gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רגע להתבונן · Rega Lehisboinen — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: רגע להתבונן · Rega Lehisboinen

שבוע: וירא (2026-10-26)

רגע להתבונן · Rega Lehisboinen — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫גליון מס' ‪173‬‬ ‫"עומקים" ‪ -‬פרק י"ד | כך הלב שלנו מסוגל להכיל? להאזנה בקו התוכן שלנו‪ | 08-6679134 :‬לצפייה פנה למייל הרשום מטה‬ ‫הסבל ככלי נשק סמוי‬ ‫מדוע שנפש האדם תעשה דבר כזה לעצמה?‬ ‫זה היה יום שרבי במיוחד‪ .‬היתה לחות מעיקה באוויר‪,‬‬ ‫התשובה טמונה בצורך הנואש ב"הכרה"‪.‬‬ ‫כפי שי ַמָּה של אשדוד אוהב להעניק לנו‪.‬‬ ‫תגובות על גליון לך לך 'העונג לכעוס'‬ ‫הוא נכנס אל החדר‪ .‬נקרא לו שמעון‪ ,‬לצורך הענין‪ .‬נשם‬ ‫‪-----‬‬ ‫כאשר אדם מרגיש שנפגע‪ ,‬הנפש שלו חוששת לעיתים‬ ‫אני בדיוק בענין של‪- - - - -‬‬ ‫קרובות מפני מחיקת העוול‪ .‬קול פנימי לוחש לו‪ :‬אם תירגע‪,‬‬ ‫בכבדות והתיישב על הכורסה‪ .‬תיכף מתברר שבטעות ירד‬ ‫תלמיד‪ ,‬שכל הזמן מדבר על‬ ‫כך שהוא לא יודע כלום‪ .‬גם אביו מדווח כך מהבית‪.‬‬ ‫אם תשתה כוס מים קרים‪ ,‬אם תחייך ותמשיך בשגרת יומך‬ ‫מהאוטובוס בתחנה אחת לפני וצעד ברגל כעשר דקות‬ ‫כתוצאה מכך‪ ,‬כולם עסוקים בהעלאת הדימוי שלו‪ .‬אך‬ ‫‪ -‬הרי שכולם יחשבו ששום דבר לא קרה‪ .‬יחשבו שלא כאב‬ ‫בשמש הקופחת‪ .‬אי אפשר היה שלא להבחין בתוצאות‪.‬‬ ‫ללא הועיל‪ .‬כעת כשאני קורא את המאמר שלך אני‬ ‫לך‪ ,‬שלא נעשה לך עוול‪ ,‬שהכל נסלח ונשכח כלא היה‪.‬‬ ‫פניו להטו‪ ,‬ומצחו נטף זיעה‪.‬‬ ‫אומר לעצמי‪ :‬אולי זה בכלל מנגנון הגנה של הילד‬ ‫הדבר הראשון והטבעי מצידי היה להושיט יד לעבר‬ ‫במצב כזה‪ ,‬הרווחה האישית נתפסת כבגידה בפגיעה‬ ‫שהוא אינו רוצה להיפרד ממנו? ואז העבודה איתו‬ ‫המקורית‪ .‬הסבל הופך להיות מעין תעודת זהות וראיה‬ ‫השלט של המזגן‪ .‬התכוונתי להוריד טמפרטורה ולהגביר את‬ ‫צריכה להתבצע במישור אחר לגמרי‪...‬‬ ‫*‬ ‫משפטית‪ .‬האדם מעניש את עצמו‪ :‬נשאר רעב‪ ,‬יושב בחדר‬ ‫המשב‪.‬‬ ‫אשתף אותך בסיפור מדהים‪.‬‬ ‫חם ומעיק‪ ,‬מסתגר בתוך עצמו‪ .