gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: וירא (2026-10-26)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‪ :‬האם ניתן להתפלל תפילת שמונה עשרה בישיבה‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בפרשת השבוע כותבת התורה (יט‪ ,‬כז) על הפיכת סדום ועמורה‪ ,‬ועל אברהם אבינו שהשקיף עליהם אחרי ההפיכה‪ַ '' :‬וי ְַׁשכֵּ֥ם‬ ‫ל־פנֵ֤י ְׁסדם ַועֲמ ָ ֔רה‪ .''...‬הגמרא במסכת ברכות לומדת מפסוק זה‪,‬‬ ‫ת־פנֵּ֥י יְׁק ָוָֽק‪ַ .‬וי ְַׁש ֵ֗קף עַ ְׁ‬ ‫ְׁ‬ ‫ר־עמַ ד ָ ָ֖שם אֶ‬ ‫ל־המָ ֔קֹום אֲ ֶש ָ ֵּ֥‬ ‫אַ ְׁב ָר ָ ָ֖הם בַ ֹּ֑ב ֶקר אֶ ַ֨ ַ‬ ‫שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית‪ ,‬שכן 'אין עמידה אלא תפילה'‪ .‬כפי שראינו בעבר (ויצא שנה ג')‪ ,‬נחלקו האם החובה להתפלל‬ ‫מדאורייתא או מדרבנן‪ ,‬כאשר לדעת הרמב''ם ישנה חובה להתפלל נוסח בסיסי מדאורייתא‪ ,‬ואילו לדעת הרמב''ן החובה מדרבנן‪.‬‬ ‫לדעת הרמב''ן‪ ,‬שחובת התפילה מדרבנן‪ ,‬ניתן לומר שחכמים תיקנו תפילה בכל יום‪ .‬מהיכן למד הרמב''ם שמהתורה חובה‬ ‫להתפלל בכל יום? הלחם משנה (תפילה א‪ ,‬א) חידש‪ ,‬שכיוון שלמדים את מצוות התפילה מהפסוק בפרשת משפטים (כג‪ ,‬כה)‬ ‫ימיך''‪ ,‬כשם שאוכלים בכל יום‪ ,‬כך צריך להתפלל בכל יום‪.‬‬ ‫'' ַועֲבַ ְׁד ֵ֗ ֶתם ֵ֚את יְׁקוָ ָ֣ק אֱ לָֽ הי ֶ֔כם'' וסוף הפסוק הוא ''ּוב ַ ֵּ֥רְך ֶ ָֽאת־לַ ְׁח ְׁמךָ֖ וְׁאֶ ת־מ ֶ ֹּ֑‬ ‫הכסף משנה (שם) כתב‪ ,‬שכיוון שלא מבואר מתי יש להתפלל‪ ,‬מסתמא יש להתפלל בכל יום ולא פעם אחת כל החיים‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ודעת רבינו‪ ,‬שמצוות עשה מן התורה להתפלל בכל יום‪ ,‬ממה שכתוב ועבדתם את ה'‪ .‬ועבודה זו צריכה שתהיה בכל‬ ‫יום‪ ,‬שאם אינה בכל יום‪ ,‬אולי נבוא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו‪ ,‬וזה ממה שלא יסבלהו הדעת‪ .‬ואם כן על כרחך‬ ‫החיוב הוא להתפלל בכל יום‪ ,‬אבל אין מנין התפילות מן התורה‪ ,‬אלא בפעם אחת ביום סגי‪''.‬‬ ‫בעקבות הגמרא הדורשת מהפסוק בפרשתנו את ייסוד תפילת שחרית‪ ,‬נעסוק השבוע בשאלה‪ ,‬האם מותר להתפלל שמונה‬ ‫עשרה בישיבה‪ .