gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: וירא (2026-10-26)

הורינו · Horeinu — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז | שנה ג' ‪148‬‬ ‫ובתנא דבי אליהו רבא (פכ״ז) מבואר חידוש נוסף בזה‪ ,‬וז״ל‪ :‬שאמר‬ ‫יצחק לאברהם אביו אסרני יפה ותנני על גבי המערכה שמא אבעט‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫בך ונמצאתי שאחויב שתי מיתות לפני הקב״ה‪ ,‬עכ״ל הנוגע לעניינינו‪.‬‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫ומבואר שיצחק לא חשש רק שמחלל 'כבד את אביך'‪ ,‬אלא חשש גם‬ ‫עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס‬ ‫מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג‬ ‫שאם יבעט באביו יתחייב מיתה לפני הקב״ה‪ ,‬ומסתמא כוונתו מדין מכה‬ ‫אביו‪ ,‬שעונשו במיתה‪( .‬ומש״א שאחויב "שתי" מיתות‪ ,‬פי׳ המפרשים‬ ‫ִיְִצ ָָחק‬ ‫ַוַַּיֲּעֹקֹד ֶֶאת ְ‬ ‫ַוַַּיֲּעֹרְֹך ֶֶאת ָָה ֵֵע ִִצים ֲ‬ ‫ַאְַב ָָר ָָהם ֶֶאת ַהַ ִּּמְזְ ֵּבַּחַ ֲ‬ ‫ַוִַּיֶּבן ָׁׁשם ְ‬ ‫ֶ‬ ‫מצד כיבוד או״א‪ ,‬ומצד שפוסל קרבן)‬ ‫ְּבּ נֹו (כ"ב ט')‬ ‫ומקשה הגאון רבי יוסף רפפורט ‪ -‬ולכאורה קשה בכל המדרשים הנ״ל‪,‬‬ ‫בספר 'יושר הורי'‪ 1‬מביא הגאון רבי יוסף רפפורט ראיה מהמדרש‬ ‫הלא כל החשש של יצחק שיצער או יבעט באביו‪ ,‬הוא מחמת הפרכוס‬ ‫בפרשת העקידה‪ ,‬להלכה שלא מועיל מחילה על צער והכאת אביו‪,‬‬ ‫הנעשה בשעת השחיטה‪ ,‬ופשוט שאברהם היה מוחל לו על כך‪ ,‬שהרי‬ ‫ועדיין עובר על איסור‪ .‬ונקדים את דברי המדרש בגודל זהירותו של‬ ‫זה רצונו‪ .‬וביותר‪ ,‬שהרי מחמת מעשה השחיטה שעושה אברהם נגרם‬ ‫יצחק אבינו במצות כיבוד אב בשעת העקידה‪ ,‬וז״ל‪ :2‬בשעה שביקש‬ ‫הפרכוס‪ ,‬ויתכן שבאופן כזה שהאבא גורם לכך‪ ,‬בכלל לא צריך מחילה‬ ‫אברהם לעקוד יצחק בנו‪ ,‬א״ל‪ :‬אבא‪ ,‬בחור אני וחוששני שמא יזדעזע‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬עכ״פ מחילה גמורה ודאי שהיה‪ ,‬וא״כ למה אמר יצחק‬ ‫גופי מפחדה של סכין ואצערך‪ ,‬ושמא תפסל השחיטה וכו' וכן הוא‬ ‫שנמצא 'מחלל כבד את אביך'‪ ,‬ואף מחויב מיתה לפני הקב״ה‪ ,‬הלא אב‬ ‫בשינוי לשון קצת בפרקי דר״א‪ ,‬וז״ל‪ :‬אמר יצחק לאברהם אביו‪ :‬אבא‪,‬‬ ‫שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪.‬‬ ‫קשרני וקשור שתי ידי ושתי רגלי בשביל פשיעותא‪ ,‬ואמצא מחלל כבד‬ ‫ומבואר שעל הכאתו וצערו לא מועיל מחילת אביו‪ ,‬ואפילו בסוג מחילה‬ ‫את אביך‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫שזה רצונו הגמור של אביו ‪ -‬שמועילה על בזיונו ‪,‬מ״מ לא על הכאתו‪,‬‬ ‫ובהגהות הרד״ל כתב שאולי צריך לגרוס "בשביל פשיטותא‪ ,‬והוא מלשון‬ ‫ולכן חשש יצחק אבינו שיבעט באביו‪ ,‬ואפי׳ שוודאי אביו מוחל לו וזה‬ ‫פשיטת יד ורגל בשעת פרכוס‪ 3‬וכמ״ש בתרגום יונתן ״דלא אפרכס מן‬ ‫רצונו הגמור‪ ,‬מ״מ על הכאתו לא מועילה מחילה‪ .‬אמנם לפי מה שכתב‬ ‫צערא דנפשא״‪ ,‬כלומר שמחמת הצער יפשוט רגלו ויפגע באביו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בספר חסידים (תקע״ג) שאב שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬רק בדיני‬ ‫(וכך משמע מלשון "שמא אבעט בך" שנקט בתנא דבי אליהו רבא‬ ‫אדם‪ ,‬אבל בדיני שמים חייב מיתה‪ ,‬מובן למה חשש יצחק שיתחייב‬ ‫המובא בהמשך) וכך הוא גם בילקוט שמעוני‪ 4‬וזה לשונו‪' :‬כבד את אביך'‬ ‫מיתה אפילו שיש ודאי מחילת אב‪.