gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy

שבוע: וירא (2026-10-26)

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫[ ‪]1‬‬ ‫שנה ט'‪ ,‬גיליון מס‪433 .‬‬ ‫בס"ד פרשת 'וירא' תשפ"ז‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י בית מדרש לבעלי בתים ולגמלאים ‪ -‬קרית הבעש"ט פתח תקוה‬ ‫ֲשי עֻגֹות" (בראשית י"ח‪ ,‬ה' ‪ -‬ו')‬ ‫לּושי ַוע ִ‬ ‫סלֶת ִ‬ ‫"וְ ֶא ְקחָ ה פַת לֶחֶ ם‪ְ ...‬שלש ְס ִאים ֶקמַ ח ֹ‬ ‫(ד) י ַֻקח נָא ְמעַ ט מַ יִם וְ ַרחֲ צּו ַרגְ לֵיכֶם‪ ,‬וְ ִהשָ עֲנּו ַתחַ ת הָ עֵ ץ‪( .‬ה) וְ ֶא ְקחָ ה פַת לֶחֶ ם וְ סַ עֲדּו לִבְ כֶם ַאחַ ר ַת ֲעבֹרּו כִ י עַ ל כֵן עֲבַ ְר ֶתם עַ ל עַ בְ ְדכֶם‪,‬‬ ‫לּושי ַוע ֲִשי עֻגֹות‪( .‬ז) וְ ֶאל‬ ‫סלֶת ִ‬ ‫ֹאמרּו כֵן ַתעֲשֶ ה כַאֲ שֶ ר ִדבַ ְר ָת‪( .‬ו) ַויְמַ הֵ ר ַאבְ ָרהָ ם הָ אֹהֱ לָה ֶאל שָ ָרה‪ ,‬וַי ֹאמֶ ר מַ הֲ ִרי ְשלש ְס ִאים ֶקמַ ח ֹ‬ ‫וַי ְ‬ ‫הַ בָ ָקר ָרץ ַאבְ ָרהָ ם‪ַ ,‬וי ִַקח בֶ ן בָ ָקר ַרְך וָטֹוב ַוי ִֵתן ֶאל הַ נַעַ ר ַויְמַ הֵ ר ַלעֲשֹות אֹתֹו‪( .‬ח) ַוי ִַקח חֶ ְמ ָאה וְ חָ לָב ּובֶ ן הַ בָ ָקר אֲ שֶ ר עָ שָ ה ַוי ִֵתן לִפְ נֵיהֶ ם‪,‬‬ ‫וְ הּוא עֹמֵ ד ֲעלֵיהֶ ם ַתחַ ת הָ עֵ ץ וַי ֹאכֵלּו‪.‬‬ ‫"י ַֻקח‪ ...‬וְ ֶא ְקחָ ה" ‪ -‬על דרך הרמז‬ ‫ויש לשאול ‪ -‬למה אברהם אמר ‪' -‬וְ ֶא ְקחָ ה פַת לֶחֶ ם' והדגיש את פעולת הלקיחה‪ ,‬היה צריך לומר ‪' -‬וְ ֶא ְת ָנה ָל ֶכם פַת לֶחֶ ם"‪ ,‬ולהדגיש את‬ ‫פעולת הנתינה‪ .‬ועוד‪ ,‬יש לשאול‪ ,‬מדוע נאמר ‪' -‬וְ ֶא ְקחָ ה' עם האות ה"א בסופה‪ ,‬ולא בצורה הרגילה ‪' -‬וְ ֶא ַקח'‪ .‬ואולי‪ ,‬אפשר לומר על דרך‬ ‫הרמז‪ ,‬שאפשר לחלק מילה זו לשניים‪ ,‬ואז נקבל את המשמעות ‪' -‬ואקח' ‪' -‬ה'‪ .‬כלומר‪ ,‬שאברהם אומר ‪' -‬ואקח' את האות ‪' -‬ה'‪ ,‬שהיא‬ ‫מסמלת את יכולת הלידה‪ .‬ויש מקום לרמז זה דווקא כאן‪ ,‬שהרי המלאך בא כאן לבשר להם על הולדת יצחק‪.‬‬ ‫ומכיוון שבפרשה הקודמת 'פרשת 'לך לך' ה' משנה את שמותם של אברהם ושרה‪ ,‬ולוקח את האות ‪ -‬י' מהשם ‪' -‬שרי'‪ ,‬ונותן האות ‪-‬‬ ‫'ה' גם ל'אברהם' וגם ל'שרה'‪ .