gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: וירא (2026-10-26)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא‬ ‫קמח שהוא גרוע כדי שאם ירצו פת נקיה תוכל אח"כ להוסיף‬ ‫כה תאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו'‪.‬‬ ‫עוד ולאפות‪ ,‬אבל שרה אמרה מקודם סולת שהוא המובחר‬ ‫אפשר לומר עפי"ד המד"ר פר' יתרו (ס"ו א') דבשעת מתן תורה‬ ‫כדי שלא תוכל להוסיף ולאפות‪ ,‬וע"כ שפיר אמר ר' יצחק מכאן‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה תנה הודך על השמים‪ ,‬ואמר‬ ‫שאשה עיניה צרה באורחים‪.‬‬ ‫להם משרבע"ה אתמול אכלתם אצל אברהם אבינו‪ ,‬ולהבין מה‬ ‫ויאמר אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‪ .‬ורש"י ז"ל‬ ‫היתה התשובה על טענת המלאכים‪ ,‬נקדים קושיית המפורשים‬ ‫מביא הגמ' אמר ר' יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה‪.‬‬ ‫למה ברא הקב"ה את האדם באופן שיהיה מוכרח לאכול הלא‬ ‫הנה בתהלים (כ"ו ו') כתוב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את‬ ‫אפשר היה לבראותו שלא יצטרך לאכול‪ ,‬ותירצו שהיא כדי‬ ‫מזבחך ה' וגו'‪ ,‬ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך אל‬ ‫לברר הניצוה"ק שנפלו בהמאכל מצד סט"א שהוא היצה"ר‪,‬‬ ‫תאסוף עם חטאים נפשי וגו'‪ .‬וי"ל לשלב אלו הפסוקים ולהבין‬ ‫והנה זה תינח באדם שיש לו יצה"ר‪ ,‬אבל מלאכים שאין להם‬ ‫קצת דבריו הק'‪ .‬יש לפרש בדרך זה דהנה ביבמות (ע"ו ע"ב)‬ ‫יצה"ר אין באפשרותם לברר ניצוה"ק א"כ באמת אינם צריכים‬ ‫בסוגיא דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית איתא דדואג‬ ‫לאכול‪ ,‬וזה י"ל בכוונת התשובה אתמול אכלתם‪ ,‬דכיון שהם‬ ‫האדומי טען שדוד אסור לבוא בקהל משום שבא מרות‬ ‫אינם צריכים לאכול א"כ ל"ש אצלם לתקן המאכל לכך לא יכלו‬ ‫המואביה‪ ,‬אמר לו אבנר‪ ,‬תנינא‪ ,‬עמוני ולא עמונית‪ ,‬מואבי ולא‬ ‫לקבל התורה‪ ,‬שניתנה רק לקיים עם הגוף‪( ,‬עיין "צמח צדיק" פר'‬ ‫מואבית‪ ,‬אלא מעתה מצרי ולא מצרית‪ .‬שאני הכא שמפרש‬ ‫יתרו)‪ ,‬וזשה"כ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם‪ ,‬וכיון שאכלו שוב‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים‪ ,‬דרכו‬ ‫אינם יכולים לקבל התורה‪ ,‬וזש"א אחר תעבורו ר"ל מלקבל‬ ‫של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם‪ ,‬עיי"ש כל השקלא‬ ‫התורה‪ ,‬ומרומז בר"ת וס"ת‪ ,‬דהנה ר"ת וס"ת של אחר תעבורו‬ ‫וטריא‪ ,‬ומסיק הגמ' דמטעם כל כבודה בת מלך פנימה לא‬ ‫עם ד' האותיות גימ' תור"ה‪.‬‬ ‫נאסרו עמונית ומואבית‪ .‬ותו אי' התם כתנאי מהיכא דילפינן‬ ‫מהרי שלש סאים קמח סלת‪ .‬בגמ' ב"מ (פ"ז ע"א) כתיב קמח‬ ‫דלא נאסרו‪ ,‬עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי ר'‬ ‫וכתיב סולת אמר ר' יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים‬ ‫יהודה‪ ,‬רבי שמעון אומר על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו'‪.‬‬ ‫יותר מן האיש‪[ ,‬וברש"י היא אמרה קמח והוא סולת‪ .‬והנה בס'‬ ‫והנה ידוע שתורה לא בשמים היא עיין ב"מ (נ"ט ע"ב) ואין‬ ‫מאיר נתיבים ח"ב פר' זו וכ"ה בכתר שם טוב ח"ב דף ס"ו‬ ‫משגיחין רק למה שנפסק בבי"ד של מטה ולזה לפני שהלך‬ ‫שהיתה הגירסא הוא אמר קמח והיא סולת‪( ,‬ועיין בחי' בכור שור‬ ‫המלאך להציל את לוט שזכותו משום שעתיד דוד המלך ע"ה‬ ‫שבספר תבואות שור שהאריך בשני הנוסחאות)‪ ,‬ולפי"ז הנוסחא]‬ ‫לצאת ממנו עיין מס' יבמות (ע"ז ע"א) דדריש כן מהפסוקים‬ ‫הקשו המפרשים מנין שהאשה עיניה צרה באורחים הא אדרבא‬ ‫שתי בנותיך הנמצאות‪ ,‬מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו‪,‬‬ ‫כיון שהיא אמרה סולת שהוא יותר חשוב א"כ אין ראי'‪ ,‬וי"ל‬ ‫והי' ירא שמא ח"ו דוד פסול לבוא בקהל ואין לו ללוט שום‬ ‫דהנה בשו"ע או"ח (סי' תק"ו סעיף ז') פסק לענין אפיה ביו"ט שלא‬ ‫זכות‪ ,‬כיון דהכתוב מדייק בשמן קדשי משחתיו‪ ,‬רצה שאברהם‬ ‫לצורך‪ ,‬דאם יש לאדם הרבה פת נקיה אינו אופה אחרת ביו"ט‪,‬‬ ‫אבינו ע"ה שהיה ב"ד של מטה בדורו יפסוק לו ההלכה‪ ,‬לכן‬ ‫אלא א"כ יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה‪ ,‬אבל אם‬ ‫שאלו איה שרה אשתך‪ ,‬כלומר‪ ,‬אנה שכיחא האשה‪ ,‬והשיב‬ ‫יש לו פת הדראה הרבה יכול לאפות פת נקיה משום שיכול‬ ‫אברהם הנה באוהל‪ ,‬שכל כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬וממילא אין‬ ‫לומר שרוצה לכבוד יו"ט בפת נקיה‪ .‬והנה המלאכים היו אצל‬ ‫דרכה לקדם‪ ,‬ונפסקה ההלכה שעמוני ולא עמונית‪.‬‬ ‫אברהם בפסח כמו שפירש"י (בפסוק י')‪ ,‬ולכן אברהם אמר קודם‬ ‫יש לומר טעם נכון מה שאומרים בשעת נשואין שהשמחה‬ ‫וזה י"ל בפשט הכתוב (משלי ל"א כ"ג) נודע בשערים בעלה היינו‬ ‫במעונ"ו‪ ,‬דהנה עיקר הנשואין הוא לקרב ביאת בן דוד והוא‬ ‫שיוודע בשערים המצוינים בהלכה תשובת אברהם אבינו‬ ‫עפ"י אמרם ז"ל ביבמות (ס"ג ע"ב) אמר ר' אסי אין בן דוד בא עד‬ ‫שאמר הנה באהל (עיין תנחומא פר' חיי שרה זש"ה אשת חיל עטרת‬ ‫שיכלו כל הנשמות שבגוף‪ ,‬והיינו דווקא אם נאמר שמותר הוא‬ ‫בעלה זה אברהם)‪ ,‬בשבתו עם זקני ארץ‪ ,‬בשבתו של דוד עם זקני‬ ‫לבוא בקהל ה'‪ ,‬וראי' ממעון‪ ,‬וזהו הפי' שהשמחה בא לנו‬ ‫ארץ האבות הקדושים וכו'‪ ,‬ויתברר שרק הוא ביכלתו לברך כי‬ ‫מ"מעונו" ויבוא בן דוד בב"א‪.