‬רק כדי שיוכל להחזיק מול‬ ‫להפתעתי‪ ,‬עצר אותי שמעון בידו‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אין צורך" ‪-‬‬ ‫כשהייתי בחור בשיעור א' בישיבה קטנה סבלתי‬ ‫עיני הצד השני את גודל הכאב‪ ,‬מתוך תקווה סמויה שהלה‬ ‫הפטיר בקול לקוני ויבש‪" .‬ממש בסדר ככה"‪.‬‬ ‫מהמון הצקות מחברים‪ .‬כל השנים סחבתי את הצלקות‬ ‫יראה סוף סוף כמה הוא אשם ויתחרט מעומק הלב‪.‬‬ ‫הבטתי בו‪ .‬זה לא היה נראה "בסדר ככה"‪ .‬הוא המשיך‬ ‫הללו‪ .‬והתקשיתי לסלוח להם‪.‬‬ ‫תמיד ידעתי שאיך שהוא בשיעור ב' נחלצתי‬ ‫*‬ ‫להתנשף קלות‪ ,‬והממחטה לא שבתה ממלאכתה‪ .‬היה ברור‬ ‫מהמצב הזה‪ ,‬והתחלתי לשקם את עצמי בחזרה‬ ‫אנו יכולים כבר לשער בשלב זה‪ ,‬שלא כדאי לנו‬ ‫שקירור נוסף של החדר יביא לו הקלה מיידית‪ .‬אך הוא‬ ‫בחברה‪ .‬בהמשך גם הגעתי למעמד חברתי גבוה‪.‬‬ ‫להסתפק בראיית ההתנהגות של שמעון‪ ,‬כמו משהו‬ ‫התנגד לכך‪ .‬ואני נותרתי עם חידה‪.‬‬ ‫לפני כמה שנים חטפתי את הלם החיים‪ .‬קיבלתי‬ ‫קונקרטי שאירע איתו היום‪ .‬הרבה יותר מסתבר שזה דפוס‬ ‫יש רגעים שבהם ההתרחשות החיצונית בחדר משקפת‬ ‫פנייה‪ ,‬שיש חבר שפגוע ממני עד מאוד‪ ,‬והוצע לי‬ ‫התנהגותי שהוא נוהג בו‪ ,‬במגוון מקומות בחיים‪.‬‬ ‫דרמה פנימית עוצמתית עמוקה בהרבה‪.‬‬ ‫לפנות אליו לבקש ממנו מחילה‪ .‬הייתי ממש בהלם‪ .‬לא‬ ‫ידעתי במה המדובר‪.‬‬ ‫כאשר אנחנו מקשיבים קצת יותר‪ ,‬אפשר לזהות כאן‬ ‫כשהתחלנו לשוחח‪ ,‬הדברים לא איחרו לצוף אל פני‬ ‫לקח לי זמן להבין‪ ,‬שמתוך המקום המפוחד שלי‪,‬‬ ‫חוסר אונים‪ .‬וזה לא משהו שקרה לאחרונה‪ ,‬אלא תחושה‬ ‫השטח‪ .‬שמעון שיתף ברוגז עמוק‪ ,‬בסערת נפש שהתחוללה‬ ‫הפכתי בעצמי לבחור טשעפעניאק [=פוגעני]‪ .‬דווקא‬ ‫שהוא סוחב איתו מגיל מוקדם‪.‬‬ ‫בקרבו עוד משעות הבוקר‪ ,‬מול ה'בוס'‪ .‬הוא 'זכה' היום‬ ‫זה פתח לי זווית מחודשת‪ ,‬להסתכל במבט חומל על כל‬ ‫להערה נוקבת על התפקוד שלו‪ .‬וזו הצטרפה להרגשה‬ ‫כי כל פעם כאשר אדם מנסה להגן על עצמו בדרכים‬ ‫אלו שפגעו בי‪ .‬הבנתי מאיזה מקום זה מגיע‪.‬‬ ‫*‬ ‫מעוותות‪ ,‬אנו יודעים בבירור‪ ,‬שהדרך הפשוטה והרגילה להגן‬ ‫המתמשכת‪ ,‬שלא מבינים אותו ‪ /‬שלא מתחשבים בו ‪/‬‬ ‫בהמשך לדברי הרבי מפיסענצא על העונש‬ ‫על עצמו לא קיימת‪.‬‬ ‫שהוא נושא לבדו בעומס בלי שיכירו בערך מעשיו‪ .