gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: וירא (2026-10-26)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫להתעלות בדרכו יתברך‬ ‫"אל נא תעבר מעל עבדך"‬ ‫"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום‪ .‬וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל‬ ‫וישתחו ארצה‪ .‬ויאמר א‪ -‬דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" (בראשית יח‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬מהו "אדני" וברש"י‪" :‬דבר אחר קודש הוא‪,‬‬ ‫והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים"‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬ביום השלישי למילתו‪ ,‬יצאה חמה מנרתיקה‪ ,‬חום נוראי בחוץ‪,‬‬ ‫אף אחד לא יוצא מהבית‪ ,‬אין למה לחכות לאורחים‪ .‬אך אברהם אבינו יושב בפתח האוהל כחום היום וממתין לאורחים‪ ,‬מן הסתם היו לאברהם‬ ‫אורחים מיום האתמול‪ ,‬אך אברהם מחכה לאורחים חדשים דווקא‪ .‬הקב"ה בא לבקר את החולה‪ ,‬ואף בזמן בואו אברהם יושב ומצפה לאורחים‪,‬‬ ‫מכאן אנו לומדת הגמרא (שבת דף קכז‪" ).‬גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה"‪.‬‬ ‫יש להבין‪ ,‬אנו יודעים "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה"‪ ,‬אנו לומדים זאת מאברהם אבינו שיצא לקבל פני האורחים למרות שהקב"ה‬ ‫היה באהלו‪ .‬אולם מהיכן אברהם אבינו ידע זאת‪ ,‬הלא המתין לו הקב"ה זמן רב‪ ,‬זמן הכנת הבצק ולשון הבקר שלוקח לו זמן רב להתרכך‪ ...‬ואף‬ ‫הבקר רץ עד מערת המכפלה והוצרך אברהם לרוץ אחריו ולהשיבו‪ ,‬ומהיכן ידע אברהם שהלכה היא שגדולה הכנסת אורחים?‬ ‫התשובה לזה בשאלה נוספת‪ .‬הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה‪ ,‬מדוע‪ ,‬הלא הקב"ה בא לבקר את החולה ובזמן זה אברהם פטור מהכנסת אורחים?‬ ‫הסיק אברהם אבינו‪ ,‬גם בזמן הקבלת פני השכינה אני מחויב להכניס אורחים‪ ,‬לכך הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יבואו אורחים‪.‬‬ ‫התיישב אברהם אבינו בפ תח האוהל כחום היום להמתין לאורחים‪ .‬ראה הקב"ה בצערו והביא לו מלאכים כאורחים‪.‬‬ ‫בטעם הדבר שקודמת הכנסת אורחים לקבלת פני שכינה; מבאר רבי ירוחם ממיר ( דעת תורה באורים בראשית יח‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫ענין לבקר את החולה כי הוא גדר של דרישת שלום‪ ,‬והענין ‪ ,‬כי בכל ריצויי המקום באיזה מן המעשים תמצא תמיד השראת שכינתו יתברך‪ ,‬וכמו‬ ‫בכלות עשיית המשכן נאמר (שמות מ‪ ,‬לד)‪" ,‬וכבוד ה' מלא את המשכן"‪ ,‬וברשב"ם שם כתב‪" ,‬כי שכן עליו הענן מיד להראות חיבתו של הקב"ה על‬ ‫ישראל‪ .‬בכל מקום שהקב"ה מראה נחת רוחו ושביעת רצונו יתברך שם באה התגלות כבוד ה'‪ ,‬וזהו ענין דרישת שלום"‪ .‬ועיין בספורנו כתב‪" ,‬כי שם‬ ‫נמול אברהם"‪ ...‬שם הופיע הקל יתברך שכינתו"‪ ,‬זהו להראות כי רוצה ה' בו‪ ,‬וכי שם השראת שכינתו יתברך‪ ,‬ב"וירא אליו ה'" לא נזכר כלום‪ ,‬לא‬ ‫דיבור ולא שום ציווי‪ ,‬כי אם להראות כי נרצה לפניו מעשה מילתו של אברהם אבינו‪ ,‬והוא הוא ה"וירא אליו השם" ‪" -‬בא הקב"ה ושאל בשלומו"‪....‬‬ ‫והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים‪ ,‬ולמדו מכאן (שבועות דף לה‪ ):‬שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה‪.‬‬ ‫וביאור הענין כפי שאנו אומרים תמיד‪ ,‬שאין לנו עסק עם שום עולמות‪ .‬הדברים הנעלים ביותר נמצאים כאן‪ ,‬בעולמנו זה‪ ,‬והתורה ‪ -‬אף היא "תורת‬ ‫העולם הזה" היא‪ .‬וזהו כל סוד הענין ‪ ,‬שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה‪ ,‬כי תהא "קבלת פני שכינה" גדולה כאשר תהא‪ ,‬אבל כל זאת‬ ‫הלא הוא מצב של עולמות עליונים‪ ,‬ומצות הכנסת אורחים הלא של עולם הזה היא‪ ,‬כלומר‪ :‬הכנסת אורחים היא ה"קבלת פני שכינה" של העולם הזה‪,‬‬ ‫ולכן גדולה הכנסת אורחים‪ .‬ומכאן כל סוד המעשה‪ ,‬כי סוד כל התורה הוא שהיא "תורת העולם הזה"‪.‬‬ ‫למדים אנו‪ ,‬זהו עיקר הצלם אלוקים של אדם‪ ,‬להדמות לקונהו‪ ,‬ומה הוא גומל חסדים אף אתה‪ ,‬ולכך צריך לעמול עבור רעהו‪ ,‬דבכך בונה הוא‬ ‫את עצמו‪ .‬זהו חסד לשם חסד‪ .‬בזה אנו מתקנים את המדות‪ ,‬מוציאים את הפנימיות אל החוץ‪ ,‬פועלים בנו את מדת הרחמים והנדיבות‪ ,‬כך‬ ‫מגיעים לשלימות‪ .