שירת התורה · Shiras Hatorah — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא
תשפ"ז
שנה ז' גליון 317
תוכן העניינים
מקור שנשים לא ישבו בסוכה ויזכו לבנים טובים דברים חדשים משנה זו מסומנים בכוכב
...................................... ................................כ תוכן העניינים
האשה שעומדת מאחורי ההכנסת אורחים ........כ
השייכות בין ביקור המלאכים להפיכת סדום ....כ פרשת וירא ............ ................................ד
כח הדין דיצחק והסכמת מדת החסד דאברהם המילה גילוי הפנימיות .....................................ד
................................... ................................כא בפ' וירא ראה הכל במבט פנימי .......................ה
התפלות לא היו לריק ...................................כא ההכנסת אורחים דפ' זו שונה מכל הכנסת
חביבות אברהם שוויתר ממדרגותיו למען אחרים אורחים .........................................................ה
................................... ................................כא אברהם התבטל ממציאותו לגמרי ....................ה
בלי עשיית חסד אין זכות קיום .......................כג *בטעם שאחרי המילה הי' עליו להראות מסירות
שחיתות המעוגן בחוק גרוע ביותר ..................כג נפש במדת החסד ............................................ה
ד' פעמים נגינת שלשלת בתורה .......................כד *עיקר הברית היא על מדת החסד .....................ו
מכת הסנורים בבעלי מחלוקת ........................כד ישיבת תמר אצל פתחו של אברהם אבינו ..........ז
כוחם של בנות לוט ודוד המלך ......................כה הפתח של אאע"ה הוא גילוי הפנימיות .............ח
זכותו של לוט להנצל ....................................כה התבטלותו של ממרא לדרגתו של אאע"ה .........ח
הנאמנות בין האבות לנשותיהם מיסודות משמעות ענין עובר ושב ...................................ח
האמונה .......................................................כה כל העולם סובל בשביל הצדיק .........................ט
ענין סתימת הנקבים בבית אבימלך ................כו הרמת עיניים של אברהם אבינו .......................ט
יצחק היה הראשון שנתקיים אצלו עיקר כוונת האם הכיר אברהם שהם מלאכים ....................ט
מצות ברית מילה ..........................................כו דעת הרמב"ן ואוה"ח הקדוש ...........................י
ישמעאל מצחק על סעודת הברית ...................כז אברהם התנהג אתם כאילו היו ערביים .............י
מילת שמונה מקשר לאור דלמעלה מדרך הטבע האם רחיצת המים הי' לשם סילוק ע"ז גרידא .יא
.................................... ................................כז
זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים ............יא
המצוה המיוחדת של הטפת דם ברית ............כח
צריך הוכחה מה"ת דפת סועד הלב .................יב
ביאור ד' הרמ"א דבנימול תוך ח' יצא ............כח
הקבלת פנים המיוחדת אצל אברהם אבינו .......יג
הצחוק שנוגע דייקא לשרה ...........................כט
ה' לימודים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו יג
ענין המשתה ביום גמילת יצחק ........................ל
אי יש ללמוד היתר שתיית חלב מאברהם אבינו יד
מצחק של ישמעאל לעומת צחוק של יצחק ........ל
האם אכלו המלאכים בשר בחלב ....................יד
עצם קיומו של יצחק וזרעו נראה כדבר מגוחך לא
ע"י בן פקועה לא היה בשר בחלב ....................טו
ליִשחָ ק ..................לב
משמעות השינוי בין יצחק ְׂ
ההיתר דבן פקועה מתייחס לחלב דוקא ..........טו
ההבדל בין דברי הימים לספר תהילים ............לב
לא הביא לחם שלא יצטרכו להפסיק בין חלב
שינוי האות כדי לקצר גלות מצרים .................לב לבשר ............................ ................................טז
הפסוקים בספר עמוס ....................................לג מחלוקת אי צריך הפסק בין חלב לבשר ............יז
שם ישחק מורה על המתקת הדינים ושלימות פנימיות ענין חלב ............................................יז
התיקון .........................................................לד
מה שאוכלים חלב בשבועות ............................יז
כל לשונות שמחה יש להם שי"ן שמאלית ........לד
חלב מרמז לתורה שבע"פ ...............................יח
התהפכות הסמ"ך לשי"ן שמאלית ..................לה
בשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר בחינת
גירוש ישמעאל הפקיעתו מלהיות זרע אברהם .לה החל"ב ..........................................................יח
ישמעאל הוא מזרע אברם ולא מאברהם ..........לו מה שהביא בשר בחלב דוקא ..........................יח
ישמעאל מפ' לך לך ויצחק מפ' וירא .................לו דברי הנועם אלימלך בענין זה .........................יט
שרה אמנו פעלה לדורות גירוש לישמעאל ........לז האם יש להקל בשבועות יותר .........................יט
ישמעאל חזר ונשרש בקליפת מצרים ..............לז אברהם נכנס רק עכשיו לסוכה .......................יט
מה שהרע לו על בנו קאי על יצחק ...................לז
ב
תוכן העניינים
דין הפשט וניתוח -מלח -נסכים ....................מז כל קורותיו של ישמעאל בענין המים ...............לז
אין תמות וזכרות בעופות ...............................מז שיעור כמטחוי קשת וישמעאל רובה קשת ......לח
ביאור הדין ודברים בענין העצים והאש .........מח קשת הוא ביטוי לרצונו להשתלט על מה שמחוץ
האש שלקח אברהם .....................................מח לגבולו .........................................................לח
האש הי' אש ההתלהבות ...............................מח יום מנוחת ישמעאל ביום שישי שהוא ימינו של
שבת ............................ ................................לט
הטעם שהוצרך לעוקדו לפני ההעלאה ............מט
*כוונת אברהם בנטיעת האשל .........................מ
בתפלה מזכירים העקידה שאחר ההעלאה ......מט
פרשת העקידה .............................................מב
העקידה בשביל עשיו הנכלל בו ......................מט
*קטרוגו של שטן שהביא נסיון העקידה ..........מג
אחיזת השטן בסבך בקרניו ..............................נ
*כל סעודת המלאכים הי' רמז לקרבנות ..........מג
מעילה בשופר של אילו של יצחק ......................נ
*למה באמת לא הקריב אברהם קרבן ............מד
האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק ..........נ
*דרשת אברהם אבינו בסעודת הגמל את יצחקמד
הטעם שנמנו כל הבנים של נחור .....................נא
*טעותו של אחשורש במה שעשה זכר לקרבנותמד
פעמים אדם דוחה בידיים את זיווגו האמיתי ..נא
*מה שחיכה השטן לקטרג אחרי שנים רבות ...מד
ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות .....נא
*תיכף לנטילה ברכה מסלק קיטרוגו של שטן ..מה
הפטרה לפרשת וירא ......................................נב
כוונת הקב"ה בציווי והעלהו .........................מה
מתנה שמקבלים מהקב"ה אין להחליט לבד ....נב
ע"י מסירת נפש נחשב כהקרבה ממש .............מה
דיני ההקרבה לא הי' מפורש ..........................מו
האם דיני עולה דיצחק הי' כקרבן בהמה .........מו
דין כלי שרת וארבע עבודות ............................מז
פסול מום .....................................................מז
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת וירא שירת
ג :והוא יושב פתח האהל יל"ע ,למה הודגש כמה פעמים פרשת וירא
ענין פתח אהלו של אברהם ,מתחילה כתוב והוא ישב
פתח האהל ,ואח"כ כתוב שרץ לקראת המלאכים מפתח הנה פרשה זו נקרא פרשת וירא .מבואר דהגילוי שנתגלה
האהל ,והרי ידענו שהי' שם ,וכן אח"כ בבשורת המלאך כאן הקב"ה לאברהם ,הוא דבר יסודי ועיקרי בפרשה זו.
הודגש ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו ,הלא דבר
הוא. והנראה בעז"ה בהקדם כמה הערות בפסוק ראשון:
ד :עוד יל"ע ,למה יש אריכות בפסוק בענין הכנסת וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח
אורחים של אברהם ,וזה מהווה לנו הדוגמא לדורות האהל כחם היום[ :י"ח א']
למצות הכנסת אורחים ,הלא וודאי הכניס אברהם
א :במש"כ וירא אליו ה' ולא נתפרש לאיזה מטרה נתגלה
אורחים כבר אלפי פעמים לפני מעשה זה ,ולא מסתבר
אליו ,גם לא כתוב כאן איזה אמירה או ציווי מהקב"ה.
לומר כיון שזה הי' קשה לו ,דבוודאי הי' פעמים אחרים
וכתב בגור אריה ,דזה בא רש"י לתרץ [והוא מגמ' סוטה יד.
שהי' קשה לו ,ואין לומר בשביל שמסופר כאן בשורת
וב"מ פ"ו ]:שהקב"ה בא לבקר את החולה .והוסיף
המלאכים ,דאם זה הוא העיקר א"כ חלק ההכנסת
החזקוני דמוכרחים לפרש כן ,כיון שלא מצינו בשום
אורחים הוא טפל כאן ורק במקרה ,ומשמע דיש כאן בזה
מקום לשון וירא ,שלא כתוב אחריו אמירה או דיבור,
עיקר גדול ,וגם הרי מבואר בחז"ל שעל כל דבר שעשה
משמע דבא לשאול בשלומו .עוד הוסיף הרא"ם ,דממה
כאן ,קיבל שכר לדורות ,על הלחם קיבלו ישראל מן ,ועל
שלא כתוב וירא ה' אל אברהם משמע ,דזה המשך
המים קיבלו באר במדבר ,הרי דהכנסת אורחים דכאן,
לפרשה הקודמת דאיירי בענין המילה ,ובהכרח דהגילוי
שונה לגמרי מכל מה שעשה בכל ימי חייו.
הי' שייך לענין המילה .ויל"ע דאם זה המשך למה
המילה גילוי הפנימיות התחיל פרשה חדשה ,וכן למה נסתם כ"ז בקרא ולא
כתוב כלל ענין ביקור חולים .עוד צ"ע למה כתוב וירא
והנראה בעז"ה ,דבאמת נעשה כאן מהפכה גדולה אצל אליו ה' ולא וירא ה' אליו עי' אור החיים הק' בזה.
אברהם ע"י הברית מילה .ונקדים דברי השפת אמת
[כמעט כל שנה] על המדרש [פמ"ח ב'] שמביא הפסוק ב :באלוני ממרא יל"ע למה הודגש שהי' באלוני ממרא,
אחר עורי נוקפי זאת ומבשרי אחזה אלוה [איוב י"ט כ"ו] וברש"י שהוא נתן לו עצה על המילה לכן נגלה אליו
על מילת אברהם .וביאר ,כי בכל דבר יש נקודת חיות בחלקו ,וצ"ע וכי אברהם הוצרך לעצת ממרא ,עי' בזה
מהשי"ת ,רק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות במפרשים באריכות 1,ואחרי כל התירוצים ק' דמה יש לו
שנקרא ערלה דחפיא ברית ,וזה מרומז בעור שנתהפך לממרא מזה שהקב"ה נגלה אל אברהם בחלקו ,וגם
מאור בחטא עץ הדעת ,ובהוסר הערלה אשר סובבת איזה לימוד יש לנו מזה ,ומשמע שענין זה הוא חלק
הפנימיות ממילא נתגלה הפנימיות שהיא האור .וזה מה עיקרי בהתגלות זו.
שמביא המדרש [לקמן פמ"ט ב'] הפסוק סוד ה' ליראיו
ובריתו להודיעם [תהילים כ"ה י"ד] ,דע"י הברית מילה
נתגלה הסוד. 1הרע"ב בעמר נקא הביא ג' תירוצים א :שהקב"ה רק א"ל שימול ולא
אמר לו היכן מקום המילה וזאת העצה נתן לו שאמר לו מקום מילה
כדדרשינן מוערל זכר .ב :שהיה אברהם מסופק אם המצוה אליו שימול
ביאור הדברים ,דבעצם הרי נפח הקב"ה באדם נשמת את עצמו או דוקא למול את בניו אשר יולדו לו וילידי ביתו ומזה אמר
חיים ,אבל אין ביכולת הגוף לקבל הכל ,ונשאר כח שנתן לו עצה למול את עצמו ממש :ג :הי' מסופק אם ימול חדר בחדר
להחבא או ימול לעין כל ולא יחוש לליצני הדור ונתן לו עצה להמול
הנשמה שאינה נכנסת בגוף האדם ואינה מאירה בגופו, בגלוי כדכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם ,ומזרחי כתב ב' פירושים
וכשמתוקן הגוף ע"י המילה יכולה להתקשר בקדושת א :שהלך ונמלך כדי לנסותם אם הם יראי ה' כפי מה שהם מראים עצמם
ויבטח בהם שיהיו בעלי בריתו כבתחלה ,או אינם יראים את ה' אלא
הנשמה ,וזה"פ מבשרי אחזה אלוה ,שע"י המילה יש בפיהם ,ושוב לא יבטח בהם .ב :אדרבה מפני שידע שהם לא יתנו לו
דבקות לגוף להתדבק ברוחניות ,וזה מתנה שנתן הקב"ה עצה למול בקש להמלך עמהם כדי שימנעוהו ,ועם כל זה לא ישמע
אליהם ובזה יתקדש ה' יותר ויותר על ידו :ומהר"ל בגו"א כתב ב'
לבנ"י שיהי' עכ"פ מקום זה קדוש להשי"ת ועי"ז זוכה פירושים א :שלא יאמרו שאברהם עשה בלא עצה ,ואילו היה שואל
להארה בכל גופו ,וממילא נקרא מקום זה פתח האהל עצה -והיו נותנים לו טעם ועצה שלא למול -היה שומע שלא למול,
דזהו פתיחת הפתח בגוף כדי להאיר הנשמה בתוך הגוף, לכך שאל עצה ושומע דבריהם ,ואחר כך היה מל ,והשתא כל העולם
יאמרו אחר ששאל עצה ושמע דברי המוחין -ואפילו הכי עשה ,ולא
ולכן נקרא ברית ,כי מקום פתיחת הפתח הוא שורש יוכלו לומר שהממו הקדוש ברוך הוא ולא ידע אברהם מה לעשות .ב:
ההתקשרות בגוף בכח שורשו ,וכל האברים ידיים מפני שענר אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם ודרך בעלי ברית
לבקש הסכמה מבעלי בריתו ולא שמחוייב לעשות מה שרוצים רק שכך
ורגלים וראש ובטן הם סתומים ,ומילה הוא הפתח ,וכמו הוא דרך ארץ .וצידה לדרך הביא מה שתי' בימי חורפו שקודם שנצטווה
שיש ברית בשבת דכתיב "ששת ימי המעשה יהי' סגור הלך ונמלך עם ממרא אם ימתין על הציווי דגדול המצווה ועושה או
יקיימו מיד כיון שיודע שכך הוא רצון ה' ,ודוקא בזה לקח עצה דאחרי
וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח" ,דאלו הם שכבר מל עצמו לא יכול למול שוב .שוב דחה זה מלשון המדרש עי"ש.
ד
התורה פרשת וירא שירת
אברהם התבטל ממציאותו לגמרי הפתחים בזמן ,ה"נ המילה הוא הפתח בנפש ,ועי"ז נקרא
תמים ושלם ,שמעתה יהיו מעשיו דלמטה מתקשרין
ובמש"כ וירא אליו ה' ולא וירא ה' אליו ,יש להביא בזה
למעלה בשרשו ע"כ.
דברים נוראים של הספר הקדוש בית עין ,ע"פ מש"כ
רבינו בחיי על פסוק ויעל אלהים מעל אברהם ואברהם בפ' וירא ראה הכל במבט פנימי
שב למקומו [לעיל יח לג] וז"ל ד"מש"כ "למקומו" ,היינו
לגבול הרגשותיו ומדת גופו ,כי בעוד שהשכינה היתה מעתה יתבאר היטב כל ענין הפרשה ,דאחרי פרשת לך
אצלו היה כולו שכלי מופשט מכל עניני החומר לך ,שהסברנו שענינה הי' הליכה ממדרגה למדרגה כדי
והרגשותיו בטלים ,ולא נשאר לפני ה' בלתי אם צורה להגיע לדרגת ישראל ,הגיע לדרגה אחרת לגמרי ע"י
והנפש והוא השכל הזך והטהור ,כיון שהסתלקה שכינה המילה ,שעיקר המילה של הפרשה הקודמת הי' ענין
חזר להרגשותיו ולגבולי המדות הגופניות ,וזהו: וירא ,ד"וירא אליו ה'" היינו שנתגלה הארת הנשמה
"ואברהם שב למקומו" ,כלומר לגבול מדות גופו ,כי בגוף ,ונתגלה לו כל הפנימיות .והוא יושב פתח האהל זה
מקומו של אדם הוא המקיף אותו והמגבילו ".ע"כ דברי ע"י שישב בקביעות בבחינת פתח האהל ,ובחינת פתח
רבינו בחיי .וכ' בית עין ,דא"כ י"ל שזה שאברהם היה האהל הוא זה שהאיר לו כל הפנימיות .וז"ש אח"כ וישא
בבחינת תפיסת מקום היינו הרגשת גופו מקומו של אדם עיניו וירא וגו' וירא וירא שני פעמים ופירש"י אחד ראיי'
בלתי מופשט מחומריות ,היה קודם שנימול ,ולא היה חושית ואחד להבנה ,ולהנ"ל הכוונה דמעתה בכל מה
יכול להיות בחינת התפשטות מלכותו בכל האברים שרואה ,הוא רואה הכל במבט אחרת לגמרי ,במבט
מחמת שלא היו מופשטים מחומריות ,לכך לא היה יכול פנימי בלי כיסוי ,וממילא אף שהיו המלאכים בדמות
להיות בבחינת קדושה שלא יתפוס מקום כלל .אבל אנשים ,היה רואה הפנימיות שהם מלאכים[ .עי' לקמן
אח"כ כש נימול והיה ממשיך בחינת קדושה על כל שביררנו דכן הוא לכו"ע] וא"ש דהגם דזה באמצע ענין,
רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיה בחינת התפשטות ושעל כן לא הוזכר אברהם ,מ"מ התחיל בפרשה חדשה,
מלכותו בכל האברים שהיה נכלל בבחינת קדושה כיון דענין גילוי הפנימיות היא היא עיקרו של המהפכה,
בבחינת ביטול במציאות לגמרי ואז היה בלתי תפיסת שהי' אצל אברהם ע"י המילה .ומה שהערנו בענין אלוני
מקום כלל שנתבטל הרגשת הגוף מקומו של אדם והיה ממרא ראה לקמן.
כלול באורו אור א"ס ב"ה. ההכנסת אורחים דפ' זו שונה מכל הכנסת אורחים
וא"כ י"ל שלכך כתוב וירא אליו ד' כביכול לעצמו היה ובזה יוסבר ,אריכות הכנסת אורחים של אברהם וגודל
התגלות כי אברהם אבינו ע"ה אחר שנימול היה מופשט השכר שקיבל על כל פרט ופרט .וכדכתב השפת אמת
מכל מיני חומריות בבחינת ביטול מציאות לגמרי כאלו תרנ"ד בשם חידושי הרי"ם ,דעד עכשיו הי' גומל חסד
אינו בבחינת יש כלל שהוא מופשט מחומריות והוא בדרגת בן נח ,ואיתא במדרש משפטים [שמו"ר פ"ל ט']
נכלל כולו בקדושת אור א"ס ב"ה וזהו וירא אליו ד' לבני נח נתן מצוות גלמיות ,היינו שמעשיהם אינם
לעצמו כביכול .וזהו מה שאיתא בזוהר הקדוש אברהם עושים שום רושם למעלה ,אבל המצוות שניתן לבנ"י
קדמאה לא שלים אברהם בתראה שלים .היינו קודם עושים רושם בשמים ,וזהו בכח ברית מילה ,שענינו
שנימול לא היה בבחינת שלימותו שיוכל ליבטל כריתת ברית להיות להם התקשרות למעלה ,ולכן אחר
במציאות עבור שהיה בו עדיין הרגשת הגוף .ואברהם המילה כל החסדים שעשה אברהם היו מעוררין מדת
בתראה היינו אחר שנימול היה בבחינת שלימות שיוכל החסד למעלה ,ולכן כאן בפרשת וירא שענינו גילוי
ליבטל במציאות והיה יכול לקבל עליו עול מלכות הפנימיות והתקשרות לנשמה ושורשו למעלה ,יש
שמים שלימה על כל האברים עבור דהוא אברהם שלים אריכות בכל פרט ופרט מהמצוה.
באין מקום פגום כלל והיה יכול ליבטל וליכלל באורו ומכאן למדנו ,שכל מי שרוצה לזכות שיאיר בו הארת
אור א"ס ב"ה .עכ"ד הבת עין. הנשמה ,ושעי"ז יזכה למדרגות גבוהות בתורה ויראה
*בטעם שאחרי המילה הי' עליו להראות ודבקות בה' ,ראשית יראה לשמור בריתו של אברהם
א בינו ,וממילא יפתחו אצלו כל הפתחים ,וכפי שידוע על
מסירות נפש במדת החסד כמה מרבותינו זי"ע וגם החיים אתנו היום ,שהעידו,
והנה במש"כ שלכן האריך כאן בהכנסת אורחים של שכל השגתם וגדלותם הוא מחמת שמירת עיניהם.
אברהם אבינו כיון שאחרי המילה הי' משמעות אחרת וראה עוד מש"כ לקמן ,בעונש אבימלך וביתו שנסתמו
לכל פרט שעשה ,הנה לא הי' זה מיוחד רק למעשה אצלם כל הפתחים.
הכנסת אורחים רק לכל מעשיו שהיה עושה מעתה ,וא"כ
ה
התורה פרשת וירא שירת
דכיון שכל הכרתו בהקב"ה הי' דרך הבריאה ,ונתיב עדיין יש לבאר למה דוקא ההכנסת אורחים של אברהם
החסד היא הנתיב אשר עליו צעדה הבריאה בהתהוותה, הוא העסק הראשון אחרי שנימול ,ודוחק לומר שזה רק
והקו המוביל מן הבורא אל הבריאה קו החסד יקרא לו, במקרה ,שע"י שנמנע מאורחים ע"י החום הכבד ממילא
הרי ממילא אתה למד כי בשעה שהכיר אברהם את הי' לו תשוקה לאורחים ולכן שלח לו הקב"ה מלאכים
בוראו ומתוך הבירה הציץ עליו בעל הבירה ,בע"כ לבשרו ולרפאותו וממילא הי' יכול לעשות הכנסת
שעבר דרך נתיב החסד ,ואותו קו החסד הנמשך ישר אורחים דוודאי משמע שהכנסת אורחים שלו יש לו
מהקב"ה אל תוך הבריאה אותו עבר אברהם בדרכו שייכות בעצם עם הברית מילה.
חזרה מן תוך הבריאה אל זכר קדשו .קיומה של בירה זו
תלוי הוא בזה שבעל הבירה נמצא בה ,ובעל הבירה אינו *עיקר הברית היא על מדת החסד
נמצא בה אלא במדת חסדו ,אי אפשר לו לאדם שירגיש והנראה בעז"ה ע"פ דברים נפלאים שהראני מו"ר הג"ר
בהצצתו של בעל הבירה מתוך הבירה ,כי אם על ידי יצחק לוקסנבורג שליט"א דהנה ברש"י בכתובות ח:
ההשתייכות למדת חסדו של בעל הבירה .וכ' שם עוד במש"כ שם בגמ' "א"ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי
שבעצם הי' עלינו לברך לפני כל מעשה חסד שאנו אבלים ,פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים
עושים שני ברכות א :על עצם המצוה ללכת בדרכי ה' המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו( ,שנאמר כי ידעתיו
ב :על הציווי להכנס לבריתו של א"א ,וכעת שע"פ למען אשר יצוה את בניו וגו')" וברש"י ד"ה בבריתו של
הלכה לא ניתן מטבע לשתי ברכות מ"מ התוכן הנפשי אברהם שגמל חסדים דכתיב ויטע אשל ראשי תיבות
של הברכות בעינו עומד ובשעה שאנו מזדקקים לעניני אכילה שתיה לויה .וכתב בזה הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל
חסד עלינו להאיר את נפשנו באורן של שתי ברכות הללו [פחד יצחק ר"ה מאמר א] ,שמכאן מבואר שמדת החסד היא
דמיון הצורה ליוצרה והכנסת עצמנו לבריתו של אברהם היא עצם הברית קודש של אברהם אבינו החתומה
אבינו .ע"כ דבריו הנפלאים של הגר"י הוטנר זצ"ל. בנפשנו ,מה שלא מצינו בשאר מדות טובות ומעלות
העליונות שיהי' להם ברית כזה ,וכן מצינו שבשונה
וביסוד זה תי' מו"ר שליט"א ,מה שהערתי בפ' לך לך
משאר המצוות שבתורה שמברכים עובר לעשייתן רק
לפמש"כ החת"ס לתרץ קו' היעב"ץ סתירא בשי' ר' יוסי
ברכת המצוות אבל במצות ברית מילה אנו מוסיפים
אי מילה בעי לשמה ,ותי' חת"ס דרק אצל גוי צריך
לברך על הציווי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו,
לשמה שהרי ע"י המילה צריך ליכנס לברית ,אבל
ומנוסח ברכה זו אנו לומדים כי בריתו של אברהם אבינו
בישראל כבר נכנסנו לברית בשעת מתן תורה וא"כ
איננה רק עובדא נתונה לעצמה אלא שהיא עובדא
המילה הוא כשאר מצוות שבתורה וא"צ לשמה ,וצ"ע
מחייבת ,ברית זו מטילה חובה על כל המשתייכים לה
דא"כ איך אנו מברכים להכניסו בבריתו של אברהם
לכוון את נפשם להכנס בה ולהכלל בתוכה ,ולפ"ז גם
אבינו הרי כבר נכנסו לברית במתן תורה ,ולד' הגר"י
ברית החסד של אברהם אבינו מחייבת אותנו כי ע"י
הוטנר זצ"ל א"ש דאין הברכה על הברית לקיים תרי"ג
התעלותנו במדת החסד נכוון את לבנו להכנס ולהכלל
מצוות ,רק על הברית להתחייב בהליכה בדרכיו של
בברית זו.
הקב"ה שכולל תיקון המדות בכלל ומדת החסד וההטבה
בפרט וזה צריך שיעבוד והתחייבות מכאו"א. וביאר שם הטעם ,כי עצם הנהגת החסד אצל הקב"ה
שונה מכל המדות ,כי בעוד שבדרך כלל מדותיו יתברך
אבל באמת כבר העיר באילת השחר כתובות ח :על דברי
מתגלות לנו רק באופני הנהגת הבריאה אחר התהוותה -
רש"י הנ"ל דאינו מבואר למה זה נקרא ברית ,וגם לא
הנה מדת חסדו יתברך מתגלה לנו בעצם העובדה של
מצינו שכרת ברית על גמילות חסדים .אולם י"ל ע"פ
התהוות הבריאה וכמ"ש עולם חסד יבנה עצם יציאת
דברי הספורנו [לעיל יז יא] עה"פ ונמלתם את בשר
העולמות מן האין אל היש -היא מציאות חסד של
ערלתכם והיה לאות ברית וגו' "לאות ברית .זכרון תמידי
יצירת מקור לעונג בלי גבול .ורק אח"כ מתגלות שאר
ללכת בדרכיו ,בהיותו כחותם האדון בעבדו" ולעיל שם
המדות בהנהגת העולם ,ובכן כשאנו הולכים בדרכיו של
פסוק א' ב' עה"פ התהלך לפני והיה תמים "וקנה
הקב"ה הנה בשאר המדות עבודתינו היא ההשתדלות
השלמות האפשר למין האנושי ,...בהדמותך אלי כפי
לקנות ולהתוות על פיהן את הליכות עולמנו ,אבל
האפשר אצלך...וזה השלימות האפשר למין האנושי,...
בהתעלותנו במדת החסד יוצרים אנו את עולמנו .כי על
הרי שעיקר הדגשת הברית הוא ההליכה בדרכיו ,וע"ע
ידי חנוך עצמנו בהלכות דעות של חסד ,בחובות
מש"כ בפ' תולדות [לקמן כו ה] עה"פ עקב אשר שמע
הלבבות של חסד ,ובחובות האברים של חסד ,הננו
אברהם בקולי וישמור משמרתי "עשה תמיד המשמרת
בוראים ומהווים את עולמנו הפנימי של אישיות -צלם -
המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה'
אלקים .וזה"פ שבריתו של א"א ע"ה הי' במדת החסד
חסד ואמת [תהלים כה י] ולהורות חטאים בדרך..
ו
התורה פרשת וירא שירת
כ"א ל"ג] ,די"א דהכוונה לפרדס וי"א הכוונה לפונדק, וברשב"ם שם פי' "וישמור משמרתי -כגון מילה דכת'
ומשמע דגם כאן קאי ע"ז ,ודלא כמזרחי עי"ש. בה ואתה את בריתי תשמור" ולהנ"ל א"ש שגם דברי
הספורנו כלולים בד' הרשב"ם .וההליכה בדרכיו זה הי'
וצ"ב מה הענין של תמר לשבת דוקא שם ,הרי אברהם עיקר מורשת אברהם אבינו וכמ"ש כי ידעתיו למען אשר
אבינו כבר נפטר לפני שנים רבות .ואולי האשל הי' עדיין יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ועי' רמב"ם סוף פ"א
קיים ,ודחוק ,עוד צ"ב ,מהו ההדגשה של פתחו של מהל' דעות אחרי שביאר איך הוא צורת הליכה בדרכיו
אברהם ,הרי העיקר הוא הבית או האשל .עוד צ"ב ,מהו הישרים של הקב"ה כגון להיות רחום וחנון טוב ומטיב
ההדגשה בעינים דאח"כ כתוב ג"כ דהיא בעינים על כתב "ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך
הדרך משמע דהעיקר היא העינים ,והלא העיקר הוא הבינונית שאנו חייבין ללכת בה ,נקראת דרך זו דרך ה',
האשל שהי' מקום נוח לכולם ,ולא מציתי מי שיעיר והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען
2
בזה. אשר יצוה וגו' ,וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה
והנה בנחלת יעקב [על הפסוק שם] פי' ע"פ מה דאיתא לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר
במדרש [עה"פ שם פרשה פ"ה ז'] "א"ר אמי חזרנו על כל עליו" .וא"כ זהו ההבנה בבריתו של אברהם להשתעבד
המקרא ,ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים ,ומה הוא ללכת בדרכו של אברהם להדמות להקב"ה בדרכיו
פתח עינים ,אלא מלמד שתלתה עיניה בפתח שכל הטובים והישרים.
העיניים תלויות בה ,ואמרה יה"ר שלא אצא מן הבית הזה עכ"פ אחרי אשר נתבאר לנו דעיקר בריתו של אברהם
ריקנית" היינו שהשתוקקה ליכנס לביתו של אברהם כמו אבינו הי' על הליכה בדרכיו של הקב"ה בכלל ובמדת
בתמנע .ועדיין לא מוסבר כ"כ ענין העיניים ,וכן למה החסד בפרט יתבאר היטב למה מיד אחרי המילה אינה
דוקא הפתח ,וברש"י ובמתנ"כ שם פירשו דכל עיניים ה' לידו של אברהם מצות הכנסת אורחים מתוך מסירות
תלויין היינו לשמים כלפי הקב"ה ,אבל היפה תואר שם נפש ,דהרי החזקתו במדת החסד זהו עצם הברית ולכן
מדגיש דהגירסא בגמרא הוא ,שכל עינים מצפות בוודאי עליו להראות מיד שהוא מתנהג בברית זה
לראותה ,משמע דקאי על עצם המקום ,ולכן פי' כמזרחי במסירות נפש וגם מחנך את בני ביתו במדה זו ועלי'
דקאי על מערת המכפילה שכולן מצפות להתפלל שם כי נאמר אח"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת
היו בטוחים שיקובל שם תפלתם ,וכבר העיר מהרש"א ביתו אחריו וגו'.
ע"ז דלא מצינו כן בגמרא ,ועוד דצ"ב הדגשת הפתח
והעינים. שוב ראיתי להג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו
חשוקי חמד כתובות ח :שכ' נפק"מ לדינא בדברי רש"י
והנראה בעז"ה ,ע"פ דבריו הנפלאים של השפת אמת הנ"ל שחסד כלול בבריתו של אברהם אבינו ,שהי'
שהבאנו לעיל ,עה"פ באיוב אחרי עורי נוקפי וגו' סיפור באדם מבוגר מעולי רוסיא שהזדמן לבית כנסת
ומבשרי אחזה אלוה ,ועוד כתב על מש"כ במדרש על בשבת ,וכשאמר את המילים גם במנוחתו לא ישכנו
אברהם אבינו פתח טוב פתחת וגו' ביחס למילה של א"א ערלים ,הדהדו מילים אלו בראשו עד שהחליט מיד
ע"ה ,דהוא סבר דעי"ז יתרחקו ממנו הגוים אבל באמת להזדרז ולערוך ברית מילה .הברית נערך ,וכאשר סרה
עי"ז גופא נתקרבו הגוים עי"ש ,ויסוד דבריו [בשנת תרל"ו
ערלת הלב ,הנימול הוציא מארנקו צ'ק מכובד ,ונידב
ועוד מקומות] עפ"י הנ"ל ,דקדושת אברהם אבינו נשתנה אותו למטרות שהשי"ת כרת עליהם ברית עם אברהם
אחרי המילה לגמרי דנתגלה הפנימיות ,וזהו ההבדל בין אבינו ,והפשטות היא לתת הכסף לאלו העוסקים
עור לאור ,דשבעים אומות שהם בחינת עור מכסים האור בעריכת בריתות ,אולם לדברי רש"י הנ"ל אפשר לתת
הפנימי ,אבל בני ישראל זכו לברית מילה שהוא להסיר הכסף גם להקמת מוסדות חסד.
העור הנ"ל ונתגלה להם הנקודה הפנימית שמשם שורש
הכל ,וזה נקרא פתח האהל כי משם מתחיל ההתפשטות ישיבת תמר אצל פתחו של אברהם אבינו
איתא בסוטה דף י .עה"פ הנאמר בתמר "ותשב בפתח
2שו"מ בשם הג"ר חיים קמיל זצ"ל שביאר ,שרצתה להתקשר לחלק עינים" [לקמן ל"ח י"ד] א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה
המסירות נפש של אברהם בחסד ,אולם עדיין לא יתיישב הדגשת ענין וישבה לה בפתחו של אברהם מקום שכל עינים צופות
העיניים .ובאמרי אמת וישב תרע פי' ע"פ ד' אביו השפ"א בליקוטים
שפי' הא דותשב בפתח עינים היינו להודיע שעשתה כל המעשים לשם לראותו [הובא ברש"י שם] ופירש"י שהיו רגילין להתקבל
שמים דכל החוטא אין חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ומסמא את עיניו שם וללון והי' חביב עליהם" וכתב בח"א מהרש"א [שם
[עי' סוטה ג ].אבל היא היתה בפתיחת עינים ,ולפ"ז י"ל הכוונה במה
שישבה לה בפתחו של אברהם אבינו וכו' ,היינו דאברהם אבינו היה לו ד"ה שכל] דיש הוכחה דקאי על ההכנסת אורחים
עין טובה כדאיתא [אבות ה יט] תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה דאברהם ,כיון דהגמ' שם בהמשך מתייחס להכנסת
וכו' וזה הפירוש שישבה בפתחו של אברהם ,וגם בדוד המלך ע"ה שבא
ממנה כתיב [שמואל א' טז יב] יפה עינים וטוב רואי ,וזה בפתח עינים. אורחים של אברהם ,עה"פ ויטע אשל בבאר שבע [לקמן
ז
התורה פרשת וירא שירת
מזה ותי' כי וודאי הבינו דע"י המילה נכרת ברית להיות לכל הע' אומות ,ובני ישראל זוכין להיות דבוק לפתח
מיוחד הוא וזרעו להשי"ת להיות נבדל מכל האומות האהל קודם כל ההמשכות הבאים לעולם ,ועי"ז גופא
וענר ואשכול לא הסכימו ,אבל ממרא האמין כי כך צריך שבני ישראל דבקים בפתח האהל יוכלו גם הגוים
להיות ושאינו כדאי להתדמות אליו ,והסכים עמו ,אף להתקרב ,דזה היה העצה של הקב"ה ,שיהי' אומה אחת
שידע שעי"ז יתרחק ועי"ז גופא זכה להתקרב והי' לו מיוחדת אליו ועי"ז יתמשכו אליו כל הברואים ,וזה
54
שייכות ע"י הריחוק גופא ,וזה לימוד לכל איש ישראל הפתח הוא פתח בתוך המכסה של העור שנתכסה בו
שא"א לעשות דבר רק ע"י התבטלות לכלל ישראל ,ויש אדם הראשון אחר החטא עי"ש כמה פעמים באריכות.
לו לגמור בד עתו שאם יהי' יותר כבוד שמים ע"י חבירו
יבטל עצמו ועי"ז גופא ימצא תמיד מקום[ .תרל"ד] הפתח של אאע"ה הוא גילוי הפנימיות
ולפ"ז י"ל ,דזהו מה שקורא בגמרא "פתחו של אברהם
ובמקום אחר כ' דמה ששאל א"א ע"ה מהם עצה הי' רק
אבינו שכל עיניים צופות לראותו" דהיינו דאותו פתח
לטובתם ע"י העצה שיתנו יהי' להם קצת זכות במצות
הוא מקום גילוי הפנימיות לכל באי עולם ,וכל מי שיש
מילה[ .תרל"ו]
לו עיניים ורוצה לראות הפנימיות של העולם ,צריך
נמצא עכ"פ דענין זה דאלוני ממרא לא בא רק לציין להתקשר לאותו פתח ,ולכן כשבאתה תמר לגלות אורו
מקום המצאו של אברהם בשעה שנגלה אליו הקב"ה, של משיח ,שהי' צריך להיות באופן פנימי ביותר ,דמצד
אלא בא לבטא השייכות שקבלו גם לאותם שלא הי' החיצוניות היה נראה כזנות ,לכן התקשרה לפתח עינים
בכלל כריתת הברית ,וא"כ זה מרמז למשנ"ת לעיל של א"א ע"ה.
דפתח האוהל הוא הפתח שממנו כל האומות יונקים וגם
ונראה להעמיק יותר ,ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי"א מהל'
ממרא הוא זה שינק מאברהם ע"י שהתבטל אליו.
מלכים ה"ד ד"כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל
משמעות ענין עובר ושב הישמעאלי שעמד אחריו אינו אלא ליישר דרך למלך
המשיח ,ולתקן את כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד,
פתח האוהל [שם]
שנא' כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם
וברש"י לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו .יל"ע בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכו' וכשיעמוד המלך המשיח
בייתור לשון רש"י "עובר ושב" הרי העיקר לראות אם באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרים ויודעים
א' עובר כאן .ובפרדס יוסף תי' דהנה האורח שהיה פעם ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום"
אחת אצל אברהם היה בוש לבוא עוד הפעם אליו בזמן נמצא דהמטרה של מלך המשיח הוא לפרסם אור האמת
קרוב ,וישב אברהם על פתח ביתו להכניסו עוד הפעם בכל העולם ,וא"כ א"ש דבבוא תמר להתעסק בהבאת
ולא יתבייש .וזהו שאמר אם יש עובר ושב ,היינו שכבר אורה של משיח ,אין לך מקום יותר מתאים מפתחו של
עבר דרך ביתו ועתה שב בחזרה .וזה הפירוש [אבות פ"א אברהם אבינו ,שמשם מתפשט אור הפנימי לכל באי
מ"ה] ויהיו עניים בני ביתך ,כמו בני בית אכלו אתמול עולם.
ואוכלים היום .ודודי הגה"צ ר' יצחק אלימלך ראקאוו וזה ג"כ מתקשר להכנסת אורחים של אברהם אבינו
שליט"א פי' בדרך צחות דקאי על רוב בני אדם שיש כדמוכח מהמשך הגמרא וכדכתב מהרש"א ,כיון דכל
להם קצת התעוררות תשובה ושוב מתקררים מזה התעסקותו של אברהם באשל שלו ,היה להביא האור
הפנימי לכל באי עולם ,ולא רק סתם להטיב עמהם,
4וכבר כתבנו לעיל בפ' לך לך בהא דיש לאו ועשה לקורא לאברהם כמבואר בגמרא שם ,דהכריחם לברך להקב"ה3 .
אברם [ברכות י"ג ].דא"כ למה יש ספר "ברית אברם" להמגיד
מזאלאשיץ וספר בעלי ברית אברם להג"ר אברהם אזולאי [עי"ש
שהבאנו הפשט האמיתי ע"פ מש"כ בהקדמת ספריהם] וביארנו שם התבטלותו של ממרא לדרגתו של אאע"ה
בדרך צחות דבעלי ברית אברם קאי על ענר אשכול וממרא ,שבעצם הי'
מבעלי בריתו רק בהיותו אברם ,אבל כשנעשה אברהם הפסידו בריתו, בזה יל"פ הדגשת אלוני ממרא ,ובהקדם מש"כ שפ"א
וענר ואשכול לא הסכימו ,וממרא הסכים ,ובזכות זה נתעלה ,ולכן מה
שנשאר לנו מאברם הוא רק חלק הבעלי ברית אברם ,ונשאר לממרא בהא דכ' רש"י דהוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך
זכות שנקרא ספר על שמו. נגלה אליו בחלקו .וק' דלמה נכתב זה ומה יש לו לממרא
5ובזה א"ש דדוקא בענין ברית מילה נטל עצה ולא בשום דבר אחר כמו
עקידת יצחק ,כיון דהברית הי' זה שגרם שיתרחק לגמרי ממדרגתו ,וע"י
שיסכים לו בזה גופא יזכה להיות לו איזה שייכות .וע"ע בספה"ק בת 3ודבר נפלא הראני אאמו"ר שליט"א בספר אהבת חסד ח"ג פ"א [הבאנו
עין [לקמן ד"ה בפסוק ויסע] דפי' דעובד ה' מבקש עצה מחבירו גם אם לקמן] דכתב דהכנסת אורחים של א"א הי' לו מעלה של תורה לענין
מוחלט אצלו בלי ספיקות ,כדי לזכות את חבירו להכניסו לקדושה במה לבטל תורה גם באפשר לעשותו ע"י אחרים ,כיון דעי"ז פירסם ייחוד ה'
שמסית שלו לטוב ,ולכן גם באברהם הגם דפשוט דלבו הי' מלא ברשפי בעולם ולכן הי' חסרון בפעולות שעשה ע"י שליח ולא הי' היתר מצד
אש לקיים מצות מילה במסירות נפש ,מ"מ הי' משפיל עצמו לפני ממרא דאפשר לעשותו ע"י אחרים.
כאילו שהוא מסתפק בדבר כדי לזכות אותו שיתן לו עצה על כך אולם בעיקר מש"כ כאן דעיקר תכלית אברהם בנטיעת האשל הי'
וממילא יקרבם בזה תחת כנפי השכינה. לפרסם שמו ית' בעולם עי' מש"כ בזה לקמן כ"א ל"ג עה"פ ויטע אשל.
ח
התורה פרשת וירא שירת
ראש בשאר מקומות ,אבל האמת דכל העולם צריך וממילא הם עוברים על פתחו של אברהם אבינו שהוא
לסבול אם ישראל צריכים לסבול מישמעאל ,כיון דלגוים הצדיק ,ולא נכנסים ,רק אח"כ שבים שוב ,ואז נכנסים.
