מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — וירא (2026-10-26)

1 פרשת וירא מתיקות הפרשה
בעזהשי"ת
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן ,ויאמר ה' אל אברהם למה
זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלך ואני זקנתי ,היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת
חיה ולשרה בן ,ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת.
בפרשה זו יש להאריך בכל תיבה ותיבה ,מהו הענין של הצחוק ,ומהו השינוי לשונות ,ומהו ותכחש
שרה ,ובעזר הבורא ב"ה אבאר חלק מהסוגיא וכמה ענינים בענין לשנות הדיבור מפני השלום ,ואי"ה
עוד חזון למועד.
כיון שיצחק הוא מצד הגבורה ראוי שיהיה לידתו בצחוק כדי שיהיה לו גם צחוק
ולהקדמה בענין הצחוק ראוי להעתיק מה שכתב בחכמת התורה )עמ' קסג( ,אך הנה א[
הטעם למה סבבו כן ,הוי כי רצה הקב"ה להיות נקר שם הבן יצחק ,ויהיה נולד הכל בדרך צחוק,
והיינו כיון שיצחק היה מצד הדין סוד פחד יצחק ,ולכך היה הכל ביראה בלי שום תערובות שמחה,
ועי' בספר פנים יפות )ויראה ד"ה קח נא( דלכך היה העקידה ,כדי לכלול אברהם שהוא אהבה עם
יצחק שהוא יראה יע"ש ,ולכך ה"נ כיון שיצחק היה כולו דין ופחד ,ובמקום יראה אין שמחה ,והקב"ה
רצה לערב ביצחק שמחה שיהיה מקוים בו וגילו ברעדה ,להיות מעורב שמחה ויראה יחד ,לכך ראה
הקב"ה שאברהם יהיה מצחק קודם לידתו ,ושרה תצחק ,ונולד הכל בצחוק ,ונקרא שמו יצחק ,ושמא
גרים להיות בו תערובת שמחה נמי.
שינה הכתוב מפני השלום
והנה פי' רש"י ואני זקנתי ,שינה הכתוב מפני השלום ,שהרי היא אמרה ואדוני זקן. ב[
והא בגמ' מס' ב"מ )פו ,(:תנא דבי רבי ישמעאל גדול השלום שאפי' הקב"ה שינה בו ,שנאמר ותצחק
וגו' ואדוני זקן ,וכתיב ויאמר ה' אל אברהם וגו' ואני זקנתי ,ופי' רש"י היא אומרה ואדני זקן ,והקב"ה
אמר לו שהיא אמרה ואני זקנתי.
וכן הוא במס' יבמות )סה (:דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ,ולבסוף כתיב ואני זקנתי ,ופי' רש"י ואדני זקן
שרה אמרה לשון בזוי ,וכשגלה הקב"ה הדבור לאברהם אמר ואני זקנתי ,ושינה הדבר מפני השלום
עיי"ש.
לפי דעת המדרש רבה שרה אמרה בניחותא שמצידה אפשר שתלד כיון שחזרה לנערותה,
אבל החסרון מצד אברהם שהוא זקן
והנה מצינו פלוגתא גדולה בין הראשונים ומפרשי התורה בענין אם היה השינוי גדול ששינה ג[
כביכול בדיבור שרה ,או לא ,וכדי להבין המחלוקת ,צריכים להקדים דברי המדרשים בפי' דיבורה
של שרה שאמרה אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן ,שמצינו פי' על זה בדברי מדרש רבה,
ובדברי מדרש תנחומא ,ועל פי זה יצא לן שני פירושים במה ששינה כביכול.
דהנה במדרש רבה פי' ,אמרה ,האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים ,ואני אחרי
בלתי היתה לי עדנה ,תכשיטים וכו' ,האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה וסתות ,ואני אחרי בלותי
היתה לי עדנה ,עדונים ,האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה עדויין ,ואני אחרי בלתי היתה לי עדנה,
זמני ,אלא ואדוני זקן.
saifermechon@gmail.com להערות והארות
2 פרשת וירא מתיקות הפרשה
ופי' ביפה תואר שם ,אחרי בלותי היתה לי עדנה ,בניחותא ,שהיתה לה עכשיו עדנה ,ופירוש ואדוני
זקן ,אבל אדוני זקן ,ווי"ו ואדוני כוי"ו ועבדיך באו לשבר אוכל ,כדכתב הרא"ם ז"ל ,ולא כדמשמע
מפשטיה שהוא בתמיהה ,והיתה לי עדנה ,עבר במקום עתיד ,וקא מתמה מתרתי מדידה ומדידיה.
וטעם הפירוש הזה ,מלבד דניחא לאוקמיה היתה לי עדנה ככתבו לשון עבר ,משום דס"ל כדאפרים
משקאה דלעיל שפירסה נדה ,מכיון דחזינן שלא הביא הפת ,1ועוד דמאי שנא דבדידה הזכיר הזקנה
והנמשך ממנה שהוא העדה העדנה ,ואילו בדידיה לא קאמר אלא הזקנה ,והא דקאמר רחמנא בשמה
האף אמתם אלד ואני זקנתי ,שינה מפי השלום כדבר קפרא דבסמוך.
וכן כתב היפה תואר להלן שם ,דאמר במדרש בר קפרא אמר ,גדול השלום שאף הכתובים דברו
בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה וכו' לאברהם אינו אומר כן ,אלא למה זה צחקה
שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ,לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן ,אלא ואני
זקנתי ,וכתב היפה תואר ,האריך בלשון לומר דואני זקנתי בא בדברי ה' ,תמורת ואני זקן שבדברי
שרה ,דלא תימא דאני זקנתי במקום אחרי בלותי היתה לי עדנה ,וקיצר הקב"ה שלא הזכיר ואדוני
זקן ,ולפי זה אין כאן לשון בדאי ,דלא ס"ל אלא שפירוש אחרי בלותי בניחותא כדלעיל וכו'.
לפי דעת המדרש תנחומא הצחוק של שרה היה גם בשבילה שהיא זקינה
אכן במדרש תנחומא בפרשתינו רבותינו אמרו שנתיאשה מן הבנים ,שכן היא תמהה ד[
ואומרת אחרי בלתי היתה לי עדנה ,אמר הקב"ה הרינו מודיעה שתבנה ,תדע לך ,כשבאו המלאכים
אמר לה אברהם וכו' ,וזה מה שהעתיק רש"י בפרשתינו.
והיוצא מזה ,דלפי דברי המדרש רבה שרה אמרה רק ואדוני זקן ,ולפי זה היה שינוי גדול
במה שנאמרה לה ואני זקנתי ,ולפי המדרש תנחומא שרה אמרה ואני זקנתי וגם ואדוני זקן,
ולא היה שינוי גדול במה שנאמרה לה ואני זקנתי.
דעת הראשונים כדעת המדרש רבה שהיה שינוי ,לפי שהיא אמרה רק ואדוני זקן
ובדעת זקנים כתב ,אמרז"ל שמותר לשנות מפני השלום ,שהיא אמרה ואדוני זקן ,והקב"ה ה[
שינה ואמר ואני זקנתי ,ואע"ג דלפום ריהטא משמע שגם היא אמרה ואני זקנתי דכתיב אחרי בלותי,
י"ל לי יכול להיות תקנה ללדת בנים ,שהרי אחרי בלותי היתה לי עדנה ,שהרי פרשתי נדה ,אבל
לבעלי אין תקנה ,שהרי ואדוני זקן ,וכן נ"ל דמשמע הלשון היתה לי ולא תהיה לי ,וכן כתב הריטב"א
שם במס' יבמות )סה.(:
דעת הראשונים כדעת המדרש תנחומא שלא היה שיניו שגם היא אמרה ואני זקנתי
וכתב ,ויש מי שאומר חלילה שישנה המקום ,שהרי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ,וגם היא אמרה
ואני זקנתי ,והוא פירוש אחרי בלותי וגו' ,בתמי' ,ושינה מפני השלום ,שלא ספר כל דבריה אלא
קצתם ,וכל שאר בני אדם מותר לשנות לגמרי.
וכתב ,וא"ת מה הקפדה יש לאברהם אם אמרה שהוא זקן ,י"ל ר"ל שטוחן ואינו פולט.
