gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah

שבוע: וירא (2026-10-26)

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן‪ ,‬ויאמר ה' אל אברהם למה‬ ‫זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלך ואני זקנתי‪ ,‬היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת‬ ‫חיה ולשרה בן‪ ,‬ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת‪.‬‬ ‫בפרשה זו יש להאריך בכל תיבה ותיבה‪ ,‬מהו הענין של הצחוק‪ ,‬ומהו השינוי לשונות‪ ,‬ומהו ותכחש‬ ‫שרה‪ ,‬ובעזר הבורא ב"ה אבאר חלק מהסוגיא וכמה ענינים בענין לשנות הדיבור מפני השלום‪ ,‬ואי"ה‬ ‫עוד חזון למועד‪.‬‬ ‫כיון שיצחק הוא מצד הגבורה ראוי שיהיה לידתו בצחוק כדי שיהיה לו גם צחוק‬ ‫ולהקדמה בענין הצחוק ראוי להעתיק מה שכתב בחכמת התורה )עמ' קסג(‪ ,‬אך הנה‬ ‫א[‬ ‫הטעם למה סבבו כן‪ ,‬הוי כי רצה הקב"ה להיות נקר שם הבן יצחק‪ ,‬ויהיה נולד הכל בדרך צחוק‪,‬‬ ‫והיינו כיון שיצחק היה מצד הדין סוד פחד יצחק‪ ,‬ולכך היה הכל ביראה בלי שום תערובות שמחה‪,‬‬ ‫ועי' בספר פנים יפות )ויראה ד"ה קח נא( דלכך היה העקידה‪ ,‬כדי לכלול אברהם שהוא אהבה עם‬ ‫יצחק שהוא יראה יע"ש‪ ,‬ולכך ה"נ כיון שיצחק היה כולו דין ופחד‪ ,‬ובמקום יראה אין שמחה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫רצה לערב ביצחק שמחה שיהיה מקוים בו וגילו ברעדה‪ ,‬להיות מעורב שמחה ויראה יחד‪ ,‬לכך ראה‬ ‫הקב"ה שאברהם יהיה מצחק קודם לידתו‪ ,‬ושרה תצחק‪ ,‬ונולד הכל בצחוק‪ ,‬ונקרא שמו יצחק‪ ,‬ושמא‬ ‫גרים להיות בו תערובת שמחה נמי‪.‬‬ ‫שינה הכתוב מפני השלום‬ ‫והנה פי' רש"י ואני זקנתי‪ ,‬שינה הכתוב מפני השלום‪ ,‬שהרי היא אמרה ואדוני זקן‪.‬‬ ‫ב[‬ ‫והא בגמ' מס' ב"מ )פו‪ ,(:‬תנא דבי רבי ישמעאל גדול השלום שאפי' הקב"ה שינה בו‪ ,‬שנאמר ותצחק‬ ‫וגו' ואדוני זקן‪ ,‬וכתיב ויאמר ה' אל אברהם וגו' ואני זקנתי‪ ,‬ופי' רש"י היא אומרה ואדני זקן‪ ,‬והקב"ה‬ ‫אמר לו שהיא אמרה ואני זקנתי‪.‬‬ ‫וכן הוא במס' יבמות )סה‪ (:‬דמעיקרא כתיב ואדוני זקן‪ ,‬ולבסוף כתיב ואני זקנתי‪ ,‬ופי' רש"י ואדני זקן‬ ‫שרה אמרה לשון בזוי‪ ,‬וכשגלה הקב"ה הדבור לאברהם אמר ואני זקנתי‪ ,‬ושינה הדבר מפני השלום‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫לפי דעת המדרש רבה שרה אמרה בניחותא שמצידה אפשר שתלד כיון שחזרה לנערותה‪,‬‬ ‫אבל החסרון מצד אברהם שהוא זקן‬ ‫והנה מצינו פלוגתא גדולה בין הראשונים ומפרשי התורה בענין אם היה השינוי גדול ששינה‬ ‫ג[‬ ‫כביכול בדיבור שרה‪ ,‬או לא‪ ,‬וכדי להבין המחלוקת‪ ,‬צריכים להקדים דברי המדרשים בפי' דיבורה‬ ‫של שרה שאמרה אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן‪ ,‬שמצינו פי' על זה בדברי מדרש רבה‪,‬‬ ‫ובדברי מדרש תנחומא‪ ,‬ועל פי זה יצא לן שני פירושים במה ששינה כביכול‪.‬‬ ‫דהנה במדרש רבה פי'‪ ,‬אמרה‪ ,‬האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים‪ ,‬ואני אחרי‬ ‫בלתי היתה לי עדנה‪ ,‬תכשיטים וכו'‪ ,‬האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה וסתות‪ ,‬ואני אחרי בלותי‬ ‫היתה לי עדנה‪ ,‬עדונים‪ ,‬האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה עדויין‪ ,‬ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה‪,‬‬ ‫זמני‪ ,‬אלא ואדוני זקן‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪2‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ופי' ביפה תואר שם‪ ,‬אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬בניחותא‪ ,‬שהיתה לה עכשיו עדנה‪ ,‬ופירוש ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬אבל אדוני זקן‪ ,‬ווי"ו ואדוני כוי"ו ועבדיך באו לשבר אוכל‪ ,‬כדכתב הרא"ם ז"ל‪ ,‬ולא כדמשמע‬ ‫מפשטיה שהוא בתמיהה‪ ,‬והיתה לי עדנה‪ ,‬עבר במקום עתיד‪ ,‬וקא מתמה מתרתי מדידה ומדידיה‪.‬‬ ‫וטעם הפירוש הזה‪ ,‬מלבד דניחא לאוקמיה היתה לי עדנה ככתבו לשון עבר‪ ,‬משום דס"ל כדאפרים‬ ‫משקאה דלעיל שפירסה נדה‪ ,‬מכיון דחזינן שלא הביא הפת ‪ ,1‬ועוד דמאי שנא דבדידה הזכיר הזקנה‬ ‫והנמשך ממנה שהוא העדה העדנה‪ ,‬ואילו בדידיה לא קאמר אלא הזקנה‪ ,‬והא דקאמר רחמנא בשמה‬ ‫האף אמתם אלד ואני זקנתי‪ ,‬שינה מפי השלום כדבר קפרא דבסמוך‪.‬‬ ‫וכן כתב היפה תואר להלן שם‪ ,‬דאמר במדרש בר קפרא אמר‪ ,‬גדול השלום שאף הכתובים דברו‬ ‫בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה וכו' לאברהם אינו אומר כן‪ ,‬אלא למה זה צחקה‬ ‫שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי‪ ,‬לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן‪ ,‬אלא ואני‬ ‫זקנתי‪ ,‬וכתב היפה תואר‪ ,‬האריך בלשון לומר דואני זקנתי בא בדברי ה'‪ ,‬תמורת ואני זקן שבדברי‬ ‫שרה‪ ,‬דלא תימא דאני זקנתי במקום אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬וקיצר הקב"ה שלא הזכיר ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬ולפי זה אין כאן לשון בדאי‪ ,‬דלא ס"ל אלא שפירוש אחרי בלותי בניחותא כדלעיל וכו'‪.‬‬ ‫לפי דעת המדרש תנחומא הצחוק של שרה היה גם בשבילה שהיא זקינה‬ ‫אכן במדרש תנחומא בפרשתינו רבותינו אמרו שנתיאשה מן הבנים‪ ,‬שכן היא תמהה‬ ‫ד[‬ ‫ואומרת אחרי בלתי היתה לי עדנה‪ ,‬אמר הקב"ה הרינו מודיעה שתבנה‪ ,‬תדע לך‪ ,‬כשבאו המלאכים‬ ‫אמר לה אברהם וכו'‪ ,‬וזה מה שהעתיק רש"י בפרשתינו‪.‬‬ ‫והיוצא מזה‪ ,‬דלפי דברי המדרש רבה שרה אמרה רק ואדוני זקן‪ ,‬ולפי זה היה שינוי גדול‬ ‫במה שנאמרה לה ואני זקנתי‪ ,‬ולפי המדרש תנחומא שרה אמרה ואני זקנתי וגם ואדוני זקן‪,‬‬ ‫ולא היה שינוי גדול במה שנאמרה לה ואני זקנתי‪.‬‬ ‫דעת הראשונים כדעת המדרש רבה שהיה שינוי‪ ,‬לפי שהיא אמרה רק ואדוני זקן‬ ‫ובדעת זקנים כתב‪ ,‬אמרז"ל שמותר לשנות מפני השלום‪ ,‬שהיא אמרה ואדוני זקן‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ה[‬ ‫שינה ואמר ואני זקנתי‪ ,‬ואע"ג דלפום ריהטא משמע שגם היא אמרה ואני זקנתי דכתיב אחרי בלותי‪,‬‬ ‫י"ל לי יכול להיות תקנה ללדת בנים‪ ,‬שהרי אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬שהרי פרשתי נדה‪ ,‬אבל‬ ‫לבעלי אין תקנה‪ ,‬שהרי ואדוני זקן‪ ,‬וכן נ"ל דמשמע הלשון היתה לי ולא תהיה לי‪ ,‬וכן כתב הריטב"א‬ ‫שם במס' יבמות )סה‪.