gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: וירא (2026-10-26)

שירת התורה · Shiras Hatorah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪317‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫מקור שנשים לא ישבו בסוכה ויזכו לבנים טובים‬ ‫דברים חדשים משנה זו מסומנים בכוכב‬ ‫‪...................................... ................................‬כ‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫האשה שעומדת מאחורי ההכנסת אורחים ‪........‬כ‬ ‫השייכות בין ביקור המלאכים להפיכת סדום ‪....‬כ‬ ‫פרשת וירא ‪ ............ ................................‬ד‬ ‫כח הדין דיצחק והסכמת מדת החסד דאברהם‬ ‫המילה גילוי הפנימיות ‪.....................................‬ד‬ ‫‪ ................................... ................................‬כא‬ ‫בפ' וירא ראה הכל במבט פנימי ‪ .......................‬ה‬ ‫התפלות לא היו לריק ‪ ...................................‬כא‬ ‫ההכנסת אורחים דפ' זו שונה מכל הכנסת‬ ‫חביבות אברהם שוויתר ממדרגותיו למען אחרים‬ ‫אורחים ‪ .........................................................‬ה‬ ‫‪ ................................... ................................‬כא‬ ‫אברהם התבטל ממציאותו לגמרי ‪ ....................‬ה‬ ‫בלי עשיית חסד אין זכות קיום ‪ .......................‬כג‬ ‫*בטעם שאחרי המילה הי' עליו להראות מסירות‬ ‫שחיתות המעוגן בחוק גרוע ביותר ‪ ..................‬כג‬ ‫נפש במדת החסד ‪ ............................................‬ה‬ ‫ד' פעמים נגינת שלשלת בתורה ‪.......................‬כד‬ ‫*עיקר הברית היא על מדת החסד ‪ .....................‬ו‬ ‫מכת הסנורים בבעלי מחלוקת ‪........................‬כד‬ ‫ישיבת תמר אצל פתחו של אברהם אבינו ‪ ..........‬ז‬ ‫כוחם של בנות לוט ודוד המלך ‪ ......................‬כה‬ ‫הפתח של אאע"ה הוא גילוי הפנימיות ‪ .............‬ח‬ ‫זכותו של לוט להנצל ‪ ....................................‬כה‬ ‫התבטלותו של ממרא לדרגתו של אאע"ה ‪ .........‬ח‬ ‫הנאמנות בין האבות לנשותיהם מיסודות‬ ‫משמעות ענין עובר ושב ‪ ...................................‬ח‬ ‫האמונה ‪ .......................................................‬כה‬ ‫כל העולם סובל בשביל הצדיק ‪ .........................‬ט‬ ‫ענין סתימת הנקבים בבית אבימלך ‪ ................‬כו‬ ‫הרמת עיניים של אברהם אבינו ‪ .......................‬ט‬ ‫יצחק היה הראשון שנתקיים אצלו עיקר כוונת‬ ‫האם הכיר אברהם שהם מלאכים ‪ ....................‬ט‬ ‫מצות ברית מילה ‪ ..........................................‬כו‬ ‫דעת הרמב"ן ואוה"ח הקדוש ‪ ...........................‬י‬ ‫ישמעאל מצחק על סעודת הברית ‪ ...................‬כז‬ ‫אברהם התנהג אתם כאילו היו ערביים ‪ .............‬י‬ ‫מילת שמונה מקשר לאור דלמעלה מדרך הטבע‬ ‫האם רחיצת המים הי' לשם סילוק ע"ז גרידא ‪ .‬יא‬ ‫‪ .................................... ................................‬כז‬ ‫זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים ‪ ............‬יא‬ ‫המצוה המיוחדת של הטפת דם ברית ‪ ............‬כח‬ ‫צריך הוכחה מה"ת דפת סועד הלב ‪ .................‬יב‬ ‫ביאור ד' הרמ"א דבנימול תוך ח' יצא ‪ ............‬כח‬ ‫הקבלת פנים המיוחדת אצל אברהם אבינו ‪ .......‬יג‬ ‫הצחוק שנוגע דייקא לשרה ‪ ...........................‬כט‬ ‫ה' לימודים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו יג‬ ‫ענין המשתה ביום גמילת יצחק ‪ ........................‬ל‬ ‫אי יש ללמוד היתר שתיית חלב מאברהם אבינו יד‬ ‫מצחק של ישמעאל לעומת צחוק של יצחק ‪ ........‬ל‬ ‫האם אכלו המלאכים בשר בחלב ‪ ....................‬יד‬ ‫עצם קיומו של יצחק וזרעו נראה כדבר מגוחך לא‬ ‫ע"י בן פקועה לא היה בשר בחלב ‪ ....................‬טו‬ ‫ליִשחָ ק ‪ ..................‬לב‬ ‫משמעות השינוי בין יצחק ְׂ‬ ‫ההיתר דבן פקועה מתייחס לחלב דוקא ‪ ..........‬טו‬ ‫ההבדל בין דברי הימים לספר תהילים ‪ ............‬לב‬ ‫לא הביא לחם שלא יצטרכו להפסיק בין חלב‬ ‫שינוי האות כדי לקצר גלות מצרים ‪ .................‬לב‬ ‫לבשר ‪............................ ................................‬טז‬ ‫הפסוקים בספר עמוס ‪ ....................................‬לג‬ ‫מחלוקת אי צריך הפסק בין חלב לבשר ‪ ............‬יז‬ ‫שם ישחק מורה על המתקת הדינים ושלימות‬ ‫פנימיות ענין חלב ‪ ............................................‬יז‬ ‫התיקון ‪ .........................................................‬לד‬ ‫מה שאוכלים חלב בשבועות ‪ ............................‬יז‬ ‫כל לשונות שמחה יש להם שי"ן שמאלית ‪ ........‬לד‬ ‫חלב מרמז לתורה שבע"פ ‪ ...............................‬יח‬ ‫התהפכות הסמ"ך לשי"ן שמאלית ‪..................‬לה‬ ‫בשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר בחינת‬ ‫גירוש ישמעאל הפקיעתו מלהיות זרע אברהם ‪.‬לה‬ ‫החל"ב ‪ ..........................................................‬יח‬ ‫ישמעאל הוא מזרע אברם ולא מאברהם ‪..........‬לו‬ ‫מה שהביא בשר בחלב דוקא ‪ ..........................‬יח‬ ‫ישמעאל מפ' לך לך ויצחק מפ' וירא ‪.................‬לו‬ ‫דברי הנועם אלימלך בענין זה ‪ .........................‬יט‬ ‫שרה אמנו פעלה לדורות גירוש לישמעאל ‪ ........‬לז‬ ‫האם יש להקל בשבועות יותר ‪ .........................‬יט‬ ‫ישמעאל חזר ונשרש בקליפת מצרים ‪ ..............‬לז‬ ‫אברהם נכנס רק עכשיו לסוכה ‪ .......................‬יט‬ ‫מה שהרע לו על בנו קאי על יצחק ‪ ...................‬לז‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫דין הפשט וניתוח ‪ -‬מלח ‪ -‬נסכים ‪ ....................‬מז‬ ‫כל קורותיו של ישמעאל בענין המים ‪ ...............‬לז‬ ‫אין תמות וזכרות בעופות ‪ ...............................‬מז‬ ‫שיעור כמטחוי קשת וישמעאל רובה קשת ‪ ......‬לח‬ ‫ביאור הדין ודברים בענין העצים והאש ‪ .........‬מח‬ ‫קשת הוא ביטוי לרצונו להשתלט על מה שמחוץ‬ ‫האש שלקח אברהם ‪ .....................................‬מח‬ ‫לגבולו ‪ .........................................................‬לח‬ ‫האש הי' אש ההתלהבות ‪ ...............................‬מח‬ ‫יום מנוחת ישמעאל ביום שישי שהוא ימינו של‬ ‫שבת ‪ ............................ ................................‬לט‬ ‫הטעם שהוצרך לעוקדו לפני ההעלאה ‪ ............‬מט‬ ‫*כוונת אברהם בנטיעת האשל ‪ .........................‬מ‬ ‫בתפלה מזכירים העקידה שאחר ההעלאה‪ ......‬מט‬ ‫פרשת העקידה ‪ .............................................‬מב‬ ‫העקידה בשביל עשיו הנכלל בו ‪ ......................‬מט‬ ‫*קטרוגו של שטן שהביא נסיון העקידה ‪ ..........‬מג‬ ‫אחיזת השטן בסבך בקרניו ‪ ..............................‬נ‬ ‫*כל סעודת המלאכים הי' רמז לקרבנות ‪ ..........‬מג‬ ‫מעילה בשופר של אילו של יצחק ‪ ......................‬נ‬ ‫*למה באמת לא הקריב אברהם קרבן ‪ ............‬מד‬ ‫האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק ‪ ..........‬נ‬ ‫*דרשת אברהם אבינו בסעודת הגמל את יצחקמד‬ ‫הטעם שנמנו כל הבנים של נחור ‪ .....................‬נא‬ ‫*טעותו של אחשורש במה שעשה זכר לקרבנותמד‬ ‫פעמים אדם דוחה בידיים את זיווגו האמיתי ‪ ..‬נא‬ ‫*מה שחיכה השטן לקטרג אחרי שנים רבות ‪ ...‬מד‬ ‫ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות ‪ .....‬נא‬ ‫*תיכף לנטילה ברכה מסלק קיטרוגו של שטן‪ ..‬מה‬ ‫הפטרה לפרשת וירא ‪ ......................................‬נב‬ ‫כוונת הקב"ה בציווי והעלהו ‪ .........................‬מה‬ ‫מתנה שמקבלים מהקב"ה אין להחליט לבד ‪ ....‬נב‬ ‫ע"י מסירת נפש נחשב כהקרבה ממש ‪ .............‬מה‬ ‫דיני ההקרבה לא הי' מפורש ‪ ..........................‬מו‬ ‫האם דיני עולה דיצחק הי' כקרבן בהמה ‪ .........‬מו‬ ‫דין כלי שרת וארבע עבודות ‪............................‬מז‬ ‫פסול מום ‪.....................................................‬מז‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫ג‪ :‬והוא יושב פתח האהל יל"ע‪ ,‬למה הודגש כמה פעמים‬ ‫פרשת וירא‬ ‫ענין פתח אהלו של אברהם‪ ,‬מתחילה כתוב והוא ישב‬ ‫פתח האהל‪ ,‬ואח"כ כתוב שרץ לקראת המלאכים מפתח‬ ‫הנה פרשה זו נקרא פרשת וירא‪ .‬מבואר דהגילוי שנתגלה‬ ‫האהל ‪ ,‬והרי ידענו שהי' שם‪ ,‬וכן אח"כ בבשורת המלאך‬ ‫כאן הקב"ה לאברהם‪ ,‬הוא דבר יסודי ועיקרי בפרשה זו‪.‬‬ ‫הודגש ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו‪ ,‬הלא דבר‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם כמה הערות בפסוק ראשון‪:‬‬ ‫ד‪ :‬עוד יל"ע‪ ,‬למה יש אריכות בפסוק בענין הכנסת‬ ‫וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח‬ ‫אורחים של אברהם‪ ,‬וזה מהווה לנו הדוגמא לדורות‬ ‫האהל כחם היום‪[ :‬י"ח א']‬ ‫למצות הכנסת אורחים‪ ,‬הלא וודאי הכניס אברהם‬ ‫א‪ :‬במש"כ וירא אליו ה' ולא נתפרש לאיזה מטרה נתגלה‬ ‫אורחים כבר אלפי פעמים לפני מעשה זה‪ ,‬ולא מסתבר‬ ‫אליו‪ ,‬גם לא כתוב כאן איזה אמירה או ציווי מהקב"ה‪.‬‬ ‫לומר כיון שזה הי' קשה לו‪ ,‬דבוודאי הי' פעמים אחרים‬ ‫וכתב בגור אריה‪ ,‬דזה בא רש"י לתרץ [והוא מגמ' סוטה יד‪.‬‬ ‫שהי' קשה לו‪ ,‬ואין לומר בשביל שמסופר כאן בשורת‬ ‫וב"מ פ"ו‪ ]:‬שהקב"ה בא לבקר את החולה‪ .‬והוסיף‬ ‫המלאכים‪ ,‬דאם זה הוא העיקר א"כ חלק ההכנסת‬ ‫החזקוני דמוכרחים לפרש כן‪ ,‬כיון שלא מצינו בשום‬ ‫אורחים הוא טפל כאן ורק במקרה‪ ,‬ומשמע דיש כאן בזה‬ ‫מקום לשון וירא‪ ,‬שלא כתוב אחריו אמירה או דיבור‪,‬‬ ‫עיקר גדול‪ ,‬וגם הרי מבואר בחז"ל שעל כל דבר שעשה‬ ‫משמע דבא לשאול בשלומו‪ .‬עוד הוסיף הרא"ם‪ ,‬דממה‬ ‫כאן‪ ,‬קיבל שכר לדורות‪ ,‬על הלחם קיבלו ישראל מן‪ ,‬ועל‬ ‫שלא כתוב וירא ה' אל אברהם משמע‪ ,‬דזה המשך‬ ‫המים קיבלו באר במדבר‪ ,‬הרי דהכנסת אורחים דכאן‪,‬‬ ‫לפרשה הקודמת דאיירי בענין המילה‪ ,‬ובהכרח דהגילוי‬ ‫שונה לגמרי מכל מה שעשה בכל ימי חייו‪.‬‬ ‫הי' שייך לענין המילה‪ .‬ויל"ע דאם זה המשך למה‬ ‫המילה גילוי הפנימיות‬ ‫התחיל פרשה חדשה‪ ,‬וכן למה נסתם כ"ז בקרא ולא‬ ‫כתוב כלל ענין ביקור חולים‪ .‬עוד צ"ע למה כתוב וירא‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬דבאמת נעשה כאן מהפכה גדולה אצל‬ ‫אליו ה' ולא וירא ה' אליו עי' אור החיים הק' בזה‪.‬‬ ‫אברהם ע"י הברית מילה‪ .‬ונקדים דברי השפת אמת‬ ‫[כמעט כל שנה] על המדרש [פמ"ח ב'] שמביא הפסוק‬ ‫ב‪ :‬באלוני ממרא יל"ע למה הודגש שהי' באלוני ממרא‪,‬‬ ‫אחר עורי נוקפי זאת ומבשרי אחזה אלוה [איוב י"ט כ"ו]‬ ‫וברש"י שהוא נתן לו עצה על המילה לכן נגלה אליו‬ ‫על מילת אברהם‪ .‬וביאר‪ ,‬כי בכל דבר יש נקודת חיות‬ ‫בחלקו‪ ,‬וצ"ע וכי אברהם הוצרך לעצת ממרא‪ ,‬עי' בזה‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬רק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות‬ ‫במפרשים באריכות‪ 1,‬ואחרי כל התירוצים ק' דמה יש לו‬ ‫שנקרא ערלה דחפיא ברית‪ ,‬וזה מרומז בעור שנתהפך‬ ‫לממרא מזה שהקב"ה נגלה אל אברהם בחלקו‪ ,‬וגם‬ ‫מאור בחטא עץ הדעת‪ ,‬ובהוסר הערלה אשר סובבת‬ ‫איזה לימוד יש לנו מזה‪ ,‬ומשמע שענין זה הוא חלק‬ ‫הפנימיות ממילא נתגלה הפנימיות שהיא האור‪ .‬וזה מה‬ ‫עיקרי בהתגלות זו‪.‬‬ ‫שמביא המדרש [לקמן פמ"ט ב'] הפסוק סוד ה' ליראיו‬ ‫ובריתו להודיעם [תהילים כ"ה י"ד]‪ ,‬דע"י הברית מילה‬ ‫נתגלה הסוד‪.‬‬ ‫‪ 1‬הרע"ב בעמר נקא הביא ג' תירוצים א‪ :‬שהקב"ה רק א"ל שימול ולא‬ ‫אמר לו היכן מקום המילה וזאת העצה נתן לו שאמר לו מקום מילה‬ ‫כדדרשינן מוערל זכר‪ .‬ב‪ :‬שהיה אברהם מסופק אם המצוה אליו שימול‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬דבעצם הרי נפח הקב"ה באדם נשמת‬ ‫את עצמו או דוקא למול את בניו אשר יולדו לו וילידי ביתו ומזה אמר‬ ‫חיים‪ ,‬אבל אין ביכולת הגוף לקבל הכל‪ ,‬ונשאר כח‬ ‫שנתן לו עצה למול את עצמו ממש‪ :‬ג‪ :‬הי' מסופק אם ימול חדר בחדר‬ ‫להחבא או ימול לעין כל ולא יחוש לליצני הדור ונתן לו עצה להמול‬ ‫הנשמה שאינה נכנסת בגוף האדם ואינה מאירה בגופו‪,‬‬ ‫בגלוי כדכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם‪ ,‬ומזרחי כתב ב' פירושים‬ ‫וכשמתוקן הגוף ע"י המילה יכולה להתקשר בקדושת‬ ‫א‪ :‬שהלך ונמלך כדי לנסותם אם הם יראי ה' כפי מה שהם מראים עצמם‬ ‫ויבטח בהם שיהיו בעלי בריתו כבתחלה‪ ,‬או אינם יראים את ה' אלא‬ ‫הנשמה‪ ,‬וזה"פ מבשרי אחזה אלוה‪ ,‬שע"י המילה יש‬ ‫בפיהם‪ ,‬ושוב לא יבטח בהם‪ .‬ב‪ :‬אדרבה מפני שידע שהם לא יתנו לו‬ ‫דבקות לגוף להתדבק ברוחניות‪ ,‬וזה מתנה שנתן הקב"ה‬ ‫עצה למול בקש להמלך עמהם כדי שימנעוהו‪ ,‬ועם כל זה לא ישמע‬ ‫אליהם ובזה יתקדש ה' יותר ויותר על ידו‪ :‬ומהר"ל בגו"א כתב ב'‬ ‫לבנ"י שיהי' עכ"פ מקום זה קדוש להשי"ת ועי"ז זוכה‬ ‫פירושים א‪ :‬שלא יאמרו שאברהם עשה בלא עצה‪ ,‬ואילו היה שואל‬ ‫להארה בכל גופו‪ ,‬וממילא נקרא מקום זה פתח האהל‬ ‫עצה ‪ -‬והיו נותנים לו טעם ועצה שלא למול ‪ -‬היה שומע שלא למול‪,‬‬ ‫דזהו פתיחת הפתח בגוף כדי להאיר הנשמה בתוך הגוף‪,‬‬ ‫לכך שאל עצה ושומע דבריהם‪ ,‬ואחר כך היה מל‪ ,‬והשתא כל העולם‬ ‫יאמרו אחר ששאל עצה ושמע דברי המוחין ‪ -‬ואפילו הכי עשה‪ ,‬ולא‬ ‫ולכן נקרא ברית‪ ,‬כי מקום פתיחת הפתח הוא שורש‬ ‫יוכלו לומר שהממו הקדוש ברוך הוא ולא ידע אברהם מה לעשות‪ .‬ב‪:‬‬ ‫ההתקשרות בגוף בכח שורשו‪ ,‬וכל האברים ידיים‬ ‫מפני שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם ודרך בעלי ברית‬ ‫לבקש הסכמה מבעלי בריתו ולא שמחוייב לעשות מה שרוצים רק שכך‬ ‫ורגלים וראש ובטן הם סתומים‪ ,‬ומילה הוא הפתח‪ ,‬וכמו‬ ‫הוא דרך ארץ‪ .‬וצידה לדרך הביא מה שתי' בימי חורפו שקודם שנצטווה‬ ‫שיש ברית בשבת דכתיב "ששת ימי המעשה יהי' סגור‬ ‫הלך ונמלך עם ממרא אם ימתין על הציווי דגדול המצווה ועושה או‬ ‫יקיימו מיד כיון שיודע שכך הוא רצון ה'‪ ,‬ודוקא בזה לקח עצה דאחרי‬ ‫וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח"‪ ,‬דאלו הם‬ ‫שכבר מל עצמו לא יכול למול שוב‪ .‬שוב דחה זה מלשון המדרש עי"ש‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אברהם התבטל ממציאותו לגמרי‬ ‫הפתחים בזמן‪ ,‬ה"נ המילה הוא הפתח בנפש‪ ,‬ועי"ז נקרא‬ ‫תמים ושלם‪ ,‬שמעתה יהיו מעשיו דלמטה מתקשרין‬ ‫ובמש"כ וירא אליו ה' ולא וירא ה' אליו‪ ,‬יש להביא בזה‬ ‫למעלה בשרשו ע"כ‪.‬‬ ‫דברים נוראים של הספר הקדוש בית עין‪ ,‬ע"פ מש"כ‬ ‫רבינו בחיי על פסוק ויעל אלהים מעל אברהם ואברהם‬ ‫בפ' וירא ראה הכל במבט פנימי‬ ‫שב למקומו [לעיל יח לג] וז"ל ד"מש"כ "למקומו"‪ ,‬היינו‬ ‫לגבול הרגשותיו ומדת גופו‪ ,‬כי בעוד שהשכינה היתה‬ ‫מעתה יתבאר היטב כל ענין הפרשה‪ ,‬דאחרי פרשת לך‬ ‫אצלו היה כולו שכלי מופשט מכל עניני החומר‬ ‫לך‪ ,‬שהסברנו שענינה הי' הליכה ממדרגה למדרגה כדי‬ ‫והרגשותיו בטלים‪ ,‬ולא נשאר לפני ה' בלתי אם צורה‬ ‫להגיע לדרגת ישראל‪ ,‬הגיע לדרגה אחרת לגמרי ע"י‬ ‫והנפש והוא השכל הזך והטהור‪ ,‬כיון שהסתלקה שכינה‬ ‫המילה‪ ,‬שעיקר המילה של הפרשה הקודמת הי' ענין‬ ‫חזר להרגשותיו ולגבולי המדות הגופניות‪ ,‬וזהו‪:‬‬ ‫וירא‪ ,‬ד"וירא אליו ה'" היינו שנתגלה הארת הנשמה‬ ‫"ואברהם שב למקומו"‪ ,‬כלומר לגבול מדות גופו‪ ,‬כי‬ ‫בגוף‪ ,‬ונתגלה לו כל הפנימיות‪ .‬והוא יושב פתח האהל זה‬ ‫מקומו של אדם הוא המקיף אותו והמגבילו‪ ".‬ע"כ דברי‬ ‫ע"י שישב בקביעות בבחינת פתח האהל‪ ,‬ובחינת פתח‬ ‫רבינו בחיי‪ .‬וכ' בית עין‪ ,‬דא"כ י"ל שזה שאברהם היה‬ ‫האהל הוא זה שהאיר לו כל הפנימיות‪ .‬וז"ש אח"כ וישא‬ ‫בבחינת תפיסת מקום היינו הרגשת גופו מקומו של אדם‬ ‫עיניו וירא וגו' וירא וירא שני פעמים ופירש"י אחד ראיי'‬ ‫בלתי מופשט מחומריות‪ ,‬היה קודם שנימול‪ ,‬ולא היה‬ ‫חושית ואחד להבנה‪ ,‬ולהנ"ל הכוונה דמעתה בכל מה‬ ‫יכול להיות בחינת התפשטות מלכותו בכל האברים‬ ‫שרואה‪ ,‬הוא רואה הכל במבט אחרת לגמרי‪ ,‬במבט‬ ‫מחמת שלא היו מופשטים מחומריות‪ ,‬לכך לא היה יכול‬ ‫פנימי בלי כיסוי‪ ,‬וממילא אף שהיו המלאכים בדמות‬ ‫להיות בבחינת קדושה שלא יתפוס מקום כלל‪ .‬אבל‬ ‫אנשים‪ ,‬היה רואה הפנימיות שהם מלאכים‪[ .‬עי' לקמן‬ ‫אח"כ כש נימול והיה ממשיך בחינת קדושה על כל‬ ‫שביררנו דכן הוא לכו"ע] וא"ש דהגם דזה באמצע ענין‪,‬‬ ‫רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיה בחינת התפשטות‬ ‫ושעל כן לא הוזכר אברהם‪ ,‬מ"מ התחיל בפרשה חדשה‪,‬‬ ‫מלכותו בכל האברים שהיה נכלל בבחינת קדושה‬ ‫כיון דענין גילוי הפנימיות היא היא עיקרו של המהפכה‪,‬‬ ‫בבחינת ביטול במציאות לגמרי ואז היה בלתי תפיסת‬ ‫שהי' אצל אברהם ע"י המילה‪ .‬ומה שהערנו בענין אלוני‬ ‫מקום כלל שנתבטל הרגשת הגוף מקומו של אדם והיה‬ ‫ממרא ראה לקמן‪.‬‬ ‫כלול באורו אור א"ס ב"ה‪.‬‬ ‫ההכנסת אורחים דפ' זו שונה מכל הכנסת אורחים‬ ‫וא"כ י"ל שלכך כתוב וירא אליו ד' כביכול לעצמו היה‬ ‫ובזה יוסבר‪ ,‬אריכות הכנסת אורחים של אברהם וגודל‬ ‫התגלות כי אברהם אבינו ע"ה אחר שנימול היה מופשט‬ ‫השכר שקיבל על כל פרט ופרט‪ .‬וכדכתב השפת אמת‬ ‫מכל מיני חומריות בבחינת ביטול מציאות לגמרי כאלו‬ ‫תרנ"ד בשם חידושי הרי"ם‪ ,‬דעד עכשיו הי' גומל חסד‬ ‫אינו בבחינת יש כלל שהוא מופשט מחומריות והוא‬ ‫בדרגת בן נח‪ ,‬ואיתא במדרש משפטים [שמו"ר פ"ל ט']‬ ‫נכלל כולו בקדושת אור א"ס ב"ה וזהו וירא אליו ד'‬ ‫לבני נח נתן מצוות גלמיות‪ ,‬היינו שמעשיהם אינם‬ ‫לעצמו כביכול‪ .‬וזהו מה שאיתא בזוהר הקדוש אברהם‬ ‫עושים שום רושם למעלה‪ ,‬אבל המצוות שניתן לבנ"י‬ ‫קדמאה לא שלים אברהם בתראה שלים‪ .‬היינו קודם‬ ‫עושים רושם בשמים‪ ,‬וזהו בכח ברית מילה‪ ,‬שענינו‬ ‫שנימול לא היה בבחינת שלימותו שיוכל ליבטל‬ ‫כריתת ברית להיות להם התקשרות למעלה‪ ,‬ולכן אחר‬ ‫במציאות עבור שהיה בו עדיין הרגשת הגוף‪ .‬ואברהם‬ ‫המילה כל החסדים שעשה אברהם היו מעוררין מדת‬ ‫בתראה היינו אחר שנימול היה בבחינת שלימות שיוכל‬ ‫החסד למעלה‪ ,‬ולכן כאן בפרשת וירא שענינו גילוי‬ ‫ליבטל במציאות והיה יכול לקבל עליו עול מלכות‬ ‫הפנימיות והתקשרות לנשמה ושורשו למעלה‪ ,‬יש‬ ‫שמים שלימה על כל האברים עבור דהוא אברהם שלים‬ ‫אריכות בכל פרט ופרט מהמצוה‪.‬‬ ‫באין מקום פגום כלל והיה יכול ליבטל וליכלל באורו‬ ‫ומכאן למדנו‪ ,‬שכל מי שרוצה לזכות שיאיר בו הארת‬ ‫אור א"ס ב"ה‪ .‬עכ"ד הבת עין‪.‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬ושעי"ז יזכה למדרגות גבוהות בתורה ויראה‬ ‫*בטעם שאחרי המילה הי' עליו להראות‬ ‫ודבקות בה'‪ ,‬ראשית יראה לשמור בריתו של אברהם‬ ‫א בינו‪ ,‬וממילא יפתחו אצלו כל הפתחים‪ ,‬וכפי שידוע על‬ ‫מסירות נפש במדת החסד‬ ‫כמה מרבותינו זי"ע וגם החיים אתנו היום‪ ,‬שהעידו‪,‬‬ ‫והנה במש"כ שלכן האריך כאן בהכנסת אורחים של‬ ‫שכל השגתם וגדלותם הוא מחמת שמירת עיניהם‪.‬‬ ‫אברהם אבינו כיון שאחרי המילה הי' משמעות אחרת‬ ‫וראה עוד מש"כ לקמן‪ ,‬בעונש אבימלך וביתו שנסתמו‬ ‫לכל פרט שעשה‪ ,‬הנה לא הי' זה מיוחד רק למעשה‬ ‫אצלם כל הפתחים‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים רק לכל מעשיו שהיה עושה מעתה‪ ,‬וא"כ‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫דכיון שכל הכרתו בהקב"ה הי' דרך הבריאה‪ ,‬ונתיב‬ ‫עדיין יש לבאר למה דוקא ההכנסת אורחים של אברהם‬ ‫החסד היא הנתיב אשר עליו צעדה הבריאה בהתהוותה‪,‬‬ ‫הוא העסק הראשון אחרי שנימול‪ ,‬ודוחק לומר שזה רק‬ ‫והקו המוביל מן הבורא אל הבריאה קו החסד יקרא לו‪,‬‬ ‫במקרה‪ ,‬שע"י שנמנע מאורחים ע"י החום הכבד ממילא‬ ‫הרי ממילא אתה למד כי בשעה שהכיר אברהם את‬ ‫הי' לו תשוקה לאורחים ולכן שלח לו הקב"ה מלאכים‬ ‫בוראו ומתוך הבירה הציץ עליו בעל הבירה‪ ,‬בע"כ‬ ‫לבשרו ולרפאותו וממילא הי' יכול לעשות הכנסת‬ ‫שעבר דרך נתיב החסד‪ ,‬ואותו קו החסד הנמשך ישר‬ ‫אורחים דוודאי משמע שהכנסת אורחים שלו יש לו‬ ‫מהקב"ה אל תוך הבריאה אותו עבר אברהם בדרכו‬ ‫שייכות בעצם עם הברית מילה‪.‬‬ ‫חזרה מן תוך הבריאה אל זכר קדשו‪ .‬קיומה של בירה זו‬ ‫תלוי הוא בזה שבעל הבירה נמצא בה‪ ,‬ובעל הבירה אינו‬ ‫*עיקר הברית היא על מדת החסד‬ ‫נמצא בה אלא במדת חסדו‪ ,‬אי אפשר לו לאדם שירגיש‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דברים נפלאים שהראני מו"ר הג"ר‬ ‫בהצצתו של בעל הבירה מתוך הבירה‪ ,‬כי אם על ידי‬ ‫יצחק לוקסנבורג שליט"א דהנה ברש"י בכתובות ח‪:‬‬ ‫ההשתייכות למדת חסדו של בעל הבירה‪ .‬וכ' שם עוד‬ ‫במש"כ שם בגמ' "א"ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי‬ ‫שבעצם הי' עלינו לברך לפני כל מעשה חסד שאנו‬ ‫אבלים‪ ,‬פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים‬ ‫עושים שני ברכות א‪ :‬על עצם המצוה ללכת בדרכי ה'‬ ‫המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו‪( ,‬שנאמר כי ידעתיו‬ ‫ב‪ :‬על הציווי להכנס לבריתו של א"א‪ ,‬וכעת שע"פ‬ ‫למען אשר יצוה את בניו וגו')" וברש"י ד"ה בבריתו של‬ ‫הלכה לא ניתן מטבע לשתי ברכות מ"מ התוכן הנפשי‬ ‫אברהם שגמל חסדים דכתיב ויטע אשל ראשי תיבות‬ ‫של הברכות בעינו עומד ובשעה שאנו מזדקקים לעניני‬ ‫אכילה שתיה לויה‪ .‬וכתב בזה הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל‬ ‫חסד עלינו להאיר את נפשנו באורן של שתי ברכות הללו‬ ‫[פחד יצחק ר"ה מאמר א]‪ ,‬שמכאן מבואר שמדת החסד היא‬ ‫דמיון הצורה ליוצרה והכנסת עצמנו לבריתו של אברהם‬ ‫היא עצם הברית קודש של אברהם אבינו החתומה‬ ‫אבינו‪ .‬ע"כ דבריו הנפלאים של הגר"י הוטנר זצ"ל‪.‬‬ ‫בנפשנו‪ ,‬מה שלא מצינו בשאר מדות טובות ומעלות‬ ‫העליונות שיהי' להם ברית כזה‪ ,‬וכן מצינו שבשונה‬ ‫וביסוד זה תי' מו"ר שליט"א‪ ,‬מה שהערתי בפ' לך לך‬ ‫משאר המצוות שבתורה שמברכים עובר לעשייתן רק‬ ‫לפמש"כ החת"ס לתרץ קו' היעב"ץ סתירא בשי' ר' יוסי‬ ‫ברכת המצוות אבל במצות ברית מילה אנו מוסיפים‬ ‫אי מילה בעי לשמה‪ ,‬ותי' חת"ס דרק אצל גוי צריך‬ ‫לברך על הציווי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫לשמה שהרי ע"י המילה צריך ליכנס לברית‪ ,‬אבל‬ ‫ומנוסח ברכה זו אנו לומדים כי בריתו של אברהם אבינו‬ ‫בישראל כבר נכנסנו לברית בשעת מתן תורה וא"כ‬ ‫איננה רק עובדא נתונה לעצמה אלא שהיא עובדא‬ ‫המילה הוא כשאר מצוות שבתורה וא"צ לשמה‪ ,‬וצ"ע‬ ‫מחייבת‪ ,‬ברית זו מטילה חובה על כל המשתייכים לה‬ ‫דא"כ איך אנו מברכים להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫לכוון את נפשם להכנס בה ולהכלל בתוכה‪ ,‬ולפ"ז גם‬ ‫אבינו הרי כבר נכנסו לברית במתן תורה‪ ,‬ולד' הגר"י‬ ‫ברית החסד של אברהם אבינו מחייבת אותנו כי ע"י‬ ‫הוטנר זצ"ל א"ש דאין הברכה על הברית לקיים תרי"ג‬ ‫התעלותנו במדת החסד נכוון את לבנו להכנס ולהכלל‬ ‫מצוות‪ ,‬רק על הברית להתחייב בהליכה בדרכיו של‬ ‫בברית זו‪.‬‬ ‫הקב"ה שכולל תיקון המדות בכלל ומדת החסד וההטבה‬ ‫בפרט וזה צריך שיעבוד והתחייבות מכאו"א‪.‬‬ ‫וביאר שם הטעם‪ ,‬כי עצם הנהגת החסד אצל הקב"ה‬ ‫שונה מכל המדות‪ ,‬כי בעוד שבדרך כלל מדותיו יתברך‬ ‫אבל באמת כבר העיר באילת השחר כתובות ח‪ :‬על דברי‬ ‫מתגלות לנו רק באופני הנהגת הבריאה אחר התהוותה ‪-‬‬ ‫רש"י הנ"ל דאינו מבואר למה זה נקרא ברית‪ ,‬וגם לא‬ ‫הנה מדת חסדו יתברך מתגלה לנו בעצם העובדה של‬ ‫מצינו שכרת ברית על גמילות חסדים‪ .‬אולם י"ל ע"פ‬ ‫התהוות הבריאה וכמ"ש עולם חסד יבנה עצם יציאת‬ ‫דברי הספורנו [לעיל יז יא] עה"פ ונמלתם את בשר‬ ‫העולמות מן האין אל היש ‪ -‬היא מציאות חסד של‬ ‫ערלתכם והיה לאות ברית וגו' "לאות ברית‪ .‬זכרון תמידי‬ ‫יצירת מקור לעונג בלי גבול‪ .‬ורק אח"כ מתגלות שאר‬ ‫ללכת בדרכיו‪ ,‬בהיותו כחותם האדון בעבדו" ולעיל שם‬ ‫המדות בהנהגת העולם‪ ,‬ובכן כשאנו הולכים בדרכיו של‬ ‫פסוק א' ב' עה"פ התהלך לפני והיה תמים "וקנה‬ ‫הקב"ה הנה בשאר המדות עבודתינו היא ההשתדלות‬ ‫השלמות האפשר למין האנושי‪ ,...‬בהדמותך אלי כפי‬ ‫לקנות ולהתוות על פיהן את הליכות עולמנו‪ ,‬אבל‬ ‫האפשר אצלך‪...‬וזה השלימות האפשר למין האנושי‪,...‬‬ ‫בהתעלותנו במדת החסד יוצרים אנו את עולמנו‪ .‬כי על‬ ‫הרי שעיקר הדגשת הברית הוא ההליכה בדרכיו‪ ,‬וע"ע‬ ‫ידי חנוך עצמנו בהלכות דעות של חסד‪ ,‬בחובות‬ ‫מש"כ בפ' תולדות [לקמן כו ה] עה"פ עקב אשר שמע‬ ‫הלבבות של חסד‪ ,‬ובחובות האברים של חסד‪ ,‬הננו‬ ‫אברהם בקולי וישמור משמרתי "עשה תמיד המשמרת‬ ‫בוראים ומהווים את עולמנו הפנימי של אישיות ‪ -‬צלם ‪-‬‬ ‫המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה'‬ ‫אלקים‪ .‬וזה"פ שבריתו של א"א ע"ה הי' במדת החסד‬ ‫חסד ואמת [תהלים כה י] ולהורות חטאים בדרך‪..‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫כ"א ל"ג]‪ ,‬די"א דהכוונה לפרדס וי"א הכוונה לפונדק‪,‬‬ ‫וברשב"ם שם פי' "וישמור משמרתי ‪ -‬כגון מילה דכת'‬ ‫ומשמע דגם כאן קאי ע"ז‪ ,‬ודלא כמזרחי עי"ש‪.‬‬ ‫בה ואתה את בריתי תשמור" ולהנ"ל א"ש שגם דברי‬ ‫הספורנו כלולים בד' הרשב"ם‪ .‬וההליכה בדרכיו זה הי'‬ ‫וצ"ב מה הענין של תמר לשבת דוקא שם‪ ,‬הרי אברהם‬ ‫עיקר מורשת אברהם אבינו וכמ"ש כי ידעתיו למען אשר‬ ‫אבינו כבר נפטר לפני שנים רבות‪ .‬ואולי האשל הי' עדיין‬ ‫יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ועי' רמב"ם סוף פ"א‬ ‫קיים‪ ,‬ודחוק‪ ,‬עוד צ"ב‪ ,‬מהו ההדגשה של פתחו של‬ ‫מהל' דעות אחרי שביאר איך הוא צורת הליכה בדרכיו‬ ‫אברהם‪ ,‬הרי העיקר הוא הבית או האשל‪ .‬עוד צ"ב‪ ,‬מהו‬ ‫הישרים של הקב"ה כגון להיות רחום וחנון טוב ומטיב‬ ‫ההדגשה בעינים דאח"כ כתוב ג"כ דהיא בעינים על‬ ‫כתב "ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך‬ ‫הדרך משמע דהעיקר היא העינים‪ ,‬והלא העיקר הוא‬ ‫הבינונית שאנו חייבין ללכת בה‪ ,‬נקראת דרך זו דרך ה'‪,‬‬ ‫האשל שהי' מקום נוח לכולם‪ ,‬ולא מציתי מי שיעיר‬ ‫והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען‬ ‫‪2‬‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫אשר יצוה וגו'‪ ,‬וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה‬ ‫והנה בנחלת יעקב [על הפסוק שם] פי' ע"פ מה דאיתא‬ ‫לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר‬ ‫במדרש [עה"פ שם פרשה פ"ה ז'] "א"ר אמי חזרנו על כל‬ ‫עליו"‪ .‬וא"כ זהו ההבנה בבריתו של אברהם להשתעבד‬ ‫המקרא‪ ,‬ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים‪ ,‬ומה הוא‬ ‫ללכת בדרכו של אברהם להדמות להקב"ה בדרכיו‬ ‫פתח עינים‪ ,‬אלא מלמד שתלתה עיניה בפתח שכל‬ ‫הטובים והישרים‪.‬‬ ‫העיניים תלויות בה‪ ,‬ואמרה יה"ר שלא אצא מן הבית הזה‬ ‫עכ"פ אחרי אשר נתבאר לנו דעיקר בריתו של אברהם‬ ‫ריקנית" היינו שהשתוקקה ליכנס לביתו של אברהם כמו‬ ‫אבינו הי' על הליכה בדרכיו של הקב"ה בכלל ובמדת‬ ‫בתמנע‪ .‬ועדיין לא מוסבר כ"כ ענין העיניים‪ ,‬וכן למה‬ ‫החסד בפרט יתבאר היטב למה מיד אחרי המילה אינה‬ ‫דוקא הפתח‪ ,‬וברש"י ובמתנ"כ שם פירשו דכל עיניים‬ ‫ה' לידו של אברהם מצות הכנסת אורחים מתוך מסירות‬ ‫תלויין היינו לשמים כלפי הקב"ה‪ ,‬אבל היפה תואר שם‬ ‫נפש‪ ,‬דהרי החזקתו במדת החסד זהו עצם הברית ולכן‬ ‫מדגיש דהגירסא בגמרא הוא‪ ,‬שכל עינים מצפות‬ ‫בוודאי עליו להראות מיד שהוא מתנהג בברית זה‬ ‫לראותה‪ ,‬משמע דקאי על עצם המקום‪ ,‬ולכן פי' כמזרחי‬ ‫במסירות נפש וגם מחנך את בני ביתו במדה זו ועלי'‬ ‫דקאי על מערת המכפילה שכולן מצפות להתפלל שם כי‬ ‫נאמר אח"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת‬ ‫היו בטוחים שיקובל שם תפלתם‪ ,‬וכבר העיר מהרש"א‬ ‫ביתו אחריו וגו'‪.‬‬ ‫ע"ז דלא מצינו כן בגמרא‪ ,‬ועוד דצ"ב הדגשת הפתח‬ ‫והעינים‪.‬‬ ‫שוב ראיתי להג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו‬ ‫חשוקי חמד כתובות ח‪ :‬שכ' נפק"מ לדינא בדברי רש"י‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬ע"פ דבריו הנפלאים של השפת אמת‬ ‫הנ"ל שחסד כלול בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬שהי'‬ ‫שהבאנו לעיל‪ ,‬עה"פ באיוב אחרי עורי נוקפי וגו'‬ ‫סיפור באדם מבוגר מעולי רוסיא שהזדמן לבית כנסת‬ ‫ומבשרי אחזה אלוה‪ ,‬ועוד כתב על מש"כ במדרש על‬ ‫בשבת‪ ,‬וכשאמר את המילים גם במנוחתו לא ישכנו‬ ‫אברהם אבינו פתח טוב פתחת וגו' ביחס למילה של א"א‬ ‫ערלים‪ ,‬הדהדו מילים אלו בראשו עד שהחליט מיד‬ ‫ע"ה‪ ,‬דהוא סבר דעי"ז יתרחקו ממנו הגוים אבל באמת‬ ‫להזדרז ולערוך ברית מילה‪ .‬הברית נערך‪ ,‬וכאשר סרה‬ ‫עי"ז גופא נתקרבו הגוים עי"ש‪ ,‬ויסוד דבריו [בשנת תרל"ו‬ ‫ערלת הלב‪ ,‬הנימול הוציא מארנקו צ'ק מכובד‪ ,‬ונידב‬ ‫ועוד מקומות] עפ"י הנ"ל‪ ,‬דקדושת אברהם אבינו נשתנה‬ ‫אותו למטרות שהשי"ת כרת עליהם ברית עם אברהם‬ ‫אחרי המילה לגמרי דנתגלה הפנימיות‪ ,‬וזהו ההבדל בין‬ ‫אבינו‪ ,‬והפשטות היא לתת הכסף לאלו העוסקים‬ ‫עור לאור‪ ,‬דשבעים אומות שהם בחינת עור מכסים האור‬ ‫בעריכת בריתות‪ ,‬אולם לדברי רש"י הנ"ל אפשר לתת‬ ‫הפנימי‪ ,‬אבל בני ישראל זכו לברית מילה שהוא להסיר‬ ‫הכסף גם להקמת מוסדות חסד‪.‬‬ ‫העור הנ"ל ונתגלה להם הנקודה הפנימית שמשם שורש‬ ‫הכל‪ ,‬וזה נקרא פתח האהל כי משם מתחיל ההתפשטות‬ ‫ישיבת תמר אצל פתחו של אברהם אבינו‬ ‫איתא בסוטה דף י‪ .‬עה"פ הנאמר בתמר "ותשב בפתח‬ ‫‪ 2‬שו"מ בשם הג"ר חיים קמיל זצ"ל שביאר‪ ,‬שרצתה להתקשר לחלק‬ ‫עינים" [לקמן ל"ח י"ד] א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה‬ ‫המסירות נפש של אברהם בחסד‪ ,‬אולם עדיין לא יתיישב הדגשת ענין‬ ‫וישבה לה בפתחו של אברהם מקום שכל עינים צופות‬ ‫העיניים‪ .‬ובאמרי אמת וישב תרע פי' ע"פ ד' אביו השפ"א בליקוטים‬ ‫שפי' הא דותשב בפתח עינים היינו להודיע שעשתה כל המעשים לשם‬ ‫לראותו [הובא ברש"י שם] ופירש"י שהיו רגילין להתקבל‬ ‫שמים דכל החוטא אין חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ומסמא את עיניו‬ ‫שם וללון והי' חביב עליהם" וכתב בח"א מהרש"א [שם‬ ‫[עי' סוטה ג‪ ].‬אבל היא היתה בפתיחת עינים‪ ,‬ולפ"ז י"ל הכוונה במה‬ ‫שישבה לה בפתחו של אברהם אבינו וכו'‪ ,‬היינו דאברהם אבינו היה לו‬ ‫ד"ה שכל] דיש הוכחה דקאי על ההכנסת אורחים‬ ‫עין טובה כדאיתא [אבות ה יט] תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה‬ ‫דאברהם‪ ,‬כיון דהגמ' שם בהמשך מתייחס להכנסת‬ ‫וכו' וזה הפירוש שישבה בפתחו של אברהם‪ ,‬וגם בדוד המלך ע"ה שבא‬ ‫ממנה כתיב [שמואל א' טז יב] יפה עינים וטוב רואי‪ ,‬וזה בפתח עינים‪.‬‬ ‫אורחים של אברהם‪ ,‬עה"פ ויטע אשל בבאר שבע [לקמן‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫מזה ותי' כי וודאי הבינו דע"י המילה נכרת ברית להיות‬ ‫לכל הע' אומות‪ ,‬ובני ישראל זוכין להיות דבוק לפתח‬ ‫מיוחד הוא וזרעו להשי"ת להיות נבדל מכל האומות‬ ‫האהל קודם כל ההמשכות הבאים לעולם‪ ,‬ועי"ז גופא‬ ‫וענר ואשכול לא הסכימו‪ ,‬אבל ממרא האמין כי כך צריך‬ ‫שבני ישראל דבקים בפתח האהל יוכלו גם הגוים‬ ‫להיות ושאינו כדאי להתדמות אליו‪ ,‬והסכים עמו‪ ,‬אף‬ ‫להתקרב‪ ,‬דזה היה העצה של הקב"ה‪ ,‬שיהי' אומה אחת‬ ‫שידע שעי"ז יתרחק ועי"ז גופא זכה להתקרב והי' לו‬ ‫מיוחדת אליו ועי"ז יתמשכו אליו כל הברואים‪ ,‬וזה‬ ‫‪54‬‬ ‫שייכות ע"י הריחוק גופא‪ ,‬וזה לימוד לכל איש ישראל‬ ‫הפתח הוא פתח בתוך המכסה של העור שנתכסה בו‬ ‫שא"א לעשות דבר רק ע"י התבטלות לכלל ישראל‪ ,‬ויש‬ ‫אדם הראשון אחר החטא עי"ש כמה פעמים באריכות‪.‬‬ ‫לו לגמור בד עתו שאם יהי' יותר כבוד שמים ע"י חבירו‬ ‫יבטל עצמו ועי"ז גופא ימצא תמיד מקום‪[ .‬תרל"ד]‬ ‫הפתח של אאע"ה הוא גילוי הפנימיות‬ ‫ולפ"ז י"ל‪ ,‬דזהו מה שקורא בגמרא "פתחו של אברהם‬ ‫ובמקום אחר כ' דמה ששאל א"א ע"ה מהם עצה הי' רק‬ ‫אבינו שכל עיניים צופות לראותו" דהיינו דאותו פתח‬ ‫לטובתם ע"י העצה שיתנו יהי' להם קצת זכות במצות‬ ‫הוא מקום גילוי הפנימיות לכל באי עולם‪ ,‬וכל מי שיש‬ ‫מילה‪[ .‬תרל"ו]‬ ‫לו עיניים ורוצה לראות הפנימיות של העולם‪ ,‬צריך‬ ‫נמצא עכ"פ דענין זה דאלוני ממרא לא בא רק לציין‬ ‫להתקשר לאותו פתח‪ ,‬ולכן כשבאתה תמר לגלות אורו‬ ‫מקום המצאו של אברהם בשעה שנגלה אליו הקב"ה‪,‬‬ ‫של משיח‪ ,‬שהי' צריך להיות באופן פנימי ביותר‪ ,‬דמצד‬ ‫אלא בא לבטא השייכות שקבלו גם לאותם שלא הי'‬ ‫החיצוניות היה נראה כזנות‪ ,‬לכן התקשרה לפתח עינים‬ ‫בכלל כריתת הברית‪ ,‬וא"כ זה מרמז למשנ"ת לעיל‬ ‫של א"א ע"ה‪.‬‬ ‫דפתח האוהל הוא הפתח שממנו כל האומות יונקים וגם‬ ‫ונראה להעמיק יותר‪ ,‬ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי"א מהל'‬ ‫ממרא הוא זה שינק מאברהם ע"י שהתבטל אליו‪.‬‬ ‫מלכים ה"ד ד"כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל‬ ‫משמעות ענין עובר ושב‬ ‫הישמעאלי שעמד אחריו אינו אלא ליישר דרך למלך‬ ‫המשיח‪ ,‬ולתקן את כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד‪,‬‬ ‫פתח האוהל [שם]‬ ‫שנא' כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם‬ ‫וברש"י לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו‪ .‬יל"ע‬ ‫בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכו' וכשיעמוד המלך המשיח‬ ‫בייתור לשון רש"י "עובר ושב" הרי העיקר לראות אם‬ ‫באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרים ויודעים‬ ‫א' עובר כאן‪ .‬ובפרדס יוסף תי' דהנה האורח שהיה פעם‬ ‫ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום"‬ ‫אחת אצל אברהם היה בוש לבוא עוד הפעם אליו בזמן‬ ‫נמצא דהמטרה של מלך המשיח הוא לפרסם אור האמת‬ ‫קרוב‪ ,‬וישב אברהם על פתח ביתו להכניסו עוד הפעם‬ ‫בכל העולם‪ ,‬וא"כ א"ש דבבוא תמר להתעסק בהבאת‬ ‫ולא יתבייש‪ .‬וזהו שאמר אם יש עובר ושב‪ ,‬היינו שכבר‬ ‫אורה של משיח‪ ,‬אין לך מקום יותר מתאים מפתחו של‬ ‫עבר דרך ביתו ועתה שב בחזרה‪ .‬וזה הפירוש [אבות פ"א‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שמשם מתפשט אור הפנימי לכל באי‬ ‫מ"ה] ויהיו עניים בני ביתך‪ ,‬כמו בני בית אכלו אתמול‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫ואוכלים היום‪ .‬ודודי הגה"צ ר' יצחק אלימלך ראקאוו‬ ‫וזה ג"כ מתקשר להכנסת אורחים של אברהם אבינו‬ ‫שליט"א פי' בדרך צחות דקאי על רוב בני אדם שיש‬ ‫כדמוכח מהמשך הגמרא וכדכתב מהרש"א‪ ,‬כיון דכל‬ ‫להם קצת התעוררות תשובה ושוב מתקררים מזה‬ ‫התעסקותו של אברהם באשל שלו‪ ,‬היה להביא האור‬ ‫הפנימי לכל באי עולם‪ ,‬ולא רק סתם להטיב עמהם‪,‬‬ ‫‪ 4‬וכבר כתבנו לעיל בפ' לך לך בהא דיש לאו ועשה לקורא לאברהם‬ ‫כמבואר בגמרא שם‪ ,‬דהכריחם לברך להקב"ה‪3 .