתבטל אליו.
ממדרגה למדרגה עד שנדבק בבורא עולם
ית"ש .הכח של היהודי לגלות את הבורא ואם כי גם לכל אדם אפילו מי שאינו
יתברך בבריאה אינו משום שיש לו כח יהודי -יש את הכח לגלות בבריאה
ויכולת בפני עצמו לפעול פעולה כל את מציאות הבורא ,מכל מקום אין לו
שהיא בבריאה ,אלא מכיון שיש ליהודי את היכולת להוסיף ולגלות יותר את
נשמה אלוקית ,על כן יש לו את הבורא בבריאה ,אלא בכוחו רק להתחבר
האפשרות לגלות יותר ויותר כיצד כל גלויה שכבר השי"ת מציאות אל
הבריאה כולה יש בה כח רוחני אלוקי בבריאה .ורק יהודי שיש בו נשמה
המחייה אותה ומקיימה מבריאת העולם רוחנית שהיא חלק אלוקי ממעל -יכול
ועד עתה .נמצא שלא מפני מעלתו להוסיף עוד ועוד ,ולהביא את חיות
האישית של היהודי הוא יכול לרומם את הבורא שקיים בבריאה שיתגלה יותר,
הבריאה לדביקות אלוקית ,אלא רק מפני ובכך כל הבריאה תתרומם להכרה ברורה
שיש לו שייכות לרוחניות הבריאה בכח וחזקה יותר באמיתות מציאות הבורא
נשמתו האלוקית -יכול הוא לגלות עוד בבריאה .וכאשר יתגלה רוחניות הבורא
ועוד ממציאות הבורא בבריאה. בבריאה הרי שכל הבריאה תתעלה ותגיע
טו פרשת וירא
כן הקב"ה נמצא בכל מקום ו'לית אתר זה השפת אמת כותב במכתב )הובא בענין
פנוי מיניה' וניתן להתקרב אליו .אלא ניסן( ,שביאור ענין בליקוטים לחודש
שהאדם שחי בדור מרומם או במצב של 'שמע ישראל הוי"ה אלוקינו הוי"ה אחד,
קרבת ה' ,יכול בקלות יתירה לגלות את אינו רק שהקב"ה הוא אלו-ה יחיד ואין
הבורא ולהתדבק בו ,ומי שנמצא במצב בלתו -למרות שגם זה אמת ,אבל כוונת
ובדרגה רחוקה יותר יצטרך לעבוד יותר הדברים היא בעומק יותר ,שהרבש"ע
ולקלף שכבות רבות יותר בכדי להגיע הוא מחייה ומקיים כל דבר בבריאה וכל
מציאות אבל בהשי"ת )ג(, לדביקות מה שיש בבריאה רוחני או גשמי הוא
הבורא קיימת בכל מקום אף במקומות מכח השי"ת בעצמו ,רק שעל ידי
הנמוכים ביותר. ממדריגה הקדושה ירדה הצמצום
ועל פי זה יתבאר ,שהדביקות ברבש"ע
דברים מהם שנעשה עד למדריגה
גשמיים ממש ,וכל הירידה הזו היא רק
אינה מחברת בין דברים הרחוקים
מפני שכן הוא רצון הבורא.
זה מזה ,אלא להיפך ,כל מהות הדביקות
היא -הגילוי כי השי"ת שוכן בתוככי ומוסיף השפת אמת )שם( ,שמכיון שכך,
האדם ומחייה אותו ואת כל סביבתו ואת הרי שכל אדם יכול לדבק עצמו
כל הבריאה כולה .ובכך מתיישבת איבריו בתוך שיש הקדושה בכח
התמיהה שהקשה רבינו לעיל ,כי מכיון שיש הגבוהה והרוחניות הגשמיים
שהיהודי קרוב כל כך להקב"ה הרי בקרבו ,ובכל מקום ובכל מצב שהאדם
להגיע יכולת יש מכך שכתוצאה נמצא בו ,הוא יכול להתקרב ולהתדבק
לדביקות ברבש"ע ,והקירוב בין היהודי בהשי"ת -גם ממקום נמוך ורחוק מאוד,
והנשמה שבקרבו לרבש"ע -זה מביא את כיון שהקב"ה הוא זה שמחייה ומקיים
גילוי האלוקות בבריאה ואת דביקות את אותם הסתרות ואת אותם צמצומים
האדם בבוראו. המעלימים על קדושתו שלא תתגלה ,אם
ג .עבודה זו של גילוי והכרה בחיות השי"ת המקיים את הבריאה כולה ,אי אפשר לעשותה
בבת אחת ,אלא צריך להתחיל בתהליך של עבודה עצמית ,ולהסיר עוד מניעה ולהתגבר על
עוד מכשול ,עד שמגיעים לגילוי האלוקות בבריאה באופן המרומם ביותר .אמנם השפת אמת
)שם( מציין ,שבחג הפסח יש את האפשרות להגיע בבת אחת לדרגה גבוהה של הכרה בהתגלות
הבורא ,וכמו שהיה ביציאת מצרים שאכלו את הפסח ב'חיפזון' ,כך גם בכל שנה ניתן להתרומם
במהירות רבה יותר בעבודת השי"ת ,ובחיזוק ההכרה במציאות השי"ת בבריאה.