‬כדי לענות על שאלה זו‪ ,‬נפתח במחלוקת הפוסקים מה הוא כיוון התפילה הנדרש‪ ,‬ומדוע בבתי כנסת שבחוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬כיוון התפילה לא היה כלפי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫כיוון התפילה‬ ‫לאיזה כיוון יש להתפלל תפילת שמונה עשרה? מוסכם‪ ,‬שבמקרה בו אדם לא יכול לכוון את פניו‪ ,‬כמו הרוכב על החמור‪ ,‬יש לכוון‬ ‫את ליבו לריבונו של עולם‪ .‬נחלקו הראשונים בעקבות מחלוקת סוגיות‪ ,‬מה הדין כאשר הוא יכול לכוון את פניו לכיוון מסוים‪:‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬הגמרא במסכת ברכות (ל ע''א) כותבת‪ ,‬שהמתפלל בחוץ לארץ יכוון ליבו כנגד ארץ ישראל‪ ,1‬בארץ ישראל יכוון כנגד‬ ‫ירושלים‪ ,‬ובירושלים כנגד המקדש‪ .‬מצד שני‪ ,‬הגמרא בבא בתרא (כה ע''ב) מביאה מחלוקת אמוראים‪ ,‬היכן נמצאת השכינה‪ ,‬דבר‬ ‫המשפיע על כיוון התפילה‪ ,‬יש מי שאומר ששכינה בכל מקום‪ ,‬יש מי שאומר שנמצאת במזרח‪ ,‬יש מי שאומר שנמצאת במערב‪.‬‬ ‫בנוסף מובאת דעת רבי יצחק‪ ,‬שהרוצה להחכים‪ ,‬יתפלל לכיוון דרום‪ ,‬והרוצה להעשיר יתפלל לכיוון צפון‪ .‬כיצד נפסק להלכה?‬ ‫א‪ .‬התוספות (ברכות שם‪ ,‬ד''ה לתלפיות)‪ ,‬הטור (או''ח צד) ורוב הראשונים‪ ,‬פסקו כדברי הגמרא במסכת ברכות‪ ,‬שיש להתפלל לכיוון‬ ‫ירושלים‪ .‬ב‪ .‬המהר''י אבוהב (או''ח שם) ובעקבותיו השולחן ערוך והרמ''א (שם‪ ,‬ב)‪ ,‬כתבו שניתן לשלב בין הגמרות‪ ,‬לכוון את הגוף‬ ‫לכיוון צפון או דרום‪ ,‬אך את הפנים להסב לכיוון ארץ ישראל‪ .‬כך פסקו גם הט''ז (שם‪ ,‬ג) והמשנה ברורה (שם‪ ,‬יב)‪ ,‬אך כתבו שהבנה‬ ‫זו יוצרת מציאות תמוהה בו חלק ממתפללי בית כנסת גופם יופנה לכיוון צפון וחלק לכיוון דרום‪ .‬לכן עדיף לעשות כפירוש רש''י‪,‬‬ ‫שהגוף מכוון כלפי ארץ ישראל‪ ,‬ורק את ראשם מפנים לכיוון צפון או דרום‪ ,‬דבר הנראה פחות תמוה‪ .‬ובלשון השולחן ערוך והרמ''א‪:‬‬ ‫''אם מתפלל לרוח משאר רוחות‪ ,‬יצדד פניו לצד ארץ ישראל אם הוא בחוץ לארץ‪ .‬ולירושלים‪ ,‬אם הוא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ולמקדש‪ ,‬אם הוא בירושלים‪ .‬הגה (=רמ''א)‪ :‬ואנו שמחזירין פנינו למזרח‪ ,‬מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל‪ ,‬ונמצא פנינו‬ ‫לארץ ישראל אין עושין מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש‪ ,‬כי זהו דרך המינים‪ ,‬רק מכוונים נגד אמצע היום‪ .‬ומי שרוצה‬ ‫לקיים אמרם‪ :‬הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים‪ ,‬מכל מקום יצדד פניו למזרח‪''.