‬‬ ‫אברם [ברכות י"ג‪ ].‬דא"כ למה יש ספר "ברית אברם" להמגיד‬ ‫מזאלאשיץ וספר בעלי ברית אברם להג"ר אברהם אזולאי [עי"ש‬ ‫שהבאנו הפשט האמיתי ע"פ מש"כ בהקדמת ספריהם] וביארנו שם‬ ‫התבטלותו של ממרא לדרגתו של אאע"ה‬ ‫בדרך צחות דבעלי ברית אברם קאי על ענר אשכול וממרא‪ ,‬שבעצם הי'‬ ‫מבעלי בריתו רק בהיותו אברם‪ ,‬אבל כשנעשה אברהם הפסידו בריתו‪,‬‬ ‫בזה יל"פ הדגשת אלוני ממרא‪ ,‬ובהקדם מש"כ שפ"א‬ ‫וענר ואשכול לא הסכימו‪ ,‬וממרא הסכים‪ ,‬ובזכות זה נתעלה‪ ,‬ולכן מה‬ ‫שנשאר לנו מאברם הוא רק חלק הבעלי ברית אברם‪ ,‬ונשאר לממרא‬ ‫בהא דכ' רש"י דהוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך‬ ‫זכות שנקרא ספר על שמו‪.‬‬ ‫נגלה אליו בחלקו‪ .‬וק' דלמה נכתב זה ומה יש לו לממרא‬ ‫‪ 5‬ובזה א"ש דדוקא בענין ברית מילה נטל עצה ולא בשום דבר אחר כמו‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬כיון דהברית הי' זה שגרם שיתרחק לגמרי ממדרגתו‪ ,‬וע"י‬ ‫שיסכים לו בזה גופא יזכה להיות לו איזה שייכות‪ .‬וע"ע בספה"ק בת‬ ‫‪ 3‬ודבר נפלא הראני אאמו"ר שליט"א בספר אהבת חסד ח"ג פ"א [הבאנו‬ ‫עין [לקמן ד"ה בפסוק ויסע] דפי' דעובד ה' מבקש עצה מחבירו גם אם‬ ‫לקמן] דכתב דהכנסת אורחים של א"א הי' לו מעלה של תורה לענין‬ ‫מוחלט אצלו בלי ספיקות‪ ,‬כדי לזכות את חבירו להכניסו לקדושה במה‬ ‫לבטל תורה גם באפשר לעשותו ע"י אחרים‪ ,‬כיון דעי"ז פירסם ייחוד ה'‬ ‫שמסית שלו לטוב‪ ,‬ולכן גם באברהם הגם דפשוט דלבו הי' מלא ברשפי‬ ‫בעולם ולכן הי' חסרון בפעולות שעשה ע"י שליח ולא הי' היתר מצד‬ ‫אש לקיים מצות מילה במסירות נפש‪ ,‬מ"מ הי' משפיל עצמו לפני ממרא‬ ‫דאפשר לעשותו ע"י אחרים‪.‬‬ ‫כאילו שהוא מסתפק בדבר כדי לזכות אותו שיתן לו עצה על כך‬ ‫אולם בעיקר מש"כ כאן דעיקר תכלית אברהם בנטיעת האשל הי'‬ ‫וממילא יקרבם בזה תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫לפרסם שמו ית' בעולם עי' מש"כ בזה לקמן כ"א ל"ג עה"פ ויטע אשל‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫ראש בשאר מקומות‪ ,‬אבל האמת דכל העולם צריך‬ ‫וממילא הם עוברים על פתחו של אברהם אבינו שהוא‬ ‫לסבול אם ישראל צריכים לסבול מישמעאל‪ ,‬כיון דלגוים‬ ‫הצדיק‪ ,‬ולא נכנסים‪ ,‬רק אח"כ שבים שוב‪ ,‬ואז נכנסים‪.‬‬ ‫אין כלל זכות קיום רק בשביל ישראל ואם בשביל לעורר‬ ‫וכעי"ז כתב באמרי אמת [שנה לא ידועה] שישב לראות‬ ‫אותנו צריך הקב"ה לשלוח עלינו פחד ישמעאל צריך כל‬ ‫אם יש עובר ושב היינו מי שעבר עבירה ורצה לשוב‪,‬‬ ‫העולם לסבול מזה‪.‬‬ ‫אבל אלו שנתקו עצמם לגמרי מאברהם כנמרוד נפלו‬ ‫לגמרי‪ .‬ואפשר להוסיף ע"פ ד' השפ"א תרל"ב בביאור‬ ‫הרמת עיניים של אברהם אבינו‬ ‫"והוא יושב פתח האהל" שצריך האדם לידע אף כי יש‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' [שם ב']‬ ‫להקב"ה נחת רוח ממעשה בו"ד וכל העולמות תלוין‬ ‫בהתעוררות מעש"ט מהתחתונים שעי"ז מתגלה‬ ‫מבואר דבעצם לא הי' מרים עיניו‪ ,‬ובדיוק כשהרים עיניו‬ ‫השגחתו ית' עכ"ז הוא בפתח והיינו שהשי"ת עשה כן‬ ‫ראה המלאכים וכן בסוף הפרשה כ' "וישא אברהם את‬ ‫להיות נתלה דברים עליונים במעשה המצוה שע"י‬ ‫עיניו וירא את המקום מרחוק" [כ"ב ד'] וכן "וישא‬ ‫המעשה גשמיי נפתח המשכה במה שלמעלה ומשם יותר‬ ‫אברהם את עיניו וירא והנה איל" וגו' [שם י"ג] וצ"ע איך‬ ‫עד אליו ית' ממש‪ .‬אבל להאדם רק פתח כחודה של‬ ‫ידע מתי להרים את עיניו‪ ,‬וצ"ל דכיון דכל תנועה של‬ ‫מחט‪ .‬אף שהוא כחום היום והוא בחי' אברהם אהבה‬ ‫אברהם אבינו הי' ע"פ רצון ה' הרי כבר ממילא הרגיש‬ ‫שהוא ביטול באחדות גמור עכ"ז זכר כי הוא רק בשר‬ ‫מתי יש לו להרים את עיניו‪ .‬ואמר דודי הנ"ל דבאמת גם‬ ‫ודם בפתח האהל עכ"ד השפ"א‪ .‬ולפ"ז י"ל דכל עיקר‬ ‫אצל לוט מצינו לשון זה [לעיל י"ג י'] וישא לוט את עיניו‬ ‫מה שהי' בכוחו להכניס את העוברים ושבים אליו‬ ‫וירא את כל ככר הירדן וגו' וכן אצל עשיו לקמן [ל"ג ה']‬ ‫הביתה כיון שהוא בעצמו הרגיש שהוא רק בשר ודם וכל‬ ‫וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים‪ ,‬אלא‬ ‫מעשיו הוא רק גדר פתחו של מחט‪ ,‬ועוד שהוא נמצא‬ ‫ההבדל היא דאצל צדיקים כשמרימים עיניהם רואים‬ ‫רק בפתחו והתחלתו של עבודת ה'‪ ,‬ועי"ז ממילא לא הי'‬ ‫מלאכים ומקום המקדש וקרבנות‪ ,‬אבל רשע שלבו חורש‬ ‫מתביישים כ"כ ממנו‪ ,‬שהרגישו שאין הוא מתגאה‬ ‫רע ותאוות רעות מיד כשמרים את עיניו רואה ככר ירדן‬ ‫עליהם‪[ .‬וע"ע מש"כ לעיל בהג"ה בשם בת עין בטעם למה‬ ‫עם תאוות או נשים כמו בעשיו‪.‬‬ ‫ביקש אברהם עצה מממרא]‬ ‫האם הכיר אברהם שהם מלאכים‬ ‫כל העולם סובל בשביל הצדיק‬ ‫יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגו' [שם ד']‬ ‫כחום היום‪[ :‬שם]‬ ‫וברש"י כסבור שהם ערביים שמשתחווים לעפר רגליהם‬ ‫וברש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא‬ ‫וכו' וזה מגמ' ב"מ פ"ו‪ :‬מבואר דסבר שהם ערביים‪ ,‬וכן‬ ‫להטריחו באורחים‪ ,‬ולפ"ז כל מקום בעולם שהי' שם‬ ‫מבואר בגמ' קידושין ל"ב‪ :‬במעשה ברבי אליעזר ורבי‬ ‫השמש הי' החום בלתי נסבל‪ ,‬ונמצא דכולם היו צריכים‬ ‫יהושע ורבי צדוק וכו' והי' רבן גמליאל עומד ומשקה‬ ‫לסבול מחום עצום כדי שלא להטריח אברהם באורחים‪,‬‬ ‫עליהן וכו' מה זה יהושע‪ ,‬אנו יושבין ורבן גמליאל עומד‬ ‫וכן מצינו לעיל בפ' לך לך שהי' רעב בארץ‪ ,‬ופירש"י‬ ‫ומשקה עלינו‪ ,‬א"ל מצינו גדול ממנו ששמש‪ ,‬אברהם‬ ‫י"ב י' דבאותה הארץ לבדה הי' רעב כדי לנסותו אם‬ ‫גדול הדור הי'‪ ,‬וכתוב בו והוא עומד עליהם‪ ,‬ושמא‬ ‫יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שא"ל ללכת לארץ כנען‬ ‫תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו‪ ,‬לא נדמו לו אלא‬ ‫ועכשיו משיאו לצאת ממנה‪ ,‬ולפי"ז נמצא דכל אנשי‬ ‫לערביים וכו' הרי מפורש דלא ידע שהם מלאכים‪ ,‬וכן‬ ‫ארץ כנען סבלו מרעב בעבור נסיונו של אברהם‪ ,‬וביאר‬ ‫נקטו מפרשי רש"י דהקשו עמש"כ רש"י "וסעדו לבכם‬ ‫בזה באילת השחר שם‪ ,‬דכיון דכל הבריאה קיימת בזכות‬ ‫לבבכם לא כתוב כאן דאין יצה"ר שולט במלאכים"‪,‬‬ ‫האדם השלם ולולא הוא אין להם כלל זכות קיום‪ ,‬לכן‬ ‫דהלא לא ידע שהם מלאכים‪ .‬ותי' בגור אריה דכיבדם‬ ‫שייך שכל העולם יסבלו כשהוא צריך להתנסות‪.‬‬ ‫בזה שהחשיבם כמלאכים‪ .‬וכן מבואר בשטמ"ק בכורות‬ ‫ו‪ :‬בשם ר"י מפאריש דמה דא"א להוכיח מאברהם היתר‬ ‫ועד"ז י"ל באופן כללי דכל מה שקורה בעולם הוא עבור‬ ‫לשתות חלב‪ ,‬כיון דסבר שהם בני נח‪ ,‬והוסיפו אחרונים‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬וכמ"ש " ִהכְרַ תִ י ג ֹויִם נָשַ ּמּו פִ ּנוֹתָ ם הֶ חֱרַ בְ תִ י‬ ‫דגם אי איסור חלב הי' מצד אבר מן החי אבל רק מדין‬ ‫חּוצוֹתָ ם מִ בְ לִ י עוֹבֵר נִצְ ּדּו עָרֵ יהֶ ם מִ בְ לִ י אִ יש מֵ אֵ ין יוֹשֵ ב‪:‬‬ ‫יוצא וזה ל"ש בבן נח הרי דנקטו דכערביים נדמו לו‪ .‬וכן‬ ‫ָאמַ ְרתִ י אַ ְך תִ ְיראִ י אוֹתִ י ִת ְקחִ י מּוסָ ר וגו' [צפניה ג ו‪-‬ז] נמצא‬ ‫לענין קושית הלב ארי' חולין קד‪ :‬איך האכילן אברהם‬ ‫דגוים סובלים כדי שאנחנו ניקח מוסר‪ ,‬וכן בזמנינו שיש‬ ‫בשר בחלב י"ל ג"כ דכערביים נדמו לו‪.‬‬ ‫הרבה שמאשימים את ישראל שמחמתם מתעורר כח‬ ‫הטעראר של האיסלם וכל הגוים מפחדים מהם‪,‬‬ ‫וחושבים שאם לא הי' לנו סיכסוך אתם לא היו מרימים‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אברהם התנהג אתם כאילו היו ערביים‬ ‫דעת הרמב"ן ואוה"ח הקדוש‬ ‫והנראה בעז"ה דאין כאן סתירא ואלו ואלו דברי אלקים‬ ‫מאידך דעת הרמב"ן [בפסוק ג'] הוא‪ ,‬דהכירם שהם‬ ‫חיים‪ ,‬דהנה אברהם השתוקק מאוד לקיים מצות הכנסת‬ ‫מלאכים‪ ,‬ולכן אמר שם אדני לשון קודש‪ ,‬דקראם בשם‬ ‫אורחים כפשוטו‪ ,‬לערביים פשוטים הצריכים לזה‪,‬‬ ‫רבם באלף דלת‪ ,‬כי הכיר בהם שהם מלאכי עליון וכו'‬ ‫ושיוכל גם להשפיע עליהם וללמדם עבודת ה'‪ ,‬וזה ברור‬ ‫ובפסוק ו' הקשה‪ ,‬למה הרבה כ"כ לחם לשלשה אנשים ‪6‬‬ ‫דגם אילו לא ידע שהם מלאכים הי' מתנהג ממש כמו‬ ‫[הנה ג' סאין הוא איפה דהוא י' פעמים שיעור חלה דלחזו"א הוא‬ ‫שהתנהג כאן‪ ,‬ולא שייך כלל לומר דע"י שידע שהם‬ ‫‪ 25‬ק"ג] ותירץ‪ ,‬דאולי ידע הסתלקות המאכל ראשון‬ ‫מלאכים עשה המצוה ביותר חשק‪ .‬וא"כ י"ל דבוודאי‬ ‫ראשון‪ ,‬והוא כמרבה עולות במזבח" [עי' בתחלת הפרשה‬ ‫הכיר מיד שהם מלאכים כמ"ש בזוה"ק ורמב"ן ואוה"ח‬ ‫שהסביר ענין האכילה במלאכים דראשון ראשון מסתלק ודימה‬ ‫הק'‪ ,‬אלא דכיון שראה שהם בדמות וצורת ערביים הבין‬ ‫למנוח] הרי מבואר להדיא‪ ,‬דנקט כדבר פשוט שהכירם‪.‬‬ ‫שנשלחו לו דוקא בצורה כזאת כדי שיוכל להתנהג אתם‬ ‫ורבינו בחיי הוכיח כרמב"ן‪ ,‬ממש"כ וסעדו לבכם ולא‬ ‫כאורחים פשוטים‪ ,‬ולקיים בהם מצות הכנסת אורחים‬ ‫לבכם וכקו' הנ"ל על רש"י‪.‬‬ ‫כפשוטו‪ ,‬וא"כ היה לו כאן מבט פנימי ומבט חיצוני מצד‬ ‫גם באוה"ח הקדוש נקט כרמב"ן‪ ,‬דכתב בפסוק ב' ד"ה‬ ‫אחד התנהג אתם כמלאכים ומצד שני כאורחים‬ ‫עוד ירמוז "והכיר בהם כי הם מלאכי אלהים הם‪ ,‬כי צורת‬ ‫פשוטים‪.‬‬ ‫המלאך לא תתעלם וצא ולמד מאשת מנוח ומכש"כ‬ ‫ובזה יתפרש היטב ענין "וירא וירא ב"פ" דבעצם ראה‬ ‫אברהם שמכירם לשעבר" וכן להלן בפסוק יקח נא מעט‬ ‫מיד שהם מלאכים‪ ,‬אלא דהתבונן דמה דנדמו לו‬ ‫מים פי' או שלא רצה לשנות מהנהוג שנהג באורחים‪ ,‬או‬ ‫כערביים‪ ,‬הוא כיון שמלבד מה שהקב"ה שלחם‬ ‫דקאי על לימוד פשטי התורה ופנימיות התורה‪ 7,‬ובפסוק‬ ‫כמלאכים לצורכו‪ ,‬שלח לו גם ערביים פשוטים‪ ,‬ורצון ה'‬ ‫כי על כן עברתם על עבדכם פי' כדי שלא יאמרו איך‬ ‫שיתייחס עליהם כאילו הם באמת ערביים פשוטים ויהי'‬ ‫מזמינם לאכול אחר שהכיר שהם משרתי עליון לזה אמר‬ ‫נחשב לפניו כאילו הי' כן באמת‪ ,‬וכדכ' אור החיים‬ ‫ע"כ עברתם פי' "כן בסדר הזה בדמות אנשים שישנם‬ ‫הקדוש ד"על כן עברתם על עבדכם" בדמות כזו‪ ,‬אבל‬ ‫במזון הגשמי ג"כ" והסכימו לזה‪ .‬עכ"פ מבואר ג"כ‬ ‫התייחס עליהם גם כמלאכים לחומרא‪ ,‬דהיינו לקראם‬ ‫דפשוט שהכירם‪ .‬וכן מבואר בזוה"ק‪.‬‬ ‫בשם אדונים ולהשתחוות להם‪ ,‬ולומר להם שילמדו‬ ‫ולכאורה לפ"ז יש לנו מחלוקת ולא ידענו מה היה‬ ‫פשטי ופנימיות התורה‪ ,‬וגם הוסיף להם הרבה לחם‪,‬‬ ‫האמת‪ .‬עוד העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫כדכתב הרמב"ן וא"ש הכל בעז"ה‪ .‬ולפ"ז ל"ק כלל‬ ‫שליט"א דאי נימא דהכיר שהם מלאכים א"כ לא הי'‬ ‫מגמרא קידושין‪ ,‬דלא כתוב בגמרא דאברהם לא ידע רק‬ ‫להם צורך באכילה ושתי' כלל ‪ 8‬ואין מקום להכנסת‬ ‫"נדמו לו כערביים" דבאמת היה נדמה לו כן בצורה‬ ‫אורחים‪ ,‬נמצא דכל העסק של ההכנסת אורחים‪ ,‬לא הי'‬ ‫החיצונית והתנהג כאילו היו ערביים ואכתי אפשר‬ ‫כי אם הצגה בעלמא ואיזה חסד הוא זה‪ ,‬וגם לא היה כאן‬ ‫ללמוד ק"ו מאברהם‪ ,‬דעל כן עברתם על עבדכם בצורה‬ ‫שום דבר מיוחד דמי לא יטריח עצמו למלאכי עליון‪.‬‬ ‫כזו דוקא כדי שיוכל לקיים אתם מצות הכנסת אורחים‬ ‫[באמת זה קשה גם לצד שסבר שהם ערביים דכיון שבאמת הם‬ ‫כהרגלו‪9 .‬‬ ‫מלאכים נמצא דאין כאן הטבה כלל]‬ ‫‪ 6‬בטעמא דקרא תי' על הצד דנדמה לו כערביים‪ ,‬דהרי הי' יו"ט ממנ"פ‬ ‫‪ 9‬שו"מ בערוך לנר כריתות טו‪ .‬ד"ה שהלכו‪ ,‬דהתם בקידושין הי' זה רבי‬ ‫או פסח או סוכות‪ ,‬ואסור לאפות ביו"ט לצורך גוי אבל מבואר בביצה‬ ‫יהושע שהוכיח מאברהם דנשיא שמחל על כבודו כבוד מחול ולכן יכול‬ ‫יז‪ .‬דממלאה אשה תנור פת כדי שיהא הפת נאפית יפה ולכן הי' צריך‬ ‫רבן גמליאל לשמש אותם דהוא ס"ל כשיטה דכערביים נדמו לי'‬ ‫הרבה פת שיתמלא התנור ויהא מותר לאפות הכל‪ .‬ועיקר הדבר כ'‬ ‫לאברהם‪ ,‬אבל רבי אליעזר שם חלק‪ ,‬דס"ל כשי' רבי לוי במדרש דכיון‬ ‫בחזקוני דלכן אפתה כ"כ הרבה כדי שהתנור יהי' מלא בפת ויאפה יפה‪.‬‬ ‫שראה שהשכינה ממתנת להם ושחולקין כבוד זל"ז ראה שאנשים‬ ‫‪ 7‬הנה כפשוטו כ' בפסוקים שרק האכילם והשקם‪ ,‬אולם לדברי אור‬ ‫הגונים הם‪[ ,‬לאו דוקא מלאכים אבל עכ"פ חשובים] וא"כ אין ראי'‬ ‫החיים הק' למד אתם תורה‪ ,‬ונר' דמרומז כאן שתי שיטות בעשיית בעלי‬ ‫מאברהם דכבר ידע שחשובים הם‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דיש אלו שהעיקר מדגישים ענין האהבה והחום ואכילה ושתי'‬ ‫וע"ע בחכמה ומוסר ח"ב סי' ריב בתוך מכתב שכתב הגרש"ז מקלם‬ ‫וסעודות שבת וכדו'‪ ,‬ועי"ז להראות להם היופי של יידישקייט‪ ,‬אולם יש‬ ‫להכרת טובה לאחד שאמו עשה עמו הכנסת אורחים והוכיח מאברהם‬ ‫מרבותינו שהדגישו דהעיקר הוא מתחלה ללמוד אתם משהו עד כמה‬ ‫גודל השכר של הכנסת אורחים וסיים "אמרתי לסיים דבר שלום‪ .‬פן‬ ‫שמבינים או חומש או משניות או גמ' בלי הבדל באיזה סוגיא דהתורה‬ ‫יאמר אדם‪ :‬דוקא אאע"ה שגמל עם מלאכים שילם לבניו שכר מרובה‪.‬‬ ‫הוא זה שיתחיל לסלק הספיקות שלהם‪ ,‬וא"כ הפשטות של הפסוקים‬ ‫משא"כ מי שעושה חסד עם בני אדם‪ .‬זה טעות! חדא דהם נדמו לו‬ ‫מורה כמהלך הראשון‪ ,‬ולדברי אור החיים הק' מורה על מהלך השני‬ ‫כערביים‪ .‬ועוד איתא במדרש (ויק"ר לד) להיפוך‪ .‬וז"ל "והרי דברים קל‬ ‫ולכ"כ מעט מים דסגי ללמוד ממש מעט שלא יכביד עליו‪.‬‬ ‫וחומר ומה מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקדוש ברוך‬ ‫‪ 8‬וזה אם ננקוט דבאמת לא אכלו ושתו כלל וכמפורש בב"מ שם‬ ‫הוא לבניו‪ ,‬מי שעושה חסד עם מי שצריך עאחכו"כ" עכ"ל‪ .‬הרי להדיא‬ ‫ד"אכלו ושתו ס"ד אלא נראה כאכלו ושתו" וכד' רש"י כאן עה"פ‬ ‫להיפוך‪ .‬וע"ע במכתב שכתב לבנו בח"א סי' קנ"ב העתקנו אותו לקמן‬ ‫ויאכלו‪ ,‬אולם למש"כ תוס' שם ד"ה נראין דאכלו ושתו ממש יתכן‬ ‫עה"פ ויטע אשל‪ ,‬שכתב שכל העסק של הכנסת אורחים בתחלת הפרשה‬ ‫דנשתנו לבני אדם ממש והי' רעבים ממש והוצרכו לאכילה ושתי'‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אברהם את עצמו להם אפילו בבחינת הרחיצה ולהרחיצם‬ ‫האם רחיצת המים הי' לשם סילוק ע"ז גרידא‬ ‫בעצמו ולבטוח על בוראו שישמרנו מכל רע‪10 .‬‬ ‫יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגו' [שם]‬ ‫זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים‬ ‫ובב"מ פו‪ :‬והובא ברש"י כאן דכסבור שהם ערביים‬ ‫והנה בפיוט של תפלת גשם כשמזכירים זכותו של יצחק‬ ‫שמשתחווים לאבק שברגליהם‪ .‬עוד שם דכל מה שעשה‬ ‫אומרים "זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים" היינו‬ ‫אברהם בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל מה‬ ‫שהקב"ה יזכור את יצחק שנולד ע"י הבשורה שנא'‬ ‫שעשה ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח‪ ,‬פת‬ ‫לאברהם ושרה אחרי שאמר אברהם למלאכים יקח נא‬ ‫לחם הביא בעצמו לכן הנני ממטיר לכם וגו' מים נתן‬ ‫מעט מים‪ ,‬וצ"ע טובא מה שייכא הא דיקח נא מעט מים‬ ‫ע"י שליח לכן רק והכית בצור וכו'‪.‬‬ ‫לבשורת לידת יצחק‪ ,‬והגר"י קמינצקי זצ"ל [אמת ליעקב‬ ‫וצ"ע למה באמת לקח אברהם המים רק ע"י השליח‬ ‫בפ' חיי שרה לקמן כג יט] פי' דברי הפייטן דאפשר שבזכות‬ ‫וביאר הגרי"ז [רשימות תלמידים] דרחיצת רגלים הי' רק‬ ‫מצוה זו דהכנסת אורחים גופא זכה ללידת יצחק‪ ,‬וכעי"ז‬ ‫משום שלא רצה א"א להכניס ע"ז לביתו‪ ,‬ולא היתה‬ ‫כתב באברבנאל בתחלת הפרשה דהתועלת בסיפור כל‬ ‫הרחיצה משום הכנסת אורחים כלל שהרי לא היתה‬ ‫זה בכל זה היתה להודיע שסיבת היותו זוכה לבנים היא‬ ‫הרחיצה למענם ולכן לא עסק בו אברהם בעצמו‪ .‬אלא‬ ‫נדיבותו‪ ,‬אבל עדיין צ"ב למה נקט ענין קיחת המים‬ ‫דא"כ צ"ע מה שמבואר שנתבע אברהם ע"ז והרי לא הי'‬ ‫דוקא‪ ,‬ובפרט אי נימא כד' הגרי"ז דיקח נא מעט מים לא‬ ‫שום טעם שיעסוק אברהם אבינו בעצמו בהבאת המים‪,‬‬ ‫הי' מגוף הכנסת אורחים כלל‪ ,‬א"כ איך שייכא הבשורה‬ ‫וגם למה קיבל שכר ע"ז לדורות הרי מ' דהשכר הי' על‬ ‫לזה‪ .‬ובכלל צ"ב מה ענין הבשורה לכאן הרי הבשורה‬ ‫שכיבד את המלאכים וזה לא הי' לכבודם רק בשביל‬ ‫הי' לכ' רק היכי תמצי לגלות לשרה שיהי' לה בן אבל‬ ‫עצמו‪ ,‬ותי' בנו הג"ר מאיר הלוי זצ"ל בשיעוריו דהרי‬ ‫עיקר ההבטחה כבר הי' בפ' לך לך‪ ,‬וזה בלא"ה ק'‬ ‫רש"י ממשיך שלוט הקדים לינה לרחיצה כיון שלא‬ ‫דמבואר דכל עיקר עסק הכנסת אורחים דאברהם הי'‬ ‫הקפיד על ע"ז‪ ,‬וא"כ תק' למה אמר למלאכים שירחצו‬ ‫בשביל לבשר לשרה על לידת יצחק וצע"ט דל"ל עסק‬ ‫רגליהם‪ ,‬הרי לא הקפיד על הכנסת ע"ז לביתו‪ ,‬ומבואר‬ ‫כה גדול ושליחת מלאך מיוחד לבשר לשרה‪ ,‬הרי זה רק‬ ‫דרחיצת רגלים הוא חלק מהכנסת אורחים אלא שההבדל‬ ‫גילוי מילתא בעלמא‪ .‬ואין לומר דהפייטן הי' צריך‬ ‫בין אברהם ללוט הי' רק שאברהם הקפיד שירחצו לפני‬ ‫למצוא קשר יצחק למים לכן הכניס יקח נא מעט מים‬ ‫כניסתם לביתו ולכן נתבע ע"ז‪ .‬ולהעמיד דברי הגרי"ז‬ ‫ולקשר ליצחק ע"י הבשורה‪ ,‬דהרי ר' אלעזר הקליר‬ ‫י"ל דאכן עיקר כוונת אברהם הי' שלא להכניס ע"ז‬ ‫חיברו וכל דבריו כגחלי אש ונתחברו ברוה"ק‪.‬‬ ‫לביתו וגם אילו לא הי' צריכים מים לרגליהם הי' מצוום‬ ‫לרחוץ רגליהם ולכן עשה ע"י שליח‪ .‬וע"ע מש"כ החפץ‬ ‫חיים בספרו אהבת חסד [ח"ג ‪ -‬בהערה לפרק א] דהגם‬ ‫דבעלמא אין לבטל תורה משום מצוה שאפשר לעשותו‬ ‫‪ 10‬הראני ידידי הג"ר מנחם מרמורשטיין שליט"א שעוסק רבות בקירוב‬ ‫רחוקים והוסיף לבאר ענין הרחמנות דאילו הייינו מאמינים באמת איזה‬ ‫ע"י אחרים מ"מ לא הי' לו לעשותו ע"י שליח‪ ,‬דהכנסת‬ ‫רחמנות יש בעולם הנשמות ליהודי חילוני שלא קיים תורה ומצוות‪,‬‬ ‫אורחים דא"א שאני שהקריא עי"ז שמו של הקדוש ברוך‬ ‫היינו מוסרים את נפשינו לקרבם והיינו מרגישים כמו שמצילים אדם‬ ‫גוסס ממות לחיים‪ ,‬אלא שאנו מתפתים לאלו שמלמדים עליהם זכות‬ ‫הוא בפי כל בריה‪ ,‬ע"כ כל פעולותיו בזה הוא בכלל‬ ‫שהם תינוקות שנשבו והם לא גרועים כ"כ וא"כ לא יהי' עליהם עונש‬ ‫תורה שהודיעם עי"ז יחודו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫כ"כ‪ ,‬וכן שאם נהרגים בצבא יש עליהם דין קדושים ומתעלים במדרגות‬ ‫והשגחתו על העולם‪ .‬ובעבודת ישראל [להמגיד מקוזניץ]‬ ‫עצומות בעולם הבא גם בלי שעסקו בתורה ומצוות‪ ,‬והשווה לזה מה‬ ‫ששמע ממקור ראשון אודות הג"ר רפאל דוד אויערבך זצ"ל אחיו של‬ ‫ביאר דענין רחיצת רגלים דכאן הוא מה שלפני שיכנס‬ ‫מרן הגרש"ז‪ ,‬שהי' לו תלמיד מאנשי המזרחי שלא למד כלום ולא הי'‬ ‫אדם אל הקדושה צריך לרחוץ את עצמו ולטהר ולנקות‬ ‫חזק כ"כ בתו"מ‪ ,‬והלך לצבא ונהרג במלחמת יו"כ‪ ,‬והתגלה אליו‬ ‫בחלום לומר שהוא במקום טוב מאד אבל זה נורא מאד ומבקש ומתחנן‬ ‫מחלאתו ומטומאת מעלליו ורק אחר כך והשענו תחת‬ ‫שיעזור לו‪ ,‬מתחלה לא פנה לזה שלא הבין כוונתו‪ ,‬עד שהתגלה אליו‬ ‫העץ הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה‪ .‬ולכן לא‬ ‫פעם שני‪ ,‬ופעם שלישי בשבת אחה"צ‪ ,‬התחנן אליו מאד "אנא אנא עזור‬ ‫לי!! ונתעורר ונתבהל שלא הבין פשר החלום והלך רגלי לשערי חסד‬ ‫רצה להתעסק בקיחת המים שזה ניקוי ליכלוך העבירות‪,‬‬ ‫לאחיו הגרש"ז‪ ,‬שהסביר לו דוודאי נמצא במקום גבוה‪ ,‬ומ"מ כיון שלא‬ ‫ואעפ"כ הי' עליו תביעה בזה כי לפי גודל רחמנותו של‬ ‫למד מעולם לא מועיל לו כלום בזה שנמצא שם‪ ,‬דזה צער נורא שיושב‬ ‫במקום כזה בלי אפשרות ליהנות מזיו השכינה‪ ,‬ולכן יראה לסדר‬ ‫הקדוש ברוך הוא על הברואים היה מהראוי שיטה‬ ‫שילמדו לעילוי נשמתו‪ ,‬וחזר למקומו וארגן שבחורים ילמדו לע"נ ואכן‬ ‫הבחור חזר אליו בחלום בשמחה רבה והודה לו ע"ז מאד‪ .‬הרי לן דמי‬ ‫שלא למד ולא עשה מעשים טובים לא יעזור לו גם אם נהרג במלחמה‬ ‫ע"י גוים‪ ,‬גם אי נימא דבנהרג ע"י גוי יש לו כפרה וכדהארכנו בפ' נח‪,‬‬ ‫מ"מ כ"ז שלא עסק בתורה ובמעשים טובים בעצמו מה יועיל לו‬ ‫הכפרה‪ ,‬ולכן זהו גודל המבט הרחמנות שאנו צריכים כלפיהם ומתוך‬ ‫הי' רק דמיון בעלמא שלא היו צריכין לזה‪ ,‬ואעפ"כ האריכה בה תורה‬ ‫הרגשה זו אנו צריכים לקרבם ולזכותם בלימוד תורה ועשיית המצוות‪.‬‬ ‫יותר מויטע אשל להורות שהעיקר הוא הכוונה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫לנו בשורות טובות האם הבשורה הוא רק גילוי מילתא‬ ‫והנר' בעז"ה ע"פ ביאור נפלא ששמעתי מפי הג"ר ישראל‬ ‫בעלמא שע"י הבשורה גופא חלה הברכה]‬ ‫דוד שלזינגר שליט"א דהנה באמת אין לנו השגה‬ ‫בתשוקת אברהם אבינו להכניס אורחים ושירגישו אצלו‬ ‫וממילא א"ש מה שאנו מבקשים זכור הנולד בבשורת‬ ‫טוב מאד‪ ,‬ויש להתבונן דבאמת לא נעים כ"כ להגיד‬ ‫יקח נא מעט מים היינו שיזכור הקב"ה את יצחק שגדל‬ ‫לאורחים שיניחו הע"ז שלהם בחוץ‪ ,‬אולם בזה נתייחד‬ ‫כ"כ בקדושה וטהרה‪ ,‬עד שגם הבשורה על לידתו בא‬ ‫אברהם דהת בטל כולו לרצון ה' דאף דרצונו הי' להכניס‬ ‫בעקבות התרחקות מחשש ע"ז‪ ,‬וא"ש מה ששילם‬ ‫אורחים מ"מ לא רצה שיהי' על חשבון טהרת וקדושת‬ ‫הקב"ה שכר לבניו גם על עצם קיחת המים דלא הי' סתם‬ ‫הבית ולכן הקפיד מאד שלא יכניסו אורחים שום חשש‬ ‫סילוק ע"ז גרידא רק דזה הי' ביטוי לצורת הכנסת‬ ‫ע"ז לביתו‪[ .‬ויש מדרש דהעץ הי' מקום שהי' בוחן בזה את‬ ‫אורחים שלו שלא הי' על חשבון קדו' הבית‪[ .‬ואעפ"כ ניתן‬ ‫אורחיו דאם הי' חשש ע"ז לא הי' מיצל עליהם וא"ש דוהשענו‬ ‫המים לישראל ע"י שליח להורות לדורות דמצד עצם הדבר לקרב‬ ‫תחת העץ הוא המשך ליקח נא מעט מים] ועד"ז מצינו בזה‬ ‫רחוקים לולא חשש ההשפעה לבנים‪ ,‬צריך להוריד עצמו עליהם‬ ‫לרחוץ אותם מליכלוך שלהם וכרחמנות הקב"ה וכד' עבודת‬ ‫שא"ל הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה‬ ‫ישראל הנ"ל]‬ ‫לגרש את ישמעאל [לקמן כ"א י"ב] דכיון דיש חשש‬ ‫שישפיע לרעה על יצחק הי' לו לבטל רצונו ולגרש את‬ ‫צריך הוכחה מה"ת דפת סועד הלב‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ועי' לקמן עה"פ למען אשר יצוה את בניו וגו'‬ ‫וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו' [שם ה']‬ ‫[פסוק י"ט] בשם מרן החת"ס דמעלת אברהם הי' בזה‬ ‫שוויתר על התעלות עצמו למען הדורות אחריו‪ .‬וא"כ זה‬ ‫וברש"י בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפיתא סעדתא‬ ‫המעלה התבטא ב"יקח נא מעט מים" שידע איך לאזן‬ ‫דלבא וגו' וצ"ע ל"ל קרא על דבר שהוא מציאות שפת‬ ‫אהבת הכנסת אורחים שלו לקדושת ביתו וידע איך לומר‬ ‫סועד הלב‪ .‬ובשפ"א [תרנ"ג] ביאר דקאי על מזון רוחני‬ ‫בצורה יפה יקח נא מעט מים‪ ,‬כדי שלא יפגעו‪ .‬וא"כ י"ל‬ ‫ששייך גם למלאכים עי"ש‪ ,‬אולם הפשטות אינו כן‪.‬‬ ‫דזה הי' מבחן בשבילו לדעת אם ביתו ראוי להיות מקום‬ ‫דירה ליצחק שהי' עולה תמימה והי' צריך להיות מרוחק‬ ‫וביאור נפלא שמעתי מפי דודי הגה"צ ר' בנציון סניידערס‬ ‫ומנוקה מכל סוג השפעה רעה‪ ,‬וכיון שאמר יקח נא מעט‬ ‫שליט"א אבדק"ק באזעל‪ ,‬דהנה כתוב בפ' עקב [דברים ח'‬ ‫מים להנקות מע"ז גם על חשבון שלא נעים כ"כ להגיד‬ ‫ג'] "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי‬ ‫כן לאורחים בזה הי' ראוי בית זה להיות מקום דירה‬ ‫על כל מוצא פי ה' יחי' האדם"‪ ,‬הרי דע"י המן השריש‬ ‫‪11‬‬ ‫ליצחק‪ .‬עכ"ד מדברי הרב שליט"א‪.‬‬ ‫לנו משה רבינו שנדע שבעצם מה שמזין את האדם הוא‬ ‫רק מוצא פי ה' וענין הלחם הוא רק לבוש למוצא פי ה'‪.‬‬ ‫ולפ"ז י"ל דענין הבשורה לא הי' הודעה בעלמא לגלות‬ ‫וא"כ כיון שכל אחד מישראל מושרש כ"כ באמונה זו‬ ‫לשרה מה שכבר הובטח לאברהם‪ ,‬אלא ענינה הי'‬ ‫הי' יכול לחשוב שא"צ לאכול פת כלל דבלא"ה מה‬ ‫התייחסות לביתו של אברהם אבינו דשם יהי' מקום‬ ‫שמזין אותו הוא מוצא פי ה'‪ ,‬לזה הי' צריך ראי' מן‬ ‫גידולו של יצחק בפועל בעיקר ע"י שרה אמינו‪ ,‬ולזה‬ ‫התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שהקב"ה העמיד הפת‬ ‫באו המלאכים לראות איך מתנהגים בביתו של אברהם‬ ‫להיות מזין לאדם ואדרבה רצון ה' הוא להיות ניזון מן‬ ‫שיש הרבה אורחים האם אי"ז על חשבון נקיות וקדושת‬ ‫הפת‪ ,‬אף שאמת ונכון הוא שזה רק לבוש בעלמא מ"מ‬ ‫הבית‪ ,‬וכיון שראו שעם גודל הפלגתו בהכנסת אורחים‬ ‫כך הוא רצון ה'‪ ,‬וכן הוא האמת בכל דרכי הטבע‬ ‫מ"מ נזהר מאד מחשש השפעה רעה לזה הביאו הבשורה‬ ‫שבאמת הכל זה רק דבר ה' רק שמתלבש הכל בדרכי‬ ‫על לידת יצחק‪ .‬ועי' מש"כ לקמן בשם שם משמואל‬ ‫הטבע ויש לו לאדם להתנהג ע"פ דרך הטבע ואסור לו‬ ‫דבשורת לידת יצחק הביא כוחו של יצחק לעולם שהוא‬ ‫לסמוך על הנס‪ .‬ע"כ דברי דודי שליט"א וראוים הדברים‬ ‫מדת הדין ועי"ז הי' אפשר להביא מדת הדין על סדום‬ ‫למי שאמרם‪ .‬ויש להוסיף דלכן נרמז דבר זה דוקא כאן‬ ‫הרי לן דע"י הבשורה גופא חלה כוחו של יצחק בפועל‪.‬‬ ‫באכילת המלאכים שניזונים תמיד רק ממוצא פי ה' ממש‬ ‫[ויל"ע באמת תמיד כשמבקשים שאליהו הנביא יבשר‬ ‫בלי התלבשות גופני‪ ,‬ומ"מ כיון שהיו אצל אברהם הי'‬ ‫רצון ה' שיאכלו לחם‪ ,‬כך הוא אצל כל בן אדם שיש לו‬ ‫‪ 11‬וי"ל דבזה התבטא החילוק בין הכנסת אורחים דאברהם והכנסת‬ ‫לאכול כיון שכך הוא רצון ה'‪.‬‬ ‫אורחים דלוט‪ ,‬דהגם דגם לוט מסר נפשו על הכנסת אורחים מ"מ הי' זה‬ ‫גם על חשבון קדושת ביתו‪ ,‬דאף שגם הוא אמר שירחצו רגליהם אבל‬ ‫בנוס"א י"ל דגם על מציאות הנראה לעיניים צריך ראי'‬ ‫אמר קודם ולינו ורק אח"כ ורחצו רגליכם הרי שלא הקפיד שיכניסו ע"ז‬ ‫מה"ת‪ ,‬וביותר דעיקר מציאות כל דבר הרי הוא ע"י‬ ‫בביתו‪ ,‬ועוד דאמר לאנשי סדום [לקמן יט ח] "הנה נא לי שתי בנות‬ ‫אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק‬ ‫התורה דאסתכל באורייתא וברא עלמא וא"כ דבר זה‬ ‫לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי" הרי שהפקיר את‬ ‫בנותיו לזנות בשביל הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אלא נראה דבא ללמדינו פרק בצורת הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫שהפת סועד הלב בא מן התורה‪ ,‬ולכן שייך להראות‬ ‫דיש להשקיע בהרגשת נוחות האורחים‪ ,‬ולאזן בדיוק‬ ‫איפה בתורה כתוב מציאות זו‪.‬‬ ‫המשקל שלא להכביד עליהם‪ ,‬ואם יודע שעליהם לצאת‬ ‫לדרך‪ ,‬יראה לכבדם בצורה שלא ירגישו שמוכרחים‬ ‫הקבלת פנים המיוחדת אצל אברהם אבינו‬ ‫להשאר כאן זמן רב‪ ,‬וגם לדעת לנצל הזמן הקצר‬ ‫עוד כ' רש"י "לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מלמד‬ ‫שנמצאים אצלו בצורה הכי טובה‪ ,‬ומצד אחד להגיד‬ ‫שאין יצה"ר שולט במלאכים" והק' בגו"א ודברי דוד‬ ‫להם שלא ידאגו ושמיד יוכלו לצאת לדרכם‪ ,‬ושהם ישבו‬ ‫הלא לד' רש"י לא ידע אברהם שהם מלאכים‪ ,‬ותירצו‬ ‫באמת במקום כזה שירגישו שיוכלו לצאת מיד‪ ,‬ומצד‬ ‫שרצה לדבר בהם בלשון כבוד שמחשיבם כאילו אין‬ ‫שני להנעים שהייתם אצלו בצורה הכי טובה‪.‬‬ ‫להם יצה"ר‪ .‬ויש להוסיף ע"פ גמ' סוטה י‪ .‬במש"כ ותשב‬ ‫בפתח עיניים "פתח עינים שהכל צופות לראותה"‬ ‫ג‪ :‬כי על כן עברתם על עבדכם [פסוק ה'] וברש"י "כי‬ ‫ופירש"י "דהיו רגילין להתקבל שם וללון שם" מבו'‬ ‫הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי"‬ ‫דהיה שם ענין קבלת פנים מיוחדת‪ ,‬ונראה דמה שהיו‬ ‫ללמדינו שידאג שירגיש האורח שזה כבוד גדול בשבילו‬ ‫כולן אוהבים ללכת שם‪ ,‬לא הי' כ"כ עבור האכילה‬ ‫שמתארח אצלו‪ ,‬וזה טובה בשבילו אם ירשה לו לכבדו‪,‬‬ ‫ושתי'‪ ,‬אלא בשביל הקבלת פנים המיוחדת שעשה‬ ‫וממילא לא ירגיש לא נעים‪ ,‬ועד"ז יכול גם כל אדם‬ ‫אברהם לכל אחד ואחד שהגיע‪ ,‬שכל אחד הרגיש שהוא‬ ‫לעשות שלא ירגיש האורח לא נעים‪ ,‬וכמו שאמרתי פעם‬ ‫איש מיוחד‪ ,‬וכל אחד יצא בכזה התרוממות ובכזה‬ ‫לדודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א שהתארחתי‬ ‫סיפוק‪ ,‬ולכן היו כולם משתוקקים לחזור לשם‪ ,‬ולכן לא‬ ‫אצלו הרבה בהיותי בחור‪ ,‬שהרגשתי כ"כ בבית עד שלא‬ ‫רחוק לומר דלא הי' הבדל אצלו אם הם מלאכים או לא‪,‬‬ ‫הרגשתי כאורח כלל‪ ,‬ואמרתי אז שעיקר הכנסת אורחים‬ ‫ול"ש לומר דלכן כיבדם יותר בעבור שהם מלאכים‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬אם מצליחים להפקיע שם אורח‪ ,‬ואינו מרגיש‬ ‫דעשה שכ"א ירגיש שהוא כמלאך‪ ,‬וכדכתבו המפרשים‬ ‫שעושים אתו טובה‪.‬‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ :‬ויקח חמאה וחלב וגו' [פסוק ח'] ופירש"י ולחם לא‬ ‫ה' לימודים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו‬ ‫הביא לפי שפירסה שרה נדה וכו' אף שבזה טרח והבטיח‬ ‫להביא‪ ,‬ומיהר את שרה לכך ובסוף הי' צריך להשליך‬ ‫ובעסקינו בגדלות הכנסת אורחים של אברהם שאנו‬ ‫הכל לפח‪ 12,‬ולא הי' יכול לגלות לאורחיו למה לא הביא‬ ‫צריכים ללמוד מזה לדורות נביא חמש לימודים שיש‬ ‫מה שהבטיח ולא קיבל שום טובת הנאה מכל טירחתו‪,‬‬ ‫ללמוד מאברהם‪.‬‬ ‫ללמדך שפעמים יש עסקן או בעל חסד או גבאי מסור‬ ‫א‪ :‬יקח "נא" מעט מים וגו' [פסוק ד'] בלשון תחנונים‬ ‫בלב ונפש וכדומה‪ ,‬שטרח הרבה בענין מסויים‪ ,‬ובסוף‬ ‫דהגם דהיו עובדי ע"ז ולכן רצה שיתנערו מן האבק‬ ‫לא יצא שום דבר לפועל ואינו יכול לגלות מה שהי' ואף‬ ‫שלהם וזה נגד כל ההשקפה שלו‪ ,‬מ"מ אמרו בצורה יפה‬ ‫אחד לא יודע הטירחה והעמל שהשקיע‪ ,‬ומ"מ הוא‬ ‫שלא ירגישו שלא בנוח‪.‬‬ ‫עושה הכל בשמחה‪.‬‬ ‫ב‪ :‬וימהר אברהם וגו' ואל הבקר רץ וגו' מהרי שלש‬ ‫עוד יש ללמוד מזה‪ ,‬דהנה בשעה שפירסה נדה הי'‬ ‫סאים וגו' [שם ו'‪-‬ז] הא דמיהר כ"כ‪ ,‬פי' הרשב"ם כיון‬ ‫אפש"ל דשמח מאוד דהנה נראה שמתקיים ההבטחה‪,‬‬ ‫שהיו נחפזים ללכת לדרכם‪ ,‬וכ"פ הרמב"ן על הא דאמר‬ ‫אולם כבר הקשו תוס' ר"ה י"א‪ :‬ד"ה הגה"ה ממש"כ‬ ‫להם בתחלה רק "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם‬ ‫אח"כ "חדל להיות לה ארח כנשים"‪ .‬ותירצו שמה‬ ‫והשענו תחת העץ" "דהכיר בהם שהם עוברי דרך ואין‬ ‫שפירסה נדה הי' דרך מקרה ולא מחמת ההבטחה ‪13‬‬ ‫חפצם ללון שם‪ ,‬ולכן לא בקש מהם שיכנסו לביתו‪ ,‬רק‬ ‫נמצא דהי' באמת סבה לעגמת נפש ובהלה דהרי אברהם‬ ‫שיהי' להם קצת מים קרים לנפש עיפה ולהשען תחת‬ ‫ממהר כ"כ להגישם עוגות יפות‪ ,‬ובדיוק אז בשעת‬ ‫העץ לנוח"‪ ,‬ולכן אמרו "כן תעשה כאשר דברת להשען‬ ‫ההכנה נטמאה ולא רגע אח"כ ולא קודם שיוכל להזהר‪,‬‬ ‫ולעבור מיד שנחפזים אנחנו" ולכן עשה עוגות‪ ,‬דהיינו‬ ‫והי' יכול להתעצב מזה למה עושה לו ה' ככה להפריע‬ ‫מצות‪ ,‬שאין להם זמן לחכות עד שתחמיץ העיסה‪ .‬וצ"ב‬ ‫טירחתו‪ ,‬ואברהם לא נבהל כלל רק אם זה רצון ה' אז‬ ‫בכ"ז‪ ,‬הרי ראה הקב"ה שמצטער ורוצה אורחים‪ ,‬ולמה‬ ‫לא נשתלחו בצורה שיהיו יכולים לישאר הרבה זמן ויהי'‬ ‫‪ 12‬וצ"ע לפ"ז איך הי' אח"כ כוס של ברכה [רש"י לקמן ע"פ ר' יוסי בר‬ ‫לאברהם תענוג ונח"ר בזה שיכול לכבדם כראוי בנחת‬ ‫חנינא ב"מ פז‪ ].‬ותי' בטעמא דקרא דס"ל לריב"ח כשי' רע"ק ברכות מד‪.‬‬ ‫דאפי' אכל שלק והוא מזונו מברך אחריהם ג' ברכות א"נ שהביא להם‬ ‫בלי בהלה‪ ,‬ואז גם אם הי' נטמא העיסה הי' לו זמן‬ ‫פירות מז' מינין וכר"ג דגם על שבעת המינים מברך ג' ברכות‪.‬‬ ‫לאפות עוד הפעם‪.‬‬ ‫‪ 13‬אולם עי' ח"א מהרש"א [נדה ו‪ :‬ד"ה קבלה] דנטמא הלחם רק מדין‬ ‫מעל"ע שבנדה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫והנה מקודם נברר קצת עניני הלכה בעצם היתר החלב‬ ‫ביישוב הדעת וביטול גמור יעשה מה שיכול‪ .‬ללמדך‬ ‫וגם אי הי' כאן חשש בשר בחלב ואח"כ נבוא לחלק‬ ‫שפעמים יש לאדם תוכנית גדול בעשיית חסד‪ ,‬ופתאום‬ ‫הפנימי בעז"ה‪.‬‬ ‫הדברים משתבשים וצריך ביישוב הדעת להתבטל לרצון‬ ‫ה' ולפעול בכוון אחר‪ ,‬דכך רצה ה' עכשיו שעליו רק‬ ‫הנה בגמ' בכורות ו‪ :‬מבואר דעצם זה דחלב מותר הוא‬ ‫להשתדל‪ ,‬וע"י מחשבה זו יוכל ביישוב הדעת לעשות‬ ‫חידוש‪ ,‬ולכס"ד דגם חלב טמאה מותר ולכ"צ קרא דגמל‬ ‫בצורה אחרת‪.‬‬ ‫לאסור חלב טמאה‪ .‬וטעם שזה חידוש תלוי בפלוגתא‪,‬‬ ‫דלר"מ דס"ל דטעם דדם נדות מסתלק אחרי הלידה הוא‬ ‫ה‪ :‬והוא עומד עליהם תחת העץ [שם] כך הוא דרכו של‬ ‫כיון דדם נעכר ונעשה חלב‪ ,‬א"כ הו"ל להיות אסור כיון‬ ‫בעל חסד שאינו מתיישב‪ ,‬רק עומד הכן כל הזמן כדי‬ ‫דבא מן הדם‪ ,‬ולמאן דחולק על ר"מ וס"ל דמה דדם‬ ‫שלא יהי' לו קשה לעזור‪ ,‬אם אחד צריך עזרה‪ .‬וכן היה‬ ‫נדות מ סתלק זה לפי שאבריה מתפרקין‪ ,‬וא"כ חלב אין‬ ‫אצל זקנתי הרבנית דבורה סניידערס ע"ה‪ ,‬שמעולם לא‬ ‫מקורו מדם‪ ,‬צ"ל דהחידוש הוא דהוי דבר הבא מן החי‬ ‫התיישבה רק על קצה הכסא כדי שתוכל לקום מיד אם‬ ‫ומ"מ מותר‪ .‬והגמ' מביא ג' מקורות להיתר החלב‪.‬‬ ‫אחד צריך עזרה‪.‬‬ ‫והק' בשטמ"ק שם דלמה לא הוכיח הגמ' מאברהם‬ ‫אי יש ללמוד היתר שתיית חלב מאברהם אבינו‬ ‫אבינו שהגיש לאורחיו חלב‪ ,‬דבוודאי לא האכילם איסור‬ ‫ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגו' [שם‬ ‫דהרי אברהם קיים כה"ת כולה עד שלא ניתנה‪ .‬ותי' הר"י‬ ‫‪14‬‬ ‫ח']‬ ‫מפריש דהי' סבור שהם בני נח כי אין זה מז' מצוות בני‬ ‫נח‪ .‬והוכיח השטמ"ק שאכלו בשר בחלב ממה דאיתא‬ ‫הנה זה הפעם הראשון בתורה שמוזכר ענין חלב ובוודאי‬ ‫בפסיקתא דא"ל הקב"ה למלאכים שאינם ראויים לקבל‬ ‫יש מקום להעמיק בענין חלב הרבה‪ .‬ויל"ע למה בחר‬ ‫התורה כיון שאכלו בב"ח אצל אברהם‪[ .‬וצ"ב מה כוונת‬ ‫אברהם אבינו לכבדם דוקא בחלב‪ ,‬ולמה כאן הוא המקום‬ ‫השטמ"ק להוכיח הרי הנדון לא הי' כאן לענין בב"ח רק לעצם‬ ‫הראשון שמוזכר בתורה‪.‬‬ ‫אכילת החלב]‬ ‫והק' מהרי"ט אלגזי [פ"א אות ב' סק"ז] דבשלמא אי‬ ‫‪ 14‬בס' אור פני יהושע להגה"ק רבי יהושע בוקסבוים מגאלאנטא הי"ד‬ ‫החידוש הי' מצד דם נעכר‪ ,‬א"ש דל"ש לבני נח דקי"ל‬ ‫כאן [הובא ג"כ בקובץ זכור לאברהם רשימות תלמידו הג"ר אברהם הלוי‬ ‫שישא זצ"ל בפ' וירא] הביא שהגה"ק החוזה מלובלין זי"ע שאל את‬ ‫דמותרים בדם מן החי כמבואר בסנהדרין נ"ט‪ ,.‬אבל אי‬ ‫הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע‪ ,‬דלמה לא הגיש אברהם אבינו דגים‬ ‫החידוש מצד שבא מן החי הרי גם ב"נ מצווה על אבר‬ ‫לאורחיו הלא דגים הוא מאכל חשוב אצל הצדיקים‪[ ,‬וכ"ה בקדושת לוי‬ ‫כאן ד"ה ונבאר] ותי' דהנה הרב מלאנצוט [הכוונה להג"ר אלעזר שפירא‬ ‫מן החי‪ ,‬וא"כ אכתי יש להוכיח מאברהם‪ ,‬ונדחק דרצו‬ ‫זצ"ל בן בעל בני יששכר] פי' דדגים ר"ת י"ג מכילין דרחמין והכוונה‬ ‫להוכיח מק ראי דוקא מה שיהי' הוכחה לפי ב' הטעמים‪.‬‬ ‫דהקב"ה משגיח עלינו בעינא פקיחא תמיד ע"י י"ג מכילין דרחמין ואנו‬ ‫רוצים ע"י מאכל זה לעורר עלינו הי"ג מדות‪[ ,‬עי' במאמרו של הרב‬ ‫אולם בפלתי סי' פ"א סק"ז הוכיח מחמת קושיא זו דלא‬ ‫יונתן בוכינגער בקובץ עץ חיים באבוב כ"ה שהביא מהרבה ספרים‬ ‫הי' כוונת הגמ' מחמת איסור אבר מן החי ממש רק‬ ‫שכתבו יסוד זה דאכילת דגים והסביר בזה הרבה דברים סתומים] אבל‬ ‫בסעודת אברהם אבינו הי' סעודת ברית מילה א"כ כבר הי' התעוררות‬ ‫מחמת איסור "יוצא" מאבר מן החי‪ ,‬ואיסור יוצא‬ ‫י"ג מדות דרחמים ע"י הי"ג בריתות וא"צ לדגים‪.‬‬ ‫נתחדש רק לישראל מצד הטמאים לרבות צירן ורוטבן‪.