הורינו · Horeinu — וירא (2026-10-26)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת וירא תשפ"ז | שנה ג' 148
ובתנא דבי אליהו רבא (פכ״ז) מבואר חידוש נוסף בזה ,וז״ל :שאמר
יצחק לאברהם אביו אסרני יפה ותנני על גבי המערכה שמא אבעט הורינו דברות קדשך
בך ונמצאתי שאחויב שתי מיתות לפני הקב״ה ,עכ״ל הנוגע לעניינינו. כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
ומבואר שיצחק לא חשש רק שמחלל 'כבד את אביך' ,אלא חשש גם עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
שאם יבעט באביו יתחייב מיתה לפני הקב״ה ,ומסתמא כוונתו מדין מכה
אביו ,שעונשו במיתה( .ומש״א שאחויב "שתי" מיתות ,פי׳ המפרשים ִיְִצ ָָחק
ַוַַּיֲּעֹקֹד ֶֶאת ְ
ַוַַּיֲּעֹרְֹך ֶֶאת ָָה ֵֵע ִִצים ֲ
ַאְַב ָָר ָָהם ֶֶאת ַהַ ִּּמְזְ ֵּבַּחַ ֲ
ַוִַּיֶּבן ָׁׁשם ְ
ֶ
מצד כיבוד או״א ,ומצד שפוסל קרבן) ְּבּ נֹו (כ"ב ט')
ומקשה הגאון רבי יוסף רפפורט -ולכאורה קשה בכל המדרשים הנ״ל, בספר 'יושר הורי' 1מביא הגאון רבי יוסף רפפורט ראיה מהמדרש
הלא כל החשש של יצחק שיצער או יבעט באביו ,הוא מחמת הפרכוס בפרשת העקידה ,להלכה שלא מועיל מחילה על צער והכאת אביו,
הנעשה בשעת השחיטה ,ופשוט שאברהם היה מוחל לו על כך ,שהרי ועדיין עובר על איסור .ונקדים את דברי המדרש בגודל זהירותו של
זה רצונו .וביותר ,שהרי מחמת מעשה השחיטה שעושה אברהם נגרם יצחק אבינו במצות כיבוד אב בשעת העקידה ,וז״ל :2בשעה שביקש
הפרכוס ,ויתכן שבאופן כזה שהאבא גורם לכך ,בכלל לא צריך מחילה אברהם לעקוד יצחק בנו ,א״ל :אבא ,בחור אני וחוששני שמא יזדעזע
מעיקר הדין ,עכ״פ מחילה גמורה ודאי שהיה ,וא״כ למה אמר יצחק גופי מפחדה של סכין ואצערך ,ושמא תפסל השחיטה וכו' וכן הוא
שנמצא 'מחלל כבד את אביך' ,ואף מחויב מיתה לפני הקב״ה ,הלא אב בשינוי לשון קצת בפרקי דר״א ,וז״ל :אמר יצחק לאברהם אביו :אבא,
שמחל על כבודו ,כבודו מחול. קשרני וקשור שתי ידי ושתי רגלי בשביל פשיעותא ,ואמצא מחלל כבד
ומבואר שעל הכאתו וצערו לא מועיל מחילת אביו ,ואפילו בסוג מחילה את אביך ,ע״כ.
שזה רצונו הגמור של אביו -שמועילה על בזיונו ,מ״מ לא על הכאתו, ובהגהות הרד״ל כתב שאולי צריך לגרוס "בשביל פשיטותא ,והוא מלשון
ולכן חשש יצחק אבינו שיבעט באביו ,ואפי׳ שוודאי אביו מוחל לו וזה פשיטת יד ורגל בשעת פרכוס 3וכמ״ש בתרגום יונתן ״דלא אפרכס מן
רצונו הגמור ,מ״מ על הכאתו לא מועילה מחילה .אמנם לפי מה שכתב צערא דנפשא״ ,כלומר שמחמת הצער יפשוט רגלו ויפגע באביו ,ע"כ.
בספר חסידים (תקע״ג) שאב שמחל על כבודו כבודו מחול ,רק בדיני (וכך משמע מלשון "שמא אבעט בך" שנקט בתנא דבי אליהו רבא
אדם ,אבל בדיני שמים חייב מיתה ,מובן למה חשש יצחק שיתחייב המובא בהמשך) וכך הוא גם בילקוט שמעוני 4וזה לשונו' :כבד את אביך'
מיתה אפילו שיש ודאי מחילת אב. קיימו יצחק בשעה שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח יובל .עכ״ל.