‬‬ ‫יש לציין‪ ,‬שכפי שהעיר יצחק ספיר ('כיוון התפילה ומקום הפתח בבתי כנסת קדומים') בוודאי שבניגוד לפסק הראשונים והאחרונים‪ ,‬וכפי‬ ‫שעולה מחפירות ארכיאולוגיות של בתי כנסת בארץ ישראל‪ ,‬ברבים מהם מקום התפילה היה לכיוון מערב‪ ,‬וכדעת רבי עקיבא‬ ‫(לדוגמא בית הכנסת שנמצא בהרודיון)‪ .‬וכיוון שהסברא היא שזה כדי ליצור העתק לבית המקדש‪ ,‬ממילא יש לפרש את התוספתא‬ ‫הכותבת שפתחי בית הכנסת יהיו במזרח‪ ,‬כפשוטה‪ ,‬שכן במקדש הפתח היה בכיוון מזרח (ולא כפי שפסק השולחן ערוך (קנ‪ ,‬ה)‬ ‫בעקבות חלק מהראשונים‪ ,‬שהתוספתא דנה במקרה בו ירושלים בכיוון מערב‪ ,‬ולכן הפתח הוא כנגד מקום התפילה)‪.‬‬ ‫כיוון התפילה בחוץ לארץ‬ ‫למרות שלכאורה לדעת כל הראשונים יש לכוון לכיוון ארץ ישראל (את כל הגוף או רק את הרא''ש)‪ ,‬כפי שהעירו ראשונים ואחרונים‬ ‫בפועל במקומות רבים בפרט בארצות אירופה‪ ,‬לא התפללו דווקא לכיוון ארץ ישראל‪ .‬ערוך השולחן (צד‪ ,‬ח) כתב ביישוב המנהג‪,‬‬ ‫שלמעשה כל הדעות שראינו לעיל בגמרא‪ ,‬מסכימות שיש להתפלל לכיוון ארץ ישראל‪ ,‬וכפי שמסופר על דניאל‪ ,‬שהתפלל לכיוון‬ ‫ירושלים‪ ,‬אלא שדי בכך שהגוף מוטה ממש מעט לכיוון זה‪ .‬לכן ניתן להתפלל לדוגמא לכיוון צפון ולנטות מעט לכיוון ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ואין פליאה מדוע במקומם מתפללים לכיוון מזרח למרות שהם צפונית מערבית לארץ ישראל‪ ,‬שכן יש נטייה קלה למערב‪.‬‬ ‫הט''ז (שם‪ ,‬א) חלק על הבנת ערוך השולחן‪ ,‬ונקט שהדעות בגמרא הסוברות שלא צריך להתפלל לכיוון ארץ ישראל‪ ,‬סוברות שאין‬ ‫צורך כלל להתפלל לכיוון זה‪ ,‬והסוברות שצריך להתפלל לכיוון ארץ ישראל‪ ,‬סובר שיש להתפלל בדווקא לכיוון זה‪ .‬ועל אף שנפסק‬ ‫שיש להתפלל לכיוון ארץ ישראל ממש‪ ,‬בכל זאת סבר שהמתפלל ביחידות שמונה עשרה‪ ,‬והבין שמתפלל לכיוון ההפוך באופן‬ ‫שאינו יכול להסב פניו לכיוונה‪ ,‬יכול להסתמך על שיטות הסוברים ששכינה נמצאת בכל מקום‪ ,‬ואינו צריך להפסיק את תפילתו‪.‬‬ ‫‪ 1‬מה הכוונה 'כיוון' ארץ ישראל? הפוסקים העלו שתי אפשרויות; אפשרות ראשונה‪ ,‬להסתכל על מפת כדור הארץ כמפה שטוחה ('מפה קרטזית')‪,‬‬ ‫ולמתוח קו בין מקום התפילה לבין ארץ ישראל‪ .