שיעור בספר דברות שלמה טז
ובתהלוכות חייו ,הוא באופן שיתבונן
ההכרה במציאות השי"ת גם בתוך ההסתרה
האדם ויאמין באמונה שלימה שכל דבר מביאה לדביקות בהשי"ת ובגילוי ו בבריאה
וזהו שאמר קומי לך ,אף על פי שאתה
וענין הנמצא בבריאה ,הרי שהוא אך ורק
מכח השי"ת המחייה אותו ומקיימו .ואף
שקשה מאוד לחוש את אמיתות הדברים
בעולם השפל למטה יש לך יכולת
ולראות בדברים מוחשיים ופיזיים את
לקום על ידי נשמתך הקדושה שהיא רעייתי
חלק אלוקי ממעל וכו' ,האדם הישראלי
הכח הרוחני המחייה אותם ,מכל מקום
יש בקרבו נשמה קדושה שהיא רוחנית
ההתחלה צריכה להיות באמונה תמימה
ממש -חלק אלוקי ממעל ,והשי"ת
גם כאשר ההכרה לא מצליחה לחדור
מתגלה בעולמות העליונים ששם ההכרה
פנימה .וכך גם ההסתרה תתהפך לגילוי
ברבש"ע היא בבירור וללא שום ספק
כבוד השם ,כי יתברר לאדם שגם הכח
ח"ו .אלא שהבריאה הגשמית מעלימה
שמסתיר ממנו ומפריע לו לגלות את
את מציאות הבורא ,ומונעת מאור השי"ת
הרבש"ע בבריאה -גם הוא נמצא
לחדור אל תוך המוח והלב של האדם,
בתפקיד מאת הבורא ,וגם בהסתרה
ומשום כך התפקיד של היהודי הוא -
עצמה יש כח רוחני מאת השי"ת שמחייה
להתגבר על המחיצה המבדלת וחוצצת
ומקיים אותו ,וכיון שכך ימצא האדם
בינו ובין ההכרה הבהירה באמיתות
בכל מקום את הבורא ,ויחפש את קרבתו,
מציאות השי"ת בבריאה .כי בתוככי ליבו
ויחפוץ להתבטל ולהתדבק בו.
כל יהודי מאמין ברבש"ע ,וחי את
לידי המביאה זו אמונה דרגת מציאות השי"ת בבריאה באופן תמידי,
התבטלות ,היא אחת מהדברים מעלימה הבריאה שחיצוניות אלא
שחידשה תורת החסידות .והחידוש הוא ומסתירה מהאדם עצמו את ההכרה
בכך שלא מדברים על ביטול לרבש"ע הברורה במציאות זו ,ועל כן העבודה
מתוך ענוה ,שעניינו הוא -לא להתגאות היא להתגבר על חיצוניות הבריאה
כלפי ולהתנשאות כלפי הבורא או המעלימה ומסתירה על גילוי אור הבורא
אחרים ,אלא מדובר על דביקות שבאה יתברך בבריאה.
מתוך ההכרה הברורה בכך שהבורא
יתברך הוא זה שמקיים ומחייה את כל העבודה להתגבר על החציצה וסדר
הבריאה כולה ,ובלעדיו אין שום דבר מההכרה המונעת הגשמית
בעל מציאות בפני עצמו. בבורא להתפשט בליבו של האדם
יז פרשת וירא
ומנותקים זה מזה -כמו הבורא מול
פסגת ההכרה במציאות השי"ת בבריאה
הנברא שאין שום שייכות ביניהם .אבל בהתבטלות ה'ישות' העצמית לגמרי
אמנם עבודה זו היא קשה עד מאוד ,כיון
מצד שני ,מכיון שהשי"ת הוא זה
שמחייה ונותן את אפשרות הקיום של כל
שהאדם מרגיש את עצמו כ'ישות'
הנבריאם בכל עת ובכל זמן ,הרי
ומציאות בפני עצמו ,ואיך ישנה את כל
שהקב"ה קרוב אל האדם יותר ממה
תפיסתו על עצמו ועל סביבתו לראות בה
שהאדם קרוב אל עצמו.
