gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לודמיר · Ludmir — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: לודמיר · Ludmir

שבוע: וירא (2026-10-26)

לודמיר · Ludmir — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 304‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שאלה‬ ‫בהמשך לשאלה משבוע שעבר‪ ,‬מצאתי את עצמי מזדהה עם המצוקה של השואל‪,‬‬ ‫אלא שאצלי ההתמודדות איננה במישור הגשמי‪ ,‬אלא דווקא ברוחניות‪.‬‬ ‫וירא את המקום מרחוק (כב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫כשאני מסתכל על החברים מסביבי‪ ,‬אני רואה אנשים שמלאים וגדושים בידיעות התורה; כל דבר‬ ‫ביאר הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע‪:‬‬ ‫ששואלים אותם‪ ,‬הם יודעים להשיב בבהירות‪ ,‬ותמיד שגורה על פיהם איזו אמרה טובה או ווארט חסידי‪.‬‬ ‫כשנדמה לאדם שהוא יכול לראות את‬ ‫ואילו אני‪ ,‬עם כל העמל והיגיעה שאני משקיע‪ ,‬מרגיש שאינני יודע כמעט כלום‪ .‬התחושה הזו‪ ,‬ש'כולם מצליחים בתורה ורק‬ ‫'המקום' – היינו הקדוש ברוך הוא‬ ‫אני נשאר ריק'‪ ,‬שוברת את לבי וממלאת אותי בדכדוך‪.‬‬ ‫שנקרא מקום – ידע שהוא 'מרחוק'‪.‬‬ ‫ולהיפך‪ ,‬כשיודע שהוא 'מרחוק'‪ ,‬אזי‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫'וירא את המקום' – יכול הוא לראות‬ ‫ידועה אמרתו הנוקבת של הרה"ק רבי אהרן מקארלין זי"ע‪:‬‬ ‫שאלתך היא שאלה חשובה מאוד‪ ,‬והיא אכן מטרידה רבים‬ ‫'אילו חפץ אברהם אבינו לעשות עמי חליפין‪ ,‬לא הייתי‬ ‫המבקשים להתעלות בעבודת ה'‪.‬‬ ‫את הקב"ה‪.‬‬ ‫מסכים לכך‪ .‬כי מיהו אברהם אבינו? צדיק בעל מדריגות‪.‬‬ ‫עצם העובדה שבחרת לשגר את שאלתך ולא הסתפקת‬ ‫(אור ישרים)‬ ‫ומי אני? הדיוט‪ .‬אם אעשה חליפין עמו‪ ,‬יהיה הוא הדיוט‬ ‫בתשובה משבוע שעבר‪ ,‬מלמדת שאתה רואה בשני‬ ‫ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת‬ ‫ואני בעל מדריגה‪ .‬אך כלפי שמיא – מה יתווסף מכך?‬ ‫המצבים הללו שתי בעיות שונות לחלוטין‪.‬‬ ‫כלום! אלא רק לי‪ .‬נמצא שרק טובת עצמי אני דורש –‬ ‫במבט ראשון‪ ,‬אפשר להבין אותך לגמרי‪ :‬השואל משבוע‬ ‫בן (הפטרת וירא)‪.‬‬ ‫ובכך אינו ראוי לחפוץ!'‬ ‫שעבר התמודד עם חיסרון גשמי – הבל הבלים שחולף‪,‬‬ ‫מעשה שהיה לפני הרה"ק האלקי ר'‬ ‫כאשר דיברנו בשבוע שעבר על היסוד של רבינו הרה"ק‬ ‫ואילו אצלך מדובר בשאלה רוחנית ראשונה במעלה‪,‬‬ ‫מרדכי ז"ל מנעשכיז‪ ,‬שהיה סמוך‬ ‫ישׁט!'