‬היום‬ ‫להרגיש רע‪ .‬שמעתי מאדם חכם‪ ,‬על הפסוק בתהילים‬ ‫בעקבות ההערה‪ ,‬הוא נפגע עד עמקי נשמתו‪.‬‬ ‫אם שמעון היה מרגיש מספיק עוצמתי כדי להגן על‬ ‫(פרק קז) "נפשם ברעה תתמוגג"‪ ,‬שהנפש של בן אדם‬ ‫איפה שהוא לקראת סיום הפגישה‪ ,‬כאשר היה נראה‬ ‫עצמו מול ה'בוס'‪ ,‬לא היה לו שום צורך לגייס את ההגנה‬ ‫בטבעה מתמוגגת מהרעה ונוח לה להישאר באזור‬ ‫הזאת דרך הסבל שלו‪.‬‬ ‫בשל לכך‪ ,‬שאלתי אותו בעדינות‪" :‬תגיד‪ ,‬שמעון‪ ,‬האם זה‬ ‫הנוחות של כעס ‪ /‬תסכול ‪ /‬מסכנות וכו'‪.‬‬ ‫אפשר לשער שחוסר האונים הזה אינו מוגבל רק מול‬ ‫קשור איך שהוא לסירוב שלך להגביר את המזגן?‪"...‬‬ ‫תגובות ניתן לשלוח למייל הרשום מטה‬ ‫ה'בוס'‪ .‬כי בדרך כלל‪ ,‬דפוס כזה פוגש את האדם גם בביתו‪,‬‬ ‫מיד ראיתי קליעה בול‪ .‬שמעון השתתק‪ .‬המבט שלו קפא‬ ‫מול משפחתו‪ ,‬בחברה ובקהילה‪ .‬ואנחנו נרצה לחקור הוא‬ ‫באוויר‪ .‬אלו רגעים שבהם אני לוחש תפילה‪" .‬הלוואי‪ ,‬יאירו‬ ‫את ההיסטוריה של חוסר האונים שלו‪ .‬מתי הרגיש את זה‬ ‫העיניים"‪ .‬ואכן משהו במגננה נסדק‪ ,‬והאמת הפשוטה‬ ‫בילדות המוקדמת‪.‬‬ ‫והמפתיעה נחשפה בחדר‪.‬‬ ‫כבר אז החלו לצמוח הניצנים הראשונים של‬ ‫בתוך תוכו‪ ,‬שמעון הרגיש שאם עכשיו הוא יישב בנחת‪,‬‬ ‫האלטרנטיבה‪ .‬לגייס את האמפתיה בדרכים לא שגרתיות‪.‬‬ ‫ייהנה מרוח קרירה ומנעימות ‪ -‬משהו מהתוקף של הכעס‬ ‫שאלה‪ :‬בתקופה האחרונה אני מתקשה להירדם‬ ‫בלילות‪ ,‬ומתעורר שוב באמצע הלילה ללא יכולת‬ ‫ואת זה צריך להדגיש ברור‪ ,‬הניסיון של שמעון להגן על עצמו‬ ‫שלו יאבד‪ .‬הוא רצה להישאר מיוזע‪ ,‬מעונה וסובל‪ ,‬כדי‬ ‫לחזור לישון‪ .‬לכאורה אין שום הסבר פיזי לכך‪ .‬האם‬ ‫בדרך הזאת‪ ,‬עולה בתוהו‪ .‬כאן בדיוק טמונה הטרגדיה‬ ‫לשמור על האשמה חיה ובוערת‪ .‬הסבל הפיזי שלו באותם‬ ‫ייתכן שמדובר במקור רגשי?‬ ‫הגדולה של הדפוס הזה‪.‬‬ ‫רגעים היה מעין "הוכחה ניצחת" לחוסר ההוגנות שנעשתה‬ ‫תשובה‪ :‬בהחלט ייתכן‪ .‬כי לא מספיק שהגוף נשכב‬ ‫עמו‪ .‬כמו אמירה פנימית‪ :‬תראו כמה אני אומלל‪ ,‬תראו כמה‬ ‫במיטה‪ ,‬גם הנפש מבקשת מנוחה‪ ,‬ולעתים היא לא‬ ‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬המנגנון הזה כמעט לעולם אינו‬ ‫משיג את מטרתו‪ .