רק את מציאות השי"ת שמחייה ומקיימת
בהכרה זו בקרבת השי"ת וההתבוננות את הבריאה כולה ,עד שדרגה זו של
אל האדם עד תוך-תוכו הכרה באמיתות מציאות השי"ת בבריאה
ממש ,מביאה את האדם להתבטל אל תביאנו לידי התבטלות גמורה לבורא.
בוראו מתוך הרגשת אפסיותו ,ומתוך הרי כאשר יתבונן האדם בכך שהבורא
הבנה כי רק הבורא הוא בעל מציאות הוא זה שמחייה אותו ונותן לו את קיומו
ויישות אמיתית ,ובלעדיו אין שום דבר בעולם ,תתבטל ממנו תחושת העצמיות
בעל כח וחשיבות בפני עצמו כלל.נמצא והישות ,ויחוש בכל דבר כי השי"ת
שאין הדביקות בבורא נעשית בכח האדם נמצא בקרבו ומחייה את הדבר ,על כן
מתבצעת היא להיפך, אלא עצמו, עצם הדבר שהאדם מחשיב את עצמו
העצמית היישות ביטול באמצעות כדבר בעל ערך בפני עצמו ,מונע ממנו
בבריאה השי"ת במציאות וההכרה להכיר בהכרה הברורה באמיתות מציאות
כמציאות אחת ויחידה. השי"ת בעולם כולו.
זו ניתן להבין יותר את ענין ובדרך ועל כך אמרו בגמרא )תענית יא' (.לעולם
המלכת השי"ת על הבריאה ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי
ביום ראש השנה -המתבאר לעיל ,כי בתוך מעיו' ,כי באמת השי"ת שרוי
ההמלכה אינה מתבצעת באופן שבו אנו בקרבו של כל אחד ואחד ,ומחייה אותו
כח, בעלת כמציאות מתייצבים ונותן לו את האפשרות לפעול ולעשות
שביכולתנו לקבל את ההחלטה מי יהיה כל דבר וענין .עוד אמרו )כד הקמח אות א'( כי
המלך על הבריאה .אלא ההמלכה היא השי"ת הוא 'רחוק מכל רחוק ,וקרוב
באופן של התבטלות לרבש"ע מתוך מכל קרוב' .וביאור הדבר הוא שמצד
הכרה מלאה בכך שהשי"ת הוא היחיד אחד הרי שאין דברים יותר רחוקים
שיעור בספר דברות שלמה יח
ענין ,כי אין המעשים מכוחו אלא מכח בעל הכוחות כולם ,והוא זה שמחייה
הבורא שמתגלה בקרבו ובמעשיו. ומקיים את הבריאה כולה ,וההכרה הזו
משפיעה על עצמנו ועל כל הבריאה
ולכי לך ,ועל ידי זה תוכל לילך מדרגא כולה להתבטל אל השי"ת ולהרגיש
לדרגא כו' ,ותוכל לסלק הס"א הבורא, מציאות לעומת באפסיותנו
והכוחות החיצונים ,וזהו )שה"ש שם יא( כי הנה וממילא מתגלה מלכותו של השי"ת
הסתי ו עבר וכו' ,שהם הכוחות החיצונים- , בבריאה ,שהיא זו שמקיימת את הבריאה
כיון שבסתיו חשוך יותר ,על כן מורה כולה ומחייה אותה בכל עת ורגע.