‬אברהם מצטער על שהיום לא פעל במדת הרחמים והנדיבות‪ .‬היום לא התבטל כלפי הזולת‪ .‬אברהם אבינו מקפיד שלא יעבור‬ ‫יום ללא פעולת חסד‪ .‬שלא יעבו ר יום בלא פעולת תיקון המדות ושיפור האישיות‪ .‬על כך אברהם מצטער! הוא זקוק כל יום לאורח חדש!‬ ‫מ עלת העשיה בעצמו‬ ‫בטעם שלא הוזכר בתורה מעשה הכנסת אורחים מלבד מעשה זה שהכניס אורחים ביום השלישי למילתו כחום היום‪ .‬מביאה הגמרא (בבא‬ ‫מציעא דף פו‪ " ,):‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו‪ ,‬עשה הקב"ה לבניו בעצמו‪ ,‬וכל מה שעשה אברהם על‬ ‫ידי שליח ‪ ,‬עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח‪" .‬ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית יח‪ ,‬ז‪-‬כא)‪" ,‬ורוח נסע מאת השם" (במדבר יא‪ ,‬לא)‪" .‬ויקח חמאה‬ ‫וחלב"‪" ,‬הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות טז‪ ,‬ד) ‪" .‬והוא עמד עליהם תחת העץ"‪ " ,‬הנני עמד לפניך שם על הצור" (שמות יז‪ ,‬ו) ‪" .‬ואברהם‬ ‫הלך עמם לשלחם" "וה' הלך לפניהם יומם" (שמות יג‪ ,‬כא)‪" .‬יקח נא מעט מים"‪" ,‬והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" (שמות יז‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫מבאר הבאר יוסף (בראשית יח‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫א) וצריך להבין במדה זו‪ ,‬שעשה הקב"ה לישראל דוקא כמו שעשה והתנהג אברהם עכשיו עם המלאכים‪ ,‬ובמה שעשה עכשיו רק על ידי שליח‪ ,‬שלם‬ ‫לבניו גם כן רק על ידי שליח‪ ,‬והלא אברהם שכל ימיו התעסק והתמסר לגמול חסד עם העולם‪ ,‬ותמיד היה מכניס אורחים בביתו‪ ,‬וכי יעלה על הדעת‬ ‫שבשום זמן לא הטריח את עצמו ליתן מים או שאר אכילה ושתיה על ידי עצמו‪ ,‬ולמה לא ‪ -‬נחשב לו ולא נמדד בעשיות של כל ימיו‪ ,‬ומדד לו הקב"ה‬ ‫רק לפי מעשיו בעת ההיא דוקא‪.‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬שכל מה שעשה אברהם עד עכשיו‪ ,‬היה עדיין בגבול כו ח וטבע אנושי‪ ,‬ולכן לא היה משום כך לעשות לבניו נסים מחוץ לטבע‪ ,‬כמו ליתן להם‬ ‫מים מן הסלע‪ ,‬ומן מהשמים‪ ,‬אבל כאן‪ ,‬כשהיה אברהם אז בן צ"ט שנה‪ ,‬ובשלישי למילה שהיה כואב וחלש‪ ,‬ואסר ושרי‪ ( ,‬בגמרא שם)‪ ,‬וגם הוציא‬ ‫הקב"ה חמה מנרתיקה‪ ,‬שלא עבר איש בארץ‪ ,‬ובזמן כזה הצטער אברהם על שלא מזדמן לפניו לקיים ענין הכנסת אורחים‪ ,‬וכשראה אותם רץ לקראתם‪,‬‬ ‫והשתחוה אליהם בהפצרות שיכנסו לתוך ביתו‪ ,‬ורץ אל הבקר והתאמץ בכל הזריזות להביא לפניהם מכל מאכל‪ ,‬עד שלא הרגיש מכל כאבו וחלישותו‬ ‫מרוב שמחתו באורחים הללו‪ ,‬ואף שנדמו לו כערביים ואנשים פשוטים‪ ,‬שמכל זה נראית מדת טובו וחסדו למעלה מכו ח אנוש ומחוץ לגבול טבע בני‬ ‫האדם‪ ,‬לכן כשהיו ישראל במדבר‪ ,‬מקום שאין זרע‪ ,‬ואין לחם ואין מים‪ ,‬זכו גם כן לעשות עמהם נסים מחוץ לטבע‪ ,‬ולהוריד להם מן מן השמים ו מים‬ ‫מן הסלע‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬ובשכר שעשה אברהם אבינו עכשיו דברים מופלאים יוצאים מגדרי הטבע‪ ,‬זכו ישראל אז לעשות עמהם גם כן דברים‬ ‫מופלאים יוצאים מגדרי הטבע‪ ,‬ומשום כך הייתה המדה באופן שעשה אברהם עכשיו עם המלאכים‪.‬‬ ‫ב) ואף על פי שלכאורה לא נראה לנו כל כך הבדל בין מה שנעשה על ידי הקב"ה לבין מה שנעשה על ידי שליח‪ ,‬אולם כשנתבונן בעניין נתינת המים‬ ‫שנעשה על ידי השלוחים‪ ,‬שהם משה ואהרן שנצטוו להוציא מים מן הסלע‪ ,‬נראה מזה גודל ההפסד במה שלא נעשה דבר זה על ידי הקב"ה בעצמו‪.‬‬ ‫כי אם אמנם בחורב נגמר שם הוצאת המים בלי מכשול‪ ,‬אולם כיון שנתינת המים היה צריך להעשות על ידי שליח‪ ,‬אם כן גם אחר כך כשהיו ישראל‬ ‫בקדש‪ ,‬ונצטוו משה ואהרן להוציא מים מן הסלע ואז נכשלו‪ ,‬אם במה שהכו את הסלע או בענין אחר שהיה שם איזה חטא ומכשול‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫(במדבר כ‪ ,‬יב)‪ " ,‬יען לא האמנתם בי להקדישני"‪ ,‬וכפי הדעות השונות בחז"ל ובמפרשים‪ ,‬ועל ידי זה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ‪ .‬ומבואר בספרים‬ ‫שאם היה משה נכנס לארץ ישראל והיה הוא בונה את בית המקדש לא היה הבית נחרב ולא היו ישראל גולים‪ ,‬והיו מגיעים לתיקון השלם‪ .