(:‬‬ ‫דעת הראשונים כדעת המדרש תנחומא שלא היה שיניו שגם היא אמרה ואני זקנתי‬ ‫וכתב‪ ,‬ויש מי שאומר חלילה שישנה המקום‪ ,‬שהרי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו‪ ,‬וגם היא אמרה‬ ‫ואני זקנתי‪ ,‬והוא פירוש אחרי בלותי וגו'‪ ,‬בתמי'‪ ,‬ושינה מפני השלום‪ ,‬שלא ספר כל דבריה אלא‬ ‫קצתם‪ ,‬וכל שאר בני אדם מותר לשנות לגמרי‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬וא"ת מה הקפדה יש לאברהם אם אמרה שהוא זקן‪ ,‬י"ל ר"ל שטוחן ואינו פולט‪.‬‬ ‫דעת הרמב"ן דשרה אמרה שניהם אני ואדוני זקנים‬ ‫‪ 1‬וקושיא זו הוא קושיא חזרה וסתירה בפסוקים‪ ,‬ומצינו עוד כמה תירוצים על זה ועוד חזון למועד אי"ה‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וברמב"ן )יב יג( כתב‪ ,‬ואני זקנתי‪ ,‬הוא פרש אחרי בלתי )פי' שבאמירתה אחרי בלתי הכוונה‬ ‫ו[‬ ‫שהיא זקנה(‪ ,‬ודברו אמת‪ ,‬אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה ואדני זקן‪ ,‬כי היה ראוי שיאמר‬ ‫ואני ואדני זקנים‪ ,‬כי שרה בשניהם תשחק‪.‬‬ ‫דוחק לומר דשינה היינו שאמר רק מקצת לשונו‪ ,‬דא"כ הו"ל לומר קיצר לשונו‬ ‫והרא"ם כתב ע"ז‪ ,‬והאומר ואני זקנתי הוא פירוש אחרי בלותי‪ ,‬צריך לפרש היתה לי עדנה‬ ‫ז[‬ ‫עבר במקום עתיד‪ ,‬אבל רז"ל שדרשו שינה מפני השלום פירוש היתה לי עדנה כמשמעה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫גבי ויקח חמאה וחלב ובן הבקר‪ ,‬ואילו לחם לא הביא אמר אפרים משקאה משמיה דרבי מאיר‬ ‫אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הוה‪ ,‬ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה‪ ,‬והכי פירושא אני אחרי‬ ‫בלותי כבר היתה לי עדנה אבל אדני זקן‪ ,‬ווי"ו ואדוני‪ ,‬כוי"ו ועבדיך באו לשבר אוכל‪ ,‬גם המפרש‬ ‫)הראשונים הנ"ל( שינה הכתוב מפני השלום שהיא אמרה שתים‪ ,‬אחרי בלותי גם ואדוני זקן‪ ,‬שפירושו‬ ‫אני זקנתי גם אדני זקן‪ ,‬והמלאך שינה ולא אמר רק ואני זקנתי‪ ,‬טועה הוא‪ ,‬דשינה לחוד וקצר לחוד‪,‬‬ ‫ועוד דמלשון התוספתא דתנא דבי רבי ישמעאל דקתני מעיקר כתיב ואדני זקן ולבסוף כתיב ואני‬ ‫זקנתי‪ ,‬משמע דואני זקנתי הוא במקום ואדוני זקן‪.‬‬ ‫אע"פ ששרה אמרה שניהם‪ ,‬במה שנאמרה לה רק ואני זקנתי הוי שינוי‪ ,‬לפי שכוונתה דרק‬ ‫בשביל ששניהם הם זקנים אי אפשר בלידה‬ ‫והגור אריה כתב‪ ,‬וקשה דשמא אינו שינוי‪ ,‬דהא היא אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬ואם‬ ‫ח[‬ ‫כן זקינה היתה‪ ,‬ועל זה אמר ואני זקנתי‪ ,‬ואין לומר דסוף סוף שרה ואדוני זקן נמי אמרה‪ ,‬ולמה אמר‬ ‫הקב"ה דבריה במה שאמרה ואני זקנתי‪ ,‬ולא אמר דבריה ואדוני זקן‪ ,‬וזהו מפני דרכי שלום‪ ,‬זה אינו‪,‬‬ ‫דהא לאו שינוי מקרי‪ ,‬רק שהסתיר דבריה מה שאמרה ואדוני זקן‪ ,‬אבל לא הוי שינוי כלל‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ויראה דלא קשה‪ ,‬דשרה לא צחקה רק בשביל ב' דברים יחד‪ ,‬דהיינו אחרי בלותי היתה לי‬ ‫עדנה גם אדוני זקן‪ ,‬שאילו הייתי זקינה ואברהם אינו זקן‪ ,‬לא היה חידוש כל כך‪ ,‬אם היה הוא זקן‬ ‫ואני לא זקנתי לא היה חידוש כל כך‪ ,‬אבל כאשר שניהם זקנים זהו חדוש גדול‪ ,‬והשתא הקב"ה‬ ‫דקאמר כי שרה צחקה במה שהיא זקינה בלבד זה שינוי‪ ,‬וזה לא אמרה‪.‬‬ ‫ממה שפי' רש"י דשרה תמה על הקרביים שלה‪ ,‬כדעת התנחומא‪ ,‬מוכח דס"ל דלא היה‬ ‫שינוי גדול‪ ,‬וכדעת הרמב"ן ז"ל‪ ,‬שגם היא אמרה ואני זקנתי‬ ‫והמהרש"א שם במס' ב"מ כתב‪ ,‬מפי' הרמב"ן ואני זקנתי הוא פי' אחרי בלותי ו'ו‪ ,‬עמ"ש‬ ‫ט[‬ ‫ואחרי בלותי עבר במקום עתיד ושרה גם על עצמה צחקה‪ ,‬אבל הרא"ם כתב המפרש שינה הכתוב‬ ‫מפני השלום שהיא אמרה ב' אחרי בלותי וגם ואדני זקן‪ ,‬והמלאך שינה ולא אמר רק ואני זקנתי טועה‪,‬‬ ‫דשינה לחוד וקצר לחוד ווכ'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ע"ש באורך‪ ,‬אבל מפי' רש"י בחומש מוכח כדברי הרמב"ן שהביא‬ ‫דרש דהכא‪ ,‬שינה מפני השלום‪ ,‬ובפי' ותצחק שרה בקרבה פירש שהיתה מסתכלת במעיה ואמרה‬ ‫אפשר וכו'‪ ,‬דלדברי הרא"ם שלא צחקה כלל על עצמה‪ ,‬ע"כ יהיה פי' ותצחק שרה בקרבה בקרב‬ ‫לבה‪ ,‬וע"כ הנראה לקיים דברי הרמב"ן ששרה בשניהם צחקה‪ ,‬ומה שהביא לרז"ל לומר ששינה מפני‬ ‫השלום ואני זקנתי במקום ואדוני זקן‪ ,‬משום דה"ל למכתב למה זה צחקה וגו' לאמר אחרי בלותי‪,‬‬ ‫והיינו דקאמר דלא מותיבה הקב"ה בהאי לישנא דקאמרה דהיינו אחרי בלותי אלא ואני זקנתי הוא‬ ‫במקום ואדוני זקן‪ ,‬ושינה מפני השלום וק"ל‪.‬‬ ‫אליעזר שינה בדבריו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ועוד מקום אחר מצינו שמותר לשנות‪ ,‬בפרשת חיי שרה שאמר אליעזר ואשאל בת מי את‬ ‫י[‬ ‫ואשים הנזם‪ ,‬ושינה ממה שנתן קודם ואח"כ שאל‪ ,‬וכתב רש"י שנה הסדר‪ ,‬שהרי הוא תחלה נתן‬ ‫ואח"כ שאל‪ ,‬אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה‪ ,‬ועדיין אינך יודע מי היא‪.‬‬ ‫אם אליעזר שינה מדבריו לא מוכח מידי דיפה שיחתן של עבדי אבות‪ ,‬דהרי יש לימוד מזה‬ ‫וכתב החת"ס שם‪ ,‬והכונה בזה‪ ,‬שהם לא ישימו לבם שמרוב בטחונו בה' סמך בחסדו ובזכות‬ ‫יא[‬ ‫אברהם שלא יכשל בשום דבר‪ ,‬לכן שינה להם‪ ,‬נמצא יצא לן מזה דין דמותר לשנות שלא ישחקו‬ ‫עליו צעירים ואינו בכלל מדבר שקר תרחק‪ ,‬וכי היכי דילפינן מפסוק למה זה צחקה שרה דמותר‬ ‫לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬הכי נמי מוכח מהכא דמותר לשנות שלא יתפס‪ ,‬ואם כן לפי זה קשה מאמרו‬ ‫של ר' אחא‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו'‪ ,‬הלא קיי"ל פרשה שנאמרה ונשנית‬ ‫מפני דבר שנתחדש‪ ,‬ובשביל דבר אחד נשנית כל הפרשה ומנא ליה דיפה שיחתן‪.‬‬ ‫לפי הרמב"ן ז"ל לא שינה אליעזר מדבריו‬ ‫וי"ל דס"ל כמו שכתב הרמב"ן דפליג ארש"י ואמר דאליעזר לא כחש כלום אלא דהכי הוה מעשה‬ ‫ששאל ואחר כך נתן‪ ,‬אלא דבשעת מעשה לא הפקיד הקרא לכתוב כסדר‪ ,‬והכוונה בשעה שנתן‬ ‫כבר שאל‪ ,‬ואם כן לא מוכח מידי הדין הנ"ל ושפיר אמר ר' אחא יפה שיחתן וכו'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ולפענ"ד דברי הרמב"ן מוכרחים‪ ,‬דאי לאו הכי מדוע כיחש להם שסמך על על ה' הלא גילה‬ ‫להם שבא היום אל העין וקפצה לו הארץ‪ ,‬אם כן אם יאמינו לו זה לא יתפסוהו כלל על שבטח בה'‬ ‫שעשה לו הנס הזה‪ ,‬ולא יבוא מכשול על ידו‪ ,‬ומה היה לו להכחיש‪ ,‬אלא ע"כ כרמב"ן הנ"ל‪ ,‬ומוכח‬ ‫דברי ר' אחר הנ"ל שיפה שיחתן וכו'‪ ,‬ולכן סמכו ענין לכאן דוקא ע"כ‪.