‬‬ ‫הנה מש"כ סעודת ברית מילה לאו דוקא והכוונה לסעודת יום שלישי‬ ‫דמילה וכמבואר בס' הנהגת מהרש"ל לתלמידו בעל מטה משה אות נ'‬ ‫וכן נקט המנ"ח [מצוה תנ"ב סקט"ו] ובשו"ת חת"ס [יו"ד סי'‬ ‫שאמר שיותר גדול סעודת שלישי למילה מסעודת ברית מילה שהרי‬ ‫ע'] ובנוב"י [תניינא יו"ד סי' ל"ו]‪.‬‬ ‫סעודת שלישי למילה כ' להדיא אצל אברהם וסעודת מילה דיצחק כ' רק‬ ‫ברמז "ביום ה"ג מל את יצחק" לקמן כ"א ח' כמבואר בתוס' שבת ק"ל‪.‬‬ ‫ד"ה שש וכן שמע מחמיו רבי קלונימוס‪ ,‬ובס' פסקי תשובה סי' קצ"ד‬ ‫האם אכלו המלאכים בשר בחלב‬ ‫מביא שהאבני נזר חיבב מאד סעודה זו והחי' הרי"ם חיבבה עוד יותר‬ ‫מסעודת ברית כי בסעודת המילה של יצחק הי' רק אבימלך ושם ועבר‬ ‫והנה איתא בפסיקתא שהזכרנו לעיל‪ ,‬שהמלאכים שאלו‬ ‫אבל בשלישי למילה הי' הקב"ה בעצמו‪ ,‬והטעם ששלישי למילה עדיף‬ ‫מה אנוש כי תזכרנו‪ ,‬ואמר הקב"ה משה חזור להם‬ ‫פי' בשם משמואל פ' וישב תרע"ה דאז מתפשטת קדושת הברית על כל‬ ‫האברים ובאמרי אמת ליקוטים עמ' צ"ו שכמו שאליהו מגיע לכל ברית‬ ‫תשובה וכו' הלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אבינו‪.‬‬ ‫כן אברהם אבינו מגיע לכל סעודת שלישי למילה‪ -‬כ"ז מספר פסקים‬ ‫הרי מבואר דאכלו בב"ח‪ ,‬וצ"ע מנ"ל הרי יתכן דהגיש‬ ‫ותשובות יו"ד סי' רס"ה סי"ב‪.‬‬ ‫להם בזה אח"ז וגם אכלו בזה אח"ז‪ .‬ובאמת הדבר שנוי‬ ‫ולעיקר הקושיא דלמה לא הגיש אברהם דגים‪ ,‬חידש הג"ר בעריש‬ ‫מביאלא [הובא בפרדס יוסף פ' נח אות ל"ד] דלא הי' היתר לאכול דגים‬ ‫במחלוקת‪ ,‬כפי שהעיר בדעת זקנים כאן‪ ,‬דבמדרש הגדול‬ ‫עד מ"ת ע"פ הרמב"ן פ' בראשית דעיקר היתר לאכול בעלי חיים כיון‬ ‫כ"ו ה' מבואר דאברהם אבינו קיים כה"ת כולה אפי'‬ ‫דניצלו בזכות נח‪ ,‬ודגים שבלא"ה לא קילקלו דלכן לא נגזרה עליהם‬ ‫הגזירה כמבואר בריטב"א קידושין יג‪ ,:‬לכן נשאר באיסורו עד מ"ת דלא‬ ‫תערובות בב"ח מדכתיב ויקח חמאה וחלב ורק אח"כ בן‬ ‫הי' המשך וקיום לבריאה לולא מ"ת‪ ,‬והסכים לזה האבנ"ז ואמר שלכן‬ ‫הבקר‪ ,‬ואח"כ כ' והוא עומד עליהם לשמור שלא יאכלו‬ ‫יש לאכול דגים בשבת דבשבת ניתנה תורה וזה חידוש עצום ול"מ כן‬ ‫מפשטות הפסוקים בפ' נח וכבר הארכנו בענין היתר אכילת הדגים בפ'‬ ‫בב"ח‪ ,‬הרי מבוא ר דלא אכלו בב"ח‪ ,‬ועל הצד שסבר‬ ‫נח‪ .‬וי"א דעיקר גדלות אכילת דגים מצד נשמות צדיקים המגולגלים בו‬ ‫ובזמן אברהם עדיין לא הי'‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫הרי סו"ס אין דרך לבשל שם וצ"ל דכיון שבעיקר האור‬ ‫שהם ערביים צ"ל דהא דהקפיד ע"ז כמש"כ רבינו בחיי‬ ‫הדרך לבשל אז כל מה שמוגדר כאור שמציאותו לכלות‬ ‫על הא דלא רצה להביא לחם טמא‪ ,‬דלא רצה להאכיל‬ ‫ולבער ולבשל כבר אסור מדאורייתא גם אם במקרה אין‬ ‫מה שבעצמו לא אכל‪ .‬וכ' דעת זקנים דכ"מ מרש"י שכ'‬ ‫דרך לבשל בזה דאין דנין על כל אור בפני עצמו‪ .‬וכ"כ‬ ‫קמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו‪ ,‬והבין הדעת‬ ‫באילת השחר שבת שם‪.‬‬ ‫זקנים דקאי גם על החמאה וחלב דכיון שהחמאה וחלב‬ ‫הי' מוכן קודם הביאו קודם‪[ .‬אולם בגמ' מבואר דקאי רק על‬ ‫ע"י בן פקועה לא היה בשר בחלב‬ ‫הבשר]‬ ‫והנה כתב המשך חכמה וזה לשונו "והענין‪ ,‬דאברהם‬ ‫והנה עה"פ ויאכלו הביא רש"י מגמ' ב"מ פו‪ :‬שלא ישנה‬ ‫קיים כל התורה כולה‪ ,‬וכפי הנראה‪ ,‬דהבן הבקר היה בן‬ ‫אדם מן המנהג‪ ,‬דמשה עלה למרום ולא אכל לחם‬ ‫פקועה‪ ,‬ושחיטת אמו התירתו‪ ,‬ואין בה משום בשר בחלב‬ ‫ומלאכים ירדו למטה ואכלו לחם‪ ,‬ופריך אכלו ס"ד אלא‬ ‫דחלב שחוטה מותר‪ .‬ועי' שער המלך‪ ,‬ולכן על כרחך‬ ‫אימא נראו כאילו אכלו ושתו‪ .‬ובתוס' [שם ד"ה נראין]‬ ‫דיצא מכלל בן נח דאל"ה עדיין אסור משום בשר בחלב‪,‬‬ ‫הביא מסדר אליהו רבה דאוכלין ושותין ממש‪ ,‬ויתכן‬ ‫ועוד דאין שחיטה מתירתו והוי אבר מן החי‪ ,‬וכיון דכבר‬ ‫דלמדרש שהי' טענה עליהם שאכלו בב"ח סבר דויאכלו‬ ‫נתקדש בקדושת התורה‪ ,‬מדוע תצעקו מה לילוד אשה‬ ‫הכוונה אכילה ממש‪ .‬ולכ' זה כוונת החזקוני כאן‪.‬‬ ‫בינינו‪ ,‬הלא שלו הוא נוטל" עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא דצ"ע דאיך הי' כאן איסור בב"ח‪ ,‬דהרי בב"ח‬ ‫ביאור דבריו‪ ,‬דבא ליישב מה שהקשו רבים‪ ,‬איך האכיל‬ ‫דאורייתא הוא רק דרך בישול ואי בישלו אברהם אבינו‬ ‫אברהם אבינו בשר בחלב הרי קיים כה"ת כולה‪ ,‬ולומר‬ ‫הרי עבר בעצמו על בב"ח ואי לא בישלו אין כאן בב"ח‬ ‫שבעצם לא הי' כאן חשש בב"ח מאיזה טעם‪( ,‬למשל‬ ‫דאו'‪ ,‬ותי' הקהלות יעקב בספרו ברכת פרץ דבאמת הוא‬ ‫שהגיש קודם החמאה ורק אח"כ הבשר) גם זה אינו‪,‬‬ ‫רק איסור מדרבנן וזה גופא הטענה שעברו איסור דרבנן‪,‬‬ ‫דהרי מפורש בפסיקתא הנ"ל דהי' טענה על המלאכים‬ ‫עוד תי' כיון דגופם אש מיד בנגיעתם לאוכל נתבשל‬ ‫שאכלו בב"ח‪.‬‬ ‫וא"כ הו"ל בב"ח‪ ,‬והק' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א [‪-‬‬ ‫לזה חידש המשך חכמה‪ ,‬דכל מה שלא הי' כאן חשש‬ ‫ושלח השאלה להקה"י בעצמו‪ ]-‬דהוי כבישלו בחמה שזה‬ ‫בב"ח‪ ,‬לא הי' אלא מטעם דאברהם כבר יצא מכלל בני‬ ‫שלא כדרך דבעינן אש טבעי‪ .‬עוד יל"ע דאי הכוונה‬ ‫נח להקל‪ ,‬וא"כ בן פקועה דינו כשחוט‪ ,‬וממילא לא יהי'‬ ‫אכלו ממש א"כ הכוונה שגופם נהפך כאדם ממש גם‬ ‫דין בב"ח ולא אבר מן החי‪ 15,‬וזה גופא הי' ההוכחה‬ ‫הבני מעיים וא"כ לא הי' שם אש כלל‪.‬‬ ‫למלאכים שאברהם ראוי לקבל תורה‪ ,‬שכבר אז נתקדש‬ ‫ושמעתי שהעיר על דבריו מו"ר הג"ר יצחק לוקסנבורג‬ ‫בקדושת התורה‪ .‬ולדבריו מיושב ג"כ קו' הקה"י דלעולם‬ ‫שליט"א בשיעורו ברבים בענין בב"ח‪ ,‬משבת לט‪.‬‬ ‫בישלו לפני זה‪ ,‬אלא דלא הי' כאן חשש בב"ח כלל כיון‬ ‫דמפורש דאש של גיהנום נחשבת אש לענין חיוב חטאת‬ ‫שהי' בן פקועה דאין בו בב"ח‪ ,‬ובאמת לא נכשלו‬ ‫על בישול בשבת‪ ,‬דהרי לד' ר' יוסי דהתיר תולדות חמה‬ ‫המלאכים בב"ח‪ ,‬רק שאכלו מציאות של בב"ח שלא הי'‬ ‫ולא גזר אטו תולדות האור הטעם לאסור בישול בחמי‬ ‫היתירו רק ע"י שנתקדש אברהם כבר בקדושת התורה‪.‬‬ ‫טברי' הוא משום דחליף אפיתחא דגיהנום וא"כ מ"ש‬ ‫ולפ"ז גם מיושב למה בחר אברהם לתת להם דוקא‬ ‫אש המלאכים‪.‬‬ ‫בב"ח על הצד שהם מלאכים‪ ,‬להראותם שכבר נתקדש‬ ‫מעכשיו בקדושת התורה‪.‬‬ ‫אולם באמת יש לחלק בזה עפ"י ד' מרן הגריש"א זצ"ל‬ ‫בהערות שם שביאר מ"ש באמת אור של החמה ואור של‬ ‫ההיתר דבן פקועה מתייחס לחלב דוקא‬ ‫גיהנום וצ"ל דאור של חמה מיועד להאיר על הארץ‬ ‫אבל עצם דבריו צ"ע טובא‪ ,‬שנראה מלשונו דהבן הבקר‬ ‫וכמ"ש בתורה "את שני המאורות" משא"כ באור של‬ ‫גופא שהגיש אברהם הי' בן פקועה ודינו כשחוט ולא‬ ‫גיהנם שבא לכלות להבעיר ולשרוף וכאמור בב"ב עד‪.‬‬ ‫שחטו אברהם אבינו כלל‪ ,‬ולכן אין חסרון דאמה"ח כיון‬ ‫דמהדר להו גיהנם כל תלתין יומין "כבשר בקלחת"‬ ‫שיצא מכלל בני נח‪ ,‬ומטעם זה גופא גם ליכא משום‬ ‫ע"ש‪ .‬ולכך אף דחמה גם מחממת מ"מ עיקרה לאור‬ ‫הוא‪ ,‬ומשא"כ אש גיהנם עיקרה לבער וכדרך בישול‪.‬‬ ‫‪ 15‬ועיקר דבר זה הציע מרן החת"ס לרבו הגה"ק רבי נתן אדלר זי"ע‬ ‫עכ"ד‪ .‬ולפ"ז י"ל דאש המלאכים איננו לכלות ולהבעיר‬ ‫בילדותו להיפך‪( ,‬שו"ת יו"ד סי' ע"ג) דאי נפרש דממה שהקדים להביא‬ ‫רק עצם מציאותם הוא אש וא"כ דמי יותר לאור החמה‪.‬‬ ‫החמאה וחלב לפני הבשר משמע שהקפיד גם לא לערב תבשילי בשר‬ ‫בחלב‪ ,‬וזה"פ עירוב תבשילין‪ ,‬וכדברי המדרש הגדול שהבאנו‪ ,‬א"כ‬ ‫מוכח דלא הי' חלב שחוטה‪ ,‬דא"כ בלא"ה ליכא משום בב"ח‪ ,‬ובהכרח‬ ‫אלא שבלא"ה הסוגיא צ"ע דאי הכל תלוי בדרך בישול‪,‬‬ ‫דהי' חלב חי'‪ ,‬וא"כ הי' לו להיות אסור משום אמה"ח‪ ,‬ומוכח דאברהם‬ ‫מה איכפ"ל דחמי טברי' הוי תולדות האור ע"י גיהנום‬ ‫יצא מכלל בני נח להקל ושוב אין בחלב משום אמה"ח עי"ש‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫בעצמו ע"י ספר יצירה כיון דהבן בקר הראשון ברח‬ ‫בב"ח‪ ,‬דבשחוטה ליכא משום בב"ח‪ ,‬ומשמע דאין‬ ‫מפניו‪ ,‬ואם הבן הבקר הי' מספר יצירה‪ ,‬בוודאי אינו‬ ‫בבשר זה משום בשר בחלב‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ראוי להיות אם‪ .‬עכ"ד‪ .‬גם ע"ז יש טענה הנ"ל דלא‬ ‫איכפ"ל מה הי' הבן הבקר העיקר הוא החלב היוצא‪,‬‬ ‫והנה לענין חלב של בן פקועה אי יש בו משום בב"ח‪,‬‬ ‫כבר הסתפק רעק"א [בהגהותיו על הש"ך יו"ד סי' פ"ז סקי"ד]‬ ‫וא"כ לא מהני להוכיח דבן הבקר של אברהם הי' מספר‬ ‫יצירה‪ ,‬דהרי עד כמה שנחליט דבקר הנברא מספר יצירה‬ ‫כיון דזה דנתמעט חלב שחוטה ילפי' בחולין קי"ג‪:‬‬ ‫אינו ראוי להיות אם‪ ,‬גם חלב אין לו‪ ,‬וא"כ ל"ש לדון‬ ‫בחלב אמו ולא בחלב שחוטה‪ ,‬ופירש"י דאמו משמע‬ ‫מחמת חלב היוצא‪ ,‬רק על הבשר‪ ,‬ובבשר אין היתר‬ ‫הראוי' להיות אם ולא משנשחטה‪ ,‬וא"כ יל"ע בבן‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬רק אי נחדש דבשר דספר יצירה אין עליו שם‬ ‫פקועה דדינו כשחוט יהי' מותר‪ ,‬או דנימא דסו"ס ראוי‬ ‫‪18‬‬ ‫להיות אם‪ ,‬ונשאר בצ"ע‪[ .‬ובאתוון דאורייתא כלל י"ד תלי‬ ‫בשר כלל וכדכתבו באמת המלבי"ם ועוד ספרים‪.‬‬ ‫ספק זה בגדר בן פקועה אי דנחשב כשחוט ממש‪ ,‬או היתר בעלמא‬ ‫וראיתי מחברים רבים שערבבו בין הנושאים‪ ,‬וסברו דעל‬ ‫דא"צ לשחיטה] וציין לשער המלך פ"ג מאיסו"מ הי"א‬ ‫בשר בן פקועה ליכא חשש בשר בחלב‪ ,‬וזה מכשול גדול‬ ‫דפשיטא לי' להקל‪ ,‬וכס"ל למהריט"א שם סק"ו והוכיחו‬ ‫להלכה‪ ,‬ויש אחד בזמנינו שמגדל עדר של בני פקועה גם‬ ‫מהא דמוכיח בבכורות שם מעיקר איסור בשר בחלב דמ'‬ ‫כדי להרויח חששות דבשר בחלב על בשר זה‪[ ,‬לבד מעיקר‬ ‫דחלב לעצמו מותר‪ ,‬הרי י"ל דמיירי בחלב בן פקועה‬ ‫הריווח שלא יהי' כ"כ חשש מצד הל' שחוטה וטריפות] והכל‬ ‫דכיון דדינו כשחוט אין בו משום אבר מן החי‪ ,‬ומוכח‬ ‫מבוסס על טעות הנ"ל‪ ,‬וכבר הרעיש ע"ז ידידי הג"ר‬ ‫דחלב בן פקועה אין בו בלא"ה משום בב"ח‪ .‬אולם שי'‬ ‫יעקב יוסף בלומינג שליט"א ר"מ ישיבת קרלין סטולין‪.‬‬ ‫הנו"ב שם להחמיר‪ ,‬שלא מצינו בשום פוסק שיחדש‬ ‫דמותר מה"ת‪ .‬ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ד מתחלה סבר‬ ‫לא הביא לחם שלא יצטרכו להפסיק בין חלב לבשר‬ ‫כנו"ב ובסוף העלה כשי' מהריט"א‪.‬‬ ‫והנה בספר באר מים חיים כאן‪[ ,‬לבעל סידורו של שבת]‬ ‫הלך בדרך המדרש דאכן אברהם הקדים חלב לפני‬ ‫אבל עכ"פ כל הנדון הוא רק לענין החלב היוצא מבן‬ ‫הבשר‪ ,‬דבוודאי ח"ו לא הכשילם במה שאינו ראוי‬ ‫פקועה‪ ,‬אבל לענין הבשר של הבן פקועה פשיטא דיש‬ ‫למלאכי ה'‪ ,‬אלא דלפי סדר הפסוק כ' שהביא קודם‬ ‫עליו דין בשר לכל דבר‪ ,‬וכמפורש בחולין שם קי"ג‪ :‬גדי‬ ‫החלב ואח"כ הבשר‪ ,‬ובין גבינה לבשר סגי בקינוח‬ ‫לרבות את השליל וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' פ"ז ס"ז ופי'‬ ‫והדחה כמבואר בשו"ע יו"ד סי' פ"ט ס"ב‪ ,‬ובזה יישב‬ ‫המפרשים דקמ"ל לאסור גם בבן פקועה דאל"ה פשיטא‬ ‫קושיית חז"ל מה שלא הביא הלחם‪ ,‬כי אף שא"צ בין‬ ‫דאסור‪ ,‬וא"כ מה שאצל אברהם לא הי' משום בב"ח הוא‬ ‫גבינה לבשר רק קינוח והדחה מ"מ אסור להיות בסעודה‬ ‫רק אי נימא שהחלב בא מבן פקועה ולא מעלה ומוריד‬ ‫אחת‪ ,‬ואם אוכל לחם יש לו לברך ברכת המזון קודם‪,‬‬ ‫כלל מה שבן הבקר של אברהם הי' בן פקועה‪[ .‬וכן הוא‬ ‫ואף דבמג"א סי תצ"ד סק"ו כ' להדיא דבשבועות א"צ‬ ‫בהגהות מצפה איתן בכורות ו‪ :‬שכתב ליישב קו' השטמ"ק דלמה‬ ‫לא ילפינן היתר חלב מהא דהאכיל אברהם אבינו למלאכים חמאה‬ ‫לברך כמבואר ביו"ד‪ ,‬אבל המעיין היטב ביו"ד ובתורת‬ ‫וחלב‪ ,‬ותי' די"ל שהיה החלב מבן פקועה‪ ,‬ומוכיח כן מזה גופא‬ ‫חטאת כלל ע"ו ובמנחת יעקב סק"ה יראה להדיא דבעי'‬ ‫שהאכילם בתערובות בשר דבן הבקר ולא חש לאיסור בב"ח‬ ‫ברכת המזון ואולי זה ט"ס במג"א‪ ,‬ולכן לא הביא‬ ‫ובהכרח דהחלב הגיע מאיזה בן פקועה אבל לא כתב שההיתר‬ ‫אברהם הלחם דאז לא יקבעו סעודה גמורה על החלב‪,‬‬ ‫מחמת שבן הבקר של אברהם הי' בן פקועה‪].‬‬ ‫ולא יהי' נקרא סעודה אחת עם הבשר‪[ .‬ועי"ש עוד מהלך‬ ‫לד' חז"ל שאכלו בשר ואח"כ חלב דג"כ לא הכשילם ממש בב"ח‬ ‫ודברי המשך חכמה קשים מיני' ובי'‪ ,‬שבתחילת דבריו‬ ‫רק היקל בקולות מסויימות בשביל האורחים היינו שלא המתין‬ ‫כתב שכנראה בן הבקר הי' בן פקועה‪ ,‬ואח"כ ציין‬ ‫כ"כ כיון דמעיקר הדין סגי בשעה אחת ובלי לחם ג"כ אין חשש‬ ‫לשעה"מ דחלב שחוטה מותר הרי דמצד החלב אתי‬ ‫של סעודה אחת עי"ש עוד]‪.‬‬ ‫עלה‪ ,‬והו"ל לפרש שהוציא החלב מבן הבקר הזה‪ ,‬ואולי‬ ‫זה באמת כוונתו‪ 16 ,‬וראה במועדים וזמנים ח"ד סי'‬ ‫שי"ט שכתב דלפי הנו"ב שהחמיר בחלב שחוטה‪,‬‬ ‫נצטרך לומר דהא דלא הי' חשש בב"ח‪ ,‬ע"פ המלבי"ם‬ ‫‪ 17‬הצעה זה לא מהני לד' רעק"א דהגם שצידד דחלב בן פקועה אסור‪,‬‬ ‫ועוד שכ' דהבן הבקר שעשה אברהם הי' מה שברא‬ ‫כיון דראוי להיות אם‪ ,‬מ"מ הסתפק בחלב טריפה אף דסו"ס אינו ראוי‬ ‫להיות אם ומ' שלא פשיטא לי' כ"כ לומר דאם מאיזה סבה אינו ראוי‬ ‫להיות אם ממילא מותר דחז"ל קיבלו דוקא אם אי"ר להיות אם מחמת‬ ‫‪ 16‬ועו"ק טובא‪ ,‬דאי נימא כלשון הרמב"ן סו"פ אמור ועוד דאברהם‬ ‫שחוטה‪ .‬ולדעת המועדים וזמנים אם מאיזה סבה שלא יהי' אינו ראוי‬ ‫יצא מכלל בני נח ע"י הברית‪ ,‬א"כ בהכרח דהבן פקועה שממנו הוציא‬ ‫להיות אם כבר החלב מותר‪.‬‬ ‫החלב כבר הי' בן שנתים או שלש‪ ,‬דאל"ה עדיין לא מניקה וכמבואר‬ ‫‪ 18‬ונוגע בזמנינו‪ ,‬אם ימציאו בשר בהמה במעבדה האם יהי' לו דין בשר‪.‬‬ ‫בבכורות יט‪ :‬וא"כ כבר נשחטה אמו בהיותו עדיין בן נח‪ ,‬ושוב אין דינו‬ ‫וסברת המלבי"ם לכ' ל"ש רק בבשר מן השמים‪ ,‬אבל לסברת המועדים‬ ‫כשחוט? ולזה צ"ל כלשון החת"ס יו"ד ע"ג דכ"כ התעצם אברהם‬ ‫וזמנים הרי סו"ס לא ראוי להיות אם‪.‬‬ ‫בשמירת התורה עד שיצא מכלל בני נח וא"כ זה כבר הי' לפני הברית‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫לרבי מאיר נדה ט‪ .‬דסבת סילוק הדם במניקה הוא כיון‬ ‫מחלוקת אי צריך הפסק בין חלב לבשר‬ ‫דדם נעכר ונעשה חלב‪ ,‬ויליף לה ממש"כ מי יתן טהור‬ ‫והנה במש"כ דאחר חלב צריך לברך‪ ,‬ודלא כמ"ש‬ ‫מטמא לא אחד‪ ,‬היינו דהחלב הטהור יוצא מדם הנדות‬ ‫במג"א לפנינו‪ ,‬הביאו בדרכי תשובה יו"ד סי' פ"ט‪ ,‬הנה‬ ‫המסואב‪ ,‬וברש"י שם כ' דקאי על חלב בהמה וצ"ל‬ ‫ברמ"א פ"ט ב' הביא שיטה כזאת וכ' שאין המנהג כן‪,‬‬ ‫דמהתם ילפי' גם לחלב אשה [ ובצל"ח ברכות י‪ .‬כתב‬ ‫וכוונת הרמ"א לחומרת הזוה"ק שאין לאכול בשר‬ ‫דבבהמה אינו בא מדם נדות אבל עכ"פ בא מן הדם האסור] ופי'‬ ‫וגבינה בסעודה אחת לעולם והביאו ב"י או"ח קע"ג‪,‬‬ ‫מהרש"א ומהר"ל שם דזה מורה על אחדות הבורא דלא‬ ‫והחמיר בזה הלבוש שם מאד גם השלה"ק ועוד‬ ‫נימא שיש שני רשויות א' לרע וא' לטוב דא"כ איך יתכן‬ ‫אחרונים‪ ,‬ולכ' לזה כוון הבאר מים חיים‪.‬‬ ‫שהטוב יבוא מן רע גופא‪ .‬ובבן יהוידע פי' דהטעם למה‬ ‫באמת עשה כן הקב"ה להורות תשובה לכל יחיד דגם‬ ‫והנה הג"ר ישכר שלמה טייכטהל הי"ד בעל שו"ת משנה‬ ‫אם נטמא בעוונות מ"מ בכוחו להתהפך לטהור‪.‬‬ ‫שכיר הדיין בפישטיאן בא פעם לבקר גיסו אא"ז הג"ר‬ ‫בנציון סניידערס הי"ד אבדק"ק ראאב‪ ,‬והתווכחו בדין‬ ‫מה שאוכלים חלב בשבועות‬ ‫זה‪ ,‬דהמשנה שכיר אסר לאשתו לאכול בשר אחר גבינה‬ ‫ובחת"ס שם פי' ע"פ מג"א סי' תצ"ד בטעם שאוכלים‬ ‫בלי בהמ"ז‪ ,‬ואא"ז זצ"ל הראה לו דברי המג"א בהלכות‬ ‫מאכלי חלב בשבועות‪ ,‬דבמצרים היינו טמאים וז'‬ ‫שבועות שמתיר להדיא בלי בהמ"ז‪ ,‬אבל הוא טען‬ ‫שבועות היינו כז' נקיים דנדה עד שנתהפך לרחמים ודם‬ ‫שבמקור הדין ביו"ד מ' דאסור‪ ,‬שוב הגיע לביתו וכתב‬ ‫נדה נעכר ונעשה חלב מדין לרחמים‪ .‬וכ' חת"ס דהיינו‬ ‫תשובה לאא"ז [בשו"ת משנה שכיר סי' כ"ט] שחיפש ומצא‬ ‫דע"י התורה גופא התהפך הדין לרחמים‪ ,‬וזה נרמז במי‬ ‫דברי הבאר מים חיים הנ"ל שכ' ג"כ לאסור‪ ,‬וכ' שהוא‬ ‫יתן טהור מטמא לא אחד‪ ,‬דטמ"א בגי' נ' שהוא נגד‬ ‫ט"ס במג"א ונהנה מאד ומצא כן גם בפמ"ג שפ"ד סי'‬ ‫חמישים שערי טומאה‪ ,‬וגי' טמ"א במלוי הוא תר"י‬ ‫פ"ט סק"ו דלמאן דנזהר מלאכול בשר אחר חלב מצד‬ ‫וכשתוסיף אלף יהי' תרי"א בגי' תורה היינו שהתורה‬ ‫הזוהר והביאו דברי הלבוש סי' קע"ג והחמיר מאד‬ ‫מוציאה מן הטומאה‪ ,‬עי"ש מש"כ לענין כח"ל דמרמז‬ ‫בדבר‪ ,‬ממילא צריך גם לברך ברכה אחרונה אחר הגבינה‬ ‫למדת הרחמים הכלול מחסד ודין‪[ ,‬והביא שם מההפלאה‬ ‫וכ' דבשבועות המנהג ג"כ לברך ברכת המזון אחר‬ ‫דשער הנו"ן שהוא היותר גורם לטומאה הוא גופא הגורם לטהרה‪,‬‬ ‫הגבינה‪.‬‬ ‫לפי שאין הקב"ה רוצה בהשחתת עולמו‪ ,‬וזה מי יתן טהור מטמא‬ ‫לא אחד הא' האחרון של שבא אחר מ"ט גורם לטהרה]‪.‬‬ ‫אלא שהק' דבמג"א סי' קצ"ו סק"א לענין זימון כ'‬ ‫להדיא דג' שאכלו כאחד שנים אוכלים בשר וא' גבינה‬ ‫והנה על ד' המג"א הק' הפמ"ג שם דהרי זה מח' בגמ'‬ ‫מי שאוכל גבינה יכול לאכול עם האוכלים בשר ולכן‬ ‫דרק לר"מ דם נעכר ונעשה חלב‪ ,‬ולהלכה קי"ל כשיטה‬ ‫יכול לזמן מ' שא"צ לברך לפני שאוכל בשר‪ ,‬וזה דלא‬ ‫דהטעם מחמת אברי' מתפרקין‪ ,‬אולם כבר ציין דעת‬ ‫כפמ"ג ובאר מים חיים ותמה על הדרכי תשובה שלא‬ ‫תורה שם למש"כ החת"ס בחידושיו שבת קמ"ג‪ :‬דלא‬ ‫הביאו‪.‬‬ ‫יתכן שיהי' בזה מח' בין לפי חכמי הטבע בין לפי‬ ‫המקובלים מה שרמוז בזה‪ .‬רק הנדון מאיזה דמים זה‬ ‫והנה במשנ"ב בין בהל' זימון [קצ"ו סק"ט] בין בהלכות‬ ‫מגיע אם מדם הנדה או משאר הדמים‪ .‬אבל אכתי ד'‬ ‫פסח [תצ"ד סקט"ז] העתיק כדברי המג"א כפשוטו‪,‬‬ ‫המג"א קשים דכל דבריו הוא רק אי בא מדם הנדה‪,‬‬ ‫ובערוך השלחן יו"ד כ' דרוב העולם נוהגים להקל בכך‬ ‫אולם בחת"ס בנדה נקט בפשיטות דיש מח' במציאות‬ ‫וכן בחכ"א לא הביא חומרא זו ובס' פרי הדר על הפמ"ג‬ ‫כדמוכח ממה שנחלקו איך לפרש הפסוק מי יתן טהור‬ ‫יו"ד סי' פ"ט כ' דהגם דבתו"ח וד"מ מבואר כמג"א‪,‬‬ ‫מטמא עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫מ"מ כיון דהתו"ח סיים בד' הב"י קע"ג שעפ"י הזוה"ק‬ ‫אין לאכול בשר וגבינה בסעודה אחת מ' שחשש לזה‪.‬‬ ‫עכ"פ לפ"ז יתכן דלכן הגיש אברהם לאורחיו חלב כיון‬ ‫וכ' דבעצם ד"ז מח' בין ש"ס דילן שמפורש להתיר וכ"פ‬ ‫שהי' רוצה לקרבם בין לאמונה באחדות הבורא בין‬ ‫המג"א‪ ,‬לבין הזוה"ק שמחמיר וכ"פ הבאר מים חיים‪.‬‬ ‫לשוב על פשעיהם‪ ,‬וכן הי' שרצה לקרבם לתורה‪ ,‬א"כ‬ ‫וכבר כ' השל"ה הק' ועוד גדולי הפוסקים שיש להמתין‬ ‫החלב מרמז על שלשת הענינים למהרש"א ומהר"ל מרמז‬ ‫לפחות שעה [וי"א חצי שעה] בין גבינה לבשר חוץ ממה‬ ‫על אחדות הבורא‪ ,‬לבן יהוידע מרמז על היכולת לשוב‬ ‫שלא הי' בסעודה אחת‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולחת"ס בא לרמז על כוחה של תורה‪.‬‬ ‫פנימיות ענין חלב‬ ‫עי"ל ע"פ מש"כ החת"ס [בתורת משה לקמן כ"א ז' ד"ה אך]‬ ‫דענין נס הנקת שרה חלב הרבה הי' כדי להשליט מדת‬ ‫והנה לבאר עומק הענין למה באמת הביא אברהם חלב‬ ‫דוקא ובשר בחלב‪ ,‬יש להקדים במשנ"ת לעיל דס"ל‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫[וי"ל בדרך צחות דלכן עיקר הדגשת גזירת חז"ל בש"ס שנא' בו‬ ‫רחמים וחסד של אברהם שמרומז בחל"ב על יצחק‬ ‫כי טובים דודיך מיין שטובים ד"ס יותר מיינה של תורה ולא רצו‬ ‫שהוא בחי' הגבורה‪ ,‬א"כ כיון דבסעודה זו נתבשר על‬ ‫לגלות הטעם הוא לענין גבינת עכו"ם שנעשה מחלב בע"ז לה‪].‬‬ ‫מועד לידת יצחק הגיש חלב כדי להפך דין לרחמים‪.‬‬ ‫בשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר בחינת החל"ב‬ ‫חלב מרמז לתורה שבע"פ‬ ‫והבאנו דבשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר ענין‬ ‫החלב ע"פ מש"כ בדרשות חת"ס [שנ"ט א'] כ' דגם לד'‬ ‫עוד י"ל בטעם שהגיש אברהם למלאכים דוקא חלב‪,‬‬ ‫הבבלי דמה שאין תוקעים בשבת הוא דרבנן לא נדחה‬ ‫דחלב מרמז על תורה שבע"פ כמבואר בעירובין נד‪:‬‬ ‫ס"ד דהש"ס בפ"ד דר"ה דלמדו מפסוקים ולא יצא ריקם‬ ‫דדיה ירווה בכל עת נמשלו ד"ת לדד מה דד זה כ"ז‬ ‫ח"ו דוודאי דאורייתא לפמ"ש היודעים דבשבת הדינים‬ ‫שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף ד"ת כ"ז שהוא‬ ‫ממותקים ממילא [זהר ח"ב פח‪ ]:‬וא"צ תקיעה לשתק‬ ‫הוגה בהן מוצא בהן טעם‪ .‬וא"כ י"ל דבזה רמז למלאכים‬ ‫הקטיגור כי ממילא שבתו הדינים בש"ק‪[ .‬ולשונו בדף‬ ‫דאף דיש להם תורה שבכתב בצורה שונה מ"מ ענין‬ ‫שס"א א' דזכות השבת מגין עלינו כמו זכות השופר]‬ ‫תורה בע"פ ל"ש אצלם דזה דבר שמתחדש אצל כלל‬ ‫ורמז לזה תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ר"ת‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שב"ת חל"ב ע"פ מש"כ מג"א סוף הל' פסח [סי' תצ"ד‬ ‫והארכנו בזה טובא בעניני ר"ה‪ ,‬ע"פ רמ"ע מפאנו מאמר‬ ‫סק"ו] דמה שנוהגים בשבועות לאכול מאכלי חלב‬ ‫חיקור דין ח"ה פי"א ור' צדוק בספרו רסיסי לילה אות‬ ‫דבשבועות דם נעכר ונעשה חלב ר"ל כי הדינים הם‬ ‫מ"ו סק"ז דבסיסרא הי' נמצא נשמת רע"ק דהוא שורש‬ ‫בבחי' דם והרחמים בחי' חלב‪ ,‬וא"כ בשבת שזה בחי'‬ ‫תורה שבע"פ וביארנו לפ"ז מה שיעל השקתה את‬ ‫חלב ומתמתקים הדינים א"צ לשופר‪[ .‬רמז זה כ' ג"כ במאור‬ ‫סיסרא דוקא בחלב‪ ,‬שנא' ויאמר אלי' השקיני נא מעט‬ ‫ושמש רמזי ר"ה ד"ה א"י תקעו דעיקר השופר הוא לערבב הסט"א‬ ‫ובשבת אין שליטה לסט"א והלבנונית העליון מאיר בכל העולמות‬ ‫מים כי צמאתי ותפתח את נאד החלב ותשקהו [שופטים ד'‬ ‫וא"צ לתקיעה בשבת וזה נרמז בתקעו בחודש שופר בכסא ליום‬ ‫י"ט] ודבורה הדגישה את זה בשיר שלה "מים שאל חלב‬ ‫חגינו ר"ת למפרע שב"ת חל"ב דבשבת קודש מאיר הלבנונית‬ ‫נתנה" [שם ה' כ"ה] כיון דחלב מרמז על תורה שבע"פ‬ ‫העליון מגודל קדו' שבת וא"צ שופר‪ ]19‬עוד מבואר בחת"ס‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬וא"ש דדוקא רע"ק הוא זה שהתווכח עם חכמים‬ ‫דעיקר מה שמגין עלינו בשבת הוא קיום דין דרבנן‬ ‫בפ"ו דמכשירין מ"ח והובא בשבת קמד‪ .‬בחשיבות‬ ‫שגזרו לא לתקוע בשבת ולהנ"ל דחלב מרמז לתורה‬ ‫משקה דחלב דס"ל דכל סוג חלב מטמא בין לרצון בין‬ ‫שבע"פ א"כ בר"ה שחל בשבת יש לנו פעמיים רמז חלב‬ ‫שלא לרצון ועדיפא ממי גשמים‪ ,‬כיון דכל יצירת רע"ק‬ ‫ובוודאי יש בזה ריבוי של רחמים‪.‬‬ ‫בא ע"י השקאת חלב‪ ,‬ועי' נדה נה‪ :‬דעיקר המקור דחלב‬ ‫נקרא משקה נלמד ממש"כ אצל יעל ותפתח את נאד‬ ‫מה שהביא בשר בחלב דוקא‬ ‫החלב ותשקהו‪ ,‬וברש"י שבת קמג‪ :‬ציין לפסוק זה‬ ‫ובהא שנתן בשר בחלב י"ל דהנה ברבינו בחיי [שמות כ"ג‬ ‫למקור לחלב אשה ג"כ וביארו המפרשים ע"פ רוקח פ'‬ ‫י"ט] ביאר טעם איסור בשר בחלב‪ ,‬ע"פ הנ"ל דדם נעכר‬ ‫בשלח דאכן יעל השקתה אותו מחלב שבדדי' וזה צ"ב‬ ‫ונעשה חלב‪ ,‬הרי שורש החלב בעצם בא מדבר שגורם‬ ‫טובא למה עשתה זה‪ ,‬ולנת' א"ש דהי' בזה חשיבות‬ ‫אכזריות וטבע רע ומדות רעות רק שע"י ההתהפכות‬ ‫גדול כדי להוציא נשמת רע"ק מבין הקליפות והי' צריך‬ ‫לחלב נשתנה טבעו‪ ,‬וע"י שמערבו בבשר חוזר טבעו‬ ‫להיות דוקא ע"י חלב שלה‪.‬‬ ‫הרע‪ ,‬וא"כ י"ל לפי הצד במדרש דאברהם הקפיד שלא‬ ‫וידידי הרב יוסף דוב פאלק שליט"א אמר לי שאביו הג"ר‬ ‫לערב בב"ח‪ ,‬ולכן הביא החלב קודם ועמד לשמור שלא‬ ‫פסח אליהו זצ"ל שמע מהג"ר צבי הירש פרבר זצ"ל‬ ‫לערבו רצה לרמז אחרי כל הרמזים שרמזנו לעיל בחלב‪,‬‬ ‫לפרש הא דדבש וחלב תחת לשונך [שיר השירים ד' י"א]‬ ‫דיש לו ליזהר לא לאבד כל מה שקיבל ע"י החלב דבקל‬ ‫וי"ל דקאי על תורה שבע"פ [דבפסוק לפני זה כ' מה טובו‬ ‫אפשר שוב להתהפך למזגו הרע‪ .‬אולם עדיין לא נתבאר‬ ‫דדיך מיין דקאי על דברי סופרים כמבואר בע"ז לה‪ ].‬דטעם‬ ‫לפי הצד שכן אכלו המלאכים בב"ח למה הניחם אברהם‬ ‫חילוק דבש היוצא מן הטמא דמותר וחלב היוצא מן‬ ‫לעשות כן‪.‬‬ ‫הטמא דאסור דדבש רק עובר דרך גוף הדבורה‪ ,‬אבל‬ ‫חלב בא מעצם הבהמה‪ ,‬וה"נ בתורה מצד אחד צריך‬ ‫להיות רק צינור להמשיך המסורת דומיא דדבש‪ ,‬מצד‬ ‫‪ 19‬עפי"ז פירשנו ד' הגמ' כתובות קיא‪ :‬טוב המלבין שיניים לחבירו‬ ‫יותר ממשקהו חלב שנא' ולבן שיניים מחלב‪ ,‬ובגמ' שם דקאי גם על‬ ‫שני צריך לחדש ולהוסיף מעצמו דומיא דחלב נמצא‬ ‫כנס"י שמבקשים מהקב"ה שיראה לנו השיניים דבסים מחלבא די"ל‬ ‫דחלב מרמז לתורה שבע"פ‪.‬‬ ‫דחלב מרמז לרחמים ולכן הוא בצבע לבן‪ ,‬ולזה גופא עשה הקב"ה‬ ‫דהשיניים יהיו לבנים כדי שיוכל לחייך לחברו ולהראות לו אהבה‬ ‫ורחמים וזה יוכל להיות כוונת האדם כמצחצח השיניים בדבר המלבנו‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אחרי חלב מיד היינו בחג השבועות דאז א"צ הפסק כלל‬ ‫דברי הנועם אלימלך בענין זה‬ ‫רק קינוח והדחה‪ ,‬ולכן כשעלה משה למרום א"ל הקב"ה‬ ‫והנה בספה"ק נועם אלימלך [פ' משפטים ד"ה לא תבשל]‬ ‫למלאכים הרי אכלתם בב"ח בביתו של אברהם‪ ,‬ולא‬ ‫ביאר הטעם ל מה נאסר לנו בב"ח והמלאכים כשהיו אצל‬ ‫לגנאי ח"ו אלא לשבח לומר שהרי אתם כ"כ גבוהים‬ ‫אברהם אבינו נתן להם דוקא בב"ח‪ ,‬וגם אנחנו בשבועות‬ ‫ואתם נמצאים בעולם אחר לגמרי‪ ,‬והתורה נצרכת רק‬ ‫התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה כשיעור שאר‬ ‫למי שנמצא בעולם גשמי בעולם של בשר‪ ,‬שאין‬ ‫ימות השנה‪ ,‬וביאר כיון שהבשר רומז לגשמיות‪ ,‬וע"י‬ ‫ביכולתו לערב בב"ח רק שהוא ממשיך עניני חלב‬ ‫שהצדיק אוכל הגשמיות עם יחודים הוא שואב השפעות‬ ‫בנפרד ‪ .‬ולכן בחג השבועות אנו מקפידים לאכול בשר‬ ‫מעולמות עליונים וכמש"א חז"ל דם נעכר ונעשה חלב‬ ‫אחרי חלב להורות על הסעודה שכיבד אברהם אבינו את‬ ‫כי הצדיק באכילתו הכל נעשה חלב היינו השפעות‬ ‫המלאכים שעי"ז קיבלנו התורה‪.‬‬ ‫שנקרא חלב‪ .‬אבל בדרך כלל אין לנו כח לעשות יחודים‬ ‫[ועי' במש"כ לקמן בביאור העסק בסעודת הגמל את יצחק וריבוי‬ ‫אלו‪ ,‬לכן צוה ה' לא לאכול בב"ח שלא לערב מה ששייך‬ ‫החלב שהי' שם להניק כל הילדים]‬ ‫למטה עם מה ששייך למעלה‪ ,‬אבל המלאכים יש להם‬ ‫כח לעשות ייחוד אמיתי למטה כמו למעלה ולכן לא היו‬ ‫אברהם נכנס רק עכשיו לסוכה‬ ‫צריכין דוקא לשאוב מלמעלה ולכן אכלו בב"ח‪ .‬ולכן‬ ‫והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו‪[ :‬שם]‬ ‫בשבועות שהוא שעת מתן תורה ואנו מראין עצמינו‬ ‫כמלאכים‪ ,‬לכן יש איזה קולא באיסור בב"ח שא"צ כ"כ‬ ‫צ"ב מה איכפ"ל שעמד ג"כ תחת העץ‪ ,‬וזה מצטרף‬ ‫הפסק ביניהם‪ .‬עי"ש עוד איך שביאר הפסוק לא תבשל‬ ‫לשאלה דלמה הדגיש שישענו תחת העץ דוקא‪ .‬ובתוס'‬ ‫גדי בחלב עמו‪.‬‬ ‫שבהדר זקנים פי' דתחת העץ הכוונה במקום העץ‪ ,‬היינו‬ ‫שא"א ע"ה הגין עליהם בצילו‪ ,‬כי הי' האדם הגדול‬ ‫האם יש להקל בשבועות יותר‬ ‫בענקים וכנר' שזה הי' יותר טוב מהצל של העץ שכבר‬ ‫ובמש"כ הנוע"א דבשבועות הקילו יותר‪ ,‬הנה בפמ"ג‬ ‫ישבו תחתיו‪.‬‬ ‫בסי' תצ"ד כ' דיש ליזהר בענין מאכלי בשר בחלב‬ ‫אולם גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו נפלאות‬ ‫בשבועות בכל מה שנזהרין בכל ימות השנה ושלא יצא‬ ‫מתורתך פי' בזה דבר נפלא‪ ,‬ע"פ מש"כ בטעמא דקרא‬ ‫שכרם בהפסדם‪ ,‬וכ"כ השלה"ק‪ .‬ויש מפרשים בדברי‬ ‫עה"פ והשענו תחת העץ‪ ,‬דלפי היוצא מפשטות הסוגיא‬ ‫הנועם אלימלך שכוונתו לקולות אחרות כמו מה שמותר‬ ‫ר"ה י"א‪ .‬דאם בפסח נולד יצחק א"כ בסוכות באו‬ ‫לברך ע"מ לאכול אח"כ בשר ‪ 20‬או דקאי על אלו שלא‬ ‫המלאכים לאברהם לבשרו‪ ,‬דלמועד הבא שהוא פסח‬ ‫אוכלים בשר עם גבינה באותו יום‪ ,‬בזה יש להקל‬ ‫יולד לו בן [ועי"ש בתוס' דלהרבה מדרשים ופיוטים באו‬ ‫בשבועות‪[ .‬וע"ע בספר פסקים ותשובות יו"ד סי' פ"ט ס"ב מה‬ ‫המלאכים בפסח ולמועד הבא היינו לשנה האחרת עי"ש] א"כ‬ ‫שהביא ע"ז]‬ ‫הרי הי' לו עכשיו סוכה ומש"כ תחת העץ היינו תחת עץ‬ ‫אולם באמת לשון הנוע"א מורה דקאי על רבותינו‬ ‫תלוש דהוא הסכך‪ ,‬וכן משמע בפיוט רבי אלעזר הקליר‬ ‫שהתירו לא להמתין כשאר ימות השנה‪ ,‬וכנראה כוונתו‬ ‫ליל א' דסוכות שאא"ע הושיב את המלאכים תחת עצי‬ ‫לדברי המג"א הנ"ל שכ' להדיא דא"צ לברך בהמ"ז ולא‬ ‫סוכה‪ ,‬אבל אאע"ה בעצמו לא ישב בסוכה רק בפתח‬ ‫נזכר שם חומרת הזוה"ק ומ' שא"צ להחמיר בחומרת‬ ‫האהל כיון שהי' חולה ומצטער מחמת החום ופטור מן‬ ‫הזוה"ק‪ ,‬הגם דבשאר ימה"ש יש ענין להחמיר בזה‪ .‬וזה‬ ‫הסוכה ולזה גופא הודגש בקרא כחום היום כדי שלא יק'‬ ‫כשי' אא"ז הג"ר בנציון זצ"ל שהסתמך על המג"א הנ"ל‪.‬‬ ‫למה ישב בפתח האהל ולא בסוכה‪ ,‬עכ"ד ד' טעמא‬ ‫דקרא‪ 21 ,‬ולפ"ז י"ל דמכיון שבאו המלאכים הרי נתרפא‬ ‫והנה אחרי כ"ז יתבאר היטב כל מה שהקדמנו לשאול‬ ‫מיד וכמ"ש בח"ח עה"ת דלא מצינו מתי נתרפא‪ ,‬רק מיד‬ ‫למה הביא אברהם דוקא חלב‪ ,‬ולמה דוקא בשר בחלב‪,‬‬ ‫וירא וירץ לקראתם מ' שנתרפא‪ ,‬ולכן שוב נתחייב‬ ‫בפרט אי נימא דאברהם הכיר שהם מלאכים‪ ,‬דהנה‬ ‫בסוכה ולכן הי' יכול לעמוד תחת העץ‪ .‬עוד פי' באופ"א‬ ‫החלב רומז על השפעות גדולות של רחמים וכדברי‬ ‫גם על הצד דלא נתרפא עדיין‪ ,‬לפי מה שאמר הג"ר חיים‬ ‫הנוע"א והמג"א בה' שבועות‪ ,‬ורצה שהם יאכלו בשר‬ ‫עוזר זצ"ל לבעל שרידי אש דבהכנסת אורחים אין פטור‬ ‫בחלב שעי"ז יעשו ייחוד גדול ויגרמו השפעות טובות‬ ‫ורחמים גדולים‪ ,‬ומ"מ הוא הביא קודם החלב ואח"כ‬ ‫‪ 21‬עוד פי' לפ"ז מה שאמר אברהם כי על כן עברתם על עבדכם‪ ,‬משום‬ ‫הבשר לרמז דגם אצל כלל ישראל יש מצב של בשר‬ ‫דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה‪ ,‬אך מבואר בסי' תר"מ ובמ"ב סק"מ‬ ‫שאם נזדמן לו סוכה בלי טורח חייב סוכה‪ ,‬וז"ש כי ע"כ עברתם על‬ ‫עבדכם ונזדמן לכם סוכה בלי טורח ולכן תכנסו ותאכלו פת לחם‬ ‫‪ 20‬דקולא זו נקט לה הפמ"ג לענין שבועות אולם בבדי השלחן יו"ד שם‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫בציונים אות ק"ס כ' דלאו דוקא רק דבר הווה נקט דמ"ש שבועות‪.‬‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫ומה דנקטו בדבריהם השם שרה והול"ל רק איה אשתך‪,‬‬ ‫של מצטער‪ ,‬ולכן כשאורחיו הי' בסוכה גם הוא הלך‬ ‫שמעתי מש"ב הג"ר זאב פרידמן שליט"א דהנה כבר‬ ‫לשם דל"ש הפטור דמצטער‪.‬‬ ‫העיר הרמב"ן לעיל דאיך יתכן שאברהם לא הגיד לה‬ ‫עדיין הבשורה שא"ל הקב"ה בפ' לך לך שיהי' להם בן‪,‬‬ ‫מקור שנשים לא ישבו בסוכה ויזכו לבנים‬ ‫ותי' דהי' מדי חלש עי"ש‪ ,‬וי"ל עוד דהרי התנאי לזה הי'‬ ‫טובים‬ ‫שיקרא שמה שרה‪ ,‬ושינוי השם יתכן רק אם יש כאן קהל‬ ‫והנה לענין מצות סוכה דקי"ל דנשים פטורות אולם נהגו‬ ‫שיקראו לה כן‪ ,‬אבל כיון דלא הגיעו שום אורחים לא‬ ‫לשבת בסוכה כמו כל מ"ע שהזמ"ג‪ ,‬ידוע דעת ה"דברי‬ ‫חלה השם עדיין עד שהגיעו המלאכים ואמרו אי' שרה‬ ‫חיים" דנשים לא ישבו בסוכה ואשה שתעשה כן יהי' לה‬ ‫אשתך ועי"ז נקבע שמה בעצם‪ .‬וי"ל קצת בנוס"א דאף‬ ‫בנים טובים‪ ,‬וכ"ה המנהג בצאנז ולכן הם פוסלים חלק‬ ‫אם אחרים יקראו לה כן לא יקבע כן במציאות האמיתית‬ ‫מן הסוכה כדי שיוכלו לשבת ביחד ולקיים כעין תדורו‪,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫עד שמלאכים יקראו לה כן‪.‬‬ ‫ובטעם הדבר פי' בערוגת הבושם‪ ,‬דהנה יסוד מצות‬ ‫השייכות בין ביקור המלאכים להפיכת סדום‬ ‫סוכה הוא קידוש החומריות וענין בכל דרכיך דעהו שכל‬ ‫עניני הגשמיות יהי' לש"ש‪ ,‬ולזה כתוב בסוכה לשון‬ ‫ויקומו משם האנשים וישקיפו ע"פ סדום וגו'‬ ‫אזרח לרמז על אברהם אבינו שנקרא איתן האזרחי‪,‬‬ ‫[שם ט"ז] ויפנו משם האנשים וילכו סדומה‪[ :‬שם‬ ‫דהנה הנשמה הוא גר בעולם והגוף הוא אזרח‪ ,‬ואברהם‬ ‫כ"ב]‬ ‫אבינו חידש יותר מצדיקים שקדמו לו לקדש הארציות‬ ‫משמעות הפסוק הוא דכדי ללכת לסדום הי' להם לקום‬ ‫והחמריות‪ ,‬וע"י אכילה שתי' לינה הנרמזות ב"ויטע‬ ‫מביתו של אברהם ולפנות משם ומשמע שזה המשך‪,‬‬ ‫אש"ל" קירב בני אדם להקב"ה‪ ,‬ולפ"ז א"ש מיעוט‬ ‫ולפו"ר‪ ,‬דרך מקרה היא‪ ,‬דבעצם המלאך שבא להפוך‬ ‫נשים‪ ,‬כיון דכל עצמותן שהם עוסקים בגשמיות הוא כדי‬ ‫הי' הולך מיד לסדום ורק שיבואו שני מלאכים לבשר‬ ‫לסייע לקיום תורה ומצוות של הבית שלהם‪ ,‬וא"צ‬ ‫לשרה ולרפא אברהם‪ ,‬וגם לא הי' צריך להיות בזמן‬ ‫החידוש של הסוכה‪ ,‬וא"ש דנמעט ממלת אזרח‪ ,‬ולכן יש‬ ‫אחד‪ ,‬אלא דבמקרה הי' הפיכת סדום אחר ביקורם אצל‬ ‫קפידא שלא ישבו בסוכה דזה יהי' בזיון בשבילם‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ולא משמע כן‪ ,‬דנראה דיש המשך ישיר‪ ,‬דרק‬ ‫והוספתי לפ"ז דיש לזה מקור בתורה כאן‪ ,‬דלנתבאר‬ ‫אחרי שהיו אצל אברהם היו יכולם להפוך סדום‪ ,‬וביותר‪,‬‬ ‫לעיל הי' מעשה המלאכים אצל אברהם בסוכות‬ ‫דאין שום הפסק פרשה כלל אחר שכתוב ואברהם שב‬ ‫והושיבם כאן תחת עצי סוכה‪ ,‬וא"כ י"ל דלכן שאלו‬ ‫למקומו לפני שכ' ויבואו שני המלאכים ‪[ 23‬אף ששם הוא‬ ‫המלאכים איה שרה אשתך למה היא לא יושבת בסוכה‪,‬‬ ‫שלישי] ומשמע דהכל המשך אחד‪ ,‬והלא דבר הוא‪.‬‬ ‫ולזה ענה "הנה באהל" היינו עיקר עבודתה היא באהל‬ ‫וכנר' שהספורנו נתק' בזה ולזה פי' וישקיפו לרעה ע"פ‬ ‫שלה שמה היא מקדשת כל החומר ע"י אפי' ובישול‬ ‫סדום שהי' היפך ביתו של אברהם כמו שהעיד הנביא‬ ‫לש"ש‪ ,‬והוסיף ע"ז מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דא"כ‬ ‫באמרו הִ ּנֵה זֶה הָ יָה ֲעוֹן סְ דֹם אֲחוֹתֵ ְך גָאוֹן ִשבְ עַת לֶחֶ ם‬ ‫כתוב כאן גם המקור שזוכה לזה לבנים טובים דע"ז אמר‬ ‫וְ שַ לְ וַת הַ שְ קֵ ט הָ יָה לָּה וְ לִ בְ נוֹתֶ יהָ וְ יַד עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹן ֹלא‬ ‫המלאך שוב אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך‬ ‫הֶ חֱזִ יקָ ה‪[ :‬יחזקאל טז מט] ועה"פ ויפנו משם האנשים פי'‬ ‫וזכתה לבן שנעשה לאחד מאבות של כלל ישראל‪.‬‬ ‫פנו מבית החסד‪ ,‬מבואר דהחסד שהי' בביתו של אברהם‬ ‫חיזק את מדת הדין והתביעה שהי' על סדום וזהו‬ ‫האשה שעומדת מאחורי ההכנסת אורחים‬ ‫ההמשך‪.‬‬ ‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‪:‬‬ ‫[שם ט']‬ ‫וע"ד פילפול שמעתי מידידי הג"ר מאיר דוד דיסלר‬ ‫שליט"א‪ ,‬דהנה הצלת לוט היה רק בשביל שני בנותיו‬ ‫אמר אאמו"ר שליט"א בהספידו על האשה החשובה מרת‬ ‫הנמצאות שמהם יוצא מלכות בית דוד‪[ ,‬עי' ב"ב צא‪:‬‬ ‫ליטקע ע"ה מלונדון דכשראו המלאכים פרויעקט עצום‬ ‫שדימה מצאתי דוד עבדי‪ ,‬למש"כ שתי בנותיך הנמצאות]‪ .‬ויסוד‬ ‫כזה של הכנסת אורחים וכן ישיבתו של אברהם אבינו‬ ‫ההיתר לבוא בקהל הוא רק דמואבי ולא מואבית‪ ,‬וזה‬ ‫במאות תלמידים‪ ,‬הבינו שלא שייך להנהיג כל זה בלי‬ ‫אשה משכלת שמנהלת הכל‪ ,‬לכן שאלו איה שרה אשתך‬ ‫שמנהלת כל זה לא רואים אותה ולא שומעים אותה‪,‬‬ ‫‪ 22‬אגב – מש"כ "והוא אחריו" י"א במדרש [פמ"ח סי' טז] דזה‬ ‫וע"ז ענה אכן היא מנהלת את הכל אבל היא נמצאת‬ ‫ישמעאל‪ ,‬להציל מפני היחוד‪ ,‬עי' מש"כ בזה במשך חכמה‪ ,‬ור' אברהם‬ ‫בן הגר"א [נדפס בישורון כרך כ"ד] פי' דקאי על שרה שדאגה מה‬ ‫באהל בצניעות ולא רואים אותה‪.‬‬ ‫שיקרה לישראל באחרית הימים מישמעאל‪.‬‬ ‫‪ 23‬הערת ידידי הרב יצחק הלוי דינר שליט"א‪ ,‬וזה ניכר למי שמעביר‬ ‫סדרה פרשה פרשה‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫וידוע הפי' של המגיד מדובנא שביאר ע"ד משל לאדם‬ ‫מיוסד על הא דאין דרך אשה לקדם‪ ,‬וענין זה הוברר‬ ‫זקן שנכנס לחנות לקנות חליפה‪ ,‬הוא מהסס אם החליפה‬ ‫אצל אברהם‪ ,‬ששאלו אותו אי' שרה אשתך ויאמר הנה‬ ‫מתאימה לו או לא‪ ,‬אחריו נכנס אדם צעיר‪ ,‬הוא קונה‬ ‫באהל‪ ,‬וכמבואר בגמ' יבמות עז‪ .