‬אם כן‬ ‫מתבלט בזה גודל ההבדל והחילוק בין אם עשה הקב"ה בעצמו למה שנעשה על ידי שליח‪ ,‬וכל זה נסתבב משום שלא עשה אברהם על ידי עצמו אלא‬ ‫על ידי שליח‪ ,‬ולכך שילם הקב"ה לבניו גם כן על ידי שליח‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים במסירות נפש‪ ,‬בכל הכוחות‪ ,‬היא מעלה עצומה לדורות הבאים‪ ,‬לכך אברהם אבינו טרח והכניס אורחים בעצמו ממיטת חוליו‪.‬‬ ‫הגרעין והשורש לעמוד הענן לבאר ולמן‬ ‫מעשיו השפיעו לצאצאיו שיוכלו להשפיע טובה בעצמם‪ .‬מבאר רבי חיים שמואלביץ (שיחות מוסר‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫"יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" וגו'‪ ,‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח‪ ,‬ד‪-‬‬ ‫ח)‪ .‬ובגמרא בבא מציעא (דף פו‪ ):‬אמרינן‪" ,‬אמר רב חיא ברבי חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלושה זכו לשלושה‪ ,‬בשכר "חמאה וחלב" זכו‬ ‫למן‪ ,‬בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד ענן‪ ,‬בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים"‪ .‬ותמה המהרש"א שם דבגמרא קרו לה בארה של‬ ‫מרים‪ ,‬משמע שבזכות מרים היא‪ .‬ועוד‪ ,‬שבגמרא בתענית (דף ט‪ ).‬אמרו‪ " ,‬שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ .‬ואלו הן‪ ,‬משה אהרן ומרים‪ ,‬ושלושה‬ ‫מתנות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן באר וענן ומן‪ .‬באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד הענן בזכות אהרן‪ ,‬מן בזכות משה"?‬ ‫ונראה לבאר את הדברים על פי דוגמא מטבעו של עולם‪ ,‬אילן הגדול צומח מגרעין קטן‪ ,‬אך הגרעין לבדו לא היה יכול להצמיח את האילן בלי אד מה‪,‬‬ ‫ושניהם יחד זקוקים למים ולשמש וכדומה‪ ,‬ורק בהצטרפות כולם יחד יהיה כוחם יפה להצמיח את האילן‪ .‬וכן הוא בענייננו‪ ,‬הגרעין ‪ -‬השורש לעמוד‬ ‫הענן‪ ,‬לבאר ולמן‪ ,‬היה מעשה החסד של אברהם אבינו‪ ,‬ועדיין היה זקוק שורש זה לכוח המצמיח את 'האילנות' ‪ -‬הבאר‪ ,‬עמוד הענן והמן‪ ,‬וכוח זה‬ ‫קבלו ישראל ממשה אהרן ומרים‪ .‬וכך מפורש בכתוב (במדבר כא‪ ,‬יח)‪" :‬באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם" וגו'‪ ,‬ותירגם יונתן בן‬ ‫עוזיאל‪' :‬בירא דחפרו יתה אבהת עלמא אברהם יצחק ויעקב רברבניא דמלקדמין (בור שחפרו אותו אבות העולם אברהם יצחק ויעקב הגדולים הקדומים)‪ ,‬חפרו‬ ‫יתה רישי עמא משה ואהרן וגו' (חפרו אותה ראשי העם משה ואהרן) והיינו שמצטרף פעולת האבות עם פעולת משה ואהרן זכו ישראל לכל אלו‪.‬‬ ‫על אברהם מוטל ליצור את הגרעין‪ ,‬ולכך בתורה נכתב רק מעשה זה שהכניס אברהם אורחים מתוך מיטת חוליו ביום הקשה ביותר‪ .‬כשאברהם‬ ‫עשה את חלקו‪ ,‬הקב"ה יפעל את השאר לזכות את העולם‪ ,‬ואף לזכות את בניו‪ .‬וכפי שנצרך במדבר אף זכותם של שלושת הרועים להביא את‬ ‫העמוד ענן באר ומן שקיומם בזכות אברהם‪ ,‬אך לבואם בפועל נצרך זכויות נוספות של בני הדור ההוא‪ .‬והם אלו שלושת הרועים שזיכו לבני‬ ‫דורם‪.‬‬ ‫לוט מסר נפשו להכניס אורחים‬ ‫לכך לוט מסר נפשו ונפשות ביתו להכניס אורחים‪ .‬מבאר רבי ירוחם ממיר ( דעת תורה באורים בראשית יט‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫והנה כיצד נבין מעשה נפלא כזה? הוא לא ידע בכלל כי מלאכים הם‪ ,‬והנה רואה הוא שני אנשים פשוטים‪ ,‬עוברי דרך‪ ,‬ותיכף "ויקם לקראתם וישתחו‬ ‫אפים ארצה"‪ - ,‬העניים האלה המה האדונים והוא להם עבד! וידע הוא כל הסכנה הגדולה הכרוכה בזה‪ ,‬כמו שאמר‪" :‬סורו נא ‪ -‬עקמו את הדרך שלא‬ ‫יכירו אתכם"‪ ,‬והאנשים בעצמם הלא מוותרים הם מצדם ולא מבקשים כלום‪ ,‬אלא הוא המפציר בהם כ"כ כנאמר‪" :‬ויפצר בם מאוד"‪ ,‬והנה סיכן עצמו‬ ‫ב‬ ‫על האורחים ‪" -‬ויצא אלהם לוט הפתחה"‪ ,‬ואימץ כל כו חו באופן אל ‪ -‬אנושי לאמר להם‪" :‬הנה נא לי שתי בנות‪ ...‬ועשו להן כטוב בעיניכם"‪ ,‬הנה‬ ‫הקריב בשביל מעשה חסד את כל אשר לו; הקריב בשביל מעשה חסד את כל החביב אליו! איך משיגים מעשה נורא כזה?!‬ ‫הנה אנשים המעריכים דברים‪ ,‬אנשים השוקלים ערכו של כל דבר ודבר‪ .‬יודעים מחיר כל דבר‪ ,‬ולהם לא קשה כלל לשלם כסף רב במחיר של כל דבר‪.