‬ ‫ארף נִ ְ‬ ‫ישׁט – ַב ָּד ְ‬ ‫'א נִ ְ‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‪ַ :‬‬ ‫בלימוד התורה הקדושה ובחיי הנצח!‬ ‫לעירו אשה עקרה‪ ,‬והיתה מתחננת‬ ‫בעניינים גשמיים‪ ,‬היה ברור לכל שאין הכוונה לשקוע‬ ‫איך אפשר בכלל להקיש מתחום אחד לשני? בגשמיות‬ ‫לפניו כמה פעמים ולא הועיל לה‪.‬‬ ‫בעצלות‪ .‬הכוונה היתה שעל האדם לפעול ולעשות כפי‬ ‫קל לומר לאדם‪' :‬שמח בחלקך ותסתפק במה שיש לך'‪.‬‬ ‫יכולתו‪ ,‬אך להיות שמח ומרוצה בכל תוצאה‪ ,‬מבלי לחשוב‬ ‫פעם אחת היה מתארח אצלה כבוד‬ ‫אך כלום יעלה על הדעת לומר כדבר הזה ברוחניות?! הרי‬ ‫ש'מגיע לי יותר'‪.‬‬ ‫הרה"ק האלקי ר' שלמה מקארלין‪,‬‬ ‫הדרישה מהאדם היא לשאוף‪ ,‬להשקיע ולעמול בלי הרף‪,‬‬ ‫אותו היסוד ממש נכון גם ברוחניות‪ .‬עיקר עבודתנו בעולם‬ ‫והיה הבעל הבית נוהג בו כבוד בכל‬ ‫ולבקש תמיד עוד ועוד‪.‬‬ ‫איננו צבירת 'נכסים' של ידיעות וכבוד רוחני‪ ,‬אלא העמל‪,‬‬ ‫ענינים כראוי לצדיק כזה‪ .‬ובעת נסעו‬ ‫היגיעה ועשיית המוטל עלינו – כל אחד לפי הכוחות‬ ‫אולם‪ ,‬כאשר צוללים אל עומק הדברים‪ ,‬מגלים שלמרות‬ ‫והכישרונות שבהם חנן אותו הבורא‪.‬‬ ‫השוני החיצוני‪ ,‬שניכם מתמודדים בדיוק עם אותו השורש‪:‬‬ ‫ממנו‪ ,‬באה לפניו האשה והבעל הבית‬ ‫תחושת ה'מגיע לי' וההתמקדות ב'אני'‪.‬‬ ‫אודות מבוקשם‪.‬‬ ‫ובנקודה זו‪ ,‬הרי ציינת בעצמך שאתה עמל ויגע בכל כוחך‪,‬‬ ‫וזהו בדיוק הרצון העליון ממך‪.‬‬ ‫כדי לחדד את הדברים‪ ,‬תאר לעצמך שני אנשים היושבים‬ ‫ענה הצדיק‪ :‬והלא הבעל הבית עשה לי‬ ‫זה לצד זה בסעודת חתונה‪ .‬המלצר מגיש לשניהם מנות‪:‬‬ ‫התסכול והדכדוך שאתה מרגיש בגלל שאינך מפיק‬ ‫כמו השונמית עם אלישע‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫'תוצאות נוצצות' או ידיעות בולטות כחבריך‪ ,‬אינם נובעים‬ ‫האחד מביט בקנאה בצלחת חברו וזועם על כך שחברו‬ ‫שאין האשה צדיקת כהשונמית‪ ,‬הלא‬ ‫בהכרח מיראת שמיים; הם עשויים לנבוע מאותו שורש של‬ ‫קיבל מנת בשר גדולה ועסיסית‪ ,‬בעוד שבחלקו שלו נפלה‬ ‫אני אין צדיק כאלישע‪.‬‬ ‫הרגשת 'מגיע לי' והרצון בטובת עצמך‪.‬‬ ‫חתיכת בשר קטנה ומצומקת‪.‬‬ ‫שאל את עצמך בכנות‪ :‬האם אני מבקש להוסיף בידיעת‬ ‫האדם השני בכלל לא מסתכל על הצלחת‪ .