‬‬ ‫קדוש הוא‪ .‬וזה שפירש"י בשם הגמ' ששאלתם היה כדי לשגר‬ ‫איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‪ .‬אפשר לומר עפ"י מה‬ ‫לה כוס של ברכה‪ ,‬עפ"י מה דאי' בגמ' פסחים (קי"ט ע"ב)‬ ‫דאיתא במעיל צדקה מבעל שבט מוסר סי' תתשצ"ח מובא‬ ‫דלעתיד לבוא יתנו כוס של ברכה לכולם ולא ירצו לקבל‪ ,‬רק‬ ‫במדבר קדמות כתב טעם דמי שהוא כילי בא בגלגול אשה‬ ‫דוד יאמר אני מברך וכו' כוס ישועות אשא‪ ,‬וכ"ז ניחא אם הוא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ואולי מה"ט אשה עיניה צרה באורחים (עיין ב"מ פ"ז ע"א)‪,‬‬ ‫מותר לבוא בקהל ה' וד"ל‪ .‬ולכן שאלו הגם שידעו מעצמם‪,‬‬ ‫ולזה שאלו מלאה"ש את אאע"ה אחרי שראו טוב לבבו הטהור‬ ‫מ"מ למען לפסוק הלכה שמותר לבוא בקהל‪ ,‬ולשגר לה‪ ,‬היינו‬ ‫איה שרה אשתך האם איננה מתנגדת לזה‪ ,‬והשיב אאע"ה הנה‬ ‫לזרעה‪ ,‬כוס של ברכה‪ ,‬דאם גם דוד לא יברך לא יוכל שום אחד‬ ‫באהל ומסכימה לכך‪ .‬וזה יש לפרש הפסוק כי חדל להיות‬ ‫מזרעה לברך‪ ,‬עי"ש בגמרא‪ .‬וע"י פסק הלכה זה אחד מזרעה‬ ‫לשרה אורח כנשים‪ ,‬פי' שאין דרך נשים לה להתנהג בצרות‬ ‫דהמע"ה יברך‪.‬‬ ‫עין‪ .‬וע"כ אמר המלאך ולשרה בן ולא בחי' אשה גלגול כילי רק‬ ‫והנה עוד יש להקדים מש"כ המפרשים טעם כעיקר מדוע‬ ‫בחי' דכר ברחבת יד‪.‬‬ ‫תפלת ערבית שתקנה יעקב אבינו ע"ה הוא רשות‪ ,‬כיון דתפלה‬ ‫ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל‪ .‬איתא במס'‬ ‫היא בחי' עבודה וגבי עבודה צריך להיות וכפר בעדו ובעד ביתו‬ ‫סוטה (ה' ע"א) שהשי"ת משרה שכינתו על מי שיש לו לב נשבר‬ ‫זו אשתו (עי' יומא ריש פרק קמא)‪ ,‬ויעקב לא הי' אז עדיין נשוי‪ ,‬ע"כ‬ ‫שנאמר אני את דכא אשכון‪ ,‬והנה כששוברין מספר ל"ב‬ ‫תפלתו רשות‪ .‬והטעם דביתו זו אשתו י"ל שהוא משום שעיקר‬ ‫לשניים עולה מספר אי"ה‪ ,‬ופירשו בזה בספרים אי"ה מקום‬ ‫דירתה בבית ולא בחוץ‪ .‬והנה עוד יש להביא ראי' שתפלת‬ ‫כבודו דע"י אי"ה הרומז ללב נשבר שם שכינתו דעת עליון‬ ‫ערבית הוא רשות וגם בשמים הסכימו כן‪ ,‬מדאיתא במס' חגיגה‬ ‫שורה‪ ,‬וידוע ששרה אמנו גדולה היתה בנביאות (עין רש"י להלן‬ ‫(י"ב ע"ב) דיש רקיע ששמו מעון שמלאכי השרת אומרים שם‬ ‫כ"א י"ב בשם שמו"ר א' א') וזה שאמרו המלאכים אי"ה שרה‬ ‫שירה בלילה וחשים ביום מפני כבודם של ישראל‪ ,‬ופי'‬ ‫אשתך‪ ,‬בזכות אי"ה הרומז לל"ב נשב"ר זכתה לכך כנ"ל‪ ,‬וע"ז‬ ‫המהרש"א אף שגם בלילה מתפללים תפלת ערבית‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫השיב ויאמר אברהם הנה באהל‪ ,‬שהר"ת של אה"ל היא אתה‬ ‫דהוא רשות אין כאן כבודם של ישראל‪ ,‬משא"כ ביום דתפלתן‬ ‫הראת לדעת (דברים ד' ל"ה)‪ ,‬היינו שהכרתי בה שבזכות הלב‬ ‫חובה‪ .‬ובזה יל"פ מה שאמר דוד המלך ע"ה ארחץ בנקיון כפי‬ ‫נשבר זכתה לאתה הראת לדעת‪.‬‬ ‫ואסובבה את מזבחך ד'‪ ,‬פי' שמותר לו לבוא בקהל ולהיות‬ ‫ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח‬ ‫מלך‪ ,‬ומסיים ד' אהבתי מעון ביתך‪ ,‬היינו דמרקיע ששמו מעון‬ ‫כנשים וגו'‪ .‬וי"ל בד"ז נודע קושיית המפרשים על הא דאמרי'‬ ‫משם ראיה שתפלת ערבית רשות‪ ,‬והטעם כנ"ל מפני שביתו זו‬ ‫במס' תענית (ב' ע"א) אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה‬ ‫אשתו‪ ,‬ויעקב עדיין לא הי' נשוי‪ ,‬וביתו זו אשתו הוא מטעם‬ ‫שלא נמסרו ביד שליח וכו' ומפתח של תחיית המתים‪,‬‬ ‫שאין דרכה של אשה לקדם‪ ,‬נמצא לפי זה דדוד מותר לבוא‬ ‫ולכאורה איך הקב"ה מחיה מתים בעצמו והא הרי הוא כהן‬ ‫בקהל‪ .‬ואין לומר הטעם דתפלת ערבית רשות הוא דיעקב היה‬ ‫כדאי' בסנהדרין (ל"ט ע"א)‪ ,‬ועיין בתוס' שם דכיון שאנו חשובים‬ ‫ח"ו קטן שבאבות‪ ,‬ע"ז אמר ומקום משכן כבודך שצורת יעקב‬ ‫כבנים‪ ,‬שפיר יכול ליטמא‪ ,‬והנה מובא בספרים דע"י מצות‬ ‫חקוקה בכסא הכבוד כידוע‪ ,‬ע"כ אל תאסוף עם חטאים נפשי‬ ‫צדקה נתגלה שאנו נחשבים כבנים‪ ,‬כי אב שכעס על בנו ואינו‬ ‫אשר בידיהם זמה ואסורין לבוא בקהל‪ ,‬אבל רגלי עמדו‬ ‫מפרנסו רוצה מאוד שאחר יפרנסו‪ ,‬כרחם אב על בנים‪ ,‬משא"כ‬ ‫במישור שאני מותר לבוא בקהל‪ ,‬ע"כ במקהלים אברך את ד'‪,‬‬ ‫אדון על עבדו שאינו חס (עיין ב"ב י' ע"א) תשובת ר"ע‬ ‫שאקח כוס של ברכה כנ"ל‪.‬‬ ‫וזה יש לרמז בפסוק השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים‬ ‫לטורנוסרופוס הרשע דלכך מותר לפרנס עניים‪ .‬והנה סתם‬ ‫אשה עינה צרה באורחים שהוא צדקה גדולה (עי' ב"מ פ"ז ע"א)‪,‬‬ ‫כ"ו ט"ו)‪ ,‬דהיינו שממעון ראי' דמותר לבוא בקהל‪ ,‬ומן השמים‪,‬‬ ‫וגבי שרה מצינו שעשתה הרבה בעבור האורחים‪ ,‬וממילא ידעה‬ ‫היינו שצורת יעקב חקוקה שם‪ ,‬מכל זה מוכח שדוד ראוי‬ ‫שתהיה לה תקומה בתחיית המתים‪ ,‬דהא תחיית המתים רק‬ ‫למשיח ד'‪ ,‬וברך את עמך ישראל רמז כנ"ל ששפיר יוכל לברך‪,‬‬ ‫מחמת היותנו בנים כנ"ל‪ ,‬והיותנו בנים ע"י צדקה כנ"ל‪ .‬וזשה"כ‬ ‫ואת האדמה זה א"י‪ ,‬בזכות משיח ד' שיבוא לגאלנו בב"א‪ .