‬‬ ‫קיימו יצחק בשעה שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח יובל‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫‪ .1‬סימן ו' עמוד קי"ח ‪ .2‬מדרש רבא פרשת וירא נ״ו‪ ,‬ח׳‪ .‬ובפרקי דר"א ל״א‪.3 ,‬כההיא דחולין לז‪ .4 .‬פרשת ואתחנן רמז תת״ל‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג‬ ‫בבית המדרש הייתה כוונתו גם על בניו שיוכלו לשבת שם כשהוא לא‬ ‫ישיבה במקום הוריו כשאינם נמצאים – חלק א'‬ ‫נמצא‪ ,‬א״כ הוא המקום המיוחד לאב ולבנים יחד‪ ,‬והגם שעיקר כוונתו‬ ‫אין לשבת בכיסא של אביו בבית הכנסת או בבית המדרש‪ ,‬או של אמה‬ ‫בקניית המקום הייתה לעצמו‪ ,‬מ״מ מותר לבן לשבת שם תמיד‪ ,‬כי זה‬ ‫בעזרת נשים‪ ,‬אפילו כשאינם שם‪ ,‬מלבד כשמחלו ונתנו רשות‪ .‬ונחלקו‬ ‫כבר לא נחשב "מקום המיוחד" עבור האבא‪.‬‬ ‫הפוסקים אם קיים איסור לשבת שם אפילו אם הוא מקום מיוחד‬ ‫וזה הכל כשאומר שכך הייתה אצלו המחשבה‪ ,‬אבל אם בשעת הקניה‬ ‫רק לשבת או רק לימות החול‪ ,‬או מקום מיוחד לתפילת שחרית ולא‬ ‫אמר בפירוש שבעת שהוא לא נמצא המקום יהיה עבור בניו‪ ,‬לא נקרא‬ ‫למנחה ומעריב ולהיפך‪.‬‬ ‫מקום המיוחד לאביו בכלל ומותר לשבת שם תמיד‪.‬‬ ‫יש פוסקים שנקטו שאם לאביו יש מקום קבוע להתפלל בו רק שחרית‪,‬‬ ‫וצריך לדעת שאותה הלכה של "מקום המיוחד" לאביו או לאימו‪,‬‬ ‫אבל במנחה ומעריב אינו יושב שם‪ ,‬עדיין קיים איסור ישיבה במקום‬ ‫בדומה למקום קבוע בבי כנסת‪ ,‬כך הוא גם לגבי מקום קבוע ברכב‬ ‫אביו‪ ,‬וכך הורה הגרי״ש אלישיב זצ״ל‪ .‬אבל אם עיקר הקביעות שלו‬ ‫(אם להורים אכפת מכך) וכן כורסה קבועה בבית וכדו' שאם לא‬ ‫להתפלל שם רק מנחה ומעריב‪ ,‬מותר לשבת שם כשלא נמצא כיון‬ ‫שאמרו מפורש שבכל פעם שאבא או אמא לא נמצאים כולם יכולים‬ ‫שקביעות לתפילות מנחה ומעריב לא נחשב כמקום המיוחד לעניין זה‬ ‫לשבת‪ ,‬הרי שצריך להיזהר לא לשבת על מקומם‪.‬‬ ‫שלבניו אסור לשבת בו‪ .‬ולמעשה הגאון רבי עזריאל אויערבאך פוסק‬ ‫שרצוי שאביו ימחל באופן כזה‪( .‬רשימות הגר״י שוב שליט״א)‪.‬‬ ‫מה שאמרה התורה "למען יאריכון ימיך"‪ ,‬זו אינה רק הבטחת שכר‪,‬‬ ‫אבא שקנה מקום בבית הכנסת עבור תפילתו בשבת או בימי החול‬ ‫אלא לומר לאדם‪ :‬הלוא אף אתה ‪ -‬יאריכון ימיך על האדמה‪ ,‬גם אתה‬ ‫וכדומה‪ ,‬וחשב כשקנה את המקום שכאשר הוא לא מגיע לבית הכנסת‬ ‫בעצמך תהיה אבא לילדים‪ ,‬וגם אתה תגיע לגיל כזה‪ ,‬שבו תזדקק‬ ‫הוא רוצה שבנו ישב במקום שקנה‪ ,‬נראה שמותר לעשות כן ואין בזה‬ ‫לבניך‪ .‬אם אתה תכבד את אביך ואת אמך ‪ -‬אף בניך יכבדו אותך‬ ‫חסרון בכיבוד ומורא אביו‪ .‬בספר 'אהל יעקב'‪ ,1‬מביא שו״ת משיב‬ ‫בזקנותיך‪( .‬אברבנאל)‬ ‫נבונים חלק ו׳ שהאריך והעיר שאם בשעה שקנה האב את המקום‬ ‫‪ .1‬על שו"ע ר"מ הל' כיבוד אב ואם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫יהושעגליוןדב‬ ‫‪148‬‬ ‫בן תשפ”ז ‪/‬‬ ‫מנדלוירא‬ ‫מנחם פרשת‬ ‫משה בן חנה‬ ‫בעילום שם‬ ‫שושנה בת אלישבע‬ ‫אהרון בן שרונה‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫מאבא אף פעם לא מתרחקים‬ ‫שמעתי מחכם אחד שליט"א כדלהלן; פעם סיפרו למרן הגרי"ז את‬ ‫המעשה הידוע עם החוזה מלובלין‪ ,‬שבא אליו אדם אחד בבקשת ישועה‬ ‫והוסיף שהוא קרוב משפחה של הרבי ופירט באריכות כיצד הם קרובים‪.‬‬ ‫הגיב החוזה מלובלין בביטול; 'דאס איז א ווייטע קרבה' ‪ -‬זוהי קירבה‬ ‫רחוקה‪ .