‬מה מפריע לו?‬ ‫ונסע לשלום‪ .‬ויהי לשנה ילדה בן‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬או שחשוב לי להיות זה שיודע יותר טוב מכולם?‬ ‫הוא רואה את בעל השמחה ניגש אל חברו בהערכה רבה‪,‬‬ ‫והנה שלחה להרה"ק מנשכיז ז"ל‬ ‫הרי עצם תוספת הידיעה בתורה ודאי רצויה כלפי שמיים;‬ ‫ומשוחח עמו בשאלה הלכתית סבוכה‪ .‬מיד מתעוררת בו‬ ‫הסמוך לה לעקיך גדול‪ ,‬יען סברו כי‬ ‫קנאה‪' :‬למה אליו ניגשים ואותי לא שואלים דבר?'‬ ‫אך מה יתווסף מכך שדווקא אני אהיה זה שיודע יותר‬ ‫על ידו היתה להם התשועה‪.‬‬ ‫מחבריו?‬ ‫האחד מקנא במנת הבשר של חברו‪ ,‬והשני – בידיעותיו‬ ‫ותיכף שהביאו לפניו‪ ,‬אמר שאין זה‬ ‫ברגע שתעביר את המיקוד מ'הישג שלי' אל העמל הטהור‬ ‫ובכבוד שהוא זוכה לו‪ .‬אמנם הקנאה השנייה נראית‬ ‫שלי‪ ,‬כי הוא בתפילת הצדיק ר' שלמה‬ ‫לכבוד ה' יתברך‪ ,‬יתמעט הדכדוך‪ ,‬ובמקומו תיכנס ללב‬ ‫רוחנית ונעלה יותר‪ ,‬אבל שניהם מרגישים בדיוק אותו‬ ‫ז"ל‪ ,‬ולא רצה ליקח אותו‪.‬‬ ‫שמחה על כל רגע‪ ,‬כל יגיעה וכל פסיעה בעבודת השם‪.‬‬ ‫דבר‪' :‬למה הוא קיבל ואני לא? גם לי מגיע!'‬ ‫בוא וראה מעלת הצדיקים‪.‬‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫(רמתים צופים בתנא דבי אליהו)‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי מרדכי קלפפיש זצ"ל מווארשא‪,‬‬ ‫בהסכמתו לספר שמע שלמה‪:‬‬ ‫ֹלקים מו' ְׁשֹלמֹה‬ ‫"ּד ְב ֵרי ַה ָּקדֹוׁש ִאיׁש ֱא ִ‬ ‫ִ‬ ‫אר ִלינֶ ער זצללה"ה זי"ע ֲא ֶׁשר יָ ְצאּו ִמ ִּפיו‬ ‫ַק ְ‬ ‫ּומ ְל ִהיב ִלּבֹו ֶׁשל יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש ְּב ַׁש ְל ֶה ֶבת ַ‬ ‫יהם ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם"‪.‬‬ ‫ַל ֲא ִב ֶ‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫גדולה הכנסת אורחים‬ ‫המתארחים כאן זמנית‪ ,‬ועימם קהל מחלי פניו של הרבי הקדוש מבעלזא‪ ,‬שהגיעו מרחוק‬ ‫בבית גדול ורחב ידיים התברך החסיד ר' צבי מריישא‪ ,‬העיירה הגליצאית‪ .‬גם בממון‬ ‫לעשות את השבת בצל הקודש‪.‬‬ ‫ובעושר זכה משמיים‪ .‬לא לעצמו שמר ר' צבי את העושר והרווחה הרבה שחננו אותו‬ ‫הסתיימו תפילות קבלת שבת וערבית‪ .‬תור ארוך השתרך לפני מקומו של הרבי‪ ,‬והכול‬ ‫משמיים‪ ,‬אלא לאחיו היהודים היה מפזר מכספו ומנדב ביד פתוחה ובלב רחב לכל דורש‪.