‬ופעולה זו אפשרה את יכולת ההולדה שלהם‪ ,‬וכפי שנאמר שם לגבי אברהם ‪" :‬וְ ל ֹא י ִָּק ֵרא עֹוד ֶאת ִש ְמָך‬ ‫ּומלָּכִ ים ִמ ְמָך יֵצֵ אּו" (בראשית י"ז‪ ,‬ה' ‪ -‬ו')‪ .‬וכן‬ ‫ַאבְ ָרם וְ הָּ יָּה ִש ְמָך ַאבְ ָרהָ ם כִ י ַאב הֲ מֹון ּגֹויִם נ ְַת ִתיָך‪ .‬וְ ִהפְ ֵר ִתי א ְֹתָך בִ ְמאֹד ְמאֹד ּונ ְַת ִתיָך לְגֹויִם ְ‬ ‫ֹלהים ֶאל ַאבְ ָּרהָּ ם שָּ ַרי ִא ְש ְתָך ל ֹא ִת ְק ָּרא ֶאת ְשמָּ ה שָ ָרי כִ י שָ ָרה ְשמָּ ה‪ּ .‬ובֵ ַרכְ ִתי א ָֹּתה וְ גַם נ ַָת ִתי ִממֶ נָה לְָך בֵ ן‬ ‫נאמר לגבי שרה ‪" :‬וַי ֹאמֶ ר אֱ ִ‬ ‫ּובֵ ַרכְ ִתיהָּ וְ הָּ י ְָּתה לְגֹויִם מַ ְלכֵי עַ ִמים ִממֶ נָּה י ְִהיּו" (שם‪ ,‬שם‪ ,‬ט"ו ‪ -‬ט"ז)‪.‬‬ ‫וכן משמע משמה של ‪' -‬בלהה' כמובא בפסוק ‪" :‬וַת ֹאמֶ ר ִהנֵה אֲ מָּ ִתי בִ לְהָ ה ב ֹא ֵאלֶיהָּ וְ ֵתלֵד עַ ל בִ ְרכַי וְ ִאבָ נֶה גַם ָאנֹכִ י ִממֶ נָה" (בראשית ל'‪,‬‬ ‫ג')‪ .‬ואומר על כך בעל 'הטור הארוך' ‪" :‬ויש מפרשים (מדרש הגדול) על שם "ה" של בלהה שהיא סימן לזרע‪ ,‬כדכתיב (להלן מ"ז‪ ,‬כג)‬ ‫'הא' לכם זרע‪ ...‬וכל האחרות היה להם אות ה' בשמם‪ ,‬חוץ מרחל‪ ,‬ועל כן הכניסה לו בלהה‪ ,‬שיש לה שני ההי"ן‪ ,‬שתעלה לה האחת‪,‬‬ ‫וכן לאברהם ושרה נתווסף להם אות ה"א בשמם"‪.‬‬ ‫"י ַֻקח" ‪ -‬ולפי זה‪ ,‬אולי גם ניתן לומר‪ ,‬שגם במילה ‪' -‬י ַֻקח' יש רמז לרעיון דלעיל‪ ,‬שהרי צורה של פועל זה בסביל‪ ,‬קשה להבינה‪ .‬על ידי מי‬ ‫לּושי ַוע ֲִשי עֻגֹות'‪ ,‬לגבי 'בן הבקר' הוא נותן‬ ‫'י ַֻקח'? לגבי 'פת לחם' אברהם אומר על עצמו ‪' -‬וְ ֶא ְקחָ ה'‪ ,‬לגבי העוגות הוא אומר לשרה ‪ִ ' -‬‬ ‫לנער לעשותו‪ ,‬אך מי אמור לקחת את המעט מים? ואומר 'רש"י' ‪" :‬יקח נא ‪ -‬ע"י שליח והקב"ה שלם לבניו ע"י שליח שנאמר (במדבר‬ ‫כ) וירם משה את ידו ויך את הסלע"‪ ,‬אך לא נאמר מי הוא השליח? וגם אין בזה כל חידוש‪ ,‬וכמו שאומר בעל 'שפתי חכמים' ‪" :‬אין‬ ‫ההודעה של רש"י על מלת יוקח שפירושו ע"י שליח‪ ,‬דזה הוא דבר פשוט דאל"כ היה לו לומר אקחה‪ ,‬אלא ההודעה הוא על ששילם‬ ‫לבניו וכו'‪( .‬רא"ם)"‪ .‬אז מדוע לא נאמר למי אמר אברהם לקחת מעט מים?‬ ‫'קח'‪ ,‬שבא לרמז על כך‪ ,‬שיש‬ ‫ואולי‪ ,‬אפשר להסביר מילה זו על דרך הרמז כדלעיל‪ ,‬כי אפשר לחלק גם את המילה הזו לשני חלקים ‪' -‬י'‪ַ -‬‬ ‫לקחת את האות ‪' -‬י' מהשם ‪' -‬שרי'‪ ,‬לחלקה לשתי אותיות ‪' -‬ה'‪ ,‬ולהוסיף אותם לשמות אברהם ושרה‪ .