‬‬ ‫"מבית אברהם למד לחזור על האורחים" (רש"י)‪ - ,‬למוד היה בבית השלחני הגדול‪ ,‬שם שקלו דינרים וידעו מחירם‪ ,‬משם ידע "מה יקר חסד"! וכי‬ ‫המחי ר בעד "חסד" הוא עד מסירת נפש‪ .‬נשאל אריסטו‪ :‬מדוע זה העושה טובה לאחד אוהב אותו יותר מאשר המקבל אוהב את הנותן‪ ,‬בעוד שלפי‬ ‫השכל היה ראוי לכאורה להיות להיפך? והי יתה תשובתו‪ :‬כי הנותן רוכש מהמקבל יותר מאשר המקבל רוכש מהנותן‪ ,‬כי הנותן רוכש בפעולתו מעלה‬ ‫רוחנית‪ ,‬ובגלל זה הוא אוהב את המקבל‪.‬‬ ‫הנה זה תשובה בדרך החכמה‪ ,‬כי גם מצד החכמה לבד ניתן להכיר ולהעריך כמה שווה וכדאי לשלם בעד מעשה של חסד‪ ,‬אבל עדיין לעיקרן של‬ ‫דברים לא מגיעים‪ .‬נבוא ונראה הערכת התורה בעד מעשה של חסד‪ .‬על פסוק "ויאמר אדני‪ ...‬אל נא תעבור מעל עבדך"‪ ,‬אמרו חז"ל (שבועות דף לה‪):‬‬ ‫שם זה קודש הוא והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים כמו שאמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת‬ ‫פני שכינה‪ .‬וכשאמרו "גדולה" הרי זו גדולה ממש; מהכנסת אורחים משיגים ממש יותר מהקבלת פני שכינה‪ ,‬השויות והרוחים הן יתרים! הוא אשר‬ ‫מרגלא בפומיה דרבא‪" :‬תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים" (ברכות דף יז‪ ,).‬רבא הלא נכנס ודרך בחכמה לארכה ולרחבה‪ ,‬והוא אשר הגיע למסקנה‬ ‫כי "תכלית חכמה" ‪ -‬חכמה לבדה עדיין אין תכלית בה‪ ,‬תכליתה של החכמה היא רק ‪" -‬תשובה ומעשים טובים"‪ .‬כששם על כפות המאזנים‪" ,‬חכמה"‬ ‫באחת‪ ,‬ו"מעשה" בשניה ‪ ,‬המעשה הכריע על החכמה‪ ,‬המעשה הוא התכלית של החכמה‪ .‬אנשי התורה ובעליה הם העומדים בסודם של דברים‪ ,‬הם‬ ‫היודעים את יקרותם של דברים‪ ,‬והם יכלו להעריך ולאמר כי הכנסת אורחים יותר גדולה מהקבלת פני שכינה‪ ,‬עם כל גדלותה באין חקר של קבלת פני‬ ‫שכינה‪ ,‬הנה "המעשה" עוד יותר גדול‪ .‬לא כך אנשי החכמה‪ ,‬וגם לא החכמה אשר עליה דיבר רבא‪ ,‬כי אם על הערת השכל ומדעיו‪ ,‬להם החכמה‪,‬‬ ‫כשהיא לעצמה‪ ,‬היא תכליתם‪ ,‬והם ודאי לא יאמרו בשום אופן מאמר כזה בהערכת מעשה החסד‪ ,‬הם אינם מעריכים שווים של מעשים וגם בל ידעום‪,‬‬ ‫אין להם שום השגה בגודל תשלומים על דבר ים‪ ,‬נתינת תשלומים כמו‪" :‬כחום היום ‪ -‬הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‬ ‫ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא מלאכים עליו בדמות אנשים" (רש"י)‪ - .‬גם ביסורים קשים מצד מילתו הנה היה לו עוד יותר יסורים‬ ‫וצער על מניעת מעשה החסד‪ ,‬בזכות רוחם ו טבעם של האבות הקדושים הנה הצטערו עד מות על העדר החסד והטוב‪ ,‬העריכו וידעו היטב יוקר של‬ ‫דברים‪ ,‬ושלמו בעדם מחיר כה גדול‪ ,‬עד מחיר של הקבלת פני שכינה‪ ,‬ובבית הגדול הזה הוא אשר למד לוט לשקול יקרותו של חסד‪ ,‬עד לשלם בעדם‬ ‫במחיר של מסירת נפש ממש‪ ,‬כי "מה יקר הוא החסד"!‬ ‫לוט למד בבית אברהם אבינו להעריך את מדת החסד עד כדי מסירות נפש‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע כה גדו לה מעלתה של מדת החסד‪.‬‬ ‫חסד בצירוף הרחמים‬ ‫מבאר רבי משה שפירא (אורי וישעי בראשית‪ ,‬עמוד ‪ )295‬בהכנסת אורחים ישנם שני מעלות‪ .‬מצוות "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬ומצוות "והלכת‬ ‫בדרכיו"‪ .‬מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים‪ .‬הגמרא (כתובות דף ח‪ ):‬מביאה‪ " ,‬אמר ליה‪ :‬קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים‪ ,‬פתח‬ ‫ואמר‪ :‬אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו" ‪ .‬התורה מדגישה שאברהם קיים מצוות הכנסת אורחים משום‬ ‫"והלכת בדרכיו"‪ ,‬שהיא המדרגה היותר עליונה‪ ,‬שהוא כריתת ברית חסד עם הקב"ה‪.‬‬ ‫ד הנה כתב החזון איש באמונה ובטחון (א‪ ,‬יג)‪:‬‬ ‫שורש תיקון המידות הוא סור מרע‪ .‬ונוח לאדם לקיים עשה טוב‪ ,‬אבל מן הקושי הוא לקיים סור מרע‪ .