הדבר על הכוחות החיצונים .ותראה
ותסתכל רק בחי ות הבורא שיש בכל דבר, פי זה יבואר ,שעבודת ההמלכה על
על כן גם כאשר נמצאים במקום ובזמן בראש השנה וכן הדביקות בהשי"ת
שמרגישים פחות את קרבת הבורא ,יש בכל עת וזמן נעשות באופן שווה .כאשר
לזכור את דברי רבנו ואת המתבאר מתוך בשניהם הפעולה היא לא בכח האדם
דבריו ,שאין שום כח בעל יכולת עצמית, ומעשיו ,אלא על ידי ההכרה בכך שרק
ומשום כך אפילו כשנמצאים במקום השי"ת הוא בעל היכולת -מסתלקת
הנמוך ביותר וגם כאשר מתעסקים עם אל מלהתקרב שמונעת המחיצה
הדברים הגשמיים ביותר -ניתן למצוא הרבש"ע ,ומשכך יכול האדם לפעול עם
שם את התגלות הבורא בבריאה. הכח הרוחני המתגלה בקרבו כל דבר וכל
שימת לב למציאות הבורא בבריאה מביאה להתבטלות ולהשתוקקות
-והרי לא היינו בשמים )תהלים יט ,ב(
ההתבוננות בשירת הבריאה לגלות את
לשמוע מה הם מספרים ,אלא כוונת מציאות השי"ת בקרבה
הדברים היא לפנימיות הבריאה ואל הכח
הרוחני שמחייה את היקום כולו .כי וזהו )שם יב( הנצנים נראו בארץ ,ותבין שיש
מכיון שחיות הבריאה הוא רק בכח בכל דבר אותי ות שנברא בו וזהו עת
הבורא השוכן בתוככי הבריאה ,הרי הזמיר הגיע ,כי הזמירות על ידי דיבורים,
שהבריאה כולה מגלה את כבוד השי"ת שירה ואומרים זמירות כשמזמרים
ומורה על מציאותו ,אלא שאנו לא לרבש"ע מתגלה כח רוחניות הבריאה
שאנו כיון הזו בהתגלות מבחינים כגון השי"ת, אל יותר ומתקרבים
עסוקים בחיי היום יום ובטרדות החיים. כשאומרים 'השמים מספרים כבוד א-ל'
יט פרשת וירא
לקריאתו של המלך .ומכיון שכך הרי זה אבל כשנעצור ונקשיב למה שהבריאה
מורה שהשר הזה ראוי לשמש כמלך, אומרת ומשדרת ,הרי שנגלה כיצד
מכיון שהצליח להתבונן במתרחש סביבו הבריאה כולה זועקת את מציאות השי"ת
ושמע את קריאת המלך גם כשהיא בתוכה ,ועלינו רק להסיר את המניעות
נאמרה בלחישה. המפריעות לנו להקשיב לכך ,ובאופן זה
נוכל לראות בכל ענייני הבריאה את
כך גם אנו בניו של השי"ת ,שאותנו ברא כבודו של הרבש"ע המתגלה בעולמו.
הקב"ה בכדי לגלות את שכינתו
בבריאה ,כמו שכתוב )ישעיהו מג ,כא( 'עם זו זה אמרו הקדמונים משל למלך בענין
יצרתי לי תהלתי יספרו' ,והתפקיד שלנו שהלך והזדקן ומשום כך עלה
הוא -לגלות את כבוד השי"ת המסתתר בדעתו לחפש מי יוכל למלוך אחריו,
בבריאה כנאמר )שם שם ,ז( 'כל הנקרא ועל כן עמד וכינס את כל השרים
אף יצרתיו בראתיו לכבודי בשמי אחד, למקום והנכבדים החשובים
עשיתיו' .ועלינו לראות כיצד בכל ענין והודיע להם כי ברצונו לבחון את
ובכל חלק שבבריאה ,שוכן בקרבו חיות מעשיהם ולבחור אחד מהם שהוא יהיה
אלוקית שהיא זו שמחייה אותו ונותנת לו המלך הבא .וכך עמדו השרים באולם
קיום וכח לפעול כל דבר .וגם כאשר הגדול שבבית המלוכה והמתינו עד
חיצוניות הבריאה נראית גשמית ובעלת שהמלך יקרא להם אל חדרו הפנימי,
בכח אבל מהבורא, נפרדת ישות כאשר לפתע נעמד אחד השרים ממקומו
ההתבוננות הפנימית שהטביע הבורא וניגש אל דלת חדרו של המלך ופתח
באדם ,ניתן להפנות את תשומת הלב אל אותה ונכנס פנימה אל המלך ,וכאשר
נשמת הבריאה ואל התוכן הפנימי שלה. נכנס אותו שר אל המלך אמר לו המלך:
אתה תהיה המלך הבא ,ואחרי מותי אתה
וכמו שאדם יכול לשהות במקום הומה תשב על כסאי .ולשרים הנוכחים באולם
אדם ,וכאשר יבחין כי שני אנשים מחוץ לחדרו אמר המלך שבעוד שהם -
העומדים בקצהו האחר של המקום השרים עמדו והמתינו למלך שיקרא
משוחחים ביניהם על נושא שמרתק להם ,המלך לחש בקול שקט וקרא למי
אותו ,הרי שהוא יוכל להתעלם מכל ששומע אותו שיכנס אליו ,ורק אותו שר
הרעש שמסביבו ואפילו לא לשמוע את הצליח לשמוע את הקריאה מבעד לרעש
העומד לצידו ,ולהיות מרוכז אך ורק שהקימו כל השרים בעודם ממתינים
שיעור בספר דברות שלמה כ
עצמו ולגלות את רצונו הפנימי ,כך גם בדיבורים של אותם אנשים שמשוחחים
מידת ה'מלכות' מגלה את השראת על הנושא שמעניין אותו כל כך .וכל זה
השכינה ואת הכח הנעלם והגבוה יותר הוא מכח ההבדלה שהטביע השי"ת
שישנו בבריאה )ד(. בבריאה ,שיכול האדם להבדיל ולמצוא
את הדברים שמעניינים אותו גם אם יש
הרבה הפרעות והטרדות.