דעת הרמב"ן דשרה אמרה שניהם אני ואדוני זקנים
1וקושיא זו הוא קושיא חזרה וסתירה בפסוקים ,ומצינו עוד כמה תירוצים על זה ועוד חזון למועד אי"ה.
saifermechon@gmail.com להערות והארות
3 פרשת וירא מתיקות הפרשה
וברמב"ן )יב יג( כתב ,ואני זקנתי ,הוא פרש אחרי בלתי )פי' שבאמירתה אחרי בלתי הכוונה ו[
שהיא זקנה( ,ודברו אמת ,אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה ואדני זקן ,כי היה ראוי שיאמר
ואני ואדני זקנים ,כי שרה בשניהם תשחק.
דוחק לומר דשינה היינו שאמר רק מקצת לשונו ,דא"כ הו"ל לומר קיצר לשונו
והרא"ם כתב ע"ז ,והאומר ואני זקנתי הוא פירוש אחרי בלותי ,צריך לפרש היתה לי עדנה ז[
עבר במקום עתיד ,אבל רז"ל שדרשו שינה מפני השלום פירוש היתה לי עדנה כמשמעה ,כמו שאמרו
גבי ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ,ואילו לחם לא הביא אמר אפרים משקאה משמיה דרבי מאיר
אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הוה ,ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה ,והכי פירושא אני אחרי
בלותי כבר היתה לי עדנה אבל אדני זקן ,ווי"ו ואדוני ,כוי"ו ועבדיך באו לשבר אוכל ,גם המפרש
)הראשונים הנ"ל( שינה הכתוב מפני השלום שהיא אמרה שתים ,אחרי בלותי גם ואדוני זקן ,שפירושו
אני זקנתי גם אדני זקן ,והמלאך שינה ולא אמר רק ואני זקנתי ,טועה הוא ,דשינה לחוד וקצר לחוד,
ועוד דמלשון התוספתא דתנא דבי רבי ישמעאל דקתני מעיקר כתיב ואדני זקן ולבסוף כתיב ואני
זקנתי ,משמע דואני זקנתי הוא במקום ואדוני זקן.
אע"פ ששרה אמרה שניהם ,במה שנאמרה לה רק ואני זקנתי הוי שינוי ,לפי שכוונתה דרק
בשביל ששניהם הם זקנים אי אפשר בלידה
והגור אריה כתב ,וקשה דשמא אינו שינוי ,דהא היא אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ,ואם ח[
כן זקינה היתה ,ועל זה אמר ואני זקנתי ,ואין לומר דסוף סוף שרה ואדוני זקן נמי אמרה ,ולמה אמר
הקב"ה דבריה במה שאמרה ואני זקנתי ,ולא אמר דבריה ואדוני זקן ,וזהו מפני דרכי שלום ,זה אינו,
דהא לאו שינוי מקרי ,רק שהסתיר דבריה מה שאמרה ואדוני זקן ,אבל לא הוי שינוי כלל.
וכתב ,ויראה דלא קשה ,דשרה לא צחקה רק בשביל ב' דברים יחד ,דהיינו אחרי בלותי היתה לי
עדנה גם אדוני זקן ,שאילו הייתי זקינה ואברהם אינו זקן ,לא היה חידוש כל כך ,אם היה הוא זקן
ואני לא זקנתי לא היה חידוש כל כך ,אבל כאשר שניהם זקנים זהו חדוש גדול ,והשתא הקב"ה
דקאמר כי שרה צחקה במה שהיא זקינה בלבד זה שינוי ,וזה לא אמרה.
ממה שפי' רש"י דשרה תמה על הקרביים שלה ,כדעת התנחומא ,מוכח דס"ל דלא היה
שינוי גדול ,וכדעת הרמב"ן ז"ל ,שגם היא אמרה ואני זקנתי
והמהרש"א שם במס' ב"מ כתב ,מפי' הרמב"ן ואני זקנתי הוא פי' אחרי בלותי ו'ו ,עמ"ש ט[
ואחרי בלותי עבר במקום עתיד ושרה גם על עצמה צחקה ,אבל הרא"ם כתב המפרש שינה הכתוב
מפני השלום שהיא אמרה ב' אחרי בלותי וגם ואדני זקן ,והמלאך שינה ולא אמר רק ואני זקנתי טועה,
דשינה לחוד וקצר לחוד ווכ' ,עכ"ל ,ע"ש באורך ,אבל מפי' רש"י בחומש מוכח כדברי הרמב"ן שהביא
דרש דהכא ,שינה מפני השלום ,ובפי' ותצחק שרה בקרבה פירש שהיתה מסתכלת במעיה ואמרה
אפשר וכו' ,דלדברי הרא"ם שלא צחקה כלל על עצמה ,ע"כ יהיה פי' ותצחק שרה בקרבה בקרב
לבה ,וע"כ הנראה לקיים דברי הרמב"ן ששרה בשניהם צחקה ,ומה שהביא לרז"ל לומר ששינה מפני
השלום ואני זקנתי במקום ואדוני זקן ,משום דה"ל למכתב למה זה צחקה וגו' לאמר אחרי בלותי,
והיינו דקאמר דלא מותיבה הקב"ה בהאי לישנא דקאמרה דהיינו אחרי בלותי אלא ואני זקנתי הוא
במקום ואדוני זקן ,ושינה מפני השלום וק"ל.
אליעזר שינה בדבריו
saifermechon@gmail.com להערות והארות
4 פרשת וירא מתיקות הפרשה
ועוד מקום אחר מצינו שמותר לשנות ,בפרשת חיי שרה שאמר אליעזר ואשאל בת מי את י[
ואשים הנזם ,ושינה ממה שנתן קודם ואח"כ שאל ,וכתב רש"י שנה הסדר ,שהרי הוא תחלה נתן
ואח"כ שאל ,אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ,ועדיין אינך יודע מי היא.
אם אליעזר שינה מדבריו לא מוכח מידי דיפה שיחתן של עבדי אבות ,דהרי יש לימוד מזה
וכתב החת"ס שם ,והכונה בזה ,שהם לא ישימו לבם שמרוב בטחונו בה' סמך בחסדו ובזכות יא[
אברהם שלא יכשל בשום דבר ,לכן שינה להם ,נמצא יצא לן מזה דין דמותר לשנות שלא ישחקו
עליו צעירים ואינו בכלל מדבר שקר תרחק ,וכי היכי דילפינן מפסוק למה זה צחקה שרה דמותר
לשנות מפני דרכי שלום ,הכי נמי מוכח מהכא דמותר לשנות שלא יתפס ,ואם כן לפי זה קשה מאמרו
של ר' אחא ,יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו' ,הלא קיי"ל פרשה שנאמרה ונשנית
מפני דבר שנתחדש ,ובשביל דבר אחד נשנית כל הפרשה ומנא ליה דיפה שיחתן.
לפי הרמב"ן ז"ל לא שינה אליעזר מדבריו
וי"ל דס"ל כמו שכתב הרמב"ן דפליג ארש"י ואמר דאליעזר לא כחש כלום אלא דהכי הוה מעשה
ששאל ואחר כך נתן ,אלא דבשעת מעשה לא הפקיד הקרא לכתוב כסדר ,והכוונה בשעה שנתן
כבר שאל ,ואם כן לא מוכח מידי הדין הנ"ל ושפיר אמר ר' אחא יפה שיחתן וכו'.
וכתב ,ולפענ"ד דברי הרמב"ן מוכרחים ,דאי לאו הכי מדוע כיחש להם שסמך על על ה' הלא גילה
להם שבא היום אל העין וקפצה לו הארץ ,אם כן אם יאמינו לו זה לא יתפסוהו כלל על שבטח בה'
שעשה לו הנס הזה ,ולא יבוא מכשול על ידו ,ומה היה לו להכחיש ,אלא ע"כ כרמב"ן הנ"ל ,ומוכח
דברי ר' אחר הנ"ל שיפה שיחתן וכו' ,ולכן סמכו ענין לכאן דוקא ע"כ.
והנה אפשר לומר דהרמב"ן שם לשיטתו מה שכתב בפרשתינו שבאמת לא שינה הקב"ה מדבריה
כנ"ל.
אברהם אמר לשרה לא כי צחקת ,וי"א דהמלאך או השכינה
והנה הרמב"ן כתב בא"ד ,והנה אברהם אמר אליה למה צחקת היפלא מה' דבר ,ולא פרש יב[
אליה כי השם גלה אליו סודה ,והיא מפני יראתו של אברהם תכחש בו ,כי חשבה שאברהם בהכרת
פניה יאמר כן ,או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה ,והוא אמר לא כי צחקת,
אז הבינה כי בנביא נאמר לו כן ,ושתקה ולא ענתה אותו דבר.