אין כלל זכות קיום רק בשביל ישראל ואם בשביל לעורר וכעי"ז כתב באמרי אמת [שנה לא ידועה] שישב לראות
אותנו צריך הקב"ה לשלוח עלינו פחד ישמעאל צריך כל אם יש עובר ושב היינו מי שעבר עבירה ורצה לשוב,
העולם לסבול מזה. אבל אלו שנתקו עצמם לגמרי מאברהם כנמרוד נפלו
לגמרי .ואפשר להוסיף ע"פ ד' השפ"א תרל"ב בביאור
הרמת עיניים של אברהם אבינו "והוא יושב פתח האהל" שצריך האדם לידע אף כי יש
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' [שם ב'] להקב"ה נחת רוח ממעשה בו"ד וכל העולמות תלוין
בהתעוררות מעש"ט מהתחתונים שעי"ז מתגלה
מבואר דבעצם לא הי' מרים עיניו ,ובדיוק כשהרים עיניו השגחתו ית' עכ"ז הוא בפתח והיינו שהשי"ת עשה כן
ראה המלאכים וכן בסוף הפרשה כ' "וישא אברהם את להיות נתלה דברים עליונים במעשה המצוה שע"י
עיניו וירא את המקום מרחוק" [כ"ב ד'] וכן "וישא המעשה גשמיי נפתח המשכה במה שלמעלה ומשם יותר
אברהם את עיניו וירא והנה איל" וגו' [שם י"ג] וצ"ע איך עד אליו ית' ממש .אבל להאדם רק פתח כחודה של
ידע מתי להרים את עיניו ,וצ"ל דכיון דכל תנועה של מחט .אף שהוא כחום היום והוא בחי' אברהם אהבה
אברהם אבינו הי' ע"פ רצון ה' הרי כבר ממילא הרגיש שהוא ביטול באחדות גמור עכ"ז זכר כי הוא רק בשר
מתי יש לו להרים את עיניו .ואמר דודי הנ"ל דבאמת גם ודם בפתח האהל עכ"ד השפ"א .ולפ"ז י"ל דכל עיקר
אצל לוט מצינו לשון זה [לעיל י"ג י'] וישא לוט את עיניו מה שהי' בכוחו להכניס את העוברים ושבים אליו
וירא את כל ככר הירדן וגו' וכן אצל עשיו לקמן [ל"ג ה'] הביתה כיון שהוא בעצמו הרגיש שהוא רק בשר ודם וכל
וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ,אלא מעשיו הוא רק גדר פתחו של מחט ,ועוד שהוא נמצא
ההבדל היא דאצל צדיקים כשמרימים עיניהם רואים רק בפתחו והתחלתו של עבודת ה' ,ועי"ז ממילא לא הי'
מלאכים ומקום המקדש וקרבנות ,אבל רשע שלבו חורש מתביישים כ"כ ממנו ,שהרגישו שאין הוא מתגאה
רע ותאוות רעות מיד כשמרים את עיניו רואה ככר ירדן עליהם[ .וע"ע מש"כ לעיל בהג"ה בשם בת עין בטעם למה
עם תאוות או נשים כמו בעשיו. ביקש אברהם עצה מממרא]
האם הכיר אברהם שהם מלאכים כל העולם סובל בשביל הצדיק
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגו' [שם ד'] כחום היום[ :שם]
וברש"י כסבור שהם ערביים שמשתחווים לעפר רגליהם וברש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא
וכו' וזה מגמ' ב"מ פ"ו :מבואר דסבר שהם ערביים ,וכן להטריחו באורחים ,ולפ"ז כל מקום בעולם שהי' שם
מבואר בגמ' קידושין ל"ב :במעשה ברבי אליעזר ורבי השמש הי' החום בלתי נסבל ,ונמצא דכולם היו צריכים
יהושע ורבי צדוק וכו' והי' רבן גמליאל עומד ומשקה לסבול מחום עצום כדי שלא להטריח אברהם באורחים,
עליהן וכו' מה זה יהושע ,אנו יושבין ורבן גמליאל עומד וכן מצינו לעיל בפ' לך לך שהי' רעב בארץ ,ופירש"י
ומשקה עלינו ,א"ל מצינו גדול ממנו ששמש ,אברהם י"ב י' דבאותה הארץ לבדה הי' רעב כדי לנסותו אם
גדול הדור הי' ,וכתוב בו והוא עומד עליהם ,ושמא יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שא"ל ללכת לארץ כנען
תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו ,לא נדמו לו אלא ועכשיו משיאו לצאת ממנה ,ולפי"ז נמצא דכל אנשי
לערביים וכו' הרי מפורש דלא ידע שהם מלאכים ,וכן ארץ כנען סבלו מרעב בעבור נסיונו של אברהם ,וביאר
נקטו מפרשי רש"י דהקשו עמש"כ רש"י "וסעדו לבכם בזה באילת השחר שם ,דכיון דכל הבריאה קיימת בזכות
לבבכם לא כתוב כאן דאין יצה"ר שולט במלאכים", האדם השלם ולולא הוא אין להם כלל זכות קיום ,לכן
דהלא לא ידע שהם מלאכים .ותי' בגור אריה דכיבדם שייך שכל העולם יסבלו כשהוא צריך להתנסות.
בזה שהחשיבם כמלאכים .וכן מבואר בשטמ"ק בכורות
ו :בשם ר"י מפאריש דמה דא"א להוכיח מאברהם היתר ועד"ז י"ל באופן כללי דכל מה שקורה בעולם הוא עבור
לשתות חלב ,כיון דסבר שהם בני נח ,והוסיפו אחרונים כלל ישראל ,וכמ"ש " ִהכְרַ תִ י ג ֹויִם נָשַ ּמּו פִ ּנוֹתָ ם הֶ חֱרַ בְ תִ י
דגם אי איסור חלב הי' מצד אבר מן החי אבל רק מדין חּוצוֹתָ ם מִ בְ לִ י עוֹבֵר נִצְ ּדּו עָרֵ יהֶ ם מִ בְ לִ י אִ יש מֵ אֵ ין יוֹשֵ ב:
יוצא וזה ל"ש בבן נח הרי דנקטו דכערביים נדמו לו .וכן ָאמַ ְרתִ י אַ ְך תִ ְיראִ י אוֹתִ י ִת ְקחִ י מּוסָ ר וגו' [צפניה ג ו-ז] נמצא
לענין קושית הלב ארי' חולין קד :איך האכילן אברהם דגוים סובלים כדי שאנחנו ניקח מוסר ,וכן בזמנינו שיש
בשר בחלב י"ל ג"כ דכערביים נדמו לו. הרבה שמאשימים את ישראל שמחמתם מתעורר כח
הטעראר של האיסלם וכל הגוים מפחדים מהם,
וחושבים שאם לא הי' לנו סיכסוך אתם לא היו מרימים
ט
התורה פרשת וירא שירת
אברהם התנהג אתם כאילו היו ערביים דעת הרמב"ן ואוה"ח הקדוש
והנראה בעז"ה דאין כאן סתירא ואלו ואלו דברי אלקים מאידך דעת הרמב"ן [בפסוק ג'] הוא ,דהכירם שהם
חיים ,דהנה אברהם השתוקק מאוד לקיים מצות הכנסת מלאכים ,ולכן אמר שם אדני לשון קודש ,דקראם בשם
אורחים כפשוטו ,לערביים פשוטים הצריכים לזה, רבם באלף דלת ,כי הכיר בהם שהם מלאכי עליון וכו'
ושיוכל גם להשפיע עליהם וללמדם עבודת ה' ,וזה ברור ובפסוק ו' הקשה ,למה הרבה כ"כ לחם לשלשה אנשים 6
דגם אילו לא ידע שהם מלאכים הי' מתנהג ממש כמו [הנה ג' סאין הוא איפה דהוא י' פעמים שיעור חלה דלחזו"א הוא
שהתנהג כאן ,ולא שייך כלל לומר דע"י שידע שהם 25ק"ג] ותירץ ,דאולי ידע הסתלקות המאכל ראשון
מלאכים עשה המצוה ביותר חשק .וא"כ י"ל דבוודאי ראשון ,והוא כמרבה עולות במזבח" [עי' בתחלת הפרשה
הכיר מיד שהם מלאכים כמ"ש בזוה"ק ורמב"ן ואוה"ח שהסביר ענין האכילה במלאכים דראשון ראשון מסתלק ודימה
הק' ,אלא דכיון שראה שהם בדמות וצורת ערביים הבין למנוח] הרי מבואר להדיא ,דנקט כדבר פשוט שהכירם.
שנשלחו לו דוקא בצורה כזאת כדי שיוכל להתנהג אתם ורבינו בחיי הוכיח כרמב"ן ,ממש"כ וסעדו לבכם ולא
כאורחים פשוטים ,ולקיים בהם מצות הכנסת אורחים לבכם וכקו' הנ"ל על רש"י.
כפשוטו ,וא"כ היה לו כאן מבט פנימי ומבט חיצוני מצד גם באוה"ח הקדוש נקט כרמב"ן ,דכתב בפסוק ב' ד"ה
אחד התנהג אתם כמלאכים ומצד שני כאורחים עוד ירמוז "והכיר בהם כי הם מלאכי אלהים הם ,כי צורת
פשוטים. המלאך לא תתעלם וצא ולמד מאשת מנוח ומכש"כ
ובזה יתפרש היטב ענין "וירא וירא ב"פ" דבעצם ראה אברהם שמכירם לשעבר" וכן להלן בפסוק יקח נא מעט
מיד שהם מלאכים ,אלא דהתבונן דמה דנדמו לו מים פי' או שלא רצה לשנות מהנהוג שנהג באורחים ,או
כערביים ,הוא כיון שמלבד מה שהקב"ה שלחם דקאי על לימוד פשטי התורה ופנימיות התורה 7,ובפסוק
כמלאכים לצורכו ,שלח לו גם ערביים פשוטים ,ורצון ה' כי על כן עברתם על עבדכם פי' כדי שלא יאמרו איך
שיתייחס עליהם כאילו הם באמת ערביים פשוטים ויהי' מזמינם לאכול אחר שהכיר שהם משרתי עליון לזה אמר
נחשב לפניו כאילו הי' כן באמת ,וכדכ' אור החיים ע"כ עברתם פי' "כן בסדר הזה בדמות אנשים שישנם
הקדוש ד"על כן עברתם על עבדכם" בדמות כזו ,אבל במזון הגשמי ג"כ" והסכימו לזה .עכ"פ מבואר ג"כ
התייחס עליהם גם כמלאכים לחומרא ,דהיינו לקראם דפשוט שהכירם .וכן מבואר בזוה"ק.
בשם אדונים ולהשתחוות להם ,ולומר להם שילמדו ולכאורה לפ"ז יש לנו מחלוקת ולא ידענו מה היה
פשטי ופנימיות התורה ,וגם הוסיף להם הרבה לחם, האמת .עוד העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי
כדכתב הרמב"ן וא"ש הכל בעז"ה .ולפ"ז ל"ק כלל שליט"א דאי נימא דהכיר שהם מלאכים א"כ לא הי'
מגמרא קידושין ,דלא כתוב בגמרא דאברהם לא ידע רק להם צורך באכילה ושתי' כלל 8ואין מקום להכנסת
"נדמו לו כערביים" דבאמת היה נדמה לו כן בצורה אורחים ,נמצא דכל העסק של ההכנסת אורחים ,לא הי'
החיצונית והתנהג כאילו היו ערביים ואכתי אפשר כי אם הצגה בעלמא ואיזה חסד הוא זה ,וגם לא היה כאן
ללמוד ק"ו מאברהם ,דעל כן עברתם על עבדכם בצורה שום דבר מיוחד דמי לא יטריח עצמו למלאכי עליון.
כזו דוקא כדי שיוכל לקיים אתם מצות הכנסת אורחים [באמת זה קשה גם לצד שסבר שהם ערביים דכיון שבאמת הם
כהרגלו9 .
מלאכים נמצא דאין כאן הטבה כלל]
6בטעמא דקרא תי' על הצד דנדמה לו כערביים ,דהרי הי' יו"ט ממנ"פ
9שו"מ בערוך לנר כריתות טו .ד"ה שהלכו ,דהתם בקידושין הי' זה רבי או פסח או סוכות ,ואסור לאפות ביו"ט לצורך גוי אבל מבואר בביצה
יהושע שהוכיח מאברהם דנשיא שמחל על כבודו כבוד מחול ולכן יכול יז .דממלאה אשה תנור פת כדי שיהא הפת נאפית יפה ולכן הי' צריך
רבן גמליאל לשמש אותם דהוא ס"ל כשיטה דכערביים נדמו לי' הרבה פת שיתמלא התנור ויהא מותר לאפות הכל .ועיקר הדבר כ'
לאברהם ,אבל רבי אליעזר שם חלק ,דס"ל כשי' רבי לוי במדרש דכיון בחזקוני דלכן אפתה כ"כ הרבה כדי שהתנור יהי' מלא בפת ויאפה יפה.
שראה שהשכינה ממתנת להם ושחולקין כבוד זל"ז ראה שאנשים 7הנה כפשוטו כ' בפסוקים שרק האכילם והשקם ,אולם לדברי אור
הגונים הם[ ,לאו דוקא מלאכים אבל עכ"פ חשובים] וא"כ אין ראי' החיים הק' למד אתם תורה ,ונר' דמרומז כאן שתי שיטות בעשיית בעלי
מאברהם דכבר ידע שחשובים הם. תשובה ,דיש אלו שהעיקר מדגישים ענין האהבה והחום ואכילה ושתי'
וע"ע בחכמה ומוסר ח"ב סי' ריב בתוך מכתב שכתב הגרש"ז מקלם וסעודות שבת וכדו' ,ועי"ז להראות להם היופי של יידישקייט ,אולם יש
להכרת טובה לאחד שאמו עשה עמו הכנסת אורחים והוכיח מאברהם מרבותינו שהדגישו דהעיקר הוא מתחלה ללמוד אתם משהו עד כמה
גודל השכר של הכנסת אורחים וסיים "אמרתי לסיים דבר שלום .פן שמבינים או חומש או משניות או גמ' בלי הבדל באיזה סוגיא דהתורה
יאמר אדם :דוקא אאע"ה שגמל עם מלאכים שילם לבניו שכר מרובה. הוא זה שיתחיל לסלק הספיקות שלהם ,וא"כ הפשטות של הפסוקים
משא"כ מי שעושה חסד עם בני אדם .זה טעות! חדא דהם נדמו לו מורה כמהלך הראשון ,ולדברי אור החיים הק' מורה על מהלך השני
כערביים .ועוד איתא במדרש (ויק"ר לד) להיפוך .וז"ל "והרי דברים קל ולכ"כ מעט מים דסגי ללמוד ממש מעט שלא יכביד עליו.
וחומר ומה מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקדוש ברוך 8וזה אם ננקוט דבאמת לא אכלו ושתו כלל וכמפורש בב"מ שם
הוא לבניו ,מי שעושה חסד עם מי שצריך עאחכו"כ" עכ"ל .הרי להדיא ד"אכלו ושתו ס"ד אלא נראה כאכלו ושתו" וכד' רש"י כאן עה"פ
להיפוך .וע"ע במכתב שכתב לבנו בח"א סי' קנ"ב העתקנו אותו לקמן ויאכלו ,אולם למש"כ תוס' שם ד"ה נראין דאכלו ושתו ממש יתכן
עה"פ ויטע אשל ,שכתב שכל העסק של הכנסת אורחים בתחלת הפרשה דנשתנו לבני אדם ממש והי' רעבים ממש והוצרכו לאכילה ושתי'.
י
התורה פרשת וירא שירת
אברהם את עצמו להם אפילו בבחינת הרחיצה ולהרחיצם האם רחיצת המים הי' לשם סילוק ע"ז גרידא
בעצמו ולבטוח על בוראו שישמרנו מכל רע10 .
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגו' [שם]
זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים ובב"מ פו :והובא ברש"י כאן דכסבור שהם ערביים
והנה בפיוט של תפלת גשם כשמזכירים זכותו של יצחק שמשתחווים לאבק שברגליהם .עוד שם דכל מה שעשה
אומרים "זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים" היינו אברהם בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל מה
שהקב"ה יזכור את יצחק שנולד ע"י הבשורה שנא' שעשה ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח ,פת
לאברהם ושרה אחרי שאמר אברהם למלאכים יקח נא לחם הביא בעצמו לכן הנני ממטיר לכם וגו' מים נתן
מעט מים ,וצ"ע טובא מה שייכא הא דיקח נא מעט מים ע"י שליח לכן רק והכית בצור וכו'.
לבשורת לידת יצחק ,והגר"י קמינצקי זצ"ל [אמת ליעקב
וצ"ע למה באמת לקח אברהם המים רק ע"י השליח
בפ' חיי שרה לקמן כג יט] פי' דברי הפייטן דאפשר שבזכות וביאר הגרי"ז [רשימות תלמידים] דרחיצת רגלים הי' רק
מצוה זו דהכנסת אורחים גופא זכה ללידת יצחק ,וכעי"ז משום שלא רצה א"א להכניס ע"ז לביתו ,ולא היתה
כתב באברבנאל בתחלת הפרשה דהתועלת בסיפור כל הרחיצה משום הכנסת אורחים כלל שהרי לא היתה
זה בכל זה היתה להודיע שסיבת היותו זוכה לבנים היא הרחיצה למענם ולכן לא עסק בו אברהם בעצמו .אלא
נדיבותו ,אבל עדיין צ"ב למה נקט ענין קיחת המים דא"כ צ"ע מה שמבואר שנתבע אברהם ע"ז והרי לא הי'
דוקא ,ובפרט אי נימא כד' הגרי"ז דיקח נא מעט מים לא
שום טעם שיעסוק אברהם אבינו בעצמו בהבאת המים,
הי' מגוף הכנסת אורחים כלל ,א"כ איך שייכא הבשורה וגם למה קיבל שכר ע"ז לדורות הרי מ' דהשכר הי' על
לזה .ובכלל צ"ב מה ענין הבשורה לכאן הרי הבשורה שכיבד את המלאכים וזה לא הי' לכבודם רק בשביל
הי' לכ' רק היכי תמצי לגלות לשרה שיהי' לה בן אבל עצמו ,ותי' בנו הג"ר מאיר הלוי זצ"ל בשיעוריו דהרי
עיקר ההבטחה כבר הי' בפ' לך לך ,וזה בלא"ה ק' רש"י ממשיך שלוט הקדים לינה לרחיצה כיון שלא
דמבואר דכל עיקר עסק הכנסת אורחים דאברהם הי' הקפיד על ע"ז ,וא"כ תק' למה אמר למלאכים שירחצו
בשביל לבשר לשרה על לידת יצחק וצע"ט דל"ל עסק רגליהם ,הרי לא הקפיד על הכנסת ע"ז לביתו ,ומבואר
כה גדול ושליחת מלאך מיוחד לבשר לשרה ,הרי זה רק דרחיצת רגלים הוא חלק מהכנסת אורחים אלא שההבדל
גילוי מילתא בעלמא .ואין לומר דהפייטן הי' צריך בין אברהם ללוט הי' רק שאברהם הקפיד שירחצו לפני
למצוא קשר יצחק למים לכן הכניס יקח נא מעט מים
כניסתם לביתו ולכן נתבע ע"ז .ולהעמיד דברי הגרי"ז
ולקשר ליצחק ע"י הבשורה ,דהרי ר' אלעזר הקליר
י"ל דאכן עיקר כוונת אברהם הי' שלא להכניס ע"ז
חיברו וכל דבריו כגחלי אש ונתחברו ברוה"ק. לביתו וגם אילו לא הי' צריכים מים לרגליהם הי' מצוום
לרחוץ רגליהם ולכן עשה ע"י שליח .וע"ע מש"כ החפץ
חיים בספרו אהבת חסד [ח"ג -בהערה לפרק א] דהגם
דבעלמא אין לבטל תורה משום מצוה שאפשר לעשותו
10הראני ידידי הג"ר מנחם מרמורשטיין שליט"א שעוסק רבות בקירוב
רחוקים והוסיף לבאר ענין הרחמנות דאילו הייינו מאמינים באמת איזה ע"י אחרים מ"מ לא הי' לו לעשותו ע"י שליח ,דהכנסת
רחמנות יש בעולם הנשמות ליהודי חילוני שלא קיים תורה ומצוות, אורחים דא"א שאני שהקריא עי"ז שמו של הקדוש ברוך
היינו מוסרים את נפשינו לקרבם והיינו מרגישים כמו שמצילים אדם
גוסס ממות לחיים ,אלא שאנו מתפתים לאלו שמלמדים עליהם זכות הוא בפי כל בריה ,ע"כ כל פעולותיו בזה הוא בכלל
שהם תינוקות שנשבו והם לא גרועים כ"כ וא"כ לא יהי' עליהם עונש תורה שהודיעם עי"ז יחודו של הקדוש ברוך הוא
כ"כ ,וכן שאם נהרגים בצבא יש עליהם דין קדושים ומתעלים במדרגות והשגחתו על העולם .ובעבודת ישראל [להמגיד מקוזניץ]
עצומות בעולם הבא גם בלי שעסקו בתורה ומצוות ,והשווה לזה מה
ששמע ממקור ראשון אודות הג"ר רפאל דוד אויערבך זצ"ל אחיו של ביאר דענין רחיצת רגלים דכאן הוא מה שלפני שיכנס
מרן הגרש"ז ,שהי' לו תלמיד מאנשי המזרחי שלא למד כלום ולא הי' אדם אל הקדושה צריך לרחוץ את עצמו ולטהר ולנקות
חזק כ"כ בתו"מ ,והלך לצבא ונהרג במלחמת יו"כ ,והתגלה אליו
בחלום לומר שהוא במקום טוב מאד אבל זה נורא מאד ומבקש ומתחנן מחלאתו ומטומאת מעלליו ורק אחר כך והשענו תחת
שיעזור לו ,מתחלה לא פנה לזה שלא הבין כוונתו ,עד שהתגלה אליו העץ הוא העץ החיים להכניסם אל הקדושה .ולכן לא
פעם שני ,ופעם שלישי בשבת אחה"צ ,התחנן אליו מאד "אנא אנא עזור
לי!! ונתעורר ונתבהל שלא הבין פשר החלום והלך רגלי לשערי חסד רצה להתעסק בקיחת המים שזה ניקוי ליכלוך העבירות,
לאחיו הגרש"ז ,שהסביר לו דוודאי נמצא במקום גבוה ,ומ"מ כיון שלא ואעפ"כ הי' עליו תביעה בזה כי לפי גודל רחמנותו של
למד מעולם לא מועיל לו כלום בזה שנמצא שם ,דזה צער נורא שיושב
במקום כזה בלי אפשרות ליהנות מזיו השכינה ,ולכן יראה לסדר הקדוש ברוך הוא על הברואים היה מהראוי שיטה
שילמדו לעילוי נשמתו ,וחזר למקומו וארגן שבחורים ילמדו לע"נ ואכן
הבחור חזר אליו בחלום בשמחה רבה והודה לו ע"ז מאד .הרי לן דמי
שלא למד ולא עשה מעשים טובים לא יעזור לו גם אם נהרג במלחמה
ע"י גוים ,גם אי נימא דבנהרג ע"י גוי יש לו כפרה וכדהארכנו בפ' נח,
מ"מ כ"ז שלא עסק בתורה ובמעשים טובים בעצמו מה יועיל לו
הכפרה ,ולכן זהו גודל המבט הרחמנות שאנו צריכים כלפיהם ומתוך הי' רק דמיון בעלמא שלא היו צריכין לזה ,ואעפ"כ האריכה בה תורה
הרגשה זו אנו צריכים לקרבם ולזכותם בלימוד תורה ועשיית המצוות. יותר מויטע אשל להורות שהעיקר הוא הכוונה.
יא
התורה פרשת וירא שירת
לנו בשורות טובות האם הבשורה הוא רק גילוי מילתא והנר' בעז"ה ע"פ ביאור נפלא ששמעתי מפי הג"ר ישראל
בעלמא שע"י הבשורה גופא חלה הברכה] דוד שלזינגר שליט"א דהנה באמת אין לנו השגה
בתשוקת אברהם אבינו להכניס אורחים ושירגישו אצלו
וממילא א"ש מה שאנו מבקשים זכור הנולד בבשורת טוב מאד ,ויש להתבונן דבאמת לא נעים כ"כ להגיד
יקח נא מעט מים היינו שיזכור הקב"ה את יצחק שגדל לאורחים שיניחו הע"ז שלהם בחוץ ,אולם בזה נתייחד
כ"כ בקדושה וטהרה ,עד שגם הבשורה על לידתו בא אברהם דהת בטל כולו לרצון ה' דאף דרצונו הי' להכניס
בעקבות התרחקות מחשש ע"ז ,וא"ש מה ששילם אורחים מ"מ לא רצה שיהי' על חשבון טהרת וקדושת
הקב"ה שכר לבניו גם על עצם קיחת המים דלא הי' סתם הבית ולכן הקפיד מאד שלא יכניסו אורחים שום חשש
סילוק ע"ז גרידא רק דזה הי' ביטוי לצורת הכנסת ע"ז לביתו[ .ויש מדרש דהעץ הי' מקום שהי' בוחן בזה את
אורחים שלו שלא הי' על חשבון קדו' הבית[ .ואעפ"כ ניתן אורחיו דאם הי' חשש ע"ז לא הי' מיצל עליהם וא"ש דוהשענו
המים לישראל ע"י שליח להורות לדורות דמצד עצם הדבר לקרב תחת העץ הוא המשך ליקח נא מעט מים] ועד"ז מצינו בזה
רחוקים לולא חשש ההשפעה לבנים ,צריך להוריד עצמו עליהם
לרחוץ אותם מליכלוך שלהם וכרחמנות הקב"ה וכד' עבודת
שא"ל הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
ישראל הנ"ל] לגרש את ישמעאל [לקמן כ"א י"ב] דכיון דיש חשש
שישפיע לרעה על יצחק הי' לו לבטל רצונו ולגרש את
צריך הוכחה מה"ת דפת סועד הלב ישמעאל ,ועי' לקמן עה"פ למען אשר יצוה את בניו וגו'
וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו' [שם ה'] [פסוק י"ט] בשם מרן החת"ס דמעלת אברהם הי' בזה
שוויתר על התעלות עצמו למען הדורות אחריו .וא"כ זה
וברש"י בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפיתא סעדתא המעלה התבטא ב"יקח נא מעט מים" שידע איך לאזן
דלבא וגו' וצ"ע ל"ל קרא על דבר שהוא מציאות שפת אהבת הכנסת אורחים שלו לקדושת ביתו וידע איך לומר
סועד הלב .ובשפ"א [תרנ"ג] ביאר דקאי על מזון רוחני בצורה יפה יקח נא מעט מים ,כדי שלא יפגעו .וא"כ י"ל
ששייך גם למלאכים עי"ש ,אולם הפשטות אינו כן. דזה הי' מבחן בשבילו לדעת אם ביתו ראוי להיות מקום
דירה ליצחק שהי' עולה תמימה והי' צריך להיות מרוחק
וביאור נפלא שמעתי מפי דודי הגה"צ ר' בנציון סניידערס
ומנוקה מכל סוג השפעה רעה ,וכיון שאמר יקח נא מעט
שליט"א אבדק"ק באזעל ,דהנה כתוב בפ' עקב [דברים ח'
מים להנקות מע"ז גם על חשבון שלא נעים כ"כ להגיד
ג'] "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי
כן לאורחים בזה הי' ראוי בית זה להיות מקום דירה
על כל מוצא פי ה' יחי' האדם" ,הרי דע"י המן השריש 11
ליצחק .עכ"ד מדברי הרב שליט"א.
לנו משה רבינו שנדע שבעצם מה שמזין את האדם הוא
רק מוצא פי ה' וענין הלחם הוא רק לבוש למוצא פי ה'. ולפ"ז י"ל דענין הבשורה לא הי' הודעה בעלמא לגלות
וא"כ כיון שכל אחד מישראל מושרש כ"כ באמונה זו לשרה מה שכבר הובטח לאברהם ,אלא ענינה הי'
הי' יכול לחשוב שא"צ לאכול פת כלל דבלא"ה מה התייחסות לביתו של אברהם אבינו דשם יהי' מקום
שמזין אותו הוא מוצא פי ה' ,לזה הי' צריך ראי' מן גידולו של יצחק בפועל בעיקר ע"י שרה אמינו ,ולזה
התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שהקב"ה העמיד הפת באו המלאכים לראות איך מתנהגים בביתו של אברהם
להיות מזין לאדם ואדרבה רצון ה' הוא להיות ניזון מן שיש הרבה אורחים האם אי"ז על חשבון נקיות וקדושת
הפת ,אף שאמת ונכון הוא שזה רק לבוש בעלמא מ"מ הבית ,וכיון שראו שעם גודל הפלגתו בהכנסת אורחים
כך הוא רצון ה' ,וכן הוא האמת בכל דרכי הטבע מ"מ נזהר מאד מחשש השפעה רעה לזה הביאו הבשורה
שבאמת הכל זה רק דבר ה' רק שמתלבש הכל בדרכי על לידת יצחק .ועי' מש"כ לקמן בשם שם משמואל
הטבע ויש לו לאדם להתנהג ע"פ דרך הטבע ואסור לו דבשורת לידת יצחק הביא כוחו של יצחק לעולם שהוא
לסמוך על הנס .ע"כ דברי דודי שליט"א וראוים הדברים מדת הדין ועי"ז הי' אפשר להביא מדת הדין על סדום
למי שאמרם .ויש להוסיף דלכן נרמז דבר זה דוקא כאן הרי לן דע"י הבשורה גופא חלה כוחו של יצחק בפועל.
באכילת המלאכים שניזונים תמיד רק ממוצא פי ה' ממש [ויל"ע באמת תמיד כשמבקשים שאליהו הנביא יבשר
בלי התלבשות גופני ,ומ"מ כיון שהיו אצל אברהם הי'
רצון ה' שיאכלו לחם ,כך הוא אצל כל בן אדם שיש לו
11וי"ל דבזה התבטא החילוק בין הכנסת אורחים דאברהם והכנסת
לאכול כיון שכך הוא רצון ה'. אורחים דלוט ,דהגם דגם לוט מסר נפשו על הכנסת אורחים מ"מ הי' זה
גם על חשבון קדושת ביתו ,דאף שגם הוא אמר שירחצו רגליהם אבל
בנוס"א י"ל דגם על מציאות הנראה לעיניים צריך ראי' אמר קודם ולינו ורק אח"כ ורחצו רגליכם הרי שלא הקפיד שיכניסו ע"ז
מה"ת ,וביותר דעיקר מציאות כל דבר הרי הוא ע"י בביתו ,ועוד דאמר לאנשי סדום [לקמן יט ח] "הנה נא לי שתי בנות
אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק
התורה דאסתכל באורייתא וברא עלמא וא"כ דבר זה לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי" הרי שהפקיר את
בנותיו לזנות בשביל הכנסת אורחים.
יב
התורה פרשת וירא שירת
אלא נראה דבא ללמדינו פרק בצורת הכנסת אורחים, שהפת סועד הלב בא מן התורה ,ולכן שייך להראות
דיש להשקיע בהרגשת נוחות האורחים ,ולאזן בדיוק איפה בתורה כתוב מציאות זו.
המשקל שלא להכביד עליהם ,ואם יודע שעליהם לצאת
לדרך ,יראה לכבדם בצורה שלא ירגישו שמוכרחים הקבלת פנים המיוחדת אצל אברהם אבינו
להשאר כאן זמן רב ,וגם לדעת לנצל הזמן הקצר עוד כ' רש"י "לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מלמד
שנמצאים אצלו בצורה הכי טובה ,ומצד אחד להגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים" והק' בגו"א ודברי דוד
להם שלא ידאגו ושמיד יוכלו לצאת לדרכם ,ושהם ישבו הלא לד' רש"י לא ידע אברהם שהם מלאכים ,ותירצו
באמת במקום כזה שירגישו שיוכלו לצאת מיד ,ומצד שרצה לדבר בהם בלשון כבוד שמחשיבם כאילו אין
שני להנעים שהייתם אצלו בצורה הכי טובה. להם יצה"ר .ויש להוסיף ע"פ גמ' סוטה י .במש"כ ותשב
בפתח עיניים "פתח עינים שהכל צופות לראותה"
ג :כי על כן עברתם על עבדכם [פסוק ה'] וברש"י "כי
ופירש"י "דהיו רגילין להתקבל שם וללון שם" מבו'
הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי"
דהיה שם ענין קבלת פנים מיוחדת ,ונראה דמה שהיו
ללמדינו שידאג שירגיש האורח שזה כבוד גדול בשבילו
כולן אוהבים ללכת שם ,לא הי' כ"כ עבור האכילה
שמתארח אצלו ,וזה טובה בשבילו אם ירשה לו לכבדו,
ושתי' ,אלא בשביל הקבלת פנים המיוחדת שעשה
וממילא לא ירגיש לא נעים ,ועד"ז יכול גם כל אדם
אברהם לכל אחד ואחד שהגיע ,שכל אחד הרגיש שהוא
לעשות שלא ירגיש האורח לא נעים ,וכמו שאמרתי פעם
איש מיוחד ,וכל אחד יצא בכזה התרוממות ובכזה
לדודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א שהתארחתי
סיפוק ,ולכן היו כולם משתוקקים לחזור לשם ,ולכן לא
אצלו הרבה בהיותי בחור ,שהרגשתי כ"כ בבית עד שלא
רחוק לומר דלא הי' הבדל אצלו אם הם מלאכים או לא,
הרגשתי כאורח כלל ,ואמרתי אז שעיקר הכנסת אורחים
ול"ש לומר דלכן כיבדם יותר בעבור שהם מלאכים,
הוא ,אם מצליחים להפקיע שם אורח ,ואינו מרגיש
דעשה שכ"א ירגיש שהוא כמלאך ,וכדכתבו המפרשים
שעושים אתו טובה.
הנ"ל.
ד :ויקח חמאה וחלב וגו' [פסוק ח'] ופירש"י ולחם לא ה' לימודים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו
הביא לפי שפירסה שרה נדה וכו' אף שבזה טרח והבטיח
להביא ,ומיהר את שרה לכך ובסוף הי' צריך להשליך ובעסקינו בגדלות הכנסת אורחים של אברהם שאנו
הכל לפח 12,ולא הי' יכול לגלות לאורחיו למה לא הביא צריכים ללמוד מזה לדורות נביא חמש לימודים שיש
מה שהבטיח ולא קיבל שום טובת הנאה מכל טירחתו, ללמוד מאברהם.
ללמדך שפעמים יש עסקן או בעל חסד או גבאי מסור א :יקח "נא" מעט מים וגו' [פסוק ד'] בלשון תחנונים
בלב ונפש וכדומה ,שטרח הרבה בענין מסויים ,ובסוף דהגם דהיו עובדי ע"ז ולכן רצה שיתנערו מן האבק
לא יצא שום דבר לפועל ואינו יכול לגלות מה שהי' ואף שלהם וזה נגד כל ההשקפה שלו ,מ"מ אמרו בצורה יפה
אחד לא יודע הטירחה והעמל שהשקיע ,ומ"מ הוא שלא ירגישו שלא בנוח.
עושה הכל בשמחה.
ב :וימהר אברהם וגו' ואל הבקר רץ וגו' מהרי שלש
עוד יש ללמוד מזה ,דהנה בשעה שפירסה נדה הי' סאים וגו' [שם ו'-ז] הא דמיהר כ"כ ,פי' הרשב"ם כיון
אפש"ל דשמח מאוד דהנה נראה שמתקיים ההבטחה, שהיו נחפזים ללכת לדרכם ,וכ"פ הרמב"ן על הא דאמר
אולם כבר הקשו תוס' ר"ה י"א :ד"ה הגה"ה ממש"כ להם בתחלה רק "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם
אח"כ "חדל להיות לה ארח כנשים" .ותירצו שמה והשענו תחת העץ" "דהכיר בהם שהם עוברי דרך ואין
שפירסה נדה הי' דרך מקרה ולא מחמת ההבטחה 13
חפצם ללון שם ,ולכן לא בקש מהם שיכנסו לביתו ,רק
נמצא דהי' באמת סבה לעגמת נפש ובהלה דהרי אברהם שיהי' להם קצת מים קרים לנפש עיפה ולהשען תחת
ממהר כ"כ להגישם עוגות יפות ,ובדיוק אז בשעת העץ לנוח" ,ולכן אמרו "כן תעשה כאשר דברת להשען
ההכנה נטמאה ולא רגע אח"כ ולא קודם שיוכל להזהר, ולעבור מיד שנחפזים אנחנו" ולכן עשה עוגות ,דהיינו
והי' יכול להתעצב מזה למה עושה לו ה' ככה להפריע מצות ,שאין להם זמן לחכות עד שתחמיץ העיסה .וצ"ב
טירחתו ,ואברהם לא נבהל כלל רק אם זה רצון ה' אז בכ"ז ,הרי ראה הקב"ה שמצטער ורוצה אורחים ,ולמה
לא נשתלחו בצורה שיהיו יכולים לישאר הרבה זמן ויהי'
12וצ"ע לפ"ז איך הי' אח"כ כוס של ברכה [רש"י לקמן ע"פ ר' יוסי בר לאברהם תענוג ונח"ר בזה שיכול לכבדם כראוי בנחת
חנינא ב"מ פז ].ותי' בטעמא דקרא דס"ל לריב"ח כשי' רע"ק ברכות מד.
דאפי' אכל שלק והוא מזונו מברך אחריהם ג' ברכות א"נ שהביא להם בלי בהלה ,ואז גם אם הי' נטמא העיסה הי' לו זמן
פירות מז' מינין וכר"ג דגם על שבעת המינים מברך ג' ברכות. לאפות עוד הפעם.
13אולם עי' ח"א מהרש"א [נדה ו :ד"ה קבלה] דנטמא הלחם רק מדין
מעל"ע שבנדה.
יג
התורה פרשת וירא שירת
והנה מקודם נברר קצת עניני הלכה בעצם היתר החלב ביישוב הדעת וביטול גמור יעשה מה שיכול .ללמדך
וגם אי הי' כאן חשש בשר בחלב ואח"כ נבוא לחלק שפעמים יש לאדם תוכנית גדול בעשיית חסד ,ופתאום
הפנימי בעז"ה. הדברים משתבשים וצריך ביישוב הדעת להתבטל לרצון
ה' ולפעול בכוון אחר ,דכך רצה ה' עכשיו שעליו רק
הנה בגמ' בכורות ו :מבואר דעצם זה דחלב מותר הוא להשתדל ,וע"י מחשבה זו יוכל ביישוב הדעת לעשות
חידוש ,ולכס"ד דגם חלב טמאה מותר ולכ"צ קרא דגמל בצורה אחרת.
לאסור חלב טמאה .וטעם שזה חידוש תלוי בפלוגתא,
דלר"מ דס"ל דטעם דדם נדות מסתלק אחרי הלידה הוא ה :והוא עומד עליהם תחת העץ [שם] כך הוא דרכו של
כיון דדם נעכר ונעשה חלב ,א"כ הו"ל להיות אסור כיון בעל חסד שאינו מתיישב ,רק עומד הכן כל הזמן כדי
דבא מן הדם ,ולמאן דחולק על ר"מ וס"ל דמה דדם שלא יהי' לו קשה לעזור ,אם אחד צריך עזרה .וכן היה
נדות מ סתלק זה לפי שאבריה מתפרקין ,וא"כ חלב אין אצל זקנתי הרבנית דבורה סניידערס ע"ה ,שמעולם לא
מקורו מדם ,צ"ל דהחידוש הוא דהוי דבר הבא מן החי התיישבה רק על קצה הכסא כדי שתוכל לקום מיד אם
ומ"מ מותר .והגמ' מביא ג' מקורות להיתר החלב. אחד צריך עזרה.
והק' בשטמ"ק שם דלמה לא הוכיח הגמ' מאברהם אי יש ללמוד היתר שתיית חלב מאברהם אבינו
אבינו שהגיש לאורחיו חלב ,דבוודאי לא האכילם איסור ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגו' [שם
דהרי אברהם קיים כה"ת כולה עד שלא ניתנה .ותי' הר"י 14
ח']
מפריש דהי' סבור שהם בני נח כי אין זה מז' מצוות בני
נח .והוכיח השטמ"ק שאכלו בשר בחלב ממה דאיתא הנה זה הפעם הראשון בתורה שמוזכר ענין חלב ובוודאי
בפסיקתא דא"ל הקב"ה למלאכים שאינם ראויים לקבל יש מקום להעמיק בענין חלב הרבה .ויל"ע למה בחר
התורה כיון שאכלו בב"ח אצל אברהם[ .וצ"ב מה כוונת אברהם אבינו לכבדם דוקא בחלב ,ולמה כאן הוא המקום
השטמ"ק להוכיח הרי הנדון לא הי' כאן לענין בב"ח רק לעצם הראשון שמוזכר בתורה.
אכילת החלב]
והק' מהרי"ט אלגזי [פ"א אות ב' סק"ז] דבשלמא אי 14בס' אור פני יהושע להגה"ק רבי יהושע בוקסבוים מגאלאנטא הי"ד
החידוש הי' מצד דם נעכר ,א"ש דל"ש לבני נח דקי"ל כאן [הובא ג"כ בקובץ זכור לאברהם רשימות תלמידו הג"ר אברהם הלוי
שישא זצ"ל בפ' וירא] הביא שהגה"ק החוזה מלובלין זי"ע שאל את
דמותרים בדם מן החי כמבואר בסנהדרין נ"ט ,.אבל אי הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע ,דלמה לא הגיש אברהם אבינו דגים
החידוש מצד שבא מן החי הרי גם ב"נ מצווה על אבר לאורחיו הלא דגים הוא מאכל חשוב אצל הצדיקים[ ,וכ"ה בקדושת לוי
כאן ד"ה ונבאר] ותי' דהנה הרב מלאנצוט [הכוונה להג"ר אלעזר שפירא
מן החי ,וא"כ אכתי יש להוכיח מאברהם ,ונדחק דרצו זצ"ל בן בעל בני יששכר] פי' דדגים ר"ת י"ג מכילין דרחמין והכוונה
להוכיח מק ראי דוקא מה שיהי' הוכחה לפי ב' הטעמים. דהקב"ה משגיח עלינו בעינא פקיחא תמיד ע"י י"ג מכילין דרחמין ואנו
רוצים ע"י מאכל זה לעורר עלינו הי"ג מדות[ ,עי' במאמרו של הרב
אולם בפלתי סי' פ"א סק"ז הוכיח מחמת קושיא זו דלא יונתן בוכינגער בקובץ עץ חיים באבוב כ"ה שהביא מהרבה ספרים
הי' כוונת הגמ' מחמת איסור אבר מן החי ממש רק שכתבו יסוד זה דאכילת דגים והסביר בזה הרבה דברים סתומים] אבל
בסעודת אברהם אבינו הי' סעודת ברית מילה א"כ כבר הי' התעוררות
מחמת איסור "יוצא" מאבר מן החי ,ואיסור יוצא י"ג מדות דרחמים ע"י הי"ג בריתות וא"צ לדגים.
נתחדש רק לישראל מצד הטמאים לרבות צירן ורוטבן. הנה מש"כ סעודת ברית מילה לאו דוקא והכוונה לסעודת יום שלישי
דמילה וכמבואר בס' הנהגת מהרש"ל לתלמידו בעל מטה משה אות נ'
וכן נקט המנ"ח [מצוה תנ"ב סקט"ו] ובשו"ת חת"ס [יו"ד סי' שאמר שיותר גדול סעודת שלישי למילה מסעודת ברית מילה שהרי
ע'] ובנוב"י [תניינא יו"ד סי' ל"ו]. סעודת שלישי למילה כ' להדיא אצל אברהם וסעודת מילה דיצחק כ' רק
ברמז "ביום ה"ג מל את יצחק" לקמן כ"א ח' כמבואר בתוס' שבת ק"ל.
ד"ה שש וכן שמע מחמיו רבי קלונימוס ,ובס' פסקי תשובה סי' קצ"ד
האם אכלו המלאכים בשר בחלב מביא שהאבני נזר חיבב מאד סעודה זו והחי' הרי"ם חיבבה עוד יותר
מסעודת ברית כי בסעודת המילה של יצחק הי' רק אבימלך ושם ועבר
והנה איתא בפסיקתא שהזכרנו לעיל ,שהמלאכים שאלו אבל בשלישי למילה הי' הקב"ה בעצמו ,והטעם ששלישי למילה עדיף
מה אנוש כי תזכרנו ,ואמר הקב"ה משה חזור להם פי' בשם משמואל פ' וישב תרע"ה דאז מתפשטת קדושת הברית על כל
האברים ובאמרי אמת ליקוטים עמ' צ"ו שכמו שאליהו מגיע לכל ברית
תשובה וכו' הלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אבינו. כן אברהם אבינו מגיע לכל סעודת שלישי למילה -כ"ז מספר פסקים
הרי מבואר דאכלו בב"ח ,וצ"ע מנ"ל הרי יתכן דהגיש ותשובות יו"ד סי' רס"ה סי"ב.
להם בזה אח"ז וגם אכלו בזה אח"ז .ובאמת הדבר שנוי ולעיקר הקושיא דלמה לא הגיש אברהם דגים ,חידש הג"ר בעריש
מביאלא [הובא בפרדס יוסף פ' נח אות ל"ד] דלא הי' היתר לאכול דגים
במחלוקת ,כפי שהעיר בדעת זקנים כאן ,דבמדרש הגדול עד מ"ת ע"פ הרמב"ן פ' בראשית דעיקר היתר לאכול בעלי חיים כיון
כ"ו ה' מבואר דאברהם אבינו קיים כה"ת כולה אפי' דניצלו בזכות נח ,ודגים שבלא"ה לא קילקלו דלכן לא נגזרה עליהם
הגזירה כמבואר בריטב"א קידושין יג ,:לכן נשאר באיסורו עד מ"ת דלא
תערובות בב"ח מדכתיב ויקח חמאה וחלב ורק אח"כ בן הי' המשך וקיום לבריאה לולא מ"ת ,והסכים לזה האבנ"ז ואמר שלכן
הבקר ,ואח"כ כ' והוא עומד עליהם לשמור שלא יאכלו יש לאכול דגים בשבת דבשבת ניתנה תורה וזה חידוש עצום ול"מ כן
מפשטות הפסוקים בפ' נח וכבר הארכנו בענין היתר אכילת הדגים בפ'
בב"ח ,הרי מבוא ר דלא אכלו בב"ח ,ועל הצד שסבר נח .וי"א דעיקר גדלות אכילת דגים מצד נשמות צדיקים המגולגלים בו
ובזמן אברהם עדיין לא הי'.
יד
התורה פרשת וירא שירת
הרי סו"ס אין דרך לבשל שם וצ"ל דכיון שבעיקר האור שהם ערביים צ"ל דהא דהקפיד ע"ז כמש"כ רבינו בחיי
הדרך לבשל אז כל מה שמוגדר כאור שמציאותו לכלות על הא דלא רצה להביא לחם טמא ,דלא רצה להאכיל
ולבער ולבשל כבר אסור מדאורייתא גם אם במקרה אין מה שבעצמו לא אכל .וכ' דעת זקנים דכ"מ מרש"י שכ'
דרך לבשל בזה דאין דנין על כל אור בפני עצמו .וכ"כ קמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו ,והבין הדעת
באילת השחר שבת שם. זקנים דקאי גם על החמאה וחלב דכיון שהחמאה וחלב
הי' מוכן קודם הביאו קודם[ .אולם בגמ' מבואר דקאי רק על
ע"י בן פקועה לא היה בשר בחלב הבשר]
והנה כתב המשך חכמה וזה לשונו "והענין ,דאברהם והנה עה"פ ויאכלו הביא רש"י מגמ' ב"מ פו :שלא ישנה
קיים כל התורה כולה ,וכפי הנראה ,דהבן הבקר היה בן אדם מן המנהג ,דמשה עלה למרום ולא אכל לחם
פקועה ,ושחיטת אמו התירתו ,ואין בה משום בשר בחלב ומלאכים ירדו למטה ואכלו לחם ,ופריך אכלו ס"ד אלא
דחלב שחוטה מותר .ועי' שער המלך ,ולכן על כרחך אימא נראו כאילו אכלו ושתו .ובתוס' [שם ד"ה נראין]
דיצא מכלל בן נח דאל"ה עדיין אסור משום בשר בחלב, הביא מסדר אליהו רבה דאוכלין ושותין ממש ,ויתכן
ועוד דאין שחיטה מתירתו והוי אבר מן החי ,וכיון דכבר דלמדרש שהי' טענה עליהם שאכלו בב"ח סבר דויאכלו
נתקדש בקדושת התורה ,מדוע תצעקו מה לילוד אשה הכוונה אכילה ממש .ולכ' זה כוונת החזקוני כאן.