‬החיסרון באפשרות זו‪ ,‬ש המרחקים במפה אינם מדויקים‪ ,‬ולכן הקו שנראה כקו המהיר ביותר‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬בפועל אינו מייצג את הדרך הכי מהירה‪ .‬אפשרות שניה‪ ,‬למתוח קו המחשב את כדוריותו של כדור הארץ ('מפה גיאודזית')‪ ,‬ועל‬ ‫בסיס קו זה להתפלל‪ ,‬שכן הוא בפועל הדרך הקצרה ביותר (הדרך בה מטוסים בפועל טסים)‪.‬‬ ‫הרוכב על החמור‬ ‫הגמרא במסכת ברכות (ל ע''א) מביאה מחלוקת‪ ,‬מה יעשה רוכב על חמור והגיע זמן תפילה‪ .‬לדעת תנא קמא‪ ,‬עליו לרדת מחמורו‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬אלא אם כן אין מי שיחזיק את חמורו בזמן התפילה‪ .‬לעומת זאת לדעת רבי‪ ,‬גם אם יש מי שיחזיק את חמורו‪ ,‬הוא יכול‬ ‫להתפלל בעודו עליו‪ ,‬שכן אחרת אין דעתו מיושבת עליו‪ .‬מדוע לדעת רבי‪ ,‬שהלכה כמותו‪ ,‬היורד מהחמור אין דעתו מיושבת?‬ ‫א‪ .‬התוספות (ד''ה מסמך)‪ ,‬הרא''ש (ד‪ ,‬ל)‪ ,‬סברו שהסיבה לכך היא שאותו הולך דרכים עלול להרהר בתפילה שהוא מתעכב בדרכו‪,‬‬ ‫ולכן עדיף שיתפלל על החמור‪ .‬ב‪ .‬רבינו יונה (כ ע''א בדה''ר) כתב‪ ,‬שטורח הירידה מהחמור יבלבל את דעתו‪ .‬הבית יוסף (או''ח צד‪,‬‬ ‫ד) כתב שנפקא מינה תהיה בו אדם נוסע בשיירה‪ ,‬והקדים אותה; לדעת הרא''ש עליו לעצור ולהתפלל‪ ,‬שכן לא יהיה מודאג מעיכוב‬ ‫הדרך‪ ,‬ואילו לדעת רבינו יונה עליו להישאר על החמור‪ ,‬שכן גם ירידה זו תבלבל את דעתו‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה ש תהיה נפקא מינה בנסיעה ברכב בזמן הזה‪ ,‬שכן לדעת רבינו יונה אין טורח בירידה ועלייה לרכב‪ ,‬ולכן עליו יהיה‬ ‫לעצור להתפלל‪ ,‬ואילו לדעת הרא''ש ניתן יהיה להתפלל תוך כדי נסיעה‪ .‬ועל אף שהובא בשם הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה ח‪,‬‬ ‫ד) ‪ ,‬שנסיעה ברכב מורכבת יותר מרכיבה על חמור‪ ,‬ולכן לכולי עלמא לא ניתן להתפלל תוך כדי נסיעה‪ ,‬נראה שאין זה כלל גורף‪,‬‬ ‫וישנן נסיעות‪ ,‬בפרט נסיעות יום – יומיות‪ ,‬אותן מבצעים גם ללא ריכוז מיוחד‪ ,‬וממילא אפשר יהיה להתפלל תוך כדי נסיעה‪.‬‬ ‫עמידה ב"הביננו"‬ ‫להלכה נפסק כדעת רבי‪ ,‬והתקשו הראשונים‪ ,‬כיצד הגמרא כותבת שניתן להתפלל ברכיבה והרי בגמרא נפסק שאדם המתפלל‬ ‫תפילת הביננו‪ ,‬דהיינו תפילה קצרה אותה אומרים במקום דוחק וכדומה‪ ,‬חובה להתפלל אותה מעומד‪ .‬והרי רכיבה על חמור‬ ‫נחשבת כהליכה‪ ,‬כפי שכתוב במסכת קידושין (לג ע''ב)‪ ,‬שאדם הרוכב על גבי בהמה נחשב כמהלך‪:‬‬ ‫א‪ .