‬ועל פי הסבר זה גם נבין מדוע‬ ‫נאמר‪' -‬וְ ֶא ְקחָ ה פַת לֶחֶ ם' ולא נאמר ‪' -‬וְ ֶא ְת ָנה ָל ֶכם פַת לֶחֶ ם"‪ ,‬כי רצה לרמוז במילה ‪' -‬וְ ֶא ְקחָ ה' את הרמז שמצאנו לעיל ‪' - -‬וְ ֶא ַקח' ‪ -‬ה'‪.‬‬ ‫"פַת לֶחֶ ם" ‪ -‬מה הכוונה 'פת' בפני עצמה‪ ,‬ומה משמעות 'לחם' בפני עצמו‪ ,‬ומה משמעות הצירוף של שני ביטויים אלו‪ .‬ונראה‪ ,‬שהמושג‬ ‫'לחם' מבטא ככר לחם שלימה‪ ,‬ואילו המושג 'פת' מסמל ככר לחם שחילקו אותו לחלקים‪ ,‬וכמו שכתוב בפסוק ‪ּ" :‬פָתֹות א ָֹתּה פִ ִתים‬ ‫וְ יָּצַ ְק ָּת עָּ לֶיהָּ שָּ מֶ ן‪ִ ,‬מנְחָּ ה ִהוא" (ויקרא ב'‪ ,‬ו')‪ .‬וכמו שמסביר שם 'מלבי"ם' ‪" :‬דע שיש הבדל בין פת ובין לחם‪ .‬שהלחם הוא השלם‪ ...‬ופת‬ ‫הוא הלחם הבלתי שלם רק שנשבר או נתכפל עד שאיננו בצורתו השלמה"‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שאם היה כתוב רק ‪' -‬פת' היינו יכולים לחשוב שהכוונה לכל מזון אחר שחילקו אותו לפתיתים‪ ,‬לכן מדגיש ‪' -‬פת לחם'‪.‬‬ ‫וכן משמע בתרגום 'אונקלוס' שזה דבר אחד‪ ,‬וכמו שמתרגם ‪" :‬ואסב פתא דלחמא"‪.‬‬ ‫"וְ סַ עֲדּו לִבְ כֶם" ‪' -‬רש"י' מביא מקורות מהתנ"ך שהלחם סועד את הלב ‪" :‬וסעדו לבכם ‪ -‬בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא‬ ‫דליבא‪ .‬בתורה סעדו לבכם‪ .‬בנביאים (שופטים יט) סעד לבך פת לחם‪ .‬בכתובים (תהלים קד) ולחם לבב אנוש יסעד"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬בשביל‬ ‫מה צריך להביא לכך סימוכין מהתנ"ך‪ ,‬והרי זו מציאות ידועה‪ ,‬שכל אדם חש אותה על עצמו‪ .‬וגם אם נאמר‪ ,‬שכל דבר שיש לו סימוכין‬ ‫מהתורה הוא דבר שמבטא את האמת הפנימית‪ ,‬הרי נוכל לשאול‪ ,‬הרי 'רש"י' מביא כאן גם את הפסוק שלנו מאברהם‪ ,‬ומנין אברהם‬ ‫ידע זאת‪ ,‬אלא וודאי מידיעת המציאות הטבעית‪ ,‬אז מדוע 'רש"י' צריך להביא לנו סימוכין משלושת חלקי התנ"ך?‬ ‫ואכן‪' ,‬הרב אי"ל שטיינמן' בספרו 'אילת השחר' מעיר ש'רש"י' למד זאת מהפסוקים ולא מהמציאות‪ .‬ואולי‪ ,‬כל דבר שאפשר ללמוד‬ ‫מתורה עדיף ללמו ד ממנה מאשר מהמציאות‪ ,‬כי התורה מבטאת את האמת הפנימית‪ .