‬יש מן האישים שהם עומדים הכן למכור שארית‬ ‫כוחם לטובת זולתם ליחיד ולציבור והם קפדנים ביותר‪ ,‬וכאשר פגע בהם אדם בדיבורו הקל‪ ,‬הם מתקצפים קצף חדל מעצור‪ ,‬וידיהם קלות לחלק‬ ‫מהלומות רצח‪ ,‬ואוי למי שפגע בהם‪ ,‬אי אפשר לרחש כבוד ותהילה לעוסק בצרכי ציבור הלזה‪ ,‬אחרי שזה הגבר לא עמל על תיקון מידותיו‪ ,‬ועסקנותו‬ ‫טבעית‪ ,‬שאהובה לו היצירה הנעשית על ידו‪ ,‬ועל הרוב נעימה לו ההערצה הקוננת בלב כל מכיריו‪ ,‬ואמנם הבריות נהנות ממנו‪ ,‬ואמנם הוא מהולל‬ ‫ומשוב ח בבחינת התהילה והשבח הניתן לחפץ המגולה והוא נכס יקר ערך‪ ,‬אבל מהולל איש בשכלו‪ ,‬וזה תגמול החכם שעמל בשליטת הנפש על‬ ‫נטיות רוחו בטבעו‪ ,‬לא יתהלל בו גבר על תנועותיו הטבעיות‪.‬‬ ‫מעשה בחסיד אחד שהזמין אורח לסעוד אצלו בשבת‪ ,‬ובביתו כבר הכינו בלבם קבלת פני האורח‪ ,‬כי גם בני ביתו אהבו את האורחים‪ ,‬ואמנם המחלק‬ ‫את האורחים לא ידע מהזמנתו של החסיד וישלח את האורח לאשר הכין לו‪ ,‬וכאשר שב החסיד בליל שבת קודש מבית הכנסת לא מצא כבר את האורח‬ ‫ויבוא בגפו הביתה‪ ,‬וכששמעו בני ביתו שאין להם אורח התעצבו מאוד‪ ,‬ויאמר להם החסיד אין האורח כאחד מהנכסים לעשות בו סחורה‪ ,‬דאגתי היא‬ ‫רק שיהיו לו להאורח צרכיו וסעודת שבת‪ ,‬אבל אחת היא לי אם קבל זה ממני או מזולתי‪.‬‬ ‫לא כן מנת חלקם של דלת עם‪ ,‬אם הוא אוהב לעשות טוב‪ ,‬לא ימנע ממנו צרות עין‪ ,‬ואין דעתו נוחה לראות אחרים במלאכתו‪.‬‬ ‫אין זה כדרגתו של אברהם אבינו שישב בפתח האוהל לחפש אורחים‪ ,‬והרי מצב של כחום היום שאין הולכי דרכים‪ ,‬מפקיע מהצורך בהכנסת‬ ‫האורחים‪ ,‬כיון שלהם אין צורך‪ .‬אלא דהכנסת אורחים שתי מידות להם‪ .‬מחמת מידת הרחמים היא שהאורח יהיה מרוצה‪ ,‬ונוסף במידת החסד‬ ‫על פני מידת הרחמים‪ ,‬שמוסיף לאורח יותר ממה שיחסר לו‪ ,‬אך אברהם אבינו נהג במידת הכנסת אורחים מצד הנותן‪ ,‬כיון שרצה לבנות עצמו‬ ‫כצלם אלוקים ולהיות כדוגמא של מעלה אף שאין האדם שכנגדו סובל‪ ,‬ולכך חיפש אורחים אף כאשר להם אין צורך‪.‬‬ ‫ג‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬איתא באבות דרבי נתן (ז)‪:‬‬ ‫אמר ליה הקב"ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם‪ .‬אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת‬ ‫חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין‪ .‬אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם‬ ‫וכשימצא אור חין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו‬ ‫לשתות יין השקהו יין‪ .‬ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח שם מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך‬ ‫נעשית לו נחת רוח‪ .‬וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כא‪ ,‬לג) "ויטע אשל בבאר שבע"‪.‬‬ ‫אברהם שאל את אורחיו מה רגילותם לאכול‪ ,‬ונתן להם יותר מכפי רגילותם‪ ,‬כדי לזכות להיטיב ככל שיוכל יותר מהראוי להם‪ .‬ובפרט שהיו‬ ‫אלו מלאכים שאין להם צורך בטרחתו‪ ,‬וכל שאכלו הוא רק כדי לא לשנות מן המנהג‪ ,‬וכתב בילקוט שמעוני (פב)‪" :‬האומר שלא אכלו המלאכים‬ ‫אצל אברהם לא אמר כלום‪ ,‬אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח הקב"ה פיהם ואכלו"‪ ,‬הרי שכדי שיזכה אברם בהכנסת‬ ‫אורחים כראוי‪ ,‬נוצר למלאכים פה וקיבה‪ ,‬כדי שיווצר האפשרות שיהיו אורחיו‪ ,‬וזהו כעין חסדו יתברך שברא העולם להיטיב‪.‬‬ ‫כוח ההטבה דאברהם אבינו‬ ‫אברהם אבינו עמל ויגע כדי לזכות לקיים הכנסת אורחים בגופו‪ ,‬לתת את הדבר הטוב ביותר ששייך‪ ,‬כל אחד קיבל לשון‪ ,‬לשון יכולה להספיק‬ ‫למאכל עשרה אנשים! אברהם רוצה לזכות להיטיב כדוגמת חסדו של הבורא שברא עולם להיטיב‪ ,‬כך האדם קיבל כוח הולדה שבו הוא בורא‬ ‫חדשות ומביא חיים חדשים לעולם‪ ,‬עד שמרוב כמיהה להביא ילדים לעולם‪ ,‬אומרת הגמרא בנדרים (דף סד‪ ):‬שמי שאין לו ילדים חשוב כמת‪.‬‬ ‫בטעם הדבר מבאר רבי חיים שמואלביץ (שיחות מוסר‪ ,‬סג)‪" :‬ומטעם זה חשוב כמת גם מי שאין לו בנים‪ ,‬אף שלכאורה מה חסר לו‪ ,‬והרי כל‬ ‫תענוגות העולם עומדים לרשותו? אלא שטבעו של אדם להיטיב בעיקר עם בניו‪ ,‬ואין אדם שבעולם שיכול לקבל טובות כשם שיכולים בניו של‬ ‫אדם לקבל מאביהם‪ ,‬ובאין לו אפשרות זו להיטיב עם הזולת‪ ,‬הרי זה גם כן חשוב כמת"‪.