‬הלך הלה וסיפר את הדברים לתלמידו הגדול רבי נפתלי צבי‬ ‫מרופשיץ‪ ,‬והוא יעץ לו שיעמוד ליד החוזה מלובלין בשעה שמתפלל‬ ‫תפילת חזרת הש"ץ‪ ,‬ואומר אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב‪,‬‬ ‫ויגיב בביטול 'דאס איז א ווייטע קירבה' ‪ -‬זוהי קירבה רחוקה‪ ,‬שכן אנו‬ ‫מאוחרים דורות רבים מהם‪ ,‬והאיך נבקש שזכותם תגן עלינו‪.‬‬ ‫הלך הלה ועשה כעצתו של רבי נפתלי‪ ,‬ואכן החוזה שמע את הדברים‪,‬‬ ‫ולאחר התפילה קיבל את האיש בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫שמע מרן הגרי"ז את המעשה ונהנה מהרעיון‪ ,‬אך הוסיף כי אין הנידון‬ ‫רב הנסתר‬ ‫דומה לראיה שכן‪' :‬פון א טאטע איז מען קיינמאל נישט ווייט' מאבא אף‬ ‫פעם לא מתרחקים‪ .‬כי נכד אצל סבו אפילו בהפרש של מאות דורות‬ ‫תמיד עין הסב עליו להצילו ולשמרו אך מה שייכות יש לזה עם רביעי‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫ברביעי וחמישי בחמישי‪.‬‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫(עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' קצ"ח)‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫ברצוני לשמוע הבדלה מהאבא‬ ‫סיפר לי הגאון רבי דוד הלר מלוגאנו שווייץ כדלהלן; כאשר הגיע האדמו"ר‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫רבי אהרן מבעלז לארץ ישראל‪ ,‬הלך הגאון הגדול רבי מאיר הלוי בן מרן‬ ‫הגרי"ז‪ ,‬עוד בהיותו בחור‪ ,‬ליתן שלום עליכם לאדמו"ר‪ .‬והנה האדמו"ר‬ ‫היה נוהג ליתן שלום בידו רק לאנשים עם זקן‪ ,‬ולאלו שעדיין לא היה להם‬ ‫זקן היה נוהג ליתן שלום כשידו עטופה במגבת‪ .‬כאשר בא אליו הבחור‬ ‫רבי מאיר ליתן לו שלום‪ ,‬והוא היה אז עדיין בחור צעיר ללא זקן‪ ,‬אמרו‬ ‫לאדמו"ר 'דאס איז דער זון פון דער בריסקער רב' זהו הבן של הבריסקער‬ ‫רב‪ ,‬הוריד האדמו"ר את המגבת מעל ידו ונתן לו שלום כאשר ידו ללא‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת לך לך‬ ‫המגבת‪.‬‬ ‫אין זרעו של עשיו נופל אלא ביד זרעה של רחל‪ .‬ויש‬ ‫והנה שבת אחת כאשר ערך האדמו"ר רבי אהרן מבעלז את שולחנו בבית‬ ‫לבאר שהעניין הוא שזכות קיומו של עשיו לדורות הוא‬ ‫היתומים בלומנטל‪ ,‬הלך לשם מו"ר הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי‪,‬‬ ‫בכח כיבוד אב שכיבד את יצחק‪ ,‬וזרעה של רחל לא‬ ‫והיה זה כבר במוצאי שבת אך האדמו"ר עדיין המשיך את עריכת סעודה‬ ‫ציערו את יעקב‪( .‬ובמשך חכמה שמות כ"ח ט' כתב שכל‬ ‫שלישית‪.‬‬ ‫השבטים ציערו לאביהם במכירת יוסף ויוסף עצמו לא‬ ‫כאשר אמרו לאדמו"ר שבנו של הרב מבריסק נמצא בין הנוכחים‪ ,‬הזמינו‬ ‫הודיע לאביו שהוא במצרים‪ ,‬ורק בנימין לא) (רינת יצחק‪,‬‬ ‫לשתיית לחיים‪ .‬והנה כיון שהיה מקפיד רבי משולם דוד הלוי שלא‬ ‫שמואל א' ט"ו על מה שאמרו חז"ל בילקוט‪ .‬והפירוש על‬ ‫לשתות ולאכול במקומות אחרים וכו' על כן אמר רבי משולם דוד שאינו‬ ‫פי מה שכתב רבינו יונתן בפירושו למגילת אסתר ב' ה')‬ ‫יכול לשתות את הלחיים שכן אצלו זה כבר לאחר ברכת המזון ועדיין לא‬ ‫עשה הבדלה‪ .‬אמר לו האדמו"ר‪ ,‬נו‪ ,‬אם כן תעשו עכשיו הבדלה על כוס‬ ‫היין‪ .‬אמר רבי משולם דוד לאדמו"ר; אני נוהג לשמוע הבדלה מהאבא‪.‬‬ ‫התפעל האדמו"ר מהתשובה ועל כך שרוצה רבי משולם דוד לשמוע‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫בדווקא הבדלה מהאבא‪ ,‬ואמר לו 'זייער גלייך'‪' ,‬זייער גלייך' מאוד ישר‪,‬‬ ‫מאוד ישר‪.