‬ובזה‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫וזה יש לרמוז במה שאמרו חכמינו ז"ל ברכות (ו' ע"ב) כל הקובע‬ ‫חדל להיות לשרה אורח כנשים‪ ,‬שיהיה עיניה צרה באורחים‬ ‫מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו‪ ,‬מקום הוא הש"י שהוא‬ ‫וממילא האמינה שאחרי בלותי הגוף בקבר‪ ,‬היתה "יהיה" לי‬ ‫מקומו של עולם (בראשית רבה פ"ח ס"ח י')‪ ,‬וזה"פ הקובע מקום‬ ‫עדנה שתחיה בתחיית המתים (כי לפעמים מתחלף מלשון עבר על‬ ‫לתפילתו שזאת היא עיקר מגמתו בתפלתו כבודו של מקום‪,‬‬ ‫לשון עתיד כנודע) וע"י הצדקה באין לתחיית המתים‪ ,‬וזשה"כ‬ ‫אלהי אברהם בעזרו‪ ,‬שאברהם אבינו ע"ה היה הראשון‬ ‫(משלי י' ב') וצדקה תציל ממות‪ ,‬היינו להחיותו בתחה"מ ובלע ה'‬ ‫שהתפלל בדרך זו‪.‬‬ ‫המות‪ ,‬שהמות לא יהיה‪ ,‬לנצח‪ ,‬רק לחיותנו בתחיית המתים‬ ‫ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד‪,‬‬ ‫וממילא מחה ה' דמעה בבי"א‪.‬‬ ‫ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה עלי וגו'‪ .‬הנה דרך בני אדם‬ ‫ובזה יל"פ הפסוק (דניאל ט' ז') לך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים‪,‬‬ ‫שאינם רוצים לקיים הכנסת אורחים‪ ,‬וטענתם הוא מטעם‬ ‫אם לך ד' הצדקה בלבד ואנחנו אינם נותנים‪ ,‬אזי ח"ו לנו בושת‬ ‫שהעניים הם רבים ומכבידים ביותר‪ ,‬ובזה יל"פ הפסוק זעקת‬ ‫הפנים בחינת עבד‪ ,‬אבל ע"י צדקה מוכיח שאנו בנים‪.‬‬ ‫סדום ועמורה כי רבה‪ ,‬פי' התנצלותם שלא רצו לקיים מצות‬ ‫ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה‬ ‫צדקה והכנסת אורחים‪ ,‬היה כי רבה‪ ,‬פי' שהאורחים רבים‪ ,‬וזה‬ ‫ואדוני זקן‪ .‬י"ל בד"ז לפי מה דאיתא ב"מ (פ"ז ע"א) דמשו"ה‬ ‫גם הפי' וחטאתם כי כבדה מאד‪ ,‬פי' שמכבידים על הבעה"ב‬ ‫נתחדש באאע"ה זקנה שלא להחליפו ביצחק‪ ,‬כיון שהיו דומים‬ ‫ביותר‪ ,‬על כן אמר השי"ת ארדה ואראה הכצעקת"ה הבא"ה‬ ‫זה לזה‪ ,‬והטעם שהיה דומה לו שלא יאמרו מאבימלך נתעברה‬ ‫אל"י עשו‪ ,‬פי' דלטענתם שכיון שבקשת העניים הוא רב אין‬ ‫שרה‪ ,‬והנה אמרו חז"ל לא עביד הקב"ה ניסא למגנא‪ ,‬ואם היתה‬ ‫לקבלם‪ ,‬כמו"כ הם בעצמם‪ ,‬בבקשתם מהשי"ת שרבו בקשתם‬ ‫שרה מולידה לעת זקנתה בלי חזרת אורח הנשים היו הכל‬ ‫ביותר‪ ,‬ה"נ שאין לקבל בקשתם‪ ,‬וזה אמרו הבאה אלי עשו‬ ‫מודים שהוא מאברהם כיון שהוא בדרך נס להוליד בלי אורח‬ ‫כלה‪ ,‬ואם לאו אדעה‪ ,‬היוצא לנו מזה גנות מדת האדם הרואה‬ ‫כנשים‪ ,‬וזש"א אחרי בלותי היתה לי עדנה האורח כנשים ואין‬ ‫חסרונות חבירו אף שהוא בעצמו כן‪ ,‬וזו הוא מדת סדום‪.‬‬ ‫הנס בולט כ"כ‪ ,‬ועי"ז נצרך שיהיה ואדוני זקן‪.‬‬ ‫ומרומז כל זה בגמ' גיטין (נ"ו ע"ב) גבי קמצא ובר קמצא‪ ,‬כי‬ ‫אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן וכו' היפלא‪ .‬יש לרמז‬ ‫קמצא הוא העושר וסימנך עשירים מקמצין (חולין מ"ו ע"א)‪ ,‬ובר‬ ‫דשרה אמנו בקשה בן שממנו יצא משיח בן דוד וינקום דם‬ ‫קמצא הוא עני‪ ,‬כי לשון בר הוא חוץ כמו בר מן דין וכדו'‪ ,‬והיינו‬ ‫ישראל השפוך‪ ,‬על כן אמרה אחרי בלתי וגו' כי בלת"י עדנ"ה‬ ‫שאינו עשיר‪ ,‬וכשבא גם העני להסעודה הוציאו העשיר‪ ,‬ורצה‬ ‫נוטריקון יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך תבוא‬ ‫העני להבטיחו שהשי"ת ישלם לו כל דמי סעודה ע"ד עשר‬ ‫לפניך וגו' (תהלים ע"ט י'‪-‬י"א) ואמרה אבל אדוני ר"ל כנסת‬ ‫בשביל שתתעשר‪ ,‬אבל העשיר לא השגיח והוציאו‪ ,‬אמר איזול‬ ‫ישראל זקן וכמה ימי עבדך מתי תעשה ברדפי משפט‪ ,‬וצריך‬ ‫איכול קורצא בי מלכא‪ ,‬ויש לרמוז דקאי אמלכו של עולם וא"ל‬ ‫להחיש הגאולה‪ ,‬עז"א הקב"ה למה זה צחקה שרה ואני זקנתי‪,‬‬ ‫מרדו בך‪ ,‬א"ל השי"ת מי יימר וכו'‪ ,‬א"ל שדר להו קורבנא‪ ,‬רמז‬ ‫כלל כנ"י‪ ,‬היפלא מה' דבר שיחדש כנשר נעורינו‪.‬‬ ‫לעני כי מבואר בזוה"ק שהעני הוא קרבן ה' מטעם זבחי אלהים‬ ‫כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' למען הביא ה' על‬ ‫רוח נשברה‪ ,‬חזית אי מקרבין ליה‪ ,‬בהדי דקאזיל העני לבית‬ ‫אברהם את אשר דבר עליו‪ .‬יל"פ עפ"י מה דאי' בסנהדרין (מ"ו‬ ‫העשיר כבר שדא ביה מומא בניב שפתים לטעון שהעני אינו‬ ‫ע"א) במתני' אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון‬ ‫אוכל בדרך הארץ‪ ,‬ואיכא דאמרי בדוקין שבעין שהוא מסתכל‬ ‫אומרת קלני מראשי קלני מזרועי‪ ,‬י"ל הכוונה דהנה אב המכה‬ ‫בעיניו בדרך לא טוב‪ ,‬דוכתא דלדידן הוי מומא‪ ,‬ר"ל אם העני‬ ‫בנו יש לו שני מיני צער‪ ,‬א' כואב לו צער בנו וזהו קלני מראשי‬ ‫עושה זאת מחשיבו לחסרון ולדידהו‪ ,‬ר"ל אם הוא בעצמו‬ ‫מה שכואב ראש בנו שהוא חלק אלוה מיסוריו רח"ל‪ ,‬ב' כואב‬ ‫עושה לא הוי מומא‪ ,‬והיינו הכצעקתה הבאה אלי עשו וכו'‪.‬‬ ‫לאב שאינו יכול ליתן לו מטובו וזהו קלני מזרועי שהוא ידו‬ ‫ופירשו גם בזה המתני' אבות (פ"א מ"ה) יהי ביתך פתוח לרווחה‬ ‫הטובה‪ .‬והנה אברהם אבינו ע"ה ביקש מבניו שילכו בדרך הטוב‬ ‫ויהיו עניים בני ביתך‪ ,‬רצ"ל כמו בני ביתך שכל טרחתם אתה‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס למענם‪ ,‬וזה אמרו כי ידעתיו למען‬ ‫מקבל באהבה‪ ,‬כמו"כ תקבל באהבה טירחת העניים‪ .