הרי שלמד דאברהם אבינו היה מי שאמר לה למה צחקת ,אכן מצינו בכמה מפרשים שכתבו
דהמלאך או השכינה הק' טענה כן לשרה.
האיך אפשר ששרה תכחש בדברי השי"ת
ובספר ליקוטי תורה )להר"ח ויטאל זצקו"ל( בפרשתינו כתב בשם האר"י הק' ,ותכחש שרה יג[
לאמר לא צחקתי ,יש לשאול ,האיך אפשר שתתיירא להודות שצחקה על מה שאמר השי"ת ,ולא
תתיירא לומר שקר וכזב ,ובפרט להכחיש את השי"ת ,ואדרבא גדול עון זה מעון השחוק.
מה שכחשה שרה היינו לומר דלא ההיה המעשה כן שאמרה ואני זקנתי ,אלא שרצתה לומר
שהאמת היה שהיא אמרה ואדוני זקן
saifermechon@gmail.com להערות והארות
5 פרשת וירא מתיקות הפרשה
אך הענין הוא ,כי השי"ת א"ל למה זה צחקה שרה ,ולא אמר כדברי שרה ,שאמרה ואדוני זקן ,רק
ואני זקנתי ,כדי להטיל שלום בין איש לאשתו ,והנה ותכחש שרה ,פי' לא שכחשה ואמרה בפירוש
לו שלא צחקה ,שזה אי אפשר ,שודאי צחקה ,ואיך תכחש להשי"ת ,בהיות שהשי"ת אמר שצחקה.
אמנם בדברי שרה לא היו מפורשין לאמר על מה זה כחשה שרה להשי"ת ,רק דרך סתם כחשה
ואמרה ,לא כך הוא ,וכפי כוונת שרה מה שכחשה אינו על השחוק ,רק על מה שאמר השי"ת ואני
זקנתי ,כי לא כך היה ,רק ואדוני זקן ,וע"ז כחשה ,כי הרי ראתה שחזרה לימי עידונה ,ולא צחקה רק
לסיבת ואדני זקן.
השי"ת לא ניתן לה הרשות לגמור דבריה כדי שלא תבוא לאברהם האמת שאמרה ואדוני
זקן
אמנם הכתוב נתן טעם שחכשה שרה ,ולא אמרה בפירוש כוונתה ,רק סתם ,לזה אמר לאמר לא
צחקתי כי יראה ,פי' כוונת שרה היה בשני פנים ,כי היא כחשה דרך סתם ,והשי"ת יודע לבבות ,יכיר
על מה זה כחשה ,שהוא על מה שאמר ואני זקנתי ,אך לא רצתה לפרש דבריה ,כדי שלא יריב בעלה
אברהם עמה ,לאמר שתלתה בו הגרעון ,במ"ש ואני זקן ,לכן כחשה סתם ואמרה לא כך היה ,ואז
יבין אברהם ,כי כוונתה היה לומר לא צחקתי כלל ,וזהו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי ,פירוש ,כי
כחשה דרך סתם ,כדי שיוכרו דבריה ,כאלו אומרת לא צחקתי ,אך כוונתה היה לדבר אחר כנ"ל.
וא"ת א"כ למה לא פירשה דבריה ,לזה אמר כי יראה ,לכן לא גלתה מה שכחשה רק דרך סתם ,כדי
שלא יבין אברהם ,רק שלא צחקה ,ולזה אמר מלת 'לאמר' המיותרת ,אלא לאמר קאי על אברהם,
שיאמר לא צחקתי כלל ,והנה כפיר ראות הטבע בני אדם הוא ,שאחר שהשי"ת שינה מפני השלום
את הדבר ,וא"כ קשה שהיא תכחשהו ,ע"ז היה ראוי שיאמר לה ודאי כדבריך כן הוא ,אבל מפני
השלום שניתי ,אבל כנותנותו של בורא עולם הוא ,אך שכחשה שרה ,לא רצה לפרסם הענין ,כדי
שלא תפול קנאה ומחלוקת ביניהן ,לכך לא חזר ואמר לה ,רק ויאמר לא כי צחקת.
הצחוק היתה רק בלב וסימן לבניה
והחת"ס כתב ,במחשבה הרהרה אבל לא הוציאה דבר בפיה לומר אי אפשר שאלד ,כדי יד[
שלא לפתוח פה לשטן ,וברית כרותה לשפתים ,אבל מכל מקום הודיענו שבמחשבתה ובקרבה היה
הדבר כצחוק ולאחר יאוש ,והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור בעתה יחוש ה' לגאלנו ,רני עקרה
כי חלה גם ילדה ציון את בניה.
שרה כחשה כדי שלא להוציא בפה
ועל כן ותכחש שרה ,לא שכחשה והכזיבה את הנביא לומר שקר אתה דובר ,אלא שהשתיקה אותו
שלא להוציא מפיו מה שהיא לא הוציאה מפיה ,מחשש פתחון פה לשטן ,ויאמר לא כי צחקת ,להיות
לבניך לסימן טוב.
וכעין זה כתב בבאר מים חיים ,ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי וגו' ,כי לכאורה טו[
תיבת לאמר אין לו פירוש ,והיה צריך לכתוב ותאמר אחר בלתי וגו' ,אמנם אפשר כי היא לא אמרה
כלל זאת בפירוש רק במחשבתה היתה זאת ורצתה לאמר ,וזה מאמר הכתוב ותצחק שרה בקרבה,
כי עדיין לא הוציאה מפיה רק בקרבה צחקה ורצתה לאמר אחרי בלתי היתה וגו' ,והיה זה לפי שכבר
הבאנו למעלה דברי הציוני ,שאז היה הס"מ עומד בפתח האהל של אברהם כי היה מתפחד
שיתבטל מכל וכל ,כי ראה ביתו של אברהם כולם נימולים ,ולא היה לו שום מקום שיאחז שם ,ועל
כן סיבב להכשיל המלאך לבשר לשרה בחינת הנוקבא ,בכדי שיהיה לו מקום להאחז בו ,וגם אנו
saifermechon@gmail.com להערות והארות
6 פרשת וירא מתיקות הפרשה
נאמר כי הוא הסית גם לשרה שתצחק על דבר ה' ,כי הוא השטן הוא היצר הרע ,כשרואה שהקב"ה
חפץ להיטיב לאדם והוא החפץ ברעתו ,ובא אל האדם ומסיתו ומרפה בידו האמונה בה' ורב טוב
יכולתו והשגחתו ,ופועל עמו כל כך עד שדובר בפה את אשר בלבבו וברית כרותה לשפתים ,וכל
דיבור ודיבור שמוציא האדם מפיו ,כן מתעורר נגדו בשמי השמים לטב או לביש ,וכמאמר חז"ל )שבת
קיט (:מנין שהדיבור כמעשה שנאמר וכו' ,וכיוונו לזה שהדיבור למטה נעשה מעשה בשמים להעשות
לטובה או לרעה ח"ו.
ועל כן הוא כחפץ שיהיה לו איזה מקום להאחז בו ,וגם רצה ברעת אברהם ושרה ,הלך ופיתה לשרה
שתצחק ולא תאמין בדבר ה' ,וזאת יהיה סיבה להכשילה ולמנוע הטוב מאתה ,ואמנם ,הקב"ה ברוב
חסדיו כשראה זאת והוא כבר הבטיח אחת ושתים שיולד בן לשרה ,בא תיכף אל אברהם קודם
הוציאה מפיה דבר הזה ,והודיע לו מה זה היא רוצה לעשות ,ותיכף נתחרטה שרה על מה שעשתה
ונתקיים דבר ה' על מכונו ,ואע"פ כן קצת נתקלקל כאשר אמרנו למעלה ,ומצא הס"מ קצת מקום
להאחז.
וזה אמר הכתוב ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' ,כנזכר שרק צחקה בקרבה ותחפוץ לאמר אחרי
בלותי וגו' ,אבל תיכף ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר וגו' ,פירוש שהנה כבר צחקה
בקרבה ולא אמרה עדיין ,רק הנה היא רוצה לאמר האף אמנם אלד וגו' ,וכל זה פיתוי הס"מ בכדי
למנוע ח"ו הטוב מאתכם.