‬‬ ‫(עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' ר')‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז ‪ /‬גליון ‪148‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫לאמת ברורה בדרך התורה‪ ,‬ואינו מתבלבל מ"עצות מקצועיות"‬ ‫שלו'‪ ,‬ראשית אנו מתפעלים מידי שבוע מהעלון "הורינו"‬ ‫שמובילות לניתוק‪.‬‬ ‫שבהוצאתכם‪ ,‬כל כך חשוב לחזק נושא זה בציבור שלנו‪,‬‬ ‫דווקא האופי העצמאי של הדור הזה‪" ,‬חסר המשמעת" כביכול‪,‬‬ ‫ומאמציכם ב"ה נושאים פרי‪ ,‬הנושא הוא בשיח כל המחנכים‪.‬‬ ‫הוא עוצמתו‪ .‬זהו דור שיותר ויותר מודע ואינו מוכן לקבל "עצה"‬ ‫זה נכנס כל כך חזק לציבור‪ ,‬שכבר ראינו חיבורים שיצאו לאור‬ ‫להתנתק מהוריו‪ ,‬כבר לא מקבל בלי שאלות חוות דעת מסוכנת‬ ‫עם הפניה לעלון הורינו בשבוע פלוני וכו'‬ ‫כזו‪ ,‬ודורש לקיים ולדבוק במצווה שהתחייבנו בה כולנו במעמד‬ ‫רציתי להתייעץ אתכם בנוגע להתאמת מטפלת או אשת חינוך‬ ‫הר סיני‪" :‬כבד את אביך ואת אמך"‪.‬‬ ‫הפועלת לפי השקפת התורה ומתוך מחויבות ברורה להלכות‬ ‫כדי שהשינוי הזה יחלחל גם אל עולם הטיפול‪ ,‬עד שמטפלות‬ ‫כיבוד הורים‪.‬‬ ‫(וכמובן גם מטפלים) יחדלו לחלוטין מלנתק ילדים מהוריהם‪,‬‬ ‫בתי בת ה‪ 18-‬מתמודדת עם קושי מסוים ביחסיה עם אמה‪.‬‬ ‫עליהן לזכור תמיד שחובת הילד לכבד את הוריו חלה בכל עת‪,‬‬ ‫עד כה היא נוהגת בכבוד רב ומתמודדת בגבורה‪ ,‬אך היא חשה‬ ‫ושעליו למצוא דרך לקיימה מבלי להיפגע‪ .‬זוהי גם טובתו של‬ ‫שהמצב הנוכחי "לא בריא"‪ ,‬כלשונה‪ ,‬ומבקשת לשוחח עם איש‬ ‫הילד‪ :‬שלעולם לא יתנתק משורשיו‪.‬‬ ‫מקצוע שיסייע לה לעשות סדר בדברים ולהתמודד נכון‪ ,‬כך‬ ‫נדרשת מהציבור דרישה חד‪-‬משמעית‪ :‬איננו מוכנים לקבל‬ ‫שלא יישארו אצלה משקעים להמשך חייה‪ .‬נשמח להכוונה‪.‬‬ ‫מטפלים המנתקים‪ ,‬בשום צורה ואופן‪ .‬רק אם הציבור יעמוד‬ ‫על כך בבירור עוד לפני תחילת הטיפול‪ ,‬יהיה ער ו"על הדופק"‪,‬‬ ‫שלום רב‪ ,‬יישר כוחכם על הדברים‪ .‬ב"ה הציבור מתעורר‪,‬‬ ‫ולא יניח לטיפול להימשך אפילו פעם אחת עם מטפלת‬ ‫ואנו עצמנו מקבלים חיזוק אדיר מהציבור‪ .‬הדור הצעיר‪,‬‬ ‫המחדירה ריחוק מההורים‪ ,‬הדבר אכן ישתנה‪ ,‬בס"ד‪.‬‬ ‫בנות צעירות‪ ,‬פונות ומבקשות דרך כיצד לכבד את הוריהן לצד‬ ‫לעניין ההמלצות והפרטים האישיים‪ ,‬נרחיב במסגרת פרטית‪.‬‬ ‫קושי מסוים‪ .‬השאלה שחוזרת שוב ושוב היא "כיצד לכבד"‪ ,‬ולא‬ ‫"האם לכבד"‪ .‬זה מרגש‪ ,‬כי זה מראה שהדור הצעיר שואף‬ ‫מדור‬ ‫שורות שנכתבו מדם ליבה של נערה‬ ‫חדש!‬ ‫החווה קושי בכיבוד הורים‪ ,‬במכתב‬ ‫למנחת הורינו לאחר אחת הסדנאות‬ ‫מחיים שקיבלתי‪ .‬חכמינו לימדו שאב ואם הם שותפים של‬ ‫אני יושבת בחדר‪ ,‬מחזיקה בידיים את החוברת הזאת שאני‬ ‫הקדוש ברוך הוא ביצירת האדם‪ .‬בלעדיו לא הייתי כאן‪ .‬את זה‬ ‫אמורה ‪ -‬אבל לא מצליחה לכתוב בה‪ ,‬וחושבת‪ :‬מה בעצם אני‬ ‫אני לא יכולה למחוק‪ ,‬וגם לא רוצה‪ .‬זו הכרת הטוב הראשונה‪,‬‬ ‫אמורה להעריך באבא שלי?! אי כותבת את זה עם כאב גדול‪,‬‬ ‫הבסיסית‪ ,‬זו שאין צורך להצדיק ואין צורך להרגיש‪ .‬היא פשוט‬ ‫באמת‪ .‬חיפשתי‪ .‬באמת חיפשתי‪ .‬ישבתי שעות והתאמצתי‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫למצוא משהו אחד‪ ,‬רגע אחד‪ ,‬מילה אחת שאפשר להיאחז בה‬ ‫ויש עוד דבר שהבנתי לאט‪ ,‬בלילות כאלה‪ .‬כשאני נושאת בלב‬ ‫ולומר‪ :‬על זה אני מעריצה אותו‪ ,‬אני מכבדת‪ .‬ובכל פעם הגעתי‬ ‫כעס‪ ,‬מי שמפסידה היא אני‪ .‬אבא שלי ממשיך בחייו‪ ,‬ואני‬ ‫למקום ריק‪ .