‬ואם‬ ‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'‪ ,‬והוא רק‬ ‫באמת גם הוא עני ואין לו אזי גם צרכי בני ביתו יש לו למעט‪,‬‬ ‫למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו‪ ,‬כלומר לגרום תענוג‬ ‫וזה מרומז בתהלים (קי"ב ה') טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו‬ ‫להש"י שיוכל להשפיע כל טוב כחפצו וכרצונו ויהיה תענוג‬ ‫במשפט‪ ,‬פי' טוב וגו' מי שמקבל כ"א בסבר יפות‪ ,‬ואם באמת‬ ‫להש"י מזה‪ ,‬זאת היתה כונתו‪ ,‬ועיין ספה"ק צמח צדיק עה"פ כי‬ ‫אין סיפק בידו‪ ,‬אז יכלכל גם דבריו שלו היינו צרכי בני ביתו‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה וגו'‪.‬‬ ‫במשפט‪ ,‬ויהיה אשרי שומרי משפט בצרכי בני ביתו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫תמורה להפכו לדרו"ר‪ ,‬כלומר לקדושה‪ ,‬כי דרור עם האותיות‬ ‫עושה צדקה בכל עת‪.‬‬ ‫והכולל גימ' קדוש"ה‪.‬‬ ‫הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר‪ .‬אפשר לומר דידוע‬ ‫ובזה יל"פ הפסוק תרומה (כ"ה ט') ככל אשר אני מראה אותך‬ ‫מאחז"ל ברכות (ל"ג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‬ ‫את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו‪ ,‬דהנה משכן בגימט' שפל‪,‬‬ ‫אשר הש"י שואל זאת מאתנו כיון דיראה לא שייך אצלו‪,‬‬ ‫וכליו רומז על התנשאות לשון כלי מפואר‪ ,‬וזה שאמר השי"ת‬ ‫וממילא לא שייך בזה מי הקדימני ואשלם ומגיע שכר גם בהאי‬ ‫ככל אשר אני מראה אותך‪ ,‬דייקא מרבע"ה שהיו בו ב' הבחינות‬ ‫עלמא לכן תפלה שהוא חיי שעה כדאיתא בשבת (י' ע"א)‪ ,‬קודם‬ ‫הכנעה וגאות דקדושה כנ"ל‪ ,‬את תבנית המשכן היינו שפלות‪,‬‬ ‫שעומד להתפלל צריך לקבל עליו יראת ה'‪ ,‬לכן הס"ת של הנה‬ ‫ותבנית כליו‪ ,‬גאות דקדושה‪ ,‬וכן תעשו לדורות‪.‬‬ ‫נא הואלתי לדבר הוא ירא"ה‪ ,‬והר"ת עולה צ' ועם א' הרומז‬ ‫הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר‪ .‬במדרש‬ ‫לאהב"ה העולה אח"ד שהוא "אלף" הוא צ"א יחוד "הויה אדני"‬ ‫דבזכות שאמר אאע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו לעפר סוטה‬ ‫גימ' צ"א יחוד אהבה ויראה‪ ,‬וגילו ברעדה סוד סוכה העולה ג"כ‬ ‫ואפר פרה‪ .‬ואפשר לומר ע"פ מה שידוע החילוק בין עפר‬ ‫צ"א זמן שמחתנו שילוב אהבה ביראה‪ ,‬לכן סיים ואנכי עפר‬ ‫לאפר דעפר אין לו יחוס מהעבר שהוא גוש אדמה רק מהעתיד‬ ‫ואפר כי עפר ואפר עולה יראת ה' כמבואר באמרי נועם‪ ,‬ואנכ"י‬ ‫שתוציא תבואות ופירות טובים‪ ,‬ואפר אחר שנשרף ונעשה‬ ‫הר"ת אנא נפשי כתיבת יהבית (עיין שבת ק"ד ע"א) בחינת אהבתו‬ ‫דשן אין שום חשיבות לעתיד שאינו מצמיח רק העבר היה טוב‬ ‫להש"י‪ ,‬וכיון שע"י אהבת הש"י שמרומז בר"ת של הנה נא‬ ‫שהיה דבר חשוב‪ ,‬וזה שאמר אאע"ה ואנכי עפר שאין לו‬ ‫הואלתי לדבר באין ליראת הרוממות המרומז בס"ת וכנ"ל‪,‬‬ ‫חשיבות העבר ואפר בלי חשיבות העתיד‪ ,‬וע"כ זכה לעפר‬ ‫בחינת טוב אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬וכ"ז מרומז כאן בפסוק‬ ‫סוטה שמברר מעשה העבר של האשה ואפר פרה שמטהרו‬ ‫שאמר אאע"ה הנה נא הואלתי שהוא לשון התחלה בבחינת‬ ‫מכאן ולהבא‪.‬‬ ‫"ראשית" דאז צריך לקבל עליו יראה כנ"ל‪ ,‬וזה מביא עפר ואפר‬ ‫והנה ידוע מה שפי' יאוש שלא מדעת דיאוש בא רק שלא‬ ‫בחי' עקב ענוה יראת ד' יראת הרוממות‪ .‬וזה אפשר לרמז‬ ‫מדעת כי הבר דעת אינו מתיאש דמה שעבר אין‪ ,‬ואין בו‬ ‫בפסוק וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג‬ ‫חשיבות‪ ,‬וזה יל"פ בפסוק (במדבר י"ט י"ז) ולקחו לטמא‪ ,‬אצל‬ ‫כ"א) דהיינו וירא ראשית לו‪ ,‬אהבה‪ ,‬המרומז בר"ת הנ"ל‪ ,‬כי שם‬ ‫עצמו‪ ,‬מעפר שריפת החטאת‪ ,‬מעפר ב"עין" הרומז לעפר‬ ‫חלקת מחוקק ספון‪ ,‬כוחו של משרבע"ה אשר יראה לגביו‬ ‫הארץ שיש לו תקוה לעתיד כנ"ל‪ ,‬ונתן עליו מים חיים אל כלי‬ ‫מילתא זוטרתא (עיין ברכות ל"ג ע"ב) וכוחו טמון באהבה‪.‬‬ ‫להחיותו בתקוה כי יכול לשוב בתשובה ולהיות כלי מחזיק‬ ‫ויאמר הנה נא הואלתי לדבר וגו' ואנכי עפר ואפר‪ .‬נודע‬ ‫ברכה‪ ,‬וזאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור‪ ,‬לחזק את‬ ‫שמעלת הענווה גדולה מאד ולזכות לזה הוא ע"י התדבקות‬ ‫הבע"ת בעתיד ולכן נאמר (בראשית כ"ח י"ד) והיה זרעך כ"עפר"‬ ‫בצדיק וראיית מעשיו‪ ,‬וממילא מעשה עצמו אינו חשוב בעיניו‪,‬‬ ‫הארץ שיש לו תקוה לעתיד ופרצת ימה וגו'‪.‬‬ ‫וכמ"ש תהלים (ח' ד') כי אראה שמיך וגו'‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו‪,‬‬ ‫ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח‪ .‬אפשר לומר עפ"י מה‬ ‫דהיינו שבאים לענוה ע"י מעשה שמים וארץ ‪ ,‬ומכש"כ‬ ‫דאי' בספה"ק עה"פ (דברים ד' ל"ט) בשמים ממעל ועל ארץ‬ ‫כשרואים מעשה צדיקים שהם גדולים ממעשה שמים וארץ‪,‬‬ ‫מתחת‪ ,‬היינו בשמים בעניני רוחניות יסתכל ממעל ממנו ללמוד‬ ‫כדאיתא בכתובות (ה' ע"א)‪.‬‬ ‫ממעשיהם וכל מה שמסגל לו לא יסתפק בכך ע"ד מאמרם ז"ל‬ ‫והנה אפר שאינו ראוי לזריעה כדאיתא פרק כיסוי הדם (חולין‬ ‫(תדא"ר כ"ה) מתי יגיע מעשי למעשי אבותי‪ ,‬ועל הארץ‪ ,‬בעניני‬ ‫פ"ח ע"ב) אין בן שום חשיבות‪ ,‬משא"כ עפר דבר זריעה הוא‬ ‫גשמיות יסתפק במועט ויסתכל למטה והיינו מתחת עכ"ד‪.