‬דזהו המקור דאין דרך‬ ‫חליפה אחת ועוד אחת בלי למדוד‪ .‬שאל אותו הזקן‪:‬‬ ‫אשה לקדם‪ ,‬ורק אז י כלו לילך להציל את לוט‪[ .‬שו"מ פי'‬ ‫"איך אתה יכול לקנות בלי למדוד" עונה לו הצעיר "אם‬ ‫זה בליקוטי יהודה בשם מוצל מאש והוסיף חי' הרי"ם דאין מלאך‬ ‫החליפה לא טובה היום היא תהי' טובה בשביל מחר‪ ,‬אם‬ ‫יכול לעשות דין אא"כ מוסכם כן למטה וע"י אברהם גופא נעשה‬ ‫החליפה לא טובה בשבילי תהי' טובה בשביל הבן שלי‪,‬‬ ‫הדין דמואבי ולא מואבית] עוד תי' לפמ"ש לעיל דהחלב הי'‬ ‫לחליפות אלו בכל מקרה יהי' שימוש‪".‬‬ ‫מבן בקר שנברא מספר יצירה ושלכן לא הי' כאן חשש‬ ‫איסור בשר בחלב‪ ,‬כיון דאינו ראוי להיות אם‪ ,‬הרי‬ ‫ובזה מובן שכן אמר הקב"ה וכי יכול אני להעלים‬ ‫דאזלינן בתר טעם המיעוט‪ ,‬ה"נ נלך בתר טעם פסול‬ ‫מאברהם את הגזירה‪ ,‬אלא שכעת יקשה ומה עם כל‬ ‫מואב שהוא מצד שאין דרך נשים לקדם‪ .‬אבל זה יישוב‬ ‫התפלות שהוא יתפלל במסירות נפש על סדום‪ ,‬ע"כ אמר‬ ‫רק לחלק הצלת לוט ולא לחלק הפיכת סדום‪.‬‬ ‫הקב"ה הרי יהי' לגוי גדול הוא יבנה כלל ישראל‪ ,‬והם‬ ‫ישתמשו עם התפלות שלו‪ ,‬ואם לא היום אז למחר‪.‬‬ ‫עוד צ"ב דא"כ אין לזה שייכות כלל לבשורת לידת‬ ‫יצחק‪ ,‬ומשמע דכל פרשת וירא קשור ליצחק‪ ,‬בתחלה‬ ‫והנה כתוב כאן חידוש דאף דנוסח תפלתו הי' על סדום‬ ‫הבשורה על לידתו‪ ,‬ואחר מעשה סדום ע"י שהתפלל‬ ‫מ"מ הקב"ה לוקח אותם תיבות ומייחסו לאדם אחר‪,‬‬ ‫אברהם על אבימלך זה שנפקד שרה‪ ,‬אח"כ פקידת שרה‬ ‫ויוצא מזה שגם כאשר מתפללים על חולה והחולה‬ ‫ואיך שישמעאל הפריע לגידול יצחק ואז מעשה עקידת‬ ‫נפטר‪ ,‬בל נחשוב שהתפלות היו לבטלה שגם תפלות‬ ‫יצחק‪ ,‬וא"כ איך נכנס כל מעשה סדום לכאן‪.‬‬ ‫שלא עזרו לחולה זו יעזרו לחולה אחר גם אם יש לו‬ ‫מצב אחר ואולי בצרות אחרות‪ ,‬גם יתכן לאותו נפטר‬ ‫כח הדין דיצחק והסכמת מדת החסד דאברהם‬ ‫שצריך זכיות בב"ד של מעלה‪ ,‬דשום דבר אינו חוזר‬ ‫ונראה בעז"ה‪ ,‬וכבר הרחיב בזה בשם משמואל תר"פ‬ ‫ריקם‪.‬‬ ‫ועוד מקומות‪ ,‬דכדי לפעול מדת הדין על סדום הי' צריך‬ ‫לעורר מדת הדין של יצחק ורק אחרי שנתבשרו על לידת‬ ‫ונראה דדבר זה הוא חלק ממה שאברהם אבינו מלמד‬ ‫יצחק כבר הי' בעולם כח מדת הדין‪ ,‬ואז היו יכולים‬ ‫אותנו במדת החסד‪ ,‬וכמו שביארנו לעיל לענין מה‬ ‫להפוך את סדום‪ ,‬והליווי של אברהם ותפלת אברהם הי'‬ ‫שנטמא הלחם‪ ,‬דעל האדם להשקיע בחסד ובמחשבה על‬ ‫כדי שמדת החסד גם יסכים למדת הדין בזה‪ ,‬וא"ש דהכל‬ ‫אחרים עד הסוף‪ ,‬אף שבסופו של דבר נראה שלא יצא‬ ‫הוא פרשה אחת ואין שום הפסק פרשה ביניהם‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫מזה כלום‪.‬‬ ‫ומפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שמעתי קצת‬ ‫חביבות אברהם שוויתר ממדרגותיו למען אחרים‬ ‫באופ"א דהנה עיקר כוחו של יצחק הי' מדת הגבורה‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫דנכלל בזה ההתגברות על היצר ותאוותיו‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו'‬ ‫אצלו ענין העקידה דעיקרו התגברות על רצון עצמי‪ ,‬וזה‬ ‫[שם י"ט]‬ ‫הי' היפך ענין סדום שהלכו אחרי שרירות לבם‪ ,‬ולכן רק‬ ‫וברש"י לשון חבה וכו' עיקר לשון כולם לשון ידיעה‬ ‫אחרי שנתבשר שרה על לידת יצחק הי' כבר כח זה של‬ ‫שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו ולמה‬ ‫התגברות על התאוה בעולם‪ ,‬ולכן הי' אפשר לסלק סדום‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי‬ ‫מן העולם‪.‬‬ ‫התפלות לא היו לריק‬ ‫ממים ומלח‪ ,‬ובירושלמי [עירובין פ"ג ה"א] מפרש משום דיש בהם‬ ‫וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה‬ ‫קללה‪ ,‬מים מבול‪ ,‬ומלח אשתו של לוט נציב מלח‪ .‬וזה הפירוש עירובי‬ ‫חצרות גליתי לו‪ ,‬וא"כ מוכרח אני לגלות לו הפוכה של סדום‪ ,‬משום‬ ‫ואברהם היו יהי' וגו' [שם י"ז‪-‬י"ח]‬ ‫שנולד עתה דין חדש לעירובי חצרות שמעתה אין מערבין במלח משום‬ ‫אשתו של לוט‪.‬‬ ‫צ"ע השייכות בין הפסוקים ועי' רש"י וראשונים‪ ,‬ומש"כ‬ ‫‪ 25‬וד"ז עבר על כלל ישראל בשנת תשפ"ב בפטירתה הטראגית של‬ ‫הילדה אלטא פיקסלר ע"ה‪[ ,‬לא יכלה לחיות בלי מכונת הנשמה‬ ‫בפסוק הבא בשם ס' תולדות יצחק ומוח"ז הג"ר יצחק‬ ‫ובאנגלי' החליטו השופטים לטובת הבית חולים דשם שאין טעם‬ ‫צבי שרייבער זצ"ל‪24 .‬‬ ‫להחזיקה בחיים] אשר אחרי השקעה והשתדלות עצומה מטובי‬ ‫העסקנים ועורכי דין בעולם‪ ,‬להעבירה למקו"א‪ ,‬אשר עלה גם בדמים‬ ‫מרובים‪ ,‬וגם ריבוי עצום של תפלות עמך בית ישראל זרעם של אברהם‬ ‫אבינו עד הרגע האחרון‪ ,‬וההורים עוד האמינו עד הסוף שיקרה נס‬ ‫‪ 24‬עוד פי' יש ע"פ מש"כ במדרש [ב"ר מ"ט‪ ,‬ב] המכסה וכו' אמר ה'‬ ‫ותשאר בחיים‪ ,‬ובסוף נפטרה‪ ,‬מ"מ כולם מאמינים ששום דבר לא הי'‬ ‫ערובי חצרות גליתי לו‪ ,‬למחר הפוכה של סדום ולא אגלה לו‪ ,‬ובפרדס‬ ‫לריק‪ ,‬וכפי שכבר הזכירו בהספידה דברי המגיד מדובנא הנ"ל‪.‬‬ ‫יוסף הביא לפרש דאיתא בעירובין כו‪ :‬בכל מערבין ומשתתפין חוץ‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫ובתורתו של מרן החת"ס מצינו יסוד גדול על פסוק זה‬ ‫לשמור דרכי‪ .‬ובמש"כ "ביתו" מבואר בסנהדרין נז‪:‬‬ ‫שחזר ע"ז פעמים רבות וזה הי' ליסוד מוסד בהשקפתו‬ ‫וברש"י ד"ה ביתו דהכוונה לנשים‪26 ,‬וטעם הדבר י"ל‬ ‫בלימוד לתלמידים‪[ ,‬ראה דרשות שבת שובה תקפ"ט כ"ג ד'‪,‬‬ ‫שהם שייכים להיות בבית דוקא מצד צניעות וכמבואר‬ ‫ושם בהגה"ה ציינו לכל המקומות שכ' החת"ס ענין זה‪ ,‬והגר"ש‬ ‫לעיל אצל שרה‪ 27,‬ובשבלי הלקט המובא בב"י רצ"ב‬ ‫סופר בהקדמתו לחת"ס יו"ד הנקרא פיתוחי חותם ליקט מהרבה‬ ‫מבואר דבניו זה יצחק וביתו זה יעקב‪ .‬וכתב במשך‬ ‫מקומות בחת"ס בענין זה] ויסוד הדבר כ' רבו ההפלאה לעיל‬ ‫חכמה דקאי על מה שצווה אברהם את בניו בקטנותם על‬ ‫בתחלת הפרשה‪ ,‬במה שראינו שוויתר אברהם על גילוי‬ ‫המצוות ומכאן הוא מקור למצות חינוך למצות עשה‬ ‫שכינה כדי להכניס אורחים ולקרבם לעבודת ה' וכן מה‬ ‫שלא נזכרה מצות חינוך לבנים אלא במצות ת"ת שנא'‬ ‫שלקח אתו לוט הגם שעי"ז לא דיבר אתו הקב"ה‪,‬‬ ‫ולמדתם אותם את בניכם‪ .‬וכ' החת"ס [דרשות לשבת שובה‬ ‫שמבואר מזה‪ ,‬דיש לו לאדם להפסיד מלימוד עצמו‬ ‫תקצ"ה ל"א א' ד"ה אקדים] דלכן סמך הקב"ה ולא הטיל‬ ‫והתעלות במדרגות עצמו כדי לקרב וללמד אחרים‪ ,‬ופי'‬ ‫מצות חינוך רק מדברי קבלה ולא עוד אלא קטן אוכל‬ ‫ההפלאה בזה מש"כ במו"ק יז‪ .‬אם הרב דומה למלאך ה'‬ ‫נבילות אין ב"ד מצווין להפרידו [יבמות קיד‪ ].‬כי כיון‬ ‫צבאות וכו' היינו דמלאכים נקראים עומדים [זכרי' ג' ז']‬ ‫דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'‬ ‫לפי שאינם מתעלים יותר‪ ,‬ורב המלמד לתלמידים עליו‬ ‫והתורה מחזרת על אכסניא שלה סמך הקב"ה כי חוט‬ ‫להיות כמלאך והיינו שעיקר כוונתו להעלות התלמיד אף‬ ‫המשולש בני אברהם יצחק ויעקב חבל נחלתו א"צ‬ ‫אם הוא עצמו ישאר עומד כמלאך‪ ,‬וזה"פ מש"כ אצל‬ ‫חינוך וזירוז ולכשיגיעו לכלל מצוות ממילא התורה‬ ‫אברהם והוא עומד עליהם ואברהם עודנו עומד שהי'‬ ‫תחזור אל האכסניא שלה‪.‬‬ ‫מדרגת עמידה‪ .‬עי"ש עוד‪.‬‬ ‫והנה הדבר נפלא למתבונן שלא מצינו בכל התנ"ך כולו‬ ‫ועד"ז כ' החת"ס דאף שאין לשער עוצם אהבתו‬ ‫שהקב"ה מבטא חביבות כ"כ גדולה למישהו עד כדי‬ ‫ותענוגיו של אברהם להשי"ת מ"מ הפסיק כ"ז לגייר‬ ‫שכותב עליו לשון ידעתיו דהיינו שמחבבו ויודעו ומכירו‬ ‫גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה ולהדריך בני ביתו‬ ‫היטב‪ ,‬וכאן כתוב הטעם למה אוהבו‪ ,‬וכבר העיר הג"ר‬ ‫והי' לו בזה צער גדול לבלות זמנו עם המתחילים בעיון‬ ‫לייב חסמן זצ"ל [אור יהל כאן] דהרי אברהם כבן שלש‬ ‫מ"מ סבל צער זה כדי שישארו אחריו עבדי ה' ומכירים‬ ‫הכיר את בוראו ואברהם העברי שכל העולם בעבר אחד‬ ‫נפלאותיו‪ ,‬וע"ז הגיע לו שכר והיינו כי ידעתיו וגו' היינו‬ ‫והוא בעבר השני והשליך עצמו בכבשן האש עבור‬ ‫כי על עבודתו בעצם לא מגיע לו שכר כיון שהוא לו‬ ‫כבודו ית' ונתנסה בעשרה נסיונות זה גדול מזה‪ ,‬האם‬ ‫לתענוג אך לעומת זה הוא לו לצער מה שמלמד ביתו‬ ‫חסר לנו טעמים מפני מה הקב"ה אוהב אותו‪ ,‬אבל‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה'‪ ,‬ובזה פי' הא דחגיגה ג‪ .‬טף למה‬ ‫בפרשה כתוב הטעם שאני אוהב אותו לפי שהוא מצוה‬ ‫באים כדי לתת שכר למביאיהם היינו דע"י שבאים‬ ‫את בניו וגו' וא"כ ראוי מאד להתבונן איזה מעלה‬ ‫יצטרך להבינם הדברים הפשוטים ויתבטל מהתענוג‬ ‫מיוחדת כתוב כאן‪.‬‬ ‫לשמוע דברי המלך במקום הקדוש וביום הקדוש‪ ,‬ולא‬ ‫איכפ"ל בזה כי בטבע בני אברהם אבינו דכל אחד‬ ‫ובפשטות הטעם דבזה דאג ביותר לכבוד שמים לדורות‬ ‫מתאוה וחושק להעמיד בנו לעמוד חזק ביראת ה'‬ ‫דלולא מה שחינך בני ביתו גם אם בחייו מתרבה כבוד‬ ‫ותורתו ואע"פ שעי"ז הוא מפסיד לעצמו מ"מ כאש‬ ‫ה' בעולם מ"מ כשימות לא יהי' המשך לזה אבל ע"י‬ ‫בוער בו תשוקה זו ללמד בניו תורת ה' ויראתו ושכרו‬ ‫חינוך בני ביתו יומשך ענין זה לעולם‪ .‬וכן מבואר בספר‬ ‫של האב גדול יותר שמעמיד בן צדיק ות"ח עי"ש עוד‪.‬‬ ‫חומת הדת להח"ח זי"ע בפ"ג דזה הי' מעלת אברהם כי‬ ‫באמת הי' בזמנו עוד עובדי ה' שהרי הי' בית המדרש‬ ‫הרי לנו שעיקר האהבה לאברהם הי' שלא חשב על‬ ‫גדול של שם ועבר שהי' במדרגות נביאים והתקבצו‬ ‫עצמו כלל ואף שהפסיד מעבודתו ומדרגתו חשב רק איך‬ ‫לעבוד את ה' ואעפ"כ לא יצאה משם אומה שלימה‬ ‫יוכל להעמיד דורות יראי ה'‪.‬‬ ‫עובדי ה'‪ ,‬ולכן גילתה התורה דהם היה עיקר מגמתם‬ ‫והנה כאן מבואר דעיקר החביבות לאברהם על שחינך‬ ‫בשביל עצמם‪ ,‬אבל אברהם מחמת רוב אהבתו לה'‬ ‫את ביתו אחריו ויל"ע בפ"ה דאבות מ"ג כ' "עשרה‬ ‫התבונן על סוף הדבר שהרי לא יחי' לנצח ויתבטל כבוד‬ ‫נסיונות נתנסה א"א ועמד בכולם להודיע חיבתו של א"א‬ ‫ה' ע"כ זכה שיצא ממנו יצחק ויעקב ושבטים ומזה עם‬ ‫ע"ה" הרי דחיבתו של אברהם הי' מחמת הנסיונות‪ ,‬ופי'‬ ‫שלם עובדי ה'‪.‬‬ ‫הגרי"ד שלזינגר שליט"א דלנתב' ברוח חיים שם דלכן‬ ‫הדגיש שם אברהם "אבינו" ולעיל אמר עשרה דורות‬ ‫‪ 26‬ובמשך חכמה כאן הוכיח מפסוק זה דיש חיוב חינוך על בנות‪ ,‬נקט‬ ‫בפשיטות דביתו לא קאי רק על נשיו‪.‬‬ ‫מנח עד "אברהם" ולא אמר אבינו דכל העשרה נסיונות‬ ‫‪ 27‬ובשו"ת רדב"ז ח"א תקכ"ד נקט בפשיטות דנשים פטורות מהשבת‬ ‫אבידה כדין זקן ואינו לפי כבודו שאין כבודה להיות בשוק‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫לא נגזר עליהם כליון מוחלט כמו הפיכת ואיבוד‬ ‫הי' להשריש אותם בקרבינו‪ ,‬ובזה הוריש כח עמידה‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫בנסיונות לדורות‪ ,‬א"כ י"ל דזהו עיקר חביבות שהמשיך‬ ‫הכח לדורות‪ .‬ונרמז זה במש"כ ועמד בכולם היינו‬ ‫ובליקוטי יהודה הביא בשם אמרי אמת דבעצם הי'‬ ‫שנשאר בבחינת עומד‪.‬‬ ‫עוונם שאר עבירות רק אילו הי' עושין צדקה הי' מגין‬ ‫עליהם‪ .‬אולם הפשטות הוא דזה הי' עיקר עוונם‪.‬‬ ‫אולם אכתי צ"ב בכ"ז‪ ,‬דאה"נ זה סבה למה הקב"ה אהב‬ ‫אותו כ"כ‪ ,‬אבל למה זה טעם שלא יכסה ממנו ממה‬ ‫ותי' בזה הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ע"פ משל לא'‬ ‫שהוא עושה בסדום‪ ,‬ולעיל פירשנו ע"פ המגיד מדובנא‬ ‫שלקח אשה אלמנה להיות המנקה שלו‪ .‬פעם אחת תפס‬ ‫דכלל ישראל לדורות צריכים את כח התפלה של אברהם‬ ‫אותה בגניבת שעון זהב‪ ,‬ורצה לפטרה עד שהפצירו בו‬ ‫אבינו‪ ,‬אבל א"כ אי"ז קשור לעצם זה שמחנך את בניו‪,‬‬ ‫העסקנים והרבנים שירחם על אלמנה ולא תעשה זה עוד‬ ‫רק לזה שיהי' לאברהם דורות שהולכים בדרך ה'‪.‬‬ ‫ואכן ריחם עלי' והחזירה‪ .‬אחרי תקופה עזבה את המקום‬ ‫ולקח אלמנה אחרת למנקה‪ ,‬אולם ביום הראשון כבר‬ ‫וביאר בזה נכדו של מרן החת"ס מוח"ז הג"ר יצחק צבי‬ ‫הביאה איתה אוכל ועיתונים לרוב‪ ,‬וככה ישבה במפרסת‬ ‫שרייבער זצ"ל [בספרו שוקל וסופר דברי אגדה סי' ב'] דכיון‬ ‫כל היום וכן למחר‪ ,‬וביום ג' כשעשתה כן שוב‪ ,‬אמר לה‬ ‫דאברהם הי' מזהיר לבניו ולבני ביתו לשמור דרך ה'‬ ‫"שלום ולא להתראות" שוב הפצירו בו העסקנים‬ ‫לעשות צדקה ומשפט רצה הקב"ה להראות לו דוגמא‬ ‫והרבנים לרחם על אלמנה‪ ,‬אבל בזה לא הסכים בשום‬ ‫בפועל כדי לקחת מוסר וידעו עונש המר ממי שאינו‬ ‫אופן‪ ,‬והסביר דהראשונה היתה בעצם מנקה רק שהתגבר‬ ‫נוהג בצדק ומשפט‪ ,‬ואילו הי' מתכסה מאברהם אף שהי'‬ ‫עלי' היצר לגנוב‪ ,‬ולא חסר בשם מנקה‪ ,‬אבל היא לא‬ ‫נודע לכל מהפכת סדום ועמורה היה תולים אותו לדבר‬ ‫מנקה כלל‪ ,‬ולא מוכן לתת לה סתם צדקה‪ ,‬דבשביל זה‬ ‫טבעי ולא הי' לוקחים ממנו מוסר‪ ,‬לכן גילה הקב"ה‬ ‫יש קופת העיר והוא כבר יתרום לשם‪.‬‬ ‫לאברהם שידע שהטעם שהם מקבלים עונש זה הוא כיון‬ ‫שזעקתם רבה וחטאתם כבדה מאד‪ ,‬ובכן יוכל אברהם‬ ‫הנמשל מובן‪ ,‬הקב"ה בנה את העולם עם חסד‪ ,‬דעולם‬ ‫להשריש לדורות ביתר חוזק גודל החיוב להתנהג‬ ‫חסד יבנה‪ ,‬וכל זכות קיום של בן אדם בעולם הוא עד‬ ‫בצדקה ומשפט‪ .‬שו"ר כן בס' תולדות יצחק [לר' יצחק‬ ‫כמה שמוכן לתרום בשביל אחר‪ ,‬ואם יש מקום‬ ‫קארו דודו של הב"י] שמנה מתוך פסוקים אלה ששה סבות‬ ‫שמפקיעים עצמם לגמרי מעשיית חסד אין להם זכות‬ ‫למה ירצה הקב"ה לגלות לאברהם וסבה החמישית כיון‬ ‫קיום‪[ ,‬ואולי גם א"צ ציווי מיוחד בשביל זה] משא"כ‬ ‫שאברהם מוכיח גדול להביא בניו וביתו לעבוד את יי'‪,‬‬ ‫במצרים וכנען אף שנכשלים בעבירות גרועות מ"מ מדי‬ ‫וצריך שיהיו לו דברי תוכחה להוכיחם וליראם‬ ‫פעם הם עוזרים לאחרים ונותנים צדקה לעניים‪.‬‬ ‫ולהפחידם‪ ,‬והוא שיאמר להם שישמרו דרך יי'‪ ,‬שאם לא‬ ‫שחיתות המעוגן בחוק גרוע ביותר‬ ‫תשמרו‪ ,‬יעשה בכם משפט‪ ,‬כמו שעשה בסדום‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו רז"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב‪ ,‬שלא‬ ‫הכצעקתה הבאה עלי עשו כלה וגו' [שם]‬ ‫תמות כדרך שמת פלוני‪ ,‬זה זרזו יותר מן הראשון [רש"י‬ ‫ברש"י צעקת ריבה אחת שהרגוה במיתה משונה על‬ ‫ויקרא טז א]‪ ,‬ולזאת הסיבה ראוי לגלותו לאברהם לפי‬ ‫שנתנה מזון לעני‪ .‬וזה כמבואר בסנהדרין קט‪ :‬ששמו‬ ‫שיוכיחם תוכחה גדולה ממה שעשה בסדום‪ .‬ועד"ז כתב‬ ‫אותה בדבש ואכלוהו הדבורים‪ .‬וצ"ע איך הגיעו לכזה‬ ‫רש"ר הירש עי"ש בדבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫דרגה של שחיתות ואכזריות‪.‬‬ ‫בלי עשיית חסד אין זכות קיום‬ ‫והנראה בהקדם המשנה דאבות [פ"ה מ"י] דמדת סדום‬ ‫ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם‬ ‫שהוא שלי שלי ושלך שלך הוא גרוע ממדת הרשע שזה‬ ‫כי כבדה מאד ארדה נא וגו' [שם כ' כ"א]‬ ‫שלי שלי ושלך שלי‪ ,‬וצ"ב הרי הרשע יותר גרוע שגוזל‬ ‫משל אחר‪ .‬ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דסדום גרוע‬ ‫הנה מבואר ביחזקאל [ט"ז מ"ט] דעיקר עון סדום הי' שיד‬ ‫דעשו מזה חק ושיטה‪[ .‬וזה בנוסף למשנ"ת לעיל] וכן‬ ‫עני ואביון לא החזיקה‪ ,‬והק' בספר לבנת הספיר דהיכן‬ ‫מבואר ממה דמסופר בגמ' שם על אליעזר עבד אברהם‬ ‫הוזהרו בני נח על הצדקה‪ ,‬וכבר העירו ע"ז מחי' הר"ן‬ ‫שא' פצעו והוציא ממנו מנה אחד דם‪ ,‬ותבעו למשפט‬ ‫ומהרש"א סנהדרין נ"ו‪ :‬דהוזהרו‪ ,‬כדציין בהג' רעק"א‬ ‫וחייבו את אליעזר לשלם ע"ז כיון שעשה אתו חסד‬ ‫ברמב"ם רפ"ט ממלכים עי' עוד קו"ש ב"ב אות כ"ד ואות‬ ‫וחסך ממנו הקזת דם ודמי אישפוז‪ ,‬הלך אליעזר וזרק על‬ ‫נ"ד‪ .‬אבל עדיין ק' דגם אי הוזהרו ע"ז האם זה יותר‬ ‫השופט אבן גדול והוציא ממנו ד' מנות דם‪ ,‬וא"ל‬ ‫חמור מע"ז ג"ע שפ"ד שנכשלו בזה מצרים וכנען ומ"מ‬ ‫שהשופט ישלם למי שהוא חייב והשאר יתן לו‪ .‬ונר'‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫מה שיש על ויתמהמה טעם שלשלת‪ ,‬כתב בשכל טוב‬ ‫בגמ' שהשופט הסכים‪ .‬היינו שהי' הכל כ"כ חוקי וע"פ‬ ‫ובטעמא דקרא לרמז על מה שנתעכב כדי להציל ממונו‪.‬‬ ‫משפט עד שגם השופט הסכים לשלם‪ .‬ועיקר החוקים‬ ‫והנה בעוד ג' מקומות מצינו טעם שלשלת א‪ :‬באליעזר‬ ‫שלהם הי' ע"פ הסברא המבואר בסנהדרין שם דכיון‬ ‫עבד אברהם " ַויֹאמַ ַ֓ר׀ ה' אֱֹלהֵ י֙ ֲא ֹד ִנִ֣י ַאבְ רָ הָ ָ֔ם הַ ְקרֵ ה־נָָ֥א‬ ‫שהשפיע להם הקב"ה כ"כ טובה אמרו למה לנו עוברי‬ ‫לְ פָ נַַ֖י הַ יּ֑וֹם וגו' [כ"ד י"ב] ב‪ :‬אצל יוסף‪ַ ,‬ויְמָ אֵ ַ֓ן׀ ַו ֹי֙אמֶ ר֙ אֶ ל־‬ ‫דרכים שאין באים אלא לחסרנו ממונינו בואו ונשכח‬ ‫אֵ ִ֣שֶ ת ֲא ֹדנָָ֔יו וגו' [ל"ט ח'] ג‪ :‬ואצל שחיטת איל המילואים‬ ‫תורת רגל מארצינו‪ ,‬היינו שבאמת חששו שע"י צדקה‬ ‫וַיִ ְשחָ ַ֓ט׀ וַיִ קַ ַּ֤ח מֹשֶ ה֙ מִ ּדָ מָ֔ ֹו וַיִתֵ ֵּ֛ן עַ ל־תְ נָּ֥וְך וגו' [ויקרא ח' כ"ג]‬ ‫יחסר להם ממונם ובסוף הם בעצמם יגיעו לעניות ואולי‬ ‫ופי' בטעמא דקרא דבכל אלה הי' ג"כ ענין שהיי'‪,‬‬ ‫גם ימותו מרעב ולכן העמידו חוקים דבשום אופן אין‬ ‫דאליעזר האריך בדבריו‪ ,‬ביוסף מיאן בתוקף שלא‬ ‫לתרום לאחרים‪.‬‬ ‫תפציר‪ ,‬בשחיטת האיל האריך בקבלה להוציא הרבה דם‬ ‫למתן בהונות ג"כ‪[ .‬ע"ע בשו"ת בנין שלמה עה"פ שם‪ ,‬עוד‬ ‫ובזה יובן דאם ראו ריבה שנותן צדקה לעני היא גורמת‬ ‫שמעתי לפרש עד"ז מה שהאריך משה בשחיטת האיל דזה הי'‬ ‫לכל העיר למות מרעב בסופו של דבר‪ ,‬והחוק להמיתה‬ ‫העבודה האחרונה שעשה בתור כהן בשבעת ימי המילואים]‬ ‫הוא מאד הוגן שעי"ז מצילין את העיר והיא נידונת‬ ‫כרוצח‪.‬‬ ‫ופי' מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל ‪ 29‬דשלשלת‬ ‫ענינו קשר‪ ,‬ולוט התמהמה בשביל שהי' קשור לכספו‬ ‫ומכאן דכל שחיתות המעוגן בחק שהוא ע"פ סברא‬ ‫וזהבו שהשאיר אחריו בסדום‪ ,‬וכן ראינו בדור שלנו לפני‬ ‫וצדק‪ ,‬אין שום עצה להתנגד לזה‪ ,‬ובהרבה מדינות‬ ‫המלחמה שכמה נפשות נאבדו בשביל שלא רצו להמלט‬ ‫אפשר למצוא נקודות אלו של סדום שגם אם באופן‬ ‫על נפשם שהיו קשורים אל הונם‪ ,‬אבל יש גם שלשלת‬ ‫כללי הם עוסקים בחסד‪ ,‬אולם יש להם חוקים מסויימים‬ ‫היוחסים שאנו מבני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ויש בנו‬ ‫שיכול להביא למיתת בני אדם‪ ,‬וכגון אם לא מרשים‬ ‫המדות של רחמנים ביישנים גומלי חסדים‪ ,‬וזה מרומז‬ ‫להכנס למדינה רק אם מישהו יקבל אחריות על פרנסתו‪,‬‬ ‫בשאר השלשלאות‪ ,‬אליעזר התפלל שימצא זיווג‬ ‫וזה שעת מלחמה ואם לא יוכל להכנס ימות במלחמה‪,‬‬ ‫שיתאים למדותיו הטובות של האבות‪ ,‬ויוסף מה שהיה‬ ‫מ"מ לא יתחשבו בזה‪ ,‬דסו"ס זה יהי' למעמסה על‬ ‫המדינה וכמו שהי' אחרי השואה בכמה מקומות‪28 .‬‬ ‫לו הכח להתגבר ולמאן נגד אשת פוטיפר‪ ,‬הי' ע"י שצייר‬ ‫לעצמו דמות דיוקנו של אביו ואחז עצמו היטב‬ ‫בשלשלת היוחסין שלו‪ ,‬ואצל אהרן הכהן‪ ,‬הא דזכה‬ ‫ד' פעמים נגינת שלשלת בתורה‬ ‫להתחנך להיות כה"ג ע"י שחיטת והקרבת המילואים‬ ‫ָשים בְ י ָ֣דֹו וגו' [י"ט ט"ז]‬ ‫וַ ַֽיִּ ְתמַ ְה ָ֓ ָמּה׀ וַ יַחֲ ִ֨ ִּזיקּו הָ אֲ נ ִׁ֜ ִּ‬ ‫היה‪ ,‬בשביל שנשא בתוכו מדות הטובות של האבות‬ ‫בהיותו לב טוב ואוהב שלום ורודף שלום‪.‬‬ ‫מכת הסנורים בבעלי מחלוקת‬ ‫‪ 28‬ועד"ז נזדעזע כל היהדות החרדית בשנת תשפ"ב‪ ,‬בפטירת הילדה‬ ‫ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים‬ ‫הנ"ל‪[ ,‬וסימנך בדיוק בפ' זו הכצעקתה של הריבה אחת] אשר כבר עשו‬ ‫כל ההשתדלות להביאה למקום אחר כדי שתוכל להמשיך לחיות‪ ,‬ומ"מ‬ ‫מקטן ועד גדול וילאו למצוא הפתח‪[ :‬שם י"א]‬ ‫כיון שהחוק היא שבפחות מבן י"ח שנים המלכות הוא אחראי לטובת‬ ‫הילד‪ ,‬החליטו דאין זה טובת הילדה שתמשיך לחיות והוציאו המכונת‬ ‫וברש"י מכת עורון וברש"י מלכים ב' ו' ח' ובמצודות שם‬ ‫הנשמה שעולה הרבה כסף למערכת הבריאות ונפטרה‪ ,‬ולא הרגישו‬ ‫בכלל שיש בזה איזה אכזריות‪ ,‬ואף שבכללות המדינה שהוא מלכות של‬ ‫פירשו דאינו עוורון ממש‪ ,‬רק חולי שמבלבל הראיי'‪,‬‬ ‫חסד‪ ,‬ויש לנו להכיר טוב ע"ז‪ ,‬מ"מ יש בה ג"כ נקודות של סדום‪.‬‬ ‫וכ"כ בכור שור דהיינו דרך שגעון ועוורון שסובר לראות‬ ‫אולם באמת יש לדון לפי השקפת הגוים עצמם שאין ערך כלל לחיות‬ ‫כצמח בלי שום תועלת רק בצער ויסורים‪ ,‬הרי צודקים הם דהרי בגוי‬ ‫ואינו רואה וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר‬ ‫עצמו אין סבה שיחי'‪ ,‬ורק בישראל אין לנו השגה מה שמועיל בזה שחי‬ ‫לפיכך וילאו למצוא הפתח‪ .‬ויש לרמז בזה מה שדרש‬ ‫בעולם גם אם הוא צמח‪ ,‬אולם עה"פ "וְ אַ ְך אֶ ת ִּדמְ כֶם לְ נַפְ שֹתֵ יכֶם וגו'‬ ‫ָאדם‪[ :‬בראשית ט ה] דקאי בבן נח פי'‬ ‫מִ יַד אִ יש ָאחִ יו אֶ ְדרֹש אֶ ת נֶפֶ ש הָ ָ‬ ‫מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א בגנות המחלוקת‪,‬‬ ‫בעל הכתב והקבלה דקאי גם כשהרציחה בגדר אחיו‪ ,‬דהיינו לטובת‬ ‫אחרי שהביא דברי החפץ חיים בשער הזכירה פט"ז‪ ,‬דמי‬ ‫הנרצח כשהוא משוקע בצער גדול ויבחר מות מחיים‪ ,‬כאבימלך שאמר‬ ‫לנער שלוף חרבך ומותתני (שופטים ט') וכשאול לעמלקי עמד נא עלי‬ ‫שכבר נכנס במחלוקת גם אם יראה בעיניו שהולך בדרך‬ ‫ומותתני (ש"ב א') מ"מ אסור‪ .‬מאידך בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי'‬ ‫חושך ואפילה וירד לגיהנם עי"ז‪ ,‬מ"מ לא יחשוך מן‬ ‫שס"ה כתב דגדר שפיכות דמים בגוי הוא מדין אכזריות‪ ,‬וכשכוונתו‬ ‫לטובה להציל חולה הנוטה למות מיסורים אינו רציחה וזה מה שנקרא‬ ‫"המתת חסד" עי"ש שיישב בזה כמה קושיות‪ ,‬ולכן התיר למנהל יהודי‬ ‫בבית חולים דגויים‪ ,‬שלא מגיעים שם יהודים‪ ,‬לחתום שמאשר על מצב‬ ‫‪ 29‬זכר זאת ליעקב עמ' ק"ב וכן שמע דודי הגה"צ ר' בנציון שליט"א‬ ‫החולה המתפתל ביסוריו‪ ,‬וזה יגרום להמיתו בסמים‪ .‬ולפ"ז אין טענה‬ ‫מפיו וכן אמר ש"ב הר"ר ראובן בוכינגער זצ"ל [הי' נשוי למרת לאה‬ ‫על הגוים בזה‪ ,‬רק הטענה אם רואים שההורים כ"כ רוצים שהילדה‬ ‫שטראססער שתחי' בתו של הג"ר יונתן מו"ץ בראאב חתנו של א"ז הג"ר‬ ‫ימשיך לחיות וטוענים שיש מקום להצילה במקו"א‪ ,‬וכל העולם‬ ‫בנציון סניידערס זצ"ל‪ ].‬בדרשה שמסר בק"ק באזל‪ ,‬כפי שכתב במכתב‬ ‫מתערב‪ ,‬הרי אצלינו זה כן חשוב לחיות כן‪ ,‬א"כ למה מתעקשים לומר‬ ‫שנדפס בספר זכרון דברי ראובן ע' קכ"ה‪.‬‬ ‫שהם אחראים על הילדה‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫זכותו של לוט להנצל‬ ‫המחלוקת דא"א כבר לרדת מן השיטה שלו‪ ,‬וכן כאן גם‬ ‫שהי' נראה כזה נס דהכו כולם בסנורים מ"מ לא הרפו‬ ‫ויהי בשחת אלקים ערי הככר ויזכור אלקים את‬ ‫אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה וגו' [שם‬ ‫מלחפש הדלת וגם הי' כמצחק בעיני חתניו‪ ,‬ולא‬ ‫כ"ט]‬ ‫התפעלו כלל וכלל מעוצם הנס עכ"ד וי"ל דזה גופא הוא‬ ‫מכת הסנורים‪ ,‬דכבר אינו יודע לאן הוא הולך‪ ,‬וסובר‬ ‫וברש"י מהו זכירתו של לוט על אברהם‪ ,‬נזכר שהי' לוט‬ ‫שהולך בדרך הנכונה‪ ,‬ורואה הכל בצורה לא נכונה ולא‬ ‫יודע ששרה אשתו של אברהם‪ ,‬ושמע שאמר אברהם על‬ ‫כלל שישוב‪.‬‬ ‫שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהי' חס עליו לפיכך‬ ‫הקב"ה חס עליו‪.‬‬ ‫כוחם של בנות לוט ודוד המלך‬ ‫ותמוה וכי איזה מעשה גדול יותר‪ ,‬מה שמסר נפשו‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬מה ששמעתי מפי מו"ר הגרא"י ברזל‬ ‫זצ"ל עה"פ ואת שתי בנתיך הנמצאות [לעיל פסוק ט"ו]‬ ‫להכניס המלאכים לביתו במסירות נפש ממש‪ ,‬או מה‬ ‫ואיתא ביבמות ע"ז‪ .‬וברש"י שם ד"ה אני אמרתי דדוד לא‬ ‫שלא גרם להרוג דודו האהוב לו המסור אליו בלב ונפש‬ ‫שמתלוה אליו תמיד‪ ,‬וידוע מש"א בזה הסבא‬ ‫ידע שכ בר מימי אברהם נכתב עליו כאן דכתוב כאן‬ ‫מסלבודקא‪ ,‬דמה שהכניס את האורחים הי'‬ ‫"הנמצאות"‪ ,‬וכתוב "מצאתי דוד עבדי"‪ ,‬דהוא סבר דאין‬ ‫"נאכגעמאכט" [חיקוי] ממה שראה אצל אברהם‪ ,‬אבל‬ ‫לו קיום כלל דרק ע"י אדם הראשון הי' לו קיום‪ ,‬וא"כ‬ ‫מרומז כאן ענינו של דוד המלך‪ .‬וא"כ י"ל דבהנהגת‬ ‫מה שלא גלה סוד אברהם הי' נקודה עצמית‪.‬‬ ‫בנות לוט גופא מרומז סוד הקיום של דוד‪ ,‬דאנו מוצאים‬ ‫והג"ר אליהו דיסקין שליט"א פקפק על עיקר הקושיא‬ ‫בבנות לוט כח מיוחד לא להסחף אחר הזרם‪ ,‬דהגם‬ ‫דהרי מפורש בקרא שהקב"ה זכר את אברהם ולא כ'‬ ‫דשאר בנותיו וחתניו היו מצחקים וכנ"ל‪ ,‬מ"מ הם‬ ‫שזכר את לוט‪ ,‬וכן מה דאיתא בברכות נד‪ :‬דמי שרואה‬ ‫נשארו באמונתם‪ ,‬וכלשון התרגום על הנמצאות‬ ‫המקום של סדום אומר ברוך זוכר הצדיקים והיינו את‬ ‫"דאשתכחן מהימנן עימך" וזה הי' סודו של דוד‪ ,‬שאף‬ ‫אברהם‪ .‬ולכצ"ל דאין הפי' שהקב"ה זכר את צדקותו של‬ ‫שכולם היו מרחיקים אותו וצוחקים עליו‪ ,‬מ"מ לא נבהל‬ ‫לוט‪ ,‬רק כיון שהקב"ה אהב אברהם כ"כ‪ ,‬אז כל מי שיש‬ ‫ונשאר חזק וזה היפך אנשי סדום ובעלי המחלוקת‬ ‫‪30‬‬ ‫לו אפי' משהו חלק בהצלתו‪ ,‬כבר יש לו זכות‪ ,‬וכיון‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫דסו"ס נגרם ע"י לוט שאברהם ישאר בחיים ממילא יש‬ ‫לו זכות להנצל‪ ,‬אבל הכנסת אורחים שלו אין לו שום‬ ‫שייכות לאברהם‪ .‬ורש"ר הירש כתב שמדת הדין חסה על‬ ‫‪ 30‬בגודל הענין לשבח בנות לוט ולא לזלזל בהם יש להביא סיפור נורא‬ ‫שמובא בהקדמה לשו"ת אגרו"מ ח"ח שהי' מספר הג"ר משה פינשטיין‬ ‫הרשע כדי שלא יצטער אברהם הצדיק באבדן הרשע‬ ‫זצ"ל כדי להראות שבעירו ליובאן שהי' שם רב לפני השואה היו בעלי‬ ‫הקרוב אל לבו‪.‬‬ ‫מדרגה גדולים‪ ,‬וסיפר דפעם חלה א' מבעלי הבתים ונפל למשכב במין‬ ‫חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו כאשר תקיף לי' עלמא‪ ,‬ובא ר' משה‬ ‫הנאמנות בין האבות לנשותיהם מיסודות האמונה‬ ‫לבקרו ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לר' משה את סבת‬ ‫חליו‪ ,‬לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פ' וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט‬ ‫ויאמר אברהם אל שרי אשתו אחותי היא וגו' [כ'‬ ‫שהמשיח יהי' מצאצאיהן אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו‬ ‫ב']‬ ‫שבני הן הם מאביהן ודיבר עליהן בדרך בזיון‪ ,‬בלילה הופיעו בחלומו ב'‬ ‫נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט‪ ,‬הן‬ ‫הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו ובאו מעולם האמת לענות לו‪ ,‬הם‬ ‫דבר תמוה מאוד מצינו בפרשיות אלו אצל אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫טענו שהיו יכולות לומר דמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס‬ ‫שהאריכה תורה בדבר שנראה כמקרה בעלמא שכיון‬ ‫מסדום לא היו תולים בהם מעשה זנות והיו יכולות לייחס לעצמן כל‬ ‫מעשה נס כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול ולייסד‬ ‫ששרה ורבקה היו יפות מראה‪ ,‬ממילא הוצרכו לשקר‬ ‫דת חדשה הנצרות‪ ,‬והם קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה‬ ‫שאחותי הם‪ ,‬ועי"ז חשק בהם אבימלך ולבסוף יצאו‬ ‫מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם‪ ,‬בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח‬ ‫האמיתי‪ ,‬עוד אמרו דחטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון‬ ‫בשלום‪ ,‬והלא ידענו דכל מה שכתוב בתורה בענין‬ ‫מאחר שדבר עליהן בזלזול הוא ייענש מדה כנגד מדה כמרגלים‪ ,‬ר'‬ ‫האבות‪ ,‬הוא רק מה שקשור להיותם אבות כלל ישראל‪,‬‬ ‫משה ראה בכך ענין אמיתי מאחר שההסבר נראה לו אמיתי ע"כ‪.‬‬ ‫אבל מה שהי' להם במקרה בחייהם הפרטיים‪ ,‬אין‬ ‫ובאילת השחר הביא סיפור זה והעיר דיל"ע מהיכן הגיעו בנות לוט‬ ‫להרגשות כאלו‪ ,‬האם הם הושפעו מאברהם‪ .‬עוד העיר מהא דגמ'‬ ‫מקומם בתורה‪ ,‬וא"כ יש להבין מה מונח בפרשיות אלו‬ ‫הוריות י‪ :‬דהקב"ה משלם שכר על שיחה נאה שהצעירה קראתו בלשון‬ ‫כ"כ יסודי שיש צורך להאריך בו כ"כ‪.‬‬ ‫נקיה וקבלה שכר בימי משה שנא' אל תתגר בם כלל‪ ,‬ובמואב לא הזהיר‬ ‫אלא שלא ילחם בם אבל לצערן התיר לו‪ ,‬וא"כ נראה שנענשה ע"ז‪ ,‬ותי'‬ ‫שאין כונתו דזרעה נענשין על מה שהיא קראה לבנה בשם הזה‪ ,‬אלא‬ ‫ושמעתי בזה דבר נפלא מפי הג"ר משה שפירא זצ"ל‪,‬‬ ‫שהצעירה קיבלה שכר על צניעותה‪ ,‬ולבכירה חסר הזכות לקבל שכר‪.‬‬ ‫דכיון דתפקידם של האבות הי' להפיץ אמונה בעולם‪,‬‬ ‫וצ"ל דלפי עוצם מדרגתה נתבעה על שיכלה לעשות בצורה אחרת כמו‬ ‫בן עמי אבל באמת עיקר כוונתה שיתפרסם היטב שלא שייך ילד רק מבן‬ ‫אדם‪ .‬ועי"ש בגמ' מיד בהמשך לעולם יקדים אדם לדבר מצוה דבזכות‬ ‫סותרין דבדבר אחד זכתה הצעירה לפני הבכירה ובדבר אחד זכתה‬ ‫לילה אחת שהקדימה בכירה לצעירה קדמתה למלכות בד' דורות וכבר‬ ‫הבכירה לפני הצעירה והיה השכר והעונש לשתיהן לפי מעשיהם עי"ש‪.‬‬ ‫העיר ח"א מהרש"א ב"ק לח‪ :‬דנר' כסותר למאמר הקודם ותי' שאינן‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫הי' ממש היפך קדושת הברית‪ ,‬בזה שכל מחשבותיהם‬ ‫ויש לדעת‪ ,‬דשורשו של אמונה הוא נאמנות‪ ,‬היינו שאני‬ ‫היו מלאים במחשבה האם היא אחותו או אשתו וכטענת‬ ‫כ"כ נסמך על הקב"ה ויודע ומכיר שכל המשך הקיום‬ ‫אברהם לאבימלך‪ ,‬וכן מבואר ממה שאמר לשרה הנה‬ ‫שלי תלוי עליו‪ ,‬ואני צריך לסמוך שגם למחר ימשיך‬ ‫הוא לך כסות עיניים דקאי על העיניים ששלטו בה‪,‬‬ ‫להחיות אותי וימ שיך כל מערכת הבריאה‪ ,‬והרי באמת‬ ‫שכולם פגומים בשמירת עיניים‪ ,‬וא"כ גופם סתום וחתום‬ ‫כל אדם חי באמונה שהבריאה ימשיך לתפקד‪ ,‬רק הוא‬ ‫לגמרי היפך מקדושת המילה‪ ,‬ולזה רמז להם בסתימת‬ ‫לא משייך זה להקב"ה‪ ,‬ואברהם השפיע שכולם יסמכו‬ ‫כל פתחי הגוף‪ ,‬והתשובה על ענין זה‪ ,‬גורם פתיחת כל‬ ‫על הקב"ה כיון שבו תלוי הכל‪ ,‬וכן אברהם הי' נאמן‬ ‫פתחי הגוף דשמירת פתח זה משפיע על כל הגוף כדכתב‬ ‫להקב"ה בכל נסיונותיו וכיון שראה הקב"ה שאפשר‬ ‫שם השפת אמת‪31 .‬‬ ‫לסמוך עליו בכל מצב‪ ,‬ומצא את לבבו נאמן לפניו‪ ,‬לכן‬ ‫בחר בו שכל המשך הבריאה יהי' עליו כיון שאפשר‬ ‫יצחק היה הראשון שנתקיים אצלו עיקר כוונת‬ ‫לסמוך עליו לגמרי‪.‬‬ ‫מצות ברית מילה‬ ‫והנה יעויין במהר"ל בנתיב האמונה ע"פ מש"כ בזוה"ק‬ ‫ויקרא אברהם וגו' ‪ 32‬וימל אברהם את יצחק בנו‬ ‫"איש היא אמת ואשה היא אמונה"‪ ,‬דאיש הוא המשפיע‪,‬‬ ‫בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים‪[ :‬כ"א ד']‬ ‫ואשה היא המקבלת‪ ,‬וכל משפיע לא ישפיע רק במקום‬ ‫צ"ע ל"ל להדגיש כאשר צוה אותו אלקים‪ ,‬ולעיל סו"פ‬ ‫שיש נאמנות ואמונה‪ ,‬וכידוע שאף אחד לא ישקיע במי‬ ‫לך לך י"ז כ"ג כ' ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל‬ ‫שא"א לסמוך עליו לגמרי‪ ,‬וכפי דרגת הנאמנות כן‬ ‫ילידי ביתו וגו' כאשר דבר אתו אלקים‪ .‬ובאור החיים הק'‬ ‫ישקיע בו‪ ,‬ולכן היחס בין איש לאשה צ"ל בדרך נאמנות‬ ‫[עי' בתענית ח‪ .‬גדלות בעלי אמנה מחולדה ובור עי"ש ברש"י‬ ‫שם הק' דל"ל לומר כאשר דבר אתו אלקים‪ ,‬הרי רואה‬ ‫דהבחור עבר על אמונתו ונענש‪ ,‬וארוסתו נשארה באמונתה]‪ ,‬א"כ‬ ‫אני כי כן עשה‪ ,‬ותי' דקאי על מה שלקח אותם בריצוי‪,‬‬ ‫חיי אישות הם הם הדוגמא בעולמינו לחיבור ושותפות‬ ‫עוד תי' שלא נתעכב מעשות מצות ה' אלא תיכף ומיד‬ ‫אמיתי בין משפיע ומקבל‪ ,‬ואז הם מצטרפים ומתחברים‬ ‫כאשר דיבר כן עשה ו"כאשר דיבר" היינו סמוך מיד‬ ‫להיות אחד‪ ,‬וככה צריך להיות היחס להקב"ה‪ ,‬וא"כ זה‬ ‫לדבר ה'‪ .‬וכאן ל"ש כ"ז דהרי לא הוצרך לרצות את‬ ‫הי' חלק מתפקידם של האבות לפרסם חיי אמונה וחיי‬ ‫יצחק וגם לא הי' סמוך לדבר ה'‪[ .‬ובמשך חכמה ואזנים‬ ‫לתורה פי' דקאי גם על שקרא שמו יצחק דזה לא מפני צחוק שרה‬ ‫חיבור להקב"ה‪.‬‬ ‫רק מפני ציווי ה']‬ ‫וזהו מה שפרסמו בכל מקום אחותי היא‪ ,‬כיון דאחותי‬ ‫והנראה בעז"ה דבא לרמז דיצחק הי' הראשון שנימול‬ ‫הוא לשון איחוי דהוא חיבור של שני חלקים שמיסודם‬ ‫בדיוק כפי רצון הקב"ה בשלימות‪ ,‬בין מצד זה שנימול‬ ‫היו אחד רק שהתפצלו‪ ,‬וזהו החיבור האמיתי והיחס‬ ‫כבר בהיותו בן שמונה ימים‪ ,‬ובין מצד עיקר כוונת‬ ‫האמיתי‪ ,‬וחיי אישות של האבות הם הי' משל של היחס‬ ‫קדושת פנימיות המילה‪ ,‬דוודאי אברהם הכניס במעשה‬ ‫בינינו להקב"ה‪ ,‬וכמו שתורה נקראת אחותי ולכן יש בזה‬ ‫המילה כל הכוונות הנוראות והנפלאות שיכול להיות‬ ‫אריכות בתורה‪ ,‬שהם מפרסמים בעולם איך נראית‬ ‫במצות מילה‪ ,‬ואז נימול יצחק בדיוק כפי כוונת הקב"ה‬ ‫החיבור האמיתי‪ ,‬דהיינו כזה ראה וקדש דזהו האחוה‬ ‫במצוה זו‪.‬‬ ‫והחיבור האמיתי‪.‬‬ ‫והנה בהמשך הפסוקים מבואר דאברהם עשה משתה‬ ‫ענין סתימת הנקבים בבית אבימלך‬ ‫גדול ביום הגמל את יצחק‪ ,‬ובפשטות היינו אחרי כ"ד‬ ‫כי עצר עצר ה' בעד כל רחם וגו' [שם י"ח]‬ ‫‪ 31‬במש"כ אח"כ וה' פקד את שרה ולמדו מזה חז"ל והובא ברש"י דכל‬ ‫ופירש"י הכוונה "כנגד כל פתח" וכדפירש"י לעיל‬ ‫המתפלל על חבירו וכו' ויל"ע אי דוקא במכוון עבור חבירו או באם כל‬ ‫דמש"כ וילדו הכוונה לפתיחת כל נקביהן גדולים‬ ‫עיקר טעמו שמתפלל על חבירו הוא מצד שהוא יענה‪ ,‬והגרח"ק בטעמא‬ ‫דקרא פשט ממג"א סו"ס ר"ל שכתב דהמתעטש יאמר לו חבירו אסותא‬ ‫וקטנים שנסתמו ולעיל פסוק ט' "שהי' עצירת כל נקבים‬ ‫וע"ז יענה המתעטש ברוך תהי' ויוכל להוסיף תפלה לישועתך קויתי ה'‬ ‫של זרע ושל קטנים ושל רעי ואזנים וחוטם"‪ .‬ומקורו‬ ‫כיון דהמתפלל על חבירו וכו' והרי כל עיקר מה שאמר ברוך תהי' זה‬ ‫כדי שיוכל להתפלל ע"ע‪ .‬וכן הי' מייעץ הג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל‬ ‫במדרש דדרשו מכפילות הפסוק "עצר עצר‪ ,‬עצירה בפה‪,‬‬ ‫למעוכבי שידוך שיקחו שם של מעוכב אחר להתפלל ועי"ז יושעו ג"כ‪.‬‬ ‫עצירה בגרון‪ ,‬עצירה באוזן‪ ,‬עצירה מלמעלה עצירה‬ ‫וכפי מה שפסוקים גדולי תורה למטה כך פוסקים למעלה‪.‬‬ ‫‪ 32‬מה שקרא שמו לפני הברית מילה דלא כמנהגינו שקוראים השם‬ ‫מלמטה"‪ .‬וצ"ב איזה מין עונש הוא זה ולמה זה מדה‬ ‫בברית מילה כדי להתדמות לאברהם אבינו‪ ,‬כ' המלבי"ם הטעם כיון‬ ‫כנגד מדה‪.‬‬ ‫שכבר הי' לו ציווי ע"ז לפני הלידה אז מיד כשנולד הגיע זמן המצוה‪.‬‬ ‫ולזה כתוב כאשר צוה אותו אלקים דקאי גם ע"ז‪ .‬וע"ע בביאור הרד"ל‬ ‫וי"ל לפמש"כ בתחילת הפרשה דיסוד המילה הוא שזה‬ ‫על פרדר"א פכ"ט אות מ"ד דגם כאן מתפרש שביום המילה קרא לו שם‪.‬‬ ‫וכ"פ בספר הרוקח‪.‬‬ ‫פתח הגוף שעי"ז מאיר הנשמה בגוף‪ ,‬ואנשי פלשתים‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫מסתבר דא"כ יהי' זה רק אחרי ימים רבים דבהיותו ילד‬ ‫חודש‪ ,‬אולם בתוס' שבת ק"ל‪ .‬ד"ה שש ע"פ פרקי דר"א‪,‬‬ ‫לא יחשוב ע"ז‪ ,‬ולכן פי' שהי' זה ביום הגמל את יצחק‬ ‫פירשו דקאי על סעודת ברית מילה‪ ,‬ומכאן מקור‬ ‫וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול‪.