דפירשנו · Daph-irshuni — וירא (2026-10-26)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שי שנה ז' פרשת וירא חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
בכורות לה – .מא:
נד.
נה.
והערות מסכת בכורות ביאורים ב
נז.
נח.
ג והערות מסכת בכורות ביאורים
והערות מסכת בכורות ביאורים ד
• הא דאמרו במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל
וראהו קסטור אחד ואמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא
ואינו נשחט אלא א''כ היה בו מום נטל פיגום וצרם אזנו ובא
מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצירם באזני
בכורות אחרים ואסרו וכו' זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור שלא
לדעתו מותר ,צריך ביאור מה החילוק בין הראשון שצרם הקסדור
כדי להתירו במום והתירו ,לבכורות אחרים שצירם אוזניהם גם
כן כדי להתירם ואסרום ,דהרי הכלל הוא שבעינן שלא יהא לדעתו
כדי להתיר ,ואילו באותו קסדור כולם היו לדעתו ,דהרי לכך צרם
האוזן כדי להתירו לשחיטה על ידי המום? (הערה נ''ג)
• מה דאמרו בגמ' ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר וכו' אמר רב נחמן
בר יצחק ובלבד שיהו משולשין ,והיינו מה שאמר ר' חנניא דבעינן
לבודקו שלש פעמים בתוך שמונים יום ורק אם לא עבר הוי מום,
אמר רב נחמן דבעינן באופן שבדקן בג' זמנים שוים ביניהם,
וביאר ברש''י היינו ג' חלקים בתוך השמונים יום ,שאם בדקו
עכשיו יבדוק שוב לאחר כ''ו וחצי יום ,ואח''כ שוב עוד כ''ו וחצי
יום ,ואח''כ שוב אחר כ''ז יום דהוא סוף שמונים ,דבעינן שיהיה
הריחוק בין הבדיקות שוה ,וקשה דא''כ אין זה שלש בדיקות בתוך
שונים אלא ארבע בדיקות בשמונים יום בתחלה ובסוף ועוד שנים
באמצע כל כ''ו וחצי יום ,ולא משמע כן בדברי ר' חנניא דכתב
ה והערות מסכת בכורות ביאורים
שלש פעמים .ועיין באמת בתוס' דביאר תחלת שמונים ובאמצע
שמונים ובסוף שמונים ,דממילא יהיו כאן רק ג' בדיקות ולא ד',
דממילא לרש''י קשה .ועיין בתוס' דביאר שיטת רש''י דפי שאמרו
גבי ערי מקלט ושלשת ,ושם לא אמרו בתחלה ובסף א''י
ובאמצעה ,אלא מתחלתה עד עיר מקלט ראשון כמו ממנו עד
לבא אחריו ,ומן הבא אחריו עד השלישי ,ומן השלישי עד לסוף
א''י גם כן שוה ,רק דעדיין קשה דשם לא הצריכו בתחלה ובסוף
עיר מקלט ,ולמה כאן כן הצריכו בדיקות בתחלה ובסוף שמונים,
וכעין זה הקשה שם בתוס' על רש''י? (הערה נ''ז)
• הא דאמרו בגמ' כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן
כרבא נמי לא אמר דילמא היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר
מום רע קרינא ביה ,והיינו דהטעם אביי ורבא תירצו ב' תירוצים
שונים למה לא תהא נקבות שלו מום אצלו וישחט במדינה ,לאביי
משום דבעינן חרוץ דומיא דשבור בעצם ,וכאן איירי בבשר,
ולרבא משום דאיכא לימוד דחרוץ אינו מום ,א''כ לא היה צריך
למימר דגרב דהוא כרחס והיינו דחרוצי מיחרץ הוה מום ,דכ''ש
הוא דמאיס ,אלא ודאי חרוץ אינו מום ,והטעם דרבא לא אמר
כאביי אמרו בגמ' משום דחרוץ דומיא דשבור לא אמרינן,
וממילא שפיר איכא חרוץ בבשר ולא רק בעצם כמו בשבור ,וקשה
למה באמת יאמר רבא דלא אמרינן ,הרי הם כתובים בקרא ולמה
לא נקישם זה לזה ,וכפי שמקישין בכל התורה שני כתובים
הנכתבים יחד? (הערה ס''ג)
והערות מסכת בכורות ביאורים ו
יתירו אותו בשביל זה ,ומשא''כ דף לה ע''א
באחרים שצירם אח''כ ,בהם ודאי
נג .במשנה מעשה בזכר של רחלים
לדעתו היה ,דכבר ברור לו
זקן ושערו מדולדל וראהו קסטור
אוזניהם שצורם זה דמעשה
אחד ואמר מה טיבו של זה
יתירם ,ולכך הוי לדעתו ואסרום.
אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט
או יש לומר דבראשון היה צד
אלא א''כ היה בו מום נטל פיגום
לומר דעושה מום זה כדי לזלזל
וצרם אזנו ובא מעשה לפני
בדיני ישראל דהנה לך מום בו,
חכמים והתירו ואחר שהתירו
ודלמא לא בשביל להתיר היה
בכורות באזני וצירם הלך
כוונתו ,ולכך התירו דאין זה ודאי
אחרים ואסרו וכו' זה הכלל כל
לדעתו ,אבל האחרים שצרם
שהוא לדעתו אסור שלא לדעתו
אח''כ ודאי היה לדעתו דעה כן
מותר .צריך ביאור מה החילוק
בביל ידיעתו דהראשון הותר
בין הראשון שצרם הקסדור כדי
ורצה להתירם גם כן ,דהיות
להתירו במום והתירו ,לבכורות
ולדעתו הוא אסרום.
אחרים שצירם אוזניהם גם כן
נד .בגמ' פעם אחרת היה וכו'
כדי להתירם ואסרום ,דהרי הכלל
וצריכא דאי אשמעינן וכו' ואי
הוא שבעינן שלא יהא לדעתו
אשמועינן קטן משום דלא אתי
כדי להתיר ,ואילו באותו קסדור
עובד אבל בגדול לאיחלופי
כולם היו לדעתו ,דהרי לכך צרם
כוכבים דאתי לאיחלופי בגדול
האוזן כדי להתירו לשחיטה על
אימא לא צריכא .צריך ביאור
לומר יש ואולי המום. ידי
ואפי' תימה איכא למה גבי קטן
דהראשון הגם שכדי להתירו
ברור לנו דלא אתי לאיחלופי
במום עשה כן ,מ''מ לא ידע
בגדול ,ומשא''כ ישראל בעכו''ם
שלמעשה יתירו על ידו ,דהיה צד
אתי לאיחלופי ,וכי אין זה ברור
לומר דכיון שעשאו בכוונה לא
לכל איש ישראל דהעכו''ם שאינו
יהא מותר ,וממילא לכך אין זה
מחוייב במצוות כמותו דינו שונה
נקרא לדעתו ,דהיה לו צד שלא
ממנו ,ומה הצד לאיחלופי ביניהם
ז והערות מסכת בכורות ביאורים
לא הפה שאסר הוא קמ''ל דאי כלל .ואולי יש לומר דהיה הו''א
משום הכי הוה שדי ביה מומא דאתי לאיחלופי בישראל באופן
דניכר ואכיל ליה .היינו דהיה צד של גרמא ,וכפי שבגמ' לקמן
לומר דאין זה הפה שאסר דבלית אמרו דזה הכלל דלדעת אסור בא
ברירה בא להראות מומו כדי אסור, גם דבגרמא להוסיף
להתירו לאכול דאינו רוצה לאכול וממילא על אופן כזה היה הו''א
קדשים בחוץ ,וממילא אין לו לאיחלופי כשלא היה לדעתו,
נאמנות דלא הוא עשה המום, וכגון שהניח לתומו דבילה על
וזה קמ''ל דכן נאמן משום דאם אוזנו של הבכור כדי לרפאותו
בשביל קדשים בחוץ לא היה לו וכדומה ,דאתי לאיחלופי לומר
צורך להראות לחכם המום ,דהיה דגם בישראל יהא מותר בכהאי
יכול להטיל מום ניכר שודאי גוונא ,ולכך אולי גם בעכו''ם
קדשים מתירו ולא יהא זה נאסור אפי' בשלא לדעתו ,וזה
סבחוץ ,ומכך שבא ואמר דבכור קמ''ל דבעכו''ם כן שרי אם היה
הוא ,הפה שאסר הוא ולכך נאמן הדבר שלא לדעתו ,ורק בישראל
לומר שלא הוא עשה המום .אבל גדול אסור לגמרי ,אבל צריך עיון
קשה מה הוא דאמרו דהיה יכול לדינא אם נאסור בישראל בכהאי
להטיל מום שניכר וכדי שלא גוונא.