‬‬ ‫והנה אפשר לומר דהרמב"ן שם לשיטתו מה שכתב בפרשתינו שבאמת לא שינה הקב"ה מדבריה‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫אברהם אמר לשרה לא כי צחקת‪ ,‬וי"א דהמלאך או השכינה‬ ‫והנה הרמב"ן כתב בא"ד‪ ,‬והנה אברהם אמר אליה למה צחקת היפלא מה' דבר‪ ,‬ולא פרש‬ ‫יב[‬ ‫אליה כי השם גלה אליו סודה‪ ,‬והיא מפני יראתו של אברהם תכחש בו‪ ,‬כי חשבה שאברהם בהכרת‬ ‫פניה יאמר כן‪ ,‬או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה‪ ,‬והוא אמר לא כי צחקת‪,‬‬ ‫אז הבינה כי בנביא נאמר לו כן‪ ,‬ושתקה ולא ענתה אותו דבר‪.‬‬ ‫הרי שלמד דאברהם אבינו היה מי שאמר לה למה צחקת‪ ,‬אכן מצינו בכמה מפרשים שכתבו‬ ‫דהמלאך או השכינה הק' טענה כן לשרה‪.‬‬ ‫האיך אפשר ששרה תכחש בדברי השי"ת‬ ‫ובספר ליקוטי תורה )להר"ח ויטאל זצקו"ל( בפרשתינו כתב בשם האר"י הק'‪ ,‬ותכחש שרה‬ ‫יג[‬ ‫לאמר לא צחקתי‪ ,‬יש לשאול‪ ,‬האיך אפשר שתתיירא להודות שצחקה על מה שאמר השי"ת‪ ,‬ולא‬ ‫תתיירא לומר שקר וכזב‪ ,‬ובפרט להכחיש את השי"ת‪ ,‬ואדרבא גדול עון זה מעון השחוק‪.‬‬ ‫מה שכחשה שרה היינו לומר דלא ההיה המעשה כן שאמרה ואני זקנתי‪ ,‬אלא שרצתה לומר‬ ‫שהאמת היה שהיא אמרה ואדוני זקן‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫אך הענין הוא‪ ,‬כי השי"ת א"ל למה זה צחקה שרה‪ ,‬ולא אמר כדברי שרה‪ ,‬שאמרה ואדוני זקן‪ ,‬רק‬ ‫ואני זקנתי‪ ,‬כדי להטיל שלום בין איש לאשתו‪ ,‬והנה ותכחש שרה‪ ,‬פי' לא שכחשה ואמרה בפירוש‬ ‫לו שלא צחקה‪ ,‬שזה אי אפשר‪ ,‬שודאי צחקה‪ ,‬ואיך תכחש להשי"ת‪ ,‬בהיות שהשי"ת אמר שצחקה‪.‬‬ ‫אמנם בדברי שרה לא היו מפורשין לאמר על מה זה כחשה שרה להשי"ת‪ ,‬רק דרך סתם כחשה‬ ‫ואמרה‪ ,‬לא כך הוא‪ ,‬וכפי כוונת שרה מה שכחשה אינו על השחוק‪ ,‬רק על מה שאמר השי"ת ואני‬ ‫זקנתי‪ ,‬כי לא כך היה‪ ,‬רק ואדוני זקן‪ ,‬וע"ז כחשה‪ ,‬כי הרי ראתה שחזרה לימי עידונה‪ ,‬ולא צחקה רק‬ ‫לסיבת ואדני זקן‪.‬‬ ‫השי"ת לא ניתן לה הרשות לגמור דבריה כדי שלא תבוא לאברהם האמת שאמרה ואדוני‬ ‫זקן‬ ‫אמנם הכתוב נתן טעם שחכשה שרה‪ ,‬ולא אמרה בפירוש כוונתה‪ ,‬רק סתם‪ ,‬לזה אמר לאמר לא‬ ‫צחקתי כי יראה‪ ,‬פי' כוונת שרה היה בשני פנים‪ ,‬כי היא כחשה דרך סתם‪ ,‬והשי"ת יודע לבבות‪ ,‬יכיר‬ ‫על מה זה כחשה‪ ,‬שהוא על מה שאמר ואני זקנתי‪ ,‬אך לא רצתה לפרש דבריה‪ ,‬כדי שלא יריב בעלה‬ ‫אברהם עמה‪ ,‬לאמר שתלתה בו הגרעון‪ ,‬במ"ש ואני זקן‪ ,‬לכן כחשה סתם ואמרה לא כך היה‪ ,‬ואז‬ ‫יבין אברהם‪ ,‬כי כוונתה היה לומר לא צחקתי כלל‪ ,‬וזהו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי‬ ‫כחשה דרך סתם‪ ,‬כדי שיוכרו דבריה‪ ,‬כאלו אומרת לא צחקתי‪ ,‬אך כוונתה היה לדבר אחר כנ"ל‪.‬‬ ‫וא"ת א"כ למה לא פירשה דבריה‪ ,‬לזה אמר כי יראה‪ ,‬לכן לא גלתה מה שכחשה רק דרך סתם‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יבין אברהם‪ ,‬רק שלא צחקה‪ ,‬ולזה אמר מלת 'לאמר' המיותרת‪ ,‬אלא לאמר קאי על אברהם‪,‬‬ ‫שיאמר לא צחקתי כלל‪ ,‬והנה כפיר ראות הטבע בני אדם הוא‪ ,‬שאחר שהשי"ת שינה מפני השלום‬ ‫את הדבר‪ ,‬וא"כ קשה שהיא תכחשהו‪ ,‬ע"ז היה ראוי שיאמר לה ודאי כדבריך כן הוא‪ ,‬אבל מפני‬ ‫השלום שניתי‪ ,‬אבל כנותנותו של בורא עולם הוא‪ ,‬אך שכחשה שרה‪ ,‬לא רצה לפרסם הענין‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תפול קנאה ומחלוקת ביניהן‪ ,‬לכך לא חזר ואמר לה‪ ,‬רק ויאמר לא כי צחקת‪.‬‬ ‫הצחוק היתה רק בלב וסימן לבניה‬ ‫והחת"ס כתב‪ ,‬במחשבה הרהרה אבל לא הוציאה דבר בפיה לומר אי אפשר שאלד‪ ,‬כדי‬ ‫יד[‬ ‫שלא לפתוח פה לשטן‪ ,‬וברית כרותה לשפתים‪ ,‬אבל מכל מקום הודיענו שבמחשבתה ובקרבה היה‬ ‫הדבר כצחוק ולאחר יאוש‪ ,‬והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור בעתה יחוש ה' לגאלנו‪ ,‬רני עקרה‬ ‫כי חלה גם ילדה ציון את בניה‪.‬‬ ‫שרה כחשה כדי שלא להוציא בפה‬ ‫ועל כן ותכחש שרה‪ ,‬לא שכחשה והכזיבה את הנביא לומר שקר אתה דובר‪ ,‬אלא שהשתיקה אותו‬ ‫שלא להוציא מפיו מה שהיא לא הוציאה מפיה‪ ,‬מחשש פתחון פה לשטן‪ ,‬ויאמר לא כי צחקת‪ ,‬להיות‬ ‫לבניך לסימן טוב‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב בבאר מים חיים‪ ,‬ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי וגו'‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫טו[‬ ‫תיבת לאמר אין לו פירוש‪ ,‬והיה צריך לכתוב ותאמר אחר בלתי וגו'‪ ,‬אמנם אפשר כי היא לא אמרה‬ ‫כלל זאת בפירוש רק במחשבתה היתה זאת ורצתה לאמר‪ ,‬וזה מאמר הכתוב ותצחק שרה בקרבה‪,‬‬ ‫כי עדיין לא הוציאה מפיה רק בקרבה צחקה ורצתה לאמר אחרי בלתי היתה וגו'‪ ,‬והיה זה לפי שכבר‬ ‫הבאנו למעלה דברי הציוני‪ ,‬שאז היה הס"מ עומד בפתח האהל של אברהם כי היה מתפחד‬ ‫שיתבטל מכל וכל‪ ,‬כי ראה ביתו של אברהם כולם נימולים‪ ,‬ולא היה לו שום מקום שיאחז שם‪ ,‬ועל‬ ‫כן סיבב להכשיל המלאך לבשר לשרה בחינת הנוקבא‪ ,‬בכדי שיהיה לו מקום להאחז בו‪ ,‬וגם אנו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫נאמר כי הוא הסית גם לשרה שתצחק על דבר ה'‪ ,‬כי הוא השטן הוא היצר הרע‪ ,‬כשרואה שהקב"ה‬ ‫חפץ להיטיב לאדם והוא החפץ ברעתו‪ ,‬ובא אל האדם ומסיתו ומרפה בידו האמונה בה' ורב טוב‬ ‫יכולתו והשגחתו‪ ,‬ופועל עמו כל כך עד שדובר בפה את אשר בלבבו וברית כרותה לשפתים‪ ,‬וכל‬ ‫דיבור ודיבור שמוציא האדם מפיו‪ ,‬כן מתעורר נגדו בשמי השמים לטב או לביש‪ ,‬וכמאמר חז"ל )שבת‬ ‫קיט‪ (:‬מנין שהדיבור כמעשה שנאמר וכו'‪ ,‬וכיוונו לזה שהדיבור למטה נעשה מעשה בשמים להעשות‬ ‫לטובה או לרעה ח"ו‪.