.1סימן ו' עמוד קי"ח .2מדרש רבא פרשת וירא נ״ו ,ח׳ .ובפרקי דר"א ל״א.3 ,כההיא דחולין לז .4 .פרשת ואתחנן רמז תת״ל
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
לדעת שהוא נכשל. מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
בבית המדרש הייתה כוונתו גם על בניו שיוכלו לשבת שם כשהוא לא ישיבה במקום הוריו כשאינם נמצאים – חלק א'
נמצא ,א״כ הוא המקום המיוחד לאב ולבנים יחד ,והגם שעיקר כוונתו אין לשבת בכיסא של אביו בבית הכנסת או בבית המדרש ,או של אמה
בקניית המקום הייתה לעצמו ,מ״מ מותר לבן לשבת שם תמיד ,כי זה בעזרת נשים ,אפילו כשאינם שם ,מלבד כשמחלו ונתנו רשות .ונחלקו
כבר לא נחשב "מקום המיוחד" עבור האבא. הפוסקים אם קיים איסור לשבת שם אפילו אם הוא מקום מיוחד
וזה הכל כשאומר שכך הייתה אצלו המחשבה ,אבל אם בשעת הקניה רק לשבת או רק לימות החול ,או מקום מיוחד לתפילת שחרית ולא
אמר בפירוש שבעת שהוא לא נמצא המקום יהיה עבור בניו ,לא נקרא למנחה ומעריב ולהיפך.
מקום המיוחד לאביו בכלל ומותר לשבת שם תמיד. יש פוסקים שנקטו שאם לאביו יש מקום קבוע להתפלל בו רק שחרית,
וצריך לדעת שאותה הלכה של "מקום המיוחד" לאביו או לאימו, אבל במנחה ומעריב אינו יושב שם ,עדיין קיים איסור ישיבה במקום
בדומה למקום קבוע בבי כנסת ,כך הוא גם לגבי מקום קבוע ברכב אביו ,וכך הורה הגרי״ש אלישיב זצ״ל .אבל אם עיקר הקביעות שלו
(אם להורים אכפת מכך) וכן כורסה קבועה בבית וכדו' שאם לא להתפלל שם רק מנחה ומעריב ,מותר לשבת שם כשלא נמצא כיון
שאמרו מפורש שבכל פעם שאבא או אמא לא נמצאים כולם יכולים שקביעות לתפילות מנחה ומעריב לא נחשב כמקום המיוחד לעניין זה
לשבת ,הרי שצריך להיזהר לא לשבת על מקומם. שלבניו אסור לשבת בו .ולמעשה הגאון רבי עזריאל אויערבאך פוסק
שרצוי שאביו ימחל באופן כזה( .רשימות הגר״י שוב שליט״א).
מה שאמרה התורה "למען יאריכון ימיך" ,זו אינה רק הבטחת שכר, אבא שקנה מקום בבית הכנסת עבור תפילתו בשבת או בימי החול
אלא לומר לאדם :הלוא אף אתה -יאריכון ימיך על האדמה ,גם אתה וכדומה ,וחשב כשקנה את המקום שכאשר הוא לא מגיע לבית הכנסת
בעצמך תהיה אבא לילדים ,וגם אתה תגיע לגיל כזה ,שבו תזדקק הוא רוצה שבנו ישב במקום שקנה ,נראה שמותר לעשות כן ואין בזה
לבניך .אם אתה תכבד את אביך ואת אמך -אף בניך יכבדו אותך חסרון בכיבוד ומורא אביו .בספר 'אהל יעקב' ,1מביא שו״ת משיב
בזקנותיך( .אברבנאל) נבונים חלק ו׳ שהאריך והעיר שאם בשעה שקנה האב את המקום
.1על שו"ע ר"מ הל' כיבוד אב ואם
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
יהושעגליוןדב
148 בן תשפ”ז /
מנדלוירא
מנחם פרשת משה בן חנה בעילום שם שושנה בת אלישבע אהרון בן שרונה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
מאבא אף פעם לא מתרחקים
שמעתי מחכם אחד שליט"א כדלהלן; פעם סיפרו למרן הגרי"ז את
המעשה הידוע עם החוזה מלובלין ,שבא אליו אדם אחד בבקשת ישועה
והוסיף שהוא קרוב משפחה של הרבי ופירט באריכות כיצד הם קרובים.
הגיב החוזה מלובלין בביטול; 'דאס איז א ווייטע קרבה' -זוהי קירבה
רחוקה .הלך הלה וסיפר את הדברים לתלמידו הגדול רבי נפתלי צבי
מרופשיץ ,והוא יעץ לו שיעמוד ליד החוזה מלובלין בשעה שמתפלל
תפילת חזרת הש"ץ ,ואומר אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב,
ויגיב בביטול 'דאס איז א ווייטע קירבה' -זוהי קירבה רחוקה ,שכן אנו
מאוחרים דורות רבים מהם ,והאיך נבקש שזכותם תגן עלינו.
הלך הלה ועשה כעצתו של רבי נפתלי ,ואכן החוזה שמע את הדברים,
ולאחר התפילה קיבל את האיש בסבר פנים יפות.