‬לא כי לא רציתי‪ .‬כי כואב שם מדי‪.‬‬ ‫נשארת עם האבן בלב‪ .‬וכשאני מצליחה‪ ,‬ולו לרגע‪ ,‬לכבד‪ ,‬משהו‬ ‫חברות שלי מדברות על אבא כמו על סמכות גבוהה‪ ,‬מקום‬ ‫בתוכי נרגע‪ .‬הנשימה מתארכת‪ ,‬והלב נהיה קצת פחות כבד‪.‬‬ ‫בטוח‪ .‬אני שומעת אותן‪ ,‬מחייכת‪ ,‬ומשהו בפנים מתכווץ‪ .‬אף‬ ‫אני מרגישה בנפש שכשאני כועסת‪ ,‬רע לי‪ ,‬וכשאני מכבדת‪,‬‬ ‫אחד לא מלמד אותנו איך מתמודדים עם זה‪ ,‬ואיך מכבדים‬ ‫אני משתחררת‪ .‬אולי זו בדיוק הסיבה שהמצווה ניתנה כך‪ :‬לא‬ ‫כשהלב אומר לך אחרת‪.‬‬ ‫רק בשביל ההורים‪ ,‬אלא גם בשבילנו‪.‬‬ ‫ואז אני נזכרת שהתורה לא כתבה "כבד את אביך ואת אמך אם‬ ‫אז אני לא מכבדת כי אבא שלי מעורר פי פתאום רגש הערצה‪.‬‬ ‫הם ראויים לכך"‪ .‬היא כתבה את המצווה בלי תנאים‪ .‬כשעמדנו‬ ‫אני מכבדת כי זה רצון הקב"ה‪ ,‬כי קיבלתי ממנו חיים‪ ,‬וכי כשאני‬ ‫בהר סיני‪ ,‬בין עשרת הדברות‪ ,‬ניתנה לנו גם המצווה הזאת‪ ,‬ובלי‬ ‫מכבדת‪ ,‬טוב לי‪ .‬זה לא אומר שהכאב נעלם‪ ,‬וזה לא אומר שאני‬ ‫הערת שוליים‪ .‬פעם חשבתי שזה לא הוגן‪ .‬היום אני מבינה שיש‬ ‫צריכה להעמיד פנים‪ .‬אפשר לכבד ולהמשיך לכאוב באותו לב‪.‬‬ ‫בזה מסר גם אליי‪ :‬התורה סומכת עליי שאני יכולה לעמוד בזה‪,‬‬ ‫זו הבחירה שלי‪ .‬היא לא פותרת הכל‪ ,‬אבל היא נותנת לי כוח‪,‬‬ ‫גם כשקשה‪.‬‬ ‫והיא שלי‪.‬‬ ‫ויש דבר אחד שאני לא יכולה להתעלם ממנו‪ .‬אני כאן‪ .‬אני‬ ‫נושמת‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬אני מרגישה‪ ,‬ואפילו הכאב הזה הוא חלק‬ ‫יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית‬ ‫שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר‪:‬‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫פרשת וירא תשפ”ז ‪ /‬גליון ‪148‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻסָּכָ ר ַַא ַַחת‬ ‫ַַה ִִּמ ְְׁש ַַּפ ְְח ִִּתית‪ֲֲ .‬א ָָבל ָָאז ָָע ַַצ ְְר ִִּתי‪.‬‬ ‫יֹוַד ַַעת‪ְ .‬לְ ָָמ ָָׁשל‪ֵֵ ,‬איֹפֹה ַַהַּנַ ֲֲעַלַ ִיִ ם ֶֶׁשל ֵלֵ ְיְ ִִּבי‪ַּ ,‬גַ ם‬ ‫ֵיֵ ׁש ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ִִא ָָּמא ָָּת ִִמיד ַ‬ ‫אֹוִתי‪ִִ .‬היא ָָּפׁשּוט ָָׁש ְְכ ָָחה‪,‬‬ ‫ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ִִא ָָּמא‪ִִ .‬היא ֹלא ִנִ ְְּס ָָתה ְלְ ַַה ְְרִּגִ יז ִ‬ ‫אֹוָתן ְְּב ָָכל ַַה ַַּבִיִ ת‪ .‬אֹו ִִמי ִִה ְְׁש ִִאיר ֶֶאת ָָהאֹור‬ ‫ַַא ֲֲח ֵֵרי ֶֶׁשהּוא ְְּכ ָָבר ִִח ֵֵּפׂש ָ‬ ‫ְּׁש ֵֵכִנִ ים‪ְ .‬וְ ִִאם ַַא ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ִִה ְְתַוַ ֵֵּכ ַַח‬ ‫ְוְ ָָר ְְצ ָָתה ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִנִ ְְׁש ַַא ְְרנּו ַַחָּיָ ִִבים ַלַ ְ �‬ ‫טֹוֲעִנִ ים ֶֶׁש ֵֵהם ִִּב ְְכָלָ ל ֹלא ָנָ ְגְ עּו‬ ‫ּדֹוֵלֵ ק ַַּב ִִּמ ְְקַלַ ַַחת‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו ְְּכ ֶֶׁש ָָּכל ַַהְּיְ ָלָ ִִדים ֲ‬ ‫צֹוֵדק‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִא ָָּמא ַַּת ְְרִּגִ יׁש ֹלא‬ ‫אֹוִכ ַיַח ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ִִא ָָּתּה מּול ֻֻּכָּלָ ם‪ ,‬אּוַלַ י ַַּבּסֹוף ִ‬ ‫ָָּבאֹור ֵֵמ ָָאז ֹרֹאׁש ֹח ֶֶֹדׁש‪.‬‬ ‫ָנָ ִִעים‪.‬‬ ‫בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶׁשַּגַ ם ִִא ָָּמא ְיְ כֹוָלָ ה ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ִלִ ְְׁשֹּכ ַַֹח‪ְ .