‬רבינו יונה (שם) הסיק מכך‪ ,‬שאכן כאשר הגמרא כותבת שניתן להתפלל על גבי החמור‪ ,‬אין הכוונה תוך כדי רכיבה ממש‪ ,‬אלא‬ ‫עליו לעצור את חמורו‪ .‬הבנה זו מתכתבת עם שיטתו לעיל‪ ,‬שהיסח הדעת שבגינו אין לרדת מהחמור‪ ,‬הוא העלייה והירידה ממנו‪,‬‬ ‫שהרי לפי דעת הרא''ש שהבעיה היא העיכוב בדרך‪ ,‬אם גם בכל מקרה צריך לעמוד עם החמור בזמן התפילה‪ ,‬לא הועילה העצירה‬ ‫ולא כלום‪ .‬עם זאת הוסיף‪ ,‬שכיוון שהבלבול המתרחש מרכיבה על חמור קטן מההולך ברגל‪ ,‬לכן בדיעבד אם השיירה מתקדמת‬ ‫בלעדיו‪ ,‬יוכל להתפלל תוך כדי רכיבה‪ ,‬ובלבד שיעצור בברכת אבות‪ ,‬בה חובה להתכוון‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''מיהו אפשר לומר‪ ,‬שאף על פי שאמרו רכוב כמהלך דמי‪ ,‬ומהלך ברגליו אין לו להתפלל בעוד שמהלך בשום עניין‪ ,‬אפילו‬ ‫הכי לעניין זה בדיעבד אם השיירא הולכת‪ ,‬יתפלל בלא עיכוב הבהמה‪ ,‬שהתפלה כיון שתלויה בכוונה ובישיבת האיברים‬ ‫בנחת‪ ,‬אין לדמות הליכה ברגליו שיש לו עמל בהליכתו ולא יוכל לכוון כלל‪ ,‬להליכה בבהמה שעומד עליה בנחת‪ .‬ובדיעבד‬ ‫אם השיירא הולכת מותר‪ ,‬ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך כוונה‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬התוספות (ד''ה מסמך) כתבו‪ ,‬שמותר להתפלל שמונה עשרה תוך כדי רכיבה על החמור‪ ,‬ואין צורך לעמוד אפילו באבות‪ .‬וכתבו‬ ‫שאין להוכיח מתפילת הביננו שצריך לעמוד בה‪ ,‬שכן הביננו תפילה קצרה‪ ,‬שגם אם אדם יפסיק בדרכו לשם כך‪ ,‬הרי שאין דעתו‬ ‫תוסח מחמת העיכוב שבדרך (וכשיטתם לעיל‪ ,‬שזו הסיבה שניתן להתפלל על החמור)‪ .‬ועל אף שהגמרא כותבת שגם תפילת יום טוב ניתן‬ ‫להתפלל תוך כדי הליכה‪ ,‬מכיוון שנוסחה יחסית ארוך יותר‪ ,‬עשו את דינה כדין תפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הפני יהושע (שם‪ ,‬ד''ה היכי) סבר גם הוא שניתן להתפלל את כל תפילת שמונה עשרה בהליכה‪ ,‬והסביר שיש להתפלל הביננו‬ ‫מעומד כיוון שזו תפילה קצרה‪ .‬אמנם הסביר שגם תפילת יום טוב ניתן להתפלל תוך כדי הליכה‪ ,‬לא בגלל אורכה‪ ,‬אלא שרק‬ ‫תפילה בו האדם מבקש על צרכיו והוא כמבקש מלפני המלך ממש‪ ,‬היא זו הדורשת עמידה מולו‪ .