‬‬ ‫ועל כן הוא כחפץ שיהיה לו איזה מקום להאחז בו‪ ,‬וגם רצה ברעת אברהם ושרה‪ ,‬הלך ופיתה לשרה‬ ‫שתצחק ולא תאמין בדבר ה'‪ ,‬וזאת יהיה סיבה להכשילה ולמנוע הטוב מאתה‪ ,‬ואמנם‪ ,‬הקב"ה ברוב‬ ‫חסדיו כשראה זאת והוא כבר הבטיח אחת ושתים שיולד בן לשרה‪ ,‬בא תיכף אל אברהם קודם‬ ‫הוציאה מפיה דבר הזה‪ ,‬והודיע לו מה זה היא רוצה לעשות‪ ,‬ותיכף נתחרטה שרה על מה שעשתה‬ ‫ונתקיים דבר ה' על מכונו‪ ,‬ואע"פ כן קצת נתקלקל כאשר אמרנו למעלה‪ ,‬ומצא הס"מ קצת מקום‬ ‫להאחז‪.‬‬ ‫וזה אמר הכתוב ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו'‪ ,‬כנזכר שרק צחקה בקרבה ותחפוץ לאמר אחרי‬ ‫בלותי וגו'‪ ,‬אבל תיכף ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר וגו'‪ ,‬פירוש שהנה כבר צחקה‬ ‫בקרבה ולא אמרה עדיין‪ ,‬רק הנה היא רוצה לאמר האף אמנם אלד וגו'‪ ,‬וכל זה פיתוי הס"מ בכדי‬ ‫למנוע ח"ו הטוב מאתכם‪.‬‬ ‫היפלא מה' דבר‪ ,‬כלומר שכוונת הרע ח"ו שיפלא מה' דבר כי אין רצון הרע שיתקדש שם שמים‬ ‫בעולם‪ ,‬וכוונתו לא רק למענכם הוא‪ ,‬כי למעני שלא להרבות כבדוי ח"ו‪ ,‬לכן אחת דברתי ולא אשנה‬ ‫והנני מבטיחך בהבטחה למעני למעני אעשה למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‪ ,‬כי הן אני‬ ‫כופל דברי פעם אחת על ידי המלאך ופעם אחת עתה‪ ,‬והן הן הוא שבועה וכו'‪ ,‬ואז אין שטן ואין פגע‬ ‫רע לבטל את זאת‪ ,‬ותיכף שרה בשמעה זאת‪ ,‬לבה בחלה בקרבה ורצתה להפך דבריה לאמר בפה‬ ‫לא צחקתי‪ ,‬ובזה סברה כי תעקר הנדר מעיקרא ולא יהיה עוד מקום לקטרג‪ ,‬כי אחר שהיא בעצמה‬ ‫אמרה לא כן‪ ,‬ממילא אמונתה בה' אמונת אמת והרע יבוטל‪.‬‬ ‫ולזה אמר הכתוב ותכחש שרה‪ ,‬כלומר כיחשה במה שחשבה מקודם ועתה לא כן תחשוב‪ ,‬וגם רצתה‬ ‫דוקא לאמר בפה מלא לא צחקתי‪ ,‬בכדי להשבית אויב ומקטרג‪ ,‬כי יראה מאימת הדין‪ ,‬אבל ויאמר‬ ‫לא כי צחקת‪ ,‬פירוש שהקב"ה או אברהם אמר לא כן תאמר‪ ,‬רק כי צחקת‪ ,‬פירוש טוב שתאמר‬ ‫צחקתי‪ ,‬כי מכסה פשעיו לא יצליח‪ ,‬כי אדם אשר יאמר לא עשיתי עבירה הלז לא ישבות בזה כח‬ ‫המקטרג‪ ,‬אדרבה עוד יוסף להשניא אותו לומר גנב ורצח וגם כיחש וגו'‪ ,‬ואם יכפור אדם אוי לו‬ ‫ולנפשו‪ ,‬וכמאמר הכתוב )ירמיה ב' לה( על אומרך לא חטאתי‪ ,‬רק מודה ועוזב ירוחם וכו'‪ ,‬בזה יבוטל‬ ‫ויושבת כח הדין והמקטרג‪ ,‬כי הוא לא יכול לקטרג לומר הנה זה האיש כך עשה‪ ,‬כיון שהוא בעצמו‬ ‫אומר כך וחוזר בתשובה לפניך יתברך‪ ,‬וכן כאן גבי שרה אדרבה תאמר צחקתי ותודה לפני ה' ותשוב‬ ‫עדיו‪ ,‬ובזה יבוטל ויוכנע כל בחינת המקטריגים מעליך‪ ,‬ולא יהיה לו מקם לומר שום דבר עליך וכאמור‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫שרה לא ידע מנבואת ה' לאברהם ולא ידעה למה נשתנה שמה לשרה‪ ,‬וחשבה לפי‬ ‫שאברהם נעשה גדולה ממנה בנבואה ולכן קראה אותה אדוני‬ ‫ועי' בחת"ס שכתב לדייק דלא מצאנו שקראה אותו אדוני כי אם בפעם הזאת‪ ,‬וכתב‪ ,‬והנה‬ ‫טז[‬ ‫הרמב"ן כתב )פסוק טו( אברהם לא הודיע לה מה שנאמר מאת השי"ת שתלד בן‪ ,‬ואת בריתי אקים‬ ‫את יצחק וכל הפרשה‪ ,‬נמצא לא נודע לה שהוחלף שמה לשרה‪ ,‬ושמעה כל היום שהוא קורא אותה‬ ‫בשם חדש שרה‪ ,‬והלא דבר הוא‪ ,‬על כן חשבה כי עד עכשיו קרא לה שרי‪ ,‬ר"ל שר שלי‪ ,‬כי הוא‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫טפל לה ברוח הקודש כפי' רש"י‪ ,‬אבל עכשיו נכנס אברהם אבינו ע"ה לברית מילה‪ ,‬והיא לא נכנסה‪,‬‬ ‫חשבה שהיא טפלה לו‪ ,‬על כן קרא שמה שרה סתם ולא שרי שר שלי‪ ,‬כי הוא אדון לה בנבואה‪ ,‬ולא‬ ‫היא לו‪ ,‬על כן אמרה ואדוני זקן‪ ,‬ויען כי אין האמת כן‪ ,‬כי לעולם היה אברהם טפל לה ברוח הקודש‪,‬‬ ‫ואיננו אדון לה‪ ,‬על כן לא אמר הקב"ה כלשונה ואדוני זקן‪ ,‬שלא להוציא שקר מפי עליון חלילה‪,‬‬ ‫אלא אמר ואני זקנתי שהוא אמת שאמרה על עצמה אחרי בלותי וכו'‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן שבכלל זה‬ ‫ואני זקנתי‪.‬‬ ‫אינו ניכר החילוק בין שרי לשרה‬ ‫אכן עי' מה שכתב בשו"ת )אבן העזר ח"ב סי' יט(‪ ,‬כיון שלא אמר לה שנשתנה שמה‪ ,‬איך‬ ‫יז[‬ ‫לא היה כפלא בעיניה דברי המלאך איה שרה אשתך‪ ,‬והלא שרי שמה ולא שרה‪ ,‬אלא על כרחך אין‬ ‫להבחין בדיבור בין שרי לשרה‪ ,‬רק בכתיבה וכו'‪.‬‬ ‫הצחוק של שרה רק כדי להסתיר הדבר אבל באמת האמינה בה'‬ ‫ובדברי יואל )עמ' שסב( כתב לפרש‪ ,‬והנ"ל בביאור הענין‪ ,‬כי שרה אמנו התחכמה בזה‬ ‫יח[‬ ‫להסתיר מציאות הנס מבני אדם‪ ,‬שלא ישלוט עין הרע בעיבורה‪ ,‬גם להסתיר הענין מהמקטריגים‪,‬‬ ‫ואף שבודאי האמינה בכל לבה בהבטחת הבוי"ת‪ ,‬אבל בכל זאת יראה פן יגרום החטא ויזיק לה‬ ‫הקטרוג או עין הרע לבטל ההבטחה‪ ,‬וזהו דרך הצדיקים לירא תמיד פן יגרום החטא וכו'‪ ,‬ולכן בשעה‬ ‫שנתבשרה בנס גדול כזה שתלד בן לזקנותה‪ ,‬היתה יריאה פן ישלוט עין הרע בעיבורה‪ ,‬וגם מחשש‬ ‫קטרוג כנ"ל‪ ,‬וע"כ התחכמה ועשתה את עצמה כמצחקת מהבטחה זו שאי אפשר להתקיים‪ ,‬ואמרה‬ ‫אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬וכונתה בזה שישמעו אחרים טענת עצמה‪ ,‬שהיא צוחקת בקרבה כאלו‬ ‫אינה מאמינה שאפשר להתקיים‪ ,‬ועל ידי זה יצא הדבר מלבם‪ ,‬ולא ידברו עוד מזה‪ ,‬כי יאמינו שאי‬ ‫אפשר להתקיים‪.‬‬ ‫לאמר הכוונה שהם יאמרו כן‬ ‫ובזה יובן תיבת לאמור‪ ,‬והכונה בזה ותצחק שרה בקרבה לאמרו‪ ,‬כלומר כל הצחוק של שרה היה‬ ‫כדי שיאמרו ויספרו אחרים מה ששמעו מפיה מאמר זה אחרי בלותי היתה לי עדנה‪ ,‬וממילא לא‬ ‫יאמינו לקיום ההבטחה‪ ,‬ולא יגרמו קטרוג‪.‬‬ ‫מ"מ הוי פגם שנראה שאינה מאמינה‬ ‫אמנם הקב"ה הוכיח אותה ואמר אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור וגו'‪ ,‬ר"ל דאע"פ שכונתה‬ ‫היתה רק לאמר ולטובה הכתוונה‪ ,‬והיא עצמה האמינה בהבטחתי‪ ,‬מ"מ אין זה כבוד שמים שיראו‬ ‫בני אדם ששרה אמנו מצחקת מהבטחת השי"ת‪ ,‬כי עי"ז יוחלש אצלם כח האמונה בהקב"ה‪ ,‬כי הם‬ ‫אינם יודעים כונת לבה הטוב‪ ,‬והאדם יראה לעינים‪ ,‬והוי בזה העדר כבוד שמים‪ ,‬ולזה אמר ותכחש‬ ‫שרה לאמר לא צחקתי‪ ,‬כי לפי האמת לא היה צחוק ח"ו‪ ,‬רק כי יראה‪ ,‬כלומר שהיתה יראה מדיבורי‬ ‫בני אדם פן יגרום החטא ויזיק לשלוט עין הרע בעיבורה‪ ,‬ע"ז השיב לה הקב"ה לא כי צחקת‪ ,‬כי' לא‬ ‫היתה לעשות כדבר הזה‪ ,‬כי האנשים הלא אינם יודעים כוונתך הטובה‪ ,‬והם ראו רק הצחוק ויש בזה‬ ‫העדר כבוד שמים‪ ,‬שיאמרו שאת בעצמך אינך מאמין ח"ו בדיבורו של הקב"ה‪.