היפלא מה' דבר ,כלומר שכוונת הרע ח"ו שיפלא מה' דבר כי אין רצון הרע שיתקדש שם שמים
בעולם ,וכוונתו לא רק למענכם הוא ,כי למעני שלא להרבות כבדוי ח"ו ,לכן אחת דברתי ולא אשנה
והנני מבטיחך בהבטחה למעני למעני אעשה למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן ,כי הן אני
כופל דברי פעם אחת על ידי המלאך ופעם אחת עתה ,והן הן הוא שבועה וכו' ,ואז אין שטן ואין פגע
רע לבטל את זאת ,ותיכף שרה בשמעה זאת ,לבה בחלה בקרבה ורצתה להפך דבריה לאמר בפה
לא צחקתי ,ובזה סברה כי תעקר הנדר מעיקרא ולא יהיה עוד מקום לקטרג ,כי אחר שהיא בעצמה
אמרה לא כן ,ממילא אמונתה בה' אמונת אמת והרע יבוטל.
ולזה אמר הכתוב ותכחש שרה ,כלומר כיחשה במה שחשבה מקודם ועתה לא כן תחשוב ,וגם רצתה
דוקא לאמר בפה מלא לא צחקתי ,בכדי להשבית אויב ומקטרג ,כי יראה מאימת הדין ,אבל ויאמר
לא כי צחקת ,פירוש שהקב"ה או אברהם אמר לא כן תאמר ,רק כי צחקת ,פירוש טוב שתאמר
צחקתי ,כי מכסה פשעיו לא יצליח ,כי אדם אשר יאמר לא עשיתי עבירה הלז לא ישבות בזה כח
המקטרג ,אדרבה עוד יוסף להשניא אותו לומר גנב ורצח וגם כיחש וגו' ,ואם יכפור אדם אוי לו
ולנפשו ,וכמאמר הכתוב )ירמיה ב' לה( על אומרך לא חטאתי ,רק מודה ועוזב ירוחם וכו' ,בזה יבוטל
ויושבת כח הדין והמקטרג ,כי הוא לא יכול לקטרג לומר הנה זה האיש כך עשה ,כיון שהוא בעצמו
אומר כך וחוזר בתשובה לפניך יתברך ,וכן כאן גבי שרה אדרבה תאמר צחקתי ותודה לפני ה' ותשוב
עדיו ,ובזה יבוטל ויוכנע כל בחינת המקטריגים מעליך ,ולא יהיה לו מקם לומר שום דבר עליך וכאמור
וכו'.
שרה לא ידע מנבואת ה' לאברהם ולא ידעה למה נשתנה שמה לשרה ,וחשבה לפי
שאברהם נעשה גדולה ממנה בנבואה ולכן קראה אותה אדוני
ועי' בחת"ס שכתב לדייק דלא מצאנו שקראה אותו אדוני כי אם בפעם הזאת ,וכתב ,והנה טז[
הרמב"ן כתב )פסוק טו( אברהם לא הודיע לה מה שנאמר מאת השי"ת שתלד בן ,ואת בריתי אקים
את יצחק וכל הפרשה ,נמצא לא נודע לה שהוחלף שמה לשרה ,ושמעה כל היום שהוא קורא אותה
בשם חדש שרה ,והלא דבר הוא ,על כן חשבה כי עד עכשיו קרא לה שרי ,ר"ל שר שלי ,כי הוא
saifermechon@gmail.com להערות והארות
7 פרשת וירא מתיקות הפרשה
טפל לה ברוח הקודש כפי' רש"י ,אבל עכשיו נכנס אברהם אבינו ע"ה לברית מילה ,והיא לא נכנסה,
חשבה שהיא טפלה לו ,על כן קרא שמה שרה סתם ולא שרי שר שלי ,כי הוא אדון לה בנבואה ,ולא
היא לו ,על כן אמרה ואדוני זקן ,ויען כי אין האמת כן ,כי לעולם היה אברהם טפל לה ברוח הקודש,
ואיננו אדון לה ,על כן לא אמר הקב"ה כלשונה ואדוני זקן ,שלא להוציא שקר מפי עליון חלילה,
אלא אמר ואני זקנתי שהוא אמת שאמרה על עצמה אחרי בלותי וכו' ,וכן כתב הרמב"ן שבכלל זה
ואני זקנתי.
אינו ניכר החילוק בין שרי לשרה
אכן עי' מה שכתב בשו"ת )אבן העזר ח"ב סי' יט( ,כיון שלא אמר לה שנשתנה שמה ,איך יז[
לא היה כפלא בעיניה דברי המלאך איה שרה אשתך ,והלא שרי שמה ולא שרה ,אלא על כרחך אין
להבחין בדיבור בין שרי לשרה ,רק בכתיבה וכו'.
הצחוק של שרה רק כדי להסתיר הדבר אבל באמת האמינה בה'
ובדברי יואל )עמ' שסב( כתב לפרש ,והנ"ל בביאור הענין ,כי שרה אמנו התחכמה בזה יח[
להסתיר מציאות הנס מבני אדם ,שלא ישלוט עין הרע בעיבורה ,גם להסתיר הענין מהמקטריגים,
ואף שבודאי האמינה בכל לבה בהבטחת הבוי"ת ,אבל בכל זאת יראה פן יגרום החטא ויזיק לה
הקטרוג או עין הרע לבטל ההבטחה ,וזהו דרך הצדיקים לירא תמיד פן יגרום החטא וכו' ,ולכן בשעה
שנתבשרה בנס גדול כזה שתלד בן לזקנותה ,היתה יריאה פן ישלוט עין הרע בעיבורה ,וגם מחשש
קטרוג כנ"ל ,וע"כ התחכמה ועשתה את עצמה כמצחקת מהבטחה זו שאי אפשר להתקיים ,ואמרה
אחרי בלותי היתה לי עדנה ,וכונתה בזה שישמעו אחרים טענת עצמה ,שהיא צוחקת בקרבה כאלו
אינה מאמינה שאפשר להתקיים ,ועל ידי זה יצא הדבר מלבם ,ולא ידברו עוד מזה ,כי יאמינו שאי
אפשר להתקיים.
לאמר הכוונה שהם יאמרו כן
ובזה יובן תיבת לאמור ,והכונה בזה ותצחק שרה בקרבה לאמרו ,כלומר כל הצחוק של שרה היה
כדי שיאמרו ויספרו אחרים מה ששמעו מפיה מאמר זה אחרי בלותי היתה לי עדנה ,וממילא לא
יאמינו לקיום ההבטחה ,ולא יגרמו קטרוג.
מ"מ הוי פגם שנראה שאינה מאמינה
אמנם הקב"ה הוכיח אותה ואמר אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור וגו' ,ר"ל דאע"פ שכונתה
היתה רק לאמר ולטובה הכתוונה ,והיא עצמה האמינה בהבטחתי ,מ"מ אין זה כבוד שמים שיראו
בני אדם ששרה אמנו מצחקת מהבטחת השי"ת ,כי עי"ז יוחלש אצלם כח האמונה בהקב"ה ,כי הם
אינם יודעים כונת לבה הטוב ,והאדם יראה לעינים ,והוי בזה העדר כבוד שמים ,ולזה אמר ותכחש
שרה לאמר לא צחקתי ,כי לפי האמת לא היה צחוק ח"ו ,רק כי יראה ,כלומר שהיתה יראה מדיבורי
בני אדם פן יגרום החטא ויזיק לשלוט עין הרע בעיבורה ,ע"ז השיב לה הקב"ה לא כי צחקת ,כי' לא
היתה לעשות כדבר הזה ,כי האנשים הלא אינם יודעים כוונתך הטובה ,והם ראו רק הצחוק ויש בזה
העדר כבוד שמים ,שיאמרו שאת בעצמך אינך מאמין ח"ו בדיבורו של הקב"ה.