השגת ההכרה במציאות הבורא בבריאה
מביא לידי התבטלות ורצון להשיג י ותר הדבר לעניין מציאת גילוי כבוד וכן
אמנם בחי ות הבורא הפנימית הנמשך
השי"ת בעולם ,כי כשהאדם ירצה
מבורא עולם כביכול המחיה את
לחוש בכל דבר את מציאות הבורא ,הרי
כולם ,אם אדם מסתכל בו ודבוק בו כל מה
שיוכל לראות באמת כיצד כל הבריאה
שמשיג י ותר הוא מבין שהוא כנקודה קטנה
כולה 'מספרת' את דבר הימצאות הבורא
כגרגיר חרדל לפני ו ית' האין סוף ,ההכרה
יתברך בקרבה ,ובכל מקרה ומאורע יראה
את דבר השי"ת השרוי בתוכו .כמו שדוד
האמיתית במציאות השי"ת בבריאה,
המלך כאשר ראה את השמים שמע כיצד
וההבנה כי רק הבורא הוא המציאות
הם 'מספרים כבוד א-ל' ,כך גם כל אחד
האמיתית ובלעדיו אין שום דבר בעל
יכול על ידי התבוננות הראויה למצוא את
משמעות בפני עצמו ,מביאה את האדם
הרבש"ע בכל מקום ובכל מצב.
לידי תחושת ביטול ואפסיות ,כי כשמבין
כמה הבורא נוכח בבריאה ,הרי שמפנים וקול התור נשמע בארצינו ,שהוא בחי'
כמה האדם עצמו אינו תופס חשיבות הקול המחיה את הדיבור ,ועל ידי
כלפי השי"ת .וזה מבחן לדעת אם תוכל לעלות כו' .ה'קול' מורה על חלק
ההכרה בבורא היא אמיתית או לאו ,כי הרוחני הנעלם יותר בבריאה הנקרא
וידיעה הכרה מוסיף האדם כאשר 'קודשא בריך הוא' ,וה'דיבור' שייך
יתברך הבורא מציאות באמיתות למידת המלכות שבבריאה .מכיון שהקול
בבריאה ,ומרגיש אחר כך כי עתה יש עצמו אינו מבטא ואינו מגלה על הענין
לכבדו יותר כיון שקנה והשיג עוד הבנה עצמו ,ורק על ידי הדיבור שחותך את
והתגלותו הבורא במציאות והכרה הקול ונותן לו את הכלים לבטאות את
ד .וזה מה שאומרים בזמירות שבת 'בדיבור ובקלא' ,כשכוונת הדברים היא ל'קודשא בריך הוא
ושכינתיה'.
כא פרשת וירא
)שבועות תר"ס( וכמו שמבאר השפת אמת בבריאה ,הרי שזה מורה על כך שלא
בטעם הדבר שבחג השבועות נהגו להיות השיג הכרה אמיתית בדבר ,כיון שהכרה
נעורים כל הלילה ולעסוק בתורה ,בשונה אמיתית במציאות השי"ת בבריאה באופן
מאכילת מצה שבכדי לאוכלה לתיאבון הראוי ,צריכה להביא את האדם להכרה
נפסק בהלכה )או"ח סימן תע"א סעיף א'( שאסור בשפלות עצמו ולבוא לידי התבטלות
לקבוע סעודה בערב פסח מן המנחה אמיתית בפני הרבש"ע.
ולמעלה ,ולכאורה היה צריך להיות שגם
לפני 'מתן תורה' יחדלו מללמוד בכדי וחפץ להשיג י ותר ,ולדעתו הוא משיג לפני
לקבל את התורה מתוך חשק ותשוקה. ולפנים ,אמנם כשהוא מסתכל
אלא מבאר השפת אמת שדברי תורה בבורא עולם ית"ש האין סוף ,הוא כגרגיר
מאכילה הפוכה בצורה משפיעים חרד"ל כנ"ל ,וכן עד בלי גבול כל מה
גשמית ,כי ככל ולומדים יותר תורה שחפץ י ותר חפץ עוד י ותר ,הרי שההכרה
אלוקים קרבת באמצעותה ומשיגים בבורא היא כגלגל החוזר ,וככל והאדם
באופן נעלה יותר ,הרי שהדבר מעורר משיג יותר הכרה במציאות הרבש"ע
את הרצון ואת התשוקה להתקרב יותר בבריאה ,הוא חש כיצד הוא עצמו אינו
ולקבל את התורה ,ועל כן לומדים תורה נחשב כלל כמציאות וישות בפני עצמו.