שמע מרן הגרי"ז את המעשה ונהנה מהרעיון ,אך הוסיף כי אין הנידון רב הנסתר
דומה לראיה שכן' :פון א טאטע איז מען קיינמאל נישט ווייט' מאבא אף
פעם לא מתרחקים .כי נכד אצל סבו אפילו בהפרש של מאות דורות
תמיד עין הסב עליו להצילו ולשמרו אך מה שייכות יש לזה עם רביעי מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
ברביעי וחמישי בחמישי. מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
(עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' קצ"ח) גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
ברצוני לשמוע הבדלה מהאבא
סיפר לי הגאון רבי דוד הלר מלוגאנו שווייץ כדלהלן; כאשר הגיע האדמו"ר horeinuorg@gmail.com
או בפקס077-6021640 :
רבי אהרן מבעלז לארץ ישראל ,הלך הגאון הגדול רבי מאיר הלוי בן מרן
הגרי"ז ,עוד בהיותו בחור ,ליתן שלום עליכם לאדמו"ר .והנה האדמו"ר
היה נוהג ליתן שלום בידו רק לאנשים עם זקן ,ולאלו שעדיין לא היה להם
זקן היה נוהג ליתן שלום כשידו עטופה במגבת .כאשר בא אליו הבחור
רבי מאיר ליתן לו שלום ,והוא היה אז עדיין בחור צעיר ללא זקן ,אמרו
לאדמו"ר 'דאס איז דער זון פון דער בריסקער רב' זהו הבן של הבריסקער
רב ,הוריד האדמו"ר את המגבת מעל ידו ונתן לו שלום כאשר ידו ללא פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת לך לך
המגבת. אין זרעו של עשיו נופל אלא ביד זרעה של רחל .ויש
והנה שבת אחת כאשר ערך האדמו"ר רבי אהרן מבעלז את שולחנו בבית לבאר שהעניין הוא שזכות קיומו של עשיו לדורות הוא
היתומים בלומנטל ,הלך לשם מו"ר הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי, בכח כיבוד אב שכיבד את יצחק ,וזרעה של רחל לא
והיה זה כבר במוצאי שבת אך האדמו"ר עדיין המשיך את עריכת סעודה ציערו את יעקב( .ובמשך חכמה שמות כ"ח ט' כתב שכל
שלישית. השבטים ציערו לאביהם במכירת יוסף ויוסף עצמו לא
כאשר אמרו לאדמו"ר שבנו של הרב מבריסק נמצא בין הנוכחים ,הזמינו הודיע לאביו שהוא במצרים ,ורק בנימין לא) (רינת יצחק,
לשתיית לחיים .והנה כיון שהיה מקפיד רבי משולם דוד הלוי שלא שמואל א' ט"ו על מה שאמרו חז"ל בילקוט .והפירוש על
לשתות ולאכול במקומות אחרים וכו' על כן אמר רבי משולם דוד שאינו פי מה שכתב רבינו יונתן בפירושו למגילת אסתר ב' ה')
יכול לשתות את הלחיים שכן אצלו זה כבר לאחר ברכת המזון ועדיין לא
עשה הבדלה .אמר לו האדמו"ר ,נו ,אם כן תעשו עכשיו הבדלה על כוס
היין .אמר רבי משולם דוד לאדמו"ר; אני נוהג לשמוע הבדלה מהאבא.
התפעל האדמו"ר מהתשובה ועל כך שרוצה רבי משולם דוד לשמוע הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
בדווקא הבדלה מהאבא ,ואמר לו 'זייער גלייך'' ,זייער גלייך' מאוד ישר,
מאוד ישר.
(עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' ר')
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת וירא תשפ”ז /גליון 148
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
לאמת ברורה בדרך התורה ,ואינו מתבלבל מ"עצות מקצועיות" שלו' ,ראשית אנו מתפעלים מידי שבוע מהעלון "הורינו"
שמובילות לניתוק. שבהוצאתכם ,כל כך חשוב לחזק נושא זה בציבור שלנו,
דווקא האופי העצמאי של הדור הזה" ,חסר המשמעת" כביכול, ומאמציכם ב"ה נושאים פרי ,הנושא הוא בשיח כל המחנכים.
הוא עוצמתו .זהו דור שיותר ויותר מודע ואינו מוכן לקבל "עצה" זה נכנס כל כך חזק לציבור ,שכבר ראינו חיבורים שיצאו לאור
להתנתק מהוריו ,כבר לא מקבל בלי שאלות חוות דעת מסוכנת עם הפניה לעלון הורינו בשבוע פלוני וכו'
כזו ,ודורש לקיים ולדבוק במצווה שהתחייבנו בה כולנו במעמד רציתי להתייעץ אתכם בנוגע להתאמת מטפלת או אשת חינוך
הר סיני" :כבד את אביך ואת אמך". הפועלת לפי השקפת התורה ומתוך מחויבות ברורה להלכות
כדי שהשינוי הזה יחלחל גם אל עולם הטיפול ,עד שמטפלות כיבוד הורים.