‬‬ ‫ונמצא שכיון שאינו יכול להידמות בכוחותיו לבורא יתברך‪ ,‬הרי חשוב הוא כמת‪ ,‬ומגודל מעלת הדבר‪ ,‬העמיד הקב"ה כנגדו כוח יצר חזק מאוד‬ ‫להשתמש בכוח זה שלא בתורת נותן‪ ,‬אלא להנאת עצמו ולהיות נוטל‪ ,‬שהוא בחינת ערלה‪ ,‬ולכך נכרתה ברית מילה בדווקא במקום כוח ההולדה‪,‬‬ ‫כדי להחליש את כוח התאווה‪ ,‬כדי שיוכל לעמוד בניסיון ולהשתמש בכוח זה רק בתורת נותן‪ ,‬ואף להזכיר לאדם את היותו צלם אלוקים‪ ,‬ומטרת‬ ‫כוח זה היא להשפיע ולהיטיב בדומה לבוראו בלא גבול ומדה‪ .‬ולכך אחר שקיים אברהם אבינו ברית מילה‪ ,‬הביאה התורה שאירח אברהם אבינו‬ ‫מלאכים‪ ,‬לומר שכך יכל להתעלות עד כדי שנדמה לבוראו והיטיב במטרה להיטיב לאחרים‪ ,‬שזהו מטעם "והלכת בדרכיו"‪ ,‬וזכה ונתבשר לו‬ ‫שראוי הוא לזכות לבן‪ ,‬שהוא כדי להיטיב לאחרים‪ .‬ואף לכך הייתה ברית המילה ביום הכיפורים (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬כט)‪ ,‬ביום זה התגלו י"ג‬ ‫מדות של רחמים‪ ,‬ההטבה הגמורה‪ .‬לימוד הטבה זו הביאה את אברהם אבינו להיטיב בהכנסת אורחים בלא גבול ומידה‪.‬‬ ‫התורה מעניקה חיי נצח‬ ‫מרחיב בזה הרב שך (מחשבת מוסר ב‪ ,‬עמוד ‪:)397‬‬ ‫וזה מה שאמר התנא שהעולם הזה כפרוזדור לעולם הבא‪ ,‬היינו שלמי שיש את הפרוזדור יש לו גם את הטרקלין‪ ,‬ומהפרוזדור אפשר לבא אל הטרקלין‪,‬‬ ‫כי על ידי תשובה ומעשים טובים אפשר לבא לטרקלין‪ ,‬ואילו בטרקלין עצמו יש רק את מה שיש לו בו ותו לא‪ .‬כך לעולם הזה יש המשך והוא נצחי‪.‬‬ ‫ולכן לא כתוב בתורה את בריאת העולם הבא‪ ,‬כי הוא כלול בעולם הזה‪ .‬ולפי ההבנה הזו בגדר 'עולם הזה'‪ ,‬יתבאר לנו מה שאנו אומרים בתפלה "נתת‬ ‫לנו תורת חיים"‪ ,‬תורת חיים היא שהתורה מראה ומלמדת לאדם שהוא נצחי‪ ,‬הוא חי לנצח‪ .‬וענין זה מוכח גם מהמשך הברכה שנתת לנו 'אהבת חסד'‪.‬‬ ‫כי הנה מבואר (דרך ה' א‪ ,‬ב‪ ,‬ועוד) שכל הבריאה נעשתה כדי להיטיב על ידי הבורא שהוא טוב ומיטיב‪ ,‬והוא ברא בני אדם כדי להיטיב עמהם‪ ,‬כי‬ ‫לעצמו אינו צריך וכמו שכתוב (איוב לה‪ ,‬ז) "אם צדקת מה תתן לו"‪ .‬ואמרו חז"ל (סוטה דף יד‪" ,).‬תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות‬ ‫חסדים"‪ ,‬וכל הבריאה היא להיטיב עם הברואים‪ ,‬והטובה של הרבונו של עולם בוודאי היא נצח נצחים‪ ,‬כי הוא יתברך בלי גבול ותכלית‪ ,‬ולכן לא‬ ‫שייך שיהיה גבול במה שברא‪ ,‬ובהכרח שטובתו גם היא בלי גבול ותכלית‪ ,‬וכשברא את האדם לא בראו לשבעים שנה בלבד‪ ,‬אלא כדי להיטיב עמו‬ ‫לנצח‪ ,‬וזוהי אהבת חסד‪ .‬ולכן התורה נקראת 'תורת חיים'‪ ,‬שלאדם יש גוף ולגוף יש המשך‪ ,‬שאין המעשים שהגוף עושה מזכים אותו (רק) לאחר‬ ‫מיתה‪ ,‬כי אם הוא זוכה רק לאחר שמת‪ ,‬הרי זו תורת מתים‪ ,‬אבל תורת חיים פירושה שיש המשך לחיים‪ ,‬שהאדם חי לנצח‪ .‬ולכן התורה היא 'תורת‬ ‫חיים'‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל (מכות דף כג‪" ,):‬רצה הקב"ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"‪ ,‬לשון 'לזכות' הוא מלשון לזכך‪ ,‬זך ונקי‪ ,‬שרצה לנקות‬ ‫את ישראל‪ ,‬וכשם שאי אפשר לאדם רחב להיכנס בדלת צרה‪ ,‬והוא צריך להתאים את עצמו שיוכל להיכנס‪ ,‬כך אדם מגושם שאינו זך‪ ,‬אינו יכול להיכנס‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬ואינו יכול להמשיך את העולם הזה לעולם הבא‪ ,‬כי אין זה מתאים לו ואינו יכול להיכנס לטרקלין זה‪ .‬ואיך יכול האדם להיות מתאים‬ ‫להכנס לטרקלין? רק על ידי ריבוי תורה ומצוות‪ .‬ולכן הקב" ה הרבה לנו תורה ומצוות‪ ,‬כדי שהאדם יזדכך ויוכל להכנס לטרקלין ‪ -‬לעולם הבא‪,‬‬ ‫להמשך של העולם הזה‪ ,‬כי התורה והמצוות הם המזככים את האדם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התביעה מהאדם לבקש להיטיב כדוגמתו יתברך‬ ‫וכאותו החסד שעושה הבורא הטוב והמיטיב‪ ,‬כך גם תובעים מהאדם‪" ,‬כי בצלם אלו קים עשה את האדם‪ .‬וכפי שרואים בהנהגת אברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שהרי לכאורה הכנסת אורחים היא רק כאשר ישנו אורח הזקוק לכך‪ ,‬או שמבקש טובה‪ ,‬שאז המארח עושה לו טובה‪ ,‬אך כאשר אין אורח ונצרך‪ ,‬אין‬ ‫שייך ענין של הכנסת אורחים‪ ,‬ואילו אברהם אבינו הצטער על שאין לו אורחים‪ ,‬וחיפש שיהיה מי שיוכל להיטיב עמו‪ ,‬מפני שקיים מה שאמרו (שבת‬ ‫דף קלג‪" ):‬ואנוהו" (שמות טו‪ ,‬ב) ‪ -‬הוי דומה לו‪ ,‬מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום‪ ,‬ולכן חיפש לעשות חסד‪ ,‬כי הקב"ה ברא אנשים כדי‬ ‫לעשות עמהם חסד‪ ,‬הבריאה נוצרה כדי להיטיב עם ברואיו‪ ,‬וזו היא המדה המיוחדת של אברהם אבינו‪ ,‬וכמו שכתוב (מיכה ז‪ ,‬ב) "חסד לאברהם"‪.