בינינו ,הלא שלו הוא נוטל" עכ"ל.
אלא דצ"ע דאיך הי' כאן איסור בב"ח ,דהרי בב"ח
ביאור דבריו ,דבא ליישב מה שהקשו רבים ,איך האכיל דאורייתא הוא רק דרך בישול ואי בישלו אברהם אבינו
אברהם אבינו בשר בחלב הרי קיים כה"ת כולה ,ולומר הרי עבר בעצמו על בב"ח ואי לא בישלו אין כאן בב"ח
שבעצם לא הי' כאן חשש בב"ח מאיזה טעם( ,למשל דאו' ,ותי' הקהלות יעקב בספרו ברכת פרץ דבאמת הוא
שהגיש קודם החמאה ורק אח"כ הבשר) גם זה אינו, רק איסור מדרבנן וזה גופא הטענה שעברו איסור דרבנן,
דהרי מפורש בפסיקתא הנ"ל דהי' טענה על המלאכים עוד תי' כיון דגופם אש מיד בנגיעתם לאוכל נתבשל
שאכלו בב"ח. וא"כ הו"ל בב"ח ,והק' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א [-
לזה חידש המשך חכמה ,דכל מה שלא הי' כאן חשש ושלח השאלה להקה"י בעצמו ]-דהוי כבישלו בחמה שזה
בב"ח ,לא הי' אלא מטעם דאברהם כבר יצא מכלל בני שלא כדרך דבעינן אש טבעי .עוד יל"ע דאי הכוונה
נח להקל ,וא"כ בן פקועה דינו כשחוט ,וממילא לא יהי' אכלו ממש א"כ הכוונה שגופם נהפך כאדם ממש גם
דין בב"ח ולא אבר מן החי 15,וזה גופא הי' ההוכחה הבני מעיים וא"כ לא הי' שם אש כלל.
למלאכים שאברהם ראוי לקבל תורה ,שכבר אז נתקדש ושמעתי שהעיר על דבריו מו"ר הג"ר יצחק לוקסנבורג
בקדושת התורה .ולדבריו מיושב ג"כ קו' הקה"י דלעולם שליט"א בשיעורו ברבים בענין בב"ח ,משבת לט.
בישלו לפני זה ,אלא דלא הי' כאן חשש בב"ח כלל כיון דמפורש דאש של גיהנום נחשבת אש לענין חיוב חטאת
שהי' בן פקועה דאין בו בב"ח ,ובאמת לא נכשלו על בישול בשבת ,דהרי לד' ר' יוסי דהתיר תולדות חמה
המלאכים בב"ח ,רק שאכלו מציאות של בב"ח שלא הי' ולא גזר אטו תולדות האור הטעם לאסור בישול בחמי
היתירו רק ע"י שנתקדש אברהם כבר בקדושת התורה. טברי' הוא משום דחליף אפיתחא דגיהנום וא"כ מ"ש
ולפ"ז גם מיושב למה בחר אברהם לתת להם דוקא אש המלאכים.
בב"ח על הצד שהם מלאכים ,להראותם שכבר נתקדש
מעכשיו בקדושת התורה. אולם באמת יש לחלק בזה עפ"י ד' מרן הגריש"א זצ"ל
בהערות שם שביאר מ"ש באמת אור של החמה ואור של
ההיתר דבן פקועה מתייחס לחלב דוקא גיהנום וצ"ל דאור של חמה מיועד להאיר על הארץ
אבל עצם דבריו צ"ע טובא ,שנראה מלשונו דהבן הבקר וכמ"ש בתורה "את שני המאורות" משא"כ באור של
גופא שהגיש אברהם הי' בן פקועה ודינו כשחוט ולא גיהנם שבא לכלות להבעיר ולשרוף וכאמור בב"ב עד.
שחטו אברהם אבינו כלל ,ולכן אין חסרון דאמה"ח כיון דמהדר להו גיהנם כל תלתין יומין "כבשר בקלחת"
שיצא מכלל בני נח ,ומטעם זה גופא גם ליכא משום ע"ש .ולכך אף דחמה גם מחממת מ"מ עיקרה לאור
הוא ,ומשא"כ אש גיהנם עיקרה לבער וכדרך בישול.
15ועיקר דבר זה הציע מרן החת"ס לרבו הגה"ק רבי נתן אדלר זי"ע עכ"ד .ולפ"ז י"ל דאש המלאכים איננו לכלות ולהבעיר
בילדותו להיפך( ,שו"ת יו"ד סי' ע"ג) דאי נפרש דממה שהקדים להביא רק עצם מציאותם הוא אש וא"כ דמי יותר לאור החמה.
החמאה וחלב לפני הבשר משמע שהקפיד גם לא לערב תבשילי בשר
בחלב ,וזה"פ עירוב תבשילין ,וכדברי המדרש הגדול שהבאנו ,א"כ
מוכח דלא הי' חלב שחוטה ,דא"כ בלא"ה ליכא משום בב"ח ,ובהכרח אלא שבלא"ה הסוגיא צ"ע דאי הכל תלוי בדרך בישול,
דהי' חלב חי' ,וא"כ הי' לו להיות אסור משום אמה"ח ,ומוכח דאברהם מה איכפ"ל דחמי טברי' הוי תולדות האור ע"י גיהנום
יצא מכלל בני נח להקל ושוב אין בחלב משום אמה"ח עי"ש.
טו
התורה פרשת וירא שירת
בעצמו ע"י ספר יצירה כיון דהבן בקר הראשון ברח בב"ח ,דבשחוטה ליכא משום בב"ח ,ומשמע דאין
מפניו ,ואם הבן הבקר הי' מספר יצירה ,בוודאי אינו בבשר זה משום בשר בחלב.
17
ראוי להיות אם .עכ"ד .גם ע"ז יש טענה הנ"ל דלא
איכפ"ל מה הי' הבן הבקר העיקר הוא החלב היוצא, והנה לענין חלב של בן פקועה אי יש בו משום בב"ח,
כבר הסתפק רעק"א [בהגהותיו על הש"ך יו"ד סי' פ"ז סקי"ד]
וא"כ לא מהני להוכיח דבן הבקר של אברהם הי' מספר
יצירה ,דהרי עד כמה שנחליט דבקר הנברא מספר יצירה כיון דזה דנתמעט חלב שחוטה ילפי' בחולין קי"ג:
אינו ראוי להיות אם ,גם חלב אין לו ,וא"כ ל"ש לדון בחלב אמו ולא בחלב שחוטה ,ופירש"י דאמו משמע
מחמת חלב היוצא ,רק על הבשר ,ובבשר אין היתר הראוי' להיות אם ולא משנשחטה ,וא"כ יל"ע בבן
וכנ"ל ,רק אי נחדש דבשר דספר יצירה אין עליו שם פקועה דדינו כשחוט יהי' מותר ,או דנימא דסו"ס ראוי
18 להיות אם ,ונשאר בצ"ע[ .ובאתוון דאורייתא כלל י"ד תלי
בשר כלל וכדכתבו באמת המלבי"ם ועוד ספרים.
ספק זה בגדר בן פקועה אי דנחשב כשחוט ממש ,או היתר בעלמא
וראיתי מחברים רבים שערבבו בין הנושאים ,וסברו דעל דא"צ לשחיטה] וציין לשער המלך פ"ג מאיסו"מ הי"א
בשר בן פקועה ליכא חשש בשר בחלב ,וזה מכשול גדול דפשיטא לי' להקל ,וכס"ל למהריט"א שם סק"ו והוכיחו
להלכה ,ויש אחד בזמנינו שמגדל עדר של בני פקועה גם מהא דמוכיח בבכורות שם מעיקר איסור בשר בחלב דמ'
כדי להרויח חששות דבשר בחלב על בשר זה[ ,לבד מעיקר דחלב לעצמו מותר ,הרי י"ל דמיירי בחלב בן פקועה
הריווח שלא יהי' כ"כ חשש מצד הל' שחוטה וטריפות] והכל דכיון דדינו כשחוט אין בו משום אבר מן החי ,ומוכח
מבוסס על טעות הנ"ל ,וכבר הרעיש ע"ז ידידי הג"ר דחלב בן פקועה אין בו בלא"ה משום בב"ח .אולם שי'
יעקב יוסף בלומינג שליט"א ר"מ ישיבת קרלין סטולין. הנו"ב שם להחמיר ,שלא מצינו בשום פוסק שיחדש
דמותר מה"ת .ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ד מתחלה סבר
לא הביא לחם שלא יצטרכו להפסיק בין חלב לבשר כנו"ב ובסוף העלה כשי' מהריט"א.
והנה בספר באר מים חיים כאן[ ,לבעל סידורו של שבת]
הלך בדרך המדרש דאכן אברהם הקדים חלב לפני אבל עכ"פ כל הנדון הוא רק לענין החלב היוצא מבן
הבשר ,דבוודאי ח"ו לא הכשילם במה שאינו ראוי פקועה ,אבל לענין הבשר של הבן פקועה פשיטא דיש
למלאכי ה' ,אלא דלפי סדר הפסוק כ' שהביא קודם עליו דין בשר לכל דבר ,וכמפורש בחולין שם קי"ג :גדי
החלב ואח"כ הבשר ,ובין גבינה לבשר סגי בקינוח לרבות את השליל וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' פ"ז ס"ז ופי'
והדחה כמבואר בשו"ע יו"ד סי' פ"ט ס"ב ,ובזה יישב המפרשים דקמ"ל לאסור גם בבן פקועה דאל"ה פשיטא
קושיית חז"ל מה שלא הביא הלחם ,כי אף שא"צ בין דאסור ,וא"כ מה שאצל אברהם לא הי' משום בב"ח הוא
גבינה לבשר רק קינוח והדחה מ"מ אסור להיות בסעודה רק אי נימא שהחלב בא מבן פקועה ולא מעלה ומוריד
אחת ,ואם אוכל לחם יש לו לברך ברכת המזון קודם, כלל מה שבן הבקר של אברהם הי' בן פקועה[ .וכן הוא
ואף דבמג"א סי תצ"ד סק"ו כ' להדיא דבשבועות א"צ בהגהות מצפה איתן בכורות ו :שכתב ליישב קו' השטמ"ק דלמה
לא ילפינן היתר חלב מהא דהאכיל אברהם אבינו למלאכים חמאה
לברך כמבואר ביו"ד ,אבל המעיין היטב ביו"ד ובתורת וחלב ,ותי' די"ל שהיה החלב מבן פקועה ,ומוכיח כן מזה גופא
חטאת כלל ע"ו ובמנחת יעקב סק"ה יראה להדיא דבעי' שהאכילם בתערובות בשר דבן הבקר ולא חש לאיסור בב"ח
ברכת המזון ואולי זה ט"ס במג"א ,ולכן לא הביא ובהכרח דהחלב הגיע מאיזה בן פקועה אבל לא כתב שההיתר
אברהם הלחם דאז לא יקבעו סעודה גמורה על החלב, מחמת שבן הבקר של אברהם הי' בן פקועה].
ולא יהי' נקרא סעודה אחת עם הבשר[ .ועי"ש עוד מהלך
לד' חז"ל שאכלו בשר ואח"כ חלב דג"כ לא הכשילם ממש בב"ח ודברי המשך חכמה קשים מיני' ובי' ,שבתחילת דבריו
רק היקל בקולות מסויימות בשביל האורחים היינו שלא המתין כתב שכנראה בן הבקר הי' בן פקועה ,ואח"כ ציין
כ"כ כיון דמעיקר הדין סגי בשעה אחת ובלי לחם ג"כ אין חשש לשעה"מ דחלב שחוטה מותר הרי דמצד החלב אתי
של סעודה אחת עי"ש עוד]. עלה ,והו"ל לפרש שהוציא החלב מבן הבקר הזה ,ואולי
זה באמת כוונתו 16 ,וראה במועדים וזמנים ח"ד סי'
שי"ט שכתב דלפי הנו"ב שהחמיר בחלב שחוטה,
נצטרך לומר דהא דלא הי' חשש בב"ח ,ע"פ המלבי"ם
17הצעה זה לא מהני לד' רעק"א דהגם שצידד דחלב בן פקועה אסור, ועוד שכ' דהבן הבקר שעשה אברהם הי' מה שברא
כיון דראוי להיות אם ,מ"מ הסתפק בחלב טריפה אף דסו"ס אינו ראוי
להיות אם ומ' שלא פשיטא לי' כ"כ לומר דאם מאיזה סבה אינו ראוי
להיות אם ממילא מותר דחז"ל קיבלו דוקא אם אי"ר להיות אם מחמת 16ועו"ק טובא ,דאי נימא כלשון הרמב"ן סו"פ אמור ועוד דאברהם
שחוטה .ולדעת המועדים וזמנים אם מאיזה סבה שלא יהי' אינו ראוי יצא מכלל בני נח ע"י הברית ,א"כ בהכרח דהבן פקועה שממנו הוציא
להיות אם כבר החלב מותר. החלב כבר הי' בן שנתים או שלש ,דאל"ה עדיין לא מניקה וכמבואר
18ונוגע בזמנינו ,אם ימציאו בשר בהמה במעבדה האם יהי' לו דין בשר. בבכורות יט :וא"כ כבר נשחטה אמו בהיותו עדיין בן נח ,ושוב אין דינו
וסברת המלבי"ם לכ' ל"ש רק בבשר מן השמים ,אבל לסברת המועדים כשחוט? ולזה צ"ל כלשון החת"ס יו"ד ע"ג דכ"כ התעצם אברהם
וזמנים הרי סו"ס לא ראוי להיות אם. בשמירת התורה עד שיצא מכלל בני נח וא"כ זה כבר הי' לפני הברית.
טז
התורה פרשת וירא שירת
לרבי מאיר נדה ט .דסבת סילוק הדם במניקה הוא כיון מחלוקת אי צריך הפסק בין חלב לבשר
דדם נעכר ונעשה חלב ,ויליף לה ממש"כ מי יתן טהור
והנה במש"כ דאחר חלב צריך לברך ,ודלא כמ"ש
מטמא לא אחד ,היינו דהחלב הטהור יוצא מדם הנדות
במג"א לפנינו ,הביאו בדרכי תשובה יו"ד סי' פ"ט ,הנה
המסואב ,וברש"י שם כ' דקאי על חלב בהמה וצ"ל
ברמ"א פ"ט ב' הביא שיטה כזאת וכ' שאין המנהג כן,
דמהתם ילפי' גם לחלב אשה [ ובצל"ח ברכות י .כתב
וכוונת הרמ"א לחומרת הזוה"ק שאין לאכול בשר
דבבהמה אינו בא מדם נדות אבל עכ"פ בא מן הדם האסור] ופי'
וגבינה בסעודה אחת לעולם והביאו ב"י או"ח קע"ג,
מהרש"א ומהר"ל שם דזה מורה על אחדות הבורא דלא
והחמיר בזה הלבוש שם מאד גם השלה"ק ועוד
נימא שיש שני רשויות א' לרע וא' לטוב דא"כ איך יתכן
אחרונים ,ולכ' לזה כוון הבאר מים חיים.
שהטוב יבוא מן רע גופא .ובבן יהוידע פי' דהטעם למה
באמת עשה כן הקב"ה להורות תשובה לכל יחיד דגם והנה הג"ר ישכר שלמה טייכטהל הי"ד בעל שו"ת משנה
אם נטמא בעוונות מ"מ בכוחו להתהפך לטהור. שכיר הדיין בפישטיאן בא פעם לבקר גיסו אא"ז הג"ר
בנציון סניידערס הי"ד אבדק"ק ראאב ,והתווכחו בדין
מה שאוכלים חלב בשבועות זה ,דהמשנה שכיר אסר לאשתו לאכול בשר אחר גבינה
ובחת"ס שם פי' ע"פ מג"א סי' תצ"ד בטעם שאוכלים בלי בהמ"ז ,ואא"ז זצ"ל הראה לו דברי המג"א בהלכות
מאכלי חלב בשבועות ,דבמצרים היינו טמאים וז' שבועות שמתיר להדיא בלי בהמ"ז ,אבל הוא טען
שבועות היינו כז' נקיים דנדה עד שנתהפך לרחמים ודם שבמקור הדין ביו"ד מ' דאסור ,שוב הגיע לביתו וכתב
נדה נעכר ונעשה חלב מדין לרחמים .וכ' חת"ס דהיינו תשובה לאא"ז [בשו"ת משנה שכיר סי' כ"ט] שחיפש ומצא
דע"י התורה גופא התהפך הדין לרחמים ,וזה נרמז במי דברי הבאר מים חיים הנ"ל שכ' ג"כ לאסור ,וכ' שהוא
יתן טהור מטמא לא אחד ,דטמ"א בגי' נ' שהוא נגד ט"ס במג"א ונהנה מאד ומצא כן גם בפמ"ג שפ"ד סי'
חמישים שערי טומאה ,וגי' טמ"א במלוי הוא תר"י פ"ט סק"ו דלמאן דנזהר מלאכול בשר אחר חלב מצד
וכשתוסיף אלף יהי' תרי"א בגי' תורה היינו שהתורה הזוהר והביאו דברי הלבוש סי' קע"ג והחמיר מאד
מוציאה מן הטומאה ,עי"ש מש"כ לענין כח"ל דמרמז בדבר ,ממילא צריך גם לברך ברכה אחרונה אחר הגבינה
למדת הרחמים הכלול מחסד ודין[ ,והביא שם מההפלאה וכ' דבשבועות המנהג ג"כ לברך ברכת המזון אחר
דשער הנו"ן שהוא היותר גורם לטומאה הוא גופא הגורם לטהרה, הגבינה.
לפי שאין הקב"ה רוצה בהשחתת עולמו ,וזה מי יתן טהור מטמא
לא אחד הא' האחרון של שבא אחר מ"ט גורם לטהרה]. אלא שהק' דבמג"א סי' קצ"ו סק"א לענין זימון כ'
להדיא דג' שאכלו כאחד שנים אוכלים בשר וא' גבינה
והנה על ד' המג"א הק' הפמ"ג שם דהרי זה מח' בגמ'
מי שאוכל גבינה יכול לאכול עם האוכלים בשר ולכן
דרק לר"מ דם נעכר ונעשה חלב ,ולהלכה קי"ל כשיטה
יכול לזמן מ' שא"צ לברך לפני שאוכל בשר ,וזה דלא
דהטעם מחמת אברי' מתפרקין ,אולם כבר ציין דעת כפמ"ג ובאר מים חיים ותמה על הדרכי תשובה שלא
תורה שם למש"כ החת"ס בחידושיו שבת קמ"ג :דלא הביאו.
יתכן שיהי' בזה מח' בין לפי חכמי הטבע בין לפי
המקובלים מה שרמוז בזה .רק הנדון מאיזה דמים זה והנה במשנ"ב בין בהל' זימון [קצ"ו סק"ט] בין בהלכות
מגיע אם מדם הנדה או משאר הדמים .אבל אכתי ד' פסח [תצ"ד סקט"ז] העתיק כדברי המג"א כפשוטו,
המג"א קשים דכל דבריו הוא רק אי בא מדם הנדה, ובערוך השלחן יו"ד כ' דרוב העולם נוהגים להקל בכך
אולם בחת"ס בנדה נקט בפשיטות דיש מח' במציאות וכן בחכ"א לא הביא חומרא זו ובס' פרי הדר על הפמ"ג
כדמוכח ממה שנחלקו איך לפרש הפסוק מי יתן טהור יו"ד סי' פ"ט כ' דהגם דבתו"ח וד"מ מבואר כמג"א,
מטמא עי"ש באריכות. מ"מ כיון דהתו"ח סיים בד' הב"י קע"ג שעפ"י הזוה"ק
אין לאכול בשר וגבינה בסעודה אחת מ' שחשש לזה.
עכ"פ לפ"ז יתכן דלכן הגיש אברהם לאורחיו חלב כיון וכ' דבעצם ד"ז מח' בין ש"ס דילן שמפורש להתיר וכ"פ
שהי' רוצה לקרבם בין לאמונה באחדות הבורא בין המג"א ,לבין הזוה"ק שמחמיר וכ"פ הבאר מים חיים.
לשוב על פשעיהם ,וכן הי' שרצה לקרבם לתורה ,א"כ
וכבר כ' השל"ה הק' ועוד גדולי הפוסקים שיש להמתין
החלב מרמז על שלשת הענינים למהרש"א ומהר"ל מרמז לפחות שעה [וי"א חצי שעה] בין גבינה לבשר חוץ ממה
על אחדות הבורא ,לבן יהוידע מרמז על היכולת לשוב
שלא הי' בסעודה אחת.
בתשובה ,ולחת"ס בא לרמז על כוחה של תורה.
פנימיות ענין חלב
עי"ל ע"פ מש"כ החת"ס [בתורת משה לקמן כ"א ז' ד"ה אך]
דענין נס הנקת שרה חלב הרבה הי' כדי להשליט מדת והנה לבאר עומק הענין למה באמת הביא אברהם חלב
דוקא ובשר בחלב ,יש להקדים במשנ"ת לעיל דס"ל
יז
התורה פרשת וירא שירת
[וי"ל בדרך צחות דלכן עיקר הדגשת גזירת חז"ל בש"ס שנא' בו רחמים וחסד של אברהם שמרומז בחל"ב על יצחק
כי טובים דודיך מיין שטובים ד"ס יותר מיינה של תורה ולא רצו שהוא בחי' הגבורה ,א"כ כיון דבסעודה זו נתבשר על
לגלות הטעם הוא לענין גבינת עכו"ם שנעשה מחלב בע"ז לה].
מועד לידת יצחק הגיש חלב כדי להפך דין לרחמים.
בשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר בחינת החל"ב
חלב מרמז לתורה שבע"פ
והבאנו דבשנה שר"ה שחל בשבת מתגלה ביותר ענין
החלב ע"פ מש"כ בדרשות חת"ס [שנ"ט א'] כ' דגם לד' עוד י"ל בטעם שהגיש אברהם למלאכים דוקא חלב,
הבבלי דמה שאין תוקעים בשבת הוא דרבנן לא נדחה דחלב מרמז על תורה שבע"פ כמבואר בעירובין נד:
ס"ד דהש"ס בפ"ד דר"ה דלמדו מפסוקים ולא יצא ריקם דדיה ירווה בכל עת נמשלו ד"ת לדד מה דד זה כ"ז
ח"ו דוודאי דאורייתא לפמ"ש היודעים דבשבת הדינים שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף ד"ת כ"ז שהוא
ממותקים ממילא [זהר ח"ב פח ]:וא"צ תקיעה לשתק הוגה בהן מוצא בהן טעם .וא"כ י"ל דבזה רמז למלאכים
הקטיגור כי ממילא שבתו הדינים בש"ק[ .ולשונו בדף דאף דיש להם תורה שבכתב בצורה שונה מ"מ ענין
שס"א א' דזכות השבת מגין עלינו כמו זכות השופר] תורה בע"פ ל"ש אצלם דזה דבר שמתחדש אצל כלל
ורמז לזה תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ר"ת ישראל.
שב"ת חל"ב ע"פ מש"כ מג"א סוף הל' פסח [סי' תצ"ד
והארכנו בזה טובא בעניני ר"ה ,ע"פ רמ"ע מפאנו מאמר
סק"ו] דמה שנוהגים בשבועות לאכול מאכלי חלב חיקור דין ח"ה פי"א ור' צדוק בספרו רסיסי לילה אות
דבשבועות דם נעכר ונעשה חלב ר"ל כי הדינים הם מ"ו סק"ז דבסיסרא הי' נמצא נשמת רע"ק דהוא שורש
בבחי' דם והרחמים בחי' חלב ,וא"כ בשבת שזה בחי' תורה שבע"פ וביארנו לפ"ז מה שיעל השקתה את
חלב ומתמתקים הדינים א"צ לשופר[ .רמז זה כ' ג"כ במאור
סיסרא דוקא בחלב ,שנא' ויאמר אלי' השקיני נא מעט
ושמש רמזי ר"ה ד"ה א"י תקעו דעיקר השופר הוא לערבב הסט"א
ובשבת אין שליטה לסט"א והלבנונית העליון מאיר בכל העולמות מים כי צמאתי ותפתח את נאד החלב ותשקהו [שופטים ד'
וא"צ לתקיעה בשבת וזה נרמז בתקעו בחודש שופר בכסא ליום י"ט] ודבורה הדגישה את זה בשיר שלה "מים שאל חלב
חגינו ר"ת למפרע שב"ת חל"ב דבשבת קודש מאיר הלבנונית נתנה" [שם ה' כ"ה] כיון דחלב מרמז על תורה שבע"פ
העליון מגודל קדו' שבת וא"צ שופר ]19עוד מבואר בחת"ס וכנ"ל ,וא"ש דדוקא רע"ק הוא זה שהתווכח עם חכמים
דעיקר מה שמגין עלינו בשבת הוא קיום דין דרבנן בפ"ו דמכשירין מ"ח והובא בשבת קמד .בחשיבות
שגזרו לא לתקוע בשבת ולהנ"ל דחלב מרמז לתורה משקה דחלב דס"ל דכל סוג חלב מטמא בין לרצון בין
שבע"פ א"כ בר"ה שחל בשבת יש לנו פעמיים רמז חלב שלא לרצון ועדיפא ממי גשמים ,כיון דכל יצירת רע"ק
ובוודאי יש בזה ריבוי של רחמים. בא ע"י השקאת חלב ,ועי' נדה נה :דעיקר המקור דחלב
נקרא משקה נלמד ממש"כ אצל יעל ותפתח את נאד
מה שהביא בשר בחלב דוקא החלב ותשקהו ,וברש"י שבת קמג :ציין לפסוק זה
ובהא שנתן בשר בחלב י"ל דהנה ברבינו בחיי [שמות כ"ג למקור לחלב אשה ג"כ וביארו המפרשים ע"פ רוקח פ'
י"ט] ביאר טעם איסור בשר בחלב ,ע"פ הנ"ל דדם נעכר בשלח דאכן יעל השקתה אותו מחלב שבדדי' וזה צ"ב
ונעשה חלב ,הרי שורש החלב בעצם בא מדבר שגורם טובא למה עשתה זה ,ולנת' א"ש דהי' בזה חשיבות
אכזריות וטבע רע ומדות רעות רק שע"י ההתהפכות גדול כדי להוציא נשמת רע"ק מבין הקליפות והי' צריך
לחלב נשתנה טבעו ,וע"י שמערבו בבשר חוזר טבעו להיות דוקא ע"י חלב שלה.
הרע ,וא"כ י"ל לפי הצד במדרש דאברהם הקפיד שלא
וידידי הרב יוסף דוב פאלק שליט"א אמר לי שאביו הג"ר
לערב בב"ח ,ולכן הביא החלב קודם ועמד לשמור שלא
פסח אליהו זצ"ל שמע מהג"ר צבי הירש פרבר זצ"ל
לערבו רצה לרמז אחרי כל הרמזים שרמזנו לעיל בחלב,
לפרש הא דדבש וחלב תחת לשונך [שיר השירים ד' י"א]
דיש לו ליזהר לא לאבד כל מה שקיבל ע"י החלב דבקל
וי"ל דקאי על תורה שבע"פ [דבפסוק לפני זה כ' מה טובו
אפשר שוב להתהפך למזגו הרע .אולם עדיין לא נתבאר
דדיך מיין דקאי על דברי סופרים כמבואר בע"ז לה ].דטעם
לפי הצד שכן אכלו המלאכים בב"ח למה הניחם אברהם
חילוק דבש היוצא מן הטמא דמותר וחלב היוצא מן
לעשות כן.
הטמא דאסור דדבש רק עובר דרך גוף הדבורה ,אבל
חלב בא מעצם הבהמה ,וה"נ בתורה מצד אחד צריך
להיות רק צינור להמשיך המסורת דומיא דדבש ,מצד
19עפי"ז פירשנו ד' הגמ' כתובות קיא :טוב המלבין שיניים לחבירו
יותר ממשקהו חלב שנא' ולבן שיניים מחלב ,ובגמ' שם דקאי גם על שני צריך לחדש ולהוסיף מעצמו דומיא דחלב נמצא
כנס"י שמבקשים מהקב"ה שיראה לנו השיניים דבסים מחלבא די"ל דחלב מרמז לתורה שבע"פ.
דחלב מרמז לרחמים ולכן הוא בצבע לבן ,ולזה גופא עשה הקב"ה
דהשיניים יהיו לבנים כדי שיוכל לחייך לחברו ולהראות לו אהבה
ורחמים וזה יוכל להיות כוונת האדם כמצחצח השיניים בדבר המלבנו.
יח
התורה פרשת וירא שירת
אחרי חלב מיד היינו בחג השבועות דאז א"צ הפסק כלל דברי הנועם אלימלך בענין זה
רק קינוח והדחה ,ולכן כשעלה משה למרום א"ל הקב"ה
והנה בספה"ק נועם אלימלך [פ' משפטים ד"ה לא תבשל]
למלאכים הרי אכלתם בב"ח בביתו של אברהם ,ולא
ביאר הטעם ל מה נאסר לנו בב"ח והמלאכים כשהיו אצל
לגנאי ח"ו אלא לשבח לומר שהרי אתם כ"כ גבוהים
אברהם אבינו נתן להם דוקא בב"ח ,וגם אנחנו בשבועות
ואתם נמצאים בעולם אחר לגמרי ,והתורה נצרכת רק
התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה כשיעור שאר
למי שנמצא בעולם גשמי בעולם של בשר ,שאין
ימות השנה ,וביאר כיון שהבשר רומז לגשמיות ,וע"י
ביכולתו לערב בב"ח רק שהוא ממשיך עניני חלב
שהצדיק אוכל הגשמיות עם יחודים הוא שואב השפעות
בנפרד .ולכן בחג השבועות אנו מקפידים לאכול בשר
מעולמות עליונים וכמש"א חז"ל דם נעכר ונעשה חלב
אחרי חלב להורות על הסעודה שכיבד אברהם אבינו את
כי הצדיק באכילתו הכל נעשה חלב היינו השפעות
המלאכים שעי"ז קיבלנו התורה.
שנקרא חלב .אבל בדרך כלל אין לנו כח לעשות יחודים
[ועי' במש"כ לקמן בביאור העסק בסעודת הגמל את יצחק וריבוי אלו ,לכן צוה ה' לא לאכול בב"ח שלא לערב מה ששייך
החלב שהי' שם להניק כל הילדים] למטה עם מה ששייך למעלה ,אבל המלאכים יש להם
כח לעשות ייחוד אמיתי למטה כמו למעלה ולכן לא היו
אברהם נכנס רק עכשיו לסוכה צריכין דוקא לשאוב מלמעלה ולכן אכלו בב"ח .ולכן
והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו[ :שם] בשבועות שהוא שעת מתן תורה ואנו מראין עצמינו
כמלאכים ,לכן יש איזה קולא באיסור בב"ח שא"צ כ"כ
צ"ב מה איכפ"ל שעמד ג"כ תחת העץ ,וזה מצטרף הפסק ביניהם .עי"ש עוד איך שביאר הפסוק לא תבשל
לשאלה דלמה הדגיש שישענו תחת העץ דוקא .ובתוס'
גדי בחלב עמו.
שבהדר זקנים פי' דתחת העץ הכוונה במקום העץ ,היינו
שא"א ע"ה הגין עליהם בצילו ,כי הי' האדם הגדול האם יש להקל בשבועות יותר
בענקים וכנר' שזה הי' יותר טוב מהצל של העץ שכבר
ובמש"כ הנוע"א דבשבועות הקילו יותר ,הנה בפמ"ג
ישבו תחתיו.
בסי' תצ"ד כ' דיש ליזהר בענין מאכלי בשר בחלב
אולם גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו נפלאות בשבועות בכל מה שנזהרין בכל ימות השנה ושלא יצא
מתורתך פי' בזה דבר נפלא ,ע"פ מש"כ בטעמא דקרא שכרם בהפסדם ,וכ"כ השלה"ק .ויש מפרשים בדברי
עה"פ והשענו תחת העץ ,דלפי היוצא מפשטות הסוגיא הנועם אלימלך שכוונתו לקולות אחרות כמו מה שמותר
ר"ה י"א .דאם בפסח נולד יצחק א"כ בסוכות באו לברך ע"מ לאכול אח"כ בשר 20או דקאי על אלו שלא
המלאכים לאברהם לבשרו ,דלמועד הבא שהוא פסח אוכלים בשר עם גבינה באותו יום ,בזה יש להקל
יולד לו בן [ועי"ש בתוס' דלהרבה מדרשים ופיוטים באו בשבועות[ .וע"ע בספר פסקים ותשובות יו"ד סי' פ"ט ס"ב מה
המלאכים בפסח ולמועד הבא היינו לשנה האחרת עי"ש] א"כ שהביא ע"ז]
הרי הי' לו עכשיו סוכה ומש"כ תחת העץ היינו תחת עץ אולם באמת לשון הנוע"א מורה דקאי על רבותינו
תלוש דהוא הסכך ,וכן משמע בפיוט רבי אלעזר הקליר שהתירו לא להמתין כשאר ימות השנה ,וכנראה כוונתו
ליל א' דסוכות שאא"ע הושיב את המלאכים תחת עצי לדברי המג"א הנ"ל שכ' להדיא דא"צ לברך בהמ"ז ולא
סוכה ,אבל אאע"ה בעצמו לא ישב בסוכה רק בפתח נזכר שם חומרת הזוה"ק ומ' שא"צ להחמיר בחומרת
האהל כיון שהי' חולה ומצטער מחמת החום ופטור מן הזוה"ק ,הגם דבשאר ימה"ש יש ענין להחמיר בזה .וזה
הסוכה ולזה גופא הודגש בקרא כחום היום כדי שלא יק' כשי' אא"ז הג"ר בנציון זצ"ל שהסתמך על המג"א הנ"ל.
למה ישב בפתח האהל ולא בסוכה ,עכ"ד ד' טעמא
דקרא 21 ,ולפ"ז י"ל דמכיון שבאו המלאכים הרי נתרפא והנה אחרי כ"ז יתבאר היטב כל מה שהקדמנו לשאול
מיד וכמ"ש בח"ח עה"ת דלא מצינו מתי נתרפא ,רק מיד למה הביא אברהם דוקא חלב ,ולמה דוקא בשר בחלב,
וירא וירץ לקראתם מ' שנתרפא ,ולכן שוב נתחייב בפרט אי נימא דאברהם הכיר שהם מלאכים ,דהנה
בסוכה ולכן הי' יכול לעמוד תחת העץ .עוד פי' באופ"א החלב רומז על השפעות גדולות של רחמים וכדברי
גם על הצד דלא נתרפא עדיין ,לפי מה שאמר הג"ר חיים הנוע"א והמג"א בה' שבועות ,ורצה שהם יאכלו בשר
עוזר זצ"ל לבעל שרידי אש דבהכנסת אורחים אין פטור בחלב שעי"ז יעשו ייחוד גדול ויגרמו השפעות טובות
ורחמים גדולים ,ומ"מ הוא הביא קודם החלב ואח"כ
21עוד פי' לפ"ז מה שאמר אברהם כי על כן עברתם על עבדכם ,משום הבשר לרמז דגם אצל כלל ישראל יש מצב של בשר
דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה ,אך מבואר בסי' תר"מ ובמ"ב סק"מ
שאם נזדמן לו סוכה בלי טורח חייב סוכה ,וז"ש כי ע"כ עברתם על
עבדכם ונזדמן לכם סוכה בלי טורח ולכן תכנסו ותאכלו פת לחם 20דקולא זו נקט לה הפמ"ג לענין שבועות אולם בבדי השלחן יו"ד שם
בסוכה. בציונים אות ק"ס כ' דלאו דוקא רק דבר הווה נקט דמ"ש שבועות.
יט
התורה פרשת וירא שירת
ומה דנקטו בדבריהם השם שרה והול"ל רק איה אשתך, של מצטער ,ולכן כשאורחיו הי' בסוכה גם הוא הלך
שמעתי מש"ב הג"ר זאב פרידמן שליט"א דהנה כבר לשם דל"ש הפטור דמצטער.
העיר הרמב"ן לעיל דאיך יתכן שאברהם לא הגיד לה
עדיין הבשורה שא"ל הקב"ה בפ' לך לך שיהי' להם בן, מקור שנשים לא ישבו בסוכה ויזכו לבנים
ותי' דהי' מדי חלש עי"ש ,וי"ל עוד דהרי התנאי לזה הי' טובים
שיקרא שמה שרה ,ושינוי השם יתכן רק אם יש כאן קהל והנה לענין מצות סוכה דקי"ל דנשים פטורות אולם נהגו
שיקראו לה כן ,אבל כיון דלא הגיעו שום אורחים לא לשבת בסוכה כמו כל מ"ע שהזמ"ג ,ידוע דעת ה"דברי
חלה השם עדיין עד שהגיעו המלאכים ואמרו אי' שרה חיים" דנשים לא ישבו בסוכה ואשה שתעשה כן יהי' לה
אשתך ועי"ז נקבע שמה בעצם .וי"ל קצת בנוס"א דאף בנים טובים ,וכ"ה המנהג בצאנז ולכן הם פוסלים חלק
אם אחרים יקראו לה כן לא יקבע כן במציאות האמיתית מן הסוכה כדי שיוכלו לשבת ביחד ולקיים כעין תדורו,
22
עד שמלאכים יקראו לה כן. ובטעם הדבר פי' בערוגת הבושם ,דהנה יסוד מצות
השייכות בין ביקור המלאכים להפיכת סדום סוכה הוא קידוש החומריות וענין בכל דרכיך דעהו שכל
עניני הגשמיות יהי' לש"ש ,ולזה כתוב בסוכה לשון
ויקומו משם האנשים וישקיפו ע"פ סדום וגו' אזרח לרמז על אברהם אבינו שנקרא איתן האזרחי,
[שם ט"ז] ויפנו משם האנשים וילכו סדומה[ :שם דהנה הנשמה הוא גר בעולם והגוף הוא אזרח ,ואברהם
כ"ב]
אבינו חידש יותר מצדיקים שקדמו לו לקדש הארציות
משמעות הפסוק הוא דכדי ללכת לסדום הי' להם לקום והחמריות ,וע"י אכילה שתי' לינה הנרמזות ב"ויטע
מביתו של אברהם ולפנות משם ומשמע שזה המשך, אש"ל" קירב בני אדם להקב"ה ,ולפ"ז א"ש מיעוט
ולפו"ר ,דרך מקרה היא ,דבעצם המלאך שבא להפוך נשים ,כיון דכל עצמותן שהם עוסקים בגשמיות הוא כדי
הי' הולך מיד לסדום ורק שיבואו שני מלאכים לבשר לסייע לקיום תורה ומצוות של הבית שלהם ,וא"צ
לשרה ולרפא אברהם ,וגם לא הי' צריך להיות בזמן החידוש של הסוכה ,וא"ש דנמעט ממלת אזרח ,ולכן יש
אחד ,אלא דבמקרה הי' הפיכת סדום אחר ביקורם אצל קפידא שלא ישבו בסוכה דזה יהי' בזיון בשבילם.
אברהם ,ולא משמע כן ,דנראה דיש המשך ישיר ,דרק
והוספתי לפ"ז דיש לזה מקור בתורה כאן ,דלנתבאר
אחרי שהיו אצל אברהם היו יכולם להפוך סדום ,וביותר,
לעיל הי' מעשה המלאכים אצל אברהם בסוכות
דאין שום הפסק פרשה כלל אחר שכתוב ואברהם שב
והושיבם כאן תחת עצי סוכה ,וא"כ י"ל דלכן שאלו
למקומו לפני שכ' ויבואו שני המלאכים [ 23אף ששם הוא
המלאכים איה שרה אשתך למה היא לא יושבת בסוכה,
שלישי] ומשמע דהכל המשך אחד ,והלא דבר הוא.
ולזה ענה "הנה באהל" היינו עיקר עבודתה היא באהל
וכנר' שהספורנו נתק' בזה ולזה פי' וישקיפו לרעה ע"פ שלה שמה היא מקדשת כל החומר ע"י אפי' ובישול
סדום שהי' היפך ביתו של אברהם כמו שהעיד הנביא לש"ש ,והוסיף ע"ז מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דא"כ
באמרו הִ ּנֵה זֶה הָ יָה ֲעוֹן סְ דֹם אֲחוֹתֵ ְך גָאוֹן ִשבְ עַת לֶחֶ ם כתוב כאן גם המקור שזוכה לזה לבנים טובים דע"ז אמר
וְ שַ לְ וַת הַ שְ קֵ ט הָ יָה לָּה וְ לִ בְ נוֹתֶ יהָ וְ יַד עָ נִי וְ אֶ בְ יוֹן ֹלא המלאך שוב אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך
הֶ חֱזִ יקָ ה[ :יחזקאל טז מט] ועה"פ ויפנו משם האנשים פי' וזכתה לבן שנעשה לאחד מאבות של כלל ישראל.
פנו מבית החסד ,מבואר דהחסד שהי' בביתו של אברהם
חיזק את מדת הדין והתביעה שהי' על סדום וזהו
האשה שעומדת מאחורי ההכנסת אורחים
ההמשך. ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל:
[שם ט']
וע"ד פילפול שמעתי מידידי הג"ר מאיר דוד דיסלר
שליט"א ,דהנה הצלת לוט היה רק בשביל שני בנותיו אמר אאמו"ר שליט"א בהספידו על האשה החשובה מרת
הנמצאות שמהם יוצא מלכות בית דוד[ ,עי' ב"ב צא: ליטקע ע"ה מלונדון דכשראו המלאכים פרויעקט עצום
שדימה מצאתי דוד עבדי ,למש"כ שתי בנותיך הנמצאות] .ויסוד כזה של הכנסת אורחים וכן ישיבתו של אברהם אבינו
ההיתר לבוא בקהל הוא רק דמואבי ולא מואבית ,וזה במאות תלמידים ,הבינו שלא שייך להנהיג כל זה בלי
אשה משכלת שמנהלת הכל ,לכן שאלו איה שרה אשתך
שמנהלת כל זה לא רואים אותה ולא שומעים אותה,
22אגב – מש"כ "והוא אחריו" י"א במדרש [פמ"ח סי' טז] דזה וע"ז ענה אכן היא מנהלת את הכל אבל היא נמצאת
ישמעאל ,להציל מפני היחוד ,עי' מש"כ בזה במשך חכמה ,ור' אברהם
בן הגר"א [נדפס בישורון כרך כ"ד] פי' דקאי על שרה שדאגה מה באהל בצניעות ולא רואים אותה.
שיקרה לישראל באחרית הימים מישמעאל.
23הערת ידידי הרב יצחק הלוי דינר שליט"א ,וזה ניכר למי שמעביר
סדרה פרשה פרשה.
כ
התורה פרשת וירא שירת
וידוע הפי' של המגיד מדובנא שביאר ע"ד משל לאדם מיוסד על הא דאין דרך אשה לקדם ,וענין זה הוברר
זקן שנכנס לחנות לקנות חליפה ,הוא מהסס אם החליפה אצל אברהם ,ששאלו אותו אי' שרה אשתך ויאמר הנה
מתאימה לו או לא ,אחריו נכנס אדם צעיר ,הוא קונה באהל ,וכמבואר בגמ' יבמות עז .דזהו המקור דאין דרך
חליפה אחת ועוד אחת בלי למדוד .שאל אותו הזקן: אשה לקדם ,ורק אז י כלו לילך להציל את לוט[ .שו"מ פי'
"איך אתה יכול לקנות בלי למדוד" עונה לו הצעיר "אם זה בליקוטי יהודה בשם מוצל מאש והוסיף חי' הרי"ם דאין מלאך
החליפה לא טובה היום היא תהי' טובה בשביל מחר ,אם יכול לעשות דין אא"כ מוסכם כן למטה וע"י אברהם גופא נעשה
החליפה לא טובה בשבילי תהי' טובה בשביל הבן שלי, הדין דמואבי ולא מואבית] עוד תי' לפמ"ש לעיל דהחלב הי'
לחליפות אלו בכל מקרה יהי' שימוש". מבן בקר שנברא מספר יצירה ושלכן לא הי' כאן חשש
איסור בשר בחלב ,כיון דאינו ראוי להיות אם ,הרי
ובזה מובן שכן אמר הקב"ה וכי יכול אני להעלים דאזלינן בתר טעם המיעוט ,ה"נ נלך בתר טעם פסול
מאברהם את הגזירה ,אלא שכעת יקשה ומה עם כל מואב שהוא מצד שאין דרך נשים לקדם .אבל זה יישוב
התפלות שהוא יתפלל במסירות נפש על סדום ,ע"כ אמר רק לחלק הצלת לוט ולא לחלק הפיכת סדום.
הקב"ה הרי יהי' לגוי גדול הוא יבנה כלל ישראל ,והם
ישתמשו עם התפלות שלו ,ואם לא היום אז למחר. עוד צ"ב דא"כ אין לזה שייכות כלל לבשורת לידת
יצחק ,ומשמע דכל פרשת וירא קשור ליצחק ,בתחלה
והנה כתוב כאן חידוש דאף דנוסח תפלתו הי' על סדום הבשורה על לידתו ,ואחר מעשה סדום ע"י שהתפלל
מ"מ הקב"ה לוקח אותם תיבות ומייחסו לאדם אחר, אברהם על אבימלך זה שנפקד שרה ,אח"כ פקידת שרה
ויוצא מזה שגם כאשר מתפללים על חולה והחולה ואיך שישמעאל הפריע לגידול יצחק ואז מעשה עקידת
נפטר ,בל נחשוב שהתפלות היו לבטלה שגם תפלות יצחק ,וא"כ איך נכנס כל מעשה סדום לכאן.