‬‬ ‫עוברים לפניו בסך‪ ,‬לזכות לברכת 'א גוט שבת'‪ ,‬שבת שלום ומבורך‪.‬‬ ‫בעיקר בלטה בין שלל מידותיו התרומיות של ר' צבי העשיר – מידת הכנסת האורחים‪.‬‬ ‫גם ר' צבי העשיר נדחק והתקדם יחד עם הציבור הגדול‪ .‬הלך והתקדם בנחשול האנושי‪,‬‬ ‫אגף רחב ידיים בביתו של ר' צבי הוקצה כולו לשם הכנסת אורחים וקבלתם‪ .‬דלתות‬ ‫עד שכבר חזו עיניו בדמותו המאירה של הרבי למולו‪.‬‬ ‫הבית פתוחות היו תמיד בפני כל דכפין‪ ,‬ואוכל חם ומזין היה מוכן ומזומן לקראת הבאים‪.‬‬ ‫כשהגיע תורו וניצב לפני הרבי‪ ,‬עצר לפתע הרבי ופנה אל ר' צבי בחביבות גדולה ויוצאת‬ ‫ור' צבי בגופו ממש נוכח היה פעמים רבות בבית ההארחה ומקבל את הבאים בחיוך‬ ‫דופן‪:‬‬ ‫רחב‪ ,‬באהבת ישראל חמימה ובתחושה נוחה ונעימה‪ ,‬שנתנה לכל אורח את ההרגשה‬ ‫'היכן הינך מתאכסן בשבת?'‬ ‫שהוא רצוי ונחשק עד מאוד‪ .‬עד שהיו הבאים מרגישים שהם גומלים חסד עם ר' צבי‪,‬‬ ‫ענה ר' צבי כי היות שהגיע ממש בערב השבת‪ ,‬עדיין לא מצא היכן לשהות‪ ,‬אבל סמוך‬ ‫ולא הוא גומל עמהם‪.‬‬ ‫ובטוח הוא שיהיה מי שיארח אותו‪...‬‬ ‫והנה הגיעה שנת תרע"ד‪ ,‬ומלחמת העולם הראשונה פרצה בקול רעש גדול‪ .‬יהודים‬ ‫'שמועה שמעתי מפי ר' חיים‪ ,‬שהינך מכניס אורחים נפלא‪ .‬לכן אבקש שתישן אצלי‬ ‫רבים עקרו ממקומות מושבותיהם ונמלטו בפחד‪ .‬רבים מאוד שמו פעמיהם לעבר ריישא‪,‬‬ ‫בביתי‪'...‬‬ ‫שהייתה מקום מקלט בטוח ושקט מהדי הלחימה‪ .‬כך נעשה ביתו של ר' צבי למעין‬ ‫ויהי בחצי הלילה‪ .‬עמד ר' צבי בביתו של הרבי בחרדת קודש‪ ,‬כולו מלא בושה וכלימה‪,‬‬ ‫תחנת מעבר ענקית להמוני יהודים פליטים‪ ,‬שקבעו את מושבם בבית הגדול והפתוח‬ ‫וכל רצונו היה שתבלענו האדמה‪.‬‬ ‫לכל דורש‪ ,‬ובו אכלו‪ ,‬שתו ולנו‪ .‬ר' צבי ובני ביתו עמדו וסיפקו לכל אחד די‬ ‫הרבי הקדוש יצא ונכנס שוב ושוב אל חדר האירוח שהוקצה לר' צבי בביתו‪.‬‬ ‫מחסורו‪ ,‬כשהם מאושרים ונרגשים על הזכות העצומה שנפלה לפתע בחלקם‬ ‫סידר והטיב את החדר לכבודו של האורח‪ .‬והנה נראה הרבי גורר במאמץ‬ ‫– לארח ולהאכיל יהודים כה רבים‪.‬‬ ‫גדול כורסה כבדה ורחבה שהייתה בחדר ומוציאה החוצה‪ ,‬כדי שיהיה לאורח‬ ‫אחד האורחים הפליטים בביתו של ר' צבי היה ר' חיים נטע כ"ץ‪ ,‬מחשובי‬ ‫ר' צבי די מקום בנוחות המרבית‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬גם עמד הרבי הקדוש‬ ‫חסידיו של הרבי הקדוש ר' יששכר דוב מבעלזא‪ .