אפשר שיקפיד אברהם כשישמע שאמרה ואדוני זקן ,שנראה שמסופקת בזכותו
ועפי"ז אפשר לתרץ מדוע חש הקב"ה שיקפיד אאע"ה על מה שאמרה שרה ואדוני זקן וכו' ,דלפי
הנ"ל למה הוסיפה עוד לומר ואדוני זקן ,דמזה נראה שהיתה מסופקת גם בזכותו ,שמא יגרום גם
חטאו למנוע השפעת הנס ,דאל"כ יספיק במה שאמרה על עצמה אחרי בלתי היתה לי עדנה ,ולזה
saifermechon@gmail.com להערות והארות
8 פרשת וירא מתיקות הפרשה
היה מקום לחשוש פן יקפיד אאע"ה על אמרי' ,דאין מן הדרך לחשוש על חטא זולתו ,ולטעם זה
שינה הקב"ה ולא סיפר לאאע"ה רק מקצת דברי' ,מה שאמרה ואני זקנתי ,והשמיט מאמר ואדוני
זקן ,ואולי הוספה לומר ואדוני זקן לטעם הנ"ל ,כדי להרחיק האמנת הענין יותר בעיני בנ"א ,שלא
יעלה על דעתם ליתן עין הרע בעיבורה ,גם להתסיר הדבר מפני המקטריגים ,ולטעם זה הכחישה
ההבטחה בפניהם בשני פנים ,שהיא אינה ראוי' אל ההולדה ,וגם אברהם זקן.
ובפנים יפות כתב ,יש לפרש שלא היה ח"ו שקר ,אלא לישנא דמשתמע לתרי אפי ,ותו יש יט[
לדקדק מה שאמר ואני זקנתי ,היה לו לומר ואני זקנה ,כמו שאמרה ואדוני זקן.
וכתב ,ולפי פשוטו יש לומר ,שלא היה הדבר תמוה בעיניה על עצמה ,כיון שכבר ראתה שפירסה
נדה ,היינו דאמרה אחרי בלותי' היתה לי עדנה ,כבר היה לי זמן וסת ,כמו שפי' רש"י ,אלא שהיה
תמוה בעיניה על אברהם ,והיינו דאמרה ואדוני זקן ,ומה שאמר הקב"ה ואני זקנתי ,יש לומר כמו כן,
שהתמיה היתה ,דאף שהוא אמת שאני אלד ,אין מזה ראיה על אברהם ,שהוא זקן יותר ממנה עשר
שנים ,והיינו דאמרה ואני זקנתי ,בלשון בתמיה ,וכי אני זקנה יותר מאברהם ,אם כן אין ראי' לאברהם.
וכתב ,ויותר נראה לפרש ,לפי שכבר ודם המילה אמר הקב"ה לאברהם שתלד וכו' ,ואברהם לא היה
לו רשות להגיד לשרה מה שאמר לו השי"ת ,והמלאך שבא לבשר לשרה ,לא דיבר עם שרה ,אלא
עם אברהם שיאמר לה.
וכן מה שאמר השי"ת לאברהם למה זה צחקה שרה ,אין זה שאלה לאברהם ,אלא שצוה השי"ת
לאברהם לומר לה ,וכן אמר לה בשליחות השי"ת ,וכיון שהדיבור היה מאברהם לשרה ,יתכן לומר
ואני זקנתי ,דהיינו אברהם עצמו סיבב הדבר שאמרה ואדוני זקן ,ללשון ואני זקנתי.
וכתב ,ולכל הפירושים הנ"ל מובן מה שאמרה שרה לא צחקתי ,לא היתה כונתה להכחיש מאמר
השי"ת ,אלא דאמרה לא צחקתי לפי כוונת אברהם ,אלא הצחוק ]לא[ היה על עצמה ,ולא פירשה
דבריה מפני כבודו של אברהם.
לא אמרה ואדוני זקן רק לומר ק"ו דכל שכן היא לא תוליד
ובבאר מים חיים כתב לפרש הפסוקים ,ותצחק שרה בקרבה אחרי בלותי וכו' ,ואדוני זקן, כ[
כלומר ,הן אפי' בעלי שאמרו חז"ל )בראשית רבה מז ג'( האיש אינו מזקין ,פירוש אין זקנותו מזיק
מלהוליד ,ואע"פ כן לעת כזאת שהוא זקן יותר מדאי נמנע מאתו שיוליד עוד ,כמו שאמר בעצמו
הלבן מאה שנה יולד ,וכאשר העיד הכתוב גם כן ואברהם ושרה זקנים באים בימים ,וכבר כתבנו
ששניהם היו זקנים לענין ההולדה ,אף האיש שאינו מזקין ,ומכל שכן אני שהאשה מזקנת וכבר זקנתי
מהיות לי בנים ,ואיך ישנה ה' טבע המזל כל כך בשבילי.
ונמצא עיקר דיבורה היה על עצמה מה שהיא זקנה למאוד ,ולא אמרה ואדוני זקן רק להוכיח כיון
שאפי' הוא נקרא זקן לזה ,אם שהאיש אינו מזקין ,מכל שכן היא ,אבל לא העמידה עיקר התמיה על
זה שאדוני זקן ,כיון שהאיש אינו מזקין יכול להקרות לפעמים שאף בזקן יותר מדאי לא יזיק זקנתו,
אבל זקנת האשה ודאי שיצא מכלל הטבע שתוליד.
וכן משמע באמירת אברהם שאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ,ולכאורה
למה להזכיר שניהם ,כיון שלבן מאה שנה אינו בטבע שיולד ,הרי די התימה בזה ,ואם יצוייר שהוא
יוליד ,גם היא תוליד ,אלא ודאי שבאיש על כל פנים יכול להקרות לפעמים שיולד ,כיון שאינו מזקין,
ולזה כפל לומר הגם שיצוייר לפעמים שלבן מאה שנה יולד ,על כל פנים ואם שרה הבת תשעים
saifermechon@gmail.com להערות והארות
9 פרשת וירא מתיקות הפרשה
שנה היא ,ודאי אינה בטבע כלל שתוליד ,וכן כאן שרה העמידה עיקר התמיה בקרבה במה שהזקינו
קרביה ומעיה מלהוליד ,ונשאה ק"ו מאתו כאמור.
וזה מדויק בפסוק ,כי בלא זה סותר סוף דבריה לתחלה דבריה ,כי בתחלה אמר ותצחק שרה בקרבה,
וכדרשת רז"ל מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד וכו' ,וסיימה לאמר ואדוני
זקן ,משמע שהעיכוב עבורו מה שהוא זקן ,ואמנם הוא כדברינו מה שאמרה ואדוני זקן ,לא אמרה
אלא ללמוד מזה במכל שכן ,אשר אינו בטבע לפי זקנתה ,אבל מאתו יכול להיות שאין מניעה כל
כך כמאמר חז"ל האיש אינו מזקין.
ועל כן הנה דבר ה' אמת ,ואומר הכתוב ,ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם
אלד ואני זקנתי ,כי זה היה עיקר הצחוק והתמיה ,מה שכבר זקנה כל כך ואיך הקרביים הללו טעונים
ולד ,כאומרו ותצחק שרה בקרבה ,לא צחקה כי אם על עסקי קרביה ,ולא מה שהוא זקן וכאמור.
אין לשנות מפני השקר ,רק לומר לשון המשתמע בשני לשונות
ובזה כתב לפרש ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה וגו' ,זה יבואר על פי מה שאמרו חז"ל במה
שאמר יעקב אבינו ע"ה אנכי עשו בכורך ,פירוש אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות ,אבל עשו הוא
בכורך וכו' ,כי ח"ו שיעקב אבינו יוציא דבר שקר מפיו ,ואולם אמר לשון המשתמע לתרי אפי ,והוא
בלבבו יכוון על האמת ,ואם השומע ישמע ויטעה ,אין לו בכך כלום ,כיון שבלשונו מכוון גם האמת,
מה לו במה שהשומע יפרש על דבר אשר לא כן ,והוא אמר אנכי מי שאנכי ואני עתיד לשמוע אנכי,
ועל כן לא אמר אני ועשו הוא בכורך ,וכן פי' בזוהר הק' )וישלח קעא (:באמירת דוד המלך לנעריו,
ואמרת כה לחי ואתה שלום וגו' ,וז"ל ,והא אתמר דאסור לאקדומי שלום לרשיעא וכו' ,אלא הא אתמר
דלקודשא בריך הוא אתאמר ,וחשיב נבל דעליה נאמר וכו' ע"כ ,2ונראה שעל זה אמרו רז"ל )ב"מ
2ואיידי דאתי לידן ענין זה ,נעתיק מה שכתבנו בפר' וישלח )שנת תשפ"ג(
יעקב לא השתחוה לעשו ,אלא להקב"ה
ובפי' זכירה לחיים שם כתב על דברי היפה ענף ,ומה שהוא העיקר לא אמר ,דכבר עמדו על זה רז"ל איך השתחוה
לעשיו ,ואמרו והוא עבר לפניהם דקאי לשכינה ,והשתחוה לשכינה ולא לעשו ,וכדאיתא בזוה"ק )וישלח קעא(:
דרמאות כזה מותר ,וכן איתא במדרש ובמפרשים ,עי' בספר מחזה אברהם קובץ קטן דפי' בזה פסוק בפ' בלק,
לא הביט און ביעקב בהיותו יעקב דנשא ב' אחיות ,ולא ראה עמל בישראל בהיותו דבא לו שם ישראל דהשתחוה
לעשו ,דהרי לזו מאי דסליק מיניה ,ה' אלקיו עמו ,ומה שהשתחוה היה לשכינה ולא לעשו.