כל הלילה בכדי שבבוקר חג השבועות ומכיון שחש את עצמו קטן יותר ,הרי
יקבלו את התורה מתוך תשוקה גדולה שמבין כי יש אפשרות להשיג עוד יותר
ורצון עמוק יותר להתקרב אל השי"ת. בגדלות השי"ת ובמציאותו בבריאה .ועל
כן הוא מוסיף להתבונן ולהעמיק יותר
וזהו שדרשו יקרה היא מפנינים מכהן גדול ויותר בדבר ,עד שמגיע להכרה עמוקה
שנכנס לפני ולפנים כנ"ל ,הרי וברורה יותר במציאות הבורא בבריאה,
שהתורה יקרה מ'לפני ולפנים' ,כיון שכל והכרה זו מביאתו לידי תחושת התבטלות
מה שהאדם משיג בעבודתו בהכרה באופן חזק יותר ,וחוזר חלילה.
האלוקית ,אפילו שיהיה השגה כדרגת
ביום הקדשים בקדש גדול כהן כי זו דרכה של תורה ,שככל ומשיגים
הכיפורים ,בסופו של דבר נראה לו כדבר יותר קרבת ה' והכרה במציאותו
קטן וחסר משמעות לעומת אמיתות בבריאה ,מתגבר הרצון והחשק להכיר
מציאות הבורא יתברך בבריאה. יותר את הרבש"ע ולהתבטל אליו יותר.
שיעור בספר דברות שלמה כב
ובהשגה הנמוכה ביותר -שהיא מידת
התעלות בעבודת השי"ת באופן הראוי
המלכות של אותו עולם.
מביאה השתוקקות להוסיף ולהתעלות
עוד ועוד
זו מבאר השפת אמת )לך לך תרס"ד( בדרך
את דברי הפסוק 'אשרי אדם וזה שמסיים הפסוק וכל חפציך לא ישוו
שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום' )משלי בה ,זה ראיה שיקרה היא מלפני
ח ,לד( ,שצורת העבודה צריכה להיות ולפנים ,כי כל מה שחפץ י ותר הוא רואה
באופן שבכל דלת שהאדם פותח ונכנס שזאת שהיה בהשגתו תחילה כמו שנכנס
בעבודת השי"ת ,הוא יגלה עוד דלת לפני ולפנים ,הוא עתה אצלו כנקודה קטנה
חדשה העומדת לפניו .ולא יסתפק מפני שחפץ בה עוד י ותר ,וכל מה שחפץ
במצבו הנוכחי בתחושה שהגיע אל
עוד י ותר וכו' כנ"ל ,וזהו וכל חפציך לא ישוו
בה .גם בספרי קבלה מבוארת נקודה זו,
התכלית הנרצה ,אלא יוסיף עוד ועוד
לחפש ולבקש את התגלות הרבש"ע
שבכל עולם מעולמות הקדושה יש
בעולם ,ויעלה ויתעלה בדרגות השגת
במידת מלכות שבאותו עולם גם את
האלוקות מדרגה לדרגה.
מידת הכתר של העולם הנמוך יותר.