שלא עזרו לחולה זו יעזרו לחולה אחר גם אם יש לו
מצב אחר ואולי בצרות אחרות ,גם יתכן לאותו נפטר כח הדין דיצחק והסכמת מדת החסד דאברהם
שצריך זכיות בב"ד של מעלה ,דשום דבר אינו חוזר ונראה בעז"ה ,וכבר הרחיב בזה בשם משמואל תר"פ
ריקם. ועוד מקומות ,דכדי לפעול מדת הדין על סדום הי' צריך
לעורר מדת הדין של יצחק ורק אחרי שנתבשרו על לידת
ונראה דדבר זה הוא חלק ממה שאברהם אבינו מלמד יצחק כבר הי' בעולם כח מדת הדין ,ואז היו יכולים
אותנו במדת החסד ,וכמו שביארנו לעיל לענין מה להפוך את סדום ,והליווי של אברהם ותפלת אברהם הי'
שנטמא הלחם ,דעל האדם להשקיע בחסד ובמחשבה על כדי שמדת החסד גם יסכים למדת הדין בזה ,וא"ש דהכל
אחרים עד הסוף ,אף שבסופו של דבר נראה שלא יצא הוא פרשה אחת ואין שום הפסק פרשה ביניהם.
25
מזה כלום.
ומפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שמעתי קצת
חביבות אברהם שוויתר ממדרגותיו למען אחרים
באופ"א דהנה עיקר כוחו של יצחק הי' מדת הגבורה
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו דנכלל בזה ההתגברות על היצר ותאוותיו ,ולכן הי'
אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' אצלו ענין העקידה דעיקרו התגברות על רצון עצמי ,וזה
[שם י"ט]
הי' היפך ענין סדום שהלכו אחרי שרירות לבם ,ולכן רק
וברש"י לשון חבה וכו' עיקר לשון כולם לשון ידיעה אחרי שנתבשר שרה על לידת יצחק הי' כבר כח זה של
שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו ולמה התגברות על התאוה בעולם ,ולכן הי' אפשר לסלק סדום
ידעתיו למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי מן העולם.
התפלות לא היו לריק
ממים ומלח ,ובירושלמי [עירובין פ"ג ה"א] מפרש משום דיש בהם וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה
קללה ,מים מבול ,ומלח אשתו של לוט נציב מלח .וזה הפירוש עירובי
חצרות גליתי לו ,וא"כ מוכרח אני לגלות לו הפוכה של סדום ,משום ואברהם היו יהי' וגו' [שם י"ז-י"ח]
שנולד עתה דין חדש לעירובי חצרות שמעתה אין מערבין במלח משום
אשתו של לוט. צ"ע השייכות בין הפסוקים ועי' רש"י וראשונים ,ומש"כ
25וד"ז עבר על כלל ישראל בשנת תשפ"ב בפטירתה הטראגית של
הילדה אלטא פיקסלר ע"ה[ ,לא יכלה לחיות בלי מכונת הנשמה בפסוק הבא בשם ס' תולדות יצחק ומוח"ז הג"ר יצחק
ובאנגלי' החליטו השופטים לטובת הבית חולים דשם שאין טעם צבי שרייבער זצ"ל24 .
להחזיקה בחיים] אשר אחרי השקעה והשתדלות עצומה מטובי
העסקנים ועורכי דין בעולם ,להעבירה למקו"א ,אשר עלה גם בדמים
מרובים ,וגם ריבוי עצום של תפלות עמך בית ישראל זרעם של אברהם
אבינו עד הרגע האחרון ,וההורים עוד האמינו עד הסוף שיקרה נס 24עוד פי' יש ע"פ מש"כ במדרש [ב"ר מ"ט ,ב] המכסה וכו' אמר ה'
ותשאר בחיים ,ובסוף נפטרה ,מ"מ כולם מאמינים ששום דבר לא הי' ערובי חצרות גליתי לו ,למחר הפוכה של סדום ולא אגלה לו ,ובפרדס
לריק ,וכפי שכבר הזכירו בהספידה דברי המגיד מדובנא הנ"ל. יוסף הביא לפרש דאיתא בעירובין כו :בכל מערבין ומשתתפין חוץ
כא
התורה פרשת וירא שירת
ובתורתו של מרן החת"ס מצינו יסוד גדול על פסוק זה לשמור דרכי .ובמש"כ "ביתו" מבואר בסנהדרין נז:
שחזר ע"ז פעמים רבות וזה הי' ליסוד מוסד בהשקפתו וברש"י ד"ה ביתו דהכוונה לנשים26 ,וטעם הדבר י"ל
בלימוד לתלמידים[ ,ראה דרשות שבת שובה תקפ"ט כ"ג ד', שהם שייכים להיות בבית דוקא מצד צניעות וכמבואר
ושם בהגה"ה ציינו לכל המקומות שכ' החת"ס ענין זה ,והגר"ש לעיל אצל שרה 27,ובשבלי הלקט המובא בב"י רצ"ב
סופר בהקדמתו לחת"ס יו"ד הנקרא פיתוחי חותם ליקט מהרבה מבואר דבניו זה יצחק וביתו זה יעקב .וכתב במשך
מקומות בחת"ס בענין זה] ויסוד הדבר כ' רבו ההפלאה לעיל חכמה דקאי על מה שצווה אברהם את בניו בקטנותם על
בתחלת הפרשה ,במה שראינו שוויתר אברהם על גילוי המצוות ומכאן הוא מקור למצות חינוך למצות עשה
שכינה כדי להכניס אורחים ולקרבם לעבודת ה' וכן מה שלא נזכרה מצות חינוך לבנים אלא במצות ת"ת שנא'
שלקח אתו לוט הגם שעי"ז לא דיבר אתו הקב"ה, ולמדתם אותם את בניכם .וכ' החת"ס [דרשות לשבת שובה
שמבואר מזה ,דיש לו לאדם להפסיד מלימוד עצמו תקצ"ה ל"א א' ד"ה אקדים] דלכן סמך הקב"ה ולא הטיל
והתעלות במדרגות עצמו כדי לקרב וללמד אחרים ,ופי' מצות חינוך רק מדברי קבלה ולא עוד אלא קטן אוכל
ההפלאה בזה מש"כ במו"ק יז .אם הרב דומה למלאך ה' נבילות אין ב"ד מצווין להפרידו [יבמות קיד ].כי כיון
צבאות וכו' היינו דמלאכים נקראים עומדים [זכרי' ג' ז'] דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'
לפי שאינם מתעלים יותר ,ורב המלמד לתלמידים עליו והתורה מחזרת על אכסניא שלה סמך הקב"ה כי חוט
להיות כמלאך והיינו שעיקר כוונתו להעלות התלמיד אף המשולש בני אברהם יצחק ויעקב חבל נחלתו א"צ
אם הוא עצמו ישאר עומד כמלאך ,וזה"פ מש"כ אצל חינוך וזירוז ולכשיגיעו לכלל מצוות ממילא התורה
אברהם והוא עומד עליהם ואברהם עודנו עומד שהי' תחזור אל האכסניא שלה.
מדרגת עמידה .עי"ש עוד.
והנה הדבר נפלא למתבונן שלא מצינו בכל התנ"ך כולו
ועד"ז כ' החת"ס דאף שאין לשער עוצם אהבתו שהקב"ה מבטא חביבות כ"כ גדולה למישהו עד כדי
ותענוגיו של אברהם להשי"ת מ"מ הפסיק כ"ז לגייר שכותב עליו לשון ידעתיו דהיינו שמחבבו ויודעו ומכירו
גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה ולהדריך בני ביתו היטב ,וכאן כתוב הטעם למה אוהבו ,וכבר העיר הג"ר
והי' לו בזה צער גדול לבלות זמנו עם המתחילים בעיון לייב חסמן זצ"ל [אור יהל כאן] דהרי אברהם כבן שלש
מ"מ סבל צער זה כדי שישארו אחריו עבדי ה' ומכירים הכיר את בוראו ואברהם העברי שכל העולם בעבר אחד
נפלאותיו ,וע"ז הגיע לו שכר והיינו כי ידעתיו וגו' היינו והוא בעבר השני והשליך עצמו בכבשן האש עבור
כי על עבודתו בעצם לא מגיע לו שכר כיון שהוא לו כבודו ית' ונתנסה בעשרה נסיונות זה גדול מזה ,האם
לתענוג אך לעומת זה הוא לו לצער מה שמלמד ביתו חסר לנו טעמים מפני מה הקב"ה אוהב אותו ,אבל
אחריו ושמרו דרך ה' ,ובזה פי' הא דחגיגה ג .טף למה בפרשה כתוב הטעם שאני אוהב אותו לפי שהוא מצוה
באים כדי לתת שכר למביאיהם היינו דע"י שבאים את בניו וגו' וא"כ ראוי מאד להתבונן איזה מעלה
יצטרך להבינם הדברים הפשוטים ויתבטל מהתענוג מיוחדת כתוב כאן.
לשמוע דברי המלך במקום הקדוש וביום הקדוש ,ולא
איכפ"ל בזה כי בטבע בני אברהם אבינו דכל אחד ובפשטות הטעם דבזה דאג ביותר לכבוד שמים לדורות
מתאוה וחושק להעמיד בנו לעמוד חזק ביראת ה' דלולא מה שחינך בני ביתו גם אם בחייו מתרבה כבוד
ותורתו ואע"פ שעי"ז הוא מפסיד לעצמו מ"מ כאש ה' בעולם מ"מ כשימות לא יהי' המשך לזה אבל ע"י
בוער בו תשוקה זו ללמד בניו תורת ה' ויראתו ושכרו חינוך בני ביתו יומשך ענין זה לעולם .וכן מבואר בספר
של האב גדול יותר שמעמיד בן צדיק ות"ח עי"ש עוד. חומת הדת להח"ח זי"ע בפ"ג דזה הי' מעלת אברהם כי
באמת הי' בזמנו עוד עובדי ה' שהרי הי' בית המדרש
הרי לנו שעיקר האהבה לאברהם הי' שלא חשב על גדול של שם ועבר שהי' במדרגות נביאים והתקבצו
עצמו כלל ואף שהפסיד מעבודתו ומדרגתו חשב רק איך לעבוד את ה' ואעפ"כ לא יצאה משם אומה שלימה
יוכל להעמיד דורות יראי ה'. עובדי ה' ,ולכן גילתה התורה דהם היה עיקר מגמתם
והנה כאן מבואר דעיקר החביבות לאברהם על שחינך בשביל עצמם ,אבל אברהם מחמת רוב אהבתו לה'
את ביתו אחריו ויל"ע בפ"ה דאבות מ"ג כ' "עשרה התבונן על סוף הדבר שהרי לא יחי' לנצח ויתבטל כבוד
נסיונות נתנסה א"א ועמד בכולם להודיע חיבתו של א"א ה' ע"כ זכה שיצא ממנו יצחק ויעקב ושבטים ומזה עם
ע"ה" הרי דחיבתו של אברהם הי' מחמת הנסיונות ,ופי' שלם עובדי ה'.
הגרי"ד שלזינגר שליט"א דלנתב' ברוח חיים שם דלכן
הדגיש שם אברהם "אבינו" ולעיל אמר עשרה דורות 26ובמשך חכמה כאן הוכיח מפסוק זה דיש חיוב חינוך על בנות ,נקט
בפשיטות דביתו לא קאי רק על נשיו.
מנח עד "אברהם" ולא אמר אבינו דכל העשרה נסיונות 27ובשו"ת רדב"ז ח"א תקכ"ד נקט בפשיטות דנשים פטורות מהשבת
אבידה כדין זקן ואינו לפי כבודו שאין כבודה להיות בשוק.
כב
התורה פרשת וירא שירת
לא נגזר עליהם כליון מוחלט כמו הפיכת ואיבוד הי' להשריש אותם בקרבינו ,ובזה הוריש כח עמידה
המקום. בנסיונות לדורות ,א"כ י"ל דזהו עיקר חביבות שהמשיך
הכח לדורות .ונרמז זה במש"כ ועמד בכולם היינו
ובליקוטי יהודה הביא בשם אמרי אמת דבעצם הי' שנשאר בבחינת עומד.
עוונם שאר עבירות רק אילו הי' עושין צדקה הי' מגין
עליהם .אולם הפשטות הוא דזה הי' עיקר עוונם. אולם אכתי צ"ב בכ"ז ,דאה"נ זה סבה למה הקב"ה אהב
אותו כ"כ ,אבל למה זה טעם שלא יכסה ממנו ממה
ותי' בזה הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ע"פ משל לא' שהוא עושה בסדום ,ולעיל פירשנו ע"פ המגיד מדובנא
שלקח אשה אלמנה להיות המנקה שלו .פעם אחת תפס דכלל ישראל לדורות צריכים את כח התפלה של אברהם
אותה בגניבת שעון זהב ,ורצה לפטרה עד שהפצירו בו אבינו ,אבל א"כ אי"ז קשור לעצם זה שמחנך את בניו,
העסקנים והרבנים שירחם על אלמנה ולא תעשה זה עוד רק לזה שיהי' לאברהם דורות שהולכים בדרך ה'.
ואכן ריחם עלי' והחזירה .אחרי תקופה עזבה את המקום
ולקח אלמנה אחרת למנקה ,אולם ביום הראשון כבר וביאר בזה נכדו של מרן החת"ס מוח"ז הג"ר יצחק צבי
הביאה איתה אוכל ועיתונים לרוב ,וככה ישבה במפרסת שרייבער זצ"ל [בספרו שוקל וסופר דברי אגדה סי' ב'] דכיון
כל היום וכן למחר ,וביום ג' כשעשתה כן שוב ,אמר לה דאברהם הי' מזהיר לבניו ולבני ביתו לשמור דרך ה'
"שלום ולא להתראות" שוב הפצירו בו העסקנים לעשות צדקה ומשפט רצה הקב"ה להראות לו דוגמא
והרבנים לרחם על אלמנה ,אבל בזה לא הסכים בשום בפועל כדי לקחת מוסר וידעו עונש המר ממי שאינו
אופן ,והסביר דהראשונה היתה בעצם מנקה רק שהתגבר נוהג בצדק ומשפט ,ואילו הי' מתכסה מאברהם אף שהי'
עלי' היצר לגנוב ,ולא חסר בשם מנקה ,אבל היא לא נודע לכל מהפכת סדום ועמורה היה תולים אותו לדבר
מנקה כלל ,ולא מוכן לתת לה סתם צדקה ,דבשביל זה טבעי ולא הי' לוקחים ממנו מוסר ,לכן גילה הקב"ה
יש קופת העיר והוא כבר יתרום לשם. לאברהם שידע שהטעם שהם מקבלים עונש זה הוא כיון
שזעקתם רבה וחטאתם כבדה מאד ,ובכן יוכל אברהם
הנמשל מובן ,הקב"ה בנה את העולם עם חסד ,דעולם להשריש לדורות ביתר חוזק גודל החיוב להתנהג
חסד יבנה ,וכל זכות קיום של בן אדם בעולם הוא עד בצדקה ומשפט .שו"ר כן בס' תולדות יצחק [לר' יצחק
כמה שמוכן לתרום בשביל אחר ,ואם יש מקום קארו דודו של הב"י] שמנה מתוך פסוקים אלה ששה סבות
שמפקיעים עצמם לגמרי מעשיית חסד אין להם זכות למה ירצה הקב"ה לגלות לאברהם וסבה החמישית כיון
קיום[ ,ואולי גם א"צ ציווי מיוחד בשביל זה] משא"כ שאברהם מוכיח גדול להביא בניו וביתו לעבוד את יי',
במצרים וכנען אף שנכשלים בעבירות גרועות מ"מ מדי וצריך שיהיו לו דברי תוכחה להוכיחם וליראם
פעם הם עוזרים לאחרים ונותנים צדקה לעניים. ולהפחידם ,והוא שיאמר להם שישמרו דרך יי' ,שאם לא
שחיתות המעוגן בחוק גרוע ביותר תשמרו ,יעשה בכם משפט ,כמו שעשה בסדום ,כמו
שאמרו רז"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב ,שלא
הכצעקתה הבאה עלי עשו כלה וגו' [שם] תמות כדרך שמת פלוני ,זה זרזו יותר מן הראשון [רש"י
ברש"י צעקת ריבה אחת שהרגוה במיתה משונה על ויקרא טז א] ,ולזאת הסיבה ראוי לגלותו לאברהם לפי
שנתנה מזון לעני .וזה כמבואר בסנהדרין קט :ששמו שיוכיחם תוכחה גדולה ממה שעשה בסדום .ועד"ז כתב
אותה בדבש ואכלוהו הדבורים .וצ"ע איך הגיעו לכזה רש"ר הירש עי"ש בדבריו הנפלאים.
דרגה של שחיתות ואכזריות. בלי עשיית חסד אין זכות קיום
והנראה בהקדם המשנה דאבות [פ"ה מ"י] דמדת סדום ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם
שהוא שלי שלי ושלך שלך הוא גרוע ממדת הרשע שזה כי כבדה מאד ארדה נא וגו' [שם כ' כ"א]
שלי שלי ושלך שלי ,וצ"ב הרי הרשע יותר גרוע שגוזל
משל אחר .ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דסדום גרוע הנה מבואר ביחזקאל [ט"ז מ"ט] דעיקר עון סדום הי' שיד
דעשו מזה חק ושיטה[ .וזה בנוסף למשנ"ת לעיל] וכן עני ואביון לא החזיקה ,והק' בספר לבנת הספיר דהיכן
מבואר ממה דמסופר בגמ' שם על אליעזר עבד אברהם הוזהרו בני נח על הצדקה ,וכבר העירו ע"ז מחי' הר"ן
שא' פצעו והוציא ממנו מנה אחד דם ,ותבעו למשפט ומהרש"א סנהדרין נ"ו :דהוזהרו ,כדציין בהג' רעק"א
וחייבו את אליעזר לשלם ע"ז כיון שעשה אתו חסד ברמב"ם רפ"ט ממלכים עי' עוד קו"ש ב"ב אות כ"ד ואות
וחסך ממנו הקזת דם ודמי אישפוז ,הלך אליעזר וזרק על נ"ד .אבל עדיין ק' דגם אי הוזהרו ע"ז האם זה יותר
השופט אבן גדול והוציא ממנו ד' מנות דם ,וא"ל חמור מע"ז ג"ע שפ"ד שנכשלו בזה מצרים וכנען ומ"מ
שהשופט ישלם למי שהוא חייב והשאר יתן לו .ונר'
כג
התורה פרשת וירא שירת
מה שיש על ויתמהמה טעם שלשלת ,כתב בשכל טוב בגמ' שהשופט הסכים .היינו שהי' הכל כ"כ חוקי וע"פ
ובטעמא דקרא לרמז על מה שנתעכב כדי להציל ממונו. משפט עד שגם השופט הסכים לשלם .ועיקר החוקים
והנה בעוד ג' מקומות מצינו טעם שלשלת א :באליעזר שלהם הי' ע"פ הסברא המבואר בסנהדרין שם דכיון
עבד אברהם " ַויֹאמַ ַ֓ר׀ ה' אֱֹלהֵ י֙ ֲא ֹד ִנִ֣י ַאבְ רָ הָ ָ֔ם הַ ְקרֵ ה־נָָ֥א שהשפיע להם הקב"ה כ"כ טובה אמרו למה לנו עוברי
לְ פָ נַַ֖י הַ יּ֑וֹם וגו' [כ"ד י"ב] ב :אצל יוסףַ ,ויְמָ אֵ ַ֓ן׀ ַו ֹי֙אמֶ ר֙ אֶ ל־ דרכים שאין באים אלא לחסרנו ממונינו בואו ונשכח
אֵ ִ֣שֶ ת ֲא ֹדנָָ֔יו וגו' [ל"ט ח'] ג :ואצל שחיטת איל המילואים תורת רגל מארצינו ,היינו שבאמת חששו שע"י צדקה
וַיִ ְשחָ ַ֓ט׀ וַיִ קַ ַּ֤ח מֹשֶ ה֙ מִ ּדָ מָ֔ ֹו וַיִתֵ ֵּ֛ן עַ ל־תְ נָּ֥וְך וגו' [ויקרא ח' כ"ג] יחסר להם ממונם ובסוף הם בעצמם יגיעו לעניות ואולי
ופי' בטעמא דקרא דבכל אלה הי' ג"כ ענין שהיי', גם ימותו מרעב ולכן העמידו חוקים דבשום אופן אין
דאליעזר האריך בדבריו ,ביוסף מיאן בתוקף שלא לתרום לאחרים.
תפציר ,בשחיטת האיל האריך בקבלה להוציא הרבה דם
למתן בהונות ג"כ[ .ע"ע בשו"ת בנין שלמה עה"פ שם ,עוד
ובזה יובן דאם ראו ריבה שנותן צדקה לעני היא גורמת
שמעתי לפרש עד"ז מה שהאריך משה בשחיטת האיל דזה הי' לכל העיר למות מרעב בסופו של דבר ,והחוק להמיתה
העבודה האחרונה שעשה בתור כהן בשבעת ימי המילואים] הוא מאד הוגן שעי"ז מצילין את העיר והיא נידונת
כרוצח.
ופי' מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל 29דשלשלת
ענינו קשר ,ולוט התמהמה בשביל שהי' קשור לכספו ומכאן דכל שחיתות המעוגן בחק שהוא ע"פ סברא
וזהבו שהשאיר אחריו בסדום ,וכן ראינו בדור שלנו לפני וצדק ,אין שום עצה להתנגד לזה ,ובהרבה מדינות
המלחמה שכמה נפשות נאבדו בשביל שלא רצו להמלט אפשר למצוא נקודות אלו של סדום שגם אם באופן
על נפשם שהיו קשורים אל הונם ,אבל יש גם שלשלת כללי הם עוסקים בחסד ,אולם יש להם חוקים מסויימים
היוחסים שאנו מבני אברהם יצחק ויעקב ,ויש בנו שיכול להביא למיתת בני אדם ,וכגון אם לא מרשים
המדות של רחמנים ביישנים גומלי חסדים ,וזה מרומז להכנס למדינה רק אם מישהו יקבל אחריות על פרנסתו,
בשאר השלשלאות ,אליעזר התפלל שימצא זיווג וזה שעת מלחמה ואם לא יוכל להכנס ימות במלחמה,
שיתאים למדותיו הטובות של האבות ,ויוסף מה שהיה מ"מ לא יתחשבו בזה ,דסו"ס זה יהי' למעמסה על
המדינה וכמו שהי' אחרי השואה בכמה מקומות28 .
לו הכח להתגבר ולמאן נגד אשת פוטיפר ,הי' ע"י שצייר
לעצמו דמות דיוקנו של אביו ואחז עצמו היטב
בשלשלת היוחסין שלו ,ואצל אהרן הכהן ,הא דזכה ד' פעמים נגינת שלשלת בתורה
להתחנך להיות כה"ג ע"י שחיטת והקרבת המילואים ָשים בְ י ָ֣דֹו וגו' [י"ט ט"ז]
וַ ַֽיִּ ְתמַ ְה ָ֓ ָמּה׀ וַ יַחֲ ִ֨ ִּזיקּו הָ אֲ נ ִׁ֜ ִּ
היה ,בשביל שנשא בתוכו מדות הטובות של האבות
בהיותו לב טוב ואוהב שלום ורודף שלום.
מכת הסנורים בבעלי מחלוקת 28ועד"ז נזדעזע כל היהדות החרדית בשנת תשפ"ב ,בפטירת הילדה
ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים הנ"ל[ ,וסימנך בדיוק בפ' זו הכצעקתה של הריבה אחת] אשר כבר עשו
כל ההשתדלות להביאה למקום אחר כדי שתוכל להמשיך לחיות ,ומ"מ
מקטן ועד גדול וילאו למצוא הפתח[ :שם י"א] כיון שהחוק היא שבפחות מבן י"ח שנים המלכות הוא אחראי לטובת
הילד ,החליטו דאין זה טובת הילדה שתמשיך לחיות והוציאו המכונת
וברש"י מכת עורון וברש"י מלכים ב' ו' ח' ובמצודות שם הנשמה שעולה הרבה כסף למערכת הבריאות ונפטרה ,ולא הרגישו
בכלל שיש בזה איזה אכזריות ,ואף שבכללות המדינה שהוא מלכות של
פירשו דאינו עוורון ממש ,רק חולי שמבלבל הראיי', חסד ,ויש לנו להכיר טוב ע"ז ,מ"מ יש בה ג"כ נקודות של סדום.
וכ"כ בכור שור דהיינו דרך שגעון ועוורון שסובר לראות אולם באמת יש לדון לפי השקפת הגוים עצמם שאין ערך כלל לחיות
כצמח בלי שום תועלת רק בצער ויסורים ,הרי צודקים הם דהרי בגוי
ואינו רואה וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר עצמו אין סבה שיחי' ,ורק בישראל אין לנו השגה מה שמועיל בזה שחי
לפיכך וילאו למצוא הפתח .ויש לרמז בזה מה שדרש בעולם גם אם הוא צמח ,אולם עה"פ "וְ אַ ְך אֶ ת ִּדמְ כֶם לְ נַפְ שֹתֵ יכֶם וגו'
ָאדם[ :בראשית ט ה] דקאי בבן נח פי' מִ יַד אִ יש ָאחִ יו אֶ ְדרֹש אֶ ת נֶפֶ ש הָ ָ
מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א בגנות המחלוקת, בעל הכתב והקבלה דקאי גם כשהרציחה בגדר אחיו ,דהיינו לטובת
אחרי שהביא דברי החפץ חיים בשער הזכירה פט"ז ,דמי הנרצח כשהוא משוקע בצער גדול ויבחר מות מחיים ,כאבימלך שאמר
לנער שלוף חרבך ומותתני (שופטים ט') וכשאול לעמלקי עמד נא עלי
שכבר נכנס במחלוקת גם אם יראה בעיניו שהולך בדרך ומותתני (ש"ב א') מ"מ אסור .מאידך בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי'
חושך ואפילה וירד לגיהנם עי"ז ,מ"מ לא יחשוך מן שס"ה כתב דגדר שפיכות דמים בגוי הוא מדין אכזריות ,וכשכוונתו
לטובה להציל חולה הנוטה למות מיסורים אינו רציחה וזה מה שנקרא
"המתת חסד" עי"ש שיישב בזה כמה קושיות ,ולכן התיר למנהל יהודי
בבית חולים דגויים ,שלא מגיעים שם יהודים ,לחתום שמאשר על מצב
29זכר זאת ליעקב עמ' ק"ב וכן שמע דודי הגה"צ ר' בנציון שליט"א החולה המתפתל ביסוריו ,וזה יגרום להמיתו בסמים .ולפ"ז אין טענה
מפיו וכן אמר ש"ב הר"ר ראובן בוכינגער זצ"ל [הי' נשוי למרת לאה על הגוים בזה ,רק הטענה אם רואים שההורים כ"כ רוצים שהילדה
שטראססער שתחי' בתו של הג"ר יונתן מו"ץ בראאב חתנו של א"ז הג"ר ימשיך לחיות וטוענים שיש מקום להצילה במקו"א ,וכל העולם
בנציון סניידערס זצ"ל ].בדרשה שמסר בק"ק באזל ,כפי שכתב במכתב מתערב ,הרי אצלינו זה כן חשוב לחיות כן ,א"כ למה מתעקשים לומר
שנדפס בספר זכרון דברי ראובן ע' קכ"ה. שהם אחראים על הילדה.
כד
התורה פרשת וירא שירת
זכותו של לוט להנצל המחלוקת דא"א כבר לרדת מן השיטה שלו ,וכן כאן גם
שהי' נראה כזה נס דהכו כולם בסנורים מ"מ לא הרפו
ויהי בשחת אלקים ערי הככר ויזכור אלקים את
אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה וגו' [שם
מלחפש הדלת וגם הי' כמצחק בעיני חתניו ,ולא
כ"ט] התפעלו כלל וכלל מעוצם הנס עכ"ד וי"ל דזה גופא הוא
מכת הסנורים ,דכבר אינו יודע לאן הוא הולך ,וסובר
וברש"י מהו זכירתו של לוט על אברהם ,נזכר שהי' לוט שהולך בדרך הנכונה ,ורואה הכל בצורה לא נכונה ולא
יודע ששרה אשתו של אברהם ,ושמע שאמר אברהם על כלל שישוב.
שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהי' חס עליו לפיכך
הקב"ה חס עליו. כוחם של בנות לוט ודוד המלך
ותמוה וכי איזה מעשה גדול יותר ,מה שמסר נפשו ויש להוסיף בזה ,מה ששמעתי מפי מו"ר הגרא"י ברזל
זצ"ל עה"פ ואת שתי בנתיך הנמצאות [לעיל פסוק ט"ו]
להכניס המלאכים לביתו במסירות נפש ממש ,או מה
ואיתא ביבמות ע"ז .וברש"י שם ד"ה אני אמרתי דדוד לא
שלא גרם להרוג דודו האהוב לו המסור אליו בלב ונפש
שמתלוה אליו תמיד ,וידוע מש"א בזה הסבא ידע שכ בר מימי אברהם נכתב עליו כאן דכתוב כאן
מסלבודקא ,דמה שהכניס את האורחים הי' "הנמצאות" ,וכתוב "מצאתי דוד עבדי" ,דהוא סבר דאין
"נאכגעמאכט" [חיקוי] ממה שראה אצל אברהם ,אבל לו קיום כלל דרק ע"י אדם הראשון הי' לו קיום ,וא"כ
מרומז כאן ענינו של דוד המלך .וא"כ י"ל דבהנהגת
מה שלא גלה סוד אברהם הי' נקודה עצמית.
בנות לוט גופא מרומז סוד הקיום של דוד ,דאנו מוצאים
והג"ר אליהו דיסקין שליט"א פקפק על עיקר הקושיא בבנות לוט כח מיוחד לא להסחף אחר הזרם ,דהגם
דהרי מפורש בקרא שהקב"ה זכר את אברהם ולא כ' דשאר בנותיו וחתניו היו מצחקים וכנ"ל ,מ"מ הם
שזכר את לוט ,וכן מה דאיתא בברכות נד :דמי שרואה נשארו באמונתם ,וכלשון התרגום על הנמצאות
המקום של סדום אומר ברוך זוכר הצדיקים והיינו את "דאשתכחן מהימנן עימך" וזה הי' סודו של דוד ,שאף
אברהם .ולכצ"ל דאין הפי' שהקב"ה זכר את צדקותו של שכולם היו מרחיקים אותו וצוחקים עליו ,מ"מ לא נבהל
לוט ,רק כיון שהקב"ה אהב אברהם כ"כ ,אז כל מי שיש ונשאר חזק וזה היפך אנשי סדום ובעלי המחלוקת
30
לו אפי' משהו חלק בהצלתו ,כבר יש לו זכות ,וכיון הנ"ל.
דסו"ס נגרם ע"י לוט שאברהם ישאר בחיים ממילא יש
לו זכות להנצל ,אבל הכנסת אורחים שלו אין לו שום
שייכות לאברהם .ורש"ר הירש כתב שמדת הדין חסה על 30בגודל הענין לשבח בנות לוט ולא לזלזל בהם יש להביא סיפור נורא
שמובא בהקדמה לשו"ת אגרו"מ ח"ח שהי' מספר הג"ר משה פינשטיין
הרשע כדי שלא יצטער אברהם הצדיק באבדן הרשע זצ"ל כדי להראות שבעירו ליובאן שהי' שם רב לפני השואה היו בעלי
הקרוב אל לבו. מדרגה גדולים ,וסיפר דפעם חלה א' מבעלי הבתים ונפל למשכב במין
חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו כאשר תקיף לי' עלמא ,ובא ר' משה
הנאמנות בין האבות לנשותיהם מיסודות האמונה לבקרו ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לר' משה את סבת
חליו ,לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פ' וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט
ויאמר אברהם אל שרי אשתו אחותי היא וגו' [כ' שהמשיח יהי' מצאצאיהן אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו
ב'] שבני הן הם מאביהן ודיבר עליהן בדרך בזיון ,בלילה הופיעו בחלומו ב'
נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט ,הן
הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו ובאו מעולם האמת לענות לו ,הם
דבר תמוה מאוד מצינו בפרשיות אלו אצל אברהם ויצחק, טענו שהיו יכולות לומר דמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס
שהאריכה תורה בדבר שנראה כמקרה בעלמא שכיון מסדום לא היו תולים בהם מעשה זנות והיו יכולות לייחס לעצמן כל
מעשה נס כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול ולייסד
ששרה ורבקה היו יפות מראה ,ממילא הוצרכו לשקר דת חדשה הנצרות ,והם קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה
שאחותי הם ,ועי"ז חשק בהם אבימלך ולבסוף יצאו מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם ,בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח
האמיתי ,עוד אמרו דחטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון
בשלום ,והלא ידענו דכל מה שכתוב בתורה בענין מאחר שדבר עליהן בזלזול הוא ייענש מדה כנגד מדה כמרגלים ,ר'
האבות ,הוא רק מה שקשור להיותם אבות כלל ישראל, משה ראה בכך ענין אמיתי מאחר שההסבר נראה לו אמיתי ע"כ.
אבל מה שהי' להם במקרה בחייהם הפרטיים ,אין ובאילת השחר הביא סיפור זה והעיר דיל"ע מהיכן הגיעו בנות לוט
להרגשות כאלו ,האם הם הושפעו מאברהם .עוד העיר מהא דגמ'
מקומם בתורה ,וא"כ יש להבין מה מונח בפרשיות אלו הוריות י :דהקב"ה משלם שכר על שיחה נאה שהצעירה קראתו בלשון
כ"כ יסודי שיש צורך להאריך בו כ"כ. נקיה וקבלה שכר בימי משה שנא' אל תתגר בם כלל ,ובמואב לא הזהיר
אלא שלא ילחם בם אבל לצערן התיר לו ,וא"כ נראה שנענשה ע"ז ,ותי'
שאין כונתו דזרעה נענשין על מה שהיא קראה לבנה בשם הזה ,אלא
ושמעתי בזה דבר נפלא מפי הג"ר משה שפירא זצ"ל, שהצעירה קיבלה שכר על צניעותה ,ולבכירה חסר הזכות לקבל שכר.
דכיון דתפקידם של האבות הי' להפיץ אמונה בעולם, וצ"ל דלפי עוצם מדרגתה נתבעה על שיכלה לעשות בצורה אחרת כמו
בן עמי אבל באמת עיקר כוונתה שיתפרסם היטב שלא שייך ילד רק מבן
אדם .ועי"ש בגמ' מיד בהמשך לעולם יקדים אדם לדבר מצוה דבזכות
סותרין דבדבר אחד זכתה הצעירה לפני הבכירה ובדבר אחד זכתה לילה אחת שהקדימה בכירה לצעירה קדמתה למלכות בד' דורות וכבר
הבכירה לפני הצעירה והיה השכר והעונש לשתיהן לפי מעשיהם עי"ש. העיר ח"א מהרש"א ב"ק לח :דנר' כסותר למאמר הקודם ותי' שאינן
כה
התורה פרשת וירא שירת
הי' ממש היפך קדושת הברית ,בזה שכל מחשבותיהם ויש לדעת ,דשורשו של אמונה הוא נאמנות ,היינו שאני
היו מלאים במחשבה האם היא אחותו או אשתו וכטענת כ"כ נסמך על הקב"ה ויודע ומכיר שכל המשך הקיום
אברהם לאבימלך ,וכן מבואר ממה שאמר לשרה הנה שלי תלוי עליו ,ואני צריך לסמוך שגם למחר ימשיך
הוא לך כסות עיניים דקאי על העיניים ששלטו בה, להחיות אותי וימ שיך כל מערכת הבריאה ,והרי באמת
שכולם פגומים בשמירת עיניים ,וא"כ גופם סתום וחתום כל אדם חי באמונה שהבריאה ימשיך לתפקד ,רק הוא
לגמרי היפך מקדושת המילה ,ולזה רמז להם בסתימת לא משייך זה להקב"ה ,ואברהם השפיע שכולם יסמכו
כל פתחי הגוף ,והתשובה על ענין זה ,גורם פתיחת כל על הקב"ה כיון שבו תלוי הכל ,וכן אברהם הי' נאמן
פתחי הגוף דשמירת פתח זה משפיע על כל הגוף כדכתב להקב"ה בכל נסיונותיו וכיון שראה הקב"ה שאפשר
שם השפת אמת31 . לסמוך עליו בכל מצב ,ומצא את לבבו נאמן לפניו ,לכן
בחר בו שכל המשך הבריאה יהי' עליו כיון שאפשר
יצחק היה הראשון שנתקיים אצלו עיקר כוונת לסמוך עליו לגמרי.
מצות ברית מילה
והנה יעויין במהר"ל בנתיב האמונה ע"פ מש"כ בזוה"ק
ויקרא אברהם וגו' 32וימל אברהם את יצחק בנו "איש היא אמת ואשה היא אמונה" ,דאיש הוא המשפיע,
בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים[ :כ"א ד'] ואשה היא המקבלת ,וכל משפיע לא ישפיע רק במקום
צ"ע ל"ל להדגיש כאשר צוה אותו אלקים ,ולעיל סו"פ שיש נאמנות ואמונה ,וכידוע שאף אחד לא ישקיע במי
לך לך י"ז כ"ג כ' ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל שא"א לסמוך עליו לגמרי ,וכפי דרגת הנאמנות כן
ילידי ביתו וגו' כאשר דבר אתו אלקים .ובאור החיים הק' ישקיע בו ,ולכן היחס בין איש לאשה צ"ל בדרך נאמנות
[עי' בתענית ח .גדלות בעלי אמנה מחולדה ובור עי"ש ברש"י
שם הק' דל"ל לומר כאשר דבר אתו אלקים ,הרי רואה
דהבחור עבר על אמונתו ונענש ,וארוסתו נשארה באמונתה] ,א"כ
אני כי כן עשה ,ותי' דקאי על מה שלקח אותם בריצוי,
חיי אישות הם הם הדוגמא בעולמינו לחיבור ושותפות
עוד תי' שלא נתעכב מעשות מצות ה' אלא תיכף ומיד
אמיתי בין משפיע ומקבל ,ואז הם מצטרפים ומתחברים
כאשר דיבר כן עשה ו"כאשר דיבר" היינו סמוך מיד
להיות אחד ,וככה צריך להיות היחס להקב"ה ,וא"כ זה
לדבר ה' .וכאן ל"ש כ"ז דהרי לא הוצרך לרצות את
הי' חלק מתפקידם של האבות לפרסם חיי אמונה וחיי
יצחק וגם לא הי' סמוך לדבר ה'[ .ובמשך חכמה ואזנים
לתורה פי' דקאי גם על שקרא שמו יצחק דזה לא מפני צחוק שרה
חיבור להקב"ה.
רק מפני ציווי ה']
וזהו מה שפרסמו בכל מקום אחותי היא ,כיון דאחותי
והנראה בעז"ה דבא לרמז דיצחק הי' הראשון שנימול הוא לשון איחוי דהוא חיבור של שני חלקים שמיסודם
בדיוק כפי רצון הקב"ה בשלימות ,בין מצד זה שנימול היו אחד רק שהתפצלו ,וזהו החיבור האמיתי והיחס
כבר בהיותו בן שמונה ימים ,ובין מצד עיקר כוונת האמיתי ,וחיי אישות של האבות הם הי' משל של היחס
קדושת פנימיות המילה ,דוודאי אברהם הכניס במעשה בינינו להקב"ה ,וכמו שתורה נקראת אחותי ולכן יש בזה
המילה כל הכוונות הנוראות והנפלאות שיכול להיות אריכות בתורה ,שהם מפרסמים בעולם איך נראית
במצות מילה ,ואז נימול יצחק בדיוק כפי כוונת הקב"ה החיבור האמיתי ,דהיינו כזה ראה וקדש דזהו האחוה
במצוה זו. והחיבור האמיתי.
והנה בהמשך הפסוקים מבואר דאברהם עשה משתה ענין סתימת הנקבים בבית אבימלך
גדול ביום הגמל את יצחק ,ובפשטות היינו אחרי כ"ד כי עצר עצר ה' בעד כל רחם וגו' [שם י"ח]
31במש"כ אח"כ וה' פקד את שרה ולמדו מזה חז"ל והובא ברש"י דכל ופירש"י הכוונה "כנגד כל פתח" וכדפירש"י לעיל
המתפלל על חבירו וכו' ויל"ע אי דוקא במכוון עבור חבירו או באם כל דמש"כ וילדו הכוונה לפתיחת כל נקביהן גדולים
עיקר טעמו שמתפלל על חבירו הוא מצד שהוא יענה ,והגרח"ק בטעמא
דקרא פשט ממג"א סו"ס ר"ל שכתב דהמתעטש יאמר לו חבירו אסותא וקטנים שנסתמו ולעיל פסוק ט' "שהי' עצירת כל נקבים
וע"ז יענה המתעטש ברוך תהי' ויוכל להוסיף תפלה לישועתך קויתי ה' של זרע ושל קטנים ושל רעי ואזנים וחוטם" .ומקורו
כיון דהמתפלל על חבירו וכו' והרי כל עיקר מה שאמר ברוך תהי' זה
כדי שיוכל להתפלל ע"ע .וכן הי' מייעץ הג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל במדרש דדרשו מכפילות הפסוק "עצר עצר ,עצירה בפה,
למעוכבי שידוך שיקחו שם של מעוכב אחר להתפלל ועי"ז יושעו ג"כ. עצירה בגרון ,עצירה באוזן ,עצירה מלמעלה עצירה
וכפי מה שפסוקים גדולי תורה למטה כך פוסקים למעלה.
32מה שקרא שמו לפני הברית מילה דלא כמנהגינו שקוראים השם מלמטה" .וצ"ב איזה מין עונש הוא זה ולמה זה מדה
בברית מילה כדי להתדמות לאברהם אבינו ,כ' המלבי"ם הטעם כיון כנגד מדה.
שכבר הי' לו ציווי ע"ז לפני הלידה אז מיד כשנולד הגיע זמן המצוה.
ולזה כתוב כאשר צוה אותו אלקים דקאי גם ע"ז .וע"ע בביאור הרד"ל וי"ל לפמש"כ בתחילת הפרשה דיסוד המילה הוא שזה
על פרדר"א פכ"ט אות מ"ד דגם כאן מתפרש שביום המילה קרא לו שם.
וכ"פ בספר הרוקח. פתח הגוף שעי"ז מאיר הנשמה בגוף ,ואנשי פלשתים
כו
התורה פרשת וירא שירת
מסתבר דא"כ יהי' זה רק אחרי ימים רבים דבהיותו ילד חודש ,אולם בתוס' שבת ק"ל .ד"ה שש ע"פ פרקי דר"א,
לא יחשוב ע"ז ,ולכן פי' שהי' זה ביום הגמל את יצחק פירשו דקאי על סעודת ברית מילה ,ומכאן מקור
וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול. לסעודת ברית מילה[ ,ואף דפשטי' דקרא מ' דקאי על סעודת
ולדברינו י"ל דראה ישמעאל שאברהם עושה עסק כ"כ גמילה אחר כ"ד חודש תי' בתורת משה לחת"ס ד"ה ביום דבכל
גדול מברית מילה של יצחק ,וע"ז צחק ואמר הרי מצד שנה ביום המילה עשה סעודה כעין יום הולדת וגמר ההנקה דכ"ד
חודש הי' ביום א' דפסח ולא רצתה לגמלו בפסח שלא יצטרך
ברית מילה אני גדול מיצחק שאני הייתי בן דעת ויצחק
להשקותו חמץ והמתינה עד אחרי פסח שהי' יום המילה שלו
לא הי' לו דעת ,ולא השכיל להבין דעיקר כוונת ברית ונצטרפו ב' השמחות וע"כ עשה משתה גדול] וצ"ע למה לא כ'
מילה הוא חיות הקדושה הפנימית שמלווה את האדם אצל אברהם שעשה משתה גדול על הברית ,וי"ל ע"פ
כל ימי חייו ,ושרה ראתה והבינה גודל הסכנה בזה שבזה
מה שנתב' לעיל שם בהג"ה בשם מהרש"ל דסעודת
יתחזק גם לקחת ממורשתו הרוחני של אברהם ,ולכן המלאכים הי' סעודת שלישי דמילה דאז מתפשט עיקר
רצתה לגרשו שלא יהי' לו חלק עם אברהם וכדהארכנו
קדו' הברית על כל האברים ,וא"כ י"ל דאצל אברהם
בזה לקמן. כיון דנימול רק בהיותו בן צ"ט הי' נחסר מקדו' המילה
נמצא לפ"ז דעיקר הלעג של ישמעאל הי' על המושג של עד אחרי ג"י ורק אז נתגלה לו הקב"ה ,אבל יצחק
מילת שמונה ,והדברים מתאימים עם ד' הזוה"ק שמות שנימול בבן שמ ונה ועוד שנולד לאברהם שכבר הי' לו
לב :דשרו של ישמעאל טען לפני הקב"ה שגם לישמעאל ברית מילה וכבר נתקדש בבטן ,א"כ כבר מיד בברית
יהי' חלק בשמו כיון שנימול ולא עוד אלא שעדיף שלו התפשט עליו קדו' עצומה והי' שייך לעשות סעודה
מיצחק דנימול בבן י"ג שכבר הי' לו דעת ,וענה לו גדולה.