לאכול קדשים בחוץ ,הרי אם
דף לו ע''א
חושש מאיסור קדשים בחוץ ,למה
מאיסור הטלת מום לא יהא נה .בגמ' אמר ר' אילעא לא היו
חושש ,ומאי שנא ,דממילא מהו מוחזקין בו שהוא בכור ובא
הטענה של נאמנות בשביל כך. אחד ואמר שהוא בכור ומומו
וצריך לומר דזה ברור דאין עמו נאמן מאי קמ''ל וכו' מהו
הטלת מום חמורה כמו אכילת דתימא התם הוא דאי בעיא לא
קדשים בחוץ ,דאל''כ למה כלל אמרה הכא לא סגיא דלא אמרה
נחשוש שהוא הטיל בו המום, דקדשים בחוף לא אכיל אימא
הרי אם להטיל מום הוא נחשד
והערות מסכת בכורות ביאורים ח
ותלמידים מורין לו .אבל קשה למאי בא לשאול ,הרי יכול כמו
למאי סיפר ר' יוחנן המעשה מה כן לאכול קדשים בחוץ ולא
שהיה זקן אחד ושלא עבר לפניו לשאול כלל ,אלא ודאי דברור לן
מעולם ,דמה חידש בכל פרטים דקדשים בחוץ חמיר טפי ,ורק
אלו .עוד קשה מה שהקשו בגמ' בהטלת מום היה הו''א שיהא
דאם לא אמר לו ההוראה קודם חשוד ,וזה קמ''ל דהפה שאסר
מעשה אין שומעים לו ,ותירצו הוא ,דהיה יכול להטיל מום
הוה ובא מורה נמי דאיהו הניכר.
שנפל קודם וכבר מעיקרא,
פרק ו
בבכורו המום הורה כן ,וקשה
דף לח ע''ב
דהרי המעשה היה שרק עכשיו
כשנפל בבכורו המום עבר לפניו נו .בגמ' חלזון נחש ועצב איבעיא
ר' יוחנן ואמר לו ההוראה וביקשו להו חלזון הוא נחש או דלמא
שיתיר לו ,ואיך תירצו דקודם חלזון או נחש ת''ש דאמר רבה
מעשה הורה כן .ואולי יש לומר בר בר חנה סח לי ר' יוחנן בן
דזהו כוונת ר' יוחנן באומרו מימי אלער זקן אחד היה בשכונתינו
לא עברתי לפניו ,דבאמת היה ור' שמעון בן יוסי לקוניא שמו
אותו זקן מורה הוראה זו גם קודם ומימי לא עברתי לפניו פעם
המעשה שעבר לפניו ר' יוחנן, אחת עברתי לפניו אמר לי שב
רק דהוא ר' יוחנן לא עבר לפניו בני שב חלזון זה מום קבוע
קודם ,ולכך לא שמע מנו הוראה לשחוט עליו וזהו נחש שאמרו
זו קודם ,אבל היות ולאחרים כבר חכמים ואע''פ שאמרו אין אדם
אמר ההוראה קודם לכן ,ממילא רואה מומין לעצמו אבל מורה
שומעים לו ולכך התיר לו ר' יוחנן ותלמידים לתלמידים הלכה
המום דתלמידים מורין לו. מורין לו .היינו דהיה לו לאותו
זקן בכור שנפל בו מום זה של
חלזון ורצה שיתיר לו ר' יוחנן בן
אלעזר ,ולכך אמר לו ההוראה
ט והערות מסכת בכורות ביאורים
רש''י דפי שאמרו גבי ערי מקלט דף לט ע''א
ושלשת ,ושם לא אמרו בתחלה
נז .בגמ' ר' חנניא בן אנטיגנוס
אלא ובאמצעה, א''י ובסף
אומר וכו' אמר רב נחמן בר
מתחלתה עד עיר מקלט ראשון
יצחק ובלבד שיהו משולשין.