‬‬ ‫אפשר שיקפיד אברהם כשישמע שאמרה ואדוני זקן‪ ,‬שנראה שמסופקת בזכותו‬ ‫ועפי"ז אפשר לתרץ מדוע חש הקב"ה שיקפיד אאע"ה על מה שאמרה שרה ואדוני זקן וכו'‪ ,‬דלפי‬ ‫הנ"ל למה הוסיפה עוד לומר ואדוני זקן‪ ,‬דמזה נראה שהיתה מסופקת גם בזכותו‪ ,‬שמא יגרום גם‬ ‫חטאו למנוע השפעת הנס‪ ,‬דאל"כ יספיק במה שאמרה על עצמה אחרי בלתי היתה לי עדנה‪ ,‬ולזה‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫היה מקום לחשוש פן יקפיד אאע"ה על אמרי'‪ ,‬דאין מן הדרך לחשוש על חטא זולתו‪ ,‬ולטעם זה‬ ‫שינה הקב"ה ולא סיפר לאאע"ה רק מקצת דברי'‪ ,‬מה שאמרה ואני זקנתי‪ ,‬והשמיט מאמר ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬ואולי הוספה לומר ואדוני זקן לטעם הנ"ל‪ ,‬כדי להרחיק האמנת הענין יותר בעיני בנ"א‪ ,‬שלא‬ ‫יעלה על דעתם ליתן עין הרע בעיבורה‪ ,‬גם להתסיר הדבר מפני המקטריגים‪ ,‬ולטעם זה הכחישה‬ ‫ההבטחה בפניהם בשני פנים‪ ,‬שהיא אינה ראוי' אל ההולדה‪ ,‬וגם אברהם זקן‪.‬‬ ‫ובפנים יפות כתב‪ ,‬יש לפרש שלא היה ח"ו שקר‪ ,‬אלא לישנא דמשתמע לתרי אפי‪ ,‬ותו יש‬ ‫יט[‬ ‫לדקדק מה שאמר ואני זקנתי‪ ,‬היה לו לומר ואני זקנה‪ ,‬כמו שאמרה ואדוני זקן‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ולפי פשוטו יש לומר‪ ,‬שלא היה הדבר תמוה בעיניה על עצמה‪ ,‬כיון שכבר ראתה שפירסה‬ ‫נדה‪ ,‬היינו דאמרה אחרי בלותי' היתה לי עדנה‪ ,‬כבר היה לי זמן וסת‪ ,‬כמו שפי' רש"י‪ ,‬אלא שהיה‬ ‫תמוה בעיניה על אברהם‪ ,‬והיינו דאמרה ואדוני זקן‪ ,‬ומה שאמר הקב"ה ואני זקנתי‪ ,‬יש לומר כמו כן‪,‬‬ ‫שהתמיה היתה‪ ,‬דאף שהוא אמת שאני אלד‪ ,‬אין מזה ראיה על אברהם‪ ,‬שהוא זקן יותר ממנה עשר‬ ‫שנים‪ ,‬והיינו דאמרה ואני זקנתי‪ ,‬בלשון בתמיה‪ ,‬וכי אני זקנה יותר מאברהם‪ ,‬אם כן אין ראי' לאברהם‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ויותר נראה לפרש‪ ,‬לפי שכבר ודם המילה אמר הקב"ה לאברהם שתלד וכו'‪ ,‬ואברהם לא היה‬ ‫לו רשות להגיד לשרה מה שאמר לו השי"ת‪ ,‬והמלאך שבא לבשר לשרה‪ ,‬לא דיבר עם שרה‪ ,‬אלא‬ ‫עם אברהם שיאמר לה‪.‬‬ ‫וכן מה שאמר השי"ת לאברהם למה זה צחקה שרה‪ ,‬אין זה שאלה לאברהם‪ ,‬אלא שצוה השי"ת‬ ‫לאברהם לומר לה‪ ,‬וכן אמר לה בשליחות השי"ת‪ ,‬וכיון שהדיבור היה מאברהם לשרה‪ ,‬יתכן לומר‬ ‫ואני זקנתי‪ ,‬דהיינו אברהם עצמו סיבב הדבר שאמרה ואדוני זקן‪ ,‬ללשון ואני זקנתי‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ולכל הפירושים הנ"ל מובן מה שאמרה שרה לא צחקתי‪ ,‬לא היתה כונתה להכחיש מאמר‬ ‫השי"ת‪ ,‬אלא דאמרה לא צחקתי לפי כוונת אברהם‪ ,‬אלא הצחוק ]לא[ היה על עצמה‪ ,‬ולא פירשה‬ ‫דבריה מפני כבודו של אברהם‪.‬‬ ‫לא אמרה ואדוני זקן רק לומר ק"ו דכל שכן היא לא תוליד‬ ‫ובבאר מים חיים כתב לפרש הפסוקים‪ ,‬ותצחק שרה בקרבה אחרי בלותי וכו'‪ ,‬ואדוני זקן‪,‬‬ ‫כ[‬ ‫כלומר‪ ,‬הן אפי' בעלי שאמרו חז"ל )בראשית רבה מז ג'( האיש אינו מזקין‪ ,‬פירוש אין זקנותו מזיק‬ ‫מלהוליד‪ ,‬ואע"פ כן לעת כזאת שהוא זקן יותר מדאי נמנע מאתו שיוליד עוד‪ ,‬כמו שאמר בעצמו‬ ‫הלבן מאה שנה יולד‪ ,‬וכאשר העיד הכתוב גם כן ואברהם ושרה זקנים באים בימים‪ ,‬וכבר כתבנו‬ ‫ששניהם היו זקנים לענין ההולדה‪ ,‬אף האיש שאינו מזקין‪ ,‬ומכל שכן אני שהאשה מזקנת וכבר זקנתי‬ ‫מהיות לי בנים‪ ,‬ואיך ישנה ה' טבע המזל כל כך בשבילי‪.‬‬ ‫ונמצא עיקר דיבורה היה על עצמה מה שהיא זקנה למאוד‪ ,‬ולא אמרה ואדוני זקן רק להוכיח כיון‬ ‫שאפי' הוא נקרא זקן לזה‪ ,‬אם שהאיש אינו מזקין‪ ,‬מכל שכן היא‪ ,‬אבל לא העמידה עיקר התמיה על‬ ‫זה שאדוני זקן‪ ,‬כיון שהאיש אינו מזקין יכול להקרות לפעמים שאף בזקן יותר מדאי לא יזיק זקנתו‪,‬‬ ‫אבל זקנת האשה ודאי שיצא מכלל הטבע שתוליד‪.‬‬ ‫וכן משמע באמירת אברהם שאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד‪ ,‬ולכאורה‬ ‫למה להזכיר שניהם‪ ,‬כיון שלבן מאה שנה אינו בטבע שיולד‪ ,‬הרי די התימה בזה‪ ,‬ואם יצוייר שהוא‬ ‫יוליד‪ ,‬גם היא תוליד‪ ,‬אלא ודאי שבאיש על כל פנים יכול להקרות לפעמים שיולד‪ ,‬כיון שאינו מזקין‪,‬‬ ‫ולזה כפל לומר הגם שיצוייר לפעמים שלבן מאה שנה יולד‪ ,‬על כל פנים ואם שרה הבת תשעים‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫שנה היא‪ ,‬ודאי אינה בטבע כלל שתוליד‪ ,‬וכן כאן שרה העמידה עיקר התמיה בקרבה במה שהזקינו‬ ‫קרביה ומעיה מלהוליד‪ ,‬ונשאה ק"ו מאתו כאמור‪.‬‬ ‫וזה מדויק בפסוק‪ ,‬כי בלא זה סותר סוף דבריה לתחלה דבריה‪ ,‬כי בתחלה אמר ותצחק שרה בקרבה‪,‬‬ ‫וכדרשת רז"ל מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד וכו'‪ ,‬וסיימה לאמר ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬משמע שהעיכוב עבורו מה שהוא זקן‪ ,‬ואמנם הוא כדברינו מה שאמרה ואדוני זקן‪ ,‬לא אמרה‬ ‫אלא ללמוד מזה במכל שכן‪ ,‬אשר אינו בטבע לפי זקנתה‪ ,‬אבל מאתו יכול להיות שאין מניעה כל‬ ‫כך כמאמר חז"ל האיש אינו מזקין‪.‬‬ ‫ועל כן הנה דבר ה' אמת‪ ,‬ואומר הכתוב‪ ,‬ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם‬ ‫אלד ואני זקנתי‪ ,‬כי זה היה עיקר הצחוק והתמיה‪ ,‬מה שכבר זקנה כל כך ואיך הקרביים הללו טעונים‬ ‫ולד‪ ,‬כאומרו ותצחק שרה בקרבה‪ ,‬לא צחקה כי אם על עסקי קרביה‪ ,‬ולא מה שהוא זקן וכאמור‪.