שארית מנחם · She'eiris Menachem — וירא (2026-10-26)

פרשת וירא
קמח שהוא גרוע כדי שאם ירצו פת נקיה תוכל אח"כ להוסיף כה תאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו וגו'.
עוד ולאפות ,אבל שרה אמרה מקודם סולת שהוא המובחר אפשר לומר עפי"ד המד"ר פר' יתרו (ס"ו א') דבשעת מתן תורה
כדי שלא תוכל להוסיף ולאפות ,וע"כ שפיר אמר ר' יצחק מכאן אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה תנה הודך על השמים ,ואמר
שאשה עיניה צרה באורחים. להם משרבע"ה אתמול אכלתם אצל אברהם אבינו ,ולהבין מה
ויאמר אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל .ורש"י ז"ל היתה התשובה על טענת המלאכים ,נקדים קושיית המפורשים
מביא הגמ' אמר ר' יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה. למה ברא הקב"ה את האדם באופן שיהיה מוכרח לאכול הלא
הנה בתהלים (כ"ו ו') כתוב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את אפשר היה לבראותו שלא יצטרך לאכול ,ותירצו שהיא כדי
מזבחך ה' וגו' ,ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך אל לברר הניצוה"ק שנפלו בהמאכל מצד סט"א שהוא היצה"ר,
תאסוף עם חטאים נפשי וגו' .וי"ל לשלב אלו הפסוקים ולהבין והנה זה תינח באדם שיש לו יצה"ר ,אבל מלאכים שאין להם
קצת דבריו הק' .יש לפרש בדרך זה דהנה ביבמות (ע"ו ע"ב) יצה"ר אין באפשרותם לברר ניצוה"ק א"כ באמת אינם צריכים
בסוגיא דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית איתא דדואג לאכול ,וזה י"ל בכוונת התשובה אתמול אכלתם ,דכיון שהם
האדומי טען שדוד אסור לבוא בקהל משום שבא מרות אינם צריכים לאכול א"כ ל"ש אצלם לתקן המאכל לכך לא יכלו
המואביה ,אמר לו אבנר ,תנינא ,עמוני ולא עמונית ,מואבי ולא לקבל התורה ,שניתנה רק לקיים עם הגוף( ,עיין "צמח צדיק" פר'
מואבית ,אלא מעתה מצרי ולא מצרית .שאני הכא שמפרש יתרו) ,וזשה"כ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ,וכיון שאכלו שוב
טעמא דקרא ,על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים ,דרכו אינם יכולים לקבל התורה ,וזש"א אחר תעבורו ר"ל מלקבל
של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם ,עיי"ש כל השקלא התורה ,ומרומז בר"ת וס"ת ,דהנה ר"ת וס"ת של אחר תעבורו
וטריא ,ומסיק הגמ' דמטעם כל כבודה בת מלך פנימה לא עם ד' האותיות גימ' תור"ה.
נאסרו עמונית ומואבית .ותו אי' התם כתנאי מהיכא דילפינן מהרי שלש סאים קמח סלת .בגמ' ב"מ (פ"ז ע"א) כתיב קמח
דלא נאסרו ,עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי ר' וכתיב סולת אמר ר' יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים
יהודה ,רבי שמעון אומר על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו'. יותר מן האיש[ ,וברש"י היא אמרה קמח והוא סולת .והנה בס'
והנה ידוע שתורה לא בשמים היא עיין ב"מ (נ"ט ע"ב) ואין מאיר נתיבים ח"ב פר' זו וכ"ה בכתר שם טוב ח"ב דף ס"ו
משגיחין רק למה שנפסק בבי"ד של מטה ולזה לפני שהלך שהיתה הגירסא הוא אמר קמח והיא סולת( ,ועיין בחי' בכור שור
המלאך להציל את לוט שזכותו משום שעתיד דוד המלך ע"ה שבספר תבואות שור שהאריך בשני הנוסחאות) ,ולפי"ז הנוסחא]
לצאת ממנו עיין מס' יבמות (ע"ז ע"א) דדריש כן מהפסוקים הקשו המפרשים מנין שהאשה עיניה צרה באורחים הא אדרבא
שתי בנותיך הנמצאות ,מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו, כיון שהיא אמרה סולת שהוא יותר חשוב א"כ אין ראי' ,וי"ל
והי' ירא שמא ח"ו דוד פסול לבוא בקהל ואין לו ללוט שום דהנה בשו"ע או"ח (סי' תק"ו סעיף ז') פסק לענין אפיה ביו"ט שלא
זכות ,כיון דהכתוב מדייק בשמן קדשי משחתיו ,רצה שאברהם לצורך ,דאם יש לאדם הרבה פת נקיה אינו אופה אחרת ביו"ט,
אבינו ע"ה שהיה ב"ד של מטה בדורו יפסוק לו ההלכה ,לכן אלא א"כ יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה ,אבל אם
שאלו איה שרה אשתך ,כלומר ,אנה שכיחא האשה ,והשיב יש לו פת הדראה הרבה יכול לאפות פת נקיה משום שיכול
אברהם הנה באוהל ,שכל כבודה בת מלך פנימה ,וממילא אין לומר שרוצה לכבוד יו"ט בפת נקיה .והנה המלאכים היו אצל
דרכה לקדם ,ונפסקה ההלכה שעמוני ולא עמונית. אברהם בפסח כמו שפירש"י (בפסוק י') ,ולכן אברהם אמר קודם
יש לומר טעם נכון מה שאומרים בשעת נשואין שהשמחה וזה י"ל בפשט הכתוב (משלי ל"א כ"ג) נודע בשערים בעלה היינו
במעונ"ו ,דהנה עיקר הנשואין הוא לקרב ביאת בן דוד והוא שיוודע בשערים המצוינים בהלכה תשובת אברהם אבינו
עפ"י אמרם ז"ל ביבמות (ס"ג ע"ב) אמר ר' אסי אין בן דוד בא עד שאמר הנה באהל (עיין תנחומא פר' חיי שרה זש"ה אשת חיל עטרת
שיכלו כל הנשמות שבגוף ,והיינו דווקא אם נאמר שמותר הוא בעלה זה אברהם) ,בשבתו עם זקני ארץ ,בשבתו של דוד עם זקני
לבוא בקהל ה' ,וראי' ממעון ,וזהו הפי' שהשמחה בא לנו ארץ האבות הקדושים וכו' ,ויתברר שרק הוא ביכלתו לברך כי
מ"מעונו" ויבוא בן דוד בב"א. קדוש הוא .וזה שפירש"י בשם הגמ' ששאלתם היה כדי לשגר
איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל .אפשר לומר עפ"י מה לה כוס של ברכה ,עפ"י מה דאי' בגמ' פסחים (קי"ט ע"ב)
דאיתא במעיל צדקה מבעל שבט מוסר סי' תתשצ"ח מובא דלעתיד לבוא יתנו כוס של ברכה לכולם ולא ירצו לקבל ,רק
במדבר קדמות כתב טעם דמי שהוא כילי בא בגלגול אשה דוד יאמר אני מברך וכו' כוס ישועות אשא ,וכ"ז ניחא אם הוא
עיי"ש ,ואולי מה"ט אשה עיניה צרה באורחים (עיין ב"מ פ"ז ע"א), מותר לבוא בקהל ה' וד"ל .ולכן שאלו הגם שידעו מעצמם,
ולזה שאלו מלאה"ש את אאע"ה אחרי שראו טוב לבבו הטהור מ"מ למען לפסוק הלכה שמותר לבוא בקהל ,ולשגר לה ,היינו
איה שרה אשתך האם איננה מתנגדת לזה ,והשיב אאע"ה הנה לזרעה ,כוס של ברכה ,דאם גם דוד לא יברך לא יוכל שום אחד
באהל ומסכימה לכך .וזה יש לפרש הפסוק כי חדל להיות מזרעה לברך ,עי"ש בגמרא .וע"י פסק הלכה זה אחד מזרעה
לשרה אורח כנשים ,פי' שאין דרך נשים לה להתנהג בצרות דהמע"ה יברך.
עין .וע"כ אמר המלאך ולשרה בן ולא בחי' אשה גלגול כילי רק והנה עוד יש להקדים מש"כ המפרשים טעם כעיקר מדוע
בחי' דכר ברחבת יד. תפלת ערבית שתקנה יעקב אבינו ע"ה הוא רשות ,כיון דתפלה
ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל .איתא במס' היא בחי' עבודה וגבי עבודה צריך להיות וכפר בעדו ובעד ביתו
סוטה (ה' ע"א) שהשי"ת משרה שכינתו על מי שיש לו לב נשבר זו אשתו (עי' יומא ריש פרק קמא) ,ויעקב לא הי' אז עדיין נשוי ,ע"כ
שנאמר אני את דכא אשכון ,והנה כששוברין מספר ל"ב תפלתו רשות .והטעם דביתו זו אשתו י"ל שהוא משום שעיקר
לשניים עולה מספר אי"ה ,ופירשו בזה בספרים אי"ה מקום דירתה בבית ולא בחוץ .והנה עוד יש להביא ראי' שתפלת
כבודו דע"י אי"ה הרומז ללב נשבר שם שכינתו דעת עליון ערבית הוא רשות וגם בשמים הסכימו כן ,מדאיתא במס' חגיגה
שורה ,וידוע ששרה אמנו גדולה היתה בנביאות (עין רש"י להלן (י"ב ע"ב) דיש רקיע ששמו מעון שמלאכי השרת אומרים שם
כ"א י"ב בשם שמו"ר א' א') וזה שאמרו המלאכים אי"ה שרה שירה בלילה וחשים ביום מפני כבודם של ישראל ,ופי'
אשתך ,בזכות אי"ה הרומז לל"ב נשב"ר זכתה לכך כנ"ל ,וע"ז המהרש"א אף שגם בלילה מתפללים תפלת ערבית ,מ"מ כיון
השיב ויאמר אברהם הנה באהל ,שהר"ת של אה"ל היא אתה דהוא רשות אין כאן כבודם של ישראל ,משא"כ ביום דתפלתן
הראת לדעת (דברים ד' ל"ה) ,היינו שהכרתי בה שבזכות הלב חובה .ובזה יל"פ מה שאמר דוד המלך ע"ה ארחץ בנקיון כפי
נשבר זכתה לאתה הראת לדעת. ואסובבה את מזבחך ד' ,פי' שמותר לו לבוא בקהל ולהיות
ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח מלך ,ומסיים ד' אהבתי מעון ביתך ,היינו דמרקיע ששמו מעון
כנשים וגו' .וי"ל בד"ז נודע קושיית המפרשים על הא דאמרי' משם ראיה שתפלת ערבית רשות ,והטעם כנ"ל מפני שביתו זו
במס' תענית (ב' ע"א) אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה אשתו ,ויעקב עדיין לא הי' נשוי ,וביתו זו אשתו הוא מטעם
שלא נמסרו ביד שליח וכו' ומפתח של תחיית המתים, שאין דרכה של אשה לקדם ,נמצא לפי זה דדוד מותר לבוא
ולכאורה איך הקב"ה מחיה מתים בעצמו והא הרי הוא כהן בקהל .ואין לומר הטעם דתפלת ערבית רשות הוא דיעקב היה
כדאי' בסנהדרין (ל"ט ע"א) ,ועיין בתוס' שם דכיון שאנו חשובים ח"ו קטן שבאבות ,ע"ז אמר ומקום משכן כבודך שצורת יעקב
כבנים ,שפיר יכול ליטמא ,והנה מובא בספרים דע"י מצות חקוקה בכסא הכבוד כידוע ,ע"כ אל תאסוף עם חטאים נפשי
צדקה נתגלה שאנו נחשבים כבנים ,כי אב שכעס על בנו ואינו אשר בידיהם זמה ואסורין לבוא בקהל ,אבל רגלי עמדו
מפרנסו רוצה מאוד שאחר יפרנסו ,כרחם אב על בנים ,משא"כ במישור שאני מותר לבוא בקהל ,ע"כ במקהלים אברך את ד',
אדון על עבדו שאינו חס (עיין ב"ב י' ע"א) תשובת ר"ע שאקח כוס של ברכה כנ"ל.
וזה יש לרמז בפסוק השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים
לטורנוסרופוס הרשע דלכך מותר לפרנס עניים .והנה סתם
אשה עינה צרה באורחים שהוא צדקה גדולה (עי' ב"מ פ"ז ע"א), כ"ו ט"ו) ,דהיינו שממעון ראי' דמותר לבוא בקהל ,ומן השמים,
וגבי שרה מצינו שעשתה הרבה בעבור האורחים ,וממילא ידעה היינו שצורת יעקב חקוקה שם ,מכל זה מוכח שדוד ראוי
שתהיה לה תקומה בתחיית המתים ,דהא תחיית המתים רק למשיח ד' ,וברך את עמך ישראל רמז כנ"ל ששפיר יוכל לברך,
מחמת היותנו בנים כנ"ל ,והיותנו בנים ע"י צדקה כנ"ל .וזשה"כ ואת האדמה זה א"י ,בזכות משיח ד' שיבוא לגאלנו בב"א .ובזה
גליון שארית מנחם -ב
וזה יש לרמוז במה שאמרו חכמינו ז"ל ברכות (ו' ע"ב) כל הקובע חדל להיות לשרה אורח כנשים ,שיהיה עיניה צרה באורחים
מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו ,מקום הוא הש"י שהוא וממילא האמינה שאחרי בלותי הגוף בקבר ,היתה "יהיה" לי
מקומו של עולם (בראשית רבה פ"ח ס"ח י') ,וזה"פ הקובע מקום עדנה שתחיה בתחיית המתים (כי לפעמים מתחלף מלשון עבר על
לתפילתו שזאת היא עיקר מגמתו בתפלתו כבודו של מקום, לשון עתיד כנודע) וע"י הצדקה באין לתחיית המתים ,וזשה"כ
אלהי אברהם בעזרו ,שאברהם אבינו ע"ה היה הראשון (משלי י' ב') וצדקה תציל ממות ,היינו להחיותו בתחה"מ ובלע ה'
שהתפלל בדרך זו. המות ,שהמות לא יהיה ,לנצח ,רק לחיותנו בתחיית המתים
ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד, וממילא מחה ה' דמעה בבי"א.
ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה עלי וגו' .הנה דרך בני אדם ובזה יל"פ הפסוק (דניאל ט' ז') לך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים,
שאינם רוצים לקיים הכנסת אורחים ,וטענתם הוא מטעם אם לך ד' הצדקה בלבד ואנחנו אינם נותנים ,אזי ח"ו לנו בושת
שהעניים הם רבים ומכבידים ביותר ,ובזה יל"פ הפסוק זעקת הפנים בחינת עבד ,אבל ע"י צדקה מוכיח שאנו בנים.
סדום ועמורה כי רבה ,פי' התנצלותם שלא רצו לקיים מצות ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה
צדקה והכנסת אורחים ,היה כי רבה ,פי' שהאורחים רבים ,וזה ואדוני זקן .י"ל בד"ז לפי מה דאיתא ב"מ (פ"ז ע"א) דמשו"ה
גם הפי' וחטאתם כי כבדה מאד ,פי' שמכבידים על הבעה"ב נתחדש באאע"ה זקנה שלא להחליפו ביצחק ,כיון שהיו דומים
ביותר ,על כן אמר השי"ת ארדה ואראה הכצעקת"ה הבא"ה זה לזה ,והטעם שהיה דומה לו שלא יאמרו מאבימלך נתעברה
אל"י עשו ,פי' דלטענתם שכיון שבקשת העניים הוא רב אין שרה ,והנה אמרו חז"ל לא עביד הקב"ה ניסא למגנא ,ואם היתה
לקבלם ,כמו"כ הם בעצמם ,בבקשתם מהשי"ת שרבו בקשתם שרה מולידה לעת זקנתה בלי חזרת אורח הנשים היו הכל
ביותר ,ה"נ שאין לקבל בקשתם ,וזה אמרו הבאה אלי עשו מודים שהוא מאברהם כיון שהוא בדרך נס להוליד בלי אורח
כלה ,ואם לאו אדעה ,היוצא לנו מזה גנות מדת האדם הרואה כנשים ,וזש"א אחרי בלותי היתה לי עדנה האורח כנשים ואין
חסרונות חבירו אף שהוא בעצמו כן ,וזו הוא מדת סדום. הנס בולט כ"כ ,ועי"ז נצרך שיהיה ואדוני זקן.
ומרומז כל זה בגמ' גיטין (נ"ו ע"ב) גבי קמצא ובר קמצא ,כי אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן וכו' היפלא .יש לרמז
קמצא הוא העושר וסימנך עשירים מקמצין (חולין מ"ו ע"א) ,ובר דשרה אמנו בקשה בן שממנו יצא משיח בן דוד וינקום דם
קמצא הוא עני ,כי לשון בר הוא חוץ כמו בר מן דין וכדו' ,והיינו ישראל השפוך ,על כן אמרה אחרי בלתי וגו' כי בלת"י עדנ"ה
שאינו עשיר ,וכשבא גם העני להסעודה הוציאו העשיר ,ורצה נוטריקון יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך תבוא
העני להבטיחו שהשי"ת ישלם לו כל דמי סעודה ע"ד עשר לפניך וגו' (תהלים ע"ט י'-י"א) ואמרה אבל אדוני ר"ל כנסת
בשביל שתתעשר ,אבל העשיר לא השגיח והוציאו ,אמר איזול ישראל זקן וכמה ימי עבדך מתי תעשה ברדפי משפט ,וצריך
איכול קורצא בי מלכא ,ויש לרמוז דקאי אמלכו של עולם וא"ל להחיש הגאולה ,עז"א הקב"ה למה זה צחקה שרה ואני זקנתי,
מרדו בך ,א"ל השי"ת מי יימר וכו' ,א"ל שדר להו קורבנא ,רמז כלל כנ"י ,היפלא מה' דבר שיחדש כנשר נעורינו.
לעני כי מבואר בזוה"ק שהעני הוא קרבן ה' מטעם זבחי אלהים כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' למען הביא ה' על
רוח נשברה ,חזית אי מקרבין ליה ,בהדי דקאזיל העני לבית אברהם את אשר דבר עליו .יל"פ עפ"י מה דאי' בסנהדרין (מ"ו
העשיר כבר שדא ביה מומא בניב שפתים לטעון שהעני אינו ע"א) במתני' אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון
אוכל בדרך הארץ ,ואיכא דאמרי בדוקין שבעין שהוא מסתכל אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ,י"ל הכוונה דהנה אב המכה
בעיניו בדרך לא טוב ,דוכתא דלדידן הוי מומא ,ר"ל אם העני בנו יש לו שני מיני צער ,א' כואב לו צער בנו וזהו קלני מראשי
עושה זאת מחשיבו לחסרון ולדידהו ,ר"ל אם הוא בעצמו מה שכואב ראש בנו שהוא חלק אלוה מיסוריו רח"ל ,ב' כואב
עושה לא הוי מומא ,והיינו הכצעקתה הבאה אלי עשו וכו'. לאב שאינו יכול ליתן לו מטובו וזהו קלני מזרועי שהוא ידו
ופירשו גם בזה המתני' אבות (פ"א מ"ה) יהי ביתך פתוח לרווחה הטובה .והנה אברהם אבינו ע"ה ביקש מבניו שילכו בדרך הטוב
ויהיו עניים בני ביתך ,רצ"ל כמו בני ביתך שכל טרחתם אתה שלא על מנת לקבל פרס למענם ,וזה אמרו כי ידעתיו למען
מקבל באהבה ,כמו"כ תקבל באהבה טירחת העניים .ואם אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ,והוא רק
באמת גם הוא עני ואין לו אזי גם צרכי בני ביתו יש לו למעט, למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו ,כלומר לגרום תענוג
וזה מרומז בתהלים (קי"ב ה') טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו להש"י שיוכל להשפיע כל טוב כחפצו וכרצונו ויהיה תענוג
במשפט ,פי' טוב וגו' מי שמקבל כ"א בסבר יפות ,ואם באמת להש"י מזה ,זאת היתה כונתו ,ועיין ספה"ק צמח צדיק עה"פ כי
אין סיפק בידו ,אז יכלכל גם דבריו שלו היינו צרכי בני ביתו ידעתיו למען אשר יצוה וגו'.
במשפט ,ויהיה אשרי שומרי משפט בצרכי בני ביתו ,ועי"ז
גליון שארית מנחם -ג
תמורה להפכו לדרו"ר ,כלומר לקדושה ,כי דרור עם האותיות עושה צדקה בכל עת.
והכולל גימ' קדוש"ה. הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר .אפשר לומר דידוע
ובזה יל"פ הפסוק תרומה (כ"ה ט') ככל אשר אני מראה אותך מאחז"ל ברכות (ל"ג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו ,דהנה משכן בגימט' שפל, אשר הש"י שואל זאת מאתנו כיון דיראה לא שייך אצלו,
וכליו רומז על התנשאות לשון כלי מפואר ,וזה שאמר השי"ת וממילא לא שייך בזה מי הקדימני ואשלם ומגיע שכר גם בהאי
ככל אשר אני מראה אותך ,דייקא מרבע"ה שהיו בו ב' הבחינות עלמא לכן תפלה שהוא חיי שעה כדאיתא בשבת (י' ע"א) ,קודם
הכנעה וגאות דקדושה כנ"ל ,את תבנית המשכן היינו שפלות, שעומד להתפלל צריך לקבל עליו יראת ה' ,לכן הס"ת של הנה
ותבנית כליו ,גאות דקדושה ,וכן תעשו לדורות. נא הואלתי לדבר הוא ירא"ה ,והר"ת עולה צ' ועם א' הרומז
הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר .במדרש לאהב"ה העולה אח"ד שהוא "אלף" הוא צ"א יחוד "הויה אדני"
דבזכות שאמר אאע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו לעפר סוטה גימ' צ"א יחוד אהבה ויראה ,וגילו ברעדה סוד סוכה העולה ג"כ
ואפר פרה .ואפשר לומר ע"פ מה שידוע החילוק בין עפר צ"א זמן שמחתנו שילוב אהבה ביראה ,לכן סיים ואנכי עפר
לאפר דעפר אין לו יחוס מהעבר שהוא גוש אדמה רק מהעתיד ואפר כי עפר ואפר עולה יראת ה' כמבואר באמרי נועם ,ואנכ"י
שתוציא תבואות ופירות טובים ,ואפר אחר שנשרף ונעשה הר"ת אנא נפשי כתיבת יהבית (עיין שבת ק"ד ע"א) בחינת אהבתו
דשן אין שום חשיבות לעתיד שאינו מצמיח רק העבר היה טוב להש"י ,וכיון שע"י אהבת הש"י שמרומז בר"ת של הנה נא
שהיה דבר חשוב ,וזה שאמר אאע"ה ואנכי עפר שאין לו הואלתי לדבר באין ליראת הרוממות המרומז בס"ת וכנ"ל,
חשיבות העבר ואפר בלי חשיבות העתיד ,וע"כ זכה לעפר בחינת טוב אחרית דבר מראשיתו ,וכ"ז מרומז כאן בפסוק
סוטה שמברר מעשה העבר של האשה ואפר פרה שמטהרו שאמר אאע"ה הנה נא הואלתי שהוא לשון התחלה בבחינת
מכאן ולהבא. "ראשית" דאז צריך לקבל עליו יראה כנ"ל ,וזה מביא עפר ואפר
והנה ידוע מה שפי' יאוש שלא מדעת דיאוש בא רק שלא בחי' עקב ענוה יראת ד' יראת הרוממות .וזה אפשר לרמז
מדעת כי הבר דעת אינו מתיאש דמה שעבר אין ,ואין בו בפסוק וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג
חשיבות ,וזה יל"פ בפסוק (במדבר י"ט י"ז) ולקחו לטמא ,אצל כ"א) דהיינו וירא ראשית לו ,אהבה ,המרומז בר"ת הנ"ל ,כי שם
עצמו ,מעפר שריפת החטאת ,מעפר ב"עין" הרומז לעפר חלקת מחוקק ספון ,כוחו של משרבע"ה אשר יראה לגביו
הארץ שיש לו תקוה לעתיד כנ"ל ,ונתן עליו מים חיים אל כלי מילתא זוטרתא (עיין ברכות ל"ג ע"ב) וכוחו טמון באהבה.
להחיותו בתקוה כי יכול לשוב בתשובה ולהיות כלי מחזיק ויאמר הנה נא הואלתי לדבר וגו' ואנכי עפר ואפר .נודע
ברכה ,וזאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור ,לחזק את שמעלת הענווה גדולה מאד ולזכות לזה הוא ע"י התדבקות
הבע"ת בעתיד ולכן נאמר (בראשית כ"ח י"ד) והיה זרעך כ"עפר" בצדיק וראיית מעשיו ,וממילא מעשה עצמו אינו חשוב בעיניו,
הארץ שיש לו תקוה לעתיד ופרצת ימה וגו'. וכמ"ש תהלים (ח' ד') כי אראה שמיך וגו' ,מה אנוש כי תזכרנו,
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח .אפשר לומר עפ"י מה דהיינו שבאים לענוה ע"י מעשה שמים וארץ ,ומכש"כ
דאי' בספה"ק עה"פ (דברים ד' ל"ט) בשמים ממעל ועל ארץ כשרואים מעשה צדיקים שהם גדולים ממעשה שמים וארץ,
מתחת ,היינו בשמים בעניני רוחניות יסתכל ממעל ממנו ללמוד כדאיתא בכתובות (ה' ע"א).
ממעשיהם וכל מה שמסגל לו לא יסתפק בכך ע"ד מאמרם ז"ל והנה אפר שאינו ראוי לזריעה כדאיתא פרק כיסוי הדם (חולין
(תדא"ר כ"ה) מתי יגיע מעשי למעשי אבותי ,ועל הארץ ,בעניני פ"ח ע"ב) אין בן שום חשיבות ,משא"כ עפר דבר זריעה הוא
גשמיות יסתפק במועט ויסתכל למטה והיינו מתחת עכ"ד. ונצמח ממנו רוב טוב העולם ,והעניו יודע שעדיין לא עשה כולם
והנה מלח אין לו חשיבות לעצמו רק נותן טעם במאכלים ועתה מתחיל ,ועכ"פ כדי לדבר לפניו יתב' צריכים לבחינת
אחרים .ומשו"ה אשתו של לוט שהביטה מאחוריה בפחותים ויגבה לבו בדרכי ה' ,וזש"א אאע"ה הנה הואלתי לדבר לפני ה'
ממנה ועי"כ הסתפקה במעשים טובים המעוטים שיש לה מטעם ואנכי עפר ואפר אעפ"י שאני מכיר שפלותי בחינת אפר
ונמצא שכל חשיבותה הוא נגד פחיתות האחרים ,נענשה שאין בו שום טובה לע"ע ,אבל אני מקוה לבוא לבחי' עפר
ונעשית נציב מלח ,שחשיבותו ג"כ רק בצירוף דברים אחרים, שאע"פ שאינו כלום יש בו תועלת שצומחים ממנו רב טוב.
מדה כנגד מדה. ובזה י"ל מאמרם ז"ל (חולין קל"ט ע"ב) מרדכי מה"ת מנין שנאמר
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח .אמרו חז"ל (כתובות ס"ו מר דרור ומתרגם מירא דכיא ,כלומר מרדכי שהוא "רם" דיכי
ע"ב) מלח ממון חסר ופרש"י הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום (לשון טהרה) גאוה טהורה מה"ת מנין שנאמר מר דרור ,מ"ר
לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו ,ויש לרמז דרור ,היינו ר"ם שהוא גאוה אפשר לעשות ממנו מ"ר מלשון
גליון שארית מנחם -ד
כי לא ירש בן האמה שהר"ת מכוונים. עפי"ז כי הר"ת של מאחריו ותהי נציב מלח הוא ממו"ן ר"ל
ויאמר לה מה לך הגר אל תראי כי שמע אלהים אל קול שנתנה עיניה בממון שישאר מאחריו של לוט כלומר אחרי
הנער באשר הוא שם .אפשר לומר עפ"י דאיתא במ"א סי' מיתתו ,ונעשתה נציב מלח ,וזה שאמרו חכז"ל מלח ממון חסר,
תקפ"א ס"ק א' דסוף הלילה כבי' יתברך משוטט בעוה"ז והוא היינו שנעשתה מלח ע"י ממון שחסר לה ונתנה עיניה בו ,ותהי
עת רצון לקבל תפילותינו .ואפ"ל שכאן היה בהשכמה כמ"ש למלח שהוא דבר שמתגדל בלי שום פעולת אדם מדה כנגד
וישכם אברהם לכן אמר המלאך להגר אל תראי כי שמע מדה על שנתנה עיניה בממון שלא עמלה בו.
אלהים כבי' בעצמו אל קול הנער ולא ע"י מלאך ,באשר הוא ונחיה מאבינו זרע .יש לרמוז מאבינ"ו זר"ע עולה דו"ד ב"ן
כבי' בעצמו שם אצל הנער .ובזה יל"פ הפסוק בתהלים (ק"ל ב') יש"י ,דבנות לוט אמרו ונחיה ,שעיקר החיות והתקוה שלנו היא
ה' שמעה בקול"י שהוא הר"ת של קדמתי בנשף ואשועה שיצא ממעשה זה צמח דוד בן ישי.
לדברך יחלתי( ,שם קי"ט קמ"ז) פי' "לדברך" ולא על ידי מלאך, הוא לך כסות עינים .גימ' תשכ"ח י"ל דבזה שאדם מטבעו
יחלתי וזהו תהיינה "אזניך" דייקא קשובות לקול תחנוני .ועיין עלול לשכחה וע"י כך שוכח גם לעבוד את השי"ת הוא מעט
במס' שבת (י"ב ע"ב) דשאני חולה דשכינה למעלה מראשו ,וז"ש מליצה ,ע"כ הו"א ל"ך כסו"ת עיני"ם עולה תשכ"ח ,שהשכחה
נפשי חולת אהבתך בבחי' חולה ,ע"כ אנא אל נא רפא נא לה הוא כסות עינים מלקטרג עליו.
בהראות לה נועם זיוך. ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק ותאמר לאברהם גרש
אלהים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי .אפשר האמה הזאת וגו' עם יצחק .צחוק מביא לע"ז ,ג"ע ,רציחה ,כי
לומר דהנה הרמב"ם פי"א משבועות וכן בחינוך מצוה תל"ה מתחלה עושה זאת בליצנות וקל עי"ז להרשיע אחרים ח"ו ,ע"כ
מונים את הנשבע בשמו ית"ש ,למ"ע ,אך עיין מד"ר מטות (כ"ב אמרה שרה גרש האמה ואת בנה הדומה לה יען שהוא מצחק
א') דזה דווקא במי שקיים מקודם את ד' אלהיך תירא ואותו ופרש"י הני ג' עבירות ,ואין לו התחברות עם פחד יצחק ,ע"כ
תעבוד ,ואח"כ ובשמו תשבע עיי"ש ,וז"ש אבימלך לאאע"ה נאמר להלן (פסוק י"ב) שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ,פי'
אלהים עמך בכל אשר אתה עושה וכל כוונתך לשם שמים, במה שיש בו דהיינו מדתו פחד יצחק יקרא "לך" זרע" להתכלל
ועתה השבעה לי ,כי מי שיש בו כל מדות הללו מצוה לשבוע בך במדתך מדת החסד ושמחה של מצוה לאכללא יחד לקיים
בשמו יתב'. וגילו ברעדה ע"י שמחה של מצוה ולא ע"י צחוק .וכשחלה
בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת .כי חפרתי ישמעאל א"ל המלאך להלן (פסוק י"ז) אל תראי כי שמע אלהים
את הבאר הוא ר"ת אחכ"ה ,וי"ל עפ"י הידוע ויכוח קוב"ה עם אל קול הנער באשר הוא שם .מגודל רחמנותו יתב' הוא שומע
כנסת ישראל ,שהקב"ה מבקש שובו אלי ואשובה אליכם (עיין רק קול צחוק הנער באשר הוא שם ולא הפועל היוצא מהצחוק.
מד"ר איכה ה' כ"א) אתערותא דלתתא מקודם ,אך עכ"פ די לו ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק ותאמר לאברהם גרש
בפתח כחודו של מחט שיפתח לנו פתח כפתחו של אולם (עיין האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו' עם בני עם יצחק וירע
מד"ר שה"ש ה' ב') ,וזהו מרומז בתיבת אחכ"ה שהוא ר"ת כי הדבר מאוד בעיני אברהם וגו' כי ביצחק יקרא לך זרע.
חפרתי את הבאר שהוא בחינת התחלה ,ודי בזה לאתערותא אפשר לומר ששרה אמנו ראתה את בן האמה מצחק ,ומכיון
דלתתא שיתעורר חסד אל כל היום ,שהוא ג"כ ר"ת אחכ"ה, שמדת הליצנות מקור כל מדות רעות ,אמרה גרש אותו כי לא
וזה גם מרומז במה שאומרים אחכ"ה לו בכל יום שיבוא. יירש עם בני עם יצחק מדת היראה דבמקום שיש ליצנות אין
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם .וברש"י יראה .וירע הדבר בעיני אברהם שהוא מדת החסד ,על אודות
אשל רב ושמואל חד אמר פרדס לאורחים וחד אמר פונדק בנו שחשב שהצחוק של ישמעאל נצרך לפעמים לשמחה של
לאורחים ובו כל מיני פירות וכו' .ויקרא שם על ידי אותו אשל מצוה ולמדת החסד ,והש"י השיבו כי רק "ביצחק" מקור
שאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאמר והי' העולם, היראה יקרא לך זרע לקיים וגילו ברעדה בשמחה של מצוה,
וזה מרומז במלת אש"ל שהוא ר"ת אספרה שמך לאחי. אבל צחוק של ישמעאל צריכים לגרש כיון שא"א לשתף אותו
ויטע אשל בבאר שבע וגו' .אש"ל ר"ת אכילה שתיה לויה, עם יראה .ובאמת יצחק מקור היראה הוא ג"כ מלשון צחוק
ואיתא בלקוטי אמרים מהגר"א ז"ל שהוא לתקן אכילת אדם עשה לי אלהים שילוב של יראה ושמחה אמיתית יחד.
ושתיית נח ולויה שלא קיימו אנשי סדום עיי"ש ,ולזה באר שבע כי לא ירש בן האמה וגו' .הנשמה היא בן הגבירה שהוא
גימ' אדם ,נח ,אנשי סדום ,עם הכולל ,והגם דבתורה כתיב סדם העיקר והגוף הוא בן האמה שהוא הטפל כי הבל הוא לבסוף,
בלי וא"ו מ"מ יש אם למקרא. ועז"נ כי לא במותו יקח הכל ,שהר"ת הוא אותיות כ"י הב"ל ,יען
גליון שארית מנחם -ה
ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער א"י ויטע אשל וגו' ויקרא בשם ה' וגו' .אפשר לומר עפ"י
נלכה עד כה וגו' .אפשר לומר דהרבה פעמים בימי הנעורים הידוע מספה"ק שהמשנה בדיבורו אין בו כח להתפלל כראוי
קשה לעבוד את הש"י מחמת רתיחות הדמים לתאוות ר"ל, כיון שאין קטיגור נעשה סניגור ,ע"כ אש"ל הר"ת שפתי לא
ע"כ כאשר ראה אאע"ה את המקום מרחוק אמר אל נעריו שבו אשנה ,ועי"ז ויקרא שם בשם ה' ,ולכן ר"ת של וכל אשר לך
לכם פה עם החמור ,החומריות ,ואני והנער נלכה עד כה" ,כה" שלום ,מכוונים לר"ת של ומוצא שפתי לא אשנה ,וגם ולא
רומז על כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו ה') ,שכתוב שם וספור שמחת אויבי לי ,וכן הוא ר"ת של שבחו אהובים ורוממו לאל,
הכוכבים אם תוכל לספור אותם ,שיוכלו לספור מלשון ספיר כשומוצא שפתי לא אשנה כנ"ל אז שבחו אהובים ורוממו לאל
להאיר את הכוכבים שנקראו עולמות ,עיין בספה"ק כי ע"י כי תפלתו מתקבלת ואויביו נופלים תחתיו.
העקידה נבראו עולמות מאירים ,לכן אברהם אבינו בעבודתו ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם .אפשר
הנעלה בהליכתו לעקידה רצה להתרחק מהנערים בחושבו לומר עפ"י דברי הרמב"ם בספ"ג מהל' ת"ת מובא בטוש"ע יו"ד
שיפריעו לו כנ"ל ,אבל כשראה אאע"ה החמימות להמצוה מבנו סי' רמ"ו דאין אדם לומד רוב תורתו אלא בלילה ועי"ז משיג
יצחק שהיה רך בשנים ,וישב אברהם אל נעריו להתחבר עם קצת מגדלות ה' ,וזה שאמר הכתוב ויטע אש"ל נוטר' שינה אין
אנשי הנעורים האברכים (מיט די יונגע לייט). לפניו ע"ד מה דאיתא בדוד המע"ה שהיה רק מתנמנם פחות
ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו' .י"ל דאאע"ה כשהלך משתין נשמי (עיין ברכות ג' ע"ב) שאינו נקרא שינה כדאי' בזוה"ק
לעקידה ירא לנפשו שמא ח"ו לא יעמוד בנסיון ,ע"כ לקח עמו מובא בב"י סי' א' ,ועי"ז ויקרא בשם ה' אל עולם להשיג חכמת
את המצוה של אור כשדים שהשליך את עצמו לאש למען התורה וגדלות הבורא .ועד"ז י"ל (משלי ל"א ח"י) טעמה כי טוב
קדושת שמו יתב' וגם המצוה של הכנסת אורחים ,וזש"ה ויקח סחרה לטעום מתיקות אמיתות התורה ,וזה יתכן רק ע"י לא
בידו ,לסייע לו ,את האש של אור כשדים ,והמאכלת שהאכיל יכבה בלילה נרה.
לעניים .ולכל עובר ושב ,שמצוה גוררת מצוה ,ומסיים הפסוק את בנך את יחידך אשר אהבת וגו' .אפשר לומר כי אם האדם
וילכו שניהם יחדיו ,הגם שליצחק לא היו בפועל המצוות הללו, מסיר מלבו ומתעלם מאהבת בנו אז אפשר שיפעול בעצמו
לסייע לו ,אעפ"כ עמד בנסיון ,ולזה אומרים ועקדת יצחק לזרעו לעשות לו רע ,ע"כ נאמר לאאע"ה את בנך אשר אהבת גם עתה
היום ברחמים תזכור" ,יצחק" דייקא. לכן הנסיון גדול ,ולכן איתא במד"ר וירא ,שזלגו עיניו של
ויאמר אבי וגו' ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים אאע"ה דמעות מרוב רחמנות על בנו ולבו שמח לעשות רצון
יראה לו השה לעולה בני וגו' .אפשר לומר אמר לאביו דיש קונו יתב"ש ,וזש"א ותראה לפניך עקידה שעקד אאע"ה את
חשש שאם ישחטהו שליצני הדור יאמרו מאבימלך נתעברה יצחק בנו ,ולא שפעל בלבו אכזריות ח"ו ,אלא כי כבש רחמיו
שרה ומשו"כ לא ריחם עליו כרחם אב על בניו ובמקום קדוש על בנו שאהב ,לעשות רצונך בלבב שלם ,כן יכבשו רחמיך
השם יצא ח"ו חלול השם ר"ל ,וז"ש אל אברהם אביו ויאמר רחמי האב את כעסך ויגולו רחמיך עלינו סלה.
"אבי" אם ברצונך שיאמינו שאתה אבי ,איה השה לעולה כי אז וישכם אברהם בבוקר ויקח את שני נעריו אתו וגו' .יל"פ
הנך מוכרח להקריב שה לעולה ולא אותי ,והשיב לו אאע"ה עפי"מ שכתוב ברש"י (שמות י"ב ב') נתקשה משה שיעור
דמזה שהש"י בחרו לעולה ,מוכח שבנו כשר הוא ,שממזר פסול שתראה מולד הלבנה לקידוש ,והראה לו באצבע ,וי"ל שרומז
דמאוס לגבוה ,וז"ש אלהים יראה לו השה ,ואותך לעולה בני, על ישראל שדומין ללבנה ,ונתקשה משה מתי עיקר הזמן
עיין רש"י. לקדשם אם בבחרותן או בזקנותן ,והראהו הקב"ה ב"אצבע"
ויקח את המאכלת לשחוט את בנו .אפשר לרמוז בדרך מוסר הרומז לכח כאמרו אצבע אלהים ,דהיינו שיתקדשו בבחרותן
כי ישנם בני אדם שע"י שרוצים להבטיח את יו"ח בפרנסה בעוד כוחם עמם ,וז"ש וישכם אברהם בבוקר ,עוד בבחרותו,
מבטלו מן התורה ועי"ז הולך מדחי אל דחי ועי"ז הוא שוחט בנו ויחבוש את חמורו ,כבש חומרו ,ועי"ז ויקח שני נעריו ,שנות
שמוציאו ממקור ישראל ח"ו ,וזש"ה ויקח את המאכלת ע"י נעוריו ,עמו ,כמאמר הזוה"ק על ואברהם זקן בא "בימים",
שרוצה להבטיח לו אכילה ,לשחוט את בנו ,וזה מרומז בר"ת שהביא עמו כל הימים כולם שוים לטובה.
של ויק"ח ,ודלא יליף קטלא חייב( ,אבות פ"א מי"ג) הש"י ישמרנו. וירא את המקום מרחוק .י"ל וירא את המקום מי שנדמה לו
עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את שרואה את המקום ,מקומו של עולם ,הוא מרחוק ואינו רואה,
יחידך ממני .איתא בספה"ק דבשעת עקידה נלקח מאאע"ה והכתוב נדרש גם על סופו דמי שהוא מחזיק את עצמו שהוא
המדרגות הגדולות למען שיהיה הנסיון יותר גדול ,ולזה נאמר מרחוק ,זוכה לוירא את המקום גילוי אלהות ,כי אני את דכא.
גליון שארית מנחם -ו
אאע"ה ,ה' יראה ,השי"ת ישגיח וישפיע עלינו רוח טהרה וירא את המקום ,זה הקב"ה מקומו של עולם ,מרחוק
ממרום ,אשר "יאמר" "היום" זה ר"ה כידוע זה היום תחילת בהתרחקות .וזה תורת המסורה וירא את המקום מרחוק,
מעשיך ,דמה שנאמר ונתפלל בר"ה ,העיקר יהיה בהר ה' יראה, מרחוק ה' נראה לי (ירמי' ל"א ב') הנ"ל ,ולכן א"ל המלאך עתה
שזה יהיה עיקר בקשת בני ישראל שתתגלה מלכותו בהר ידעתי כי ירא אלהים אתה ,היינו אפילו שאתה במדרגת יראה
הקודש בירושלים. שהיא קטנה לעומת מדרגתך הגדולה אהבה כמו שנאמר
אשר יאמר היום בהר ה' יראה .רומז שזכות העקידה עומד לנו אברהם אוהבו (ישעי' מ"א ח') ,אעפ"כ ולא חשכת את בנך את
בימי הדין" ,היום" רומז לר"ה ,ר"ת ובבן הנעקד ישבית מדיננו יחידך ממני.
בהר ה' ירא"ה אותיות ארי"ה ,הרומז בר"ת לאלול ,ראש השנה, עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' והנה איל אחר נאחז
יום כיפור ,הושע"ר כידוע. בסבך בקרניו וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו .ידוע קושיית
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום המפורשים למה נתייחס נסיון העקידה לאברהם אבינו ולא
בהר ה' יראה .שמעתי בשם קדוש אחד עה"פ (אסתר ט') ינתן גם ליצחק שלכאורה הוא העיקר ,וי"ל דמצינו שעשה אברהם
מחר ליהודים וגו' לעשות כדת היום ,היינו שאסתר ביקשה אבינו ע"ה פעולות שונות למען יעלה הקרבן בכשרות ,והוא
ממה"מ הקב"ה שינתן גם מחר לעשות כדת היום ,שהוא יו"ט עפ"י מה שמובא הטעם שאברהם אבינו ע"ה עקד את יצחק בנו
שני של ר"ה הנקרא יום כידוע ,ויש לרמז כן בתיבת כדת היום, היה כי חשש שמא ח"ו יתנענע ויגרום לפסול בשחיטה ויפסול
כי המילוי של תיבות יום הוא ו"ד ,ו' ס' ג"כ עולה יו"ם ,והיינו הקרבן .וכן כשנאמר לו אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי
רומז לעוד יום והיינו כדת היום ,ויאמר המלך להעשות כן, כי ירא אלהים "אתה" דייקא וח"ו לא בנך ,חשש אולי היה לו
והטעם כי ביום ב' הוא דינא רפיא .וז"ש ויקרא אברהם שם ליצחק בנו מחשבת פיגול וכשהקרבן הוא בר דעת נפסל בה
המקום ההו"א גימ' טוב להמתיק הדינים אשר יאמר היום, מחשבת פיגול של עצמו ,כמו בקרבן בהמה שאינו בר דעת ,אז
במילוי של יום רומז על יום שני דינא רפיא ,כמו בהר ד' יראה הכהן השוחט שהוא בר דעת מפגל במחשבתו ,ע"כ לקח האיל
בשעת העקידה ,וילכו שניהם יחדיו ,ויצחק נמתק באברהם .כן שיהיה עולה תחת בנו כידוע שעולה מכפרת על הרהור הלב
ביו"ט שני ימתק דינא קשיא בדינא רפיא. (מד"ר ויקרא ז' ג') ,לכן ראה את האיל בסבך בקרניו שנובע
וזה יש לרמז בפסוק (מלכים א' ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו דבר מהמוח שהוא מקור המחשבה ויעלהו לעולה תחת בנו.
יום ביומ"ו ,רומז ליו"ט שני כנ"ל ,למען דעת כי ד' הוא האלהים ובזה מיושב הנסיון הכי גדול הוא לעשות פעולה שיהיה ראוי
ונמתק הדין ברחמים ,וזש"ה (שמות ט"ז ד') הנני ממטיר לכם לקרבן ,ומשום הכי נתייחס הנסיון לאברהם אבינו ע"ה דווקא,
לחם מן השמים ,בספר פרנסה וכלכלה ,ויצאו העם ולקטו דבר כי עצם הבאתו על גבי המזבח לא היה נסיון כל כך כיון שכך
יום ביומו ,המתקת הדינים כנ"ל ,למען אנסנו ,רומז לאאע"ה אמר לו הקב"ה שהוא המחיה והממית ,ולכן לא נזכר הנסיון של
שנתנסה בעשר נסיונות כדאיתא בספה"ק ובזכותו נמתק הדין אור כשדים .ולזה בקשתינו ותראה לפניך עקידה "שעקד"
מעלינו. אברהם אבינו את יצחק בנו היינו שעשה פעולה שלא יופסל,
אשר יאמר היום בהר ד' יראה .אפשר לומר דהנה היו"ם ר"ת ואח"כ כבש רחמיו ושחט את האיל לעשות רצונך בלבב שלם,
וזרעו יהי' מלא הגוים (בראשית מ"ט י"ט) ,והוא מכוון להר"ת של כלומר שיהיה ליצחק לב שלם ע"י כפרת העולה ,כן יכבשו
ובבן הנעקד ישבית מדינינו ,וכן יגורתי מפני האף והחימה רחמיך את כעסך מעלינו שלא יהיה לנו לב רגז וטהר לבנו,
(דברים ט' י"ט) וכולם ר"ת היו"ם ,נמצא שבר"ת של היו"ם יש וממילא יגולו רחמיך על מדותיך להתנהג עמנו במידת החסד
פירוש לטב וח"ו לביש ,ואברהם אע"ה ביקש אשר יאמר היום ובמידת הרחמים.
שתיבת "היום" בהר ד' יראה יתפרש לרחמים וזרעו יהי' מלא וירא והנה איל אחר נאחז בסבך וגו' .מצינו בקרא דעולה
הגוים כנ"ל. מכפרת על חטא העגל כמש"כ (ויקרא ט' ג') קח לך עגל בן בקר
א"י אשר יאמר היום בהר ה' יראה .אפשר לומר דהנה כל בר לחטאת ואיל לעולה והקרב לפני ה' ,שם הרחמים המבטל את
דעת יודע שהאדם הוא בבחינת קרבן עולה ויורד ,או שעולה האף כמש"נ (שמות ל"ב י"א) למה ה' יחרה אפך בעמך ,וזה אפשר
בית אל או ח"ו יורד לשאול ,והוא בבחינת הר שאין בו אלא או לומר וירא והנה איל אחר נאחז בסב"ך הרומז לעגל כי האותיות
עליה או ירידה ,ומשו"ה נקרא היצה"ר הר (סוכה נ"ב ע"א) דאם אחר "סבך" הם עגל כדאיתא בספה"ק ,ויעלהו לעולה .ומשו"ה
האדם נשמע לו ח"ו אזי הוא יורד ,ואם מכניעו הוא עולה מעלה עול"ה הוא הר"ת והנחם על הרעה לעמך.
מעלה ,וזה אשר יאמר היום ב"הר" ע"י הכנעת ההר שהוא ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה וגו' .הנה עיקר תפילתנו
בימים הנוראים על תיקון השלם וממילא יהיה לנו כ"ט ,וזש"א
גליון שארית מנחם -ז
היצה"ר ,ה' יראה ,כבוד ה' .ועד"ז שהאדם אינו עומד אלא או
שיורד ח"ו או שעולה במעלה למעלה ,יש לפרש בטעמא דבית
הלל (שבת כ"א ע"ב) מעלין בקודש ולא מורידין ,שר"ל שעל כל
אחד ואחד מוטל לעלות בקודש ,ו"לא" דאם ח"ו אינו עולה,
מורידין ,אזי ישנה ירידה.
הפטרה
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור
עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ד' וגו'
ויאמר אליה אלישע וגו' הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר
אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן .אפ"ל דהנה עיקר
תיקון האשה בג' מצוות המיוחדות לה והיינו נדה ,חלה והדלקת
הנר (עיין שבת ל"א ע"ב) ,על כן שאל אלישע מה יש לכי בבית
מצוה שעל ידה תחול ברכתי ,על זה אמרה עבדך אישי מת ולא
שייך זהירות במצות נדה ,ולשפחתך אין כל בבית ליקח חלה ,כי
אם אסוך שמן להדלקת נר של שבת שהוא מקור הברכה.
ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת .בגמ'
ר"ה (ט"ז ע"ב) איתא א"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל
שנאמר מדוע את הולכת וכו' ולא שבת מכלל דבחדש ושבת
איבעי לה למיזל ,ויש לומר הרמז דהנה אמרו חכמינו ז"ל (ע"ז כ'
ע"ב) דמידת ענוה יותר מכולם ,וזאת יכולים להשיג אצל רבו
שבמקום גדולתו שם ענותנותו והוא עיקר החסידות ,וע"ד
שפירש באהבת שלום פר' יתרו ,הפסוק כי יהיה להם דבר בא
אלי ושפטתו בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלהים ,כי
יהיה להם דבר היינו שנחשבין בעיני עצמן דבר חשוב ונדמה
להם שהם עובדי ה' באמת ,ובאמת המה רחוקים מן האמת
כרחוק מזרח ממערב ועבור זה צריכים לבוא אל הצדיק ,ואזי
בא אלי והודעתי את חוקי האלהים שאני מודיע להם שעדיין
לא התחילו לעבוד השי"ת ורואין שפלותן באמת עיי"ש ,והנה
רגל רומז על ענוה כמו שנא' (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ד',
ע"כ חייב להקביל פני רבו "ברגל" להסתכל במידת ענותנותו
וללמוד ממנה ,וזה שאמרו חכמינו (סוכה כ"א ע"ב) ששיחת
תלמידי חכמים צריכה לימוד ,כי שיחה לשון הכנעה מלשון
שוחה באבות ,והיינו שעלינו ללמוד מידת ענוה מתלמידי
חכמים .וזה שאמר בן בג בג (באבות פ"ה מכ"ב) הפך בה והפך בה
דכולה בה ,כל המידות בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין
לך מדה טוב הימנה ,היינו מה שבאת למידת ענוה ומכיר שאין
לך מדה טובה ,היא הימנה ,מכח התורה ולומדיה באת לכך.
גליון שארית מנחם -ח