הקב"ה שלא נימול כראוי וכדיאות ועוד דיצחק כבר
נימול בשמונה אבל ישמעאל הי' מרוחק עד בן י"ג, ישמעאל מצחק על סעודת הברית
וצ"ע מה הכוונה שלא נימול כראוי ,ועוד מה החסרון והנה כ' אח"כ ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק וגו'
במה שלא נימול לשמונה הרי גם ישמעאל הי' נימול ולרש"י היינו ג' עבירות חמורות ושחולק על הירושה,
בשמונה אילו הי' נולד לפני זה רק דבמקרה הי' הציווי ורמב"ן חולק דלא יתכן לומר שבביתו של אברהם יהי'
לאברהם כשכבר הי' בן י"ג ,ונראה ע"פ מה שהבאנו ג' עבירות חמורות 33 ,והטענה של ירושה ג"כ לא
כבר בפ' לך לך דהכוונה במה שלא מל כראוי היינו
שישמעאל מל ולא פרע והכוונה שהי' חסר לו פנימיות 33אולי מח' זה תלוי בדברי הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן
קדו' המילה ,והיה לו רק עצם מעשה המילה בלי ח"ג עמ' קע"ד] שנאמר באסיפת מחנכים לבאר עד כמה אנו צריכים
ליזהר להשריש בתלמידים הגישה האמיתית לסיפורים הכ' בתורה
הפנימיות ולכן יקבל חלק בא"י רק כשהיא ריקה ולאנשים שמדובר בתורה עליהם לא לפרשם ע"פ הבנתינו ,ומביא שם
מישראל ,וא"כ יל"פ דזה נכלל גם בהא דליצחק יש כמה דוגמאות וא' מהם ענין ישמעאל ויצחק שלא הי' כאן וויכוח
בעלמא בין אברהם ושרה ,אלא דכיון דפגם כ"ש דק מן הדק באבות
מעלת "מילת שמונה" דאילו אנו דנים מצד עצם מעשה הקדושים משפיע לנצח על כל מציאות כלל ישראל ,לכן הי' יצחק צריך
המילה יתכן דישמעאל עדיף כיון שהי' לו דעת בשעת להזהר מאד מאיזה השפעה דקה ,וידוע שכל שהאדם גדול יותר
השפעתו חזקה יותר וישמעאל הי' במדרגה גבוה מאד בחכמה הן משום
המילה הסכים מדעתו לצער המעשה ,אבל כיון שעיקר היותו בן אברהם והן משום חינוכו שקיבל מאברהם על כל צעד ושעל,
כוונת המילה הוא שיתקדש בקדושה פנימית כדי שכל ולכן היתה השפעתו חזקה .שרה פחדה מהשפעה אפשרית דקה מן
הדקה שעלול ישמעאל להשפיע ,כי אע"פ שהי' יצחק במדרגה גבוה
רצונותיו ומעשיו ישתעבדו להקב"ה בזה עדיף להקדים לאין ערוך והשפעתו של ישמעאל לא יכולה להזיזו אפי' כמלא נימה
המילה כבר מיד משעת הלידה דאז יהי' כולו קודש בכל זאת הי' יצחק צריך להשקיע כח כל שהוא למנוע את השפעתו של
ישמעאל ולולא ישמעאל הי' יצחק יכול לנצל כח זה לעליה נוספת ,ובמה
מההתחלה .אבל ישמעאל שלא נימול עד בן י"ג כבר שמביא רש"י שהי' זורק חיצים יתכן שחיצים אלו היו מחשבות ורצונות
הספיק לפני זה להשתרש במעשיו הרעים. הדקות וזעירות עד מאד שהיו עלולים לפגוע במשהו ביצחק והי' צריך
יצחק לדחותם מאליו ובאו תה זמן הי' יכול לעלות יותר במדרגתו .עי"ש
עוד .ולפ"ז יתכן מאד דלא הי' ניכר כ"כ רעת ישמעאל דלא הי' ג'
מילת שמונה מקשר לאור דלמעלה מדרך הטבע עבירות חמורות כפשוטו ולכן לא רצה אברהם לגרשו ,אולם דעת שרה
דעד כמה שיגרם איזה חסרון דק מן הדק בשלימות העלי' של יצחק
ובזה מובן ההדגשה במילת שמונה דוקא דנתב' בעז"ה צריך לגרש את ישמעאל והקב"ה אכן פסק ששרה צודקת בענין זה.
בפ' תזריע עה"פ וביום השמיני ימול בשר ערלתו [ויקרא וא"כ י"ל דזהו טענת הרמב"ן דלא יתכן דמי שמתחנך בביתו של
י"ב ג'] ובגמ' שבת קל"ב :דרשי' וביום אפילו בשבת, אברהם יהי' עסוק בג' עבירות חמורות כפשוטו.
והנה זה פשוט דבדמויות הצדיקים המוזכרות בתורה אין לנו שמץ
ושם קל"ה .דרשי' מכאן דכל שאמו טמאה לידה נמול השגה ,וכן בחטאים הכתובים בהם ,מיהו יל"ע בדמויות הרשעים כמו
ישמעאל ועשיו עד כמה אנו צריכים לומר שאין לנו השגה ברשעותם
דהיו אנשים גדולים וחכמים ואולי חטאם הי' יותר בדקות ,ואולי תלוי
תוקף דא"א לנטות מפשטי המקראות דרק דברים בודדים מתפרשים במח' הג"ר אייזיק שר זצ"ל ע"פ הסבא מסלבודקה והחזו"א ,שמובא
לפעמים שלא כפשוטם ,ואם יש רשות לומר שכל ישראל טועים בטלה בהרחבה בגנזים ושו"ת חזו"א ח"ה מעמ' קכ"א ואילך לענין דור יוצאי
התורה המצוי' בידינו וכ"א יבנה במה לעצמו ונקל לקבוע פילפולים מצרים וכן עובדי ע"ז בנ"ך ,דדעת ר"א שר כפי שקיבל מרבו הסבא,
בדברי אגדה ,ואין לנו אלא מה שבפי המון ישראל החכמים והפשוטים דכיון דאין לנו השגה בדורות הראשונים אנו צריכים לפרש איזה דברים
יחדו שנקבעו בלבות ישראל משפע קודש פשטות המקראות עי"ש עוד. בפסוקים וחז"ל שלא כפשוטו עי"ש באריכות ,אבל חזו"א חולק בכל
כז
התורה פרשת וירא שירת
מכוון להקמת הברית שאמר הקב"ה לאברהם ואתה את לשמונה ,וכל שאין טמאה לידה אינו נימול לשמונה,
בריתי תשמור ,ושברית זה אקים את יצחק ,ובשעת ופי' רש"י [ד"ה כל] דהיינו כגון יוצא דופן ונכרית שילדה
המילה יהי' ג"כ דם ברית כדי לחזק ברית זה .ולפ"ז חלק ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול
הטפת דם הברית שמכוון לענין הקמת הברית הוא ג"כ מיד ,ובהמשך הגמ' מבואר דגם האי דינא דנלמד מפסוק
בשמיני דוקא[ .ולפ"ז לישמעאל לא הי' צורך לדם ברית] זה דמילה דוחה שבת הוא רק במילת שמונה ,דהא בהא
תליא ,כיון דדרשא דמילה דוחה שבת כתוב לענין שמיני
והנה בשבת קלז .יש נדון שלם האם יש דין הטפת דם דוקא.
ברית לקטן הנולד מהול וגר שנתגייר מהול ,וכ' תו' ד"ה
לא והרא"ש סי' ה' בשם בה"ג להלכה דקטן הנולד מהול ויל"ע בטעמא דהא מילתא ,דלענין מילה שלא בזמנו
א"צ הטפה וגר שנתגייר מהול צריך הטפה ,וביאר הי' אפש"ל דהא דאינו דוחה כיון שלא קבוע לו זמן
הרא"ש דגר גרע שהיתה לו ערלה כשנולד משא"כ קטן, ויכול גם למחר ,אבל כאן מיירי ביוצא דופן דנתמעט
אלא שהק' רבינו שמשון דא"כ קטן שנימול תוך ח' שהי' מדין שמונה ויש למולו מיד וא"כ אין לדחותו ולמה אינו
לו ערלה יצטרך הטפה וידחה שבת והרי בדף קלז. דוחה שבת ,ובאמת בלא"ה יל"ע למה מילה דוחה שבת,
מבואר דבמל את של שבת בע"ש לא ניתנה שבת ורש"י [יומא פה :ד"ה ומה] ובר"ח [שם ד"ה מניין] כ' דיש
לידחות אצלו ,ועוד דא"כ בגר שנולד מהול לא יצטרך בזה פיקו"נ ,לרש"י כיון שיש כרת אחר זמן אם לא ימול
הטפה ,ולכן פי' רבינו שמשון דמסברא אין חילוק בין גר ולר"ח דמצינו מיתה ע"ז כמו במשה שהמתין במילת בנו
לקטן אבל בקטן גילתה תורה מגזה"כ ד"ערלתו" שא"צ ונסתכן ,ורמב"ן בס' אמונה ובטחון פי' כיון דברית מילה
הטפה וכ"כ תוס' שם .ולפ"ז בנימול תוך שמונה א"צ אין לה הפסק ושבת יש לה הפסק במוצ"ש ,אולם לפ"ז
הטפה .ובביאור החילוק בין גר לקטן כ' אחרונים [משנת הוא לאו דוקא בשמיני[ .וע"ע מגיד משרים פ' וישב ושלה"ק
יעב"ץ יו"ד סי' ל"ג והעמק שאלה וירא שאילתא י' אות א'] ע"פ פ' לך לך ע"פ קבלה]
רמב"ן [בשבת שם במלחמות ד"ה וסוגיין] דבקטן כל עיקר
וביארנו ע"פ השפ"א ,דשבעת ימי המעשה יש בו
חובת הטפה הי' רק מצד חשש ערלה כבושה ולכן שייך
שלימות ע"פ טבע אולם עדיין צריך להכניס בעוה"ז אור
שיתמעט אבל בגר חיוב המילה הוא ג"כ כדי להכנס
של מעלה שהוא אור של שמיני וזה דוקא ע"י ישראל
תחת כנפי השכינה וכמו שצריך טבילה ,ולכן גם חיוב
ששומר שבת והוא יש בו חלק משמיני ,ועי"ז מתעלה כל
ההטפה שלו הוא להכנס תחת כנפי השכינה .ומאירי ד"ה
הבריאה ,וכל כח שמיני בישראל הוא ע"י הברית מילה,
ומ"מ הק' על רמב"ן שגם קטן צריך הטפה להכנס תחת
א"כ י"ל דכיון שעיקר תוקפו של שבת הוא רק ע"י מילת
כנפי השכינה ותי' בהעמק שאלה שם שישראל קדוש
הישראל לכן המילה שלו דוחה שבת ,אבל זה רק מילת
כבר מלידתו .ולד' רמב"ן יוצא דבישראל א"צ כלל לדם
שמיני אבל מילה שאין לו כח שמיני אינו דוחה.
ברית וצ"ע מדברי רש"י שהבאנו לעיל בביאור ד' גמ'
שבת קל"ד .והעיר בזה בהעמק שאלה בהג"ה שם ותי' והנה מבואר בסו"פ לך לך מבואר דעיקר הקמת הברית
דצ"ל לרמב"ן דהוא רק מצוה לכתחלה דראוי להשתדל יהי' עם יצחק והברית כלל זה שיהי' לו לאלקים וביארנו
כן כשעושה ברית מילה אבל מצוה בפנ"ע בשעה שאין שם דהיינו שיהי' מושגח בהשגחה פרטית בא"י למעלה
מילה ליכא בישראל[ ,והעיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי מדרך הטבע ,וא"ש דזה יתכן רק ע"י כח מילת שמנה
שליט"א דא"כ איך דחה נתן הבבלי את הברית משום לכתחלה שעל ידו מתקשר לאור של מעלה ,וכן הוא משמעות
גרידא] הפסוקים שם י"ז ז' והקמתי את בריתי וגו' ואתה את
ביאור ד' הרמ"א דבנימול תוך ח' יצא בריתי תשמור וגו' זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול
לכם כל זכר ונמלתם וגו' והי' לאות ברית ובן שמונת
והנה הב"י יו"ד סי' רס"ב ס"א הביא שי' הרא"ש ימים וגו' הרי משמע דגם כל ענין הברית תליא בשמיני,
דבנימול תוך ח' א"צ הטפה ,וכ' דלפ"ז ה"ה בנימול וישמעאל לא הי' לו ד"ז ,ולכן לא הי' יתכן להקים אתו
בלילה ,אבל בהג"מ פ"א ממילה אות ה' מפורש דבנימול הברית.
בלילה צריך הטפה ,ובהכרח שיש מח' אבל הרמ"א
בדרכי משה כ' דיתכן דנימול תוך ח' עדיף ממילה המצוה המיוחדת של הטפת דם ברית
בלילה .וכ"פ הרמ"א להלכה ,והבינו האחרונים והנה בכל מעשה ברית מילה יש ג"כ דם הברית ,ומבואר
דבדיעבד דין שמיני לא מעכב ,והק' הש"ך סק"ב דא"כ ברש"י שבת קלד .ד"ה ה"ג ראיתיו הא דלא רצה רבי נתן
לא יתכן שידחה שבת לנתב' במנחות עב .דכל שכשר למול תינוק שהוא ירוק ולא ראה בו דם ברית ,שהטפת
בדיעבד שלא בשבת אינו דוחה שבת ,ולכן פסק הש"ך דם ברית מצוה כדכתיב [זכרי' ט'] "גם את בדם בריתך".
דגם בנימול תוך ח' לא יצא וצריך הטפה .ומה שהוכיח ומבואר דיש מצוה מיוחדת בהטפת דם הברית ,וי"ל דזה
כח
התורה פרשת וירא שירת
עוד הביא שם במועדים וזמנים ,מה ששמע מפי אא"ז הרא"ש ממה שלא ניתנה שבת לידחות למי שנימול תוך
הג"ר יו"ט ליפמן ראקאוו זצ"ל [והביאו גם בתשובות ח' תי' הש"ך דלא מצינו ששבת נידחית לחיוב הטפה.
והנהגות שם בשם גדול אחד זצ"ל ובספרו חכמה ודעת עה"ת פ' וכ"כ ביאור הגר"א רס"ד אות י' דרק בהטפה על ערלה
לך לך] שתמה טובא על הגר"ח מגמ' מפורשת שבת קלז. כבושה יתכן דדוחה שבת אבל הטפה על מי שבוודאי
דבמל של ערב שבת בשבת הו"ל טעה בדבר מצוה ולא אין לו ערלה כלל אינו דוחה שבת .אולם השאג"א סי'
עשה מצוה ומוכח שקודם שמיני לא קיים מצוה כלל, נ"ב כ' דמעולם לא התכוון הרא"ש לומר דיצא ידי מצות
ודחה במועדים וזמנים ,דאף דבדיעבד אם מל קיים מילה אלא הכוונה דהוי מעוות לא יוכל לתקון והוי
מצות הטפה מ"מ כיון דכעת עדיין לא מוטל עליו כלל כנכרת גידו כיון דביום ח' כבר אין לו ערלה וההטפה
מצוה זו לא מספיק בשביל לפטור מחטאת משא"כ כל אינה מתקנת וזה גופא נלמד מערלתו ,וא"כ אין נפק"מ
מילה שלאחר זמנו כבר הגיע זמנו רק דאיסור שבת רביע בין נימול תוך ח' ונימול בלילה.
עלי' ,וידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דחה
דדוקא מילה שהוא סוג מצוה שבעצמותו דוחה שבת רק והגר"ח [הובא בחזון יחזקאל שבת קל"ה .ובכתבי הגר"ח בענין
דבלא זמנו אינו דוחה ,בזה אם חשב שעושה מצוה זו נימול תוך ח'] כתב לחלק בין נימול תוך ח' לנימול בלילה,
מקרי שטעה בדבר מצוה ,אבל הטפה שלעולם אין בהקדם מה שיסד דיש ב' מצוות נפרדות במילה עצם
בכוחה לדחות שבת ,לא מהני בשביל דינא דטעה בדבר מעשה המילה להסיר הערלה ממש"כ וביום השמיני
מצוה .אולם יש להעמיד קו' אא"ז זצ"ל דהרי עיקר הא ימול בשר ערלתו ב' חלק קיום הברית שיסודו מקרא
דבעשה מצוה פטור מחטאת כ' בגמ' שבת שם דילפי' ואתה את בריתי תשמור ,ודם הברית הוא בכלל קיום
לה מע"ז דחייב בחטאת רק היכא שלא עשה מצוה אבל הברית [ודברי רש"י שהבאנו לעיל שהביא פסוק בזכרי' הוא
בעשה מצוה לא דמי לע"ז ,וא"כ עד כמה שקיים מצוה לגלות דדם מהווה קיום לברית אבל עצם הקמת הברית נלמד
גם אם זה רק הטפה כבר לא דמי לע"ז ,ועוד דלשון הגמ' ממש"כ ואתה את בריתי תשמור] וא"כ י"ל דאף דתוך ח'
לא עשה מצוה משמע שלא עשה שום מצוה. ל"ש לקיים מצות מילה כלל וכשי' הש"ך והשאג"א,
אבל מצות הטפה מתקיימת גם תוך שמונה ,והטעם
[ומה שלא הק' אא"ז מגמ' זו על שי' הרמ"א שהכשיר בדיעבד דמערלתו נלמד דמצות הטפה אינו דוחה שבת וכל שלא
מיל ה תוך שמונה וכן הש"ך לא הק' מכאן י"ל דבד' רמ"א י"ל נימול בשבת לא נאמר בו דין שמיני דשבת ושמיני תלוי
דאין כוונתו דאז בתוך ח' כבר נתקיים המצוה רק כשהגיע יום ח'
זה בזה ,ולכן מי שנימול תוך ח' א"צ הטפה כיון שכבר
כיון דכבר מהול מקרי אז שנתקיים המצוה [שו"מ שכ"כ הצל"ח
פסחים עב :ד"ה א"ל כשהק' על הרמ"א מסוגיא דטעה בדבר נתקיים ההטפה במה שמל תוך ח' אבל לילה הוא פסול
מצוה ובשו"ת בית הלוי ח"ב סי' מ"ז סק"ב הוסיף לבאר דבמילה בטפה ג"כ כמבואר ביבמות עב .וכוונת הרמ"א דתוך ח'
שיש ב' מצוות עצם מעשה המילה שמתקיים בשעת מעשה יצא בדיעבד מצות הטפה .ומיושב קו' הש"ך איך נדחית
המילה ומצוה נוספת שיהי' מהול וזה מתקיים כל רגע ,וא"כ אף שבת למצות מילה דזה לעיקר קיום מצות מילה שזה רק
שמצות מעשה המילה ל"ק כשמל לפני זמנו אבל מצוה להיות בשבת.
מהול מקיים כשמגיע יום ח']
אלא שהרא"ש וודאי לא ס"ל כן דא"כ מה הוכיח דא"צ
הצחוק שנוגע דייקא לשרה הטפה ממה שלא ניתנה שבת לידחות לתינוק של שבת
ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השומע שנימול בע"ש הרי ההטפה אינו דוחה שבת ,וכן מבואר
יצחק לי ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים ברמב"ם פ"א ממילה ה"ז שקטן שנולד מהול מטיפין דם
שרה וגו' [כ"א ו -ז'] ברית ביום ח' הרי דגם הטפה צריך שמיני .ובתשובות
והנהגות ח"ה סי' רצ"א כ' ששמע מפי הגר"י אברמסקי
צ"ב הרי השם שלו יצחק כבר הי' מקודם ע"י הקב"ה זצ"ל ראי' לד' הגר"ח דיש מצוה בפני עצמה להטיף דם
וכבר קראו אברהם כן ,וכאן משמע שנתוסף צחוק חדש, ברית משטמ"ק ב"ק פח .ד"ה שכן לענין אשה דהי' שייך
הנוגע במיוחד לשרה ולזה היא מדגישה צחק עשה לי אצלה הטפה אף של"ש אצלה מילה .ועפ"י ד' הגר"ח
אלקים וכל השומע יצחק לי .עוד יל"ע למה היא פסק שם להלכה דמי שמל בלי הטפה מבטל מצות דם
מדגישה עניין ההנקה דוקא ,ושנכלל בזה מה שהניקה ברית דהוי מעיקר מצות מילה ולכ"כ שם דאין למול
כל בני השרות ביום המשתה ,הרי עיקר הנס היא עצם בסוג מגן הנקרא קלעמף הגורם שלא יצא דם מילה.
הלידה וההנקה הוא דבר דממילא. עכ"פ מבואר דד' הגר"ח דמצות הטפה א"צ שמיני ודלא
והנראה בעז"ה בהקדם דברי המלבי"ם דכוונת שרה כמש"כ לעיל ,ולכ' מקראי דפ' לך לך ל"מ כן וכדכתבנו
היתה לומר דעיקר השמחה מיוחד לה ולא לאברהם, לעיל וכן העיר במועדים וזמנים ח"ז סי' רכ"א.
שלה עשה נס גדול יותר שחזרה לנערותה ,שכן מה
שהוליד אברהם בזקנותו ע"ז הובטח מהקב"ה ואין פלא
כט
התורה פרשת וירא שירת
עי"ל בהקדם מה שכ' בפתחי תשובה סי' פ"א בשם תשו' שיתקיים אבל על ההנקה לא נתבשר לא מאת ה' ולא
אדני פז סי' י"ז ששלל סברת האומרים דחלב אשה מאת המלאך ,ולאיזה צורך ימשך הנס שיהי' לזקינה
מטמטם לב התינוק כיון דיסודו מזוהמא ולכן יש חלב בדדי' להניק בנים והלא יכולה למסור בנה למינקת
להפסיקו כמה שיותר מהר ,דאדרבה ע"י שדם נעכר ועשה ה' נס זה רק לצחוק ולשמחה ,כדי שכל השומעים
ונעשה לחלב זה מהווה עיקר המזון של הילד ועיקר יצחקו וישמו על נס זה.
גדילתו ,וכבר ביארנו דדם נעכר ונעשה חלב היינו
שנתהפך הדין והזוהמא לרחמים ,א"כ ענין החלב הי' אולם באמת כבר הביא הגרי"ז דברי המדרש [מ"ז ב'] דהי'
סימן להתהפכות הזוהמא של הדם נדות שבא מפסקה ב' ברכות בסו"פ לך לך א' וברכתי אותה היא עצם לידת
של חוה ,אולם עי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' ל"ה הבן ב' וברכתי' זה ברכת החלב ,ולכן הודתה על שניהם
שחולק וי"ל דהדבר תלוי עד כמה שהאשה רחוקה צחוק עשה לי אלקים קאי על הבן ,הניקה בנים שרה זה
מזוהמת הנחש ככה היא השפעת חלבה ,וא"כ רק אחרי על החלב .ולכן עשה אברהם משתה במיוחד על יום
שגמרה לגמול את יצחק נתברר כמה גדלה השפעת הגמל את יצחק מלינק דאז נגמר נס החלב.
החלב על בנה שהי' ראוי ללמוד תורה מאברהם ,וכדברי והנה יתכן לומר דנס החלב בא מצד שהביא אברהם אבינו
רבינו בחיי ,לכן שמחה מאד והניקה להרבה ילדים כדי חלב לאורחיו בתחלת הפרשה ,והרי חלב הוא תוספת על
שגם הם ישפעו מחלבה ,וגם ביום זה הי' רב שחוק עיקר המזון שהרי הגיש להם בשר ,וע"ז שהוסיף חלב
בעולם היינו שהי' ריבוי עצום של תיקון ,ומבואר היינו שרוצה להנות אותם בכל היכולת כן נתן הקב"ה
בילקוט דכל אותם בנים שינקו משרה נתגיירו בסוף ,וזה חלב לשרה .ולפי מה שביארנו שם בפנימיות ענין חלב
הי' סימן להתהפכות גדול של זוהמת הנחש ,וא"כ זה הי' דמרמז על התהפכות הדין לרחמים כמש"כ המג"א ,וכן
השמחה של שרה ,דהי' בזה סימן שתיקנה קצת חטאה החלב רומז להשפעות טובות ,א"כ ענין החלב של שרה
של חוה ,וכמבואר בזוה"ק פ' חיי שרה דזה הי' ענין הי' ביטוי להשפעות גדולות של רחמים ולזה גופא הי'
אברהם ושרה לתקן חטא עץ הדעת34 .
השם יצחק כמש"כ רש"י דהרבה עקרות נפקדו עמה,
גם כיון דהיפוך דם לחלב מורה על התהפכות דין הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה
לרחמים הרי ביום זה הי' המתקת דינים גדולה[ ,ובתורת
ורב שחוק הי' בעולם.
משה לחת"ס ד"ה אך כ' עפ"י מש"כ אריז"ל דענין עקידה הי'
שאברהם שהוא חסד ימשיל על יצחק שהוא בחי' גבורה וע"ז אנו
ענין המשתה ביום גמילת יצחק
מתפללים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' ולכן מיד ויגדל הי לד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום
בלידת יצחק שבא מדה"ד בעולם הי' צריך להמתיקו ע"י הנקת הגמל את יצחק[ :שם ח']
שרה דמרמז על דם נעכר ונעשה חלב דכ' מג"א סי' תצ"ד סק"ו
דהוא התהפכות דין לרחמים] וכמו שמעורר הגרצ"מ לרוב ראשונים [רש"י רשב"ם רבינו בחיי] הי' המשתה ביום
זילברברג שליט"א בגודל פרשה זו שיש בו לעורר הרבה הגמילה כפשוטו ,דהוא אחר כ"ד חודש ,והא דאחרו עד
חסדים והמתקת הדינים ע"י שנזכר בה פקידת שרה וענין עכשיו כ' רבינו בחיי כיון דרק אז הניחו לת"ת וכדי
ריבוי הצחוק והשמחה שהי' בעולם ,ולכן קוראים פ' זו שישמח בבנו בשמחת התורה .ולדברי הגרי"ז שהבאנו
בר"ה וגם עכשיו מתעורר כח ר"ה ע"י קריאת התורה לעיל הי' הסעודה הי' על ברכת החלב[ .אולם בפרקי דר"א
וכדאיתא בספה"ק. פכ"ט יליף מכאן לסעודת ברית מילה ומשם לשו"ע יו"ד רס"ה
י"ב ברמ"א וגר"א שם]
מצחק של ישמעאל לעומת צחוק של יצחק
ובאופ"א י"ל ע"פ ד' החת"ס נדה ט .בהא דנחלקו תנאי
והנה בוודאי לא מקרה הוא שבפרשה זו שכ' שמו וענינו אי סילוק הדמים מחמת דם נעכר ונעשה חלב ,או מצד
של יצחק כ' ג"כ שראתה שרה את ישמעאל מצחק שאברי' מתפרקים והק' דלמה לא נבדוק המציאות
משמע דזה הי' זה לעומת זה ,והנה אם שמו של יצחק באו פן שממשיכה לינק יותר מב' שנים ,ותי' דבאמת רוב
קרוי על כח השמחה והצחוק הזה ,בהכרח דהוא עצמו נשים שסובלים מפסקה של חוה ,עדיין אברי' מפורקים
הי' מלא שמחה ,וכבר עורר החי' הרי"ם דלא נזכר יותר מב' שנים ,ורק מיעוט נשים צדקניות מתחזקים
בתורה ענין שמחה ושחוק לפני זה וזה ענין רב שחוק אחר כ"ד חודש ,ומצד מיעוט הנשים החמירו שלא יהי'
שהי' בעולם אז שהוא הביא ענין השמחה ,וכתב השפ"א דין מסולקת יותר מכ"ד חודש .לפ"ז י"ל דשרה הרגישה
בעצמה בגמר כ"ד חודש דכ בר נתחזקה כמקדם וא"כ זה
34ובליקוטי יהודה איתא דהחי' הרי"ם הוכיח לגאון אחד מכאן ענין סימן של"ש כ"כ לפיתקה של חוה וזה הי' השמחה.
אכילת שיריים דלכן לא הניקה שרה גוים לפני שגמרה עם יצחק
שחששה שיושפע יצחק משיריים של הגוים ומאידך נתנה לגוים אחר
הגמילה כדי שיהי להם שיריים מיצחק.
ל
התורה פרשת וירא שירת
ריק הוא שמוזכר כאן כ"כ הרבה פעמים ענין הצחוק [תרמ"ג ד"ה בענין] בשמו ,דכמו שנא' על הרשע מצחק
משמע דיש לזה משמעות בעצם הקמתו של כלל ישראל בע"ז גילוי עריות שפ"ד דעוונות החמורים הם כשחוק
ע"י יצחק ,והנראה ע"פ דבריו הנפלאים של רבי שמשון בעיניו כן להיפך ביצחק אבינו כיון שהי' קדוש מרחם
35
רפאל הירש זצ"ל בפ' לך לך שם שעמד בזה שכל הי' כל תחבולי היצר כשחוק בעיניו .עוד הוסיף השפ"א
המפרשים נדחקו להכניס ענין השמחה כשבכ"מ שחוק לחדש דיתכן דהגם דהי' ליצחק מדת היראה והפחד מ"מ
הכוונה צחוק מורים על לעג וזילזול או לשחוק של לא הי' ניכר על פניו רק שמחה וחדוה דאין מי שישמח
משחק ,אך לא על שמחה ,ולכ"כ דלעולם אין אדם צוחק בעולם רק הירא את ה' באמת ,מה גם אם הוא בן חורין
אא"כ הוא חש בדבר מגוחך ואכן אין לך דבר ניגוד גדול מיצה "ר כיצחק ע"י שנעשה עולה תמימה ,ויתכן
ומגוחך מצפי' זו שאברהם ציפה לה ,דאברהם ושרה שישמעאל רצה להתדמות אליו בבחי' השמחה אבל
בגיל שלהם שכבר עברו כ"כ הרבה שנים והם קרובים שרה הנביאה ידעה להפריש שלשמחה מה זו עושה ולזה
למות יוולד להם בן? ואפי' את"ל שיוולד הוא יהי' בן אמרה כי לא יירש בן האמה הזה עם בני עם יצחק היינו
יחיד והדעת נותנת שיהי' יתום מנעוריו ,ועל בן זקונים עם בחי' הצחוק.
הזה יושתת כל היסוד של בנין האומה הנצחי! ועליו
יושתת תקות האנושות כולה! אם נשים לב לכל ולעיל בפ' לך לך הארכנו במדת "פרא" של ישמעאל
ההשתלשלות הטבעית ה"ז מגוחך בתכלית כהררים דהיינו שאינו מקבל מרות וא"א להגביל אותו בשום
התלויים בשערה ,אכן הי' זה ניגוד גדול ,וגם אברהם ענין ,והבאנו שזה הטעם שעבורה נדחה ישמעאל
שכבר הביע את בטחונו ונפל על פניו בא לידי צחוק מלהיות ממשיך דרכם של אברהם ושרה משום שהתנהג
מאליו ,והוא נזכר ונשנה כאן אצל שרה ,והוא ייזכר במדת הצחוק מדת ההתלוצצות בבחינת פרא ,שזה
לדורות בשמו של הבן המובטח .וכ"ז ללמדינו דראשית טבעה של מדה זו לשחרר מכל דבר חשוב ומגביל ,ועד
העם היהודי ה"ה מגוחך ,תולדותיו ,צפיותיו ,תקוותיו שיכול להגיע גם לרציחה וג"ע וכמבואר כאן ברש"י,
וחייו הם יומרה נוראה ומגוחכת בעיני השכל המחשב רק לעומת זאת זרע העיקרי של אברהם יצחק אבינו הגביל
ע"פ סבות .אך יש מובן להיסטורי' היהודית אם מאמינים את רצונו וצמצם אותו כפי הראוי בדין ואף שמו יצחק
ברצונו החפשי של הכל יכול שפועל בחירות ומתערב הוא ע"ש "קץ חי" דהיינו לעשות חוק וקץ לאותו חסד
בכח בהליכת עולמו .לכן הי' צורך שאבותינו ידעו זאת בלתי מוגבל שהי' אפשר לירש מאברהם .ולפ"ז כדי
מראש ובניהם אחריהם יזכרו זאת לעד ,ולכן המתין לינצל מבחי' ישמעאל הוא לשעבד את רצונינו להקב"ה
הקב"ה לגיל המגוחך של אבות האומה שכן הוא ביקש לגמרי.
לברוא לו עם שיהי' אצבע אלקים בקרב האנושות עצם קיומו של יצחק וזרעו נראה כדבר מגוחך
מראשית ימיו עד אחרית ימיו ,והוא יעמוד בניגוד לכל
הכוחות הפועלים בהסטורי' ,ועד היום הזה הוא מגוחך והנה לנתב' יוצא דצחוק שמרומז בשמו של יצחק וענין
לחלוטין בעיני הסכלות הכופרת בהקב"ה ,צחוק הצחוק שאצל ישמעאל ל"ש זל"ז ,דאצל יצחק זה ע"ש
המהדהד באזני היהודי בלכתו בדרכו בהסטורי' הוא שמחה ,ובישמעאל הי' זה לרש"י ע"ש ג"ע חמורות,
עדות על דרכו האלקית ,ואין הוא פוגע בו שכן מכון ולרמב"ן ע"ש הלעג והזילזול ,שהי' מלעיג על המשתה,
מראש לצחוק הזה .עכ"ד המתוקים של רש"ר הירש[ .ויש ובאמת באברהם ושרה גופא מצינו ב' הבחינות כמ"ש
להוסיף ד' החת"ס לעיל י"ח י"ב ד"ה ותצחק דשרה רק הרהרה הרמב"ן לעיל י"ז י"ז דלשון צחוק פעם הכוונה לשמחה,
במחשבתה אבל לא הוציאה בפיה לומר שא"א שתלד כדי שלא וכמש"כ התרגום עמ"ש שם ויפול אברהם על פניו
לפתוח פה לשטן ומ"מ במחשבתה הי' זה כצחוק ולאחר יאוש, ויצחק וחדי ,וכן כאן אצל מה שאמר שרה צחק עשה לי
והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור יגאלנו ה' רני עקרה כי אלקים כל השומע יצחק לי פי' התרגום וחדי ,ולפעמים
חלה גם ילדה ציון וגו' וע"כ ותכחש שרה לא שכחשה והכזיבה הכוונה ללעג וזילזול וכמ"ש התרגום עמש"כ לעיל י"ח
את הנביא לומר שקר אתה דובר אלא שהשתיקה אותו שלא
להוציא מפיו מה שהיא לא הוציאה מפי' מחשש פתחון פה לשטן,
י"ב ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' וחייכת ,ולשון צחק
ויאמר לא כי צחקת להיות לבניך לסימן טוב] שהוא שמחה פירושה שרואה ענין נפלא באדם לטוב
ישמח כ"כ עד שימלא פיו שחוק ,וכן עשה אברהם
ולפ"ז א"ש הדגשת ענין הצחוק בשמו של יצחק ,ומובן כאשר נאמר לו ששרה יולדת בן ,אבל על צחוק של שרה
דענין הצחוק של ישמעאל מישך שייכא לצחוק של הי' טענה ולכן צווה הקב"ה לקרוא אותו יצחק רק ע"ש
יצחק ,דהוא זה ברשעותו בא להעצים הגיחוך הנ"ל הצחוק של אברהם.
ולומר לכל העולם דאין ליצחק סיכוי כלל בעולם
הטבעי ,ואני זה שישלוט כאן בעולם ,כיון שלי יש ברכת ועדיין צ"ב דלמה יהי' יצחק נקרא ע"ש הצחוק שהוא
דבר צדדי לכאורה ,ועוד למה נבחר שם צחוק שבכ"מ
35הראני א' מצאצאיו הרב טובי' שפיגל שליט"א. מתפרש יותר כגיחוך וזילזול ,ועוד דבוודאי לאו דבר
לא
התורה פרשת וירא שירת
רק לוקחים איזה פסוק מתהילים ולא מצד מה שאמרו הריבוי במספר ואני כבר נולדתי הרבה לפני יצחק ואני
לפני הארון ולכן אנו אומרים הנוסח של דוד .וצ"ב הספקתי ל קבל יותר מאברהם ,ועד היום הוא טוען שהוא
במשמעות החילוק בין יצחק לישחק .והאם זה נכלל זה שממשיך מורשת אברהם ,ולזה אנו צריכים לזכור
בעיקר שמו שנקרא בשעת לידתו[ .וברא"ש ורבינו בחיי שאנו זרעו של יצחק שנקרא כן ע"ש כל הנהגתו וקיומו
המובא לקמן העתיקו מדברי הימים "ישחק" בשי"ן ויל"ע אי הי' יהי' באמת נגד השכל ולכל מי שיאמר לנו שהמצב שלנו
להם גירסא אחרת ,אולם בלשון רבינו בחיי מבואר דהכתיב הוא מגוחך ,ומופקע מן המציאות נענה לו אכן נקראים אנו
בשי"ן והקרי הוא בצד"י].
"זרע יצחק" ע"ש שכל מציאותינו מגוחך ואעפ"כ אנו
והנה ברבינו בחיי [לעיל יז יט] כתב דזה לא נחשב שינוי מתקיימים.
כלל דאחרי שהסביר למה לא נשתנה שמו של יצחק
ליִּשחָ ק
משמעות השינוי בין יצחק ְ
לעולם לקרותו בשם אחר ,כשם שמצינו באברהם ויעקב,
[כיון שבכל אחד מהם הי' שמם ע"י אביהם ,אבל יצחק הי' ע"י ההבדל בין דברי הימים לספר תהילים
הקב"ה] ע"ז כ' דמה שתמצא בתהילים שמו של יצחק והנה בתהילים [קה ט] בתוך הפרק שדוד משבח את
בשי"ן ,אין זה שנוי ,רק שרצה דוד לרמוז על מדתו הקב"ה על הנסים שעשה לכלל ישראל מעת זמן האבות
שהיא האש הגדולה ,וכמבואר בספר יצירה :שלש אמות עד אחר יצ"מ ,וקבעו למשוררים לאמרו כל יום לפני
אמ"ש אויר מים אש ,מ"ם דוממת שי"ן שורקת. הארון אחרי שהעלהו לעיר דוד ,כתוב "אֲשֶ ר כָרַ ת אֶת
שינוי האות כדי לקצר גלות מצרים ַאבְ רָ הָ ם ּושְ בּועָת ֹו לְ יִשְ חָ ק" עם שי"ן ,מאידך כשהובא
פרק זה בדברי הימים א' ט"ז ט"ז שמסופר שם כל ענין
אולם בפי' הרא"ש עה"ת [שמות ו א] כ' ענין אחר בזה, העלאת הארון והמשוררים כתוב " ֲאשֶ ר כ ַָרת אֶ ת ַאבְ ָרהָ ם
דכשבא להסביר למה הי' ישראל מצרים במקום ארבע ּושבּועָ ת ֹו לְ יִצְ חָ ק" עם צדיק ,ויש עוד כמה שינויים ְ
מאות שנה בדיוק רד"ו שנה לא פחות ולא יותר .כתב ביניהם[ .חלק מפרק הודו של דה"י מופיע בתהילים פרק צ"ו]
"ושמעתי טעם כי בעוד שהיו אבותינו בשעבוד היו ומתחלה יל"ע האם דוד חיברו בעצם כפי שמופיע בספר
עומדין האבות ומתפללין תמיד בעד ישראל ואמר להם תהילים רק שכשנתנו למשוררים עשה בו שינויים ,או
הקדוש ברוך הוא כלום יש בכם שירצה לגרע מאותיות דבעצם חיברו לכבוד הארון רק אח"כ כשקבעו בספר
שמו ,וכן אגרע ממנין השעבוד העתיד לבוא על ישראל תהילים עשה בו כמה שינויים[ .כן יל"ע בשירת דוד בפרק
אברהם ויעקב השיבו לאו כי כל האותיות צריכות לנו, י"ח שמופיע גם בספר שמואל] ומרד"ק פרק ק"ה מבואר
עד שבא יצחק ואמר רבש"ע מן הדין היה שמי להיות דעיקר המזמור חיברו לצורך הארון ,וכשחיבר דוד זה
נכתב בשי"ן וכן הוא בדברי הימים ושבועתו לישחק אני ספר תהלים כתב בו זה המזמור ועשה בה שינויים ,אולם
מוחל כבודי שיכתב בצד"י ותגרע מן החשבון עד שיגיע מאירי שם כ' דנראה דבעצם חוברו כמ"ש בספר תהילים
לעודף שיש מהש"ין עד הצד"י וכמה הוא רד"ו והיה כן רק בשעה שהעלה הארון נתנם למשוררים עם שינויים.
וע"כ כתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל ועי' מנחת שי תהילים שם שהעיר בשינוי שם יצחק ,וכ'
לא יכירנו ומלת ידענו מלשון וידע אלהים" .ומדבריו דיש בזה סימן "צחקה שרה" צדיק קודם לשי"ן כי דה"י
מבואר דעיקר שמו הי' צ"ל ישחק ,ונשתנה ליצחק וא"כ קודם לתהילים לסדר בעלי המסורת כמ"ש בפתיחה
צ"ב למה בעיקר קריאת שמו כ' יצחק ,אולם בפי' רבינו לתהילים שהגם שבגמ' ב"ב יד :מבואר דתהילים לפני
חיים פלטיאל ריש פ' וארא כתב דמה"ט וארא בגימ' דה"י אבל בעלי המסורת והספרדים סידורם בסדר אחר
יצחק כיון שיצחק גרם לישראל שיצאו ממצרים לפני שלפ"ז דה"י לפני תהילים .וא"כ י"ל דבזה תלוי מח'
הזמן ,והביא המדרש הנ"ל בשינוי לשון דכשבא אצל רד"ק ומאירי הנ"ל.
יצחק אמר יצחק אות השי"ן תהא במקום הצ' על מנת
שתתמעט מגלות ק"ץ שנים .הרי דקיבל להקראות עם והנה בכ ל יום בתחלת פסוקי דזמרה אנו אומרים הפרק
שי"ן במקום הצדיק כדי שיתמעט מגלות ק"צ שנים. של הודו להיות דוגמת המשוררים של דוד שאמרוהו כל
וא"ש דעיקר שמו הי' יצחק כמ"ש בתורה. יום לפני הארון ושם אומרים כפי הנוסח בדברי הימים
וי"ל דכן הי' הנוסח שאמרו לפני הארון כל יום ודוגמת
רמז אחר כתב רבינו בחיי בפ' בחקותי [ויקרא כו מד והובא זה גם אנו אומרים כל יום ,אבל בברית מילה אומרים
חלק מזה בבעל הטורים שם מג] בביאור מש"כ בדברי הימים כפי הנוסח הכתוב בתהילים [אולם בכללי המילה לרבינו
ושבועתו לישחק בשי"ן וקרי יצחק בצד"י ,שנשבע לו יעקב הגוזר כתב הגירסא "ליצחק" וכתב שם דכל האומר " ָזכַר"
הקדוש ברוך הוא שאם אין בניו חוטאים יותר מש"ץ לעולם בריתו כמ"ש בתהילים אז ממילא יאמר לישחק ,ואל יערב
שנים שלא יגלה אותם מן הארץ ,והוא שאמר יחזקאל: הפסוקים[ ,עי' לקמן בשם נצי"ב דיש שייכות בין השינויים] אבל
[יחזקאל ד ה-ו] "ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים אני רגיל לומר "זִ כְ רּו" לעולם בריתו וגו' ושבועתו ליצחק ובמחזור
ויטרי תק"ו כתוב לישחק ובסוגריים כ' ליצחק] כיון ששם אנו
לב
התורה פרשת וירא שירת
הוה ליה לקב"ה על מן להשרות שכינתו אלא על הדין שלש מאות ותשעים יום ,יום לשנה יום לשנה יום לשנה
קטיעא לישנא פסילוסא .אמ' ר' פינחס למה נקרא שמו נתתיו לך" וכ"ה מספר התיבות מתחלת התוכחה" ,ואם
עמוס מפני שהיה עמוס בלשונו .וברש"י עמוס פרק ז לא תשמעו לי" ,עד" :געלה נפשם" ,גם לא מוזכר כלל
פסוק יד במש"כ " ַויַעַ ן עָ מוֹס וַ יֹאמֶ ר אֶ ל אֲמַ ְציָה ֹלא נָבִ יא שם ה' ,וזה לרמז על ש"ץ שנים שחטאו השבטים בארץ,
ָאנֹ כִ י וְ ֹלא בֶ ן נ ִָביא ָאנֹ כִ י כִ י בוֹקֵ ר ָאנֹ כִ י וב ֹולֵס ִש ְק ִמים" פי' ע"ש "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי".
"ובולס כמו ובולש אלא שעמוס מגמגם בלשונו שכך
אמרו למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו וישראל ובשל"ה הקדוש [מסכת תענית פרק תורה אור] כתב "עוד
קוראים אותו פסילוס כדאיתא בפסיקתא ":וחידש מרומז 'נגד אבותם' ,החסד הגדול שעשה עמנו הקב"ה
החת"ס דמחמת פסילוסא היה מחליף יצחק לישחק. שהביא רש"י בענין 'ונושנתם' (דברים ד ,כה) ,שהקדים
אלא דעדיין לא נתיישב למה בכלל נקט יצחק ולא הקדוש ברוך הוא שתי שנים .וכ' בכת"י מספרי הרוקח,
אברהם או יעקב. כשתחסר עוד מ'תת"ן' שנים ,שתי שנים שהיו רעות,
שהיתה ירושלים במצור ,נשארו 'תתמ"ח' כמנין:
וביאר ברד"ק לפי שיצחק נעקד ע"ג המזבח לעשות 'אברהם יצחק יעקב' .על כן בעמידת הארץ בתהלים
רצון ה' ובניו מכעיסים אותו בבמותיהם ובפסיליהם, סימן ק"ה (ח -י) כתיב 'זכר לעולם בריתו וגו' אשר כרת
אבל לענין השינוי בשי"ן כ' דאין הבדל בין צ' ושי"ן את אברהם ושבועתו לישחק ,ויעמידה ליעקב' .וזהו 'נגד
דדבר אחד הוא ,ואלשיך שם פי' דבמות מתייחס לבמות אבותם עשה פלא' .עוד אני אומר ,כי בכפל היה החסד,
עשרת השבטים לאפוקי מביהמ"ק ביהודה ,והנפק"מ לקח הקדוש ברוך הוא 'רד"ו' שעבוד מצרים ,וצירף
ביניהם כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא 'רד"ו' ל'צדיק' דיצחק ,ונעשה 'שין' .והנה ,יצחק מורה
ישום לגמרי ,כי על כן לא זזה שכינה מכותל מערבי ,אך דין 'קץ חי' .ורבקה אמרה 'קצתי בחיי' (בראשית כז,
במות שאר שבטים ישומו לגמרי ,ורמז הטעם בשום מו) .וכתב בעל הטורים (שם)' ,ק' זעירא ,בראותה חורבן
שי"ן במקום צד"י והוא כי ליצחק היו שם שני בנים ההיכל גבוה מאה אמה .ואז 'יצחק' -יצא חק' ,הוא החק
יעקב ועשו ,ואלו בבמותם לע"א נטו אל בחינת עשו אשר בשאירו שם ,וכדאיתא בפתיחתא דאיכה [רבתי]
אשר יצא מיצחק ולא אל בחינת יעקב ,והביאור בזה כי (ראה שם סכ"ד) ,חייך עברו ברית כו' .אבל בשלותה
זוהמת נחש לא טהרה מישראל עד עמדם על הר סיני, 'ישחק' ' -יש חק'' ,כי חק לישראל' גו' (תהלים פא ,ה).
ובכן אברהם הטיל חלק זוהמתו בהגר ויצא ישמעאל, וכן בית שני עמד 'ישח"ק' שנים ,כשתסיר שתי שנים של
וחלק אשר היה ביצחק הטילה בטפה שיצא ממנה עשו, המצור .הרי זה הפסוק על עמוד גמילות חסדים ,מ'נון'
ונרמז פה כי נטו בבמותם עשרת השבטים אל חלק עשו ל'נון' .עכ"ד השלה"ק.
שיצא מיצחק ,ולא אל חלק שיצא ממנו יעקב ,והוא כי
עי"ן שיש בעשו גם היא ביעקב ,וכן וי"ו שבעשו גם היא הפסוקים בספר עמוס
ביעקב בפסוק וזכרתי את בריתי יעקוב ,ואין אות שלא ובעמוס [ז ז-ט] כשראה את ה' נצב על חומת אנך ,ובידו
תהיה ביעקב כי אם השי"ן על כן לרמוז אל חלק יצחק אנך[ ,קו הבנין ובו משקולת הבדיל ועל ידו מיישר הבנאי בנין
שיצא עשו הוטלה שי"ן ביצחק במקום צד"י ,ולכן גם החומה ואנך הוא בדיל בל' ערבי ,כן כאן ישפוט אותם הקב"ה
כינה אותם עוה"פ ע"ש יצחק ,באומרו ולא תטיף על בקו שורת הדין -מצו"ד] אמר לו ה' שהביאור בזה " ִה ְננִי שָ ם
בית ישחק .ולפ"ז ענין הזכרת יצחק עם שי"ן הוא לגנות. ֲאנְָך בְ קֶ רֶ ב עַ ִּמי י ְִשרָ אֵ ל ֹלא אוֹסִ יף עוֹד עֲבוֹר לוֹ :וְ נָשַ ּמּו
ּומ ְק ְּדשֵ י יִשְ רָ אֵ ל ֶיחֱרָ בּו וגו' .ובמש"כ ונשמובָ מוֹת י ְִשחָ ק ִ
אולם החיד"א בספרו חומת אנך שם כתב דיש להשיב במות ישחק הכוונה לבמות של כלל ישראל ,וק' למה
קצת על דבריו ,ולכן פי' ע"פ ד' מדרש הנ"ל ,כי ישחק נקט דוקא יצחק ,וכן למה דוקא כאן נקט ישחק בשי"ן.
נתן אות שי"ן ולקח צד"י כדי לקצר גלות מצרים וזה
רמז לכו חזו דישחק נתן אות שין משמו כדי לקצר והנה לענין מה שנקט שי"ן שמאלית הנה באמת גם
הגלות והם טורחים ללכת לגלות .א"נ ברגז רחם יזכור בפסוק ט"ז נקט כן כמ"ש "וְ ֹלא תַ טִ יף עַ ל בֵית יִשְ חָ ק"
דיצחק מסר נפשו עליהם כמה זמני ולכן יחסם לישחק והתייחס לזה בשו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' כ"ח
לרחם עליהם ולהיות רחום בדין. שהביא ממדרש שכך הי' לשונו של עמוס ושינה הכתוב
עפ"י מבטא שפתיו מיצחק לישחק [והוכיח מכאן שגם
והנצי"ב בהרחב דבר כאן כ' דמזה גופא שדוד אמר פסוקים משנים השם עפ"י לשון המדבר ,עי"ש נפק"מ לדינא
ברוה"ק פעם ישחק ,ובדה"י א' ט"ז אמר אותו המאמר בהלכות גיטין] וכוונתו למש"כ במדרש [ויקרא רבה פרשת צו
ושבועתו ליצחק ,מזה מוכח שיש בזה השם שתי כוונות, פרשה י] שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא.
ואמר אותו השם לפי הענין ,ופי' בהקדם מש"כ במדרש [מגמגם בלשונו ומחליף אותיות ע"ע בירושלמי ריש נדרים ונזיר
לפרש שם יצחק יצא חוק בעולם ,וי"ל דחוק הוא לישנא דפסילוסא מחליף גם מרי"ש לקו"ף כגון מנזיר לנזיק ].אמרו לא
לג
התורה פרשת וירא שירת
כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל וכו' ומחוי דמזוני [ביצה טז ].וי"ל כיון דיצחק היה יסוד לפרנסה
להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו וכו' אתה ה' בהשגחה פרטית על ישראל ,וכמש"כ הנצי"ב בכמה
אבינו ,היינו שאף אלו שאין להם תקנה על ידי אברהם מקומות [ריש פ' לך ולהלן ועוד מ"ו א' "] והראה הקדוש
תהיה להם ישועה על ידי יצחק וזהו שמחת בית השואבה ברוך הוא בצחוק של לידת יצחק אופן פרנסת ישראל
דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה היינו שיש וכהאריך שם הנצי"ב .ומה שדוד המלך אמר בתהלים
בזה ישועה לכל הנשמות ,וזה"פ בסוכה נא .מבלאי ושבועתו לישחק ובדה"י אמר ושבועתו ליצחק ,י"ל ע"פ
מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו עוד שינוי שבתהלים אמר זכר לעולם בריתו היינו
מדליקין ,כהנים הכוונה לאברהם אבינו דכתיב ביה אתה הקדוש ברוך הוא ,ובדה"י אמר זכרו לעולם וגו' והיינו
כהן לעולם [נדרים לב ]:והרמז שאף אלו שלא היתה להם ישראל ,משום דכבר ביאר בפרשת מילה דשתי מצות
ישועה על ידי אברהם אף על פי כן יש להם היום נכללו בברית מילה ,הטפת דם ברית ושיהא לעולם מהול
ישועה ...וזה שאיתא במדרש [נג ו] בענין לידת יצחק ולא להמשיך הערלה ,והטפת דם הוא כעין דם קרבן
צחוק עשה לי אלקים וכו' הוסיפה על המאורות ,אור שמביא לידי השפעה ,וההיכר התמידי שאנחנו נימולים
זרוע לצדיק (תהלים צז יא) ,ניתוסף אור בעולם ,וכתיב הוא כדי לציין את ישראל בעמים ולא יוכל לכפור בעמו,
כל השומע יצחק לי ואמר השפ"א [סוכות תרמ"ג ד"ה ואמר דוד בתהלים זכר הקדוש ברוך הוא לנו לזכות מה
השמחה] דכל השומע זה קול שופר שהוא לזכור אילו של שאין אנו ממשיכים הערלה ,אף על גב שאין בזה מעשה,
יצחק ויצחק לי זה סוכות ,שמחת בית השואבה ,סוכה מכ"מ זכר הזכות להקימנו באוה"ע ,אף על גב שאנו
רומזת גם על לעתיד כדאיתא סוכת עורו של לויתן מצוינים במילה וא"א להתנכר לפניהם ,וע"ז כתיב
ולעתיד גם כן כתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ושבועתו לישחק ,לרמז שחוק לימי צרה שמגיע לנו
ובאו האובדים וגו' והנדחים וגו' ,אפילו האובדים בשביל זה ואנו קיימים ,אבל בדה"י אמר זכרו ישראל
והנדחים ,כתיב (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו מה שהקרבנו דם מילה בעת ילדותנו ,אף על גב שנשכח
ולשוננו רינה וגו' הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים, צערי דינוקי מכ"מ הזכות קיים כקרבן ,וע"ז כתיב
שחוק פינו ולשונינו רינה ר"ת שופר ,הגדיל ה' לעשות ושבועתו ליצחק ,יצא חוק ומזון.
עמנו היינו שמחים זה הכח מיצחק ,כתיב (תהלים ב ד)
שם ישחק מורה על המתקת הדינים ושלימות התיקון
יושב בשמים ישחק ,יושב בשמים זה ראש השנה,
משמים השמעת דין ,ישחק זה סוכות ,הגדיל ה' לעשות אולם עדיין לא נתבאר לנו היטב למה בתורה בעיקר
עמנו היינו שמחים .עכ"ד האמרי אמת. קריאת שמו נזכר רק יצחק ,ורק בנ"ך מוזכר שם ישחק,
עוד יל"ע האם יש שייכות בין ענין שחוק וצחוק ,ויל"פ
מבואר עכ"פ דמכח יצחק יתרבה שחוק גדול בעולם ע"פ דבריו הנפלאים של ספה"ק שם משמואל [פרשת
שיהי' ישועה גדולה לכל הנשמות הנדחות שאין להם משפטים תרעב] אחרי שכ' דשחוק הכסיל הוא עצבות
תקנה גם מצד חסד דאברהם ,והוא זה שיעזור לנו לע"ל ומרה שחורה ,ובקדושה היא שמחה כדכתיב (תהלים ב')
ולכן אז ישתנה שמו לישחק ע"ש השחוק והשמחה יושב בשמים ישחק ,ושם יצחק אע"ה ע"ש צחוק עשה
הגדולה ,ובזה א"ש למה שמחת בית השואבה מתחיל לי אלקים ,הוסיף דלעתיד לבוא יקרא ישחק בשי"ן
דוקא בליל שני של סוכות ,באושפיזא דיצחק ,דעיקר כח כדכתיב ע"פ הפסוק בתהילים ושבועתו לישחק ,ולזה
ש מחת השואבה שזה המתקת הדינים לחסדים בשלימות כתיב [תהילים קיב] אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה,
הוא מכח יצחק ,ולזה מתקיים ושאבתם מים בששון עי"ש עוד ,וע"ע באמרי אמת [סוכות ימים ראשונים ליל ב'
ממעיני הישועה .דששון מורה על תוספת שמחה מחמת תרעה] שכתב דסוכות הוא חסד שבו נמתקים הדינים
התהפכות דין לרחמים ע"י דבקות אברהם ליצחק. ונעשים חסדים ,הצדיקים ,האושפיזין ,מסייעין לזה ,וזה
הוא הכח מיצחק דכתיב (תהלים קה ט) ושבועתו
כל לשונות שמחה יש להם שי"ן שמאלית לישחק ,הדינים נשחקים ,שיצחק אף שהוא דין עם כל
ולפ"ז יל"פ למה כל עניני שמחה מתחיל באות שי"ן זאת נעשה חסד כענין דאיתא בר"ה יז .עה"פ ולך ה'
שמאלית ,שחוק ,שמחה ,ששון שיש לו שתי שיני"ן חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה
שמאליות ,דכ"ז מגיע מכוחו של יצחק שמתהפך תשלם כמעשהו ולבסוף כי לך ה' חסד ...ועיקר החסד
לישחק ,ובחג הסוכות שאז הוא גמר מיתוק הדינים הוא על ידי יצחק ,כשהדינים נשחקים נעשה מהם
הודגש ביותר ענין ששון ושמחה. חסדים ,עי' סוכה נב :והיה זה שלום וכו' והקמנו עליו
שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם וכו' ואיתא ברש"י (שם)
ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גיהנם כדכתיב
(ישעיה סג טז) כי אתה אבינו ,ואיתא בגמרא שבת פט:
לד
התורה פרשת וירא שירת
יבואר למה בכלל נתחדש שי"ן שמאלית הרי בלא"ה יש התהפכות הסמ"ך לשי"ן שמאלית
36
סמ"ך ]
ועפי"ז מיושב מה שנשאלתי ע"י מורינו הרב אפרים
[עוד בענין השי"ן והסמ"ך הארכנו בעז"ה לעיל בפ' רוטשילד שליט"א ביום הושענא רבא תשפ"ה למה בסדר
בראשית ב כא] ההושענות שזה בסדר אלף בי"ת יש הרבה פעמים
שמחליפים אות סמ"ך לשי"ן שמאלית כגון באדון
עכ"פ לפי כ"ז מבואר היטב ההבדל בין קראי דדה"י המושיע "שעירים להניע עננים מלהמניע" ובאדם
וקראי דתהילים ,דבדה"י מופיע עצם הסיפור של העלאת ובהמה "שיחים לקוממה עדנים לעצמה" ובאדמה מארר
הארון ואיך שוררו לפני הארון אז ,ואז עדיין לא הגיע "שבע מסלעם עדרים מדלות" ובלמען איתן "למען שם
זמן התהפכות יצחק לישחק ,ולכן נקרא בשם המקורי טלה חלב כליל אש למען עמד" וכו' ובאערוך שועי "שא
שנקרא בתורה יצחק וכן בזמנינו שאנו עדיין נמצאים נא עון רשעי עבור על פשעי" ובתתננו לשם ולתהלה
בגלות אנו אומרים כל יום לפני התפלה הנוסח של הודו "תשמחנו בבית התפלה תנהלנו על מי מנוחות" ,ובקל
כפי שמופיע בדה"י ,אבל דוד המלך שקבעו בתהילים נא תעינו "אל נא עניי הצאן שיחם ענה בעת רצון"
ברוה"ק רצה לעורר בזה גאולה העתידה ששם זה מורה ובלמען תמים כ' "למען שמתו כמלאי מרומים" [ובסידור
על קיבוץ כל הנשמות הנדחות גם אלו שאין להם תקנה, בעלמא מצינו כן פעמיים א :בקל אדון "שמחים בצאתם" ,ובעל
והתהפכות יצחק לישחק לעתיד לבוא ,וכן נרמז בזה מה חטא "בשיקור עין ושיח שפתותינו] ולהנ"ל י"ל דבחג
שיצחק מסר נפשו לקצר השנים של גלות מצרים ע"י הסוכות יש לנו ענין מיוחד לרבות כמה שיותר אות שי"ן
שינוי אותיות שמו ,ולכן בכל ברית מילה שאנו מתפללים שמאלית ,דזה מורה על ענין ריבוי הששון והשמחה
על העתיד של הילד הזה ,אנו רוצים שיהי' לו הסגולה של והשחוק.
שם ישחק ,שיש בכוחו לקבץ נדחים ולזכות לגאולה ואנו
מקוים שילד זה יהי' לו קיום ניצחי לזכות לגאולה וביותר י"ל דאנו רוצים לדחות את האות סמ"ך ע"פ
העתידה לכן אנו מז כירים השם ישחק שבתהילים. מדרש בראשית [יז ו] עה"פ ויסגור בשר תחתינה איתא
"מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת
גירוש ישמעאל הפקיעתו מלהיות זרע אברהם נברא שטן עמה ,ואם יאמר לך אדם" ,הוא הסובב" שזה
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי כתוב קודם ,תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר [וזה לא
לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וגו' מעיקר הבריאה]" וביאר בנזר הקודש שם דלכן לא רצה
כל אשר תאמר אלי' שרה שמע בקולה כי ביצחק להזכיר סמ"ך שרומז לשטן .ואע"ג דשטן הוא בשי"ן,
יקרא לך זרע :וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי מ"מ אותיות זס"ש ר"ץ מתחלפות ,ולא נרמז בשי"ן לפי
זרעך הוא[ :שם י' – י"ג] שנכתב כמה פעמים מקודם לכך נרמז בסמ"ך .ועוד כי
השטן שהוא שר הידוע תחלת שמו בסמ"ך .ועוד
הנה באמת בסו"פ לך לך כבר התברר לאברהם כי עיקר דבשי"ן ימינית אין שטן ואין פגע רע ,אלא בשי"ן
הקמת בריתו של הקב"ה ולא עם ישמעאל ומה הרע לו שמאלית הנקרא במבטא כסמ"ך ,לכך נרמז בסמ"ך שין
כ"כ כעת ,אולם מצד פ' לך לך הי' עדיין נקרא זרע שמאלית .והטעם כי שורש השטן הוא יצר הרע מצד
אברהם והי' גר בביתו ומקבל חלק בירושה ,והי' לו איזה שמאל כדכתיב [קהלת י ,ב] לב חכם לימינו ולב כסיל
תפקיד רוחני הגם שעיקר הברית של הקב"ה הוא עם לשמאלו ,ולכן נאחז דוקא באשה ששורשה ג"כ מסטרא
יצחק ,אבל כאן בפ' וירא רצתה שרה לגרשו מביתו דשמאלא כנודע ומצא מין את מינו וניער .עכ"ד נזר
לגמרי ולהפקיע אותו מלקבל חלק בירושת אברהם, הקודש ,וי"ל עוד דשם ישראל שיש לו שי"ן שמאלית
והטעם כיון שראתה אצלו מעשים גרועים שאינו מתאים מורה על שררה והתגברות על הס"מ ,ולכן רק אות ס'
לזרע אברהם ,ועוד שהי' טוען שהוא בכור ונוטל פי מורה על השטן ולא אות שי"ן שמאלית ומה"ט גם יצחק
שנים בירושה לכן לא רצתה שרה שיירש כלל עם יצחק. שעיקר יסודו בגבורה דקדושה דזה התגברות על הרע יש
וכלי יקר כ' דלא יתכן דקאי על נכסים גשמיים דמה בו שי"ן שמאלית וזה גופא מביא לידי ששון ושמחה דכל
הועילה בגירושו הרי לאחר מות אברהם יבוא ויבקש התגברות על רע מביא שמחה ,ומזה הטעם אנו מעדיפים
חלקו בירושה ,אלא כי לא יירש בן האמה הזאת הכוונה בסוכות להחליף את הסמ"ך לשי"ן שמאלית[ .ובזה
שלא יירש ממעשיו הטובים של אברהם ,ולכן יש
לחשוש שמא יצחק ילמד ממנו ,עוד פי' לקמן כ"ה ה'
36נשאל הגה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע דל"ל שלש אותיות
באותו מבטא ,סמ"ך ,שי"ן שמאלית ,ותי"ו ,וענה בשנינות דאל"כ איך
נאמר הפסוק בִ ינּו ֹבע ֲִרים בָ עָ ם ּוכְסִ ילִים מָ תַ י תַ שְ כִילּו[ :תהילים צד ח]
לה
התורה פרשת וירא שירת
אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע והגם שמצינו שלא יירש עם בני בשווה שכן בן האמה יירש חלקו
שאמר הכתוב לעיל ט"ז ט"ו ותלד הגר לאברם בן ,שם בעוה"ז אבל יצחק יקבל חלקו בעולם הנצחי וכ"כ
נקרא שמו אברם אבל אחר שנעקר שם אברם שלא יזכר בזוה"ק וירא קיח ,:ובמעשי ה' פי' שירושת אברהם הוא
שם זה עוד עליו אלא אברהם ישמעאל אין לו ליקרא בן המשך פירסום האמונה בה' וידעה שרה בנבואתה
אברהם .ואולי כי לזה הקורא לאברהם אברם עובר שישמעאל עתיד לעבוד ע"ז ולכן אמרה שלא יירש עם
בעשה ,טעם הקפדתו ית' כי כשיקרא לו אברם מייחס בני בפעולת אברהם ,ועד"ז הי' אפש"ל שראתה
אליו ישמעאל לבן וה' אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ואי"ז שאדרבה הוא ימשיך באמונת הייחוד שקיבל מאברהם,
אלא כשיעקר שם אברם[ .אבל ביעקב אין קפידא זו ולכן גם אלא שמצד תכונת הפרא שבו יבצע מעשים אכזריים
אחרי שנקרא ישראל קוראים אותו יעקב] עכ"ד אוה"ק .ולפ"ז בעולם ובישראל כדי להשליט אמונתו ,לכן רצתה שלא
י"ל דעיקר ברכת ישמעאל הוא רק מצד היותו בן אברם, יהי' לו שום שייכות לאברהם כדי שלא יעמוד לו כוחו
אבל מצד אברהם אין לו שייכות כלל ולא נקרא זרעו. של אברהם באמונה זו.
ישמעאל מפ' לך לך ויצחק מפ' וירא והנה כ' הרמב"ן לעיל פסוק ט' דלכן לא הזכירה שרה
את ישמעאל בשמו "את ישמעאל" רק "את בן הגר
ולכשת"ל בזה חלוק פ' לך לך מפ' וירא דבפ' לך לך המצרית" "את האמה הזאת ואת בנה" כי טענה שראוי
יצחק לא הי' עדיין בעולם ועדיין לא התחדש עצם שלא יירש בן השפחה הזאת בנכסיך כלל עם בני שהוא
העמדת והקמת הברית עם יצחק ,ועוד הי' שמו של בן הגבירה .ועוד הוסיף הספורנו שבן הנולד מן השפחה
אברהם "אברם" ואז נולד ישמעאל ושאב רוב זוהמא קרוי בנה ומתייחס אחרי' ואינו מתייחס אחר אברהם
דאברהם שנשאר בו ע"י חטא עץ הדעת[ ,כדכ' באור החיים
ולכן קראתו "בנה" ולא "בנו"[ .ומה שלולא טענת שרה הי'
הק' פ' ויחי לקמן מ"ט ג' דלכן הי' יתכן שיהי' לאבות הקדושים
מתייחס אחרי אברהם אף דהי' בן השפחה צ"ל דלפני מ"ת עדיין
זרע שאינו הגון והאריך בכ"ז באלשיך הק' פ' שמות] ובמצב זה לא הי' קבוע כ"כ דין זה -אילת השחר וראה בחת"ס כאן ד"ה כי
37
הי' לישמעאל יחס לאברהם ושם כתוב המילה שלו פילפול עצום דרק ע"י צחוק ישמעאל הו"ל בן השפחה] וכ' אור
וגם מה שהתפלל עליו אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך, החיים הק' דלפ"ז א"ש מה שכ' שהרע לאברהם "על
אבל בפ' וירא אחרי שנתהפך אברהם לאיש אחר ע"י אודות בנו" היינו עצם זה שרה ייחסה אותו להגר ואמרה
המילה שלו וכדהארכנו בתחלת הפרשה שזה ענין "בן האמה" וע"ז כ' שהקב"ה הצדיקה שאמר אל ירע
"וירא" שהוא ענין "גילוי הפנימיות" ,רק אז נולד יצחק, בעיניך "על הנער" ולא קראו "בנו".
א"כ כל התהוות יצחק הוא קדוש מבטן שנא' "אשר
קדש ידיד מבטן" ואחרי שנולד ונעשה לו ברית מילה עוד אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ,ופי' רשב"ם דהקמת
הי' בשלימות הקדושה ,וישמעאל לא השכיל לבטל הברית שאמרתי לך בפ' לך לך מתייחס אליו ,וצ"ע הרי
עצמו ליצחק וכדכתבנו לעיל דזה הי' עצם הצחוק לפי כבר בפ' לך לך אמר הקב"ה ואת בריתי אקים את יצחק,
הרמב"ן שלעג וזלזל במשתה עשה אברהם אבינו ,ולכן אולם להנ"ל דמצד פ' לך לך עדיין ישמעאל נקרא זרעו
נדחה ישמעאל לגמרי מכה מורשתו הרוחני של אברהם של אברהם וכ' שם ולישמעאל שמעתיך וגו' א"כ הגם
ומעתה לא נתייחס אליו כישמעאל בן אברהם רק לבן דהברית לא הי' אתו ,מ"מ יש לו חלק בכוחות הרוחניים
הגר המצרית. של אברהם דס"ס זרעו הוא אבל כאן פעל אמנו שרה
דרק יצחק בנה יהי' נקרא זרעו של אברהם ולא ישמעאל,
ולנתב' לעיל דכאן בפרשה הודגש ענין מילת שמנה של וחזר אברהם והודה לשרה בפסוק י"ד שאמר "ואת
יצחק ,ושישמעאל זלזל ולעג ע"ז כיון דמצד עצם מעשה הילד" .וא"ש דבפרשה זו הודגש כמ"פ היות יצחק בנו
המילה הוא עדיף מיצחק ,א"ש דזה גופא פעלה שרה של אברהם "ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו" וימל
בגירושה שעיקר המשך אברהם יהי' רק למי שמדובק אברהם את יצחק "בנו" ואברהם בן מאת שנה בהולד לו
בפנימיות המילה שכולל בתוכו הכריתת ברית עם את יצחק "בנו" דזהו מעיקר ענין הפרשה לייחס רק
הקב"ה ,אבל ישמעאל שיש לו רק חלק חיצוני של יצחק לאברהם ולא ישמעאל.
המילה לא יהי' לו יחס כלל לאברהם אבינו .וכל מה
ישמעאל הוא מזרע אברם ולא מאברהם
אלא דצ"ע דכ' אח"כ וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי
זרעך הוא הרי דנקרא זרע אברהם ,ונראה בעז"ה
37בפשטות חובת המילה שלו היה מצד היותו בן אברהם ,אולם בפנים עפמש"כ באור החיים הק' לעיל פסוק ב' דלכן הודגש
יפות סו"פ לך לך כ' דעיקר מילה שלו לא הי' מצד בן אברהם רק מצד שם ותהר ותלד שרה לאברהם בן וגו' לרמז דרק בן זה
יליד בית וכ"כ באמת ליעקב שם ודקדק כן מטעמי המקראות סוה"פ
שם. לאברהם ולא ישמעאל לאברהם ,כי לא יקרא שמו בן
לו
התורה פרשת וירא שירת
בחי' חת"ס [ד"ה על וכ"ה בספר סופרי המלך בפנינים חדשים שנשאר לו הוא רק יחס לאברם של פ' לך לך ולא
ממרן החת"ס] פי' דקאי על יצחק ,דהיינו דאילו לא הי' בו לאברהם של פ' וירא38 .
שום שמץ חלק רע לא הי' כלל חשש שיושפע
מישמעאל ,ואם יש חשש שיושפע בהכרח שיש בו חלק שרה אמנו פעלה לדורות גירוש לישמעאל
רע ,והיינו שיש בו הכח של עשיו שעתיד לצאת ממנו. וכבר הארכנו בפ' לך לך דגלות ישמעאל הוא הגלות
[ועי"ש עוד בכמה אופנים איך קאי על יצחק] ויש להשוותו עם הקשה ביותר ,וסיבת כוחו הרב של ישמעאל הוא מחמת
מש"כ החת"ס [הבאנו לקמן] דמה שהוצרך לקשור את שנימול ,ולכן לא פטרו הקב"ה בלא כלום וזכה ליטול
יצחק בעקידה הי' בשביל עשיו הנמצא בו שלא רצה כח שלטונו הגדול ,וגדר הגלות הוא מש"כ במשלי ל'
בעקידה וזה הרגיש אברהם כבר עכשיו ומזה הי' לו כ"ג שפחה כי תירש גבירתה ,וזוהי הגלות הקשה ביותר,
עגמת נפש. וכיון שכל מעשה אבות סימן לבנים ,א"כ מה שגירש
שרה את הגר ובנה הי' להחליש ולהפקיע גלות זה שלא
כל קורותיו של ישמעאל בענין המים יהי' מצב של שפחה תירש גבירתה ,וזה ע"י העצמת כח
וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו' מילה של יצחק דרק הוא יש לו שלימות המילה ,והרבה
ויכלו המים מן החמת וגו' ויפקח אלקים את יש לנו להכיר טובה לאמנו שרה בזה ,וי"ל דקריאת
עיני' ותרא באר מים ,ותלך ותמלא את החמת פסוקים אלו בתורה גרש האמה הזאת וגו' יש להם כח
מים ותשק את הנער[ :שם י"ד -י"ט] נצחי עצום לגרש את בני ישמעאל מלשלוט בנו ומלהאחז
בא"י ,ומובן היטב שבכל ר"ה זה נעשה חלק מקריאת
וברש"י דהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע
התורה ,דבר"ה הרי אנו מעוררים כוח של יצחק ובה
מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא וכו' 39והיכן המית
בזמן צריכין אנו להחליש ולבטל כוחו של ישמעאל
את ישראל בצמא כשהגלם נבוכדנצר וגו' לקראת צמא
והקריאה בפסוקים אלו ביום הקדוש הזה פועלים הרבה.
התיו מים וגו'.
הרי לנו שישמעאל כל עיסוקו במים ,בילדותו כמעט ישמעאל חזר ונשרש בקליפת מצרים
אחזו המוות לרוב צמאונו למים ,עד שנפקחו עיני אמו ובמש"כ אח"כ פסוק י"ד ותלך ותתע במדבר באר שבע
ומצאה באר מים ,ולבסוף המיתו את ישראל בצמאון ופירש"י חזרה לגילולי בית אביה וכן כ' אח"כ פסוק
למים .וביאר בספר אחישנה 40עמ' ס"ח ע"פ מש"כ כ"א ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים ופירש"י ממקום
בזוה"ק ח"ג קצב .דעיקר שליטתו של ישמעאל הוא על גידולי' שנא' ולה שפחה מצרית היינו דאמרי אנשי זרוק
המים וברכת דגי הים שכ' בה פרו ורבו [לעיל א כב] חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי ,י"ל דכ"ז נקבע ע"י גירוש
ואצלו כ' והפרתי אותו והרבתי אותו מאד מאד[ ,לעיל יז מביתו של אברהם דבזה נאחזה שוב בשורשה שהיתה
כ] ואריז"ל [בליקוטי הש"ס פ"א מאבות מי"א] כ' דד' קליפות בעצם בת פרעה [כמבואר בב"ר מ"ה א' דפרעה הוא זה
נגד ד' יסודות וגלות ישמעאל הוא בסוד צמאון אשר אין שנתן אותה לאברהם] ובזה התייחס ונשרש ישמעאל
בו מים ,מים עכורים היוצאים מתוך מים הזכים של לשורש זרע חם המקולל ,ומעתה כל מעשיו הגרועים
אברהם אבינו ,והם סוד מים הזידונים שאמר דוד המלך והאכזריים שאנו רואים בעינינו מתייחסים למצרים שהם
תהילים קכ"ד ה' ולכן הי' ראוי ישמעאל למות בצמא מזרע חם.
לולא שנענה באשר הוא שם .וא"ש מש"כ מהרח"ו לרמז
גלות ישמעאל במש"כ תהילים שם לולא ה' שהי' לנו מה שהרע לו על בנו קאי על יצחק
וגו' בקום עלינו אדם וגו' ושם בהמשך כ' אזי המים וירע הדבר מאד בעניני אברהם על אודות בנו:
שטפונו וגו' אזי עבר על נפשינו המים הזידונים ,וביאור [שם י"א]
הדבר עפמ"ש בזוה"ק ח"ג רנה .דחסד הוא בחינת מים,
וע"כ אברהם שבחינת חסד מפסולתו נולד ישמעאל כפשוטו קאי על ישמעאל ,שאמרה לו לשלחו או מה
שיצא לתרבות רעה .וא"כ קשה למה לא הרע לו על הגר
39מה שידעו מלאכים מה שעתיד להיות ביאר בנועם אלימלך פ'
ורמב"ן כתב דאה"נ הרע לו גם על הגר אבל על בנו הרע
בהעלתך דהי' רק מצד תפלת אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך דוודאי לו ביותר עי"ש עוד ובביאורי מהרא"י כ' דלא רצה
אברהם שהי' נביא ידע מה שעתיד ישמעאל לעשות לישראל באחרית להראות לשרה שהרע לו על הגר פן תתקנא בה .אולם
הימים ,אלא שהתפלל עליו מחמת שבחר בגלות במקום גיהנום ובאותה
תפלה הכניס אותה מחשבה שאף שעתיד להרע לישראל מ"מ עדיף הם
שיסבלו ממנו ועי"ז לא ידח ממנו נדח [וזה רואים בחוש בזמנינו
שהצליחו בני ישמעאל להחזיר רבים מאחינו לתשובה] ועי"ז ידעו 38ושמעתי בשם מקובלים ,שאם עשו לאחד שינוי השם אז הילדים
המלאכים מה עתיד להיות. שנולדו לפני שינוי השם יש להם להיות נקרא ע"ש שמו הקודם ,וא"כ
40ספר נפלא בעניני גלות אדום וישמעאל ואחרית הימים להג"ר מנחם א"ש דישמעאל יהי' נקרא לעולם בן אברם.
מנדל פומראנץ שליט"א.
לז
התורה פרשת וירא שירת
מאידך יש לו טבע אכזרי ,ולזה הוא זורק קשת ,ושיעור שהוא בחינת מים .עוד מבואר בשערי קדושה למהרח"ו
זריקת קשת הוא תמיד שלא יוכל לראות הרציחה ,כמו ח"א שער ב' כי שורש כל התענוגים וגם מדת האהבה
שהגר לא יכול לראות במות הילד בשיעור זריקת חץ, הוא ביסוד המים וא"ש דבני ישמעאל פרוצים ביותר
ובזה שלם עם עצמו שיכול לדמיין שלא עשה כלום ,וזה במדת הזנות.
הם עושים היום עומדים בריחוק מקום ,ושולחים פצצות
למרחוק בלי שיראו מה שגרמו. והנה מיד אחרי פ' ישמעאל כ' ויהי בעת ההיא וגו'
ומסופר על כריתת הברית בין אבימלך ואברהם ומיד
קשת הוא ביטוי לרצונו להשתלט על מה שמחוץ לגבולו אח"כ כ' שביקש ממנו אברהם רק דבר אחד והוא באר
עוד ביאור עמוק בהא דישמעאל רובה קשת והקשר המים שנגזלה ע"י עבדי אבימלך והי' לו בזה חשיבות
לבחינת פרא שבו ,שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן גדול עד שנתן בזה סימן לדורות בעבור תהי' לי לעדה כי
שליט"א אחרי שמחת תורה תשפ"ד ,והנני להביא דבריו: חפרתי את הבאר הזאת ,ולא נתפרש מה ענין באר זה
ולמה נסמך למעשה ישמעאל ,גם בפ' תולדות מצינו
"אי' בפרקי דרבי אליעזר פכ"ט 'נולד ישמעאל בקשת שיצחק התאמץ הרבה לשוב ולחפור הבארות של
ונתרבה בקשת' .וצריך להבין מה הכונה שנולד בקשת, אברהם שסתמום פלשתים ,ויש בזה הרבה בספה"ק
ודוחק לומר שנולד בחודש כסליו מזל קשת ,וביאר אולם צד השווה שביניהם דבארות המים הם חלק
הרד"ל כי ישמעאל מבקש לשלוט על מקומות רחוקים מהשפעת המידה של אברהם שבחינתו חסד ואהבה
שהם מחוץ להישג יד .שני כוחות יש במלחמה חרב ששורשו ביסוד המים ,ולפ"ז א"ש דאברהם ניסה
וקשת ,חרב שולט על הקרוב ,הקשת על הרחוק ,וכן להעמיד בחינתו והשפעתו היטב ולבטל קליפת ישמעאל
הכלי משחית בימינו הם בבחינת קשת להשליך פצצות שג"כ יונק מבחינת המים ,ואחר פטירתו נסתם השפעתו
למרחוק ,אין שום מדינה נורמלית שמכינה טיל שיוכל והוצרך יצחק לחזור ולחופרו.
להרוג אנשים במרחק אלפיים קילומטר ,יושב לו ערבי
תימני ומשליך פצצות למרחק של אלפיים קילומטר ,מה גם מש"כ אח"כ שנטע אש"ל בבאר שבע רמז המגלה
לי ולך? זהו הגדרת 'פרא'' ,כי פרוע הוא' ,יצא עמוקות בפ' ואתחנן אופן ק"ז דקאי לבטל קליפת
מהגבולות .לכל אומה ואומה יש גדר וגבול ,עד כאן ישמעאל דאש"ל בגי' פארן ששם ישב ישמעאל ואותו
בלגיה ,עד כאן הולנד ,עד כאן הונגריה ועד כאן פולין, אשל הי' מכוון לבטל חלק הרע שיצא מאברהם .עוד כ'
אף שיש פעמים סכסוכים בין המדינות היכן הוא מקום שם דלכן הוצרך אברהם להשכים בבוקר לחבוש את
הגבול ,מריבים ומסתדרים .אבל ישמעאל הוא פרא אדם, חמורו היינו לבטל כוחו של ישמעאל המרומז בחמור
צוחק על כל הגבולות שבעולם ,זורק בקשת גם למרחק כמבואר בתיקו"ז י' קמז :דישמעאל הוא בחי' חמור
של אלפיים קילומטר .מתגורר כאדם ופרא להטיל אימתו ועליו נאמר ג"כ עם הדומה לחמור ,ומבואר מכ"ז דכל
למרחקים בדרך כלל האדם הוא מוגבל כי הוא יושב רק עסקם של האבות הי' עבור כלל ישראל.
במקום אחד ואינו יכול להיות בשני מקומות בבת אחת,
שיעור כמטחוי קשת וישמעאל רובה קשת
דוד המלך ע"ה אומר 'מי יתן לי אבר כיונה' ,אבל בפועל
אין לנו כנפיים לפרוח ,כל אחד נמצא במקומו ,ד' אמות ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי
של אדם קונות לו .אבל ישמעאל שהוא פרא ,רוצה אמרה אל אראה במות הילד וגו' [שם ט"ז]
לשלוט גם שלא במקומו ,לכן הוא משליך למרחוק
וצ"ע דזה מקום היחיד בתורה שנקט שיעור זה ,ובוודאי
בקשתו ,שאתה שם במקום הרחוק תתיירא ממנו ,תדע
אינו מקרה שכתוב אח"כ ,שאומנות ישמעאל הי' רובה
שאני קיים ותפחד ממני אפילו כשאני יושב בתימן
קשת ואיך הם קשורים זל"ז .ובתוס' השלם כ' בשם ר"י
הרחוקה .ואילו היה ישמעאל מתגדל ביערות אמזון עם
החסיד שלכן הרחיקה עצמה מישמעאל כשיעור זה
הקופים ,היה פשוט יותר להבין מהו 'פרא' ,אבל כיון
מפחד פן יורה בה חץ בכעסו.
שהוא מתגדל כבני אדם על האדמה בתוך ערים
ושכונות ,חנויות ובתי מסחר ,נדמה שהוא מהחיות עוד נר' בעז"ה ע"פ מש"כ רש"ר הירש זצ"ל דהנהגה זו
והבהמות הביתיות ולא המדבריות ,אך בסוף מתגלה של הגר אינו תואם אמא יהודית שהיתה מתקרב לילד
שבמחסן שמתחת לבית יש לו פצצות ומשליך למאות להרגיעו ולהראות לו רחמנות ,אבל היא דאגה לעצמה
קילומטרים רחוק מביתו ,זהו הגדרת 'פרא אדם'. שלא תוכל לראות במות הילד גם אם זה על חשבון
הילד ,וא"כ י"ל דצורה זו של רציחת בנ"א ע"י קשת
הצורר הגרמני ימ"ש ,שלא היה צר כמותו מימות עולם,
הוא ,ע"י שטבוע בו מדת הרחמנות מאברהם ,אבל הוא
אעפ"כ היו גבולות של מדינת גרמניה ,אף שכבשה עוד
מכוון זה כלפי עצמו דלא יוכל לסבול לראות דם שפוך
ועוד מדינות ,סוף כל סוף במקום הגבול עד שם
לח
התורה פרשת וירא שירת
וזה הפשט שהתפלל אאע"ה 'לו ישמעאל יחיה לפניך' שליטתו ,אם זכו לצאת מגבולות שליטת הרייך היו
ופרש"י 'ביראתך' ,כמובא בתפילת השלה"ק ,והכונה עושים יום הצלה ,אבל ישמעאל יש לו קשת שמשליך
ליראת בני ישראל את ה' ,כי לאחר הגלות הארוך הזה, למרחוק ,לא מתייחס כלל לגבולות שבין הארצות.
וכל העוסקים להחזיר אנשים בתשובה ,מתייאשים וכמובן שגם עשו לקח את הקשת ממדת חמיו ישמעאל,
מאנשים הרחוקים מאד ,הגרים בכפר עזה ,ובישובי וישמעאל לקח כח החרב מחתנו עשו ,אך חרבו של
השמאל שבשמאל ,אין שום מקוה בישובים האלה ,לא ישמעאל שאול בידיו מחתנו ,וקשתו של עשו שאול
מקוה ולא טהרה ,אין עם מי לדבר ,אך הקב"ה אינו בידיו מחותנו ,בעיקרן של דברים יש לישמעאל קשת
מוותר על שום יהודי ,וע"י גלות ישמעאל נשלכים חיצי ולעשו חרב.
יראה גם למקומות הרחוקים ,ויאתיו כל לעבדך .והאמת
ייאמר שלא הם הרחוקים ולא אנו הקרובים ,רק דברנו וכיון שביקש אאע"ה 'לו ישמעאל יחיה לפניך' כי ידע
בלשון כזה לסבר את האוזן ,לפי מה שהיא רוצה שהגלות בישמעאל הוא לטובתו ,וכבר גילה המגיד
לשמוע ,אך לב יודע מרת נפשו אם הוא בעצמו קרוב או ממעזריטש זי"ע ותלמידו ה'מאור עיניים' זי"ע ועוד
רחוק .אם הוא כן ירא את ה' או לאו .והקב"ה מעורר את שמתוך היראה חיצונית צריך אדם לבא ליראה פנימית.
כל ישראל לשוב ליראתו ,והלך בסערות תימן ,ה' צבאות א"כ כיון שקליפת ישמעאל מטיל אימה למרחוק כפרא
יגן עלינו .מעתה ועד עולם יפרוש עלינו סוכת שלומו בלי גבול וצמצום ,כמו שקרה שבני ישמעאל מיליציות
ולא ישמע עוד שוד ושבר ח"ו ,אך מה שכבר היה לנו רחוקים מארץ תימן השליכו פצצות לארץ ישראל
השאת והשבר ,שלא יתקיים ח"ו 'לשוא הכיתי את במרחק של אלפיים ק"מ ,כך גם המדה הטובה
בניכ ם' ,נתעורר ליקח את המוסר לשוב ליראת ה' .וכבר שמתעוררת בגלות ישמעאל להשיב בתשובה גם אנשים
לא צריכים דווקא לשמוע זאת מספרי מוסר ,כי רחוקים ביותר .אנשים שלא נכנסו לבית כנסת שנים
הישמעאלי בשעת הרציחה עצמה צועק 'אללה אכבר' רבות ,ואם פעם היה להם יראת הכבוד מיום הכיפורים,
כלומר ,אלקים הוא הגדול והכביר ,אל תברח ממנו ,הרי ירדו מדחי אל דחי ,עד שמרגישים חמש מאות קילומטר
להדיא שהיראה החיצונית מצד עצמה צועקת על יראת ה' רחוק מבית כנסת ,או אפילו אלפיים קילומטר רחוק
הפנימית .באותם ישובים שלא שמעו בהם 'שמע ישראל מהקדושה והאמונה ,בא כח ישמעאל בגלותינו לעורר
ה' אלקינו ה' אחד' ,שמעו בהם בערבית 'אללה אכבר'. יראת ה' גם להרחוקים ביותר .כי כשנתעוררו מתוך
ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א41 . אימה ופחד ,כבר קבלו על עצמם לשמור שבת ,וללבוש
ציצית וכו' ,לולא ישמעאל לא היתה באה היראה על
יום מנוחת ישמעאל ביום שישי שהוא ימינו של שבת הרחוקים .וכמבואר ברש"י שיש חילוק בין 'אימתה'
ויש להוסיף ממש"כ בס' אחישנה עמ' צ"ג שהביא ל'פחד' ,זה על הקרובים וזה על הרחוקים ,גם בענין
מהרש"א ב"ב קכג .במה שאמר יעקב בחרבי ובקשתי יראת שמים צריכה היראה לבא לכל קצוות תבל ,כי לא
[לקמן מ"ח כ"ב] כי תפלת יעקב יועיל לו במקום חרבו של ידח ממנו נדח ,משיח צדקנו אינו מותיר אף אחד
עשו וקשתו של ישמעאל ,מבואר דכשם שכוחו של עשו מאחוריו ,כולם צריכים לשוב להשי"ת .וזה שפעל
הוא בחרב כן כוחו של ישמעאל הוא בקשת ,והנה כ' אאע"ה על גלות ישמעאל שמפיל אימה ופחד גם על
בזוה"ק [תיקונים מזוה"ח] כי הקשת שורשה בימין שהוא הרחוקים ,להשיבם להשי"ת .לו ישמעאל יחיה להטיל
בחי' החסד ואילו החרב שורשה בשמאל המורה על חיצי יראתך בישראל.