‬ואולי‪ ,‬גם אפשר לומר‪ ,‬שהמציאות נקבעת על פי‬ ‫התורה‪ ,‬ולכן עדיף ללמוד מן הפסוקים‪.‬‬ ‫ֹאמרּו כֵן ַתעֲשֶ ה כַאֲ שֶ ר ִדבַ ְר ָת" ‪ -‬יש להבין אמירתם‪ .‬כי אם מסכימים להצעתו‪ ,‬היו צריכים להביע הסכמתם בקיצור‪ ,‬ואף מספיק‬ ‫"וַי ְ‬ ‫לומר ‪' -‬כן תעשה' ואילו המשך דבריהם ‪' -‬כאשר דברת' נראה ככפילות‪.‬‬ ‫ומוסבר ב'מדרש רבה' (בראשית מח‪ ,‬יא) ‪" :‬ויאמרו כן תעשה כאשר דברת‪ ,‬אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אבל אתה שיש לפניך‬ ‫אכילה ושתיה‪ ,‬כן תעשה לעצמך כאשר דברת‪ ,‬יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך"‪.‬‬ ‫'רבנו בחיי' מסביר‪ ,‬שהמלאך רמז לאברהם שיעשה כך‪ ,‬אך הם לא יאכלו ממנו ‪" :‬כן תעשה כאשר דברת‪ ,‬ויתכן לפרש כן תעשה כאשר‬ ‫דברת שתקח אתה פת לחם‪ ,‬אבל לא יאכל ממנו‪ ,‬רמז לו לעתיד במה שארע בסוף בעוגות שרה שפרסה נדה‪ ,‬כי על כן לא הביאם לפניהם‬ ‫עם בן הבקר"‪' .‬חזקוני' מסביר שאמרו לו ברכה לעתיד ‪" :‬ד"א כן תעשה יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם כמו שאתה מתנדב עכשיו‬ ‫להכניס אורחים"‪.‬‬ ‫סלֶת" ‪ -‬מה משמעות הביטוי ‪' -‬קמח'‪ ,‬מה משמעות הביטוי ‪' -‬סלת'‪ ,‬ומה משמעות הצירוף שלהם‪ .‬לאחר שטוחנים את גרעיני‬ ‫" ֶקמַ ח ֹ‬ ‫החיטה‪ ,‬אז 'סלת' הם גרגרים גדולים יותר‪ ,‬ואילו 'קמח' נוצר לאחר שטוחנים את החיטה עד שנעשית כעין אבקה‪ .‬וכן אומר 'רש"ר‬ ‫[ ‪]2‬‬ ‫הירש' ‪" :‬הצרוף "קמח סלת" אינו נזכר במקום אחר‪ .‬קמח הוא המין הפשוט‪ ,‬סולת ‪ -‬המין המשובח‪ .‬ולא ש"קמח" גס יותר מ"הסולת"‪,‬‬ ‫שהרי מן האמור במנחות (ע"ו ע"ב) מתברר‪ ,‬שהיו מנפים את הקמח נפוי אחר נפוי ‪ -‬עד שנקלטה הסולת המעולה בנפה; ואילו הקמח‬ ‫הגרוע היה עובר בנפה כאבק דק"‪.‬‬ ‫סלֶת"‪ ,‬הרי אילו שני תוצרים שונים‪ .‬ולכן מסביר 'רש"י' שאכן הם שני‬ ‫ולכן לא ברור‪ ,‬מה כוונת אברהם באומרו את הצירוף ‪ֶ " -‬קמַ ח ֹ‬ ‫דברים‪ ,‬והמטרה בהם שונה ‪" :‬קמח סלת ‪ -‬סלת לעוגות‪ ,‬קמח לעמילן של טבחים לכסות את הקדרה ולשאוב את הזוהמא"‪ .‬ומסביר‬ ‫בעל 'שפתי חכמים' שלא נחשוב שאברהם היה רע עין‪ ,‬וביקש לעשות עוגות מתערובת של קמח עם סולת‪.‬‬ ‫סלֶת"‪ .‬ב‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬ניתן להקשות על פירוש זה ‪ :‬א‪ .