‬‬ ‫אין לשנות מפני השקר‪ ,‬רק לומר לשון המשתמע בשני לשונות‬ ‫ובזה כתב לפרש ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה וגו'‪ ,‬זה יבואר על פי מה שאמרו חז"ל במה‬ ‫שאמר יעקב אבינו ע"ה אנכי עשו בכורך‪ ,‬פירוש אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות‪ ,‬אבל עשו הוא‬ ‫בכורך וכו'‪ ,‬כי ח"ו שיעקב אבינו יוציא דבר שקר מפיו‪ ,‬ואולם אמר לשון המשתמע לתרי אפי‪ ,‬והוא‬ ‫בלבבו יכוון על האמת‪ ,‬ואם השומע ישמע ויטעה‪ ,‬אין לו בכך כלום‪ ,‬כיון שבלשונו מכוון גם האמת‪,‬‬ ‫מה לו במה שהשומע יפרש על דבר אשר לא כן‪ ,‬והוא אמר אנכי מי שאנכי ואני עתיד לשמוע אנכי‪,‬‬ ‫ועל כן לא אמר אני ועשו הוא בכורך‪ ,‬וכן פי' בזוהר הק' )וישלח קעא‪ (:‬באמירת דוד המלך לנעריו‪,‬‬ ‫ואמרת כה לחי ואתה שלום וגו'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והא אתמר דאסור לאקדומי שלום לרשיעא וכו'‪ ,‬אלא הא אתמר‬ ‫דלקודשא בריך הוא אתאמר‪ ,‬וחשיב נבל דעליה נאמר וכו' ע"כ ‪ ,2‬ונראה שעל זה אמרו רז"ל )ב"מ‬ ‫‪ 2‬ואיידי דאתי לידן ענין זה‪ ,‬נעתיק מה שכתבנו בפר' וישלח )שנת תשפ"ג(‬ ‫יעקב לא השתחוה לעשו‪ ,‬אלא להקב"ה‬ ‫ובפי' זכירה לחיים שם כתב על דברי היפה ענף‪ ,‬ומה שהוא העיקר לא אמר‪ ,‬דכבר עמדו על זה רז"ל איך השתחוה‬ ‫לעשיו‪ ,‬ואמרו והוא עבר לפניהם דקאי לשכינה‪ ,‬והשתחוה לשכינה ולא לעשו‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק )וישלח קעא‪(:‬‬ ‫דרמאות כזה מותר‪ ,‬וכן איתא במדרש ובמפרשים‪ ,‬עי' בספר מחזה אברהם קובץ קטן דפי' בזה פסוק בפ' בלק‪,‬‬ ‫לא הביט און ביעקב בהיותו יעקב דנשא ב' אחיות‪ ,‬ולא ראה עמל בישראל בהיותו דבא לו שם ישראל דהשתחוה‬ ‫לעשו‪ ,‬דהרי לזו מאי דסליק מיניה‪ ,‬ה' אלקיו עמו‪ ,‬ומה שהשתחוה היה לשכינה ולא לעשו‪.‬‬ ‫יעקב שלח מלאכים כדי שישתחוה למלאכים ולא לעשו‬ ‫מה שהביא מהזוהר הק'‪ ,‬כן כתבו הרבה מפרשים‪ ,‬ועי' עוד בש"ך על התורה שכתב לפרש כן‪ ,‬הפי' והוא עבר לפניהם‬ ‫היינו השכינה‪ ,‬ולפי זה יעקב אבינו השתחווה אל השכינה ולא לפני עשו‪ ,‬וכן כתב באגרא דכלה בתחלת הפרשה‬ ‫וישלח יעקב מלאכים לפניו‪ ,‬נ"ל לפרש תיבת לפניו‪ ,‬דהנה ידע שיצטרך להתראות פנים עמו‪ ,‬ויצטרך להשתחוות לו‪,‬‬ ‫ולא רצה להשתחות לרשע‪ ,‬כמו שמרדכי לא רצה להשתחות להמן‪ ,‬כי אסור להשתחות לרשע‪ ,‬על כן שלח המלאכים‬ ‫שיעמדו לפניו בינו ובין עשו‪ ,‬וישתחוה למלאכים ויסבור עשו שמשתחוה לו‪) ,‬והשי"ת סייעו באותו מעשה שהי"ת‬ ‫בעצמו עבר לפניו בעת בואו לעשו והשתחוה להש"י‪ ,‬כן מבואר בזוהר בפסוק והוא עבר לפניהם‪ ,‬הו"א רצ"ל הקב"ה‬ ‫עי"ש בזוהר(‪.‬‬ ‫אלא שדנו באחרונים האם השבטים גם כן ידעו מהשכינה והוי כמו יעקב‪ ,‬או שהם לא ידעו‪ ,‬והם השתחוו ממש לעשו‪.‬‬ ‫מרדכי היה גלגול יעקב‪ ,‬והמן גלגול עשו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫והנה הבני יששכר מאמרים לפורים )מאמר ו' אות יב( הביא דברי החיד"א שמרדכי היה גלגול יעקב והמן גלגול‬ ‫עשיו‪ ,‬ויעקב היה צריך לתקן מה שהשתחווה אל עשו‪.‬‬ ‫השבטים לא ידעו שיעקב השתחוה להשכינה‪ ,‬והיה פגם ליעקב שהיה לו להודיע אותם‬ ‫והקשה שם החיד"א דלכאורה אם לא היה אל עשו רק להשכינה למה נענש‪ ,‬וכתב ואפשר דהקב"ה מדקדק עם‬ ‫חסידיו כחוט השערה‪ ,‬ולפי קדושת יעקב היה איזה סרך פגם מפני מראית העין של האמהות והשבטים‪ ,‬שסברו‬ ‫שהשתחוה לעשו‪ ,‬אי נמי שהיה לו להודיע להאמהות והשבטים שגם הם יכוונה להקב"ה‪ ,‬ולא ישתחוו לעשו ממש‪.‬‬ ‫מדברי הזוהר נלמד שמותר לרמאות גוי באופן כזה‬ ‫וגם הביא שם החיד"א כמה גדול כחו של רש"י ז"ל לכוין אל האמת ורוח ה' דיבר בו‪ ,‬דאמרו במס' גיטין )דף סב‪(.‬‬ ‫ואין כופלים שלום לנכרי‪ ,‬רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא‪ ,‬רב כהנא אמר ליה שלמא למר‪ ,‬ופירש רש"י שלמא‬ ‫למר‪ ,‬ולא היה מתכוין לברכו‪ ,‬אלא לבו הוה לרבו‪ ,‬וכתבו על זה התוס'‪ ,‬וצ"ע שלא יהיה בזה גונב דעת הבריות‪ ,‬והאריך‬ ‫בזה‪ ,‬וכתב דנראה ברור מהזוהר הקדוש שהבאתי דיעקב אבינו השתחוה לשכינה עילאה‪ ,‬והיה נראה כאילו השתחוה‬ ‫לעשו וכו'‪ ,‬והוא תניא דמסייע לרש"י ז"ל כמבואר‪.‬‬ ‫דוקא אם כוונתו להקב"ה מותר לרמאות גוי‬ ‫וכעין זה כתב באגרא דפרקא )רמז קסה‪ (.‬בזוהר וארא )כג‪ (:‬ואמרתם כל לחי‪ ,‬וכי דוד לא הוה ידע בי בנבל וכו'‪,‬‬ ‫אלא וכו'‪ ,‬ובגין קוב"ה קאמר ואמרתם כה לחי וכו'‪ ,‬מכאן אוליפנא דהא לבר נש חייבא אסור לאקדמא ליה שלם‪ ,‬ואי‬ ‫אצטריך‪ ,‬יקדים ליה כדוד דבריך ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיניה קאמר‪ ,‬ואי תימא דרמאות הוה‪ ,‬לאו‪ ,‬דהא כל מאן‬ ‫דסליק ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיניה קאמר לאו רמאות הוא עכ"ל‪ ,‬הנה נשמע מזה כמה הלכתא גברוותא א( דאסור‬ ‫ליתן שלום לרשע‪ ,‬ב( דאי נותן לו שלום ואמר בלשון דמתכוון להקב"ה‪ ,‬מותר‪ ,‬ולא מקריא רמאות‪ ,‬ג'( אבל אם מתכוין‬ ‫לאיש אחר או לדבר אחר‪ ,‬והרשע סובר דנותן לו שלום‪ ,‬מקרי רמאות ואסור‪ ,‬ונ"ל דהא דאם כוונתו להקב"ה לא מקרי‬ ‫רמאות‪ ,‬דבלא"ה מהראוי לכל בר דעת בעת דברו עם הבריות שיהיה כוונתו לקוב"ה‪ ,‬כענין היחודים שמייחדים‬ ‫הצדיקים בדיבורם בעת דברם עם בני אדם‪ ,‬וז"ש הזוהר ואי תימא דראמות הוה‪ ,‬לאו‪ ,‬דהא כל מאן דסליק ליה לקוב"ה‪,‬‬ ‫ואיתחזי דבגיניה קאמר‪ ,‬לאו רמאות הוא‪ ,‬ר"ל שכן ראוי לכל איש לסלק דבריו לקוב"ה בעת דברו עם בני אדם והבן‪.‬‬ ‫ולכאורה לפי דברי האגרא דפרקא צ"ע קצת במס' גיטין‪ ,‬דהרי שם כתב רש"י שכוונתו היה לרבו‪ ,‬ובכה"ג שאין‬ ‫כוונתו לשמים‪ ,‬כתב האגרא דפרקא שיש איסור‪ ,‬ולכאורה צריך לומר שלמד ברש"י כוונתו לרבו‪ ,‬היינו להקב"ה‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫אפשר שאין ללמוד מיעקב שמותר לרמאות כיון שהיה אז בשעת הסכנה‬ ‫ובשיורי ברכה )יור"ד סי' קמ"ח( כתב החיד"א דיש לדחות הראי' מיעקב לענין לרמות‪ ,‬וכתב‪ ,‬מיעקב אבינו ע"ה אין‬ ‫ראיה‪ ,‬דהיה בסכנה‪ ,‬אך מדוד המלך ע"ה יש קצת ראי' לרש"י‪ ,‬לפי מה שפירש בזוהר הק' וגם זה יש לדחות דלצורך‬ ‫פרנסה היה וכו'‪ ,‬ואפשר דגם רב כהנה היה צריך לזה‪ ,‬משום איבה‪ ,‬או איזה צורך‪ ,‬ובהא מיירי רש"י נמי וק"ל‪.‬‬ ‫ומרמ"ע מפאנו משמע שגם השבטים ידעו שהוא השכינה‪ ,‬שכן כתב בעשרה מאמרות )מאמר חקור דין חלק ג'‬ ‫פרק ד'(‪ ,‬ואף על פי שכולם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש והוא עבר לפניהם כדתנן אני והוא הושיעה‬ ‫נא והדר וישתחוו‪' ,‬וכולם כמוהו'‪ ,‬מ"מ יש בו משום מראית העין עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה משמע מדבריו דאע"ג דיעקב התשחוה להשכינה יש בו פגם קצת משום מראית עין‪ ,‬וכן כתבו שאר מפרשים‪,‬‬ ‫ובאמת יש לומר דכן מצינו בדברי הילקוט שהמן טען נגד מרדכי שיעקב השתחוה לעשו‪ ,‬ואם נאמר כדברי הזוהר אין‬ ‫טענה לדבריו‪ ,‬אבל לפי דברי הרמ"ע אתי שפיר‪ ,‬שלמעשה היה לו חטא של מראית עין‪ ,‬ובאמת גם החיד"א לעיל‬ ‫כבר תירץ כעין זה‪ ,‬ועוד אפשר לומר בדברי המדרש‪ ,‬דבאמת לא היה בו שום חטא‪ ,‬רק המן טען כן‪ ,‬אבל אין אמת‬ ‫בדבריו‪.