‬וְ ַַהִּגִ ּלּוי ַַהֶּזֶ ה‬ ‫ָּׁש ַ‬ ‫ֲֲא ָָבל ַַה ָ �‬ ‫ָָאז ָָׁש ַַת ְְק ִִּתי‪ָ ,‬לָ ַַק ְְח ִִּתי ֶֶאת ַַה ִִּמ ְְצ ָָר ִִכים ְוְ ָיָ ַַר ְְד ִִּתי‪.‬‬ ‫ָָעָלָ ה ִלִ י ְְּב ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר ַַא ַַחת‪.‬‬ ‫"ֵמִנִ י‪,‬‬ ‫אֹוִתי‪ֵ .‬‬ ‫ִ‬ ‫ְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ָָּפ ְְת ָָחה ֶֶאת ַַה ֶֶּדֶלֶ ת ְוְ ִִחְּיְ ָָכה ְְּכ ֶֶׁש ָָר ֲֲא ָָתה‬ ‫יִׁשי ַַא ַַחר ַַה ָָּצ ֳֳה ַַרִיִ ם‪ִִ .‬א ָָּמא ָָע ְְמ ָָדה ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח ְוְ ֵֵה ִִכיָנָ ה‬ ‫ַַהֹּכֹל ִִה ְְת ִִחיל ְְּביֹום ֲֲח ִִמ ִ‬ ‫ִּׁשי!" ִִהיא‬ ‫ֲֲה ֵֵרי ְְּכ ָָבר ֶֶה ְְחַזַ ְְר ָָּת ָלָ נּו ְְּביֹום ִִׁש ִ �‬ ‫עּוַגַ ת ׁשֹוקֹוָלָ ד ְלְ ַַׁש ָָּבת‪ֲֲ .‬אִנִ י ָָע ַַמ ְְד ִִּתי ְלְ ָיָ ָָדּה‪,‬‬ ‫ָָא ְְמ ָָרה‪ִִ .‬ה ְְס ַַּב ְְר ִִּתי ֶֶׁש ִִא ָָּמא ַַרק ָָר ְְצ ָָתה‬ ‫יֹוֵתר ִִמ ַַּדי‬ ‫ְְּב ִִע ָָּקר ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִיִ ָָּׁש� ֵֵאר ֵ‬ ‫ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁשֹּלא ִנִ ְְׁש ַַא ְְרנּו ַַחָּיָ ִִבים‪ְ ,‬וְ ִִהיא ִִחְּיְ ָָכה‬ ‫ׁשֹוקֹוָלָ ד ַַּב ְְּק ָָע ָָרה‪ְְּ .‬ב ָָכל ֹזֹאת‪ָָ ,‬צ ִִריְך ְלְ ִִהָּזָ ֵֵהר‬ ‫ְוְ ָָא ְְמ ָָרה ֶֶׁש ֶֶא ְְמֹסֹר ְלְ ִִא ָָּמא ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר‪,‬‬ ‫ִִמ ַַּבל ַַּת ְְׁש ִִחית‪.‬‬ ‫ְוְ ֶֶׁש ִִּמ ְְּב ִִחיָנָ ָָתם ֵֵאין ׁשּום חֹוב‪.‬‬ ‫ִִּפ ְְתאֹום ִִא ָָּמא ִּגִ ְּלְ ָָתה ֶֶׁש ֲֲח ֵֵסרֹות ָלָ ּה ָָׁשלֹוׁש‬ ‫ָָעִלִ ִיִתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה ִִעם ַַה ֵֵּב ִיִצים ְוְ ַַה ֻֻּס ָָּכר‪ְְּ .‬ב ָָכל‬ ‫ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר‪ִּ ,‬וִב ְְּק ָָׁשה ִִמ ֶֶּמִּנִ י ָלָ ֶֶר ֶֶדת‬ ‫ַַמ ְְד ֵֵרָגָ ה ִִּד ְְמַיַ ְנְ ִִּתי ֵֵאיְך ֲֲאִנִ י ִנִ ְְכָנָ ס ַלַ ָָּסלֹון‬ ‫ְלְ ִִמ ְְׁש ַַּפ ַַחת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ְוְ ִלִ ְלְ וֹות ֵֵמ ֶֶהם‪ָ .‬יָ ַַר ְְד ִִּתי‪,‬‬ ‫ּוַמ ְְכ ִִריז‪" :‬נּו! ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ֶֶכם!" ָָה ֱֱא ֶֶמת?‬ ‫ַ‬ ‫ִִּב ַַּק ְְׁש ִִּתי‪ִִ ,‬ק ַַּבְלְ ִִּתי ְוְ ָָחַזַ ְְר ִִּתי‪ְ .‬לְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּבֹּב ֶֶֹקר‬ ‫ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ָיָ כֹול ִלִ ְְהיֹות ֶֶרַגַ ע ִנִ ְְפָלָ א‪ִִּ .‬ב ְְמֻיֻ ָָחד‬ ‫ִִא ָָּמא ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר‬ ‫ִלִ ְְראֹות ֶֶאת ַַה ַַּפ ְְרצּוף ֶֶׁשל ֲֲחִנִ י‪ .‬אּוַלַ י ֲֲא ִִפּלּו‬ ‫ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר‪ָ .‬יָ ַַר ְְד ִִּתי ׁשּוב‪ָָ ,‬מ ַַס ְְר ִִּתי ִלִ ְגְ ֶֶב ֶֶרת‬ ‫ֵלֵ ְיְ ִִּבי ָָהָיָ ה ִִמ ְְת ַַר ֵֵּׁש�ם‪ִִ ,‬אם ִִּכי ֶֶא ְְצלֹו ִִאי ֶֶא ְְפ ָָׁשר‬ ‫"ַׁש ַַּבת ָָׁשלֹום"‬ ‫ְְפ ִִר ְיְד ָָמן‪ִִ ,‬ק ַַּבְלְ ִִּתי ִִמ ֶֶּמָּנָ ה ַ‬ ‫ָלָ ַַד ַַעת‪.‬‬ ‫ְוְ ָָעִלִ ִיִתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה‪.‬‬ ‫ֲֲא ָָבל ָָאז ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי‪ִִּ :‬ב ְְׁש ִִביל ָָמה? ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ִִא ָָּמא‬ ‫ַַעד ָָּכאן ַַהֹּכֹל ָָהָיָ ה ָָּפׁשּוט‪ַַ .‬ה ְְּב ָָעָיָ ה ִִה ְְת ִִחיָלָ ה‬ ‫ִִּת ְְת ַַּבֵּיֵ ׁש ֶֶׁש ָָּׁש� ְְכ ָָחה?‬ ‫ְְּביֹום ֵֵׁשִנִ י‪.‬‬ ‫ְְּכ ֶֶׁשִּנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתי‪ִִ ,‬ה ְְת ַַח ַַּמ ְְק ִִּתי ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ַלַ ִִּמ ְְט ָָּבח‪,‬‬ ‫ִִּפ ְְתאֹום ִִא ָָּמא ִנִ ְזְ ְְּכ ָָרה ֶֶׁשֹּלא ֶֶה ֱֱחִזִ ָיָרה‬ ‫ַַׂש ְְמ ִִּתי ֶֶאת ַַה ֵֵּב ִיִצים ַַּב ְְּמ ָָק ֵֵרר ְוְ ֶֶאת ַַה ֻֻּס ָָּכר‬ ‫"ֲא ָָבל ִִא ָָּמא‪,‬‬ ‫ַלַ ְְפ ִִר ְיְד ַַמִנִ ים ֶֶאת ָָמה ֶֶׁשָּלָ ְוְ ָָתה‪ֲ .‬‬ ‫ַַּב ִִּצְנְ ֶֶצֶנֶ ת ָָּב ָָארֹון‪ְ ,‬וְ ָָאז ַלַ ֶֶח ֶֶדר‪ִִ .‬א ָָּמא ָָׁש ֲֲאָלָ ה‬ ‫ִּׁשי!" ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ּה‪ִִ .‬א ָָּמא‬ ‫ֶֶה ְְחַזַ ְְר ִִּתי ְְּביֹום ִִׁש ִ �‬ ‫ִִאם ֶֶה ְְחַזַ ְְר ִִּתי‪ָָ .‬א ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ּה ֶֶׁש ַַה ְְּׁש� ֵֵכִנִ ים ָָא ְְמרּו‬ ‫טּוָחה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַּבְלְ ֵֵּבל ֵֵּבין ַַה ַַּפ ַַעם‬ ‫ָָהְיְ ָָתה ְְּב ָ‬ ‫ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר ִִמ ְְּב ִִחיָנָ ָָתם‪ְ ,‬וְ ֶֶׁש ֵֵאין ֹצ ֶֶֹרְך‬ ‫ֶֶׁש ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ִלִ ְלְ וֹות ְלְ ַַפ ַַעם ֶֶׁש ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר‪.‬‬ ‫ְלְ ַַה ְְחִזִ יר ׁשּום ָָּד ָָבר‪ִִ .‬א ָָּמא ָָׂש ְְמ ָָחה ֶֶׁש ָָה ִִעְנְ ָיָ ן‬ ‫זֹוֵכר ְְמ ֻֻצָּיָ ן‪ֲֲ .‬א ִִפּלּו‬‫ִנִ ִִּס ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ָלָ ּה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫הֹוְד ָָתה ִלִ י‪ְ ,‬וְ ָָחַזַ ְְר ִִּתי ְלְ ִִעְנְ ָיָ ַנַ י‪.‬‬‫ִִה ְְס ַַּת ֵֵּדר‪ְ ,‬‬ ‫ָזָ ַַכ ְְר ִִּתי ֶֶׁשְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ָָא ְְמ ָָרה ִלִ י ִלִ ְְמֹסֹר‬ ‫הֹוִד ָיָעה ֶֶׁש ָָּט ֲֲע ָָתה‪ .‬רֹוִנִ י ֹלא ָָחַזַ ר‬ ‫ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָמ ָָחא ִלִ י ַַּכ ַַּפִיִ ם‪ֲֲ .‬חִנִ י ֹלא ִ‬ ‫ּוָמ ְְד ָָדה ּכֹוס‬ ‫הֹוִצ ָיָאה ֵֵּב ִיִצים ֵֵמ ַַה ְְּמ ָָק ֵֵרר ָ‬ ‫ַַׁש ַַּבת ָָׁשלֹום‪ֲֲ .‬א ָָבל ִִא ָָּמא ְְּכ ָָבר ִ‬ ‫ּבֹו ִִמ ְְּפ ַַסק ַַה ֲֲהָלָ ָָכה ֶֶׁשּלֹו‪ֲֲ .‬א ִִפּלּו ֵלֵ ְיְ ִִּבי ֹלא ִִה ְְתַנַ ֵֵּצל ַַעל ַַה ֲֲח ָָׁשד ֶֶׁש ַַה ֵֵּב ִיִצים‬ ‫ֻֻס ָָּכר‪.‬‬ ‫ִנִ ְְׁש ְְּברּו ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך‪.‬‬ ‫ְְּב ִִדּיּוק ָָאז ִִהִּגִ יעּו ֲֲחִנִ י‪ ,‬רֹוִנִ י ְוְ ֵלֵ ְיְ ִִבי‪ּ .‬תֹוְך ֶֶרַגַ ע ִִה ְְת ַַּפ ֵֵּת ַַח ִִּדּיּון ִִמ ְְׁש ַַּפ ְְח ִִּתי‬ ‫ֶּׁשהּו ְְמ ַַעְנְ ֵיֵ ן‪.‬‬ ‫ֲֲא ָָבל ַַּבַּלַ ְיְ ָלָ ה‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁש ָָּׁש� ַַכ ְְב ִִּתי ַַּב ִִּמ ָָּטה‪ָָ ,‬ח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ַַמ ֶ �‬ ‫ַַּב ְְּׁש� ֵֵאָלָ ה ִִאם ֵֵמִּנִ י ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֶֶה ֱֱחִזִ יר ֶֶאת ַַה ֵֵּב ִיִצים אֹו ַַרק ָָחַלַ ם ַַעל ָָּכְך‪ֲֲ .