‬‬ ‫ונצמח ממנו רוב טוב העולם‪ ,‬והעניו יודע שעדיין לא עשה כולם‬ ‫והנה מלח אין לו חשיבות לעצמו רק נותן טעם במאכלים‬ ‫ועתה מתחיל‪ ,‬ועכ"פ כדי לדבר לפניו יתב' צריכים לבחינת‬ ‫אחרים‪ .‬ומשו"ה אשתו של לוט שהביטה מאחוריה בפחותים‬ ‫ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬וזש"א אאע"ה הנה הואלתי לדבר לפני ה'‬ ‫ממנה ועי"כ הסתפקה במעשים טובים המעוטים שיש לה‬ ‫מטעם ואנכי עפר ואפר אעפ"י שאני מכיר שפלותי בחינת אפר‬ ‫ונמצא שכל חשיבותה הוא נגד פחיתות האחרים‪ ,‬נענשה‬ ‫שאין בו שום טובה לע"ע‪ ,‬אבל אני מקוה לבוא לבחי' עפר‬ ‫ונעשית נציב מלח‪ ,‬שחשיבותו ג"כ רק בצירוף דברים אחרים‪,‬‬ ‫שאע"פ שאינו כלום יש בו תועלת שצומחים ממנו רב טוב‪.‬‬ ‫מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫ובזה י"ל מאמרם ז"ל (חולין קל"ט ע"ב) מרדכי מה"ת מנין שנאמר‬ ‫ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח‪ .‬אמרו חז"ל (כתובות ס"ו‬ ‫מר דרור ומתרגם מירא דכיא‪ ,‬כלומר מרדכי שהוא "רם" דיכי‬ ‫ע"ב) מלח ממון חסר ופרש"י הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום‬ ‫(לשון טהרה) גאוה טהורה מה"ת מנין שנאמר מר דרור‪ ,‬מ"ר‬ ‫לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו‪ ,‬ויש לרמז‬ ‫דרור‪ ,‬היינו ר"ם שהוא גאוה אפשר לעשות ממנו מ"ר מלשון‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫כי לא ירש בן האמה שהר"ת מכוונים‪.‬‬ ‫עפי"ז כי הר"ת של מאחריו ותהי נציב מלח הוא ממו"ן ר"ל‬ ‫ויאמר לה מה לך הגר אל תראי כי שמע אלהים אל קול‬ ‫שנתנה עיניה בממון שישאר מאחריו של לוט כלומר אחרי‬ ‫הנער באשר הוא שם‪ .‬אפשר לומר עפ"י דאיתא במ"א סי'‬ ‫מיתתו‪ ,‬ונעשתה נציב מלח‪ ,‬וזה שאמרו חכז"ל מלח ממון חסר‪,‬‬ ‫תקפ"א ס"ק א' דסוף הלילה כבי' יתברך משוטט בעוה"ז והוא‬ ‫היינו שנעשתה מלח ע"י ממון שחסר לה ונתנה עיניה בו‪ ,‬ותהי‬ ‫עת רצון לקבל תפילותינו‪ .‬ואפ"ל שכאן היה בהשכמה כמ"ש‬ ‫למלח שהוא דבר שמתגדל בלי שום פעולת אדם מדה כנגד‬ ‫וישכם אברהם לכן אמר המלאך להגר אל תראי כי שמע‬ ‫מדה על שנתנה עיניה בממון שלא עמלה בו‪.‬‬ ‫אלהים כבי' בעצמו אל קול הנער ולא ע"י מלאך‪ ,‬באשר הוא‬ ‫ונחיה מאבינו זרע‪ .‬יש לרמוז מאבינ"ו זר"ע עולה דו"ד ב"ן‬ ‫כבי' בעצמו שם אצל הנער‪ .‬ובזה יל"פ הפסוק בתהלים (ק"ל ב')‬ ‫יש"י‪ ,‬דבנות לוט אמרו ונחיה‪ ,‬שעיקר החיות והתקוה שלנו היא‬ ‫ה' שמעה בקול"י שהוא הר"ת של קדמתי בנשף ואשועה‬ ‫שיצא ממעשה זה צמח דוד בן ישי‪.‬‬ ‫לדברך יחלתי‪( ,‬שם קי"ט קמ"ז) פי' "לדברך" ולא על ידי מלאך‪,‬‬ ‫הוא לך כסות עינים‪ .‬גימ' תשכ"ח י"ל דבזה שאדם מטבעו‬ ‫יחלתי וזהו תהיינה "אזניך" דייקא קשובות לקול תחנוני‪ .‬ועיין‬ ‫עלול לשכחה וע"י כך שוכח גם לעבוד את השי"ת הוא מעט‬ ‫במס' שבת (י"ב ע"ב) דשאני חולה דשכינה למעלה מראשו‪ ,‬וז"ש‬ ‫מליצה‪ ,‬ע"כ הו"א ל"ך כסו"ת עיני"ם עולה תשכ"ח‪ ,‬שהשכחה‬ ‫נפשי חולת אהבתך בבחי' חולה‪ ,‬ע"כ אנא אל נא רפא נא לה‬ ‫הוא כסות עינים מלקטרג עליו‪.‬‬ ‫בהראות לה נועם זיוך‪.‬‬ ‫ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק ותאמר לאברהם גרש‬ ‫אלהים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי‪ .‬אפשר‬ ‫האמה הזאת וגו' עם יצחק‪ .‬צחוק מביא לע"ז‪ ,‬ג"ע‪ ,‬רציחה‪ ,‬כי‬ ‫לומר דהנה הרמב"ם פי"א משבועות וכן בחינוך מצוה תל"ה‬ ‫מתחלה עושה זאת בליצנות וקל עי"ז להרשיע אחרים ח"ו‪ ,‬ע"כ‬ ‫מונים את הנשבע בשמו ית"ש‪ ,‬למ"ע‪ ,‬אך עיין מד"ר מטות (כ"ב‬ ‫אמרה שרה גרש האמה ואת בנה הדומה לה יען שהוא מצחק‬ ‫א') דזה דווקא במי שקיים מקודם את ד' אלהיך תירא ואותו‬ ‫ופרש"י הני ג' עבירות‪ ,‬ואין לו התחברות עם פחד יצחק‪ ,‬ע"כ‬ ‫תעבוד‪ ,‬ואח"כ ובשמו תשבע עיי"ש‪ ,‬וז"ש אבימלך לאאע"ה‬ ‫נאמר להלן (פסוק י"ב) שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬פי'‬ ‫אלהים עמך בכל אשר אתה עושה וכל כוונתך לשם שמים‪,‬‬ ‫במה שיש בו דהיינו מדתו פחד יצחק יקרא "לך" זרע" להתכלל‬ ‫ועתה השבעה לי‪ ,‬כי מי שיש בו כל מדות הללו מצוה לשבוע‬ ‫בך במדתך מדת החסד ושמחה של מצוה לאכללא יחד לקיים‬ ‫בשמו יתב'‪.‬‬ ‫וגילו ברעדה ע"י שמחה של מצוה ולא ע"י צחוק‪ .‬וכשחלה‬ ‫בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת‪ .‬כי חפרתי‬ ‫ישמעאל א"ל המלאך להלן (פסוק י"ז) אל תראי כי שמע אלהים‬ ‫את הבאר הוא ר"ת אחכ"ה‪ ,‬וי"ל עפ"י הידוע ויכוח קוב"ה עם‬ ‫אל קול הנער באשר הוא שם‪ .‬מגודל רחמנותו יתב' הוא שומע‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬שהקב"ה מבקש שובו אלי ואשובה אליכם (עיין‬ ‫רק קול צחוק הנער באשר הוא שם ולא הפועל היוצא מהצחוק‪.‬‬ ‫מד"ר איכה ה' כ"א) אתערותא דלתתא מקודם‪ ,‬אך עכ"פ די לו‬ ‫ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק ותאמר לאברהם גרש‬ ‫בפתח כחודו של מחט שיפתח לנו פתח כפתחו של אולם (עיין‬ ‫האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו' עם בני עם יצחק וירע‬ ‫מד"ר שה"ש ה' ב')‪ ,‬וזהו מרומז בתיבת אחכ"ה שהוא ר"ת כי‬ ‫הדבר מאוד בעיני אברהם וגו' כי ביצחק יקרא לך זרע‪.