‬אם אלו שני דברים למטרות שונות היה צריך להיות כתוב עם וא"ו החיבור " ֶקמַ ח וְ ֹ‬ ‫לּושי ַוע ֲִשי עֻגֹות' נראה בפשטות שמוסבת על שניהם גם על הקמח‪ .‬ג‪ .‬לאיזה תבשיל היה צריך את הקמח בתור עמילן של‬ ‫בקשתו ‪ִ ' -‬‬ ‫טבחים‪ ,‬לא מוזכר כאן תבשיל כלשהו‪.‬‬ ‫'רמב"ן' מסביר שמהקמח עושים סולת‪ .‬וכן דעת 'חזקוני' שאומר ‪" :‬שלש סאים קמח ‪ -‬ומהשלש סאים קמח תוציאי שלשת עשרונים‬ ‫סולת לשלשה אנשים אלו"‪' .‬רשב"ם' מסביר ‪" :‬קמח סולת ‪ -‬קמח של חטים שכל מקום שכתיב סלת מחטים הוא כדדרשינן ממלואים‬ ‫דכתיב סלת חטים תעשה אותם"‪.‬‬ ‫בעל 'חת"ם סופר' מסביר שהכוונה היא לא רק לאוכל גשמי‪ ,‬אלא שאברהם נתן להם גם אוכל רוחני ‪ -‬לימוד תורה‪ .‬ויש שני סוגי לימוד‬ ‫תורה ‪ :‬אחד דומה לסולת שהוא לימוד תורה ברורה ללא צורך בפלפולים‪ ,‬והשני דומה לקמח שצריך לנפות עוד ועוד‪ ,‬ורק לאחר פלפולים‬ ‫והתעסקות מאומצת בתורה זוכים לה‪ .‬וזו היתה המחלוקת שבין אברהם לשרה‪ ,‬ששרה רצתה לתת להם קמח‪ ,‬ושהם יתאמצו להוציא‬ ‫ממנו סולת בבחינת ‪" -‬ולחם עצלות לא תאכל"‪ ,‬ואילו אברהם רצה לתת להם סולת‪.‬‬ ‫ונראה לדייק מ'רש"י' שאכן אברהם לימד אותם תורה‪ .‬שעל הפסוק ‪" -‬וסעדו לבכם" אומר 'רש"י' ‪" :‬בתורה בנביאים ובכתובים מצינו‬ ‫דפתא סעדתא דלבא‪ ."...‬וקשה ‪ :‬א‪ .‬זה דבר שכל אחד מרגיש‪ ,‬שהלחם סועד את הלב‪ ,‬אז למה 'רש"י' צריך לטרוח ולהביא סימוכין לכך‬ ‫מהתורה מהנביאים ומהכתובים? ב‪ .‬בדרך כלל משפט מתחיל בנושא ונשוא‪ ,‬אז היה צריך לכתוב ‪" :‬מצינו בתורה בנביאים ובכתובים‪?"...‬‬ ‫אלא 'רש"י' הקדים את המילים ‪" :‬בתורה בנביאים ובכתובים"‪ ,‬כדי להסמיך אותם למילים ‪" :‬וסעדו לבכם"‪ ,‬ואז יצא לנו המשפט ‪:‬‬ ‫"וסעדו לבכם בתורה בנביאים ובכתובים"‪ ,‬כלומר שילמדו תורה ובזה יסעדו את לבם‪ .‬ואולי‪ ,‬לכך גם "שלש סאים" רומז לשלושת חלקי‬ ‫התורה ‪ :‬תורה‪ ,‬נביאים וכתובים‪.‬‬ ‫ועוד אפשר להוסיף על פי דברי בעל 'חת"ם סופר'‪ ,‬שהמדרש שאומר שבשעה בשעלה משה רבנו לקבל את התורה רצו מלאכי השרת‬ ‫לפגע בו‪ ,‬וה' צר קלסתר פניו של משה בדומה לאברהם‪ ,‬ואמר להם אי אתם מתביישין ממנו‪ ,‬לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?