(וכמובן גם מטפלים) יחדלו לחלוטין מלנתק ילדים מהוריהם, בתי בת ה 18-מתמודדת עם קושי מסוים ביחסיה עם אמה.
עליהן לזכור תמיד שחובת הילד לכבד את הוריו חלה בכל עת, עד כה היא נוהגת בכבוד רב ומתמודדת בגבורה ,אך היא חשה
ושעליו למצוא דרך לקיימה מבלי להיפגע .זוהי גם טובתו של שהמצב הנוכחי "לא בריא" ,כלשונה ,ומבקשת לשוחח עם איש
הילד :שלעולם לא יתנתק משורשיו. מקצוע שיסייע לה לעשות סדר בדברים ולהתמודד נכון ,כך
נדרשת מהציבור דרישה חד-משמעית :איננו מוכנים לקבל שלא יישארו אצלה משקעים להמשך חייה .נשמח להכוונה.
מטפלים המנתקים ,בשום צורה ואופן .רק אם הציבור יעמוד
על כך בבירור עוד לפני תחילת הטיפול ,יהיה ער ו"על הדופק", שלום רב ,יישר כוחכם על הדברים .ב"ה הציבור מתעורר,
ולא יניח לטיפול להימשך אפילו פעם אחת עם מטפלת ואנו עצמנו מקבלים חיזוק אדיר מהציבור .הדור הצעיר,
המחדירה ריחוק מההורים ,הדבר אכן ישתנה ,בס"ד. בנות צעירות ,פונות ומבקשות דרך כיצד לכבד את הוריהן לצד
לעניין ההמלצות והפרטים האישיים ,נרחיב במסגרת פרטית. קושי מסוים .השאלה שחוזרת שוב ושוב היא "כיצד לכבד" ,ולא
"האם לכבד" .זה מרגש ,כי זה מראה שהדור הצעיר שואף
מדור שורות שנכתבו מדם ליבה של נערה
חדש! החווה קושי בכיבוד הורים ,במכתב
למנחת הורינו לאחר אחת הסדנאות
מחיים שקיבלתי .חכמינו לימדו שאב ואם הם שותפים של אני יושבת בחדר ,מחזיקה בידיים את החוברת הזאת שאני
הקדוש ברוך הוא ביצירת האדם .בלעדיו לא הייתי כאן .את זה אמורה -אבל לא מצליחה לכתוב בה ,וחושבת :מה בעצם אני
אני לא יכולה למחוק ,וגם לא רוצה .זו הכרת הטוב הראשונה, אמורה להעריך באבא שלי?! אי כותבת את זה עם כאב גדול,
הבסיסית ,זו שאין צורך להצדיק ואין צורך להרגיש .היא פשוט באמת .חיפשתי .באמת חיפשתי .ישבתי שעות והתאמצתי
אמת. למצוא משהו אחד ,רגע אחד ,מילה אחת שאפשר להיאחז בה
ויש עוד דבר שהבנתי לאט ,בלילות כאלה .כשאני נושאת בלב ולומר :על זה אני מעריצה אותו ,אני מכבדת .ובכל פעם הגעתי
כעס ,מי שמפסידה היא אני .אבא שלי ממשיך בחייו ,ואני למקום ריק .לא כי לא רציתי .כי כואב שם מדי.
נשארת עם האבן בלב .וכשאני מצליחה ,ולו לרגע ,לכבד ,משהו חברות שלי מדברות על אבא כמו על סמכות גבוהה ,מקום
בתוכי נרגע .הנשימה מתארכת ,והלב נהיה קצת פחות כבד. בטוח .אני שומעת אותן ,מחייכת ,ומשהו בפנים מתכווץ .אף
אני מרגישה בנפש שכשאני כועסת ,רע לי ,וכשאני מכבדת, אחד לא מלמד אותנו איך מתמודדים עם זה ,ואיך מכבדים
אני משתחררת .אולי זו בדיוק הסיבה שהמצווה ניתנה כך :לא כשהלב אומר לך אחרת.
רק בשביל ההורים ,אלא גם בשבילנו. ואז אני נזכרת שהתורה לא כתבה "כבד את אביך ואת אמך אם
אז אני לא מכבדת כי אבא שלי מעורר פי פתאום רגש הערצה. הם ראויים לכך" .היא כתבה את המצווה בלי תנאים .כשעמדנו
אני מכבדת כי זה רצון הקב"ה ,כי קיבלתי ממנו חיים ,וכי כשאני בהר סיני ,בין עשרת הדברות ,ניתנה לנו גם המצווה הזאת ,ובלי
מכבדת ,טוב לי .זה לא אומר שהכאב נעלם ,וזה לא אומר שאני הערת שוליים .פעם חשבתי שזה לא הוגן .היום אני מבינה שיש
צריכה להעמיד פנים .אפשר לכבד ולהמשיך לכאוב באותו לב. בזה מסר גם אליי :התורה סומכת עליי שאני יכולה לעמוד בזה,
זו הבחירה שלי .היא לא פותרת הכל ,אבל היא נותנת לי כוח, גם כשקשה.