‬‬ ‫יש חילוק בין יהודי לישראל‬ ‫ועי' עוד בדברי הבני יששכר שם מה שכתב לפי זה‪ ,‬ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא‬ ‫יהודי‪ ,‬ותמוה מהו הנתינת טעם שהגיד להם שהוא יהודי‪ ,‬ועוד וכי לא ידעו עד היום שהוא יהודי‪ ,‬וזהו תו"ד‪ ,‬דיעקב‬ ‫אבינו לא פגם כלל בהשתחואתו שהוא השתחוה להשכינה‪ ,‬אך בפני השבטים שלא ידעו זה היה פגם‪ ,‬ועל פי זהו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫כג‪ (:‬בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנין מלייהו וכו'‪ ,‬דקדקו לומר משנין מלייהו‪ ,‬ולא אמרו עבידי‬ ‫דמשקרי‪ ,‬כי ח"ו לומר שמשום איזה טעם וסיבה יוציאו דבר שקר מפיהם‪ ,‬כי שארית ישראל לא ידברו‬ ‫כזב‪ ,‬וחותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬והמשקר משקר ח"ו בחותם המלך כנודע לחכמי לב‪ ,‬ורק משנין‬ ‫מיליהון לומר דבר המשתמע לתרי אפי‪ ,‬ובלבבו יכוון על האמת‪ ,‬ואם השומע שמע וטעה‪ ,‬אין לו‬ ‫בכך‪ ,‬ועל אופן זה אמרו )יבמות סה‪ (:‬מותר לשנות בדברי שלום‪ ,‬ר' נתן אומר מצוה וכו'‪ ,‬דוקא לשנות‬ ‫ולא לשקר כאמור‪ ,‬וגם זאת דוקא לשם מותר על דבר השלום וכדומה‪ ,‬אבל בלא זה גם לשנות אסור‪,‬‬ ‫כי דוקא בעני תלת עבידו רבנן ולא בדברים אחרים‪.‬‬ ‫וכזה עשתה שרה כאן‪ ,‬כי כבר כתבנו אשר עיקר הצחוק היה על רוב זקנתה‪ ,‬אבל לא אמרה‬ ‫מזקנותה‪ ,‬כי אם מקל וחומר אשר ואדני זקן‪ ,‬ומכל שכן היא‪ ,‬ובזה היה דבר ה' אמת שאמר לה זה‬ ‫צחקה וגו' ואני זקנתי‪ ,‬כי זה היה עיקר הצחוק‪ ,‬ואמנם שרה להיותה יראה כמאמר הכתוב כי יראה‪,‬‬ ‫כיוונה דבריה ללשון המשתמע לתרי אפי ואמרה לא צחקתי‪ ,‬פירוש לא אמרתי ואני זקנתי‪ ,‬רק ואדני‬ ‫זקן‪ ,‬ואמת אשר צחקתי‪ ,‬ואברהם יסבור כפשוטו לא צחקתי‪ ,‬ובזה תצא ידי שניהם שלא תשקר ולא‬ ‫יקפיד בעלה עליה וכנאמר‪.‬‬ ‫כא[ ומה שכתב בבאר מים חיים דמה שאמרו דמותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬אין הכוונה לומר‬ ‫שקר ממש כנ"ל‪ ,‬כן מצינו גם בבן יהוידע במס' ב"מ )כג‪ (.‬שכתב‪ ,‬ונ"ל בס"ד דגם בהני מילי אין‬ ‫מוציאים מפיהם שקר גמור‪ ,‬אלא עבידי המצאה של סגנון דברים שישיבו דברים הסובלים שני‬ ‫פירושים‪ ,‬דהשומע יבין הדברים במשמעות השקר‪ ,‬ובלבם יתכוונו למשמעות האמת‪ ,‬וכיוצא בזה‬ ‫מצינו אצל משרע"ה כששאלו השטן תורה שנתן לך הקב"ה היכן הוא‪ ,‬א"ל מה אני שיתן לי הקב"ה‬ ‫תורה‪ ,‬דנזהר להשיב דבר דמשתמע לתרי אפי‪ ,‬שלא אמר לא נתן לי תורה‪ ,‬אלא אתה מה אני שיתן‬ ‫לי הקב"ה תורה‪ ,‬שבלבו כיוון לומר אתה אומר שנתן לך‪ ,‬מה אני שיתן לי לבדי‪ ,‬כי לישראל נתנה‬ ‫ואני בכללם‪ ,‬אך השטן הבין שלא נתן לו כלל‪ ,‬ונמצא שאמר דברים דמשתמען לתרי אנפי‪ ,‬והוא לא‬ ‫דבר שקר ח"ו‪.‬‬ ‫מותר לשנות מפני דרכי שלום רק על לשעבר אבל לא להבא‬ ‫כב[ כתב בספר חסידים )סי' תכו(‪ ,‬דע אע"פ שאמרו מותר לשנות בדברי שלום‪ ,‬אם יבא נכרי‬ ‫או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות ואינו מלוה לו ברצון‪ ,‬כי יראה פן לא יפרע לו‪ ,‬אינו יכול לומר‬ ‫אין לי‪ ,‬כי מה שמותר לשנות בדברי שלום‪ ,‬זהו בשכבר עבר הדבר‪.‬‬ ‫משום ענוה מותר לשנות גם על להבא‬ ‫וכתב החיד"א שם בפירוש אזולאי‪ ,‬אע"ג דכמה פוסקים סוברים דעובר על השבועה לשעבר‬ ‫כג[‬ ‫חמור יותר מעבר שבועה דלהבא‪ ,‬כמבואר בחו"מ סי' ל"ד דין ה'‪ ,‬הכא משנה על אותה שעה‪ ,‬כגון‬ ‫אומר אין לי ויש לו‪ ,‬ולענין זה לשנות מה שהוא עתה יותר כזב ממשנה מה שעבר‪ ,‬ואע"ג דאמרינן‬ ‫פ"ב דב"מ עבידי רבנן דמשני במסכת‪ ,‬והוא אם שגורה בפיו מסכת זו‪ ,‬ואומר לאו‪ ,‬ומשנה מה שהוא‬ ‫מובן‪ ,‬כשהיו ישראל במלכות אחת היו כל ישראל מתיחסים בשם ישראל ראש יחוסם‪ ,‬משא"כ כשנחלקה מלכותם‬ ‫הנה מלכות בית דוד היו מולכים רק על יהודה‪ ,‬ונקראו כולם בשם יהודי‪ ,‬כי יהודה הוא ראש היחוס‪ ,‬ואם מכנים בשם‬ ‫ויחוס ישראל סבא‪ ,‬הנה הוא לא פגם בהשתחואתו לעשו‪ ,‬כי לשכינה השתחוה‪ ,‬ולא לעשו‪ ,‬הנה הזכות תעמוד לו‬ ‫לאיש הישראלי וכו'‪ ,‬משא"כ במרדכי שהוא מתיחס אחר יהודה‪ ,‬הנה השבטים השתחוו לעשו ממש‪ ,‬ומדוע הוא לא‬ ‫יכרע וכו'‪ ,‬וזהו שנאמר היעמדו דברי מרדכי )שאמר שתעמוד לו זכות ישראל אביו שלא השתחוה לעשו רק אל‬ ‫השכינה( כי הגיד להם אשר הוא יהודי )הנה מתיחס רק אחר יהודה‪ ,‬ויהודה השתחוה לעשו ממש( וכו'‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫עתה‪ ,‬שאני התם משום ענוה ושלא להחזיק טובה לעצמו מותר‪ ,‬ולמדנו מזה דעונה יותר מהשלום‬ ‫בפרט זה‪.‬‬ ‫כד[ והמג"א )או"ח סי' קנ"ו סק"ב( העתיק את דברי הספר החסידים הלכה למעשה‪ ,‬ועי' שם‬ ‫במשנה ברורה )סק"ד( שנשאר בצ"ע על זה‪.‬‬ ‫כה[ ובשו"ע הרב )ס"ב בהגה( כתב‪ ,‬ומ"מ צ"ע קצת‪ ,‬כיון שהשלום גדול מכל המצות כמ"ש‬ ‫במ"ר פי' חקת‪ ,‬ע"פ בקש שלום ורדפהו‪ ,‬ובגמ' התיר לשנות דיבורו מפני השלום‪ ,‬והרי"ף פ' אלו‬ ‫מציאות כתב דלאו היתר הוא אלא מצוה‪ ,‬א"כ מנלן דלשנות בלהבא אסור‪ ,‬שמא יש להתיר ע"ד‬ ‫בכל דרכיך דעהו וכו'‪.‬‬ ‫ובדעת תורה שם כתב המהרש"ם‪ ,‬ועי' תומים ונתיבות המשפט סי' י"ב )סק"ג( שהביאו‪,‬‬ ‫כו[‬ ‫דאם א' מוחזק בממון‪ ,‬ויודע שהאמת אתו רק שהדיינים לא יאמינו לו‪ ,‬מותר לו לשנות וכו'‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫ונעלם מהם דברי ספר חסידים ומג"א הנ"ל‪ ,‬ועי' תוס' ב"מ כוו'‪ ,‬וע' רש"י מס' ביצה )כ‪ (.‬ד"ה ולזבח‬ ‫שלמים הבאתיו וכו'‪ ,‬דמרוב ענותנותו של הלל שינה מפני השלום ע"ש‪ ,‬ומוכח דמשום הקרבת נדבתו‬ ‫שרצה להקריב שינה מפני השלום‪ ,‬דלא כהספר חסידים הנ"ל דדוקא בדבר שכבר עבר וכו'‪ ,‬ועי'‬ ‫תשובת רמ"א סי' י"א דמותר להוציא שם רע מפני השלום‪ ,‬אבל רק בדיבור ולא בכתב דהוי מעשה‪,‬‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫ועי' בשו"ת תורה לשמה )סי' שס"ד שכתב להאריך בהרבה מראי מקומות בש"ס שמצינו‬ ‫כז[‬ ‫ענין זה דמותר לשנות וכו'‪ ,‬והביא דברי הספר החסידים‪ ,‬וכתב‪ ,‬ודבריו סתומים וחתומים בחילוק זה‪,‬‬ ‫דמה טעם איכא לחלק בזה‪ ,‬והוא ודאי מפרש הך דמציעא גבי מס' היינו משום ענוה כמ"ש רש"י שם‪,‬‬ ‫אך התוס' ז"ל ושאר ראשונים דלא מפרשי טעמא משום ענוה‪ ,‬ודאי הם חולקים על ספר חסידים‬ ‫הנזכר‪ ,‬וליתא להו האי חילוקא‪.