‬‬ ‫לסעודת ברית מילה‪[ ,‬ואף דפשטי' דקרא מ' דקאי על סעודת‬ ‫ולדברינו י"ל דראה ישמעאל שאברהם עושה עסק כ"כ‬ ‫גמילה אחר כ"ד חודש תי' בתורת משה לחת"ס ד"ה ביום דבכל‬ ‫גדול מברית מילה של יצחק‪ ,‬וע"ז צחק ואמר הרי מצד‬ ‫שנה ביום המילה עשה סעודה כעין יום הולדת וגמר ההנקה דכ"ד‬ ‫חודש הי' ביום א' דפסח ולא רצתה לגמלו בפסח שלא יצטרך‬ ‫ברית מילה אני גדול מיצחק שאני הייתי בן דעת ויצחק‬ ‫להשקותו חמץ והמתינה עד אחרי פסח שהי' יום המילה שלו‬ ‫לא הי' לו דעת‪ ,‬ולא השכיל להבין דעיקר כוונת ברית‬ ‫ונצטרפו ב' השמחות וע"כ עשה משתה גדול] וצ"ע למה לא כ'‬ ‫מילה הוא חיות הקדושה הפנימית שמלווה את האדם‬ ‫אצל אברהם שעשה משתה גדול על הברית‪ ,‬וי"ל ע"פ‬ ‫כל ימי חייו‪ ,‬ושרה ראתה והבינה גודל הסכנה בזה שבזה‬ ‫מה שנתב' לעיל שם בהג"ה בשם מהרש"ל דסעודת‬ ‫יתחזק גם לקחת ממורשתו הרוחני של אברהם‪ ,‬ולכן‬ ‫המלאכים הי' סעודת שלישי דמילה דאז מתפשט עיקר‬ ‫רצתה לגרשו שלא יהי' לו חלק עם אברהם וכדהארכנו‬ ‫קדו' הברית על כל האברים‪ ,‬וא"כ י"ל דאצל אברהם‬ ‫בזה לקמן‪.‬‬ ‫כיון דנימול רק בהיותו בן צ"ט הי' נחסר מקדו' המילה‬ ‫נמצא לפ"ז דעיקר הלעג של ישמעאל הי' על המושג של‬ ‫עד אחרי ג"י ורק אז נתגלה לו הקב"ה‪ ,‬אבל יצחק‬ ‫מילת שמונה‪ ,‬והדברים מתאימים עם ד' הזוה"ק שמות‬ ‫שנימול בבן שמ ונה ועוד שנולד לאברהם שכבר הי' לו‬ ‫לב‪ :‬דשרו של ישמעאל טען לפני הקב"ה שגם לישמעאל‬ ‫ברית מילה וכבר נתקדש בבטן‪ ,‬א"כ כבר מיד בברית‬ ‫יהי' חלק בשמו כיון שנימול ולא עוד אלא שעדיף‬ ‫שלו התפשט עליו קדו' עצומה והי' שייך לעשות סעודה‬ ‫מיצחק דנימול בבן י"ג שכבר הי' לו דעת‪ ,‬וענה לו‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫הקב"ה שלא נימול כראוי וכדיאות ועוד דיצחק כבר‬ ‫נימול בשמונה אבל ישמעאל הי' מרוחק עד בן י"ג‪,‬‬ ‫ישמעאל מצחק על סעודת הברית‬ ‫וצ"ע מה הכוונה שלא נימול כראוי‪ ,‬ועוד מה החסרון‬ ‫והנה כ' אח"כ ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק וגו'‬ ‫במה שלא נימול לשמונה הרי גם ישמעאל הי' נימול‬ ‫ולרש"י היינו ג' עבירות חמורות ושחולק על הירושה‪,‬‬ ‫בשמונה אילו הי' נולד לפני זה רק דבמקרה הי' הציווי‬ ‫ורמב"ן חולק דלא יתכן לומר שבביתו של אברהם יהי'‬ ‫לאברהם כשכבר הי' בן י"ג‪ ,‬ונראה ע"פ מה שהבאנו‬ ‫ג' עבירות חמורות‪ 33 ,‬והטענה של ירושה ג"כ לא‬ ‫כבר בפ' לך לך דהכוונה במה שלא מל כראוי היינו‬ ‫שישמעאל מל ולא פרע והכוונה שהי' חסר לו פנימיות‬ ‫‪ 33‬אולי מח' זה תלוי בדברי הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן‬ ‫קדו' המילה‪ ,‬והיה לו רק עצם מעשה המילה בלי‬ ‫ח"ג עמ' קע"ד] שנאמר באסיפת מחנכים לבאר עד כמה אנו צריכים‬ ‫ליזהר להשריש בתלמידים הגישה האמיתית לסיפורים הכ' בתורה‬ ‫הפנימיות ולכן יקבל חלק בא"י רק כשהיא ריקה‬ ‫ולאנשים שמדובר בתורה עליהם לא לפרשם ע"פ הבנתינו‪ ,‬ומביא שם‬ ‫מישראל‪ ,‬וא"כ יל"פ דזה נכלל גם בהא דליצחק יש‬ ‫כמה דוגמאות וא' מהם ענין ישמעאל ויצחק שלא הי' כאן וויכוח‬ ‫בעלמא בין אברהם ושרה‪ ,‬אלא דכיון דפגם כ"ש דק מן הדק באבות‬ ‫מעלת "מילת שמונה" דאילו אנו דנים מצד עצם מעשה‬ ‫הקדושים משפיע לנצח על כל מציאות כלל ישראל‪ ,‬לכן הי' יצחק צריך‬ ‫המילה יתכן דישמעאל עדיף כיון שהי' לו דעת בשעת‬ ‫להזהר מאד מאיזה השפעה דקה‪ ,‬וידוע שכל שהאדם גדול יותר‬ ‫השפעתו חזקה יותר וישמעאל הי' במדרגה גבוה מאד בחכמה הן משום‬ ‫המילה הסכים מדעתו לצער המעשה‪ ,‬אבל כיון שעיקר‬ ‫היותו בן אברהם והן משום חינוכו שקיבל מאברהם על כל צעד ושעל‪,‬‬ ‫כוונת המילה הוא שיתקדש בקדושה פנימית כדי שכל‬ ‫ולכן היתה השפעתו חזקה‪ .‬שרה פחדה מהשפעה אפשרית דקה מן‬ ‫הדקה שעלול ישמעאל להשפיע‪ ,‬כי אע"פ שהי' יצחק במדרגה גבוה‬ ‫רצונותיו ומעשיו ישתעבדו להקב"ה בזה עדיף להקדים‬ ‫לאין ערוך והשפעתו של ישמעאל לא יכולה להזיזו אפי' כמלא נימה‬ ‫המילה כבר מיד משעת הלידה דאז יהי' כולו קודש‬ ‫בכל זאת הי' יצחק צריך להשקיע כח כל שהוא למנוע את השפעתו של‬ ‫ישמעאל ולולא ישמעאל הי' יצחק יכול לנצל כח זה לעליה נוספת‪ ,‬ובמה‬ ‫מההתחלה‪ .‬אבל ישמעאל שלא נימול עד בן י"ג כבר‬ ‫שמביא רש"י שהי' זורק חיצים יתכן שחיצים אלו היו מחשבות ורצונות‬ ‫הספיק לפני זה להשתרש במעשיו הרעים‪.‬‬ ‫הדקות וזעירות עד מאד שהיו עלולים לפגוע במשהו ביצחק והי' צריך‬ ‫יצחק לדחותם מאליו ובאו תה זמן הי' יכול לעלות יותר במדרגתו‪ .‬עי"ש‬ ‫עוד‪ .‬ולפ"ז יתכן מאד דלא הי' ניכר כ"כ רעת ישמעאל דלא הי' ג'‬ ‫מילת שמונה מקשר לאור דלמעלה מדרך הטבע‬ ‫עבירות חמורות כפשוטו ולכן לא רצה אברהם לגרשו‪ ,‬אולם דעת שרה‬ ‫דעד כמה שיגרם איזה חסרון דק מן הדק בשלימות העלי' של יצחק‬ ‫ובזה מובן ההדגשה במילת שמונה דוקא דנתב' בעז"ה‬ ‫צריך לגרש את ישמעאל והקב"ה אכן פסק ששרה צודקת בענין זה‪.‬‬ ‫בפ' תזריע עה"פ וביום השמיני ימול בשר ערלתו [ויקרא‬ ‫וא"כ י"ל דזהו טענת הרמב"ן דלא יתכן דמי שמתחנך בביתו של‬ ‫י"ב ג'] ובגמ' שבת קל"ב‪ :‬דרשי' וביום אפילו בשבת‪,‬‬ ‫אברהם יהי' עסוק בג' עבירות חמורות כפשוטו‪.‬‬ ‫והנה זה פשוט דבדמויות הצדיקים המוזכרות בתורה אין לנו שמץ‬ ‫ושם קל"ה‪ .‬דרשי' מכאן דכל שאמו טמאה לידה נמול‬ ‫השגה‪ ,‬וכן בחטאים הכתובים בהם‪ ,‬מיהו יל"ע בדמויות הרשעים כמו‬ ‫ישמעאל ועשיו עד כמה אנו צריכים לומר שאין לנו השגה ברשעותם‬ ‫דהיו אנשים גדולים וחכמים ואולי חטאם הי' יותר בדקות‪ ,‬ואולי תלוי‬ ‫תוקף דא"א לנטות מפשטי המקראות דרק דברים בודדים מתפרשים‬ ‫במח' הג"ר אייזיק שר זצ"ל ע"פ הסבא מסלבודקה והחזו"א‪ ,‬שמובא‬ ‫לפעמים שלא כפשוטם‪ ,‬ואם יש רשות לומר שכל ישראל טועים בטלה‬ ‫בהרחבה בגנזים ושו"ת חזו"א ח"ה מעמ' קכ"א ואילך לענין דור יוצאי‬ ‫התורה המצוי' בידינו וכ"א יבנה במה לעצמו ונקל לקבוע פילפולים‬ ‫מצרים וכן עובדי ע"ז בנ"ך‪ ,‬דדעת ר"א שר כפי שקיבל מרבו הסבא‪,‬‬ ‫בדברי אגדה‪ ,‬ואין לנו אלא מה שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים‬ ‫דכיון דאין לנו השגה בדורות הראשונים אנו צריכים לפרש איזה דברים‬ ‫יחדו שנקבעו בלבות ישראל משפע קודש פשטות המקראות עי"ש עוד‪.‬‬ ‫בפסוקים וחז"ל שלא כפשוטו עי"ש באריכות‪ ,‬אבל חזו"א חולק בכל‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫מכוון להקמת הברית שאמר הקב"ה לאברהם ואתה את‬ ‫לשמונה‪ ,‬וכל שאין טמאה לידה אינו נימול לשמונה‪,‬‬ ‫בריתי תשמור‪ ,‬ושברית זה אקים את יצחק‪ ,‬ובשעת‬ ‫ופי' רש"י [ד"ה כל] דהיינו כגון יוצא דופן ונכרית שילדה‬ ‫המילה יהי' ג"כ דם ברית כדי לחזק ברית זה‪ .‬ולפ"ז חלק‬ ‫ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול‬ ‫הטפת דם הברית שמכוון לענין הקמת הברית הוא ג"כ‬ ‫מיד‪ ,‬ובהמשך הגמ' מבואר דגם האי דינא דנלמד מפסוק‬ ‫בשמיני דוקא‪[ .‬ולפ"ז לישמעאל לא הי' צורך לדם ברית]‬ ‫זה דמילה דוחה שבת הוא רק במילת שמונה‪ ,‬דהא בהא‬ ‫תליא‪ ,‬כיון דדרשא דמילה דוחה שבת כתוב לענין שמיני‬ ‫והנה בשבת קלז‪ .‬יש נדון שלם האם יש דין הטפת דם‬ ‫דוקא‪.‬‬ ‫ברית לקטן הנולד מהול וגר שנתגייר מהול‪ ,‬וכ' תו' ד"ה‬ ‫לא והרא"ש סי' ה' בשם בה"ג להלכה דקטן הנולד מהול‬ ‫ויל"ע בטעמא דהא מילתא‪ ,‬דלענין מילה שלא בזמנו‬ ‫א"צ הטפה וגר שנתגייר מהול צריך הטפה‪ ,‬וביאר‬ ‫הי' אפש"ל דהא דאינו דוחה כיון שלא קבוע לו זמן‬ ‫הרא"ש דגר גרע שהיתה לו ערלה כשנולד משא"כ קטן‪,‬‬ ‫ויכול גם למחר‪ ,‬אבל כאן מיירי ביוצא דופן דנתמעט‬ ‫אלא שהק' רבינו שמשון דא"כ קטן שנימול תוך ח' שהי'‬ ‫מדין שמונה ויש למולו מיד וא"כ אין לדחותו ולמה אינו‬ ‫לו ערלה יצטרך הטפה וידחה שבת והרי בדף קלז‪.‬‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬ובאמת בלא"ה יל"ע למה מילה דוחה שבת‪,‬‬ ‫מבואר דבמל את של שבת בע"ש לא ניתנה שבת‬ ‫ורש"י [יומא פה‪ :‬ד"ה ומה] ובר"ח [שם ד"ה מניין] כ' דיש‬ ‫לידחות אצלו‪ ,‬ועוד דא"כ בגר שנולד מהול לא יצטרך‬ ‫בזה פיקו"נ‪ ,‬לרש"י כיון שיש כרת אחר זמן אם לא ימול‬ ‫הטפה‪ ,‬ולכן פי' רבינו שמשון דמסברא אין חילוק בין גר‬ ‫ולר"ח דמצינו מיתה ע"ז כמו במשה שהמתין במילת בנו‬ ‫לקטן אבל בקטן גילתה תורה מגזה"כ ד"ערלתו" שא"צ‬ ‫ונסתכן‪ ,‬ורמב"ן בס' אמונה ובטחון פי' כיון דברית מילה‬ ‫הטפה וכ"כ תוס' שם‪ .‬ולפ"ז בנימול תוך שמונה א"צ‬ ‫אין לה הפסק ושבת יש לה הפסק במוצ"ש‪ ,‬אולם לפ"ז‬ ‫הטפה‪ .‬ובביאור החילוק בין גר לקטן כ' אחרונים [משנת‬ ‫הוא לאו דוקא בשמיני‪[ .‬וע"ע מגיד משרים פ' וישב ושלה"ק‬ ‫יעב"ץ יו"ד סי' ל"ג והעמק שאלה וירא שאילתא י' אות א'] ע"פ‬ ‫פ' לך לך ע"פ קבלה]‬ ‫רמב"ן [בשבת שם במלחמות ד"ה וסוגיין] דבקטן כל עיקר‬ ‫וביארנו ע"פ השפ"א‪ ,‬דשבעת ימי המעשה יש בו‬ ‫חובת הטפה הי' רק מצד חשש ערלה כבושה ולכן שייך‬ ‫שלימות ע"פ טבע אולם עדיין צריך להכניס בעוה"ז אור‬ ‫שיתמעט אבל בגר חיוב המילה הוא ג"כ כדי להכנס‬ ‫של מעלה שהוא אור של שמיני וזה דוקא ע"י ישראל‬ ‫תחת כנפי השכינה וכמו שצריך טבילה‪ ,‬ולכן גם חיוב‬ ‫ששומר שבת והוא יש בו חלק משמיני‪ ,‬ועי"ז מתעלה כל‬ ‫ההטפה שלו הוא להכנס תחת כנפי השכינה‪ .‬ומאירי ד"ה‬ ‫הבריאה‪ ,‬וכל כח שמיני בישראל הוא ע"י הברית מילה‪,‬‬ ‫ומ"מ הק' על רמב"ן שגם קטן צריך הטפה להכנס תחת‬ ‫א"כ י"ל דכיון שעיקר תוקפו של שבת הוא רק ע"י מילת‬ ‫כנפי השכינה ותי' בהעמק שאלה שם שישראל קדוש‬ ‫הישראל לכן המילה שלו דוחה שבת‪ ,‬אבל זה רק מילת‬ ‫כבר מלידתו‪ .‬ולד' רמב"ן יוצא דבישראל א"צ כלל לדם‬ ‫שמיני אבל מילה שאין לו כח שמיני אינו דוחה‪.‬‬ ‫ברית וצ"ע מדברי רש"י שהבאנו לעיל בביאור ד' גמ'‬ ‫שבת קל"ד‪ .‬והעיר בזה בהעמק שאלה בהג"ה שם ותי'‬ ‫והנה מבואר בסו"פ לך לך מבואר דעיקר הקמת הברית‬ ‫דצ"ל לרמב"ן דהוא רק מצוה לכתחלה דראוי להשתדל‬ ‫יהי' עם יצחק והברית כלל זה שיהי' לו לאלקים וביארנו‬ ‫כן כשעושה ברית מילה אבל מצוה בפנ"ע בשעה שאין‬ ‫שם דהיינו שיהי' מושגח בהשגחה פרטית בא"י למעלה‬ ‫מילה ליכא בישראל‪[ ,‬והעיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬וא"ש דזה יתכן רק ע"י כח מילת שמנה‬ ‫שליט"א דא"כ איך דחה נתן הבבלי את הברית משום לכתחלה‬ ‫שעל ידו מתקשר לאור של מעלה‪ ,‬וכן הוא משמעות‬ ‫גרידא]‬ ‫הפסוקים שם י"ז ז' והקמתי את בריתי וגו' ואתה את‬ ‫ביאור ד' הרמ"א דבנימול תוך ח' יצא‬ ‫בריתי תשמור וגו' זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול‬ ‫לכם כל זכר ונמלתם וגו' והי' לאות ברית ובן שמונת‬ ‫והנה הב"י יו"ד סי' רס"ב ס"א הביא שי' הרא"ש‬ ‫ימים וגו' הרי משמע דגם כל ענין הברית תליא בשמיני‪,‬‬ ‫דבנימול תוך ח' א"צ הטפה‪ ,‬וכ' דלפ"ז ה"ה בנימול‬ ‫וישמעאל לא הי' לו ד"ז‪ ,‬ולכן לא הי' יתכן להקים אתו‬ ‫בלילה‪ ,‬אבל בהג"מ פ"א ממילה אות ה' מפורש דבנימול‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫בלילה צריך הטפה‪ ,‬ובהכרח שיש מח' אבל הרמ"א‬ ‫בדרכי משה כ' דיתכן דנימול תוך ח' עדיף ממילה‬ ‫המצוה המיוחדת של הטפת דם ברית‬ ‫בלילה‪ .‬וכ"פ הרמ"א להלכה‪ ,‬והבינו האחרונים‬ ‫והנה בכל מעשה ברית מילה יש ג"כ דם הברית‪ ,‬ומבואר‬ ‫דבדיעבד דין שמיני לא מעכב‪ ,‬והק' הש"ך סק"ב דא"כ‬ ‫ברש"י שבת קלד‪ .‬ד"ה ה"ג ראיתיו הא דלא רצה רבי נתן‬ ‫לא יתכן שידחה שבת לנתב' במנחות עב‪ .‬דכל שכשר‬ ‫למול תינוק שהוא ירוק ולא ראה בו דם ברית‪ ,‬שהטפת‬ ‫בדיעבד שלא בשבת אינו דוחה שבת‪ ,‬ולכן פסק הש"ך‬ ‫דם ברית מצוה כדכתיב [זכרי' ט'] "גם את בדם בריתך"‪.‬‬ ‫דגם בנימול תוך ח' לא יצא וצריך הטפה‪ .‬ומה שהוכיח‬ ‫ומבואר דיש מצוה מיוחדת בהטפת דם הברית‪ ,‬וי"ל דזה‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫עוד הביא שם במועדים וזמנים‪ ,‬מה ששמע מפי אא"ז‬ ‫הרא"ש ממה שלא ניתנה שבת לידחות למי שנימול תוך‬ ‫הג"ר יו"ט ליפמן ראקאוו זצ"ל [והביאו גם בתשובות‬ ‫ח' תי' הש"ך דלא מצינו ששבת נידחית לחיוב הטפה‪.‬‬ ‫והנהגות שם בשם גדול אחד זצ"ל ובספרו חכמה ודעת עה"ת פ'‬ ‫וכ"כ ביאור הגר"א רס"ד אות י' דרק בהטפה על ערלה‬ ‫לך לך] שתמה טובא על הגר"ח מגמ' מפורשת שבת קלז‪.‬‬ ‫כבושה יתכן דדוחה שבת אבל הטפה על מי שבוודאי‬ ‫דבמל של ערב שבת בשבת הו"ל טעה בדבר מצוה ולא‬ ‫אין לו ערלה כלל אינו דוחה שבת‪ .‬אולם השאג"א סי'‬ ‫עשה מצוה ומוכח שקודם שמיני לא קיים מצוה כלל‪,‬‬ ‫נ"ב כ' דמעולם לא התכוון הרא"ש לומר דיצא ידי מצות‬ ‫ודחה במועדים וזמנים‪ ,‬דאף דבדיעבד אם מל קיים‬ ‫מילה אלא הכוונה דהוי מעוות לא יוכל לתקון והוי‬ ‫מצות הטפה מ"מ כיון דכעת עדיין לא מוטל עליו כלל‬ ‫כנכרת גידו כיון דביום ח' כבר אין לו ערלה וההטפה‬ ‫מצוה זו לא מספיק בשביל לפטור מחטאת משא"כ כל‬ ‫אינה מתקנת וזה גופא נלמד מערלתו‪ ,‬וא"כ אין נפק"מ‬ ‫מילה שלאחר זמנו כבר הגיע זמנו רק דאיסור שבת רביע‬ ‫בין נימול תוך ח' ונימול בלילה‪.‬‬ ‫עלי'‪ ,‬וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דחה‬ ‫דדוקא מילה שהוא סוג מצוה שבעצמותו דוחה שבת רק‬ ‫והגר"ח [הובא בחזון יחזקאל שבת קל"ה‪ .‬ובכתבי הגר"ח בענין‬ ‫דבלא זמנו אינו דוחה‪ ,‬בזה אם חשב שעושה מצוה זו‬ ‫נימול תוך ח'] כתב לחלק בין נימול תוך ח' לנימול בלילה‪,‬‬ ‫מקרי שטעה בדבר מצוה‪ ,‬אבל הטפה שלעולם אין‬ ‫בהקדם מה שיסד דיש ב' מצוות נפרדות במילה עצם‬ ‫בכוחה לדחות שבת‪ ,‬לא מהני בשביל דינא דטעה בדבר‬ ‫מעשה המילה להסיר הערלה ממש"כ וביום השמיני‬ ‫מצוה‪ .‬אולם יש להעמיד קו' אא"ז זצ"ל דהרי עיקר הא‬ ‫ימול בשר ערלתו ב' חלק קיום הברית שיסודו מקרא‬ ‫דבעשה מצוה פטור מחטאת כ' בגמ' שבת שם דילפי'‬ ‫ואתה את בריתי תשמור‪ ,‬ודם הברית הוא בכלל קיום‬ ‫לה מע"ז דחייב בחטאת רק היכא שלא עשה מצוה אבל‬ ‫הברית [ודברי רש"י שהבאנו לעיל שהביא פסוק בזכרי' הוא‬ ‫בעשה מצוה לא דמי לע"ז‪ ,‬וא"כ עד כמה שקיים מצוה‬ ‫לגלות דדם מהווה קיום לברית אבל עצם הקמת הברית נלמד‬ ‫גם אם זה רק הטפה כבר לא דמי לע"ז‪ ,‬ועוד דלשון הגמ'‬ ‫ממש"כ ואתה את בריתי תשמור] וא"כ י"ל דאף דתוך ח'‬ ‫לא עשה מצוה משמע שלא עשה שום מצוה‪.‬‬ ‫ל"ש לקיים מצות מילה כלל וכשי' הש"ך והשאג"א‪,‬‬ ‫אבל מצות הטפה מתקיימת גם תוך שמונה‪ ,‬והטעם‬ ‫[ומה שלא הק' אא"ז מגמ' זו על שי' הרמ"א שהכשיר בדיעבד‬ ‫דמערלתו נלמד דמצות הטפה אינו דוחה שבת וכל שלא‬ ‫מיל ה תוך שמונה וכן הש"ך לא הק' מכאן י"ל דבד' רמ"א י"ל‬ ‫נימול בשבת לא נאמר בו דין שמיני דשבת ושמיני תלוי‬ ‫דאין כוונתו דאז בתוך ח' כבר נתקיים המצוה רק כשהגיע יום ח'‬ ‫זה בזה‪ ,‬ולכן מי שנימול תוך ח' א"צ הטפה כיון שכבר‬ ‫כיון דכבר מהול מקרי אז שנתקיים המצוה [שו"מ שכ"כ הצל"ח‬ ‫פסחים עב‪ :‬ד"ה א"ל כשהק' על הרמ"א מסוגיא דטעה בדבר‬ ‫נתקיים ההטפה במה שמל תוך ח' אבל לילה הוא פסול‬ ‫מצוה ובשו"ת בית הלוי ח"ב סי' מ"ז סק"ב הוסיף לבאר דבמילה‬ ‫בטפה ג"כ כמבואר ביבמות עב‪ .‬וכוונת הרמ"א דתוך ח'‬ ‫שיש ב' מצוות עצם מעשה המילה שמתקיים בשעת מעשה‬ ‫יצא בדיעבד מצות הטפה‪ .‬ומיושב קו' הש"ך איך נדחית‬ ‫המילה ומצוה נוספת שיהי' מהול וזה מתקיים כל רגע‪ ,‬וא"כ אף‬ ‫שבת למצות מילה דזה לעיקר קיום מצות מילה שזה רק‬ ‫שמצות מעשה המילה ל"ק כשמל לפני זמנו אבל מצוה להיות‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫מהול מקיים כשמגיע יום ח']‬ ‫אלא שהרא"ש וודאי לא ס"ל כן דא"כ מה הוכיח דא"צ‬ ‫הצחוק שנוגע דייקא לשרה‬ ‫הטפה ממה שלא ניתנה שבת לידחות לתינוק של שבת‬ ‫ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השומע‬ ‫שנימול בע"ש הרי ההטפה אינו דוחה שבת‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫יצחק לי ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים‬ ‫ברמב"ם פ"א ממילה ה"ז שקטן שנולד מהול מטיפין דם‬ ‫שרה וגו' [כ"א ו‪ -‬ז']‬ ‫ברית ביום ח' הרי דגם הטפה צריך שמיני‪ .‬ובתשובות‬ ‫והנהגות ח"ה סי' רצ"א כ' ששמע מפי הגר"י אברמסקי‬ ‫צ"ב הרי השם שלו יצחק כבר הי' מקודם ע"י הקב"ה‬ ‫זצ"ל ראי' לד' הגר"ח דיש מצוה בפני עצמה להטיף דם‬ ‫וכבר קראו אברהם כן‪ ,‬וכאן משמע שנתוסף צחוק חדש‪,‬‬ ‫ברית משטמ"ק ב"ק פח‪ .‬ד"ה שכן לענין אשה דהי' שייך‬ ‫הנוגע במיוחד לשרה ולזה היא מדגישה צחק עשה לי‬ ‫אצלה הטפה אף של"ש אצלה מילה‪ .‬ועפ"י ד' הגר"ח‬ ‫אלקים וכל השומע יצחק לי‪ .‬עוד יל"ע למה היא‬ ‫פסק שם להלכה דמי שמל בלי הטפה מבטל מצות דם‬ ‫מדגישה עניין ההנקה דוקא‪ ,‬ושנכלל בזה מה שהניקה‬ ‫ברית דהוי מעיקר מצות מילה ולכ"כ שם דאין למול‬ ‫כל בני השרות ביום המשתה‪ ,‬הרי עיקר הנס היא עצם‬ ‫בסוג מגן הנקרא קלעמף הגורם שלא יצא דם מילה‪.‬‬ ‫הלידה וההנקה הוא דבר דממילא‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר דד' הגר"ח דמצות הטפה א"צ שמיני ודלא‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם דברי המלבי"ם דכוונת שרה‬ ‫כמש"כ לעיל‪ ,‬ולכ' מקראי דפ' לך לך ל"מ כן וכדכתבנו‬ ‫היתה לומר דעיקר השמחה מיוחד לה ולא לאברהם‪,‬‬ ‫לעיל וכן העיר במועדים וזמנים ח"ז סי' רכ"א‪.‬‬ ‫שלה עשה נס גדול יותר שחזרה לנערותה‪ ,‬שכן מה‬ ‫שהוליד אברהם בזקנותו ע"ז הובטח מהקב"ה ואין פלא‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫עי"ל בהקדם מה שכ' בפתחי תשובה סי' פ"א בשם תשו'‬ ‫שיתקיים אבל על ההנקה לא נתבשר לא מאת ה' ולא‬ ‫אדני פז סי' י"ז ששלל סברת האומרים דחלב אשה‬ ‫מאת המלאך‪ ,‬ולאיזה צורך ימשך הנס שיהי' לזקינה‬ ‫מטמטם לב התינוק כיון דיסודו מזוהמא ולכן יש‬ ‫חלב בדדי' להניק בנים והלא יכולה למסור בנה למינקת‬ ‫להפסיקו כמה שיותר מהר‪ ,‬דאדרבה ע"י שדם נעכר‬ ‫ועשה ה' נס זה רק לצחוק ולשמחה‪ ,‬כדי שכל השומעים‬ ‫ונעשה לחלב זה מהווה עיקר המזון של הילד ועיקר‬ ‫יצחקו וישמו על נס זה‪.‬‬ ‫גדילתו‪ ,‬וכבר ביארנו דדם נעכר ונעשה חלב היינו‬ ‫שנתהפך הדין והזוהמא לרחמים‪ ,‬א"כ ענין החלב הי'‬ ‫אולם באמת כבר הביא הגרי"ז דברי המדרש [מ"ז ב'] דהי'‬ ‫סימן להתהפכות הזוהמא של הדם נדות שבא מפסקה‬ ‫ב' ברכות בסו"פ לך לך א' וברכתי אותה היא עצם לידת‬ ‫של חוה‪ ,‬אולם עי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' ל"ה‬ ‫הבן ב' וברכתי' זה ברכת החלב‪ ,‬ולכן הודתה על שניהם‬ ‫שחולק וי"ל דהדבר תלוי עד כמה שהאשה רחוקה‬ ‫צחוק עשה לי אלקים קאי על הבן‪ ,‬הניקה בנים שרה זה‬ ‫מזוהמת הנחש ככה היא השפעת חלבה‪ ,‬וא"כ רק אחרי‬ ‫על החלב‪ .‬ולכן עשה אברהם משתה במיוחד על יום‬ ‫שגמרה לגמול את יצחק נתברר כמה גדלה השפעת‬ ‫הגמל את יצחק מלינק דאז נגמר נס החלב‪.‬‬ ‫החלב על בנה שהי' ראוי ללמוד תורה מאברהם‪ ,‬וכדברי‬ ‫והנה יתכן לומר דנס החלב בא מצד שהביא אברהם אבינו‬ ‫רבינו בחיי‪ ,‬לכן שמחה מאד והניקה להרבה ילדים כדי‬ ‫חלב לאורחיו בתחלת הפרשה‪ ,‬והרי חלב הוא תוספת על‬ ‫שגם הם ישפעו מחלבה‪ ,‬וגם ביום זה הי' רב שחוק‬ ‫עיקר המזון שהרי הגיש להם בשר‪ ,‬וע"ז שהוסיף חלב‬ ‫בעולם היינו שהי' ריבוי עצום של תיקון‪ ,‬ומבואר‬ ‫היינו שרוצה להנות אותם בכל היכולת כן נתן הקב"ה‬ ‫בילקוט דכל אותם בנים שינקו משרה נתגיירו בסוף‪ ,‬וזה‬ ‫חלב לשרה‪ .‬ולפי מה שביארנו שם בפנימיות ענין חלב‬ ‫הי' סימן להתהפכות גדול של זוהמת הנחש‪ ,‬וא"כ זה הי'‬ ‫דמרמז על התהפכות הדין לרחמים כמש"כ המג"א‪ ,‬וכן‬ ‫השמחה של שרה‪ ,‬דהי' בזה סימן שתיקנה קצת חטאה‬ ‫החלב רומז להשפעות טובות‪ ,‬א"כ ענין החלב של שרה‬ ‫של חוה‪ ,‬וכמבואר בזוה"ק פ' חיי שרה דזה הי' ענין‬ ‫הי' ביטוי להשפעות גדולות של רחמים ולזה גופא הי'‬ ‫אברהם ושרה לתקן חטא עץ הדעת‪34 .‬‬ ‫השם יצחק כמש"כ רש"י דהרבה עקרות נפקדו עמה‪,‬‬ ‫גם כיון דהיפוך דם לחלב מורה על התהפכות דין‬ ‫הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה‬ ‫לרחמים הרי ביום זה הי' המתקת דינים גדולה‪[ ,‬ובתורת‬ ‫ורב שחוק הי' בעולם‪.‬‬ ‫משה לחת"ס ד"ה אך כ' עפ"י מש"כ אריז"ל דענין עקידה הי'‬ ‫שאברהם שהוא חסד ימשיל על יצחק שהוא בחי' גבורה וע"ז אנו‬ ‫ענין המשתה ביום גמילת יצחק‬ ‫מתפללים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' ולכן מיד‬ ‫ויגדל הי לד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום‬ ‫בלידת יצחק שבא מדה"ד בעולם הי' צריך להמתיקו ע"י הנקת‬ ‫הגמל את יצחק‪[ :‬שם ח']‬ ‫שרה דמרמז על דם נעכר ונעשה חלב דכ' מג"א סי' תצ"ד סק"ו‬ ‫דהוא התהפכות דין לרחמים] וכמו שמעורר הגרצ"מ‬ ‫לרוב ראשונים [רש"י רשב"ם רבינו בחיי] הי' המשתה ביום‬ ‫זילברברג שליט"א בגודל פרשה זו שיש בו לעורר הרבה‬ ‫הגמילה כפשוטו‪ ,‬דהוא אחר כ"ד חודש‪ ,‬והא דאחרו עד‬ ‫חסדים והמתקת הדינים ע"י שנזכר בה פקידת שרה וענין‬ ‫עכשיו כ' רבינו בחיי כיון דרק אז הניחו לת"ת וכדי‬ ‫ריבוי הצחוק והשמחה שהי' בעולם‪ ,‬ולכן קוראים פ' זו‬ ‫שישמח בבנו בשמחת התורה‪ .‬ולדברי הגרי"ז שהבאנו‬ ‫בר"ה וגם עכשיו מתעורר כח ר"ה ע"י קריאת התורה‬ ‫לעיל הי' הסעודה הי' על ברכת החלב‪[ .‬אולם בפרקי דר"א‬ ‫וכדאיתא בספה"ק‪.‬‬ ‫פכ"ט יליף מכאן לסעודת ברית מילה ומשם לשו"ע יו"ד רס"ה‬ ‫י"ב ברמ"א וגר"א שם]‬ ‫מצחק של ישמעאל לעומת צחוק של יצחק‬ ‫ובאופ"א י"ל ע"פ ד' החת"ס נדה ט‪ .‬בהא דנחלקו תנאי‬ ‫והנה בוודאי לא מקרה הוא שבפרשה זו שכ' שמו וענינו‬ ‫אי סילוק הדמים מחמת דם נעכר ונעשה חלב‪ ,‬או מצד‬ ‫של יצחק כ' ג"כ שראתה שרה את ישמעאל מצחק‬ ‫שאברי' מתפרקים והק' דלמה לא נבדוק המציאות‬ ‫משמע דזה הי' זה לעומת זה‪ ,‬והנה אם שמו של יצחק‬ ‫באו פן שממשיכה לינק יותר מב' שנים‪ ,‬ותי' דבאמת רוב‬ ‫קרוי על כח השמחה והצחוק הזה‪ ,‬בהכרח דהוא עצמו‬ ‫נשים שסובלים מפסקה של חוה‪ ,‬עדיין אברי' מפורקים‬ ‫הי' מלא שמחה‪ ,‬וכבר עורר החי' הרי"ם דלא נזכר‬ ‫יותר מב' שנים‪ ,‬ורק מיעוט נשים צדקניות מתחזקים‬ ‫בתורה ענין שמחה ושחוק לפני זה וזה ענין רב שחוק‬ ‫אחר כ"ד חודש‪ ,‬ומצד מיעוט הנשים החמירו שלא יהי'‬ ‫שהי' בעולם אז שהוא הביא ענין השמחה‪ ,‬וכתב השפ"א‬ ‫דין מסולקת יותר מכ"ד חודש‪ .‬לפ"ז י"ל דשרה הרגישה‬ ‫בעצמה בגמר כ"ד חודש דכ בר נתחזקה כמקדם וא"כ זה‬ ‫‪ 34‬ובליקוטי יהודה איתא דהחי' הרי"ם הוכיח לגאון אחד מכאן ענין‬ ‫סימן של"ש כ"כ לפיתקה של חוה וזה הי' השמחה‪.‬‬ ‫אכילת שיריים דלכן לא הניקה שרה גוים לפני שגמרה עם יצחק‬ ‫שחששה שיושפע יצחק משיריים של הגוים ומאידך נתנה לגוים אחר‬ ‫הגמילה כדי שיהי להם שיריים מיצחק‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫ריק הוא שמוזכר כאן כ"כ הרבה פעמים ענין הצחוק‬ ‫[תרמ"ג ד"ה בענין] בשמו‪ ,‬דכמו שנא' על הרשע מצחק‬ ‫משמע דיש לזה משמעות בעצם הקמתו של כלל ישראל‬ ‫בע"ז גילוי עריות שפ"ד דעוונות החמורים הם כשחוק‬ ‫ע"י יצחק‪ ,‬והנראה ע"פ דבריו הנפלאים של רבי שמשון‬ ‫בעיניו כן להיפך ביצחק אבינו כיון שהי' קדוש מרחם‬ ‫‪35‬‬ ‫רפאל הירש זצ"ל בפ' לך לך שם שעמד בזה שכל‬ ‫הי' כל תחבולי היצר כשחוק בעיניו‪ .‬עוד הוסיף השפ"א‬ ‫המפרשים נדחקו להכניס ענין השמחה כשבכ"מ שחוק‬ ‫לחדש דיתכן דהגם דהי' ליצחק מדת היראה והפחד מ"מ‬ ‫הכוונה צחוק מורים על לעג וזילזול או לשחוק של‬ ‫לא הי' ניכר על פניו רק שמחה וחדוה דאין מי שישמח‬ ‫משחק‪ ,‬אך לא על שמחה‪ ,‬ולכ"כ דלעולם אין אדם צוחק‬ ‫בעולם רק הירא את ה' באמת‪ ,‬מה גם אם הוא בן חורין‬ ‫אא"כ הוא חש בדבר מגוחך ואכן אין לך דבר ניגוד גדול‬ ‫מיצה "ר כיצחק ע"י שנעשה עולה תמימה‪ ,‬ויתכן‬ ‫ומגוחך מצפי' זו שאברהם ציפה לה‪ ,‬דאברהם ושרה‬ ‫שישמעאל רצה להתדמות אליו בבחי' השמחה אבל‬ ‫בגיל שלהם שכבר עברו כ"כ הרבה שנים והם קרובים‬ ‫שרה הנביאה ידעה להפריש שלשמחה מה זו עושה ולזה‬ ‫למות יוולד להם בן? ואפי' את"ל שיוולד הוא יהי' בן‬ ‫אמרה כי לא יירש בן האמה הזה עם בני עם יצחק היינו‬ ‫יחיד והדעת נותנת שיהי' יתום מנעוריו‪ ,‬ועל בן זקונים‬ ‫עם בחי' הצחוק‪.‬‬ ‫הזה יושתת כל היסוד של בנין האומה הנצחי! ועליו‬ ‫יושתת תקות האנושות כולה! אם נשים לב לכל‬ ‫ולעיל בפ' לך לך הארכנו במדת "פרא" של ישמעאל‬ ‫ההשתלשלות הטבעית ה"ז מגוחך בתכלית כהררים‬ ‫דהיינו שאינו מקבל מרות וא"א להגביל אותו בשום‬ ‫התלויים בשערה‪ ,‬אכן הי' זה ניגוד גדול‪ ,‬וגם אברהם‬ ‫ענין‪ ,‬והבאנו שזה הטעם שעבורה נדחה ישמעאל‬ ‫שכבר הביע את בטחונו ונפל על פניו בא לידי צחוק‬ ‫מלהיות ממשיך דרכם של אברהם ושרה משום שהתנהג‬ ‫מאליו‪ ,‬והוא נזכר ונשנה כאן אצל שרה‪ ,‬והוא ייזכר‬ ‫במדת הצחוק מדת ההתלוצצות בבחינת פרא‪ ,‬שזה‬ ‫לדורות בשמו של הבן המובטח‪ .‬וכ"ז ללמדינו דראשית‬ ‫טבעה של מדה זו לשחרר מכל דבר חשוב ומגביל‪ ,‬ועד‬ ‫העם היהודי ה"ה מגוחך‪ ,‬תולדותיו‪ ,‬צפיותיו‪ ,‬תקוותיו‬ ‫שיכול להגיע גם לרציחה וג"ע וכמבואר כאן ברש"י‪,‬‬ ‫וחייו הם יומרה נוראה ומגוחכת בעיני השכל המחשב רק‬ ‫לעומת זאת זרע העיקרי של אברהם יצחק אבינו הגביל‬ ‫ע"פ סבות‪ .‬אך יש מובן להיסטורי' היהודית אם מאמינים‬ ‫את רצונו וצמצם אותו כפי הראוי בדין ואף שמו יצחק‬ ‫ברצונו החפשי של הכל יכול שפועל בחירות ומתערב‬ ‫הוא ע"ש "קץ חי" דהיינו לעשות חוק וקץ לאותו חסד‬ ‫בכח בהליכת עולמו‪ .‬לכן הי' צורך שאבותינו ידעו זאת‬ ‫בלתי מוגבל שהי' אפשר לירש מאברהם‪ .‬ולפ"ז כדי‬ ‫מראש ובניהם אחריהם יזכרו זאת לעד‪ ,‬ולכן המתין‬ ‫לינצל מבחי' ישמעאל הוא לשעבד את רצונינו להקב"ה‬ ‫הקב"ה לגיל המגוחך של אבות האומה שכן הוא ביקש‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫לברוא לו עם שיהי' אצבע אלקים בקרב האנושות‬ ‫עצם קיומו של יצחק וזרעו נראה כדבר מגוחך‬ ‫מראשית ימיו עד אחרית ימיו‪ ,‬והוא יעמוד בניגוד לכל‬ ‫הכוחות הפועלים בהסטורי'‪ ,‬ועד היום הזה הוא מגוחך‬ ‫והנה לנתב' יוצא דצחוק שמרומז בשמו של יצחק וענין‬ ‫לחלוטין בעיני הסכלות הכופרת בהקב"ה‪ ,‬צחוק‬ ‫הצחוק שאצל ישמעאל ל"ש זל"ז‪ ,‬דאצל יצחק זה ע"ש‬ ‫המהדהד באזני היהודי בלכתו בדרכו בהסטורי' הוא‬ ‫שמחה‪ ,‬ובישמעאל הי' זה לרש"י ע"ש ג"ע חמורות‪,‬‬ ‫עדות על דרכו האלקית ‪ ,‬ואין הוא פוגע בו שכן מכון‬ ‫ולרמב"ן ע"ש הלעג והזילזול‪ ,‬שהי' מלעיג על המשתה‪,‬‬ ‫מראש לצחוק הזה‪ .‬עכ"ד המתוקים של רש"ר הירש‪[ .‬ויש‬ ‫ובאמת באברהם ושרה גופא מצינו ב' הבחינות כמ"ש‬ ‫להוסיף ד' החת"ס לעיל י"ח י"ב ד"ה ותצחק דשרה רק הרהרה‬ ‫הרמב"ן לעיל י"ז י"ז דלשון צחוק פעם הכוונה לשמחה‪,‬‬ ‫במחשבתה אבל לא הוציאה בפיה לומר שא"א שתלד כדי שלא‬ ‫וכמש"כ התרגום עמ"ש שם ויפול אברהם על פניו‬ ‫לפתוח פה לשטן ומ"מ במחשבתה הי' זה כצחוק ולאחר יאוש‪,‬‬ ‫ויצחק וחדי‪ ,‬וכן כאן אצל מה שאמר שרה צחק עשה לי‬ ‫והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור יגאלנו ה' רני עקרה כי‬ ‫אלקים כל השומע יצחק לי פי' התרגום וחדי‪ ,‬ולפעמים‬ ‫חלה גם ילדה ציון וגו' וע"כ ותכחש שרה לא שכחשה והכזיבה‬ ‫הכוונה ללעג וזילזול וכמ"ש התרגום עמש"כ לעיל י"ח‬ ‫את הנביא לומר שקר אתה דובר אלא שהשתיקה אותו שלא‬ ‫להוציא מפיו מה שהיא לא הוציאה מפי' מחשש פתחון פה לשטן‪,‬‬ ‫י"ב ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' וחייכת‪ ,‬ולשון צחק‬ ‫ויאמר לא כי צחקת להיות לבניך לסימן טוב]‬ ‫שהוא שמחה פירושה שרואה ענין נפלא באדם לטוב‬ ‫ישמח כ"כ עד שימלא פיו שחוק‪ ,‬וכן עשה אברהם‬ ‫ולפ"ז א"ש הדגשת ענין הצחוק בשמו של יצחק‪ ,‬ומובן‬ ‫כאשר נאמר לו ששרה יולדת בן‪ ,‬אבל על צחוק של שרה‬ ‫דענין הצחוק של ישמעאל מישך שייכא לצחוק של‬ ‫הי' טענה ולכן צווה הקב"ה לקרוא אותו יצחק רק ע"ש‬ ‫יצחק‪ ,‬דהוא זה ברשעותו בא להעצים הגיחוך הנ"ל‬ ‫הצחוק של אברהם‪.‬‬ ‫ולומר לכל העולם דאין ליצחק סיכוי כלל בעולם‬ ‫הטבעי‪ ,‬ואני זה שישלוט כאן בעולם‪ ,‬כיון שלי יש ברכת‬ ‫ועדיין צ"ב דלמה יהי' יצחק נקרא ע"ש הצחוק שהוא‬ ‫דבר צדדי לכאורה‪ ,‬ועוד למה נבחר שם צחוק שבכ"מ‬ ‫‪ 35‬הראני א' מצאצאיו הרב טובי' שפיגל שליט"א‪.‬‬ ‫מתפרש יותר כגיחוך וזילזול‪ ,‬ועוד דבוודאי לאו דבר‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫רק לוקחים איזה פסוק מתהילים ולא מצד מה שאמרו‬ ‫הריבוי במספר ואני כבר נולדתי הרבה לפני יצחק ואני‬ ‫לפני הארון ולכן אנו אומרים הנוסח של דוד‪ .‬וצ"ב‬ ‫הספקתי ל קבל יותר מאברהם‪ ,‬ועד היום הוא טוען שהוא‬ ‫במשמעות החילוק בין יצחק לישחק‪ .‬והאם זה נכלל‬ ‫זה שממשיך מורשת אברהם‪ ,‬ולזה אנו צריכים לזכור‬ ‫בעיקר שמו שנקרא בשעת לידתו‪[ .‬וברא"ש ורבינו בחיי‬ ‫שאנו זרעו של יצחק שנקרא כן ע"ש כל הנהגתו וקיומו‬ ‫המובא לקמן העתיקו מדברי הימים "ישחק" בשי"ן ויל"ע אי הי'‬ ‫יהי' באמת נגד השכל ולכל מי שיאמר לנו שהמצב שלנו‬ ‫להם גירסא אחרת‪ ,‬אולם בלשון רבינו בחיי מבואר דהכתיב הוא‬ ‫מגוחך‪ ,‬ומופקע מן המציאות נענה לו אכן נקראים אנו‬ ‫בשי"ן והקרי הוא בצד"י‪].‬‬ ‫"זרע יצחק" ע"ש שכל מציאותינו מגוחך ואעפ"כ אנו‬ ‫והנה ברבינו בחיי [לעיל יז יט] כתב דזה לא נחשב שינוי‬ ‫מתקיימים‪.‬‬ ‫כלל דאחרי שהסביר למה לא נשתנה שמו של יצחק‬ ‫ליִּשחָ ק‬ ‫משמעות השינוי בין יצחק ְ‬ ‫לעולם לקרותו בשם אחר‪ ,‬כשם שמצינו באברהם ויעקב‪,‬‬ ‫[כיון שבכל אחד מהם הי' שמם ע"י אביהם‪ ,‬אבל יצחק הי' ע"י‬ ‫ההבדל בין דברי הימים לספר תהילים‬ ‫הקב"ה] ע"ז כ' דמה שתמצא בתהילים שמו של יצחק‬ ‫והנה בתהילים [קה ט] בתוך הפרק שדוד משבח את‬ ‫בשי"ן‪ ,‬אין זה שנוי‪ ,‬רק שרצה דוד לרמוז על מדתו‬ ‫הקב"ה על הנסים שעשה לכלל ישראל מעת זמן האבות‬ ‫שהיא האש הגדולה‪ ,‬וכמבואר בספר יצירה‪ :‬שלש אמות‬ ‫עד אחר יצ"מ‪ ,‬וקבעו למשוררים לאמרו כל יום לפני‬ ‫אמ"ש אויר מים אש‪ ,‬מ"ם דוממת שי"ן שורקת‪.‬‬ ‫הארון אחרי שהעלהו לעיר דוד‪ ,‬כתוב "אֲשֶ ר כָרַ ת אֶת‬ ‫שינוי האות כדי לקצר גלות מצרים‬ ‫ַאבְ רָ הָ ם ּושְ בּועָת ֹו לְ יִשְ חָ ק" עם שי"ן‪ ,‬מאידך כשהובא‬ ‫פרק זה בדברי הימים א' ט"ז ט"ז שמסופר שם כל ענין‬ ‫אולם בפי' הרא"ש עה"ת [שמות ו א] כ' ענין אחר בזה‪,‬‬ ‫העלאת הארון והמשוררים כתוב " ֲאשֶ ר כ ַָרת אֶ ת ַאבְ ָרהָ ם‬ ‫דכשבא להסביר למה הי' ישראל מצרים במקום ארבע‬ ‫ּושבּועָ ת ֹו לְ יִצְ חָ ק" עם צדיק‪ ,‬ויש עוד כמה שינויים‬ ‫ְ‬ ‫מאות שנה בדיוק רד"ו שנה לא פחות ולא יותר‪ .‬כתב‬ ‫ביניהם‪[ .‬חלק מפרק הודו של דה"י מופיע בתהילים פרק צ"ו]‬ ‫"ושמעתי טעם כי בעוד שהיו אבותינו בשעבוד היו‬ ‫ומתחלה יל"ע האם דוד חיברו בעצם כפי שמופיע בספר‬ ‫עומדין האבות ומתפללין תמיד בעד ישראל ואמר להם‬ ‫תהילים רק שכשנתנו למשוררים עשה בו שינויים‪ ,‬או‬ ‫הקדוש ברוך הוא כלום יש בכם שירצה לגרע מאותיות‬ ‫דבעצם חיברו לכבוד הארון רק אח"כ כשקבעו בספר‬ ‫שמו‪ ,‬וכן אגרע ממנין השעבוד העתיד לבוא על ישראל‬ ‫תהילים עשה בו כמה שינויים‪[ .‬כן יל"ע בשירת דוד בפרק‬ ‫אברהם ויעקב השיבו לאו כי כל האותיות צריכות לנו‪,‬‬ ‫י"ח שמופיע גם בספר שמואל] ומרד"ק פרק ק"ה מבואר‬ ‫עד שבא יצחק ואמר רבש"ע מן הדין היה שמי להיות‬ ‫דעיקר המזמור חיברו לצורך הארון‪ ,‬וכשחיבר דוד זה‬ ‫נכתב בשי"ן וכן הוא בדברי הימים ושבועתו לישחק אני‬ ‫ספר תהלים כתב בו זה המזמור ועשה בה שינויים‪ ,‬אולם‬ ‫מוחל כבודי שיכתב בצד"י ותגרע מן החשבון עד שיגיע‬ ‫מאירי שם כ' דנראה דבעצם חוברו כמ"ש בספר תהילים‬ ‫לעודף שיש מהש"ין עד הצד"י וכמה הוא רד"ו והיה כן‬ ‫רק בשעה שהעלה הארון נתנם למשוררים עם שינויים‪.‬‬ ‫וע"כ כתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל‬ ‫ועי' מנחת שי תהילים שם שהעיר בשינוי שם יצחק‪ ,‬וכ'‬ ‫לא יכירנו ומלת ידענו מלשון וידע אלהים"‪ .‬ומדבריו‬ ‫דיש בזה סימן "צחקה שרה" צדיק קודם לשי"ן כי דה"י‬ ‫מבואר דעיקר שמו הי' צ"ל ישחק‪ ,‬ונשתנה ליצחק וא"כ‬ ‫קודם לתהילים לסדר בעלי המסורת כמ"ש בפתיחה‬ ‫צ"ב למה בעיקר קריאת שמו כ' יצחק‪ ,‬אולם בפי' רבינו‬ ‫לתהילים שהגם שבגמ' ב"ב יד‪ :‬מבואר דתהילים לפני‬ ‫חיים פלטיאל ריש פ' וארא כתב דמה"ט וארא בגימ'‬ ‫דה"י אבל בעלי המסורת והספרדים סידורם בסדר אחר‬ ‫יצחק כיון שיצחק גרם לישראל שיצאו ממצרים לפני‬ ‫שלפ"ז דה"י לפני תהילים‪ .‬וא"כ י"ל דבזה תלוי מח'‬ ‫הזמן‪ ,‬והביא המדרש הנ"ל בשינוי לשון דכשבא אצל‬ ‫רד"ק ומאירי הנ"ל‪.‬‬ ‫יצחק אמר יצחק אות השי"ן תהא במקום הצ' על מנת‬ ‫שתתמעט מגלות ק"ץ שנים‪ .‬הרי דקיבל להקראות עם‬ ‫והנה בכ ל יום בתחלת פסוקי דזמרה אנו אומרים הפרק‬ ‫שי"ן במקום הצדיק כדי שיתמעט מגלות ק"צ שנים‪.‬‬ ‫של הודו להיות דוגמת המשוררים של דוד שאמרוהו כל‬ ‫וא"ש דעיקר שמו הי' יצחק כמ"ש בתורה‪.‬‬ ‫יום לפני הארון ושם אומרים כפי הנוסח בדברי הימים‬ ‫וי"ל דכן הי' הנוסח שאמרו לפני הארון כל יום ודוגמת‬ ‫רמז אחר כתב רבינו בחיי בפ' בחקותי [ויקרא כו מד והובא‬ ‫זה גם אנו אומרים כל יום‪ ,‬אבל בברית מילה אומרים‬ ‫חלק מזה בבעל הטורים שם מג] בביאור מש"כ בדברי הימים‬ ‫כפי הנוסח הכתוב בתהילים [אולם בכללי המילה לרבינו‬ ‫ושבועתו לישחק בשי"ן וקרי יצחק בצד"י‪ ,‬שנשבע לו‬ ‫יעקב הגוזר כתב הגירסא "ליצחק" וכתב שם דכל האומר " ָזכַר"‬ ‫הקדוש ברוך הוא שאם אין בניו חוטאים יותר מש"ץ‬ ‫לעולם בריתו כמ"ש בתהילים אז ממילא יאמר לישחק‪ ,‬ואל יערב‬ ‫שנים שלא יגלה אותם מן הארץ‪ ,‬והוא שאמר יחזקאל‪:‬‬ ‫הפסוקים‪[ ,‬עי' לקמן בשם נצי"ב דיש שייכות בין השינויים] אבל‬ ‫[יחזקאל ד ה‪-‬ו] "ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים‬ ‫אני רגיל לומר "זִ כְ רּו" לעולם בריתו וגו' ושבועתו ליצחק ובמחזור‬ ‫ויטרי תק"ו כתוב לישחק ובסוגריים כ' ליצחק] כיון ששם אנו‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫הוה ליה לקב"ה על מן להשרות שכינתו אלא על הדין‬ ‫שלש מאות ותשעים יום‪ ,‬יום לשנה יום לשנה יום לשנה‬ ‫קטיעא לישנא פסילוסא‪ .‬אמ' ר' פינחס למה נקרא שמו‬ ‫נתתיו לך" וכ"ה מספר התיבות מתחלת התוכחה‪" ,‬ואם‬ ‫עמוס מפני שהיה עמוס בלשונו‪ .‬וברש"י עמוס פרק ז‬ ‫לא תשמעו לי"‪ ,‬עד‪" :‬געלה נפשם"‪ ,‬גם לא מוזכר כלל‬ ‫פסוק יד במש"כ " ַויַעַ ן עָ מוֹס וַ יֹאמֶ ר אֶ ל אֲמַ ְציָה ֹלא נָבִ יא‬ ‫שם ה'‪ ,‬וזה לרמז על ש"ץ שנים שחטאו השבטים בארץ‪,‬‬ ‫ָאנֹ כִ י וְ ֹלא בֶ ן נ ִָביא ָאנֹ כִ י כִ י בוֹקֵ ר ָאנֹ כִ י וב ֹולֵס ִש ְק ִמים" פי'‬ ‫ע"ש "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי"‪.‬‬ ‫"ובולס כמו ובולש אלא שעמוס מגמגם בלשונו שכך‬ ‫אמרו למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו וישראל‬ ‫ובשל"ה הקדוש [מסכת תענית פרק תורה אור] כתב "עוד‬ ‫קוראים אותו פסילוס כדאיתא בפסיקתא‪ ":‬וחידש‬ ‫מרומז 'נגד אבותם'‪ ,‬החסד הגדול שעשה עמנו הקב"ה‬ ‫החת"ס דמחמת פסילוסא היה מחליף יצחק לישחק‪.‬‬ ‫שהביא רש"י בענין 'ונושנתם' (דברים ד‪ ,‬כה)‪ ,‬שהקדים‬ ‫אלא דעדיין לא נתיישב למה בכלל נקט יצחק ולא‬ ‫הקדוש ברוך הוא שתי שנים‪ .‬וכ' בכת"י מספרי הרוקח‪,‬‬ ‫אברהם או יעקב‪.‬‬ ‫כשתחסר עוד מ'תת"ן' שנים‪ ,‬שתי שנים שהיו רעות‪,‬‬ ‫שהיתה ירושלים במצור‪ ,‬נשארו 'תתמ"ח' כמנין‪:‬‬ ‫וביאר ברד"ק לפי שיצחק נעקד ע"ג המזבח לעשות‬ ‫'אברהם יצחק יעקב'‪ .‬על כן בעמידת הארץ בתהלים‬ ‫רצון ה' ובניו מכעיסים אותו בבמותיהם ובפסיליהם‪,‬‬ ‫סימן ק"ה (ח ‪ -‬י) כתיב 'זכר לעולם בריתו וגו' אשר כרת‬ ‫אבל לענין השינוי בשי"ן כ' דאין הבדל בין צ' ושי"ן‬ ‫את אברהם ושבועתו לישחק‪ ,‬ויעמידה ליעקב'‪ .