‬ ‫ומקשה 'הרב פנחס פרידמן' (קוראי עונג‪ ,‬פרשת וירא תשע"ב)‪ ,‬האם בגלל שאכלו אצל אברהם‪ ,‬צריכים לוותר על תשוקתם לקבל את‬ ‫התורה? אך על פי בעל 'חת"ם סופר' הוא מסביר‪ ,‬שהמלאכים יכולים לקבל תורה רק בבחינת סולת נקיה‪ ,‬כי הם בגדר עומדים ואינם‬ ‫יכולים להתקדם בלימוד התורה‪ ,‬ורק בני ישראל יכולים לקבל את התורה בבחינת קמח‪ ,‬ולפלפל בה ולהסיק ממנה את ההלכות‪ .‬ולכן‬ ‫ה' צר קלסתר פניו של משה בדומה לאברהם‪ ,‬כדי להזכירם שהם אכלו אצל אברהם תורה בבחינת קמח‪ ,‬וזה דבר שהם לא מסוגלים‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף ולשאול‪ ,‬מה המשמעות שה' צר קלסתר פניו של משה בדומה לאברהם ואומר להם ‪" :‬לא זהו שירדתם ואכלתם בתוך‬ ‫ביתו?"‪ ,‬הרי זה נראה כהטעייה ולא אמת? אלא‪ ,‬שאין הכוונה לצורתו החיצונית‪ ,‬אלא לצורתו הפנימית שמבטאת את דרך לימוד התורה‪,‬‬ ‫ןמבהיר להם שבדרך כזו הם לא יכולים ללמוד‪.‬‬ ‫ואולי ניתן גם להוסיף‪ ,‬ולמצא רמז בדברי 'רש"י' שאומר שהקמח הוא בכדי לשאוב את הזוהמא‪ ,‬שע"י הפלפול‪ ,‬נשאבת הזוהמא מן‬ ‫האדם‪ ,‬ולכן דווקא לאדם ראויה תורה בבחינת קמח‪ ,‬אך במלאכים שאין בהם זוהמא לא שייכת תורה בבחינת קמח אלא בבחינת סולת‪.‬‬ ‫ועוד אולי אפשר להוסיף‪ ,‬ש בפסוק ח' נאמר ‪" :‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם"‪ .‬ואומר רש"י ‪" :‬ולחם לא הביא‪,‬‬ ‫לפי שפרסה שרה נדה‪ ...‬ונטמאה העיסה"‪ .‬ועל פי מה שחידש בעל 'חת"ם סופר' ניתן להוסיף בזה‪ ,‬שאברהם ושרה לא ידעו שהם מלאכים‪,‬‬ ‫ולכן שרה רצתה להאכילם תורה בבחינת 'קמח'‪ ,‬אך היות והם היו מלאכים שאינם יכולים ללמוד תורה בצורה כזו‪ ,‬לכן נטמאה העיסה‬ ‫ולא יכלו לאכול מהלחם‪ ,‬ללמדנו שמלאכים לא יכולים ללמוד תורה בצורה זו‪.‬‬ ‫סלֶת" באים גם יחד בדברי אברהם בלבד‪ ,‬ואינם באים‬ ‫ואמנם ניתן לומר כל זאת על דרך הדרש‪ ,‬אך לפי הפשט שני הדברים ‪ֶ " -‬קמַ ח ֹ‬ ‫בנפרד בדברי אברהם ושרה‪.‬‬ ‫וכן מעיר בעל 'חת"ם סופר' ‪" :‬מהרי שלש סאים קמח סלת‪ ,‬אחז"ל [ב"מ פ"ז‪ ].‬הוא אמר סלת והיא אמרה קמח מכאן שאשה עיניה צרה‬ ‫באורחים‪ ,‬והנה אין זה במשמעות הקרא אלא הוא אמר שניהם"‪.