והיא שלי. ויש דבר אחד שאני לא יכולה להתעלם ממנו .אני כאן .אני
נושמת ,אני חושבת ,אני מרגישה ,ואפילו הכאב הזה הוא חלק
יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית
שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר:
horeinuorg@gmail.com
פרשת וירא תשפ”ז /גליון 148
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻסָּכָ ר ַַא ַַחת
ַַה ִִּמ ְְׁש ַַּפ ְְח ִִּתיתֲֲ .א ָָבל ָָאז ָָע ַַצ ְְר ִִּתי. יֹוַד ַַעתְ .לְ ָָמ ָָׁשלֵֵ ,איֹפֹה ַַהַּנַ ֲֲעַלַ ִיִ ם ֶֶׁשל ֵלֵ ְיְ ִִּביַּ ,גַ ם ֵיֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ִִא ָָּמא ָָּת ִִמיד ַ
אֹוִתיִִ .היא ָָּפׁשּוט ָָׁש ְְכ ָָחה, ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ִִא ָָּמאִִ .היא ֹלא ִנִ ְְּס ָָתה ְלְ ַַה ְְרִּגִ יז ִ אֹוָתן ְְּב ָָכל ַַה ַַּבִיִ ת .אֹו ִִמי ִִה ְְׁש ִִאיר ֶֶאת ָָהאֹור ַַא ֲֲח ֵֵרי ֶֶׁשהּוא ְְּכ ָָבר ִִח ֵֵּפׂש ָ
ְּׁש ֵֵכִנִ יםְ .וְ ִִאם ַַא ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ִִה ְְתַוַ ֵֵּכ ַַח ְוְ ָָר ְְצ ָָתה ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִנִ ְְׁש ַַא ְְרנּו ַַחָּיָ ִִבים ַלַ ְ � טֹוֲעִנִ ים ֶֶׁש ֵֵהם ִִּב ְְכָלָ ל ֹלא ָנָ ְגְ עּו ּדֹוֵלֵ ק ַַּב ִִּמ ְְקַלַ ַַחתֲֲ ,א ִִפּלּו ְְּכ ֶֶׁש ָָּכל ַַהְּיְ ָלָ ִִדים ֲ
צֹוֵדקֲֲ ,א ָָבל ִִא ָָּמא ַַּת ְְרִּגִ יׁש ֹלא אֹוִכ ַיַח ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ ִִא ָָּתּה מּול ֻֻּכָּלָ ם ,אּוַלַ י ַַּבּסֹוף ִ ָָּבאֹור ֵֵמ ָָאז ֹרֹאׁש ֹח ֶֶֹדׁש.
ָנָ ִִעים. בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶׁשַּגַ ם ִִא ָָּמא ְיְ כֹוָלָ ה ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִלִ ְְׁשֹּכ ַַֹחְ .וְ ַַהִּגִ ּלּוי ַַהֶּזֶ ה ָּׁש ַ ֲֲא ָָבל ַַה ָ �
ָָאז ָָׁש ַַת ְְק ִִּתיָ ,לָ ַַק ְְח ִִּתי ֶֶאת ַַה ִִּמ ְְצ ָָר ִִכים ְוְ ָיָ ַַר ְְד ִִּתי. ָָעָלָ ה ִלִ י ְְּב ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר ַַא ַַחת.
"ֵמִנִ י, אֹוִתיֵ . ִ ְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ָָּפ ְְת ָָחה ֶֶאת ַַה ֶֶּדֶלֶ ת ְוְ ִִחְּיְ ָָכה ְְּכ ֶֶׁש ָָר ֲֲא ָָתה יִׁשי ַַא ַַחר ַַה ָָּצ ֳֳה ַַרִיִ םִִ .א ָָּמא ָָע ְְמ ָָדה ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח ְוְ ֵֵה ִִכיָנָ ה ַַהֹּכֹל ִִה ְְת ִִחיל ְְּביֹום ֲֲח ִִמ ִ
ִּׁשי!" ִִהיא ֲֲה ֵֵרי ְְּכ ָָבר ֶֶה ְְחַזַ ְְר ָָּת ָלָ נּו ְְּביֹום ִִׁש ִ � עּוַגַ ת ׁשֹוקֹוָלָ ד ְלְ ַַׁש ָָּבתֲֲ .אִנִ י ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ְלְ ָיָ ָָדּה,
ָָא ְְמ ָָרהִִ .ה ְְס ַַּב ְְר ִִּתי ֶֶׁש ִִא ָָּמא ַַרק ָָר ְְצ ָָתה יֹוֵתר ִִמ ַַּדי ְְּב ִִע ָָּקר ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִיִ ָָּׁש� ֵֵאר ֵ
ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִנִ ְְׁש ַַא ְְרנּו ַַחָּיָ ִִביםְ ,וְ ִִהיא ִִחְּיְ ָָכה ׁשֹוקֹוָלָ ד ַַּב ְְּק ָָע ָָרהְְּ .ב ָָכל ֹזֹאתָָ ,צ ִִריְך ְלְ ִִהָּזָ ֵֵהר
ְוְ ָָא ְְמ ָָרה ֶֶׁש ֶֶא ְְמֹסֹר ְלְ ִִא ָָּמא ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר, ִִמ ַַּבל ַַּת ְְׁש ִִחית.