‬וזהו 'נגד‬ ‫דדבר אחד הוא‪ ,‬ואלשיך שם פי' דבמות מתייחס לבמות‬ ‫אבותם עשה פלא'‪ .‬עוד אני אומר‪ ,‬כי בכפל היה החסד‪,‬‬ ‫עשרת השבטים לאפוקי מביהמ"ק ביהודה‪ ,‬והנפק"מ‬ ‫לקח הקדוש ברוך הוא 'רד"ו' שעבוד מצרים‪ ,‬וצירף‬ ‫ביניהם כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא‬ ‫'רד"ו' ל'צדיק' דיצחק‪ ,‬ונעשה 'שין'‪ .‬והנה‪ ,‬יצחק מורה‬ ‫ישום לגמרי‪ ,‬כי על כן לא זזה שכינה מכותל מערבי‪ ,‬אך‬ ‫דין 'קץ חי'‪ .‬ורבקה אמרה 'קצתי בחיי' (בראשית כז‪,‬‬ ‫במות שאר שבטים ישומו לגמרי‪ ,‬ורמז הטעם בשום‬ ‫מו)‪ .‬וכתב בעל הטורים (שם)‪' ,‬ק' זעירא‪ ,‬בראותה חורבן‬ ‫שי"ן במקום צד"י והוא כי ליצחק היו שם שני בנים‬ ‫ההיכל גבוה מאה אמה‪ .‬ואז 'יצחק' ‪ -‬יצא חק'‪ ,‬הוא החק‬ ‫יעקב ועשו‪ ,‬ואלו בבמותם לע"א נטו אל בחינת עשו‬ ‫אשר בשאירו שם‪ ,‬וכדאיתא בפתיחתא דאיכה [רבתי]‬ ‫אשר יצא מיצחק ולא אל בחינת יעקב‪ ,‬והביאור בזה כי‬ ‫(ראה שם סכ"ד)‪ ,‬חייך עברו ברית כו'‪ .‬אבל בשלותה‬ ‫זוהמת נחש לא טהרה מישראל עד עמדם על הר סיני‪,‬‬ ‫'ישחק' ‪' -‬יש חק'‪' ,‬כי חק לישראל' גו' (תהלים פא‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ובכן אברהם הטיל חלק זוהמתו בהגר ויצא ישמעאל‪,‬‬ ‫וכן בית שני עמד 'ישח"ק' שנים‪ ,‬כשתסיר שתי שנים של‬ ‫וחלק אשר היה ביצחק הטילה בטפה שיצא ממנה עשו‪,‬‬ ‫המצור‪ .‬הרי זה הפסוק על עמוד גמילות חסדים‪ ,‬מ'נון'‬ ‫ונרמז פה כי נטו בבמותם עשרת השבטים אל חלק עשו‬ ‫ל'נון'‪ .‬עכ"ד השלה"ק‪.‬‬ ‫שיצא מיצחק‪ ,‬ולא אל חלק שיצא ממנו יעקב‪ ,‬והוא כי‬ ‫עי"ן שיש בעשו גם היא ביעקב‪ ,‬וכן וי"ו שבעשו גם היא‬ ‫הפסוקים בספר עמוס‬ ‫ביעקב בפסוק וזכרתי את בריתי יעקוב‪ ,‬ואין אות שלא‬ ‫ובעמוס [ז ז‪-‬ט] כשראה את ה' נצב על חומת אנך‪ ,‬ובידו‬ ‫תהיה ביעקב כי אם השי"ן על כן לרמוז אל חלק יצחק‬ ‫אנך‪[ ,‬קו הבנין ובו משקולת הבדיל ועל ידו מיישר הבנאי בנין‬ ‫שיצא עשו הוטלה שי"ן ביצחק במקום צד"י‪ ,‬ולכן גם‬ ‫החומה ואנך הוא בדיל בל' ערבי‪ ,‬כן כאן ישפוט אותם הקב"ה‬ ‫כינה אותם עוה"פ ע"ש יצחק‪ ,‬באומרו ולא תטיף על‬ ‫בקו שורת הדין‪ -‬מצו"ד] אמר לו ה' שהביאור בזה " ִה ְננִי שָ ם‬ ‫בית ישחק‪ .‬ולפ"ז ענין הזכרת יצחק עם שי"ן הוא לגנות‪.‬‬ ‫ֲאנְָך בְ קֶ רֶ ב עַ ִּמי י ְִשרָ אֵ ל ֹלא אוֹסִ יף עוֹד עֲבוֹר לוֹ‪ :‬וְ נָשַ ּמּו‬ ‫ּומ ְק ְּדשֵ י יִשְ רָ אֵ ל ֶיחֱרָ בּו וגו'‪ .‬ובמש"כ ונשמו‬‫בָ מוֹת י ְִשחָ ק ִ‬ ‫אולם החיד"א בספרו חומת אנך שם כתב דיש להשיב‬ ‫במות ישחק הכוונה לבמות של כלל ישראל‪ ,‬וק' למה‬ ‫קצת על דבריו‪ ,‬ולכן פי' ע"פ ד' מדרש הנ"ל‪ ,‬כי ישחק‬ ‫נקט דוקא יצחק‪ ,‬וכן למה דוקא כאן נקט ישחק בשי"ן‪.‬‬ ‫נתן אות שי"ן ולקח צד"י כדי לקצר גלות מצרים וזה‬ ‫רמז לכו חזו דישחק נתן אות שין משמו כדי לקצר‬ ‫והנה לענין מה שנקט שי"ן שמאלית הנה באמת גם‬ ‫הגלות והם טורחים ללכת לגלות‪ .‬א"נ ברגז רחם יזכור‬ ‫בפסוק ט"ז נקט כן כמ"ש "וְ ֹלא תַ טִ יף עַ ל בֵית יִשְ חָ ק"‬ ‫דיצחק מסר נפשו עליהם כמה זמני ולכן יחסם לישחק‬ ‫והתייחס לזה בשו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' כ"ח‬ ‫לרחם עליהם ולהיות רחום בדין‪.‬‬ ‫שהביא ממדרש שכך הי' לשונו של עמוס ושינה הכתוב‬ ‫עפ"י מבטא שפתיו מיצחק לישחק [והוכיח מכאן שגם‬ ‫והנצי"ב בהרחב דבר כאן כ' דמזה גופא שדוד אמר‬ ‫פסוקים משנים השם עפ"י לשון המדבר‪ ,‬עי"ש נפק"מ לדינא‬ ‫ברוה"ק פעם ישחק‪ ,‬ובדה"י א' ט"ז אמר אותו המאמר‬ ‫בהלכות גיטין] וכוונתו למש"כ במדרש [ויקרא רבה פרשת צו‬ ‫ושבועתו ליצחק‪ ,‬מזה מוכח שיש בזה השם שתי כוונות‪,‬‬ ‫פרשה י] שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא‪.‬‬ ‫ואמר אותו השם לפי הענין‪ ,‬ופי' בהקדם מש"כ במדרש‬ ‫[מגמגם בלשונו ומחליף אותיות ע"ע בירושלמי ריש נדרים ונזיר‬ ‫לפרש שם יצחק יצא חוק בעולם‪ ,‬וי"ל דחוק הוא לישנא‬ ‫דפסילוסא מחליף גם מרי"ש לקו"ף כגון מנזיר לנזיק‪ ].‬אמרו לא‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל וכו' ומחוי‬ ‫דמזוני [ביצה טז‪ ].‬וי"ל כיון דיצחק היה יסוד לפרנסה‬ ‫להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו וכו' אתה ה'‬ ‫בהשגחה פרטית על ישראל‪ ,‬וכמש"כ הנצי"ב בכמה‬ ‫אבינו‪ ,‬היינו שאף אלו שאין להם תקנה על ידי אברהם‬ ‫מקומות [ריש פ' לך ולהלן ועוד מ"ו א' "] והראה הקדוש‬ ‫תהיה להם ישועה על ידי יצחק וזהו שמחת בית השואבה‬ ‫ברוך הוא בצחוק של לידת יצחק אופן פרנסת ישראל‬ ‫דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה היינו שיש‬ ‫וכהאריך שם הנצי"ב‪ .‬ומה שדוד המלך אמר בתהלים‬ ‫בזה ישועה לכל הנשמות‪ ,‬וזה"פ בסוכה נא‪ .‬מבלאי‬ ‫ושבועתו לישחק ובדה"י אמר ושבועתו ליצחק‪ ,‬י"ל ע"פ‬ ‫מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו‬ ‫עוד שינוי שבתהלים אמר זכר לעולם בריתו היינו‬ ‫מדליקין‪ ,‬כהנים הכוונה לאברהם אבינו דכתיב ביה אתה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ובדה"י אמר זכרו לעולם וגו' והיינו‬ ‫כהן לעולם [נדרים לב‪ ]:‬והרמז שאף אלו שלא היתה להם‬ ‫ישראל‪ ,‬משום דכבר ביאר בפרשת מילה דשתי מצות‬ ‫ישועה על ידי אברהם אף על פי כן יש להם היום‬ ‫נכללו בברית מילה‪ ,‬הטפת דם ברית ושיהא לעולם מהול‬ ‫ישועה‪ ...‬וזה שאיתא במדרש [נג ו] בענין לידת יצחק‬ ‫ולא להמשיך הערלה‪ ,‬והטפת דם הוא כעין דם קרבן‬ ‫צחוק עשה לי אלקים וכו' הוסיפה על המאורות‪ ,‬אור‬ ‫שמביא לידי השפעה‪ ,‬וההיכר התמידי שאנחנו נימולים‬ ‫זרוע לצדיק (תהלים צז יא)‪ ,‬ניתוסף אור בעולם‪ ,‬וכתיב‬ ‫הוא כדי לציין את ישראל בעמים ולא יוכל לכפור בעמו‪,‬‬ ‫כל השומע יצחק לי ואמר השפ"א [סוכות תרמ"ג ד"ה‬ ‫ואמר דוד בתהלים זכר הקדוש ברוך הוא לנו לזכות מה‬ ‫השמחה] דכל השומע זה קול שופר שהוא לזכור אילו של‬ ‫שאין אנו ממשיכים הערלה‪ ,‬אף על גב שאין בזה מעשה‪,‬‬ ‫יצחק ויצחק לי זה סוכות‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬סוכה‬ ‫מכ"מ זכר הזכות להקימנו באוה"ע‪ ,‬אף על גב שאנו‬ ‫רומזת גם על לעתיד כדאיתא סוכת עורו של לויתן‬ ‫מצוינים במילה וא"א להתנכר לפניהם‪ ,‬וע"ז כתיב‬ ‫ולעתיד גם כן כתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‬ ‫ושבועתו לישחק‪ ,‬לרמז שחוק לימי צרה שמגיע לנו‬ ‫ובאו האובדים וגו' והנדחים וגו'‪ ,‬אפילו האובדים‬ ‫בשביל זה ואנו קיימים‪ ,‬אבל בדה"י אמר זכרו ישראל‬ ‫והנדחים‪ ,‬כתיב (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו‬ ‫מה שהקרבנו דם מילה בעת ילדותנו‪ ,‬אף על גב שנשכח‬ ‫ולשוננו רינה וגו' הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים‪,‬‬ ‫צערי דינוקי מכ"מ הזכות קיים כקרבן‪ ,‬וע"ז כתיב‬ ‫שחוק פינו ולשונינו רינה ר"ת שופר‪ ,‬הגדיל ה' לעשות‬ ‫ושבועתו ליצחק‪ ,‬יצא חוק ומזון‪.‬‬ ‫עמנו היינו שמחים זה הכח מיצחק‪ ,‬כתיב (תהלים ב ד)‬ ‫שם ישחק מורה על המתקת הדינים ושלימות התיקון‬ ‫יושב בשמים ישחק‪ ,‬יושב בשמים זה ראש השנה‪,‬‬ ‫משמים השמעת דין‪ ,‬ישחק זה סוכות‪ ,‬הגדיל ה' לעשות‬ ‫אולם עדיין לא נתבאר לנו היטב למה בתורה בעיקר‬ ‫עמנו היינו שמחים‪ .‬עכ"ד האמרי אמת‪.‬‬ ‫קריאת שמו נזכר רק יצחק‪ ,‬ורק בנ"ך מוזכר שם ישחק‪,‬‬ ‫עוד יל"ע האם יש שייכות בין ענין שחוק וצחוק‪ ,‬ויל"פ‬ ‫מבואר עכ"פ דמכח יצחק יתרבה שחוק גדול בעולם‬ ‫ע"פ דבריו הנפלאים של ספה"ק שם משמואל [פרשת‬ ‫שיהי' ישועה גדולה לכל הנשמות הנדחות שאין להם‬ ‫משפטים תרעב] אחרי שכ' דשחוק הכסיל הוא עצבות‬ ‫תקנה גם מצד חסד דאברהם‪ ,‬והוא זה שיעזור לנו לע"ל‬ ‫ומרה שחורה‪ ,‬ובקדושה היא שמחה כדכתיב (תהלים ב')‬ ‫ולכן אז ישתנה שמו לישחק ע"ש השחוק והשמחה‬ ‫יושב בשמים ישחק‪ ,‬ושם יצחק אע"ה ע"ש צחוק עשה‬ ‫הגדולה‪ ,‬ובזה א"ש למה שמחת בית השואבה מתחיל‬ ‫לי אלקים‪ ,‬הוסיף דלעתיד לבוא יקרא ישחק בשי"ן‬ ‫דוקא בליל שני של סוכות‪ ,‬באושפיזא דיצחק‪ ,‬דעיקר כח‬ ‫כדכתיב ע"פ הפסוק בתהילים ושבועתו לישחק‪ ,‬ולזה‬ ‫ש מחת השואבה שזה המתקת הדינים לחסדים בשלימות‬ ‫כתיב [תהילים קיב] אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה‪,‬‬ ‫הוא מכח יצחק‪ ,‬ולזה מתקיים ושאבתם מים בששון‬ ‫עי"ש עוד‪ ,‬וע"ע באמרי אמת [סוכות ימים ראשונים ליל ב'‬ ‫ממעיני הישועה‪ .‬דששון מורה על תוספת שמחה מחמת‬ ‫תרעה] שכתב דסוכות הוא חסד שבו נמתקים הדינים‬ ‫התהפכות דין לרחמים ע"י דבקות אברהם ליצחק‪.‬‬ ‫ונעשים חסדים‪ ,‬הצדיקים‪ ,‬האושפיזין‪ ,‬מסייעין לזה‪ ,‬וזה‬ ‫הוא הכח מיצחק דכתיב (תהלים קה ט) ושבועתו‬ ‫כל לשונות שמחה יש להם שי"ן שמאלית‬ ‫לישחק‪ ,‬הדינים נשחקים‪ ,‬שיצחק אף שהוא דין עם כל‬ ‫ולפ"ז יל"פ למה כל עניני שמחה מתחיל באות שי"ן‬ ‫זאת נעשה חסד כענין דאיתא בר"ה יז‪ .‬עה"פ ולך ה'‬ ‫שמאלית‪ ,‬שחוק‪ ,‬שמחה‪ ,‬ששון שיש לו שתי שיני"ן‬ ‫חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה‬ ‫שמאליות‪ ,‬דכ"ז מגיע מכוחו של יצחק שמתהפך‬ ‫תשלם כמעשהו ולבסוף כי לך ה' חסד‪ ...‬ועיקר החסד‬ ‫לישחק‪ ,‬ובחג הסוכות שאז הוא גמר מיתוק הדינים‬ ‫הוא על ידי יצחק‪ ,‬כשהדינים נשחקים נעשה מהם‬ ‫הודגש ביותר ענין ששון ושמחה‪.‬‬ ‫חסדים‪ ,‬עי' סוכה נב‪ :‬והיה זה שלום וכו' והקמנו עליו‬ ‫שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם וכו' ואיתא ברש"י (שם)‬ ‫ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גיהנם כדכתיב‬ ‫(ישעיה סג טז) כי אתה אבינו‪ ,‬ואיתא בגמרא שבת פט‪:‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫יבואר למה בכלל נתחדש שי"ן שמאלית הרי בלא"ה יש‬ ‫התהפכות הסמ"ך לשי"ן שמאלית‬ ‫‪36‬‬ ‫סמ"ך ]‬ ‫ועפי"ז מיושב מה שנשאלתי ע"י מורינו הרב אפרים‬ ‫[עוד בענין השי"ן והסמ"ך הארכנו בעז"ה לעיל בפ'‬ ‫רוטשילד שליט"א ביום הושענא רבא תשפ"ה למה בסדר‬ ‫בראשית ב כא]‬ ‫ההושענות שזה בסדר אלף בי"ת יש הרבה פעמים‬ ‫שמחליפים אות סמ"ך לשי"ן שמאלית כגון באדון‬ ‫עכ"פ לפי כ"ז מבואר היטב ההבדל בין קראי דדה"י‬ ‫המושיע "שעירים להניע עננים מלהמניע" ובאדם‬ ‫וקראי דתהילים‪ ,‬דבדה"י מופיע עצם הסיפור של העלאת‬ ‫ובהמה "שיחים לקוממה עדנים לעצמה" ובאדמה מארר‬ ‫הארון ואיך שוררו לפני הארון אז‪ ,‬ואז עדיין לא הגיע‬ ‫"שבע מסלעם עדרים מדלות" ובלמען איתן "למען שם‬ ‫זמן התהפכות יצחק לישחק‪ ,‬ולכן נקרא בשם המקורי‬ ‫טלה חלב כליל אש למען עמד" וכו' ובאערוך שועי "שא‬ ‫שנקרא בתורה יצחק וכן בזמנינו שאנו עדיין נמצאים‬ ‫נא עון רשעי עבור על פשעי" ובתתננו לשם ולתהלה‬ ‫בגלות אנו אומרים כל יום לפני התפלה הנוסח של הודו‬ ‫"תשמחנו בבית התפלה תנהלנו על מי מנוחות"‪ ,‬ובקל‬ ‫כפי שמופיע בדה"י‪ ,‬אבל דוד המלך שקבעו בתהילים‬ ‫נא תעינו "אל נא עניי הצאן שיחם ענה בעת רצון"‬ ‫ברוה"ק רצה לעורר בזה גאולה העתידה ששם זה מורה‬ ‫ובלמען תמים כ' "למען שמתו כמלאי מרומים" [ובסידור‬ ‫על קיבוץ כל הנשמות הנדחות גם אלו שאין להם תקנה‪,‬‬ ‫בעלמא מצינו כן פעמיים א‪ :‬בקל אדון "שמחים בצאתם"‪ ,‬ובעל‬ ‫והתהפכות יצחק לישחק לעתיד לבוא‪ ,‬וכן נרמז בזה מה‬ ‫חטא "בשיקור עין ושיח שפתותינו] ולהנ"ל י"ל דבחג‬ ‫שיצחק מסר נפשו לקצר השנים של גלות מצרים ע"י‬ ‫הסוכות יש לנו ענין מיוחד לרבות כמה שיותר אות שי"ן‬ ‫שינוי אותיות שמו‪ ,‬ולכן בכל ברית מילה שאנו מתפללים‬ ‫שמאלית‪ ,‬דזה מורה על ענין ריבוי הששון והשמחה‬ ‫על העתיד של הילד הזה‪ ,‬אנו רוצים שיהי' לו הסגולה של‬ ‫והשחוק‪.‬‬ ‫שם ישחק‪ ,‬שיש בכוחו לקבץ נדחים ולזכות לגאולה ואנו‬ ‫מקוים שילד זה יהי' לו קיום ניצחי לזכות לגאולה‬ ‫וביותר י"ל דאנו רוצים לדחות את האות סמ"ך ע"פ‬ ‫העתידה לכן אנו מז כירים השם ישחק שבתהילים‪.‬‬ ‫מדרש בראשית [יז ו] עה"פ ויסגור בשר תחתינה איתא‬ ‫"מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת‬ ‫גירוש ישמעאל הפקיעתו מלהיות זרע אברהם‬ ‫נברא שטן עמה‪ ,‬ואם יאמר לך אדם‪" ,‬הוא הסובב" שזה‬ ‫ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי‬ ‫כתוב קודם‪ ,‬תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר [וזה לא‬ ‫לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וגו'‬ ‫מעיקר הבריאה]" וביאר בנזר הקודש שם דלכן לא רצה‬ ‫כל אשר תאמר אלי' שרה שמע בקולה כי ביצחק‬ ‫להזכיר סמ"ך שרומז לשטן‪ .‬ואע"ג דשטן הוא בשי"ן‪,‬‬ ‫יקרא לך זרע‪ :‬וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי‬ ‫מ"מ אותיות זס"ש ר"ץ מתחלפות‪ ,‬ולא נרמז בשי"ן לפי‬ ‫זרעך הוא‪[ :‬שם י' – י"ג]‬ ‫שנכתב כמה פעמים מקודם לכך נרמז בסמ"ך‪ .‬ועוד כי‬ ‫השטן שהוא שר הידוע תחלת שמו בסמ"ך‪ .‬ועוד‬ ‫הנה באמת בסו"פ לך לך כבר התברר לאברהם כי עיקר‬ ‫דבשי"ן ימינית אין שטן ואין פגע רע‪ ,‬אלא בשי"ן‬ ‫הקמת בריתו של הקב"ה ולא עם ישמעאל ומה הרע לו‬ ‫שמאלית הנקרא במבטא כסמ"ך‪ ,‬לכך נרמז בסמ"ך שין‬ ‫כ"כ כעת‪ ,‬אולם מצד פ' לך לך הי' עדיין נקרא זרע‬ ‫שמאלית‪ .‬והטעם כי שורש השטן הוא יצר הרע מצד‬ ‫אברהם והי' גר בביתו ומקבל חלק בירושה‪ ,‬והי' לו איזה‬ ‫שמאל כדכתיב [קהלת י‪ ,‬ב] לב חכם לימינו ולב כסיל‬ ‫תפקיד רוחני הגם שעיקר הברית של הקב"ה הוא עם‬ ‫לשמאלו‪ ,‬ולכן נאחז דוקא באשה ששורשה ג"כ מסטרא‬ ‫יצחק‪ ,‬אבל כאן בפ' וירא רצתה שרה לגרשו מביתו‬ ‫דשמאלא כנודע ומצא מין את מינו וניער‪ .‬עכ"ד נזר‬ ‫לגמרי ולהפקיע אותו מלקבל חלק בירושת אברהם‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬וי"ל עוד דשם ישראל שיש לו שי"ן שמאלית‬ ‫והטעם כיון שראתה אצלו מעשים גרועים שאינו מתאים‬ ‫מורה על שררה והתגברות על הס"מ‪ ,‬ולכן רק אות ס'‬ ‫לזרע אברהם‪ ,‬ועוד שהי' טוען שהוא בכור ונוטל פי‬ ‫מורה על השטן ולא אות שי"ן שמאלית ומה"ט גם יצחק‬ ‫שנים בירושה לכן לא רצתה שרה שיירש כלל עם יצחק‪.‬‬ ‫שעיקר יסודו בגבורה דקדושה דזה התגברות על הרע יש‬ ‫וכלי יקר כ' דלא יתכן דקאי על נכסים גשמיים דמה‬ ‫בו שי"ן שמאלית וזה גופא מביא לידי ששון ושמחה דכל‬ ‫הועילה בגירושו הרי לאחר מות אברהם יבוא ויבקש‬ ‫התגברות על רע מביא שמחה‪ ,‬ומזה הטעם אנו מעדיפים‬ ‫חלקו בירושה‪ ,‬אלא כי לא יירש בן האמה הזאת הכוונה‬ ‫בסוכות להחליף את הסמ"ך לשי"ן שמאלית‪[ .‬ובזה‬ ‫שלא יירש ממעשיו הטובים של אברהם‪ ,‬ולכן יש‬ ‫לחשוש שמא יצחק ילמד ממנו‪ ,‬עוד פי' לקמן כ"ה ה'‬ ‫‪ 36‬נשאל הגה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע דל"ל שלש אותיות‬ ‫באותו מבטא‪ ,‬סמ"ך‪ ,‬שי"ן שמאלית‪ ,‬ותי"ו‪ ,‬וענה בשנינות דאל"כ איך‬ ‫נאמר הפסוק בִ ינּו ֹבע ֲִרים בָ עָ ם ּוכְסִ ילִים מָ תַ י תַ שְ כִילּו‪[ :‬תהילים צד ח]‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע והגם שמצינו‬ ‫שלא יירש עם בני בשווה שכן בן האמה יירש חלקו‬ ‫שאמר הכתוב לעיל ט"ז ט"ו ותלד הגר לאברם בן‪ ,‬שם‬ ‫בעוה"ז אבל יצחק יקבל חלקו בעולם הנצחי וכ"כ‬ ‫נקרא שמו אברם אבל אחר שנעקר שם אברם שלא יזכר‬ ‫בזוה"ק וירא קיח‪ ,:‬ובמעשי ה' פי' שירושת אברהם הוא‬ ‫שם זה עוד עליו אלא אברהם ישמעאל אין לו ליקרא בן‬ ‫המשך פירסום האמונה בה' וידעה שרה בנבואתה‬ ‫אברהם‪ .‬ואולי כי לזה הקורא לאברהם אברם עובר‬ ‫שישמעאל עתיד לעבוד ע"ז ולכן אמרה שלא יירש עם‬ ‫בעשה‪ ,‬טעם הקפדתו ית' כי כשיקרא לו אברם מייחס‬ ‫בני בפעולת אברהם‪ ,‬ועד"ז הי' אפש"ל שראתה‬ ‫אליו ישמעאל לבן וה' אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ואי"ז‬ ‫שאדרבה הוא ימשיך באמונת הייחוד שקיבל מאברהם‪,‬‬ ‫אלא כשיעקר שם אברם‪[ .‬אבל ביעקב אין קפידא זו ולכן גם‬ ‫אלא שמצד תכונת הפרא שבו יבצע מעשים אכזריים‬ ‫אחרי שנקרא ישראל קוראים אותו יעקב] עכ"ד אוה"ק‪ .‬ולפ"ז‬ ‫בעולם ובישראל כדי להשליט אמונתו‪ ,‬לכן רצתה שלא‬ ‫י"ל דעיקר ברכת ישמעאל הוא רק מצד היותו בן אברם‪,‬‬ ‫יהי' לו שום שייכות לאברהם כדי שלא יעמוד לו כוחו‬ ‫אבל מצד אברהם אין לו שייכות כלל ולא נקרא זרעו‪.‬‬ ‫של אברהם באמונה זו‪.‬‬ ‫ישמעאל מפ' לך לך ויצחק מפ' וירא‬ ‫והנה כ' הרמב"ן לעיל פסוק ט' דלכן לא הזכירה שרה‬ ‫את ישמעאל בשמו "את ישמעאל" רק "את בן הגר‬ ‫ולכשת"ל בזה חלוק פ' לך לך מפ' וירא דבפ' לך לך‬ ‫המצרית" "את האמה הזאת ואת בנה" כי טענה שראוי‬ ‫יצחק לא הי' עדיין בעולם ועדיין לא התחדש עצם‬ ‫שלא יירש בן השפחה הזאת בנכסיך כלל עם בני שהוא‬ ‫העמדת והקמת הברית עם יצחק‪ ,‬ועוד הי' שמו של‬ ‫בן הגבירה‪ .‬ועוד הוסיף הספורנו שבן הנולד מן השפחה‬ ‫אברהם "אברם" ואז נולד ישמעאל ושאב רוב זוהמא‬ ‫קרוי בנה ומתייחס אחרי' ואינו מתייחס אחר אברהם‬ ‫דאברהם שנשאר בו ע"י חטא עץ הדעת‪[ ,‬כדכ' באור החיים‬ ‫ולכן קראתו "בנה" ולא "בנו"‪[ .‬ומה שלולא טענת שרה הי'‬ ‫הק' פ' ויחי לקמן מ"ט ג' דלכן הי' יתכן שיהי' לאבות הקדושים‬ ‫מתייחס אחרי אברהם אף דהי' בן השפחה צ"ל דלפני מ"ת עדיין‬ ‫זרע שאינו הגון והאריך בכ"ז באלשיך הק' פ' שמות] ובמצב זה‬ ‫לא הי' קבוע כ"כ דין זה‪ -‬אילת השחר וראה בחת"ס כאן ד"ה כי‬ ‫‪37‬‬ ‫הי' לישמעאל יחס לאברהם ושם כתוב המילה שלו‬ ‫פילפול עצום דרק ע"י צחוק ישמעאל הו"ל בן השפחה] וכ' אור‬ ‫וגם מה שהתפלל עליו אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך‪,‬‬ ‫החיים הק' דלפ"ז א"ש מה שכ' שהרע לאברהם "על‬ ‫אבל בפ' וירא אחרי שנתהפך אברהם לאיש אחר ע"י‬ ‫אודות בנו" היינו עצם זה שרה ייחסה אותו להגר ואמרה‬ ‫המילה שלו וכדהארכנו בתחלת הפרשה שזה ענין‬ ‫"בן האמה" וע"ז כ' שהקב"ה הצדיקה שאמר אל ירע‬ ‫"וירא" שהוא ענין "גילוי הפנימיות"‪ ,‬רק אז נולד יצחק‪,‬‬ ‫בעיניך "על הנער" ולא קראו "בנו"‪.‬‬ ‫א"כ כל התהוות יצחק הוא קדוש מבטן שנא' "אשר‬ ‫קדש ידיד מבטן" ואחרי שנולד ונעשה לו ברית מילה‬ ‫עוד אמר כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ופי' רשב"ם דהקמת‬ ‫הי' בשלימות הקדושה‪ ,‬וישמעאל לא השכיל לבטל‬ ‫הברית שאמרתי לך בפ' לך לך מתייחס אליו‪ ,‬וצ"ע הרי‬ ‫עצמו ליצחק וכדכתבנו לעיל דזה הי' עצם הצחוק לפי‬ ‫כבר בפ' לך לך אמר הקב"ה ואת בריתי אקים את יצחק‪,‬‬ ‫הרמב"ן שלעג וזלזל במשתה עשה אברהם אבינו‪ ,‬ולכן‬ ‫אולם להנ"ל דמצד פ' לך לך עדיין ישמעאל נקרא זרעו‬ ‫נדחה ישמעאל לגמרי מכה מורשתו הרוחני של אברהם‬ ‫של אברהם וכ' שם ולישמעאל שמעתיך וגו' א"כ הגם‬ ‫ומעתה לא נתייחס אליו כישמעאל בן אברהם רק לבן‬ ‫דהברית לא הי' אתו‪ ,‬מ"מ יש לו חלק בכוחות הרוחניים‬ ‫הגר המצרית‪.‬‬ ‫של אברהם דס"ס זרעו הוא אבל כאן פעל אמנו שרה‬ ‫דרק יצחק בנה יהי' נקרא זרעו של אברהם ולא ישמעאל‪,‬‬ ‫ולנתב' לעיל דכאן בפרשה הודגש ענין מילת שמנה של‬ ‫וחזר אברהם והודה לשרה בפסוק י"ד שאמר "ואת‬ ‫יצחק‪ ,‬ושישמעאל זלזל ולעג ע"ז כיון דמצד עצם מעשה‬ ‫הילד"‪ .‬וא"ש דבפרשה זו הודגש כמ"פ היות יצחק בנו‬ ‫המילה הוא עדיף מיצחק‪ ,‬א"ש דזה גופא פעלה שרה‬ ‫של אברהם "ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו" וימל‬ ‫בגירושה שעיקר המשך אברהם יהי' רק למי שמדובק‬ ‫אברהם את יצחק "בנו" ואברהם בן מאת שנה בהולד לו‬ ‫בפנימיות המילה שכולל בתוכו הכריתת ברית עם‬ ‫את יצחק "בנו" דזהו מעיקר ענין הפרשה לייחס רק‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אבל ישמעאל שיש לו רק חלק חיצוני של‬ ‫יצחק לאברהם ולא ישמעאל‪.‬‬ ‫המילה לא יהי' לו יחס כלל לאברהם אבינו‪ .‬וכל מה‬ ‫ישמעאל הוא מזרע אברם ולא מאברהם‬ ‫אלא דצ"ע דכ' אח"כ וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי‬ ‫זרעך הוא הרי דנקרא זרע אברהם‪ ,‬ונראה בעז"ה‬ ‫‪ 37‬בפשטות חובת המילה שלו היה מצד היותו בן אברהם‪ ,‬אולם בפנים‬ ‫עפמש"כ באור החיים הק' לעיל פסוק ב' דלכן הודגש‬ ‫יפות סו"פ לך לך כ' דעיקר מילה שלו לא הי' מצד בן אברהם רק מצד‬ ‫שם ותהר ותלד שרה לאברהם בן וגו' לרמז דרק בן זה‬ ‫יליד בית וכ"כ באמת ליעקב שם ודקדק כן מטעמי המקראות סוה"פ‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לאברהם ולא ישמעאל לאברהם‪ ,‬כי לא יקרא שמו בן‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫בחי' חת"ס [ד"ה על וכ"ה בספר סופרי המלך בפנינים חדשים‬ ‫שנשאר לו הוא רק יחס לאברם של פ' לך לך ולא‬ ‫ממרן החת"ס] פי' דקאי על יצחק‪ ,‬דהיינו דאילו לא הי' בו‬ ‫לאברהם של פ' וירא‪38 .‬‬ ‫שום שמץ חלק רע לא הי' כלל חשש שיושפע‬ ‫מישמעאל‪ ,‬ואם יש חשש שיושפע בהכרח שיש בו חלק‬ ‫שרה אמנו פעלה לדורות גירוש לישמעאל‬ ‫רע‪ ,‬והיינו שיש בו הכח של עשיו שעתיד לצאת ממנו‪.‬‬ ‫וכבר הארכנו בפ' לך לך דגלות ישמעאל הוא הגלות‬ ‫[ועי"ש עוד בכמה אופנים איך קאי על יצחק] ויש להשוותו עם‬ ‫הקשה ביותר‪ ,‬וסיבת כוחו הרב של ישמעאל הוא מחמת‬ ‫מש"כ החת"ס [הבאנו לקמן] דמה שהוצרך לקשור את‬ ‫שנימול‪ ,‬ולכן לא פטרו הקב"ה בלא כלום וזכה ליטול‬ ‫יצחק בעקידה הי' בשביל עשיו הנמצא בו שלא רצה‬ ‫כח שלטונו הגדול‪ ,‬וגדר הגלות הוא מש"כ במשלי ל'‬ ‫בעקידה וזה הרגיש אברהם כבר עכשיו ומזה הי' לו‬ ‫כ"ג שפחה כי תירש גבירתה‪ ,‬וזוהי הגלות הקשה ביותר‪,‬‬ ‫עגמת נפש‪.‬‬ ‫וכיון שכל מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬א"כ מה שגירש‬ ‫שרה את הגר ובנה הי' להחליש ולהפקיע גלות זה שלא‬ ‫כל קורותיו של ישמעאל בענין המים‬ ‫יהי' מצב של שפחה תירש גבירתה‪ ,‬וזה ע"י העצמת כח‬ ‫וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו'‬ ‫מילה של יצחק דרק הוא יש לו שלימות המילה‪ ,‬והרבה‬ ‫ויכלו המים מן החמת וגו' ויפקח אלקים את‬ ‫יש לנו להכיר טובה לאמנו שרה בזה‪ ,‬וי"ל דקריאת‬ ‫עיני' ותרא באר מים‪ ,‬ותלך ותמלא את החמת‬ ‫פסוקים אלו בתורה גרש האמה הזאת וגו' יש להם כח‬ ‫מים ותשק את הנער‪[ :‬שם י"ד‪ -‬י"ט]‬ ‫נצחי עצום לגרש את בני ישמעאל מלשלוט בנו ומלהאחז‬ ‫בא"י‪ ,‬ומובן היטב שבכל ר"ה זה נעשה חלק מקריאת‬ ‫וברש"י דהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע‬ ‫התורה‪ ,‬דבר"ה הרי אנו מעוררים כוח של יצחק ובה‬ ‫מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא וכו' ‪ 39‬והיכן המית‬ ‫בזמן צריכין אנו להחליש ולבטל כוחו של ישמעאל‬ ‫את ישראל בצמא כשהגלם נבוכדנצר וגו' לקראת צמא‬ ‫והקריאה בפסוקים אלו ביום הקדוש הזה פועלים הרבה‪.‬‬ ‫התיו מים וגו'‪.‬‬ ‫הרי לנו שישמעאל כל עיסוקו במים‪ ,‬בילדותו כמעט‬ ‫ישמעאל חזר ונשרש בקליפת מצרים‬ ‫אחזו המוות לרוב צמאונו למים‪ ,‬עד שנפקחו עיני אמו‬ ‫ובמש"כ אח"כ פסוק י"ד ותלך ותתע במדבר באר שבע‬ ‫ומצאה באר מים‪ ,‬ולבסוף המיתו את ישראל בצמאון‬ ‫ופירש"י חזרה לגילולי בית אביה וכן כ' אח"כ פסוק‬ ‫למים‪ .‬וביאר בספר אחישנה ‪ 40‬עמ' ס"ח ע"פ מש"כ‬ ‫כ"א ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים ופירש"י ממקום‬ ‫בזוה"ק ח"ג קצב‪ .‬דעיקר שליטתו של ישמעאל הוא על‬ ‫גידולי' שנא' ולה שפחה מצרית היינו דאמרי אנשי זרוק‬ ‫המים וברכת דגי הים שכ' בה פרו ורבו [לעיל א כב]‬ ‫חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי‪ ,‬י"ל דכ"ז נקבע ע"י גירוש‬ ‫ואצלו כ' והפרתי אותו והרבתי אותו מאד מאד‪[ ,‬לעיל יז‬ ‫מביתו של אברהם דבזה נאחזה שוב בשורשה שהיתה‬ ‫כ] ואריז"ל [בליקוטי הש"ס פ"א מאבות מי"א] כ' דד' קליפות‬ ‫בעצם בת פרעה [כמבואר בב"ר מ"ה א' דפרעה הוא זה‬ ‫נגד ד' יסודות וגלות ישמעאל הוא בסוד צמאון אשר אין‬ ‫שנתן אותה לאברהם] ובזה התייחס ונשרש ישמעאל‬ ‫בו מים‪ ,‬מים עכורים היוצאים מתוך מים הזכים של‬ ‫לשורש זרע חם המקולל‪ ,‬ומעתה כל מעשיו הגרועים‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬והם סוד מים הזידונים שאמר דוד המלך‬ ‫והאכזריים שאנו רואים בעינינו מתייחסים למצרים שהם‬ ‫תהילים קכ"ד ה' ולכן הי' ראוי ישמעאל למות בצמא‬ ‫מזרע חם‪.‬‬ ‫לולא שנענה באשר הוא שם‪ .‬וא"ש מש"כ מהרח"ו לרמז‬ ‫גלות ישמעאל במש"כ תהילים שם לולא ה' שהי' לנו‬ ‫מה שהרע לו על בנו קאי על יצחק‬ ‫וגו' בקום עלינו אדם וגו' ושם בהמשך כ' אזי המים‬ ‫וירע הדבר מאד בעניני אברהם על אודות בנו‪:‬‬ ‫שטפונו וגו' אזי עבר על נפשינו המים הזידונים‪ ,‬וביאור‬ ‫[שם י"א]‬ ‫הדבר עפמ"ש בזוה"ק ח"ג רנה‪ .‬דחסד הוא בחינת מים‪,‬‬ ‫וע"כ אברהם שבחינת חסד מפסולתו נולד ישמעאל‬ ‫כפשוטו קאי על ישמעאל‪ ,‬שאמרה לו לשלחו או מה‬ ‫שיצא לתרבות רעה‪ .‬וא"כ קשה למה לא הרע לו על הגר‬ ‫‪ 39‬מה שידעו מלאכים מה שעתיד להיות ביאר בנועם אלימלך פ'‬ ‫ורמב"ן כתב דאה"נ הרע לו גם על הגר אבל על בנו הרע‬ ‫בהעלתך דהי' רק מצד תפלת אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך דוודאי‬ ‫לו ביותר עי"ש עוד ובביאורי מהרא"י כ' דלא רצה‬ ‫אברהם שהי' נביא ידע מה שעתיד ישמעאל לעשות לישראל באחרית‬ ‫להראות לשרה שהרע לו על הגר פן תתקנא בה‪ .‬אולם‬ ‫הימים‪ ,‬אלא שהתפלל עליו מחמת שבחר בגלות במקום גיהנום ובאותה‬ ‫תפלה הכניס אותה מחשבה שאף שעתיד להרע לישראל מ"מ עדיף הם‬ ‫שיסבלו ממנו ועי"ז לא ידח ממנו נדח [וזה רואים בחוש בזמנינו‬ ‫שהצליחו בני ישמעאל להחזיר רבים מאחינו לתשובה] ועי"ז ידעו‬ ‫‪ 38‬ושמעתי בשם מקובלים‪ ,‬שאם עשו לאחד שינוי השם אז הילדים‬ ‫המלאכים מה עתיד להיות‪.‬‬ ‫שנולדו לפני שינוי השם יש להם להיות נקרא ע"ש שמו הקודם‪ ,‬וא"כ‬ ‫‪ 40‬ספר נפלא בעניני גלות אדום וישמעאל ואחרית הימים להג"ר מנחם‬ ‫א"ש דישמעאל יהי' נקרא לעולם בן אברם‪.‬‬ ‫מנדל פומראנץ שליט"א‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫מאידך יש לו טבע אכזרי‪ ,‬ולזה הוא זורק קשת‪ ,‬ושיעור‬ ‫שהוא בחינת מים‪ .‬עוד מבואר בשערי קדושה למהרח"ו‬ ‫זריקת קשת הוא תמיד שלא יוכל לראות הרציחה‪ ,‬כמו‬ ‫ח"א שער ב' כי שורש כל התענוגים וגם מדת האהבה‬ ‫שהגר לא יכול לראות במות הילד בשיעור זריקת חץ‪,‬‬ ‫הוא ביסוד המים וא"ש דבני ישמעאל פרוצים ביותר‬ ‫ובזה שלם עם עצמו שיכול לדמיין שלא עשה כלום‪ ,‬וזה‬ ‫במדת הזנות‪.‬‬ ‫הם עושים היום עומדים בריחוק מקום‪ ,‬ושולחים פצצות‬ ‫למרחוק בלי שיראו מה שגרמו‪.‬‬ ‫והנה מיד אחרי פ' ישמעאל כ' ויהי בעת ההיא וגו'‬ ‫ומסופר על כריתת הברית בין אבימלך ואברהם ומיד‬ ‫קשת הוא ביטוי לרצונו להשתלט על מה שמחוץ לגבולו‬ ‫אח"כ כ' שביקש ממנו אברהם רק דבר אחד והוא באר‬ ‫עוד ביאור עמוק בהא דישמעאל רובה קשת והקשר‬ ‫המים שנגזלה ע"י עבדי אבימלך והי' לו בזה חשיבות‬ ‫לבחינת פרא שבו‪ ,‬שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן‬ ‫גדול עד שנתן בזה סימן לדורות בעבור תהי' לי לעדה כי‬ ‫שליט"א אחרי שמחת תורה תשפ"ד‪ ,‬והנני להביא דבריו‪:‬‬ ‫חפרתי את הבאר הזאת‪ ,‬ולא נתפרש מה ענין באר זה‬ ‫ולמה נסמך למעשה ישמעאל‪ ,‬גם בפ' תולדות מצינו‬ ‫"אי' בפרקי דרבי אליעזר פכ"ט 'נולד ישמעאל בקשת‬ ‫שיצחק התאמץ הרבה לשוב ולחפור הבארות של‬ ‫ונתרבה בקשת'‪ .‬וצריך להבין מה הכונה שנולד בקשת‪,‬‬ ‫אברהם שסתמום פלשתים‪ ,‬ויש בזה הרבה בספה"ק‬ ‫ודוחק לומר שנולד בחודש כסליו מזל קשת‪ ,‬וביאר‬ ‫אולם צד השווה שביניהם דבארות המים הם חלק‬ ‫הרד"ל כי ישמעאל מבקש לשלוט על מקומות רחוקים‬ ‫מהשפעת המידה של אברהם שבחינתו חסד ואהבה‬ ‫שהם מחוץ להישג יד‪ .‬שני כוחות יש במלחמה חרב‬ ‫ששורשו ביסוד המים‪ ,‬ולפ"ז א"ש דאברהם ניסה‬ ‫וקשת‪ ,‬חרב שולט על הקרוב‪ ,‬הקשת על הרחוק‪ ,‬וכן‬ ‫להעמיד בחינתו והשפעתו היטב ולבטל קליפת ישמעאל‬ ‫הכלי משחית בימינו הם בבחינת קשת להשליך פצצות‬ ‫שג"כ יונק מבחינת המים‪ ,‬ואחר פטירתו נסתם השפעתו‬ ‫למרחוק‪ ,‬אין שום מדינה נורמלית שמכינה טיל שיוכל‬ ‫והוצרך יצחק לחזור ולחופרו‪.‬‬ ‫להרוג אנשים במרחק אלפיים קילומטר‪ ,‬יושב לו ערבי‬ ‫תימני ומשליך פצצות למרחק של אלפיים קילומטר‪ ,‬מה‬ ‫גם מש"כ אח"כ שנטע אש"ל בבאר שבע רמז המגלה‬ ‫לי ולך? זהו הגדרת 'פרא'‪' ,‬כי פרוע הוא'‪ ,‬יצא‬ ‫עמוקות בפ' ואתחנן אופן ק"ז דקאי לבטל קליפת‬ ‫מהגבולות‪ .‬לכל אומה ואומה יש גדר וגבול‪ ,‬עד כאן‬ ‫ישמעאל דאש"ל בגי' פארן ששם ישב ישמעאל ואותו‬ ‫בלגיה‪ ,‬עד כאן הולנד‪ ,‬עד כאן הונגריה ועד כאן פולין‪,‬‬ ‫אשל הי' מכוון לבטל חלק הרע שיצא מאברהם‪ .‬עוד כ'‬ ‫אף שיש פעמים סכסוכים בין המדינות היכן הוא מקום‬ ‫שם דלכן הוצרך אברהם להשכים בבוקר לחבוש את‬ ‫הגבול‪ ,‬מריבים ומסתדרים‪ .‬אבל ישמעאל הוא פרא אדם‪,‬‬ ‫חמורו היינו לבטל כוחו של ישמעאל המרומז בחמור‬ ‫צוחק על כל הגבולות שבעולם‪ ,‬זורק בקשת גם למרחק‬ ‫כמבואר בתיקו"ז י' קמז‪ :‬דישמעאל הוא בחי' חמור‬ ‫של אלפיים קילומטר‪ .‬מתגורר כאדם ופרא להטיל אימתו‬ ‫ועליו נאמר ג"כ עם הדומה לחמור‪ ,‬ומבואר מכ"ז דכל‬ ‫למרחקים בדרך כלל האדם הוא מוגבל כי הוא יושב רק‬ ‫עסקם של האבות הי' עבור כלל ישראל‪.‬‬ ‫במקום אחד ואינו יכול להיות בשני מקומות בבת אחת‪,‬‬ ‫שיעור כמטחוי קשת וישמעאל רובה קשת‬ ‫דוד המלך ע"ה אומר 'מי יתן לי אבר כיונה'‪ ,‬אבל בפועל‬ ‫אין לנו כנפיים לפרוח‪ ,‬כל אחד נמצא במקומו‪ ,‬ד' אמות‬ ‫ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי‬ ‫של אדם קונות לו‪ .‬אבל ישמעאל שהוא פרא‪ ,‬רוצה‬ ‫אמרה אל אראה במות הילד וגו' [שם ט"ז]‬ ‫לשלוט גם שלא במקומו‪ ,‬לכן הוא משליך למרחוק‬ ‫וצ"ע דזה מקום היחיד בתורה שנקט שיעור זה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫בקשתו‪ ,‬שאתה שם במקום הרחוק תתיירא ממנו‪ ,‬תדע‬ ‫אינו מקרה שכתוב אח"כ‪ ,‬שאומנות ישמעאל הי' רובה‬ ‫שאני קיים ותפחד ממני אפילו כשאני יושב בתימן‬ ‫קשת ואיך הם קשורים זל"ז‪ .‬ובתוס' השלם כ' בשם ר"י‬ ‫הרחוקה‪ .‬ואילו היה ישמעאל מתגדל ביערות אמזון עם‬ ‫החסיד שלכן הרחיקה עצמה מישמעאל כשיעור זה‬ ‫הקופים‪ ,‬היה פשוט יותר להבין מהו 'פרא'‪ ,‬אבל כיון‬ ‫מפחד פן יורה בה חץ בכעסו‪.‬‬ ‫שהוא מתגדל כבני אדם על האדמה בתוך ערים‬ ‫ושכונות‪ ,‬חנויות ובתי מסחר‪ ,‬נדמה שהוא מהחיות‬ ‫עוד נר' בעז"ה ע"פ מש"כ רש"ר הירש זצ"ל דהנהגה זו‬ ‫והבהמות הביתיות ולא המדבריות‪ ,‬אך בסוף מתגלה‬ ‫של הגר אינו תואם אמא יהודית שהיתה מתקרב לילד‬ ‫שבמחסן שמתחת לבית יש לו פצצות ומשליך למאות‬ ‫להרגיעו ולהראות לו רחמנות‪ ,‬אבל היא דאגה לעצמה‬ ‫קילומטרים רחוק מביתו‪ ,‬זהו הגדרת 'פרא אדם'‪.‬‬ ‫שלא תוכל לראות במות הילד גם אם זה על חשבון‬ ‫הילד‪ ,‬וא"כ י"ל דצורה זו של רציחת בנ"א ע"י קשת‬ ‫הצורר הגרמני ימ"ש‪ ,‬שלא היה צר כמותו מימות עולם‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ע"י שטבוע בו מדת הרחמנות מאברהם‪ ,‬אבל הוא‬ ‫אעפ"כ היו גבולות של מדינת גרמניה‪ ,‬אף שכבשה עוד‬ ‫מכוון זה כלפי עצמו דלא יוכל לסבול לראות דם שפוך‬ ‫ועוד מדינות‪ ,‬סוף כל סוף במקום הגבול עד שם‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫וזה הפשט שהתפלל אאע"ה 'לו ישמעאל יחיה לפניך'‬ ‫שליטתו‪ ,‬אם זכו לצאת מגבולות שליטת הרייך היו‬ ‫ופרש"י 'ביראתך'‪ ,‬כמובא בתפילת השלה"ק‪ ,‬והכונה‬ ‫עושים יום הצלה‪ ,‬אבל ישמעאל יש לו קשת שמשליך‬ ‫ליראת בני ישראל את ה'‪ ,‬כי לאחר הגלות הארוך הזה‪,‬‬ ‫למרחוק‪ ,‬לא מתייחס כלל לגבולות שבין הארצות‪.‬‬ ‫וכל העוסקים להחזיר אנשים בתשובה‪ ,‬מתייאשים‬ ‫וכמובן שגם עשו לקח את הקשת ממדת חמיו ישמעאל‪,‬‬ ‫מאנשים הרחוקים מאד‪ ,‬הגרים בכפר עזה‪ ,‬ובישובי‬ ‫וישמעאל לקח כח החרב מחתנו עשו‪ ,‬אך חרבו של‬ ‫השמאל שבשמאל‪ ,‬אין שום מקוה בישובים האלה‪ ,‬לא‬ ‫ישמעאל שאול בידיו מחתנו‪ ,‬וקשתו של עשו שאול‬ ‫מקוה ולא טהרה‪ ,‬אין עם מי לדבר‪ ,‬אך הקב"ה אינו‬ ‫בידיו מחותנו‪ ,‬בעיקרן של דברים יש לישמעאל קשת‬ ‫מוותר על שום יהודי‪ ,‬וע"י גלות ישמעאל נשלכים חיצי‬ ‫ולעשו חרב‪.‬‬ ‫יראה גם למקומות הרחוקים‪ ,‬ויאתיו כל לעבדך‪ .‬והאמת‬ ‫ייאמר שלא הם הרחוקים ולא אנו הקרובים‪ ,‬רק דברנו‬ ‫וכיון שביקש אאע"ה 'לו ישמעאל יחיה לפניך' כי ידע‬ ‫בלשון כזה לסבר את האוזן‪ ,‬לפי מה שהיא רוצה‬ ‫שהגלות בישמעאל הוא לטובתו‪ ,‬וכבר גילה המגיד‬ ‫לשמוע‪ ,‬אך לב יודע מרת נפשו אם הוא בעצמו קרוב או‬ ‫ממעזריטש זי"ע ותלמידו ה'מאור עיניים' זי"ע ועוד‬ ‫רחוק‪ .‬אם הוא כן ירא את ה' או לאו‪ .‬והקב"ה מעורר את‬ ‫שמתוך היראה חיצונית צריך אדם לבא ליראה פנימית‪.‬‬ ‫כל ישראל לשוב ליראתו‪ ,‬והלך בסערות תימן‪ ,‬ה' צבאות‬ ‫א"כ כיון שקליפת ישמעאל מטיל אימה למרחוק כפרא‬ ‫יגן עלינו‪ .‬מעתה ועד עולם יפרוש עלינו סוכת שלומו‬ ‫בלי גבול וצמצום‪ ,‬כמו שקרה שבני ישמעאל מיליציות‬ ‫ולא ישמע עוד שוד ושבר ח"ו‪ ,‬אך מה שכבר היה לנו‬ ‫רחוקים מארץ תימן השליכו פצצות לארץ ישראל‬ ‫השאת והשבר‪ ,‬שלא יתקיים ח"ו 'לשוא הכיתי את‬ ‫במרחק של אלפיים ק"מ‪ ,‬כך גם המדה הטובה‬ ‫בניכ ם'‪ ,‬נתעורר ליקח את המוסר לשוב ליראת ה'‪ .‬וכבר‬ ‫שמתעוררת בגלות ישמעאל להשיב בתשובה גם אנשים‬ ‫לא צריכים דווקא לשמוע זאת מספרי מוסר‪ ,‬כי‬ ‫רחוקים ביותר‪ .‬אנשים שלא נכנסו לבית כנסת שנים‬ ‫הישמעאלי בשעת הרציחה עצמה צועק 'אללה אכבר'‬ ‫רבות‪ ,‬ואם פעם היה להם יראת הכבוד מיום הכיפורים‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אלקים הוא הגדול והכביר‪ ,‬אל תברח ממנו‪ ,‬הרי‬ ‫ירדו מדחי אל דחי‪ ,‬עד שמרגישים חמש מאות קילומטר‬ ‫להדיא שהיראה החיצונית מצד עצמה צועקת על יראת ה'‬ ‫רחוק מבית כנסת‪ ,‬או אפילו אלפיים קילומטר רחוק‬ ‫הפנימית‪ .‬באותם ישובים שלא שמעו בהם 'שמע ישראל‬ ‫מהקדושה והאמונה‪ ,‬בא כח ישמעאל בגלותינו לעורר‬ ‫ה' אלקינו ה' אחד'‪ ,‬שמעו בהם בערבית 'אללה אכבר'‪.‬‬ ‫יראת ה' גם להרחוקים ביותר‪ .‬כי כשנתעוררו מתוך‬ ‫ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א‪41 .‬‬ ‫אימה ופחד‪ ,‬כבר קבלו על עצמם לשמור שבת‪ ,‬וללבוש‬ ‫ציצית וכו'‪ ,‬לולא ישמעאל לא היתה באה היראה על‬ ‫יום מנוחת ישמעאל ביום שישי שהוא ימינו של שבת‬ ‫הרחוקים‪ .‬וכמבואר ברש"י שיש חילוק בין 'אימתה'‬ ‫ויש להוסיף ממש"כ בס' אחישנה עמ' צ"ג שהביא‬ ‫ל'פחד'‪ ,‬זה על הקרובים וזה על הרחוקים‪ ,‬גם בענין‬ ‫מהרש"א ב"ב קכג‪ .‬במה שאמר יעקב בחרבי ובקשתי‬ ‫יראת שמים צריכה היראה לבא לכל קצוות תבל‪ ,‬כי לא‬ ‫[לקמן מ"ח כ"ב] כי תפלת יעקב יועיל לו במקום חרבו של‬ ‫ידח ממנו נדח‪ ,‬משיח צדקנו אינו מותיר אף אחד‬ ‫עשו וקשתו של ישמעאל‪ ,‬מבואר דכשם שכוחו של עשו‬ ‫מאחוריו‪ ,‬כולם צריכים לשוב להשי"ת‪ .‬וזה שפעל‬ ‫הוא בחרב כן כוחו של ישמעאל הוא בקשת‪ ,‬והנה כ'‬ ‫אאע"ה על גלות ישמעאל שמפיל אימה ופחד גם על‬ ‫בזוה"ק [תיקונים מזוה"ח] כי הקשת שורשה בימין שהוא‬ ‫הרחוקים‪ ,‬להשיבם להשי"ת‪ .‬לו ישמעאל יחיה להטיל‬ ‫בחי' החסד ואילו החרב שורשה בשמאל המורה על‬ ‫חיצי יראתך בישראל‪.‬‬ ‫גבורה ומדת הדין‪ ,‬וא"ש דהרי ישמעאל שורשו במדת‬ ‫וכשנתבונן בפנימיות הדבר נמצא דבר פלא‪ ,‬שכל‬ ‫החסד דאברהם ועשו בבחי' הגבורה דעשו‪ ,‬וא"ש דבני‬ ‫העולם מלא יראה חיצונית מדבר שהוא רחוק ממנו מאד‪,‬‬ ‫עשו וישמעאל קבעו לעצמם יום מנוחתם‪ ,‬בני ישמעאל‬ ‫זה יש לו פצצות כאלה וזה פצצות יותר חזקות‪ ,‬זה מגיע‬ ‫ביום שישי ובני עשו ביום הראשון‪ ,‬וכ' אריז"ל דזה"פ‬ ‫לאלפיים קילומטר וזה לשמונה אלף קילומטר‪ ,‬היראה‬ ‫והסר שטן מלפנינו ומאחרינו‪ ,‬ורמז לדבר בזמירות של‬ ‫הזאת משביתה את המשתוללים‪ .