יעקב שלח מלאכים כדי שישתחוה למלאכים ולא לעשו
מה שהביא מהזוהר הק' ,כן כתבו הרבה מפרשים ,ועי' עוד בש"ך על התורה שכתב לפרש כן ,הפי' והוא עבר לפניהם
היינו השכינה ,ולפי זה יעקב אבינו השתחווה אל השכינה ולא לפני עשו ,וכן כתב באגרא דכלה בתחלת הפרשה
וישלח יעקב מלאכים לפניו ,נ"ל לפרש תיבת לפניו ,דהנה ידע שיצטרך להתראות פנים עמו ,ויצטרך להשתחוות לו,
ולא רצה להשתחות לרשע ,כמו שמרדכי לא רצה להשתחות להמן ,כי אסור להשתחות לרשע ,על כן שלח המלאכים
שיעמדו לפניו בינו ובין עשו ,וישתחוה למלאכים ויסבור עשו שמשתחוה לו) ,והשי"ת סייעו באותו מעשה שהי"ת
בעצמו עבר לפניו בעת בואו לעשו והשתחוה להש"י ,כן מבואר בזוהר בפסוק והוא עבר לפניהם ,הו"א רצ"ל הקב"ה
עי"ש בזוהר(.
אלא שדנו באחרונים האם השבטים גם כן ידעו מהשכינה והוי כמו יעקב ,או שהם לא ידעו ,והם השתחוו ממש לעשו.
מרדכי היה גלגול יעקב ,והמן גלגול עשו
saifermechon@gmail.com להערות והארות
והנה הבני יששכר מאמרים לפורים )מאמר ו' אות יב( הביא דברי החיד"א שמרדכי היה גלגול יעקב והמן גלגול
עשיו ,ויעקב היה צריך לתקן מה שהשתחווה אל עשו.
השבטים לא ידעו שיעקב השתחוה להשכינה ,והיה פגם ליעקב שהיה לו להודיע אותם
והקשה שם החיד"א דלכאורה אם לא היה אל עשו רק להשכינה למה נענש ,וכתב ואפשר דהקב"ה מדקדק עם
חסידיו כחוט השערה ,ולפי קדושת יעקב היה איזה סרך פגם מפני מראית העין של האמהות והשבטים ,שסברו
שהשתחוה לעשו ,אי נמי שהיה לו להודיע להאמהות והשבטים שגם הם יכוונה להקב"ה ,ולא ישתחוו לעשו ממש.
מדברי הזוהר נלמד שמותר לרמאות גוי באופן כזה
וגם הביא שם החיד"א כמה גדול כחו של רש"י ז"ל לכוין אל האמת ורוח ה' דיבר בו ,דאמרו במס' גיטין )דף סב(.
ואין כופלים שלום לנכרי ,רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא ,רב כהנא אמר ליה שלמא למר ,ופירש רש"י שלמא
למר ,ולא היה מתכוין לברכו ,אלא לבו הוה לרבו ,וכתבו על זה התוס' ,וצ"ע שלא יהיה בזה גונב דעת הבריות ,והאריך
בזה ,וכתב דנראה ברור מהזוהר הקדוש שהבאתי דיעקב אבינו השתחוה לשכינה עילאה ,והיה נראה כאילו השתחוה
לעשו וכו' ,והוא תניא דמסייע לרש"י ז"ל כמבואר.
דוקא אם כוונתו להקב"ה מותר לרמאות גוי
וכעין זה כתב באגרא דפרקא )רמז קסה (.בזוהר וארא )כג (:ואמרתם כל לחי ,וכי דוד לא הוה ידע בי בנבל וכו',
אלא וכו' ,ובגין קוב"ה קאמר ואמרתם כה לחי וכו' ,מכאן אוליפנא דהא לבר נש חייבא אסור לאקדמא ליה שלם ,ואי
אצטריך ,יקדים ליה כדוד דבריך ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיניה קאמר ,ואי תימא דרמאות הוה ,לאו ,דהא כל מאן
דסליק ליה לקוב"ה ואיתחזי דבגיניה קאמר לאו רמאות הוא עכ"ל ,הנה נשמע מזה כמה הלכתא גברוותא א( דאסור
ליתן שלום לרשע ,ב( דאי נותן לו שלום ואמר בלשון דמתכוון להקב"ה ,מותר ,ולא מקריא רמאות ,ג'( אבל אם מתכוין
לאיש אחר או לדבר אחר ,והרשע סובר דנותן לו שלום ,מקרי רמאות ואסור ,ונ"ל דהא דאם כוונתו להקב"ה לא מקרי
רמאות ,דבלא"ה מהראוי לכל בר דעת בעת דברו עם הבריות שיהיה כוונתו לקוב"ה ,כענין היחודים שמייחדים
הצדיקים בדיבורם בעת דברם עם בני אדם ,וז"ש הזוהר ואי תימא דראמות הוה ,לאו ,דהא כל מאן דסליק ליה לקוב"ה,
ואיתחזי דבגיניה קאמר ,לאו רמאות הוא ,ר"ל שכן ראוי לכל איש לסלק דבריו לקוב"ה בעת דברו עם בני אדם והבן.
ולכאורה לפי דברי האגרא דפרקא צ"ע קצת במס' גיטין ,דהרי שם כתב רש"י שכוונתו היה לרבו ,ובכה"ג שאין
כוונתו לשמים ,כתב האגרא דפרקא שיש איסור ,ולכאורה צריך לומר שלמד ברש"י כוונתו לרבו ,היינו להקב"ה ,ויל"ע.
אפשר שאין ללמוד מיעקב שמותר לרמאות כיון שהיה אז בשעת הסכנה
ובשיורי ברכה )יור"ד סי' קמ"ח( כתב החיד"א דיש לדחות הראי' מיעקב לענין לרמות ,וכתב ,מיעקב אבינו ע"ה אין
ראיה ,דהיה בסכנה ,אך מדוד המלך ע"ה יש קצת ראי' לרש"י ,לפי מה שפירש בזוהר הק' וגם זה יש לדחות דלצורך
פרנסה היה וכו' ,ואפשר דגם רב כהנה היה צריך לזה ,משום איבה ,או איזה צורך ,ובהא מיירי רש"י נמי וק"ל.
ומרמ"ע מפאנו משמע שגם השבטים ידעו שהוא השכינה ,שכן כתב בעשרה מאמרות )מאמר חקור דין חלק ג'
פרק ד'( ,ואף על פי שכולם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש והוא עבר לפניהם כדתנן אני והוא הושיעה
נא והדר וישתחוו' ,וכולם כמוהו' ,מ"מ יש בו משום מראית העין עיי"ש.
והנה משמע מדבריו דאע"ג דיעקב התשחוה להשכינה יש בו פגם קצת משום מראית עין ,וכן כתבו שאר מפרשים,
ובאמת יש לומר דכן מצינו בדברי הילקוט שהמן טען נגד מרדכי שיעקב השתחוה לעשו ,ואם נאמר כדברי הזוהר אין
טענה לדבריו ,אבל לפי דברי הרמ"ע אתי שפיר ,שלמעשה היה לו חטא של מראית עין ,ובאמת גם החיד"א לעיל
כבר תירץ כעין זה ,ועוד אפשר לומר בדברי המדרש ,דבאמת לא היה בו שום חטא ,רק המן טען כן ,אבל אין אמת
בדבריו.