ְוְ ֶֶׁש ִִּמ ְְּב ִִחיָנָ ָָתם ֵֵאין ׁשּום חֹוב. ִִּפ ְְתאֹום ִִא ָָּמא ִּגִ ְּלְ ָָתה ֶֶׁש ֲֲח ֵֵסרֹות ָלָ ּה ָָׁשלֹוׁש
ָָעִלִ ִיִתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה ִִעם ַַה ֵֵּב ִיִצים ְוְ ַַה ֻֻּס ָָּכרְְּ .ב ָָכל ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכרִּ ,וִב ְְּק ָָׁשה ִִמ ֶֶּמִּנִ י ָלָ ֶֶר ֶֶדת
ַַמ ְְד ֵֵרָגָ ה ִִּד ְְמַיַ ְנְ ִִּתי ֵֵאיְך ֲֲאִנִ י ִנִ ְְכָנָ ס ַלַ ָָּסלֹון ְלְ ִִמ ְְׁש ַַּפ ַַחת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ְוְ ִלִ ְלְ וֹות ֵֵמ ֶֶהםָ .יָ ַַר ְְד ִִּתי,
ּוַמ ְְכ ִִריז" :נּו! ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ֶֶכם!" ָָה ֱֱא ֶֶמת? ַ ִִּב ַַּק ְְׁש ִִּתיִִ ,ק ַַּבְלְ ִִּתי ְוְ ָָחַזַ ְְר ִִּתיְ .לְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּבֹּב ֶֶֹקר
ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ָיָ כֹול ִלִ ְְהיֹות ֶֶרַגַ ע ִנִ ְְפָלָ אִִּ .ב ְְמֻיֻ ָָחד ִִא ָָּמא ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר
ִלִ ְְראֹות ֶֶאת ַַה ַַּפ ְְרצּוף ֶֶׁשל ֲֲחִנִ י .אּוַלַ י ֲֲא ִִפּלּו ְלְ ַַה ֲֲחִזִ ירָ .יָ ַַר ְְד ִִּתי ׁשּובָָ ,מ ַַס ְְר ִִּתי ִלִ ְגְ ֶֶב ֶֶרת
ֵלֵ ְיְ ִִּבי ָָהָיָ ה ִִמ ְְת ַַר ֵֵּׁש�םִִ ,אם ִִּכי ֶֶא ְְצלֹו ִִאי ֶֶא ְְפ ָָׁשר "ַׁש ַַּבת ָָׁשלֹום" ְְפ ִִר ְיְד ָָמןִִ ,ק ַַּבְלְ ִִּתי ִִמ ֶֶּמָּנָ ה ַ
ָלָ ַַד ַַעת. ְוְ ָָעִלִ ִיִתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה.
ֲֲא ָָבל ָָאז ָָח ַַׁש ְְב ִִּתיִִּ :ב ְְׁש ִִביל ָָמה? ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ִִא ָָּמא ַַעד ָָּכאן ַַהֹּכֹל ָָהָיָ ה ָָּפׁשּוטַַ .ה ְְּב ָָעָיָ ה ִִה ְְת ִִחיָלָ ה
ִִּת ְְת ַַּבֵּיֵ ׁש ֶֶׁש ָָּׁש� ְְכ ָָחה? ְְּביֹום ֵֵׁשִנִ י.
ְְּכ ֶֶׁשִּנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתיִִ ,ה ְְת ַַח ַַּמ ְְק ִִּתי ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ַלַ ִִּמ ְְט ָָּבח, ִִּפ ְְתאֹום ִִא ָָּמא ִנִ ְזְ ְְּכ ָָרה ֶֶׁשֹּלא ֶֶה ֱֱחִזִ ָיָרה
ַַׂש ְְמ ִִּתי ֶֶאת ַַה ֵֵּב ִיִצים ַַּב ְְּמ ָָק ֵֵרר ְוְ ֶֶאת ַַה ֻֻּס ָָּכר "ֲא ָָבל ִִא ָָּמא, ַלַ ְְפ ִִר ְיְד ַַמִנִ ים ֶֶאת ָָמה ֶֶׁשָּלָ ְוְ ָָתהֲ .