‬ומדה טובה מרובה‪ ,‬גם‬ ‫אר"י ז"ל ימינא ושמאלא ובינייהו כלה‪ ,‬הכלה הוא שבת‬ ‫כשאתה רחוק לגמרי מהשי"ת תוכל להתחזק מעתה‬ ‫קודש והיא נמצאת בין ימין ושמאל מימין יום שישי של‬ ‫ביראת ה'‪ ,‬וזהו הכח של קשת שמטיל אימה ופחד‬ ‫למרחוק‪ ,‬כך הוא ביראת ה'‪ ,‬שהקב"ה שולח חיצי יראה‬ ‫‪ 41‬אכן כעת אחרי טבח שמחת תורה תשפ"ד התברר דמה שלא יכלו‬ ‫לאנשים שהם במקום רחוק ברוחניות‪ ,‬חרב דחובות‬ ‫לפעול כל ארגוני התשובה‪ ,‬פעלו בני ישמעאל באכזריותם‪ ,‬שאלפי‬ ‫הלבבות אינו יכול להבין‪ ,‬שעדיין אינו יודע הא' ב'‪ ,‬רק‬ ‫חילונים מובהקים שלא שמרו מצוות לפני זה התעוררו לתשובה בהרבה‬ ‫מדרגות‪ .‬ועל חטוף אחד שמעתי שבתוך מרתפי חמאס התעורר בפעם‬ ‫חיצי ישמעאל משפיעים למרחוק‪ ,‬ועי"ז נתעורר‬ ‫הראשון להתפלל להקב"ה כיון ששמע שגם הערבי מתפלל‪ ,‬ועשה ק"ו‬ ‫הפנימיות של כל איש מישראל ושבים להשי"ת‪.‬‬ ‫שגם הוא יתפלל‪ ,‬ונתקיים ד' פרקי דר"א ומה שנתבאר בפ' לך לך‬ ‫שישמעאל יגרום לישראל להשתמש בכל התפלה‪.‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫כשאומר להם ואקחה פת לחם וגו' ואחר תעבורו ואמרו‬ ‫המוסלמים ששייכם לצד ימין דאברהם ומשמאל בי'‬ ‫כן תעשה כאשר דברת וכ' רמב"ן שאין יכולים להתעכב‪,‬‬ ‫עשו שעיקר כוחו בשמאל מדת הגבורה‪ ,‬עוד א"ש מה‬ ‫ואח"כ מיהר מאד לתת להם לאכול ועמד עליהם הי' כל‬ ‫ששיר של יום דיום שישי הוא מקולות מים רבים אדירים‬ ‫עיקר כוונתו לחכות שיגמרו לאכול ויוכל להשפיע‬ ‫וגו' להתגבר על בחי' ישמעאל ששורשו במים הזידונים‬ ‫עליהם דברי אמונה ולא כתוב מזה כלום בפרשה‪ ,‬אולם‬ ‫וכדכ' לעיל‪.‬‬ ‫באמת עי"ש באור החיים הק' שפי' מעט מים קאי על‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ובצרור המור שם הביא ממדרש הנעלם‬ ‫*כוונת אברהם בנטיעת האשל‬ ‫ש ע"י האילן בדק אברהם את אורחיו אם ראויים ליכנס‬ ‫ויטע אשל בב אר שבע ויקרא שם בשם ה' אל‬ ‫תחת כנפי השכינה שאז הי' האילן פושט ענפיו עליהם‪,‬‬ ‫עולם‪[ :‬שם ל"ג]‬ ‫וזה"פ והשענו תחת העץ‪ ,‬ועץ גם מרמז לתורה‪ ,‬ואם לא‬ ‫היו ראויים היה מתמר ועולה ואז לא הי' מאכיל אותם‬ ‫וברש"י אשל רב ושמואל‪ ,‬חד אמר פרדס להביא ממנו‬ ‫על שלחנו משום שנאמר אל תלחם את לחם רע עין‪,‬‬ ‫פירות לאורחים בסעודה‪ ,‬וחד אמר פונדק לאכסניא ובו‬ ‫וא"כ יתכן דכל מה שהזמינם הי' רק ללמדם תורה‪ ,‬אולם‬ ‫כל מיני פירות‪ ...‬ויקרא שם וגו' ‪ -‬על ידי אותו אשל‬ ‫הפשטות מ' שעיקר שאיפתו הי' ג"כ להטיב עם הבריות‬ ‫נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא אלוה לכל העולם‪.‬‬ ‫בגשמיות גם ללא חשבון להכניסם תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם‬ ‫וכה"ל רש"י כתובות ח‪ :‬ד"ה בבריתו של אברהם "שגמל‬ ‫משלו‪ ,‬סבורים אתם שמשלי אכלתם‪ ,‬משל מי שאמר‬ ‫חסדים דכתיב ויטע אשל ראשי תיבות אכילה שתיה‬ ‫והיה העולם אכלתם‪.‬‬ ‫לויה" היינו שזה המקור למה שאברהם היה גומל‬ ‫והנה ידוע שאברהם הוא המרכבה למדת החסד בעולם‪,‬‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫וא"כ לכ' כל מה שהי' מכניס אורחים הי' חלק ממדת‬ ‫החסד שלו להטיב עם הבריות‪ ,‬וחלק ההטבה עם‬ ‫הבריות הוא זה לבד שנותן להם לאכול ולשתות‪ ,‬וא"כ‬ ‫ובשל"ה הקדוש בתחלת הפרשה [תורה אור אות ז] כתב‬ ‫זה שאומר להם אח"כ שיברכו את הקב"ה הוא רק בדרך‬ ‫שעל הצד שאברהם חשב על המלאכים שהם ערביים‬ ‫ממילא שאם כבר רוצים להודות יראו להודות למי‬ ‫עשה שתי דברים א‪ :‬הכניסם לביתו לגמול חסד עמהם‬ ‫שהשפיע את כל זה‪ ,‬אולם מאידך לא משמע כלל לומר‬ ‫כדרכו תמיד ב‪ :‬ואחר כך לגמול חסד עם קונו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫שזה הי' רק דבר טפל‪ ,‬דמשמע שהי' בזה תכלית‬ ‫כך היה דרכו תמיד לאחר אכילה ושתיה להכניסם תחת‬ ‫כשלעצמו דלכן הוא בנה אשל כדי שעי"ז יוכל לפרסם‬ ‫כנפי השכינה‪ .‬וציין לדברי רש"י אצלינו שמבואר‬ ‫שמו של הקב"ה וא"כ כל האשל היה היכי תמצי בעלמא‬ ‫שאברהם היה עושה חסד תחלה באכילה ושתיה לבני‬ ‫לפרסם שמו של הקב"ה ולא משום שרצה להטיב עם‬ ‫אדם‪ ,‬ואח"כ מתחסד עם קונו להכניס בני אדם תחת כנפי‬ ‫הבריות ולא מסתבר כן‪ ,‬וא"כ אולי נאמר שבמקרה‬ ‫השכינה‪ .‬ובתחלת דבריו שם אות ד' הרחיב יותר‬ ‫נזדמנו לפונדק אחד רצונו להטיב עם הבריות ורצונו‬ ‫שהכנסת אורחים היא ממדת החסד אשר היא מדת‬ ‫לפרסם של הקב"ה ודחוק‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬כי 'חסד לאברהם' [מיכה ז כ] ו'עולם חסד‬ ‫יבנה' [תהלים פט‪ ,‬ג]‪ ,‬ובנין העולם היה בשביל אברהם‪..‬‬ ‫ובדעת תורה לר' ירוחם העיר דאותה הקריאה עצמה הי'‬ ‫ומדת החסד היא מדת האהבה הפנימית להקב"ה וע"כ‬ ‫יכול לעשות גם בלי אשל‪ ,‬ותי' שרק ע"י האשל הי' יכול‬ ‫קראו הקב"ה 'אברהם אהבי' [ישעיה מא‪ ,‬ח]‪ ,‬כי זה רומז‬ ‫להשפיע‪ ,‬שכיון שנהנו מן האשל היה להם הרגשת הכרת‬ ‫לחסידות‪ .‬ובתיקונים [הקדמת תקוני זהר א‪ ]:‬פירשו‪ ,‬איזה‬ ‫הטוב וכבר רוצה לברך וא"כ הי' יכול לומר להם אם‬ ‫חסיד זה המתחסד עם קונו‪ ,‬וגם בסעודה היה מתחסד עם‬ ‫בלא"ה תברכו מדוע לא תברכו לנותן האמיתי‪ ,‬שהוא זה‬ ‫קונו‪ ,‬וענין ההתחסדות היה להורות בני אדם את הדרך‬ ‫שבורא את הכל‪ .‬ומבואר מדבריו דבאמת כל עיקר‬ ‫הטוב שיכנסו תחת כנפי השכינה‪ ,‬וכן בסעודה זו נתבשר‬ ‫שאיפת אברהם הי' לפרסם שמו ית' בעולם רק האשל‬ ‫בלידת יצחק‪ ,‬אשר כל ענין עקידתו היא גם כן בחינת‬ ‫הי' היכי תמצי לפרסם את שמו וכענין מה שהאריך‬ ‫מתחסד עם קונו וכמו שביאר באות כ"ג שם שהמתחסד‬ ‫הגה"צ ר' אבגדור מילר זצ"ל לפרש בטעם שהי' אברהם‬ ‫עם קונו היינו שעושה באהבה רצון קונו יותר ממה‬ ‫צריך הרבה כסף וכבוד‪ ,‬דאל"כ אף אחד לא ישמע לו‬ ‫שמחויב לעשות וכן עשה אברהם בענין העקידה‪ ,‬כי היה‬ ‫כשרוצה לפרסם את שמו ית' וה"נ זה הי' הטעם לנטיעת‬ ‫יכול ליפטר את עצמו ממצות השי"ת בשורת הדין‪,‬‬ ‫האשל‪ ,‬ולפ"ז אילו הי' יודע בוודאות שלא יהי' להם זמן‬ ‫שיתקיים הבטחת הקב"ה אליו להיות לו זרע ואעפ"כ‬ ‫כלל לברך ולא יוכל לומר להם כלום לא הי' מזמינם‪,‬‬ ‫כבש רחמיו להקריבו לקרבן‪.‬‬ ‫וא"כ בריש הפרשה כשהי' מצטער מאד לאורחים כל‬ ‫עיקר צערו הי' לפי שהי' רוצה לפרסם שמו בעולם וא"כ‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫שהרי אברהם לא הי' לו תורה ולכן הי' תמיד מחפש‬ ‫עכ"פ מבואר מדברי השל"ה שכל מה שעשה אברהם הי'‬ ‫דרכים איך הוא יכול להתעלות ואם ראה שיש איזה איש‬ ‫מחמת מדת החסד רק שיש שמחמת מדת החסד הי'‬ ‫שזכה למעלה גדולה הי' חוקר ודורש איך הוא זכה לזה‬ ‫מתחסד עם הבריות להאכילם ולהשקותם ויש שהי'‬ ‫שכן הוא יכול ג"כ לעשות כן‪ ,‬ועכ"פ משמע מזה שעיקר‬ ‫מתחסד עם קונו בזה שהי' מקרב בני אדם לשכינה או‬ ‫שאיפתו הי' עצם זה להתעסק במדת החסד ולהטיב עם‬ ‫שעשה לפנים משורות הדין מחמת רוב אהבתו להקב"ה‪.‬‬ ‫הבריות שיש להם צלם אלקים ולאו דוקא כדי לפרסם‬ ‫אצלם שמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫עוד נוסח שמעתי דזה גופא ממדת חסדו עם הבריות‬ ‫שיחיו עם אמונה שעניות הכי גדולה שיהי' לבן אדם‬ ‫ואכן חזינן שפסוק זה הוא מעיקר המקורות שאברהם‬ ‫הוא שאין לו את הדעת להכיר את הקב"ה‪ ,‬דאם יש לו‬ ‫אבינו הצטיין במצות הכנסת אורחים וכמו שמבואר‬ ‫אמונה יהי' לו חיזוק בכל חייו בכל המצבים שלו וזה‬ ‫בדברי רבינו בחיי בספר כד הקמח [ערך אורחים] בהפלגתו‬ ‫עדיף מכל כסף וזהב שבעולם‪ .‬עי"ל דמה שאברהם הוא‬ ‫במעלתו העצומה של הכנסת אורחים שראשית דבריו‬ ‫מרכבה למדת החסד בעולם היינו שהוא נעשה צינור‬ ‫הוא בפסוק זה ויטע אשל בבאר שבע‪ ,‬וכ' ע"ז שמדת‬ ‫להביא השפעת הקב"ה בעולם וא"כ היה צריך להיות‬ ‫הכנסת אורחים נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של‬ ‫מיוחס להקב"ה‪.‬‬ ‫הקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה‬ ‫ראש המחזיקים שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'‬ ‫שוב הראני ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דברי‬ ‫לעשות צדקה ומשפט‪ .‬והוא היה החסד ממלא מקום‬ ‫חז"ל בילקוט שמעוני [תהלים רמז תשכח והובא באורחות‬ ‫המדה ההיא‪ ,‬כמבואר בירושלמי עה"פ וישמר משמרתי‬ ‫צדיקים שער הקנאה] עה"פ "אל תתחר במרעים אל תקנא‬ ‫שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא‬ ‫בעושי עולה" [תהילים לז א] זהו שאמר הכתוב בני אל‬ ‫הוצרכתי אני לעשות מלאכה שלי שהרי אברהם עומד‬ ‫יקנא לבך בחטאים‪ ,‬ובמה יקנא לבך ביראת ה' כל‬ ‫שם במקומי ושומר משמרתי‪ ,‬ודרשו ז"ל כי אברהם היה‬ ‫היום‪ ....‬אמר הקדוש ברוך הוא קנא‪ ,‬שאלמלא הקנאה‬ ‫מחזר אחר אורחים ומביאם לביתו‪ ,‬והי' לביתו ארבעה‬ ‫אין העולם עומד‪ ,‬אין אדם נוטע כרם‪ ,‬אין אדם נושא‬ ‫פתחים לארבע רוחות העולם‪ ,‬וכל מי שנכנס בפתח זה‬ ‫אשה ואין אדם בונה בית‪ .‬אלמלא שקנא אברהם לא היה‬ ‫יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים‪,‬‬ ‫קונה שמים וארץ‪ ,‬אימתי קנא‪ ,‬כשאמר למלכי צדק כיצד‬ ‫והיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם‪ ,‬שנא' וירא וירץ‬ ‫יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם‪ .‬אמר לו‬ ‫לקראתם‪ ,‬ועליו אמר הכתוב יש מפזר ונוסף עוד‪ .‬ואשל‬ ‫ומה צדקה עשיתם בתבה‪ ,‬וכי עניים היו שם‪ ,‬והלא לא‬ ‫הוא אותיות שאל שהיה אדם נכנס אצלו ואמר לו שאל‬ ‫היו שם אלא נח ובניו‪ ,‬ועם מי הייתם עושין צדקה אמר‬ ‫כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך ועשה פונדק בפרשת‬ ‫לו עם הבהמה וחיה ועוף‪ ,‬לא היינו ישנים אלא נותנין‬ ‫דרכים‪ .‬ולכך הודיענו הכתוב הזה כי אברהם היה זהיר‬ ‫היינו לפני זה ולפני זה‪ .‬אותה שעה אמר אברהם ומה אלו‬ ‫במדה הזו במקומו שהיה יושב שם והוא באר שבע והיה‬ ‫אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין‪,‬‬ ‫זן ומפרנס עוברים ושבים זהו שאמר ויטע אשל ודרשו‬ ‫וכיון שעשו צדקה יצאו‪ ,‬אני אם אעשה בבני אדם שהם‬ ‫רז"ל אשל נוטריקון אכילה שתיה לויה‪.‬‬ ‫בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה‪ .‬אותה‬ ‫‪42‬‬ ‫שעה ויטע אשל בבאר שבע‪" ,‬אכילה "שתיה "לויה"‬ ‫עוד הביא שם ממדרש תהלים [שוחר טוב קי א] עה"פ "מי‬ ‫ע"כ דברי הילקוט‪.‬‬ ‫העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" [ישעיה מא ב] ישנים‬ ‫היו אומות העולם מלבא תחת השכינה ומי העירם‬ ‫מבואר דמה שאברהם נטע האש"ל והתעסק במדת‬ ‫אברהם שנאמר מי העיר ממזרח ולא תאמר זה בלבד‬ ‫החסד הוא מחמת קנאתו בנח ובניו שזכו לדברים כ"כ‬ ‫העיר אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה וכיצד העיר‬ ‫עצומים ע"י שעשו חסד עם הבריות‪ ,‬והוסיף ידידי הנ"ל‬ ‫אותה עשה פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל‬ ‫העוברים והשבים שנא' ויטע אשל אמר ר' זעירא אכילה‬ ‫‪ 42‬עי' בספר אהבת חסד ח"ג בפ"ב בהערה שהפליג הח"ח במצות לוי'‬ ‫שכיבה לויה הוי אומר צדק יקראהו לרגלו‪ .‬מבואר‬ ‫לאורחים‪ ,‬שרק בזה נשלם מצות הכנסת אורחים‪ ,‬והביא שם ששמע‬ ‫שהיה מעשה במכניס אורח אחד ששלט אש בנכסיו‪ ,‬ותמהו העולם עליו‬ ‫שאברהם עסק בשתי ענינים א‪ :‬להעיר את האומות‬ ‫על מה לא הגינה עליו זכות מצותו ואמר גדול הדור אחד מפני שמנהגו‬ ‫שיבואו תחת כנפי השכינה ב‪ :‬להעיר את מדת הצדקה‬ ‫היה רק לקבל את האורחים באכילה ושתיה ולא ללותם כלל ואכילה‬ ‫ושתיה ר"ת אש ור"ל שע"כ לא היה כח בהמצוה להגין עליו כי שם‬ ‫ע"י פתיחת האש"ל‪.‬‬ ‫אשל אינו מונח אא"כ השלימה כראוי‪ .‬ומקור המעשה כתב הגה"ק ר'‬ ‫מנחם מנדל מרימנוב זי"ע בספרו שפתי צדיקים כאן כדי להראות כח‬ ‫עוד כתב שם שבפשוטו אשל הכוונה אילן ולכ"כ לשון‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ושמע סיפור זה מפי זקנים בהיותו בק"ק מעזיבוז אצל‬ ‫ש"ב הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע שפעם אחת נסע לדרך משם‬ ‫נטיעה‪ ,‬וכן ל' חז"ל אשלי רברבי‪ ,‬ומה שדרשו במלת‬ ‫הרב הקדוש המפורסם אב"ד מצדילקוב זללה"ה נכד הבעש"ט הקדוש‪,‬‬ ‫אשל כוונו בזה לומר כי המשיל הכתוב המדה העצומה‬ ‫והוא עצר במלון ההיא והתאונן אליו בעל הבית על שיש אצלו הרבה‬ ‫שריפות וגילה לו הסבר הנ"ל עי"ש המעשה באריכות‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫פרשת העקידה‬ ‫הזאת של הכנסת אורחים לאילן העושה פירות כי ע"י‬ ‫המדה הזאת שהיה אברהם מחזיק בה בבאר שבע נטע‬ ‫הנה פרשה זו הוא מהפרשיות הכי עצומות בכלל ישראל‬ ‫לנפשו בשמים אילן שיעשה לו פירות‪ ,‬והביא שם‬ ‫לדורות אשר א"א להשיג גודל הנסיון שהי' לאברהם‬ ‫דוגמאות דנטיעה הכונה בשמים‪ ,‬עוד כתב דע"י המדה‬ ‫אבינו בענין זה וכאן נשרש כח מסירות נפש והתגברות‬ ‫הזאת גופא זכה להיות אילן נושא פירות שיהי' לו בנים‪,‬‬ ‫היצר לדורות‪ ,‬וראה לקמן שהבאנו מדברי החת"ס‬ ‫כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים ואחר שנטע נטיעה זו‬ ‫שהאבות ידעו סוד הקרבנות וידעו שלא שייך בשום‬ ‫שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים ולכך נראה לו הקב"ה‬ ‫פנים ואופן שהקב"ה יתרצה בקרבן אדם‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫במקום אילנות זהו במקום אלוני ממרא ושם בישרו‬ ‫התבטלו לגמרי לרצון ה'‪.‬‬ ‫המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן‪ .‬ומכאן שמדת הכנסת‬ ‫וכתב בס' אברבנאל דהפרשה הזאת הוא הרמת קרנם של‬ ‫אורחים הוא סגולה לבנים‪ .‬עי"ש עוד באריכות‪.‬‬ ‫ישראל ולכן ראוי להפליג בה בחקירה יותר מכל פרשיות‬ ‫הרי להדיא שכאן מתבטא המדה הגדולה של הכנסת‬ ‫התורה וביאר תכלית ענין העקידה דהנה אדה"ר נטה‬ ‫אורחים שהצטיין בו אברהם אבינו‪ ,‬והרי פשוט שהכנסת‬ ‫אחר תאוה הגשמית וכך הי' הקילקול נמשך עד נח ולכן‬ ‫אורחים שייך גם באופן שלא שייך כלל להשפיע עליו‬ ‫הביא עליהם את המבול ושוב מנח עד אברהם נתרחקו‬ ‫ברוחניות‪.‬‬ ‫כולם מדבקות ה' עד שרצה הקב"ה לזכות את עולמו ע"י‬ ‫אברהם‪ ,‬וכיון שעיקר עוון אדה"ר וזרעו הי' בתאות‬ ‫והנה בתחלת הפרשה הערנו למה התורה האריכה כ"כ‬ ‫המשגל ושאר התאוות לכן רצה ה' שיימול אברהם לפני‬ ‫בפרטי הכנסת אורחים למלאכים הרי עשה כ"כ הרבה‬ ‫לידת יצחק כדי שיולד יצחק בקדושה וטהרה והוא וזרעו‬ ‫פעמים הכנסת אורחים‪ ,‬וביארנו שזה מראה שע"י מצות‬ ‫לא יהיו שטופים בזמה ולכן הי' יצחק צריך להיות בשיא‬ ‫מילה נעשה אצלו מהפכה בכל מעשיו שהי' בו‬ ‫השלמות‪ ,‬והשלמת ד"ז הוא ע"י שיהי' יצחק עצמו קרבן‬ ‫התק שרות למעלה‪ ,‬עי"ש בשם שפ"א‪ ,‬אולם באמת אי"ז‬ ‫לה' שבזה הי' הוראה חזקה שיהי' וזרעו מושלים על‬ ‫תי' מושלם שהרי כאן כ' ויטע אשל בבאר שבע וזהו‬ ‫התאוה וממילא עי"ז יהי' מושגח מהקב"ה שלא לפי‬ ‫עיקר מקום כתיבת הכנסת אורחים שלו וכנ"ל והתורה‬ ‫הטבע‪ .‬עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫כתבה זה בארבע מילים‪ ,‬הרי שיש טעם אחר למה‬ ‫האריכה התורה בתחלת הפרשה‪ ,‬ומצאתי שעמד בזה‬ ‫והנה העיר מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל דלמה‬ ‫הגרש"ז מקלם במכתב לבנו [חכמה ומוסר ח"א סי' קנ"ב]‬ ‫נשאר שם "עקידה" לדורות ע"ש דבר צדדי שהוא‬ ‫מתחלה העיר בשם רבו הגרי"ס הרי מעשה הכנסת‬ ‫ההכנה להקרבה והרי העיקר הי' זה שהי' מוכן להקרבה‬ ‫אורחים של אאע"ה אכילה שתי' לוי' לאורחים וכל מיני‬ ‫בפועל ולא הקשירה לפני זה‪.‬‬ ‫מגדים‪ ,‬נטיעה ממש‪ ,‬הי' זאת כמה שנים‪ ,‬ורבבות אנשים‬ ‫ונראה בעז"ה בהקדם מש"כ בשו"ע או"ח סי' א' ס"ה‬ ‫החי' שם והתורה קצרה לדבר מזה ועקידת יצחק‬ ‫דטוב לומר פ' העקידה‪ ,‬ובטעם הדבר כ' בב"י והובא‬ ‫האריכה התורה פרשה שלמה ותי' שזה להורות כי בין‬ ‫במשנ"ב דזה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה ועוד‬ ‫אדם למקום‪ ,‬גדול מבין א' לחבירו‪ .‬אבל הגרש"ז בעצמו‬ ‫להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק נפשו‪,‬‬ ‫העיר מ"ש שבתחלת הפרשה האריכה התורה בהכנסת‬ ‫ובביאור הגר"א ציין לרש"י יומא כח‪ :‬בשם ירושלמי‬ ‫אורחים של המלאכים וכאן קצרה תורה‪ ,‬ותי' כי אצל‬ ‫שמזכירין "עד שבחברון" כדי להזכיר זכות אבות‪ ,‬ולא‬ ‫המלאכים באמת עצם המעשה לא הי' כלום‪ ,‬כי מלאכים‬ ‫כתב הטעם להכניע יצרו וכנר' דל"ש להזכיר אבות בלי‬ ‫א"צ אכילה והעיקר הי' הכוונה‪ ,‬ובזה הורה לנו הכתוב‬ ‫ללכת לדרכיהם וא"כ אם רוצה להזכיר זכותם בעקידה‬ ‫כי העיקר בכל דבר ודבר היא הכונה הרצוי'‪ ,‬כמ"ש חז"ל‬ ‫יש לו להכניע יצרו וא"צ לפרש‪ .‬ועוד דלענין להזכיר‬ ‫רחמנא ליבא בעי‪ ,‬והגם שהכל הי' רק מעשה דמיון ומה‬ ‫זכות אבות הי' מספיק להגיד שתי מילים "עד שבחברון"‬ ‫יש להאריך בזה‪ ,‬אולם כיון שכונת אאע"ה היתה טובה‬ ‫כמו שהי' במקדש ובהכרח שאנו רוצים גם להשריש‬ ‫זה חביב מאד בעיניו ית' ורצתה התורה לגלות בזה‪ ,‬כי‬ ‫בקרבינו כח הכנעת היצר‪.‬‬ ‫גם כל הנחת רוח שהי' לו ית'‪ ,‬מן מטע האשל של‬ ‫אאע"ה‪ ,‬הי' ג"כ רק מן הכונה הטובה שהי' לאאע"ה‪ ,‬ולא‬ ‫וכ' בסדר היום בשם זוה"ק דאין מה שיבטל מיתה מבני‬ ‫מהמעשה לבד‪ ,‬כמש"נ ומצאת את לבבו נאמן לפניך‪ ,‬עוד‬ ‫אדם כמו פ' העקידה דע"י העקידה נעקד מדת הדין‪,‬‬ ‫באה התורה להודיע כי לא הצדקה לעני‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫ועקידת יצחק טוב לכלל ישראל להזכירו בגלות בכל יום‬ ‫הצדקה ‪ -‬כונת התורה ‪ -‬לעצמו של הנותן‪ ,‬ליטע בלבו‬ ‫ומגין עליהם מכל גזירות רעות דיוצא בת קול "אל תעש‬ ‫מטע אשל‪ ,‬נדיבות של אאע"ה‪ .‬ע"כ מדברי הגרש"ז‬ ‫לו מאומה" וכ' בא"ר סי' א' אות י"ד דכשאומר הפסוק‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫ויעקוד את יצחק בנו יכוין שיעקוד הקב"ה ויקשור כל‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫*כל סעודת המלאכים הי' רמז לקרבנות‬ ‫המקטרגים של כלל ישראל למעלה ושלא יקטרגו בשעת‬ ‫התפלה והאריז"ל בספר הכוונות כ' לאומרו בכוונה‬ ‫והשל"ה הק' [תורה אור אות י"א] ביאר ע"פ מה‬ ‫גדולה ויש עוונות שעושה האדם ובכוונת פ' העקידה‬ ‫שהקדים שעל הצד שהבין אברהם שאורחיו הם מלאכים‬ ‫יכופר עוונו אם שב בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫אז כל הסעודה הי' שייך לעניני קרבנות "אל הבקר רץ‬ ‫אברהם" שייכא למש"כ במדרש [ויק"ר כא יא] עה"פ שור‬ ‫עפי"ז מיושב מה שנקרא ענין זה "עקידה" אף שזה הי'‬ ‫או כשב או עז כי יולד [ויקרא כב כז]‪ ,‬שור זה אברהם‬ ‫רק ההכשר להקרבה‪ ,‬דעיקר קשירת מדת הדין לדורות‬ ‫דכתיב 'ואל הבקר רץ אברהם וגו' ומה שזירז אברהם את‬ ‫נעשה ע"י העקידה‪ ,‬וכן נרמז בעקידה ההתבטלות‬ ‫שרה להכין שלש סאים קמח סלת היה כנגד מנחה‪,‬‬ ‫וההכנעה להקב"ה וזה מה שאנו רוצים להזכיר שנלך‬ ‫וחמאה וחלב הי' בסוד יין לנסך‪ ,‬כי חלב מצד החסד ויין‬ ‫בדרך זה ולכן נקרא עקידה‪.‬‬ ‫מצד הדין וכאן הי' התעוררות הכל מצד חסד אברהם‪.‬‬ ‫[עי' זהר ח"ג ד‪ .‬פרדס רמונים שער כ"ג פ"ח ערך חלב ושם פ"י‬ ‫*קטרוגו של שטן שהביא נסיון העקידה‬ ‫ערב יין] ובזה א"ש למה לא הביא את הלחם בסוף ע"י‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את‬ ‫שנטמא‪ ,‬איך הוא מחמיר על אחרים שיאכלו חולין‬ ‫אברהם וגו' [כב א]‬ ‫בטהרה‪ ,‬אולם להנ"ל א"ש כי כיון שהם בסוד קרבן‬ ‫פשיטא שאסור להקריבם כי קדשים הוא ולא נעשה על‬ ‫וברש"י "יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן‪,‬‬ ‫טהרת קודש‪ .‬וענין זה רמזה רמב"ן במה שתי' למה‬ ‫שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא‬ ‫הביא אברהם כ"כ הרבה לחם שהי' זה בסוד קרבן‬ ‫הקריב לפניך פר אחד או איל אחד‪ ,‬אמר לו כלום עשה‬ ‫שראשון ראשון מסתלק‪ ,‬והו"ל כמרבה עולות במזבח‪.‬‬ ‫אלא בשביל בנו‪ ,‬אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא‬ ‫עי"ש שהביא מה שהי' אצל מנוח‪ ,‬ואברהם ידע שאין‬ ‫היה מעכב" ובמדרש [ב"ר נה ד] מבואר שאברהם בעצמו‬ ‫מלאכים אוכלים ולא הי' כוונתו להאכילם רק שהי' זה‬ ‫הרהר בדבר ואמר שמחתי ושמחתי את הכל ולא‬ ‫לשם המיוחד שנתגלה אליו‪ ,‬דע"י הסתלקות המאכל יבא‬ ‫הפרשתי להקב"ה לא פר אחד לא איל אחד א"ל הקב"ה‬ ‫יבא אליהם תוספות שפע וברכה‪ ,‬ויתעלו אל אצילות‪,‬‬ ‫ע"מ שנאמר לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב" ובגמ'‬ ‫והאצילות יתעלה ויתייחד עם הסיבה ראשונה‪ ,‬כענין‬ ‫סנהדרין פט‪ :‬כתוב בקצת שינוי "אחר דבריו של שטן‬ ‫שאמרו במלאך מנוח‪.‬‬ ‫דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו' אמר שטן לפני הקב"ה‬ ‫רבש"ע זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן‪ ,‬מכל סעודה‬ ‫עפי"ז פי' השל"ה מה הי' קטרוגו של שטן כאן לפני‬ ‫שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך‪,‬‬ ‫העקידה שאף שבשעת בשורת יצחק הקריב לשם‬ ‫א מר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח‬ ‫המיוחד וכמשנ"ת‪ ,‬מ"מ ההתחלה הי' ע"י מלאך והי' לו‬ ‫את בנך לפני מיד זובחו‪ ,‬מיד והאלהים נסה את אברהם‬ ‫להביא גם קרבן לפניך‪ ,‬ולזה דקדק השטן במלת‬ ‫ויאמר קח נא את בנך"‪ .‬ויל"ע האם יש משמעות למה‬ ‫"לפניך" כלומר להקדים בראשונה לשם המיוחד בלי‬ ‫בגמ' נקט רק תור וגוזל ולא פר ואיל‪ .‬ועמד בזה‬ ‫אמצעים‪ ,‬ורק אח"כ להוריד ההשפעה אל הכוחות‬ ‫מהרש"א שם וכ' דר"ל דאפי' קרבן קטן כזה שהוא קרבן‬ ‫הרוחניות‪[ .‬וכמשנ"ת סדרי ההשפעה בזוה"ק פנחס ח"ג רמא‪.‬‬ ‫דל לא הביא לפניך‪ .‬וכעי"ז כ' בבן יהוידע ע"פ המדרש‬ ‫עי"ש שהביאו באריכות]‬ ‫ב"ר מ"ד י"ד שכאשר אמר הקב"ה לאברהם לקחת‬ ‫ועי"ש עוד שכ' דבר נפלא שבסופו של דבר לא הי' משהו‬ ‫לברית בין הבתרים עגלה עז ואיל תור וגוזל הרי הראה‬ ‫נגד מנחה בסעודה עם המלאכים שהרי הלחם נטמא‪ ,‬וכן‬ ‫לו כל סוגי הקרבנות ואפי' הקרבן הזול ביותר מביניהם‬ ‫יצחק שנעשה עולה מכח הקטרוג ג"כ לא מצינו שהי'‬ ‫לא הביא‪ ,‬ובעיון יעקב שם כ' ג"כ דקאי על ברית בין‬ ‫מנחה רק שה לעולה‪ .‬ולזה א"ש שיצחק הוא זה שתיקן‬ ‫הבתרים ובמה שביתר כל הבהמות אבל התור וגוזל לא‬ ‫תפלת מנחה הגם שכל תפלה היא מנחה שלוחה לה'‬ ‫בתר ולזה טען השטן הרי שהבהמות היו לתכלית‬ ‫ולמה רק תפלה זו נקראת מנחה אלא שאמר יצחק מה זה‬ ‫לחתכם לשנים בשביל כריתת ברית‪ ,‬אבל מה הי'‬ ‫יש כאן עולה ולא מנחת סולת‪ ,‬עמד ותיקן תפלה שתהיה‬ ‫התכלית בתור וגוזל שלא חתכם ובהכרח שהי' לצורך‬ ‫במקום מנחה‪ ,‬וע"כ נקראת תפלת מנחה‪ .‬ורמז לדבר‬ ‫קרבן והוא לא הקריבם וזה הי' הקיטרוג‪ ,‬ולזה השיב‬ ‫'ונפש כי תקריב קרבן מנחה' [ויקרא ב‪ ,‬א]‪ ,‬היינו יצחק‬ ‫הקב"ה אם אני אומר לו בפירוש זבח את בנך לפני הוא‬ ‫שמסר נפשו‪.‬‬ ‫זובח מיד אבל התור וגוזל לא צויתי בפירוש‪ .‬ועי' מש"כ‬ ‫לעיל בפ' לך לך שי"א שגם הבהמות עשאו כקרבן וכן‬ ‫העופות ומה שלא בתרם היינו לאחר שחיטה‪.‬‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫וחצי ההין יין לשתיה‪ ,‬וצ"ע למה רצה לשנות ממנהג‬ ‫*למה באמת לא הקריב אברהם קרבן‬ ‫העולם שיהי' סעודתו דוגמת אכילת המזבח‪ ,‬וביאר הכלי‬ ‫אחרי שביארנו קטרוגו של שטן עלינו להבין מה באמת‬ ‫יקר פ' תצוה [שמות כח לט] שאחשורש ידע שכל מקום‬ ‫התשובה למה לא הקריב אברהם קרבן עבור לידת יצחק‪,‬‬ ‫שיש סעודה גדולה השטן מקטרג כמו שקטרג בסעודת‬ ‫וכ' שם השל"ה וכ"כ בבן יהוידע סנהדרין שם בשם בנו‬ ‫אברהם‪ ,‬ופחד שמא יקטרגו על סעודתו במרום "כלום‬ ‫ר' יעקב שכיון שאברהם מל את בנו בן שמונת ימים‬ ‫הקריב מכל הסעודה לגבוה פרים או תורים" לכן טעה‬ ‫חשב שזהו הקרבן כי אין לך קרבן גדול מזה‪ ,‬הן המילה‬ ‫בדמיונו לומר שיהי' כל הסעודה מתוקן מעין סעודות‬ ‫שמל את יצחק בנו‪ ,‬הן המילה שמל אברהם את עצמו‪,‬‬ ‫המזבח ונרצה לו לכפר עליו כאילו הקריב ממש על‬ ‫וכמ"ש באמת בזוה"ק ח"א צד‪ :‬כי המילה היא כמו‬ ‫המזבח‪ ,‬ולכן לקח כלי הקודש‪ ,‬ונתלבש בבגדי כהונה‪,‬‬ ‫קרבן‪ .‬ובנוס"א שמעתי מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‬ ‫ועשה אכילה מרובה משתיה‪ ,‬וקרא לסריסיו שמות על‬ ‫משל לאחד שבנה בנין מפואר להכנסת אורחים לעניים‬ ‫שם הקרבנות‪ ,‬כי חשב שכל זה יעלה לו לרצון כאילו‬ ‫ועשה סעודה בחנוכת הבית ולא הזמין עניים‪ ,‬שלא שייך‬ ‫נעשה הכל על המזבח ממש‪ .‬עי"ש בכלי יקר באריכות‪.‬‬ ‫בזה קיטרוג שכל סבת הבנין הוא בשביל העניים‪ ,‬וא"כ‬ ‫ולדרכינו טעותו של אחשורש הי' שלא ידע מה שכתוב‬ ‫ה"נ באברהם כל עיקר סעודתו ביום הגמל את יצחק הי'‬ ‫בנביא הירצה ה' באלפי אלים וגו' הגיד לך אדם מה טוב‬ ‫על שזוכה לגדל בן שיקריב את כל חייו להקב"ה‪ .‬ועד"ז‬ ‫וגו' שכ"ז שאין האדם מתקן מדותיו ואין הוא עוסק‬ ‫כ' בבן יהוידע שם שחשש אברהם אם יקריב קרבן‬ ‫בחסד וכל סעודתו הוא ההיפך הגמור מצנע לכת אז לא‬ ‫יתפרש שעיקר שמחתו הוא עבור טובת עצמו ולזה‬ ‫יעזור לו כלום להביא קרבנות שזה הכל רק חיצוניות‪.‬‬ ‫מקריב קרבן להודאה להקב"ה‪ ,‬אבל אברהם לא כוון‬ ‫*מה שחיכה השטן לקטרג אחרי שנים רבות‬ ‫טובת עצמו כלל רק כל עיקר הנאתו בבנו הוא שמייחדו‬ ‫להקב"ה כל ימי חייו וא"כ אין מקום לקרבן‪.‬‬ ‫והנה אם נעשה חשבון נראה שקטרוגו של השטן הי'‬ ‫שנים רבים אחרי סעודת אברהם וכפי שהעיר מהרש"א‬ ‫ובספר סנהדרי קטנה על סנהדרין פי' שהרגיש אברהם‬ ‫בסנהדרין פט‪ :‬שהרי הסעודה שעשה אברהם ביום הגמל‬ ‫שהטובה הוא כ"כ עצומה עד שקרבן לא נחשב כלל‬ ‫את יצחק הי' כשהי' יצחק בן שנתיים [רש"י לעיל כא ח]‬ ‫תשלום עבור זה‪ ,‬ובבחינת מה אשיב לה' כל תגמולוהי‬ ‫והעקידה הי' בהיות יצחק בן ל"ז שנים [רש"י לקמן כה כ]‬ ‫עלי וכמ"ש "בַ ּמָ ה אֲקַ ּדֵ ם ה' אִ כַף לֵאֹלהֵ י מָ רוֹם הַ אֲקַ ְּדמֶ ּנּו‬ ‫והקיטרוג של השטן הי' מיד לפני העקידה‪ ,‬כמבואר‬ ‫בְ עוֹלוֹת בַ ֲעגָלִ ים בְ נֵי שָ נָה‪ֲ :‬הי ְִרצֶה ה' בְ ַאלְ פֵי אֵ ילִ ים‬ ‫בגמ' שהנסיון הי' מיד אחרי קטרוגו של שטן‪ ,‬וכפי‬ ‫בְ ִרבְ בוֹת ַנ ֲחלֵי שָ מֶ ן הַ אֶ תֵ ן בְ כו ִֹרי פִ ְשעִ י פְ ִרי בִ טְ נִי חַ טַ את‬ ‫שדקדק בתורת חיים סנהדרין שם‪[ ,‬אולם עי"ש מהרש"א עוד‬ ‫נַפְ ִשי‪ :‬הִ גִיד לְ ָך ָאדָ ם מַ ה טוֹב ּומָ ה ה' ּדוֹרֵ ש מִ ּמְ ָך כִי אִ ם‬ ‫מהלך שלפ"ז הי' קיטרוג השטן מיד אחר הסעודה] ומה שלא‬ ‫עֲשוֹת ִמשְ פָט וְ ַאהֲבַת חֶ סֶ ד וְ הַ צְ נֵעַ ֶלכֶת עִ ם אֱֹלהֶ יָך" [מיכה ו‬ ‫קטרג השטן מיד כ' בבן יהוידע שם שידע השטן שמיד‬ ‫ו‪-‬ט]‪.‬‬ ‫שיקטרג ינסה הקב"ה את אברהם בעקידה וכשיצחק קטן‬ ‫לא יוכל להתנגד ויעמוד אברהם בנסיון וישחוט את‬ ‫*דרשת אברהם אבינו בסעודת הגמל את יצחק‬ ‫יצחק ויתן לו הקב"ה אח"כ עוד בן וישאר לו זכות‬ ‫ולדבריו י"ל עוד דזה הי' עיקר דרשתו בסעודת הגמל את‬ ‫העקידה לדורות‪ ,‬לכן המתין שיהי' יצחק בן ל"ז ויוכל‬ ‫יצחק שפתח במילים מה אשיב לה' וגו' במה אקדם לה'‬ ‫להתנגד ולא תהי' להם זכות עקידה לדורות‪ ,‬אולם לא‬ ‫וגו' והמשיך שבדוקא אינו מקריב קרבנות להראות‬ ‫חשב שיצחק גם יפשוט את צוארו כרצון ה'‪ ,‬ומעתה ע"י‬ ‫שעיקר הנחת רוח שיש לתת להקב"ה הוא עשות משפט‬ ‫שהמתין קלקל לעצמו יותר שעכשיו יש בזכות העקידה‬ ‫ואהבת חסד והצנע לכת ואל ישלה אדם את עצמו שהוא‬ ‫גם העוקד אברהם וגם הנעקד יצחק והוא הדבר אשר‬ ‫יוצא יד"ח בהבאת קרבן‪.‬‬ ‫צועקים ישראל לפני תקיעת שופר עוקד ונעקד על‬ ‫המזבח‪43 .‬‬ ‫*טעותו של אחשורש במה שעשה זכר לקרבנות‬ ‫והנה י"ל עוד שלעומת סעודת אברהם שהראה שעיקר‬ ‫נח"ר להקב"ה איננו דוקא הקרבנות‪ ,‬הי' סעודת‬ ‫‪ 43‬כוונתו לפיוט מאד מרגש שאומרים הספרדים לפני תקיעת שופר‬ ‫אחשורוש שחזינן שלבש בגדי כהונה והשתמש בכלי‬ ‫מתוך רגש רב ובכיות עצומות ואצלם זה השיא של כל ר"ה‪ ,‬הפיוט‬ ‫קדש ועשה כל מיני ענינים לרמז לקרבנות ומשרתיו‬ ‫מפרט כל סדר העקידה מתוך רגש איך שאברהם ושרה ויצחק מדברים‬ ‫זה לזה‪ ,‬וכל בית מסתיים עם המילים העוקד והנעקד והמזבח‪ ,‬נתחבר‬ ‫נקראו ע"ש הקרבנות כרשנא שתר אדמתא תרשיש וגו'‬ ‫ע"י הרב יהודה אבן עבעס בתקופה של הרמב"ם בעקבות מה שבנו סר‬ ‫עי' מגילה יב‪ :‬ושם כ' עוד עה"פ והשתיה כדת היינו‬ ‫מן הדרך‪ ,‬וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' פ' מה שכותב השואל וז"ל‬ ‫"תודה לקל לאחר תקופה ארוכה של תהיה וטעיה‪ ,‬קרבני המקום יתברך‬ ‫כדת של תורה אכילה מרובה משתיה כמו אכילה ושתיה‬ ‫שמו לעבודתו בקיום תורה ומצות וזה כשנה שנתקרבתי לברסלב‪.‬‬ ‫של מזבח פר ושלושה עשרונים סולת לאכילת המזבח‬ ‫בהיותי בבומבי הודו‪ ,‬אחר טלטולים רבים של כמה שנים בין עובדי ע"ז‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫זרע‪ ,‬וחזרת ואמרת קך נא את בנך עכשיו אתה אמר לי‬ ‫* תיכף לנטילה ברכה מסלק קיטרוגו של שטן‬ ‫אל תשלח ידך אל הנער א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי‬ ‫והנה בעיקר קטרוג שטן על סעודה יש לנו לדעת דזה‬ ‫ומוצא שפתי לא אשנה כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא‬ ‫נוגע גם אצלינו בכל סעודת פת שאנו אוכלים‪ ,‬דהנה‬ ‫אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו אסיקתיה‬ ‫איתא בירושלמי ברכות פ"א ה"א שלשה תכיפות הן תכף‬ ‫אחתיה" הרי דעיקר כוונת הקב"ה מעיקרא הי' רק על‬ ‫לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכה תכף לגאולה‬ ‫העלאה רק שאברהם הבין דהכוונה להקרבה‪.‬‬ ‫תפילה‪ ...‬וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין‬ ‫אולם בתענית ד‪ .‬איתא אשר לא צויתי ולא עלתה אל‬ ‫השטן מקטרג באותה סעודה" וכ' הטור סי' קס"ו‬ ‫לבי זה יצחק בן אברהם‪ ,‬וברש"י אע"פ שצויתי לו‬ ‫דמירושלמי זה מוכח דמש"כ גם בבבלי תיכף לנט"י‬ ‫מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני‬ ‫ברכה קאי על מים ראשונים‪ ,‬ולא כשאר ראשונים‬ ‫קטגורו היינו שטן וגו' והבין השפ"א שם דהכוונה‬ ‫שכתבו דק אי על מים אחרונים דמה שייך קיטרוג‬ ‫דבאמת צווה הקב"ה על השחיטה‪ ,‬אלא שלא עלתה על‬ ‫כשכבר אכל מאי דהוה הוה‪ ,‬ואכן אביו הרא"ש הקפיד‬ ‫לבו שיהי' כן רק לנסותו ודקדק כן השפ"א מתפלת גשם‬ ‫גם במים ראשונים לא להפסיק ולא לדבר ואם הי' מיסב‬ ‫הורה "זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים ושַ חְ תָ‬ ‫עם אחרים הי' מקפיד ליטול באחרונה כדי שלא יצטרך‬ ‫להורו לשחטו לשפוך דמו כמים" מ' דהי' הוראה לשחטו‬ ‫להפסיק כלל‪ .‬וכ"פ בשו"ע שם ס"א דיש ליזהר בזה‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬וכ' שפ"א דאולי הם מדרשים חלוקים‪.‬‬ ‫אולם הגר"א בשו"ע שם כ' דכל ההוכחה מירושלמי‬ ‫הוא רק אי גרסינן שלא יקטרג השטן באותה סעודה‬ ‫ע"י מסירת נפש נחשב כהקרבה ממש‬ ‫היינו בשעת הסעודה‪ ,‬וחזינן שכן הבין הטור שהעתיק‬ ‫והנה בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח בתשובתו למהר"ץ‬ ‫דברי הירושלמי "שלא יהא ניזוק באותה סעודה" אבל‬ ‫חיות כשמרחיב בגודל נסיונו של יצחק דהי' לו להאמין‬ ‫בדעת שאר ראשונים י"ל שגרסו שאין השטן מקטרג על‬ ‫לאברהם בלי שישמע מהקב"ה‪ ,‬כ' דענין הנסיון הי'‬ ‫אותה סעודה היינו שלא יבוא השטן לקטרג אחר שכבר‬ ‫אכל‪ ,‬וסמך לדברי הגר"א מה שכתבנו לעיל שגם כאן‬ ‫דהרי אברהם ויצחק היו חכמים גדולים והשכילו וידעו‬ ‫בסעודת אברהם הי' קטרוג השטן אחרי שנים רבות וא"כ‬ ‫היטב סוד הקרבנות וידעו דלא יתכן כלל בשום פנים‬ ‫ואופן בעולם שיתרצה הקב"ה בקרבן אדם‪ ,‬דא"כ כבר‬ ‫גם אצלינו יש לנו לחוש שאם לא נסלק את הקיטרוג‬ ‫הי' מקריב את ישמעאל או אפי' יצחק בנו‪ .‬וכשאמר לו‬ ‫תיכף‪ ,‬יכול להיות שיקטרג רק אחרי שנים רבות‪.‬‬ ‫הקב"ה והעלהו שם לעולה א"כ ע"כ יאמר שטעה‬ ‫ויש להבין באמת איזה קטרוג יכול השטן לקטרג על‬ ‫בהשכלתו‪ ,‬ומכיון שטעה אפשר כי הכל טעות במה‬ ‫סעודות שלנו‪ ,‬ואיך יהי' זה מתוקן בזה שמסמיך נטילה‬ ‫שהתקוטט עם בני דורו על האמונה‪ ,‬ולא יעלה על הדעת‬ ‫לברכה‪ ,‬וי"ל שעיקר קיטרוג השטן היא שחושב רק‬ ‫שמא אמר הקב"ה רק העלהו ולא להקריבו‪ ,‬דאין דרכו‬ ‫למלא כריסו ואין הוא מרגיש הכרת הטוב להקב"ה‪,‬‬ ‫של הקב"ה חלילה לדבר בלשון שיטעה בו הנביא‪,‬‬ ‫ולזה אם מיד כשמזדמן האפשרות לברך להקב"ה הוא‬ ‫ואברהם הבין שהלשון העלהו לעולה הוא לשון עולה‬ ‫ממהר לעשות זאת ללא שהי' וללא הפסק הוא מראה‬ ‫ממש שהוא כליל לה'‪ ,‬ומ"מ בתום לבבו לא הרהר כלל‪,‬‬ ‫בזה שעיקר מחשבתו ורצונו הוא להודות להקב"ה‪.‬‬ ‫אע"פ שהי' חוץ להיקש הסוד שהבין מן הקרבנות‪.‬‬ ‫כוונת הקב"ה בציווי והעלהו‬ ‫והאמת בזה דוודאי הי' יצחק עולה כולו כליל כי בן‬ ‫אדם שנותן נפשו לשחיטה והקטרה בלי שום ציפוי‬ ‫והעלהו שם לעולה [כ"ב ב']‬ ‫שימלט נפשו הרי נפשו כולו כליל להשי"ת ולא דמי‬ ‫יש לחקור‪ ,‬האם באמת התכוון הקב"ה בציווי שיהי' כאן‬ ‫לקרבן בהמה שצריך הפשט וניתוח וכליל לאישים ורק‬ ‫שחיטה והקרבה ממש‪ ,‬או דבאמת מעיקרא לא הי'‬ ‫אז תעלה לריח ניחוח‪ ,‬אבל לא כן נפש האדם בחיים‬ ‫הכוונה רק להעלאה גרידא‪ ,‬רק שאברהם טעה לחשוב‬ ‫חיותו נדבק להקב"ה ע"י מחשבתו ובתנאי שיהי' מסירת‬ ‫שהכוונה להקרבה‪.‬‬ ‫נפש ממש‪ ,‬וא"כ היינו והעלהו לעולה והרי העלהו והי'‬ ‫עולה‪ ,‬ואע"פ שזה דבר פשוט לכל מבין ומשכיל מ"מ‬ ‫הנה פשטות הדברים הוא דבציווי והעלהו שם לעולה‪,‬‬ ‫העלים הקב"ה מחשבה זו מאברהם ויצחק אע"פ שהיו‬ ‫הי' מונח רק העלאה גרידא‪ ,‬דרש"י עה"פ כי עתה ידעתי‬ ‫חכמים גדולים כי לולא שהעלים מהם סברא זו לא הי'‬ ‫כ' דאברהם אמר "אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך‬ ‫מסי"נ שלמה כי ידע שלא ימות ע"כ לא הבינו תוכן‬ ‫המעשה רק אח"כ"‪ .‬עכ"ד החת"ס‪.‬‬ ‫שונים ומשונים ר"ל הגעתי לבית כנסת ערב ר"ה תשל"ו כששמעתי את‬ ‫הפיוט עוקד והנעקד והמזבח פרצתי בבכי רב ואז החלטתי שאין לי מקום‬ ‫אחר כי אם ביהדות‪ ,‬למרות שלא היה לי מושג מה זה יהדות ושמתי‬ ‫פעמי לבוא לארצינו הקדושה"‪.‬‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫התורה רק אחרי שנאמר הכ' השלישי וניתן לידרש אז‬ ‫ולדבריו יוצא דבאמת כוונת הקב"ה על הקרבה ממש‪,‬‬ ‫כבר הותר להקשות סתירת הפסוקים דהם עצמן תורה‪.‬‬ ‫אבל לא בפועל רק ע"י מחשבה רק זה הי' יתכן רק ע"י‬ ‫שאברהם יחשוב שהכוונה להקרבה בפועל ממש‪ ,‬ואז‬ ‫ולפ"ז י"ל דכאן הי' ג"כ שני כתובים המכחישים "כי‬ ‫יהי' נחשב כאיל ונעשה כן בפועל‪.‬‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע" לעומת ציווי של והעלהו‪ ,‬דהרי‬ ‫בהעלאה גופא הי' מונח דיני הקרבה‪ ,‬אבל כיון דעדיין‬ ‫דיני ההקרבה לא הי' מפורש‬ ‫לא ניתן כתוב השלישי אסור להקשות‪ ,‬אבל אחרי שא"ל‬ ‫ובבריסק אומרים ביאור בשם הגר"ח זצ"ל ‪ 44‬בהקדם‬ ‫הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער הרי הופקע ממנו דיני‬ ‫שהק' שאיך יתכן דאברהם שהי' נביא לא יבין דברי‬ ‫הקרבה‪ ,‬ומעתה מתקיים הציווי של העלאה גם בלי דיני‬ ‫הנבואה‪ ,‬ועוד הרי זה הי' נסיון ואיך יתכן דהי' נסיון רק‬ ‫הקרבה‪ ,‬וא"כ יש כתוב שלישי להכריע הסתירא ולכן‬ ‫לפי טעותו‪ ,‬עוד יש לשאול למה רק אחרי העקידה שאל‬ ‫שאל רק עכשיו‪ .