גבורה ומדת הדין ,וא"ש דהרי ישמעאל שורשו במדת וכשנתבונן בפנימיות הדבר נמצא דבר פלא ,שכל
החסד דאברהם ועשו בבחי' הגבורה דעשו ,וא"ש דבני העולם מלא יראה חיצונית מדבר שהוא רחוק ממנו מאד,
עשו וישמעאל קבעו לעצמם יום מנוחתם ,בני ישמעאל זה יש לו פצצות כאלה וזה פצצות יותר חזקות ,זה מגיע
ביום שישי ובני עשו ביום הראשון ,וכ' אריז"ל דזה"פ לאלפיים קילומטר וזה לשמונה אלף קילומטר ,היראה
והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ,ורמז לדבר בזמירות של הזאת משביתה את המשתוללים .ומדה טובה מרובה ,גם
אר"י ז"ל ימינא ושמאלא ובינייהו כלה ,הכלה הוא שבת כשאתה רחוק לגמרי מהשי"ת תוכל להתחזק מעתה
קודש והיא נמצאת בין ימין ושמאל מימין יום שישי של ביראת ה' ,וזהו הכח של קשת שמטיל אימה ופחד
למרחוק ,כך הוא ביראת ה' ,שהקב"ה שולח חיצי יראה
41אכן כעת אחרי טבח שמחת תורה תשפ"ד התברר דמה שלא יכלו לאנשים שהם במקום רחוק ברוחניות ,חרב דחובות
לפעול כל ארגוני התשובה ,פעלו בני ישמעאל באכזריותם ,שאלפי הלבבות אינו יכול להבין ,שעדיין אינו יודע הא' ב' ,רק
חילונים מובהקים שלא שמרו מצוות לפני זה התעוררו לתשובה בהרבה
מדרגות .ועל חטוף אחד שמעתי שבתוך מרתפי חמאס התעורר בפעם חיצי ישמעאל משפיעים למרחוק ,ועי"ז נתעורר
הראשון להתפלל להקב"ה כיון ששמע שגם הערבי מתפלל ,ועשה ק"ו הפנימיות של כל איש מישראל ושבים להשי"ת.
שגם הוא יתפלל ,ונתקיים ד' פרקי דר"א ומה שנתבאר בפ' לך לך
שישמעאל יגרום לישראל להשתמש בכל התפלה.
לט
התורה פרשת וירא שירת
כשאומר להם ואקחה פת לחם וגו' ואחר תעבורו ואמרו המוסלמים ששייכם לצד ימין דאברהם ומשמאל בי'
כן תעשה כאשר דברת וכ' רמב"ן שאין יכולים להתעכב, עשו שעיקר כוחו בשמאל מדת הגבורה ,עוד א"ש מה
ואח"כ מיהר מאד לתת להם לאכול ועמד עליהם הי' כל ששיר של יום דיום שישי הוא מקולות מים רבים אדירים
עיקר כוונתו לחכות שיגמרו לאכול ויוכל להשפיע וגו' להתגבר על בחי' ישמעאל ששורשו במים הזידונים
עליהם דברי אמונה ולא כתוב מזה כלום בפרשה ,אולם וכדכ' לעיל.
באמת עי"ש באור החיים הק' שפי' מעט מים קאי על
דברי תורה ,ובצרור המור שם הביא ממדרש הנעלם *כוונת אברהם בנטיעת האשל
ש ע"י האילן בדק אברהם את אורחיו אם ראויים ליכנס ויטע אשל בב אר שבע ויקרא שם בשם ה' אל
תחת כנפי השכינה שאז הי' האילן פושט ענפיו עליהם, עולם[ :שם ל"ג]
וזה"פ והשענו תחת העץ ,ועץ גם מרמז לתורה ,ואם לא
היו ראויים היה מתמר ועולה ואז לא הי' מאכיל אותם וברש"י אשל רב ושמואל ,חד אמר פרדס להביא ממנו
על שלחנו משום שנאמר אל תלחם את לחם רע עין, פירות לאורחים בסעודה ,וחד אמר פונדק לאכסניא ובו
וא"כ יתכן דכל מה שהזמינם הי' רק ללמדם תורה ,אולם כל מיני פירות ...ויקרא שם וגו' -על ידי אותו אשל
הפשטות מ' שעיקר שאיפתו הי' ג"כ להטיב עם הבריות נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא אלוה לכל העולם.
בגשמיות גם ללא חשבון להכניסם תחת כנפי השכינה. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם
וכה"ל רש"י כתובות ח :ד"ה בבריתו של אברהם "שגמל משלו ,סבורים אתם שמשלי אכלתם ,משל מי שאמר
חסדים דכתיב ויטע אשל ראשי תיבות אכילה שתיה והיה העולם אכלתם.
לויה" היינו שזה המקור למה שאברהם היה גומל והנה ידוע שאברהם הוא המרכבה למדת החסד בעולם,
חסדים. וא"כ לכ' כל מה שהי' מכניס אורחים הי' חלק ממדת
החסד שלו להטיב עם הבריות ,וחלק ההטבה עם
הבריות הוא זה לבד שנותן להם לאכול ולשתות ,וא"כ
ובשל"ה הקדוש בתחלת הפרשה [תורה אור אות ז] כתב זה שאומר להם אח"כ שיברכו את הקב"ה הוא רק בדרך
שעל הצד שאברהם חשב על המלאכים שהם ערביים ממילא שאם כבר רוצים להודות יראו להודות למי
עשה שתי דברים א :הכניסם לביתו לגמול חסד עמהם שהשפיע את כל זה ,אולם מאידך לא משמע כלל לומר
כדרכו תמיד ב :ואחר כך לגמול חסד עם קונו יתברך ,כי שזה הי' רק דבר טפל ,דמשמע שהי' בזה תכלית
כך היה דרכו תמיד לאחר אכילה ושתיה להכניסם תחת כשלעצמו דלכן הוא בנה אשל כדי שעי"ז יוכל לפרסם
כנפי השכינה .וציין לדברי רש"י אצלינו שמבואר שמו של הקב"ה וא"כ כל האשל היה היכי תמצי בעלמא
שאברהם היה עושה חסד תחלה באכילה ושתיה לבני לפרסם שמו של הקב"ה ולא משום שרצה להטיב עם
אדם ,ואח"כ מתחסד עם קונו להכניס בני אדם תחת כנפי הבריות ולא מסתבר כן ,וא"כ אולי נאמר שבמקרה
השכינה .ובתחלת דבריו שם אות ד' הרחיב יותר נזדמנו לפונדק אחד רצונו להטיב עם הבריות ורצונו
שהכנסת אורחים היא ממדת החסד אשר היא מדת לפרסם של הקב"ה ודחוק.
אברהם אבינו ,כי 'חסד לאברהם' [מיכה ז כ] ו'עולם חסד
יבנה' [תהלים פט ,ג] ,ובנין העולם היה בשביל אברהם.. ובדעת תורה לר' ירוחם העיר דאותה הקריאה עצמה הי'
ומדת החסד היא מדת האהבה הפנימית להקב"ה וע"כ יכול לעשות גם בלי אשל ,ותי' שרק ע"י האשל הי' יכול
קראו הקב"ה 'אברהם אהבי' [ישעיה מא ,ח] ,כי זה רומז להשפיע ,שכיון שנהנו מן האשל היה להם הרגשת הכרת
לחסידות .ובתיקונים [הקדמת תקוני זהר א ]:פירשו ,איזה הטוב וכבר רוצה לברך וא"כ הי' יכול לומר להם אם
חסיד זה המתחסד עם קונו ,וגם בסעודה היה מתחסד עם בלא"ה תברכו מדוע לא תברכו לנותן האמיתי ,שהוא זה
קונו ,וענין ההתחסדות היה להורות בני אדם את הדרך שבורא את הכל .ומבואר מדבריו דבאמת כל עיקר
הטוב שיכנסו תחת כנפי השכינה ,וכן בסעודה זו נתבשר שאיפת אברהם הי' לפרסם שמו ית' בעולם רק האשל
בלידת יצחק ,אשר כל ענין עקידתו היא גם כן בחינת הי' היכי תמצי לפרסם את שמו וכענין מה שהאריך
מתחסד עם קונו וכמו שביאר באות כ"ג שם שהמתחסד הגה"צ ר' אבגדור מילר זצ"ל לפרש בטעם שהי' אברהם
עם קונו היינו שעושה באהבה רצון קונו יותר ממה צריך הרבה כסף וכבוד ,דאל"כ אף אחד לא ישמע לו
שמחויב לעשות וכן עשה אברהם בענין העקידה ,כי היה כשרוצה לפרסם את שמו ית' וה"נ זה הי' הטעם לנטיעת
יכול ליפטר את עצמו ממצות השי"ת בשורת הדין, האשל ,ולפ"ז אילו הי' יודע בוודאות שלא יהי' להם זמן
שיתקיים הבטחת הקב"ה אליו להיות לו זרע ואעפ"כ כלל לברך ולא יוכל לומר להם כלום לא הי' מזמינם,
כבש רחמיו להקריבו לקרבן. וא"כ בריש הפרשה כשהי' מצטער מאד לאורחים כל
עיקר צערו הי' לפי שהי' רוצה לפרסם שמו בעולם וא"כ
מ
התורה פרשת וירא שירת
שהרי אברהם לא הי' לו תורה ולכן הי' תמיד מחפש עכ"פ מבואר מדברי השל"ה שכל מה שעשה אברהם הי'
דרכים איך הוא יכול להתעלות ואם ראה שיש איזה איש מחמת מדת החסד רק שיש שמחמת מדת החסד הי'
שזכה למעלה גדולה הי' חוקר ודורש איך הוא זכה לזה מתחסד עם הבריות להאכילם ולהשקותם ויש שהי'
שכן הוא יכול ג"כ לעשות כן ,ועכ"פ משמע מזה שעיקר מתחסד עם קונו בזה שהי' מקרב בני אדם לשכינה או
שאיפתו הי' עצם זה להתעסק במדת החסד ולהטיב עם שעשה לפנים משורות הדין מחמת רוב אהבתו להקב"ה.
הבריות שיש להם צלם אלקים ולאו דוקא כדי לפרסם
אצלם שמו של הקב"ה. עוד נוסח שמעתי דזה גופא ממדת חסדו עם הבריות
שיחיו עם אמונה שעניות הכי גדולה שיהי' לבן אדם
ואכן חזינן שפסוק זה הוא מעיקר המקורות שאברהם הוא שאין לו את הדעת להכיר את הקב"ה ,דאם יש לו
אבינו הצטיין במצות הכנסת אורחים וכמו שמבואר אמונה יהי' לו חיזוק בכל חייו בכל המצבים שלו וזה
בדברי רבינו בחיי בספר כד הקמח [ערך אורחים] בהפלגתו עדיף מכל כסף וזהב שבעולם .עי"ל דמה שאברהם הוא
במעלתו העצומה של הכנסת אורחים שראשית דבריו מרכבה למדת החסד בעולם היינו שהוא נעשה צינור
הוא בפסוק זה ויטע אשל בבאר שבע ,וכ' ע"ז שמדת להביא השפעת הקב"ה בעולם וא"כ היה צריך להיות
הכנסת אורחים נמשכת ממדת החסד שהיא ממדותיו של מיוחס להקב"ה.
הקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל בריה ואברהם אבינו היה
ראש המחזיקים שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' שוב הראני ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א דברי
לעשות צדקה ומשפט .והוא היה החסד ממלא מקום חז"ל בילקוט שמעוני [תהלים רמז תשכח והובא באורחות
המדה ההיא ,כמבואר בירושלמי עה"פ וישמר משמרתי צדיקים שער הקנאה] עה"פ "אל תתחר במרעים אל תקנא
שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא בעושי עולה" [תהילים לז א] זהו שאמר הכתוב בני אל
הוצרכתי אני לעשות מלאכה שלי שהרי אברהם עומד יקנא לבך בחטאים ,ובמה יקנא לבך ביראת ה' כל
שם במקומי ושומר משמרתי ,ודרשו ז"ל כי אברהם היה היום ....אמר הקדוש ברוך הוא קנא ,שאלמלא הקנאה
מחזר אחר אורחים ומביאם לביתו ,והי' לביתו ארבעה אין העולם עומד ,אין אדם נוטע כרם ,אין אדם נושא
פתחים לארבע רוחות העולם ,וכל מי שנכנס בפתח זה אשה ואין אדם בונה בית .אלמלא שקנא אברהם לא היה
יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים, קונה שמים וארץ ,אימתי קנא ,כשאמר למלכי צדק כיצד
והיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם ,שנא' וירא וירץ יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם .אמר לו
לקראתם ,ועליו אמר הכתוב יש מפזר ונוסף עוד .ואשל ומה צדקה עשיתם בתבה ,וכי עניים היו שם ,והלא לא
הוא אותיות שאל שהיה אדם נכנס אצלו ואמר לו שאל היו שם אלא נח ובניו ,ועם מי הייתם עושין צדקה אמר
כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך ועשה פונדק בפרשת לו עם הבהמה וחיה ועוף ,לא היינו ישנים אלא נותנין
דרכים .ולכך הודיענו הכתוב הזה כי אברהם היה זהיר היינו לפני זה ולפני זה .אותה שעה אמר אברהם ומה אלו
במדה הזו במקומו שהיה יושב שם והוא באר שבע והיה אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין,
זן ומפרנס עוברים ושבים זהו שאמר ויטע אשל ודרשו וכיון שעשו צדקה יצאו ,אני אם אעשה בבני אדם שהם
רז"ל אשל נוטריקון אכילה שתיה לויה. בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה .אותה
42
שעה ויטע אשל בבאר שבע" ,אכילה "שתיה "לויה"
עוד הביא שם ממדרש תהלים [שוחר טוב קי א] עה"פ "מי ע"כ דברי הילקוט.
העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" [ישעיה מא ב] ישנים
היו אומות העולם מלבא תחת השכינה ומי העירם מבואר דמה שאברהם נטע האש"ל והתעסק במדת
אברהם שנאמר מי העיר ממזרח ולא תאמר זה בלבד החסד הוא מחמת קנאתו בנח ובניו שזכו לדברים כ"כ
העיר אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה וכיצד העיר עצומים ע"י שעשו חסד עם הבריות ,והוסיף ידידי הנ"ל
אותה עשה פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל
העוברים והשבים שנא' ויטע אשל אמר ר' זעירא אכילה 42עי' בספר אהבת חסד ח"ג בפ"ב בהערה שהפליג הח"ח במצות לוי'
שכיבה לויה הוי אומר צדק יקראהו לרגלו .מבואר לאורחים ,שרק בזה נשלם מצות הכנסת אורחים ,והביא שם ששמע
שהיה מעשה במכניס אורח אחד ששלט אש בנכסיו ,ותמהו העולם עליו
שאברהם עסק בשתי ענינים א :להעיר את האומות על מה לא הגינה עליו זכות מצותו ואמר גדול הדור אחד מפני שמנהגו
שיבואו תחת כנפי השכינה ב :להעיר את מדת הצדקה היה רק לקבל את האורחים באכילה ושתיה ולא ללותם כלל ואכילה
ושתיה ר"ת אש ור"ל שע"כ לא היה כח בהמצוה להגין עליו כי שם
ע"י פתיחת האש"ל. אשל אינו מונח אא"כ השלימה כראוי .ומקור המעשה כתב הגה"ק ר'
מנחם מנדל מרימנוב זי"ע בספרו שפתי צדיקים כאן כדי להראות כח
עוד כתב שם שבפשוטו אשל הכוונה אילן ולכ"כ לשון התורה הקדושה ,ושמע סיפור זה מפי זקנים בהיותו בק"ק מעזיבוז אצל
ש"ב הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע שפעם אחת נסע לדרך משם
נטיעה ,וכן ל' חז"ל אשלי רברבי ,ומה שדרשו במלת הרב הקדוש המפורסם אב"ד מצדילקוב זללה"ה נכד הבעש"ט הקדוש,
אשל כוונו בזה לומר כי המשיל הכתוב המדה העצומה והוא עצר במלון ההיא והתאונן אליו בעל הבית על שיש אצלו הרבה
שריפות וגילה לו הסבר הנ"ל עי"ש המעשה באריכות.
מא
התורה פרשת וירא שירת
פרשת העקידה הזאת של הכנסת אורחים לאילן העושה פירות כי ע"י
המדה הזאת שהיה אברהם מחזיק בה בבאר שבע נטע
הנה פרשה זו הוא מהפרשיות הכי עצומות בכלל ישראל לנפשו בשמים אילן שיעשה לו פירות ,והביא שם
לדורות אשר א"א להשיג גודל הנסיון שהי' לאברהם דוגמאות דנטיעה הכונה בשמים ,עוד כתב דע"י המדה
אבינו בענין זה וכאן נשרש כח מסירות נפש והתגברות הזאת גופא זכה להיות אילן נושא פירות שיהי' לו בנים,
היצר לדורות ,וראה לקמן שהבאנו מדברי החת"ס כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים ואחר שנטע נטיעה זו
שהאבות ידעו סוד הקרבנות וידעו שלא שייך בשום שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים ולכך נראה לו הקב"ה
פנים ואופן שהקב"ה יתרצה בקרבן אדם ,ואעפ"כ במקום אילנות זהו במקום אלוני ממרא ושם בישרו
התבטלו לגמרי לרצון ה'. המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן .ומכאן שמדת הכנסת
וכתב בס' אברבנאל דהפרשה הזאת הוא הרמת קרנם של אורחים הוא סגולה לבנים .עי"ש עוד באריכות.
ישראל ולכן ראוי להפליג בה בחקירה יותר מכל פרשיות הרי להדיא שכאן מתבטא המדה הגדולה של הכנסת
התורה וביאר תכלית ענין העקידה דהנה אדה"ר נטה אורחים שהצטיין בו אברהם אבינו ,והרי פשוט שהכנסת
אחר תאוה הגשמית וכך הי' הקילקול נמשך עד נח ולכן אורחים שייך גם באופן שלא שייך כלל להשפיע עליו
הביא עליהם את המבול ושוב מנח עד אברהם נתרחקו ברוחניות.
כולם מדבקות ה' עד שרצה הקב"ה לזכות את עולמו ע"י
אברהם ,וכיון שעיקר עוון אדה"ר וזרעו הי' בתאות והנה בתחלת הפרשה הערנו למה התורה האריכה כ"כ
המשגל ושאר התאוות לכן רצה ה' שיימול אברהם לפני בפרטי הכנסת אורחים למלאכים הרי עשה כ"כ הרבה
לידת יצחק כדי שיולד יצחק בקדושה וטהרה והוא וזרעו פעמים הכנסת אורחים ,וביארנו שזה מראה שע"י מצות
לא יהיו שטופים בזמה ולכן הי' יצחק צריך להיות בשיא מילה נעשה אצלו מהפכה בכל מעשיו שהי' בו
השלמות ,והשלמת ד"ז הוא ע"י שיהי' יצחק עצמו קרבן התק שרות למעלה ,עי"ש בשם שפ"א ,אולם באמת אי"ז
לה' שבזה הי' הוראה חזקה שיהי' וזרעו מושלים על תי' מושלם שהרי כאן כ' ויטע אשל בבאר שבע וזהו
התאוה וממילא עי"ז יהי' מושגח מהקב"ה שלא לפי עיקר מקום כתיבת הכנסת אורחים שלו וכנ"ל והתורה
הטבע .עי"ש באריכות. כתבה זה בארבע מילים ,הרי שיש טעם אחר למה
האריכה התורה בתחלת הפרשה ,ומצאתי שעמד בזה
והנה העיר מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל דלמה הגרש"ז מקלם במכתב לבנו [חכמה ומוסר ח"א סי' קנ"ב]
נשאר שם "עקידה" לדורות ע"ש דבר צדדי שהוא מתחלה העיר בשם רבו הגרי"ס הרי מעשה הכנסת
ההכנה להקרבה והרי העיקר הי' זה שהי' מוכן להקרבה אורחים של אאע"ה אכילה שתי' לוי' לאורחים וכל מיני
בפועל ולא הקשירה לפני זה. מגדים ,נטיעה ממש ,הי' זאת כמה שנים ,ורבבות אנשים
ונראה בעז"ה בהקדם מש"כ בשו"ע או"ח סי' א' ס"ה החי' שם והתורה קצרה לדבר מזה ועקידת יצחק
דטוב לומר פ' העקידה ,ובטעם הדבר כ' בב"י והובא האריכה התורה פרשה שלמה ותי' שזה להורות כי בין
במשנ"ב דזה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה ועוד אדם למקום ,גדול מבין א' לחבירו .אבל הגרש"ז בעצמו
להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק נפשו, העיר מ"ש שבתחלת הפרשה האריכה התורה בהכנסת
ובביאור הגר"א ציין לרש"י יומא כח :בשם ירושלמי אורחים של המלאכים וכאן קצרה תורה ,ותי' כי אצל
שמזכירין "עד שבחברון" כדי להזכיר זכות אבות ,ולא המלאכים באמת עצם המעשה לא הי' כלום ,כי מלאכים
כתב הטעם להכניע יצרו וכנר' דל"ש להזכיר אבות בלי א"צ אכילה והעיקר הי' הכוונה ,ובזה הורה לנו הכתוב
ללכת לדרכיהם וא"כ אם רוצה להזכיר זכותם בעקידה כי העיקר בכל דבר ודבר היא הכונה הרצוי' ,כמ"ש חז"ל
יש לו להכניע יצרו וא"צ לפרש .ועוד דלענין להזכיר רחמנא ליבא בעי ,והגם שהכל הי' רק מעשה דמיון ומה
זכות אבות הי' מספיק להגיד שתי מילים "עד שבחברון" יש להאריך בזה ,אולם כיון שכונת אאע"ה היתה טובה
כמו שהי' במקדש ובהכרח שאנו רוצים גם להשריש זה חביב מאד בעיניו ית' ורצתה התורה לגלות בזה ,כי
בקרבינו כח הכנעת היצר. גם כל הנחת רוח שהי' לו ית' ,מן מטע האשל של
אאע"ה ,הי' ג"כ רק מן הכונה הטובה שהי' לאאע"ה ,ולא
וכ' בסדר היום בשם זוה"ק דאין מה שיבטל מיתה מבני מהמעשה לבד ,כמש"נ ומצאת את לבבו נאמן לפניך ,עוד
אדם כמו פ' העקידה דע"י העקידה נעקד מדת הדין, באה התורה להודיע כי לא הצדקה לעני ,אבל עיקר
ועקידת יצחק טוב לכלל ישראל להזכירו בגלות בכל יום הצדקה -כונת התורה -לעצמו של הנותן ,ליטע בלבו
ומגין עליהם מכל גזירות רעות דיוצא בת קול "אל תעש מטע אשל ,נדיבות של אאע"ה .ע"כ מדברי הגרש"ז
לו מאומה" וכ' בא"ר סי' א' אות י"ד דכשאומר הפסוק זצ"ל.
ויעקוד את יצחק בנו יכוין שיעקוד הקב"ה ויקשור כל
מב
התורה פרשת וירא שירת
*כל סעודת המלאכים הי' רמז לקרבנות המקטרגים של כלל ישראל למעלה ושלא יקטרגו בשעת
התפלה והאריז"ל בספר הכוונות כ' לאומרו בכוונה
והשל"ה הק' [תורה אור אות י"א] ביאר ע"פ מה
גדולה ויש עוונות שעושה האדם ובכוונת פ' העקידה
שהקדים שעל הצד שהבין אברהם שאורחיו הם מלאכים
יכופר עוונו אם שב בתשובה שלימה.
אז כל הסעודה הי' שייך לעניני קרבנות "אל הבקר רץ
אברהם" שייכא למש"כ במדרש [ויק"ר כא יא] עה"פ שור עפי"ז מיושב מה שנקרא ענין זה "עקידה" אף שזה הי'
או כשב או עז כי יולד [ויקרא כב כז] ,שור זה אברהם רק ההכשר להקרבה ,דעיקר קשירת מדת הדין לדורות
דכתיב 'ואל הבקר רץ אברהם וגו' ומה שזירז אברהם את נעשה ע"י העקידה ,וכן נרמז בעקידה ההתבטלות
שרה להכין שלש סאים קמח סלת היה כנגד מנחה, וההכנעה להקב"ה וזה מה שאנו רוצים להזכיר שנלך
וחמאה וחלב הי' בסוד יין לנסך ,כי חלב מצד החסד ויין בדרך זה ולכן נקרא עקידה.
מצד הדין וכאן הי' התעוררות הכל מצד חסד אברהם.
[עי' זהר ח"ג ד .פרדס רמונים שער כ"ג פ"ח ערך חלב ושם פ"י *קטרוגו של שטן שהביא נסיון העקידה
ערב יין] ובזה א"ש למה לא הביא את הלחם בסוף ע"י ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את
שנטמא ,איך הוא מחמיר על אחרים שיאכלו חולין אברהם וגו' [כב א]
בטהרה ,אולם להנ"ל א"ש כי כיון שהם בסוד קרבן
פשיטא שאסור להקריבם כי קדשים הוא ולא נעשה על וברש"י "יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן,
טהרת קודש .וענין זה רמזה רמב"ן במה שתי' למה שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא
הביא אברהם כ"כ הרבה לחם שהי' זה בסוד קרבן הקריב לפניך פר אחד או איל אחד ,אמר לו כלום עשה
שראשון ראשון מסתלק ,והו"ל כמרבה עולות במזבח. אלא בשביל בנו ,אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא
עי"ש שהביא מה שהי' אצל מנוח ,ואברהם ידע שאין היה מעכב" ובמדרש [ב"ר נה ד] מבואר שאברהם בעצמו
מלאכים אוכלים ולא הי' כוונתו להאכילם רק שהי' זה הרהר בדבר ואמר שמחתי ושמחתי את הכל ולא
לשם המיוחד שנתגלה אליו ,דע"י הסתלקות המאכל יבא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד לא איל אחד א"ל הקב"ה
יבא אליהם תוספות שפע וברכה ,ויתעלו אל אצילות, ע"מ שנאמר לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב" ובגמ'
והאצילות יתעלה ויתייחד עם הסיבה ראשונה ,כענין סנהדרין פט :כתוב בקצת שינוי "אחר דבריו של שטן
שאמרו במלאך מנוח. דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו' אמר שטן לפני הקב"ה
רבש"ע זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן ,מכל סעודה
עפי"ז פי' השל"ה מה הי' קטרוגו של שטן כאן לפני שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך,
העקידה שאף שבשעת בשורת יצחק הקריב לשם א מר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח
המיוחד וכמשנ"ת ,מ"מ ההתחלה הי' ע"י מלאך והי' לו את בנך לפני מיד זובחו ,מיד והאלהים נסה את אברהם
להביא גם קרבן לפניך ,ולזה דקדק השטן במלת ויאמר קח נא את בנך" .ויל"ע האם יש משמעות למה
"לפניך" כלומר להקדים בראשונה לשם המיוחד בלי בגמ' נקט רק תור וגוזל ולא פר ואיל .ועמד בזה
אמצעים ,ורק אח"כ להוריד ההשפעה אל הכוחות מהרש"א שם וכ' דר"ל דאפי' קרבן קטן כזה שהוא קרבן
הרוחניות[ .וכמשנ"ת סדרי ההשפעה בזוה"ק פנחס ח"ג רמא. דל לא הביא לפניך .וכעי"ז כ' בבן יהוידע ע"פ המדרש
עי"ש שהביאו באריכות]
ב"ר מ"ד י"ד שכאשר אמר הקב"ה לאברהם לקחת
ועי"ש עוד שכ' דבר נפלא שבסופו של דבר לא הי' משהו לברית בין הבתרים עגלה עז ואיל תור וגוזל הרי הראה
נגד מנחה בסעודה עם המלאכים שהרי הלחם נטמא ,וכן לו כל סוגי הקרבנות ואפי' הקרבן הזול ביותר מביניהם
יצחק שנעשה עולה מכח הקטרוג ג"כ לא מצינו שהי' לא הביא ,ובעיון יעקב שם כ' ג"כ דקאי על ברית בין
מנחה רק שה לעולה .ולזה א"ש שיצחק הוא זה שתיקן הבתרים ובמה שביתר כל הבהמות אבל התור וגוזל לא
תפלת מנחה הגם שכל תפלה היא מנחה שלוחה לה' בתר ולזה טען השטן הרי שהבהמות היו לתכלית
ולמה רק תפלה זו נקראת מנחה אלא שאמר יצחק מה זה לחתכם לשנים בשביל כריתת ברית ,אבל מה הי'
יש כאן עולה ולא מנחת סולת ,עמד ותיקן תפלה שתהיה התכלית בתור וגוזל שלא חתכם ובהכרח שהי' לצורך
במקום מנחה ,וע"כ נקראת תפלת מנחה .ורמז לדבר קרבן והוא לא הקריבם וזה הי' הקיטרוג ,ולזה השיב
'ונפש כי תקריב קרבן מנחה' [ויקרא ב ,א] ,היינו יצחק הקב"ה אם אני אומר לו בפירוש זבח את בנך לפני הוא
שמסר נפשו. זובח מיד אבל התור וגוזל לא צויתי בפירוש .ועי' מש"כ
לעיל בפ' לך לך שי"א שגם הבהמות עשאו כקרבן וכן
העופות ומה שלא בתרם היינו לאחר שחיטה.
מג
התורה פרשת וירא שירת
וחצי ההין יין לשתיה ,וצ"ע למה רצה לשנות ממנהג *למה באמת לא הקריב אברהם קרבן
העולם שיהי' סעודתו דוגמת אכילת המזבח ,וביאר הכלי
אחרי שביארנו קטרוגו של שטן עלינו להבין מה באמת
יקר פ' תצוה [שמות כח לט] שאחשורש ידע שכל מקום
התשובה למה לא הקריב אברהם קרבן עבור לידת יצחק,
שיש סעודה גדולה השטן מקטרג כמו שקטרג בסעודת
וכ' שם השל"ה וכ"כ בבן יהוידע סנהדרין שם בשם בנו
אברהם ,ופחד שמא יקטרגו על סעודתו במרום "כלום
ר' יעקב שכיון שאברהם מל את בנו בן שמונת ימים
הקריב מכל הסעודה לגבוה פרים או תורים" לכן טעה
חשב שזהו הקרבן כי אין לך קרבן גדול מזה ,הן המילה
בדמיונו לומר שיהי' כל הסעודה מתוקן מעין סעודות
שמל את יצחק בנו ,הן המילה שמל אברהם את עצמו,
המזבח ונרצה לו לכפר עליו כאילו הקריב ממש על
וכמ"ש באמת בזוה"ק ח"א צד :כי המילה היא כמו
המזבח ,ולכן לקח כלי הקודש ,ונתלבש בבגדי כהונה,
קרבן .ובנוס"א שמעתי מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א
ועשה אכילה מרובה משתיה ,וקרא לסריסיו שמות על
משל לאחד שבנה בנין מפואר להכנסת אורחים לעניים
שם הקרבנות ,כי חשב שכל זה יעלה לו לרצון כאילו
ועשה סעודה בחנוכת הבית ולא הזמין עניים ,שלא שייך
נעשה הכל על המזבח ממש .עי"ש בכלי יקר באריכות.
בזה קיטרוג שכל סבת הבנין הוא בשביל העניים ,וא"כ
ולדרכינו טעותו של אחשורש הי' שלא ידע מה שכתוב
ה"נ באברהם כל עיקר סעודתו ביום הגמל את יצחק הי'
בנביא הירצה ה' באלפי אלים וגו' הגיד לך אדם מה טוב
על שזוכה לגדל בן שיקריב את כל חייו להקב"ה .ועד"ז
וגו' שכ"ז שאין האדם מתקן מדותיו ואין הוא עוסק
כ' בבן יהוידע שם שחשש אברהם אם יקריב קרבן
בחסד וכל סעודתו הוא ההיפך הגמור מצנע לכת אז לא
יתפרש שעיקר שמחתו הוא עבור טובת עצמו ולזה
יעזור לו כלום להביא קרבנות שזה הכל רק חיצוניות.
מקריב קרבן להודאה להקב"ה ,אבל אברהם לא כוון
*מה שחיכה השטן לקטרג אחרי שנים רבות טובת עצמו כלל רק כל עיקר הנאתו בבנו הוא שמייחדו
להקב"ה כל ימי חייו וא"כ אין מקום לקרבן.
והנה אם נעשה חשבון נראה שקטרוגו של השטן הי'
שנים רבים אחרי סעודת אברהם וכפי שהעיר מהרש"א ובספר סנהדרי קטנה על סנהדרין פי' שהרגיש אברהם
בסנהדרין פט :שהרי הסעודה שעשה אברהם ביום הגמל שהטובה הוא כ"כ עצומה עד שקרבן לא נחשב כלל
את יצחק הי' כשהי' יצחק בן שנתיים [רש"י לעיל כא ח] תשלום עבור זה ,ובבחינת מה אשיב לה' כל תגמולוהי
והעקידה הי' בהיות יצחק בן ל"ז שנים [רש"י לקמן כה כ] עלי וכמ"ש "בַ ּמָ ה אֲקַ ּדֵ ם ה' אִ כַף לֵאֹלהֵ י מָ רוֹם הַ אֲקַ ְּדמֶ ּנּו
והקיטרוג של השטן הי' מיד לפני העקידה ,כמבואר בְ עוֹלוֹת בַ ֲעגָלִ ים בְ נֵי שָ נָהֲ :הי ְִרצֶה ה' בְ ַאלְ פֵי אֵ ילִ ים
בגמ' שהנסיון הי' מיד אחרי קטרוגו של שטן ,וכפי בְ ִרבְ בוֹת ַנ ֲחלֵי שָ מֶ ן הַ אֶ תֵ ן בְ כו ִֹרי פִ ְשעִ י פְ ִרי בִ טְ נִי חַ טַ את
שדקדק בתורת חיים סנהדרין שם[ ,אולם עי"ש מהרש"א עוד נַפְ ִשי :הִ גִיד לְ ָך ָאדָ ם מַ ה טוֹב ּומָ ה ה' ּדוֹרֵ ש מִ ּמְ ָך כִי אִ ם
מהלך שלפ"ז הי' קיטרוג השטן מיד אחר הסעודה] ומה שלא עֲשוֹת ִמשְ פָט וְ ַאהֲבַת חֶ סֶ ד וְ הַ צְ נֵעַ ֶלכֶת עִ ם אֱֹלהֶ יָך" [מיכה ו
קטרג השטן מיד כ' בבן יהוידע שם שידע השטן שמיד ו-ט].
שיקטרג ינסה הקב"ה את אברהם בעקידה וכשיצחק קטן
לא יוכל להתנגד ויעמוד אברהם בנסיון וישחוט את *דרשת אברהם אבינו בסעודת הגמל את יצחק
יצחק ויתן לו הקב"ה אח"כ עוד בן וישאר לו זכות ולדבריו י"ל עוד דזה הי' עיקר דרשתו בסעודת הגמל את
העקידה לדורות ,לכן המתין שיהי' יצחק בן ל"ז ויוכל יצחק שפתח במילים מה אשיב לה' וגו' במה אקדם לה'
להתנגד ולא תהי' להם זכות עקידה לדורות ,אולם לא וגו' והמשיך שבדוקא אינו מקריב קרבנות להראות
חשב שיצחק גם יפשוט את צוארו כרצון ה' ,ומעתה ע"י שעיקר הנחת רוח שיש לתת להקב"ה הוא עשות משפט
שהמתין קלקל לעצמו יותר שעכשיו יש בזכות העקידה ואהבת חסד והצנע לכת ואל ישלה אדם את עצמו שהוא
גם העוקד אברהם וגם הנעקד יצחק והוא הדבר אשר יוצא יד"ח בהבאת קרבן.
צועקים ישראל לפני תקיעת שופר עוקד ונעקד על
המזבח43 . *טעותו של אחשורש במה שעשה זכר לקרבנות
והנה י"ל עוד שלעומת סעודת אברהם שהראה שעיקר
נח"ר להקב"ה איננו דוקא הקרבנות ,הי' סעודת
43כוונתו לפיוט מאד מרגש שאומרים הספרדים לפני תקיעת שופר אחשורוש שחזינן שלבש בגדי כהונה והשתמש בכלי
מתוך רגש רב ובכיות עצומות ואצלם זה השיא של כל ר"ה ,הפיוט קדש ועשה כל מיני ענינים לרמז לקרבנות ומשרתיו
מפרט כל סדר העקידה מתוך רגש איך שאברהם ושרה ויצחק מדברים
זה לזה ,וכל בית מסתיים עם המילים העוקד והנעקד והמזבח ,נתחבר נקראו ע"ש הקרבנות כרשנא שתר אדמתא תרשיש וגו'
ע"י הרב יהודה אבן עבעס בתקופה של הרמב"ם בעקבות מה שבנו סר עי' מגילה יב :ושם כ' עוד עה"פ והשתיה כדת היינו
מן הדרך ,וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' פ' מה שכותב השואל וז"ל
"תודה לקל לאחר תקופה ארוכה של תהיה וטעיה ,קרבני המקום יתברך כדת של תורה אכילה מרובה משתיה כמו אכילה ושתיה
שמו לעבודתו בקיום תורה ומצות וזה כשנה שנתקרבתי לברסלב. של מזבח פר ושלושה עשרונים סולת לאכילת המזבח
בהיותי בבומבי הודו ,אחר טלטולים רבים של כמה שנים בין עובדי ע"ז
מד
התורה פרשת וירא שירת
זרע ,וחזרת ואמרת קך נא את בנך עכשיו אתה אמר לי * תיכף לנטילה ברכה מסלק קיטרוגו של שטן
אל תשלח ידך אל הנער א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי והנה בעיקר קטרוג שטן על סעודה יש לנו לדעת דזה
ומוצא שפתי לא אשנה כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא נוגע גם אצלינו בכל סעודת פת שאנו אוכלים ,דהנה
אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו אסיקתיה איתא בירושלמי ברכות פ"א ה"א שלשה תכיפות הן תכף
אחתיה" הרי דעיקר כוונת הקב"ה מעיקרא הי' רק על לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכה תכף לגאולה
העלאה רק שאברהם הבין דהכוונה להקרבה. תפילה ...וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין
אולם בתענית ד .איתא אשר לא צויתי ולא עלתה אל השטן מקטרג באותה סעודה" וכ' הטור סי' קס"ו
לבי זה יצחק בן אברהם ,וברש"י אע"פ שצויתי לו דמירושלמי זה מוכח דמש"כ גם בבבלי תיכף לנט"י
מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני ברכה קאי על מים ראשונים ,ולא כשאר ראשונים
קטגורו היינו שטן וגו' והבין השפ"א שם דהכוונה שכתבו דק אי על מים אחרונים דמה שייך קיטרוג
דבאמת צווה הקב"ה על השחיטה ,אלא שלא עלתה על כשכבר אכל מאי דהוה הוה ,ואכן אביו הרא"ש הקפיד
לבו שיהי' כן רק לנסותו ודקדק כן השפ"א מתפלת גשם גם במים ראשונים לא להפסיק ולא לדבר ואם הי' מיסב
הורה "זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים ושַ חְ תָ עם אחרים הי' מקפיד ליטול באחרונה כדי שלא יצטרך
להורו לשחטו לשפוך דמו כמים" מ' דהי' הוראה לשחטו להפסיק כלל .וכ"פ בשו"ע שם ס"א דיש ליזהר בזה,
ממש ,וכ' שפ"א דאולי הם מדרשים חלוקים. אולם הגר"א בשו"ע שם כ' דכל ההוכחה מירושלמי
הוא רק אי גרסינן שלא יקטרג השטן באותה סעודה
ע"י מסירת נפש נחשב כהקרבה ממש היינו בשעת הסעודה ,וחזינן שכן הבין הטור שהעתיק
והנה בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח בתשובתו למהר"ץ דברי הירושלמי "שלא יהא ניזוק באותה סעודה" אבל
חיות כשמרחיב בגודל נסיונו של יצחק דהי' לו להאמין בדעת שאר ראשונים י"ל שגרסו שאין השטן מקטרג על
לאברהם בלי שישמע מהקב"ה ,כ' דענין הנסיון הי' אותה סעודה היינו שלא יבוא השטן לקטרג אחר שכבר
אכל ,וסמך לדברי הגר"א מה שכתבנו לעיל שגם כאן
דהרי אברהם ויצחק היו חכמים גדולים והשכילו וידעו
בסעודת אברהם הי' קטרוג השטן אחרי שנים רבות וא"כ
היטב סוד הקרבנות וידעו דלא יתכן כלל בשום פנים
ואופן בעולם שיתרצה הקב"ה בקרבן אדם ,דא"כ כבר גם אצלינו יש לנו לחוש שאם לא נסלק את הקיטרוג
הי' מקריב את ישמעאל או אפי' יצחק בנו .וכשאמר לו תיכף ,יכול להיות שיקטרג רק אחרי שנים רבות.
הקב"ה והעלהו שם לעולה א"כ ע"כ יאמר שטעה ויש להבין באמת איזה קטרוג יכול השטן לקטרג על
בהשכלתו ,ומכיון שטעה אפשר כי הכל טעות במה סעודות שלנו ,ואיך יהי' זה מתוקן בזה שמסמיך נטילה
שהתקוטט עם בני דורו על האמונה ,ולא יעלה על הדעת לברכה ,וי"ל שעיקר קיטרוג השטן היא שחושב רק
שמא אמר הקב"ה רק העלהו ולא להקריבו ,דאין דרכו למלא כריסו ואין הוא מרגיש הכרת הטוב להקב"ה,
של הקב"ה חלילה לדבר בלשון שיטעה בו הנביא, ולזה אם מיד כשמזדמן האפשרות לברך להקב"ה הוא
ואברהם הבין שהלשון העלהו לעולה הוא לשון עולה ממהר לעשות זאת ללא שהי' וללא הפסק הוא מראה
ממש שהוא כליל לה' ,ומ"מ בתום לבבו לא הרהר כלל, בזה שעיקר מחשבתו ורצונו הוא להודות להקב"ה.
אע"פ שהי' חוץ להיקש הסוד שהבין מן הקרבנות.
כוונת הקב"ה בציווי והעלהו
והאמת בזה דוודאי הי' יצחק עולה כולו כליל כי בן
אדם שנותן נפשו לשחיטה והקטרה בלי שום ציפוי והעלהו שם לעולה [כ"ב ב']
שימלט נפשו הרי נפשו כולו כליל להשי"ת ולא דמי יש לחקור ,האם באמת התכוון הקב"ה בציווי שיהי' כאן
לקרבן בהמה שצריך הפשט וניתוח וכליל לאישים ורק שחיטה והקרבה ממש ,או דבאמת מעיקרא לא הי'
אז תעלה לריח ניחוח ,אבל לא כן נפש האדם בחיים הכוונה רק להעלאה גרידא ,רק שאברהם טעה לחשוב
חיותו נדבק להקב"ה ע"י מחשבתו ובתנאי שיהי' מסירת שהכוונה להקרבה.
נפש ממש ,וא"כ היינו והעלהו לעולה והרי העלהו והי'
עולה ,ואע"פ שזה דבר פשוט לכל מבין ומשכיל מ"מ הנה פשטות הדברים הוא דבציווי והעלהו שם לעולה,
העלים הקב"ה מחשבה זו מאברהם ויצחק אע"פ שהיו הי' מונח רק העלאה גרידא ,דרש"י עה"פ כי עתה ידעתי
חכמים גדולים כי לולא שהעלים מהם סברא זו לא הי' כ' דאברהם אמר "אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך
מסי"נ שלמה כי ידע שלא ימות ע"כ לא הבינו תוכן
המעשה רק אח"כ" .עכ"ד החת"ס. שונים ומשונים ר"ל הגעתי לבית כנסת ערב ר"ה תשל"ו כששמעתי את
הפיוט עוקד והנעקד והמזבח פרצתי בבכי רב ואז החלטתי שאין לי מקום
אחר כי אם ביהדות ,למרות שלא היה לי מושג מה זה יהדות ושמתי
פעמי לבוא לארצינו הקדושה".
מה
התורה פרשת וירא שירת
התורה רק אחרי שנאמר הכ' השלישי וניתן לידרש אז ולדבריו יוצא דבאמת כוונת הקב"ה על הקרבה ממש,
כבר הותר להקשות סתירת הפסוקים דהם עצמן תורה. אבל לא בפועל רק ע"י מחשבה רק זה הי' יתכן רק ע"י
שאברהם יחשוב שהכוונה להקרבה בפועל ממש ,ואז
ולפ"ז י"ל דכאן הי' ג"כ שני כתובים המכחישים "כי יהי' נחשב כאיל ונעשה כן בפועל.
ביצחק יקרא לך זרע" לעומת ציווי של והעלהו ,דהרי
בהעלאה גופא הי' מונח דיני הקרבה ,אבל כיון דעדיין דיני ההקרבה לא הי' מפורש
לא ניתן כתוב השלישי אסור להקשות ,אבל אחרי שא"ל
ובבריסק אומרים ביאור בשם הגר"ח זצ"ל 44בהקדם
הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער הרי הופקע ממנו דיני
שהק' שאיך יתכן דאברהם שהי' נביא לא יבין דברי
הקרבה ,ומעתה מתקיים הציווי של העלאה גם בלי דיני
הנבואה ,ועוד הרי זה הי' נסיון ואיך יתכן דהי' נסיון רק
הקרבה ,וא"כ יש כתוב שלישי להכריע הסתירא ולכן
לפי טעותו ,עוד יש לשאול למה רק אחרי העקידה שאל
שאל רק עכשיו .והכרעת הכתוב השלישי היה שנתקיים
אברהם הסתירה בדברי הקב"ה .עוד יל"ע מה זה
הציווי של והעלהו ע"י העלאה בלבד 45 .עכ"ד הגר"ח.
והעלהו לעולה הרי לעולה יש הרבה דיני הקרבה.
ומבואר לפ"ז דמעיקרא הי' ציווי הקב"ה על העלאה
וביאר הגר"ח ,שבוודאי עיקר הציווי של העקידה הי'
שנכלל בזה דיני הקרבה ג"כ ,ושוב אח"כ החזיר הקב"ה
רק על ההעלאה ע"ג המזבח ולא יותר וכדכתיב והעלהו
הכוונה שיהי' רק בתורת העלאה גרידא אבל זה הי' רק
שם לעולה ,והיינו שצריך לקיים בו העלאה של קרבן,
אח"כ אבל מתחלה הי' באמת המכוון להקרבה בפועל.