ַַּב ִִּצְנְ ֶֶצֶנֶ ת ָָּב ָָארֹוןְ ,וְ ָָאז ַלַ ֶֶח ֶֶדרִִ .א ָָּמא ָָׁש ֲֲאָלָ ה ִּׁשי!" ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ּהִִ .א ָָּמא ֶֶה ְְחַזַ ְְר ִִּתי ְְּביֹום ִִׁש ִ �
ִִאם ֶֶה ְְחַזַ ְְר ִִּתיָָ .א ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ּה ֶֶׁש ַַה ְְּׁש� ֵֵכִנִ ים ָָא ְְמרּו טּוָחה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַּבְלְ ֵֵּבל ֵֵּבין ַַה ַַּפ ַַעם ָָהְיְ ָָתה ְְּב ָ
ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר ִִמ ְְּב ִִחיָנָ ָָתםְ ,וְ ֶֶׁש ֵֵאין ֹצ ֶֶֹרְך ֶֶׁש ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ִלִ ְלְ וֹות ְלְ ַַפ ַַעם ֶֶׁש ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר.
ְלְ ַַה ְְחִזִ יר ׁשּום ָָּד ָָברִִ .א ָָּמא ָָׂש ְְמ ָָחה ֶֶׁש ָָה ִִעְנְ ָיָ ן זֹוֵכר ְְמ ֻֻצָּיָ ןֲֲ .א ִִפּלּוִנִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ּה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ
הֹוְד ָָתה ִלִ יְ ,וְ ָָחַזַ ְְר ִִּתי ְלְ ִִעְנְ ָיָ ַנַ י.ִִה ְְס ַַּת ֵֵּדרְ , ָזָ ַַכ ְְר ִִּתי ֶֶׁשְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ָָא ְְמ ָָרה ִלִ י ִלִ ְְמֹסֹר
הֹוִד ָיָעה ֶֶׁש ָָּט ֲֲע ָָתה .רֹוִנִ י ֹלא ָָחַזַ ר ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָמ ָָחא ִלִ י ַַּכ ַַּפִיִ םֲֲ .חִנִ י ֹלא ִ ּוָמ ְְד ָָדה ּכֹוס הֹוִצ ָיָאה ֵֵּב ִיִצים ֵֵמ ַַה ְְּמ ָָק ֵֵרר ָ ַַׁש ַַּבת ָָׁשלֹוםֲֲ .א ָָבל ִִא ָָּמא ְְּכ ָָבר ִ
ּבֹו ִִמ ְְּפ ַַסק ַַה ֲֲהָלָ ָָכה ֶֶׁשּלֹוֲֲ .א ִִפּלּו ֵלֵ ְיְ ִִּבי ֹלא ִִה ְְתַנַ ֵֵּצל ַַעל ַַה ֲֲח ָָׁשד ֶֶׁש ַַה ֵֵּב ִיִצים ֻֻס ָָּכר.
ִנִ ְְׁש ְְּברּו ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך. ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ִִהִּגִ יעּו ֲֲחִנִ י ,רֹוִנִ י ְוְ ֵלֵ ְיְ ִִביּ .תֹוְך ֶֶרַגַ ע ִִה ְְת ַַּפ ֵֵּת ַַח ִִּדּיּון ִִמ ְְׁש ַַּפ ְְח ִִּתי
ֶּׁשהּו ְְמ ַַעְנְ ֵיֵ ן.
ֲֲא ָָבל ַַּבַּלַ ְיְ ָלָ הְְּ ,כ ֶֶׁש ָָּׁש� ַַכ ְְב ִִּתי ַַּב ִִּמ ָָּטהָָ ,ח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ַַמ ֶ � ַַּב ְְּׁש� ֵֵאָלָ ה ִִאם ֵֵמִּנִ י ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֶֶה ֱֱחִזִ יר ֶֶאת ַַה ֵֵּב ִיִצים אֹו ַַרק ָָחַלַ ם ַַעל ָָּכְךֲֲ .חִנִ י
הֹוִרים ֵֵּפרּוׁשֹו ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹוָלָ םְ ,לְ ַַד ֵֵּבר ְְּב ָָכבֹוד ְוְ ֹלא ָָּת ִִמיד ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ֶֶׁש ִִּכּבּוד ִ ִִה ִִּצ ָיָעה ֶֶׁשאּוַלַ י ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַּבְלְ ֵֵּבלֹ ,רִֹּנִ י ָָא ַַמר ֶֶׁשֹּלא ְְּכ ַַדאי ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּבְך ְּוְב ָָכל
ֶּׁשהּוִ :לִ ְְפ ָָע ִִמים בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶׁשֵּיֵ ׁש עֹוד ַַמ ֶ � ָּׁש ַ
ִלִ ְְסֹּתֹר ֶֶאת ִִּד ְְב ֵֵר ֶיֶהםֲֲ .א ָָבל ַַה ָ � ִִמ ְְק ֶֶרה ָָע ִִדיף ְלְ ַַה ֲֲחִזִ ירְ ,וְ ֵלֵ ְיְ ִִּבי ָָׁש ַַאל ִִאם אּוַלַ י ַַה ֵֵּב ִיִצים ִנִ ְְׁש ְְּברּו ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך.