‬ימים ארוכים שהה ר' חיים‬ ‫וטרח להציע את מיטתו של החסיד ר' צבי‪.‬‬ ‫נטע בביתו של ר' צבי‪ ,‬כשהוא מקבל את כל צרכיו בכבוד מלכים ובמאור‬ ‫חיוור ורועד ניצב שם ר' צבי‪ .‬לא הצליח לסבול שהרבי הקדוש עומד ומשמש‬ ‫פנים מאת המארח הדגול ר' צבי העשיר‪ ,‬שהיה גם הוא מחסידיו של הרבי‬ ‫אותו‪ ,‬והוא ניסה למחות בקול חלוש ולומר שהוא יסדר את המיטה‪ .‬אבל‬ ‫מבעלזא‪.‬‬ ‫לאחר תקופה קם ר' חיים נטע‪ ,‬ונדד לעיר בארדיוב שבסלובקיה‪ ,‬שם הרה''ק רבי ישכר דב מבעלזא זצוק''ל הרבי מיאן לשמוע ואמר‪:‬‬ ‫'אתה מכניס אורחים כה גדול‪ ,‬וכעת‪ ,‬כשנזדמנה לי הזכות לארח אותך‪ ,‬אינני‬ ‫התאכסן רבו הקדוש רבי יששכר דוב מבעלזא‪ ,‬שאף הוא נאלץ ליטול את‬ ‫מוכן לוותר על כך‪ ,‬ואף אחד לא יעשה זאת במקומי‪'...‬‬ ‫מקל הנדודים ולברוח מביתו יחד עם כל בני משפחתו מפני החיילים הרוסים‪.‬‬ ‫באותו הלילה לא נרדם ר' צבי‪ .‬יראת הכבוד מהרבי‪ ,‬בתוספת השיעור החדש שלמד‬ ‫כאשר הגיע לבארדיוב‪ ,‬נכנס אל הקודש פנימה לפני הרבי המהרי"ד‪ ,‬לקבל ממנו ברכת‬ ‫בהכנסת אורחים‪ ,‬כאשר הרבי בעצמו‪ ,‬ממרום גילו ובדלות כוחותיו‪ ,‬מתעקש במו ידיו‬ ‫קודש‪ .‬התעניין הרבי ושאל‪:‬‬ ‫לסדר לו את חדרו ולהציע לו את המיטה – גרמו לו להתהפך במיטה מצד לצד‪ ,‬כשהוא‬ ‫'היכן הינך מתגורר כעת‪ ,‬בימים טרופים אלה?'‬ ‫מלא בושה מהרבי שכך טרח למענו‪.‬‬ ‫וענה ר' חיים נטע כי בביתו הגדול של ר' צבי מריישא הוא מתגורר כעת‪ ,‬וכאן החל‬ ‫כאשר חזר ר' צבי לביתו‪ ,‬פנה מיד אל ר' חיים נטע כ"ץ וגער בו בחיוך‪:‬‬ ‫לשבח ולהלל בכל פה את בעל האכסניה ר' צבי‪:‬‬ ‫'צריך הייתי להוציא אותך מביתי‪ ,‬כעונש על כך שבגלל השבחים שסיפרת לרבי‪ ,‬הוא‬ ‫'יידע הרבי כי עבודת קודש מיוחדת מקיים ר' צבי! יחד עימי הוא מארח פליטים רבים‪,‬‬ ‫טרח כל כך עבורי‪'...‬‬ ‫דואג לכל מחסורם ומשרה עליהם אווירה טובה‪ ,‬ולכן הם יכולים ללמוד ולהתפלל ביישוב‬ ‫הדעת‪'...‬‬ ‫מוגש לרגל ההילולא קדישא ה־‪ 100‬של הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זי"ע‪ ,‬בן‬ ‫חלף זמן‪ ,‬ור' צבי נסע לעיירה בארדיוב‪ ,‬לשבות בצל קודשו של רבו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יהושע‪ ,‬בן הרה"ק רבי שלום‪ ,‬מגדולי תלמידי הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק‪,‬‬ ‫ליל שבת קודש בבית המדרש המקומי בבארדיוב‪ .