‬לכן תפילת יום טוב‪ ,‬שאין בה‬ ‫בקשת צרכים‪ ,‬ניתן להתפלל אותה תוך כדי רכיבה על חמור ואפילו לכתחילה‪ ,‬ולא רק בשעת הדחק כטענת התוספות‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''והא דמסקינן נמי דהלכתא הביננו מעומד‪ ,‬היינו משום דמעיקר הדין כל תפילה יש לאומרה מעומד‪ ,‬כעבדא קמא מרא‪.‬‬ ‫ומה שהקילו בתפלת י"ח במהלך בדרך היינו כתירוץ התוספות‪ ,‬דכיון דתפלת י"ח ארוכה הקילו בה בעוברי דרכים‪ ...‬ולפי‬ ‫זה לא תקשי מהאי דבסמוך דאיירי ביום טוב‪ ,‬דיש לומר דכיון דביום טוב אין שואלין צרכיו‪ ,‬דלא שייך ביה האי טעמא‬ ‫דכעבדא קמא מרא‪ ,‬משום הכי מותר בכל ענין להתפלל כשמהלך‪''.‬‬ ‫להלכה‬ ‫כיצד נפסק להלכה? השולחן ערוך (צד‪ ,‬ד) פסק מעיקר הדין כדעת התוספות‪ ,‬שהנמצא בדרך‪ ,‬והעצירה תגרום לו להיסח הדעת‪,‬‬ ‫יכול להתפלל בעודו רוכב על גבי החמור או נוסע באוטובוס‪ .‬אמנם הוסיף‪ ,‬שטוב במידת האפשר לעמוד לפחות בברכת אבות‬ ‫כדעת רבינו יונה‪ .‬עוד הוסיפו האחרונים‪ ,‬שבמקום האפשר‪ ,‬גם כאשר לא ניתן לעמוד בכל התפילה‪ ,‬יש להקפיד על שאר הדינים‬ ‫הנוהגים בה‪ ,‬דהיינו; לכוון את פניו לכיוון ירושלים ובית המקדש‪ ,‬לכרוע בברכות בהן צריך לכרוע‪ ,‬ולהצמיד את הרגליים‪.‬‬ ‫א‪ .‬עוד הוסיף השולחן ערוך (שם‪ ,‬ט)‪ ,‬שמי שנאלץ להתפלל מיושב‪ ,‬כאשר הוא מגיע למקום בו הוא יכול להתפלל בעמידה ועוד לא‬ ‫עבר זמן תפילה‪ ,‬עליו להתפלל שוב‪ .‬ראייה הביא מדברי הגמרא במסכת ברכות המספרת‪ ,‬שרב אשי במהלך הדרשה היה מתפלל‬ ‫בישיבה (שכן אם היה עומד‪ ,‬גם שאר הציבור היה צריך לעמוד‪ ,‬ולא רצה להטריחו)‪ ,‬אך לאחר מכן כאשר היה מגיע לביתו‪ ,‬התפלל שוב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הט''ז (שם‪ ,‬ה) המגן אברהם ושאר האחרונים חלקו וסברו‪ ,‬שכאשר רב אשי חזר והתפלל בביתו‪ ,‬הוא לא היה מוכרח לעשות‬ ‫כך‪ ,‬אלא עשה כן בתורת תפילת נדבה‪ .‬ולראייה‪ ,‬שכל הראשונים שדנו בסוגיה זו‪ ,‬לא הזכירו את החובה להתפלל שוב‪ .‬ומכיוון‬ ‫שכפי שראינו בעבר (שמיני שנה ד')‪ ,‬הגישה המקובלת היא שאין להתפלל בזמן הזה תפילת נדבה‪ ,‬שכן תפילה זו מתפללים רק‬ ‫כאשר יודעים שיתפללו אותה בכוונה מלאה‪ ,‬דבר שאינו קיים ברוב המתפללים‪ ,‬עדיף שלא להתפלל שוב‪.‬‬ ‫שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...2‬‬ ‫‪ 2‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