וביאור הענין הוא כי כשהאדם מגיע
התעלות הבריאה להכיר במציאות הבורא לדרגת ה'כתר' ולתכלית ההשגה לפי
באמצעות התבוננות האדם בהכרה זו הדרגה בה הוא נמצא ,הרי שהוא יכול
נמצא אף על פי שהאדם הוא רחוק מאוד לעשות זאת מתוך תחושת נפרדות
לכאורה מבהירות הבורא ית"ש ,עם ויישות ,ואז ה'פרסא' הנמצאת בין עולם
כל זה י וכל לידבק על ידי החי ות שבו ,ובכל לעולם ומבדילה ביניהם ,מעלימה ממנו
דבר י וכל לידבק בבורא עולם ,ובביאור זה את מציאות העולם הגבוה יותר וכך
ניתן להבין ,כיצד נתן הבורא יתברך האדם סבור כי הוא הגיע לתכלית
לאדם תפקיד לרומם את כל הבריאה הגבוהה ביותר .אבל כאשר האדם מגיע
להתעלות ולהתקרב אליו ,ולכאורה הרי מתוך הכנעה והתבטלות ,והוא מגיע אל
בבריאה יש ריבוי עצום מאוד של מידת ה'כתר' -שהיא המדרגה הגבוהה
לרומם וכיצד יוכל האדם נבראים, ביותר שהוא יכול להשיג במצבו הנוכחי,
ולהעלות כל אחד ואחד מהנבראים .אלא הרי שהוא מגלה כי ישנו עוד עולם שלם
ביאור הדבר הוא ,כי התפקיד של האדם גבוה יותר ,שבו הוא נמצא רק בדרגה
כג פרשת וירא
כולה ,יש את האפשרות לגלות את ויותר יותר ולהכיר להתבונן הוא
מציאותו בבריאה ,על כן יכול האדם במציאות השי"ת בבריאה ,וכך כל
להתדבק בבוראו בכל מקום שהוא על להכיר ומתרוממת מתעלת הבריאה
ידי כל מעשיו ופעולתיו. באמיתות מציאות השי"ת בעולם .וכל זה
נפעל בכח נשמת האדם שבקרבו שהיא
חלק אלוקי ממעל ,ובאמצעותה יכול
עבודת השי"ת בדרך הנכונה מביאה לאדם
שאיפות נכונות מתוך יראה והתבטלות
האדם לרומם את הבריאה אל בוראה.
וזה אשת חיל מי ימצא ,כי על ידי השגתו וזהו שאמר הכתוב )משלי לא ,יד( היתה כאניות
בבהירות הבורא ודביקותו בו ומסירת סוחר ממרחק תביא לחמה ,כי נודע
נפשו אלי ו ,מחמת גודל היראה ופחד )פרע"ח תחילת שער התפילה( שהשכינה הוא
שנופל עלי ו מהבורא עולם ית"ש ,הוא החי ות שבכל דבר נקרא אני ,כיון שכאשר
כמעט בטל במציאות והיא כאין נגדו ית' בכך יש 'אני', בביטוי משתמשים
וזה מי ימצא ,כאשר מגיעים לדרגה התגלות העצמיות של נוכחות ה'אני',
נשגבה כזו של התבטלות אל הרבש"ע ועל כן מידת המלכות מתבטאת ב'אני'.
מתוך תחושה כי הוא ואין בלתו ,ורק מפני שעל ידה נודע בהירות הבורא ,כמו
השי"ת נחשב למציאות אמיתית ובלעדיו שאמר הכתוב )דברים לב ,לט( ראו עתה כי אני
אין שום מציאות כלל ,הרי שנופלת על אני הוא ,וזה היתה כאניות סוחר ,שהוא על
האדם יראה גדולה מתוך תחושת רוממות ידי ניצוץ הקדוש השוכן בכל מקום ,ועל כן
הבורא וההתבטלות אליו .ועל ידי זה נקרא 'סוחר' מלשון סביב סביב וסחור
ורחוק מפנינים מכרה ,הוא יכול להשיג י ותר סחור ,על שם שהניצוץ האלוקי מסובב
וי ותר מלפני ולפנים ,כיון שבכח הכרה זו במחיצות המעלימות ומסתירות את גילוי
מגיע בכל עת לדרגות גבוהות יותר ,עד כבוד השי"ת השוכן בקרבו ,ועל ידי
נחשבות אינן הקודמות שההשגות עבודת בני ישראל מתגלה יותר ויותר
למאומה כנגד הדרגה העליונה שהגיע מציאותו של השי"ת בבריאה .על ידי זה
אליה ,ומגלה כי יש עוד ועוד דרגות ממרחק תביא לחמה ,שי וכל לדבק בבורא
בהשגת אלקות הבורא. עולם שלפי הנראה הוא רחוק מאוד ,נעשה
הקב"ה קרוב מאוד אלי ו ודבק בו .כיון
אמנם יש כאלה שכאשר הם מרגישים שעל ידי ההתבוננות בכך שהבורא יתברך
ורצונות שאיפות להם שיש הוא זה שמחייה ומקיים את הבריאה
שיעור בספר דברות שלמה כד