‬קהל גדול מילא את בית המדרש מפה‬ ‫תלמיד רבינו שלמה מקארלין‪ ,‬זכותם תגן עלינו‪.‬‬ ‫לפה‪ .‬קהל מגוון מילא את ההיכל הדחוס וההומה‪ :‬דרי המקום הקבועים לצד הפליטים‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר בעבר ובהווה‬ ‫ימן ֶׁש ָה ָא ָדם נִ ְמ ָצא ָקרֹוב ֶאל ה'?‬ ‫ַמהּו ַה ִּס ָ‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ְ 0‬ו ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫זכרון יהודי לכוביץ'‬ ‫בימים אלו חל יום זכרון הרג יהודי העיר לכוביץ'‪ ,‬מקום מושבו ופועלו‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ִראׁשֹון ָּפ ָר ַׁשת ַחּיֵ י ָׂש ָרה‬ ‫של הצדיק רבי מרדכי מלכוביץ'‪ ,‬מגדולי תלמידיו של מרן רבינו שלמה‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ ְג ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫מקארלין זי"ע‪.‬‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לְ ָפ ָר ַׁשת נ ַֹח‪ָּ :‬דוִ ד לֶ וִ ינְ ּגֶ ר – ֶאלְ עָ ד‬ ‫בתחילת חודש תשרי שנת תש"ב הקימו הגרמנים ימ"ש גטו‪ ,‬ובו נדחסו‬ ‫באכזריות אלפי יהודי העיירה לכוביץ' בתנאי צפיפות קשים‪.‬‬ ‫ַר ִּבי יִ ָּׂששכָ ר ּדֹב ִמ ֶּבעלְ זָ א‬ ‫ביום ז' חשוון הגיע היום המר והנמהר‪ ,‬שבו עלה הכורת על רוב רובם של‬ ‫אּביל‬ ‫ערנָ ִ‬‫זּוסיָ א‪ֶּ ,‬בן הרה"ק ַר ִּבי ַא ֲהרֹן ִמ ְּט ֶׁש ְ‬ ‫ְמ ֻׁשּלָ ם ְ‬ ‫הרה"ק ַר ִּבי יִ ָּׂששכָ ר ּדֹב ִמ ֶּבעלְ זָ א נֹולַ ד ִּב ְׁשנַ ת תרי"ב‬ ‫בני העיר‪ .‬אנשי איינזצקומנדו‪ ,‬בסיוע ז'נדרמים גרמנים וכוחות גדולים‬ ‫זי"ע‪ִּ .‬ב ְׁשנַ ת תרנ"ד ָעלָ ה לְ ַמּלֵ א ֶאת ְמקֹום ָא ִביו‬ ‫הֹוׁש ַע‬ ‫אֹו ִּב ְׁשנַ ת תרי"ד‪ּ ,‬כְ ֵבן ֵׁשנִ י לְ ָא ִביו הרה"ק ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫של שוטרים ליטאים ובלארוסים‪ ,‬כיתרו את הגטו‪ .‬עם זריחה פרצו‬ ‫ְּב ַהנְ ָהגַ ת ֲע ַדת ֲח ִס ֵידי ֶּבעלְ זָ א‪ ,‬וַ ֲהמֹונֵ י ֲח ִס ִידים ִמּכָ ל‬ ‫ִמ ֶּבעלְ זָ א זי"ע‪ּ ,‬ולְ ִאּמֹו ַהּצִ ְד ָקנִ ית ָמ ַרת ִר ְב ָקה ִמ ְריָ ם‪.‬‬ ‫השוטרים לבתים‪ ,‬הובילו את יושבי הגטו לכיכר השוק‪ ,‬ושם הפרידו‬ ‫נֹודע‬‫ּתֹופפּו ְּבצִ ּלֹו‪ָ .‬ה ַר ִּבי ַ‬ ‫ּומחּוצָ ּה לָ ּה ִה ְס ְ‬ ‫ַר ֲח ֵבי ּגָ לִ יצְ יָ ה ִ‬ ‫וְ נִ ְק ָרא ְּב ֵׁשם יִ ָּׂששכָ ר ּדֹב ַעל יְ ֵדי ָסבֹו הרה"ק ַר ִּבי ָׁשלֹום‬ ‫מתוכם את המוגדרים ככשירים לעבודה‪.