אלא שסבר אברהם דכדי שתתקיים ביצחק העלאה
46והוסיף ידידי הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א
בתורת קרבן מוכרח מזה שצריך לשחטו ולקיים בו את
דיתכן דהא דהי' צריך שיהי' מעיקרא המכוון על הקרבה
כל העבודות של קרבן ,ואה"נ דלא הי' ציווי מיוחד על
דרק אז יהי' על ההעלאה תורת העלאה ,דהחפצא של
שחיטה וזריקה רק דממילא הי' מוכרח לקיים דיני
העלאה היא ע"מ להקטיר וכמאמר הגר"ח ד"העלאה
הקרבה ,אלא שע"י הדיבור דאל תשלח ידך אל הנער חל
תחלת הקטרה" ,אבל אילו הי' הציווי על העלאה בלבד
ביצחק חלות דין הפקעה על ההקרבה שבו מכאן ולהבא,
אין לזה תורת העלאה 47.והגרי"ז יישב עפ"י ביאור והתחדש בזה שהתקיימה בו העלאה של קרבן בעצם
הגר"ח מה שנשאר על יצחק דין עולה תמימה ולא הי' ההעלאה גם בלי דיני הקרבה.
נעשית מצוותו כיון שמעיקרא הוקדש לשם עולה עם
דיני הקרבה וזה מעולם לא נתקיים. והנפק"מ בזה הוא ,שאם בעיקר הציווי הי' להקריבו
כקרבן ושצריך לעשות בו כל עבודות הקרבן ,א"כ
עכ"פ לד' הגר"ח מיושב קו' השפ"א מתענית ד .דמבואר כשבא הדיבור אח"כ דאל תשלח ידך אל הנער הי' זה
דנצטווה על השחיטה ,וא"ש נוסח הפיוט הורה לשחטו הפקעה מעיקר הציווי שנצטוה ונמצא שלא קיים אברהם
ל שפוך דמו כמים ובאמת לא כ' צוה די"ל שהי' בגדר כלום ,אבל כיון שהציווי הי' רק להעלות רק שממילא
הוראה והבנה היוצאת מוהעלהו ואח"כ התבטל הוראה מוכרח לקיים בו דיני הקרבה ,א"כ כשבא הדיבור אח"כ
זו. אל תשלח ידך אל הנער לא הופקע רק מדיני ההקרבה
האם דיני עולה דיצחק הי' כקרבן בהמה מכאן ולהבא ונמצא דההעלאה בשעתה הוי שפיר
העלאה של קרבן ושפיר קיים אברהם הציווי של והעלהו
עוד יש לחקור בעיקר פ' עקידה דגם על הצד שהי' כאן שם לעולה.
מכוון להקרבה בפועל ,או מצד הקב"ה או לפחות לפי
הבנתו ,האם הי' באמת כמו קרבן רגיל עם כל דיני קרבן, ומיושב גם למה לא שאל אברהם רק אחרי העקידה,
או דהי' לו גדרים אחרים ,שלא כמו שאר קרבנות של ע"פ מה שהגר"ח אמר בדרשה כשנעשה הרב בבריסק
שהחסידי ם שואלים על הליטוואקעס שהם מקשים תמיד
45העיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א ,דהרי לא הי' זה עדיין
קושיות על התורה ,וביאר דאין אנו שואלים קושיות
כתוב בתורה רק נבואה שקיבל מהקב"ה וכי ע"ז הי' יכול לעשות עה"ת דאם הי' קושיא עה"ת באמת הי' אסור ,רק
דרשות די"ג מדות ,עו"ק דהרבה פעמים שואלים סתירות בין פסוקים הקושיות הם ג"כ עצם התורה ,ותורה גופא נמסר בצורה
ומיישבים גם בלי פסוק שלישי ,וגם שואלים סתם קושיות על פסוקים
ומחפשים פשט והקושיות הם עצמם תורה וא"כ למה יגרע סתירות שני כזו .והנה בברייתא דרי"ש שנינו דשני כתובים
פסוקים ,עוד צ"ע דמשמע דגם אחרי ששמע אל תשלח ידך הי' לו המכחישים זא"ז עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע
באמת קשה מה הי' כוונת הקב"ה בוהעלהו ,וא"כ עדיין אין לו כתוב
שלישי שמיישב הסתירא ,וצ"ל שיש כתוב שלישי רק שלא הבין איך ביניהם ,ואמר הגר"ח דלפני שיש כתוב השלישי לא
לעשות ההכרעה ע"י כתוב שלישי זה. נגמרה המדה ואסור להקשות סתירה ,דהוי קושיא על
46בחבצלת השרון כ' דזה סותר לדברי החת"ס הנ"ל דהקב"ה נתן לו
להבין ולטעות שכוונתו להקרבה ממש ,אבל להגר"ח הרי לא טעה כלל
דהכוונה הי' רק להעלאה אבל ע"י ההעלאה דינו להקרבה, 44יש בזה כמה נוסחאות ,ראה בחי' הגרי"ז סטנסיל ,רשימות תלמידים,
47וכ"כ בקיצור בשיעורי רבינו מאיר הלוי. חי' הגרמ"ד עה"ת ,שיעורי ומשנת רבינו מאיר הלוי ,ועוד.
מו
התורה פרשת וירא שירת
פסול מום בהמה כיון דסו"ס הוא קרבן אדם .והנה למעיין בספרי
רבותינו האחרונים יראה דדנו בהרבה הלכות קרבן ואיך
והנה גם פסול מום משמע דהי' אצל יצחק מדנקרא עולה
זה מתאים עם פ' עקידה ותלוי בזה אי הי' לו דין קרבן
תמימה ,וגם מדא"ל הקב"ה אל תעשה בו מאומה שלא
ממש.
הניחו לעשות מום ומבואר במפרשי מדרש דהיינו מום
הפוסל בקרבן וכן הוכיח האמרי אמת ממש"כ במדרש דין כלי שרת וארבע עבודות
נ"ו ה' דבשעת בניית המזבח החביא את יצחק כדי שלא
יזרוק עליו השטן אבן ויפסלנו מקרבן ,אלא שהק' והנה מצינו מקור אחד בחז"ל 48שהוכיחו מעקידת יצחק
דבלא"ה נעשה בו מום ע"י המלאכים שבכו ונשרו מקור לדין קרבן בהמה ,והוא בזבחים צז :ומנחות פב:
דמעות מעיניהם ונעשה סומא ותי' דנעשה סומא רק לעת דילפי' דין שחיטת קדשים בכלי ולכמה ראשונים בכלי
זקנתו או דאם עלו לא ירדו. שרת דוקא [ עי' תוס' ריש איזהו מקומן וחולין ג ].ממה דכתיב
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת ,ואמרי' דהתם
עולה הוא דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו49 .
דין הפשט וניתוח -מלח -נסכים
ועיין שפ"א זבחים קטו :ד"ה עולה תנאי דהק' למה לא ובאמת יל"ע למה הביא הקרא דמיירי באיל ולא הביא
נוכיח אי הי' הפשט ונתוח בעולה לפני מתן תורה הפסוק והעלהו שם לעולה או ויבקע עצי עולה .ויתכן
מיצחק שלא הי' עושה לו הפשט וניתוח ,דא"כ לא הי' דלולא פסוק זה היינו אומרים שלא הי' עולה ממש כמו
מעלהו מעיקרא לשחיטה על המזבח כשבין כך יורידנו קרבן בהמה ,לזה הביא מויעלהו לעולה תחת בנו
אח"כ ותי' אולי קרבן אדם שאני .ומאידך יש להעיר ופירש"י שם במ"ש תחת בנו שעל כל עבודה הי' אומר
ממה שכ' רש"י לקמן פסוק י"ג דעל כל עבודה באיל הי' יה"ר כאילו בני שחוט כאילו בני זרוק הרי מבואר,
אמר כאילו היא עשוי' בבני ואמר כאילו בני מופשט, דבאמת רצה לעשות ד' עבודות ממש ביצחק 50 ,ולכן מה
והלא אין הפשט וניתוח בבני נח ,וכן שאל הג"ר וולוול שעשה לאיל הי' נחשב ממש כאילו עשאו ליצחק וכיון
צציק זצ"ל את מרן הגרי"ז והשיב כי אילו של יצחק הי' שהאיל הוא וודאי עולה ממש ה"נ יצחק .שו"ר כדברים
לו דין קרבן ישראל ולא קרבן של בן נח וראי' מנדרים י: האלה בשם מרן הגרי"ז [במשמר הלוי כאן ובס' תורת זאב
כאימרא ובתוס' שם דקאי על אילו של אברהם אבינו להגרז"ד צצי'ק] .וביתר ביאור ,דדיני הקרבה של יצחק
ומדמהני התפסה מבואר דהי' דינו כקרבן ישראל דבבני עברו על האיל וזה הביאור תחת בנו דהיינו ממש כאילו
נח ל"ש קדו' קרבן שיוכל להתפיס בהם. הקריב יצחק דעל האיל הי' דיני ההקרבה של יצחק.
[ והביא במשמר הלוי שחכ"א שאל שזה סותר לנתב' לעיל בשם
עוד העיר שפ"א [הובא בליקוטי יהודה] דלמה לא הי' מלח הגר"ח דלא הי' ציווי על השחיטה רק על עצם ההעלאה רק
והפני מנחם [שם] העיר דלא הביא נסכים עי"ש מה דממילא חלו עליו דיני עולה ,ולהמבואר בדברי הגרי"ז דלולא
שפלפל בזה אולם עי' פרקי דר"א פל"א הבאנו לקמן הפסוק היינו מחלקים בין קרבן אדם לקרבן בהמה א"כ מנ"ל
שאכן הבי א מנחות ונסכים ,וגם בזה הי' אפשר לדון דאדם שהוקדש לעולה דינו בשחיטה ויל"ע].
דקרבן אדם שאני51 .
אולם במשחת שמן להגרח"ש קויפמן זצ"ל סי' כ"ח
אין תמות וזכרות בעופות דחה שאין ראי' משם דמנ"ל שהי' באמת עושה כן
ביצחק ,והוכיח להיפך מפיוט דגשם שהבאנו לעיל
והנה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר פעם בשיעור [נדפס
"ושחת להורו לשפוך דמו כמים" והרי מבואר בפסחים
בשיעורי ברכות י ].בשם מהר"י אסאד [שו"ת יהודה יעלה חו"מ
ט"ז .דדם קדשים אינו נשפך כמים ומוכח דלא הי' אמור
רמ"ט] להקשות אי בת יפתח היתה עולה ממש הרי אין
לעשות בו קבלה וזריקה כלל.
נקיבה בעולה ותי' מהר"י אסאד דכמו דאין תמות
וזכרות בעופות ה"ה בקרבן אדם דסו"ס אינו בהמה, 48אבל מה שאמרו בתמיד לא :והובא בשבת נד .דעקדו יד ורגל דקרבן
ושאלו הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דא"כ למה ביצחק תמיד כעקידת יצחק בן אברהם ,אצ"ל שהוא גדר ילפותא מעיקר הדין
מבואר דהי' פסול מום ,הרי אין תמות וזכרות בעופות רק דזה לעורר זכות עקידת יצחק ,ובהגהות דברי חנוך על ספר גן רוה פ'
וישב הביא זה כדוגמא להרבה דברים שלמדו חז"ל מעקידת יצחק
וא"כ ה"ה אדם ומה שייך חסרון מום ,ענה הגריש"א להלכות קרבנות ,ולכן הוכיח גם מאילו של אברהם דבהמה שנעשה ע"י
בבת צחוק על פניו "אני רואה שלקחת קושיית מהר"י ספר יצירה כשר להקרבה ,והראי' מאילו של אברהם יתכן דזה ראי' כיון
שזה הי' קרבן גמור אבל אינו מוכח לומר דכל ההלכות בקרבן יצחק הי'
אסאד ותירוצו ברצינות ,אם הקושיא הי' קושיא הי' התי' כקרבן רגיל.
תי' מצויין אבל באמת קו' מעיקרא ליתא הרי זה קרבן 49וכבר העירו תוס' שם ממה דבחולין ט"ז .ילפי' מכאן דין שחיטת
חולין בתלוש עי"ש.
50והעיר בשיעורי רבינו מאיר הלוי דלא מצינו כלי קיבול לדם ,ואין
לומר שהי' עושה כלי מהעצים דהרי העצים הוקדשו קדוה"ג לעולה ע"י
51ובהגהות דברי חנוך על ס' גן רוה דן למה לא עשה סמיכה ותי' דבלי עצם הביקוע כדהביא שם מהגרי"ז .ואי נימא דלא הי' עושה ד' עבודות
ציווי יש חשש עבודה בקדשים. א"ש.
מז
התורה פרשת וירא שירת
כתיב שלקח בידו האש והמאכלת מ' ששניהם ביחד אדם ואטו אדם הוא מין קרבן ,והרי בכלל פסול להעלות
בידיו ,וגם' ק' למה יפחד מן הסכין יותר מן האש. אדם על המזבח שאינו בר הקרבה כלל ומה שייך פסול
נקיבה במה שאינו קרבן כלל" הרי דנקט הגריש"א
האש שלקח אברהם דבכלל אין לדון בו גדרי קרבן רגיל.
עוד יל"ע בענין האש ,דמתחלה כ' דבקע עצי עולה
וצ"ע על הצד לומר דקרבן אדם שאני הרי זה גמ'
ולקחם ולא כתוב שלקח אש ,רק אח"כ כ' ויקח בידו את
מפורשת שלמדו דין כלי שרת מעקידה ,אולם כבר
האש ואת המאכלת ,ושוב יצחק שואל הנה האש
נתבאר לעיל דהגמ' דקדק רק ממה ששחט האיל תחת
והעצים ,ואח"כ בשעת העקדה לא הוזכר האש ,ועוד
בנו ,והג"ר יוסף שרייבר שליט"א הציע דיתכן דרק מה
כמה דברים צ"ע .א :ל"ל ללכת עם האש עד שיגיע להר
שמצינו בפסוק מפורש כמו מאכלת ואש ועצים וכדו' זה
הרי יכול להצית אש במקומו ע"י אבנים [ובאילת השחר
נתגלה דהי' לו דיני עולה אבל מה שלא כ' א"א לחדש.
נדחק דבאמת לאו דוקא אש והכוונה לאבנים] ב :למה נקט
והרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א חילק בכ"ז דכל מה
האש בה"א הידועה .ג :מה נעשה עם האש בשעת
שהוא דין כללי בכל הקרבנות כמו כלי שרת וד' עבודות
העקדה ,דדוחק לומר שכבר הצית האש על העצים לפני
ומלח זה הי' צריך גם ביצחק ,אבל דין פרטי שיש בזה
ששם יצחק עליו כיון דלא הוזכר בקרא ,ועוד דהי' לו
חילוקים בין הקרבנות שוב אין לחדש כן באדם .ויל"ע.
לחשוש שיעשה בעל מום לפני שיצליח לשוחטו.
ועמד בשאלה זו האחרונה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ביאור הדין ודברים בענין העצים והאש
והראה דבפרקי דר"א פל"א איתא וז"ל "וקשר שתי ידיו ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו
ושתי רגליו ועקדו ע"ג המזבח ואמץ את שתי זרועותיו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו' ויאמר
ואת שתי ארכובותיו עליו וערך את האש ואת העצים הנה האש והעצים ואי' השה לעולה[ :שם ו -ז']
ושלח ידו ולקח את המאכלת וככהן גדול הגיש את
יל"ע למה עצי העולה שם עליו והאש והמאכלת לקח
מנחתו ואת נסכו" משמע שלא עקד יצחק על האש
בידו ,וי"ל ע"פ מש"כ הר"ר העשיל בחנוכת התורה
והעצים ממש רק שהיו העצים אצלו ,הגם דלשון הפסוק
מורה שעקדו על העצים ממש ולא הוזכר אש ,ובפיוט החת"ס וגן רוה והגרי"ז ועוד ,בטעם שרק עכשיו שאל
ליום ב' דר"ה כ' "וערך האש והעצים העלה ,ולקח יצחק אי' השה לעולה ,כיון דעד עכשיו חשב שהוא
המאכלת לשחטו בחלחלה" ,ובהושענות להושענא רבא העולה ,אבל מדשם עליו העצים והרי אסור להשתמש
כ' "למען עשה למען הנעקד ע"ג עצים ואש" הרי דעקדו בקדשים וכמו דפריך פסחים ס"ו :על הסכין ששמו על
הקרבן פסח ,מזה הבין שאינו העולה ,וע"ז השיבו
ממש ע"ג אש ,ודחה דו"ז דלא עקדו על האש ממש,
וידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א הראה בסליחות ליום דעדיין לא הקדישו 52עד שהגיע להר המורי' וכמו
ה' של עשי"ת סליחה צ"ב "מרום כהביט עוקד ונעקד, שעשה הלל בפסחים שם ,אולם בחי' צפנת פענח עה"ת
השה עקוד והאש תוקד" מ' שהיתה האש בוערת בשעת כתב דבאמת כבר הקדישו מקודם אבל לצורך עבודה
העקדה וכ"כ גם ב"עקידה" דסליחות לצום גדלי' וביום מותר כמבואר בתוס' שם בשם ירושלמי לענין הסכין,
ד' דעשי"ת סליחה פ"ג ,וכ"ז ע"פ פרקי דר"א הנ"ל. אולם זה א"ש רק לד' הירושלמי אולם לד' הבבלי שם
וצ"ע .שו"ר במשמר הלוי שהביא שאלה זו ממרן הגרי"ז דס"ל דאסור לתת הסכין עדיין צ"ע ,וצ"ל דכ"ז בסכין
זצ"ל דלא נזכר שערך אברהם את האש ושנעקד יצחק שהוא רק מכשיר ,אבל עצי העולה הם יותר חלק מעצם
על האש ,והשיב "הנה הדבר מבואר להדיא בהושענות הקרבן ולכן מותר ,ולכן שם עליו רק העצים.
להוש"ר" וכנ"ל. אבל עדיין צ"ע מ"ש האש מהעצים ,עוד יל"ע דמ' דלא
ראה יצחק הסכין ,ששאל אח"כ הנה האש והעצים ואי'
האש הי' אש ההתלהבות
השה לעולה ,ולא שאל על הסכין ,ותי' דו"ז הג"ר בצלאל
והנה בספה"ק נועם אלימלך עמד בשתי שאלות זצ"ל 53ע"פ מש"כ בפתחי תשובה יו"ד סי' ל"ו שלא
הראשונות בענין האש ,עוד הק' דלמה לו לקחת עצי יראה הסכין לבע"ח משום צער בע"ח ולכן החביאו שלא
עולה מביתו ,גם אם חשש שלא ימצא שם עצים אבל יראה יצחק ויפחד[ ,שו"ר כן במהרי"ל דיסקין] וצ"ע הרי
ל"ל לבקוע העצים בביתו[ ,ורמב"ן פסוק ג' כתב דחשש שלא
ימצא שם עצים ועוד ש רצה לבדוק שם אם יש תולעים לדעת אם
פסולים] גם למה אמר יצחק אי' השה לעולה הול"ל אי'
העולה. 52באילת השחר דן מנ"ל שהי' ביכולת אברהם להקדישו הרי אינו
בעלים ,ובכלל מנ"ל שהי' צורך להקדישו ותלוי בנדון לעיל בהגדרת
קרבן אדם.
53בצל הקודש עמ' קנ"ד.
מח
התורה פרשת וירא שירת
צ"ע דבמדרש איתא דיצחק ביקש שיקשרנו כדי שלא ותי' דעיקר רצון הבורא שיהי' לאדם רצון מלא ושלם
יזוז ויעשה בו מום ,ותי' הגרי"ז דכפות היינו ידים לחוד לעשיית המצוות ,ואם הי' שייך לאדם להגיע לתכלית
ורגלים לחוד ,אבל עקידה הוא יד ורגל יחדיו כמבואר השלמות ברצונו וחשקו לעשיית המצוה תו לא הי' צריך
בתמיד ל :ושבת נד .ומטעם חי נושא א"ע הי' סגי לעשותו ,אבל מ"מ כיון של"ש להגיע לדרגה כזו צריך
לעשותו כפות בעלמא והא דעקדו בצורת יד ורגל זה הי' תמיד לעשות המעשה .אבל בנאנס באמת ,אז באמת
כדי לא יזוז ולא יעשה בו מום. נחשב כאילו עשאו .והנה דרך האדם כשיעלה על
מחשבתו לעשות איזה מצוה תחלת המחשבה הוא
והנה הקשו למה לא שחט למטה ואח"כ העלהו ,ותי' בחשק גדול והתלהבות ,אשר תבער בו לעשות המצוה
בליקוטי יהודה בשם אמרי אמת דכיון דא"ל הקב"ה בשלמות ,וזה הי' כוונת אברהם אבינו כאשר אמר לו
והעלהו רצה לקיים לשון זה ממש ,וכתי' זה כ' בס' שירת הקב"ה והעלהו שם לעולה ,הי' מתחיל לבו לבער
דוד עה"ת ע"פ דברי הגר"ח שהבאנו למעלה דהציווי הי' כגחלת אש ושלהבת ,אך אחר שיתמהמה מלעשות
לעשות העלאה כתחלת הקטרה וא"כ רק לאחר שעשה המצוה בפועל נחלש האש והחשק ,ומזה התיירא א"א
העלאה אז נגמר בו דיני עולה ,וכן אמר הגרי"ז ע"פ שהרי יקח שלשה ימים להגיע לשם ,ולכן מיד ויבקע עצי
דברי אביו ,עוד אמר דעולה טעונה צפון ושם לא הי' עולה כדי שיהי' המעשה מיד בשלהבת הגדול הזה וזהו
עזרה ומזבח כולו דין צפון עליו [רשימות תלמידים ]54עוד ענין האש המוזכר בקרא.
תי' בליקוטי יהודה דחשש אברהם שמא אחר השחיטה
יארע בו פסול ,ואם כבר יהי' על המזבח מקודם יהי' בו וא"ש דא"ל יצחק הנה האש והעצים בה"א הידועה
דין אם עלו לא ירדו[ .אי כונתו למום נצטרך לומר שהי' כלומר מאחר שראיתי שהי' לך האש הגדול הזה הידוע
בדעתו לעשות קבלה וזריקה דאז יש פסול מום אחר שחיטה כדרך הצדיקים והראי' שאש ה' בער בך דזה אני רואה
כמבואר בזבחים כה :אבל אי לא הי' בדעתו להמשיך בקבלה בעצים ע"י בקיעת העצים שבקעת מיד כאילו נכון לפניך
וזריקה לא שייך פסול מום וצ"ל דכוונתו לפסול אחר -משחת שמן
להעלות עולה מיד א"כ אי' השה לעולה ר"ל שוב א"צ
שם]
לקחת אותי העולה וסגי בשה דכבר נחשב כאילו קיימת
בתפלה מזכירים העקידה שאחר ההעלאה העולה ,לזה ענה לו שה' רוצה שגם אתה תעשה מעשה
רב שתעלה על המזבח עכ"ד הנוע"א.
והנה באמת בקרא כתיב דעקדו לפני ההעלאה .אולם
בתפלת ר"ה בזכרונות מבקשים ותראה לפניך עקידה והנה לד' הנעם אלימלך א"ש הכל ,דהא דביקע עצי
שעקד א"א את יצחק בנו "על גבי" המזבח ,ולהנ"ל יתכן עולה הי' שלא יתקרר אצלו כח האש וכח האש הזה לקח
דקאי על קשירה השני' כדי שלא יזוז ויפסל מהקרבה, בידו איתו כל הזמן ,ויתכן דלכן שם דוקא העצים על
אולם צ"ע למה נקטי' דוקא קשירה זו ולא הקשירה יצחק שהי' בו כח האש ע"י הביקוע כדי לעוררו ולהכניס
הראשונה ,ובכלל צ"ע למה מדגישים ענין העקידה שזה בו כח האש ,אבל במאכלת לא עשה כלום רק הביאו
רק דבר צדדי כדי שלא יזוז ,ולא עצם ההעלאה וההכנה מביתו ולא הי' סבה לתתו עליו .ולכן שאל רק עכשיו אי'
להשחט. השה לעולה כיון שראה והרגיש בעצמו האש התשוקה
ע"י כח העצים ,הרי כבר נשלם כל כח הקרבן וא"צ תו
העקידה בשביל עשיו הנכלל בו הקרבן בפועל ,ולזה ענה לו אברהם דבעי' שגם יצחק
ויל"פ ע"פ מה שהקשו במש"כ שם בסוף ברכת יהי' לו חלק בזה הפועל .וא"כ י"ל דמ"ש בסליחות
הזכרונות דעקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, שהקב"ה ראה על המזבח שהאש תוקד הכוונה לאש
וכבר דנו הפוסקים אי יש להוסיף "של יעקב" כדכ' ההתלהבות של אאע"ה ולא הי' שם עדיין אש בפועל,
בשו"ע תקצ"א ס"ז דמי שמוסיף כן הוא משנה ממטבע ולכן בפסוק כ' רק ששם יצחק על העצים ,דאש עדיין לא
שטבעו חכמים ,והק' ע"ז במג"א עי"ש במחצה"ש, הדליק.
ועיקר הנדון דהרי עשיו נכלל בזרעו של יצחק ,אלא דיש
דרשא ביצחק ולא כל יצחק ,וביאר בערוגת הבושם כאן הטעם שהוצרך לעוקדו לפני ההעלאה
ובמכתב סופר בשם החת"ס 55דבעצם מה שחשש יצחק ויבואו אל המקום וגו' ויערך את העצים ויעקד
את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל
54ע"ע שם דפעם שאל א' את הגרי"ז שאלה זו לפני מעריב ,והלך לעצים[ :שם ט']
הגרי"ז להתפלל וכשכבר הי' באמצע ק"ש ובנו הגרי"ד עדיין לא התחיל
ענה להשואל הלא כתיב בקרא והעלהו שם לעולה שיעלהו דוקא ,וא"כ מבואר דעקד אותו לפני שהעלהו על המזבח ,ופי' בחי'
לא הי' שייך לשחוט למטה ,ומרן הגרי"ז באמצע ק"ש רמז דנכון מה
שאמר הגרי"ד -עי' מ"ב סי' ס"ג סקי"ח דלצורך מצוה מותר לרמז מהרי"ל דיסקין והגרי"ז דכיון דנאמר לו הציווי והעלהו,
בפרשה שני'. והרי חי נושא את עצמו ,לכן הוצרך לכופתו קודם .אולם
55שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א.
מט
התורה פרשת וירא שירת
איתא בפרקי דר"א פל"א דאילו של יצחק נברא בבין שלא יזוז ולא יעשה מום לא הי' מחמת עצמו רק כיון
השמשות וקרן השמאל תקע בו הקב"ה במתן תורה וקרן שבניו יעקב ועשיו כבר היו נכללים בו וחלק היעקב רצה
ימין יתקע בו לע"ל ,והקשה בספר יום תרועה ר"ה כח. מאד בעקידה אבל העשיו שבו רצה למנוע העקידה ,לכן
והלא יש בו מעילה ולכו"ע אין לתקוע בו לכתחלה ביקש מאביו שיקשרנו ,ומדוקדק במדרש תנחומא "אמר
כמבואר בגמ' שם ,ותי' דלרבי אלעזר זבחים פז .מיירי לאביו הנפש חצופה היא" ורמז לנפש בהמית חצופה
בפירש לאחר זריקה ,וא"כ ניתר ע"י זריקה ,ולרבה שם שיש בו שזה עשיו .ולכן כשאנו מזכירים עקידת יצחק
מיירי בפי' לפני זריקה והזריקה מתירו גם לקתא דסכינא. אנו רוצים לעורר רשעתו של עשיו להראות להקב"ה
ותמוה דאיך שייך לאסור להקב"ה לתקוע הרי עיקר שעשיו הוא זה שמונע מאתנו למסור נפש להקב"ה ולזה
איסור מעילה והנאה דקדשים הוא דזה קדשים אנו מתכוונים באומרינו שיזכור עקידה "לזרעו" היינו
המיוחדים לה' וכאן עיקר ייעוד אילו של יצחק הי' לעשיו.
לטובת זרעו של יצחק שע"י קרבן זה יהי' כלל ישראל
תמיד לרצון לפני הקב"ה וזה גופא יגרום לתקוע שופר עכ"פ לפ"ז מיושב דבקרא הוזכר הקשירה הראשון
דמ"ת ולתקוע שופר של גאולה ,וכי נימא דהא דכל קרבן ובתפלה מזכירים הקשירה השני' דבתפלה אנו רוצים
הוא ריח ניחוח לה' יש בו סרך מעילה .שו"ר שכבר העיר לעורר רשעותו של עשיו ,אבל בקרא הוזכר מה שעשה
בזה מרן החת"ס בדרשות ח"ג עמ' ה' על היום תרועה לעצם קיום ההעלאה כדי שלא יהי' חי נושא את עצמו.
וכתב דל"ש אצל הקב"ה מעילה דהוא בעצמו קדש ויש להוסיף דהקשירה שעשה לפני ההעלאה הי' רק
קדשים ואהנאת ישראל השומעים מצוות לאו ליהנות לצורך היעקב שבו שרצה מאד למסור נפש להקב"ה
ניתנו ,ואתקיעת שופר לחירותינו הרי אין עצם השופר ולכן הי' נושא את עצמו והוצרך להיות כפות ,אולם מצד
מקבצם רק הקב"ה מלקטם והשופר הוא רק סימן ,וזה"פ חלק העשיו לא נשא את עצמו כלל והו"ל כבהמה חי'
דהשופר יהי' רק כנשוא נס הרים לסימן אבל עצם ועוף דנחלקו רבנן על ר' נתן שבת צד .וס"ל דמשרבטי
נפשייהו [משמטים כלפי מטה ומכבידין עצמן להשמיט מיד
הקיבוץ יהי' ע"י הקב"ה בעצמו.
הנושאן – רש"י] ולא הוצרך לכופתו וכל עיקר הקשירה
האם הי' הקטרה על שופר אילו של יצחק הי' מצד היעקב שבו.
והנה ברש"י פ' יתרו י"ט י"ג עה"פ במשוך היובל כ' דזה אחיזת השטן בסבך בקרניו
הי' שופר מאילו של יצחק [ויל"ע למה זה נרמז רק
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל נאחז
בשופר שהי' סימן לסילוק שכינה ולא לעצם מ"ת] והק' בסבך בקרניו וגו' [שם י"ג]
הרמב"ן שהרי אילו של יצחק עולה הי' וכולו כליל
כמבואר במשנה זבחים פה ,:ותי' [כפי שביארו הט"ז בדברי וברש"י שהי' רץ אצל אברהם והשטן סובכו ומערבבו
דוד עה"ת] דאמנם נשרף כליל אבל מהאפר נתגבל בחזרה באילנות .ותמוה ,וכי סבר השטן שאחרי שעמד אברהם
קרנים .עוד כ' דלדעתו האגדה הזו יש לה סוד ואמרו בנסיון הגדול של העקידה לא יעמוד בנסיון קטן כזה,
שזה הקול הוא פחד יצחק ולכך אמר [שם פסוק ט"ז] להוציא האיל מן הסבך.
ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דיבור בגבורה
זולתי קול .ורא"ם שם כ' דלא הבין קו' הרמב"ן הרי אין ותי' הג"ר אברהם חיים צאהן שליט"א [ר"מ בישיבת
לקרניים דין הקטרה רק כ"ז שמחוברין ולא בפירשו סונדרלאנד גייטסהעד] 56בשתי אופנים א :יש ללמוד מן
והביא סוגיא דר"ה וד' רש"י דצ"ל דמיירי בפירשו השטן אף פעם לא להתייאש ,וגם אם נכשל בגדול לא
מחיים אבל אילו פירשו לאחר זריקה הותר לכהנים, ימנע עצמו מלנסות גם בסיכוי חלש מאוד .ב :אחרי
ומהר"ל בגו"א הק' עליו דא"כ ל"ש כלל לאילו של יצחק שאברהם הצליח כ"כ בנסיון הגדול שבעולם ,הי' אפשר
ומה רבותא יש בזה ,ובאור החיים הק' [ויקרא א' ט'] לו לחשוב כבר הצלחתי כ"כ ,איזה חשיבות יש כבר
במש"כ שם והקטיר הכל גם הקרניים א"כ איך לא לנסיון זוטר כזה וא"צ לעמוד בזה ,קמ"ל שאצל אברהם
הקטירו א"א ע"ה דמבואר בחז"ל דנשאר ,ותי' כרא"ם אין שום הבדל בין נסיון קטן לגדול דאם זה רצון ה'
דפירשו ,עוד תי' דפקעו מעל המזבח אח"כ ,עוד תי' יעשה בלי שום הבדל.
דכיון דהי' לפני מ"ת הי' א"א יכול לעשות חשבונות
מעילה בשופר של אילו של יצחק
ע"פ נבואה וכיון דע"פ נבואה הי' צריך השופרות
לתקיעות לכן לא הקטירן ,ובברכת שמעון להגרב"ש והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו [שם]
שניאורסון זצ"ל ר"פ ויקרא תי' בשם האדמו"ר ר"מ
מפילוב דהרי אברהם עשה הכל תחת בנו כמבואר
56שמעתי מאחי הרב יעקב שליט"א.
נ
התורה פרשת וירא שירת
קליפה ,ובעומדה יעמודו עמה ובצאתה לעולם יצאו ברש"י פ' וירא וכיון שבקרנים ליכא כנגדו באדם לא הי'
כולם בשכונתה וכל אחד הכיר בחינתו רבקה האיר אורה שייך שיקריבו.
בקדושה וזולתה כמוץ יסוער .ולאור החיים הק' כבר
יותר מובן למה נצרך כל הפרשה. ויתכן דלכן יש סוגיא שלימה בענין תוקע בשופר של
עולה בר"ה כח .דזהו עיקר דין תקיעת שופר לעורר כוח
פעמים אדם דוחה בידיים את זיווגו האמיתי שופר דאילו של יצחק .ותמיד בפנימיות יש כאן בעצם
והנה מעיקר ד' רש"י שאברהם התחרט על שלא השיאו תקיעה בשופר של עולה .וא"כ בעצם הי' עדיף לקחת
אשה לפני זה ,הוכיח גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א שופר של עולה ולתקוע בו לולא דיני מעילה ואיסור
[בספרו נפלאות מתורתך] מה שידוע מהסטייפלער זצ"ל הנאה .ולא בחנם עסק ספר מנחת ברוך בדיני שופר הוא
דלפעמים שייך שאדם דוחה בידים הזיווג ההגון לו רק בסוגיא זו .והארכנו טובא בסוגיא זו בעניני ר"ה.
בגלל סבות בלתי מוצדקות ,ואח"כ מתמיה למה אינו וכתבנו שם דגם אם אין באפשרותינו לקחת שופר של
מוצא את אשר לו ואינו מבין שהוא עצמו הפסידו עולה בפועל לפחות נעסוק בענין זה בעומק ויתקיים
בידים .וזה מבואר כאן ,דמבואר שאף שקיבל אברהם ונשלמה פרים שפתינו.
הבטחה על המשך הדורות מ"מ חשש שהוא בעצמו הטעם שנמנו כל הבנים של נחור
הפסיד ההזדמנות בזה שלא הספיק להשיאו אשה[ .וע"ע
מכתב מאליהו ח"ג עמ' כ' שהבטחת ה' ניתנה כדי להשתמש בו ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר
בזריזות ולא להחמיצו ע"פ הילקוט מלכים א' רמז קס"ח המובא הנה ילדה מלכה וגו' [שם כ']
במס"י בענין זריזות דהרבה קטיגורין יעמוד מכאן עד גיחון מכאן
שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז ע"ש בהרחבה]. צ"ב סמיכות פרשה זו לעקידה וגם למה נצרך למנות כל
הבנים שנולד לנחור .וגם מה שנולד מפלגשו ,הרי
ויל"ע באמת למה חיכה אברהם עד עכשיו להשיאו אשה העיקר הוא לדעת שבתואל ילד את רבקה .גם יל"ע
בפרט דבן י"ח לחופה ,ולד' אור החיים הק' א"ש דהרי דכשאנו קוראים פ' עקידה בר"ה אנו קוראים גם פרשה
עד אז הי' לו נשמה מסטרא דנקבא ,אבל לרש"י הרי זו ולמה זה כ"כ נחוץ באמצע ר"ה לקרוא כל השמות של
מבואר דהתחרט על שלא השיאו לפני זה וא"כ למה בני נחור.
באמת חיכה עד עכשיו .וכנראה דעל שידוך מתאים
מותר לחכות רק שהתחרט שעל שלא השיאו ברגע ורש"י כבר עמד בשתי השאלות הראשונות ,ועל שאלה
האחרון שכבר רואה שאין עוד ברירה. ראשונה תי' דבשובו מהר המורי' הי' מהרהר ואומר,
אילו הי' בני שחוט כבר הי' הולך בלא בנים ,הי' לי
והנה הספורנו פי' דוודאי כבר נולדו כל אלה לפני זמן להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ,בשרו הקב"ה
רב חוץ מרבקה ,והנה ילדה מלכה הכוונה הנה כבר שנולדה רבקה בת זוגו ,וזהו הדברים האלה הרהורי
ידעת מכבר שמלכה ילדה בנים ,אולם רמב"ן מיאן בזה, הדברים שהי' ע"י עקידה .ומה שהוצרך לייחס ולספר כל
דמשמעות הפסוק שרק עכשיו שמע ,וא"כ מסתבר שרק הבנים ,כתב רש"י עה"פ ובתואל ילד את רבקה ,דכל
עכשיו נולדו דאל"כ א"א שלא ישמע עד היום כי אין היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה .נמצא
המרחק רב בין ארם נהרים וארץ כנען ,ולכ"כ דבעצם רוב הפסוקים מיותרים .בפרט הבנים של הפלגש
דכשאברהם יצא מחרן הי' נחור ג"כ זקן ואשתו איננה ששמה ראומה וודאי מיותר לכאורה.
בחורה ,אבל עשה להם ה' נס שנפקדו בימי הזקנה ,וזה
הי' הבשורה הטובה שקיבל אברהם שנפקד אחיו הגדול ובאור החיים הק' גם עמד בשתי השאלות הנ"ל ,ותי'
בבנים מבת אחיו המת .ומה שמנה גם הפלגש דזה הי' ע"פ מה שכבר כ' לעיל [י"ח י'] דכשנולד יצחק לא הי'
חלק הבשורה או להודיע שכל אלו באמת ראויים להדבק ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה דעקידה
בזרעו של אברהם ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי זכה לנפש זכר הראוי להוליד 57.וא"כ כל עיקר מציאות
תלך ואל משפחתי[ .וכבר רמז הרמב"ן לעיין בילקוט רמז זיווג של יצחק לא הי' שייך רק אחרי עקידה .ומה
תשס"ו דאיתא דכשאמר הקב"ה בשעת העקידה והתברכו בזרעך שהוצרך לכתוב כל סדר הנולדים מנחור וגם פלגשו ,כ'
כל גויי הארץ ביקש על אחיו ונענה לו הקב"ה בזה נמצא דבשורת דכשתתנוצץ נפש צדיק מופלאת בעולם הזה או צדקת
אחיו הי' באמת תוצאה ממעשה עקידה]. כרבקה ,מצד מה שקדם תערובות מבחי' הרע ע"י חטא
ע"י התגברות זוכים לשמוע בשורות טובות אדם הראשון ,אז כשהיא יוצאת יש אתה חלק גדול של
ולפ"ז יש להמתיק ההמשך של פ' זו לעקידה דמראים
לנו בזה שתמיד גם אחרי שכבר נתעלה ונתנתק לגמרי 57ובמדרש תלפיות אות יו"ד ענף יצחק דיצחק הי' לו נשמת חוה,
ובעקדה פרחה אותה נשמה ובא לתוך האיל ,ובשחיטת האיל נחשב
מכל משפחתו ,מ"מ הי' בלבו דאגה עליהם ,ותמיד קיוה כאילו נשחט יצחק.
נא
התורה פרשת וירא שירת
רלב"ג פי' [וכנר' בדרך זו פי' הגרא"א דסלר] "כי לא רצתה שיהי' להם כל טוב ומיד כששמע מהקב"ה והתברכו
לעשות מן השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה בזרעך וגו' ניצל את ההזדמנות לטובת אחיו שכבר
יודעת מה רצון הנביא בזה" .ופי' רב דסלר דהכוונה, מחכה הרבה שנים לילדים ,והדבר הכי שמח שהי' יכול
דכיון שהשמן הגיע אלי' במתנה מהקב"ה ע"פ נס לא לשמוע אחרי שחזר מהעקידה ,הוא זה שהנה ילדה מלכה
הרגישה כבעה"ב ע"ז להחליט לבד מה לעשות ולכן לנחור אחיך ובוודאי ביקש לדעת בפרטות כמה בנים
באת לשאול. ילדו ומה הן השמות שלהם וגם של הפלגש ,כמו דוד
טוב שמתעניין בכל פרטי חיי אחיו וכל שם כאן הי' כמו
מתנה שמקבלים מהקב"ה אין להחליט לבד זמירות באזנו של אברהם.
ואמר בזה רב דסלר שכ' כאן יסוד גדול לחיים שאם
מקבלים מתנה מהקב"ה ,אין לאדם להרגיש כבעה"ב וזה בא גם לרמז ,דמי שמוסר נפשו עבור הקב"ה מיד
ולהחליט לבד מה לעשות ,רק מיד יש לילך לאדם גדול זוכה לשמוע בשורות טובות בין בשידוכים בין לזש"ק,
לשאול מה בדיוק רצון ה' עכשיו אף שמסברא כבר ובכן א"ש שקוראים זה בר"ה ללמדך השכר של מסי"נ
נראה לו מה לעשות. וכן כל התגברות עבור הקב"ה ,שעי"ז זוכים לשנה טובה
ולבשורות טובות ישועות ונחמות.
עפי"ז פי' רב דסלר השייכות לסיפור לבן השונמית,
דהרי בעצם תמוה הרי היא חששה שבעצם לא מגיע לה ובליקוטי יהודה בשם הפני מנחם דנכתבה פ' זו בתורה
ילד ולכן אמרה אל תכזב בשפחתך ,ונראה באמת ללמדך דגם אם עוברים זמנים קשים שמדות והריגות,
שהיתה צודקת בחשש שלה דהרי בסוף מת הילד מלחמות ושחיטות ,מ"מ יש להתחיל מחדש להעמיד
והוצרכה לנס עצום של תחיית המתים ,וק' איך יתכן דורות חדשים ולכן דוקא אחר העקידה נתבשר על בן
שיבטיח לה ילד ואח"כ ימות .רק התשובה הוא ,דכתוב זוגו של יצחק.
בפסוק "ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הפטרה לפרשת וירא
הקוצרים" המקום הראשון שהלך הי' לעזור לאביו
בעבודה בשדה ,ושמה התחיל ראשו לכאוב עד שמת תוכן ההפטרה יש בו ג' ניסים שעשה הנביא אלישע:
אח"כ ,כנראה שעצם היציאה לשדה גרם לו המיתה.
א :ברכתו לאשת עובדי' הנביא שיהי' לה שפע של שמן.
והיינו דבאמת כיון שקיבלה כזה מתנה מן השמים הי' ב :ברכתו לאשה השונמית שיהיה לה בן .ג :מה שהחי'
לה ללכת לנביא מיד כשיגדל ולשאול מה עלי' לעשות את בנה שמת .והקשר לפ' השבוע הוא לכאורה רק זה
אתו ,ואז הי' הנביא אומר עלייך להכניסו לביהמ"ד שאמר לה כעת חי' את חובקת בן ,ובכן גם מובן להביא
ללמוד ,וכמו שעשתה חנה אמו של שמואל שהשאילתו גם ההמשך מה שהחי' את הבן הזה .אולם צ"ב ל"ל
לה' כל ימי חייו ,אבל היא לא עשתה כן רק הניחו ללכת להקדים הסיפור עם אשת עובדי' דאין לזה שום קשר
לאביו לעזור בעבודה ולעשות אותו חקלאי ,ולכן לא הי' לפ' השבוע.
לו עוד זכות קיום .עכ"ד[ .ובזה מסתמא רצה רב דסלר לעודד
הבעה"ב דאז לשלוח את ילדיהם לישיבה]. ואמר בזה הג"ר חזקיהו מישקובסקי שליט"א 58מה
ואפשר לקשר כ"ז גם לפ' השבוע ,דכשיצחק הי' ילד ששמע מאיש מבוגר ששמע מהגה"צ ר' אליהו אליעזר
אמר לו הקב"ה שישמע לקול אשתו שרה שהי' טפל דסלר זצ"ל בשיחה שאמר כשהי' עדיין בגייטסהעד,
אלי' בנבואה ,היינו דצורת החינוך צריך להיות הכל ע"פ דהנה יש להקדים לפרש מש"כ בקרא אחרי שנתמלאו
רצון ה' ע"פ נביאיו ואין לאדם להחליט לבד. כל הכלים בשמן ויעמוד השמן" .ותבא ותגד לאיש
האלקים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת
ובניך תחי' בנותר ".וצ"ב מה בדיוק באת להגיד
לאלישע ,הרי פשוט שיכולה מעכשיו למכור השמן כדי
לשלם החוב.
והנה במדרש [ב"ר ל"ה ג'] פי' במש"כ ויעמוד השמן היינו
שעמד משפלותו והתייקר מחיר השמן ,עד שהגיע
לסכום החוב ,ולכן באת לשאול האם תמכור כבר עכשיו
השמן או שתחכה עוד אולי יתייקר השמן עוד .אולם
58שמעתי מידידי הג"ר גבריאל מנחם אפללו שליט"א מח"ס במי
הדעת.
נב