והמציאות האמיתית היא רק מציאותו גדולים שהם אינם יכולים להגיע אליהם,
ולא אליו ומתבטלים השי"ת, של עצבות עליהם מביא שהדבר הרי
מחפשים איך לרומם ולטפח את האגו ושיברון לב .אבל זה רק כאשר האדם
האנוכי -רק אז ניתן להגיע לדביקות רוצה ביום אחד להגיע באופן מעשי
ולהתבטלות הרצויה. ממש לדרגות גבוהות של קיום התורה
ובמצוות בפועל ,וללמוד ח"י שעות
לא שהוא ומכיון וכדומה, ביממה
קי ום התורה ומצוות בדרך התבטלות היא
בדרגת עבודת כהן גדול לפני ולפנים
מצליח לעמוד בשאיפותיו הוא נכנס
לעצבות ולדיכאון וכו' .אמנם דברי
זו יש לבאר את דברי הגמרא )יומא ובדרך רבינו הם בהכרת מציאות הבורא ,כי
עא (:שמספרת על כהן גדול אחד בהכרה זו ניתן להבחין שגם כאשר
שנכנס ביום הכיפורים לקודש הקדשים, האדם משיג השגה במציאות השי"ת
וכשיצא ליווהו כל העם בדרכו לביתו, בבריאה ,הוא יכול להבין שיש השגה
אלא שבמהלך הדרך נפגש הכהן גדול גבוהה יותר ,שעליו להמשיך לעבוד
עם שמעיה ואבטליון ,ואז פירשו ממנו בכדי להגיע לאותה דרגה .אבל בחלק
העם שליווה אותו ,והלכו ללוות את ללכת צריך שהאדם ודאי המעשי
שמעיה ואבטליון .אמר הכהן גדול ויכולותיו כוחותיו לפי ולעבוד
לשמעיה ואבטליון 'ייתו בני עממין האמיתיות ,ולא להכנס לדמיונות שוא
לשלם' -כיון שהיו מבני גרים ,והם ענו שרק מביאות על האדם דיכאון ועצבות
לו 'ייתו בני עממין לשלם דעבדין עובדא מכיון שאינו יכול לעמוד בהם.
ואל העבודה הזו של התבוננות והכרה
דאהרון ,ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא
עביד עובדא דאהרן'.
במציאות השי"ת בבריאה ניתן
שאותו כהן גדול בצאתו מקודש הרי להגיע מתוך שני גישות ,כי יש אפשרות
הקדשים ראה כיצד העם מכבד להגיע להכרה בבורא מתוך תחושת
יותר את שמעיה ואבטליון ,והדבר נגע 'ישות' ועצמיות ,וכאשר מגיעים בדרך
בכבודו והפריע לו .על כן אמרו לו זו הרי שלא מגיעים לדביקות הנכונה
שמעיה ואבטליון שהוא לא מתנהג ואילו הראויה. ולהתבטלות
שהעבודה כיון דאהרון', ב'עובדין כשמתבוננים במציאות השי"ת וגילוי
אמורה הקדשים בקודש האמיתית שכינתו בבריאה מתוך הכרה כי האמת
כה פרשת וירא
כמו שכתבתי לעיל כמו שמרמז תיבת אלי ו, שיגיע גדול הכהן על להשפיע
-ולא אמר וירא אל אברהם ,כיון את ולחוש השי"ת אל להתבטלות
שהתגלות הבורא אל האדם היא מתוך מציאותו האמיתית ואת אפסיות כוחו
הנקודה הפנימית שיש בקרבו ,שהיא העצמי ,וכאשר הכהן גדול מרגיש
בתוככי השוכנת האלוקית הנשמה תחושה של תחרות ופגיעה בכבודו
האדם .ועל ידי מה בא למדרגה זו ,זה האישי אחרי יום הכיפורים שבו הוא
שאמר באלוני ממרא באלוני לשון תוקף נכנס לקודש הקדשים ,הרי שחסר בכל
וחוזק ,ממרא הוא לשון יראה ,וכן מפורש פנימיות עבודתו .אבל הם -שמעיה
בזוהר הקדוש ,ועל ידי המורא הגדול הוא ואבטליון עסקו בתורה מתוך התבוננות
כאין נגדו ,ובא לידי מסירת נפש באמת ,וזה והכרה במציאות השי"ת בבריאה ,וכך
שפירש"י ז"ל הוא שנתן לו כו' ,ר"ל על ידי השיגו את מציאות הבורא כמציאות
היראה הגדולה מסר נפשו ומל עצמו .ועל יחידה שאין דבר נחשב כנגדו למאומה,
ידי ההתבוננות במציאות השי"ת בבריאה על כן 'עובדא דאהרון' שייך אליהם ולא
אל אותו כהן גדול.
מגיעים לידי הכנעה והתבטלות אמיתיים,
ומכח זה מוסיפים עוד ועוד רצון וזה שאמר הכתוב וירא אליו ,ר"ל שנדבק
והשתוקקות להתקרב יותר אל הרבש"ע. בבורא עולם ,ונעשה קרוב לו מאוד