‬ברוב ככל המקרים‪ ,‬הצד השני אינו מגיב‬ ‫קשה לי‪ ,‬וכמה אני סובל בגלל ה'בוס'‪ .‬הוא לא רצה הקלה‪,‬‬ ‫במצב הזה‪ ,‬אלא הפוך‪ .‬היא סוערת‪.‬‬ ‫כאשר האדם חווה עומס פנימי‪ ,‬מתח‪ ,‬דאגה או הצפה‬ ‫במבט מלא חמלה והבנה עמוקה של "כמה פגעתי בך"‪.‬‬ ‫משום שההקלה איימה לקחת ממנו את הצדק המר שלו‪.‬‬ ‫רגשית שאינה מעובדת כראוי במהלך שעות היום ‪-‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬מראה של אדם שמסתגר בסבלו המופגן יוצר דווקא‬ ‫*‬ ‫הנפש עשויה להתקשות לנוח בלילה‪.‬‬ ‫ריחוק‪ ,‬תסכול‪ ,‬מגננה וקוצר רוח‪ .‬במקום שייפתח פתח‬ ‫במאמר הקודם עסקנו באנשים שמתקשים להיפרד‬ ‫קיימת הנחה כזאת בקרב אנשים‪ ,‬להתעלם מהעומס או‬ ‫לשיחה אמיתית ולריפוי‪ ,‬נוצרת חומה עבה של שתיקות‬ ‫מהכעס והמרירות משום שהם מעניקים להם תחושת כוח‬ ‫המתח וללכת לישון‪ ,‬מתוך תקווה להסיח דעת ולשכוח‪.‬‬ ‫הנפש היא כזאת‪ ,‬שהיא יודעת לזכור הרבה מאוד ולא‬ ‫מעיקות ומרירות הדדית‪.‬‬ ‫והגנה‪ .‬אך המקרה של שמעון חושף מנגנון נפשי עדין וכואב‬ ‫לשכוח‪.‬‬ ‫אז כיצד באמת נוצר המנגנון הזה? כיצד זה קשור‬ ‫עוד יותר‪ :‬ההיאחזות בסבל ככלי תביעה מוסרי‪.‬‬ ‫ממליץ לך להקדיש זמן שקט לפני שעת השינה‬ ‫להיסטוריה? וגם איך יוצאים מהמלכודת הזו?‬ ‫כולנו מכירים את הדחף הבסיסי של האדם לברוח‬ ‫לשיתוף אדם קרוב ברגשות שלך‪ .‬ולפעמים אפילו‬ ‫מכאב‪ .‬זוהי נטייה טבעית שטבועה בנפש‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ישנם‬ ‫בעז"ה נעסוק בזה גם בשבוע הבא‪ ,‬וזה יקדם אותנו‬ ‫לשתף את הדף באמצעות כתיבה‪.‬‬ ‫לצעדים מעשיים שלנו ההורים כלפי הילדים שלנו‪ ,‬וגם‬ ‫מצבים שבהם אנו עדים לתופעה הפוכה לחלוטין‪ :‬אדם‬ ‫חשוב רק להדגיש שוב‪ .‬תמיד מומלץ אכן לשלול‬ ‫גורמים פיזיים אחרים בביקור אצל הרופא‪.‬‬ ‫כאנשים כלפי כל שאר היקרים לנו‪.‬‬ ‫שבוחר ‪ -‬במודע או שלא ‪ -‬להישאר במצוקה‪ ,‬להגדיל את אי‪-‬‬ ‫שאלות ניתן לשלוח למייל ‪ptachlo1@gmail.com‬‬ ‫הנוחות שלו‪ ,‬ואפילו להעצים את הפגיעה העצמית‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫המאמרים מופיעים לצפייה ולהאזנה באתר "קול הלשון"‬ ‫או בפנייה למייל המצורף‬