‬‬ ‫לּושי ַוע ֲִשי עֻגֹות" ‪ -‬למלאכים אמר ‪' -‬ואקחה פת לחם' אז למה לה אומר לשרה לעשות ‪' -‬עוגות'? ונראה לומר‪ ,‬שאברהם לא רצה‬ ‫" ִ‬ ‫שהמלאכים יחשבו שהם מטריחים אותו‪ ,‬ולכן אמר להם שהוא יקח 'פת לחם' שכבר מוכן‪ ,‬ואין בזה שום טרחה‪ .‬וכמו שאמר להם ‪-‬‬ ‫'יקח נא מעט מים'‪ ,‬גם מעט וגם לא הוא אלא ע"י אחרים‪ ,‬כך שהוא עצמו לא יטרח בדבר‪ .‬אך כאשר בא אל שרה אמר לה ללוש ולעשות‬ ‫עוגות‪ ,‬כי בהכנסת אורחים יש ענין לטרוח בדבר‪ .‬ועל פי גם נסביר ‪ -‬לשם מה הוא צריך לומר ללוש את הקמח‪ ,‬האם אינה יודעת שלפני‬ ‫האפייה צריך ללוש את הקמח? אלא‪ ,‬נראה בפשטות‪ ,‬באהל אברהם היה תמיד בצק מוכן‪ ,‬וכנראה גם עוגות מוכנות‪ ,‬אך הוא רצה שתטרח‬ ‫באורחים‪ ,‬ולכן אמר שתיקח 'קמח סלת' ותלוש אותו ותעשה עוגות טריות‪.‬‬ ‫ומעין זה מובא בספר 'אפריון' ‪" :‬ומדקדקין כי תיבת לושי לכאורה מיותר‪ ,‬וכי שרה לא ידעה איך לעשות עוגות‪ .‬ולפמ"ש י"ל כי יען‬ ‫בפעם הזאת היתה מצות הכנסת אורחים חביבה לאברהם ביתר שאת‪ ,‬לכן זירז גם את שרה שעתה תעשה הכל בעצמה כי מצוה בו יותר‬ ‫מבשלוחו [כקידושין מ"א ע"א]‪ .‬עוד י"ל משום דפסח היה כמ"ש רש"י [להלן י"ט ג'] לכן הזהיר אותה אברהם שלא תמסור את הלישה‬ ‫למשרת‪ ,‬רק בעצמה תלוש ותעשה העוגות כדי להזהר מחימוץ"‪ .‬בעל 'תפארת יהונתן' מסביר‪ ,‬שבאו אליו בי"ד בניסן אחר הצהריים‪,‬‬ ‫שהרי בלילה באו אל לוט ואפה להם מצות‪ ,‬ובי"ד אחר הצהרים כבר אסור לאכול חמץ‪ ,‬ולכך ציווה לעשות עוגות ‪ -‬מצה עשירה‪.‬‬ ‫התודה והברכה ‪ -‬למשפ' ר' משה חיים הלוי שוורץ ז"ל על השתתפותם בהחזקת הכולל‪.‬‬ ‫לעילוי נשמות ‪ :‬מרת מרים בת משה ע"ה אשת חבר של ידידנו לומד הכולל ר' דוד הופנברג‪.‬‬ ‫ר' ישראל יצחק בן יעקב קנר ז"ל‪ .‬ר' משה חיים בן שרגא פייבל הלוי שוורץ ז"ל‪ .‬ר' אברהם הכהן בן חנום ז"ל‪.‬‬ ‫ר' אשר בר יוסף פרחי ז"ל‪ .‬ולע"נ ‪' -‬חללי נצר אחרון' שמטעם ארגון ‪' -‬עמיתים'‪.‬‬ ‫שעה ‪ – 10.30‬שיעור בפרשת השבוע חומש עם רש"י‪ .‬שעה ‪ - 11.15‬שיעור בגמרא מסכת פסחים‪.‬‬ ‫שעה ‪ - 12:00‬שיעור באור החיים הקדוש‪ .‬ביום ה' שיעור בפרשת השבוע‪.‬‬ ‫ניתן להצטרף גם דרך הזום‪ .‬לתגובות הערות והארות ולקבלת הגיליון במייל‪ ,‬גם במהדורה מורחבת‪,‬‬ ‫נא לפנות למייל – ‪ ingber@bezeqint.net‬או בטלפון ‪.0545398058 -‬‬