‬חִנִ י‬ ‫הֹוִרים ֵֵּפרּוׁשֹו ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּבקֹוָלָ ם‪ְ ,‬לְ ַַד ֵֵּבר ְְּב ָָכבֹוד ְוְ ֹלא‬ ‫ָָּת ִִמיד ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ֶֶׁש ִִּכּבּוד ִ‬ ‫ִִה ִִּצ ָיָעה ֶֶׁשאּוַלַ י ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַּבְלְ ֵֵּבל‪ֹ ,‬רִֹּנִ י ָָא ַַמר ֶֶׁשֹּלא ְְּכ ַַדאי ְלְ ִִה ְְס ַַּת ֵֵּבְך ְּוְב ָָכל‬ ‫ֶּׁשהּו‪ִ :‬לִ ְְפ ָָע ִִמים‬ ‫בּוַע ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶׁשֵּיֵ ׁש עֹוד ַַמ ֶ �‬ ‫ָּׁש ַ‬ ‫ִלִ ְְסֹּתֹר ֶֶאת ִִּד ְְב ֵֵר ֶיֶהם‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַה ָ �‬ ‫ִִמ ְְק ֶֶרה ָָע ִִדיף ְלְ ַַה ֲֲחִזִ יר‪ְ ,‬וְ ֵלֵ ְיְ ִִּבי ָָׁש ַַאל ִִאם אּוַלַ י ַַה ֵֵּב ִיִצים ִנִ ְְׁש ְְּברּו ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך‪.‬‬ ‫ָָצ ִִריְך ִלִ ְְׁשֹמֹר ַּגַ ם ַַעל ַַה ָָּכבֹוד ֶֶׁשָּלָ ֶֶהם ְְּב ֵֵעיֵנֵ י ַַע ְְצ ָָמם‪ֹ .‬לא ִלִ ְגְ ֹרֹם ָלָ ֶֶהם ִִאי־‬ ‫ּתֹוָדה ַַר ָָּבה‪ִִ ,‬מ ְְׁש ָָּפ ָָחה ְיְ ָָק ָָרה‪ .‬טֹוב ָלָ ַַד ַַעת ֶֶׁש ִִּב ְְׁש ַַעת ַַהֹּצ ֶֶֹרְך ֵיֵ ׁש ִלִ י ַַעל ִִמי‬ ‫ָ‬ ‫צֹוֵדק‪.‬‬ ‫ְנְ ִִעימּות ַַרק ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַַה ְְראֹות ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫ִלִ ְְסֹמְֹך‪ְְּ .‬ב ִִע ָָּקר ַַעל ַַע ְְצ ִִמי‪.‬‬ ‫יֹוֵתר ָָק ֶֶׁשה ְלְ ַוַ ֵֵּתר ַַעל ַַה ִִּמ ְְׁש ָָּפט‬ ‫ְוְ ֶזֶ ה ֹלא ָָהָיָ ה ַַקל‪ִִּ .‬כי ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַַה ְְר ֵֵּבה ֵ‬ ‫ָָה ֱֱא ֶֶמת ִִהיא ֶֶׁש ְְּק ָָצת ֶנֶ ֱֱעַלַ ְְב ִִּתי‪ֲֲ .‬אִנִ י ֶֶּבן ֵֵּת ַַׁשע‪ֹ ,‬לא ֶֶּבן ְְׁשָנָ ַַתִיִ ם‪ֲֲ .‬אִנִ י ְְּב ֶֶה ְְחֵלֵ ט‬ ‫"ָא ַַמ ְְר ִִּתי ָלָ ֶֶכם!" ֵֵמ ֲֲא ֶֶׁשר ְלְ ַוַ ֵֵּתר ַַעל ַַמ ְְמ ָָּתק ָָׁשֵלֵ ם‪ִִּ .‬ב ְְמֻיֻ ָָחד ְְּכ ֶֶׁש ַַא ָָּתה‬ ‫ָ‬ ‫קֹוָמה ִִעם ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים ְוְ כֹוס ֻֻס ָָּכר! ִִאם ָָהיּו‬ ‫ְְמ ֻֻסָּגָ ל ִלִ ְזְ ֹּכֹר ִִאם ָיָ ַַר ְְד ִִּתי ָ‬ ‫צֹוֵדק‪ְ ,‬וְ ֵיֵ ׁש ְלְ ָך ַּגַ ם ֵֵע ִִדים‪.‬‬ ‫ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֵ‬ ‫ִּׁשי‪ ,‬אּוַלַ י ָָהִיִ ִיִתי‬ ‫רּוַחת ָָצ ֳֳה ַַרִיִ ם ְְּביֹום ִִׁש ִ �‬ ‫אֹוִתי ָָמה ָָא ַַכְלְ ִִּתי ַַּב ֲֲא ַ‬ ‫ׁשֹוֲאִלִ ים ִ‬ ‫ֲ‬ ‫הֹוְד ָָתה ִלִ י ׁשּוב ַַעל ָָה ֶֶעְזְ ָָרה ִִעם ַַה ְְּׁש� ֵֵכִנִ ים‪ִִ .‬חַּיַ ְְכ ִִּתי‪.‬‬ ‫ְלְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּבֹּב ֶֶֹקר ִִא ָָּמא ְ‬ ‫טֹוִרי‪.‬‬ ‫רּוַע ִִה ְיְס ִ‬‫ָָצ ִִריְך ַלַ ֲֲחֹׁשֹב‪ֲֲ .‬א ָָבל ָָׁשלֹוׁש ֵֵּב ִיִצים? ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ֵֵא ַ‬ ‫ִִהיא ִִּב ְְכָלָ ל ֹלא ָיָ ְְד ָָעה ַַעל ָָמה ִוִ ַַּת ְְר ִִּתי ִִּב ְְׁש ִִביָלָ ּה‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֲֲאִנִ י ָיָ ַַד ְְע ִִּתי‪ְ ,‬וְ ֶזֶ ה‬ ‫ְּׁש ֵֵכָנָ ה‪,‬‬ ‫ּוָמה ָָא ְְמ ָָרה ַַה ְ �‬ ‫ְְּכ ָָבר ָָר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַה ְְס ִִּביר ְלְ ֻֻכָּלָ ם ְְּב ִִדּיּוק ָָמ ַַתי ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ָ‬ ‫ִִה ְְס ִִּפיק ִלִ י‪.‬‬ ‫ְוְ אּוַלַ י ֲֲא ִִפּלּו ְלְ ַַהְזְ ִִמין ֶֶאת ְּגְ ֶֶב ֶֶרת ְְפ ִִר ְיְד ָָמן ְלְ ָָה ִִעיד ִִּב ְְפֵנֵ י ַוַ ֲֲע ַַדת ַַה ֲֲח ִִק ָיָרה‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