‬‬ ‫ובספר "תומר דבורה" (פ"א) כתב בביאור י"ג מדות‪ ,‬דמדת "מי א‪-‬ל כמוך" הוא מלך נעלב‪ ,‬שאף כאשר אדם ממרה אותו הוא מיטיב עמו‪ .‬וכן אומר‬ ‫הנביא (יחזקאל טז‪ ,‬יט)‪" ,‬ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך‪ ,‬ונתתיהו לפניהם לריח ניחח [שנתנו את המן לפני העגל אשר עשו במדבר]‬ ‫ויהי‪ ,‬נאם ה' אלו קים"‪ ,‬ואמרו חז"ל (תנחומא תשא יד‪ ,‬מובא ברש" י שם) את מוצא‪ ,‬שביום שעשו ישראל את העגל‪ ,‬בו ביום ירד להם המן‪ ,‬ונטלו ממנו‬ ‫והקריבו ממנו לפני העגל‪ ,‬שנאמר "ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי" וגו'‪ ,‬מהו "ויהי"‪ ,‬וירד למחר‬ ‫וכו' ולא פסק המן‪ ,‬עד כאן‪ .‬המן הזה שכל עניינו היה נס והטבה וחסד לבני ישראל‪ ,‬אותו הם נתנו לפני העגל שעשוהו עגל מסכה לעבודה זרה‪ ,‬וראוי‬ ‫היה למנוע מפיהם את המן‪ ,‬ואף על פי כן הקב"ה המשיך לתת את המן ולא פסק מלירד ביום מחר‪ .‬זהו מלך נעלב‪ ,‬וכך צריך האדם להיות‪ .‬וכך אמר‬ ‫הקב"ה למשה רבינו (ספרי פרשת בהעלתך‪ ,‬מובא ברש"י במדבר יא‪ ,‬יב) הוו יודעים שסרבנים וטרחנים הם‪ ,‬אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו‬ ‫מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים‪ ,‬עד כאן‪ ,‬והיינו שגם אז אתה צריך לדרוש את טובתם‪ ,‬והטעם הוא מפני שזה הוא יסוד כל הבריאה‪...‬‬ ‫הדבקות הנעלה ביותר היא בהליכה בדרכיו‬ ‫ונראה עד היכן הדברים מגיעים בהנהגת האדם להיות דומה לבוראו ולדבקה בו‪ ,‬דהנה כתוב (בראשית יג‪ ,‬יד)‪" ,‬וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט‬ ‫מעמו"‪ ,‬ומביא רש" י‪ ,‬כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבהיל על הרעיון! הרי מי שזוכה שה' מדבר עמו הרי זה עילוי עבורו‪ ,‬וכאשר‬ ‫אברהם אבינו הניח ללוט ללכת עמו והתחבר אליו‪ ,‬הנה כשראה שלפני כן הקב"ה דיבר אתו וכעת הפסיק הדיבור אליו‪ ,‬ידע שבודאי הדיבור פסק מפני‬ ‫שהוא הולך עם לוט‪ ,‬ואף על פי כן ויתר על דבר ה' כדי לעשות גמילות חסד ולקרב את לוט! איך יתכן לאדם לנהוג כן? כי האדם נברא בצלם אלקים‪,‬‬ ‫להיות דומה לו‪ ,‬וכמו שכתוב (דברים יא‪ ,‬כב)‪" ,‬ולדבקה בו"‪ ,‬וכמו שאמרו (שבת דף קלג‪" ):‬ואנוהו"‪ ,‬הוי דומה לו‪ ,‬מה הוא רחום וחנון אף אתה היה‬ ‫רחום וחנון‪ .‬והנה אשאל אתכם‪ ,‬מתי ישנה התקרבות גדולה יותר לרבונו של עולם‪ ,‬האם כאשר הרבונו של עולם מדבר עם האדם‪ ,‬או כאשר האדם‬ ‫נוהג במדה של הרבונו של עולם ומתקיים הכתוב "ולדבקה בו"? הרי בודאי דבקות כזו היא גדולה יותר מדיבור עם ה'‪ ,‬כי להדבק בשני הוא קשר גדול‬ ‫יותר מדיבור שהשני מדבר אתי‪ ,‬וכיון שמדת החסד מחייבת שאברהם ילך עם לוט‪ ,‬וזו היא מדת ההטבה מצד הדמיון אליו יתברך לקיום מה הוא‬ ‫רחום אף אתה רחום‪ ,‬ובזה משיג דרגת "ולדבקה בו"‪ ,‬הרי זו היא דרגה גבוהה יותר ועדיפה מדיבור עם ה'‪ ,‬וכך כל המעלות הן מצד המעלה של‬ ‫"לדבקה בו"‪ ,‬ואם כן בודאי שעשייתם היא מעלה ושייכות גבוהה יותר להמשך של עולם הבא‪ ,‬ואין מקום לשאול על מה שהפסיד בזה את הדיבור עם‬ ‫ה'‪ ,‬שהרי היא דרגה קטנה יותר מעשיית המעלה והמדה של ה'‪ ,‬שבזה הוא מתדבק עמו‪.,‬‬ ‫ולכן אברהם אבינו ויתר על דבר ה' כדי להדבק בו ממש במעשי מדותיו‪ ,‬שאלו הם מעשים המזככים את האדם‪ ,‬כמו שאמרו (מכות דף כג‪" ,):‬רצה‬ ‫הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"‪ ,‬שרצה שעל ידם יוכל האדם להמשיך את העולם הזה ויוכל לעבור את הפתח של העולם‬ ‫הבא‪ ,‬כי על ידם לא יהיה מגושם ויוכל להכנס לעולם הבא‪ ,‬ונמצא שהוא מעשה המעניק חיי נצח יותר ממה שזוכים על ידי דבר ה'‪ .‬וכך הוא גם‬ ‫הביאור בהנהגת אברהם אבינו בהכנסת אורחים‪ ,‬שכאשר ראה את האורחים שחיכה עבורם‪ ,‬אמר (בראשית יח‪ ,‬ג) "אל נא תעבר מעל עבדך"‪ ,‬ובפירוש‬ ‫שני כתב רש"י שהיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים‪ ,‬וכפי שלמדו מכאן חז"ל ואמרו (שבת דף קכז‪" ,).‬אמר רב יהודה אמר‬ ‫רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה‪ ,‬דכתיב "ויאמר‪ ...