‬‬ ‫חפרתי את הבאר שהוא בחינת התחלה‪ ,‬ודי בזה לאתערותא‬ ‫אפשר לומר ששרה אמנו ראתה את בן האמה מצחק‪ ,‬ומכיון‬ ‫דלתתא שיתעורר חסד אל כל היום‪ ,‬שהוא ג"כ ר"ת אחכ"ה‪,‬‬ ‫שמדת הליצנות מקור כל מדות רעות‪ ,‬אמרה גרש אותו כי לא‬ ‫וזה גם מרומז במה שאומרים אחכ"ה לו בכל יום שיבוא‪.‬‬ ‫יירש עם בני עם יצחק מדת היראה דבמקום שיש ליצנות אין‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪ .‬וברש"י‬ ‫יראה‪ .‬וירע הדבר בעיני אברהם שהוא מדת החסד‪ ,‬על אודות‬ ‫אשל רב ושמואל חד אמר פרדס לאורחים וחד אמר פונדק‬ ‫בנו שחשב שהצחוק של ישמעאל נצרך לפעמים לשמחה של‬ ‫לאורחים ובו כל מיני פירות וכו'‪ .‬ויקרא שם על ידי אותו אשל‬ ‫מצוה ולמדת החסד‪ ,‬והש"י השיבו כי רק "ביצחק" מקור‬ ‫שאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאמר והי' העולם‪,‬‬ ‫היראה יקרא לך זרע לקיים וגילו ברעדה בשמחה של מצוה‪,‬‬ ‫וזה מרומז במלת אש"ל שהוא ר"ת אספרה שמך לאחי‪.‬‬ ‫אבל צחוק של ישמעאל צריכים לגרש כיון שא"א לשתף אותו‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע וגו'‪ .‬אש"ל ר"ת אכילה שתיה לויה‪,‬‬ ‫עם יראה‪ .‬ובאמת יצחק מקור היראה הוא ג"כ מלשון צחוק‬ ‫ואיתא בלקוטי אמרים מהגר"א ז"ל שהוא לתקן אכילת אדם‬ ‫עשה לי אלהים שילוב של יראה ושמחה אמיתית יחד‪.‬‬ ‫ושתיית נח ולויה שלא קיימו אנשי סדום עיי"ש‪ ,‬ולזה באר שבע‬ ‫כי לא ירש בן האמה וגו'‪ .‬הנשמה היא בן הגבירה שהוא‬ ‫גימ' אדם‪ ,‬נח‪ ,‬אנשי סדום‪ ,‬עם הכולל‪ ,‬והגם דבתורה כתיב סדם‬ ‫העיקר והגוף הוא בן האמה שהוא הטפל כי הבל הוא לבסוף‪,‬‬ ‫בלי וא"ו מ"מ יש אם למקרא‪.‬‬ ‫ועז"נ כי לא במותו יקח הכל‪ ,‬שהר"ת הוא אותיות כ"י הב"ל‪ ,‬יען‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער‬ ‫א"י ויטע אשל וגו' ויקרא בשם ה' וגו'‪ .‬אפשר לומר עפ"י‬ ‫נלכה עד כה וגו'‪ .‬אפשר לומר דהרבה פעמים בימי הנעורים‬ ‫הידוע מספה"ק שהמשנה בדיבורו אין בו כח להתפלל כראוי‬ ‫קשה לעבוד את הש"י מחמת רתיחות הדמים לתאוות ר"ל‪,‬‬ ‫כיון שאין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬ע"כ אש"ל הר"ת שפתי לא‬ ‫ע"כ כאשר ראה אאע"ה את המקום מרחוק אמר אל נעריו שבו‬ ‫אשנה‪ ,‬ועי"ז ויקרא שם בשם ה'‪ ,‬ולכן ר"ת של וכל אשר לך‬ ‫לכם פה עם החמור‪ ,‬החומריות‪ ,‬ואני והנער נלכה עד כה‪" ,‬כה"‬ ‫שלום‪ ,‬מכוונים לר"ת של ומוצא שפתי לא אשנה‪ ,‬וגם ולא‬ ‫רומז על כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו ה')‪ ,‬שכתוב שם וספור‬ ‫שמחת אויבי לי‪ ,‬וכן הוא ר"ת של שבחו אהובים ורוממו לאל‪,‬‬ ‫הכוכבים אם תוכל לספור אותם‪ ,‬שיוכלו לספור מלשון ספיר‬ ‫כשומוצא שפתי לא אשנה כנ"ל אז שבחו אהובים ורוממו לאל‬ ‫להאיר את הכוכבים שנקראו עולמות‪ ,‬עיין בספה"ק כי ע"י‬ ‫כי תפלתו מתקבלת ואויביו נופלים תחתיו‪.‬‬ ‫העקידה נבראו עולמות מאירים‪ ,‬לכן אברהם אבינו בעבודתו‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪ .‬אפשר‬ ‫הנעלה בהליכתו לעקידה רצה להתרחק מהנערים בחושבו‬ ‫לומר עפ"י דברי הרמב"ם בספ"ג מהל' ת"ת מובא בטוש"ע יו"ד‬ ‫שיפריעו לו כנ"ל‪ ,‬אבל כשראה אאע"ה החמימות להמצוה מבנו‬ ‫סי' רמ"ו דאין אדם לומד רוב תורתו אלא בלילה ועי"ז משיג‬ ‫יצחק שהיה רך בשנים‪ ,‬וישב אברהם אל נעריו להתחבר עם‬ ‫קצת מגדלות ה'‪ ,‬וזה שאמר הכתוב ויטע אש"ל נוטר' שינה אין‬ ‫אנשי הנעורים האברכים (מיט די יונגע לייט)‪.‬‬ ‫לפניו ע"ד מה דאיתא בדוד המע"ה שהיה רק מתנמנם פחות‬ ‫ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו'‪ .‬י"ל דאאע"ה כשהלך‬ ‫משתין נשמי (עיין ברכות ג' ע"ב) שאינו נקרא שינה כדאי' בזוה"ק‬ ‫לעקידה ירא לנפשו שמא ח"ו לא יעמוד בנסיון‪ ,‬ע"כ לקח עמו‬ ‫מובא בב"י סי' א'‪ ,‬ועי"ז ויקרא בשם ה' אל עולם להשיג חכמת‬ ‫את המצוה של אור כשדים שהשליך את עצמו לאש למען‬ ‫התורה וגדלות הבורא‪ .‬ועד"ז י"ל (משלי ל"א ח"י) טעמה כי טוב‬ ‫קדושת שמו יתב' וגם המצוה של הכנסת אורחים‪ ,‬וזש"ה ויקח‬ ‫סחרה לטעום מתיקות אמיתות התורה‪ ,‬וזה יתכן רק ע"י לא‬ ‫בידו‪ ,‬לסייע לו‪ ,‬את האש של אור כשדים‪ ,‬והמאכלת שהאכיל‬ ‫יכבה בלילה נרה‪.‬‬ ‫לעניים‪ .‬ולכל עובר ושב‪ ,‬שמצוה גוררת מצוה‪ ,‬ומסיים הפסוק‬ ‫את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'‪ .‬אפשר לומר כי אם האדם‬ ‫וילכו שניהם יחדיו‪ ,‬הגם שליצחק לא היו בפועל המצוות הללו‪,‬‬ ‫מסיר מלבו ומתעלם מאהבת בנו אז אפשר שיפעול בעצמו‬ ‫לסייע לו‪ ,‬אעפ"כ עמד בנסיון‪ ,‬ולזה אומרים ועקדת יצחק לזרעו‬ ‫לעשות לו רע‪ ,‬ע"כ נאמר לאאע"ה את בנך אשר אהבת גם עתה‬ ‫היום ברחמים תזכור‪" ,‬יצחק" דייקא‪.‬‬ ‫לכן הנסיון גדול‪ ,‬ולכן איתא במד"ר וירא‪ ,‬שזלגו עיניו של‬ ‫ויאמר אבי וגו' ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים‬ ‫אאע"ה דמעות מרוב רחמנות על בנו ולבו שמח לעשות רצון‬ ‫יראה לו השה לעולה בני וגו'‪ .‬אפשר לומר אמר לאביו דיש‬ ‫קונו יתב"ש‪ ,‬וזש"א ותראה לפניך עקידה שעקד אאע"ה את‬ ‫חשש שאם ישחטהו שליצני הדור יאמרו מאבימלך נתעברה‬ ‫יצחק בנו‪ ,‬ולא שפעל בלבו אכזריות ח"ו‪ ,‬אלא כי כבש רחמיו‬ ‫שרה ומשו"כ לא ריחם עליו כרחם אב על בניו ובמקום קדוש‬ ‫על בנו שאהב‪ ,‬לעשות רצונך בלבב שלם‪ ,‬כן יכבשו רחמיך‬ ‫השם יצא ח"ו חלול השם ר"ל‪ ,‬וז"ש אל אברהם אביו ויאמר‬ ‫רחמי האב את כעסך ויגולו רחמיך עלינו סלה‪.