‬והכרעת הכתוב השלישי היה שנתקיים‬ ‫אברהם הסתירה בדברי הקב"ה‪ .‬עוד יל"ע מה זה‬ ‫הציווי של והעלהו ע"י העלאה בלבד‪ 45 .‬עכ"ד הגר"ח‪.‬‬ ‫והעלהו לעולה הרי לעולה יש הרבה דיני הקרבה‪.‬‬ ‫ומבואר לפ"ז דמעיקרא הי' ציווי הקב"ה על העלאה‬ ‫וביאר הגר"ח‪ ,‬שבוודאי עיקר הציווי של העקידה הי'‬ ‫שנכלל בזה דיני הקרבה ג"כ‪ ,‬ושוב אח"כ החזיר הקב"ה‬ ‫רק על ההעלאה ע"ג המזבח ולא יותר וכדכתיב והעלהו‬ ‫הכוונה שיהי' רק בתורת העלאה גרידא אבל זה הי' רק‬ ‫שם לעולה‪ ,‬והיינו שצריך לקיים בו העלאה של קרבן‪,‬‬ ‫אח"כ אבל מתחלה הי' באמת המכוון להקרבה בפועל‪.‬‬ ‫אלא שסבר אברהם דכדי שתתקיים ביצחק העלאה‬ ‫‪ 46‬והוסיף ידידי הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א‬ ‫בתורת קרבן מוכרח מזה שצריך לשחטו ולקיים בו את‬ ‫דיתכן דהא דהי' צריך שיהי' מעיקרא המכוון על הקרבה‬ ‫כל העבודות של קרבן‪ ,‬ואה"נ דלא הי' ציווי מיוחד על‬ ‫דרק אז יהי' על ההעלאה תורת העלאה‪ ,‬דהחפצא של‬ ‫שחיטה וזריקה רק דממילא הי' מוכרח לקיים דיני‬ ‫העלאה היא ע"מ להקטיר וכמאמר הגר"ח ד"העלאה‬ ‫הקרבה‪ ,‬אלא שע"י הדיבור דאל תשלח ידך אל הנער חל‬ ‫תחלת הקטרה"‪ ,‬אבל אילו הי' הציווי על העלאה בלבד‬ ‫ביצחק חלות דין הפקעה על ההקרבה שבו מכאן ולהבא‪,‬‬ ‫אין לזה תורת העלאה‪ 47.‬והגרי"ז יישב עפ"י ביאור‬ ‫והתחדש בזה שהתקיימה בו העלאה של קרבן בעצם‬ ‫הגר"ח מה שנשאר על יצחק דין עולה תמימה ולא הי'‬ ‫ההעלאה גם בלי דיני הקרבה‪.‬‬ ‫נעשית מצוותו כיון שמעיקרא הוקדש לשם עולה עם‬ ‫דיני הקרבה וזה מעולם לא נתקיים‪.‬‬ ‫והנפק"מ בזה הוא‪ ,‬שאם בעיקר הציווי הי' להקריבו‬ ‫כקרבן ושצריך לעשות בו כל עבודות הקרבן‪ ,‬א"כ‬ ‫עכ"פ לד' הגר"ח מיושב קו' השפ"א מתענית ד‪ .‬דמבואר‬ ‫כשבא הדיבור אח"כ דאל תשלח ידך אל הנער הי' זה‬ ‫דנצטווה על השחיטה‪ ,‬וא"ש נוסח הפיוט הורה לשחטו‬ ‫הפקעה מעיקר הציווי שנצטוה ונמצא שלא קיים אברהם‬ ‫ל שפוך דמו כמים ובאמת לא כ' צוה די"ל שהי' בגדר‬ ‫כלום‪ ,‬אבל כיון שהציווי הי' רק להעלות רק שממילא‬ ‫הוראה והבנה היוצאת מוהעלהו ואח"כ התבטל הוראה‬ ‫מוכרח לקיים בו דיני הקרבה‪ ,‬א"כ כשבא הדיבור אח"כ‬ ‫זו‪.‬‬ ‫אל תשלח ידך אל הנער לא הופקע רק מדיני ההקרבה‬ ‫האם דיני עולה דיצחק הי' כקרבן בהמה‬ ‫מכאן ולהבא ונמצא דההעלאה בשעתה הוי שפיר‬ ‫העלאה של קרבן ושפיר קיים אברהם הציווי של והעלהו‬ ‫עוד יש לחקור בעיקר פ' עקידה דגם על הצד שהי' כאן‬ ‫שם לעולה‪.‬‬ ‫מכוון להקרבה בפועל‪ ,‬או מצד הקב"ה או לפחות לפי‬ ‫הבנתו‪ ,‬האם הי' באמת כמו קרבן רגיל עם כל דיני קרבן‪,‬‬ ‫ומיושב גם למה לא שאל אברהם רק אחרי העקידה‪,‬‬ ‫או דהי' לו גדרים אחרים‪ ,‬שלא כמו שאר קרבנות של‬ ‫ע"פ מה שהגר"ח אמר בדרשה כשנעשה הרב בבריסק‬ ‫שהחסידי ם שואלים על הליטוואקעס שהם מקשים תמיד‬ ‫‪ 45‬העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א‪ ,‬דהרי לא הי' זה עדיין‬ ‫קושיות על התורה‪ ,‬וביאר דאין אנו שואלים קושיות‬ ‫כתוב בתורה רק נבואה שקיבל מהקב"ה וכי ע"ז הי' יכול לעשות‬ ‫עה"ת דאם הי' קושיא עה"ת באמת הי' אסור‪ ,‬רק‬ ‫דרשות די"ג מדות‪ ,‬עו"ק דהרבה פעמים שואלים סתירות בין פסוקים‬ ‫הקושיות הם ג"כ עצם התורה‪ ,‬ותורה גופא נמסר בצורה‬ ‫ומיישבים גם בלי פסוק שלישי‪ ,‬וגם שואלים סתם קושיות על פסוקים‬ ‫ומחפשים פשט והקושיות הם עצמם תורה וא"כ למה יגרע סתירות שני‬ ‫כזו‪ .‬והנה בברייתא דרי"ש שנינו דשני כתובים‬ ‫פסוקים‪ ,‬עוד צ"ע דמשמע דגם אחרי ששמע אל תשלח ידך הי' לו‬ ‫המכחישים זא"ז עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע‬ ‫באמת קשה מה הי' כוונת הקב"ה בוהעלהו‪ ,‬וא"כ עדיין אין לו כתוב‬ ‫שלישי שמיישב הסתירא‪ ,‬וצ"ל שיש כתוב שלישי רק שלא הבין איך‬ ‫ביניהם‪ ,‬ואמר הגר"ח דלפני שיש כתוב השלישי לא‬ ‫לעשות ההכרעה ע"י כתוב שלישי זה‪.‬‬ ‫נגמרה המדה ואסור להקשות סתירה‪ ,‬דהוי קושיא על‬ ‫‪ 46‬בחבצלת השרון כ' דזה סותר לדברי החת"ס הנ"ל דהקב"ה נתן לו‬ ‫להבין ולטעות שכוונתו להקרבה ממש‪ ,‬אבל להגר"ח הרי לא טעה כלל‬ ‫דהכוונה הי' רק להעלאה אבל ע"י ההעלאה דינו להקרבה‪,‬‬ ‫‪ 44‬יש בזה כמה נוסחאות‪ ,‬ראה בחי' הגרי"ז סטנסיל‪ ,‬רשימות תלמידים‪,‬‬ ‫‪ 47‬וכ"כ בקיצור בשיעורי רבינו מאיר הלוי‪.‬‬ ‫חי' הגרמ"ד עה"ת‪ ,‬שיעורי ומשנת רבינו מאיר הלוי‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫פסול מום‬ ‫בהמה כיון דסו"ס הוא קרבן אדם‪ .‬והנה למעיין בספרי‬ ‫רבותינו האחרונים יראה דדנו בהרבה הלכות קרבן ואיך‬ ‫והנה גם פסול מום משמע דהי' אצל יצחק מדנקרא עולה‬ ‫זה מתאים עם פ' עקידה ותלוי בזה אי הי' לו דין קרבן‬ ‫תמימה‪ ,‬וגם מדא"ל הקב"ה אל תעשה בו מאומה שלא‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הניחו לעשות מום ומבואר במפרשי מדרש דהיינו מום‬ ‫הפוסל בקרבן וכן הוכיח האמרי אמת ממש"כ במדרש‬ ‫דין כלי שרת וארבע עבודות‬ ‫נ"ו ה' דבשעת בניית המזבח החביא את יצחק כדי שלא‬ ‫יזרוק עליו השטן אבן ויפסלנו מקרבן‪ ,‬אלא שהק'‬ ‫והנה מצינו מקור אחד בחז"ל ‪ 48‬שהוכיחו מעקידת יצחק‬ ‫דבלא"ה נעשה בו מום ע"י המלאכים שבכו ונשרו‬ ‫מקור לדין קרבן בהמה‪ ,‬והוא בזבחים צז‪ :‬ומנחות פב‪:‬‬ ‫דמעות מעיניהם ונעשה סומא ותי' דנעשה סומא רק לעת‬ ‫דילפי' דין שחיטת קדשים בכלי ולכמה ראשונים בכלי‬ ‫זקנתו או דאם עלו לא ירדו‪.‬‬ ‫שרת דוקא [ עי' תוס' ריש איזהו מקומן וחולין ג‪ ].‬ממה דכתיב‬ ‫וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת‪ ,‬ואמרי' דהתם‬ ‫עולה הוא דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו‪49 .‬‬ ‫דין הפשט וניתוח ‪ -‬מלח ‪ -‬נסכים‬ ‫ועיין שפ"א זבחים קטו‪ :‬ד"ה עולה תנאי דהק' למה לא‬ ‫ובאמת יל"ע למה הביא הקרא דמיירי באיל ולא הביא‬ ‫נוכיח אי הי' הפשט ונתוח בעולה לפני מתן תורה‬ ‫הפסוק והעלהו שם לעולה או ויבקע עצי עולה‪ .‬ויתכן‬ ‫מיצחק שלא הי' עושה לו הפשט וניתוח‪ ,‬דא"כ לא הי'‬ ‫דלולא פסוק זה היינו אומרים שלא הי' עולה ממש כמו‬ ‫מעלהו מעיקרא לשחיטה על המזבח כשבין כך יורידנו‬ ‫קרבן בהמה‪ ,‬לזה הביא מויעלהו לעולה תחת בנו‬ ‫אח"כ ותי' אולי קרבן אדם שאני‪ .‬ומאידך יש להעיר‬ ‫ופירש"י שם במ"ש תחת בנו שעל כל עבודה הי' אומר‬ ‫ממה שכ' רש"י לקמן פסוק י"ג דעל כל עבודה באיל הי'‬ ‫יה"ר כאילו בני שחוט כאילו בני זרוק הרי מבואר‪,‬‬ ‫אמר כאילו היא עשוי' בבני ואמר כאילו בני מופשט‪,‬‬ ‫דבאמת רצה לעשות ד' עבודות ממש ביצחק‪ 50 ,‬ולכן מה‬ ‫והלא אין הפשט וניתוח בבני נח‪ ,‬וכן שאל הג"ר וולוול‬ ‫שעשה לאיל הי' נחשב ממש כאילו עשאו ליצחק וכיון‬ ‫צציק זצ"ל את מרן הגרי"ז והשיב כי אילו של יצחק הי'‬ ‫שהאיל הוא וודאי עולה ממש ה"נ יצחק‪ .‬שו"ר כדברים‬ ‫לו דין קרבן ישראל ולא קרבן של בן נח וראי' מנדרים י‪:‬‬ ‫האלה בשם מרן הגרי"ז [במשמר הלוי כאן ובס' תורת זאב‬ ‫כאימרא ובתוס' שם דקאי על אילו של אברהם אבינו‬ ‫להגרז"ד צצי'ק]‪ .‬וביתר ביאור‪ ,‬דדיני הקרבה של יצחק‬ ‫ומדמהני התפסה מבואר דהי' דינו כקרבן ישראל דבבני‬ ‫עברו על האיל וזה הביאור תחת בנו דהיינו ממש כאילו‬ ‫נח ל"ש קדו' קרבן שיוכל להתפיס בהם‪.‬‬ ‫הקריב יצחק דעל האיל הי' דיני ההקרבה של יצחק‪.‬‬ ‫[ והביא במשמר הלוי שחכ"א שאל שזה סותר לנתב' לעיל בשם‬ ‫עוד העיר שפ"א [הובא בליקוטי יהודה] דלמה לא הי' מלח‬ ‫הגר"ח דלא הי' ציווי על השחיטה רק על עצם ההעלאה רק‬ ‫והפני מנחם [שם] העיר דלא הביא נסכים עי"ש מה‬ ‫דממילא חלו עליו דיני עולה‪ ,‬ולהמבואר בדברי הגרי"ז דלולא‬ ‫שפלפל בזה אולם עי' פרקי דר"א פל"א הבאנו לקמן‬ ‫הפסוק היינו מחלקים בין קרבן אדם לקרבן בהמה א"כ מנ"ל‬ ‫שאכן הבי א מנחות ונסכים‪ ,‬וגם בזה הי' אפשר לדון‬ ‫דאדם שהוקדש לעולה דינו בשחיטה ויל"ע‪].‬‬ ‫דקרבן אדם שאני‪51 .‬‬ ‫אולם במשחת שמן להגרח"ש קויפמן זצ"ל סי' כ"ח‬ ‫אין תמות וזכרות בעופות‬ ‫דחה שאין ראי' משם דמנ"ל שהי' באמת עושה כן‬ ‫ביצחק‪ ,‬והוכיח להיפך מפיוט דגשם שהבאנו לעיל‬ ‫והנה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר פעם בשיעור [נדפס‬ ‫"ושחת להורו לשפוך דמו כמים" והרי מבואר בפסחים‬ ‫בשיעורי ברכות י‪ ].‬בשם מהר"י אסאד [שו"ת יהודה יעלה חו"מ‬ ‫ט"ז‪ .‬דדם קדשים אינו נשפך כמים ומוכח דלא הי' אמור‬ ‫רמ"ט] להקשות אי בת יפתח היתה עולה ממש הרי אין‬ ‫לעשות בו קבלה וזריקה כלל‪.‬‬ ‫נקיבה בעולה ותי' מהר"י אסאד דכמו דאין תמות‬ ‫וזכרות בעופות ה"ה בקרבן אדם דסו"ס אינו בהמה‪,‬‬ ‫‪ 48‬אבל מה שאמרו בתמיד לא‪ :‬והובא בשבת נד‪ .‬דעקדו יד ורגל דקרבן‬ ‫ושאלו הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דא"כ למה ביצחק‬ ‫תמיד כעקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬אצ"ל שהוא גדר ילפותא מעיקר הדין‬ ‫מבואר דהי' פסול מום‪ ,‬הרי אין תמות וזכרות בעופות‬ ‫רק דזה לעורר זכות עקידת יצחק‪ ,‬ובהגהות דברי חנוך על ספר גן רוה פ'‬ ‫וישב הביא זה כדוגמא להרבה דברים שלמדו חז"ל מעקידת יצחק‬ ‫וא"כ ה"ה אדם ומה שייך חסרון מום‪ ,‬ענה הגריש"א‬ ‫להלכות קרבנות‪ ,‬ולכן הוכיח גם מאילו של אברהם דבהמה שנעשה ע"י‬ ‫בבת צחוק על פניו "אני רואה שלקחת קושיית מהר"י‬ ‫ספר יצירה כשר להקרבה‪ ,‬והראי' מאילו של אברהם יתכן דזה ראי' כיון‬ ‫שזה הי' קרבן גמור אבל אינו מוכח לומר דכל ההלכות בקרבן יצחק הי'‬ ‫אסאד ותירוצו ברצינות‪ ,‬אם הקושיא הי' קושיא הי' התי'‬ ‫כקרבן רגיל‪.‬‬ ‫תי' מצויין אבל באמת קו' מעיקרא ליתא הרי זה קרבן‬ ‫‪ 49‬וכבר העירו תוס' שם ממה דבחולין ט"ז‪ .‬ילפי' מכאן דין שחיטת‬ ‫חולין בתלוש עי"ש‪.‬‬ ‫‪ 50‬והעיר בשיעורי רבינו מאיר הלוי דלא מצינו כלי קיבול לדם‪ ,‬ואין‬ ‫לומר שהי' עושה כלי מהעצים דהרי העצים הוקדשו קדוה"ג לעולה ע"י‬ ‫‪ 51‬ובהגהות דברי חנוך על ס' גן רוה דן למה לא עשה סמיכה ותי' דבלי‬ ‫עצם הביקוע כדהביא שם מהגרי"ז‪ .‬ואי נימא דלא הי' עושה ד' עבודות‬ ‫ציווי יש חשש עבודה בקדשים‪.‬‬ ‫א"ש‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫כתיב שלקח בידו האש והמאכלת מ' ששניהם ביחד‬ ‫אדם ואטו אדם הוא מין קרבן‪ ,‬והרי בכלל פסול להעלות‬ ‫בידיו‪ ,‬וגם' ק' למה יפחד מן הסכין יותר מן האש‪.‬‬ ‫אדם על המזבח שאינו בר הקרבה כלל ומה שייך פסול‬ ‫נקיבה במה שאינו קרבן כלל" הרי דנקט הגריש"א‬ ‫האש שלקח אברהם‬ ‫דבכלל אין לדון בו גדרי קרבן רגיל‪.‬‬ ‫עוד יל"ע בענין האש‪ ,‬דמתחלה כ' דבקע עצי עולה‬ ‫וצ"ע על הצד לומר דקרבן אדם שאני הרי זה גמ'‬ ‫ולקחם ולא כתוב שלקח אש‪ ,‬רק אח"כ כ' ויקח בידו את‬ ‫מפורשת שלמדו דין כלי שרת מעקידה‪ ,‬אולם כבר‬ ‫האש ואת המאכלת‪ ,‬ושוב יצחק שואל הנה האש‬ ‫נתבאר לעיל דהגמ' דקדק רק ממה ששחט האיל תחת‬ ‫והעצים‪ ,‬ואח"כ בשעת העקדה לא הוזכר האש‪ ,‬ועוד‬ ‫בנו‪ ,‬והג"ר יוסף שרייבר שליט"א הציע דיתכן דרק מה‬ ‫כמה דברים צ"ע‪ .‬א‪ :‬ל"ל ללכת עם האש עד שיגיע להר‬ ‫שמצינו בפסוק מפורש כמו מאכלת ואש ועצים וכדו' זה‬ ‫הרי יכול להצית אש במקומו ע"י אבנים [ובאילת השחר‬ ‫נתגלה דהי' לו דיני עולה אבל מה שלא כ' א"א לחדש‪.‬‬ ‫נדחק דבאמת לאו דוקא אש והכוונה לאבנים] ב‪ :‬למה נקט‬ ‫והרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א חילק בכ"ז דכל מה‬ ‫האש בה"א הידועה‪ .‬ג‪ :‬מה נעשה עם האש בשעת‬ ‫שהוא דין כללי בכל הקרבנות כמו כלי שרת וד' עבודות‬ ‫העקדה‪ ,‬דדוחק לומר שכבר הצית האש על העצים לפני‬ ‫ומלח זה הי' צריך גם ביצחק‪ ,‬אבל דין פרטי שיש בזה‬ ‫ששם יצחק עליו כיון דלא הוזכר בקרא‪ ,‬ועוד דהי' לו‬ ‫חילוקים בין הקרבנות שוב אין לחדש כן באדם‪ .‬ויל"ע‪.‬‬ ‫לחשוש שיעשה בעל מום לפני שיצליח לשוחטו‪.‬‬ ‫ועמד בשאלה זו האחרונה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל‬ ‫ביאור הדין ודברים בענין העצים והאש‬ ‫והראה דבפרקי דר"א פל"א איתא וז"ל "וקשר שתי ידיו‬ ‫ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו‬ ‫ושתי רגליו ועקדו ע"ג המזבח ואמץ את שתי זרועותיו‬ ‫ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו' ויאמר‬ ‫ואת שתי ארכובותיו עליו וערך את האש ואת העצים‬ ‫הנה האש והעצים ואי' השה לעולה‪[ :‬שם ו‪ -‬ז']‬ ‫ושלח ידו ולקח את המאכלת וככהן גדול הגיש את‬ ‫יל"ע למה עצי העולה שם עליו והאש והמאכלת לקח‬ ‫מנחתו ואת נסכו" משמע שלא עקד יצחק על האש‬ ‫בידו‪ ,‬וי"ל ע"פ מש"כ הר"ר העשיל בחנוכת התורה‬ ‫והעצים ממש רק שהיו העצים אצלו‪ ,‬הגם דלשון הפסוק‬ ‫מורה שעקדו על העצים ממש ולא הוזכר אש‪ ,‬ובפיוט‬ ‫החת"ס וגן רוה והגרי"ז ועוד‪ ,‬בטעם שרק עכשיו שאל‬ ‫ליום ב' דר"ה כ' "וערך האש והעצים העלה‪ ,‬ולקח‬ ‫יצחק אי' השה לעולה‪ ,‬כיון דעד עכשיו חשב שהוא‬ ‫המאכלת לשחטו בחלחלה"‪ ,‬ובהושענות להושענא רבא‬ ‫העולה‪ ,‬אבל מדשם עליו העצים והרי אסור להשתמש‬ ‫כ' "למען עשה למען הנעקד ע"ג עצים ואש" הרי דעקדו‬ ‫בקדשים וכמו דפריך פסחים ס"ו‪ :‬על הסכין ששמו על‬ ‫הקרבן פסח‪ ,‬מזה הבין שאינו העולה‪ ,‬וע"ז השיבו‬ ‫ממש ע"ג אש‪ ,‬ודחה דו"ז דלא עקדו על האש ממש‪,‬‬ ‫וידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א הראה בסליחות ליום‬ ‫דעדיין לא הקדישו ‪ 52‬עד שהגיע להר המורי' וכמו‬ ‫ה' של עשי"ת סליחה צ"ב "מרום כהביט עוקד ונעקד‪,‬‬ ‫שעשה הלל בפסחים שם‪ ,‬אולם בחי' צפנת פענח עה"ת‬ ‫השה עקוד והאש תוקד" מ' שהיתה האש בוערת בשעת‬ ‫כתב דבאמת כבר הקדישו מקודם אבל לצורך עבודה‬ ‫העקדה וכ"כ גם ב"עקידה" דסליחות לצום גדלי' וביום‬ ‫מותר כמבואר בתוס' שם בשם ירושלמי לענין הסכין‪,‬‬ ‫ד' דעשי"ת סליחה פ"ג‪ ,‬וכ"ז ע"פ פרקי דר"א הנ"ל‪.‬‬ ‫אולם זה א"ש רק לד' הירושלמי אולם לד' הבבלי שם‬ ‫וצ"ע‪ .‬שו"ר במשמר הלוי שהביא שאלה זו ממרן הגרי"ז‬ ‫דס"ל דאסור לתת הסכין עדיין צ"ע‪ ,‬וצ"ל דכ"ז בסכין‬ ‫זצ"ל דלא נזכר שערך אברהם את האש ושנעקד יצחק‬ ‫שהוא רק מכשיר‪ ,‬אבל עצי העולה הם יותר חלק מעצם‬ ‫על האש‪ ,‬והשיב "הנה הדבר מבואר להדיא בהושענות‬ ‫הקרבן ולכן מותר‪ ,‬ולכן שם עליו רק העצים‪.‬‬ ‫להוש"ר" וכנ"ל‪.‬‬ ‫אבל עדיין צ"ע מ"ש האש מהעצים‪ ,‬עוד יל"ע דמ' דלא‬ ‫ראה יצחק הסכין‪ ,‬ששאל אח"כ הנה האש והעצים ואי'‬ ‫האש הי' אש ההתלהבות‬ ‫השה לעולה‪ ,‬ולא שאל על הסכין‪ ,‬ותי' דו"ז הג"ר בצלאל‬ ‫והנה בספה"ק נועם אלימלך עמד בשתי שאלות‬ ‫זצ"ל ‪ 53‬ע"פ מש"כ בפתחי תשובה יו"ד סי' ל"ו שלא‬ ‫הראשונות בענין האש‪ ,‬עוד הק' דלמה לו לקחת עצי‬ ‫יראה הסכין לבע"ח משום צער בע"ח ולכן החביאו שלא‬ ‫עולה מביתו‪ ,‬גם אם חשש שלא ימצא שם עצים אבל‬ ‫יראה יצחק ויפחד‪[ ,‬שו"ר כן במהרי"ל דיסקין] וצ"ע הרי‬ ‫ל"ל לבקוע העצים בביתו‪[ ,‬ורמב"ן פסוק ג' כתב דחשש שלא‬ ‫ימצא שם עצים ועוד ש רצה לבדוק שם אם יש תולעים לדעת אם‬ ‫פסולים] גם למה אמר יצחק אי' השה לעולה הול"ל אי'‬ ‫העולה‪.‬‬ ‫‪ 52‬באילת השחר דן מנ"ל שהי' ביכולת אברהם להקדישו הרי אינו‬ ‫בעלים‪ ,‬ובכלל מנ"ל שהי' צורך להקדישו ותלוי בנדון לעיל בהגדרת‬ ‫קרבן אדם‪.‬‬ ‫‪ 53‬בצל הקודש עמ' קנ"ד‪.‬‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫צ"ע דבמדרש איתא דיצחק ביקש שיקשרנו כדי שלא‬ ‫ותי' דעיקר רצון הבורא שיהי' לאדם רצון מלא ושלם‬ ‫יזוז ויעשה בו מום‪ ,‬ותי' הגרי"ז דכפות היינו ידים לחוד‬ ‫לעשיית המצוות‪ ,‬ואם הי' שייך לאדם להגיע לתכלית‬ ‫ורגלים לחוד‪ ,‬אבל עקידה הוא יד ורגל יחדיו כמבואר‬ ‫השלמות ברצונו וחשקו לעשיית המצוה תו לא הי' צריך‬ ‫בתמיד ל‪ :‬ושבת נד‪ .‬ומטעם חי נושא א"ע הי' סגי‬ ‫לעשותו‪ ,‬אבל מ"מ כיון של"ש להגיע לדרגה כזו צריך‬ ‫לעשותו כפות בעלמא והא דעקדו בצורת יד ורגל זה הי'‬ ‫תמיד לעשות המעשה‪ .‬אבל בנאנס באמת‪ ,‬אז באמת‬ ‫כדי לא יזוז ולא יעשה בו מום‪.‬‬ ‫נחשב כאילו עשאו‪ .‬והנה דרך האדם כשיעלה על‬ ‫מחשבתו לעשות איזה מצוה תחלת המחשבה הוא‬ ‫והנה הקשו למה לא שחט למטה ואח"כ העלהו‪ ,‬ותי'‬ ‫בחשק גדול והתלהבות‪ ,‬אשר תבער בו לעשות המצוה‬ ‫בליקוטי יהודה בשם אמרי אמת דכיון דא"ל הקב"ה‬ ‫בשלמות‪ ,‬וזה הי' כוונת אברהם אבינו כאשר אמר לו‬ ‫והעלהו רצה לקיים לשון זה ממש‪ ,‬וכתי' זה כ' בס' שירת‬ ‫הקב"ה והעלהו שם לעולה‪ ,‬הי' מתחיל לבו לבער‬ ‫דוד עה"ת ע"פ דברי הגר"ח שהבאנו למעלה דהציווי הי'‬ ‫כגחלת אש ושלהבת‪ ,‬אך אחר שיתמהמה מלעשות‬ ‫לעשות העלאה כתחלת הקטרה וא"כ רק לאחר שעשה‬ ‫המצוה בפועל נחלש האש והחשק‪ ,‬ומזה התיירא א"א‬ ‫העלאה אז נגמר בו דיני עולה‪ ,‬וכן אמר הגרי"ז ע"פ‬ ‫שהרי יקח שלשה ימים להגיע לשם‪ ,‬ולכן מיד ויבקע עצי‬ ‫דברי אביו‪ ,‬עוד אמר דעולה טעונה צפון ושם לא הי'‬ ‫עולה כדי שיהי' המעשה מיד בשלהבת הגדול הזה וזהו‬ ‫עזרה ומזבח כולו דין צפון עליו [רשימות תלמידים ‪ ]54‬עוד‬ ‫ענין האש המוזכר בקרא‪.‬‬ ‫תי' בליקוטי יהודה דחשש אברהם שמא אחר השחיטה‬ ‫יארע בו פסול‪ ,‬ואם כבר יהי' על המזבח מקודם יהי' בו‬ ‫וא"ש דא"ל יצחק הנה האש והעצים בה"א הידועה‬ ‫דין אם עלו לא ירדו‪[ .‬אי כונתו למום נצטרך לומר שהי'‬ ‫כלומר מאחר שראיתי שהי' לך האש הגדול הזה הידוע‬ ‫בדעתו לעשות קבלה וזריקה דאז יש פסול מום אחר שחיטה‬ ‫כדרך הצדיקים והראי' שאש ה' בער בך דזה אני רואה‬ ‫כמבואר בזבחים כה‪ :‬אבל אי לא הי' בדעתו להמשיך בקבלה‬ ‫בעצים ע"י בקיעת העצים שבקעת מיד כאילו נכון לפניך‬ ‫וזריקה לא שייך פסול מום וצ"ל דכוונתו לפסול אחר‪ -‬משחת שמן‬ ‫להעלות עולה מיד א"כ אי' השה לעולה ר"ל שוב א"צ‬ ‫שם]‬ ‫לקחת אותי העולה וסגי בשה דכבר נחשב כאילו קיימת‬ ‫בתפלה מזכירים העקידה שאחר ההעלאה‬ ‫העולה‪ ,‬לזה ענה לו שה' רוצה שגם אתה תעשה מעשה‬ ‫רב שתעלה על המזבח עכ"ד הנוע"א‪.‬‬ ‫והנה באמת בקרא כתיב דעקדו לפני ההעלאה‪ .‬אולם‬ ‫בתפלת ר"ה בזכרונות מבקשים ותראה לפניך עקידה‬ ‫והנה לד' הנעם אלימלך א"ש הכל‪ ,‬דהא דביקע עצי‬ ‫שעקד א"א את יצחק בנו "על גבי" המזבח‪ ,‬ולהנ"ל יתכן‬ ‫עולה הי' שלא יתקרר אצלו כח האש וכח האש הזה לקח‬ ‫דקאי על קשירה השני' כדי שלא יזוז ויפסל מהקרבה‪,‬‬ ‫בידו איתו כל הזמן‪ ,‬ויתכן דלכן שם דוקא העצים על‬ ‫אולם צ"ע למה נקטי' דוקא קשירה זו ולא הקשירה‬ ‫יצחק שהי' בו כח האש ע"י הביקוע כדי לעוררו ולהכניס‬ ‫הראשונה‪ ,‬ובכלל צ"ע למה מדגישים ענין העקידה שזה‬ ‫בו כח האש‪ ,‬אבל במאכלת לא עשה כלום רק הביאו‬ ‫רק דבר צדדי כדי שלא יזוז‪ ,‬ולא עצם ההעלאה וההכנה‬ ‫מביתו ולא הי' סבה לתתו עליו‪ .‬ולכן שאל רק עכשיו אי'‬ ‫להשחט‪.‬‬ ‫השה לעולה כיון שראה והרגיש בעצמו האש התשוקה‬ ‫ע"י כח העצים‪ ,‬הרי כבר נשלם כל כח הקרבן וא"צ תו‬ ‫העקידה בשביל עשיו הנכלל בו‬ ‫הקרבן בפועל‪ ,‬ולזה ענה לו אברהם דבעי' שגם יצחק‬ ‫ויל"פ ע"פ מה שהקשו במש"כ שם בסוף ברכת‬ ‫יהי' לו חלק בזה הפועל‪ .‬וא"כ י"ל דמ"ש בסליחות‬ ‫הזכרונות דעקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור‪,‬‬ ‫שהקב"ה ראה על המזבח שהאש תוקד הכוונה לאש‬ ‫וכבר דנו הפוסקים אי יש להוסיף "של יעקב" כדכ'‬ ‫ההתלהבות של אאע"ה ולא הי' שם עדיין אש בפועל‪,‬‬ ‫בשו"ע תקצ"א ס"ז דמי שמוסיף כן הוא משנה ממטבע‬ ‫ולכן בפסוק כ' רק ששם יצחק על העצים‪ ,‬דאש עדיין לא‬ ‫שטבעו חכמים‪ ,‬והק' ע"ז במג"א עי"ש במחצה"ש‪,‬‬ ‫הדליק‪.‬‬ ‫ועיקר הנדון דהרי עשיו נכלל בזרעו של יצחק‪ ,‬אלא דיש‬ ‫דרשא ביצחק ולא כל יצחק‪ ,‬וביאר בערוגת הבושם כאן‬ ‫הטעם שהוצרך לעוקדו לפני ההעלאה‬ ‫ובמכתב סופר בשם החת"ס ‪ 55‬דבעצם מה שחשש יצחק‬ ‫ויבואו אל המקום וגו' ויערך את העצים ויעקד‬ ‫את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל‬ ‫‪ 54‬ע"ע שם דפעם שאל א' את הגרי"ז שאלה זו לפני מעריב‪ ,‬והלך‬ ‫לעצים‪[ :‬שם ט']‬ ‫הגרי"ז להתפלל וכשכבר הי' באמצע ק"ש ובנו הגרי"ד עדיין לא התחיל‬ ‫ענה להשואל הלא כתיב בקרא והעלהו שם לעולה שיעלהו דוקא‪ ,‬וא"כ‬ ‫מבואר דעקד אותו לפני שהעלהו על המזבח‪ ,‬ופי' בחי'‬ ‫לא הי' שייך לשחוט למטה‪ ,‬ומרן הגרי"ז באמצע ק"ש רמז דנכון מה‬ ‫שאמר הגרי"ד ‪ -‬עי' מ"ב סי' ס"ג סקי"ח דלצורך מצוה מותר לרמז‬ ‫מהרי"ל דיסקין והגרי"ז דכיון דנאמר לו הציווי והעלהו‪,‬‬ ‫בפרשה שני'‪.‬‬ ‫והרי חי נושא את עצמו‪ ,‬לכן הוצרך לכופתו קודם‪ .‬אולם‬ ‫‪ 55‬שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫איתא בפרקי דר"א פל"א דאילו של יצחק נברא בבין‬ ‫שלא יזוז ולא יעשה מום לא הי' מחמת עצמו רק כיון‬ ‫השמשות וקרן השמאל תקע בו הקב"ה במתן תורה וקרן‬ ‫שבניו יעקב ועשיו כבר היו נכללים בו וחלק היעקב רצה‬ ‫ימין יתקע בו לע"ל‪ ,‬והקשה בספר יום תרועה ר"ה כח‪.‬‬ ‫מאד בעקידה אבל העשיו שבו רצה למנוע העקידה‪ ,‬לכן‬ ‫והלא יש בו מעילה ולכו"ע אין לתקוע בו לכתחלה‬ ‫ביקש מאביו שיקשרנו‪ ,‬ומדוקדק במדרש תנחומא "אמר‬ ‫כמבואר בגמ' שם‪ ,‬ותי' דלרבי אלעזר זבחים פז‪ .‬מיירי‬ ‫לאביו הנפש חצופה היא" ורמז לנפש בהמית חצופה‬ ‫בפירש לאחר זריקה‪ ,‬וא"כ ניתר ע"י זריקה‪ ,‬ולרבה שם‬ ‫שיש בו שזה עשיו‪ .‬ולכן כשאנו מזכירים עקידת יצחק‬ ‫מיירי בפי' לפני זריקה והזריקה מתירו גם לקתא דסכינא‪.‬‬ ‫אנו רוצים לעורר רשעתו של עשיו להראות להקב"ה‬ ‫ותמוה דאיך שייך לאסור להקב"ה לתקוע הרי עיקר‬ ‫שעשיו הוא זה שמונע מאתנו למסור נפש להקב"ה ולזה‬ ‫איסור מעילה והנאה דקדשים הוא דזה קדשים‬ ‫אנו מתכוונים באומרינו שיזכור עקידה "לזרעו" היינו‬ ‫המיוחדים לה' וכאן עיקר ייעוד אילו של יצחק הי'‬ ‫לעשיו‪.‬‬ ‫לטובת זרעו של יצחק שע"י קרבן זה יהי' כלל ישראל‬ ‫תמיד לרצון לפני הקב"ה וזה גופא יגרום לתקוע שופר‬ ‫עכ"פ לפ"ז מיושב דבקרא הוזכר הקשירה הראשון‬ ‫דמ"ת ולתקוע שופר של גאולה‪ ,‬וכי נימא דהא דכל קרבן‬ ‫ובתפלה מזכירים הקשירה השני' דבתפלה אנו רוצים‬ ‫הוא ריח ניחוח לה' יש בו סרך מעילה‪ .‬שו"ר שכבר העיר‬ ‫לעורר רשעותו של עשיו‪ ,‬אבל בקרא הוזכר מה שעשה‬ ‫בזה מרן החת"ס בדרשות ח"ג עמ' ה' על היום תרועה‬ ‫לעצם קיום ההעלאה כדי שלא יהי' חי נושא את עצמו‪.‬‬ ‫וכתב דל"ש אצל הקב"ה מעילה דהוא בעצמו קדש‬ ‫ויש להוסיף דהקשירה שעשה לפני ההעלאה הי' רק‬ ‫קדשים ואהנאת ישראל השומעים מצוות לאו ליהנות‬ ‫לצורך היעקב שבו שרצה מאד למסור נפש להקב"ה‬ ‫ניתנו‪ ,‬ואתקיעת שופר לחירותינו הרי אין עצם השופר‬ ‫ולכן הי' נושא את עצמו והוצרך להיות כפות‪ ,‬אולם מצד‬ ‫מקבצם רק הקב"ה מלקטם והשופר הוא רק סימן‪ ,‬וזה"פ‬ ‫חלק העשיו לא נשא את עצמו כלל והו"ל כבהמה חי'‬ ‫דהשופר יהי' רק כנשוא נס הרים לסימן אבל עצם‬ ‫ועוף דנחלקו רבנן על ר' נתן שבת צד‪ .‬וס"ל דמשרבטי‬ ‫נפשייהו [משמטים כלפי מטה ומכבידין עצמן להשמיט מיד‬ ‫הקיבוץ יהי' ע"י הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫הנושאן – רש"י] ולא הוצרך לכופתו וכל עיקר הקשירה‬ ‫האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק‬ ‫הי' מצד היעקב שבו‪.‬‬ ‫והנה ברש"י פ' יתרו י"ט י"ג עה"פ במשוך היובל כ' דזה‬ ‫אחיזת השטן בסבך בקרניו‬ ‫הי' שופר מאילו של יצחק [ויל"ע למה זה נרמז רק‬ ‫וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל נאחז‬ ‫בשופר שהי' סימן לסילוק שכינה ולא לעצם מ"ת] והק'‬ ‫בסבך בקרניו וגו' [שם י"ג]‬ ‫הרמב"ן שהרי אילו של יצחק עולה הי' וכולו כליל‬ ‫כמבואר במשנה זבחים פה‪ ,:‬ותי' [כפי שביארו הט"ז בדברי‬ ‫וברש"י שהי' רץ אצל אברהם והשטן סובכו ומערבבו‬ ‫דוד עה"ת] דאמנם נשרף כליל אבל מהאפר נתגבל בחזרה‬ ‫באילנות‪ .‬ותמוה‪ ,‬וכי סבר השטן שאחרי שעמד אברהם‬ ‫קרנים‪ .‬עוד כ' דלדעתו האגדה הזו יש לה סוד ואמרו‬ ‫בנסיון הגדול של העקידה לא יעמוד בנסיון קטן כזה‪,‬‬ ‫שזה הקול הוא פחד יצחק ולכך אמר [שם פסוק ט"ז]‬ ‫להוציא האיל מן הסבך‪.‬‬ ‫ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דיבור בגבורה‬ ‫זולתי קול‪ .‬ורא"ם שם כ' דלא הבין קו' הרמב"ן הרי אין‬ ‫ותי' הג"ר אברהם חיים צאהן שליט"א [ר"מ בישיבת‬ ‫לקרניים דין הקטרה רק כ"ז שמחוברין ולא בפירשו‬ ‫סונדרלאנד גייטסהעד] ‪ 56‬בשתי אופנים א‪ :‬יש ללמוד מן‬ ‫והביא סוגיא דר"ה וד' רש"י דצ"ל דמיירי בפירשו‬ ‫השטן אף פעם לא להתייאש‪ ,‬וגם אם נכשל בגדול לא‬ ‫מחיים אבל אילו פירשו לאחר זריקה הותר לכהנים‪,‬‬ ‫ימנע עצמו מלנסות גם בסיכוי חלש מאוד‪ .‬ב‪ :‬אחרי‬ ‫ומהר"ל בגו"א הק' עליו דא"כ ל"ש כלל לאילו של יצחק‬ ‫שאברהם הצליח כ"כ בנסיון הגדול שבעולם‪ ,‬הי' אפשר‬ ‫ומה רבותא יש בזה‪ ,‬ובאור החיים הק' [ויקרא א' ט']‬ ‫לו לחשוב כבר הצלחתי כ"כ‪ ,‬איזה חשיבות יש כבר‬ ‫במש"כ שם והקטיר הכל גם הקרניים א"כ איך לא‬ ‫לנסיון זוטר כזה וא"צ לעמוד בזה‪ ,‬קמ"ל שאצל אברהם‬ ‫הקטירו א"א ע"ה דמבואר בחז"ל דנשאר‪ ,‬ותי' כרא"ם‬ ‫אין שום הבדל בין נסיון קטן לגדול דאם זה רצון ה'‬ ‫דפירשו‪ ,‬עוד תי' דפקעו מעל המזבח אח"כ‪ ,‬עוד תי'‬ ‫יעשה בלי שום הבדל‪.‬‬ ‫דכיון דהי' לפני מ"ת הי' א"א יכול לעשות חשבונות‬ ‫מעילה בשופר של אילו של יצחק‬ ‫ע"פ נבואה וכיון דע"פ נבואה הי' צריך השופרות‬ ‫לתקיעות לכן לא הקטירן‪ ,‬ובברכת שמעון להגרב"ש‬ ‫והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו [שם]‬ ‫שניאורסון זצ"ל ר"פ ויקרא תי' בשם האדמו"ר ר"מ‬ ‫מפילוב דהרי אברהם עשה הכל תחת בנו כמבואר‬ ‫‪ 56‬שמעתי מאחי הרב יעקב שליט"א‪.‬‬ ‫נ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫קליפה‪ ,‬ובעומדה יעמודו עמה ובצאתה לעולם יצאו‬ ‫ברש"י פ' וירא וכיון שבקרנים ליכא כנגדו באדם לא הי'‬ ‫כולם בשכונתה וכל אחד הכיר בחינתו רבקה האיר אורה‬ ‫שייך שיקריבו‪.‬‬ ‫בקדושה וזולתה כמוץ יסוער‪ .‬ולאור החיים הק' כבר‬ ‫יותר מובן למה נצרך כל הפרשה‪.‬‬ ‫ויתכן דלכן יש סוגיא שלימה בענין תוקע בשופר של‬ ‫עולה בר"ה כח‪ .‬דזהו עיקר דין תקיעת שופר לעורר כוח‬ ‫פעמים אדם דוחה בידיים את זיווגו האמיתי‬ ‫שופר דאילו של יצחק‪ .‬ותמיד בפנימיות יש כאן בעצם‬ ‫והנה מעיקר ד' רש"י שאברהם התחרט על שלא השיאו‬ ‫תקיעה בשופר של עולה‪ .‬וא"כ בעצם הי' עדיף לקחת‬ ‫אשה לפני זה‪ ,‬הוכיח גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א‬ ‫שופר של עולה ולתקוע בו לולא דיני מעילה ואיסור‬ ‫[בספרו נפלאות מתורתך] מה שידוע מהסטייפלער זצ"ל‬ ‫הנאה‪ .‬ולא בחנם עסק ספר מנחת ברוך בדיני שופר הוא‬ ‫דלפעמים שייך שאדם דוחה בידים הזיווג ההגון לו‬ ‫רק בסוגיא זו‪ .‬והארכנו טובא בסוגיא זו בעניני ר"ה‪.‬‬ ‫בגלל סבות בלתי מוצדקות‪ ,‬ואח"כ מתמיה למה אינו‬ ‫וכתבנו שם דגם אם אין באפשרותינו לקחת שופר של‬ ‫מוצא את אשר לו ואינו מבין שהוא עצמו הפסידו‬ ‫עולה בפועל לפחות נעסוק בענין זה בעומק ויתקיים‬ ‫בידים‪ .‬וזה מבואר כאן‪ ,‬דמבואר שאף שקיבל אברהם‬ ‫ונשלמה פרים שפתינו‪.‬‬ ‫הבטחה על המשך הדורות מ"מ חשש שהוא בעצמו‬ ‫הטעם שנמנו כל הבנים של נחור‬ ‫הפסיד ההזדמנות בזה שלא הספיק להשיאו אשה‪[ .‬וע"ע‬ ‫מכתב מאליהו ח"ג עמ' כ' שהבטחת ה' ניתנה כדי להשתמש בו‬ ‫ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר‬ ‫בזריזות ולא להחמיצו ע"פ הילקוט מלכים א' רמז קס"ח המובא‬ ‫הנה ילדה מלכה וגו' [שם כ']‬ ‫במס"י בענין זריזות דהרבה קטיגורין יעמוד מכאן עד גיחון מכאן‬ ‫שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז ע"ש בהרחבה‪].‬‬ ‫צ"ב סמיכות פרשה זו לעקידה וגם למה נצרך למנות כל‬ ‫הבנים שנולד לנחור‪ .‬וגם מה שנולד מפלגשו‪ ,‬הרי‬ ‫ויל"ע באמת למה חיכה אברהם עד עכשיו להשיאו אשה‬ ‫העיקר הוא לדעת שבתואל ילד את רבקה‪ .‬גם יל"ע‬ ‫בפרט דבן י"ח לחופה‪ ,‬ולד' אור החיים הק' א"ש דהרי‬ ‫דכשאנו קוראים פ' עקידה בר"ה אנו קוראים גם פרשה‬ ‫עד אז הי' לו נשמה מסטרא דנקבא‪ ,‬אבל לרש"י הרי‬ ‫זו ולמה זה כ"כ נחוץ באמצע ר"ה לקרוא כל השמות של‬ ‫מבואר דהתחרט על שלא השיאו לפני זה וא"כ למה‬ ‫בני נחור‪.‬‬ ‫באמת חיכה עד עכשיו‪ .‬וכנראה דעל שידוך מתאים‬ ‫מותר לחכות רק שהתחרט שעל שלא השיאו ברגע‬ ‫ורש"י כבר עמד בשתי השאלות הראשונות‪ ,‬ועל שאלה‬ ‫האחרון שכבר רואה שאין עוד ברירה‪.‬‬ ‫ראשונה תי' דבשובו מהר המורי' הי' מהרהר ואומר‪,‬‬ ‫אילו הי' בני שחוט כבר הי' הולך בלא בנים‪ ,‬הי' לי‬ ‫והנה הספורנו פי' דוודאי כבר נולדו כל אלה לפני זמן‬ ‫להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬בשרו הקב"ה‬ ‫רב חוץ מרבקה‪ ,‬והנה ילדה מלכה הכוונה הנה כבר‬ ‫שנולדה רבקה בת זוגו‪ ,‬וזהו הדברים האלה הרהורי‬ ‫ידעת מכבר שמלכה ילדה בנים‪ ,‬אולם רמב"ן מיאן בזה‪,‬‬ ‫הדברים שהי' ע"י עקידה‪ .‬ומה שהוצרך לייחס ולספר כל‬ ‫דמשמעות הפסוק שרק עכשיו שמע‪ ,‬וא"כ מסתבר שרק‬ ‫הבנים‪ ,‬כתב רש"י עה"פ ובתואל ילד את רבקה‪ ,‬דכל‬ ‫עכשיו נולדו דאל"כ א"א שלא ישמע עד היום כי אין‬ ‫היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה‪ .‬נמצא‬ ‫המרחק רב בין ארם נהרים וארץ כנען‪ ,‬ולכ"כ‬ ‫דבעצם רוב הפסוקים מיותרים‪ .‬בפרט הבנים של הפלגש‬ ‫דכשאברהם יצא מחרן הי' נחור ג"כ זקן ואשתו איננה‬ ‫ששמה ראומה וודאי מיותר לכאורה‪.‬‬ ‫בחורה‪ ,‬אבל עשה להם ה' נס שנפקדו בימי הזקנה‪ ,‬וזה‬ ‫הי' הבשורה הטובה שקיבל אברהם שנפקד אחיו הגדול‬ ‫ובאור החיים הק' גם עמד בשתי השאלות הנ"ל‪ ,‬ותי'‬ ‫בבנים מבת אחיו המת‪ .‬ומה שמנה גם הפלגש דזה הי'‬ ‫ע"פ מה שכבר כ' לעיל [י"ח י'] דכשנולד יצחק לא הי'‬ ‫חלק הבשורה או להודיע שכל אלו באמת ראויים להדבק‬ ‫ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה דעקידה‬ ‫בזרעו של אברהם ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי‬ ‫זכה לנפש זכר הראוי להוליד‪ 57.‬וא"כ כל עיקר מציאות‬ ‫תלך ואל משפחתי‪[ .‬וכבר רמז הרמב"ן לעיין בילקוט רמז‬ ‫זיווג של יצחק לא הי' שייך רק אחרי עקידה‪ .‬ומה‬ ‫תשס"ו דאיתא דכשאמר הקב"ה בשעת העקידה והתברכו בזרעך‬ ‫שהוצרך לכתוב כל סדר הנולדים מנחור וגם פלגשו‪ ,‬כ'‬ ‫כל גויי הארץ ביקש על אחיו ונענה לו הקב"ה בזה נמצא דבשורת‬ ‫דכשתתנוצץ נפש צדיק מופלאת בעולם הזה או צדקת‬ ‫אחיו הי' באמת תוצאה ממעשה עקידה‪].‬‬ ‫כרבקה‪ ,‬מצד מה שקדם תערובות מבחי' הרע ע"י חטא‬ ‫ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬אז כשהיא יוצאת יש אתה חלק גדול של‬ ‫ולפ"ז יש להמתיק ההמשך של פ' זו לעקידה דמראים‬ ‫לנו בזה שתמיד גם אחרי שכבר נתעלה ונתנתק לגמרי‬ ‫‪ 57‬ובמדרש תלפיות אות יו"ד ענף יצחק דיצחק הי' לו נשמת חוה‪,‬‬ ‫ובעקדה פרחה אותה נשמה ובא לתוך האיל‪ ,‬ובשחיטת האיל נחשב‬ ‫מכל משפחתו‪ ,‬מ"מ הי' בלבו דאגה עליהם‪ ,‬ותמיד קיוה‬ ‫כאילו נשחט יצחק‪.‬‬ ‫נא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת וירא‬ ‫שירת‬ ‫רלב"ג פי' [וכנר' בדרך זו פי' הגרא"א דסלר] "כי לא רצתה‬ ‫שיהי' להם כל טוב ומיד כששמע מהקב"ה והתברכו‬ ‫לעשות מן השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה‬ ‫בזרעך וגו' ניצל את ההזדמנות לטובת אחיו שכבר‬ ‫יודעת מה רצון הנביא בזה"‪ .‬ופי' רב דסלר דהכוונה‪,‬‬ ‫מחכה הרבה שנים לילדים‪ ,‬והדבר הכי שמח שהי' יכול‬ ‫דכיון שהשמן הגיע אלי' במתנה מהקב"ה ע"פ נס לא‬ ‫לשמוע אחרי שחזר מהעקידה‪ ,‬הוא זה שהנה ילדה מלכה‬ ‫הרגישה כבעה"ב ע"ז להחליט לבד מה לעשות ולכן‬ ‫לנחור אחיך ובוודאי ביקש לדעת בפרטות כמה בנים‬ ‫באת לשאול‪.‬‬ ‫ילדו ומה הן השמות שלהם וגם של הפלגש‪ ,‬כמו דוד‬ ‫טוב שמתעניין בכל פרטי חיי אחיו וכל שם כאן הי' כמו‬ ‫מתנה שמקבלים מהקב"ה אין להחליט לבד‬ ‫זמירות באזנו של אברהם‪.‬‬ ‫ואמר בזה רב דסלר שכ' כאן יסוד גדול לחיים שאם‬ ‫מקבלים מתנה מהקב"ה‪ ,‬אין לאדם להרגיש כבעה"ב‬ ‫וזה בא גם לרמז‪ ,‬דמי שמוסר נפשו עבור הקב"ה מיד‬ ‫ולהחליט לבד מה לעשות‪ ,‬רק מיד יש לילך לאדם גדול‬ ‫זוכה לשמוע בשורות טובות בין בשידוכים בין לזש"ק‪,‬‬ ‫לשאול מה בדיוק רצון ה' עכשיו אף שמסברא כבר‬ ‫ובכן א"ש שקוראים זה בר"ה ללמדך השכר של מסי"נ‬ ‫נראה לו מה לעשות‪.‬‬ ‫וכן כל התגברות עבור הקב"ה‪ ,‬שעי"ז זוכים לשנה טובה‬ ‫ולבשורות טובות ישועות ונחמות‪.‬‬ ‫עפי"ז פי' רב דסלר השייכות לסיפור לבן השונמית‪,‬‬ ‫דהרי בעצם תמוה הרי היא חששה שבעצם לא מגיע לה‬ ‫ובליקוטי יהודה בשם הפני מנחם דנכתבה פ' זו בתורה‬ ‫ילד ולכן אמרה אל תכזב בשפחתך‪ ,‬ונראה באמת‬ ‫ללמדך דגם אם עוברים זמנים קשים שמדות והריגות‪,‬‬ ‫שהיתה צודקת בחשש שלה דהרי בסוף מת הילד‬ ‫מלחמות ושחיטות‪ ,‬מ"מ יש להתחיל מחדש להעמיד‬ ‫והוצרכה לנס עצום של תחיית המתים‪ ,‬וק' איך יתכן‬ ‫דורות חדשים ולכן דוקא אחר העקידה נתבשר על בן‬ ‫שיבטיח לה ילד ואח"כ ימות‪ .‬רק התשובה הוא‪ ,‬דכתוב‬ ‫זוגו של יצחק‪.‬‬ ‫בפסוק "ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל‬ ‫הפטרה לפרשת וירא‬ ‫הקוצרים" המקום הראשון שהלך הי' לעזור לאביו‬ ‫בעבודה בשדה‪ ,‬ושמה התחיל ראשו לכאוב עד שמת‬ ‫תוכן ההפטרה יש בו ג' ניסים שעשה הנביא אלישע‪:‬‬ ‫אח"כ‪ ,‬כנראה שעצם היציאה לשדה גרם לו המיתה‪.‬‬ ‫א‪ :‬ברכתו לאשת עובדי' הנביא שיהי' לה שפע של שמן‪.‬‬ ‫והיינו דבאמת כיון שקיבלה כזה מתנה מן השמים הי'‬ ‫ב‪ :‬ברכתו לאשה השונמית שיהיה לה בן‪ .‬ג‪ :‬מה שהחי'‬ ‫לה ללכת לנביא מיד כשיגדל ולשאול מה עלי' לעשות‬ ‫את בנה שמת‪ .‬והקשר לפ' השבוע הוא לכאורה רק זה‬ ‫אתו‪ ,‬ואז הי' הנביא אומר עלייך להכניסו לביהמ"ד‬ ‫שאמר לה כעת חי' את חובקת בן‪ ,‬ובכן גם מובן להביא‬ ‫ללמוד‪ ,‬וכמו שעשתה חנה אמו של שמואל שהשאילתו‬ ‫גם ההמשך מה שהחי' את הבן הזה‪ .‬אולם צ"ב ל"ל‬ ‫לה' כל ימי חייו‪ ,‬אבל היא לא עשתה כן רק הניחו ללכת‬ ‫להקדים הסיפור עם אשת עובדי' דאין לזה שום קשר‬ ‫לאביו לעזור בעבודה ולעשות אותו חקלאי‪ ,‬ולכן לא הי'‬ ‫לפ' השבוע‪.‬‬ ‫לו עוד זכות קיום‪ .‬עכ"ד‪[ .‬ובזה מסתמא רצה רב דסלר לעודד‬ ‫הבעה"ב דאז לשלוח את ילדיהם לישיבה‪].‬‬ ‫ואמר בזה הג"ר חזקיהו מישקובסקי שליט"א ‪ 58‬מה‬ ‫ואפשר לקשר כ"ז גם לפ' השבוע‪ ,‬דכשיצחק הי' ילד‬ ‫ששמע מאיש מבוגר ששמע מהגה"צ ר' אליהו אליעזר‬ ‫אמר לו הקב"ה שישמע לקול אשתו שרה שהי' טפל‬ ‫דסלר זצ"ל בשיחה שאמר כשהי' עדיין בגייטסהעד‪,‬‬ ‫אלי' בנבואה‪ ,‬היינו דצורת החינוך צריך להיות הכל ע"פ‬ ‫דהנה יש להקדים לפרש מש"כ בקרא אחרי שנתמלאו‬ ‫רצון ה' ע"פ נביאיו ואין לאדם להחליט לבד‪.‬‬ ‫כל הכלים בשמן ויעמוד השמן‪" .‬ותבא ותגד לאיש‬ ‫האלקים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת‬ ‫‪‬‬ ‫ובניך תחי' בנותר‪ ".‬וצ"ב מה בדיוק באת להגיד‬ ‫לאלישע‪ ,‬הרי פשוט שיכולה מעכשיו למכור השמן כדי‬ ‫לשלם החוב‪.‬‬ ‫והנה במדרש [ב"ר ל"ה ג'] פי' במש"כ ויעמוד השמן היינו‬ ‫שעמד משפלותו והתייקר מחיר השמן‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫לסכום החוב‪ ,‬ולכן באת לשאול האם תמכור כבר עכשיו‬ ‫השמן או שתחכה עוד אולי יתייקר השמן עוד‪ .‬אולם‬ ‫‪ 58‬שמעתי מידידי הג"ר גבריאל מנחם אפללו שליט"א מח"ס במי‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫נב‬