gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: וירא (2026-10-26)

רוממות · Roimemis — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א‬ ‫כוח התפילה‬ ‫וְ ַע ָּתה ָה ֵׁשב ֵא ֶׁשת ָה ִאיׁש ּכִ י נָ בִ יא הּוא וְ יִ ְת ַּפּלֵ ל ּבַ ַע ְדָך וֶ ְחיֵ ה וְ ִאם ֵאינְ ָך‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫ֵמ ִׁשיב ַּדע ּכִ י מֹות ָּתמּות ַא ָּתה וְ כָ ל ֲא ֶׁשר לָ ְך (כ‪ ,‬ז)‪ .‬א] הדברים‬ ‫טעונים ביאור‪ ,‬כיון שאמר לו הקב”ה שיענה לתפילה‪ ,‬למה צריך‬ ‫כלל תפילה‪ .‬ואם פגע אבימלך באברהם‪ ,‬היה לקב”ה לומר לו‬ ‫שיבקש ממנו מחילה‪ - .‬מוכח מכאן שאף במקום שמצד הדין‬ ‫ראוי שיעשה הדבר‪ ,‬אין הדבר נעשה בלא תפילה‪ ,‬ורק התפילה‬ ‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 534‬שנה י"ב‬ ‫היא הדבר הגורם לירידת השפע ולהצלה‪.‬‬ ‫מקור לדברים יש להביא מהנאמר בפרשת הבריאה (ב‪ ,‬ה) “וְ כֹל‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫יח ַה ָּׂש ֶדה ֶט ֶרם יִ ְהיֶ ה ָב ָא ֶרץ וְ כָ ל ֵע ֶׂשב ַה ָּׂש ֶדה ֶט ֶרם יִ ְצ ָמח ּכִ י ֹלא‬ ‫ִׂש ַ‬ ‫ֹלהים ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ָא ָדם ַאיִ ן לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה”‪ ,‬וכתב‬ ‫ִה ְמ ִטיר ה’ ֱא ִ‬ ‫רש”י‪‘ ,‬לפי שאדם אין לעבוד את האדמה‪ ,‬ואין מכיר בטובתם‬ ‫של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם‬ ‫וירדו‪ ,‬וצמחו האילנות והדשאים’‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬שהרי ברא‬ ‫שאת העקידה שהיתה מעל‬ ‫המזבח יצחק עצמו ביקש‬ ‫ביאור נסיון‬ ‫‪1‬‬ ‫ה"עקידה"‬ ‫רוממות ‪+‬העקידה‬ ‫את העקידה‬ ‫הקב”ה אילנות בעולם והם צריכים מים לקיומם‪ ,‬ואם צריך‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫שיהיה אדם שיכיר בטובת הגשמים‪ ,‬מספיק שיברא האדם שיכיר‬ ‫אותה‪ .‬ויש בענין הזה כמה‬ ‫לשונות בחז”ל; איתא בפרקי‬ ‫שעקד אברהם‬ ‫ויודה עליהם‪ ,‬אבל למה צריך שיתפלל‪ ,‬ומוכח שגם דבר שצריך‬ ‫ומוכרח להיות אינו בא בלא תפילה‪.‬‬ ‫דר”א (פ’ ל”א) אמר יצחק לאביו‬ ‫אבי קשרני‪ .‬ואיתא בתנחומא‬ ‫הגאון הגדול רבי שמואל אריאלי שליט"א‬ ‫אבינו את בנו‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי בביאור המילה ‘תפילה’ כתב מהרח”ו (עץ‬ ‫כשבא לשחוט א”ל אבא אוסרני‬ ‫ראש ישיבת חברון החדשה‬ ‫ע”ג המזבח‬ ‫הדעת טוב תהלים לט יג)‪ ,‬ש’נקרא תפילה לשון חיבור‪ ,‬כמו‬ ‫ידי ורגלי מפני שה’נפש חצופה’‬ ‫בפרשה יש את הניסיון של‬ ‫“וַ ִּת ְטּפֹל ַעל ֲעוֹנִ י” (איוב יד יז)‪ ,‬לפי שקושרת ומחברת כל‬ ‫היא וכשאראה את המאכלת‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬שהיה הניסיון העשירי שעליו אמר הקב”ה “עתה‬ ‫העולמות ממטה למעלה’‪ .‬וכן מצינו ענין מילה זו להלן (ל‪ ,‬ח)‬ ‫שמא אזדעזע ויפסל הקרבן בבקשה ממך אל תעש בי מום‪ .‬ולא‬ ‫ידעתי כי ירא” וגו’‪ .‬ומובן שאברהם אבינו הגיע בניסיון הזה לשיא‬ ‫ֹלקים נִ ְפ ַּתלְ ִּתי ִעם ֲאח ִֹתי”‪ ,‬וכתב רש”י‬ ‫ֹאמר ָר ֵחל נַ ְפּתּולֵ י ֱא ִ‬ ‫“וַ ּת ֶ‬ ‫מפורש בחז”ל מה החשש שהנפש חצופה ושיפסל הקרבן‪ ,‬הרי בכל‬ ‫השלימות‪ ,‬וכתב הנצי”ב בהעמק דבר שהוא כבר היה אדם השלם‬ ‫‘מנחם בן סרוק פירשו במחברת ‘צמיד פתיל’‪ ,‬חבורים מאת‬ ‫קרבן לא מקפידים על נפש חצופה‪.‬‬ ‫בכל‪ .‬ואנו מזכירים הרבה פעמים את הענין של עקידת יצחק‪,‬‬ ‫המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים’‪ .‬והמהר”ל כתב (נתיב‬ ‫ואיתא במדרש איכה שלאחר החורבן שהאבות הגיעו לפני הקב”ה‬ ‫כגון בתפילת ר”ה בזכרונות‪ ,‬שאומרים ‘וזכור לנו ה’ א‪-‬לוקינו את‬ ‫העבודה פ”א) שהתפילה היא התחברות העלול עם העילה‪.‬‬ ‫והזכירו את זכויותיהם‪ ,‬ואברהם אמר אני בעצמי עקדתי‪ ,‬ויצחק‬ ‫העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע”ג המזבח וכבש‬ ‫אמר שנעקדתי ברצון ליבי ע”ג המזבח‪ .‬ומשמע אף הכא שחלק‬ ‫רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם’‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬שהרי היו עוד‬ ‫ועל כן ירידת השפע היא רק על ידי התפילה‪ ,‬כי היא המחברת‬ ‫העקידה שהיה ע”ג המזבח שייך רק ליצחק שהוא ביקש זאת‬ ‫בין העליונים לתחתונים‪ ,‬ויוצרת צינור דרכו יורדת ההשפעה‪.‬‬ ‫הרבה ניסיונות לאברהם אבינו‪ ,‬כגון אור כשדים ושאר העשרה‬ ‫מאברהם‪ .‬וכתוב במפרשים על התנחומא שהיתה מצוה להקריב‬ ‫ניסיונות ואת ניסיונות אלו לא מזכירים בשום מקום‪ .‬ויש לבאר‬ ‫ב] והנה‪ ,‬לפי זה יש לעיין איך אומות העולם‪ ,‬וכיוצא בהם אלו‬ ‫את יצחק‪ ,‬ואברהם אבינו הכין את עצמו ג’ ימים כדי שזה יהיה‬ ‫מה מיוחד דווקא בניסיון זה‪ .‬ועוד צ”ב שדווקא על ניסיון זה היתה‬ ‫מבני ישראל שאינם עובדים לה’ ואינם מתפללים אליו‪ ,‬מקבלים‬ ‫ב’לב שלם’‪ .‬ויצחק אמר לו שאם אני לא יהיה קשור מספיק שמא‬ ‫שבועת הקב”ה “בי נשבעתי” וגו’‪.‬‬ ‫שפע מהעליונים‪ .‬כיוצא בזה יש להבין איך תפילתו וחיבורו של‬ ‫אזדעזע‪ ,‬ולא משום שאם יזדעזע אברהם לא יקריב‪ ,‬אלא שאולי‬ ‫כתוב בפסוק “ויבא אל המקום אשר אמר לו האלוקים ויבן שם‬ ‫אברהם לעליונים הועילה לאבימלך‪.‬‬ ‫יתעוררו אצלו רחמים והשחיטה לא תהיה בלב שלם‪ .‬וה’נפש‬ ‫אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו‬ ‫למדנו מכאן‪ ,‬שחידש הקב”ה גדר נוסף בתפילה‪ ,‬שתפילת האחד‬ ‫חצופה’ הכוונה לסערות הרגש שזה לא יהיה בלב שלם‪ .‬ומשו”ה‬ ‫וישם אותו על המזבח ממעל לעצים”‪ ,‬וכאן כתוב שהיה עקידה‪.‬‬ ‫מועילה גם לחברו‪ ,‬וצינור ההשפעה שהאדם מחדש‪ ,‬מניק גם‬ ‫ביקש יצחק שיעקוד אותו בצורה כזו שלא יוכל לזוז כלל‪ ,‬ובכזו‬ ‫ולכאורה העקידה זה פרט בכל הניסיון‪ ,‬שהרי הניסיון לא היה‬ ‫צורה לא יפגם ה’לב שלם’‪ ,‬ולא היה זה מעיקר הדין‪ .‬וכל העבודה‬ ‫מעשה העקידה‪ ,‬אלא זה שהלך להקריב את הבן יחיד שלו‪ ,‬ובאמת‬ ‫לאחרים‪ .‬וכשם שהאדם התפלל על הגשמים אחרי הבריאה‪,‬‬ ‫של העקידה גרם לזה שהניסיון נעשה בלב שלם‪ ,‬ובלי התוספת של‬ ‫והגשם ירד על כל העולם‪ ,‬אף במקומות שהוא עצמו לא הוצרך‬ ‫בכל מקום שמוזכר הניסיון כתוב את העקידה‪ ,‬ותמיהה רבה היא‬ ‫העקידה היה חסר ב’לב שלם’‪ .‬ומשו”ה אנו מזכירים את העקידה‬ ‫שלכאורה העקידה היתה רק פרט בתוך כל הניסיון‪.‬‬ ‫להם‪.‬‬ ‫שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע”ג המזבח‪ ,‬וכבש רחמיו‬ ‫גדר הדבר‪ ,‬כי האדם נמשל ל’עץ השדה’ (ראה דברים כ‪ ,‬יט;‬ ‫ובפסוק כתוב שקודם כל הוא שם עצים על המזבח‪ ,‬ולאחמ”כ עקד‬ ‫לעשות רצונך בלבב שלם‪ ,‬שע”י העקידה התקיים הלב שלם‪.‬‬ ‫את יצחק‪ ,‬ולאחמ”כ העלהו מעל למזבח‪ .‬ונראה שאח”כ שוחטים‬ ‫ותהלים א‪ ,‬ג; ובמדבר יד‪ ,‬ט וברש”י שם; ובמדרש הגדול בראשית‬ ‫וכשמדברים על הניסיון של העקידה היה ברור שאברהם אבינו‬ ‫ולאחמ”כ שורפים כדי שיעלה לעולה‪ .‬אמנם כתוב בכמה מקומות‬ ‫יח‪ ,‬א)‪ ,‬וכתב המהר”ל (נצח ישראל פ”ז) שהוא כעץ הפוך‪,‬‬ ‫יעמוד בניסיון ויקיים את הציווי‪ ,‬כמו באור כשדים‪ ,‬ובשאר‬ ‫שאת האש אברהם אבינו הדליק עוד קודם השחיטה [ומובן שלא‬ ‫ששורשו למעלה בשמים‪ .‬והנה העץ‪ ,‬שורשיו מזינים את כולו‪,‬‬ ‫הניסיונות‪ .‬אלא שהניסיון היה שיהיה בלבב שלם‪ ,‬ואת זה אברהם‬ ‫מתחת יצחק אבל העצים היו כבר דלוקים באש שהביא איתו‬ ‫וגזעו גם הוא מזין את כל העץ‪ ,‬אך כשנחלק לענפים‪ ,‬כל ענף‬ ‫אבינו קיים‪ .‬וזה מה שמיוחד דווקא בניסיון של העקידה‪ .‬ולכן‬ ‫מביתו שהרי כתוב שהביא מביתו גם עצים וגם אש]‪ ,‬וכתוב‬ ‫מזין רק את היוצא ממנו‪ ,‬והענפים הקטנים היוצאים מהגדול‪,‬‬ ‫כתוב אברהם יגל יצחק ירנן‪ .‬ואומרים הראשונים שהם אמרו שירה‬ ‫בסליחות ביום שלישי של עשי”ת ‘סידר עצים והצית עליהם אש’‪.‬‬ ‫מזינים רק את העלים והפירות התלויים בהם‪.‬‬ ‫באותו זמן על הקרבן‪ .‬וכן כתוב “ומצאת את לבבו נאמן לפניך” ‪-‬‬ ‫ובהושענא רבא אומרים ‘למען בן הנעקד על עצים ואש’‪ .‬וכתוב‬ ‫שבשיא הניסיונות של אברהם אבינו הוא הגיע לשלימות שהלב‬ ‫להדיא שהיה כבר אש על המזבח לפני שהעלה עליו את יצחק‪.‬‬ ‫כך האדם‪ ,‬בתפילתו הוא עולה בעץ ההפוך‪ ,‬מהענף הקטן לגדול‪,‬‬ ‫יהיה שלם עם הקב”ה‪ .‬ועל כל זה אמר לו הקב”ה “עתה ידעתי כי‬ ‫וממנו לגזע ולשורש‪ ,‬הכוללים יניקה כללית יותר‪ .‬וכשם שהגזע‬ ‫ונבאר את ענין העקידה‪ .‬שהרי ידוע שכקושרים כבש לפני שחיטה‬ ‫ירא א‪-‬לוקים אתה”‪.‬‬ ‫קושרים את שני הרגלים ואת שני הידיים‪ .‬וכאן בעקידה כתוב‬ ‫מקבל כוח יניקה לעצמו ולכל הענפים היוצאים ממנו‪ ,‬כך‬ ‫ונראה ללמוד את הענין הזה‪ .‬ואיתא בתרגום שיר השירים (א‪ ,‬יג)‬ ‫האדם ככל שמתקרב לשורשי האילן מקבל שפע עליון לו ולכל‬ ‫בחז”ל שהוא קשר יד לרגל ויד לרגל (רש”י)‪ .‬ובמשנה בתמיד ל‬ ‫שלאחר חטא העגל‪ ,‬הקב”ה רצה למחות את עם ישראל‪ .‬ומשה‬ ‫ע”ב שקושרים את הכבש של התמיד ידיים ורגלים‪ ,‬ובגמ’ מאי‬ ‫המתחבר עימו‪ .‬ועל כן‪ ,‬ככל שהאדם מגביה בעלייתו ומתקרב‬ ‫רבינו ביקש רחמים ולא הועילו תחנוני משה רבינו‪ .‬אמנם הועילו‪,‬‬ ‫יותר אל העילה‪ ,‬כך תפילתו משפיעה יותר בעולם‪.‬‬ ‫טעמא אין עוקדים את הכבש כמו כל שחיטת חולין‪ ,‬והגמ’ אומרת‬ ‫שע”י הרחמים שביקש משה רבינו נזכר הקב”ה בעקידת יצחק‪.‬‬ ‫שיהיה כמו העקידה של יצחק בן אברהם‪ ,‬ועי”ז יעלה הזיכרון של‬ ‫בזה יבין האדם גודל האחריות המוטלת עליו‪ ,‬כי בתפילתו‬ ‫והלשון בתרגום שם‪ ,‬שהקב”ה זכר להם שאברהם אבינו כפת את‬ ‫העקידה‪ .‬וברש”י בשבת (נד‪ ,‬א) דכתיב ויעקד‪ ,‬כפף ידיו ורגליו‬ ‫לצרכיו הוא מועיל לכל העולם שאינו מכיר בטובתו של הקב”ה‬ ‫יצחק על המזבח‪ ,‬והקב”ה חזר מהרוגז והחזיר שכינה לישראל‪.‬‬ ‫לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו‪ .‬ותמיהה רבתי‬ ‫ואינו מתפלל עליה‪ ,‬ונמצא העולם מתקיים בעבורו‪ - .‬זהו גם‬ ‫ומשמע שהקב”ה זכר דווקא את הכפיתה שהיתה ע”ג המזבח‪ ,‬וזו‬ ‫מפני מה עשה בכזו צורה‪ ,‬ומשמע מכל זה שעקידה זה ודאי לא‬ ‫הטעם שתיקנו חכמים לשון התפילה בלשון רבים‪ ,‬כדי שיתפלל‬ ‫היתה העצה היחידה להציל את כלל ישראל מכליון‪ .‬ולכן תמיד‬ ‫כמו קשירה‪ ,‬וצריך להבין מדוע לא מספיק קשירה רגילה‪.‬‬ ‫האדם על כל העולם ולא רק על עצמו‪.‬‬ ‫אנו מבקשים שבגלל אותה עקידה כן יכבשו רחמיך את כעסך וכו’‪.‬‬ ‫ואיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬שגם אחרי שאברהם אבינו העלה‬ ‫ובציווי בתחילת פרשת העקידה נאמר “בנך יחידך אשר אהבת”‪,‬‬ ‫את יצחק על המזבח היתה עוד עקידה‪ ,‬חוץ ממה שכתוב בתורה‬ ‫וילכו יחדיו‬ ‫ובסוף הפרשה כתוב “ולא חשכת את בנך יחידך ממני” ולא מוזכר‬ ‫שם ענין האהבה‪ .‬והשיב ע”ז השב שמעתתא (בהקדמה) שבשביל‬ ‫שעקד אותו קודם שהעלהו על המזבח‪ .‬ולכאורה גם זו העקידה‬ ‫וַ ּיָ ָׁשב ַאבְ ָר ָהם ֶאל נְ ָע ָריו וַ ּיָ ֻקמּו וַ ּיֵ לְ כּו יַ ְח ָּדו ֶאל ּבְ ֵאר ָׁשבַ ע וַ ּיֵ ֶׁשב ַאבְ ָר ָהם‬ ‫שאנו מזכירים בתפילה שעקד אברהם אבינו על גבי המזבח‪,‬‬ ‫שאברהם אבינו יוכל לקיים את העקידה בלב שלם‪ ,‬אז הוא עבד על‬ ‫ולא קודם שהעלהו‪ .‬והיינו שהיו שני עקידות‪ ,‬אחת לפני המזבח‬ ‫ּבִ בְ ֵאר ָׁשבַ ע (כב‪ ,‬יט)‪ .‬א] בהליכת אברהם עם יצחק בנו ונעריו‪ ,‬מצינו‬ ‫עצמו והסיר מעליו את האהבה ליצחק‪ ,‬וזה היה מצב שבאמת הוא‬ ‫חילוק לשונות‪ .‬בתחילה נאמר (כב‪ ,‬ג) “וַ ּיִ ַּקח ֶאת ְׁשנֵ י נְ ָע ָריו ִאּתֹו‬ ‫ואחת על המזבח‪ .‬ורואים שהעקידה שהיתה לפני המזבח לא‬ ‫לא אהב אותו‪ ,‬ומשו”ה לא כתוב בסוף הפרשה אהבה‪ .‬ודבר זה כבר‬ ‫היתה עקידה מיוחדת‪ ,‬שהרי אותה לא מזכירים בתפילה‪ .‬אלא‬ ‫וְ ֵאת יִ ְצ ָחק ְּבנֹו‪ ,‬וַ ּיָ ָקם וַ ּיֵ לֶ ְך” וגו’‪ .‬הרי שייחס את ההליכה לאברהם‬ ‫כתוב בתשובות הרשב”א (ח”ה סימן נה)‪ .‬והלשון הוא‪ ,‬ושכח אהבת‬ ‫עיקר העקידה היתה למעלה שזו לא מוזכרת כלל בתורה‪ ,‬ודווקא‬ ‫בנו יחידו אשר אהבו תכלית אהבה‪ ,‬להיות אהבת השם גוברת‬ ‫את עקידה זו אנו מזכירים בתפילה‪ .‬וכתוב ביונתן בן עוזיאל‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫‪ .1‬מעובד מתוך כתביו‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫‪ .1‬מכתבי תלמידים‪ ,‬מתוך ועד לבני ישיבתו‪.‬‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫לעילוי נשמת ראש ישיבת "איתרי" ומייסדה‬ ‫לע"נ הגאון רבי נפתלי זאב ב"ר ישראל יצחק פרידמן זצ"ל‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫הגאון הגדול רבי מרדכי ב"ר מאיר אלפנט זצוק"ל‬ ‫העמיד תלמידים למעלה משלושים שנה בישיבת פונביז' לצעירים‬ ‫לפרשת וירא ‪ -‬ו ּ ָמצָא ָת אֶ ת ְלבָבו ֹ נֶ אֱמָן ְלפָנֶיך ָ‬ ‫נלב"ע כ"א מרחשוןן תש"ע‬ ‫נלב"ע כ' חשוון תש"פ‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר ‪" -‬לב שמואל"‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י נכדו הרה"ג רבי משה יהודה לנג שליט"א‬ ‫וכן את המאמרים לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪ ,‬דברים‪-‬חזון‪,‬‬ ‫הונצח ע"י תלמידו ומקורבו הרה"ג רבי משה מלובנצ'יק שליט"א‬ ‫שבת נחמו‪ ,‬עקב‪ ,‬ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬האזינו‪-‬‬ ‫שובה‪ ,‬חג הסוכות‪ ,‬בראשית‪ ,‬נח‪ ,‬לך לך‪ ,‬וירא‪ ,‬אשר יו"ל לעת עתה‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרב הגאון רבי חיים צבי פפנהיים שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הגאון רבי אהרן יוסף מרגלית שליט"א‬ ‫בנישואי בתו הכלה המהוללה תחי'‬ ‫ראש כולל קדוש יעקב אשדוד‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫עב"ג המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫הבה"ח ביינוש רובינשטיין ני"ו‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫מבחירי ישיבת פונביז'‪-‬אבי עזרי‬ ‫ידידנו נעים ההליכות הבה"ח אליעזר מרגלית ני"ו‬ ‫בן ידידנו הרב הגאון רבי בנימין הכהן רובינשטיין שליט"א‬ ‫מבחירי ישיבת כנסת יצחק‪-‬חדרה‬ ‫אשר תתקיים ביום ד' כ"ד מרחשון באולמי אוביליון מודיעין עילית‬ ‫לעילוי נשמת האי גאון שריד לדור דעה‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫חבר מועצגה"ת ומזקני ראשי הישיבות‬ ‫בת ידידנו הגאון רבי מאיר וויסנשטרן שליט"א‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫הגאון הגדול רבי צבי ב"ר שמואל מרקוביץ זצוק"ל‬ ‫אשר תתקיים ביום א' כ"א חשוון בארמונות חן ב"ב‬ ‫ראש ישיבות סלונים וקרלין ורב העיר רמת גן‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫נלב"ע כ"ג מרחשוון תשס"ז‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו המסור בלו"נ לכל מפעלות רבינו הגדול זיע"א‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫לעילוי נשמת זקני הרה"צ‬ ‫הרה"ג רבי בנימין אייזנטל שליט"א‬ ‫רבי פנחס אליעזר ב"ר מנחם מנדל הכהן פקשר זצ"ל‬ ‫חמיו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה זיע"א‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי שמואל קנר שליט"א‬ ‫נלב"ע כ' מרחשוון ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי אלעזר מנחם הלוי ציטרנבוים שליט"א‬ ‫בן ידידנו הגאון רבי אליהו קנר שליט"א‬ ‫ולע"נ זקני דודו וגיסו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה זיע"א‬ ‫בן ידידנו הגאון רבי נח אליהו הלוי ציטרנבוים שליט"א‬ ‫וחתן ידידנו הגאון רבי אליעזר אוירבך שליט"א‬ ‫ר"מ ישיבת דרך חיים ב"ב‬ ‫הגאון רבי רפאל דוד בהגה"צ רבי חיים יהודה לייב אויערבאך זצ"ל‬ ‫וחתן ידידנו הגאון רבי אברהם אליהו אדלר שליט"א‬ ‫נלב"ע כ"ד מרחשוון תשמ"ח‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫וזוגתו האשה הצדקנית‬ ‫בהולדת בנו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫מרת תמר ליבא ב"ר פנחס אליעזר הכהן ע"ה‬ ‫שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו‬ ‫שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה בעיתו ובזמנו‬ ‫לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫נלב"ע כ"ה מרחשוון תשס"ג‬ ‫לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫הונצח ע"י נכדם ידידנו הרב הגאון רבי משה ריבלין שליט"א‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫ר"מ ישיבת שירת התורה ירושלים‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫בר מצוה מלומר הדרשה‪ ,‬ואמר‪ ,‬הנער כל כך טרח‬ ‫להבין ולבסוף אין נותנים לו לומר‪ .‬והוא הדין בחתן‬ ‫נושא‬ ‫בפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫"ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה‬ ‫ביום חופתו‪ .‬גם מרן הקה”י זצ”ל היה מקפיד שיתנו לומר‬ ‫ליינר‬ ‫יעקב‬ ‫הרב‬ ‫גדול ביום הגמל את יצחק” (כא‪ ,‬ח)‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ואף שיש האומרים שיש לזה מקור כדי שלא‬ ‫לבייש את מי שאין לו‪ ,‬מ”מ לא להפסיקו מיד‪ ,‬ושיאמר קצת ד”ת‪ ,‬זה בזיון ד”ת‪ ,‬והריהו‬ ‫מנהג להפריע לדרשת הבר מצוה‬ ‫מסיר אזנו משמוע תורה‪.‬‬ ‫איתא במדרש (רבה נג סימן י)‪‘ :‬ויגדל הילד ויגמל‪ ,‬ר’ הושעיה רבה אמר נגמל מיצר‬ ‫ובשו”ת אז נדברו (ח”ג סימן עא) כתב‪ :‬בעונותינו נתקיים עשאוני בניך ככנור‪ ,‬שתיכף‬ ‫הרע’‪ .‬ובאמרי יושר על המדרש שם‪‘ :‬נגמל מיצר הרע‪ ,‬בהיותו בן י”ג שנה’‪ .‬ובמתנות‬ ‫שמתחיל חתן הבר מצוה את הדרשה מתחילים לזמר ולהפריע‪ .‬ומה שי”א שיש מנהג‬ ‫כהונה על המדרש שם‪‘ :‬נגמל מיצר הרע‪ ,‬כלומר בן י”ג שנה שאז בא יצר טוב’‪ .‬וכן‬ ‫להפסיק‪ ,‬אבל בזה שתיכף מתחילים לזמר בזה מבטלים גם המנהג‪ ,‬שהרי המנהג היתה‬ ‫בפירוש המהרז”ו על המדרש שם‪.‬‬ ‫שלא יגמור ולהפסיקו לפני הסוף‪ ,‬ולא שלא יתנו לו להתחיל‪ ,‬וענין הדרשה בחתן ובר‬ ‫וכתב הכלי יקר בספרו עוללות אפרים (ח”ג עמוד כב) דביום הבר מצוה‪ ,‬יצר הטוב מזדווג‬ ‫מצוה זה מנהג ותיק בכלל ישראל‪ .‬אבל הדור הזה הוא דור של נאך טאן כמעשה קוף‬ ‫לאדם‪ ,‬וע”י שיתפלל בב”ה וידרוש בד”ת ברבים‪ ,‬והם סיבות חזקות להכניע היצר הרע‬ ‫‪4‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫אויב הפנימי‪.‬‬ ‫ובספר בלבת אש (עמ’ קמא) כתב על רבינו מרן ראש הישיבה ה”דרכי שמואל” זצ”ל‪ :‬היה‬ ‫וכתב החת”ס (הובא בספר הזכרון על הח”ס עמ’ ו) אודות הבר מצוה שערך עבור‬ ‫רע עליו מאד המעשה שבשעה שחתן בר מצוה עומד לדרוש את דרשת הבר מצוה‪,‬‬ ‫בן אחותו רבי שמואל כ”ץ‪ ,‬שהיה יתום מאמו‪ ,‬בזה”ל‪‘ :‬שמחתנו לא ערבה לנו‪ ,‬כי‬ ‫וכן חתן במסיבת אירוסיו‪ ,‬או במסיבת שבע ברכות‪ ,‬מיד כשפותח את פיו ואומר מילים‬ ‫עיקר שמחת מצוה של בר מצוה הוא דרשת הנער‪ ,‬כמבואר בש”ך ומג”א‪ ,‬ואחר אומרו‬ ‫ספורות כבר מפסיקים אותו בשירה‪ ,‬ורבינו אמר שלא היתה כזאת בישראל‪ ,‬ומה שנהגו‬ ‫הפתיחה של הדרשה‪ ,‬מת אחד בשכונתינו והוצרך לצאת הנער כהן‪ ,‬והוא כחתן יוצא‬ ‫להפסיק את החתן [שלא לבייש את מי שאין לו] היה לאחר שכבר אמר איזו קושיא‬ ‫מחופתו’ עכ”ל‪ 1.‬ובשו”ת להורות נתן (ח”ח סימן ז) כתב‪ ,‬דבחת”ס משמע דעיקר שמחת‬ ‫ותירוץ וכדו’‪ ,‬שזה כל אחד יכול‪ ,‬ורק עצרוהו מלהמשיך בעומק הדרשה‪ ,‬אך כשמונעים‬ ‫הבר מצוה הוא דרשת הנער‪ ,‬דהיש”ש שם פקפק על סעודת הבר מצוה‪ ,‬כיון דרובן אין‬ ‫ממנו אפילו מלומר דבר פשוט בדברי תורה‪ ,‬ח”ו זה נראה כ”מסיר אוזנו משמוע תורה”‬ ‫להם ב’ שערות‪ ,‬ורק מדרבנן מוקמינן אחזקה דרבא‪ ,‬ומ”מ איכא מצוה בסעודה משום‬ ‫(משלי כח‪ ,‬ט)‪ .‬ועוד יצויין אגב גררא כי רבינו זצ”ל בהספדו על הגאון הגדול רבי בן ציון‬ ‫שמחנכין אותו לברך ברכת המזון ולהתפלל באקראי דבדרבנן סמכינן אחזקה ע”ש‪ .‬אבל‬ ‫אבא שאול זצ”ל‪ ,‬אמר‪“ :‬אף פעם לא אשכח שאמר והתבטא שהוא לא הפסיד אפילו לילה‬ ‫כשמחנכים את הנער לדרוש על הסעודה מעין המאורע‪ ,‬בזה כתב מהרש”ל שם דהוי‬ ‫אחד לאיבוד בלי עמלה של תורה‪ ,‬ואף הלילה שבו הוא התחתן‪ .‬והוסיף בשם אביו מרן‬ ‫סעודת מצוה אף שלא בזמנו‪ ,‬דלא גרע מסעודת חנוך הבית עיין שם‪ .‬ונמצא שאם דורש‬ ‫הגרש”ז זצ”ל שאמר שרואים שאף שחתן פטור מקריאת שמע‪ ,‬הרי שהחתן היה דורש‪,‬‬ ‫הנער איכא סעודת מצוה בלא פקפוק‪.‬‬ ‫הרי לנו שמכל מקום אין החתן נפטר לגמרי מעמל התורה”‪.‬‬ ‫וכתב בשו”ת חוות יאיר (סימן ע)‪ :‬ולא נקרא סעודות מצוה אלא כשאסיפות בני אדם הוא‬ ‫והגאב”ד הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס שליט”א כתב (נאות מרדכי אור לארבעה עשר‬ ‫בשביל המצוה‪ ,‬או היתר הדרוש שכבר יצא מפי הקדמונים‪ ,‬מפני שהדרוש בא מחמת‬ ‫עמוד נ)‪ :‬במקומות הנוהגים להפסיק הדרשה של חתן הבר מצוה‪ ,‬אין לשנות מפני שהוא‬ ‫הסעודה וכל המסובים בני הסעודה מקשיבים לקול הדורש שכך ראוי להיות‪ ,‬דלא‬ ‫יוהרא‪ ,‬והוא בכלל למה תתראו כמבקש להראות לאחרים חכמתו וכשרונותיו‪ .‬אמנם‬ ‫‪2‬‬ ‫כמנהג מקולקל של ההמוניים‪.‬‬ ‫יש לתת לו לומר על כל פנים פיסקא אחת בדברי תורה‪ .‬אכן אם החתן הוא מצאצאי‬ ‫ובשו”ת דברי יציב (או”ח יד‪ ,‬ה) כתב‪ :‬להשמושא רבא שברא”ש‪ ,‬אין לתפילין בלא תורה‪,‬‬ ‫החת”ס אין להפסיקו‪.‬‬ ‫וזה ‘למען תהיה תורת השם בפיך’ (שמות יג‪ ,‬ט) בתפילין‪ .‬ולכן הנער דורש‪ .‬ולא כמנהג‬ ‫ויש לציין שלגבי דרשת החתן בשמחת נישואיו‪ ,‬כתב בדברי תורה להגה”ק ממונקאטש‬ ‫בורות שאף בנער בר מצוה מפסיקין אותו הע”ה ר”ל מיראתן שיתביישו‪ ,‬ואין לי כח‬ ‫(ח”א מהדו”ק אות א)‪ :‬מה שהמנהג מקובל ונהוג מדורות הקודמים‪ ,‬כי החתן שאומר‬ ‫למחות אך לבי כואב לי על חילול כבוד התורה ולומדיה מהערב רב שקמים על נפשות‬ ‫דברי תורה בסעודת החתונה‪ ,‬יתחיל לומר‪ ,‬אבל מיד יפסיקוהו המסובין ולא יניחוהו‬ ‫ישראל כי כסלא לאוגיא בנפש וגוף‪ ,‬שחה לעפר נפשינו ברוחניות ודבקה לארץ ר”ל‬ ‫לגמור ע”י שיתחילו לזמר‪ .‬ונראה דכתב המג”א (תרע‪ ,‬ד) דבנשואי בת תלמיד חכם לעם‬ ‫בגשמיות‪ .‬אכן שוב כתב בשו”ת דברי יציב (או”ח סימן מא‪ ,‬ו)‪ :‬נהגו שהנער דורש‪,‬‬ ‫הארץ אם אומרים שירות ותשבחות הוי סעודת מצוה‪ ,‬וגם בדברי תורה אם אומרים הוי‬ ‫כמ”ש במג”א (רכה‪ ,‬ד) מהיש”ש‪ ,‬כדי לרמז לו שלתפילין צריך תורה ותלמוד‪ ,‬וזה שנהגו‬ ‫סעודת מצוה כמו שכתב בש”ך‪ .‬ולענין סעודת בר מצוה בשם המהרש”ל‪ .‬ע”כ שפיר הוי‬ ‫קצת להפסיקו באמצע ולא מניחין לגמור הדרוש‪ ,‬הגם שלפי ידיעתי אינו מנהג ותיקין‬ ‫טעם לשבח מה שהחתן מתחיל לומר דברי תורה כדי שתהיה הסעודה סעודת מצוה‪ ,‬כי‬ ‫ולא נהגו אצלינו כזאת‪ ,‬וכפשטות לשון המג”א שהנער דורש נהגינן‪ ,‬אך אולי במקום‬ ‫לא נאה שיחזיק הוא עצמו לתלמיד חכם שאז ממילא הוי הסעודה סעודת מצוה‪ ,‬אמנם‬ ‫שאינן בני תורה חששו שמזה ידמו להלכה כהשמושא רבא ומי שלא יוכל לדרוש יפטור‬ ‫המסובים והנאספים צריכין לכבדו ולשמחו‪ ,‬על כן מפסיקין אותו בעת יתחיל לומר‬ ‫מתפילין‪ ,‬ולזה הנהיגו להפסיק כדי שידעו שגם אותם שלא הגיעו לכך ואין להם לא‬ ‫דברי תורה‪ ,‬כלומר שאינו צריך לומר דברי תורה כדי להיות סעודת מצוה‪ ,‬כי בלאו הכי‬ ‫‪3‬‬ ‫תורה ולא תלמוד ג”כ יניחו תפילין‪.‬‬ ‫הוי סעודת מצוה בנשואי תלמיד חכם‪ ,‬ובזה יחזיקוהו לתלמיד חכם וזהו כבודו‪.‬‬ ‫ומרן החזו”א זצ”ל (הובא בדרך שיחה ח”א עמוד תפב) הקפיד מאד שלא יפריעו לחתן‬ ‫לו את הדרשה‪ ,‬ונמצא שמזה רק ניכר שאביו תלמיד חכם‪ ,‬ועל זה מברכים‬ ‫להשתתף‪ .‬צעד זה הרגיז את הנגידים של עיר סלוצק‪ .‬וחמתם בערה בהם‪,‬‬ ‫‪ .1‬בשו”ת מהר”ם בריסק (ח”ב סימן סח) כתב דיש לדון אם החתן לא‬ ‫אותו שיזכה שהנכדים גם יאמרו דרשה כזו אשר זה יוכיח על אביהם חתן הבר‬ ‫וזממו להינקם בו ע”י שהחליטו שלא יהין איש להשכיר לו בית דירה‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫הספיק להכין דרשה לבר המצוה‪ ,‬אם ראוי לדחות את הבר המצוה‪ ,‬ולא‬ ‫מצוה עצמו שהוא גם נעשה לתלמיד חכם‪.‬‬ ‫מזה הוכרח לצאת מן העיר‪.‬‬ ‫לקיימה בזמנה‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשמחת הבר מצוה שלי‪ ,‬השתתף דו"ז הגאון הגדול רבי יששכר מאיר‬ ‫‪ .3‬הגר”א גנחובסקי זצ”ל פירש על דרך צחות‪ ,‬את המנהג לשיר לחתן בר‬ ‫‪ .2‬מסופר על הבית הלוי (מרביצי תורה ומוסר ח”א עמ’ מה) שהוזמן‬ ‫זצ"ל‪ ,‬וכשהתחלתי בדרשת הבר מצוה‪ ,‬החלו חברי לשיר‪ ,‬ומיד דפק רבי‬ ‫מצוה באמצע הדרשה את השיר הנודע וראה בנים לבניך‪ ,‬אשר צריך ביאור‬ ‫לסעודת בר מצוה אצל אחד מעשירי העיר סלוצק‪ ,‬וכששמע שהחתן בר‬ ‫יששכר ומחה שאין להפסיק את הדרשה‪ ,‬והורה לי להמשיך את הדרשה‬ ‫מדוע בחרו דוקא בשיר זה‪ .‬ופירש דכאשר חתן הבר מצוה דורש עדיין לא‬ ‫מצוה לא ידרוש בבר מצוה‪ ,‬כדרך המתחדשים‪ ,‬הודיע שלא יבוא‪ .‬ובאותו‬ ‫במלואה‪.‬‬ ‫ניכר בזה בסימן מובהק שהוא עצמו תלמיד חכם‪ ,‬כיון שאביו הוא זה שהכין‬ ‫זמן התקיימה בר מצוה של אחד מעניי העיר שהחתן דרש‪ ,‬והבית הלוי הגיע‬ ‫ג)‪,‬‬ ‫בתחילה‬ ‫כב‪,‬‬ ‫הפרשה‬ ‫מוסרי‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫ל ב ד ו ‪.‬‬ ‫ב ה מ ש ך‬ ‫ציווה‬ ‫על יצחק‬ ‫ביאור נסיון‬ ‫‪1‬‬ ‫ה"עקידה"‬ ‫רוממות ‪+‬העקידה‬ ‫ומשכח‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫נאמר (פסוק‬ ‫והעלהו‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫אהבות‬ ‫אלא נלווים‬ ‫ֹאמר‬‫ה‪-‬ו) “וַ ּי ֶ‬ ‫לעולה‪.‬‬ ‫ו ה ו א‬ ‫לו (ראה במדב”ר כ יג)‪ ,‬אבל אחר העקידה‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ֶאל נְ ָע ָריו ְׁשבּו לָ כֶ ם ּפֹה ִעם ַה ֲחמֹור‪,‬‬ ‫אבל אחרי שלא חשב אדם וזה היה בלב שלם‪,‬‬ ‫שנקרא אוהב כאמרו זרע אברהם אוהבו‪.‬‬ ‫מעיד הכתוב שקמו ממדרגתם‪ ,‬והלכו יחד עם‬ ‫ׁשּובה‬ ‫וַ ֲאנִ י וְ ַהּנַ ַער נֵ לְ כָ ה ַעד ּכֹה וְ נִ ְׁש ַּת ֲחוֶ ה וְ נָ ָ‬ ‫אפשר לשלוח תחת זה איל‪ .‬וזה ממש נורא‬ ‫וידוע מה שסיפר החפץ חיים‪ ,‬שבזמן גירוש‬ ‫למתבונן בכל דברים אלו‪.‬‬ ‫ספרד היה יהודי שברח עם שני בניו והספינה‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫יהם יַ ְח ָּדו”‪ ,‬ושוב (פסוק ח)‬ ‫ֲאלֵ יכֶ ם‪ :‬וַ ּיֵ לְ כּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫וכשאברהם אבינו יצא מהניסיון מסתמא‬ ‫טבעה וטבעו איתה שני בניו‪ .‬ונשאר קרש‬ ‫ואמנם אין הכוונה להשוותם לאברהם‪ ,‬שהרי‬ ‫ֹלקים יִ ְר ֶאה ּלֹו ַה ֶּׂשה‬ ‫ֹאמר ַא ְב ָר ָהם ֱא ִ‬ ‫נאמר‪“ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫הרגיש שהוא בשיא הדרגה‪ .‬אמנם כתוב‬ ‫מהספינה שאותו יהודי צף עליו והגיע עד‬ ‫הם לא עברו את נסיון העקידה‪ ,‬ועוד שמה‬ ‫יהם יַ ְח ָּדו”‪ .‬הרי שאברהם‬ ‫לְ עֹלָ ה ְּבנִ י‪ ,‬וַ ּיֵ לְ כּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫אח”כ “וישב אברהם אל נעריו וישובו וילכו‬ ‫אי בודד‪ ,‬ונשאר שם לבדו‪ .‬ואמר להקב”ה‪,‬‬ ‫שהשווה אותם אברהם לחמור היא השוואה‬ ‫ויצחק הלכו יחדיו‪ .‬ולבסוף נאמר (פסוק יט)‬ ‫יחדיו”‪ .‬והגרמ”ד סאלאווייצ’יק זצ”ל הביא בשם‬ ‫עד עתה האהבה שלי אליך לא היתה אהבה‬ ‫לדורות עולם (ראה יבמות סב‪ ,‬א)‪ .‬אלא‬ ‫“וַ ּיָ ָׁשב ַא ְב ָר ָהם ֶאל נְ ָע ָריו וַ ּיָ ֻקמּו וַ ּיֵ לְ כּו יַ ְח ָּדו”‪.‬‬ ‫אביו מרן הגרי”ז שרואים כאן את גודל הענוה‬ ‫שלימה כיון שהיו לי בנים ואהבתי גם אותם‪,‬‬ ‫הכוונה שבאותה שעה ביטלו עצמם הנערים‬ ‫הרי שאף הנערים הלכו עימו יחדיו‪ ,‬ויש לבאר‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬שאפילו אחרי כזו עמידה‬ ‫אבל עתה שאין לי בנים האהבה שלי אליך‬ ‫אל אברהם‪ ,‬ובזה היתה הליכתם שווה‪ .‬ויש‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫בניסיון כתוב שהלכו יחדיו‪ ,‬שלא ייחס לעצמו‬ ‫היא אהבה שלימה‪ ...‬ואמר את זה החפץ חיים‬ ‫לכוון הדברים במבואר במדרש אגדה‪‘ :‬לפי‬ ‫שלושת הלשונות הראשונים מתבארים היטב‪.‬‬ ‫כלום יותר מהם‪.‬‬ ‫בלוויה של בנו רבי אברהם שנפטר בחייו‪,‬‬ ‫שאמר להם ‘שבו לכם’‪ ,‬לכך נאמר ‘ויקומו’‪.‬‬ ‫בתחילה רק אברהם הלך‪ ,‬כי רק הוא נצטווה‪,‬‬ ‫ודברים אלו נוהגים לכל יחיד ויחיד בכל יום‬ ‫ואמר הח”ח שעכשיו האהבה שלי לקב”ה יותר‬ ‫והיינו שתיקנו החיסרון שהיה להם בתחילה‪,‬‬ ‫ורק הוא נתנסה באותה שעה‪ .‬אחר כך הלכו‬ ‫ויום‪ .‬שאפשר לראות שני אנשים מקיימים את‬ ‫שלימה‪ .‬וכל זה שורשו היה בעקידה‪.‬‬ ‫וקמו ממנו‪.‬‬ ‫אברהם ויצחק יחדיו‪ ,‬וכתב רש”י‪ ,‬שבתחילה‬ ‫אותה המצוה‪ ,‬שאחד עושה אותה עם כל הלב‬ ‫והנה בפשטות מה שמובן שלאחמ”כ הוא‬ ‫ב] למדנו שעבד המתבטל לרבו זוכה ללכת‬ ‫הודיע שבחו של אברהם שהלך יחד עם יצחק‪,‬‬ ‫וברגש וההתלהבות וכו’‪ ,‬ויש אחר שמקיים את‬ ‫חזר לאהוב אותו‪ .‬אמנם יש דבר נורא בספר‬ ‫אף שהוא הולך לשחוט את בנו‪ ,‬ויצחק הולך‬ ‫המצוה ביובש ובלי שום התלהבות וכו’‪ .‬וזה‬ ‫שפתי כהן לרבי מרדכי כהן שהיה מתלמידי‬ ‫עימו יחדיו‪ .‬וגדר הדברים מפורש בדברי רש”י‬ ‫ודאי ששניהם קיימו את המצוה‪ .‬אבל למעשה‬ ‫וגורי האר”י‪ .‬שכתוב בחז”ל שאחרי העקידה‬ ‫(דברים א ז) שכתב‪‘ :‬משל הדיוט אומר‪ ,‬עבד‬ ‫להשתחוות לה’‪ .‬ולבסוף דיבר בשבחו של‬ ‫אין שום שייכות בין שני אנשים אלו‪ ,‬זה שני‬ ‫יצחק לא חזר לבית אביו‪ ,‬אלא הלך ללמוד‬ ‫מלך מלך‪ ,‬הדבק לשחוור וישתחוו לך‪ ,‬קרב‬ ‫יצחק‪ ,‬שאף שנודע לו שהוא הולך להישחט‪,‬‬ ‫עולמות נפרדים‪ .‬שאחד התרומם מהמצוה‬ ‫תורה‪ .‬וכתב שם שלא החזירו לביתו כדי‬ ‫לגבי דהינא ואידהן’ (ופירש רש”י‪ ,‬שבועות מז‪,‬‬ ‫הלך עם אברהם יחדיו‪.‬‬ ‫והתקדש על ידיה‪ ,‬והשני לא התרומם כלום‪.‬‬ ‫שלא תחזור אליו אהבתו לבנו‪ ,‬ויתחרט ע”ז‬ ‫ב) ‘אם נגעת במשוח בשמן‪ ,‬תהא גם משוח‬ ‫אמנם הלשון כלפי הנערים צריכה ביאור‪,‬‬ ‫[ובתפילה זה שונה שאם מתפללים בלא לב‬ ‫שאת בנו אוהבו רצה לשחוט‪ ,‬ויהיה תוהה‬ ‫בנגיעתו’‪ ,‬וכיון שביארו במשל זה את לשון‬ ‫כי בתחילה הזכירם כנספחים להליכה‪ ,‬ואף‬ ‫לא מקיימים את המצוה שלעבדו בכל לבבכם‪,‬‬ ‫על הראשונות‪ .‬וגם בזה הקפיד שיהיה בלבב‬ ‫הכתוב‪ ,‬הרי שמשל ההדיוטות אמת הוא‪.‬‬ ‫“ׁשבּו לָ כֶ ם ּפֹה ִעם ַה ֲחמֹור”‬ ‫נפרד מהם בלשון ְ‬ ‫אז גם לא יצא יד”ח‪ .‬והנפק”מ בשאר המצוות]‪.‬‬ ‫שלם‪...‬‬ ‫ונאמרו בזה שלשה דברים‪‘ ,‬עבד’‪‘ ,‬דבק’‪,‬‬ ‫שדרשוהו חכמים (יבמות סב‪ ,‬א) ‘עם הדומה‬ ‫וזהו תפקידם של בני העליה‪ ,‬אנשים שחיים‬ ‫וכתוב בפסוק “והנה איל אחר נאחז בסבך‬ ‫ו’קרב’‪ .‬והם שלשה סוגי קירבה‪ .‬גדול שבכולם‬ ‫לחמור’‪ ,‬הרי שאין הם שייכים לענין כלל‪ .‬ואם‬ ‫את העולם הבא גם בעוה”ז‪ ,‬ממילא הם‬ ‫בקרניו”‪ ,‬והקשה החת”ס מה הפירוש “אחר”‪.‬‬ ‫‘עבד’ המלך‪ ,‬המבטל עצמו לגמרי‪ ,‬ועל כן הוא‬ ‫כן מהו שאמר לאחר מעשה העקידה ‘ויקומו‬ ‫רוצים להתקדש ע”י כל מצוה‪ .‬שאין הבדל‬ ‫ואמר ע”ז שכיון שלא היתה לאברהם אבינו‬ ‫כמלך עצמו‪ .‬שני לו ַה ָד ֵּבק בשחוור‪ ,‬אבל שומר‬ ‫וילכו יחדיו’‪ ,‬איך הם ‘יחדיו’ האב שהלך‬ ‫בין המצוה שהקב”ה אמר לאברהם לשחוט‬ ‫אהבה ליצחק‪ ,‬ממילא זה היה בשבילו כמו‬ ‫לשחוט את בנו‪ ,‬עם הנערים שלא היה להם‬ ‫את יצחק‪ ,‬לבין המצוה ליטול לולב או לתקוע‬ ‫לשחוט איל‪ .‬ומשו”ה אומר לו הקב”ה אתה‬ ‫על עצמאותו‪ ,‬ובו רק נוהגים כשחוור‪ .‬קטן‬ ‫בשופר וכו’‪.‬‬ ‫חלק בזה כלל‪ .‬עוד טעון ביאור לשון הכתוב‬ ‫לא צריך את האיל הראשון שאמרתי לך‪ ,‬אלא‬ ‫שבכולם ה’קרב’ לדהין‪ ,‬שרק נמשח‪ ,‬אך אין‬ ‫וכן הוא בלימוד התורה ככל הדברים האלו‪.‬‬ ‫קח איל אחר‪ .‬ואומרים בסליחות בער”ה ‘ויקח‬ ‫מכבדים אותו כמוהו‪.‬‬ ‫‘ויקומו וילכו יחדיו’‪ ,‬שמילת ויקומו כמיותרת‪.‬‬ ‫שאפשר כ”כ הרבה להדבק בקב”ה ע”י התורה‪,‬‬ ‫מאכלת לשוחטו ולא חשב אדם’‪ .‬ולכאורה זה‬ ‫והוא שכתב הרמב”ם (הלכות דעות פ”ו ה”ב)‪:‬‬ ‫בקניין מערת המכפלה נאמר (בראשית כג‪ ,‬יז)‬ ‫שהרי קב”ה ואורייתא חד הוא‪ ,‬וע”י לימוד‬ ‫מה שאמר החת”ס שלא חשב שהוא שוחט‬ ‫‘מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם‪ ,‬כדי‬ ‫“וַ ּיָ ָקם ְׂש ֵדה ֶע ְפרֹון ֲא ֶׁשר ַּב ַּמכְ ֵּפלָ ה וגו’ לְ ַא ְב ָר ָהם‬ ‫התורה נדבקים בהקב”ה‪ .‬וכשלומדים בלב‬ ‫אדם‪ .‬ואיתא בתנחומא (פרשת צו) וז”ל‪,‬‬ ‫ללמוד ממעשיהם‪ ,‬כענין שנאמר “ּובֹו ִת ְד ָּבק”‪,‬‬ ‫לְ ִמ ְקנָ ה” וגו’‪ .‬ופירש רש”י‪‘ :‬תקומה היתה לה‪,‬‬ ‫שלם אז שכינה כנגדו וזוכים להרבה ס”ד‪ .‬ואת‬ ‫כשראה הקב”ה שאברהם אבינו מקריב בכל‬ ‫וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה‪ ,‬אלא כך‬ ‫שיצאה מיד הדיוט ליד מלך’‪ .‬למדנו שלשון‬ ‫יסוד עבודה זו למדנו מאברהם אבינו‪ .‬ובדור‬ ‫לבבו שלח לו את האיל תחת יצחק‪ .‬ולכאורה‬ ‫אמרו חכמים בפירוש מצוה זו‪ ,‬הידבק בחכמים‬ ‫‘קימה’ מלמד על עילוי מדרגה‪.‬‬ ‫שלנו ודאי שבני עליה מועטים‪ ,‬והקב”ה יעזור‬ ‫כתוב בזה שאם לא היה בא לשחוט את יצחק‬ ‫ותלמידיהם’‪.‬‬ ‫כך גם נערי אברהם‪ ,‬אליעזר וישמעאל (רש”י‬ ‫שכל אחד מאיתנו יהיה מאותם בני עליה‪.‬‬ ‫בלב שלם והייתה נשארת לו אהבה‪ ,‬לא היה‬ ‫שייך לשלוח תחת יצחק איל‪ .‬שהרי הקב”ה‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫פנינים‬ ‫והנה הדבר תמוה‪ ,‬כתוב בסוף‬ ‫ועובדות‬ ‫לשולחן שבת‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫ונשאתי לכל‬ ‫פרשת‬ ‫העקידה‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫הפרשה ‘ויזכור אלקים את‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫אברהם וישלח את לוט מתוך‬ ‫המקום בעבורם‬ ‫ההפכה’‪ ,‬נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם‪,‬‬ ‫הגמרא במסכת סנהדרין (צט‪,‬ב) מבארת מהו אפיקורוס? “כגון‬ ‫הזכרת עקידת יצחק בכל יום‬ ‫ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא‪ ,‬ולא‬ ‫הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן‪ ,‬לדידהו קרו‪ ,‬לדידהו תנו”‬ ‫א‪ .‬רש”י בפרשתנו מפרש מפני מה נקרא‬ ‫גילה הדבר שהיה חס עליו‪ ,‬לפיכך חס הקב”ה עליו (רש”י‬ ‫‪ -‬כשהם לומדים ‪ -‬לעצמם הם לומדים‪ .‬וכמבואר שם‪ ,‬שמי‬ ‫שם)‪ ,‬והלא זה דבר מופלא מאד‪ ,‬שאדם גדול החסד במדה‬ ‫הסכין שביקש אברהם אבינו לשחוט בו‬ ‫שאומר כן הריהו מגלה פנים בתורה‪ ,‬שהרי כך מפורש בתורה‬ ‫של מסירות נפש כזאת‪ ,‬לא תחשב לו כל זאת לכלום‪ ,‬אלא‬ ‫בפרשתנו “ונשאתי לכל המקום בעבורם”‪ ,‬מכאן שהצדיקים‬ ‫את בנו בשם ‘מאכלת’‪“ :‬דבר אחר‪ ,‬זאת‬ ‫מה יחשב לו כשנצרך לזכות‪ ,‬שלא היה הגרוע שבמלשינים‬ ‫מגינים על סביבתם‪.‬‬ ‫נקראת מאכלת‪ ,‬על שם שישראל אוכלים‬ ‫למסור את דודו שהוא גיסו ורבו לרוצחים‪.‬‬ ‫יסוד זה אופף את פרשתינו‪ ,‬בפרט בפרשת הפיכת סדום‪,‬‬ ‫מתן שכרה”‪ .‬ועפ”י דברים אלו מרבים אנו‬ ‫ביאר מרן הסבא מסלבודקה זצוק”ל‪ ,‬שכל מה שמגיע לאדם‬ ‫בה מבקש אברהם אבינו ע”ה מהקב”ה שלא ישחית את‬ ‫להזכיר את זכות עקידת יצחק ואף בכל‬ ‫מסביבתו על ידי חינוך ולמוד וחיקוי‪ ,‬ואפילו עד מסירות נפש‬ ‫העיר סדום‪ ,‬תחילה הוא פונה ומבקש שאם ישנם חמישים‬ ‫יום‪ ,‬כפי שכתבו הטור ושו”ע (סימן א’ ס”ה‬ ‫ועד בכלל‪ ,‬אינו אלא חיצוניות ולא מדרגת האדם האמיתית‪,‬‬ ‫צדיקים לא ישחית את העיר‪ ,‬והקב”ה מסכים לדבריו‪ ,‬ושוב‬ ‫ובנו”כ ובמ”ב) שטוב לומר בכל יום פרשת‬ ‫ומה היא מדרגתו‪ ,‬כשמתגבר על יצרו בדבר שלא למד‬ ‫פונה אברהם ואומר “אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמשה‬ ‫העקידה בתחילת התפילה‪ ,‬דהיינו אחרי‬ ‫מאחרים בדבר ששם הוא נלחם נגד יצרו הפנימי‪.‬‬ ‫התשחית בחמשה את כל העיר”‪...‬‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬ואפילו בשבת [אלא שאת‬ ‫הנסיון רק בעולם הזה‬ ‫יתכן לומר בדרך דרש‪ ,‬כי במילים אלו מלמדת אותנו התורה‪,‬‬ ‫כי קיומו‪ ,‬ולהיפך ח”ו‪ ,‬חורבנו‪ ,‬של עולם‪ ,‬אינו בגלל חטאי‬ ‫תפלת ‘אלקינו ואלקי אבותינו’ שלפני פרשת‬ ‫כמה שנים לפני פטירתו של ראש ישיבת מיר בארה”ב‪ ,‬הגאון‬ ‫העקידה ותפלת ‘רבונו של עולם’ שלאחריה‬ ‫הרשעים שמשחיתים את העולם יומם ולילה‪ ,‬אלא אך ורק‬ ‫הגדול רבי שמואל בירנבוים זצוק”ל‪ ,‬פקדה אותו צרה גדולה‪,‬‬ ‫בגלל בני התורה‪ ,‬יושבי בית המדרש‪ .‬וכדבריו הקדושים‬ ‫(כנדפס בסידורים‪ ,‬ומוזכרים בבית יוסף סימן‬ ‫עם פטירתו של בנו האהוב הגאון זצ”ל‪ .‬הכאב היה עצום‬ ‫המדוקדקים והידועים של ה”נפש החיים” שאם העולם יהיה‬ ‫מו) אין לומר בשבת‪ ,‬כמש”כ ביסוד ושורש‬ ‫ונורא‪ ,‬אבל הגר”ש הוכיח את אמונתו הזכה בבורא עולם‪,‬‬ ‫פנוי רגע אחד מלימוד תורה‪ ,‬הרי שאין קיום לעולם ח”ו‪.‬‬ ‫העבודה שער האשמורת פ”י]‪.‬‬ ‫ובדברי ההספד שלו בעת ההלויה שזר כמה דברי אמונה שיש‬ ‫לכך פונה אברהם אבינו אל הי”ת אולי אין מספיק יושבי‬ ‫בהם כדי לחזק לבבות שבורים‪.‬‬ ‫וטעם אמירתה ‪ -‬כדי להזכיר זכות האבות‬ ‫אוהל חזקים בדעתם ובתורתם אשר יגנו על כל העיר‪ ,‬ואולי‬ ‫לפני הקב”ה בכל יום‪ .‬ועוד‪ ,‬כדי להכניע‬ ‫הוא הזכיר את הפסוק (בראשית כז‪,‬א) “ויהי כי זקן יצחק‪,‬‬ ‫יחסרון חמישה‪ ...‬התשחית בחמשה את כל העיר? – וכי‬ ‫ותכהין עיניו מראות”‪ ,‬רש”י מפרש‪ :‬דבר אחר‪ ,‬כשנעקד על‬ ‫את יצרו לעבודת השי”ת כמו שמסר יצחק‬ ‫בגלל אותם חמשה שלא חזקים כ”כ אלא מעט מתרפים הם‬ ‫גבי המזבח‪ ,‬והיה אביו רוצה לשחטו‪ ,‬באותה שעה נפתחו‬ ‫את נפשו (בית יוסף ולבוש וט”ז ומ”ב סקי”ג)‪.‬‬ ‫בתורתם‪ ,‬תשחית את כל העיר?‪...‬‬ ‫השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים‪ .‬וירדו דמעותיהם‬ ‫בענין זה ידוע הסברו היסודי של מרן הרב מבריסק זיע”א‬ ‫ורבינו הגר”א בביאורו מציין לדברי רש”י‬ ‫ונפלו על עיניו‪ ,‬לפיכך כהו עיניו‪.‬‬ ‫כאשר אחרי אחת המלחמות בארץ ישראל באו לפניו ואמרו‪:‬‬ ‫יומא (כח‪ ,‬ב) בשם הירושלמי שלפני שחיטת‬ ‫ושאל בתמיה‪ ,‬וכי מדוע היו השמים צריכים להיפתח? האם‬ ‫נו‪ ,‬רואים שבכל זאת לציונים יש סייעתא דשמיא‪...‬‬ ‫התמיד היו מזכירין ‘עד חברון’ כדי להזכיר‬ ‫מלאכי השרת אינם יכולים לראות את הנעשה בעולמנו‪,‬‬ ‫אמר הרב מבריסק‪ ,‬אספר לכם מעשה‪[ :‬וי”א שהמעשה‬ ‫זכות אבות‪ ,‬וכן קודם התפלה יש להזכיר‬ ‫גם מבעד למעטה השמים? הלא דבר הוא! ותירץ‪ ,‬דבשמים‬ ‫ארע עם מרן הגר”ח ואביו מרן הבית הלוי זיע”א] מעשה‬ ‫העקידה וזכות אבות‪ ,‬ומציין עוד לבראשית‬ ‫ממעל נגלה לעין כל שממנו לא תצא הרעות‪ ,‬ולאחר מאה‬ ‫בבנו של אחד מגדולי הדור שבהגיעו לפרקו קיבל נדוניה‬ ‫רבה (פרשה נו פיסקא י) שאברהם אבינו‬ ‫ועשרים שנה יזכה האדם לראות על מה ולמה עשה לו ה’‬ ‫גדולה מחותנו‪ .‬אמר לו אביו‪ :‬אל תזוח דעתך עליך‪ ,‬דע לך!‬ ‫ככה‪ ,‬ומה היה הסוד בכל אותן צרות ויסורים שבאו עליו‪.‬‬ ‫התפלל‪‘ :‬אמר לפניו רבון העולמים וכו’ יהי‬ ‫כי הנדוניה הגדולה שקיבלת‪ ,‬אין זה בזכותך‪ ,‬אלא משום‬ ‫רצון מלפניך בשעה שיהיו בניו של יצחק‬ ‫זו היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬הסיבה‪ .‬שכאשר מלאכי השרת רצו לבכות על‬ ‫שאתה בני‪...‬‬ ‫עקידת יצחק‪ ,‬היו צריכים לפתוח בפניהם את השמים‪ ,‬כדברי‬ ‫באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר‬ ‫החזיר לו הבן‪ :‬אבא‪ ,‬אם בגללך קיבלתי את הנדוניה הגדולה‬ ‫להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים’‪.‬‬ ‫רש”י הנ”ל‪ ,‬כי אם לא כן‪ ,‬הם כלל וכלל לא היו מתרגשים‬ ‫הזו‪ ,‬הלא הייתי צריך לקבל הרבה יותר‪ ...‬השיב האב‪ :‬באמת‬ ‫מהעקידה‪ ,‬שהרי שם בשמים אין בכלל שאלות‪ .‬לפיכך פתח‬ ‫מה שקיבלת‪ ,‬אכן‪ ,‬בזכותי קיבלת‪ ,‬אלא שאם הינך תמה מדוע‬ ‫ובתיקוני זוהר (אחרי תיקונא שבעין‪ ,‬בתיקונא‬ ‫להם את הרקיעים‪ ,‬והראה להם כיצד נראה הדבר בעולם‬ ‫אם כן לא קיבלת יותר‪ - ,‬מה לעשות שאתה עומד באמצע‪,‬‬ ‫תנינא) איתא‪‘ :‬נפק קלא ואמר‪ ,‬משית יומי‬ ‫הזה‪ ,‬וכשראו את העקידה מהעולם הזה‪ ,‬עם כל השאלות‬ ‫ובגללך גרעו מן הנדוניה‪...‬‬ ‫והתמיהות שהדבר מעורר‪ ,‬מיד הם התחילו לבכות‪ .‬אבל אם‬ ‫בראשית אתברי לעקדה דיצחק בגין דלא‬ ‫דעו לכם‪ ,‬אמר הרב מבריסק‪ ,‬מה שניצלנו הרי זה בזכות‬ ‫אית קרבן דבטיל מותנא כעקדה דיצחק‪,‬‬ ‫היו רואים את המחזה משם‪ ,‬דרך המראה הנגלית שברקיע‪,‬‬ ‫הצדיקים לומדי התורה‪ .‬ואם כך‪ ,‬באמת הניצחון היה צריך‬ ‫דאתמר ביה ויעקוד את יצחק בנו‪ ,‬אתקשר‬ ‫לא היו מתעוררים להם שום שאלות‪ ,‬לא צער ולא דמעות‪.‬‬ ‫להיות גדול יותר‪ ,‬אבל מה לעשות שהציונים הרשעים עמדו‬ ‫מדת הדין ואתעקד לעילא וכו’‪ ,‬ועקידה דנא‬ ‫שם היו מבינים שככה טובה יותר‪.‬‬ ‫באמצע‪...‬‬ ‫מועילה לגלותא וכו’ וקלא נפיק מההוא‬ ‫למה שאל יצחק “ואיה השה‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הבה ונשנן את דברי ה”ספורנו” בפרשתנו‪ ,‬כאשר‬ ‫זמנא ואל תעש לו מאומה‪ ,‬בגין דאתגברו‬ ‫הקב”ה אומר‪“ :‬אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך‬ ‫לעולה” רק ביום השלישי?‬ ‫העיר”‪ ,‬מפרש ה”ספורנו”‪“ :‬עתה‪ ,‬כשאנסה אותם במלאכים‬ ‫רחמי על דינא וכו’ ויפקון ישראל ברחמי‬ ‫סיפר הגאון הגדול רמ”מ שולזינגר זצוק”ל‪ :‬פעם אחת‪ ,‬באמצע‬ ‫ששלחתי‪ ,‬אם אמצא חמישים צדיקים שימחו ברשעים בסדום‬ ‫ולא בדינא וכו’‪ ,‬ובדא עקדה דיצחק דאתעקד‬ ‫שדיבר בלימוד כדרכו‪ ,‬אמר לי רבנו ה”חזון יחזקאל” זצוק”ל‪:‬‬ ‫‪ -‬אציל את כל העיר”‪ ...‬כך נהגו רבותינו הגדולים בכל דור‬ ‫קמי אבוי ומסר גרמיה למיתה ישזיב משיח‬ ‫דעו לכם‪ ,‬אם שואלים אתם שאלה ממישהו‪ ,‬ורצונכם לקבל‬ ‫ודור‪ ,‬לא חיו לעצמם‪ ,‬אלא שמרו על הכלל ועינם הייתה‬ ‫וישראל דלא ימותון’‪.‬‬ ‫תשובתו‪ ,‬צריכים אתם להתבונן היטב אם לא נוכח במקום‬ ‫פקוחה על כל הנעשה סביבם‪ ,‬כשמצאו אך פרצה קטנה‪ ,‬מיד‬ ‫מישהו שיתכן שבגללו יימנע הנשאל מלהשיב‪ ,‬ודבר זה מן‬ ‫ובסידור נהורא כתב לפני פרשת העקידה‪:‬‬ ‫מחו ביד המשחיתים‪.‬‬ ‫התורה למדתי‪ ,‬מפרשת העקידה‪ ,‬שי”ל שמאז שיצא יצחק עם‬ ‫‘גודל מעלת אמירת העקידה מבואר‬ ‫כך היה מנהגו של רבינו מרן בעל ה”אבי עזרי” זי”ע אשר‬ ‫אברהם לדרך הי’ קשה לו “אי’ השה לעולה”‪ ,‬וכל הזמן רצה‬ ‫ביום שלישי האחרון היה יום השנה הכ”ה להסתלקותו‪ ,‬עד‬ ‫בזוה”ק ובתיקונים ובכתבי האריז”ל‪ ,‬וז”ל‬ ‫לשאול דבר זה מאברהם‪ ,‬אבל חשב בלבו שנוכחות הנערים‬ ‫זקנה ושיבה‪ ,‬תמיד היו עיניו פקוחות לבל יהא שום שינוי‬ ‫טה”ק פרשת עקידה יאמר בכוונה עצומה‬ ‫אליעזר וישמעאל יכולה להפריע לאברהם להשיב‪ ,‬ולכן רק‬ ‫מהמסורה‪ .‬הכל יודעים עד כמה שמר מכל משמר לבל יחדרו‬ ‫וישים עיניו ולבו עד כמה מגעת עבודת‬ ‫ביום השלישי‪ ,‬אחרי אשר אמר אברהם לנעריו “שבו לכם פה‬ ‫דעות כוזבות לתוככי ציבור בני התורה‪ ,‬עד כמה דאג על‬ ‫השי”ת‪ ,‬שאברהם אבינו גמר בלבו ושמח‬ ‫עם החמור”‪ ,‬וילכו אברהם ויצחק לבד‪ ,‬רק אז שאל יצחק את‬ ‫פך השמן הטהור שיישאר בטהרתו‪ .‬ואם אך זיהה איזו פרצה‬ ‫לשחוט את בנו יחידו אשר אהבו יותר ממנו‬ ‫אברהם אביו‪“ :‬הנה האש והעצים ואי’ השה לעולה”‪...‬‬ ‫היה זועק ומתריע‪ ,‬כשהוא פועל ומפעיל בכל דרך לתקנה‬ ‫והעלהו עולה‪ ,‬ויצחק בן ל”ז שנה סבר וקיבל‬ ‫עד כאן זכיתי לשמוע בזה מפי כבוד רבנו זצוק”ל‪.‬‬ ‫או לסלקה‪ .‬והוא זצ”ל היה אומר‪ :‬אם היו צדיקים בסדום –‬ ‫ברצון גמור‪ ,‬ויאנח על קצרותו בעבודתו‬ ‫והנה מצאתי בס”ד מקור טהור לזה מירושלמי סנהדרין פ”א‬ ‫שוב כבר לא הייתה זו סדום‪ ...‬זהו כח השפעת הצדיקים על‬ ‫ית’ ויתעורר להיזהר מכאן ולהבא ליראת‬ ‫ה”ב (דף ד‪ ,‬ב)‪“ :‬רבי ירמי’ בעא קומי ר’ זעירא‪ :‬ולוד לאו‬ ‫מקומם‪.‬‬ ‫מיהודא היא? א”ל‪ :‬אין‪ .‬ומפני מה אין מעברין בה? א”ל‪ :‬שהן‬ ‫השי”ת’‪.‬‬ ‫נדע ונזכור את הדברים המאלפים של מרן רבינו ה”חזון איש”‬ ‫גסי רוח ומעוטי תורה‪ .‬הפיך אפוי וחמא רבי אחא ורבי יודה‬ ‫זי”ע אשר ביום שני האחרון היה יום השנה להסתלקותו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כתב באליה רבה (סימן א’ סקי”ד בשם‬ ‫בן פזי [“הפך אפוי ר’ זעירא וראה ר’ אחא ור’ יודה בן פזי‬ ‫אותם הוא כותב באגרותיו (קובץ אגרות ח”ג‪ ,‬אגרת סב)‪“ :‬ואם‬ ‫מקור חיים) כשיאמר פרשת העקידה יכוון‬ ‫עומדין מאחוריו‪ ,‬ומלוד היו”‪ ,‬פני משה]‪ ,‬אמר לי’‪ :‬איטה‬ ‫היו בני תורה עמלים בתורה לאמתתה היו מצילים ילדים‬ ‫בפסוק ‘ויעקוד את יצחק בנו’ שיעקוד‬ ‫עבדתני מבזה רבנן” [“אמר לי’ ר”ז לר’ ירמי’‪ :‬הא עכשיו מה‬ ‫הרבה ואנשים רבים‪ ,‬מהרהורי עבירה וכפירה וכיוצא בזה‬ ‫הקב”ה ויקשור את כל המקטרגים על ישראל‬ ‫עשית‪ ,‬עבדתני מבזה רבנן‪ ,‬ואתה ראית אותם‪ ,‬ולא הי’ לך‬ ‫בשפע קדשם‪ ,‬בהשתפך רוח טהרה בעולם‪ .‬ובסביבות בעל‬ ‫למעלה‪ ,‬ושלא יקטרגו בשעת תפלה‪ .‬ועוד‬ ‫לשאול הדבר ממני לפניהם”‪ ,‬פני משה]‪.‬‬ ‫תורה אמיתי‪ ,‬הדבר ניכר לעינינו השפעה מרובה על אנשים‬ ‫והנה ע’ פנים לתורה‪ ,‬ונזכרתי ששמעתי פעם שאלה זו מדודי‬ ‫כתב שם‪ :‬כתב בשו”ע מהר”י לוריא (הל’‬ ‫הרבה‪ ,‬מה שכל השתדלות מעשית לא תשיגנה‪ .‬וכמו כן יש‬ ‫ה”תורת זאב” זצ”ל‪ :‬למה לא שאל יצחק “ואיה השה לעולה”‬ ‫רשמים על הרחוקים שאין עין הרואה מרגשת בם לדקותם”‪.‬‬ ‫ביהכנ”ס ס”ז) וזה לשונו‪ :‬כשיאמר פרשת‬ ‫עד עכשיו? וסיפר לי שבנו שליט”א‪ ,‬שהיה אז בן חמש בערך‪,‬‬ ‫העקידה בכוונה יכופר עוונו אם שב בתשובה‬ ‫השיב לו שיש לומר שיצחק חשב שכשיגיעו למקום ההקרבה‬ ‫היכן רואים את מדרגת האדם‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫יהיה שם רפת בקר או דיר צאן‪ ,‬ויקנו שם בהמה לקרבן‪ ,‬אבל‬ ‫בדברי מרן הגרא”א דסלר זצוק”ל בעל ה”מכתב מאליהו”‬ ‫ג‪ .‬בברכי יוסף (סימן א’ סק”ג) כתב שיש‬ ‫כעת‪ ,‬כשראו את המקום מרחוק‪ ,‬ולא היה שם כלום‪ ,‬לא רפת‬ ‫נמצאו הדברים הבאים‪ :‬הנה חלקו של אברהם אבינו היה‬ ‫אומרים פרשת העקידה גם לפני תפלת‬ ‫בקר ולא דיר צאן‪ ,‬אז שאל יצחק‪ :‬מנין יהיה שה לעולה‪...‬‬ ‫מדת החסד ‘חסד לאברהם’‪ ,‬וכל מי שזכה לראותו התעלה‬ ‫וכמדומה שאמר דודי זצ”ל שמישהו אמר את השאלה‬ ‫בחסד באופן יוצא מן הכלל עד כדי מסירת נפש‪ ,‬מאלו היה‬ ‫מנחה‪ .‬ויש מקום נוסף להזכרת עקידת‬ ‫והתשובה הנ”ל לפני כבוד מרן רשכבה”ג הגרי”ז זיע”א‪ ,‬חייך‬ ‫לוט‪ ,‬אשר לפי דברי הזוהר בתו היתה הנערה שמסרה נפשה‬ ‫יצחק בכל יום ‪ -‬בפסוק “ושחט אותו על ירך‬ ‫הרב זצ”ל חיוך של הנאה‪ ,‬ושאל‪ :‬אבל מנין לו לילד ירושלמי‬ ‫לתת פרוסת לחם לעני ונהרגה על ידי הסדומיים במיתה‬ ‫המזבח צפונה לפני ה’”‪ ,‬הנאמר אחרי פרשת‬ ‫ידיעה על רפת‪ ,‬איפה ראה פעם רפת? והשיבו הנ”ל שיש רפת‬ ‫משונה ואכזרית‪ ,‬והנה אף אחר שראה לוט מיתה משונה‬ ‫התמיד‪ ,‬כמוזכר בשו”ע (סימן א’ ס”ח) ובמ”ב‪,‬‬ ‫בירושלים במקום פלוני‪ ,‬ויתכן שראה שם‪ ,‬ונחה דעתו‪...‬‬ ‫כזאת‪ ,‬כשפגע באורחים בתוך העיר סדום הפציר בהם מאד‬ ‫וזה כמו שאמרו במדרש (ויקרא רבה פרשה‬ ‫אח”ז רב ראיתי בספר אחד‪ ,‬שמביא את הקושיא הנ”ל‪ ,‬וכותב‬ ‫לסור אל ביתו‪ ,‬וכבר כתב הגר”א שכל מקום שנאמר ‘מאד’‬ ‫ב פיסקא יא‪ ,‬הובא בב”י ומ”ב סוף סימן א’)‬ ‫עוד תירוץ‪ :‬שבודאי לקחו אתם לדרך טלאים וכבשים לצורך‬ ‫הכוונה שהוא למעלה מכל אפשרות ההשגה‪.‬‬ ‫שכל האומר פסוק זה הקב”ה זוכר את עקידת‬ ‫אכילתם בימי ההליכה הלוך ושוב‪ ,‬והיה סבור יצחק שאחד‬ ‫ועוד‪ ,‬כשבאו אל ביתו מסר נפשו עד הנקודה האחרונה עד‬ ‫יצחק‪ .‬וכתב האליה רבה (סימן א’ סקי”ד)‪ :‬ויש‬ ‫מהם יקחו לקרבן‪ ,‬אבל כאשר השאירו את הנערים עם‬ ‫כדי ויגשו לשבור את הדלת‪ ,‬ואלמלא הוכו בסנורים הרגוהו‪,‬‬ ‫לכוון בעת אמירת ‘צפונה לפני ה’’ על עקידת‬ ‫החמור‪ ,‬ועם כל הכבשים‪ ,‬והלכו לבד‪ ,‬אז שאל יצחק‪“ :‬ואיה‬ ‫כי הרי לא בשביל עצמם חששו המלאכים‪ ,‬כך היתה מדרגתו‬ ‫בחסד‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ויהיה לזכרון טוב‪.‬‬ ‫השה לעולה”‪...‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫כשהתברר והתאמת אצלו בגיל צעיר חובתו בעולמו‪,‬‬ ‫וכשהבין שמעלה אמתית היא רק מה שנחשב שבח‬ ‫דברי חיזוק‬ ‫וזכרון‬ ‫רוממות ‪+‬הזכרון‬ ‫הבורא יתברך טוב ומטיב לכל‬ ‫שליט"א‬ ‫יפה‬ ‫מרדכי‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫לאאמו”ר זצ”ל היה מתוק מאוד להתבונן ולעסוק בגודל‬ ‫אחרי מאה ועשרים! ושבח וכבוד שאין משתבחים‬ ‫טוב מידותיו של בורא עולם להטיב לנו ללא גבול‪,‬‬ ‫בו לאחר מאה ועשרים‪ ,‬לא שווה כלום! [כפי‬ ‫שסיפר למרן ראש הישיבה הגר”ש זצוק”ל]‪ ,‬ובנוסף‬ ‫לקראת יום הזכרון י"ט מרחשון‬ ‫ובאהבה העצומה שהוא אוהב אותנו למעלה מכל‬ ‫זצוקללה"ה‬ ‫יפה‬ ‫יחזקאל‬ ‫צבי‬ ‫הר"ר‬ ‫בן‬ ‫דב‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫לאאמו"ר‬ ‫השגה‪[ .‬אף שאנו יודעים שכל מה שהתגלה לנו‬ ‫כשהפנים שמלבד השכר הרב והעצום המצפה‬ ‫מטובו יתברך הוא מעט מזער‪ ,‬שהרי אין שום‬ ‫בעולם הבא למי שמקיים חובתו‪ ,‬גם בזה העולם אין‬ ‫נברא שיש לו אפילו במקצת השגה בגדלות הבורא‬ ‫חיים מאושרים מתוקים ונעימים יותר מחיי דבקות‬ ‫יתברך‪ ,‬ובמידותיו הזכות והנעלות‪ ,‬גם מלאכים ושרפים העליונים ביותר שואלים ‘איה‬ ‫בה’‪ ,‬דבק בהשגת מטרה זו בשמחה בכל כוחו‪.‬‬ ‫מקום כבודו’ ולית מחשבה תפיסא בו כלל‪ .‬אולם הקב”ה התאווה לדירה בתחתונים‪,‬‬ ‫ומשום כך הוא ירד דרגה אחר דרגה גילוי אחר גילוי‪ ,‬וגילה פה בעולם מעט מן המעט הוא רגיל היה לשאול נערי בר מצוה שבאו לבקש ברכה‪ :‬מה הסיבה שה’ נתן לנו‬ ‫מצוות? ובדרך כלל הם ענו לו‪ :‬כדי שנקיימם‪ .‬ושאלם‪ ,‬ומה התועלת שנקיים את‬ ‫מזיו שכינתו וטובו הגדול]‪.‬‬ ‫המצוות? והשיבו‪ ,‬כדי לתת לנו שכר בעוה”ב‪ .‬והוסיף ושאל‪ ,‬האם יש לנו גם תועלת‬ ‫הוא חינך והשריש את הידיעה המתוקה והחשובה‪ ,‬שהקב”ה הוא טוב ומטיב לכל‪ ,‬בלי‬ ‫בעוה”ז?‪ ...‬לשאלה זו בדרך כלל נערי הבר מצוה לא השיבו לו!‬ ‫גבול ומידה ומעל כל השגה‪ ,‬ותכלית הבריאה היא להטיב לעם ישראל את הטובה‬ ‫הגדולה ביותר‪ ,‬והוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬כדי שנוכל להכין אאמו”ר סבר שיש הפסד חינוכי עצום בכך למי שאינו יודע את מעלת קיום המצוות‬ ‫את עצמנו להנות מזיו שכינתו לנצח נצחים‪ .‬הקב”ה נתן לנו את המצוות כדי להיטיב בעולם הזה‪ .‬הוא הדריך את ההורים והמלמדים להחדיר בלבות הילדים שהתורה‬ ‫לנו‪ ,‬כל מצוה מדבקת אותנו אל ה’‪ ,‬ומאפשרת לנו לזכות לאושר נצחי‪ ,‬שאין אושר מביאה תועלת גדולה מאוד גם בעוה”ז‪ ,‬מלבד השכר הרב והעצום שמובטח לנו‬ ‫לעולם הבא‪ .‬לחזור ולשנן זאת איתם כדי שאם נעיר ילד באמצע הלילה‪ ,‬הוא יידע‬ ‫כזה בכל חמודות תבל יחד‪ ,‬ואף אין אושר דומה לזה‪.‬‬ ‫שגם בעולם הזה ‘אשרינו מה טוב חלקינו’‪ .‬ואין מאושרים בעולם הזה יותר ממקיימי‬ ‫הוא התקשר אלי בשמחה מיוחדת ואמר; בני היקר מצאתי ידיעה משמחת מאוד‪.‬‬ ‫התורה והמצוות! הנהגה מתוקנת וחיי רוממות ותחושת סיפוק אמיתי‪ ,‬היא נחלתם‬ ‫הרמח”ל כותב ב’דרך השם’ (ח”ב פ”ב) שהאובדים שלא יזכו לטובה כל שהיא‪ ,‬יהיו‬ ‫הבלעדית של שומרי התורה בעולם הזה!‬ ‫ממש מעט מזער‪‘ .‬כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כל כך גדול‪,‬‬ ‫שאי אפשר שימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה כאב לו מאוד לשמוע שיש כאלה שיש להם מחשבה מוטעית‪ ,‬ואינם יודעים את גודל‬ ‫הנצחית’‪ .‬אאמו”ר מצא שבספר הלשם (ראה הקדמות ושערים ש”ו פ”ו)‪ .‬כתוב שלבסוף מידותיו הטובות והמופלאות של בורא עולם‪ .‬אברך אחד אמר לו משמו של רבינו‬ ‫כולם יזכו‪ ,‬ולא יהיה אחד מישראל שלא יזכה לגמול האמיתי‪ .‬המציאה שהתחדשה לו רבי ישראל מסלנט זצ”ל‪ ,‬כי מי שאוכל ‘קומפוט’ אחד בתאווה‪ ,‬מפסיד את העולם‬ ‫בדברי הלשם נותנת לנו הצצה להכיר הכרה נוספת מגודל הטבתו של הבורא יתברך‪ ,‬הבא שלו‪.‬‬ ‫‪ -‬כל אחד מישראל יזכה להטבה בעולם העליון‪ .‬לאאמו”ר היה תענוג מיוחד מידיעה אאמו”ר העיר בכאב לאותו אברך ואמר לו‪‘ .‬אתה מוציא שם רע על מידותיו הטובות‬ ‫של בורא עולם‪ ,‬ועל חכמתו של ר’ ישראל’‪‘ ,‬הלא לפי דבריך יוצא שבורא עולם שלח‬ ‫חשובה זו‪ ,‬הוא שמח ללמד אותה לאחרים‪.‬‬ ‫בשיחותיו היה מוסיף ומביא את דברי הרמ”ע מפאנו (עשרה מאמרות מאמר חיקור אותנו לעולם הזה להילחם מלחמה חזקה‪ ,‬מלחמת היצר פנים ואחור‪ ,‬במשך שבעים‬ ‫הדין ח”ג פט”ו) שביאר כי מה שאמרו חז”ל על פושעי ישראל שנידונים ל’דורי דורות’‪ ,‬שנה‪ ,‬ומי שיצליח ויעבור נכון את כל שבעים שנותיו‪ ,‬חוץ מקומפוט אחד שיאכל‬ ‫כוונתם הייתה עד ארבעה דורות‪‘ ,‬דורי’ ‪ -‬שניים ‘דורות’ – עוד שניים‪ .‬ארבעה דורות בתאוה גדולה‪ ,‬יפסיד את העולם הבא שלו‪ .‬זה נראה לך שכך הם מידותיו הישרות‬ ‫והטובות של בורא עולם?! ועוד להגיד שרבי ישראל אמר שטות זו?!’‪.‬‬ ‫ולא יותר‪.‬‬ ‫מה כן יתכן שאמר רבי ישראל? הוא לימד שיש חשבון על כל דבר בעולם‪ ,‬גם על‬ ‫אותו קומפוט שנאכל בתאווה יתירה‪ ,‬העולם אינו הפקר‪ .‬אך צריך לזכור שהקב”ה‬ ‫בנים אתם לה’ אלוקיכם‬ ‫ביום רביעי בתחילת חודש חשון‪ ,‬שבועיים לפני פטירתו‪ ,‬הייתי אצלו לבקרו ולשמשו‪ ,‬ברחמיו מחפש לזכות את בניו בכל דרך‪ .‬הוא מעביר ראשון ראשון‪ ,‬ועוד דרכים‬ ‫הוא היה רגיל עשרות שנים לומר שיחה בישיבה ביום רביעי‪ .‬הזכרתי לו זאת‪ ,‬ושאלתי והנהגות למעננו‪ .‬אנו צריכים לחיות בידיעה ברורה את מידותיו הטובות והנעלות‬ ‫אותו האם יש בכוחו להגיד שיחה היום‪ ,‬והשיב ‪ -‬אם אני יכול לחזק‪ ,‬זה רצון ה’ ממני‪ .‬מאוד של בורא עולם‪.‬‬ ‫בכוחות חלושים מאוד ובמאמצים גדולים‪ ,‬הוא נכנס להיכל הישיבה ועלה אל הבימה‬ ‫תמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים‬ ‫ומסר שיחה קצרה‪.‬‬ ‫הוא חזר בהתרגשות על הפסוק שהיה חביב עליו במיוחד‪“ ,‬בנים אתם לה’ אלקיכם לא אנו מצויים בעולם של בחירה‪ ,‬והיצר לוחם בנו מלחמה חזקה‪ ,‬ומבקש להמית ולשרש‬ ‫תתגודדו” והביא על כך את דברי האבן עזרא [שמביאו גם הרמב”ן] ‘וטעם בנים ‪ -‬אחר אותנו משני העולמות‪ .‬קיבלנו מרבותינו הראשונים עצות כיצד נצליח להתמודד אתו‬ ‫שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן‪ ,‬אל תתגודדו על כל מה ואף לנצחו‪ ,‬ועל עצות אלה היה חוזר אאמו”ר פעמים רבות‪ ,‬והיה מזרז אותנו לחזור‬ ‫שיעשה‪ ,‬כי כל אשר יעשה לטוב הוא‪ ,‬ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים עליהם‪.‬‬ ‫רבנו יונה (ספר היראה) מדריך אותנו; ‘תמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים כגון‪:‬‬ ‫מעשה אביהם רק יסמכו עליו‪ ,‬כן תעשו גם אתם‪‘ ...‬‬ ‫וכמו כן היה חוזר על דברי הספורנו; בנים אתם לה’ אלהיכם לא תתגודדו‪ .‬שאין “הוי עז כנמר”‪“ ,‬סוף דבר הכל נשמע”‪“ ,‬ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם‬ ‫ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת‪ ,‬כשנשאר קרוב נכבד ממנו ליראה” וגו’‪“ ,‬מאד מאד הוי שפל רוח”‪ ,‬וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל’‪.‬‬ ‫במעלה ובתקות טוב‪ ,‬לפיכך אתם בנים לה’ שהוא אביכם קיים לעד‪ ,‬אין ראוי שתדאגו וכן על מצות ‘השמר לך פן תשכח את ה’ אלוקיך’‪ .‬ובספרו שערי תשובה (שער שלישי‬ ‫ותתאבלו בתכלית על שום מת‪‘ .‬ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אות כז)‪‘ :‬מן האזהרות התלויות בלב‪ :‬השמר לך פן תשכח את ה’ אלקיך (דברים ח‪,‬‬ ‫אתה’‪ .‬וגם כן אין להצטער מאד בשביל נזק המגיע למת במיתתו‪ ,‬כי עם קדוש אתה יא)‪ .‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט‪ ,‬ב)‪ :‬כל מקום שנאמר “השמר” “פן”‬ ‫מזומן לחיי העולם הבא אשר קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה‪[ .‬את הדברים ו”אל”‪ ,‬הרי זה לא תעשה‪ ,‬הוזהרנו בזה לזכור את השם יתברך בכל עת‪ .‬וחייב האדם‬ ‫להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה‪ ,‬כמו היראה והצניעות‬ ‫הנ”ל היה פעמים רבות מנחם בהם אבלים]‪.‬‬ ‫וקישוט המחשבות וטכסיס המידות‪ ,‬כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה‬ ‫בעליה מזכירת השם יתברך‪ ,‬כמו שנאמר (ישעיה מה‪ ,‬כה)‪“ :‬בה’ יצדקו ויתהללו כל‬ ‫שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו‬ ‫רבנו הגר”א כותב שמעלת ה’דעת’ היא כשהיא מתפשטת בכוחות האדם‪ .‬ישנם הרבה זרע ישראל”‪.‬‬ ‫ידיעות שהאדם יודע‪ ,‬אך האברים שלו אינם נכנעים להן‪ .‬מעלת הדעת היא‪ ,‬כשדבר דברי רבנו יונה הללו היו רגילים על לשונו‪ ,‬וחזר עליהם פעמים רבות‪ ,‬וגם בימיו‬ ‫שהוא יודע בשכלו‪ ,‬הוא מצליח להשליטו על כוחותיו כדי לקיימו‪ .‬ב’קלם’ אמרו שאין האחרונים שמענו אותו חוזר הרבה על מצוה זו‪ ,‬ועל כל המעלות הנכבדות שרוכשים‬ ‫זה מספיק שהאדם יבין בשכלו את חובתו בעולמו‪ ,‬אלא צריך הוא להשתמש בכח כשמקיימים מצוה זו ‪ -‬היראה‪ ,‬הצניעות‪ ,‬קישוט המחשבות וטכסיס המידות‪ .‬הוא חזר‬ ‫איתנו כבר כשהיינו בגיל צעיר פסוקי ביטחון ויראה ומאמרי חז”ל כשהלכנו בדרכים‪.‬‬ ‫הציור על מנת שגם הכוחות הפנימיים יקבלו את מה שהבין בשכלו‪.‬‬ ‫נראה שמיסודות הבניין העצמי של אאמו”ר היה כאשר הוא זכה לרכוש כראוי את והוא עורר על כך במקומות רבים שכדאי מאוד לקיים את דברי רבינו יונה הללו‬ ‫הידיעה שבורא העולם ברא את העולם להטיב‪ ,‬ואת ההטבה הגדולה ביותר הוא העניק [כשבקרתי אותו בבית הרפואה לניאדו בקרית צאנז בנתניה‪ ,‬שאלתי אותו האם הוא‬ ‫לבניו‪ .‬ולשם כך הוא נפח בנו נשמה קדושה מאוד‪ ,‬חלק אלוקך ממעל‪ ,‬צלם אלוקים‪ ,‬מעוניין שאחזור לפניו מאחד הספרים‪ ,‬ואמר לי שעכשיו הוא חוזר על דברי רבנו‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫בכל אחד ואחד מאיתנו‪ .‬כדי שנקבל הטבה שלמה‪ ,‬אחרי שפה בעולם הבחירה‪ ,‬נבחר יונה הללו]‪.‬‬ ‫בטוב ונעמוד בניסיונות‪ ,‬ונקנה את הכלים לקבל את תכלית ההטבה שבורא עולם עוד היה מוסיף ואומר שהוא מקבל חיזוק מהבטחת החיי אדם (כלל קמג) המדריך‬ ‫רוצה להעניק לנו‪[ .‬אם הבורא היה משאיר אותנו בעולם העליון‪ ,‬לא היינו יכולים אותנו בדרך שמובטח לנו שנינצל מכל חטא‪‘ :‬וראוי לאדם שירגיל את עצמו בכל ימי‬ ‫לקבל את ההטבה השלמה‪ ,‬אלא רק הנאה פחותה הנקראת בספרים הקדושים ‘לחם השנה שתהיה רגיל בפיו בכל שעה תפילה שהתפלל דוד המלך ע”ה‪‘ ,‬הורני ה’ דרכך‪,‬‬ ‫חסד’]‪ .‬את הבחירה בטוב ואת הדבקות בה’ נקבל רק על ידי עסק התורה וקיום הדריכני באמתך‪ ,‬יחד לבבי ליראה את שמך‪ ,‬וטהר רעיוני ולבי לעבודתך’‪ ,‬וכיוצא‬ ‫באלו פסוקי יראה‪ ,‬מובטח לו שינצל מכל חטא’‪.‬‬ ‫המצוות‪ .‬רק בהם נפיק את הטוב ביותר מהעולם‪.‬‬ ‫את יסוד זה הוא הפנים בגיל צעיר‪ ,‬בהיותו כבן חמש עשרה‪ .‬נראה שהוא למד אותו שמחה מיוחדת היתה לו לחזור ברבים על דברי רבנו יונה שיש בהם הדרכה כיצד‬ ‫בעיקר מהספר הקדוש ‘מסילת ישרים’ שהיה ‘הרב’ה’ הראשון שלו‪ .‬הוא חזר פעמים נרכוש שלב אחר שלב מעלות נכבדות ודרגות עליונות‪ .‬ועל ה’חיי אדם’ שיש בהם‬ ‫הדרכה והבטחה שנינצל מכל חטא‪[ .‬מפני קוצר הגליון נסיים‪ ,‬ובעזרת ה’ נקוה לזכות‬ ‫רבות על הפרק הראשון וקנה את ידיעת חובת האדם בעולמו‪.‬‬ ‫להביא בעתו ובזמנו עוד מדרכיו]‪.‬‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