יש חילוק בין יהודי לישראל
ועי' עוד בדברי הבני יששכר שם מה שכתב לפי זה ,ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא
יהודי ,ותמוה מהו הנתינת טעם שהגיד להם שהוא יהודי ,ועוד וכי לא ידעו עד היום שהוא יהודי ,וזהו תו"ד ,דיעקב
אבינו לא פגם כלל בהשתחואתו שהוא השתחוה להשכינה ,אך בפני השבטים שלא ידעו זה היה פגם ,ועל פי זהו
saifermechon@gmail.com להערות והארות
כג (:בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנין מלייהו וכו' ,דקדקו לומר משנין מלייהו ,ולא אמרו עבידי
דמשקרי ,כי ח"ו לומר שמשום איזה טעם וסיבה יוציאו דבר שקר מפיהם ,כי שארית ישראל לא ידברו
כזב ,וחותמו של הקב"ה אמת ,והמשקר משקר ח"ו בחותם המלך כנודע לחכמי לב ,ורק משנין
מיליהון לומר דבר המשתמע לתרי אפי ,ובלבבו יכוון על האמת ,ואם השומע שמע וטעה ,אין לו
בכך ,ועל אופן זה אמרו )יבמות סה (:מותר לשנות בדברי שלום ,ר' נתן אומר מצוה וכו' ,דוקא לשנות
ולא לשקר כאמור ,וגם זאת דוקא לשם מותר על דבר השלום וכדומה ,אבל בלא זה גם לשנות אסור,
כי דוקא בעני תלת עבידו רבנן ולא בדברים אחרים.
וכזה עשתה שרה כאן ,כי כבר כתבנו אשר עיקר הצחוק היה על רוב זקנתה ,אבל לא אמרה
מזקנותה ,כי אם מקל וחומר אשר ואדני זקן ,ומכל שכן היא ,ובזה היה דבר ה' אמת שאמר לה זה
צחקה וגו' ואני זקנתי ,כי זה היה עיקר הצחוק ,ואמנם שרה להיותה יראה כמאמר הכתוב כי יראה,
כיוונה דבריה ללשון המשתמע לתרי אפי ואמרה לא צחקתי ,פירוש לא אמרתי ואני זקנתי ,רק ואדני
זקן ,ואמת אשר צחקתי ,ואברהם יסבור כפשוטו לא צחקתי ,ובזה תצא ידי שניהם שלא תשקר ולא
יקפיד בעלה עליה וכנאמר.
כא[ ומה שכתב בבאר מים חיים דמה שאמרו דמותר לשנות מפני דרכי שלום ,אין הכוונה לומר
שקר ממש כנ"ל ,כן מצינו גם בבן יהוידע במס' ב"מ )כג (.שכתב ,ונ"ל בס"ד דגם בהני מילי אין
מוציאים מפיהם שקר גמור ,אלא עבידי המצאה של סגנון דברים שישיבו דברים הסובלים שני
פירושים ,דהשומע יבין הדברים במשמעות השקר ,ובלבם יתכוונו למשמעות האמת ,וכיוצא בזה
מצינו אצל משרע"ה כששאלו השטן תורה שנתן לך הקב"ה היכן הוא ,א"ל מה אני שיתן לי הקב"ה
תורה ,דנזהר להשיב דבר דמשתמע לתרי אפי ,שלא אמר לא נתן לי תורה ,אלא אתה מה אני שיתן
לי הקב"ה תורה ,שבלבו כיוון לומר אתה אומר שנתן לך ,מה אני שיתן לי לבדי ,כי לישראל נתנה
ואני בכללם ,אך השטן הבין שלא נתן לו כלל ,ונמצא שאמר דברים דמשתמען לתרי אנפי ,והוא לא
דבר שקר ח"ו.
מותר לשנות מפני דרכי שלום רק על לשעבר אבל לא להבא
כב[ כתב בספר חסידים )סי' תכו( ,דע אע"פ שאמרו מותר לשנות בדברי שלום ,אם יבא נכרי
או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות ואינו מלוה לו ברצון ,כי יראה פן לא יפרע לו ,אינו יכול לומר
אין לי ,כי מה שמותר לשנות בדברי שלום ,זהו בשכבר עבר הדבר.
משום ענוה מותר לשנות גם על להבא
וכתב החיד"א שם בפירוש אזולאי ,אע"ג דכמה פוסקים סוברים דעובר על השבועה לשעבר כג[
חמור יותר מעבר שבועה דלהבא ,כמבואר בחו"מ סי' ל"ד דין ה' ,הכא משנה על אותה שעה ,כגון
אומר אין לי ויש לו ,ולענין זה לשנות מה שהוא עתה יותר כזב ממשנה מה שעבר ,ואע"ג דאמרינן
פ"ב דב"מ עבידי רבנן דמשני במסכת ,והוא אם שגורה בפיו מסכת זו ,ואומר לאו ,ומשנה מה שהוא
מובן ,כשהיו ישראל במלכות אחת היו כל ישראל מתיחסים בשם ישראל ראש יחוסם ,משא"כ כשנחלקה מלכותם
הנה מלכות בית דוד היו מולכים רק על יהודה ,ונקראו כולם בשם יהודי ,כי יהודה הוא ראש היחוס ,ואם מכנים בשם
ויחוס ישראל סבא ,הנה הוא לא פגם בהשתחואתו לעשו ,כי לשכינה השתחוה ,ולא לעשו ,הנה הזכות תעמוד לו
לאיש הישראלי וכו' ,משא"כ במרדכי שהוא מתיחס אחר יהודה ,הנה השבטים השתחוו לעשו ממש ,ומדוע הוא לא
יכרע וכו' ,וזהו שנאמר היעמדו דברי מרדכי )שאמר שתעמוד לו זכות ישראל אביו שלא השתחוה לעשו רק אל
השכינה( כי הגיד להם אשר הוא יהודי )הנה מתיחס רק אחר יהודה ,ויהודה השתחוה לעשו ממש( וכו'.
saifermechon@gmail.com להערות והארות
עתה ,שאני התם משום ענוה ושלא להחזיק טובה לעצמו מותר ,ולמדנו מזה דעונה יותר מהשלום
בפרט זה.
כד[ והמג"א )או"ח סי' קנ"ו סק"ב( העתיק את דברי הספר החסידים הלכה למעשה ,ועי' שם
במשנה ברורה )סק"ד( שנשאר בצ"ע על זה.
כה[ ובשו"ע הרב )ס"ב בהגה( כתב ,ומ"מ צ"ע קצת ,כיון שהשלום גדול מכל המצות כמ"ש
במ"ר פי' חקת ,ע"פ בקש שלום ורדפהו ,ובגמ' התיר לשנות דיבורו מפני השלום ,והרי"ף פ' אלו
מציאות כתב דלאו היתר הוא אלא מצוה ,א"כ מנלן דלשנות בלהבא אסור ,שמא יש להתיר ע"ד
בכל דרכיך דעהו וכו'.
ובדעת תורה שם כתב המהרש"ם ,ועי' תומים ונתיבות המשפט סי' י"ב )סק"ג( שהביאו, כו[
דאם א' מוחזק בממון ,ויודע שהאמת אתו רק שהדיינים לא יאמינו לו ,מותר לו לשנות וכו' ,ע"ש,
ונעלם מהם דברי ספר חסידים ומג"א הנ"ל ,ועי' תוס' ב"מ כוו' ,וע' רש"י מס' ביצה )כ (.ד"ה ולזבח
שלמים הבאתיו וכו' ,דמרוב ענותנותו של הלל שינה מפני השלום ע"ש ,ומוכח דמשום הקרבת נדבתו
שרצה להקריב שינה מפני השלום ,דלא כהספר חסידים הנ"ל דדוקא בדבר שכבר עבר וכו' ,ועי'
תשובת רמ"א סי' י"א דמותר להוציא שם רע מפני השלום ,אבל רק בדיבור ולא בכתב דהוי מעשה,
וכו',
ועי' בשו"ת תורה לשמה )סי' שס"ד שכתב להאריך בהרבה מראי מקומות בש"ס שמצינו כז[
ענין זה דמותר לשנות וכו' ,והביא דברי הספר החסידים ,וכתב ,ודבריו סתומים וחתומים בחילוק זה,
דמה טעם איכא לחלק בזה ,והוא ודאי מפרש הך דמציעא גבי מס' היינו משום ענוה כמ"ש רש"י שם,
אך התוס' ז"ל ושאר ראשונים דלא מפרשי טעמא משום ענוה ,ודאי הם חולקים על ספר חסידים
הנזכר ,וליתא להו האי חילוקא.