‬אל נא תעבר מעל עבדך"‪ ,‬ומדוע הכנסת אורחים גדולה יותר מהקבלת פני שכינה?‬ ‫ולפי האמור מבואר הדבר‪ ,‬כי הדיבור עם ה' וקבלת פני השכינה אין זה דרגה של "לדבקה בו" (כדרשת חז"ל המובאת ברש"י דברים יג‪ ,‬ה ‪" -‬ובו‬ ‫תדבקון" ‪ -‬הדבק בדרכיו‪ ,‬גמול חסדים וכו')‪ ,‬אבל בהכנסת אורחים יש "לדבקה בו"‪ ,‬יש דבקות במדותיו של הקב"ה‪ ,‬כי אף שהדיבור וקבלת פני שכינה‬ ‫הוא קירבת ה'‪ ,‬אך הכנסת אורחים היא דבקות ממש‪ ,‬כי זה ממדותיו של הקב"ה‪ ,‬ועל ידי זה הוא דומה לו‪ ,‬וכפי שנאמר "בצלמנו כדמותנו" שהאדם‬ ‫נברא להיות בצלם אלוקים‪ ,‬להיות מה הוא רחום אף אתה רחום‪ .‬וביותר‪ ,‬שענין זה מתקיים אף אם הם ערביים כפי שנדמו לו‪ ,‬שכיון שהבין שזה כלול‬ ‫במצות הכנסת אורחים‪ ,‬הרי זה גם כן ממדותיו של הקב" ה‪ ,‬וזה גדול יותר‪ .‬אנחנו איננו יודעים לשקול דברים‪ ,‬אך אברהם אבינו פסק דין זה‪ ,‬והוא‬ ‫חידש שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה‪ ,‬וזה הוא רצון ה' ממנו‪ ,‬וזו היא מדתו של הקב"ה‪ .‬כך צריך להבין את ענין העולם הזה‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מחדש‪ ,‬לעשות ר צון ה' חשוב יותר מלדבר עמו‪ ,‬לכך אברהם אבינו קירב את לוט‪ ,‬אירח את המלאכים‪ ,‬אף שבזמן עיסוקו במצוות‬ ‫אלו‪ ,‬הקב"ה לא דיבר עמו‪ ,‬כיוון שעשיית רצון ה' היא קירב ת אלוקים גדולה יותר‪ ,‬מדיבור עם הקב"ה‪.‬‬ ‫ללכת בדרכיו‬ ‫בדרך זו מבאר רבי נח וינברג ( תורת חיים‪ ,‬וירא) מדוע הכנסת אורחים קודמת לקבלת פני השכינה‪:‬‬ ‫כ יצד אפשר להבין את דברי הגמרא? אם בורא העולם‪ ,‬מקור הקיום האינסופי והכל יכול‪ ,‬היה נגלה אליך‪ ,‬גם אתאיסט גמור היה אומר לך לא לזוז!‬ ‫לא תתכן חוויה גדולה יותר משיחה עם הקב"ה‪ .‬אז איך ייתכן שהכנסת אורחים עולה עליה?‬ ‫התשובה ברורה‪ :‬אמנם חשוב לדבר עם ה'‪ ,‬אך חשוב יותר ללכת בדרכיו‪ .‬הדרך העוצמתית ביותר להבין את ה' ולהתחבר אליו היא להידמות לו‪" :‬מה‬ ‫הוא חנון ורחום‪ ,‬אף אתה היה חנון ורחום" (שבת דף קלג‪ .):‬הקב"ה הוא אינסופי ומושלם‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא אינו זקוק לשום דבר‪ .‬הוא אינו מפיק רווח או‬ ‫ה‬ ‫תועלת מקיום המצוות שלנו‪ .‬בריאת העולם הייתה מעשה אלטרואיזם מושלם; חסד מזוקק‪ ,‬שמטרתו לתת לנו את העונג והמשמעות העמוקים ביותר‪,‬‬ ‫פשוט משום שהוא אוהב אותנו‪.‬‬ ‫אם רצונך להבין את אהבת הבורא אליך ‪ -‬עליך להידמות לו‪ ,‬ואחת הדרכים העיקריות להידמות לה' הוא לעשות חסד ולאהוב את הזולת‪ .‬הדרך‬ ‫היחידה להבין מיהו ה' ומה תכלית החיים היא להפוך ל"נותן"‪ .‬אם אתה באמת רוצה להעריך את הקב"ה‪ ,‬קבל על עצמך להיות כמותו ולדאוג לכמה‬ ‫שיותר‪ ,‬אנשים‪ .‬גם כשאתה חולה‪ ,‬נסה לתת הנאה למישהו אחר‪ .‬השקע מאמצים‪ ,‬העמד את העניין בראש סולם העדיפויות ‪ -‬ואז תבין מעט יותר את‬ ‫מהות קיומנו בעולם‪.‬‬ ‫אם לא תשנה את עצמך על ידי אימוץ מידותיו של ה'‪ ,‬לעולם לא תגיע להבנה מלאה של הקב"ה‪ .‬הוא יישאר מופשט לגביך‪ .‬לשם המחשה‪ ,‬אחד‬ ‫הקריטריונים למינוי דיין לסנהדרין הוא היותו של המועמד אב לילדים‪ .‬הרמב"ם (הלכות סנהדרין ב‪ ,‬ג) מסביר שהסיבה היא "כדי שיהא רחמן"‪ .‬הוא‬ ‫יכול להיות תלמיד חכם שאין דומה לו‪ ,‬אבל אם אין לו ילדים אין לו רשות לשפוט מפני שהוא אינו מסוגל לתפוס את עומק רחמיו של הקב"ה על‬ ‫בניו‪ .‬הוא יכול להיות דיין המתקשר עם ה'‪ ,‬אך הוא אינו רשאי לדון דיני נפשות‪ .‬כדי לרחם באמת עליך להיות אבא; באותו אופן‪ ,‬כדי להבין את ה'‪,‬‬ ‫עליך להידמות לו‪.‬‬ ‫על האדם לעמול על מדותיו‪ ,‬ל הבין את עומק רחמי ה'‪ ,‬ובזה להידבק במדותיו‪ ,‬לנהוג עמם גם בהנהגת העולם הזה‪ .‬לכך אברהם אבינו התפלל‬ ‫ע ל אנשי סדום‪ ,‬אף דיש ל הבין‪ ,‬אברהם אבינו מבקש שצדיקי סדום יצילו על העיר כולה‪ ,‬אף שאם הרשעים היו יודעים על קיום הצדיקים בעירם‬ ‫היו הורגים אותם מיד ‪ .‬אך מכיון והעיר עדיין קיימת‪ ,‬מוכח שיש בקרבה צדיקים שמגינים עליה עתה ‪ .‬כוחם בא להם מהרשעים המעמידים אותם‬ ‫בניסיון לחטוא‪ ,‬ובזה גורמי ם להם להתעלות ולהתקדש עוד יותר‪ ,‬להתרחק מהרע‪ .‬הרי שהרשעה גורמת לקדושה להתחזק‪ ,‬זהו זכותם להמשיך‬ ‫ולהתקיים‪.‬‬ ‫ו‬