‬‬ ‫"אבי" אם ברצונך שיאמינו שאתה אבי‪ ,‬איה השה לעולה כי אז‬ ‫וישכם אברהם בבוקר ויקח את שני נעריו אתו וגו'‪ .‬יל"פ‬ ‫הנך מוכרח להקריב שה לעולה ולא אותי‪ ,‬והשיב לו אאע"ה‬ ‫עפי"מ שכתוב ברש"י (שמות י"ב ב') נתקשה משה שיעור‬ ‫דמזה שהש"י בחרו לעולה‪ ,‬מוכח שבנו כשר הוא‪ ,‬שממזר פסול‬ ‫שתראה מולד הלבנה לקידוש‪ ,‬והראה לו באצבע‪ ,‬וי"ל שרומז‬ ‫דמאוס לגבוה‪ ,‬וז"ש אלהים יראה לו השה‪ ,‬ואותך לעולה בני‪,‬‬ ‫על ישראל שדומין ללבנה‪ ,‬ונתקשה משה מתי עיקר הזמן‬ ‫עיין רש"י‪.‬‬ ‫לקדשם אם בבחרותן או בזקנותן‪ ,‬והראהו הקב"ה ב"אצבע"‬ ‫ויקח את המאכלת לשחוט את בנו‪ .‬אפשר לרמוז בדרך מוסר‬ ‫הרומז לכח כאמרו אצבע אלהים‪ ,‬דהיינו שיתקדשו בבחרותן‬ ‫כי ישנם בני אדם שע"י שרוצים להבטיח את יו"ח בפרנסה‬ ‫בעוד כוחם עמם‪ ,‬וז"ש וישכם אברהם בבוקר‪ ,‬עוד בבחרותו‪,‬‬ ‫מבטלו מן התורה ועי"ז הולך מדחי אל דחי ועי"ז הוא שוחט בנו‬ ‫ויחבוש את חמורו‪ ,‬כבש חומרו‪ ,‬ועי"ז ויקח שני נעריו‪ ,‬שנות‬ ‫שמוציאו ממקור ישראל ח"ו‪ ,‬וזש"ה ויקח את המאכלת ע"י‬ ‫נעוריו‪ ,‬עמו‪ ,‬כמאמר הזוה"ק על ואברהם זקן בא "בימים"‪,‬‬ ‫שרוצה להבטיח לו אכילה‪ ,‬לשחוט את בנו‪ ,‬וזה מרומז בר"ת‬ ‫שהביא עמו כל הימים כולם שוים לטובה‪.‬‬ ‫של ויק"ח‪ ,‬ודלא יליף קטלא חייב‪( ,‬אבות פ"א מי"ג) הש"י ישמרנו‪.‬‬ ‫וירא את המקום מרחוק‪ .‬י"ל וירא את המקום מי שנדמה לו‬ ‫עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את‬ ‫שרואה את המקום‪ ,‬מקומו של עולם‪ ,‬הוא מרחוק ואינו רואה‪,‬‬ ‫יחידך ממני‪ .‬איתא בספה"ק דבשעת עקידה נלקח מאאע"ה‬ ‫והכתוב נדרש גם על סופו דמי שהוא מחזיק את עצמו שהוא‬ ‫המדרגות הגדולות למען שיהיה הנסיון יותר גדול‪ ,‬ולזה נאמר‬ ‫מרחוק‪ ,‬זוכה לוירא את המקום גילוי אלהות‪ ,‬כי אני את דכא‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬ ‫אאע"ה‪ ,‬ה' יראה‪ ,‬השי"ת ישגיח וישפיע עלינו רוח טהרה‬ ‫וירא את המקום‪ ,‬זה הקב"ה מקומו של עולם‪ ,‬מרחוק‬ ‫ממרום‪ ,‬אשר "יאמר" "היום" זה ר"ה כידוע זה היום תחילת‬ ‫בהתרחקות‪ .‬וזה תורת המסורה וירא את המקום מרחוק‪,‬‬ ‫מעשיך‪ ,‬דמה שנאמר ונתפלל בר"ה‪ ,‬העיקר יהיה בהר ה' יראה‪,‬‬ ‫מרחוק ה' נראה לי (ירמי' ל"א ב') הנ"ל‪ ,‬ולכן א"ל המלאך עתה‬ ‫שזה יהיה עיקר בקשת בני ישראל שתתגלה מלכותו בהר‬ ‫ידעתי כי ירא אלהים אתה‪ ,‬היינו אפילו שאתה במדרגת יראה‬ ‫הקודש בירושלים‪.‬‬ ‫שהיא קטנה לעומת מדרגתך הגדולה אהבה כמו שנאמר‬ ‫אשר יאמר היום בהר ה' יראה‪ .‬רומז שזכות העקידה עומד לנו‬ ‫אברהם אוהבו (ישעי' מ"א ח')‪ ,‬אעפ"כ ולא חשכת את בנך את‬ ‫בימי הדין‪" ,‬היום" רומז לר"ה‪ ,‬ר"ת ובבן הנעקד ישבית מדיננו‬ ‫יחידך ממני‪.‬‬ ‫בהר ה' ירא"ה אותיות ארי"ה‪ ,‬הרומז בר"ת לאלול‪ ,‬ראש השנה‪,‬‬ ‫עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' והנה איל אחר נאחז‬ ‫יום כיפור‪ ,‬הושע"ר כידוע‪.‬‬ ‫בסבך בקרניו וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו‪ .‬ידוע קושיית‬ ‫ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום‬ ‫המפורשים למה נתייחס נסיון העקידה לאברהם אבינו ולא‬ ‫בהר ה' יראה‪ .‬שמעתי בשם קדוש אחד עה"פ (אסתר ט') ינתן גם‬ ‫ליצחק שלכאורה הוא העיקר‪ ,‬וי"ל דמצינו שעשה אברהם‬ ‫מחר ליהודים וגו' לעשות כדת היום‪ ,‬היינו שאסתר ביקשה‬ ‫אבינו ע"ה פעולות שונות למען יעלה הקרבן בכשרות‪ ,‬והוא‬ ‫ממה"מ הקב"ה שינתן גם מחר לעשות כדת היום‪ ,‬שהוא יו"ט‬ ‫עפ"י מה שמובא הטעם שאברהם אבינו ע"ה עקד את יצחק בנו‬ ‫שני של ר"ה הנקרא יום כידוע‪ ,‬ויש לרמז כן בתיבת כדת היום‪,‬‬ ‫היה כי חשש שמא ח"ו יתנענע ויגרום לפסול בשחיטה ויפסול‬ ‫כי המילוי של תיבות יום הוא ו"ד‪ ,‬ו' ס' ג"כ עולה יו"ם‪ ,‬והיינו‬ ‫הקרבן‪ .‬וכן כשנאמר לו אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי‬ ‫רומז לעוד יום והיינו כדת היום‪ ,‬ויאמר המלך להעשות כן‪,‬‬ ‫כי ירא אלהים "אתה" דייקא וח"ו לא בנך‪ ,‬חשש אולי היה לו‬ ‫והטעם כי ביום ב' הוא דינא רפיא‪ .‬וז"ש ויקרא אברהם שם‬ ‫ליצחק בנו מחשבת פיגול וכשהקרבן הוא בר דעת נפסל בה‬ ‫המקום ההו"א גימ' טוב להמתיק הדינים אשר יאמר היום‪,‬‬ ‫מחשבת פיגול של עצמו‪ ,‬כמו בקרבן בהמה שאינו בר דעת‪ ,‬אז‬ ‫במילוי של יום רומז על יום שני דינא רפיא‪ ,‬כמו בהר ד' יראה‬ ‫הכהן השוחט שהוא בר דעת מפגל במחשבתו‪ ,‬ע"כ לקח האיל‬ ‫בשעת העקידה‪ ,‬וילכו שניהם יחדיו‪ ,‬ויצחק נמתק באברהם‪ .‬כן‬ ‫שיהיה עולה תחת בנו כידוע שעולה מכפרת על הרהור הלב‬ ‫ביו"ט שני ימתק דינא קשיא בדינא רפיא‪.‬‬ ‫(מד"ר ויקרא ז' ג')‪ ,‬לכן ראה את האיל בסבך בקרניו שנובע‬ ‫וזה יש לרמז בפסוק (מלכים א' ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו דבר‬ ‫מהמוח שהוא מקור המחשבה ויעלהו לעולה תחת בנו‪.