‬‬ ‫ומסיק שם‪ ,‬הרי סדרתי לכם שלחן מלא כמה אופנים בענין השקר וגניבת דעת הנזכרים בדברי רז"ל‬ ‫להתירא‪ ,‬ואתם תדקדקו בכל דבר ודבר ותלמדו דבר מתוך דבר‪ ,‬אך תשימו יראת ה' על פניכם‬ ‫לבלתי תעשו קולות חוץ מן השורה וכו'‪.‬‬ ‫כלה נאה וחסודה אפשר דקאי על כלה אחרת‬ ‫כח[ ובשו"ת רב פעלים )ח"ג חו"מ סי' א'( הביא דברי הספר חסידים‪ ,‬וכתב ודע כי מהך דכתובות‬ ‫דף יז כיצד מרקדים לפני הכלה בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה‪ ,‬ולא חשו משום מדבר שקר‬ ‫תרחק‪ ,‬כמו שחשו ב"ש‪ ,‬ואע"ג דבזה משנין מפני השלום באותה שעה‪ ,‬ולא על העבר‪ ,‬אין להקשות‬ ‫מזה על ספר חסידים הנ"ל‪ ,‬חדא דאין אומרים כלה זו נאה‪ ,‬אלא אומרים בסתם‪ ,‬ואפשר שכיוונו‬ ‫בלבם על כלה אחרת‪ ,‬ועוד אפ'י אם יש לה מדה אחת טובה יכולים לומר עליה כלה נאה‪ ,‬וכן כתב‬ ‫ליישב מה שמצינו ביעקב שאמר אנכי עשו בכורך‪ ,‬שהכוונה‪ ,‬אנכי‪ ,‬אבל עשו בכורך עיי"ש‪.‬‬ ‫אינו פשוט כל כך הענין לומר שקר מפני השלום‬ ‫כט[ ועי' לשונו הק' שכתב החת"ס )שו"ת ח"ו סי' נט( בא"ד‪ ,‬ואני תמה על גוף הדבר שהתירו‬ ‫חז"ל לכזב בתורת אמת‪ ,‬ומה שאמרו חז"ל מותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬לא היה דעת הרמב"ן ז"ל‬ ‫נוח מזה ע"פ המובן הפשוט‪ ,‬ע"כ הפליג בפירושו על פסוק ואני זקנתי עיי"ש )עי' מה שהבאנו לעיל(‪,‬‬ ‫והמג"א במוסריו החליט דדוקא לשעבר ולא להבא ע"ש‪ ,‬והכלל קושטא קאי‪.‬‬ ‫רב אמר לבנו שלא יאמר שקר לאשתו כדי שיכין לו מזונו הרצוי‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫ובמס' יבמות )סג‪ (.‬תני‪ ,‬רב הוה קא מצערא ליה דביתהו‪ ,‬אמר לה עבידי לי טלופחי )עדשים(‬ ‫ל[‬ ‫עבדא ליה חימצי )קטניות(‪ ,‬חימצי‪ ,‬עבדא ליה טלופחי‪ ,‬כי גדל חייא בריה‪ ,‬אפיך לה )היה הופך את‬ ‫בקשתו של אביו‪ ,‬שכשהיה אומר לו אביו לבקש מאמו להכין סוג א' היה אומר לאמו להכין את הסוג‬ ‫השני(‪ ,‬אמר ליה )רב לבנו( איעליא לך אמך )שאמו תקנה את דרכיה‪ ,‬אמר לי )רבי חייא לרב( אני‬ ‫הוא דקא אפיכנא לה וכו' את לא תעבדי הכי‪ ,‬שנאמר למדו לשונם דבר שקר הענוה‪.‬‬ ‫לא[ והקשו המפרשים שם‪ ,‬דהרי מותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬ומצינו כמה תירוצים על זה‪ ,‬בעין‬ ‫אליהו תי' על פי דברי הספר חסידים הנ"ל דמותר רק על לשעבר‪ ,‬ושם היה על להבא‪ ,‬והמאירי‬ ‫תירץ‪ ,‬שמותר לשנות רק בדבר שאם אינו משנה יצא מזה נזק‪ ,‬וכאן ידע רב לעבור על פשעה ולא‬ ‫היה מקפיד‪ ,‬ולכן היה אסור‪.‬‬ ‫אומרים חטא בשביל לזכה חבירך רק שיקיים חבירו מצוה‪ ,‬ולא להציל חבירו מעבירה‬ ‫לב[ ומצינו בפי' נחמד למראה על הירושלמי )פרק יג עד‪ (:‬שכתב לפרש באריכות חילוק גדול‪,‬‬ ‫דהנה באמת יש לחקור תחילה בז"ש דמותר לשנות מפני השלום‪ ,‬דהא כשזה משנה ודובר שקר הרי‬ ‫הוא חוטא באיסור מדבר שקר תרחק כדי שיזכה חבירו באהבת שלום‪ ,‬והוא הפך הכלל המסור בידינו‬ ‫דאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ואת זה ראיתי להרא"ם ז"ל בחידושיו על הסמ"ג הל' שופר עלה ההיא דקטן אין מעכבין אותו‬ ‫מלתקוע וכו'‪ ,‬דמבואר יוצא מדבריו‪ ,‬דהא דאמרינן אין אומרים לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך‪,‬‬ ‫היינו דוקא לענין להציל חבירו מן העבירה הוא דאין אומרים לאדם חטוא וכו'‪ ,‬לפי שבמה שניצול‬ ‫חבירו מן העבירה אין אני קורא בו שהוא זוכה בשום מצוה‪ ,‬גם הוא אינו נקרא זוכה בה‪ ,‬וכיון דכי‬ ‫יחטא אינו זוכה הוא עצמו בשום מצוה‪ ,‬אין לו לחטוא בשביל להציל חבירו מן העבירה‪ ,‬אבל כדי‬ ‫שיזכה חבירו בקיום מצוה‪ ,‬אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חברך בקיום מצוה‪ ,‬משום‬ ‫דכיון דחבירו זוכה ומקיים המצוה‪ ,‬גם הוא עצמו זוכה בו במצוה זו שכל ישראל ערבים זה לזה וכו'‪.‬‬ ‫והשתא על פי יסוד זה של הרא"ם ז"ל ממילא מתרצתא הב' סוגיות הנזכרות‪ ,‬והוא דמ"ש מותר‬ ‫לשנות מפני השלום‪ ,‬הני מילי כדי שיזכה חבירו בקיום מצות השלום להיות כל אחד עם חבירו בשלום‬ ‫ובמישור ובאהבה וחיבה‪ ,‬דכל כה"ג הרי הוא מקיים מ"ש הכתוב ואהבת לרעיך כמוך וכו'‪ ,‬אך אמנם‬ ‫בההיא דחייא בריה דרב‪ ,‬לאו היינו לזכות לאמה בקיום מצוה‪ ,‬אלא הנה הוא להצילה מן העבירה‬ ‫שלא תעמוד היא במרדה לצעורי למר בעלה‪ ,‬א"כ כל כה"ג אין אומרים לאדם חטוא בדברי שקרים‬ ‫וכזבים כדי להציל את אמה מן העבירה‪ ,‬דצער בעל חיים דאורייתא‪ ,‬והואיל וכן שפיר קאמר ליה רב‬ ‫לבריה את לא תעביד הכי‪ ,‬היינו לומר‪ ,‬דאע"ג דבעלמא קיי"ל מותר לשנות מפני השלום‪ ,‬היינו דוקא‬ ‫בקיום המצוה‪ ,‬ברם להציל מן העבירה כגון את שהוא להציל את אמך מהעבירה של איסור בעלי‬ ‫חיים שהיא מצערת אותי‪ ,‬כל כה"ג אני אומר לך דלא תעביד הכי‪ ,‬דהלכתא הכי דלהציל מן העבירה‬ ‫אין אומרים לאדם חטוא בדברי שקרים וכו'‪.,‬‬ ‫אפשר דרק לגבי אנשים מותר שיש בהם חיוב ערבות‬ ‫ושוב כתב להאריך דאפשר רק לגבי אנשים‪ ,‬כיון שיש חיוב ערבות‪ ,‬אבל אם נוגע לגבי נשים‬ ‫לג[‬ ‫דאין חיוב ערבות‪ ,‬אפשר דאין לומר שקר בשביל שלום‪ ,‬חוץ מלגבי אשתו דהיא פלגא דגופו‪ ,‬ויש בה‬ ‫חיוב ערבות על בעלה עיי"ש מה שכתב להאריך בזה‪.‬‬ ‫ואני זקנתי קאי על השכינה הק'‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫לד[ ועוד פי' אחר מצינו במדרש רבה‪ ,‬אבל זה אינו כפשוטו‪ ,‬אמר רבי יהודה ברבי סימון‪ ,‬אמר‬ ‫הקב"ה אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם‪ ,‬ואני זקנתי מלעשות נסים‬ ‫הקב"ה כפל הדברים לומר שלא הזיק הברכה‬ ‫לה[ וכתב באור החיים הק'‪ ,‬למועד אשוב‪ ,‬טעם שחזר לומה ההבטחה‪ ,‬לבל יחשוב אברהם כי‬ ‫לצד הקפדת ה' על שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דיבר אליו‪ ,‬לזה אמר אליו‪ ,‬כי הבטחתו ישמור‬ ‫כעת חיה וגו'‪.‬‬ ‫וכן כתב במגלה צפונות‪ ,‬ובזה נבוא לענין שהוצרך הקב"ה לחזור ולבשרו על הבן‪ ,‬לומר שלא גרם‬ ‫מניעת הבן שבישרו תחילה בעבור מה שצחק וחשב בלבו‪ ,‬שדברים שבלב אינן דברים‪ ,‬ואם כן עדיין‬ ‫הבטחה שהבטיחו על הבן קיימת‪ ,‬ולא יעלה על לבו שגרם החטא לבטלה‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