כמו ממנו עד לבא אחריו ,ומן
היינו מה שאמר ר' חנניא דבעינן
הבא אחריו עד השלישי ,ומן
בתוך פעמים שלש לבודקו
השלישי עד לסוף א''י גם כן שוה,
שמונים יום ורק אם לא עבר הוי
רק דעדיין קשה דשם לא הצריכו
מום ,אמר רב נחמן דבעינן
בתחלה ובסוף עיר מקלט ,ולמה
באופן שבדקן בג' זמנים שוים
כאן כן הצריכו בדיקות בתחלה
ביניהם ,וביאר ברש''י היינו ג'
ובסוף שמונים ,וכעין זה הקשה
חלקים בתוך השמונים יום ,שאם
שם בתוס' על רש''י .ואולי יש
בדקו עכשיו יבדוק שוב לאחר כ''ו
לומר דכאן לא שייך לומר כמו
וחצי יום ,ואח''כ שוב עוד כ''ו
שם ,דהרי אם לא יבדוק בתחלה
וחצי יום ,ואח''כ שוב אחר כ''ז
לא ידע שיש לו מום זה כלל ,ולכך
יום דהוא סוף שמונים ,דבעינן
מן ההכרח שבתחלה בדק ,וכדי
שיהיה הריחוק בין הבדיקות שוה.
שיהא כמו ושלשת שם ,לכך
אבל קשה דא''כ אין זה שלש
הצריך רש''י עוד ג' בדיקות
בדיקות בתוך שונים אלא ארבע
אח''כ .רק דמ''מ עדיין קשה דסוף
בדיקות בשמונים יום בתחלה
סוף ד' בדיקות ולמה נקט ר'
ובסוף ועוד שנים באמצע כל כ''ו
חנניא ג' בדיקות ,וצ''ע.
וחצי יום ,ולא משמע כן בדברי
נח .בגמ' בעי מיניה פנחס אחוה
ר' חנניא דכתב שלש פעמים.
דמר שמואל משמואל אכל ולא
ועיין באמת בתוס' דביאר תחלת
איתסי למפרע הוי מומא או
שמונים ובאמצע שמונים ובסוף
מיכן ולהבא הוי מומא למאי
שמונים ,דממילא יהיו כאן רק ג'
נפק''מ למימעל בפדיונו .צריך
בדיקות ולא ד' ,דממילא לרש''י
ביאור למה יהא צד לומר דלא
קשה .ועיין בתוס' דביאר שיטת
יהא מום למפרע ,הרי המציאות
והערות מסכת בכורות ביאורים י
ולא הסתכן יחזור איתנו .או יש הוא היה לו מום זה קודם כמו
לומר דבאם נפגם כשעדיין לא עכשיו ולא נשתנה בו מאומה,
ניטל כבר לא יחזור לאיתנו אם ורק אנן לא ידענו אם מום קבוע
ילנו עכשיו ,דכבר נפגע אבר זה הוא או שיחלוף ,וממילא למה אין
לגמרי ושוב אינו חוזר ,וצריך עיון זה ברור שיהא מום למפרע גם
למעשה מה המציאות בו. כן .ואולי יש לומר דכל זמן שאין
המום בו זמן הרבה אין זה מאוס
דף מ ע''א
למזבח ,דאינו ידוע כבעל מום,
בגמ' ולמה היו אחת גדולה ס. ולכך היה צד לומר דרק מעכשיו
אומנין כשהיו קטנה ואחת יהא מום.
נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה
דף לט ע''ב
כדי שלא יבואו לידי מעילה
תרתי למה לי חדא דכספא נט .בגמ' אמר ר' אלעזר נפגם ולא
וזהבא וחדא דבניינא .היינו ניטל כיס ולא זכרות תניא נמי
דבשל זהב וכסף דמלאכה יקרה הכי נפגם ולא ניטלכיס ולא
היא לא רצו להפסידן הרבה ולכך זכרות אמר ר' יוסי בן המשולם
די בחצי אצבע יתירה על של מעשה בעינבל אחד שנטלו זאב
משה ,אבל בשל בניינא דאינה וחזר לאיתנו .היינו דבזובן שהוא
מלאכה יקרה כ''כ בעינן להוסיף הכיס שבו מונח הגיד של זכרות
אצבע יתירה על של משה .אבל רק בנפגם הוי מום שאינו חוזר
קשה דאם די בחצי אצבע גבי ומתירו ,אבל בניטל לגמרי הוא
זהב וכסך ואין בו חשש שיבואו מום זה ואין לאיתנו חוזר
לידי מעילה ,למה גבי בניינא לא המתירו .אבל קשה דאם כן למה
די בכחצי אצבע כדי שלא יבואו כשנפגם הכיס נתירו ,הרי אפשר
בו לידי מעילה ,ומה הטעם ליטלו לגמרי ובכך יחור לאיתנו
החמירו להצריך בו אצבע יצירה שיגדל שלם שוב .ואולי המציאות
על של משה .ואולי יש לומר דגבי אינו כן ,שאי אפשר ליטלו סתם
זהב וכסף כיון דמלאכה יקרה וסכנה הוא לו ,ורק אם כבר ניטל
יא והערות מסכת בכורות ביאורים
שלש לא הוי מום ,זהו משום דרב היא ,ממילא בו כל שיעור קטן
הונא הבין דמשנתינו דאמרה יותר הרבה ומדוייק מחושב
שאין בה שלש חוליות הרי זה ממלאכת בניינא ,ולכך די בו
מום בגדי איירי כמו ברישא, בחצי אצבע יתירה ,ומשא''כ
וממילא לכך אמר דבגדי שתים בבניינא דאינה מלאכה יקרה גם
הוי מום ,אבל למעשה משנתינו אין מחשבין במלאכה זו כל
בטלה איירי ,והנכון כהמשנה שיעור קטן ,ולכך בו יש יותר
שהביאו כאן דבגדי אחת הוי מום חשש לבוא לידי מעילה בפחות
ושתים לא הוי מום .אבל קשה מאצבע יתירה.
דגם אם למד רב הונא דמשנתינו
דף מ ע''ב
בגדי איירי ,עדיין קשה דסתירה
איכא בין המשניות דכאן כתיב סא .בגמ' או שאין בה שלש חוליות
שתים הוי מום ,ובמשנה שהביאו וכו' אמר רב הונא בגדי שתים
כאן כתיב דבשתים לא הוי מום, הרי זה מום שלש אינו מום
ואיך יתרץ רב הונא הסתירה. בטלה שלש הרי זה מום ארבע
וצריך לומר דהוא היה סובר אינו מום מיתיבי בגדי אחת הרי
דמחלוקת תנאים איכא בזה ,ועל זה מום שתים אינו מום בטלה
אף דכאן לא מצינו חולקים בדבר, שתים הרי זה מום שלש אינו
מ''מ אין זה סתם משנה .רק מום תיובתא דרב הונא ורב
דא''כ קשה מה היה התיובתא על הונא מתניתין אטעיתיה איהו
רב הונא מהמשנה שהביאו ,הרי סבר מדרישא בגדי סיפא נמי
אם יש לו סיעעתא ממשנתינו בגדי ולא היא רישא בגדי וסיפא
למה הוי תיובתא .וצריך לומר בטלה .היינו דרב הונא דאמר
דלגמ' היה ברור דהמשנה איירי דבגדי שתים הוי מום ובטלה
בטלה ולכך שפיר איכא תיובתא שלש הוי מום ,ודלא כהמשנה
לרב הונא משם ,דאין לו תנא שהקשו מינה עליו דכתיב בה
דמסייע לו ,רק דהוא אמר דבריו בגדי שתים לא הוי מום ובטלה
דמתניתין אטעיתיה.