‬‬ ‫יום ביומ"ו‪ ,‬רומז ליו"ט שני כנ"ל‪ ,‬למען דעת כי ד' הוא האלהים‬ ‫ובזה מיושב הנסיון הכי גדול הוא לעשות פעולה שיהיה ראוי‬ ‫ונמתק הדין ברחמים‪ ,‬וזש"ה (שמות ט"ז ד') הנני ממטיר לכם‬ ‫לקרבן‪ ,‬ומשום הכי נתייחס הנסיון לאברהם אבינו ע"ה דווקא‪,‬‬ ‫לחם מן השמים‪ ,‬בספר פרנסה וכלכלה‪ ,‬ויצאו העם ולקטו דבר‬ ‫כי עצם הבאתו על גבי המזבח לא היה נסיון כל כך כיון שכך‬ ‫יום ביומו‪ ,‬המתקת הדינים כנ"ל‪ ,‬למען אנסנו‪ ,‬רומז לאאע"ה‬ ‫אמר לו הקב"ה שהוא המחיה והממית‪ ,‬ולכן לא נזכר הנסיון של‬ ‫שנתנסה בעשר נסיונות כדאיתא בספה"ק ובזכותו נמתק הדין‬ ‫אור כשדים‪ .‬ולזה בקשתינו ותראה לפניך עקידה "שעקד"‬ ‫מעלינו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו את יצחק בנו היינו שעשה פעולה שלא יופסל‪,‬‬ ‫אשר יאמר היום בהר ד' יראה‪ .‬אפשר לומר דהנה היו"ם ר"ת‬ ‫ואח"כ כבש רחמיו ושחט את האיל לעשות רצונך בלבב שלם‪,‬‬ ‫וזרעו יהי' מלא הגוים (בראשית מ"ט י"ט)‪ ,‬והוא מכוון להר"ת של‬ ‫כלומר שיהיה ליצחק לב שלם ע"י כפרת העולה‪ ,‬כן יכבשו‬ ‫ובבן הנעקד ישבית מדינינו‪ ,‬וכן יגורתי מפני האף והחימה‬ ‫רחמיך את כעסך מעלינו שלא יהיה לנו לב רגז וטהר לבנו‪,‬‬ ‫(דברים ט' י"ט) וכולם ר"ת היו"ם‪ ,‬נמצא שבר"ת של היו"ם יש‬ ‫וממילא יגולו רחמיך על מדותיך להתנהג עמנו במידת החסד‬ ‫פירוש לטב וח"ו לביש‪ ,‬ואברהם אע"ה ביקש אשר יאמר היום‬ ‫ובמידת הרחמים‪.‬‬ ‫שתיבת "היום" בהר ד' יראה יתפרש לרחמים וזרעו יהי' מלא‬ ‫וירא והנה איל אחר נאחז בסבך וגו'‪ .‬מצינו בקרא דעולה‬ ‫הגוים כנ"ל‪.‬‬ ‫מכפרת על חטא העגל כמש"כ (ויקרא ט' ג') קח לך עגל בן בקר‬ ‫א"י אשר יאמר היום בהר ה' יראה‪ .‬אפשר לומר דהנה כל בר‬ ‫לחטאת ואיל לעולה והקרב לפני ה'‪ ,‬שם הרחמים המבטל את‬ ‫דעת יודע שהאדם הוא בבחינת קרבן עולה ויורד‪ ,‬או שעולה‬ ‫האף כמש"נ (שמות ל"ב י"א) למה ה' יחרה אפך בעמך‪ ,‬וזה אפשר‬ ‫בית אל או ח"ו יורד לשאול‪ ,‬והוא בבחינת הר שאין בו אלא או‬ ‫לומר וירא והנה איל אחר נאחז בסב"ך הרומז לעגל כי האותיות‬ ‫עליה או ירידה‪ ,‬ומשו"ה נקרא היצה"ר הר (סוכה נ"ב ע"א) דאם‬ ‫אחר "סבך" הם עגל כדאיתא בספה"ק‪ ,‬ויעלהו לעולה‪ .‬ומשו"ה‬ ‫האדם נשמע לו ח"ו אזי הוא יורד‪ ,‬ואם מכניעו הוא עולה מעלה‬ ‫עול"ה הוא הר"ת והנחם על הרעה לעמך‪.‬‬ ‫מעלה‪ ,‬וזה אשר יאמר היום ב"הר" ע"י הכנעת ההר שהוא‬ ‫ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה וגו'‪ .‬הנה עיקר תפילתנו‬ ‫בימים הנוראים על תיקון השלם וממילא יהיה לנו כ"ט‪ ,‬וזש"א‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ז‬ ‫היצה"ר‪ ,‬ה' יראה‪ ,‬כבוד ה'‪ .‬ועד"ז שהאדם אינו עומד אלא או‬ ‫שיורד ח"ו או שעולה במעלה למעלה‪ ,‬יש לפרש בטעמא דבית‬ ‫הלל (שבת כ"א ע"ב) מעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬שר"ל שעל כל‬ ‫אחד ואחד מוטל לעלות בקודש‪ ,‬ו"לא" דאם ח"ו אינו עולה‪,‬‬ ‫מורידין‪ ,‬אזי ישנה ירידה‪.‬‬ ‫הפטרה‬ ‫ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור‬ ‫עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ד' וגו'‬ ‫ויאמר אליה אלישע וגו' הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר‬ ‫אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן‪ .‬אפ"ל דהנה עיקר‬ ‫תיקון האשה בג' מצוות המיוחדות לה והיינו נדה‪ ,‬חלה והדלקת‬ ‫הנר (עיין שבת ל"א ע"ב)‪ ,‬על כן שאל אלישע מה יש לכי בבית‬ ‫מצוה שעל ידה תחול ברכתי‪ ,‬על זה אמרה עבדך אישי מת ולא‬ ‫שייך זהירות במצות נדה‪ ,‬ולשפחתך אין כל בבית ליקח חלה‪ ,‬כי‬ ‫אם אסוך שמן להדלקת נר של שבת שהוא מקור הברכה‪.‬‬ ‫ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת‪ .‬בגמ'‬ ‫ר"ה (ט"ז ע"ב) איתא א"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל‬ ‫שנאמר מדוע את הולכת וכו' ולא שבת מכלל דבחדש ושבת‬ ‫איבעי לה למיזל‪ ,‬ויש לומר הרמז דהנה אמרו חכמינו ז"ל (ע"ז כ'‬ ‫ע"ב) דמידת ענוה יותר מכולם‪ ,‬וזאת יכולים להשיג אצל רבו‬ ‫שבמקום גדולתו שם ענותנותו והוא עיקר החסידות‪ ,‬וע"ד‬ ‫שפירש באהבת שלום פר' יתרו‪ ,‬הפסוק כי יהיה להם דבר בא‬ ‫אלי ושפטתו בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלהים‪ ,‬כי‬ ‫יהיה להם דבר היינו שנחשבין בעיני עצמן דבר חשוב ונדמה‬ ‫להם שהם עובדי ה' באמת‪ ,‬ובאמת המה רחוקים מן האמת‬ ‫כרחוק מזרח ממערב ועבור זה צריכים לבוא אל הצדיק‪ ,‬ואזי‬ ‫בא אלי והודעתי את חוקי האלהים שאני מודיע להם שעדיין‬ ‫לא התחילו לעבוד השי"ת ורואין שפלותן באמת עיי"ש‪ ,‬והנה‬ ‫רגל רומז על ענוה כמו שנא' (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ד'‪,‬‬ ‫ע"כ חייב להקביל פני רבו "ברגל" להסתכל במידת ענותנותו‬ ‫וללמוד ממנה‪ ,‬וזה שאמרו חכמינו (סוכה כ"א ע"ב) ששיחת‬ ‫תלמידי חכמים צריכה לימוד‪ ,‬כי שיחה לשון הכנעה מלשון‬ ‫שוחה באבות‪ ,‬והיינו שעלינו ללמוד מידת ענוה מתלמידי‬ ‫חכמים‪ .‬וזה שאמר בן בג בג (באבות פ"ה מכ"ב) הפך בה והפך בה‬ ‫דכולה בה‪ ,‬כל המידות בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין‬ ‫לך מדה טוב הימנה‪ ,‬היינו מה שבאת למידת ענוה ומכיר שאין‬ ‫לך מדה טובה‪ ,‬היא הימנה‪ ,‬מכח התורה ולומדיה באת לכך‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ח‬