‬‬ ‫לֹוחם ִמלְ ֲחמֹות ה' לְ ל ֹא ַחת‬ ‫ּתֹורה ּוכְ ֵ‬‫ּכְ גָ אֹון ָעצּום ַּב ָ‬ ‫חֹותנֹו ַהּגָ אֹון ַהּצַ ִּדיק ַר ִּבי יִ ָּׂששכָ ר ּדֹב‬ ‫זי"ע‪ ,‬עַ ל ֵׁשם ְ‬ ‫הזקנים והחולים נורו למוות מיד‪ ,‬והאחרים‪ ,‬כ־‪ 2,000‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‪,‬‬ ‫חֹוקים ִמ ְּׁש ִמ ַירת ַה ִּמצְ וֹות‪.‬‬‫ּומֹורא ּכְ נֶ גֶ ד ַה ַּמ ְׂשּכִ ילִ ים וְ ָה ְר ִ‬ ‫ָ‬ ‫אהל‪ְּ ,‬בנֹו ֶׁשל ַהּצַ ִּדיק ַה ְמ ֻק ָּבל ַר ִּבי‬ ‫רמר"ז‪ ,‬אב"ד ְס ָק ְ‬ ‫אולצו לשבת בכיכר במשך שעות רבות כשידיהם מורמות מעל לראשם‪ .‬אחרי‬ ‫רֹודי‪.‬‬‫הּודה זּונְ ְדל רמר"ז‪ִ ,‬מּגְ דֹולֵ י ַחכְ ֵמי ַה ְּקלֹויז ִּב ְב ִ‬‫יְ ָ‬ ‫הצהריים הובלו קבוצות קבוצות לבורות שחפרו קודם לכן עובדים יהודים‬ ‫יׁש ָיבה‬ ‫ְּביֹום כ"ב ַמ ְר ֶח ְׁשוָ ן תרפ"ז ִה ְת ַּב ֵּקׁש ָה ַר ִּבי לִ ִ‬ ‫תושבי העיר‪ ,‬במרחק כ־‪ 500‬מטרים מתחנת הרכבת המקומית‪ ,‬שם נורו ונקברו‪.‬‬ ‫נּוחתֹו ּכָ בֹוד ָּב ֲעיָ ָרה ֶּבעלְ זָ א‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫ֶׁשל ַמעְ לָ ה‪ְ ,‬‬ ‫ְּב ַהּגִ יעֹו לְ ִפ ְרקֹו נָ ָׂשא ֶאת ַּבת הרה"ק ַר ִּבי יְ ַׁש ְעיָ ה‬ ‫עד לשעות הערב – של אותו יום נורא‪ ,‬ז' חשוון תש"ב – נרצחו כ־‪3,500‬‬ ‫יהודים מלכוביץ' ומיישובים סמוכים‪ .‬הנותרים‬ ‫נכלאו במחנה ריכוז שהוקם בגטו‪ ,‬כשהצפיפות‬ ‫עֹולם ֲהֹלא ָּכל ִע ָּקר ַּכ ָּונַ ת‬ ‫ֹאמר‪"ִ :‬רּבֹונֹו ֶׁשל ָ‬ ‫רֹואה ָה ָא ָדם ֶׁשּיִ ְצרֹו ִמ ְת ַּג ֵּבר ָע ָליו‪ ,‬י ַ‬ ‫ְּכ ֶׁש ֶ‬ ‫והתנאים הירודים במחנה גרמו להתפשטות‬ ‫יח ִמ ֶּמּנִ י‬ ‫רּוח ַעל יְ ֵדי זֶ ה‪ ,‬יָ נִ ַ‬ ‫יע ְלָך נַ ַחת ַ‬ ‫ַהּיֵ ֶצר ָה ַרע ְּכ ֵדי ֶׁשּיַ ִּג ַ‬ ‫מחלות מדבקות ולתמותה גבוהה‪ .‬במהלך חודשי‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫רּוח"‪.‬‬ ‫ַהּיֵ ֶצר ָה ַרע ֶא ֱע ֶׂשה ְלָך ֲאנִ י ְּב ַע ְצ ִמי נַ ַחת ַ‬ ‫סיון ותמוז של אותה השנה פרצו הגרמנים לגטו‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫העיירה לכוביץ‬ ‫והרגו את כל יושביו האחרונים‪ .‬ה' יקום דמם‪.‬‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‏‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪8‬‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