והערות מסכת בכורות ביאורים יב
ת''ק נחלק בה לומר דאין נשחט, דף מא ע''א
ר' דברי קודם הספיק לכך
שוחטין שאין ואלו סב .במשנה
ישמעאל שוב לומר לא במקדש
עליהן לא במקדש ולא במדינה
ולא במדינה ,ובכך נדע דלת''ק
חוורור והמים שאין קבועין וכו'
אין נשחטין ,ורק לר' ישמעאל
לא ואנדרוגינוס וטומטום
נשחטין במדינה .אבל באמת
במקדש ולא במדינה ר' ישמעאל
עדיין קשה ,דא''כ למה אמרו כן
אומר אין לך מום גדול מזה.
ברישא ,היה די לומר ברישא
היינו דכל הני מומין אינם מומין
אבל חוורור והמים שאין קבועין
לשחוט להכשירם גמורים
וכו' ,ולסיים בסיפא על אלו מומין
במדינה ,אבל גם אינם תמימין
אין נשחטין לא במקדש ולא
לגמרי כדי לשוחטם על המזבח,
במדינה ,ובכך נדע דת''ק חולק
ישחטום לא בשניהם ולכך
גם באנדרוגינוס ,וממילא עדיין
וימתינו עד שיפול בהם מום אחר
קשה למה אמרו כן ב' פעמים,
להתירם לשחוט במדינה .אבל
וצ''ע.
קשה למה חזר התנא גם ברישא
סג .בגמ' כאביי לא אמר חרוץ
וגם בסיפא לומר לא במקדש ולא
דומיא דשבור לא אמרינן כרבא
במדינה ,וכפי שהקשו בגמ' כאן
נמי לא אמר דילמא היכא דלא
למעלה למה על המומין שכן
מינכרא אבל היכא דמינכר מום
נשחטין במדינה חזרו לומר ב'
רע קרינא ביה .היינו דהטעם
פעמים ,ושם תירצו דמשום הני
אביי ורבא תירצו ב' תירוצים
דיחידאה איצטריך לומר דגם
שונים למה לא תהא נקבות שלו
לחכמים נשחטין ,אבל כאן דליכא
מום אצלו וישחט במדינה ,לאביי
למימר הכי למה חזרו לומר כן ב'
דומיא חרוץ דבעינן משום
פעמים .ועיין בתארת ישראל
דשבור בעצם ,וכאן איירי בבשר,
דכבר הקשה כן וביאר דכדי שלא
לימוד דאיכא משום ולרבא
דאנדרוגינוס לומר צד יהא
דחרוץ אינו מום ,א''כ לא היה
מדברי ר' ישמעאל הוא ושאין
צריך למימר דגרב דהוא כרחס
יג והערות מסכת בכורות ביאורים
כתובים הנכתבים יחד .ואולי יש והיינו דחרוצי מיחרץ הוה מום,
לומר דסבר רבא דאין ראיה דכ''ש הוא דמאיס ,אלא ודאי
משבור ,דגם בשבור לא בעינם חרוץ אינו מום ,והטעם דרבא לא
בעצם דווקא לעיכובא ,אלא דזהו אמר כאביי אמרו בגמ' משום
שלא שבר שאין המציאות דחרוץ דומיא דשבור לא אמרינן,
בעצם ,דבשר אינו נשבר אלא וממילא שפיר איכא חרוץ בבשר
נחתך ,ומשום דלא שייך בו ולא רק בעצם כמו בשבור .וקשה
שבירה לכך ליכא בו מום דשבור, למה באמת יאמר רבא דלא
וממילא חרוץ דכן שייך בבשר כן אמרינן ,הרי הם כתובים בקרא
יהא בו מום דחרוץ. ולמה לא נקישם זה לזה ,וכפי
שני התורה בכל שמקישין