ומסיק שם ,הרי סדרתי לכם שלחן מלא כמה אופנים בענין השקר וגניבת דעת הנזכרים בדברי רז"ל
להתירא ,ואתם תדקדקו בכל דבר ודבר ותלמדו דבר מתוך דבר ,אך תשימו יראת ה' על פניכם
לבלתי תעשו קולות חוץ מן השורה וכו'.
כלה נאה וחסודה אפשר דקאי על כלה אחרת
כח[ ובשו"ת רב פעלים )ח"ג חו"מ סי' א'( הביא דברי הספר חסידים ,וכתב ודע כי מהך דכתובות
דף יז כיצד מרקדים לפני הכלה בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה ,ולא חשו משום מדבר שקר
תרחק ,כמו שחשו ב"ש ,ואע"ג דבזה משנין מפני השלום באותה שעה ,ולא על העבר ,אין להקשות
מזה על ספר חסידים הנ"ל ,חדא דאין אומרים כלה זו נאה ,אלא אומרים בסתם ,ואפשר שכיוונו
בלבם על כלה אחרת ,ועוד אפ'י אם יש לה מדה אחת טובה יכולים לומר עליה כלה נאה ,וכן כתב
ליישב מה שמצינו ביעקב שאמר אנכי עשו בכורך ,שהכוונה ,אנכי ,אבל עשו בכורך עיי"ש.
אינו פשוט כל כך הענין לומר שקר מפני השלום
כט[ ועי' לשונו הק' שכתב החת"ס )שו"ת ח"ו סי' נט( בא"ד ,ואני תמה על גוף הדבר שהתירו
חז"ל לכזב בתורת אמת ,ומה שאמרו חז"ל מותר לשנות מפני דרכי שלום ,לא היה דעת הרמב"ן ז"ל
נוח מזה ע"פ המובן הפשוט ,ע"כ הפליג בפירושו על פסוק ואני זקנתי עיי"ש )עי' מה שהבאנו לעיל(,
והמג"א במוסריו החליט דדוקא לשעבר ולא להבא ע"ש ,והכלל קושטא קאי.
רב אמר לבנו שלא יאמר שקר לאשתו כדי שיכין לו מזונו הרצוי
saifermechon@gmail.com להערות והארות
ובמס' יבמות )סג (.תני ,רב הוה קא מצערא ליה דביתהו ,אמר לה עבידי לי טלופחי )עדשים( ל[
עבדא ליה חימצי )קטניות( ,חימצי ,עבדא ליה טלופחי ,כי גדל חייא בריה ,אפיך לה )היה הופך את
בקשתו של אביו ,שכשהיה אומר לו אביו לבקש מאמו להכין סוג א' היה אומר לאמו להכין את הסוג
השני( ,אמר ליה )רב לבנו( איעליא לך אמך )שאמו תקנה את דרכיה ,אמר לי )רבי חייא לרב( אני
הוא דקא אפיכנא לה וכו' את לא תעבדי הכי ,שנאמר למדו לשונם דבר שקר הענוה.
לא[ והקשו המפרשים שם ,דהרי מותר לשנות מפני דרכי שלום ,ומצינו כמה תירוצים על זה ,בעין
אליהו תי' על פי דברי הספר חסידים הנ"ל דמותר רק על לשעבר ,ושם היה על להבא ,והמאירי
תירץ ,שמותר לשנות רק בדבר שאם אינו משנה יצא מזה נזק ,וכאן ידע רב לעבור על פשעה ולא
היה מקפיד ,ולכן היה אסור.
אומרים חטא בשביל לזכה חבירך רק שיקיים חבירו מצוה ,ולא להציל חבירו מעבירה
לב[ ומצינו בפי' נחמד למראה על הירושלמי )פרק יג עד (:שכתב לפרש באריכות חילוק גדול,
דהנה באמת יש לחקור תחילה בז"ש דמותר לשנות מפני השלום ,דהא כשזה משנה ודובר שקר הרי
הוא חוטא באיסור מדבר שקר תרחק כדי שיזכה חבירו באהבת שלום ,והוא הפך הכלל המסור בידינו
דאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך.
וכתב ,ואת זה ראיתי להרא"ם ז"ל בחידושיו על הסמ"ג הל' שופר עלה ההיא דקטן אין מעכבין אותו
מלתקוע וכו' ,דמבואר יוצא מדבריו ,דהא דאמרינן אין אומרים לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך,
היינו דוקא לענין להציל חבירו מן העבירה הוא דאין אומרים לאדם חטוא וכו' ,לפי שבמה שניצול
חבירו מן העבירה אין אני קורא בו שהוא זוכה בשום מצוה ,גם הוא אינו נקרא זוכה בה ,וכיון דכי
יחטא אינו זוכה הוא עצמו בשום מצוה ,אין לו לחטוא בשביל להציל חבירו מן העבירה ,אבל כדי
שיזכה חבירו בקיום מצוה ,אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חברך בקיום מצוה ,משום
דכיון דחבירו זוכה ומקיים המצוה ,גם הוא עצמו זוכה בו במצוה זו שכל ישראל ערבים זה לזה וכו'.
והשתא על פי יסוד זה של הרא"ם ז"ל ממילא מתרצתא הב' סוגיות הנזכרות ,והוא דמ"ש מותר
לשנות מפני השלום ,הני מילי כדי שיזכה חבירו בקיום מצות השלום להיות כל אחד עם חבירו בשלום
ובמישור ובאהבה וחיבה ,דכל כה"ג הרי הוא מקיים מ"ש הכתוב ואהבת לרעיך כמוך וכו' ,אך אמנם
בההיא דחייא בריה דרב ,לאו היינו לזכות לאמה בקיום מצוה ,אלא הנה הוא להצילה מן העבירה
שלא תעמוד היא במרדה לצעורי למר בעלה ,א"כ כל כה"ג אין אומרים לאדם חטוא בדברי שקרים
וכזבים כדי להציל את אמה מן העבירה ,דצער בעל חיים דאורייתא ,והואיל וכן שפיר קאמר ליה רב
לבריה את לא תעביד הכי ,היינו לומר ,דאע"ג דבעלמא קיי"ל מותר לשנות מפני השלום ,היינו דוקא
בקיום המצוה ,ברם להציל מן העבירה כגון את שהוא להציל את אמך מהעבירה של איסור בעלי
חיים שהיא מצערת אותי ,כל כה"ג אני אומר לך דלא תעביד הכי ,דהלכתא הכי דלהציל מן העבירה
אין אומרים לאדם חטוא בדברי שקרים וכו'.,
אפשר דרק לגבי אנשים מותר שיש בהם חיוב ערבות
ושוב כתב להאריך דאפשר רק לגבי אנשים ,כיון שיש חיוב ערבות ,אבל אם נוגע לגבי נשים לג[
דאין חיוב ערבות ,אפשר דאין לומר שקר בשביל שלום ,חוץ מלגבי אשתו דהיא פלגא דגופו ,ויש בה
חיוב ערבות על בעלה עיי"ש מה שכתב להאריך בזה.
ואני זקנתי קאי על השכינה הק'
saifermechon@gmail.com להערות והארות
לד[ ועוד פי' אחר מצינו במדרש רבה ,אבל זה אינו כפשוטו ,אמר רבי יהודה ברבי סימון ,אמר
הקב"ה אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם ,ואני זקנתי מלעשות נסים
הקב"ה כפל הדברים לומר שלא הזיק הברכה
לה[ וכתב באור החיים הק' ,למועד אשוב ,טעם שחזר לומה ההבטחה ,לבל יחשוב אברהם כי
לצד הקפדת ה' על שרה ישוב ה' מדברו הטוב אשר דיבר אליו ,לזה אמר אליו ,כי הבטחתו ישמור
כעת חיה וגו'.
וכן כתב במגלה צפונות ,ובזה נבוא לענין שהוצרך הקב"ה לחזור ולבשרו על הבן ,לומר שלא גרם
מניעת הבן שבישרו תחילה בעבור מה שצחק וחשב בלבו ,שדברים שבלב אינן דברים ,ואם כן עדיין
הבטחה שהבטיחו על הבן קיימת ,ולא יעלה על לבו שגרם החטא לבטלה.
saifermechon@gmail.com להערות והארות