ָָצ ִִריְך ִלִ ְְׁשֹמֹר ַּגַ ם ַַעל ַַה ָָּכבֹוד ֶֶׁשָּלָ ֶֶהם ְְּב ֵֵעיֵנֵ י ַַע ְְצ ָָמםֹ .לא ִלִ ְגְ ֹרֹם ָלָ ֶֶהם ִִאי־ ּתֹוָדה ַַר ָָּבהִִ ,מ ְְׁש ָָּפ ָָחה ְיְ ָָק ָָרה .טֹוב ָלָ ַַד ַַעת ֶֶׁש ִִּב ְְׁש ַַעת ַַהֹּצ ֶֶֹרְך ֵיֵ ׁש ִלִ י ַַעל ִִמי ָ
צֹוֵדק. ְנְ ִִעימּות ַַרק ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַַה ְְראֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ ִלִ ְְסֹמְֹךְְּ .ב ִִע ָָּקר ַַעל ַַע ְְצ ִִמי.
יֹוֵתר ָָק ֶֶׁשה ְלְ ַוַ ֵֵּתר ַַעל ַַה ִִּמ ְְׁש ָָּפט ְוְ ֶזֶ ה ֹלא ָָהָיָ ה ַַקלִִּ .כי ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַַה ְְר ֵֵּבה ֵ ָָה ֱֱא ֶֶמת ִִהיא ֶֶׁש ְְּק ָָצת ֶנֶ ֱֱעַלַ ְְב ִִּתיֲֲ .אִנִ י ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשעֹ ,לא ֶֶּבן ְְׁשָנָ ַַתִיִ םֲֲ .אִנִ י ְְּב ֶֶה ְְחֵלֵ ט
"ָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ֶֶכם!" ֵֵמ ֲֲא ֶֶׁשר ְלְ ַוַ ֵֵּתר ַַעל ַַמ ְְמ ָָּתק ָָׁשֵלֵ םִִּ .ב ְְמֻיֻ ָָחד ְְּכ ֶֶׁש ַַא ָָּתה ָ קֹוָמה ִִעם ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר! ִִאם ָָהיּו ְְמ ֻֻסָּגָ ל ִלִ ְזְ ֹּכֹר ִִאם ָיָ ַַר ְְד ִִּתי ָ
צֹוֵדקְ ,וְ ֵיֵ ׁש ְלְ ָך ַּגַ ם ֵֵע ִִדים. ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֵ ִּׁשי ,אּוַלַ י ָָהִיִ ִיִתי רּוַחת ָָצ ֳֳה ַַרִיִ ם ְְּביֹום ִִׁש ִ � אֹוִתי ָָמה ָָא ַַכְלְ ִִּתי ַַּב ֲֲא ַ ׁשֹוֲאִלִ ים ִ ֲ
הֹוְד ָָתה ִלִ י ׁשּוב ַַעל ָָה ֶֶעְזְ ָָרה ִִעם ַַה ְְּׁש� ֵֵכִנִ יםִִ .חַּיַ ְְכ ִִּתי. ְלְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּבֹּב ֶֶֹקר ִִא ָָּמא ְ טֹוִרי.
רּוַע ִִה ְיְס ִָָצ ִִריְך ַלַ ֲֲחֹׁשֹבֲֲ .א ָָבל ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים? ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ֵֵא ַ
ִִהיא ִִּב ְְכָלָ ל ֹלא ָיָ ְְד ָָעה ַַעל ָָמה ִוִ ַַּת ְְר ִִּתי ִִּב ְְׁש ִִביָלָ ּהֲֲ ,א ָָבל ֲֲאִנִ י ָיָ ַַד ְְע ִִּתיְ ,וְ ֶזֶ ה ְּׁש ֵֵכָנָ ה,
ּוָמה ָָא ְְמ ָָרה ַַה ְ � ְְּכ ָָבר ָָר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ְלְ ֻֻכָּלָ ם ְְּב ִִדּיּוק ָָמ ַַתי ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ָ
ִִה ְְס ִִּפיק ִלִ י. ְוְ אּוַלַ י ֲֲא ִִפּלּו ְלְ ַַהְזְ ִִמין ֶֶאת ְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ְלְ ָָה ִִעיד ִִּב ְְפֵנֵ י ַוַ ֲֲע ַַדת ַַה ֲֲח ִִק ָיָרה
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
